מלכוד 67: הרעיונות מאחורי המחלוקת שקורעת את ישראל 965566418X, 9789655664188

Citation preview

‫מיכה גודמן‬

‫מלכוד ‪67‬‬ ‫הרעיונות מאחורי המחלוקת שקורעת את ישראל‬

‫‪Micah Goodman‬‬

‫‪CATCH 67‬‬ ‫‪All Rights Reserved‬‬ ‫‪Copyright © 2017 by Beit Midrash Yisraeli‬‬ ‫‪Hebrew Language Copyright‬‬ ‫‪© 2017 Kinneret, Zmora-Bitan, Dvir — Publishing House Ltd.‬‬ ‫כל הזכויות שמורות‬ ‫© תשע"ז ‪ 2017‬בית מדרש ישראלי (ע״ר)‬ ‫זכויות בעברית © תשע"ז ‪ 2017‬כנרת‪ ,‬זמורה־ביתן‪ ,‬דביר — מוציאים לאור בע"מ‬ ‫© כל הזכויות לציטוטים שמורות למחברים ולבעלי הזכויות‪.‬‬ ‫נעשו מרב המאמצים ליצור קשר עם כל בעלי הזכויות‪.‬‬ ‫המוציאים לאור ישמחו לתקן כל טעות‪ ,‬השמטה או הוספה במהדורות הבאות‪.‬‬ ‫אין לשכפל‪ ,‬להעתיק‪ ,‬לצלם‪ ,‬להקליט‪ ,‬לתרגם‪ ,‬לאחסן במאגר מידע‪ ,‬לשדר או לקלוט בכל דרך או אמצעי אלקטרוני‪,‬‬ ‫אופטי או מכני או אחר כל חלק שהוא מהחומר שבספר זה‪.‬‬ ‫שימוש מסחרי מכל סוג שהוא בחומר הכלול בספר זה אסור בהחלט‬ ‫אלא ברשות מפורשת בכתב מהמו"ל‪.‬‬ ‫סידור‪ ,‬עימוד‪ ,‬הפקה וקדם־דפוס במפעלי כנרת‪ ,‬זמורה־ביתן‪ ,‬דביר — מוציאים לאור בע"מ‬ ‫רח' אגוז ‪ ,6‬פארק תעשיות חמן‪ ,‬חבל מודיעין ‪7319900‬‬ ‫‪Kinneret, Zmora-Bitan, Dvir — Publishing House Ltd.‬‬ ‫‪6 Egoz St., Hevel Modi'in Industrial Park 7319900, Israel‬‬ ‫מסת"ב ‪ISBN 978-965-566-418-8‬‬ ‫‪www.kinbooks.co.il‬‬

‫לשרי רובינשטיין ז״ל‬

‫פתיחה‬ ‫ערב מלחמת ששת הימים הוקמה בישראל — לראשונה בתולדותיה — ממשלת אחדות‬ ‫לאומית‪ .‬לא רק הממשלה התאחדה; לנוכח האיומים הגדולים התלכדה גם החברה‬ ‫הישראלית‪ ,‬וסולידריות כלל־יהודית פשטה בארץ ובעולם‪ .‬אחדות עמדה ברקע הניצחון‬ ‫הגדול בתולדות המדינה‪ .‬בשישה ימים של מלחמה צה״ל הביס שלושה צבאות‪ ,‬ומדינת‬ ‫ישראל שילשה את גודלה‪ .‬אך כיבוש השטחים הצית מחלוקת גדולה וכואבת‪ .‬האם ראוי‬ ‫ליישב את השטחים החדשים ביהודים‪ ,‬או שאולי מוטב למסור אותם לערבים בתמורה‬ ‫להסדר שלום? השואפים לשלמות הארץ והשואפים לשלום בארץ התנגשו אלה באלה וקרעו‬ ‫את החברה הישראלית לשני מחנות‪ .‬האחדות הגדולה של ערב המלחמה התפרקה בגלל‬ ‫תוצאות המלחמה‪.‬‬ ‫אירועים רבים התרחשו מאז בזירת היחסים שבין ישראל ובין הערבים הפלסטינים‬ ‫המתגוררים בשטחים שנכבשו במלחמה ההיא‪ .‬בין היתר פרצו שתי אינתיפאדות‪ ,‬והתגלעו‬ ‫שלושה סבבים אלימים ברצועת עזה‪ .‬אלו היו גם השנים של הסכמי אוסלו‪ ,‬של ההתנתקות‬ ‫מעזה ושל סדרה ארוכה של ניסיונות להגיע להסדר קבע בין הצדדים‪ .‬אף לא אחד מהסבבים‬ ‫הצבאיים הסתיים בניצחון‪ ,‬ואף לא אחד מהניסיונות המדיניים הסתיים בשלום‪ .‬ברקע‬ ‫הניסיונות הכושלים לנצח במלחמה או להביא את השלום‪ ,‬התנהל בישראל ויכוח בלתי‬ ‫פוסק על הגבולות של מדינת ישראל‪ .‬השטחים שנכבשו בתוך שישה ימים הציתו ויכוח‬ ‫שנמשך כבר חמישים שנה‪.‬‬ ‫שנת החמישים היא‪ ,‬על פי המסורת המקראית‪ ,‬שנת היובל‪ .‬בשנת החמישים כל העבדים‬ ‫משתחררים מאדוניהם‪ ,‬כל החובות בטלים וכל הקרקעות שבות לבעליהן‪ .‬היובל הוא הרגע‬ ‫שבו הספירה מתחילה מחדש‪ .‬הפערים הכלכליים והחברתיים שהתרחבו במשך חמישים‬ ‫שנה מתאפסים‪ ,‬הפערים המעמדיים בין אדונים לעבדים נמחקים — לאחר חמישים שנה‬ ‫העולם כאילו נברא מחדש‪ .‬שנת היובל לוויכוח על תוצאות מלחמת ששת הימים היא‬ ‫הזדמנות לאפס את הוויכוח ולברוא את השיח מחדש‪ .‬הדעות השונות שהושמעו והמחשבות‬ ‫השונות שנהגו בחמישים השנים האחרונות הותירו את החברה הישראלית ואת החברה‬ ‫הפלסטינית במבוי סתום‪ .‬שנת החמישים היא הזדמנות מקראית להתחדשות ישראלית‪,‬‬ ‫הזדמנות לבחון מחדש את הנחות היסוד של המחשבה הפוליטית בישראל‪ .‬אך תנאי‬

‫פסיכולוגי להתחדשות המחשבות שלנו הוא שינוי רדיקלי של מערכת היחסים הרגשית‬ ‫שלנו איתן‪.‬‬

‫מערכת היחסים הרגשית עם הדעות שלנו‬ ‫מתקפת הגירויים של מוצרי הצריכה משבשת את דעתם של בני אדם ולעתים אף פולשת‬ ‫לזהותם‪ .‬אנשים בחברה צרכנית נוטים לפתח מערכת יחסים רגשית ואינטימית עם הדברים‬ ‫שבבעלותם‪ .‬הגרסה הקיצונית ביותר של מטריאליזם מתרחשת כאשר הדברים שבבעלותו‬ ‫של האדם כבר לא נחווים כחפצים שלו‪ ,‬אלא כחלק ממי שהוא‪ .‬המצב הקיצוני של‬ ‫המטריאליסט מזכיר את המצב הקיצוני של האידיאליסט‪ .‬אידיאליסט הוא אדם המתקשה‬ ‫להבחין בין עצמו לבין הרעיונות שלו‪ .‬תפיסות העולם שלו הן לא רק רעיונות שיש לו‪ ,‬אלא‬ ‫הן חלק ממי שהוא‪ .‬האידיאליסט מזדהה עם הרעיונות שלו כשם שהמטריאליסט מזדהה עם‬ ‫החפצים שלו‪ .‬אדם שהדעות שלו נספגו בזהות שלו אינו פתוח לביקורת על דעותיו‪ .‬זאת‬ ‫משום שהוא חווה כל ערעור על דעותיו כערעור על עצם הקיום שלו‪.‬‬ ‫באקלים הרעיוני הישראלי מתגוששים ביניהם רעיונות רבים‪ .‬בנושאים כמו כלכלה‬ ‫וחברה‪ ,‬דת ומדינה ואיכות הסביבה יש מגוון רחב של דעות‪ ,‬שהמפגש ביניהן מייצר שיחה‬ ‫ישראלית גועשת‪ .‬אך נדמה שרק בתחום אחד העמדות נספגו בזהויות של בעליהן —‬ ‫הסכסוך הישראלי־הערבי‪ .‬העמדות של ישראלים בשאלות הנוגעות לאיכות הסביבה או‬ ‫לגובה הריבית בבנקים הן‪ ,‬על פי רוב‪ ,‬עמדות המאכלסות את התודעה שלהם‪ .‬אך העמדה‬ ‫הנוגעת לגבול המזרחי של מדינת ישראל היא חלק ממי שהם‪ .‬אדם הסבור שיש לסגת לקווי‬ ‫הארבעה ביוני ‪ 1967‬מזוהה כשמאלני‪ .‬אדם הסבור שיש ליישב את השטחים השנויים‬ ‫במחלוקת מזוהה כימני‪ .‬כלומר‪ ,‬בשונה מרוב העמדות של הישראלים‪ ,‬העמדות הללו הן לא‬ ‫רק חלק מן התודעה שלהם‪ ,‬אלא חלק מההגדרה שלהם‪ .‬מי שמערער על העמדה שלנו‬ ‫בנושא הזה מערער את הזהות שלנו‪ .‬לכן‪ ,‬וכאן טמון פרדוקס‪ ,‬דווקא בנושא שהוא החשוב‬ ‫ביותר לישראלים‪ ,‬הם מסוגלים להקשיב לגביו פחות‪.‬‬ ‫הימין הישראלי סבור שהרעיונות של השמאל הם לא רק רעיונות שגויים‪ ,‬הם גם‬ ‫מסוכנים‪ .‬הנסיגה מהרי יהודה ושומרון תכווץ את מדינת ישראל לממדים זעירים ותהפוך‬ ‫אותה למדינה חלשה ופגיעה שסופה להתמוטט‪ .‬השמאל הישראלי סבור שהרעיונות של‬ ‫הימין הם לא רק שגויים‪ ,‬הם גם מסוכנים‪ .‬המשך הנוכחות הצבאית והאזרחית בשטחים‬ ‫שבמחלוקת תפורר את ישראל מבחינה מוסרית‪ ,‬תבודד אותה מבחינה מדינית ותמוטט אותה‬ ‫מבחינה דמוגרפית‪ .‬הימין רואה את השמאל בדיוק כפי שהשמאל רואה את הימין‪ .‬הימין‬ ‫קובע שמימוש חזון השמאל יביא להתרסקות מוחלטת של המדינה‪ ,‬השמאל קובע שמימוש‬ ‫חזון הימין יביא להתרסקות מוחלטת של המדינה‪ .‬כיצד אפשר להקשיב לאדם שהחזון שלו‬

‫הוא האסון של כולנו?‬ ‫אלו שני מאפיינים ייחודיים של השיח הפוליטי על הגבולות של מדינת ישראל — הדעות‬ ‫שלנו בשיח הזה הן חלק מהזהות שלנו‪ ,‬והעמדות של האחר נתפסות כמסכנות את הקיום‬ ‫שלנו‪ .‬החיבור בין שני המאפיינים הללו‪ ,‬המונעים הקשבה‪ ,‬הביא להתמוטטות של השיחה‬ ‫הפוליטית הישראלית‪.‬‬ ‫השיחה הפוליטית הישראלית על הסכסוך היא לא בגדר סיעור מוחות שמעודד מחשבה‬ ‫מקורית‪ ,‬מאתגר את המוסכמות הקיימות ומוליד רעיונות חדשים ויצירתיים‪ .‬יותר משהשיח‬ ‫הפוליטי הישראלי הוא זירה של החלפת דעות‪ ,‬הוא זירה של הצהרה על זהויות‪ .‬השיח‬ ‫המתלהם מוביל להתחפרות אידיאולוגית ולקיבעונות מחשבתיים‪ .‬וזאת‪ ,‬כמובן‪ ,‬תוצאה‬ ‫מטרידה‪ .‬הסכסוך הישראלי־הערבי הוא נושא מורכב‪ .‬אבל החשיבה עליו איננה חשיבה‬ ‫מורכבת‪ .‬התפתחה א־סימטריה בין מידת המורכבות של הבעיה לבין חוסר המורכבות של‬ ‫החשיבה עליה‪.‬‬ ‫שנת החמישים לשיח יכולה להיות הזדמנות לשנת התחדשות של השיח‪ ,‬אך רק אם נצליח‬ ‫לעקור את הדעות שלנו מתוך הזהויות שלנו‪.‬‬

‫השיח היהודי ושיקומו של השיח הישראלי‬ ‫ניתוח שעוקר את העמדות מהזהויות יכול לשאוב השראה מהמסורת התלמודית‪.‬‬ ‫שלוש שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל‪ .‬הללו אומרים הלכה כמותנו‪ ,‬והללו אומרים‬ ‫הלכה כמותנו‪ .‬יצאה בת קול ואמרה‪ :‬אלו ואלו דברי אלוהים חיים הן‪ ,‬והלכה כבית‬ ‫‪1‬‬ ‫הלל‪.‬‬ ‫מי צודק‪ :‬בית הלל או בית שמאי? לפי דברי הבת קול — שניהם צודקים באותה מידה‪ .‬דברי‬ ‫שניהם הם "דברי אלוהים חיים"‪ .‬אך אף שהצדק עם שניהם‪ ,‬ההלכה איננה כשניהם‪ ,‬היא‬ ‫כבית הלל‪ .‬נשאלת השאלה‪ :‬מדוע?‬ ‫וכי מאחר שאלו ואלו דברי אלוהים חיים — מפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותן?‬ ‫מפני שנוחין ועלובין היו‪ ,‬ושונין דבריהן ודברי בית שמאי‪ .‬ולא עוד‪ ,‬אלא שמקדימין‬ ‫‪2‬‬ ‫דברי בית שמאי לדבריהן‪.‬‬ ‫בבית המדרש של בית שמאי לא היו שומעים ולא היו משמיעים את העמדות של בית הלל‪.‬‬ ‫הם היו לומדים ומלמדים אך ורק את הדעות שלהם עצמם‪ .‬בבית המדרש של בית הלל‪,‬‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬לימדו את עמדות בית הלל רק אחרי ששמעו והשמיעו את עמדות בית שמאי‪.‬‬

‫ההלכה היא כבית הלל‪ ,‬משום שהם לא הקשיבו רק לבית הלל‪ .‬ההלכה‪ ,‬כך נקבע‪ ,‬איננה‬ ‫לשיטת אלו שצודקים אלא לשיטת אלו שמקשיבים‪.‬‬ ‫אך להקשבה יש מחיר‪ .‬במסגרת ריבוי הוויכוחים שבין בית שמאי לבית הלל‪ ,‬לא קרה‬ ‫שבית שמאי שינו את דעתם‪ 3.‬לעומת זאת‪ ,‬קרה לא אחת שבית הלל התחרטו‪ ,‬שינו את‬ ‫דעתם וקיבלו את עמדת יריביהם‪ .‬אדם שמקשיב הוא אדם שמעז לסכן את העמדות שלו‪.‬‬ ‫בית הלל הסתכנו בהקשבה‪ ,‬ולכן ההלכה כמותם‪ .‬לא משום שהם תמיד צודקים‪ ,‬אלא משום‬ ‫שהם היו מודעים לכך שהם לא תמיד צודקים‪.‬‬ ‫בית הלל אינם ספקנים ואינם חסרי עמדה‪ .‬להפך — יש להם דעות נחרצות‪ ,‬והם מכריזים‬ ‫בצורה שאיננה משתמעת לשתי פנים‪" ,‬הלכה כמותנו"‪ .‬אך על אף אמונתם האיתנה בעמדות‬ ‫שלהם‪ ,‬הם לא נקשרו אליהן באופן אינטימי מדי‪ .‬הם שמרו על מרחק בריא בינם לבין‬ ‫הדעות שלהם‪ .‬זהו המרחק שמונע מדעותיו של אדם מלהשתלט על הזהות שלו‪.‬‬ ‫על פי הפרדוקס הנפלא של התלמוד‪ ,‬ההלכה נקבעה לשיטתם של מי שאינם נעולים‬ ‫בשיטתם‪ .‬האם הפרדוקס התלמודי יכול לשמש כמודל ישראלי? האם הספקנות העצמית‬ ‫הבריאה של בית הלל יכולה לחדור אל השיח הפוליטי הישראלי? שיקום השיח הישראלי‬ ‫על הסכסוך תלוי בשיקום היחסים הרגשיים בין הישראלים לבין העמדות שלהם‪ .‬אך‬ ‫התסבוכת הרגשית המשבשת את השיח על הסכסוך מחווירה לנוכח התסבוכת הרגשית שבה‬ ‫מצוי הסכסוך עצמו‪.‬‬

‫המלכוד הרגשי‬ ‫הקרע בין ישראלים לבין פלסטינים מתוחזק על ידי דינמיקה פסיכולוגית הרסנית‪ .‬הסכסוך‬ ‫בין העמים הוא‪ ,‬בין השאר‪ ,‬גם התנגשות בין רגשות‪ .‬הרגש הדומיננטי של ישראלים הוא‬ ‫פחד‪ .‬הישראלים מפחדים מהפלסטינים‪ 4.‬הפחד הזה הוא פחד קמאי‪ ,‬עמוק‪ ,‬ומשותף לבעלי‬ ‫כל העמדות הפוליטיות‪ .‬בנוכחותם של דוברי ערבית נדרכים חושי הסכנה של שמאלנים‬ ‫באותה מידה שנדרכים חושי הסכנה של ימנים‪ .‬הרגש הדומיננטי של הפלסטינים איננו פחד‪,‬‬ ‫אלא השפלה‪ 5.‬פלסטינים לא מפחדים מישראלים‪ ,‬אלא חשים מושפלים על ידיהם‪ .‬הסכסוך‬ ‫בין העמים הוא גם התנגשות בין רגשות‪ ,‬זהו מפגש כואב של פחד והשפלה‪.‬‬ ‫הרגשות הללו מזינים זה את זה ומגבירים זה את זה‪ .‬הפחד הישראלי מפני הפלסטינים‬ ‫מביא אותם לנקוט פעולות התגוננות‪ .‬הטלת מגבלות על תנועה‪ ,‬עיכובים במחסומים‪,‬‬ ‫תשאול בכניסה למקומות ציבוריים‪ .‬כתוצאה מכך ההשפלה שחשים הפלסטינים הולכת‬ ‫וגוברת‪ .‬אך הדינמיקה ההרסנית לא נעצרת כאן‪ .‬ההשפלה מעצימה את השנאה ואת הכעס‪,‬‬ ‫ומייצרת אקלים שמצמיח אלימות; זאת האלימות שבתורה רק מגבירה את הפחד הישראלי‪.‬‬ ‫בתמצית‪ :‬הפחד שחשים הישראלים מזין פעולות שמגבירות את תחושת ההשפלה של‬

‫פלסטינים; ההשפלה שחשים פלסטינים מזינה תגובות שמגבירות את הפחד הישראלי‪ ,‬וחוזר‬ ‫חלילה‪ .‬כשפחד והשפלה נפגשים — הם הולכים ומתגברים‪.‬‬ ‫הדינמיקה הזאת מאפיינת לא רק את האינטראקציה האנושית שבין שני העמים‪ ,‬היא‬ ‫מעצבת גם את האינטראקציה המדינית ביניהם‪ .‬אחד העקרונות החשובים ביותר של‬ ‫הפלסטינים הוא השגת הסכם שלא ישפיל אותם‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬הדרישה החשובה ביותר‬ ‫לישראלים היא השגת הסכם שלא יסכן אותם‪ .‬כאן טמונה בעיה‪ ,‬שכן סיפוק צורכי הביטחון‬ ‫של ישראל עשוי לפגוע ב"ָכ ָר אָמ ה" — הכבוד הלאומי הפלסטיני‪ 6.‬הנה דוגמה‪ :‬ככל הנראה‪,‬‬ ‫הרוב המוחלט של הישראלים לא יתמוך בהסכם שבו המדינה הפלסטינית לא תהיה מפורזת‪.‬‬ ‫זאת ועוד‪ ,‬הישראלים מתעקשים שהפירוז ייאכף‪ ,‬בין השאר‪ ,‬באמצעות שליטה של כוחות‬ ‫צה"ל בבקעת הירדן‪ .‬אלא שזו דרישה המשפילה את הפלסטינים‪ .‬נוכחות צבאית ישראלית‬ ‫במדינה הפלסטינית היא פגיעה חמורה בריבונות הפלסטינית ומנציחה את תחושת הכיבוש‬ ‫וההשפלה‪ .‬הבעיה היא שתביעות שני הצדדים מוצדקות‪ .‬נוכחות צבאית ישראלית בבקעה‬ ‫היא צורך ביטחוני שהישראלים לא יכולים לוותר עליו‪ ,‬אך אותה נוכחות עצמה היא‬ ‫‪7‬‬ ‫השפלה לאומית פלסטינית‪ ,‬ולכן הפלסטינים לא יכולים להסכים לה‪.‬‬ ‫דוגמה נוספת‪ :‬ככל הנראה רוב הישראלים לא יתמכו בהסכם שבו המרחב האווירי של‬ ‫פלסטין יהיה סגור בפני טיסות של חיל האוויר הישראלי‪ .‬הסיבה לכך מובנת‪ ,‬שכן רק כך‬ ‫אפשר יהיה להשגיח על הפירוז‪ ,‬להתאמן כנדרש ולהבטיח ביטחון כולל בשמי הארץ‪.‬‬ ‫הבעיה היא שקשה לתאר השפלה גדולה יותר לפלסטינים מאשר מטוסים ישראליים הטסים‬ ‫מעל ראשיהם מדי יום‪ 8.‬שוב — שני הצדדים צודקים‪ .‬הפעולות המרגיעות את הפחד‬ ‫הישראלי מזינות את ההשפלה הפלסטינית‪ .‬יש "משחק סכום אפס" בין כבוד לאומי לבין‬ ‫ביטחון לאומי‪ ,‬וכתוצאה מכך‪ ,‬כל הסדר שיספק את צורכי הביטחון הישראליים ייתפס‬ ‫כהסדר המנציח את השליטה הישראלית על הפלסטינים ומשפיל אותם‪ .‬מנגד‪ ,‬כל הסדר‬ ‫שיהיה מקובל על הפלסטינים ייתפס כהסדר המחליש את ישראל וחושף אותה לאיומים‬ ‫ביטחוניים בלתי נסבלים‪ .‬כשהפחד וההשפלה נפגשים‪ ,‬הסדרים מדיניים מתמוססים‪.‬‬ ‫הפחד הישראלי מפני הפלסטינים הוא תוצר של עשרות שנים של סכסוך‪ ,‬שבמהלכן‬ ‫שלושה דורות של ישראלים היו חשופים לטרור‪ 9.‬אם המטרה של טרור היא לשתול פחד‬ ‫בלב אוכלוסייה רחבה‪ ,‬הרי שהטרור הפלסטיני הצליח‪ .‬הישראלים מפחדים‪ .‬אך לפחד‬ ‫הישראלי יש שורשים עמוקים יותר‪ .‬הוא תוצר לא רק של הטרור הפלסטיני‪ ,‬אלא גם של‬ ‫ההיסטוריה היהודית‪ .‬ההיסטוריה היהודית היא היסטוריה מלאה ברדיפות‪ .‬בזיכרון‬ ‫הקולקטיבי היהודי העבר נתפס כסדרה של גירושים ופוגרומים‪ 10.‬במעמקי התודעה היהודית‬ ‫נצרבה האמונה ש"בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו"‪ .‬לכן‪ ,‬יותר משהטרור הפלסטיני‬ ‫מייצר את הפחד הישראלי‪ ,‬הוא מצית במעמקי התודעה הישראלית את הפחד היהודי‪.‬‬ ‫תחושות ההשפלה של הפלסטינים התעצבו בעשרות שנים של שליטה צבאית ישראלית‬

‫על אוכלוסייה אזרחית בשטחים‪ 11.‬אך ההשפלה לא החלה בשנת ‪ .1967‬כשם שלפחד‬ ‫הישראלי יש היסטוריה יהודית‪ ,‬להשפלה הפלסטינית יש היסטוריה מוסלמית‪.‬‬ ‫במשך מאות בשנים הציוויליזציה המוסלמית היתה הציוויליזציה המפותחת בעולם‪ .‬היא‬ ‫הובילה את הִק דמה המדעית‪ ,‬ממנה יצאו פריצות הדרך במתמטיקה‪ ,‬בפילוסופיה ובאמנות‪.‬‬ ‫מתוכה צמחו גדולי האסטרונומים‪ ,‬המשוררים והוגי הדעות‪ .‬זאת היתה ציוויליזציה מעוררת‬ ‫השראה גם עבור דתות אחרות ובהן היהדות‪ .‬הרמב"ם‪ ,‬לדוגמה‪ ,‬חולל את פריצת הדרך‬ ‫הפילוסופית היהודית בהשראה מוסלמית‪ ,‬ובעיקר זו של אבן סינא ואבו נצר אלפאראבי‪ .‬גם‬ ‫פריצות הדרך המחשבתיות בעולם הנוצרי‪ ,‬כמו למשל הגותו של תומס אקווינס‪ ,‬ספגו‬ ‫השראה מהוגים מוסלמים‪ .‬ההגות המוסלמית הפיצה אור בעולם‪ ,‬וכל זאת בזמן שביבשת‬ ‫אירופה‪ ,‬מרחב ההשפעה הנוצרי‪ ,‬התבוססו בני אדם בחשכת ימי הביניים‪ .‬הִק דמה של‬ ‫‪12‬‬ ‫העולם המוסלמי הבליטה את הפיגור של העולם הנוצרי‪.‬‬ ‫אך במאה הארבע־עשרה החלה אירופה להתעורר‪ .‬תחילה היה רנסנס‪ ,‬אחר כך באה‬ ‫המודרנה‪ .‬החשיבה הביקורתית צברה תאוצה‪ ,‬רעיונות חדשים נולדו‪ ,‬ועם הרעיונות באו‬ ‫המהפכות הטכנולוגיות והפוליטיות ששינו את פני העולם‪ .‬כל זה לא קרה בעולם המוסלמי‪.‬‬ ‫כשאירופה החלה להתרומם‪ ,‬הציוויליזציה המוסלמית החלה לשקוע‪ ,‬החשיבה הביקורתית‬ ‫שלה הושתקה‪ ,‬ההגות שלה כבתה‪ ,‬והכוח שלה הלך ופחת‪ .‬לבסוף הפכו האירופים את פערי‬ ‫התרבות לפערי כוח‪ ,‬ובאמצעות מושבותיהן השתלטו מדינות אירופה על פני המרחב‬ ‫המוסלמי‪ 13.‬התפנית הכואבת של האסלאם עומדת בשורש תחושת ההשפלה של רבים‬ ‫מהמוסלמים‪ .‬המעבר ממעמד של ציוויליזציה מפוארת וחזקה למעמד של ציוויליזציה‬ ‫מנוונת וחלשה‪ ,‬חולל בקרב המוסלמים תודעה חזקה מאוד של עלבון‪ 14.‬המטען התודעתי‬ ‫הזה נוכח במאבקם של הפלסטינים בישראלים‪ .‬הישראלים נתפסים כפולשים מערביים‬ ‫שחדרו אל תוך המרחב הערבי‪ 15.‬הצלחת הציונות היא תזכורת כואבת וחיה להשפלה‬ ‫המוסלמית על ידי הציוויליזציה המערבית‪.‬‬ ‫כללו של דבר‪ ,‬כשם שהטרור הפלסטיני לא גורם לפחד הישראלי אלא מהדהד את הפחד‬ ‫היהודי‪ ,‬כך גם המעשים הישראליים אינם גורמים לתחושת ההשפלה הפלסטינית כשם שהם‬ ‫מהדהדים את תחושת ההשפלה המוסלמית‪.‬‬ ‫אסכם‪ :‬ההיקשרות הרגשית שלנו לעמדותינו בהקשר לסכסוך מכשילה את השיח שלנו על‬ ‫הסכסוך‪ .‬אך לא רק השיח על הסכסוך הוא קורבן של הרגשות שלנו‪ ,‬אלא גם הסכסוך עצמו‪.‬‬ ‫הרגשות הקמאיים היהודיים המתנגשים ברגשות הקמאיים המוסלמיים מכשילים את‬ ‫האפשרות לסיים אותו‪ .‬לסכסוך יש עומק פסיכולוגי‪ ,‬ולעומק הפסיכולוגי יש עומק‬ ‫היסטורי‪ .‬כל ההיסטוריה היהודית וכל ההיסטוריה המוסלמית נוכחות בסכסוך שבין ישראל‬ ‫ובין הפלסטינים‪ ,‬ושתיהן מתנגשות זו בזו‪ .‬שנת היובל למלחמת ששת הימים היא הזדמנות‬ ‫לחדש את המחשבה שלנו על הסכסוך‪ ,‬ואחד החידושים החשובים הנדרשים מאיתנו הוא‬

‫מעבר מתבנית של חשיבה דיכוטומית לתבנית של חשיבה כמותית‪.‬‬

‫מתבנית חשיבה דיכוטומית לתבנית חשיבה כמותית‬ ‫החשיבה ההלכתית היהודית עברה שינוי בעת החדשה‪ .‬במסורת היהודית ישנה היררכיה של‬ ‫המצוות‪ .‬יש מצוות בעלות דרגות חומרה גבוהות‪ ,‬ויש מצוות שדרגות החומרה שלהן‬ ‫פחותות‪ .‬לדוגמה‪ ,‬יש מצוות שמקורן בדברי תורה (דאורייתא)‪ ,‬יש מצוות שמקורן בדברי‬ ‫חכמים (דרבנן)‪ ,‬ויש הרגלי התנהגות שמבחינה פורמלית אינם מצוות כלל‪ ,‬והם בגדר מנהג‬ ‫בלבד‪ .‬אך במאה התשע־עשרה‪ ,‬בקרב היהודים החרדים־אורתודוקסים‪ ,‬ההיררכיה‬ ‫היטשטשה‪ .‬לפתע הפכו כל המצוות להיות חמורות באותה מידה‪" .‬ואנחנו עם בני ישראל‬ ‫‪16‬‬ ‫כל דין שולחן ערוך שווה לנו לעשרת הדיברות וכל מנהג ישראל שווה לעשרת הדיברות"‪.‬‬ ‫הרבנים הורו להקפיד על מנהגים כאילו הם מצוות מפורשות מן התורה‪ .‬ראיית הקל כחמור‬ ‫כיווצה את ההלכה וצבעה אותה בגוון אחד בלבד‪.‬‬ ‫לא רק החשיבה ההלכתית נעשתה דיכוטומית אלא גם החשיבה הפוליטית‪ .‬כשם שבהלכה‬ ‫החרדית נמחק הרצף והכול נהיה חמור‪ ,‬כך גם בפוליטיקה נמחק הרצף והכול נהיה חמור‪.‬‬ ‫מימין ומשמאל העתיקו את השפה הדתית‪ ,‬המבחינה בין טמא לבין טהור ובין קודש לבין‬ ‫חול‪ ,‬לשפה הפוליטית‪ ,‬המבחינה בין חשוך לבין נאור ובין פטריוט לבין בוגד‪ .‬בחמישים‬ ‫השנים האחרונות התעצבה החשיבה הפוליטית הישראלית בצורה בינארית‪ :‬ישראל היא‬ ‫חברה כובשת או שהיא חברה מוסרית; היא שרויה בסכסוך או שהיא חיה בשלום; היא‬ ‫מיישבת את הארץ או שהיא בוגדת בזהותה ובערכיה‪ .‬וכאן המקום לשאול‪ ,‬מה יקרה אם‬ ‫נשנה את צורת המחשבה הפוליטית שלנו? מה יקרה אם נפסיק לחשוב על פוליטיקה‬ ‫בתבנית דתית־חרדית‪ ,‬ונתחיל לחשוב עליה בתבנית כמותית? במקרה כזה‪ ,‬נוכל לשאול‬ ‫שאלות חדשות‪ .‬במקום לשאול כיצד נפתור את הסכסוך‪ ,‬נשאל כיצד נצמצם אותו; במקום‬ ‫לשאול כיצד מסיימים את "הכיבוש"‪ ,‬נבחן כיצד להקטין אותו‪ .‬ובעיקר נשנה את היחס‬ ‫שלנו אל השלום‪ .‬הלשון שלנו התרגלה לדבר על השלום שיום אחד יגיע‪ .‬השלום הוא אירוע‬ ‫גדול וטרנספורמטיבי — כך אנחנו רגילים לחשוב — שעשוי להתרחש ולשנות את המציאות‬ ‫שלנו מן היסוד‪.‬‬ ‫אבל אולי גם על השלום צריך לחשוב חשיבה כמותית‪ .‬אם נעשה זאת‪ ,‬נגלה שכבר יש‬ ‫רמה מסוימת של שלום בעולם‪ ,‬ואנחנו צריכים לשאוף לכמות רבה יותר שלו‪ .‬התלמוד‬ ‫אומר שתלמידי חכמים "מרבים שלום בעולם"‪ 17,‬הם לא מביאים אותו; במעשיהם ובלימודם‬ ‫הם מרבים אותו‪ .‬לכן‪ ,‬במקום לשאול כיצד להביא את השלום‪ ,‬יש לשאול מה אפשר לעשות‬ ‫בכדי להרבות את השלום‪.‬‬ ‫***‬

‫לרעיונות יש סיפור‪ ,‬ובספר הזה ננסה לספר את סיפורם של הרעיונות הפוליטיים‬ ‫הישראליים‪ .‬אלו רעיונות הנטועים במעמקי ההגות הציונית‪ ,‬אשר הפכו במרוצת השנים‬ ‫לאידיאולוגיות פוליטיות שונות שהתנגשו זו בזו בעוצמה רבה‪ .‬ההתנגשות בין הרעיונות‬ ‫טילטלה את החברה הישראלית באופן דרמטי‪ ,‬על כן היא מתוארת בספר בניסוחים חדים‬ ‫ודרמטיים‪ .‬מי שמחפש ניסוחים מסויגים יותר ומרוככים יותר ימצא אותם בהערות השוליים‬ ‫שבסוף הספר‪.‬‬ ‫המחלוקת שקורעת את ישראל לא עשויה רק מרעיונות‪ .‬ישנם גורמים נוספים שמעמיקים‬ ‫את הקרע וחוסמים את ההקשבה‪ .‬שסעים עדתיים‪ ,‬מתחים מעמדיים ואף אינטרסים‬ ‫פוליטיים אישיים הזינו ומזינים את המחלוקת‪ .‬כל אלו אינם זוכים להתייחסות מקיפה‬ ‫בדיונים שיבואו‪ .‬המסע הזה הוא בראש בראשונה מסע רעיוני‪ .‬הרעיונות של זאב‬ ‫ז'בוטינסקי‪ ,‬הרב קוק‪ ,‬קרל מרקס‪ ,‬דוד בן־גוריון והוגים נוספים‪ ,‬הצמיחו את זרמי העומק‬ ‫הפוליטיים הישראליים‪ .‬את הפילוסופיה שמאחורי הפוליטיקה‪ ,‬ננסה להבין בחלק הראשון‬ ‫של הספר‪ 18.‬בחלק השני נעבור מההגות שמסתתרת מתחת לפני השיחה הפוליטית לטיעונים‬ ‫המייצגים אותה מעל לפני השטח‪ .‬במהלכו נחקור את הוויכוח הפוליטי הישראלי‪ ,‬ונקשיב‬ ‫באהדה ובהזדהות לנימוקים שהושמעו על ידי הצדדים השונים בחמישים השנים‬ ‫‪19‬‬ ‫האחרונות‪.‬‬ ‫שני החלקים הראשונים הם גם עיקרו של הספר‪ .‬תקוותי היא שמיזוג של הניסיון להבהיר‬ ‫את הרעיונות והניסיון להבהיר את הטיעונים‪ ,‬יביא להבנה בהירה יותר של הוויכוח הגועש‬ ‫שמסעיר את ישראל מאז מלחמת ששת הימים‪ .‬החלק השלישי והאחרון מוקדש לשרטוט‬ ‫מאפייני צורת החשיבה הפרגמטית שעשויה לסייע בריפוי ההקשבה הישראלית‪.‬‬ ‫במהלך העבודה על הספר למדתי עד כמה המשאלה הבלתי מדוברת של כל הצדדים‬ ‫המשתתפים בוויכוח הפוליטי הישראלי היא המשאלה להיות מּוָב נים‪ .‬אך הבראת השיח‬ ‫הפוליטי הישראלי תלויה ביכולתנו להוסיף לתשוקה זו את התשוקה להיות ְמ ִב ינים‪.‬‬ ‫התשוקה הכפולה הזאת נדירה והיא אפיינה את חברתנו הטובה שרי רובינשטיין שנפטרה‬ ‫במהלך כתיבת ספר זה‪ .‬שרי ז"ל‪ ,‬שהבינה לעומק כל אדם‪ ,‬זכתה במהלך חייה להרבות‬ ‫שלום בעולם‪ .‬הספר הזה מוקדש לה באהבה ובגעגוע‪.‬‬

‫חלק א‬

‫אידיאולוגיות פוליטיות במשבר‬ ‫"כשרואה אני אדם מתהלך בינינו כמי שתירץ את כל הקושיות והפרכות‪ ]...[ ,‬הריני‬ ‫מהרהר אחריו שמא הוא חי בעולמות אחרים [‪ ]...‬טובה לי נפש נבוכה ותועה ובלתי‬ ‫נרגעת‪ ,‬מנפש אשר מום אין בה והיא שוקטת‪ ,‬גם היום‪ ,‬על אמיתותה"‪.‬‬ ‫ברל כצנלסון‬

‫הקדמה‪:‬‬ ‫ימין ושמאל — סיפורן של שתי תפניות‬ ‫ככל שאנשים בישראל ימנים יותר הם גם דתיים יותר‪ ,‬וככל שהם דתיים יותר הם גם ימנים‬ ‫יותר‪ .‬זאת‪ ,‬כמובן‪ ,‬הכללה שאיננה תמיד נכונה‪ ,‬ובכל זאת יש כיום בישראל יחס כמעט ישר‬ ‫בין ימניות לדתיות‪ .‬לא תמיד היו פני הדברים כך‪ .‬המייסדים של הציונות הדתית לא קידשו‬ ‫את הריבונות על הארץ השלמה‪ .‬הרב יעקב ריינס‪ ,‬שכונן את הציונות הדתית הפוליטית‪,‬‬ ‫תמך בתוכנית אוגנדה‪ .‬כלומר‪ ,‬מייסד התנועה שממנה צמחה ההתנגדות העזה ביותר‬ ‫למסירת חלקים מארץ ישראל‪ ,‬היה מוכן לוותר על כל ארץ ישראל‪ 1.‬זאת ועוד‪ ,‬במלחמת‬ ‫ששת הימים התנגד הנציג של המפלגה הדתית הלאומית בממשלה‪ ,‬השר משה חיים שפירא‪,‬‬ ‫ליציאה למלחמה‪ .‬המערכה שהשיבה את עם ישראל לאדמה המקראית הקדומה ולירושלים‬ ‫העתיקה‪ ,‬התרחשה למרות התנגדות של המפלגה הדתית הלאומית‪ 2.‬כל מי שמתבונן כיום‬ ‫בציונות הדתית עשוי להיות מופתע מכך שהרב ריינס היה מוכן לוותר על הארץ הקדושה‪,‬‬ ‫ושהשר שפירא התנגד לשחרור העיר הקדושה‪.‬‬ ‫כשם שבראשית דרכה לא היתה הציונות הדתית ימנית‪ ,‬כך גם הימין‪ ,‬בראשיתו‪ ,‬לא היה‬ ‫מחנה שרובו דתי‪ .‬מבין כל המנהיגים הציונים שפעלו בראשית המאה העשרים‪ ,‬היה זאב‬ ‫ז'בוטינסקי‪ ,‬האב המייסד של הימין הישראלי‪ ,‬הרחוק ביותר מיהדות‪ .‬הוא גדל והתחנך‬ ‫באודסה הקוסמופוליטית‪ ,‬ועולמו הרוחני לא היה עולם רוחני יהודי‪ .‬בניגוד לרוב המנהיגים‬ ‫של השמאל הציוני‪ ,‬שגדלו בבתים דתיים ושימרו לאורך כל חייהם מערכת נוסטלגית‬ ‫ואמביוולנטית ביחסם למסורת‪ ,‬גדל ז'בוטינסקי כאדם חילוני‪ ,‬והזיקה שלו למסורת היתה‬ ‫רזה ומדולדלת‪ 3.‬גם העובדה שההוגה הכי פחות מסורתי היה דווקא ההוגה הכי ימני עשויה‬ ‫להיראות תמוהה לבני דורנו‪.‬‬ ‫בשנים שלאחר מלחמת ששת הימים השתנו פני הציונות הדתית וכך גם פני הימין‬ ‫החילוני‪ .‬בשנות השבעים הלכה הציונות הדתית ונעשתה ימנית יותר‪ ,‬ובמקביל החל הימין‬ ‫החילוני להיחלש‪ ,‬עד שלבסוף התחבר עם הציונות הדתית‪ .‬כך נולד אחד הכוחות‬ ‫הפוליטיים־אידיאולוגיים המשפיעים ביותר על ההיסטוריה הישראלית‪ :‬הימין הדתי‪.‬‬ ‫לא רק הימין עבר שינוי עמוק‪ ,‬כי אם גם השמאל‪ .‬השמאל הישראלי לא האמין בעבר‬

‫בשלום‪ .‬הפאתוס של השמאל היה במשך רוב שנות קיומו חברתי ולא מדיני‪ .‬מטרתם של‬ ‫אנשי השמאל היתה לכונן חברה שבה יש סולידריות בין עובדים‪ ,‬ולא שלום בין עמים‪.‬‬ ‫המנהיגים של תנועת העבודה ההיסטורית‪ ,‬בן־גוריון‪ ,‬משה דיין וגולדה מאיר‪ ,‬גילו לאורך‬ ‫השנים חשדנות גדולה בנוגע לאפשרות לכונן ברית שלום עם הערבים‪ .‬הם התרחקו‬ ‫בשיטתיות מהסדרים מדיניים שהתיימרו לבטל את האיבה בין העמים‪ .‬אך בשנים שלאחר‬ ‫מלחמת ששת הימים עבר השמאל הישראלי תפנית‪ .‬הוא החליף את הסוציאליזם בשלום‬ ‫כמוקד הלהט שלו וכפסגת חלומותיו‪.‬‬ ‫שני התהליכים הללו התרחשו כמעט במקביל‪ .‬בזמן שהימין השתנה ונעשה פחות חילוני‬ ‫וליברלי ויותר דתי ומשיחי‪ ,‬הפך השמאל מתנועה חברתית לתנועה מדינית‪ .‬השמאל החדש‬ ‫והימין החדש התנגשו זה בזה בעוצמה והציתו את הדרמה האידיאולוגית שלאחר מלחמת‬ ‫ששת הימים‪ .‬בפרקים הבאים נספר את הסיפור של הרעיונות הללו‪.‬‬

‫פרק א‬ ‫התפנית הרעיונית של הימין‬ ‫ז'בוטינסקי — שלוש תחזיות שהתממשו‬ ‫זאב ז'בוטינסקי היה רואה שחורות‪ .‬הוא ראה באופק איומים גדולים על העם היהודי‪ .‬הוא‬ ‫התריע מפני הבוגדנות של הבריטים‪ ,‬מפני התוקפנות של הערבים ומפני החורבן הצפוי‬ ‫ליהודים באירופה‪ .‬ההיסטוריה הוכיחה בכאב‪ ,‬שכל ההתרעות שלו התממשו‪ .‬ז'בוטינסקי‬ ‫היה האיש שכמעט תמיד צדק‪.‬‬ ‫במהלך מלחמת העולם הראשונה התחייבו הבריטים לסייע לעם היהודי לכונן בית לאומי‬ ‫בארץ ישראל‪ .‬ההתחייבות הזאת‪ ,‬שנוסחה בהצהרה המפורסמת של הלורד בלפור‪ ,‬עמדה‬ ‫בבסיס כתב המנדט שהגדיר את המחויבות של הבריטים כלפי היהודים והציתה אופטימיות‬ ‫רבה בקרב רבים מהציונים‪ .‬אך ז'בוטינסקי לא נלכד באופטימיות המשכרת‪ .‬הוא סבר‬ ‫שהבריטים עתידים להפר את הבטחתם‪ .‬הוא האמין שללא התעקשות מדינית אקטיבית מצד‬ ‫הציונים‪ ,‬הבריטים יפנו את גבם ליהודים לטובת ברית חלופית עם הערבים‪ 4.‬ואכן‪ ,‬ככל‬ ‫שחלף הזמן הלכו הבריטים ונסוגו מההתחייבות שלהם כלפי העם היהודי‪ .‬כך‪ ,‬עד שבשנת‬ ‫‪ ,1939‬עם פרסומו של הספר הלבן השלישי‪ ,‬התברר שהבריטים התנערו לחלוטין מהצהרת‬ ‫בלפור‪ .‬רגע לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה נטשו הבריטים את ההתחייבויות שלהם‬ ‫מתקופת מלחמת העולם הראשונה‪.‬‬ ‫עוד בשנות השלושים של המאה העשרים‪ ,‬כשהמפלגה הנאצית צברה תאוצה בגרמניה‪,‬‬ ‫התריע ז'בוטינסקי שוב ושוב מפני החורבן שמאיים לבוא על יהודי אירופה‪" :‬אנו חיים על‬ ‫מפתנה האחרון של התהום‪ ,‬ערב השואה המכרעת בגטו העולמי"‪ 5.‬הוא ניסה לטלטל את‬ ‫התנועה הציונית משאננותה‪ ,‬והציע לפנות במהירות את כל יהודי אירופה ולהעתיקם‬ ‫לישראל‪ .‬האיש שצדק בתחזיתו ביחס לחוסר הנאמנות של האנגלים‪ ,‬צדק גם ביחס לאסון‬ ‫‪6‬‬ ‫שיביאו הגרמנים‪.‬‬ ‫והוא צדק גם ביחס לערבים‪ .‬בניגוד להלך הרוח הציוני הרווח‪ ,‬ז'בוטינסקי חזה שההגירה‬ ‫ההמונית של היהודים לפלשתינה תצית את דחפי המאבק של תושביה הערבים‪ .‬לאחר‬ ‫הְּפ רעות שפרצו בשנת ‪ 1921‬כתב ז'בוטינסקי שהפרעות הן לא אירוע יוצא מן הכלל‪ ,‬אלא‬

‫להפך — הן מצביעות על הכלל‪ — 7‬התנועה הציונית צועדת לקראת עימות אלים עם‬ ‫התנועה הלאומית הערבית‪ .‬היו ציונים‪ 8‬שסברו שמכיוון שהערבים עתידים להפיק רווחים‬ ‫מהציונות הם לא יתנגדו לה‪ .‬את העמדה הזאת ראה ז'בוטינסקי כצביעות וכהתנשאות‪:‬‬ ‫הזיה ילדותית זו נובעת אצל "חובבי־הערבים" שלנו מאיזה יחס של בוז‪ ,‬שיסודו בדעה‬ ‫קדומה‪ ,‬אל העם הערבי‪ ,‬מאיזו הצגת־דברים בלתי מבוססת על גזע זה‪ ,‬הרואה בו‬ ‫אספסוף רודף שלמונים‪ ,‬המוכן לוותר על מולדתו תמורת רשת טובה של מסילות־ברזל‪.‬‬ ‫הצגת־דברים כזאת אין לה שום יסוד‪ .‬אומרים שלעתים קרובות ניתן לשחד ערבים‬ ‫בודדים‪ ,‬אך מזה אין להסיק‪ ,‬שערביי ארץ־ישראל בכללותם מסוגלים למכור את רגש‬ ‫הפאטריוטיזם הקנאי שלהם‪ ,‬רגש שאפילו הפאפואסים לא מכרו אותו‪ .‬כל עם נלחם נגד‬ ‫מיישבים כל עוד יש לפחות זיק של תקווה להיפטר מסכנת ההתיישבות‪ .‬כך עושים וכך‬ ‫‪9‬‬ ‫יעשו גם ערביי ארץ־ישראל‪.‬‬ ‫פטריוט ציוני צריך להבין שגם הערבים הם פטריוטים‪ 10.‬הם לא ימכרו את הלאומיות שלהם‬ ‫תמורת שדרוג באיכות החיים שלהם‪ .‬על פי ז'בוטינסקי‪ ,‬דווקא מי שמכבד את הערבים צריך‬ ‫‪11‬‬ ‫להיערך למלחמה גדולה איתם‪.‬‬ ‫ז'בוטינסקי חזה את הבגידה של הבריטים‪ ,‬את החורבן שימיטו הגרמנים ואת המאבק‬ ‫שצפוי עם הערבים‪ .‬הוא היה פסימיסט‪ ,‬הוא היה חשדן‪ ,‬והטרגדיה היא שהוא כמעט תמיד‬ ‫צדק‪.‬‬

‫הגות פוליטית חשדנית וליברלית‬ ‫חכם היה הפילוסוף שאמר‪ .Homo homini Lupos :‬רע מן הזאב אנוש לאנוש‪ ,‬ועוד‬ ‫ימים רבים לא נוכל לתקן זאת‪ ,‬לא על ידי ריפורמה בסדרי המדינה‪ ,‬ולא בעזרת‬ ‫התרבות‪ ,‬ואף לקח חיים המר לא יועיל‪ .‬אויל האיש המאמין לשכנו‪ ,‬ויהא השכן טוב‬ ‫‪12‬‬ ‫וחביב ביותר‪.‬‬ ‫לפי ז'בוטינסקי‪ ,‬הסדרים מדיניים לא יכולים לרפא את הטבע האנושי‪ .‬זאת תמימות מסוכנת‬ ‫לחשוב שאפשר להביא למצב מדיני שיעלים את הרוע האנושי‪.‬‬ ‫אויל האיש הסומך על הצדק‪ :‬אין הצדק קיים אלא בשביל מי שעומדים לו אגרופו‬ ‫ועקשנותו להפכו למנת חלקו‪ .‬כאשר מוכיחים אותי על שאני מטיף להתבדלות‪,‬‬ ‫לאי־אמון ולשאר דברים שהם קשים לאניני הדעת‪ ,‬יש ואחפוץ להשיב‪ :‬אני מודה‬ ‫באשמתי‪ .‬אני מטיף לכל אלה ואוסיף להטיף; כי ההתבדלות‪ ,‬אי־האמון‪ ,‬עמידת "שמור"‬

‫בכל עת‪ ,‬מקל חובלים ביד בכל עת — הנה האמצעי היחידי להחזיק מעמד כלשהו‬ ‫‪13‬‬ ‫בהתנצות־זאבים זו‪.‬‬ ‫מתברר שהחשדנות של ז'בוטינסקי כלפי הבריטים‪ ,‬הגרמנים והערבים לא היתה מקרית‪ .‬היא‬ ‫נבעה מתפיסת עולם‪ ,‬החושדת בכל בני האדם‪ 14.‬באדם טמונים דחפים אלימים‪ ,‬והסדרים‬ ‫חברתיים לא יכולים להעלים אותם‪ .‬על כן‪ ,‬גם בעתות שלום יש לשמור היטב על אופציית‬ ‫המלחמה‪ .‬כך נראית הגות ימנית טיפוסית‪ :‬חשדנות כלפי טבע האדם מייצרת חשדנות‬ ‫מדינית שמעודדת התבצרות‪ ,‬הסתגרות וטיפוח צבאיות‪ ,‬ואכן את כל אלו ניתן למצוא אצל‬ ‫ז'בוטינסקי‪ 15.‬אך היו גם צדדים נוספים בהגותו של ז'בוטינסקי‪ ,‬שלא היו מבוססים רק על‬ ‫חשדנות כלפי טבעו של האדם אלא גם על אמונה במעמדו הרם של האדם היחיד‪.‬‬ ‫ז'בוטינסקי הכריז על מלכותו של היחיד‪ 16.‬בניגוד לדיקטטורה‪ ,‬שבה שולט אדם יחיד על‬ ‫הרבים‪ ,‬הכריז ז'בוטינסקי על השלטון של היחיד על עצמו‪ .‬האדם היחיד הוא יצור עמוק‬ ‫ועשיר שנועד להיות חופשי‪ .‬אסור לבלום את מימוש הפוטנציאל שלו‪ ,‬ואסור לחסום את‬ ‫ההתבטאות שלו‪ .‬חברה בריאה היא חברה שבה כל יחיד מבטא את מלוא העושר של‬ ‫אישיותו‪ .‬ליחיד אסור להיות כפוף למלך‪ .‬היחיד הוא המלך‪.‬‬ ‫בראשית ברא אלוהים את היחיד; כל יחיד הוא מלך השווה לרעהו — והרע "מלך" גם‬ ‫הוא; טוב שיחטא היחיד כלפי הציבור משתחטא החברה ליחיד; לשם טובתם של‬ ‫‪17‬‬ ‫היחידים נוצרה החברה‪.‬‬ ‫ז'בוטינסקי מביע בעוצמה רבה תפיסת עולם ליברלית‪ .‬היחיד לא נועד לשרת את החברה‪,‬‬ ‫החברה נועדה לשרת את היחיד‪ .‬הפרט לא שייך למדינה‪ ,‬המדינה שייכת לפרט‪ 18.‬זה רעיון‬ ‫שעשוי להוביל לתפיסת עולם אנרכיסטית‪ ,‬משום שכל שלטון מגביל מטבעו את חירותם‬ ‫של האזרחים‪ ,‬ולפיכך הדרך לשחרורו של היחיד עוברת דרך ביטולו של השלטון‪ .‬ואכן‪,‬‬ ‫העולם האידיאלי של ז'בוטינסקי הוא עולם אנרכיסטי! החלום שלו הוא עולם שאין שבו‬ ‫שלטון‪ ,‬ושבו כל אדם הוא שליט לעצמו‪" .‬והקץ שבעתיד‪ ,‬חזון ימות המשיח — הוא גן עדן‬ ‫של היחיד‪ ,‬ממלכת ַא נַא רכיה מזהירה‪ ,‬משחק הנפתולים בין כחות אישיים ללא־חוק‬ ‫‪19‬‬ ‫ולאין־גבול"‪.‬‬ ‫מתוך הרעיון האינדיווידואליסטי על מלכותו של היחיד נובע הרעיון הליברלי של הגבלת‬ ‫שלטון הרוב‪ 20.‬ומכאן נובעת הליברליות של התפיסה הציונית של ז׳בוטינסקי‪ .‬מדינת‬ ‫היהודים היא מדינה שבה היהודים הם רוב‪ ,‬אך גם בני המיעוטים הנוצריים והמוסלמיים הם‬ ‫מלכים‪.‬‬

‫לו היה לנו רוב יהודי בארץ‪ ,‬היינו קודם־כל יוצרים מצב של שוויון־זכויות גמור‪,‬‬ ‫מוחלט ומושלם‪ ,‬בלי שום יוצא מן הכלל‪ :‬יהודי או ערבי או ארמני או גרמני‪ ,‬אין הבדל‬ ‫‪21‬‬ ‫בפני החוק — כל הדרכים פתוחות לפניו‪.‬‬ ‫כשדיבר ז'בוטינסקי על שוויון "גמור מוחלט ומושלם"‪ ,‬הוא התכוון לכך‪ .‬הוא ראה בעיני‬ ‫רוחו את הערבים כשותפים להנהגת המדינה ולהובלה משותפת של הממשלה‪" .‬בכל קבינט‬ ‫שבו ישמש יהודי במשרת ראש הממשלה תוצע משרת סגן ראש ממשלה לערבי‪ ,‬או‬ ‫‪22‬‬ ‫להפך"‪.‬‬ ‫ז'בוטינסקי מיזג הגות פוליטית חשדנית עם הגות מדינית ליברלית‪ .‬הוא חשד מאוד‬ ‫ביריבים ובאויבים של האומה‪ ,‬אבל תבע רגישות גדולה מאוד כלפי המיעוטים שבתוכה‪.‬‬ ‫המיזוג הזה נדיר וכמעט לא קיים בימינו‪ .‬מה קרה לימין הליברלי? מדוע נעלם המיזוג של‬ ‫חשדנות גדולה כלפי האויבים ורגישות ליברלית גדולה כלפי מיעוטים? לפני שנתמודד עם‬ ‫החידה הזאת‪ ,‬נעמיק אותה‪ .‬משום שישנו מתח נוסף‪ ,‬מסתורי לא פחות‪ ,‬בהגותו של‬ ‫ז'בוטינסקי‪ .‬הוא לא רק הצמיד ליברליות לחשדנות‪ ,‬הוא גם חיבר בין ציונות של שלמות‬ ‫הארץ לציונות של דיפלומטיה‪.‬‬

‫גבולות הארץ המובטחת‬ ‫ז'בוטינסקי סבר שהתנועה הציונית פסיבית ופייסנית מדי‪ .‬הוא קרא לציונות מדינית‬ ‫אקטיבית ונמרצת‪ ,‬התובעת מהקהילה הבין־לאומית לאפשר גיבוש של רוב יהודי בכל שטחי‬ ‫הארץ‪ .‬שטחי הארץ שעליהם דיבר כללו את שתי הגדות של נהר הירדן‪ .‬ומהיכן שאב‬ ‫ז'בוטינסקי את עמדתו ביחס לגבולות הנרחבים של הארץ שאותה יש לדרוש מהקהילה‬ ‫הבין־לאומית? מהקהילה הבין־לאומית עצמה! כשהוחלט בוועידת סן רמו שהבריטים יקבלו‬ ‫תחת שלטונם את פלשתינה‪ ,‬התחייבו הבריטים‪ ,‬כפי שמנוסח בכתב המנדט‪ ,‬שהם יקדמו את‬ ‫הקמתו של בית לאומי ליהודים‪ .‬גבולות פלשתינה כללו באותו הזמן את שני עברי הירדן‪.‬‬ ‫כתב המנדט אושרר על ידי חבר העמים‪ ,‬ובכך הפך להתחייבות רשמית של הקהילה‬ ‫הבין־לאומית כלפי העם היהודי‪ .‬אם כן‪ ,‬גבולות הארץ שעליהם יש להתעקש‪ ,‬על פי‬ ‫ז'בוטינסקי‪ ,‬לא נקבעו בתורת משה‪ ,‬אלא בהסכמים בין־לאומיים‪ 23.‬את הארץ קיבלנו‬ ‫בוועידת סן רמו ולא בברית בין הבתרים‪ .‬הסמכות שהגדירה את גבולות הארץ השלמה לא‬ ‫היתה התגלות אלוהית אלא הקהילה הבין־לאומית‪ .‬מנקודת מבטנו כיום‪ ,‬זה עשוי להיראות‬ ‫מוזר‪ ,‬אבל באותם הימים הארץ המובטחת של הימין היתה אכן ארץ מובטחת‪ ,‬אך לא‬ ‫מובטחת על ידי האל אלא על ידי אדם‪ 24.‬כיום‪ ,‬העמדות הפוליטיות של מי ששואפים‬ ‫לשלמות הארץ ומתנגדים לפשרות טריטוריאליות‪ ,‬מבטאות על פי רוב אדישות כלפי‬ ‫עמדתה של הקהילה הבין־לאומית‪ .‬אך המקסימליזם הטריטוריאלי של ז'בוטינסקי היה‬

‫‪25‬‬

‫הפוך‪ .‬הוא לא ביטא אדישות כלפי הקהילה הבין־לאומית‪ ,‬אלא תביעה למימוש הבטחתה‪.‬‬ ‫אצל ז'בוטינסקי ההפכים השלימו אלה את אלה‪ .‬הוא חשד בכוחות מבחוץ וטיפח זכויות‬ ‫אדם מבפנים; הוא הגה את הציונות של שלמות הארץ‪ ,‬ובה בעת דגל בציונות של‬ ‫דיפלומטיה‪ .‬הכול התמזג אצלו‪ .‬הוא היה ימני וליברל‪ ,‬מקסימליסט ודיפלומט‪ .‬ניגודים‬ ‫שהתמזגו היטב בתודעתו הגמישה והמורכבת של ז'בוטינסקי‪ ,‬אך התפרקו בדורות שבאו‬ ‫אחריו‪.‬‬

‫התפרקות הניגודים הרוויזיוניסטיים‬ ‫מנחם בגין ירש את ז'בוטינסקי וגם את המקסימליזם שלו‪ 26.‬בגין הכריז שוב ושוב שארץ‬ ‫ישראל השלמה משתרעת על שתי גדות הירדן‪ 27.‬בנוסף הוא ירש גם את הליברליזם של‬ ‫ז'בוטינסקי‪ .‬היה זה בגין שתבע את ביטול המשטר הצבאי שאכף שלטון מפא"י על ערביי‬ ‫ישראל בשנות החמישים והשישים‪ .‬היה זה בגין שתבע לנסח חוקה שתרסן את השלטון‬ ‫ותגונן על זכויות הפרט‪ 28.‬גם זה עשוי לעורר תמיהה בעיני המתבונן בן זמננו‪ :‬השמאל יצר‬ ‫שלטון המאיים על זכויות הפרט‪ ,‬ודווקא הימין היה המחנה שנאבק למען ריסון השלטון‬ ‫והגנה על זכויות הפרט‪ .‬אותו ימין שתבע את שלמות הארץ‪ 29,‬תבע גם את זכויות אזרחי‬ ‫הארץ‪ .‬החיבור העדין שבין מקסימליזם וליברליזם עבר מז'בוטינסקי לבגין‪ ,‬אך לא שרד את‬ ‫המעבר מבגין ליורשיו‪ .‬החיבור התפרק בדור השלישי של הרוויזיוניסטים‪.‬‬ ‫הדור הפוליטי השלישי של הימין כולל רבים מבניהם ומבנותיהם הביולוגים של‬ ‫המייסדים‪ .‬דן מרידור‪ ,‬לדוגמה‪ ,‬הוא בנו של אחד מראשי האצ"ל לשעבר‪ ,‬אליהו מרידור;‬ ‫ציפי לבני היא בתו של קצין המבצעים של האצ"ל‪ ,‬איתן לבני; צחי הנגבי הוא בנה של‬ ‫דוברת הלח"י‪ ,‬גאולה כהן; יאיר שמיר הוא בנו של מפקד הלח"י‪ ,‬יצחק שמיר‪ .‬כל אלו ורבים‬ ‫אחרים — כדוגמת לימור לבנת‪ ,‬עוזי לנדאו‪ ,‬ראובן ריבלין‪ ,‬רוני מילוא‪ ,‬זאב בוים‪ ,‬אהוד‬ ‫אולמרט ובנימין נתניהו — מהשחקנים הפוליטיים הבולטים של הדור השלישי למדינה‪ ,‬הם‬ ‫בנים ובנות של הלוחמים והפעילים הרוויזיוניסטים שפעלו להקמת המדינה‪ 30.‬הקבוצה‬ ‫הזאת קיבלה מאיתן הבר את הכינוי "הנסיכים"‪ ,‬ואין לה כמעט מקבילה בהיסטוריה‬ ‫הפוליטית העולמית‪ 31.‬אך דווקא היורשים הביולוגיים לא תמיד היו ממשיכים‬ ‫אידיאולוגיים‪ .‬רבים מהנסיכים‪ ,‬ובהם ציפי לבני‪ ,‬דן מרידור‪ ,‬אהוד אולמרט‪ ,‬רוני מילוא‪ ,‬ועל‬ ‫פי הצהרתו גם בנימין נתניהו‪ ,‬נסוגו מהשאיפה לריבונות ישראלית על הארץ השלמה ותמכו‬ ‫בפומבי בחלוקת הארץ לשתי מדינות‪ .‬היו אמנם "נסיכים" שנותרו נאמנים למורשת‬ ‫‪32‬‬ ‫אבותיהם‪ ,‬אך חלקם הגדול פנו לדרך חדשה‪ .‬הם העריצו את הוריהם‪ ,‬אך לא הלכו בדרכם‪.‬‬ ‫התנועה שהצמיחה המשכיות יותר מכל תנועה אחרת‪ ,‬היא זאת שלרעיונות שלה לא היתה‬ ‫המשכיות‪.‬‬

‫התפנית האידיאולוגית היתה במידה רבה תוצר של נסיבות חדשות‪ .‬חלום הארץ השלמה‬ ‫ספג מהלומה קשה בעקבות האינתיפאדה הראשונה‪ .‬כשהמוני ילדים פלסטינים יצאו‬ ‫לרחובות והמטירו אבנים ובקבוקי תבערה על חיילים ומתנחלים‪ ,‬התוצאה היתה טראומטית‪.‬‬ ‫אזרחים ישראלים שנקראו לשירות מילואים של ארבעים יום לא קיבלו נשק כדי לצאת‬ ‫ולגונן על גבולות המדינה מפני פלישה של אויב‪ .‬תחת זאת הם קיבלו אלות‪ ,‬ואיתן יצאו‬ ‫לפטרל בתוככי אוכלוסייה אזרחית‪ ,‬ומצאו את עצמם רודפים אחרי ילדים קטנים שצובעים‬ ‫את הקיר בגרפיטי או מניפים את דגל פלסטין‪ .‬אנשי מילואים חזרו הביתה מצולקים‪ .‬הם‬ ‫התגייסו על מנת להילחם‪ ,‬לא כדי לשֵט ר; על מנת לגונן על העם שלהם‪ ,‬לא כדי לשלוט על‬ ‫עם אחר‪ .‬ככל שחלף הזמן הלכה וגברה המודעּו ת לבעייתיות שיש בשליטה צבאית על‬ ‫אוכלוסייה אזרחית‪ .‬ההכרה הזאת התפשטה בחברה הישראלית‪ ,‬ונספגה גם בימין החילוני‪.‬‬ ‫השידוך בין ליברליות למקסימליזם טריטוריאלי נראה לפתע כשידוך בלתי אפשרי‪.‬‬ ‫בסוף שנות השמונים של המאה העשרים חדרה גם הבעיה הדמוגרפית לתודעה‬ ‫הישראלית‪ 33.‬האינתיפאדה הגבירה את המודעות לקיום האוכלוסייה הפלסטינית‪ ,‬וממילא‬ ‫לסכנה שהיא מגלמת לרוב היהודי בארץ ישראל‪ .‬בלב "הבעיה הדמוגרפית" עומד חישוב‬ ‫פשוט המקובל על רבים מן המומחים‪ 34.‬קצב גידול האוכלוסייה הפלסטינית עולה על קצב‬ ‫גידול האוכלוסייה היהודית ולכן‪ ,‬ככל שחולף הזמן‪ ,‬הולך ומתקרב היום שבו רוב התושבים‬ ‫בארץ ישראל לא יהיו יהודים‪ .‬האם גם כשהיהודים יהיו מיעוט בארצם היא עדיין תהיה‬ ‫ארצם? חלום הבלהות הדמוגרפי הלם בתודעתם של רבים ופצע את הימין הליברלי פצעים‬ ‫קשים‪ .‬על פי הצהרתו‪ ,‬הטיעון הדמוגרפי היה זה ששיכנע את אריאל שרון לסגת מרצועת‬ ‫עזה‪ 35.‬על פי הצהרתם‪ ,‬החשש מאובדן הרוב היהודי הוא שדחף את אהוד אולמרט ואת ציפי‬ ‫לבני למשא ומתן אינטנסיבי ועיקש שמטרתו חלוקת הארץ‪ 36.‬על פי דבריו המפורשים‪ ,‬היה‬ ‫זה החשש הדמוגרפי מהפיכת מדינת ישראל למדינה דו־לאומית שהוביל את בנימין נתניהו‬ ‫‪37‬‬ ‫לנאום בבר אילן על הצורך בהקמת מדינה פלסטינית מפורזת לצד מדינת ישראל‪.‬‬ ‫ההגות של ז'בוטינסקי ליכדה‪ ,‬כאמור‪ ,‬שני ערכים‪ :‬מקסימליזם וליברליזם‪ .‬אך בדור‬ ‫השלישי של הרוויזיוניסטים רווחה התחושה שכבר אי אפשר להחזיק בשני הערכים יחדיו‪.‬‬ ‫למעשה‪ ,‬הרוויזיוניזם התכווץ לאחד ממרכיביו כבר בימי ז'בוטינסקי‪ .‬ואולם בזמנו התרחש‬ ‫התהליך ההפוך‪ .‬היו פעילים והוגים שוויתרו על הליברליזם לטובת המקסימליזם‪ .‬ישראל‬ ‫אלדד‪ ,‬אב"א אחימאיר ואורי צבי גרינברג החזיקו בתפיסת עולם ציונית אקטיבית מאוד‬ ‫ומקסימליסטית מאוד‪ ,‬אך הם ניערו ממנה את הרגישויות הליברליות‪ 38.‬החידוש של הדור‬ ‫השלישי הוא בכך שבניו לא התנערו מהיסוד הליברלי‪ ,‬אלא נשארו רק איתו‪ .‬אם אלדד‬ ‫ואחימאיר קילפו את הליברליזם ונותרו עם המקסימליזם‪ ,‬הרי לבני ומרידור קילפו את‬ ‫המקסימליזם ונותרו עם הליברליזם‪.‬‬ ‫‪39‬‬ ‫הערנות הדמוגרפית איננה חורגת מתורתו של ז'בוטינסקי‪ ,‬היא נובעת מתורתו‪.‬‬

‫ז'בוטינסקי דיבר במספרים‪ .‬שוב ושוב קבע כי "את מטרת הציונות ניתן לסכם במדויק‬ ‫במשפט אחד‪ :‬יצירת רוב יהודי בארץ ישראל"‪ 40.‬ובהקשר אחר אמר ז'בוטינסקי‪" ,‬יש לנו‬ ‫תחרות ריצה עם הערבים‪ ,‬מי מאתנו יתרבה יותר מהר בארץ"‪ 41.‬מטרת־העל של הציונות‬ ‫היא‪ ,‬על פי ז'בוטינסקי‪ ,‬רוב יהודי בארץ ישראל‪ ,‬משום שרק כאשר יש רוב יהודי אפשר‬ ‫‪42‬‬ ‫להעניק זכויות אדם מלאות גם למיעוטים מבלי לסכן את הריבונות היהודית‪.‬‬ ‫"לו היה לנו רוב יהודי בארץ היינו קודם־כל יוצרים מצב של שוויון־זכויות גמור‪ ,‬מוחלט‬ ‫ומושלם"‪ 43.‬תנאי לשוויון זכויות מוחלט הוא — על פי דבריו המפורשים של ז'בוטינסקי —‬ ‫קיומו של רוב יהודי בארץ‪ .‬ואם כך‪ ,‬יש לשאול‪ ,‬מה קורה על פי תורת ז'בוטינסקי כאשר‬ ‫היהודים אינם רוב‪ ,‬מה עושים במקרה כזה?‬ ‫האמביציה של ז'בוטינסקי היתה משולשת‪ :‬דמוגרפית‪ ,‬גיאוגרפית וליברלית‪ .‬דמוגרפית‬ ‫הוא רצה רוב; גיאוגרפית הוא רצה שהרוב יתממש משני צדי נהר הירדן; ליברלית הוא רצה‬ ‫שהמיעוטים שיחיו במרחב הזה יהיו בעלי זכויות מלאות‪ .‬בימיו של ז'בוטינסקי היעד הזה‬ ‫היה בר־השגה‪ ,‬לפחות בתיאוריה‪ .‬באירופה חיו מיליוני יהודים‪ ,‬והעתקה של רובם לארץ‬ ‫היתה מאפשרת רוב יהודי מסיבי‪ .‬אך חורבן יהדות אירופה שינה את הדמוגרפיה היהודית‪,‬‬ ‫וכתוצאה מכך לא ניתן היה לחלום עוד על הגשמה של כל שלוש השאיפות‪ .‬בימי‬ ‫ז'בוטינסקי הדרך להביא לרוב היתה על ידי עלייה‪ ,‬ואילו כיום יש הסוברים שניתן להשיג‬ ‫רוב רק על ידי נסיגה‪ .‬כלומר‪ ,‬כאשר חלק מהנסיכים ויתרו על שלמות הארץ לטובת הגנה‬ ‫על רוב בארץ‪ ,‬הם אמנם התפשרו על חלק מתורת ז'בוטינסקי‪ ,‬אך עשו זאת כדי לממש חלק‬ ‫אחר של תורתו‪.‬‬ ‫סיפרתי בקיצור נמרץ את סיפורו של רעיון שהתפרק למרכיביו‪ .‬תורת ז'בוטינסקי תיחזקה‬ ‫מתח בין רעיונות מנוגדים‪ ,‬אך כשהתנגשה בקרקע המציאות‪ ,‬הביס המרכיב הליברלי את‬ ‫המרכיב המקסימליסטי‪.‬‬ ‫אבל ההתפרקות של הימין הליברלי לרסיסיו לא פירקה את הימין‪ ,‬היא שינתה אותו‪.‬‬ ‫קבוצה אידיאולוגית אחרת החלה להיות הדומיננטית בימין והנשימה אותו בלהט מחודש —‬ ‫הימין הדתי המשיחי‪ .‬הימין החדש הפסיק לדבר על הארץ שמובטחת על ידי הקהילה‬ ‫הבין־לאומית‪ ,‬והתחיל לדבר על הארץ המובטחת על ידי אלוהים‪ 44.‬זכותנו על הארץ‬ ‫השלמה לא נובעת מוועידת סן רמו‪ ,‬אלא מברית בין הבתרים‪ .‬המשבר האידיאולוגי‬ ‫שהחליש את הימין החילוני‪ ,‬בצירוף ההתחזקות האידיאולוגית של הימין הדתי‪ ,‬שינתה את‬ ‫‪45‬‬ ‫האופי של המרחב הרעיוני הימני‪ .‬הפתוס של הימין החדש איננו ליברלי‪ ,‬הוא משיחי‪.‬‬ ‫המעבר לימין החדש התרחש במקביל לתפנית הגדולה שהתרחשה בשמאל הישראלי‪,‬‬ ‫שאת סיפורו נספר בפרק הבא‪.‬‬

‫פרק ב‬ ‫התפנית הרעיונית של השמאל‬ ‫לאורך רוב שנותיו‪ ,‬הזרם המרכזי של השמאל הישראלי לא האמין בשלום‪ 46.‬מראשית המאה‬ ‫העשרים ועד לשנות השבעים שלה תנועת העבודה לא הציבה את ההסדר המדיני כיעד‬ ‫מרכזי‪ .‬החשדנות כלפי העולם הערבי הביסה את התקוות לשלום איתו‪ .‬בהספד המפורסם‬ ‫לזכרו של רועי רוטנברג‪ ,‬שנרצח ב־‪ 1956‬על ידי מסתננים מעזה‪ ,‬ביטא משה דיין את‬ ‫ההתפכחות של בני דורו המפא"יניקים‪:‬‬ ‫דור התנחלות אנו‪ ,‬ובלי כובע הפלדה ולוע התותח לא נוכל לטעת עץ ולבנות בית‪.‬‬ ‫לילדינו לא יהיו חיים אם לא נחפור מקלטים‪ ,‬ובלי גדר תיל ומקלע לא נוכל לסלול דרך‬ ‫ולקדוח מים‪ ]...[ .‬מעבר לתלם הגבול גואה ים של שנאה ומאוויי נקם‪ ,‬המצפה ליום בו‬ ‫תקהה השלווה את דריכותנו‪ ,‬ליום בו נאזין לשגרירי הצביעות המתנכלת‪ ,‬הקוראים לנו‬ ‫להניח את נשקנו [‪ ]...‬זו בררת חיינו — להיות נכונים וחמושים‪ ,‬חזקים ונוקשים‪ ,‬או כי‬ ‫תישמט מאגרופנו החרב — וייכרתו חיינו‪.‬‬ ‫נעימת דבריו של דיין לא השתנתה גם אחרי מלחמת ששת הימים‪ .‬ב־‪ 1969‬הסביר שמדינת‬ ‫ישראל תמיד תיחשב לנטע זר במזרח התיכון‪" :‬הרי אנו לב מושתל באזור זה‪ ,‬שבו האיברים‬ ‫האחרים אינם משלימים עמו ודוחים אותו"‪ 47.‬באותה תקופה גם שמעון פרס‪ ,‬מי שעתיד‬ ‫להיות נביא השלום הגדול‪ ,‬היה מסויג מאוד מהאפשרות להגיע להסדר מדיני של שלום‪:‬‬ ‫״ישראל מוקפת צבאות המתכוננים למשימה עיקרית אחת [‪ ]...‬להכחיד את מדינת ישראל‪,‬‬ ‫להפיץ את תושביה‪ ,‬להשמידם או לגרשם [‪ ]...‬שום פשרה אין בכוחה לספק את הצד הערבי‪.‬‬ ‫‪48‬‬ ‫בכוונתו לסלק מדינה ולא לשנות מצב מדיני״‪.‬‬ ‫השלום הוא אשליית שווא‪ ,‬והסדר מדיני לא יוכל לרפא את היחס העוין של המזרח התיכון‬ ‫לישראל‪ .‬הלך הרוח החשדני הזה לא בא לידי ביטוי רק במילים‪ ,‬כי אם גם במעשים‪ .‬בשנת‬ ‫‪ 1971‬סירבה ממשלת ישראל בראשות גולדה מאיר להצעות של מצרים להסדרה דיפלומטית‬ ‫‪49‬‬ ‫של הסכסוך בין המדינות‪.‬‬

‫אם השמאל לא האמין בשלום ולא שאף להסדר מדיני‪ ,‬מה היתה האידיאולוגיה שלו? עד‬ ‫לתפנית הגדולה‪ ,‬השמאל הישראלי לא עסק ביוזמה מדינית‪ ,‬אלא בכינונה של חברת מופת‬ ‫סוציאליסטית‪.‬‬

‫שתי תפיסות של זמן‬ ‫"דברי ימיה של כל חברה עד כה הם דברי ימיה של מלחמת מעמדות"‪ 50,‬קבע קרל מרקס‪.‬‬ ‫כלומר‪ ,‬הדרמה האמיתית המחוללת את ההיסטוריה היא המאבק המעמדי‪ .‬לאורך כל‬ ‫ההיסטוריה דיכא המעמד השליט את המעמדות הכפופים אליו‪ ,‬ניצל אותם והסווה את‬ ‫הניצול באמצעות אידיאולוגיות מהפנטות‪ .‬אך ההיסטוריה של העוול צועדת‪ ,‬על פי מרקס‪,‬‬ ‫לקראת סוף ימיה‪ .‬הפועלים עתידים לצאת למאבק גלוי נגד בעלי ההון‪ ,‬לרסק את החברה‬ ‫המעוותת הקיימת ולהקים על חורבותיה חברה מתוקנת‪ ,‬נעדרת ניצול ודיכוי‪.‬‬ ‫תפיסת הזמן הזאת היתה לתפיסת זמן רווחת בקרב סוציאליסטים‪ .‬על פי תפיסת הזמן‬ ‫הזאת העבר הוא שחור; זהו עבר של דיכוי מתמשך של מעמד הפועלים‪ .‬אבל העתיד ורוד;‬ ‫בעתיד ישררו שוויון וסולידריות בין פועלים‪ .‬ההווה הוא תקופת מעבר קשה ומאתגרת בין‬ ‫העבר לבין העתיד‪ .‬לשיטתו של השמאל הציוני‪ ,‬התכלית של התנועה הציונית היא להעביר‬ ‫את העם היהודי מעבר של ניצול לעתיד של סולידריות‪ .‬המציאות בהווה קשה‪ ,‬משום שכל‬ ‫תקופת מעבר קשה‪ .‬אך מן המציאות הקשה ייוולד עידן חדש של אחוות פועלים עברית‪,‬‬ ‫שתעורר השראה אוניברסלית‪.‬‬ ‫התפנית הגדולה במיקוד הרעיוני של השמאל התרחשה בשנות השבעים‪ .‬השמאל החל‬ ‫בתהליך של פרדה מחלום חברת המופת הסוציאליסטית‪ ,‬והמיר אותו בחלום השלום‪ .‬במקום‬ ‫סולידריות בין פועלים‪ ,‬תהיה סולידריות בין עמים‪ .‬חלום השלום‪ ,‬שירש את הסוציאליזם‪,‬‬ ‫ירש גם את האופטימיות שלו‪ .‬גם חלום השלום מבטא תפיסת זמן ברורה‪ .‬ההיסטוריה של‬ ‫המדינה מחולקת‪ ,‬על פי תפיסת השמאל המעודכנת‪ ,‬לשני פרקים‪ :‬עד מלחמת ששת הימים‬ ‫היתה המדינה דמוקרטיה מוסרית ששאפה להקים חברת מופת‪ ,‬ומאז מלחמת ששת הימים‬ ‫היא מדינה כובשת ולכן מושחתת‪ .‬הכיוון הרצוי וההכרחי לעתיד הוא הסדר שלום בין‬ ‫מדינת ישראל ובין העולם הערבי‪.‬‬ ‫אם כן‪ ,‬השמאל השתנה‪ ,‬תפיסת העולם שלו השתנתה‪ ,‬אך תפיסת הזמן שלו לא השתנתה‪.‬‬ ‫יש עבר של חטא ועתיד של גאולה‪ .‬במקום עבר של דיכוי הפועלים‪ ,‬יש עבר של כיבוש‬ ‫הפלסטינים; במקום עתיד של סולידריות בין פועלים‪ ,‬עתיד של שלום בין עמים‪ .‬ואילו‬ ‫‪51‬‬ ‫בהווה — במקום לפעול למען מהפכה חברתית‪ ,‬יש לפעול למען הסדר מדיני‪.‬‬ ‫ראינו כיצד השתנה הימין והפך מימין ליברלי לימין משיחי‪ .‬נספר עכשיו בקצרה כיצד‬ ‫השתנה השמאל והפך משמאל סוציאליסטי לשמאל מדיני‪.‬‬

‫עלייתה ונפילתה של הציונות הסוציאליסטית‬ ‫רבים ממייסדי הציונות היו מהגרים שבאו מרוסיה מצוידים ברוח מהפכנית סוציאליסטית‪.‬‬ ‫בניגוד לאחיהם הרוסים‪ ,‬הם בחרו שלא לעשות מהפכה ברוסיה‪ ,‬אלא לעצב חברת מופת‬ ‫סוציאליסטית בארץ ישראל‪ .‬לא כל הציונים היו סוציאליסטים‪ ,‬אך מבין כל הגוונים של‬ ‫הציונות‪ ,‬דווקא זאת שמיזגה אל תוכה סוציאליזם נהייתה לכוח המעצב של החברה‬ ‫הישראלית בימי תקומתה‪ .‬הציונים הסוציאליסטים הובילו את היישוב היהודי בשלב‬ ‫הראשון‪ ,‬את מדינת ישראל בשלב שני‪ ,‬והמשיכו להוביל את התנועה הציונית עד לשנות‬ ‫השבעים של המאה העשרים‪ .‬רבים מהם האמינו שלא זו בלבד שמדינת ישראל תהיה בעתיד‬ ‫לחברת מופת סוציאליסטית‪ ,‬אלא שככזו היא תהווה מודל לחיקוי עבור האנושות כולה‪.‬‬ ‫עם הזמן התגלה שהעתיד לא נושא עמו גאולה סוציאליסטית‪ ,‬אלא את ההתפרקות שלה‪.‬‬ ‫הסוציאליזם הישראלי ספג חבטה קשה בימי המלחמה הקרה‪ .‬המלחמה הזו אמנם היתה‬ ‫מלחמה בין מעצמות‪ ,‬אך היא התפרשה גם כמלחמה בין רעיונות‪ ,‬בין קפיטליזם לבין‬ ‫סוציאליזם‪ .‬אף שבתחילה ברית המועצות גילתה אהדה למדינת היהודים‪ ,‬הצביעה בעד‬ ‫הקמתה במסגרת תוכנית החלוקה ב־‪ 29‬בנובמבר ‪ 1947‬ואף סייעה לה להצטייד בנשק‬ ‫במלחמת השחרור‪ ,‬החל משנות החמישים תמך המשטר הקומוניסטי באויבי ישראל‪ ,‬ואילו‬ ‫המשטר הקפיטליסטי האמריקאי היה אוהד יותר לישראל‪ .‬במרוצת הזמן נודע שהמשטר‬ ‫בברית המועצות אינו רק אנטי־ישראלי‪ ,‬אלא גם אנטי־יהודי‪ .‬מיליוני יהודים מדוכאים‬ ‫ננעלו בברית המועצות‪ .‬בהמשך‪ ,‬כשנחשפו פשעיו של סטלין (בשנת ‪ ,)1956‬התגלה‬ ‫שהמשטר הסובייטי לא היה רק אנטי־יהודי ואנטי־ישראלי‪ ,‬הוא היה גם אנטי־אנושי‪.‬‬ ‫ככל שברית המועצות נראתה דוחה יותר‪ ,‬כך דעך כוח המשיכה של הרעיונות שלה‪.‬‬ ‫ובמקביל להתפכחות מן הסוציאליזם הלכה הברית עם ארצות הברית של אמריקה‬ ‫והתפתחה‪ .‬ארצות הברית הפכה להיות המעצמה המובילה של המערב ובמקביל‪ ,‬לתומכת‬ ‫נלהבת של ישראל‪ .‬זאת ועוד‪ :‬לעומת האחים היהודים שדוכאו בברית המועצות‪ ,‬הקהילה‬ ‫היהודית באמריקה שיגשגה ופרחה‪ .‬עם הזמן החל הקפיטליזם האמריקאי להתפשט בארץ‪,‬‬ ‫‪52‬‬ ‫המשק הישראלי עבר הפרטה‪ ,‬והתרבות הישראלית החלה תהליך מואץ של אמריקניזציה‪.‬‬ ‫בסופו של דבר קרס הקומוניזם הסובייטי‪ ,‬מדינות קומוניסטיות בכל העולם התמוטטו בזו‬ ‫אחר זו‪ ,‬ובמדינת ישראל החלו האיים הקומוניסטיים — הקיבוצים — לעבור הפרטה‪ .‬הסיפור‬ ‫הישראלי‪ ,‬שבראשית דרכו היה תחת השפעה תרבותית כבדה של רוסיה‪ ,‬עבר להשפעתה‬ ‫התרבותית החזקה של ארצות הברית‪.‬‬ ‫בשנים האחרונות קמו לתחייה המאבקים החברתיים‪ .‬הרגע המכונן שלהם היה בקיץ ‪,2011‬‬ ‫כאשר אלפי ישראלים עזבו את בתיהם והתגוררו באוהלים‪ .‬מאות אלפים יצאו כדי ללכת‬ ‫בצעדות מחאה‪ .‬המוני אזרחים השתתפו בהפגנות סוערות‪ ,‬שבהן צעקו כולם יחד‪" :‬העם‬

‫דורש צדק חברתי"‪ .‬האם הקריאה לצדק חברתי היא קריאה לתחייתו של הסוציאליזם‬ ‫הציוני? לא בטוח‪ .‬על פי המפגינות והמפגינים של קיץ ‪ ,2011‬צדק חברתי בא לידי ביטוי‬ ‫בראש ובראשונה בפעולה נחרצת להורדת מחירי הדיור‪ ,‬הפחתת המע"מ והורדת מחירים על‬ ‫ידי שבירת מונופולים והכנסת תחרות רבה יותר למשק הישראלי‪ .‬הנושא המזוהה ביותר‬ ‫בישראל במאה העשרים ואחת כנושא "חברתי" הוא יוקר המחיה‪ .‬זו אינה שאיפה לשיבתו‬ ‫של הסוציאליזם הציוני‪ ,‬זו‪ ,‬באופן אירוני‪ ,‬עדות לניצחון הקפיטליזם המערבי‪ .‬הציונות‬ ‫הסוציאליסטית של ראשית המאה העשרים ניסתה לדאוג לזכויות העובדים‪ ,‬המאבקים‬ ‫החברתיים של המאה העשרים ואחת מתמקדים בזכויותיהם של הצרכנים‪ .‬סולידריות בין‬ ‫עובדים התחלפה בסולידיות של הצרכנים‪ .‬כמה אירוני שהסימן המובהק לקריסת‬ ‫הסוציאליזם הישראלי התגלה דווקא במאבק החברתי הישראלי‪.‬‬

‫מסוציאליזם לשלום — השינוי הגדול של השמאל‬ ‫הישראלי‬ ‫בסוף מלחמת ששת הימים התרחבה המדינה וכללה את חצי־האי סיני‪ ,‬וכן את יהודה‪,‬‬ ‫שומרון ורמת הגולן‪ .‬היא החזיקה שטחים שהיו בעבר בשליטת מצרים‪ ,‬ירדן וסוריה‪.‬‬ ‫לראשונה היו בידי ישראל קלפי מיקוח חזקים מול העמים הערביים‪ .‬ביוני ‪ 1967‬קיבלה‬ ‫ממשלת ישראל החלטה להציע למדינות הערביות את רוב השטחים הללו בתמורה להסדר‬ ‫שלום‪ 53.‬מועצת הביטחון של האו"ם אף החליטה שזאת העסקה שיכולה לייצב את המזרח‬ ‫התיכון‪ ,‬כפי שמשתקף בהחלטה ‪ ,242‬שיצרה את המשוואה המדינית של שטחים תמורת‬ ‫שלום‪ .‬לראשונה מאז הקמת המדינה והסכמי שביתת הנשק נוצרה הזדמנות לסיים את‬ ‫הקונפליקט בין ישראל לבין מדינות ערב‪ .‬אך המענה הערבי לקריאה הישראלית היה‬ ‫מייאש‪ .‬הליגה הערבית התכנסה בספטמבר ‪ 1967‬בח'רטום בירת סודן ונתנה את תשובתה‬ ‫השלילית המשולשת למשאלת השלום הישראלית החדשה‪ :‬לא לשלום עם ישראל‪ ,‬לא‬ ‫להכרה בישראל‪ ,‬לא למשא ומתן עם ישראל‪.‬‬ ‫הערבים התאחדו תחילה סביב שלילת השלום‪ ,‬ולאחר שנים אחדות התאחדו שוב במסגרת‬ ‫מלחמה‪ .‬בתיאום מרשים בין מצרים וסוריה ובתמיכת עמים ערביים נוספים‪ ,‬הופתעה מדינת‬ ‫ישראל בצהרי יום הכיפורים תשל"ד‪ .‬המלחמה הקשה גבתה הרוגים ופצועים רבים‪ .‬הנשיא‬ ‫המצרי‪ ,‬שיזם את המתקפה המאוחדת‪ ,‬שבר כמה שנים לאחר מכן את האחדות הערבית ופנה‬ ‫ליוזמת שלום‪ .‬התגובה הישראלית ליוזמה המצרית היתה כמעט אקסטטית‪ .‬כשאנואר‬ ‫סאדאת נחת בארץ‪ ,‬נאם בכנסת והושיט את ידו לשלום — הישראלים לא האמינו למראה‬ ‫עיניהם‪ .‬כשם שישראל הופתעה מהמלחמה המצרית‪ ,‬כך הופתעה גם מהשלום המצרי‪.‬‬ ‫הפתעת המלחמה הרסה את האמון של רבים מהישראלים במנהיגות של הציונות‬

‫‪54‬‬

‫הסוציאליסטית‪ .‬הפתעת השלום סיפקה את התחליף האידיאולוגי לסוציאליזם — השלום‪.‬‬ ‫המשא ומתן לשלום בין נציגיו של בגין לבין נציגיו של סאדאת לא היה פשוט‪ ,‬ובשלב‬ ‫מסוים התחולל גם משבר‪ .‬אחד המכשולים הגדולים שניצבו בפני הנושאים והנותנים היה‬ ‫הבעיה הפלסטינית‪ .‬מצרים התנתה את ההסדר עם ישראל בהקמת מדינה פלסטינית‪ .‬ישראל‬ ‫ביקשה להפריד בין הסכמי השלום עם מצרים לבין הסדר עתידי עם הפלסטינים יושבי‬ ‫השטחים‪ .‬בשלב מסוים נראה שהמשא ומתן על סף פיצוץ‪ .‬ממשלת בגין התעקשה שלא‬ ‫לוותר על יהודה ושומרון במסגרת ההסדר‪ 55.‬זה היה הרקע להקמתה של תנועת השלום‬ ‫הישראלית‪ .‬היא קמה כדי לעודד את ממשלת בגין לדלג על כל המכשולים‪ ,‬להסכים לכל‬ ‫הוויתורים הנדרשים ולא לדחות את האפשרות של שלום‪ .‬שלום עכשיו‪ .‬תנועת השלום‬ ‫הישראלית שונה מרוב תנועות השלום ברחבי העולם‪ .‬היא לא קמה בגלל מלחמה‪ ,‬אלא‬ ‫דווקא בגלל יוזמה לסיום המלחמה‪ .‬בניגוד לתנועות השלום בארצות הברית‪ ,‬שצמחו על‬ ‫רקע המלחמה בווייטנאם‪ ,‬תנועת השלום הישראלית לא קמה בגלל הייאוש מהמלחמה אלא‬ ‫‪56‬‬ ‫דווקא בגלל התקווה לשלום‪.‬‬ ‫הסכם השלום שנחתם לבסוף בין ישראל למצרים‪ ,‬נתן תאוצה ותקווה לשמאל החדש‪.‬‬ ‫מחנה השלום הישראלי קרא לנסיגה ישראלית מהשטחים ולכינון יחסי שלום בין ישראל‬ ‫לבין הפלסטינים‪ ,‬כדי לסלול את הדרך לשלום עם העולם הערבי כולו‪ .‬האמונה שעידן‬ ‫המלחמה יכול להיגמר‪ ,‬ושהכול תלוי באומץ פוליטי ישראלי‪ ,‬היתה לאמונתם של ישראלים‬ ‫רבים‪ .‬בשנות התשעים החלו הניסיונות הראשונים לתרגם את החלום למעשה‪ .‬נעשה ניסיון‬ ‫פומבי בוועידת מדריד‪ ,‬וניסיון נסתר באוסלו‪ .‬הסדר מדיני בין ישראל לבין הפלסטינים החל‬ ‫להירקם‪ .‬בשנת ‪ 1993‬כתב שמעון פרס‪ ,‬אחד הנציגים החשובים והרהוטים של אידיאת‬ ‫השלום בחברה הישראלית‪ ,‬ספר שבו הציע את הניסוח המעודכן ביותר של השמאל החדש‪,‬‬ ‫"המזרח התיכון החדש"‪ 57.‬על פי פרס‪ ,‬השלום עם הפלסטינים הוא רק התחנה הראשונה‪.‬‬ ‫הוא יוביל להסדר שלום עם כל מדינות ערב‪ .‬ההסדר המדיני יבוא לידי ביטוי בשיתוף‬ ‫פעולה כלכלי ובטשטוש פערי הזהות בין הצדדים‪ .‬מהפירות של שיתוף הפעולה הכלכלי‬ ‫ייהנו יושבי כל האזור‪ ,‬והשגשוג הכלכלי שיביא השלום יהיה הערובה ליציבותו של השלום‪.‬‬ ‫התיאוריה הגדולה של פרס מסבירה כיצד מהלך מדיני וכלכלי יכול להפוך את מדינת‬ ‫ישראל לחלק אורגני של המזרח התיכון‪ ,‬ולאפשר לה להיות מדינה מקובלת ולגיטימית‬ ‫בעולם כולו‪ .‬תולדות היהודים הן גם תולדות הזרות שלהם ותולדות הקונפליקט שלהם עם‬ ‫שאר העמים‪ .‬הסכמי אוסלו לא היו אמורים לשנות רק את היחסים של ישראל עם‬ ‫הפלסטינים‪ ,‬אלא גם את ההיסטוריה היהודית‪ .‬לסיים את תקופת הגלות של היהודים‬ ‫מהאנושות‪.‬‬ ‫‪58‬‬ ‫סיפורו של השמאל הישראלי הוא סיפור המעבר מסוציאליזם לשלום‪ .‬סיפורו של הימין‬ ‫הישראלי הוא סיפור המעבר מליברליות למשיחיות‪ .‬שני המעברים התרחשו כמעט במקביל‪.‬‬

‫שנות השמונים והתשעים היו השנים של ההתנגשות הגדולה בין הימין החדש לשמאל‬ ‫החדש‪ .‬הימין של שלמות הארץ והשמאל של שלום בארץ הלמו זה בזה והסעירו את הזירה‬ ‫הציבורית‪.‬‬ ‫אך גם שתי התפניות הללו היו זמניות‪.‬‬

‫ושוב‪ ,‬הרעיונות משתנים‬ ‫ההיסטוריה של שני הרעיונות — השלמות והשלום — עוברת דרך שתי האינתיפאדות‪.‬‬ ‫האינתיפאדה הראשונה פרצה בסוף שנת ‪ 1987‬והלמה בימין החילוני‪ .‬המספרים מדברים‪:‬‬ ‫בשנת ‪ ,1987‬עם פרוץ האינתיפאדה הראשונה‪ ,‬רק ‪ 21%‬מהישראלים תמכו בכינונה של‬ ‫מדינה פלסטינית‪ 59.‬בשנת ‪ 57% ,2001‬מהישראלים כבר תמכו ברעיון הזה‪ 60.‬ההתקוממות‬ ‫הלאומית הפלסטינית הביאה להתפכחות של רוב החברה הישראלית מהאפשרות שניתן‬ ‫יהיה להמשיך ולשלוט בפלסטינים‪.‬‬ ‫אך אם האינתיפאדה הראשונה חבטה ברעיונות של הימין הישראלי‪ ,‬האינתיפאדה השנייה‬ ‫כמעט ומוטטה את הרעיונות של השמאל הישראלי‪ .‬היא פרצה בספטמבר ‪ 2000‬והיתה‬ ‫הרבה פחות עממית והרבה יותר אלימה מהאינתיפאדה הראשונה‪ .‬נוסף על הפרות הסדר‬ ‫ההמוניות הזכורות מהאינתיפאדה הראשונה‪ ,‬הופיעו מתאבדים; נוסף על זריקות האבנים —‬ ‫פצצות בתוך אוטובוסים‪ .‬האינתיפאדה לא הופנתה עוד רק נגד חיילים בשטחים‪ ,‬אלא גם‬ ‫נגד נשים וילדים בתל אביב ובירושלים‪ .‬האינתיפאדה הזאת לא ריסקה את השמאל החדש‬ ‫רק בגלל האופי האלים שלה‪ ,‬אלא בעיקר בגלל העיתוי שבו היא פרצה‪ :‬חודשיים לאחר‬ ‫ועידת קמפ דייוויד‪.‬‬ ‫בחודש יולי ‪ ,2000‬במסגרת ועידת קמפ דייוויד‪ ,‬הציע ראש הממשלה אהוד ברק לראש‬ ‫הרשות הפלסטינית יאסר ערפאת הצעה שהנשיא ביל קלינטון הגדיר כהצעה הטובה ביותר‬ ‫שערפאת יוכל לקבל מראש ממשלה ישראלי‪ .‬ההצעה ניפצה מיתוסים ישראליים ושחטה‬ ‫פרות קדושות‪ .‬היא כללה נסיגה מהרוב המוחלט של השטחים שנכבשו במלחמת ששת‬ ‫הימים‪ ,‬חלוקה של ירושלים ופשרה בהר הבית‪ .‬ערפאת סירב‪ .‬ולא זו בלבד‪ ,‬אלא שהוא‬ ‫מעולם גם לא הציע חלופה מדינית משלו‪ 61.‬התשובה הפלסטינית באה לאחר חודשיים‬ ‫בצורת אינתיפאדת המתאבדים‪ 62.‬כך פירש הרוב המוחלט של הישראלים‪ 63‬את המציאות‪:‬‬ ‫האינתיפאדה לא פרצה בגלל "הכיבוש"‪ .‬היא פרצה מיד לאחר שישראל הציעה לסיים את‬ ‫"הכיבוש"‪ 64.‬המחשבה שהכיבוש הוא סיבת הסכסוך הופרכה כשהתגלה שהסכסוך האלים‬ ‫נמשך גם לאחר שהישראלים מוכנים לסיים אותו‪ .‬כך ניסח ארי שביט את התסכול של‬ ‫השמאל‪ ,‬במאמר שפורסם בשנת ‪" :2014‬לפני ‪ 14‬שנים הצעת השלום הנדיבה ביותר של‬ ‫ישראל הובילה למתקפת הטרור החמורה ביותר על ישראל"‪ 65.‬האינתיפאדה השנייה שברה‬

‫את השמאל הישראלי‪ .‬המחשבה שהשלום ממתין מעבר לפינה‪ ,‬ושהדרך להגיע אליו היא‬ ‫ויתור ישראלי‪ ,‬נראתה רחוקה מאי־פעם‪ .‬התנועה שנוצרה בזמן הסכמי קמפ דייוויד עם‬ ‫מצרים קרסה לאחר ועידת קמפ דייוויד עם הפלסטינים‪.‬‬ ‫למשבר השלום יש חשיבות גדולה בתולדות הרעיונות הפוליטיים הישראליים‪ .‬כאמור‪,‬‬ ‫השלום ירש את הסוציאליזם כאידיאה המאגדת של השמאל‪ .‬בכך הציל השלום את השמאל‬ ‫הישראלי ממשבר רעיוני‪ .‬אך כשרעיון השלום קרס‪ ,‬כבר לא היה בנמצא שום רעיון אופטימי‬ ‫שיחליף אותו‪ .‬המשבר הרעיוני שלא התרחש לאחר קריסת הסוציאליזם‪ ,‬התפרץ בעוצמה‬ ‫לאחר קריסת השלום‪.‬‬

‫שני חלומות מול שתי אינתיפאדות‬ ‫האינתיפאדה הראשונה שברה את הימין החילוני‪ ,‬והאינתיפאדה השנייה שברה את השמאל‬ ‫הציוני‪ 66.‬ועכשיו יש לשאול כיצד נראית החברה הישראלית בוגרת שתי האינתיפאדות‪ .‬גם‬ ‫כאן המספרים מדברים‪ :‬יותר מ־‪ 70%‬מהישראלים‪ 67‬לא מעוניינים לשלוט בפלסטינים‪ ,‬אך‬ ‫מספר דומה של ישראלים לא מאמינים שאפשר להגיע איתם להסדר שלום‪ 68.‬זה המלכוד‬ ‫שנתמודד איתו בהמשך הספר‪ :‬בוגרי שתי האינתיפאדות מתקשים להאמין בשלמות הארץ‪,‬‬ ‫ומתקשים להאמין שיהיה שלום בארץ‪.‬‬ ‫בראשית שנות האלפיים נכנסה ישראל לתקופה פוסט־אידיאולוגית‪ .‬הימין החילוני נפגע‬ ‫כאשר המרכיב הליברלי שלו הביס את המרכיב המקסימליסטי שלו; השמאל הציוני‬ ‫התמוטט כשהאינתיפאדה השנייה הביסה את השלום‪ .‬כשכל הרעיונות נחבטו ונפלו‪ ,‬נותר‬ ‫רק רעיון אחד עומד חזק ואיתן‪ :‬הרעיון של הציונות הדתית הימנית‪ .‬זו זכתה להשראה‬ ‫רעיונית בדיוק ברגע הנכון‪ ,‬כשאחרים איבדו אותה‪.‬‬

‫פרק ג‬ ‫הציונות הדתית והתפנית המשיחית‬ ‫השינוי של הציונות הדתית‬ ‫הציונות הדתית לא תמיד היתה ימנית‪ .‬התפנית הגדולה של הציונות הדתית התרחשה‬ ‫בשנות השבעים‪ ,‬אך שורשיה ביוני ‪ 69.'67‬בשישה ימים של מלחמה נברא עולמם של‬ ‫הציונים הדתיים מחדש‪ .‬המלחמה נתפסה כדרמה מקראית‪ .‬היא היתה כזאת משום שהניצחון‬ ‫נחווה ְּכ ֵנ ס בסדר גודל מקראי‪ ,‬והיא היתה כזאת גם משום שהחזירה את האומה אל האדמה‬ ‫המקראית‪ .‬לאחר המלחמה החלה ההיסטוריה הישראלית להיראות יותר ויותר פלאית‪.‬‬ ‫אלוהים — כך נראה — חזר להיסטוריה‪ .‬ההתרגשות הדתית שפיעמה בלבבותיהם של בניה‬ ‫ובנותיה של הציונות הדתית לאחר המלחמה חיפשה שפה דתית שתבטא אותה‪ .‬השפה‬ ‫נמצאה בהגות המשיחית של הרב אברהם יצחק הכהן קוק (הראי״ה)‪ .‬ההגות של הרב קוק‬ ‫בלבוש שהלביש אותה בנו‪ ,‬הרב צבי יהודה‪ ,‬שהיתה עד אז בפריפריה של הציונות הדתית‪,‬‬ ‫הפכה במהרה להגות הכמעט רשמית שלה‪.‬‬ ‫הרב צבי יהודה קוק פירש את האירועים ההיסטוריים כמימוש של שלבים שונים בתוכנית‬ ‫האלוהית המשיחית‪ .‬לשיטתו‪ ,‬ההתפשטות של הריבונות היהודית על האדמה המקראית היא‬ ‫הסימן החזק ביותר לכך שאנחנו שרויים בשלבים מתקדמים של הגאולה‪ .‬מזה נובעת‬ ‫התובנה שנסיגה משטחי ארץ ישראל היא פעולה המשבשת את ההתקדמות לקראת הגאולה‪.‬‬ ‫המאבק נגד הנסיגה הוא לא מאבק על נדל״ן‪ ,‬זהו מאבק למען המשך תנועת ההיסטוריה‬ ‫לקראת גאולה‪.‬‬ ‫התפנית המשיחית של הציונות הדתית התרחשה כמעט במקביל למשבר האידיאולוגי של‬ ‫הימין החילוני‪ .‬כתוצאה מכך הפכה הציונות הדתית לקבוצה בולטת במרחב הימני‪ ,‬והנרטיב‬ ‫המשיחי נהיה לנרטיב הבולט של הימין‪.‬‬ ‫זהו סיפורו של הרעיון המרכזי של הימין‪ :‬בראשית דרכו של הרעיון נתפסה הארץ השלמה‬ ‫כארץ המובטחת על ידי הקהילה הבין־לאומית‪ ,‬ואילו לקראת סוף המאה העשרים היא‬ ‫נתפסה כארץ שמובטחת על ידי אלוהים‪ .‬בראשית דרכו היתה הקבוצה הדומיננטית בו זו‬ ‫שהעמידה במרכז את זכויות האדם‪ ,‬ואילו בסוף המאה העשרים היתה הקבוצה הדומיננטית‬

‫בו זו שהעמידה במרכז את הגאולה‪ .‬התפניות הללו לא רק שינו את הימין‪ ,‬אלא גם הגבירו‬ ‫מאוד את כוחו‪ ,‬משום שכאשר המאבק למען שלמות הארץ נחווה כמאבק למען הגאולה‪,‬‬ ‫נעשה קשה מאוד לעצור אותו‪.‬‬

‫היסודות התיאולוגיים של הימין המשיחי‬ ‫הרב קוק היה פרשן‪ .‬של ספרים‪ ,‬וגם של אירועים‪ .‬פרשנות מיסטית של כתבי הקודש היא‬ ‫פרשנות המזהה בכתבים רבדים שאינם גלויים בקריאה שטחית‪ .‬יש פשט‪ ,‬אך בעומק יש גם‬ ‫סוד‪ .‬באופן דומה‪ ,‬גם פרשנות מיסטית של ההיסטוריה מחפשת בעבר רבדים פנימיים‬ ‫שאינם גלויים לעין‪ .‬על פי הרב קוק יש לציונות החילונית "פשט"‪ ,‬אבל בעומק שלה יש‬ ‫סוד‪ .‬הסוד הכפול הוא‪ ,‬שהציונות החילונית היא תנועה משיחית‪ ,‬ושהחילונים שמובילים‬ ‫אותה הם דתיים בלתי מודעים‪.‬‬ ‫הפרשנות הזאת של מהלך ההיסטוריה לא זכתה לאהדה ולהתקבלות בימי חייו של‬ ‫הראי״ה‪ ,‬וגם לא בדור שבא אחריו‪ .‬אך לאחר הניצחון המזהיר של מלחמת ששת הימים היא‬ ‫זכתה לתחייה‪ 70,‬ובשנות השבעים של המאה העשרים‪ ,‬בלבוש שהתאים לה בנו של הראי״ה‪,‬‬ ‫‪72‬‬ ‫הרב צבי יהודה‪ 71,‬שינתה את פניה של הציונות הדתית‪.‬‬ ‫הרב צבי יהודה הצביע על כך‪ ,‬שחזונם של רבים מנביאי התנ"ך דומה‪ .‬עם ישראל עתיד‬ ‫להתקבץ מגלויותיו ולהתכנס בארצו המובטחת‪ .‬הקמת המדינה וקליטת העלייה שבאה‬ ‫בעקבותיה‪ ,‬מלחמת ששת הימים וההתיישבות בארץ האבות שבאה בעקבותיה — כל אלה‬ ‫התפרשו לו כהתגשמות של הנבואות העתיקות‪ .‬לפי הרב צבי יהודה‪ ,‬הכול גלוי לעין‪.‬‬ ‫הפסוקים התממשו באירועים והפכו לוודאות משיחית‪" .‬הדבר מתגלה ב"ה לעינינו ושוב אין‬ ‫‪73‬‬ ‫מקום לספק או לכל שאלה לערער את שמחתנו ותודתנו לגואל ישראל [‪ ]...‬הקיץ הקץ!"‬ ‫ההשוואה בין התוכנית המשיחית‪ ,‬כפי שהיא מנוסחת בכתבי הקודש‪ ,‬לבין ההיסטוריה‬ ‫היהודית‪ ,‬כפי שהיא מתממשת במדינת ישראל‪ ,‬מוכיחה שהגאולה באה‪ .‬על פי הרצי"ה‪,‬‬ ‫מדינת ישראל איננה רק אתחלתא דגאולה — ראשית הגאולה‪ .‬מדינת ישראל כבר שרויה‬ ‫בעיצומו של התהליך המשיחי‪ 74,‬והתפקיד ההיסטורי שהרב צבי יהודה ייעד לעצמו נתפר‬ ‫‪75‬‬ ‫בהתאם‪ :‬לפרש את ההיסטוריה הציונית כסיפור של התגשמות התוכנית המשיחית‪.‬‬ ‫"הגאולה האמיתית המתגלה בשכלולה של הישיבה בארץ ישראל ותקומת ישראל בה‪,‬‬ ‫בהמשך התחדשות יישובה של הארץ עם התקבצות שבי הגלויות לתוכה [‪ ]...‬של שליטת‬ ‫‪76‬‬ ‫ממשלתנו עליה"‪.‬‬ ‫זאת הסיבה לכך שעבור הציונות הדתית המשיחית מצוות יישוב הארץ שונה משאר‬ ‫המצוות‪ .‬הייחוד שלה לא נובע ממשמעותה ההלכתית‪ ,‬אלא ממקומה בדרמה המשיחית‪.‬‬ ‫ההתיישבות איננה רק סימן לגאולה‪ ,‬היא גם סיבת הגאולה‪ .‬על פי הרב צבי יהודה‪ ,‬הגאולה‬

‫איננה אירוע שיש להמתין לו‪ ,‬אלא אירוע שיש להחיש אותו‪ .‬המעשה המחיש אותו הוא‬ ‫‪77‬‬ ‫מעשה ההתיישבות בארץ‪.‬‬ ‫חשוב לא פחות‪ ,‬מצוות יישוב הארץ היא גם הזירה המרכזית שבה הדתיות הבלתי מודעת‬ ‫של החילונים באה לידי ביטוי‪ 78.‬הישראלים החילונים שמקימים יישובים ומשרתים בצבא‬ ‫שמגן עליהם‪ ,‬משתתפים בהגשמת הנבואות העתיקות ובקידום ההיסטוריה לימי הגאולה‬ ‫השלמה‪ .‬הישראלים החילונים שאינם מאמינים בתוכנית המשיחית‪ ,‬הם אלה שמממשים‬ ‫אותה‪ .‬וכיצד ייתכן שהחלוצים של הגאולה אינם מאמינים בגאולה? על פי הרב צבי יהודה‪,‬‬ ‫המעשים שלהם מעידים על התשוקה הבלתי מודעת שלהם‪ .‬במעשים ולא בדיבורים הם‬ ‫מראים עד כמה הם מחוברים בחוטים נסתרים אל נשמתה האלוהית של האומה‪.‬‬

‫המשבר התיאולוגי של ההתנתקות‬ ‫על פי הפרשנות של הרצי״ה להיסטוריה‪ ,‬התהליך המשיחי החל עם העליות הראשונות‪,‬‬ ‫הואץ עם הקמת המדינה‪ ,‬צבר מומנטום במלחמת ששת הימים‪ ,‬המשיך במפעל ההתיישבות‬ ‫ביהודה‪ ,‬השומרון וחבל עזה ואינו עומד להיעצר‪ .‬הנביאים הבטיחו שהשיבה מהגלות‬ ‫הארוכה היא תהליך בלתי הפיך‪ ,‬כפי שקבע נחרצות הנביא עמוס‪" :‬ושבתי את שבות עמי‬ ‫ישראל ובנו ערים נשמות וישבו ונטעו כרמים ושתו את יינם ועשו גנות ואכלו את פריהם‪.‬‬ ‫‪79‬‬ ‫ונטעתים על אדמתם ולא ינתשו עוד מעל אדמתם אשר נתתי להם אמר ה' אלהיך"‪.‬‬ ‫הגאולה היא ליניארית‪ ,‬במרוצת הזמן היא צוברת תאוצה ומתקדמת‪ 80.‬כך ניסח זאת הרב‬ ‫צבי יהודה‪:‬‬ ‫״הצו ההסטורי האלוהי‪ ,‬של קץ הגלות‪ ,‬המגולה והמבורר איננו ניתן להשתנות ולהסתלף‬ ‫[‪ ]...‬האיחורים והעיכובים הקצרים אשר כל אלה יכולים לגרום לו אינם יכולים בשום פנים‬ ‫‪81‬‬ ‫להסב אחורנית את גלגולו המתקדם ועולה בודאיותו המוחלטת״‪.‬‬ ‫ייתכנו אמנם "עיכובים קצרים" בתהליך המשיחי‪ ,‬אך לפי הרב צבי יהודה‪ ,‬לא ניתן‬ ‫להשיב אחורנית את ההתפתחות המשיחית של ההיסטוריה הציונית — תחושה שהוחרפה‬ ‫בעקבות מלחמת ששת הימים‪ .‬כך הגיב הרב שלמה פילבר‪ ,‬מתלמידי הרב צבי יהודה‪,‬‬ ‫להצהרות שיש למסור חלק מהשטחים שנכבשו על ידי צה"ל במלחמה לערבים‪" :‬מאמין אני‬ ‫באמונה שלימה כי אם הקב"ה נתן לנו בנסיים גלויים את הארץ‪ ,‬שוב לא יוציאנה מידינו‪,‬‬ ‫לא עביד קב"ה ניסא לשקרא"‪ .‬ויש לשים לב למה שהרב פילבר אמר וגם למה שלא אמר‪.‬‬ ‫הוא לא אמר שאסור למסור את השטחים ששוחררו במהלך המלחמה‪ ,‬הוא קבע שהם פשוט‬ ‫לא יימסרו‪ .‬ערב פינוי חצי האי סיני‪ ,‬אמר חנן פורת דברים דומים‪ .‬הוא הסביר שמבחינה‬ ‫מטפיזית בלתי אפשרי שתתרחש נסיגה מארץ ישראל‪ 82,‬ולכן מי שמאמין שעשויה להיות‬ ‫נסיגה משול למי שמאמין באמונות תפלות‪" .‬צריך לחנך את עצמנו‪ :‬אין מציאות של נסיגה‪,‬‬

‫‪83‬‬

‫כשם שאין שדים בעולם"‪.‬‬ ‫הרב צבי יהודה נפטר כמה שבועות לפני הפינוי המלא של יישובי סיני‪ .‬אך אם ניתן היה‬ ‫לצפות שהריסת היישובים תביא לכפירה בתורתו‪ ,‬ושהנסיגה תביא לסופה של הציונות‬ ‫הדתית המשיחית‪ ,‬בפועל זה לא מה שקרה‪ .‬היה משבר‪ ,‬אך הפירוש המשיחי להיסטוריה‬ ‫הציונית צלח את האירוע הראשון שאמור היה להפריך אותו‪ .‬אלא שאז בא משבר נוסף‪:‬‬ ‫הנסיגה מגוש קטיף‪ ,‬כעשרים וחמש שנה לאחר פינוי חצי האי סיני‪.‬‬ ‫לקראת מימוש תוכנית ההתנתקות בשנת ‪ ,2005‬שבמסגרתה פינתה ממשלת ישראל את‬ ‫חבל עזה ואת צפון השומרון‪ ,‬פרצה מחאה אדירת ממדים נגד הפינוי‪ .‬לתלמידי הרב צבי‬ ‫יהודה כבר היו בשלב הזה המוני ממשיכים‪ .‬רבות מהמשפחות שחיו בגוש קטיף לא נערכו‬ ‫ליום הפינוי‪ ,‬לא ארזו את חפציהן ולא התארגנו לקראת היום שלאחר העקירה‪ .‬הן התנהגו‬ ‫כאילו יום הפינוי לא יבוא‪ .‬מה שאמר פורת ערב פינוי סיני‪ ,‬הפך לסיסמה מקובלת ערב‬ ‫‪84‬‬ ‫פינויה של רצועת עזה‪" :‬היה לא תהיה"‪.‬‬ ‫אך התחזית שוב התבררה כשגויה‪ ,‬והטראומה האמונית‪ ,‬זו שלא הובילה למשבר חריף‬ ‫לאחר פינוי סיני‪ ,‬הכתה לאחר פינוי חבל קטיף וצפון השומרון‪.‬‬ ‫לאחר ההתנתקות תיאר הרב משה צוריאל את האפשרות שהרב קוק טעה כאפשרות סבירה‬ ‫שיש להתמודד איתה‪" :‬כלום לזאת תקרא 'ראשית צמיחת גאולתנו'? ואם הרב אברהם קוק‬ ‫היה נוכח בדור שלנו היום‪ ,‬האם היה ממשיך להצהיר שאנו ממש בשלבי גאולה? שמא היה‬ ‫חוזר בו [‪ ]...‬כלום לא ננהג בתבונה וביישוב הדעת אם נסיק מסקנה כי פשוט הוא שהרב‬ ‫‪85‬‬ ‫קוק טעה?"‬ ‫כשמדינת ישראל פינתה את כל יושבי חבל קטיף וצפון השומרון‪ ,‬היא ריסקה לא רק את‬ ‫ההתיישבות אלא גם את האידיאה המשיחית שהביאה להקמתה של ההתיישבות‪ .‬עקירת‬ ‫היישובים היתה לציונות הדתית מה שהפרטת הקיבוצים היתה לציונות הסוציאליסטית‪:‬‬ ‫מהלומה אידיאולוגית שקשה להשתקם ממנה‪.‬‬ ‫כמובן‪ ,‬לא כולם התייאשו‪ .‬לאחר ההתנתקות נעשו ניסיונות להמשיך ולהצדיק את‬ ‫הפרשנות המשיחית של הציונות‪ 86.‬הרב צבי טאו הסביר‪ ,‬שהנסיגה מארץ ישראל איננה‬ ‫נסיגה מהגאולה‪ .‬היא חלק ממנה‪" .‬גם השלבים של הנסיגות והמשברים הינם חלק מתהליך‬ ‫‪87‬‬ ‫העלייה‪ .‬והם מהווים הכשרה והכנה למדרגה החדשה שצריכים להופיע בבניין הישועה"‪.‬‬ ‫אך גם אם את האמונה במשיחיות של הציונות אפשר לתרץ‪ ,‬קשה הרבה יותר לתרץ את‬ ‫החילוניות‪ .‬הנה התגלה שישראל החילונית לא בונה יישובים אלא עוקרת אותם; הצבא‬ ‫הישראלי החילוני לא מגונן על יישובים אלא מרסק אותם‪ .‬התיאוריה שלפיה החילונים הם‬ ‫החלוצים הבלתי מודעים של הגאולה נסדקה כאשר התברר שהחילונים הם החלוצים המאוד‬ ‫מודעים של הנסיגה — ועל כן ההצדקה הדתית לשיתוף פעולה עם הציונים החילונים מאוד‬ ‫‪88‬‬ ‫נחלשה‪.‬‬

‫את התחושה הזאת ביטא בבהירות הרב זלמן מלמד‪" :‬אולי הציונות הדתית טעתה כאשר‬ ‫האמינה שאפשר ליצור קשר עם הציונות החילונית [‪ ]...‬וכל החלום להיות ביחד ולמצוא אי‬ ‫פעם את הדרך שגם הרחוקים יתקרבו היה חלום מוטעה‪ ,‬וצודקים אלו שאמרו שאין טעם‬ ‫‪89‬‬ ‫להתקרב אל החילוניים כי דרכם הפוכה ומנוגדת"‪.‬‬ ‫המהלומה שההתנתקות הנחיתה על הפרשנות המשיחית של הציונות מחווירה‪ ,‬אם כן‪,‬‬ ‫לעומת המהלומה שהיא הנחיתה על הפרשנות המיסטית של החילוניות‪ .‬הראי"ה כתב‬ ‫שהלאומיות של החילונים עתידה להחזיר אותם אל הדת‪ .‬אך בפועל קרה תהליך הפוך‪.‬‬ ‫הלאומיות לא שינתה את החילוניות; החילוניות שינתה את הלאומיות‪ .‬היא חוללה לאומיות‬ ‫‪90‬‬ ‫שמנותקת לא רק מהתורה אלא גם מהאדמה ומהגאולה‪.‬‬ ‫בהגותו של ז'בוטינסקי‪ ,‬כפי שראינו‪ ,‬יש מתח בין המקסימליזם הטריטוריאלי לבין‬ ‫הליברליזם‪ .‬בהגותו של הרב צבי יהודה יש מתח בין המחויבות המוחלטת לתורה לבין‬ ‫החיבור המיסטי לעם שלא שומר על התורה‪ .‬וכשם שבמרוצת הזמן התפרקה תורתו של‬ ‫ז'בוטינסקי למרכיביה‪ ,‬נראה שגם הציונות הדתית המשיחית מאיימת להתפרק למרכיביה‪.‬‬ ‫הרעיון שזכה כביכול לאישור בעקבות אירוע היסטורי אחד — מלחמת ששת הימים‪ ,‬נשחק‬ ‫מאוד בעקבות אירוע היסטורי אחר — ההתנתקות‪.‬‬

‫הציונות הדתית המשיחית ומשבר הרעיונות הפוליטיים‬ ‫בישראל‬ ‫אנשי הציונות הדתית רצו מאז ומעולם להיות חלק אורגני של החברה הישראלית‪ .‬למרבה‬ ‫האירוניה‪ ,‬דווקא ההתנתקות השלימה את תהליך ההתמזגות של הציונות הדתית עם‬ ‫הישראליות‪ .‬בזכותה נקלעה גם הציונות הדתית למשבר הרעיונות הפוליטיים של כלל‬ ‫החברה הישראלית‪ .‬ההפרטה הלמה בסוציאליזם הישראלי; האינתיפאדה הראשונה פירקה‬ ‫את הימין הליברלי; האינתיפאדה השנייה שברה את השמאל המדיני; ואז באה ההתנתקות‬ ‫וחבטה בימין המשיחי‪.‬‬ ‫היחלשות המשיחיות של הימין לא החלישה את הימין‪ .‬להפך‪ ,‬ההתנתקות דווקא חיזקה‬ ‫את הימין‪ .‬כיצד? שני יסודות הרכיבו את העמדה של הימין הדתי — הביטחון והגאולה‪ .‬אך‬ ‫מאז קיץ ‪ 2005‬היסודות הגאוליים מתמעטים והיסודות הביטחוניים מתגברים‪ .‬אותה‬ ‫התנתקות שעירערה על הפירוש המשיחי של הימין‪ ,‬חיזקה את החששות הביטחוניים שלו‪.‬‬ ‫לפני הנסיגה מעזה התנבאו רואי שחורות שהנסיגה החד־צדדית לא תייצב את ישראל‬ ‫מבחינה ביטחונית — היא דווקא תסכן אותה‪ .‬הם טענו שכוחות אסלאמיים קיצוניים ישתלטו‬ ‫על השטח שצה"ל יפנה‪ ,‬והפסימיסטים גם חזו שמאותו שטח ישוגרו רקטות על יישובים‬ ‫יהודיים‪ .‬כעבור זמן לא רב התברר שכל תרחישי האימה התממשו‪ .‬אותה התנתקות‬

‫שעירערה על התיאוריות המיסטיות של הימין חיזקה אפוא את התפיסות הביטחוניות שלו‪.‬‬ ‫וכך נוצרה גרסה חדשה של ימין — ימין שעיקר עניינו הוא ביטחון ולא גאולה‪.‬‬ ‫גם השמאל המציא את עצמו מחדש‪ 91.‬בדומה לימין שהתפכח מהגאולה‪ ,‬התפכח השמאל‬ ‫מהשלום‪ .‬השמאל המיר את התקוות לשלום בחשש מפני פשעי הכיבוש‪ .‬בשיח השמאלני‬ ‫הרווח כיום‪ ,‬מדברים הרבה פחות על פירות שייקטפו בעקבות הסדר מדיני‪ ,‬והרבה יותר על‬ ‫הפרת זכויות האדם בגלל השלטון הצבאי‪.‬‬ ‫הימין החדש והשמאל החדש הם מעין תמונת ראי‪ .‬השמאל החדש כבר לא טוען שהנסיגה‬ ‫תביא שלום‪ ,‬אלא שהמשך הנוכחות בשטחים תביא לקטסטרופה; הימין החדש כבר לא טוען‬ ‫שהמשך הישיבה בשטחים יביא לגאולה‪ ,‬אלא שהנסיגה מהם תביא לקטסטרופה‪ .‬אלה גם‬ ‫אלה החליפו את התקוות בפחדים‪.‬‬ ‫***‬ ‫סיפרנו בקיצור נמרץ את הביוגרפיה של שני רעיונות‪ ,‬זהו סיפור על השמאל שהשתנה‬ ‫פעמיים והימין שהשתנה פעמיים‪ .‬הימין‪ ,‬שהזרם המרכזי שבו התחיל כליברלי בשלב‬ ‫ראשון‪ ,‬השתנה ונהיה למשיחי בשלב שני‪ ,‬וכיום השתנה שוב ובמצב הצבירה השלישי שלו‬ ‫עוסק בעיקר בשאלות של ביטחון‪ .‬השמאל‪ ,‬שהזרם המרכזי שלו התחיל כסוציאליסטי בשלב‬ ‫ראשון‪ ,‬השתנה ונהיה למדיני בשלב שני‪ ,‬וכיום השתנה שוב ובמצב הצבירה השלישי שלו‬ ‫עוסק בעיקר בשאלות של זכויות אדם ונזקי הכיבוש‪ .‬זהו סיפור על המעבר מוודאות‬ ‫אידיאולוגית למבוכה ישראלית‪.‬‬

‫חלק ב‬

‫טיעונים פוליטיים במשבר‬ ‫"ואם שאנחנו מתאמצים ללחום בעד אותם הדברים הקרובים לרוחנו‪ ,‬צריכים אנו שלא‬ ‫להיות מכורים ביד רגשותינו ולדעת תמיד שגם לרגשות ההפוכות משלנו יש מקום רחב‬ ‫בעולם"‪.‬‬ ‫הרב אברהם יצחק הכהן קוק‬

‫הקדמה‪:‬‬ ‫הם צודקים וגם הם צודקים‬ ‫בחלק הקודם עסקנו בהיסטוריה של האידיאולוגיות הפוליטיות‪ ,‬ובחלק זה נעסוק בהיגיון‬ ‫של הטיעונים הפוליטיים‪ .‬אף שיש זיקה עמוקה בין השניים‪ ,‬יש הבדל בין אידיאולוגיות‬ ‫לבין טיעונים‪ .‬אידיאולוגיות הן מקבץ של רעיונות המעניקים זהות למי שמאמין בהם‪.‬‬ ‫הסוציאליזם‪ ,‬הרוויזיוניזם‪ ,‬המשיחיות והשלום — הפכו לחלק אורגני מהזהות של רבים‬ ‫מהישראלים‪ .‬טיעונים‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬לא מעצבים זהות אלא מצדיקים דרכי פעולה‪ .‬טיעונים‬ ‫מכוננים מדיניות מעשית ולא השקפת עולם רוחנית‪ .‬בחלק הקרוב נראה שבדומה‬ ‫לאידיאולוגיות גם הטיעונים נקלעו למשבר‪ ,‬אך זהו משבר שונה‪ .‬משבר האידיאולוגיות נבע‬ ‫מכך שכאשר הרעיונות פגשו במציאות הם נשברו‪ .‬הטיעונים‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬לא נשברו‪.‬‬ ‫המציאות לא הפריכה אותם‪ ,‬היא דווקא הוכיחה אותם‪ .‬במרוצת הזמן התגלה שכמעט כל‬ ‫הטיעונים המדיניים של הישראלים נכונים‪ .‬התברר שהימין צדק‪ ,‬אך התברר גם שהשמאל‬ ‫צדק‪ .‬המשבר נובע מכך שהטיעונים של שני הצדדים התבררו כתקפים‪.‬‬ ‫נצא עתה לחקור את הטיעונים הללו‪ .‬בשלב הראשון נחקור את הטיעון הביטחוני של‬ ‫הימין ואת הטיעון הדמוגרפי של השמאל‪ .‬בשלב השני נתבונן בבעיות המוסריות הקשות‬ ‫של "הכיבוש" שעליהן מצביע השמאל‪ ,‬אך נלמד גם את הטיעון ההיסטורי של הימין‪ ,‬שעל‬ ‫פיו אין בכלל כיבוש‪ .‬בשלב השלישי נקשיב לטענה שהנסיגה מיהודה ושומרון היא נסיגה‬ ‫מהזהות היהודית‪ ,‬אך נבחן גם את האפשרות ששלטון צבאי על אוכלוסייה אזרחית מנוגד‬ ‫לחזון הנבואי‪ .‬לבסוף נראה שאחיזה בשטחים מנוגדת לחזון הציוני מצד אחד‪ ,‬אך‬ ‫שההתיישבות בהם היא התממשות החלום הציוני‪ ,‬מן הצד האחר‪ .‬החלק הזה של הספר הוא‬ ‫מסע אל תוככי ההיגיון הפנימי של ארבעה טיעונים‪ :‬ביטחוני‪ ,‬מוסרי‪ ,‬יהודי וציוני‪ .‬ארבעתם‬ ‫מרכיבים את המבוכה הפוליטית הישראלית החדשה‪.‬‬

‫פרק א‬ ‫סתירה מביכה‬ ‫תנאי פתיחה קשים‬ ‫מיקומה של המדינה מאיים על המשך קיומה‪ .‬ישראל היא דמוקרטיה ליברלית שמוקפת‬ ‫בכוחות תרבותיים שהם אנטי־מערביים‪ ,‬ואשר מזהים את הנוכחות הישראלית במזרח‬ ‫התיכון כפלישה מערבית למרחב ערבי‪ .‬ישראל היא גם מדינה יהודית המוקפת בכוחות‬ ‫אנטי־יהודיים‪ ,‬המזהים נוכחות לא מוסלמית במרחב המוסלמי כחילול הקודש‪ .‬שני הכוחות‬ ‫האנרגטיים הללו‪ ,‬השאיפה לסלק את הפלישה המערבית והשאיפה לטהר את המרחב‬ ‫המוסלמי‪ ,‬התמזגו יחדיו ויצרו כוח רב־עוצמה שפועל נגד מדינת ישראל‪ 1.‬לאתגר ַה ִּמ יקום‬ ‫יש לצרף את אתגר ַה ָּמ קום‪ .‬בגלל השטח הזעיר של מדינת ישראל אין לצבא הישראלי‬ ‫מרחבי תמרון שיכולים לשמש אותו על מנת להיערך ולהדוף איומים פוטנציאליים‪ .‬אלו שני‬ ‫תנאי פתיחה גרועים‪ ,‬המאיימים על עצם יכולתה של מדינת ישראל לשרוד‪ .‬השילוב של‬ ‫המיקום והמקום מביא לכך שישראל לא רק מוקפת אויבים‪ ,‬אלא שהיא גם מתקשה להתגונן‬ ‫‪2‬‬ ‫מפניהם‪.‬‬ ‫תנאי הפתיחה השליליים הכפולים הללו מגבירים את חשיבותם הביטחונית של הרי יהודה‬ ‫והשומרון‪ .‬בגלל הדמוגרפיה הייחודית והטופוגרפיה הייחודית של ישראל‪ ,‬בלעדיהם‬ ‫המדינה איננה בת הגנה‪ .‬מבחינה דמוגרפית — מישור החוף מאכלס את הרוב הגדול של‬ ‫האוכלוסייה היהודית בישראל‪ 70% .‬מאזרחי המדינה חיים במישור החוף‪ ,‬ו־‪ 80%‬מהייצור‬ ‫התעשייתי מרוכזים בו‪ 3.‬האזור הזה הוא המרכז התרבותי והכלכלי של מדינת ישראל והוא‬ ‫גם הריכוז היהודי הצפוף בעולם‪ .‬מבחינה טופוגרפית‪ ,‬האזור הזה נמצא למרגלות רכסי‬ ‫יהודה והשומרון אשר תוחמים אותו ממזרח‪ .‬שרשרת רכסים שמתנשאת לגובה של עד‬ ‫כ־‪ 1,000‬מטר‪ ,‬ובמזרחה התהום התלולה של בקעת הירדן‪ ,‬הם החיץ הטופוגרפי בין העולם‬ ‫הערבי הרחב לבין הריכוז היהודי הצפוף‪ .‬המשמעות של כל אלה פשוטה‪ :‬מי ששולט בהר‬ ‫שולט במוקד החיים של העם היהודי‪.‬‬ ‫השאלה שנותרה פתוחה היא‪ ,‬מי שולט בהר הזה‪ .‬ההר יכול להיות בסיס להתקפה קטלנית‬ ‫על הריכוז היהודי הגדול בעולם‪ ,‬והוא יכול גם להיות מרחב ההגנה שלו‪ .‬כאשר צה"ל יושב‬

‫על ההר‪ ,‬לא רק שאי אפשר להתקיף ממנו את מרכז הארץ‪ ,‬אלא אפשר להגן ממנו על‬ ‫המרכז הזה‪ .‬שליטה ישראלית על ההר פירושה שמירה על חיץ טופוגרפי בין גוש דן לבין‬ ‫המרחב הערבי־המוסלמי‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬ירידה של צה"ל מהרי יהודה והשומרון תיצור ואקום‬ ‫שעלול לשאוב אליו את הכאוס של המזרח התיכון‪ ,‬ולמקם אותו לפתחה של תל אביב‪.‬‬ ‫נסיגה תיצור רצף טריטוריאלי ערבי מבגדד עד נתניה‪ .‬היא תהפוך את מרכז הארץ לאזור‬ ‫ספר השוכן סמוך לגבול מסוכן‪ .‬ללא קיר המגן של הרי יהודה והשומרון‪ ,‬החוצצים בין‬ ‫העולם הערבי הגועש לבין החיים היהודיים המערביים השלווים‪ ,‬אי אפשר להבטיח שהחיים‬ ‫יישארו מערביים ושלווים‪.‬‬

‫הבעיה הדמוגרפית‬ ‫ככלל יש פער בקצב גידול האוכלוסייה בין מדינות מפותחות למדינות מתפתחות‪ .‬בדרך‬ ‫כלל‪ ,‬ככל שאוכלוסייה משכילה יותר ועשירה יותר כך היא מתרבה פחות‪ .‬במרחב שבין הים‬ ‫לירדן יש שני עמים‪ .‬לעם היהודי יש‪ ,‬על פי רוב‪ ,‬מאפיינים של חברות מפותחות‪ ,‬ואילו לעם‬ ‫הפלסטיני יש‪ ,‬על פי רוב‪ ,‬מאפיינים של חברות מתפתחות‪ .‬ממילא‪ ,‬הפלסטינים מתרבים‬ ‫בקצב מהיר יותר מאשר היהודים‪ .‬הפער בריבוי הטבעי בין האוכלוסיות יוצר את "הבעיה‬ ‫הדמוגרפית"‪ .‬וזאת הבעיה‪ :‬מכיוון שהפלסטינים מתרבים מהר יותר מן היהודים‪ ,‬במרוצת‬ ‫הזמן הם עתידים לעקוף אותם מבחינה מספרית‪ .‬ככל שחולף הזמן כך הרוב היהודי הולך‬ ‫ומתפוגג‪ ,‬ומתקרב היום שבו רוב יושבי הארץ לא יהיו יהודים‪ .‬לפי התחזית הזאת‪ ,‬שאמנם‬ ‫איננה מקובלת על כל הדמוגרפים‪ 4,‬מדינת היהודים נמצאת בסכנה‪ .‬הדמוגרפיה מאיימת על‬ ‫מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי‪ .‬היום שבו יתחילו היהודים להיות מיעוט‬ ‫בארצם יהיה גם היום שבו יפסיקו להיות אדונים לגורלם‪.‬‬ ‫כיום האוכלוסייה היהודית במדינת ישראל היא מיעוט במזרח התיכון‪ ,‬אך היא מהווה רוב‬ ‫בתוך גבולות מדינת ישראל‪ .‬לאורך כל שנותיה הצליחה מדינת ישראל להדוף מתקפות של‬ ‫הרוב המוסלמי הסובב אותה‪ ,‬אך היא לא תצליח להחזיק מעמד מול הופעתו של רוב‬ ‫מוסלמי בתוכה‪ .‬הסוף של הציונות לא יבוא בגלל כיבוש מבחוץ‪ ,‬אלא בגלל השינוי‬ ‫הדמוגרפי מבפנים‪" .‬עשיתי חשבון קר"‪ ,‬אמר הדמוגרף הישראלי ארנון סופר מאוניברסיטת‬ ‫‪5‬‬ ‫חיפה‪" ,‬אנו לפני סופה של מדינת ישראל"‪.‬‬ ‫על פי התרחיש המבהיל הזה‪ ,‬הציונות לא תגיע אל קצה משום שהיהודים יחזרו להיות‬ ‫מיעוט במדינות לאום זרות מחוץ לארץ‪ ,‬אלא מפני שיהיו למיעוט בתוך מדינת לאום זרה‬ ‫בארץ‪ .‬וזאת איננה התוצאה האפשרית היחידה מהתממשות תרחיש הבלהות הדמוגרפי‪ .‬יש‬ ‫אפשרות נוספת‪ :‬המיעוט היהודי במדינת ישראל ימשיך לשלוט בכוח הזרוע במדינה‪ ,‬אף‬ ‫שהוא לא יהיה עוד רוב בתוכה‪ .‬במקרה כזה מדינת ישראל תמשיך להיות מדינה יהודית‪ ,‬אך‬

‫היא לא תהיה מדינה דמוקרטית‪.‬‬ ‫זהו הלב הפועם של הבעיה הדמוגרפית‪ :‬הולך ומתקרב היום שבו ישראל תעמוד מול‬ ‫דילמה בלתי אפשרית — להישלט על ידי הרוב הלא יהודי‪ ,‬או לשלוט כמיעוט על רוב לא‬ ‫יהודי‪ .‬היא תצטרך להכריע האם היא מדינה יהודית שאיננה דמוקרטית או מדינה דמוקרטית‬ ‫שאיננה יהודית‪ .‬בשני המקרים זהו סופה של מדינת ישראל כפי שאנו מכירים אותה‪.‬‬ ‫במהלך יולי ‪ 1948‬חלה תפנית גדולה במלחמת העצמאות‪ ,‬וצה"ל החל להביס את צבאות‬ ‫ערב‪ .‬בשלב הזה פתחו הצבאות הערביים במנוסה‪ ,‬וצה"ל הלך והרחיב את השטח‬ ‫שבשליטתו‪ .‬מבחינה צבאית צה"ל יכול היה בשלב הזה לכבוש את הגדה המערבית‪ .‬קציני‬ ‫צה"ל הציעו את האפשרות הזאת לדוד בן־גוריון‪ 6.‬הם יעצו לו לנצל את התנופה‬ ‫המלחמתית‪ ,‬לקפוץ על ההזדמנות‪ ,‬להשתלט על רכסי יהודה והשומרון ולהפוך את נהר‬ ‫הירדן לגבולה המזרחי של המדינה החדשה‪ .‬אך בן־גוריון דחה את ההצעה‪.‬‬ ‫צה"ל יכול לכבוש את כל השטח בין הירדן לים‪ .‬אבל איזו מדינה תהיה לנו? [‪ ]...‬תהיה‬ ‫‪7‬‬ ‫לנו כנסת עם רוב ערבי‪ .‬בין שלמות הארץ או מדינה יהודית‪ ,‬בחרנו במדינה יהודית‪.‬‬ ‫בן־גוריון‪ ,‬בעל התודעה המקראית‪ ,‬הבין היטב שכיבוש יהודה והשומרון יוסיף למדינת‬ ‫ישראל שטח שהוא הרבה יותר מאדמה‪ .‬הקרקע הזאת אוצרת את הזיכרונות ההיסטוריים‬ ‫המכוננים של העם היהודי‪ .‬בלעדיה‪ ,‬כלשונו‪ ,‬הארץ איננה שלמה‪ .‬הבעיה היא שלאדמה‬ ‫הזאת לא נצמדו רק זיכרונות‪ ,‬חיים עליה גם אנשים‪ .‬אם נהפוך את השטח הזה לחלק‬ ‫ממדינת ישראל הדמוקרטית‪ ,‬האנשים שעליה יהיו גם הם חלק מהמדינה הדמוקרטית‪ .‬כך‬ ‫שלמרבה האירוניה‪ ,‬סיפוח של השטחים בעלי המשמעות היהודית יביא לאובדן הריבונות‬ ‫היהודית‪ .‬בדילמה שבין מיעוט יהודי בארץ השלמה לבין רוב יהודי בארץ החלקית‪ ,‬בחר‬ ‫בן־גוריון ברוב היהודי‪ ,‬ולכן נמנע מכיבוש יהודה ושומרון‪.‬‬ ‫אך מה שלא התרחש במלחמת העצמאות‪ ,‬קרה במלחמת ששת הימים‪ .‬הניצחון הסוחף‬ ‫והמהיר במלחמה הסתיים כשהשטחים שלא נכבשו ב־‪ 1948‬נכבשו ב־‪ .1967‬כך הדילמה של‬ ‫בן־גוריון קמה לתחייה בגרסה הפוכה‪ .‬בן־גוריון תהה האם יש לכבוש את השטח‪ ,‬ואילו מאז‬ ‫מלחמת ששת הימים שואלים ישראלים רבים האם יש לסגת מהשטח‪ .‬השאלה התהפכה‪,‬‬ ‫אבל הדילמה נותרה בעינה‪ :‬האם יש לקיים מיעוט יהודי בארץ ישראל השלמה‪ ,‬או שמא‬ ‫מוטב שיהיה רוב יהודי בארץ ישראל החלקית‪ .‬ההחלטה של בן־גוריון לוותר על כיבוש‬ ‫השטח הצילה את הריבונות היהודית בימי הקמת המדינה‪ ,‬ומאוד ייתכן ששחזור של‬ ‫ההחלטה שלו ונסיגה מהשטח יצילו את הריבונות היהודית בימינו‪.‬‬ ‫בקרב הדמוגרפים יש אמנם עמדה‪ ,‬ונבחן אותה בהמשך‪ ,‬המערערת על עצם קיום הבעיה‬ ‫הדמוגרפית‪ ,‬אך רוב הדמוגרפים מסכימים שהרוב היהודי ממערב לנהר הירדן חי על זמן‬

‫שאול‪ .‬ניסח זאת עמוס עוז בתמציתיות רבה‪" :‬אם לא יהיו כאן שתי מדינות‪ ,‬תהיה מדינה‬ ‫‪8‬‬ ‫אחת‪ .‬אם תהיה מדינה אחת — אנחנו ניעלם"‪.‬‬ ‫נסכם אפוא את שני הדיונים‪ :‬מבחינה ביטחונית אסור לישראל לסגת מהשטחים‪ ,‬אך‬ ‫מבחינה דמוגרפית אסור לישראל להישאר בהם‪ .‬אם ישראל תיסוג מהשטח‪ ,‬היא תתכווץ‬ ‫לגבולות שאינם בני הגנה‪ ,‬אם היא תישאר בשטח — הרוב היהודי שלה בסכנה‪ .‬שתי‬ ‫המסקנות מתנגשות זו בזו‪ ,‬והתוצאה היא סתירה מביכה‪ :‬אסור לישראל לסגת מהשטחים‪,‬‬ ‫אבל היא חייבת לסגת מהם‪.‬‬

‫פרק ב‬ ‫אולי אין בעיה ביטחונית?‬ ‫יש בשמאל הישראלי כאלה הסבורים שאיננו מצויים בסתירה מביכה‪ .‬לשיטתם‪ ,‬הבעיה‬ ‫הדמוגרפית קיימת‪ ,‬בוערת ומסוכנת‪ ,‬אבל הבעיה הביטחונית מדומיינת‪ .‬הרי אם הנסיגה‬ ‫תביא לשלום‪ ,‬אז לא רק שהיא לא מערערת את ביטחונה של מדינת ישראל‪ ,‬היא מייצבת‬ ‫אותו‪ .‬בהסכם השלום ייכללו סידורי ביטחון מגובים בערבויות בין־לאומיות‪ ,‬והוא יוציא את‬ ‫ישראל מהבידוד הבין־לאומי שהיא שרויה בו‪ .‬הסכם עם הפלסטינים יזכה לאישור של‬ ‫הליגה הערבית ולהכרה של הקהילה הבין־לאומית‪ ,‬וישנה מן הקצה אל הקצה את מעמדה‬ ‫של ישראל‪ .‬היא תפסיק להיות מדינת מבצר מבודדת המתגוננת מפני המרחב שבו היא‬ ‫מתקיימת‪ ,‬ותהפוך למדינה המשתלבת בסביבתה‪ .‬פירות ההסדר יהפכו את ישראל לחזקה‬ ‫יותר ולחסינה יותר מכפי שהיא היום‪.‬‬ ‫אפשר לנסח את הטיעון הביטחוני של השמאל כך‪ :‬השטחים הם נכס ביטחוני‪ ,‬והסכם‬ ‫שלום הוא נכס ביטחוני‪ .‬הערך הביטחוני של הנכס הדיפלומטי (הסכם מדיני) גובר על הערך‬ ‫הביטחוני של הנכס הטריטוריאלי (יהודה ושומרון)‪ .‬לכן המרת שטחים בשלום איננה ויתור‬ ‫ביטחוני‪ ,‬אלא שדרוג ביטחוני‪ .‬נסיגה אמנם הופכת את ישראל למדינה שקשה להגן עליה‬ ‫בעת מלחמה‪ ,‬אבל הסכם השלום מסיים את עצם מצב המלחמה‪.‬‬ ‫תפיסת הביטחון הזאת נשענת על שתי הנחות שגויות‪ .‬הנחה אחת מצמצמת מאוד את‬ ‫עוצמת הסכסוך ההיסטורי‪ ,‬וההנחה השנייה מעצימה מאוד את כוחו של ההסדר המדיני‪.‬‬ ‫נעמוד כעת על הכשל הכפול‪.‬‬

‫תפיסת ההתנגדות — ה־ֻמ ָק אַו ָמ ה‬ ‫חלק מהאיבה שהפלסטינים רוחשים לישראלים יסודו באיבה ערבית ומוסלמית כללית יותר‬ ‫כלפי "האימפריאליזם המערבי"‪ .‬עליית המערב ושקיעת האסלאם צרבו תחושת השפלה‬ ‫בתודעה המוסלמית‪ 9.‬ההתנגדות הלאומית לאימפריאליזם המערבי‪ ,‬בערבית "מקאומה"‪,‬‬ ‫מבטאת את אי־ההשלמה‪ 10‬עם פערי הכוח שבין הציוויליזציות וכן את חוסר ההשלמה עם‬ ‫הנוכחות הפיזית וההשפעה התרבותית של המערב בארצות המוסלמים‪ 11.‬המקאומה היא‬

‫‪12‬‬

‫מאבק שהערך שלו אינו תלוי בתוצאה שלו‪ :‬עצם היותו מביע את חוסר הכניעה להשפלה‪.‬‬ ‫זהו מאבק שחשיבותו בקיומו‪ ,‬מאבק לשם מאבק‪ .‬על כן‪ ,‬הסדר מדיני שיביא לסיום‬ ‫התביעות ולביטול המאבק‪ ,‬לא יהיה אלא כניעה לעליונות המערבית והשלמה עם הנחיתות‬ ‫המוסלמית‪ .‬הוא ייתפס על ידי רבים כהשלמה ערבית עם הסגת הגבול המערבית‪.‬‬ ‫כדי לנקות את הסכסוך הישראלי־ערבי מהמטען העודף של המאבק המוסלמי־מערבי‪,‬‬ ‫יצטרכו הפלסטינים לנתק את התודעה הלאומית שלהם מהתודעה ההיסטורית המוסלמית‪.‬‬ ‫אם הפלסטינים יעשו זאת הם יפסיקו לראות בסכסוך גילוי נוסף של ההתנגשות בין המערב‬ ‫לאסלאם‪ ,‬ויפרשו אותו כהתנגשות בין ישראלים לפלסטינים בלבד‪ .‬אם יתרחש פלא הזהות‬ ‫הזה‪ ,‬המטען ההיסטורי של הסכסוך לא יכלול עוד את שקיעת האסלאם ואת השפלתו‪ .‬אלא‬ ‫שגם במצב תיאורטי כזה‪ ,‬המטען ההיסטורי של הסכסוך כבד מדי‪ .‬גם אם תהיה הכרה בכך‬ ‫שהסכסוך אינו התנגשות בין ציוויליזציות אלא רק מאבק בין לאומים‪ ,‬המשקל ההיסטורי‬ ‫שלו יקשה מאוד על השגת כל הסדר מדיני‪ .‬זאת משום שבמוקד הזיכרון הלאומי הפלסטיני‬ ‫לא עומד הכיבוש של ‪ ,'67‬אלא הגירוש של ‪.'48‬‬

‫הנכבה‬ ‫מלחמת העצמאות‪ ,‬שהולידה את מדינת ישראל‪ ,‬הולידה גם את רוח הרפאים שמערערת על‬ ‫עצם קיומה‪ :‬בעיית הפליטים הפלסטינים‪ .‬במהלך המלחמה נרשמה תנודת אוכלוסין‬ ‫מסיבית‪ 13.‬מאות אלפי ערבים עברו ממדינת ישראל אל מדינות ערב‪ .‬מסך ‪ 950,000‬הערבים‬ ‫שחיו כאן ערב מלחמת העצמאות ב־‪ ,1948‬נמלטו או גורשו מבתיהם במהלך המלחמה‬ ‫כ־‪ 700,000‬איש‪ 14.‬כשהמלחמה הסתיימה נתקלו הפליטים הערבים במדיניות החד־משמעית‬ ‫של ממשלת ישראל‪ ,‬שאסרה עליהם לשוב לבתיהם‪ 15.‬האירועים הללו‪ ,‬שבמהלכם נעקרו‬ ‫כ־‪ 80%‬מהפלסטינים ממולדתם ומביתם‪ ,‬פירקו את החברה הפלסטינית לרסיסים שנפוצו‬ ‫לכל עבר‪ .‬צאצאיהם מונים כיום בין חמישה לשבעה מיליון בני אדם‪ ,‬רבים מהם עדיין חיים‬ ‫במחנות פליטים‪ .‬מחנות הפליטים הללו מפוזרים בין ירדן‪ ,‬סוריה‪ ,‬לבנון‪ ,‬הגדה המערבית‬ ‫ורצועת עזה‪ .‬מחנות הפליטים מנוהלים על ידי אונר"א‪ ,‬גוף בין־לאומי הפועל מטעם‬ ‫האו"ם‪ ,‬שהוקם במיוחד עבור הפליטים הפלסטינים‪ 16.‬מתוך כל תנודות האוכלוסין הגדולות‬ ‫שהתרחשו באמצע המאה העשרים‪ ,‬הפליטים הפלסטינים הם אוכלוסיית הפליטים היחידה‬ ‫בעולם שבה גם צאצאי הפליטים מוגדרים כפליטים‪ 17.‬חוקרים שביקרו במחנות הפליטים‬ ‫שבהם מתגוררים עוד רבים מהם‪ ,‬מספרים שיושביהם מתחזקים זיכרונות של הבתים שמהם‬ ‫גורשו‪ ,‬וגם את התקווה לשוב אל הבתים הללו‪ .‬כשהתבקשו הילדים הגדלים באחד מן‬ ‫המחנות שבלבנון לצייר את הבית שלהם‪ ,‬הם לא ציירו את מקום מגוריהם‪ ,‬אלא בית אחר‬ ‫שנמצא בחיפה או בצפת‪ 18.‬בכניסה לרבים מהמחנות ישנם פסלים של מפתחות‪ ,‬שמייצגים‬

‫את המפתחות של הבתים שמהם נושלו בארץ ישראל‪ .‬בקריקטורות פלסטיניות רבות מופיע‬ ‫ילד שעונד על צווארו את המפתח לביתו ביפו או בחיפה‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬האירוע שריסק‬ ‫את החברה הפלסטינית יצר את הזיכרון הלאומי הפלסטיני‪ .‬האירוע הזה מכונה בפשטות‬ ‫"האסון" — "ַא ל־ַּנ ְּכ ָּב ה"‪ ,‬והוא נצרב בתודעה הפלסטינית והפך לחלק מהזהות הפלסטינית‪.‬‬ ‫זאת זהות הממקמת את המשתייכים אליה על ציר זמן שיש בו עבר ויש בו עתיד‪ .‬העבר הוא‬ ‫הגירוש‪ ,‬והעתיד הוא השיבה‪ .‬רוב הפלסטינים מאמינים שלכל פליט יש זכות לשוב אל הבית‬ ‫שממנו גורש‪ַ" ,‬ח ק אל־ַע ְו ָד ה"‪ ,‬זכות השיבה‪ ,‬והם מתחזקים את הציפייה ליום שבו הזכות‬ ‫הזאת תתממש והם ישובו לארצם ולאדמתם‪ .‬מכיוון שזכות השיבה היא חלק מהזהות‬ ‫הפלסטינית‪ ,‬אי אפשר לוותר על הזכות הזאת מבלי לשנות מהותית את הזהות הלאומית‬ ‫‪19‬‬ ‫הפלסטינית‪.‬‬ ‫מימוש מלא של השאיפה הלאומית הפלסטינית יביא לסוף הציונות‪ .‬אם מאות אלפי‬ ‫פליטים ישובו לבתיהם‪ ,‬הבית הלאומי היהודי יתרסק‪ 20.‬לכן הסדר של שתי מדינות לשני‬ ‫עמים חייב להיות הסדר שבו הפלסטינים מוותרים על מימוש זכות השיבה של המוני‬ ‫פלסטינים אל תוך גבולות מדינת ישראל‪ .‬הסדר "שתי המדינות" הוא הסדר שבו מדינת‬ ‫ישראל מעבירה לריבונות הפלסטינים שטחים שנכבשו על ידה בשנת ‪ ,1967‬והפלסטינים‬ ‫מוותרים על התממשות זכותם לשוב אל האדמה שהיתה שלהם לפני המלחמה שפרצה‬ ‫ב־‪ .1947‬זאת העסקה המוצעת‪ :‬סיום ה"כיבוש" תמורת השלמה עם ה"גירוש"‪.‬‬ ‫האם זהו הסכם שהפלסטינים יכולים לקבל? וגם אם כן‪ ,‬האם זהו הסכם שיוכל להחזיק‬ ‫מעמד? אם קודם ראינו שבכדי להגיע להסכם הפלסטינים מוכרחים לנתק את זהותם‬ ‫ההיסטורית מההשפלה המוסלמית‪ ,‬כעת נראה שהם צריכים לנתק את זהותם ההיסטורית גם‬ ‫מהשפלתם הלאומית‪.‬‬ ‫הישראלים לא תמיד מבינים שהתביעה הישראלית מהפלסטינים לוויתור על מימוש זכות‬ ‫השיבה‪ ,‬היא למעשה תביעה מהפלסטינים לשנות את זהותם‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬הציפייה הישראלית‬ ‫שהפלסטינים ישלימו עם הגירוש בתמורה לסיום של הכיבוש‪ ,‬היא גם ציפייה ישראלית‬ ‫שהפלסטינים יפנו את גבם לעם שלהם‪ 21.‬הסדר כזה יתפרש כבגידה במאות אלפי‬ ‫הפלסטינים שנמצאים בעשרות מחנות פליטים‪ 22.‬את כל זאת רבים מהישראלים מסרבים‬ ‫להפנים‪ ,‬כאשר הם מתעקשים שלב הסכסוך הוא הכיבוש של ‪ .'67‬הסופר ניר ברעם סיכם‬ ‫זאת כך‪" :‬דבר אחד ברור‪ ,‬רוב החברה הישראלית כולל רודפי השלום שבה לא מוכנה‬ ‫‪23‬‬ ‫להתמודד עם המבט הפלסטיני על ‪."'48‬‬ ‫נסכם‪ ,‬יש שלושה רבדים לסכסוך הישראלי־פלסטיני‪ :‬טראומת ההשפלה של האסלאם‬ ‫בידי המערב במשך מאות שנים; טראומת הנטישה ההמונית של הפלסטינים את בתיהם‬ ‫במלחמת העצמאות; וטראומת כיבוש האדמה והשלטון הצבאי החל ממלחמת ששת‬ ‫הימים‪ 24.‬הסדר של שתי מדינות לשני עמים מטפל אך ורק ברובד השלישי‪ .‬הסדר שמסיים‬

‫את תקופת הכיבוש הצבאי מצד אחד‪ ,‬אך לא פותר את בעיית הפליטים מן הצד האחר‪ ,‬לא‬ ‫יכול לסיים את הסכסוך‪ .‬הסדר בו צה"ל נסוג מהשטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים‪ ,‬אך‬ ‫המערב נותר בעליונותו והאסלאם בנחיתותו‪ ,‬אינו עונה על כל צורכי הזהות של‬ ‫הפלסטינים‪.‬‬ ‫במילים אחרות‪ ,‬הפתרון המדיני הוא דק ומדולדל‪ ,‬ואילו הבעיה מורכבת ועמוקה‪ .‬חוסר‬ ‫הסימטריה שבין הפתרון לבין הבעיה הוא לב הבעיה‪.‬‬ ‫אין בכוחה של מדינת ישראל למחוק את מאות שנות ההשפלה המוסלמית המזינות את‬ ‫המאבק הלאומי הפלסטיני נגד הציונות‪ .‬אין בכוחה של מדינת ישראל למחוק את טראומת‬ ‫הנכבה מבלי לאבד את זהותה ואת עצם קיומה‪ .‬השתלטות צה"ל על השטחים במלחמת‬ ‫ששת הימים לא חוללה את הסכסוך הישראלי־ערבי‪ .‬מבחינה היסטורית האמת הפוכה —‬ ‫הסכסוך הוא שהביא את צה"ל להשתלט על השטחים‪ .‬ה"כיבוש" הוא רק אחד ממקורות‬ ‫הסכסוך‪.‬‬ ‫נכון‪ :‬הכיבוש הוא מקור הסכסוך היחיד שבו ישראל עצמה יכולה לטפל‪ .‬זאת‪ ,‬לדעתי‪,‬‬ ‫הסיבה הפסיכולוגית לכך שכל כך מפתה אותנו לדמיין שה"כיבוש" הוא עיקר הבעיה‪ .‬הלוא‬ ‫אם ה"כיבוש" הוא עיקרו של הסכסוך ההיסטורי‪ ,‬אז יש לנו תחושה של שליטה בהיסטוריה‪.‬‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬ההכרה בכך ששורשי הסכסוך אינם בשליטתנו היא הכרה כואבת מדי‪.‬‬ ‫המחשבה שאולי ההיסטוריה גדולה מאיתנו ושלא הכול בתחום השליטה שלנו היא מחשבה‬ ‫שלאנשים מערביים קשה להפנים‪.‬‬ ‫הסכם מדיני‪ ,‬אם כן‪ ,‬לא יכול לסיים את הסכסוך האלים בין ישראל ובין הפלסטינים‪ ,‬ולכן‬ ‫לא יכול לפצות את ישראל על הסיכון הביטחוני הטמון בנסיגה מרכסי יהודה ושומרון‪.‬‬

‫פרק ג‬ ‫אולי אין בעיה דמוגרפית?‬ ‫המסקנה של הפרק הקודם חדה ופשוטה‪ :‬אסור לישראל לצאת מהשטחים שנכבשו במלחמת‬ ‫ששת הימים‪ .‬הבעיה היא שישראל גם לא יכולה להרשות לעצמה להישאר בהם‪ .‬הישיבה‬ ‫המתמשכת של ישראל בשטחים מאיימת לבודד אותה מבחינה דיפלומטית ומסכנת אותה‬ ‫מבחינה דמוגרפית‪ .‬הבידוד הדיפלומטי‪ ,‬לכל הפחות זה האירופי‪ ,‬הולך וגובר‪ ,‬ממש כשם‬ ‫שהבעיה הדמוגרפית הולכת ומחריפה‪ .‬כל שנה שעוברת מבלי שישראל מפנה את השטחים‬ ‫היא שנה שבה הרוב היהודי נעשה שברירי יותר והבידוד הישראלי בעולם נהיה כואב יותר‪.‬‬ ‫ויש קשר בין הדברים‪ ,‬משום שכאשר יום הדין הדמוגרפי יגיע‪ ,‬גם הסבלנות הדיפלומטית‬ ‫תפקע‪ .‬כשהמיעוט היהודי ישלוט בכוח הזרוע על רוב לא יהודי‪ ,‬ישראל לא רק תפסיק‬ ‫להיות דמוקרטית‪ ,‬היא גם תפסיק להיות חלק מהקהילה הבין־לאומית‪.‬‬ ‫בימין הישראלי יש מי שמודעים לאיום הדיפלומטי‪ ,‬כמו גם לבעיית השליטה על אנשים‬ ‫שאינם אזרחים‪ .‬הם מציעים לבעיה הזאת פתרון מדיני — סיפוח הגדה המערבית למדינת‬ ‫ישראל‪ .‬במקרה כזה תושבי השטחים לא יהיו נתינים הנשלטים על ידי מדינת ישראל‪ ,‬הם‬ ‫יהיו אזרחי ישראל‪ .‬במעשה מדיני אחד תצא מדינת ישראל מסכנת הבידוד הדיפלומטי‬ ‫ומסכנת ההתפוררות הדמוקרטית‪ .‬אבל האם המהלך הזה לא מערער על ההגדרה העצמית‬ ‫של מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי? הרי כבר אמרנו שאם הפתרון המדיני‬ ‫של השמאל — פתרון שתי המדינות — מסכן את היכולת של ישראל להגן על עצמה‪,‬‬ ‫הפתרון המדיני של חלקים בימין — כינון מדינה אחת — מסכן את היכולת שלה להגדיר את‬ ‫עצמה‪.‬‬ ‫אך ההוגים של תוכנית הסיפוח דוחים את המשוואה הזאת מכול וכול‪ .‬הם סבורים שאפשר‬ ‫לספח את יהודה ושומרון על תושביהם ולהישאר מדינה יהודית ודמוקרטית‪ ,‬משום שהם‬ ‫מערערים על עצם קיומה של סכנה דמוגרפית‪ .‬לטענתם‪ ,‬הבעיה הדמוגרפית איננה קיימת —‬ ‫היא המצאה פיקטיבית של דמוגרפים ישראלים שמאלנים‪ ,‬שאינה מבוססת על עובדות‬ ‫מוצקות אלא על נתונים מוטים ומנופחים שמקורם ברשות הפלסטינית‪ 25.‬לפי הספירה של‬ ‫הדמוגרפים האלטרנטיביים‪ ,‬מספר הערבים ביהודה ובשומרון נמוך במאות אלפים מהמספר‬

‫שמוצג על ידי הדמוגרפים הממסדיים‪ .‬ולא זו בלבד שיש פחות ערבים ממה שמקובל‬ ‫לחשוב‪ ,‬אלא שהם גם מתרבים בקצב הרבה פחות מהיר מכפי שהיה בעבר‪ .‬לדברי‬ ‫הדמוגרפים האלטרנטיביים‪ ,‬בשני העשורים האחרונים חלה תפנית דרמטית בקצב הילודה‬ ‫של הפלסטינים ובקצב ההתרבות הישראלית‪ .‬שיעור הילודה של הפלסטינים יורד‪ ,‬ואילו‬ ‫שיעור הילודה של הישראלים עולה‪ .‬כתוצאה מכך הולך ומתקרב היום שבו הערבים לא‬ ‫יתרבו מהר יותר מהיהודים‪ ,‬ועל כן הבעיה הדמוגרפית איננה קיימת‪ .‬ומכאן קצרה הדרך‬ ‫למסקנה הבאה‪ :‬מכיוון שהרוב היהודי ממערב לירדן איננו עומד תחת סכנה שיהפוך‬ ‫‪26‬‬ ‫למיעוט‪ ,‬אפשר לספח את כל יושבי הארץ למדינת ישראל מבלי לאיים על יהדותה‪.‬‬ ‫יש שני כשלים מחשבתיים בהכחשת הבעיה הדמוגרפית‪ .‬הראשון מלמד על סתירה‬ ‫פנימית ביחסו של הימין לערבים; והשני נובע מכשל בחישוב הלא רציונלי של סיכונים‪.‬‬ ‫בשורות הקרובות אציג את שניהם‪.‬‬

‫הכשל ביחס למעמד הערבים‬ ‫הערעור על הבעיה הדמוגרפית מבוסס על מסקנות המחקר של דמוגרפים אמריקאים‪,‬‬ ‫שהדובר והמייצג הישראלי שלהם הוא יורם אטינגר‪ .‬הנה תמצית המחלוקת‪ :‬על פי הדמוגרף‬ ‫המייצג את הממסד האקדמי הישראלי‪ ,‬ארנון סופר‪ ,‬נכון לשנת ‪ 2003‬היו ביהודה ושומרון‬ ‫‪ 2.3‬מיליון ערבים‪ 27.‬אטינגר מאתגר את הקביעה הזאת וטוען שנכון לאותה שנה היו ביהודה‬ ‫ושומרון ‪ 1.65‬מיליון ערבים בלבד‪ 28.‬הפער בין שתי ההערכות הוא של יותר מחצי מיליון‬ ‫בני אדם! הימין טוען שהשמאל — בגלל האינטרסים הברורים שלו — מנפח את המספרים‪,‬‬ ‫והשמאל טוען שהימין — בגלל האינטרסים הברורים שלו — מדלל אותם‪ .‬אין בכוחי‬ ‫להכריע בוויכוח שבין הדמוגרפים‪ ,‬אבל לצורך העניין הבה נניח שאטינגר צודק‪ .‬האם אפשר‬ ‫לספח אוכלוסייה ערבית גדולה כל כך מבלי לטלטל את מדינת ישראל? סיפוח מספר עצום‬ ‫כזה של פלסטינים יערער על ההגדרה העצמית היהודית‪ ,‬משום שהגדרתה של מדינת‬ ‫ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי איננה תלויה רק בשימור הרוב היהודי‪ ,‬אלא בשימור‬ ‫רוב יהודי מוצק ומובהק‪ .‬סיפוח כ־‪ 1.7‬מיליוני פלסטינים למדינת ישראל‪ ,‬שיש בה כבר‬ ‫כ־‪ 1.7‬מיליון ערבים שהם אזרחי ישראל‪ ,‬יכפיל את האוכלוסייה הישראלית הלא יהודית‪.‬‬ ‫כתוצאה מכך האוכלוסייה הערבית בישראל תהפוך להיות מיעוט גדול מאוד‪ ,‬שיתבע את‬ ‫חלקו בהובלת המדינה‪ .‬הזינוק הדרמטי בגודלה של האוכלוסייה הערבית בישראל יביא‬ ‫אותה בתוך שנים ספורות למצב שהיא מהווה כ־‪ 40%‬מכלל אוכלוסיית המדינה — וזאת‬ ‫בהתחשב רק באומדן גודלן הנוכחי של שתי האוכלוסיות‪ ,‬ומבלי להתייחס לפערים‬ ‫המשמעותיים בתחזיות הנוגעות לריבוי הטבעי של שתי האוכלוסיות‪ 29.‬זאת כבר מסה‬ ‫קריטית שיש לה משקל תרבותי ופוליטי אדיר‪ .‬האם קשה לדמיין למשל חיבור בין המיעוט‬

‫המוסלמי האנטי־ציוני הגדול לבין המיעוט היהודי הפוסט־ציוני הקטן‪ ,‬כדי לבטל את חוק‬ ‫השבות או לשנות את המנון המדינה? אם כן‪ ,‬גם בהנחה שהדמוגרפים שמימין צודקים‪,‬‬ ‫ושאכן לאחר סיפוח היהודים עדיין יהיו הרוב‪ ,‬הם כבר לא יהיו רוב מסיבי‪ ,‬ומדינת ישראל‬ ‫תתקשה להגדיר את עצמה כמדינת הלאום של העם היהודי‪ .‬היא תהיה מדינת שני הלאומים‬ ‫שבתוכה‪.‬‬ ‫במילים אחרות‪ ,‬גם אם נקבל את הספירה של אטינגר‪ ,‬אין לקבל את המסקנה שנובעת‬ ‫ממנה‪.‬‬ ‫הקבוצות בימין‪ ,‬הדוגלות במדינה ריבונית אחת ממערב לירדן‪ ,‬סבורים שמדינת ישראל‬ ‫מספיק חזקה בכדי להכיל בתוכה מיעוט פלסטיני גדול מאוד‪ .‬זאת תמונת ראי של טיעון‬ ‫השמאל‪ ,‬שעל פיו מדינת ישראל חזקה מספיק בכדי להגן על עצמה מפני המדינה‬ ‫הפלסטינית השוכנת לצדה‪ .‬המחיר של הרחבת שטח המדינה הוא צמצום הרוב היהודי של‬ ‫המדינה‪ .‬צמצום כל כך דרמטי‪ ,‬עד שיערער על הגדרתה של מדינת ישראל כמדינת הלאום‬ ‫‪30‬‬ ‫של העם היהודי‪.‬‬ ‫זאת הזדמנות להצביע את אחד הכשלים המחשבתיים שבעמדה השוללת מדינה‬ ‫פלסטינית‪ ,‬אך תומכת בסיפוחם של הפלסטינים‪ .‬בדרך כלל‪ ,‬עמדתו של מי שמסרב להקמת‬ ‫מדינה פלסטינית לצדה של ישראל נובעת‪ ,‬בין השאר‪ ,‬מכך שאין לו אמון בכוונות השלום‬ ‫של האוכלוסייה הפלסטינית‪ .‬אך כאן יש לשאול — כיצד יכול מי שאיננו סומך על‬ ‫הפלסטינים כאזרחים במדינה הפלסטינית לסמוך עליהם כאזרחים במדינה הישראלית? אם‬ ‫אין לתת בהם אמון כפרטנרים למשא ומתן‪ ,‬כיצד אפשר לתת בהם אמון כשותפים לשולחן‬ ‫הממשלה? זאת קושיה המאתגרת את הוגי הסיפוח של הימין‪ 31:‬אם הפלסטינים אינם ראויים‬ ‫לאמון של מדינת ישראל‪ ,‬מדוע להפוך אותם לחלק ממנה?‬

‫חישוב לא רציונלי של סיכונים‬ ‫יש מחלוקת בנוגע למספר הפלסטינים בשטחים בהווה‪ ,‬ויש מחלוקת בנוגע למספרם בעתיד‪.‬‬ ‫אין מחלוקת על כך שיש מחלוקת‪ .‬ואין מחלוקת על כך שדמוגרפיה איננה מדע מדויק‪,‬‬ ‫ושתחזיותיה בנוגע לעתיד מושפעות מגורמים שאינם ניתנים לחיזוי‪ ,‬כמו שינויים בדפוסי‬ ‫ההגירה ותפניות בקצב הילודה ובגיל התמותה‪ .‬החוקר רובי נתנזון מסביר שדמוגרפים‬ ‫נדרשים לגלות ספקנות ביחס ליכולת שלהם לחזות את העתיד‪ 32‬משום ששינויים כלכליים‪,‬‬ ‫פוליטיים‪ ,‬בריאותיים ותרבותיים קטנים‪ ,‬יוצרים במרוצת הזמן שינויים דמוגרפיים גדולים‪.‬‬ ‫ומכיוון שאי אפשר לצפות את מכלול השינויים הקטנים‪ ,‬ממילא אי אפשר לחזות את‬ ‫השינויים הדמוגרפיים הגדולים‪.‬‬ ‫הימין דורש לגלות ספקנות כלפי התרחישים החוזים את סופו של הרוב היהודי‪ ,‬והוא‬

‫צודק בכך‪ ,‬אך באותה מידה הוא עצמו נדרש לגלות ספקנות כלפי כל מי שטוען שאין‬ ‫סכנה‪ .‬גם מי שהשתכנע שדעת המיעוט של אטינגר סבירה יותר‪ ,‬מוכרח להכיר בכך שייתכן‬ ‫שאטינגר שוגה‪ .‬גם אם רוב הסיכויים הם שאין בעיה דמוגרפית‪ ,‬יש סבירות מסוימת‬ ‫שהבעיה הדמוגרפית חיה וקיימת‪ .‬עמדה ימנית שיש בה יושר אינטלקטואלי מחויבת לקחת‬ ‫בחשבון את הסיכוי המסוים להתממשות תרחיש הבלהות הדמוגרפי‪.‬‬ ‫נבחן עכשיו בחינה רציונלית את אופי הסיכון לאור ההנחות הדמוגרפיות של הימין‪:‬‬ ‫אובדן הרוב היהודי הוא תרחיש שסיכויי התממשותו נמוכים‪ ,‬אבל השלכות התממשותו הן‬ ‫קטסטרופליות‪ .‬משל למה הדבר דומה? להשקעה במניה שאנליסטים מעריכים שיש סיכוי‬ ‫נמוך שהיא תיפול‪ ,‬אך אם אמנם תיפול זאת תהיה התרסקות מוחלטת‪ .‬משקיע שישים את‬ ‫כל כספו על המניה הזאת איננו משקיע רציונלי‪ .‬וזהו לב ִל ּב ה של בעיית אי־הרציונליות של‬ ‫הדוגלים בסיפוח‪ .‬הם מוכנים לשים על המניה הדמוגרפית את כל מאת האחוזים של סיכוי‬ ‫ההישרדות של מדינת ישראל‪ .‬אף אחד לא יעלה על מטוס אם ישמע שיש סיכוי של עשרה‬ ‫אחוזים שהמטוס יתרסק‪ ,‬רק משום שזאת סבירות נמוכה‪.‬‬ ‫אסכם את הביקורת בקיצור‪ .‬בהחלט אפשר לשער שהרוב היהודי לא עומד להימחק‬ ‫בעתיד הנראה לעין‪ .‬הביקורת איננה על ההשערה הדמוגרפית שמציג הימין‪ ,‬אלא על‬ ‫המעבר מההשערה להתוויית מדיניות‪ .‬הניסיון לגזור מההשערה הדמוגרפית של אטינגר‬ ‫מדיניות של המשך תנופת התיישבות ביהודה ושומרון עד לסיפוחם‪ ,‬הוא לא סביר ולא‬ ‫רציונלי‪ .‬זאת משתי הסיבות שראינו‪ :‬א) גם ללא אובדן הרוב היהודי‪ ,‬סיפוח השטחים מקטין‬ ‫אותו מאוד ומערער בכך על הגדרתה של מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי‪ .‬ב)‬ ‫ההישענות על התרחיש הדמוגרפי האופטימי היא ניהול לא רציונלי של סיכונים‪ ,‬ויש בה‬ ‫משום הימור בלתי סביר המסכן את המשכיותו ואת הישרדותו של הפרויקט הציוני‪.‬‬

‫האם בשטחים יש אפרטהייד?‬ ‫שטחי יהודה ושומרון נמצאים תחת שליטה צבאית ישראלית‪ ,‬אך האוכלוסייה הפלסטינית‬ ‫המתגוררת בהם אינה ישראלית‪ .‬המציאות הזאת מערערת מאוד על האופי הדמוקרטי של‬ ‫מדינת ישראל‪ .‬פיטר ביינרט ניסח זאת כך‪ :‬מדינת ישראל מחולקת לשתיים‪ .‬ישראל‬ ‫הדמוקרטית מגיעה עד הקו הירוק‪ ,‬ישראל הלא דמוקרטית נמצאת מחוץ לקו הירוק‪ 33.‬מפעל‬ ‫ההתנחלויות מחריף את הבעיה‪ ,‬משום שהוא יוצר מציאות שבה אנשים שהם אזרחי המדינה‬ ‫ואנשים שרק נשלטים על ידי המדינה חיים באותו מרחב‪ 34.‬הפערים בין שני סוגי התושבים‬ ‫מקשים מאוד על היכולת של ישראל להדוף את ההשוואה בין המצב בשטחים לבין‬ ‫האפרטהייד ששרר בדרום אפריקה‪ .‬האם ההשוואה הזאת נכונה? האם ישראל איננה‬ ‫דמוקרטית? האם בשטחים יש אפרטהייד?‬

‫המציאות מורכבת מאוד‪ ,‬ויש להתבונן בה בעדינות‪ .‬המעמד הנוכחי של השטחים נחשב‬ ‫על ידי החוק הישראלי כזמני‪ .‬עמדתה של ישראל היא שהסיבה המרכזית לכך שעדיין לא‬ ‫קמה בשטחים מדינה פלסטינית היא שהמנהיגות הפלסטינית לאורך השנים מסרבת לכך‪.‬‬ ‫המצב הוא פרדוקסלי ולכן מבלבל‪ :‬המצב הקיים לא נמשך בגלל ההתעקשות של הכובשים‬ ‫אלא בגלל הסרבנות של הנכבשים‪.‬‬ ‫יש לכאורה בעיה עם הטיעון הזה‪ ,‬והיא שיש עוד דרך לסיים את השלטון של מדינת‬ ‫ישראל על אוכלוסייה של מי שאינם אזרחי המדינה — להעניק להם אזרחות‪ .‬אך כאן ניכרת‬ ‫הסיבה לכך שההשוואה בין ישראל לבין שלטון האפרטהייד בדרום אפריקה מטעה ושגויה‪.‬‬ ‫המאבק של התנועה הלאומית הפלסטינית שונה במהותו מהמאבק של ה־‪ .ANC‬השחורים‬ ‫בדרום אפריקה דרשו להיות אזרחים שווים בדרום אפריקה‪ ,‬ואילו התנועה הלאומית‬ ‫הפלסטינית איננה דורשת להיות חלק ממדינת ישראל — היא דורשת עצמאות מישראל‪.‬‬ ‫אם כן‪ ,‬מדוע הפלסטינים אינם הולכים בעקבות השחורים בדרום אפריקה ותובעים‬ ‫אזרחות ישראלית? הרי אם רק ישנו את אופי המאבק שלהם‪ ,‬וימירו את המאבק למען‬ ‫עצמאות מישראל במאבק לקבלת אזרחות בישראל‪ ,‬הם יעמידו את מדינת ישראל במבוכה‬ ‫גדולה‪ .‬מדוע הם לא עושים זאת? משום שדרישה כזאת תתפרש כהכרה במדינה היהודית‪.‬‬ ‫הבעת רצון להיות אזרחים במדינת היהודים כמוה כהבעת רצון לשתף פעולה עם הפרויקט‬ ‫הציוני‪ ,‬או לכל הפחות כאישור ללגיטימיות של השאיפות הלאומיות היהודיות‪ .‬מבחינה זו‬ ‫התביעה לאזרחות ישראלית תיתפס כבגידה לאומית‪ .‬כלומר‪ ,‬הימנעות של הפלסטינים‬ ‫מתביעה לאזרחות ישראלית היא הסיבה היחידה לכך שישראל איננה מדינת אפרטהייד‪.‬‬ ‫אבל אם יגיע היום שבו הפלסטינים יהיו הרוב‪ ,‬הבקשה שלהם להיות אזרחי ישראל כבר‬ ‫לא תיחשב ולא תתפרש כתמיכה במדינה היהודית‪ ,‬כי כולם ידעו שזאת למעשה בקשה‬ ‫לחסל את המדינה היהודית ככזו‪ .‬כיוון שכך‪ ,‬אם יגיע יום הדין הדמוגרפי‪ ,‬הפלסטינים ישנו‬ ‫את אופי המאבק שלהם‪ .‬במקום לתבוע מדינה על חלק מהשטח‪ ,‬הם יבקשו להצביע לכנסת‬ ‫ובכך להפוך לרוב השולט על כל השטח‪ .‬השינוי הדמוגרפי יביא לשינוי המאבק‪ ,‬שיביא‬ ‫לשינוי של מדינת ישראל‪ .‬כשהתנאים הדמוגרפיים יאפשרו להם להיאבק למען המטרה‬ ‫שלשמה נאבקו השחורים בדרום אפריקה‪ ,‬ישראל תהיה לדרום אפריקה‪.‬‬ ‫המסקנה מהניתוח הזה היא שכל עוד היהודים הם רוב בארצם‪ ,‬הם יכולים לחלק את‬ ‫ארצם‪ .‬זאת גם הסיבה לכך שהבעיה הדמוגרפית מאתגרת גם את החלקים בימין שאינם‬ ‫דוגלים בסיפוח‪ .‬המשך המצב הקיים אפשרי רק כל עוד המאבק הפלסטיני הוא מאבק‬ ‫לעצמאות‪ ,‬אך המצב הזה הוא זמני‪ .‬לא ברור כמה זמן יש עד שחלון ההזדמנויות הדמוגרפי‬ ‫‪35‬‬ ‫ייסגר‪ ,‬אך צדק מי שאמר ש"המדינה הפלסטינית היא גלגל ההצלה של המדינה היהודית"‪.‬‬

‫העיוורון הכפול‬ ‫את הביקורת על הכשל בחישוב הסיכונים של הימין המצדד בסיפוח‪ ,‬יש להפעיל גם על‬ ‫השמאל המצדד בנסיגה‪ .‬יש טענה דומיננטית בשמאל‪ ,‬שעל פיה סידורי הביטחון שיהיו‬ ‫חלק מהסכם השלום יעניקו לישראל הגנה גם ללא יהודה ושומרון‪ .‬לדוגמה‪ ,‬כוחות‬ ‫בין־לאומיים שֵי שבו בבקעת הירדן יבטיחו את פירוזה של פלסטין ואת שלומה של ישראל‪.‬‬ ‫אך מה אם הטענה הזאת מוטעית? גם השמאל צריך להכיר בכך שיש סבירות מסוימת שהוא‬ ‫טועה‪ ,‬וגם הוא נדרש להכיר בכך שמדובר בסיכון‪ .‬גם אם הוא מעריך את סיכויי התממשותו‬ ‫של הסיכון כנמוכים‪ ,‬ההשלכות של מימושו קטסטרופליות‪ .‬כשם שהימין מהמר על הרוב‬ ‫הלאומי‪ ,‬השמאל מהמר על הביטחון הלאומי‪.‬‬ ‫שיח רציונלי על הסכסוך היה יכול להיראות כך‪ :‬כולם מסכימים שיש משקל לסיכון‬ ‫הביטחוני שעליו מצביע הימין‪ ,‬ושיש משקל לסיכון הדמוגרפי שעליו מצביע השמאל‪,‬‬ ‫והמחלוקת ביניהם נובעת מהמשקל שיש לייחס לכל סיכון‪ .‬הימין היה טוען שהסיכון‬ ‫הדמוגרפי הגלום בהישארות ביהודה ושומרון הוא סיכון שניתן להכיל ולנהל ואילו הסיכון‬ ‫הכרוך בנסיגה הוא סיכון שלא ניתן להתמודד איתו‪ .‬השמאל לעומתו היה טוען שהסיכון‬ ‫שכרוך בנסיגה הוא סיכון שניתן להכלה‪ ,‬ואילו הסיכון הדמוגרפי עולה עליו עשרות מונים‪.‬‬ ‫אילו השיח היה רציונלי ולא אידיאולוגי‪ ,‬הצדדים השונים היו מכירים בשני הסיכונים אך‬ ‫חולקים על המשקל שיש לייחס להם‪ .‬כידוע‪ ,‬ברוב המקרים לא כך מתנהל השיח הפוליטי‬ ‫הישראלי‪ .‬על פי רוב הצדדים מבליטים סיכון אחד ומכחישים את הסיכון המקביל‪.‬‬ ‫להכחשת הסיכון הדמוגרפי על ידי הימין הישראלי יש שורשים עמוקים‪ .‬ממש כשם‬ ‫שלהכחשת הסיכון הגיאוגרפי על ידי השמאל הישראלי יש שורשים עמוקים‪ .‬זהותו‬ ‫הראשונית של השמאל נוטה להיות זהות מערבית‪ .‬הנוטים שמאלה משתייכים על פי רוב‬ ‫לתרבות המערבית והם בעלי אוריינטציה גלובלית ואוניברסלית‪ .‬הזהות הראשונית של אנשי‬ ‫הימין נוטה להיות יהודית ולאומית‪ .‬האוריינטציה שלהם היא מסורתית ודתית‪.‬‬ ‫אחד הלקחים מההיסטוריה המערבית‪ ,‬כפי שהיא נלמדת ונחווית לקראת סוף המאה‬ ‫העשרים ובתחילת המאה העשרים ואחת‪ ,‬הוא‪ ,‬שכל ניסיון של מדינה מערבית לכבוש חבל‬ ‫ארץ ולשלוט על עם אחר הסתיים בכישלון‪ .‬זהו לקח שגם הישראלים צריכים להפיק —‬ ‫ולהפסיק לשלוט בעם אחר‪.‬‬ ‫אך גם מההיסטוריה היהודית אפשר ללמוד לקח‪ .‬הלקח הנלמד ממאות שנות היסטוריה‬ ‫יהודית הוא שכאשר גורל היהודים וביטחונם היו נתונים בידיים זרות‪ ,‬הדבר הסתיים באסון‪.‬‬ ‫הלקח הנלמד מההיסטוריה היהודית הוא שאסור להפקיד את ביטחון היהודים בידיים לא‬ ‫יהודיות‪ .‬כלשונו של דוד בן־גוריון‪" :‬גם בארצות בהן העם היהודי נראה בטוח‪ ,‬הוא חסר‬ ‫‪36‬‬ ‫תחושת ביטחון‪ .‬מדוע? כיוון שגם כאשר הוא בטוח‪ ,‬לא הוא שהעניק לעצמו ביטחון"‪.‬‬

‫המסקנה היא שאסור לסגת מיהודה ומהשומרון ולהפקיד את הביטחון של יושבי השפלה‬ ‫בידיים של היושבים על גב ההר מתוך אמון בערבויות בין־לאומיות‪.‬‬ ‫יש כאן אפוא התנגשות בין הלקחים של ההיסטוריה המערבית ובין אלה של ההיסטוריה‬ ‫היהודית‪ .‬השמאל‪ ,‬בעל האוריינטציה האוניברסלית‪ ,‬מפיק את הלקח המערבי ומגלה ערנות‬ ‫לכל הסכנות שבהמשך השליטה על עם אחר‪ .‬הימין‪ ,‬בעל האוריינטציה המסורתית‪ ,‬מפיק‬ ‫את הלקח היהודי ומגלה ערנות מפני הסכנות שבמתן אמון בעם אחר‪.‬‬ ‫אם מדינת ישראל רוצה להתגונן מפני הרוב המוסלמי שמקיף אותה אסור לה לסגת‬ ‫משטחי יהודה ושומרון‪ ,‬אך אם מדינת ישראל רוצה להתגונן מפני אפשרות של רוב מוסלמי‬ ‫בתוכה היא חייבת לסגת מהם‪ .‬ההתנגשות הזאת נובעת מכך שבמובן העמוק ביותר כולם‬ ‫צודקים‪ .‬הימין צודק כשהוא מבחין שנסיגה משטחי יהודה ושומרון מסכנת את ישראל;‬ ‫והשמאל צודק כשהוא מבחין שהמשך הנוכחות בשטחים מסכנת את ישראל‪ .‬הבעיה היא‬ ‫שמכיוון שכולם צודקים כולם גם טועים‪ ,‬ומדינת ישראל נמצאת במלכוד‪.‬‬

‫פרק ד‬ ‫הדילמה המוסרית‬ ‫הוויכוח על עתידה של ישראל הוא לא רק ויכוח על הישרדות‪ ,‬הוא גם ויכוח על ערכים‪ .‬על‬ ‫פי הימין‪ ,‬נסיגה מיהודה ושומרון לא רק מסוכנת מבחינה ביטחונית‪ ,‬היא גם מעשה של‬ ‫פשיטת רגל יהודית‪ .‬על פי השמאל‪ ,‬הנוכחות בשטחים לא רק מסוכנת מבחינה דמוגרפית‪,‬‬ ‫היא מהווה גם פשיטת רגל מוסרית‪ .‬בפרקים הקודמים עסקנו במלכוד ההישרדות‪ ,‬בפרק הזה‬ ‫נעסוק בדילמה המוסרית‪ .‬לא אכנס כלל לשאלת המעמד המשפטי של השטחים ולעמדת‬ ‫החוק הבין־לאומי‪ ,‬הדיון יתמקד בשאלות האנושיות והמוסריות בלבד‪ .‬את הצעד הראשון‬ ‫בהצגת הדילמה נפתח בביקורת הקשה של השמאל על חוסר המוסריות של הנוכחות‬ ‫הישראלית בשטחים‪.‬‬

‫"הכיבוש משחית"‬ ‫דמוקרטיה היא יותר משלטון הרוב; דמוקרטיה היא שלטון עצמי‪ .‬עם שחי במדינת לאום‬ ‫דמוקרטית הוא עם ששולט על עצמו‪ .‬בדיקטטורה‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬המדינה היא לא הזירה שבה‬ ‫העם מממש את הרצון שלו‪ ,‬אלא הזירה שבה הוא מציית לרצון של מישהו אחר‪ .‬עם הנמצא‬ ‫תחת כיבוש הוא עם ללא חירות לאומית‪ ,‬משום שהוא כפוף לרצונו של עם אחר‪ .‬אפשר‬ ‫להגדיר כיבוש כסוג של דיקטטורה‪ ,‬אלא שבמצב של דיקטטורה רגילה מי שמשעבד עם‬ ‫שלם הוא אדם יחיד‪ ,‬ובמצב של כיבוש מי שמשעבד עם שלם הוא עם שלם אחר‪.‬‬ ‫בעת החדשה דווקא העמים האירופיים הדמוקרטיים יצאו למסעות כיבושים‪ .‬הם פלשו‬ ‫לאסיה ולאפריקה‪ ,‬ושיעבדו תחתיהם עמים אחרים‪ .‬הם שלטו על עצמם באדמת המולדת‬ ‫שלהם ושלטו על עם אחר מחוץ למולדתם‪ .‬כך נוצר מצב שבו עמים חופשיים שודדים‬ ‫מעמים אחרים את חירותם‪ .‬במהלך המאה העשרים הדיסוננס הזה הלך ופחת‪ .‬האומות‬ ‫האירופיות החלו תהליך של נסיגה מהשליטה שלהן באסיה ובאפריקה‪ ,‬והמצב הצורם של‬ ‫דמוקרטיה בבית וכיבוש בחוץ נעלם‪ .‬נורמה חדשה נוצרה בעולם‪ :‬עם ששולט על עצמו‪,‬‬ ‫איננו שולט על עמים אחרים‪.‬‬ ‫בתיאום זמנים מפליא ומטריד‪ ,‬בעיצומו של תהליך שבו אירופה הדמוקרטית הפסיקה‬ ‫לשלוט על עמים אחרים‪ ,‬פרצה מלחמת ששת הימים‪ .‬מאז המלחמה ההיא שרויה מדינת‬ ‫ישראל במצב שבו היא משיתה שלטון צבאי על אוכלוסייה אזרחית‪ .‬מדינת ישראל היא‬ ‫מדינה דמוקרטית‪ ,‬היא מגשימה חלום יהודי עתיק של חירות לאומית‪ ,‬אך מאז ‪ 1967‬היא לא‬ ‫רק מגשימה את חלום החירות שלה‪ ,‬היא גם שודדת את החירות של עם אחר‪ .‬בכך מדינת‬ ‫ישראל פועלת נגד כיוון התנועה של ההיסטוריה‪.‬‬

‫קיצור תולדות ה"כיבוש"‬ ‫עד הסכמי אוסלו היה השלטון הצבאי על האוכלוסייה האזרחית בשטחים כמעט מלא‪ .‬הצבא‬ ‫שימש כמשטרה שמפטרלת בתוך הערים הערביות‪ .‬אחת ממשימות הצבא היתה לשלול‬ ‫מהאוכלוסייה המקומית את האפשרות להבעה לאומית‪ .‬החיילים ששירתו בשטחים נדרשו‬ ‫להוריד דגלי פלסטין ולעצור ילדים פלסטינים המציירים על הקיר גרפיטי עם סממנים‬ ‫לאומיים‪ .‬הִמ נהל האזרחי טיפל בסוגיות של החיים האזרחיים ועסק בבעיות חשמל‪ ,‬מים‪,‬‬ ‫ביוב ותחבורה של האוכלוסייה הפלסטינית הכבושה‪ .‬רבים מהישראלים סברו שהפלסטינים‬ ‫ישלימו עם המצב החדש ויקבלו אותו‪ ,‬משום שמאז מלחמת ששת הימים מצבם הכלכלי‪,‬‬ ‫הבריאותי וההשכלתי השתפר‪ .‬הם התחברו למערכות חשמל ומים מודרניות וזכו בנגישות‬ ‫למערכת בריאות משוכללת‪ .‬כיוון שרמת החיים שלהם תחת השלטון הישראלי השתפרה‪,‬‬

‫לא היתה סיבה‪ ,‬לכאורה‪ ,‬שהם יתנגדו לו‪ .‬אך האינתיפאדה הראשונה עירערה על התיאוריה‬ ‫הזאת‪ .‬ההתקוממות העממית הרחבה ביטאה זעם מצטבר ואדיר של האוכלוסייה הפלסטינית‬ ‫כלפי השלטון הישראלי‪ .‬הפלסטינים רצו חירות מהשלטון הישראלי יותר משרצו את‬ ‫הפירות הכלכליים שלו‪.‬‬ ‫ההתקוממות הפלסטינית טילטלה את החברה הישראלית והעלתה אותה על מסלול כואב‪,‬‬ ‫שסופו בהסכמי אוסלו‪ .‬על פי ההסכמים יש להקים על חלק מהשטחים אוטונומיה פלסטינית‬ ‫שתאפשר לערביי השטחים שלטון עצמי חלקי‪ .‬על פי ההסכמים השלטון החלקי יימשך‬ ‫חמש שנים‪ ,‬שבסופן ייחתם הסכם קבע‪ .‬הפלסטינים ציפו שבתום חמש שנים של אוטונומיה‬ ‫הם יעברו משלטון עצמי חלקי לשלטון עצמי מלא‪ ,‬כלומר מאוטונומיה למדינה‪ .‬התוכנית‬ ‫יצאה לדרך‪ ,‬אך נתקעה באמצע הדרך‪ .‬הפלסטינים זכו לאוטונומיה‪ ,‬אך לא למדינה‪ ,‬ונותרו‬ ‫עם שלטון חלקי על חלק מהשטחים‪ .‬כתוצאה מהמהלך של אוסלו הצטמצם השלטון‬ ‫הישראלי על הפלסטינים‪ ,‬אך לא נעלם‪.‬‬ ‫מדינת ישראל שולטת על כל השטחים המקיפים את הרשות הפלסטינית‪ .‬השלטון העצמי‬ ‫הפלסטיני נעול בשטח המצומצם שהוקצה לו‪ ,‬ואפשרויות ההתפשטות והצמיחה שלו‬ ‫תלויות באישורים ישראליים‪ .‬הערים הפלסטיניות נמצאות אמנם תחת שלטון עצמי‬ ‫פלסטיני‪ ,‬אך בכל פעם שפלסטינים רוצים לעזוב את העיר שלהם ולנסוע לעיר אחרת הם‬ ‫צריכים לנסוע על כביש שנמצא בשליטה של מדינת ישראל‪ .‬צה"ל יכול להחליט באיזה‬ ‫כבישים מותר להם לנסוע ובאיזה כבישים אסור להם לנסוע‪ .‬בתקופה של מתיחות ביטחונית‬ ‫גבוהה יש צירים בשטחים המשמשים ככבישים ליהודים בלבד‪ .‬יש תקופות שבהן צה"ל‬ ‫מטיל סגר על הערים הפלסטיניות מסיבות ביטחוניות‪ ,‬ומונע כניסה ויציאה של תושבים‬ ‫פלסטינים מהן‪ .‬יש לציין אמנם שברוב הימים אין סגר על הערים הפלסטיניות‪ ,‬וברוב‬ ‫הכבישים אין מגבלות על התנועה של הפלסטינים‪ ,‬אבל הסיבה היא שכך הכריע הצבא‬ ‫הישראלי‪ .‬זהו לב העניין‪ :‬גם כשהפלסטינים נהנים מחופש תנועה על הצירים בשטחים‪,‬‬ ‫הדבר לא נובע מההחלטה שלהם אלא מהחלטה של ישראל ששולטת עליהם‪ .‬חופש תנועה‬ ‫שניתן ברצונו של שליט‪ ,‬רק מבליט את תלותם של הנשלטים‪ .‬גם לאחר כינונה של‬ ‫אוטונומיה פלסטינית‪ ,‬חלקים קריטיים של החיים הפלסטיניים אינם נמצאים בשליטתם‪.‬‬ ‫רוב הפלסטינים חיים אמנם בשטחי הרשות הפלסטינית‪ ,‬אך יש גם עשרות אלפי‬ ‫פלסטינים החיים מחוץ לשטחי הרשות הפלסטינית ותחת שלטון צבאי ישראלי ישיר‪ .‬זאת‬ ‫אומרת שבשטחים יש דרגות שונות של כיבוש‪ .‬רוב הפלסטינים חיים תחת שלטון צבאי‬ ‫עקיף‪ ,‬ומיעוטם חיים תחת שלטון צבאי ישיר‪.‬‬ ‫זאת ועוד‪ ,‬מדינת ישראל שתלה בשטחים שכבשה במלחמת ששת הימים מאות יישובים‬ ‫יהודיים‪ 37.‬ליישובים הללו יש צרכים ביטחוניים‪ ,‬שכדי לטפל בהם צריך לא פעם להצר את‬ ‫חופש התנועה של הפלסטינים‪ .‬זאת רק דוגמה אחת לצרימה המוסרית שנובעת‬

‫מההתיישבות היהודית בשטחים‪ .‬באותו מרחב יש שני סוגים של אזרחים‪ ,‬נציגי העם‬ ‫שבשליטה‪ ,‬ונתיני העם הנשלט‪ 38.‬אם כיבוש הוא שלטון צבאי על אוכלוסייה אזרחית‪ ,‬אז‬ ‫בשטחים הצבא לא רק שולט על אוכלוסייה אזרחית אחת‪ ,‬אלא הוא גם מגונן על אוכלוסייה‬ ‫אזרחית אחרת‪.‬‬

‫דמוקרטיה כובשת‬ ‫מדינת ישראל היא דמוקרטיה‪ .‬היא מרחב שבו העם הישראלי שולט על עצמו‪ .‬בשטחים‬ ‫לעומת זאת אין דמוקרטיה‪ .‬תושבי השטחים נשלטים על ידי עם אחר‪ .‬ומיהו העם האחר?‬ ‫אותו עם ששולט על עצמו‪ .‬הדיסוננס הזה מגביר מאוד את הבעיה המוסרית‪ .‬כך‪ ,‬משום‬ ‫שאם מדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית‪ ,‬וכל אזרח בה שותף לכוח הפוליטי הישראלי —‬ ‫ואם אותו כוח פוליטי מופעל לכיבוש העם הפלסטיני — הרי כל אזרח ישראלי הוא שותף‬ ‫מלא בשלטון הצבאי על הפלסטינים‪.‬‬ ‫אחת הסיסמאות הקלאסיות של השמאל היא שהכיבוש משחית‪ .‬הכוונה היא שפעולות‬ ‫השיטור של ישראלים בשטחים פוגעות במידות של מי שמבצע את הפעולות הללו‪ .‬חייל‬ ‫שמשרת במילואים בשטחים ומוצא את עצמו במצבים שגורמים לו לנהוג בהתנשאות‬ ‫ולעתים בגסות כלפי אוכלוסייה אזרחית‪ ,‬לא יוכל להיפטר מההתנהגות הזאת כשהוא חוזר‬ ‫הביתה‪" .‬הכיבוש" — כך נאמר שוב ושוב — מחולל תהליך שהופך את ישראל לחברה של‬ ‫אנשים מושחתים‪ .‬האם התיאוריה הפסיכולוגית הזאת נכונה? אינני יודע‪ .‬אך התיאור הזה‬ ‫מחמיץ ואף מסתיר את עיקר הבעיה המוסרית‪ .‬הבעיה העיקרית היא לא שהכיבוש מוביל‬ ‫לשחיתות‪ ,‬אלא שהכיבוש עצמו הוא שחיתות‪ .‬עצם הכיבוש הוא התרחשות שבה עם שלם‬ ‫שודד את החירות של עם אחר‪ .‬כיוון שהעם השולט הוא דמוקרטי‪ ,‬אז כל אזרח ואזרח שותף‬ ‫לפעולה הזאת‪ .‬הכיבוש לא מוביל לחוסר מוסריות‪ ,‬הכיבוש עצמו הוא לא מוסרי‪.‬‬ ‫"אבל הם רוצים להרוג אותנו"‪ .‬כך נאמר שוב ושוב בתשובה לטיעון המוסרי נגד הנוכחות‬ ‫הצבאית בשטחים‪ .‬ועוד נאמר‪ ,‬שאם ניסוג מהשטחים ונסיים את הכיבוש אולי נהיה‬ ‫מוסריים‪ ,‬אך לא נישאר בחיים‪ .‬הטיעונים הללו הם טיעונים ביטחוניים‪ ,‬והם חשובים ואפילו‬ ‫מוסריים‪ .‬התייחסנו אליהם התייחסות שיטתית ומלאה בדיונים הקודמים‪ .‬באותם דיונים גם‬ ‫ראינו שיש טיעוני הישרדות הפוכים‪ ,‬ועל פיהם דווקא המשך הנוכחות בשטחים מאיים על‬ ‫מדינת היהודים‪ .‬אך האם יש גם מענה שאיננו ביטחוני לטיעון הערכי המשכנע ורב־העוצמה‬ ‫של השמאל נגד הכיבוש?‬

‫ואולי אין בכלל כיבוש?‬ ‫האם שטחי יהודה ושומרון כבושים? מבחינה לוגית‪ ,‬כדי שהשטחים יהיו מוגדרים שטחים‬

‫כבושים‪ ,‬צריכים להתקיים שני תנאים‪ :‬צריך שיהיה כובש וצריך שיהיה נכבש‪ 39.‬במלחמת‬ ‫ששת הימים מדינת ישראל פלשה אל שטחי יהודה ושומרון‪ ,‬כבשה אותם‪ ,‬והיא נאחזת בהם‬ ‫מאז‪ .‬לכן מדינת ישראל עשויה להיות "הכובש"‪ .‬אך מי הוא הנכבש? לכאורה התשובה היא‬ ‫ירדן‪ .‬יהודה ושומרון היו בידיים ירדניות ערב המלחמה‪ ,‬והם נלקחו בכוח הזרוע על ידי‬ ‫ישראל במהלך המלחמה‪ .‬אך בנקודה הזאת יש לשאול שאלה‪ ,‬שאף שהיא נשמעת ילדותית‬ ‫הרי היא שאלה קריטית‪ .‬מי התחיל? מי פתח ראשון באש?‬ ‫באותה מלחמה נלחמה מדינת ישראל בחזיתות מרובות‪ .‬בדרום היא נאבקה בצבא המצרי‪,‬‬ ‫בצפון היא נאבקה בצבא הסורי‪ .‬היא לא היתה מעוניינת בחזית שלישית ממזרח‪ .‬על כן‬ ‫ממשלת לוי אשכול אותתה למלך חוסיין שיישאר מחוץ למלחמה‪ 40.‬אך חוסיין לא עמד‬ ‫בלחץ הערבי והצטרף למצרים ולסורים‪ ,‬ותקף את ישראל בעיצומה של המלחמה‪ .‬הוא טעה‪.‬‬ ‫ההצטרפות הירדנית לא הביסה את ישראל‪ ,‬היא הרחיבה אותה‪ .‬בסוף המלחמה מצאה‬ ‫ישראל את עצמה כשירושלים המזרחית בידיה‪ ,‬וכך גם מדבר יהודה ורכס השומרון‪ .‬זאת‬ ‫עובדה היסטורית‪ :‬מרחבי יהודה ושומרון לא נכבשו במסגרת מתקפה ישראלית אלא‬ ‫במסגרת מגננה ישראלית‪.‬‬ ‫האם ראוי שישראל תחזיר את השטחים שנלקחו מהירדנים במסגרת תוקפנות ירדנית?‬ ‫האם תוקפן שמאבד את אחד מנכסיו במהלך תוקפנותו רשאי לתבוע את הנכס הזה בחזרה?‬ ‫אני סבור שהתשובה לשאלות הללו ברורה‪ .‬עולם שבו אין מחיר לתוקפנות הוא עולם‬ ‫מסוכן‪ ,‬משום שהוא נטול סיכונים עבור בריונים‪ .‬כוח עוין שהובס במלחמה שהוא עצמו יזם‪,‬‬ ‫‪41‬‬ ‫אינו זכאי להפוך את תוצאותיה‪.‬‬ ‫ועוד‪ :‬הקביעה שיהודה ושומרון הם שטחים ירדניים מתערערת מסיבה נוספת‪ .‬השטחים‬ ‫הללו נפלו לידיים ירדניות במסגרת התוקפנות הירדנית במלחמת העצמאות‪ .‬השטחים הללו‬ ‫היו עיקר השטח שנועד לכינונה של מדינה פלסטינית‪ ,‬ולכן מלבד פקיסטן ואנגליה רוב‬ ‫העולם לא הכיר בסיפוח הירדני של השטחים‪ .‬נחבר את המסקנות‪ :‬שטחי יהודה ושומרון הם‬ ‫שטחים שהירדנים כבשו בתוקפנות בלתי מוצדקת‪ ,‬והם גם איבדו אותם בגלל תוקפנות‬ ‫בלתי מוצדקת‪.‬‬ ‫אין שום סיבה מוסרית או צידוק ערכי להחזרת השטחים לירדנים‪ .‬ועל אף כל זאת‬ ‫ממשלת ישראל התכנסה ימים אחדים לאחר המלחמה‪ ,‬ב־‪ 19‬ביוני ‪ ,1967‬והחליטה שהיא‬ ‫מוכנה להחזיר את רוב השטחים שנכבשו במלחמה למדינות הערביות בתמורה להסכם‬ ‫שלום‪ .‬מדינת ישראל‪ ,‬כלשונו של משה דיין‪ ,‬המתינה "לטלפון מהמלך חוסיין"‪ .‬אך שיחת‬ ‫הטלפון לא באה‪ .‬את התשובה קיבלה ישראל בהחלטת הליגה הערבית שהתכנסה בעיר‬ ‫ח'רטום‪ ,‬והתשובה הערבית היתה חדה וברורה‪ .‬לאו משולש להצעה הישראלית‪ :‬לא לשלום‬ ‫עם ישראל; לא למשא ומתן עם ישראל; ולא להכרה בישראל‪ .‬בקיצור‪ ,‬מדינת ישראל נוכחת‬ ‫כיום ביהודה ובשומרון בגלל תוקפנות ירדנית‪ ,‬שאליה הצטרפה סרבנות ערבית‪.‬‬

‫נשוב לשאלה שלנו‪ .‬כדי שנוכל להגדיר את האדמה ככבושה צריך להניח שהיא נכבשה‪.‬‬ ‫אך היא לא נכבשה במעשה תוקפני של מדינת ישראל‪ .‬היא נלקחה מהירדנים בגלל‬ ‫תוקפנות שלהם‪ ,‬והיא נשארה בידיים ישראליות בגלל סרבנות שלהם‪ .‬ואם אין צד "נכבש"‬ ‫אז אין כיבוש‪.‬‬ ‫‪42‬‬ ‫ואולי הירדנים אינם הכתובת? אולי יש להגדיר את הרי יהודה ושומרון כשטחים כבושים‬ ‫משום שהם נשדדו מהעם הפלסטיני שישב עליהם?‬ ‫מדינה פלסטינית מעולם לא היתה קיימת‪ 43,‬אך היא היתה יכולה להתקיים‪ .‬היא הוצעה‬ ‫לערביי פלשתינה לראשונה על ידי הממשלה הבריטית בשנת ‪ .1937‬בעיצומם של מאורעות‬ ‫אלימים שהציתו הערבים‪ ,‬נשלחה ועדה ממלכתית בראשות הלורד פיל‪ ,‬שחקרה ומצאה‬ ‫שהפתרון לסכסוך הוא חלוקת הארץ לשתי מדינות‪ .‬על פי תוכנית החלוקה הזאת‪,‬‬ ‫הפלסטינים היו יכולים לקבל כ־‪ 75%‬משטח פלשתינה; היהודים‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬היו אמורים‬ ‫לזכות בפחות מ־‪ 25%‬מהשטחים הנותרים‪ .‬על אף השטח המצומצם מאוד שהוצע ליהודים‪,‬‬ ‫הסכימו אנשי היישוב‪ ,‬בהובלת בן־גוריון וחיים ויצמן‪ ,‬להצעה הבריטית‪ .‬לעומת זאת‬ ‫הערבים‪ ,‬בהובלתו של המופתי חג' אמין אל־חוסיני‪ ,‬סירבו להצעה‪ 44.‬תוכנית החלוקה ירדה‬ ‫מסדר היום‪ ,‬אך חזרה ועלתה לסדר היום בגרסה מעט אחרת כעשר שנים מאוחר יותר‪.‬‬ ‫כשמסרו האנגלים את ההכרעה בדבר עתידה של ארץ הקודש לאומות המאוחדות‪ ,‬נשלחה‬ ‫ועדה מטעם האו"ם‪ ,‬ועדת אונסקו"פ‪ ,‬כדי לחקור את הארץ ולהחליט על עתידה‪ .‬בדומה‬ ‫לוועדת פיל‪ ,‬גם ועדת אונסקו"פ הגיעה למסקנה שיש לחלק את הארץ לשתי מדינות‪ .‬חברי‬ ‫הוועדה הגישו את המסקנות שלהם לעצרת הכללית של האומות המאוחדות‪ .‬על פי ההצעה‬ ‫שלהם‪ ,‬כ־‪ 55%‬משטחי הארץ יהיו בריבונות יהודית וכ־‪ 45%‬יהיו בריבונות ערבית‪ 45.‬ב־‪29‬‬ ‫בנובמבר ‪ 1947‬התקיימה ההצבעה המפורסמת של נציגי האומות המאוחדות על ההצעה‪,‬‬ ‫והחלוקה אושרה והתקבלה‪ .‬במעין שחזור היסטורי‪ ,‬השיבו היהודים בחיוב וקיבלו את‬ ‫ההצעה‪ ,‬ואילו הערבים — שוב — השיבו בשלילה‪.‬‬ ‫כיום אנשים רבים בעולם מדמיינים שלפלסטינים אין מדינה משום שאדמתם נכבשה‬ ‫בפעולה צבאית של מדינת ישראל‪ .‬אך למעשה מדינה פלסטינית מעולם לא נכבשה‪ ,‬משום‬ ‫שהיא מעולם לא קמה‪ .‬הסיבה לכך שמדינה פלסטינית לא קמה היא שהפלסטינים סירבו‬ ‫להצעות שהיו מאפשרות את כינונה של מדינה כזאת‪ .‬ההתנגדות שלהם להקמתה של מדינה‬ ‫ליהודים הובילה אותם לסרב להקמה של מדינה ריבונית לפלסטינים‪ .‬העובדה ההיסטורית‬ ‫היא שהפלסטינים הם עם שאין לו מדינה‪ .‬עובדה היסטורית נוספת היא שהסיבה לכך איננה‬ ‫התוקפנות הישראלית‪ ,‬אלא הסרבנות הפלסטינית‪.‬‬ ‫הסרבנות שנולדה ב־‪ 1937‬ושוחזרה ב־‪ 1947‬לא נעצרה אז‪ .‬בשנת ‪ 2000‬הציע ראש‬ ‫ממשלת ישראל‪ ,‬אהוד ברק‪ ,‬ליושב ראש הרשות הפלסטינית‪ ,‬יאסר ערפאת‪ ,‬את הקמתה של‬ ‫מדינה פלסטינית‪ .‬ערפאת סירב‪ ,‬וחודשיים לאחר מכן פרצה האינתיפאדה השנייה‪ .‬במהלך‬

‫האינתיפאדה הציע ביל קלינטון תוכנית מרחיקת לכת אף יותר‪ ,‬הידועה בשם "הפרמטרים‬ ‫של קלינטון"; ממשלת ברק הסכימה; הפלסטינים סירבו‪ 46.‬את הסאגה הזאת סיכם קלינטון‬ ‫באוטוביוגרפיה שלו במשפט קולע ופשוט‪" :‬אם ערפאת סירב להצעה שלי‪ ,‬הוא לא יסכים‬ ‫לשום הצעה"‪ 47.‬ואכן‪ ,‬הפלסטינים — כלשונו של אבא אבן — מעולם לא החמיצו הזדמנות‬ ‫להחמיץ הזדמנות‪ 48.‬והנה‪ ,‬נקרתה לפניהם הזדמנות נוספת‪ ,‬כאשר שבע שנים לאחר מכן‬ ‫הציע אהוד אולמרט לאבו מאזן הצעה נדיבה ורחבה עוד יותר מזו שהוצעה בקמפ דייוויד‬ ‫על ידי אהוד ברק‪ .‬אך אבו מאזן השאיר את אולמרט ללא תשובה‪ ,‬ואת הסכסוך ללא‬ ‫פתרון‪ 49.‬המציאות הטרגית היא שהפלסטינים חסרי המדינה הם קורבן של הסרבנות שלהם‬ ‫עצמם‪ .‬על פי המשל הקולע של אבן‪ ,‬הם משולים לילד שרוצח את ההורים שלו‪ ,‬ואז מבקש‬ ‫רחמים מפני שהוא יתום‪.‬‬ ‫ההיסטוריה המורכבת של האדמה הזאת מסבכת את המעמד שלה‪ .‬זאת אדמה שב־‪1947‬‬ ‫נועדה‪ ,‬בהסכמה ישראלית‪ ,‬להיות חלק מהמדינה הפלסטינית‪ ,‬אך בעקבות סרבנות‬ ‫פלסטינית היא נבלעה על ידי הירדנים במלחמה אחת; עברה לידי ישראל במלחמה אחרת;‬ ‫ונשארה בידיה רק בגלל סרבנות נוספת‪ .‬השטחים הללו אינם שטחים כבושים‪ .‬ההגדרה‬ ‫הקולעת ביותר לשטחים הללו היא שהם "שטחים שבמחלוקת"‪.‬‬

‫אז יש כיבוש או אין כיבוש?‬ ‫נפעיל עכשיו את הלוגיקה במלואה‪ .‬מצד אחד‪ ,‬האדמה איננה אדמה גזולה הנמצאת תחת‬ ‫שלטון ישראלי באופן לא מוסרי‪ ,‬כלומר השטחים אינם כבושים‪ .‬ומן הצד האחר‪ ,‬כפי‬ ‫שראינו קודם‪ ,‬ישראל שולטת שלטון צבאי בעם הפלסטיני‪ ,‬שאין לו השפעה על ההחלטות‬ ‫של מדינת ישראל‪ .‬כלומר‪ ,‬העם הפלסטיני הוא עם שחי תחת שלטון של כיבוש‪ .‬המסקנה‬ ‫היא שהשטחים אינם כבושים‪ ,‬אבל העם הפלסטיני הוא עם כבוש‪.‬‬ ‫זהו מצב המבלבל מאוד את השיח הישראלי על מעמדם של יהודה ושומרון‪ .‬הימין צודק‬ ‫והשמאל צודק‪ .‬השמאל צודק ביחס לאנשים והימין צודק ביחס לאדמה‪ .‬כל מי שיקשיב‬ ‫בזהירות וברגישות למונולוגים של השמאל‪ ,‬ישמע שהם מדברים כמעט רק על הפלסטינים‬ ‫הנמצאים תחת הכיבוש הישראלי‪ .‬כל מי שיקשיב בזהירות וברגישות לימין הישראלי‪ ,‬יגלה‬ ‫שהוא מדבר כמעט רק על הטריטוריה שמעולם לא נכבשה‪ .‬השמאל מקיש באופן לא מודע‬ ‫מהאנשים על האדמה; הימין מקיש באופן לא מודע מהאדמה על האנשים‪ .‬בגלל ששני‬ ‫הצדדים צודקים‪ ,‬הרי ששניהם טועים‪ ,‬ושניהם אינם מנסחים את מלוא המורכבות של‬ ‫המצב‪ :‬האנשים שבשטחים הם אנשים שחיים תחת כיבוש‪ ,‬אף שהאדמה שהם יושבים עליה‬ ‫איננה כבושה‪.‬‬

‫פרק ה‬ ‫הדילמה היהודית‬ ‫הטיעון ההלכתי‬ ‫לפי שיטתו של הימין הדתי יישוב ארץ ישראל הוא מצווה‪ ,‬ונסיגה מארץ ישראל היא עברה‪.‬‬ ‫הטיעון ההלכתי מצטרף אפוא אל הטיעון הביטחוני באופן הבא‪ :‬נסיגה מיהודה ושומרון לא‬ ‫רק מסכנת את עם ישראל‪ ,‬היא גם מפרה את תורת ישראל‪ .‬הטיעון ההלכתי מוסיף משקל‬ ‫לטיעון הביטחוני‪ ,‬והופך את רעיון הנסיגה מרעיון שהוא טעות לרעיון שהוא חטא‪.‬‬ ‫ומניין שיישוב הארץ הוא מצווה? המקור העיקרי לכך הוא אמירה בהירה של אחד מגדולי‬ ‫ישראל בימי הביניים‪ ,‬הרמב"ן‪ .‬לשיטתו יש למנות את המצווה הזאת כחלק מתרי"ג המצוות‬ ‫של התורה‪:‬‬ ‫שנצטווינו לרשת הארץ אשר נתן האל יתברך ויתעלה לאבותינו‪ ,‬לאברהם ליצחק‬ ‫וליעקב‪ ,‬ולא נעזבה ביד זולתנו מן האומות או לשממה‪ .‬והוא אמרו להם "והורשתם את‬ ‫הארץ וישבתם בה"‪" ,‬כי לכם נתתי את הארץ לרשת אותה"‪" ,‬והתנחלתם את הארץ" [‪]...‬‬ ‫וזו היא שהחכמים קורין אותה מלחמת מצווה‪( .‬רמב"ן‪ ,‬עשין ששכח הרב‪ ,‬מצווה ד)‪.‬‬ ‫מדברי הרמב"ן אפשר ללמוד שיש מצווה מן התורה להתנחל בארץ‪ ,‬ויש איסור למסור אותה‬ ‫לעמים אחרים‪" :‬ולא נעזבה ביד זולתנו מן האומות"‪.‬‬ ‫אבל על פי ההלכה אסור באיסור חמור לקיים מצווה במחיר סיכון חיי אדם‪ .‬הנה דברים‬ ‫בהירים ונחרצים שאמר הרמב"ם על פיקוח נפש בשבת‪:‬‬ ‫ואסור להתמהמה בחילול שבת לחולה שיש בו סכנה‪ ,‬שנאמר "אשר יעשה אותם האדם‬ ‫וחי בהם" — ולא שימות בהם‪ .‬הא למדת שאין משפטי התורה נקמה בעולם אלא רחמים‬ ‫וחסד ושלום בעולם‪( .‬הלכות שבת פרק ב הלכה ג)‬ ‫מה קורה אם אדם רוצה למסור את נפשו על מנת לקיים דברי תורה מבחירה חופשית ומתוך‬

‫תשוקה דתית עמוקה? עליו אומר הרמב"ם דברים ברורים‪" :‬הוא חוטא ומורד במעשיו‪ ,‬דמו‬ ‫בראשו והוא מתחייב בנפשו לפי דבר האל יתעלה 'אשר יעשה אותם האדם וחי בהם — ולא‬ ‫שימות בהם'"‪ .‬על פי הרמב"ם‪ ,‬מי שמוסר נפשו למען התורה מורד בתורה‪.‬‬ ‫מכאן נובע‪ ,‬שאם באופן תיאורטי קיום מצוות יישוב הארץ מסכן חיי אדם‪ ,‬אז הדבקות‬ ‫במצווה הזאת איננה התמסרות לתורה אלא הפרה שלה‪ .‬וכך אכן פסק הרב עובדיה יוסף‪.‬‬ ‫לשיטתו‪ ,‬אם יתגלה שנסיגה משטחים בארץ ישראל תביא ביטחון ותציל חיי אדם‪ ,‬אז לא רק‬ ‫שנסיגה מותרת‪ ,‬היא מחויבת מבחינה הלכתית‪.‬‬ ‫נראה‪ ,‬שלכל הדעות מותר להחזיר שטחים מארץ ישראל למען השגת מטרה זו‪ ,‬שאין‬ ‫לך דבר העומד בפני פיקוח נפש‪ .‬כשם שלענין אכילה לחולה ביום הכיפורים‪ ,‬הרופא‬ ‫הבקי‪ ,‬ואפילו הוא גוי‪ ,‬קובע מצב החולה‪ .‬ואם אמור יאמר שיש חשש סכנה לחולה אם‬ ‫יצום‪ ,‬או שיאמר שאפשר שיכבד עליו חוליו ויש חשש שמא יסתכן‪ ,‬מאכילים אותו [‪]...‬‬ ‫וכן הדבר לעניננו‪ ,‬שאם ראשי הצבא ומפקדיו‪ ,‬עם המדינאים המומחים לדבר‪ ,‬קובעים‬ ‫שיש פיקוח נפש בדבר אם לא יוחזרו השטחים‪ ,‬סומכים עליהם ומתירים החזרת‬ ‫השטחים‪ .‬וכשם שאם יש מחלוקת בין הרופאים אם יש חשש סכנה לחולה אם יצום‬ ‫ביום הכיפורים‪ ,‬או לא‪ ,‬כגון ששנים אומרים שצריך לאכול‪ ,‬אפילו מאה אומרים אינו‬ ‫צריך‪ ,‬מאכילים אותו‪ ,‬שספק נפשות להקל [‪ ]...‬כן הדין כאן‪ ,‬שאם יש מחלוקת בדבר‪,‬‬ ‫וחלק מן המומחים אומרים שאין כאן מצב של פיקוח נפש כלל‪ ,‬וחלק מהם אומרים‬ ‫שאם לא יוחזרו השטחים יש חשש של מלחמה מיידית ופיקוח נפש‪ ,‬ספק נפשות להקל‪,‬‬ ‫ויש להחזיר השטחים למנוע חשש סכנת מלחמה‪.‬‬ ‫עמדת הרב עובדיה יוסף איננה העמדה ההלכתית היחידה‪ .‬רבני יש"ע פסקו שחל איסור‬ ‫חמור לסגת משטחי ארץ ישראל ולמסרם לערבים וכי השתתפות בנסיגה מסוג זה היא עברה‬ ‫על דברי תורה‪:‬‬ ‫ההסכם שהממשלה חתמה עם המחבלים (הסכמי אוסלו‪ ,‬מ"ג) מנוגד להלכה משתי‬ ‫בחינות‪ :‬א) אסור למסור חלק מארץ־ישראל לרשות גויים‪ .‬וכל־שכן לשונאים הרוצים‬ ‫להשמידנו‪ .‬ב) מצד האיסור "לא תעֹמד על דם רעך" (ויקרא יט; טז)‪ .‬נסיגת צה"ל‬ ‫מערים וממחנות ביהודה ושומרון מסכנת את היהודים היושבים ביהודה ושומרון‪ ,‬ואת‬ ‫היושבים בסמוך לערים אלו‪ ,‬לאורך הקו הירוק‪ ,‬וקיים איסור תורה לא לעמוד מנגד‬ ‫כאשר אדם נמצא בסכנה‪ ,‬וכל־שכן שאסור להכניס אותו לסכנה‪.‬‬ ‫הנחה זו‪ ,‬שיציאת צה"ל מהערים ומהמחנות ביהודה ושומרון מהווה סכנה‪ ,‬מוסכמת‬ ‫היא על מומחים צבאיים‪ ,‬ואף באה לידי ביטוי גם בדבריהם של קציני הצבא הנמצאים‬

‫בשטח‪ ]...[ .‬הווי אומר‪ ,‬שאכן פינוי צה"ל מיהודה ושומרון‪ ,‬ממחנות‪ ,‬ממוצבים‬ ‫וממקומות אחרים‪ ,‬הוא מנוגד להלכה מהסיבות האמורות‪ :‬איסור למסור שטח‬ ‫בארץ־ישראל לשלטון זר‪ ,‬ואיסור של "לא תעמוד על דם רעך"‪.‬‬ ‫הפסיקה שפינוי יישובים מנוגדת לתורה נשענת על שני טיעונים הלכתיים‪ .‬הראשון הוא‬ ‫איסור מסירת שטחי ארץ ישראל לגויים‪ ,‬שאת שורשיו ראינו אצל הרמב"ן‪ ,‬והשני הוא‬ ‫האיסור לנקוט בפעולה שתסכן חיי אדם‪ .‬שני הטיעונים מצטרפים זה לזה בפסיקת הרבנים‪,‬‬ ‫אך לא ניתן להסיק מהם שמותר לסכן חיי אדם עבור יישוב ארץ ישראל‪ .‬למעשה‪ ,‬אין‬ ‫מחלוקת הלכתית מהותית בין עמדת רבני יש"ע לבין עמדת הרב עובדיה‪ .‬הרב עובדיה פסק‬ ‫שאם נסיגה משטחים מונעת סכנה אז מבחינה הלכתית יש לסגת‪ ,‬ורבני מועצת יש"ע‬ ‫קובעים שבגלל שנסיגה משטחים מייצרת סכנה אז מבחינה הלכתית אסור לסגת‪ .‬נראה‬ ‫שהמחלוקת איננה מהותית‪ .‬היא איננה על החשיבות ההלכתית של חיי אדם‪ ,‬אלא רק על‬ ‫השאלה הפרקטית כיצד מגוננים עליהם‪.‬‬ ‫את תמונת המצב ההלכתית המורכבת שירטט בבהירות הרב חיים דוד הלוי‪.‬‬ ‫לסיכום ניתן לומר שאין שום הלכה ברורה ופסוקה שניתן להוכיח ממנה שנסיגה‬ ‫משטחי ארץ ישראל המשוחררים תוך משא ומתן לשלום עם שכנינו אסורה מכוח הדין‬ ‫[‪ ]...‬השיקול המכריע במקרה זה הוא קיומה ובטחונה של האומה‪ .‬ולכן ממשלה בישראל‬ ‫שתגיע למסקנה שויתור על שטחים ימנע מלחמות ושפיכות דמים ויביא בעקבותיו‬ ‫שלום אמת רשאית ואף חייבת לעשות זאת‪ .‬ולעומת זה נסיגה שעלולה לגרום לסיכון‬ ‫בטחוני כלשהוא אסורה היא לחלוטין (הרב חיים דוד הלוי‪ ,‬תורה שבעל פה כ"א)‬ ‫בפרקים הקודמים עסקנו בטיעון המשכנע שנסיגה מיהודה ושומרון תביא לאסון‪ ,‬ולצדו‬ ‫בטיעון המשכנע שדווקא ההישארות ביהודה ושומרון תביא לאסון‪ .‬ייתכן שנסיגה מסכנת‬ ‫חיי אדם‪ ,‬וייתכן שהימנעות מנסיגה מסכנת חיי אדם‪ .‬מכיוון שחיי אדם הם השיקול ההלכתי‬ ‫העליון הגובר על שיקולים הלכתיים נוספים‪ ,‬יוצא שאם ההחלטה לסגת מהשטחים היא‬ ‫ההחלטה הנכונה מבחינה ביטחונית אזי היא גם ההחלטה הנכונה מבחינה הלכתית‪ ,‬ואם‬ ‫ההחלטה להישאר בשטחים נכונה מבחינה ביטחונית אזי היא נכונה גם מבחינה הלכתית‪.‬‬ ‫הדיון ההלכתי איננו מקביל לדיון הביטחוני‪ ,‬הוא תוצר שלו‪ .‬אי אפשר להכריע את גורל‬ ‫שטחי יהודה ושומרון באמצעות פסיקה הלכתית‪ .‬מכיוון שמדובר בדיני נפשות‪ ,‬אז שיקול‬ ‫הלכתי לא יכול — מבחינה הלכתית — לגבור על שיקול ביטחוני‪ .‬להפך‪ ,‬השיקול הביטחוני‬ ‫הוא שמעצב את ההכרעה ההלכתית‪ .‬מכאן שהאמירה שנסיגה מהשטחים לא רק מסכנת את‬ ‫עם ישראל‪ ,‬אלא מֵפ רה את תורת ישראל‪ ,‬היא אמירה שגויה מבחינת הלוגיקה ההלכתית‪.‬‬

‫הניסוח המדויק יותר הוא שאם היא מסכנת את עם ישראל אז היא מפרה את תורת ישראל‪,‬‬ ‫ולחלופין‪ ,‬אם נוכחות ביהודה ושומרון מסכנת את עם ישראל אז היא מפרה את תורת‬ ‫ישראל‪ .‬כללו של דבר‪ ,‬הטיעון ההלכתי אינו מצטרף אל הטיעון הביטחוני‪ ,‬הוא נובע ממנו‪.‬‬

‫הטיעון הלאומי‬ ‫הסופר א"ב יהושע תיאר את היהדות באמצעות מטפורה מפתיעה וקולעת‪ :‬היהדות היא‬ ‫אנדרוגינוס‪ .‬אנדרוגינוס הוא אדם שיש לו איברי רבייה זכריים ונקביים גם יחד‪ .‬גם בן‪ ,‬גם‬ ‫בת‪ .‬זהו המשל‪ ,‬ומהו הנמשל? היהדות היא דת ולאום בעת ובעונה אחת‪ .‬יש לה את כל‬ ‫המאפיינים שיש לדת‪ :‬סיפור קדוש‪ ,‬אמונות קדושות וריטואלים קדושים‪ .‬העניין הוא שיש‬ ‫לה גם את כל המאפיינים של עם‪ :‬זיכרונות משותפים‪ ,‬מולדת היסטורית‪ ,‬שפה משותפת‬ ‫ותחושת סולידריות חזקה ועמוקה‪ .‬גם דת‪ ,‬גם לאום‪ .‬מבחינה הלכתית ודתית‪ ,‬כפי שראינו‪,‬‬ ‫הטיעון של הימין חלש‪ .‬אין בכוח ההלכה להוסיף לטיעונים האחרים משקל נוסף‪ .‬ועם זאת‬ ‫יש באמתחתו של הימין טיעון חזק וכבד משקל שנובע מהקוטב השני של הזהות היהודית‬ ‫המפוצלת — הקוטב הלאומי‪.‬‬ ‫האורגניזם הלאומי‪ ,‬כמו כל אורגניזם חי‪ ,‬מורכב מגוף ומנשמה‪ .‬כך מקובל היה לחשוב על‬ ‫הלאומיות באירופה במאה התשע־עשרה‪ .‬הנשמה של האומה משתקפת בתרבות שלה; הגוף‬ ‫של האומה הוא הטריטוריה שלה‪ .‬הנפש של האומה האיטלקית באה לידי ביטוי ביצירות של‬ ‫דנטה ודה וינצ'י‪ ,‬אבל הגוף של האומה הוא אדמת איטליה‪ .‬הנפש של האומה הצרפתית‬ ‫משתקפת ביצירות של פסקל ודקארט‪ ,‬אבל הגוף שלה הוא אדמת צרפת‪ .‬הנפש של האומה‬ ‫היהודית משתקפת ביצירות שלה‪ ,‬התנ"ך והתלמוד‪ ,‬הזוהר והפילוסופיה היהודית‪ ,‬אבל הגוף‬ ‫שלה הוא ארץ ישראל‪ .‬חברון‪ ,‬בית לחם ושילה אינן "שייכות" לעם ישראל‪ ,‬הן חלק ממנו‪.‬‬ ‫כך‪ ,‬משום שהמקום שבו נמצא האדם עונה לא רק על השאלה "איפה הוא"‪ ,‬הוא עונה גם על‬ ‫‪50‬‬ ‫השאלה "מי הוא"‪ .‬האדם‪ ,‬כך כתב שאול טשרניחובסקי‪" ,‬אינו אלא תבנית נוף־מולדתו"‪.‬‬ ‫המולדת היא לא רק המקום שבו האדם נולד‪ ,‬היא חלק ממנו‪.‬‬ ‫אדמת האומה היא חלק מהזהות שלה‪ .‬מי שיש להם תודעה לאומית בריאה לא נדרשים‬ ‫להצדיק את בעלותם על המולדת‪ ,‬כשם שאדם לא צריך להצדיק את בעלותו על גופו‪ .‬כך‬ ‫ניסח זאת ז'בוטינסקי‪:‬‬ ‫הקשו נא לאיכר צרפתי קושיות על כך‪ ,‬האם צרפת היא ארצו [‪ ]...‬הרי אלו הן‬ ‫אקסיומות‪ ,‬לא "בעיות"‪ .‬רק נכי הרוח הללו‪ ,‬בעלי הפסיכיקה הגלותית‪ ,‬עשו אותן‬ ‫‪51‬‬ ‫ל"בעיות" שיש לחקור אותן ו"להוכיחן"‪.‬‬ ‫אם המולדת של העם היא חלק מהזהות שלו‪ ,‬אז ויתור על חלקי המולדת היהודית הוא‬

‫‪52‬‬

‫ויתור על חלקים מהזהות היהודית‪.‬‬ ‫הזהות היהודית שרויה במתח פנימי; היא ביטוי של דת והיא ביטוי של לאום‪ .‬בגלות‬ ‫היתה היהדות בעיקר דת‪ ,‬וההישג הציוני הגדול הוא החייאת היסודות הלאומיים שבזהות‬ ‫היהודית המפוצלת מתרדמתם‪ .‬נסיגה מיהודה ושומרון תהיה מהלומה קשה לזהות הציונית‪,‬‬ ‫ותהיה בה משום הודאה בכך שהיהדות איננה לאומיות בריאה‪ ,‬אלא תרבות דתית אוורירית‪.‬‬ ‫מסקנתי היא שעיקר הבעיה היהודית עם ויתור על יהודה ושומרון איננה הלכתית־דתית‪,‬‬ ‫אלא זהותית־לאומית‪.‬‬

‫הטיעון הנבואי‬ ‫חזון יהודי הוא חלק אורגני של הדת היהודית‪ .‬את החזון ביטאו נביאי ישראל‪ ,‬שתבעו מעם‬ ‫ישראל לבנות עולם שונה מאוד מהעולם הפגאני‪ .‬העולם הפגאני סגד לכוח‪ ,‬אנשיו האמינו‬ ‫שכוח הוא אלוהי‪ ,‬ולכן שמי שיש לו כוח הוא אלוהים‪ .‬נביאי ישראל רצו לשנות את העולם‪.‬‬ ‫הם ביקשו להפוך עולם שמקנה משמעות דתית לכוח‪ ,‬לעולם שמקנה משמעות דתית לריסון‬ ‫הכוח‪ .‬כתחליף לעולם שבו החזקים שולטים בחלשים‪ ,‬הם רצו לייסד עולם שבו החזקים‬ ‫מצווים על חמלה ורגישות כלפי החלשים‪.‬‬ ‫היחס למיעוטים הוא המבחן היהודי שמולו ניצבת התנועה הציונית‪ .‬ומי שהבחין בכך היה‬ ‫דוד בן־גוריון‪:‬‬ ‫לא תיכון מדינה יהודית‪ ,‬קטנה או גדולה בחלק מן הארץ או בארץ כולה אם במולדת‬ ‫הנביאים לא יבוצעו הייעודים המוסריים הגדולים הנצחיים שנשאנו בלבנו ובנשמתנו כל‬ ‫הדורות‪ :‬חוקה אחת לגר ולאזרח [‪ ]...‬המדינה היהודית תהיה למופת לעולם בהתנהגותה‬ ‫‪53‬‬ ‫עם מיעוטים ועם בני עם אחר‪.‬‬ ‫השיבה אל ארץ הנביאים נדרשת להיות גם שיבה אל חזון הנביאים‪ ,‬וחברה ישראלית‬ ‫המממשת את הבשורה המקראית נמדדת ביחסה למיעוטים‪ ,‬לזרים ולשונים‪ 54.‬היחסים בין‬ ‫מדינת ישראל ובין הערבים שבמרחב שליטתה נותנים לעם ישראל הזדמנות לממש את‬ ‫החזון המקראי‪ ,‬אך הם מציבים בפניו אתגר שאפשר להיכשל בו‪ .‬השלטון הצבאי על‬ ‫אוכלוסייה אזרחית‪ ,‬שנמשך כבר עשרות שנים‪ ,‬מאז מלחמת ששת הימים‪ ,‬הוא כישלון דתי‬ ‫ישראלי‪ .‬החלום הנבואי על חברה חזקה‪ ,‬הרגישה לחולשה‪ ,‬מתנפץ מדי יום בפעולות‬ ‫השיטור של צה"ל במחסומים שבשטחים‪.‬‬ ‫מצד אחד נסיגה מהשטחים פוגעת בזהות הלאומית‪ ,‬אך מצד שני הנוכחות בשטחים‬ ‫פוגעת בייעוד הנבואי‪ .‬בפרק הקודם הגענו למסקנה שהשטחים אינם כבושים‪ ,‬אבל האנשים‬ ‫שיושבים עליהם נכבשים‪ .‬כעת ראינו שהאדמה היא חלק מהזהות‪ ,‬אך הכיבוש של‬

‫הפלסטינים נוגס בייעוד‪.‬‬

‫למעשה זהו מתח פנים־מקראי‬ ‫ספר בראשית מספר את סיפורו של אברהם אבינו ששמע קול‪ ,‬יצא ממסופוטמיה והלך‬ ‫לארץ ישראל‪ .‬ספר שמות מספר את הסיפור של צאצאיו‪ ,‬שהשמיעו קול‪ ,‬יצאו ממצרים‬ ‫והלכו לארץ ישראל‪ .‬השאיפה המקראית היא לבוא לארץ ולהתיישב בה — והיפוכה הוא‬ ‫האיום המקראי‪ ,‬הגלות מן הארץ‪ .‬שוב ושוב נאמר בתורה שאם העם יחטא הוא יגלה מארצו‪.‬‬ ‫זה העיקרון המארגן המרכזי של הסיפור המקראי‪ .‬ארץ ישראל היא הלב של הנרטיב‬ ‫המקראי‪ .‬לכן אי אפשר לבטל את החשיבות של הארץ בלי לבטל את חשיבותו של התנ"ך‪.‬‬ ‫התנ"ך לא רק מספר סיפור‪ ,‬הוא גם מחוקק חוקים‪ ,‬ולחלק מהם יש הסברים וטעמים‪.‬‬ ‫הטעם שחוזר הכי הרבה פעמים‪ ,‬ונקשר להרבה מאוד חוקים‪ ,‬הוא הרגישות לגר‪ .‬מדוע יש‬ ‫לדאוג לכל החלשים בחברה ובתוכם הגרים? "כי גרים הייתם בארץ מצרים"‪ .‬יש לגלות‬ ‫רגישות חברתית כלפי גרים משום שגם אנחנו היינו גרים‪ .‬גרים בשפה המקראית אינם‬ ‫אנשים שעברו גיור‪ .‬הֵג ר הוא פשוט בן מיעוטים‪ ,‬אדם שאין לו הגנה פוליטית‪ ,‬שאיננו‬ ‫משתייך לחברת הרוב‪ ,‬זהו אדם שקל לנצל אותו ולהתעמר בו‪.‬‬ ‫התנ"ך הוא מיזוג של סיפור ושל חוק‪ .‬המוטיב הדומיננטי בסיפור המקראי הוא הקשר‬ ‫לארץ ישראל‪ ,‬ואילו המוטיב הדומיננטי בחוק המקראי הוא הרגישות כלפי הגרים‪ .‬כמה‬ ‫מעניין וכמה אירוני שבמציאות הישראלית שני המוטיבים הללו מתנגשים זה בזה‪ .‬שטחי‬ ‫יהודה ושומרון הם לב לבה של ארץ ישראל המקראית‪ .‬שם נמצאים הזיכרונות ההיסטוריים‬ ‫הקדומים של האומה‪ ,‬שם התהלכו האבות‪ ,‬שם התרחשה עיקר הדרמה המקראית‪ .‬אך על‬ ‫אותם ההרים עצמם יושבת אוכלוסייה אזרחית תחת שלטון צבאי ישראלי‪ .‬הרגישות כלפי‬ ‫גרים מחייבת נסיגה מהשטחים‪ ,‬אבל המחויבות לארץ ישראל מחייבת התיישבות בהם‪.‬‬ ‫ההיסטוריה העמידה את שני המוטיבים המקראיים זה מול זה‪ ,‬והיא ממלכדת את כל מי‬ ‫שרוצה להגשים בארץ ישראל את החזון של תורת ישראל‪.‬‬ ‫המלכוד היהודי הוא גם מלכוד ציוני‪ .‬שטיינעק‪ ,‬אחת הדמויות ב"אלטנוילנד"‪ ,‬ספרו‬ ‫הגדול של הרצל‪ ,‬אומר שהזכות למדינה היא זכות של כל עם ועם‪" :‬כל בני האדם ראויים‬ ‫למולדת"‪ 55.‬ובשם הזכות האוניברסלית הזאת תבעה הציונות את השחרור הפוליטי של העם‬ ‫היהודי‪ .‬אך אם הציונות היא תנועה לשחרור לאומי‪ ,‬האם היא לא סותרת את עצמה כשהיא‬ ‫משעבדת עם אחר?‬ ‫הבעיה כמובן היא שבאותה מידה אפשר לשאול גם את השאלה ההפוכה‪ :‬הציונות היא‬ ‫תנועה המשיבה את העם למולדת ההיסטורית שלו‪ ,‬האם היא לא סותרת את עצמה אם היא‬ ‫נסוגה מארץ האבות והאימהות? הציונות היא תנועה לשחרור העם היהודי‪ ,‬והיא גם תנועה‬

‫המשיבה את העם למולדת הקדומה והעתיקה שלו‪ .‬מתברר שבמצב שנוצר לאחר מלחמת‬ ‫ששת הימים‪ ,‬מתנגשים שני יסודות המרכיבים את היהדות וגם שני היסודות שמהם מורכבת‬ ‫הציונות‪.‬‬

‫אנחנו ממולכדים‬ ‫ביחסנו לשטחי יהודה ושומרון אנחנו ממולכדים‪ .‬המלכוד הציוני מהדהד את המלכוד‬ ‫היהודי‪ ,‬שמצטרף לדילמה המוסרית‪ ,‬וכל אלו מתחברים למלכוד ההישרדות‪ .‬הנוכחות‬ ‫בשטחים מממשת את הציונות ומנוגדת לציונות; הנסיגה מהשטחים מממשת את היהדות‬ ‫הנבואית אך חובטת בזהות הלאומית; הנוכחות בשטחים מגוננת על ישראל מבחינה‬ ‫גיאוגרפית‪ ,‬ומאיימת עליה מבחינה דמוגרפית‪ .‬מתברר שכולם צודקים‪ ,‬ומכיוון שכולם‬ ‫צודקים‪ ,‬כולם ממולכדים‪.‬‬

‫פרק ו‬ ‫ממבוכה להקשבה‬ ‫לא כולם נבוכים‪ .‬בימין הישראלי יש מי שסבורים שהשליטה על השטחים אינה מסכנת את‬ ‫ישראל‪ .‬לדידם‪ ,‬האיומים הדמוגרפיים והמוסריים הטמונים בהישארות בשטחים אינם‬ ‫מסכנים את העתיד של המדינה‪ .‬יהיה בסדר‪ .‬במקרים רבים יש לתחושת הביטחון העצמי‬ ‫הזאת שורשים דתיים‪ .‬אלוהי ישראל‪ ,‬הם סבורים‪ ,‬ששיחרר עבורנו את הארץ במלחמה‬ ‫הפלאית ההיא‪ ,‬ימשיך לשמור עלינו כל עוד אנחנו נשמור עליה‪.‬‬ ‫בשמאל הישראלי יש מי שסבורים שיציאה מהשטחים אינה מאיימת על ישראל‪ .‬לדידם‪,‬‬ ‫הכאוס הברוטאלי שמשתולל במזרח התיכון לא יפלוש אל תוך השטחים שצה"ל יפנה ולא‬ ‫יגלוש מהם אל תוך מדינת ישראל‪ .‬יהיה בסדר‪ .‬במקרים רבים‪ ,‬שורשי תחושת הביטחון‬ ‫העצמי הזאת טמונים באמון בקהילה הבין־לאומית‪ .‬אחרי הכול‪ ,‬כחלק מההסדר המדיני‬ ‫יינתנו למדינת ישראל הערבויות לביטחונה על ידי הקהילה הבין־לאומית ואלו יגוננו עלינו‬ ‫מפני התממשות איומי הנסיגה‪.‬‬ ‫אך רוב הישראלים מתקשים למסור‪ ,‬לאלוהי ישראל או לאומות העולם‪ ,‬את המפתחות‬ ‫לביטחונם‪ .‬לאורך הגלות‪ ,‬יהודים בקהילותיהם לא פיתחו יכולות ומנגנונים להגנה עצמית‪.‬‬ ‫הם הפקידו את ביטחונם בידי הגויים ששלטו בהם‪ ,‬והאמינו שבכך הם מבטאים את אמונם‬ ‫ואת ביטחונם באלוהים‪ .‬התוצאה‪ ,‬כידוע‪ ,‬היתה קטסטרופלית‪ .‬הציונות הפיקה לקחים‬ ‫מתולדות עם ישראל‪ .‬היא למדה שביטחון עיוור בגויים‪ ,‬וביטחון עיוור באלוהים‪ ,‬אינם‬ ‫מובילים לביטחון‪ .‬ציונות היא האמונה שיהודים יכולים להישען על עצמם בלבד ולבטוח‬ ‫בעצמם בלבד‪.‬‬ ‫מי שמפיק את הלקח הציוני מההיסטוריה‪ ,‬מתקשה להאמין שניתן‪ ,‬מחד‪ ,‬להסתכן ביציאה‬ ‫מהשטחים ולבטוח בערבויות של אומות העולם‪ ,‬ומאידך שאפשר להסתכן בהישארות‬ ‫בשטחים ולהפקיד את הביטחון בידי אלוהים‪ .‬וכך נוצרה המבוכה הפוליטית הגדולה‪.‬‬

‫שלוש תגובות למבוכה‬ ‫הייאוש הישראלי מהשלום הוביל לייאוש של קבוצות במחנה השלום הישראלי‪ .‬ישראל‬

‫שלא מאמינה בשלום היא ישראל שהן הפסיקו להאמין בה‪ .‬כך האיצה נטישת תהליך‬ ‫השלום את תהליך נטישת הציונות של הפלג הרדיקלי של השמאל הישראלי‪.‬‬ ‫תהליך דומה התחולל בימין הדתי‪ .‬הימין הדתי יצא למאבק נגד ההתנתקות מרצועת עזה‪,‬‬ ‫אבל מצא את עצמו לבד‪ .‬רוב הישראלים תמכו בתוכנית ההתנתקות‪ ,‬והעובדה הזאת‬ ‫החרידה את הימין הדתי‪ .‬יש בקרבו קבוצות שהתייאשו מהעם‪ .‬בפלג הקיצוני של הימין‬ ‫חילחלה ההרגשה‪ ,‬שהישראלים שלא מאמינים בארץ ישראל הם ישראלים שאי אפשר לתת‬ ‫בהם אמון‪.‬‬ ‫הקטבים של שני המחנות איבדו אמון בציונות והתייאשו מהישראליות‪.‬‬ ‫אך יש גם תגובה שלישית למשבר הרעיונות הישראליים‪ .‬זו התגובה של אותם ישראלים‬ ‫שאינם מעוניינים להמשיך לשלוט בפלסטינים ובאותה מידה גם אינם מעיזים להסתכן‬ ‫ביציאה מהשטחים‪ .‬אלה מצאו את עצמם במבוי סתום‪ .‬אם נישאר בשטחים‪ ,‬הכיבוש יפורר‬ ‫אותנו; אם נצא מהם‪ ,‬הטרור יפלוש לתוכנו‪ .‬אז מה עושים? את התשובה קיבלנו בקיץ‬ ‫‪ ,2011‬כשבכל הארץ יצאו עשרות אלפי ישראלים מבתיהם‪ ,‬התגוררו באוהלים והכריזו‪:‬‬ ‫"העם דורש צדק חברתי"‪.‬‬ ‫במשך עשרות שנים היה לסכסוך הישראלי־ערבי מונופול על הלהט הפוליטי הישראלי‪.‬‬ ‫במשך כל אותן שנים הוציאו מאבקים בעד הסדרים מדיניים או נגד נסיגות טריטוריאליות‬ ‫אלפי אנשים מבתיהם‪ ,‬אך מאבקים חברתיים הותירו את הרוב האדיש בבית‪ .‬בקיץ ‪ 2011‬זה‬ ‫השתנה‪ .‬האנרגיה החברתית האדירה שפרצה במחאה לימדה שהנושא המדיני איבד את‬ ‫המונופול שלו על הלהט הפוליטי הישראלי‪ .‬כל עוד חלום שלמות הארץ וחזון השלום‬ ‫בארץ מילאו את התודעה הפוליטית הישראלית‪ ,‬התודעה החברתית היתה רדומה‪ .‬אך קריסת‬ ‫הרעיונות הגדולים פינתה מקום להופעתה של ערנות חברתית חדשה‪ .‬כך שבניגוד לשתי‬ ‫התגובות הקיצוניות‪ ,‬רוב הישראלים לא התייאשו מהישראליות‪ .‬קריסת האידיאות לא‬ ‫הביאה לקריסת האידיאליזם‪ ,‬אלא להעתקה של האנרגיה הפוליטית הישראלית לאפיקים‬ ‫חדשים‪.‬‬

‫מפוליטיקה של אידיאולוגיות לפוליטיקה של שבטים‬ ‫קריסת חלום שלמות הארץ של הימין וקריסת חלום השלום של השמאל היו צריכות להביא‬ ‫להסכמה לאומית ישראלית רחבה‪ .‬אך הדבר לא קרה‪ .‬להפך‪ ,‬השיח הפוליטי בישראל הפך‬ ‫ליותר בוטה ויותר מכוער‪ .‬הוא עוסק בדמויות יותר מאשר ברעיונות; בעלבונות ולא‬ ‫באידיאולוגיות‪ .‬האופי האגרסיבי‪ ,‬האישי והמתלהם של השיח הציבורי איננו שיקוף של‬ ‫קיטוב אידיאולוגי‪ ,‬אלא תוצאה של שחיקת הקיטוב האידיאולוגי‪ .‬בהיעדר פערים ערכיים‬ ‫מהותיים‪ ,‬כל שנותר הוא הקצנה של הפערים האישיים‪ .‬ייתכן מאוד שהשיח הפוליטי‬

‫הישראלי מידרדר לא בגלל שהתרחקנו‪ ,‬אלא דווקא בגלל שהתקרבנו‪.‬‬ ‫הפוליטיקה היא כבר לא המרחב שבו אנחנו מבטאים את העמדות שלנו‪ .‬הפוליטיקה‬ ‫הפכה למרחב שבו אנחנו מבטאים את הזהות שלנו‪ .‬השיח הפוליטי כבר לא מעמיד טיעון‬ ‫מול טיעון‪ ,‬אלא שבט מול שבט‪ .‬כשהפוליטיקה מפסיקה להישען על טיעונים ומפסיקה‬ ‫להציע רעיונות‪ ,‬כל שנותר לה הוא לבטא זהויות‪ .‬כך קרה שקריסת הטיעונים של הימין ושל‬ ‫השמאל והתמוטטות האידיאולוגיות הקלאסיות של הימין ושל השמאל לא הובילו לביטול‬ ‫החלוקה בין ימין ושמאל אלא דווקא להעצמה שלה‪.‬‬ ‫אחד האיומים הגדולים ביותר על היכולת להקשיב היא החשיבה הקבוצתית‪ .‬ג'ון סטיוארט‬ ‫מיל‪ ,‬מחשובי ההוגים של הליברליזם המערבי‪ ,‬הבחין בכך שהאדם נוטה לאבד את תחושת‬ ‫הספק כשהוא משתייך לקבוצה שמהדהדת לו בחזרה את דעותיו שלו‪:‬‬ ‫אנשים [‪ ]...‬מעניקים אותה סמכות נטולת מצרים רק לדעות המשותפות להם ולכל‬ ‫הסובבים אותם‪ ,‬או לכל מי שברגיל הם כנועים לדעותיו‪ .‬שהרי ככל שאדם חסר ביטחון‬ ‫בשיפוטו האישי‪ ,‬כך הוא בדרך כלל נסמך‪ ,‬מתוך אמון מובלע‪ ,‬על חסינותו ממשגה של‬ ‫"העולם" בכללו‪ .‬והעולם — פירושו עבור כל אדם הוא אותו חלק ממנו שעמו הוא בא‬ ‫‪56‬‬ ‫במגע‪.‬‬ ‫הדברים המושחזים של הפילוסוף האנגלי בן המאה התשע־עשרה מבהירים חלק מהבעיות‬ ‫של השיחה הישראלית במאה העשרים ואחת‪ .‬תחושת הוודאות של בני האדם ביחס‬ ‫לעמדותיהם איננה תלויה במידת הסבירות של טיעוניהם‪ ,‬אלא בעוצמת ההשתייכות שלהם‬ ‫לקבוצה שמחזיקה באותה עמדה‪ .‬גם אנשים שמודעים לכך שהם‪ ,‬אישית‪ ,‬מסוגלים לטעות‪,‬‬ ‫חשים באופן לא מודע שהקבוצה שלהם אינה מסוגלת לטעות‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬כשמרחב‬ ‫השיח הפוליטי איננו מרחב שבו רעיונות נפגשים אלא מרחב שבו שבטים מתנגשים‪,‬‬ ‫המחשבה הביקורתית נמצאת בסכנה‪.‬‬ ‫על הצורך הכמעט אובססיבי לשייך עמדות לקבוצות אני יכול להעיד מניסיוני האישי‪.‬‬ ‫בכל פעם שאני מדבר עם קהל על ערכים ליברליים והומניסטיים‪ ,‬אני מיד נחשד כשמאלני‪.‬‬ ‫בכל פעם שאני מדבר על ערכים פטריוטיים ועל ציונות אני מיד נחשד כימני‪ .‬חבר קרוב‬ ‫שלי‪ ,‬שאינו חובש כיפה‪ ,‬סיפר לי שבכל פעם שהוא מדבר בלהט על החוכמה שבתלמוד‪,‬‬ ‫סביבתו חושדת בו שהוא חוזר בתשובה‪ .‬המונופול התדמיתי של הימין על הציונות‪ ,‬ושל‬ ‫השמאל על ההומניזם‪ ,‬ושל הדתיים על היהדות — פוגע ביכולת שלנו לחשוב על הומניזם‪,‬‬ ‫ציונות ויהדות‪ .‬כשהעמדה של האחר איננה נמדדת על פי מידת הסבירות שלה‪ ,‬אלא על פי‬ ‫המגזר שממנו הוא בא‪ ,‬אפשר לומר שהחשיבה הקבוצתית מחליפה את המחשבה החופשית‪.‬‬ ‫זאת ההחמצה הגדולה של השיחה הפוליטית הישראלית‪ :‬במקום שקריסת האידיאולוגיות‬

‫תצמיח צניעות שמביאה לידי הקשבה‪ ,‬היא מביאה להתבצרות קבוצתית שמכוננת‬ ‫התלהמות‪.‬‬ ‫הספר הזה עוסק בשיחה הפצועה שבין יהודים לבין יהודים‪ ,‬אך מצבה של השיחה שבין‬ ‫היהודים טוב בהרבה ממצבה של השיחה שבין יהודים לבין פלסטינים‪.‬‬

‫השיח היהודי־פלסטיני הפצוע‬ ‫מראשיתה של הציונות ראו בה פלסטינים רבים תנועה קולוניאליסטית‪ .‬מנקודת מבטם‪,‬‬ ‫הציוויליזציה המערבית היא אימפריה דורסנית אשר שולחת את זרועותיה אל תוך המזרח‬ ‫התיכון‪ ,‬כשאחת מהזרועות ההרסניות ביותר היא הציונות‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬נכתב באמנה‬ ‫הלאומית הפלסטינית‪:‬‬ ‫הציונות היא תנועה מדינית‪ ,‬הקשורה קשר אורגני באימפריאליזם העולמי והיא עוינת‬ ‫לכל תנועות השחרור והקידום בעולם‪ ]...[ .‬ישראל היא מכשיר התנועה הציונית ובסיס‬ ‫אנושי (בכוח אדם) וגיאוגרפי לאימפריאליזם העולמי‪ .‬היא משמשת נקודת התבססות‬ ‫‪57‬‬ ‫וקפיצה‪ ,‬כדי להלום בתקוות האומה הערבית לשחרור‪ ,‬לאיחוד ולקידום‪.‬‬ ‫תפיסה זאת מוצאת צידוקים בהתבטאויות של כמה ממייסדי הציונות‪ ,‬שבראשית הדרך ראו‬ ‫את מדינת היהודים כמדינה שתרחיב את גבולות אירופה אל תוך אסיה‪ 58.‬הציונים‪ ,‬כך על‬ ‫פי נרטיב זה‪ ,‬היו שליחי האימפריה הבריטית‪ ,‬וכשזו החלה להתמוטט‪ ,‬כרתו ברית עם‬ ‫האימפריה האמריקאית‪ .‬עבור רבים מהפלסטינים‪ ,‬העמידה מול ישראל היא עמידה מול כוח‬ ‫‪59‬‬ ‫עולמי שהוא גדול מישראל‪.‬‬ ‫מן הצד השני‪ ,‬רבים מן הישראלים מרגישים שכשהם עומדים מול הפלסטינים‪ ,‬הם עומדים‬ ‫מול כוח היסטורי שגדול מהפלסטינים‪ .‬אותם ישראלים מרגישים שלאלימות שמופעלת‬ ‫נגדם יש הקשר היסטורי נרחב ושהיא מקרה פרטי של האנטישמיות‪ .‬האנרגיה האפלה‬ ‫שפרצה בעבר בנתיב האירופי‪ ,‬פורצת כיום בנתיב הפלסטיני‪ .‬התחושה הזאת ניזונה בין‬ ‫השאר ממקרים שבהם מאמצים פלסטינים מיתוסים אנטישמיים מובהקים‪ .‬באמנת החמאס‪,‬‬ ‫למשל‪ ,‬המייצגת הלך רוח בלתי מבוטל בקרב הפלסטינים‪ ,‬נכתב כך על היהודים‪:‬‬ ‫בכספם השתלטו על אמצעי התקשורת הבין־לאומית‪ ,‬על סוכנויות הידיעות‪ ,‬העיתונות‪,‬‬ ‫בתי ההוצאה לאור‪ ,‬תחנות השידור וכיוצא באלה‪ .‬בכספם הציתו מהפכות במקומות‬ ‫שונים בעולם כדי להגשים את האינטרסים שלהם ולקטוף את הפירות‪ .‬הם עמדו‬ ‫מאחורי המהפכה הצרפתית‪ ,‬המהפכה הקומוניסטית ורוב המהפכות שעליהן שמענו ואנו‬

‫שומעים פה ושם‪ ]...[ .‬הם השיגו את הצהרת בלפור‪ ,‬הקימו את חבר הלאומים‬ ‫באמצעותו יכלו למשול בעולם‪ .‬הם שעמדו מאחורי מלחמת העולם השנייה‪ ,‬שבה‬ ‫הפיקו רווחים אדירים מסחר בחומרי מלחמה ופילסו את הדרך להקמת מדינתם‪ .‬הם‬ ‫שהורו על הקמת ארגון האומות המאוחדות ומועצת הביטחון במקום חבר הלאומים‪,‬‬ ‫למען יוכלו למשול בעולם באמצעותם‪.‬‬ ‫קונספירציות אנטישמיות שנולדו באירופה‪ ,‬מצאו לעצמן אחיזה בלב ההתנגדות‬ ‫הפלסטינית‪ .‬המיתוסים הם אותם מיתוסים‪ .‬האנטישמיות‪ ,‬כך חשים ישראלים רבים‪ ,‬היא‬ ‫אותה האנטישמיות‪.‬‬ ‫הפלסטינים עומדים מול הישראלים ומזהים קולוניאליזם אירופי‪ ,‬הישראלים עומדים מול‬ ‫הפלסטינים ומזהים אנטישמיות אירופית‪ .‬כל אחד מהצדדים רואה בשני את אירופה‬ ‫בגרסתה המכוערת והמאיימת ביותר‪ .‬כל אחד רואה בשני תוצר של תופעה נרחבת שהוא‬ ‫קטן מולה‪ ,‬שהוא הקורבן שלה‪ .‬לפי הנרטיב של הפלסטינים — הם הקורבן של ישראל; לפי‬ ‫הנרטיב של הישראלים — הם הקורבן של הפלסטינים‪ .‬בסכסוך הזה‪ ,‬כל אחד הוא הקורבן‬ ‫של הקורבן שלו‪.‬‬ ‫זאת אחת מהסיבות לכך שהשיחה הזאת פצועה וחבולה‪ .‬מבחינה פסיכולוגית‪ ,‬קורבן‬ ‫מתקשה לפתח אמפתיה כלפי התוקף שלו‪ ,‬וכששני הצדדים חווים את עצמם כקורבנות אזי‬ ‫‪60‬‬ ‫האמפתיה נעלמת וההבנה מתרחקת‪.‬‬ ‫האם אפשר לרפא את השיח היהודי־פלסטיני? אם תימצא הדרך שמובילה להבנה‬ ‫ולהקשבה‪ ,‬ייתכן שזאת תהיה דרך דתית‪ .‬כשהתמנה טוני בלייר לראשות ממשלת אנגליה‪,‬‬ ‫הוא הפשיל שרוולים ויצא לסייע לצדדים המתעמתים בצפון אירלנד להגיע להבנות ביניהם‪.‬‬ ‫כשנשאל מדוע הוא חושב שיצליח במקום שבו אחרים כשלו‪ ,‬השיב‪" :‬אני יודע משהו‬ ‫שאחרים לא יודעים‪ .‬אני יודע שהדת היא לא רק חלק מהבעיה‪ ,‬היא יכולה גם להיות חלק‬ ‫מהפתרון‪ 61".‬כיצד הדת‪ ,‬שמטפחת קנאות‪ ,‬זורעת אלימות ומעמיקה את הקרע בין היהודים‬ ‫והפלסטינים‪ ,‬יכולה להוות גם את הגשר ביניהם? תשובה מעניינת מגיעה מהשטח‪ .‬באירוע‬ ‫בין־דתי שהתקיים בירושלים בקיץ ‪ ,2016‬למרגלות הר ציון‪ ,‬התקבצו אנשי דת יהודים‬ ‫ומוסלמים‪ ,‬וכולם יחד שרו תהילות לאלוהי אברהם‪ ,‬היחיד והמיוחד‪ 62.‬הרגע המיוחד הזה לא‬ ‫אמור להיות יותר מדי מיוחד‪ .‬הרי יש מאפיינים דתיים רבים משותפים לאסלאם וליהדות‪.‬‬ ‫שתי הדתות מייחדות את האל‪ ,‬לשתיהן יש הלכה‪ ,‬ולשתיהן גיבור משותף — אברהם‪ .‬אחד‬ ‫מהמשתתפים באירוע‪ ,‬הפילוסוף מאיר בוזגלו‪ ,‬חלק איתי הבחנה מאירת עיניים‪ .‬בעשרות‬ ‫השנים האחרונות השתרשה התפיסה שלפיה היהדות משתייכת למסורת יהודו־נוצרית‪.‬‬ ‫בוזגלו מציע להמיר את הנרטיב היהודו־נוצרי בנרטיב יהודו־מוסלמי‪ .‬היהדות משתייכת‬

‫למסורת שמשותפת לה ולאסלאם יותר משהיא שייכת למסורת שמשותפת לה ולנצרות‪.‬‬ ‫זאת מחשבה שהפתיעה אותי‪ .‬גיליתי שיש לה השלכות רבות‪.‬‬ ‫הפיתוי הגלום בנרטיב היהודו־נוצרי הוא שבאמצעותו יהודים יכולים להרגיש בני בית‬ ‫בתרבות המערבית‪ .‬אך יש מחיר כבד לנרטיב הזה‪ ,‬שאמנם הוא מחבר את היהודים למערב‬ ‫אך מבודד אותם מהמזרח התיכון‪ .‬לטיפוח נרטיב יהודו־מוסלמי יש יתרונות רבים‪ .‬אם‬ ‫יהודים יחושו שהם שייכים לנרטיב שכולל את האסלאם‪ ,‬ואם מוסלמים יחושו שהם שייכים‬ ‫לנרטיב שכולל את היהדות — אז תודעה חדשה תוכל להיווצר‪ .‬כיום‪ ,‬הסיפור שמספרים‬ ‫לעצמם המוסלמים והסיפור שמספרים לעצמם היהודים‪ ,‬ממקמים אותם אחד נגד השני‪.‬‬ ‫בסיפור היהודו־מוסלמי‪ ,‬הם עומדים אחד עם השני‪.‬‬ ‫אי אפשר להביא יהודים לקבל את הנרטיב הפלסטיני‪ ,‬ואי אפשר להוביל פלסטינים לקבל‬ ‫את הנרטיב הישראלי‪ ,‬אך אולי שניהם יכולים להתעלות לנרטיב חדש שגדול משניהם יחד‪,‬‬ ‫‪63‬‬ ‫וכך הדת יכולה לחולל את האקלים שישקם את ההקשבה של ישראלים ופלסטינים‪.‬‬ ‫צריך להצביע בכאב‪ ,‬גם על המגבלות של מחשבות כאלה‪ .‬בפועל‪ ,‬מנהיגי הדת בישראל‬ ‫אינם נשענים על פסוקי התורה על מנת לקדם הבנה‪ ,‬לטפח אמפתיה ולחוש שותפות ייעוד‬ ‫עם כל בני אברהם‪ .‬בפועל‪ ,‬הקולות הבולטים בקרב מנהיגי הדת המוסלמים אינם מזהים את‬ ‫היהודים כבעלי ברית דתיים או תרבותיים‪ .‬ייתכן שבמציאות האידיאלית הדת מקרבת‪ ,‬אבל‬ ‫במציאות הריאלית הדת מפלגת‪ .‬תנאי לכך שניתן יהיה לעבור מהמצב הריאלי למצב‬ ‫האידיאלי הוא שהפרשנות הרווחת של הדת תשתנה‪ .‬הרב מנחם פרומן ז"ל נהג לומר‪,‬‬ ‫שהיהדות צריכה לחזור בתשובה ושהאסלאם צריך לחזור בתשובה‪ 64.‬הוא הבהיר ששתי‬ ‫הדתות צריכות להתחדש כדי שיוכלו לאפשר לצדדים להבין אחד את השני‪.‬‬ ‫כאן טמונה החולשה שברעיון הזה‪ .‬כדי שהדת תוכל לשנות את האופן שבו אנשים מבינים‬ ‫את המציאות‪ ,‬אנשים צריכים לשנות את האופן שבו הם מבינים את הדת‪ .‬שינוי התודעה לא‬ ‫יכול להיות תוצאה של שינוי הפרשנות‪ ,‬משום שתודעה שונה היא תנאי לשינוי הפרשנות‪.‬‬ ‫זהו מעין כשל מעגלי‪ :‬אנשים צריכים להיות כבר סובלנים כדי שהדת תוכל להפוך אותם‬ ‫לסובלנים‪.‬‬ ‫השיח היהודי־פלסטיני פצוע והשיח היהודי־יהודי פצוע‪ ,‬אך אין דמיון בעומק הפציעות‪.‬‬ ‫ישנם‪ ,‬כאמור‪ ,‬כשלים עמוקים המקשים על השימוש בדת ובתרבות לטובת שיקום ההקשבה‬ ‫בין היהודים והפלסטינים‪ .‬את השיחה שבין יהודים ליהודים‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬ניתן לרפא‬ ‫בהשראת התרבות המשותפת שלהם‪ ,‬ובראש ובראשונה התלמוד‪.‬‬

‫לב מבין‬ ‫התלמוד הוא מקור הסמכות של ההלכה היהודית‪ .‬כל ההלכות שיהודים קיימו ומקיימים‬

‫במרוצת הדורות צמחו מתוך ונשענו על הטקסט התלמודי‪ .‬אך המעיין לראשונה בתלמוד‬ ‫יופתע לגלות שהתלמוד לא מפרט מהן ההלכות שצריך לקיים אלא רק את הוויכוח על‬ ‫אודותיהן‪ .‬התלמוד מתייחד בכך שבניגוד לספרי חוקים אחרים‪ ,‬הוא לא הביא לקנוניזציה‬ ‫של ההלכה אלא לקנוניזציה של המחלוקת‪ .‬העמדות ההלכתיות שנדחו אינן חלק מהעולם‬ ‫המעשי של היהודים‪ ,‬אבל הן חלק מהעולם האינטלקטואלי שלהם‪ .‬המשמעות היא‪ ,‬שאף‬ ‫שאסור לנהוג על פי העמדות הללו‪ ,‬צריך להקשיב להן וללמוד אותן‪ .‬העמדות שנדחו נותרו‬ ‫חלק מהתורה אף שהן לא חלק מההלכה‪.‬‬ ‫השיח התלמודי הקדום הוא היפוכו של השיח הפוליטי הרווח‪ .‬בשיח הפוליטי‪ ,‬לאחר‬ ‫שבחר לו האדם עמדה אחת מתוך שוק הרעיונות והוא מתייצב מאחוריה‪ ,‬הוא מפסיק‬ ‫להקשיב לעמדות שדחה‪ .‬פעמים רבות הוא אף הולם בהן ומזלזל בהן ובכל מי שמחזיק בהן‪.‬‬ ‫תמונת המצב העגומה הזו לא מאפיינת רק את השיח הפוליטי הישראלי‪ .‬בשנים האחרונות‬ ‫איבדו משתתפי השיח הפוליטי המערבי כולם את יכולת ההקשבה שלהם‪ .‬בארצות הברית‬ ‫חושבים ליברלים על שמרנים בדיוק את מה שחושבים שמרנים על ליברלים‪ .‬אלו רואים‬ ‫באלו אנשים מסוכנים המחזיקים בעמדות לא מוסריות המאיימות על ערכי הליבה של‬ ‫החברה כולה‪.‬‬ ‫הרשתות החברתיות מחריפות את הבעיה‪ .‬אמירות מורכבות אינן אמירות ויראליות‪ .‬דרכה‬ ‫של הרשת להגביר את התהודה של עמדות נחרצות ושוללות‪ ,‬ובכך לתגמל את סוג הכתיבה‬ ‫המשחיר את היריב והמשתק את הסקרנות כלפיו‪ .‬באקלים הנוכחי‪ ,‬העמדה שאדם לא בחר‬ ‫בה‪ ,‬יוצאת ממרחב ההתעניינות שלו‪.‬‬ ‫השיח התלמודי מאתגר את השיח הפוליטי המערבי ומציב לו חלופה תרבותית עמוקה‪ .‬על‬ ‫פי התלמוד‪ ,‬האדם מצווה ללמוד תורה‪ .‬הוא מקיים את המצווה הזאת כאשר הוא משתדל‬ ‫להבין ולפענח את העמדה שהוא חי לאורה‪ ,‬וגם את העמדה שהוא לא חי לאורה‪ .‬התלמוד‬ ‫הבין את גודל האתגר‪ .‬כך מתארת הגמרא את מבוכת האדם הלומד תורה ופוגש בריבוי‬ ‫הדעות שבתוכה‪:‬‬ ‫הללו מטמאין והללו מטהרין; הללו אוסרין והללו מתירין; הללו פוסלין והללו מכשירין‪.‬‬ ‫‪65‬‬ ‫שמא יאמר אדם‪ :‬היאך אני למד תורה מעתה?!‬ ‫תשובת התלמוד היא שעל האדם לפתח יכולת הקשבה מיוחדת‪" ,‬לב מבין" על פי לשונו‪,‬‬ ‫שתאפשר לו להקשיב באמפתיה לעמדה ולהיפוכה‪:‬‬ ‫אף אתה עשה אוזניך כאפרכסת וקנה לך לב מבין לשמוע את דברי מטמאים ואת דברי‬ ‫‪66‬‬ ‫מטהרים‪ ,‬את דברי אוסרין ואת דברי מתירין‪ ,‬את דברי פוסלין ואת דברי מכשירין‪.‬‬

‫לא רק הסכסוך הישראלי־ערבי פוצע אותנו‪ ,‬גם השיחה שלנו על הסכסוך פוצעת אותנו‪.‬‬ ‫הסכסוך מייצר אמנם קרע בינינו לבין השכנים שלנו‪ ,‬אבל האופן שבו אנחנו מדברים עליו‬ ‫מייצר קרע בינינו לבין עצמנו‪ .‬החלק שמסתיים עכשיו עסק אמנם גם בסכסוך אך בעיקר‬ ‫עסק בשיחה שלנו על הסכסוך‪ .‬ביקשנו לרכוש במהלכו "לב מבין"‪ ,‬להקשיב באמפתיה‬ ‫לעמדות השונות‪ ,‬ובהשראת המסורת התלמודית הקדומה‪ ,‬לנסות לשקם את השיחה‬ ‫הישראלית הפצועה‪.‬‬

‫חלק ג‬

‫מרחב שיח פרגמטי‬ ‫כאשר אנו מצליחים להפריך תיאוריה כלשהי‪ ,‬אנו מאפשרים לעצמנו להתחיל לחשוב‬ ‫מחדש‪.‬‬ ‫קרל פופר‬

‫הקדמה‪:‬‬ ‫המדינה וחלומותיה‬ ‫לאורך הדורות חלמו יהודים חלום כפול‪ .‬הם חלמו על שחרור משלטון הגויים‪ ,‬כמו גם על‬ ‫חיים בארץ ישראל‪ .‬התנועה הציונית הגשימה את שני החלומות הללו‪ .‬הישראלים החיים‬ ‫כיום בישראל החופשית לא תמיד זוכרים שהם חלום שהתגשם‪ .‬אך מדינת ישראל לא רק‬ ‫הגשימה חלומות — היא גם הרסה אותם‪ .‬במוקד תקומתה עומדים שלושה ויתורים‬ ‫אידיאולוגיים קשים של מייסדה‪ ,‬דוד בן־גוריון‪ :‬הוא הקריב את האופי החילוני של המדינה‪,‬‬ ‫תמך בחלוקת הארץ והתפשר על החזון הסוציאליסטי‪.‬‬ ‫המהלומה לחילוניות‪ .‬רבים מבני העלייה השנייה והשלישית לא רק היגרו מהגלות לארץ‬ ‫ישראל‪ ,‬הם גם היגרו מהדת אל החופש ממנה‪ .‬הם חלמו על חיים לאומיים שמשוחררים‬ ‫מהאי־רציונליות של המסורת ומהכבלים המחניקים של ההלכה‪ .‬התנועה הפוליטית‬ ‫שהצמיחו העמידה בראשה את בן־גוריון‪ ,‬שאמור היה לכונן מדינה נאורה‪ ,‬רציונלית‬ ‫וחילונית‪ .‬אך בן־גוריון לא עשה זאת‪ .‬הוא כרת עם החרדים ברית‪ ,‬שהסדירה את יחסי הדת‬ ‫והמדינה באורח המקנה לרבנים אורתודוקסים שליטה על ענייני הדת של המדינה‪ .‬התוצאה‬ ‫היתה אירוניה מדהימה‪ :‬המדינה שנוצרה על ידי מרדנים חילונים היא מדינה שיש בה‬ ‫חקיקה דתית; המדינה שאמורה היתה לממש את חלום המרד בדת כוללת מאפיינים של‬ ‫כפייה דתית‪.‬‬ ‫מדוע עשה זאת? התשובה לכך טמונה בדיונים שקדמו להחלטת האו"ם על חלוקת הארץ‬ ‫לשתי מדינות‪ ,‬יהודית וערבית‪ ,‬ב־‪ 29‬בנובמבר ‪ 1947.1‬החלטת האו"ם המפורסמת נשענה על‬ ‫המלצות של ועדה מיוחדת שנשלחה מטעם האו"ם לפלשתינה כדי לברר האם יכולים‬ ‫היהודים והערבים לכונן מדינות לאום עצמאיות משלהם‪ .‬ועדה זו‪ ,‬ועדת אונסקו"פ‪ ,‬זימנה‬ ‫אליה נציגים שונים מהיישוב היהודי בארץ וראיינה אותם כדי להבין האם היישוב יכול‬ ‫לתפקד כמדינה ריבונית‪.‬‬ ‫במסגרת המחקר זימנה הוועדה גם נציגים מ"היישוב הישן"‪ ,‬החברה היהודית הוותיקה‬ ‫בארץ ישראל‪ .‬דוד בן־גוריון חשש מזימון הנציגים הללו‪ .‬הוא נבהל מהאפשרות שאנשי‬ ‫היישוב הישן‪ ,‬שהיו יהודים חרדים‪ ,‬שמרנים ועל פי רוב אנטי־ציונים‪ ,‬יבטאו את ההתנגדות‬

‫שלהם להקמת מדינה ובכך יובילו את ועדת החקירה למסקנה‪ ,‬שהיהודים אינם מסוגלים‬ ‫לכונן מדינה יציבה שתישען על הסכמה נרחבת של החברה היהודית‪ .‬כדי למנוע זאת פתח‬ ‫בן־גוריון בדיאלוג עם נציגי היישוב הישן וכרת עמם הסכם שזהו עיקרו‪ :‬החרדים לא‬ ‫יכשילו את המאמצים הדיפלומטיים להקמת המדינה היהודית ובתמורה לכך תהיה להם‬ ‫השפעה על היהדות במדינה היהודית‪ .‬זהו הסכם הסטטוס קוו‪ ,‬שטביעות האצבע שלו‬ ‫ניכרות ביחסי הדת והמדינה בישראל עד היום‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬על מנת לאפשר את הקמתה‬ ‫של המדינה ויתר בן־גוריון על האופי החילוני שלה‪.‬‬ ‫הפשרה על הסוציאליזם‪ .‬לשיטתם של רבים ממייסדי המדינה‪ ,‬התכלית של הציונות היא‬ ‫סוציאליסטית‪ .‬המדינה שתקום‪ ,‬כך סברו‪ ,‬לא רק תשחרר את היהודי משלטון הגוי אלא גם‬ ‫את הפועל משלטון ההון‪ .‬מדינת ישראל תהיה לא רק מקלט בטוח ליהודים אלא גם חברה‬ ‫שיש בה סולידריות של עובדים‪ .‬החזון הכפול הזה היה החזון של בן־גוריון שהנהיג את‬ ‫מפלגת פועלי ארץ ישראל וחלם בשנות העשרים והשלושים על חברה שאין בה מעמדות‬ ‫ויש בה שוויון‪ .‬אך כאשר התגלה שהחזונות הללו לא תמיד מתיישבים זה עם זה‪ ,‬העדיף‬ ‫בן־גוריון את הציונות על פני הסוציאליזם ובחר באינטרס של מדינת היהודים במקום‬ ‫באינטרס של מעמד הפועלים‪.‬‬ ‫כך‪ ,‬בשם עקרון הממלכתיות פירק בן־גוריון את הפלמ"ח‪ ,‬שהיה מזוהה עם השמאל‪ ,‬ובשם‬ ‫אותה ממלכתיות סגר את "זרם העובדים" — מערכת החינוך הייחודית של ההתיישבות‬ ‫העובדת — ומיזג אותה בחינוך הממלכתי הכללי‪ 2.‬אך את המהלומה הגדולה ביותר על‬ ‫האתוס הסוציאליסטי הנחית בן־גוריון כשבחר ביחסים אסטרטגיים עם ארצות הברית ולא‬ ‫ביחסים עם ברית המועצות‪ .‬ברית המועצות הקומוניסטית היתה השותפה האידיאולוגית‬ ‫הטבעית של המדינה שהוקמה על ידי מהגרים מהפכנים מרוסיה שרצו לכונן במזרח התיכון‬ ‫חברת מופת סוציאליסטית‪ ,‬אך בן־גוריון חשב שמדינת ישראל תהיה חזקה יותר אם תצעד‬ ‫לצד הקפיטליסטים האמריקאים‪ .‬לכן‪ ,‬ועל אף התרעומת הגדולה של האידיאולוגים‬ ‫משמאל‪ ,‬בחר בארצות הברית‪ .‬בן־גוריון סבר שחוסנה ועוצמתה של המדינה חשובים‬ ‫מהחזון הסוציאליסטי שאותו אמורה היתה לממש‪.‬‬ ‫תוכנית החלוקה‪ .‬כשרעיון חלוקת הארץ בין יהודים וערבים עלה בסוף שנות השלושים‬ ‫על סדר היום של התנועה הציונית‪ ,‬היו לו מתנגדים קשים‪ .‬אחד הבוטים שבהם היה מנחם‬ ‫אוסישקין‪ ,‬ששאל‪" :‬האם עם רשאי לוותר על ירושתו?" והשיב‪" :‬אנחנו לא נעשה זאת‪".‬‬ ‫אוסישקין ביטא תחושה של רבים בתנועה הציונית‪ ,‬שלפיה ההצטמקות הטריטוריאלית‬ ‫הקיצונית שתוכניות החלוקה תבעו מהיהודים‪ ,‬תצמק גם את התודעה ההיסטורית שלהם‪.‬‬ ‫בן־גוריון הסכים עם ההנחה הזאת ברמה העקרונית‪ ,‬אך בכל זאת תמך בחלוקה‪ .‬הוא גרס‬ ‫שעדיף לוותר על החלום של ריבונות בכל הארץ‪ ,‬כדי להבטיח כינון מדינה בחלק מהארץ‪.‬‬ ‫כשהתכנסה הנהלת הסוכנות היהודית לדון בהצעת האו"ם לחלוקת הארץ לשתי מדינות‪,‬‬

‫היא אישרה אותה בקושי רב‪ .‬חמישה הצביעו נגד ושבעה בעד‪ .‬לבן־גוריון גם היה חשוב‬ ‫להדגיש שזאת איננה הצעה של הסוכנות היהודית אלא רק התגובה להצעה של האומות‬ ‫המאוחדות‪ .‬היה חשוב לו להבהיר שהקמת המדינה על חלק מן הארץ איננה שאיפה ציונית‬ ‫כי אם פשרה ציונית‪.‬‬ ‫המנהיגות של בן־גוריון הפכה אידיאות לעובדות וחלומות למציאות‪ ,‬אך כדי לקבוע‬ ‫עובדות הוא היה צריך לוותר על חלק מהחלומות‪ .‬הוא הקריב את חלום החילוניות כשכרת‬ ‫ברית עם החרדים; הוא התפשר על הסוציאליזם כשפירק את הפלמ"ח‪ ,‬סגר את זרם‬ ‫העובדים ותמך בארצות הברית; והוא ויתר על שלמות הארץ כשהסכים לתוכנית החלוקה‪.‬‬ ‫בלי הוויתור לחרדים‪ ,‬ייתכן שהוועדה מטעם האו"ם לא היתה ממליצה על הקמת מדינה‬ ‫יהודית; בלי פירוק המסגרות הסוציאליסטיות הייחודיות‪ ,‬סביר להניח שלא היתה קמה‬ ‫מסגרת מדינית ממלכתית; בלי ויתור על שלמות הארץ‪ ,‬סביר להניח שלא היתה קמה מדינה‬ ‫על חלק מהארץ‪.‬‬ ‫מקובל לומר שללא האידיאולוגיות הגדולות של המייסדים‪ ,‬מדינה ישראל לא היתה קמה‪,‬‬ ‫אבל נראה שההפך הוא הנכון‪ :‬אילו האבות המייסדים היו דבקים באידיאולוגיות שלהם‪ ,‬היא‬ ‫לא היתה קמה‪ .‬המדינה שאמורה היתה לממש את כל החלומות קמה בזכות מי שהסכים‬ ‫‪3‬‬ ‫לוותר עליהם‪.‬‬

‫ניסוח מחודש של הבעיה‬ ‫בספר המפורסם "מלכוד ‪ "22‬מאת ג'וזף הלר‪ ,‬שיצא לאור בשנת ‪ ,1961‬פרושה עלילה‬ ‫דמיונית המתרחשת במלחמת העולם השנייה‪ .‬אחד מגיבורי הספר הוא טייס בשם אור‬ ‫שקרבות האוויר שבהם השתתף הוציאו אותו מדעתו‪ .‬אדם שאיבד את שפיותו אמור‬ ‫להשתחרר מהשירות הצבאי‪ ,‬ועם זאת אור לא זוכה לשחרור‪ .‬מדוע? משום שעל פי הנוהל‬ ‫המקובל‪ ,‬על מנת להשתחרר עליו לבקש מפורשות להפסיק להשתתף בלחימה — רק שאם‬ ‫יבקש להשתחרר‪ ,‬זה סימן לכך שהוא שפוי וכך תאבד סיבת השחרור שלו‪ .‬זהו המלכוד‪ :‬כדי‬ ‫להכריז על מישהו כבלתי כשיר לטיסה‪ ,‬הוא צריך להכריז על שיגעון‪ ,‬אבל אם יעשה זאת‪,‬‬ ‫הדבר יעיד על שפיותו ועל כן גם על כשירותו לטוס‪ .‬הפעולה היחידה שיכולה לשחרר אותו‬ ‫היא הפעולה שבגללה יאבד את סיבת השחרור שלו‪ .‬זו הסיטואציה שמכונה בספר "מלכוד‬ ‫‪ ,"22‬ובמרוצת השנים‪ ,‬כל סיטואציה שבה מצוי אדם במבוי סתום אבסורדי זכתה לכינוי‬ ‫"מלכוד ‪."22‬‬ ‫זה מצבה של החשיבה שלנו על הסכסוך עם הפלסטינים‪ .‬אנחנו ממולכדים‪ .‬הפעולה‬ ‫שמחלצת אותנו מהבעיה היא פעולה שמעמיקה את הבעיה‪ .‬נסיגה מהשטחים תמיר את‬ ‫הבעיה הדמוגרפית בבעיה הגיאוגרפית‪ ,‬ואילו המשך הנוכחות בשטחים יבטל את האיום‬

‫הגיאוגרפי אבל יותיר את האיום הדמוגרפי‪ .‬הפעולה שמסירה איום קטלני אחד ממירה אותו‬ ‫באיום קטלני לא פחות‪ .‬זהו מלכוד ‪.67‬‬ ‫החשיבה שלנו תהיה פרודוקטיבית יותר אם נפסיק להגדיר את המצב כ"בעיה" ונתחיל‬ ‫להגדיר אותו כ"מלכוד"‪ .‬מדוע? משום שבעיות יש לפתור‪ ,‬ולבעיה הזאת אין פתרון‪.‬‬ ‫למלכוד לעומת זאת אין פתרון‪ .‬ממלכוד יש להיחלץ — ומאוד יכול להיות שגם ממלכוד ‪67‬‬ ‫ניתן להיחלץ‪.‬‬ ‫החיפוש אחר מוצא מהמלכוד — ולא אחר פתרון לבעיה — מייצר ציפיות נמוכות יותר‬ ‫וריאליות יותר מתוכניות מדיניות‪ .‬אך עם זאת יש לזכור‪ :‬גם אם נצליח לגלות את הדרך‬ ‫ליציאה מן המלכוד‪ ,‬הבעיה לא תיעלם‪ .‬היא רק תשתנה‪ .‬היא תהפוך מבעיה שמאיימת על‬ ‫קיומה של ישראל‪ ,‬לבעיה שהיא חלק מהקיום הישראלי‪ .‬בעולם הרפואי יש בעיות כאלה‪.‬‬ ‫כשמחלה ממאירה תוקפת את גוף האדם היא מאיימת להביא למותו‪ .‬יש מחלות קטלניות‬ ‫שאפשר לרפא‪ ,‬אך ממחלות רבות אי אפשר להחלים החלמה מלאה‪ .‬עם זאת‪ ,‬גם כשאי‬ ‫אפשר לרפא מחלה ממאירה‪ ,‬לפעמים אפשר להתמודד איתה‪ .‬לפעמים יש אפשרות‬ ‫להתערבות רפואית שלא מסלקת את המחלה אך מבטלת את הקטלניות שלה‪ .‬התערבות‬ ‫שהופכת מחלה ממארת למחלה כרונית‪ .‬מהעולם הרפואי אפשר ללמוד שכאשר אי אפשר‬ ‫לסלק בעיה מאיימת‪ ,‬אפשר לנסות לסלק את האיום מהבעיה‪.‬‬ ‫יציאה מן המלכוד פירושה היחלצות מהבֵר רה הקטלנית שבין מדינה עם רוב יהודי מוגן‬ ‫אך עם גבולות שאינם מוגנים‪ ,‬לבין מדינה עם גבולות מוגנים שהרוב היהודי שלה נתון‬ ‫בסכנה‪ .‬ייתכן שניתן לעצב מציאות שבה למדינת ישראל ישנם גבולות המאפשרים לה להגן‬ ‫על עצמה מפני הרוב המוסלמי שמקיף אותה‪ ,‬מבלי שתהיה מאוימת על ידי רוב מוסלמי‬ ‫בתוכה‪ .‬ישנם כמה תוכניות וכמה רעיונות שעשויים לסלול נתיב להיחלצות מהמלכוד‪ ,‬אך‬ ‫לכל התוכניות הללו יש מחיר כבד‪ :‬על מנת לממש אותן ולהבטיח את המשך החיים‬ ‫הישראליים‪ ,‬נצטרך לוותר על כמה מן החלומות הישראליים‪ .‬נצטרך לוותר על הסכם שלום‬ ‫שיסיים את הסכסוך‪ ,‬יבטל את האיבה ויעניק למדינת ישראל גבולות מוכרים על ידי‬ ‫הקהילה הבין־לאומית‪ .‬נצטרך להשלים עם העובדה שתנופת ההתיישבות ביהודה ושומרון‬ ‫תיעצר ולא יהיה המשך בנייה משמעותי של יישובים על האדמה המקראית ההיסטורית של‬ ‫העם היהודי‪ .‬ההפנמה הכפולה הזאת — הוויתור על החזון המקודש של השלום והוויתור על‬ ‫העיקרון המקודש של ההתיישבות — מייצרת מרחב מחשבתי המאוכלס בתוכניות וברעיונות‬ ‫שעשויים לחלץ את מדינת ישראל מהמלכוד‪.‬‬ ‫על מנת להקים את המדינה נדרשו המייסדים להקריב כמה מהחלומות שלהם; ייתכן מאוד‬ ‫שעל מנת לאפשר את המשך קיומה של המדינה‪ ,‬אנו נדרשים לוותר על כמה מהחלומות‬ ‫שלנו‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬כשאנחנו ניצבים מול מלכוד ‪ 67‬ושואלים כיצד לחלץ ממנו את‬ ‫המדינה‪ ,‬עלינו לחזור אל הפרגמטיזם הבן־גוריוני שכונן אותה‪.‬‬

‫הספר לא הסתיים‬ ‫הספר שאתם קוראים יכול היה להסתיים עם תום החלק הקודם‪ .‬לאחר שהתבוננו‬ ‫באידיאולוגיות הגדולות וחקרנו את הטיעונים המרכזיים‪ ,‬השלמנו את המבט הפילוסופי על‬ ‫השיח הפוליטי הישראלי‪ .‬המטרה המרכזית שלי בכתיבת הספר הזה היא לנסות ולסייע‬ ‫להבראת השיח הפוליטי הישראלי ולא להציע פתרון לבעיה הפוליטית הישראלית‪ .‬אבל‬ ‫נראה לי שאם הספר היה מסתיים כאן‪ ,‬הוא היה חסר‪ .‬לאחר שהצעתי את החשיבה‬ ‫הלא־אידיאולוגית כמפתח לשיקום השיחה הישראלית מהריסותיה‪ ,‬נראה שאצטרך להבהיר‬ ‫טוב יותר למה אני מתכוון‪ .‬לא מספיק רק להצביע על צורת החשיבה הפרגמטית — נראה לי‬ ‫שראוי גם להדגים אותה‪ .‬על פי המסורת היהודית‪ ,‬פילוסופיה ללא פרקטיקה היא‬ ‫פילוסופיה חסרה‪.‬‬ ‫העבודה על החלק הפרקטי של הספר גרמה לי לצאת מאזור הנוחות שלי‪ .‬במקום להתבונן‬ ‫ברעיונות יצאתי לפגוש אנשים‪ .‬קיימתי סדרה של שיחות עם דמויות מהמרחב‬ ‫הביטחוני־מודיעיני הישראלי‪ ,‬ומהמרחב האינטלקטואלי־תרבותי הפלסטיני‪ .‬האישים‬ ‫שאיתם נפגשתי אמנם ביקשו להישאר בעילום שם‪ ,‬אך אני מודה להם מקרב לב על עשרות‬ ‫שעות של שיחה מרתקת‪ .‬בלעדיהם לא הייתי יכול להפשיל שרוולים ולעבור מחקירה של‬ ‫טיעונים לבחינה של מדיניות‪.‬‬ ‫אציג שתי תוכניות‪ :‬תוכנית ההסדר החלקי‪ ,‬ורעיון ההתפצלות‪ .‬חלקכם עשויים לקטלג את‬ ‫התוכנית הראשונה כ"שמאל מתון"‪ ,‬ואת השנייה כ"ימין מתון"‪ ,‬אך תקוותי היא שלא‬ ‫תקטלגו אותן‪ .‬מטרתי איננה להבחין בין ימין ושמאל‪ ,‬אלא בין פרגמטיזם לאידיאליזם‪,‬‬ ‫ולהערכתי שתי התוכניות מדגימות היטב את המעבר לחשיבה פרגמטית‪.‬‬ ‫הרעיונות שאפרוש אינם שלי והם אינם חדשים ומקוריים‪ .‬המרכיבים השונים שלהם‬ ‫כלולים בתוכניות וברעיונות של מומחים‪ ,‬גנרלים‪ ,‬מזרחנים ומדינאים; ליקטתי כמה מהם‪,‬‬ ‫שייפתי אותם‪ ,‬הרכבתי מהם שתי תוכניות פרקטיות בעלות אופי שונה‪ ,‬ובעיקר אירגנתי‬ ‫אותם בתוך מרחב שיח שמשותף לשניהם — אך שיש בו מקום לעוד הרבה רעיונות מסוגם‪.‬‬ ‫זהו מרחב השיח הפרגמטי‪ .‬לא אתייחס במהלך הדיון לסוגיות עמוקות וסבוכות כדוגמת‬ ‫מעמדם ומצוקתם של ערביי ישראל‪ ,‬תדמיתה ומעמדה של ישראל בעולם‪ ,‬היחסים שבין‬ ‫הגדה ובין הרצועה ועוד בעיות חשובות אחרות שראויות להתייחסות מקיפה ומעמיקה‪.‬‬ ‫אציג אך ורק את הרעיונות המתמודדים באופן ישיר עם המלכוד שבמוקד הדיון‪ :‬הנסיגה‬ ‫שמצילה את ישראל מסיכון קיומי אחד‪ ,‬מייצרת סיכון קיומי אחר‪.‬‬ ‫התוכניות שאציג הן חומר למחשבה‪ ,‬מטרתן לא לשכנע אלא להדגים‪ ,‬ובעיקר לעודד‬ ‫אותנו להנמיך את הציפיות שלנו‪ .‬במקום לשאוף לסיים את הסכסוך ולכבות את השנאה‪,‬‬ ‫נסתפק בניסיון להפוך בעיה קטלנית לבעיה כרונית‪.‬‬

‫פרק א‬ ‫ההסדר החלקי‬ ‫מאז מלחמת ששת הימים רווחת במערכת הביטחון הישראלית תפיסה‪ ,‬שעל פיה שטחי‬ ‫יהודה ושומרון מחולקים בצורה כמעט פלאית‪ :‬האזורים שהנוכחות בהם חיונית להגנה על‬ ‫ישראל אינם מאוכלסים בפלסטינים רבים‪ ,‬ואילו השטחים המאוכלסים בתושבים פלסטינים‬ ‫רבים‪ ,‬אינם חיוניים לביטחון ישראל‪ .‬מהתפיסה הזאת נובע פתרון פשוט ואלגנטי‪ :‬ישראל‬ ‫תמסור את השטחים המאוכלסים ותישאר בשטחים הביטחוניים‪ .‬כך‪ ,‬כבמעשה קסם‪ ,‬יסתיים‬ ‫הכיבוש של העם הפלסטיני מבלי לסכן את העם הישראלי‪.‬‬ ‫‪4‬‬ ‫הרעיון הזה‪ ,‬אף שיש לו כמה גרסאות‪ ,‬מזוהה יותר מכול עם הנוסחה שהציע יגאל אלון‪.‬‬ ‫בבסיס "תוכנית אלון" עומד הרעיון שלפיו נוכחות צבאית ישראלית בבקעת הירדן‪ 5‬הופכת‬ ‫נסיגה ישראלית מיתר השטחים לנסיגה נטולת סיכונים ביטחוניים קיומיים‪ .‬ההיגיון הצבאי‬ ‫שביסודה קובע כי נוכחות צבאית ישראלית בבקעה מבטיחה את הפירוז של המדינה שתקום‬ ‫ממערב לבקעה‪ 6.‬המרחב שמדינת ישראל תפנה‪ ,‬בין בקעת הירדן במזרח לבין הקו הירוק‬ ‫במערב‪ ,‬יהיה מרחב לא ישראלי‪ ,‬אך הפירוז שלו ייאכף על ידי כוחות ישראליים‪ 7.‬על פי‬ ‫תוכנית אלון‪ ,‬מדינת ישראל מפסיקה להשתרע מן הים ועד הירדן‪ ,‬ועם זאת גבול הביטחון‬ ‫‪8‬‬ ‫של המדינה נותר נהר הירדן‪.‬‬ ‫התוכנית הונחה על השולחן הציבורי הישראלי מיד אחרי מלחמת ששת הימים‪ .‬עשרות‬ ‫השנים שחלפו מאז לא הפכו אותה ללא רלוונטית‪ .‬להפך‪ ,‬מאז שהחלו אירועי "האביב‬ ‫הערבי"‪ ,‬עלתה החשיבות הביטחונית של בקעת הירדן‪ .‬הכאוס הברוטאלי המתפשט במזרח‬ ‫התיכון‪ ,‬הממוטט משטרים ומרסק סדרים קיימים‪ ,‬מחזק את הטענה שהמשך נוכחות צבאית‬ ‫ישראלית בבקעת הירדן בכל הסדר עתידי הוא עניין קריטי‪.‬‬ ‫קריסת הסדרים הקיימים במזרח התיכון הופכת מיליוני בני אדם לפליטים‪ ,‬שחלקם‬ ‫מהגרים מהמזרח התיכון אבל רובם מהגרים בתוך המזרח התיכון‪ .‬רבים מהפליטים הללו הם‬ ‫פלסטינים‪ 9.‬אם תקום מדינה פלסטינית‪ ,‬עלולים מאות אלפים מהם לחצות את הירדן‪,‬‬ ‫להציף את פלסטין ולחולל אי־סדר בלב המדינה שזה עתה קמה‪ .‬הגירתם הלא מוסדרת של‬ ‫המונים לתוך פלסטין תביא להעברת המוקד של הכאוס המזרח תיכוני לתוך פלסטין‪.‬‬

‫מדינות ותיקות ויציבות לא החזיקו מעמד מול הכוחות הברוטאליים שהתפרצו באביב‬ ‫הערבי‪ .‬התמקמות של הכוחות הללו בפלסטין החדשה והחלשה עלולה להביא‬ ‫להתמוטטותה‪.‬‬ ‫במילים אחרות‪ :‬ההיגיון שבנוכחות צבאית ישראלית בבקעת הירדן נשען עד כה על‬ ‫הטענה שנוכחות כזאת מונעת מעבר של כוחות מתמרנים או הברחת כמויות גדולות של‬ ‫נשק לפלסטין‪ .‬היום יש להוסיף‪ ,‬שנוכחות צבאית ישראלית תמנע גם מעבר של אוכלוסייה‬ ‫רבה לפלסטין‪ 10.‬לכן‪ ,‬יש לנוכחות בבקעה חשיבות כפולה‪ :‬היא מונעת את ההתחמשות‬ ‫וההתחזקות של המדינה הפלסטינית‪ ,‬אך גם את קריסתה‪ 11.‬לפי הניתוח הזה‪ ,‬נוכחות‬ ‫ישראלית בבקעה תאפשר למדינת ישראל לגונן על עצמה מפני האיום של פלסטין‪ ,‬אך גם‬ ‫תגונן עליה מפני האיום של התמוטטות פלסטין‪ .‬ואם שתי ההבחנות הללו סבירות‪ ,‬אז גם‬ ‫המסקנה שנובעת מהן סבירה‪ :‬הנוכחות הצבאית הישראלית בבקעת הירדן היא קיר מגן‬ ‫אפקטיבי‪ ,‬השומר על ישראל מפני המזרח התיכון הגועש‪ ,‬והיא שמאפשרת לישראל לסגת‬ ‫‪12‬‬ ‫מיתר השטחים‪ ,‬מבלי להמר בכך על המשך קיומה‪.‬‬

‫מפנימים את התפנית הפרגמטית‬ ‫אם התוכנית כל כך אלגנטית ופשוטה‪ ,‬מדוע לא מממשים אותה? משום שאין בכל העולם‬ ‫הערבי מדינאי אחד שהיה מסכים לקבל אותה‪ .‬גם אם יימצא ביום מן הימים מדינאי‬ ‫פלסטיני נועז שיהיה מוכן להוביל את עמו לפשרה היסטורית‪ ,‬ולוותר על מימוש זכות‬ ‫השיבה‪ ,‬הוא יעשה זאת בתמורה למדינה בגבולות הגדה המערבית ולא רק על חלק מהגדה‬ ‫המערבית‪ .‬התרחיש שבו מישהו בהנהגה הפלסטינית יסכים לוותר לא רק על פליטים אלא‬ ‫גם על שטחים‪ ,‬לוקה בחוסר סבירות קיצונית‪ .‬תוכנית אלון על גרסאותיה השונות היתה‬ ‫תוכנית שהישראלים היו יכולים להסכים עליה בינם לבין עצמם‪ ,‬אך היא לא תוכנית שהם‬ ‫יכלו להגיע על בסיסה להסכמה עם הפלסטינים‪ .‬במרוצת הזמן‪ ,‬כשהתגלה שתוכנית אלון‬ ‫איננה תוכנית שיכולה להיות בסיס להסכם שלום‪ ,‬היא הלכה והתפוגגה‪.‬‬ ‫החולשה הגדולה של תוכנית אלון נבעה מכך שהיא נתפסה כתוכנית שמתיימרת לפתור‬ ‫את הסכסוך‪ 13.‬אך מה אם נסלק ממנה את היומרה הזאת? מה אם לא נשאל‪ ,‬האם התוכנית‬ ‫פותרת את הסכסוך‪ ,‬אלא רק‪ ,‬האם היא פתח ליציאה מן המלכוד? אם נפנים את התפנית‬ ‫הפרגמטית ובמקום לחפש את הדרך לסיים את הסכסוך נחפש רק את הדרך להינצל ממנו‪,‬‬ ‫‪14‬‬ ‫התוכנית הזאת‪ ,‬בהתאמות הנדרשות‪ ,‬יכולה להיבחן מחדש‪.‬‬ ‫על פי התקדים שנוסח בהסכמי קמפ דייוויד בין ישראל ובין מצרים‪ ,‬הסכם שלום מלא‬ ‫ייחתם על ידי הצד הערבי רק בתמורה לנסיגה ישראלית מוחלטת ומלאה‪ .‬זאת הלוא‬ ‫הנוסחה שעיצבה את השיח המדיני‪ :‬עומק הנסיגה כעומק השלום‪ .‬הפירוש הקלאסי של‬

‫הנוסחה הזאת הוא‪ ,‬שבתמורה לשלום מלא תבצע ישראל נסיגה מלאה‪ .‬אך אולי אפשר‬ ‫לפרש את המשוואה הזו גם אחרת‪ :‬בתמורה לשלום חלקי ישראל תיסוג נסיגה חלקית‪ .‬זהו‬ ‫הסדר שבו הפלסטינים אינם נדרשים לוותר על התביעה לשיבת הפליטים‪ ,‬וגם לא להכיר‬ ‫בריבונות הישראלית על אדמת הקודש המוסלמית כמצב של קבע‪ ,‬ואילו ישראל איננה‬ ‫נדרשת לסגת מכל השטחים‪ .‬ישראל מותירה בידיה את גושי היישובים ואת מרחבי‬ ‫הביטחון‪ .‬זהו הסדר שאינו הסכם שלום‪ ,‬אך הוא מסיים את מצב המלחמה‪.‬‬ ‫רבים בישראל שכחו שלא רק להסדר שלום בתמורה לנסיגה מלאה יש תקדים‪ ,‬גם להסדר‬ ‫חלקי בתמורה לנסיגה חלקית יש תקדים‪ .‬זהו ההסכם שמדינת ישראל‪ ,‬בהובלת יצחק רבין‪,‬‬ ‫חתמה עם מצרים בשנת ‪ 1975‬בתיווכו של הנרי קיסינג'ר‪ .‬מדינת ישראל הסכימה להסיג את‬ ‫כוחותיה עשרות קילומטרים מקווי הפסקת האש‪ ,‬ובתוך כך גם ויתרה על שדות נפט יקרים‪,‬‬ ‫אך הותירה את כוחותיה בחלקים אחרים של חצי האי סיני‪ .‬ההסכם לא היה הסכם שלום‬ ‫אלא הסכם להפסקה של מצב המלחמה‪ .‬ההסכם הזה לא נחקק בתודעה הציבורית משום‬ ‫שארבע שנים לאחריו נרקמו ההסכמים הדרמטיים‪ ,‬המסעירים‪ ,‬של קמפ דייוויד‪ ,‬והותירו‬ ‫בצל את ההסדרים החלקיים של רבין וקיסינג'ר‪.‬‬ ‫השאיפה לשחזור של הסכם שלום מלא‪ ,‬כמו ההסכם השני עם מצרים‪ ,‬גם בזירה‬ ‫הפלסטינית‪ ,‬מכשילה כבר שנים רבות את ההתקדמות המדינית‪ .‬נראה שהתקדים שיש‬ ‫לשחזר איננו הסכם השלום השני עם מצרים‪ ,‬אלא ההסכם שקדם לו‪ ,‬הראשון והחלקי‪.‬‬ ‫להחליף את מורשת בגין במורשת רבין‪ ,‬ואת הישג השלום של קמפ דייוויד בהסדר המתון‬ ‫של קיסינג'ר‪ .‬נסיגה חלקית תמורת שלום חלקי‪.‬‬ ‫נסכם‪ :‬אם בקעת הירדן‪ 15‬וגושי היישובים‪ 16‬יישארו בידיים ישראליות‪ ,‬אז למדינה‬ ‫הפלסטינית שתקום בשאר השטח יהיה רצף טריטוריאלי‪ ,‬והיא לא תכווץ את מדינת ישראל‬ ‫לגבולות שאינם בני הגנה‪ 17.‬וכך נסיגה חלקית מוציאה את ישראל מהמלכוד‪ .‬היא מסיימת‬ ‫את השליטה הצבאית הישירה על האוכלוסייה האזרחית הפלסטינית מצד אחד‪ ,‬ומותירה את‬ ‫ישראל מוגנת מבחינה צבאית מצד שני‪.‬‬ ‫התוכנית הזאת מוציאה ממלכוד עמוק לא פחות גם את הפלסטינים‪.‬‬

‫המלכוד הפלסטיני‬ ‫הסדר קבע שיביא סופיות לסכסוך‪ ,‬אשר אליו היו מכוונים כלל המאמצים המדיניים‬ ‫בעשרות השנים האחרונות‪ ,‬נתפס בציבור הישראלי כעסקת חליפין של שטחים תמורת‬ ‫שלום‪ .‬אך זהו ניסוח שגוי של עסקת החליפין‪ .‬ניסוח מוצלח יותר של העסקה הוא‪'67 :‬‬ ‫תמורת ‪ .'48‬הפלסטינים נדרשים בהסדר כזה לוותר על זכות השיבה‪ ,‬וישראל נדרשת לוותר‬ ‫על שטחים‪ .‬ישראל תיסוג ממה שכבשה ב־‪ 1967‬והפלסטינים יסכימו לוותר על שיבתם של‬

‫פליטי ‪ 1948‬אל תוך גבולות ישראל‪ .‬שטחים תמורת פליטים‪ .‬הבעיה עם עסקת החליפין‬ ‫הזאת היא‪ ,‬שבנרטיב הפלסטיני הטראומה של ‪ '48‬גדולה מזו של ‪ .'67‬הזיכרונות של האסון‬ ‫שהתרחש ב־‪ '48‬רודפים את הפלסטינים הרבה יותר מאשר הכיבוש של ‪ .'67‬אם כדי להגיע‬ ‫להסכם שבו ישראל נסוגה מהשטחים הפלסטינים צריכים לוותר על שיבת הפליטים‪,‬‬ ‫המשמעות היא שבתמורה למדינה הם נדרשים להפנות את גבם לחמישה מיליון פליטים‪.‬‬ ‫‪18‬‬ ‫זהו הסדר שתובע מהם לבגוד בעם שלהם בכדי להגיע לשלום עם העם שלנו‪.‬‬ ‫לא מדובר רק בבגידה לאומית‪ ,‬מבחינת רבים מהם זו גם עברה דתית‪ .‬על פי פירוש רווח‪,‬‬ ‫אין לגיטימציה דתית לריבונות שאיננה מוסלמית על שטח שבעברו היה בריבונות‬ ‫מוסלמית‪ .‬ארץ ישראל היתה במשך מאות בשנים תחת שלטון אסלאמי‪ ,‬ולכן הריבונות‬ ‫היהודית עליה איננה לגיטימית מבחינה דתית והמוסלמים מצווים להיאבק כדי לבטל את‬ ‫הריבונות הזאת‪ 19.‬התביעה הישראלית מהפלסטינים להכריז על סוף הסכסוך וסוף התביעות‪,‬‬ ‫היא תביעה להכיר בכך שהריבונות הזרה על האדמה המוסלמית היא נצחית‪ .‬לכן‪ ,‬מדינה‬ ‫פלסטינית שתקום מתוך הסכם קבע עם ישראל היא מדינה שקמה על חשבון ההלכה‬ ‫‪20‬‬ ‫האסלאמית‪.‬‬ ‫הכרזה פלסטינית על סוף הסכסוך וסיום התביעות היא אפוא בגידה בפליטים ועברה על‬ ‫‪21‬‬ ‫ההלכה‪ .‬כדי לעשות שלום‪ ,‬הפלסטינים צריכים לחטוא בחטא דתי ובחטא לאומי‪.‬‬ ‫כך שלא רק הישראלים ממולכדים‪ ,‬גם הפלסטינים‪ .‬הנה המלכוד הפלסטיני‪ :‬הדרך היחידה‬ ‫שלהם למדינה עצמאית וריבונית היא בהמרת זהות לאומית ודתית‪ 22.‬שימור הנאמנות‬ ‫הלאומית והדתית ימנע מהם עצמאות מדינית‪ .‬הסדר מן הסוג שהציע אהוד ברק‪ ,‬כמו גם‬ ‫המתווה שהציע קלינטון‪ ,‬כמו גם חוזה השלום שהציע אולמרט‪ ,‬ממלכד את הפלסטינים‪ .‬אין‬ ‫זה מפתיע שכאשר דוחקים את הפלסטינים לפינה שבה הם נדרשים לבחור בין זהותם לבין‬ ‫עצמאותם‪ ,‬רובם בוחרים בזהות ולא בעצמאות‪.‬‬ ‫יש אפשרות אחרת‪ .‬על פי ההלכה המוסלמית יש אפשרות לחתום על הסכם שביתת נשק‬ ‫עם אויב‪ ,‬אך התנאי הוא שזהו הסכם לא קבוע‪ 23.‬הסכם ארעי של שביתת נשק‪ ,‬שאין בו‬ ‫הכרה בצד השני‪ ,‬מכונה במסורת המוסלמית "ֻה ְד ָנ ה"‪ 24.‬בניגוד להסכם המעביר את‬ ‫הפלסטינים על דתם‪ ,‬ההודנה היא חלק מדתם ומאמונתם‪ .‬לכן יש לדייק ולומר שהסדר‬ ‫חלקי איננו הסדר ביניים‪ .‬הוא איננו שלב ראשון המוליך לקראת הסדר קבע‪ .‬עבור‬ ‫הפלסטינים כל הסדר קבע מחייב ויתור מוחלט על חלום שיבת הפליטים והכרה בנצחיות‬ ‫של הריבונות הזרה על אדמת וקף‪ .‬משום כך ההסכם צריך להיות מרוקן מרטוריקה של‬ ‫נצחיות ומשוחרר מהקונספציה של קביעות‪ .‬למרבה הפרדוקס‪ ,‬ככל שההסדר ייתפס כחלקי‬ ‫יותר וכארעי יותר‪ ,‬כך הוא יהיה יציב יותר ובטוח יותר‪.‬‬ ‫כאן בא לידי ביטוי אחד היתרונות הגדולים של רעיון ההסדר החלקי‪ :‬הוא משחרר לא רק‬ ‫את הישראלים אלא גם את הפלסטינים מהמלכוד‪ .‬בתמורה להסכם הפסקת אש ארוך טווח‬

‫עם ישראל הפלסטינים מקבלים מדינה ריבונית עם רצף טריטוריאלי‪ ,‬מבלי להכיר בישראל‬ ‫‪25‬‬ ‫ומבלי לוותר על זכות השיבה‪.‬‬ ‫נסכם‪ :‬נסיגה חלקית של ישראל מהשטח‪ ,‬ללא התחייבות של הפלסטינים לסיום התביעות‪,‬‬ ‫עשויה לחלץ הן את הישראלים והן את הפלסטינים מהמלכוד‪ :‬הישראלים ישתחררו‬ ‫מהכיבוש מבלי לסכן את הביטחון‪ ,‬והפלסטינים יקבלו מדינה מבלי לשנות את הזהות‪.‬‬

‫מזרח תיכון חדש‬ ‫במשך שנים ארוכות השאיפה הדיפלומטית של הקהילה הבין־לאומית היתה להביא להסכם‬ ‫בין ישראל לבין הפלסטינים‪ ,‬שיסיים את הסכסוך וישים קץ לתביעות ההדדיות‪ .‬אך כל‬ ‫הניסיונות הדיפלומטיים לפתור את הסכסוך הגיעו למבוי סתום‪ .‬יש אומרים שהיה על‬ ‫הישראלים להציע עוד יותר מכפי שהציעו על מנת לפתות את הפלסטינים להגיע להסדר‬ ‫שלום היסטורי‪.‬‬ ‫הלוגיקה הדיפלומטית של ההסדר החלקי הפוכה‪ .‬במקום שישראל תציע לפלסטינים יותר‪,‬‬ ‫עליה לבקש מהם פחות‪ .‬בהסדר החלקי‪ ,‬הפלסטינים אינם נדרשים לוותר על השיבה‪ ,‬הם‬ ‫אינם צריכים להשלים עם נוכחות זרה על האדמה הקדושה וגם לא לחתום על סופיות‬ ‫הסכסוך וסוף התביעות‪ .‬זאת נוסחה פשוטה‪ :‬הם לא משנים את הזהות שלהם ואנחנו לא‬ ‫מוותרים על הביטחון שלנו‪ .‬אחד מגדולי הדיפלומטים של המאה העשרים‪ ,‬הנרי קיסינג'ר‪,‬‬ ‫‪26‬‬ ‫כבר הבחין שכאשר דיפלומטיה טוטלית נכשלת‪ ,‬יש לעבור לדיפלומטיה חלקית‪.‬‬ ‫נשמע רציונלי‪ ,‬פשוט וכל כך מתבקש‪ ,‬אבל נראה שהמציאות הקונקרטית מורכבת יותר‪.‬‬ ‫מהאינטלקטואלים הפלסטינים שהתראיינו לספר למדתי‪ ,‬שהסיכוי שהפלסטינים יסכימו‬ ‫להסדר חלקי הוא נמוך‪ .‬כלקח מהסכמי אוסלו‪ ,‬הפלסטינים נעשו חשדנים מאוד כלפי הסדרי‬ ‫ביניים‪ .‬הם חוששים שאלו ניסיונות מתוחכמים של הצד החזק להנציח את הכיבוש ואת‬ ‫ההשפלה‪ .‬עם זאת‪ ,‬ייתכן שהשינויים במזרח התיכון מייצרים אקלים מדיני שעשוי להיות‬ ‫ידידותי יותר להסדרים חלקיים‪.‬‬ ‫המזרח התיכון עובר שינויים מרחיקי לכת‪ .‬רעידת האדמה האזורית כיוונה את הזרקור‬ ‫העולמי לשני סכסוכים המאפילים על הסכסוך הישראלי־ערבי‪ :‬ההתנגשות בין מדינות‬ ‫הלאום הערביות ובין המדינה האסלאמית‪ ,‬והסכסוך ההיסטורי בין השיעה ובין הסונה‪.‬‬ ‫השינויים הגדולים הללו מערערים את הסדר ואיתו את הוודאות‪ ,‬אך מגולמת בהם גם‬ ‫הזדמנות מדינית לישראל‪ .‬ישנו אינטרס של כמה מדינות להקים ציר סוני־ישראלי כמשקל‬ ‫נגד לציר השיעי‪ .‬המדינות הסוניות כבר אינן מזהות את העניין הפלסטיני כנושא המרכזי‬ ‫על סדר היום שלהן‪ ,‬ונראה שהיו רוצות למצוא דרך לדחוק אותו לשוליים גם מבלי לפתור‬ ‫אותו לחלוטין‪.‬‬

‫גם הן ממולכדות‪ :‬הניסיון המקובל לכרוך את סיום השליטה הישראלית בשטחים בפתרון‬ ‫מוסכם לבעיית הפליטים‪ ,‬מנציח את השליטה הישראלית בשטחים ועל כן מקשה על כינון‬ ‫יחסים בריאים ותקינים בינן ובין ישראל‪ .‬סיום השלטון הצבאי על האוכלוסייה בשטחים‬ ‫הוא אינטרס ישראלי‪ ,‬והוא גם אינטרס של הסעודים‪ ,‬המצרים וחלק ממדינות המפרץ‪.‬‬ ‫מדינות ערב הסוניות יכולות לסייע ליצירת אקלים שיאפשר לפלסטינים להרגיש בנוח עם‬ ‫הסדר חלקי — הסדר המסיים את השלטון על רוב השטחים שממזרח לקו הירוק מבלי להכיר‬ ‫‪27‬‬ ‫בלגיטימיות של הריבונות היהודית בשטחים שממערב לקו הירוק‪.‬‬

‫הסכסוך יימשך‬ ‫גם לאחר חתימה על הסדר חלקי והכרזה על שביתת נשק‪ ,‬סביר להניח שהסכסוך יימשך‪.‬‬ ‫ניתן לשער שבשלב כלשהו ההסדר יופר והאלימות תחזור‪ .‬הכוחות ההיסטוריים המתחזקים‬ ‫את הסכסוך הזה עקשניים מדי‪ ,‬האנרגיה הזהותית המתדלקת אותו עוצמתית מדי‪ .‬נראה‬ ‫שהסכם אי־לוחמה לא יביא בטווח הארוך להפסקת הלוחמה‪.‬‬ ‫אך התפנית המחשבתית הפרגמטית מאפשרת לנו לחשוב אחרת על תכליתן של תוכניות‬ ‫מדיניות‪ .‬כוחו של ההסדר החלקי איננו בכך שהוא מסיים את הסכסוך‪ ,‬אלא בכך שהוא‬ ‫מארגן אותו מחדש‪ .‬הגבולות החדשים שייקבעו בהסדר החלקי לא יבטלו את העימות‪ ,‬הם‬ ‫ישנו את אופי העימות‪ .‬הם יהפכו אותו מקונפליקט בין מדינה לבין הנתינים שלה‪,‬‬ ‫לקונפליקט בין מדינה ובין השכנים שלה‪ .‬על כן‪ ,‬התוכנית הזאת לא מעניקה ביטחון מוחלט‬ ‫אלא ביטחון קיומי‪ .‬זהו מהלך שלא מסיר את האיום מחייהם של הישראלים אלא מסיר את‬ ‫האיום מחייה של ישראל‪.‬‬ ‫לא מדובר ב"ניהול הסכסוך"‪ .‬צמד המילים הללו הוא כיום שם נרדף להמשך המצב‬ ‫הקיים‪ .‬מטרת הארגון המחודש של הסכסוך היא לשנות את המצב הקיים מן היסוד‪ .‬תוכנית‬ ‫ההסדר החלקי הופכת סכסוך בין כובש לבין נכבש מבפנים לסכסוך בין מדינה לבין אויביה‬ ‫מבחוץ‪ .‬הארגון המחודש של הבעיה חיוני על מנת שנוכל להמשיך ולהתמודד איתה‪ .‬בניגוד‬ ‫לפרדיגמה הרווחת‪ ,‬שלפיה יש לכונן גבולות חדשים על מנת להביא לשלום‪ ,‬יש לכונן‬ ‫גבולות חדשים על מנת להמשיך ולנהל את מצב המלחמה‪.‬‬ ‫השאיפה להסדר קבע נבלמה לאורך השנים שוב ושוב כשהתנגשה בסוגיות הנפיצות של‬ ‫הסכסוך ובראשן עתיד הפליטים ומעמד הקבע של ירושלים‪ .‬השמטת הדרישה הישראלית‬ ‫לסופיות הסכסוך ולחתימה על הסכם "סוף התביעות"‪ ,‬מחלצת את ההסדר החלקי‬ ‫מהתמודדות עם הבעיות הקשות הללו‪ .‬גבולות הקבע‪ ,‬עתיד ירושלים‪ ,‬שאלת הפליטים‪,‬‬ ‫יחסי הגדה והרצועה ועוד בעיות רבות נוספות הנוגעות לגרעין הסכסוך‪ ,‬אינן על שולחן‬ ‫הדיונים של ההסדר החלקי‪ 28.‬כל הבעיות הללו ימשיכו לבעבע ביחסיהם של הישראלים‬

‫והפלסטינים גם לאחר חתימה על הסדר חלקי‪ .‬אך דווקא האופי החלקי והפגום של ההסדר‬ ‫מקרב אותו לחברה הישראלית‪ .‬ההסדר החלקי‪ ,‬שבמסגרתו הכיבוש יצטמצם והביטחון‬ ‫הקיומי יישמר‪ ,‬נותן מענה לדאגה העיקרית של הימין החדש ולדאגה העיקרית של השמאל‬ ‫החדש‪ .‬לכן יש בו פוטנציאל להסכמה ישראלית רחבה‪.‬‬

‫פרק ב‬ ‫רעיון ההתפצלות‬ ‫הפרגמטיסט הישראלי הוא מי שהעמדות שלו אינן חלק מהזהות שלו‪ .‬הפוליטיקה איננה‬ ‫הזירה שבאמצעותה הוא מביע את ההשתייכות השבטית שלו‪ ,‬אלא מרחב שבו הוא מתמודד‬ ‫עם האתגרים המאיימים על הקיום שלו‪ .‬תוכנית ההסדר החלקי מדגימה את החשיבה הזאת‪,‬‬ ‫אך היא תוכנית דרמטית משום שהיא משנה את גבולות המדינה‪ .‬ניתן לשקול גם רעיונות‬ ‫יותר מינוריים‪ ,‬שלא מותירים יישובים יהודיים מחוץ למרחב השליטה הישראלי‪.‬‬ ‫כיוון מעניין הוצג על ידי הנרי קיסינג'ר‪ .‬בסוף ‪ 2016‬הביע המדינאי הוותיק את ספקנותו‬ ‫באשר לאפשרות ההקמה של מדינה פלסטינית עצמאית בתקופה הנוכחית‪ .‬בריאיון למגזין‬ ‫"אטלנטיק" הבחין קיסינג'ר שכוחות אדירים שפועלים במזרח התיכון מפרקים את מדינות‬ ‫הלאום לרסיסים‪ .‬לוב קרסה וכמוה גם עיראק וסוריה‪ .‬בתנאים הנוכחיים‪ ,‬פלסטין החדשה‬ ‫והקטנה לא תחזיק מעמד‪ .‬אך לפי קיסינג'ר‪ ,‬החלופה למדינה פלסטינית ריבונית ועצמאית‬ ‫איננה שימור המצב הקיים אלא הגברה והעצמה משמעותית של תופעות שכבר קיימות‪ .‬על‬ ‫ישראל‪ ,‬אומר קיסינג'ר‪ ,‬להרחיב את הסמכויות‪ ,‬את מידת השליטה‪ ,‬את הסמלים הלאומיים‬ ‫ואת המאפיינים הריבוניים של הרשות הפלסטינית‪ ,‬ובכך להגביר את מידת האוטונומיה‬ ‫שלה עד למצב של "כמעט מדינה"‪ ,‬וכל זאת מבלי לתבוע מהפלסטינים לראות בכך את סוף‬ ‫‪29‬‬ ‫הסכסוך ולחתום על "סוף התביעות"‪.‬‬ ‫כיוון מעניין אחר הוצע על ידי א"ב יהושע‪ .‬בסוף ‪ 2016‬אמר הסופר הישראלי המוערך‪,‬‬ ‫שהגיע למסקנה שכינונה של מדינה פלסטינית עצמאית ומלאה איננו אפשרי בטווח הנראה‬ ‫לעין‪ .‬בדומה לקיסינג'ר‪ ,‬גם יהושע סבור שאף שהסדר כולל אינו אפשרי‪ ,‬צעדים חלקיים‬ ‫לצמצום הכיבוש אפשריים בהחלט‪ .‬יהושע מציע לנקוט יוזמה שתשדרג את מצבם של כל‬ ‫הפלסטינים שאינם חיים תחת האוטונומיה הפלסטינית‪ .‬לשיטתו‪ ,‬יש לאפשר לעשרות אלפי‬ ‫הפלסטינים החיים בשטחי סי להפוך לתושבי מדינת ישראל‪.‬‬ ‫קיסינג'ר הציע להעצים את האוטונומיה הפלסטינית; יהושע הציע להגביר את הזכויות‬ ‫של הפלסטינים שאינם חיים באוטונומיה‪ .‬החיבור בין שני הרעיונות הללו עשוי להוות‬ ‫השראה לתוכניות פרגמטיות שיחלצו את ישראל ממלכוד ‪ .67‬בשורות הקרובות אציג שלד‬

‫של אחת מהן כחומר למחשבה‪.‬‬

‫כמעט מדינה‬ ‫את המרכיב הראשון של ההתפצלות‪ ,‬זה הקיסינג'ריאני‪ ,‬אפשר לממש בשילוב של שני‬ ‫מאמצים — האחד דיפלומטי והשני טריטוריאלי‪ .‬התכלית של המאמץ הדיפלומטי תהיה‬ ‫הגברת העוצמה הסימבולית של הישות הפלסטינית‪ ,‬והתכלית של המאמץ הטריטוריאלי‬ ‫תהיה הגדלת מידת החירות המעשית והיומיומית של הפלסטינים‪ .‬שניהם יחד עשויים לכונן‬ ‫‪30‬‬ ‫מציאות שבה יש דרגה גבוהה של התפצלות ללא סיכון ביטחוני גבוה‪.‬‬ ‫המאמץ הדיפלומטי‪ .‬הרשות הפלסטינית רואה את עצמה כישות פוליטית עצמאית ונפרדת‬ ‫מישראל‪ .‬התודעה הזאת היא נכס ישראלי‪ .‬ישנם מומחים שחוששים שזהו נכס שאיננו‬ ‫מובטח‪ ,‬ושעל ישראל לטפח חשיבה זאת ולהגביר אותה‪ .‬נראה שמבין כל הפעולות שבכוחן‬ ‫להביא להעצמה סימבולית ותודעתית של העצמאות הפלסטינית‪ ,‬ישנן שתי פעולות‬ ‫שיכולות להיות אפקטיביות במיוחד‪ .‬הראשונה שבהן היא הכרה ישראלית ברשות‬ ‫הפלסטינית כמדינה‪.‬‬ ‫בשנים האחרונות מנהלת הרשות הפלסטינית מאמץ דיפלומטי על מנת להשיג הכרה‬ ‫בין־לאומית בעצמאותה‪ .‬פסגת שאיפתה היא להביא את העצרת הכללית של האו"ם ואת‬ ‫מועצת הביטחון של האו"ם להכיר בה כמדינה עצמאית‪ ,‬ועל כן כחברה מלאה במשפחת‬ ‫העמים‪ .‬מדינת ישראל‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬נאבקת במאמץ הפלסטיני לזכות בהכרה בין־לאומית‬ ‫כזאת‪ .‬היא הצליחה לגייס את עוצמתה הדיפלומטית של ארצות הברית בכדי למנוע את‬ ‫ההכרה בעצמאותה המדינית של פלסטין במועצת הביטחון‪ .‬הטיעון של ישראל ושל ארצות‬ ‫הברית מבוסס על ההיגיון המדיני הקונבנציונלי‪ ,‬שעל פיו התכלית של התהליך המדיני‬ ‫במזרח התיכון היא הסדר שלום בין ישראל לבין הפלסטינים‪ ,‬ומכאן שתקומתה של המדינה‬ ‫הפלסטינית צריכה לבוא רק במסגרת הסכם קבע עם ישראל‪ .‬אך אם נבחר לשנות את צורת‬ ‫המחשבה שלנו ולהמיר את השאיפה לשלום בשאיפה ליציאה מהמלכוד‪ ,‬אזי גם היחס‬ ‫להכרה בין־לאומית במדינה פלסטינית עשוי להשתנות‪ .‬כל עוד ישראל שואפת לפתור את‬ ‫הסכסוך‪ ,‬הכרה בין־לאומית בפלסטין שאינה נובעת ממשא ומתן היא אכן מעשה בעייתי‪.‬‬ ‫אך אם ישראל תשאף "רק" לארגן מחדש את הסכסוך‪ ,‬אזי הכרה בין־לאומית בפלסטין‬ ‫עשויה להיות דווקא יתרון‪ 31.‬כלומר‪ ,‬ייתכן שעל ישראל להפסיק את המאבק במאמץ‬ ‫‪32‬‬ ‫הדיפלומטי של הרשות הפלסטינית ובמקום זאת להצטרף אליו‪.‬‬ ‫ישנה פעולה נוספת שיכולה להישקל‪ ,‬אשר תגביר באופן דרמטי את ההון הסימבולי של‬ ‫הישות הפוליטית הפלסטינית‪ :‬העתקת שכונות ממזרח ירושלים למרחב השלטון העצמי‬ ‫הפלסטיני‪ .‬ישנן שכונות במזרח ירושלים שאין להן עבר יהודי ואין בהן התיישבות יהודית‪,‬‬

‫ועל כן העברה שלהן לידיים פלסטיניות לא תפגע בהון הסימבולי היהודי — אך תעצים‬ ‫מאוד את ההון הסימבולי הפלסטיני‪ .‬כך הרשות לא רק תוכרז כמדינה‪ ,‬אלא גם תהיה לה‬ ‫‪33‬‬ ‫בירה — בירושלים‪.‬‬ ‫המאמץ הטריטוריאלי‪ .‬האיום הראשי על מידת העצמאות הלאומית של הפלסטינים איננו‬ ‫סימבולי אלא מעשי‪ .‬התנועה במרחבי הגדה המערבית נשלטת על ידי הצבא הישראלי‪ .‬אף‬ ‫שרוב הערבים המתגוררים בשטחים נמצאים בתחום החסות של הרשות הפלסטינית‪ ,‬כשהם‬ ‫מבקשים לנוע ממקום אחד ברשות הפלסטינית למקום אחר ברשות הפלסטינית‪ ,‬הם כמעט‬ ‫תמיד נדרשים לעבור דרך מרחב הנמצא בשליטה ישראלית מלאה — שטח ‪ .C‬כלומר‪ :‬מקום‬ ‫המגורים שלהם נמצא (יחסית) בשליטתם‪ ,‬אך התנועה שלהם לא בשליטתם‪ .‬תחושת‬ ‫"הכיבוש" ממוקדת בעיקרה במעבר דרך שטחי ‪ ,C‬שבהם עוברים פלסטינים במחסומים‪,‬‬ ‫נעצרים על ידי פטרולים מזדמנים ומתחככים בחיילים ישראלים‪.‬‬ ‫ישראל יכולה להציב לעצמה שאיפה אסטרטגית‪ :‬לבטל את כל מוקדי החיכוך הללו‬ ‫ולהגביר בצורה משמעותית את החירות הפלסטינית המעשית‪ .‬כדי לממש שאיפה זאת‪,‬‬ ‫ישראל תצטרך להרחיב את השטחים שבשליטת הפלסטינים על ידי העברת חלקים משטחי‬ ‫‪ C‬לרשות‪ ,‬ולצרף פתרונות טכנולוגיים ואדריכליים‪ ,‬שיכללו מנהרות‪ ,‬גשרים וכבישים‬ ‫עוקפים‪ ,‬שיאפשרו לכל הפלסטינים החיים בשטחי הרשות לנוע ממקום למקום בלי לעבור‬ ‫דרך שטחים שבשליטת ישראל‪ 34.‬זהו פרויקט אדריכלי אדיר ומורכב‪ ,‬אבל הוא פרויקט‬ ‫אסטרטגי ראוי לישראל‪ .‬הרעיון הוא שגם אם לא ניתן להשיג רצף טריטוריאלי בין כל‬ ‫החלקים של האוטונומיה הפלסטינית המוגברת‪ ,‬ניתן להשיג רצף תנועתי ביניהם‪ .‬בנוסף‪,‬‬ ‫ישראל תימנע מהרחבה של היישובים שמחוץ לגושים‪ ,‬על מנת שלא להוסיף אילוצים‬ ‫ביטחוניים חדשים אשר יקשו על יצירת רצף תנועה פלסטיני‪.‬‬ ‫המיזוג של שני המאמצים‪ ,‬הדיפלומטי והטריטוריאלי‪ ,‬יגדיל את תודעת הריבונות‬ ‫הפלסטינית ברמה הסמלית‪ ,‬ויקטין את הנשלטות של הפלסטינים ברמה המעשית‪ 35.‬שני‬ ‫‪36‬‬ ‫המהלכים הללו יצטרפו זה לזה וייצרו אפקט משמעותי של התפצלות‪.‬‬ ‫אין כאן פתרון לסכסוך‪ ,‬יש כאן הדגמה לצורה שבה ניתן לארגן אותו מחדש‪ :‬מצד אחד‪,‬‬ ‫ישראל לא מפנה יישובים‪ 37‬ולא מסיגה את הצבא‪ ,‬מצד שני‪ ,‬מרחב השלטון העצמי‬ ‫הפלסטיני יהיה מרחב טריטוריאלי שבו יש חיבור תנועתי רציף בין כל חלקיו — עם בירה‬ ‫בירושלים‪.‬‬

‫כמעט אזרחים‬ ‫אף שהרוב המוחלט של הפלסטינים בגדה המערבית מתגוררים בשטחי ‪ A‬ו־‪ ,B‬ישנם‬

‫עשרות אלפים שאינם חיים במרחבי השלטון העצמי הפלסטיני‪ .‬הפלסטינים המתגוררים‬ ‫בשטחי ‪ C‬הם אוכלוסייה ערבית שנפלה בין הכיסאות‪ .‬הם אינם נהנים מאזרחות ישראלית‬ ‫כמו ערביי ישראל והם אינם משתתפים בשלטון עצמי כמו תושבי הרשות‪ .‬הם נשלטים‬ ‫באופן ישיר על ידי הצבא הישראלי‪ ,‬התנועה שלהם מוגבלת והזכויות שלהם פגועות‪.‬‬ ‫הבעיה של הפלסטינים תושבי שטח ‪ C‬חמורה מסיבה נוספת‪ .‬שטח ‪ C‬הוא המרחב שבו‬ ‫חיים גם המתנחלים ועל כן נוצרת מציאות יומיומית שבה חיים זה לצד זה יהודים שהם‬ ‫אזרחי מדינת ישראל ופלסטינים שכבושים על ידי מדינת ישראל‪ .‬הפער בין האוכלוסיות‬ ‫יוצר אפליה כואבת וצורמת במיוחד‪ .‬הפעולות שאותן ציינתי קודם לכן מגדילות אמנם את‬ ‫השלטון העצמי הפלסטיני‪ ,‬אך הן לא מעניקות מענה לפלסטינים שימצאו את עצמם מחוץ‬ ‫לשטחי הרשות‪ .‬לפיכך נראה שבנוסף להרחבת שטחי השלטון העצמי הפלסטיני וההגברה‬ ‫שלו‪ ,‬יש לנקוט מהלך משלים הנוגע לתושבי השטח שאינו נתון לשלטון עצמי פלסטיני‪.‬‬ ‫ישראל יכולה לאפשר לעשרות אלפי הפלסטינים החיים בשטח ‪ C‬להיות תושבי מדינת‬ ‫ישראל‪ .‬על פי הצעה זו‪ ,‬הפלסטינים שבשטחי ‪ C‬ייהנו מאותן זכויות להן זוכים ערביי מזרח‬ ‫ירושלים‪ ,‬וכלשונו של א"ב יהושע‪" :‬על ידי כך שאתה משדרג את מעמדם ונותן להם ביטוח‬ ‫לאומי ודמי אבטלה — אתה מוריד את הדרגות הממאירות של הכיבוש בשטח ‪ C".38‬לא‬ ‫מדובר בסיפוח השטח אלא במתן זכויות לאנשים החיים עליו‪ 39.‬יש לפעולה הזאת מחירים‪,‬‬ ‫ועם זאת הרוב היהודי המסיבי של מדינת ישראל לא יתערער בגלל כמה עשרות אלפי‬ ‫תושבים חדשים‪ .‬פעולה זו תיצור מציאות חדשה שבה הפער בין המתנחלים לפלסטינים‬ ‫החיים באותו מרחב יצטמצם בצורה דרסטית‪ ,‬האפליה תדעך והזכויות הפלסטיניות‬ ‫הפגועות ישתקמו‪.‬‬ ‫בקצרה‪ :‬ביסוד מאמץ ההתפצלות ישנם שני מהלכים מקבילים ומשלימים‪ .‬הראשון הוא‬ ‫הרחבה של שטחי השלטון העצמי הפלסטיני‪ ,‬שדרוג סמכויותיו וקישור בין החלקים השונים‬ ‫שלו‪ ,‬והמהלך המשלים הוא מתן תושבות ישראלית לפלסטינים שאינם חיים במרחבי‬ ‫השלטון העצמי הפלסטיני‪ .‬מצד אחד‪ ,‬שטחי ‪ A‬ו־‪ B‬יתרחבו ויהיו בפועל "כמעט" מדינה‬ ‫פלסטינית‪ ,‬ומצד שני‪ ,‬תושבי שטח ‪ C‬הנותרים יהיו "כמעט" אזרחים במדינה הישראלית‪.‬‬ ‫התוצאה תהיה צמצום דרמטי של השלטון על הפלסטינים — מבלי לצמצם באופן דרמטי את‬ ‫הביטחון של הישראלים‪.‬‬

‫פרק ג‬ ‫פרגמטיזם מדיני כגשר ישראלי‬ ‫שתי התוכניות מול מלכוד ‪67‬‬ ‫מדובר בעסקת חבילה ישראלית חדשה‪ ,‬שבה מוותרים על שני חלומות גדולים בתמורה‬ ‫לסיפוק שני צרכים בסיסיים‪ .‬מוותרים על חלום ההסדר המדיני שיביא שלום‪ ,‬ועל חלום‬ ‫ההתיישבות שתביא גאולה‪ ,‬אך מבטיחים מדינה שהיא גם מוגנת וגם יהודית‪ 40.‬שתי‬ ‫התוכניות שהצגתי מדגימות את הניסיון לממש עסקת חבילה כזאת‪ .‬עם זאת‪ ,‬אלו שתי‬ ‫תוכניות שונות ויש ביניהן הבדלים רבים‪ .‬מפתה לקטלג את תוכנית ההסדר החלקי כ"שמאל‬ ‫מתון" ואת רעיון ההתפצלות כ"ימין מתון"‪ .‬הפיתוי הזה נובע מהרגלים מחשבתיים‪ ,‬אך אני‬ ‫מקווה שניתן להתגבר עליו‪.‬‬ ‫הבדל אחד בין שתי התוכניות הוא איכותי‪ :‬ההסדר החלקי מבוסס על התערבות מדינית‬ ‫חיצונית שמשנה את המציאות‪ ,‬ואילו ההתפצלות מבוססת על הגברה והרחבה של תופעות‬ ‫שכבר קיימות במציאות‪ .‬הבדל נוסף הוא כמותי‪ :‬ההסדר החלקי יצמצם את הכיבוש יותר‬ ‫מאשר מהלך ההתפצלות‪ ,‬אך בהתפצלות כרוכים סיכונים ביטחוניים פחותים מאשר בהסדר‬ ‫‪41‬‬ ‫החלקי‪.‬‬ ‫על אף ההבדלים‪ ,‬שתי התוכניות מדגימות את אותם עקרונות‪ .‬בשתי התוכניות אין שאיפה‬ ‫לפתור את הבעיה אלא רק לצאת מהמלכוד‪ ,‬אין שאיפה לפתור את הסכסוך אלא להפוך‬ ‫אותו מבעיה קטלנית לבעיה כרונית‪.‬‬ ‫במהלך כתיבת הספר הצגתי לקהלים שונים את שתי התוכניות כדי לשמוע את‬ ‫תגובותיהם‪ .‬התגובות כמובן היו מגוונות‪ ,‬אבל היתה תגובה אחת שחזרה על עצמה כמעט‬ ‫בכל קבוצה‪" :‬אבל זה לא פותר את הבעיה"‪ .‬ספקנים מימין טענו שהתוכניות לא מסירות את‬ ‫כל האיומים הביטחוניים‪ ,‬ספקנים משמאל כעסו על שהתוכניות מותירות את צה"ל בחלק‬ ‫מהשטחים‪ .‬זו היתה תגובה שהפתיעה וגם תיסכלה אותי‪ .‬האם הם לא שמעו את דברי‪,‬‬ ‫שאלתי את עצמי‪ .‬הרי שוב ושוב הדגשתי שהתוכניות לא מתיימרות להשיג ביטחון מוחלט‬ ‫אלא רק ביטחון קיומי‪ ,‬שוב ושוב הדגשתי שהתוכניות אינן מתיימרות לפתור את הסכסוך‬ ‫אלא רק לצאת מהמלכוד‪ .‬מהתגובה הזאת למדתי עד כמה ההרגלים המחשבתיים שלנו‬

‫חזקים‪ .‬בכל הנוגע לסכסוך הישראלי־ערבי‪ ,‬ההרגלים המחשבתיים שלנו מקשים את המעבר‬ ‫מחשיבה דיכוטומית לחשיבה כמותית‪.‬‬ ‫חשיבה אידיאולוגית נוטה להיות דיכוטומית‪ :‬או שישראל היא חברה כובשת או שהיא‬ ‫חברה מוסרית; או שישראל נמצאת בסכסוך או שהיא חיה בשלום; או שהיא מיישבת את‬ ‫הארץ או שהיא בוגדת בזהותה ובערכיה‪ .‬חשיבה פרגמטית‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬נוטה להיות‬ ‫כמותית‪ .‬ראש העיר לשעבר של ניו יורק‪ ,‬רודולף ג'וליאני‪ ,‬נחשב לראש עיר מוצלח משום‬ ‫שבמשמרת שלו הפשע בעיר ירד בכ־‪ .40%‬אף אחד לא אמר שהוא ראש עיר כושל משום‬ ‫שאנשים עדיין נרצחים ברחובות‪ .‬בדומה‪ ,‬מנהיג שיצליח להוריד במידה ניכרת את מספר‬ ‫הנפגעים בתאונות הדרכים ייחשב למנהיג מוצלח‪ ,‬גם אם אנשים ימשיכו להיהרג בכבישים‬ ‫מדי יום‪ .‬על הקטל בדרכים‪ ,‬כמו על פשע‪ ,‬אנחנו חושבים חשיבה כמותית‪ ,‬ואילו על‬ ‫הסכסוך התרגלנו לחשוב חשיבה דיכוטומית‪ .‬לא שואלים‪ :‬כיצד להוריד את הטרור לרמה‬ ‫נסבלת‪ ,‬אלא‪ :‬כיצד לחסל אותו; לא שואלים‪ :‬כיצד אפשר להוריד את עוצמת הסכסוך‪ ,‬אלא‪:‬‬ ‫כיצד לסיים אותו; לא שואלים‪ :‬כיצד אפשר לצמצם את הכיבוש‪ ,‬אלא‪ :‬כיצד אפשר לבטל‬ ‫אותו‪.‬‬

‫שתי התוכניות כחומר למחשבה‬ ‫כפי שכבר כתבתי‪ ,‬השטחים אינם כבושים‪ ,‬אך הפלסטינים הם עם כבוש‪ .‬מי מבין הקוראים‬ ‫שמקבל את ההבחנה הזאת‪ ,‬יוכל גם לקבל את המסקנה שנובעת ממנה‪ :‬ככל שמורידים את‬ ‫עוצמת השליטה על העם הפלסטיני כך מצמצמים את הכיבוש שלו‪ .‬נסיגה ישראלית‬ ‫ממרחבי החיים הפלסטיניים והסרת מגבלות על זהות‪ ,‬תנועה והתפשטות יצמצמו באופן‬ ‫משמעותי את השליטה על הפלסטינים‪ ,‬גם אם ישראל תישאר על חלק מהאדמה‪ .‬במילים‬ ‫אחרות‪ ,‬התוכניות הפרגמטיות לא רק מחלצות את ישראל מהמלכוד הקיומי‪ ,‬הן גם מכווצות‬ ‫את הבעיה המוסרית‪.‬‬ ‫הקהילה הבין־לאומית לא מקבלת וככל הנראה לא תקבל את ההבחנה בין הכיבוש של‬ ‫השטח לבין הכיבוש של האנשים‪ ,‬ולכן תוכניות מהסוג שהצגתי לא יחלצו את ישראל‬ ‫מהלחץ הבין־לאומי ולא ירפאו את היחסים המורכבים שבין ישראל לבין מדינות אירופה‪.‬‬ ‫עם זאת‪ ,‬כיוון שהן ממתנות מאוד את החיכוך עם האוכלוסייה הפלסטינית‪ ,‬הן ממתנות גם‬ ‫את החיכוך שבין ישראל לבין הקהילה הבין־לאומית‪ .‬חשוב מכך‪ ,‬הן עשויות לסייע‬ ‫בהבראת היחסים שבין מדינת ישראל לבין צעירים יהודים רבים בעולם‪ .‬כיוון שהתוכניות‬ ‫הללו מחלישות את הצרימה המוסרית שבכפיית שלטון צבאי על אוכלוסייה אזרחית‪ ,‬הן‬ ‫מסירות חלק מהמכשולים הרגשיים שמפרידים בין צעירים יהודים בעולם לבין מדינת‬ ‫ישראל‪.‬‬

‫ולכן‪ ,‬מי שמפעיל על הסכסוך חשיבה בינארית לא יוכל להשלים עם תוכניות מן הסוג‬ ‫הזה‪ ,‬משום שהן לא מציעות ביטחון מוחלט לאזרחים הישראלים‪ ,‬אלא רק ביטחון קיומי‬ ‫למדינה הישראלית; ומשום שהן לא מסיימות את הכיבוש של האדמה‪ ,‬אלא רק מצמצמות‬ ‫את השליטה על האנשים‪ .‬מי שמצפה מתוכניות פוליטיות לרפא את המציאות מחולייה‬ ‫ולהבטיח שלום אמיתי‪ ,‬ביטחון מלא ומוסריות מזוקקת‪ ,‬לא יחוש בנוח עם הפשרות שהוצגו‬ ‫כאן‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬מי שנענה להזמנה להפעיל על הסכסוך חשיבה כמותית‪ ,‬עשוי למצוא‬ ‫בתוכניות הפרגמטיות הללו חומר פורה למחשבה‪.‬‬

‫המרחב הפרגמטי ושיקום ההקשבה הישראלית‬ ‫הפוליטיקה המגשרת בין ימין ובין שמאל יכולה לצמוח מתוך זירה רעיונית פרגמטית‪ .‬זו‬ ‫מבוססת על שלוש תשובות חדשות לשלוש שאלות ישנות‪ :‬א‪ .‬למה מצפים משינוי הגבול‬ ‫המזרחי של מדינת ישראל? מטרת שינוי הגבולות איננה לסיים את הסכסוך אלא לארגן‬ ‫אותו מחדש‪ .‬ב‪ .‬למה מצפים מתוכנית מדינית? מטרת התוכנית איננה לפתור את הבעיה‬ ‫אלא להפוך אותה מבעיה קיומית לבעיה שאיננה קיומית‪ .‬ג‪ .‬מה מעמדם של חלומות‬ ‫פוליטיים? זאת עסקת החליפין הגדולה‪ :‬ויתור על החלומות המקודשים תמורת הצרכים‬ ‫הקיומיים‪.‬‬ ‫המשבר האידיאולוגי גרם לימין להתייאש מהעם‪ ,‬מפני שהעם התייאש מארץ ישראל‪,‬‬ ‫וגרם לשמאל להתייאש מהעם‪ ,‬בגלל שהעם התייאש מהשלום‪ .‬אך התהליכים הללו התרחשו‬ ‫בשוליים‪ .‬הרוב הגדול לא התייאש‪ ,‬אלא השתנה‪ .‬בימין המירו את הגאולה בביטחון כדאגה‬ ‫מרכזית‪ ,‬ובשמאל המירו את השלום בכיבוש כדאגה מרכזית‪ .‬הימין הישן והשמאל הישן‬ ‫נדונו להתנגשות‪ ,‬אך הימין החדש והשמאל החדש יכולים להידבר — משום שבעוד‬ ‫שהשלום והגאולה באים זה על חשבון זה‪ ,‬הביטחון וסיום הכיבוש יכולים לחיות זה עם זה‪.‬‬ ‫במילים אחרות‪ ,‬המשבר של הרעיונות הוא ההזדמנות של ההקשבה‪.‬‬

‫מלחמה ושלום‬ ‫ההסדר החלקי‪ ,‬ההתפצלות המדינית ותוכניות פרגמטיות נוספות מדגימים פוליטיקה צנועה‪,‬‬ ‫שלא פותרת בעיות אלא מארגנת אותן מחדש‪ .‬הצניעות הזאת נוגעת למה שאפשר לצפות‬ ‫מהשלום‪ ,‬אך גם למה שאפשר לצפות מהמלחמה‪ .‬לא כולם שמים לב לכך שההתפכחות‬ ‫מהשלום היא רק תמונת ראי של ההתפכחות מהאפשרות לנצח במלחמה‪ .‬כבר עשרות שנים‬ ‫שמלחמות לא מסתיימות בניצחונות‪ .‬בעולם של מלחמות א־סימטריות אין ניצחונות‪.‬‬ ‫המעצמה האמריקאית לא ניצחה בווייטנאם; המעצמה הסובייטית לא ניצחה באפגניסטן;‬ ‫העוצמה הישראלית לא ניצחה בלבנון; וצה"ל גם לא מנצח ניצחון חד־משמעי במערכות‬

‫החוזרות ונשנות בעזה‪ .‬בכל מערכה צבאית דורש העם ניצחון ונעשה מתוסכל מתוצאות‬ ‫מעורפלות ולא מובהקות‪.‬‬ ‫אך כשם שאין ניצחון במלחמה‪ ,‬אין גם הסדר שלום‪ .‬כשם שאין הכרעה צבאית‪ ,‬אין גם‬ ‫הכרעה מדינית‪ .‬הסדרי שלום מתקיימים בין מדינות יציבות וחזקות; ניצחונות צבאיים יש‬ ‫רק בקרב בין צבאות סדירים ומאורגנים‪ .‬התפרקותן של המדינות לתאים שבטיים קטנים‬ ‫ולארגוני טרור זעירים‪ ,‬הובילה למצב של מערכות צבאיות שבהן אי אפשר לנצח ולמצב של‬ ‫הסדרים מדיניים שבהם אי אפשר לבטוח‪ .‬הקריאה של הימין "תנו לצה"ל לנצח" אבסורדית‬ ‫כמו התביעה של השמאל ל"שלום עכשיו"‪ .‬השמאל מזכיר שוב ושוב שכיום אי אפשר לנצח‬ ‫במלחמה‪ ,‬והימין מזכיר שוב ושוב שכיום אי אפשר להגיע לשלום — ושניהם צודקים! וגם‬ ‫טועים‪ .‬בעולם החדש יש להנמיך את הציפיות ממלחמה ומשלום‪ ,‬ולעבור מפוליטיקה‬ ‫שמנסה לשנות את המציאות לפוליטיקה שמתמזגת איתה‪.‬‬

‫אחרית דבר‬ ‫תיאודור הרצל התנגד לניסיון להחיות את השפה העברית‪ .‬הוא סבר שהעברית מתה ושאין‬ ‫סיכוי להנשים אותה לחיים חדשים‪ .‬לספקנות של הרצל היתה סיבה טובה‪ ,‬אין תקדים‬ ‫לתופעה שבה שפה עתיקה שנשתכחה חוזרת להיות שפת הדיבור של עם‪.‬‬ ‫אחד העם התנגד לניסיון לקבץ את רוב העם היהודי בארץ ישראל‪ .‬הוא סבר שהארץ‬ ‫שוממה ושמבחינה רציונלית אין סיכוי לכנס אל תוכה מסה קריטית של העם היהודי‪.‬‬ ‫לספקנות של אחד העם היתה סיבה טובה‪ ,‬אין תקדים לעם מפוזר שהתקבץ מחדש במולדתו‬ ‫העתיקה‪.‬‬ ‫מנקודת מבט של זמנם שניהם צדקו‪ .‬מבחינה רציונלית‪ ,‬החייאת השפה וקיבוץ גלויות הם‬ ‫פרויקטים בלתי אפשריים‪ ,‬אך מנקודת מבט של זמננו אנו יודעים שהם טעו‪ ,‬התנועה‬ ‫הציונית הצליחה להפריך את הפסימיות של המייסדים שלה‪.‬‬ ‫חלוצי השפה העברית התמסרו באופן טוטלי לפרויקט הבלתי אפשרי של החייאת השפה;‬ ‫חלוצי ההתיישבות העובדת התמסרו באופן טוטלי לפרויקט הבלתי אפשרי של הפרחת‬ ‫השממה ולקליטת העלייה; חלוצי כוחות המגן העבריים התמסרו באופן טוטלי לפרויקט‬ ‫הבלתי אפשרי של הקמת המדינה וההגנה עליה‪ .‬מסירות הנפש של החלוצים על כל גוניהם‬ ‫עשתה את הבלתי אפשרי לאפשרי‪ .‬רובם הגדול האמינו באידיאולוגיות גואלות‪ .‬סביר להניח‬ ‫שללא האמונה ברעיונות מוחלטים הם לא היו יכולים לחלץ מעצמם את ההתמסרות‬ ‫‪1‬‬ ‫המוחלטת ולשנות את ההיסטוריה היהודית‪.‬‬ ‫הספר הזה הוא בין השאר כתב ביקורת נגד אידיאולוגיות מוחלטות‪ ,‬אך האמת צריכה‬ ‫להיאמר‪ :‬ללא אידיאולוגיות מוחלטות וגואלות הפרויקט הציוני לא היה מצליח לפרוץ את‬ ‫כל המחסומים ולהתרומם כנגד כל הסיכויים‪.‬‬ ‫מלכוד ‪ 67‬חושף את הקיבעונות המחשבתיים שאמונות מוחלטות יצרו‪ ,‬והסיכוי להיחלץ‬ ‫מהמלכוד תלוי ביציאה מקיבעונות אידיאולוגיים‪ .‬נראה שאמונות מהפכניות נדרשו על מנת‬ ‫ליילד את הציונות‪ ,‬וריכוך והפשרה שלהן נדרשים על מנת להמשיך ולהצמיח אותה‪.‬‬

‫מוסריות בלתי מתפשרת‬ ‫פשרות אידיאולוגיות נוצרות במפגש המפוכח בינן ובין המציאות‪ ,‬אך פשרה אידיאולוגית‬

‫איננה בהכרח פשרה מוסרית‪ .‬להפך‪ ,‬לדעתי עמדה פרגמטית עשויה להיות דווקא עמדה‬ ‫מוסרית בלתי מתפשרת‪ .‬כיצד? אנסה להבהיר זאת באמצעות הנאום האחרון של משה‪.‬‬ ‫כשעם ישראל היה במצרים‪ ,‬הכוח של המצרים איים עליו; אך כשהעם נכנס לארץ‪ ,‬הכוח‬ ‫שלו עצמו החל לאיים עליו — איים להשחית את המידות שלו‪ .‬משה רבנו‪ ,‬בנאום האחרון‬ ‫שלו‪ ,‬מתאר את החשש מפני כוחו של האחר כחשש לחזור למצרים — אך את החשש‬ ‫מהאפקט המשחית של הכוח העצמי‪ ,‬הוא מתאר כפחד מלהפוך להיות מצרים‪ .‬התנ"ך לא‬ ‫דורש לבטל את הפחדים הללו‪ .‬להפך‪ ,‬הוא תובע מהעם לחיות עם שניהם‪ .‬שני הפחדים‬ ‫המקראיים מאתגרים את החיים בישראל‪ ,‬משום שמדינת ישראל היא חזקה מאוד‪ ,‬ובעת‬ ‫ובעונה אחת גם חלשה מאוד‪.‬‬ ‫ישראל חזקה מאוד‪ .‬היא קמה באמצע המאה העשרים‪ ,‬ניצחה בסדרה של מלחמות‪ ,‬ובתוך‬ ‫זמן קצר זינקה מכלכלת עולם שלישי לכלכלה מערבית מתקדמת ומשגשגת‪ .‬כיום התוצר‬ ‫הלאומי של ישראל גדול מזה של כל שכנותיה — מצרים‪ ,‬ירדן‪ ,‬סוריה ולבנון — גם יחד‪ .‬יש‬ ‫בישראל יותר חברות סטארט־אפ שנסחרות בנאסד"ק מאשר בכל מדינה באירופה‪ .‬ישראל‬ ‫הקטנה היא אחת המדינות היחידות והמעטות בעולם שיש להן לוויינים בשמים‪ ,‬ועל פי‬ ‫פרסומים זרים גם כוח גרעיני על פני הארץ‪.‬‬ ‫אבל — ישראל שברירית מאוד‪ .‬היא ממוקמת בלב הכאוס המזרח תיכוני‪ ,‬מוקפת ארגוני‬ ‫טרור אכזריים ובלתי צפויים ששונאים אותה‪ ,‬ובמדינות גדולות וחזקות שרוצות להשמיד‬ ‫אותה‪ .‬חלק מן המדינות והארגונים גם בונים את היכולת לעשות זאת‪ .‬נוסף על כך‪,‬‬ ‫באירופה הולכים ומתעצמים הכוחות שרוצים לבודד אותה‪ .‬הצירוף הזה‪ ,‬של חשש מבידוד‬ ‫וחשש מאלימות‪ ,‬מחולל תודעה של חולשה‪ .‬ישראלים רבים מרגישים‪ ,‬במידה רבה של צדק‪,‬‬ ‫שגם לאחר שהשגנו ריבונות‪ ,‬אנחנו עדיין מיעוט‪ .‬אמנם כבר לא מיעוט בתוך מדינה‪ ,‬אך‬ ‫עדיין מיעוט בתור מדינה‪.‬‬ ‫כיוון שאנחנו במצב כל כך שברירי‪ ,‬כל מי שמתריע מפני האיומים שמחוצה לנו‪ ,‬צודק‪.‬‬ ‫ומכיוון שאנחנו כל כך חזקים‪ ,‬כל מי שמתריע מפני האפקט המשחית של הכוח שלנו‪ ,‬צודק‬ ‫גם הוא‪ .‬הבעיה היא‪ ,‬שכמעט אף פעם לא מדובר באותם מתריעים‪ .‬רוב חברי הטובים‬ ‫המגלים ערנות מוגברת לסכנות של המזרח התיכון העוין‪ ,‬נוטים להיות אדישים לזכויות‬ ‫האדם של הפלסטינים; רוב חברי הטובים הערניים מאוד ורגישים מאוד לזכויות הפלסטינים‪,‬‬ ‫נוטים להתייחס בביטול לסכנה הגדולה המאיימת עלינו‪.‬‬ ‫כל מחנה לקח בעלות על פחד אחד בלבד‪ .‬מחנה אחד מפחד מחזרה למצרים‪ ,‬והמחנה‬ ‫האחר מפחד שנהיה למצרים‪ .‬המסורת היהודית איתגרה את הנכנסים לארץ‪ ,‬וקבעה‬ ‫שעליהם לנצור את שני הפחדים‪ .‬ברוח המסורת המקראית‪ ,‬הפוליטיקה הפרגמטית שואפת‬ ‫לשבור את המונופול של השמאל הישראלי על הפחד מהכוח המשחית שלנו‪ ,‬ואת המונופול‬ ‫של הימין הישראלי על הפחד מהכוח המאיים של האויבים שלנו‪ ,‬ולטפח ציונות שאוחזת‬

‫בשני הפחדים‪.‬‬ ‫פוליטיקה פרגמטית איננה פוליטיקה שאין לה עמדה מוסרית‪ .‬להפך‪ ,‬יש לה עמדה‬ ‫מוסרית מורכבת‪ .‬ועמדה מורכבת היא דווקא עמדה בלתי מתפשרת‪ .‬היא לא מוכנה לוותר‬ ‫על אף אחד מהחששות המוסריים‪ ,‬היא מתעקשת להחזיק בשניהם‪ ,‬בלי פשרות‪ .‬לא לחזור‬ ‫למצרים‪ ,‬אך גם לא להיות מצרים‪.‬‬

‫האדם מחפש משמעות‬ ‫האדם מחפש משמעות ולכן הוא מחפש השתייכות‪ .‬השתייכות לקהילה‪ ,‬תנועה או רעיון‬ ‫גדול מהחיים מקנה משמעות לחיים‪ .‬האידיאולוגיות הפוליטיות הגדולות מילאו במשמעות‬ ‫את חיי הישראלים שקשרו בהן את חייהם‪ .‬האמונה שלפיה ההיסטוריה הישראלית צועדת‬ ‫לקראת שלום במזרח התיכון‪ ,‬הולידה את תנועת השלום הישראלית‪ .‬זאת אמונה מרגשת‬ ‫והיא הקנתה ערך לחיים של המאמינים בה‪ .‬האמונה שבניית יישובים על האדמה המקראית‬ ‫העתיקה של יהודה ושומרון מקרבת את הגאולה‪ ,‬הולידה את תנועת ההתנחלות‪ .‬גם זאת‬ ‫אמונה מרגשת‪ ,‬והיא מילאה את החיים של המאמינים בה במשמעות‪.‬‬ ‫כאן נמצא עיקר ההבדל שבין פוליטיקה אידיאולוגית לבין פוליטיקה פרגמטית‪ .‬פוליטיקה‬ ‫אידיאולוגית עוסקת במשמעות‪ ,‬פוליטיקה פרגמטית עוסקת בעיקר בהישרדות‪.‬‬ ‫זאת גם החולשה שלה‪ .‬מה מתחושת המשמעות נותר לו לאדם לאחר שאיבד את הרעיונות‬ ‫הגדולים שמילאו את חייו באדרנלין אידיאליסטי? אם המרחב הפוליטי הוא רק מרחב קר‬ ‫ורציונלי שבו נבחנים רעיונות רק על פי יעילותם‪ ,‬ולא מרחב לביטוי של השתייכות‪ ,‬האם‬ ‫דייריו של המרחב הזה לא נותרים מפוכחים אך מנוכרים ובודדים?‬ ‫לתהייה המעיקה הזאת יש תשובה עתיקה‪ :‬פוליטיקה מרוקנת מאידיאולוגיה לא בהכרח‬ ‫מבטאת חוסר השתייכות‪ .‬היסודות של פוליטיקה ישראלית פרגמטית לא נובעים מהיעדר‬ ‫שורשים‪ .‬הם נטועים במעמקי המסורת היהודית הקדומה‪.‬‬ ‫הבשורה המקראית העתיקה היתה מהפכנית‪ .‬העולם שבו צמח התנ"ך ושבו פעלו הנביאים‬ ‫היה עולם שסגד לעוצמה פוליטית‪ .‬במצרים ובמסופוטמיה האמינו שמלכים הם אלים‬ ‫ושהמלכּו ת היא חלק מהמערכת הדתית‪ .‬בעולם הפגאני לא רק צייתו למלך אלא גם סגדו‬ ‫לו‪ .‬זהו העולם שנגדו יוצא התנ"ך‪ .‬התנ"ך מערער על המיתוס שבעלי הכוח הפוליטי הם‬ ‫בעלי מעמד אלוהי‪ .‬בפעולה ספרותית נועזת חושף התנ"ך את החולשות והמומים של דוד‬ ‫ושלמה‪ ,‬ובכך מצהיר על האנושיות שלהם‪ .‬התנ"ך כופר באלוהיות של המלכים ובנצחיות‬ ‫של המערכת המדינית‪ .‬הגיבורים המקראיים‪ ,‬הנביאים‪ ,‬לא היו בעלי הכוח הפוליטי אלא‬ ‫מבקריו הגדולים‪ .‬ביחס לעולם הפגאני הקדום‪ ,‬האמונה המקראית היתה כפירה‪ .‬כפירה‬ ‫בקדושת הפוליטיקה‪.‬‬

‫בעת החדשה נוצרו באירופה אידיאולוגיות פוליטיות גדולות‪ .‬זאת היתה אמונה בכוח‬ ‫הגואל של רעיונות‪ .‬היו שהאמינו באופן עיוור בסוציאליזם‪ ,‬אחרים האמינו בפשיזם‪ ,‬והיו‬ ‫שהאמינו באופן בלתי ביקורתי בליברליזם‪ .‬הם האמינו שאלו רעיונות מושלמים ושאם רק‬ ‫נצליח לממש אותם‪ ,‬גם העולם יהיה מושלם‪ .‬אם בעת העתיקה סגדו בני האדם לדמויות‬ ‫פוליטיות‪ ,‬בעת החדשה הם סגדו בעיקר לרעיונות פוליטיים; אם התפקיד הרדיקלי של‬ ‫הבשורה הנבואית בעולם העתיק היה לכפור במיתוס של הדמויות הפוליטיות‪ ,‬בעת החדשה‬ ‫נוסף לה עוד תפקיד חתרני — לכפור במיתוס של האידיאולוגיות הפוליטיות‪.‬‬ ‫אין אנשים מושלמים‪ ,‬אין רעיונות מושלמים‪ ,‬אין גם פתרונות מושלמים‪ .‬אין רעיון‬ ‫שבכוחו לסלק מהמזרח התיכון את יסודותיו האלימים‪ ,‬אין תוכנית מדינית שביכולתה‬ ‫לכבות את אש האיבה בין העמים והדתות ולהשכין הרמוניה בין היהודים לבין העולם; אין‬ ‫רעיון פוליטי שבכוחו לגאול את המציאות‪ ,‬אין בשורה פוליטית קדושה‪ ,‬נשגבת ומושלמת‪.‬‬ ‫מתברר שלפוליטיקה צנועה יש שורשים עתיקים‪ .‬היא מממשת בשורה יהודית קדומה‬ ‫ועמוקה‪.‬‬

‫מסורת של הקשבה‬ ‫אחת הבעיות הקשות של אמונה טוטלית ברעיונות טמונה בכך שמקופלת בה גם שלילה‬ ‫טוטלית של רעיונות מתחרים‪ .‬לצד האמונה שלפיה אם נממש את הרעיון המושלם‬ ‫המציאות תהיה מושלמת‪ ,‬מתקיימת האמונה שלפיה אם נממש את הרעיון המושלם של‬ ‫היריב המציאות תהיה קטסטרופלית‪ .‬דרכו של מי שמחזיק בפתרון שמביא גאולה לעולם‪,‬‬ ‫להאמין שהפתרון שמציע היריב מביא חורבן לעולם‪ .‬רטוריקה של אידיאולוגים גורסת‬ ‫שהעמדה המתחרה היא לא סתם שגויה‪ ,‬אלא "מסוכנת"‪ .‬לכן‪ ,‬מרחב רעיוני שבו מתגוששים‬ ‫פתרונות מושלמים‪ ,‬הוא מרחב מרוקן מהקשבה‪.‬‬ ‫כפי שהזכרנו בראשית הספר‪ ,‬בבית המדרש של בית שמאי לא היו מלמדים את העמדות‬ ‫של בית הלל‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬בבית המדרש של בית הלל היו מלמדים את העמדות של בית‬ ‫שמאי‪ .‬להקשבה יש מחיר‪ .‬לעומת בית שמאי שנצמדו לעמדותיהם‪ ,‬בית הלל התחרטו מיידי‬ ‫פעם במהלך ויכוח‪ ,‬נטשו את עמדותיהם וקיבלו את עמדת בית שמאי‪ .‬אך דווקא העמדה‬ ‫ההלכתית של בית הלל‪ ,‬ולא זו של בית שמאי‪ ,‬היא שנפסקה להלכה‪ .‬דווקא אלו שלא‬ ‫התעקשו על עמדתם ולא הסתנוורו מעמדתם‪ ,‬זכו שתתקבל עמדתם‪ .‬המסורת הנבואית‬ ‫מטפחת את ספקנות האדם כלפי הפוליטיקה‪ ,‬והמסורת התלמודית מטפחת את ספקנות‬ ‫האדם כלפי עצמו‪ .‬היא לא מעדיפה את אלו שתמיד צודקים‪ ,‬אלא דווקא את אלו שיודעים‬ ‫שהם לא תמיד צודקים‪.‬‬ ‫המסורת היהודית היא מסורת של ויכוח‪ ,‬אך היא גם מסורת של הקשבה — אותה הקשבה‬

‫שיכולה לחדש ולרומם את תרבות המחלוקת הישראלית‪.‬‬

‫תודות‬ ‫השיח הישראלי מורכב לא רק מההתנגשות שבין הימין והשמאל; מתרחשת גם המחלוקת‬ ‫הגועשת לא פחות בין דתיות וחילוניות‪ .‬הספר שקראתם הוא הראשון מבין שני ספרים‬ ‫שמתבוננים בשורשים הרעיוניים של הישראליות‪ .‬הצעתי בו מבט הגותי על המחלוקת‬ ‫הפוליטית שבין הימין והשמאל בישראל; הספר הבא והמשלים מתבונן בהגות החילונית‪,‬‬ ‫בהגות הדתית ובהתנגשות שביניהן‪ .‬שני הספרים יחד חוקרים את הרעיונות שמסתתרים‬ ‫מאחורי השיחה הישראלית הפצועה‪ .‬אני מודה לעורך של הספרים‪ ,‬שמואל רוזנר‪ ,‬על שנים‬ ‫של התבוננות משותפת במסתרי הישראליות‪.‬‬ ‫הדיונים השונים שבספר התברכו בשלל עצות‪ ,‬רעיונות‪ ,‬תיקונים וניסוחים של חברות‬ ‫וחברים רבים‪ .‬תודה רבה לאבישי בן ששון‪ ,‬אודי אברמוביץ'‪ ,‬אודי מנור‪ ,‬איתי היימליך‪ ,‬אלי‬ ‫בן מאיר‪ ,‬אלירן זרד‪ ,‬אפרת שפירא־רוזנברג‪ ,‬אסף גרנות‪ ,‬אריאל הורביץ‪ ,‬בועז ליפשיץ‪ ,‬בן‬ ‫אברהמי‪ ,‬בתיה חורי‪ ,‬גיא איינזקוט‪ ,‬דודי פויכטונגר‪ ,‬הרב גבי גולדמן‪ ,‬ג'וני קלאר‪ ,‬גלעד‬ ‫פלמון‪ ,‬יבניה קפלון‪ ,‬יובל כאהן‪ ,‬יונתן נבו‪ ,‬יצחק מור‪ ,‬יניב טורם‪ ,‬ישי פלג‪ ,‬ישראל רוזנר‪,‬‬ ‫מיכה יסלזון‪ ,‬מלכה אלימלך‪ ,‬נעם גזונטהייט‪ ,‬נעם ציון‪ ,‬סלי מרידור‪ ,‬סמואל בומנדיל‪ ,‬רגב‬ ‫בן דוד‪ ,‬רני אלון‪ ,‬רתם רייכמן‪ ,‬שלומי פסטרנק‪ ,‬שרה פוקס ותמר אטינגר‪ .‬תודה מיוחדת‬ ‫לאריאל שטיינברג על תרומתו להתפתחות הספר‪.‬‬ ‫כמה דמויות מתוך הקהילה הביטחונית־מודיעינית הישראלית ומתוך המרחב‬ ‫התרבותי־אינטלקטואלי הפלסטיני הרחיבו את ידיעותי וליבנו את מחשבותי‪ .‬הם ביקשו‬ ‫שלא אזכיר את שמם ואני מודה להם על תרומתם הגדולה‪.‬‬ ‫אני מודה לעוזר המחקר המסור של הפרויקט‪ ,‬אלון נווה‪ ,‬על עבודתו המוקפדת והמצוינת‪.‬‬ ‫אני מודה לדניאל הרטמן‪ ,‬חנה גילת ולצוות של מכון שלום הרטמן על העידוד והאמון‪ .‬אני‬ ‫מודה לחיה אקשטיין‪ ,‬לאמרי זרטל ולכל הצוות של כנרת זמורה־ביתן‪ ,‬דביר על המלאכה‬ ‫היסודית והמקצועית‪.‬‬ ‫המחשבות שפרשתי לפניכם התפתחו במשך שנים רבות של חקירת ההגות שמתדלקת‪,‬‬ ‫בגלוי ובסמוי‪ ,‬את המחלוקת הישראלית־יהודית‪ .‬אני מודה מעומק לבי לצוות המוביל של‬ ‫׳עין פרת — המדרשה באלון׳‪ ,‬ובראשם דני סגל‪ ,‬לאה ביינהקר‪ ,‬קרן אפלבאום‪ ,‬יבניה קפלון‪,‬‬ ‫ענת סילברסטון ונעם אדוריאן — על המסע המשותף אל תוך השסעים הישראליים ועל שהם‬

‫בונים יום־יום בית מדרש וקהילה שיודעת לפרגן ולהקשיב‪.‬‬

‫הערות‬ ‫הקדמה להערות‬ ‫ההערות בספר זה משרתות כמה מטרות‪ .‬הראשונה שבהן היא הרצון לאפשר חוויית קריאה‬ ‫חלקה וזורמת של הספר‪ .‬לשם כך מיקמתי בהערות — ולא בגוף הטקסט — את הדיוקים‪ ,‬את‬ ‫הניואנסים ולעתים אף את ההסתייגויות ואת ההתחבטויות‪ .‬בהערות תוכלו למצוא גם את‬ ‫המקורות לרבים מהרעיונות שמתוארים בספר‪ ,‬ואף התייחסויות לרעיונות ולתוכניות‬ ‫אחרים‪ ,‬שאינם מוזכרים בגוף הטקסט‪.‬‬

‫הערות לפתיחה‬ ‫‪ 1‬עירובין‪ ,‬דף יד עמוד ב‪.‬‬ ‫‪ 2‬שם‪.‬‬ ‫‪ 3‬להרחבה ראו‪ :‬חיים שפירא ומנחם פיש‪" ,‬פולמוסי הבתים‪ :‬המחלוקת המטא־הלכתית בין‬ ‫בית שמאי לבית הלל"‪ ,‬עיוני משפט‪ ,‬כרך כב (תשנ"ט־תש"ס)‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב‪,‬‬ ‫עמ' ‪ .497-461‬המאמר שמשרטט את הרקע ההגותי של המחלוקת בין הבתים מתייחס גם‬ ‫לכמה מקרים החורגים מן הכלל שהצגתי למעלה‪.‬‬ ‫‪ 4‬עירן הלפרין‪ ,‬נטע אורן ודניאל בר־טל‪" ,‬חסמים סוציו־פסיכולוגיים בפתרון הסכסוך‬ ‫הישראלי־פלסטיני‪ :‬מבט אל החברה היהודית־ישראלית"‪ ,‬בתוך‪ :‬יעקב בר־סימן־טוב‬ ‫(עורך)‪ ,‬חסמים לשלום בסכסוך הישראלי־פלסטיני‪ ,‬ירושלים‪ :‬מכון ירושלים לחקר‬ ‫ישראל‪ ,2009 ,‬עמ' ‪.54–52‬‬ ‫‪ 5‬לניתוח והעמקה בתחום של תחושות ההשפלה בצד הפלסטיני ראו‪O'Malley, :‬‬ ‫‪Padraig. The Two-state Delusion: Israel and Palestine — a Tale of Two‬‬ ‫‪ ,Narratives‬עמ' ‪.25-22‬‬ ‫‪ 6‬הפרספקטיבה הפלסטינית שאני מציג למעלה היא בוודאי חלקית‪ .‬לעיון נוסף‪ ,‬ראו‪ :‬יוחנן‬ ‫צורף‪" ,‬חסמים ביישוב הסכסוך עם ישראל — הפרספקטיבה הפלסטינית"‪ ,‬בתוך‪ :‬יעקב‬

‫בר־סימן־טוב (עורך)‪ ,‬חסמים לשלום בסכסוך הישראלי־פלסטיני‪ ,‬ירושלים‪ :‬מכון‬ ‫ירושלים לחקר ישראל‪ ,2009 ,‬עמ' ‪.110-76‬‬ ‫‪ 7‬ראו סקר מדצמבר ‪ 2013‬שערך המרכז הפלסטיני למחקר מדיניות וסקרים‪PCPSR: ,‬‬ ‫‪ ,PALESTINIAN PUBLIC OPINION POLL No — 50‬לפיו שלושה־רבעים‬ ‫מהמדגם מתנגדים להסכם הכולל נוכחות צבאית ישראלית בבקעה‪ ,‬גם אם מוגבלת בזמן‪.‬‬ ‫עם זאת‪ ,‬ואתייחס לכך עוד בהמשך‪ ,‬ייתכן כי לאור שינויים במפת האיומים האזוריים‪,‬‬ ‫ישנו אינטרס פלסטיני לנוכחות צה"לית בבקעה‪.‬‬ ‫‪ 8‬ראו סקר מדצמבר ‪ 2014‬שערך ה־‪,PCPSR, Joint Israeli Palestinian Poll — 54‬‬ ‫לפיו ‪ 53%‬מהפלסטינים יתנגדו להסכם שיכלול ריבונות פלסטינית בגדה כאשר לישראל‬ ‫תישמר הזכות להשתמש במרחב האווירי שלה לצורך אימונים‪.‬‬ ‫‪ 9‬ראו נמרוד רוזלר‪" ,‬פחד כחסם וכמניע ליישוב סכסוכים‪ :‬דיון תיאורטי והמקרה‬ ‫הישראלי"‪ ,‬בתוך‪ :‬חסמים לשלום בסכסוך הישראלי־פלסטיני‪ ,‬יעקב בר־סימן־טוב עורך‪,‬‬ ‫מכון ירושלים לחקר ישראל‪ ;2010 ,‬וכן‪ ,‬דניאל בר־טל‪ ,‬לחיות עם הסכסוך‪ :‬ניתוח‬ ‫פסיכולוגי־חברתי של החברה היהודית בישראל‪ ,‬הוצאת כרמל‪ ,‬ירושלים ‪.2007‬‬ ‫‪ 10‬הדימוי של ההיסטוריה היהודית כרצף של פרעות‪ ,‬רדיפות ופוגרומים‪ ,‬מייצג באופן‬ ‫חלקי את האמת ההיסטורית‪ .‬אך הדימוי של העבר מעצב את ההווה יותר מהעבר עצמו‪.‬‬ ‫על הדיון המתקיים בין היסטוריונים של העם היהודי על מרכיב הסבל בהיסטוריוגרפיה‬ ‫היהודית‪ ,‬ראו סקירתו של אלון גן‪ ,‬קרבנותם אומנותם‪ ,‬המכון הישראלי לדמוקרטיה‪,‬‬ ‫תשע"ה‪ ,‬עמ' ‪.180-171‬‬ ‫‪ 11‬ראו יוחנן צורף‪ ,‬חסמים ביישוב הסכסוך עם ישראל — הפרספקטיבה הפלסטינית‪.‬‬ ‫‪ 12‬ראו ברנרד לואיס‪ ,‬מה השתבש?‪ ,‬ובפרט עמ' ‪.16-11‬‬ ‫‪ 13‬לואיס‪ ,‬מה השתבש?‪ ,‬עמ' ‪ 50‬והלאה‪.‬‬ ‫‪ 14‬נוסף על עלבון‪ ,‬יצרה מציאות זו של שינוי ביחסי הכוחות גם מבוכה דתית‪ .‬לפי התפיסה‬ ‫האסלאמית‪ ,‬הבכורה הצבאית‪ ,‬הפוליטית‪ ,‬התרבותית והאינטלקטואלית של האסלאם על‬ ‫פני המערב נובעת מכך שהאל בחר באסלאם כדת שאמורה לרשת את שאר הדתות‬ ‫ולהוביל את האנושות‪ ,‬ובמוחמד כנביא האחרון ("חותם הנביאים")‪ .‬מעבר הבכורה‬ ‫לעולם המערבי־נוצרי הוא לפיכך אתגר לא רק לאומי אלא גם תיאולוגי‪ .‬בסוף המאה‬ ‫התשע־עשרה היו אנשי דת מוסלמים‪ ,‬דוגמת ג'מאל אלדין אלאפגאני‪ ,‬מחמד עבדוה‬ ‫ורשיד רדא‪ ,‬שראו במציאות זו קריאה אלוהית למוסלמים לעשות חשבון נפש מקיף‬ ‫ולבצע תיקונים ורפורמות באסלאם‪ .‬מעניין לציין כי מתוך מגמה זו צמחו הן תנועות של‬

‫ליברליזם אסלאמי והן תנועות פונדמנטליסטיות הקוראות למאבק במערב‪ ,‬החל מהאחים‬ ‫המוסלמים ועד לאלקאעדה ודאעש‪ .‬להרחבה ראו‪Malcolm H. Kerr, Islamic :‬‬ ‫‪Reform: The Political and Legal Theories of Muhammad Abduh and‬‬ ‫‪Rashid Rida. Berkeley & Los Angeles: University of California Press,‬‬ ‫‪1966‬‬ ‫‪ 15‬גורמים רבים עיצבו את התודעה הפלסטינית הרואה בציונות תנועה קולוניאליסטית‬ ‫אירופית‪ .‬הלל כהן בספרו תרפ"ט מנתח אותם ומציג אותם בצורה שיטתית ובהירה‪ .‬ראו‪,‬‬ ‫תרפ"ט‪ ,‬שנת האפס בסכסוך היהודי־ערבי‪ ,‬ירושלים ‪ ,2013‬עמ' ‪.47-41‬‬ ‫‪ 16‬אלו דברי אחד ממייסדי האורתודוקסיה החרדית עקיבה יוסף שלזינגר‪ .‬מצוטט מתוך‬ ‫מאמר של מיכאל סילבר‪" ,‬ראשית צמיחתה של האולטרה אורתודוקסיה"‪ ,‬בתוך‪,‬‬ ‫אורתודוקסיה יהודית — היבטים חדשים‪ ,‬בעריכת יוסף שלמון‪ ,‬אביעזר רביצקי‪ ,‬אדם‬ ‫פרזיגר‪ ,‬ירושלים תשס"ו‪ ,‬עמ' ‪.317‬‬ ‫‪ 17‬ברכות‪ ,‬דף סד‪ ,‬עמוד א‪.‬‬ ‫‪ 18‬ההתנגשות בין אידיאולוגיות פוליטיות היא חלק מהתנגשות גדולה יותר המסעירה את‬ ‫היהדות הישראלית‪ ,‬והיא הקרע שבין דתיות לחילוניות‪ .‬לשורשים הרעיוניים של‬ ‫המחלוקת על הזהות היהודית של ישראל אקדיש ספר נפרד‪ ,‬שישלים את המבט על‬ ‫התנגשות הרעיונות הישראליים‪.‬‬ ‫‪ 19‬במהלך החקירה אשתמש בביטויים "ימין" ו"שמאל" באופן מכליל‪ .‬המילים הללו ייצגו‬ ‫את העמדות המסורתיות של שני מחנות מקוטבים‪ ,‬תוך התעלמות מכוונת מהמגוון‬ ‫שבתוך המחנות הפוליטיים‪.‬‬

‫הערות לחלק א‬ ‫‪ 1‬ראו אהוד לוז‪ ,‬מקבילים נפגשים‪ ,‬עם עובד‪ ,‬ת"א ‪ ,1985‬עמ' ‪ .342-339‬מדוע דווקא‬ ‫הדתיים השלימו אם הקמת המדינה החדשה מחוץ לאדמה הקדושה? ישנם אמנם מניעים‬ ‫פוליטיים ופרסונאליים‪ ,‬כמו הנאמנות של המפלגה למנהיגותו של הרצל‪ ,‬אך מעניין‬ ‫לציין שהיו גם נימוקים דתיים! היה מי שטען למשל שהצורך בארץ ישראל שייך לאותם‬ ‫"שיות נדחות" שכל יהדותם תלויה ב"נימה דקה זו" ואילו יהודי "שלם" יכול לחיות גם‬ ‫מחוץ לא"י‪ .‬נגד השכחה של ציון אחד הרבנים הציע "תרופה בדוקה" — להתפלל שלוש‬ ‫פעמים ביום‪ .‬ראו לוז‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪ .348-346‬וכן לוז‪" ,‬האקטואליות בויכוח אוגנדה"‪,‬‬ ‫כיוונים ‪ ,)1979( 1‬עמ' ‪.60-59‬‬

‫‪ 2‬אליעזר דון יחיא הראה‪ ,‬שמשה חיים שפירא הוביל את ההתנגדות התקיפה ביותר שהיתה‬ ‫בממשלת אשכול‪ ,‬ליציאה למלחמה‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬לאחר כיבוש ירושלים והשטחים‪,‬‬ ‫כשהקולות המשיחיים צברו תאוצה בציונות הדתית‪ ,‬נמנע שפירא מלהביע עמדה בשאלת‬ ‫מעמדם הפוליטי‪ .‬ראו אליעזר דון יחיא‪" ,‬מנהיגות ומדיניות בציונות הדתית — חיים‬ ‫שפירא‪ ,‬המפד"ל ומלחמת ששת הימים"‪ ,‬בתוך‪ :‬הציונות הדתית‪ :‬עידן התמורות‪,‬‬ ‫ירושלים תשס"ד‪ ,‬עמ' ‪.157-148‬‬ ‫‪ 3‬יוסף שכטמן תיאר את ז'בוטינסקי כהוגה ציוני בעל "צידה יהודית מועטה"‪ ,‬זאב‬ ‫ז'בוטינסקי‪ :‬פרשת חייו‪ ,‬תירגם מכתב היד‪ :‬דוד סיון‪ ,‬הוצאת קרני תל אביב‪ ,1959 ,‬כרך‬ ‫א' עמ' ‪ .44‬מסתבר שכך גם העיד ז'בוטינסקי על עצמו באוטוביוגרפיה שלו‪ ,‬ראו זאב‬ ‫ז'בוטינסקי‪" ,‬סיפור ימי"‪ ,‬בתוך‪ :‬כתבים‪ ,‬ערי ז'בוטינסקי‪ ,‬ירושלים תש"ז־תשי"ט‪ ,‬כרך‬ ‫א'‪ ,‬עמ' ‪ .19-18‬וכן ראו‪ :‬אריה נאור‪'" ,‬גם לאפיקורסים יש חלק בסיני' — לבירור יחסו‬ ‫של ז'בוטינסקי למורשת היהודית"‪ ,‬בתוך‪ :‬עיונים בתקומת ישראל‪ ,‬כרך ‪ 2006 ,16‬עמ'‬ ‫‪ ;170-131‬אליעזר דון יחיא‪" ,‬בין לאומיות לדת‪ :‬התמורה בעמדת ז'בוטינסקי כלפי‬ ‫המסורת הדתית"‪ ,‬בתוך‪ :‬אבי בראלי‪ ,‬פנחס גינוסר (עורכים)‪ ,‬איש בסער; מסות ומחקרים‬ ‫על זאב ז'בוטינסקי‪ ,‬מכון בן־גוריון לחקר ישראל‪ ,‬שדה בוקר‪ ,‬אוניברסיטת בן־גוריון‬ ‫בנגב (תשס"ד); ‪Michael Stanislawski, Zionism and the fin-de-siecle:‬‬ ‫‪cosmopolitanism and nationalism from Nordau to Jabotinsky, Berkeley:‬‬ ‫‪.University of California Press (2001), pp. 116-238‬‬ ‫‪ 4‬את החששות של ז'בוטינסקי באשר ליציבות ולהתמדה של ההבטחה הבריטית‪ ,‬אפשר‬ ‫לאתר כבר ב־‪ .1918‬פחות משנה לאחר הצהרת בלפור חש ז'בוטינסקי שהמנהיגות‬ ‫הציונית בראשות ויצמן פסיבית מדי וכתוצאה‪ ,‬מעמדה המדיני של הציונות הולך ונשחק‪.‬‬ ‫ראו שמואל כץ‪ ,‬ז'בו‪ ,‬ביוגרפיה של זאב ז'בוטינסקי‪ ,‬דביר (זמורה־ביתן)‪ ,‬תל אביב‬ ‫תשנ"ג‪ ,‬כרך א'‪ ,‬עמ' ‪ .544-265‬וראו מאמריו של ז'בוטינסקי "מצוות הלחץ"‪ ,‬הארץ‪,‬‬ ‫‪" ;21.6.1925‬לחץ"‪ ,‬בתוך‪ :‬הדרך אל הרוויזיוניזם הציוני‪ :‬קובץ מאמרים ב"ראזסוויט"‬ ‫לשנים ‪ ,1923-1924‬עריכה והקדמה‪ :‬יוסף נדבה‪ ,‬מכון ז'בוטינסקי בישראל‪ ,‬תל אביב‬ ‫תשמ"ד‪.‬‬ ‫‪ 5‬מצוטט מתוך הנאום "הציונות הרוממה — דברים בכנסית־היסוד של ההסתדרות הציונית‬ ‫החדשה"‪ ,‬וינה‪ .1935 ,‬ראו‪ ,‬ז'בוטינסקי זאב‪ ,‬כתבים‪ ,‬כרך‪ :‬נאומים (‪ ,)1940-1927‬ערך‬ ‫ערי ז'בוטינסקי‪ ,‬ירושלים תשי"ח‪ ,‬עמ' ‪.179‬‬ ‫בנאום שנשא ב־‪ 1938‬אמר ז'בוטינסקי דברים חדים וחריפים אף יותר‪" :‬אני מזהיר אתכם‬

‫בלא הפוגה‪ ,‬שהקאטאסטרופה מתקרבת [‪ ]...‬אינכם רואים את הר הגעש שיתחיל תיכף‬ ‫לפלוט את אש ההשמדה‪ ]...[ .‬האזינו לדברי בשעה השתים עשרה‪ :‬למען השם! יציל נא‬ ‫כל אחד את נפשו‪ ,‬כל עוד יש זמן לכך — והזמן קצר! ועוד דבר ברצוני לומר לכם ביום‬ ‫תשעה באב זה‪ :‬אלה שיצליחו למלט את נפשם מהקאטאסטרופה‪ ,‬יזכו לרגע החגיגי של‬ ‫שמחה יהודית גדולה‪ :‬לידתה מחדש ותקומתה של מדינה יהודית‪ .‬איני יודע אם אני אזכה‬ ‫לזאת‪ ,‬בני — כן! אני מאמין בזאת כשם שאני בטוח שמחר בבוקר שוב תזרח השמש‪ .‬אני‬ ‫מאמין באמונה שלימה"‪ .‬ז'בוטינסקי‪" ,‬הקץ לדאלוי"‪ ,‬בתוך‪ :‬עקרונות מנחים לבעיות‬ ‫השעה‪ ,‬בעריכת יוסף נדבה‪ ,‬מכון ז'בוטינסקי בישראל‪ ,‬תל אביב תשמ"ב‪ ,‬עמ' ‪;164‬‬ ‫"בהלך רוח של ט' באב"‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.160‬‬ ‫בנאום שנשא שנה לאחר מכן ניסה להחריד את הקהל ואמר‪" :‬חורבן‪ .‬ח־ו־ר־ב־ן‪ ,‬שננו את‬ ‫המלה בעל פה‪ ,‬והלוואי ואהיה אני הטועה"‪.‬‬ ‫‪ 6‬הסתייגות‪ :‬ראוי לציין כי ישנה מחלוקת בקרב חוקרים בנוגע לשאלה האם החורבן שחזה‬ ‫ז'בוטינסקי הוא אכן השמדה שיטתית של יהודי אירופה כפי שהחלה לבצע גרמניה‬ ‫הנאצית‪ ,‬או שהוא התכוון להזהיר מפני סכנה כללית יותר — מפלה פוליטית והתרסקות‬ ‫חברתית של יהודי אירופה‪ ,‬שתביא בהכרח להתבוללות‪.‬‬ ‫לגישה הרואה בז'בוטינסקי אדם שחזה את הקטסטרופה ראו‪ ,‬שמואל כץ‪ ,‬ז'בו‪ ,‬תשנ"ג‪ ,‬כרך‬ ‫ב'‪ ,‬עמ' ‪ ;873-871‬יוסף נדבה‪" ,‬חיזוי מאורעות ותחושת השואה"‪ ,‬בתפוצות הגולה‪ ,‬י"ט‪,‬‬ ‫‪ ,)1978( 84/83‬עמ' ‪ ;107-100‬בנציון נתניהו‪ ,‬חמשת אבות הציונות‪ ,‬משכל‪ ,‬ידיעות‬ ‫אחרונות‪ ,‬תל אביב ‪ ,2003‬עמ' ‪.282-276‬‬ ‫לגישה מרוככת יותר וספקנית יותר‪ ,‬ראו יעקב שביט וליאת שטייר־לבני‪" ,‬מי קרא זאב? איך‬ ‫הבין זאב ז'בוטינסקי את טיבה של גרמניה הנאצית ואת כוונותיה?"‪ ,‬בתוך‪ :‬בראלי וגנוסר‬ ‫(עורכים)‪ ,‬איש בסער‪ ,‬מכון בן־גוריון לחקר ישראל‪ ,‬שדה בוקר תשס"ד‬‪ ,‬עמ' ‪;369-245‬‬ ‫יעקב שביט‪ ,‬המיתולוגיות של הימין‪ ,‬הוצאת בית ברל ומכון משה שרת‪ ,‬צופית ‪,1986‬‬ ‫עמ' ‪ ,84-63‬דן מכמן‪ ,‬״זאב ז׳בוטינסקי — תוכנית האבוקאציה ובעיית צפיית השואה״‪,‬‬ ‫כיוונים ‪( 7‬מאי ‪ ,)1980‬עמ' ‪ ;127-119‬וכן ראו את הדיון ואת הסיכום המקיף שערך אמיר‬ ‫גולדשטיין על ז'בוטינסקי‪ ,‬דרך רבת־פנים‪ :‬ציונותו של זאב ז'בוטינסקי לנוכח‬ ‫האנטישמיות‪ ,‬מכון בן־גוריון לחקר ישראל והציונות‪ ,‬קריית שדה בוקר תשע"ה‪ ,‬עמ'‬ ‫‪.440-424‬‬ ‫‪ 7‬ראו למשל נאומיו בוועד הפועל הציוני "בטחון הישוב — שאלת היסוד הציונית"‪ ,‬בתוך‪:‬‬ ‫כתבים (תש"ז־תשי"ט)‪ ,‬כרך ‪ :4‬נאומים (‪ ,)1926-1905‬עמ' ‪ .207-189‬ז'בוטינסקי משווה‬

‫את הפרעות של הערבים לפוגרומים באירופה‪ .‬הוא סובר ששניהם ביטויים של אותה‬ ‫אנרגיה אנטישמית‪ ,‬ושאין טעם לנקוט כנגדם אמצעי הסברה או הידברות‪ ,‬ראו שם‪ ,‬עמ'‬ ‫‪.197‬‬ ‫‪ 8‬זאת‪ ,‬למשל‪ ,‬היתה העמדה של תיאודור הרצל‪ ,‬שהוצגה בבהירות רבה ברומן האוטופי שלו‬ ‫אלטנוילנד‪ .‬ראו‪ ,‬תיאודור הרצל‪ ,‬אלטנוילנד‪ ,‬תרגום‪ :‬מ' קראוס‪ ,‬בבל‪ ,‬תל אביב ‪,2007‬‬ ‫עמ' ‪ .99-97‬לניתוח מלא יותר של עמדת הרצל‪ ,‬ראו‪ :‬דרק יונתן פנלסר‪" ,‬הרצל והערבים‬ ‫הפלשתינים‪ :‬מיתוס ומיתוס שכנגד"‪ ,‬פורסם בכתב העת ישראל‪ ,‬בעריכת מאיר חזן‪,‬‬ ‫המכון לחקר הציונות וישראל ע"ש חיים ויצמן‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב‪ ,‬חוברת ‪ ,6‬סתיו‬ ‫תשס"ה; על עמדות הרצל‪ ,‬ז'בוטינסקי וגישות נוספות של הוגים ציונים בשאלת היחס‬ ‫לערבים ראו יוסף גורני‪ ,‬השאלה הערבית והבעיה היהודית‪ :‬זרמים‬ ‫מדיניים־אידיאולוגיים בציונות ביחסם אל הישות הערבית בארץ־ישראל בשנים‬ ‫‪ ,1948-1882‬עם עובד‪ ,‬תל אביב תשמ"ו‪.‬‬ ‫‪ 9‬ז'בוטינסקי‪" ,‬על קיר הברזל" (‪ ,)1923‬בתוך‪ :‬הדרך אל הרוויזיוניזם הציוני‪ ,‬תשמ"ד‪ ,‬עמ'‬ ‫‪ .108‬אזהרותיו של ז'בוטינסקי מכוונות במרומז למנהיגי הציונות הרשמית‪ ,‬בעיקר ויצמן‬ ‫וסוקולוב‪ ,‬שסברו שניתן להגיע להסכמה ופשרה עם מנהיגי הערבים‪ .‬ראו יוסף הלר‪,‬‬ ‫"עמדותיהם של בן־גוריון‪ ,‬ויצמן וז'בוטינסקי בשאלה הערבית — מחקר השוואתי"‪,‬‬ ‫בתוך‪ :‬אניטה שפירא‪ ,‬יהודה ריינהרץ ויעקב הריס (עורכים)‪‬ ,‬עידן הציונות‪ ,‬מרכז זלמן‬ ‫שזר לתולדות ישראל‪ ,‬ירושלים תש"ס‪ ,‬עמ' ‪ ;234-233‬אריה נאור‪'" ,‬שם ירווה לו משפע‬ ‫ואושר'‪ :‬על יחסו של זאב ז'בוטינסקי לערבים בארץ ישראל"‪ ,‬בתוך‪ :‬אפרים לביא (עורך)‪,‬‬ ‫לאומיות ומוסר; השיח הציוני והשאלה הערבית‪ ,‬כרמל‪ ,‬ירושלים תשע"ד‪ ,‬עמ' ‪142-‬‬ ‫‪.123‬‬ ‫‪ 10‬ז'בוטינסקי אף טוען שהערבים עצמם רואים בו את היחיד מבין הציונים שמבין אותם‪:‬‬ ‫"פנו גם אלי מקבוצת ערבים‪ ,‬ופנו באופן מעניין‪ .‬במכתב כתוב‪ :‬אתה היחידי בין‬ ‫הציונים‪ ,‬שאינך רוצה לרמות אותנו ושמבין‪ ,‬שהערבי הוא פאטריוט ואינו זונה"‪,‬‬ ‫ז'בוטינסקי‪" ,‬אחרי הקמת חיל הספר" (‪ ,)1926‬בתוך‪ :‬כתבים (תש"ז־תשי"ט)‪ ,‬כרך ‪:4‬‬ ‫נאומים (‪ ,)1926-1905‬עמ' ‪.303‬‬ ‫‪" 11‬הטראגדיה היא בזאת"‪ ,‬הוא טוען בהמשך אותו נאום‪" ,‬שפה יש התנגשות בין שתי‬ ‫אמתות [‪ ]...‬ואותה הטראגדיה אינה יכולה לתת לנו אפשרות לשלום‪ .‬אין מקום לשלום"‪.‬‬ ‫(שם)‪.‬‬ ‫‪ ,)Homo Homini Lupus" (1910" 12‬שם‪ ,‬כרך ‪ :9‬אומה וחברה‪ ,‬עמ' ‪.256‬‬

‫‪ 13‬שם‪.‬‬ ‫‪ 14‬ראו גם מאמריו "איני מאמין" (‪ )1910‬ו"זכות ואלימות" (‪ ,)1911‬שם‪ ,‬כרך ‪:13‬‬ ‫פיליטונים‪ ,‬עמ' ‪.105-81‬‬ ‫‪ 15‬לתפיסותיו המיליטריסטיות של ז'בוטינסקי ראו במיוחד מאמריו‪" :‬על המיליטריזם"‬ ‫(‪" ,)1933‬על האח" (‪ ,)1933‬שם‪ ,‬כרך ‪ :11‬בדרך למדינה‪ ,‬עמ' ‪.95-85 ,58-39‬‬ ‫‪ 16‬רפאלה בילסקי בן חור ערכה בנושא זה מחקר מקיף‪ .‬ראו‪ ,‬כל יחיד הוא מלך‪ :‬המחשבה‬ ‫החברתית המדינית של זאב ז'בוטינסקי‪ ,‬דביר‪ ,‬תל אביב תשמ"ח; וכן ראו‪ ,‬זאב‬ ‫ז'בוטינסקי‪ ,‬למהותה של הדמוקרטיה‪ :‬משנתו הליברלית והדמוקרטית של זאב‬ ‫ז'בוטינסקי‪ ,‬המסדר על שם זאב ז'בוטינסקי‪ ,‬תל אביב תשס"ב‪.‬‬ ‫‪ 17‬ז'בוטינסקי‪" ,‬סיפור ימי"‪ ,‬כתבים (תש"ז־תשי"ט)‪ ,‬כרך ‪ :1‬אוטוביוגרפיה‪ ,‬עמ' ‪.38‬‬ ‫‪ 18‬הסתייגות‪ :‬האמירות הליברליות של ז'בוטינסקי הן אכן חד־משמעיות‪ .‬הבעיה היא שיש‬ ‫לו גם אמירות נוספות שנשמעות מאוד מנוגדות לליברליזם‪ .‬תפיסת הלאום של‬ ‫ז'בוטינסקי היא תפיסה אורגנית‪ .‬הלאום הוא אורגניזם חי‪ ,‬בעל טבע מובחן ואישיות‬ ‫נבדלת‪ .‬כשמדמיינים את האומה לאישיות אורגנית‪ ,‬אזי כל אחד מהפרטים של האומה‬ ‫הוא איבר באישיות הגדולה יותר‪ .‬זאת‪ ,‬כמובן‪ ,‬תפיסה מאוד לא ליברלית‪ .‬הגות לאומית‬ ‫אורגנית בדרך כלל לא מתיישבת עם הגות מדינית ליברלית‪ .‬אך אצל ז'בוטינסקי שני‬ ‫הדברים באו יחד‪ .‬על אף התפיסה הלאומית האורגנית‪ ,‬שלפיה כל היחידים משתייכים‬ ‫למכלול‪ ,‬המדינה האידיאלית שלו היא מדינה ליברלית‪ ,‬שבה היחיד לא משתייך למדינה‪,‬‬ ‫וכל אחד ואחד הוא מלך המממש את עצמו‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬התפיסה הלאומית שלו לא‬ ‫עיצבה את התפיסה המדינית שלו‪ .‬שני האלמנטים האלו משתקפים בתפיסה הציונית‬ ‫שלו‪ ,‬ולפיה מדינת ישראל היא הזירה שבה האורגניזם היהודי יתפתח‪ ,‬מצד אחד‪ .‬מצד‬ ‫אחר‪ ,‬המדינה תהיה ליברלית ותטפח את האינדיווידואליזם של אזרחיה‪ .‬גם בישראל‬ ‫התפיסה הלאומית לא צריכה לעצב את התפיסה המדינית‪ .‬היא אמנם מדינה המטפחת‬ ‫את הטבע המיוחד של העם היהודי‪ ,‬אך היא צריכה להיות מחויבת לכל אזרחיה‪ ,‬גם‬ ‫לאזרחיה הערבים‪.‬‬ ‫מטבע הדברים‪ ,‬הסתירה הזאת מעסיקה את ההיסטוריונים ואת החוקרים של ז'בוטינסקי‪ .‬יש‬ ‫ביניהם מחלוקת‪ .‬חוקרים כאבינרי‪ ,‬שמעוני ורצבי הדגישו את המיליטריזם‪ ,‬המשמעת‪,‬‬ ‫המוניזם והלאומיות הגזעית של ז'בוטינסקי על מנת להראות כיצד הושפעה גישתו‬ ‫מהלאומיות האינטגרלית שצמחה באותו הזמן באירופה‪ .‬לעומתם‪ ,‬חוקרים כבילסקי‪ ,‬בן‬ ‫חור ונאור מדגישים את ההיבטים הליברליים והדמוקרטיים בגישתו‪ ,‬את אמונתו העמוקה‬

‫באינדיווידואליזם ובשוויון בסיסי‪ ,‬כאשר הם מציירים את האלמנטים האחרים כזניחים‬ ‫יחסית‪ ,‬כסטיות זמניות‪ ,‬או ככאלו שאינם סותרים בהכרח את אמונתו הליברלית‬ ‫היסודית‪.‬‬ ‫שלמה אבינרי‪ ,‬הרעיון הציוני לגווניו‪ :‬פרקים בתולדות המחשבה הלאומית היהודית‪ ,‬עם‬ ‫עובד‪ ,‬תל אביב תשמ"ה‪ ,‬עמ' ‪ ;215-182‬גדעון שמעוני‪ ,‬האידיאולוגיה הציונית‪ ,‬תרגום‪:‬‬ ‫סמדר מילוא‪ ,‬מאגנס‪ ,‬ירושלים תשס"א‪ ,‬עמ' ‪ ;230-220‬שלום רצבי‪" ,‬גזע‪ ,‬לאום ויהדות‬ ‫בהגותם הלאומית של מ"מ בובר וזאב ז'בוטינסקי‪ :‬דיון משווה"‪ ,‬בתוך‪ :‬בראלי וגינוסר‬ ‫(עורכים)‪ ,‬איש בסער‪ ,‬תשס"ד‪ ,‬עמ' ‪ ;137–126‬בילסקי בן חור‪ ,‬כל יחיד הוא מלך‪,‬‬ ‫תשמ"ח; אריה נאור‪" ,‬בראשית ברא‪ :‬יחיד ולאום בהשקפת ז׳בוטינסקי"‪ ,‬בתוך‪:‬‬ ‫ז'בוטינסקי‪ ,‬כתבים אידיאולוגיים; כרך א'‪ :‬לאומיות ליברלית‪ ,‬בעריכת אריה נאור‪ ,‬מכון‬ ‫ז'בוטינסקי בישראל‪ ,‬תל אביב תשע"ג‪ ,‬עמ' ‪ ;56-11‬שביט‪ ,‬המיתולוגיות של הימין‪,‬‬ ‫‪ ,1986‬עמ' ‪ ;209-208‬זאב צחור‪" ,‬ז'בוטינסקי וז'בוטינסקאים"‪ ,‬בתוך‪ :‬בראלי וגינוסר‬ ‫(עורכים) איש בסער‪ ,‬תשס"ד‪ ,‬עמ' ‪.47-39‬‬ ‫אני מודה לאלירן זרד על שפרש בפני את המחלוקת המרתקת הזאת‪.‬‬ ‫‪ 19‬ז'בוטינסקי‪" ,‬סיפור ימי"‪ ,‬כתבים (תש"ז־תשי"ט)‪ ,‬כרך ‪ :1‬אוטוביוגרפיה‪ ,‬עמ' ‪.38‬‬ ‫ז'בוטינסקי אף כתב תיאור של חברה מעין־אוטופית באחד מסיפוריו‪" ,‬האמת על האי‬ ‫טריסטן דה רוניה"‪ ,‬כתבים (תש"ז־תשי"ט)‪ ,‬כרך ‪ :9‬אומה וחברה‪ ,‬עמ' ‪ .392-267‬לניתוח‬ ‫סיפור זה ראו נטקוביץ‪ ,‬בין ענני זוהר‪ ,2015 ,‬עמ' ‪Svetlana Natkovich, ;178-174‬‬ ‫‪"A land of harsh ways: 'Tristan da Runha' as Jabotinsky's social fantasy",‬‬ ‫‪.Jewish Social Studies 19,2 (2012), pp. 24-49‬‬ ‫‪ 20‬ז'בוטינסקי הליברל הבחין שהדמוקרטיה איננה רק שלטון הרוב‪ ,‬אלא היא בעיקר הגנה‬ ‫על המיעוט מפני העריצות של הרוב‪" .‬ואולם בעצם אינה נכונה הזדהות עיוורת של‬ ‫דימוקראטיה עם שלטון הרוב‪ .‬ערך הדימוקראטיה אינו תלוי בהרגשת שעבודם של ‪49‬‬ ‫מלכים שווי־זכויות למאה‪ ,‬או אפילו ‪ ,10‬או אחד למאה"‪" .‬מבוא לתורת המשק (ב)"‪,‬‬ ‫כתבים‪ :‬אומה וחברה‪ ,‬ערי ז'בוטינסקי‪ ,‬ירושלים תשי"ט‪ ,‬עמ' ‪.219‬‬ ‫במאמר אחר הוא קובע שני מדדים לדמוקרטיה אמיתית מבחינתו‪" :‬ראשית‪ ,‬האם במדינה‬ ‫הנדונה נחשב הפרט לריבון‪ ,‬חירותו — למיטב התחיקה‪ ,‬וסמכותה של המדינה להגביל‬ ‫את החירות מותרת רק במקרה של הכרח מוחלט — או שמדובר במדינה שבה הפרט הוא‬ ‫קודם כל נתין‪ ,‬והמדינה תובעת לעצמה את הזכות לכוון כל היבט של חייו ופעולתו‪.‬‬ ‫ושנית‪ :‬האם במדינה זו שמור החופש לכל המותח ביקורת פומבית על המשטר הקיים‪ ,‬או‬

‫שזכות כזאת אסורה? בשתי אמות מידה אלו די כדי להבחין בין דמוקרטיה להיפוכה‪ ,‬יהא‬ ‫אשר יהא כתוב בחוקה"‪ .‬ז'בוטינסקי‪" ,‬השקפה על בעיות מדינה וחברה" (‪ ,)1940‬בתוך‪:‬‬ ‫עקרונות מנחים לבעיות השעה‪ ,‬תשמ"ב‪ ,‬עמ' ‪ .22‬וראו חזרה על רעיון זה גם ב"בני‬ ‫מלכים"‪ ,‬המשקיף‪" ;25.4.1941 ,‬השאלה החברתית"‪ ,‬הירדן‪.21.10.1938 ,‬‬ ‫‪ 21‬ז'בוטינסקי‪" ,‬ארצו של ישראל" (‪ ,)1929‬בתוך‪ :‬עקרונות מנחים לבעיות השעה‪ ,‬עמ' ‪.75‬‬ ‫אפילו את מילות "שיר בית"ר" המפורסם הוא מפרש מאוחר יותר‪" :‬עברי גם בעוני בן‬ ‫שר‪ / .‬אם עבד‪ ,‬אם הלך — ‪ /‬נוצרת בן מלך ‪ /‬בכתר דוד נעטר‪ / .‬באור ובסתר ‪ /‬זכור את‬ ‫הכתר ‪ /‬עטרת גאון ותגר‪ ...‬אני‪ ,‬שכתבתיו‪ ,‬נתכוונתי להחילו על כל אדם‪ ,‬יווני או בן‬ ‫השבט באנטו‪ ,‬צפוני או אסקימוסי‪ .‬הכל נבראו בצלם אלוהים"‪ .‬ז'בוטינסקי‪" ,‬השקפה על‬ ‫בעיות מדינה וחברה" (‪ ,)1940‬בתוך‪ :‬עקרונות מנחים לבעיות השעה‪ ,‬תשמ"ב‪ ,‬עמ' ‪.20‬‬ ‫‪ 22‬ז'בוטינסקי‪" ,‬הבעיה הערבית — בלי דראמאתיות" (‪ ,)1940‬בתוך‪ :‬עקרונות מנחים‬ ‫לבעיות השעה‪ ,‬תשמ"ב‪ ,‬עמ' ‪ .105‬וראו על כך בהרחבה אצל אריה נאור‪" ,‬המתווה‬ ‫החוקתי של זאב ז'בוטינסקי למדינה היהודית בארץ־ישראל"‪ ,‬בתוך‪ :‬בראלי וגינוסר‬ ‫(עורכים)‪ ,‬איש בסער‪ ,‬תשס"ד‪ ,‬עמ' ‪.92–51‬‬ ‫‪ 23‬ניתן אמנם להסתייג מקביעה נחרצת זו‪ ,‬ולומר שהציונות המדינית של ז'בוטינסקי‬ ‫מבוססת על הפרשנות שלו להבטחה הבין־לאומית‪ ,‬אך זאת פרשנות אפשרית ולא‬ ‫הכרחית‪ .‬בהצהרת בלפור לא נאמר שפלשתינה תהיה הבית הלאומי של היהודים‪ ,‬אלא‬ ‫שהבית הלאומי יקום בפלשתינה‪ .‬זהו ניסוח הנותן מקום להקמתן של ישויות מדיניות‬ ‫נוספות על אדמת פלשתינה‪ .‬על כך ראו‪ ,‬אורי נאמן ודוד ארבל‪ ,‬הכרעות גורליות‪ ,‬עמ'‬ ‫‪ .17-16‬אריה נאור מדגיש את יחסה הלגליסטי והסימבולי של התנועה הרוויזיוניסטית‬ ‫לארץ ישראל‪ ,‬בשונה מתנועת העבודה‪ .‬הוא מבחין בין שני פנים של גישת ז'בוטינסקי‬ ‫לארץ ישראל — האחד אינסטרומנטלי־לגליסטי והאחר אקספרסיבי־סימבולי‪ .‬במובן‬ ‫הראשון‪ ,‬שלדעת נאור הוא הדומיננטי‪ ,‬ארץ ישראל צריכה לשמש אמצעי מתאים למטרה‬ ‫הציונית של קליטת המוני היהודים מהגולה ומתן מקלט בטוח‪ ,‬כפי שהבין זאת הרצל‪.‬‬ ‫כאן בולט הפן הדמוגרפי־מתמטי המחשב כמויות אוכלוסייה ושטח עם יכולת קיום‬ ‫כלכלי‪ .‬ראו למשל במאמרים "קיר הברזל" ו"הבעיה הערבית — בלי דראמאתיות" (לעיל)‬ ‫וכן‪" ,‬מלאו הבטחתכם או הסתלקו מן המנדט! — העדות בפני הוועדה המלכותית"‬ ‫(‪ ,)1937‬כתבים (תש"ז־תשי"ט)‪ ,‬כרך ‪ ,5‬עמ' ‪ .271-221‬במובן השני הוא נתן לארץ מעמד‬ ‫של קדושה‪ ,‬כערך בפני עצמו‪ ,‬אבל לא במובן הדתי בשל הבטחת האל‪ ,‬אלא במובן מיתי‬ ‫והיסטורי‪ ,‬כיוון שהעם נולד מתוכה באופן אוטוכתוני‪ ,‬חי בה‪ ,‬נלחם עליה והתגעגע אליה‬

‫אלפי שנים‪ .‬ראו למשל מאמרו "ציונות וארץ ישראל"‪ ,‬כתבים (תש"ז־תשי"ט)‪ ,‬כרך ‪,8‬‬ ‫עמ' ‪ .129-107‬ושירו "שמאל הירדן"‪ ,‬שם‪ ,‬כרך ‪ ,2‬עמ' ר"א‪-‬ר"ב‪ .‬אריה נאור‪" ,‬לעניינה‬ ‫של ארץ־ישראל בהשקפת הציונות הרוויזיוניסטית‪ :‬תאולוגיה פוליטית ושיקול‬ ‫אינסטרומנטלי"‪ ,‬בתוך‪ :‬אביעזר רביצקי (עורך)‪ ,‬ארץ־ישראל בהגות היהודית במאה‬ ‫העשרים‪ ,‬יד יצחק בן צבי‪ ,‬ירושלים תשס"ה‪ ,‬עמ' ‪ .495-422‬וכן — נאור‪" ,‬כולה שלי! —‬ ‫ארץ ישראל בהשקפת ז'בוטינסקי"‪ ,‬בתוך‪ :‬ז'בוטינסקי‪ ,‬כתבים אידיאולוגיים; ארץ‬ ‫ישראל‪ ,‬כרך א' (תשע"ה)‪ ,‬עמ' ‪ ;35-9‬הנ"ל‪'" ,‬שלמות המולדת' באידיאולוגיה‬ ‫הרוויזיוניסטית ובפוליטיקה שלה‪ ,"1925-1948 ,‬יהדות זמננו ‪ ,14‬תשס"א‪ ,‬עמ' ‪.41-9‬‬ ‫שביט מביע עמדה קיצונית עוד יותר ביחס לנאור בטענתו כי תפיסתו של ז'בוטינסקי‬ ‫היתה פרגמטית לחלוטין‪ ,‬ללא רבב של רומנטיות‪ .‬שביט‪ ,‬המיתולוגיות של הימין‪,1986 ,‬‬ ‫עמ' ‪ ;225-223 ,216‬הנ"ל‪" ,‬זאב ז'בוטינסקי‪ :‬בין לאומיות ליברלית ללאומיות רומנטית"‪,‬‬ ‫גשר ‪ ,144‬תשס"ב‪ ,‬עמ' ‪ .36-27‬גישה זו מחוזקת על ידי הערת ז'בוטינסקי עצמו ב"סיפור‬ ‫ימי"‪" :‬שום אהבה רומַא נטית לארץ ישראל לא היתה בי אז‪ ,‬אינני בטוח אם ישנה גם‬ ‫עתה"‪ .‬ז'בוטינסקי‪ ,‬כתבים (תש"ז־תשי"ט)‪ ,‬כרך ‪ :1‬אוטוביוגרפיה‪ ,‬עמ' ‪.49‬‬ ‫‪ 24‬הציונות של ז'בוטינסקי היא ציונות מדינית‪ .‬הוא ראה בתיאודור הרצל את אביו הרוחני‬ ‫ואת מקור ההשראה לרעיונות שלו‪ .‬על פי הרצל המדינה לא תקום מכוח התיישבות‬ ‫בארץ וגם לא מכוח מאבק צבאי‪ .‬מדינת היהודים תקום מכוחה של הסכמה בין־לאומית‪.‬‬ ‫בקונגרס הציוני הראשון הכריז הרצל שמטרת הציונות היא "להקים לעם היהודי בית‬ ‫מולדת בארץ ישראל מובטח על פי המשפט הפומבי"‪ .‬מדינת ישראל לא אמורה אפוא‬ ‫להיות הישג התיישבותי וגם לא הישג צבאי‪.‬‬ ‫בשאלת תפקידה של הצבאיות‪ ,‬היתה מחלוקת בין עמדתו של ז'בוטינסקי לבין תלמידיו‪.‬‬ ‫ז'בוטינסקי היה בעד כוח צבאי יהודי חזק שיוכל להגן על עצמו‪ .‬הוא גם האמין‬ ‫שצבאיות תשקם את האישיות הגלותית של היהודי‪ .‬אך כל זאת לא כתחליף‬ ‫לדיפלומטיה אלא כתנאי לדיפלומטיה‪ .‬הגדודים העבריים למשל נוצרו כדי לעודד את‬ ‫הבריטים להעניק ליהודים מדינה‪ .‬פיתוח כוח צבאי חזק‪ ,‬סבר ז'בוטינסקי‪ ,‬יגביר את‬ ‫הרצון המדיני של הבריטים לממש את הצהרת בלפור‪ .‬לא כולם הסכימו עם ז'בוטינסקי‪.‬‬ ‫הפורשים שהקימו את הלח״י‪ ,‬למשל‪ ,‬סברו שמדינת ישראל תיכון בזכות פעולה צבאית‬ ‫בלבד‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬היורש והממשיך הגדול של ז'בוטינסקי‪ ,‬מנחם בגין‪ ,‬סבר שרק על ידי‬ ‫מרד צבאי תיכון מדינת ישראל‪ ,‬ולא על ידי הסדר מדיני‪ .‬עוד ב־‪ ,1938‬בקונגרס העולמי‬ ‫השלישי של תנועת בית"ר‪ ,‬קרא בגין תיגר על מנהיגותו של ז'בוטינסקי כשדרש לעבור‬

‫מציונות של דיפלומטיה המאמינה במצפון העולם‪ ,‬לציונות צבאית‪ .‬תגובתו של‬ ‫ז'בוטינסקי היתה חריפה‪ .‬הוא כינה את הנאום של בגין "חריקת דלת שאין בה טעם‬ ‫ותועלת"‪ .‬בהתאם לגישתו זו העלה בגין את ההצעה לשנות את הנוסח של "נדר בית"ר"‪.‬‬ ‫הנוסח שקבע ז'בוטינסקי‪" :‬אכין זרועי להגנת עמי ולא אשא זרועי אלא להגנה"‪ .‬התיקון‬ ‫שהציע בגין היה‪" :‬אכין זרועי להגנת עמי ולכיבוש מולדתי"‪ .‬בסופו של דבר לא רק‬ ‫שהנוסח השתנה כשיטת בגין‪ ,‬אלא שהאצ"ל פעל בשיטת בגין‪ .‬כשהפך למפקד האצ"ל‪,‬‬ ‫הכריז בגין על מרד בבריטים‪ .‬הכוח הצבאי‪ ,‬שהיה אמור לשרת את המאמץ הדיפלומטי‪,‬‬ ‫החליף אותו‪ .‬עוד על כך ראו דניאל גורדיס‪ ,‬מנחם בגין — המאבק על נשמתה של‬ ‫ישראל‪ ,‬כתר‪ ,‬ירושלים ‪ ,2015‬עמ' ‪ ;57-55‬עפר גרוזבד‪ ,‬מנחם בגין‪ :‬דיוקנו של מנהיג —‬ ‫ביוגרפיה‪ ,‬רסלינג‪ ,‬תל אביב ‪ ,2006‬עמ' ‪.50-44‬‬ ‫‪ 25‬זה היה הבסיס ל"תורת הלחץ" המדיני של ז'בוטינסקי‪ .‬הוא האמין בכל מאודו‬ ‫בדיפלומטיה‪ ,‬ולא רק כזו הנשענת על מנופים של עוצמה פוליטית וכלכלית‪ ,‬אלא גם כזו‬ ‫הסומכת על מצפון העולם‪ .‬יש כאן סתירה בולטת לתפיסה החשדנית והאלימה של טבע‬ ‫האדם והחברות האנושיות שהוצגה קודם‪ .‬אבינרי מדגיש את הסתירה הקשה שבין‬ ‫התביעה המוסרית שמציג ז'בוטינסקי במגעיו הדיפלומטיים לבין אמונתו כי הפוליטיקה‬ ‫הריאלית מתבססת על כוח‪ .‬שלמה אבינרי‪ ,‬הרעיון הציוני לגווניו‪ ,‬תשמ"ה‪ ,‬עמ' ‪215-‬‬ ‫‪.214‬‬ ‫‪ 26‬הנסיגה שהוביל ראש הממשלה מנחם בגין מחצי האי סיני לא נחשבה על ידו כנסיגה‬ ‫מתורת ז'בוטינסקי‪ .‬סיני לא נכללה בגבולות המנדט הבריטי‪ ,‬וכזכור על פי ז'בוטינסקי‬ ‫גבולות הארץ המובטחת הם גבולות המנדט הבריטי‪ .‬על כך ראו‪ ,‬אריה אלדד‪ ,‬דברים‬ ‫שרואים מכאן‪ ,‬עמ' ‪.134-97 ,39-38‬‬ ‫‪ 27‬אחד ההבדלים החשובים בין בגין לז'בוטינסקי הוא שבגין הפך את ההבטחה האלוהית‬ ‫לאחד הצידוקים העיקריים לשלמות הארץ‪ .‬בשידור רדיו למחרת החלטת האו"ם על‬ ‫חלוקת הארץ אמר בגין את הדברים הבאים‪" :‬בשם ההבטחה האלוהית שניתנה לאבי‬ ‫האומה [‪ ]...‬ביתורה של מולדתנו הוא בלתי חוקי‪ .‬הוא לא יוכר לעולם [‪ ]...‬ארץ ישראל‬ ‫תוחזר לעם ישראל‪ .‬כולה‪ ,‬לנצח‪ ".‬מנחם בגין‪" ,‬למחרת החלטת האו"מ‪ :‬קדושת שלמות‬ ‫המולדת"‪ ,‬בתוך‪ :‬במחתרת‪ :‬כתבים‪ ,‬הדר‪ ,‬תל אביב‪ ,‬תשל"ח‪ ,‬כרך ד'‪ ,‬עמ' ‪ .80‬וראו על‬ ‫הבדלים אלה בהרחבה‪ :‬אריה נאור‪'" ,‬שלמות המולדת' באידיאולוגיה הרוויזיוניסטית"‬ ‫(תשס"א); אריה נאור‪" ,‬דת ולאום בתפיסת הימין הציוני‪ :‬מז'בוטינסקי לבגין"‪ ,‬בתוך‪:‬‬ ‫אשר מעוז‪ ,‬אביעד הכהן (עורכים)‪ ,‬זהות יהודית‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב — הפקולטה‬

‫למשפטים ע"ש בוכמן‪ ,‬תל אביב תשע"ד‪ ,‬עמ' ‪.290-251‬‬ ‫‪ 28‬ראו‪ :‬דניאל גורדיס‪ ,‬מנחם בגין — המאבק על נשמתה של ישראל‪ ,‬ירושלים ‪ ,2015‬עמ'‬ ‫‪ ;127-125‬מרדכי קרמניצר ועמיר פוקס‪ ,‬חשבון נפש דמוקרטי‪ :‬על פי משנתו של מנחם‬ ‫בגין‪ ,‬המכון הישראלי לדמוקרטיה‪ ,‬ירושלים ‪.2011‬‬ ‫‪ 29‬על יהודה ושומרון התעקש מנחם בגין שלא לוותר בהסכמי קמפ דייוויד‪ .‬ובימי שלטונו‬ ‫מפעל ההתנחלויות צבר תאוצה רבת־עוצמה ומרשימה‪ .‬את כל זה עשה בד בבד עם‬ ‫המשך ביצור שלטון החוק‪ ,‬מתן כבוד לבית המשפט העליון והגנה על זכויות אדם‪.‬‬ ‫‪ 30‬תופעה זו נחקרה בהרחבה בספרו של גיל סמסונוב‪ ,‬הנסיכים‪ ,‬דביר‪ ,‬אור יהודה ‪.2015‬‬ ‫ראו גם‪ ,‬יחיעם וייץ‪" ,‬נסיכי ההדר"‪ ,‬בתוך‪ :‬בין זאב ז'בוטינסקי למנחם בגין‪ :‬קובץ‬ ‫מאמרים על התנועה הרוויזיוניסטית‪ ,‬מאגנס‪ ,‬ירושלים תשע"ב‪ ,‬עמ' ‪‬.246-236‬‬ ‫‪ 31‬סמסונוב‪ ,‬הנסיכים‪ ,‬עמ' ‪ .16-14‬סמסונוב מסביר שישנן אמנם שושלות פוליטיות‬ ‫משפחתיות במקומות שונים בעולם‪ ,‬אך לא ניתן למצוא תקדים לשושלות פוליטיות‬ ‫דוריות‪.‬‬ ‫‪ 32‬סיפור המחלוקת המדינית בין הנסיכים וההתפצלות שלהם מסופר בספרו הנ"ל של‬ ‫סמסונוב מעמ' ‪ 268‬ועד לסוף הספר‪.‬‬ ‫‪ 33‬כבר לאחר מלחמת ששת הימים היו דמויות ישראליות כדוגמת פנחס ספיר וישעיהו‬ ‫ליבוביץ שהזהירו מפני הבעיה הדמוגרפית‪ ,‬אך הם היו מיעוט שולי‪ ,‬רק בשנות השמונים‬ ‫התפשטה המודעות לבעיה הדמוגרפית והתנחלה בתודעה של רבים מהאזרחים‬ ‫הישראלים‪ .‬על כך ראו‪ ,‬אוריאל אבולוף‪ ,‬על פי תהום‪ :‬אומה‪ ,‬אימה ומוסר בשיח הציוני‪,‬‬ ‫ידיעות ספרים ואוניברסיטת חיפה‪ ,‬חיפה ‪ ,2015‬עמ' ‪.82-81‬‬ ‫‪ 34‬ישנם דמוגרפים המערערים על הקביעות הללו‪ .‬את המחלוקת שבין הדמוגרפים אציג‬ ‫בחלק השני של הספר‪ ,‬בפרק "אולי אין בעיה דמוגרפית"‪.‬‬ ‫‪ 35‬ראו נאום ראש הממשלה שרון בפני מליאת הכנסת‪ 25 ,‬באוקטובר ‪.2004‬‬ ‫‪ 36‬כך למשל‪ :‬נאום אולמרט בכנס הרצליה‪ ,‬ינואר ‪( 2006‬הנאום המלא מופיע באתר הכנס‬ ‫— ‪ ;)www.herzliyaconference.org‬וכן דבריה של לבני בוועידת הנשיא בירושלים‪,‬‬ ‫אוקטובר ‪ .2009‬פנחס וולף‪" ,‬לבני‪ :‬ב־‪ 2020‬ישראל עלולה לאבד הרוב היהודי"‪ ,‬וואלה!‬ ‫חדשות (‪ ,)22.10.2009‬נדלה ב־‪.26.10.2016‬‬ ‫‪ 37‬מתוך הנאום‪..." :‬אבל צריך גם כאן לומר את כל האמת‪ :‬בלב חבלי המולדת היהודית חי‬ ‫היום ציבור גדול של פלסטינים‪ .‬אנחנו לא רוצים למשול בהם‪ ,‬לא לנהל את חייהם‪ ,‬ולא‬ ‫לכפות עליהם את הדגל שלנו או את התרבות שלנו‪ .‬בחזון השלום שלי חיים בארץ‬

‫הקטנה שלנו שני עמים חופשיים זה בצד זה‪ ,‬בשכנות טובה ובכבוד הדדי‪ ."...‬מתוך‪:‬‬ ‫"נאום נתניהו באוניברסיטת בר אילן — הנוסח המלא"‪ ,‬הארץ‪.15.6.2009 ,‬‬ ‫‪ 38‬להרחבה באשר ליחסים המורכבים שבין ז'בוטינסקי לפלג המקסימליסטי בתנועה‬ ‫הרוויזיוניסטית ראו‪Eran Kaplan, The Jewish radical right: Revisionist :‬‬ ‫‪Zionism and its ideological legacy, Madison, Wis.: University of‬‬ ‫‪Wisconsin Press (2005), pp. 3-30; Yaacov Shavit, Jabotinsky and the‬‬ ‫‪.revisionist movement, London: F. Cass (1988), pp. 107-161‬‬ ‫‪ 39‬אולמרט בנאומו אף מצטט את ז'בוטינסקי ואת מרכזיות עקרון הרוב בתורתו‪ ,‬לצד‬ ‫ליברליזם ומקסימליזם‪.‬‬ ‫‪ 40‬זאב ז'בוטינסקי באיגרת אל עורך הג'ואיש כרוניקל‪ ,‬עיתון יהודי היוצא לאור בבריטניה‪,‬‬ ‫‪ .12.6.1925‬דברים בהירים נוספים כתב ז'בוטינסקי במאמרו "רוב" (‪ ,)1923‬כתבים‬ ‫(תש"ז־תשי"ט)‪ ,‬כרך ‪ :11‬בדרך למדינה‪ ,‬עמ' ‪ .203-195‬במאמר זה הוא קורא "לשוב אל‬ ‫יסוד־היסודות [‪ ]...‬הראשון והראשי מהם הוא‪ :‬יצירתו של רוב יהודי היה תמיד‪ ,‬הנו ויהיה‬ ‫מטרתה היסודית של הציונות" (שם‪ .)197 :‬עקרון הרוב היווה מרכיב דומיננטי בכל‬ ‫הצהרה של ז'בוטינסקי בדבר מטרות הציונות‪ ,‬שם נרדף ל"מדינת היהודים"‪" .‬מה‬ ‫פירושה המעשי של 'מדינת היהודים?'" הוא כותב במסמך עקרונות בית״ר ב־‪,1934‬‬ ‫"התנאי הראשון למדינה לאומית הוא רוב לאומי"‪ .‬ז'בוטינסקי‪" ,‬רעיון בית"ר"‪ ,‬שם‪ ,‬עמ'‬ ‫‪.310‬‬ ‫‪ 41‬הקונגרס‪ ,‬היינט‪ ;1928 ,‬מתוך‪ :‬עולמו של ז'בוטינסקי — מבחר דבריו ועיקרי תורתו‪,‬‬ ‫כינס והאיר משה בלע‪ ,‬דפוסים‪ ,‬תל אביב ‪.1972‬‬ ‫‪ 42‬בשל כך הוא מתנגד לקיום פרלמנט דמוקרטי של תושבי הארץ בזמן המנדט הבריטי‪,‬‬ ‫כיוון שלדעתו הציבור האזרחי שאליו פרלמנט זה צריך להתייחס כולל גם את אזרחי‬ ‫הארץ היהודים העתידים לבוא על פי מטרות המנדט‪ .‬ז'בוטינסקי‪" ,‬במועצה הארץ‬ ‫ישראלית" (תרע"ט)‪ ,‬כתבים (תש"ז־תשי"ט)‪ ,‬כרך ‪ :4‬נאומים (‪ ,)1926-1905‬עמ' ‪.97‬‬ ‫‪ 43‬ז'בוטינסקי‪" ,‬ארצו של ישראל"‪ ,‬עקרונות מנחים לבעיות השעה‪ ,‬תשמ"ב‪ ,‬עמ' ‪.75‬‬ ‫‪ 44‬אם נדייק‪ ,‬ההסתמכות על ההבטחה האלוהית בניגוד לזאת של הקהילה הבין־לאומית‬ ‫היתה כבר קיימת אצל הוגי הלח"י‪ ,‬והיא נכחה גם בנאומיו של מנחם בגין‪ .‬ראו אריה‬ ‫נאור‪'" ,‬שלמות המולדת' באידיאולוגיה הרוויזיוניסטית ובפוליטיקה שלה‪,"1925-1948 ,‬‬ ‫יהדות זמננו ‪ ,14‬תשס"א‪ ,‬עמ' ‪.41-9‬‬ ‫‪ 45‬דיוק‪ :‬ישנו יסוד אחד שנשמר ולא השתנה — החשדנות המדינית‪ ,‬ולצדה ההבנה שאין‬

‫לבטוח באיש חוץ מבכוח צבאי עצמאי‪ .‬היסוד הביטחוני־שמרני הזה היה נוכח בתורת‬ ‫ז'בוטינסקי כפי שראינו‪ ,‬והוא ממשיך לאפיין גם את החשיבה הפוליטית של הימין הדתי‪.‬‬ ‫בהמשך הספר נראה שמאז ההתנתקות הוא התעצם על חשבון היסוד המשיחי‪.‬‬ ‫‪ 46‬דיוק‪ :‬חוסר האמונה באפשרות להסדרה מדינית של מערכת היחסים שבין מדינת ישראל‬ ‫והעולם הערבי היה המגמה הדומיננטית בתנועת העבודה‪ ,‬אך זאת לא היתה המגמה‬ ‫היחידה‪ .‬יגאל אלון‪ ,‬למשל‪ ,‬ייצג מגמה אלטרנטיבית‪ ,‬על פיה מדינת ישראל צריכה‬ ‫לשאוף לשינוי המצב המדיני של ישראל‪ ,‬להשתחרר מהסטטוס קוו ולחתור להסדר שלום‬ ‫עם העולם הערבי‪ .‬על הבדלי האסכולות הללו ראו‪ ,‬אודי מנור‪ ,‬יגאל אלון‪ ,‬ביוגרפיה‬ ‫פוליטית‪ ,‬עמ' ‪.29-25‬‬ ‫‪ 47‬משה דיין‪ ,‬מפה חדשה יחסים אחרים‪ ,‬ספריית מעריב‪ ,‬תל אביב ‪.1969‬‬ ‫‪ 48‬שמעון פרס‪ ,‬קלע דוד‪ ,‬ויידנפלד‪.1970 ,‬‬ ‫‪ 49‬לעומת זאת‪ ,‬יש הטוענים כי מצרים היא זו שלא היתה בשלה להסכם ומראש הציעה‬ ‫הצעות שישראל לא היתה יכולה לעמוד בהן; להרחבה ראו פרק המבוא אצל בועז וונטיק‬ ‫וזכי שלום‪" ,‬חלקו של הבית הלבן בטרפוד ההסדר החלקי בין ישראל למצרים בשנת‬ ‫‪ ,"1971‬ישראל‪ ,‬גיליון ‪ ,2010 ,17‬עמ' ‪ ,91‬וכן יגאל קיפניס‪ — 1973 ,‬הדרך למלחמה‪,‬‬ ‫דביר ‪ ,2012‬ובפרט פרק המבוא‪.‬‬ ‫‪ 50‬פתיחת המניפסט הקומוניסטי (‪ ,)1847‬מתוך‪ :‬המחשבה המדינית — מבחר כתבים‪,‬‬ ‫עורכים‪ :‬ברוך זיסר ודוד צור‪ ,‬שוקן‪ ,‬תל אביב ‪.1990‬‬ ‫‪ 51‬עדות חזקה לתפנית הזאת ניתן למצוא בהקמתה של מפלגת מרצ‪ .‬מרצ קמה כאחדות בין‬ ‫כמה כוחות סותרים מבחינה חברתית־כלכלית‪ ,‬כשהמכנה המשותף ביניהם הוא זה‬ ‫המדיני‪ .‬מצד אחד מפ"ם‪ ,‬מפלגת הפועלים המאוחדת בהובלת בני קיבוצים‪ ,‬מצד שני רצ‪,‬‬ ‫התנועה לזכויות האזרח‪ ,‬שהוקמה על ידי בורגנים ממרכז הארץ‪ ,‬ומצד שלישי חלק‬ ‫ממפלגת שינוי שדגלה בהעצמת השוק החופשי‪ .‬מפלגה פוליטית שמבוססת על ברית בין‬ ‫סוציאליסטים לקפיטליסטים היתה בלתי נתפסת בעשורים הראשונים של המדינה‪ ,‬אך‬ ‫בראשית שנות התשעים האיחוד ביניהם נראה כמעט טבעי‪ .‬זאת עדות עוצמתית לתפנית‬ ‫הגדולה של השמאל הישראלי‪ .‬האיחוד של מפלגות מרצ מראה שבשמאל החדש העניין‬ ‫המדיני גובר על כל עניין אחר‪.‬‬ ‫‪ 52‬אמנם יחסי ארצות הברית וישראל ידעו בשנותיה הראשונות של המדינה עליות וירידות‪,‬‬ ‫אך לפחות מאז ‪ 1967‬וביתר שאת מאז ‪ 1973‬התייצבה מערכת היחסים המיוחדת בין שתי‬ ‫המדינות‪ .‬להרחבה‪ ,‬ראו‪ :‬אברהם בן צבי‪ ,‬מטרומן ועד אובמה‪ ,‬ידיעות ספרים‪ ,‬תל אביב‬

‫‪.2011‬‬ ‫‪ 53‬הממשלה קיבלה פה אחד את ההחלטה המנוסחת כך‪" :‬ישראל מציעה כריתת שלום עם‬ ‫מצרים [ועם סוריה] על בסיס הגבול הבין־לאומי וצורכי הביטחון של ישראל"; ראו‬ ‫פרוטוקול ישיבה נ‪/‬התשכז של הממשלה — חלק א' — יא בסיוון התשכז (‪.)19.6.1967‬‬ ‫‪ 54‬הסתייגות‪ :‬מחנה השלום שנוצר בסוף שנות השמונים‪ ,‬לא נוצר משום מקום‪ ,‬היו לו‬ ‫מבשרים‪ .‬יעקב חזן‪ ,‬למשל‪ ,‬ממנהיגי השומר הצעיר‪ ,‬קבע את השלום כאחד מיעדי‬ ‫הציונות‪" :‬השלום עם הערבים הוא הערובה לקיומנו בארץ ישראל‪ .‬זה תפקיד‬ ‫סוציאליסטי בשבילנו והכרח ציוני"‪ .‬בשנות העשרים והשלושים קמו ביישוב תנועות‬ ‫והתארגנויות‪ ,‬שהבולטת שבהן היא "ברית שלום"‪ ,‬שחבריה ראו את השלום עם יושבי‬ ‫הארץ כאחת המטרות של תנועת ההתיישבות בארץ‪ .‬אך כל הקולות הללו היו בדעת‬ ‫מיעוט‪ ,‬ועמדו בשוליים של הציונות‪ .‬השלום החל את צעדיו הראשונים מהפריפריה אל‬ ‫המרכז בתקופה שבין מלחמת ששת הימים למלחמת יום הכיפורים‪ .‬באותה תקופה נכתב‬ ‫שיר השלום על ידי יענקלה רוטבליט‪ ,‬ובו השורה‪" :‬הביאו את היום"; אינטלקטואלים‬ ‫כדוגמת עמוס עוז וישעיהו ליבוביץ קראו לסיום הכיבוש‪ .‬אך בתקופה הזאת שבין‬ ‫המלחמות הקולות הללו נותרו עדיין בשוליים של השיח‪.‬‬ ‫ועם זאת‪ ,‬הקריאה של משה דיין‪" :‬חזרנו לקדושים שבמקומותינו‪ .‬חזרנו על מנת שלא‬ ‫להיפרד מהם לעולם"‪ ,‬ייצגה ייצוג הולם יותר את רוח התקופה‪ .‬השינוי הגדול התרחש‬ ‫רק לאחר מלחמת יום הכיפורים‪ ,‬ולמעשה‪ ,‬כפי שנראה‪ ,‬בעיקר לאחר תחילת תהליך‬ ‫השלום עם מצרים‪.‬‬ ‫‪ 55‬להרחבה בעניין הקשיים במשא ומתן ראו גורדיס‪ ,‬עמ' ‪.188-183‬‬ ‫‪ 56‬בראשית שנות השמונים הופיעה גם המלחמה שהציתה אש אידיאליסטית במחנה השלום‬ ‫— מלחמת לבנון‪ .‬המערכה שהחלה כמבצע מוגבל להרחקת הטרור מהגבול הצפוני זכתה‬ ‫לאהדה ציבורית רחבה‪ .‬אך עם הזמן היא התרחבה יותר ויותר‪ .‬ככל שהמערכה התארכה‪,‬‬ ‫כך הלכה ההסכמה הישראלית והתכווצה‪ .‬ככל שצה"ל שקע יותר ב"בוץ הלבנוני"‪ ,‬כך‬ ‫צמחה המחאה נגד המלחמה ותפחה‪ .‬וכך‪ ,‬תנועת השלום שצמחה בגלל תקוות השלום‬ ‫הפכה לתנועת מחאה כנגד המלחמה‪.‬‬ ‫‪ 57‬שמעון פרס‪ ,‬המזרח התיכון החדש‪ ,‬הוצאת סטימצקי‪ ,‬תל אביב ‪.1993‬‬ ‫‪ 58‬הסתייגות‪ :‬רעיון הסוציאליזם ורעיון השלום קשורים אחד בשני‪ .‬היו שלבים בימי ראשית‬ ‫הציונות שבהם האמינו שהסולידריות בין עובדים עברים תתפשט ותהיה לסולידריות של‬ ‫כל העובדים — גם הערבים‪ .‬וככה דרך מימוש החזון הסוציאליסטי יתממש גם החלום של‬

‫השלום‪ .‬על כך ראו‪ ,‬אניטה שפירא‪ ,‬ברל‪ ,‬עמ' ‪.305-304‬‬ ‫עם זאת‪ ,‬קשה לומר שהרעיון הזה היה לרעיון מרכזי‪ .‬במרוצת הזמן הסוציאליזם והשלום‬ ‫לא נקשרו זה בזה‪ .‬לבסוף הסוציאליזם לא הוביל לשלום‪ ,‬הוא הוחלף על ידי השלום‪.‬‬ ‫לשיחה כנה על התפנית הגדולה עם שניים ממייסדי השמאל החדש — יוסי שריד ויוסי‬ ‫ביילין‪ ,‬ראו‪Shavit, Ari. My Promised Land — the Triumph and Tragedy of :‬‬ ‫‪ .Israel. New York: Spiegel & Grau, 2015‬עמ' ‪.270-239‬‬ ‫‪ 59‬ראו אשר אריאן‪" ,‬התזוזה ימינה — ממצאים עיקריים של סקר דעת קהל בנושא ביטחון‬ ‫לאומי"‪ ,‬עדכן אסטרטגי בהוצאת מכון ‪ ,INSS‬כרך ‪ 5‬גיליון ‪ ,1‬יוני ‪ ,2002‬עמ' ‪.24-19‬‬ ‫‪ 60‬שם‪.‬‬ ‫‪ 61‬יש לדייק שהתיאור שהצגתי הוא הגרסה ה"אורתודוקסית" של כישלון ועידת קמפ‬ ‫דייוויד‪ .‬הנרטיב המקובל הוא שהוועידה קרסה בגלל הסרבנות של הפלסטינים‪ .‬אף‬ ‫שהפירוש המקובל של האירועים נשמע לי אישית משכנע‪ ,‬יש לדעת שישנם נרטיבים‬ ‫חלופיים‪ ,‬המחלקים את האשמה בין כל הצדדים שהשתתפו במשא ומתן‪ ,‬וישנם אף‬ ‫נרטיבים מתחרים‪ ,‬המטילים את מלוא האשמה על ישראל‪ .‬לסיכום של הגרסאות השונות‬ ‫ראו‪ :‬איתמר רבינוביץ'‪ ,‬האופק המתרחק‪ ,‬דביר‪ ,‬אור יהודה ‪ ,2012‬עמ' ‪ ,160-146‬וכן‪:‬‬ ‫‪ ,The Two State Delusion‬עמ' ‪.96-90‬‬ ‫‪ 62‬יש מחלוקת בקהילת המודיעין הישראלית באשר לשאלה האם ערפאת יזם את‬ ‫האינתיפאדה (עמדת חטיבת המחקר באמ"ן) או שהוא הצטרף אליה מאוחר יותר (עמדתם‬ ‫של חלקים אחרים באמ"ן ושירות הביטחון הכללי)‪.‬‬ ‫‪ 63‬על פי הנרטיב הרווח בקרב פלסטינים וכמה אנשי שמאל ישראלים ואירופים‪ ,‬האמת‬ ‫הפוכה‪ .‬על פי נרטיב זה‪ ,‬עיקר האשמה בהתפרצות האינתיפאדה השנייה מוטלת דווקא‬ ‫על הישראלים‪ .‬כיצד? ובכן‪ ,‬הסכמי אוסלו יצרו ציפיות גדולות בקרב העם הפלסטיני אך‬ ‫במקביל לתהליך המדיני‪ ,‬מספר ההתנחלויות והמתנחלים זינק‪ ,‬כבישים חדשים בשטחים‬ ‫נסללו‪ ,‬וישראל אותתה במעשיה שהיא לא מעוניינת לסיים את הכיבוש אלא רק להרחיב‬ ‫אותו‪ .‬הפער בין הציפיות למציאות יצר תרעומת גדולה שפרצה החוצה בצורת‬ ‫אינתיפאדה שנייה‪ .‬כך ניסח זאת רשיד ח'אלדי‪" :‬האופטימיות הכוזבת של שנות התשעים‬ ‫פעלה את פעולתה [‪ ]...‬ודחפה בלא רחם את הפלסטינים והישראלים להחרפת העימות"‪.‬‬ ‫על כך ראו‪ :‬רשיד ח'אלדי‪ ,‬כלוב הברזל‪ ,‬עמ' ‪.16‬‬ ‫‪ 64‬הרוב המוחלט של הישראלים מאשימים את הפלסטינים באלימות של האינתיפאדה‬ ‫השנייה‪ ,‬וזאת בניגוד לעמדתם באשר לאינתיפאדה הראשונה‪ .‬על כך ראו‪ :‬חסמים‬

‫סוציו־פסיכולוגיים בפתרון הסכסוך הישראלי־פלסטיני‪ :‬מבט אל החברה הישראלית‪,‬‬ ‫מאת עידית הלפרין‪ ,‬נטע אורן ודניאל בר־טל‪ ,‬עמ' ‪.45‬‬ ‫ראוי להוסיף כי בעוד המילה "כיבוש" בטרמינולוגיה הישראלית מציינת בדרך כלל את‬ ‫מצב השלטון הצבאי על הפלסטינים שאינם אזרחים‪ ,‬שהחל ב־‪ ,'67‬בטרמינולוגיה‬ ‫הלאומית הפלסטינית היא מציינת את הקמת מדינת ישראל ואת הריבונות האזרחית‬ ‫הישראלית שהחלה ב־‪ ,'48‬ועל כן אין "סיום הכיבוש" במונחים ישראליים כ"סיום‬ ‫הכיבוש" במונחים פלסטיניים‪.‬‬ ‫‪ 65‬מתוך‪" :‬סיפורו העצוב של השמאל"‪ ,‬הארץ‪.22.9.14 ,‬‬ ‫‪ 66‬אני מודה לחברי‪ ,‬יוסי קליין הלוי‪ ,‬על הבחנה מאירת עיניים זאת‪.‬‬ ‫‪ 67‬הסקר מובא בספר על פי תהום‪ ,‬אבולוף‪ ,‬עמ' ‪.85‬‬ ‫‪ 68‬הסקר מובא בספר על פי תהום‪ ,‬אבולוף‪ ,‬עמ' ‪ .118‬וכן ראו סקרי העומק המתוארים‬ ‫בעמ' ‪.259‬‬ ‫‪ 69‬אליעזר דון יחיא הראה שכבר בשנות החמישים התגלו סימנים לרוח החדשה שעתידה‬ ‫להתפרץ‪ ,‬אך היא לא קיבלה ביטוי פוליטי במדיניות של מפלגת "המזרחי"‪ .‬ראו‪,‬‬ ‫מנהיגות ומדיניות‪ ,‬עמ' ‪.170-135‬‬ ‫‪ 70‬ראו‪ ,‬אביעזר רביצקי‪ ,‬הקץ המגולה ומדינת היהודים‪ :‬משיחיות‪ ,‬ציונות ורדיקליזם דתי‬ ‫בישראל‪ ,‬תל אביב ‪ ,1993‬עמ' ‪.172-170‬‬ ‫‪ 71‬באיזו מידה היה הרב צבי יהודה ממשיך דרכו של הרב קוק? על פי תלמידי הרצי"ה‪ ,‬הוא‬ ‫היה הפרשן המוסמך ביותר של אביו‪ .‬הקהילה האקדמית לעומת זאת ספקנית יותר‪.‬‬ ‫בנימין איש שלום‪ ,‬למשל‪ ,‬הקפיד במחקריו להתמקד רק בראי"ה ולא ברצי"ה ובתלמידים‬ ‫אחרים‪ ,‬מתוך תפיסה כי "ידוע לנו כי בשאלות עקרוניות סטו מדרכו"‪ .‬בנימין איש‬ ‫שלום‪" ,‬הציונות הדתית — בין אפולוגיה להתמודדות"‪ ,‬קתדרה ‪ ,90‬תשנ"ט‪ ,‬עמ' ‪ .148‬גם‬ ‫אבי רביצקי הצביע על ההבדלים המהותיים בין השניים‪" :‬אמונתו המשיחית של הראי"ה‬ ‫קוק וציפייתו האופטימית לקראת העתיד לבשו (אצל ממשיכיו) חזות מוצקה של ודאות‬ ‫משיחית ושל ידיעת העתיד"‪ .‬הקץ המגולה‪ ,‬עמ' ‪ .172‬מצד שני‪ ,‬ישנם חוקרים שטענו כי‬ ‫הראי"ה ותלמידיו (הרצי"ה‪" ,‬הנזיר" והרב חרל"פ) הם בגדר חוג רעיוני מגובש‪ ,‬ולצד‬ ‫ההבדלים יש לדון בהם כאחד ולהצביע על הרצף והתלות של התלמידים ברבם‪ .‬כך נקט‬ ‫לראשונה דב שוורץ‪" ,‬דרכים בחקר ההגות הציונית דתית"‪ ,‬עין טובה‪ ,‬ספר יובל למלאת‬ ‫עי"ן שנים לטובה אילן‪ ,‬תל אביב תשנ"ט‪ ,‬עמ' ‪ ,581-564‬ובמקומות רבים אחרים‪,‬‬ ‫ובעקבותיו יונתן גארב‪ ,‬אוריאל ברק ואחרים‪.‬‬

‫‪ 72‬התפנית החלוצית ששינתה את פניה של הציונות הדתית בשנות השבעים התרחשה‬ ‫בהובלת המנהיגות הרוחנית של ישיבת מרכז הרב והתלמידים שיצאו מהישיבה‪ .‬גדעון‬ ‫ארן הראה שהשורשים של התפנית הגדולה ניטעו כבר בשנות החמישים‪ ,‬כשבני הציונות‬ ‫הדתית החלו לגלות את ישיבת מרכז הרב במסגרת "גרעין חלוצים לומדי תורה" או‬ ‫בקיצור‪ ,‬גחלת‪ .‬על כך ראו‪ ,‬גדעון ארן‪ ,‬קוקיזם‪ ,‬כרמל עמ' ‪.109-30‬‬ ‫‪ 73‬הדברים נכתבו במאמר לעיתון הצופה ב־‪ 26.1.75‬ומצוטטים מתוך ספרו של רביצקי‪,‬‬ ‫הקץ המגולה ומדינת היהודים‪ ,‬עמ' ‪.113‬‬ ‫‪ 74‬דב שוורץ‪ ,‬אתגר ומשבר בחוג הרב קוק‪ ,‬עם עובד ‪ ,2001‬עמ' ‪.86-56‬‬ ‫‪ 75‬המאמר המכונן של הרב צבי יהודה‪" ,‬המדינה כהתקיימות חזון הגאולה"‪ ,‬עוסק בפירוש‬ ‫אירועי הקמת המדינה בתוך הדרמה ההיסטורית הנרחבת של הגאולה‪ .‬ראו הרצי"ה‪,‬‬ ‫לנתיבות ישראל חלק א‪ ,‬עמ' קצה‪.‬‬ ‫‪ 76‬לנתיבות ישראל‪ ,‬חלק א'‪ ,‬עמ' ‪( 194-193‬מצוטט מתוך רביצקי‪ ,‬הקץ המגולה‪ ,‬עמ'‬ ‫‪.)113‬‬ ‫‪ 77‬כשנשאל הרב צבי יהודה‪ ,‬האם הוא ותלמידיו אינם עוברים על האזהרה התלמודית של‬ ‫דחיקת הקץ‪ ,‬השיב‪" ,‬לא אנחנו דוחקים את הקץ‪ ,‬הקץ דוחק בנו‪ ".‬ראו יוסף ברמסון‬ ‫(עורך)‪ ,‬במערכה הציבורית‪ ,‬ירושלים תשמ"ו‪ ,‬עמ' כד־כה‪.‬‬ ‫‪ 78‬כך ניסח זאת הרב יעקב אריאל‪" :‬מצווה זו של יישוב ארץ ישראל לגבולותיה המקודשים‬ ‫היא מצוותם העיקרית ואולי היחידה של רבים מבני הדור הזה שבאמצעותם ניתן‬ ‫להחזירם בתשובה"‪ .‬הרב יעקב אריאל מתוך מרדכי בר־לב‪ ,‬ידידיה כהן‪ ,‬שלמה רוזנר‬ ‫(עורכים)‪ ,‬במשוך היובל — חמישים שנות בני עקיבא בישראל‪ ,‬תל אביב תשמ"ז‪ ,‬עמ'‬ ‫‪.281‬‬ ‫‪ 79‬על תפיסה זו ומקורותיה ראו הרב ארי יצחק שבט‪'" ,‬לא תהיה גלות נוספת' — על אמרתו‬ ‫של הרב הרצוג"‪ ,‬צוהר כא (אדר ב' תשס"ה)‪ ,‬עמ' ‪.122-111‬‬ ‫‪ 80‬על הפרשנות של הרצי"ה להיסטוריה‪ ,‬ראו דב שוורץ‪ ,‬אתגר ומשבר בחוג הרב קוק‪ ,‬עמ'‬ ‫‪.71-38‬‬ ‫‪ 81‬הרב צבי יהודה‪ ,‬לנתיבות ישראל א‪ ,‬עמ' ‪ .125‬מצוטט מתוך רביצקי‪ ,‬הקץ המגולה‬ ‫ומדינת היהודים‪ ,‬עמ' ‪.173‬‬ ‫‪ 82‬הפרשנות התיאולוגית שנתנו לקביעה זו חנן פורת וחבריו אינה עוסקת דווקא בניבוי‬ ‫העתיד אלא ביכולת האמונה האנושית להשפיע עליו‪" :‬אמרו לי‪ :‬במרכז הרב חושבים על‬ ‫'חבלי משיח'‪ ,‬עוצמים את העיניים — לא רואים את המציאות‪ .‬אמרתי‪ :‬יש תמימות —‬

‫ויש תמימות יוצרת‪ ,‬עצם התמימות כבר יוצרת‪ .‬שיוזכר באיזשהו מקום 'אם תהיה‬ ‫נסיגה'? מסירות נפש תבטיח שזה לא יקום ולא יהיה"‪ ,‬ארן‪ ,‬קוקיזם‪ ,‬עמוד פותח‪.‬‬ ‫התפיסה של "תמימות יוצרת" התגבשה בחוגי "מרכז" בעיקר על ידי הרב צבי טאו‬ ‫ואשתו הרבנית חנה‪ ,‬בעוד חוגים משיחיים אחרים‪ ,‬שהושפעו מ"קול התור" עסקו גם‬ ‫בניבוי עתידי ובחישוב תאריכים בהם צריך המשיח לבוא‪ ,‬וראו בעניין זה אברמוביץ‪,‬‬ ‫התיאולוגיה הממלכתית‪ ,‬פרקים ראשון ושני‪ ,‬ועמ' ‪.145-141‬‬ ‫‪ 83‬הדברים מצוטטים מתוך הקץ המגולה‪ ,‬עמ' ‪.184‬‬ ‫‪ 84‬מובילו העיקרי של קו אמונה זה היה הרב מרדכי אליהו‪ ,‬אשר בין השאר אמר את‬ ‫הדברים בעצרת תפילה בנווה דקלים כחודשיים לפני ההתנתקות‪ ,‬ראו למשל באתר של‬ ‫ערוץ ‪ .http://www.inn.co.il/News/News.aspx/115887 :7‬תלמידיו של הרב צבי‬ ‫טאו הקימו בגוש קטיף את קרן "מאמין וזורע"‪ ,‬שמטרתה לשדר "עסקים כרגיל" ולאפשר‬ ‫לחקלאים להמשיך ולזרוע את אדמותיהם עבור השנה הבאה‪ ,‬מתוך תפיסה כי "האמונה‬ ‫קובעת מציאות"‪ ,‬וכך תתבטל גזרת ההתנתקות‪.‬‬ ‫‪ 85‬הרב משה צוריאל‪" ,‬האומנם זו היא ראשית צמיחת גאולתנו? האם הרב קוק טעה?"‪,‬‬ ‫מתוך האתר ‪ ,www.yeshiva.org.il‬י בטבת תשס"ז‪ .‬ההדגשות שלי‪ .‬בהמשך דבריו‬ ‫מסיק צוריאל כי חרף כל המשברים "כך היא דרך הגאולה ולא יכול להיות אחרת"‪ .‬הרב‬ ‫צוריאל ממשיך להתעקש‪ ,‬על אף הקשיים‪ ,‬על הפרשנות המשיחית של ההיסטוריה‬ ‫הציונית‪ .‬אך עם זאת‪ ,‬לגבי הנהגת המדינה רמז שמדובר ב"ערב רב" שמקורם אינו יהודי‪,‬‬ ‫וראו את המשך הדיון על הייאוש מן החילוניות שגרמה ההתנתקות בקרב חוגי מרכז‬ ‫הרב‪.‬‬ ‫‪ 86‬על התגובות השונות שרווחו בציונות הדתית המשיחית להתנתקות ראו‪ ,‬אבינועם רוזנק‪,‬‬ ‫סדקים — על אחדות ההפכים‪ ,‬הפוליטי ותלמידי הרב קוק‪ ,‬תל אביב ‪ ,2013‬עמ' ‪154-‬‬ ‫‪.137‬‬ ‫‪ 87‬הרב טאו‪ ,‬קוי ה' יחליפו כח‪ ,‬עמ' ח‪.‬‬ ‫‪ 88‬אפשר להסתייג מעט ולציין‪ ,‬שרוב גדול של הציונים הדתיים לא נקלעו למשבר אמוני‬ ‫בעקבות ההתנתקות‪ .‬זאת משום שהאמונה בפרשנות המיסטית של החילוניות ובמשמעות‬ ‫המשיחית של הציונות לא היתה מרכזית בחייהם של רוב הציונים הדתיים הבורגנים‪ .‬אך‬ ‫הקבוצה שנקלעה למשבר מאכלסת רבים מהמנהיגים הרוחניים‪ ,‬הרבנים‪ ,‬ראשי הישיבות‬ ‫והמחנכים של הציונות הדתית‪.‬‬ ‫‪ 89‬כל הציטוטים של מתנגדי ההתנתקות לקוחים מספרו של אבינועם רוזנק‪ ,‬סדקים‪.‬‬

‫‪ 90‬יש לציין שהרב קוק הצביע על האפשרות הזאת ואולי אף חזה אותה‪ .‬ראו "למהלך‬ ‫האידאות בישראל"‪ ,‬אורות‪ ,‬עמ' קג‪.‬‬ ‫‪ 110‬השמאל החדש אינו חדש‪ .‬הקול שמיקם את האידיאולוגיה של השמאל בכיבוש ולא‬ ‫בשלום הושמע על ידי ישעיהו ליבוביץ לאחר מלחמת ששת הימים‪" :‬אין לנו ברירה —‬ ‫מתוך דאגה לעם היהודי ולמדינתו — אלא להסתלק מן השטחים המיושבים ‪ 1.25‬מיליון‬ ‫ערבים‪ ,‬וזאת ללא קשר לבעיית השלום״‪" .‬שטחים"‪ ,‬אפריל־מאי ‪ ,1968‬ידיעות אחרונות‪.‬‬ ‫לקח לשמאל כמעט ארבעים שנה להעתיק את הקריאה של ליבוביץ' מהשוליים של השיח‪,‬‬ ‫אל המוקד שלו‪.‬‬

‫הערות לחלק ב‬ ‫‪ 1‬כך ניסח זאת מזכ"ל הליגה הערבית בימי הקמת המדינה‪" :‬הערבים מתעבים את עצם‬ ‫נוכחותם של היהודים בארץ ישראל‪ .‬לדעת הערבים היהודים הם אורגניזם זר אשר הגיע‬ ‫לכאן ללא הסכמתם‪ ,‬אורגניזם אשר מסרב להתבולל באורח החיים הערבי‪ ,‬זו הבעיה"‪.‬‬ ‫עבד אלרחמן עזאם פאשה‪ ,‬מצוטט מתוך‪ :‬יובל ארנון־אוחנה‪ ,‬קו החריש והאש‪ :‬מאה‬ ‫וחמישים שנות סכסוך על ארץ ישראל ‪ ,2010-1860‬הוצאת אחיאסף‪ ,‬נתניה ‪ ,2013‬עמ'‬ ‫‪.157‬‬ ‫‪ 2‬להרחבה ראו משה יעלון‪" ,‬בחזרה למדיניות שלום המעניקה קדימות לביטחון"‪ ,‬בתוך‬ ‫צורכי הביטחון של ישראל לקראת הסדר מדיני עם הפלשתינאים‪ ,‬עורך‪ :‬דן דייקר‪,‬‬ ‫המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה‪ ,‬ירושלים ‪.2010‬‬ ‫‪ 3‬שם‪ ,‬עמ' ‪.26‬‬ ‫‪ 4‬כפי שנראה בהמשך‪ ,‬בפרק "אולי אין בעיה דמוגרפית?"‪.‬‬ ‫‪ 5‬אבולוף‪ ,‬על פי תהום‪ ,‬עמ' ‪ .82‬יש לציין עם זאת‪ ,‬שרבות מהתחזיות הדמוגרפיות של‬ ‫ארנון סופר‪ ,‬כדרכן של תחזיות דמוגרפיות רבות‪ ,‬התבדו במרוצת השנים‪ .‬לתיאוריות‬ ‫דמוגרפיות אלטרנטיביות אתייחס בהמשך‪.‬‬ ‫‪ 6‬אחד הבולטים שבהם היה יגאל אלון‪ ,‬ראו‪ :‬אודי מנור‪ ,‬יגאל אלון‪ ,‬ביוגרפיה פוליטית‬ ‫‪ ,1980-1949‬עמ' ‪.27-25‬‬ ‫‪ 7‬מתוך נאום בכנסת‪.4.4.1949 ,‬‬ ‫‪ 8‬עמוס עוז‪" ,‬אם לא נתגרש מהפלסטינים מיד‪ ,‬נחיה במדינה ערבית"‪ ,‬הארץ‪.10.3.2015 ,‬‬ ‫‪ 9‬ראו‪ :‬אוריה שביט (עורך)‪ ,‬שקיעת המערב‪ ,‬עליית האסלאם?‪ ,‬הקיבוץ המאוחד‪ ,‬עמ' ‪18-‬‬ ‫‪.15‬‬

‫‪ 10‬יש לציין שישנה מגמה אחרת בעולם המוסלמי‪ .‬מגמה זו מזהה את פערי העוצמה בין‬ ‫המערב לאסלאם כקריאה לחשבון נפש ולהשתנות‪ ,‬ולא להאשמת המערב‪ .‬על כך ראו‬ ‫בהרחבה‪ :‬שקיעת המערב‪ ,‬עליית האסלאם?‪ ,‬עמ' ‪.110-95‬‬ ‫‪ 11‬שקיעת המערב‪ ,‬עליית האסלאם?‪ ,‬עמ' ‪.142‬‬ ‫‪ 12‬יוחנן צורף‪ ,‬חסמים ביישוב הסכסוך עם ישראל — הפרספקטיבה הפלסטינית‪ ,‬עמ' ‪87-‬‬ ‫‪ .85‬ראוי להוסיף כי בטרמינולוגיה של ארגונים אסלאמיסטיים כגון חמאס והג'יהאד‬ ‫האסלאמי‪ ,‬להתנגדות הלאומית האנטי־אימפריאלית הזו מתווסף ממד דתי של מלחמת‬ ‫מצווה בכופרים — ג'יהאד‪ .‬כך שעבור רבים המאבק הלאומי־דתי בישראל מממש‬ ‫בו־זמנית את דרך המקאומה ואת מצוות הג'יהאד‪.‬‬ ‫‪ 13‬בשנים האחרונות גוברת בישראל המודעות לתנועת אוכלוסין הפוכה — של פליטים‬ ‫יהודים ממדינות ערב‪ ,‬אשר מספרם נאמד ביותר מ־‪ 800‬אלף איש‪ .‬יהודים אלה הוכרו‬ ‫כפליטים בהחלטות ממשלת ישראל ובהחלטה ‪ 185‬של הקונגרס האמריקאי משנת ‪.2008‬‬ ‫‪ 14‬מספר הפליטים המדויק והנסיבות והסיבות לכך שהם נעשו לפליטים מחוץ לבתיהם‬ ‫המקוריים במהלך המלחמה שנויים במחלוקת קשה בין היסטוריונים פלסטינים‬ ‫להיסטוריונים ישראלים‪ ,‬ובין ההיסטוריונים הישראלים לבין עצמם‪.‬‬ ‫‪ 15‬שם‪.392-360 ,‬‬ ‫‪ 16‬על תפקידו של אונר"א בהנצחת בעיית הפליטים ראו בן דרור ימיני‪ ,‬תעשיית השקרים‪,‬‬ ‫ידיעות ספרים‪ ,‬תל אביב ‪ ,2014‬עמ' ‪.93-92‬‬ ‫‪ 17‬כך לפי הגדרת אונר"א‪ ,‬השונה מהגדרת הפליט של נציבות האו"ם לפליטים‪.‬‬ ‫‪ 18‬ראו‪ ,The Two-State Delusion :‬עמ' ‪ ;178‬בספרו הארץ שמעבר להרים (עם עובד‪,‬‬ ‫‪ ,2016‬עמ' ‪ ,)16‬מתאר ניר ברעם חוויה דומה מסיורו במחנה פליטים בלאטה שליד שכם‪.‬‬ ‫"'מאיפה אתם?' אני שואל את הנערים‪' .‬מיפו' אומר אחד‪' ,‬מיפו' אומר אחר‪ .‬אחד אומר‬ ‫'מכפר סבא'"‪.‬‬ ‫אפשר להסתייג ולציין שלאורך סבבי המשא ומתן חיפשו הצוותים את הנוסחה שתאפשר‬ ‫לפלסטינים להכריז את מימוש זכות השיבה‪ ,‬ועל ישראל שלא לקלוט מסה קריטית של‬ ‫פליטים‪ .‬ועם זאת‪ ,‬כפי שאמר לי אינטלקטואל ערבי‪ ,‬יש פער בין הגמישות שהפגינו חלק‬ ‫מהפלסטינים במשא ומתן לבין העובדה שהם לא ניסו להכשיר את הלבבות של החברה‬ ‫הפלסטינית לטובת אותן הפשרות עצמן‪.‬‬ ‫‪ 19‬ראו‪ ,The Two-State Delusion :‬עמ' ‪ ,48‬הערה ‪.10‬‬ ‫‪ 20‬תחליף שהוצע לשיבת הפליטים הוא פיצוי כלכלי‪ .‬בוועידת אנאפוליס ההערכה‬

‫הפלסטינית היתה שהפיצויים צריכים להיות בסכום של מאתיים מיליארד דולר‪ ,‬סכום‬ ‫הגבוה בערך פי ‪ 3‬מסך כל תקציב המדינה בשנה; וראו‪,The Two-States Delusion :‬‬ ‫עמ' ‪.198-196‬‬ ‫‪ 21‬דוגמה טובה לכך אפשר ללמוד מפליטת פה שהיתה למחמוד עבאס ב־‪ ,2012‬כשבמסגרת‬ ‫ריאיון אמר שהוא מוותר על זכות השיבה שלו לביתו בצפת‪ .‬כתוצאה מכך יצאו המוני‬ ‫פליטים לרחובות בהפגנה‪ ,‬וקראו לו בוגד‪ .‬לא חלף זמן רב‪ ,‬ועבאס התראיין בשנית‪,‬‬ ‫והבהיר את עמדתו‪ ,‬שעל פיה אין לאף מנהיג פלסטיני זכות לוותר בשם העם שלו על‬ ‫זכות השיבה שלהם לפלסטין‪ .‬עם זאת‪ ,‬אף שהם אינם רבים‪ ,‬ישנם מנהיגים פלסטינים‪,‬‬ ‫כדוגמת סרי נוסיבה‪ ,‬המשמיעים קולות מתונים בשאלת השיבה‪ .‬על כך ראו בן דרור‬ ‫ימיני‪ ,‬תעשיית השקרים‪ ,‬עמ' ‪.96‬‬ ‫‪ 22‬על פי דניס רוס‪ ,‬זאת הסיבה שוועידת קמפ דייוויד בשנת ‪ 2000‬קרסה‪" .‬היה על ערפאת‬ ‫לוותר על אחת מאמונות היסוד של תנועתו — על זכות השיבה לישראל‪ .‬לא זכות השיבה‬ ‫למדינתו שלו‪ ,‬אלא זכות השיבה לישראל"‪ .‬זאת גם הסיבה הפלסטינית הרשמית לסירוב‬ ‫למתווה של ביל קלינטון‪" :‬איננו יכולים לקבל הצעה שאינה מבטיחה מדינה פלסטינית‬ ‫בת קיימא ושאינה מבטיחה את שיבת הפליטים הפלסטינים לבתיהם"‪ ,‬מתוך הנוסח‬ ‫הרשמי של התגובה הפלסטינית להצעת קלינטון‪ ,‬המצוטט אצל בן דרור ימיני‪ ,‬תעשיית‬ ‫השקרים‪ ,‬עמ' ‪.238‬‬ ‫‪ 23‬הארץ שמעבר להרים‪ ,‬עמ' ‪.23‬‬ ‫‪ 24‬ניתן לארגן באופן סכמתי את שלושת הרבדים הארכיאולוגיים של התהוות התודעה‬ ‫הלוחמת הפלסטינית סביב שלושה שנתונים‪ 1947 ,1929 :‬ו־‪ .1967‬המחאה האלימה‬ ‫הגדולה כנגד הציונות כתנועה קולוניאליסטית פרצה לראשונה ב־‪ ,1929‬שהיא‪ ,‬כלשונו‬ ‫של הלל כהן‪ ,‬״שנת האפס של הסכסוך היהודי־פלסטיני״‪ .‬הנכבה החלה ב־‪1947‬‬ ‫והכיבוש ב־‪.1967‬‬ ‫‪ 25‬ראו‪ :‬מייקל וייז‪ ,‬רוברטה זייד ובנט צימרמן‪" ,‬דמוגרפיה"‪ ,‬תכלת‪ ,‬גיליון ‪ ,25‬סתיו תשס"ז‬ ‫‪ ,2006‬עמ' ‪.33-19‬‬ ‫‪ 26‬להרחבה ראו‪ :‬קרולין גליק‪ ,‬סיפוח עכשיו‪ ,‬הוצאת סלע מאיר‪ ,2015 ,‬ובפרט עמ' ‪172-‬‬ ‫‪.145‬‬ ‫‪ 27‬נכון ל־‪ ,2013‬לא כולל ירושלים‪ .‬ראו‪ :‬ארנון סופר‪ ,‬אתגרי ישראל ‪ :2016‬המלצה לסדר‬ ‫עדיפויות לאומי‪ ,‬אוניברסיטת חיפה‪ ,‬ינואר ‪ ,2016‬עמ' ‪ ;42‬לעתים הנתונים על מספר‬ ‫ערביי יו"ש כוללים את ערביי מזרח ירושלים‪ ,‬ומגיעים ליותר מ־‪ 2.6‬מיליון איש‪ ,‬כלומר‬

‫פער של מיליון לעומת הנתונים של אטינגר‪.‬‬ ‫‪ 28‬נכון ל־‪ .2013‬ראו‪ :‬יורם אטינגר‪" ,‬הערכה מחודשת על הנתונים ביו"ש"‪ ,‬פורסם בכתב‬ ‫העת כיוונים חדשים‪ ,‬גיליון ‪ ,28‬סיוון־תמוז תשע"ג‪ ,‬יוני ‪ ,2013‬עמ' ‪.197‬‬ ‫‪ 29‬גם נושא זה שנוי במחלוקת‪ .‬אטינגר מדבר על כך שקצב הילודה בקרב נשים יהודיות‬ ‫עתיד לעקוף את קצב הילודה בקרב נשים ערביות‪ .‬מנגד טוען סופר כי הנתון הקובע הוא‬ ‫לא קצב הילודה אלא הריבוי הטבעי — נתון הכולל גם התחשבות בשיעור התמותה‪ ,‬אשר‬ ‫נמוך בקרב הפלסטינים שכן זו אוכלוסייה צעירה יותר באופן יחסי‪ .‬על כן‪ ,‬לטענת סופר‪,‬‬ ‫הריבוי הטבעי בקרב האוכלוסייה הערבית עדיין גבוה יותר‪.‬‬ ‫‪ 30‬התומכים בתוכנית הסיפוח מצדיקים אותה על ידי התבוננות בתוצאות הסיפוח של מזרח‬ ‫ירושלים‪ .‬לערביי מזרח ירושלים יש תעודת זהות כחולה המעניקה להם זכויות‪ ,‬אך את‬ ‫האזרחות המלאה המאפשרת הצבעה לכנסת הם נדרשים לבקש מיוזמתם‪ .‬עד כה‪ ,‬רוב‬ ‫ערביי ירושלים נמנעו מבקשת אזרחות ישראלית מלאה‪ .‬תקוותם של התומכים בסיפוח‬ ‫היא שהמצב בירושלים המסופחת ישחזר את עצמו גם בשטחי יהודה ושומרון‬ ‫המסופחים‪ .‬כשם שמזרח ירושלים סופחה למדינת ישראל מבלי שתושביו נהיו לאזרחים‬ ‫מלאים‪ ,‬כך הגדה המערבית תסופח מבלי שתושביה יבקשו אזרחות ישראלית מלאה‪ .‬אך‬ ‫ההיסק מהמצב בירושלים בהווה למצב שיהיה ביהודה ושומרון בעתיד איננו היסק סביר‪.‬‬ ‫ההימנעות של ערביי ירושלים מבקשת אזרחות ישראלית נובעת מכך‪ ,‬שבקשה כזאת‬ ‫תתפרש כהכרה בישראל‪ ,‬ועל כן היא נחשבת לבגידה‪ .‬אך בקשה של ערביי השטחים‬ ‫לקבלת אזרחות‪ ,‬שתביא להצבעה של מיליוני פלסטינים בבחירות הישראליות‪ ,‬תסכן את‬ ‫עצם קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית‪ .‬קשה להניח שפעולה שתסכן את אופייה‬ ‫היהודי של מדינת ישראל תתפרש כתמיכה בה‪.‬‬ ‫‪ 31‬הניסוח השיטתי והמקיף והבהיר ביותר של רעיון הסיפוח נעשה על ידי קרולין גליק‬ ‫בספרה סיפוח עכשיו‪ .‬במהלך הספר היא מתמודדת בין השאר עם האתגר‬ ‫האינטלקטואלי שהצגתי למעלה‪ .‬לטענתה‪ ,‬סיפוחם של ערביי השטחים לישראל לא ייבא‬ ‫אלימות ברוטאלית אל תוך ישראל‪ ,‬הוא דווקא יביא לרגיעה אצל ערביי השטחים‪ .‬כיצד?‬ ‫ובכן הטיעון של גליק מבוסס על ההנחה שהשנאה שמובילה לאלימות בקרב רבים‬ ‫מהפלסטינים נובעת במידה רבה מהסתה רבת־שנים של דמויות פלסטיניות ובעיקר של‬ ‫הממסד הפוליטי הפלסטיני‪ .‬הקישור הסיבתי בין האיבה הפלסטינית לממסד הפוליטי‬ ‫הפלסטיני‪ ,‬מביא למסקנה שפירוק הממסדים הפוליטיים הפלסטיניים עשוי להביא‬ ‫לפירוק השנאה הפלסטינית‪ .‬אם ערביי השטחים יסופחו לישראל‪ ,‬הם יסופחו גם למערכת‬

‫החינוך הישראלית‪ ,‬ולא יהיו חשופים עוד למערכת החינוכית והתרבותית שמטפחת‬ ‫שנאה ומטיפה לאלימות‪.‬‬ ‫אחת החולשות בטיעון של גליק היא שבמאה העשרים ואחת קשה לייחס כל כך הרבה כוח‬ ‫תודעתי לממסד הפוליטי‪ .‬בעולם שבו הסתה נהיית ויראלית דרך רשתות חברתיות‪,‬‬ ‫ושרוב הידע אליו חשופים אנשים לא מגיע ממערכת החינוך אלא מן הרשתות‬ ‫החברתיות‪ ,‬קשה לטעון שהתנתקות מהרשות הפלסטינית תביא להתנתקות ממקורות‬ ‫ההסתה‪.‬‬ ‫‪ ,The Two-State Delusion 32‬עמ' ‪.270‬‬ ‫‪ 33‬ראו‪Peter Beinart, "To Save Israel, Boycott the Settlements", The New :‬‬ ‫‪York Times, 18.3.2002‬‬ ‫‪ 34‬שתי האוכלוסיות כפופות כיום בפועל לשתי מערכות משפטיות שונות‪ .‬הפלסטינים‬ ‫כפופים לדין צבאי‪ ,‬והמתנחלים — לדין אזרחי‪ .‬ראו על כך בהרחבה בדוח המפורט של‬ ‫האגודה לזכויות האזרח משנת ‪" :2014‬שלטון אחד‪ ,‬שתי מערכות חוק"‪.‬‬ ‫‪ 35‬כלשונו של יוסי ביילין; אבולוף‪ ,‬על פי תהום‪ ,‬עמ' ‪.261‬‬ ‫‪ 36‬אבולוף‪ ,‬על פי תהום‪ ,‬עמ' ‪.96‬‬ ‫‪ 37‬על פי סעיף ‪ )6( 49‬של אמנת ז'נווה הרביעית חל איסור על מדינה ליישב את אזרחיה‬ ‫בשטח כבוש‪ .‬עם זאת‪ ,‬בפסיקה של בית המשפט העליון אין לשטחים מעמד רשמי של‬ ‫שטח כבוש‪ ,‬ועל כן ההתנחלויות אינן הפרה של החוק הבין־לאומי‪ .‬לתיאור ביקורתי של‬ ‫האופן שבו פסיקות בג"ץ הכשירו מבחינה זאת את מפעל ההתנחלויות ראו‪ :‬ששון‪ ,‬על פי‬ ‫תהום‪ ,‬עמ' ‪.137-96‬‬ ‫‪ 38‬ראו‪ :‬האגודה לזכויות האזרח‪" ,‬שלטון אחד‪ ,‬שתי מערכות חוק"‪.2014 ,‬‬ ‫‪ 39‬הדיון כאמור עוסק בהיבטים המוסריים ולא בהיבטים החוקיים‪ ,‬ככל הנראה ההבחנה‬ ‫הזאת איננה תקפה מבחינת המשפט הבין־לאומי‪.‬‬ ‫‪ 40‬יוסי גולדשטיין‪ ,‬אשכול — ביוגרפיה‪ ,‬כתר‪ ,‬ירושלים ‪ ,2003‬עמ' ‪.571-569‬‬ ‫‪ 41‬גם כאן ההבחנה נובעת מאינטואיציה מוסרית ולא מהדין הבין־לאומי‪.‬‬ ‫‪ 42‬מבחינה מדינית‪ ,‬הירדנים ויתרו על הזיקה שלהם לגדה המערבית בשנת ‪.1988‬‬ ‫‪ 43‬יודגש כי טיעון זה הנו ישראלי־מערבי‪ .‬מנקודת המבט הערבית־מוסלמית‪ ,‬היה בארץ‬ ‫שלטון עצמאי מוסלמי‪ ,‬זה של האימפריה העות'מאנית‪ ,‬והוא חוסל בגלל תוקפנות‬ ‫וכיבוש בריטיים‪ ,‬אשר התחלפו מבחינתם בתוקפנות וכיבוש יהודיים‪ .‬אך נראה שגם על‬ ‫פי העמדה הערבית־מוסלמית‪ ,‬השלטון העות'מאני לא היה שלטון לאומי פלסטיני‪.‬‬

‫‪ 44‬יצחק גל־נור‪" ,‬חלוקה טריטוריאלית של ארץ־ישראל‪ :‬ההכרעה ב־‪ ,"1937‬עיונים‬ ‫בתקומת ישראל ‪ ,1991 ,1‬עמ' ‪.240-211‬‬ ‫‪ 45‬אחד הצידוקים לסרבנות הפלסטינית הוא שהתוכנית מחלקת את השטח בצורה שאיננה‬ ‫הוגנת‪ .‬היהודים היו ‪ 36%‬מהאוכלוסייה וקיבלו ‪ 56%‬מהשטח‪ .‬על כך ראו‪ :‬בני מוריס‪,‬‬ ‫‪ — 1948‬תולדות המלחמה הערבית־הישראלית הראשונה‪ ,‬תירגם יעקב שרת‪ ,‬עם עובד‪,‬‬ ‫תל אביב ‪ ,1910‬עמ' ‪.81‬‬ ‫‪ 46‬למעשה שני הצדדים קיבלו את התוכנית עם הסתייגויות‪ ,‬אך קלינטון טוען בספרו‬ ‫(‪ ,Clinton, Bill, My Life, New York: Knopf, 2004‬עמ' ‪ )947-946‬כי ההסתייגויות‬ ‫הישראליות היו בתוך הפרמטרים‪ ,‬ואילו ההסתייגויות הפלסטיניות היו מחוץ לפרמטרים‪.‬‬ ‫‪ 47‬קלינטון‪ ,My Life ,‬עמ' ‪.939‬‬ ‫‪ 48‬הציטוט המדויק‪" :‬הערבים לעולם לא מפסידים הזדמנות להפסיד הזדמנות"‪ ,‬נאמר‬ ‫בשולי ועידת ז'נווה עם מדינות ערב ב־‪.21.12.73‬‬ ‫החוקר אלי פודה מסתייג מנרטיב מקובל זה‪ .‬לפלסטינים‪ ,‬הוא קובע‪ ,‬אין מונופול על‬ ‫החמצת הזדמנויות מדיניות ולמדינת ישראל יש היסטוריה משלה של החמצות‪ .‬ראו‬ ‫"ישראל ותוכנית השלום הערבית — החמצה היסטורית אפשרית?" בתוך אפרים לביא‪,‬‬ ‫ישראל ויוזמת השלום הערבית‪ ,‬מרכז תמי שטינמץ למחקרי שלום‪ ,‬תל אביב ‪ ,2010‬ע"מ‬ ‫‪.94-67‬‬ ‫‪ 49‬אבי יששכרוף‪" ,‬התקווה‪ ,‬הפחד וההאשמות‪ :‬הסכם השלום שנשאר על המפית"‪ ,‬פורסם‬ ‫בוואלה! ב־‪.24.5.13‬‬ ‫‪" 50‬האדם אינו אלא‪ / "...‬שאול טשרניחובסקי‪.‬‬ ‫‪ 51‬זאב ז'בוטינסקי‪" ,‬ברית החיל"‪ ,‬דער מאמענט‪ 20 ,‬ביולי‪.1933 ,‬‬ ‫‪ 52‬ניסח זאת ניסוח חד ובהיר יצחק שמיר‪ ,‬כשאמר שנסיגה מהארץ היא רצח ההיסטוריה‬ ‫היהודית‪ .‬יצחק שמיר‪ ,‬ריאיון לעיתון הארץ‪ ,1.4.1994 ,‬וראו‪ :‬חסמים לשלום בסכסוך‬ ‫הישראלי־פלסטיני‪ ,‬עמ' ‪.197‬‬ ‫‪ 53‬נאומו של בן־גוריון בקונגרס הציוני ה־‪ ,20‬שנערך בציריך ב־‪ 23-21‬באוגוסט ‪.1937‬‬ ‫‪ 54‬לכאורה סתירה ביחס של התנ"ך כלפי יושבי הארץ‪ .‬לצד התביעה הנחרצת לרגישות‬ ‫גדולה כלפי מיעוטים הגרים בארץ‪ ,‬מצווה התנ"ך גם על אלימות קשה כלפי יושבי‬ ‫הארץ‪ .‬אך לדעתי זאת סתירה מדומה‪ .‬האוכלוסייה שכלפיה התורה איננה מגלה סובלנות‬ ‫היא האוכלוסייה האלילית היושבת בארץ‪ ,‬שעשויה לפתות את העברים הנכנסים אליה‬ ‫לעבוד עבודה זרה‪ .‬המיעוטים האתניים האחרים‪ ,‬שאינם חלק משבעת העמים עובדי‬

‫האלילים‪ ,‬מכונים "ֵג רים"‪ ,‬והמבחן הדתי הגדול שמולו ניצב העם העברי הוא מידת‬ ‫הרגישות שלו כלפיהם‪.‬‬ ‫מה דינם של פלסטינים? האם דינם כדין שבעת עממי כנען עובדי האלילים‪ ,‬שיש מצווה‬ ‫דתית להכות בהם‪ ,‬או שהם ֵג רים‪ ,‬והמבחן הדתי העליון הוא דווקא ברגישות כלפיהם?‬ ‫ובכן הרמב"ם פסק שהישמעאלים אינם עובדי עבודה זרה‪ ,‬אלא עובדי ה' נאמנים‪" :‬אלו‬ ‫הישמעאלים אינם עוברי עבודה זרה כלל וכבר נכרתה מפיהם ומלבם והם מייחדים לאל‬ ‫יתעלה יחוד כראוי‪ ,‬יחוד שאין בו דופי וכו'"‪ .‬לאור זאת פסק הרב אברהם יצחק הכהן‬ ‫קוק‪ ,‬שלא רק שהערבים אינם עובדי עבודה זרה‪ ,‬אלא יש לראות בהם ֵג רים תושבים‪:‬‬ ‫"‪...‬והעיקר הוא טעמא דלא תחנם‪ ,‬לא תתן להם חניה בקרקע‪ ,‬ובזה י"ל (יש לומר)‬ ‫דישמעאלים אינם עע"ז (עובדי עבודה זרה)‪ ,‬ודינם כג"ת (גרים תושבים)‪ ,‬ומותר לתן‬ ‫להם חניה בקרקע‪( "...‬משפט כהן‪ ,‬סימן נח)‪.‬‬ ‫‪ 55‬אלטנוילנד‪ ,‬ספר שלישי‪ ,‬פרק ה‪.‬‬ ‫‪ 56‬ג'ון סטיוארט מיל‪ ,‬על החירות‪ ,‬תירגם אהרן שמיר‪ ,‬הוצאת שלם‪ ,‬ירושלים ‪ ,2006‬עמ'‬ ‫‪.23‬‬ ‫‪ 57‬מתוך האמנה הלאומית הפלסטינית‪ .‬להרחבה‪ ,‬ראו‪ :‬יהושפט הרכבי ומתי שטיינברג‪,‬‬ ‫האמנה הפלסטינית במבחן הזמן והמעשה‪ ,‬שירות הפרסומים — מרכז ההסברה‪ ,‬ירושלים‬ ‫תשמ"ח־‪.1988‬‬ ‫‪" 58‬בשביל אירופה נהווה שם חטיבה של דייק כלפי אסיה‪ .‬נשמש משמר חלוץ של התרבות‬ ‫נגד הבארבאריות"‪ .‬תיאודור הרצל‪ ,‬מדינת היהודים‪ ,‬תירגם ש‪ .‬פרלמן‪ ,‬הספרייה הציונית‬ ‫ירושלים תשל"ב‪ ,‬עמ' ‪.24‬‬ ‫‪ 59‬הסתייגות אישית‪ :‬אני סבור שראיית הציונות כתנועה קולוניאליסטית היא שגויה‪ .‬חסרים‬ ‫לה כמה מהמאפיינים הבסיסיים ביותר של תנועה קולוניאלית קלאסית‪ .‬בראש‬ ‫ובראשונה‪ ,‬לציונים לא היתה מעצמת־אם ששלחה אותם לארץ זרה על מנת לנצל את‬ ‫משאביה‪ .‬האימפריה הבריטית אמנם תמכה בציונות בסוף מלחמת העולם הראשונה‪ ,‬אך‬ ‫לבסוף נכנעה ללחצים ערביים וערב מלחמת העולם השנייה הפנתה את גבה לציונות‬ ‫ועצרה כמעט לחלוטין את ההגירה לישראל‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬המדינה לא קמה בחסדי‬ ‫האימפריה הבריטית אלא לאחר מאבק אלים נגדה‪ .‬רבים מהישראלים חשים שהם‬ ‫פליטים של אירופה ויתומים של אירופה — הם אינם שליחים של אירופה‪.‬‬ ‫‪ 60‬לניתוח פסיכולוגי נרחב יותר של "כשל הקורבנות ההדדיים"‪ ,‬ראו‪The Two-state :‬‬ ‫‪ ,Delusion‬עמ' ‪.47‬‬

‫‪ 61‬את הדברים אמר ראש ממשלת אנגליה לשעבר לרב הראשי של אנגליה לשעבר‪ ,‬הרב סר‬ ‫יונתן זקס‪ .‬הרב זקס חלק את הסיפור עם חברי הפורום הגלובלי של הספרייה הלאומית‬ ‫בכנס שהתקיים בדצמבר ‪.2016‬‬ ‫‪ 62‬האירוע היה חלק מפסטיבל ירושלים למוזיקה מקודשת‪.‬‬ ‫‪ 63‬ישנם יסודות תיאולוגיים עמוקים שעליהם ניתן לבנות את הנרטיב היהודו־מוסלמי‪.‬‬ ‫רעיונות דתיים המאכלסים את מרחב השיח המוסלמי‪ ,‬ורעיונות דתיים המאכלסים את‬ ‫מרחב השיח היהודי‪ ,‬יכולים להתמזג בתוך מרחב שיח דתי עמוק ומשותף‪ .‬זה קרה בעבר‪.‬‬ ‫הפילוסופים היהודים הגדולים ביותר‪ ,‬ובראשם רמב"ם‪ ,‬ראו את עצמם כחלק משיחה‬ ‫תיאולוגית רחבה שהתקיימה בערבית ושהוגים מוסלמים נטלו בה חלק‪ .‬יש לו גם יסודות‬ ‫תרבותיים מוצקים‪ .‬רבים מהישראלים הם בניהם ונכדיהם של יהודים דוברי ערבית‬ ‫שצמחו בתוך התרבות המוסלמית‪ .‬היהודים המזרחים‪ ,‬אמר לי בוזגלו‪ ,‬עשויים לסלול את‬ ‫הדרך לנרטיב יהודו־מוסלמי חדש‪ .‬אם במהלך המאה העשרים קמו פילוסופים‪ ,‬כדוגמת‬ ‫רבי אברהם יהושע השל‪ ,‬שניסחו את המורשת המשותפת ואת הייעוד המשותף של‬ ‫הנצרות והיהדות‪ ,‬האם במאה העשרים ואחת יקומו הוגי דעות שינסחו את המורשת‬ ‫המשותפת ואת הייעוד המשותף של היהדות והאסלאם?‬ ‫‪ 64‬כך שמעתי מפי תלמידו‪ ,‬המשורר אליעז כהן‪.‬‬ ‫‪ 65‬מסכת חגיגה‪ ,‬דף ג ע"ב‪.‬‬ ‫‪ 66‬שם‪.‬‬

‫הערות לחלק ג‬ ‫‪ 1‬להרחבה ראו ישראל קולת‪" ,‬דת‪ ,‬חברה ומדינה בתקופת הבית הלאומי"‪ ,‬בתוך ציונות‬ ‫ודת‪ ,‬עורכים שמואל אלמוג‪ ,‬יהודה ריינהרץ ואניטה שפירא‪ ,‬הוצאת מרכז זלמן שזר‬ ‫לתולדות ישראל‪ ,‬ירושלים ‪ ,1994‬עמ' ‪.366‬‬ ‫‪ 2‬להרחבה על עקרון הממלכתיות מבית מדרשו של דוד בן־גוריון‪ ,‬ראו נתן ינאי‪" ,‬התפיסה‬ ‫הממלכתית של בן־גוריון"‪ ,‬קתדרה ‪ ,45‬ספטמבר ‪ ,1987‬עמ' ‪.189-169‬‬ ‫‪ 3‬השותף האידיאולוגי של בן־גוריון — ברל כצנלסון‪ ,‬אמנם נפטר לפני תקומתה של‬ ‫המדינה‪ ,‬אבל הוא זה שהוביל את תנועת העבודה מחשיבה אידיאולוגית נוקשה לחשיבה‬ ‫דינמית ורכה‪ .‬על פי כצנלסון‪ ,‬רעיונות נועדו לעצב את המציאות‪ ,‬אך צריך גם לאפשר‬ ‫להם להתעצב על ידי המציאות‪ .‬במהלך הספר אני קורא לעמדה זאת עמדה‬ ‫"פרגמטיסטית"‪ .‬אך יש מי שמסתייג מכך‪ .‬אסף ענברי‪ ,‬למשל‪ ,‬טען שאין לראות בברל‬

‫כצנלסון פרגמטיסט‪ .‬במאמר מאיר עיניים על ברל כצנלסון‪ ,‬הראה ענברי שאת הדרך של‬ ‫ברל יש לזהות עם קטגוריית ה"תנועה" ולא עם פרגמטיזם‪ .‬פרגמטיזם הוא התפשרות על‬ ‫ערכים‪ ,‬ואילו "תנועה" מממשת ערכים‪ .‬רק שבניגוד לערכים נוקשים‪ ,‬אלו ערכים שהם‬ ‫מלכתחילה דינמיים‪ ,‬שמותאמים למציאות דינמית‪ .‬על כך ראו אסף ענברי‪" ,‬האופציה‬ ‫של ברל"‪ ,‬פורסם בכתב העת פנים בסתיו ‪ ,2001‬ניתן לעיין במאמר באתר "אסף ענברי"‬ ‫— ‪.http://inbari.co.il/#content-articles‬‬ ‫‪ 4‬התוכנית הוצגה לראשונה ב־‪ .26.7.1967‬להרחבה ראו אתר האינטרנט של בית יגאל אלון‪,‬‬ ‫וכן אניטה שפירא‪ ,‬יגאל אלון‪ :‬אביב חלדו‪ ,‬הוצאת הקיבוץ המאוחד ‪ ,2004‬עמ' ‪490-‬‬ ‫‪.488‬‬ ‫‪ 5‬הכוונה לשטח המתוחם בקו הגבול עם ירדן ממזרח‪ ,‬בכביש אלון ממערב‪ ,‬בנחל בזק‬ ‫בצפון ובאזור צפון ים המלח בדרום‪ .‬ראו‪ :‬לי כהנר‪ ,‬ארנון סופר ויובל כנען‪ ,‬עתיד בקעת‬ ‫הירדן‪ :‬השארתה בריבונות ישראלית — השיקולים בעד ונגד‪ ,‬אוניברסיטת חיפה‪,‬‬ ‫פברואר ‪ ,2006‬עמ' ‪.9‬‬ ‫‪ 6‬רבים מכירים את תוכנית אלון כמיוצגת על ידי מפה בה משורטטים הגבולות החדשים‬ ‫של הארץ על פי התוכנית‪ .‬אך יגאל אלון השתדל להימנע משרטוט מפות‪ .‬עבורו מדובר‬ ‫בקונספציה יותר מאשר במפה‪ ,‬קונספציה שצריכה להיות דינמית ולהתאים את עצמה‬ ‫לשינויים‪ .‬על כך ראו‪ :‬יגאל אלון‪ ,‬ביוגרפיה פוליטית‪ ,‬עמ' ‪.276‬‬ ‫‪ 7‬אחת החולשות שבטענה הזאת היא שבמציאות החדשה‪ ,‬בה ידע וטכנולוגיה עוברים‬ ‫בקלות דרך האינטרנט‪ ,‬תושבי יהודה ושומרון יכולים ליצור כלי נשק באופן עצמאי‪.‬‬ ‫מכאן נובעת העמדה‪ ,‬שנוכחות ישראלית בבקעה ובמעברי הגבול אינה מספיקה‪ .‬על מנת‬ ‫להשיג פירוז מלא של השטחים‪ ,‬יש צורך בנוכחות צבאית על פני השטח כולו‪ .‬את‬ ‫העמדה הזאת שמעתי משיחות עם גורמים צבאיים‪ ,‬אך שמעתי גם טענה הפוכה‪ ,‬על פיה‬ ‫השקט היחסי שרווח מאז ‪( 2004‬שורות אלו נכתבות בסוף ‪ ,)2016‬הוא לא רק תוצר של‬ ‫הנוכחות הצבאית הישראלית ביהודה ושומרון אלא בעיקר הודות למאמצים של הרשות‬ ‫הפלסטינית והשיתוף פעולה שלה עם ישראל‪ .‬אותם גורמים הדגישו‪ ,‬ששיתוף הפעולה‬ ‫דווקא נמצא בסכנה לנוכח הימשכות המצב הקיים‪.‬‬ ‫כאמור‪ ,‬אני מבחין בין שני סוגים של סיכונים‪ ,‬סיכון ביטחוני וסיכון קיומי‪ ,‬וזאת הזדמנות‬ ‫להפעיל את ההבחנה הזאת‪ .‬סוג הסיכון הכרוך בנסיגה מהבקעה שונה מסוג הסיכון‬ ‫הטמון בנסיגה משאר השטח‪ .‬הנסיגה משאר השטח מהווה סיכון ביטחוני‪ ,‬אך הנסיגה‬ ‫מהבקעה מהווה סיכון קיומי‪ .‬תוכנית ההסדר החלקי נועדה להגן על ישראל מהסיכון‬

‫הקיומי הדמוגרפי‪ ,‬בלי להמיר אותו בסיכון קיומי אלטרנטיבי‪ .‬לכן‪ ,‬אף שהיא לא חפה‬ ‫מסיכונים ביטחוניים‪ ,‬היא עשויה לשחרר את ישראל מהמלכוד ההישרדותי‪.‬‬ ‫‪ 8‬נראה שיהיה צורך ליצור מסדרונות טריטוריאליים שמחברים את המדינה הפלסטינית‬ ‫המפורזת לממלכת ירדן‪ .‬המסדרונות הללו יחוררו את החיץ שהבקעה יוצרת בין ירדן‬ ‫לפלסטין ויהוו את שער הכניסה והיציאה הראשי של פלסטין‪ .‬המעברים הללו יכולים‬ ‫להיות מפוקחים‪ ,‬אך הם צריכים להיות גם זורמים ו"נושמים"‪.‬‬ ‫‪ 9‬ראו‪Khaled Abu Toameh, The Secret Ethnic Cleansing of Palestinians, :‬‬ ‫‪ .Gatestone Institute, 10.8.15‬מעניין גם לקרוא את הניתוח של אמנון לורד בעניין‪.‬‬ ‫אמנון לורד‪" ,‬אבו מאזן מקריב ‪ 18,000‬פליטים בשם זכות השיבה הפלסטינית"‪ ,‬מידה‪,‬‬ ‫‪.26.5.15‬‬ ‫‪ 10‬אחת החולשות האסטרטגיות הגדולות של הסדר קבע‪ ,‬היא שבקעת הירדן לא תישאר‬ ‫במסגרתו בטווח הארוך בידיים ישראליות‪ .‬בעקרונות להסדר קבע שהתווה ביל קלינטון‪,‬‬ ‫למשל‪ ,‬צה"ל אמור היה לשמור על מאחזים צבאיים בבקעת הירדן במשך שש שנים ואז‬ ‫להתפנות משם‪ .‬בתוכניות אחרות דובר על נוכחות ארוכת טווח בבקעת הירדן של כוחות‬ ‫בין־לאומיים בלבד‪ .‬מסבבי המשא ומתן השונים ניתן ללמוד‪ ,‬שלא ניתן לחתום על‬ ‫סופיות הסכסוך תוך כדי השארת הבקעה בידיים ישראליות‪ .‬הסדר שלא מותיר את‬ ‫הבקעה בידיים של ישראל הוא הסדר שלא מותיר את הביטחון של ישראל בידיה‪.‬‬ ‫אם נעמיד את החלום להסדר קבע של השמאל אל מול תוכנית הסיפוח שעליה חולמים‬ ‫חלקים בימין‪ ,‬נגלה שבמידה רבה הם תמונת ראי אחד של השני‪ .‬כשם שסיפוח יהודה‬ ‫ושומרון לישראל עשוי למוטט את ישראל מבחינה דמוגרפית‪ ,‬נסיגה מלאה מיהודה‬ ‫ושומרון עשויה למוטט את פלסטין מבחינה דמוגרפית‪ .‬נסיגה חלקית לעומת זאת מונעת‬ ‫את הסכנה הדמוגרפית הכפולה‪.‬‬ ‫‪ 11‬יש לציין שצורכי הביטחון של ישראל לא כוללים רק את בקעת הירדן‪ .‬ישנם צרכים‬ ‫נוספים אשר מתורגמים לסידורי ביטחון שמימושם נדרש על מנת להבטיח את הביטחון‬ ‫הישראלי‪ .‬בין השאר מדובר בהמשך השליטה על התווך האלקטרומגנטי‪ ,‬המרחב האווירי‬ ‫ואזורים מסוימים הצמודים לקו הירוק ובקרבת נתב"ג‪ .‬המשותף לכל סידורי הביטחון‬ ‫הוא שיש בהם הפרה של ריבונות פלסטינית ולכן ניתן להשיג אותם רק על ידי ויתור‬ ‫ישראלי על סיום התביעות מצד הפלסטינים‪ .‬ראו במאמריהם של עוזי דיין‪ ,‬גיורא איילנד‬ ‫וזאב פרקש‪ ,‬בתוך‪ :‬צורכי הביטחון של ישראל לקראת הסדר מדיני עם הפלשתינים‪,‬‬ ‫בעריכת דן דייקר‪ ,‬המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה‪.2010 ,‬‬

‫‪ 12‬בניגוד לדברים אלה‪ ,‬ישנה תפיסה מנומקת שניתן להשיג ביטחון קיומי גם על ידי נסיגה‬ ‫מלאה במסגרת של הסדר קבע‪ .‬הביטחון יושג עם סידורי ביטחון מיוחדים‪ .‬את העמדה‬ ‫הזאת ניסח היטב שאול אריאלי‪ ,‬ראו‪ :‬גבול בינינו וביניכם — הסכסוך‬ ‫הישראלי־פלסטיני והדרכים ליישובו‪ ,‬הוצאת ספרי עליית הגג וידיעות ספרים‪.2013 ,‬‬ ‫אף שאני חולק על עמדתו מנימוקים הפזורים לאורך הספר כולו‪ ,‬עמדתו חשובה‬ ‫ומאתגרת‪.‬‬ ‫‪ 13‬ייתכן שהדברים הללו אינם רחוקים מכוונתו המקורית של אלון עצמו‪ .‬על פי אחד‬ ‫הביוגרפים שלו‪ ,‬יגאל אלון כלל לא התייחס אל התוכנית כאל פתרון קבע‪ ,‬אלא כתוכנית‬ ‫חלקית וזמנית שיכולה לסלול את הדרך להסדר מדיני קבוע‪ .‬על כך ראו‪ :‬יגאל אלון‪,‬‬ ‫ביוגרפיה פוליטית‪ ,‬עמ' ‪.280‬‬ ‫‪ 14‬ראו חלק ג׳‪ ,‬הערה ‪.6‬‬ ‫‪ 15‬בקעת הירדן משתרעת על כרבע משטחי יהודה ושומרון‪ .‬אך המספר הזה הוא בלתי‬ ‫מחייב‪ .‬ייתכן מאוד שניתן להשיג את אותה מידה של ביטחון על ידי נסיגה רחבה יותר‬ ‫מבקעת הירדן‪ ,‬וזאת משום שתפקידה הביטחוני של הבקעה השתנה במרוצת השנים‪.‬‬ ‫בימיו של יגאל אלון תפקידה היה להוות רצועת ביטחון שתבלום פלישה של צבא‬ ‫מתמרן‪ ,‬ואילו כיום עיקר חשיבותה הוא במניעת תנודה של נשק ושל אוכלוסייה‪ .‬השינוי‬ ‫בתפקיד הביטחוני של הבקעה משנה גם את כמות השטח שבו צריך להמשיך ולהחזיק‬ ‫מתוכה‪ .‬אם תפקיד הבקעה איננו להוות מרחב פרישה של אוגדות שריון וחי"ר‪ ,‬אלא רק‬ ‫חיץ המונע תנודה של נשק ואנשים‪ ,‬אז כבר לא צריך להחזיק בכל שטח הבקעה‪ .‬על פי‬ ‫מומחים ביטחוניים‪ ,‬אפשר להסתפק ברצועה של שני ק"מ המשתרעת בין כביש תשעים‬ ‫לנהר הירדן‪ .‬על כך ראו‪Advancing the Dialogue: A Security System for the ,‬‬ ‫‪Two-State Solution, Ilan Goldenberg, Gadi Shamni, Nimrod Novik, Kris‬‬ ‫‪.Bauman, Center for a New American Security, 2016‬‬ ‫‪ 16‬גושי היישובים משתרעים על כ־‪ 5%‬מיהודה ושומרון‪ .‬המספר הזה כולל את גוש‬ ‫אדומים‪ ,‬גוש עציון‪ ,‬רוב השכונות היהודיות במזרח ירושלים‪ ,‬גוש אריאל‪ ,‬גוש‬ ‫חשמונאים‪ ,‬גוש שקד‪ ,‬אלפי מנשה ועוד‪ .‬עם קריית ארבע והיישוב היהודי בחברון מדובר‬ ‫על כ־‪.7%-6%‬‬ ‫‪ 17‬חשיבותם של גבולות בני הגנה מוכרת בפרשנות האמריקאית המקובלת להחלטת מועצת‬ ‫הביטחון של האו"ם ‪ .242‬על כך ראו במאמרו של דורי גולד בקובץ‪ ,‬צורכי הביטחון של‬ ‫ישראל לקראת הסדר מדיני עם הפלשתינים‪ ,‬בהוצאת המרכז הירושלמי לענייני ציבור‬

‫ומדינה‪.‬‬ ‫‪ 18‬כך ניסח זאת הסופר פואד עג'מי‪" :‬הזיכרון מעמיד מכשול על דרך ההתפשרות‪ .‬רוח‬ ‫רפאים‪ ,‬פלסטין הישנה‪ ,‬נזפה בשלום המעשי הזה‪ .‬הזיכרון מקדש את כל מה שהיה שם‬ ‫לפני האבדן והתבוסה"‪( .‬מתוך‪ :‬עג'מי‪ ,‬ארמון החלומות של הערבים‪ ,‬מאנגלית‪ :‬עתליה‬ ‫זילבר‪ ,‬עם עובד‪ ,‬תל אביב ‪ ,2000‬עמ' ‪.)250‬‬ ‫‪ 19‬באופן מסורתי האסלאם מחלק את העולם לשני סוגים של טריטוריה‪" :‬בית האסלאם"‬ ‫(דאר אל־אסלאם)‪ ,‬כלומר השטחים שנמצאים תחת שלטון המוסלמים ובהם זוכים‬ ‫המוסלמים לחיות בביטחון‪ ,‬ו"בית המלחמה" (דאר אל־חרב)‪ ,‬כלומר השטחים שבשליטת‬ ‫הכופרים ובהם אין המוסלמים יכולים לחיות בשלום‪ .‬ההלכה האסלאמית מצפה‬ ‫מהמאמינים המוסלמים להתאמץ ולהיאבק כדי להפוך אזורים הנחשבים דאר אל־חרב‬ ‫לאזורים הנחשבים דאר אל־אסלאם‪ ,‬וציפייה זו מקבלת משנה תוקף כאשר מדובר‬ ‫באזורים שכבר היו פעם בחזקת דאר אל־אסלאם‪ .‬להרחבה נוספת ראו ברנרד לואיס‪,‬‬ ‫משבר האסלאם‪ ,‬דביר ‪ ,2006‬עמ' ‪ .59‬נוסף לכך‪ ,‬החמאס וזרמים אסלאמיסטיים נוספים‬ ‫בעקבותיה‪ ,‬הגדירו את הארץ כולה כ"וקף"‪" .‬וקף"‪ ,‬במקור‪ ,‬הוא קטגוריה הלכתית‬ ‫המתייחסת לקרקע המוקדשת לצרכיו הדתיים והחברתיים של הציבור — הקצאת קרקע‬ ‫למסגד‪ ,‬בית קברות‪ ,‬בית ספר וכן הלאה‪ .‬מתוקף כך חלות עליה מגבלות מכירה‪ ,‬קנייה‪,‬‬ ‫מיסוי והורשה‪ ,‬שלא חלות על סוגים אחרים של קרקע‪ .‬החלת קטגוריה זו על כל הארץ‬ ‫היא בעלת משמעות סימבולית של הקדשה וכן משמעות מעשית שמסבכת מבחינה‬ ‫הלכתית אפשרות למשא ומתן עליה‪.‬‬ ‫‪ 20‬אינטלקטואלים פלסטינים אמרו לי בשיחות פרטיות שהנושא ההלכתי לא מעסיק אותם‪.‬‬ ‫אך שהם מודעים לכך שהרגישות הזאת היא חלק מהתודעה של רבים מאחיהם‬ ‫הפלסטינים‪.‬‬ ‫‪ 21‬זהו גם הניתוח של הנרי קיסינג'ר לכישלון הניסיונות להסדר שלום בין ישראל‬ ‫לפלסטינים‪ .‬ההתעקשות הישראלית והאמריקאית להכריז על סוף הסכסוך‪ ,‬היא‬ ‫שהרתיעה את הצד הערבי‪ .‬על כך ראו‪ :‬האופק המתרחק‪ ,‬עמ' ‪.158‬‬ ‫‪ 22‬כמובן שאין לשלול את האפשרות שביום מן הימים יעברו הפלסטינים טרנספורמציה של‬ ‫זהות שתאפשר להם לחתום על הסכם שלום מלא עם ישראל‪ .‬אך סדר הדברים צריך‬ ‫להיות הפוך‪ ,‬שכן הסכם מדיני לא יוצר שינוי זהות‪ .‬שינוי זהות — אם יתרחש — יוכל‬ ‫להוביל להסכם מדיני‪.‬‬ ‫‪ 23‬על כך ראו יצחק רייטר‪" ,‬דת כחסם בפני פשרה בסכסוך הישראלי־פלסטיני"‪ ,‬בתוך‪:‬‬

‫חסמים לשלום בסכסוך הישראלי־פלסטיני‪ ,‬מכון ירושלים לחקר ישראל‪ ,‬עמ' ‪.301‬‬ ‫‪ 24‬ראש המוסד לשעבר‪ ,‬אפרים הלוי‪ ,‬התבטא בעבר כי התקבלה מחמאס הצעה להודנה‪ ,‬על‬ ‫כך ראו‪" :‬אפרים הלוי‪ :‬ב־‪ '97‬יאסין הציע הודנה ל־‪ 30‬שנה"‪ ,‬פורסם ב־‪ Ynet‬ב־‪.23.3.04‬‬ ‫‪ 25‬ערב הסכמי קמפ דייוויד הבהיר יאסר ערפאת למתווכים הישראלים והאמריקאים שלא‬ ‫יוכל לחתום בשום אופן על מסמך המסיים את התביעות הפלסטיניות מישראל‪ .‬על כך‬ ‫ראו‪Goodman, Hirsh. The Anatomy of Israel's Survival. New York: :‬‬ ‫‪ Public Affairs, 2011‬עמ' ‪ ;77-76‬דברי ערפאת מבהירים ומייצגים היטב את המלכוד‬ ‫הפלסטיני‪ .‬הכרזה על הסיום המוחלט של הסכסוך היא שינוי של אתוס המאבק‬ ‫הפלסטיני‪.‬‬ ‫‪ 26‬להרחבה בעניין זה ראו את פרק הסיום ("בחינה מחודשת של סדר העולם החדש")‬ ‫בספרו של קיסינג'ר‪ ,‬דיפלומטיה‪ ,‬הוצאת שלם‪.2007 ,‬‬ ‫‪ 27‬במרס ‪ 2002‬אימצה הליגה הערבית את היוזמה הסעודית לסיום הסכסוך בין ישראל‬ ‫לפלסטינים‪ ,‬שיוביל לסיום הסכסוך בין ישראל למדינות ערב‪ .‬באותו מסמך מצוין‬ ‫שמלבד הנסיגה לקווי ‪ 4‬ביוני ‪ 1967‬יושג פתרון "צודק ומוסכם" לבעיית הפליטים‬ ‫בהתאם להחלטה ‪ 194‬של האו"ם‪ .‬צמד המילים "צודק ומוסכם" מעורפל ופתוח‬ ‫לאפשרויות פרשניות מרובות‪ ,‬אך בהודעת הסיכום של הפסגה נאמר שהם דוחים כל‬ ‫אפשרות של פתרון שיכלול את יישוב הפליטים הרחק מבתיהם‪ .‬נראה שהסעודים לא‬ ‫חצו את הרוביקון‪ ,‬ולא ויתרו במפורש על שיבת הפליטים עבור נסיגה מהשטחים‪ .‬יוזמת‬ ‫ההסדר החלקי תאפשר מימוש האינטרס הסעודי של סיום הכיבוש מבלי לוותר על זכות‬ ‫השיבה‪ ,‬ומבלי שהם יידרשו להכיר בצורה מלאה בישראל‪.‬‬ ‫‪ 28‬ישנה בעיה אחת מורכבת וקשה שגם ההסדר החלקי יידרש להתמודד עמה‪ :‬עתיד‬ ‫ההתיישבות ביהודה ושומרון‪ .‬בהערת שוליים זאת‪ ,‬שהקריאה בה איננה הכרחית והנאמר‬ ‫בה איננו חלק אורגני של הספר‪ ,‬אציג התמודדות אפשרית עם אתגר ההתיישבות‬ ‫במסגרת ההסדר החלקי‪.‬‬ ‫נסיגה חלקית מהשטחים מותירה בתוך מרחב השליטה הישראלי את הרוב הגדול של‬ ‫ההתיישבות ושל המתיישבים‪ .‬הבעיה היא שבמרחב שממנו תיסוג ישראל ייוותרו‬ ‫יישובים יהודיים המאוכלסים באלפי אנשים‪ .‬אין כל סיבה מהותית לפנות את‬ ‫ההתנחלויות הללו‪ .‬כשם שיש מיעוט ערבי במדינת ישראל‪ ,‬מדוע שלא יהיה מיעוט יהודי‬ ‫במדינת פלסטין? ועם זאת‪ ,‬יש להודות שיש דבר־מה לא הוגן בהצעה הזאת‪ ,‬משום‬ ‫שהנסיגה תפגע מאוד באוכלוסייה שתיוותר מאחור‪ .‬היא אמנם לא תוציא אותם מבתיהם‪,‬‬

‫אך היא תוציא אותם ממדינתם‪ .‬לכן כחלק מההסדר החלקי יש לתת מענה לצורכי‬ ‫הביטחון הבסיסיים של האוכלוסייה היהודית שתישאר במרחב הריבוני הפלסטיני‪ .‬רעיון‬ ‫יצירתי ומורכב שעשוי לאפשר זאת נהגה על ידי חוקרים במכון למחקרי ביטחון לאומי‬ ‫‪ .INSS‬הרעיון הוא ליצור מרחבים מצומצמים מאוד שבהם תהיה אוטונומיה יהודית‬ ‫חלקית בתוך המדינה הפלסטינית‪ .‬לאזורים המיוחדים הללו יהיו סידורי ביטחון מיוחדים‪.‬‬ ‫(הרעיון נהגה ב־‪ 2013‬על ידי פרופ' גדעון ביגר וגלעד שר; לתיאור התוכנית ראו‪ :‬גלעד‬ ‫שר‪" ,‬הקרב על הבית"‪ ,‬עמ' ‪ .154-150‬אף שגלעד שר מגלה סקפטיות כלפי התוכנית‬ ‫שהוא עצמו היה מהוגיה‪ ,‬לדעתי יש להתייחס אל התוכנית הזאת ברצינות רבה ולפענח‬ ‫כיצד ניתן לממש אותה)‪.‬‬ ‫תוכנית המממשת רעיון מעניין זה תצטרך להכיל סדרה של מרכיבים ביטחוניים חיוניים‬ ‫כדוגמת יכולת להגנה עצמית של היישובים‪ ,‬פיקוח טכנולוגי של צה"ל על היישובים‬ ‫לצורך התרעה‪ ,‬ולצדה זכות להתערבות צבאית ישראלית להגנה על היישובים במקרה‬ ‫של מתקפה‪ .‬לכך יידרשו סידורים מיוחדים לצירים המחברים את היישובים אל תוך‬ ‫ישראל הריבונית‪ .‬אני מודע לכך שהתוכנית הזאת עשויה להישמע מוזר בשמיעה‬ ‫ראשונה‪ ,‬והיא אכן מסורבלת ומורכבת‪ ,‬אך אם ישראל תצליח לפענח כיצד לממש אותה‪,‬‬ ‫היא תאפשר לה לסגת משטחים מבלי לפנות את יושביהם וגם בלי להפקיר אותם‪.‬‬ ‫במילים אחרות‪ ,‬בהסדר החלקי אפשר לבחון שני סוגים של סידורי ביטחון‪ :‬כאלו שיגנו על‬ ‫מדינת ישראל מפני פלסטין וכאלו שיגוננו על היישובים היהודיים בתוך פלסטין‪ .‬נראה‬ ‫שכשם שיש לגלות יצירתיות רבה לגבי סידורי הביטחון מול המדינה הפלסטינית‪ ,‬כך יש‬ ‫לגלות יצירתיות רבה בסידורי ביטחון שיגנו על ההתנחלויות שיישארו בתוך המדינה‬ ‫הפלסטינית‪ .‬אין ספק שזהו הסדר מורכב מאוד‪ ,‬אך הבעיה מורכבת והיא דורשת‬ ‫התמודדות מורכבת‪.‬‬ ‫סידורי הביטחון הללו יהיו קשים מאוד לעיכול אצל הפלסטינים‪ .‬הסידורים הנדרשים‬ ‫לשמירה על שלומם של המתנחלים הנותרים בשטח שבריבונות הפלסטינית הם פגיעה‬ ‫בריבונות הפלסטינית‪ ,‬ומדינת ישראל תצטרך להציע בתמורה פיצוי הולם‪ .‬הנה רעיון‬ ‫מעניין‪ :‬פיצוי של אחד על אחד — תמורת כל יהודי שנותר בפלסטין‪ ,‬תקלוט מדינת‬ ‫ישראל פליט פלסטיני בתוך גבולותיה הריבוניים‪ .‬הנוסחה "מתנחלים תמורת פליטים"‬ ‫לא תערער את הדמוגרפיה הישראלית‪ .‬מדינת ישראל תוכל לקלוט בתוכה כמה עשרות‬ ‫אלפי פליטים מבלי שהרוב היהודי יתערער‪ .‬הרציונל מאחורי הרעיון הוא פשוט‪ :‬פינוי‬ ‫המוני של עשרות אלפי מתנחלים עשוי לקרוע את החברה הישראלית‪ ,‬לעומת זאת‬

‫קליטה של עשרות אלפי פלסטינים אמנם תהיה בעייתית‪ ,‬אך היא לא תקרע את החברה‬ ‫הישראלית ולא תשבור את המרקם החברתי העדין שלה‪.‬‬ ‫‪Jeffrey Goldberg, "World Chaos and World Order: Conversations With 29‬‬ ‫‪.Henry Kissinger", The Atlantic, 10.11.16‬‬ ‫‪ 30‬ייתכן שניתן לראות במאמץ ההתפצלות מעין גרסה פרגמטית של מפת הדרכים שנהגתה‬ ‫על ידי הקוורטט ב־‪ 2002‬והפכה לתוכנית הדגל של ממשל בוש‪ .‬עם זאת‪ ,‬אחד ההבדלים‬ ‫העמוקים בין התוכניות הוא שעל פי מפת הדרכים‪ ,‬מדינה פלסטינית תקום על גבולות‬ ‫זמניים ועמה יתנהל משא ומתן להסדר קבע‪ ,‬ואילו על פי תוכנית ההתפצלות‪ ,‬מדינה‬ ‫פלסטינית תוקם ללא התחייבות של הפלסטינים להתקרב לסוף התביעות וללא‬ ‫התחייבות של היהודים לסגת מכל השטח שנותר‪ .‬התפנית הפרגמטית פירושה נטישת‬ ‫חלום הסדר הקבע באזור שבו יש הכול חוץ מקביעות‪.‬‬ ‫‪ 31‬רעיון זה מופיע כשלב ב' ב"מפת הדרכים"‪ ,‬משנת ‪.2003‬‬ ‫‪ 32‬נראה שיש צורך להוסיף רובד נוסף‪ :‬היעדר הכרה בגבולות של פלסטין‪ .‬כלומר‪ ,‬ישראל‬ ‫תכיר בפלסטין‪ ,‬אבל לא בגבולותיה‪ .‬באמצעות מהלך כזה יכולה ישראל להגביר את‬ ‫העצמאות של הפלסטינים מבלי לסבך בכך את חייהם של המתנחלים ושל החיילים‪.‬‬ ‫ישראל איננה פורצת גבול — משום שאין גבול‪.‬‬ ‫המודל שאפשר להחיל על פלסטין הוא המודל של מדינת ישראל‪ .‬ישראל היא חלק‬ ‫מהקהילה הבין־לאומית‪ ,‬ועם זאת‪ 196 ,‬המדינות החברות באו"ם אינן מכירות בחלק‬ ‫מגבולותיה‪ .‬הרעיון הוא‪ ,‬לקדם מאמץ דיפלומטי שיהפוך את פלסטין למדינה מוכרת בלי‬ ‫גבולות מוכרים‪ ,‬שווה במעמדה לישראל‪ .‬הנוסחה היא‪ :‬שתי מדינות‪ ,‬עם גבולות בלתי‬ ‫מוכרים‪ ,‬לשני עמים‪.‬‬ ‫‪ 33‬תוכניות המעתיקות שכונות ערביות במזרח ירושלים לרשות הפלסטינית‪ ,‬שלא במסגרת‬ ‫הסדר מדיני כולל‪ ,‬נידונות כיום בשמאל ובימין כאחד‪ .‬מצד אחד ישנה תוכנית של‬ ‫"המועצה לשלום וביטחון"‪ ,‬המיוצגת על ידי חיים רמון ומקדמת נסיגה חד־צדדית‬ ‫בירושלים‪ ,‬ואילו מהצד השני ישנה תוכנית מתונה יותר שאותה מקדם יועז הנדל‪,‬‬ ‫שעיקרה התנתקות ישראלית מהשכונות הערביות שמחוץ לגדר שחוצה את מזרח‬ ‫ירושלים‪.‬‬ ‫‪ 34‬רעיון מסוג זה הציג פרופ' ישראל אומן בריאיון שנערך עמו כחלק מסדרת כתבות של‬ ‫שרה העצני־כהן‪ .‬פורסם במקור ראשון‪.9.6.16 ,‬‬ ‫אנשי היי טק ישראלים ששמעו על הרעיון‪ ,‬סיפרו לי על טכנולוגיות חדשניות שיכולות‬

‫לסייע לקידום רצף תנועתי ללא רצף טריטוריאלי‪" .‬אומת הסטארט אפ יכולה לפתח‬ ‫פתרונות טכנולוגיים לבעיות פוליטיות"‪ .‬אמר לי אחד מהם‪.‬‬ ‫‪ 35‬ישנם רעיונות נוספים שמסתובבים בין מומחים שניתן לממש כחלק מהמאמץ‬ ‫הטריטוריאלי‪ .‬לדוגמה‪ ,‬ניתן לייעל את התנועה המפוקחת במעברים שבין פלסטין לבין‬ ‫ירדן ואולי אף להוסיף טרמינל פלסטיני ייעודי בנמל התעופה שבעמאן‪ ,‬וכך מלבד רצף‬ ‫טריטוריאלי יהיה לרשות הפלסטינית גם פתח לעולם‪.‬‬ ‫‪ 36‬ישנם רעיונות חלופיים נוספים שעשויים ליצור היפרדות במחיר נמוך‪ .‬גלעד שר‪,‬‬ ‫לדוגמה‪ ,‬מציע בספרו הקרב על הבית סדרת פעולות שיכולות להעמיק את הפיצול בין‬ ‫הישויות המדיניות מבלי ליטול סיכונים ביטחוניים‪ ,‬ובתוכן‪ :‬הקטנת הנוכחות‬ ‫הוויזאבילית של צה"ל בשטחים‪ ,‬הקטנת המעורבות של המנהל האזרחי‪ ,‬שיפור המצב‬ ‫הכלכלי על ידי הגברת חופש התנועה וחופש הפעולה הכלכלי‪ ,‬ועוד‪ .‬על כך ראו‬ ‫בהרחבה‪ :‬הקרב על הבית‪ ,‬עמ' ‪.217-202‬‬ ‫‪ 37‬התחבטות‪ :‬מה יקרה אם יתברר שעל מנת ליצור רצף תנועה פלסטיני בין החלקים‬ ‫השונים של הרשות תצטרך ישראל לפנות כמה מאחזים או יישובים אחדים? ייתכן‬ ‫שהדילמה הזאת איננה קיימת‪ ,‬היא תלויה כמובן בחוות הדעת של המומחים שיתכננו את‬ ‫רשת הדרכים שתקשר את כל חלקי הרשות‪ .‬אני מציין את הדילמה האפשרית הזאת‬ ‫כהדגמה לכך‪ ,‬שהמתווה המתואר לעיל הוא שלדי וכללי‪ ,‬ומותיר מקום להמשך הדיון‬ ‫הפרגמטי בתוך החברה הישראלית‪.‬‬ ‫‪ 38‬הדברים נאמרו בריאיון לרזי ברקאי בגלי צה"ל‪ ,‬ב־‪ 19‬בינואר ‪.2016‬‬ ‫‪ 39‬ישנו דמיון בין הרעיון של יהושע לתוכנית ההרגעה שהציע נפתלי בנט‪ ,‬אך יש גם הבדל‬ ‫מהותי ביניהם‪ .‬בנט מציע להעניק זכויות לפלסטינים החיים בשטחי ‪ C‬במסגרת סיפוח‬ ‫השטח‪ ,‬ואילו יהושע הדגיש שהוא לא מציע לספח את היישובים היהודיים אלא להעניק‬ ‫זכויות לתושבים הפלסטינים ותו לא‪.‬‬ ‫על פי ההיגיון הפנימי של רעיון ההתפצלות המוצג לעיל‪ ,‬את שטחי ‪ C‬יש דווקא לצמצם‬ ‫ולספח חלקים מהם לרשות הפלסטינית‪ ,‬כדי לאפשר רצף תנועתי והתרחבות של‬ ‫היישובים והערים הפלסטיניים‪ .‬ההצעה לספח את שטחי ‪ C‬למדינת ישראל נובעת‪ ,‬כך‬ ‫נראה‪ ,‬מסיבות אידיאולוגיות‪ ,‬והיא לא מסייעת לחלץ את ישראל ממלכוד ‪.67‬‬ ‫‪ 40‬לפתרונות ה"אידיאולוגיים"‪" ,‬סיפוח" מול "הסכם שלום"‪ ,‬הצטרפה בשנים האחרונות‬ ‫תוכנית אידיאולוגית חדשה ומפתיעה‪" :‬שתי מדינות מולדת אחת"‪ .‬בניגוד לתוכנית‬ ‫הסיפוח שמוותרת למעשה על מימוש חלום השלום‪ ,‬ובניגוד לתוכנית שתי המדינות‬

‫המוותרת למעשה על חלום ההתיישבות — "שתי מדינות מולדת אחת" מבקשת לממש‬ ‫את שני החלומות הללו בעת ובעונה אחת‪ .‬התוכנית הזאת היא היפוכן הסימטרי של‬ ‫תוכניות פרגמטיות‪ ,‬ומקופלת בה ההנחה שבמאבק הזהויות שבמזרח התיכון‪ ,‬המתווה‬ ‫הריאלי ביותר איננו הוויתור על חלומות אלא דווקא המימוש הסימולטני של כל‬ ‫החלומות‪ .‬התוכנית המעניינת הזאת מפורטת באתר האינטרנט "שתי מדינות מולדת‬ ‫אחת" ‪.http://2states1homeland.org‬‬ ‫‪ 41‬מהלך ההתפצלות מותיר את הנוכחות הצבאית של צה"ל במקומה‪ ,‬ולכן‪ ,‬לעומת ההסדר‬ ‫החלקי‪ ,‬יש בו פחות סיכונים ביטחוניים מצד אחד‪ ,‬אך יש בו יותר "כיבוש" מצד שני‪.‬‬

‫הערות לאחרית דבר‬ ‫‪ 1‬במידה מסוימת ניתן להבחין בין החלוצים המהפכנים של התנועה הציונית‪ ,‬לבין‬ ‫המייסדים הפרגמטים של המדינה היהודית‪ .‬ההצלחה של הציונות נבעה בין השאר‬ ‫מהשילוב ביניהם‪.‬‬

This le was downloaded from Z-Library project



Your gateway to knowledge and culture. Accessible for everyone.

z-library.se

singlelogin.re

go-to-zlibrary.se

O cial Telegram channel



Z-Access



fi

ffi

https://wikipedia.org/wiki/Z-Library

single-login.ru