Archaeological Excavations and Research Studies in Southern Israel: 17th Annual Southern Conference, Collected Papers [4] 9789654067331, 9789654067393, 9654067331

Citation preview

Editors Amir Golani Daniel Varga Gunnar Lehmann Yana Tchekhanovets English Editor Assaf Nativ Hebrew Editor Zvi Gal Typesetting, Layout and Production Hagar Maimon Cover photo Hebrew side: A subterranean complex of the Chalcolithic period, Shoqet Junction. Excavation of Ron Be’eri, Israel Antiquities Authority (photography: Griffin Ltd.). English side: A portion of a large wine press facility, Ashkelon Ecosport. Excavation of Tali Erickson-Gini, Israel Antiquities Authority (photography: Davida EisenbergDegen). © 2021, The Israel Antiquities Authority POB 586, Jerusalem 91004 ISBN 978-965-406-733-1 EISBN 978-965-406-739-3 Printed at Digiprint Zahav Ltd. 2021

Contents

List of Abbreviations

English Section

5

The Good Life: Evidence for the Production of Wine and Garum in an Early Roman Estate and Byzantine Monastery South of Ashkelon Tali Erickson-Gini

7

An Early Islamic Mosque and Farmhouse at Naḥal Peḥar (Rahat) and the Islamification of the Countryside Jon Seligman and Shachar Ẓur

25

The Judean Shephelah “Underworld” during the EB III: Socio-Economic, Political and Symbolic Aspects of the Use of Subterranean Spaces Ahuva Sivan Mizrahi, Yitzhak Paz and Yuval Yekutieli

41

The Use and Repurposing of Subterranean Complexes in Maresha during the Hellenistic Period: Some Preliminary Thoughts Ian Stern

51

Hebrew Section

The Byzantine Monasteries of the Northern Negev and their Integration in the Local Economic System Daniel Varga

7

The Rise and Fall of Pigeon Raising in the Desert Regions of the Land of Israel – A Geographical, Historical and Archaeological Review Yotam Tepper

19

The Northern Negev in Late Antiquity: Urban Centers, Agricultural Landscapes and Processes of Change – Between the Local and the Global Gideon Avni

43

Mamshit (Mampsis) – A New Survey and Discoveries in the City and its Environs Ofer Sion and Shoshana Israeli

61

A Cave Village in the Marls of Ḥorvat Qumran Chaim Cohen, Boaz Langford, Roi Porat and Amos Frumkin

81

Engraved on the Trail: Christian Motifs along Pilgrim’s Routes in the Rock Art of the Negev Lior Schwimer and Scot Bucking

99

The Rural Settlement South of Rahat in the Late Byzantine and Early Islamic Periods Elena Kogan-Zehavi

115

Dug in the Loess – New Perspectives for Understanding Underground Spaces in the Chalcolithic Period of the Northern Negev Yael Abadi-Reiss

133

The Phenomenon of Underground Cellars during the Sixth Century CE in the Be’er Sheva Valley – Excavations in the ‘Northern Campus‘ Site as a Test Case Davida Eisenberg-Degen

153

5*

List of Abbreviations

AASOR AJA ‘Atiqot (ES) BA BAIAS BAR Int. S. BASOR BSOAS DJD ESI HA-ESI IAA Reports IEJ JAS JAS Reports JFA JHS JRA JRS JSP JSRS JWP LA MDAIK NGSBA NEA PEFQSt PEQ QDAP

Annual of the American Schools of Oriental Research American Journal of Archaeology English Series Biblical Archaeologist Bulletin of the Anglo-Israel Archaeological Society (Strata BAIAS from 2010) British Archaeological Reports (International Series) Bulletin of the American Schools of Oriental Research Bulletin of the School of Oriental and African Studies Discoveries in the Judaean Desert Excavations and Surveys in Israel Ḥadashot Arkheologiyot‒Excavations and Surveys in Israel Israel Antiquities Authority Reports Israel Exploration Journal Journal of Archaeological Science Journal of Archaeological Science Reports Journal of Field Archaeology Journal of Hellenic Studies Journal of Roman Archaeology Journal of Roman Studies Judea & Samaria Publications Judea and Samaria Research Studies Journal of World Prehistory Liber Annuus Mitteilungen des deutschen archäologischen Instituts, Abteilung Kairo The Nelson Glueck School of Biblical Archaeology Near Eastern Archaeology Palestine Exploration Fund Quarterly Statement Palestine Exploration Quarterly Quarterly of the Department of Antiquities of Palestine

6*

QR RB SCI WA ZDPV

Quaternary Research Revue Biblique Scripta Classica Israelica World Archaeology Zeitschrift des deutschen Palästina-Vereins

The Good Life: Evidence for the Production of Wine and Garum in an Early Roman Estate and Byzantine Monastery South of Ashkelon Tali Erickson-Gini

Israel Antiquities Authority

Abstract Excavations conducted at the site of Er Rasm south of Ashkelon in 2019 revealed

evidence of robust viticulture during the Roman and Byzantine periods. Moreover, installations for the production of fish sauce (garum) dated to the first century CE

were also uncovered, complementing what appears to have been a Roman agricultural estate. This estate was abandoned in the second half of the first century CE, probably in

the wake of two recorded attacks on Ashkelon by Jewish forces in the first year of the

Jewish Revolt against the Romans in 66 CE. Thereafter, the area was turned into a burial ground in the Middle and Late Roman periods (2nd–4th centuries CE). In the Middle Byzantine period (5th–6th centuries CE), a monastic community built wine presses and a church on the site. Towards the end of the Byzantine period, the community constructed a kiln complex and pottery workshop that produced the latest form of

“Gaza” wine jar, used to export local wine abroad. Finds discovered in the abandoned kilns and wine vats point to the dismantlement of the church and stones from the rest of the site in the Abbasid period.

Introduction In 2019, excavations were carried out south of Agamim neighborhood in Ashkelon (Fig. 1; map ref. 158948/617145) in a previously undeveloped agricultural area

8*

Tali Erickson-Gini

Hapraḥim

Fig. 1. Location map (Ilanit Azuolay).

slated to become the site of the Ashkelon Eco-Sport complex and lake.1 The excavated area is located ca. 2 km southeast of Tel Ashkelon in a site labeled Er-

1

The excavations (Permit no. A-8583), were carried out on behalf of the Israel Antiquities Authority. They were underwritten by the Ashkelon Economic Co. Ltd. and directed by the author. Fieldwork was aided by Laura Shilov, Shira Bloch, Elad Nevo and NirShimshon Paran (field supervisors). I wish to thank Mendel Kahan (surveyor), Emil Aladjem (photogrammetry and aerial photography), Assaf Peretz (aerial photography), Davida Eisenberg-Degen (field photography), Allegre Savariego (finds archivist and photography), Yoram Haimi (conservation), Yotam Asscher (analytical laboratories), Ya’aqov Huster, Yair Farjun, Elena Kogan-Zehavi, Ilan Peretz, Rachel Bar-Natan, Dima Yegorov, Daniel Varga, Shachar Zur, Amnon Karnieli, Yael Rosen-Gorin, Yossi Nagar, Lee Perry, Na’ama Sukenik, and Orit Shamir (professional advisors) for their valuable input and contributions.

An Early Roman Estate and Byzantine Monastery South of Ashkelon

9*

Fig. 2. 1942 map of Er Rasm and Kh. Khisas (Tali Erickson-Gini).

Rasm on the British Mandate maps. It is situated in the vicinity of the remains of Kh. el-Khisas and the former Arab village of Ni’ilya (Fig. 2).2 The excavations revealed agricultural installations of the Early Roman and Byzantine periods, a burial ground of the Late Roman/Early Byzantine periods, and remains of a monastery complex with a church and kilns.

Geographic Context: the Agamim Depression A detailed description of the site’s topography and its access to the coast, 2 km distant, is necessary in order to understand the archaeological remains. The site of Er Rasm is located on a “low, narrow plain … flooded in the winter,” as described by Conder and Kitchener (1883:244). This is a drainage basin that is oriented east to west, leading toward the Mediterranean coast. The Agamim depression is part of a larger, elongated north-south oriented trough that is situated between two sandstone (kurkar) ridges that run parallel to the Mediterranean coastline. These kurkar ridges are the remains of consolidated prehistoric dunes created by the deposition of sands from the Nile Delta during the Quaternary (Koucky 2008:13). Erosion along the kurkar ridge, west of the 2

The site of Er Rasm is included in the site declaration of Kh. el-Khisas (Site no. 877/0).

10*

Tali Erickson-Gini

Agamim depression, formed a discontinuous cliff along the coastline that reaches up to 40 m high (Barzilay 2008:23). The coastline west of this region afforded no natural anchorages (Gophna and Liphschitz 1996:148). The Agamim depression was probably a streambed that was blocked by the kurkar ridge nearest to the coast or by wind-blown dunes drifting from the south, a process that appears to have accelerated from the Byzantine period onwards.3 The blockage of the basin created a seasonal lake situated west of the excavated area. Heavy rains in December 2019 and the early months of 2020 filled the basin nearly to the edge of the main area of excavation. The alluvial depositional context displayed in the basin reaches back to the Chalcolithic period, when, according to Miller-Rosen (2008:103), the landscape around Ashkelon consisted of “wide, slow-moving streams and muddy backswamps.” This early phase undoubtedly contributed to the soil fertility in the Agamim depression and throughout Tel Ashkelon’s hinterland in general. As noted by Conder, this was one of the “most fertile spots in Palestine” (Conder and Kitchener 1875:155). In recent history, the excavated area was farmland cultivated for decades by members of Moshav Berehkiyah (Yair Farjun, pers. comm.). Due to the recurrent formation of seasonal bodies of water, settlement activity tended towards higher ground. This was the case from the Chalcolithic period onwards (Miller-Rosen 2008:103) and it is repeatedly demonstrated by archaeological excavations in the area. In pre-modern eras, the depression provided groundwater at a relatively high level in the immediate area and across Ashkelon’s hinterland (Gophna and Liphschitz 1996:145).

The Track to Ashkelon In addition to Er Rasm’s proximity to Tel Ashkelon, the site was also situated next to an important east-west track that stretched along a line of trees on the basin’s southern edge. According to the British Mandate maps, this track connected Tel Ashkelon and the later Arab village of Jurah with the main Gaza-Ashdod road (today’s Highway 4). According to the western traveler, J.L. Porter, it took a mere ten minutes to ride across the basin and another twenty minutes up and over a broad ridge of sand to reach the gate of Ashkelon by using this track (Porter 1868:255; Conder and Kitchener 1883:244). A second track, also flanked by a row

3

Byzantine and Early Islamic sites and artifacts in the area around Ashkelon have been discovered under nearly eight meters of sand (Koucky 2008:13; Barzilay 2008:23).

An Early Roman Estate and Byzantine Monastery South of Ashkelon

11*

of trees, branched off near the present-day street of Sderot Rabin and continued northwards past the Arab village of Ni’ilya and towards Majdal.

Previous Investigations in the Vicinity of Er Rasm The site of Er Rasm and the general vicinity have been occasional objects of discussion and investigation for close to a century and a half. Nineteenth-century surveyors noted the presence of Kh. el-Khisas (Khurbat el Khesas), which they described as a heap of stones with a nearby well, but they did not mention Er Rasm (Conder and Kitchener 1883:252). The multi-period site of Kh. el-Khisas is located ca. 250 m to the north and is designated as Site 32 (Berman, Stark and Barda 2004). However, Er Rasm appears on maps of the early 20th century and is included in Berman, Stark, and Barda’s Map of Ziqim (91) as Site 33, which they dated to the Roman period. Below is a brief description of the chronological periods excavated in and nearby Er Rasm (Fig. 3). Chalcolithic Remains. Scattered sherds of the Chalcolithic period were revealed

throughout the area of Er Rasm. They seem to derive from the site of East Agamim, located ca. 600 m further upstream (Abadi-Reiss and Varga 2019), and possibly from settlement activity along the basin’s southern perimeter.

Fig. 3. Location of previous excavations in the area around Er Rasm according to excavator and year of excavation (Tali Erickson-Gini).

12*

Tali Erickson-Gini

Winepresses. Salvage excavations in the vicinity of Er Rasm have revealed a

number of winepresses dated to the Hellenistic, Roman and Byzantine periods. These include Hellenistic-Early Roman winepresses, excavated ca. 100 m northnorthwest of Er Rasm by Lifshitz (2015) and Yegorov (A-4829; pers. comm.). In 2016, Peretz excavated a Hellenistic winepress ca. 100 m west of Er Rasm (Peretz 2019). The Roman Necropolis. The first indications for a Roman Necropolis were found

in 1926 by Mahouly who excavated on behalf of the Palestine Department of Antiquities. He recorded three robbed-out lead coffins and one complete coffin decorated with a vine and knots pattern (Rahmani 1999:96‒97, Cat. No. 36). This coffin was dated to the 4th century CE and published by Avi-Yonah (1930) and Richmond (1932). In 1996, a salvage excavation conducted by Nahshoni ca. 200 m northwest of Er Rasm revealed the burial of infants in Roman Gaza wine jars. These jars were of the same type produced by a nearby workshop discovered in the Shimshon neighborhood of Ashkelon (Nahshoni 2007; Feder and EricksonGini 2012). Byzantine Remains. Fragmentary remains of a Byzantine courtyard structure were

discovered by Nahshoni in the 1996 excavation of Kh. el-Khisas (2007), while the presence of a Byzantine church in Er Rasm (Church no. 25) was inferred on account of the number of marble fragments and tesserae on the site’s surface (Huster 2015:50). Modern Remains. Scant remains of Late Ottoman and British Mandate structures

have been recorded by Peretz (2015) and Eisenberg-Degen (2016) and attributed to settlement in Kh. el-Khisas. However, it should be noted that while 19th-century investigators and travelers mention the “poor village of Nalieh” (Ni’ilya) (Conder and Kitchener 1883:244), there is no indication of any occupation at Kh. el-Khisas before the British Mandate period (Palestine Dept. of Antiquities Archive file, dated Jan. 25, 1929).

A Brief Description of the 2019 Excavation in Er Rasm Although the processing of the finds is still in its early stages, the site’s main phases are readily discernable, ranging between the Early Roman and Abbasid periods. The main phases and observations are briefly described below.

An Early Roman Estate and Byzantine Monastery South of Ashkelon

13*

An Early Roman Agricultural Estate The excavations revealed the remains of an Early Roman agricultural estate that consisted of a wine press and facilities that appear to have been used to produce garum. The winepress, with the interlocked, ceramic hydra-shaped substructure of its treading floor and collection vat (Fig. 4), was easily discerned. The collection vat was filled with debris, pottery and glass sherds, all dated to the first century CE, including two rims of a Nabataean bowl dated from the late first century BCE to the early first century CE. Three objects, possibly of Egyptian origin, discovered in or near the winepress, include a scarab, a figurine (possibly of the god Bes), and a lead-filled bronze pendant in the shape of a bull’s head, which may have been used as a weight for weighing precious metals. A marble object of unusual shape and workmanship may have been a dial for measuring seasons, similar to a specimen from Qumran also dated to the first century CE. The largest sherds derive from the earliest type of Gaza wine jars, workshops of which have been discovered less than a kilometer northwest, in the Shimshon Neighborhood (Feder and Erickson-Gini 2012). A few meters southwest of the Early Roman winepress, a complex of a different kind came to light: a vat complex comparable to garum production facilities

Fig 4. Early Roman winepress, looking southwest (photography: Assaf Peretz).

14*

Tali Erickson-Gini

discovered in Malaga (Corrales 2017). Its principal remains included three intact plastered vats (Figs. 5-6), the remains of other plastered vats, and vessels that point to fish sauce or fish paste production, possibly garum, muria, or allex. The complex appears to have been open with no signs of roofing. The two smaller plastered vats that shared a common wall contained the broken remains of an imported amphora. Each of the smaller vats has a depression in the floor and a drain in the back wall. One drain was found to contain the heavy rim of a dolium (a large pithos used in the production of garum). A round, raised platform, 2 m in diameter with remains of plaster, was found next to the vats and may have supported a dolium. In an adjoining room, a large, heavy basin was discovered sunk in the dirt floor. The basin has a brown burnished exterior and a heavily pocked interior. The handles have thumb-impressions like those found on dolia at Masada (R. BarNatan, pers. comm.). Heavy sherds of the earliest type of Gaza wine jar were found throughout the complex, even in the vats’ hydraulic plaster where the sherds were used to bind the plaster to the walls built from kurkar stones. The thick walls of the square pool, 4×4 m in size, located in the southwest corner of the complex, had been stripped of building stone, including the foundation course. However, the floor covered with thick hydraulic plaster remained, as did

Fig. 5. Fish processing facility, looking west (photography: Assaf Peretz).

An Early Roman Estate and Byzantine Monastery South of Ashkelon

15*

Fig. 6. 3-D model of the fish processing facility (Shahaf Shaked).

Fig. 7. Early Roman bowl from the well (Tali Erickson-Gini).

the heavy protrusions emanating from the base of the pool constructed in order to support the walls of a pool of water. The remains of a shallow well, revealed next to the northwest corner of the pool, contained a complete Eastern Sigilatta bowl that dates between 70 and 120 CE (Fig. 7).

16*

Tali Erickson-Gini

A Necropolis of the Middle and Late Roman Periods The 2019 excavations also revealed the presence of a Roman necropolis north of the monastic complex. A large piece of a carved marble sarcophagus and two marble fragments of a carved depiction of Persephone’s abduction were discovered in this area. The carved elements include the legs and winged foot of Hermes, a horse’s hoof belonging to Pluto/Hades’s chariot steeds, and the folded garment of a third figure. A complete depiction of this famous scene is found on a complete marble sarcophagus on display inside the Ashkelon National Park. Further excavation in the immediate area revealed an intact Late Roman burial directly below one of the Byzantine winepresses. It contained a lead coffin decorated with a vine-and-amphora motif and two well-preserved glass vases. One of the vases provides a date in the first half of the fourth century CE (RosenGorin, pers. comm.). High groundwater appears to have rotted out the coffin’s bottom and part of the skeleton. An analysis of the skeletal remains indicated that they belonged to a 40–50-year-old woman who apparently suffered from bunions (Nagar, Borgel and Erickson-Gini forthcoming). Of special note was an abundance of gold thread belonging to a shroud; it was found distributed in various parts around the skeleton of the woman. Another lead coffin matches the coffin that was found in 1926 in the immediate vicinity and documented by Rahmani (1999:96‒97, Cat. No. 36). A coin of Valentinian dated to 364 CE securely dates the burial to the later part of the fourth century. It was decorated with a knots-and-vine motif, suggesting that it was Christian (Avi-Yonah 1930:312; Richmond 1932). Interestingly, both coffins contained an abundance of gold thread embroidered into a shroud with expensive cloth, possibly imported from Palmyra or Dura Europos (Rahmani 1999:11).4 According to Pliny the Elder (first century CE), gold could be spun into thread and woven into fabrics like wool, even without the addition of wool. He also relates that

4

Gold threads and gold-leaf ornaments that were used to cover the mouth and eyes of the dead, as well as gold-leaf knot-shaped objects that were sewn on to the burial shrouds are on display in the Rockefeller Museum. They derive from the Frances E. Newton collection, a British missionary that lived in Haifa in the early 20th century. She described buying gold jewellery that originated in looted tombs: “‘Sometimes there were lovely little golden leaves, beautifully embossed, which had been sewn on to the garments covering the corpse,’” (Newton 1948:159). Newton eventually donated her collection to the British Mandate Department of Antiquities, and they remain on display until today (Savariego, pers. comm.).

An Early Roman Estate and Byzantine Monastery South of Ashkelon

17*

there was a long tradition of weaving gold into a fabric called “cloth of Attalus,” an invention of the kings of Asia (Pliny, Nat. Hist. Book 33).

A Monastic Site in the Byzantine period (fifth–seventh centuries CE) The 2019 excavations revealed evidence of a Byzantine monastic settlement that included a kiln complex for producing the latest form of Gaza wine jars, the remains of a storeroom with dried jars ready for firing, three winepresses, and the scant remains of a church situated between the storeroom and the winepresses. The structures associated with this phase of occupation, like other Byzantine remains in the vicinity (Nahshoni 2007), were robbed out in search of building stones. The Kiln Complex Prior to the excavation, surface finds such as marble pieces led researchers to suggest that a Byzantine church was located in a particular part of Er Rasm. However, the excavation in this location revealed a Late Byzantine kiln complex with three firing chambers connected by a central tunnel, in which the heat was generated (Fig. 8). Thick layers of sherds, mainly belonging to the latest form of Gaza wine jars (sixth-seventh centuries CE), were discovered throughout the area. Firing operations appear to have been partially suspended in the Late Byzantine

Fig. 8. Late Byzantine kiln complex, looking northeast (photography: Assaf Peretz).

18*

Tali Erickson-Gini

period, and the complex went out of use sometime in the seventh century CE. In the Abbasid period (late eighth–tenth century CE), the upper level on one of the firing chambers was used to dump debris (when the monastic complex was stripped of building stones). Storeroom Poorly preserved plastered floor surfaces located south of the church included a section over which a concentration of Gaza wine jars had been stacked upsidedown (Fig. 9). The jars are of the latest Gaza wine jar form, the same type produced in the nearby kiln complex. They were prepared for firing and apparently placed on the surface to dry after their initial production. Parts of a marble altar table were found on top of the jar remains. A part of a marble potters’ wheel was found in one of the Byzantine collection vats. Winepresses The remains of three Byzantine winepresses were uncovered approximately 50 m northwest of the kiln complex. These installations were situated side by side (Fig. 10).

Fig. 9. Late Byzantine jars dried before firing and marble features robbed out of the church, looking northeast (photography: Shira Bloch).

An Early Roman Estate and Byzantine Monastery South of Ashkelon

19*

Fig. 10. Byzantine winepresses, looking north (photography: Davida Eisenberg-Degen).

The stone features, including the treading floors, were robbed, leaving only traces of plaster lining and the collection vats. The surface east of the central vat appears to have been paved with ceramic tesserae, of which only a small section remained. The collection vats were built from grayish-white cement, and their floors were paved with stone. An oval settling pool was discovered between each set of vats. The central installation had octagonally-shaped vats, while the rest were square. The settling pool of the middle winepress was apparently lined with marble slabs that were subsequently robbed out. Plaster remains of the screw-press wells and

20*

Tali Erickson-Gini

channels leading to settling pools were uncovered in the middle and the northernmost presses. In the southern-most press, only the heavy stone-carved screw-well was found moved out of its original position in the center of the floor. It rested on a stone capital that was re-worked to serve as the screw-well’s floor. The Church A fairly large quantity of fragments of imported stone, like porphyry and marble, were found in various parts of the site but mainly in the area of a rectangular structure south of the winepresses. Only a bare outline remains of the building, which is oriented east-west. Parts of mosaic floors were also discovered, as were fragments of a glass mosaic that probably decorated the apse’s wall. A fragment of a carved marble stone that may have decorated an arch over the apse was discovered in the building’s northeastern part. These finds, as well as parts of marble altar tables, marble patens—trays used for the mass—and glass lamps, attest to the structure’s identification as a church. The church was systematically stripped down to below the level of the ceramic tiles used as floor makeup, and no portion of the apse or the altar was found, although a number of pilaster bases in the nave were still in place.

Dismantlement of the Byzantine Site in the Abbasid Period The site of Er Rasm appears to have been abandoned sometime in the course of the Umayyad period. Abbasid ceramic sherds and glass vessel fragments were uncovered together with Byzantine items in the wine vats and kiln pits. These finds point to the site’s total dismantlement sometime after 750 CE. No architecture attributable to the Early Islamic period was discovered at the site. Discussion The 2019 excavation at Er Rasm has revealed evidence of robust viticulture during the Hellenistic, Roman, and Byzantine periods as well as an unexpected feature: Early Roman installations for the production of fish sauce (garum). The estate functioned at a prosperous time for Ashkelon, particularly since until the construction of the harbor at Caesarea, Ashkelon was the Romans’ key naval base in the region, guaranteeing its independence while expanding Herod’s jurisdiction in Judea (Boehm, Master and Le Blanc 2016:291). Thus, in the mid-first century CE, Ashkelon was described as “huge and very well fortified” (Boehm, Master and Le Blanc. 2016:291, n. 86). In addition, military and naval activity

An Early Roman Estate and Byzantine Monastery South of Ashkelon

21*

associated with the city would have facilitated a robust local economy and a demand for commodities such as wine and fish sauce. The fish processing facility and the winepress of the late first century BCE and first century CE appear to have been part of a Roman agricultural estate. The estate was positioned in a valley with good farmland and near a junction of important local roads that lead to a major port city, all in accordance with Cato the Elder’s advice (De Agricultura 1.3). The fish processing, well-known for its accompanying bad odors, was situated ca. 2 km southeast of Roman Ashkelon in a position that ensured the prevailing westerly and north-westerly winds carried the stench way from the urban areas of ancient Ashkelon. Pools for growing fish have been found in the southern coastal plain from later periods. For instance, at Horbat Neged (Khirbat Najd), north of Sederot, a Late Roman fish pool was uncovered (Varga and Kobrin 2018). A pool complex uncovered in the Third Mile Estate, northeast of Ashkelon, may have been used to breed fish during the Byzantine period (Israel and Erickson-Gini 2013:184-185, Plan 4). Like the Early Roman pool in Er Rasm, the walls of these pools were stripped away, removing the evidence of spawning jars at Horbat Neged and Horbat Sabiya (Ayalon 1979). The existence of a fish pool adjacent to the vat complex at Er Rasm recalls a statement by Pliny the Elder about breeding small fish in “rainwater” for sauce production in different parts of the Empire (Pliny, Nat. His. 31.44). Facilities for the production of fish sauce are rare in the Eastern Mediterranean. Although similar facilities in the Western Mediterranean and Italy are often found directly on the coast, the presence of one located ca. 2 km inland is not out of the question. The coastline in the Ashkelon is lined with the high cliffs of the western kurkar ridge, precluding the construction of facilities of any kind. However, the Er Rasm estate was located 2 km from the sea in a fertile valley with a high water table, directly on the main track leading to Ashkelon. These factors made the estate viable not only for the well-established viticulture but also for the production of the popular commodity of fish sauce. Why the Early Roman estate at Er Rasm was abandoned is unclear. However, this may have occurred due to hostilities in and around the city of Ashkelon at the beginning of the First Jewish Revolt. The massacre of Jews in Caesarea prompted Jewish rebels to launch two major attacks on the Roman city of Ashkelon in the autumn of 66 CE (Jos. Wars II.457–460). Following the first assault in September 66 CE, the city retaliated by executing 2500 Jewish residents (Jos. Wars II.477). While the city of Ashkelon survived the attacks (Boehm, Master and Le Blanc 2016:290,

22*

Tali Erickson-Gini

n. 71), the hinterland around it was probably devastated. The Agamim depression may have been the “broad plain over which the flying Jews were scattered and 10,000 killed,” as described by Josephus (Jos. Wars II.3) and proposed by Conder and Kitchener (1883:244). Towards the end of the Byzantine period, the community added a third wine press, a kiln complex, and a pottery workshop that produced the latest form of Gaza wine jar, the type used to export local wine. Since after 640 CE, Ashkelon was one of the last cities in the region to fall under Islamic rule, the monastery and its associated winery may have continued further into the seventh century CE (Hartmann and Lewis 1960:710). Finds discovered in the abandoned kilns and wine vats point to the dismantlement of the church and the rest of the site sometime during the Abbasid period. This may have occurred with the construction of a mosque and minaret at Ashkelon in the eighth century CE. According to an inscription discovered by Clermont-Ganneau, Caliph al-Mahdi ordered the construction of the mosque in Early Islamic Ashkelon in 772 CE (Clermont‒Ganneau 1887:485‒491; La Strange 1890:400‒410).

References Abadi-Reiss Y. and Varga D. 2019. Inter-Site Complexity in the Ghassulian Chalcolithic Site of Agamim, Ashqelon. In D. Varga, Y. Abadi-Reiss, G. Lehmann and D. Vainstub eds. Worship

and Burial in the Shefela and the Negev Regions throughout the Ages (Proceedings of the 15th Annual Southern Congress). Be’er Sheva. Pp. 67–78 (Hebrew).

Avi-Yonah M. 1930. Three Lead Coffins from Palestine. JHS 50:300–312. Ayalon E. 1979. The Jar Installation of Khirbet Sabiya. IEJ 29:175–181 Barzilay E. 2008. The Geological and Geomorphological Setting of the Ashkelon Neolithic Site. In Y. Garkfinkel and D. Dag eds. Neolithic Ashkelon (Qedem 47). Jerusalem. Pp. 23‒30.

Berman A., Stark H. and Barda L. 2004. Map of Ziqim (91). Jerusalem. Boehm R., Master D.M. and Le Blanc R. 2016. The Basilica, Bouleuterion, and Civic Center of Ashkelon. AJA 120:271–324.

Cato, Varro. On Agriculture. W. D. Hooper and H. B. Ash, trans., (Loeb Classical Library 283). Cambridge, MA, 1934.

Clermont-Ganneau C. 1887. Notes d’Epigraphie et d’Historie Arabes. Journal Asiatique 9:485–491.

An Early Roman Estate and Byzantine Monastery South of Ashkelon

23*

Conder C.R. and Kitchener H.H. 1875. The Survey of Palestine: Lieut. Claude R. Conder’s Reports. PEFQSt 7:126–168.

Conder C.R. and Kitchener H.H. 1883. Map of Western Palestine, Vol. III. Sheets XVII–XXVI. London.

Corrales M. 2017. Aportaciones a la Malaca Tardorromana y Bizantina. Excavaciones

Arqueológicas en La Factoría de Salazones del Teatro Romano de Málaga (Siglos IV‒VI d.C). Seville.

Eisenberg-Degen D. 2016. Ashqelon, Khirbat Khisas. HA‒ESI 128. http://www.hadashot-esi. org.il/report_detail_eng.aspx?id=25023&mag_id=124 (accessed Aug. 20, 2020).

Feder O. and Erickson-Gini T. 2012. Ashqelon, Shimshon Neighborhood. HA‒ESI 124. http:// www.hadashot-esi.org.il/report_detail_eng.aspx?id=2041&mag_id=119 (accessed Aug.

20, 2020).

Gophna R. and Liphschitz N. 1996. The Ashkelon Trough Settlements in the Early Bronze Age I: New Evidence of Maritime Trade. Tel Aviv 23:143‒153.

Hartmann R. and Lewis B. 1960. Askalan. The Encyclopedia of Islam, Vol. 1. Leiden. Pp. 710‒711.

Huster Y. 2015. Ashkelon 5. The Land Behind Ashkelon. Winona Lake, IN. Israel Y. and Erickson-Gini T. 2013. Remains from the Hellenistic through the Byzantine Periods at the ‘Third Mile Estate’, Ashqelon. ʻAtiqot 74:167–222.

Josephus. The Jewish War, H.St.J. Thackeray trans., (Loeb Classical Library). New York 1927– 1928.

Koucky F.L. 2008. Physical Environment. In L.E. Stager, J.D Schloen and D.M. Master eds. Ashkelon 1: Introduction and Overview (1985–2006). Winona Lake, IN. Pp. 11–15.

La Strange G. 1890. Palestine Under the Moslems: A Description of Syria and the Holy Land from A.D. 650 to 1500. London.

Lifshitz V. 2015. Ashqelon, Khirbat Khisas. HA‒ESI 127. http://www.hadashot-esi.org.il/ report_detail_eng.aspx?id=22786&mag_id=122 (accessed Aug. 20, 2020).

Miller-Rosen A. 2008. Site Formation. In L.E. Stager, J.D. Schloen and D.M. Master eds. Ashkelon 1: Introduction and Overview (1985-2006). Winona Lake, IN. Pp. 101–104.

Nahshoni P. 2007. Remains from the Roman and Byzantine Periods at Ḥorbat Ḥaẓaẓ, Ashqelon. ʻAtiqot 56:81‒97.

Nagar Y., Borgel S. and Erickson-Gini T. forthcoming. A Human Skeleton from a Late Roman Period Lead Coffin from Ashqelon.

Tali Erickson-Gini

24*

Newton F.E. 1948. Fifty Years in Palestine. London and Brussels. Peretz I. 2015. Ashqelon, Khirbat Khisas. HA‒ESI 127. http://www.hadashot-esi.org.il/ Report_Detail_Eng.aspx?id=24865&mag_id=122 (accessed Aug. 20, 2020).

Peretz I. 2019. Ashqelon, Agamim Neighborhood, Na‘iliya and Kh. er-Rasam. HA‒ESI 131.

http://www.hadashot-esi.org.il/report_detail_eng.aspx?id=25665&mag_id=127

(accessed Aug. 20, 2020).

Porter J.L. 1868. A Handbook for Travelers in Syria and Palestine, Part I. London. Pliny. Natural History. H. Rackham trans., (Loeb Classical Library). London‒Cambridge, Mass. 1952.

Rahmani L.Y. 1999. A Catalogue of Roman and Byzantine Lead Coffins from Israel. Jerusalem. Richmond E. T. 1932. Loop Pattern Decorating Lead Sarcophagi. QDAP I:36. Varga D. and Kobrin F. 2018. Horbat Neged. HA‒ESI 130. http://www.hadashot-esi.org.il/ report_detail_eng.aspx?id=25446&mag_id=126 (accessed Aug. 20, 2020).

An Early Islamic Mosque and Farmhouse at Naḥal Peḥar (Rahat) and the Islamification of the Countryside Jon Seligman and Shachar Ẓur Israel Antiquities Authority

Abstract During an excavation of a fairly standard farm structure at Rahat in the Northern Negev, a modest mosque was uncovered. It measures only 6×5 m and includes a mihrab that protrudes from its southern wall facing Mecca. Dating to the Umayyad and

early Abbasid periods, the structure constitutes the first rural mosque of the Northern Negev. While mosques were a familiar feature in the cities at the time, they were much

slower to appear in the countryside, where Islam spread in a gradual and drawn-out manner. The discovery of the mosque in question indicates that Islam reached this

part of the countryside rather early. The question that remains is who the inhabitants

were: a Muslim population that came from elsewhere or local Christians or pagans who chose to adopt Islam?

Introduction Over the past couple of decades, a series of sites spanning the late-Roman and Abbasid periods have been excavated in the northern Negev, a region demarcated by Beersheba at the south, Naḥal Adoraim at the north, the foothills of southern Judea at the east, and the Gaza Strip at the west. It is an area characterized by gentle loess hillocks, a hot semi-arid climate, and 250–300 mm annual rainfall. The regional settlement pattern consists of isolated farmhouses of various forms and dimensions,1 ranging from single-roomed structures to multi-roomed farmsteads (Fig. 1; Naḥal Peḥar (Giv’ot Bar) – Paran 2009, Haddad 2019; Naḥal Peḥar-Rahat – Lipschitz 2016; Naḥal Peḥar-Lehavim – Kobrin 2016; Naḥal Gerar – Peretz 2015;

1

The first scholar to identify this pattern of settlement of small farming units in the area around Beersheba during the Byzantine and early Islamic periods was Zvi Ilan (1980).

26*

Jon Seligman and Shachar Ẓur

Fig. 1. Map of area showing sites dated to the Early Islamic period (Jon Seligman).

Goral Hills ‒Fabian and Goldfus 2004; Bir Abu Matar ‒Fabian and Gilead 2008: 355– 6; Ramat Nof, Beersheba - Ustinova and Nahshoni 1994; Be’er Sheva’ - Sonntag 2012; Be’er Sheba’‒Naḥal Ashan ‒ Eisenberg-Degen and Kobrin 2016 ; Tel Sheva’ – Haimi 2008, Israel 2008; Ḥura – Paran 2007, Peretz 2012; Naḥal Shoval – Daniel 2005, Paran 2016). Large clustered settlements are completely absent, confined to the region’s edges—Beersheba, Patish/Futais, Maʻon, and Rimmon—and only two instances of religious institutions were recorded to date, consisting of churches or monasteries in Naḥal Peḥar-Giv’ot Bar (Paran 2009) and Ḥura (Varga 2015). Most of the farmhouses appear to have been short-lived, functioning only for several decades, after which they were abandoned in favor of a new farmhouse established nearby, drawing on the same economic and territorial resources. The climatic conditions allowed only for a short cropping season, mostly of grains, dictated a reliance on pasturing of goat and sheep, and offered limited prospects for the cultivation of olive trees or vines, a fact emphasized by the absence of their associated agricultural installations.

An Early Islamic Mosque and Farmhouse at Naḥal Peḥar

27*

In this paper, we offer a brief report and discussion of a farmhouse and mosque excavated at Naḥal Peḥar, south of the modern town of Rahat, in the heart of the region. We argue that it constitutes the earliest known indication for the practice of Islam in the rural countryside north of Beersheba and that it ought to be understood as a harbinger of the region’s Islamification. We begin with a brief overview of the excavation and its finds. Next, we discuss the implications of this with reference to the Islamification and economic continuity in neighboring regions: the Negev Highlands to the south and the Northern Negev and southern Coastal plain to the north.

The Archaeological Context of Farmhouse and Mosque The excavation was conducted by the authors in May 2019 (A-8519/2019). It was part of a long-term project aimed to develop the town of Rahat southwards to Road 310. Prior to the excavation, development surveys were conducted by Lifshitz (2016) and by Pasternak and Yegorov (S-682/2017). They found multiple small sites occupying practically every hill and ridge. This paper discusses one of these sites. The site was located on a low hill by an unnamed tributary of Naḥal Peḥar. It was only partially excavated, but enough was uncovered to demonstrate that it was a farmhouse. It covered an area of ca. 20×30 m, consisting of rows of interconnected rectangular rooms apparently surrounding a courtyard, built of roughly cut fieldstones (Figs. 2–4). Courtyard dwellings, architectural forms developed during the previous periods, were suited to the social requirements for internal privacy and to the practical need of secure spaces for undertaking domestic and agrarian labors. Courtyard houses were typical of both rural and urban communities during the early Islamic period (Hirschfeld 1995:24–97; Yehuda 2010:163–165). The finds at Naḥal Peḥar were meager and, other than a few grain milling stones, consisted almost entirely of pottery. No coins were found, but a study of the ceramics places the structure in the seventh and the eighth centuries CE, corresponding to the Umayyad and early Abbasid periods. The mosque was located 20 m southwest of the farmhouse built of identical fieldstones. It was found directly below the surface (Figs. 5–7) and comprised a broad room, measuring 6×5 m. The entrance through its northern wall was about 80 cm wide; it had a packed earthen floor and a distinct miḥrāb protruding from the southern wall, facing Mecca. The miḥrāb’s internal face was lined with well-cut limestone slabs. It is not clear whether the structure was open like most mosques in the Negev highlands and ‘Araba (see below) or whether the walls supported

28*

Jon Seligman and Shachar Ẓur

Fig. 2. Plan of the excavation (Mendel Kahan).

Fig. 3. View of the farmhouse, facing east (photography: Assaf Peretz).

An Early Islamic Mosque and Farmhouse at Naḥal Peḥar

29*

Fig. 4. View of the farmhouse, facing northeast (photography: Assaf Peretz).

a mudbrick and roofed superstructure. No artifacts were found in the mosque, probably because no domestic activities were conducted in the structure, and its remains were located immediately below the surface. We date it to the late seventh and eighth centuries CE based on its proximity to the farmhouse and its manifestation of the same mode of construction. The one telling observation was a woven mat’s imprint on and around the threshold, suggesting the floor was covered with woven matting during prayer (Fig. 8).

The Mosque at Naḥal Peḥar: Islamification and Continuity in Rural Southern Palestine Notwithstanding its architectural modesty, we suggest that the significance of the Naḥal Peḥar mosque has to do with its context, specifically its association with a rural landscape dominated by widely dispersed farmsteads. While in cities, like Jerusalem, Tiberias, and Damascus, central city mosques were established shortly after the Umayyad conquest in the mid-seventh century CE, in rural areas, Islamification was slower, more protracted, and more varied (Donner 1986:283–

30*

Jon Seligman and Shachar Ẓur

Fig. 5. Plan of the Mosque (Mendel Kahan).

296; Sharon 1986:85–87; Avni 1994:94; 2007:134; 2014:12–14, 207–287). In order to better contextualize the Naḥal Peḥar mosque, we offer here a brief review of the evidence for Islamification of rural Palestine. In a series of studies, Gideon Avni (1994; 2007; 2014:260–287) presented the archaeological data concerning the development of small, mostly open (unroofed) mosques in the Negev Highlands that developed out of a pagan stele

An Early Islamic Mosque and Farmhouse at Naḥal Peḥar

Fig. 6. View of the mosque, facing south (photography: Assaf Peretz).

Fig. 7. View of the mosque, facing north (photography: Assaf Peretz.

31*

32*

Jon Seligman and Shachar Ẓur

Fig. 8. The imprint of the woven mat at the entrance to the mosque (photography: Assaf Peretz).

cult.2 Furthermore, additional simple open-air mosques and related structures arranged around the stele cult have been located in the southern ‘Araba, north of Ayla (Avner and Magness 1998; Avner 1999). Like the mosque at Naḥal Peḥar, most of the mosques presented by Avni are open structures with a prominent miḥrāb protruding from the southern wall (Fig. 9). Many are rudimentarily constructed, though the mosques at Sede Boker, Naḥal Ḥazaz, and Ḥorvat Sharav are well built,

2

The mosques presented by Avni from the Negev Highlands were found at Naḥal ‘Arod, two structures at Be’er Karkom, Naḥal Oded, Har Oded, Bor Bator, Sede Boker, Naḥal Ḥazaz, Ḥorvat Sharav, Naḥal La’ana, Ramat Barnea and Shivta (Avni 1994:84–91; 2014:267–273, 283–285). Also noteworthy is a similar mosque at Be’er Ora in the southern ‘Araba (Avner and Magness 1998:49–50).

An Early Islamic Mosque and Farmhouse at Naḥal Peḥar

33*

Fig. 9. Plans of small mosques from the Negev Highlands (Jon Seligman).

in a manner similar to our exemplar.3 Another salient feature is the attention given to the niche of the miḥrāb, which is usually covered with well-dressed stones, contrasting the rough fieldstone walls that formed the structure. The qibla, clearly marked by an apsidal miḥrāb, and decorated with prestige stonework, is a feature of the city mosques from at least the early eighth century (Flood 1999; St. Laurent and Awwad 2013:12–13; St. Laurent 2019:159–160). At Naḥal Peḥar and other rural sites, the miḥrāb’s adornment is simple, though retaining the idea of the

3

We have excluded the Shivta mosque because of its secondary placing beside the southern church, a fact which constricted its architectural plan into a pre-existing urban fabric.

34*

Jon Seligman and Shachar Ẓur

adornment of the qibla of the main mosques by being clearly differentiated from the other walls of the structure. Also, while none are identical, these mosques are also similar in size to that at Naḥal Peḥar. Avni also notes that these structures are usually located by themselves on hilltops, or as in Naḥal Peḥar, a few meters outside of the dwellings. Chronologically, these mosques are typically dated to the late seventh and eighth centuries CE. While the new religion of Islam received immediate physical expression through the construction of beautifully decorated large mosques in major urban centers such as Jerusalem, Tiberias, Jerash, Damascus, and others, its penetration into the Christian and pagan countryside seems to have been a slower affair (Donner 1986:283–296; Sharon 1986:85–87; Avni 1994:94; 2007:134; 2014:12–14, and references therein; 207–287), reaching maturity only in the Abbasid period. Additional “official” mosques were built in palaces (qusur), along the Jordan valley and in Jordan (Avni 2014:225–230),4 again an expression of the religion of the elite, rather than mass, popular conversion. This pattern of gradual advance is demonstrated by the late seventh to eighth centuries CE dates attributed to the mosques of the Negev Highland and ‘Araba, several decades after the Arab conquest of Palestine. Thus, throughout Umayyad Palestine, the desert region is the only part of the country where a physical expression of the expansion of Islam is evident outside the major administrative and economic centers. Unlike the rural countryside to the north, Islam gained a foothold here among hitherto mostly pagan populations that adapted their stele cult sites into small scale mosques. In terms of its formal properties, the Naḥal Peḥar mosque seems to follow the same prescriptions. Under these circumstances, should the Naḥal Peḥar mosque be considered the northernmost manifestation of an otherwise southern, Negev-based cultural phenomenon? Could the farmhouse and mosque have been built by converted pagans that came from the south, or, alternatively, does it represent the first known expression of conversion among local farmers in the Northern Negev? These questions call for much more work and will need to remain unanswered for the time being. Beyond this, the issue of continuity and interruption following the Arab conquest should also be addressed. Avni (2007:126) asserted that with the Islamic conquest, none of the Negev settlements “experienced a violent 4

Large, well-planned mosques were built in the palaces at Amman, Qasr Hallabat, Khirbet al-Mafjar, Umm al-Walid, el-Qastal, Khirbet Minya, and Humayma, significantly outside the heavily populated Christian and Jewish areas of western Palestine.

An Early Islamic Mosque and Farmhouse at Naḥal Peḥar

35*

invasion and destruction or show even a slight change in the material culture. Furthermore, the archaeological evidence indicates an uninterrupted pattern of settlement from the Byzantine period into Early Islamic times.” This same pattern of continuity in the rural settlement is noted for other regions in Palestine as well,5 and for the southern coastal plain, in particular, where no dramatic settlement changes occurred in the cities of Ascalon and Gaza or their immediate hinterlands (Avni 2014:239–246), nor were such changes noted for the Hebron Hills to the east (Avni 2014:257). The agricultural decline in the coastal region between the seventh and eighth centuries CE, probably due to reduced wine production, may have been offset by the establishment of rural estates between Ascalon and Bayt Jibrin by ‘Amr b. al-‘As, the Governor of Palestine until 639 CE. According to al-Balādhurī (de Goeje 1866:138; Lecker 1989:31–36), ‘Amr b. al-‘As was often resident in these estates upon his retirement, thus emphasizing the importance of the region. The identification of these estates has been the focus of work at Tell el-Ḥesi, only 20 km north of Naḥal Peḥar (Blakely 2010). As Avni (2014: 245) notes, “there was no vacuum in settlement density in this area after the Arab conquest, and that the main change was expressed in the shifting of the market strategies of the hinterland from international export to local consumption.” Indeed, based on archaeological observations alone, Fabian and Goldfus (2004:13*) suggest that the large farming estates of the Byzantine period in the Northern Negev were parceled into smaller farming units and redistributed in response to significant demographic growth in rural areas following the Arab conquest. Furthermore, they add that this population surge contrasted the diminished status of towns as economic, administrative, and religious centers during the same time period (Fabian and Gilead 2008). Given the plethora of new data showing the existence of multiple farmsteads and the discovery of the small mosque at Naḥal Peḥar, any possibility of agricultural decline for this region of Palestine must be rejected. Even the proposed reduction in the size of the Byzantine city of Beersheba from the eighth century CE until its abandonment in the 10th century CE shows the city and its surrounding hinterland to have been active into the Abbasid period. During the same time period, the village at Patish/Futais, on the bank of Nahal Patish, only 13 km southwest of Naḥal Peḥar, flourished well into the 12th century. The evidence points to the persistence

5

See also Walmsley 2007; Taxel 2013a; 2013b; 2018:160–169.

36*

Jon Seligman and Shachar Ẓur

of the Byzantine settlement pattern and, notwithstanding some local shifts in geographic focus, the area continued to prosper throughout the early Islamic period.6 Based on the archaeological evidence for the region north of Beersheba, a pattern of gradual and uninterrupted transition can be identified with the small mosque at Naḥal Peḥar probably co-existing with continued Christian settlement at the nearby sites of Giv’ot Bar, Ḥura, Beersheba, and others. Simultaneously, there is evidence of shared or adjacent Christian and Muslim prayer spaces in other regions of Palestine with well-known examples recorded at Shivta, Jerash, the Kathisma, Tiberias, Damascus, and Homs, though the full nature of this ‘coexistence’ remains ambiguous (Kennedy 2007:31, 85; Avni 2014:150–151, 335–336; Tepper and Bar-Oz 2019; St. Laurent 2019:159–160). Notably, similar theories have been postulated for the advancement of Christianity in the populations of Palestine during the preceding period. During the early part of the Byzantine period, Christianization was expedited in areas that were magnets for pilgrimage, such as Jerusalem. Early theories of speedy conversion of local rural populations (MacMullen 1984; Patrich 1995:470) were replaced with ideas of Christianity’s slow diffusion in the countryside (Bar 2003), while paganism and Judaism continued to prevail throughout the fifth and into the sixth centuries CE (MacMullen 1984:65-66). The gradual conversion of the rural populations to Christianity and later to Islam was probably gradual and organic rather than a consequence of institutional assertion or even coercion. As has been postulated (Avni 2014:283–285, 351–352), the spiritual change to Islam, so evident in the larger settlements and towns of Palestine, would only diffuse gradually into peripheral areas of the countryside of southern Palestine, just as had happened with the slow adoption of Christianity just a few short centuries before.

Conclusion The appearance of simple small rural mosques has, until now, been limited to geographically isolated examples from the Negev Highlands and the ‘Araba. Presently, it is impossible to determine if the mosque at Naḥal Peḥar was part of the same phenomenon or a harbinger of a wider process. Though diminutive, the Naḥal Peḥar mosque is important as the earliest known case of conversion to Islam in the rural area north of Beersheba. At this stage, it remains an isolated example, a state of affairs that hopefully will be fleshed out through the discovery of further

6

See also Avni 2014:257–259, 349–350.

An Early Islamic Mosque and Farmhouse at Naḥal Peḥar

37*

structures in the future. This absence of rural mosques clearly demonstrates the slow progress of Islam into the rural populations of Palestine, at least insofar as this new faith is expressed in the building of even the most modest of mosques. Indeed, the closest examples of mosques, both geographically and temporally, were found in the formerly abandoned synagogues at Susiya (Gutmann, Yeivin and Netzer 1981:128) and Eshtamo’a/Samo’a (Yeivin 1981:424), both dated to the 10th century CE, a century or more later than the Naḥal Peḥar mosque. Significantly, Magness (2003:99–103) questioned the chronology of both, suggesting that they be dated to the eighth century CE, more or less contemporary to our mosque at Naḥal Peḥar. If Magness’s date is accepted, this small group of mosques ought to be considered the harbingers of Islam in Palestine’s countryside.

Bibliography Avner U. 1999. Nabataean Standing Stones and their Interpretation. ARAM 11:97–122. Avner U. and Magness J. 1998. Early Islamic Settlement in the Southern Negev. BASOR 310:39–57.

Avni G. 1994. Early Mosques in the Negev Highlands: New Archaeological Evidence on Islamic Penetration of Southern Palestine. BASOR 294:83–100.

Avni G. 2007. From Standing Stones to Open Mosques in the Negev Desert: The Archaeology of Religious Transformation on the Fringes. NEA 70:124–138.

Avni G. 2014. The Byzantine–Islamic Transition in Palestine: An Archaeological Approach. Oxford.

Bar D. 2003. The Christianisation of Rural Palestine during Late Antiquity. Journal of Ecclesiastical History 54:401–421.

Blakely J.A. 2010. Ajlan: Locating the Estate of Amr b. al-As. NEA 73:210–222. de Goeje M.J. ed. 1866. Kitāb Futūḥ al-buldān by al-Balādhūrī . Leiden. Daniel Z. 2005. Naḥal Shuval. HA–ESI 117. http://www.hadashot-esi.org.il/report_detail_eng. aspx?id=182&mag_id=110 (accessed September 10, 2020).

Donner F.M. 1986. The Formation of the Islamic State. JAOS 106:283–96. Eisenberg-Degen D. and Kobrin F. 2016. Be’er Sheba’, Naḥal Ashan, Newe Menaḥem B. HA–

ESI 128. http://www.hadashot-esi.org.il/report_detail_eng.aspx?id=25081&mag_id=124 (accessed September 10, 2020).

38*

Jon Seligman and Shachar Ẓur

Fabian P. and Gilead I. 2008. 7000 Years of Settlement: Archaeological Remains in Beersheba from the Sixth Millennium B.C. to the End of the First Millennium C.E. In Y. Gardos ed. Beer

Sheba: A Metropolitan City in the Making. Beer Sheba. Pp. 331–367 (Hebrew).

Fabian P. and Goldfus H. 2004. A Byzantine Farmhouse, Terraces and Agricultural Installations

at the Goral Hills near Be’er Sheva. ‘Atiqot 47:1*–14* (Hebrew; English summary, pp. 209– 210).

Flood F.B. 1999. Light in Stone. The Commemoration of the Prophet in Umayyad Architecture.

In J. Johns ed. Bayt al-Maqdis: Jerusalem and Early Islam (Oxford Studies in Islamic Art 9.2). Oxford. Pp. 311-359.

Gutmann S., Yeivin Z. and Netzer E. 1981. Excavations in the Synagogue at Horvat Susiya. In L.I. Levine. ed. Ancient Synagogues Revealed. Jerusalem. Pp. 123–128.

Haddad E. 2019. Naḥal Peḥar (South): Remains from the Iron Age and the Hellenistic-

Early Roman and Byzantine Periods. HA–ESI 131. (Hebrew with English summary). http:// www.hadashot-esi.org.il/report_detail_eng.aspx?id=25675&mag_id=127 September 10, 2020).

(accessed

Haimi Y. 2008. Tel Sheva’. HA–ESI 120. http://www.hadashot-esi.org.il/report_detail_eng. aspx?id=880&mag_id=114 (accessed September 10, 2020).

Hirschfeld Y. 1995. The Palestinian Dwelling in the Byzantine-Roman Period. Jerusalem. Ilan Z. 1980. Remains of Early Agriculture in the Area of Beersheba. Nofim 13–14:27–43 (Hebrew).

Israel Y. 2008. Tel Sheva’, Khirbat Abu-Mahfudh. HA–ESI 120. http://www.hadashot-esi.org. il/report_detail_eng.aspx?id=811&mag_id=114 (accessed September 10, 2020).

Kennedy H. 2007. The Great Arab Conquests: How the Spread of Islam Changed the World We Live In. Cambridge MA.

Kobrin F. 2016. Lehavim (South). HA–ESI 128. http://hadashot-esi.org.il/Report_Detail_Eng. aspx?id=25045&mag_id=124 (accessed September 10, 2020).

Lecker M. 1989. The Estates of ‘Amr b. al-’Āṣ in Palestine: Notes on a New Negev Arabic Inscription. BSOAS 52:24–37.

Lifshitz V. 2016. Rahat Survey. Archaeological Survey of Israel. http://survey.antiquities.org. il/index_Eng.html#/DEV/355/DEVintro (accessed September 10, 2020).

MacMullen R. 1984. Christianizing the Roman Empire (A.D. 100–400). New Haven, CT. Magness J. 2003. The Archaeology of the Early Islamic Settlement in Palestine. Winona Lake, IN.

An Early Islamic Mosque and Farmhouse at Naḥal Peḥar

39*

Paran N-S. 2007. Ḥura. HA–ESI 119. http://www.hadashot-esi.org.il/report_detail_eng. aspx?id=618&mag_id=112 (accessed September 10, 2020).

Paran N-S. 2009. Naḥal Peḥar. HA–ESI 121. http://www.hadashot-esi.org.il/report_detail_ eng.aspx?id=1018&mag_id=115 (accessed September 10, 2020).

Paran N-S. 2016. Naḥal Shoval. HA–ESI 128. http://www.hadashot-esi.org.il/report_detail_ eng.aspx?id=25156&mag_id=124 (accessed September 10, 2020).

Patrich J. 1995. Church, State and the Transformation of Palestine: The Byzantine Period

(324–640 CE). In T. Levy ed. The Archaeology of Society in the Holy Land. London. Pp.

470–487.

Peretz I. 2012. Ḥura. HA–ESI 124. http://www.hadashot-esi.org.il/report_detail_eng. aspx?id=2112&mag_id=119 (accessed September 10, 2020).

Peretz I. 2015. Nahal Gerar. HA–ESI 127. http://hadashot-esi.org.il/Report_Detail_Eng. aspx?id=23803&mag_id=122 (accessed September 10, 2020).

Sharon M. 1986. The Cities of the Holy Land under Islamic Rule. Cathedra 40:83–120 (Hebrew).

Sonntag F. 2012. Be’er Sheva’. HA-ESI 124. http://hadashot-esi.org.il/Report_Detail_Eng. aspx?id=2000&mag_id=119 (accessed September 10, 2020).

St. Laurent B. 2019. From Arabia to Bilād al-Shām:Muʿāwiya’s Development of an

Infrastructure and Monumental Architecture of Early Umayyad Statehood. Journal of Islamic Archaeology 6:153–186.

St. Laurent B. and Awwad I. 2013. The Marwani Musalla in Jerusalem: New Findings. Jerusalem Quarterly 54:7–30.

Taxel I. 2013a. Rural Settlement Processes in Central Palestine, ca. 640–800 C.E.: The RamlaYavneh Region as a Case Study. BASOR 369:157–199.

Taxel I. 2013b. The Byzantine-Early Islamic Transition on the Palestinian Coastal Plain: A Reevaluation of the Archaeological Evidence. Semitica et Classica 6:73–106.

Taxel I. 2018. Early Islamic Palestine: Toward a More Fine-Tuned Recognition of Settlement Patterns and Land Uses in Town and Country. Journal of Islamic Archaeology 5:153–180.

Tepper Y. and Bar-Oz G. 2019. Shivta. HA–ESI 131. http://www.hadashot-esi.org.il/report_ detail_eng.aspx?id=25518&mag_id=127 (accessed September 10, 2020).

Ustinova Y. and Nahshoni P. 1994. Salvage Excavations in Ramot Nof, Be’er Sheva. ‘Atiqot 25:157–177.

40*

Jon Seligman and Shachar Ẓur

Varga D. 2015. Hura, Nahal Shoqet. HA–ESI 127. http://www.hadashot-esi.org.il/Report_ Detail_Eng.aspx?id=24838&mag_id=122 (accessed September 10, 2020).

Walmsley A.G. 2007. Economic Developments and the Nature of Settlement in the Towns and Countryside of Syria-Palestine, ca. 565–800. Dumbarton Oaks Papers 61:319–352.

Yehuda E. 2010. Household Archaeology: The Case of Pottery and Rural Dwellings during the Crusader Period. Ph.D diss. University of Haifa. Haifa.

Yeivin Z. 1981. The Synagogue of Eshtamoa. In. L.I. Levine ed. Ancient Synagogues Revealed. Jerusalem. Pp. 120–122.

The Judean Shephelah “Underworld” during the EB III: Socio-Economic, Political, and Symbolic Aspects of the Use of Subterranean Spaces Ahuva Sivan Mizrahii, Yitzhak Pazi and Yuval Yekutieliii i Israel Antiquities Authority, iiBen-Gurion University

Abstract During the south Levantine Early Bronze Age, subterranean spaces were used for domestic, funerary, storage, industrial, and other functions. This paper will not deal

with funerary uses of subterranean spaces. Instead, it will concentrate on caves and

rock shelters used to process and store agricultural produce during the EB III of the Judean Shephelah, dwelling on the socio-economic and political implications of these activities. Specifically, drawing on two case studies of Tel Yarmouth and Ḥorvat Zikit, the

paper explores how these facilities’ operations varied across urban and rural settings.

We suggest that while the caves surrounding Tel Yarmouth were used to bolster the city’s economic operations, those at the rural site of Ḥorvat Zikit served to undermine the regional authorities’ capacity for control.

Introduction The use of underground spaces (i.e., caves and rock shelters) for domestic, agricultural, or industrial purposes is a widespread feature of south Levantine preand protohistory (Bar-Yosef and Garfinkel 2008:303–306). It is often associated with relatively simple socio-economic societies—hunter-gatherers, pastoralists, refugees, etc.—whereas so-called “complex” urban or state-level societies seem less inclined to do so. If these latter societies use underground spaces at all, they tend to do so for funerary purposes (see e.g., Iron Age burials in Judea, Yezerski 2013). Against this background, the Early Bronze Age III (EB III) of the Shephelah emerges as a significant exception: a highly developed urban society that draws heavily on subterranean spaces for daily economic and practical functions (Fig. 1). The Shephelah is a region of moderate limestone hills and narrow valleys, located between the Judean Mountains to the east and the Coastal Plain to the west. Its fertile lands and gentle topography render it conducive to numerous

42*

Ahuva Sivan Mizrahi, Yitzhak Paz and Yuval Yekutieli

Fig. 1. The EBA sites mentioned in this paper within the region of the Judean Shephelah (Ilanit Azuolay).

modes of agricultural production: cereal farming, horticulture, viticulture, herding, and so forth. During the EB III, it supported a robust urban system that consisted of several large cities and many small rural settlements (Getzov, Paz and Gophna 2001; Dagan 2011:242–244; Levy-Reifer and Paz 2018). Within this social and economic environment, numerous subterranean spaces were put to domestic and industrial use. This paper sets out to preliminarily explore how caves and rock shelters in the region were incorporated into the socio-cultural landscape of the EB III. Specifically, we explore a distinction between two modes of agriculturally-oriented cave use: one that consists of caves concealed in settlements and another that consists of caves in the open. We will base our discussion on data collected at two sites which

Use of Subterranean Spaces in the EB III of the Judean Shephelah

43*

were extensively excavated: Tel Yarmouth and Ḥorvat Zikit. The first is an urban settlement with caves in its hinterland, and the second is a village with caves below its structures. As part of a broader research project, we consider this paper the first step towards a better understanding of the urban-rural relationships in the region during the EB III.

Two Case Studies Tel Yarmouth Tel Yarmouth is located on a natural hill in Ramat Bet Shemesh. It overlooks the Yarmouth stream that was probably perennial and served as the primary water source in the vicinity (Dagan 2010:150). This area was extensively used for both crops’ cultivation and herding from prehistory to modern times (Dagan 2010:151). Specifically, dozens of find spots of EBA pottery and flints were recorded by Y. Dagan, suggesting that the areas adjacent and north of the stream were intensively used during this period (Dagan 2011:242–245). Extensive construction activities to the west, east, and southwest of Tel Yarmouth led to the discovery of many archaeological contexts directly related to the EBA city (see de Miroschedji 1999). These contexts consist of rock-cut installations, agricultural plots (see Paz et al. 2017), and caves, all seemingly integrated into agricultural operations in the service of Tel Yarmouth. Altogether, seven caves were recorded to date (Fig. 2). Here, we will discuss five that were excavated on behalf of the IAA; one was located west of the city limits (Unit A1), and four were clustered along the city’s southwestern outskirts (Units B1–4).1 Unit A1 is located ca. 100 m west of the city limits and ca. 20 m east of an EB III agricultural plot excavated in 2014 (Fig. 3). It is an irregularly shaped cave, measuring approximately 15×8 m. It was accessed from the southeast via a broad corridor or dromos that led to a carved opening; a sequence of four stairs descended ca. 1 m to the floor of the cave’s main hall. Three EB III phases were detected, consisting of accumulated soil, stone surfaces, and flimsy dividing walls. Its operations were probably tied with a series of rock-cut installations immediately to its north (see

1

The excavations (A-7617) were directed by Yitzhak Paz with the aid of Amit Melman, Sarah Hirshberg, and Gabi Slimovits, and with the participation of Nisan Nehama (administration), Mendel Kahn (field survey), Oren Ackermann (geomorphology), and Michal Birkenfeld (GIS).

44*

Ahuva Sivan Mizrahi, Yitzhak Paz and Yuval Yekutieli

Fig. 2. Aerial photo of the area west and southwest of Tel Yarmouth, noting the location of caves, rock-shelters, rock-cut installations, and agricultural plots (map adapted by Yitzhak Paz, Ilanit Azuolay all rights reserved to Survey of Israel, 2021).

Haber 2017): deep and shallow cup-marks, some connected to channels that seem to have been part of early oil presses (Bodedah; Dagan 2010:169). Units B1–B4 are located ca. 20 m south of Tel Yarmouth’s lower city, all dated to the EB III (Fig. 2). All units consist of depressions in the rock, 1–3 m deep, often combined with roofed subterranean spaces. Thus, in Unit B1, three roofed rooms diverged from the central depression, while Units B3 and B4 had one roofed room each. In Units B1 and B2, a corridor leading into the depression was preserved, consisting of natural crevices in the Nari that were artificially lengthened or widened. All units were furnished with additional features, including walls (B1 and B4), niches (B1 and B2), stairs (B1, possibly B2), and rock-cut installations (B1 and B3). For the most part, their fill consisted of grayish-brown sediment. The vast majority of the ceramic assemblages associated with these units are comprised of EB III pottery types that follow the general typology of Tel Yarmouth (see de Miroschedji 2000). The composition is domestic, consisting of serving, cooking, and storage vessels. On one occasion, pottery vessels were found in situ, deposited inside a niche in Unit B2’s western wall. They include platters, holemouth jars, pithoi and a vat.

Use of Subterranean Spaces in the EB III of the Judean Shephelah

45*

Fig. 3. Tel Yarmouth, plan of Unit A1 (Yitzhak Paz).

We suggest that the area west and southwest of Tel Yarmouth be considered part of the city’s immediate agricultural hinterland during the EB III. It is a very fertile area, used to this day for the cultivation of olives, almonds, and other crops (see, Paz et al. 2017:228). We propose that the caves were used while the crops were collected and treated. For instance, olives or grapes could have been processed in the rock-cut installations, stored in the caves, and later transported to the city. Ḥorvat Zikit The EB III site of Ḥorvat Zikit is located on a hill’s eastern slope to the east of Moshav Shekef in south-eastern Shephela (Fig. 4).2 Four residential complexes and 2

In April–May 2008, an excavation was conducted at Ḥorbat Zikit (Permit A-5403), immediately to the east of Moshav Shekef. The excavation was conducted on behalf of the IAA, prior to the construction of Road 358. It was directed by Ya’aqov Baumgarten and Nir Shimshon Paran, together with Miki Ein-Gedi (area supervision), Yeshayahu Lender (administration), Maya Volok (registration), Tsila Sagiv (field photography), Sky View Company Ltd. (aerial photography), Yossi Nagar (physical anthropology), Vadim Essman (field surveying), Mark Kunin (field surveying), Adrienne Ganor (pottery restoration), Irena Lidsky-Reznikov (pottery drawing), Avshalom Karasik (digital finds drawing), Clara Amit (studio photography) and Natalia Zak (draftsmanship).

46*

Ahuva Sivan Mizrahi, Yitzhak Paz and Yuval Yekutieli

nine subterranean spaces (Caves I–IX) were identified in the course of excavations (Fig. 5). Of the nine caves recorded, two (Caves I and V) were fully excavated (Figs. 6–7). Quarrying marks on the walls suggest that these caves were accommodated from naturally occurring karstic features. The entrances were concealed between the structures, sometimes bearing a roof-like cover made of Nari slabs (Fig. 5), leading through a tunnel into the caves’ interior (Fig. 7). Inside the caves, numerous cupmarks, basins, and other depressions were hewn into the floors, perhaps capitalizing on the bedrock’s relative impermeability for collecting liquids; small niches in the walls may have been used to place lighting. The rock-cut installations seem to have played a major role in the processing of agricultural products at Ḥorvat Zikit: olives were pressed for oil, grapes were squeezed for wine, grains were threshed, and lime plaster was produced in kilns.

Fig. 4. Aerial photograph of excavations at Ḥorvat Zikit, looking northeast. The red squares mark Caves I and V (photography: Sky View Ltd.).

Discussion At first sight, the two cases described above seem quite similar. Both are located in the Shephelah, and both concern EB III underground spaces used for agricultural processing and storage. However, their relationship to the sites of habitation is entirely different. While the caves associated with Tel Yarmouth are located in the site’s hinterland, those associated with Ḥorvat Zikit are integrated into the site’s residential matrix. How should we understand this difference?

Use of Subterranean Spaces in the EB III of the Judean Shephelah

47*

Fig. 5. Ḥorvat Zikit – access corridors to Cave V, L749 (upper left) and L913 (center), looking west. Note the large Nari plates used for cover (photography: Tsila Sagiv).

A pertinent point of departure is the accelerated urbanization that characterizes the EB III. This wide-scale process entailed greater control and surveillance, the intensification of agricultural production, and a growing requirement for larger and more elaborate storage facilities, as exemplified by structures like Palace B1 at Tel Yarmouth (de Miroschedji 2014) and the silo building at Tel Bet Yerah (Greenberg and Paz 2014:39). In this vein, the probability that the caves near Tel Yarmouth were used to process and store agricultural produce may indicate greater efforts to reinforce, optimize, and control production and storage outside the city walls. Moreover, all seven caves and hundreds of installations recorded around Tel Yarmouth were in direct eye contact with the city, making way for the latter to exercise supervision and control from a distance. Under these circumstances, city farmers would have collected crops, thrashed grains, squeezed olives or grapes, and stored these products in caves, being all the while under the supervision (and protection) of their city. On the other hand, in Ḥorvat Zikit, crop processing and storage were not carried out in the fields but in underground spaces beneath the residential complexes.

48*

Ahuva Sivan Mizrahi, Yitzhak Paz and Yuval Yekutieli

Fig. 6. Plan of Cave I in Ḥorvat Zikit. Note the numerous installations, including cupmarks, basins, and other depressions (Sivan Mizrahi).

Fig. 7. Plan of Cave V in Ḥorvat Zikit. Note installations in the cave’s floor and the two curved entrances (Sivan Mizrahi).

If the use of caves around Tel Yarmouth sought to facilitate supervision, those of Ḥorvat Zikit might have sought to interfere with it. In this vein, we propose that it be understood as an effort to undermine the regional authorities’—i.e., large urban entities like Tel Yarmouth and Tel Lachish3—capacity for surveillance. History is full of examples for such behavior (e.g., Given 2004:116; Yekutieli 2007:125; Carroll 2013:115), suggesting that the same could be said of the EB III Shephelah. Thus, generalizing along these lines, we propose the following twofold hypothesis: (1) that small EB III settlements in the region often incorporated caves into their residential matrix for the production and storage of foodstuffs, and (2) that they did so to deny the urban centers the ability to monitor their output. This 3

Tel Lachish is located 10.2 km west of Horvat Zikit and bears remains of the EB III, including caves that were used both for burial (for example Cave 1535; see Tufnell 1958:266–277) and domestic uses (for example Caves 6000, 6005 and 6013 (Tufnell 1958:266–277, 297– 300). The site and its surrounding caves will be discussed in the future.

Use of Subterranean Spaces in the EB III of the Judean Shephelah

49*

hypothesis will be the subject of further scrutiny within our unfolding research project, and we expect that additional investigations will pave the way to novel interpretations about the intricacies of urban-rural relationships at this time. Having said this, we are also wary of overly restrictive and single-minded interpretations. Specifically, we draw inspiration from Plato’s Allegory of the Cave (Plato 2017). In this allegory, prisoners are held in a cave with their faces to the wall. Due to the cave’s arrangement, the prisoners see only shadows cast from behind by the light of a nearby fire. As they never witnessed anything else, they understand these shadows to be the real world. At a certain point, one prisoner is released and allowed to leave the cave. After an episode of temporal blindness due to the bright sunlight outside, he begins to see and recognize things: colors, shapes, and objects he had never viewed before. He then returns to the cave, and after re-accustoming to the darkness, tells his friends what he had seen. He explains that the shadows on the wall are not real but mere projections of a more elaborate reality outside. His friends, however, mock him in response. Applying the allegory’s lesson to our case, we are cautious and suspicious of too readily embracing an immediately accessible reading of reality. Indeed, we presuppose that there was more to these underground spaces than practical application and that a more complex reality is responsible for the empirical archaeological patterns observed. We thus suggest that common archaeological interpretations of EB III underground installations are but shadows cast on Plato’s cave walls. We acknowledge the need for concepts like “tomb,” “dwelling,” “storage,” or “installation,” but we also recognize that they are “shadows” of former realities. Accordingly, we presume the existence of many additional realities that may have cast these “shadows,” and we propose that raising new ideas about these phenomena might create the opportunities needed to formulate new interpretations.

References Bar-Yosef O. and Garfinkel Y. 2008. The History of the Land of Israel: Human Culture Before the Invention of Writing. Jerusalem (Hebrew).

Carroll L. 2013. Building Farmsteads in the Desert: Capitalism, Colonialism, and the

Transformation of Rural Landscapes in Late Ottoman Period Transjordan. In S.K. Croucher and L. Weiss eds. Archaeology of Capitalism in Colonial Contexts: Postcolonial Historical. New York. Pp. 105–120.

Dagan Y. 2010. The Ramat Bet Shemesh Regional Project: The Gazeteer. (IAA Reports 46). Jerusalem.

50*

Ahuva Sivan Mizrahi, Yitzhak Paz and Yuval Yekutieli

Dagan Y. 2011. The Ramat Bet Shemesh Regional Project: Landscapes of Settlement: from the Paleolithic to the Ottoman Periods (IAA Reports 47). Jerusalem.

Getzov N., Paz Y. and Gophna R. 2001. Shifting Urban Landscapes during the Early Bronze Age in the Land of Israel. Tel Aviv.

Given M. 2004. The Archaeology of the Colonized. London. Greenberg R. and Paz S. 2014. Early Bronze Age Architecture, Function, and Planning. In R.

Greenberg ed. Bet Yerah, The Early Bronze Age Mound II: Architecture, Ceramic Industries, and Other Finds, 1933–1986 (IAA Reports 54). Jerusalem. Pp. 15–52.

Haber M. 2017. Bet Shemesh, Ramat Bet Shemesh, Neighborhood D2 (A). HA–ESI 129. https:// www.hadashot-esi.org.il/Report_Detail_Eng.aspx?id=25255&mag_id=125 (accessed 23-72017).

Levy-Reifer A. and Paz Y. 2018. Tel Yarmouth, its Environs and their Reflection on the

Urban Landscape of the Shephelah in the Early Bronze Age III. In I. Shai, J.R. Chadwick, L. Hitchcock, A. Dagan, C. McKinny and J. Uziel eds. Tell it in Gath, Studies in the History

and Archaeology of Israel, Essays in Honor of Aren M. Maeir on the Occasion of his Sixtieth Birthday (Ägypten und Altes Testament 90). Munster. Pp. 77–99.

Miroschedji P. de. 1999. Yarmuth: The Dawn of City-States in Southern Canaan. NEA 62:2–19. Miroschedji P. de. 2014. The Southern Levant (Cisjordan) during the Early Bronze Age. In M.L. Steiner and A. Killebrew eds. The Oxford Handbook of the Archaeology of the Levant:

c. 8000–332 BCE. Oxford. Pp. 307–329.

Paz Y., Ackermann O., Avni Y., Ben-Hur M., Birkenfeld M., Langutt D., Mizrahi A.S., Weiss E. and Porat N. 2017. An Early Bronze Age Fertilized Agricultural Plot Discovered near Tel Yarmouth, Ramat Bet Shemesh, Israel. JAS Reports 15:226–234.

Tufnell O. 1958. Lachish IV (Tell ed Duweir) The Bronze Age. London. Yekutieli Y. 2007. Bet al-Malahi. In B. Saidel and E. van der Stein eds. On the Fringe of Society: Archaeological and Ethnoarchaeological Perspectives on Pastoral and Agricultural Societies. Oxford. Pp. 127–138.

Yezerski I. 2013. Typology and Chronology of the Iron Age II-III Judahite Rock-cut Tombs. IEJ 63:50–77.

The Use and Repurposing of Subterranean Complexes in Maresha during the Hellenistic Period: Some Preliminary Thoughts Ian Stern

Hebrew Union College

Abstract Literally thousands of subterranean chambers honeycomb the rock below the lower city of Maresha. While the vast majority of these chambers were quarries, hewn to provide

building material for the construction of dwellings and other structures above, a fair number of them were accommodated to serve other purposes. To date, excavations

and surveys recorded 336 cisterns, 27 olive presses, 85 columbaria, 60 baths, seven

stables, as well as countless silos, tombs, cultic areas, and quarries. In this preliminary

study, I wish to present a number of observations that reflect the city’s high standard of living and demonstrate that it extended to the subterranean work areas as well. Next, I consider more closely the evidence for later repurposing of these spaces and deliberate on historical and economic factors that may have driven these transformations.

Introduction Maresha is located in the heart of the Judean Shephelah, 35 km east of Ashkelon and 40 km southwest of Jerusalem (Fig. 1). The site’s identification with the biblical city of this name was verified by a tomb inscription discovered by Peters and Thiersch (1905:37–40) and later reinforced by two Aramaic ostraca that mention the city by name (Eshel 2010:82). Maresha is probably best-known and most celebrated for its elaborate artificial caves that honeycomb the rock below its lower city. A total of 169 subterranean complexes (Fig. 2) have been documented to date, consisting of thousands of artificial rooms over an area of ca. 320 dunams (80 acres). By all accounts, these features’ genesis was as quarries, supplying building materials to construct the city’s dwellings and structures. Specifically, it was the soft chalk that was sought after. The process began with a relatively small opening, 1.5–2.0 m deep, that was cut through the hard Nari crust. Next, the chalk was mined and shaped into

52*

Ian Stern

Fig. 1. Location Map for Maresha (Ian Stern).

masonry blocks for construction, producing in the process large underground chambers. Although most subterranean spaces remained quarries throughout their life-history, some were converted to serve other functions: columbaria, olive presses, cisterns, silos, stables, storerooms, etc.1 Moreover, because the steady humidity and temperature levels underground preserved the chalky limestone’s soft and malleable texture, subterranean architectural features could be molded in elaborate shapes, such as protruding and smooth cornices, arches, cultic niches, and engaged pilasters. Excavations have shown that these developments occurred during the Hellenistic period, as Maresha expanded from the upper mound to the lower city.

1

For a description of the geological conditions that supported these phenomena, see Kloner 2003a:2–5.

Use and Repurposing of Subterranean Complexes in Hellenistic Maresha

53*

Fig. 2. General plan of the subterranean complexes at Maresha. Various subterranean complexes are noted by numbers (Ian Stern).

At its height, the city’s population is estimated to have consisted of approximately 10,000 people (Kloner 2010:216). At this time, underground complexes were well-integrated with the city’s fabric, constituting inseparable elements for shops and houses that operated above ground. They were accessed through openings between buildings, courtyards, or via staircases cut into the dwellings’ floors. However, in this paper, I wish to explore what happened to these underground spaces after their primary functions were abandoned. Specifically, I ask how they were repurposed and how these developments were entwined with broader historical and economic processes. I begin with a brief overview of the city and its

54*

Ian Stern

subterranean features, emphasizing the artistry and aesthetic detail invested in it. Next, various instances of units’ repurposing are discussed, observing that many have been converted back into quarries or backfilled with rubble and refuse. In the final section of the paper, I suggest tying these transformations with various socio-economic developments. Three sorts of mechanisms are likely to have been involved: ongoing city life, shifting economic and mercantile structures, and political turmoil.

The Inhabitants and their Subterranean Complexes Maresha was a thriving city from the third to approximately mid-second centuries BCE, when its fortunes began to wane. According to information gleaned from ca. 1200 ostraca, the city’s population was a multicultural blend of Idumeans, Arab/ Nabateans, Phoenicians, Judahites, and Western Semites (Stern 2007:205–238; Eshel 2010:35–88). The site’s material culture was equally eclectic and diverse (Stern 2019b; Stern forthcoming), manifested, for instance, in fine tableware imported from locations as far as the Black Sea, Athens, the Aegean, Asia Minor, Cyprus, Egypt, and Italy (Rosenthal-Heginbottom 2019:83–84). Evidently, Maresha participated in booming long-distance trade networks that spanned the Mediterranean. The site’s architectural make-up demonstrates an equally lavish and international taste, featuring capitals, columns, cultic niches, fountains, in secco paintings, and other elements of this sort.2 Important for our concerns, this attention to detail and quality was extended to the various subterranean complexes beneath the homes, whether industrial or other. Careful design with attention to both practical and aesthetic features is readily noted across all types of installations: olive presses, cisterns, baths, columbaria, silos, and tombs. In order to illustrate this diversity and concern for aesthetics, a brief review of a select number of these installations is provided below. To date, 27 subterranean olive presses have been identified (Kloner and Zissu 2013:53). They were accessed via steps carved into the bedrock beneath courtyards or roads. Many had pronounced façade wings, sometimes incorporating carefullydesigned cultic niches with a carved altar or a figurine. One of the most interesting olive presses was recorded in Subterranean Complex 90 (Stern, Sagiv and Alpert 2015:161–174). It was never completed, and charcoal lines drawn by the installation’s

2

For parallels, see Peleg-Barkat (2014:141–161) and Rozenberg (forthcoming).

Use and Repurposing of Subterranean Complexes in Hellenistic Maresha

55*

architect/planner are still visible on the walls (Fig. 3). Nevertheless, cornices along the upper side of the pressing areas and light gray plaster applied to mask cracks in the rock demonstrate the attention to aesthetic detail. Furthermore, a niche in the press’s façade was probably occupied by a small bronze statue of Heracles found in the debris nearby (Erlich 2009:36; Stern, Sagiv and Alpert 2015:170). Some 336 well-preserved, sometimes interconnected, cisterns were discovered in Maresha (Fig. 4). They were entered via dromoi that led to spiral curving staircases lined with banisters (sometimes double banisters) or carved parapets. These cisterns were fed runoff water collected through openings on the surface and funneled in channels along the staircases to the room. Sixty baths were found. These were private installations, and many of them resemble Hellenistic period hip baths. Usually, the bather would descend via an arched entrance and a rock-cut staircase into a small chamber. In some, a low fixed seat and a basin were carved into its floor where the bather would sit. A servant, standing outside, would administer the water through a channel (Fig. 5a), thus respecting and maintaining the bather’s privacy. The water in these baths would

Fig. 3. Olive press in Subterranean Complex 90. Note plaster filling in rock cracks, chalk lines and cultic niche (photography: Asaf Stern).

56*

Ian Stern

Fig. 4. Cistern in Subterranean Complex 61. Note spiraling staircase and banister (photography: Derek Winterburn).

accumulate in a basin up to the height of the hips. Some baths did not include a basin; the bathing procedure consisted of water poured through a channel but not collected (Fig. 5b). Interestingly, the use of rock-cut conduits for bathing purposes was apparently unique for Maresha (see Adler 2018:11–17). At least 85 columbaria were constructed in subterranean Maresha. Scholarly opinion agrees that these installations were used to raise pigeons for meat, guano, and ritual purposes (Kloner and Hess 1985:122–133; Stern, Alpert and Kloner 2016:46). Many columbaria have elaborate decorative and architectural detail uncommon for work areas. One of the largest and most beautiful of these is located in Subterranean Complex 30 (Fig. 5c). Popularly referred to as the “Market Cave,” it was quarried in a double-cross shape and decorated with engaged pilasters. Numerous silos were discovered in subterranean complexes throughout Maresha. They consisted of bell-shaped pits hewn into the floors and sealed with round or square stone lids (Fig. 6a). As Varro (De Re Rustica 1:57, 63) states, installations of this sort were particularly efficient for storing perishable products such as grain. When sealed, they had limited-to-no airflow (almost airtight), ensuring favorable conditions for the long-term preservation of organic materials.

Use and Repurposing of Subterranean Complexes in Hellenistic Maresha

57*

Channel

5a

Basin

5b

Channel

5c

Fig. 5. Various subterranean features and installations: a) a hip bath without a basin, Subterranean Complex 82 (photography: Ian Stern); b) a bath with a basin, Subterranean Complex 61 (photography: Ian Stern); c) the “Market Columbarium,” Subterranean Complex 30 (note engaged pilasters; photography: Derek Winterburn).

Fig. 6. Silos: a) reconstruction of room in Subterranean Complex 169 with silos incorporated into the floor (illustration: Amitai Stern); b) photo of same room after floor was lowered (note silo outline; photography: Asaf Stern).

58*

Ian Stern

Lastly, Hellenistic Maresha had three necropoleis: to the north, southwest, and east. These include over fifty loculi tombs. The largest, most famous, and beautiful tomb is the Cave of Apollophanes, widely known as the “Sidonian Tomb” (Fig. 7). Discovered in the eastern necropolis by Peters and Thiersch (1905) in 1902, this third century BCE family tomb consists of a rectangular hall with gabled loculi (kochim), pilasters, and benches along all of the walls. It was decorated with a colorful menagerie and various inscriptions that mirror the city’s ethnic diversity. Stylistically, it embodies far-flung Hellenistic influences with the Shatby cemetery in Alexandria (Kloner 2003b:21–30) and bearing certain similarities to Phoenician tombs in Amrit and Sidon (Tal 2003:288–307; Berlin 2002:138–148).

Repurposing Notwithstanding the high levels of energy and attention invested in the subterranean installations described above, many of them underwent massive, subsequent transformations. By the time the city was abandoned at the end of the second century

Fig. 7. The Cave of Apollophanes (“The Sidonian Tomb”; photography: Derek Winterburn).

Use and Repurposing of Subterranean Complexes in Hellenistic Maresha

59*

BCE, many of them had been deliberately filled with refuse, decommissioned, or converted into quarries. Despite poor stratigraphic control associated with rockcut features, such transformations can be traced through the analysis of structural unconformities, where one feature is seen to cut into another. On these grounds, a brief review of observed transformations is provided. For purposes of convenience and comprehensiveness, the discussion is delivered in two parts. The first briefly discusses how certain types of installations—tombs, olive presses, columbaria, cisterns, and silos— were converted; the second focuses on two types of functions that marked the final use of many spaces: refuse disposal and habitation.

Installations Converted Tombs Usually located beyond the city limits, tombs were rarely subjected to later manipulations and conversions. However, an illuminating exception was sighted in Subterranean Complex 89 (Fig. 8b). Located on the lower city’s southeastern slope, the tomb was probably installed when the settlement’s breadth was still limited. The burial cave was designed as a gabled loculi tomb (Wolff, Stern and Erlich 2018:32–33; Haddad, Stern and Artzy 2018:121). It had three loculi in the western wall and five in the northern and southern walls. The loculi were approximately 0.70 m wide, 2.35 m deep, and set about 0.33 m from each other (Fig. 8a). The tomb’s walls were smoothed, and a thin decorative red line was drawn across the room just above the loculi. However, once overrun by Maresha’s expanding population and enterprise, the tomb was decommissioned. Presumably, its contents were

Fig. 8. Subterranean Complex 89 and repurposed tomb: a) a preserved loculus in repurposed tomb (photography: Asaf Stern). looking north; b) plan of Subterranean Complex 89 (illustration: Amitai Stern).

60*

Ian Stern

removed and reinterred in one of the necropoleis outside the city walls. Later, major alterations were introduced to the room’s plan. Most loculi were broken or chiseled through; some were reshaped into arches, while others appear to have been destroyed. The room’s western side was transformed into a quarry, while a narrow 3 m long tunnel was carved into the chamber’s southwestern corner leading to seven other rooms. Olive presses At least nine olive presses were decommissioned and converted into quarries (Subterranean Complexes 1, 5, 6, 7, 9, 11, 21, 30, 61). A telling example was recorded in one of the rooms of Subterranean Complex 61 (Fig. 9). The area between the two weight basins was carved out for bricks, presumably for structures on the surface. Columbaria Many columbaria were repurposed into quarries or other installations (Kloner 2010:213; Stern, Alpert and Kloner 2016:47). Often, they were mined away to extract bricks. Sometimes the whole system was rearranged. Such rearrangements

Fig. 9. A repurposed olive press, Subterranean Complex 61 (photography: Asaf Stern).

Use and Repurposing of Subterranean Complexes in Hellenistic Maresha

61*

entailed breaking through the walls to create new passageways, rendering the original installations inoperative (Fig. 10). Cisterns On a few occasions, cisterns were converted into columbaria. These cisterns, with characteristic spiral staircases and banisters, had niches or dovecotes hewn into their walls. One well-known example of this is familiarized as the “Polish Cave.”

Fig. 10. A repurposed columbarium, Subterranean Complex 61 (photography: Asaf Stern).

62*

Ian Stern

Silos In some cases, silos that fell out of use and were no longer needed were hewn away for bricks or for readjusting the room to a new function. Subterranean Complex 169 offers a telling illustration. Outlines of the base and sides of 10 bell-shaped silos are observed on the chamber’s floor and walls (Fig. 6a–b). Originally, these installations were integrated into the room’s floor that was since lowered (Stern 2019a:10, Fig. 1.12).

Waste Management and Habitation Alongside the various functional readjustments noted above, many rooms and complexes were filled with rubble and refuse. The composition seems to suggest a combination of household refuse and construction debris, consisting primarily of animal bones, ceramics, stone bricks, and rubble. In this capacity, many subterranean spaces appear to have been transformed into sites of waste disposal.3 While the mechanisms at work are yet to be determined, at least two observations suggest that discard was purposeful and carefully managed. First, contrary to fanning-out cone-shaped depositional patterns expected for random discard, the debris was often relatively level, suggesting some degree of maintenance (Stern 2019a:1). A second reason to postulate that waste disposal was controlled is the observation that some spaces were filled nearly up to their ceiling (Fig. 11a), despite access from above not being available. Particularly interesting are passages of various sizes opened through the walls at the surface level produced by the discarded debris, many meters above the rock-cut floor (Fig. 11b). These passages were rough and lacked finish, forcefully breaking through the walls of columbaria, olive presses, baths, silos, and cisterns to achieve access to neighboring spaces. Often, the passages were low, and one could only cross from one room to another by crawling. In one complex (Fig. 8b), more than 78 rooms were interconnected in this manner (Stern, in press) sometimes, dozens of complete bowls were found on the surface of the debris, suggesting that these spaces were used for some sort of temporary habitation.

3

A detailed study of Maresha’s waste management is beyond this paper’s scope but will be dealt with in the future.

Use and Repurposing of Subterranean Complexes in Hellenistic Maresha

63*

Fig. 11. Debris and rubble filled spaces: a) a columbarium with debris filled almost up to the ceiling, Subterranean Complex 61 (photography: Ian Stern); b) an opening through a columbarium wall, Subterranean Complex 61 (note that its level is aligned with the surface produced by the debris; photography: Ian Stern); c) debris and rubble accumulated nearly up to a cave’s ceiling, Subterranean Complex 89 (photography: Asaf Stern).

Discussion It is probably indisputable that the various manipulations and transformations of underground complexes at Maresha cannot be traced to any one reason or purpose. Rather they are best considered variegated patterns brought about by multi-faceted circumstances and intersecting processes. Specifically, I suggest that the observed patterns can be attributed to at least three mechanisms: ongoing city life, shifting economic and mercantile structures, and political turmoil. Let us begin with the first mechanism of ongoing city life. It is theoretically possible that some underground rooms were redesigned or refurbished for reasons of personal taste and preference. However, the widespread conversion

64*

Ian Stern

of subterranean installations into quarries and refuse disposal facilities speak for broader systemic mechanisms. One such mechanism is likely to have been rooted in chalk bricks’ relatively poor durability. Their exposure to temperature fluctuations and the dry air on the surface caused the chalk to turn brittle and crumble. This, in turn, produced high and regular demand for new bricks to replace the old ones. The lower city’s rapid growth during the third–second centuries BCE, coupled with the observation that the vast majority of chambers were hewn as quarries, and were not used for anything else, supports this claim. Moreover, intensive quarrying and structure-maintenance activities go a long way to account for the systemic backfilling noted in many chambers. Both activities produce large amounts of rubble and dirt, for which the disposal in empty subterranean spaces is cost-effective. Indeed, hauling the useless residues from a quarry site to a nearby location and doing so in a well-organized manner is an indispensable aspect of a properly managed mining enterprise. This mode of practice would account for the depositional structures observed and how space usage for debris disposal was maximized. Once such an operation is in place, it could have been used in some capacity to dispose of domestic waste as well, accounting for the frequent occurrence of ceramics and bones. The second mechanism that pertains to shifting economic and mercantile structures is suggested by the apparent widespread decommissioning and repurposing of olive presses and columbaria. Two points ought to be made at the onset. The first is that the two industries were interconnected. While columbaria were facilities for raising pigeons to be used as sacrificial doves, their droppings served as nitrogen-rich fertilizer, a significant nutrient that must be regularly replenished to support olive cultivation (see also Varro De Re Rustica 3.7.1–7, 3.8, 3.11). The second point to be made here is that the environmental conditions were favorable for olive cultivation (see Bookman et al. 2006:155; Migowski et al. 2006:421–431). Accordingly, the widespread retirement of olive presses and columbaria observed at Maresha was probably two aspects of a single process that is unlikely to have been driven by environmental conditions. Thus, Kloner and Sagiv (1989:64) suggested that olive presses’ phasing out can be traced to political instability. While the third century BCE saw Maresha as a flourishing economic hub (Ecker et al. 2017:188), the second century marked its decline. First, it passed from Ptolemaic to Seleucid control in 198 BCE. Next, in the aftermath of the Sixth Syrian War (169 BCE) and Antiochus IV’s policies, the Maccabean Revolt erupted (166–160 BCE) in the mid-second century followed by a variety of Seleucid and Ptolemaic rulers vying for control of the southern Levant, sending political and

Use and Repurposing of Subterranean Complexes in Hellenistic Maresha

65*

economic shockwaves throughout the region (Berlin and Kosmin, in press:7). In the process, Maresha’s financial and commercial interests are likely to have been damaged and the city’s capacity to trade with Jerusalem and Alexandria decreased, undermining its olive oil and dove industries. The city’s abating economic activity and declining standard of living are also indicated by a dramatic decline in imported wine consumption (Finkielsztejn 2019:298–325). As these economic activities ebbed and their industrial facilities abandoned, other agencies probably sought to exploit these spaces by using them to meet other interests.4 Finally, the third mechanism is suggested by complete vessels and haphazardly opened passages, both aligned with the surfaces produced by accumulated debris, high above the rock-cut floor levels (Fig. 11b–c). Importantly, these spaces were too narrow for comfortable residence and movement; yet, this is what they seem to have been used for. Perhaps, these subterranean areas provided temporary refuge during Hyrcanus I’s campaign against the Idumeans at the end of the second century BCE. Maresha’s residents may have sought temporary shelter underground, blocking doorways and openings behind them. To conclude, I tried to illustrate how the subterranean workspaces’ architecture embodies the city’s high multicultural aesthetic standards. The historical, geological, and economic reasons for repurposing these complexes have been explored as well. Finally, a number of salient factors that drove these alterations were suggested: ongoing mundane daily life in a city, fluctuating economic factors connected to commercial activity, and most importantly, the political turmoil that engulfed the region during the second half of the 2nd century BCE.

Acknowledgments I wish to thank Assaf Nativ for his helpful suggestions and comments.

4

Eventually, these developments may have triggered an Idumean emigration to Egypt, as suggested by the two Idumean inscriptions in Memphis (Rapaport 1969:73–82; Finkielsztejn 1998:42–43, 47), as well as to Judea. Moreover, Kloner observed that when the decreasing number of columbaria at Maresha occurred, many columbaria were being built in the region of Jerusalem (Kloner 2010:213). He suggested that this may have been driven by a declining commerce in Idumean doves. One might also consider these new Judean columbaria novelties were brought to the region by Idumean immigrants fleeing the devastation in their war-torn region (I wish to thank Débora Sandhaus for this suggestion). Alternatively, these new columbaria may have also been the result of a deliberate Judean boycott on Idumean doves due to the enmity that had developed between the two peoples at that time.

66*

Ian Stern

References Adler Y. 2018. The Hellenistic Origins of Jewish Ritual Immersion. Journal of Jewish Studies 69:1–21.

Berlin A.M. 2002. Power and its Afterlife: Tombs in Hellenistic Palestine. NEA 65:138–148. Berlin A.M. and Kosmin P.J. in press. The Maccabean Rise to Power in Archaeological and Historical Context. In A.M. Berlin and P.J. Kosmin eds. The Period of the Middle Maccabees: From the Death of Judas through the Reign of John Hyrcanus (ca. 160–104 BCE). Atlanta.

Bookman R., Bartov Y., Enzel Y. and Stein M. 2006. Quaternary Lake Levels in the Dead Sea

Basin: Two Centuries of Research. In Y. Enzel, A. Agnon and M. Stein eds. New Frontiers

in Dead Sea Paleoenvironmental Research (Geological Society of America, Special Papers 401). Boulder, CO. Pp. 155–170.

Ecker A., Finkielsztejn G., Gorre G., Honigman S. and Syon D. 2017. The Southern Levant in Antiochos III’s Time: Between Continuity and Immediate or Delayed Changes. In C. Feyel and L. Graslin-Thomé eds. Antiochos III et l’Orient. Actes de la Rencontre FrancoAllemande tenue à Nancy du 6 au 8 juin 2016. Paris. Pp. 163–210. Erlich A. 2009. The Art of Hellenistic Palestine. Oxford. Eshel E. 2010. Inscriptions in Hebrew, Aramaic and Phoenician Script. In A. Kloner, E. Eshel,

H. Korzakova and G. Finkielsztejn. Maresha Excavations Final Report III: Epigraphic Finds from the 1989–2000 Seasons (IAA Reports 45). Jerusalem. Pp. 35–88.

Finkielsztejn G. 1998. More Evidence on John Hyrcanus I’s Conquest. Lead Weights and Rhodian Amphora Stamps. BAIAS 16:33–63.

Finkielsztejn G. 2019. The Amphora Stamps. In I. Stern ed. Excavations at Maresha

Subterranean Complex 169: Final Report. Seasons 2000–2016 (NGSBA Annual No. IX) Jerusalem. Pp. 298–325.

Haddad E., Stern I. and Artzy M. 2018. Ships Graffiti in Maresha Subterranean Complex 89. NEA 81:120–127.

Kloner A. 2003a. Introduction. In A. Kloner ed. Maresha Excavations Final Report I: Subterranean Complexes 21, 44, 70 (IAA Reports 17). Jerusalem. Pp. 1–8.

Kloner A. 2003b. Overview of the Excavations. In A. Kloner ed. Maresha Excavations Final Report I: Subterranean Complexes 21, 44, 70 (IAA Reports 17) Jerusalem. Pp. 9–30.

Kloner A. 2010. Maresha: Archaeological and Epigraphic Overviews. In A. Kloner, E. Eshel, H. Korzakova and G. Finkielsztejn. Maresha Excavations Final Report III: Epigraphic Finds from the 1989–2000 Seasons (IAA Reports 45). Jerusalem. Pp. 205–227.

Use and Repurposing of Subterranean Complexes in Hellenistic Maresha

67*

Kloner A. and Hess O. 1985. A Columbarium in Complex 21 at Maresha. ‘Atiqot (ES) 17:122– 133.

Kloner A. and Sagiv N. 1989. Maresha: Olive Oil Production in the Hellenistic Period. Niqrot Ẓurim 15:17–65 (Hebrew).

Kloner A. and Zissu B. 2013. The Subterranean Complexes of Maresha: An Urban Center from

the Hellenistic Period in the Judean Foothills, Israel. Opera Ipogea. Journal of Speleology in Artificial Caves 2:45–62.

Migowski C., Stein M., Prasad S., Negendank J.F.W. and Agnon A. 2006. Holocene Climate

Variability and Cultural Evolution in the Near East from the Dead Sea Sedimentary Record. QR 66:421–431.

Peleg-Barkat O. 2014. Fit for a King: Architectural Décor in Judaea and Herod as Trendsetter. BASOR 371:141–161.

Peters J.P. and Thiersch H. 1905. Painted Tombs in the Necropolis of Marissa (Marēshah). London.

Rapaport U. 1969. Les Iduméens en Égypte. Revue de Philologie 43:73–82. Rosenthal-Heginbottom R. 2019. Imported Pottery and Selected Locally Made Vessels. In I.

Stern ed. Excavations at Maresha Subterranean Complex 169: Final Report. Seasons 2000– 2016. (NGSBA Annual No. IX). Jerusalem. Pp. 41–87.

Rozenberg S. forthcoming. Painted Fragments. In A. Kloner and S. Whetstone, Maresha Excavations Final Report IV (IAA Reports). Jerusalem.

Stern I. 2007. The Population of Persian-Period Idumea according to the Ostraca: A Study of Ethnic Boundaries and Ethnogenesis. Library of Second Temple Studies 65:205–238.

Stern I. 2019a. Introduction and Architecture. In I. Stern ed. Excavations at Maresha

Subterranean Complex 169: Final Report. Seasons 2000–2016 (NGSBA Annual No. IX). Jerusalem. Pp. 1–12.

Stern I. 2019b. Summary. In I. Stern ed. Excavations at Maresha Subterranean Complex 169: Final Report. Seasons 2000–2016 (NGSBA Annual No. IX). Jerusalem. Pp. 405–407.

Stern I. in press. Preliminary Report: Maresha Subterranean Complex 89 and 169. HA–ESI. Stern I. forthcoming. The Evolution of an Edomite: Idumean Identity—Hellenistic Maresha as a Case Study. In B. Hensel, E. Ben Zvi and D.V. Edelman eds. About Idumea and Edom: Recent Research and Approaches from Archaeology (Hebrew Bible Studies and Ancient Near East Studies, Worlds of the Ancient Near East and Mediterranean/WANEM). Sheffield.

68*

Ian Stern

Stern I., Alpert B. and Kloner A. 2016. Subterranean Complex 147 at Maresha: The Construction Phases of the Columbarium. ‘Atiqot 87:37–48.

Stern I., Sagiv N. and Alpert B. 2015. Subterranean Complex 90 at Maresha: An Incomplete Olive Press and Other Features. NGSBA Archaeology 3:161–211.

Tal O. 2003. On the Origin and Concept of the Loculi Tombs of Hellenistic Palestine. Ancient West and East 2:288–307.

Wolff S., Stern I. and Erlich A. 2018. Newly Discovered Tanit Pendant from Maresha. Revista Di Studi Fenici XLVI:29–42.

‫עורכים‬

‫אמיר גולני‬ ‫דניאל וורגה‬ ‫גונר להמן‬ ‫יאנה צ’חנובץ‬ ‫עריכה עברית‪:‬‬

‫צבי גל‬ ‫עריכה אנגלית‪:‬‬

‫אסף נתיב‬ ‫סדר‪ ,‬עיצוב והבאה לדפוס‬

‫הגר מימון‬ ‫תצלום עטיפה‬

‫בצד העברי‪ :‬מכלול מגורים תת‪-‬קרקעי בצומת שוקת‪ ,‬חפירתו של רון בארי‪ ,‬רשות העתיקות (צילום‪:‬‬ ‫חברת גריפין בע"מ)‬ ‫בצד האנגלי‪ :‬חלק ממכלול של גת‪ ,‬אשקלון אקוספורט‪ ,‬חפירתה של טלי אריקסון־גיני‪ ,‬רשות העתיקות‬ ‫(צילום‪ :‬דוידה אייזנברג־דגן)‬ ‫© כל הזכויות שמורות לרשות העתיקות‬ ‫ת"ד ‪ ,586‬ירושלים ‪91004‬‬ ‫‪ISBN 978-965-406-733-1‬‬

‫‪EISBN 978-965-406-739-3‬‬

‫הודפס בדיגיפרינט זהב בע"מ‪ ,‬תשפ"א ‪2021‬‬

‫תוכן עניינים‬

‫דבר העורכים‬

‫‪5‬‬

‫המנזרים הביזנטיים בצפון הנגב ושילובם במערך הכלכלי האזורי‬

‫‪7‬‬

‫מאמרים בעברית‬ ‫דניאל וורגה‬ ‫עלייתו ושקיעתו של ענף גידול היונים במדבר הארץ־ישראלי – סקירה גיאוגרפית‪,‬‬

‫‪19‬‬

‫היסטורית וארכיאולוגית‬ ‫יותם טפר‬ ‫צפון הנגב בשלהי העת העתיקה‪ :‬מרכזים עירוניים‪ ,‬מרחבים חקלאיים ותהליכי שינוי‬

‫‪43‬‬

‫– בין המקומי לגלובלי‬ ‫גדעון אבני‬ ‫ממשית – תגליות בעיר ובסביבתה בעקבות סקר חדש‬

‫‪61‬‬

‫עפר שיאון ושושנה ישראלי‬ ‫כפר מערות החוואר בחורבת קומרן‬

‫‪81‬‬

‫חיים כהן‪ ,‬בועז לנגפורד‪ ,‬רועי פורת ועמוס פרומקין‬ ‫החרותת על השביל‪ :‬מוטיבים נוצריים לאורך דרכי צליינים באומנות הסלע של הנגב‬

‫‪99‬‬

‫ליאור שווימר וסקוט בקינג‬ ‫ההתיישבות הכפרית מדרום לרהט בשלהי התקופה הביזנטית ובתקופה האסלאמית‬

‫‪115‬‬

‫הקדומה‬ ‫אלנה קוגן־זהבי‬ ‫חפורים בלס – מבט מחודש על הבנת החללים התת־קרקעיים בתקופה הכלקוליתית‬ ‫בצפון הנגב‬ ‫יעל עבאדי־רייס‬

‫‪133‬‬

‫תופעת קומות המרתף במאה הו' לסה"נ בבקעת באר שבע – החפירות באתר 'קמפוס‬

‫‪153‬‬

‫צפון' כמקרה מבחן‬ ‫דוידה אייזנברג־דגן‬

‫מאמרים באנגלית‬ ‫החיים הטובים‪ :‬עדויות לייצור יין וגארום בחווה רומית קדומה ומנזר ביזנטי מדרום‬

‫‪7‬‬

‫לאשקלון‬ ‫טלי אריקסון־גיני‬ ‫ואסלום האזור‬ ‫מסגד ובית חווה מהתקופה האסלאמית הקדומה בנחל פחר (רהט) ִ‬

‫‪25‬‬

‫הכפרי‬ ‫יוחנן (ג'ון) זליגמן ושחר צור‬ ‫"העולם התחתון" של שפלת יהודה בתקופת הברונזה הקדומה ג'‪ :‬היבטים חברתיים־‬

‫‪41‬‬

‫כלכליים‪ ,‬פוליטיים וסמליים לשימוש במרחבים תת־קרקעיים‬ ‫אהובה סיון מזרחי‪ ,‬יצחק פז ויובל יקותיאלי‬ ‫ניצול ושימוש חוזר של מערכות תת־קרקעיות במרשה בתקופה ההלניסטית‪:‬‬ ‫מחשבות ראשוניות‬ ‫איאן שטרן‬

‫‪51‬‬

‫‪5‬‬

‫דבר העורכים‬

‫בימים אלו אנו מציינים ‪ 17‬שנים לכנס המשותף של מרחב דרום ברשות העתיקות ולמחלקה למקרא‪,‬‬ ‫ארכיאולוגיה והמזרח הקדום באוניברסיטת בן־גוריון בנגב‪ .‬האירוע השנתי של "כנס דרום" היה החלוץ‬ ‫במסורת רבת שנים של כנסים משותפים לרשות העתיקות ולמוסדות האקדמיים בישראל‪" .‬כנס דרום"‬ ‫הוא תוצר של שיתוף פעולה הדוק וארוך שנים‪ ,‬שתוצאותיו ניכרות בשילובם של בוגרי המחלקה במרחב‬ ‫דרום בפרט‪ ,‬וברשות העתיקות בכלל‪ .‬זו השנה הרביעית שאנו מביאים לדפוס לקט מן המחקרים אשר‬ ‫הוצגו בכנס הנוכחי כדי להפיץ את הידע לקהילת החוקרים וחובבי הארכיאולוגיה‪ .‬במחקרים המובאים‬ ‫כאן‪ ,‬אנו מציגים פרסומים ראשוניים במגוון נושאים של חוקרים ממגוון מוסדות ומסגרות העוסקים‬ ‫בחפירות ומחקרים בדרום הארץ‪ .‬כמו כן‪ ,‬אנו מעודדים את פרסום המחקרים גם בשפה האנגלית כדי‬ ‫להפיץ את המידע לקהל רחב יותר‪.‬‬ ‫בחלק הפותח של קובץ המאמרים בחרנו השנה להתמקד בהיבטים שונים הקשורים בעורף החקלאי‬ ‫של ערי צפון הנגב‪ .‬ראשית‪ ,‬נציג את מחקריהם של אנשי רשות העתיקות המתמקדים במנזרים‬ ‫הביזנטיים בצפון הנגב ושילובם במערך הכלכלי האזורי (ד' וורגה)‪ ,‬משם נעבור לסקירה גיאוגרפית‪,‬‬ ‫היסטורית וארכיאולוגית על עלייתו ושקיעתו של ענף גידול היונים במדבר הארץ־ישראלי (י' טפר)‬ ‫ולבסוף נקבל מבט מקומי וגלובלי על המרכזים העירוניים‪ ,‬המרחבים החקלאיים ותהליכי השינוי בצפון‬ ‫הנגב בשלהי העת העתיקה (ג' אבני)‪.‬‬ ‫בחלקו השני של קובץ המאמרים מוצגות חפירות ומחקרים נבחרים אשר נעשו לאחרונה בדרום הארץ‬ ‫על ידי חוקרי רשות העתיקות וחוקרים במחלקה למקרא‪ ,‬ארכיאולוגיה והמזרח הקדום באוניברסיטת‬ ‫בן־גוריון בנגב‪ .‬המאמרים עוסקים בקשת רחבה של נושאים‪ ,‬תקופות ושיטות מחקר הכוללים‪ :‬הצגה‬ ‫ראשונית של עדויות לייצור יין וגארום בחווה רומית קדומה ומנזר ביזנטי מדרום לאשקלון (ט' אריקסון־‬ ‫גיני‪ ,‬באנגלית)‪ ,‬תגליות בממשית ובסביבתה בעקבות סקר חדש (ע' שיאון וש' ישראלי)‪ ,‬כפר מערות‬ ‫החוואר בחורבת קומרן (ח' כהן‪ ,‬ב' לנגפורד‪ ,‬ר' פורת וע' פרומקין)‪ ,‬מוטיבים נוצריים לאורך דרכי צליינים‬ ‫באומנות הסלע של הנגב (ל' שווימר וס' בקינג)‪ ,‬ההתיישבות הכפרית מדרום לרהט בשלהי התקופה‬ ‫הביזנטית ובתקופה האסלאמית הקדומה (א' קוגן־זהבי) ומסגד ובית חווה מהתקופה האסלאמית‬ ‫האסלום של המרחב הכפרי (י' זליגמן וש' צור‪ ,‬באנגלית)‪.‬‬ ‫הקדומה בנחל פחר (רהט) ושאלת ִ‬ ‫בחלקו השלישי של קובץ המאמרים נתמקד בשימוש בתת־קרקע בדרום הארץ לאורך התקופות‬ ‫ונציג ארבעה מחקרים הדנים בתופעה זו באזורים ובסוגי מסלע שונים‪ ,‬מצפון הנגב ועד שפלת יהודה‪.‬‬ ‫מהתקופה הכלכוליתית מוצג מבט מחודש על הבנת החללים התת‪-‬קרקעיים בצפון הנגב (י' עבאדי־‬ ‫רייס)‪ ,‬מהברונזה הקדומה ג' נידונים היבטים חברתיים־כלכליים‪ ,‬פוליטיים וסמליים לשימוש במרחבים‬ ‫תת־קרקעיים של שפלת יהודה (א"ס מזרחי‪ ,‬י' פז וי' יקותיאלי‪ ,‬באנגלית)‪ ,‬מהתקופה ההלניסטית מוצג‬

‫‪6‬‬

‫הניצול והשימוש החוזר של מערכות תת‪-‬קרקעיות במרשה (א' שטרן‪ ,‬באנגלית) ומהתקופה הביזנטית‬ ‫עולה תופעת קומות המרתף במאה הו' לסה"נ בבקעת באר שבע (ד' אייזנברג־דגן)‪.‬‬ ‫ברצוננו להודות למחברים‪ ,‬לקוראי המאמרים‪ ,‬לד"ר צבי גרינהוט‪ ,‬ראש תחום פרסומים ולצוותו‪,‬‬ ‫ולצוותים של מרחב דרום ברשות העתיקות ושל המחלקה למקרא‪ ,‬ארכיאולוגיה והמזרח הקדום‬ ‫באוניברסיטת בן־גוריון בנגב על נכונותם ותרומתם להוצאת ספר זה‪.‬‬

‫המנזרים הביזנטיים בצפון הנגב ושילובם במערך הכלכלי האזורי‬ ‫דניאל וורגה‬ ‫רשות העתיקות‬

‫תקציר‬ ‫בצפון הנגב מוכרים מנזרים רבים מהתקופה הביזנטית‪ .‬חלק מהם ממוקמים צמוד ליישובים‪ ,‬או בתוכם‪,‬‬ ‫ואחרים במקומות מרוחקים מיישוב‪ ,‬אם כי סמוכים בדרך כלל לצירי דרכים‪ .‬חלק מן המנזרים נסקרו‪ ,‬אחרים‬ ‫תועדו חלקית ואחדים מהם נחפרו‪ .‬לא בכל המנזרים האלה מוצאים את כל המרכיבים הטיפוסיים למנזר‬ ‫סטנדרטי (כנסייה‪ ,‬מבנה מגורים לנזירים‪ ,‬חדר אוכל ועוד)‪ ,‬ובמקרים אחדים זיהויָם כמנזרים אינו ודאי בלא‬ ‫שיחפרו‪ .‬לעיתים‪ ,‬גם אלה שנחפרו‪ ,‬אך אין בהם עדות לכנסייה‪ ,‬קפלה קטנה או כתובת המציינת כי זהו מנזר‬

‫(דוגמת המנזר שנחפר בחורה) — זיהוים כמנזר אינו ודאי‪.‬‬

‫ברוב המנזרים שנחשפו היו גם מתקני תעשייה חקלאיים‪ ,‬בעיקר גתות וחדרי אחסון גדולים‪ .‬כל אלה מעידים‬ ‫על פעילות תעשייתית מעבר לנדרש לצרכים עצמיים‪ .‬רמז נוסף לכך הוא מוטיב הגפן השכיח ואף מרכזי‬ ‫ברוב רצפות פסיפס שנחשפו במנזרים‪ .‬נראה שלמנזרים היה תפקיד חשוב ומרכזי במערך הכלכלי האזורי‪,‬‬ ‫בעיקר בכל הקשור לייצור היין והמסחר בו‪ ,‬שהיו מהענפים הכלכליים העיקריים בדרום הארץ‪.‬‬

‫הקדמה‬ ‫בצפון הנגב ידועים לנו מנזרים רבים מהתקופה הביזנטית‪ .‬חלק מהם היו ממוקמים צמוד ליישובים או‬ ‫בתוכם‪ ,‬ואחרים במקומות מרוחקים מיישוב‪ ,‬אם כי סמוכים בדרך כלל לצירי דרכים‪ .‬חלק מן המנזרים‬ ‫נסקרו‪ ,‬אחרים תועדו בחלקם ואחדים מהם נחפרו‪ .‬לא בכל המנזרים נמצאו כל המרכיבים הטיפוסיים‬ ‫למנזר סטנדרטי‪ :‬כנסייה‪ ,‬מבנה מגורים‪ ,‬חדר אוכל ועוד‪ .‬במקרים אחדים‪ ,‬זיהוים כמנזרים אינו ודאי ללא‬ ‫חפירה ארכיאולוגית‪ .‬לעיתים‪ ,‬גם לאחר חפירת מכלולים כאלה זיהוים כמנזר אינו ודאי בהיעדר עדות‬ ‫לכנסייה‪ ,‬קפלה קטנה או כתובת המציינת שזהו מנזר‪ ,‬דוגמת זו במנזר שנחפר בחורה (להלן)‪.‬‬ ‫במנזרים חיו קהילות של נזירים על פי עיקרון נוקשה של תפילה ועבודה (‪ ;)Ora et Labora‬העבודה‬ ‫נעשתה בחדרי המנזר כמו בכל משק בית‪ :‬בישול‪ ,‬ניקיונות וכו'‪ ,‬או במשק החקלאי שסביב המנזר‪,‬‬ ‫אם היה כזה כזה‪ .‬במידה מסוימת ניתן להשוות את הפעילות של המנזר לפעילות של 'וילה כפרית'‬ ‫(‪ )villa rustica‬הרומית‪ .‬בחלק מן המנזרים היו מתקנים חקלאיים‪ ,‬בעיקר גתות‪ ,‬וחדרי אחסון גדולים‪.‬‬ ‫כל אלה מעידים על פעילות תעשייתית מעבר לנדרש לתצרוכת עצמית‪ .‬רמז נוסף לכך הוא שכיחותו‬ ‫הרבה והמרכזית של מוטיב הגפן ברצפות פסיפס שנחשפו ברוב המנזרים‪ .‬נראה שלמנזרים היה תפקיד‬

‫דניאל וורגה‬

‫‪9‬‬

‫מנזרי באר שבע‬ ‫באר שבע מוזכרת הן במקורות היסטוריים ואפיגרפיים רבים‪ ,‬הן במחקר הארכיאולוגי‪ .‬בין המקורות‬ ‫ההיסטוריים הראשיים נמצא הנוטיטיה דיגניטטום (‪ — )Notitia Dignitatum‬מסמך אימפריאלי רומי‬ ‫מתקופתו של הקיסר דיוקלטיאנוס (‪ 305–284‬לסה"נ)‪ ,‬ובו רשימה של בעלי תפקידים בכירים ויחידות‬ ‫צבא באימפריה הרומית ומקום מושבם‪ .‬במסמך זה צוין שיחידת פרשים מדלמטיה (‪Equites Dalmatae‬‬ ‫‪ )Illirian‬הייתה מוצבת בבאר שבע‪ .‬מקור חשוב נוסף הוא האונומסטיקון של אוסביוס‪ ,‬בישוף קיסריה‬ ‫והיסטוריון הכנסייה מהמאה הד' לסה"נ‪ .‬בפרק על ישוע‪ ,‬אוסביוס מתאר את באר שבע ככפר גדול‬ ‫שבו נמצא חיל מצב רומי גדול (‪ .)Notley and Safrai 2005:87–91‬כתביו של הנזיר והסופר הירונימוס‬ ‫(‪ )Jerome‬מליון‪ ,‬ששהה באזור זמן ממושך בסוף המאה הד' ותחילת המאה הה' לסה"נ‪ ,‬והכרוניקות‬ ‫של פסאודו־בישוף אוכריוס (‪ )Eucherius‬מהמאה הה' לסה"נ (‪ ,)Wilkinson 1977:54‬מוסיפים אף הם‬ ‫פיסות מידע על אודות באר שבע מהתקופות הרומית המאוחרת והביזנטית‪.‬‬ ‫בעדויות האפיגרפיות המזכירות את באר שבע שני פפירוסים מניצנה מתחילת המאה הז' לסה"נ‪,‬‬ ‫כתובות קבורה אחדות‪ ,‬והתיאור הגיאוגרפי של ארץ ישראל בפסיפס מדבא מן המאה הו' לסה"נ‪.‬‬ ‫יש לציין שהעיר באר שבע לא מופיעה במפת פויטינגר (‪ )Peutinger‬העתק מימי הביניים של מפה‬ ‫גיאוגרפית מהתקופה הרומית‪ .‬מקור אפיגרפי חשוב נוסף‪ ,‬המצביע על מרכזיותה של באר שבע במערך‬ ‫הצבאי והכנסייתי הביזנטי‪ ,‬הוא "האדיקטים של באר שבע" — לוחות שבהם נזכרים שמות הערים של‬ ‫שלוש הפרובינקיות של פלסטינה (פרימה‪ ,‬סקונדה וטרטיה)‪ ,‬וסכומי הכסף שתושביהן מחויבים לשלם‬ ‫לצבא‪ .‬שלושת שברי הלוחות נמצאו בבאר שבע; אחד על ידי סוחרים במאה הי"ט (‪,)Abel 1903:429‬‬ ‫השני בשימוש משני בבנייה של תעלת ניקוז מהתקופה העות'מאנית (‪ )Avi-Yonah 1944:201‬והשבר‬ ‫השלישי נחשף בחפירה של הכנסייה הגדולה‪ ,‬אף הוא בשימוש משני ברצפה מהתקופה האסלאמית‬ ‫הקדומה (גלעד ופביאן ‪ .)319:2008‬הלוחות מתוארכים למאה הו' לסה"נ‪ ,‬לימיו של הקיסר יוסטיניאנוס‬ ‫(‪ 565–527‬לסה"נ)‪ ,‬והם יועדו למפקד הצבא בכל פלסטינה (‪ )Dux Palestina‬שמפקדתו הייתה בבאר‬ ‫שבע (‪.)Di Segni 2004:148–151‬‬ ‫נוסעים מלומדים אחדים במאה הי"ט וראשית המאה הכ' ביקרו בבאר שבע ותיארו את השרידים‬ ‫העתיקים של העיר‪ ,‬ובעיקר מבני דת‪ :‬רובינסון ביקר בשנת ‪ ,)Robinson 1841:300–303( 1838‬זיצן בשנת‬ ‫אּבל הגיע בשנת ‪ ,)Abel 1903:429( 1903‬מוסיל בשנת ‪Musil 1907:63–( 1907‬‬ ‫‪ֶ ,)Seetzen 1854( 1854‬‬ ‫‪ )65‬ווולי ולורנס ביקרו בשנים ‪ .)Woolley and Lawrence 1914:107–111( 1915–1914‬ייתכן ששתי‬ ‫אּבל‪ ,‬הן אלה שנחשפו על ידי יעל‬ ‫הכנסיות שנראו בשטח בתחילת המאה הכ'‪ ,‬ומופיעות במפה של ֶ‬ ‫ישראלי‪ ,‬אז מנהלת המוזיאון העירוני של הנגב (ישראלי ‪ ,)1967‬ופטר פביאן מטעם רשות העתיקות (גלעד‬ ‫ופביאן ‪ .)72 :2008‬חפירה ראשונה נערכה בשנת ‪ 1967‬בצומת הרחובות דרך אילת ושדרות הנשיאים‪,‬‬ ‫ושנייה בשנת ‪ ,1994‬בקצה הדרומי־מזרחי של השוק הבדואי‪ ,‬בצומת הרחובות דרך אילת ודרך חברון‪.‬‬ ‫לכנסייה הראשונה (‪ 24 × 15‬מ') היו שלושה אפסיסים ורצפת אריחי שיש המונחת על תשתית אבן‬ ‫קירטון‪ ,‬שרק אחדים מהם שרדו באתרם‪ .‬על הקירות החיצוניים נראו סימני צבע המעידים על עיטור‬ ‫בפרסקאות‪ .‬מתחת לרצפת האפסיס המרכזי נחשפה רצפה קדומה יותר‪ ,‬העשויה אבנים בשיטת‬ ‫אופוס סקטילה במגוון צבעים‪ :‬לבן‪ ,‬שחור‪ ,‬ירוק ומעט אדום‪ .‬במרווח שבין שתי הרצפות נחשף קבר ובו‬ ‫שלד של ילד ללא ממצא נוסף‪ .‬מדרום למבנה המרכזי של הכנסייה נתגלו חדרים אחדים‪ ,‬שקירותיו‬ ‫של אחד מהם עוטרו בריבועי זכוכית בצבעים ירוק‪ ,‬כחול‪ ,‬צהוב ואדום‪ .‬שרידים אלה מלמדים שחדר‬

‫‪10‬‬

‫זה היה מעוטר בפסיפסים ובפרסקאות‪ .‬זיהוי של החופרת את המכלול כמנזר (ישראלי ‪ )29:1967‬זכה‬ ‫לתמיכתו של פיגוארס (‪ .)Figueras 1990:150‬על רצפת אחד החדרים התגלו מטבעות חרסים וכלי‬ ‫זכוכית שתוארכו לתקופה האומיית‪ .‬נראה כי לאחר שהמנזר חדל להתקיים נעשה במבנים שימוש‬ ‫בתקופה האסלאמית הקדומה‪.‬‬ ‫מנזר נוסף נחשף בשנת ‪ 1968‬בשוק העירוני‪ ,‬סמוך ומדרום־מערב לצומת הרחובות דרך חברון‬ ‫שאּבל זיהה‬ ‫ֶ‬ ‫ודרך אילת‪ ,‬על ידי רודולף כהן מטעם אגף העתיקות (כהן ‪ .)1968‬ייתכן שזהו המבנה‬ ‫ככנסייה בתחתית המפה שלו‪ .‬על פי תיאורו של כהן‪ ,‬הפסיפס שנחשף במנזר מעוטר במרכזו בדגמים‬ ‫גיאומטריים וסביבו מדליונים עשויים ענפי גפן ובתוכם בעלי חיים‪ ,‬שהבולטים בהם ג'ירפה‪ ,‬נמר‪ ,‬נחש‪,‬‬ ‫אריה‪ ,‬חזיר־בר וארנבת‪ .‬על פי סגנון השטיח אפשר לתארך את הפסיפס במידת מה של ביטחון למאה‬ ‫הו' לסה"נ‪ ,‬בדומה לפסיפסים באל־חמאם (בית שאן)‪ ,‬חר' שלאלה‪ ,‬חר' בית לויה‪ ,‬ח' מעון ואחרים‬ ‫(‪ .)Talgam 2014:86–94‬נוסף על רצפת הפסיפס‪ ,‬מתאר כהן חדרים מרוצפים בלוחות אבן‪ ,‬ועליהם‬ ‫כלי חרס המתוארכים לתקופה הביזנטית‪.‬‬ ‫בשנת ‪ 1994‬נחשפה בפינה הדרומית־מזרחית של השוק העירוני ומצפון־מערב לצומת הכבישים‬ ‫דרך אילת ודרך חברון‪ ,‬כנסייה שהייתה‪ ,‬ככל הנראה‪ ,‬הכנסייה המרכזית של באר שבע הביזנטית‬ ‫(גלעד ופביאן ‪ .)2008‬בחפירה‪ ,‬שנוהלה על ידי פטר פביאן‪ ,‬נחשפה כנסייה מלבנית (‪ 41 × 28‬מ')‬ ‫שחלוקתה הפנימית דמוית צלב (איור ‪ .)2‬הרצפה המקורית של הכנסייה רוצפה בשלמותה בפסיפסים‪.‬‬ ‫רוב השטיחים עשויים אבני פסיפס לבנות‪ ,‬ובכמה מקומות שולבו שטיחים צבעוניים‪ ,‬שעוטרו בדגמים‬ ‫גיאומטריים ובבעלי כנף‪ .‬בשלב מאוחר של המבנה הוסרו כל הפסיפסים‪ ,‬למעט השטיח שבסיטרה‬

‫איור ‪ .2‬הכנסייה ברובע ד' בבאר שבע‪ .‬מבט למזרח (צילום‪ :‬פטר פביאן)‪.‬‬

‫דניאל וורגה‬

‫‪11‬‬

‫הצפונית‪ ,‬ובמקומם הונחו אריחי שיש‪ .‬על פי כתובת שנחשפה בפסיפס בסיטרה הצפונית ובה מופיע‪,‬‬ ‫על פי מניין בית גוברין‪ ,‬התאריך ‪ 553/552‬לסה"נ‪ ,‬נראה שהכנסייה נבנתה בסוף המאה הה' או במחצית‬ ‫הראשונה של המאה הו' לסה"נ‪ .‬הכנסייה יצאה מכלל שימוש במהלך המאה הז' לסה"נ‪ ,‬אך חדרים‬ ‫אחדים שימשו בתקופה האסלאמית הקדומה למגוון מטרות‪ .‬נראה שבסוף המאה הח' לסה"נ המבנה‬ ‫נעזב סופית (גלעד ופביאן ‪.)321–320:2008‬‬ ‫מבנה נוסף‪ ,‬ככל הנראה מנזר‪ ,‬נחשף בשנת ‪ 1991‬בחורבת מטר בשכונת נווה זאב‪ ,‬כשני קילומטרים‬ ‫ממערב לשוק העירוני‪ ,‬וסמוך לגדה הצפונית של נחל באר שבע (גלעד‪ ,‬רוזן ופביאן ‪ .)1993‬בחפירות‬ ‫שניהלו יצחק גלעד וסטיב רוזן מטעם החוג לארכיאולוגיה של אוניברסיטת בן גוריון ופטר פביאן מטעם‬ ‫רשות העתיקות‪ ,‬נחשף מבנה גדול (‪ 25 × 16‬מ')‪ ,‬קירותיו נבנו אבני גזית מסותתות שאחדות מהן‬ ‫טויחו ונצבעו‪ .‬בכמה חדרים נתגלו ספסלים צמודים לקירות‪ .‬גושי פסיפסים רבים שנחשפו במילויים‬ ‫ובמפולות רומזים לכך שחלק ניכר מן המבנה רוצף בפסיפסים‪ ,‬אף כי חדרים אחרים רוצפו בלוחות‬ ‫אבן מהוקצעים‪ .‬בסיסי עמודים באתרם‪ ,‬שברי עמודים אחדים וגרם מדרגות שהתגלו באתר‪ ,‬מצביעים‬ ‫על כמה מפלסים במבנה ועל כך שהיה ככל הנראה בעל אופי ציבורי‪ .‬בשרידי המבנה מצבת קבורה‬ ‫ועליה כתובת ביוונית המציינת את שם הנפטר‪ ,‬סאאדלה‪ ,‬ואת השנה ‪ 538/537‬על פי מניין בית גוברין‬ ‫(‪ .)Eleutheropolis; Ustinova and Figueras 1996‬תכנית המבנה ולוחות אבן שעליהם צלבים‪ ,‬רומזים‬ ‫שהיה זה מנזר‪ .‬מכלול כלי החרס מתארך את המבנה למאה הו' לסה"נ‪ .‬בראשית התקופה האסלאמית‬ ‫הקדומה המבנה נהרס חלקית והפך לחווה חקלאית‪.‬‬

‫המנזר בגבעות בר‬ ‫מנזר קטן ממדים (‪ 33 × 33‬מ') נחשף בתחומי היישוב הקהילתי המודרני גבעות בר (פארן ‪)2009‬‬ ‫ממזרח לעיר רהט‪ ,‬באזור רווי בחוות חקלאיות מהתקופה הביזנטית (איור ‪ .)3‬המנזר תחום בקירות‬ ‫היקפיים וכולל מבנה מרכזי בחלקו הצפוני־מערבי שקירותיו השתמרו לגובה ניכר (‪ 2.0–1.4‬מ')‪ ,‬חצר‬ ‫מרכזית (‪ 9 × 5‬מ') שהכניסה אליה הייתה דרך פתח צר ממזרח ואגף שירותים בצדדיו המזרחי והדרומי‪.‬‬ ‫במרכז החצר נמצא שקע‪ ,‬ככל הנראה בור מים שקרס‪ .‬בקצה הצפוני־מזרחי של המנזר נחשפה גת‬ ‫תעשייתית‪ ,‬ששרדו ממנה משטח הדריכה המלבני ובור האיגום‪ .‬משטח הדריכה רוצף ודופן בלוחות‬ ‫אבן וקירותיו התוחמים השתמרו לגובה ‪ 0.5–0.4‬מ'‪ .‬חלק מלוחות האבן של רצפת המשטח נשדדו‪,‬‬ ‫אך טביעותיהם נותרו בטיח המשתפל במתינות דרומה‪ .‬תעלה הובילה את התירוש ממשטח הדריכה‬ ‫לבור האיגום‪.‬‬ ‫בחלק הצפוני של החצר היו שלושה חדרים סדורים בטור‪ ,‬החדר המרכזי שימש קפלה שהייתה‬ ‫מרוצפת בחלקה בפסיפס (‪ 2 × 2‬מ') ובו כתובת ביוונית המציינת את שמו של המנזר‪" ,‬בית מור"‪.‬‬ ‫מול הפתח המוביל לחדר המזרחי נמצא עיטור של צלב (פארן ‪ ,)2009‬ועיטורים נוספים הכוללים שני‬ ‫טווסים הפונים זה אל זה ובתווך אמפורה שממנה צומחת גפן‪ ,‬היוצרת חמישה מדליונים מאוכלסים‬ ‫בשתי שורות‪ .‬בשורה התחתונה נראה מימין חמור ומעליו ציפור שראשה מורד‪ .‬במדליון השמאלי‬ ‫שני סלי ענבים (או ככרות לחם) ובמדליון שמעליו דג‪ .‬בין הציפור לדג נמצא מדליון נוסף ובו דמות‬ ‫אדם בתנוחת תפילה (אורנט‪ .)orant ,‬הכתובת מציינת את הדיאקון ואב המנזר ‪ Selmon‬ואת השמות‪:‬‬ ‫‪ Selmon ,Fidos‬ו־‪ Zanis‬שאף לו תואר דתי (אפוקריסאריוס; ‪ .)apocrisiarius‬בשורה השלישית נאמר‬ ‫"יברך האל את הקוינוביון של בית מור [או בית מורסי] אמן" (פארן ‪ .)2009‬הממצא מהמנזר דל וכולל‬

‫‪12‬‬

‫איור ‪ .3‬המנזר בגבעות בר (צילום‪ :‬אמיל אלג'ם)‪.‬‬

‫כמות קטנה של שברי כלי חרס מסוף התקופה הביזנטית (המאות הו'–הז' לסה"נ) וכ־‪ 30‬מסמרי ברזל‬ ‫המעידים על קירוי עץ‪ ,‬וכן וו ברונזה לתליית מנורה‪.‬‬

‫המנזר בחורה‬ ‫מנזר נוסף נחשף בשוליים הדרומיים־מערביים של יישוב ביזנטי גדול בחורבת חור שעל חלקה בנויה‬ ‫העיירה חורה‪ .‬חורבה זו משתרעת על שתי גבעות מאורכות שכיוונן הכללי מזרח־מערב וגודלה כ־‪200‬‬ ‫דונם (פרץ ‪ .)2012‬היישוב הקדום באתר החל בתקופה הרומית‪ ,‬ככל הנראה בזיקה לביצור שנבנה‬ ‫בסוף המאה הא' לסה"נ‪ .‬ייתכן שביצור זה הוקם במסגרת הלימס בין עין גדי לקו החוף באזור עזה‪,‬‬ ‫אם כי החוקרים חלוקים על עצם קיומו של לימס זה (אבי יונה ‪ ;1984‬גיחון ‪ ;1975‬שצמן ‪Isaac ;1983‬‬ ‫‪ .)1990‬וולי ולורנס (‪ )Woolley and Lawrence 1914:48–49‬כותבים שחורבת חור נראתה כמו תל‬ ‫שבע‪ ,‬אך גדולה יותר‪ .‬היישוב הגיע לשיא התפתחותו‪ ,‬ככל הנראה‪ ,‬בתקופה הביזנטית‪ ,‬נסקרו מבנים‬ ‫ריבועיים מתקופה זו‪ ,‬שחלקם השתמר עד לגובה של מטר אחד‪.‬‬ ‫בקצה הצפוני־מזרחי של החורבה נראים שרידי כנסייה גדולה (‪ 51 × 21‬מ'; איור ‪ )4‬שמתארה‬ ‫בזיליקה‪ ,‬וסביבה חדרים אחדים (‪ .)Figueras 1995‬עוד נסקרו בסביבה עשרות בורות מים חצובים‬ ‫בסלע‪ ,‬רובם דמויי פעמון‪ .‬צמוד ליישוב נחשפו שתי חוות חקלאיות (עין גדי ‪ ;2000‬גוברין ‪ ;2002‬וורגה‬ ‫‪ ;2002‬כרמל ‪ ,)2009‬ויש להניח שקיימות נוספות כמותן שטרם התגלו‪.‬‬

‫דניאל וורגה‬

‫‪13‬‬

‫איור ‪ .4‬המנזר בחורה (צילום‪ :‬סקיי וויו בע"מ)‪.‬‬

‫המנזר (‪ 28 × 21‬מ') מחולק לאולמות שנבנו בציר מזרח־מערב‪ ,‬למעט חדר האוכל שנבנה בציר‬ ‫צפון־דרום‪ .‬בין האולמות בולטים אולם התפילה וחדר האוכל בשל גודלם והפסיפסים המרהיבים בהם‬ ‫רוצפו‪ .‬הקירות החיצוניים של המבנה השתמרו לגובה של עד שני נדבכים ונבנו מאבני צור וקירטון‪,‬‬ ‫מד ֶּבש‪.‬‬ ‫וביניהן אבנים קטנות ובוץ כחומר מליטה‪ .‬הקירות הפנימיים השתמרו לגובה של נדבך אחד ונבנו ֶ‬ ‫כל הקירות טויחו בטיח בצבע אפור בהיר‪.‬‬ ‫הכניסה למנזר הייתה דרך האגף המערבי שהשתמר באופן חלקי‪ ,‬וכלל שלושה חדרי שירות לפחות‬ ‫(‪ 6.5 × 5.0‬מ')‪ ,‬ואולי חדר נוסף שלא שרד‪ .‬החדרים רוצפו בפסיפס לבן שרובו נהרס על ידי מפולות‬ ‫שנוצרו בעקבות קריסתו של המבנה בסוף התקופה הביזנטית‪ .‬בקיר המערבי של המבנה ישנו פתח‬ ‫המוביל מאזור השירות לחצר מרכזית פתוחה שלא הייתה מרוצפת‪ ,‬אשר בשלב מאוחר בוטלה מסיבה‬ ‫לא ידועה‪ .‬הקיר שתחם את החצר מצפון נהרס כמעט לגמרי‪ ,‬כנראה כתוצאה מהתמוטטות בור מים‬ ‫שהיה בשטח זה‪ .‬שתי כניסות הובילו מהחצר אל אולם גדול ששימש כחדר אוכל (רפקטוריום; ‪× 5.5‬‬ ‫‪ 10.0‬מ')‪ ,‬ופשפש נוסף הוביל אליו מצפון‪ .‬האולם היה נמוך בכ־‪ 0.40‬מ' מחלקי המבנה האחרים‪ ,‬ולכן‬ ‫נוספו שתי מדרגות בכניסות מהחצר‪ .‬ממערב לחדר האוכל הייתה הקפלה‪ ,‬מדרום לו חדר נוסף‪ ,‬ואזור‬ ‫השירות ממערב לו‪.‬‬ ‫בחדר הראשי של המבנה (‪ 8 × 5‬מ') נמצאה הכתובת הראשית המציינת את תאריך בניית המנזר‪.‬‬ ‫אל החדר נכנסו מהחצר שמצפון לו‪ ,‬ומחדר נוסף ממערב לו‪ .‬בקצהו המזרחי נבנה אולם נוסף‪ ,‬ובו במה‬

‫‪14‬‬

‫איור ‪ .5‬הכתובת הדו־לשונית במנזר בחורה‪ .‬מבט למזרח (צילום‪ :‬ניקי דוידוב)‬

‫מוגבהת בכ־‪ 0.15‬מ' שסורג הפריד ביניהם‪ .‬הבמה הייתה קרובה לפני השטח המודרניים ונהרסה כמעט‬ ‫כליל‪ ,‬ולכן לא ניתן לדעת אם היה בחדר אפסיס פנימי בקצהו המזרחי‪ .‬נראה ששני החדרים הללו היו‬ ‫חדר התפילה והקפלה של המנזר‪ .‬חדר נוסף (‪ 6 × 4‬מ')‪ ,‬אולי מבואה‪ ,‬היה ממערב לחדר התפילה‪,‬‬ ‫ואליו נכנסו מחוץ למבנה מדרום‪ .‬במרכז החדר נחפר בור מלבני (‪ 2.5 × 1.2‬מ')‪ ,‬ככל הנראה קבר שפונה‬ ‫לאחר הקריסה החלקית של המבנה‪ .‬בחדר זה נחשפה כתובת דו לשונית‪ :‬יוונית ופלסטינית נוצרית‬ ‫(‪ ;Christian Palestinian‬איור ‪ ,)5‬אשר מרמזת על היות המנזר שייך לזרם הנסטוריאני (‪Vainstub,‬‬ ‫‪.)Sokoloff and Varga 2017‬‬ ‫לא מן הנמנע שלמנזר היו מבנים נלווים נוספים ומתקני תעשייה חקלאית אשר לא שרדו‪ .‬היעדר חדרי‬ ‫מגורים של הנזירים יכול להיות תוצאה של הרס שעברה סביבת המנזר‪ ,‬בעיקר בעשורים האחרונים‪.‬‬ ‫עם זאת‪ ,‬אפשר שהנזירים התגוררו ביישוב שבחורבת חור הגובלת במנזר‪ ,‬תופעה שזוהתה במנזרים‬ ‫באזור כרמיאל בגליל (‪.)Ashkenazi and Aviam 2014‬‬

‫מנזרים נוספים‬ ‫מספר מכלולי מבנים שזוהו כמנזרים ידועים לנו על הדרך הראשית מהערבה לבאר שבע‪ .‬רוב‬ ‫מכלולים אלו לא נחפר‪ ,‬ולכן זיהוים כמנזרים אינו וודאי‪ .‬בח'ירבת כסייפה‪ ,‬יישוב מהתקופות הרומית‬ ‫המאוחרת והביזנטית‪ ,‬מוכרות שתי כנסיות במרכז האתר וכנסייה שלישית כ־‪ 150‬מ' מצפון לו (שמואלי‬ ‫‪ .)2012‬למרות שמרכז האתר לא נחפר מעולם נראה שהכנסייה הדרומית מבין השתיים הראשונות‪,‬‬ ‫הממוקמת בפאתי היישוב הביזנטי‪ ,‬הייתה חלק ממכלול מבנים — ככל הנראה מנזר‪ .‬בתל עירא נבנה‬ ‫על שרידי מצודה מתקופת הברזל מכלול מבנים מהתקופה הביזנטית‪ ,‬אשר מזוהה כמנזר (‪Beit-Arieh‬‬ ‫‪ .)1999:162‬המבנים כוללים קפלה‪ ,‬חצר ומספר חדרים‪ .‬על ראש הגבעה בחורבת סועה זוהה מכלול‬ ‫מבנים מהתקופה הביזנטית הכולל כנסייה גדולה (כ־‪ 40 × 20‬מ')‪ ,‬שלה פתח בצדה הצפוני המוגן על‬ ‫ידי מגדל רבוע איתן (‪ 8 × 8‬מ') ומספר מבנים סביבה (גוברין ‪ :2002‬אתר ‪ .)124‬ניתן לזהות את המכלול‬ ‫הזה כמנזר‪ .‬בתל משוש‪ ,‬שאף הוא ממוקם על גדות נחל באר שבע‪ ,‬על דרך המובילה מהערבה לבאר‬

‫דניאל וורגה‬

‫‪15‬‬

‫שבע דרך ממשית‪ ,‬נחשף מנזר (‪ 30 × 20‬מ') המתוארך לסוף התקופה הביזנטית‪ ,‬ובו חדרים אחדים‬ ‫סביב חצר מרכזית (‪ .)Aharoni, Fritz and Kempinski 1975:100–106‬המנזר נבנה בקצה הדרומי‬ ‫של שרידי היישוב הגדול מתקופת הברזל שהתקיים במקום (אהרוני ‪ .)1974‬הכנסייה ממוקמת באגף‬ ‫המזרחי של המנזר ותחתיה קריפטה ובה שבעה קברים‪ .‬על פי כתובות בשפה פלסטינית נוצרית‬ ‫שהתגלו בו‪ ,‬נראה שהמנזר היה שייך לזרם הנסטוריאני (אהרוני ‪ .)1975‬מנזר זה המשיך להתקיים‬ ‫בתקופה האומיית במאה הח' לסה"נ‪.‬‬

‫סיכום‬ ‫המנזרים בתקופה הביזנטית התקיימו על פי המקובל מתרומות מהקהילה‪ ,‬אף כי בדרך כלל לא היו‬ ‫תרומות אלו מקור ההכנסה היחיד שלהם‪ .‬ראשית‪ ,‬לא כל הנזירים היו עניים מבית; לעיתים היה מוצאם‬ ‫ממשפחות אמידות‪ ,‬והיה להם כסף ורכוש שאולי הגיעו איתם למנזר כתרומה‪ .‬שנית‪ ,‬העבודות במשק‬ ‫החקלאי סיפקו את צורכי המנזר‪ ,‬אך הייתה בהן גם תוספת הכנסה ברוכה‪ ,‬ולפעמים היו אף מקור‬ ‫ההכנסה העיקרי‪ .‬למנזרים אחדים היו שטחים נרחבים ובהם גידולי שדה רבים‪ ,‬מתקני תעשייה חקלאיים‬ ‫כגון גתות בעיקר‪ ,‬וגם עדרים‪ .‬מהגידולים השיגו יבולים גדולים מצורכיהם‪ ,‬וכך התעשרו המנזרים כפי‬ ‫שעשו בעלי חוות 'חילוניות'‪ .‬אכן‪ ,‬במקרים רבים קשה להבדיל בין מנזר לחווה חקלאית 'חילונית'‪.‬‬ ‫המנזרים בצפון הנגב לא היו יוצאי דופן במובן זה‪ ,‬למרות הקושי הרב בהבנה מלאה של תפקודם‪ .‬קושי‬ ‫זה נובע מרמת ההשתמרות הירודה של רוב המנזרים‪ ,‬ובעיקר בשל העובדה שחלקם הגדול טרם‬ ‫נחפר‪ .‬הגת שנחשפה במנזר בגבעות בר היא דוגמה טובה של ייצור עודף‪ ,‬כיוון שברור שיכולת הייצור‬ ‫של הגת גדולה מצריכת היין של המנזר הזעיר‪ ,‬שסביר להניח שחיו בו נזירים מעטים‪ .‬עדות נוספת‬ ‫לחשיבות ייצור היין הם האמפורות והגפנים המשמשים מוטיבים מרכזיים ברצפות פסיפס שנחשפו‬ ‫בשנים האחרונות בחדר האוכל של המנזר בחורה (וורגה ורסיוק ‪ )2018‬ובקפלה של המנזר בגבעות‬ ‫בר (פארן ‪ .)2009‬בחורה שרד רק מבנה אחד ולא ניתן לקבוע אם היה זה המבנה היחיד‪ ,‬או חלק‬ ‫ממכלול שלם ובו גם מתקנים חקלאיים‪ .‬גם בתל משוש לא השתמרה סביבת המנזר‪ ,‬ואין באפשרותנו‬ ‫לדעת האם היו סביבו מבנים נוספים‪ .‬נראה שכדי להשלים את התמונה הכוללת של מערך המנזרים‬ ‫ושילובו בכלכלת האזור‪ ,‬יש לחשוף מנזרים נוספים מבין אלו הידועים בצפון הנגב‪ .‬נראה שמנזרים אלו‬ ‫סחרו בתוצרי המשק שלהם בכפרים ובערי האזור‪ ,‬ובכך הפכו למרכיב חשוב בכלכלה האזורית‪ .‬מנזרי‬ ‫מדבר יהודה הקרובים לירושלים‪ ,‬התקיימו בעיקר מתרומות (‪ ,)Taxel 2009:196‬ואילו מנזרי צפון הנגב‬ ‫התקיימו במידה רבה מתוצרתם החקלאית‪ .‬לא מן הנמנע שתוצרי המנזרים נמכרו בשוקי באר שבע‪,‬‬ ‫העיר הגדולה בצפון הנגב באותה עת‪ ,‬ותרמו רבות לכלכלתה‪.‬‬

‫הפניות‬ ‫אבי יונה מ' ‪ .1984‬גיאוגרפיה היסטורית של ארץ ישראל‪ .‬ירושלים‪.‬‬ ‫אהרוני י' ‪ .1974‬תל משוש‪ .‬חדשות ארכיאולוגיות נב‪.37–34:‬‬ ‫אהרוני י' ‪ .1975‬תל משוש‪ .‬חדשות ארכיאולוגיות נו‪.42–40:‬‬ ‫גוברין י' ‪ .2002‬מפת נחל יתיר (‪ )139‬סקר ארכיאולוגי של ארץ ישראל‪ .‬ירושלים‪.‬‬

16

.166–149:‫ ארץ ישראל יב‬.‫ אתרי הלימס בנגב‬.1975 '‫גיחון מ‬ .89–88:104 ‫ חדשות ארכיאולוגיות – חפירות וסקרים בישראל‬.‫ חורבת מטר‬.1993 '‫ רוזן ס' ופביאן פ‬,'‫גלעד י‬ ‫ השרידים הארכיאולוגיים בבאר שבע מן האלף השישי‬,‫ שנות התיישבות‬7000 .2008 '‫גלעד י' ופביאן פ‬ .‫ באר שבע‬.‫לפני הספירה עד סוף האלף הראשון לספירה‬ .114–107:43 ‫ עתיקות‬.‫ חווה חקלאית בגבעת מחת־חורה‬.2002 '‫וורגה ד‬ .118–109:154 ‫ קדמוניות‬.‫ המנזר הביזנטי בחורה‬2018 '‫וורגה ד' ורסיוק ע‬ .30:‫ חדשות ארכיאולוגיות כד‬.1967 '‫ישראלי י‬ .16–14:‫ חדשות ארכיאולוגיות כז‬.‫ השוק הבדואי‬,‫ באר שבע‬.1968 '‫כהן ר‬ http:// )18.12.2008( 121 ‫ חדשות ארכיאולוגיות – חפירות וסקרים בישראל‬.‫ נחל שוקת‬,‫ חורה‬.2009 '‫כרמל ו‬ .)27.11.2020 ‫ (תאריך גישה‬www.hadashot-esi.org.il/report_detail.aspx?id=982&mag_id=115 http://www. )18.12.2008( 121 ‫ חדשות ארכיאולוגיות – חפירות וסקרים בישראל‬.‫ נחל פחר‬.2009 ‫פארן נ''ש‬ .)27.11.2020 ‫ (תאריך גישה‬hadashot-esi.org.il/report_detail.aspx?id=1018&mag_id=115 http://www. )27.11.2012( 124 ‫ חדשות ארכיאולוגיות – חפירות וסקרים בישראל‬.‫ חורה‬.2012 '‫פרץ א‬ .)27.11.2020 ‫ (תאריך גישה‬hadashot-esi.org.il/report_detail.aspx?id=2112&mag_id=119

.124–122:111 ‫ חדשות ארכיאולוגיות – חפירות וסקרים בישראל‬.‫ גבעת מחת‬.2000 '‫עין גדי מ‬ http:// )27.11.2012( 124 ‫ חדשות ארכיאולוגיות – חפירות וסקרים בישראל‬.‫ חורבת כסיף‬2012 .'‫שמואלי א‬ .)27.11.2020 ‫ (תאריך גישה‬www.hadashot-esi.org.il/report_detail.aspx?id=1942&mag_id=119

.32–3:30 ‫ בעיות הביטחון בדרום יהודה בתקופה שלאחר המרד הגדול קתדרה‬.1983 '‫שצמן י‬ Abel F.M. 1903. Inscriptions grecques de Bersabée. RB 12:425–430. Aharoni Y., Fritz V. and Kempinski A. 1975. Excavations at Tel Masos. Tel Aviv 2: 97–124. Ashkenazi J. and Aviam M. 2014. Small Monasteries in Galilee in Late Antiquity: The Test Case of Karmiel. In M. Ed Sartre, ed. Knowledge and Wisdom: Archaeological and Historical Essays in Honor of Leah Di Segni. Milano. Pp. 161–178. Avi-Yonah M. 1944. Other Studies. QDAP 10:201. Beit-Arieh I. 1999. Tel ʻIra:A Stronghold in the Biblical Negev. (Tel Aviv University Institute of Archaeology Monograph Series 15). Tel Aviv. Di Segni L. 2004. The Beer Sheva Tax Edict Reconsidered in Light of a Newly Discovered Fragment. SCI XXIII:132–158. Figueras P. 1990. Beer Sheba in the Roman–Byzantine Period. Boletin de la Asosiacion Española de Orientalistas XVI:135–162. Figueras P. 1995. Monks and Monasteries in the Negev Desert LA 45:401–450. Figueras P. 1996. New Greek Inscriptions from the Negev. LA 46:265–284. Isaac B. 1990. The Limits of Empire: The Roman Army in the East. Oxford. Musil A. 1907. Arabia Petraea II/1, Edom. Wien.

17

‫דניאל וורגה‬

Notley S. and Safrai Z. 2005. Eusebius, Onomasticon. Leiden. Robinson E. 1841. Biblical Research in Palestine, Mount Sinai and Arabia Petraea Vol. II. London. Seetzen U.J. 1854. Reisen durch Syrien, Palästina, Phönicien, die Transjordan-Länder, Arabia Petraea und Unter-Aegypten (4 vols.) Berlin. Talgam R .2014 Mosaics of Faith. Jerusalem. Taxel I. 2009. Khirbet Es-Suyyagh, a Byzantine Monastery in the Judean Shephelah. (Salvage Excavation Reports No. 6). Tel Aviv. Ustinova Y. and Figueras P. 1996. A New Greek Funerary Inscription from Beer Sheva. ʻAtiqot 28:167–170. Vainstub D., Sokoloff M. and Varga D. 2017. A New Christian Palestinian Aramaic Inscription in a Mosaic Pavement at Hura, Israel. Journal of Oriental Studies 129:279–285. Wilkinson J. 1977. Jerusalem Pilgrims before the Crusades. Warminster. Woolley C.L. and Lawrence T.E. 1914. The Wilderness of Zin. London.

‫עלייתו ושקיעתו של ענף גידול היונים במדבר הארץ־ישראלי –‬ ‫‪1‬‬ ‫סקירה גיאוגרפית‪ ,‬היסטורית וארכיאולוגית‬ ‫יותם טפר‬ ‫רשות העתיקות; המכון לארכיאולוגיה על שם זינמן‪ ,‬אוניברסיטת חיפה‬

‫תקציר‬ ‫מתקנים תת־קרקעיים לגידול יונים המוכרים בשפלת יהודה בזיקה לאתר ההלניסטי במרשה (בית גוברין)‪,‬‬ ‫הם פן אחד בהתפתחותה של פרנסה חקלאית מתמחה מגידול יונים בארץ־ישראל‪ .‬מגדלי היונים שנבנו על‬ ‫הקרקע בארמונותיו של הורדוס בתקופה הרומית‪ ,‬הם היבט נוסף של תופעה זו‪ ,‬ובמחקר מקובלת הטענה כי‬ ‫גידול יונים למזון‪ ,‬פולחן‪ ,‬זיבול וטיוב השדות‪ ,‬מלווה את פעילות האדם תקופות היסטוריות ממושכות גם מחוץ‬ ‫לגבולות הארץ‪ .‬במהלך השנים האחרונות נחפרו ברחבי הנגב מבנים עגולים ורבועים שנבנו על פני הקרקע‪,‬‬ ‫ולהם קירות פנימיים צולבים‪ .‬בחלקם שרדו גם כוכים ובמיעוטם תועדה שכבת זבל יונים‪ ,‬כולל עצמות יונים‪.‬‬ ‫אלו מצטרפים למאסף גדל והולך של מתקנים שזוהו כשובכי יונים במדבר הארץ־ישראלי‪.‬‬ ‫מגדלי היונים שהתגלו במרחב הכפרי סביב היישובים החקלאיים שבטה וחורבת סעדון שבהר הנגב‪ ,‬הם מן‬ ‫הדוגמות הדרומיות ביותר המוכרות לנו עד כה‪ .‬מתקנים נוספים מוכרים במרחב גיאוגרפי גדול‪ ,‬במדבר ובספר‬ ‫המדבר הארץ־ישראלי‪ .‬מתקנים אלו הוקמו למן התקופה הרומית‪ ,‬אך מרביתם תוארכו לתקופה הביזנטית‬ ‫ומיעוטם המשיכו לשמש עד ראשית התקופה האסלאמית הקדומה‪ .‬בכל אחד מהם ניתן היה לגדל אלפי‬ ‫יונים ולהפיק בכל שנה למעלה מעשר טונות זבל‪ .‬ידוע כי זבל עופות בכלל ויונים בפרט‪ ,‬הוא העשיר והאיכותי‬ ‫בעולם החי‪ ,‬ונעשה בו שימוש מסורתי נרחב לטיוב שטחי חקלאות‪ ,‬נוסף על השימוש ביונים כמזון ולפולחן‪.‬‬ ‫מאפייניהם של המתקנים ביישובי הנגב שונים מאלה שבשפלת יהודה ובארמונותיו של הורדוס‪ .‬לפי מיקומם‬ ‫בשטחי החקלאות ומחוץ ליישובים‪ ,‬אנו מעריכים כי מטרתם העיקרית הייתה הפקת זבל ששימש לטיוב‬ ‫שדות‪ ,‬מטעים וכרמים‪ .‬במאמר נציג נתונים על אודות למעלה מעשרים מתקנים לגידול יונים בנגב‪ .‬תובנות‬

‫‪ 1‬המאמר הוא חלק ממחקר נרחב יותר הנערך מזה למעלה משלושה עשורים‪ .‬ראשיתו בעבודה משותפת עם‬ ‫יגאל טפר שהיה מהראשונים שזיהו את הקולומבריה החצובים בשפלת יהודה כמתקנים לגידול יונים (במסגרת‬ ‫סקר מערכות המסתור בשפלת יהודה‪ ,‬בשיתוף עמוס קלונר ז"ל ויובל שחר)‪ .‬המשכו‪ ,‬בחבלי ארץ שונים כחלק‬ ‫ממחקר שנערך באוניברסיטת תל אביב‪ ,‬בתמיכתם של ישראל רול ז"ל ובנימין איזק (הוועדה לחקר הכבישים‬ ‫הרומיים בארץ־ישראל)‪ .‬חקר מתקני גידול היונים בנגב החל ביוזמתו של יזהר הירשפלד ז"ל‪ ,‬שזיהה שובך‬ ‫בשבטה (ר' גם באומגרטן תשס"ה)‪ .‬בהמשך זוהו מתקנים נוספים גם באתרים אחרים‪ .‬לאחרונה‪ ,‬השלמנו את‬ ‫עיבוד הממצאים מהשובך בשבטה‪ ,‬ונחפרו שובכים גם בחורבת סעדון במסגרת מחקר שנערך במשותף עם גיא‬ ‫בר‪-‬עוז‪ ,‬מטעם המכון לארכיאולוגיה על שם זינמן באוניברסיטת חיפה (לפרטים נוספים ר' הערות ‪ 9 ,7‬להלן)‪.‬‬ ‫המידע על אודות כמה מן השובכים מפורסם כאן בעברית לראשונה‪.‬‬

‫‪20‬‬

‫עלייתו ושקיעתו של ענף גידול היונים במדבר הארץ־ישראלי – סקירה גיאוגרפית‪ ,‬היסטורית וארכיאולוגית‬

‫ראשונות העולות ממחקרנו תורמות גם להבנת המרחב הכפרי החקלאי של הארץ‪ ,‬ולתהליך עלייתו ושקיעתו‬ ‫של ענף גידול היונים במדבר הארץ־ישראלי‪.‬‬

‫הקדמה‬ ‫הנגב‪ ,‬הערבה ומדבר יהודה הם חלק מרצועת המדבריות העולמית‪ .‬גבולם מצפון נתחם בקו הצחיחות‪,‬‬ ‫שבו כמות המשקעים עולה על ‪ 200‬מ"מ בממוצע רב־שנתי‪ .‬קו זה‪ ,‬שמיקומו משתנה מעת לעת‪ ,‬נמשך‬ ‫מצפון ים המלח לכיוון דרום‪ ,‬תוחם את שולי בקעות ערד ובאר שבע‪ ,‬ונמשך בגבול השפלה וההר דרך‬ ‫דרום מישור החוף עד חוף הים התיכון במערב‪ ,‬מדרום לעזה‪ .‬באזורים אלו המשקעים בעונת החורף‬ ‫הקצרה מועטים‪ ,‬החורף נוח יחסית‪ ,‬אך הקיץ חם ויבש מאוד‪ ,‬הטמפרטורה גבוהה מאוד והאקלים‬ ‫מדברי או צחיח (איור ‪ .)1‬במאמר זה נתמקד בנגב‪ ,‬אזור המשתרע מדרום לקו הצחיחות ומתאפיין גם‬ ‫במיעוט מעיינות ונביעות‪ ,‬בהשוואה לאזורים הנחותים טופוגרפית של מדבר יהודה והערבה‪ .‬בשוליים‬ ‫הצפונים של הנגב (שיפולי הר יתיר ושפלת יהודה) ובצפון־מערבו של מדבר יהודה נמשכת רצועה‬ ‫צרה המוגדרת מבחינה גיאוגרפית כספר המדבר‪ .‬רצועה זו מהווה חיץ דינמי בין האזור האקלימי הים‬ ‫תיכוני הלח‪ ,‬לבין חבלי הארץ המדבריים והיבשים‪ .‬הצמחייה בשטחים אלו מוגדרת על גבול האזור‬ ‫האירנו־טורני‪ .‬החבל הסהרו־ערבי שמדרום צחיח יותר‪ ,‬כולל את מרבית שטחם של מדבריות הארץ‬ ‫ומציב אתגר ליישובי קבע ולפרנסה מחקלאות (אבן ארי‪ ,‬שנן ותדמור ‪Zohary 1962; Srebro ;1980‬‬ ‫‪.)and Soffer 2011‬‬ ‫חוקרים ונוסעים שביקרו בנגב כבר בשלהי המאה הי"ט תיארו את שרידי היישובים העתיקים ואת‬ ‫שטחי החקלאות האינטנסיביים שהוכשרו בוואדיות שסביבם‪ .‬מקובלת הסברה כי מערכות יישוביות‬ ‫חקלאיות שהוקמו באזור בהיקף כה רחב הן תוצר של מדיניות מכוונת‪ ,‬שהניעה אנשים לעיסוק‬ ‫בחקלאות באזורי שוליים דווקא (‪ 2.)Rubin 1996; Shereshevski 1991‬את זמנה של התבססות היישוב‬ ‫הכפרי־חקלאי בנגב ובעיקר את התפשטותו להר הנגב‪ ,‬יש לתארך רק לאחר שהאזור סופח לאימפריה‬ ‫הרומית‪ ,‬בראשית המאה הב' לסה"נ‪ ,‬וביתר שאת רק לאחר ארגונה מחדש של האימפריה‪ ,‬בימיהם‬ ‫של דיוקלטיאנוס ותיאודוסיוס‪ ,‬במאה הד' לסה"נ‪ .‬חדירת הנצרות והתהוות תנאים ביטחוניים ופוליטיים‬ ‫יציבים‪ ,‬הניעו את תהליכי ההתיישבות בתקופה זו ואפשרו את שגשוגה בתקופה הביזנטית (רובין‬ ‫תשנ"א‪ ;54–46:‬צפריר תשמ"ג; צפריר ‪Mayerson 1985:75–79 ;Isaac 1998a:414; ;380–359:1982‬‬ ‫‪ .)Isaac 1998b:146‬הנחה נוספת שהתקבעה במחקר היא כי בשלהי השלטון הביזנטי וביתר שאת‬ ‫בראשית התקופה האסלאמית הקדומה‪ ,‬חלה דעיכה הדרגתית ולאחריה קריסה ונטישה של יישובי הנגב‬ ‫(נגב תשנ"ג)‪ .‬בהקשר זה טען היימן להופעתו של גל התיישבות נוסף בתקופה האסלאמית הקדומה‪,‬‬ ‫שהשתרע מדרום לגבול ההתפשטות החקלאית הביזנטית‪ ,‬ושיאו בהר הנגב המרכזי (‪.)Haiman 1995‬‬ ‫אבני הרחיב את היריעה‪ ,‬הציע המשכיות במערכת היישובית הכפרית בנגב וטען לקריסתה ההדרגתית‬ ‫לא לפני המאה הי"א לסה"נ (‪.)Avni 2014‬‬

‫‪ 2‬מאמר זה עוסק במתקנים חקלאיים לגידול יונים‪ ,‬שתוארכו בחפירות ארכיאולוגיות לתקופות הרומית והביזנטית‪,‬‬ ‫ומיעוטם גם לראשית התקופה האסלאמית הקדומה‪ .‬אין המאמר סוקר את תולדות התיישבות האדם במדבר‬ ‫הארץ־ישראלי במשך תקופות אחרות (ר' להלן‪ ,‬הערה ‪.)4‬‬

‫יותם טפר‬

‫‪21‬‬

‫איור ‪ .1‬ארץ־ישראל ורצועת המדבריות העולמית (משמאל)‪ .‬הנגב ואזור המחקר (באדום) על גבי מפת אזורי‬ ‫הצמחייה‪ .‬קו הצחיחות (‪ 200‬מ"מ) מסומן בין הים התיכון לצפון מדבר יהודה (מימין)‬ ‫(על פי ‪.)Zohary 1962; Soffer and Srebro 2011‬‬

‫קידר (תשי"ט‪ )230–203:‬מיפה לראשונה את מערכות החקלאות הקדומה בנגב‪ ,‬ותיארך אותן‬ ‫לתקופה הביזנטית‪ .‬שטחים אלו נסקרו בחלקם ובהדרגה במפעל הסקר הארכיאולוגי של ישראל‪.‬‬ ‫כך‪ ,‬לדוגמה‪ ,‬נסקרו השטחים סביב שבטה (באומגרטן תשס"ה) וחורבת סעדון (רובין ‪ .)2017‬סקרים‬ ‫מפורטים נערכו גם סביב חלק מהיישובים; כך‪ ,‬לדוגמה‪ ,‬סקר מאירסון את שרידי החקלאות באזור‬ ‫ניצנה (‪ )Mayerson 1962‬וקלונר (‪ )1975‬חקר את המערכות סביב ממשית‪ .‬מחקרים שבהם נעשה‬ ‫שימוש בשיטות מיפוי ותיעוד מתקדמות נערכו לאחרונה סביב יישובים נוספים בנגב‪ ,‬והרחיבו את‬ ‫ידיעותינו על אודות המערכות החקלאיות הנרחבות שם (רחובות בנגב – דהרי ושיאון ‪ ;2017‬חורבת‬

‫‪22‬‬

‫עלייתו ושקיעתו של ענף גידול היונים במדבר הארץ־ישראלי – סקירה גיאוגרפית‪ ,‬היסטורית וארכיאולוגית‬

‫סעדון – ‪ ;Sion and Rubin 2020‬ממשית – שיאון וישראלי‪ ,‬כרך זה)‪ .‬במחקרים ארכיאולוגיים המשלבים‬

‫סקר‪ ,‬מיפוי וחפירות הצבענו על שרידי חקלאות אינטנסיבית ומתמחה‪ ,‬כמו זו בשבטה (‪Hirschfeld‬‬

‫‪ .)and Tepper 2006‬בהמשך‪ ,‬זיהינו מערכות קטנות של חקלאות מי נגר הכוללות תלוליות‪ ,‬סכרים‪,‬‬ ‫בורות‪ ,‬מגדלי שדה ושובכי יונים‪ .‬ממחקרים שנערכו בשבטה ובחורבת סעדון עולה‪ ,‬כי מערכות אלו‬ ‫פעלו בשיאן בתקופה הביזנטית‪ ,‬ופסקו לפעול בראשית המאה הז' לסה"נ (שבטה – ‪Tepper, Porat‬‬ ‫‪ ;and Bar-Oz 2020‬חורבת סעדון – ‪ .)Tepper et al. 2018‬ממחקר נוסף שנערך בשטחי החקלאות‬ ‫הקדומה בנגב נראה כי הסכרים שהוקמו בידי חקלאי העת העתיקה בערוצים ומערך איסוף המים‬ ‫והקרקע מהמדרונות‪ ,‬אפשרו חקלאות קיום בסיסית‪ ,‬עד ימינו אנו (‪.)Avni, Porat and Avni 2019‬‬ ‫גידול יונים בדרום הלבנט החל בתקופה ההלניסטית (המאה הג' לפסה"נ)‪ .‬מתקנים תת־קרקעיים‬ ‫(קולומבריה) בהיקף נרחב תועדו בשפלת יהודה שמצפון לנגב‪ ,‬ובמחקר התקבלה הטענה כי ייעודן‬ ‫המרכזי של היונים היה לפולחן‪ .‬שובכי יונים במגדלים שנבנו על פני הקרקע מוכרים בארמונותיו של‬ ‫הורדוס באתרי מדבר יהודה שמצפון לנגב‪ ,‬כחלק מפעילותו של המלך‪ ,‬ובמקורות הובלטה חשיבות‬ ‫גידול היונים שם לצורכי נוי‪ ,‬כחלק מהנוף בארמון (ר' בהרחבה טפר יגאל תשמ"ו)‪ .‬במחקר קודם‬ ‫הצענו הבחנה בין מתקנים תת־קרקעיים שנבנו במרתפי מבנים בתוך היישובים‪ ,‬לבין מתקני השובכים‬ ‫שהוקמו כמבנים עצמאיים‪ ,‬מחוץ לתחום היישוב ובקרבה לשטחי החקלאות (טפר ‪ .)2007‬מעניין‪ ,‬כי‬ ‫עד לפני כשני עשורים בלבד שובכי היונים הבודדים שתועדו בגבולו הצפוני של הנגב ובמדבר יהודה‪,‬‬ ‫היו ידועים רק בשני אתרים‪ :‬באבו ח'ף שבהר יתיר ובמצדה שבמדבר יהודה‪ .‬לפי הממצא הארכיאולוגי‬ ‫‪3‬‬ ‫שעלה מחפירתם תוארכו המתקנים בשני האתרים לתקופה הרומית (זיסו תשנ"ז)‪.‬‬ ‫הד להיקף גידול היונים בתקופה הרומית נמצא בתיאוריהם של היסטוריונים אחדים בני התקופה‪.‬‬ ‫כך‪ ,‬אצל וארו מהמאה הא' לפסה"נ‪ ,‬כחלק ממדריך חקלאי מפורט שבו תיאור של שיטות גידול יונים‬ ‫והגדרת חשיבות זבל היונים לחקלאות (‪ ,)Varro, Rerum Rusticarum 3:7‬ואצל קולומלה (‪Columella,‬‬ ‫‪ .)De Re Rustica 8:3–5‬במקורות ארץ־ישראליים בני התקופה הרומית מתואר גידול יונים ביישובים‬ ‫יהודיים בארץ כענף פרנסה‪ ,‬ומצטיירת תמונת גידול היונים בשובכים‪ ,‬בעיקר בזיקה לקורבן יחיד בבית‬ ‫המקדש (טפר יגאל תשמ"ו)‪ .‬בתקופות מאוחרות יותר ועד העת החדשה‪ ,‬מוכרות עדויות אתנוגרפיות‬ ‫לגידול יונים בשובכים בשיטות מסורתיות‪ ,‬לפיהן הייתה זו פרנסה רווחת בארצות דוגמת מצרים‪ ,‬ירדן‬ ‫ואיראן (פרס)‪ .‬השובכים נבנו על פני הקרקע לצד חוות חקלאיות ושטחי עיבוד‪ .‬במבנים אלה שוכנות‬ ‫להקות של מאות‪ ,‬ולעיתים גם אלפי יונים‪ ,‬שגודלו למאכל אך בעיקר לצורך הפקת זבל (‪Haag-‬‬ ‫‪ .)Wackernahel 1998:44–50, 132–147; Zissu 2000:620–624‬ידוע כי זבל היונים הוא העשיר בעולם‬ ‫החי בשל ערכים גבוהים של זרחן (‪ ,)Phosphorus; P‬אשלגן (‪ )Potassium; K‬וחנקן (‪,)Nitrogen; N‬‬ ‫וזמינותם לצמח‪ .‬מכאן חשיבותו הרבה בעיקר עבור מטעים‪ ,‬כרמים וחקלאות שלחין (הורביץ ‪;1966‬‬

‫‪ 3‬במצדה נחפרו וזוהו שלושה מתקנים‪ ,‬שניים רבועים המשולבים בחומה‪ ,‬ואחד עגול הניצב כמבנה עצמאי;‬ ‫שלושתם תוארכו לתקופה ההרודיאנית (‪ .)Netzer 1991:370–373, 636–638‬מיקומו של המתקן העגול בשטח‬ ‫פתוח ובקרבה למנזר והשרידים שנמצאו בחפירתו‪ ,‬העלו את הסברה כי היה בשימוש מאוחר ואולי אף נבנה‬ ‫בתקופה הביזנטית‪ .‬לכך טרם נמצא אישוש במחקר (גיא שטיבל ויאנה צ’חנובץ‪ ,‬מידע בע"פ)‪ .‬נציין כי המתקן‬ ‫שנחפר בזיקים שמצפון לרצועת עזה (זיסו תשנ"ה) ומתקנים נוספים בדרום הר חברון (בץ תשנ"ז‪ ,)4:‬מזוהים‬ ‫כמתקנים תת־קרקעיים וחורגים גיאוגרפית מתחום מחקרנו‪.‬‬

‫יותם טפר‬

‫‪23‬‬

‫פליקס ‪ .)116–91:1963‬שובך ממוצע שבו להקה של כ־‪ 1000‬יונים (כ־‪ 500‬זוגות) מסוגל לספק‬ ‫בשנה לפחות ‪ 10‬טונות של זבל יונים‪ .‬לפי חישוב של כ־‪ 10‬ק"ג זבל בשנה לעץ‪ ,‬כמות כזו מספיקה‬ ‫לטייב את בתי הגידול של כ־‪ 1000‬עצי מטע או גפנים (טפר יגאל תשמ"ו; ‪ .)Tepper 2007‬לאור זאת‪,‬‬ ‫מתבהרת חשיבות זבל היונים בטיוב גידולים חקלאיים‪ ,‬בעיקר באזורים שבהם הקרקע ענייה בחומרים‬ ‫אורגניים (‪ 4.)Tepper et al. 2017‬לאחרונה נמצא כי תחום תפוצתם הידוע של השובכים בספר המדבר‬ ‫ובנגב רחב יותר‪ ,‬והם תוארכו‪ ,‬בחלקם‪ ,‬גם לתקופה הביזנטית (יתיר – בץ תשס"ז; שבטה – באומגרטן‬ ‫תשס"ה; ‪.)Hirschfeld and Tepper 2006‬‬ ‫במאמר זה נתמקד במרחב המשתרע בין רהט‪/‬להבים בצפון־מערב‪ ,‬בקעת ערד בצפון־מזרח‪ ,‬דימונה‬ ‫בדרום־מזרח ושבטה בדרום־מערב‪ .‬העיר באר שבע‪ ,‬השוכנת על גבול הצחיחות (‪ 200‬מ"מ) בחלקו‬ ‫הצפוני־מערבי של האזור הנבדק‪ ,‬מהווה עבורנו נקודת ייחוס גיאוגרפית‪ .‬באזור זה נוסדו ושגשגו במהלך‬ ‫התקופה הרומית (המאות הב'–הד' לסה"נ) ובעיקר בתקופה הביזנטית (המאות הד'–הז' לסה"נ) ערים‪,‬‬ ‫כפרים וחוות במערך יישובי מפותח‪ .‬מערך זה השתנה במהלך התקופה האסלאמית הקדומה (המאות‬ ‫‪5‬‬ ‫הז'־הט' לסה"נ)‪ .‬במרחב זה תועדו גם בורות מים‪ ,‬סכרים ומתקנים חקלאיים‪ ,‬לרבות שובכי יונים‪.‬‬ ‫שובכי יונים זוהו עד לאחרונה בעיקר לפי צורתם העגולה או הרבועה‪ ,‬ולפי קירות פנימיים צולבים‬ ‫בחללם הפנימי‪ .‬במחקר לא תמיד התקבל זיהוי זה והערכות אחרות ניתנו באשר לתיפקודם או ייעודם‬ ‫של המתקנים הללו (לקבורה וכמגדלי שמירה; טפר יגאל תשמ"ו‪ .)183–181:‬במתקנים בודדים כמו‬ ‫אלו במצדה ואבו ח'ף שנזכרו לעיל‪ ,‬ובמתקנים בבאר הלמות‪ ,‬כסייפה‪ ,‬חורבת סעדון ושבטה שיתוארו‬ ‫בהמשך‪ ,‬זוהו כוכים בנויים בקירותיהם הפנימיים‪ ,‬ששימשו להערכתנו לקינון יונים‪ .‬זהו‪ ,‬אם כן‪ ,‬אמצעי‬ ‫נוסף לזיהוי המתקנים‪ .‬נוסף על המאפיינים האדריכליים בארבעת המתקנים האמורים זוהתה בהם שכבה‬ ‫עשירה בחומר אורגני‪ ,‬ובה גם עצמות יונים ושכבות זבל של יונים המאששות את זיהוים של מתקנים אלו‬ ‫כשובכים‪ .‬נציין כי עצמות יונים‪ ,‬המשמשות בידינו כלי חשוב לזיהוי‪ ,‬תוארו גם במתקנים נוספים שבהם‬ ‫לא תועדה בחפירה הארכיאולוגית שכבת זבל‪ ,‬דוגמת אלה בגן הזואולוגי בבאר שבע‪ ,‬ברמת בקע ובנאות‬ ‫חובב (להלן)‪ .‬אולם‪ ,‬תיעוד עצמות היונים במתקנים דורש תיארוך מוחלט שלהן כדי לדייק ככל האפשר‬

‫‪ 4‬גידול יונים בעת החדשה נבדק במסגרת מחקר קודם‪ .‬זני יונים שהותאמו לגידול במתקן ובתנאים מלאכותיים‪,‬‬ ‫מסוגלים לקיים עד ‪ 11‬מחזורי רבייה בשנה ולהטיל שתי ביצים כל פעם‪ .‬כל יונה מסוגלת לייצר כ־‪ 10‬ק"ג זבל‬ ‫בשנה וצורכת בתנאי גידול אלו כ־‪ 150‬גרם מזון ביום‪ .‬גידול יונים בשיטות מסורתיות נבדק בשנות ה־‪ 80‬של‬ ‫המאה שעברה בשובך בעמק פאיום במצרים‪ .‬בשובך זה טופלה להקה שמנתה כ־‪ 1500‬יונים‪ ,‬ובמהלך שנה‬ ‫אחת נאספו ממנו כ־‪ 15‬טונות זבל ששימש לזיבול גידולים בשדות חקלאיים‪ ,‬וכ־‪ 4000‬גוזלים ששווקו לבשר‪.‬‬ ‫בשובך בודד שהוקם בצפון עבר הירדן ותועד לאחרונה‪ ,‬טופלו מאות יונים וכמות הזבל שהן הפיקו הייתה דומה‬ ‫— כ־‪ 10‬ק"ג בשנה ליונה‪ .‬הזבל נמהל בחביות עם מים והתמיסה המרוכזת שימשה לטיוב הקרקע בבוסתן‬ ‫סמוך (טפר ‪.)155–152:2007‬‬ ‫ ‪ 5‬במרחב המוגדר לעיל (איורים ‪ )2 ,1‬נסקרו במסגרת סקר ישראל ‪ 28‬מפות סקר‪ ,‬מיעוטן פורסמו כספרים‪,‬‬ ‫ומרביתן מקוונות (מפות‪ ;183–166 ;179–162 ;175–158 ;145–130 ;141–126 :‬על אלה נוספות שמונה מפות‬ ‫שטרם נסקרו)‪ .‬פרסום מפות אלו כולל סקירות גיאוגרפיות‪ ,‬היסטוריות ותיאורי אתרי יישוב‪ ,‬לרבות עשרות‬ ‫מתקנים ושרידי חקלאות במרחב הכפרי (ר' אתר הסקר הארכיאולוגי של ישראל‪ ,‬רשות העתיקות‪http:// :‬‬ ‫‪ .)survey.antiquities.org.il/#/‬במגבלות המוכרות של נתוני סקר ארכיאולוגי‪ ,‬מאסף הנתונים ממרחב זה‬ ‫מצביע על פריחה יישובית מובהקת שהחלה בתקופה הרומית‪ ,‬התרחבה משמעותית בתקופה הביזנטית ודעכה‬ ‫במהירות בתקופה האסלאמית הקדומה‪.‬‬

‫‪24‬‬

‫עלייתו ושקיעתו של ענף גידול היונים במדבר הארץ־ישראלי – סקירה גיאוגרפית‪ ,‬היסטורית וארכיאולוגית‬

‫בהגדרת תקופת השימוש של היונים במתקן‪ .‬תיארוך בשיטת פחמן ‪ 14‬של עצמות יונים (בחורבת סעדון)‬ ‫ולשלשת יונים (בשבטה) ממפלסי חיים בשני מתקנים שזוהו כשובכים‪ ,‬תומך בהצעתנו לזיהוי המתקנים‬ ‫כולם ולתיארוך תקופת השימוש האחרונה בהם לשלהי התקופה הביזנטית (‪Hirschfeld and Tepper‬‬ ‫‪ 6.)2006:113–114; Ramsay and Tepper 2010; Ramsay et al. 2016; Tepper et al. 2018‬הדגימות‬ ‫מהשובכים בשבטה ובחורבת סעדון שמאפשרות הן זיהוי טיפולוגי־אדריכלי הן תיארוך כרונולוגי‪ ,‬מעטות‬ ‫יחסית ושימשו עבורנו נקודת התייחסות למתקנים נוספים‪ .‬בשל מגבלות המחקר המסתמך על חפירת‬ ‫מתקנים (שבהם הממצא המתארך דל יחסית)‪ ,‬המתועדים לעיתים קרובות בחפירות הצלה‪ ,‬נבחנו‬ ‫מתקנים נוספים שבהם היו תנאים המאפשרים את זיהוים האדריכלי‪ .‬שובכים אלו יתוארו להלן מצפון־‬ ‫מערב לדרום־מזרח‪ ,‬ותיארוכם כאן הוא כפי שנמסר בידי חופריהם (איור ‪ .)2‬בסיכום יודגשו מאפייני‬ ‫השובכים כפי שעולה ממחקרנו ותיבחן תופעת שובכי היונים בנגב‪ ,‬היקפה‪ ,‬משמעותה ותרומתה להבנת‬ ‫תהליכים יישוביים במרחב הכפרי באזור זה‪.‬‬

‫תיאור שובכי היונים‬

‫‪7‬‬

‫נחל גרר‬

‫מדרום־מזרח לרהט וכ־‪ 13‬ק"מ מצפון לבאר שבע‪ ,‬נחשפו יסודותיו של מגדל עגול המזוהה כשובך‬ ‫יונים (איור ‪ .)1:2‬הקיר ההיקפי בנוי אבני קירטון (כ־‪ 5.8‬מ' קוטר חיצוני‪ 4.5 ,‬מ' קוטר פנימי)‪ ,‬וקירותיו‬ ‫שרדו לגובה ‪ 0.5‬מ'‪ .‬רצפת המבנה עשויה אדמת לס חומה מהודקת‪ ,‬ומעליה חומר גירי כתוש‪ .‬קירות‬ ‫פנימיים צולבים מחלקים את חלל המבנה לארבעה חדרים‪ .‬בחפירה תועדו שברי כלי זכוכית מהתקופה‬ ‫הביזנטית‪ ,‬שברי כלי חרס מהתקופה האסלאמית הקדומה ושבר של סורג או חלון מאבן גיר‪ .‬המתקן‬

‫ ‪ 6‬במחקר שתוצאותיו טרם פורסמו (‪ )Yan et al. Forthcoming‬תוארכו עצמות יונים משובכים נוספים בנגב וצפונו‪.‬‬ ‫‪ 7‬מתקנים רבים נחפרו בשנים האחרונות במרחב דרום של רשות העתיקות‪ .‬ברצוני להודות לחופרות ולחופרים‬ ‫שהזמינו אותי לחפירותיהם‪ ,‬שיתפו בממצאים והסכימו לפרסומם כאן‪ ,‬לעיתים טרם השלמת פרסום ראשוני‬ ‫או סופי‪ :‬לשירה בלוך (באר הלמות–הרשאה ‪ ;)A-8642‬לדוידה אייזנברג־דגן (נחל בקע‪ ,‬באר שבע – הרשאה‬ ‫‪ ;)A-7658‬לסבטלנה טליס (נאות חובב – הרשאה ‪ ;)A-7175‬לאילן פרץ (נחל גרר – הרשאות ‪;A-6284/6283‬‬ ‫חורבת בליעס‪ ,‬בשותפות עם נועה שאול – הרשאה ‪ ;)A-5901‬לנוח מיכאל (באר שבע‪ ,‬מבואה דרומית –‬ ‫הרשאה ‪ ;A-8125‬עבור מידע מחורבת עמרה – חפירת גיל טהל‪ ,‬הרשאה ‪ ;A-1977‬וכן על המידע מחפירתו‬ ‫של ולדה כרמל בתל רוש – הרשאה ‪ ;)A-7084‬לפדריקו קוברין (הגן הזואולוגי‪ ,‬באר שבע – הרשאה ‪;)A-7494‬‬ ‫לאלכס פרייברג (חורבת כסיף – הרשאות ‪ .)A-6316 ,A-6645‬ברצוני להודות גם למיכל עירון וליהודה גוברין‪,‬‬ ‫מהמכון לארכיאולוגיה מקראית בהיברו יוניון קולג'‪ ,‬ירושלים‪ ,‬על מידע מחפירת ההצלה בבאר הלמות (רישיון‬ ‫‪ ;)B-487‬ליהודה גוברין על מידע (בע"פ) על אודות מתקן בחורבת חורה‪ ,‬לבועז זיסו (תשנ"ז) על מידע על‬ ‫אודות מתקני אבו ח’ף ולגיא שטיבל ויאנה צ’חנובץ על חידושים בחקר מתקני מצדה‪ .‬החפירה בשבטה (רישיון‬ ‫‪ )G-8‬נוהלה בשותפות עם יזהר הירשפלד ז"ל מטעם המכון לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית של ירושלים‪.‬‬ ‫החפירה בחורבת סעדון (רישיון ‪ )G-30‬נערכה בשותפות עם גיא בר־עוז‪ ,‬מטעם המכון לארכיאולוגיה על שם‬ ‫זינמן באוניברסיטת חיפה ובמימון נשיונל ג'יאוגרפיק‪ .‬רבים מהמחקרים שפורסמו בהמשך לחפירת השובכים‬ ‫משבטה ומחורבת סעדון וניתוח ממצאיהן נערכו בשותפות עם קבוצת המחקר לחקר קריסת החברה הביזנטית‬ ‫בנגב‪ ,‬בראשותו של גיא בר־עוז‪ ,‬מטעם המכון לארכיאולוגיה על שם זינמן באוניברסיטת חיפה‪ ,‬במימון הקרן‬ ‫האירופית למחקר (מענק מס' ‪ )6484279‬והקרן הישראלית למדע (מענק מס' ‪ ;340–14‬לפרסומים נוספים ר'‬ ‫בהערה ‪ 9‬להלן)‪ .‬האיורים והציורים למאמר זה הוכנו על ידי ספיר עד‪ .‬לכולם תודה רבה‪.‬‬

‫יותם טפר‬

‫‪25‬‬

‫איור ‪ .2‬מיקום אתרי השובכים הנזכרים במאמר‪ .1 :‬נחל גרר; ‪ .2‬חורבת רוש; ‪ .3‬חורה; ‪ .4‬באר הלמות; ‪ .5‬כסייפה;‬ ‫‪ .6‬חורבת עמרה; ‪ .7‬באר שבע (הגן הזואולוגי); ‪ .8‬באר שבע (מבואה דרומית); ‪ .9‬נחל בקע (באר שבע‪ ,‬דרום);‬ ‫‪ .10‬נאות חובב (רמת חובב); ‪ .11‬חורבת בליעס (צומת הנגב); ‪ .12‬חורבת סעדון; ‪ .13‬שבטה (שרטוט‪ :‬ספיר עד)‪.‬‬

‫נבנה בשולי גבעת לס‪ ,‬מעל גדת נחל גרר‪ ,‬כ־‪ 20‬מ' בלבד מבית חווה ובקרבת מבנה נוסף המזוהה‬ ‫כמסגד‪ ,‬שתוארכו בחפירה לתקופה האסלאמית הקדומה (פרץ ‪ .)2015‬לדעתנו‪ ,‬ניתן להציע לתארך‬ ‫את השובך לתקופה הביזנטית‪ ,‬ושימוש משני מאוחר במבנה (לא בהכרח בייעודו המקורי) בתקופה‬ ‫האסלאמית הקדומה (דיון להלן)‪ .‬כשני קילומטרים מזרחה‪ ,‬במעלה נחל גרר‪ ,‬נסקר בית חווה נוסף‪ ,‬שם‬ ‫תועדו חרסים מהתקופה הביזנטית‪ .‬מצפון ובקרבת החווה תועד בסקר מבנה עגול נוסף (‪ 4‬מ' קוטר)‪,‬‬ ‫שזוהה אף הוא כשובך (סונטג ‪.)2011‬‬ ‫חורבת רוש‬

‫על גבעה גירנית ממזרח ללקיה ולחורבת רוש וכ־‪ 9‬ק"מ מצפון־מזרח לבאר שבע‪ ,‬נחשפו יסודות של‬ ‫מגדל עגול הבנוי אבני גיר מהוקצעות‪ ,‬שזוהה כשובך יונים (כרמל־ניקולסקי ‪ ;2014‬איור ‪ .)2:2‬המבנה‬ ‫מושתת על הסלע; הקיר ההיקפי‪ ,‬המטויח בחלקו מבחוץ‪ ,‬שרד לגובה ‪ 0.5‬מ' (‪ 6.5‬מ' קוטר חיצון‪ ,‬כ־‪4.6‬‬ ‫מ' קוטר פנימי)‪ .‬קיר מחיצה פנימי מחלק אותו לשני חדרים שווים בגודלם‪ ,‬שרצפתם לא השתמרה‪.‬‬ ‫בחפירת המבנה תועדו חרסים המתוארכים לתקופה הביזנטית‪ .‬בקרבת מקום תועדו גת‪ ,‬מאגר מים‬ ‫וחווה שתוארכו גם הם לתקופה הביזנטית‪.‬‬

‫‪26‬‬

‫עלייתו ושקיעתו של ענף גידול היונים במדבר הארץ־ישראלי – סקירה גיאוגרפית‪ ,‬היסטורית וארכיאולוגית‬

‫חורה‬

‫בשוליים הדרומיים של הר יתיר‪ ,‬כ־‪ 10‬ק"מ מצפון־מזרח לבאר שבע‪ ,‬תועד בסקר מתקן עגול שזוהה‬ ‫כשובך (גוברין תשנ"ב; מידע בע"פ; איור ‪ .)3:2‬הקיר ההיקפי שלו בנוי מאבנים קטנות ובינוניות (כ־‪8.5‬‬ ‫מ' קוטר חיצוני‪ ,‬כ־‪ 7‬מ' הקוטר פנימי)‪ .‬קיר חלוקה פנימי תועד במערבו ונראה כי חלל המבנה היה‬ ‫מחולק בקירות צולבים פנימיים לארבעה חדרים‪ .‬גוברין (תשנ"ב‪ :‬אתר ‪ )63‬תיאר יישוב מרכזי סמוך‬ ‫ובו סמטאות ומבנים‪ ,‬כולל כנסייה ומנזר‪ ,‬ששגשג בתקופה הביזנטית‪ .‬מצפון־מערב ובקרבת מקום‬ ‫לאתר זה חפר וורגה (‪ ;2015‬כרך זה) מנזר נוסף ותיארכו לשלהי המאה הו' לסה"נ‪ .‬בסקר שערך גוברין‬ ‫מדרום־מזרח לחורה זוהו מבנים עגולים נוספים (גוברין תשנ"ב‪ :‬אתרים ‪.)196 ,187‬‬ ‫באר הלמות‬

‫מדרום לערוץ נחל פטיש‪ ,‬ממזרח לאופקים וכ־‪ 10‬ק"מ מצפון־מערב לבאר שבע‪ ,‬נחפרו חמישה‬ ‫מבנים עגולים שזוהו כשובכי יונים (איור ‪ .)4:2‬מתוך אלה נחפרו ארבעה מבנים הסמוכים זה לזה בשולי‬ ‫גבעה שעל גדת הערוץ (כ־‪ 9‬מ' קוטר חיצוני‪ ,‬כ־‪ 7.5‬מ' קוטר פנימי)‪ .‬קירותיהם ההיקפיים (‪ 0.8‬מ' רוחב)‬ ‫נבנו מאבני גיר וחלוקי נחל‪ ,‬ועליהם אבני כורכר מהוקצעות‪ .‬למתקנים קירות פנימיים צולבים‪ ,‬הבנויים‬ ‫באופן דומה ומחלקים את החלל לארבעה חדרים‪ .‬פתחים בנויים ששרדו במבנה אחד (‪ 0.6‬מ' גובה‬ ‫לפחות)‪ ,‬מאפשרים מעבר בין החדרים‪ .‬רצפות השובכים ששרדו בחלקן עשויות אדמת לס מהודקת‪.‬‬ ‫הממצא הקרמי כולל שברי כלי חרס המתוארכים לתקופה הביזנטית‪ ,‬ובהם בעיקר קנקנים וצינורות‬ ‫חרס‪ ,‬וכן פכית תמימה שתועדה על רצפת השובך הצפוני‪ .‬בשניים מהשובכים תועדו עצמות יונים על‬ ‫גבי הרצפה‪ ,‬ובשובך אחד תועדו בקיר הפנימי כוכים בנויים רבועים‪ ,‬ששימשו לקינון היונים‪ .‬נראה כי‬ ‫שברי לבנים צרופות שנמצאו בחפירה מעידים על שילוב לבנים בקירות השובך‪ ,‬ושברי טיח מעידים כי‬ ‫המבנים טויחו בפן החיצון‪ .‬שובך חמישי (‪ 7‬מ' קוטר חיצוני‪ 5.8 ,‬מ' קוטר פנימי) נחפר כ־‪ 250‬מ' ממערב‬ ‫לשובכים שתוארו לעיל‪ .‬חלוקתו הפנימית ושיטת הבנייה של קירותיו דומים לממצא בשאר השובכים‬ ‫באתר‪ ,‬וכן מגוון כלי החרס שנאסף ותאריכו זהים‪ .‬באתר היישוב הסמוך התגלו מבנים‪ ,‬בורות וכלי חרס‬ ‫וצור המתוארכים למן התקופה הכלקוליתית עד התקופה הביזנטית (בלוך‪ ,‬הרשאה ‪ ;A-8642‬עירון‬ ‫וגוברין‪ ,‬הרשאה ‪.)B-487‬‬ ‫כסייפה‬

‫בשוליים הצפוניים־מערביים של בקעת ערד‪ ,‬מצפון־מערב לחורבת כסיף וכ־‪ 25‬ק"מ ממזרח לבאר‬ ‫שבע‪ ,‬תועדו מתקן תת־קרקעי המחולק לשניים‪ ,‬בור מים וקולומבריום (איור ‪ 8.)5:2‬המתקן חצוב ובנוי‬ ‫(כ־‪ 8.5 × 2.8‬מ' מידות פנימיות; ‪ 4.55‬מ' לפחות גובה השתמרות) ובקירותיו הבנויים אבני גיר מקומיות‪,‬‬ ‫נחשפו עשרות כוכים רבועים ומשולשים ששימשו לקינון היונים‪ .‬על גבי רצפת הסלע המוחלק נחשפה‬ ‫שכבת חומר כהה‪ .‬מחפירת הרצפה נאספו כלי חרס המתוארכים לתקופה הביזנטית ולראשית‬ ‫התקופה האסלאמית הקדומה‪ ,‬ומעט עצמות יונים‪ .‬בחורבה (כ־‪ 250‬דונם) שרידים המתוארכים למן‬

‫‪ 8‬אף שהמתקן נבדל משאר המתקנים הנזכרים במאמר זה‪ ,‬ולמרות צורתו‪ ,‬מיקומו בתת־הקרקע ותיארכו‬ ‫לתקופה האסלאמית הקדומה‪ ,‬כללנו אותו במאסף המתקנים המתוארים במאמר בזכות מיקומו הגיאוגרפי‬ ‫באזור המדברי‪.‬‬

‫יותם טפר‬

‫‪27‬‬

‫התקופה הרומית המאוחרת עד התקופה האסלאמית הקדומה (המאות הה'–הי' לסה"נ)‪ .‬בחפירות‬ ‫בדיקה ובסקרים תועדו באתר שלוש כנסיות‪ ,‬בית חווה‪ ,‬גת ומתקנים נוספים (פרייברג וטפר ‪.)2017‬‬ ‫חורבת עמרה‬

‫על גבי גבעות גיר מתונות ממערב לנחל בתרים‪ ,‬מצפון־מזרח לבאר שבע ובקרבתה‪ ,‬תועדו שלושה‬ ‫מבנים‪ ,‬מהם אחד עגול (שטח ‪ )C‬בקרבת חורבת עמרה (טהל ‪ ,167:1998‬איור ‪ ,)222‬ושניים רבועים‬ ‫(טרם פורסמו; שטח ‪ ,)D‬כמה מאות מטרים מצפון־מערב לאתר‪ ,‬שהוצע לזהותם כשובכי יונים (נוח‬ ‫מיכאל‪ ,‬מידע בע"פ; איור ‪ .)6:2‬המבנה העגול‪ ,‬שנחפר בחלקו‪ ,‬נבנה מאבני גיר מקומיות (‪ 0.8‬מ' רוחב‬ ‫הקירות; כ־‪ 7.5‬מ' קוטר חיצוני‪ ,‬כ־‪ 6‬מ' קוטר פנימי) ושרד לגובה ‪ 0.15‬מ' בלבד‪ .‬שני קירות צולבים‬ ‫מחלקים את החלל לארבעה חדרים שווים‪ .‬לא נחשפו פתחים ולא תועדה רצפה‪ .‬בחפירה נמצאו‬ ‫קנקנים‪ ,‬שתוארכו לתקופות הביזנטית והאסלאמית הקדומה (טהל ‪ ;167 :1998‬נוח מיכאל‪ ,‬מידע‬ ‫בע"פ)‪ .‬שני המבנים הרבועים סמוכים זה לזה ושיטת בנייתם דומה (כ־‪ 1‬מ' רוחב הקירות; מידותיהם‬ ‫החיצוניות ‪ 6.6 × 5.0‬מ'; ‪ 6 × 4‬מ' בהתאמה)‪ .‬קירות פנימיים צולבים מחלקים את החלל הפנימי שלהם‬ ‫לארבעה חדרים שווים‪ .‬לא נחשפו רצפות וגם לא פתחים במבנים ובין חדריהם הפנימיים‪ .‬הממצא‬ ‫מחפירתם מאפשר להציע תיארוכם לתקופה הביזנטית‪ ,‬המאות הה'–הו' לסה"נ (נוח מיכאל‪ ,‬מידע‬ ‫בע"פ)‪.‬‬ ‫בחורבת עמרה עצמה נחשפה כנסייה (שטח ‪ )A‬שתוארכה למאה הו' לסה"נ ומצפון־מערב לה בית‬ ‫חווה (שטח ‪ ,)E‬שלו שלושה שלבים שתוארכו לתקופות ההלניסטית‪ ,‬הביזנטית והאסלאמית הקדומה‬ ‫(טהל ‪ .)1998‬למרות הממצא המועט מחפירת השובכים (לעיל)‪ ,‬קרבתם לשני אתרים אלו תומכת‬ ‫בתיארוכם לתקופה הביזנטית‪.‬‬ ‫באר שבע (הגן הזואולוגי)‬

‫על גבי גבעת לס מתונה מדרום־מזרח לנחל סוללים‪ ,‬בקרבת באר שבע‪ ,‬נחפר מתקן עגול שזוהה‬ ‫כשובך יונים (‪ 9‬מ' קוטר חיצוני‪ 7.5 ,‬מ' קוטר פנימי; איור ‪ .)7:2‬קירותיו נבנו מאבני גיר מהוקצעות‪ .‬הקיר‬ ‫ההיקפי (‪ 0.85‬מ' רוחב) שרד לגובה ‪ 0.35‬מ'‪ ,‬וקירות צולבים פנימיים מחלקים את המבנה לארבעה‬ ‫חדרים‪ .‬על גבי הרצפה העשויה אבני גיר נמצאו עצמות יונים ושברי כלי חרס המתוארכים לתקופה‬ ‫הביזנטית‪ ,‬לרבות פכית תמימה ושברי צינורות חרס‪ .‬במפולות המבנה נמצאו גם מעט שברי כלי חרס‬ ‫המתוארכים לראשית התקופה האסלאמית‪ .‬בקרבת השובך נחפר מבנה בודד‪ ,‬ככל הנראה חלק מבית‬ ‫חווה סמוך‪ ,‬המתוארך אף הוא לתקופה הביזנטית (קוברין וטפר ‪.)2017‬‬ ‫באר שבע (מבואה דרומית)‬

‫על גדתו הדרומית של נחל באר שבע‪ ,‬מדרום לעיר‪ ,‬נחפרו שני מתקנים מעוגלים שזוהו כשובכי יונים‬ ‫(‪ 8.4‬מ' קוטר חיצוני‪ 6.25 ,‬מ' קוטר פנימי; איור ‪ .)8:2‬למתקן המערבי‪ ,‬שנחשף בשלמותו‪ ,‬קיר היקפי‬ ‫הבנוי מאבנים מקומיות (‪ 0.9‬מ' רוחב) ששרד לגובה ‪ 0.6‬מ'‪ .‬קירות צולבים מחלקים את המרחב הפנימי‬ ‫לארבעה חדרים‪ ,‬שרצפתם לא שרדה‪ .‬שברי טיח שתועדו בחפירה מעידים כי המבנה היה מטויח‪ ,‬ככל‬ ‫הנראה בפן החיצון‪ .‬המבנה המזרחי נחפר בחלקו ומצב השתמרותו ירוד יותר‪ ,‬אך נראה כי הוא דומה‬ ‫למבנה הראשון במידותיו ובשיטת הבנייה‪ .‬מעט שברי כלי חרס שנמצאו בחפירה מתארכים את בניית‬ ‫שני השובכים לתקופה הביזנטית (מיכאל וטפר בדפוס)‪ .‬בקרבת מקום נחפרו מתקנים ותעלות‪ ,‬כולל‬

‫‪28‬‬

‫עלייתו ושקיעתו של ענף גידול היונים במדבר הארץ־ישראלי – סקירה גיאוגרפית‪ ,‬היסטורית וארכיאולוגית‬

‫גת‪ ,‬שהיו ככל הנראה ממתקני בית חווה שתוארכה לפי ממצא כלי החרס לתקופה הביזנטית (חיימי‬ ‫‪.)2008‬‬ ‫נחל בקע (באר שבע‪ ,‬דרום)‬

‫באזור גבעות הלס מדרום לנחל באר שבע ומדרום־מערב לעיר נחפר מתקן מעוגל שזוהה כשובך יונים‬ ‫(‪ 4.2‬מ' קוטר חיצוני‪ ,‬כ־‪ 3‬מ' קוטר פנימי; איור ‪ .)9:2‬קירותיו נבנו מאבני קירטון והקיר ההיקפי שרד‬ ‫לגובה של כ־‪ 0.3‬מ'‪ .‬שברי טיח שנמצאו בחפירה מעידים כי הקיר היה מטויח בפן החיצוני‪ .‬המבנה‬ ‫נחלק לשני חללים שווים בשני קירות פנימיים קצרים וביניהם פתח‪ .‬רצפת המבנה עשויה מאדמת לס‬ ‫מהודקת‪ ,‬ועליה תועד בחפירה חומר אורגני רב‪ ,‬הכולל עצמות יונים ומכרסמים‪ .‬בקרבת השובך נחפר‬ ‫בית חווה ובו מבנה וחצרות‪ .‬ממצא כלי החרס מתארך את החווה והשובך לשלהי התקופה הביזנטית‬ ‫(אייזנברג־דגן ‪.)2017‬‬ ‫נאות חובב (רמת חובב)‬

‫על שלוחה בין שני ערוצים של נחל נעים שברמת חובב וכ־‪ 12‬ק"מ מדרום לבאר שבע‪ ,‬תועד מתקן‬ ‫מעוגל שזוהה כשובך (כ־‪ 7.4‬מ' קוטר חיצוני‪ ,‬כ־‪ 6.1‬מ' קוטר פנימי; איור ‪ .)10:2‬הקיר ההיקפי בנוי‬ ‫חלוקים ואבני גוויל (כ־‪ 0.8‬מ' רוחב) והוא שרד לגובה ‪ 0.45‬מ'‪ .‬קירות פנימיים צולבים מחלקים את‬ ‫חלל השובך לארבעה חדרים‪ ,‬ופתחים (‪ 0.55‬מ' רוחב) מאפשרים מעבר ביניהם‪ .‬רצפת השובך עשויה‬ ‫קרקע לס מהודקת‪ ,‬ועליה נאספו עצמות יונים ושברי כלי חרס המתוארכים לתקופה הביזנטית‪ .‬כמו‬ ‫כן נאספו קרמיקה מהתקופות האסלאמית הקדומה והעות'מאנית ועצמות בעלי חיים‪ ,‬המעידים על‬ ‫שימוש מאוחר במתקן (אם כי לא בהכרח בייעודו המקורי)‪ .‬בקרבת מקום תועד מתקן מעוגל נוסף‬ ‫(כ־‪ 6‬מ' קוטר פנימי) שחפירתו לא הושלמה‪ .‬סמוך לשני השובכים תועדו סכרים ובור מים שתוארכו‬ ‫לתקופה הביזנטית וכן קברים ומבנים‪ ,‬שתוארכו לתקופת הברזל ‪( 2‬טליס ‪.)2017‬‬ ‫חורבת בליעס (צומת הנגב)‬

‫על רמה נמוכה של סלע גיר ומחשופי צור‪ ,‬במקום שיובלים של נחל סכר מתנקזים לצפון‪ ,‬וכ־‪20‬‬ ‫ק"מ מדרום לבאר שבע‪ ,‬תועד מבנה עגול שזוהה כשובך (ולהערכת החופר‪ ,‬גם כמגדל תצפית; כ־‪7‬‬ ‫מ' קוטר חיצון‪ 5.5 ,‬מ' קוטר פנימי; איורים ‪ .)3 ;11:2‬הקיר ההיקפי בנוי אבנים מהוקצעות ואבני גוויל‬ ‫מלוכדות בטיט (‪ 0.8‬מ' רוחב)‪ ,‬והוא שרד לגובה ‪ 0.8‬מ'‪ .‬המבנה מחולק בקיר צולב לשני חדרים שווים‬ ‫ובמרכזו פתח המאפשר מעבר ביניהם‪ .‬הרצפה עשויה לס מהודק על גבי הסלע‪ ,‬ועליה נמצאו כתמי‬ ‫חומר אורגני‪ .‬שברי צינורות חרס ששימשו לקינון היונים נמצאו בחלל המבנה‪ ,‬במפולות וסביבו‪ .‬כמו‬ ‫כן נמצאו לוחות אבן שטוחים שאפשר כי שימשו לבניית כוכי היונים (ר' להלן בשובכי חורבת סעדון‬ ‫ושבטה)‪ .‬שברי 'קנקני עזה' שנמצאו בחפירה מתארכים המתקן לתקופה הביזנטית‪ .‬בקרבת מקום‬ ‫נחפר בחלקו בית חווה המתוארך לשלהי התקופה הביזנטית–ראשית התקופה האסלאמית הקדומה‪,‬‬ ‫ובערוץ למרגלות הגבעה תועדו סכרים (פרץ ושאול ‪.)2011‬‬ ‫חורבת סעדון‬

‫על גדת ערוץ המתנקז מערבה לנחל שונרה‪ ,‬באזור גבעות מתונות ובמרחק של כ־‪ 25‬ק"מ מדרום־‬ ‫מערב לבאר שבע‪ ,‬זוהו שלושה שובכי יונים (איור ‪ .)12:2‬הראשון הוא מבנה רבוע (‪ 5 × 5‬מ' מידות‬

‫יותם טפר‬

‫‪29‬‬

‫איור ‪ .3‬חורבת בליעס‪ ,‬מבט לצפון־מזרח‪ )1 .‬שובך שמיקומו מסומן בחץ; ‪ )2‬בור מים; ‪ )5–3‬סכרים‬ ‫(צילום‪ :‬סקיי וויו בע"מ)‪.‬‬

‫חיצוניות‪ 3.5 × 3.5 ,‬מ' מידות פנימיות; כ־‪ 0.7‬מ' עובי הקירות)‪ ,‬שגובה השתמרותו כ־‪ 1.5‬מ' מעל‬ ‫סביבתו‪ .‬בחתך שנחפר זוהו קירות צולבים המחלקים את המבנה לארבעה חדרים‪ ,‬שניים מהם נחפרו‬ ‫בחלקם‪ .‬חלקו התחתון בנוי מאבני גוויל מהוקצעות‪ ,‬ועל קירותיו הפנימיים שהיו מטויחים תועדה שורה‬ ‫של כוכים משולשים‪ ,‬שנבנו מלוחות אבן בגובה של כמטר מעל רצפת המבנה‪ .‬במפולות האבן בחלקו‬ ‫העליון של המבנה נאספו שברי צינורות חרס ששימשו לקינון היונים (איור ‪ .)4‬הרצפה עשויה שכבת לס‬ ‫מהודק ועליה תועדה שכבת חומר אורגני עשירה בשברים של ענפי עצים‪ ,‬ששימשו לקינון ולבנייה‪ .‬על‬ ‫גבי הרצפה נמצאה גם שכבה של זבל יונים עשירה בלשלשת יונים‪ ,‬ביצי יונים (לא תועדו כאן) עצמות‬ ‫יונים‪ ,‬כולל מספר יונים בארטיקולציה וממצא בוטני (איורים ‪ .)6 ,5‬שלוש עצמות יונה ממפלס החיים‬ ‫המאוחר במבנה תוארכו בשיטת פחמן ‪ 14‬לפרק זמן שאינו מאוחר לשלהי המאה הו' לסה"נ‪ .‬הממצא‬ ‫הבוטני העשיר משכבת הזבל כלל מגוון של צמחי תרבות ובר‪ .‬מעט כלי חרס ומטבעות מתארכים את‬ ‫הקמת השובך ומשך השימוש בו עד לנטישתו‪ ,‬לתקופה הביזנטית‪.‬‬ ‫המבנה השני עגול (‪ 6.2‬מ' קוטר חיצון‪ ,‬כ־‪ 4‬מ' קוטר פנימי; ‪ 1.1‬מ' עובי קירות) והוא השתמר לגובה‬ ‫של כ־‪ 2‬מ' מעל סביבתו‪ .‬במרכז המבנה עמוד בנוי (כ־‪ 2‬מ' קוטר)‪ ,‬ובינו ובין הקיר החיצוני מסדרון‬ ‫היקפי‪ .‬בחתך שנחפר במבנה עד רצפתו תועדה מפולת אבנים על גבי רצפת לס מהודקת‪ ,‬ובה שבר‬ ‫אבן שעליו חקוק צלב‪ .‬בקירות הפנימיים נחשפו שלוש–חמש שורות של כוכים משולשים הבנויים‬ ‫לוחות אבן שטוחים‪ ,‬ועל הקיר תחתם שרידי טיח‪ .‬מטבעות אחדים ומעט כלי חרס מאפשרים לתארך‬

‫‪30‬‬

‫עלייתו ושקיעתו של ענף גידול היונים במדבר הארץ־ישראלי – סקירה גיאוגרפית‪ ,‬היסטורית וארכיאולוגית‬

‫איור ‪ .4‬חורבת סעדון‪ .‬ציור וצילום של צינורות ששימשו לקינון היונים (ציור‪ :‬ספיר עד; צילום‪ :‬יותם טפר)‪.‬‬

‫יותם טפר‬

‫איור ‪ .5‬חורבת סעדון‪ )1 .‬שכבת זבל בשובך מרובע; ‪ )2‬שרידי יונה בארטיקולציה (צילום‪ :‬יותם טפר)‪.‬‬

‫איור ‪ .6‬חורבת סעדון‪ )1 .‬שכבת זבל יונים על רצפת השובך; ‪ )2‬לשלשת יונים;‬ ‫‪ )3‬גלעין אפרסק (צילום‪ :‬יותם טפר)‪.‬‬

‫‪31‬‬

‫‪32‬‬

‫עלייתו ושקיעתו של ענף גידול היונים במדבר הארץ־ישראלי – סקירה גיאוגרפית‪ ,‬היסטורית וארכיאולוגית‬

‫את ייסודו של המבנה ונטישתו לתקופה הביזנטית‪ .‬המבנה השלישי מעוגל (כ־‪ 6‬מ' קוטר חיצוני‪ ,‬כ־‪4‬‬ ‫מ' קוטר פנימי)‪ .‬שורות של כוכים בנויים תועדו במפלס פני השטח‪ ,‬וכן נאספו צינורות חרס ששימשו‬ ‫לקינון‪.‬‬ ‫שלושת השובכים הוקמו במקום נישא ומעל ערוץ מקומי שבו שרידי חקלאות ובורות מים‪ .‬ביישוב‬ ‫ששטחו כ־‪ 30‬דונם‪ ,‬תועדו שתי כנסיות וכמה עשרות מבני מגורים‪ .‬לאחרונה נחפרה אחת הכנסיות‬ ‫שננטשה בשלהי התקופה הביזנטית‪ .‬האתר מתוארך לתקופה הביזנטית ולמעט שרידים ארעיים ודלים‪,‬‬ ‫אין עדות כי המשיך להתקיים לאחר המאה הז' לסה"נ (רובין ושרשבסקי תשמ"ח; ;‪Hirschfeld 2006‬‬ ‫‪.)Tepper et al. 2018; Erickson-Gini, Lifshitz and Alajem 2018‬‬ ‫שבטה‬

‫בשולי בקעת קרחה‪ ,‬על גבי גבעות גיר נמוכות באגן הניקוז של נחל לבן מצפון לשבטה‪ ,‬כ־‪ 40‬ק"מ‬ ‫מדרום־מערב לבאר שבע‪ ,‬תועדו שני שובכים עגולים‪ .‬שניים נוספים‪ ,‬מהם אחד עגול‪ ,‬תועדו על גבעה‬ ‫נוספת על גדת ערוץ נחל זיתן‪ ,‬מדרום לשבטה (איורים ‪ .)7 ;13:2‬המבנה הראשון (‪ 5.2‬מ' קוטר חיצוני‪,‬‬ ‫‪ 3.5‬מ' קוטר פנימי; ‪ 0.85‬מ' עובי קירות) השתמר לגובה כ־‪ 1.2‬מ' מעל פני הקרקע‪ .‬קירות פנימיים‬ ‫בצורת האות ‪ Y‬מחלקים אותו לשלושה חדרים וביניהם פתחים‪ .‬ארבע שורות של כוכים משולשים‬ ‫בנויים לוחות אבן תועדו בקירות המתקן‪ ,‬כ־‪ 0.5‬מ' מעל רצפה העשויה אדמת לס מהודקת‪ .‬בשכבת‬ ‫המפולת תועדו אבני בנייה‪ ,‬כולל משקוף אבן שעליו חקוקה המילה היוונית "דורון" (‪ )ΔOPON‬ולצדה‬ ‫צלב‪ .‬בחלל המבנה נאסף חומר אורגני רב ובו שברים של ענפי עצים ששימשו לקינון היונים ולבנייה של‬

‫איור ‪ .7‬שבטה‪ ,‬מבט לדרום־מזרח‪ )1 .‬שובך מסומן בחץ לבן; ממוקם בשטחי החקלאות הרחק מתחום היישוב;‬ ‫‪ )2‬מקום הכנסייה הצפונית ביישוב (צילום‪ :‬אמיל אלג'ם)‪.‬‬

‫יותם טפר‬

‫‪33‬‬

‫השובך‪ ,‬וכן שברים רבים של צינורות חרס‪ .‬על רצפת המבנה תועדה שכבת זבל יונים באתרה‪ ,‬כולל‬ ‫עצמות יונים ושברים של ביצי יונים‪ .‬לשלשת יונים ממפלס זה תוארכה בשיטת פחמן ‪ 14‬לאמצע המאה‬ ‫הו' לסה"נ‪ .‬מעט שברי כלי חרס תוארכו אף הם לתקופה הביזנטית‪ ,‬המאות הה'–הו' לסה"נ‪.‬‬ ‫המבנה השני (‪ 8.2‬מ' קוטר חיצון‪ 1.1 ,‬מ' עובי הקירות) נחפר ככל הנראה בידי משלחת קולט בשנות‬ ‫ה־‪ 30‬של המאה שעברה‪ .‬המבנה בנוי מאבני גזית גדולות ומהוקצעות‪ ,‬וקירות פנימיים צולבים מחלקים‬ ‫את חללו לארבעה חדרים‪ .‬במהלך ניקוי המבנה נמצאו מעט לוחות אבן שטוחים‪ ,‬שברי צינורות ושברי‬ ‫כלי חרס המתוארכים לתקופה הביזנטית‪ .‬המבנה השלישי נחפר בחלקו (‪ 8.2‬מ' קוטר חיצוני‪ 6 ,‬מ'‬ ‫קוטר פנימי) ולו קיר היקפי הבנוי אבני גיר מהוקצעות ומטויחות‪ .‬קירות פנימיים צולבים מחלקים את‬ ‫המבנה לארבעה חדרים‪ ,‬ופתח בודד שתועד שימש למעבר בין שני חדרים‪ .‬בקיר ההיקפי שרדה שורת‬ ‫כוכים משולשים‪ ,‬בנויה לבני בוץ וחלוקי נחל קטנים‪ ,‬שגובהה מעל הרצפה כ־‪ 0.3‬מ'‪ .‬הרצפה עשויה‬ ‫חלוקי אבן ומעליה אדמת לס מהודקת‪ .‬נראה כי אבני המבנה נשדדו במהלך השנים‪ .‬בחפירת החלל‬ ‫הפנימי ומעל רצפתו נמצאו צינורות חרס‪ ,‬עצמות יונים ושברים של ענפי עצים ששימשו לקינון‪ ,‬כולל‬ ‫שבר קורה של ארז הלבנון שתוארכה בשיטת פחמן ‪ 14‬למאה הג' לסה"נ‪ .‬על גבי הרצפה נמצאה‬ ‫סבכת אבן מלבנית ובה שישה חורים (כ־‪ 8‬ס"מ קוטר) ששימשו לכניסה וליציאה של היונים מהשובך‪.‬‬ ‫כלי החרס שנאספו מהרצפה תוארכו לתקופה הביזנטית (המאות הה'–הו' לסה"נ)‪ .‬בהצטברויות מעל‬ ‫מפלס החיים תועדו גם מעט כלי חרס מהתקופה הרומית ומהתקופה האסלאמית הקדומה (המאות‬ ‫הב'–הג'‪ ,‬והז' לסה"נ)‪.‬‬ ‫המבנה הרביעי רבוע ובנוי מאבני גיר מהוקצעות (כ־‪ 5 × 5‬מ' מידות חיצוניות‪ 3.5 × 3.5 ,‬מ' מידות‬ ‫פנימיות)‪ ,‬והוא שרד לגובה כ־‪ 0.5‬מ'‪ .‬קירות פנימיים צולבים מחלקים אותו לארבעה חדרים‪ .‬רצפת‬ ‫המבנה עשויה חלוקי אבן ושכבת לס מהודקת‪ .‬קערה נבטית (המאה הב' לסה"נ) נמצאה הפוכה תחת‬ ‫הרצפה‪ ,‬ונראה כי שימשה מנחת יסוד‪ .‬בחפירה נמצאו שברי צינורות חרס ומעט כלי חרס המתוארכים‬ ‫לתקופות הרומית (המאות הב'–הג' לסה"נ) והביזנטית (המאות הה'–הו' לסה"נ)‪ .‬כלי חרס המתוארכים‬ ‫לשלהי התקופה הביזנטית וראשית התקופה אסלאמית הקדומה‪ ,‬המאה הז' לסה"נ‪ ,‬נמצאו במפולות‬ ‫המבנה ומעידים ככל הנראה על נוכחות מאוחרת‪ ,‬אולי במהלך שוד אבנים‪ .‬שובכי היונים של שבטה‬ ‫נמצאו בשטחי חקלאות‪ ,‬כולם בקרבת בורות מים וערוצים שבהם הותקנו סכרים וחלקות עיבוד‬ ‫(‪.)Ramsay et al. 2016; Hirschfeld and Tepper 2006‬‬

‫דיון ומסקנות‬

‫‪9‬‬

‫שובכי היונים שתוארו לעיל (למעט המתקן מכסייפה) נחלקים לפי צורתם לעגולים ורבועים; הם נבנו‬ ‫על פני הקרקע‪ ,‬ולכולם קירות פנימיים המחלקים את החלל לחדרי משנה (איור ‪ .)8‬סביר כי קירות‬ ‫אלו שימשו לתמיכת חלקיו העליונים של השובך‪ ,‬שהתנשא לגובה של מטרים אחדים ונראה מרחוק‬ ‫כמגדל‪ .‬מטרה נוספת בהתקנתם הייתה הגדלת שטח הקירות בחלל המבנה כדי ליצור מספר רב יותר‬

‫‪ 9‬במגבלות מאמר זה לא יידונו היבטים נוספים שנחקרו ובחלקם פורסמו‪ ,‬הקשורים במגוון הממצא משובכי הנגב‪.‬‬ ‫לעיון נוסף ר'‪ :‬עצמות יונים – ‪ ;Marom et al. 2018‬ממצא בוטני – ‪Ramsay and Tepper 2010; Ramsay et al.‬‬ ‫‪ ;2016‬ממצא מכרסמים – ‪.Fried et al. 2018‬‬

‫‪34‬‬

‫עלייתו ושקיעתו של ענף גידול היונים במדבר הארץ־ישראלי – סקירה גיאוגרפית‪ ,‬היסטורית וארכיאולוגית‬

‫איור ‪ .8‬מגוון שובכים עגולים ממדבר יהודה‪ ,‬הנגב וספר המדבר הארץ־ישראלי‪ .‬נחל גרר (לפי פרץ ‪ ;)2015‬אבו‬ ‫ח'ף ומצדה (לפי זיסו תשנ"ז); הגן הזואולוגי‪ ,‬באר שבע (לפי קוברין וטפר ‪ ;)2017‬שבטה (לפי ‪Hirschfeld and‬‬ ‫‪.)Tepper 2006‬‬

‫של כוכי יונים‪ ,‬ובכך להכפיל ואף יותר את מספרם‪ ,‬בבנייה יעילה ובניסיון למצות את תנאי המתקן‬ ‫לתפוקה מרבית‪ .‬עד כה לא התגלה באף אחד מהשובכים פתח כניסה באתרו‪ ,‬אשר שימש לטיפול‬ ‫ותחזוקה‪ ,‬ולהוצאת הזבל מהשובך‪ .‬לפי מיקום הפתחים בשובכים המסורתיים בימינו אנו מעריכים‬ ‫שהכניסה הייתה באמצעות סולם והפתח הותקן בגובה של כ־‪ 2‬מ' לפחות מעל פני השטח‪ ,‬כדי‬ ‫למנוע חדירת זוחלים וטורפים (טפר יגאל תשמ"ו; זיסו תשנ"ז)‪ .‬חקר דגימות משכבת הזבל שנחפרה‬ ‫על גבי הרצפה של אחד מהשובכים העגולים בשבטה‪ ,‬הראה ריכוזים גבוהים יחסית של זרחן‪ ,‬חנקן‪,‬‬ ‫אשלגן וחומר אורגני‪ .‬בבדיקות דומות שנעשו מחוץ לשובך‪ ,‬ברדיוס גדל סביב הקיר החיצוני‪ ,‬זוהו‬ ‫ריכוזים קטנים והולכים של אותם החומרים‪ ,‬ככל שמתרחקים מהמבנה‪ .‬תוצאות גבוהות של זרחן‪,‬‬ ‫חנקן ואשלגן התקבלו רק בציר הפונה מהשובך לכיוון השטחים החקלאיים הסמוכים‪ .‬מכאן ההערכה‬

‫יותם טפר‬

‫‪35‬‬

‫כי פתח המבנה‪ ,‬היה בצד זה של המבנה‪ ,‬ודרכו פינו החקלאים את זבל היונים אל השדות (‪Tepper‬‬

‫‪ 10.)et al. 2017‬גג המבנה היה עשוי כנראה מחומרים קלים‪ ,‬ובמקום שבו תועדו צינורות חרס רבים‪,‬‬ ‫סביר לשחזר את צורתו ככיפה‪ .‬יוצא דופן בצורתו‪ ,‬מקומו בתת־הקרקע ושיטת בנייתו (חציבה ובנייה)‬ ‫הוא המתקן מכסייפה‪ .‬כמו כן נציין כי מבנים עגולים ורבועים מופיעים אלו לצד אלו באותם האתרים‬ ‫(לדוגמה‪ ,‬בחורבת עמרה‪ ,‬בחורבת סעדון‪ ,‬בשבטה ובמצדה)‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬באתרים שונים מדווח על‬ ‫מתקנים רבועים המתוארכים הן לתקופה הרומית הן לתקופה הביזנטית (שבטה לעומת חורבת עמרה‪,‬‬ ‫כדוגמה למתקנים רבועים המתוארכים לתקופות שונות)‪ .‬מכאן‪ ,‬שלא נראה כי ניתן להצביע בשלב זה‬ ‫‪11‬‬ ‫על חלוקה טיפולוגית של שובכי היונים‪ ,‬או לייחס לה משמעות כרונולוגית או רגיונלית‪.‬‬ ‫מסקנה נוספת המסתברת ממחקרנו היא כי כל המתקנים נמצאו מחוץ לתחום המגורים ביישובי‬ ‫הקבע‪ .‬קרבתם של השובכים אל שטחי החקלאות בבאר הלמות‪ ,‬בחורבת סעדון ובשבטה מדגישה את‬ ‫זיקתם לקיומה של חקלאות אינטנסיבית‪ .‬כך יש גם לראות את שאר המתקנים שתוארו לעיל‪ :‬בחורה‪,‬‬ ‫בקרבת המנזר(?)‪ ,‬בחורבת עמרה‪ ,‬סמוך לכנסייה ובקרבת חוות חקלאיות שתועדו באזור באר שבע‬ ‫(בגן הזואולוגי‪ ,‬כדוגמה)‪ .‬נדגיש כי מערכות חקלאיות הכוללות סכרים וחלקות עיבוד מוכרות בקרבת‬ ‫כל המתקנים שתוארו לעיל‪ .‬נוסף על כך‪ ,‬בורות מים‪ ,‬חלקם סמוכים גתות יין תעשייתיות זוהו במרחק‬ ‫שאינו עולה על קילומטר אחד לכל היותר מהשובכים (תל רוש‪ ,‬כסייפה ואולי גם שבטה)‪ .‬מספרם‬ ‫הרב יחסית של השובכים בקרבת היישובים בולט בבאר הלמות (חמישה)‪ ,‬בשבטה (ארבעה)‪ ,‬בחורבת‬ ‫סעדון (שלושה)‪ ,‬ובבאר שבע (מבואה דרומית) ונאות חובב (שניים בכל אתר)‪ .‬מספרם באתרים אלה‬ ‫מעיד על שכיחות הופעתם באתר הבודד ועל חשיבות גידול יונים כמקור פרנסה ביישובי הנגב בכלל‪.‬‬ ‫אפשר גם להניח כי ככל שעולים צפונה‪ ,‬צפיפות השובכים ושכיחותם עולה גם היא‪ .‬אולם‪ ,‬במגבלות‬ ‫מחקרנו המתבסס‪ ,‬בין השאר‪ ,‬על תוצאות חפירות הצלה‪ ,‬יש לבחון את המסקנות בזהירות‪ .‬כמו כן‪,‬‬ ‫ראוי לזכור כי שובכים בודדים שזוהו במחקר‪ ,‬כמו אלו בחוות שבנחל גרר‪ ,‬נחל רוש וכדומה‪ ,‬אינם‬ ‫מצביעים בהכרח על שכיחותם באתרים אלו‪ .‬סביר להניח כי ככל שהמחקר יתקדם‪ ,‬שובכים נוספים‬ ‫יזוהו שם ובמקומות נוספים ברחבי הנגב‪ .‬עם זאת‪ ,‬היקף התופעה המתואר במחקרנו מאפשר להניח‬ ‫כבר בשלב זה כי שובך היונים שניצב בשטחים החקלאיים‪ ,‬התנשא לגובה רב ובלט מעל סביבתו‪ ,‬היה‬ ‫מהמתקנים החקלאיים השכיחים ביותר ביישובי הנגב בתקופה הביזנטית‪.‬‬ ‫מבחינה כרונולוגית מרבית המתקנים שתוארו מתוארכים לתקופה הביזנטית‪ ,‬המאות הה'–הו' לסה"נ‪,‬‬ ‫ולא מאוחר לשלהי התקופה‪ ,‬במחצית הראשונה של המאה הז' לסה"נ‪ .‬גם בשובכים שתיארוכם אחר‪,‬‬ ‫כמו המתקן הרבוע משבטה שתוארך לתקופה הרומית‪ ,‬או המתקן התת־קרקעי מכסייפה שתוארך‬ ‫לתקופה האסלאמית הקדומה‪ ,‬תועדו גם כלי חרס מהתקופה הביזנטית‪ ,‬ולכן סבירה ההנחה כי הם‬ ‫פעלו במהלכה‪ .‬בעת הזו הגיע מספרם של השובכים במרחב הנדון לשיאו‪ .‬נציין כי על פי רוב‪ ,‬הממצא‬ ‫המשמש באופן מסורתי לתיארוך‪ ,‬דוגמת כלי חרס וזכוכית ומטבעות‪ ,‬מועט בשובכים ולעיתים נעדר‬

‫‪ 10‬מחקרים דומים שטרם פורסמו נעשו בשובכים נוספים במטרה לאפיין טביעת אצבע כימית של זבל היונים‬ ‫בשובך ובקרבתו‪ ,‬ולסייע גם בשחזור מיקום הכניסה לשובך‪ .‬שחזורי שובך‪ ,‬כולל מיקום הפתחים בהם‪ ,‬פורסמו‬ ‫מהר יתיר (בץ תשס"ז‪ )3:‬ומחורבת עלק (זיסו תשנ"ז‪.)101:‬‬ ‫‪ 11‬ייתכן כי פרסום מחקרים מעודכנים על המתקנים במצדה‪ ,‬יאפשר התייחסות מחודשת להפרדה כרונו־‬ ‫טיפולוגית בין שובכים רבועים לעגולים‪.‬‬

‫‪36‬‬

‫עלייתו ושקיעתו של ענף גידול היונים במדבר הארץ־ישראלי – סקירה גיאוגרפית‪ ,‬היסטורית וארכיאולוגית‬

‫לחלוטין‪ .‬אולם‪ ,‬במקומות שבהם נמצאו שברי כלי החרס (למעט צינורות חרס‪ ,‬לעיל) והמטבעות‬ ‫בהקשר ארכיאולוגי של מפלסי חיים‪ ,‬תיארוכם נקבע על פי רוב לא לאחר התקופה הביזנטית‪.‬‬ ‫מעניין כי בשני שובכים – בבאר הלמות ובגן הזואולוגי בבאר שבע – נמצאו פכיות זהות על רצפות‬ ‫המתקנים‪ ,‬עדות אפשרית לשימוש בהן למזיגת מים אולי לצורכי טיפול ביונים שבשובך‪ .‬נציין כי גם‬ ‫בשובכים שבהם נמצאו כלי חרס מאוחרים יותר‪ ,‬והוצע לתארכם לתקופה האסלאמית הקדומה (נחל‬ ‫גרר‪ ,‬כדוגמה בולטת)‪ ,‬נעשתה קביעה זו על בסיס מעט מאוד ממצא שנאסף בשכבת פני השטח או‬ ‫בהצטברויות מאוחרות‪ ,‬ולא על גבי רצפות השובך ומפלסי החיים בו‪ .‬תיארוך נסיבתי כזה‪ ,‬אשר לא‬ ‫נקבע לפי שרידים באתרם או ממצא ביולוגי מזוהה המאפשר לשייך את היונים למתקן או לתארך אותו‬ ‫באופן מוחלט (עצמות וזבל יונים)‪ ,‬ראוי שייבחן שנית‪.‬‬ ‫צינורות חרס הם הממצא החומרי הבולט בחפירת השובכים‪ .‬למרות שבצינורות חרס נעשה שימוש‬ ‫מגוון באדריכלות פרטית וציבורית (כגון הובלת מים‪ ,‬פתחי איוורור ועוד)‪ ,‬זיהוים בשובכים כבתי קינון‬ ‫של היונים וכפתחים בחלקים העליונים של קירות השובך‪ ,‬נסמך בין השאר על שימוש דומה בשובכים‬ ‫מסורתיים (מצרים‪ ,‬כדוגמה – ‪ .)Zissu 2000:620–622‬לאור זאת‪ ,‬ממצא זה יכול לשמש סממן ראוי‬ ‫לזיהוי מתקנים דומים‪ ,‬המתגלים לעיתים בסקרים ובחפירות‪ .‬צינורות החרס תועדו במרבית המתקנים‪,‬‬ ‫אך נמצאו בכמות רבה בשובכים שבהם נחפרה שכבת חיים שנקברה תחת הריסות המבנה ועל גבי‬ ‫רצפתו (דוגמה בולטת היא השובך המרובע בחורבת סעדון)‪ .‬תהליך ההרס שגרם לקריסת אבנים‬ ‫וחומרי בנייה מחלקיו העליונים של המבנה על רצפתו‪ ,‬מעיד‪ ,‬ככל הנראה‪ ,‬על אירוע אלים או פתאומי‬ ‫מעשה ידי אדם או הטבע (חורבן או רעידת אדמה בהתאמה)‪ .‬כך ניתן להציע כי הימצאותן של שכבות‬ ‫הזבל באתרן על רצפות המתקנים‪ ,‬כפי שתיארנו לעיל בחורבת סעדון ובשבטה‪ ,‬תומכת בהנחה זו‬ ‫ומעידה כי חקלאי היישובים לא הספיקו להוציא את הזבל מהשובך ולהעבירו אל שדותיהם‪ .‬תצפיות‬ ‫אלו מעידות על פעילות חקלאית חיונית שפסקה לפתע‪.‬‬ ‫נראה כי מרבית השובכים פורקו בתקופות מאוחרות‪ ,‬ובאבני הבנייה שלהם נעשה שימוש משני‬ ‫ביישובים סמוכים‪ .‬סביר כי מצב השתמרותם הירוד של השובכים בקרבת באר שבע הוא תוצאה של‬ ‫תהליך כזה‪ ,‬המקשה על זיהוי תהליכי הרס וחורבן פתאומיים‪ .‬עם זאת‪ ,‬בשבטה ובנחל גרר נמצאו סבכות‬ ‫אבן (פריט שלם ושבר בהתאמה)‪ ,‬שהוצבו להערכתנו בפתחים בחלקיו העליונים של השובך‪ ,‬ושימשו‬ ‫לכניסה ויציאה של יונים‪ .‬לפריט אדריכלי פונקציונלי זה תרומה חשובה לשחזור צורתם והפעלתם של‬ ‫השובכים (למגוון סבכות מגולפות‪ ,‬ר'‪ :‬טפר ‪ :2007‬איור ‪ .)1‬בדומה לכך גם עיטורי צלבים וכתובות שנמצאו‬ ‫בשובכים בחורבת סעדון ובשבטה‪ ,‬הם עדות לתיארוך ייסודם וככל הנראה גם לפעילותם בתקופה‬ ‫הביזנטית‪.‬‬ ‫בראשית הדברים הצבענו על חשיבות זבל היונים לחקלאות‪ ,‬בדגש על מטעים וכרמים‪ .‬נראה כי‬ ‫מיקומם של השובכים בלב שטחי החקלאות‪ ,‬שבהם נחשפו לעיתים גם גתות מורכבות לייצור יין‪,‬‬ ‫תומך בזיקתם של השובכים לעשייה הכפרית־החקלאית ביישובי הנגב‪ .‬שכבות זבל היונים שנחפרו על‬ ‫רצפות השובכים בחורבת סעדון ובשבטה הן ממצא ייחודי בין השובכים שנחפרו ברחבי הארץ ומחוצה‬ ‫לה‪ .‬שכבות אלו עשירות בחומר אורגני ובממצא בוטני המשמשים אותנו בהמשך המחקר‪ ,‬ותרומתם‬ ‫חשובה לחקר תזונתן של היונים ולהיכרות עם סוגי מזון שנאסף בליקוט טבעי או בהזנה מלאכותית‪.‬‬ ‫מהמידע עולה ומתבהרת תרומה חשובה להיכרות עם חומרי הקינון של היונים‪ ,‬ומכאן גם עם הסביבה‬ ‫הטבעית־חקלאית שממנה הם נאספו‪ .‬שרידי הפולן שנחקרו משכבות הזבל‪ ,‬הזרעים‪ ,‬הגרעינים ופיסות‬

‫יותם טפר‬

‫‪37‬‬

‫ענפי עצים‪ ,‬מאפשרים לעמוד על מגוון הצמחייה הטבעית במדבר והגידולים החקלאיים בערוצים‬ ‫שבקרבת השובך‪ .‬המשך המחקר של מגוון ביולוגי זה‪ ,‬בעיקר בשובכים שבהם השתמרה שכבת זבל‬ ‫יונים על גבי הרצפה‪ ,‬עשוי לסייע גם בבירור סוגיות אקלימיות ותהליכי מדבור‪ ,‬הרלוונטיות בעידן של‬ ‫התחממות גלובלית‪ .‬נושא זה קשור גם בדיון על אודות השפעתו של האדם על המדבר‪ ,‬ויכולתו לקיים‬ ‫יישובים לצד חקלאות מתמחה גם בשטחים צחיחים ובתנאי קיצון‪.‬‬ ‫סוגיית אחריתם של היישובים הביזנטיים בנגב וקריסתה של החברה הביזנטית במרחב הכפרי‬ ‫נמצאת בדיון מתמשך‪ 12.‬למרות הגישות השונות‪ ,‬אלו המצביעות על קריסה ודעיכה‪ ,‬או אלו הדוגלות‬ ‫בגלי התיישבות והתחדשות‪ ,‬נראה כי יש הסכמה בין החוקרים כי המרחב של דרום הארץ‪ ,‬ובעיקר‬ ‫הנגב‪ ,‬התרוקן בהדרגה מיישובי הקבע במאות הו'–הי' לסה"נ‪ .‬היישובים שהוקמו בשלהי התקופה‬ ‫הרומית ושגשגו בתקופה הביזנטית‪ ,‬הצטמצמו בהדרגה עד שננטשו לחלוטין‪ ,‬והמדבר חזר לשליטתם‬ ‫המלאה של תושביו הטבעיים – הנוודים‪ .‬כך‪ ,‬נוסף על הנתונים המוכרים לנו ממפעלי החפירות ביישובי‬ ‫הנגב (ממשית‪ ,‬עבדת‪ ,‬חלוצה‪ ,‬שבטה‪ ,‬ניצנה ועוד)‪ ,‬מתבהרת חשיבותן של העדויות הארכיאולוגיות‬ ‫מהמרחב הכפרי‪ ,‬ובעיקר מחפירת השובכים‪ ,‬במיוחד אלו שתועדה בהם שכבת חיים עשירה‪ .‬כיוון‬ ‫ששכבת חיים זו נקברה תחת מפולות השובך שקרס תחתיו‪ ,‬היא מהווה מעין קפסולה חתומה של‬ ‫זמן‪ ,‬שלה פוטנציאל מחקרי רב‪ .‬נציין עוד כי לאור תפוצתם ושכיחותם של השובכים‪ ,‬ובשל חשיבותם‬ ‫לקיום חקלאות אינטנסיבית בנגב באותה העת‪ ,‬לא ניתן להתעלם מנתונים אלה וממשמעותם להבנה‬ ‫טובה יותר של תהליכים דמוגרפיים־יישוביים וכלכליים־חברתיים ביישוב הכפרי־חקלאי בנגב בתקופת‬ ‫המעבר ההיסטורית של המאות הו'–הז' לסה"נ‪.‬‬

‫סיכום‬ ‫לשובכי היונים בנגב מאפיינים אחדים המתבהרים ממחקרנו‪ .‬אלו מבנים עגולים או רבועים‪ ,‬המחולקים‬ ‫לחדרים באמצעות קירות צולבים ופתחים ביניהם‪ .‬צורת הקירות הפנימיים ותכנית החדרים מגוונות‪.‬‬ ‫קוטרם של המבנים העגולים ‪ 9–6‬מ'‪ ,‬והרבועים מעט קטנים יותר‪ 6–5 ,‬מ' אורך פאה‪ .‬בחלקם התחתון‬ ‫בנויים השובכים מאבנים מקומיות מהוקצעות שלעיתים סיתותן נאה‪ ,‬שהיו מטויחות מחוץ ומפנים‪.‬‬ ‫בקירות הפנימיים נבנו כוכי קינון‪ ,‬שעל פי רוב צורתם משולשת ובמקרים בודדים מרובעת‪ .‬אלו הוכנו‬ ‫מלוחות אבן שטוחים ולעיתים מחלוקי נחל ולבני בוץ‪ .‬שורת הכוכים התחתונה נבנתה‪ ,‬על פי רוב‪,‬‬ ‫מעט מעל מפלס הרצפה שעליה נאסף הזבל‪ .‬הרצפה עשויה אבנים קטנות או שכבת לס מהודקת‪,‬‬ ‫שהונחה לעיתים בהתאמה לתנאי השטח על הסלע שפולס בחציבה‪ .‬המבנים ניצבו באופן עצמאי‬ ‫ועל פי רוב מיקומם נישא בראש גבעה או על גדת ערוץ‪ ,‬לעיתים סמוך למבנים דומים ובקרבה לבור‬ ‫‪ 12‬התנאים האקלימיים המאפיינים את בקעות באר שבע וערד ואת ספר המדבר של הארץ שונים מאלו אשר‬ ‫שררו בהר הנגב שמדרום לקו הצחיחות‪ .‬לכן‪ ,‬יש לצפות להבדלים הניכרים גם בתרבות החומרית של תושבי‬ ‫אזורים אלו בתקופות הנדונות‪ ,‬ולדעתנו גם בשרידי היישובים והשובכים שלצדם‪ .‬סביר כי הבדלים רגיונליים אלו‬ ‫השפיעו על אופי היישובים‪ ,‬בעיקר באזורי שוליים ובתקופות מעבר‪ ,‬כמו במקרה של דרום הלבנט במאות הו’–‬ ‫הז’ לסה"נ‪ ,‬עת התחלפו ההגמוניה וההשפעה המדינית‪ ,‬הכלכלית והחברתית הנוצרית־ביזנטית בזו הערבית־‬ ‫האסלאמית‪ .‬בהקשר זה ראו מחקרים שפורסמו לאחרונה ובהם התייחסות לשינויים משמעותיים ביישובי הנגב‬ ‫הביזנטיים‪ ,‬שמהם עולות גם תובנות כלכליות‪ ,‬חברתיות ואקלימיות‪Fuks et al. 2020; Langgut et al. 2020; :‬‬ ‫‪.)Bar-Oz et al. 2019; Tepper, Weissbrod and Bar-Oz 2015; Tepper et al. 2018‬‬

‫‪38‬‬

‫עלייתו ושקיעתו של ענף גידול היונים במדבר הארץ־ישראלי – סקירה גיאוגרפית‪ ,‬היסטורית וארכיאולוגית‬

‫מים ולשטחי חקלאות‪ .‬פתחי כניסה התאפיינו באבני גיר גדולות‪ ,‬לעיתים מעוטרות בצלב או בכתובת‪,‬‬ ‫אשר מעידות על צורתם של הפתחים ששימשו לכניסת המטפלים ביונים‪ .‬למרות שפתחי הכניסה לא‬ ‫שרדו באתרם‪ ,‬ניתן להניח כי אלו מוקמו גבוה מפני השטח‪ ,‬וסביר להניח כי מטעמי נוחות הם פנו לעבר‬ ‫שטחי החקלאות‪ .‬פתחי הכניסה והיציאה של היונים בחלקיו העליונים של השובך נעשו מצינורות חרס‪,‬‬ ‫ולעיתים מסבכה עשויה אבן‪ .‬הממצא האופייני ביותר בשובכים הם צינורות החרס שלהם צורה ייחודית‪,‬‬ ‫ששימשו גם כוכי קינון בחלקיו העליונים של המבנה‪ .‬מבנה השובך ותכניתו הותאמו במיוחד לגידול‬ ‫יונים במדבר‪ ,‬ומעידים על היכרות טובה של חקלאי העת העתיקה את תנאי הסביבה‪.‬‬ ‫הקמת שובך הייתה כרוכה בהשקעת הון חד־פעמית ובאחזקה מתמשכת‪ .‬גידול להקת יונים בתנאי‬ ‫קיצון אקלימיים ולאורך זמן דרש הן ידע אגרונומי נרחב הן השקעת עבודה רבה בטיפול‪ ,‬מניעת מחלות‪,‬‬ ‫מזיקים וטורפים‪ ,‬ודאגה למזון ולאספקת מים‪ .‬הקמת שובכים רבים במספר רב של יישובים‪ ,‬כפי שעולה‬ ‫ממחקרנו‪ ,‬יכולה לרמז ליד מכוונת של השלטון המקומי ביישובים‪ ,‬ואולי גם להכוונה מרכזית אזורית או‬ ‫אפילו כנסייתית‪.‬‬ ‫ממחקרנו עולה כי זבל היונים היה המוצר החשוב ביותר שהופק בשובכים‪ ,‬לצד פרנסה משנית גם‬ ‫ממכירת בשרן של מאות ואלפי היונים‪ .‬הזבל שהצטבר על רצפת השובך נאסף פעם או פעמיים בשנה‬ ‫והועבר אל השטחים החקלאיים‪ .‬סביר כי בחלקות החקלאיות שזובלו צמיחת העצים הייתה מהירה‬ ‫וטובה יותר‪ ,‬ותנובתם גבוהה בהשוואה לחלקות אחרות‪ .‬מכאן מתבהרת‪ ,‬אולי‪ ,‬חשיבות השובכים‬ ‫לכלכלה הביזנטית ששגשגה בנגב‪.‬‬ ‫חקר השובכים בנגב‪ ,‬תפרוסתם‪ ,‬שכיחותם והממצא מחפירתם‪ ,‬יכול לתרום לדיון המתמשך על‬ ‫אודות שגשוגה וקריסתה של החברה הכפרית בתקופה הביזנטית‪ ,‬ויחסי הגומלין שבין האדם למדבר‪.‬‬ ‫לאור תוצאות מחקרנו על מבנה השובך והפרנסה המתמחה מגידול יונים בתקופות הרומית והביזנטית‬ ‫בנגב הארץ־ישראלי‪ ,‬נדרשת בחינה מחודשת ורחבה של הנושא גם במדינות ובאזורים שכנים‪.‬‬

‫הפניות‬ ‫אבן ארי מ'‪ ,‬שנן ל' ותדמור נ' ‪ .1980‬הנגב‪ ,‬מלחמת קיום במדבר‪ .‬ירושלים‪.‬‬ ‫אייזנברג־דגן ד' ‪ .2017‬באר שבע (דרום)‪ .‬דוח סופי‪ .‬חדשות ארכיאולוגיות – חפירות וסקרים בישראל ‪129‬‬ ‫(‪( http://www.hadashot-esi.org.il/report_detail.aspx?id=25190&mag_id=125 .)14/03/2017‬תאריך‬ ‫גישה ‪.)04-12-2020‬‬ ‫באומגרטן י' תשס"ה‪ .‬מפת שבטה (‪ ,)166‬סקר ארכיאולוגי של ישראל‪ .‬ירושלים‪.‬‬ ‫בץ ש' תשס"ז‪ .‬למהותם של מגדלי הקולומבריה בספר המדבר לאור החפירות האחרונות באזור יתיר‪ .‬בתוך ע'‬ ‫אשל‪ ,‬עורך‪ .‬ספר המדבר בארץ־ישראל – דברי הכנס הראשון‪ .‬סוסיא‪ .‬עמ' ‪.63–49‬‬ ‫גוברין י' תשנ"ב‪ .‬מפת יתיר (‪ ,)139‬סקר ארכיאולוגי של ישראל‪ .‬ירושלים‪.‬‬ ‫דהרי ע' ושיאון ע' ‪ .2017‬רוחייבה־רחובות בנגב כמודל לעיר במדבר‪ .‬קדמוניות ‪.77–66:154‬‬ ‫הורביץ ש' ‪ .1966‬זבול ודישון‪ .‬בתוך ח' הלפרין‪ ,‬עורך‪ .‬האנציקלופדיה לחקלאות א'‪ .‬מדעי היסוד‪ .‬תל אביב‪ .‬עמ'‬ ‫‪.629–625‬‬

‫יותם טפר‬

‫‪39‬‬

‫וורגה ד' ‪ .2015‬חורה‪ ,‬נחל שוקת (דוח ראשוני)‪ .‬חדשות ארכיאולוגיות – חפירות וסקרים בישראל ‪127‬‬ ‫(‪( http://www.hadashot-esi.org.il/report_detail.aspx?id=24838&mag_id=122 .)18/11/2015‬תאריך‬ ‫גישה ‪.)04-12-2020‬‬ ‫וורגה ד' כרך זה‪ .‬המנזרים הביזנטיים בצפון הנגב ושילובם במערך הכלכלי האזורי‪.‬‬ ‫זיסו ב' תשנ"ה‪ .‬זיקים‪ .‬חדשות ארכיאולוגיות קג‪.89–88:‬‬ ‫זיסו ב' תשנ"ז‪ .‬שני מגדלי קולומבאריום הרודיאניים בחורבת עלק ובחורבת אבו ח'ף‪ .‬קדמוניות ‪.116–100:106‬‬ ‫חיימי י' ‪ .2008‬באר שבע‪ ,‬מבואה דרומית‪ .‬דוח סופי‪ .‬חדשות ארכיאולוגיות – חפירות וסקרים בישראל ‪120‬‬ ‫(‪( http://www.hadashot-esi.org.il/report_detail.aspx?id=808&mag_id=114 .)16/06/2008‬תאריך גישה‬ ‫‪.)04-12-2020‬‬ ‫טהל ג' ‪ .1998‬ח' עמרה‪ .‬חדשות ארכיאולוגיות קח‪.169–167:‬‬ ‫טליס ס' ‪ .2017‬רמת חובב‪ ,‬נאות חובב‪ .‬דוח ראשוני‪ .‬חדשות ארכיאולוגיות – חפירות וסקרים בישראל ‪129‬‬ ‫(‪( http://www.hadashot-esi.org.il/report_detail.aspx?id=25281&mag_id=125 .)15/08/2017‬תאריך‬ ‫גישה ‪.)4-12-2020‬‬ ‫טפר יגאל תשמ"ו‪ .‬עלייתו ונפילתו של ענף גידול היונים‪ .‬בתוך א' כשר‪ ,‬א' אופנהימר וא' רפופורט‪ ,‬עורכים‪ .‬אדם‬ ‫ואדמה בארץ ישראל הקדומה‪ .‬ירושלים‪ .‬עמ' ‪.196–170‬‬ ‫טפר י' ‪ .2007‬קולומבריום‪ ,‬פאריסטארון‪ ,‬ושובך‪ :‬בתי גידול מלאכותיים ליונים בארץ ישראל בתקופות ההלניסטית‪,‬‬ ‫הרומית והביזאנטית‪ .‬בתוך א' ארבל‪ ,‬י' טרקל וס' מנשה‪ ,‬עורכים‪ .‬בני אדם וחיות באספקלריה היסטורית‪.‬‬ ‫ירושלים‪ .‬עמ' ‪.159–133‬‬ ‫כרמל־ניקולסקי ו' ‪ .2014‬תל רוש‪ ,‬דוח ראשוני ליזם‪ ,‬חפירת בדיקה‪ .‬ארכיון רשות העתיקות‪.‬‬ ‫מיכאל נ' וטפר י' בדפוס‪ .‬באר שבע מבואה דרומית‪ .‬חדשות ארכיאולוגיות – חפירות וסקרים בישראל‪.‬‬ ‫נגב א' תשנ"ג‪ .‬הפפירוסים של ניצנה וסופה של ההתיישבות הנבטית והביזנטית בנגב‪ .‬בתוך מ' הלצר‪ ,‬א' סג"ל וד'‬ ‫קאופמן‪ ,‬עורכים‪ .‬מחקרים בארכיאולוגיה ובהיסטוריה של ארץ־ישראל‪ .‬מוגשים למשה דותן‪ .‬חיפה‪ .‬עמ'‬ ‫‪.242–231‬‬ ‫סונטג פ' ‪ .2011‬נחל גרר‪ ,‬סקר (דוח סופי)‪ .‬חדשות ארכיאולוגיות חפירות וסקרים בישראל ‪.)05/12/2011( 123‬‬ ‫‪( http://www.hadashot-esi.org.il/report_detail.aspx?id=1872&mag_id=118‬תאריך גישה ‪.)4-12-2020‬‬ ‫פליקס י' ‪ .1963‬החקלאות בארץ־ישראל בתקופת המשנה והתלמוד‪ .‬ירושלים־תל אביב‪.‬‬ ‫פרייברג א' וטפר י' ‪ .2017‬חורבת כסיף (צפון) (דוח ראשוני)‪ .‬חדשות ארכיאולוגיות – חפירות וסקרים בישראל ‪129‬‬ ‫(‪( http://www.hadashot-esi.org.il/report_detail.aspx?id=25200&mag_id=125 .)04/04/2017‬תאריך‬ ‫גישה ‪.)04-12-2020‬‬ ‫פרץ‪ ,‬א' ‪ .2015‬נחל גרר‪ .‬דוח סופי‪ .‬חדשות ארכיאולוגיות – חפירות וסקרים בישראל ‪.)30/10/2015( 127‬‬ ‫‪( http://www.hadashot-esi.org.il/report_detail.aspx?id=23803&mag_id=122‬תאריך גישה ‪.)04-12-2020‬‬ ‫פרץ א' ושאול נ' ‪ .2011‬ח' בליעס (דוח סופי)‪ .‬חדשות ארכיאולוגיות – חפירות וסקרים בישראל ‪123‬‬ ‫(‪( http://www.hadashot-esi.org.il/report_detail.aspx?id=1883&mag_id=118 .)06/12/2011‬תאריך‬ ‫גישה ‪.)04-12-2020‬‬ ‫צפריר י' ‪ .1982‬הפרובינציות בארץ ישראל – שמות גבולות ותחומי מנהל‪ .‬בתוך צ' ברס‪ ,‬ש' ספראי‪ ,‬י' צפריר ומ'‬ ‫שטרן‪ ,‬עורכים‪ .‬ארץ ישראל מחורבן בית שני ועד הכיבוש המוסלמי‪ .‬ירושלים‪ .‬עמ' ‪.386–350‬‬ ‫צפריר י' תשמ"ג‪ .‬מדוע הועברו הנגב‪ ,‬דרום עבר־הירדן וסיני מן הפרובינציה ערביה לפרובינציה פלסטינה בסוף‬ ‫המאה השלישית לספירה? קתדרה ‪.56–35:30‬‬

‫ היסטורית וארכיאולוגית‬,‫עלייתו ושקיעתו של ענף גידול היונים במדבר הארץ־ישראלי – סקירה גיאוגרפית‬

40

‫ חדשות ארכיאולוגיות – חפירות וסקרים בישראל‬.‫ דוח סופי‬.‫ הגן הזואולוגי‬,‫ באר שבע‬.2017 '‫קוברין פ' וטפר י‬ http://www.hadashot-esi.org.il/report_detail.aspx?id=25300&mag_id=125 .)03/10/2017( 129 .)04-12-2020 ‫(תאריך גישה‬ :‫ ידיעות החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה כ"ג‬.‫ מתקנים חקלאיים קדומים בהרי הנגב‬.‫קידר י' תשי"ט‬ .233–232 .170–167:‫ ארץ ישראל יב‬.‫ החקלאות הקדומה באזור ממשית ותיארוך מפעלי ההטיה‬.1975 '‫קלונר ע‬ .‫ ירושלים‬.‫ הנגב כארץ נושבת‬.‫רובין ר' תשנ"א‬ http://survey.antiquities.org.il/#/ .‫ סקר ארכיאולוגי של ישראל‬,)162( ‫ מפת גבעת חיל‬.2017 '‫רובין ר‬ .)04-12-2020 ‫ (תאריך גישה‬MapSurvey/2176

.54–49:82–81 ‫ קדמוניות‬.‫ סעדון – ישוב עירוני מן התקופה הביזאנטית בנגב‬.‫רובין ר' ושרשבסקי י' תשמ"ח‬ .‫ ממשית – תגליות בעיר ובסביבתה בעקבות סקר חדש‬.‫שיאון ע' וישראלי ש' כרך זה‬ Avni G. 2014. The Byzantine-Islamic Transition in Palestine. Oxford. Avni Y., Porat N. and Avni G. 2019. A Review of the Rise and Fall of Ancient Desert Runoff Agriculture in the Negev Highlands: A Model for the Southern Levant Deserts. Journal of Arid Environments 163:127–137. Bar-Oz G., Weissbrod L., Erickson-Gini T., Tepper Y., Malkinson D., Benzaquen M., Langgut D., Dunseth Z.C., Butler D.H., Shahack-Gross, R., Roskin J., Fuks D., Weiss E., Marom N., Ktalav I., Blevis R., Zohar I., Farhi Y., Yan X. and Boaretto E. 2019. Ancient Trash Mounds Unravel Urban Collapse a Century Before the end of Byzantine Hegemony in the Southern Levant. Proceedings of the American National Academy of Sciences 116:8239–8248. Columella, Lucius Junius De Re Rustica. (H.B. Ash trans., Loeb Classical Library). London. 1926. Erickson-Gini T., Lifshitz V. and Alajem E. 2018. Horvat Saʻadon – Excavations in the Roman Tomb and Byzantine Church. BAIAS Strata 36:37–56. Fried T., Weissbrod L., Tepper Y. and Bar-Oz G. 2018. A Glimpse of an Ancient Agricultural Ecosystem Based on Remains of Micromammals in the Byzantine Negev Desert. Royal Society Open Science 5/1 (10 January 2018). https://royalsocietypublishing.org/ doi/10.1098/rsos.171528 (access date 04-12-2020). Fuks D., Bar-Oz G., Tepper Y., Erickson-Gini T., Weissbrod L. and Weiss E. 2020. The Rise and Fall of Viticulture in the Late Antique Negev Highlands Reconstructed from Archaeobotanical and Ceramic Data. Proceedings of the American National Academy of Sciences 117 (33):19780–19791. Haag-Wackernahel D. 1998. Die Taube. Basel. Haiman M. 1995. Agriculture and Nomad – State Relations in the Negev in the Byzantine and Early Islamic Periods. BASOR 297:29–53. Hirschfeld Y. 2006. Settlement of the Negev in the Byzantine Period in Light of the Survey at Horvat Saʻadon. BAIAS 24:7–49.

41

‫יותם טפר‬

Hirschfeld Y. and Tepper Y. 2006. Columbaria Towers (Dovecotes) and other Structures in the Environs of Shivta. Tel Aviv 33:83–116. Isaac B. 1998a. The Near East under Roman Rule. Leiden. Isaac B. 1998b. The Meaning of the Terms Limes and Limitanei. JRS 78:125–147. Langgut D., Tepper Y., Benzaquen M., Erickson-Gini T. and Bar-Oz G. 2020. Environment and Horticulture in the Byzantine Negev Desert, Israel: Sustainability, Prosperity and Enigmatic Decline. Quaternary International. (8 September 2020). https://doi.org/10.1016/j.quaint. 2020.08.056 accessed date (4-12-2020). Marom N., Rosen B., Tepper Y. and Bar-Oz G. 2018. Pigeons at the Edge of the Empire: Bio-archaeological Evidence for Extensive Management of Pigeons in a Byzantine Desert Settlement in the Southern Levant. PLOS ONE 13(3): e0193206. (21/3/2018). https:// pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/29561880/ (accessed date 4-12-2020). Mayerson P. 1962. The Ancient Agriculture Regime at Nessana and the Central Negeb. In H.D. Colt, ed. Excavations at Nessana Vol. I. Princeton. Pp. 211–269. Mayerson P. 1985. Wine and Vineyards of Gaza in the Byzantine Period. BASOR 257:75–80. Netzer E. 1991. Massada, III: The Buildings — Stratigraphy and Architecture. Jerusalem. Ramsay J. and Tepper Y. 2010. Signs from a Green Desert: A Preliminary Examination of the Archaeobotanical Remains from a Byzantine Dovecote near Shivta, Israel. Vegetation History and Archaeobotany 19:235–242. Ramsay J., Tepper Y. Weinstein-Evron M., Bratenkov S., Marom N. and Bar-Oz G. 2016. For the Birds: An Environmental Archaeological Analysis of Byzantine Pigeon Towers at Shivta (Negev Desert, Israel). JAS Reports 9:718–727. Rubin R. 1996. Urbanization, Settlement and Agriculture in the Negev Desert: The Impact of the Roman-Byzantine Empire on the Frontier. ZDPV 112:49–60. Shereshevski J. 1991. Byzantine Urban Settlements in the Negev Desert (Beer Sheva 5). Beer Sheva. Sion O. and Rubin R. 2020. Ḥorvat Saʻadon and its Environs: A Large Settlement, Satellite Settlements and Agricultural Systems in the Negev in Antiquity. Strata BAIAS 38:125–170. Srebro H. and Soffer T. 2011. The New Atlas of Israel: The National Atlas. Jerusalem. Tepper Y. 2007. Soil Improvement and Agricultural Pesticides in Antiquity: Examples from Archaeological Research in Israel. In M. Conan, ed. Middle East Garden Traditions: Unity and Diversity (Dumbarton Oaks Colloquium on the History of Landscape Architecture XXXI). Dumbarton Oaks, Washington D.C. Pp. 41–52. Tepper Y., Weissbrod L. and Bar-Oz G. 2015. Behind Sealed Doors: Unravelling Abandonment Dynamics at the Byzantine Site of Shivta in the Negev Desert (December 2015). Antiquity Project Gallery 348. https://antiquity.ac.uk/projgall/bar-oz348 (accessed date 4-12-2020). Tepper Y., Rosen B., Haber A. and Bar-Oz G. 2017. Signs of Soil Fertigation in the Desert: A Pigeon Tower Structure near Byzantine Shivta, Israel. Journal of Arid Environments 145:81– 89.

‫ היסטורית וארכיאולוגית‬,‫עלייתו ושקיעתו של ענף גידול היונים במדבר הארץ־ישראלי – סקירה גיאוגרפית‬

42

Tepper Y., Weissbrod L., Fried T., Marom N., Ramsay J., Weinstein-Evron M., Aharonovich S., Liphschitz N., Farhi Y., Yan X., Boaretto E. and Bar-Oz G. 2018. Pigeon-Raising and Sustainable Agriculture at the Fringe of the Desert: A View from the Byzantine Village of Sa‘adon, Negev, Israel. Levant 50:91–113. Tepper Y., Porat N. and Bar-Oz G. 2020. Sustainable Farming in the Roman-Byzantine Period: Dating an Advanced Agriculture System near the Site of Shivta, Negev Desert, Israel. Journal of Arid Environments 177:104–134. Varro, Marcus Terentius Rerum Rusticarum. (G. Goetz trans., Loeb Classical Library). Leipzig. 1870. Yan X., Tepper Y., Bar-Oz G. and Boaretto E. Forthcoming. FTIR Bone Characterization and Radiocarbon Dating: Timing the Abandonment of Byzantine Pigeon Towers in the Negev Desert, Israel. Zissu B. 2000. The Dovecote at Horvat ʻEleq. In Y. Hirschfeld. Ramat HaNadiv Excavations – Final Report of the 1984–1998 Seasons. Jerusalem. Pp. 617–627. Zohary M. 1962. Plant Life of Palestine: Israel and Jordan. New York.

‫צפון הנגב בשלהי העת העתיקה‪ :‬מרכזים עירוניים‪ ,‬מרחבים‬ ‫חקלאיים ותהליכי שינוי – בין המקומי לגלובלי‬ ‫גדעון אבני‬ ‫רשות העתיקות‬ ‫מאמר זה מוקדש לזכרו של חברי רוני אלנבלום‪,‬‬ ‫שותף לרעיונות‪ ,‬שהלך מאיתנו בטרם עת‪.‬‬

‫תקציר‬ ‫המחקרים הארכיאולוגיים הרבים שנערכו בצפון הנגב בשני העשורים האחרונים מאפשרים הבנה טובה יותר‬ ‫של תהליכי השינויים היישוביים בשלהי העת העתיקה‪ ,‬ושל הגורמים שהשפיעו על השינויים הללו‪ .‬הניתוח‬ ‫המדוקדק של הממצא החומרי‪ ,‬תוך שימוש בשיטות תיארוך מתקדמות‪ ,‬מצביע על שלב של ירידה יישובית‬ ‫בצפון־מערב הנגב למן המחצית השנייה של המאה הו' לסה"נ‪ .‬בתקופה זו חלה התערערות של המערכת‬ ‫הכלכלית והמסחרית בדרום ארץ־ישראל‪ ,‬שהתבססה ברובה על הפקה מסיבית של יינות לצורכי ייצוא‪.‬‬ ‫בד בבד חל גידול של מערכת החוות החקלאיות סביב באר שבע ובהר הנגב‪ ,‬ואלו המשיכו להתקיים גם‬ ‫בראשית התקופה האסלאמית הקדומה‪ .‬החפירות החדשות בחלוצה ובשבטה‪ ,‬יחד עם חפירות ההצלה‬ ‫בעורף החקלאי של עזה ואשקלון‪ ,‬מלמדות כי גם באתרים המרכזיים וגם במערכת החקלאית שסביבם‬ ‫קשור תחילתו של השינוי בהשפעות ארוכות הטווח של 'מגפת הדבר היוסטיניאני' שפקדה את האזור בשנים‬ ‫‪ 541/2‬לסה"נ‪.‬‬ ‫המאמר סוקר את הממצא הארכיאולוגי בהקשר לשינויים בבסיס הכלכלי של האזור‪ ,‬ולאור נתונים‬ ‫ארכיאולוגיים ואפיגרפיים חדשים מציע מתווה חדש להבנת השינויים היישוביים בצפון הנגב‪ ,‬כחלק מתהליכי‬ ‫שינוי בארץ־ישראל ובאגן הים התיכון‪.‬‬

‫הקדמה‬ ‫צפון הנגב‪ ,‬וביתר דיוק המרחב התחום בין המרכזים העירוניים של התקופה הביזנטית‪ :‬באר שבע‬ ‫במזרח‪ ,‬חלוצה בדרום‪ ,‬ועזה ואשקלון במערב‪ ,‬לא נחקר עד היום באופן מקיף באשר לשינויים בדגמי‬ ‫היישוב והשפעת המערכות הכלכליות והמסחריות עליהם במאות הד'–הח' לסה"נ‪ .‬מחקרים שעסקו‬ ‫ביישוב העירוני והכפרי של ארץ־ישראל בשלהי העת העתיקה‪ ,‬כמו עבודותיהם של יורם צפריר‬ ‫(‪ ,)Tsafrir 1996‬ריכב רובין (תשנ"א)‪ ,‬דורון בר (תשס"ח) ג'ודי מגנס (‪ ,)Magness 2003‬אלן וואלמסלי‬ ‫(‪ )Walmsley 1996; 2007‬ואחרים‪ ,‬נגעו רק בחטף בחבל ארץ זה‪ ,‬שגבל בשני אזורים נחקרים יותר‪:‬‬ ‫דרום מישור החוף‪ ,‬בין הקו יפו–רמלה בצפון ואשקלון בדרום‪ ,‬מוכר כאחד מאזורי ההתיישבות הצפופים‬

‫‪44‬‬

‫ביותר בארץ־ישראל‪ ,‬ונערכו בו חפירות ומחקרים אזוריים לא מעטים‪ 1.‬בהר הנגב נערכו חפירות‬ ‫ביישובים המרכזיים ונחקרו המערכות החקלאיות שסביבם (למחקרים מסכמים ר' רובין תשנ"א; אבן‬ ‫ארי‪ ,‬שנן ותדמור תש"ם; ‪ .)Avni 2014:260–299‬תרומה משמעותית להבנת התמונה היישובית באזור‬ ‫זה במאות הו'–ז' לסה"נ מתקבלת גם מארכיון הפפירוסים של ניצנה‪ ,‬שבו תעודות רבות השופכות אור‬ ‫על המערכות המנהליות והכלכליות של הנגב (‪ .)Kraemer 1958‬לעומת שפע המידע מהאזורים הללו‪,‬‬ ‫‪2‬‬ ‫צפון הנגב התחום ביניהם‪ ,‬מצפה עדיין למחקר כולל על הרצף ההתיישבותי המגוון שבו‪.‬‬ ‫בניגוד לפרדגימה ששלטה במחקר הארכיאולוגי וההיסטורי של ארץ־ישראל עד לשנות ה־‪ 80‬של‬ ‫המאה הקודמת‪ ,‬לפיה התרחש שבר יישובי חריף בעקבות הכיבוש הערבי של ארץ־ישראל‪ ,‬התמונה‬ ‫העדכנית בדרום הארץ מצביעה על המשכיות יישובית אל תוך התקופה האסלאמית הקדומה (לסקירת‬ ‫התפתחות המחקר ר' ‪ .)Avni 2014:11–39‬עם זאת‪ ,‬במחקרים חדשים שנערכו בהר הנגב‪ ,‬בדרום מישור‬ ‫החוף‪ ,‬ולאחרונה גם בצפון הנגב‪ ,‬הובחנו תהליכי השינויים ביישוב העירוני והכפרי ברזולוציה גבוהה‬ ‫יותר‪ ,‬אשר מאפשרים בחינה מחודשת של הדינמיקה היישובית האזורית‪ .‬בחינה זו משמעותית במיוחד‬ ‫לתקופה שבין המאות הו' והח' לסה"נ‪ ,‬שבה עברו על אזור זה‪ ,‬כמו גם על שאר חבלי הארץ‪ ,‬המזרח‬ ‫התיכון ומזרח הים התיכון‪ ,‬טלטלות היסטוריות‪ .‬במאמר זה יוצגו הממצאים הארכיאולוגיים של השנים‬ ‫האחרונות בראייה כוללת של צפון הנגב‪ ,‬בזיקה לשינויים בדגמי היישוב ובמאפייני הכלכלה והמסחר‬ ‫של האזור‪ .‬לצד ההתמקדות האזורית‪ ,‬אצביע גם על מקומו של צפון הנגב במערכות הגיאופוליטיות‬ ‫והכלכליות של ארץ־ישראל‪ ,‬דרום הלבנט והים התיכון בשלהי העת העתיקה‪ ,‬ועל הגורמים שעיצבו‬ ‫והשפיעו על תהליכי השינוי ביישובים ובמרחבים החקלאיים שסביבם‪.‬‬ ‫עזה‪-‬אשקלון‪ ,‬חלוצה ובאר שבע – מרכזים עירוניים ועורף חקלאי (איור ‪)1‬‬ ‫עזה ואשקלון התפרסמו כמרכזים תרבותיים וכמוקדים של פעילות כלכלית ומסחרית ענפה למן‬ ‫התקופה ההלניסטית‪ 3.‬בתקופה הביזנטית שימשו הנמלים של ערי מסחר אלו שער לייצוא רחב היקף‬ ‫של יינות ארץ־ישראל לרחבי הים התיכון‪ .‬עזה הקדומה כמעט שאינה מוכרת מבחינה ארכיאולוגית‪,‬‬ ‫מאחר שרובה ככולה מכוסה בעיר המודרנית‪ ,‬ולהוציא חפירות אקראיות שבהן התגלו בעיקר שרידיהם‬ ‫של מנזרים וכנסיות שסביב העיר (למשל‪ ,)Humbert 2000; Moain-Sadek 2000 ,‬אין לנו מידע ממשי‬ ‫על העיר ונמלּה‪ ,‬ורוב הידע הוא ממקורות היסטוריים המפארים את העיר ואת היותה מרכז מסחרי‬ ‫חשוב בדרום ארץ־ישראל‪ .‬מערכת היישובים בעורף החקלאי של עזה נחקרה ביסודיות‪ ,‬והיא כוללת‬

‫‪ 1‬למשל‪ ,‬אזור יבנה (‪ ;)Fischer and Taxel 2008, 2014‬אזור עזה (‪Bitton-Ashkeloni and Kofsky 2004; Hirschfeld‬‬ ‫‪ ;)2004‬אשקלון וסביבתה (‪ )Huster 2015; Hoffman 2019‬והמערכות החקלאיות הייחודיות במישור החוף‬ ‫(‪.)Taxel et al. 2018‬‬

‫‪ 2‬בימים אלו משלים דוד נואה מיכאל עבודת דוקטורט חשובה שתעסוק בצפון הנגב בין התקופות ההלניסטית‬ ‫לביזנטית‪.‬‬ ‫‪ 3‬לסקירות מסכמות של עזה בשלהי העת העתיקה ר' ביטון־אשקלוני וקופסקי תש"ס; ‪Glucker 1987; Bitton-‬‬ ‫‪ ;Ashkeloni and Kofsky 2004; Moain-Sadek 2000; Saliou 2005‬למקומה של אשקלון כמרכז תרבותי ודתי‬ ‫חשוב ר' גייגר תשע"א; ‪ .Geiger 1992‬פרסומן של החפירות הנרחבות בתל אשקלון ושל הסקר במרחב הכפרי‬ ‫של העיר משמש מקור עיקרי להבנת המערך היישובי של האזור בתקופה הביזנטית והאסלאמית (‪Huster‬‬ ‫‪.)2015; Hoffman 2019‬‬

‫גדעון אבני‬

‫‪45‬‬

‫איור ‪ .1‬מפת האתרים הנזכרים במאמר (מיכל בירקנלד ודנית לוי)‪.‬‬

‫לצד רשת צפופה של מנזרים וכנסיות (‪ ,)Hirschfeld 2004; Patrich 2019‬גם מספר רב של אחוזות‬ ‫חקלאיות ששימשו בסיס לתעשיית היין המפותחת של האזור‪ .‬לעומת המידע המקוטע על עזה‪,‬‬ ‫אשקלון והעורף החקלאי שלה מוכרים יותר‪ ,‬הן בזכות החפירות השיטתיות בתל אשקלון (‪Hoffman‬‬ ‫‪ ,)2019‬הן מהמחקרים בפריפריה החקלאית של העיר‪ ,‬שרובם מתבססים על חפירות הצלה שנערכו‬ ‫בשלושים השנים האחרונות (‪Huster 2015; Israel and Erickson-Gini 2013; Erickson-Gini, this‬‬ ‫‪ .)volume‬החפירות בתל אשקלון חשפו חלקים נרחבים משטחה של העיר הביזנטית‪ ,‬ובה בעיקר‬ ‫בתי מגורים שעל פי הרצף הסטרטיגרפי שלהם המשיכו להתקיים גם בתקופה האסלאמית הקדומה‬

‫‪46‬‬

‫(‪ .)Hoffman 2019:13–71‬העורף החקלאי של אשקלון מוכר מסקרים ומחפירות הצלה שחשפו את‬ ‫שרידיהן של חוות חקלאיות גדולות‪ ,‬שבהן עובדו ואוחסנו בעיקר שמן ויין‪ .‬כך‪ ,‬לדוגמה‪' ,‬אחוזת המיל‬ ‫השלישי' שמצפון לעיר‪ ,‬המייצגת דגם של אחוזות חקלאיות שכנראה היו בבעלותם ובניהולם של‬ ‫תושבי העיר מהמעמד הכלכלי הגבוה (‪ .)Decker 2009:54–56‬החפירות באתר זה חשפו סדרה של‬ ‫מתקנים חקלאיים ובהם בתי בד‪ ,‬גתות תעשייתיות ובתי יוצר לקנקנים (‪Israel and Erickson-Gini‬‬ ‫‪ .)2013‬היקף הייצור הגדול באחוזה זו‪ ,‬כמו גם באתרים דומים לה בדרום מישור החוף‪ ,‬מצביע על‬ ‫מערכת תעשייתית וכלכלית ענפה ששימשה לא רק לאספקת הצריכה המקומית‪ ,‬אלא בעיקר לייצור‬ ‫יינות עזה ואשקלון‪ ,‬אשר נודעו בטיבם ויוצאו לרחבי אגן הים התיכון (;‪Mayerson 1985; Kingsley 2001‬‬ ‫‪ .)Lantos, Bar-Oz and Gambash 2020‬בעורף החקלאי של אשקלון נמצאו ‪ 36‬חוות חקלאיות ובהן‬ ‫גתות‪ ,‬בתי בד ובתי יוצר לכלי חרס שבהן יוצרו בעיקר קנקני אגירה ליין ושמן (‪Gadot and Tepper‬‬ ‫‪ ;2003; Huster 2015:42–51‬ישראל תשנ"ד; באומגרטן תשס"ב; ינאי תשע"ג; טקסל ‪ .)2019‬צפיפות‬ ‫החוות הללו מעידה על עוצמתה של תעשיית היין לייצוא באזור זה‪ .‬לצד החוות הללו ידועים גם ‪55‬‬ ‫כנסיות ומנזרים (פייג תש"ף; ‪ )Huster 2015:43‬שעל פי עדות המתקנים החקלאיים שלידם‪ ,‬בעיקר‬ ‫גתות ובתי בד‪ ,‬הם היו משולבים במערכת הכלכלית־חקלאית של האזור‪ .‬מהממצא בחפירות שנערכו‬ ‫בחוות החקלאיות עולה שרובן פרחו במאות הה'–הו'‪ ,‬או ראשית המאה הז' לסה"נ‪ .‬תוצאות החפירות‬ ‫ב'אחוזת המיל השלישי' מר'ת שהאתר התעשייתי הגדול הזה דעך לקראת ראשית המאה הז' לסה"נ‪,‬‬ ‫ותיארוך דומה התקבל גם מהחפירות בחר' חמאמה שמצפון לאשקלון (טקסל ‪ ,)2019‬בשדרות (וורגה‬ ‫וקוברין תשע"ח) ובבאר שמע (‪ .)Erickson-Gini, Dolinka and Shilov 2015‬תיארוך זה נקשר בבירור‬ ‫למועד העדכני המוצע לדעיכתה של העיר חלוצה‪ ,‬ולירידה הדרמטית בתעשיית היין הארץ־ישראלית‬ ‫לייצוא‪.‬‬ ‫אכן‪ ,‬החפירות שנערכו בשנים האחרונות בחלוצה‪ ,‬בצלע הדרומית של צפון הנגב‪ ,‬מספקות תובנות‬ ‫חדשות לתהליכים הכלכליים בדרומה של ארץ־ישראל במאות הו'–הז' לסה"נ‪ .‬בהיותה העיר הגדולה‬ ‫של הנגב בתקופה הביזנטית‪ ,‬חלוצה היא האתר המשמעותי ביותר שממנו ניתן ללמוד על מגמות של‬ ‫התעצמות ודעיכה יישוביות וכלכליות בכל המרחב‪ .‬חפירות קודמות שנערכו בעיר הצביעו על הכיבוש‬ ‫הערבי כגורם שהביא לדעיכתה (למשל‪ ;Mayerson 1983 ,‬נגב תשנ"ג)‪ ,‬ואילו תוצאותיהן של החפירות‬ ‫החדשות מצביעות על כרונולוגיה שונה ומדויקת יותר‪ .‬קבוצת המחקר בראשותם של גיא בר־עוז ויותם‬ ‫טפר ביצעה בשנים האחרונות חפירות שיטתיות בריכוזי האשפה המקיפים את העיר – מרכיב בולט‬ ‫לעין בנוף‪ .‬ערמות אלו‪ ,‬שחלקן מגיע לגובה של יותר מ־‪ 10‬מ'‪ ,‬מעידות על תהליכי הצטברות האשפה‬ ‫בעיר במשך כל קיומה‪ .‬החפירה הסטרטיגרפית בערמות האשפה‪ ,‬שלוותה בתיארוך השכבות הן על‬ ‫פי ממצא כלי החרס הן בעזרת בדיקות פחמן ‪ ,14‬הראתה שהעיר דעכה במהירות באמצע המאה הו'‬ ‫לסה"נ‪ ,‬ולמעשה פסקה להתקיים כעיר בשנת ‪ 570‬לסה"נ לערך‪ ,‬כשישים שנה לפני הכיבוש הערבי‬ ‫(‪ .)Bar-Oz et al. 2019‬בד בבד עם חפירות אלו ערכו מיכאל היינזלמן וטלי אריקסון־גיני חפירות וסקרי‬ ‫חישה מרחוק בתוך תחומי העיר‪ ,‬וגם אלה הר' ששיאה של ההתפתחות העירונית היה בין המאה הד'‬ ‫שלהי המאה הו' לסה"נ‪ .‬חלוצה המשיכה להתקיים גם לאחר תקופה זו‪ ,‬אולם כיישוב בעל אופי כפרי‬ ‫בעיקרו‪ ,‬עד לנטישתה המוחלטת בראשית המאה הח' לסה"נ (לסיכום ראשוני של החפירות הללו ר'‬ ‫‪ .)Schone et al. 2019‬עדות לשינוי באופיה העירוני של חלוצה לאחר המאה הו' לסה"נ ניתן למצוא‬ ‫בשני בתי בד שנבנו על גבי הרחובות העירוניים לאחר נטישתם (‪ .)Schone et al. 2019:149‬נראה‬

‫גדעון אבני‬

‫‪47‬‬

‫שהמהפך שחל בחלוצה במחצית השנייה של המאה הו' לסה"נ‪ ,‬ירידתה ממעמד העיר המרכזית של‬ ‫הנגב והיותה ליישוב כפרי אינו מקרי‪ ,‬וקשור לירידה המשמעותית בתפוקת כרמי הענבים בשטחים‬ ‫החקלאיים של הר הנגב והנגב הצפוני‪ .‬במסגרת החפירות בחלוצה‪ ,‬שבטה וניצנה נבדקו גם שינויים‬ ‫בתפוצתם של זרעי ענבים באתרים השונים לאורך התקופה הביזנטית‪ .‬מתוצאות מחקר זה עולה‬ ‫שבמאות הד'–הה' לסה"נ הייתה עלייה משמעותית בתפוצת זרעי הענבים‪ ,‬ואילו למן אמצע המאה הו'‬ ‫לסה"נ ניכרת ירידה דרמטית בתפוצתם‪ ,‬עד כדי הפסקת גידול הגפנים כמה עשרות שנים לפני הכיבוש‬ ‫הערבי (‪.)Lantos, Bar-Oz and Gambash 2020; Fuks et al. 2020‬‬ ‫לאור תוצאות המחקרים הללו ניתן להציע כיום מתווה חדש לעלייתו ושקיעתו של מרחב צפון־‬ ‫מערב הנגב כמרכז לייצור חקלאי במסגרת תעשיית היין של דרום ארץ־ישראל‪ .‬ההתעצמות החקלאית‬ ‫הגדולה של האזור חלה במהלך המאה הד' והגיעה לשיאה במחצית הראשונה של המאה הו' לסה"נ‪.‬‬ ‫בפרסומים קודמים רווחה הדעה שהפסקת פעילותן של החוות החקלאיות קשורה לכיבושים הפרסי‬ ‫והערבי במאה הז' לסה"נ‪ ,‬ואילו עתה נראה שניתן לקשור את תהליכי הדעיכה לירידה שחלה בגידול‬ ‫הגפנים ובתעשיית היין בדרום ארץ־ישראל כבר במהלך המחצית השנייה של המאה הו' לסה"נ‪.‬‬ ‫להשלמת התמונה היישובית של צפון הנגב נפנה לבאר שבע‪ ,‬הצלע המזרחית במרחב שבו אנו‬ ‫עוסקים‪ .‬בשונה מעזה־אשקלון ומחלוצה‪ ,‬שהעורף החקלאי שלהן פרח בעיקר על בסיס גידול הגפן‬ ‫ותעשיית היין המפותחת‪ ,‬שימשה באר שבע מרכז עירוני לאזורים החקלאיים שמדרום‪ ,‬ממזרח ומצפון‬ ‫לה‪ ,‬ואלו היו שונים מהותית מהשטחים החקלאיים הנרחבים של צפון־מערב הנגב ודרום מישור החוף‪.‬‬ ‫באר שבע הביזנטית מוכרת בחלקה בלבד‪ ,‬מאחר שרוב שטחה מכוסה בעיר המודרנית‪ .‬למרות זאת‪,‬‬ ‫ניתן לשחזר את פני העיר הודות לחפירות ההצלה שנערכו בה ובעורף החקלאי שלה‪ ,‬במיוחד בשלושים‬ ‫השנים האחרונות (לסיכום הממצא ר' גלעד ופביאן ‪ ,)2008‬וכן מכמה מקורות היסטוריים ובהם צווי‬ ‫המיסים שהתגלו בסביבת העיר‪ ,‬המעידים על מערכות המסחר והמיסוי המקומיות (‪.)di Segni 2004‬‬ ‫חפירות אלו חשפו מערכת של חוות חקלאיות קטנות למדי שנסמכו על שדות בפריפריה הקרובה‬ ‫אליהן‪ ,‬והשתרעו עד למרחק של ‪ 15–10‬ק"מ מתחומי באר שבע הביזנטית (למשל‪Ustinova and ,‬‬ ‫‪ ;Nahshoni 1994‬ישראל‪ ,‬סרי ופדר תשע"ג; רסיוק ושמואלי ‪ ;2017‬וורגה ‪ ;2018‬פביאן וגולדפוס‬ ‫תשס"ד; אייזנברג־דגן ‪ ;2018 ,2017‬ניקולסקי ‪ ;2014‬אייזנברג־דגן‪ ,‬כרך זה; ‪Eisenberg-Degen‬‬ ‫‪ .)2018; Fantalkin 2000‬באזורים הללו לא נמצאו גתות ענק תעשייתיות‪ ,‬כפי שנפוצו למשל בעורף‬ ‫החקלאי של עזה־אשקלון‪ .‬על פי תוצאות החפירות מסתמן כי תאריכן של החוות מאוחר לזה של‬ ‫המערכות החקלאיות בצפון־מערב הנגב‪ .‬העדות הקרמית ממערכת החוות שסביב באר שבע מעידה‬ ‫על התעצמות במהלך המאה הו' לסה"נ‪ ,‬ואולי אף במחצית השנייה של מאה זו (‪Eisenberg-Degen‬‬ ‫‪ .)2018‬ייתכן כי יש לר'ת בהקמתן של החוות הללו תגובת נגד להתערערות המערכת הכלכלית‬ ‫והחקלאית במרחב שבין חלוצה לעזה־אשקלון באותה תקופה‪ .‬תהליך דומה אופיין גם במערב ובדרום‬ ‫הר הנגב‪ ,‬שם הוקמו מערכות חקלאיות חדשות בשלהי המאה הו' לסה"נ‪ ,‬אשר המשיכו את קיומן אל‬ ‫תוך התקופה האסלאמית הקדומה (‪.)Avni 1996‬‬ ‫חוליה נוספת בשרשרת היישובים החקלאיים שבין באר שבע לאשקלון מתבררת בשנים האחרונות‬ ‫מהחפירות שנערכו באזור רהט וגבעות בר‪ .‬כאן נחשפו חוות חקלאיות ולצידן רשת של מנזרים כפריים‬ ‫(לדיווחים ראשוניים על החפירות הללו ר' פארן ‪ ;2009‬ומאמריהם של דניאל וורגה‪ ,‬יותם טפר‪ ,‬אלנה‬ ‫קוגן־זהבי‪ ,‬כולם בכרך זה; ‪ .)Seligman and Ẓur, this volume‬מאחר שתוצאות החפירות טרם‬

‫‪48‬‬

‫התפרסמו במלואן‪ ,‬עדיין קשה לקבוע איך האתרים הללו השתלבו במערכות החקלאיות־כלכליות של‬ ‫אזור באר שבע מחד‪ ,‬ועזה־אשקלון מאידך‪ .‬אולם‪ ,‬נראה כי אופי האתרים‪ ,‬ריבוי המתקנים החקלאיים‬ ‫בהם והקשר בינם לשדות העיבוד‪ ,‬מצביע על מערכת מקומית הדומה באופיה יותר למערכות שסביב‬ ‫באר שבע מאשר למערכות התעשייתיות הגדולות שבפריפריה של עזה־אשקלון‪.‬‬ ‫בהסתמך על תוצאות החפירות בעורף החקלאי של עזה ואשקלון‪ ,‬בצפון־מערב הנגב‪ ,‬באזור באר‬ ‫שבע‪ ,‬ובחלוצה ושבטה שבהר הנגב‪ ,‬ניתן לשחזר את התפתחות המרחבים החקלאיים בצפון הנגב‬ ‫בשלהי העת העתיקה כדלהלן‪ :‬ההתפשטות הגדולה של יישובים חקלאיים הקשורים לתעשיית היין‬ ‫של עזה־אשקלון התחילה באמצע המאה הד' ונמשכה אל תוך המאה הה' לסה"נ‪ .‬בשנים הללו‬ ‫נבנו החוות החקלאיות הגדולות ולצידן רשת צפופה של מנזרים וכנסיות (‪ .)Huster 2015‬שיאה של‬ ‫המערכת ההתיישבותית הזו היה בראשית המאה הו' לסה"נ‪ ,‬תקופה שבה הגיעו גידול הגפנים ותעשיית‬ ‫היין לשיא התפשטותם (‪ .)Fuks et al. 2020; Lantos, Bar-Oz and Gambash 2020‬נראה שתעשייה זו‬ ‫התרכזה בעיקר בדרום מישור החוף‪ ,‬בצפון־מערב הנגב ובכל הר הנגב‪ ,‬אך לא הגיעה לאזור באר שבע‬ ‫ולנגב המזרחי‪ ,‬שבהם ניתן לאפיין דגם שונה של קיימות על בסיס חקלאי מקומי‪.‬‬ ‫הדעיכה המשמעותית של ענף גידול הגפן ותעשיית היין לייצוא‪ ,‬ואיתה גם הירידה המשמעותית‬ ‫ביישובים ובחוות שבאזורי גידול הגפנים‪ ,‬החלה באמצע המאה הו' לסה"נ‪ .‬ירידה זו גרמה גם לנטישה‬ ‫חלקית של חלוצה ושבטה (ר' להלן)‪ ,‬ותעשיית היין המפותחת לא התאוששה לאחר המכה הזו‪ .‬עם‬ ‫זאת‪ ,‬נראה שלא חלה הפסקה מוחלטת של גידול הגפנים ותעשיית יין לתצרוכת מקומית‪ ,‬וגם בתקופה‬ ‫האסלאמית הקדומה עדיין ייצרו יין בארץ־ישראל‪ ,‬כפי שמעידה‪ ,‬למשל‪ ,‬הגת התעשייתית שנמצאה‬ ‫בארמון האומיי בחר' אל־מפג'ר שביריחו (‪ 4.)Whitcomb and Taha 2013‬בכל מקרה‪ ,‬נראה שלמן‬ ‫שלהי המאה הו' עד המאה הח' לסה"נ התבססו יישובי צפון הנגב על מערכות חקלאיות מקומיות‪ ,‬ולא‬ ‫על תעשייה חקלאית שנועדה לייצוא‪.‬‬ ‫מעניין לציין שלצד הירידה הגדולה בערים וביישובים החקלאיים ניכרת המשכיות בהקמה או‬ ‫בחידוש של מנזרים וכנסיות בצפון הנגב ובדרום מישור החוף‪ ,‬אל תוך המאה הז' לסה"נ‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪,‬‬ ‫בכנסייה מהמאה הו' לסה"נ במגן‪ ,‬בחידוש רצפת הפסיפס בכנסייה בכיסופים המתארת הובלה של‬ ‫קנקני אגירה על גב גמל‪ ,‬ומתוארכת לשנת ‪( 576‬איור ‪ ,)2‬בכנסייה במעון שנבנתה בשלהי המאה‬ ‫הו' לסה"נ וברצפת הפסיפס בכנסייה בחר' שלאלה שליד עזה המתוארכת לשנת ‪ 562/3‬לסה"נ‪ .‬גם‬ ‫באזור באר שבע ניתן לר'ת תופעה דומה‪ ,‬למשל במנזר בגבעות בר (וורגה‪ ,‬כרך זה; ר' סיכום הנתונים‬ ‫הללו אצל ‪ .)Patrich 2019; Di Segni 2009; 2017‬פריחה זו של מערך המנזרים והכנסיות עומדת‬ ‫בסתירה לירידה ביישובים החקלאיים בצפון־מערב הנגב ולדעיכתן של חלוצה ושבטה‪ .‬אולם‪ ,‬נראה‬ ‫כי יש להתייחס לשתי המערכות הללו באופן שונה‪ ,‬מאחר וכל אחת מהן הושפעה מגורמים אחרים‪.‬‬ ‫ירידת גידול הגפנים ותעשיית היין קשורה לתהליכים רחבים יותר במערכת הים תיכונית שהשפיעו‬ ‫גם על ארץ־ישראל‪ ,‬וגרמו להצטמצמות כלכלית ולסופה של תקופת השפע באזור (לנושא זה ר'‬

‫;‪Mayerson 1985; Decker 2009; 2013:107–111; Kingsley 2001; McCormick 2012; Pieri 2005‬‬

‫‪ 4‬נושא ההמשכיות של גידול הגפנים ותעשיית היין בתקופה האסלאמית הקדומה מורכב‪ ,‬וחורג מתחומי מאמר‬ ‫זה‪ .‬לדיון עדכני ר' ‪.Avni forthcoming‬‬

‫גדעון אבני‬

‫‪49‬‬

‫איור ‪ .2‬כיסופים‪ .‬קטע מרצפת הפסיפס של הכנסייה המתארת הובלה של קנקני אגירה‬ ‫על גב גמל‪.‬‬

‫‪ .)2012‬לעומת זאת‪ ,‬ההמשכיות המקומית ביישובים לא נפגעה אנושות כתוצאה מהתהליכים הללו‪,‬‬ ‫ומערכת הכנסיות והמנזרים שלא היו תלויים באופן מוחלט בבסיס הכלכלי של היישובים‪ ,‬המשיכה‬ ‫להתקיים ואף התפתחה לאורך כל המאה הו' לסה"נ‪ ,‬תופעה שניתן לר'ת גם במרכז ארץ־ישראל‬ ‫וצפונה (‪ ;Patrich 2019‬בר תשס"ח; אשכנזי תשס"ט)‪.‬‬ ‫לסיכום‪ ,‬התמונה היישובית המסתמנת מצפון הנגב במאות הו'–הז' לסה"נ מגוונת מאוד‪ :‬ירידה של‬ ‫מערכת היישובים בפריפריה של עזה־אשקלון ובאזור חלוצה־שבטה‪ ,‬לעומת התעצמות המערכות‬ ‫החקלאיות סביב באר שבע‪ .‬ר'י לציין שתמונה זו עדיין אינה שלמה ור'יה למחקר נוסף בהתבסס על‬ ‫נתונים עדכניים מהחפירות‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬נטישת היישוב בשבטה במהלך המאה הו' לסה"נ הניכרת‬ ‫בסגירה שיטתית של פתחי בתי המגורים (‪Tepper, Weissbrod and Bar-Oz 2015; Tepper et al.‬‬ ‫‪ )2018‬ובעזיבה של שטחים ומתקנים חקלאיים הסמוכים לעיר (;‪Hirschfeld and Tepper 2006‬‬ ‫‪ ,)Tepper, Porat and Bar-Oz 2020‬לא קיימת בניצנה‪ .‬הן הממצא הארכיאולוגי הן העדות מארכיון‬ ‫הפפירוסים שם‪ ,‬מעידים על המשכיות היישוב עמוק אל תוך התקופה האסלאמית הקדומה (‪Colt‬‬ ‫‪ .)1962; Kraemer 1958‬יש גם להדגיש שהירידה היישובית בצפון־מערב הנגב במחצית השנייה של‬ ‫המאה הו' לסה"נ לא סימנה את קיצה של ההתיישבות באזור זה‪ ,‬אלא שינתה את אופייה‪ .‬מן המקורות‬ ‫ההיסטוריים אנו למדים שבראשיתה של התקופה האסלאמית הקדומה חולקו נחלות לראשי הצבא‬ ‫הערבי‪ ,‬כמו למשל לעמר אבן אל־עץ‪ ,‬שקיבל שטח נרחב בין אשקלון לבית גוברין (‪.)Lecker 1989‬‬ ‫אף שלא נמצאו עדיין עדויות ארכיאולוגיות לנחלות הללו‪ ,‬ניתן למצוא להן רמז בדרך עיבוד שונה‪ ,‬כמו‬ ‫למשל בהתקנתם של סכרים גדולים בטכנולוגיות שלא אפיינו את התקופה הביזנטית (‪.)Blakely 2010‬‬ ‫מרכיבים נוספים של תעשיית היין המפותחת בדרום ארץ־ישראל‪ ,‬כמו מרכזי הייצור לכלי חרס שנפוצו‬

‫‪50‬‬

‫בכל המרחב ועדויות מרשימות להם התגלו בחפירות בגדרה וביבנה‪ ,‬פסקו לפעול בהדרגה רק במהלך‬ ‫המחצית הראשונה של המאה הז' לסה"נ (גדרה – ‪ ;Weiner et al. 2020‬יבנה – ינאי תשע"ג)‪ .‬נראה‬ ‫שהחקלאות באזור הוסבה מגידול גפנים וייצור יין לענפים אחרים‪ ,‬ובהם שמן וכותנה‪ 5.‬מן החפירות‬ ‫עולה שמקצת היישובים בצפון־מערב הנגב‪ ,‬כמו אלה בשדרות ובאזור רהט‪ ,‬שבאחד מהם התגלה‬ ‫גם מסגד קדום (‪ ,)Seligman and Ẓur, this volume‬התחדשו בתקופה האסלאמית הקדומה‪ .‬כמו כן‬ ‫הוקמו יישובים חדשים‪ ,‬דוגמת היישוב הגדול בחורבת פטיש (נחליאלי וישראל תשמ"ח; פארן תשס"ט)‬ ‫שהתקיים עד למאה הי"א לסה"נ‪ .‬אלה מעידים על כך שהאזור לא ננטש עם הפסקת גידול הגפנים‬ ‫ותעשיית היין‪ ,‬אלא המשיך להתקיים תוך שינוי באופי היישוב והבסיס הכלכלי שלו‪.‬‬

‫מה גרם לשינוי היישובי בצפון הנגב בשלהי התקופה הביזנטית?‬ ‫מה היו‪ ,‬אפוא‪ ,‬הסיבות לירידה היישובית בצפון־מערב הנגב ובאזורי חלוצה ושבטה מחד‪ ,‬ולהתעצמות‬ ‫מערכת החוות החקלאיות שסביב באר שבע‪ ,‬מאידך? יש הרואים את הזרז לשינויים הללו בשני אירועים‬ ‫סביבתיים גלובליים‪ ,‬שהתרחשו בעשורים הרביעי והחמישי של המאה הו' לסה"נ‪ .‬הראשון התרחש‬ ‫בשנת ‪ ,536‬וזכה בספרות המחקר לכינוי 'השנה ללא שמש'‪ .‬שורה של מקורות היסטוריים ממקומות‬ ‫שונים באגן הים התיכון מתארים תופעה חסרת תקדים שבה במשך כשנה שלמה שרר ערפל תמידי‬ ‫בחלקים נרחבים של חצי הכדור הצפוני‪ .‬הסיבה לכך לא התבררה עד תום‪ ,‬אולם מקובל במחקר‬ ‫לקשור זאת להתפרצות ענקית של הר געש באזור איסלנד‪ ,‬או בחצי הכדור הדרומי‪ ,‬אשר גרמה‬ ‫להיווצרות ענן אבק ואובך שהשפיעו קשות על גידולים חקלאיים‪ ,‬והביאו להתערערות סביבתית שאת‬ ‫תוצאותיה קשה לכמת‪ .‬על פי עדויות היסטוריות‪ ,‬טבעות עצים וגלעיני קרחונים באירופה‪ ,‬הייתה פגיעה‬ ‫של ממש בגידולים החקלאיים עקב האובך שכיסה את פני השמש (‪ .)Arjava 2006; Gunn 2000‬מחקר‬ ‫רחב יותר‪ ,‬המנסה לאפיין תהליכי שינוי אקלימי במאות הה'–הו' לסה"נ בכל המרחב האירו־אסייתי‪,‬‬ ‫טוען כי התרחש תהליך כולל של התקררות באותה עת (‪ ,)Büntgen et al. 2016‬שאולי השפיע גם על‬ ‫ארץ־ישראל (‪ ;Fuks et al. 2017‬לדעה שונה ר' ‪ .)Vaiglova et al. 2020‬בשנים האחרונות עלתה סברה‬ ‫שאירוע זה היה בין הגורמים להיווצרותה של 'תקופת הקרח הקטנה של שלהי העת העתיקה' (‪Late‬‬ ‫‪ .)Antique Little Ice Age – LALIA‬עדויות לשינויים מקומיים בתנאי הסביבה בתקופה זו‪ ,‬וליתר דיוק‬ ‫בשנים ‪ ,660–530‬נאספו מכמה מקומות במרחב האירו־אסייתי‪ .‬גם במרכז ירדן וצפונה קיימות עדויות‬ ‫לתהליכים רבי־עוצמה של הצטברות של סחף וקרקע במהלך המאה הו' לסה"נ (;‪Lucke et al. 2012‬‬ ‫‪ .)Lucke, al-Karaimeh and Schorner 2019‬אולם‪ ,‬בשלב זה של המחקר קשה עדיין לר'ת באלה גורם‬ ‫מרכזי שהשפיע על התערערות המערכות הכלכליות במקומות שונים במזרח התיכון‪ 6.‬בכל מקרה‪,‬‬ ‫נראה שתהליכים סביבתיים אלו לא גרמו לצמצום או הרחבה משמעותיים של השטחים החקלאיים‬ ‫בארץ־ישראל ובסביבתה בראייה ארוכת טווח‪ .‬שטחים אלו פרחו ברחבי הארץ בתקופה הביזנטית‬ ‫והמשיכו להתקיים גם בתקופה האסלאמית הקדומה (‪.)Avni 2014:329–331; Decker 2009:8–10‬‬ ‫‪ 5‬לייצוא שמן מארץ ישראל למצרים בתקופה האסלאמית הקדומה ר' ‪ ;Sijpesteijn 2014‬לחדירת הכותנה כענף‬ ‫גידול מרכזי בתקופה זו ר' ‪ ;Watson 1983:31–40‬עמר תשנ"ח; ‪.Avni forthcoming‬‬ ‫‪ 6‬לאחרונה נדון נושא השפעתם של שינויים סביבתיים על תהליכי שינוי בין שפע לדעיכה מנקודת מבט אזורית‬ ‫וגלובלית‪ .‬ר' למשל‪ :‬אולוס‪ ,‬מוסקטי־מאשיטי ואלנבלום תשע"ו; אלנבלום ‪.Ellenblum 2012 ;2020‬‬

‫גדעון אבני‬

‫‪51‬‬

‫האירוע השני ידוע ומוכר יותר‪ :‬בשנים ‪ 541/2‬התפשטה בעולם במהירות רבה מגפת דבר נוראית‪,‬‬ ‫הידועה כ'מגפת הדבר היוסטיניאנית'‪ ,‬שעל פי כמה מקורות היסטוריים נספה בה כשליש מאוכלוסיית‬ ‫העולם‪ .‬מגפה זו השפיעה קשות על אגן הים התיכון‪ ,‬ועל פי תיאורו של פרוקופיוס‪ ,‬בקונסטנטינופוליס‬ ‫לבדה מתו לפחות ‪ 5000‬איש מדי יום‪ .‬אולם‪ ,‬נראה שלמגפה הייתה עוצמה שונה באזורים שונים‪,‬‬ ‫וקיימים חילוקי דעות לגבי מספר הנספים בה והשפעתה המיידית בכל אזור (להערכה עדכנית ר'‬ ‫‪ .)Eisenberg and Mordechai 2019; Little 2007; Mordechai and Eisenberg 2019‬עם זאת‪ ,‬רוב‬ ‫החוקרים רואים במגפה את אחד הגורמים שהביאו לשינויים ארוכי טווח באירופה ובאגן הים התיכון‪,‬‬ ‫שהביאו בין השאר לערעור היציבות הפוליטית ולהתגברות החדירות לתחומי האימפריה הביזנטית‬ ‫לאחר ימיו של יוסטיניאנוס (למשל‪.)Morrison and Sodini 2002 ,‬‬ ‫השפעתם של האירועים הללו על היישובים והכלכלה בארץ־ישראל אינה ברורה‪ ,‬בעיקר לאור‬ ‫העובדה שעד כה לא נמצאו להם כל עדויות ארכיאולוגיות‪ .‬בניגוד לצפוי לא התגלו במאות החפירות‬ ‫באתרים מהתקופה הביזנטית שנערכו ברחבי הארץ עדויות כלשהן לקבורות המוניות‪ ,‬שאותן ניתן‬ ‫לייחס למגפה זו‪ .‬קיים גידול מסוים במספרן של מצבות הקבורה המתוארכות לעשור החמישי של‬ ‫המאה הו' לסה"נ‪ ,‬ויש הרואים בכך עדות להתפרצותה בארץ (‪ .)Benovitz 2014‬אולם‪ ,‬גם עדות זו לא‬ ‫משקפת התפרצות רבתי עם אלפי מתים‪ ,‬כפי שתועדו למשל בממצא הארכיאולוגי מימי 'המגיפה‬ ‫השחורה' בימי הביניים באירופה (ר' למשל‪.)Gottfried 1983 ,‬‬ ‫עם זאת‪ ,‬נראה שלא ניתן לבטל את ההשפעה ארוכת הטווח של המגפה‪ ,‬ושל השינויים הסביבתיים‬ ‫הללו כגורמים שהביאו להתערערות מערכות הסחר הבינלאומי בים התיכון למן אמצע המאה הו'‬ ‫לסה"נ‪ .‬לכך יש עדויות לא מעטות‪ ,‬ובהן גם הירידה במספרן של הספינות הטרופות בים התיכון‬ ‫מהתקופה הנדונה (‪ .)McCormick 2012:80–88‬נראה‪ ,‬לכן‪ ,‬שהשינויים הללו הביאו להתערערות‬ ‫מערכות כלכליות באירופה ובים תיכון‪ ,‬כפי שהיטיבו לתאר זאת מוריסון וסודיני במאמרם המסכם על‬ ‫הכלכלה הים תיכונית במאה הו' לסה"נ (‪ .)Morisson and Sodini 2002:220‬התערערות המערכות‬ ‫הכלכליות הביאה‪ ,‬בין השאר‪ ,‬לשינוי וירידה בעוצמתם של המרכזים העירוניים‪ ,‬כפי שהם ניכרים‬ ‫במיוחד בערים שלאורך חופי אסיה הקטנה‪ ,‬ביוון ובצפון אפריקה‪ .‬ערים אלו‪ ,‬שהיו יעד ליינות עזה‬ ‫ואשקלון‪ ,‬הלכו ודעכו למן המחצית השנייה של המאה הו' לסה"נ‪ 7,‬והיחלשותם השפיעה מייד על אזורי‬ ‫התפוקה של היינות בארץ־ישראל‪ ,‬ובמיוחד על דרום מישור החוף‪ ,‬צפון־מערב הנגב והר הנגב‪ .‬אזורים‬ ‫אלו‪ ,‬שעד אז התבססו על גידול אינטנסיבי של גפנים ועל תעשיית היין לייצוא‪ ,‬ספגו מכה כלכלית קשה‪.‬‬ ‫הירידה במעמד היישובים שהתבססו על ענף כלכלי מצליח זה הביאה לנטישה חלקית של כמה מהם‪,‬‬ ‫וכן להפיכתה של חלוצה מעיר ראשית ליישוב קטן בעל אופי כפרי‪.‬‬ ‫אף על פי כן‪ ,‬יש לציין שהשפעתה של הירידה הכלכלית הזו לא הייתה זהה בכל אזורי הארץ‪ ,‬וגם בנגב‬ ‫לא ניתן למצוא לה עדויות ארכיאולוגיות ביישובים כמו ניצנה ועבדת‪ ,‬שהמשיכו לשגשג על המערכות‬ ‫החקלאיות שסביבן (‪ ;Mayerson 1960; Urman 2004‬היימן תש"ף)‪ .‬במרכז ארץ־ישראל וצפונה‪ ,‬שם‬ ‫היו ענפי הכלכלה מגוונים יותר‪ ,‬הייתה הפגיעה ביישובים קטנה יותר‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬מדגיש יורם צפריר את‬

‫ ‪ 7‬לסקירות כלליות – ‪ ;Liebeschuetz 2001; Saradi 2006‬לאזורי החוף של אסיה הקטנה – ‪;Foss 1976; 1979‬‬ ‫לצפון אפריקה – ‪ ;Fenwick 2020‬ור' לגישתו הביקורתית של קנדי – ‪.Kennedy 1985b‬‬

‫‪52‬‬

‫חוסנה הכלכלי של הארץ במאה הו' לסה"נ (‪ .)Tsafrir 1996‬עם כל זאת‪ ,‬נראה שבסופו של דבר היו אלו‬ ‫השינויים של אמצע המאה הו' לסה"נ שבישרו על ראשיתו של תהליך ארוך של התערערות התשתיות‬ ‫העירוניות בארץ־ישראל‪ ,‬בירדן‪ ,‬ובמקומות אחרים במזרח התיכון‪ ,‬כפי שציין יו קנדי במאמרו פורץ‬ ‫הדרך כבר לפני למעלה משלושים שנה (‪ .)Kennedy 1985a‬בסקירתו המפורטת על היישובים בסוריה‪,‬‬ ‫ירדן וארץ־ישראל במאה הו' לסה"נ מציין קנדי במפורש כי‪" :‬העשור שבין ‪ 540‬ו־‪ 550‬מהווה נקודת‬ ‫מפנה בהיסטוריה של סוריה בתקופה הביזנטית‪ .‬עד לתאריך זה ניתן להבחין בשפע ויציבות דמוגרפית‪,‬‬ ‫ולאחריו התמונה היא של תהליך מואץ של ירידה‪ ...‬המעבר בין העת העתיקה לימי הביניים בסוריה חל‬ ‫בשנים שלאחר ‪ 540‬ולא אחרי ‪ ,640‬כך שהכיבוש הערבי היה התוצאה של השינויים ולא הגורם להם‪.‬‬ ‫אלו התרחשו במאה השנים שלפני הכיבוש‪.)Kennedy 1985b:150–151, 181( ".‬‬ ‫העדויות הארכיאולוגיות החדשות מצפון־מערב הנגב ומהעורף החקלאי של עזה־אשקלון‪ ,‬אזור‬ ‫שהיה קשור בטבורו למערכות הכלכלה העולמית של שלהי העת העתיקה‪ ,‬משתלבות היטב בתמונה‬ ‫זו‪ ,‬ומציגות את ההיבט המקומי של תהליכי השינוי הכלכליים הגלובליים‪ .‬עדויות אלו גם ממחישות את‬ ‫השינוי העמוק באופיים של היישובים בארץ‪ ,‬כפי שציינה לאה די סגני בסכמה זאת על בסיס אוסף‬ ‫הכתובות היווניות מארץ־ישראל בשלהי העת העתיקה‪" :‬בהביטנו על התמונה הגדולה‪ ,‬מבלי לתת‬ ‫לעינינו להסתנוור מאירועים כמו קרבות ותהליכי מצור‪ ,‬שהם אבני הדרך של השינויים בהיסטוריה‬ ‫הפוליטית של האזור‪ ,‬נראה שיש לאתר את תחילת המעבר לא לזמן הכיבוש האסלאמי או מיד לאחריו‪,‬‬ ‫אלא בשנת ‪.)Di Segni 2009:364( ".541/2‬‬ ‫מבחינה מתודולוגית ניתן לציין את התרומה המכרעת של איסוף נתונים שיטתי מחפירות רבות בתוך‬ ‫אזור מוגדר כמרכיב בעל משמעות רבה בשחזור תהליכים יישוביים וסביבתיים‪ ,‬שלהם יש גם משמעות‬ ‫אזורית רחבה יותר‪ .‬המחקרים הרבים שפורסמו בעשור האחרון ועסקו בהשפעת אירועים אקלימיים‬ ‫על דמות היישוב בשלהי העת העתיקה באזורים שונים של העולם‪ ,‬נערכו לרוב מבלי להסתמך על‬ ‫נתונים ממוקדים מאזורים מוגדרים‪ .‬בניגוד לאלה‪ ,‬איסוף הנתונים הארכיאולוגיים השיטתי מדרום‬ ‫מישור החוף‪ ,‬צפון הנגב והר הנגב‪ ,‬תוך הסתייעות בנתונים כרונולוגיים ממוקדים יותר‪ ,‬מאפשר הבנה‬ ‫טובה יותר של השפעת אירועים סביבתיים על תהליכי ההתיישבות בארץ־ישראל‪ .‬לפיכך‪ ,‬האזור שנדון‬ ‫כאן יכול לשמש מקרה מבחן גם לבחינה דומה של תהליכים באזורים אחרים באגן הים התיכון‪.‬‬ ‫ניתן לראות‪ ,‬אם כן‪ ,‬את 'מגפת הדבר היוסטיניאני' ואת האירועים הסביבתיים שקדמו לה ונמשכו‬ ‫אחריה‪ ,‬כזרז שהביא לשורה של תהליכים ברמה הגלובלית‪ :‬ירידת הביקוש למוצרי מותרות ברחבי‬ ‫האימפריה הביזנטית‪ ,‬התערערות הסחר הים תיכוני‪ ,‬התגברות העימותים הצבאיים של האימפריה מול‬ ‫השבטים הוואנדלים מצפון‪ ,‬הוויזיגותים בצפון אפריקה‪ ,‬הסאסנים במזרח‪ ,‬וממלכות החסות הערביות‬ ‫בדרום (להערכות היסטוריות על תהליכים אלו ר' בין השאר ‪Fisher 2011; Wickham 2005; Haldon‬‬ ‫‪ .)1990; 2016‬נראה‪ ,‬לכן‪ ,‬שבדומה ל'אפקט הפרפר' התהליכים היישוביים המקומיים בצפון הנגב‬ ‫נקשרים לתהליכי שינוי היסטוריים אזוריים וגלובליים‪ ,‬אשר הביאו בסופו של דבר ליצירתו של 'מזרח‬ ‫תיכון חדש' בתהליך ארוך שנמשך במאות הו'–הח' לסה"נ‪.‬‬

‫גדעון אבני‬

‫‪53‬‬

‫הפניות‬ ‫אבן ארי מ'‪ ,‬שנן ל' ותדמור נ' תש"ם‪ .‬הנגב‪ ,‬מלחמת קיום במדבר‪ .‬ירושלים‪.‬‬ ‫אולוס ט'‪ ,‬מוסקטי־מאשיטי ג' ואלנבלום ר' תשע"ו‪“ .‬שפע" – ראשית תקופת "האופטימום הרומי" והקמת ערים‬ ‫באגן הים התיכון במאות הד' והג' לפסה"נ‪ .‬בתוך י' פטריך‪ ,‬א' פלג־ברקת‪ ,‬וא' בן יוסף‪ ,‬עורכים‪ .‬קום‪ ,‬התהלך‬ ‫בארץ‪ ,‬מחקרים בארכיאולוגיה ובהיסטוריה של ארץ־ישראל לזכרו של יזהר הרשפלד במלאת עשור‬ ‫לפטירתו‪ .‬ירושלים‪ .‬עמ' ‪.50–29‬‬ ‫אייזנברג־דגן ד' ‪ .2017‬באר שבע (דרום)‪ .‬חדשות ארכיאולוגיות – חפירות וסקרים בישראל ‪129‬‬ ‫(‪( http://www.hadashot-esi.org.il/report_detail.aspx?id=25190&mag_id=125 )14/3/2017‬תאריך גישה‬ ‫‪.)15/12/2020‬‬ ‫אייזנברג־דגן ד' ‪ .2018‬באר שבע‪ ,‬אוניברסיטת בן־גוריון‪ .‬חדשות ארכיאולוגיות – חפירות וסקרים בישראל ‪130‬‬ ‫(‪( .http://www.hadashot-(3esi.org.il/Report_Detail.aspx?id=25502&mag_id=126 )31/12/2018‬תאריך‬ ‫גישה ‪.)17/12/20‬‬ ‫אייזנברג־דגן ד' כרך זה‪ .‬תופעת קומות המרתף במאה הו' לסה"נ בבקעת באר שבע – החפירות באתר 'קמפוס‬ ‫צפון' כמקרה מבחן‪.‬‬ ‫אלנבלום ר' ‪ .2020‬שינויי אקלים‪ ,‬טקסטים קדומים וניתוח קריסת תרבויות‪ .‬זמנים ‪.30–18:142‬‬ ‫אשכנזי י' תשס"ט‪ .‬אם הכנסיות כולן‪ ,‬כנסיית ירושלים מראשיתה ועד הכיבוש המוסלמי‪ .‬ירושלים‪.‬‬ ‫באומגרטן י' תשס"ב‪ .‬כבשן צריפה סמוך לצומת גבעתי‪ .‬עתיקות ‪.50–43:42‬‬ ‫ביטון־אשקלוני ב' וקופסקי א' תש"ס‪ .‬נזירות עזה בתקופה הביזנטית‪ .‬קתדרה ‪.110–96:69‬‬ ‫בר ד' תשס"ח‪' .‬ומלאו את הארץ – ההתישבות בארץ־ישראל בתקופה הרומית ומאחורת ובתקופה‬ ‫הביזנטית‪ .‬ירושלים‪.‬‬ ‫גייגר י' תשע"א‪ .‬אשקלון כמרכז אינטלקטואלי והלני במאה החמישית והששית‪ .‬קתדרה ‪.56–43:138‬‬ ‫גלעד י' ופביאן פ' ‪ 7,000 .2008‬שנות התיישבות‪ :‬השרידים הארכיאולוגיים בבאר שבע מן האלף השישי לפני‬ ‫הספירה עד סוף האלף הראשון לספירה‪ .‬בתוך י' גרוס וא' מאיר־גליצנשטיין‪ ,‬עורכים‪ .‬באר שבע מטרופולין‬ ‫בהתהוות‪ .‬באר שבע‪ .‬עמ' ‪.331–303‬‬ ‫היימן מ' תש"ף‪ .‬בין ניצנה לאשקלון – מיפוי מערכות חקלאיות מהמאות ששית – שמינית לסה"נ‪ .‬בתוך א' קליין‪ ,‬א'‬ ‫ששון וא' לוי־רייפר‪ ,‬עורכים‪ .‬אשקלון וסביבותיה‪ ,‬קובץ מחקרים על מישור החוף הדרומי ושפלת יהודה‪.‬‬ ‫תל אביב‪ .‬עמ' ‪.267–229‬‬ ‫ורגה ד' ‪ .2018‬באר שבע‪ ,‬אוניברסיטת בן־גוריון‪ .‬חדשות ארכיאולוגיות – חפירות וסקרים בישראל ‪130‬‬ ‫(‪( http://www.hadashot-esi.org.il/Report_Detail.aspx?id=25384&mag_id=126 )29/1/2018‬תאריך‬ ‫גישה ‪.)19/12/2020‬‬ ‫וורגה ד' כרך זה‪ .‬המנזרים הביזנטיים בצפון הנגב ושילובם במערך הכלכלי האזורי‪.‬‬ ‫וורגה ד' וקוברין פ' תשע"ח‪ .‬יישוב משלהי העת העתיקה וראשית ימי הביניים בשדרות‪ ,‬בתוך י' עבאדי‪ ,‬ד' וורגה וג'‬ ‫להמן‪ ,‬עורכים‪ .‬חפירות חדשות מהתקופה הפרסית ועד התקופה הביזנטית בנגב‪ .‬ירושלים‪ .‬עמ' ‪.60–45‬‬ ‫טפר י' כרך זה‪ .‬עלייתו ושקיעתו של ענף גידול היונים במדבר הארץ־ישראלי – סקירה גיאוגרפית‪ ,‬היסטורית‬ ‫וארכיאולוגית‪.‬‬ ‫טקסל א' ‪ .2019‬אשקלון‪ ,‬ח' חמאמה‪ ,‬חדשות ארכיאולוגיות – חפירות וסקרים בישראל ‪http:// )5/8/2019( 131‬‬ ‫‪( www.hadashot-esi.org.il/Report_Detail.aspx?id=25584&mag_id=127‬תאריך גישה ‪.)19/12/2020‬‬

54

.103–94:144 ‫ קדמוניות‬.‫ מכלול כבשנים לצריפת כלי חרס מהתקופה הביזנטית ביבנה‬.‫ינאי א' תשע"ג‬ ‫ חדשות ארכיאולוגיות – חפירות וסקרים בישראל‬.‫ סקר בתי יוצר נחל לכיש – נחל הבשור‬.‫ישראל י' תשנ"ד‬ .93–91:‫ק‬ ,‫ שרידי יישוב כפרי מן התקופות הביזנטית והאסלאמית הקדומה בבאר שבע‬.‫ישראל י' סרי ג' ופדר ע' תשע"ג‬ .76–51:73 ‫ עתיקות‬.‫תחנת רכבת צפון‬ –485 '‫ עמ‬.‫ תל אביב‬.‫ האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכיאולוגיות בארץ־ישראל‬,‫ חלוצה‬.‫נגב א' תשנ"ג‬

.490 .60:‫ חרבת פטיש חדשות ארכיאולוגיות – חפירות וסקרים בישראל צב‬.‫נחליאלי ד' וישראל י' תשמ"ח‬ 126 ‫ תחנת הרכבת חדשות ארכיאולוגיות – חפירות וסקרים בישראל‬,‫ באר שבע‬.2014 '‫ניקולסקי ו‬ ‫ (תאריך‬http://www.hadashot-esi.org.il/report_detail.aspx?id=13667&mag_id=121 )31/11/2014( .)19/12/2020 ‫גישה‬ .87–60:37 ‫ קתדרה‬.‫ מהפיכת הטקסטיל בארץ־ישראל ובסוריה בימי הביניים‬.‫עמר ז' תשנ"ח‬ http://www. )14/1/2009( 121 ‫ נחל פחר חדשות ארכיאולוגיות – חפירות וסקרים בישראל‬.2009 '‫פארן נ‬ .)19/12/2020 ‫ (תאריך גישה‬hadashot-esi.org.il/report_detail.aspx?id=1018&mag_id=115

–1:47 ‫ עתיקות‬.‫ מתקנים וטראסות מהתקופה הביזנטית בגבעות גורל‬,‫ מבנה חווה‬.‫פביאן פ' וגולדפוס ח' תשס"ד‬

.14 .‫ עורכים‬,‫ א' ששון וא' לוי־רייפר‬,‫ א' קליין‬.‫ כנסיות בטריטוריית אשקלון – סמכות דתית או מעוז כלכלי‬.‫פייג נ' תש"ף‬ .228–205 '‫ עמ‬.‫ תל אביב‬.‫ קובץ מחקרים על מישור החוף הדרומי ושפלת יהודה‬,‫אשקלון וסביבותיה‬ ‫ ההיתיישבות הכפרית מדרום לרהט בשלהי התקופה הביזנטית ובתקופה האסלאמית‬.‫קוגן־זהבי א' כרך זה‬ .‫הקדומה‬ .‫ ירושלים‬.‫ הנגב כארץ נושבת – עיור והתיישבות במדבר בתקופה הביזנטית‬.‫רובין ר' תשנ"א‬ 129 ‫ חדשות ארכיאולוגיות – חפירות וסקרים בישראל‬.7 ‫ רובע נוי‬,‫ באר שבע‬.2017 '‫רסיוק ע' ושמואלי א‬ ‫ (תאריך‬http://www.hadashot-esi.org.il/Report_Detail.aspx?id=25329&mag_id=125 )6/12/2017( .)19/12/2020 ‫גישה‬ Arjava A. 2006. The Mystery Cloud of 536 CE in the Mediterranean Sources. Dumbarton Oaks Papers 59:73–94. Avni G. 1996. Nomads, Farmers and Town-Dwellers: Pastoralist-Sedentist Interaction in the Negev Highlands, Sixth-Eighth Centuries CE. Jerusalem. Avni G. 2014. The Byzantine – Islamic Transition in Palestine, an Archaeological Approach (Oxford Studies in Byzantium). Oxford. Avni G. forthcoming. From Wine and Oil to Flax and Cotton – Patterns of Change in the Agricultural Industries of Palestine in the Early Islamic Period. In F. Donner and R. Payne eds. Industry and Industrialism in the Byzantine and Early Islamic Near East. Chicago. Bar-Oz G., Weissbrod L., Erickson-Gini T., Tepper Y., Malkinson D., Benzaquen M., Langgut D., Dunseth Z.C., Butler H., Shahack-Gross R., Roskin J., Fuks D., Weiss E., Marom N., Ktalav I., Blevis R., Zohar I., Farhi Y., Filatova A., Gorin-Rosen Y., Yan X. and Boaretto E. 2019. Ancient Trash Mounds Unravel Urban Collapse a Century before the end of Byzantine Hegemony in the Southern Levant. Proceedings of the National Academy of Sciences (23/4/2019) www.pnas.org/cgi/doi/10.1073/pnas.1900233116 (accessed date 15/12/2020).

55

‫גדעון אבני‬

Benovitz N. 2014. The Justinianic Plague: Evidence from the Dated Greek Epitaphs of Byzantine Palestine and Arabia. JRA 27:491–492. Bitton-Ashkelony B. and Kofsky A. eds. 2004. Christian Gaza in Late Antiquity. Leiden. Blakely J.A. 2010. ʻAjlan: Locating the Estate of Amr b. al ʻAs. NEA 73(4):210–222. Büntgen U., Myglan V.S., Ljungqvist F.C., Charpentier F., McCormick M., Di Cosmo N., Sigl M., Jungclaus J., Wagner S., Krusic P.J., Esper J., Kaplan J.O., de Vaan M.A.C., Luterbacher J., Wacker L., Tegel W. and Kirdyanov A.V. 2016. Cooling and Societal Change during the Late Antique Little Ice Age from 536 to Around 660 AD. Nature Geoscience 19:231–236 www. nature.com/naturegeoscience/doi:10.1038/NGEO2652/ (accessed date 19/12/2020). Colt H.D. ed. 1962. Excavations at Nessana (Auja Hafir, Palestine) I. London. Decker M. 2009. Tilling the Hateful Earth: Agricultural Production and Trade in the Late Antique East (Oxford Studies in Byzantium). Oxford. Decker M. 2013. The End of the Holy Land Wine Trade. BAIAS 31:103–116. Eisenberg M. and Mordechai L. 2019. The Justinianic Plague – an Interdisciplinary View. Byzantine and Modern Greek Studies 43(2):156–180. Eisenberg-Degen D. 2018. Be’er Sheva, Nahal ʻAshan (Newe Menahem B): Remains from the Byzantine and the Ottoman Periods. HA-ESI 130 (Extended Reports) (23/1/2018) http:// www.hadashot-esi.org.il/report_detail_eng.aspx?id=25381&mag_id=126 (accessed date 16/12/2020). Ellenblum R. 2012. The Collapse of the Eastern Mediterranean, Climate Change and the Decline of the East, 950-1072. Cambridge. Erickson-Gini T. this volume. The Good Life: Evidence for the Production of Wine and Garum in an Early Roman Estate South of Ashkelon. Erickson-Gini T., Dolinka B.J. and Shilov L. 2015. A Late Byzantine Industrial Quarter and Early Islamic-Period Finds at Ḥorbat Be’er Shema. ʻAtiqot 83:209–248. Fantalkin A. 2000. A Salvage Excavation at a 6th–7th Century C.E. Site on Palmach Street, Beersheba. Tel Aviv 27:257–272. Fenwick C. 2020. Early Islamic North Africa – A New Perspective. London. Fischer M.L. and Taxel I. 2008. Rural Settlement in the Vicinity of Yavneh in the Byzantine Period – A Religio-Archaeological Perspective. BASOR 350:7–35. Fischer M.L. and Taxel I. 2014. Yavneh Yam in the Byzantine – Islamic Transition: The Archaeological Remains and their Socio-Political Implications. IEJ 64:212–242. Fisher G. 2011. Between Empires – Arabs Romans and Sasanians in Late Antiquity. Oxford. Foss C. 1976. Byzantine and Turkish Sardis. Cambridge. Foss C. 1979. Ephesus after Antiquity. Cambridge.

56

Fuks D., Ackermann O., Ayalon A., Bar-Matthews M., Bar-Oz G., Maeir E., Weiss E., Zilberman T. and Safrai Z. 2017. Dust Clouds, Climate Change and Coins: Consiliences of Paleoclimate and Economy in the Late Antique Southern Levant. 2017. Levant 49:205–223 (9/10/2017) http://dx.doi.org/10.1080/00758914.2017.1379181 (accessed date 19/12/2020). Fuks D., Bar-Oz G., Tepper Y., Erickson-Gini T., Langgut D., Weissbrod L. and Weiss E. 2020. The Rise and Fall of Viticulture in the Late Antique Negev Highlands Reconstructed from Archaeobotanical and Ceramic Data. Proceedings of the National Academy of Sciences (23/12/2019) www.pnas.org/cgi/doi/10.1073/pnas.1922200117 (accessed date 19/12/2020). Gadot Y. and Tepper Y. 2003. A Late Byzantine Pottery Workshop at Khirbet Baraqa. Tel Aviv 30:130–167. Geiger J. 1992. Julian of Ascalon. JHS 112:31–43. Glucker C.A. 1987. The City of Gaza in the Roman and Byzantine Periods (BAR Int. S. 325). Oxford. Gottfried R.S. 1983. The Black Death, Natural and Human Disaster in Medieval Europe. New York. Gunn J. 2000. The Years without Summer: Tracing A.D. 536 and its Aftermath (BAR Int. S. 872). Oxford. Haldon J.F. 1990. Byzantium in the Seventh Century – The Transformation of a Culture. Cambridge, MA. Haldon J.F. 2016. The Empire that Would not Die – The Paradox of Eastern Roman Survival 640–740. Cambridge, MA. Hirschfeld Y. 2004. The Monasteries of Gaza, an Archaeological Review. In B. BittonAshkelony and A. Kofsky eds. Christian Gaza in Late Antiquity. Leiden. Pp. 61–88. Hirschfeld Y. and Tepper Y. 2006. Columbarium Towers and other Structures in the Environs of Shivta. Tel Aviv 33:83–116. Hoffman T. 2019. Ashkelon 8 – The Islamic and Crusader Periods. University Park, PA. Humbert J.B. 2000. Gaza Méditerranéenne – histoire et archéologie en Palestine. Paris. Huster Y. 2015. Ashkelon 5: The Land behind Ashkelon. Winona Lake, IN. Israel Y. and Erickson-Gini T. 2013. Remains from the Hellenistic through the Byzantine period at the ‘Third Mile Estate’, Ashqelon. ʻAtiqot 74:165–213. Kennedy H. 1985a. From Polis to Madina: Urban Change in Late Antique and Early Islamic Syria. Past and Present 106:3–27. Kennedy H. 1985b. The Last Century of Byzantine Syria: A Reconsideration. Bizantinische Forschungen 10:141–183. Kingsley S.A. 2001. The Economic Impact of Palestinian Wine Trade in Late Antiquity. In S.A. Kingsley and M. Decker eds. Economy and Exchange in the East Mediterranean during Late Antiquity: Proceedings of a Conference at Somerville College, Oxford. Oxford. Pp. 44–68.

57

‫גדעון אבני‬

Kraemer C.J. 1958. Excavations at Nessana III: Non-Literary Papyri. Princeton. Lantos S., Bar-Oz G. and Gambash G. 2020. Wine from the Desert: Late Antique Negev Viniculture and the Famous Gaza Wine. NEA 83:56–64. Lecker M. 1989. The Estates of ʻAmr b. al-ʻĀs in Palestine: Notes on a New Negev Arabic Inscription. BSOAS 52:24–37. Liebeschuetz W.G. 2001 Decline and Fall of the Roman City. Oxford. Little L. ed. 2007. Plague and the End of Antiquity: The Pandemic of 541–750. Cambridge. Lucke B., Shunnaq M., Walker B., Shiyab A., al-Muheisen Z., al-Sababha H., Bäumler R. and Schmidt M. 2012. Questioning Transjordan’s Historic Desertification: A Critical Review of the Paradigm of ‘Empty Lands’. Levant 44:101–126. Lucke B., al-Karaimeh S. and Schorner G. 2019. Channels, Terraces, Pottery, and Sediments – A Comparison of Past Irrigation Systems along a Climatic Transect in Northern Jordan. Journal of Arid Environments 160:56–73. Magness J. 2003. The Archaeology of the Early Islamic Settlements in Palestine. Winona Lake IN. Mayerson P. 1960. The Ancient Agricultural Regime of Nessana and the Central Negev. London. Mayerson P. 1983. The City of Elusa in the Literary Sources of the Fourth–Sixth Centuries. IEJ 33:247–253. Mayerson P. 1985. The Wine and Vineyards of Gaza in the Byzantine Period. BASOR 257:75– 80. McCormick M. 2012. Movements and Markets in the First Millennium, Information, Containers and Shipwrecks. In C. Morrison ed. Trade and Markets in Byzantium. Washington, D.C. Pp. 51–99. Moain-Sadek M. 2000. The City of Gaza and the Surrounding Area during the Roman– Byzantine Period. Adamatu 2:27–41. Mordechai L. and Eisenberg M. 2019. Rejecting Catastrophe: The Case of the Justinianic Plague. Past and Present 247:1–48. Morrison C. and Sodini J.-P. 2002. The Sixth Century Economy. In A.E. Laiou ed. The Economic History of Byzantium: from the Seventh through the Fifteenth Century. Washington, D.C. Pp. 171–220. Patrich J. 2019. Recent Archaeological Research on Monasteries in Palaestina Byzantina, and Update on Distribution. In O. Delouis and M. Massakowska-Gaubert eds. La vie quotidienne des moines en Orient et en Occident (IVe – Xe siècle), Vol. II: Questions transversales. Cairo. Pp. 77–106. Pieri D. 2005. Le commerce du vin oriental à l’époque Byzantine (Ve-VIIe siècles). Le témignage des amphores en Gaule. Beirut.

58

Pieri D. 2012. Regional and Interregional Exchanges in the Eastern Mediterranean during the Early Byzantine Period: The Evidence of Amphorae. In C. Morrison ed. Trade and Markets in Byzantium. Washington, D.C. Pp. 27–50. Saliou C. 2005. Gaza dans l’Antiquité tardive: archéologie, rhétorique et histoire. Salerno. Saradi H.G. 2006. The Byzantine City in the Sixth Century – Literary Images and Historical Reality. Athens. Schone C., Heinzelamn M., Erickson-Gini T. and Woznik D. 2019. Elusa—Urban Development and Economy of a City in the Desert. In A. Lichtenberger, O. Tal and Z. Weiss eds. Judaea/ Palaestina and Arabia: Cities and Hinterlands in Roman and Byzantine Times. Panel 8.6. Proceedings of the 19th International Congress of Classical Archaeology. Vol. 44. Cologne/ Bonn, 22-26 May 2018. Cologne. Pp. 141–154. di Segni L. 2004. The Beersheba Tax Edict Reconsidered in the Light of a Newly Discovered Fragment. SCI 3:131–158. di Segni L. 2009. Greek Inscriptions in the Transition from the Byzantine to the Early Islamic Period. In H. Cotton, J. Price and R. Hoyland eds. From Hellenism to Islam, Cultural and Linguistic Changes in the Roman Near East. Cambridge, UK. Pp. 352–371. di Segni L. 2017. Late Antique Inscriptions in the Provinces of Palestina and Arabia. In K. Bolle, C. Machado and C. Witschel eds. The Epigraphic Cultures of Late Antiquity. Stuttgart. Pp. 287–322. Seligman J. and Ẓur S. This volume. An Early Islamic Mosque and Farmhouse at Naḥal Peḥar (Rahat) and the Islamification of the Countryside. Sijpesteijn P. 2014. Making the Private Public: A Delivery of Palestinian Oil in Third/Ninth Century Egypt. Studia Orientalia Electronica 2:74–91. Taxel I., Sivan D., Bookman R. and Roskin J. 2018. An Early Islamic Inter-Settlement Agroecosystem in the Coastal Sand of the Yavneh Dunefield, Israel. JFA 43:551– 569. (4/10/2018) https://doi.org/10.1080/00934690.2018.1522189 (accessed date 19/12//2020). Tepper Y., Weissbrod L. and Bar-Oz G. 2015. Behind Sealed Doors: Unrevealing Abandonment Dynamics at the Byzantine Site of Shivta in the Negev Desert. Antiquity 89/348. (December 2015) http://antiquity.ac.uk/projgall/bar-oz348 (accessed date 19/12/2020). Tepper Y., Erickson-Gini T., Farhi Y. and Bar-Oz G. 2018. Probing the Byzantine Islamic Transition in the Negev: The Renewed Shivta Excavations 2015–2106. Tel Aviv 45:120–152. Tepper Y., Porat N. and Bar-Oz G. 2020. Sustainable Farming in the Roman-Byzantine Period: Dating an Advanced Agriculture System near the Site of Shivta, Negev Desert, Israel. Journal of Arid Environments 177 (June 2020) https://www.sciencedirect.com/science/ article/abs/pii/S0140196320300471 (accessed date 19/12/2020). Tsafrir Y. 1996. Some Notes on the Settlement and Demography of Palestine in the Byzantine Period: The Archaeological Evidence. In J.D. Seger ed. Retrieving the Past: Essays on Archaeological Research and Methodology in Honor of Gus W. Van Beek. Winona Lake, IN. Pp. 269–283.

59

‫גדעון אבני‬

Vaiglova P.D., Hartman N., Marom M., Ayalon A., Bar-Matthews M., Zilberman T., Yasur G., Buckley M., Bernstein R., Tepper Y., Weissbrod L., Erickson-Gini T. and Bar-Oz G. 2020. Climate Stability and Societal Decline on the Margins of the Byzantine Empire in the Negev Desert. Nature Scientific Reports, 2020; DOI: 10.1038/s41598-020-58360-5 (accessed date 19/12/2020). Urman D. 2004. Nessana I: Excavations and Studies (Beer Sheva 17). Beer Sheva. Ustinova Y. and Nahshoni P. 1994. Salvage Excavations in Ramot Nof, Be’er Sheva. ‘Atiqot 25:157–177. Walmsley A. 1996. Byzantine Palestine and Arabia: Urban Prosperity in Late Antiquity. In N.J. Christie and S.T. Loseby eds. Towns in Transition: Urban Evolution in Late Antiquity and Early Middle Ages. Aldershot. Pp. 126–158. Walmsley A. 2007. Early Islamic Syria, An Archaeological Assessment. London. Watson A.M. 1983. Agricultural Innovation in the Early Islamic World – the Diffusion of Crops and Farming Techniques. Cambridge. Weiner S., Nagorsky A., Taxel I., Asscher Y., Albert R.M., Regev L., Yan X., Natalio F. and Boaretto E. 2020. High Temperature Pyrotechnology: A Macro- and Microarchaeology Study of a Late Byzantine-Beginning of Early Islamic Period (7th Century CE) Pottery Kiln from Tel Qatra/Gedera, Israel. JAS Reports 31 (4/4/2020) https://doi.org/10.1016/j. jasrep.2020.102263 (accessed date 19/12/2020). Whitcomb D. and Taha H. 2013. Khirbet al-Mafjar and its place in the Archaeological Heritage of Palestine. Journal of Eastern Mediterranean Archaeology and Heritage Studies 1:54–65. Wickham C. 2005. Framing the Early Middle Ages: Europe and the Mediterranean 400-800. Oxford.

‫ממשית – תגליות בעיר ובסביבתה בעקבות סקר חדש‬ ‫עפר שיאון ושושנה ישראלי‬ ‫רשות העתיקות‬

‫תקציר‬ ‫בשנת ‪ 2019‬נערך סקר חדש בממשית שמטרותיו היו לתעד את המבנים בעיר ואת מערכת החקלאות‬ ‫ומתקניה‪ ,‬ולבחון מחדש את ממצאי חפירותיו של אברהם נגב וזיהוי המבנים‪ .‬תצלום אורטופוטו הופק‬ ‫מתצלומי אוויר‪ ,‬והמבנים שזוהו בתצלום אומתו בסקר שנערך באתר לאחר מכן‪ .‬אותרו מתקני חקלאות‬ ‫ומפעלי מים שנסקרו בעבר‪ ,‬ותועדו שטחים ומתקנים חקלאיים חדשים‪ .‬כולם מוצגים בתכנית חדשה‪ ,‬שבה‬ ‫הופרדו המבנים לתקופותיהם‪ 56 .‬מבנים נסקרו ובהם ‪ 43‬מבני מגורים‪ ,‬שתי כנסיות‪ ,‬שני בתי מרחץ‪ ,‬שלוש‬ ‫חנויות‪ ,‬בריכה‪ ,‬מחנה צבא‪ ,‬בית המפקד‪ ,‬ושלושה מבנים לא מוגדרים‪.‬‬ ‫בתחנת הדרכים מהתקופה הנבטית התיכונה היו בראש הגבעה מצודה ומגדלים‪ ,‬וחאן במורדותיה‪ .‬בתקופה‬ ‫הנבטית המאוחרת נבנתה עיר פרזות ובה בתי מגורים מפוארים ומרווחים על הגבעה המערבית שלרובם‬ ‫קומה שנייה‪ ,‬ומבני ציבור על הגבעה המזרחית‪ .‬בימי דיוקלטיאנוס הוקפה העיר חומה ומגדלים‪ ,‬ובראשית‬ ‫התקופה הביזנטית נבנו שתי כנסיות (המזרחית והמערבית) ובגיא שבין הגבעות בתי מגורים‪ .‬בניין ‪ IV‬היה‬ ‫לדעתנו מחנה צבא ובו שורות מאורכות של חדרי קסרקטין‪ ,‬ובניין ‪ XII‬הצמוד אליו היה בית המפקד‪.‬‬ ‫המערכת החקלאית סביב ממשית קטנה בהשוואה למערכות חקלאיות בערי הנגב האחרות‪ ,‬אך‬ ‫מהמשוכללות ומהמטופחות ביותר‪ .‬בתי מגורים מפוארים ומרווחים מול עורף חקלאי קטן מלמדים שעושרה‬ ‫של העיר ופרנסת תושביה לא התבססו על חקלאות‪ .‬עיון בממצא מבתי הקברות‪ ,‬בתעודות היסטוריות‬ ‫ובפפירוסים של ניצנה מלמד שתושביה היו אנשי צבא לימיטנאים (‪ ,)limitanei‬שקיבלו כספים מהשלטון‬ ‫המרכזי‪ .‬כספים אלה היו מקור העושר של העיר מהמאה הב' לסה"נ עד ימי יוסטיניאנוס‪ ,‬שפיזר את החילות‪.‬‬ ‫שלילת ההכנסות מאוצר הקיסר ערערה את מצבה הכלכלי של העיר והביא עליה כליה‪ ,‬עוד לפני אמצע‬ ‫המאה הו' לסה"נ‪.‬‬

‫הקדמה‬ ‫ממשית היא המזרחית והמבודדת שבין ערי הנגב‪ .‬היא שוכנת בשוליים הדרומיים של בקעה מקומית‬ ‫בצפון־מזרח הנגב‪ ,‬כ־‪ 40‬ק"מ דרומית־מזרחית לבאר שבע ו־‪ 5‬ק"מ מדימונה (נ"צ ‪.)206004/548317‬‬ ‫מיקומה נקבע לצד דרך משנית שהובילה מפטרה דרך מעלה עקרבים‪ ,‬וממנה לבאר שבע ויהודה‬ ‫(איור ‪ .)1‬דרך עתיקה נוספת חיברה בין ממשית לעבדת‪ .‬רבים סקרו אותה בעבר (;‪Kruze 1855:10–11‬‬ ‫–‪Robinson and Smith 1841:580–594, 613–615, 616, 622; Palmer 1871:46, 75; Musil 1908:17‬‬

‫‪62‬‬

‫איור ‪ .1‬מבנים גיאומורפולוגיים‪ ,‬דרכים ומיקום הערים בצפון הנגב‬ ‫(שרטוט‪ :‬סילביה קרפיקיו בהנחיית עפר שיאון)‪.‬‬

‫עפר שיאון ושושנה ישראלי‬

‫‪63‬‬

‫‪,)28, Figs. 10–13; Woolley and Lawrence 1914–1915:121–128, Fig. 55; Iliffe 1934:133–134‬‬ ‫ובמשך שנים חשף אברהם נגב כשליש משטחה ובו שרידיה ובנייניה מהתקופות הנבטית התיכונה‬ ‫(‪ 30‬לפסה"נ–‪ 70‬לסה"נ) והנבטית המאוחרת (‪ 300–70‬לסה"נ) עד שלהי התקופה הביזנטית (המאה‬ ‫הו' לסה"נ; ‪ .)Negev 1988a; 1988b‬הממצא האדריכלי בה עשיר‪ ,‬והשתמרות המבנים והפריטים‬ ‫האדריכליים מרשימה ביחס לערי הנגב האחרות (ר' להלן)‪.‬‬ ‫במהלך שנת ‪ 2019‬נערך סקר חדש בממשית‪ ,‬שמטרתו הייתה לתעד את המבנים בעיר ואת מערכות‬ ‫החקלאות העתיקה ומתקניה‪ .‬כן נעשה שימוש בתצלומי אוויר מרחפן (איור ‪ ,)2‬שמהם הופק תצלום‬ ‫אורטופוטו של האתר‪ .‬במהלך הסקר מופו מכלולים אדריכליים שלא נחפרו‪ ,‬נוסף על המבנים שנחפרו‬ ‫(כ־‪ 30%‬משטח האתר)‪ .‬הקירות והמבנים שזוהו בתצלום האוויר (כ־‪ 20%‬מכלל המבנים שבתכנית)‬ ‫אומתו בסקר שנערך באתר לאחר מכן‪ ,‬ובו זוהו מבנים נוספים (כ־‪ 50%‬מהמבנים שבתכנית)‪ .‬כל‬ ‫הנתונים האלה מוצגים בתכנית חדשה‪ ,‬המשלבת את תוצאות חפירות העבר עם ממצאי הסקר החדש‬ ‫(איור ‪ 1.)3‬התכנית משקפת את העיר בשיא פריחתה בתקופה הביזנטית‪ ,‬וגם מציגה את המבנים‬ ‫לתקופותיהם‪ :‬הנבטית התיכונה‪ ,‬הנבטית המאוחרת והביזנטית‪ .‬כמו כן‪ ,‬מופו מתקני החקלאות ומפעלי‬

‫איור ‪ .2‬ממשית‪ .‬תצלום אוויר‪ ,‬מבט למערב (צילום‪ :‬גיא פיטוסי)‪.‬‬ ‫‪ 1‬המבנים שזוהו בסקר סומנו בתכנית באותיות לטיניות‪ ,‬כך שכל מבנה או קבוצת מבנים (מבנן) קיבלו אות‪,‬‬ ‫והמבנים שבתוך המבנן קיבלו מספור רציף‪ .‬לבניינים שנחפרו בעבר הוספנו בסוגריים את המילה בניין ואת‬ ‫המספר שניתן להם בחפירה בספרות רומיות‪.‬‬

‫‪66‬‬

‫גיאומורפולוגיה‬ ‫ממשית נמצאת בצדו הצפוני־המערבי של קמר חתירה‪ ,‬בגובה ‪ 478–460‬מ' מעל פני הים‪ ,‬כ־‪ 13‬ק"מ‬ ‫צפונית־מערבית ממרכז מכתש חתירה (המכתש הגדול; איור ‪ .)1‬כיפוף הקמר יצר מערך מפותח‬ ‫של העתקים בסביבת האתר‪ ,‬בעיקר מדרום לו (בן מנחם ‪ .)58:1986‬האתר שוכן מצפון וסמוך לנחל‬ ‫ממשית‪ ,‬בחצותו את ציר קמר חתירה‪ ,‬בין הר רותם מצפון והר צייד מדרום‪ .‬אגן הניקוז של הנחל נמצא‬ ‫סמוך וממזרח לקו פרשת המים הארצי‪ .‬חלקו‪ ,‬הכולל שטח של ‪ 29‬קמ"ר‪ ,‬עובר מדרום לאתר‪ .‬הערוץ‬ ‫המרכזי‪ ,‬דמוי פרסה‪ ,‬מנקז כ־‪ 16‬קמ"ר וכולל את השיפולים הצפוניים של הר צייד‪.‬‬ ‫המצע הליתולוגי בשוליים הצפוניים־המזרחיים של קמר חתירה בנוי מסלעי חבורת יהודה‪ ,‬בעיקר‬ ‫מסדרת הקנומן העליון מתקופת הקרטיקון‪ .‬התחתרותו של נחל ממשית בקמר חתירה הביאה לחשיפת‬ ‫המסלע הקדום בסביבה הקרובה‪ ,‬שעיקרו דולומיט‪/‬גירי מתצורת צפית‪ .‬מחשופי הסלע הללו היו‬ ‫המקור לחומרי הבנייה שיידונו בהמשך‪ .‬פרט הנוף השולט באזור הוא חולות‪ ,‬בעיקר חלוקים וקונגלומרט‬ ‫מיוקניים מתקופת הניאוגן‪ .‬החולות נמצאים בשקעים שבין הקמרים דימונה–חלוקים וחתירה ממערב‪,‬‬ ‫וחתירה–חצרה (מישור ימין) ממזרח‪ .‬שלוחת חולות כזו חדרה בין רכס חתירה ורכס זוהר מצפון‪ ,‬סמוך‬ ‫לממשית‪ .‬נוסף על כך‪ ,‬נמצאה שכבת אלוביום פלייסטוקנית מתקופת הרבעון במוצא נחל ממשית‬ ‫מקמר חתירה‪ ,‬שעליה מבוססת מערכת חקלאית מפותחת (רודד ‪.)1996‬‬ ‫החפירות בממשית והרקע ההיסטורי‬ ‫בשנת ‪ 1956‬ערך שמעון אפלבאום חפירת בדיקה מצומצמת בממשית‪ ,‬מטעם האוניברסיטה העברית‬ ‫בצד הפנימי של חומת העיר המערבית‪ ,‬שמטרתה הייתה לקבוע את הכרונולוגיה המקומית (אפלבאום‬ ‫תשי"ט)‪ .‬הוא הבחין בתשעה מפלסי יישוב מארבע תקופות‪ ,‬מהמאה הג' עד המאה הז' לסה"נ‪ .‬בשנים‬ ‫‪ 1967–1965‬חפר אברהם נגב באתר מטעם האוניברסיטה העברית ובמימון רשות הגנים הלאומיים‪,‬‬ ‫וחשף את שרידי העיר מהתקופה הנבטית התיכונה עד ראשית התקופה האסלאמית הקדומה (נגב‬ ‫‪[ 1966‬א]; ‪[ 1966‬ב]; ‪[ 1966‬ג]; ‪ .)1971‬בשנים ‪ 1972–1971‬נעשו עבודות שימור באתר‪ .‬בשנת ‪1989‬‬ ‫נערכה חפירה נוספת באתר בניהולם של אברהם נגב ושושנה ישראלי‪ ,‬ונעשו עבודות שימור בקירות‬ ‫חיצוניים של מבנים הגובלים ברחובות העיר (‪.)Israeli, in preparation‬‬ ‫בממשית אפשר להבחין בשלושה שלבים עיקריים שנבנו זה מעל זה‪ .1 :‬מצודה ומגדלים‪ ,‬חאן‪,‬‬ ‫שרידי מבנים ובית קברות מצפון לעיר מהתקופה הנבטית התיכונה (מהרבע האחרון של המאה הא'‬ ‫לפסה"נ עד אמצע המאה הא' לסה"נ); ‪ .2‬עיר מפורזת עם מבנים גדולים ומפוארים מהתקופה הנבטית‬ ‫המאוחרת (מסוף המאה הא' לסה"נ עד ‪ 300‬לסה"נ); ‪ .3‬כנסיות ומבנים מהתקופה הביזנטית (נגב‬ ‫‪ .)64:1988‬בימי דיוקלטינוס העיר הוקפה חומה ומגדלים (‪ ;)Negev 1988b:9–29‬שני שערים נקבעו בה‬ ‫— הראשי בצפון והשני‪ ,‬שער המים‪ ,‬במערב‪ ,‬וכן שני פשפשים‪ ,‬האחד בצפון והאחר בדרום‪ .‬הסקירה‬ ‫שלהלן מתבססת על פרסומים של נגב בשלל מאמרים ובדוח הסופי‪ ,‬והתאריכים שהוא קבע הם‬ ‫הבסיס לדיון‪.‬‬ ‫התקופה הנבטית התיכונה (‪ 30‬לפסה"נ–‪ 70‬לסה"נ)‬ ‫הנבטים הובילו בשמים ותבלינים מערב ושיווקו אותם דרך חופי הים התיכון‪ .‬הם התעשרו מהובלת‬ ‫הסחורות דרך המדבר‪ ,‬שאותו הכירו היטב‪ ,‬ושלטו בדרכי השיירות‪ .‬יישובים נבטיים שהוקמו בתקופה‬

‫עפר שיאון ושושנה ישראלי‬

‫‪67‬‬

‫זו נועדו לאבטח את דרכי השיירות מפני שודדים שארבו למטענים יקרי הערך‪ .‬ראשית ההתיישבות‬ ‫בממשית הייתה בסוף המאה הא' לפסה"נ‪ ,‬אז שימשה תחנת דרכים לצד הדרך ממעלה העקרבים‬ ‫הרומי צפונה לחברון ולירושלים‪ ,‬ומפטרה מערבה‪ .‬בתקופה זו נבנו מצודה בראש הגבעה (‪ ,)R/5‬מלון‬ ‫אורחים (ח'אן; ‪ )S‬במורדותיה‪ ,‬וכן מגדלים ומבנים‪ ,‬ובית קברות מצפון ליישוב‪.‬‬ ‫במאה הא' לפסה"נ ניסו הרומאים לכבוש את הממלכה הנבטית‪ ,‬ללא הצלחה‪ .‬באמצע המאה הא'‬ ‫לסה"נ הם הצליחו להטות את הסחר ישירות למצרים‪ ,‬והעושר הגדול שצברו הנבטים הלך וכלה‪ .‬מרכזי‬ ‫השיירות התנוונו‪ ,‬והחלו פלישות של שבטים ערביים שהרסו את המערכת המסועפת בנגב‪ ,‬שרפו את‬ ‫המבצרים הנבטיים והשתלטו על מקורות המים‪ .‬המשבר הכלכלי גרם להרס תחנות דרכים ולנטישת‬ ‫יישובים (נגב ‪ .)12–11:1988‬הפער היישובי בין התקופה הנבטית התיכונה לתקופה הנבטית המאוחרת‬ ‫נתגלה בממשית‪ ,‬בין היתר‪ ,‬בארמון )‪ ,D‬בניין ‪ ,)I‬ובשני השלבים שנחשפו בבית הקברות הנבטי (‪Negev‬‬ ‫‪.)and Sivan 1977:118–119‬‬ ‫התקופה הנבטית המאוחרת (‪ 300–70‬לסה"נ)‬ ‫בשנת ‪ 106‬לסה"נ מת המלך הנבטי רבאל‪ ,‬והרומאים סיפחו את ממלכת הנבטים לאימפריה הרומית‬ ‫וייסדו את הפרובינקיה ערביה החדשה‪ .‬סדרי ביטחון והיערכות מחודשת הביאו לסלילת דרך חדשה‬ ‫— ויה נובה טריאנה — שהושלמה בשנים ‪ 116–114‬לסה"נ‪ ,‬ואפשרה תנועת גייסות ממצרים לסוריה‪,‬‬ ‫ומפטרה לערבה ומשם דרך מעלה עקרבים הרומי לממשית‪ ,‬לחברון ולירושלים (נגב ‪ .)14:1988‬יחידות‬ ‫הצבא עסקו רבות בשיפור ובפיתוח מערך הדרכים ברחבי הפרובינקיה החדשה‪ .‬להיערכות זו היו‪ ,‬ככל‬ ‫הנראה‪ ,‬השלכות ישירות על בנייתה המחודשת של ממשית בסוף המאה הא'–ראשית המאה הב'‬ ‫לסה"נ‪ .‬עדות לכך נמצאה במטמון המטבעות מבניין ‪( XII‬ר' להלן; ‪.)Negev 1971b‬‬ ‫בתקופה זו נבנתה ממשית כעיר פרזות בלתי מתוכננת‪ ,‬ורוב המבנים שנתגלו בה הם בני זמנה‪ .‬בתי‬ ‫המגורים היו מפוארים ורחבי ידיים שחדריהם ערוכים סביב חצר מרכזית או כמה חצרות‪ ,‬ולרבים מהם‬ ‫הייתה קומה שנייה‪ .‬כל בניין נבנה כמבצר קטן מוקף חומה‪ ,‬ומה שנראה כרחובות וכיכרות הם למעשה‬ ‫השטחים הריקים שבין הבניינים‪ .‬רוב המבנים שהוקמו על הגבעה המערבית היו מיועדים למגורים‪,‬‬ ‫ומעט חנויות ובתי מלאכה קטנים נבנו סמוך לשער הצפוני; על הגבעה המזרחית הוקמו מבני ציבור‪.‬‬ ‫בהתחשב במיקומם בעיר‪ ,‬בתכניתם האדריכלית ובקשר ביניהם‪ ,‬ר'י לבחון מחדש את זיהויים של‬ ‫שני מבנים על הגבעה המזרחית (‪ ,R/2 ,R/1‬איורים ‪ ,)5 ,4‬הסמוכים זה לזה ומוקפים חומה‪ .‬לדעת נגב‬ ‫(‪ )78–76:1988‬מבנה ‪( R/1‬בניין ‪ )XII‬היה מבנה מנהלי‪ ,‬ואילו מבנה ‪( R/2‬בניין ‪ )IV‬זוהה כשוק (נגב‬ ‫‪ .)Negev 1988a:163 ;75:1988‬למבנה ‪ R/2‬שלוש שורות של חדרים הבנויים בציר צפון–דרום וביניהם‬ ‫שני רחובות‪ ,‬שאליהם נכנסו מצפון‪ ,‬ומהם הייתה כניסה לכל חדר‪ ,‬ללא מעבר בין החדרים‪ .‬המבנה‬ ‫הוקם מעל מגדל מהתקופה הנבטית התיכונה‪ ,‬אך לאחר הקמת מבנה ‪( R/1‬בניין ‪ ,)XII‬על פי הקיר‬ ‫המזרחי שלו הניגש לקיר המערבי של בניין ‪ .XII‬פטר פביאן (‪ 217:2005‬ור' שם הפניות) הציע לזהות‬ ‫את מבנה ‪ R/2‬כמחנה צבא‪ ,‬ואנו מאמצים את הצעתו‪ .‬הסיבות העיקריות לזיהוי זה הן מיקומו על‬ ‫הגבעה הגבוהה בעיר; תכניתו האופיינית למחנה צבא שבו שורות מאורכות של חדרי קסרקטין; קירותיו‬ ‫החיצוניים עבים במיוחד‪ ,‬ובקיר הצפוני נבנו מגדלי פינה המשקיפים על הדרך‪ .‬החדר השלישי בשורת‬ ‫החדרים המזרחית (איור ‪ )25:5‬היה גדול יחסית (‪ 10.0 × 3.8‬מ') ולאורך דופנותיו נמצאו ספסלים;‬ ‫הפתח שהוביל ממנו למבנה ‪ R/1‬חשוב להבנת יחסי הגומלין בין שני המבנים‪.‬‬

‫עפר שיאון ושושנה ישראלי‬

‫‪69‬‬

‫המטבעות מתארכים את התחלת הפעילות הצבאית בבניין לימיהם של טריאנוס והדריאנוס (‪137–98‬‬ ‫לסה"נ; רבע מהמטמון)‪ ,‬ואת סוף השלב הראשון במבנה לשנת ‪ 222‬לסה"נ‪.‬‬ ‫התקופה הביזנטית (המאות הד'–הו' לסה"נ)‬ ‫בימי דיוקלטיאנוס הוקפה העיר חומה (איור ‪ ,)3‬שתוארכה על סמך מטבעות שנמצאו ביסודותיה‬ ‫לשנת ‪ 300‬לסה"נ (‪ ,)Negev 1988b:9–29‬ושולבה במערכת ההגנה של האימפריה הרומית והלימס‬ ‫הפלסטיני‪ .‬במחצית השנייה של המאה הד' לסה"נ נבנו בעיר שתי כנסיות‪ :‬הגדולה על הגבעה המזרחית‬ ‫)‪ )Negev 1988b:30–51‬וכנסיית נילוס הקטנה יותר‪ ,‬על הגבעה המערבית (‪.)Negev 1988b:52–63‬‬ ‫בתי מגורים הוקמו בעיקר בשטח הריק שבין הגבעות המזרחית והמערבית‪ ,‬ובחלקה הצפוני של העיר‪.‬‬ ‫לבנים שנתגלו במבנה ‪ M/8‬מלמדות ששימש בית מרחץ קטן בתקופה הביזנטית‪ .‬צביונה של ממשית‬ ‫כעיר מרווחת ומרובת בתי אמידים נשמר עד סופה‪ ,‬באמצע המאה הו' לסה"נ‪ .‬ההפרדה בין מבני‬ ‫הציבור הגדולים על הגבעה המזרחית והמבנים הפרטיים על הגבעה המערבית ובגיא שביניהם‪ ,‬נשמרה‬ ‫גם בתקופה זו‪.‬‬

‫המערכות החקלאיות בממשית ובסביבתה‬ ‫חקלאות מי נגר שאפיינה את הנגב בעת העתיקה נחקרה כבר באמצע המאה הכ' (שנן ותדמור‬ ‫תשל"ט‪ ;272:‬קידר ‪ .)Evenari, Tadmor and Shanan 1970 ;1967‬עיקרה היה איסוף מי הנגר‬ ‫מהמדרונות והובלתם אל חלקות חקלאיות שפולסו בעמקי הנחלים (רובין ‪ 76–73:1990‬ושם הפניות)‪.‬‬ ‫החקלאות הקדומה באזור ממשית ומתקני המים שלה נסקרו ותוארו באריכות (קלונר ‪;1975 ;1973‬‬ ‫‪ .)Woolley and Lawrence 1914–1915:121–128; Glueck 1935:113–115‬שטחי החקלאות הקרובים‬ ‫לעיר נמצאים מצפון‪ ,‬ממערב וממזרח לה‪ .‬סביר להניח שתושבי העיר עיבדו אותם‪ ,‬והשקיעו מאמצים‬ ‫רבים בהכשרתם (קלונר ‪.)168:1975‬‬ ‫המערכת הצפונית‬

‫ארבעה שטחים תחומים היטב נסקרו מצפון לעיר‪ .‬הראשון (איור ‪ )A:4‬נמצא ביובלים העליונים של‬ ‫נחל ממשית‪ ,‬במרחק ‪ 2.8‬ק"מ מהעיר‪ ,‬והוא משתרע לאורך ‪ 280‬מ' על שטח של ‪ 10‬דונם‪ ,‬ובו שמונה‬ ‫מדרגות עיבוד‪ .‬הסכרים נבנו למלוא רוחב האפיק (‪ 40–25‬מ' אורך)‪ ,‬ונשתמרו לגובה של שניים–חמישה‬ ‫נדבכים (‪ 1‬מ' גובה)‪ .‬בצדו המזרחי של השטח‪ ,‬סמוך לגדר התוחמת אותו מדרום‪ ,‬נמצא מגדל שדה‬ ‫(‪ 3 × 3‬מ')‪ .‬השטחים השני והשלישי (איור ‪ )C ,B :4‬מרוחקים ‪ 1.6‬ק"מ מהעיר‪ ,‬ונמצאים ביובלים‬ ‫המערביים של נחל אפעה‪ ,‬סמוך לקו פרשת המים של נחל ממשית‪ .‬שני השטחים נשתמרו רק חלקית‪,‬‬ ‫והם משתרעים לאורך ‪ 200‬מ' (‪ 50‬מ' רוחב)‪ ,‬על שטח של כ־‪ 20‬דונם ובכל אחד מהם שמונה סכרים‪.‬‬ ‫השטח הרביעי‪ ,‬שאותו איתרו כבר וולי ולורנס (‪ )Woolley and Lawrence 1914–1915:16‬נמצא בגיא‬ ‫כ־‪ 150‬מ' צפונית־מערבית לממשית‪ .‬סכר (איור ‪ 50 ;16:4‬מ' אורך) שנבנה למלוא רוחב הערוץ‪ ,‬נועד‬ ‫למנוע סחף ולעצור את המים באגן הניקוז הקטן שסביבו‪ .‬בקצה המזרחי של הסכר נבנה קיר לכיוון‬ ‫דרום דמוי האות ר'‪ ,‬שנועד לחסום את מי הנגר לבל יהרסו את הסכר‪ ,‬ולהטות את המים מהמדרון‬ ‫אל חלקת העיבוד שנמצאת מצפון לסכר‪ .‬כך נוצרה חלקת עיבוד סמוכה לממשית‪ ,‬שאת מידותיה‬ ‫המרביים קשה להעריך במדויק‪ ,‬אך סביר להניח שהשתרעה על ‪ 10‬דונם לפחות‪.‬‬

‫‪70‬‬

‫המערכת המערבית‬

‫עיקר המערכת המערבית נמצא‪ ,‬להערכתנו‪ ,‬לאורך ‪ 1.8‬ק"מ בפיתולי נחל ממשית (איור ‪)F ,E ,D :4‬‬ ‫ובערוץ שמדרום לו (שטח ‪ ;G‬מסומן במפות הטופוגרפיות כטרסות עתיקות)‪ .‬פיתולי נחל ממשית‬ ‫נמצאים בתוך בקעה מקומית שלה שיפוע מתון (‪ ,)0.42%‬ויוצרים משטחי קרקע נוחים לעיבוד חקלאי‪,‬‬ ‫בדומה לשטחים המעובדים על ידי הבדווים תושבי האזור‪ .‬סכרי עפר הסיטו את מי השיטפונות אל‬ ‫משטחי עיבוד פוטנציאליים‪ ,‬ששטחם מוערך בכ־‪ 300‬דונם‪.‬‬ ‫שטח ‪ G‬משתרע על כ־‪ 80‬דונם‪ ,‬וכולל ‪ 11‬מדרגות עיבוד‪/‬סכרים בבנייה יבשה‪ ,‬הערוכים בקשת‬ ‫לאורך ‪ 700‬מ'‪ .‬השטח מעובד כיום והסכרים השתמרו חלקית‪ .‬השטח ניזון משני ערוצים מפותחים‬ ‫המנקזים את המדרון הצפוני של הר צייד‪ .‬סמוך לשטח זה זוהה בסקר הנוכחי מבנה (‪ 4.0 × 3.3‬מ') לצד‬ ‫שני מבנים הבנויים מאבנים גדולות (‪ 1.5–1.0‬מ' גובה השתמרות)‪ ,‬שנסקרו בעבר (קלונר ‪:)167:1975‬‬ ‫האחד מדרום (‪ 6 × 4‬מ') והשני‪ ,‬במרחק ‪ 25‬מ' מצפון (‪ 10.0 × 4.5‬מ')‪ ,‬שלו שני חדרים וחצר‪.‬‬ ‫המערכת המזרחית‬

‫מערכת זו כוללת שני שטחים‪ :‬שטח ‪( J‬איור ‪ ,)J:4‬מהמפותחים והיפים ביותר בנגב (איור ‪ ,)6‬נמצא‬ ‫במוצא נחל ממשית‪ ,‬כ־‪ 1.5‬ק"מ מהעיר‪ .‬שטח ‪ J‬תואר בפירוט על ידי שנן‪ ,‬תדמור ואבן ארי (‪)1962‬‬ ‫ולאחר מכן על ידי קלונר (‪ .)168:1975‬המערכת משתרעת על שטח של ‪ 100‬דונם ובה כ־‪ 14‬חלקות‪.‬‬ ‫מימי נחל ממשית הוטו בעזרת תעלה (‪ 2‬מ' רוחב) לאורך ‪ 450‬מ'‪ ,‬נכנסו אל המדרגה הצפונית ומשם‬ ‫לשאר החלקות‪ .‬שטח נוסף (איור ‪ )J/1:4‬נסקר במדרגה שבין שטח ‪ J‬לתוואי הערוץ‪ ,‬והוא כולל כארבעה‬ ‫חלקות המשתרעות על שטח של כ־‪ 15‬דונם (איור ‪ .)6‬את צידם המזרחי של שטחים ‪ J‬ו־‪ J/1‬הקיף קיר‪,‬‬ ‫התוחם שטח של ‪ 40‬דונם שהושקו בנגר מהמדרונות המזרחיים של הר צייד‪.‬‬ ‫מצפון לשטח ‪ ,J‬בפתחו של נחל שועלים‪ ,‬נסקר שטח ‪( I‬איור ‪ ,)I:4‬המשתרע על פי ההערכה על כ־‪30‬‬ ‫דונם לאורך ‪ 450‬מ' אורך‪ ,‬ויש בו כ־‪ 10‬חלקות תחומות בגדר היקפית וסכרים לרוחב הערוץ‪ .‬הסכרים‬ ‫אמנם הרוסים‪ ,‬אך הם נראים היטב בדופן הערוץ‪ ,‬שם נשתמרו לגובה של ‪ 2‬מ' ויותר‪.‬‬ ‫צוותו של אבן ארי הבחין בשלושה שלבים עיקריים בקיום המערכת‪ :‬הראשון‪ ,‬מתקופת הברזל (–‪800‬‬ ‫‪ 900‬לפסה"נ)‪ ,‬שבו הותקנו מדרגות בניצב לנחל; השני‪ ,‬מהתקופה הרומית‪ ,‬שבו נבנו מערכת ההטיה‬ ‫ועיקר מדרגות העיבוד‪ ,‬והשטח הוקף בגדר; והשלישי‪ ,‬שבו התקיימה במזרח השטח החקלאי חוות נגר‬ ‫המשתרעת על ‪ 40–30‬דונם‪.‬‬ ‫לסיכום‪ ,‬מערכות הנגר בממשית ניזונות מאגני ניקוז קטנים בשטחן (‪ ,)I ,H ,G ,C ,B ,A‬ומנחל ממשית‬ ‫שלו אגן ניקוז בינוני של ‪ 30‬קמ"ר ממערב לעיר‪ .‬באגני הניקוז הקטנים היה מקור הנגר במדרונות‪ ,‬ואילו‬ ‫מקור המים בנחל ממשית מהשיטפונות שזרמו באפיק הנחל והוטו בעזרת סכר ותעלה אל מדרגת‬ ‫ֶּפ ֶשט הנחל‪ ,‬שם פולסו חלקות העיבוד‪ .‬סביב ממשית תועדו כ־‪ 60‬חלקות ששטחן הכולל כ־‪ 300‬דונם‪,‬‬ ‫רובן באפיקי הנחלים והן סכורות בקירות אבן ומקצתן (בעיקר בשטח ‪ )J‬מבוססות על מפעל הטיה‪.‬‬ ‫שטח חקלאות אפשרי נוסף משתרע על ‪ 300‬דונם בין פיתולי נחל ממשית ממערב לעיר‪ ,‬וייתכן שגם‬ ‫ממערב לשטחים ‪ A‬ו־‪( B‬איור ‪ .)4‬באופן ייחודי בנגב‪ ,‬נסכרו מי נחל ממשית במאגרי ענק המכילים‬ ‫‪ 15,000–13,000‬מ"ק מים באירוע שיטפוני‪ ,‬ומעשירים את מי התהום ואת שפיעת המעיין הסמוך‬ ‫בתוואי הנחל‪.‬‬

‫עפר שיאון ושושנה ישראלי‬

‫‪71‬‬

‫איור ‪ .6‬שטח ‪ J‬במוצא נחל ממשית‪ .‬תצלום אוויר (צילום‪ :‬גיא פיטוסי)‪.‬‬

‫מערכות המים המשוכללות ובהן שלושת הסכרים הגדולים בנחל ממשית‪ ,‬בריכת המגלש ומערכת‬ ‫ההטיה שבמוצא נחל ממשית ממזרח ליישוב‪ ,‬שייכות‪ ,‬ככל הנראה‪ ,‬לשלב העיקרי בהתפתחות העיר‬ ‫במאות הב'–הג' לסה"נ (קלונר ‪ ,170:1975‬הערה ‪ .)2‬קיומה של מערכת מסוג זה הצריך ידע רב ויכולת‬ ‫טכנית גבוהה המורים על מפעל ציבורי‪ ,‬אולי בחסות הצבא שחנה בממשית באותם ימים‪ .‬קוטנו של‬ ‫השטח החקלאי באופן יחסי לערי הנגב האחרות מחזק את ההנחה כי בממשית שכן גוף ממלכתי‪.‬‬ ‫החקלאות בממשית הגיעה לשיאה בתקופה הביזנטית‪ ,‬בדומה לערי הנגב האחרות‪ .‬אז נוספו‬ ‫השטחים החקלאיים הרחוקים מן העיר‪ G–A :‬ושטח ‪ .I‬נראה שתושבי העיר עיבדו כל חלקה ר'יה‪,‬‬ ‫אך איכות הסכרים והמגלשים הייתה נמוכה לעין ערוך מאלו שבשטח ‪ .J‬מעתה‪ ,‬איסוף הנגר וחלוקתו‬ ‫לחלקות תפסו מקום חשוב בעבודתם של החקלאים באזור (ביתן ‪.)Bruins 2012 ;8:2015‬‬ ‫מבנים ובתי חווה בסביבת ממשית‬

‫בשונה מהשטחים החקלאיים שסביב ערי הנגב האחרות שבהן נמצא מדרג יישובי שלם‪ ,‬החל ממבני‬ ‫שדה וכלה בכפרים (למשל‪ ,‬בחורבת סעדון)‪ ,‬בממשית סקרנו רק ‪ 14‬מבנים ובהם תשעה מבני שדה‬ ‫פשוטים‪ ,‬בית חווה אחד (איור ‪7‬א) וארבעה מגדלי שמירה‪.‬‬

‫עפר שיאון ושושנה ישראלי‬

‫‪73‬‬

‫בית חווה (איורים ‪7 ,9:4‬א)‪ .‬המבנה נמצא בשוליים המזרחיים של מערכת החקלאות המערבית‪ ,‬וממנו‬ ‫יש תצפית טובה על סביבתו‪ .‬למבנה (‪ 12 × 11‬מ') שלושה חדרים שמדרום להם חצר פנימית ומדרום‬ ‫לה מכלאה מוקפת גדר‪ .‬סמוך לפינה הדרומית־המזרחית של המבנה נמצא חדר נוסף‪.‬‬ ‫מגדלי שמירה (איור ‪ .)18 ,17 ,5 ,4:4‬ארבעה מגדלים בנויים היטב (‪ 0.8‬מ' עובי הקירות בממוצע) הוקמו‬ ‫במקומות הגבוהים סביב העיר‪ .‬מגדלים מס' ‪ 4‬ו־‪ 5‬נמצאים בגבעה המערבית; מס' ‪ 18‬ובו שני חדרים‪,‬‬ ‫סמוך למצוק בפינה הדרומית־המערבית‪ ,‬מחוץ לחומת העיר; ומס' ‪ 17‬בולט על המדרון שממזרח‬ ‫לעיר‪ .‬תכניתו של מבנה מס' ‪( 4‬איור ‪7‬ב) כוללת מגדל בולט בפינה הדרומית־המערבית‪ ,‬וחצר וחדר‬ ‫קטן (‪ 4 × 3‬מ')‪ .‬מגדלים מס' ‪ ,5 ,4‬ו־‪ 17‬נמצאו בזיקה למאגרי המים של העיר בנחל ממשית‪ ,‬והרביעי‬ ‫(מס' ‪ )18‬צופה היטב אל הנעשה מצפון‪.‬‬ ‫מקורות ומפעלי מים בשטחים החקלאיים‬

‫בדומה למערכות החקלאיות האחרות בנגב‪ ,‬אספקת המים בשטחים החקלאיים סביב ממשית נעשתה‬ ‫בעזרת מדרגות חקלאיות (דהרי ושיאון תשע"ח‪ ,)72:‬אך בשונה מהן גם בסכירת ערוצים והטיית מי נגר‬ ‫בתעלות לבריכות ולמאגרים‪ .‬למעט מאגורת אשלון‪ ,‬שזמנה לא ידוע‪ ,‬השוכנת כ־‪ 3.5‬ק"מ מצפון לעיר‬ ‫(אלדר ושמש ‪ :2014‬אתר ‪ )97‬ובור מים אחד כ־‪ 500‬מ' מדרום למאגורה‪ ,‬לא נמצאו מתקני מים מסוג‬ ‫זה בקרבת העיר‪.‬‬ ‫למעיין שנמצא בערוץ נחל ממשית מדרום וסמוך לעיר ספיקה מועטה‪ ,‬ואין די במימיו כדי לבסס‬ ‫חקלאות‪ ,‬וגם מיקומו בערוץ המצוקי־סלעי מונע זאת‪ .‬באר ממשית השוכנת בתוואי הנחל‪ ,‬כחצי‬ ‫קילומטר ממזרח לעיר‪ ,‬נחצבה בימי המנדט וניזונה ממי תהום גבוהים‪ ,‬אך היום היא חרבה‪.‬‬ ‫השיטה הנפוצה בנגב של סכירת ערוצים ויצירת מדרגות חקלאיות התאפשרה בשטחים החקלאיים‬ ‫מצפון (‪ ,)C ,B ,A‬ממערב (‪ )G‬וממזרח (‪ )I‬לעיר‪ ,‬שלהם אגן ניקוז מספק ושיפוע מתון‪ .‬אספקת המים‬ ‫לשטח ‪ ,J‬שטח החקלאות הגדול ביותר בממשית‪ ,‬התבססה על סכירת נחל ממשית‪ .‬מפעל המים הזה‬ ‫שתואר בהרחבה על ידי קלונר (‪ )252–251:1973‬בנוי משלושה סכרים גדולים (איור ‪ ;8 ,7 ,6 :4‬איור ‪)8‬‬ ‫שהמרחק ביניהם ‪ 211‬מ'‪ .‬כמות המים שנאגרה בשני הסכרים המזרחיים מוערכת בכ־‪ 10,000‬מ"ק‪ .‬אל‬ ‫המאגרים הפתוחים הובילה דרך משער המים בממשית‪ ,‬שבחלקה הסלעי נחצבו מדרגות‪ .‬ערמות טין‬ ‫שהוצאו מניקוי הבריכות נמצאו בחלק הדרומי של נחל ממשית‪ .‬גדול מפעלי ההטיה שנמצא במוצא‬ ‫נחל ממשית‪ ,‬ממזרח לעיר‪ ,‬כלל תעלת הטיה באורך ‪ 450‬מ' שהעבירה את מי השיטפונות מהסכר‬ ‫לשטח ‪( J‬לעיל)‪ .‬לפני הסכר‪ ,‬במעלה הנחל וממערב לבאר ממשית‪ ,‬תוארו סכר נוסף (‪ 19.8‬מ' אורך)‬ ‫ומאגר מים‪ ,‬וממזרח לו שבעה קירות נוספים שנבנו כדי להפחית את הסחף (קלונר ‪.)253–252:1973‬‬ ‫בריכות מים פתוחות נפוצו בשטחי החקלאות; שתיים מהן נמצאו בפתחי הערוצים היורדים מהר‬ ‫צייד (איור ‪ .)2 ,1:4‬הראשונה נשתמרה טוב מהאחרות (‪ 24.5 × 20.0‬מ'; נפח מוערך ‪ 1660‬מ"ק; איור ‪)9‬‬ ‫וכונתה על ידי קלונר (‪' )252:1973‬בריכת המגלש'‪ .‬המים לבריכה הובאו בתעלה שלה מגלש לעודפים‬ ‫בדופן הצפונית ומדרגות בפינתה הצפונית־המערבית‪ .‬הבריכה השנייה (‪ 6.0 × 5.5‬מ'; ‪ 0.7‬מ' עובי‬ ‫קירות; ‪ 8‬ס"מ עובי הטיח בדופן הפנימית; איור ‪ )2:4‬ממוקמת סמוך לגיא מקומי‪ ,‬כ־‪ 6‬מ' מעל ערוץ נחל‬ ‫ממשית‪ ,‬שממנו הובלו המים בתעלה לבריכה (‪ 0.14‬מ' רוחב)‪.‬‬

‫‪74‬‬

‫איור ‪ .8‬סכרים בנחל ממשית ממערב לעיר (צילום‪ :‬גיא פיטוסי)‪.‬‬

‫איור ‪ .9‬בריכת המגלש (צילום‪ :‬גיא פיטוסי)‪.‬‬

‫עפר שיאון ושושנה ישראלי‬

‫‪75‬‬

‫מחצבות ממשית‬ ‫כמות האבן שנצברה לבניית ממשית מוערכת בכ־‪ 40,000–35,000‬מ"ק‪ .‬שכבות סלע דולומיט‪/‬גיר‬ ‫מתצורת צפית הנחשפות בסביבת האתר היו זמינות וקרובות‪ ,‬ומישורי החולשה בין השכבות אפשרו‬ ‫לחצוב את האבנים בקלות יחסית‪ .‬די היה בקרדומים ליצירת תעלות‪ ,‬וביתדות ביקוע ופטישים להפרדת‬ ‫האבנים במידות הרצויות‪.‬‬ ‫המחצבות נמצאות בשני ריכוזים סמוך ליישוב; האחד ממערב לאתר‪ ,‬והאחר מצפון לנחל ממשית‬ ‫וביניהם מפריד גיאיון הנשפך סמוך לסכר הגדול‪ .‬הריכוז הראשון קרוב לעיר ומתפרס על ‪ 5‬דונם לערך‪,‬‬ ‫והשני משתרע על גבעה שפולסה והונמכה בעקבות החציבה‪ ,‬וגודלו מוערך בכ־‪ 20‬דונם‪ .‬מגדלים מס'‬ ‫‪( 5 ,4‬לעיל; איור ‪ )4‬שוכנים על הגבעה ומהם התנהלה החציבה; סביר להניח ששם אחסנו את הכלים‬ ‫ומערכת ניוד האבן‪ .‬בגדה הדרומית של הנחל נסקרה מחצבה המשתרעת על שטח של ‪ 3‬דונם (‪ 5–3‬מ'‬ ‫עומק)‪ ,‬שבקרבתה וממערב לה נמצאו שכבות סלע גדומות‪ ,‬כתוצאה מחציבת האבן‪.‬‬ ‫מכלאות‬ ‫בשונה מערי הנגב האחרות ובהן עבדת (נגב ‪ ,)1988‬רחובות בנגב (דהרי ושיאון תשע"ח) וחורבת סעדון‬ ‫(שיאון‪ ,‬אריקסון־גיני ורובין ‪ ,)2019‬לא נתגלו בממשית ובסביבתה הקרובה מכלאות לגידול צאן‪ .‬סביר‬ ‫להניח שמשק הבשר בעיר ניזון מעדרי צאן מרוחקים ממנה‪ ,‬למשל בשטחים שמצפון וממערב לה‬ ‫(אלדר ושמש ‪ :2014‬אתרים ‪ 107 ,102 ,77‬ו־‪ :2015 ;123‬אתרים ‪ 33 ,6 ,2 ,1‬ו־‪.)52‬‬ ‫דיון וסיכום‬ ‫ממשית נבדלה מערי הנגב האחרות בשילוב מיוחד של עושר אדריכלי‪ ,‬הכולל מבנים גדולים ומרווחים‬ ‫הבנויים באיכות גבוהה‪ ,‬לצד שטח חקלאי קטן‪ .‬המערכת החקלאית סביב העיר כוללת ‪ 300‬דונם‬ ‫ועוד כ־‪ 300‬דונם פוטנציאליים בפיתולי הנחל‪ ,‬והיא הקטנה ביותר באופן קיצוני בהשוואה למערכות‬ ‫החקלאות סביב ערי הנגב האחרות‪ ,‬אך מהמשוכללות ומהמטופחות שבהן‪ .‬לצורך השוואה נציין כי‬ ‫סביב חורבת סעדון נסקרו כ־‪ 4,500‬דונם (‪ )Sion and Rubin 2020:158‬וסביב רחובות בנגב‪ ,‬כ־‪2,500‬‬ ‫דונם (דהרי ושיאון תשע"ח)‪ .‬לפיכך נראה שהשטח החקלאי סביב ממשית לא הספיק לכלכלת‬ ‫אוכלוסייתה‪ ,‬וביסוסה הכלכלי נשען על סכומי כסף שקיבלו חיילי המשמר הרומי‪ ,‬שכונו בתקופה‬ ‫הביזנטית לימיטנאים (‪ ,)limitanei‬שגרו בעיר מטעם השלטון המרכזי‪ .‬תמיכת השלטון בכלכלה‬ ‫המקומית גרמה לשגשוגה של ממשית בפרט ושל ערי הנגב האחרות‪ ,‬בכלל‪.‬‬ ‫מתי גויסו תושבי ממשית לחיל המשמר וכיצד השפיע הדבר על אפייה של העיר ועושרה? שני‬ ‫בתי הקברות שנתגלו מחוץ לעיר‪ ,‬האחד נבטי והשני רומי‪ ,‬ובהם ממצא קטן עשיר‪ ,‬מספקים מידע‬ ‫חשוב על אודות הנקברים‪ ,‬מנהגי הקבורה והסחר שהתקיים בתקופה זו (נגב ‪;154–150:1971 ;1969‬‬ ‫‪ .(Negev and Sivan 1977‬בית הקברות הרומי נתגלה סמוך לעיר‪ ,‬ובו שתי שורות של קברים שבהם‬ ‫הונחו האפר של הנקברים ועצמותיהם‪ .‬שתי כתובות לטיניות מציינות שנקברו במקום קנטוריון בלגיון‬ ‫הג' הקירני‪ ,‬ופרש מהקוהורטה הא' אוגוסטה התראקית‪ .‬הכתובות מלמדות שבבית הקברות הרומי‬ ‫נקברו אנשי צבא‪ ,‬והוא היה בשימוש בימי טריאנוס והדריאנוס (‪ .)Negev 1971a‬קיומם של מחנה‬ ‫צבא בממשית בתקופה הנבטית המאוחרת‪ ,‬בית המפקד ובית קברות צבאי מלמדים שחלק מתושביה‬ ‫שירתו בצבא כבר בתקופה זו‪.‬‬

‫‪76‬‬

‫בבית הקברות הנבטי‪ ,‬שהשימוש בו תוארך על סמך הממצא מהמאה הא' לפסה"נ עד ראשית‬

‫המאה הד' לסה"נ‪ ,‬היו קבורות ראשוניות ומשניות‪ ,‬ונערכו בו סעודות הבראה לצד הקברים (‪Negev‬‬

‫‪ .)and Sivan 1977‬בקבר ‪ 107‬נתגלו ‪ 27‬טביעות חותם מטין (נגב ‪ .)1969‬על כל טביעה מופיעה דמות‬ ‫של אל‪ ,‬או סימן של מזל בגלגל המזלות וסביבם כתובת יוונית; בגב הטביעות נראים תשלילי הפפירוס‬ ‫שעליו הוטבע החותם‪ .‬הטביעות הן של חותמות רשמיים של שלוש ערים בפרובינקיה ערביה‪ :‬פטרה‬ ‫— המטרופולין‪ ,‬קיר־מואב (‪ )Carάkmwba‬ורבת־מואב (‪ )Rabbάqmoab‬שהיו כנראה שני מרכזים‬ ‫מנהליים משניים‪ .‬לאחת הטביעות תבנית מטבע שהונפק על ידי שלטונות הפרובינקיה ערביה בשנת‬ ‫‪ 130‬לסה"נ‪ ,‬לקראת ביקורו של הדריאנוס קיסר‪ ,‬שבמהלכו העניק לפטרה את התואר "אדריאנה פטרה‬ ‫מטרופוליס" (נגב ‪ ,109:1969‬טביעה מס' ‪ .)1‬חשיבותן של טביעות החותם טמונה בכך שהן מעידות‬ ‫על הקשר בין ממשית לבין שלוש הערים הללו‪ ,‬שבהן היו ערכאות שלטון בתקופה זו‪ .‬על מעמדה‬ ‫של קיר־מואב כפוליס (המכונה בתקופה הביזנטית בשם 'אריאופוליס') אנו למדים מחותמות אלו‪,‬‬ ‫לעומת מיעוט הידיעות על מעמדה ברשימות ערים‪ .‬טביעות החותם מקבוצת המזלות הן מהחודשים‬ ‫תשרי‪ ,‬מרחשוון‪ ,‬כסלו‪ ,‬טבת‪ ,‬שבט ואדר (נגב ‪ ,118–117:1969‬טביעות מס' ‪ ,)27–20‬עדות לכך שמניין‬ ‫החודשים הארמי עדיין היה נהוג באותה העת‪ .‬מעניין לציין שברבת־מואב חנתה יחידה של פרשים‪,‬‬ ‫וקיר־מואב מתוארת במפת מידבא כעיר מבצר‪ ,‬שלה שער ומגדלים משני צדדיו‪ .‬ייתכן‪ ,‬אם כן‪ ,‬שבערים‬ ‫אלה חנו חילות פרשים שקיימו קשר ביניהם‪.‬‬ ‫נגב (תשנ"ג) דן בפפירוס ‪ 39‬מניצנה ושופך אור על סכומי הכסף שהעניק השלטון המרכזי בתקופה‬ ‫הביזנטית לאנשי הצבא‪ .‬פפירוס ‪ 39‬הוא אחת התעודות הקטנות (‪ 29 × 19‬ס"מ) שנשתמרה כמעט‬ ‫בשלמותה‪ ,‬ותוארכה על ידי קרמר לאמצע המאה הו' לסה"נ (‪ .)Kraemer 1958:119–125‬התעודה‬ ‫עשויה משני חלקים הרשומים בשלושה טורים‪ .‬בחלק הראשון רשומים שמות של שמונה יישובים‬ ‫משלוש יחידות גיאוגרפיות (טור ‪ :)I‬הר חברון (כרמולה ושובילה)‪ ,‬בקעת באר שבע (באר שבע‬ ‫ומולתאתה=מלחתה) והר הנגב (אלוסה=חלוצה‪ ,‬נסאנה=ניצנה‪ ,‬עובודה=עבדת ומאמפסיס=ממשית)‪.‬‬ ‫לצד שמות היישובים נכתבו סכומי כסף בסולידי (מטבע זהב‪ ,‬שערכו בזמן חיבור התעודה היה ‪12.5‬‬ ‫דינרים)‪ ,‬ובטור שלידם (‪ )II‬מצוין שיעור של ‪ 1.85%‬מהסכום הכולל‪ .‬בחלק השני של התעודה (טור ‪,)III‬‬ ‫שבו נזכר היישוב התשיעי ברשימה (בירסמיס=באר־שמע)‪ ,‬מצוין סכום נוסף בשיעור ‪ 6%‬מהסכום‬ ‫הכללי‪ .‬קרמר סבר שהסכומים המופיעים בתעודה הם מיסים ששילמו היישובים הנזכרים בה (‪Kraemer‬‬ ‫‪ .)1958:119–125‬נגב‪ ,‬לעומתו‪ ,‬בחן את סכומי הכסף ביחס לגודל הקרקעות המעובדות שבסביבת‬ ‫היישובים המוזכרים בתעודה (‪ ,)Negev 1988b:5‬וסבר שהסכומים הם תשלומים מהשלטון המרכזי‬ ‫שקיבלו הלימטנאים היושבים בכל אחת מהערים הנזכרות‪ .‬הסכום הראשי הוא מענק השלטון לאנשי‬ ‫הצבא בכל עיר‪ ,‬ואילו סכומי המשנה הם תשלומים לגורמים אחרים שהיו מעורבים בהגנת היישוב‬ ‫וסביבתו‪ ,‬למשל הסרקנים ובני שבטים אחרים (נגב תשנ"ג‪ .)234:‬נגב ציטט את אחת ממסקנותיו של‬ ‫קרמר על אודות עושרם של הלימיטנאים‪" :‬אין ספק בדבר שסכומים אלה מסמלים הבדלים בעושר‪...‬‬ ‫וקבוצת הנישומים העיקרית היא קבוצת חילות הגבול מעבדי הקרקעות והאזרחים האמידים ביותר‪".‬‬ ‫(נגב תשנ"ג‪.)233:‬‬ ‫חיל המשמר מוזכר‪ ,‬בין היתר‪ ,‬בפפירוס ‪ 36‬המכונה 'דיווח צבאי'‪ ,‬ובו כתובים תשלומים שהשלטון‬ ‫העניק לאנשי הצבא‪ .‬הסכום המופיע בו זהה לסכום הכולל המוזכר בפפירוס ‪ ,39‬וייתכן שפפירוס ‪36‬‬ ‫מפרט כיצד חילקו את הסכומים לזכאים השונים‪ .‬נגב העריך שכמעט כל הגברים הכשירים לשירות‪,‬‬

‫עפר שיאון ושושנה ישראלי‬

‫‪77‬‬

‫כ־‪ 250‬מבין ‪ 1,500‬תושבי ממשית‪ ,‬שירתו בצבא בתקופה הביזנטית‪ ,‬וזה היה מקור הקיום היחידי או‬ ‫העיקרי של העיר בתקופה זו (נגב תשנ"ג‪ .)235:‬במאה הה' לסה"נ חנתה בממשית יחידה של חיל‬ ‫הפרשים הדלמאטיים האיליריים (נגב תשנ"ג‪ .)238:‬האורוות המפוארות שנמצאו בממשית‪ ,‬בבית‬ ‫המפקד (‪ R/1‬בניין ‪ )XII‬ובמבנה ‪( O/1‬בניין ‪ )XI‬הסמוך לכנסייה המערבית‪ ,‬שימשו להערכתנו את יחידת‬ ‫הפרשים הזו‪.‬‬ ‫במאמרו עסק נגב בשתי סוגיות נוספות הקשורות זו בזו‪ ,‬והן מועד הריסתה ונטישתה של ממשית‬ ‫ומועד פיזורן של יחידות הצבא שקיבלו את התשלומים הרשומים בפפירוס ‪ .39‬בשער הצפוני של‬ ‫העיר נמצאו עדויות ארכיאולוגיות לסימני כיבוש‪ ,‬ובהן הדיפת השער המערבי ועקירת צירי כנף השער‬ ‫המזרחי שהועלו באש‪ .‬מאות מטבעות מימי ארקדיוס (‪ 408–383‬לסה"נ) נמצאו במגדלי השער‪ ,‬ומטבע‬ ‫אחד של יוסטין הא' (‪ 527–518‬לסה"נ) נתגלה במגדל החומה הצפוני־המערבי‪ .‬בחפירות ממשית‬ ‫נתגלו לא יותר מ־‪ 20‬מטבעות מהמאה הו' לסה"נ‪ ,‬ולכן קבע נגב את חורבנה לאמצע מאה זו‪ ,‬כמאה‬ ‫שנה לפני חורבן עבדת במהלך הכיבוש האסלאמי‪ ,‬בשנת ‪ 636‬לסה"נ וכמאתיים שנה לפני נטישת ערי‬ ‫הנגב האחרות‪ ,‬בשנת ‪ 700‬לסה"נ לערך‪.‬‬ ‫מה הייתה הסיבה לסופה של ממשית לפני ערי הנגב האחרות? בתקנות שפורסמו ב'נובלות של‬ ‫תיאודוסיוס המקודש' בשנת ‪ 443‬לסה"נ מפורט המאמץ הרב של הקיסרים לשמור על נחלות השלטון‪,‬‬ ‫במיוחד בגבולות המזרח‪ ,‬כדי למנוע פשיטות של פרסים וסרקנים‪ ,‬וניכרת החשיבות שייחס השלטון‬ ‫לחיל הלימיטנאים‪ .‬השלטון תמך בתשלומים ללימיטנאים‪ ,‬קבע עונשים לאלה שפגעו בקצבותיהם או‬ ‫לקחו אותן‪ ,‬וציווה שהשדות יהיו בבעלות של החיילים המעבדים אותם‪ ,‬וששדות שעובדו על ידי אחרים‬ ‫יוחזרו לחיילים‪ ,‬שכן הם יועדו להם מלכתחילה (נגב תשנ"ג‪ 240:‬ור' שם הפניות)‪.‬‬ ‫עדותו של פרוקופיוס מקיסריה‪ ,‬ההיסטוריון של בית יוסטיניאנוס‪ ,‬שופכת אור על מועד פיזורן של‬ ‫יחידות הצבא‪ .‬ב'היסטוריה הסודית' שלו הוא כותב‪" :‬בתחילה התייחס אליהם הקיסר יוסטיניאנוס בשוויון‬ ‫נפש ובביזוי כזה‪ ,‬שהפקידים הממונים על התשלומים היו מפגרים ארבע או חמש שנים בתשלומיהם‪...‬‬ ‫ולאחר זמן‪ ,‬ללא סיבה נראית לעין‪ ,‬שלל מהם הקיסר מכל וכל את המעמד של חילות סדירים‪ .‬מאז‬ ‫ואילך נותרו גבולות האימפריה ללא משמר‪ ,‬והשומרים והחיילים נאלצו לצפות למתנת ידיהם של אלה‬ ‫הרגילים במעשה צדקה‪( ".‬נגב תשנ"ג‪ .)240:‬אם נכונים דבריו של פרוקופיוס‪ ,‬הרי ששלילת ההכנסות‬ ‫הקבועות מאוצר הקיסר ערערה את מצבה הכלכלי של ממשית‪ ,‬שעתודת הקרקע החקלאית שלה‬ ‫הייתה דלה‪ ,‬והביאה עליה כליה עוד לפני אמצע המאה הו' לסה"נ (נגב תשנ"ג‪ .)241:‬כפי שנזכר‬ ‫בפפירוס ‪ ,39‬סכומים שערכם ‪ 6%‬מהסכום הכללי שקיבלו החיילים מהשלטון הועברו לשבטים‬ ‫הסרקניים‪ ,‬ולאחר שכספים אלה לא שולמו הם פשטו על העיר וכבשו אותה‪ .‬מכאן‪ ,‬שסיוע נדיב של‬ ‫השלטון המרכזי ליישובי הר הנגב המדברי למחצה הפיח רוח חיים בערים ובכפרים‪ ,‬והיה ככל הנראה‬ ‫הבסיס לעושרה של ממשית למן המאה הב' לסה"נ‪ .‬כשעזרה זו נשללה ממנה בימי יוסטיניאנוס‪ ,‬הגיע‬ ‫לקיצו תהליך תרבותי והתיישבותי מופלא‪.‬‬

‫‪78‬‬

‫הפניות‬ ‫אבן ארי מ'‪ ,‬שנן ל' ותדמור נ'‪ .‬תש"ם‪ .‬הנגב‪ .‬ירושלים‪.‬‬ ‫אלדר א' ושמש נ'‪ .2014 ,‬מפת דימונה (‪( )174‬הסקר הארכיאולוגי של ישראל) (‪http://survey.antiquities. )2014‬‬ ‫‪( org.il/#/MapSurvey/1119‬תאריך גישה ‪.)15/12/2020‬‬ ‫אלדר א' ושמש נ'‪ .2015 .‬מפת הר ציד (‪( )178‬הסקר הארכיאולוגי של ישראל) (‪http://survey.antiquities. )2015‬‬ ‫‪( org.il/#/MapSurvey/2131‬תאריך גישה ‪.)15/12/2020‬‬

‫אפלבאום ש' תשי"ט‪ .‬חפירת ניסיון בממפסיס (כורנוב) בשנת ‪ .1965‬ידיעות כג‪.47–30:‬‬ ‫ביתן ה' ‪ .2015‬שילוב מודל הידרולוגי ומידע גיאו־ארכיאולוגי באמצעות ממ"ג להערכת יבולי מי נגר‬ ‫בטרסות חקלאיות ובורות מים קדומים בהר הנגב‪ .‬עבודת מוסמך‪ ,‬אוניברסיטת בן גוריון בנגב‪ .‬באר שבע‪.‬‬ ‫בן מנחם א' ‪ .1986‬מפה סטרקטורלית‪ .‬בתוך א' שטרן‪ ,‬י' גרדוס‪ ,‬א' מאיר‪ ,‬ש'‪ ,‬קרקובר וח' צוער‪ ,‬עורכים‪ .‬אטלס‬ ‫הנגב‪ .‬ירושלים‪.‬‬ ‫דהרי ע' ושיאון ע' תשע"ח‪ ,‬רוחייבה־רחובות בנגב כמודל לעיר במדבר‪ .‬קדמוניות ‪.77–66:154‬‬ ‫טפר י' ובר־עוז ג' ‪ .2016‬חורבת סעדון‪ .‬חדשות ארכיאולוגיות – חפירות וסקרים בישראל ‪)4/5/2016( 128‬‬ ‫‪( http://www.hadashot-esi.org.il/report_detail.aspx?id=24976&mag_id=124‬תאריך גישה ‪.)13.10.20‬‬ ‫טפר י' כרך זה‪ .‬עלייתו ושקיעתו של ענף גידול היונים במדבר הארץ־ישראלי – סקירה גיאוגרפית‪ ,‬היסטורית‬ ‫וארכיאולוגית‪.‬‬ ‫נגב א' ‪( 1966‬א)‪ .‬עונת החפירות הראשונה בממשית (כורנוב)‪ .‬חדשות ארכיאולוגיות יז‪.3–1:‬‬ ‫נגב א' ‪( 1966‬ב)‪ .‬החפירות בממשית (כורנוב)‪ .‬חדשות ארכיאולוגיות יח־יט‪.5–1:‬‬ ‫נגב א' ‪( 1966‬ג)‪ .‬החפירות בממשית (כורנוב)‪ .‬חדשות ארכיאולוגיות כ‪.25–22:‬‬ ‫נגב א' ‪ .1969‬טביעות חותם מקבר ‪ 107‬בכורנוב (מאמפסיס)‪ .‬ארץ ישראל ט‪.118–109:‬‬ ‫נגב א' ‪ .1971‬מחקרי ממשית‪ .‬א‪ .‬גילוי העיר וחקירתה; ב‪ .‬פריחתה של ממשית בתקופה הנבטית המאוחרת; ג‪.‬‬ ‫העיר בתקופה הרומית המאוחרת‪ .‬מדע‪ :‬עיתון מדעי לכל טז‪.230–224 ,154–142 ,27–19:‬‬ ‫נגב א' ‪ .1988‬ערי הנבטים בנגב (אריאל‪ :‬כתב עת לידיעת ארץ ישראל ‪ .)63–62‬ירושלים‪.‬‬ ‫נגב א' תשנ"ג‪ .‬הפפירוסים של ניצנה וסופה של ההתיישבות הנבטית הביזאנטית בנגב‪ .‬בתוך מ' הלצר‪ ,‬א' סגל וד'‬ ‫קאופמן‪ ,‬עורכים‪ .‬מחקרים בארכיאולוגיה ובהיסטוריה של ארץ ישראל מוגשים למשה דותן‪ .‬חיפה‪ .‬עמ'‬ ‫‪.242–231‬‬ ‫פביאן פ' ‪ .2005‬עבדת בתקופת הקמת הפרובינקיה ערביה‪ :‬מחנה הצבא הרומי ומקומו במערך הבטחון‬ ‫בשוליים המזרחיים של האמפריה‪ .‬עבודת דוקטור‪ ,‬אוניברסיטת בן גוריון בנגב‪ .‬באר שבע‪.‬‬ ‫קידר י' ‪ .1967‬החקלאות הקדומה בערי הנגב‪ .‬ירושלים‪.‬‬ ‫קלונר ע' ‪ .1973‬סכרי אגירה בהרי הנגב הצפוניים־המזרחיים‪ .‬ארץ ישראל יא‪.275–248:‬‬ ‫קלונר ע' ‪ .1975‬החקלאות הקדומה באזור ממשית ותיארוך מפעלי ההטיה‪ .‬ארץ ישראל יב‪.170–167:‬‬ ‫רובין ר' ‪ .1990‬הנגב כארץ הנושבת‪ :‬עיור והתיישבות במדבר בתקופה הביזנטית‪ .‬ירושלים‪.‬‬ ‫רודד ר' ‪ .1996‬מפת דימונה‪ ,‬גיליון ‪ .19–1‬מפה גיאולוגית של ישראל ‪ .1:50000‬ירושלים‪.‬‬ ‫שיאון ע'‪ ,‬אריקסון־גיני ט' ורובין ר' ‪ .2019‬חורבת סעדון‪ :‬תכנית האתר‪ ,‬כנסיות וקבורה‪ .‬בתוך ד' וורגה‪ ,‬י' עבאדי־‬ ‫רייס‪ ,‬ג' להמן וד' וינשטרוב‪ ,‬עורכים‪ .‬קבורה ופולחן בשפלה ובנגב לאורך התקופות‪ ,‬קובץ מאמרים כנס‬ ‫דרום ט"ו‪.147–139 :‬‬

79

‫עפר שיאון ושושנה ישראלי‬

‫ אדם‬,‫ ארץ הנגב‬.‫ עורכים‬,‫ בתוך א' שמואלי וי' גרדוס‬.‫ החקלאות הקדומה בנגב המרכזי‬.‫שנן ל' ותדמור נ' תשל"ט‬ .286–281 '‫ עמ‬.‫ תל אביב‬.‫ומדבר‬ .‫ ניצול הזרימה העילית מאגני היקוות גדולים‬:VII ‫ החקלאות הקדומה בנגב הדרומי‬.1962 ‫ תדמור נ' ואבן ארי‬,'‫שנן ל‬ 144–125 :‫כתבים יב‬ Bruins H.J. 2012. Ancient Desert Agriculture in the Negev and Climate-Zone Boundary Changes During Average, Wet and Drought Years. Journal of Arid Environments 86:28–42. Evenari M., Tadmor N. and Shanan, L. 1970. The Negev: The Challenge of the Desert. Cambridge, MA. Glueck N. 1935. Explorations in Eastern Palestine II (AASOR 15). New Haven, CT. Hirschfeld Y. 2006. Settlement of the Negev in the Byzantine Period in Light of the Survey at Horvat Sa‘adon. BAIAS 24:7–49. Hirschfeld Y. and Tepper Y. 2006. Columbaria Towers (Dovecotes) and Other Structures in the Environs of Shivta. Tel Aviv 33:83–116. Iliffe J.H. 1934. Nabatean Pottery from the Negev. QDAP 3:133. Israeli S. in Preparation. The Architecture of Mampsis, Final Report III (Qedem). Jerusalem. Kraemer C.J. 1958. Excavations at Nessana III: Non-Literary Papyri. Princeton. Kruze F. 1855. Ulrich Jasper Seetzen’s Reisen durch Syrien, Palӓstina, die Transjordan Lӓnder Arabia Petrӓa und Unter Ӓgypten III. Berlin. Musil A. 1908. Arabia Petraea II: Edom. Vienna. Negev A. 1971a. The Nabatean Necropolis of Mampsis (Kurnub). IEJ 21:110–129, Pls. 21–28. Negev A. 1971b. Notes on Some Trajanic Drachmas from the Mampsis Hoard. Jahrbuch für Numismatik und Geldgeschichte 21:115–120. Negev A. 1988a. The Architecture of Mampsis, Final Report I: The Middle and Late Nabatean Periods (Qedem 26). Jerusalem. Negev A. 1988b. The Architecture of Mampsis, Final Report II: The Late Roman and Byzantine Periods (Qedem 27). Jerusalem. Negev A. and Sivan R. 1977. The Pottery of the Nabatean Necropolis at Mampsis. Rei Cretariae Romana Fautorum Acta 17/18:109–131. Palmer E.H. 1871. The Desert of Tih and the Country of Moab. PEFQSt 111. Robinson E. and Smith E. 1841. Biblical Researches in Palestine, Mount Sinai and Arabia Petraea II. London. Sion O. and Rubin R. 2020. Ḥorvat Saʻadon and its Environs: A Large Settlement, Satellite Settlements and Agricultural Systems in the Negev in Antiquity. Strata BAIAS 38:125–170. Woolley C.L. and Lawrence T.E. 1914–1915. The Wilderness of Zin. (Annals of Palestine Exploration Fund III). London. Pp. 121–128.

‫כפר מערות החוואר בחורבת קומרן‬ ‫‪II‬‬

‫חיים כהן‪ ,I‬בועז לנגפורד‪ ,II‬רועי פורת‪ II‬ועמוס פרומקין‬ ‫‪ I‬קמ"ט ארכיאולוגיה‪ II ,‬האוניברסיטה העברית‬ ‫המאמר מוקדש לזכרם היקר של מגן ברושי וחנן אשל‪,‬‬ ‫מהחשובים בחוקרי קומרן וכתביה‪,‬‬ ‫אשר התוו את הדרך למחקר זה‪.‬‬

‫תקציר‬ ‫חורבת קומרן נמצאת על גבי במה מישורית העשויה סלעי חוואר רכים מתצורת הלשון‪ ,‬המאופיינת בנוף‬ ‫מבותר בכמה ערוצים קצרים ועמוקים‪ .‬המערות באזור זה נוצרו בשני אופנים עיקריים‪ :‬תהליכי סחיפה‬ ‫והמסה טבעיים היוצרים ערוצי זרימה תת־קרקעיים‪ ,‬המכונים 'ערוצי פייפינג' (‪ ,)piping‬וחללים מלאכותיים‬ ‫שנחצבו בסלע הרך‪ .‬מחקרים רבים נערכו בעבר ב'חווארי קומרן'‪ ,‬הן במצוק נחל קומרן הן במישור שמצפון‬ ‫לאתר‪ ,‬שבהם נמצאו מערות‪ .‬בחלק מן המחקרים הוצע כי המערות שימשו למגורים לתושבי האתר בתקופת‬ ‫הבית השני‪.‬‬ ‫כחלק מסקר מערות מדבר יהודה בוצע סקר חללים מקיף ב'מישור הצפוני'‪ ,‬ובו זוהו 'מערות פייפינג' טבעיות‪,‬‬ ‫וכן סדרה של מכתשים ועמקים מקומיים שלא היו מוכרים קודם לכן‪ .‬אף שהמכתשים והעמקים נראים‬ ‫טבעיים‪ ,‬ניתוח גיאומורפולוגי מעמיק וחפירה ארכיאולוגית בשניים מהם‪ ,‬העלו כי רובם המוחלט מקורם‬ ‫בחציבה מלאכותית‪.‬‬ ‫מאז ראשית המחקר תועדו ב'חווארי קומרן' ‪ 28‬מערות מלאכותיות‪ ,‬מהן ‪ 11‬שהתווספו במחקר הנוכחי‪ .‬ניתוח‬ ‫הממצא הראה כי המערות שבמישור שמצפון לאתר שימשו למגורים ארעיים בלבד‪ ,‬ואילו חלק מהמערות‬ ‫שבמצוק נחל קומרן שימשו למגורי קבע‪ .‬שאלת מספר התושבים בקומרן בתקופת הבית השני שנויה‬ ‫במחלוקת במחקר עד היום‪ .‬במחקרנו אנו מציעים כי באתר ובמערות שבמצוק הנחל התגוררו בקביעות‬ ‫כ־‪ 50‬איש בלבד‪ ,‬ואילו המערות שנחצבו ב'מישור הצפוני' לאתר שימשו עשרות אנשים נוספים שהגיעו‬ ‫לקומרן לצורך כינוס שנתי‪ ,‬חג או לצורכי התבודדות עונתיים‪.‬‬

‫הקדמה‬ ‫שרידיה של חורבת קומרן בנויים על גבי מדרגה טופוגרפית הנישאת מעל חוף ים המלח‪ ,‬מצפון לנחל‬ ‫קומרן‪ ,‬ולמרגלות מצוק ההעתקים‪ .‬מדרגה זו‪ ,‬המכונה 'חווארי קומרן'‪ ,‬נמשכת מהגדה הצפונית של נחל‬ ‫קומרן עד לערוץ נחל בולט העובר כ־‪ 450‬מ' מצפון לחורבה (איור‪ .)1‬מדרגת 'חווארי קומרן' מחולקת‬ ‫לשני תאי שטח בערוץ המתחתר לאורך במת החוואר שמצפון לחורבת קומרן וצמוד אליה‪ .‬תא השטח‬ ‫הדרומי כולל את מצוק החוואר של נחל קומרן וחורבת קומרן‪ .‬תא השטח הצפוני‪ ,‬המכונה 'המישור‬ ‫הצפוני'‪ ,‬כולל את הבמה המשתרעת מצפון לחורבת קומרן עד לערוץ התוחם את מדרגת 'חווארי‬ ‫קומרן' מצפון‪ .‬זו במה מישורית המשתפלת במתינות ממערב למזרח‪ ,‬וכמה ערוצים קצרים מתחתרים‬

‫חיים כהן‪ ,‬בועז לנגפורד‪ ,‬רועי פורת ועמוס פרומקין‬

‫‪83‬‬

‫מהחללים נוצרו בתהליכים טבעיים‪ ,‬ואילו אחרים נוצרו בפעילות האדם בסביבת קומרן‪ .‬בליית החללים‪,‬‬ ‫בעיקר על ידי מערכות הניקוז המקומיות‪ ,‬מקשה על התחקות אחר מקורם ובכך גם על הערכת מספר‬ ‫החללים המלאכותיים סביב האתר‪ .‬מאמר זה בוחן את אופי החללים ואת שיטות העבודה שננקטו‬ ‫בעת הכשרתם‪ ,‬במטרה לזהות את אופן היווצרותו של כל חלל‪ .‬בעזרת הערכה של מספר החללים‬ ‫החצובים ב'חווארי קומרן' ואופיים‪ ,‬ניתן להעריך כי במדרגת החוואר שסביב חורבת קומרן נחצבו קרוב‬ ‫ל־‪ 30‬מערות‪ .‬מאמר זה נועד‪ ,‬אם כן‪ ,‬להציג את ממצאי הסקר ולהעלות סברה מי חצבו את המערות‬ ‫ולשם מה‪.‬‬

‫רקע גיאולוגי־גיאומורפולוגי‬ ‫במת 'חווארי קומרן' נמצאת בגבולותיו של בקע ים המלח‪ ,‬באזור הנתון מזה כ־‪ 5.3‬מיליון שנה תחת‬ ‫סדרת הצפות של גופי מים‪ ,‬לגונרים או טרמינלים (טורפשטיין תשע"ב)‪ ,‬והמסלע בו מורכב מסלעי‬ ‫תצורת הלשון (להלן)‪ .‬אלו הושקעו בגוף מים שהיה במקום במהלך עידן הפלייסטוקן העליון‪ ,‬בפרק‬ ‫הזמן שלפני ‪ 70–14‬אלף שנים‪ .‬על פי עקומת מפלסי האגם (טורפשטיין תשע"ב) ניתן לשייך את גילה‬ ‫של במת החוואר לחלק האחרון של התקופה‪ .‬בפרק זמן זה‪ ,‬המהווה את סוף תקופת הקרח האחרונה‬ ‫באזור‪ ,‬ירדו פני האגם בדרמטיות והתייצבו במפלסים הדומים להווה (ברטוב תשס"ה)‪.‬‬ ‫סלעי תצורת הלשון בנויים מחילופים למינריים משוכבים היטב של ארגוניט ודטריט בעלי ליכוד‬ ‫גרוע‪ ,‬ולעיתים עם הופעת גבס (בגין תשמ"ח)‪ .‬בשל קרבתו של אזור ההשקעה לחוף האגם הנוכחי‬ ‫וההיסטורי‪ ,‬מופיעים בחתך אופקים של סדימנטים גסים הכוללים חול וחלוקים ששקעו בגוף המים‬ ‫סמוך לחוף‪ .‬אופק כזה מכסה את מרבית פני השטח של במת החוואר‪ ,‬ובכך יוצר לעיתים כיסוי קשיח‬ ‫מעל לחוואר הפריך‪ .‬נוסף לחלוקים מופיעים מרכיבים גסים‪ ,‬בהם מאובני סטרומטוליטים וכיסוי‬ ‫קולוביאלי של חומר בלית שהתנתק מהמצוק שממערב‪.‬‬ ‫בשטח מדרגת החוואר של קומרן יש מערכות ניקוז תת־קרקעיות‪ ,‬אשר יוצרות מערות וחללים‬ ‫בסחיפה מכנית של גרגירים לאורך נתיב זרימת המים (‪ .)Jones 2004:784–788‬כל אלה נכללים‬ ‫בתופעה המכונה 'פייפינג' (‪' .)piping‬הפייפינג' הראשוני התפתח במקומות שבהם קיימים גרדיאנט‬ ‫ומוליכות הידראוליים גבוהים מאלו שבפני השטח‪ .‬השיפוע המתון של פני השטח גורם להתפתחות‬ ‫נרחבת של מערכות 'פייפינג' ושל נקזים תת־קרקעיים‪ .‬במקרה של 'חווארי קומרן'‪ ,‬הגרדיאנט‬ ‫ההידראולי קשור להתחתרות ערוצי הנחלים החוצים את במת החוואר‪ ,‬כך שנוצר הפרש גבהים ניכר‬ ‫בין מפלס הבמה לתחתית הערוץ‪ .‬בשל תכונותיו האטימות של החוואר‪ ,‬המוליכות ההידראולית הגבוהה‬ ‫ביותר מתרחשת לאורך מישורי אי־רציפות‪ ,‬דוגמת מישורי שיכוב‪ ,‬אופקים גסי גרגר (חלוקים‪ ,‬חולות)‪,‬‬ ‫וכן לאורך מערכות סידוק ודייקים קלסטיים‪ .‬הנגר החודר לתת־הקרקע‪ ,‬סוחף את הסדימנט ובשילוב‬ ‫המסה מועטה יוצר מחילות (פרומקין תשע"ה‪ .)17:‬הרחבה מתמשכת של המחילות מביאה לבסוף‬ ‫להתמוטטותן‪ ,‬וליצירת שקעים בפני השטח‪ .‬החומר שקרס חוסם את נתיב הזרימה‪ ,‬וסוכר את הנגר‬ ‫המנוקז דרך המחילה‪ .‬התחתרות מחודשת ב'פייפינג' משני יוצרת מחילה חדשה בתוך החומר שקרס‪,‬‬ ‫תוך פינויו ושטיפתו אל מוצא המחילה‪ .‬התפתחות המחילה מובילה להתמוטטויות נוספות ולמחזוריות‬ ‫של התהליך‪ ,‬ולבסוף ליצירת תעלה פתוחה‪.‬‬ ‫מערכות טבעיות כאלו מוכרות במקומות נוספים לאורך מדרגת החוואר שבחוף ים המלח‪ ,‬כגון‬ ‫במוצא הנחלים אוג‪ ,‬דרגה (פורת ופרומקין תשע"ה)‪ ,‬רחף‪ ,‬זוהר‪ ,‬לוט‪ ,‬פרצים‪ ,‬צין‪ ,‬אמציה וערבה (ארכיון‬

‫‪84‬‬

‫כפר מערות החוואר בחורבת קומרן‬

‫מלח"ם‪ ,‬לא פורסם)‪ .‬ריכוז חללי ה'פייפינג' המשמעותי הקרוב ביותר לקומרן נתגלה במוצא נחל קדרון‪,‬‬ ‫ותועד לאחרונה בהקפה (גייער ואחרים ‪ .)2020‬תיעוד זה סייע בלימוד תהליכי התפתחות ה'פייפינג'‪,‬‬ ‫למן יצירתו הראשונית עד להיווצרותם של עמקי 'פייפינג' מפותחים ועמוקים‪.‬‬

‫תולדות המחקר הארכיאולוגי‬ ‫בראשית שנות ה־‪ 50‬של המאה הכ' גילו שודדי עתיקות במצוק החוואר הצפוני של נחל קומרן את‬ ‫המערה שלימים תכונה מערה ‪ 2.Q4‬במערה נמצא ריכוז המגילות הגדול ביותר מבין כל מערות קומרן‪,‬‬ ‫שכלל כ־‪ 15,000‬פרגמנטים השייכים לכ־‪ 500‬מגילות שונות‪ .‬בעקבות התגלית נחפרה המערה על ידי‬ ‫'משלחת חפירות קומרן' בראשות האב רולנד דה־וו (‪ .)de Vaux 1977:3–8‬חפירת המערה הובילה את‬ ‫המשלחת לחפש מערות נוספות במצוק החוואר‪ ,‬והביאה לגילוין של חמש מערות נוספות‪ ,‬שבארבע‬ ‫מהן נמצאו מגילות (‪ ,)Q9 ,Q8 ,Q7 ,Q5‬ובאחת אוסטרקון (‪ .)de Vaux 1962:26–36; Q10‬במערות‬ ‫החוואר נמצאו כ־‪ 50%‬מכלל המגילות שנמצאו במערות קומרן; רובן המוחלט‪ ,‬כאמור‪ ,‬במערה ‪.Q4‬‬ ‫נוסף למגילות נמצאו במערות תפילין‪ ,‬קנקנים‪ ,‬קערות‪ ,‬פכים‪ ,‬פכיות‪ ,‬סירי בישול‪ ,‬נרות וכן גלעיני זיתים‬ ‫ותמרים‪ ,‬שרידי מחצלות וכפות תמרים‪ .‬לאור זאת‪ ,‬נראה כי למערות החצובות בבמת החוואר שמסביב‬ ‫לקומרן יש חשיבות רבה ללימוד האתר ותושביו ודגם הפעילות בו‪ ,‬ולהבנת הקשר בינו לבין המגילות‬ ‫הגנוזות‪.‬‬ ‫בשנת ‪ ,1993‬במסגרת 'מבצע מגילה'‪ ,‬סקר עוזי דהרי שלוש מערות במצוק החוואר של נחל קומרן‪,‬‬ ‫מעט ממערב למערה ‪( Q4‬דהרי תשס"ב‪ .)231:‬שתיים מהמערות אותרו שוב בסקר הנוכחי (להלן‬ ‫מערות ‪ A3–010‬ו־‪ ,)A3-011‬והתברר כי אלו שתי מחילות חצובות (כ־‪ 10‬מ' אורך)‪ .‬לא ידוע למה‬ ‫הן שימשו‪ ,‬אך יש לשער כי הן נחצבו על ידי תושבי קומרן ולשימושם‪ ,‬ואין להוציא מכלל אפשרות‬ ‫שתחילתן הייתה בתוך מערות מגורים שלא שרדו‪.‬‬ ‫במהלך שנות ה־‪ 90‬של המאה הכ' ביצעו מגן ברושי וחנן אשל עונות חפירה אחדות בסביבת חורבת‬ ‫קומרן‪ .‬אחת מעונות החפירה התמקדה בכמה ערוצים המתחתרים במדרגת החוואר שמצפון לקומרן‪,‬‬ ‫שם זוהו שישה חללים תת־קרקעיים‪ ,‬אשר הוגדרו על ידם כחללים חצובים‪ ,‬שבכולם נמצאו עדויות‬ ‫לחפירות שוד (איור ‪ .)2‬שניים מהחללים האלה נחפרו וסומנו על ידם כמערות ‪ C‬ו־‪ .F‬במערה הראשונה‬ ‫נמצאו חרסים רבים על מפלס חיים מוגדר‪ ,‬אם כי על פי עדותם המערה נשדדה ככל הנראה בעבר‪,‬‬ ‫ורוב הממצא הופרע והתגלה בלא הקשר מוגדר‪ .‬מערה ‪ F‬קרסה לחלוטין‪ ,‬אך גם בה נאספו חרסים‬ ‫(‪.)Broshi and Eshel 1999‬‬ ‫חפירת בדיקה מוגבלת בוצעה על ידם בצמד מערות נוסף‪ :‬במערה ‪ A‬נמצאה קרמיקה המתוארכת‬ ‫למאות הא' לפסה"נ–הא' לסה"נ‪ ,‬ובמערה ‪ B‬לא נמצא דבר‪ .‬ברושי ואשל לא פירטו מה נעשה או נמצא‬

‫‪ 2‬בחורבת קומרן ובסביבתה נעשו סקרים רבים‪ ,‬שבכל אחד מהם נעשה שימוש בשיטת ִקטלוג נפרדת‪ ,‬תוך‬ ‫התייחסות חלקית לשיטתו של דה־וו בשנת ‪ .1952‬במאמר זה אנו מתייחסים לקטלוג המערות של דה־וו ואלו‬ ‫שנמצאו בהן מגילות מסומנות באות ‪ Q4( Q‬לדוגמה); מערות שבהן התגלה ממצא ארכיאולוגי ללא מגילות‬ ‫מסומנות ‪ GQ17( QG‬לדוגמה)‪ ,‬וכן לרשימת האתרים שנסקרו על ידי ברושי ואשל ומוספרו באותיות לועזיות‬ ‫(‪ ,)...C ,B ,A‬ולקטלוג הסקר הנוכחי המסומן במקטע זה בקידומת ‪( A3‬לדוגמה‪ .)A3–010 ,‬כיוון שהקטלוג המלא‬ ‫של הסקר הנוכחי טרם פורסם‪ ,‬השתמשנו ככל הניתן בכינויי המערות על פי הסקרים הקודמים‪.‬‬

‫חיים כהן‪ ,‬בועז לנגפורד‪ ,‬רועי פורת ועמוס פרומקין‬

‫‪85‬‬

‫איור ‪' .2‬המישור הצפוני'‪ .‬בתחתית‪ ,‬מרכז המבקרים של קומרן (צילום‪ :‬יעקב שמידוב)‪.‬‬

‫במערות ‪ D‬ו־‪ ,E‬אך ציינו כי מעט ממערב למערה ‪ ,E‬ללא הקשר למערה כלשהי‪ ,‬נמצאו על פני השטח‬ ‫שלוש קערות שלמות‪ ,‬וכן עשרות מסמרי סנדל‪ ,‬מטבעות אחדים‪ ,‬שברי כלי חרס וכלי אבן‪ .‬אלו תוארכו‬ ‫למאות הא' לפסה"נ–הא' לסה"נ‪ ,‬ונמצאו בנקודות שזוהו על ידם כמתחמי אוהלים ושבילים המחברים‬ ‫בין קומרן למערות‪.‬‬ ‫‪3‬‬ ‫בעקבות סקר באמצעות רדאר חודר קרקע שבוצע באזור מצוקי החוואר של נחל קומרן‪ ,‬נחפרה‬ ‫נקודה החשודה כמערה שהתמוטטה בשלוחת החוואר המזרחית סמוך למערות ‪ ,Q7–Q9‬וסומנה‬ ‫כמערה ‪ .H‬בחפירה נמצאו חרסים‪ ,‬אריגים ופיסת מחצלת עשויה כפות תמרים (‪Eshel and Broshi‬‬ ‫‪ ;)2003:68–70‬אך עם זאת‪ ,‬מיקום המערה אינו ברור‪.‬‬

‫המחקר הנוכחי‬ ‫זיהוין של מערות חצובות ב'מישור הצפוני'‪ ,‬והממצא הארכיאולוגי שנמצא הן במערות הן מחוצה‬ ‫להן‪ ,‬מעלה את האפשרות כי לפחות חלק מהשקעים שזוהו במקום נוצרו מהתמוטטות חלל מלאכותי‬ ‫ולא עקב קריסתו של חלל 'פייפינג' טבעי‪ .‬כדי לבחון את ההצעה‪ ,‬ובניסיון לאמוד את מספר המערות‬ ‫המלאכותיות שבשטח 'חווארי קומרן'‪ ,‬בוצע סקר חללים בכל שטח במת החוואר ונחפרו שניים מהם‪:‬‬

‫‪ 3‬הסקר באמצעות רדאר חודר קרקע בוצע על ידי הארי ג'ואל מאוניברסיטת וויסקונסין בארה"ב‪ ,‬במסגרת‬ ‫חפירתם של של ברושי ואשל (ר' ‪.)Eshel and Broshi 2003: note 6‬‬

‫‪86‬‬

‫כפר מערות החוואר בחורבת קומרן‬

‫חלל שזוהה בוודאות בעבר כמערה חצובה (‪ ,)A3-006‬ושקע טופוגרפי ומחילת 'פייפינג' שנחשבו‬ ‫‪4‬‬ ‫טבעיים (‪.)A3-013‬‬ ‫אתר ‪A3-006‬‬

‫האתר נמצא בגדה הצפונית של הערוץ המפריד בין חורבת קומרן ל'מישור הצפוני'‪ .‬באתר מערה‬ ‫שנסקרה לראשונה על ידי המשלחת של מגן ואשל וסומנה כמערה ‪ ,D‬אך לא ידוע מה היקף העבודות‬ ‫שנעשו בה ותוצאותיהן‪ .‬בחודש נובמבר ‪ 2017‬נסקרה המערה שנית ומופתה על ידי צוות של סקר‬ ‫מערות מדבר יהודה בהובלת חיים כהן ומיקה אולמן‪ .‬אזור המערה מורכב משלוחה שרוחבה ‪ 3‬מ' באזור‬ ‫הפתח וכ־‪ 30‬מ' ממערב לו‪ .‬המערה נשמרה ברובה‪ ,‬והכניסה אליה היום נעשית דרך קריסה או פריצה‬ ‫מאוחרת‪ ,‬בתקרתה‪ .‬הכניסה המקורית למערה איננה חשופה היום‪ ,‬ואפשר כי נסתמה או התמוטטה זה‬ ‫מכבר‪ .‬בדופנות המערה נראים סימני חציבה ברורים‪ ,‬ויש לציין כי זו אחת המערות היחידות ב'חווארי‬ ‫קומרן'‪ ,‬והיחידה ב'מישור הצפוני' שבה ניתן לראות היום סימני חציבה (איור ‪3‬ד)‪.‬‬ ‫בחזית של פתח המערה עמק רדוד ורחב המתנקז דרומה אל הערוץ הסמוך‪ .‬צורתו של העמק שונה‬ ‫מזו של ערוצים סמוכים‪ ,‬הנמשכים בתעלות רדודות ללא יצירה של עמק משמעותי‪ .‬כדי לבחון האם‬ ‫ההבדל בצורת הערוצים נובע מחציבה מלאכותית‪ ,‬בוצעה חפירה בארבעה מוקדים סביב המערה‬ ‫(איור ‪3‬א)‪ .‬היעדר ממצא אנתרופוגני בחפירה מקשה לקבוע באופן חד־משמעי האם היה במקום‬ ‫משטח פעילות חצוב‪ ,‬אשר השפיע על משטר הניקוז‪ .‬עם זאת‪ ,‬הפרש הגבהים בין מפלס סלע האם‬ ‫בריבוע ‪ )L004( SQ1‬לבין זה שבריבוע ‪ )L007( SQ2‬עומד על כ־‪ 0.7‬מ' לאורך מטר אחד – שיפוע חד‬ ‫למדי (איורים ‪3‬ב‪3 ,‬ג)‪ .‬למרות שאין לכך ראיות חד־משמעיות‪ ,‬קשה להניח ששיפוע כזה נוצר בבליה‬ ‫טבעית באגן ניקוז כה קטן‪ .‬לכן ייתכן כי העמק נוצר בשל התמוטטות של חלל תת־קרקעי חצוב‪ ,‬או‬ ‫ממשטח פעילות חצוב ומפולס אשר לכד לתוכו נגר עילי ונסתם בסחף מאוחר‪.‬‬ ‫בחינה גיאומורפולוגית של העמק וניתוח השטח לאחר החפירה מעלים‪ ,‬אם כן‪ ,‬את האפשרות כי‬ ‫הוא אכן תוצר של פעילות מלאכותית נוסף על חציבת המערה המוכרת‪ .‬לסיכום‪ ,‬אתר ‪ A3-006‬מורכב‬ ‫ממערה חצובה שבחזיתה נמצאה‪ ,‬ככל הנראה‪ ,‬מערה נוספת או לחילופין משטח פעילות מפולס‪ ,‬אשר‬ ‫נסתם במהלך השנים‪.‬‬ ‫אתר ‪A3-013‬‬

‫שקע טופוגרפי נמצא באמצע המפנה הצפוני של שלוחה מקומית‪ ,‬בגדת ערוץ המתחתר במרכז‬ ‫'המישור הצפוני'‪ .‬במפנה הדרומי של שלוחה זו נמצאות מערות ‪ C‬ו־‪ F‬שנסקרו על ידי ברושי ואשל‪,‬‬ ‫והמרחק ביניהן אינו עולה על מטרים ספורים‪ .‬השקע (כ־‪ 6 × 5‬מ'; כ־‪ 5‬מ' עומק) סגור משלושה‬

‫ ‪ 4‬החפירה (הרשאה ‪ 07-03-2018‬יו"ש) בוצעה כחלק מסקר מדבר יהודה‪ ,‬ובניהולם של חיים כהן (צילום) ורועי‬ ‫פורת‪ ,‬ובשיתוף בועז לנגפורד ועמוס פרומקין (ייעוץ גיאולוגי)‪ .‬בחפירה סייעו חברי הצוות של סקר מדבר יהודה‬ ‫(מיקה אולמן‪ ,‬אמיר גנור‪ ,‬אחיה כהן‪ ,‬אוריה עמיחי‪ ,‬מאיר צגאי‪ ,‬איתן קליין‪ ,‬תום קנטור‪ ,‬רותם רם ועפר שיאון)‪.‬‬ ‫עוד סייעו חגי המר (רישום)‪ ,‬פליקס פורטנוב (מדידות)‪ ,‬יעקב שמידוב (פוטוגרמטריה)‪ ,‬עתליה פדידה (שרטוט)‪,‬‬ ‫קלרה עמית (צילום ממצאים)‪ ,‬אלישבע קמייסקי (רפאות)‪ ,‬אבשלום קרסיק (תיעוד דיגיטלי) ואורי דוידוביץ‬ ‫(ייעוץ)‪ .‬ברצוננו להודות לאסף געייר על הסיוע והייעוץ וכן לכל המתנדבים שסייעו בחפירה‪.‬‬

‫‪88‬‬

‫כפר מערות החוואר בחורבת קומרן‬

‫כיוונים ופתוח צפונה‪ ,‬לעבר הערוץ‪ .‬בפינה הדרומית־המזרחית של השקע נמצאת מחילת 'פייפינג'‬ ‫שניתן לעבור בה מזרחה לאורך כ־‪ 5‬מ'‪ ,‬והיא מתנקזת אל הערוץ הסמוך במרחק של כ־‪ 10‬מ' ממזרח‬ ‫לשקע (איור ‪.)4‬‬ ‫בשונה ממערה ‪ ,A3-006‬שהיווצרותה כאמור מלאכותית‪ ,‬באתר ‪ A3-013‬אין סימנים המעידים‬ ‫כיצד הוא נוצר‪ .‬מחילת 'הפייפינג' התפתחה לאורך קו סידוק המהווה מוליך הידראולי‪ ,‬ובמדרון התלול‬ ‫בקרבתה יש כמה מחילות 'פייפינג' טבעיות‪ .‬עם זאת‪ ,‬באתרים הסמוכים לא התפתח שקע עמוק כמו‬ ‫באתר הנדון‪ ,‬עובדה המרמזת אולי על התערבות אנושית שהביאה להתפתחות 'הפייפינג' וליצירת‬ ‫השקע‪ .‬לצורך בחינת הסוגיה‪ ,‬נחפר רוב שטחו של השקע (איור ‪5‬א)‪.‬‬ ‫בקצה הצפוני של האתר‪ ,‬בנקודה שבה נושק מדרון השלוחה לאפיק הזרימה‪ ,‬נחפר חתך לכל רוחב‬ ‫השקע (ריבוע ‪ .)SQ4‬בחתך נחשפו השלבים השונים של התפתחות מכלול זה‪ ,‬ונראה כי הוא כולל שני‬ ‫חלקים‪ L113 :‬בצדו המזרחי ו־‪ L109‬בצדו המערבי (איור ‪5‬ג־ד‪ ,‬חתך ‪ .)C-C‬בצד המערבי מילוי טבעי‬ ‫של סדימנט בהיר‪ ,‬עם אבנים וחלוקי נחל במגוון גדלים (‪ 1‬מ' עומק)‪ ,‬ותחתיו נחשף סלע האם בצורתו‬ ‫הטבעית‪.‬‬ ‫חלקו המזרחי של החתך נחפר לעומק של כ־‪ 1.2‬מ'‪ ,‬והובחנו בו רבדים אחדים‪ .‬חלקו העליון (‪)L101‬‬ ‫מכיל הצטברות טבעית (‪ 0.4–0.2‬מ' עובי) הדומה לכל חתך החפירה‪ .‬תחת רובד זה נחשפה שכבה‬ ‫דקה ורציפה של ברקציית סלע האם (‪ ;L104‬כ־‪ 10–5‬ס"מ עובי)‪ .‬תחתיה שכבת מילוי טבעי נוספת‬ ‫(‪ ;L108‬כ־‪ 0.5‬מ' עובי)‪ ,‬ותחתיה מופיע סלע האם (‪ ,)L113‬שעליו נמצא פרופיל שלם של קערה עמוקה‬ ‫האופיינית למאה הא' לפסה"נ (איור ‪5‬ב‪.)1:‬‬

‫איור ‪ .4‬אתר ‪ A3-013‬בסוף החפירה‪ ,‬מבט לדרום (צילום‪ :‬בועז לנגפורד)‪.‬‬

‫‪90‬‬

‫כפר מערות החוואר בחורבת קומרן‬

‫ריבוע ‪ SQ1‬נחפר צמוד ומדרום לחלקו המזרחי של ריבוע ‪ ,SQ4‬ובתחתיתו נמצאה פכית כמעט‬

‫שלמה (‪ ;L110‬איור ‪5‬ב‪ ,)2:‬במפלס דומה לזה שבו נמצאה הקערה בלוקוס ‪( 113‬לעיל)‪ .‬בריבוע ‪SQ3‬‬

‫(‪ )L114‬נמצאו כ־‪ 50‬שברי כלי חרס בודדים וכן אבן מעובדת‪ ,‬שנראה כי הייתה חלק מפריט גדול יותר‪,‬‬ ‫ששימושו ומקורו אינם ידועים‪ .‬גם במקרה זה אותרו הממצאים במפלס דומה לזה של האחרים‪ .‬נראה‪,‬‬ ‫אם כן‪ ,‬כי חלקו המערבי של החתך בריבוע ‪ SQ4‬משקף את מראה המדרון הטבעי שלפני התפתחות‬ ‫השקע‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬חלקו המזרחי מראה את צורת המדרון בשלב התפתחותו‪ .‬פרופיל הקערה‪ ,‬הפכית‬ ‫והחרסים שנמצאו מייצגים את מפלס החיים הקדום במכלול‪ .‬שכבות המילוי שמעליהם מייצגים את‬ ‫תהליכי הבליה שעברו על המכלול‪ ,‬החל משקיעה של חומר סחוף על גבי מפלס החיים וכלה בעיצוב‬ ‫המדרון לצורתו ערב החפירה‪.‬‬ ‫צורתו הכללית של האתר הכוללת משטח פתוח לכיוון צפון‪ ,‬מידותיו הרחבות וקירותיו המשופעים‪,‬‬ ‫מקשים על שחזורו כחלל סגור‪ .‬לכך מתווספים ממדיו המוגבלים של מפלס החיים המשוער‪ ,‬שהיו‬ ‫קטנים מאלו של השקע בטרם חפירתו‪ .‬לכן‪ ,‬יש להניח כי במקום לא נחצבה מערה‪ ,‬אלא היה בו מפלס‬ ‫פעילות נוח שהותקן‪ ,‬על פי הממצא הקרמי‪ ,‬במאה הא' לפסה"נ והיה בשימוש עד המאה הא' לסה"נ‬ ‫לכל המאוחר‪.‬‬ ‫בסקר מערות קומרן שנעשה על ידי משלחת דה־וו דווח על חמישה מקלות עץ מעובדים שנמצאו‬ ‫במערה ‪( GQ17‬על פי קטלוג המערות של דה־וו ב־‪ .)de Vaux 1962:9, pl. VII:3 ;1952‬דה־וו טוען‬ ‫שמקלות אלו שימשו יתדות לאוהל והובאו לאחסון במערה (‪ .)de Vaux 1973:57‬נוסף על כך‪ ,‬ברושי‬ ‫ואשל זיהו כמה משטחים מסוקלים‪ ,‬שבחלקם נראות עדויות לסידור אבנים במעגל‪ ,‬ולטענתם אלה‬ ‫שימשו להצבת אוהלים (‪ .)Broshi and Eshel 1999:336–339‬אם אכן הוקמו אוהלים וסוכות ארעיות‬ ‫ב'מישור הצפוני'‪ ,‬אפשר כי גם למשטח הפעילות במכלול ‪ A3-013‬היה קירוי ארעי דומה‪.‬‬ ‫יש לציין כי מחילת 'הפייפינג' שבתחתית השקע נמשכת לאורך סדק טבעי‪ ,‬ונראה כי היא התפתחה‬ ‫על בסיסו‪ .‬בחינת המחילה מלמדת על קיומו של נתיב זרימה סתום‪ ,‬הנמצא מעט מדרום לפתח‬ ‫המחילה הנוכחי‪ ,‬ושמפלסו נמוך ביחס למפלס החיים הקדום שבו אותר הממצא הארכיאולוגי‪ .‬לפיכך‪,‬‬ ‫ניתן להניח כי מחילת 'הפייפינג' קדמה לחציבת המשטח המפולס‪ ,‬תוך שהיא מתפתחת לאורך‬ ‫סדק החוצה את השלוחה‪ .‬חציבת משטח הפעילות גרמה להצטברות מי נגר‪ ,‬אשר נוקזו אל מחילת‬ ‫'הפייפינג' והובילו ליצירת הפתח הנוכחי‪.‬‬

‫החללים ב'חווארי קומרן' – טבעיים או מלאכותיים?‬

‫בעקבות תוצאות החפירה במכלולים ‪ A3-006‬ו־‪ A3-013‬נבחנו מחדש כל אתרי 'הפייפינג' ב'מישור‬ ‫הצפוני'‪ ,‬על בסיס הנחה כי ייתכן שחלקם התפתחו כתגובה להתערבות אנושית‪ .‬ההבחנה בין‬ ‫מכלולים שנוצרו בהליכים טבעיים לבין אלו שנוצרו‪ ,‬כנראה‪ ,‬בהתערבות מלאכותית‪ ,‬נעשתה בעזרת‬ ‫ניתוח גיאומורפולוגי של השטח‪ .‬ניתוח זה כלל את מיפוי חלקם הפנימי של האתרים‪ ,‬זיהוי מרכיבים‬ ‫מלאכותיים מובהקים‪ ,‬כמו סימני חציבה וממצאים ארכיאולוגיים‪ ,‬וניתוח מערכת הניקוז העילית ויחסה‬ ‫אל החללים התת־קרקעיים‪ .‬אלו נעשו בעזרת מיפוי פוטוגרמטרי ברזולוציה גבוהה‪ ,‬וסקר שטח שיטתי‪.‬‬ ‫כמו כן‪ ,‬נערכה השוואה בין הקיים ב'חווארי קומרן' למוכר מאתרי 'פייפינג' טבעיים באזורים נוספים‬ ‫בחוף ים המלח‪ ,‬ובעיקר מישור החוואר שבמוצא נחל קדרון‪.‬‬

‫חיים כהן‪ ,‬בועז לנגפורד‪ ,‬רועי פורת ועמוס פרומקין‬

‫‪91‬‬

‫כפי שהוסבר לעיל‪ ,‬בסלעי החוואר הרך של תצורת הלשון נוצרות מערות‪ ,‬בסחיפת חומר בתת־‬ ‫הקרקע מנגר עילי‪ .‬מכאן‪ ,‬שיש התאמה בין כמות הנגר העילי לבין גודל החללים‪ .‬כיוון שאין מחלוקת על‬ ‫כך שמערות 'הפייפינג' במוצא נחל קדרון נוצרו בהליך טבעי לחלוטין‪ ,‬ניתוחן והשוואתן לאלו הנמצאות‬ ‫ב'חווארי קומרן' נקודת מוצא ללימוד הנושא‪ .‬ב'חווארי קומרן' ובבמת החוואר שבמוצא נחל קדרון‬ ‫שוררים תנאים סביבתיים וגיאולוגיים דומים‪ ,‬אך מופע חללי 'הפייפינג' שונה למדי‪ .‬דומה כי השוני‬ ‫נובע מאופי הניקוז של כל אחד מהאתרים‪ .‬במת החוואר שבמוצא נחל קדרון מנקזת חלק ממצוק‬ ‫ההעתקים‪ ,‬וכצפוי מופיעות בה מערכות 'פייפינג' מפותחות וגדולות (גייער ואחרים ‪ .)2020‬במערכות‬ ‫'פייפינג' אלו מרכיבים אחדים המאפיינים אותן כמערכות טבעיות‪ .‬לכל חלל נקודת ניקוז של נגר אל‬ ‫תת־הקרקע (‪ )inlet‬ונקודת מוצא (‪ ,)outlet‬אשר ביניהם נמשכת מחילת זרימה (‪ .)pipe‬על פני השטח‬ ‫שמעל למחילת הזרימה נוצרים לעיתים שקעים ובולענים המופרדים באוכפים טופוגרפיים‪ .‬קריסה‬ ‫וחסימה של מחילת הזרימה יכולה להוביל להתחתרות בנתיב חלופי בסלע האם‪ ,‬ולא מתחת לערמת‬ ‫הקריסה‪ .‬במקרה כזה ניתן למצוא חלל החתור בסלע האם לצד מחילת הזרימה המקורית‪ ,‬אך על‬ ‫פני השטח אין סימנים לקיומה של מחילה 'חדשה' המחליפה את 'הישנה'‪ .‬עם זאת‪ ,‬ניתן לקשור בין‬ ‫המחילה החדשה ובין מערכת הניקוז הסמוכה אליה‪.‬‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬מישור 'חווארי קומרן' מנקז אזור מוגבל‪ ,‬המופרד ממצוק ההעתקים בבלוק סלע‬ ‫מנותק‪ .‬בשטח זה לא מוכרות מערכות 'פייפינג' גדולות‪ ,‬ובחלק מהחללים התת־קרקעיים לא מופיעים‬ ‫המרכיבים המוכרים בחווארי נחל קדרון‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬מוכרים בקומרן שקעים שהתפתחו במרכז שלוחה‬ ‫צרה ברוחב ‪ 5–1‬מ'‪ ,‬אשר אליה כלל לא מתנקז נגר‪ ,‬למעט זה הזורם ממנה עצמה‪ .‬לצד השלוחה אין‬ ‫מערכת 'פייפינג' שאליה ניתן לקשור את החלל המופיע תחתיה‪.‬‬ ‫לסיכום‪ ,‬מכיוון שיצירת שקע מתרחשת בהתמוטטות אל חלל תת־קרקעי‪ ,‬מציאת שקעים באזור‬ ‫ללא נגר עילי משמעותי‪ ,‬מעלה את ההשערה שהחללים שלתוכם התמוטטו השקעים היו מלאכותיים‬ ‫במקורם‪ .‬חללים מלאכותיים שנחצבו בנקודות טופוגרפיות שונות יכלו להתמוטט בשלב מאוחר‪ ,‬וכך‬ ‫ליצור שקעים גם בנקודות ללא נגר משמעותי‪ .‬כך לדוגמה‪ ,‬בחינת היחס בין הנגר‪ ,‬הניקוז‪ ,‬השקעים‬ ‫ומערכות החללים‪ ,‬מאפשרת לקבוע כי אתר ‪( A3-001-002‬איור ‪6‬א) נוצר באופן טבעי‪ ,‬ללא‬ ‫התערבות מלאכותית‪ .‬האתר מורכב מעמק שלאורכו סדרת בולענים‪ ,‬המתנקזים אל מחילה תת־‬ ‫קרקעית מוארכת‪ .‬מופע זה מוכר גם מאתרים אחרים לאורך חוף ים המלח‪ ,‬והוא מייצג שלב מתקדם‬ ‫בהתפתחותם של חללי 'פייפינג'‪ .‬באתר זה ניתן גם לזהות את קו הסדק שלאורכו התפתח 'הפייפינג'‪,‬‬ ‫וכן שינויים שהתרחשו במערכת הניקוז בעקבות קריסות מאוחרות‪ .‬גם תופעות אלו מוכרות מאתרי‬ ‫'פייפינג' נוספים‪ ,‬אשר תועדו במקומות ללא פעילות אנושית בעת העתיקה (געייר ואחרים ‪.)2020‬‬ ‫במערה ‪( A3-021‬מערה ‪ A‬בסקר של ברושי ואשל; איור ‪6‬ב) המצב שונה‪ .‬אתר זה מורכב משקע‬ ‫אנכי בולט בראש שלוחה טופוגרפית‪ ,‬אשר מיקומו אינו מאפשר תרומת ניקוז של נגר עילי‪ ,‬למעט זה‬ ‫הנתרם מגבולותיו של השקע עצמו‪ .‬קיומו של שקע מפותח במיקום טופוגרפי שכזה מתאים לשחזור‬ ‫המקום כחלל מלאכותי שקרס‪ .‬מידות האתר‪ ,‬הדומות לאלו של אתרים מלאכותיים מובהקים יותר‪,‬‬ ‫תומכות במסקנה זו‪.‬‬ ‫את המערות החצובות שזוהו ניתן לחלק בגסות לשני מופעים עיקריים‪ ,‬אשר נוצרים בתהליכים‬ ‫שונים‪ .‬בשני המקרים התחילה ההיווצרות בחציבה של חלל תת־קרקעי‪ ,‬או בפילוס משטח פעילות‪,‬‬ ‫דוגמת זה שבאתר ‪ .A3-013‬הסחף המוגבר הפועל בשטח גרם להתמוטטות החלל‪ ,‬לשטיפת הדפנות‬

‫‪92‬‬

‫כפר מערות החוואר בחורבת קומרן‬

‫איור ‪ .6‬א‪ .‬מכלול ‪ ,A3-001‬מבט לדרום‪ .‬עמק 'פייפינג' טבעי (צילום‪ :‬מיכאל פלג); ב‪ .‬מכלול ‪ ,A3-021‬מבט‬ ‫לדרום־מערב‪' .‬פייפינג' כתוצאה מחציבה מלאכותית (צילום‪ :‬מיכאל פלג); ג‪ .‬מכלול ‪ ,A3-024‬מבט לדרום־‬ ‫מזרח‪ .‬ערוץ המתנקז למכלול מלאכותי (צילום‪ :‬חיים כהן); ד‪ .‬מכלול ‪ ,A3-012‬מבט למזרח‪ .‬מכלול חצוב ממוטט‬ ‫(צילום‪ :‬חיים כהן)‪.‬‬

‫וליצירת שקע דמוי מכתש בעל מדרונות מתונים‪ .‬ברוב המקרים צדו האחד של השקע מתון במיוחד‪,‬‬ ‫מכיוון שדרכו זורם הנגר העילי לתוך השקע‪ ,‬ובצדו המקביל נשאר קיר זקוף ומצוקי למחצה‪ ,‬שממנו‬ ‫יוצא הנגר דרך מחילות 'פייפינג' קטנות (‪ ;A3-024‬איור ‪6‬ג)‪ .‬בהליך ההיווצרות השני‪ ,‬פעולות הבליה‬ ‫גורמות להתמוטטות תקרת החלל‪ ,‬כך שנוצר מעין בור בעל דפנות זקופים ומצוקיים‪ .‬לעיתים קרובות‪,‬‬ ‫נותרים בקרקעית הבור גושי סלע שהתמוטטו מהתקרה (איור ‪6‬ד)‪ .‬לאור ניתוח תוצאות סקר מערות‬ ‫החוואר ניתן להעריך‪ ,‬אם כן‪ ,‬כי במרחבי מישור החוואר שמצפון לחורבת קומרן יש כ־‪ 18‬אתרים‬ ‫חצובים (איור ‪ ,)2‬מעין כפר מערות‪.‬‬

‫דיון‬ ‫שימושן של מערות החוואר‬ ‫במחקרם של ברושי ואשל זוהו מצפון לחורבת קומרן שישה מכלולים חצובים אשר היו בשימוש בשלהי‬ ‫ימי הבית השני‪ ,‬בד בבד לפעילות בחורבת קומרן‪ ,‬ואתר נוסף (‪ )A3-013‬זוהה בסקר הנוכחי (איור‬ ‫‪ .)2‬אל מכלולים אלו יש לצרף את שבע המערות החצובות שבגדת נחל קומרן‪ ,‬שבהן נמצאו מגילות‬

‫חיים כהן‪ ,‬בועז לנגפורד‪ ,‬רועי פורת ועמוס פרומקין‬

‫‪93‬‬

‫(‪ .)Q01 ,Q9 ,Q8 ,Q7 ,Q5 ,Q4b ,Q4a‬עוד יש להוסיף את מערה ‪ H‬שנחפרה על ידי ברושי ואשל סמוך‬ ‫למערה ‪ ,)Eshel and Broshi 2003:68–70( Q9‬מערה קטנה מעל מערה ‪ ,Q5‬שבה זיהה דה־וו מערת‬ ‫מגורים (‪ ,)de Vaux 1962:26‬וכן את שתי המחילות החצובות במרכז מצוק נחל קומרן שנסקרו על ידי‬ ‫דהרי – סך הכול ‪ 18‬מערות (איור ‪ .)7‬אל כל אלה יש לצרף את ‪ 11‬האתרים החצובים שזוהו ב'מישור‬ ‫הצפוני' בעקבות הסקר המחודש; ובסך הכול ‪ 29‬מכלולים חצובים שזוהו במדרגת החוואר של קומרן‪.‬‬ ‫יש לסייג ולומר שקיימות שאלות פתוחות רבות בנוגע למערות החצובות‪ .‬כך לדוגמה‪ ,‬דה־וו מציין שרידי‬ ‫מערה צמוד למערה ‪ ,)Vaux 1962:31( Q9‬וייתכן כי כמוה היו מערות קטנות נוספות במצוק החוואר‪,‬‬ ‫אשר לא שרדו את פגעי הזמן‪ .‬נוסף על כך‪ ,‬ייתכן שחלק מהמערות נחצבו בנסיבות שונות‪ ,‬דוגמת צמד‬ ‫המחילות במצוק החוואר שאפשר כי נחצבו ושימשו מחילות מסתור בימי המרידות‪ .‬עם זאת‪ ,‬נראה כי‬ ‫ניתן להבחין ב־‪ 30–25‬מערות חצובות בבמת החוואר של קומרן אשר היו בשימוש בשלהי ימי הבית‬ ‫השני‪.‬‬ ‫יש לציין שכ־‪ 500‬מ' מדרום לחורבת קומרן נתגלתה במסגרת הסקר הנוכחי מערה חצובה נוספת‬ ‫על גבי מצוק חוואר מקומי‪ .‬על אף ריחוקה‪ ,‬נראה שנכון לקשור אותה לאתר קומרן‪ ,‬בעיקר לאור‬ ‫מיקומה בסמיכות למערה הטבעית ‪ ,53/XII‬שנחפרה הן ב'מבצע מגילה' הן על ידי אורן גוטפלד‬ ‫(תש"ף‪ ,)78–75:‬אשר הראה קשר ודאי בינה לבין חורבת קומרן‪.‬‬

‫איור ‪ .7‬המערות במצוק החוואר של נחל קומרן‪ ,‬מבט לצפון־מערב (צילום‪ :‬חיים כהן)‪.‬‬

‫‪94‬‬

‫כפר מערות החוואר בחורבת קומרן‬

‫עד כה נחפרו עשר מערות מתוך כלל המערות המלאכותיות סביב קומרן; שבע מהן במצוק החוואר‬ ‫ושלוש ב'מישור הצפוני'‪ ,‬שדי בהן כדי לקבל הערכה כללית לגבי שימושן‪ .‬המכלולים הקרמיים שנמצאו‬ ‫בשטחים המסוקלים שנחפרו ב'מישור הצפוני' על ידי ברושי ואשל‪ ,‬מכילים בעיקר כלי שולחן פשוטים‬ ‫כגון קערות‪ ,‬צלחות‪ ,‬פכים ופכיות‪ ,‬קנקנים בודדים ונר אחד‪ .‬עוד‪ ,‬נמצאו מטבעות אחדים‪ ,‬כלי אבן אחד‬ ‫וכמה פריטים קטנים‪ ,‬אשר כולם מתוארכים למאות הא' לפסה"נ–הא' לסה"נ (‪Broshi and Eshel‬‬ ‫‪ .)1999‬במסגרת המחקר הנוכחי נמצאו שברי כלי חרס בודדים המתוארכים גם הם לתקופה זו (איור‬ ‫‪5‬ב)‪ .‬ממצא הקרמי מ'המישור הצפוני' אופי ביתי‪ ,‬אך היקף הממצא דל ונראה כי הוא לא מעיד על מגורי‬ ‫קבע‪ ,‬אלא על שהות ארעית בלבד‪.‬‬ ‫במערות החצובות בגדת נחל קומרן שבהן נמצאו מגילות‪ ,‬היה הממצא הקרמי דל למדי‪ ,‬ולעיתים אף‬ ‫נעדר לחלוטין‪ .‬שימושה של כל מערה ומערה נדון רבות במחקר‪ .‬כך לדוגמה‪ ,‬מערות ‪ Q7‬ו־‪ Q8‬הכילו‬ ‫ממצא קרמי ביתי ורק מעט ממצא כתוב‪ ,‬ונראה שהן שימשו למגורים (אשל תשס"ט‪;120–119 ,114:‬‬ ‫‪ .)Crawford 2011:259‬לעומתן‪ ,‬במערה ‪ Q5‬נמצאו ‪ 15‬מגילות ואף לא שבר חרס אחד‪ ,‬ולכן נראה כי‬ ‫שימושה האחרון היה לאחסון ולהטמנה בלבד‪ .‬במערה ‪ Q4a‬נמצאו זו לצד זו כ־‪ 500‬מגילות וממצא‬ ‫קרמי ביתי המעיד על מגורים במערה‪ .‬קרופורד (‪ )Crawford 2017‬בחנה את כל הממצא ממערות ‪Q4a‬‬ ‫ו־‪ ,Q4b‬והסיקה שהן נחצבו במקורן לצורך מגורים‪ ,‬אך במהרה החלו לאחסן בהן מגילות‪ ,‬אם לצורך‬ ‫שמירתן לטווח ארוך ואם לצורך גניזה‪ .‬על כן‪ ,‬נראה כי חלק מהמערות שימשו למגורים וחלקן לאחסון‬ ‫מגוון מוצרים‪ ,‬בהם מגילות‪ .‬מערות אחרות‪ ,‬דוגמת מערה ‪ ,Q4a‬שימשו לסירוגין לאחסון ולמגורים‪ ,‬על‬ ‫פי הצורך‪.‬‬ ‫בהקשר של מערות אלה יש לציין גם את המערה הטבעית ‪ Q6‬הנוחה לשהייה‪ ,‬שהתפתחה במצוק‬ ‫הגיר שבגדה הדרומית של נחל קומרן‪ ,‬כ־‪ 30‬מ' מתחת לאמת המים‪ ,‬במפלס המערות החצובות‬ ‫בחוואר‪ .‬המערה נחפרה לחלוטין על ידי שודדי עתיקות‪ ,‬שעל פי עדותם נמצאו בה ‪ 31‬קטעי מגילות‪,‬‬ ‫קנקן וקערה (‪ .)de Vaux 1962:26‬בסקר הנוכחי נמצאו בה פריטי ברונזה לא מזוהים‪ ,‬מסמר סנדל‪,‬‬ ‫גלעיני זיתים ושיזף‪ .‬אפשר שגם מערה זו שימשה למגורים‪ ,‬בדומה למערות מצוק החוואר‪.‬‬ ‫למרות שבמערות ‪ A3-010‬ו־‪ A3-011‬זוהו סימני חציבה‪ ,‬צורתן כמחילה ארוכה חריגה בהשוואה‬ ‫ליתר מערות החוואר המלאכותיות‪ .‬כיוון שבשתי מערות אלו לא התגלה כל ממצא‪ ,‬וככל הנראה הן‬ ‫שרדו רק בחלקן‪ ,‬אין דרך לדעת למה הן שימשו‪ .‬בשל העובדה שהמחילות לא מתאימות לשהייה‬ ‫ולמגורים‪ ,‬ניתן לשער שהן שימשו לאחסון‪ .‬ייתכן כי חלקי המערות שלא שרדו‪ ,‬בהם אולי גם חללים‬ ‫שעשויים היו להיות בחזית של שתי המחילות‪ ,‬היו נוחים לשהייה ושימשו בד בבד למגורים ולאחסון‪.‬‬ ‫עם זאת‪ ,‬אין להוציא מכלל אפשרות שהן נועדו למסתור בשל דמיונן למערכות המסתור המוכרות‬ ‫משפלת יהודה‪.‬‬ ‫מכל מקום‪ ,‬נראה כי יש לחלק את מערות החוואר בקומרן לשלושה טיפוסים עיקריים‪ .1 :‬מערות‬ ‫דוגמת מערות ‪ Q10 ,Q5‬ו־‪ ,Q4‬ששימשו לאחסון מגוון מוצרים‪ ,‬ובפרק זמן מסוים גם לשמירת מגילות‬ ‫וגניזתן; ‪ .2‬מערות ששימשו למגורי קבע‪ ,‬דוגמת מערה ‪ .3 ;Q8‬מערות ששימשו למגורים ארעיים‪ ,‬בהן‬ ‫מערות ב'מישור הצפוני'‪ ,‬ואף חלק מהמערות במצוק החוואר‪.‬‬

‫חיים כהן‪ ,‬בועז לנגפורד‪ ,‬רועי פורת ועמוס פרומקין‬

‫‪95‬‬

‫כפר המערות של חורבת קומרן‬ ‫כאמור לעיל‪ ,‬יש בסוגיית מספר תושבי קומרן כדי להאיר‪ ,‬ולו במעט‪ ,‬את שאלת שימושו המקורי של‬ ‫האתר‪ .‬למרות הדעות במחקר המנתקות את הקשר שבין המערות והמגילות לבין האתר (;‪Golb 1995‬‬ ‫‪ ,)Magen and Peleg 2018‬בחינה גיאוגרפית מעמיקה של האתר וסביבותיו מונעת לדעתנו כל אפשרות‬ ‫לשלול את הקשר בין שלושת המרכיבים האלה‪ .‬לדוגמה‪ ,‬מערות ‪ Q9–Q7‬נמצאות בקצה הדרומי של‬ ‫במת החוואר שעליה בנוי האתר‪ ,‬והגישה אליהן היא דרכו בלבד כך שלמעשה הן חלק ממנו‪ .‬גם מערות‬ ‫‪ ,Q5 ,Q4‬ו־‪ ,Q10‬אשר למרות המצאותן מעט ממערב לאתר‪ ,‬קרבתן הרבה אליו לא מאפשרת לנתק‬ ‫ביניהם‪ .‬נוסף על כך‪ ,‬למעט מערה אחת‪ ,‬כלל המערות החצובות ב'מישור הצפוני' נמצאות במרחק של‬ ‫‪ 200–50‬מ' מקומרן‪ .‬על כן‪ ,‬נראה כי תופעת המערות החצובות ב'מישור הצפוני' קשורה קשר הדוק‬ ‫לחורבת קומרן גופה‪ .‬אם כן‪ ,‬בשל קשר הדוק זה‪ ,‬ומתוך כך למאות המגילות שנמצאו במערות החוואר‪,‬‬ ‫אנו מקבלים את הדעה 'המסורתית' הרואה בקומרן את מקום מושבה של כת בדלנית‪ ,‬ואת פתרון‬ ‫סוגיית מספר תושבי קומרן יש לחפש‪ ,‬בין היתר‪ ,‬במערות החצובות במדרגת החוואר‪.‬‬ ‫במחקרים מופיעות מגוון הערכות על מספר האנשים שגרו באתר‪ ,‬והן נעות בין כ־‪ 200‬חברים (‪de‬‬ ‫‪ )Vaux 1973:86‬לכמה עשרות (‪ .)Humbert 1994:175–176‬ברושי ביקש להעריך כמה אנשים יכלו‬ ‫להתגורר בקומרן ובסביבתה בכל זמן נתון‪ ,‬בהתבסס על מספר האנשים המרבי שחדר האוכל יכול היה‬ ‫להכיל לדעתו‪ .‬על פי חישוביו מדובר בתפוסה של ‪ 150–120‬אנשים‪ ,‬ובתוספת כמה עשרות מועמדים‬ ‫לחברות בכת‪ ,‬נראה לדעתו כי בקומרן ובסביבתה גרו כ־‪ 200–150‬בני אדם (‪.)Broshi 1992:113–114‬‬ ‫לשיטתו‪ ,‬חברי הכת התגוררו במערות ובאוהלים סמוכים שמיקומם זוהה ונחפר על ידו ועל ידי אשל‪,‬‬ ‫נוסף על שמונה המערות במצוק החוואר של נחל קומרן (אשל וברושי תשנ"ח‪ .)131–129:‬אף כי הצעה‬ ‫זו נראית סבירה‪ ,‬דלות הממצא הקרמי בכל מערות החוואר מעלה ספק באשר לאפשרות שבמערות‬ ‫אלו גרו כ־‪ 150‬בני אדם בכל זמן נתון במשך כמאה שנים‪.‬‬ ‫בהנחה שבמערות 'המישור הצפוני' גרו לזמן מה חלק מתושבי קומרן‪ ,‬אפשר שאין לצפות למצוא‬ ‫בהן כמות גדולה של כלי בישול וכלי אוכל‪ ,‬שכן יש לשער שאלה אכלו בחדר האוכל של האתר‪ .‬עם‬ ‫זאת‪ ,‬צפוי היה למצוא בהן כלי אגירה‪ ,‬ולכל הפחות כוסות וקערות‪ ,‬נרות וכן ממצא קטן‪ ,‬חפצים אישיים‬ ‫ומטבעות‪ .‬כמו כן‪ ,‬אם נקבל את ההשערה שבמערות התגוררו חברי הכת לאורך כמאה שנים (מתוך‬ ‫כ־‪ 200–150‬שנות קיומה של הקבוצה)‪ ,‬ניתן היה לצפות לכמות ממצא שתשקף שימוש בפרק זמן כה‬ ‫ארוך‪.‬‬ ‫הממצא הקטן שהתגלה במערות 'המישור הצפוני' אכן תואם את המצופה ממערת מגורים של חברי‬ ‫הכת שישבה בקומרן‪ .‬אף על פי כן‪ ,‬כמות הממצא קטנה ולא תואמת את משך זמן המגורים הארוך‬ ‫המשוער במערות‪ .‬ניתן‪ ,‬כאמור‪ ,‬לטעון שסביר כי חברי קבוצה בדלנית המסתפקת במועט לא תשאיר‬ ‫חפצים רבים‪ ,‬אך זהו הסבר שקשה לקבלו‪ ,‬מכיוון שניתן לצפות לחותם ארכיאולוגי משמעותי יותר‬ ‫באתר שהיה בשימוש לאורך תקופה של כמה עשרות שנים‪ .‬אם כן‪ ,‬נראה כי המערות אכן היו בשימוש‬ ‫לאורך חלק מתקופת קיומה של חורבת קומרן‪ ,‬אך אלה שימשו לשהות ארעית בלבד שאת אופייה יש‬ ‫לברר‪.‬‬ ‫יש לציין כי אפשר שמספר חברי כת קומרן הגיע לשיאו בתקופה קצרה במיוחד‪ ,‬שבמהלכה הותקנו‬ ‫המערות‪ ,‬ואם כך‪ ,‬אין לצפות לשרידים ארכיאולוגיים רבים‪ .‬הצעה זו סבירה‪ ,‬אך הממצא הדל במערות‬ ‫לא מאפשר לתארך במדויק את פרק הזמן הקצר הזה בתוך מסגרת כרונולוגית ארוכה של כ־‪ 150‬שנה‪.‬‬

‫‪96‬‬

‫כפר מערות החוואר בחורבת קומרן‬

‫כיוון שעל פי כל העדויות הארכיאולוגיות המערות שימשו למגורים ארעיים בלבד‪ ,‬עולה מאליה‬ ‫השאלה‪ ,‬האם שהות ארעית כזו אכן מצדיקה את השקעת המאמץ שבחציבת כ־‪ 30‬מערות? נראה כי‬ ‫התשובה לכך מצויה בהצעתו של הומברט (‪ )Humbert 1994:174–185‬באשר לאופייה ותפקידה של‬ ‫חורבת קומרן‪ .‬הוא מניח שמאמיני כת קומרן לא חיו בחורבת קומרן לבדה‪ ,‬אלא במקומות רבים בארץ‪.‬‬ ‫הוא מבסס טענה זו על מקורות קדומים‪ ,‬בהם מסופר כי האיסיים גרו בערים שונות (תולדות מלחמת‬ ‫היהודים ב‪:‬ח‪ .)]127–125[ 4 ,‬מתוך הבנה שבקומרן אין חדרי מגורים‪ ,‬הומברט הציע כי קומרן שימשה‬ ‫מרכז לחברי הכת‪ ,‬ובמועדים מסוימים התקבצו בה מאמיני הכת מרחבי הארץ לצורכי פולחן‪ .‬לכן‪,‬‬ ‫לשיטתו בקומרן התגוררו מעט אנשים‪ ,‬אך בתאריכים ובחגים מסוימים כמות האנשים באתר הגיעה‬ ‫למאות‪ ,‬ואולי אף יותר מכך‪ .‬חיזוק מסוים לדעה זו יש בהצעות לראות באתרים נוספים‪ ,‬כגון עין ע'וויר‬ ‫(בר־אדון תשל"א) וחברון (‪ ,)Ben-Shlomo 2018:*48–*52‬יישובים שבהם התגוררו חברי הכת‪.‬‬ ‫אנו נוטים לקבל את הצעתו של הומברט‪ ,‬ומציעים כי המערות שנחצבו ב'מישור הצפוני' שימשו את‬ ‫אותם 'עולי רגל' – חברי הכת שהגיעו במועדים מסוימים לקומרן‪ .‬חלק ממערות מצוק החוואר‪ ,‬ובעיקר‬ ‫מערה ‪ ,Q4‬שימשו למגורי קבע‪ .‬שטח המערות אינו גדול‪ ,‬ובהערכה גסה יכלו לגור בכל אחת מהן עד‬ ‫‪ 10‬אנשים‪ .‬נוסף על כך‪ ,‬יש להניח כי ‪ 20–15‬איש התגוררו באתר עצמו‪ ,‬בין היתר בקומות העיליות שלא‬ ‫השתמרו‪ .‬אפשר שהיה זה צוות ההנהלה והאחזקה של האתר‪ .‬מערות נוספות במצוק החוואר שימשו‬ ‫וודאי לאחסון‪ ,‬כגון מערה ‪ Q5‬שבה נמצאו מגילות בלבד‪ .‬אף כי הממצא הקרמי מהמערות הוא‪ ,‬דל‪,‬‬ ‫כאמור‪ ,‬משך הזמן שהוא משקף מצביע על כך שהייתה זו תקופה של כמה עשרות שנים‪ ,‬לכל הפחות‪.‬‬ ‫העובדה שהושקע מאמץ רב בחציבת מערות אלו לצורך כינוסים שנתיים בלבד לא צריכה להפתיע‪.‬‬ ‫לאחרונה זוהו בקרבת קומרן מספר מכלולי התבודדות ממוסדים למחצה מהתקופה הביזנטית‪,‬‬ ‫שמאפייניהם דומים למכלול המערות החצובות בקומרן (דוידוביץ' ופורת תשע"ט; כהן וקליין ‪.)2020‬‬ ‫בדומה למערות החוואר‪ ,‬ניתן לזהות במכלולי ההתבודדות הללו השקעה בסידור‪ ,‬בארגון ובהתקנת‬ ‫מערות לצורכי מגורים‪ ,‬כולל דרכי גישה‪ ,‬ששימשו רק כחודשיים בשנה‪ .‬בהקשר זה יש לשער כי בדומה‬ ‫לנזירים הביזנטיים שיצאו מדי שנה להתבודד במכלולים אלו לתקופה קצובה‪ ,‬כך הגיעו חברי הכת‬ ‫למערות קומרן כדי להתבודד לפרקי זמן קצובים פעם או פעמים אחדות בשנה‪ .‬כך או אחרת‪ ,‬אנו‬ ‫מציעים כי המערות נחצבו לצורך מגורים ארעיים של חברי כת‪ ,‬אשר הגיעו לקומרן במועד כלשהו אך‬ ‫קבוע בשנה‪.‬‬

‫סיכום‬ ‫בבמת החוואר שסביב חורבת קומרן קיימות כ־‪ 30‬מערות חצובות‪ ,‬אשר על פי הממצא הקרמי היו‬ ‫בשימוש במאות הא' לפסה"נ–הא' לסה"נ‪ .‬הפעילות במערות קשורה לפעילות בחורבת קומרן‪ ,‬כנראה‬ ‫על ידי אנשי כת קומרן‪ .‬מיקומן של המערות והממצא בהן‪ ,‬מרמזים על כך שהן שימשו לשלוש מטרות‪:‬‬ ‫לאחסון‪ ,‬למגורי קבע‪ ,‬בעיקר במערות החצובות במצוק נחל קומרן ולמגורים ארעיים במערות שמצפון‬ ‫לקומרן‪ .‬מתוך כלל המערות שנחקרו‪ ,‬עשר מערות נחצבו במצוק החוואר של נחל קומרן; חלקן שימש‬ ‫למגורי קבע וחלקן לאחסון ואף לגניזה או לאחסון מגילות‪ .‬ב'מישור הצפוני' נחצבו ‪ 18‬מערות נוספות‪,‬‬ ‫אשר אפשר כי הותקנו כמגורים ארעיים לחברי כת שהגיעו לאתר מרחבי הארץ‪ ,‬כדי לציין חג או אירוע‬ ‫כיתתי‪ ,‬או לצורכי התבודדות‪.‬‬

‫חיים כהן‪ ,‬בועז לנגפורד‪ ,‬רועי פורת ועמוס פרומקין‬

‫‪97‬‬

‫הפניות‬ ‫אשל ח' תשס"ט‪ .‬קומרן‪ .‬ירושלים‪.‬‬ ‫אשל ח' וברושי מ' תשנ"ח‪ .‬השרידים הארכיאולוגיים על גבעות החוואר הסמוכות לחורבת קומרן‪ .‬קדמוניות‬ ‫‪.133–129:114‬‬ ‫בגין ב'"ז תשמ"ח‪ .‬אגם הלשון‪ :‬אביהם הקדמון של הכנרת וים המלח‪ .‬מדע לד‪.123–116:‬‬ ‫בר־אדון פ' תשל"א‪ .‬יישוב נוסף של כת מדבר יהודה בעין אל־ע'וור שבחוף ים־המלח‪ .‬ארץ ישראל י‪.89–72 :‬‬ ‫ברטוב י' תשס"ה‪ .‬אגם הלשון‪ :‬מפלסים ואקלים‪ .‬מלח הארץ ‪.33–19:1‬‬ ‫גוטפלד א' תש"ף‪ .‬שודדים או נזירים? תעלומת המגילות החסרות ממערה ‪ 53/XII‬בקומרן‪ .‬בתוך י' עבאדי־רייס‪ ,‬ד'‬ ‫וורגה וג' להמן‪ ,‬עורכים‪ .‬ארכיאולוגיה מדברית‪ :‬קובץ מאמרים כנס דרום ט"ז‪ .‬באר שבע‪ .‬עמ' ‪.80–71‬‬ ‫גייער א'‪ ,‬גסטר ע'‪ ,‬בן־יאיר ר'‪ ,‬כהן א'‪ ,‬סובוליב י'‪ ,‬זכאי ר'‪ ,‬בוסלוב ו' ולנגפורד ב' ‪ .2020‬חווארי קדרון – מערכת‬ ‫מערות סחיפה בשפך נחל הקידרון‪ .‬נקרות צורים ‪.97–78 :21‬‬ ‫דהרי ע' תשס"ב‪ .‬אזור ‪ :XIV‬סקר וחפירות במערות שבמצוק ההעתקים מנחל קדרון בצפון ועד נחל דרגות בדרום‪.‬‬ ‫עתיקות ‪.247–229:41/1‬‬ ‫דוידוביץ' א' ופורת ר' תשע"ט‪ .‬נזירות מתבודדים במצוק ההעתקים של מדבר יהודה‪ .‬בתוך א' פלג־ברקת‪ ,‬י'‬ ‫אשכנזי‪ ,‬ע' ליבנר‪ ,‬מ' אביעם‪ ,‬ר' טלגם‪ ,‬עורכים‪ .‬בין ים למדבר‪ :‬על מלכים‪ ,‬נוודים‪ ,‬ערים ונזירים‪ .‬מחקרים‬ ‫לכבודו של יוסף פטריך (ארץ גליל ‪ .)5‬צמח‪ .‬עמ' ‪.231–211‬‬ ‫טורפשטיין ע' תשע"ב‪ .‬ההיסטוריה של האגמים הקדומים בבקע ים המלח‪ .‬מלח הארץ ‪.41–23:6‬‬ ‫יוסף בן מתתיהו‪ .‬תולדות מלחמת היהודים ברומאים (תרגום ש' חגי)‪ .‬ירושלים תשנ"ג‪.‬‬ ‫כהן ח' וקליין א' ‪ .2020‬נחל חצצון‪ .‬חדשות ארכיאולוגיות – חפירות וסקרים בישראל ‪http:// )5/8/2020( 132‬‬ ‫‪esi.org.il/report_detail.aspx?id=25780‬־‪( www.hadashot‬תאריך גישה ‪.)25/8/2020‬‬

‫פרומקין ע' תשע"ה‪ .‬מערות מדבר יהודה‪ :‬גאולוגיה‪ ,‬מורפולוגיה והתפתחות הנוף‪ .‬בתוך ע' פרומקין‪ ,‬עורך‪.‬‬ ‫אטלס מערות מדבר יהודה וספר המדבר‪ .‬ירושלים‪ .‬עמ' ‪.22–12‬‬ ‫פורת ר' ופרומקין ע' תשע"ה‪ .‬מערת היצ'קוק‪ .‬בתוך ע' פרומקין‪ ,‬עורך‪ .‬אטלס מערות מדבר יהודה וספר המדבר‪.‬‬ ‫ירושלים‪ .‬עמ' ‪.263–262‬‬ ‫‪Broshi M. 1992. The Archeology of Qumran – A Reconsideration. In D. Dimant and U.‬‬ ‫‪Rappaport eds. The Dead Sea scrolls: forty years of research. Leiden. Pp. 103–115.‬‬ ‫‪Broshi M. and Eshel H. 1999. Residential Caves at Qumran. Dead Sea Discoveries 6:328–348.‬‬ ‫‪Ben-Shlomo D. 2018. Excavations at Tel Ḥevron, 2017: Ritual Baths and Early Islamic‬‬ ‫‪Remains. JSRS 27(1):*5–*58.‬‬ ‫‪Crawford S.W. 2011. Qumran: Caves, Scrolls, and Buildings. In E. Mason, S.I. Thomas, A.‬‬ ‫‪Schofield and E. Ulrich eds. A Teacher for all Generations, Vol. 2. Leiden. Pp. 253–273.‬‬ ‫‪Crawford S.W. 2017. Qumran Cave 4: Its Archaeology and its Manuscript Collection. In‬‬ ‫‪A. Feldman, M. Cioată and C. Hempel eds. Is There a Text in this Cave? Studies in the‬‬ ‫‪Textuality of the Dead Sea Scrolls in Honour of George J .Brooke. Leiden and Boston. Pp.‬‬ ‫‪105–119.‬‬ ‫‪Eshel H. and Broshi M. 2003. Excavations at Qumran, Summer of 2001. IEJ 53:61–73.‬‬

‫כפר מערות החוואר בחורבת קומרן‬

98

Golb N. 1995. Who Wrote the Dead Sea Scrolls. New York. Humbert J.B. 1994. L’espace Sacra a Qumran: Propositions Pour L’archéologie. RB 101:161– 214. Jones J.A.A. 2004. Pipe and piping. In A.S. Goudie ed. Encyclopedia of Geomorphology. London. Pp. 784–788. Magen Y. and Peleg Y. 2007. The Qumran Excavations 1993–2004, Preliminary Report. In Y. Magen ed. Judea and Samaria: Researches and Discoveries (JSP 6). Jerusalem. Pp. 351–426. Magen Y. and Peleg Y. 2018. Back to Qumran (JSP 18). Jerusalem. de Vaux R. 1962. Archéologie. In H.W. Baker, M. Baillet, J.T. Milik and R. de Vaux eds.1962 . Les ‘Petites Grottes’ de Qumrân (DJD III). London. Pp. 3–36. de Vaux R .1973 .Archaeology and the Dead Sea Scrolls. London. de Vaux R. 1977. Qumrân Grotte 4: II (DJD VI). London.

‫החרותת על השביל‪ :‬מוטיבים נוצריים לאורך דרכי צליינים‬ ‫באומנות הסלע של הנגב‬ ‫ליאור שווימר‬ ‫המחלקה למקרא ארכיאולוגיה והמזרח הקדום אוניברסיטת בן־גוריון ורשות הטבע והגנים‬

‫סקוט בקינג‬ ‫המחלקה להיסטוריה‪ ,‬אוניברסיטת דהפול‪ ,‬שיקגו‬

‫תקציר‬ ‫נלסון גליק‪ ,‬מראשוני חוקרי הנגב‪ ,‬טען כי חשיבותו של הנגב לחקר התרבות האנושית היא בהיותו אזור‬ ‫מעבר בין מרחבים תרבותיים וכלכליים חשובים בעת העתיקה‪ .‬תנועה מסוג זה נעשתה אורך נתיבים אשר‬ ‫מוכתבים על ידי הטופוגרפיה ומקורות המים‪ ,‬והותירה בשטח שרידים ארכיאולוגיים‪ ,‬בהם קבורה‪ ,‬אתרי‬ ‫פולחן ומקבצים של אומנות סלע‪ .‬בעשור האחרון נערך על ידי המחבר הראשון סקר מקיף של אומנות הסלע‬ ‫בהר הנגב‪ ,‬אשר תוצאותיו מרמזות על זיקה לרשת הדרכים העתיקות ומעבר לכך – לכלל הפעילות האנושית‬ ‫במרחב‪ ,‬לתקופותיה‪ .‬אזור הסקר משתרע על שטח של כ־‪ 800‬קמ"ר התחום ממזרח בקו אורך ‪( 180‬רי"ח)‬ ‫וכביש ‪ ;40‬מצפון בקו רוחב ‪( 530‬רי"ח); מדרום קו רוחב ‪( 504‬רי"ח); וממערב הגבול הבין־לאומי בין ישראל‬ ‫למצרים‪ .‬בתוך מרחב זה אותרו ריכוזים של אומנות הסלע בעיקר על סלעים מחבורת עבדת משני סוגי‬ ‫משטחים‪ :‬גיר מוצרר בעל קרום מדברי כהה המורכב ממנגן‪ ,‬ברזל וחרסיות‪ ,‬וגיר בעל קרום סיליקטי בהיר‪.‬‬ ‫הנתונים של כל חרותת שתועדה בסקר הוזנו למערכת עיבוד נתונים‪ ,‬בחלוקה לשכבות יצירה בכל פנל‪.‬‬ ‫תהליך זה אפשר את אפיונם של מגוון מוטיבים את בדיקת פיזורם במרחב‪ .‬מכלולי הר הנגב הוגדרו על פי‬ ‫מוטיבים חוזרים ונפוצים‪ ,‬וחולקו על פי גוון‪ ,‬סופר־פוזיציה‪ ,‬סגנון ומקבילות ליחידות כרונולוגיות‪ .‬מכלולים‬ ‫אלה שויכו במחקר לאוכלוסיות מקומיות‪ .‬בסקר אותרו גם מוטיבים חריגים בסגנונם‪ ,‬אשר אינם נפוצים‬ ‫כמותית ומרחבית כאחד‪ .‬המעקב אחר תפוצתם של אלה מצביע על קשר למערך הדרכים בתקופות שונות‪,‬‬ ‫ולכן חרותות אלו שויכו במחקר לאוכלוסייה חיצונית‪ ,‬קבועה או ארעית‪ .‬אחד מאלה היא‪ ,‬למעשה‪ ,‬קבוצת‬ ‫מוטיבים אשר ניתן לשייכם‪ ,‬בעזרת מקבילות אומנותיות וסגנוניות‪ ,‬לנצרות שפעלה בנגב במאות הה'–הז'‬ ‫לסה"נ‪ .‬ניתוח מיקום היישובים הנוצריים מצביע על העיירה הביזנטית עבדת כמרכז אשר ממנו יצאה דרך‬ ‫לכיוון עין קודראת (קדש ברנע)‪ .‬לאורך נתיב זה‪ ,‬אשר הוביל למנזר סנטה קטרינה בסיני‪ ,‬נעו צליינים והותירו‬ ‫חרותות של סמלים וסצנות מקודשות‪.‬‬

‫הקדמה‬ ‫נלסון גליק‪ ,‬מראשוני חוקרי הנגב וסוקריו‪ ,‬טען כי חשיבותו של הנגב לחקר התרבות האנושית היא‬ ‫בהיותו אזור מעבר בין מרחבים תרבותיים־כלכליים חשובים בעת העתיקה (‪ .)Glueck 1956‬כמו כן‪ ,‬יש‬ ‫עדויות ארכיאולוגיות־היסטוריות רבות לתנועה בין מרחבים מקומיים שבהם יוצרו משאבים‪ ,‬כגון צאן או‬ ‫מחצבים‪ ,‬שנועדו לשיווק חיצוני ופנימי כאחד (פינקלשטיין ופרבולוצקי תשמ"ט)‪ .‬תנועה מסוג זה נעשה‬

‫‪100‬‬

‫החרותת על השביל‪ :‬מוטיבים נוצריים לאורך דרכי צליינים באומנות הסלע של הנגב‬

‫לאורך נתיבים אשר הוכתבו על ידי הטופוגרפיה ומקורות המים‪ ,‬והותירה בשטח שרידים ארכיאולוגיים‪,‬‬ ‫בהם אתרי חניה‪ ,‬קברים‪ ,‬אתרי פולחן ומקבצים של אומנות סלע‪.‬‬ ‫חשיבות מיוחדת נודעת לאומנות הסלע‪ ,‬אשר מציעה כרוניקה ייחודית של אירועי העבר בתמונות‬ ‫ובכתובות‪ .‬מכלול אומנות הסלע בנגב נחקר עד כה בפחות אינטנסיביות ממכלולים ארכיאולוגיים‬ ‫אחרים‪ ,‬קרמיים או ליתיים‪ .‬בעשור האחרון נערך על ידי המחבר הראשון סקר מקיף של אומנות הסלע‬ ‫בהר הנגב‪ ,‬אשר תוצאותיו מרמזות על הקשר לרשת הדרכים העתיקות‪ ,‬ואף לכלל הפעילות האנושית‬ ‫במרחב‪ 1.‬הממצא אינו מגיע משכבות ארכיאולוגיות המתוארכות בשיטות מדעיות‪ ,‬ולכן קשה לקבוע‬ ‫כרונולוגיה שהיא תנאי הכרחי לבדיקת תפרוסת מרחבית משמעותית‪ .‬אף על פי כן‪ ,‬ניתן להגדיר‬ ‫מוטיבים דרך מקבילות סגנוניות ועוגנים כרונולוגיים‪ ,‬מול נתונים של גוון וסופר־פוזיציה‪ .‬איסוף‪ ,‬עיבוד‬ ‫וניתוח הנתונים מאלפי פנלים (משטחי סלע שעליהם חרותות‪ ,‬להלן)‪ ,‬מאפשרים אפיון מדויק יותר‬ ‫של מוטיבים‪ ,‬כולל סמלים נדירים שאינם ניכרים בסקרים מדגמיים‪ .‬בדיקת התפרוסת המרחבית של‬ ‫המוטיבים לאחר אפיונם‪ ,‬יכולה לספק מידע ייחודי אשר עשוי להצביע על פעילות לצד דרכים עתיקות‪,‬‬ ‫אזורי פולחן‪ ,‬מרחבי ציד ושטחי מרעה‪ .‬כמקרה מבחן בעבודה זו אופיינה והוגדרה קבוצת מוטיבים‬ ‫דתיים־נוצריים‪ ,‬ונבדקה תפרוסתם המרחבית בתוך תחום הסקר כדי להבהיר את תפקידם בהקשר זה‪.‬‬

‫תחום המחקר ומאפייניו‬ ‫גיאומורפולוגיה‬

‫השטח הנסקר (איור ‪ )1‬משתרע בהר הנגב המערבי וכולל את רמות המשאר עבדת‪ ,‬מטרד וברנע‪.‬‬ ‫רמות אלו בנויות מסלעי חבורת עבדת שהורבדו בהצפה הימית של עידן האיאוקן‪ 34–56 ,‬מיליון שנה‬ ‫טרם זמננו‪ .‬הרמות האופקיות מבותרות במערכות הניקוז הגדולות של נחל ניצנה במערב‪ ,‬ונחל צין‬ ‫במזרח‪ .‬במרכז הרמה עובר שבר סעד־נפחה‪ ,‬ובו שורת רכסים המגיעים לגובה של ‪ 846‬מ' בהר נפחה‪,‬‬ ‫ומהווים מכשול טופוגרפי שנחצה רק על ידי ערוצי הנחלים הגדולים (זילברמן ואחרים תשנ"א)‪.‬‬ ‫מסלע‬

‫בשטח גיאוגרפי נרחב זה ניתן למצוא‪ ,‬בין היתר‪ ,‬סלעי גיר בהירים המכוסים בקרום מדברי כהה או‬ ‫שקוף‪ ,‬ששימשו ליצירת אומנות הסלע‪ .‬הסלעים הללו נמצאים בתצורות גיאולוגיות השייכות לחבורת‬ ‫עבדת מגיל האיאוקן‪ :‬מטרד‪ ,‬נחל יתר וניצנה‪ .‬תפרוסתם של סלעים אלו אינה אחידה והם קיימים בכל‬ ‫מתאר גיאומורפולוגי‪ ,‬מראשי הרמות ועד לערוצי הנחלים‪ .‬באזורים מסוימים הם מופיעים כשכבות‬ ‫ובאזורים אחרים כמקבצי סלעים מבודדים‪ .‬מכיוון שהיווצרות קרומים מדבריים (‪)Desert Varnish‬‬ ‫מבוססת מסלע ואקלים‪ ,‬ניתן לשער כי בכל מקום שבו יתקיימו התנאים המתאימים יווצרו קרומים על‬ ‫גבי הסלעים‪ ,‬ובחלק מהמקרים הם ישמשו מצע ליצירת חרותות הסלע‪.‬‬

‫‪ 1‬המחבר הראשון ערך את הסקר‪ ,‬והמחבר השני את הדיון בנצרות בנגב‪.‬‬

‫ליאור שווימר וסקוט בקינג‬

‫‪101‬‬

‫איור ‪ .1‬תחום הסקר של חרותות הסלע (שרטוט‪ :‬שיר טריקי בהנחיית ליאור שווימר)‪.‬‬

‫קרום מדברי‪' :‬בד היצירה'‬

‫הרוב המכריע של הפנלים שאותרו במהלך עבודתי נמצאים על משטחי גיר שעליהם קרום מדברי‬ ‫כהה‪ .‬הבדלי הגוון בין הסלע הגירני הבהיר לקרום הכהה יצרו פני שטח אידיאליים להעברת מסרים‪.‬‬ ‫שבירה מכוונת של הקרום בטכניקות של חריתה או הקשה‪ ,‬חושפת את הגיר הבהיר ויוצרת חרותת‬ ‫סלע ברורה הנראית למרחוק‪ .‬במהלך הזמן ממשיכים התהליכים הכימיים והביוגנים לפעול על הסלע‬ ‫ללא הפסק‪ ,‬ובמהלכם קרום חדש נוצר ומכסה בהדרגה את הצלקת הבהירה‪ .‬תהליך זה מייצר הבדלי‬ ‫גוונים המאפשרים לקבוע איזו חרותת על גבי הפנל קדומה יותר (‪Anati 1999; Eisenberg-Degen‬‬ ‫‪.)and Rosen 2013‬‬ ‫מכיוון שקרום הסלע מתחדש לאורך זמן עד לכיסוי מלא‪ ,‬נעשו ניסיונות לתארך את זמן התחדשות‬ ‫הקרום בחרותת‪ ,‬ובכך לתארך אותה באמצעים מדעיים אמפיריים‪ .‬במחקר על קרומי סלע ברמת‬ ‫עבדת נמצא כי כיסוי הסלע מורכב ממנגן‪ ,‬ברזל וחרסיות‪ ,‬ותחתיו חזית מיקרוביאלית התוקפת את‬ ‫הסלע ומפרקת אותו (‪ .)Krumbein and Jens 1981‬קיבוע המנגן שבאבק הנישא ברוח בתוך החללים‬ ‫במעטפת הסלע‪ ,‬נעשה על ידי גורמים ביוטיים (‪ )Dorn 2013‬או א־ביוטיים (‪Goldsmith, Stein and‬‬ ‫‪ ,)Enzel 2014‬והוא המרכיב המשמעותי ביצירת הקרום המדברי‪.‬‬

‫‪102‬‬

‫החרותת על השביל‪ :‬מוטיבים נוצריים לאורך דרכי צליינים באומנות הסלע של הנגב‬

‫תולדות המחקר‬ ‫הסקר הראשון של חרותות סלע בהר הנגב נעשה ב־‪ 1953‬על ידי עמנואל ענתי כחלק מסקר‬ ‫ארכיאולוגי של המרחב‪ .‬במהלך הסקר נמצאו בנחל עבדת סלעים אחדים ועליהם ציורים וכתובות‪.‬‬ ‫בהמשך התרחב הסקר ונמצאו קבוצות נוספות של חרותות בנחל ניצנה ובהר כרכום‪ ,‬ועד שנת ‪1956‬‬ ‫מופו ‪ 600‬פנלים (‪ .)Anati 1956:5–13‬בד בבד‪ ,‬סקר נלסון גליק אתרים נוספים בהר הנגב‪ ,‬וציין כי מקבצי‬ ‫החרותות שאותרו על ידו נמצאים על דרכים עתיקות‪ ,‬או לצד אתרי התכנסות ופולחן (‪.)Glueck 1956‬‬ ‫בשנות ה־‪ 60‬וה־‪ 70‬המשיך ענתי את מחקריו וכלל בהם גם מידע שנאסף בסקרים מהערבה ומסיני‪.‬‬ ‫בעקבות סקרים אלו פיתח ענתי כרונולוגיה המבוססת על מוטיבים סגנוניים‪ ,‬המחלקת את החרותות‬ ‫לשבעה שלבי יצירה המקבילים להתפתחות האנושית‪ ,‬כפי שהוגדרה על ידו‪ ,‬מציידים־לקטים לכלכלה‬ ‫מורכבת‪ ,‬והוגדרו הבדלים סגנוניים בין מרחבים גיאוגרפיים (ענתי תשכ"ה)‪ .‬בשנות ה־‪ 80‬עמד ענתי‬ ‫בראש צוות חוקרים להר כרכום וערך סקר שיטתי של חרותות הסלע והאתרים הארכיאולוגיים על ההר‬ ‫ובסביבותיו‪ .‬עבודה זאת כללה מחקר של שתי מפות סקר (‪ )229 ,226‬ופורסמה כספר (‪)Anati 1986‬‬ ‫ובאתר האינטרנט שלו (‪.)www.harkarkom.com‬‬ ‫במהלך הסקרים של ענתי התגלו בהר כרכום ובסביבותיו ‪ 218‬אתרי אומנות סלע הכוללים מעל‬ ‫‪ 1200‬פנלים‪ ,‬שעליהם כ־‪ 40,000‬חרותות אשר מיפוין המדויק לא פורסם‪ .‬בעקבות המחקר בהר‬ ‫כרכום שדרג ענתי את הכרונולוגיה והגדיר עשרה שלבי יצירה‪ ,‬שעל פיהם הוגדרו נתוני הסקר‪ .‬פועל‬ ‫יוצא של תיארוך כל אתר על פי שיטתו של ענתי‪ ,‬היה יצירת מפות תפוצה של חרותות בתקופות שונות‬ ‫(‪.)Anati 1999‬‬ ‫הסקר המקצועי הראשון שעסק באומנות הסלע ברמת החרותת הבודדת‪ ,‬נערך בהר הנגב‬ ‫בשנת ‪ ,2008‬והתמקד בהר מחיה‪ ,‬בקצה הצפוני־המזרחי של רמת מטרד‪ .‬את הסקר ערכה דוידה‬ ‫אייזנברג־דגן ובמהלכו אותרו ‪ 965‬פנלים‪ ,‬ומופו הסופר־פוזיציות של החרותות השונות על כל פנל‪.‬‬ ‫כבסיס להשוואה נסקר גם אתר 'גבעת הכתובות' הסמוך לעזוז‪ .‬בעקבות הסקר פרסמה אייזנברג־דגן‬ ‫כרונולוגיה המבוססת על הופעתם המדורגת של מוטיבים מרכזיים‪ ,‬ובהם דמויות אדם‪ ,‬בעלי חיים‬ ‫וסמלים מופשטים‪ .‬כדי לחבר את הכרונולוגיה היחסית מהר מחיה לתקופות ארכיאולוגיות משמעותיות‬ ‫בהר הנגב‪ ,‬הוסיפה אייזנברג־דגן תיארוכים ידועים של מגוון מוטיבים כגון‪ :‬כתובות והופעת הגמל‬ ‫המבוית (‪.)Eisenberg-Degen and Rosen 2013:240–241‬‬ ‫סקר אומנות הסלע‬ ‫תיעוד אומנות הסלע התשתית למחקר זה – הנעשה על ידי המחבר בשנים ‪ .2020–2012‬נסקר מרחב‬ ‫של כ־‪ 800‬קמ"ר‪ ,‬ואותרו ‪ 1481‬אתרים‪ ,‬כל אתר הוגדר כיחידת שטח בגודל ‪ 25 × 25‬מ'‪ ,‬אשר מכילה‬ ‫אומנות סלע‪ .‬באתרים אלו תועדו ‪ 9905‬פנלים‪ ,‬מהם המכילים רק חרותת בודדת‪ ,‬ואחרים שעליהם‬ ‫מעל למאה חרותות בשכבות פעילות רבות‪ .‬התיעוד התבצע בסריקה רגלית של תא השטח על פי‬ ‫אגני ניקוז מקומיים‪ ,‬ובהתאמה לכוח האדם בכל גיחה‪ .‬התנועה כללה סוקרים בשלוחות‪ ,‬בראש מדרון‪,‬‬ ‫במרכז מדרון ובתחתיתו‪ .‬שיטה דומה הופעלה על ידי סטיב רוזן בסקר החרום הארכיאולוגי של מרחב‬ ‫מכתש רמון (‪ .)Rosen 1987a‬יתרונה הוא התנועה בשטח בהתאמה למבנה הטופוגרפי‪ ,‬היוצרת כיסוי‬ ‫מרבי‪ .‬במהלך הסריקה אותר המסלע המאפיין את אתרי החרותות‪ ,‬כל משטח סלע משני הסוגים‬ ‫הנזכרים לעיל נבדק פרטנית בסריקה בעין‪ .‬כל פנל שעליו נמצאו חרותות תועד בנ"צ (רי"ח) ובמדידת‬

‫ליאור שווימר וסקוט בקינג‬

‫‪103‬‬

‫שיפוע ומפנה וכל חרותת תועדה על פי גודל‪ ,‬כיוון וגוון בעזרת לוח מנסל (‪Munsell Soil Color Charts‬‬

‫‪ .)1994‬לאחר המדידות צולמו הפנלים מכמה זוויות ותאורה בעזרת מצלמת ‪ ,Canon D-70‬ונכתב‬ ‫תיעוד מילולי שלהם‪ .‬בהמשך הוזנו הנתונים למערכת בסיס מידע המבוססת על תוכנת ‪Microsoft‬‬ ‫‪ .Access‬יחידת הבסיס במאגר המידע היא החרותת הבודדת‪ ,‬אשר נמצאת בתוך שכבת פעילות על‬ ‫גבי פנל באתר‪.‬‬

‫התפרוסת המרחבית‬ ‫בחירת תא שטח‪ ,‬תיעוד חרותות הסלע הנמצאות בו ובדיקת מגוון מוטיבים של אומנות סלע ביחס‬ ‫להקשרים גיאוגרפיים וארכיאולוגיים‪ ,‬הם חלק מהליך מחקרי מקובל; לדוגמה‪ ,‬מחקרם של ריצ'רד‬ ‫ברדלי ועמיתיו על חרותות הסלע בגליסיה‪ ,‬ספרד (‪ .)Bradley, Boado and Valcarce 1994‬ברדלי בדק‬ ‫מכלולי חרותות פרהיסטוריות ביחס לשכבות מידע טופוגרפיות וארכיאולוגיות‪ ,‬וניתוח תפוצתם הצביע‬ ‫על קשר הדוק לצירי תנועה עונתיים של ציידים שעקבו אחר מסלולי נדידת עדרים של האייל האדום‬ ‫במרחב הסקר‪ .‬ניתוח מרחבי יעיל גם לבדיקת מוטיבים אפיגרפיים‪ ,‬לדוגמה בפרויקט ‪ WHPS‬שערך‬ ‫גלן קורבט (‪ )Corbett 2012‬בדרום־מזרח ירדן‪ .‬מופו חרותות הסלע בוואדי חפיר‪ ,‬ונבדקה תפוצתן‬ ‫של כתובות צפון־ערביות קדומות הכוללות שמות משפחה‪ .‬בעקבות מיפוי מרכיב הזהות בכתובות‬ ‫התאפשר מעקב אחר תנועת שבטים ובתי אב במרחב הסקר‪ .‬מודלים מרחביים מתייחסים לאתר‬ ‫אומנות סלע כנקודה קבועה במרחב דינמי‪ ,‬שבו נעים בני אדם‪ .‬חיבור נקודות אלו מאפשר הבנה‬ ‫של אופי הפעילות המרחבי‪ ,‬וכך ניתן להסיק על אודות התרבות היוצרת‪ .‬מכיוון שחרותות הסלע של‬ ‫הר הנגב נחקקו על סלעים במגוון תקופות (‪ ,)Anati 2015‬האפשרות לתארך אותן ולהציע תפרוסת‬ ‫מרחבית משמעותית‪ ,‬נגזרת מאפיון נכון של כל מוטיב‪.‬‬ ‫מוטיבים באומנות הסלע של הנגב‬ ‫בהתבסס על נתוני הסקר ועבודות קודמות‪ ,‬ניתן לאפיין את מכלול אומנות הסלע הנגבי בעזרת מוטיבים‬ ‫החוזרים על עצמם בתדירות גבוהה ובתפרוסת רחבה‪ .‬המכלול הנגבי מאופיין בחרותות של יעלים‬ ‫במגוון סגנונות (שווימר תשע"ה)‪ ,‬דמויות אדם סכמטיות (‪,)Eisenberg-Degen and Rosen 2013‬‬ ‫סמלים גיאומטריים ודגמים מופשטים (‪ ,)Eisenberg-Degen 2015‬כפות רגליים‪ ,‬גמלים‪ ,‬לוחמים‬ ‫רכובים סצנות ציד וכתובות‪ ,‬בעיקר פרוטו־ערביות (‪ )Halun 1990‬או ערביות (‪ .)Sharon 1990‬ניתן גם‬ ‫למצוא חרותות חריגות המתאפיינות במספר מועט של מוטיבים; ואף מקרים מתועדים בסקר ובספרות‬ ‫שבהם מופיע מוטיב מסוים פעמים אחדות או אפילו פעם אחת בלבד‪ ,‬כמו חרותת ההיפופוטם מהר‬ ‫נפחה (שווימר תשע"ה‪.)117:‬‬ ‫מחקרנו עוקב אחר מקרים שבהם מופיע מוטיב מסוים במספר קטן של אתרים‪ ,‬אך בתפרוסת‬ ‫גיאוגרפית רחבה‪ ,‬כזו המאפשרת ניתוח של מיקום האתרים ביחס למרחב הטופוגרפי והארכיאולוגי‪.‬‬ ‫דוגמה למוטיב כזה הן דמויות לוחמי ראש הסהר ששויכו לתקופת הברונזה הביניימית‪ .‬דמויות אלו‬ ‫נחקקו בטכניקת הקשה צפופה ומדויקת וניתן לזהותם בעזרת מאפיינים הכוללים כובע דמוי סהר‬ ‫עטור בציצית ארוכה‪ ,‬גוף דמוי שעון חול מכוסה בכותונת עד לגובה הברכיים ופגיון בעל גולת ניצב‬ ‫דמוית סהר‪ .‬לכל הדמויות שאותרו היה כיסוי מלא של קרום מדברי‪ ,‬שהצטבר על החרותות והן נמצאו‬ ‫בתחתית הסופר־פוזיציה ומעליהן חרותות מאוחרות יותר‪.‬‬

‫‪104‬‬

‫החרותת על השביל‪ :‬מוטיבים נוצריים לאורך דרכי צליינים באומנות הסלע של הנגב‬

‫הדמויות תוארכו לסוף האלף השלישי לפסה"נ על בסיס סופר־פוזיציה ומאפיינים סגנוניים‪ .‬ניתוח‬ ‫התפוצה הצביע על קשר הדוק ליישובי תקופת הברונזה הביניימית ולנתיבי הפצת הנחושת בין המכרות‬ ‫בירדן לשווקים במצרים (‪ .)Schwimer and Yekutieli, in press‬במקרים נוספים ניתן לבדוק אם קיימת‬ ‫קבוצת מוטיבים המציינת חדירה תרבותית‪ ,‬ודוגמה טובה לכך היא הנצרות שחודרת לנגב בתקופה‬ ‫הביזנטית‪ ,‬לקראת סוף המאה הד' לסה"נ ‪ ,‬ונעלמת בתקופה האסלאמית הקדומה‪ ,‬בשלהי המאה הח'‬ ‫לסה"נ‪.‬‬

‫הנצרות בנגב‬ ‫בתקופת הביזנטית עברו תושבי הנגב תהליך הדרגתי של התנצרות‪ ,‬בדומה לעמים נוספים תחת‬ ‫שלטון האימפריה הרומית המזרחית שאימצה את הדת הנוצרית כחלק ממנגנון משולב של דת ומדינה‪.‬‬ ‫התופעה מודגשת בהקמתן של ארבע כנסיות ברחובות‪ ,‬שלוש בניצנה‪ ,‬שלוש בשבטה‪ ,‬שלוש בחורבת‬ ‫סעדון‪ ,‬שתיים בעבדת‪ ,‬שתיים בממשית (‪ )Rubin 1997‬וכנסיות נוספות ואולי אף קתדרלה בחלוצה‬ ‫(‪ .)Negev 1989‬תהליך ההתנצרות הביא עמו פקידות נוצרית‪ ,‬עולי רגל ונזירים (מאירסון תשמ"ח)‪,‬‬ ‫כפי שמעידים שרידי מנזר במצפה שבטה‪ ,‬מערות התבודדות בעין עבדת ושלל עדויות כתובות‪ ,‬בראש‬ ‫ובראשונה הפפירוסים של ניצנה (‪ .)Kraemer 1958‬החדירה המסיבית של הנצרות למרחב הר הנגב‬ ‫כללה שינוי בהרכב האוכלוסייה‪ ,‬הזמנית והקבועה כאחד‪ .‬הצצה מעניינת אל עולמו הפנימי של עולה‬ ‫רגל שכזה מגיעה מגרפיטי ממערת מגורים שנחפרה בעבדת בשנים האחרונות (‪.)Bucking 2017‬‬ ‫על קירות המערה צוירו בצבע אדום צלבים‪ ,‬דמותו של תאודור הקדוש וכן אייל‪ ,‬בית שלו גג קש‬ ‫ומרכבת חציר‪ ,‬כולם בסגנון המאפיין את אומנות הסלע בצפון איטליה במאות הראשונות לספירה‬ ‫(‪ .)Bucking and Erickson-Gini 2020‬תנועה של עולי רגל ונזירים בהר הנגב מתועדת כבר במאה הד'‬ ‫לסה"נ‪ ,‬בסיפורו של נילוס ובנו אשר מותקפים בסיני על ידי בדואים מקומיים‪ .‬מסעו של נילוס לחלוצה‬ ‫כדי לשחרר את בנו בעקבות אירוע זה מאפיין מציאות של מרחב פרוע וחסר חוק‪ ,‬אשר פזורות בו‬ ‫קהילות נוצריות קטנות (‪ .)Mayerson 1963‬לעומת זאת‪ ,‬סיפורי עולי רגל‪ ,‬מאה שנה מאוחר יותר‪ ,‬בזמן‬ ‫התבססותה של הנצרות ופריחת יישובי הנגב‪ ,‬מצביעים על מרחבים מוגנים על ידי יחידות צבא ודרכים‬ ‫שבהן ניתן לנוע בביטחון יחסי בין היישובים ולכיוון סיני (‪.)Mayerson 1963‬‬ ‫הפריחה ההתיישבותית והדתית הביאה גם לחדירה של רעיונות נוצריים מהמרחב הביזנטי אל הנגב‪,‬‬ ‫וכך הפכו תאודור הקדוש‪ ,‬ג'ורגיוס הקדוש‪ ,‬סרגיוס ובכחוס לקדושים ופטרוני כנסיות בנגב‪ .‬בחפירותיו‬ ‫בעבדת גילה אברהם נגב במפנה המערבי של היישוב קיר מפריד בין מערה ‪ 14‬למערה ‪ ,15‬ועליו ציור‬ ‫שבו ניתן לראות את תאודור הקדוש ותחתיו את ג'ורגיוס הקדוש (סנט ג'ורג) נלחם בנחש (ר' איור ‪;2‬‬ ‫‪ .)Negev 1997:164‬מערה ‪ 15‬שימשה בתקופה מסוימת חלק ממנזר עירוני‪ ,‬ולהערכתנו ניתן לראות‬ ‫בציורים גרפיטי ולא אומנות ממוסדת‪ .‬למרבה הצער הציורים דהו לאחר שנחשפו לשמש ונותר בעיקר‬ ‫התצלום שנעשה סמוך לזמן החפירה‪.‬‬ ‫כיוון שהפעילות הנוצרית הענפה הזאת תחומה בזמן‪ ,‬מתאפשר לעקוב אחר חדירה תרבותית‬ ‫מוגדרת אל תוך הנגב ואחד השלכותיה‪ .‬עד כה התרכז מחקר האומנות בעיקר בתחום האפיגרפי‪ ,‬מרכז‬ ‫הכובד נטה לכיוון אומנות ממוסדת או בלתי ממוסדת ביישובים הביזנטיים ובשטחים הצמודים להם‪.‬‬ ‫סקר אומנות הסלע מאפשר לראשונה לבדוק אם והיכן חדירה תרבותית שכזאת ניכרת במרחבים‬ ‫המדבריים הפתוחים בין הישובים ‪.‬‬

‫ליאור שווימר וסקוט בקינג‬

‫‪105‬‬

‫איור ‪ .2‬עבדת‪ .‬קיר הכניסה למערה ‪' – 15‬מערת הקדושים' (צילום‪ :‬אברהם נגב)‪.‬‬

‫מוטיבים נוצריים באומנות הסלע בנגב‬ ‫בבואנו לקבוע מה ייכנס אל קטגוריית המוטיבים הנוצריים הסתמכנו בעיקר על מקבילות לגרפיטי‬ ‫מעבדת‪ ,‬הנמצאת בגבולו המזרחי של שטח הסקר‪ .‬סמל הצלב המזוהה עם הנצרות הוא הבחירה‬ ‫המתבקשת‪ ,‬אך כיוון שצורת הצלב מופיעה גם כ'וואסם' (סמל שבטי) בתרבות הבדואית בת זמננו‬ ‫(‪ )Eisenberg-Degen, Nash and Schmidt 2016‬וכאות ת' בשפות ערביות קדומות (‪Macdonald‬‬ ‫‪ ,)2000‬כללנו בקטגוריה זו רק צלבים המזוהים בברור כנוצריים‪ ,‬על פי צורתם או ההקשר שבו הם‬ ‫מופיעים‪ .‬כתובות מזהות ביוונית‪ ,‬נמצאו רק באתרים הסמוכים לעבדת (משל וצפריר תשל"ז)‪ ,‬או מחוץ‬

‫‪106‬‬

‫החרותת על השביל‪ :‬מוטיבים נוצריים לאורך דרכי צליינים באומנות הסלע של הנגב‬

‫למרחב הסקר‪ ,‬סמוך ליישובים ביזנטיים אחרים‪ ,‬ולכן השפעתן על התפרוסת המרחבית מועטה‪ .‬את‬ ‫המוטיבים המרכיבים את מכלול אומנות הסלע הנוצרית בחרנו להציג בעזרת שלוש דוגמות ממרחב‬ ‫הסקר‪.‬‬ ‫‪ .1‬מוטיב האדם‪ ,‬הצלב והנחש‪ .‬מוטיבים רבים של נחשים מופיעים באומנות הסלע של הנגב‪ ,‬וחלקם‬ ‫בהקשר ישיר לבני אדם‪ .‬זה לכשעצמו איננו מאפשר זיהוי נוצרי‪ ,‬אך בדוגמה אחת שנמצאה במסלעה‬ ‫מס' ‪ 16‬בסקר הר מחיה (‪ ,)Eisenberg-Degen 2012:64‬יצר החורת קשר ישיר בין אדם‪ ,‬צלב ונחש‬ ‫המאפשר השוואה עם המופע של גיאורגיוס הקדוש ומלחמתו בנחש‪/‬דרקון בגרפיטי ממערת הקדושים‬ ‫בעבדת‪ .‬במסלעה כמה פנלים‪ ,‬שעל אחד מהם‪ ,‬במפנה מערבי‪ ,‬חרותת בגוון חום (;‪Munsell YR 7.5‬‬ ‫‪ )4/4‬של דמות אדם נושא צלב אשר נלחם בנחש אדיר ממדים‪ .‬הדמות חמושה בחרב ומגן אך נלחמת‬ ‫באמצעות הצלב‪ ,‬ונראה כי הנחש איננו מקומי אלא יצור מיתי; אורכו הוא פי שלושה מדמות האדם‪.‬‬ ‫נחשים באורך שכזה אינם ידועים במרחב הזואולוגי של ארץ־ישראל‪ ,‬והדגש הוא על תמונה סימבולית‬ ‫(איור ‪.)3‬‬ ‫‪ .2‬מוטיב הצלב‪ .‬הצלב הוא הסמל הנוצרי הנפוץ ביותר שנמצא בסקר‪ .‬סוגי צלבים אחדים תועדו‪ ,‬וניתן‬ ‫לזהותם בהקשר נוצרי גם אם אינם מופיעים יחד או כחלק ממוטיבים נוצריים נוספים‪ .‬הסוג העיקרי‬ ‫הוא בעל זרועות באורך ורוחב שווים יחסית (צלב יווני)‪ ,‬ובקצה כל זרוע משולש הפוך‪ ,‬עיגול‪ ,‬או קצוות‬ ‫מפוצלים‪ .‬צלבים דומים שאורכם גדול מרוחבם (צלב לטיני)‪ ,‬תועדו גם הם בסקר‪ .‬הקבלה קרובה לצלב‬ ‫ניתן למצוא בגרפיטי של 'מערת הקדושים' מעל לדמותו של גיאורגיוס הקדוש‪ .‬דוגמה טובה לצלב כזה‬ ‫נמצאה בסקר על גבי פנל ‪ RM45-21‬ברמת מטרד (אתר ‪ ,45‬פנל ‪ .)21‬בפנל נראה צלב בעל זרועות‬ ‫שוות יחסית באורכן (‪ 16‬ס"מ אורך; ‪ 15‬ס"מ רוחב)‪ ,‬ובקצות הזרועות משולשים הפוכים (איור ‪ .)4‬הצלב‬ ‫נחקק בהקשה רדודה וחריצה של שכבת הקרום המדברי‪ .‬הפנל ממוקם בתחתית שלוחה מעל ערוץ‬ ‫שטוח המטפס מנחל עבדת לרמת מטרד‪ ,‬ומשמש נתיב מעבר בין אגני נחלים גדולים‪ .‬סמוכים לאתר‬ ‫שטחים של חקלאות ביזנטית אינטנסיבית‪ ,‬בהם סכרים‪ ,‬תעלות מים וגדרות‪ .‬על השלוחה ממול נמצא‬

‫איור ‪ .3‬הר מחיה‪ .‬מוטיב האדם והנחש (צילום‪ :‬ליאור שווימר)‪.‬‬

‫ליאור שווימר וסקוט בקינג‬

‫‪107‬‬

‫איור ‪ .4‬רמת מטרד‪ .‬צלב יווני (צילום‪ :‬ליאור שווימר)‪.‬‬

‫מבנה בנוי אבני גזית שתוארך על פי החרסים לתקופה הביזנטית (לנדר תש"ן‪ :‬אתר ‪ .)11‬על שלושה‬ ‫פנלים נוספים באתר צלבים ממגוון סוגים‪ ,‬עדות להתמשכות תנועת צליינים במרחב‪.‬‬ ‫‪ .3‬מוטיב ישוע והצלב‪ .‬מוטיב של אדם סוחב צלב התגלה רק בארבעה פנלים במהלך הסקר‪ .‬אולם‪,‬‬ ‫מופע של המוטיב כחלק מסצנה גדולה עם מרכיבים מזהים נוספים נמצא רק באחד מהם‪ ,‬כלומר‪ ,‬זהו‬ ‫פנל יחידני‪ .‬מפאת חשיבותו של הפנל וריבוי החרותות מתקופות שונות נתאר אותו ביתר פירוט‪.‬‬ ‫הפנל (‪ 75 × 50 ;NL199-1‬ס"מ; שיפוע‪ 40 :‬מעלות; מפנה דרומי) ממוקם על שלוחה צרה מעל ערוץ‬ ‫צדדי של נחל לענה‪ ,‬המחבר בין שוליה המערביים של רמת מטרד למרחב באר חפיר ונחל ניצנה‪.‬‬ ‫בהסתמך על גוון והסופר־פוזיציה יש לפחות ארבע תקופות יצירה על הפנל‪ ,‬מלמעלה למטה (איור ‪.)5‬‬ ‫השכבה הראשונה והמאוחרת (אפור בהיר בתעתיק) מאחדת כמה שלבי פעילות חדשים יחסית‬ ‫על גבי הפנל‪ .‬עיקר הממצא מכיל וואסמים ונגיעות משניות על חרותות עתיקות‪ ,‬כעין הבלטה או‬ ‫חידוש שלהן‪ .‬הנגיעות בהירות מאוד(‪ )Munsell YR 7.5;7/8 and 7/6‬ושייכות לשלב היצירה האחרון של‬ ‫חרותות הנגב‪ ,‬המתאפיין בפנלים מורכבים ועתיקים שמשכו את תשומת לב הרועים בני זמננו שהוסיפו‪,‬‬ ‫חיזקו‪ ,‬מחקו ושרבטו על שכבות קדומות‪ .‬השכבה השנייה (אפור כהה בתעתיק) מורכבת גם היא‬ ‫מנגיעות משניות‪ ,‬צורות גיאומטריות ויעל שלא הושלם‪ .‬גוון החרותות כהה יותר (‪.)Munsell YR 7.5; 6/4‬‬ ‫השכבה השלישית (ירוק כהה בתעתיק) מורכבת מאוד ומכילה מספר דמויות אדם‪ ,‬בעלי חיים‬ ‫ומרכבה‪ .‬המוטיבים בשכבה זאת ממוספרים כדי להקל על התיאור‪ ,‬והם משקפים תיאור נדיר של‬ ‫מכלול נוצרי‪ .‬דמות מס' ‪ 9‬בחלקו הימני העליון של הפנל היא דמות מפתח להבנת הסצנה‪ .‬הדמות‬

‫ליאור שווימר וסקוט בקינג‬

‫‪109‬‬

‫חרותה בפרופיל ופונה לצד השמאלי (המערבי) של הפנל; היא סוחבת על כתפה צלב גדול ועל ראשה‬ ‫כמה זיזים או קוצים שנעשו בכוונה ובהקפדה (איור ‪ .)6‬על הדמות וסביבה כמה נגיעות וניסיונות הבלטה‬ ‫מאוחרים יותר‪ ,‬שאחת מהן מכסה חלקית מוטיב דמוי כוכב‪ .‬בצד שמאל של הפנל צורה עקלתונית‬ ‫שניתן לפרשה כנחש או כנתיב (מס' ‪ ,)6‬המגיע לדמות לוחם (מס' ‪ )3‬שנושא על מותניו חרב ומחזיק‬ ‫בידו גביע המופנה לכיוון הדמות נושאת הצלב (מס' ‪.)9‬‬ ‫מתחת לדמות הלוחם צורה לא מזוהה‪ ,‬ותחתיה מרכבה רתומה לשני בעלי חיים (מס' ‪ )11‬ועליה‬ ‫עומדת דמות אדם (מס' ‪ .)10‬ידיה של הדמות קצרות ונמשכות לצורה מורכבת דמוית כנפיים שחלקן‬ ‫נחרת על קרני יעל משכבה קדומה יותר‪ .‬בחזית המרכבה צלב נוסף (מס' ‪ .)12‬המחצית התחתונה של‬ ‫הפנל טיפוסית יותר לאומנות הסלע הנגבית ובה יעלים (מס' ‪ ,)14 ,13‬טורף כלבי (מס' ‪ )15‬וצייד חמוש‬ ‫בחרב ובקשת (מס' ‪ .)16‬גרסות רבות של סצנה זאת מאפיינות את חרותות הסלע משלבים קדומים‪,‬‬ ‫וניתנו לה פרשנויות הנשענות על הקבלות לממצאים בלבנט ומעבר לו (‪Avner, Kolska-Horwitz and‬‬ ‫‪.)Horowitz 2016‬‬ ‫שלוש הדמויות (מס' ‪ )10 ,9 ,3‬הבולטות בחלקו העליון של הפנל נדירות מאוד‪ ,‬וריכוזן באותה סצנה‬ ‫מקושרת לדמות נושאת צלב ובעלת כתר קוצים‪ ,‬כנראה אינה מקרית‪ .‬נושא הצלב‪ ,‬מחזיק הגביע‬ ‫והדמות על המרכבה הם לדעתנו מוטיבים נוצריים מובהקים בגרסת אומנות הסלע‪ .‬נושא הצלב הוא‬

‫איור ‪ .6‬נחל לענה‪ ,‬אתר ‪ 199‬פנל ‪ .1‬תקריב של הדמות נושאת הצלב (צילום‪ :‬ליאור שווימר)‪.‬‬

‫‪110‬‬

‫החרותת על השביל‪ :‬מוטיבים נוצריים לאורך דרכי צליינים באומנות הסלע של הנגב‬

‫ישוע‪ ,‬הדמות בעלת הגביע יכולה להיות החייל הרומי‪ ,‬שר המאה (מתי כז‪ )54:‬והדמות על המרכבה‬ ‫יכולה להיות אליהו (מתי כז‪ ;)47:‬שניהם מוזכרים באירוע הצליבה‪.‬‬ ‫השכבה הרביעית והקדומה ביותר (שחור בתעתיק) נמצאת במרכז הפנל ומוקפת בחרותות‬ ‫מהשכבה השלישית‪ .‬בשכבה זו יען קטן (מס' ‪ ,)19‬סצנה יפה של שני יעלים גדולים חרותים על פי‬ ‫קווי מתאר (מס' ‪ ,)22 ,21‬מתחתם בהתאמה דמות אדם חמושה בקשת (מס' ‪ )24‬מול יעל קטן (מס'‬ ‫‪ )23‬ומתחתם יעל נוסף (מס' ‪ )26‬ולצידו עקרב (מס' ‪ .)25‬לדעתנו ניתן לתארך את שכבה ‪ 3‬לתקופה‬ ‫הביזנטית‪ ,‬ומכאן ששכבות ‪ 2–1‬מאוחרות לה ושכבה ‪ 4‬קדומה יותר‪.‬‬

‫תפרוסת המוטיבים הנוצריים במרחב‬ ‫לאחר הגדרת קבוצת המוטיבים הנוצרית ניתן למנות ‪ 24‬אתרים שבהם יש זיהוי ודאי של מוטיבים‬ ‫מקבוצה זו – סך הכול ‪ 1.6%‬מתוך ‪ 1481‬האתרים שנסקרו‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬התפרוסת המרחבית של‬ ‫אתרים אלה משתרעת מעבדת עד גבול מצרים‪ ,‬ולכן הם יעילים לצורך בירור התפרוסת של מוטיב‬ ‫נדיר בתוך המכלול הנגבי‪.‬‬ ‫בבדיקה זו מתברר כי סביב עבדת‪ ,‬יש ריכוז אתרים שבהם מוטיבים נוצריים הכולל ‪ 33%‬מהממצא‬ ‫הנוצרי‪ .‬הנתון הזה מתבקש והגיוני לאור הפריחה הנוצרית ביישוב בתקופה הביזנטית‪ .‬ריכוז נוסף‬ ‫מצומצם יותר של ‪ 20%‬מהאתרים‪ ,‬נמצא בנחל לענה והיתר פזורים במרחב‪ .‬אם נמתח קו דמיוני בין‬ ‫עבדת ועין אל־קודראת‪ ,‬נראה כי ‪ 46%‬מהאתרים נמצאים סמוך מאוד לקו זה‪ .‬אם נחדד את התמונה‬ ‫ונבחר בדרך העתיקה המופיעה במפת ניוקומב (‪ )Newcombe 1914‬המחברת בין עבדת לעין אל־‬ ‫קודראת ועין קדיס בגבול הנגב וסיני‪ ,‬נראה כי ‪ 58%‬מהאתרים סמוכים לדרך זו‪ .‬הבחירה במפת ניוקומב‬ ‫איננה מקרית; זוהי המפה המדויקת הראשונה של אזור הנגב והיא נוצרה על ידי מודיעין הצבא הבריטי‬ ‫במשך ארבע שנים של סקרים‪ ,‬מדידות ואיסוף מידע מבדואים מקומיים‪ ,‬לצורך מידע על צירי מעבר‬ ‫נוחים ומקורות מים (‪ .)Zohar 2019‬ניתן לשער כי היגיון גיאוגרפי קבוע יחסית מנחה את נתיבי הדרכים‬ ‫העתיקות במרחב (משל תשמ"א)‪ ,‬ולכן מפה זו שנוצרה בטרם החל הפיתוח בן ימינו של הנגב‪ ,‬יכולה‬ ‫לעזור בשיקוף המציאות ההיסטורית של דרכים אלו‪ .‬בחלק מהמקומות יש כמה נתיבים עתיקים‬ ‫מקבילים‪ ,‬היוצרים למעשה 'אלומת שבילים' (משל תשמ"א)‪ .‬התייחסות כזו לדרכים רק מגדילה את‬ ‫ריכוזיות האתרים לאורכן‪ .‬גם בחינת האתרים שאינם סמוכים לנתיבי עבדת–עין אל־קודראת מצביעה‬ ‫על קשר לדרכים‪ ,‬בין אם דרך פטרה–עבדת או לאורך נחל ניצנה (איור ‪.)7‬‬ ‫דיון‬ ‫על רקע המכלולים הנגביים באומנות הסלע של הנגב‪ ,‬בולטים מוטיבים ייחודיים המצביעים‪ ,‬לדעתנו‪,‬‬ ‫על כניסה של אוכלוסיות חדשות בזמן נתון‪ ,‬שבדרך כלל ילוו גם בשינויים בתרבות חומרית בחלק‬ ‫מהאתרים הארכיאולוגיים‪ .‬בדיקת התפרוסת המרחבית של אתרי אומנות הסלע שבהם מופיעים‬ ‫מוטיבים אלו‪ ,‬יכולה לרמז על הכיוון שבו נעים בני התרבות החדשה והסיבה לתנועתם במרחב‪ .‬מוטיבים‬ ‫חריגים תמיד יתווספו למכלולים הנגביים ולא יחליפו אותם‪ ,‬ולעיתים נוכל לראות תפוצה תרבותית‬ ‫מקומית של אימוץ סגנון מעורב בין הנגבי לחיצוני‪ .‬כמה סיבות הופכות את קבוצת המוטיבים הנוצריים‬ ‫לדוגמה טובה לכניסת מוטיבים חדשים לאומנות הסלע של הנגב‪.‬‬ ‫א‪ .‬בתקופה הביזנטית מתרחש בהר הנגב שינוי תרבותי ודתי משמעותי של כניסת אוכלוסיות מחוץ למרחב‪.‬‬

‫ליאור שווימר וסקוט בקינג‬

‫‪111‬‬

‫איור ‪ .7‬מפת אתרי החרותות הנוצריים (ליאור שווימר)‪.‬‬

‫ב‪ .‬התקופה שבה פועלת הנצרות במרחב מוגדרת בדיוק רב – המאות הד'–הח' לסה"נ‪ .‬ככל שתקופת‬ ‫הפעילות החיצונית במרחב מוגדרת ומצומצמת‪ ,‬קל יותר לעקוב אחריה ולהבין את סיבותיה‪.‬‬ ‫ג‪ .‬התפרוסת המרחבית של המוטיבים הנוצריים רחבה‪ ,‬אך עם זאת מוגבלת לתוואי ולמרחב גיאוגרפיים‪.‬‬ ‫ד‪ .‬ניתן להשוות את הממצא למקבילות מקומיות בעבדת ובסביבתה‪.‬‬

‫על רקע השרידים המרשימים ותפרוסתם הנרחבת של אתרים ארכיאולוגיים מן התקופה הביזנטית בהר‬ ‫הנגב (‪ )Haiman 1995; Rosen 1987b‬ציפינו לראות השפעה רבה על אומנות הסלע בהר הנגב‪ ,‬אך לא‬ ‫כך היה‪ .‬מספר האתרים המועט יחסית שבהם הופיעו מוטיבים נוצריים בשטחים הפתוחים בהשוואה‬ ‫לעושר הממצא הנוצרי ביישובים‪ ,‬מרמז לדעתנו על ריכוז הפולחן הנוצרי סביב היישובים הגדולים‬ ‫והפריפריה הסמוכה להם‪ .‬הופעתם של אתרי אומנות סלע שבהם מוטיבים נוצריים משמעותיים‬ ‫בשטחים הפתוחים עומדת בזיקה ישירה אל אלומת השבילים המובילה מעבדת לכיוון עין קדיס ועין‬ ‫אל־קודראת‪ ,‬ומרמזת על תנועה של נוצרים בדרך זו‪ .‬להבנתנו‪ ,‬דרך זו‪ ,‬העוברת בתוואי נוח שבו נמצאים‬ ‫מקורות המים‪ ,‬שימשה בתקופות רבות נתיב מרכזי בציר מזרח–מערב‪ ,‬ובתקופה הביזנטית הייתה חלק‬ ‫מדרך עולי הרגל הנוצריים אשר יעדה הסופי היה מנזר סנטה קטרינה בסיני‪.‬‬ ‫דרכי עולי הרגל למנזר סנטה קטרינה תוארו בהרחבה בספרות; מאירסון (תשמ"ח) מתאר את חשיבות‬ ‫העלייה לרגל לכלכלת יישובי הנגב ואת המערכת המספקת להם מזון והגנה‪ .‬פאו פיגראס(‪Figueras‬‬

‫‪112‬‬

‫החרותת על השביל‪ :‬מוטיבים נוצריים לאורך דרכי צליינים באומנות הסלע של הנגב‬

‫‪ )1995‬מתאר את שלושת הנתיבים של עולי הרגל מירושלים לסנטה קטרינה‪ :‬הנתיב המזרחי חצה‬ ‫לעבר הירדן והדרים על הדרך הרומית (ויה נובה טרייאנה ‪ )Via Nova – Traiana‬לאיילה (‪ ,)Aela‬ומשם‬ ‫דרך וואדי חג'אג' לכיוון ההר הגבוה‪ .‬הנתיב המערבי המתואר במסעה של אגריה (‪ )Egeria‬משנת ‪,381‬‬ ‫עבר על חוף מערב סיני עד לסואץ ומשם הדרים להר הגבוה של סיני‪ .‬הנתיב המרכזי שעבר בהר הנגב‪,‬‬ ‫מתואר במסע של צליינים מפיאצ'נצה (‪ )Piacenza‬משנת ‪ .570‬הוא נמשך כתשעה ימים מחלוצה‬ ‫למנזר סנטה קטרינה‪ ,‬אך רק התחנה הראשונה מוזכרת כבית הארחה של גיאורגיוס הקדוש – מיקומה‬ ‫המשוער במצפה שבטה (‪.)Figueras 2007‬‬ ‫מתיאורי עולי הרגל ניתן להבין כי במאה הו' לסה"נ מצב הביטחון השתפר‪ ,‬הדרכים למנזר סנטה‬ ‫קטרינה התמסדו ונשמרו על ידי חיילים‪ ,‬ועולי הרגל הובלו על ידי מורי דרך‪ .‬כחלק מהמסע הם עברו‬ ‫במקומות שזוהו על פי הסיפור המקראי‪ ,‬או שהיו לציון נזירים שמתו במסעות קודמים (מאירסון‬ ‫תשמ"ח)‪ .‬נוסף על כך‪ ,‬יש עדויות על התפתחות נזירות עירונית ביישובי הנגב שהייתה מוקד משיכה‬ ‫לצליינים‪ ,‬ואלו הגיעו לעבדת וייתכן שנשארו בה לתקופות ממושכות לפני שהמשיכו לסיני או לירושלים‬ ‫(‪.)Bucking and Erickson-Gini 2020‬‬ ‫תיאור נוסף של דרך החוצה את המרחב מופיע במפת פויטינגר מן המאה הד' לסה"נ‪ ,‬אשר מתארת‬ ‫שתי דרכים מירושלים לסנטה קטרינה המתחברות באיילה אשר בראש מפרץ אילת‪ .‬הדרך המערבית‬ ‫עוברת דרך עבדת (‪ )Oboda‬וממנה ללייסה (‪ ,)Lysa‬ומשם מהלך שלושה ימים נוספים לאיילה‪ .‬מאירסון‬ ‫טוען כי הנתיב המתואר בין שתי הנקודות מחבר‪ ,‬למעשה‪ ,‬את עבדת אל דרך עזה (דרב אל־ע'זה)‬ ‫העוברת היום בסיני המצרית‪ ,‬ולא אל דרך עבדת–פטרה (‪.)Mayerson 1982‬‬ ‫לסיכום‪ ,‬אומנות הסלע משקפת את המציאות שבה התקיימה דרך עולי רגל נוצריים שחיברה את‬ ‫עבדת עם אזור קסיימה בסיני‪ ,‬שם היא חברה לדרך שהגיעה מניצנה והמשיכה לכיוון סנטה קטרינה‬ ‫בכמה תוואים אפשריים‪ .‬נתיב אחד עבר דרך ראש מפרץ אילת ונתיב קצר יותר – דרך ג'בל א־תיה;‬ ‫ייתכן שזו הדרך המוזכרת במפת פויטינגר בין עבדת ללייסה‪ ,‬וייתכן שמדובר על נתיב מאוחר יותר‪,‬‬ ‫שאינו מופיע במקורות‪.‬‬

‫הפניות‬ ‫זילברמן ע'‪ ,‬אידלמן ע'‪ ,‬אבני י' וגינת ח' תשע"א‪ .‬הגיאולוגיה והתפתחות הנוף בנגב‪ .‬ירושלים‪.‬‬ ‫לנדר י' תש"ן‪ .‬מפת הר נפחה (‪ )196‬והסקר הארכיאולוגי של ישראל‪ .‬ירושלים‪.‬‬ ‫מאירסון פ' תשמ"ח‪ .‬פלסטינה השלישית – צליינים ועיור‪ .‬קתדרה ‪.40–19:45‬‬ ‫משל ז' תשמ"א‪ .‬תולדות ד'רב אל ע'זה הדרך הקדומה לאילת ולדרום סיני‪ .‬ארץ ישראל טו‪.371–358:‬‬ ‫משל ז' וצפריר י' תשל"ז‪ .‬סקר ארכיאולוגי בעין עבדת‪ .‬מדרשת שדה בוקר‪.‬‬ ‫ענתי ע' תשכ"ה‪ .‬ציורי סלע בארץ ישראל‪ .‬בתוך ה"ג בנדי‪ ,‬עורך‪ .‬אמנות העולם‪ :‬תקופת האבן‪ .‬תל אביב‪ .‬עמ'‬ ‫‪.142–123‬‬ ‫פינקלשטיין י' ופרבולוצקי א' תשמ"ט‪ .‬התנחלות והתנוודות במדבריות הדרום בתקופות קדומות‪ .‬קתדרה ‪.36–3:52‬‬ ‫שוימר ל' תשע"ה‪ .‬בעלי חיים בחרותות הסלע של הר הנגב‪ .‬קדמוניות ‪.18–11:150‬‬

113

‫ליאור שווימר וסקוט בקינג‬

Anati E. 1956. Rock Engravings in the Jebel Ideid. PEQ 83/1-2:5–13. Anati E. 1986. Har Karkom: the Mountain of God. Milan. Anati E. 1999. The Rock Art of the Negev Desert. NEA 62/1:22–34. Anati E. 2015. The Rock Art of the Negev and Sinai. Capo di Ponte, Italy. Avner U., Horwitz L.K and Horowitz W. 2016. Symbolism of the Ibex Motif in Negev Rock Art. Journal of Arid Environments 143:35–43. Bradley R., Boado C.F. and Valcarce R.F. 1994. Rock Art Research as Landscape Archaeology: A Pilot Study in Galicia, North-West Spain. WA 25(3):37. Bucking S. 2017. A Dipinti-Intensive Cave Dwelling as Evidence of a Monastic Presence in Byzantine Avdat. Journal of Arid Environments 143:28–34. Bucking S. and Erickson-Gini T. 2020. The Avdat in Late Antiquity Project, Report on the 2012/2016 Excavations of a Cave and Stone-Built Compound along the Southern Slope. Journal of Eastern Mediterranean Archaeology and Heritage Studies 8/1:22–57. Corbett G.J. 2012. Desert Traces: Tracking the Nabataeans in Jordan’s Wādī Ramm. NEA 75(4):208–219. Dorn R. 2013. Rock Coatings. Treatise on Geomorphology 4:70–97. Eisenberg-Degen D. 2012. Rock Art of the Central Negev: Documentation, Stylistic Analysis, Chronological Aspects, the Relation Between Rock Art and the Natural Surroundings, and Reflections on the Mark Makers Society through the Art. Ph.D. diss. Ben-Gurion University of the Negev. Beer-Sheva. Eisenberg-Degen D. 2015. Thoughts on Why the Negev Rock Art, Israel, Turned Towards the Non-Figurative. Proceeding of What Ever Happened to the People? Humans and Anthropomorphs in the Rock Art of Northern Africa. Brussels. Pp. 521–530. Eisenberg-Degen D., Nash G.H. and Schmidt J. 2016. The Complex Geographies of Bedouin Tribal Symbols in the Negev Desert, Southern Israel. In L.M. Brady and P.S.C. Taçon eds. Relating to Rock Art in the Contemporary World: Navigating Symbolism, Meaning, and Significance. Colorado. Pp. 157–188. Eisenberg-Degen D. and Rosen S. 2013. Chronological Trends in Negev Rock Art: The Har Michia Petroglyphs as a Test Case. Arts 2:225–252. Figueras P. 1995. Pilgrims to Sinai in the Byzantine Negev. Akten des XII: internationalen kongresses für Christliche Archäologie, Bonn 22–28 September 1991. Münster. Pp. 756– 762. Figueras P. 2007. The Location of Xendochium Sancti Georgii in Light of Two Inscriptions in Mizpe Shivta. Aram 19:509–517. Glueck N. 1956. The Fourth Season of Exploration in the Negeb. BASOR 142:17–35. Goldsmith Y., Stein M. and Enzel Y. 2014. From Dust to Varnish: Geochemical Constraints on Rock Varnish in the Negev Desert, Israel. Geochimica et Cosmochimica Acta 196:97–11.

‫ מוטיבים נוצריים לאורך דרכי צליינים באומנות הסלע של הנגב‬:‫החרותת על השביל‬

114

Haiman M. 1995. Agriculture and Nomad-State Relations in the Negev Desert in the Byzantine and Early Islamic Periods. BASOR 297:29–53. Halun M. 1990. The Tamudic Inscription from the Negev. Archaeological Survey of Israel Ancient Rock Inscriptions Supplement to Map of Har Nafha 01-12 )196(. Jerusalem. Pp. 36–45. Kraemer C.J. 1958. Excavations at Nessana III: Non-literary Papyri. Princeton. Krumbein W.E. and Jens K. 1981. Biogenic Rock Varnishes of the Negev Desert (Israel) an Ecological Study of Iron and Manganese Transformation by Cyanobacteria and Fungi. Oecologia 50:25–38. Macdonald M.C.A. 2000. Reflections on the Linguistic Map of Pre-Islamic Arabia. Arabian Archaeology and Epigraphy 11:28–79. Mayerson P. 1963. The Desert of Southern Palestine According to Byzantine Sources. Proceedings of the American Philosophical Society. Vol 107/2:160–172. Mayerson P. 1982. The Pilgrim Routes to Mount Sinai and the Armenians. IEJ 32:44–57. Munsell Soil Color Charts 1994. New Windsor, N.Y. Negev A. 1989. The Cathedral of Elusa and the New Typology and Chronology of the Byzantine Churches in the Negev. LA 39:129–142. Negev A. 1997. The Architecture of Oboda: Final Report (Qedem Monographs 36). Jerusalem. Newcombe S.F. 1914. The Survey of Sinai and South Palestine. PEQ 46:3, 128–133. Rosen S.A. 1987a. Demographic Trends in the Negev Highlands: Results From the Emergency Survey. BASOR 266:45–58. Rosen S.A. 1987b. Byzantine Nomadism in the Negev: Results from the Emergency Survey. JFA 14:29–42. Rubin R. 1997. Priests, Soldiers, and Administrators: Society and Institutions in the Byzantine Negev. Mediterranean Historical Review 12(1):56–74. Schwimer L. and Yekutieli Y. in press. Intermediate Bronze Age Crescent Headed Figures in the Negev Highlands. BASOR. Sharon M. 1990. Arabic Rock Inscriptions from the Negev Archaeological Survey of Israel Ancient Rock Inscriptions Supplement to Map of Har Nafha 01-12 )196(. Jerusalem. Pp. 9–35. Zohar M. 2019. Follow the Road: Historical GIS for Evaluating the Development. of Routes in the Negev Region During the Twentieth Century. Cartography and Geographic Information Science. (26/2/2019) https://www.tandfonline.com/doi/abs/10.1080/ 15230406.2019.1577176?journalCode=tcag20 (accessed date 20/12/2020).

‫ההתיישבות הכפרית מדרום לרהט בשלהי התקופה הביזנטית‬ ‫ובתקופה האסלאמית הקדומה‬ ‫אלנה קוגן־זהבי‬ ‫רשות העתיקות‬

‫תקציר‬ ‫בחודשים פברואר–ספטמבר ‪ 2020‬נערכה חפירת בדיקה מטעם רשות העתיקות ובניהול המחברת מדרום־‬ ‫מערב לעיר רהט‪ ,‬לקראת תכנון ופיתוח שכונות ‪ 13‬ו־‪ .14‬המאמר שלהלן הוא סקירה ראשונית של השרידים‬ ‫הארכיאולוגיים שנתגלו בארבעה אתרים (‪.)D–A‬‬ ‫באתר ‪ A‬נתגלה מתקן מהתקופה הביזנטית שעל גביו הוקם מבנה נרחב שזוהה כחאן ובתכניתו אגפים‬ ‫המקיפים חצר מרכזית‪ .‬המבנה הוקם בתקופה האומיית ופעל עד לראשית התקופה העאבסית‪ .‬בשלהי‬ ‫התקופה האומיית נוספו מבנים והיישוב התרחב והתפרס על פני שטח של כ־‪ 50‬דונם‪ .‬כמו כן נמצאה נוכחות‬ ‫דלה מהתקופה העות'מאנית‪ .‬באתרים ‪ B‬ו־‪ C‬נתגלו שרידים ממבנים שזוהו כבתי חווה‪ .‬המבנה באתר ‪ B‬פעל‬ ‫בתקופות הביזנטית והאומיית‪ ,‬והמבנה באתר ‪ C‬התקיים בתקופה הביזנטית בלבד‪.‬‬ ‫באתר ‪ D‬נתגלו שני מבנים נרחבים; המבנה בקצה הדרומי של האתר הוקם במהלך התקופה הביזנטית והוא‬ ‫קדם למבנה הצפוני הניצב על ראש הגבעה‪ ,‬וזוהה כבית אמידים אשר נבנה בתקופה האומיית‪ .‬בית האמידים‬ ‫התייחד ברצפות וקירות מעוטרים בצבע‪ ,‬חללים תת־קרקעיים וגולת הכותרת – בית מלאכה ביתי אשר‬ ‫כנראה פעל לייצור סבון‪ .‬בית המלאכה תוארך למאות הז'–הח' לסה"נ ובכך הוא מקדים ב־‪ 200‬שנה בקירוב‬ ‫את הידוע על תעשייה זו בארץ מן המקורות הכתובים‪ ,‬ומכאן חשיבות התגלית‪ .‬הממצאים שעלו מארבעת‬ ‫האתרים מוסיפים מידע חשוב על אופי ההתיישבות הכפרית באזור ומורכבות המעבר בין שלהי התקופה‬ ‫הביזנטית התקופה האסלאמית קדומה‪.‬‬

‫‪116‬‬

‫ההתיישבות הכפרית מדרום לרהט בשלהי התקופה הביזנטית ובתקופה האסלאמית הקדומה‬

‫הקדמה‬ ‫בחודשים פברואר–ספטמבר ‪ 2020‬נערכה חפירת בדיקה לקראת תכנון ופיתוח שכונות ‪ 13‬ו־‪ 14‬בדרום־‬ ‫מערב העיר רהט (איור ‪ 1.)1‬על גבעות טרשיות ובזיקה לנחל פחר‪ ,‬נחשפו שרידי מבנים מהתקופות‬ ‫הביזנטית המאוחרת והאסלאמית הקדומה (הגדרת התקופה מתייחסת למאות הז' עד ראשית הט'‬ ‫לסה"נ – התקופות האומיית וראשית העאבסית)‪ ,‬וכן נוכחות דלה מהתקופה העות'מאנית‪ .‬המאמר‬ ‫שלהלן הוא סקירה ראשונית של השרידים הארכיאולוגיים שנתגלו בחפירה‪.‬‬ ‫רקע ארכיאולוגי‬ ‫בשנים האחרונות נערכו בסביבת נחל פחר סקרים וחפירות רבות‪ ,‬בעקבות מפיתוח מואץ באזור‪.‬‬ ‫בחפירות שנערכו ממזרח לאתר הנוכחי‪ ,‬בקרבת יובל של נחל פחר והיישוב להבים‪ ,‬נחשפו חמישה‬ ‫בתי חווה משלהי התקופה העות'מאנית (סרי ‪[ 2015‬א]‪ ;A-7250 ,‬סרי ‪[ 2015‬ב]‪ ;A-7176 ,‬ניקולסקי‬ ‫‪ ;A-4979 ,2010‬ניקולסקי ‪ ;A-4980 ,2011‬חיימי ‪ ,)A-6745 ,2017‬ושרידי בית חווה נוסף שתוארך‬ ‫לתקופה האסלאמית הקדומה (קוברין ‪ .)A-7415 ,2016‬בתחומי היישוב גבעות בר מדרום־מערב‬ ‫לחפירה‪ ,‬נתגלו חווה ומנזר ובו קפלה שברצפת הפסיפס שלה צוין שם המקום ביוונית‪' :‬בית מור' (איור‬ ‫‪ .)2‬החווה והמנזר ננטשו עם הכיבוש האסלאמי‪ ,‬אך ללא סימני חורבן (פארן ‪ .)2009‬ממזרח למנזר‬ ‫נחפרו שני בתי חווה; האחד תוארך לתקופה האסלאמית הקדומה (פרייברג‪ 2)A-7005 ,‬והשני לשלהי‬ ‫התקופה הביזנטית‪ ,‬שנהרס וננטש (הדד ‪ .(A-7313 ,A-7312 ,2019‬ממערב לאתר הנוכחי‪ ,‬נחפרו שני‬ ‫בתי חווה ומבנה ציבור ייתכן מנזר‪ ,‬מהתקופה הביזנטית (ליפשיץ‪ )A-7997 ,‬ומנזר מהתקופה הביזנטית‬ ‫(פרץ‪ .)A-8563 ,‬לאחרונה נחפרו מצפון לאתר שני בתי חווה גדולים מהתקופה האסלאמית הקדומה‪,‬‬ ‫ובהם מסגד (‪ .)Seligman and Ẓur, this volume‬אחד מבתי החווה הללו הוקם מעל לחווה קדומה‬ ‫יותר שתוארכה לתקופה הביזנטית (איור ‪.)2‬‬

‫‪ 1‬החפירה‪ ,‬מטעם רשות העתיקות (הרשאה ‪ )A-8713‬ובמימון הרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים בנגב‪ ,‬נוהלה‬ ‫על ידי המחברת בסיוע יעל עבאדי־רייס‪ ,‬אבינועם להבי (ניהול שטחים)‪ ,‬יאסר אלאמור (מנהלה)‪ ,‬סבטלנה‬ ‫טליס (ארכיאולוגית מחוז באר שבע והנגב הצפוני)‪ ,‬אמיר גולני (ארכיאולוג מנחה)‪ ,‬מנדל קאהן (שרטוטים‬ ‫ומדידות)‪ ,‬אמיל אלג'ם (צילומי רחפן ושרטוטים)‪ ,‬דוידה אייזנברג־דגן (צילום)‪ ,‬יותם אשר ואילנה פיטרס (מעבדה‬ ‫אנליטית)‪ ,‬יעל גורין (עיבוד זכוכית)‪ ,‬אלכס פרייברג (תיעוד דיגיטלי כלי אבן וכלי חרס)‪ ,‬אילנית אזולאי (הכנת‬ ‫שרטוטים לפרסום)‪ ,‬לי פרי (עיבוד עצמות בעלי חיים)‪ ,‬אליזבטה בוארטו (פחמן ‪ ,14‬מכון ויצמן)‪ ,‬נעמה סוקניק‬ ‫(ממצא אורגני)‪ .‬בחפירה השתתפו עובדי רשות העתיקות שעבודתם הרגילה הושבתה בשל מגפת הקורונה‬ ‫ובהם‪ :‬יאנה צ'חנובץ ובנה אדם‪ ,‬עפר שיאון ובנו יונתן‪ ,‬ג'ון זליגמן‪ ,‬אלנה סוקולוב‪ ,‬אנסטסיה דוברינין‪ ,‬עדנה אייש‪,‬‬ ‫עדי סבוריאן‪ ,‬חגי המר‪ ,‬אבי פרץ‪ ,‬יאיר רחמים‪ ,‬אבישי לוי־חברוני‪ ,‬אמילי בישוף‪ ,‬אילנית אזולאי‪ ,‬אורית אפללו‪,‬‬ ‫רחלי דגן‪ ,‬יורם חיימי‪ ,‬אחינועם הירשזון‪ ,‬דודו ביטון‪ ,‬אמיל אלג'ם‪ ,‬ניר לצט‪ ,‬טל קיסר‪ ,‬לריסה שילוב‪ ,‬טל ספיר‪,‬‬ ‫צבי פירר‪ ,‬שחר צור‪ ,‬שי דרכמן‪ ,‬שירה בלוך‪ ,‬יורם חיימי‪ ,‬יוסף בוקגנהולץ‪ ,‬ליאור שפלר‪ ,‬אלי ולדמן‪ ,‬תומר ליאני‪ ,‬זיו‬ ‫בן ברוך‪ ,‬מלי יהודה‪ ,‬לורן דייויס‪ ,‬שי זהבי‪ ,‬נועם זהבי‪ ,‬אדר פארן‪ ,‬איתמר גפני וכן מאות בני נוער מרהט וממכינות‬ ‫ברחבי הארץ‪ .‬לכולם נתונה תודתי הכנה‪.‬‬ ‫‪ 2‬כאן ובהמשך‪ ,‬בכל חפירה שטרם פורסמה‪ ,‬מצוין שם החופר ומס' ההרשאה לצורך זיהוי‪.‬‬

‫אלנה קוגן־זהבי‬

‫איור ‪ .1‬מפת איתור (הכנה‪ :‬אמיל אלג'ם)‪.‬‬

‫‪117‬‬

‫‪118‬‬

‫ההתיישבות הכפרית מדרום לרהט בשלהי התקופה הביזנטית ובתקופה האסלאמית הקדומה‬

‫איור ‪ .2‬תפרוסת אתרי החפירות באזור (הכנה‪ :‬אמיל אלג'ם)‪.‬‬

‫החפירה‬ ‫לחפירה הנוכחית קדם סקר שנערך על ידי ולדיק ליפשיץ (‪ ,)S-702/2016‬אשר הגדיר את ארבעת‬ ‫האתרים‪ .‬בעקבותיו נעשו חתכי בדיקה במחפרון‪ ,‬בפיקוח דוידה אייזנברג־דגן והוגדרו העתיקות‬ ‫באתרים ‪ ;C–A‬אתר ‪ D‬נתחם על פי חתכי בדיקה שנעשו במקום על ידי ולדה ניקולסקי‪ .‬כל אחד‬ ‫מארבעת מהאתרים שנחפרו הוא אתר בפני עצמו ויתואר בנפרד (ר' איור ‪.)2‬‬ ‫אתר ‪A‬‬

‫על ראש גבעה מעוגלת המשקיפה על הסביבה‪ ,‬וסמוך לנחל פחר‪ ,‬נתגלו שרידי התיישבות מהתקופות‬ ‫הביזנטית המאוחרת‪ ,‬האומיית‪ ,‬העאבסית והעות'מאנית‪ .‬עיקר השרידים הם מיישוב מהתקופה‬ ‫האסלאמית הקדומה‪ ,‬שהתפרס על פני כל הגבעה ועל שטח של כ־‪ 50‬דונם (איור ‪ .)3‬נחפרו כ־‪25%‬‬ ‫מכלל השטח ולכן המבנים נחשפו רק בחלקם‪ ,‬ולא ניתן לקבל תמונה ברורה על אופיו של היישוב‪.‬‬ ‫ההתיישבות באתר החלה בשלהי התקופה הביזנטית (המאות הו'־הז' לסה"נ)‪ ,‬המשיכה והגיעה לשיאה‬ ‫בתקופה האומיית (המאות הז'–הח' לסה"נ) אז כנראה נבנה במקום‪ ,‬חאן ומסביבו יישוב אשר המשיך‬ ‫להתקיים גם בראשית התקופה העבאסית (המאות הח'–הט' לסה"נ)‪.‬‬ ‫שלהי התקופה הביזנטית‪ .‬לתקופה זו שייך בור עגול (‪ 1.5 ;L368‬מ' קוטר; ‪ 1.3‬מ' עומק; איור ‪ ,)4‬מטויח‬ ‫בטיח אדמדם ובקרקעיתו שקע דמוי קערה‪ .‬נראה שזהו בור איגום של גת‪ ,‬שמשטח הדריכה שלה‬

‫אלנה קוגן־זהבי‬

‫‪119‬‬

‫איור ‪ .3‬אתר ‪ .A‬מראה כללי מהאוויר‪ ,‬מבט לצפון (צילום‪ :‬אמיל אלג'ם)‪.‬‬

‫נהרס במהלך בניית המבנה האומיי (להלן)‪ .‬הקבלה לגת שלמה מטיפוס דומה נמצאה במנזר שנחשף‬ ‫ביישוב גבעות בר הסמוך (פארן ‪ .)2009‬על נוכחות בתקופה הביזנטית בסביבת האתר ניתן ללמוד גם‬ ‫מפריטים אדריכליים שנתגלו בשימוש משני במבנה האומיי‪ ,‬ובהם לוחות ועמודי שיש‪ ,‬חוליות ובסיסי‬ ‫עמודים‪ ,‬אבני גזית ואבני בנייה שעליהם עיטור אידרה‪ ,‬האופייניים למבני ציבור ביזנטיים‪ .‬עוד נמצאה‬ ‫ברחבי האתר מעט קרמיקה מתקופה זו‪.‬‬ ‫התקופה האומיית‪ .‬במרכז הגבעה נחשף מבנה נרחב הבנוי אבן (‪ 23 × 20‬מ') שבתוכניתו אגפים‬ ‫המקיפים חצר מרכזית (איור ‪ .)3‬המבנה הותאם לטופוגרפיה וחלק מהקירות נבנו על כמה מדרגות‬ ‫טופוגרפיות‪ ,‬תופעה שהודגמה היטב באגף המזרחי של המבנה‪ .‬הקירות החיצוניים (‪ 1‬מ' רוחב) איתנים‬ ‫ובנויים מאבני גיר מקומיות מהוקצעות בגסות; קירות המחיצה נבנו באופן דומה‪ ,‬אך הם דקים יותר‬ ‫(‪ 0.6‬מ' רוחב)‪.‬‬ ‫במבנה הובחנו שני שלבי שימוש (איור ‪ :)4‬בשלב הקדום הייתה חצר מרכזית (‪ )R102‬וסביבה חדרים‪,‬‬ ‫שלרובם רצפות אדמה מהודקת‪ .‬באגף המזרחי נחשף החדר הצפוני־המזרחי (‪ )R101‬שהיה במפלס‬ ‫נמוך משאר החדרים ובחדר הסמוך (‪ )R100‬נמצא 'קנקן עזה' שלם‪ ,‬היחידי מטיפוס זה שנתגלה במבנה‪.‬‬ ‫באגף הצפוני נתגלו ארבעה טבונים סגלגלים‪ :‬שלושה שולבו ברצפת חדר ‪ R110‬והרביעי בחדר ‪.R109‬‬ ‫מהאגף המערבי נחשפו חלקים של כמה חדרים‪ ,‬מהם אחד (‪ )R102‬שבמרכזו נמצא בסיס עמוד‪ .‬בחדר‬ ‫הסמוך (‪ )R103‬שולב בור האיגום של הגת הביזנטית‪ ,‬אשר המשיך לשמש גם במבנה האומיי‪ .‬באגף הדרומי‬

‫‪120‬‬

‫ההתיישבות הכפרית מדרום לרהט בשלהי התקופה הביזנטית ובתקופה האסלאמית הקדומה‬

‫איור ‪ .4‬אתר ‪ ,A‬תכנית (הכנה‪ :‬אמיל אלג'ם)‪.‬‬

‫זוהו חדרים ‪ R106‬ו־‪ R108‬התחומים ממזרח בקיר החיצון של המבנה ושימשו‪ ,‬כנראה‪ ,‬מרחבי אחסון‪ .‬באגף‬ ‫זה הייתה שורת חדרים נוספת מצפון וממנה נחשף חדר ‪ R107‬שברצפתו שולב טבון‪.‬‬ ‫בשלב המאוחר נעשו במבנה תיקונים והוא הורחב מארבעת צדדיו‪ .‬באגף הצפוני עובה הקיר החיצון‬ ‫הצפוני ובצד המזרחי נבנו שני חדרים (‪ ,)R1011 ,R1010‬הראשון נבנה מלבני בוץ מטויחות בטיח לבן‬ ‫על יסודות אבן‪ .‬כן הוקמו חדרים חדשים (‪ )R1016–R1012‬שהרחיבו את צידו הצפוני־המערבי‪ .‬באגף‬

‫אלנה קוגן־זהבי‬

‫‪121‬‬

‫המערבי ניכרת תופעה של שימוש בחדרים מהשלב הקודם‪ ,‬ובחדר ‪ R1017‬הונחה רצפת אבן חדשה‬ ‫והותקנו שקתות אבן‪ ,‬רמז לכך שהחדר שימש חצר הנפתחת דרומה‪ .‬האגף הורחב מערבה‪ ,‬אולם סידור‬ ‫החדרים לא נחשף‪ ,‬פרט לחדר בקצה הדרומי (‪ )R1006‬שבו הותקן טבון‪.‬‬ ‫באגף הדרומי עובה הקיר החיצון הדרומי והוארך מערבה‪ ,‬ולאורכו נבנו חדרים חדשים‪ .‬בכל אחד‬ ‫משלושת החדרים החדשים שבקצה הדרומי־המערבי של האגף (‪ )R1002-R1000‬הותקן פתח‬ ‫בקיר הצפוני‪ ,‬והם פנו לעבר חדר נרחב של האגף המערבי (‪ .)R1006‬בשלושה מחדרי האגף (‪,R1002‬‬ ‫‪ )R1007 ,R1004‬נמצאו טבונים‪ ,‬המעידים כי האגף שימש לפעילות השוטפת של הבית‪ ,‬לאחסון‬ ‫מוצרים ולהכנת מזון‪ .‬מלבד זאת נבנו מבנים עצמאיים חדשים מסביב למבנה הנרחב אשר נחשפו‬ ‫חלקית על המדרונות הצפוני‪ ,‬הדרומי והמערבי של הגבעה‪.‬‬ ‫התקופה העאבסית‪ .‬המבנה הנרחב המשיך להתקיים גם בראשית התקופה העאבסית‪ ,‬והובחנו‬ ‫בו שינויים מעטים שעיקרם בניית קירות מחיצה בחדרים ‪ R1002‬ו־‪ R1009‬והנחת רצפות חדשות‪.‬‬ ‫התנהלות דומה הובחנה גם במבנים העצמאיים שנמצאו מדרום וממזרח למבנה המרכזי‪ .‬בממצאים‬ ‫מעט חרסים‪ ,‬שכן היישוב נעזב באופן מסודר ועיקר הממצא נלקח‪ .‬כמו כן‪ ,‬נתגלו שברי זכוכית‪ ,‬כלי‬ ‫אבן‪ ,‬עצמות בעלי חיים‪ ,‬מסרק מעצם ומעט מטבעות וכן לוקט מהטבונים ממצא צמחי לבדיקת המזון‬ ‫שנאכל בתקופה זו‪.‬‬ ‫התקופה העות'מאנית‪ .‬ברחבי האתר נמצאו על פני השטח מעט חרסים מתקופה זו ובהם בלטו‬ ‫שברים מטיפוס 'כלי עזה' המתאפיינים בצבעם השחור‪ .‬כמו כן‪ ,‬נחשף קטע של יסוד קיר (‪.)W294‬‬ ‫אתר ‪B‬‬

‫האתר נמצא סמוך לגדת ערוץ מקומי הנשפך מדרום אל נחל פחר‪ ,‬ובמרחק של כ־‪ 500‬מ' ממזרח‬ ‫לאתר ‪( A‬איורים ‪ .)5 ,3‬נחפר שטח של כ־‪ 40‬מ"ר והתגלה בו חלק ממבנה גדול ושרידי קירות משתי‬ ‫שכבות התיישבות‪ :‬האחת משלהי התקופה הביזנטית (המאות הו'–הז' לסה"נ) והשנייה מהתקופה‬ ‫האומיית (המאות הז'–הח' לסה"נ)‪ .‬עוד נמצא בור מים שלא נחפר‪ ,‬אבל נראה ששימש גם בעת‬ ‫העתיקה‪.‬‬ ‫שלהי התקופה הביזנטית‪ .‬לשרידים מתקופה זו שני שלבי שימוש‪ :‬מן השלב הקדום נמצא קטע של‬ ‫קיר מעוגל וחלק ממתקן מטויח בטיח הידראולי סמוך לבור המים‪ .‬בשלב המאוחר הוקם מבנה אבן‬ ‫גדול‪ ,‬אך כיוון שרובו מתפרס מעבר לתחומי החפירה‪ ,‬תוכניתו לא הוגדרה‪ .‬נתגלו ארבעה קירות איתנים‬ ‫מטויחים בטיח אפור‪ ,‬שהושתתו על אדמת הלס ורצפות של אדמה מהודקת‪ .‬המבנה השתרע ככל‬ ‫הנראה צפונה וכלל בתוכו גם את בור המים‪.‬‬ ‫במרחק של כ־‪ 35‬מ' מצפון־מערב למבנה הגדול נפתח ריבוע בדיקה ובו נמצאו שלושה קירות אבן‬ ‫ממבנה נוסף‪ .‬בחדר המזרחי הונחה רצפת אדמה מהודקת והותקן טבון‪ .‬כ־‪ 20‬מ' מדרום־מערב למבנה‬ ‫הגדול נפתח ריבוע בדיקה נוסף ובו נתגלו יסודות מפינת חדר‪ .‬על פי הממצא הקרמי שנתגלה בשני‬ ‫ריבועי הבדיקה הללו‪ ,‬יש לתארך את השרידים לשלהי התקופה הביזנטית‪ ,‬והם היו קשורים למבנה‬ ‫הגדול‪ .‬בריבוע בדיקה ממערב לבור מים‪ ,‬ובעומק של כ־‪ 2‬מ' תחת לפני השטח‪ ,‬נתגלו שני קברי ארגז‬ ‫שלא נחפרו וזמנם אינו ידוע‪.‬‬

‫‪122‬‬

‫ההתיישבות הכפרית מדרום לרהט בשלהי התקופה הביזנטית ובתקופה האסלאמית הקדומה‬

‫איור ‪ .5‬אתר ‪ .B‬תוכנית (הכנה‪ :‬אמיל אלג'ם)‪.‬‬

‫התקופה האומיית‪ .‬בתקופה זו עבר המבנה הגדול שינויים אחדים‪ .‬הקיר המזרחי עובה‪ ,‬הונחה רצפה‬ ‫חדשה ועליה הותקן טבון סגלגל‪ .‬המבנה השתרע גם ממערב לבור המים‪ ,‬כפי שמעידה רצפה ובה טבון‬ ‫שנחשפו במקום‪ .‬כן נבנו קירות מחיצה חדשים במערב המבנה‪ ,‬אשר חילקו חלק זה לחדרים חדשים‬ ‫שבהם הונחה רצפה העשויה לוחות אבן מלבניים‪ .‬הממצא משני שלבי המבנה הגדול ובסביבתו היה‬ ‫מועט ובו חרסים‪ ,‬בעיקר של קנקנים‪ ,‬שברי זכוכית ומטבעות ספורים‪.‬‬

‫אלנה קוגן־זהבי‬

‫‪123‬‬

‫אתר ‪C‬‬

‫האתר שכן על הגדה המזרחית של נחל פחר ממזרח לאתר ‪ A‬ובמרחק של כ־‪ 100‬מ' ממנו (איורים ‪,2‬‬ ‫‪ .)6‬בבדיקה מצומצמת בהיקף של ‪ 10‬מ"ר‪ ,‬נחשף מבנה אבן‪ ,‬שהתפרס אל מעבר לתחום החפירה‪.‬‬ ‫מהמבנה נחשפו חלקים של שני חדרים‪ ,‬בהם הונחו רצפות טיח‪ ,‬ופתח שחיבר ביניהם‪ .‬בצד הדרומי־‬ ‫המזרחי של השטח התגלה חלל תת־קרקעי‪ ,‬אשר נחפר חלקית ולכן טיבו לא הוברר‪ .‬הממצא כלל‬ ‫חרסים‪ ,‬שברי קנקן שלם ושברי זכוכית אשר תוארכו את המבנה לשלהי התקופה הביזנטית‪.‬‬ ‫אתר ‪D‬‬

‫האתר נמצא על גבעה נמוכה מצפון־מזרח לאתרים ‪ ,C–A‬ובמרחק של כ־‪ 1‬ק"מ (בקו אווירי) מהם‪,‬‬ ‫כ־‪ 200‬מ' מצפון לנחל פחר וכ־‪ 500‬מ' דרומית לקצה העיר רהט (איור ‪ .)2‬בחפירה נתגלו שני מבנים‬ ‫נרחבים (איור ‪ ;)7‬המבנה בקצה הדרומי של האתר הוקם במהלך התקופה הביזנטית והוא קדם למבנה‬ ‫הצפוני שבנייתו שויכה לתקופה האומיית ופעל עד לראשית התקופה העאבסית (המאות הח'–הט'‬ ‫לסה"נ)‪ .‬התאור שלהלן מתייחס לשלב האומיי ובסופו יובאו השינויים שחלו במבנה בתקופה העבאסית‪.‬‬ ‫המבנה הדרומי‪ .‬מהתקופה הביזנטית נחשף מבנה נרחב שנחשפו ממנו שני חדרים הבנויים אבני גיר‬ ‫מהוקצעות בגסות‪ ,‬אך מכיוון שרובו חרג מגבולות החפירה תכניתו לא הובררה (איור ‪ .)7‬החדר המזרחי‬ ‫(‪ )R30‬היה מרוצף באבנים ובחדר המערבי (‪ )R31‬הונחה רצפת עפר מהודק‪ .‬על הרצפות ומתחתן‬ ‫נתגלו ממצאים דלים מאוד של חרסים שהיו בשימוש לכל אורך התקופה הביזנטית‪ ,‬ולכן מועד הקמתו‬ ‫לא הוברר‪ .‬עם זאת‪ ,‬על פי הפריטים האדריכליים שנמצאו בשלב המאוחר שלו‪ ,‬ייתכן שהוא שימש‬ ‫מנזר (להלן)‪.‬‬

‫איור ‪ .6‬אתר ‪ .C‬המבנה‪ ,‬מבט לדרום‪-‬מזרח (צילום‪ :‬דוידה אייזנברג־דגן)‪.‬‬

‫‪124‬‬

‫ההתיישבות הכפרית מדרום לרהט בשלהי התקופה הביזנטית ובתקופה האסלאמית הקדומה‬

‫בתקופה האומיית נעשו במבנה שינויים; שני החדרים בוטלו ונוסף חדר אחד ובו קירות חדשים‬ ‫מדרום וממזרח‪ ,‬שבהם שולבו עמוד שיש וחוליות עמוד אבן בשימוש משני‪ .‬הונחה רצפה חדשה ובשתי‬ ‫פינות החדר הותקנו טבונים‪ .‬במערב החדר נתגלו במפולת שני עמודי שיש מעוטרים‪ ,‬ששימשו במקור‬ ‫חלקים של סורג של כנסייה‪ .‬עוד נמצאו עצמות בעלי חיים‪ ,‬מעט חרסים ושברי זכוכית‪.‬‬ ‫המבנה הצפוני‪ .‬על ראש הגבעה‪ ,‬כ־‪ 12‬מ' מצפון למבנה הדרומי‪ ,‬הוקם מבנה נרחב שהתייחד ברצפות‬ ‫וקירות מעוטרים בצבע וזוהה כבית אמידים (‪ 30 × 30‬מ' גודל משוער; איור ‪ .)8‬במבנה הובחנו שתי‬ ‫שכבות פעילות‪ :‬מהתקופה האומיית (המאות הז'–הח' לסה"נ) ומהתקופה העאבסית (המאות הח'–‬ ‫הט' לסה"נ)‪ .‬מהתקופה האומיית‪ ,‬נמצא שלב שקדם לבניית בית האמידים; נתגלו ממנו מפלסי חיים‪,‬‬ ‫טבונים וכן חלק מכבשן סיד ובו שברי שיש שרופים‪ .‬ניתן להציע שהשיש נלקח מהמבנה הדרומי ושימש‬ ‫חומר גלם לייצור הסיד שנועד לרצפות בית האמידים שהחל להבנות במקום זמן קצר לאחר מכן‪.‬‬ ‫הכבשן נסתם לאחר השלמת המבנה‪.‬‬ ‫בית האמידים התאפיין בקירות משולבים של אבני שדה ואבני גזית שחלקן היו מטויחות (‪ 0.6‬מ'‬ ‫רוחב)‪ .‬בשלב זה כללה תוכניתו חצר מרכזית מוקפת ארבעה אגפים‪ ,‬שכל אחד מהם הורכב מטור‬ ‫חדרים ושימש לפעילות מוגדרת (איור ‪.)8‬‬ ‫החצר הפנימית‪ .‬נחשפה הפינה הצפונית־המערבית ובה רצפת טיח בגוון אפור‪ ,‬ותעלה ששולבה‬ ‫בתחתית הקיר הדרומי ושימשה לניקוז חדר ‪ ,R14‬ואולי גם את האגף הצפוני כולו‪.‬‬

‫איור ‪ .7‬אתר ‪ .D‬מראה כללי מהאוויר‪ ,‬מבט למזרח (צילום‪ :‬אמיל אלג'ם)‪.‬‬

‫אלנה קוגן־זהבי‬

‫‪125‬‬

‫איור ‪ .8‬אתר ‪ .D‬דגם סכמתי ראשוני של בית האמידים (שחף שקד)‪.‬‬

‫האגף המערבי שימש לפעילות השוטפת של הבית‪ ,‬וכלל שתי שורות של חדרים מרוצפים בגיר כתוש‪.‬‬ ‫חדר ‪ R5‬זוהה כמטבח על פי טבון שנמצא בו‪ .‬בקיר המזרחי הותקן פתח שהוליך לאגף הצפוני‪ ,‬ולו מזוזה‬ ‫וסף עשויים אבן‪.‬‬ ‫האגף צפוני כלל שני טורי חדרים נרחבים‪ ,‬במצב השתמרות גרוע עקב שוד אבנים‪ .‬מהטור הצפוני‬ ‫נחפרו חדרים ‪ R11–R7‬אשר התאפיינו ברצפות טיח איכותיות ובקירות מטויחים בטיח לבן ומעוטרים‬ ‫בצבעים אדום‪ ,‬שחור‪ ,‬תכלת וצהבהב‪ .‬הידור החדרים הצפוניים אפשר לזהותם כחדרי אירוח של‬ ‫המבנה‪ .‬מטור החדרים הדרומי שפנה אל החצר נחפרו חדרים ‪ ,R16–R15‬המתאפיינים ברצפות גיר‪.‬‬ ‫האגף המזרחי כלל טור של שבעה חדרים ששימשו חלק מבית מלאכה ביתי‪ ,‬כנראה לייצור סבון‬ ‫(ר' להלן)‪ ,‬וחללים תת־קרקעיים אשר שימשו לאחסון‪ .‬חדרים ‪ R13 ,R12‬ו־‪ R16‬בחלק הצפוני של‬ ‫האגף‪ ,‬נבנו מעל לחללים התת־קרקעיים ולכן‪ ,‬צידם המזרחי התמוטט‪ .‬קריסת חדרים אלו שימרה‬ ‫חלק מהממצאים שנמצאו בחללים התת־קרקעיים ובהם חרסים‪ ,‬כלי זכוכית מעוטרים מהמאות הז'־‬ ‫הח' לסה"נ‪ ,‬עצמות בעלי חיים‪ ,‬מסרק עשוי עצם‪ ,‬כלי לתמרוקים‪ ,‬וכן משחק 'הטחנה' חרוט על לוח‬

‫‪126‬‬

‫ההתיישבות הכפרית מדרום לרהט בשלהי התקופה הביזנטית ובתקופה האסלאמית הקדומה‬

‫אבן‪ .‬החללים התת־קרקעיים נחצבו באדמת הלס הקשה‪ ,‬אך בשל מגבלות החפירה לא ברור מה‬ ‫היה היקפם‪ ,‬עומקם ואיך הייתה הגישה אליהם (על תופעת החללים התת־קרקעיים ר' אייזנברג־דגן‪,‬‬ ‫כרך זה)‪ .‬בחלל התת־קרקעי הממוקם תחת חדר ‪ ,R16‬נתגלתה רצפה בגוון ירקרק ומעליה שכבת‬ ‫אפר‪ ,‬הרומזת על תעשייה כלשהי‪ .‬ממזרח לקודם נתגלתה קשת נפולה (‪ ,)W790‬אשר תחמה חלל‬ ‫תת־קרקעי נוסף‪ .‬בחדרים ‪ R20–R16‬היה החלק הפעיל של בית מלאכה לייצור סבון (להלן)‪ ,‬שכלל‬ ‫רצפות עפר‪ ,‬תנורים‪ ,‬טבונים‪ ,‬בריכה מטויחת וכן מאגר מים‪ .‬בפינת חדר ‪ R17‬הותקן טבון ובמרכז‬ ‫חדר ‪ R18‬קּובע בתוך הקרקע תנור חרס מעוגל ופתוח ולו תעלת הזנה בצידו המערבי (‪ 1.4‬מ' קוטר;‬ ‫‪ 0.6‬מ' עומק)‪ .‬קצהו העליון של התנור עוצב כשפת מדף יציבה‪ ,‬שעליה ניתן היה להניח כלי לחימום‪.‬‬ ‫ממערב לתנור נמצא אגן מלבני חצוב בלס ובו סיד‪ .‬החדר נתחם בדרומו בקיר מחיצה נמוך‪ ,‬אולי ספסל‪,‬‬ ‫שאפשר גישה ישירה לחדר ‪ .R19‬בצידו הדרומי של חדר ‪ R19‬הותקנו שני תאים מלבניים ומטויחים‬ ‫ששימשו‪ ,‬כנראה‪ ,‬לאחסון רכיבים לתהליך ייצור הסבון‪ .‬בחדר ‪ ,R20‬הממוקם בחלק הדרום־מזרחי של‬ ‫המבנה‪ ,‬הותקן מאגר מים שנחפר רק בחלקו (‪ 2.3 × 1.8‬מ' לפחות; כ־‪ 1.2‬מ' עומק)‪ ,‬שקירותיו ורצפתו‪,‬‬ ‫טויחו בטיח הידראולי‪ .‬בצידו הדרומי של מאגר המים הותקן מגלש בנוי אבן‪ ,‬שהתחבר אל בור המים‬ ‫החיצוני (להלן) ומצפונו נבנתה בריכה מטויחת במפלס הנמוך ב־‪ 0.3‬מ' מראש המאגר‪.‬‬ ‫האגף הדרומי כאן נחשף חלק מהקיר החיצוני‪ ,‬קטע ריצוף העשוי לוחות אבן בחדר ‪ R21‬ושני בורות‬ ‫מים צמודים ומדרום לקיר החיצוני הדרומי‪ ,‬אחד בקצהו המערבי ושני בקצהו המזרחי‪ .‬הבורות נחצבו‬ ‫באדמת לס קשה (כ־‪ 9‬מ' עומק)‪ ,‬ופתחם נסגר בכיפה בנויה אבני שדה‪ .‬צמוד לבור המערבי הותקנה‬ ‫בריכה מטויחת שחוברה אליו במגלש אבן‪ .‬מדרום לבורות נחשף יסוד קיר שכיוונו מזרח‪-‬מערב שהיה‪,‬‬ ‫אולי‪ ,‬חלק מתעלה בנויה שהובילה מים בין שני הבורות‪.‬‬ ‫בשלב המאוחר של המבנה‪ ,‬בראשית התקופה העאבסית‪ ,‬נעשו תיקונים קטנים בחדרים – הוספת‬ ‫קירות מחיצה והנחת רצפות חדשות‪ .‬עם זאת‪ ,‬עיקר השינויים הובחנו בבית המלאכה‪ :‬חדר ‪ R16‬נחצה‬ ‫לשניים בקיר מחיצה‪ ,‬והונחה רצפה חדשה‪ .‬בחדר ‪ R17‬בוטל הטבון ובמקומו הוצב חלק מעמוד שהוקף‬ ‫בקירות דקים אשר יצרו חדרון רבוע‪ .‬בחדר ‪ R18‬בוטל התנור המרכזי ומעליו הוקם מתקן עגול בנוי אבן‬ ‫(כ־‪ 1.5‬מ' קוטר; ‪ 0.5‬מ' גובה) ששייך לבית בד שהיה במקום (להלן)‪ .‬בפינה הדרומית־המזרחית של‬ ‫החדר נבנה טבון דמוי כיפה‪ ,‬ולו פתח להכנסת חומר בערה ואוויר‪ ,‬ולגריפת האפר‪ .‬הטבון הוקף לכל‬ ‫גובהו בקיר בנוי אבני שדה קטנות המלוכדות בטיט‪ .‬בחדר ‪ R19‬הונחה רצפה חדשה ובפינה הצפונית־‬ ‫המזרחית הותקן תנור חדש (כ־‪ 1‬מ' קוטר)‪ .‬מדרום לתנור ומתחת למפלס הרצפה הותקן תא שרפה‬ ‫שלו תעלה להכנסת חומרי בערה‪ .‬בקיר הדרומי של החדר הותקן צינור חרס‪ ,‬אשר הוביל פסולת‬ ‫תעשייה אל מחוץ למבנה‪ .‬על פי שני נרות חרס תמימים שנתגלו על רצפת חדר ‪ ,R17‬תוארכו השינויים‬ ‫בבית המלאכה למאות הח'–הט' לסה"נ‪.‬‬

‫דיון וסיכום‬ ‫על פי הנתונים מחפירת הבדיקה ומאתרים אחרים שנחפרו בסביבה‪ ,‬ניתן להבחין כי בשלהי התקופה‬ ‫הביזנטית‪ ,‬התבסס הצביון היישובי באזור על מנזרים ומערך של חוות חקלאיות בודדות (איור ‪ ;2‬ר'‬ ‫וורגה‪ ,‬כרך זה)‪ .‬עם זאת‪ ,‬לאור גילוי חוליות ובסיסים של עמודי אבן וכן סורג שיש במבנה הדרומי באתר‬ ‫‪ D‬בחפירה הנוכחית‪ ,‬לא ברור אם המבנה שימש חווה או מנזר‪ .‬במעבר לתקופה האסלאמית‪ ,‬המבנה‬

‫אלנה קוגן־זהבי‬

‫‪127‬‬

‫באתר ‪ C‬נעזב‪ ,‬אך החווה באתר ‪ B‬המשיכה לפעול‪ ,‬והתבססה על התשתיות מהתקופה הקודמת‪.‬‬ ‫המבנה הדרומי באתר המשיך‪ ,‬כאמור‪ ,‬להתקיים גם בתקופה האסלאמית הקדומה‪ ,‬אך ככל הנראה‪,‬‬ ‫עבר ארגון מחודש‪ .‬עם זאת ניתן להבחין כי בתקופה האסלאמית הוקמו גם חוות עצמאיות (איור ‪.)2‬‬ ‫לסיכום‪ ,‬התמונה הכוללת העולה מהמחקר מציגה כי המעבר מהתקופה הביזנטית לתקופה‬ ‫האסלאמית הקדומה השפיע גם על המגזר הכפרי שהתאפיין בחוסר אחידות‪ .‬חלק מהאתרים ננטשו‪,‬‬ ‫אחרים עברו ארגון מחדש וכן נבנו חוות חדשות הממשיכות את הצביון הכפרי גם בתקופה החדשה‪.‬‬ ‫בחפירה הנוכחית ההתיישבות בתקופה האסלאמית הומחשה בשני המבנים הנרחבים אשר נחשפו‬ ‫באתרים ‪ A‬ו־‪ .D‬אלו ניצבו על ראשי גבעות המשקיפות על הסביבה‪ ,‬במרחק שאפשר קשר עין ביניהם‪,‬‬ ‫אף שיש לבדוק באתרים נוספים אם זו תופעה כוללת‪ .‬המבנה הנרחב באתר ‪ A‬השקיף על הדרך‬ ‫הראשית אשר הובילה מבית גוברין לבאר שבע‪ ,‬ולמרגלותיו זרם נחל פחר שהיה חיוני לאספקת המים‬ ‫ליישוב‪ .‬מוצע לזהות את המבנה באתר ‪ A‬כחאן ששימש סוחרים ועוברי אורח שעברו בדרך‪ ,‬כפי‬ ‫שמעידים ‪ 17‬הטבונים שנמצאו בשני שלבי פעילותו‪ ,‬אשר שימשו מן הסתם לבישול‪ .‬החאן החל לפעול‬ ‫בתקופה האומיית‪ ,‬הורחב בראשית התקופה העאבסית או מעט קודם לכך‪ ,‬בד בבד עם הרחבת היישוב‬ ‫באתר‪ .‬בראשית המאה הט' לסה"נ נעזב המקום‪ .‬יש לציין כי זוהי קביעה ראשונית‪ ,‬ואת הכרונולוגיה‬ ‫הסופית באתר נוכל לקבוע רק לאחר השלמת ניתוח הממצאים ותיארוך הסדימנטים מבדיקות פחמן‬ ‫‪.14‬‬ ‫בית המלאכה לייצור סבון באתר ‪ D‬תוארך למאות הז'‪-‬הח' לסה"נ‪ ,‬ובכך הוא מקדים ב־‪ 200‬שנה‬ ‫בקירוב את הידוע על תעשייה זו בארץ מן המקורות הכתובים‪ ,‬ומכאן חשיבות התגלית‪ .‬בטרם אקשור‬ ‫את פעילותו של בית המלאכה לייצור הסבון‪ ,‬אציג את ההיסטוריה של ראשית הופעת הסבון‪ .‬כבר‬ ‫לפני ‪ 2200‬שנה הסבון היה ידוע במסופוטמיה‪ ,‬עת השתמשו בו למטרות רפואיות (‪Konkol and‬‬ ‫‪ .)Rasmussen 2015‬במקרא (ירמיהו ב׳‪ )22 :‬מוזכר צמח הבורית‪ ,‬ששימש במרחב הביתי כסוג של‬ ‫סבון לניקוי בגדים (ארבל ‪ .)135:2019‬במקורות היווניים ומראשית התקופה הרומית מצוין שהסבון‬ ‫נועד למטרות רפואיות‪ ,‬לניקוי בגדים ולמטרות אחרות כמו ניקוי ציורי הקיר בפומפיי (‪Konkol and‬‬ ‫‪ .)Rasmussen 2015‬בתקופה הרומית התיכונה מוזכר סבון לרחצה‪ ,‬אשר הגיע לאימפריה הרומית‬ ‫באמצעות הסחר עם הגאלים והקלטים‪ ,‬ויש המשערים שגם מקור המילה ׳סבון׳ הגיע מהם (‪Konkol‬‬ ‫‪ .)and Rasmussen 2015‬במקורות מהמאה הד‘ לסה"נ מוזכר המונח ‪( saponarius‬יצרן סבון)‪ ,‬ומכאן‬ ‫הסברה שבעת ההיא כבר פעלו בתי מלאכה לייצור סבון (‪ .)Partington 1999:307–308‬על סבון‬ ‫המיועד להיגיינה ידוע באירופה במאה הט‘ לסה"נ‪ ,‬שם הוא יוצר משומנים מהחי; איכותו הייתה ירודה‬ ‫ונדף ממנו ריח לא נעים (אביצור ‪.)184:1976‬‬ ‫בניגוד לסבון האירופאי שהכיל שומן חזיר‪ ,‬הסבון הארץ־ישראלי יוצר משמן זית והיה אחת התעשיות‬ ‫החשובות בתקופה האסלאמית‪ .‬בתי מלאכה לייצור הסבון (בערבית‪‘ :‬מסבנה‘) בארץ מוזכרים‬ ‫לראשונה על ידי ההיסטוריון אל־מוקדסי בשנת ‪ .)Lindsay 2005:97( 985‬על ניצולו הן להיגיינה הן‬ ‫לרפואה הסביר הרופא אלתמימי‪ ,‬שחי בארץ במאה הי‘ לסה"נ (עמר וסרי ‪ .)82–80:2004‬בשל איכותו‬ ‫המעולה של הסבון הארץ־ישראלי הוא שווק לאוכלוסייה המוסלמית והיהודית ברחבי אגן הים התיכון‪,‬‬ ‫ובעיקר מצרים‪ ,‬כפי שמוזכר במקורות מהגניזה בקהיר מהמאה הי"א לסה"נ (‪ ,)Avitsur 1994:151‬וכן‬ ‫מאירופה הצלבנית (‪ .)Tolkowsky 1924:125‬בתקופה הממלוכית ידועים מרכזים שעסקו בייצור סבון‬ ‫משמן זית‪ ,‬הגדול שבהם היה בשכם‪ ,‬שם המסורת נמשכת על ידי משפחת טוקאן עד היום (לידרור‬

‫‪128‬‬

‫ההתיישבות הכפרית מדרום לרהט בשלהי התקופה הביזנטית ובתקופה האסלאמית הקדומה‬

‫‪ .)1994‬מרכז חשוב נוסף לייצור סבון משמן זית המוכר למן המאה הי"ג התקיים בירושלים‪ ,‬שבה פעלו‬ ‫‪ 18‬מפעלים כאלה (דעאדלה ‪ .)136:2011‬מרכזים נוספים מראשית התקופה העות‘מאנית היו ידועים‬ ‫בעזה‪ ,‬בלוד וביפו (ר‘ בהרחבה ארבל ‪.)2019‬‬ ‫בית המלאכה שנתגלה בחפירה הנוכחית נקשר אל ייצור הסבון‪ ,‬ולשם הפקתו נדרשו המרכיבים‬ ‫הבאים‪ :‬שמן זית מאיכות ירודה‪ ,‬או אפילו כזה שנסחט מריסוק גלעיני הזיתים‪ ,‬ואפר מצמח מלחית‬ ‫הבורית (בערבית קילי) המכיל אשלג‪ .‬בארץ מוכרים ‪ 15‬מינים ממשפחת מלחית הבורית (‪Salsola‬‬ ‫‪ )Soda‬שבית הגידול העיקרי שלהם היה בעבר בספר המדבר ובנגב הדרומי‪ ,‬וכיום הם נמצאים בסכנת‬ ‫הכחדה ותפוצתם דלה‪ .‬בתקופה העות‘מאנית היה איסוף הצמח מקור פרנסה לשבטים בדואיים בעבר‬ ‫הירדן‪ ,‬וכן הוא נקטף באזור עזה לצורכי תעשיית הסבון המקומית (ארבל ‪ .)2019‬את הצמחים שנקטפו‬ ‫שרפו ואת גושי האפר שהתקבלו מכרו ליצרני הסבון‪ .‬גושי האפר הצמחי הוספו לתערובת שמן הזית‪,‬‬ ‫וזו התבשלה בקדרה על תנור פתוח‪ .‬בישול הסבון נמשך שבוע או שבועיים ובמהלכם הוספו האפר‪,‬‬ ‫הסיד והמים ביחס משתנה (אביצור ‪ .)184:1976‬בגמר הבישול הועבר הסבון הנוזלי לבריכה רדודה‪ ,‬שם‬ ‫הוא התמצק במשך כעשרה ימים‪ .‬לאחר מכן נחתך גוש הסבון לקוביות ונאסף בערמות לייבוש הסופי‬ ‫שנמשך כמה שבועות‪ ,‬ורק אז ניתן היה להשתמש בו‪.‬‬ ‫בבית המלאכה שנתגלה בחפירה הנוכחית מופיעים המרכיבים האדריכליים הנדרשים לייצור הסבון‪.‬‬ ‫את שמן הזית ניתן היה להביא מאחד מבתי הבד הרבים בדרום הר חברון הסמוך (‪Magen 2008:‬‬ ‫‪ .)Figs. 93, 104‬בשלב הראשון הסבון בושל בחדר ‪ R18‬על התנור הגדול‪ ,‬שהוזן ונוקה דרך התעלה‬ ‫הקצרה בצידו המערבי‪ .‬על התנור הפתוח ניצבה קדרה גדולה ובה תערובת שכללה שמן זית‪ ,‬סיד‬ ‫שהוסף מהאגן הסמוך‪ ,‬ואפר מצמחים שהופק בטבון שנמצא בחדר ‪ .R17‬צמחי מלחית הבורית נאספו‬ ‫מהסביבה הקרובה‪ ,‬ונשרפו בטבון לשם הפקת האפר העשיר באשלג‪ ,‬שהוסף לתערובת הסבון לשם‬ ‫מיצוקו‪ .‬בחדר ‪ R19‬אוכסנו חומרי הגלם הקשורים בייצור הסבון בשני האגנים המטויחים‪ .‬הבריכה‬ ‫המטויחת בחדר ‪ R20‬נועדה להעברת הסבון הנוזלי בגמר הבישול למיצוק‪ .‬סמוך לבריכה נמצא מאגר‬ ‫מים שהיה מחובר אל בור המים‪ ,‬וממנו הובאו כמויות המים הגדולות שנדרשו לייצור הסבון‪ .‬בשלב השני‬ ‫הותקן תנור חדש בחדר ‪ R19‬והתנור הישן נסתם במתקן עגול הבנוי אבן‪ .‬מתקנים תואמים נתגלו בבתי‬ ‫בד מהתקופה האסלאמית הקדומה‪ ,‬בדומה לבית בד במבוא מודיעים (עובדיה ואיזנברג ‪,10:1998‬‬ ‫איור ‪ .)3‬בבית בד משלהי התקופה הביזנטית בח'ירבת פטיר נמצא מתקן דומה שזוהה על ידי החופר‬ ‫כבסיס למפרכה‪ ,‬שעליה הונח אגן הריסוק (‪ .)Strus 2003:143, Fig. 4.1‬מתקן דומה נמצא גם בבתי‬ ‫בד מהתקופה האסלאמית בקדומים (‪ )Magen 2008:265, Fig.11‬כגון בית הבד בח'ירבת מהלהלה‬ ‫עם אבן הריסוק שנמצאה על בסיס אבן (‪ .)Magen 2008:272, Figs. 25–26‬כאמור‪ ,‬ניתן להציע כי‬ ‫בשלב השני נעשתה פריכת הזיתים בחדר ‪ ,R18‬וייתכן שבקרבת מקום היה בית בד‪ ,‬שפורק או טרם‬ ‫נחשף‪ .‬אפשרות אחרת היא שהמתקן שימש משטח עבודה לעיבוד וכתישה של צמחי מלחית הבורית‬ ‫לפני שרפתם בטבון הסמוך‪ .‬החללים התת־קרקעיים שמצפון לבית המלאכה שימשו הן לייצוב הסבון‪,‬‬ ‫הן לאחסונו‪ ,‬שכן תנאי הלחות והקור בהם התאימו לשמירת המוצר המוגמר‪ .‬כדי לשחזר את תהליך‬ ‫הייצור המסורתי של תעשיית הסבון מלפני ‪ 1200‬שנה‪ ,‬נלקחו מתוך התנורים והבריכה דגימות רבות‪,‬‬ ‫לצורך זיהוי החומרים שהשתמשו בהם‪.‬‬

‫אלנה קוגן־זהבי‬

‫‪129‬‬

‫ההתיישבות בכל האתרים פסקה בסופה של המאה הח' או בראשית המאה הט' לסה"נ‪ ,‬והם ננטשו‬ ‫בצורה מסודרת וללא סימני חורבן‪ .‬התנהלות זו תואמת את התמונה הכוללת שהתקיימה בערי הנגב‬ ‫הגדולות כמו חלוצה‪ ,‬ניצנה ושבטה (אבני‪ ,‬כרך זה; צפריר תשמ"ד‪Avni, Avni and Porath 2019; ;70:‬‬ ‫‪ .)Hirschfeld 2003‬החוקרים העלו מגוון סברות לגבי הסיבות שגרמו לנטישת היישובים‪ .‬יש הקושרים‬ ‫זאת לשינוי אקלימי (‪ ,)Issar 2003‬לתמורות הכלכליות‪ ,‬לאי־שקט פוליטי‪ ,‬או להידרדרות התנאים‬ ‫הביטחוניים (‪ .)Haiman 1995; Avni, Avni and Porath 2019; Butler et al. 2020‬התמורות הללו אילצו‬ ‫את האוכלוסייה לעבור לערים הגדולות והבטוחות יותר ששגשגו באותה העת‪ ,‬כגון רמלה‪ ,‬טבריה (אבני‬ ‫תשע"ה)‪ ,‬או עיר הנמל איילה שבעקבה (‪.)Avner and Magness 1998‬‬ ‫לסיכום‪ ,‬האתרים שנחפרו מדרום לרהט מוסיפים מידע חשוב על אופי ההתיישבות הכפרית באזור‬ ‫ועל מורכבות המעבר בין שלהי התקופה הביזנטית להתקופה האסלאמית הקדומה‪ .‬נוסף על כך נלמד‬ ‫צביון הפעילות הכלכלית שהתקיימה באזור בתקופות הנדונות‪ .‬עם זאת‪ ,‬הנתונים שהובאו מהווים‬ ‫סקירה ראשונית בלבד ויש צורך בבחינת כלל הממצאים כדי לקבוע את משך ההתיישבות ואת מועד‬ ‫נטישת האתרים‪ .‬המדגם הצמחי שנלקח מהטבונים ישפוך אור על התזונה ומאפייני החקלאות במקום‪.‬‬ ‫הנתונים החדשים יאפשרו לקבל תמונה ממוקדת ומקיפה על ההתיישבות הכפרית באזור בשלהי‬ ‫התקופה הביזנטית ובתקופה האסלאמית קדומה‪.‬‬

‫הפניות‬ ‫אביצור ש’ ‪ .1976‬אדם ועמלו‪ :‬אטלס לתולדות כלי עבודה ומתקני ייצור בארץ ישראל‪ .‬ירושלים‪.‬‬ ‫אבני ג' תשע"ה‪ .‬התעצמות ודעיכה‪ :‬תהליכי שינוי בערי ארץ ישראל בתקופה האיסלמית קדומה‪ .‬קתדרה ‪–29:154‬‬ ‫‪.54‬‬ ‫אבני ג' כרך זה‪ .‬צפון הנגב בשלהי העת העתיקה‪ :‬מרכזים עירוניים‪ ,‬מרחבים חקלאיים ותהליכי שינוי – בין המקומי‬ ‫לגלובלי‪.‬‬ ‫אייזנברג־דגן כרך זה‪ .‬תופעת קומות המרתף במאה הו' לסה"נ בבקעת באר שבע – חפירות באתר ‘קמפוס צפון'‬ ‫כמקרה מבחן‪.‬‬ ‫ארבל י' ‪ .2019‬יצור סבון משמן זית בתקופה העות'מאנית ‪:‬אמצעים‪ ,‬אתרים וחידושים‪ .‬בתוך א' שביט‪ ,‬עורך‪.‬‬ ‫לוד “דיוספוליס – עיר האלוהים”‪ ,‬קובץ מחקרים בהיסטוריה ובארכיאולוגיה של לוד כרך ה'‪ .‬לוד‪ .‬עמ'‬ ‫‪.158–131‬‬ ‫דעאדלה ת' ‪ .2011‬מפעל לייצור סבון מהתקופה העות'מאנית בסוק אל־פח'ר‪ ,‬העיר העתיקה‪ ,‬ירושלים‪ .‬עתיקות‬ ‫‪.138–119:67‬‬ ‫הדד א' ‪ .2019‬נחל פחר (דרום)‪ .‬חדשות חדשות ארכיאולוגיות – חפירות וסקרים בישראל ‪)31.12.2019( 131‬‬ ‫‪( http://www.hadashot-esi.org.il/report_detail.aspx?id=25675&mag_id=127‬תאריך גישה ‪.)22/10/2020‬‬ ‫וורגה ד' כרך זה‪ .‬המנזרים הביזנטיים בצפון הנגב ושילובם במערך הכלכלי האזורי‪.‬‬ ‫חיימי י' ‪ .2017‬נחל פחר‪ .‬חדשות ארכיאולוגיות – חפירות וסקרים בישראל ‪http://www. )1.10.2017( 129‬‬ ‫‪( hadashot-esi.org.il/report_detail.aspx?id=25293&mag_id=125‬תאריך גישה ‪.)22/10/2020‬‬

‫לידרור נ' ‪ .1994‬הסבון של שכם‪ .‬עת־מול כ (‪.10–9:)117‬‬

‫ההתיישבות הכפרית מדרום לרהט בשלהי התקופה הביזנטית ובתקופה האסלאמית הקדומה‬

130

http://www. )16.6.2010( 122 ‫ חדשות ארכיאולוגיות – חפירות וסקרים בישראל‬.‫ נחל פחר‬.2010 '‫ניקולסקי ו‬ .)12/10/2020 ‫ (תאריך גישה‬hadashot-esi.org.il/report_detail.aspx?id=1413&mag_id=117 http://www. )2.3.2011( 123 ‫ חדשות ארכיאולוגיות – חפירות וסקרים בישראל‬.‫ להבים‬.2011 '‫ניקולסקי ו‬ .)12/10/2020 ‫ (תאריך גישה‬hadashot-esi.org.il/report_detail.aspx?id=1629&mag_id=118 http:// )30.8.2015( 127 ‫ חדשות ארכיאולוגיות – חפירות וסקרים בישראל‬.)'‫ נחל פחר (א‬.)‫ (א‬2015 '‫סרי ג‬ .)12/10/2020 ‫ (תאריך גישה‬www.hadashot-esi.org.il/report_detail.aspx?id=22790&mag_id=122 http://www. )7.9.2015( 127 ‫ חדשות ארכיאולוגיות – חפירות וסקרים בישראל‬.)'‫ נחל פחר (ב‬.)‫ (ב‬2015 '‫סרי ג‬ .)12/10/2020 ‫ (תאריך גישה‬hadashot-esi.org.il/report_detail.aspx?id=22790&mag_id=122

.19–1:36 ‫ עתיקות‬.‫ מנזר ביזנטי במבוא מודיעים‬.1998 '‫עובדיה ר' ואיזנברג ע‬ .‫ רופא ירושלמי בן המאה העשירית‬,‫ ארץ ישראל וסוריה על פי תיאורו של אלתמימי‬.2004 '‫עמר ז' וסרי י‬ .‫רמת גן‬ http://www. )14.1.2009( 121 ‫ חדשות ארכיאולוגיות – חפירות וסקרים בישראל‬.‫ נחל פחר‬.2009 ‫פארן נ״ש‬ .)22/10/2020 ‫ (תאריך גישה‬hadashot-esi.org.il/report_detail.aspx?id=1018&mag_id=115 http:// )19.8.2016( 128 ‫ חדשות ארכיאולוגיות – חפירות וסקרים בישראל‬.)‫ להבים (דרום‬.2016 '‫קוברין פ‬ .)22/10/2020 ‫ (תאריך גישה‬www.hadashot-esi.org.il/report_detail.aspx?id=25045&mag_id=124

.89–61:32 ‫ קתדרה‬.‫ הכיבוש הערבי ותהליך דלדולה היישובי של ארץ ישראל‬.‫צפריר י' תשמ"ד‬ Avitsur S. 1994. Olive Oil Production in the Land of Israel: Traditional to Industrial. In R. Frankel, S. Avitsur and E. Ayalon. eds. History and Technology of Olive Oil in the Holy Land. Tel Aviv. Pp. 90–157. Avner U. and Magness J. 1998. Early Islamic Settlement in the Southern Negev. BASOR 310:39–57. Avni Y., Avni G. and Porath N. 2019. A Review of the Rise and Fall of Ancient Desert Runoff Agriculture in the Negev Highlands – A Model for the Southern Levant Deserts. Journal of Arid Environments 163:127–137. Butler D.H., Zachary C.D., Tepper Y., Erickson-Gini T., Bar-Oz G. and Shahack-Gross R. 2020. Byzantine-Early Islamic Resource Management Detected through Microgeoarchaeological Investigations of Trash Mounds (Negev, Israel). PLOS ONE (14.10.2020) https://journals.plos.org/plosone/article?id=10.1371/journal.pone.0239227 (accessed date 10.11.2020). Haiman M.1995. Agriculture and Nomad – State Relations in the Negev Desert in the Byzantine and Early Islamic Periods. BASOR 297:29–53. Hirschfeld Y. 2003. Social Aspects of the Late Antiquate Village of Shivta. JRA 16:395–408. Issar A.S. 2003. Climate Changes during the Holocene and their Impact on Hydrological Systems. Cambridge, MA. Konkol K.L. and Rasmussen S.C. 2015. An Ancient Cleanser: Soap Production and Use in Antiquity. Chemical Technology in Antiquity 1211:245–266.

131

‫אלנה קוגן־זהבי‬

Lindsay J.E. 2005. Daily Life in the Medieval Islamic World. Indianapolis, IN. Magen Y. 2008. Oil Production in the Land of Israel in the Early Islamic Period. In Y. Magen ed. Judea and Samaria: Researches and Discoveries (JSP 6). Jerusalem. Pp. 257–343. Partington J.R. 1999. A History of Greek Fire and Gunpowder (2nd ed). Annapolis, MA. Pp. 306–309. Seligman J. and Ẓur S. this volume. An Early Islamic Mosque and Farmhouse at Naḥal Peḥar (Rahat) and the Islamification of the Countryside. Strus A. 2003. Khirbet Fattir – Bet Gemal. Two Ancient Jewish and Christian Sites in Israel. Rome. Tolkowsky S. 1924. The Gateway of Palestine. London.

‫חפורים בלס – מבט מחודש על הבנת החללים התת־קרקעיים‬ ‫בתקופה הכלקוליתית בצפון הנגב‬ ‫יעל עבאדי־רייס‬ ‫רשות העתיקות‬

‫תקציר‬ ‫מראשיתו של המחקר הארכיאולוגי של התקופה הכלקוליתית בצפון הנגב‪ ,‬התגלו באתרי היישוב חללים‬ ‫תת־קרקעיים חפורים בלס‪ ,‬היוצרים מערכות מורכבות‪ .‬תכולתם מגוונת ומייצגת מגוון היבטים של התרבות‬ ‫הכלקוליתית בממצאים ובמשמעויותיהם‪ .‬במשך השנים הוצעו הסברים מגוונים למטרות חפירתם‪ :‬התאמה‬ ‫של מערך החיים לאקלים הצחיח‪ ,‬התמודדות עם מדרונות הלס‪ ,‬חיקוי של מערות טבעיות כחלק מיבוא‬ ‫הרגלים מהצפון‪ .‬כן הועלו השערות מרובות באשר לשימוש שנעשה בחללים החפורים‪ :‬מגורים‪ ,‬אחסון‬ ‫לצורכי משק הבית או הקהילה‪ ,‬קבורה‪ ,‬מסתור‪ ,‬אשפה ועוד‪.‬‬ ‫להסברים אלה שתי גישות עיקריות‪ .‬האחת‪ ,‬דיכוטומית‪ ,‬מציעה זיהוי חד־משמעי של הפעילות בחללים‬ ‫התת־קרקעיים עם סוג אחד של פעילות‪ ,‬אף שיש בכך התעלמות ממגוון הטיפוסים של החללים החפורים‪,‬‬ ‫כמו גם מריבוי הסוגים של הממצאים הניידים בהם‪ .‬הגישה השנייה מכלילה במובלע כי כל הפעילויות יכלו‬ ‫להיעשות בחללים הללו‪ ,‬ולכן אין בהסבר זה משמעות מפני שהוא כוללני‪ .‬כדי להתגבר על חסמי המחקר‪,‬‬ ‫מבלי לבטל את מה שהושג עד כה‪ ,‬ולהתקדם מעבר למגבלות המסגרות התיאורטיות שייושמו בו עד כה‪,‬‬ ‫יש לאמץ את הארכיאולוגיה הפרגמטית ולשלב מסגרות תיאורטיות לכדי מאסף רלוונטי‪ .‬תפיסה הוליסטית‬ ‫של ספירת פעילויות (‪ )Activity spheres‬מאפשרת לחקור את הרב־שימושיות בחללים החפורים בלס‪,‬‬ ‫המתאפיינת בו־זמנית בשימוש עיקרי ובשימושיים משניים‪ ,‬במגוון שימושים בחלוקה לא היררכית‪ ,‬ומשתנה‬ ‫במהלך פעילות יומית‪ ,‬שנתית ודורית‪.‬‬ ‫הפרשנות המתאימה לתופעה מערבת העמקה של השיח מעבר לשניות הרטורית הנהוגה בו‪ .‬על פי התפיסה‬ ‫המוצעת חללי הפעילות החפורים אינם מרחב פעילות נפרד מהיבטים אדריכליים אחרים כגון בנייה מאבן‬ ‫ובוץ‪ ,‬שימוש בתצורות טבעיות‪ ,‬ותפקידה של צמחייה בתפיסת החלל היישובי והביתי‪ .‬החללים הם מרחב‬ ‫חי‪ ,‬משתנה ומסונכרן עם כל היבט של החברה הקדומה‪ .‬ההבנה שלו צריכה להישען על תפיסה הוליסטית‬ ‫שעיקרה רצף שימושים ועירובם בו בזמן ולאורך זמן‪.‬‬ ‫גישה הוליסטית לאפיון מערכות חברתיות בתקופה הכלקוליתית אומצה בהיבטים מסוימים‪ ,‬דוגמת קשרי‬ ‫פולחן וחברה‪ .‬הגיעה העת להכילה גם על חקר האדריכלות הכלקוליתית בכלל‪ ,‬ועל החללים החפורים בלס‬ ‫במערכות מורכבות‪ ,‬בפרט‪ .‬כך נוכל להתקדם לעבר הבנה של מאפיין יוצא דופן זה של התקופה הכלקוליתית‪.‬‬

‫‪134‬‬

‫חפורים בלס – מבט מחודש על הבנת החללים התת־קרקעיים בתקופה הכלקוליתית בצפון הנגב‬

‫הקדמה‬ ‫הם נקראו במחקר חדרים‪ ,‬מחילות‪ ,‬בורות‪ ,‬חללים‪ ,‬שקעים‪' ,‬חוות נמלים אנושיות'‪' ,‬בורות פעמון'‪,‬‬ ‫'מגורים תת־קרקעיים'‪' ,‬כפרים תת־קרקעיים' ועוד‪ .‬המשותף לכולם הוא היותם חפורים לתוך קרקע‬ ‫הלס האופיינית לצפון הנגב‪ ,‬באתרים מהתקופה הכלקוליתית ומהתרבות הע'סולית‪ .‬התופעה כוללת‬ ‫מגוון רחב של תצורות שעומקן משתנה משקעים רדודים עד מערכות בעומק של כמה מטרים מתחת‬ ‫לפני השטח; צורות מגוונות – שקעים מעוגלים‪ ,‬פירים ומחילות‪ ,‬בורות גליליים ופעמוניים וחללים‬ ‫אמורפיים; מופעים בודדים או קשורים זה לזה במגוון דרכים‪ ,‬כגון חפירת בורות בתוך בורות‪ ,‬מחילות‬ ‫ופירים‪ .‬לעיתים נבנו בתוכם קירות מאבנים ולבנים‪ ,‬או מתקנים‪ .‬באתר אחד מתגלה לעיתים מגוון‬ ‫של חללים חפורים (איור ‪ ,)1‬שתכולתם מגוונת ומייצגת היבטים שונים של התרבות הכלקוליתית‪ ,‬גם‬ ‫בממצאים וגם במשמעויותיהם‪.‬‬ ‫תופעה זו התגלתה בצפון הנגב‪ ,‬בבקעת באר שבע בעיקר (איור ‪ ,)2‬זוהתה לפני כשבעים שנה‬ ‫ונחקרת מאז במגוון אופנים (לסקירות נוספות‪ :‬גלעד ‪Levy et al. 1991; Baumgarten 1999; Rowan ;1986‬‬ ‫‪ .)and Golden 2009‬מבין כ־‪ 350‬אתרים מהתקופה הכלקוליתית בצפון הנגב (‪Winter-Livneh, Svoray‬‬ ‫‪ ,)and Gilead 2010:286‬התגלו מערכות מורכבות חפורות בפחות מעשרים אתרים‪ .‬לא בכל אתר נחפרו‬ ‫חללים‪ ,‬ובמיוחד לא באתרים ארעיים וקטנים‪ ,‬אך באתרים שבהם נחפרו חללים כאלה‪ ,‬הם כללו מאות‬ ‫פרטים‪ .‬הדיון יעסוק באתרים של מגורי קבע‪ ,‬שבהם התגלו כל המערכות הללו‪ ,‬ולא באתרים ארעיים‪,‬‬ ‫‪1‬‬ ‫קטנים או של קבורה‪.‬‬

‫איור ‪ .1‬חללים חפורים בלס באתר תל שבע‪ ,‬מתוך חפירות שנעשות בו במהלך השנים‪ :‬א‪ .‬מחילה תת־קרקעית‬ ‫(חפירתם של פז ואלג'ם ‪ .)2013‬ב‪ .‬שקע אליפטי שבו חפורים בורות במגוון גדלים וממנו יוצאות מחילות לבורות‬ ‫נוספים (חפירתם של פז ואלג'ם ‪ .)2013‬ג‪ .‬בור פעמון במבט מהצד‪ ,‬והפיר המוביל אליו‪( ,‬חפירתה של עבאדי־רייס‬ ‫‪ .)2003‬ד‪ .‬בור חפור ובתוכו‪ ,‬בימין התמונה‪ ,‬לבני בוץ בדפנות (חפירתה של עבאדי־רייס ‪ .)2003‬ה‪ .‬מבט מתוך בור‬ ‫החוצה‪ ,‬בימין התמונה לבני בוץ בדפנות (חפירתו של פסטרנק ‪( )2019‬צילומים‪ :‬א‪-‬ד יעל עבאדי־רייס‪ ,‬ה – לא ידוע)‪.‬‬ ‫‪ 1‬תודותיי ליאנה צ'חנובץ‪ ,‬למרטין פסטרנק‪ ,‬לאבישי לוי־חברוני ולאיציק פז על שהעמידו לרשותי מידע שטרם‬ ‫פורסם; לנועה ליברמן־פלשקס על האיור‪ ,‬ולאמיל אלג'ם על המפה‪ .‬ליונתן ברוך על קריאה מוקדמת והערותיו‪.‬‬

‫יעל עבאדי־רייס‬

‫‪135‬‬

‫איור ‪ .2‬מפת האתרים העיקריים המוזכרים במאמר (אמיל אלג'ם)‪.‬‬

‫החללים החפורים בלס‪ :‬סקירת הממצאים‬ ‫האדריכלות‬

‫זיהוים של החללים החפורים בקרקע הלס נעשה לראשונה על ידי פרו בחפירתו בחורבת אבו מטר‬ ‫(‪ .)Perrot 1955; 1984‬הוא חפר ותיאר מערך של עשרות חללים במגוון גדלים‪ ,‬המקושרים ביניהם‬ ‫במחילות ובפירים‪ .‬בחפירה נוספת באתר‪ ,‬בשנות ה־‪ 90‬של המאה הקודמת‪ ,‬נחפרו תצורות תת־‬ ‫קרקעיות נוספות (‪.)Gilead, Rosen and Fabian 1991‬‬ ‫פרו המשיך וחפר באתר ביר א־ספאדי הסמוך‪ ,‬וגם בו נחשפו מערכות שלמות של בורות במגוון‬ ‫גדלים וצורות‪ ,‬המקושרות במחילות‪ ,‬מסתעפות אלו מאלו‪ ,‬ובתוכם קירות בנויים (‪.)Perrot 1984‬‬ ‫בחפירה נוספת באתר זה בשנות ה־‪ 80‬של המאה הקודמת‪ ,‬תוארו תשע מערכות נוספות של חללים‬ ‫חצובים בלס (באומגרטן ‪ .)1986‬בשנים אלו נחפרה חורבת בתר‪ ,‬וגם בה התגלו חללים תת־קרקעיים‬ ‫במגוון צורות וגדלים (‪ ; Dothan 1959‬דותן ‪.)1958‬‬ ‫באתר שקמים‪ ,‬שנחפר משנות ה־‪ 70‬של המאה הקודמת ואילך‪ ,‬זוהו עשרה חדרים מקושרים‬ ‫בסדרה של שבע מנהרות (‪ .)Levy et al. 1991‬בשלב זה של המחקר גם תוארה המורכבות הפנימית‬ ‫של החללים (פיר כניסה אנכי‪ ,‬גלריה שממנה נכנסו לחדרים אחרים‪ ,‬בורות פעמון ברצפת חדר גדול)‬ ‫וגם זוהו ארבעה שלבים של שימוש בחדרים (‪ .)Levy et al. 1991:379‬בחפירת האתר נחקרו החללים‬ ‫כחלק משימוש בקרקע הלס שכלל התאמה של פני השטח ביצירת מדרגות‪/‬טרסות (‪Levy et al.‬‬

‫‪136‬‬

‫חפורים בלס – מבט מחודש על הבנת החללים התת־קרקעיים בתקופה הכלקוליתית בצפון הנגב‬

‫‪ .)1991:379‬בתקופה זו נחפר גם האתר גילת (‪ )Levy et al. 2006‬ובו מערכות של עשרות בורות‪,‬‬ ‫לחלקם מתאר גלילי ואחרים עגולים‪.‬‬ ‫בחמש חפירות למן שנות ה־‪ 90‬ואילך בחלקים שונים של האתר בתל שבע זוהו מאות תצורות‬ ‫חפורות במגוון רחב של צורות‪( ,‬באומגרטן‪ ;A-2062 2‬עבאדי־רייס ‪ ;2016‬גלעד‪ ,‬טליס ואלג'ם ‪;A-5631‬‬ ‫פז ואחרים ‪ ; 2014‬פסטרנק ‪ .)2020‬באתר הגדול של שוקת (נחל חברון) שנחפר בשנים האחרונות‪,‬‬ ‫זוהו ארבע מערכות תת־קרקעיות גדולות‪ ,‬ובורות רבים נוספים (בארי ואחרים ‪ ;2017‬באומגרטן ‪.)2005‬‬ ‫חללים דומים התגלו גם בחפירות מדגם‪ ,‬למשל בגת־גוברין (‪ ,)Khalaily and Hermon 2013‬בנחל‬ ‫שלווה (ישראל‪ ,‬אלג'ם ומילבסקי ‪ ,)2014‬בחורבת עשן (כהן תשל"ז)‪ ,‬במיתר (גרפינקל וחרמון תש"ס)‪,‬‬ ‫בבית אשל (‪ )Gilead et al. 2004‬ובנבטים (גלעד ופביאן ‪ .)73 :2001‬ראויה לציון העובדה ששני האתרים‬ ‫הראשונים ברשימה שלעיל אינם נמצאים בבקעת באר שבע‪ .‬ממצאים אדריכליים כאלו ממשיכים‬ ‫להתגלות כל העת‪ ,‬אם לציין את השניים האחרונים נכון למועד כתיבת שורות אלו‪ :‬שכונת רקפות בבאר‬ ‫שבע (צ'חנובץ‪ )A-8622 ,‬ובחורבת רקיק (לוי־חברוני‪.)A-8726 ,‬‬ ‫מהתקופה הנדונה יש אתרי יישוב בקרבה גיאוגרפית לאתרי בקעת באר שבע‪ ,‬שבהם נחצבו‬ ‫בקרקע הסלעית בורות‪ ,‬אך הם רדודים‪ ,‬ללא המורכבות של המערכות החפורות‪ :‬תל ערד‪ ,‬שבו לצד‬ ‫בורות חפורים בלס נחצבו חללים קטנים בסלע (‪ ;)Amiran 1978:4‬חורבת פתורה (‪Milevski and‬‬ ‫‪ ;)Baumgarten 2008:661‬באתר 'אגמים מזרח' נחצבו בורות רדודים ומעוגלים בסלע הכורכר הטבעי‬ ‫(עבאדי־רייס ווורגה ‪ .)2019‬שלושת אתרים אלו ראויים לציון בשל השתייכותם לתרבות הע'סולית‪,‬‬ ‫היותם אתרי יישוב גדולים ובשל העדר מערכות חפורות כמו אלו באתרי בקעת באר שבע הסמוכים‪ .‬כן‬ ‫נחפר האתר גרר (‪ ,)Gilead 1995:52‬ובו התגלו בורות במגוון גדלים‪ ,‬עומקים‪ ,‬המילוי והתכולה שלהם‪,‬‬ ‫אם כי לכולם הייתה צורה אחידה של קערה פתוחה וללא מערכות מורכבות‪.‬‬ ‫על כך נוספים אתרים קטנים‪ ,‬שזוהו כאתרי רועים ואתרים ארעיים‪ ,‬שאין בהם מערכות תת־קרקעיות‬ ‫חפורות‪ ,‬אלא רק בורות רדודים‪ .‬אלו כוללים את אתרי נחל הבשור (*‪,)Gilead and Alon 1988: 109‬‬ ‫אתרי נחל סכר (גלעד ‪ )1998‬ואתרים שזוהו בסקרים אך לא נחקרו היטב (גלעד ‪Levy and ;53 :1998‬‬ ‫‪.)Alon 1987: Fig. 1‬‬ ‫מופעים אחרים של מערכות חפורות‪ ,‬שאינן בלס‪ ,‬כוללות שימוש במערות טבעיות ולעיתים חציבה‬ ‫להתאמתן‪ ,‬וכן את התופעה הייחודית באתרי מישור החוף של חפירת פירים עמוקים‪ .‬באתר ברחוב‬ ‫ז'בוטינסקי‪ ,‬תל אביב‪ ,‬התגלו פירים עמוקים‪ ,‬רדודים ובורות שנחצבו לתוך הכורכר (‪Kaplan, Gophna‬‬ ‫‪ .)and Paz 2017‬ביהוד התגלו פירים גליליים עמוקים‪ ,‬בורות פעמון ובורות רדודים‪ ,‬חפורים באדמת‬ ‫החמרה המקומית (יקואל ‪ ;2014‬יקואל וון דן ברינק ‪ ;2014‬יקואל ובארי ‪ ;2016‬אגמון ואחרים ‪;2019‬‬ ‫‪ .)Guvrin 2015‬הקשר המעשי‪ ,‬הרעיוני והסמלי בין אלה לבין המערכות החפורות בלס של צפון הנגב‬ ‫אינו ברור‪ ,‬ויש לתת עליו את הדעת בהמשך המחקר‪.‬‬ ‫היבט אחר באדריכלות של החללים החפורים בלס הוא הבנייה בתוכם ובפתחם‪ ,‬שזוהתה ברוב‬ ‫החפירות‪ .‬זו נעשתה מאבני גוויל במגוון גדלים ומלבני בוץ (איור ‪ :1‬ג‪ ,‬ד‪ ,‬ה)‪ .‬בשקמים זוהו קירות תמך‬

‫‪ 2‬כאן ובמקרים הבאים‪ ,‬כאשר לא פורסם דוח החפירה מחפירות־עבר‪ ,‬הבאתי את מספר רשיון החפירה על מנת‬ ‫להקל על זיהוייה ולעיתים להבדילה מבין החפירות האחרות באותו אתר‪.‬‬

‫יעל עבאדי־רייס‬

‫‪137‬‬

‫פנימיים מחלוקי נחל‪ ,‬ובבורות נמצאו מוקדים וכלי בישול (‪ .)Levy et al. 1991:379‬בנחל חברון דופנו‬ ‫החללים הגדולים בחלוקי נחל ובלבני בוץ (בארי ואחרים ‪ .)2017‬בתל שבע נחפרו על הרצפות גומחות‪,‬‬ ‫ספלולים ובורות רדודים (פז ואחרים ‪ )2014‬ונבנו קירות פנימיים מאבנים ומלבנים (עבאדי־רייס תשע"ז;‬ ‫פסטרנק ‪.)2020‬‬ ‫היבט אדריכלי נוסף הוא שלב סיום השימוש בחללים‪ .‬שלב זה מתאפיין בסגירתם בסתימות מכוונות‬ ‫של פתחו העליון של בור בלבני בוץ או באבנים‪ ,‬שזוהו בכמה אתרים (פז ואחרים ‪ ,2014‬בארי ואחרים‬ ‫‪ .)2017‬ייתכן גם שחללים שסווגו כבורות אשפה שהושלכה לתוכם (עבאדי־רייס תשע"ז) הם למעשה‬ ‫תוצאה של מילוי שכוון לסגירתם‪.‬‬ ‫הממצאים הניידים‬

‫ברוב החללים החפורים בלס התגלה מגוון של ממצאים‪ :‬כלים העשויים מחרס‪ ,‬צור‪ ,‬אבן‪ ,‬נחושת ועצם;‬ ‫פסולת ייצור וכלי עבודה של מגוון פעילויות כייצור כלי אבן‪ ,‬מטלורגיה‪ ,‬סיתות צור‪ ,‬טווייה; אשפת יישוב;‬ ‫קישוטים אישיים; כלי עבודה וכלי פולחן; קבורת אדם; שרידי צמחייה (זרעים מפוחמים של דגנים‪,‬‬ ‫קטניות‪ ,‬זיתים); עצמות בעלי חיים; טבונים ואפר‪ .‬המידע הזה מתברר מכל תיאור של ממצאי חפירה‬ ‫בחללים חפורים (עבאדי־רייס תשע"ז; בארי ואחרים ‪Perrot 1984; Gilead 1995; Levy et al. ;2017‬‬ ‫‪ .)1991; Perrot 1955; Levy et al. 2006‬במקרים מעטים התגלו בורות ריקים כמעט לגמרי מממצאים‬ ‫(באומגרטן ‪ ,)33 :1986‬ולעיתים קרובות הפירים והמחילות דלים בממצאים‪.‬‬ ‫כל מגוון הממצאים הזה מייצג את המאסף האופייני לתרבות הע'סולית‪ ,‬ואינו שונה במאפייניו או‬ ‫בכמותו ממכלולים שנאספו בשרידים העל־קרקעיים‪ .‬כלומר‪ ,‬לא הובחנו טיפוסי כלים או סוג ממצאים‬ ‫שהם ייחודיים לתכולת החללים החפורים‪ ,‬או לסוג מסוים שלהם‪.‬‬

‫מדוע נחפרו ומה עשו בהם‪ :‬סקירה היסטורית של הפרשנות‬ ‫במהלך שבעים שנות המחקר של החללים הוצעו מגוון הסברים לשימוש שנעשה בהם‪ .‬חפירת‬ ‫החללים עצמה אינה מאומצת וניתן לעשותה בקלות‪ ,‬להכניס בה שינויים‪ ,‬להוסיף לה אגפים ואף‬ ‫לבטל אותה‪ .‬יש לה מגבלות‪ ,‬למשל‪ ,‬עובי התקרה אשר יבטיח יציבות (כפי שניתן להסיק מחפירתם‬ ‫של עשרות חללים כאלו באתרים ארכיאולוגיים)‪ .‬כמו כן‪ ,‬דופנות הלס הצריכו תחזוקה‪ .‬החללים התת־‬ ‫קרקעיים נהנים מהבידוד שמספקת קרקע הלס‪ ,‬ולכן ממנעד טמפרטורות קטן משמעותית מזה שעל‬ ‫פני הקרקע‪ .‬בקיץ הם שומרים על קרירות יחסית ומספקים צל‪ .‬בחורף הם מספקים מסתור מהרוח‬ ‫וקלים לחימום‪ .‬קלות החפירה מאפשרת מגוון רחב של חללים חפורים‪ .‬ניתן לשלוט בתנאי האוורור‪,‬‬ ‫התאורה והגישה שלהם אופי שונה מאוד בין סוגי החללים‪ :‬מצד אחד חדרים עמוקים שאליהם יש‬ ‫גישה דרך פירים ומחילות‪ ,‬ומצד שני שקעים פתוחים‪ .‬החיים על קרקע הלס סיפקו משאב נוח לניצול‬ ‫אדריכלי‪.‬‬

‫הסיבות לחפירתם של החללים התת־קרקעיים‬ ‫פרו (‪ )Perrot 1955‬ראה בחפירת החללים בתת־הקרקע חלק מההתאמה של מערך החיים לתנאי‬ ‫האקלים הצחיח‪ .‬כך גם חוקרים אחרים (דותן ‪)Levy et al. 1991:396; Baumgarten 1999 ;11 :1958‬‬ ‫הגדירו את חפירת החללים כפיתוח מקומי של התאמה לתנאי בקעת באר שבע‪ .‬יש בכך הגיון רב‪,‬‬

‫‪138‬‬

‫חפורים בלס – מבט מחודש על הבנת החללים התת־קרקעיים בתקופה הכלקוליתית בצפון הנגב‬

‫וכן מקבילות מרחבי העולם‪ ,‬אולם השימוש בתת־הקרקע הוא רק חלק ממערך שלם של התאמה‬ ‫לתנאי האזור ואינו מחויב המציאות‪ .‬אמנם כל האתרים מהתקופה הכלקוליתית שבהם נחפרו חללים‬ ‫משמעותיים שוכנים על קרקע לס‪ ,‬אך לא בכל אתר מהתקופה הכלקוליתית על קרקע לס‪ ,‬נחפרו‬ ‫תצורות מורכבות – בייחוד לא באתרים קטנים וארעיים‪ ,‬אך גם לא באתר הגדול כגרר‪ .‬כמו כן‪ ,‬נראה‬ ‫שהשלב העיקרי של תופעת המערכות התת־קרקעיות היה מוקדם יותר בתקופה הכלקוליתית‪ ,‬שבו‬ ‫יש המזהים דווקא תנאי אקלים לחים יותר מאשר בהמשך התקופה (‪Goldberg 1987; Goldberg and‬‬ ‫‪.)Rosen 1987‬‬ ‫הסבר אחר הוא שבבואם לחיות על מדרונות הוואדיות בצפון הנגב‪ ,‬לא עמדו לרשות אנשי התקופה‬ ‫מישורי הצפה שעליהם נוח לבנות‪ ,‬ולכן בשלב הראשון הם חפרו בלס מגורים ורק לאחר השקעה‬ ‫בפילוס הקרקע – דוגמת הטרסה בשקמים (‪ – )Levy et al. 1991:379‬ושינויים בתצורת הקרקע עקב‬ ‫התייבשות האקלים (‪ ,)Witten et al. 1995‬עברו לבנייה על־קרקעית‪.‬‬ ‫הסבר אפשרי אינו קשור לתנאי האקלים‪ ,‬אלא למסלע‪ ,‬וליתר דיוק‪ ,‬להיעדר סלע ולהימצאות לס‪.‬‬ ‫תדמור (תשס"ב) הציעה שיש קרבה טיפולוגית בין החללים התת־קרקעיים של בקעת באר שבע‬ ‫לבין השימוש במערות למגורים בתקופה הכלקוליתית באזורים אחרים של דרום הלבנט‪ .‬חפירת‬ ‫החללים‪ ,‬לפיכך‪ ,‬נעשתה כדי לדמות חללי מערות‪" :‬השימוש במערות למגורים ולאחסון‪ ,‬למלאכות או‬ ‫לקבורה היה טבוע במהות חייהם של בני התקופה הכלקוליתית" (תדמור תשס"ב)‪ .‬גישתה מהדהדת‬ ‫את התפיסה שהתרבות הע'סולית של התקופה הכלקוליתית בצפון הנגב הייתה תוצאה של הגירה‬ ‫מאזורים אחרים ויבוא מסורת של חיים במערות (למשל‪ ,‬גופנא ‪ .)83 ,80 :1982‬אולם‪ ,‬התרבות‬ ‫הכלקוליתית של סוף האלף החמישי ותחילת האלף הרביעי לפסה"נ בדרום הלבנט‪ ,‬בעיקר בספר‬ ‫המדבר‪ ,‬היא התפתחות מקומית (עבאדי־רייס ‪ ,)Levy et al. 1991; Gilead 2009 ;210–208:2012‬ולא‬ ‫נמצאה תמיכה לטענה על הגירת נשאי התרבות הע'סולית מאזורי מערות‪ .‬כמו כן‪ ,‬יש לזכור כי בבקעת‬ ‫באר שבע נחפרו חללים תת־קרקעיים כבר במהלך התרבות הבשורית‪ ,‬שקדמה לתרבות הע'סולית‪,‬‬ ‫כפי שניתן לראות בחפירת רמות נוף ותל גשרון (נחשוני ואחרים ‪ ;*2:2003‬נחשוני ואלג'ם ‪.)2009‬‬ ‫רואן ואילן (‪ )Rowan and Ilan 2013‬מציעים שחציבת החללים בלס נעשתה כדי ליצור מערות‬ ‫מלאכותיות‪ ,‬וככאלו הן היו טעונות במשמעויות פולחניות וסמליות‪ .‬לדעתם יש לראות את החללים‬ ‫החפורים בלס כחלק ממערך של שימוש בתת־הקרקע שכולל מערות טבעיות‪ ,‬מערות חצובות בסלע‬ ‫וקברים חצובים (‪ ,)Rowan and Ilan 2013:90‬ולא כתופעה שונה שמשמעותה אחרת‪ .‬בכך הם יוצרים‬ ‫זיקה בין ההתנהגות של חפירת חללים בלס בצפון הנגב‪ ,‬לבין התנהגויות בצפון הארץ ובמרכזה‪ ,‬ולכן גם‬ ‫אל המשמעויות הקוסמולוגיות הנובעות מכך (‪ ,)Rowan and Ilan 2013:88‬ולא כהתאמה והסתגלות‬ ‫לתנאי האקלים או ניצול אפשרויות החפירה הקלות‪.‬‬ ‫מול שתי ההצעות האחרונות שלעיל‪ ,‬עומדת עובדת העדרם של חללים מורכבים שניתן היה לחצוב‬ ‫בסלע‪ ,‬באזורים סמוכים מאותה תרבות‪ ,‬שאינם יושבים על לס‪ .‬למשל‪ ,‬אתרי הקבע הגדולים של‬ ‫'אגמים מזרח' וחורבת פתורה‪.‬‬

‫מה נעשה בתוך החללים התת־קרקעיים‬ ‫כבר מראשית המחקר‪ ,‬ומעבר לסיבה הבסיסית לחפירתם‪ ,‬עלתה השאלה מה היה השימוש בהם‪.‬‬ ‫השימוש בחללים למגורים הוצע על ידי פרו‪ ,‬ראשון החופרים שלהם‪ .‬וביתר דיוק‪ ,‬מגורים בחללים‬

‫יעל עבאדי־רייס‬

‫‪139‬‬

‫הגדולים יותר‪ ,‬המאורכים או האליפטיים (‪ .)Perrot 1955:18; 1984:80–85‬הרעיון של מגורים‪ ,‬לפחות‬

‫בחלק מהחללים‪ ,‬אומץ שוב ושוב על ידי החופרים (דותן ‪ ;1958‬גופנא ‪ ;1979‬באומגרטן ‪Levy et ;1986‬‬

‫‪ .)al. 1991‬תמיכה להצעה זו מביא באומגרטן (‪ )Baumgarten 1999; 1986‬בעזרת הקבלות אתנוגרפיות‬ ‫מאזורי אקלים קיצון‪ ,‬וכן מנתונים על היתרונות של שהייה בתת־הקרקע באקלים חם בקיץ וקר בחורף‪.‬‬ ‫הצעתו של פרו גרסה עוד כי היה זה השלב הקדום של החיים באתר‪ ,‬שלאחריו נזנחה דרך חיים‬ ‫זו‪ .‬הנחה זו נסתרה בהמשך מבחינה סטרטיגרפית (גלעד ‪ ;1986‬באומגרטן ‪ ,)1986‬על בסיס ההנחה‬ ‫שהשימוש בתת־הקרקע ובעל־הקרקע נעשה בו־זמנית‪ .‬הנחתו של פרו נשללה גם על בסיס ההבנה‬ ‫שהחללים החצובים הם חלק דינמי מתהליכים חוזרים ונשנים של מחיה־נטישה־אכלוס מחדש (גופנא‬ ‫‪ ,)1979‬וחקירתם צריכה לכלול היבט זה‪ ,‬כמו גם את תהליכי ההרס שעברו עליהם (לוי ‪)89–88:1988‬‬ ‫שלא התרחשו בתקופה קצרה אחת‪ .‬עם זאת‪ ,‬בהמשך להצעתו של פרו‪ ,‬זוהה שלב קדום בהתיישבות‬ ‫במערכות שנחפרו בשקמים (‪ ,)Levy 1986; 1993:66; Levy et al. 1991: Fig. 5‬בבאר שבע ונחל חברון‬ ‫(פז ואחרים ‪ ;2014‬בארי ואחרים ‪ 2017‬בהתאמה)‪ .‬פרסום מלא של שתי החפירות האחרונות שהיו‬ ‫הגדולות בעשור האחרון‪ ,‬יתרום להבנת הקשר בין מערכות תת־קרקעיות לשלב הקדום של התרבות‬ ‫הע'סולית‪.‬‬ ‫כנגד הפרשנות של שימוש למגורים‪ ,‬הציע גלעד שהחללים התת־קרקעיים שימשו לאחסון ואילו‬ ‫המגורים היו על־קרקעיים (גלעד ‪ .)Gilead 1987 ;1986‬הוא מנתח את ההבחנות הסטרטיגרפיות‬ ‫שעשו החופרים בשנות ה־‪ ,50‬ומראה שאין להפריד בין תת־הקרקע לעל־הקרקע‪ ,‬וכי הם בו־זמניים‪.‬‬ ‫עוד הוא מדגיש את מגוון החסרונות של מגורים בתת־הקרקע‪ ,‬ובהם קשיי גישה‪ ,‬תאורה ואוורור‪ .‬על‬ ‫בסיס זה מציע גלעד שעיקר השימוש בחללים העמוקים יותר היה לאחסון‪ ,‬דוגמת מטמורות‪ .‬הצעות‬ ‫אחרות שהעלו לשימוש בחללים כמחסנים התייחסו‪ ,‬בניגוד לזו של גלעד‪ ,‬דווקא לבורות הקטנים‬ ‫באתרים‪ .‬דותן (‪ )1958‬הציע שבורות גליליים שימשו לאחסון‪ ,‬בקנקנים או בתפזורת‪ ,‬עמירן (‪Amiran‬‬ ‫‪ )1978:4‬הציעה שהאחסון היה בבורות קטנים ששימשו ממגורות; באומגרטן (‪)Baumgarten 1999:31‬‬ ‫עמד על כך שבתוך החדרים התת־קרקעיים הוקצה אזור לאחסון‪ ,‬כלומר שהם עצמם לא היו מיועדים‬ ‫לכך‪.‬‬ ‫שאלה נוספת שעולה מהצעת האחסון נוגעת לגודל החללים התת־קרקעיים‪ ,‬כלומר לכמות‬ ‫החומרים שניתן לאחסן‪ .‬לוי (‪ ,)Levy 1993‬כחלק מפרשנותו את החברה הכלקוליתית כמורכבת‬ ‫ומרובדת‪ ,‬הציע שחללי אחסון גדולים בשקמים משקפים מערך אחסון שהוא חלק מכלכלה של הפצה‬ ‫מחדש וניהול סיכונים מעל רמת משק הבית‪ .‬אלו שהניחו כי האחסון נעשה בחללים קטנים יותר‪ ,‬סברו‬ ‫שהיה זה חלק ממערך ניהול משאבים של משק הבית‪ .‬פלנרי (‪ )Flannery 1972‬מקשר בין מתקני‬ ‫אגירה שיתופיים לבין ארגון חברתי מעל למשפחה הגרעינית (משפחה מורחבת)‪ ,‬ואת מתקני האחסון‬ ‫קטנים בתוך הבתים הוא מקשר עם עצמאות כלכלית של משפחה גרעינית‪ .‬לכן‪ ,‬לקביעת אופי האחסון‬ ‫והיקפו משמעויות מרחיקות לכת באשר למבנה החברתי‪.‬‬ ‫רעיון אחר היה שייתכן כי המטרה של חפירת החללים הייתה לצורכי הגנה (;‪Levy et al. 1991:379‬‬ ‫‪ ,)Levy 1993‬ורק בהמשך נעשו בהם שימושים אחרים‪ .‬פרשנות זו נשענת על מקבילות מצפון אפריקה‬ ‫וממזרחה ומתקופת מרד בר כוכבא‪ ,‬ועל ההבנה שהגידול המשמעותי באוכלוסייה בתקופה הכלקוליתית‬ ‫בצפון הנגב טמן בחובו גם פוטנציאל לסכסוכים על משאבים‪ ,‬וכראיה הביאו את הימצאותם של ראשי‬ ‫אלה בתקופה זו‪ .‬מעט העדויות על לחימה ותוצאותיה מגיעות משקמים (‪Dawson, Levy and Smith‬‬

‫‪140‬‬

‫חפורים בלס – מבט מחודש על הבנת החללים התת־קרקעיים בתקופה הכלקוליתית בצפון הנגב‬

‫‪ )2003; Witten et al. 1995‬וממערות מדבר יהודה (‪ ,)Davidovich et al. 2013‬אך ללא עדויות תומכות‬ ‫על אלימות מאורגנת בתקופה הכלקוליתית בדרום הלבנט‪ .‬יש לזכור שצרכים הגנתיים יכולים להיות‬ ‫מפני אלימות מאורגנת של ממש‪ ,‬אך גם מפני חשש מאפשרות כזו‪ ,‬ומכאן הצורך בתחושת הגנה על‬ ‫ידי יצירת מאגר עודפים‪ ,‬כפי שהציע פרו (‪.)Perrot 1984:88‬‬ ‫בחללים תת־קרקעיים במגוון אתרים התגלו שלדים בקבורה ראשונית (פסטרנק ‪ ;2020‬פז ואחרים‬ ‫‪Gilead 1995; Levy et al. 1991:409–410; Perrot 1955: Fig. 4; Mallon, Koeppel and ;2014‬‬ ‫‪ ,)Neuville 1934:48–49, Pls. 24–25‬ומטבע הדברים אלו יוחסו להרגל האנושי להטמין את המתים‬ ‫בתת־הקרקע‪ .‬רואן אף הציע שהבורות שימשו לקבורה ראשונית‪ ,‬לפני איסוף העצמות לקבורה משנית‬ ‫(‪ .)Rowan 2018:128‬בתל שבע‪ ,‬בשני מקרים שונים‪ ,‬זוהו קבורות כהטמנה של נפטר בבור לאחר שיצא‬ ‫מכלל שימוש‪ ,‬ולא כקבורה מלווה במנחות (פז ואחרים ‪ ,)2014‬וכתוצאה של תאונה ולא קבורה מכוונת‬ ‫(פסטרנק ונגר מידע בע"פ; פסטרנק ‪ .)2020‬באתרים אחרים שבהם נמצאו חפצים שפורשו כמנחות‪,‬‬ ‫נראה שנעשתה קבורה מכוונת (‪ .)Rowan and Ilan 2013:101‬מהנתונים עולה כי היו שלושה היבטים‬ ‫לקבורה‪ :‬קבורה ראשונית‪ ,‬קבורה ראשונית לקראת קבורה משנית‪ ,‬וקבורת אד־הוק ללא מנחות‪ .‬בכל‬ ‫מקרה זהו שימוש נוסף בבורות‪ ,‬אם כי לא העיקרי כיוון שאינם מתאימים לקבורה בגודלם‪ .‬כמו כן‪,‬‬ ‫הקבורה לא נעשתה לצד פעילות החיים בקרבת הבור בשל תוצרי הלוואי של התפרקות הגופה‪ ,‬ומכאן‬ ‫שהבור וסביבתו הקרובה סיימו את תפקידם כחלל אדריכלי‪.‬‬ ‫זיהוי שלב נפרד של שימוש ניכר‪ ,‬מעבר לשינויים אדריכליים שמשמעותם לשימוש אינה ברורה‪,‬‬ ‫בעיקר בהפיכתם לבורות אשפה (למשל‪ .)Levy et al. 2006:101 ,‬במקרים כאלו לא נעשה ניסיון‬ ‫לשחזר פעולות בתוך החלל החפור‪ ,‬מתוך ההבנה שמכלול הפריטים משקף פעילות מחוצה לו‪.‬‬ ‫ההנחה הייתה שהאשפה פשוט נזרקה פנימה והצטברה עם הזמן (דותן ‪ .)1958‬זו דרך אחת שבה‬ ‫מתמלא בור באשפה‪ ,‬אך לאחר שתכולתם המלאה של עשרה בורות מתל שבע שנשלחה לרפאות‬ ‫לא העלתה חיבור אחד בין השברים‪ ,‬התברר שאשפה ביתית הצטברה במקום אחר‪ ,‬טרם שמילאה‬ ‫את הבור (עבאדי־רייס ‪:50‬תשע"ז*)‪ .‬באותה מידה של ודאות‪ ,‬ייתכן שתכולת הבור הוכנסה במתכוון‬ ‫באופן חד־פעמי לצורך מילויו וסתימתו‪ ,‬או שערימות של אשפת יישוב טואטאו מדי פעם פנימה ועם‬ ‫הזמן הצטברו‪.‬‬

‫מגמות פרשניות לחללים החפורים‬ ‫בסקירה כללית ניתן לראות שבהצעות הפרשנות לייעוד ולשימוש בחללים החפורים בולטות שתי‬ ‫מגמות מנוגדות‪ .‬האחת היא של חוקרים ששמו לעצמם מטרה להגדיר את השימוש בתת־הקרקע‪,‬‬ ‫כפי שמוצהר בכותרות מאמריהם ("האם גרו במבנים התת־קרקעיים" – גלעד ‪" ;40:1986‬חללי מגורים‬ ‫תת־קרקעיים או מערכות קבורה?" – ‪" ;Rowan and Ilan 2013:100‬מערכות תת־קרקעיות בתקופה‬ ‫הכלקוליתית בדרום ישראל‪ :‬האם הן שימשו למגורים?" – ‪ .)Baumgarten 1999‬גישה זו קובעת שימוש‬ ‫אחד בלבד‪ ,‬או ראשי‪ ,‬לחללים בתת־הקרקע (גלעד ‪ ;1986‬באומגרטן ‪Rowan and Ilan 2013; ;1986‬‬ ‫‪ ,)Baumgarten 1999‬הן מתוך שלילת פרשנויות אחרות הן דרך הנמקה של הפרשנות המוצעת על‬ ‫ידם‪.‬‬ ‫הגישה השנייה היא הצעה הכוללת פרשנות של כל מגוון הפעילויות של החברה בתקופה הע'סולית‪,‬‬ ‫במידה כזו או אחרת של פירוט ונימוק‪ .‬גישה זו לוקה ב'תפסת מרובה לא תפסת'‪ .‬כלומר‪ ,‬מתוך‬

‫יעל עבאדי־רייס‬

‫‪141‬‬

‫שמוצע שכל הפעילויות נעשו בחללים הלו‪ ,‬אין למעשה אמירה ברורה‪ .‬ההצעות המכלילות מפרשות‬ ‫את השימוש בחללים החפורים בעיקר לפי סוגי הממצאים‪ ,‬אך אלו הרי מייצגים את כלל הפעילויות‬ ‫המזוהות בתרבות הע'סולית‪ .‬כפי שהכלילה תדמור‪ ,‬ולא נסתרה משמעותית מאז‪ ,‬נעשה שימוש‬ ‫בחללים לאחסון‪ ,‬למגורים‪ ,‬כחללי עבודה ולקבורה (תדמור תשס"ב‪ .)*137:‬כך‪ ,‬לעיתים קרובות‪ ,‬תוארו‬ ‫השימושים בחללים החפורים בלי שיוך חד של לוקוס כלשהו לפעולה מסוימת‪ .‬דותן (‪ ,)1958‬למשל‪,‬‬ ‫התייחס למגורים ולאחסון; לוי ואחרים (‪ )Levy et al. 1991:379‬זיהו שהמתקנים וכלי החרס מספקים‬ ‫עדויות לפעילויות ביתיות של בישול; פז ואחרים (‪ )2014‬זיהו כלי אחסון וכמויות גדולות של זרעי דגנים‪,‬‬ ‫של זית ושל עדשים כמעידים על חללי אחסון‪.‬‬ ‫שלב מתקדם יותר של ההצעה המכלילה הוא הפרדת החללים לפי מאפייניהם‪ ,‬והצמדת פעילות‬ ‫מסוימת לכל סוג של חלל‪ .‬מעט ההצעות האלו לא היו מבוססות היטב‪ ,‬ונשענו בעיקר על ההיגיון של‬ ‫החוקר‪ .‬עמירן זיהתה את החללים הגדולים כמגורים‪ ,‬ואת הקטנים לאחסון (‪ .)Amiran 1978:4‬דותן‬ ‫(‪ )1958‬זיהה את השקערוריות המאורכות הרדודות כמתקני בישול‪ ,‬את בורות גליליים כאסמים ומבנים‬ ‫שקועים למחצה‪ ,‬אך לא תת־קרקעיים לגמרי‪ ,‬כמבני מגורים‪ .‬פרו הציע מגורים בחללים הגדולים יותר‪,‬‬ ‫(‪ .)Perrot 1984:80–85‬באומגרטן (‪ )33:1986‬הציע שהחללים שהכניסה אליהם קלה‪ ,‬שימשו מכלאות‬ ‫צאן והאחרים שימשו למגורים‪ .‬הצעות אלו‪ ,‬על אף שיש בהן היגיון רב‪ ,‬צריכות להיתמך בגוף משמעותי‬ ‫של הוכחות‪.‬‬ ‫בכל מקרה‪ ,‬כל האוחזים בתפיסה הרב־שימושית של החללים החפורים‪ ,‬חולקים את ההבנה כי‬ ‫במהלך תקופת החיים באתר השתנה הייעוד של חלק מהחללים‪ ,‬וניתן לזהות שלבי משנה של שימוש‬ ‫בהם (פז ואחרים ‪ ;2014‬דותן ‪ .)Levy et al. 1991:379; 1958‬בכך משתקפת הנחת היסוד על אודות‬ ‫הדינמיות של הקיום האנושי ושל אזורי המחיה שלו‪ ,‬שלא התקיימה אצל חוקרי התופעה בשנות ה־‪50‬‬ ‫של המאה הקודמת‪ ,‬אך אומצה בהמשך‪.‬‬

‫חקר החללים החפורים בלס‬ ‫גם לאחר כשבעים שנות מחקר לא ניתן‪ ,‬למעשה‪ ,‬לתמוך בזיהוי חד־משמעי של הפעילות בחללים‬ ‫התת־קרקעיים‪ ,‬כיוון שיש מגוון טיפוסים של החללים החפורים‪ ,‬וריבוי הסוגים של הממצאים הניידים‬ ‫בהם‪ .‬מנגד‪ ,‬הכללה שלפיה ניתן היה לבצע כל פעילות בחללים הללו‪ ,‬אין בה משמעות כיוון שהיא‬ ‫כללית מאוד‪.‬‬ ‫בבסיסן של הפרשנויות שהוצעו לתפקוד של החללים החפורים‪ ,‬בדומה לנטייה הכללית במחקר‬ ‫הארכיאולוגי לזהות פונקציות של חדרים (כבסיס ליחידות מגורים שלמות)‪ ,‬עומדת הנחת יסוד שניתן‬ ‫לייחס לכל חדר אחת מכמה פונקציות אפשריות‪ ,‬לפי מאפייני האדריכלות ולפי הימצאותם של פריטי‬ ‫תרבות חומרית (‪ .)Sullivan 1974; Pluckhahn 2010‬יש בכך השתקפות בולטת של הארכיאולוגיה‬ ‫התהליכית המניחה תשובה ברורה לשאלות‪ ,‬בנוסח 'כן' ו'לא'‪' ,‬כך או כך'‪ .‬כמו כן‪ ,‬הנחה זו מבטאת חשיבה‬ ‫על מרחבים שגבולותיהם נבדלים בבירור וניסוח של 'גבולות' אלו‪.‬‬ ‫בגישה זו‪ ,‬על הנחות היסוד המובלעות בה‪ ,‬יש חסמים‪ .‬ראשית‪ ,‬כדי לסווג היא נשענת על קביעות‬ ‫טיפולוגיות סגורות‪ ,‬המחלקות מידע על ממצאים ניידים ונייחים לפי קטגוריות קשיחות‪ ,‬ואילו המידע‬ ‫עצמו הוא טווח לא בינארי‪ .‬חלוקתו של הממצא לגדול או קטן‪ ,‬פתוח או סגור מאבדת את הקשר‬ ‫לגמישות של העשייה האנושית‪ .‬שנית‪ ,‬המידע שנאסף בחפירה יהיה תמיד חלקי ובו בזמן ישקף‬

‫‪142‬‬

‫חפורים בלס – מבט מחודש על הבנת החללים התת־קרקעיים בתקופה הכלקוליתית בצפון הנגב‬

‫שלבים שונים של שימוש בחלל‪ ,‬אם לאורך שנים ואם ביום פעילות אחד‪ .‬פרשנות וקביעת שימושים‬

‫לחלל חייבת להתייחס גם אל מה שנעלם מעינינו‪ ,‬ולא ניתן היה לזהותו (‪Sullivan 1974:94; Hendon‬‬

‫‪ .)1996:46‬כלומר‪ ,‬גם לסוג הממצאים שלא שרדו את התהליכים הטפונומיים‪ ,‬וגם לסוג הממצאים‬ ‫שלא הושארו בחלל כבר בעת השימוש בו‪.‬‬

‫בסיס תיאורטי למחקר החללים החפורים‬ ‫כדי להתגבר על חסמי המחקר מבלי לבטל את מה שהושג עד כה‪ ,‬ולהתקדם מעבר למגבלות המסגרות‬ ‫התיאורטיות שיושמו בו עד כה‪ ,‬יש לאמץ גישה אחרת‪ .‬הארכיאולוגיה הפרגמטית מצפה מכל חוקר‬ ‫למצוא את הדרך הטובה ביותר לענות על שאלות המחקר שלו‪ ,‬תוך התייחסות לגישות התיאורטיות‬ ‫השונות כמאגר הצעות שממנו יש לברור את המתאימות ביותר ליישום‪ .‬גישה זו היא פרקטית בעיקרה‪,‬‬ ‫ומהותה אינה דומיננטיות של גישה תיאורטית אחת‪ ,‬אלא היא מכוונת במפורש לשילוב של גישות שונות‪.‬‬ ‫שכן התיאוריה היא כלי עבודה ויש לבחור את הרלוונטית (‪Gaffney and Gaffney 1987; Preucel and‬‬ ‫‪ .)Morozowski 2010; Webmoor 2007; Levy 2010‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬שיטות מחקר מסורתיות כמיון וסיווג‪,‬‬ ‫שהן סטטיות מעיקרן‪ ,‬מהוות אמצעי בדרך אל המטרה ולא מטרה לכשעצמה‪ ,‬והן יכולות להוות חלק‬ ‫אינטגרלי ממחקר פרגמטי בהתאם למטרותיו (‪.)Preucel and Bauer 2001:93‬‬ ‫זו אינה גישה אחידה אחת‪ ,‬אלא דרך מסוימת שדרכה אפשר להתייחס אל גישות פילוסופיות אחרות‬ ‫(‪ .)Preucel and Morozowski 2010; Levy 2010‬הגישה הפרגמטית לא רק מאפשרת‪ ,‬אלא דורשת‬ ‫במפגיע‪ ,‬לבחור מבין הקיים את המתאים ביותר‪ .‬היא אינה פוסלת גישות תיאורטיות קודמות‪ ,‬אלא‬ ‫מבקשת להתעלות מעל פגמיהן ולהשתמש בהן בצורה שתאפשר למקסם את המידע שאפשר להפיק‬ ‫בעזרתן‪ ,‬ובה יעשה שימוש בהמשך הדברים‪.‬‬ ‫יישום הגישות הפרשניות במחקר‬ ‫שיטות תיאורטיות שונות הוצעו כדי להתמודד עם האתגר של שחזור השימוש בחללים סגורים‪ .‬המשותף‬ ‫לכולן היא ההתמודדות עם אתגרי החשיבה על מרחב תחום מלאכותי‪ ,‬בין אם הוא חדר ובין אם הוא‬ ‫המניפסטציה של משק בית – ולכן הן מתאימות לשמש השראה להתמודדות עם המרחבים התחומים‬ ‫של החללים החפורים‪ .‬חלקן משקפות גישה תיאורטית המצרה את צעדיהן‪ ,‬ולכן ההתייחסות מתוך‬ ‫הגישה של הארכיאולוגיה הפרגמטית מאפשרת את השילוב ביניהן ליצירת מחשבה כוללת‪.‬‬ ‫דרך אחת להתמודדות עם הבעיה הפרשנית של הפעולות שנעשו‪ ,‬היא בניית מודל לזיהוי הפונקציה‬ ‫הראשונית של חדר לפי מאפיינים אדריכליים (‪ .)Sullivan 1974‬בכך ניתן לאפיין לפחות שלב אחד‬ ‫של שימוש בו‪ ,‬ההתחלתי‪ ,‬ובאותה שיטת מחשבה ליצור מודלים לזיהוי שלבים אחרים כמו השיפוץ‪,‬‬ ‫ההסבה‪ ,‬הנטישה וכו'‪ .‬נוסף על פיענוח מובנה של האדריכלות‪ ,‬העומד בפני אתגרים משלו (‪Kantner‬‬ ‫‪ ,)2008:44‬יש לזהות דפוס פעולות חוזר ונשנה כסמן לפעילות שהתקיימה במרחב (‪,)Glowacki 2002‬‬ ‫אך לא לפרש את מגוון האפשרויות לזיהוי פעילויות במשק הבית באופן דטרמיניסטי (‪Henderson‬‬ ‫‪ .)2012‬על בסיס זיהוי שלבי האדריכלות ומאפייני הממצאים‪ ,‬יש לזהות מאפיינים אחרים של החברה‪,‬‬ ‫כרמה של ארגון חברתי ודתי (‪.)Lightfoot 2008‬‬ ‫בכל אחד משלבי הניתוח‪ ,‬חיוני להתייחס אל 'היסטוריית החיים' של החדר (;‪Glowacki 2002:33‬‬ ‫‪ ,)Henderson 2012:271; Groover 2001‬הכוללת לכל הפחות בנייה‪ ,‬שימוש‪ ,‬עזיבה ותהליכי בתר‬

‫יעל עבאדי־רייס‬

‫‪143‬‬

‫עזיבה‪ .‬לעיתים קרובות כוללת ההיסטוריה כמה וכמה מעגלי שימוש־הסבה‪ ,‬ובתוכם קיומן של פעילויות‬ ‫מחזוריות ברמה של יום‪/‬שנה‪/‬דור וכו'; החל מהכנה של ארוחה מדי יום וכלה בקבורה באירוע אחד‪.‬‬ ‫עצם ההתייחסות לשרידיהן של פעילויות חוזרות ונשנות במרחב של החדר (‪)Glowacki 2002‬‬ ‫מניחה שיש פעילויות נוספות‪ ,‬חד־פעמיות או נדירות יותר בקיומן‪ .‬כך מובנה מדרג של פעילויות שאינו‬ ‫דיכוטומי‪ ,‬אלא מסמן במהותו נקודה על רצף‪ .‬בהצטרפו אל תפיסת היסטוריית החיים של החדר‪ ,‬נוצר‬ ‫מנעד רב־ממדי‪ ,‬שעליו ניתן לסמן את ההשערות לפרשנות‪.‬‬ ‫על השיטות שלהלן‪ ,‬ניתן להוסיף מתחום המחקר של 'משק הבית' (‪ )household‬כיחידה‪ ,‬להעשרת‬ ‫המודלים של החשיבה על פרשנות לחללים החפורים‪ .‬כמותם‪ ,‬מדובר על מחקר של ארגון המרחב‬ ‫והפעילות האנושית בו בקנה מידה מצומצם‪ ,‬מקומי‪ ,‬במטרה לאפיין את דגמי החברה הנחקרת (‪Kahn‬‬ ‫‪.)2016; Hendon 1996; Douglass and Gonlin 2012; Wilk and Netting 1984‬‬ ‫בתוך מארג זה‪ ,‬יש לעשות מאמץ לשלב היבטים פיזיים של הבנייה שלא שרדו‪ :‬האדריכלות שנעלמה‬ ‫מעינינו‪ .‬לדוגמה‪ ,‬שני שימושים עיקריים בצומח; האחד הוא כחומר גלם שמספק ענפים‪ ,‬מקלות‪ ,‬קש‪,‬‬ ‫עלים ועוד‪ ,‬לצורכי ריצוף‪ ,‬קירוי‪ ,‬תמיכה בדפנות‪ ,‬לחלוקת המרחב לחדרים ולתאים‪ .‬כבר בשנות ה־‪50‬‬ ‫הניח דותן כמובן מאליו את קיומה של אדריכלות מבוססת חומר גלם צמחי‪" :‬יש לשער שלקירוי‬ ‫הבתים שימשו קורות עשויות גזעי עצים שצופו בטיט וענפים"; "יש להניח שפתחי הבורות האלה היו‬ ‫מכוסים בענפים" (דותן ‪ 6 ,4:1958‬בהתאמה)‪ .‬הנושא דורש בדיקה והעמקה‪ ,‬החל מסוג ההקבלות‬ ‫האתנוגרפיות המתאימות‪ ,‬וכלה במצאי הצומח שעמד לרשות אנשי התקופה‪ .‬השימוש השני הוא‬ ‫בצומח החי‪ :‬הצללה בעצים ושיחים‪ ,‬התחשבות במיקום עצים בעלי משמעות בזמן בחירת מיקום‬ ‫האדריכלות; הפרדה מרחבית‪ ,‬סמלית או מעשית‪ ,‬באמצעות שיחים‪ ,‬וכיוון שזו גם ראשית חקלאות‬ ‫העצים‪ ,‬מיקומם ביחס למגורים‪.‬‬ ‫מעבר לכך‪ ,‬יש כמובן היבטים אדריכליים שאינם פיזיים‪ ,‬כמו ההחלטות שעמדו בבסיס הבנייה‪,‬‬ ‫המוסכמות החברתיות שהשתקפו בחלוקת החלל ועוד‪ .‬לכן‪ ,‬יש להשתמש בגישה רבת פנים (–‪multi‬‬ ‫‪ )faceted‬כדי לפרש את המכלול הביתי כך שיאפשר התייחסות למגוון רחב של שאלות כלכליות‬ ‫וחברתיות (‪ ,)Glowacki 2002:33‬ולהשאיר בה מקום למה שנעלם מעיני החוקר הנוכחי‪ .‬גישה הוליסטית‬ ‫של חקר משק הבית‪ ,‬רואה אותו כרשת של פעילויות כלכליות‪ ,‬חברתיות וטקסיות‪ ,‬ובהכרח כשילוב של‬ ‫נתונים חומריים ולא־חומריים (‪ ,)Kahn 2016; Hendon 1996‬והיא זו המתאימה ביותר ליישום בשאלת‬ ‫פרשנות התפקוד של החללים החפורים‪.‬‬ ‫על בסיס המחשבה התיאורטית על חקר חללים מלאכותיים‪ ,‬עומדת תפיסה מחקרית הוליסטית‪.‬‬ ‫כך‪ ,‬מציע פיליפ (‪ )Philip 2011:204, 206‬תפיסה של פסיפס של קהילות‪ ,‬שכל אחת מהן מבטאת‬ ‫חלק מרצף אפשרויות‪ ,‬ולוול (‪ )Lovell 2011‬מציעה גישה הוליסטית לאפיון מערכות חברתיות בתקופה‬ ‫הכלקוליתית בהיבטים של קשרי פולחן וחברה‪ .‬אפשרויותיו של מחקר היוצא מתוך תפיסה שכזו‬ ‫רחבות יותר‪ ,‬ויש לו פוטנציאל גדול לפרשנות הממצאים מחפירות חדשות או מחפירות עבר‪ .‬מחקר‬ ‫העוסק בתרבויות עבר צומח מתוך ובתוך נרטיב משותף‪ ,‬המוביל ומאפשר ניתוח המידע‪ ,‬אך גם מגביל‬ ‫אותו‪ ,‬כך שיש לחתור ללא הרף לבחינתו ולהרחבתו‪.‬‬ ‫מתוך התפיסה הפרגמטית‪ ,‬ניתן לזהות היכן החלה של הנחת יסוד אינה מקדמת את המחקר‪ .‬כך‪,‬‬ ‫דווקא הניסיונות לעסוק במכוון בפונקציה של החללים החפורים‪ ,‬לקו בחשיבה דיכטומית‪ .‬למשל‪,‬‬ ‫רואן ואילן (‪ )Rowan and Ilan 2013:100‬שואלים בכותרת משנה‪“The northern Negev desert: :‬‬

‫‪144‬‬

‫חפורים בלס – מבט מחודש על הבנת החללים התת־קרקעיים בתקופה הכלקוליתית בצפון הנגב‬

‫”?‪ subterranean living spaces or mortuary complexes‬והחתירה לתשובה חד־משמעית ומכלילה‬ ‫היא חלק מחשיבה מחקרית‪ ,‬המבטאת גם תפיסה דיכוטומית וגם את השאיפה לתשובות חדות‪.‬‬ ‫נדרשת מידה של ענווה בשקילת תשובות עמומות‪ ,‬ובמורכבות של פרשנות‪ .‬למשל‪ ,‬הגדרה של שימוש‬ ‫עיקרי בחלל מסוים‪ ,‬ושימושיו המשניים‪ .‬מתוך הגדרת החללים השונים באתר לעשרותיהם‪ ,‬ניתן יהיה‬ ‫לצאת בהכללות‪.‬‬ ‫כנגד הדואליות שעמדה בבסיס הפרשנות הממוקדת לשימוש בחללים החפורים‪ ,‬עומדות תפיסות‬ ‫רב־ממדיות של מרחב הפעילות האנושית‪ .‬הגישה ההוליסטית שהוצגה לעיל‪ ,‬כמו גם תפיסת הפעילות‬ ‫האנושית כחסרת גבולות חדים‪ ,‬אלא ניתנת לתיאור על מנעד של פעילויות‪ ,‬מוצאת ביטוי במושג 'עירוב‬ ‫שימושים' (‪ )Mixed Land Use‬שמקורו בתחום התכנון העירוני‪ ,‬ועוסק במיזוג שימושים של מחיה‪,‬‬ ‫תרבות‪ ,‬מסחר ושירותים באותם מרחבים (‪Recio, Roitman and Mateo-Babiano 2019; Gehrke‬‬ ‫‪ .)and Clifton 2016; Hirt 2012‬הדגש על מגוון של פעילויות אנושיות באותו מרחב‪ ,‬ללא הפרדות‬ ‫שמקורן בתכנון עירוני חיצוני‪ ,‬מציית לאותן התפיסות שלפיהן פעילות אנושית היא מטבעה רבת פנים‪,‬‬ ‫מעורבבת‪ ,‬ואינה מוגבלת בתבניות בעלות משמעות אחת‪.‬‬

‫מתווה פרשנות אפשרי להבנת התופעה של חללים חפורים בלס‬ ‫יכולות איסוף המידע התצפיתי שעומדות לרשות החופרים מתרחבות ללא הרף‪ ,‬וכיום מאפשרות יצירת‬ ‫מודל תלת־ממדי של החלל‪ ,‬נוסף על השרטוט המסורתי‪ .‬איסוף מידע עשיר על החללים ותכולתם‬ ‫מסתייע בתוכנות ניהול חפירה המאפשרות אחזור נתונים לפי מגוון צרכים‪ .‬בבסיס עומדת‪ ,‬כתמיד‪,‬‬ ‫יכולתו של החופר לזהות ולתעד היטב את השטח ולפרסמו פרסום רווי מידע (דוגמת פרסומם הראשוני‬ ‫של פז ואחרים (‪ ,)2014‬העשיר בתיאורי המערכות החפורות‪.‬‬ ‫השלב הראשון בחקר החללים החפורים הוא בדיוק זה הנהוג בהם‪ :‬חלוקה לטיפוסים‪ .‬על כל‬ ‫מגבלותיה‪ ,‬זו הדרך היעילה שבה נוקטת המחשבה הארכיאולוגית כדי להתמודד עם כמות וסוג המידע‬ ‫המופק מהחפירה ומעיבוד הממצאים הניידים והנייחים‪ .‬אמנם מערכת טיפולוגית מייצרת מטבעה‬ ‫חלוקות שרירותיות‪ ,‬אולם בשלב זה של המחקר יש צורך בכלי כזה‪ .‬כל עוד ברור כי זהו כלי בלבד‪,‬‬ ‫ולאחר שנעשה בו שימוש‪ ,‬ניתן להמשיך הלאה‪.‬‬ ‫באתרים מתוארים 'מערכות תת־קרקעיות'‪' ,‬בורות פעמון'‪ ,‬בורות קטנים וגדולים‪ ,‬רדודים ועמוקים‪,‬‬ ‫פירים ומחילות‪ .‬הגדרה מסודרת של מערך טיפוסים תאפשר השוואת נתונים בין האתרים‪ ,‬והיא מצריכה‪,‬‬ ‫בראש ובראשונה‪ ,‬מערכת אחודה לתיאור מורפולוגי של החללים החפורים‪ .‬לתוך מערך המידע שנוצר‬ ‫מקטלוג החללים לפי טיפוסים אדריכליים ניתן להזין את שפע המידע שהופק מחפירתם‪ .‬המידע על‬ ‫ממצאים ניידים נאסף ומקוטלג‪ ,‬כדרך שגרה‪ ,‬לפי חומרי גלם‪ ,‬טיפוסים‪ ,‬מיקום במרחב ועוד‪.‬‬ ‫למרות שיש לה חסרונות‪ ,‬הדרך המתאימה ביותר לשלב זה היא הגישה התהליכית של בידוד‬ ‫מלאכותי של אוסף התופעות‪ ,‬הניכר במכלולי התרבות החומרית וקיבוצן לטיפוסים מאופיינים‪ .‬השימוש‬ ‫בצורת החשיבה הזו‪ ,‬המפרידה וקובעת גבולות מלאכותיים‪ ,‬ומשתמשת במדגם כדי להסיק על השלם‪,‬‬ ‫והמשלבת פרקטיקה תצפיתית עם פרשנות השוואתית‪ ,‬אינו משום שהיא היחידה המתאימה‪ ,‬אלא‬ ‫מכיוון שהיא המתאימה ביותר לשלב הזה בחקר הנושא‪.‬‬ ‫השלב הבא הוא הכנסת הממד הלא־בינארי אל הקטלוג‪ .‬שבירת התבניות המפרידות כדי להבחין‬ ‫בריבוי השימושים‪ ,‬במהלך החיים של פריט‪ ,‬ברב־ממדיות של הפעולה האנושית שדוגמת כלי המיוצר‪,‬‬

‫יעל עבאדי־רייס‬

‫‪145‬‬

‫מתבלה‪ ,‬מחודש‪ ,‬מקויית באופן אחר‪ ,‬משמש לכמה פעולות ויוצא משימוש במגוון אופנים‪ .‬באותו אופן‬ ‫חשיבה‪ ,‬חלל שנחפר ונעשות בו כמה פעולות שעשויה להיות ביניהן היררכיה הניכרת בהבדלי הזמן‬ ‫והמרחב המוקדשים להן באותו חלל‪ ,‬שנעזב ומאוכלס מחדש‪ ,‬עובר שינויים להתאמתו לצרכים ובו־‬ ‫זמנית משמש אד־הוק לצרכים אחרים‪.‬‬ ‫מתוך ההתרחבות אל העמום‪ ,‬שאינו תחום בגבולות הטיפולוגיים‪ ,‬מתאפשרת פרשנות של פונקציה‬ ‫על מנעד של אפשרויות‪ .‬ייתכן שהמסקנות יהיו כי בשלב מסוים אכן היה שימוש עיקרי לחדר‪ ,‬לפיר‪,‬‬ ‫או לבור גלילי‪ .‬אך ייתכן ועירוב השימושים יהיה המסקנה השלטת‪ .‬שלב זה מצריך התמקדות בחללים‬ ‫מסוימים בניתוח עומק של המיקרו‪ ,‬והתרחבות מהמסקנות אל המקרו לצורך בחינתן‪.‬‬ ‫בד בבד יש לחתור ליצירת מודל כולל המשלב את ההצעות לפעילות האנושית שנעשתה באתר‪,‬‬ ‫בין היתר בחלקיו החפורים‪ ,‬עם שחזור המערך החברתי־כלכלי של אנשי התרבות הע'סולית‪ .‬פרשנות‬ ‫השימוש בחללים החפורים צריכה לשאוף להבחנה מושכלת ביניהם על פי השתייכותם למשקי בית‬ ‫במדרג שונה‪ ,‬אם בכלל היה כזה‪ .‬שיוך מערכות חפורות ובנויות בתת־הקרקע ומעליה למערכי משק‬ ‫בית‪ ,‬ואיפיון מערכות היחסים בין מגוון משקי הבית בהיבט של שיתוף פעולה בייצור‪ ,‬בחלוקה מחדש‬ ‫של מוצרים ועוד‪.‬‬

‫סיכום‬ ‫התפיסה הדיכוטומית של פרשנות החותרת לתשובה אחת‪ ,‬כמו גם הפרשנות שלפיה הכול אפשרי‪ ,‬אין‬ ‫בהן הסבר מספק לשחזור מקומם של החללים החפורים במערך החיים הכלקוליתי הע'סולי בצפון הנגב‪.‬‬ ‫נוסף על כך‪ ,‬התייחסות לנתונים החומריים בלבד מהווה רדוקציה של המידע‪ ,‬והתוצאה בהכרח אינה‬ ‫בעלת תקפות חזקה‪ .‬כיוון שאין אפשרות להשיג את כלל הנתונים‪ ,‬יש להגיע לשלב הפרשנות בענווה‬ ‫המתאימה‪ ,‬ולהותיר מידה של אי וודאות ושוליים רחבים של אפשרויות נוספות‪ .‬הדרך לעשות זאת היא‬ ‫לוותר על המסקנות הדיכוטומיות לטובת תפיסה הוליסטית של ספירת פעילויות (‪.)Activity spheres‬‬ ‫הממצאים מחקירת החללים החפורים בקרקע הלס‪ ,‬הן האדריכליים הן הניידים‪ ,‬מעידים יותר מכל‬ ‫על מגוון רחב של שימושים ואפשרויות‪ .‬צמצומם לכדי פונקציה אחת – אם בכלל ואם בכל זמן נתון‬ ‫(זו לאחר זו) – נוגד את רוחו של השימוש האנושי המעורבב‪ ,‬המתגוון‪ ,‬חסר גבולות חדים של מרחב‬ ‫ושל זמן‪ .‬הגישה המפרידה נובעת מהחשיבה על אורח החיים המודרני‪ ,‬שבו יש לאדם חדר לשינה‪,‬‬ ‫חדר לרחצה‪ ,‬חדר לבישול‪ ,‬חדר למדרגות‪ .‬התכנון העירוני המודרני גם מפריד בין אזורי מגורים‪ ,‬אזורי‬ ‫מסחר‪ ,‬מרכזי בריאות‪ ,‬אשכולות של מוסדות חינוך‪ .‬גישה זו נובעת גם מהניסיון‪ ,‬המלווה את המחקר‬ ‫הארכיאולוגי מראשיתו‪ ,‬לארגן את המידע באופן שיקל על המחקר לקטלגו‪.‬‬ ‫הרב־שימושיות בחללים החפורים בלס היא בו־זמנית‪ ,‬אם במתווה של שימוש עיקרי ושימושיים‬ ‫משניים‪ ,‬ואם במגוון שימושים בחלוקה לא היררכית‪ .‬היא גם משתנה עם הזמן‪ ,‬במהלך פעילות יומית‪,‬‬ ‫שנתית‪ ,‬דורית‪ .‬כך יכול חלל לשמש בחלקו לאחסון ארוך טווח בבור גלילי ברצפתו‪ ,‬ובחלקו לאחסון‬ ‫מצרכים נגישים ביום יום בקנקנים הנשענים על דופנותיו‪ .‬בד בבד הוא יכול לשמש אזור עבודה מוצל‬ ‫וקריר בשעות החמות בקיץ‪ ,‬ומקום שינה מוגן בחורף‪ .‬חלל עמוק וקשה לגישה יכול לשמש‪ ,‬רעיונית‪,‬‬ ‫לאותה מטרה שבה שימשו מערות קשות לגישה בתקופה זו (בעיקר במדבר יהודה)‪ .‬חלל לא מקורה‬ ‫יכול להיות זהה בתפקודו למבנה שעל הקרקע‪ ,‬והוא יכול גם להפוך לבור אשפה או קבר‪ ,‬להיסתם‬ ‫במכוון או בשל הזנחה (איור ‪.)3‬‬

‫‪146‬‬

‫חפורים בלס – מבט מחודש על הבנת החללים התת־קרקעיים בתקופה הכלקוליתית בצפון הנגב‬

‫איור ‪ .3‬מגוון שימושים בחללים החפורים בלס‪ ,‬במסגרת פעילות חוזרת ונשנית בתדירויות משתנות‪ ,‬תוך הסבת‬ ‫השימוש לפי הצורך‪ .‬ריבוי הדמויות החופפות ושקיפותן החלקית מייצגים שימושים שונים בזמנים שונים באותו‬ ‫חלל (ציור‪ :‬נועה ליברמן־פלשקס‪.)©Abadi-Reiss ,‬‬

‫הפרשנות המתאימה לתופעה של שימוש בקרקע הלס באדריכלות הע'סולית מערבת העמקה‬ ‫של השיח מעבר לשניות הרטורית הנהוגה בו‪ .‬בתפיסה המוצעת כאן‪ ,‬חללי הפעילות החפורים אינם‬ ‫מהווים מרחב פעילות נפרד מהיבטים אדריכליים אחרים כבנייה מאבן ובוץ‪ ,‬שימוש בתצורות טבעיות‪,‬‬ ‫או תפקידה של צמחייה בתפיסת החלל היישובי והביתי‪ .‬תת־הקרקע ביישובים הכלקוליתיים הוא‬ ‫מרחב חי‪ ,‬משתנה ומסונכרן עם כל היבט של החברה הקדומה‪ .‬ההבנה שלו צריכה להישען על תפיסה‬ ‫הוליסטית שעיקרה רצף שימושים מקביל לאורך זמן‪.‬‬ ‫גישה הוליסטית לאפיון מערכות חברתיות בתקופה הכלקוליתית אומצה בהיבטים מסוימים‪ ,‬דוגמת‬ ‫קשרי פולחן וחברה (‪ .)Lovell 2011‬הגיעה העת להכילה גם על חקר האדריכלות הכלקוליתית בכלל‪,‬‬ ‫ועל החללים החפורים בלס במערכות מורכבות בפרט‪ ,‬ובכך להתקדם לעבר הבנה של מאפיין יוצא‬ ‫דופן זה של התקופה הכלקוליתית‪:‬‬

‫‪“Perhaps the most enigmatic aspect of Chalcolithic settlement pattern in Palestine is the‬‬ ‫‪presence of subterranean tunnel and room networks in the northern Negev Desert” (Levy‬‬ ‫‪1986:88).‬‬

‫אפילוג‪ :‬תת־קרקע בלס בתקופות אחרות‬ ‫בד בבד עם החפירות הראשונות של החללים החפורים המורכבים באתרי בקעת באר שבע‪ ,‬פרסם‬ ‫ענתי (‪ )Anati 1955‬את קיומם של מגורים תת־קרקעיים חפורים בלס‪ ,‬במרחב שבין שבטה למכתש‬

‫יעל עבאדי־רייס‬

‫‪147‬‬

‫רמון‪ .‬הקרמיקה מהם הייתה ביזנטית או אסלאמית קדומה‪ .‬התגלו בהם חרסים‪ ,‬כלי עבודה‪ ,‬כלי משק‬ ‫בית‪ ,‬מוקדים ואזורי אחסון‪ .‬ענתי שייך אותם לבדואים או לאוכלוסייה קדומה יותר נוודית למחצה‪ .‬ככלל‪,‬‬ ‫הימצאותם של בורות סמוך למבני מגורים מתקופות שונות זוהתה ותוארה בארכיאולוגיה של האזור‬ ‫(‪ .)Gilead 1987:114‬ככל שגוברת המודעות לאפשרות קיומם‪ ,‬כך הופך נפוץ יותר זיהוים של חללים‬ ‫חפורים בלס כחלק מאדריכלות בצפון הנגב במגוון תקופות (אייזנברג־דגן‪ ,‬כרך זה)‪ .‬עם זאת‪ ,‬יש הבדל‬ ‫משמעותי בין חפירת בורות או מרתף‪ ,‬לבין המערכת המסועפת והמורכבת של גלריות וחדרים תת־‬ ‫קרקעיים המקושרים במחילות‪ .‬זו התקיימה אך ורק בתקופה הכלקוליתית הע'סולית‪ ,‬ונותרה תופעה‬ ‫יוצאת דופן בהיקפה ובמורכבותה ששחזורה המלא עוד לפנינו‪.‬‬

‫הפניות‬ ‫אגמון י'‪ ,‬אלישע י'‪ ,‬יקואל א' ובארי ר' ‪ .2019‬יהוד‪ ,‬רחוב העצמאות‪ .‬חדשות ארכיאולוגיות – חפירות וסקרים‬ ‫בישראל ‪)1/12/2019( 131‬‬ ‫‪.)4/1/2021( id=127‬‬

‫_‪https://www.hadashot-esi.org.il/report_detail.aspx?id=25645&mag‬‬

‫אייזנברג־דגן ד' כרך זה‪ .‬תופעת קומות המרתף במאה הו' לסה"נ בבקעת באר שבע – החפירות באתר 'קמפוס‬ ‫צפון' כמקרה מבחן‪.‬‬ ‫באומגרטן י' ‪ .1986‬היבטים חדשים על האתר הכלקוליתי בבאר צפד (נווה נוי) בעקבות חפירות ‪ .1982‬מכמנים‬ ‫‪.36–33:3‬‬ ‫באומגרטן י' ‪ .2005‬צומת שוקת‪ .‬חדשות ארכיאולוגיות – חפירות וסקרים בישראל ‪https:// )22/6/2005( 117‬‬ ‫‪.)4/1/2021( www.hadashot-esi.org.il/report_detail.aspx?id=207&mag_id=110‬‬

‫בארי ר'‪ ,‬ליפשיץ ו'‪ ,‬פרייברג א'‪ ,‬בלילה מ' ואזולאי א' ‪ .2017‬נחל חברון‪ .‬חדשות ארכיאולוגיות – חפירות וסקרים‬

‫בישראל ‪https://www.hadashot-esi.org.il/report_detail.aspx?id=25368&mag_ )18/12/2017( 129‬‬ ‫‪.)4/1/2021( id=125‬‬

‫גופנא ר' ‪ .1979‬תהליך יישובו של הנגב הצפון־מערבי בתקופה הכאלקוליתית (האלף הרביעי לפני הספירה)‪ .‬בתוך‬ ‫א' שמואלי וי' גרדוס‪ ,‬עורכים‪ .‬ארץ הנגב‪ :‬אדם ומדבר חלק א‪ .‬תל אביב‪ .‬עמ' ‪.208–203‬‬ ‫גופנא ר' ‪ .1982‬התקופה הכלקוליתית‪ .‬בתוך י' אפעל‪ ,‬עורך‪ .‬ההיסטוריה של ארץ־ישראל‪ :‬התקופות הקדומות‪.‬‬ ‫ירושלים‪ .‬עמ' ‪.94–76‬‬ ‫גלעד י' ‪ .1986‬האם גרו במבנים התת־קרקעיים באתרי באר־שבע במהלך התקופה הכלקוליתית? – פרדיגמה לא‬ ‫סטרטיגרפית‪ .‬ארכיאולוגיה ‪.48–40:1‬‬ ‫גלעד י' ‪ .1998‬רועים וחקלאים בנגב הצפוני בתקופה הכלקוליתית‪ .‬בתוך ש' אחיטוב‪ ,‬עורך‪ .‬מחקרים בארכיאולוגיה‬ ‫של נוודים בנגב ובסיני‪ .‬באר שבע‪ .‬עמ' ‪.58–43‬‬ ‫גלעד י' ופביאן פ' ‪ .2001‬נבטים‪ :‬אתר מן התקופה הכלקוליתית בנגב הצפוני‪ .‬בתוך א' מאיר וא' ברוך‪ ,‬עורכים‪ .‬ישוב‪,‬‬ ‫ציוויליזציה ותרבות‪ .‬רמת גן‪ .‬עמ' ‪.85–68‬‬ ‫גרפינקל י' וחרמון ס' תש"ס‪ .‬מיתר‪ .‬חדשות ארכיאולוגיות – חפירות וסקרים בישראל ‪.106:110‬‬ ‫דותן מ' ‪ .1958‬חפירות חורבת בתר (באר שבע)‪ .‬עתיקות ב‪.39–1:‬‬ ‫יקואל א' ‪ .2014‬יהוד‪ ,‬שוק אשכנזי‪ .‬חדשות ארכיאולוגיות – חפירות וסקרים בישראל ‪)18/9/2014( 126‬‬ ‫‪.)4/1/2021( https://www.hadashot-esi.org.il/report_detail.aspx?id=10588&mag_id=121‬‬

‫‪148‬‬

‫חפורים בלס – מבט מחודש על הבנת החללים התת־קרקעיים בתקופה הכלקוליתית בצפון הנגב‬

‫יקואל א' ובארי ר' ‪ .2016‬יהוד‪ ,‬רחוב העצמאות‪ .‬חדשות ארכיאולוגיות – חפירות וסקרים בישראל ‪128‬‬ ‫(‪( https://www.hadashot-esi.org.il/report_detail.aspx?id=24997&mag_id=124 )26/6/2016‬תאריך‬ ‫גישה ‪.)4/1/2021‬‬ ‫יקואל א' וון דן ברינק א' ‪ .2014‬יהוד‪ ,‬תל יהוד‪ ,‬פרוייקט לוגנו‪ .‬חדשות ארכיאולוגיות – חפירות וסקרים בישראל‬ ‫‪)31/12/2014( 126‬‬ ‫(תאריך גישה ‪.)4/1/2021‬‬

‫‪https://www.hadashot-esi.org.il/report_detail.aspx?id=13708&mag_id=121‬‬

‫ישראל י'‪ ,‬אלג'ם א' ומילבסקי י' ‪ .2014‬נחל שלווה‪ .‬חדשות ארכיאולוגיות – חפירות וסקרים בישראל ‪126‬‬ ‫(‪( https://www.hadashot-esi.org.il/report_detail.aspx?id=12656&mag_id=121 )6/12/2014‬תאריך‬ ‫גישה ‪.)4/1/2021‬‬ ‫כהן ר' תשל"ז‪ .‬ח' עשן (ביר אבו ג'חידם)‪ .‬חדשות ארכיאולוגיות נט־ס‪.50–49:‬‬ ‫לוי ת' ‪ .1988‬תשובה לסקירת הספר שקמים ‪ .I‬מתקופת האבן כ"א‪.92–84:‬‬ ‫נחשוני פ' ואלג'ם א' ‪ .2009‬תל גשרון‪ .‬חדשות ארכיאולוגיות – חפירות וסקרים בישראל ‪)1/12/2009( 121‬‬ ‫‪( https://www.hadashot-esi.org.il/report_detail.aspx?id=1278&mag_id=115‬תאריך גישה ‪.)4/1/2021‬‬ ‫נחשוני פ'‪ ,‬גורן י'‪ ,‬מרדר ע' וגורינג־מוריס נ' ‪ .2003‬אתר כלקוליתי ברמות נוף‪ ,‬באר שבע‪ .‬עתיקות ‪.*24–*1:43‬‬ ‫עבאדי־רייס י' ‪ .2012‬האתר קטיף (‪ )Y3‬והמעבר בין התקופה הניאוליתית לתקופה הכלקוליתית בדרום‬ ‫הלבנט‪ .‬עבודת דוקטורט‪ .‬אוניברסיטת בן־גוריון בנגב‪.‬‬ ‫עבאדי־רייס י' תשע"ז‪ .‬יישוב מהתקופה הכלקוליתית בתל שבע‪ .‬עתיקות ‪.*69–*43:87‬‬ ‫עבאדי־רייס י' ווורגה ד' ‪ .2019‬מורכבות תוך־אתרית בישוב מהתרבות הע'סולית הכלקוליתית בשכונת אגמים–‬

‫אשקלון‪ .‬בתוך ד' וורגה‪ ,‬י' עבאדי־רייס‪ ,‬ג' להמן וד' ויינשטוב‪ ,‬עורכים‪ .‬קבורה ופולחן בשפלה ובנגב לאורך‬ ‫התקופות‪ .‬באר שבע‪ .‬עמ' ‪. 78–67‬‬ ‫פז י'‪ ,‬אלג'ם א'‪ ,‬עבאדי־רייס ע'‪ ,‬קהלני נ' וטימר נ' ‪ .2014‬תל שבע‪ .‬חדשות ארכיאולוגיות – חפירות וסקרים‬ ‫בישראל ‪https://www.hadashot-esi.org.il/report_detail.aspx?id=9566&mag_id=121 )29/8/2014( 126‬‬ ‫(תאריך גישה ‪.)4/1/2021‬‬ ‫פסטרנק מ' ‪ .2020‬תל שבע בתקופה הכלקוליתית‪ :‬תת־קרקעי ועל־קרקעי בתרבות הע'סולית‪ .‬בתוך י' עבאדי־‬ ‫רייס‪ ,‬ד' וורגה וג' להמן‪ ,‬עורכים‪ .‬ארכיאולוגיה מדברית‪ .‬באר שבע‪ .‬עמ' ‪.139–127‬‬ ‫תדמור מ' תשס"ב‪ .‬הערות למהותה של התקופה הכלקוליתית בארץ־ישראל‪ .‬באר שבע טו‪.*150–*132 :‬‬ ‫‪Amiran R. 1978. The Chalcolithic Settlement – Stratum V. In R. Amiran ed. Early Arad.‬‬ ‫‪Jerusalem. Pp. 4–10.‬‬ ‫‪Anati E. 1955. Subterranean Dwellings in the Central Negev. IEJ 5(4):259–261.‬‬ ‫‪Baumgarten Y. 1999. Subterranean Systems in the Chalcolithic Period in Southern Israel:‬‬ ‫‪Were They Used as Dwellings? In W. Machowski ed. Centenary of Mediterranean‬‬ ‫‪Archaeology 1897–1997, International Symposium, Cracow, October 1999. Cracow. Pp.‬‬ ‫‪29–39.‬‬ ‫‪Davidovich U., Porat R., Boaretto E., Liphschits N., Mazar A. and Frumkin A. 2013. Nahal‬‬ ‫‪Asa’el Cave: A Unique 6,000-Year-Old Wooden Installation and the Late Chalcolithic‬‬ ‫‪Presence in Hardly Accessible Caves in the Judean Desert, Israel. In M. Filippi and P.‬‬ ‫‪Bosák eds. Proceedings of the 16th International Congress of Speleology Vol. 1. Brno. Pp.‬‬ ‫‪123–128.‬‬

149

‫יעל עבאדי־רייס‬

Dawson L., Levy T.E. and Smith P. 2003. Evidence for Interpersonal Violence at the Chalcolithic Village of Shiqmim (Israel). International Journal of Osteoarchaeology 13(3):115–119. Dothan M. 1959. Excavations at Horvat Beter (Beersheva). ‘Atiqot II:1–71. Douglass J.G. and Gonlin N. 2012. The Household as Analytical Unit: Case Studies from the Americas. In J.G. Douglass and N. Gonlin eds. Ancient Households of the Americas: Conceptualizing What Households Do. Boulder, CO. Pp. 1–44. Flannery K.V. 1972. The Origins of the Village as a Settlement Type in Mesoamerica and the Near East: A Comparative Study. In P.J. Ucko, R. Tringham, and G. W. Dimbleby eds. Man, Settlement and Urbanism. London. Pp. 23–53. Gaffney C.F. and Gaffney V.L. .1987. Pragmatic Archaeology: Theory in Crisis? (BAR Int. S. 167). Oxford. Gehrke S.R. and Clifton K.J. 2016. Toward a Spatial-Temporal Measure of Land-Use Mix. Journal of Transport and Land Use 9(1):171–186. Gilead I. 1987. A New Look at Chalcolithic Beer-Sheba. BA 50(2):110–117. Gilead I. 1995. Grar, A Chalcolithic Site in the Northern Negev. (Beer-Sheva VII). Be’er Shevaʻ. Gilead I. 2009. The Neolithic-Chalcolithic Transition in the Southern Levant: Late Sixth-Fifth Millennium Culture History. In J.J. Shea and D.E. Lieberman eds. Transition in Prehistory. Cambridge, MA. Pp. 335–355. Gilead I., and Alon D. 1988. Excavations of the Protohistoric Sites in the Nahal Besor and the Late Neolithic of the Northern Negev. Mitkufat Haeven Journal of the Israel Prehistoric Society 21:*109-*130. Gilead I., Marder O., Khalaily H., Fabian P., Abadi Y. and Yisrael Y. 2004. The Beit Eshel Chalcolithic flint workshop in Beer Sheva: A Preliminary Report. Mitekufat Haeven Journal of the Israel Prehistoric Society 34:245–263. Gilead I., Rosen S.A. and Fabian P. 1991. Excavations at Tell Abu-Mater (the-Hatzerim Neighborhood), Beer Sheva. Mitekufat Haeven Journal of the Israel Prehistoric Society 24:173–179. Glowacki K. 2002. Digging Houses at LM IIIC Vronda (Kavousi) Crete. Pallas 58:33–47. Goldberg P.S. 1987. The Geology and Stratigraphy of Shiqmim. In T.E. Levy ed. Shiqmim I. Shiqmim I: Studies Concerning Chalcolithic Societies in the Northern Negev Desert, Israel (1982–1984) (BAR Int. S. 356). Oxford. Pp. 35–43. Goldberg P.S. and Rosen A.M. 1987. Early Holocene paleoenvironments of Israel. In T.E. Levy ed. Shiqmim I. Shiqmim I: Studies Concerning Chalcolithic Societies in the Northern Negev Desert, Israel (1982–1984) (BAR Int. S. 356). Oxford. Pp. 23–33. Groover M. D. 2001. Linking Artifact Assemblages to Household Cycles: An Example from the Gibbs Site. Historical Archaeology 35(4):38–57. Guvrin Y. 2015. Excavations at Yehud: The 2008-2009 Seasons. Nelson Glueck School of Biblical Archeology 3:7–157.

‫חפורים בלס – מבט מחודש על הבנת החללים התת־קרקעיים בתקופה הכלקוליתית בצפון הנגב‬

150

Henderson H.H. 2012. Understanding Households on Their Own Terms: Investigations on Household Sizes, Production, and Longevity at K’axob, Belize. In J.G. Douglass and N. Gonlin eds. Conceptualizing What Households Do. Boulder, CO. Pp. 269–297. Hendon J.A. 1996. Archaeological Approaches to the Organization of Domestic Labor: Household Practice and Domestic Relations. Annual Review of Anthropology 25:45–61. Hirt S. 2012. Mixed Use by Default: How the Europeans (Don’t) Zone. Journal of Planning Literature 27(4):375–393. Kahn J.G. 2016. Household Archaeology in Polynesia: Historical Context and New Directions. Journal of Archaeological Research. 24(4):325–372. Kantner J. 2008. The Archaeology of Regions: From Discrete Analytical Toolkit to Ubiquitous Spatial Perspective. Journal of Archaeological Research 16(1):37–81. Kaplan J., Gophna R. and Paz Y. 2017. Jabotinski Street (Jamassin) Excavations, Tel Aviv, (1950–1951). In A. Gopher, R. Gophna, R. Eyal and Y. Paz eds. Jacob Kaplan’s Excavations of Protohistoric Sites 1950s–1980s (Monograph Series of the Sonia and Marco Nadler Institute of Archaeology). Tel Aviv. Pp. 558–614. Khalaily H. and Hermon S. 2013. Gat-Govrin (Nahal Qomem): A Late Chalcolithic Site in the Northern Negev. ‘Atiqot 75:1–25. Levy T.E. 1986. The Chalcolithic Period. BA 49(2):82–108. Levy T.E. 1993. Production, Space and Social Change in Prehistoric Palestine. In A. Holl and T.E. Levy eds. Spatial Boundaries and Social Dynamics (Monograph Series of the Journal of Anthropological Archaeology). Ann Arbor. Pp.63–81. Levy T.E. 2010. The New Pragmatism; Integrating Anthropological, Digital, and Historical Biblical Archaeologies. In T.E. Levy ed. Historical Biblical Archaeology and the Future; The New Pragmatism. London. Pp. 3–42. Levy T.E. and Alon D. 1987. Shiqmim I: Studies concerning Chalcolithic Societies in the Northern Negev Desert, Israel (1982–1984) (BAR Int. S. 356). Oxford. Pp. 333–355. Levy T.E., Alon D., Grigson C., Holl A., Goldberg P., Rowan Y. and Smith P. 1991. Subterranean Negev Settlement. National Geographic Research & Exploration 7(4):394–413. Levy T.E., Alon D., Rowan Y.M. and Kersel M. 2006. The Sanctuary Sequence: Excavations at Gilat: 1975-77, 1989, 1990-92. In T.E. Levy ed. Archaeology, Anthropology and Cult: The Sanctuary at Gilat, Israel. Sheffield, UK. Pp. 95–212. Lightfoot R.R. 2008. Roofing an Early Anasazi Great Kiva: Analysis of an Architectural Model. Kiva 74(2):227–246. Lovell J.L. 2011 Community is Cult, Cult is Community: Weaving the Web of Meanings for the Chalcolithic. Paléorient 36(1):103–122. Mallon A., Koeppel R. and Neuville R. 1934. Teleilat Ghassul I, 1929–1932. Rome. Milevski I. and Baumgarten Y. 2008. Between Lachish and Tel Erani: Horvat Ptora, a New Late Prehistoric Site in the Southern Levant. In M. Cordoba, M. Molist, M.C. Perez, I. Rubio and S. Martinez eds. Proceedings of the 5th International Congress in Archaeology of the Ancient Near East. Madrid. Pp. 609–626.

151

‫יעל עבאדי־רייס‬

Perrot J. 1955. The Excavations at Tell Abu Matar, near Beersheba. IEJ 5(1):17–40. Perrot J. 1984. Structure d’habitat, mode de vie et environnement. Les villages souterrains des pasteurs de Beersheva, dans le sud d’Israel, au IV’ millenaire avant l’era Chretienne. Paléorient 10(1):75–96. Philip G. 2011. The Later Prehistory of the Southern Levant: Issues of Practice and Context. In J. Lovell and Y. Rowan eds. Culture, Chronology and the Chalcolithic: Theory and Transition. Oxford. Pp. 192–209. Pluckhahn T.J. 2010. Household Archaeology in the Southeastern United States: History, Trends, and Challenges. Journal of Archaeological Research 18(4):331–385. Preucel R.W. and Bauer A.A. 2001. Archaeological Pragmatics. Norwegian Archaeological Review 34 (2):85–96. Preucel R.W. and Morozowski. S.A. 2010. Contemporary Archaeology in Theory: The New Pragmatism. Chicester, UK. Recio R.B., Roitman S. and Mateo-Babiano I. 2019. Mobility Nodes and Economic Spaces: Links, Tensions and Planning Implications. The Journal of Transport and Land Use 12(1):765–783. Rowan Y.M. 2018. The Spiritual and Social Landscape during the Chalcolithic Period. In A. Yasur-Landau, E. Cline and Y. Rowan eds. The Social Archaeology of the Levant: From Prehistory to the Present. Cambridge, MA. Pp. 122–145. Rowan Y.M. and Golden J. 2009. The Chalcolithic Period of the Southern Levant: A Synthetic Review. JWP 22:1–92. Rowan Y. and Ilan D. 2013. The Subterranean Landscape of the Southern Levant during the Chalcolithic Period. In H. Moyes ed. Sacred Darkness: A Global Perspective on the Ritual Use of Caves. Boulder, CO. Pp. 87–107. Sullivan A.P. III 1974. Problems in the Estimation of Original Room Function: A Tentative Solution from the Grasshopper Ruin. Kiva 40:93–100. Webmoor J. 2007. The Dilemma of Contact: Archaeology’s Ethics-epistemology Crisis and the Recovery of the Pragmatic Sensibility. Stanford Journal of Archaeology 5:224–246. Wilk R.R. and Netting R.McC. 1984. Households: Changing Forms and Functions. In R.McC. Netting, R. Wilk, E. Arnould and P. Kreager eds. Households: Comparative and Historical Studies of the Domestic Group. Berkeley, CA. Pp. 1–28. Winter-Livneh R., Svoray T. and Gilead I. 2010. Settlement Patterns, Social Complexity and Agricultural Strategies during the Chalcolithic Period in the Northern Negev, Israel. JAS 37(2):284–294. Witten A.J., Levy T.E., Ursic J. and White P. 1995. Geophysical Diffraction Tomography: New Views on the Shiqmim Prehistoric Subterranean Village Site (Israel). Geoarchaeology 10:97–118.

‫תופעת קומות המרתף במאה הו' לסה"נ בבקעת באר שבע –‬ ‫החפירות באתר 'קמפוס צפון' כמקרה מבחן‬ ‫דוידה אייזנברג־דגן‬ ‫רשות העתיקות‬

‫תקציר‬ ‫בבקעת באר שבע‪ ,‬לאורך נחל כובשים‪ ,‬יש כתריסר בתי חווה שלהם קומת מרתף‪ .‬המרתפים כוללים חלל‬ ‫אחד או חדרים אחדים‪ .‬המרתף השלם ביותר נחשף בחפירת אתר 'קמפוס צפון'‪ .‬סידור החדרים ומכלול‬ ‫הכלים שנמצאו בהם מלמדים על אופי המרתף ואופן תפקודו‪ .‬במרתף תנאים של תאורה אפלה‪ ,‬מעט‬ ‫חמצן באופן יחסי‪ ,‬טמפרטורה אחידה ומתונה והרחקה ממזיקים‪ .‬אלה תנאים המתאימים לתהליך כבישה‬ ‫ואידיאליים לאחסון עיסת דגן‪ .‬במרתף זה‪ ,‬בדומה למרתפים אחרים‪ ,‬נמצאו מתקני בישול ואפייה אשר נראה‬ ‫כי פעלו בד בבד עם למטבח במפלס העילי‪ .‬ייתכן כי תופעת המרתפים קשורה לכלכלת עודף ואחסון‬ ‫תבואה‪ ,‬אך עם זאת הם ענו על צורך באזור פעילות נעים ומוגן מהשמש ורוחות האבק הנושבות בכל שעות‬ ‫הצהרים‪ .‬תופעת המרתפים החלה במאה הו' לסה"נ וסיפקה פתרון חדשני לצורך שנוצר מדינמיקת התקופה‪.‬‬ ‫פעמים רבות החווה המשיכה לתפקד גם לאחר שקומת המרתף יצאה משימוש‪ .‬תופעת המרתפים לא‬ ‫המשיכה לאחר התקופה הביזנטית‪ ,‬ונראית שוב רק במאות הי"ט–הכ' לסה"נ‪.‬‬

‫מבוא‬ ‫אתר 'קמפוס צפון' ממוקם בבאר שבע‪ ,‬בתחומי אוניברסיטת בן־גוריון בנגב‪ .‬בשנת ‪ 2017‬נערכה‬ ‫האחרונה בסדרת חפירות ארכיאולוגיות לקראת הקמת מבנים במקום‪ .‬בחפירה נחשפו קומת מרתף‬ ‫המתוארכת למאה הו' לסה"נ (שטח ‪ )B‬ובור מים שהיה בשימוש עד המאה הי"ט (שטח ‪ 1.)A‬קומת‬ ‫המרתף התגלתה סמוך לבית חווה מהמאות הו'–הז' לסה"נ אשר נחפר על ידי פרחיה נחשוני ויוליה‬ ‫יוסטינובה (‪ .)Ustinova and Nahshoni 1994‬אתר 'קמפוס צפון' מצטרף לכתריסר אתרים באזור באר‬

‫ ‪ 1‬החפירה (הרשאה ‪ ,)A-8090‬מטעם רשות העתיקות ובמימון אוניברסיטת בן־גוריון‪ ,‬נוהלה על ידי דוידה‬ ‫אייזנברג־דגן (צילום שטח)‪ ,‬בסיוע אבישי לוי־חברוני (ניהול שטח והדרכה)‪ ,‬עמיחי תמיר (הדרכה)‪ ,‬שי דרכמן (ע'‬ ‫מנהל שטח)‪ ,‬יאסר אל־עמור (מנהלה)‪ ,‬יעקב שמידוב (מדידות ותכניות)‪ ,‬שחף שקד (תכניות‪ ,‬שיחזור ומודל)‪,‬‬ ‫אמיל אלג'ם (צילום רחפן)‪ ,‬אירנה לידסקי־רזניקוב (ציור חרסים)‪ ,‬תמר וינטר (זכוכית) וכרמן הרש (ציור זכוכית)‪.‬‬ ‫המאמר הנוכחי מבוסס בחלקו על הרצאה שהוכנה בשיתוף עם ולדיק ליפשיץ‪ ,‬והוצגה בכנס דרום בשנת‬ ‫‪ ,2018‬ובקונגרס הארכיאולוגי באותה שנה‪ .‬תודות לדניאל וורגה‪ ,‬אמיל אלג'ם ויאנה צ'חנובץ על שיתוף במידע‬ ‫מהחפירות שניהלו‪ ,‬ולדורון דגן על ייעוץ בתחום אחסון ושימוש בתוצרים חקלאיים‪.‬‬

‫‪154‬‬

‫תופעת קומות המרתף במאה הו' לסה"נ בבקעת באר שבע – החפירות באתר 'קמפוס צפון'‬

‫שבע שבהם נחשפו קומת מרתף ומכלולים חפורים‪ .‬אתרים אלו שופכים אור על תופעת החללים‬ ‫החפורים וחשיבותם בעורף החקלאי של באר שבע הביזנטית של המאה הו' לסה"נ‪.‬‬ ‫להלן אסקור את תופעת החללים התת־קרקעיים החפורים בלס בצפון הנגב והשימוש בהם לאורך‬ ‫התקופות‪ .‬כיוון שקומות מרתף היו בשימוש נרחב בתקופה הביזנטית (להלן) ונושא זה טרם נדון‪ ,‬ייסקרו‬ ‫המרתפים שנחשפו גם באתרים אחרים בבקעת באר שבע‪ ,‬ויודגשו המאפיינים של התופעה‪ ,‬כפי שהם‬ ‫ניכרים בדוגמה השלמה ביותר ב'קמפוס צפון'‪ .‬חיים ופעילות תת־קרקעיים מוכרים מחברות רבות‪,‬‬ ‫ולצורך הבנת השימוש במרתפים הביזנטיים יש לבחון אותם בראי הזמן והתקופה שבה החלו להופיע‪,‬‬ ‫וכן לבדוק את הפוטנציאל החקלאי והכלכלי של המרחב‪.‬‬

‫החפירה ב'קמפוס צפון'‬ ‫האתר ממוקם כשלושה‪-‬ארבעה קילומטרים מצפון לעיר באר שבע הביזנטית‪ ,‬לצד אחד מיובליו של‬ ‫נחל כובשים‪ ,‬נחל אכזב שכיוונו מזרח‪-‬מערב‪ .‬כיום האתר מכוסה ונמצא בין מבני 'קמפוס צפון' של‬ ‫אוניברסיטת בן־גוריון בנגב (איור ‪ ,)1‬והוא מיועד לשימור עתידי‪ .‬עקב פיתוח מואץ של השטח שמצפון‬ ‫לאוניברסיטת בן־גוריון‪ ,‬נערכו בעבר ארבע חפירות ארכיאולוגיות שבהן נחשפו מבני חווה ובורות מים‪.‬‬ ‫שני עשורים חלפו‪ ,‬ולאחר שחלק מהשרידים שהתגלו נהרס‪ ,‬נפתחו חפירות מחודשות‪ .‬במסגרת‬ ‫חפירות אלו נוקו בורות מים‪ ,‬מקצת המבנים שנחפרו בחפירות הקודמות נחשפו מחדש‪ ,‬וכן זוהו שתי‬ ‫קומות מרתף‪ ,‬האחת מהן ממוטטת (נגב תשנ"ג‪ ;86–85:‬אייזנברג־דגן ‪[ 2018‬א]; וורגה ‪.)2018‬‬ ‫המבנה העילי – בית החווה‬ ‫מבנה החווה (שטח ‪ )D‬נחשף בעבר ובו לפחות ארבעה חדרים הסדורים סביב חצר מרכזית (איור ‪.)2‬‬ ‫בחווה התגלו מתקנים רבים‪ ,‬מוקדים ושברי טבון‪ .‬בקרבת המבנה היו שני בורות מים שהמשיכו לשמש‬ ‫גם במאה הכ' (אייזנברג־דגן ‪[ 2018‬א]; ‪ .)Ustinova and Nahshoni 1994‬שרידי המבנה נהרסו כליל‬ ‫ולא נותר מהם זכר‪ ,‬אך סביר להניח כי בדומה לחוות אחרות לאורך נחל כובשים‪ ,‬הוביל מתוך חצר‬ ‫החווה גרם מדרגות הנתון בין שני קירות תוחמים לקומת המרתף שנחשפה בעונת החפירות הנוכחית‬ ‫(איור ‪.)3‬‬ ‫קומת המרתף‬ ‫המכלול התת־קרקעי מורכב משישה חדרים (איורים ‪ )5 ,4‬שנחפרו בתוך אדמת הלס וסלע האם‬ ‫הפריך אשר מורכב משכבות של גיר גרגירי בצבע אדמדם‪ .‬החדרים דופנו בשכבות של טיח־בוץ ושברי‬ ‫חרסים (לרוב שברי גוף של קנקני שק‪ ,‬חלקם פסולת ייצור)‪ .‬הגישה לקומת המרתף הייתה דרך גרם‬ ‫מדרגות בנוי אבן שממנו השתמרו שמונה המדרגות התחתונות‪ .‬המדרגות הובילו דרך פתח בנוי למבואה‬ ‫רחבה וממנה לשלושה חדרים (‪ .)3–1‬לפתח המרתף מפתן מאבן גיר קשה ומזוזות מאבן קירטון‪ ,‬שלפי‬ ‫צורתן ניתן לשחזר כי פתיחת הדלת הייתה אל תוך החלל החפור‪ .‬בחדרים ‪ 5 ,1‬ו־‪( 6‬להלן) נמצאו שרידי‬ ‫מפתנים דומים‪ .‬בכניסה לחדר ‪ 5‬נמצאו אבני קשת ממוטטת שעל פיהן ניתן להסיק כי גובה הפתח היה‬ ‫‪ 1.8‬מ'‪ .‬בחלקה העליון של הקשת הייתה אבן מפתח ושתי אבנים מעט קשתיות כפולות באורכן‪ .‬אבני‬ ‫הקשת ואבני מפולת אחרות נמצאו על רובד אדמה כ־‪ 0.1‬מ' מעל מפלס הרצפה של חדר ‪ ,3‬עדות‬ ‫לכך שמכלול החדרים החל להתמוטט זמן קצר לאחר שהאתר הוצף וננטש (להלן)‪ .‬מפלס הפעילות‬

‫‪156‬‬

‫תופעת קומות המרתף במאה הו' לסה"נ בבקעת באר שבע – החפירות באתר 'קמפוס צפון'‬

‫איור ‪ .2‬קמפוס צפון‪ .‬תכנית מבנה החווה העילי (שרטוט‪ :‬שחף שקד)‪.‬‬

‫בניגוד לתנור‪ ,‬היה שקוע ברצפה ורק כ־‪ 0.2‬מ' מקצהו העליון בלט מעליה‪ .‬האזור שבין ראש הטבון וקיר‬ ‫האדמה ממערב רוצף בלבנים ובשברי טבון‪ .‬שילוב שברי הטבון במשטח זה‪ ,‬והאפר שנמצא ממלא את‬ ‫הטבון מלמדים כי הוא יצא מכלל שימוש לפני נטישת האתר‪ ,‬ופורק במכוון‪ .‬על מדף לבני בוץ ואדמה‬ ‫ליד הטבון נמצאו שלושה קנקני עזה עומדים על ראשם‪ .‬שניים מהם היו פקוקים בפקק בוץ‪ ,‬ובאחד‬ ‫נמצאו גלעיני זית אחדים‪ .‬בתקרת החדר ניתן לשחזר פתח אוורור (איור ‪5‬ב)‪ .‬במרכז חדר ‪ 5‬נחשף‬ ‫מתקן עגול הבנוי שתי שורות אבני שדה וחלוקי נחל (איור ‪ .)6‬בפינות הצפוניות של חדר ‪( 6‬שלא נחפר‬ ‫במלואו) נראו מוקדי אפר ושברי טבון או תנור‪ ,‬וייתכן כי שימש מטבח‪.‬‬ ‫על פי שכבת המפולת וההצטברות ניתן לשחזר כי התקרה הייתה שכבת לס מהודקת בצבע חום־‬ ‫אדמדם ובה קונקרציות לבנות‪ .‬על מפלסי החיים ותחת שכבת המפולות הייתה שכבת לס רך בהירה‬ ‫ללא קונקרציות‪ .‬שכבה זו‪ ,‬שהובחנה בעובי שונה בכל החדרים אך בעיקר בחדר ‪ ,2‬מורכבת מרבדים‬ ‫דקים שנוצרו ממים עומדים ואדמת סחף שהתייבשה לאורך זמן‪ .‬אלו מצביעים על אירוע גשם חזק‬ ‫שגרם להצפת החלל ולנטישתו‪ .‬שכבת האפר בחדר ‪ 4‬מרמזת כי אירוע זה התרחש כשהחלל היה‬ ‫עדיין בשימוש‪.‬‬ ‫הממצא החומרי מרצפות החדרים ושכבות המפולת שמעליהן היה מועט וכלל שברי חרסים‪ ,‬פיסת‬ ‫מתכת בודדת‪ ,‬שבלולים מפוחמים (בחדר ‪ )2‬שייתכן כי שימשו למאכל (ענבר קטלב‪ ,‬מידע בע"פ)‪,‬‬ ‫ומעט שברי זכוכית‪ .‬החרסים כללו שברי קערות‪ ,‬קדרות‪ ,‬קנקנים וכלי בישול‪ ,‬ואלו יחד עם שברי הזכוכית‬ ‫מתארכים את השימוש בחלל לשלהי התקופה הביזנטית — המאה הו' לסה"נ (אייזנברג־דגן בדפוס)‪.‬‬

‫‪157‬‬

‫דוידה אייזנברג־דגן‬

‫חדר מס' ‪5‬‬

‫חדר מס' ‪6‬‬

‫חדר מס' ‪3‬‬ ‫חדר מס' ‪4‬‬ ‫מבואה‬

‫חדר מס' ‪2‬‬

‫חדר מס' ‪1‬‬

‫איור ‪' .3‬קמפוס צפון'‪ .‬שחזור מבנה החווה העילי והקשר שלה לקומת המרתף‪,‬‬ ‫מבט לצפון־מזרח (שרטוט‪ :‬שחף שקד)‪.‬‬

‫תופעת מרתפים וחללים תת־קרקעיים חפורים באזור באר שבע‬ ‫חללים חפורים אשר תפקדו כמרתף סמוך למבנה מן התקופה הביזנטית מוכרים רק מבקעת באר‬ ‫שבע‪ .‬את התופעה ניתן לקשור בסבירות גבוהה לגיאולוגיה של המרחב‪ .‬אזור באר שבע מתאפיין‬ ‫במישורים ובגבעות מתונות מרובדות לס‪ ,‬אשר חדר ושקע בתקופת המעבר מהפלייסטוקן להולוקן‬ ‫(איסר וגוברין ‪ .)1991‬תחת שכבות הלס מופיע מסלע קירטון וגיר מתקופת האיאוקן והסנון (מזור‬ ‫‪ .)309:1994‬הלס החרסיתי מאט את חלחול וספיגת מי הגשמים והשיטפונות‪ ,‬ומהווה קרקע דחוסה‬ ‫שהחפירה בה אמנם קשה‪ ,‬אך יוצרת דופן יציבה שאינה מתפוררת‪ .‬בחלל החפור נשמרים תנאי אקלים‬ ‫נוחים מאלו שעל פני השטח‪ ,‬וככל שהחלל עמוק יותר כך הטמפרטורה ואחוזי הלחות קבועים ויציבים‬ ‫יותר (‪ .)Meir and Gilead 2003‬כמו כן‪ ,‬המרתף היה מוגן מרוח נושאת אבק הנוטה לנשוב בשעות‬ ‫הצהריים‪ .‬באזורים אחרים‪ ,‬כמו הנגב המערבי ושפלת החוף‪ ,‬שכבות חול אינן מאפשרות חפירת חללים‬ ‫יציבים‪ ,‬ואילו סלע האם גבוה יחסית‪ .‬לכן‪ ,‬באזורים אלו לא נמצאו חפירות באדמה‪ ,‬אלא רק חציבות‬ ‫בסלע המתוארכות לתקופות ההלניסטית והרומית‪ ,‬ולהן אופי שונה מהחללים שנחפרו בלס בתקופה‬ ‫הביזנטית‪.‬‬

‫‪158‬‬

‫תופעת קומות המרתף במאה הו' לסה"נ בבקעת באר שבע – החפירות באתר 'קמפוס צפון'‬

‫איור ‪' .4‬קמפוס צפון'‪ .‬תכנית קומת המרתף (שרטוט‪ :‬אמיל אלג'ם)‪.‬‬

‫תופעת החפירה בלס וניצול היתרונות של חללים תת־קרקעים מוכרת באזור כבר בתקופה‬ ‫הכלקוליתית‪ .‬עם זאת‪ ,‬תפרוסת החללים החפורים מהתקופה הביזנטית מצומצמת במקצת בהשוואה‬ ‫לתקופה הכלקוליתית (כגון האתרים שלאורך נחל באר שבע; לדוגמה‪ ,‬פז ואחרים ‪ ;2014‬עבאדי־רייס‪,‬‬ ‫כרך זה)‪ .‬ברבים מאתרי באר שבע‪ ,‬ובעיקר לאורך נחל באר שבע‪ ,‬נמצאו שתי שכבות התיישבות‪ :‬שכבה‬ ‫כלקוליתית‪ ,‬ושכבה ביזנטית לעיתים הישר מעליה‪ .‬בימינו‪ ,‬כששת אלפים שנה לכל הפחות לאחר‬ ‫שהחללים הכלקוליתיים יצאוו מכלל שימוש‪ ,‬עדיין נראות במערכות חפורות שלא התמלאו במלואן‬ ‫בסחף‪ .‬לכן‪ ,‬אין זה מן הנמנע כי גם בתקופה הביזנטית תושבי האזור נתקלו בחללים חפורים קדומים‪,‬‬ ‫הבינו את היתרונות שבהם ואולי אף אימצו את העיקרון הבסיסי הטמון בהם‪.‬‬ ‫נראה כי תופעת חפירת חללים כחלק אינטגרלי של אתרי מגורים הצטמצם מאוד באזור בדורות‬ ‫שלאחר התקופה הכלקוליתית‪ .‬באתר הלניסטי שנחפר סמוך לבאר שבע זוהו שתי מערכות של‬ ‫מדרגות; האחת חצובה שהובילה לשני חללים‪ ,‬והשנייה בנויה שהובילה אל לפחות שלושה מכלולים‬ ‫חפורים בלס ובתלכידים של חלוקי נחל (באומגרטן ‪ ;2020 ,2003‬ישראל ופדר תשע"א)‪ .‬המדרגות‬ ‫הובילו אל מסדרונות ויחידות תת־קרקעיות בעומק של כ־‪ 5‬מ' מתחת לפני השטח שלהן מתאר סגלגל‬ ‫(‪ 15–10‬מ' אורך)‪ .‬הקירוי המקורי של החללים היה שכבת לס טבעית‪ ,‬ולאחר התמוטטותה הוסב‬

‫‪159‬‬

‫דוידה אייזנברג־דגן‬

‫חדר מס' ‪1‬‬ ‫חדר מס' ‪4‬‬ ‫חדר מס' ‪2‬‬ ‫מבואה‬

‫חדר מס' ‪6‬‬

‫חדר מס' ‪3‬‬

‫חדר מס' ‪5‬‬

‫איור ‪' .5‬קמפוס צפון'‪ .‬א‪ .‬שחזור קומת המרתף‪ ,‬מבט למערב; ב‪ .‬חתך ובו הצעה לקיום פיר איוורור‬ ‫(שרטוט‪ :‬שחף שקד)‪.‬‬

‫‪160‬‬

‫תופעת קומות המרתף במאה הו' לסה"נ בבקעת באר שבע – החפירות באתר 'קמפוס צפון'‬

‫איור ‪ .6‬קמפוס צפון‪ .‬מתקן העגול בחדר ‪ ,5‬מבט לדרום (צילום‪ :‬דוידה אייזנברג־דגן)‪.‬‬

‫השימוש בחלל‪ :‬באחד המכלולים נבנו תנורים‪ ,‬ואחרים הוכשרו לאחסון ולמגורים‪ .‬בחפירות שנערכו‬ ‫לאחרונה באתר מתקופת הבית השני מצפון לבאר שבע (מרדר‪ ,‬וורגה ופביאן ‪ ,2)A-8444‬נחשפו חללים‬ ‫אחדים ובהם מתקני בישול ואחסון אולם תופעת חפירת חללים חזרה והתרחבה בתקופה הביזנטית‪,‬‬ ‫וכיום היא מוכרת מכמה אתרים בבקעת באר שבע‪.‬‬

‫מרתפים וחללים תת־קרקעים חפורים במאה הו' לסה"נ‬ ‫בשטח שמצפון לבאר שבע הביזנטית נחשפו כמה חללים חפורים‪ ,‬רובם לאורך תוואי נחל כובשים‬ ‫(איור ‪ .)7‬להלן אסקור אותם בקצרה‪ ,‬ואדגיש את המאפיינים של קומות המרתף הביזנטיות‪.‬‬ ‫קמפוס האוניברסיטה‪ .‬כ־‪ 200‬מ' מזרחית לחפירת 'קמפוס צפון' (איור ‪ )1:7‬נחשפו ארבע מבנים‬ ‫ושלושה בורות מים (איור ‪ ;2:7‬ר' וורגה ‪ .)2018‬סמוך לאחד המבנים (שטח ‪ )A‬שלו חדר רבוע שנסמך‬ ‫אל חצר (‪ 13 × 9‬מ' שטח הקטע שהשתמר)‪ ,‬נמצא מרתף ממוטט‪ .‬אין נתונים נוספים על המרתף או‬ ‫על דרך הגישה אליו‪.‬‬

‫‪ 2‬כאן ובהמשך‪ ,‬בכל חפירה שטרם פורסמה‪ ,‬מצוין שם החופרם ומס' ההרשאה לצורך זיהוי‪ .‬תודתי נתונה מראש‬ ‫לכל החופרים אשר הרשו לי להציג מידע אשר טרם פורסם מחפירותיהם‪.‬‬

‫דוידה אייזנברג־דגן‬

‫‪161‬‬

‫איור ‪ .7‬מפת האתרים שבהם נמצאו קומות המרתף הביזנטיות באזור באר שבע (שרטוט‪ :‬אמיל אלג'ם)‪.‬‬

‫גב ים‪ .‬בחפירה נחשפו ארבעה מבנים עיליים (קרוכמלניק ‪ ;A-5896‬ר' איור ‪ .)3:7‬אחד מהם היה בית‬ ‫חווה שלו לפחות תשעה חדרים הסדורים סביב חצר מרכזית ובור מים (‪ 28 × 16‬מ'‪ ,‬איור ‪ .)1:8‬בחצר‬ ‫נמצא גרם מדרגות בנוי אבן שהוביל לקומת מרתף שעומקה לפחות ‪ 2.5‬מ' תחת פני השטח‪ .‬המדרגות‬ ‫אינן בקו ישר אלא יוצרות פינה לכיוון המרתף‪ ,‬אשר כלל לפחות שני חדרים שהכניסה אליהם דרך‬ ‫פתח מקושת‪ .‬שתי הקשתות שנחשפו דומות לקשת שנחשפה בחפירת 'קמפוס צפון'‪ ,‬ולהן אבן מפתח‬ ‫ותחתיה שתי אבנים כפולות או משולשות באורכן‪ .‬בשלב מסוים יצא המרתף מכלל שימוש‪ ,‬הפתח‬ ‫נסתם ורוצף כחלק מהחצר‪ ,‬ובהמשך נבנה חדר באזור זה‪.‬‬ ‫רכבת צפון‪ .‬בחפירה נחשף בית חווה שממנו השתמרו קטעי קירות בלבד (אלג'ם ‪ ;A-6289‬ר' איורים‬ ‫‪ ;2:8 ;4:7‬ניקולסקי ‪[ 2014‬א])‪ .‬בחצר החווה נמצא גרם מדרגות בנוי אבן שהוביל לחדר תת־קרקעי‬ ‫למחצה‪ ,‬וממנו מעבר דרך פתח מקושת אל קומת המרתף (שלא נחפר) המרוחקת כ־‪ 6‬מ' מצפון‬ ‫לחווה‪ .‬הקשת דומה לזו שבחפירת 'קמפוס צפון'‪.‬‬ ‫כ־‪ 10‬מ' ממערב לחווה נחשפה קומת מרתף נוספת (‪ 20 × 8‬מ' החלק שנחשף; איורים ‪,)2:8 ;3:7‬‬ ‫כ־‪ 5‬מ' תחת מפלס החווה‪ .‬הכניסה למרתף הייתה דרך גרם מדרגות בנוי היורד ממערב ופונה בחדות‬ ‫דרך פתח בנוי צפונה לתוך קומת המרתף‪ .‬חדר זה התחבר לחדר מרכזי רבוע אשר ממנו נצפו פתחים‬ ‫לשלושה חדרים נוספים שלהם מתאר מעוגל אופייני (ר' איור ‪ .)2:8‬הקרקע החפורה דופנה בשכבת‬

‫‪162‬‬

‫תופעת קומות המרתף במאה הו' לסה"נ בבקעת באר שבע – החפירות באתר 'קמפוס צפון'‬

‫טיח־בוץ‪ .‬במרכז החדר המרכזי נמצא מתקן אבן מעוגל שהשתמר לגובה נדבך בודד‪ ,‬בדומה למתקן‬ ‫בחדר ‪ 5‬בחפירת 'קמפוס צפון'‪.‬‬ ‫רקפות‪ .‬בחפירה נחשף בשטח ‪ L‬בית חווה מלבני (איור ‪ 9.0 × 3.8 ;5:7‬מ'; אייזנברג־דגן ולוי־חברוני‬ ‫‪ .)2020‬בקרבת הקצה הצפוני־מערבי של המבנה נמצא גרם מדרגות בנוי שהוביל אל קומת מרתף‬ ‫הנמוכה בכ־‪ 2‬מ' מפני השטח‪ .‬למרתף פתח מקושת (כ־‪ 1.4‬מ' גובה הקשת המשוחזרת) הבנוי בדומה‬ ‫לזה שנמצא ב'קמפוס צפון'‪ .‬הפתח הוביל למבואה (‪ 6.5 × 4.5‬מ') תת־קרקעית שממנה עברו לשלושה‬ ‫חדרים נוספים‪ ,‬שלכל אחד פתח בנוי אבני קירטון מהוקצעות‪ .‬האדמה החפורה דופנה באבני שדה‬ ‫קטנות‪ .‬החלל עבר אירוע הצפה שגרם לשינויים אחדים‪ :‬הרמת הרצפות‪ ,‬ביטול אחד החדרים והטיית‬ ‫כיוון גרם המדרגות‪ .‬בשלב מסוים‪ ,‬ייתכן שעם השינויים שחלו בחלל המרתף‪ ,‬הורחב המבנה העילי‬ ‫ונוספה לו חצר‪ .‬לאור ממדי החווה‪ ,‬נראה כי המרתף שימש‪ ,‬בין השאר‪ ,‬מחסן תבואה‪.‬‬ ‫בעונת חפירות נוספת שנערכה בשנת ‪ 2020‬נחשפו סמוך ליובל של נחל כובשים שלושה מבנים‬ ‫רבועים המתוארכים לתקופה הביזנטית (צ'חנובץ ‪ ;A-8622‬ר' איור ‪ .)6:7‬באחד מהם הובחנו שני קירות‬ ‫מקבילים שבסיסם הולך ומעמיק‪ ,‬ומעליהם שרידי גרם מדרגות‪ .‬ייתכן כי קירות אלו תחמו גרם מדרגות‬ ‫או מסדרון שהוביל לקומת מרתף (לא נחפר)‪.‬‬ ‫נווה מנחם‪ .‬בחפירה בשטח ‪ C‬נחשפו קטעי קירות של מבנה (כ־‪ 10 × 6‬מ') ובור מים (איור ‪,3:8 ;7:7‬‬ ‫אייזנברג־דגן ‪[ 2018‬א])‪ .‬שני קירות מקבילים תחמו מסדרון משופע (‪ 6.3‬מ' אורך)‪ ,‬שהוביל דרך פתח‬ ‫בנוי לקומת מרתף בעומק של ‪ 2‬מ' מתחת לפני השטח‪ .‬המרתף כלל שני חללים‪ ,‬האחד צר ששימש‬ ‫פינת בישול ובקצהו טבון‪ ,‬והשני גדול שצורתו אמורפית (כ־‪ 8 × 8‬מ')‪ .‬האדמה החפורה דופנה בשכבת‬ ‫טיח־בוץ‪ ,‬וכוכים אחדים החפורים בה שימשו מדפים‪ .‬שברי כלי בישול ואגירה‪ ,‬אבן ריחיים של חמור‬ ‫ומתקן מלבני מאבן גיר‪ ,‬שכנראה שימש לייצור שמן‪ ,‬נמצאו במפלס הפעילות‪ .‬נראה שהחלל שימש‬ ‫לטיפול ולאחסון תוצרת חקלאית‪ .‬גודל החלל והיעדר תומכות בנויות מרמז כי היה לו קירוי קל‪ ,‬או שלא‬ ‫היה מקורה כלל‪ .‬לאחר נטישת האתר החלל התמלא באדמת סחף‪.‬‬ ‫התחנה המרכזית‪ .‬באזור התחנה נתגלו חללים תת־קרקעיים בכמה חפירות‪ .‬בחפירת 'המתחם‬ ‫התחבורתי' (טליס ‪ ;2015‬איורים ‪ )4:8 ;8:7‬נחשפו שני בתי אמידים או מבני ציבור (כ־‪ 30 × 20‬מ')‪,‬‬ ‫וצמוד לאחד מהם גרם מדרגות בנוי שהוביל למרתף אשר לא נחפר‪ .‬במרחק של כ־‪ 70‬מ' מערבה‬ ‫נחשפו בחפירת 'התחנה המרכזית' שתי מערכות תת־קרקעיות (וורגה וניקולסקי ‪ ;2013‬איורים ‪;9:7‬‬ ‫‪ .)5:8‬כל מערכת כללה חצר פתוחה שבמרכזה ממגורה‪ ,‬וממנה הוביל גרם מדרגות בנוי אל קומת‬ ‫מרתף וחדרים תת־קרקעיים למחצה שלהם מתאר מעוגל או סגלגל‪ .‬לחדרי המרתף היו פתחים‬ ‫בנויים‪ ,‬לרוב מקושתים‪ ,‬ולאחד מבואה מרוצפת אבן‪ .‬קירות האדמה דופנו באבני שדה‪ ,‬חלוקי נחל‪ ,‬אבני‬ ‫קירטון ולבני בוץ‪ .‬בחצרות ובחלק מהחדרים החפורים התגלו מתקני כתישה ובית בד‪ .‬מכלול החרסים‬ ‫מגוון וכולל כלי הגשה לצד כלי קיבול ובישול‪ .‬באחד מהחדרים התת־קרקעיים נתגלו ‪ 130‬מטבעות‪.‬‬ ‫בחפירת 'מתחם תחבורה ציבורית באר שבע' (וורגה‪ ;A-7456 ,‬איור ‪ )10:7‬נחשפו שלושה חללים‬ ‫חפורים‪ ,‬שכל אחד מהם היה מחולק לכמה חדרים סגלגלים (ר' גם ניקולסקי ‪[ 2014‬ב])‪ .‬המעבר בין‬ ‫החדרים היה דרך פתחים בנויים‪ ,‬חלקם מקושתים‪ .‬קשתות הפתחים דומות לקשת שנמצאה בחפירת‬

‫דוידה אייזנברג־דגן‬

‫‪163‬‬

‫'קמפוס צפון'; חלקה העליון מורכב מאבן מפתח ותחתיה שתי אבנים באורך כפול‪ .‬המבנה העילי‬ ‫שאליו היו קשורים חדרי המרתף לא השתמר‪.‬‬ ‫מרתפים וחללים חפורים נוספים נחשפו בחפירות ארכיאולוגיות שנערכו לקראת הקמת קניון הנגב‪,‬‬ ‫בית המשפט‪ ,‬השוק הקמעוני ובסביבתו‪ .‬מבין חפירות אלו החלל שהתגלה בשוק הקמעוני (ישראלי‬ ‫‪ ;1966‬איור ‪ 2 ;11:7‬מ' עומק) נחשף ברובו וכלל גרם מדרגות בנוי שהוביל דרך מסדרון ארוך אל חדר‬ ‫(‪ 8‬מ' אורך החלק החפור)‪ ,‬וממנו לחדר נוסף שלו פתח בנוי‪ .‬בחפירות נוספות זוהו חללים חפורים או‬ ‫קומות מרתף‪ ,‬אך אלו לא נחפרו או שהקשרם למבנה עילי אינו ברור (ר' גוברין ‪.)112 ,98 :2015‬‬

‫מאפייני מרתפים וחללים חפורים בבקעת באר שבע הביזנטית‬ ‫על פי חפירת 'קמפוס צפון' והחפירות הארכיאולוגיות האחרות שבהן נחשפו חללים חפורים ניתן‬ ‫לזהות כמה מאפיינים‪:‬‬ ‫• הכניסות לחללים החפורים ולקומת המרתף היו מתוך שטח פתוח — חצר או אזור אחר מחוץ‬ ‫למבנה העילי (בהסתייגות זהירה‪ ,‬מאחר שמרבית החללים החפורים נחשפו לאחר שהמבנה העילי‬ ‫הוסר או שמצב השתמרותו היה ירוד)‪.‬‬ ‫• למרתפים היה פתח בנוי שניתן היה לסגירה‪.‬‬ ‫• המעבר אל המרתף נעשה דרך גרם מדרגות בנוי התחום בשני קירות המדפנים את החפירה‬ ‫(איורים ‪.)9 ,8‬‬ ‫• המדרגות נבנו בזווית שייתכן כי נועדה להאט את זרימת מי הגשמים‪ .‬אולם‪ ,‬לא נראה כי מבנה זה‬ ‫הצליח למנוע זאת לחלוטין‪ ,‬כפי שמעידות שכבות עבות המורכבות מלמינות רבות שנחשפו בכמה‬ ‫מרתפים‪.‬‬ ‫• רוב הפתחים של חדרי המרתף היו מקושתים‪ .‬רוב הקשתות נבנו בסגנון אחיד המתאפיין באבן‬ ‫מפתח ושתי אבנים קשתיות נוספות באורך כפול (איור ‪.)9‬‬

‫•‬

‫הכניסה למרתף מובילה למבואה שהתחברה‪ ,‬לרוב‪ ,‬לשלושה חדרים נוספים‪.‬‬

‫• לרוב חדרי קומת המרתף מתאר מעוגל‪ ,‬סגלגל או שפינותיו מעוגלות‪ .‬דופן קעורה עמידה יותר‬ ‫בפני לחצי האדמה והקירוי שלתוכם נחפרו המרתפים‪.‬‬ ‫• דופן האדמה שנוצרה מהכרייה טופלה בכמה אופנים; השכיח שבהם היה ציפוי בשכבת טיח־‬ ‫בוץ‪ .‬לעיתים הדופן כוסתה בשכבת חרסים יחד עם טיח־בוץ‪ ,‬לבני בוץ או בחלוקי נחל לייצוב קיר‬ ‫האדמה‪ .‬לא ברור איזה גימור או טיפול היה לתקרת האדמה‪.‬‬ ‫• מתקן מעוגל בנוי במרכז אחד מחדרי המרתף‪ ,‬כפי שהתגלה בחפירת 'קמפוס צפון' ובשני מרתפים‬ ‫נוספים‪ .‬בפרויקט 'התחנה המרכזית' החופרים זיהו את המתקנים כממגורות (וורגה וניקולסקי ‪,)2013‬‬ ‫אולם בחפירות 'קמפוס צפון' וב'גב ים' נראה שאין זו ממגורה‪ ,‬למרות שאופי המתקנים אינו ברור‬ ‫לחלוטין‪ .‬כיוון שהמתקן ממוקם במרכז החדר וניתן להקיפו‪ ,‬ייתכן ששימש בסיס או מעמד לאבן‬

‫דוידה אייזנברג־דגן‬

‫‪165‬‬

‫איור ‪ .9‬גב ים‪ .‬קשת בקומת המרתף‪ ,‬מבט לצפון־מזרח (צילום‪ :‬אסף פרץ)‪.‬‬

‫בעלי מקצוע‪ ,‬ואילו המרתף באתר 'נווה מנחם'‪ ,‬שלו תכנית שונה‪ ,‬נחפר על ידי אנשים אחרים‪ .‬שאר‬ ‫החללים לא נחשפו דיים‪.‬‬

‫שימוש במרתפים ברחבי העולם‬ ‫שנושא המרתפים החפורים באדמת לס בתקופה הביזנטית חדש ואין מחקרים הדנים בו‪ ,‬לפיכך ניתן‬ ‫להבין כיצד הם שימשו על פי מידע על אודות מרתפים ובתי מרתף באזורים ובתקופות שונים‪ .‬חפירה‬ ‫בלס תוך ניצול יתרונות חללים תת־קרקעים או חפורים למחצה‪ ,‬מוכרת מחברות בעולם המודרני‬ ‫(‪ .)Meir and Gilead 2003‬כאן נתייחס בקצרה לכפרים הבנויים בתי מרתף בצפון־מערב סין ובדרום‬ ‫טוניס‪ ,‬ולקומת מרתף בארה"ב וצפון אירופה‪ .‬הסיבות לבחירה בחיים בעומק האדמה לעומת מבנה‬ ‫עילי‪ ,‬הן מגוונות‪ :‬תנאי אקלים קיצוניים‪ ,‬מצב כלכלי קשה‪ ,‬מחסור בחומרי בנייה ומים‪ ,‬מחסור באדמות‬ ‫לחקלאות ושיקולים ביטחוניים‪ .‬יש חברות‪ ,‬בסין למשל‪ ,‬שחיות בבתי מרתף אשר מיישמות מסורות‬ ‫חיים שהיו קיימות במערות ובחללים חצובים בסלע ובחללים חפורים בלס‪ .‬אחרים העבירו את תכנית‬ ‫הבית העילי‪ ,‬המורכב מחדרים המקיפים חצר פתוחה‪ ,‬אל קומת מרתף‪ .‬בגרסה התת־קרקעית‬ ‫החדרים היו לרוב נמוכים ממפלס החצר במדרגה או שתיים‪ .‬העומק הרב שבו נחפרו החללים ועובי‬ ‫התקרה (‪ 15.0–3.5‬מ') חשובים ליציבות החלל‪ ,‬ליצירת תנאי אקלים אחידים בחדרים וצל ברוב שעות‬

‫‪166‬‬

‫תופעת קומות המרתף במאה הו' לסה"נ בבקעת באר שבע – החפירות באתר 'קמפוס צפון'‬

‫היום‪ .‬עובי התקרות של קומות המרתף בסביבת באר שבע הביזנטית לא עלה לרוב על ‪ 3.0–2.5‬מ'‪,‬‬ ‫וייתכן שזאת הייתה אחת הסיבות להתמוטטויות שחוו‪ .‬בטוניס וסין יש בתי מרתף עם שלושה חדרים‬ ‫הסדורים סביב חצר פתוחה‪ ,‬אחרים כוללים עד עשרה חדרים שמהם נפתחים חדרים נוספים‪ ,‬לפי גודל‬ ‫המשפחה וצרכיה‪ .‬בסין החדרים נוטים להיות מלבניים‪ ,‬ואילו בטוניס הם סגלגלים‪ .‬לעיתים בית המרתף‬ ‫כולל יותר מקומה תת־קרקעית אחת (‪.)Golany 1983:5–12; 1988:47–71; 1992:70–80, 94–104‬‬ ‫לקומות המרתף שנמצאו בכמה חפירות בסביבת באר שבע היו תכניות דומות עם שלושה חדרים‬ ‫סגלגלים סביב חצר‪ .‬על פי השוואה לעדויות אתנוגרפיות ייתכן כי חצרות אלו היו פתוחות לשמיים‪.‬‬ ‫בצפון־מערב סין ובדרום טוניס יש כפרים שבתיהם תת־קרקעים ללא מבנים עיליים (‪Golany‬‬ ‫‪ .)1983:5–12‬רק לקראת אמצע המאה הכ'‪ ,‬עם שיפור המצב הכלכלי והוזלת חומרי בנייה‪ ,‬החלו‬ ‫לבנות בשולי הכפרים התת־קרקעיים גם מבנים עיליים‪ .‬המבנים הללו אינם מחוברים לחדרי המרתף‪,‬‬ ‫והירידה אליהם נעשית דרך כניסה משופעת או גרמי מדרגות מקורים (‪ .)Golany 1983:5–13‬מרבית‬ ‫קומות המרתף הביזנטיות קשורות ישירות לחוות שעל פני השטח‪ ,‬והגישה אליהן דרך גרם מדרגות‬ ‫חיצוני‪ .‬עם זאת‪ ,‬בחפירת 'פרויקט רכבת צפון' נחשפו קומות המרתף ללא קשר למבנה עילי‪ ,‬ובפרויקט‬ ‫'התחנה המרכזית' נחשפו שלושה מכלולי מרתפים צמודים‪ .‬יש לשקול את האפשרות כי גם בסביבת‬ ‫באר שבע‪ ,‬בדומה לדוגמות האתנוגרפיות‪ ,‬התקיימו קומות מרתף ללא קשר למבנה העילי‪.‬‬ ‫מרתפים מהמאות הי"ז–הי"ט שנחקרו בארה"ב היו בחלקם במרחק מה מהמבנה הראשי‪ ,‬או‬ ‫מחוברים אליו‪ .‬הכניסה למרתף הייתה דרך גרם מדרגות בנוי (מעץ‪ ,‬מאבן או באמצעות רמפה של‬ ‫אדמה)‪ ,‬או דרך דלת סתרים בתוך המבנה או מחוצה לו שנפתחה הישר מהמפלס העליון‪ .‬האדמה‬ ‫דופנה באבני שדה או בלוחות עץ‪ ,‬אם כי לעיתים החתך החפור נותר ללא טיפול‪ .‬רצפת המרתף הייתה‬ ‫לרוב אדמה מהודקת‪ ,‬לעיתים עם שקע לאיסוף מי גשמים שחלחלו פנימה‪ .‬למרתפים תכניות מדגמים‬ ‫רבים ובהם חדר רבוע‪ ,‬חדר דמוי 'ר' או שני חדרים הסדורים בטור‪ ,‬לפנימי תקרה קמורה והוא מבודד‬ ‫במיוחד‪ .‬באירופה ובאמריקה המרתפים שימשו לאחסון תבואה‪ ,‬בעיקר תפוחי אדמה‪ .‬ירקות שורש‬ ‫אוחסנו בשקע (עם חתך דמוי פעמון) שנחפר אל תוך רצפת המרתף; בשרים וגבינות היו נתלים על ווי‬ ‫עץ ומתכת (‪ .)Chappell 1980‬את הדגנים‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬היו מאחסנים במקום גבוה יחסית‪ ,‬כמו עליות‬ ‫הגג של הבתים (‪ .)Harper 2012‬במקרים מסוימים המרתפים שימשו שטחי פעילות ותעשייה ביתית‬ ‫ואף ללינה‪ .‬כיום מרתפים אלו משמשים גם כמחסה בזמן סופות‪.‬‬ ‫המטבח או אזור הבישול והאכילה היה חלק מרכזי בבית המסורתי (‪ .)Rayner 1956‬עם זאת‪ ,‬יש‬ ‫לפעמים אילוצים או סיבות להעברת לפחות חלק מהפעילות אל המרתף‪ ,‬או למטבח חיצוני‪ .‬מטבחים‬ ‫אלו מכונים בימינו "‪ ”summer kitchen‬או "‪ .”bake house‬הסיבות לשימוש במתקן בישול מחוץ לבית‬ ‫יכולות להיות קשורות למספר הנפשות שצריך להאכיל‪ ,‬או למספר התנורים הקיימים במטבח‪ .‬לעיתים‬ ‫יש צורך בתנור בגודל מסוים או בטמפרטורה מסוימת בהתאם לנתח הבשר והמאכלים שמבשלים‬ ‫בתנור משני (‪ .)Maguire and Gomme 1995‬גם ריחות חזקים‪ ,‬חום התנורים‪ ,‬או שיקולים כמו כוח אדם‬ ‫מוגבר‪ ,‬הפרדה מעמדית‪ ,‬עבודה עונתית כגון שימור תוצרת חקלאית ועיבודה‪ ,‬עודדו הוצאת הפעילות‬ ‫ממרכז הבית לחלל אחר (‪.)Chappell 1980‬‬

‫דוידה אייזנברג־דגן‬

‫‪167‬‬

‫שימוש במרתפים וחללים חפורים באזור באר שבע הביזנטית‬ ‫המרתפים והחללים החפורים הביזנטיים לא שימשו רק מחסנים‪ .‬במרבית המרתפים נחשפו מתקנים‬ ‫ותנורים (בהתאם למצב שימור המרתף)‪ .‬אזור התנורים בקומת המרתף הצטרף לאזור הפעילות העילי‪,‬‬ ‫שגם הוא כלל אזורי בישול ואפייה‪ .‬ייתכן‪ ,‬אם כי בסבירות נמוכה‪ ,‬כי התנורים בקומת המרתף פעלו‬ ‫כחלק מתהליך עיבוד התוצרת החקלאית‪ .‬הדיאטה בתקופה הביזנטית התבססה בעיקר על דגנים‪,‬‬ ‫קטניות‪ ,‬ענבים‪ ,‬זיתים‪ ,‬תמרים ותאנים‪ .‬מקור לחלבונים היו דגנים וקטניות לצד דגים (משומרים במלח‬ ‫או כבושים)‪ ,‬עוף וארבה‪ .‬מקור החלב בתקופה זו היה מן הצאן‪ ,‬ולרוב הוא נשתה לאחר שהחמיץ בנאד‬ ‫לצורת יוגורט‪ .‬כבישת ירקות ופירות נעשתה במי מלח‪ ,‬בחומץ‪ ,‬בשמן או ביין‪ ,‬ושימור המזון נעשה במלח‪,‬‬ ‫בחומץ‪ ,‬או בייבוש במלח‪ ,‬בסוכר או בחום‪ .‬הכבישה נעשתה בכלי חרס‪ ,‬ונראה כי מאכלים מסוימים‬ ‫כמו רוטב הדגים (גארום ‪ ,)Garum‬נעשו בכלי ייעודי‪ .‬להכנת כל אלו אין צורך במתקני בישול‪ ,‬אלא בכלי‬ ‫שלו מפתח צר שניתן לפקוק‪ ,‬בדומה לקנקני שק‪ .‬תנאי המרתף‪ ,‬שמירה על טמפרטורה נמוכה יחסית‬ ‫ותנאי חשכה‪ ,‬מתאימים לתהליך כבישה‪ ,‬אך לא לייבוש‪ .‬פירות יובשו על הגגות‪ ,‬וגם הטמנתם הייתה‬ ‫דרך להתססה ושימור (מאיר־צ'יזיק ‪ .)60–40:2006‬בשר‪ ,‬בעיקר של צאן‪ ,‬נאכל לעיתים רחוקות לציון‬ ‫חג או מועד‪ .‬עדרי הצאן סיפקו חלב וצמר‪ ,‬ואילו גידול בקר היה בעיקר לצורך בהמות עבודה‪ ,‬אולי‬ ‫מפאת מחסור במרעה (ברושי ‪ .)1987‬נוסף על כך‪ ,‬האוכלוסייה הנוצרית נהגה צמצום בצריכת הבשר‬ ‫בשל מגבלות דתיות ותקופות צום ממושכות (‪ .)Bar-Oz, Bourbou and Garvie-Lok 2015‬היעדר בשר‬ ‫מהתפריט משמעו שלא היה צורך בעישון נתחי בשר גדולים לשימור‪ .‬מכאן‪ ,‬שהן הדיאטה הן הטיפול‬ ‫בתוצרת החקלאית מפריכים את הרעיון כי הפעילות במטבח המרתף הייתה בעיקר עונתית לצורך‬ ‫שימור מזון‪.‬‬ ‫בתקופה הביזנטית נהגו לטחון את הקמח בכל שחר לקראת 'האכלת' עיסת הדגן‪ ,‬שהיא הבסיס‬ ‫ללחם שאור (ברושי ‪ .)1987‬ההכנה ו'האכלת' עיסת דגן נעשו לרוב בכלי בעל מפתח רחב‪ ,‬כגון‬ ‫קדרות (‪ .)Wodzińska 2009:301‬תנאי החללים החפורים שבהם תאורה אפלה‪ ,‬חמצן מועט יחסית‪,‬‬ ‫טמפרטורה אחידה ומתונה וריחוק ממזיקים‪ ,‬הם תנאים אידיאליים לאחסון עיסת הדגן (דורון דגן‪ ,‬מידע‬ ‫בע"פ)‪ .‬מלבד הלחם‪ ,‬שנאפה ונאכל על בסיס יומי‪ ,‬היו עוד מאכלים המבוססים על בצק מיובש‪ ,‬מעין‬ ‫ביסקוויטים או קרקרים‪ .‬כך‪ ,‬לדוגמה‪ ,‬היה מאפה המכונה 'סופגנין' (משנה‪ ,‬חלה א‪ ,‬ד) שיובש בשמש‪ ,‬או‬ ‫בחום נמוך בתנור (‪ .)Weingarten 2004‬ייתכן שמתקני האפייה והבישול שנחשפו במרתפים בסביבת‬ ‫באר שבע שימשו בעיקר לאפייה‪.‬‬ ‫קומת המרתף ב'קמפוס צפון' היא מבין השלמות שנחשפו‪ .‬הכלים שנאספו בה מייצגים מכלול‬ ‫אופייני לאתרי מגורים ביזנטיים בדרום הארץ‪ ,‬ומצביעים על השימוש בחדרים‪ .‬הקנקנים שימשו לאחסון‬ ‫נוזלים ותבואה‪ ,‬וכלי הקיבול לכבישה‪ .‬הקדרות שימשו‪ ,‬כנראה‪ ,‬להכנת ל'האכלת' עיסת הדגן לפני‬ ‫אפיית הלחם (‪ .)Wodzińska 2009:301‬כלי ההגשה‪ ,‬כגון קערות ממסורת הכלים המחופים אדום‪ ,‬היו‬ ‫בשימוש במרתף‪ ,‬עדות לאורחות חיים יומיומיים במרתף עצמו‪ ,‬שלא שימש רק לאחסון‪ .‬השחזור המוצע‬ ‫לשימוש בחדרים השונים במרתף כולל אחסנת התבואה‪ ,‬טחינת דגנים‪ ,‬הכנת עיסת הדגן ושמירה (עם‬ ‫אזור אחסון נוסף)‪ ,‬ולבסוף אפיית הלחם שנעשתה כנראה בחדר ‪ .4‬סביר כי באחד החדרים הסמוכים‬ ‫לחדר האפייה אוחסנו חומרי בערה‪ ,‬כגון גללים‪ .‬ניתן לסכם‪ ,‬כי קומות מרתף הכוללות אזורי בישול‬ ‫ואפייה היו אחד ממאפייני החוות של המאה הו' לסה"נ באזור בקעת באר שבע‪.‬‬

‫‪168‬‬

‫תופעת קומות המרתף במאה הו' לסה"נ בבקעת באר שבע – החפירות באתר 'קמפוס צפון'‬

‫סיכום‬ ‫יש דמיון רב בין התכניות של קומות המרתף שנחשפו ב'קמפוס צפון'‪' ,‬רכבת צפון' ו'התחנה המרכזית'‪.‬‬ ‫אולם‪ ,‬העושר בממצא החומרי (כלי חרס וזכוכית‪ ,‬ומטבעות) שנמצא ב'תחנה המרכזית' מעיד על‬ ‫מעמדם של יושבי הבית במקום זה‪ .‬המכלול הגדול של כלי האוכל וההגשה מצביעים על פעילות‬ ‫מגוונת שהתקיימה בקומת המרתף‪ ,‬שכללה בישול‪ ,‬עבודות משק בית ואולי גם מגורים‪ .‬נוסף על כך‪,‬‬ ‫כפי שמציעים חופרי האתר (וורגה וניקולסקי ‪ ,)2013‬אפשר שהממגורות שנחשפו שימשו לאחסון‬ ‫תבואה מחוות בעורף החקלאי של באר שבע‪ ,‬לקראת עיבודה במתחם‪ .‬תובנה זו מעלה שאלות בנוגע‬ ‫לטיב הקשר (קמעונאי או אחר) שהתקיים בין החקלאים למרכז העירוני‪.‬‬ ‫עשרות בתי חווה‪ ,‬שומרות ומתקנים חקלאיים נחשפו בסביבת באר שבע הביזנטית‪ .‬בחפירות 'קמפוס‬ ‫צפון' נחשפו שבעה מבנים‪ ,‬אשר לשניים מהם לפחות הייתה קומת מרתף‪ ,‬וכן שמונה בורות מים‪,‬‬ ‫המתוארכים לשלהי התקופה ומשתרעים על כאלף דונם‪ .‬ישנה סבירות גבוהה כי המבנים היו פעילים‬ ‫בו־זמנית במאה הו' לסה"נ‪ ,‬וייתכן שהם נחלקו בין שניים או שלושה בעלי קרקעות‪ ,‬או שכל המבנים‬ ‫והמתקנים השתייכו למערך אחד שהופעל על ידי משפחה אחת או גוף מרכזי מאורגן כמו הכנסייה‪.‬‬ ‫צפיפות דומה של בתי חווה ובורות מים התקיימה באזור 'רכבת צפון' (אלג'ם‪ ;A-6289 ,‬ניקולסקי ‪2014‬‬ ‫[א]; ישראל ופדר תשע"א; כהן ‪ )1968‬ובצפון־מערב באר שבע (אייזנברג־דגן ‪[ 2018‬ב]; אייזנברג־דגן‬ ‫ולוי־חברוני ‪ ;2020‬צ'חנובץ‪.)A-8622 ,‬‬ ‫האם המרתפים קשורים לכלכלת עודף ואחסון תבואה‪ ,‬או שענו על צורך באזור פעילות נעים‪ ,‬מוגן‬ ‫מהשמש ורוחות האבק שנושבות בצהרים? ניתן לשער כי הגידולים העיקריים באדמות סביב באר שבע‬ ‫היו חיטה ושעורה‪ .‬אם נאמץ את המודל להערכת הפוטנציאל של גידול דגנים וגודל האוכלוסייה‪ ,‬ונשער‬ ‫שרק חצי מהשטחים שימשו לגידול דגנים והיתר למרעה‪ ,‬עצי פרי‪ ,‬מיקום בית החווה ומתקנים אחרים‪,‬‬ ‫הרי שיבול של עד ‪ 100‬קילו‪/‬דונם משדה של ‪ 500‬דונם יכול לספק מזון ל־‪ 300‬נפשות או לכ־‪ 37‬משפחות‬ ‫(‪ .)Bonfil and Hadas 2011‬זוהי אוכלוסייה גדולה מכלל הנפשות שיכלו להתגורר במבנים שנחשפו‪ .‬לכן‬ ‫נראה כי החוות סביב באר שבע יכלו לנהל כלכלת עודף‪ ,‬ולספק חיטה לתושבי העיר‪.‬‬ ‫תופעת המרתפים באזור באר שבע מתוארכת למאה הו' לסה"נ שבה ננטשו כמחצית מיישובי הר‬ ‫הנגב‪ ,‬התפרצה המגפה היוסטיניאנית‪ ,‬אירעו התפרצויות של הרי געש באירופה ורעידות אדמה בדרום‬ ‫הארץ (‪ .)Hirschfeld 2006; Tepper et al. 2018; Vaiglova et al. 2020‬הסיבות לנטישה מורכבות ואינן‬ ‫ברורות לחלוטין (אבני‪ ,‬כרך זה)‪ .‬השינויים שחלו בהר הנגב היו מרחיקי לכת וכללו נטישה מסודרת‪:‬‬ ‫איסוף הטובין‪ ,‬חסימת דלתות הבית ונטישת השדות‪ .‬מאות משפחות יצאו מהר הנגב‪ ,‬ולא מן הנמנע‬ ‫שחלקן התיישבו בעורף החקלאי של באר שבע הביזנטית ובנו בו חוות‪ .‬תוצאת הנטישה וזניחת השדות‬ ‫בהר הנגב ודאי הורגשה בשווקים בבאר שבע‪ ,‬וייתכן שנוצר מחסור בחיטה שאולי התמלא בסופו של‬ ‫דבר על ידי החוות לאורך נחל כובשים ופאתי באר שבע הביזנטית‪.‬‬ ‫תופעת המרתפים שהתעוררה במאה הו' לסה"נ סיפקה פתרון חדשני לצורך שנוצר‪ .‬גשמים וזרימת‬ ‫סחף אל תוך המרתפים ותקרות האדמה הדקות הם שהביאו להתמוטטותם של מרתפים אחדים‬ ‫ולנטישתם‪ .‬פעמים רבות החווה המשיכה לתפקד גם לאחר שקומת המרתף יצאה מכלל שימוש‪.‬‬ ‫תופעת המרתפים לא המשיכה לאחר התקופה הביזנטית‪ .‬חפירה בלס לצורכי אחסון ומגורים חודשה‬ ‫רק במאות הי"ט–הכ'‪ ,‬כאשר פלאחים שחיו בהר הנגב חפרו בשולי הגבעות מטמנות לכלי עבודה‪.‬‬

‫דוידה אייזנברג־דגן‬

‫‪169‬‬

‫הפניות‬ ‫אבני ג' כרך זה‪ .‬צפון הנגב בשלהי העת העתיקה‪ :‬מרכזים עירוניים‪ ,‬מרחבים חקלאיים ותהליכי שינוי – בין המקומי‬ ‫לגלובלי‪.‬‬ ‫אייזנברג־דגן ד' ‪( 2018‬א)‪ .‬באר שבע אוניברסיטת בן־גוריון‪ .‬חדשות ארכיאולוגיות – חפירות וסקרים בישראל‬ ‫‪( http://www.hadashot-esi.org.il/report_detail.aspx?id=25502&mag_id=126 )31/12/2018( 130‬תאריך‬ ‫גישה ‪.)09/09/2019‬‬ ‫אייזנברג־דגן ד' ‪( 2018‬ב)‪ .‬באר שבע‪ ,‬נחל עשן‪ ,‬נווה מנחם‪ .‬בחדשות ארכיאולוגיות – חפירות וסקרים בישראל‬ ‫‪( http://www.hadashot-esi.org.il/report_detail.aspx?id=25381&mag_id=126 )23/01/2018( 130‬תאריך‬ ‫גישה ‪.)09/09/2020‬‬ ‫אייזנברג־דגן ד' בדפוס‪ .‬קמפוס צפון‪ ,‬הממצא‪ .‬חדשות ארכיאולוגיות – חפירות וסקרים בישראל‪.‬‬ ‫אייזנברג־דגן ד' ולוי־חברוני א' ‪ .2020‬באר שבע‪ ,‬נחל כובשים ונחל עשן‪ .‬חדשות ארכיאולוגיות – חפירות וסקרים‬

‫בישראל ‪http://www.hadashot-esi.org.il/report_detail.aspx?id=25806&mag_id=128 )5/10/2020( 132‬‬

‫(תאריך גישה ‪.)15/11/2020‬‬ ‫איסר א' וגוברין י' ‪ .1991‬שינויים אקלימיים ומדבור הנגב בסוף התקופה הביזנטית‪ .‬קתדרה ‪.83–61:67‬‬ ‫באומגרטן י' ‪ .2003‬באר שבע (א)‪ .‬חדשות ארכיאולוגיות – חפירות וסקרים בישראל ‪.88–87:115‬‬ ‫באומגרטן י' ‪ .2020‬באר שבע מסילת הרכבת‪ .‬חדשות ארכיאולוגיות – חפירות וסקרים בישראל ‪132‬‬ ‫(‪( http://www.hadashot- esi.org.il/report_detail.aspx?id=25705&mag_id=128 )5/4/2020‬תאריך גישה‬ ‫‪.)11/11/2020‬‬ ‫ברושי מ' ‪ .1987‬על מזונם של בני ישראל בתקופה הרומית‪ .‬קתדרה ‪.32–15:43‬‬ ‫גוברין י' ‪ .2015‬דגם היישוב בנגב יהודה בתקופה הביזנטית (בקעת באר שבע בתקופה הביזנטית)‪ .‬עבודת‬ ‫דוקטור‪ ,‬אוניברסיטת חיפה‪ .‬חיפה‪.‬‬ ‫וורגה ד' ‪ .2018‬באר שבע‪ ,‬אוניברסיטת בן־גוריון‪ .‬חדשות ארכיאולוגיות – חפירות וסקרים בישראל ‪130‬‬ ‫(‪( http://www.hadashot-esi.org.il/report_detail.aspx?id=25384&mag_id=126 .)29/1/2018‬תאריך‬ ‫גישה ‪.)09/09/2019‬‬ ‫וורגה ד' וניקולסקי ו' ‪ .2013‬באר שבע (תחנה מרכזית)‪ .‬חדשות ארכיאולוגיות – חפירות וסקרים בישראל ‪125‬‬ ‫(‪( http://www.hadashot-esi.org.il/report_detail.aspx?id=4366&mag_id=120 )6/11/2013‬תאריך גישה‬ ‫‪.)09/09/2019‬‬ ‫טליס ס' ‪ .2015‬באר שבע‪ .‬חדשות ארכיאולוגיות – חפירות וסקרים בישראל ‪http://www. )7/12/2015( 127‬‬ ‫‪( hadashot-esi.org.il/report_detail.aspx?id=24853&mag_id=122‬תאריך גישה ‪.)09/09/2019‬‬

‫ישראלי י' ‪ .1966‬באר שבע‪ .‬חדשות ארכיאולוגיות יז‪.4–3:‬‬ ‫ישראל י' ופדר ע' תשע"א‪ .‬יישוב מתקופת הברזל ומהתקופה ההלניסטית סמוך לבאר שבע‪ .‬עתיקות ‪–*67:81‬‬

‫‪.*88‬‬ ‫כהן ר' ‪ .1968‬באר שבע אזור התעשייה‪ .‬חדשות ארכיאולוגיות כז‪.16–14:‬‬ ‫מאיר‪-‬צ'יזיק א' ‪ .2006‬שימור מזון בארץ–ישראל במבט היסטורי‪ :‬מגמות וטכנולוגיה‪ .‬עבודת מ"א אוניברסיטת‬ ‫חיפה‪ .‬חיפה‪.‬‬ ‫מזור ע' ‪ .1994‬גאולוגיה בפטיש ישראלי‪ .‬תל אביב‪.‬‬ ‫נגב נ' תשנ"ג‪ .‬באר שבע – קריית האוניברסיטה (מזרח)‪ .‬חדשות ארכיאולוגיות – חפירות וסקרים בישראל‬ ‫צט‪.86–85:‬‬

'‫תופעת קומות המרתף במאה הו' לסה"נ בבקעת באר שבע – החפירות באתר 'קמפוס צפון‬

170

126 ‫ חדשות ארכיאולוגיות – חפירות וסקרים בישראל‬.‫ באר שבע תחנת הרכבת‬.)‫ (א‬2014 '‫ניקולסקי ו‬ ‫ (תאריך גישה‬http://www.hadashot-esi.org.il/report_detail.aspx?id=13667&mag_id=121 .)30/11/2014( .)09/09/2019 126 ‫ חדשות ארכיאולוגיות – חפירות וסקרים בישראל‬.‫ רחוב שמריהו לוין‬,‫ באר שבע‬.)‫ (ב‬2014 '‫ניקולסקי ו‬ ‫ (תאריך גישה‬http://www.hadashot-esi.org.il/report_detail.aspx?id=9555&mag_id=121 .)30/7/2014( .)09/09/2019 ‫ מבט מחודש על הבנת החללים התת־קרקעיים בתקופה הכלקוליתית בצפון‬:‫ חפורים בלס‬.‫עבאדי־רייס י' כרך זה‬ .‫הנגב‬ ‫ חדשות ארכיאולוגיות – חפירות וסקרים‬.‫ תל שבע‬.2014 '‫ קהלני נ' וטימר נ‬,'‫ עבאדי־רייס י‬,‫ אלג'ם א‬,'‫פז י‬

.http://www.hadashot- esi.org.il/report_detail.aspx?id=9566&mag_id=121 )29/8/2014( 126 ‫בישראל‬

.)09/09/2019 ‫(תאריך גישה‬ Bar-Oz G., Bourbou C. and Garvie-Lok S. 2015. Bread, Oil, Wine, and Milk: Feeding Infants and Adults in Byzantine Greece. In A. Papathanasiou, M.P. Richards and S.C. Fox, eds. Archaeodiet in the Greek World: Dietary Reconstruction from Stable Isotope Analysis (Hesperia Supplements 49). Princeton, NJ. Pp. 171–194. Bonfil D. and Hadas A. 2011. Chapter 11: Ancient Field-Crop Yields and Land-Carrying Capacity. In Y. Dagan, ed. The Ramat Bet Shemesh Regional Project: Landscapes of Settlement from Paleolithic to the Ottoman Period. (IAA Reports 47) Jerusalem. Pp. 199– 210. Chappell E.A. 1980. Acculturation in the Shenandoah Valley: Rhenish Houses of the Massanutten Settlement Proceedings of the American Philosophical Society 124(1):55–89. Depraefere D.D.E. 2002. A Comparative Study on the Construction and the Use of the Domestic Bread Oven in Egypt during the Graeco-Roman and Late Antique/Early Byzantine Period. MDAIK 58:119–156. Golany G.S. 1983. Earth-Sheltered Habitat History, Architecture and Urban Design. New York, NY. Golany G.S. 1988. Earth-Sheltered Dwellings in Tunisia Ancient Lessons for Modern Design. Newark, NJ. Golany G.S. 1992. Chinese Earth-Sheltered Dwellings – Indigenous Lessons for Modern Urban Design. Honolulu, HI. Harper R.K. 2012. “Their Houses are Ancient and Ordinary”: Archaeology and Connecticut’s Eighteenth Century Domestic Architecture. Historical Archaeology 46(4):8–47. Hirschfeld Y. 2006. The Crisis of the Sixth Century: Climatic Change, Natural Disasters and the Plague. Mediterranean Archaeology and Archaeometry 6(1):19–32. Maguire A and Gomme A. 1995. Who Needs Two Kitchens?: and Who Parleyed in the Winter Parlour? Architectural History 38:58–68. Meir I A. and Gilead I. 2003. Underground Dwellings and their Microclimate under Arid Conditions. In GRECO & ACAD, eds. Design with the Environment, Proceedings of the 19th PLEA Int. Conf. Vol. 2. Toulouse. Pp. 618–624.

171

‫דוידה אייזנברג־דגן‬

Rayner L. 1956. Kitchen Problems in Ancient Greece. The South African Archaeological Bulletin 11(44):109–110. Rova E. 2014. Tannure, Yannur Concentrations and Centralised Bread Production at Tell Beydar and Elsewhere: An Overview. In L. Milano and F. Bertoldi, eds. Paleonutrition and Food Practices in the Ancient Near East. Towards a Multidisciplinary Approach (History of the Ancient Near East Monographs XIV). Padova, IT. Pp. 121–170. Tepper Y., Erickson-Gini T.F., Farhi Y. and Bar-Oz G. 2018. Probing the Byzantine/Early Islamic Transition in the Negev: The Renewed Shivta Excavations, 2015-2016. Tel Aviv 45:120–152. Ustinova Y. and Nahshoni P. 1994. Salvage Excavations in Ramot Nof, Be’er Sheva. ‘Atiqot 25:157–178. Vaiglova P., Hartman G., Marom N., Ayalon A., Bar-Matthews M., Zilberman T. Yasur G., Buckley M., Bernstein R., Tepper Y., Weissbord L., Erickson-Gini T.F. and Bar-Oz G. 2020. Climate Stability and Societal Decline on the Margins of the Byzantine Empire in the Negev Desert. Scientific Reports https://www.nature.com/articles/s41598-020-58360-5 10 (article number 1512). Weingarten S. 2004. The Debate about Ancient Tracts: Evidence from the Talmud. Food and History 2(1):21–40. Wodzińska A. 2009. A Manual of Egyptian Pottery Volume 4: Ptolemaic – Modern (Aera Field Manual Series 1). Warsaw.