שכלול היכולת - הלכה ומעשה (Improving Ability – Theory and Practice)

Citation preview

‫‪R.f'/li) ;}(J/1‬‬

‫‪_jl l 9‬‬

‫י~כ‪ " ~r.‬י‪ -‬י‪ -‬ז‪,‬‬ ‫‪'8‬‬

‫תרכת ‪,‬וגעשת‬

‫הוצאה‬

‫ראשונה‪(1967 ) .‬‬

‫אל‪ 11‬ף הוצאת ספרים בע‪ 11‬מ‪ .‬תל אביב‬

2

‫כל הזכויות שמורות ל‪-‬‬

‫~‬

‫אגודת המוסמכים בשיטת‬

‫פלדנקרייז@‬ ‫‪www .feldenkrais-israel.org‬‬

‫מהדורה‬

‫‪2016‬‬

‫של הספר המקורי‬

‫השימוש בספר הוא לצרכי קריאה‪ ,‬לימיה קידום והפצת המסר של‬

‫שיטת פלדנקרייז‪.‬‬ ‫אין לעשות בו שימושים מסחריים בכל צורה שהיא‪.‬‬

‫עיצוב וכריכה‪ :‬מיידעלע עיצובים‬ ‫הפקה‪ :‬שיא קופי‬

‫כותרים נוספים של המחבר שפורסמו ע"י אגודת המוסמכים‬ ‫בשיטת פלדנקרייז"‪:‬‬ ‫פרקים‬

‫בשיטתי ‪ -‬מהדורות ‪2009 ,2008 :‬‬

‫העוצמה‬

‫הנסתר‬

‫האישית ‪ -‬מהדורות ‪2011 :‬‬

‫שבגלוי ‪ -‬מהדורות ‪2009 :‬‬

‫מקרה נורה‬

‫‪-‬‬

‫מהדורה‪:‬‬

‫‪2012‬‬

‫ו‪-‬‬

‫ו‪-‬‬

‫ו‪-‬‬

‫ו‪-‬‬

‫‪2015‬‬

‫‪2015‬‬

‫‪2015‬‬

‫‪2016‬‬

‫תודה מיוחדת לאלו שתרמו מזמנם והשתתפו בהגהות של ספר‬ ‫זה‪.‬‬

‫ובמיוחד ‪:‬‬

‫לרוני סנטו‬

‫לאביטל שדיג‬ ‫לרמונה דקל‬ ‫לצבי יוסטמן‬ ‫ולגרסיאלה רוזנפלד‬

‫משה פלדנקרייז‬ ‫שכלול היכולת הלכה ומעשה‬ ‫‪M. FELDENKRAIS‬‬

‫ז‬

‫ ‪IMPROVING ABILITY‬‬‫‪THEORY AND PRACTICE‬‬

‫ד‪ 11‬ך משה פלדנקרייז נולד ב ‪ . 1904-‬בן ‪ 14‬עלה לארץ ועבד‬ ‫כפועל בנין עד גיל ‪ .20‬בשנת ‪ 1925‬סיים את לימודיו בגימנסיה‬ ‫העברית ‪ 11‬הרצליה‪ .11‬יצא לפריז להמשיך בלימודים‪ .‬ב ‪1933-‬‬ ‫קיבל תואר של מהנדס מדופלם במכאניקה וחשמל‪ .‬עבד עם‬ ‫פררפ' פרדריק ז'רליר‪-‬קיררי וקיבל תואר דוקטור )סררברן( בפריז‪.‬‬ ‫עם פרוץ מלחמת העולם השנית סופח לרעדה הלאומית למחקר‬ ‫מדעי‬

‫) ‪(C.N.R.S‬‬

‫לצורתו של פרופסור לנז ‪ 1‬ררן‪ .‬עם כיבוש פריז‬

‫עבר לאנגליה ועבד כקצין מדעי באדמירליות הבריטית במחלקה‬ ‫לגילוי צוללות‪ .‬חזר לארץ כמנהל המחלקה האלקטרונית של‬ ‫חמ‪ 11‬ד‪.‬‬

‫לימד והרצה בפני מנצחים בפסטיבל מוצרט בזלצבררג‪,‬‬ ‫במובטח‬ ‫קולר'‬ ‫בקונגרס‬ ‫הבינלאומי‬ ‫הראשון‬ ‫לתנועה‬ ‫פרנקצירנאלית‬ ‫בקופנהגן‬ ‫ובקונגרס‬ ‫הבינלאומי‬ ‫הראשון‬ ‫לפסיכרדרמה בפריז‪ .‬שנים מספר הרצה באוניברסיטת תל‪-‬אביב‬ ‫בפקולטה למדעי הרוח‪.‬‬

‫יסד את "מכרן פלדנקרייז לחקר הפעולה ושיפורה"‪ .‬העביר‬ ‫שיעורים וקורסים להכשרת מורים בשיטתו בארץ‪ ,‬בארה‪ 11‬ב‬ ‫ובאירופה‪.‬‬

‫ביו תלמידיו ‪ :‬נשיאי מדינה‪ ,‬ראשי ממשלה ושגרירים‪ ,‬אנשי‬ ‫מדע‪ ,‬מנצחים ושחקנים' פרופסורים' פסיכולוגים ואנשים ונשים‬ ‫מכל חלקי תבל‪.‬‬

‫ב ‪1975-‬‬

‫‪Institute‬‬

‫התחיל קורס למורים בארה‪ 11‬ב בחסרת‬

‫‪Psychology‬‬

‫וקיבל‬

‫את‬

‫התואר‬

‫‪Humanistic‬‬

‫‪ 11‬מרצה‬

‫אררח ‪11‬‬

‫המאפשר לאקדמאים לקבל תואר ‪ PhD‬על מחקרים שנעשו‬ ‫בהשגחתו ובהנהלתו‪ .‬בקורס להכשרת מורים בארה‪ 11‬ב בשנת ‪75‬‬ ‫השתתפה החוקרת הנודעת מרגרד מיד למשך מספר ימים‬ ‫כמרצה אורחת‪.‬‬

‫הפרופסור קרל פרי מברם' חוקר המוח הנודע‪ ,‬ראש המעבדה‬

‫‪5‬‬

‫לחקר המוח בסטנפורד ‪ I‬השתתף אף הוא במשך כל הקורס‬ ‫בדיאלוג עם המחבר על היסודות התיאורטיים של השיטה‪.‬‬ ‫שעורים בשיטת פלדנקרייז שודרו במשך שנים ברדיו השוויצרי‬ ‫בגרמנית ובגלי צה"ל‪.‬‬

‫במקביל לעבודתו המדעית עסק כל השנים בג'ודו ‪ I‬והיה‬ ‫הראשון שקיבל את "החגורה השחורה" בצרפת‪ .‬יסד "מועדון‬ ‫הג'ו‪-‬ג'יטצו‪11‬‬

‫ואימן‬

‫על‬

‫הראשונות‪.‬‬

‫את‬

‫המצאותיו‬

‫חבריו‬

‫במשך‬

‫רשומים‬

‫עשר‬

‫ששה‬

‫שנות‬

‫פטנטים‬

‫קיומו‬

‫בצרפת‬

‫ובאנגליה‪.‬‬ ‫פיוסם עשרים ספרים על אוטוסוגסטיה‪ ,‬ג'ודו ועל שיטתו‬ ‫באימון התודעה ותיאום הגוף והרוח‪ .‬חלק מהם תורגמו לשתים‬ ‫עשרה שפות‪.‬‬

‫מערכת‬

‫העצבים‬

‫היא‬

‫האנושית‬

‫הארגון‬

‫תחמדי‬

‫המורכב‬

‫ביותר בעולם‪ .‬חוקי התורשה שלה‪ ,‬התפתחותה האמבריולוגית‪,‬‬ ‫המסובכים‬ ‫הם‬ ‫הפיזיולוגית‬ ‫ופעילותה‬ ‫האנטומי‬ ‫מבנה‬ ‫שבתופעות עולם החי‪ .‬ארגון האינפורמציה והאינטגרציה של‬ ‫המערכת האנושית עולה על זה של כל המחשבים האלקטרוניים‬ ‫גם יחד ‪ I‬ומורכב יותר‪ .‬אבל עיקר מורכבותה של מערכת זו היא‬ ‫התודעה והיכולת ללמוד ‪ :‬מלמידת התינוק בהתפתחותו מינקות‬ ‫לבגרות ועד למידת המבוגר היוצר מוזיקה ומתמטיקה‪.‬‬

‫‪6‬‬

‫תוכן‬ ‫חלק או‬ ‫נשמע ונעשה‬ ‫מבוא‬

‫דמות עצמנו‬

‫שלבים בהתפתחות‬

‫במה להתחיל ומדוע‬ ‫המבנה וסגולות פעילותו‬ ‫לאן?‬

‫חלק בו‬ ‫נעשה ונשמע‬ ‫שניםע‪-‬שר שעורים מעשיים‬

‫הוראות כלליות‬ ‫הוראות מעשיות‬

‫השעורים ‪:‬‬ ‫‪ .1‬מהי יציבה טובה‬ ‫‪ .2‬מהי פעולה טובה‬ ‫‪ . 3‬הכרת מספר תכונות יסודיות של התנועה‬ ‫‪ .4‬הבחנה באברי הנשימה ובתפקידיהם‬ ‫‪ . 5‬תיאום השרירים הכופפים והזוקפים‬ ‫‪ .6‬הבחנה בתנועות האגן באמצעות שערך מדומה‬ ‫‪ .7‬השפעת מצב הראש על מצב שרירי הגוף‬ ‫‪ .8‬אמצעים להשלמת דמות עצמנו‬ ‫‪ .9‬הכרת היחסים המרחביים ‪ -‬אמצעי לתיאום הפעולה‬ ‫‪ . 10‬תנועת העיניים מארגנת את תנועת הגוף‬ ‫‪ . 11‬ידיעת החלקים הבלתי מודעים בעזרת המודעים‬ ‫‪ . 12‬מחשבה ונשימה‬ ‫סוף דבר‬

‫‪7‬‬

8

‫חלק ב' של הספר נכתב בצורה המאפשרת לקראו ולהתחיל‬ ‫בעבודה מעשית לפני קריאת חלק ‪'.‬א אך מוטב לקרוא את הספר‬ ‫כסדרו‪ .‬קריאת זו תרחיב את אופקו של הקורא להבנה עמוקה‬ ‫יותר של השעורים המעשיים ואף האימון בהם יהיה יעיל יותר‪.‬‬

‫‪9‬‬

10

‫חלק א~‬

‫נשסע ונעשזו‬

‫‪11‬‬

12

‫מבוא‬ ‫אנו פועלים לפי הדמות של עצמנו‪ .‬אני אוכל‪ ,‬הול‪,‬ך מדבר‪,‬‬ ‫חושב‪ ,‬מסתכל‪ ,‬אוהב וכן~ ‪ -‬כפי שאני חש שהנני עושה פעולות אלו‪.‬‬ ‫דמות זו של עצמנו באה לנו בחלקה מן התורשה‪ ,‬בחלקה מן‬ ‫החינוך ובחלקה מן החינוך העצמי‪.‬‬ ‫החלק התורשתי הוא החלק הקובע בעיקר‪ .‬האיכות הביולוגית‪,‬‬ ‫הצורה והכושר של מערכת העצבים‪ ,‬השל‪,‬ד השרירים‪ ,‬הרקמות‪,‬‬ ‫הבלוטות‪ ,‬העור‪ ,‬החושים ‪ -‬נקבעים בתורשה לפני היווצרותה של‬ ‫דמות עצמית כלשהי‪ .‬הדמות מתהווה והולכת במקביל לגידול‬ ‫הפיזי‪ .‬דמות עצמנו היא התגבשות של אופן התגבה והפעולה תוך‬ ‫ניסיון החיים שאנו רוכשים לנו‪.‬‬ ‫החינוך קובע את שפתנו וכבר בכך יוצר בנו צורות מיוחדות של‬ ‫תפיסה והגבה המשותפות לחברה מסוימת‪ .‬תפיסה זו והגבה זו‬ ‫תהיינה‪ ,‬אפוא‪ ,‬שונות משל אנשים שנולדו בחברה אחרת ; איו הן‬ ‫קניינו של האדם כבן תמיו האנושי‪ ,‬אלא קניינו של פרט זה או‬ ‫אחר ואינן יכולות להיות כלל אנושיות‪.‬‬ ‫החינוך קובע במידה רבה את כיוונו של החינוך העצמי ‪ I‬שכן‬ ‫החינוך העצמי הוא החלק הפעיל ביותר של החינוך ופעיל יותר‬ ‫מכל מה שבא לנו בתורשה‪ .‬פעילותו של החינוך העצמי ניכרת‬ ‫באופן ספיגת החינוך שניתן לנו ‪ -‬ברירת החלקים שאנו מסוגלים‬ ‫לקלטם והימנעות מאלה שאיו ביכולתנו לעכלם‪ .‬החינוך והחינוך‬ ‫העצמי משמשים בערבוביה‪ .‬בשבועות הראשונים של חיינו החינוך‬ ‫הוא בעיקרו השפעת הסביבה עלינו והחינוך העצמי חלקו פעוט ‪:‬‬ ‫הוא מתבטא רק בסירוב או בהתנגדות לדברים שאיו ביכולתנו‬ ‫לקבלם באופן אורגני‪ ,‬כלומר‪ ,‬דברים הזרים לתכונות תורשתנו‪.‬‬ ‫ככל שהאורגניזם מתייצב וגדל‪ ,‬גדל גם חלקו של החינוך‬ ‫העצמי‪ .‬הילד מפתח בהדרגה תכונות אישיות שלו‪ ,‬הנעשות ברורות‬ ‫יותר ויותר ‪ :‬הוא בורר יותר וסולד מדברים ומפעולות שאינם לפי‬ ‫רוחו‪ .‬אין הוא מוכן עוד לקבל את החינוך הנכפה עליו‪ .‬בין שני‬ ‫הקטבים הללו ‪ -‬החינוך הכפוי והתכונות האישיות ‪ -‬נוצרת הדמות‬ ‫העצמית הפונקציונאלית‪ ,‬שלפית אנו מתנהגים‪ ,‬פועלים וחיים‪.‬‬ ‫משלושת‬ ‫העצמי נתון‬ ‫החינוך כפוי‬ ‫כולו בידינו ‪:‬‬

‫הגורמים הפעילים בעיצוב דמות עצמנו‪ ,‬רק החינוך‬ ‫במידת מה בידינו‪ .‬התורשה באה לנו בעל כוחנו‪,‬‬ ‫עלינו וגם החינוך העצמי‪ ,‬בשנים הראשונות‪ ,‬אינו נתון‬ ‫הוא מותנה בכוחם היחסי של התורשה ושל החינוך ‪-‬‬

‫‪13‬‬

‫שכ;ןן;ן ‪,‬רוכן;ןת‬

‫כלומר‪ ,‬בתכונות האישיות ובכושר פעילות המערכת וכן בחומרתו‬ ‫ובקשיחותו של החינוך‪ .‬התורשה עושה כל אחד מאתנו‬ ‫אינדיבידואום מיוחד במינו‪ ,‬שונה מכל האחרים במבנה‪ ,‬בצורה‬ ‫ובפעולה‪ .‬החינוך עושה כל אחד מאתנו לחבר בחברה מסוימת‬ ‫ושואף שיהיה דומה לכל חבר אחר באותה חברה‪ .‬הוא מלביש‬ ‫אותנו ועל ידי כך מנסה להשוות את צורת הופעתנו לזו של‬ ‫האחרים‪ .‬הוא נותן לנו שפה ומשווה את ביטויינו לזה של‬ ‫האחרים‪ .‬הוא מקנה לנו ערכים של התנהגות ודואג לכך שגם‬ ‫החינוך העצמי שלנו יהיה בכיוון הרצוי‪ ,‬זאת אומרת שנהיה‪,‬‬ ‫מרצוננו‪ ,‬כמו האחרים או כמו כולם‪ .‬על ידי הקניית ערכים‬ ‫מוסריים רצויים מגיעים להפחתת הגיוון האינדיבידואלי של‬ ‫החינוך‬

‫העצמי‪.‬‬

‫מכאן שגם החינוך העצמי ‪ I‬שהוא הגורם לאינדיבידואליות‬ ‫בפעולה וממשיך את פרטיות התורשה גם לתחום הפעולה‪ ,‬מכוון‬ ‫במידה רבה להשוות את התנהגותנו לזו של האחרים‪ .‬חסרונו‬ ‫הגדול ביותר של החינוך כפי שהוא מקובל בימינו ‪ I‬הוא בכך שהוא‬ ‫נבנה על יסודות של חינוך קדום שמטרותיו לא היו מודעות‬ ‫וברורות‪ .‬מגרעת זו יש גם תועלת בצדה ‪ :‬מאחר שאיו לחינוך‬ ‫מטרה ברורה חוץ מאשר לעצב חברים שאינם יוצאי דופן בחברה‪,‬‬ ‫איו החינוך מצליח תמיד לדכא לגמרי את החינוך העצמי‪ .‬מכל‬ ‫מקום‪ ,‬הרוב מושפע משיטות החינוך המשתפרות והולכות‬ ‫והתוצאה היא שבכל האומות המתקדמות גדל והולך הדמיון ביו‬ ‫הדעות‪ ,‬ההופעה והשאיפות של כל איש ואיש‪ .‬ההתפתחות הטכנית‬ ‫של אמצעי הקשר והתקשורת והשאיפה הפוליטית לשוויון‬ ‫תורמות אף הן במידה ניכרת לדמיון זה‪ ,‬הגדל והולך‪.‬‬ ‫הידע בתחומי החינוך והפסיכולוגיה והטכניקות שלהם‪,‬‬ ‫מאפשרים כבר היום לפרופסור ב‪ .‬פ‪ .‬סקינר לברור את האמצעים‬ ‫לעיצובם של אנשים "מרוצים‪ ,‬בעלי כושר‪ ,‬מחונכים‪ ,‬מאושרים‬ ‫ויצרניים"‪ .‬זוהי‪ ,‬למעשה גם שאיפתו של החינו‪,‬ך אף כי איו הוא‬ ‫מצהיר זאת במפורש‪ .‬הפרופסור אינו טועה בוודאי באשר ליעילות‬ ‫האמצעים ואין ספק כמעט שנגיע במשך הזמן ליצירת יחידות‬ ‫מחונכות‪ ,‬מאורגנות‪ ,‬מרוצות ומאושרות שתהיה להם צורת אדם‪,‬‬

‫ואם נשתמש בכל ידיעותינו הנוגעות להשפעה על התורשה נצליח‬ ‫בוודאי גם ליצור כמה סוגים של יחידות כאלו‪ ,‬לפי צרכי החברה‪.‬‬

‫אוטופיה זו ‪ I‬שיש לה סיכויים מתקבלים על הדעת להתממש‬ ‫עוד בימינו ‪ I‬היא תוצאה לוגית ממצבנו הנוכחי‪ .‬כדי להצליח בכך‬ ‫יש להביא לאוניפורמיות )אחידות‪ ,‬קביעות‪ ,‬לא משתנה( בתורשה‬ ‫ולמנוע‪ ,‬על ידי חינוך מתאים‪ ,‬כל אפשרות של חינוך עצמי‪.‬‬

‫‪14‬‬

‫מבוא‬

‫החברה‬

‫‪-‬‬

‫כפי שרבים מבינים ארתה‬

‫‪-‬‬

‫חשובה יותר מן האדם‬

‫שממנו היא נבנית‪ .‬הנטיות לשיפור מצב הכלל מצרירת כמעט בכל‬ ‫ארצות התרבות‪ .‬ההבדלים הם בעיקר בשיטות הנקוטות למימוש‬ ‫המטרות‪ .‬דרמה שכל המנהיגים מסכימים שהדבר החשוב ביותר‬ ‫הוא לשפר את התהליכים החברתיים של תעסוקה וייצרר ולהשרות‬ ‫את הסיכויים ואת האפשרויות של כל אח‪.‬ד בכל החברות דואגים‬ ‫לחינוך הדור החדש ומקנים לו את הידע ואת הסגולות הנחרצות‬ ‫לחברה ארניפררמית יותר‪ ,‬הפועלת בלי הפרעות‪.‬‬ ‫יכול להיות ששאיפות ההתפתחות של החברה מתאימות באמת‬ ‫לכירון ההתפתחות של המין האנושי ‪ i‬אם כן הוא ‪ -‬ודאי שהכל‬ ‫צריכים לכורן את מאמציהם להשגת מטרה זר‪.‬‬

‫אם נסיח דעתנו מן המושג "חברה" ונפנה לאדם ‪ -‬כיחידה‬ ‫שממנה נוצרת החברה ‪ -‬לא יקשה עלינו להסכים לאקסיומה‬ ‫)אמיתה‪ ,‬אמת בלתי מעורערת‪ ,‬דבר שאינו טעון הוכחה‬ ‫לאמיתרתר( שהחברה איננה אלא סך הכל של האנשים המהווים‬ ‫ארתה ומנקודת מבטו של הפרט נודעת לחברה משמערת אחרת‪.‬‬ ‫ראשית‪ ,‬החברה חשובה לו כשדה שבר עליו להתקדם‪ ,‬כדי להתקבל‬ ‫בה כחבר בעל ערך' מאחר שערכו בעיני עצמו מושפע מערכו‬ ‫בחברה‪ .‬שנית‪ ,‬החברה חשובה לו כשדה פעולה לסגולותיו‬ ‫האינדיבידואליות‪ .‬חשוב לו למצוא אפשרות לפתח ולבטא את‬ ‫נטיותיו האישיות המיוחדות‪ ,‬האורגניות‪ .‬נטיות אורגניות מקורן‬

‫בתורשה האינדיבידואלית ופירושו של דבר שהן חיוניות לחיים‬ ‫אופטימליים של האורגניזם‪ .‬היות שהנטיות לארניפררמירת של‬ ‫החברה בימינו עומדות בסתירה‪ ,‬בשטחים רבים‪ ,‬לנטיות‬ ‫האינדיבידואליות של הפרט ‪ -‬יכולה ההסתגלות לחברה להיעשות‬ ‫בשני אופנים‪ .‬האחד ‪ -‬דיכוי הצרכים האורגניים של הפרט על ידי‬ ‫החברה ‪ i‬השני ‪ -‬הזדהות הפרט עם ערכי החברה )בצררה שאינה‬ ‫נראית לו כדיכוי( עד כדי הרגשה של השפלת ערך עצמו במקרים‬ ‫בהם אינו נוהג לפי ערכים אלה‪.‬‬ ‫החינוך שהחברה נותנת פועל בשני הכיוונים כאחד‪ .‬הוא מדכא‬

‫כל נטייה אינדיבידואלית יוצאת דופן באמצעות עבשים אר מניעת‬ ‫אהדה רגם מקנה לפרט ערכים שיאלצרהר להתגבר ככל האפשר על‬ ‫מאריים ספונטניים ולוותר עליהם‪ .‬תנאים אלה גורמים לכך שרוב‬ ‫רובם של המבוגרים בימינו חיים מאחרי מסורה‪ .‬המסורה הוא‬ ‫האישיות שהאדם מנסה להציג לפני אחרים רגם לפני עצמו‪ .‬כל‬ ‫שאיפה רכל מאורה ספונטני עוברים בקורת פנימית חריפה כדי‬ ‫למנוע פעולות שתשקפנה את מבנהר האורגני האינדיבידואלי של‬ ‫האדם‪ .‬פעולות כאלו מעוררות רגש של חרדה מלווה חרטה‬ ‫ומאמצים לשרש את הדחיפה לביצוען‪ .‬התנאי העיקרי המאפשר‬

‫‪15‬‬

‫‪!:J‬ת‬ ‫‪!:J‬ן!;ן ‪,‬רוכן‬ ‫שכ‬

‫לחיות למרות הוויתורים הללו הוא הסיפוק הנובע מהכרת החברה‬ ‫בערכו של האדם לפי מעמדו והישגיו בסביבתו‪ .‬הצורך בתמיכה‬ ‫מתמדת מצד החברה הוא גדול עד כדי כך שרוב האנשים‬ ‫מעסיקים את עצמם כל החיים בפעילות כלשהי כדי לבצר את‬ ‫ערכו של המסווה‪ .‬הצלחה חוזרת ונשנית הכרחית כדי לעודד את‬ ‫ההתמדה בפעילות זאת‪.‬‬

‫ההצלחה חייבת להיות חיצונית‪ ,‬כלומר ‪ -‬עלייה מתמדת‬ ‫במעמד החברתי‪ .‬לא זו בלבד שהתנאים החמריים של האדם‬ ‫נעשים קשים‪ ,‬אם אינו משיג הצלחה זו‪ ,‬אלא אף ערכו יורד בעיניו‬ ‫במידה המסכנת את בריאותו הנפשית והגופנית כאחת‪ .‬איו הוא‬

‫יכול להרשות לעצמו חופשה מפעילותו גם כשאמצעיו החומריים‬ ‫מרשים זאת‪ .‬הפעולות והדחף הגורם להן ‪ I‬הנחוצים לשם קירם‬ ‫המסווה ללא פרצות המסכנות את שלמרתו‪ ,‬אינם נובעים מצרכים‬ ‫אורגניים יסודיים לאישיות ‪ i‬לכן גם הסיפוק הבא עקב הפעולות ‪-‬‬ ‫אפילו הן מוצלחות ‪ -‬אינו סיפוק אורגני המחייה את האדם‪ ,‬אלא‬ ‫סיפוק‬

‫חיצוני‪.‬‬

‫לאט לאט‪ ,‬במשך השנים‪ ,‬מנסה האדם לשכנע את עצמו‬ ‫שהכרת החברה בהצלחתו מחייבת שביערת רצון אורגנית‪ .‬לעתים‬ ‫קרובות מסתגל האדם למסווה שלו עד כדי כך שהזהות עמו נעשית‬ ‫שלמה בתכלית ואין הוא חש יותר כל דחף אורגני או כל סיפוק‬ ‫אורגני‪ .‬בתנאים אלה מתבהרים בתודעה פגמים והפרעות בחיי‬ ‫המשפחה והמיר ‪ I‬שהיו קיימים מימים ימימה ‪ I‬אלא שהצלחת‬ ‫הפעילות החברתית איפשרה להבליג עליהם ולבטלם כבלתי‬ ‫חשובים‪.‬‬

‫ואמנם‪,‬‬

‫החיים‬

‫הפרטיים‬

‫האורגניים‬

‫וסיפוק‬

‫הצרכים‬

‫הנובעים מדחיפה אורגנית חזקה‪ ,‬כמעט ואינם חשובים לחייו‬ ‫המוצלחים של המסורה ולערכו בסביבה‪ .‬רוב האנשים חי חיים‬ ‫פעילים ומספקים בצררה כזאת ומבליג בקלות‪ ,‬פחות אר יותר ‪ I‬על‬ ‫רגש הריקנות שבנפש שעה שהוא מתפנה להקשיב ללבו‪.‬‬

‫לא כל האנשים מצליחים בעיסוקים שהחברה מיחסת להם‬ ‫ערך במידה המאפשרת להם לחיות את חיי המסווה במקרם את‬ ‫חייהם שלהס‪ .‬רבים מאלה שלא הצליחו בשחררתם להקנות‬ ‫לעצמם מקצוע שיתך להם יוקרה מספקת בשביל לתמרך בחיי‬ ‫המסווה‪ ,‬מוצאים בעצמם תכונות של עצלות‪ ,‬של חוסר אופי‬ ‫וחוסר יכולת לשקוד על לימוד כלשהו‪ .‬הם מנסים לעסוק בדברים‬ ‫שונים‪ ,‬משנים את עיסוקם מפעם לפעם ומוצאים את עצמם‬ ‫מוכשרים לכל דבר‪ .‬הם שואבים מההכרה בכשדרנם את הסיפוק‬ ‫האורגני המאפשר להס להמשיך ולנסות משהר אחר‪ .‬אנשים כאלה‬ ‫אמנם מוכשרים לא פחות מן האחרים ולפעמים אפילו למעלה מן‬ ‫הממוצע‪ ,‬אלא שהם סיגלו לעצמם את היכולת להתנכר לצרכים‬

‫‪16‬‬

‫מבוא‬

‫האורגניים שלהם עד כי איו הם מוצאים עניו אורגני בשרם‬

‫פעולה‪.‬‬

‫במשך הזמן יגיעו‪ ,‬בדרך המקרה‪ ,‬לעסוק במשהו מסרים זמן ארוך‬

‫למדי' וירכלו לרכוש לעצמם מומחיות מתקבלת על הדעת‪ ,‬פחות‬ ‫אר יות‪,‬ר ולפעמים אף למעלה מזה‪ .‬המקרה יקבע‪ ,‬איפרא‪ ,‬את‬ ‫עיסוקם בחיים ויעניק להם ערך חברתי שיצדיק את ערכם בעיני‬ ‫עצמם‪ .‬המחסור בהכרת ערכם העצמי ידחוף אותם להשגתו‬ ‫בשטחים אחרים‪ ,‬בדרך כלל בחיים מיניים מגוונים‪ .‬גיורן זה‪,‬‬ ‫שבדרמה להחלפות המקצוע‪ ,‬נרבע מאותר מקרר רמאותו מכניזם‬ ‫של אמונה בכשרון מיוחד ‪ -‬מעלה את ערך עצמם בעיניהם רנותן‬ ‫להם סיפוק אורגני חלקי' המספיק כדי להמשיך ולנסות שנית‪.‬‬ ‫התורשה‪ ,‬החינוך שהחברה נותנת והחינוך העצמי ‪ -‬שאינו כולו‬ ‫עצמאי' כפי שראינו ‪ -‬מביאים לידי ניגודים מבניים ופונקציונליים‬ ‫נוספים‪ .‬כ‪,‬ך למשל‪ ,‬אפשר לראות ברוב המקרים הפרעות וליקויים‬ ‫בעיכול‪ ,‬בהפרשה‪ ,‬בנשימה ובשלד‪ .‬תנודות תקופתיות של שיפור‬ ‫באחת מן ההפרעות גורמות לשיפור ביתרן ומעלות את החיוניות‬ ‫לזמן מה ;אחר כך באה תקופת שפל במצב הבריאות ובמצב הרוח‬ ‫כאחת‪ .‬ברור שמבין שלרשת הגורמים הקובעים את התנהגותו של‬ ‫האדם‪ ,‬רק האחרון‬

‫‪-‬‬

‫החינוך העצמי‬

‫‪-‬‬

‫נתרן במידה ניכרת ברשותו‬

‫של המערניו בדבר‪ .‬הבעיה היא במה‪ ,‬ובעיקר כיצ‪,‬ד ירכל לעזור‬ ‫לעצמו‪ .‬הדרך שאנשים נוקטים בה בדרך כלל‪ ,‬היא לבקש את‬ ‫עזרתו של מומחה‪.‬‬ ‫ביותר ; אלא שרוב‬ ‫לעשרת זאת‪ ,‬וספק‬ ‫העצמית היא‪ ,‬בסופר‬

‫במקרים קשים זוהי אמנם הדרך הטובה‬ ‫האנשים אינם חשים צרר‪,‬ך ואף לא רצון'‬ ‫אם פנייה למומחה תרעיל הרבה‪ .‬העזרה‬ ‫של דבר‪ ,‬הדרך היחידה הנתונה לכל אדם‪.‬‬

‫דרך זר היא קשה ומסובכת‪ ,‬אף כי בכל המקרים בהם מרגיש‬ ‫אדם בצררך לתיקון עצמו ‪ -‬הדבר הוא בגדר האפשרות המעשית‪.‬‬

‫יש להביו כמה דברים בבהירות כדי להצליח ליצור תנאים שבהם‬ ‫הלימוד' זאת אומרת‪ ,‬סיגול תגובות חדשות‪ ,‬לא יהיה קשה מדי‪.‬‬ ‫רצוי גם שההטבה תורגש כבר בצעדים הראשונים‪.‬‬

‫תנאי ראשון לכך הוא ידיעה ברורה שתהליך הרכישה הוא‬ ‫מקרטע ויש בר מעלות ומורדות‪ .‬אפילו לימוד שיר בעל פה איננו‬ ‫יוצא מכלל זה‪ .‬למחרת היום יכול אדם שלא לזכור כמעט מאומה‬ ‫מהשיר שידע אתמול‪ .‬לאחר ימים אחדים יכול הוא פתאום לדעתו‬ ‫על בוריו' מבלי שיעשה כל פעולה נוספת‪ .‬אם יסיח אדם דעתו מן‬ ‫השיר שלמד למשך חדשים אחדים‪ ,‬בכל זאת ימצא שחזרה‪ ,‬אפילו‬ ‫שטחית‪ ,‬תעלה בזכרונו את השיר בשלמותו‪ .‬מובן שאם איו‬ ‫הזנחות ממושכרת‪ ,‬ההשתלמות מהירה יותר ומושלמת יותר‪.‬‬ ‫מכאן שאיו להתיאש מנסיגות למצב ההתחלתי ; הנסיגות הללו‬ ‫תהיינה נדירות יותר והחזרות למצב המשופר קלות יותר מפעם‬

‫‪17‬‬

‫‪;,‬ן‪;,‬כש ‪,‬רוכן;‪,‬ת‬

‫לפעם‪.‬‬ ‫תנאי שני הוא הידיעה שבהמשך התיקון העצמי יתגלו קשיים‬ ‫חדשים‪ ,‬שלא היו מודעים בהתחלה‪ .‬עד כה חיתה ידיעתם מלווה‬ ‫הרגשה של סכנה או של כאב ולכן התנכר לה האדם‪ .‬רק במידה‬ ‫שבטחונו העצמי מתבסס‪ ,‬מתפנה הוא לראות נכוחה‪.‬‬

‫רוב האנשים עשה ועושה משהו לתיקון עצמי אף כי במקרים‬ ‫רבים ללא ידיעה ברורה‪ .‬האדם הממוצע שבע רצון מהישגיו וחושב‬ ‫שאיו הוא זקוק אלא לאיזו התעמלות בשביל לתקן כמה ליקויים‬ ‫שהוא מכיר בעצמו‪ .‬כל מה שנאמר עד כה במבוא ‪ -‬מכוון למעשה‬ ‫לאדם הממוצע‪ ,‬כלומר‪ ,‬לזה החושב שהדברים אינם מכוונים‬ ‫אליו‪ .‬כיוון שאנשים מתקנים את עצמם‪ ,‬אפשר למצוא בהם דרגות‬ ‫שונות של שלמות ומובן מאליו שככל שהאדם עולה בסולם‬ ‫התפתחותו האנושית כך האמצעים לתיקונו דקים יותר‪ .‬בספר זה‬ ‫סקרנו את ראשית הדרך באורח נרחב ומקיף שיאפשר לקוראים‬ ‫רבים להמשיך בכוחות עצמם‪.‬‬

‫‪18‬‬

‫דמות עצמנו‬ ‫הדינמיקה של הפעילות האישית‬ ‫אנו מדברים‪ ,‬מתנועעים‪ ,‬חושבים ומרגישים איש איש באורח‬

‫אחר מזה של חברו‪ ,‬איש איש לפי הדמות שעיצב לעצמו תוך כסירן‬ ‫חייו‪ .‬כדי לפעול בדרך אחרת עלינו לשנות את דמות עצמנו בעינינו‪.‬‬ ‫מדובר בשינוי דינמי של התנהגותנו ולא בהחלפת פעולה אחת‬ ‫באחרת‪ .‬השינוי בדינמיקה של פעולתנו פירושו שינוי בדמות‬ ‫עצמנו ‪ I‬שינוי ערכם של הדחפים השונים וגיוסם של כל האברים‬ ‫המשתתפים בביצוע‪.‬‬

‫שינויים אלה הם המהווים את ההבדלים בפעולה מסוימת‬ ‫כשהיא נעשית על ידי אדם זה אר אחר )כגרן ההבדלים בכתב היה‬ ‫בהיגוי וכרי(‪.‬‬

‫ארבעת המרכיבים של הפעולה‬ ‫דמות עצמנו מורכבת מארבעה חלקים שונים הלוקחים חלק‬ ‫תמיד בכל פעולה ‪ :‬תנועה‪ ,‬תחושה‪ ,‬הרגשה ומחשבה‪ .‬אלה הס‬ ‫ארבעת המרכיבים של כל פעילות‪ .‬היחס הכמותי והאיכותי של כל‬ ‫מרכיב בפעולה מסוימת שרנה‪ ,‬כשם ששונים הס האנשים העושים‬ ‫את הפעולה‪ ,‬אבל כל מרכיב משתתף‪ ,‬בשיעור זה אר אח‪,‬ר בכל‬ ‫פעולה‪.‬‬

‫כדי לחשוב‪ ,‬למשל‪ ,‬חייב אדם להיות ער ולדעת שהוא ער ולא‬ ‫חולם‪ .‬כלומר‪ ,‬עליו לחרש ולהבחין במצבר ביחס לשדה הכובד‪.‬‬ ‫מכאן שתנועה‪ ,‬חרשים ורגש משמשים גם הם בחשיבה‪.‬‬

‫כדי לכעוס אר לשמוח‪ ,‬חייב אדם להימצא בתנוחה מסוימת‬ ‫וביחס כלשהו לאיש אחר אר לעצם אחר‪ .‬כלומ‪,‬ר עליו להתנועע‪,‬‬ ‫לחרש ולחשוב‪.‬‬ ‫כדי לראות‪ ,‬לשמוע אר לחרש בכלל‪ ,‬חייב אדם‬ ‫להיבהל‪ ,‬להבחין מה קרה‪ .‬כלומר‪ ,‬עליו להתנועע‪ ,‬להרגיש ולחשוב‪.‬‬

‫להתעניין ‪1‬‬

‫כדי להתנועע‪ ,‬חייב אדם להשתמש באחד מחרשיו לכל הפחות‪,‬‬ ‫ביודעין אר בלא ירדעיו ‪ I‬כלומר ‪ I‬להרגיש ‪ I‬לחרש ולחשוב‪.‬‬ ‫כשאחד המרכיבים קטן עד כדי כך שהוא נעלם כליל כמעט‪,‬‬ ‫הפעולה כרוכה בסכנה ממשית לקירם‪ .‬בלי תנועה קשה להתקיים‬ ‫אפילו זמן קצר למדי‪ .‬בלי חרשים בכלל איו אפשרות של קירם‪ .‬בלי‬

‫‪19‬‬

‫שכ‪ 777‬הוכו ‪7‬ת‬

‫רגש‪ ,‬איו דחף לחיים ; רגש החנק דוחף לנשום‪ .‬בלי חשיבה‬ ‫מינימלית‪ ,‬חשיבת רפלקס‪ ,‬אפילו חרק אינו יכול להזדקן‪.‬‬

‫שינויים נקבעים כהרגלים‬ ‫מסתבר שדמות עצמנו אינה נשארת קבועה ועומדת לאורך כל‬ ‫החיים‪ .‬היא משתנה מפעולה לפעולה‪ ,‬אלא שהשינויים האלה‬ ‫נקבעים במשך הזמן והופכים להרגלים‪ ,‬עד כדי כך שהפעולות‬ ‫נעשות דומות זו לזו יותר ויותר‪.‬‬

‫בתחילת החיים‪ ,‬בתקופת ההתהוות של דמות האדם‪ ,‬שיעור‬ ‫השינויים גדול ופעולות חדשות‪ ,‬שעד כה היו מחוץ לתחום היכולת‪,‬‬ ‫נעשות אפשריות מכאן ואילך‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬מתחיל התינוק לראות‬ ‫שבועות ספורים לאחר היוולדו‪ .‬יום אחד יתחיל ללכת‪ ,‬לדבר‪,‬‬ ‫לעמוד וכן הלאה‪ .‬נסיובו הפרטי של הילד ותורשתו הביולוגית‬ ‫יוצרים לאט לאט דרכים אישיות של הליכה‪ ,‬עמידה‪ ,‬דיבור‪,‬‬ ‫התרגשות‪ ,‬הקשבה וכל יתר הפעולות הנותנות משמעות למושג‬ ‫"חיי אדם"‪ .‬אך מאחר שמרחוק נראים חיי אדם אחד דומים הרבה‬

‫לחייו של אדם אחר‪ ,‬ואילו מקרוב שונים הם תכלית שינוי‪ ,‬יש‬ ‫לברר את תמצית הנושא כראוי‪ .‬יש לדייק במושגים עד כדי כך‬ ‫שמשמעותן של המלים תהיה זהה‪ ,‬פחות או יותר‪ ,‬לגבי כל אדם‪.‬‬ ‫כיצד נוצרת הדמות העצמית‬ ‫נצטמצם‪,‬‬

‫איפוא‪,‬‬

‫בכך‬

‫שנברר‬

‫במפורט‬

‫כיצד‬

‫נוצרת‬

‫הדמות‬

‫העצמית התנועתית‪ .‬מאחר שהחושים‪ ,‬הרגשות והמחשבה קשורים‬

‫בה‪ ,‬כפי שראינו‪ ,‬הרי שגם חלקם של אלה ביצירת דמות עצמנו‬ ‫יובהר מכאן‪.‬‬

‫בקליפת המוח המוטורית אפשר למצוא תאים שגירויים מפעיל‬ ‫שריר מסוים‪ .‬ידוע כיום שההתאמה ביו פעולות התאים לשרירים‬ ‫שהם מפעילים אינה התאמה מוחלטת ויחידה‪ .‬אולם בתנועות‬ ‫פרימיטיביות ויסודיות אפשר לראות‪ ,‬בהצדקה מדעית‪ ,‬תאים‬ ‫מסוימים כמפעילים של שרירים מסוימים‪.‬‬

‫פעולה אישית ופעולה חברתית‬ ‫הוולד האנושי אינו יודע לעשות מאומה כמעט ממה שיידע‬ ‫לעשות כמבוגר בחברה האנושית‪ ,‬אף כי הוא יודע לעשות באופן‬ ‫אישי כמעט כל מה שהמבוגר יודע לעשות בתור גוף יחיד‪ .‬הוא יודע‬ ‫לנשום‪ ,‬לאכול‪ ,‬לעכל‪ ,‬להפריש‪ ,‬לארגן את כל התהליכים הביולוגיים‬

‫‪20‬‬

‫דמות עצמנו‬

‫והפיזיולוגיים‪ ,‬חוץ מהפעולה המינית ‪ -‬אך פעולה זו אצל המבוגר‬ ‫יכולה להימנות על הפעולות החברתיות‪ ,‬מאחר שהיא נעשית בין שני‬ ‫אנשים‪ .‬בתחילתה‪ ,‬איו פעילות זו יוצאת מתחום הפרט‪ .‬רבים‬ ‫חושבים שהמיניות המבוגרת מתפתחת תמיד ממיניות פרטית‪ .‬גישה‬

‫זו מאפשרת לבאר את הליקויים בתחום הזה כנסיגה או כאי‬ ‫התפתחות של מיניות חברתית מושלמת‪.‬‬

‫מגע עם העולם החיצון‬

‫מגעו של הוולד עם העולם החיצון נעשה בעיקר בשפתיים ובפה ‪:‬‬ ‫בהם יכיר את אמו‪ .‬בקשר עם פעולות הפה והשפתיים ישתמש‬ ‫בתחושת ידיו ויכיר במישוש את מה שהכיר בשפתיו ובפיו‪ .‬לאט לאט‬ ‫ובהדרגה יגלה את גופו וכן יחסים רבים‪ ,‬ביניהם יחסים של מרחק‬ ‫ונפח‪ .‬גילוי יחסים של זמן מתחיל בתיאום הנשימה והבליעה‪,‬‬ ‫הקשורות אף הן בתנועות השפתיים‪ ,‬הפה‪ ,‬הלסת‪ ,‬הנחיריים וכל יתר‬ ‫הסביבה‪.‬‬

‫הדמות השרירית בקליפת המוח‬ ‫אילו היינן מסמנים בצבע כלשהו‬

‫‪-‬‬

‫בקליפת המוח המוטורית של‬

‫תינוק בן חודש ‪ -‬את התאים המפעילים את השרירים הנתונים‬ ‫לשרירות רצונו המתפתח‪ ,‬היינו מקבלים צורה המזכירה את צורת‬ ‫גופו‪ .‬צורה זו חיתה מתארת את דמות הפעילות הרצונית של הגוף‬ ‫ולא את היחסים האנטומיים שבין האברים‪ .‬כך ‪ I‬למשל‪ ,‬היינו רואים‬ ‫כי‬

‫השפתיים‬

‫והפה‬

‫תופסים‬

‫את‬

‫רוב‬

‫השטח‬

‫הצבוע‪.‬‬

‫השרירים‬

‫הפועלים נגד כוח המשיכה‪ ,‬כלומר‪ ,‬כל השרירים הפותחים את‬ ‫המפרקים ועל ידי כך זוקפים את הגוף‪ ,‬אינם נתונים עדייו להפעלה‬ ‫רצונית ‪ i‬גם שרירי הידיים רק מתחילים לפעול‪ ,‬מפעם לפעם‪ ,‬באורח‬

‫רצוני‪ .‬התמונה הפונקציונלית שהיינו מקבלים חיתה דומה לציור של‬ ‫גוף אדם שארבעת הגפיים שלו מסומנים בקווי עט דקים ומחוברים‬ ‫בקו קצר ודק‪ ,‬שהוא הגו ‪ i‬ואילו השפתיים והפה היו תופסים את רוב‬ ‫השטח‪.‬‬

‫כל פונקציה חדשה משנח את הדמות השרירית בקליפת המוח‬ ‫אילו היינו חוזרים וצובעים את התאים המפעילים באופן רצוני את‬ ‫שרירי גופו של ילד שכבר למד ללכת ולכתוב היינו מקבלים דמות‬

‫פונקציונלית שונה מן הראשונה‪ .‬גם כאן יתפסו השפתיים והפה‬ ‫את רוב השטח‪ ,‬מאחר שלתמונה הקודמת נוספת גם פונקצית‬ ‫הדיבור‪ ,‬הנעשית אף היא על ידי הלשון‪ ,‬הפה והשפתיים‪ .‬אולם‬

‫‪21‬‬

‫שכווו ‪,‬ר‪,‬כןות‬

‫כתם צבע שני‪ ,‬גדול יותר מן האחרים‪ ,‬יבלוט במיוחד ‪ :‬זהו שטח‬ ‫התאים המפעילים את האגודלים‪ .‬השטח המפעיל את האגודל‬ ‫הימני יהיה גדול באופן ניכר מזה של השמאלי‪ .‬האגודל משתתף‬ ‫כמעט בכל תנועות היד ובכתיבה בעיקר‪ .‬שטח האגודל יהיה גדול‬ ‫משטחן של יתר האצבעות‪.‬‬

‫הדמות השרירית של קליפת המוח היא אישית‬ ‫אם "נצייר" תמונות כאלו מדי שנים אחדות‪ ,‬נקבל בכל פעם‬ ‫תמונה שונה‪ ,‬שתתפתח באופן אישי ושונה אצל כל אחד מאתנו‪.‬‬ ‫אצל אדם שלא למד לכתוב‪ ,‬יהיו הכתמים של האגודל קטנים יותר‬ ‫מאחר שתאים המסוגלים להצטרף לתמונה נשארו ללא פעולה‪.‬‬ ‫אצל אדם שלמד לנגן על כלי כלשהו ‪ I‬יהיה שטח הקמיצה גדול‬ ‫מאשר אצל אדם שלא למד לנגן‪ .‬אצל אדם היודע שפות אחדות‪,‬‬ ‫או היודע לשיר‪ ,‬יבלטו שטחים גדולים יותר בסביבות התאים‬ ‫המפעילים את שרירי הנשימה‪ ,‬הלשון‪ ,‬הפה וכר'‪.‬‬

‫הדמות השרירית בלבד מבוססת על יסוד מדעי‬ ‫הפיזיולוגים עשו ניסויים רבים ומצאו שלגבי תנועות יסודיות‬ ‫אמנם מצטרפים התאים בקליפת המוח לצורה המזכירה גוף אדם‪.‬‬

‫צורה זו נקראת בפיהם‬

‫‪.Homunculus‬‬

‫יש‪ ,‬איפוא‪ ,‬יסוד למושג‬

‫"דמות עצמנו"‪ ,‬לפחות כל עוד אנו עוסקים בפעולות תנועתיות‬ ‫יסודיות‪ .‬לגבי התחושה‪ ,‬ההרגשה והמחשבה איו יסוד ניסויי‬ ‫דומה‪.‬‬

‫דמות‪-‬עצמנו קטנה מיכולתנו הפוטנציאלית‬

‫דמות עצמנו‪ ,‬מיסודה‪ ,‬קטנה ממה שהיא יכולה להיות‪ .‬היא נבנית‬ ‫רק מאותם תאים שהצטרפו לקבוצת התאים המשמשת אותנו למעשה‪.‬‬

‫מספר המתכונות והצירופים השונים של התאים חשוב אולי יותר‬ ‫ממספרם המוחלט האבסולוטי‪ .‬אדם שלמד שפות אחדות משתמש גם‬ ‫בתאים רבים יותר וגם בצירופים שונים יותר‪.‬‬

‫הנסיון מראה שרוב‬

‫הילדים של בני המיעוטים‪ ,‬בעולם כולו‪ ,‬יודעים שתי שפות לפחות‪.‬‬ ‫דמות עצמם קרובה יותר לדמות האפשרית הפוטנציאלית מאשר‬ ‫דמות עצמם של היודעים את שפת אמם בלבד‪.‬‬ ‫הוא הדין ברוב השטחים של הפעולות האנושיות ‪ -‬דמות עצמנו‬ ‫בדרך כלל מוגבלת וקטנה מיכולתנו הפוטנציאלית‪ .‬ידוע כי יש‬ ‫אנשים היודעים משלושים עד שבעים שפות‪ .‬עובדה זו מוכיחה‬

‫‪22‬‬

‫דמות עצמנו‬

‫שדמות עצמנו' במקרה זה' תופסת כחמישה אחוזים לערך‬ ‫מיכולתנו הפוטנציאלית‪ .‬הסתכלות מכוונת וטיפול בכמה אלפי‬ ‫אנשים מרוב אומות ותרבויות העולם‪ ,‬שכנעו אותי שזהו לערך‬ ‫אחוז היכולת השימושית שלנו לעומת היכולת האפשרית הטמונה‬ ‫בנו‪.‬‬

‫השגת המטרה המיידית יש בה מן השלילה‬ ‫הגבלה זו נובעת בעיקר מן העובדה שאנו חדלים ללמו‪,‬ד בדרך‬ ‫כלל‪ ,‬ברגע שהגענו לכושר מספיק‪ ,‬פחות או יותר‪ ,‬בשביל לבצע את‬ ‫הנחוץ לנו להשגת המטרה המיידית שלפנינו‪ .‬כך' למשל‪ ,‬אנו‬ ‫משפרים את שפתנו עד שמבינים אותנו‪ .‬אבל כל אדם הרוצה לדבר‬ ‫בבהירות של שחקן במה‪ ,‬מוצא שעליו ללמוד היגוי במשך שנתיים‬ ‫שלוש בכדי להגיע ליכולת קרובה יותר ליכולתו הפוטנציאלית‪.‬‬ ‫תהליך מסובך של הגבלות מביא אדם לכך שהוא מסתגל לחיות‬ ‫הפרעה‬ ‫בכך‬ ‫שירגיש‬ ‫מבלי‬ ‫מיכולתו'‬ ‫אחוזים‬ ‫בחמישה‬ ‫להתפתחותו‪ .‬התסבוכת נעוצה בקשר ההדדי שביו גידולו‬ ‫והתפתחותו של אדם ותרבותה וכלכלתה של החברה שבה הוא‬ ‫גדל‪.‬‬

‫החינוך בעיקרו בכול לקיים‬ ‫איש אינו יודע מהי מטרת החיים‪ ,‬והחינוך שדור אחד נותן‬

‫לדור הבא אינו אלא המשך הרגליו של הדור הקודם‪ .‬חיי האנושות‬ ‫עד ימינו היו מרודים וקשים‪ ,‬מפני שהטבע אינו נוח לבעלי‪-‬חיים‬ ‫חסרי תודעה וגם מפני הקשיים החברתיים הגדולים בחברה‬ ‫המונה מיליונים רבים כל‪-‬כך כפי שמנתה החברה האנושית‬ ‫במאות האחרונות‪ .‬בתנאים קשים אלה נעשים שיפורים בחינוך‬ ‫רק במידה הדרושה והאפשרית כדי לגדל דור חדש שיוכל למלא‬ ‫את מקום קודמו‪ ,‬בתנאים פחות או יותר דומים‪.‬‬

‫התפתחות מינימלית של הפרט עונה על צרכי החברה‬ ‫התכונה הביולוגית היסודית של כל אורגניזם לגדול ולהתפתח‬ ‫עד מלוא היכולת‪ ,‬התבטאה בעיקר במהפכות כלכליות וחברתיות‬ ‫ששיפרו את חייהם של הרוב ואיפשרו למספר גדול יותר להגיע‬

‫למינימום ההתפתחות‪ .‬בתנאים אלה חדלה ההתפתחות היסודית‬ ‫הפוטנציאלית בגיל השחרות המוקדמת‪ ,‬מפני הצורך החברתי‬ ‫המאפשר לבני הדור החדש להיקלט כחברים יעילים בחברה כבר‬ ‫בדרגת התפתחות מינימלית זו‪ .‬עיקר האימון לאחר גיל השחרות‬

‫‪23‬‬

‫שכ‪!J‬ו‪ !J‬ח>כו‪!J‬ת‬

‫הוא‪ ,‬למעשה‪ ,‬רכישת ידע מעשי ומקצועי בתחום זה או אחר‪,‬‬ ‫ואילו המשך ההתפתחות היסודית אינו אלא מקרי ‪ ,‬ועל הרוב אף‬ ‫יוצא מן הכלל‪ .‬רק יחידי סגולה ימשיכו לשפר את דמות עצמם עד‬ ‫לגבול קרוב יותר ליכולת הפוטנציאלית הטמונה בכל אדם‪.‬‬

‫מעגל הקסמים של המגבלות ושביעותה‪-‬רצון‬ ‫מובן שאיו היכולת הפוטנציאלית של כל איש ואיש שווה‪ .‬לא‬ ‫קשה להבין‪ ,‬לאור האמור לעיל‪ ,‬שהרוב אינו מגיע אלא לחלק‬ ‫זעיר מיכולתו הפוטנציאלית‪ ,‬והמיעוט עולה על הרוב לא בשל‬ ‫פוטנציאל גבוה יותר‪ ,‬אלא הודות לשימוש בחלק גדול יותר‬ ‫מפוטנציאל שאינו עולה‪ ,‬אולי‪ ,‬על זה של הרוב‪.‬‬ ‫כיצד נוצר מעגל קסמים זה‪ ,‬המגביל כל אדם ועם זאת מניח לו‬ ‫להיות שבע רצון מעצמו‪ ,‬פחות או יותר‪ ,‬על אף שהגביל את עצמו‬ ‫בתחום זעיר של אפשרויותיו? יש משהו מתמיה בעצם הדבר‪.‬‬

‫התהליכים הפיזיולוגיים המעכבים את ההתפתחות‬ ‫בשנים הראשונות לחייו דומה האדם בן ימינו לכל בעל חי‬ ‫המגייס את כל כשריו‪ ,‬בזה אחר זה‪ ,‬בכל פונקציה שבשלה די‬ ‫צורכה‪ .‬תאי גופו‪ ,‬ככל תא חי‪ ,‬שואפים לגדול ולפעול את פעולתם‬ ‫המיוחדת להם‪ .‬תאי מערכת‪-‬העצבים שלנו גם הם כך ‪ :‬לכל אחד‬ ‫מהם חיים פרטיים משלו כתא וכן אף נטייתו לפעול את פעולתו‬ ‫המיוחדת באורגניזם‪ .‬בכל זאת נשארים תאים רבים ללא פעילות‪,‬‬ ‫כחלק מן האורגניזם‪ .‬שני תהליכים יכולים לגרום לכך ‪ :‬האחד ‪-‬‬ ‫האורגניזם עסוק בפעולות הדורשות בלימת פעולתם של תאים‬ ‫מסוימים וגיוסם של אחרים‪ ,‬הדרושים לפעולות המתבצעות‪ .‬אם‬ ‫העיסוק של הגוף הדורש פעולות אלו הוא רצוף‪ ,‬פחות או יותר‪,‬‬ ‫יהיו תאים רבים במצב עכבה מתמיד‬

‫כמעט‪.‬‬

‫השני‬

‫‪-‬‬

‫פונקציות‬

‫שונות אינן מבשילות כלל‪ .‬האורגניזם אינו מוצא את הפנאי לאמן‬ ‫אותן‪ ,‬משום שאין הוא מעריך פונקציות פוטנציאליות אלו‪ ,‬או‬ ‫משום שמאוויו קושרים אותו לערכים אחרים‪ .‬שני התהליכים‬ ‫האלה מצויים אצלנו‪ .‬המסיבות החברתיות מאפשרות לאורגניזם‬ ‫להיות יעיל כל צרכו בחברה לפני שהבשיל את כל תכונותיו‬ ‫הפוטנציאליות‪.‬‬

‫אדם מעריך את עצמו לפי ערכו בחברה‬ ‫הנטייה החיובית לשכלל את חיי החברה נעשתה בימינו חשובה‬ ‫עד כדי כך שהיא גורמת‪ ,‬במישרין‪ ,‬לזלזול בחומר שממנו בנויה‬ ‫‪24‬‬

‫דמןתעצמנן‬

‫החברה ולהזנחתו‪ .‬האשם אינו במה שנעשה למען שיפור הארגון‬ ‫החברתי' אלא בזה שכל פרט ופרט מתכנן את דמות עצמו לפי ערכו‬ ‫בחברה‪ .‬ערכו של האדם בימינו בעיני עצמו נמדד בתוך תוכו לפי‬ ‫הערך שהוא מייחס לעצמו‪ ,‬בצדק או שלא בצדק‪ ,‬כחבר בחברה‬ ‫האנושית‪ .‬גם אם הוא נגמל ממחנכיו ומפרנסיו‪ ,‬איו הוא מחנך את‬ ‫עצמו אחרת מאשר הוטבע בו בראשיתו‪ .‬בדרך זו נעשית החברה‬

‫מורכבת מאנשים דומים יותר ויותר איש לרעהו' בהליכותיהם‪,‬‬ ‫בהתנהגותם וגם בשאיפותיהם‪.‬‬ ‫למרות העובדה שבתורשה‬ ‫ההבדלים ביו אדם לחברו הם מובהקים‪ ,‬מעטים האנשים‬ ‫המעריכים את עצמם בלי קשר לערכם המוכר בחברה‪ .‬כמי‬

‫שמתעקש להתאים "יתד מרובעת לחור עגול"‪ ,‬משטח האדם את‬ ‫"גבנוניי" הביולוגיים על ידי התנכרות לצרכיו האישיים האמיתיים‬ ‫כדי לדחוק את עצמו לחור העגול שהוא שואף אליו וכופה אותו על‬ ‫עצמו בעת ובעונה אחת ; שאם לא כן יורד ערך עצמו בעיניו עד כדי‬ ‫לרפות את ידיו בכל יוזמה‪.‬‬

‫כל ההבחנות האלו אינן נחוצות לנו' אלא כדי להעריך נכונה את‬ ‫השפעתה המכרעת של גישת האדם אל עצמו ברגע שהוא רוצה‬ ‫לאפשר לעצמו להמשיך לגדול‪ ,‬זאת אומרת לתת אפשרות לתכונות‬ ‫האינדיבידואליות לפרוח ולהתפתח עד להנבת פירות‪.‬‬

‫הערכת ידל לפי השגיו שוללת ממנו את הספונטניות‬ ‫ילדים בשנותיהם הראשונות מוערכים‪ ,‬בדרך‪-‬כלל‪ ,‬לא לפי‬ ‫השגיחם אלא לפי ערכם כילדים‪ .‬במשפחות שבהן שוררת אוירה‬ ‫כזאת‪ ,‬מתפתחים הילדים לפי תכונותיהם האישיות‪ .‬במשפחות‬ ‫בהן מוערכים הילדים בעיקר על פי השגיחם‪ ,‬נעלמת הספונטניות‬ ‫שלהם כבר בגיל רך‪ .‬הילדים הללו הופכים למבוגרים עוד בטרם‬ ‫יגיעו לשחרותם‪ .‬בחייהם של מבוגרים כאלה תתעורר מפעם לפעם‬ ‫שאיפה בלתי מודעת לחיות את חיי הנעורים החסרים להם‪ ,‬כלומר‪,‬‬ ‫שאיפה למצוא את מה שהם חשים בעצמם שלא העלה פרי‪.‬‬ ‫התיקון העצמי כרוך בהכרת הערך העצמי‬

‫חשוב לנו להביו כי ברגע שאדם רוצה לתקן את דמות עצמו‬ ‫בעיניו' עליו למלא תנאי הכרחי והוא ‪ -‬להעריך את עצמו במידה‬ ‫מספקת בשל עצם היותו אדם‪ ,‬אפילו אם מגרעותיו בתור יחידה‬ ‫בחברה עולות‪ ,‬לדעתו' על יתרונותיו‪.‬‬ ‫יש ללמוד מן הנכים מלידה או מילדות כיצד על האדם להעריך‬ ‫את עצמו נוכח מגרעות מובהקות‪ .‬אלה שמצליחים להתיחס‬

‫‪25‬‬

‫שכוזו חוכןות‬

‫לעצמם באהדה אנושית מספקת כדי לעצב ערך עצמי‪ ,‬משיגים‬ ‫ערכים אנושיים שבריאים רבים לא יגיעו אליהם לעולם‪ .‬לעומת‬ ‫זאת‪ ,‬אלה הרואים עצמם נחותים מחמת הליקויים ומתגברים על‬ ‫ליקוייהם בכוח הרצון‪ ,‬גדלים אנשים קשים ומרי נפש‪,‬‬ ‫המתנקמים בסביבה על דבר שאיו היא אשמה בו כלל‪ ,‬משום‬ ‫שאיו ביכולתה לשנותו‪.‬‬

‫בהמשך התיקון העצמי הופכת הפעולה עיקר‬ ‫עניך זה של הכרת הערך העצמי חשוב בתחילת התהליך של‬ ‫התיקון העצמי‪ .‬כדי שהתיקון יעלה יפה צריך שערכו העצמי של‬ ‫האדם ירד לדרגה משנית ‪ :‬אם לא יגיע לכך שערך עצמו יחדל‬ ‫להיות המניע ליזמתו ‪ -‬לא יספקוהו השגיו‪.‬‬

‫ככל שהאדם גדל ועולה' מתרכזת ישותו כולה בפעולותיו‪,‬‬ ‫במעשיו' בלי שיראה את עושה הפעלים והמעשים הללו ‪ -‬את‬ ‫עצמו‬

‫‪ -‬כעיקר‪.‬‬

‫הקושי שבשינוי המתכונת הקודמת‬

‫הדמות העצמית של האדם‪ ,‬על אף היותה פרי נסיובו האישי‪,‬‬ ‫נראית לו טבעית ולא קנויה‪ .‬הופעתו‪ ,‬קולו‪ ,‬אופן מחשבתו‪,‬‬ ‫תנוחותיו‪ ,‬יחסו למרחב ולזמן ‪ -‬כל אלה ואחרים נראים לו כאילו‬ ‫נוצרו עמו' אף כי כל מה שחשוב ביחסיו של אדם לחברו ולחברה‬ ‫נרכש באימון רב וממושך‪ .‬ללכת‪ ,‬לדבר‪ ,‬לקרוא‪ ,‬לראות בתצלום‬ ‫שלושה ממדים ‪ -‬את אלה לומד אדם במשך שנים רבות ועניינים‬ ‫אלה ‪ -‬כיצד ללכת‪ ,‬השפה שידבר בה‪ ,‬תנוחותיו וכן‪ - ,‬תלויים‬ ‫במקרה‪ ,‬במקום הולדתו ובתקופתו‪ .‬רכישת לשון שנית אינה‬ ‫ניתנת באותה קלות כראשונה‪ .‬ההיגוי של השפה הנלמדת שנית‬ ‫טבוע בחותמה של הראשונה‪ .‬מבנה המשפטים של השפה‬ ‫הראשונה כופה עצמו על השנית‪ .‬כל מתכונת פעולתית שבשלה‪,‬‬ ‫מפריעה לבאה אחריה‪.‬‬ ‫בקשיים כגון אלה כרוך הלימוד לשבת לפי מנהגה של אומה‬

‫אחרת‪ .‬מאחר שהמתכונת הראשונה אינה פרי תורשה בלבד' אלא‬ ‫תלויה בנסיבות המקריות של מקום הלידה והזמן‪ ,‬על כן הקושי‬ ‫הכרוך בשינוי הרגלים גופניים‪ ,‬רגשיים ושכליים ‪ -‬ומה גם‬ ‫שקשרם לתורשה ולפרט רופף ביותר ‪ -‬הוא כולו בשינוי המתכונת‬ ‫הקודמת‪ .‬איו הוא נובע ממהותו של ההרגל החדש‪ ,‬אלא מן הנסיון‬ ‫לשנות מתכונת שנוצרה בזמן מוקדם יותר‪ ,‬אף כי ראשונותו של‬ ‫ההרגל הראשון היא מקרית בלבד‪.‬‬

‫‪26‬‬

‫דמותעצמנן‬

‫חלקי גוף רבים סמויים מן התדועה‬ ‫המדובר הוא‪ ,‬כמרבן ‪ I‬לא בביצוע פשוט של פעולה אחת תחת‬ ‫קודמתה‪ ,‬אלא בשינוי אופן הפעולה‪ ,‬בשינוי הדינמיקה כולה‪ ,‬כדי‬ ‫כך שההרגל החדש יהיה יפה לכל דבר כקודמו‪ .‬אם ישכב אדם על‬ ‫גבר וינסה לחרש את גרפו באופן שיטתי‪ ,‬כלומר‪ ,‬יקשיב לכל אבריו‬ ‫בזה אחר זה‪ ,‬ימצא שחלקים מסוימים ניתנים לו בקלות ואחרים‬ ‫נשארים אטומים לתודעתו‪ .‬כך למשל‪ ,‬קל לחרש את קצרת אצבעות‬

‫הידיים‪ ,‬אר את השפתיים‪ ,‬אך קשה הרבה יותר לחרש את אחורי‬ ‫הגולגולת בעורף‪ ,‬מארזן לארזן‪ .‬הקשיים הם כמרבן אישיים‪ ,‬לפי‬ ‫מושג הדמות‪-‬העצמית של האדם‪ .‬בדרך כלל אפשר לומר שקשה‬ ‫למצוא אדם שכל גופר יהיה נהיר לתודעתו באותה מידה‪ .‬החלקים‬ ‫הניתנים לתודעה בקלות משמשים את האדם בחייו ואילו‬ ‫החלקים האטומים אינם משתתפים בחייו אלא בעקיפין ‪ I‬ונעדרים‬ ‫כמעט מדמות עצמו בעת הפעולה‪.‬‬

‫אדם שאינו יודע לשיר בכלל‪ ,‬אינו מוצא בדמות עצמו פונקציה‬ ‫זר אלא כאתגר שכלי בלבד‪ .‬הוא אינו חש בחלל פיר קשר חיוני אל‬ ‫אזכיר ולא אל נשימתו כשם שחש זאת אדם היודע לשיר‪.‬‬ ‫אדם שאינו יודע לקפוץ אינו יכול להשיג בתודעתו אותם‬ ‫חלקים בגרפו שאדם היודע לקפוץ משיג אותם בבהירות‪.‬‬

‫דמות עצמית מלאה היא אידיאלית ונדירה‬ ‫דמות‪-‬עצמית מלאה‪ ,‬כלומר נהירה בכל מפרקי השלד ובכל‬ ‫השטח הגובל עם הגרף ‪ -‬מאחור‪ ,‬בצדדים‪ ,‬ביו הרגליים רכן~ ‪ -‬היא‬ ‫דמות עצמית אידיאלית ויוצאת מן הכלל‪ .‬כל אחד מאתנו יכול‬ ‫להיווכח שכל מה שהוא ערשה מתאים לדמות עצמו ושדמות זר‬ ‫אינה אלא חלק מצער מהדמות האידיאלית האפשרית‪ .‬כן ירכל‬

‫להיווכח שהיחס בין החלקים השונים של דמות עצמו משתנה‬ ‫מפעולה לפעולה ומתנוחה לתנוחה‪ .‬במצבים שכיחים מאד קשה‬ ‫להכיר בכך ‪ I‬מפני עצם השכיחות‪ ,‬אך מספיק לדמות תנוחת גרף‬ ‫בפעולה בלתי רגילה כדי להיווכח שהרגליים‪ ,‬למשל‪ ,‬משנות את‬ ‫אורכן ‪ I‬עביו וערכים אחרים שלהן מפעולה לפעולה‪.‬‬ ‫ערכים שונים אבברים שונים‬

‫אם תנסה‪ ,‬למשל‪ ,‬להעריך בעיניים עצומות את רוחבו של פיך באצבע‬ ‫ובאגודל של יד ימין‪ ,‬אר בעזרת שתי הידיים‪ ,‬באצבע יד ימיו ובאצבע די‬ ‫שמאל ‪ -‬תקבל שני ערכים שונים של רוחב פיך‪ .‬לא זר בלבד שאף אחד‬

‫‪27‬‬

‫שכ;ון;ו הוכן;ות‬

‫מהס אינו מתאים לרוחבו האמיתי של‬ ‫גדול אר קטן ממנו פי כמה וכמה‪.‬‬

‫הפה ‪-‬‬

‫אפשר גס שכל אחד מהס‬

‫אס תנסה לאמוד בעיניים עצומות את ערביו של החזה בהרחקת‬ ‫הידיים זר מזר בכירון אפקי אר בכיורן אנכי ‪ I‬שרב תקבל שני ערכים שונים‬ ‫ואפשר גס שאף אחד מהס לא יתאים למציאות‪.‬‬

‫אס תעצום את עיניך ותושיט את הידים לפנים במצב נוח‪ ,‬פסוקות‬ ‫ברוחב הכתפיים בערך ‪ I‬ותתאר לעצמך את נקודות הצטלבותן של קרני‬ ‫האור מאצבע יד ימיו לעין שמאל ומאצבע יד שמאל לעין ימיו ותפקח‬

‫את העיניים ‪-‬‬

‫ספק אס תהיה זאת הנקודה המציאותית‪.‬‬

‫מעטים האנשים שדמות עצמם מושלמת בעיניהם עד כדי כך‬ ‫שהנקודה שידם הימנית אוחזת בה תתאים לנקודת ההצטלבות של‬ ‫הקרניים במציאות‪ .‬זאת רעוד ‪ :‬חזרה על הניסוי כשהאחיזה בנקודת‬ ‫ההצטלבות נעשית ביד שמאל‪ ,‬תתן בדרך כלל ערך אחר מן הקודם‪.‬‬

‫ההתאמה הממוצעת רחוקה מן השלמות האפשרית‬ ‫בפעולות בלתי שכיחות קל להראות שדמות עצמנו רחוקה בדרך כלל‬

‫מן השלמות שאנו מיחסים לעצמנו על יסוד הפעולות השגרתיות‪ ,‬שבהן‬ ‫ההתאמה של דמות עצמנו למציאות שופרה על ידי השימוש בכמה‬ ‫חרשים‪ ,‬שהאחד מביא את משנהר לידי דיוק‪ .‬דמות עצמנו מדויקת יותר‬ ‫בחלק המרחב שלפני עינינו מאשר בחלק שמאחורינו אר מעל לראשנו ‪ I‬אר‬ ‫בתנוחות שגוררת פחות מאשר עמידה רגילה אר ישיבה רגילה‪.‬‬ ‫אס אי הדיוק בין המדומה בעיניים עצומות לבין הנכון בעיניים‬ ‫פקוחות אינו ערלה על עשרים עד שלרשים אחוז ‪ I‬אפשר להגדיר את‬ ‫ההתאמה כממוצעת‪ ,‬אף כי גרועה‪.‬‬

‫אדם מתנהג לפי הדמות הסובייקטיבית‬

‫לעתים אפשר למצוא הפרשים המגיעים לשלש מאות אחוז ויותר‪.‬‬ ‫אנשים המחזיקים את החזה במצב של פליטת אויר מוגזמת וחזם שטרח‬ ‫מכפי שהוא יכול להיות וצריך להיות כדי למלא את תפקידו ביעילות‪,‬‬ ‫שעה שהס מנסים בכנרת לאמוד בעיניים עצומות את ערבי חזם ולצייו‬ ‫את תחושתם זר בעזרת ידיהם ‪ -‬מוצאים בדרך כלל שבדמות‬ ‫עצמם מצטייר להם חזם עבה פי כמה מאשר במציאות‪ .‬כלומר ‪1‬‬ ‫מצב השיטוח המוגזם נראה להם כמתאים להם‪ ,‬מאחר שהרחבתו‬ ‫נראית להם כהפגנת שאיפה מאומצת‪ .‬הרחבה נורמלית מוחשת‬ ‫להם כמר ניפוח החזה בכרונה תחילה אצל אדם אחר‪ .‬אופן‬ ‫החזקת הכתפיים‪ ,‬הראש והבטן ‪ i‬קולר ‪ I‬הבעת פניו ‪ I‬יציבתו‬ ‫‪28‬‬

‫דמות עצמנו‬

‫והופעתו של האדם ‪ -‬מתאימים לדמות עצמו‪ .‬אלא שדמות עצמית‬ ‫זו אינה אלא דמות מקוטעת או מנופחת‪ ,‬הדומה יותר למסווה‬ ‫שלפיו רוצה האדם שיעריכוהו בחברתו‪ .‬רק האדם עצמו יכול‬ ‫לדעת מה בהופעתו הוא מסווה ומה מקורי ויסודי‪ .‬איו זאת‬ ‫אומרת שכל אחד מסוגל למצוא את עצמו בקלות ושנסיובם של‬ ‫אחרים איו בו משום עזרה רבה לאלה הרוצים בתיקון עצמם‪.‬‬

‫תיקון שיטתי של הדמות יעיל יותר מתיקון פעולות בודדות‬ ‫ממה שנאמר על דמות עצמנו מסתבר שתיקון שיטתי של‬ ‫הדמות הוא דרך קצרה ויעילה יותר מאשר תיקון פעולות בודדות‬ ‫וליקויי התנהגות בודדים‪ ,‬שמספרם גדל והולך ככל שהם קטנים‬ ‫יותר‪ .‬עיצוב דמות התחלתית שלמה פחות או יותר‪ ,‬יאפשר לראות‬ ‫ולתקן את הדינמיקה של הפעולות במקום פעולות אלו או אחרות‪.‬‬ ‫שיפור פעולות בודדות דומה לנגינה על פסנתר בלתי מכוון‪ .‬שיפור‬ ‫הדינמיקה הכללית של דמות עצמנו דומה לכיוונון הפסנתר עצמו‪.‬‬ ‫להפיק מנגינה נכונה מפסנתר מכוון הוא דבר פשוט הרבה יותר‬ ‫מאשר מפסנתר בלתי‬

‫מכוון‪.‬‬

‫‪29‬‬

30

‫שלבים בהתפתחות‬ ‫השלב הראשון ‪,, -‬בדרך‬

‫הטבע‪11‬‬

‫בכל מעשי אנוש‪ ,‬כבכל אומנות או מקצוע בחברה האנושית‪,‬‬ ‫אפשר לבודד שלושה שלבים הבאים בזה אחר זה‪ .‬ילדים מדברים‪,‬‬ ‫הולכים‪ ,‬מתאבקים‪ ,‬רוקדים ונחים‪ .‬גם האדם הקדמון דיבר‪ ,‬הל‪,‬ך‬ ‫רץ‪ ,‬התאבק‪ ,‬רקד ונח‪ .‬בשלב ראשון נעשו דברים אלה ‪ 11‬בדרך‬ ‫הטבע"‪ ,‬כלומר‪ ,‬באותה הדרך בה עושות החיה או הבהמה את מה‬ ‫שנחוץ להן לחייהן‪ .‬למרות שדברים אלה ניתנים לנו כאילו מעצמם‬ ‫אין הם פשוטים כלל וכלל‪ .‬כל פעולה אנושית אפילו פשוטה‪ ,‬אינה‬ ‫תעלומה קטנה מזו של שיבת יונה לביתה ממרחקים‪ ,‬או של בנייר‬ ‫הכוורת על‪ -‬ידי הדבורה‪.‬‬

‫פעולות ש‪11‬בךרך הטבע‬

‫‪11‬‬

‫הן חנלת הכלל‬

‫כל הפעולות האלו‪ ,‬הבאות לנו ‪ 11‬בדרך הטבע"‪ ,‬דומות מאד אצל‬ ‫כל איש ואיש ‪ I‬כשם שהן דומות אצל כל יונה ויונה ואצל כל דבורה‬ ‫ודבורה‪.‬‬

‫אנו מוצאים שבטי אדם‪ ,‬או משפחות מבודדות באיים‪ ,‬בכל‬ ‫חלקי התבל‪ ,‬שלמדו ‪ 11‬בדרך הטבע" לדבר‪ ,‬לרוץ‪ ,‬לקפוץ‪ ,‬להילחם‪,‬‬ ‫להתלבש‪ ,‬לשחות‪ ,‬לרקוד‪ ,‬לתפור‪ ,‬לטוות צמר ‪ I‬לעבד עורות‪ ,‬לקלוע‬ ‫סלים וכן~ ; אלא שבמקומות מסוימים התפתח והסתעף מה שבא‬ ‫"בדרך‬

‫הטבע"‬

‫ובמקומות‬

‫אחרים‬

‫נשאר‬

‫כשם‬

‫שהיה‬

‫בזמנים‬

‫קדומים‪.‬‬

‫השלב השני הוא אישי‬ ‫בזמנים ובמקומות בהם חלה התפתחות מוצאים אנו תמיד שלב‬ ‫מיוח‪,‬ד אישי‪ .‬אישים שונים מצאו דרכים אישיות‪ ,‬מיוחדות להם‪,‬‬ ‫לביצוען של פעולות שבאו לכולם ‪ 11‬בדרך הטבע"‪ .‬אחד מצא לו אופן‬ ‫ביטוי משלו ואחר ריצה משלו‪ ,‬טווית שונה משל אחרים‪ ,‬קליעה‬ ‫מיוחדת‪ ,‬או משהו אחר אישי ‪ I‬שונה ממה שהבל עושים "בדרך‬ ‫הטבע"‪ .‬הדרך האישית הזאת‪ ,‬כשיש בה יתרונות המגבירים את‬

‫החיוניות‪ ,‬עשויה להפוך לנחלת הכלל‪ .‬כך למדו האוסטרלים להטיל‬ ‫בומרנג‪ ,‬השוויצרים לשיר "יוזל"‪ ,‬תושבי איי‪-‬הדרום לשחות שחיית‬ ‫‪ 11‬קראןל‪ ,11‬היפנים להשתמש בג'ודו וכר'‪ .‬זהו השלב השני‪.‬‬

‫‪31‬‬

‫שכווו ח'כוות‬

‫השלב השלישי‬

‫‪-‬‬

‫שיטה ומקצוע‬

‫כשמספר הדרכים השונות לביצוע פעולות מסוימות גדל‪ ,‬מופיע‬ ‫מישהו השם את הדגש לא על מעשה הפרט ‪ I‬אלא על המעשה הכלל‬ ‫אנושי‪ .‬הוא מוצא משהו משותף בהבדלים האישיים ונותן לפעולה‬ ‫זכות קיום בשל עצמה• בשלב זה ‪ I‬שהוא השלב השלישי ‪ I‬נעשית‬ ‫הפעולה לפי שיטה מיוחדת‪ ,‬בידיעה ולא "בדרך הטבע"‪.‬‬

‫אם בודקים את תולדות המקצועות השונים בחברה התרבותית‪,‬‬ ‫אפשר למצוא בהם את שלושת השלבים‪ ,‬כמעט ללא יוצא מן הכלל‪.‬‬ ‫בשחר ילדותה של האנושות ציירו אנשים ציורים נפלאים "בדרך‬ ‫הטבע"‪ .‬ליאונרדו דה‪-‬וינצ'י השתמש כבר ביסודותיה הגסים של‬ ‫הפרספקטיבה ‪ I‬אך רק במאה התשע עשרה נקבעו חוקיה )על ידי‬ ‫מרכז'( ומאז הם נלמדים כמקצוע בבתי ספר לאמנות‪.‬‬

‫השיטה המדועת שוללת את זכות השימוש ב‪ 11‬דרך הטבע"‬ ‫אפשר לראות כיצד‬

‫הפך ‪I‬‬

‫לאט‬

‫לאט ‪I‬‬

‫מה שניתן "בדרך‬

‫הטבע‪11‬‬

‫לשיטה מודעת‪ ,‬ל‪ 11‬מקצוע"‪ ,‬וכיצד שוללת החברה מן הפרט את‬ ‫הזכות להשתמש ב"דרך הטבע" ומחייבת אותו ללמוד את השיטה‬ ‫המודעת לפני שתינתן לו הרשות להשתמש בה בחברה‪.‬‬

‫הלידה‪ ,‬למשל‪ ,‬נעשתה בדרך הטבע וכל אשה ידעה לעזור‬ ‫לחברתה בשעת הצורך ‪ I‬אך משעה שהמילדות הפכה לשיטה מודעת‬ ‫והמילדת היא אשה בעלת דיפלומה ‪ I‬אין כל אשה רשאית או מסוגלת‬ ‫לעזור לחברתה בלידה‪.‬‬ ‫גם בימינו עדים אנו להמשך התהוות של שיטות מודעות במקום‬ ‫הדרכים האישיות ורואים כיצד הופך מה שנעשה קודם לכך "בדרך‬ ‫הטבע" למקצוע וניתן בידיהם של מומחים‪ .‬עוד לפני מאה שנה‬ ‫מותר היה לטפל "בדרך הטבע" במי שיצא מדעתו‪ .‬ניהול משק הבית‬ ‫הופך למקצוע וריהוט הבית ל"אדריכלות פנים"‪ .‬הוא הדיו באלפי‬ ‫שטחים אחרים‪ ,‬כגון חשבון‪ ,‬שירה‪ ,‬משחק‪ ,‬מלחמה‪ ,‬תכנון‪ ,‬מחשבה‬ ‫וכיוצא באלה‪ ,‬שתחילתם ב"דרך הטבע"‪ ,‬המשכם בשיפורים‬ ‫אישיים וסופם בשיטה ומקצוע‪.‬‬

‫ככל שהפעולה קלה יותר ‪ -‬התפתחותה מגפרת יותר‬ ‫הסתכלות ובדיקה מראות שככל שהפעולה ניתנה ביתר קלות‬ ‫ולרבים יותר‪" ,‬בדרך הטבע"‪ ,‬כן איחרה להגיע לשלבה השלישי‪.‬‬ ‫טריית שטיחים‪ ,‬גיאומטריה‪ ,‬פילוסופיה‪ ,‬תורת החשבון‪ ,‬הפכו‬

‫‪32‬‬

‫ש‪.‬לב>ס בהתפתחות‬

‫לשיטות מודעות כבר לפני אלפי שנים‪ .‬הליכה‪ ,‬עמידה ופעולות יסוד‬ ‫אחרות מגיעות רק עתה לשלב השיטתי המודע‪.‬‬ ‫כל אדם עובר בחייו את שלושת השלבים הללו בחלק‬ ‫מפעולותיו‪ .‬בפעולות רבות עובר הוא רק את השלב הראשון או את‬ ‫שני השלבים הראשונים‪ .‬האדם נולד בתקופה מסוימת ונקלע לתוך‬ ‫חברה שבה הוא מוצא פעולות שונות במצב התפתחות שונה‪ ,‬מהן‬ ‫בשלב הראשון ומהן בשני ובשלישי‪.‬‬

‫הקושי שבזיהוי השלבים‬ ‫על כל אדם להסתגל לזמנו‪ .‬בפעולות מסוימות תהיה "דרך‬ ‫הטבע" גבול הישגו האישי וגם הישג החברה בכללה' באחרות יהיה‬ ‫עליו להגיע לשלב השני וברבות מהן אף לשלב השלישי‪ .‬הסתגלות‬ ‫זו כרוכה בקשיים ניכרים‪ ,‬מפני אי הבהירות שבתהליך‪ .‬במקרים‬ ‫רבים קשה לדעת אם לסמוך על "דרך הטבע" או להתחיל ישירות‬ ‫בלימוד השלב השיטתי‪ .‬אנשים רבים אינם יודעים לשיר ולרקוד‬ ‫ומתרצים זאת בכך שלא למדו לשיר ולרקוד‪ .‬אבל רבים הם גם‬ ‫השרים ורוקדים "בדרך הטבע" ובטוחים שכל הזמרים והרקדנים‬ ‫אינם יודעים הרבה יותר מהם‪ ,‬אלא שבדרך הטבע הם מחוננים‬ ‫יותר‪ .‬לתופף‪ ,‬לזרוק דיסקוס‪ ,‬לקפוץ לגובה ולרוחק‪ ,‬לנשום‪ ,‬לחלל‪,‬‬ ‫לציי‪,‬ר לפתור שאלות וחידות וכן פעולות רבות אחרות הניתנות‬ ‫"בדרך הטבע" )ושבזמנים קדומים לא נלמדו אלא בדרך זו(‪,‬‬ ‫נמצאות מחוץ לתחומם של אנשים רבים‪ .‬אלה אינם מעיזים אפילו‬ ‫לנסותן' משום שלא למדו אותן באופן שיטתי‪.‬‬ ‫מרות השיטה חזקה בעיניהם עד כדי כך שגם המעט שהתנסו בו‬

‫בילדותם נמחק בהדרגה מדמות עצמם משום שהקשב שלהם אינו‬ ‫מתפנה לעסוק בכך ונתון בעיקר לפעולות שאותן למדו באופן‬ ‫שיטתי ומודע‪ .‬אף כי אנשים כאלה יעילים מאד בחברה‪ ,‬הריהם‬ ‫חסרים ספונטניות וחייהם קשים בתחומים שמחוץ לעבודתם‪.‬‬ ‫שוב חוזרים אנו' איפוא‪ ,‬לנחיצות בבדיקת דמות עצמנו‬ ‫ותיקונה‪ ,‬בכדי לאפשר חיים התואמים את מבננו ותכונותינו ולא‬ ‫לפי הדמות המקרית הנוכחית שנוצרה מבלי ידיעתנו כמעט‪.‬‬ ‫החסררן שביתרון‬

‫השלב השיטתי אינו כולו יתרון ‪ i‬חסרונו העיקרי הוא בכך‬ ‫שרבים נמנעים מלנסות לעסוק בדברים המוגדרים כ‪ 11‬מקצוע"‬ ‫וכתוצאה מכך מוותרים גם על שני השלבים הראשונים‪ ,‬הנמצאים‬ ‫בגבולות אפשרותו של כל אדם‪ .‬עם זאת יש בשלב השיטתי משום‬

‫‪33‬‬

‫שכווו הוכוות‬

‫תרעלת רבה‪ .‬הוא מאפשר לאדם למצוא דרכי התנהגות ופעולה‬ ‫המתאימים לצרכיו האישיים והפנימיים‪ ,‬דרכים שלא סיגלן לעצמו‬ ‫בדרך הטבע מחמת ההשפעות והגורמים החיצוניים שהרליכרהר‬ ‫בכירון שאינו מאפשר התקדמות מתמדת‪.‬‬

‫השיטתיות והתודעה צריכות לשמש לאדם אמצעי כדי לסקור‬ ‫את כל שטחי הפעולה‪ ,‬מאופק עד אופק‪ ,‬ולאתר לעצמו את המקום‬ ‫המתאים לו ביותר‪ ,‬שבר ירכל לפעול ולנשרם ברווחה‪.‬‬

‫‪34‬‬

‫במה להתחיל ומדוע‬ ‫השיטות לתיקון האדם‬ ‫בעיית תיקון האדם על ידי אחרים ועל ידי עצמו העסיקה את‬ ‫האנושות‬

‫מאז‬

‫ומתמיד‪.‬‬

‫רב‬

‫הוא‬

‫מספר‬

‫השיטות‬

‫המשמשות‬

‫למטרה זו‪ .‬הדתות השונות מנסות להתוות לאדם דרכי התנהגות‬ ‫במטרה להביאו על תיקונו‪ .‬שיטות האנליזה לסוגיהן מכוונות‬ ‫לאפשר לאדם את תיקונו ולשחררו מכפייה נוקבת בהתנהגותו‪.‬‬ ‫שיטות אזוטריות‪ ,‬כלומר "פנימיות"‪ ,‬הנהוגות בטיבט‪ ,‬הודו ויפן‬ ‫ והיו נהוגות בכל תקופות ההיסטוריה של האנושות ‪ -‬השפיעו גם‬‫על היהדות‪ .‬המקובלים‪ ,‬החסידים ובעלי "המוסר" מושפעים‬ ‫מ"זו" ןמ‪ 11‬רג'ה‪-‬יוגה"‪ ,‬יותר מאשר נראה לעינו של מי שאינו יודע‬ ‫לשאול‪.‬‬ ‫שורה שלמה של שיטות סוגסטיה והיפנוזה ‪ I‬ביחידות ובציבור ‪1‬‬ ‫נהוגות גם כיום‪ .‬מנייר השיטות שיצאו להן מוניטין בעולם מגיע‬ ‫לחמישים ויותר‪ .‬לכולן חסידים החושבים את שיטתם לשיטה‬

‫בהא הידיעה‪.‬‬

‫מצבים לתיקון האדם‬ ‫מקובל להבחין בשני‬ ‫נוסף והוא מצב‬

‫התודעה‪.‬‬

‫מצבים ‪:‬‬

‫שינה‬

‫ויקיצה‪.‬‬

‫אנו נבחין במצב‬

‫במצב זה יודע האדם בבהירות יתר את‬

‫מה שהוא עושה בהקיץ כשם שלפעמים אנו יודעים בהקיץ את‬ ‫מה שחלמנו בשנתנו‪ .‬כך ‪ I‬למשל‪ ,‬יכול אדם לדעת בגיל ארבעים‬ ‫שרגלו האחת קצרה מן השנית‪ ,‬רק לאחר כאבים בגב‪ ,‬צילומים‬ ‫ודיאגנוזה של רופא מומחה‪ .‬הדבר אפשרי מפני שמצב היקיצה‬ ‫בדרך כלל דומה יותר לשינה מאשר לתודעה‪.‬‬ ‫מצב השינה נחשב מתמיד למצב נוח לתיקונו של אדם‪ .‬קראה‬ ‫לצרכי‬ ‫להירדם‬ ‫עומד‬ ‫האדם‬ ‫שבהם‬ ‫ברגעים‬ ‫השתמש‬ ‫אוטוסוגסטיה ובשינה עצמה לסוגסטיה‪ .‬בהיפנוזה מביאים אדם‬ ‫למצב של תרדמה חלקית או מלאה בכדי ליעל את הסוגסטיה‪.‬‬ ‫בשיטות מודרניות משתמשים בשינה להוראת שפות ומתימטיקה‬ ‫כמו גם לסוגסטיה‪.‬‬

‫מצב היקיצה נוח כנראה ללימוד הדורש שינון והבהרה‪ ,‬אבל‬ ‫אינו מתאים לסוגסטיה‪ .‬הרגלי הפעילות בהקיץ ניתנים לשינוי אך‬

‫‪35‬‬

‫שכ;ןן;ן ןךוכן;ןת‬

‫בקושי ‪ I‬אבל אינם מפריעים במיוחד לתפיסת החדש ‪ .‬מצב התודעה‬ ‫הוא‬

‫עיקר מעיננו‪.‬‬

‫מרכיבי מצב היקיצה‬ ‫ארבעה מרכיבים מהווים את מצב‬

‫היקיצה ‪:‬‬

‫תחושה‪ ,‬הרגשה‪,‬‬

‫מחשבה ותנועה‪ .‬כל אחד מן המרכיבים הללו משמש יסוד לשורה‬ ‫שלמה של שיטות תיקון‪.‬‬ ‫בתחושה אנו כוללים‪ ,‬מלבד חמשת החושים המקובלים‪ ,‬את‬ ‫החוש השישי הקינסתטי ‪ I‬הכולל את הכאב‪ ,‬ההתמצאות במרחב‪,‬‬ ‫הזמן והקצב‪ .‬בהרגשה נכלול‪ ,‬מלבד הרגשות השכיחים ‪ -‬כגון‬ ‫שמחה‬

‫‪I‬‬

‫עצב‪ ,‬כעס וכן~‬

‫‪-‬‬

‫גם את הרגשת הערך העצמי‬

‫‪I‬‬

‫הנחיתות‪,‬‬

‫הדכאון ‪ I‬התאוות‪ ,‬השאפתנות‪ ,‬שוויון הנפש ‪ I‬חוסר הסבלנות‪,‬‬ ‫הרגישות המוגזמת ויתר הדחפים המודעים והלא מודעים המגוונים‬ ‫את חיינו‪.‬‬

‫במחשבה אנו כוללים את כל הפונקציות השכליות‪ ,‬כגון הניגוד‬ ‫בין ימיו ושמאל‪ ,‬טוב ורע‪ ,‬נכון ולא נכון ‪ i‬להביו ‪ I‬לדעת שמבינים‪,‬‬ ‫למיין‪ ,‬להבחין בסדרים‪ ,‬לדמות‪ ,‬לדעת את מה שחשים ומרגישים‪,‬‬ ‫לזכור את כל אלה וכר'‪.‬‬ ‫בתנועה יש לכלול את כל שינויי המצב והיחס של האברים בזמן‬ ‫ובמרחב‪ ,‬כלומר‪ ,‬גם את הנשימה‪ ,‬האכילה והשתייה‪ ,‬הדיבור‪,‬‬ ‫פעימות הלב‪ ,‬מחזור הדם‪ ,‬העיכול וכר'‪.‬‬

‫ההפרדה ביו המרכיבים היא מילולית בלבד‬ ‫השמטה של מרכיב זה או אחר מן הארבעה מוצדקת רק בדיבור‪,‬‬ ‫או במישור המילולי ‪ I‬שאינו מאפשר לעסוק אלא בדבר אחד בעתו‪.‬‬ ‫למעשה ‪ I‬אין במצב היקיצה אף רגע החולף מבלי שכל התכונות של‬ ‫האדם תשמשנה בו בערבוביה‪ .‬לדוגמה ‪ :‬אי אפשר לזכור מאורע‪,‬‬ ‫אדם‪ ,‬או נוף‪ ,‬מבלי שפעולת אחד החושים ‪ -‬כגון הראייה‪ ,‬השמיעה‬ ‫או הריח ‪ -‬תשמש בזכרון יחד עם הדמות העצמית של הזוכר‪ ,‬או‬ ‫חלק ממנה‪ ,‬כגון העמידה‪ ,‬הגיל‪ ,‬ההופעה‪ ,‬הפעולה או היעדר‬ ‫הפעולה ‪ I‬רגש נעים או בלתי נעים‪.‬‬

‫מאחר שכך הוא הדבר ‪ I‬הרי התיחסות מפורטת למדי לכל מרכיב‬ ‫יש בה כדי להשפיע על כל יתר המרכיבים ועל האדם כולו‪ .‬למעשה‬ ‫איו כל אפשרות מציאותית לתיקון האדם אלא בדרך התיקון‬ ‫ההדרגתי של הכלל ושל הפרטים חליפות‪.‬‬

‫‪36‬‬

‫במה ;‪,‬חתחו;‪ ,‬ומדוע‬

‫ההבדלים ביו השיטות ‪ -‬להלכה יותר מאשר למעשה‬ ‫ההבדלים המעשיים בין השיטות אינם בעיקר במה שעושים‬ ‫בהן‪ ,‬אלא במה שאומרים שעושים‪ .‬רוב השיטות מבוססות‪ ,‬ביודעין‬ ‫או שלא ביודעין ‪ I‬על ההנחה שאדם מחונן בתכונות )רעות בעיקר ‪ I‬כי‬ ‫"יצר לב האדם רע מנעוריו"( ושאפשר לשנות את התכונות הללו ‪1‬‬ ‫לדכאן ‪ I‬לרסנן או לעכבן‪ .‬כל השיטות האומרות שהאדם יש לו אופי‬ ‫קבוע ויש לו תכונות‪ ,‬סגולות וכשדונות הדומים ללבנים המשמשות‬ ‫חומר לבניין ‪ -‬מכירות בבניינים החסרים לבנה זו או אחרת‪ ,‬או‬ ‫בבניינים הבנויים מלבנים פגומות‪.‬‬ ‫שיטות אלו דורשות מאמץ של עשרות שנים מן האדם הרוצה‬ ‫בתיקונו‪ .‬ישנן אף כאלו הדורשות שהאדם יקדיש את כל חייו‬ ‫לתיקונו‪.‬‬

‫תיקון התהליך לעומת תיקון תכונות‬ ‫הגישה‬

‫הסטאטית הזאת עושה‬

‫את‬

‫התיקון‬

‫ארוך‬

‫ומסובך ‪1‬‬

‫ולדעתי היא מבוססת על יסודות נפסדים‪ ,‬היות שאי אפשר לתקן‬ ‫את הלבנים הפגומות ואיו במה למלא את מקומן של החסרות‪ .‬חיי‬ ‫האדם הם תהליך מתמיד והתיקונים דרושים לא בתכונותיו או‬ ‫במידותיו ‪ I‬אלא באיכות התהליך‪ .‬רבים הם הגורמים המשפיעים‬ ‫על התהליך ויש למזגם באופן שיעשה אותו שוטף ומווסת את‬ ‫עצמו‪ .‬ככל שיסודות התהליך נהירים יותר ‪ I‬ההישגים גדולים יותר‪.‬‬

‫השגיאה יעילה לתיקון‬ ‫כשם שבכל תהליך מורכב משתמשים בסטיותיו כדי לתקן את‬

‫מסלולו ‪ I‬כך גם בתיקונו של אדם איו לדכא את השגיאות והסטיות‪,‬‬ ‫להבליג עליהן או להתגבר עליהן כביכול‪ ,‬אלא להשתמש בהן‬ ‫לתיקון האדם‪.‬‬

‫הדרך היעילה ביותר היא תיקון התנועה‬ ‫כפי שצויר כבר‪ ,‬כל אחד מארבעת המרכיבים יש בו כדי להשפיע‬ ‫על כל האחרים‪ .‬בחירת מרכיב התנועה כאמצעי עיקרי לתיקון‬ ‫העצמי מתבססת על הטעמים הבאים ‪:‬‬ ‫א‪.‬‬

‫מערכת העצבים בעיקרה עוסקת בתנועה‬

‫התנועה מעסיקה את מערכת העצבים יותר מכל דבר אחר‪,‬‬ ‫מאחר שאיו אנו יכולים לחוש ‪ I‬להרגיש ולחשוב מבלי שפעילות‬

‫‪37‬‬

‫שכנוונו הוכונות‬

‫ענפה ומסובכת מאד של מערכת העצבים תארגן את גופנו בשדה‬ ‫הכובד ומבלי שנדע‪ ,‬בו בזמן‪ ,‬היכן ובאיזה מצב אנחנו נמצאים ;‬ ‫לשם ידיעת מצבנו בשדה הכובד ומקומנו ביחס לעצמים שעליהם‬ ‫אנו פועלים או שלגביהם אנו משנים את מצבנו‪ ,‬עלינו להפעיל את‬ ‫התחושה‪ ,‬ההרגשה והמחשבה כאחד‪ .‬שיתוף פעילותה של כל‬ ‫המערכת במצב היקיצה קיים בכל שיטה‪ ,‬אפילו אם היא מתיימרת‬ ‫לעסוק באחד מארבעת המרכיבים בלבד‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬

‫ק;ן וותר ;ןהבחון באוכות התנועה‬

‫בכל מה שנוגע לארגון הגוף בשדה הכובד יש לנו ידיעות ברורות‬ ‫ומנוסות הרבה יותר מאשר בכל יתר המרכיבים‪ .‬אנו יודעים על‬ ‫תנועה הרבה יותר מאשר על כעס‪ ,‬אהבה‪ ,‬קנאה‪ ,‬או אפילו על‬ ‫חשיבה‪ .‬קל יותר‪ ,‬יחסית‪ ,‬ללמוד להבחין באיכות תנועה מאשר‬ ‫באיכותם של המרכיבים האחרים‪.‬‬ ‫ג‪.‬‬

‫נסווננו בתנועה גדו;ן וותר‬

‫לכולנו יכולת רבה יותר ובסיון רב יותר בתנועה מאשר בהרגשה‬ ‫ובמחשבה‪ .‬רבים אינם מבחינים ביו רגשנות יתרה לבין רגשות‪,‬‬ ‫רואים רגישות מפותחת כחולשה‪ ,‬מדכאים בעצמם כל רגש הגורם‬ ‫להם אי· נוחות ונמנעים ממצבים המעוררים רגשות כאלה‪ .‬כמו כן‬ ‫המחשבה ‪ :‬אף היא מרוסנת או מקוטעת אצל רבים‪ .‬מחשבה‬ ‫חפשית נחשבת לאפיקורסות לא רק בשטח האמונה אלא גם‬ ‫בשטחי הלאום‪ ,‬הכלכלה‪ ,‬המוסר‪ ,‬המין‪ ,‬האמנות‪ ,‬הפוליטיקה‬ ‫ואפילו המדע‪.‬‬

‫ד‪.‬‬

‫וכו;ןת התנועה חשובה ;ןעוצוב ערן עצמו‬

‫המבנה הגופני ויכולתו להתנועע חשובים להערכה העצמית של‬ ‫האדם‪ ,‬יותר מכל דבר אחר אולי‪ .‬מספיק להסתכל בילד שמצא‬ ‫איזה ליקוי במבנה שיניו או פיו ‪ ,‬או משהו אחר בהופעתו השונה‪,‬‬ ‫לדעתו ‪ ,‬משל ילדים אחרים ‪ -‬כדי להיווכח שתגלית זו משפיעה עליו‬ ‫במשך שנים רבות ומגוונת את כל התנהגותו‪ .‬למשל ‪ :‬עמוד שדרה‬ ‫שלא התפתח באופן נורמלי מקשה על הילד בתנועות הדורשות‬ ‫איזון מהיר‪ .‬הוא מועד על נקלה ונזקק למאמצי רצון מתמידים‬ ‫בשביל להשיג את מה שחבריו משיגים בהסח הדעת כמעט‪ .‬הוא‬ ‫גדל באורח שונה מחבריו‪ .‬הוא מוצא שעליו לחשוב ולהתכונן‬ ‫מראש ואינו סומך על הספונטניות של הגנתו‪ .‬קשיים בתנועה‬ ‫מערערים ומסלפים את הערך העצמי בעיני הילד ודוחפים אותו‬ ‫להתנהגות המפריעה להתפתחות בכיוון נטיותיו האמיתיות‪.‬‬

‫‪38‬‬

‫במה ;ןהתחו;ן ומדוע‬

‫ח‪.‬‬

‫כ;ן פעו;ןןת שך‪,‬ךות חוא תנועה‬

‫כל תנועה מוצאה בפעילות שרירית‪ .‬לשם ראייה‪ ,‬השמעת קול‬ ‫ואפילו שמיעה' נחרצה פעולת שרירים )בשמיעה מווסתים‬ ‫השרירים את מתח התוף לפי עצמת הקול הנשמע(‪ .‬בתנועה חשובה‬ ‫לא רק ההתאמה המכאנית‪ ,‬המרחבית והזמנית‪ ,‬אלא גם העוצמת‪.‬‬

‫רישול מתמיד של השרירים העושה את הפעולה איטית ולאה' אר‬ ‫מתח מתמיד ומוגזם העושה את הפעולה פתאומית וזוויתית‬ ‫משקפים הלכי נפש וקשורים במניעים לתנועה‪ .‬כך אצל חולי רוח‪,‬‬ ‫אצל אנשים עצבניים ואצל כאלה שערך עצמם אינו יציב בעיניהם‬ ‫אפשר להבחין בהפרעות במתח השרירי בהתאם לליקרי‪ .‬תכונות‬ ‫אחרות של הפעולה כגרן קצב‪ ,‬התאמה למקרם ולזמן וכרי ‪ -‬יכולות‬ ‫להיות סדירות יותר‪ .‬אפשר להבחין בהפרעות בוויסות העוצמת‬ ‫בתנועותיו ובהבעת פניו של אדם גם כשהוא מהלך ברחוב‪ ,‬אפילו‬ ‫אם המתבונן בר אינו מומחה לדבר ראינו יודע מהר הדבר הנראה לו‬ ‫לקרי‪.‬‬

‫‪-‬‬

‫ן‪.‬‬

‫חתנועח משקפת את חנעשח במערכת חעצבוס‬

‫השרירים מתכווצים על ידי אימפולסים ממערכת העצבים‬ ‫הפוקדים אותם ללא הרף‪ .‬משרם כך אפשר‪ ,‬למעשה‪ ,‬לדון לפי‬ ‫המתכונות השריריות של היציבה‪ ,‬הבעת הפנים והקול על הנעשה‬ ‫במערכת העצבים‪ .‬מרבן שאיו כל אפשרות לשנות יציבה‪ ,‬הבעת‬

‫פנים וקול מבלי שמערכת העצבים תשנה את פעילותה המגייסת‬ ‫את השרירים‪.‬‬

‫מסתבר כי למעשה‪ ,‬כשמדברים על פעילות שרירית‪ ,‬מתכוונים‬ ‫לפעילות המערכת המפעילה את השרירים‪ ,‬מאחר שלשרירים‬ ‫עצמם איו פעילות ממשית בלעדי האימפולסים המניעים אותם‪.‬‬ ‫ידוע אמנם ששריר הלב של העובר‪ ,‬למשל‪ ,‬מתכווץ ערד לפני‬ ‫שהעצבים צומחים לתוכו' אך איו הוא פועל באופן המוכר לנר אלא‬ ‫אחרי שמערכת העצבים מווסתת את פעולתו‪ .‬מכאן נובעת מסקנה‬ ‫הנראית במבט ראשון פרדוקסלית ‪ :‬תיקון הפעילות והתנועה‬ ‫מופיע רק לאחר שנעשה תיקון במוח ובמערכת העצבים‪ .‬כלומר‪,‬‬ ‫תיקון הנעשה בגרף משקף את השינוי בפיקוד המרכזי' שהוא הקובע‬

‫הבלעדי‪ .‬שינוי בפיקוד המרכזי הוא שינוי במערכת‬ ‫שינוי כזה‬

‫הוא‬

‫סמוי מן‬

‫העין‬

‫ומשום‬

‫כך‬

‫יש‬

‫העצבים‪.‬‬ ‫שמייחסים את‬

‫ביטויו החיצוני לשינוי "רוחני"· אחרים‪ ,‬לערמת זאת‪ ,‬רואים בביטוי‬ ‫החיצוני הזה שינוי "גופני" בלבד‪.‬‬

‫‪39‬‬

‫שכווו ח>כוות‬

‫ז‪.‬‬

‫התנועה היא יסוד התודעה‬

‫רוב המתחולל בנו אטום וסתום כל זמן שאינו מגיע לשרירים‪.‬‬ ‫אנו יודעים על המתרחש בנו ברגע ששרירי הפנים‪ ,‬הלב ומנגנון‬ ‫הנשימה מתארגנים למתכונת המוכרת לנו כפחד ‪ I‬חרדה ‪ I‬צחוק או‬ ‫הרגשה אחרת‪ .‬אף כי הזמן הדרוש לארגון הביטוי השרירי של‬ ‫התגובה או ההרגשה הפנימית הוא קצר מא‪,‬ד בכל זאת יודע כל‬ ‫אחד מנסיובו שהוא יכול לבלום את צחוקו לפני שאחרים הרגישו‬ ‫בו‪ .‬כן יכולים אנו לבלום את ביטוי הפחד או את ביטויה של כל‬ ‫הרגשה אחרת שאנו‬

‫מרגישים‪.‬‬

‫המתרחש במערכת המרכזית אינו‬

‫מגיע לתודעתנו אלא לאחר שאנו מבחינים בשינויים שחלו בעמידה‪,‬‬ ‫ביציבה ובגישה‪ .‬קל לנו יותר להבחין בשינויים אלה מאשר‬ ‫בשינויים החלים בשרירים עצמם‪ .‬יש ביכולתנו למנוע את הביטוי‬ ‫השרירי המלא מפני שכל התהליכים בחלק המוח העסוק במה‬ ‫שמיוחד לאדם חינם איטיים הרבה יותר מיתר התהליכים בחלקי‬ ‫המוח העוסקים במה שמשותף לאדם ולשאר בעלי החיים‪ .‬האיטיות‬ ‫של תהליכים אלה היא המאפשרת שיפוט והחלטה ‪ -‬לעשות או לא‬ ‫לעשות‪ .‬הכל מתארגן כך שכל השרירים מסודרים ומוכנים לממש‬ ‫את הפעולה או לא לתת לה להתממש‪.‬‬ ‫ברגע שתודעתנו מכירה באמצעים המאורגנים לביטוי ‪ I‬אנו‬ ‫יכולים לעתים גם להבחין בגירוי שגרם לכל הארגון‪ .‬במלים‬ ‫אחרות‪ ,‬אנו מבחינים בתודעתנו בדחף לפעולה‪ ,‬או בגורם לחגבה‪,‬‬ ‫כשארגון שרירי הגוף לפעולה ברור לנו במידה מספקת‪ .‬לעתים אנו‬ ‫חשים שמשהו מתרחש או מתהווה בנו מבלי שנוכל להבחין מהו‪.‬‬ ‫ארגון כזה חדש הוא ואין אנו יודעים לפרשו‪ .‬אחרי חזרות מספר‬ ‫יהיה הדבר קל יותר ‪ -‬אנו נכיר בגורם ונבחין בתחושה כבר‬ ‫בסימנים הראשונים‪ .‬לעתים נזדקק לחזרות רבות עד שנבחין בכך‪.‬‬ ‫בסופו של דבר‪ ,‬המתחולל בנו מגיע לתודעתנו בעיקר דרך השרירים‪.‬‬ ‫חלק קטן יותר מגיע לתודעה דרך המעטפת‪ ,‬שהיא העור העוטף את‬ ‫הגוף וכן כל הקרומים הפנימיים העוטפים את אברי העיכול‬ ‫והנשימה‪ ,‬החל בחללי הפה והאף וכלה בפי הטבעת‪.‬‬ ‫ח‪ .‬הנשימה כתנועה‬

‫נשימתנו משקפת כל מאמץ רגשי או מעשי וכל הפרעה‪ .‬הנשימה‬ ‫רגישה גם לכל התהליכים הווגטטיביים )צומח‪ ,‬בעל כוח פורה של‬ ‫פעולה ראשונית ‪ -‬המשותפת לחי ולצומח‪ ,‬כגון ‪ :‬נשימה‪ ,‬עיכול וכר'(‬ ‫במערכת‪ .‬הפרעות בבלוטת המגן ‪ I‬למשל גורמות לנשימה מיוחדת‬ ‫המשמשת ברפואה לזיהוי ההפרעה‪ .‬כל גירוי פתאומי חזק מלווה‬ ‫עצירת נשימה‪ .‬כל אחד מאתנו יודע מנסיובו כמה קשורה הנשימה‬ ‫בכל תנודת רגש או ציפית להתרגשות‪.‬‬

‫‪40‬‬

‫כמה ;ןחתחו;ן ומדוע‬

‫בכל תולדות האנושות אפשר למצוא שיטות או כללים שמגמתם‬ ‫הרגעת האדם על ידי שיפור הנשימה‪ .‬מבנה השלד שלנו גורם לכך‬ ‫שאי אפשר כמעט לארגן את הנשימה מבלי לארגן את תנוחות‬ ‫השלד בשדה הכובד‪ .‬ארגון הנשימה בלבד מצליח במידה‬ ‫שמצליחים בעקיפין לשפר את ארגון שרירי השלד לעמידה ותנועה‪.‬‬ ‫ט ‪ .‬בהוע;‪,‬ם התנועה נשמט הכסוס ;‪,‬מחשבה ן;‪,‬תחושה‬

‫ולבסוף‪ ,‬נסביר טעם נוסף ‪ -‬וחשוב מכל ‪ -‬לבחירתנו במערכת‬ ‫הביצוע והפעולה כמפתח לתיקון האדם ‪ :‬כל התנהגות‪ ,‬כפי שצוין‬ ‫כבר‪ ,‬מורכבת מגיוס שרירי‪ ,‬תחושה‪ ,‬הרגשה ומחשבה‪ .‬כל אחד מן‬ ‫המרכיבים האלה יכול לשמש מפתח לתיקון עצמי‪ .‬חלקו של‬ ‫המרכיב השרירי‪ ,‬בכל מקרה‪ ,‬גדול עד כדי כך שאם ייעלם במקורו‪,‬‬ ‫כלומר בקליפת המוח המוטורית‪ ,‬יתפוררו כל יתר המרכיבים‬ ‫האמורים‪.‬‬

‫הקליפה המוטורית של המוח‪ ,‬שהיא הרשת שעליה נטווית כל‬ ‫הפעולה השרירית‪ ,‬נמצאת רק מילימטרים אחדים מעל לשכבות‬ ‫העוסקות בכל הפעולות המחשבתיות‪ .‬כל ההרגשות והתחושות‬ ‫שהאדם התנסה בהך היו קשורות באותו רגע במנגנון המחשבתי‪.‬‬

‫מערכת העצבים יש לה תכונה יסודית והיא ‪ -‬שאיו אנו יכולים‬ ‫לעשות דבר והיפוכו בו בזמן‪ .‬בכל מספר מאיות של שנית מסכמת‬ ‫המערכת את עצמה בכעין אינטגרציה כללית שהגוף מבטא אותה‬ ‫באותו רגע‪ .‬היציבה‪ ,‬התחושה‪ ,‬ההרגשה וכל צורות החשיבה‪ ,‬כמו‬ ‫גם כל התהליכים הכימיים וההורמונליים מהווים בכל יחידת זמן‬ ‫יסודית כזאת‪ ,‬שלם שאיו לפרקו לגורמיו‪ .‬השלם הזה יכול להיות‬ ‫מסובך ומורכב כמעט בלי גבול‪ ,‬אבל הוא אינטגרציה אחת של‬

‫המערכת ברגע נתון‪.‬‬ ‫בכל אינטגרציה כזאת‪ ,‬רק מה שמגיע לשרירים ולמעטפת מגיע‬ ‫לתודעה‪ .‬ראינו כבר שלשרירים חלק הארי בתודעה‪ .‬אי אפשר‬ ‫שיהיה שינוי בארגון כל מערכת השרירים מבלי שפעולתה של‬ ‫קליפת המוח המוטורית תשתנה‪ .‬אם נצליח באיזו דרך שהיא לגרום‬ ‫לשינוי בקליפה המוטורית‪ ,‬ועל ידי כך לשינוי התיאום או‬ ‫המתכונות עצמך‪ ,‬יתפורר עיקר הבסיס התודעתי שבכל אינטגרציה‪.‬‬ ‫מפני הקירבה המיידית של מנגנוני החשיבה וההרגשה לקליפה‬ ‫המוטורית והתפשטות כל פעילות לרקמות השכנות‪ ,‬השינוי‬ ‫הדרסטי בקליפה המוטורית גורם לשינוי מתאים בתהליכי החשיבה‬ ‫וההרגשה‪.‬‬

‫שינוי יסודי בבסיס המוטורי במתכונתה של אינטגרציה כלשהי‬ ‫במערכת מפורר את השלם ומשאיר את החלקים‪ ,‬הרגשי‬

‫‪41‬‬

‫‪;,‬ן‪;,‬כש הנכן;‪,‬ת‬

‫והמחשבתי‪ ,‬ללא אחיזה‪ .‬במצב זה קל יותר להביא לשינויים‬ ‫במחשבה ובהרגשה‪ ,‬משום שהחלק השרירי‪ ,‬שדרכו מגיעות‬ ‫לתודעתנו המחשבה וההרגשה‪ ,‬השתנה ואינו מבטא עוד את‬ ‫המתכונת המוכרת לנו‪ .‬מאחר שההרגל איבד את תמיכת החלק‬ ‫השרירי‪ ,‬כלומר את החלק הארי שלו‪ ,‬הרי קל יותר לשנותו‪.‬‬

‫‪42‬‬

‫המבנה וסגולות פעילותו‬ ‫ההפשטה ‪ -‬סגולתו הבלדעית של האדם‬ ‫ראינו שאפשר לפרק את תהליך החיים כולו לארבעה‬ ‫תנועה‪,‬‬

‫תחושה‪,‬‬

‫הרגשה‬

‫ומחשבה‪.‬‬

‫המרכיב‬

‫האחרון‬

‫מרכיבים ‪:‬‬

‫שונה‬

‫ברוב‬

‫תכונותיו מן התנועה‪ .‬אפשר להסכים לדעה שהמחשבה‪ ,‬כשם שהיא‬ ‫מצויה אצל האדם‪ ,‬היא סגולתו המיוחדת של האדם‪ .‬ניצוצות של‬ ‫משהו דומה למחשבה‪ ,‬רואים אמנם אצל בעלי חיים מפותחים‪ ,‬אבל‬ ‫איו ספק שהפשטות‪ ,‬כגון תורת ההרמוניה‬

‫במוסיקה ‪I‬‬

‫גיאומטרית‬

‫המרחב‪ ,‬תורת הקבוצות‪ ,‬תורת הסיכויים וכיוצא באלו ‪ I‬הן נחלתו‬ ‫הבלעדית של האדם‪ .‬מבנה מוחו ומערכת עצביו של האדם שונה אף‬ ‫הוא בחלק אחד תכלית שינוי ממבנה החלקים האחרים‪ ,‬המשותפים‬ ‫גם לבעלי חיים אחרים‪ .‬לא כאן המקום לפירוט אנטומי ופיזיולוגי‬ ‫של המבנה הזה‪ .‬לצורן הדיון שלנו נסתפק בציון הקווים הכלליים‪.‬‬ ‫מבנה המוח‬

‫‪-‬‬

‫הגרעין האשיי‬

‫המוח דורש סביבה כימית וחום לקיומו‪ .‬בכל גוף חי קיימת‬ ‫קבוצת מבנים המנהלת את התהליכים המווסתים את הסביבה‬ ‫הכימית ואת הטמפרטורה המתאימה לקיום המערכת‪ .‬קבוצת‬

‫מבנים זו ‪ -‬המערכת הקשורה במוחת הריח‬ ‫עוסקת בצרכים הפנימיים הפרטיים של כל גוף חי‪ .‬אם מבנים אלה‬ ‫פגומים‪ ,‬בעל החיים פגום מיסודו או שאיו לו יכולת קיום בכלל‪.‬‬ ‫מבנים אלה הם סימטריים ותורשתיים בכל פרטי סידורם ופעולתם‪.‬‬

‫) ‪- (Rhinic System‬‬

‫דחפים פנימיים מחזוריים‬

‫קבוצה שנית של מבנים במוח עוסקת בכל מה שנוגע לצרכים‬ ‫החיוניים הפנימיים בנטויים כלפי חוץ‪ .‬הצורן לקיים את הגוף ואת‬ ‫הקבוצה הראשונה יוצר דחפים פנימיים המתבטאים בפעולה כלפי‬ ‫הסביבה‪ .‬זוהי מערכת‬

‫הגובלות ) ‪- (Lymbic System‬‬

‫קבוצת המבנים‬

‫העוסקת בכל מה שנוגע לתנועת החי בשדה הכובד וסיפוק כל‬ ‫הדחפים הפנימיים של אכילה ‪ I‬שתית וסילוק פסולתן ‪ i‬בקצרה ‪ I‬בכל‬ ‫אותם‬

‫צרכים פנימיים‬

‫שאי סיפוקם‬

‫מגביר את‬

‫הדחף וסיפוקם‬

‫משכן ומחליש אותו לזמן מה ‪ I‬עד שהצורן גובר שנית‪,‬‬

‫‪43‬‬

‫וחוזר חלילה‪.‬‬

‫שכ;ןן;ן הוכן;ןת‬

‫מה שאנו רגילים לקרוא "אינסטינקטים"‪ ,‬כגון בניית הקן של‬ ‫הציפור‪ ,‬טווית הקורים של העכביש‪ ,‬התמצאות הדבורה והיונה‬ ‫במרחב וכל פלאי עולם החי הנודעים והלא נודעים ‪ -‬מקורם במבנים‬ ‫אלה‪.‬‬

‫שחר של יכולת למדיה‬ ‫בחלק זה ניכרות כבר סגולותיה המיוחדות של מערכת האדם‪.‬‬ ‫המבנה‪ ,‬הארגון והפעולה הם תורשתיים בעיקרם‪ ,‬בניגוד למערכת‬ ‫הקודמת שכולה תורשתית ואינה משתנה כלל מפרט לפרט‪ ,‬אלא‬ ‫במקרים של שינויים אבולוציוניים יסודיים‪.‬‬ ‫האינסטינקטים אינם קבועים ומוחלטים‪ .‬יש הבדלים קלים ביו‬ ‫פרט לפרט‪ .‬יש כאלה שהאינסטינקטים שלהם חלשים ודורשים‬ ‫בסיון אישי כלשהו כתנאי להמשך פעולתם‪ ,‬כמו‪ ,‬למשל‪ ,‬ולדות‬ ‫שצריך לגרותם בשימת הפטמה בפיהם כדי שיתחילו לינוק‪ .‬יש‬ ‫שהאינסטינקטים מאפשרים גם מידה לא מבוטלת של הסתגלות‬ ‫לסביבה וניצנים של יכולת שינוי ביחס לסביבה המשתנה ‪ I‬בקצרה ‪-‬‬ ‫שחר של יכולת למידה‪.‬‬

‫כ‪,‬ך למשל‪ ,‬מסתגלות ציפורים לבנות קן מחמרים חדשים‬ ‫כשמעבירים אותן מסביבתן המקורית לסביבה אחרת‪ .‬אך‬ ‫ההסתגלות קשה ‪ -‬ולא כולן מצליחות להסתגל באותה מידה‬ ‫של‬ ‫הסתגלות‬ ‫קיימת‬ ‫כלל‪.‬‬ ‫מצליחות‬ ‫אינן‬ ‫אף‬ ‫ולעתים‬ ‫האינסטינקטים להשתנות‬ ‫רואים כהבנה ולמידה‪.‬‬

‫הסביבה ‪I‬‬

‫שאינה‬

‫רחוקה‬

‫ממה‬

‫שאנו‬

‫דקות ההבחנה ‪ -‬נחלת האדם‬ ‫קבוצה שלישית במוח עוסקת בכל אותן פעולות המבדילות את‬ ‫האדם מן הבהמה או החי‪ .‬קבוצה זו‪ ,‬המערכת הרום‪-‬גובלית‬

‫) ‪(,Supralymbic System‬‬

‫מפותחת אצל האדם הרבה יותר מאשר‬

‫אצל כל בעלי החיים המפותחים‪ .‬זוהי המערכת ההופכת את היד‬ ‫האנושית למכשיר שאפשר לנגן בו‪ ,‬לצייר‪ ,‬לכתוב וכר'‪ .‬במלים‬ ‫אחרות‪ ,‬מערכת זו מאפשרת הבחנה דקיקה בתנועות שרירי‬ ‫המגבירה‬

‫את‬

‫מספר‬

‫הגוונים‪,‬‬

‫הקצבים‬

‫והמתכונות‬

‫היד ‪1‬‬

‫האפשריות‪.‬‬

‫מערכת זו מאפשרת גם הבחנה דקיקה בתנועות שרירי הפה‪ ,‬הגרון‬

‫ומנגנון הנשימה‪ .‬גם כאן מגדילה ההבחנה את מספר הגונים‪,‬‬ ‫הקצבים והמתכונות במידה שאיפשרה היווצרות של מאות לשונות‬ ‫דיבור ומספר רב של אופני שירה ושריקה‪.‬‬

‫‪44‬‬

‫המבנה ןסגן;ןןת פעו;ןןתן‬

‫הנסירן האישי לערמת התורשה‬ ‫סגולות המבנה והרקמות של מערכת זו הן תורשתיות אך‬ ‫פעילותך תלויה ברובה בכסיון האישי של כל פרט ופרט‪ .‬צורת‬ ‫הכתיבה של כל יד שונה‪ .‬כתב ידו של האדם תלוי בשפה הראשונה‬ ‫שבה למד לכתוב‪ ,‬באופן הכתיבה שלמזרחו ‪ I‬בכלי שבו השתמש ‪1‬‬ ‫באופן הישיבה בזמן הלימוד וכדומה ‪ -‬כלומר‪ ,‬בכל הגורמים שהיוו‬ ‫את הקשרים בקליפה המוטורית של המוח‪ .‬ההיגוי המיוחד לשפת‬ ‫אמו של אדם קובע במידה ניכרת את התפתחותם של שרירי‬ ‫הלשון‪ ,‬הפה‪ ,‬הקול‪ ,‬החיך ווילונות החיך‪ .‬השפה הראשונה קובעת‬ ‫את עוצמתם היחסית של שרירי הפה ומבנה חללו בצורה ברורה‬ ‫עד כדי כך שבשפה הנוספת אפשר להבחין במבטאה של השפה‬ ‫הראשונה וגם בקושי לשנות את פעילותם של כלי הדיבור למבטא‬ ‫חדש• כלומר ‪ I‬נסיובו האישי של אדם הוא גם גורם מבני ‪ I‬הקובע‬ ‫את המבנה הסופי במידה לא קטנה אולי מן התורשה‪.‬‬ ‫מושג הניגוד מקורר במבנה‬

‫המערכת השלישית הזאת היא אסימטרית בפעילותה )הימין‬ ‫אינו דומה לשמאל( בניגוד לסימטריה שהיא הכלל בשתי המערכות‬ ‫הקודמות ‪ i‬האסימטריה גורמת להבדלה ביו ימיו לשמאל‪ .‬כשהיד‬ ‫הימנית דומיננטית‪ ,‬מתהווה מרכז הדיבור בשמאל המוח‪ ,‬ולהפך‪.‬‬ ‫יש לשער שהניגוד הראשוני הזה ביו ימיו ושמאל הוא אף יסוד‬ ‫הניגוד בכללו‪ .‬מאחר שפעולת יד ימין היא הטובה יותר ‪ I‬בדרך‬ ‫כלל‪ ,‬משמשת המלה ימיו בשפות רבות‪ ,‬כגון אנגלית‪ ,‬צרפתית‪,‬‬ ‫גרמנית‪ ,‬רוסית ואחרות‪ ,‬לביטויים רבים הקשורים במושגים נכון ‪1‬‬ ‫חזק‪ ,‬זכות‪,‬‬

‫רשות וכו‪(Droit, Right, Recht, llpaBo ) 1‬‬

‫כ‪,‬ך למשל‪ ,‬נוטה המחשבה הפרימיטיבית להבחין בין טוב ורע‪,‬‬ ‫שחור ולבן‪ ,‬קר וחם‪ ,‬אור וחושך ולראות בהם הפכים או ניגודים‪.‬‬ ‫מחשבה מפותחת יותר מתקשה לראות בהם ניגודים של ממש‪.‬‬ ‫החושך והקור‪ ,‬למשל‪ ,‬אינם כלל ניגודים לאור וחוס‪ .‬כשאין אור‬ ‫יש חושך והיחס ביו חום וקור הוא מסובך הרבה יותר‪.‬‬

‫תהליכים הפיכים ובלתי הפיכים‬ ‫המערכת‬ ‫השלישית קשורה אל מרכזי הרגשות קשר רופף ‪1‬‬ ‫לעומת הקשר החזק של המערכות הקודמות‪ .‬רגשות חזקים‪ ,‬כמו‬ ‫כעס או קנאה‪ ,‬מפריעים לפעולת המערכת העדינה‪ ,‬החדישה‬ ‫ומערפלים את החשיבה‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬מחשבה בלי כל קשר‬ ‫לרגשות אינה מתקשרת אל המציאות‪.‬‬

‫‪45‬‬

‫‪!:J‬ת‬ ‫‪, !:J‬רוכן‬ ‫‪!:J‬ז‬ ‫שכ‬

‫החשיבה עצמה היא נייטראלית ויכולה לעסוק באותו אופן‬ ‫במחשבות סותרות‪ .‬כדי לבחור במחשבה זו או אחרת צריך ‪ -‬לכל‬ ‫הפחות ‪ -‬שהרגש יספק למחשבה את התכונה של ‪ 11‬נכון"‪ ,‬כלומר‪,‬‬ ‫יקשר אותה למציאות‪ .‬ה‪ 11‬נכון‪ 11‬הזה הוא מציאות סובייקטיבית‪,‬‬ ‫כמובן‪ .‬כשה ‪ 11‬נכון‪ 11‬הוא מציאות אובייקטיבית‪ ,‬יש למחשבה ערך‬ ‫אנושי כללי‪.‬‬

‫ההיגיון אינו יכול להכריע ביו "אפשר להגיע לירח" לבין "אי‬ ‫אפשר להגיע לירח"‪ ,‬משום ששתי המחשבות מתקבלות על הדעת‬ ‫מבחינת החשיבה הטהורה‪ .‬רק הנסיון המציאותי מעניק למחשבה‬ ‫את התכונה של ‪ 11‬נכון"‪ .‬במשך דורות שללה המציאות את‬ ‫האפשרות הראשונה והביטוי "להיות על הירח" היה שם נרדף‬ ‫לדמיון תלוש מן המציאות‪.‬‬ ‫מבחינת החשיבה הטהורה‪ ,‬רוב התופעות בעולם יכולות להיות‬ ‫הפיכות או בלתי הפיכות‪ .‬במציאות ‪ -‬רוב התהליכים הם בלתי‬ ‫הפיכים )גפרור שנשרף אינו יכול לחזור להיות גפרור ‪ i‬עץ אינו יכול‬ ‫לחזור ולהיות זרע(‪.‬‬ ‫כל התופעות הקשורות בזמן הן בלתי הפיכות‪ ,‬משום שכיוונו‬ ‫של הזמן עצמו אינו הפיך‪ .‬תופעות מעטות הן הפיכות‪ ,‬כלומר‬ ‫חוזרות על עקבותיהן למצב ששרר לפני הפעולה או לפני השינוי‬ ‫שחל‪ .‬פעילות החשיבה בלי קשר אל המציאות איננה מחשבה‪,‬‬ ‫כשם שפעילות שרירית סתמית אינה פעולה או תנועה‪.‬‬

‫סוף מעשה במחשבה תחילה‬ ‫המסלולים במערכת השלישית הם מסובכים יותר וארוכים‬ ‫יותר מאשר בשתי המערכות הוותיקות‪.‬‬

‫רוב הפעולות של המערכת השלישית הזאת מתבצעות‬ ‫באמצעות המערכות הוותיקות‪ ,‬אף כי יש אפשרות של פיקוד ישיר‬ ‫של המערכת השלישית על מנגנון הביצוע‪ .‬ארגון זה גורם לאיחור‬ ‫ניכר בהתחלת הביצוע‪ ,‬כך ש‪ 11‬סוף מעשה במחשבה תחילה" אינה‬ ‫אימרה בעלמא‪ .‬יש שהייה מספקת בין מה שהתהווה במערכת‬

‫הזאת לבין ביצועו‪ ,‬שהייה המאפשרת גם את בלימת הביצוע‪.‬‬ ‫אפשרות זו של התהוות דמות פעולה והשהיית ביצועה' דחייתה או‬ ‫מניעתה‪ ,‬היא יסוד הדמיון והשיפוט השכלי‪.‬‬ ‫רוב פעולותיה של מערכת זו מבוצעות על ידי המערכות‬ ‫הוותיקות ומוגבלות למהירותם של המנגנונים הללו‪ .‬כ‪,‬ך למשל‪ ,‬אי‬ ‫אפשר להבין את תכנו של חומר מודפס מהר יותר מאשר העיניים‬ ‫יכולות לקרוא‪ .‬אי אפשר להביע מחשבה מהר יותר מאשר לאמרה‪.‬‬

‫‪46‬‬

‫המבנה וסגו‪,:‬ות פעו‪,:‬ןתו‬ ‫מכאן‬

‫ששיפור‬

‫מהירות‬

‫הקריאה‬

‫ומהירות‬

‫ההבעה‬

‫הוא‬

‫אחד‬

‫האמצעים להאצת החשיבה‪ .‬האפשרות של שהייה בין היווצרות‬ ‫המתכונת המחשבתית של פעולה כלשהי לבין ביצועה היא יסוד‬ ‫התודעה‪ .‬היא מאפשרת להקשיב ולבחרן את הנעשה בנר ברגע‬ ‫ההתכוונות לפעולה וברגע ביצועה‪ .‬אפשרות הבלימה‪ ,‬כלומר‪,‬‬ ‫האפשרות להאריך את משך הזמן ביו הכוונה לביצוע‪ ,‬מאפשרת‬ ‫לאדם ללמוד לדעת את עצמו‪ .‬ויש מה ללמוד לדעת‪ ,‬מאחר‬ ‫שהמערכות המבצעות את הדחפים הפנימיים שלנר פועלות מעצמן'‬ ‫כשם שהן פועלות אצל יתר בעלי החיים המפותחים‪.‬‬

‫עשיית אינה מעדיה על ידיעה‬ ‫ביצוע פעולה אינו מוכיח שאנו יודעים‪ ,‬ולו אף ידיעה שטחית‬ ‫ביותר‪ ,‬את מה שאנו עושים וכיצד‪ .‬אם אדם מנסה לעשרת בידיעה ‪-‬‬ ‫כלומר‪ ,‬מנסה להבחין בידיעת פרטים ‪ -‬פעולה פשוטה ושכיחה‪ ,‬כגרן‬ ‫לקרם מכיסא‪ ,‬הוא נוכח עד מהרה לדעת שאינו יודע בעצם כיצד הוא‬ ‫ערשה זאת ‪ :‬האם יש לאמץ את שרירי הבטן אר את שרירי הגב‪ ,‬האם‬ ‫הוא מאמץ תחילה את הרגליים אר מטה את הגרף לפנים‪ ,‬מה ערשות‬ ‫העיניים‪ ,‬מה ערשה הראש וכר'? קל להיווכח שאיו אדם יודע כלל מה‬ ‫לעשרת‪ ,‬עד כדי אי יכולת לקרם‪ .‬לא נותר לו‪ ,‬איפרא‪ ,‬אלא לחזור‬ ‫לדרכו השגורה והיא ‪ -‬לתת לעצמו הוראה לקרם ולהניח למנגנונים‬ ‫המומחים לדבר לבצע את הפעולה כיפה בעיניהם‪ ,‬כלומר‪ ,‬כרגיל‪.‬‬ ‫מכאן אנו למדים שידיעת עצמו אינה ניתנת לאדם בלי קשיים‬ ‫ניכרים ואף כרוכה בהפרעות בביצוע‪ .‬המחשבה והשכל היודע הם‬ ‫בעוכריה של הפעילות האוטומטית רההרגלית‪ ,‬כמסופר בבדיחה‬ ‫העממית על הנדל )"מרבה רגליים"( ששכח כיצד ללכת ברגע שהיה‬ ‫עליו לענות על השאלה באיזה סדר הוא מניע את רגליו בשעת‬ ‫הליכה‪.‬‬ ‫התדועה היא תיאום ביו הכוונה לעשייה‬ ‫לעתים מספיק שאדם ישאל את עצמו' שעה שהוא ערשה פעולה‬ ‫מסוימת‪ ,‬מה בעצם הוא ערשה ‪ -‬כדי למצוא את עצמו נברך ובלתי‬ ‫מסרגל להמשיך בפעלו‪ .‬במקרה כזה הוא מכיר לפתע שביצוע‬ ‫הפעולה אינו תואם את מה שהתכוון לעשרת‪ .‬ואמנם‪ ,‬בלי תודעה‬ ‫ערה אנו עושים מה שהמערכות הוותיקות מבצעות בדרכן שלהן‬ ‫גם כשהכוונה באה מהמערכת השלישית העליונה‪ .‬זאת רעוד ‪:‬‬ ‫לעתים מממש הביצוע את היפוכה הגמור של הכוונה‪ .‬מקרים‬ ‫כאלה שכיחים מאד כשכוונת הפעולה במערכת העליונה )שקשריה‬ ‫עם מרכזי הרגשות רופפים( מבוצעת על ידי המנגנונים של‬

‫‪47‬‬

‫‪;:,‬ן‪;:,‬כש הנכוות‬

‫המערכות האחרות )שבהן הקשרים עם הרגשות חזקים ביותר(‬

‫מבלי להשתמש ביכולת‬

‫ההשהיה‪.‬‬

‫בתנאים אלה גורמות האוטומטיות ומהירותן הגדולה יותר של‬ ‫המערכות הנמוכות לכך שבראשית ובעיקר מתבטא הרגש בפעולה‪,‬‬ ‫והמחשבה ‪ -‬הבאה מן המערכה העליונה ביותר ‪ -‬מתבטאת‬ ‫בעצלתיים‪ ,‬כמעט לאחר המעשה‪ .‬רוב פליטות הפה נעשות בדרך‬

‫זו‪.‬‬ ‫התדועה אינה הכרחית לחיים‬ ‫שתי המערכות הוותיקות יותר' מערכת מוחת הריח ומערכת‬

‫הגובלות‪ ,‬מותאמות האחת לשנית באופן הרמוני אצל רוב בני‬ ‫האדם‪ .‬בשתי המערכות הללו אפשר לספק את רוב הצרכים‬ ‫האנושיים ולעשות את רוב הדברים שאדם עושה‪ ,‬כולל הדברים‬ ‫שאנו מיחסים אותם לשכל‪ .‬אפילו החיים החברתיים אינם בלתי‬ ‫אפשריים בלי המערכת הרום‪-‬גובלית המפותחת כשל האדם‪.‬‬ ‫הדבורים‪ ,‬הנמלים‪ ,‬הקופים וחיות העדר חיים במשטרים‬ ‫חברתיים בלי תודעה‪ .‬משטרים אלה מורכבים למדי וכוללים את‬ ‫רוב יסודותיה של החברה האנושית‪ ,‬כגון גידול בנים‪ ,‬מלכות‪,‬‬

‫מלחמות בשכנים‪ ,‬הגנה על המולדת‪ ,‬ניצול עבדים וכיוצא באלה‪.‬‬ ‫התדועה‬

‫‪-‬‬

‫עידן חדש אבבולוציה‬

‫המערכת העליונה‪ ,‬המפותחת אצל האדם יותר מאשר אצל כל‬ ‫בעלי החיים האחרים‪ ,‬מאפשרת תודעה ‪ -‬זאת אומרת הכרת‬ ‫הצורך האורגני וברירת האמצעים לסיפוקו‪ .‬הודות לתכונת‬ ‫המערכת הזאת מאפשרת התודעה שיפוט‪ ,‬הבחנה‪ ,‬הכללה‪,‬‬ ‫הפשטה‪,‬‬

‫דמיון‬

‫וכדומה‪.‬‬

‫תודעת‬

‫הדחפים‬

‫האורגניים‬

‫היא‬

‫יסוד‬

‫הידיעה העצמית של האדם ‪ :‬תודעת היחסים שביו הדחפים‬ ‫ומקורם בהתהוותה של התרבות האנושית נותנת לאדם אמצעים‬ ‫לשליטה שעד היום רק בודדים העריכו את אפשרויותיה‪.‬‬ ‫ה"אני מאמין" שלי הוא שתקופתנו היא תקופת מעבר קצרה‬ ‫המבשרת את הופעתו של האדם האנושי‪.‬‬

‫‪48‬‬

‫לאןז‬ ‫שני עולמות לכל אדם ‪ :‬העולם האישי והעולם של כולנו‪ .‬בעולמי‬ ‫הפרטי קיימים היקום והתבל כל זמן שאני חי ; עולמי זה נולד אתי‪,‬‬ ‫נעלם ומת יחד אתי‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬בעולם הגדול המשותף לכולנו איני‬ ‫יותר מטיפה בים או גרגיר חול במדבר‪ .‬חיי ומותי אינם משפיעים‬ ‫במאום כמעט על העולם הגדול‪.‬‬ ‫מטרת חייו של אדם היא עניינו הפרטי‪ ,‬במידה מסויימת‪ .‬לאחד‬ ‫קוסם האושר‪ ,‬לשני העושר‪ ,‬לשלישי כוח או שלטון‪ ,‬לרביעי ידע‪ ,‬שוויון‬ ‫ונו'‪ .‬מטרת חיי האנושות‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬אינה ידועה לנו כלל ועיקר‪ .‬הדבר‬ ‫היחיד שיש לו יסוד סביר‪ ,‬המקובל גם על כל המדעים‪ ,‬הוא שיש כיוון‬ ‫בהתפתחותו של היקום ושהאדם עומד בראש סולם התפתחות זה‪ .‬את‬ ‫הכיוון הזה של האבולוציה אפשר לפרש גם כמגמה‪.‬‬ ‫בפרק הקודם‪ ,‬שעסק בפירוט המבנים במערכת העצבים שלנו‪ ,‬ראינו‬ ‫אותה מגמה‪ .‬ראינו שלפי מערכת העצבים מגמת ההתפתחות היא‬ ‫הגדלת כושרה של התודעה להכוונת תהליכים קודמים באבולוציה'‬ ‫גיוונם‪ ,‬ריסונם וזירוזם‪ .‬גם אנו חושבים על מגמה זו‪ ,‬מבלי להתכוון‬ ‫לכ‪,‬ן ומבטאים את מחשבתנו כשאנו אומרים שאמן פלוני הוא אמנם‬ ‫אמן גדול‪ ,‬ומדען אלמוני אמנם נעלה במקצועו‪ ,‬אבל הם חסרים "משהו"‬ ‫שיעלה אותם בעינינו למדרגת אדם‪.‬‬

‫הכרה ותועדה‬

‫לכל בעלי החיים המפותחים יש מידה ניכרת של הכרה‪ .‬הם מכירים‬ ‫את‬

‫הסביבה‬

‫שבה‬

‫הם‬

‫חיים‪,‬‬

‫את‬

‫מקומם‬

‫במשפחתם‪,‬‬

‫בעדרם‬

‫או‬

‫בלהקתם‪ .‬הם יודעים לשתף פעולה בהגנת המשפחה או העדר ואפילו‬ ‫לעזור האחד לחברו ‪ -‬זאת אומרת שהם אולי גם מבחינים במה שטוב‬ ‫לזולת‪ .‬האדם מחונן לא רק בהכרה מפותחת יותר‪ ,‬אלא גם בסגולת‬ ‫הפשטה מיוחדת‪ ,‬המאפשרת לו להבחין' ולהכיר במה שמתחולל בו‬ ‫בשעה שהוא מבחין‪ .‬כן הוא יכול לדעת שאינו יודע‪ ,‬או שהוא יודע‪ .‬הוא‬ ‫יכול להביו אם הוא מביו או אינו מבין את אשר הוא יודע‪ .‬הוא מסוגל‬ ‫גם להפשטה גבוהה יותר' המאפשרת לו להעריך את כושר ההפשטה שלו‬ ‫ואת דרגת השימוש בה‪ .‬הוא יכול להבחין אם הוא משתמש בתודעתו‬ ‫המלאה בשביל לדעת ראם הוא יודע שאינו יודע‪.‬‬ ‫יש הבדל מהותי ביו הכרה ותודעה' אף כי בשפתנו התחומים‬ ‫אינם ברורים‪ .‬אני ערלה במדרגות ביתי בהכרה מלאה ובכל זאת‬ ‫איני יודע כמה מדרגות עליתי‪ .‬עלי לעלות שנית ולשים לב‪,‬‬

‫‪49‬‬

‫שכוזו הוכןות‬

‫להקשיב‪ ,‬אר לספרר אותן בשביל לדעת את מספרן‪ .‬תודעה היא‬ ‫הכרה עם הבחנת המתחולל בה‪ ,‬אר בי‪ ,‬בזמן שאני מכיר‪.‬‬ ‫שליטה תודעתית בשרירים הרצוניים ובתהליכי החשיבה‬ ‫וההפשטה ניתנת לרבים בקלות יחסית‪ .‬לערמת זאת‪ ,‬השליטה‬ ‫התודעתית על השרירים הבלתי רצוניים‪ ,‬על החרשים והרגשות‪,‬‬ ‫רעל יכולת יצירה אישית‪ ,‬ניתנת בקרשי רב יותר‪ .‬למרות הקושי איו‬ ‫הדבר יוצא מגדר האפשרות‪ ,‬אף כי אינו מתקבל על דעתם של‬ ‫רבים‪.‬‬

‫אנו פועלים כשלם אחיד גם כשהשלם אינו כליל השלמות‪.‬‬ ‫מכאן נובעת אפשרות של התפתחות השליטה התודעתית גם על‬ ‫החלקים הקשים‪ .‬השינויים החלים בחלקים הניתנים לשליטה‬ ‫בנקל‪ ,‬משפיעים גם על האחרים‪ ,‬כולל אלה שאין לנר עליהם‬ ‫שליטה ישירה‪ .‬גם השפעת עקיפין היא מעיו שליטה‪ .‬עבודתנו היא‬ ‫שיטת אימון ההופכת את השפעת העקיפין ההתחלתית לידיעה‬ ‫ברורה‪.‬‬

‫חשוב אולי לומר במפורש שאיו אנו מדברים באימון כוח הרצון‬ ‫והשליטה העצמית לשם התעלות על עצמנו אר על הזולת‪ .‬ת?קרן‬ ‫עצמי‪ ,‬שיפור‪ ,‬אימון תודעתי ומושגים דומים שהשתמשנו בהם‪ ,‬לא‬ ‫באר אלא בשביל לבטא צבירן חלקי של המושג התפתחות‪.‬‬ ‫בהתפתחות מודגש התיאום ההרמוני ביו המבנה‪ ,‬התכונה וההישג‪.‬‬

‫תנאי יסודי לתיאום הרמוני הוא חופש מוחלט מכפייה עצמית אר‬ ‫כפיית מצד הזולת‪.‬‬ ‫התפתחות נורמלית היא בדרך כלל הרמונית‪ .‬בהתפתחות‬ ‫החלקים גדלים‪ ,‬משתפרים ומתחזקים באופן שהשלם יכול‬ ‫להמשיך בייעודו הכללי‪ ,‬רכשם שבהתפתחותו ההרמונית של הילד‬ ‫מופיעות תוך כדי הגידול גם פונקציות חדשות‪ ,‬כך תופענה יכולות‬ ‫חדשות בכל התפתחות הרמונית‪.‬‬ ‫התפתחות הרמונית אינה דבר פשוט‪ .‬ניטול‪ ,‬למשל‪ ,‬את‬ ‫ההפשטה המחשבתית‪ ,‬שהיא כולה יתרון‪ ,‬למבט ראשון‪ .‬מנקודת‬ ‫ראות של התפתחות הרמונית יש בה גם‬

‫הרבה מן השלילה‪.‬‬

‫ההפשטה היא יסוד המילול‪ .‬המלה מסמלת את אשר היא מסמנת‬ ‫ראינה יכולה להיווצר בלי הפשטה של תכרנה‪ ,‬אר סגולה‪ ,‬של הדבר‬ ‫שהיא באה לבטאו‪ .‬קשה לתאר תרבות אנושית כלשהי בלי מלים‪.‬‬ ‫ואמנם תופסים התפתחות ההפשטה המחשבתית ומילולה את‬ ‫המקום החשוב ביותר במדע ובכל ההישגים החברתיים‪ .‬יחד עם‬ ‫זה נעשו ההפשטה והמילול לעריץ השולל מן האדם את המציאות‬ ‫הבלתי אמצעית‪ ,‬דבר הגורם להפרעה קשה בהרמוניה של רוב‬ ‫פעולות האדם‪ .‬לעתים קרובות גובלת ההפרעה עם מחלות רוח‬

‫‪50‬‬

‫;‪,‬אןז‬

‫וגרף וגורמת לזיקנה מוקדמת‪ .‬ככל שההפשטה המילולית מוצלחת‬ ‫יותר ויעילה יותר כך מתרחק האדם במחשבתו ובדמיונו מן‬ ‫ההרגשות‪ ,‬התחרשה והתנועות‬

‫ראינו‬

‫שהמבנים‬

‫עצמן‪.‬‬

‫העוסקים‬

‫בחשיבה‬

‫קשורים‬

‫באופן‬

‫רופף‬

‫למנגנונים הרגשיים‪ .‬מחשבה צלולה יכולה להיווצר רק בהיעדר‬ ‫רגשות עזים המסלפים את אובייקטיביות החשיבה‪ .‬ניתוק מתמיד‬ ‫מן הרגשות והתחרשות הפררפרירספטירת )תחושות עצמיות( הוא‬

‫תנאי הכרחי להתפתחותה של החשיבה הטובה‪.‬‬ ‫בכל זאת חשובה ההתפתחות ההרמונית של האדם יותר‬ ‫מהתפתחות שאיננה הרמונית‪ ,‬אפילו אם החשיבה הטובה היא‬ ‫המפריעה את‬

‫בהדרגה‬ ‫המבנים‬ ‫לרגשות‪.‬‬ ‫קשורים‬

‫ההרמוניה‪.‬‬

‫החשיבה המנותקת מיתר האדם הופכת‬

‫לעקרה‪ .‬חשיבה שנעשית במלים בעיקר‪ ,‬אינה יונקת מן‬ ‫הקדומים יותר בסולם האבולוציה‪ ,‬הקשורים קשר אמיץ‬ ‫החלקים היוצרים‪ ,‬הספונטניים יותר‪ ,‬של החשיבה‬ ‫במבנים הקדומים הללו‪.‬‬

‫מחשבה‬

‫מופשטת‪,‬‬

‫עמוקים יותר‬

‫בבניננר ‪I‬‬

‫שאינה‬

‫ניזונה‬

‫כפעם‬

‫בפעם‬

‫ממקוררת‬

‫נעשית מילולית בלבד וריקה מתוכן אנושי‬

‫ממשי‪ .‬ספרים רבים באמנות‪ ,‬במדע‪ ,‬בספרות ובשירה‬

‫‪-‬‬

‫ואנשים‬

‫רבים בהתנהגותם היומיומית ‪ -‬איו להם מה להוסיף לקורא‬ ‫ולצרפה בהם‪ ,‬אלא שיגרה של מלים הקשורות זר אל זר בהגירן‬ ‫מחשבתי ריק מתוכן אישי‪ .‬החשיבה המתפתחת באופן בלתי‬ ‫הרמוני הופכת להפרעה בהתפתחותו האנושית של האדם‪.‬‬ ‫המסקנה שהתפתחות הרמונית היא דבר‬

‫רצוי ‪I‬‬

‫היא‬

‫מסקנה‬

‫בנלית למדי‪ .‬כל זמן שהוגים במופשט שבמלים הללו ובהגירן שבהן‬ ‫ תלוש משפט זה‪ ,‬ככל משפט הגירני מילולי אחר‪ ,‬מן האדם‬‫כשלם‪ ,‬וחסר משמערת מעשית‪ .‬רק כשאני מעורר בעצמי את‬ ‫הרגשות‪ ,‬התחרשות והדימויים הבלתי אמצעיים‪ ,‬כלומר ‪ -‬כשאני‬ ‫חושב בדמויות‪ ,‬בצירופים פנימיים אישיים שלי‪ ,‬נהפך המשפט‬ ‫הבנלי למקרר בלתי אכזב של צוררת‪ ,‬דמויות ויחסים המאפשרים‬

‫צירופים וגילויים חדשים‪ .‬את אלה יש להלביש במלים כדי‬ ‫שאפשר יהיה לקיים מגע אנושי עם הזולת‪.‬‬

‫התפתחות הרמונית טבועה בכל יצור חי שלמינו עבר ארוך‪.‬‬ ‫אצל האדם מלווה התפתחות כזאת בקשיים גדולים‪ ,‬מפאת‬ ‫חדישרתה של תופעת התודעה בסולם האבולוציה‪ .‬להתפתחותם‬ ‫ההרמונית של החיה‪ ,‬הבהמה‪ ,‬הקוף והאדם הקדמון ביותר‪,‬‬ ‫מספיקים חרשים‪ ,‬רגשות‪ ,‬תנועה ושמץ של מחשבה ‪ -‬כמר זכררן‬ ‫והכרה‪ .‬כל אלה מתבטאים בפעילות בהקיץ‪ ,‬בניגוד לשינה‪.‬‬

‫‪51‬‬

‫שכווו היכוות‬

‫בעלי החיים‪ ,‬חסרי התודעה‪ ,‬נעים לכאן ולשם ותו לא‪ .‬עם‬ ‫הופעת התודעה באבולוציה‪ ,‬אצל האדם‪ ,‬הופכת התנועה הפשוטה‬ ‫לכאן לפניית שמאלה והתנועה הפשוטה לשם לפניית ימינה‪.‬‬

‫קשה לנו לראות את כל הקשור בתופעה זו מחמת שיגרתה ‪-‬‬ ‫היא נהירה לנו כשם שפעולת הראיה פשוטה בעינינו‪ .‬די בהרהור‬ ‫קל כדי לראות שההבחנה ביו ימיו ושמאל אינה מסובכת פחות‬ ‫מתורת הראייה‪ .‬המבחין ביו ימיו ושמאל מחלק את המרחב ביחס‬ ‫לעצמו ‪ I‬רואה את עצמו כמרכז שממנו מתחיל ומשתרע המרחב‪.‬‬ ‫מתחושה זו של חלוקת המרחב‪ ,‬שאינה ברורה עדייו בתודעה‬ ‫ומתבטאת על ידי התיחסות ל"יד ימיו" ו"יד שמאל"‪ ,‬מתפתחת‬ ‫הפשטה נוספת של המושגים "ימיו" ו"שמאל"‪ ,‬הניתנים עתה‬ ‫לביטוי במלים‪.‬‬ ‫ברבות הימים נעשים הסמלים מופשטים יותר ויותר ונוצרת‬ ‫האפשרות לבנות משפטים כדוגמת המשפט הזה‪ .‬לשם הישג‬ ‫תודעתי פעוט‪ ,‬כידיעה ביו ימיו ושמאל‪ ,‬דרושים הסתכלות‪ ,‬קשב‬ ‫או תשומת לב למה שהאדם חש שמתחולל בתוכו ולמה שמתהווה‬ ‫בעולם החיצוני הסובב אותו לסיווגים ברגע שהוא נע‪ .‬תוך תנועת‬ ‫קשב זו ‪ I‬פנימה והחוצה לסירו גיס‪ ,‬נוצרות ההפשטה והמלים‬ ‫המסמלות את השינוי במצב היחסי שביו האדם ועולמו הגדול‪ .‬לא‬ ‫קשה לתאר שהתהוותה של התודעה כרוכה בחבלי לידה קשים‪.‬‬ ‫התודעה בחיתוליה הביאה בוודאי לא אחת את אבות האדם‬ ‫במבוכה‪ .‬יש לשער שכבר הס בקשו את נפשם לפעמים להיות ככל‬ ‫חית השדה‪.‬‬

‫מחמת גילה האבולוציוני הצעיר של התודעה‪ ,‬גדולים ההבדלים‬ ‫בכושרה‪ ,‬בין אדם לאדם‪ ,‬יותר מאשר בסגולות הקדומות יותר‪.‬‬ ‫יתר על כן ו בכל פרט חלות תנודות גדולות בתיאומה של התודעה‬ ‫ליתר חלקי האישיות‪ .‬לעתים מגיעה עצמת התנודות לאפס וגורמת‬ ‫לקיטוע רגעי‪ ,‬זמני ולפעמים גם תקופתי‪ .‬לעתים רחוקות יותר‬ ‫עשויה עצמת התנודות להתגבר עד ליצירת תיאום ההרמוני של כל‬ ‫מרכיבי האדם לשלם אחד‪.‬‬ ‫בתורות האזוטריות רווח משל‪ ,‬שמוצאו מטיבט‪ ,‬הממשיל את‬

‫האדם נטול התודעה למרכבה שנוסעיה הס היצרים‪ ,‬סוסיה הם‬ ‫השרירים והיא עצמה ‪ -‬השלד‪ .‬התודעה היא הרכב הישן‪ .‬כל עוד‬ ‫הרכב רדום‪ ,‬נגררת המרכבה ללא מטרה‪ .‬כל נוסע מבקש להגיע‬ ‫למקום אחר וכל סוס מושך בכיוון אחר‪ .‬כשהרכב מקיץ וכעור‬ ‫ואוחז במושכות ‪ -‬מושכים הסוסים את המרכבה ומביאים כל‬ ‫נוסע למחוז חפצו‪.‬‬

‫‪52‬‬

‫‪:‬ואןן‬

‫ברגעים בהם עולה בידי התודעה למצוא מכנה משותף‬ ‫להרגשה‪ ,‬לתחושות‪ ,‬לתנועה ולמחשבה עולה המרכבה על דרך‬ ‫המלך‪ .‬ברגעים כאלה מתעלה האדם לדרגת מגלה‪ ,‬ממציא‪ ,‬יוצר‪,‬‬ ‫מחדש‪" ,‬יודע"‪ .‬הוא מרגיש אחדות אורגנית בעצמו ובתבל‪ .‬הוא‬ ‫מבחין שהוא אחד והעולם אחד ואיחודם מבטל את הבדידות‪.‬‬

‫‪53‬‬

54

‫חלק ב'‬

‫נעשה ונשמע‬

‫שנים עשר שיעורים מעשיים‬

‫‪55‬‬

‫שנים עשר השעורים המעשיים שבספר נבחרו מבין למעלה‬ ‫מאלף שעורים שניתנו ב ‪ 11-‬מכון פלדנקרייז" במשך שנות קיומו‪.‬‬ ‫שעורים אלה אינם מהווים רציפות שיטתית ‪ i‬הם נבחרו רק לשם‬ ‫הבהרת עקרונות השיטה של המחבר ואמצעיה‪.‬‬ ‫עם זאת תוכננו השעורים הללו לאימון‪ ,‬הכולל את כל הגוף ואת‬ ‫פעולותיו היסודיות ביותר‪.‬‬ ‫אדם שילמד את השעורים ויעסוק באחד מהם מדי ערב‪ ,‬לפני‬ ‫השינה‪ ,‬יגלה תוך כמה שבועות הטבה ניכרת ברוב הפונקציות‬ ‫החשובות לחיים תקינים‪.‬‬

‫‪56‬‬

‫הוראות כלליות‬ ‫שיפור היכולת‬ ‫מטרת שעורים אלה היא לשפר את היכולת‪ ,‬כלומר ‪ I‬להרחיב את‬ ‫גבולות הביצוע ולעשות את הבלתי אפשרי לאפשרי ‪ -‬אף כי קשה ‪-‬‬ ‫את הקשה לכוח‪ ,‬ואת הכוח לנעים‪.‬‬ ‫רק פעולות שכוח ונעים לעשותן כככסות לתחום ההרגלים‬ ‫האישיים ומשמשות את האדם בכל אורחות חייו‪ .‬הפעולות הקשות‪,‬‬ ‫שכדי לעשותן צריך האדם לאמץ את רצונו ולהכריח את עצמו‬ ‫להתגבר על התנגדות פנימית ‪ -‬כשארות תמיד מחוץ להרגלים‬ ‫התנועתיים היומיומיים‪ ,‬ועם ההתבגרות הן יוצאות מגדר השימוש‬

‫מכל וכל‪.‬‬ ‫למשל ‪ :‬חזיון כדיר הוא שאדם בגיל חמישים ומעלה יקפוץ מעל‬ ‫גדר‪ ,‬ואפילו היא כמוכה‪ .‬הוא ילך סביב סביב‪ ,‬במקום בו כער יעבור‬ ‫בקפיצה קלה ופשוטה‪.‬‬

‫איו זאת אומרת שעלינו להשתמט מכל פעולה קשה ולא לאמץ‬ ‫כלל את כוח הרצון ‪ I‬אך יש להבחין בבהירות ביו שיפור היכולת לבין‬ ‫מאמצים סתם‪ ,‬ולכוון את כוח הרצון לאימון היכולת‪ ,‬כדי‬ ‫שהפעולות עצמן תיעשינה לבסוף מתוך ידיעה וכוחות‪.‬‬ ‫יכולת וכוח רצון‬ ‫במידה שהיכולת משתפרת‪ ,‬פוחת הצורך במאמצי רצון‪ .‬מאמצי‬ ‫הרצון הנחוצים לשיפור היכולת מהווים תירגול מספיק לשם אימון‬ ‫הרצון באופן היעיל ביותר‪ .‬אם מתבוננים יפה מוצאים שכל בעלי‬ ‫הרצון החזק‪ ,‬המאומן לשמו‪ ,‬הם בעלי יכולת קטנה בעצם‪ .‬מי‬ ‫שיכול ‪ -‬עושה ‪ I‬פשוט ‪ I‬בלי הכנות ומבלי שירעיש עולמות‪ .‬בעלי רצון‬ ‫כביר משתמשים בכוח כביר‪ ,‬במקום לכוונו בדרך יעילה יותר‪.‬‬

‫אלה הסומכים בעיקר על כוח הרצון מפתחים את יכולתם‬ ‫להתאמץ ומתרגלים להשתמש בעוצמת גדולה מדי לשם ביצוע‬ ‫פעולות שאפשר לעשותן היטב יותר בכוח קטן יותר ‪ I‬כשהוא מ ודרג‬ ‫ומכוון יפה‪.‬‬

‫שכי אופני הפעולה משיגים בדרך כלל את מטרתם‪ ,‬אלא שהדרך‬ ‫הראשונה ‪ -‬כשהמטרה מושגת בעיקר הודות למאמץ הרצוני ‪-‬‬ ‫כרוכה בנזק כיכר‪ .‬כוח שאינו הופך תנועה אינו הולך לאיבוד סתם‪,‬‬

‫‪57‬‬

‫שכווו ‪,‬ר>כוות‬

‫אלא משמש להריסת הפרקים‪ ,‬השרירים‪ ,‬ויתר המנגנונים‬ ‫המשמשים לתיורי הכוח‪ .‬אנרגיה שאינה הופכת לתנועה הופכת‬ ‫לחום בתוך המנגנון המבצע‪ ,‬כלומר ‪ I‬מחוללת בו שינויים הדורשים‬ ‫תיקון‪ .‬יש להחזיר את המנגנון למצב שבו יוכל לפעול שוב‪.‬‬ ‫מה שיודעים לעשות היטב‪ ,‬לא קשה לעשות‪ .‬אפשר אפילו לומר‬ ‫כי מה שקשה לעשות‪ ,‬אינו עשוי היטב‪.‬‬ ‫כדי להבחין יש לחוש ולא להתאמץ‬ ‫כדי ללמוד דרושים זמן‪ ,‬קשב והבחנה‪ ,‬וכדי להבחין יש לחוש‪.‬‬ ‫מסתבר מכאן שעל מנת ללמוד יש לשפר את התחושה ‪ I‬ומי ששואף‬ ‫להשיג מרובה בכוח הרצון‪ ,‬יוצא שכרו בהפסדו‪.‬‬ ‫אדם צריך להיות חפשי להקשיב למה שמתרחש בו בזמן‬ ‫התגייסותו ‪ I‬שכן במצב זה דעתו זחוחה יותר ‪ I‬אין בו המתח של‬ ‫החפזון‪ ,‬נשימתו נתונה למשמעת‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬אם בזמן הלימוד‬ ‫עושה האדם הכל בקצה גבול היכולת שלו ואף זה אינו מניח את‬ ‫דעתו‪ ,‬לא יוכל לעשות זאת מהר יותר‪ ,‬חזק יותר‪ ,‬טוב יותר ‪ -‬מאחר‬

‫שכבר גייס את עצמו עד קצה גבול‬

‫יכולתו‪.‬‬

‫בתנאים אלה נעצרת‬

‫הנשימה‪ ,‬נעשים מאמצים מיותרים‪ ,‬ההבחנה קטנה והשיפור אפסי‪.‬‬

‫הקורא יווכח לדעת שהתרגילים עצמם פשוטים‪ ,‬התנועות קלות‪,‬‬ ‫אך באופן ביצוען ימצא בוודאי משהו חדש שהשפעתו תורגש כבר‬ ‫בשערך‬

‫הראשון‪.‬‬

‫דקות ההבחנה‬

‫‪ 11‬שוטה אינו מרגיש‪ ,,,‬אמרו חז‪. 1‬ל‪ ,‬מי שאינו מרגיש אינו יכול‬ ‫לחוש בהבדלים וכמובן אינו יכול להבחין ביו פעולה אחת לאחרת‪.‬‬ ‫בלי הבחנה איו כל אפשרות של לימוד ‪ I‬לא כל שכן של שיפור יכולת‬ ‫הלמידה‪ .‬הדבר אינו פשוט‪ ,‬מאחר שכל החושים האנושיים קשורים‬ ‫אל הגירויים המפעילים אותם ביחס הדורש שהגירוי יהיה קטן ככל‬ ‫האפשר‪ ,‬כדי שכוח ההבחנה יגדל‪.‬‬

‫אם אני מחזיק מוט ברזל וזבוב מתישב עליו‪ ,‬או עוזב אותו‪ ,‬איני‬ ‫מבחין בהבדל המשקל‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬אם אני מחזיק נוצה וזבוב‬ ‫חונה עליה‪ ,‬או עוזב אותה‪ ,‬אני מרגיש הבדל ברור‪ .‬דבר זה נכון‬ ‫ביחס לכל החושים ‪:‬השמיעה‪ ,‬הראייה‪ ,‬הריח‪ ,‬הטעם‪ ,‬החום והקור‪.‬‬ ‫התרגילים עשויים כדי להפחית את המאמץ ‪ I‬מאחר שכדי להיות‬ ‫מסוגל לחוש הבדלים דקים במאמץ‪ ,‬יש להקטין קודם כל את‬

‫‪58‬‬

‫‪!:J!:J‬יות‬ ‫הוראות כ‬ ‫המאמץ‬

‫עצמו‪.‬‬

‫ביצוע דק ומשופר יותר אפשרי רק אם הרגישות‬

‫כלומר ‪ I‬היכולת‬

‫להבחין בהבדל ‪-‬‬

‫נעשית דקה‬

‫‪-‬‬

‫יותר‪.‬‬

‫כוחו שלהרגל‬ ‫יש קרשי יוצא מגדר הרגיל בתיקון שגיאה הרגלית בתנוחה אר‬ ‫בפעולה‪ ,‬כל ערד איו הכרה ברורה בשגיאה ובאופן התהוותה‬ ‫בפעולה‪ ,‬רכל ערד איו ידע מספיק המאפשר לאדם לפעול לפי‬ ‫ידיעתו ולא לפי הרגלו‪.‬‬ ‫אם אדם רגיל לעמוד כשהאגן והבטן שלו דחופים קדימה יותר‬ ‫מדי‪ ,‬הרי בשל כך ראשו נוטה לאחור יותר מדי‪ ,‬וכמרבן שהשקע‬ ‫בגבר גדול מדי‪ .‬אם הוא רוצה להביא את ראשו לפנים ואת האגן‬ ‫אחורנית‪ ,‬וערשה את הנחרץ בשביל להורת את השינויים האלה‪,‬‬ ‫הוא מוצא שראשו נטרי לפנים יותר מן הרגיל והאגן לאחור יותר‬ ‫מן הרגיל‪ ,‬וזוהי הרגשה מוזרה בשבילו‪ .‬משרם כך הוא חוזר למצב‬ ‫שבר אינו מרגיש שהוא ערשה משהר מוגזם ‪ -‬במלים אחרות‪ ,‬הוא‬ ‫חוזר להרגליו הקודמים‪.‬‬

‫איו אדם יכול לשנות הרגל בתחושה בלבד‪ .‬עליו לעשרת זאת על‬ ‫ידי עבודה הכרתית מודעת עד שהשינוי יחדל להיות מוזר וייעשה‬ ‫דרמה להרגל חדש‪ .‬לשנות הרגל הרי זה דבר קשה הרבה יותר ממה‬ ‫שניתן לשער‪ .‬רק בעל הנסירן יודע עד כמה קשה הדבר‪.‬‬

‫חשיבה תוך פעולה‬ ‫עיקר חשוב מאד לקורא ‪ :‬בשיעורי לומד התלמיד להקשיב תוך‬ ‫כדי הביצוע של תרגיל זה אר אחר ‪ I‬ולעשרת את השינויים שהוא‬ ‫חש בנחיצותם‪ ,‬אר את מה שהוא מבין מדברי‪ ,‬מבלי שיפסיק את‬ ‫ביצוע התרגיל‪ .‬כך הוא לומד לעשרת בשעה שהוא חושב ולחשוב‬ ‫בשעה שהוא ערשה‪ .‬זוהי‪ ,‬כמרבן‪ ,‬דרגה של יכולת גבוהה מזר שבה‬ ‫הוא מפסיק לחשוב בשעה שהוא פועל‪ ,‬ולפעול בשעה שהוא חושב‬ ‫)נהג מנוסה אינו מתקשה לבצע את הפעולות שאומרים לו לעשרתן‬ ‫תוך כדי נסיעה‪ ,‬לא כן המתלמד(‪.‬‬ ‫הקורא‬

‫הרוצה‪,‬‬

‫איפרא‪,‬‬

‫להשיג‬

‫בעצמו‬

‫את דרגת‬

‫השיפור‬

‫האפשרית בתרגילים הבאים‪ ,‬צריך לנסות לתת לעצמו הוראות‬ ‫לפעולה הבאה מבלי שיפסיק את הפעולה שהוא עוסק בה‪ .‬פירושו‬

‫של דבר ‪ I‬להמשיך בתנועה הנוכחית בשעה שהוא מתכונן במחשבתו‬ ‫לשלב הבא‪.‬‬

‫‪59‬‬

‫שכ;ון;ו הוכן!;ןת‬

‫תנועה מכוונת ‪ -‬פעולה יעילה‬ ‫המכונה היעילה היא זו שכל חלקיה מותאמים האחד לשני‬ ‫בדייקנות‪ ,‬שפרקיה משומנים היטב‪ ,‬שאיו חול וזוהמה בחלקיה‬ ‫המתחככים זה בזה‪ ,‬שכל הדלק שבה הופך לאנרגיה קינטית בגבול‬ ‫האפשרות תתרמו‪-‬דינמית‪ ,‬ואינו משמש להפקת רעש ורעידות‪,‬‬ ‫כלומר‪ ,‬לבזבוז אנרגיה על תנועות סרק המקטינות את התנועה‬ ‫המכוונת‪.‬‬

‫האימון בדרך שלנו מוציא בהדרגה מהרגלי הגיוס של האדם‬ ‫את כל המיותר לפעולה המכוונת‪ ,‬כל מה שמפריע לה‪ ,‬גורם‬ ‫לסטיות‪ ,‬או אפילו נוגד אותה‪.‬‬

‫טיהור הפעולה ממאמצי סרק‬ ‫בשיטות החינוך המקובלות בזמננו מושם הדגש על השגת‬ ‫המטרה בכל מחיר‪ ,‬מבלי לתת את הדעת כלל על כמות המאמצים‬ ‫הבלתי מאורגנים והבלתי מכוונים‪ .‬כל עוד איו המנגנונים‬ ‫השכליים‪ ,‬הרגשיים והפיקודיים מאורגנים לפעולה מתואמת‪,‬‬ ‫שוטפת‪ ,‬חלקה ויעילה ‪ -‬שהיא גם נוחה ונעימה ‪ -‬הרינו מגייסים‬ ‫לעתים קרובות את חלקי הגוף השונים ללא כל אפליית‪ ,‬גם את‬ ‫אלה שאינם דרושים לפעולה‪ ,‬או אף מפריעים לה‪ .‬מכאן שלעתים‬ ‫קרובות מאד אנו עושים את הפעולה ואת היפוכה בעת ובעונה‬ ‫אחת‪ .‬רק מאמץ רצוני מסוגל להביא את החלק הפועל למען‬ ‫המטרה לכך שיתגבר על החלקים הפועלים נגדה‪ .‬במובן זה מסכה‬

‫הרצון החזק על הידער יכולת פנימית‪ .‬הדרך הנכונה היא ללמוד‬ ‫לטהר את הפעולה מן המאמצים הנוגדים את המטרה‪ ,‬ולהפעיל‬ ‫את כוח הרצון רק במקרים שבהם יכולת אנוש רגילה אינה‬ ‫מספקת‪ .‬נשוב ונחזור על הדברים הללו כשהקורא יתנסה בהם‬ ‫בעצמו ויווכח בנכונותם ואז יקל עליו לעשות צעד נוסף בכיוון‬ ‫הרצוי‪.‬‬

‫קצב הנשימה בשעת העבדוה‬

‫הערה אחרונה‪ ,‬חשובה ביותר ‪ :‬בסוף שעור שבוצע כהלכה לפי‬ ‫ההוראות‪ ,‬צריך אדם להיות רענן וקל כמו אחרי שינה מתוקה או‬ ‫מנוחת החלמה‪ .‬אם התוצאה אינה כזאת הרי שהתנועות היו‬ ‫מהירות מדי‪ ,‬בהולות מדי‪ ,‬בלי קשב לנשימה‪ .‬בזמן הלימוד יש‬ ‫להתאים את קצב העבודה לקצב הנשימה‪ .‬כשהגוף ישתפר ויותאם‬ ‫יפה‪ ,‬תתארגן הנשימה באופן ספונטני בקצב התנועות‪.‬‬

‫‪60‬‬

‫הוראות מעשיות‬ ‫מתי לעבדו‬ ‫הזמן הרצוי לעבודה הוא‬ ‫לאחר הארוחה‪ .‬רצוי לשכב‬ ‫אחת הסיבות החשובות לכך‬ ‫השעור את המתח הנפשי‬ ‫ומרעננת‬

‫לפני שנת הלילה‪ ,‬ולחפות שעה אחת‬ ‫לישון מיד לאחר שנסתיים השעור‪.‬‬ ‫היא שלאחר יום עבודה ודאגות מפיג‬ ‫והשרירי והשינה שלאחריו טובה‬

‫יותר‪.‬‬

‫בבוקר‪ ,‬עם ההתעוררות‪ ,‬רצוי להתמתח במיטה במשך דקה‬ ‫לפחות ולהיזכר בתחושה הכללית של השעור מליל אמש‪ .‬כדאי‬ ‫לחזור על שתים‪-‬שלוש מן התנועות האפייניות שנקלטו בזכרון‪.‬‬ ‫במשך היום רצוי לזכור את השעור במחשבה‪ ,‬תוך כדי הפעולות‬ ‫היומיומיות‪ ,‬ולנטות למצוא את השפעתו על פעולות אלו‪.‬‬

‫עשה לך מועדים קבועים לכך במשך היום‪ ,‬ולו גם למשך שניות‬ ‫אחדות‪ ,‬שכן בכל פעם שאתה נותן את דעתך על השעור שעבר‪,‬‬ ‫הריהו נחרט ונלמד היטב יותר‪.‬‬ ‫כשהעבודה נעשית להרגל יומיומי מושרש ‪ I‬יבחר לו כל איש את‬ ‫הזמן הנוח לו לעבודה כראות עיניו‪.‬‬

‫משךהשעור‬

‫משך השעור תלוי בקצב הפנימי של כל איש ואיש ‪ I‬במצב רוחו‬ ‫ונו'‪ .‬בשעורים הראשונים קובע מספר התנועות של כל תרגיל את‬ ‫הזמן‪ .‬יש להתחיל בחזרה של עשר פעמים על כל תנועה ועם‬ ‫ההתקדמות בשעורים להגדיל את מספר החזרות עד עשרים‬ ‫וחמש‪ ,‬ככתוב בהוראות לכל שעור‪ .‬במשך הזמן אפשר ורצוי‬ ‫לחזור מאות פעמים על תנועה אחת מסוימת ‪ -‬באיטיות‬ ‫האפשרית הגדולה ביותר וכן במהירות האפשרית הגדולה ביותר‪.‬‬ ‫אך זכור כי‬

‫מהירות ‪-‬‬

‫איו פירושה חפזון!‬

‫מסתבר‪ ,‬מן האמור לעיל‪ ,‬שהשעורים הראשונים עשויים‬ ‫להימשך כארבעים וחמש דקות כל אח‪,‬ד הבאים אחריהם יתקצרו‬ ‫עד עשרים דקות לער‪,‬ך ולאחר מכן ‪ I‬כשהעבודה נעשית להרגל‬ ‫יומיומי ‪ I‬עשוי שעור להימשך מהרף עין של מחשבה עד שעה‬ ‫ארוכה ‪ -‬לפי תחושתו של כל אחד‪.‬‬

‫‪61‬‬

‫שכון;‪ ,‬ה>כזות‬

‫תיכן לעבוד‬ ‫רצוי ביותר לעבוד על רצפה מכוסה בשטיח או במחצלת‪ ,‬על פני‬ ‫שטח מספיק להושטת הידיים והרגליים לצדדים מבלי שהרהיטים‬ ‫או עצמים אחרים יגבילו את חופש התנועה‪ .‬מי שימצא שקשה לו‬ ‫להסתגל בזמן הראשון למשטח הרצפה הקשה יוכל להשתמש‬ ‫בשמיכה עבה או אפילו לעבוד במיטה‪.‬‬

‫מה ללבוש‬ ‫כל המפחית בלבוש הרי זה משובח‪ .‬מכל מקום‪ ,‬יש לשים לב‬ ‫שהבגד יהיה נוח ולא יפריע לתנועה או לנשימה‪ ,‬כלומר‪ ,‬לא הדוק‬ ‫מדי ובלי כפתורים‪ ,‬רוכסנים וכן~ על הגב‪.‬‬

‫כיצד ללמוד את התרגילים‬ ‫מי שעובד בעצמו ואיו לצדו אדם אחר היכול לקרוא לפניו את‬ ‫השעור תוך כדי עבודה‪ ,‬טוב יעשה אם לא יתפוס מרובה תחילה‪.‬‬ ‫רצוי לקרוא קטע קצר מן ההוראות‪ ,‬עד שמתברר מן הקריאה‬ ‫מה לעשות ואז להתחיל באימון עצמו‪ .‬לאחר שחוזרים על התנועה‬ ‫עשרים וחמש פעמים‪ ,‬כמפורט בהוראות‪ ,‬יש למשיך לקרוא קטע‬ ‫מן ההמשך ‪ I‬עד שאף הוא יהיה ברור ולעבור לאימון עצמו‪ .‬כך יש‬ ‫לקרוא ולתרגל קטע אחרי קטע‪ .‬מובן שבתנאים כאלה יארך‬ ‫תשערך שעות אחדות‪ .‬יש איפוא לחלקו לקטעים ולעבוד‬ ‫בהמשכים‪ ,‬כל אחד לפי יכולתו‪ .‬רק לאחר שתשערך נלמד כולו ואיו‬ ‫עוד צורך להפסיק את העבודה כדי לעיין בספר ‪ -‬אפשר להתחיל‬ ‫ולסיים את השעור בפעם אחת‪.‬‬

‫‪62‬‬

‫שעור ראשון‬

‫מהי יציבה טובה‬

‫‪63‬‬

64

‫שעור ראשון‬ ‫‪ 11‬ישך‪ 11‬אינו ‪ 11‬נכון‪11‬‬

‫‪ 11‬שב ישר!" "עמוד ישר!" ‪ -‬הוראה זר אפשר לשמוע מפי‬ ‫אמהות‪ ,‬מורים וסתם אנשים‪ ,‬הנותנים ארתה בלב תמים ובאמונה‬ ‫שלמה‪ ,‬אם תשאלו אותם כיצד יושבים אר עומדים ישר‪ ,‬תהיה‬ ‫התשובה‪ ,‬מן הסתם‪" ,‬מה זאת אומרת‪ ,‬אינך יודע מה זה ישר?‬ ‫ישר זה‬

‫ישר "!‬

‫איו ספק שלכל אחד מאתנו נדמה שאיש זה ‪ I‬אר אשה נאה‬ ‫שגבם זקוף וראשם מתנוסס גברה ‪ I‬אמנם עומדים אר הולכים‬ ‫מרבן שיש קורטוב של "ישך‪ 11‬בדבר‪.‬‬

‫זר ‪1‬‬

‫ישר‪.‬‬

‫כשמסתכלים בילד אר במבוגר שניתנה לו ההוראה לשבת אר‬ ‫לעמוד ישר‪ ,‬רואים שאמנם הוא מסכים שמשהר לקרי בניהול‬ ‫משקר הגופני ומזדרז לאמץ את עצמו בשביל לזקוף את גבר אר‬ ‫להרים את ראשו‪ .‬הוא ערשה זאת מתוך ודאות גמורה שבכך‬ ‫החזיר את תנוחתו למצב הנכון‪ ,‬אלא שאינו יכול לשמור על המצב‬ ‫"הנכון" מבלי להזכיר לעצמו כל הזמן שעליו להחזיק את עצמו‬ ‫"נכרן"‪ .‬ברגע בר הוא מפנה את קשבו לאיזו פעולה חיונית‪ ,‬דחופה‬ ‫אר מעניינת‪ ,‬נעלם התיקון‪.‬‬

‫כמעט ודאי שלא יעלה על דעתו "להחזיק את עצמו ישר" מבלי‬ ‫שיקבל שרב הוראה ממישהו ‪ I‬אר שיחוש בעצמו ששכח לעשרת זאת‪.‬‬ ‫כשאומרים‬

‫''ישך‪11‬‬

‫מתכוונים לאנך‬

‫כשאומרים "ישר"‪ ,‬בהקשר זה‪ ,‬מתכוונים בדרך כלל למשהו‬ ‫העומד בכירון האנך‪ .‬אם נסתכל בשלד ה אידי אלי של האנטרמיסט‬ ‫הנודע אלבינרס ‪ I‬נמצא בר רק שני חלקים קטנים המכוונים לפי‬ ‫האנך ‪ I‬פחות אר יותר ‪ :‬החוליות העליונות של הצר אר וחוליות‬ ‫המעבר ביו החזה רהמתניים‪ .‬בכל יתר חלקי השלד אי אפשר‬ ‫למצוא שרם עצם המכוונת בדיוק לפי האנך‪ .‬עצם הזרוע תלויה‬ ‫לפעמים בכיורן האנך ‪ I‬פחות אר יותר ‪ I‬אך איו הדבר כך בכל‬ ‫העצמות האחרות‪ .‬ברור איפרא שבמושג "ישר" מתכוונים למשהו‬

‫אחר מפני שאיו יודעים מה פירושו המדויק של מושג זה‪.‬‬

‫‪65‬‬

‫שכווו ‪,‬ר>כוות‬

‫ישר הוא מושג אסתטי‬

‫ואמנם‪ ,‬המושג "ישר" רק מטעה‪ .‬איו הוא מתאים למה שצריך‬ ‫להיות ואף אינו מבטא את מה שמתכוונים להשיג או לראות לאחר‬ ‫התיקון‪" .‬ישר" הוא מושג אסתטי‪ /‬במקרה שלנו ‪ I‬ובתור שכזה אין‬ ‫הוא מתאים לשימוש מעשי מדויק ואינו יכול לשמש קנה מידה‬ ‫לתיקון פגמים‪.‬‬

‫המובן הגיאומטרי של המושג "ישר" אינו מתאים אף הוא‪,‬‬ ‫מחמת הסטאטיות שבו‪ .‬כדי לשמור על המובן הגיאומטרי של‬ ‫המושג "ישר"‪ ,‬יש לקבוע את הדבר ה"ישר" ולהמשיך להחזיקו‬ ‫במצב זה ולא לשנותו‪ ,‬כדי שצורתו תישמר‪.‬‬ ‫עד כמה איו המושג "ישר"‪ ,‬במובנו המקובל‪ ,‬מבטא את ה‪ 11‬נכון"‪,‬‬ ‫אפשר לראות אם חושבים על האופן בו צריך לעמוד או לשבת אדם‬ ‫ששבר את גבו ושאי אפשר "לישר‪ 11‬אותו‪ .‬האם באמת אפשר לומר‬ ‫שהנכה אינו יכול לפעול בגופו באופן אנושי ‪ I‬יעיל ויפתן ישנם נכים‬ ‫רבים העולים ביכולתם על רוב האנשים הבריאים‪ .‬יש אנשים בעלי‬ ‫פגמים מובהקים בשלד שעצמתם‪ ,‬דייקנותם ויפי תנועותיהם הם מן‬ ‫המשובחים ביותר‪ .‬אך באשר לתנוחתם ‪ -‬המושג "ישר" אינו‬ ‫מתקבל כלל על הדעת‪.‬‬

‫כל תנוחה היא טובה כשלעצמה‬ ‫למעשה‪ ,‬כל תנוחה היא טובה כשלעצמה‪ ,‬כל עוד אינה נוגדת את‬ ‫חוקי הטבע‪ ,‬הדורשים שהשלד יעסוק בהתנגדות לכוח המשיכה‬ ‫והשרירים יהיו חפשיים לתנועה‪ .‬מערכת העצבים‪ ,‬שהתפתחה יחד‬ ‫עם השלד בשדה הכוב‪,‬ד מארגנת את השלד כך שהוא נושא את‬ ‫הגוף בשדה הכוב‪,‬ד בלי לצרוך אנרגיה‪ .‬השרירים‪ ,‬לעומת זאת‪,‬‬ ‫כשהם עוסקים בתפקידו של השלד ‪ I‬לא זו בלבד שהם מבזבזים‬ ‫אנרגיה ללא צורך ‪ I‬אלא אף אינם יכולים למלא את תפקידם‬ ‫העיקרי שהוא שינוי מצב השל‪,‬ד כלומר תנועה‪.‬‬ ‫ביציבה לא טובה עושים השרירים את עבודת השלד‪ .‬כדי לתקן‬ ‫את הליקוי ביציבה‪ ,‬חשוב לדעת מהו הדבר המסלף את תגובתה של‬

‫מערכת העצבים לכוח המשיכה‪ ,‬אשר כל המערכות‪ ,‬מיום היות‬ ‫האדם‪ ,‬מוכרחות להסתגל אליו‪.‬‬ ‫אם מנסים לדייק בהגדרות באמת‪ ,‬הרי כל אחד מן המושגים‬ ‫הנזכרים דורש עיון והבהרה כדי להגיע למסקנות מעשיות‪ .‬ננסה‬ ‫להבהיר להלן מהי תגובה נכונה של המערכת לכוח המשיכה‪.‬‬

‫‪66‬‬

‫מה' 'צ'בח טובח‬

‫ההרפיית היא מושג ששימושו מסולף‬ ‫נשים לב‪ ,‬למשל‪ ,‬ללסת התחתונה‪ .‬אצל רוב האנשים הפה סגור‬ ‫כשאיך מדברים‪ ,‬אוכלים‪ ,‬או עושים בו משהו‪ .‬מה מחזיק את‬ ‫הלסת התחתונה צמודה אל העליונה? אם ההרפייה‪ ,‬שהיא באופנה‬ ‫כיום‪ ,‬היא המצב הנכון‪ ,‬הרי שהלסת התחתונה צריכה חיתה להיות‬ ‫משוחררת והפה צריך היה להיות פעור‪ .‬אבל שחרור נפלא כזה של‬

‫שרירים אנו מוצאים רק אצל אידיוטים מלידה‪ ,‬או במקרים של‬ ‫הלם משתק‪.‬‬

‫חשוב להביו כיצד אבר חיוני כל כך כלסת נמצא תמיד במצב‬ ‫מורם‪ ,‬מוחזק על ידי שרירים העובדים ללא הרף כל זמן שאנו‬ ‫בהקיץ ‪ -‬ועם זאת איו לנו כל תחושה שאנו עושים משהו‪ .‬יתר על‬ ‫כך ‪ I‬כדי שהלסת תיפול למטה משוחררת לגמרי ‪ I‬עלינו ללמוד לבלום‬

‫) ‪(inhibit‬‬

‫את פעולתם של השרירים‬

‫הללו‪.‬‬

‫נסה ללמוד לשחרר את הלסת התחתונה עד שכובדה יפער את‬

‫הפה במלואו‪ .‬תמצא שאיו הדבר קל כל עיקר‪ .‬אם תצליח‪ ,‬תבחין‬ ‫בשינויים בהבעת הפנים והעיניים‪ .‬קרוב לוודאי שאחרי הנסיוך‬ ‫יתברר שהלסת חיתה תמיד מאומצת יתר על המידה‪ .‬אולי יתברר‬ ‫גם מנייר נבע המתח המיותר הזה‪ .‬השגח מתי חוזר המתח לאחר‬ ‫ההרפייה ותיווכח לדעת מה זעומה ידיעת האדם על יכולתו ‪ I‬על‬ ‫עצמו‪.‬‬ ‫התוצאות של בסיון כזה עשויות להיות חשובות לאדם נבוך ‪1‬‬ ‫ברגע זה‪ ,‬יותר מאשר דאגות הפרנסה‪ ,‬משום שכושרו להתפרנס‬ ‫עשוי להשתפר לכשימצא מה מקטין את היעילות של רוב פעולותיו‪.‬‬

‫פעולת שרירי הזקיפה סמוית מן התדועה‬ ‫הלסת אינה האבר היחיד שאינו יורד למקום הנמוך ביותר‬ ‫האפשרי‪ .‬גם הראש כולו אינו נופל לפנים‪ .‬מרכז הכובד של הראש‬ ‫נמצא קדימה מהנקודה שבה הוא נתמך על ידי עמוד השדרה )בין‬ ‫האזניים לערך(‪ ,‬מאחר שהפנים והחלק הקדמי של הגולגולת‬ ‫כבדים יותר מן החלק האחורי של הראש‪ .‬למרות הבכיר הזה איו‬ ‫הראש נופל לפנים‪ .‬נראה שמשהו נעשה במערכת כדי למנוע את‬ ‫נפילתו‪ .‬אילו היינו משחררים את שרירי העורף לגמרי ‪ I‬היה הראש‬ ‫יורד למצבו הנמוך ביותר והסנטר היה נשען על מפתח החזה‪ .‬אף כי‬ ‫יש בשרירי העורף התכווצות מספקת לשם נשיאת הראש ‪ I‬בכל זאת‬ ‫איך בהם כל הרגשה של מאמץ‪.‬‬

‫‪67‬‬

‫שכ‪7‬ן ‪, 7‬רוכו ‪7‬ת‬

‫אם תנסו למשש את שרירי תסובך )מאחורי השוק‪ ,‬באמצעה‬ ‫לערך(‪ ,‬תמצאו שהם מכווצים באופן ניכר‪ .‬ואמנם‪ ,‬אילו היו רפים‬ ‫לגמרי היה הגוף כולו נופל קדימה‪ .‬בעמידה טובה עצמות השוק‬ ‫נטויות בזווית קלה לפנים‪ ,‬ורק התכווצות שרירי תסובך מונעת‬ ‫נפילה קדימה‪ ,‬על הפנים‪.‬‬

‫העמדיה אינה פעולה רצונית‬ ‫למעשה‪ ,‬בכל השרירים הפועלים נגד כוח המשיכה איו הרגשה‬ ‫של פעולה כלשהי‪ .‬אנו מרגישים בפעולת השרירים הללו רק כשאנו‬ ‫גורעים ממנה או מוסיפים עליה‪ ,‬כלומר‪ ,‬רק השינוי הרצוני הוא‬ ‫תודעתי‪ .‬ההתכווצות המתמדת‪ ,‬הקיימת בדרך כלל לפני הפעולה‪,‬‬ ‫היא סמויה מן התחושה‪ .‬בפעולות הנעשות בכוונה‪ ,‬האימפולסים‬ ‫החשמליים הגורמים להן באים ממקור אחד במערכת העצבים‬ ‫ואילו האימפולסים החשמליים המכווצים את השרירים הפועלים‬ ‫נגד כוח המשיכה ‪ -‬עד שכוח השרירים שווה בדיוק לזה של כוח‬

‫המשיכה ‪-‬‬

‫באים ממקורות אחרים במערכת‬

‫העצבים‪.‬‬

‫העמדיה מאורגנת על ידי מערכת עתיקת‬ ‫בדיקת כל אבר מן האברים‪ ,‬כמו למשל הכתפיים‪ ,‬העיניים‪,‬‬ ‫העפעפיים וכרי‪ .‬תראה כי בכולם יש פעולה מתמדת בלי תחושה‬ ‫ובלי פעולה רצונית‪ .‬מי יודע‪ ,‬למשל‪ ,‬שהעפעפיים מורמות למעלה‬ ‫ומרגיש שיש להן כובד? מרגישים זאת רק ברגעים שביו הקיץ‬ ‫ותרדמה‪ ,‬כשלפתע קשה לפקוח את העיניים‪ ,‬כלומר‪ ,‬כשדרוש‬ ‫מאמץ נוסף לשם כך‪ .‬כל עוד אנו עומדים‪ ,‬אין העפעפיים יורדים‪,‬‬ ‫למרות כובדם‪.‬‬ ‫איו ספק שהעמידה על כל הקשור בה מאורגנת על ידי חלק‬ ‫מיוחד של מערכת העצבים‪ ,‬העושה עבודה רבה ומסובכת שרק‬ ‫שמץ ממנה עובר את סף ההכרה או התודעה‪ .‬זוהי מערכת עתיקה‬

‫בסולם ההתפתחות של תמיו‬

‫ברצון‪ ,‬ביודעין‪,‬‬

‫ונמוכה‬

‫האנושי ;‬

‫היא קודמת לחלק המפעיל‬

‫ממנו‪.‬‬

‫הקשר שביו אינסטינקטים וכוונה תחילת‬ ‫לפי כל האמור לעיל‪ ,‬צריכה חיתה עמידה טובה להיות נחלתו‬ ‫של כל אדם שנולד בלי הפרעות מיוחדות ; ומאחר שמקורה הוא‬ ‫במערכת הפועלת אוטומטית‪ ,‬בלי התערבותו של הרצון‪ ,‬הרי‬ ‫עמידתו של כל אדם צריכה חיתה להיות דומה לזו של חברו‪ ,‬כשם‬

‫‪68‬‬

‫מחי יציבה טובח‬

‫שעמידתו של חתול אחד דומה לזו של חתול אח‪,‬ר או כשם שמעופו‬ ‫של אנקור אחד דומה לזה של אנקור‬

‫אחר‪.‬‬

‫אך המציאות היא תמיד פשוטה יותר וגם מסובכת יותר ממה‬

‫שנראה ברגע הראשון‪ .‬אנו רגילים לחשוב שאינסטינקט ובינה‬ ‫ודעת הם דברים שונים לחלוטין ‪ i‬שהדבורה והעכביש ויתר‬ ‫המהנדסים שבעולם החי עושים באינסטינקט‪ ,‬באופן אוטומטי‪,‬‬ ‫בלי לימוד מוקדם‪ ,‬את מה שאנו עושים בשכל‪ ,‬בתודעה ובכוונה‪,‬‬ ‫אחרי אימון רב ומסובך‪ .‬כל זה אינו אלא חלק מן האמת‪.‬‬ ‫האינסטינקטים אינם אוטומטיים לגמרי ומה שאנו עושים בכוונה‬ ‫אינו נעשה בלי כל קשר לאינסטינקטים ‪.‬‬

‫כושר הלמדיה של האדם במקום האינסטינקטים של החיה‬ ‫אצל האדם האינסטינקטים חלשים בהשוואה לאלה של בעלי‬ ‫החיים‪ .‬לא כל התינוקות נושמים ברגע היוולדם ויש שצריך לעשות‬ ‫משהו חריף בשביל שננשום את נשימתנו הראשונה‪ .‬הוא הדיו‬ ‫ביניקה' רבים זקוקים לזירוז ‪ I‬לגירוי ‪ I‬שיתך להם את הדחיפה‬ ‫הראשונה כדי שירגישו בצורך וביכולת לספק צורך חיוני‪ .‬לא‬

‫בהליכה ולא בתנועה אף לא בהלכות מיו ‪ I‬איו לאדם‬ ‫אינסטינקטים ברורים וחזקים‪ .‬לעומת זאת יש לו יכולת לימוד‬ ‫שהיא גדולה לאיו עררך יותר מאשר יכולתם של כל בעלי החיים‬ ‫האחרים‪ .‬בעלי האינסטינקטים החזקים אינם יכולים לחדול אר‬ ‫להימנע מפעולת האינסטינקטים שלהם ומובן ששינוי פעולה‬ ‫אינסטינקטיבית אינו דבר קל וגם לא יציב‪.‬‬ ‫מסתבר מכך שכושר הלימוד ‪ I‬שפירושו סיגול הגבה חדשה‬ ‫לגירוי ישן בעקבות בסירן ‪ I‬היא סגולתנו המיוחדת המשמשת לנר‬ ‫במקרם האינסטינקטים היציבים‪ ,‬הניתנים לשינוי קל בלבד רגם‬ ‫זאת בקושי רב‪.‬‬

‫האדם לומד בעיקר מנסיובו האישי ‪-‬‬ ‫פעולת‬

‫הדיבור‬

‫היא‬

‫דוגמה‬

‫והחיה בעיקר מבסיון מינה‬

‫שממנה‬

‫אפשר‬

‫להקיש‬

‫לגבי‬

‫המתרחש בפונקציות אחרות שלנו‪ .‬כל אדם שנולד בלי פגם חמור‬ ‫יש לו הנתונים השלדיים‪ ,‬השריריים והמנגנוניים במערכת‬ ‫העצבים המאפשרים לו ללמוד שפה באמצעות שמיעה וחיקוי‪.‬‬ ‫בעלי האינסטינקטים החזקים‪ ,‬לערמת זאת‪ ,‬אינם צריכים ללמוד‪.‬‬ ‫המנגנון המבצע קשור כבר מלידה כמעט במסגרת הפיקודית של‬ ‫מערכת העצבים‪ .‬הקשרים במערכת העצבים נקבעו כבר בעיצובה‪,‬‬

‫ובסיון מועט בלבד מיצב את הפונקציה‬

‫‪69‬‬

‫לתמיד‪.‬‬

‫שכווו ‪,‬רוכוות‬

‫כ‪,‬ך למשל‪ ,‬מזמר הזמיר באותו אופן ביפן ‪ I‬במקסיקו ואצלנו‬ ‫)אולי איו הדבר מדויק לגמרי מבחינה מדעית‪ ,‬אך לענייננו כאן‬ ‫הוא מספיק(‪ .‬הדבורה בונה כוורת באותה מתכונת בכל סביבה בה‬ ‫היא נמצאת‪ .‬כל מי שדם כלב בעורקיו נובח‪ ,‬אפילו אם יש בו‬ ‫תערובת של דם זאב או תן‪.‬‬ ‫אצל האדם‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬אין מתכונת הדיבור קבועה מלידה‪,‬‬ ‫אלא מתפתחת והולכת‪ ,‬גם במובן האנטומי‪ .‬הוא מדבר סינית אם‬ ‫גדל בסין ושפה אחרת אם גדל בסביבה אחרת‪ .‬בכל סביבה שהוא‬ ‫נמצא בה עליו להוות את הקשרים בין תאי מערכת העצבים‬ ‫המפעילים את השרירים‪ ,‬תוך בסיון אישי‪.‬‬ ‫מלכתחילה איו בתאים אלה אלא כושר התקשרות חופשי לכל‬ ‫צירוף שהנסיון ימציא להם‪ .‬מפני שהקשרים הללו מתהווים תוך‬ ‫בסיון אינדיבידואלי ולא מבסיון המין האנושי בכללו ‪ I‬הם נעשים‬ ‫יציבים רק אם הנסיון ממשיך להיות יציב‪ .‬אפשר לשכוח גם את‬ ‫שפת האם ואפשר ללמוד שפות אחרות‪.‬‬

‫אדם לומד מתוך בסיון אינדיבידואלי‬ ‫הנסיון הראשון‪ ,‬המוקדם‪ ,‬משפיע על התהוות הפה‪ ,‬על יחס‬ ‫הכוחות בסדק בית הקול )"מיתרי הקול"( וכרי‪ .‬מכאן שכל בסיון‬ ‫מאוחר יותר נוח פחות וההסתגלות החדשה קשה יותר‪ .‬כשאדם‬ ‫לומד שפה חדשה הוא כבר נושא בקרבו ארגון המקשה עליו כל‬ ‫צירוף חדש של תנועות הפה והשרירים‪ .‬מאחר שיש בהם כבר סדר‬ ‫פונקציונלי קודם‪ ,‬יש בהם גם נטיית לאוטומטיות בהמשך‬ ‫הפעולה‪.‬‬

‫ברירת ההסגתלות של האדם גדולה יותר‬ ‫לאור מה שנאמר עד כה אפשר להביו כיצד מתהוות אצל אדם‬ ‫אחד תנוחות עמידה והליכה שונות כל כך משל חברו ‪ I‬אף כי‬ ‫הפיקוד עליהן בא מחלק המוח הישן שהליכותיו דומות‬ ‫לאינסטינקטים יותר מאשר לפעולות רצוניות‪.‬‬ ‫כדוגמת הדיבור‪ ,‬גם העמידה איננה טבועה במערכת העצבים‬

‫אף כי היא נקבעת לפני הדיבור‪ .‬גם בפונקציה זו החופש של‬ ‫ההסתגלות לסביבה גדול יותר מאשר אצל בהמות בעדר‪ ,‬למשל‪.‬‬ ‫אצל בהמות העדר יכול הוול‪,‬ד כבר רגעים ספורים לאחר תיולדו‪,‬‬ ‫ללכת‪ ,‬לרוץ‪ ,‬להיכשל ולהתישו‪ ,‬וזאת על כל קרקע שנמצאה לו‬ ‫במקרה למדדך רגליו עם בואו לעולם‪ .‬בכל מה שמתוכנן וטבוע‬ ‫מלידה במערכת העצבים מתגלים רק הבדלים קלים ביו פרט‬

‫‪70‬‬

‫מחו וצובה טובח‬

‫לפרט‪ .‬בכל מה שמתקשר במערכת העצבים מתוך נסיובו של כל‬

‫פרט ‪-‬‬

‫ההבדלים הם הכלל‪.‬‬

‫התנוחה מנקדות מבט דיאנמית‬

‫כל עוד חושבים על העמידה ועל הישיבה כעל מצבים סטאטיים‬ ‫קשה מאד לתאר אותן בצורה שיש בה כדי להביא לשיפור‪ ,‬אבל‬ ‫מספיק לראות את התנוחה מנקודת מבט דינאמית‪ ,‬שבה המצב‬ ‫היציב הוא אחד מן המצבים הבאים בזה אחר זה במסלול התנועה‪.‬‬ ‫המטוטלת‪ ,‬בתנודתה מצד לצ‪,‬ד עוברת את המצב היציב במהירות‬ ‫הגדולה ביותר‪ .‬כשהמטוטלת נמצאת במצב היציב‪ ,‬שהוא גם אמצע‬ ‫המסלול‪ ,‬היא נשארת בו ואינה זזה ממנו בלי סיבה‪ .‬המצב היציב‬ ‫הוא גם מצב המנוחה שאינו צורך כל אנרגיה‪ .‬בהליכה‪ ,‬בקימה או‬ ‫בישיבה‪ ,‬עובר גוף האדם בהכרח‪ ,‬כפעם בפעם‪ ,‬דרך המצב היציב‬

‫האידיאלי של העמידה שאינו צורך אנרגיה‪ .‬כשההסתגלות‬ ‫התנועתית לכוח המשיכה לקויה‪ ,‬המעבר דרך מצב היציבות‬ ‫ה אידי אלי אינו ברור והשרירים ממשיכים לעבוד ללא צורך‪ .‬אדם‬ ‫אינו זקוק לכוח בעמידה או בישיבה‪ ,‬שהם מצב היציבות‪ .‬במצב זה‬ ‫דורשת הדינאמיקה מינימום אנרגיה לכל תנועה בתחילתה ולכן גם‬ ‫אפס אנרגיה‬

‫במנוחה‪.‬‬

‫הפיקוד האוטומטי והפיקוד הרצוני‬

‫בעיקרם‬ ‫נעלמים‬ ‫והמעשיים‬ ‫התיאורטיים‬ ‫הקשיים‬ ‫כל‬ ‫כשנותנים את הדעת על כך שאותם השרירים המשמשים אותנו‬ ‫כשאנו מפקדים עליהם ביודעין וברצון‪ ,‬נענים בו בזמן גם לפיקוד‬ ‫המגיע ממערכות אחרות‪ ,‬בלא יודעין‪.‬‬ ‫בזמנים כתקנם זכות הקדימה היא לפיקוד האוטומטי‪ ,‬אף כי‬ ‫זכות ההכרעה שמורה לפיקוד הרצוני‪ .‬בתנועות שבהן התגובה‬ ‫צריכה להיות מהירה ככל האפשר‪ ,‬כמו בשעה שסכנת התמוטטות‬ ‫או סכנת חיים מופיעות פתאומית‪ ,‬עושה הפיקוד האוטומטי את כל‬ ‫העבודה לפני שברור לנו אפילו מה קרה‪ .‬מספיק להחליק על קליפת‬ ‫בננה בשביל להיווכח בכך שהגוף מתיצב‪ ,‬בדרך כלל‪" ,‬מעצמו"‪,‬‬ ‫באופן רפלקטיבי‪ ,‬בלי ידיעתו של הפיקוד הרצוני‪.‬‬ ‫אנחנו יודעים שאנו במצב היציבות על פי תחושת הנעשה‬ ‫בשרירים‪ .‬אם פיקודם נתון למנגנון הרצוני אנו במצב יציב‪ .‬אם‬

‫הפיקוד עובר למנגנון האוטומטי ושליטתנו הרצונית פגה לרגע‪ ,‬היא‬ ‫תחזור אלינו לאחר שהמנגנון האוטומטי יצליח להביא את הגוף‬

‫‪71‬‬

‫שכ‪7‬ן ‪, 7‬רוכו ‪7‬ת‬

‫למצב היציבות וימסור על ידי כך את השליטה על השרירים למנגנון‬ ‫הרצוני‪.‬‬

‫מקורן של סטיות תחושתיות‬ ‫כל מה שגורם להקטנת דקרת ההבחנה מאיט את התגבה על‬ ‫גירויים‪ .‬תיקון המצב המעורער בא כשהסטייה מן המצב היציב‬

‫כבר גדולה ולכן התיקון דורש עתה כוח רב יותר ופעולה דחופה‬ ‫יותר‪ .‬בדרך זר המאמצים גדלים‪ ,‬ההבחנה קטנה ערד יותר רכל‬ ‫מנגנון הפיקוד והשליטה הולך ונעשה גס יותר‪ ,‬עד שמופיעים‬ ‫ליקויים רציניים ואפילו חולי‪.‬‬ ‫כאבים‪ ,‬ביו שמקורם נראה גופני ביו שהוא נראה רוחני‬

‫‪-‬‬

‫הם‬

‫אחד הגורמים הראשוניים‪ .‬הכאבים המערערים את בטחרנר של‬ ‫האדם בגרפו ובעצמו הם מקורן הראשוני של הסטיות‪ .‬כאבים אלה‬ ‫גורמים להקטנת ערך האדם בעיני עצמו‪ .‬המתח הנפשי ערלה‬ ‫ומקטיר‬

‫שרב‬

‫את‬

‫דקרת‬

‫ההבחנה‪,‬‬

‫כך‬

‫שבסטייה‬

‫מן‬

‫היציבות‬

‫האידיאלית השרירים עובדים מבלי שנחרש בדבר‪ .‬בשיבוש כזה של‬ ‫הפיקוד נדמה לנר שאיו אנו עושים דבר בזמן שלאמיתר של דבר‬ ‫אנו מפעילים את שרירינו למעלה מן הנחרץ‪.‬‬

‫ההבחנה התחושתית של תפעולה הרצונית‬ ‫מתקבל על הדעת שאם נגדיל את ההבחנה התחושתית‬ ‫בשרירים‪ ,‬בפעילותם הרצונית‪ ,‬נרכל להבחין במאמצים הנסתרים‬ ‫הנקבעים בהרגלינו ואולי גם להיפטר מהם רעל ידי כך נרגיש‬ ‫בבהירות במצב היציב‪ ,‬כלומר‪ ,‬במצב שבר כל המאמצים‬ ‫השריריים הרצוניים לצורך עמידה בלבד נעלמים כליל ובמקומם‬ ‫נשאר הפיקוד הקדום‪ ,‬שיביא את העמידה למצב הטוב ביותר‬ ‫האפשרי בתנאים התורשתיים של האדם‪.‬‬

‫התגדרת תדיאנמית של מצב היציבות‬ ‫נחזור להשקפתנו הדינאמית על היציבות בשביל להפיק ממנה‬ ‫את מלוא התועלת האפשרית‪ .‬כפי שראינו ‪ I‬מצב היציבות של‬ ‫מטוטלת רגילה הוא באמצע מסלולה‪ ,‬שבר כוח המשיכה בזמן‬ ‫התנודה פועל רק בכירון האנכי ושואף ליצב את המטוטלת בכירון‬ ‫זה‪ .‬ואמנם‪ ,‬האנרגיה המטלטלת את המטוטלת מצד אל צד תכלה‬ ‫בסופר של דבר מחמת החיכוכים השונים‪ ,‬התנודות תקטנה‬ ‫והמטוטלת תישאר במנוחה במצב היציב‪ ,‬שבר אפשר להניעה בכל‬

‫‪72‬‬

‫מהו וצובה טובה‬

‫כיוון בכוח הקטן ביותר‪ .‬הוא הדיו בכל גוף הנמצא במצב של‬ ‫יציבות‪ .‬מובן שמדובר בכל כיוון‪ ,‬חוץ מכיוון כוח המשיכה‪.‬‬ ‫עץ הגדל זקוף ‪ -‬רוח בעצמה מסוימת תניע את צמרתו באותה‬ ‫מידת בכל כיוון שאליו תנשב‪ .‬העמידה הטובה היא זו שבה מאמץ‬ ‫אפסי בשרירים יניע את הגוף בכל כיוון באותה קלות‪ .‬פירושו של‬ ‫דבר הוא‬

‫שעבודת‬

‫השרירים‬

‫רצוני ‪I‬‬

‫שמקורה‬

‫ביו‬

‫שהיא‬

‫ברורה‬

‫ומוכרה ביו שהיא נסתרת מחמת ההרגל‪ ,‬צריכה להיות אפסית‪.‬‬

‫תנודות בעמדיה‬

‫נסח ;‪,‬עמוד ן!;‪,‬תת ;‪,‬גוף ;‪,‬התנועע‪ ,‬בתנודות קטנות מימיו‬ ‫‪,‬ן;!אמש‪ ;,‬כאו!;ןן חיה עץ‬ ‫השדרה‬

‫והראש ‪.‬‬

‫‪::,‬‬ ‫מונע ‪y‬‬

‫עשה עשר‬

‫ודו רוח‪ .‬הקשב ;‪,‬תנועת עמוד‬

‫עד‬

‫חמש‬

‫עשרה תנודות דקות‬

‫ורגועות‪ ,‬עד שאפשר וחוח ;‪,‬הבחין בקשר שבין התנודות ן>ב‪;,‬‬

‫חנש>מח ;‬

‫נסח ;‪,‬עשות תנודות דומות ;‪,‬אחור ן!;ןפנ>ם במקום‬

‫;‪,‬ומ>ן ן!;ןשמא!;ן‪ .‬בתשומת ב‪,; ;,‬כך אפשר ;‪,‬הבחין‬

‫‪::,‬‬ ‫‪y‬‬

‫נק!;ןח‬

‫שהתנועה ;‪,‬אחור ק!;ןח יותר בדרך ‪::,::,‬כ ןגדן!;ןח וןתך מאשר‬ ‫התנועה‬

‫קדימה‪ ,‬שבח‬

‫מרגישים‬

‫מאמצים‬

‫שןנום‬

‫במפרקי‬

‫חקךסן!;ןוום חפןע!;ן>ם כחטיבה אחת‪ ,‬א‪ ;,;,‬גמישות‪.‬‬

‫ההפרעות הן שונות אצל כל פרט‪ .‬כמעט שאיו איש שכל שרירי‬ ‫החזה שלו‪ ,‬זאת אומרת הכתפיים‪ ,‬עצמות הבריח‪ ,‬השכמות‪,‬‬ ‫הצלעות והסרעפת‪ ,‬מאורגנים כדי כך שבתנודה לפנים ולאחור‬ ‫אפשר יהיה להרגיש קשר שוטף ביו תנודות הגוף והנשימה‪ ,‬כפי‬ ‫שמרגישים לאחר אימון קל בתנודות מימיו לשמאל‪.‬‬ ‫נסח ;‪,‬הניע את הגוף כך שהקדקוד וצווך מעג!;ן קטן במישור‬

‫אפקי ‪.‬‬

‫חמשך בכך עד שתבחין שהעבודה נעשית רק בשרירי‬

‫השוקיים והתנועה כן!;ןח מורגשת במפרקי חקרסן!;ןוום‪.‬‬ ‫נסח שוב תנודות מימין ;‪,‬שמא!;ן ואחר כך ;‪,‬פנים ן!;ןאחןך‬

‫ןבמעג!;ן>ם ‪-‬‬ ‫בעיקרן ‪::,y‬‬ ‫בבהונותיה‬

‫בכיוון אחד ובהיפוכן‬

‫‪-‬‬

‫כשמשק!;ן הגוף נמצא‬

‫כף רג!;ן ימין' בעוד רג!;ן שמא!;ן נוגעת ברצפה‬

‫ב?בד ‪.‬‬

‫חרג? השמא?ית אינה צריכה ?עזור' א?א‬

‫במידה שנגיעתה ברצפה שומרת מפנו איבוד שוון> המשק;‪,‬‬

‫ומאפשרת ;‪,‬הקפיד‬

‫‪::,y‬‬

‫דקות התנועות מב!;ן>‬

‫הנשימה‪.‬‬

‫‪73‬‬

‫;‪,‬עצור‬

‫את‬

‫שכ;ןן;ן הוכן;ןת‬

‫חזור עתה ע‬ ‫‪ !:J‬כ‬ ‫‪!:J‬‬ ‫שמא‬ ‫‪ .!:J‬חזור ע‬ ‫‪ !:J‬כ‬ ‫‪ !:J‬אחד מן חאופנום עש רום עד ש‬ ‫‪!:J‬ןשום פעם‪,‬‬ ‫עד שתנוע בק‬ ‫‪!:J‬ות ובנוחות‪ ,‬ככ‬ ‫‪ !:J‬האפשר בש‬ ‫‪!:J‬ב זה‪.‬‬ ‫התנודות כשהגוף נשען בעוקר ‪ !;Jy‬כף‬

‫רג‬ ‫‪!:J‬‬

‫תנודות בישיבה‬

‫נסח‪!:J‬שבת ע‬ ‫‪ !:J‬הקצח חקדמו‬

‫ש‬ ‫‪ !:J‬כוסא‪ .‬הנח את חרג‬ ‫‪!:J‬וום ע‬ ‫‪!:J‬‬

‫הרצפה בפוסןק רחב וחרפה את שךוךוחן עד שאפשר וחוח‬

‫‪!:J‬חנו ‪ y‬את חברכוום ‪!:J‬פנום‬

‫ן‪!;J‬צדדום‬

‫בתנודה ק‬ ‫‪!:J‬ח‬

‫מע‬ ‫‪!:J‬‬

‫‪!;J‬קךסן‪!;J‬וום‪ .‬במצב זה הנע את חגו מומון‪!:J‬שמא‬ ‫‪!:J‬‬ ‫ש‬ ‫‪!:J‬ןשום פעם‪ ,‬עד שתושג תנודה דקה ןח‬ ‫‪!:J‬‬ ‫קח‬ ‫חמשת‬ ‫‪!:J‬‬ ‫בת‬ ‫בגשומה דומה‪ .‬אחרו הפסקה נוכרת עבור ‪!:J‬תנודות‪!:J‬פנום‬ ‫ו‬ ‫‪!:J‬אחור באותם תנאום‪ ,‬עד שאפשר וחוח‪!:J‬חבחון בתנועה‬ ‫במפרקו חוךכוום‪ ,‬באגן ובתנועת חברכוום ‪!:J‬פנום ו‪!:J‬אחור ‪.‬‬ ‫עשרום עד‬

‫הנע עתה‬

‫את‬

‫חגו‬

‫בתנועה‬

‫סובןבות‬

‫כך‬

‫שהקדקוד‬

‫וצווך‬

‫מעג‬ ‫‪!:J‬ום ועמוד השדרה ונוע את הראש כעמוד ממש' ב‬ ‫‪!;J‬ו כ‬ ‫‪!:J‬‬ ‫שונןוום בוחסו חחן‪!;J‬וןת ‪!;J‬כ‬ ‫‪ !;J‬ארכו ‪ -‬כאו‪!;J‬ן חוח זה מק‬ ‫‪!:J‬‬ ‫שקצהו התחתון נוצב ע‬ ‫‪ !:J‬חכוסא במקום עצם הזנב והראש‬ ‫מאוזן ע‬ ‫‪ !:J‬קצהו חע‬ ‫‪!:J‬וון ;הראש מצווך מעג‬ ‫‪ !:J‬כשחמק‬ ‫‪ !:J‬הוא קן‬ ‫חוןצר ש‬ ‫‪ !:J‬חרוט )קונוס(‪ .‬הפוך את כווון התנועות והמשך עד‬ ‫שתוע‬ ‫‪!;J‬מנח ההפרעות ותושגנה תנודות שוטפות‪ ,‬דקות מן‬ ‫הדקות‪.‬‬

‫הקשר הדינמי ביו ישיבה לעמדיה‬ ‫ועכשיו עיקר‬

‫העיקרים ‪:‬‬

‫הקשר הדינאמי ביו ישיבה ועמידה‪.‬‬

‫בדרך כלל מרגישים האנשים שהמעבר מישיבה לעמידה הוא בגדר‬ ‫מאמץ ומתכוננים למאמץ הזה מבלי דעת‪ .‬הס מאמצים את שרירי‬ ‫העורף מאחור‪ ,‬דבר הגורס להטיית הראש לאחור והסנטר לפנים‪.‬‬

‫אימוץ מיותר זה בא כתוצאה מחיסון החזה כהכנה למאמץ‬ ‫ברגליים )שגס הוא מיותר(‪ ,‬בעיקר בשרירים המישרים את‬ ‫הברכיים‪.‬‬

‫כל התנועות הללן מראות על הכוונה לקרס על ידי תנופת הראש‬ ‫אשר תגרור אחריה את כל כובד האגן‪ .‬מבחינת הפיקוד הרצוני‬ ‫והפיקוד הרפלקטיבי הישן ‪ I‬כפי שקראנו לו ‪ I‬ההפרעה היא בכך‬ ‫שדוחפים את הרצפה ברגליים בתנועה רצונית לפני שמרכז הכובד‬

‫‪74‬‬

‫מחו וצובה טובח‬

‫נמצא מעל לכפות הרגליים‪ .‬כשמרכז הכובד נמצא מעל לכפות‬ ‫הרגליים יש במערכת הישנה גירוי לזקיפת הרגליים והזדקפות זו‬ ‫איו אנו חשים בה כמאמץ בכלל‪.‬‬ ‫דחיפת הרגליים המכוונת נעשית בדרך כלל מוקדם מדי ‪ I‬לפני‬ ‫שהגירוי הרפלקטיבי הגיע לשיאו ‪ I‬ומאחר שהכוונה הרצונית‬ ‫מכרעת בתנועות איטיות‪ ,‬היא מונעת מהפיקוד הישן את היכולת‬ ‫לבצע את הפעולה באופן אורגני יעיל‪ .‬התודעה צריכה להבחין‬ ‫בצורך האורגני‪ .‬להבחנה זו אני קורא "ידיעה עצמית"‪.‬‬ ‫ההפרעה הנוצרת היא כזאת ‪ :‬דחיפת הרגליים ליישורן המוקדם‬ ‫מדי קובעת את האגן במקומו‪ ,‬או אפילו דוחפת את חלקו העליון‬ ‫קצת אחורה‪ ,‬והקימה נעשית בשרירי הבטן‪ ,‬המושכים את הראש‬

‫קדימה ולמטה‪ .‬אם תנופה זו אינה מספיקה להרים את כובד האגן‬ ‫כדי כך שיעלה על שתי הרגליים )שאינן מוכנות להתקצר ולהתכופף‬ ‫בברכיים( ‪ -‬חוזר הגוף לישיבה‪ .‬אפשר לראות הפרעה זאת אצל‬ ‫אנשים זקנים או חלשים מאד ‪ I‬שאיו להם עצמה מספקת כדי‬

‫להתגבר על המאמצים המיותרים המתוארים לעיל בנוסף על‬ ‫העבודה העיקרית שעליהם לעשותה בו בזמן ‪ -‬עבודה קטנה יחסית‬ ‫כשלעצמה‪ ,‬שהיא בגבול היכולת‪ ,‬גם של זקנים וחלשים‪.‬‬

‫מדוד את שגיאתך‬

‫‪,‬לפנו שחנך מנסח את חתרגו‪,‬לוס הבאים 'שב ע‪,‬ל כיסא ושים‬

‫רג‪,‬לוך ‪.‬‬

‫מאזנווס ש‪,‬ל חדר אמבטיה תחת‬

‫נסח ‪,‬לקןס כפו שחנך‬

‫רגו‪,‬ל ‪,‬לעשזת זאת‪ .‬בשימך את כפזת רג‪,‬לוך ע‪,‬ל חמאזנווס תבחין‬

‫שהמחוג זז ומגיע ‪,‬לנקןדח חמ‪.‬צוונת את כובדן ש‪,‬ל חרג‪,‬לווס‪,‬‬ ‫שהוא ‪,‬לערך עשרים וחמושה אחןזוס‬ ‫והשגח‬

‫הספרה‬

‫בתנועת‬

‫המחוג‪.‬‬

‫המחוג‬

‫חמ‪.‬צוונת את משק‪,‬ל‬

‫ממשק‪,‬לך ‪.‬‬

‫ועבור‬

‫גופך‬

‫בןןדאי‬

‫ןוחזזר‬

‫נסח ‪,‬לקןס‬ ‫חרבה‬

‫את‬

‫תזרח ‪,‬לספרח‬

‫הנמוכה ממשק‪,‬לך באותן שעזר ‪,‬לערך ‪.‬כך יתנודד המחוג עד‬

‫שווקבע ע‪,‬ל הספרה חמ‪.‬צוונת את משק‪,‬לך ‪.‬‬ ‫מדוד את הישגך‬

‫‪,‬לאחר שהבחנת בשיפור בפען‪,‬לת הקימה‬

‫חמאזנווס ‪.‬‬

‫‪-‬‬

‫חזור ע‪,‬ל נסוזן‬

‫אס אמנם השתפרה חפען‪,‬לח והיא טובח זיעי‪,‬לח‬

‫וןתר' תמ‪.‬צא שהמחוג זז‬

‫עתה בהדרגה‪ ,‬במהירות קימתך'‬

‫ןאונן עובר כ‪,‬ל‪,‬ל את הספרה חמ‪.‬צוונת את משק‪,‬לך ‪.‬זה מראה‬

‫‪75‬‬

‫שכ‪ 777‬הוכו ‪7‬ת‬ ‫שהקומה‬

‫עתה‬

‫אונח‬

‫כרוכה‬

‫בתאוצות מוותרות ובתנועות‬

‫מוותרות‪ .‬אס וודע אתה ;ןחשב את גוד;ן הבזבוז שנגמ;ןת ממנו‬ ‫תתפ;ןא ;‪,‬מצוא שהתנועה חטובה דורשת רק‬

‫ח;ןק קטן‬

‫מהמאמץ חרגו;‪.,‬‬

‫כיצד לקום‬ ‫נסח שוב ;ןשבת ע;ן חשפה הקדמות ש;ן חכוסא וחגד;ן ;ןאט‬

‫;ןאט את תנודות הגוף קדומח ‪ j‬כ;ן עוד אונך מרגוש חתגווסות‬

‫פתאומות מוגברת! כ;ןומר‬

‫‪j‬‬

‫כ;ן עוד אתה מרגוש אותה מודת‬

‫חחתגווסות חקוומת ;ןפנו הכוונה‬

‫;‪,‬עמוד ‪.‬‬

‫און צורך בוותר‬

‫מזאת בשכו;ן ;ןקוס כוצד ;ןחגוע ;ןכךז‬

‫הנח כמה אמצעוס שכדאו ;‪,‬נסות את כו;ןס‬

‫‪j‬‬

‫אפו;ןו אס‬

‫תצ;ןוח ;ןאחר שתנסח את הראשון ‪:‬‬ ‫א‪ .‬ב‪7‬י הגתייסות רצונית ש ‪ 7‬שרירי הרג‪7‬יים‬ ‫בתנודה ;ןפנוס‬

‫‪-‬‬

‫חשוב ע;ן הרמת חברכווס וכפות חרג;ןווס‬

‫מן הרצפה כך שהתנודה קדומה ;ןא תגרוס ;ןחתגווסות שרורו‬ ‫חורכווס חמושרוס את חרג;ןווס‪ .‬חתגווסות שרורוס א;ןח‬

‫מתבטאת בחגד;ןת‬

‫;ןח‪y‬‬

‫הכפות ע;ן הקרקע‪ .‬האגן עוזב עתה‬

‫את הכוסא ב;ןו כ;ן עבודה נוספת וחושו בה הופכת ;‪,‬עמודה‪.‬‬

‫ב‪ .‬ב‪7‬י הגתייסות רצונית ש ‪ 7‬שרירי העורף‬ ‫בזמן‬

‫התנודות קדומה ואחורה‬

‫‪-‬‬

‫אחוז‬

‫כוך‬

‫הראש ומשוך אותה בחמשך ;ןחו;ןוות חצואר‬ ‫שאפשר וחוח ;ןחבחון אס העורף‬

‫קדומה‬

‫‪-‬‬

‫אס תופסק חתגווסות העורף‬

‫פתאומו מוגבר ‪;,‬ע הכפות‬

‫;ןעמודח‬

‫‪j‬‬

‫מתגווס ‪.‬‬

‫ב;‪,‬ו‬

‫שוס‬

‫שונוו‬

‫‪-‬‬

‫‪j‬‬

‫‪j‬‬

‫ומון‬

‫בצוצות‬

‫בדקות כזאת‬

‫בחמשך התנודה‬

‫כך ש;ןא וחוח‬

‫;ןח‪y‬‬

‫ונוע הגוף ;‪,‬אחר כמה נוסווום‬

‫בנשומח‬

‫‪j‬‬

‫כ;ןומר‬

‫‪j‬‬

‫ב;ןו‬

‫מאמצוס‬

‫מוותרוס בחזה‪.‬‬

‫חזור‬

‫‪;,y‬‬

‫אותו דבר כשאתה אוחז בצוצות הראש בוד שמא;ן‪.‬‬

‫בדרך כ;ן;ן וש חבד;ן בון וד אחת ;‪,‬שנוח‪.‬‬

‫‪76‬‬

‫מה' 'צ'בח טובח‬

‫ג‪n!J.‬דו‪ !J‬מן חכוונח‪!J‬קום‬ ‫בתנודח קדימח‬

‫‪-‬‬

‫וש ‪:‬וחגוע ‪:‬ומצב שבו מרגישים חתג'יסות‬

‫ברג‪'7‬ים ובנשומח ‪ J‬כ‪7‬ומר‬

‫‪J‬‬

‫‪7‬חגוע ‪7‬אותו ח;ןק ש;ן חמס ‪7‬ו ‪ 7‬שבו‬

‫חתנודח חקצבית נעצרת‪ /‬או נקבעת וחמאמצום חשריר'ים‬

‫גך;ןוס‪ .‬בש;ןב זח חקומח אוננח חמשן רצוף ש;ן חתנודות‬

‫‪l‬‬

‫א‪:‬וא תנועח פתאומית מואצת ;‪:‬וכן וש ‪:‬וחפסוק כ;ן שינוי נוסף‬ ‫בש‪:‬וב זח ו‪:‬וחושאר קפוא במצב בו נעצרח ונקבעח חתנודח‬

‫‪n‬‬

‫חקצבית‪ .‬ע‪:‬ויד ‪:‬ו דו‪:‬ו מן חכוונח‬ ‫אוזח‬

‫‪n‬‬

‫חיתח‬ ‫חקומח‬

‫‪:‬וק בגוף חד‪:‬ו‬

‫‪:‬וחתג'יס ‪.‬‬

‫מיותרת ‪:‬וקימח טובח‪.‬‬ ‫‪l‬‬

‫‪:‬וקום ‪1‬‬

‫‪:‬וחקשיב ו‪:‬וחבתין‬

‫‪n‬‬

‫חחתג'יסות ש‪:‬ו ח ‪:‬וק חזח‬ ‫אם‬

‫‪n‬‬

‫אמנם‬

‫חמצב חקפוא "עשח נוח בו‬

‫ת ד‪:‬ו מכוונת‬

‫ברגע‪ /‬כמו‬

‫בושובח‬

‫‪l‬‬

‫‪n‬‬

‫ואפשר וחוח ‪:‬וגמור את חקימח או ‪:‬ו זור ‪:‬וישיבח באותח‬ ‫פשטות כמו‬

‫‪:‬וחפנות את חמבט ‪.‬‬

‫ך ‪.‬תנודות ברכיים קצובות‬

‫שבע‪:‬ו קצח חכוסא ‪ l‬חעמד את כפות חרג‪'7‬י ‪ D‬בפיסוק רחב‬

‫‪n‬‬

‫ונוח וח ‪:‬ו ‪:‬וחניע את שתי‬

‫חברכ'ים ‪:‬‬

‫‪n‬‬

‫קרב אותן חא ת א‪:‬ו‬

‫חשניח וחרתיקן ;ןצךךום פעמים אחדות‪ /‬עד שאפשר וחוח‬

‫‪n‬‬

‫‪:‬וחניען פנימח וח וצח בתנועות קצובות~ מתמידות וק‪:‬וות‪.‬‬ ‫אחוז בציצית חראש וחבא את עצמן מושובח ;ןקומח מב;ןו‬ ‫שתחו‪:‬ו כ;ן חפרעח בקצב תנודות חברכ'ים‪ .‬ברגע שחגיוס ‪:‬וא‬

‫‪n‬‬

‫טוב‪ /‬חברכ‪,‬וס מתעכבות ו ד‪:‬וות ‪7‬נוע ‪ J‬ו‬ ‫‪!:J‬ו אף ‪7‬חרף עון ב;ןבך‬

‫‪-‬‬

‫או שמב;ןו משום מנסים ‪:‬וקום ממש ברגע בו חברכ'ים‬

‫נמצאות באחד חמצבום חקוצונ‪,‬וס‬ ‫או קרובות בוותר זו‬

‫‪:‬וזו ‪.‬‬

‫‪l‬‬

‫כ‪:‬וומר‬

‫‪I‬‬

‫פסוקות ‪7‬גמרו‬

‫בכ‪:‬ו אחד מן חמצבום חקוצונ'ים‬

‫ח‪77‬ו וכו‪:‬וות חברכ'ים ‪:‬וחתעכב ו‪:‬וחדו‪:‬ו מנוע ‪:‬וחרף עין מב;ןו‬ ‫שמרגישים‬

‫בדבר ‪.‬‬

‫ה‪,; .‬הפרדי את הפעו;‪,‬ה מן הכוונה‬ ‫אחד חתנאום ;ןשופור חפעו‪:‬וח‬

‫‪-‬‬

‫שחוא אמצעו ;ןומוד‬

‫‪I‬‬

‫וגם‬

‫חוא ‪7‬חפרוך את חפעו‪:‬וח מכוונתח‬

‫אמצעו ‪;J‬בךוקת חאוכות ‪-‬‬ ‫כמו בתר גו;ן חבא ‪:‬שב ‪ 7Y‬כוסא כמקודם ‪ I‬כש;ןפנון משענת ש;ן‬ ‫כיסא שנו ‪ .‬חנח את ' ‪ 7' 7‬ע‪:‬ו חמשענת ש;ן חכוסא ש‪:‬ופנין‬

‫‪77‬‬

‫‪l‬‬

‫שכון;‪ ,‬ה‪,‬כןות‬

‫ובמקום ‪.‬לחשוב ע‪.‬ל קומח‪ /‬חשוב ע‪.‬ל הרמת האגן‬

‫וקום‬

‫במחשבה זו‪.‬‬

‫עמוד ‪.‬לפנו חכוסא ‪ l‬הנח את ודון ע‪.‬ל משענת חכוסא ש‪.‬לפנון‬ ‫ובמקום ‪.‬לחשוב ע‪.‬ל ושובח‬ ‫ושב במחשבה‬

‫זו ‪.‬‬

‫‪-‬‬

‫חשוב ע‪.‬ל הנחת האגן ע‪.‬ל חכוסא‬

‫הנחת האגן ע‪.‬ל חכוסא הוא אמצעו ש‪.‬ל‬

‫ושובח )כשס שהרמתו הוא אמצעו ש‪.‬ל קומח( ‪ i‬באופן זה‬ ‫מקשובוס ‪.‬לאמצעוס ש‪,‬ל חפעו‪.‬לח ו‪.‬לא‪.‬לכוונתה‪ .‬רכוס אמנם‬ ‫קמוס ווושבוס בצורח כזאת‪ /‬מב‪,‬לו ‪.‬לחשוב ע‪.‬ל מה שחס‬ ‫עושוס‪.‬‬

‫פעו‪.‬לת חושובח הוא טובח‬

‫כשאונח‬

‫משתנה‬

‫שחושבוס ע‪.‬ל כוונתה ובון שחושבוס ע‪.‬ל אמצעו‬ ‫כשחפעו‪.‬לח ‪.‬לקווה‬

‫‪-‬‬

‫בון‬

‫בוצועח‪.‬‬

‫וכו‪.‬ל המסתכ‪.‬ל מן הצד ‪.‬לחבחון באוזח‬

‫משנו אופנו החשובה נעשתה‪.‬‬

‫שאיפה מוגזמת למטרה טעונה מתח הרסני‬ ‫בפעולה פשוטה כזו שאנו עוסקים בה‪ ,‬קל להפנות את הקשב‬ ‫ממטרת הפעולה אל האמצעי להשגתה ולבצע אמצעי זה‪ .‬בפעולות‬ ‫מסובכות יותר‪ ,‬ככל שהתאווה להשגת המטרה גדלה יותר‪ ,‬כך יגדל‬ ‫גם ההבדל בביצוע ביו שני אופני החשיבה‪.‬‬

‫השאיפה המוגזמת למטרה גורמת לעתים קרובות שפעולת‬ ‫הביצוע תהיה טעונה מתח סובייקטיבי‪ .‬מתח זה‪ ,‬לא זו בלבד‬ ‫שהוא מפריע בדרך כלל להשיג את המטרה‪ ,‬הוא אף עלול לסכך‬ ‫את החיים )כמו למשל‪ ,‬בשעת חציית הכביש‪ ,‬כשהמטרה היא‬ ‫להשיג את האוטובוס בכל מחיר והקשב אינו נתון כלל לנעשה‬ ‫סביב‪ ,‬כלומר‪ ,‬לאמצעים(‪.‬‬

‫הפרדת המטרה מאמצעי ביצועה משפרת את הפעולה‬ ‫ברוב המקרים בהם הפעולה טעונה השתוקקות‪ ,‬תארה‪ ,‬או שאיפה‬

‫חזקה מדי ‪ -‬מספיק להפריד את המטרה מאמצעי הביצוע כדי לשפר‬ ‫את יעילותה של הפעולה‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬אדם הנוהג מכונית וממהר‬ ‫להגיע בכל מחיר ‪ -‬יגיע במחיר המתקבל על הדעת אם ימסור את‬ ‫ההגה לאדם הבקי באמצעי זה ואינו להוט להגיע בכל מחיר‪.‬‬ ‫במקרים ידועים‪ ,‬כשהביצוע והשגת המטרה תלויים שניהם‬ ‫בשכבות קדומות )מבחינת האבולוציה( של מערכת העצבים ‪-‬‬ ‫ששליטתנו עליהן אינה רצונית ישירה אלא עקיפה ‪ -‬נוצרות הפרעות‬

‫‪78‬‬

‫מחו וצובה טובח‬

‫קשות‪ .‬האדם יחדל להפריד בין המטרה והאמצעים‪ ,‬והפעולה‬ ‫מתבצעת לעתים כאילו האמצעי היה המטרה ולעתים כאילו המטרה‬ ‫חיתה האמצעי‪ .‬לכן כדאי לעבוד על הנושא הזה כאשר גם המטרה‬ ‫וגם האמצעי הם פשוטים ואפשר להקיש מן הנסיון הפשוט לגבי‬ ‫פעולות נשגבות יותר או חשובות יותר‪.‬‬

‫הכוחות היעילים ופעלים לאורך מסלול התנועה‬ ‫שבע;‪ ,‬קצח הכיסא והנח את קצות האצבעות ש? וד ומון ‪;,‬ע‬

‫הקדקוד ‪.‬‬

‫המגע צריך ;‪,‬חוות דק עד כדי כך שאפשר יחיה‬

‫?הבחין באצבעות בשינויים חח;‪,‬וס במאמצו‬

‫העורף ‪.‬‬

‫הורד‬

‫וחרס את הסנטר כדי ?בחון אס האצבעות מבחינות בקדקוד‬ ‫את חד התנועה ש? הסנטר‬

‫‪I‬‬

‫הנעשות כמובן בשרירי העורף‬

‫וחצואר ‪.‬‬ ‫‪!7‬ח ‪;,‬ע ידי תנועה‬ ‫הגד? את תנועת הראש קדימה ו‪!7‬מע‬ ‫במפרקו‬

‫הירכיים‬

‫ב?בד‬

‫עד שהאגן‬

‫‪I‬‬

‫ותרומם‬

‫מן‬

‫חכוסא‬

‫?עמידה מב;‪,‬ו שהמאמץ ברג?" ‪ 0‬וגבר פתאומית ?אורך ‪;,‬כ‬ ‫חמס?ו?‪.‬‬

‫שים לב לכך שהקשב באצבעות והתנועה השווה והחלקה עד‬ ‫לעמידה‪ ,‬מביאים את החזה למצב שבו הוא תלוי על עמוד השדרה‬ ‫ולא מוחזק‪ .‬כדי שהחזה יהיה תלוי על עמוד השדרה והנשימה תהית‬ ‫קלה במשך כל זמן הפעולה‪ ,‬יש לכוון את מאמצי השרירים במפרקי‬ ‫הירכיים כך שהכוח השקול יפעל לאורך עמוד השדרה מבלי שיווצרו‬ ‫כוחות טפילים המשנים את הזווית שביו הגולגולת לבין חוליות‬ ‫הצואר ‪ I‬או יוצרים קשתות בעמוד‬

‫השדרה‪.‬‬

‫כדי להגיע לפעולה דקה וטובה מאד צריך שהנסיון ילך וישפר את‬ ‫הרגשת הנוחות והיכולת‪ ,‬עד שהאדם יחדל לחסן את עצמו על ידי‬ ‫עצירת הנשימה ומאמצי החזה הגורמים לה‪ .‬עצירת הנשימה באה‬ ‫באופן אינסטינקטיבי כדי למנוע היווצרות של כוחות טפילים‪,‬‬ ‫הנוטים להזיז את החוליות במישור אופקי ‪ I‬כלומר הצדה מן הטור‬ ‫שהן מהוות‪.‬‬

‫חוסר הברירה חרפך מאמץ להרגל‬ ‫כל עוד נחוץ מאמץ מיותר לפעולה‪ ,‬על האדם לבצר את עצמו ‪1‬‬ ‫לחסן את עצמו בכוח רצונו למאמץ גדול שאינו נוח‪ ,‬אינו נעים‬ ‫ואינו רצוי‪ .‬חוסר הברירה הופך את המאמץ להרגל ואיו לך דבר‬

‫‪79‬‬

‫שכ;ןן;ן הוכן‪:‬זת‬

‫מתקבל על הדעת יותר מזה שרגילים אליו ‪ I‬אפילו אם הוא נוגד את‬ ‫ההגיון או את הצורך‬

‫החיוני‪.‬‬

‫ההרגל אמנם עושה את ההתמדה לקלה ולכן תועלתו גדולה‬ ‫מאד בחיים‪ .‬אבל עד מהרה הוא מתחבב בשל הנוחות שבו‪ ,‬עד כדי‬ ‫כך שהוא משתק את הבקרות ואת כושר ההבחנה והאדם נעשה‬

‫למכונה החושבת בבלי דעת‪.‬‬

‫‪80‬‬

‫שעור שני‬

‫מהי פעולה טובה‬

‫‪81‬‬

82

‫שעור שני‬ ‫הפעולה הטובה משפרת את הגוף ואת היכולת‬ ‫פעולה טובה נבחנת בראש ובראשונה בכך שהיא משיגה‪ ,‬או‬ ‫אינה משיגה‪ ,‬את מטרתה‪ .‬אבל בחינה זו אינה מספיקה‪ .‬בגוף חי‬ ‫ומתפתח צריכה הפעולה לשפר את הגוף ואת היכולת כדי שיחזור‬ ‫עליה תוך חיוניות יתר‪.‬‬

‫הדוגמה הבאה היא אולי פשטנית‪ ,‬אך יש בה כדי להבהיר את‬ ‫תוכן הדברים ‪ :‬להבריג בורג אפשר גם בסכין מטבח ‪ -‬אבל גם‬ ‫הסכין וגם ראש הבורג נשחתים בדרך‬

‫זו‪.‬‬

‫מספר התנועות והפעולות שהאדם מסוגל להן הוא גדול כל כך‬ ‫עד שקשה להגדיר בקצרה תנועה טובה‪ .‬כל הגדרה תהיה מופשטת‬ ‫מדי וכוללת מדי‪ .‬בכל זאת ננסה לבאר מהי פעולה טובה‪.‬‬

‫ההפיכות היא סגולה של תנועה רצונית‬ ‫אם נעשה ביד תנועה פשוטה במהירות בינונית‪ ,‬מימיו לשמאל‬ ‫וחזרה‪ ,‬נמצא שהפעולה טובה לכל הדעות אם לאורך המסלול‪ ,‬בכל‬ ‫נקודה ובכל רגע‪ ,‬אפשר להפסיק את התנועה ולהחזיר את היד‬ ‫אחורנית במסלולה‪ ,‬לשוב ולקדם אותה‪ ,‬או להחליט לעשות תנועה‬ ‫אחרת לגמרי‪.‬‬ ‫תכונות אלו של הפעולה נכללות בתנועה הפשוטה המתוארת‬ ‫לעיל מבלי שנדע עליהן ‪ I‬משום שהן שכיחות בכל תנועה רצונית‬

‫הכרתית מובהקת‪ .‬לסגולה זו‬

‫נקרא ‪ 11‬הפיכות‪(.Reversibility ) 11‬‬

‫אם מקישים על גיד השריר מתחת לפיקת הבר‪,‬ך הדחיפה‬ ‫המקפיצה את הרגל היא רפלקטיבית ואיו בה כל תכונות של‬ ‫אפשרות עצירה‪ ,‬חזרה‪ ,‬או תוצאה אחרת‪ .‬גם בתנועות קלרניות‪,‬‬ ‫רעידה מקור‪ ,‬עווית וכר'‪ ,‬אין "הפיכות"‪ ,‬שהיא עיקרה של תנועה‬ ‫רצונית‪.‬‬

‫תנועה קלה ונוחה היא אף טובה‬ ‫ראינו כבר‪ ,‬כשעסקנו בקימה מן הכיסא‪ ,‬שתנועה רצונית טובה‬

‫נעשית כשהפיקוד הרצוני והגבת הגוף האוטומטית על גירוי כוח‬ ‫המשיכה אינם מפריעים זה לזה‪ ,‬אלא להיפך‪ ,‬נעזרים זה בזה‬ ‫ומשתלבים בפעולה הנראית כאילו נעשתה על ידי פיקוד אחד‪.‬‬

‫‪83‬‬

‫שכווו ןך‪,‬כן‬ ‫‪!:J‬ת‬

‫בתנועות אטיות הפיקוד הרצוני הוא הקובע וגם המכריע‬

‫‪-‬‬

‫כל עוד‬

‫איו ההכרעה מסכנת או מכאיבה עד כדי כך שהתגבה האוטומטית‬

‫מתבצעת למרות הפיקוד הרצוני ‪ I‬או בלי שום קשר‬

‫אליו‪.‬‬

‫כמו כן ראינו שתנועת היד הפשוטה חיתה טובה בלי כל ידיעה‬ ‫מוקדמת מהי תנועה טובה‪ .‬תנועה קלה ונוחה היא בדרך כלל גם‬ ‫טובה‪.‬‬

‫חשוב ללמוד להפוך תנועות קשות לטובות‬ ‫קודם כל קלות ונוחות‪.‬‬

‫‪-‬‬

‫כלומר ‪I‬‬

‫לעשותן‬

‫התחמקות מקשיים יוצרת נורמות של התנהגות‬ ‫בני המין האנושי‪ ,‬ברובם‪ ,‬חדלים להתפתח ולשפר את‬ ‫תכונותיהם ההסתגלותיות כבר בגיל שלש עשרה או ארבע עשרה‬ ‫שנה‪ ,‬בדרך כלל‪ .‬תנועות שכליות‪ ,‬רגשיות וגופניות שבגיל זה עדייו‬ ‫הן קשות או בלתי אפשריות‪ ,‬תשארנה בעתיד מחוץ לתחום‬ ‫הפעולות השכיחות‪ .‬נמצא איפוא שהאדם נשאר מוגבל ומצומצם‬ ‫מבחינה זו לעומת מה שיכול היה להיות‪.‬‬

‫ההגבלות‪ ,‬בראשיתן ‪ I‬נכפות על האדם בגלל קשיים של‬ ‫התפתחות פיזיולוגית וחברתית‪ .‬כשהקשיים שהוא נתקל בהם‬ ‫חוזרים ונשנים הריהו זונח‪ ,‬על הרוב בהכרח‪ ,‬את הפעולות‬ ‫הקשורות בקושי‪ ,‬במאמץ בלתי פורה או באי נעימות‪ .‬כתוצאה‬ ‫מכך אדם קובע לעצמו נורמות של התנהגות באמרו‪ ,‬למשל ‪":‬אינני‬ ‫מסרגל ללמוד לרקוד"‪ ,‬אר "אינני טיפוס חברתי"‪ ,‬או "לעולם לא‬ ‫אדע מתמטיקה"‪ .‬הגבלות אלו‪ ,‬לא זר בלבד שהן גורמות עצירת‬ ‫ההתפתחות בשטחים שנזנחו ‪ I‬אלא אף ניכרות בשטחים אחרים‬ ‫ומשפיעות על האישיות כולה‪.‬‬ ‫ההרגשה של ‪ 11‬קשה‪ 11‬מתרחבת וכוללת פעילויות אחרות‪ .‬קשה‬ ‫לאמוד את חשיבותם של הדברים שאדם חסר אותם‪ ,‬שאינו‬ ‫מתנסה בהם‪ ,‬ולכן ההפסד הנגרם לו בלא יודעיו איו לו שיעור‪.‬‬

‫גבול הקלות האפשרית‬ ‫אדם שהיה רגיל לקרוא לאור קסמי עץ בוערים‪ ,‬או לאור‬ ‫מנורות שמן ‪ I‬דימה את נר השערה לסמל השכלול‪ ,‬ולא הרגיש‬ ‫בעשן‪ ,‬בפיח ובצחנה שמעלה נר זה‪ .‬אם נמשיך לעקרב אחרי‬ ‫התפתחות התאורה ניווכח שהגבול שאנו מציבים לעצמנו הוא‬ ‫הגבול שבערותנו קובעת לנר‪ .‬בכל פעם שאנו מרחיבים את אופק‬

‫‪84‬‬

‫מהו פעו ‪7‬ה טובה‬

‫ידיעתנו‪ ,‬דקות התחושה והיכולת גדלות והגבול של הנכון‪ ,‬המובן‬ ‫מאליו כנורמלי‪ ,‬מתרחב‪.‬‬

‫ככל שאדם מקדם את התפתחותו ‪ -‬גדלה הקלות‪ ,‬המפתחת‬ ‫הרמוניה ביו הפעולה והתחושה‪ .‬כשהפעולה אינה מלווה מתח‬ ‫ומאמצים מיותרים‪ ,‬מביאה קלות הפעולה לכך שהאדם רגיש יותר‬ ‫ומבחין יותר ואז גם גבול הקלות משתנה לגביו‪ .‬עכשיו הוא מסוגל‬ ‫לחוש במאמץ יתר גם בפעולה שקודם לכך חיתה נחשבת קלה‬ ‫בעיניו‪ .‬ככל שההבחנה בקלות נעשית מדויקת יותר‪ ,‬נעשית הקלות‬ ‫צרופה יותר‪ ,‬דקה יותר ‪ -‬עד גבול מסוים‪ .‬על מנת לעבור את הגבול‬ ‫הזה‪ ,‬מן ההכרח שתחול השתפרות כללית של האישיות‪ .‬בשלב זה‬ ‫ההתקדמות איננה הדרגתית ואיטית כמו שתיתה עד כה‪ ,‬אלא‬ ‫פתאומית ומהירה‪ .‬הקלות משתפרת עד כדי כך שהיא נעשית‬ ‫לאיכות חדשה‪ ,‬שגבולותיה חדשים‪ ,‬נרחבים יותר‪.‬‬

‫הקלות ‪ -‬איכות משתנה‬ ‫לדוגמה ‪ :‬שחקן‪ ,‬נואם‪ ,‬או אפילו מורה‪ ,‬שסבל מצרידות בקולו‪,‬‬ ‫התחיל ללמוד לשפר את ההיגוי כדי להיפטר מהפרעה זו‪ .‬בראשית‬ ‫לימדוהו להבחין במאמצים המיותרים במנגנון הנשימה ובגרון‪.‬‬ ‫לאחר שלמד להקטין את המאמץ המיותר ולהגות ביתר קלות‪,‬‬ ‫הבחין‪ ,‬להפתעתו‪ ,‬במאמצים מיותרים בשרירי הלסת והלשון‪,‬‬ ‫שקודם לכן לא ידע כלל שהם קיימים‪ ,‬ושיש להס שייכות לצרידות‬ ‫שסבל ממנה‪ .‬כלומר‪ ,‬הקלות שהושגה בשטח אח‪,‬ד הביאה‬ ‫להבחנה מדויקת יותר וכוללת יותר בשטחים סמוכים‪.‬‬

‫לאחר שהמשיך להתאמן בהישג החדש והגיע לקלות בשרירי‬ ‫הלשון והלסת‪ ,‬הוברר לו שהשתמש עד כה רק בלוע ובגרון כדי‬ ‫להגות את הקול‪ ,‬בלי השתתפות מספקת של החלק הקדמי של‬ ‫הפה‪ .‬שימוש זה היה כרוך במאמץ מיותר של הנשימה‪ ,‬מאחר‬ ‫שהיה צורך בלחץ אויר גדול כדי להתגבר על ההתנגדות למעבר‬ ‫תאויר בחלל הפה‪ .‬בשלב זה‪ ,‬לאחר שלמד להשתחרר מן ההפרעה‬ ‫בחלל הפה‪ ,‬הגיע לקלות גדולה יותר בהיגוי ונוכח לדעת שחל‬ ‫שיפור גם בשרירי החזה ובסרעפת‪.‬‬

‫להפתעתו גילה עתה שההפרעות בשרירי החזה‪ ,‬בסרעפת ובחלל‬ ‫הפה נגרמו על ידי מאמץ מתמיד בשרירי העורף‪ ,‬שדחפו את הראש‬ ‫והסנטר קדימה ועוותו את כל מנגנון הנשימה והדיבור‪ .‬מכאן הגיע‬

‫לגילויים חדשים נוספים הנוגעים לאופן העמידה‪ ,‬ליציבה‪ ,‬לתנועה‬ ‫וכר'‪ .‬פירושם של גילויים אלה הוא שבהיגוי טוב משתתפת‬ ‫האישיות כולה‪.‬‬

‫‪85‬‬

‫שכ‬ ‫‪!:J‬ו‬ ‫‪, !:J‬ר>כו‬ ‫‪!:J‬ת‬

‫גילויים מפתיעים אלה ‪ I‬השיפורים שנבעו מהם והקלות‬ ‫שהושגה בהם עדיין לא היו סוף פסוק‪ .‬באורח פתאומי נתגלה‬ ‫לאותו אדם שקולו ‪ I‬שהיה מוגבל עד כה לאוקטבה אחת בקירוב‪,‬‬ ‫העמיק והגביה וגבולותיו נתרחבו בשיעור ניכר‪ .‬לפתע הבחין‬ ‫באיכות חדשה בקולו והתברר שהוא מסוגל גם לשיר‪ .‬מכאן נפתח‬ ‫שוב אופק חדש של אפשרויות נוספות‪ ,‬בתחומים נרחבים יותר של‬ ‫איכויות שונות שלא חלם עליהן קודם לכן‪.‬‬

‫העבודה הגדולה ‪ -‬לשרירים הגדולים‬ ‫בשביל להגיע לאיכות טובה יש להעביר את העבודה הקשה‬ ‫בהנעת הגוף לשרירים שנבנו לשם כך‪.‬‬

‫ואמנם‪ ,‬אם מסתכלים יפה רואים שהשרירים הגדולים ביותר‬ ‫והחזקים ביותר קשורים לאגן‪ .‬על שרירים אלה ‪ I‬כגון שרירי‬ ‫העכוז‪ ,‬שרירי הירכיים ודומיהם‪ ,‬מוטל עיקר העבודה‪ .‬ככל‬ ‫שמתרחקים ממרכז הגוף אל הגפיים ‪ -‬הולכים השרירים ונעשים‬ ‫דקים יותר‪ .‬שרירי הגפיים בנויים לשם כיוון ודיוק בתנועת‬ ‫הגפיים‪ ,‬כך שהכוח הגדול של שרירי האגן יוכל לעבור דרך עצמות‬ ‫הגפיים אל המקום המדויק שבו עליו לפעול‪.‬‬ ‫בגוף מאורגן היטב כל מה שנוצר על ידי השרירים הגדולים‬ ‫נמסר לתעודתו באמצעות השרירים החלשים יותר מבלי שיאבד‬ ‫הרבה מן הכוח‬

‫בדרך‪.‬‬

‫כוח הפועל בזווית למסלול ‪ -‬משמש להריסה‬ ‫הסידור האידיאלי הוא שהמאמץ עובר לאורך עמוד השדרה‬ ‫ועצמות הגפיים‪ ,‬כלומר‪ ,‬בקווים ישרים ככל האפשר‪ .‬אם נוצרות‬ ‫זוויות לאורך המסלול האמור הרי חלק מן הכוח של השרירים‬ ‫הגדולים באגן אינו מגיע לתעודתו ומשמש להריסת הסרטים‬ ‫והמפרקים‪ .‬לדוגמה ‪ :‬אם דוחפים משהו ביד ישרה מגיע הכוח‬ ‫משרירי האגן בדרך ישרה אל כף היד‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬אם היד כפופה‬ ‫במרפק‪ ,‬בזווית ישרה‪ ,‬הכוח המגיע אל כף היד אינו יכול להיות‬ ‫גדול יותר מכוח שרירי הזרוע עצמה‪ .‬פעולה כזאת מלווה קושי ואי‬ ‫נוחות מאחר שכוחם של השרירים הגדולים אינו משמש לתנועה‪,‬‬ ‫אלא נעלם ברובו בפנים הגוף‪.‬‬

‫כשהכוחות של השרירים הגדולים באגן אינם מועברים על ידי‬ ‫השלד לאורך העצמות‪ ,‬אי אפשר להימנע מלחסן את החזה כדי‬ ‫ששרירי ההכוונה יוכלו לעשות לפחות משהו ממה שיכול היה‬

‫‪86‬‬

‫מה> פועוה טו כה‬

‫להיעשות בקלות בשרירי האגן‪ .‬בארגון טוב אפשר לעשות את רוב‬ ‫הפעולות שהן בגבול היכולת האנושית‪ ,‬בהרגשה נעימה של קלות‪.‬‬

‫המסלול האידיאלי‬ ‫בתנאים אלה‪ ,‬מסלולו של השלד כשהוא עובר ממצב למצב כגון‬ ‫מישיבה לעמידה או משכיבה לישיבה ‪ -‬הוא המסלול שבו היה עובר‬ ‫אילו לא היו בו שרירים כלל‪ ,‬כלומר‪ ,‬אילו היו העצמות קשורות‬ ‫בסרטים בלבד‪.‬‬

‫למשל ‪ :‬לקום מן הרצפה‪ ,‬מישיבה לעמידה‪ .‬כל האופנים שבהם‬ ‫אפשר להביא את השלד מישיבה לעמידה על ידי משיכה‬ ‫יפים וטובים‪ .‬כדי לקום בדרך הקצרה‪ ,‬היעילה והטובה‪ ,‬יש לארגן‬ ‫את הגוף כך שכל העצמות תעבורנה במסלולים זהים לאלה של‬ ‫המשיכה בגולגולת‪ .‬במסלולים אלה יהיו המאמצים לאורך העצמות‬ ‫וכל כוח שרירי האגן ישמש לעבודה בלבד‪.‬‬

‫בגולגולת ‪-‬‬

‫‪87‬‬

88

‫שעור שלישי‬

‫הכרת מספר תכונות יסודיות‬

‫של התנועה‬ ‫‪89‬‬

‫בשערו‪:‬‬

‫הכרת‬

‫כמה‬

‫מתכונותיה‬

‫היסודיות‬

‫של‬

‫מערכת‬

‫הפיקוד‬

‫על‬

‫השרירים הרצוניים‪.‬‬

‫כשלושים תנועות איטיות‪ ,‬קלות ומוגבלות‪ ,‬מספיקות בשביל‬ ‫לשנות את הטונוס היסודי של השרירים‪ ,‬כלומר‪ ,‬את דרגת‬ ‫התכווצותם לפני הפעלתם הרצונית‪.‬‬ ‫אחרי שחל שינוי בטונוס בחלק אחד של הגוף‪ ,‬מתפשט השינוי‬ ‫בכל מחצית הגוף‪ ,‬שבה נמצא החלק המופעל‪.‬‬ ‫הפעולה נעשית קלה כשהשרירים הגדולים שבמרכז הגוף עושים‬ ‫את עיקר העבודה ושרירי הגפיים רק מכוונים את עצמות הגפיים‬

‫להעברת המאמץ מן‬

‫המרכז‪.‬‬

‫‪90‬‬

‫שעור שלישי‬ ‫חלק או‬ ‫המצב ההתחלתי‬ ‫שכב על הגב‪ .‬פסק את הרגליים פיסוק נוח‪ .‬הושט את שתי‬ ‫הידיים מעל לראש‪ ,‬פסוקות במקצת‪ ,‬כך שהזרוע השמאלית תהיה‬ ‫בערך בהמשך הקו של הרגל הימנית והזרוע הימנית בהמשך הקו‬ ‫של הרגל השמאלית‪.‬‬

‫הקשב למצב גופך‬ ‫עצום את העיניים ונסה לסקור את שטח המגע של הגוף עם‬ ‫הרצפה‪ .‬שים לב לאופן נגיעת העקבים ברצפה‪ ,‬אם הלחץ על שניהם‬ ‫שווה ואם המגע הוא בחלקים זהים של שני העקבים‪ .‬המשך‬ ‫להקשיב בדרך זו לאופן המגע ולמקום המגע של שרירי השוקיים‬ ‫)הסרבן(‪ ,‬מאחורי הברכיים‪ ,‬מפרקי הירכיים‪ ,‬הצלעות הדוחפות‬ ‫משני אברי החזה‪ ,‬הצלעות על יד השכמות והשכמות עצמן‪ .‬שים לב‬ ‫למרחק הכתפיים מן הרצפה וכן למרפקים ולכפות הידיים‪.‬‬ ‫אחרי דקות מספר של תשומת לב אפשר להיווכח שיש הבדל‬ ‫ניכר ביו שני צדי הגוף‪ ,‬בשכמות‪ ,‬במרפקים‪ ,‬בצלעות וכרי‪ .‬אצל‬ ‫רבים‪ ,‬המרפקים במצב זה אינם נוגעים כלל ברצפה אלא תלויים‬ ‫נאויר ולכן הזרועות אינן מונחות וקשה להחזיקן במצב זה עד סוף‬ ‫הבדיקה‪.‬‬

‫הפעולה הסמויה של שריריך‬ ‫יש לנו ארבע חוליות זנב‪ ,‬חמש חוליות במתניים‪ ,‬שתים עשרה‬ ‫בחזה או בגב‪ ,‬ושבע בצואר‪ .‬על אילו חוליות באגן גדול הלחץ‬ ‫ביותר? האם חוליות המתניים נוגעות כולן ברצפה? אם לא ‪ -‬מה‬ ‫מרים אותן‪ ,‬או מחזיק אותן ‪ ,‬גבוה מן הקרקע? על אילו מחוליות‬ ‫החזה עיקר הלחץ? בהתחלת תשערו מוצאים בדרך כלל כי שתים או‬ ‫שלוש חוליות נוגעות באופן ברור בקרקע והאחרות יוצרות קשתות‬ ‫ביניהן‪ .‬לא מיתר של דבר הרי זה מפליא ‪ -‬מאחר שכוונתנו היא‬ ‫לשכב במנוחה‪ ,‬ללא מטרה המצריכה פעולה או מאמץ כלשהו‪ ,‬הרי‬ ‫להלכה צריכות היו כל החוליות והצלעות לשקוע אל הרצפה ולגעת‬ ‫בה‪ ,‬כל אחת מהן בנקודה אחת לפחות‪ .‬ואמנם‪ ,‬שלד בלי שרירים‬

‫‪91‬‬

‫שכ‪:‬זן‪:‬ז הוכן‪:‬זת‬

‫מונח על הרצפה כך שכל חוליה רכל צלע נרגעות בה לפחות בנקודה‬ ‫אחת‪ .‬נראה איפרא שהשרירים פועלים באורח הסמוי מתודעתנו‬ ‫ומרימים את החלקים הקשורים בהם מבלי שנרגיש דבר‪.‬‬ ‫אין כל אפשרות להניח את כל עמוד השדרה על הרצפה בבת‬ ‫אחת מבלי לאמץ חלקים רבים לאורכו בכוח הרצון ‪ I‬לכן ‪ I‬ברגע‬ ‫שמאמץ מכורן זה יחדל‪ ,‬יחזרו החלקים הללו ויתרוממו מן הרצפה‪.‬‬ ‫הדךר להניח את עמוד השדרה כולו לע הרצפה היא להפסיק את‬ ‫עבודת השרירים הנמשכת בלא יודעיו‪.‬‬ ‫אבל כיצד לעשרת זאת אם המאמץ המכוון הרצוני איו בר מרעיל?‬

‫כל תנועה ‪ -‬פעולה חדשה‬ ‫הבה ננסה משהר בעקיפין )אם הידיים כואבות בכתפיים אפשר‬

‫כמרבן לנוח רגע‪ ,‬אך יש להזיז את הזרועות לאט‪ ,‬כי שינוי פתאומי‬ ‫מהיר במצבן ‪ I‬לאחר שהיו מונחות מעל לראש משך זמן ממרש‪,‬ך‬ ‫עלול לגרום כאבים(‪.‬‬ ‫חזור והושט את הידיים והרגליים כמר במצב הקודם‪ .‬יש להניח‬ ‫שעכשיו יגער לפחות גברת הידיים ברצפה ‪ I‬ואולי גם המרפקים‬ ‫והזרועות‪ .‬הרם את הזרוע הימנית בתנועת כתף בלבד ‪ I‬עד שגב היד‬ ‫יחדל לגעת ברצפה‪ ,‬זאת אומרת שהיד תתרומם קצת‪ ,‬מעט ככל‬ ‫האפשר‪ ,‬מן הרצפה‪ .‬חזור והנח את גב היד על הרצפה והשאר את‬ ‫הזרוע כולה במנוחה‪ .‬הרם שרב את הזרוע עד שגב היד יעזוב שרב‬ ‫את הרצפה‪ .‬המשך כך כעשרים עד עשרים וחמש פעמים‪ .‬אחרי כל‬ ‫תנועה של הרמה והורדה יש לעשרת הפוגה מלאה ‪ I‬לחדול מן העניו‬ ‫ולהתחיל כל תנועה כמעשה נבדל‪ ,‬חדש‪.‬‬ ‫תיאום התנועה והנשימה‬

‫בתשומת לב מספקת אפשר לחרש שגב היד מתחיל ‪ 11‬לזחרל‪ 11‬קצת‬ ‫על הרצפה והיד מתארכת לפני שהיא מתרוממת‪ .‬כשחוזרים על‬ ‫התנועה פעמים אחדות מגלים תיאום ביו התנועה והנשימה‪ .‬הרמת‬

‫הזרוע והתארכותה מתחילות בדיוק ברגע שתאויר מתחיל להיפלט‬ ‫מהריאה‪.‬‬

‫שהייה לשם בדיקה‬ ‫אחרי עשרים‬

‫וחמש‬

‫חזרות‪,‬‬

‫כפי‬

‫שאמרנו ‪I‬‬

‫אסוף‬

‫את‬

‫הידיים‬

‫בתנועה איטית לשני צדי הגרף‪ .‬הקפד שתנועה זאת תהיה איטית‪,‬‬ ‫מאחר שתנועה מהירה עלולה לגרום כאבים בכתף שפעלה‪.‬‬ ‫‪92‬‬

‫חכרת מספר תכונות וסודוות ש‪.‬ל התנועה‬

‫כפוף את הברכיים ונוח רגע‪ .‬במשך המנוחה שים לב להבדל‬ ‫שאתה חש בחלקו העליון של הגוף בימיו ובשמאל‪.‬‬ ‫תנועה שקטה והדרגתית‬

‫שכב על הבטן' הושט את הידיים והרגליים ופסק אותן כמו‬ ‫בשכיבה על הגב‪ .‬הרם את המרפק הימני בתנועה איטית של הכתף‬ ‫עד שיתרומם מן הרצפה )כף היד אינה מתרוממת עדיין( ואז חזור‬

‫והנח אותו על‬

‫הרצפה‪.‬‬

‫כדי לעשות תנועה זאת כמתואר יש לשים לב שהזרועות‬ ‫המושטות לפנים‪ ,‬מעל לראש‪ ,‬תהיינה מונחות על הרצפה באופן‬ ‫נוח‪ ,‬כלומר‪ ,‬שהמרחק ביו כפות הידיים יהיה קטן מן המרחק ביו‬ ‫המרפקים‪ .‬מובן שבמצב זה המרפקים כפופים קצת‪.‬‬

‫חזור והרם את המרפק עם התחלת פליטת תאויר מן הריאה‬ ‫עשרים פעם לפחות‪ .‬אם התנועה היא שקטה והדרגתית‪ ,‬כשם‬ ‫שהיא צריכה להיות‪ ,‬יתברר לך שהמרפק "זוחל" בהמשך הזרוע‪,‬‬ ‫כלומר‪ ,‬מתארך מעט לפני שהוא מתרומם‪ .‬כשהמרפק מתרומם‬ ‫לגובה מספיק ומושך אחריו את פיסת היד ‪ -‬הנח לה שתתרומם גם‬ ‫היא מן הרצפה‪.‬‬

‫חדל ממאמץ מיותר‬ ‫כשאדם מרים את פיסת היד' רק לעתים רחוקות קורה שכף‬ ‫היד תלויה כלפי מטה ברפיון‪ .‬רוב האנשים מאמצים את שרירי‬ ‫האמה )האקסטנסורים( של כף היד וכך נוצרת זווית ביו גב היד‬ ‫והאמה‪ .‬בהדרגה ובתשומת לב אפשר לחדול מן העבודה המיותרת‬ ‫והסמויה של שרירים אלה‪ .‬יש לרפות את שרירי האמה ולא את‬ ‫האצבעות בלבד‪ .‬כשההרפייה היא נכונה נוצרת זווית ביו כף היד‬ ‫לבין האמה ועם הרמת המרפק תהיה כף היד תלויה רפה למטה‪.‬‬

‫שיתוף שרירי הגב‬

‫המשך בתנועות אלו והרם את כל הזרוע עם המרפק וכף הי‪,‬ד‬ ‫עד שתרגיש שאיו צורך בשום מאמץ שרירי ביד בפעולה זאת‪.‬‬ ‫המאמץ היחיד הנחוץ הוא בסביבת הכתף‪ .‬כדי להקל על הכתף‬ ‫להתרומם צרי‪,‬ך למעשה‪ ,‬לגייס את שרירי הגב ‪ :‬הכתף מתרוממת‬ ‫עם השכמה והחלק הימני של החזה‪.‬‬

‫חזור ושכב על הגב‪ ,‬נוח רגע ושים לב להבדל באופן המגע של‬ ‫השכמות‪ ,‬החזה והידיים עם הרצפה‪ ,‬בצד ימיו ובצד שמאל‪.‬‬ ‫‪93‬‬

‫שכ)ן ‪ 7‬ה'כו)ת‬

‫סימולטניות בפעולה‬ ‫חזור והושט את הידיים מעל לראש ופסק אותן‪ .‬פסק גם את‬ ‫הרגליים‪ .‬הרם לאט לאט את הרגל הימנית ואת היד הימנית‪ ,‬בעת‬ ‫רבעונה אחת‪ .‬התנועה צריכה להיות קטנה‪ ,‬רק עד הגובה שבר‬ ‫נפסק המגע של גב היד ושל העקב עם הרצפה‪ .‬שים לב אם גב היד‬ ‫והעקב חוזרים לגעת ברצפה באותו רגע ממש‪ ,‬אר בזה אחר זה‪.‬‬ ‫קבע מי מהם חוזר לקרקע ראשון' ותיווכח לדעת שהאבר המקדים‬ ‫לרדת הוא גם הראשון להתרומם‪ .‬סימולטניות אמיתית של שתי‬ ‫הפעולות אינה מושגת בקלות‪ .‬בדרך כלל יש הפרש זמן ביו פעולת‬ ‫היד ופעולת הרגל‪.‬‬

‫כדי להגיע לדיוק יש להרים את היד בדיוק עם התחלת פליטת‬

‫תאויר‪ .‬לאחר מכן' עם פליטת תאויר' בהתחלת התנועה' להרים‬ ‫את הרגל‪ ,‬ולבסוף ‪ -‬את היד והרגל בעת רבעונה אחת עם פליטת‬ ‫תאויר‪ .‬תיאום התנועות של שני האברים ישתפר על ידי כך‪.‬‬

‫תחושת התארכות בעמוד השדרה‬

‫הרם את היד לחרד ואת הרגל לחרד‪ .‬שים לב אם חוליות‬ ‫המתניים מתרוממות מעט מן הרצפה בזמן שהרגל מתרוממת‬ ‫לבדה‪ ,‬בלי הי‪,‬ד ראם תנועת החוליות הללו משתנה כאשר מרימים‬ ‫את היד והרגל יחד‪.‬‬

‫מאחר שהרמת הרגל נעשית בשרירים הקשורים באגן מלפנים‪,‬‬ ‫מתרוממות חוליות המתניים‪ .‬בהתרוממות החוליות האלו‬ ‫משתתפים גם שרירי הגב‪ .‬האם פעולת שרירי הגב היא הכרחית‪,‬‬ ‫או מיותרת?‬

‫הפנה את הרגל לימיו' כלומ‪,‬ר סובב את היר‪,‬ך הברך וכף הרגל‬ ‫ימינה‪ .‬במצב זה הרם ארתה לאט לאט' רשים לב כיצד משפיע‬ ‫שינוי מצבה של הרגל על תנועת חוליות המתניים‪ .‬בהדרגה מתברר‬ ‫שאם הרגל והיד מתרוממות באופן סימולטני‪ ,‬עם פליטת תאויר‪,‬‬ ‫הרי הפעולה נעשית בשרירי הבטן והחזה כאחד‪ .‬חוליות המתניים‬ ‫אינן מתרוממות אלא נלחצות אל הרצפה‪ .‬הרמת היד והרגל נעשית‬ ‫קלה יותר ויש הרגשה שהגרף נתארך בפעולה‪ .‬הרגשת ההתארכות‬ ‫של עמוד השדרה מלווה את רוב הפעולות הטובות הנעשות בגרף‬ ‫כולו‪.‬‬

‫מאמצים טפיליים מקצרים את הגר‬ ‫המתח המיותר הנשאר בשרירים משמש‬

‫‪94‬‬

‫‪I‬‬

‫כמעט ב;ןי יוצא‬

‫חכרת מספר תכונות >סוד>ות ‪;,‬ש חתנועח‬

‫מו חכ;ן;ן‪ ,‬כדו ;ןקצר את עמוד השדרה‪ .‬חמאמצום חטפו;ןו>ם‬ ‫חמת;ןןןום ;ןפען;ןח‬

‫מקצרום את‬

‫הגוף‪.‬‬

‫בכ;ן פען;ןח שבח‬

‫האדם מתכונו מראש ;ןקןשו' הוא מקצר את גןפן בשכו;ן‬ ‫;ןחסו‬

‫את עצמן‬

‫חמאמ‪y‬‬

‫חטפו;ן‬

‫;ןקראת חקןשו‬

‫שובןא‪.‬‬

‫חמפרוע ;ןחתאמת‬

‫הגוף‬

‫;ןחךחוב את גבן;ןןת חוכן;ןת ב;ןומןד‬

‫בעקשנות‬

‫ןבמאמ‪; y‬ןחתחסו ‪.‬‬

‫תוסוו‬

‫זה הוא‬

‫;ןפען;ןח‪.‬‬

‫צרון‬

‫ןבודועח ן;ןא ;ןפען;ן‬

‫ןחמאמ‪y‬‬

‫חחוסוו‬

‫המוותר‬

‫מבטאום בפען;ןח את חועדר הרגשת חוכן;ןת‪ .‬כשאדם וןדע‬ ‫שהוא‬

‫מאמ‪y‬‬

‫את כןחןתון‬

‫;ןחתחסו ן;ןמעשח הוא‬ ‫חמתקב;ןת כתוצאה‬

‫הוא מגבור‬

‫מא;ן‪y‬‬

‫מחוסוו‬

‫את כוח רצונן‬

‫את עצמן‬

‫;ןחתאמ‪. y‬‬

‫זה ;ןען;ןם‬

‫;ןא‬

‫כדו‬

‫חפעו;ןח‬

‫תחוח‬

‫נאה‬

‫ומרעננת‪ ,‬ן;ןא תעורר את רצונן ש;ן האדם ;ןחזור ע;ןוח‪ .‬אמנם‬ ‫אפשר ;ןחשוג את המטרה בדרן ק;ןןק;ןת זן 'אן המחוך שוש‬ ‫;ןש;ןם בעד חחושג הוא גדן;ן וןתר מאשר‬

‫נראה ;ןעוו ‪.‬‬

‫נוח רגע ושים לב לשינוי שחל במגע האגן עם הרצפה ולהבדל‬ ‫בין צד ימיו לבין צד שמאל‪.‬‬

‫מה נוח יותר?‬

‫התגלגל על הבטן‪ ,‬הושט את הידיים מעל לראש ופסק אותן‪.‬‬ ‫פסק את הרגליים והרם לאט את הזרוע הימנית ואת הרגל‬ ‫הימנית בבת אחת‪ .‬שים לב כיצד מונח הראש ברגע שרוצים‬ ‫לעשות זאת‪ .‬האם הוא מופנה ימינה או שמאלה‪ ,‬או מונח על‬ ‫הרצפה? נסה להרים את היד והרגל עם פליטת תאויר‪ ,‬פעמים‬ ‫אחדות כשהלחי הימנית מונחת על הרצפה ‪ -‬כלומר‪ ,‬כשהפנים‬ ‫פונות שמאלה ‪ -‬פעמים אחדות כשהמצח מונח על הרצפה ולבסוף‪,‬‬ ‫כשהלחי השמאלית על הרצפה‪.‬‬ ‫השווה את גודל המאמצים בכל שלושת המצבים והחלט מהו‬ ‫המצב הנוח ביותר‪ .‬בגוף מאורגן פחות או יותר‪ ,‬המצב הנוח הוא‬

‫כשהלחי השמאלית מונחת על הרצפה‪ .‬המשך כעשרים וחמש‬ ‫פעמים ושים לב איך מתברר בהדרגה ששטח המשען של הגוף עובר‬ ‫לצד השמאלי של הבטן בין החזה‬

‫והאגן‪.‬‬

‫הישאר על הבטן והמשך להרים את היד הימנית והרגל הימנית‬ ‫כמקודם‪ ,‬אך עתה‪ ,‬עם כל הרמה‪ ,‬הרם גם את הראש כשהמבט‬

‫מלווה את כף היד‪ .‬אחרי עשרים וחמש תנועות התגלגל על הגב‬ ‫ונוח‪ .‬חזור להרים את הי‪,‬ד הרגל והראש‪ .‬שים לב כמה שונה משען‬

‫‪95‬‬

‫שכ;ון;ו ‪,‬רוכן;ות‬

‫הגרף על הרצפה מאשר קודם לכן ‪ I‬וזהה את גבולות שטח המגע על‬ ‫הגרף רעל הרצפה‪ .‬שים לב באיזה מקרם בדיוק הלחץ הוא הגדול‬ ‫ביותר‪ .‬חזור על התנועה עשרים וחמש פעמים וחדל ממנה‪.‬‬

‫איזו עיר פקוחה יותר?‬

‫קרם על רגליך ‪ I‬התהלך רשים לב להבדל בתחושת הגרף בצד ימיו‬ ‫ובצד שמאל‪ ,‬להבדל בכרבד הידיים ובאורכן ולהבדל באורך‬ ‫הרגליים ‪ i‬הקשב אל הפנים‪ ,‬הסתכל בראי ותיווכח שצד אחד של‬ ‫פניך רענן יותר‪ ,‬החריצים והקמטים בצד זה חריפים פחות רעיו‬ ‫אחת פקוחה יותר‪ .‬איזו היא?‬

‫היזכר אם התברר לך בזמן הבדיקות הקודמות שערכת אחרי‬ ‫כל שררה של תנועות שעשינו ‪ I‬שיד אחת ורגל אחת מתארכות‬ ‫והולכות ביחס לגפיים בצד השני של הגרף‪ .‬אל תנסה להתנגד‬ ‫לתחושת ההבדל ביו שני הצדדים‪ ,‬הנח לה שתימשך ועקרב אחריה‬ ‫עד שתפוג ותיעלם‪ .‬אם איו נתקלים בקשיים המטים את הקשב‪,‬‬ ‫כמר ‪ I‬למשל‪ ,‬התרגזות אר מתיחות מיוחדת‪ ,‬יוסיף ההבדל‬ ‫להתקיים במשך שערת רבות‪ ,‬אר לפחות משך שערת אחדות‪ .‬במשך‬ ‫השערת הללו ‪ I‬שים לב איזה צד פועל טוב יותר ותנועתו שוטפת‬ ‫יותר‪.‬‬

‫חלק בו‬ ‫חזור על כל התרגילים המפורטים בחלק או של שערר זה‪ ,‬הפעם‬ ‫בצדו השמאלי של הגרף‪.‬‬

‫חלקג'‬ ‫גפיים אבלכסון‬ ‫אחרי סיומם של תרגילי חלק ‪',‬ב הרם את היד הימנית ואת‬ ‫הרגל השמאלית יח‪,‬ד עשרים וחמש פעמים‪ ,‬לאט לאט‪ .‬הקשב‬ ‫לשינוי ביחס שביו החוליות והצלעות ותיווכח כי שטח המשען שרנה‬ ‫הפעם הרבה מזה שנוצר עם הרמת היד והרגל של אותר צד‪.‬‬

‫לאחר מנוחה קצרה הרם את יד שמאל ורגל ימין עשרים וחמש‬ ‫פעמים ונוח‪ .‬הרם בבת אחת את ארבעת הגפיים והראש‪ ,‬עם פליטת‬ ‫תאויר מן הריאה‪ .‬חזור על כך עשרים וחמש פעמים‪ .‬לאחר מנוחה‬

‫‪96‬‬

‫הכרת מספר תכונות יסודיות ש;ן התנועה‬

‫הרם את הגפיים כשהראש נשאר מונח על הרצפה‪ .‬חזור על כל‬ ‫הצירופים הללו בשכיבה על‬

‫הבטן‪.‬‬

‫לבסוף‪ ,‬שכב על הגב ובדוק את כל שטח המגע עם הרצפה‪ ,‬מן‬ ‫העקבים עד הקדקו‪,‬ד כמו בהתחלת תשערו‪ .‬קבע את השינויים‬ ‫שחלו' ביחוד לאורך עמוד השדרה‪.‬‬

‫‪97‬‬

98

‫שעור רביעי‬

‫···"‬

‫שב ופסק את הברכיים לצדדים עד שאפשר יהיה להניח את‬

‫השוליים החיצוניים של כפות הרגליים על הרצפה‬

‫••• ‪11‬‬

‫הבחנה באברי הנשימה‬

‫ובתפקידיהם‬ ‫‪99‬‬

‫בשערו‪:‬‬

‫הכרת תנועות הצלעות‪ ,‬הסרעפת והבטן המהוות את‬ ‫תיאום תנועות אלו לשם נשימה מלאה‬ ‫הבחנה בהבדל שבמשך שאיפת‬

‫הנשימה‪.‬‬

‫ונוחה‪.‬‬

‫תאויר ופליטתו‪.‬‬

‫הנשימה מתארגנת בהתאם לתנוחת הגוף בשדה הכובד‪.‬‬ ‫הצלעות‬ ‫לנשימה‪.‬‬

‫התחתונות‬

‫נעות‬

‫יותר‬

‫מן‬

‫העליונות‬

‫ועוזרות‬

‫יותר‬

‫הנשימה נעשית קלה וקצובה כשהגוף מזדקף ללא מאמץ רצוני‪,‬‬ ‫כלומר‪ ,‬כשהשלד נוטל את כל כובד הגוף‪.‬‬

‫‪100‬‬

‫שעור רביעי‬ ‫המצב ההתחלתי‬ ‫שכב על הגב‪ .‬הושט את הרגליים‪ ,‬פסק אותן וכפוף את‬ ‫הברכיים‪ .‬כפות הרגליים נחות עתה על הרצפה כמו בעמידה ‪1‬‬ ‫מפוסקות‪ .‬קרב את הברכיים אחת אל השנית והרחיקו ‪ I‬פעמים‬ ‫אחדות‪ ,‬כך שהברכיים תמצאנה כל אחת את מקומה במישור‬ ‫אחד עם כף הרגל שלה‪ .‬כף הרגל צריכה לנוח על הרצפה כך‬ ‫שהמישור שלה עובר מאמצע העקב אל הרווח שביו הבוהן‬ ‫והאצבע השנית‪ .‬במצב זה איו צורך לאמץ את השרירים כדי‬ ‫להחזיק את הברכיים במקומן בקלות‪.‬‬ ‫שאף אויר‪ ,‬מלא את הריאה‪ ,‬הגדל את כל נפח החזה עד גבול‬ ‫הנוחות‪ .‬אנשים רבים נושמים מבלי שמפתח החזה יתרחק מעמוד‬ ‫השדרה ויתקרב אליו‪ .‬במקום להגדיל את כל חלל החזה בדרך‬ ‫היעילה המתאימה לבניינו ‪ I‬הם מרימים את שקע הגב מן הרצפה ‪1‬‬ ‫כלומר‪ ,‬החזה כולו מתרומם מן הרצפה‪ ,‬גם הדופן האחורית‪,‬‬ ‫והנפח בפנים גדל רק הודות לתנועת הצלעות הדוחפות‪.‬‬ ‫שים לב שתוך כדי הגדלת חלל החזה‪ ,‬ניפוחו והרמת מפתח‬ ‫החזה‪ ,‬יילחץ עמוד השדרה לקרקע לכל אורך החזה‪ .‬אל תשתדל‬ ‫להשיג זאת מיד‪ .‬חדל מן המאמץ‪ .‬פשוט‪ ,‬מלא את הריאה אויר‪,‬‬ ‫הקשב להתרוממות החזה ובדוק אם עמוד השדרה נלחץ תוך כדי‬ ‫כך אל הרצפה‪.‬‬ ‫חדל מזה‪ .‬עד שתצטרך שוב לשאוף אויר ואז נסה שנית‪ ,‬וחוזר‬ ‫חלילה‪.‬‬ ‫תנועות נשימת ללא נשימת‬ ‫אחרי חזרות רבות‪ ,‬כשהפעולה נעשית ברורה יותר‪ ,‬נסה להרים‬ ‫את החזה כמו קודם‪ ,‬אך הפעם בלי לשאוף אויר כלל‪ .‬זאת‬ ‫אומרת‪ ,‬עשה את תנועת השאיפה בחזה מבלי לשאוף אויר או‬ ‫לפלטו‪ .‬עשה מספר תנועות כאלו עד שתרגיש צורך לנשום שוב‪.‬‬ ‫מלא את הריאה וחזור על תנועת החזה‪ .‬אחרי חמש או שש חזרות‬ ‫הפסק‪,‬‬ ‫התרגיל?‬

‫נוח‬

‫ובחן‬

‫את‬

‫הנשימה‪.‬‬

‫‪101‬‬

‫במה‬

‫היא‬

‫שונה‬

‫מאשר‬

‫לפני‬

‫שכ‪:‬זו‪:‬ז ‪,‬רוכן‪:‬זת‬

‫הרחבת חלל הבטן‬ ‫חכה עד שהריאה תתמלא אויר‪ .‬עצור את הנשימה וצמק את‬ ‫החזה כמר בשעת פליטת תאויר‪ .‬על ידי כך מתהווה לחץ על‬ ‫הקרביים המאפשר לדחוף את תאויר למטה‪ ,‬בכירון פי הטבעת‪.‬‬ ‫עם דחיפת תאויר למטה תתנפח הבטן ככדרר בחלקה התחתרן ‪1‬‬ ‫מתחת לטבור‪.‬‬ ‫שים לב לכך שכפרת הידיים נדחפות למעלה כשהבטן מתנפחת‪,‬‬ ‫ומתרחקות אחת מן השנית ‪ I‬לצדדים‪.‬‬ ‫רוב האנשים אינם מרחיבים בהתחלה את חלל הבטן לכל‬ ‫הכיוונים‪ ,‬כפי שזה צריך להיעשות ‪ -‬אר‪ ,‬נכרן יותר‪ ,‬כפי שזה נעשה‬ ‫אצל אנשים בעלי גב רמתניים חזקים ובריאים ‪ -‬אלא מאמצים‬ ‫את שרירי הגב בסביבת המתניים עד שהחוליות מתרוממות מן‬ ‫הרצפה‪ .‬משרם כך איפרא יש לחזור ולהשגיח בזמן ניפוחה של‬ ‫הבטן שיהיה לחץ על הקרביים לכל הכיוונים‪ ,‬גם אחורה‪ ,‬אל‬ ‫הרצפה‪.‬‬

‫כשזה יהיה אפשרי‪ ,‬תמצא שדחיפת הבטן החוצה מוציאה את‬

‫תאויר מן הריאה‪ .‬חכה עד שהריאה תתמלא אויר ופלוט אותר עם‬ ‫הבלטת הבטן לפנים וניפוחה לכל הכיוונים‪ ,‬כך שתרגיש‬ ‫שהחלקים הרכים בסביבת המתניים נלחצים אל הרצפה‪ .‬נוח‬ ‫והקשב לשינויים באיכרת הנשימה‪.‬‬

‫תנועת מאזניים‬

‫מלא את הריאה אויר‪ ,‬עצור את הנשימה‬ ‫תשאף‬

‫‪-‬‬

‫‪-‬‬

‫אל תפלוט ואל‬

‫צמק את החזה ונפח את הבטן במידה שהחזה מצטמק‪.‬‬

‫חזור ונפח את החזה וצמק את הבטן באותו זמן ‪ I‬ושרב הבלט את‬ ‫הבטן וצמק את החזה וחוזר חלילה‪ ,‬כל ערד אתה יכול לעשרת‬ ‫זאת מבלי לשאוף ולפלוט אויר‪ .‬אפשר לעשרת על נקלה חמש שש‬ ‫תנועות סירוגיו כאלו של החזה והבטן ‪ I‬כאילו היו אלו שתי כפרת‬ ‫מאזניים שהאחת יורדת כשחברתה ערלה‪ ,‬רלהיפך‪.‬‬

‫תנועת הסרעתפ‬

‫חזור על כל התרגיל חמש שש פעמים ואחרי זה נסה שרב אותר‬

‫דבר‪ ,‬אך הפעם במהירות הגדולה ביותר שאתה מסרגל לה מבלי‬ ‫להרגיש אי נוחרת‪ .‬כשמהירות החילופים של תנועות הבטן והחזה‬ ‫ערלה במידה מספקת‪ ,‬מרגישים תנועה‪ ,‬ואפילו קול גרגור‪ ,‬ביו‬ ‫הצלעות והטבור ; משהר משנה שם את מקומר ונלחץ פעם למעלה‪,‬‬

‫‪102‬‬

‫הבחנה כאברו חנשומח וכתפקוךוחם‬

‫בכיוון הראש‪ ,‬ופעם למטה‪ ,‬בכיוון הרגליים‪ .‬זוהי תנועת הסרעפת‪.‬‬ ‫איו אנו חשים בה בדרך כלל‪ ,‬אבל בדרך זו אפשר להרגיש בעקיפין‬ ‫את מקומה בגוף מבלי לדעת דבר על מיקומה האנטומי‪.‬‬

‫נשימה רגילה‬ ‫שכב על הגב‪ ,‬הושט את הידיים והרגליים ופסק אותן‪ .‬החל‬ ‫בתנועות הסירוגין של ניפוח החזה והבטן ‪ I‬מבלי לשנות את קצב‬ ‫הנשימה הרגיל‪ .‬כשם שאפשר לעצור את הנשימה ולעשות את‬ ‫תנועות כפות המאזניים בחזה ובבטן ‪ I‬כך אפשר לעשות זאת תוך‬ ‫נשימה רגילה‪ .‬על ידי כך לומדים להבחין בתנועות ההכרחיות‬ ‫לנשימה ובתנועות המיותרות הנלוות אליה‪.‬‬

‫עשה עשרים וחמש תנועות‪ .‬לאחר מנוחה של דקה שכב על‬ ‫הבטן כשהידיים מושטות מעל לראש בפיסוק והרגליים מפוסקות‬ ‫גס הן והמשך באותן התנועות‪.‬‬

‫עמוד שדרה סימטרי‬

‫‪!:J‬עתוס רחוקות מוצאוס עמוד שדרה סומטרו באמת‪ .‬אצ;ן‬ ‫רכוס הכתפווס והחזה אונס נמצאוס במושור אחד‬

‫כך שבכ;ן תנועות הגוף וש צד אחד נוח‬

‫וותר•‬

‫‪DJ/‬‬

‫האגן ‪I‬‬

‫בגו;ן צעור‬

‫‪I‬‬

‫כשהו;ןד עושה תנועות שונות בגווון רב ‪ l‬און בזה ו;ןא כ;ןוס‪.‬‬ ‫בהתבגרות‪!:J/‬עומת זאת‪ /‬כשהאדם חוזר ‪ ;JJ/‬תנועות ספורות‬

‫‪!:J‬עתוס אף משך שעות רצופות וזונח תנועות אחרות‪/‬‬

‫‪!:J‬‬ ‫מתרג‬

‫‪!:J!:J‬הן וכתוצאה‬ ‫‪!:J‬ד מסתג‬ ‫הגוף בהדרגה‪!:J‬תנועות מעטות‪ /‬הש‬ ‫מכך‬

‫משתנה ומתעקם ‪.‬‬

‫תחושת האמצע‬

‫שים לב איפוא אם החזה‪ ,‬כשמבליטים אותו‪ ,‬נוגע ברצפה‬ ‫בדיוק באמצע מפתח החזה והאם גם‬

‫הבטן ‪I‬‬

‫כשמנפחים‬

‫אותה ‪1‬‬

‫נלחצת אל הרצפה בדיוק במרכזה‪ .‬איו זה קל להבחין בדבר מפני‬ ‫שכושר ההבחנה אינו מפותח דיו‪ .‬לאדם עצמו נדמה שמגע גופו עם‬ ‫הרצפה הוא סימטרי‪ ,‬שווה בשני העברים‪ ,‬אפילו כשהמסתכל מן‬ ‫הצד רואה ברורות שאיו הדבר כך‪ .‬נסה בכל זאת לחזור על כך‬ ‫פעמים אחדות‪.‬‬

‫‪103‬‬

‫שכווו ןך‪,‬כןות‬

‫שים לב עתה שבזמן הבלטת החזה יהיה המשען‪ ,‬זאת אומרת‬ ‫הלחץ הברור‪ ,‬על הצד השמאלי של החזה בשעה שמבליטים אותו‪,‬‬ ‫ועל הצד הימני של הבטן בשעה שמבליטים אותה‪.‬‬ ‫הגו כולו ינוע באלכסון מפרק הירך הימני לכיוון הכתף‬ ‫השמאלית‪ .‬אחרי עשרים וחמש תנועות כאלו חזור והישען על‬ ‫האמצע ושים לב עד כמה שונה תחושת האמצע ברגע זה מן‬ ‫התחושה הקודמת‪ .‬עשה עתה עוד עשרים וחמש תנועות של הבטן‬ ‫והחזה‪ ,‬כשהם נשענים במכוון על צד שמאל של הבטן וצד ימיו של‬ ‫החזה‪ .‬חזור ונסה שוב להישען על האמצע ושים לב לבהירות‬ ‫ההרגשה עתה‪.‬‬

‫התגלגל על הגב‪ .‬עשה את תנועות הבטן והחזה ושים לב כמה‬ ‫גדלה התנועה בחזה‪ .‬הקשב להרגשת הרווחה וזהה את חלקי הגו‬ ‫שבהם התנועה נוחה יותר וגורמת לרגש הרווחה‪.‬‬

‫תנועת מאזניים על הצד‬ ‫שכב על צד ימין‪ .‬הושט יד ימיו מעל לראש והנח את הראש על‬ ‫הזרוע‪ .‬תפוס ביד שמאל את הראש‪ ,‬כך שאצבעות היד תהיינה על‬ ‫הרקה הימנית וכף היד על הראש‪ .‬הרם את הראש בעזרת היד‬ ‫השמאלית ומשוך אותו כך שהאוזן השמאלית תתקרב אל הכתף‬ ‫השמאלית‪ .‬כשהראש מורם במצב זה‪ ,‬הבלט את החזה בכל‬ ‫הכיוונים וצמק את הבטן‪ ,‬צמק את החזה ונפח את הבטן ושים לב‬

‫לתנועת הצלעות בצד ימיו ובצד שמאל‪ .‬בצד ימיו מונעת הקרקע‬ ‫את הבלטתן של הצלעות וכל ההתרחבות של החזה נעשית עכשיו‬ ‫בצלעות של צד שמאל‪ ,‬שהתרחקותן זו מזו גורמת שהראש יחזור‬ ‫קמעה לכיוון זרוע ימין·‬ ‫עשה עשרים וחמש תנועות כאלו‪ ,‬שכב על הגב והקשב כדי‬ ‫למצוא אילו חלקים מן הגו שקעו ונוגעים ברצפה באופן ברור יותר‬ ‫מאשר קודם‪.‬‬

‫עשה עשרים וחמש תנועות בשכיבה על צדו השמאלי של הגוף‪,‬‬ ‫באותם תנאים‪.‬‬

‫תנועת מאזניים על הגב‬ ‫שכב על הגב‪ ,‬הרם את חגורת הכתפיים מן הקרקע והישען על‬ ‫שתי כפות הידיים ועל שתי האמות המונחות במקביל לגוף‪ .‬החזה‬ ‫יהיה נטוי בזווית אל הרצפה והראש והכתפיים נאויר‪ .‬הרכן את‬ ‫הראש עד שהסנטר יישען על מפתח החזה‪ .‬במצב זה חזור שוב‬

‫‪104‬‬

‫חבתנח באברו חנשומח ובתפקודוחס‬

‫עשרים וחמש פעמים על תנועות המאזניים של החזה והבטן‪ .‬חזור‬ ‫ושכב על הגב‪ ,‬למנוחה‪.‬‬ ‫התרומם שוב והישען על המרפקים‪ ,‬על האמות ועל כפות‬ ‫הידיים כמקודם‪ ,‬אך הפעם הטה את הראש אחורנית עד שיהיה‬

‫תלוי בכיוון הרצפה והסנטר רחוק ממפתח החזה‪ .‬עשה עשרים‬ ‫וחמש תנועות‪-‬סירוגיו בבטן ובחזה‪ ,‬כמקודם‪ ,‬ושים לב לתנועות‬ ‫עמוד השדרה בזמן הפעולה‪.‬‬

‫שכב על הגב ושים לב לנשימה‪ .‬תוכל להיווכח כי הנשימה‬ ‫מושפעת מכל מה שעשית עד כה ועתה היא קלה יותר ומרווחת‬ ‫יותר‪.‬‬

‫תנועת מאזניים על הברכיים‬ ‫עמוד על הברכיים כשהן מפוסקות היטב וכפות הרגליים‬ ‫מושטות אחורנית בהמשך הרגל‪ .‬צפוני הבהונות מופנות אל‬ ‫הרצפה‪ .‬הרכן את הראש והנח את הקדקוד על הרצפה‪ .‬הישען‬ ‫בשתי כפות הידיים על הרצפה משני עברי הראש כדי להקל מעליו‬ ‫לחץ מיותר‪.‬‬ ‫מלא את החזה אויר‪ ,‬הכנס את הבטן וצמק את החזה עם‬ ‫הבלטת הבטן‪ ,‬עשרים וחמש פעמים‪ .‬בעת הפעולה שים לב שעם‬ ‫ניפוח החזה זז כל הגוף לכיוון הראש והראש מתגלגל קצת על‬ ‫הקרקע‪ .‬הסנטר נשען על מפתח החזה ושרירי העורף והגב‬ ‫מתארכים ונמתחים‬

‫במקצת ;‬

‫עמוד השדרה מתקמר בקשת גבוהה‬

‫יותר‪ .‬עם ניפוח הבטן זז האגן למטה ואחורה כאילו לישיבה על‬ ‫העקבים‪ .‬הקימור בגב קטן ונוצר קיעור בחוליות המתגייס ; הגו‬ ‫כולו מתקרב אל הרצפה‪.‬‬ ‫אחרי עשרים וחמש תנועות‪ ,‬שכב על הגב והקשב לשינוי שחל‬ ‫בנשימה ובאופן שכיבתו של‬

‫הגוף‪.‬‬

‫השפעה תנועת המאזניים על הנשימה‬ ‫ההשפעה ‪;,‬ע הנשימה הפעם תחיה אן;ןו גדן;ןח וותר מאשר‬ ‫בפעמים הקודמות‪ .‬בעמודה רגו;ןח ת;ןןוום הרואה ןכ;ן אברי‬ ‫הנשימה ןוןרדום ;‪,‬מקום הנמוך‬

‫בוותר ‪/‬‬

‫בש;ן כובדם‪ .‬עם‬

‫שאופת חאןור וש צורך בפען;ןח אקטיבית ש;ן חרמה כדו‬

‫;‪,‬אפשר את חגד;ןת נפחה ש;ן הרואה‪ .‬במצב הקודם‪ ,‬שבן‬ ‫הקדקוד נסמך א;ן הרצפה‪ ,‬נוטח משק;ןח ש;ן הריאה בכוןןן‬

‫‪105‬‬

‫שכ;ון;‪, ,‬ר‪,‬כן‪:‬ות‬

‫הראש ‪.‬‬

‫שאיפת‬

‫חאויר‬

‫במצב‬

‫זח‬

‫אונח‬

‫אקטיבית‪ ,‬אך עם פ‬ ‫‪!:J‬יטת חאויר יש‪!:J‬חתגבר‬

‫מצריכה‬

‫ע‬ ‫‪!:J‬‬

‫פעו‬ ‫‪!:J‬ח‬

‫ח‬ ‫‪!:J‬ק מכובד‬

‫חריאח‪ .‬יש‪!:J‬זכור שבריאה עצמה איו שרירים‪ .‬חעבודח נעשית‬ ‫בשרירי חצ‬ ‫‪!:J‬עות‪ ,‬הסרעפת וחבטו ‪ .‬חאם הבחנת בכך שבמצב‬ ‫שבו אנו‬ ‫רגי‬ ‫‪!:J‬‬ ‫ים‪,‬‬ ‫כ‬ ‫‪!:J‬‬ ‫ומר‬ ‫'בראש‬ ‫זקוף‬ ‫'שאיפת‬ ‫חאויר קצרה‬

‫ופ‬ ‫‪!:J‬יטת חאויר ממושכתן בשעת‬

‫דיבור'‪!:J‬מש‪, !:J‬‬

‫איו חפסקח‬

‫ניכרת ביו משפט‪!:J‬משפט ‪ .‬פעו‬ ‫‪!:J‬ת חדי בור נעשית עם חפ‬ ‫‪!:J‬יטח‬ ‫הממושכת ש!;ן חאויר 'חמפעי‬ ‫‪!:J‬ח את סדק בית חקו‬ ‫‪") !:J‬מיתרי‬ ‫חקו‬ ‫‪ (.11!:J‬כשהראש נשען ע‬ ‫‪!:J‬‬ ‫וקצרה‬ ‫וחשאיפח‬ ‫נעשית מא‬ ‫‪!:J‬יח ארוכה יותר ‪.‬‬

‫חרצפח‪ ,‬פ‬ ‫‪!:J‬יטת חאויר מחירה‬

‫נסה לבדוק את הדבר ולהיווכח בכך מנסיובך‪.‬‬ ‫קימור וקעיור עם הפניית האגן‬

‫עמוד על ברכיים מפוסקות‪ .‬הישען על הראש ועל הידיים‬ ‫כמקודם‪ .‬קרב את הברך השמאלית אל הראש כך שתהיה קרובה‬ ‫אליו יותר מן הברך הימנית‪ ,‬הנשארת במקומה הקודם‪ .‬חזור על‬ ‫תנועות הבטן והחזה כמקודם‪ .‬עם ניפוח החזה מתקדם הגוף בכיוון‬

‫הראש בערך כמו קודם‪ ,‬עם ניפוח הבטן יזוז האגן כאילו לשם‬ ‫ישיבה‪ ,‬אך הפעם בכיוון העקב הימני בלב‪,‬ד ועל כן המתניים‬ ‫מסתובבות ביחס לחגורת הכתפיים‪ .‬תנועתו של עמוד השדרה‬ ‫מורכבת עתה משתי‬

‫תנועות ‪:‬‬

‫קימור וקיעור כמקודם‪ ,‬וכתוספת‬

‫הפניות האגן מימיו לשמאל ביחס לכתפיים‪.‬‬

‫‪-‬‬

‫אחרי עשרים וחמש תנועות ‪ -‬שכב על הגב‪ ,‬נוח והקשב לשינויים‬ ‫החלים בחזה‪ ,‬בנשימתו ובמגעו עם הרצפה‪.‬‬ ‫חזור ועמוד על הברכיים ועשה שוב עשרים וחמש תנועות בטן‬ ‫וחזה כשהברך הימנית קרובה לראש יותר מן השמאלית‪ .‬שים לב‬ ‫להבדל בין תנועת האגן בצד זה לבין תנועתו בצד הקודם‪ .‬נסה‬

‫לברר לעצמך מהו הגורם העיקרי להבדל זה‪ .‬אם לא מצאת עכשיו‬ ‫‪ -‬תלמד לעשות זאת במשך הזמן‪ ,‬עם שיפור ההבחנה‪.‬‬

‫התרחבות הצלעות התחתונות מאחור‬ ‫שב ופסק את הברכיים לצדדים עד שאפשר יהיה להניח את‬ ‫השוליים החיצוניים של כפות הרגליים על הרצפה‪ ,‬כשהכפות עצמן‬ ‫נוגעות זו‬

‫בזו ‪,‬‬

‫כמו במחיאת כפיים‪ .‬הנח את כף היד הימנית בצדו‬

‫השמאלי של החזה‪ ,‬על הצלעות התחתונות‪ ,‬ואת היד השמאלית‬

‫‪106‬‬

‫הבחנה כאברו הגשומה ןכתפקוךוהס‬

‫על הצלעות התחתונות של החזה בצד ימיו‪ .‬במצב זה הידיים‬ ‫כאילו מחבקות את הגו‪ .‬הרכן את הראש‪ ,‬הבלט את החזה וצמק‬ ‫את הבטן‪ ,‬ולהיפ‪,‬ך כמקודם‪.‬‬ ‫שים לב לתחושת ההתרחבות של הצלעות‪ ,‬המורגשת באצבעות‬ ‫הידיים‪ .‬החזה אינו מתרחב לפנים מאחר שחלק משרירי החזה‬ ‫עסוק בתנועת החביקה של הידיים‪ .‬נפח הריאה גדל עתה בעיקר‬ ‫הודות להתרחבות הצלעות התחתונות מאחור‪ .‬זוהי תנועת‬ ‫הנשימה היעילה ביותר‪ ,‬מאחר שהיא נעשית במקום בו נמצא‬ ‫החלק הרחב ביותר של הריאה‪.‬‬ ‫עשה עשרים וחמש תנועות‪ .‬עם הפסקתן הקשב אל הצלעות‬ ‫מאחור ‪ -‬האם הן ממשיכות להתנועע?‬

‫קום על רגליך‪ .‬שים לב כיצד הגוף מזדקף אחרת מאשר קודם‬ ‫~לכן‪ .‬הקשב לתחושה בכתפיים‪ ,‬שהשתנתה באופן ניכר‪ .‬הקשב‬ ‫לנשימה‪ .‬איו ספק שעתה היא טובה מן הרגיל‪ .‬נשימה כזאת אי‬ ‫אפשר להשיג על ידי ביאורים‪ .‬ההישג שנרכש עתה תוך בסיון‬ ‫הריהו צעד בכיוון‬

‫הרצוי‪.‬‬

‫)‪ ... " (1‬שכב על הגב וכפוף את הברכיים ‪ ...‬העבר אותן‬ ‫כשהימנית מעל לשמאלית‪ ,‬כלומר ‪ I‬הנח את הברך הימנית מעל‬

‫לשמאלית ‪" ...‬‬

‫‪107‬‬

‫שכ‪7‬ו ‪ 7‬ח'כו ‪7‬ת‬

‫)‪(2‬‬

‫בכש···" על הגב‪ ,‬פסק את הרגליים‪ ,‬כפוף ושכל יד ימיו‬

‫מתחת השחי‬

‫השמאלי ‪,,...‬‬

‫‪108‬‬

‫שעור חמישי‬

‫)‪ ... (" 3‬הרם את שתי כפות הידיים בכיוון התקרה‪ ,‬ישר מול‬ ‫העיניים והצמד אותן אחת אל השנית כמו במחיאת כפיים ‪" ...‬‬

‫תיאום השרירים הכופפים‬

‫והזוקפים‬ ‫‪109‬‬

‫בשערו‪:‬‬

‫הגברת ההתכווצות בשרירים הזוקפים של הגב‪ ,‬על ידי הפעלה‬ ‫ממושכת של השרירים הכופפים הקדמיים‪.‬‬ ‫הארכת השרירים‬

‫המפתלים את הגוף‪.‬‬

‫שכלול תנוחת הראש בעמידה על ידי הפעלה ממושכת של שרירי‬ ‫הצוואר הקדמיים‪ ,‬המאפשרת התארכות שרירי העורף הזוקפים את‬

‫הראש והעזבת השליטה בהם‪.‬‬ ‫שיפור ההבחנה בתנועות הראש‬

‫והגו‪.‬‬

‫‪110‬‬

‫שעור חמישי‬ ‫המצב ההתחלתי‬ ‫שכב‪ ,‬על הגב‪ ,‬פסק את הרגליים‪ ,‬כפוף אותן ושכל אותן‬ ‫כשהימנית מעל לשמאלית‪ ,‬כלומר‪ ,‬הנח את הברך הימנית מעל‬ ‫לשמאלית‪.‬‬

‫הנח לברכיים לשקוע‬ ‫הטה ימינה את שתי הברכיים‪ ,‬הנשענות עתה על כף הרגל‬ ‫השמאלית בלבד‪ .‬משקלה של הרגל הימנית עוזר לשתי הרגליים‬ ‫לשקוע ימינה בכיוון הרצפה‪ .‬החזר את הברכיים לאמצע‪ ,‬הורד‬ ‫אותן שוב ימינה וחוזר חלילה‪ ,‬עשרים וחמש פעמים‪ .‬הידיים‬ ‫מונחות‪ ,‬פשוט‪ ,‬משני עברי הגוף‪ .‬שים לב בזמן התנועה לכך‬ ‫שהריאה מתמלאת אויר בזמן שהברכיים חוזרות לאמצע‬ ‫ומתרוקנת כשהן שוקעות‪ ,‬כך שתנועה אחת נעשית בנשימה אחת‪.‬‬

‫מסלול הפיתול‬ ‫הקשב לתנועת האגן בזמן שהברכיים יורדות‪ .‬צדו השמאלי של‬ ‫האגן מתרומם מן הרצפה ונמתח בכיוון הירך השמאלית‪ ,‬עמוד‪-‬‬ ‫השדרה נמשך עם תנועות האגן ומושך את החזה עד שהשכמה‬

‫השמאלית נוטה להתרומם מן הרצפה‪ .‬הורד את הברכיים ימינה‬ ‫עד שהשכמה השמאלית תתרומם וחזור לאמצע‪ .‬הקשב באיזה‬ ‫מסלול‪ ,‬כלומר‪ ,‬דרך אילו חוליות וצלעות‪ ,‬מועבר הפיתול מן האגן‬ ‫אל השכמה השמאלית‪.‬‬ ‫תנועת‬

‫עמוד‬

‫השדרה‬

‫מורגשת‪,‬‬

‫כמובן ‪I‬‬

‫גם‬

‫בתנועת‬

‫הראש ‪1‬‬

‫שחלקו האחורי מונח על הרצפה‪ .‬כשהברכיים שקועות בצד ימיו‬ ‫מתקרב הסנטר אל מפתח החזה וכשחוזרים לאמצע ‪ -‬חוזר גם‬ ‫הראש למקומו הקודם‪.‬‬

‫‪-‬‬

‫איזה צד הוא זהו‬

‫הושט את הרגליים‪ ,‬המתן דקה ונסה להבחין באיזה צד של‬ ‫האגן חל שינוי גדול יותר‪ .‬צד אחד שטוח יותר ומגעו עם הרצפה‬ ‫שלם‪ ,‬כאילו הוא דבוק אליה‪ .‬איזה צד הוא זה?‬

‫‪111‬‬

‫‪;,‬ן‪;,‬כש היכוות‬

‫הצבת הברכיים‬

‫חזור וכפוף את‬

‫הברכיים‪,‬‬

‫פסק את כפרת הרגליים רשים לב‬

‫שהברכיים תהיינה כל אחת מעל לכף הרגל שלה‪ .‬אר‪ ,‬מוטב‪ ,‬קרב‬ ‫את הברכיים אחת אל רעותה‪ ,‬הרחיקן לצדדים וחזור לקרבן עד‬ ‫שיהיה ברור מתי הן נמצאות מעל לכפרת הרגליים‪ ,‬כלומר ‪ -‬במצב‬ ‫שבר לא דרושה עבודת שרירים כדי למנוע אותן מלהישען זר אל‬ ‫זר ‪ ,‬אר להתרחק זר מזר‪.‬‬

‫הטיית חגורת הכתפיים‬

‫הרם את שתי כפרת הידיים בכירון התקרה‪ ,‬ישר מול העיניים‬ ‫והצמד אותן אחת אל השנית כמר במחיאת כפיים‪ .‬חגורת‬ ‫הכתפיים והזרועות יוצרות משולש שקדקוד בפיסות הידיים‬ ‫הנרגעות זר‬

‫בזר‪.‬‬

‫הרם את חגורת הכתפיים כאילו היה מישהו עוזר בידר להרים‬ ‫את השכמה הימנית מן הרצפה‪ .‬שתי כפרת הידיים נוטרת שמאלה‬ ‫ומתקרבות לרצפה‪ .‬המשולש צריך להישאר כמרת שהוא‪ ,‬מבלי‬ ‫לשנות דבר במרפקים ומבלי שיד אחת תחליק על חברתה‪ .‬חזור‬ ‫לאמצע‪ .‬הנח לריאה שתתמלא אויר בערד האגן נשאר‪ ,‬במידת‬ ‫האפשר‪ ,‬ללא תנועה אקטיבית‪.‬‬

‫הטה את כל המשולש שמאלה עם פליטת תאויר וחזור על כל‬ ‫הסדרה עשרים וחמש‬

‫פעמים‪.‬‬

‫שים לב אם הכרחי הוא שהראש יתרומם מן הרצפה רעד כמה‬ ‫אפשר לנטות שמאלה מבלי שהפנים יפנו שמאלה גם הם‪.‬‬ ‫נוח רגע‪ .‬איזו שכמה מונחת על הרצפה באופן שלס יותר?‬ ‫חזור וכפוף את הברכיים‪ .‬שכל את הברך הימנית מעל‬ ‫לשמאלית רהטה את שתי הברכיים ימינה‪ .‬שים לב אם הברכיים‬ ‫שוקעות יותר אר פחות מאשר בהתחלה‪.‬‬

‫החלף את מצב הברכיים‬ ‫החלף את מצב הברכיים‪ ,‬כלומר ‪-‬שכל ברך שמואל מעל לברך ימין‪.‬‬ ‫הטה את הברכיים שמאלה בכירון הרצפה וחזרה‪ ,‬עשרים וחמש‬ ‫פעמים‪ .‬נוח רשים לב איזה צד שקע עתה יותר ומגעו עם הרצפה‬ ‫שלם יותר‪.‬‬

‫‪112‬‬

‫ת>אןס חשר>ר>ס חכןפפ>ס ןחזןקפ>ס‬

‫נסה שרב להטות את הברכיים וקבע לעצמך באיזו מידה ובאיזו‬ ‫קלות הן שוקעות‪ ,‬וזאת כדי שתרכל להעריך את השיפור שיחול‬ ‫לאחר השלב הבא‪ ,‬שבר יתנועע חלקו העליון של הגרף‪.‬‬

‫הטיית חגורת הכתפיים ימינה‬

‫הרם את הידיים וצרר משולש כמקודם‪ .‬הטה את כפרת הידיים‬ ‫ימינה והשגח על כל הפרטים כמר בתנועה שמאלה‪.‬‬ ‫נוח ובדוק את ההבדל במגע השכמות עם הרצפה‪.‬‬

‫שיפור בשקיעת הברכיים‬

‫חזור על שקיעת הברכיים שמאלה רשים לב לשיפור שחל הודרת‬ ‫להשפעת תנועות הידיים וחגורת הכתפיים ימינה‪ .‬השקיעה‬ ‫הנוספת מקורה בהרפיית השרירים שבין הצלעות‪ ,‬המאפשרת עתה‬ ‫פיתול נוסף של חוליות עמוד השדרה‪.‬‬ ‫שקיעת ברכיים עם הרמת הראש‬

‫שכל שרב ברך ימיו מעל לברך שמאל‪ .‬הפנה את שתי הברכיים‬ ‫ימינה והנח להן לשקוע "כרצונן"‪ ,‬מבלי להשתדל במיוחד‪ .‬שלב‬ ‫את אצבעות שתי הידיים מאחרי הראש והרם בעזרתן את‬

‫הראש ‪1‬‬

‫כשאתה מקרב את המרפקים זה אל זה בזמן שהראש מתרומם‪.‬‬ ‫חזור להניח את הראש והמרפקים על הרצפה‪ .‬חכה עד שהריאה‬ ‫תתמלא אויר והרם שרב את הראש עם התחלת פליטת תאויר‪ .‬את‬ ‫הראש מרימים ישר לפנים‪ ,‬למרות שהאגן מפותל ימינה )בגלל‬ ‫הברכיים המופנות ימינה(‪.‬‬

‫חזור להרים את הראש בעזרת הידיים עם כל פליטת אויר‪,‬‬ ‫עשרים וחמש פעמים‪ .‬הקשב תוך כדי כך לשינויים במגעי הצלעות‪,‬‬ ‫עמוד השדרה והאגן עם הרצפה‪ .‬נוח דקה ובדוק איזה חלק מהגר‬ ‫שקע אל הרצפה ברור יותר מן האחרים‪.‬‬

‫שליבת אצבעות בלתי רגילה‬ ‫שכל רגל שמאל מעל לרגל ימין‪ ,‬הפנה את שתי הברכיים שמאלה‬ ‫והנח להן לשקוע לרצפה בנוחרת‪ .‬שלב את האצבעות שליבה בלתי‬ ‫רגילה‪ ,‬זאת אומרת‪ ,‬אם אתה רגיל לשלבן כשאגודל שמאל נמצא‬

‫מעל לאגודל ימיו ‪ I‬עשה זאת הפעם‬

‫‪113‬‬

‫להיפך ‪:‬‬

‫העתק את מקומן של‬

‫שכ;ןן;ן ה'כו‬ ‫‪!:J‬ת‬

‫כל האצבעות בשליבה‪ ,‬כן שאגודל ימיו יימצא מעל לאגודל שמאל‬ ‫וזרת שמאל תהיה החיצונית‪.‬‬ ‫שלב את האצבעות בהיסח הדעת ‪ -‬זר השלי בה הרגילה ; ועכשיו‬ ‫נסה את תשלינה הסימטרית הבלתי רגילה רשים לב כיצד שינוי‬ ‫קטן זה משנה את מצב הכתפיים והראש עד כי דרמה שכל המרחב‬ ‫התעקם‪.‬‬

‫הרם את הראש וחזור על התנועות הקודמות‪ .‬דייק בכל‬ ‫הפרטים‪ .‬אחרי עשרים וחמש תנועות נוח רשים לב להבדל‬ ‫בתחושת המגע של הגרף עם הרצפה‪.‬‬

‫השינויים בחוליות המתניים‬ ‫שכב על הגב‪ ,‬כפוף את הבוכים ושלב את הידיים מאחרי הראש‬ ‫עם פליטת תאויר מן הריאה‪ ,‬עשרים וחמש פעמים‪ .‬נוח דקרת‬ ‫אחדות בשכיבה על הגב‪ .‬הבהר לעצמך במפורט מהם השינויים‬ ‫שחלו בחוליות המתגייס ‪ -‬אפשר שהן מונחות עתה על הרצפה יחד‬ ‫עם כל יתר חוליות הגב‪ ,‬לראשונה בחיים‪ ,‬בלי כל פעולה מכוונת ;‬ ‫אפשר‬

‫שהן‬

‫רק‬

‫שקעו‬

‫באופן‬

‫ניכר‬

‫ועדייו‬

‫נותרה‬

‫בשרירי‬

‫הגב‬

‫התכווצות מיותרת שתפוג ותיעלם בעתיד‪.‬‬ ‫טלטול הגו בזרועות משוכלות‬ ‫שכב על הגב וכפוף את הברכיים כשכפרת הרגליים עומדות על‬ ‫הרצפה בפיסוק נוח‪ .‬העבר את יד ימיו מתחת לבית השחי השמאלי‬ ‫אל השכמה השמאלית ואת יד שמאל מעל לזרוע הימנית אל‬ ‫השכמה הימנית‪.‬‬

‫טלטל את הגר בעזרת הידיים מימיו לשמאל כשיד ימין מרימה‬ ‫את השכמה השמאלית מן הרצפה עם הפניית ימינה ויד שמאל‬ ‫עוזרת לשכמה הימנית כשפונים שמאלה‪ .‬אל תעזור באגן לתנועה‪.‬‬ ‫טלטל כך את החלק העליון של הגר מימיו לשמאל‪ .‬חזור על כך‬ ‫עשרים וחמש פעמים‪ ,‬החל בתנועות איטיות והגדל את המהירות‬ ‫עד לטלטול חפשי בקצב נוח‪.‬‬

‫נוח רגע‪ .‬החלף את הידיים ‪ -‬יד שמאל מתחת לבית השחי‬ ‫הימני ויד ימיו מעל לזרוע שמאל‪ .‬טלטל שרב את הגר עשרים וחמש‬ ‫פעמים‪ ,‬תחילה לאט ואחר כן בקצב גובר והולך‪.‬‬

‫‪114‬‬

‫תואום השךוךום הכופפום והזוקפוס‬

‫טלטול הגו בבנדל מן הראש‬ ‫נוח ונסה לזכור אם בזמן טלטול הגו מימיו לשמאל‪ ,‬בכל‬ ‫הפעמים הקודמות‪ ,‬השתתף הראש בתנועה או לא? כמעט ודאי‬ ‫שכן‪ .‬נסה עתה לקבוע את המבט באיזו נקודה על התקרה מול‬ ‫העיניים‪ .‬חבק את עצמך כמקודם וטלטל את הגו‪ ,‬בלי האגן‪ ,‬מימיו‬ ‫לשמאל‪ ,‬מבלי להסיר את המבט מן הנקודה‪ .‬הראש ייבדל עכשיו‬ ‫מתנועות הגו‪ .‬זוהי תנועה בלתי מוכרת‪ ,‬משום שתנועת הכתפיים‬ ‫בנפרד מן הראש היא בלתי מוכרת‪.‬‬ ‫נוח רגע ונסה לטלטל את הגו כשהראש מלווה אותו מימיו‬ ‫לשמאל‪ .‬הפסק את תנועת הראש בעוד הגו ממשיך לנוע וקבע את‬ ‫המבט באותה נקודה על התקרה‪ .‬שים לב כיצד משתנה איכות‬ ‫התנועה של טלטול הגו מימיו לשמאל כשמצליחים להפריד את‬ ‫הראש מתנועות‬

‫הגו‪.‬‬

‫טלטול הגו והראש בכיוונים הפוכים‬ ‫נוח רגע‪ .‬המשך בטלטול הגו כמקודם‪ ,‬אך הפעם הפנה את‬ ‫הראש ואת המבט בכיוון הפוך מזה של תנועת הכתפיים‪ .‬המשך‬

‫לטלטל את הראש והגו בכיוונים הפוכים‬

‫לסירוגיו ‪I‬‬

‫עד שהתנועה‬

‫תהיה תואמת ושוטפת‪.‬‬

‫החלף את אופן תשלינה של הידיים והמשך בטלטול הראש‬ ‫והגו בכיוונים הפוכים‪ ,‬עשרים וחמש פעמים‪ .‬לאחר מנוחה קלה‬ ‫חזור לטלטל את הראש ואת הגו לאותו כיוון ותיווכח שהתנועה‬ ‫נעשתה נוחה יותר ושוטפת יותר‪ ,‬למרות שזווית הפנייה גדלה‪.‬‬

‫בחן את השינויים‬

‫חדל מכל תנועה ואחרי דקה או יותר נסה להבחין אם חל שינוי‬ ‫נוסף בעמוד השדרה‪ .‬אולי עכשיו הוא מונח כולו על הרצפה‪ ,‬גם‬ ‫במתגייס?‬

‫קום לאט לאט‪ ,‬צעד כמה צעדים והקשב לאופן שבו הראש‬ ‫נישא עתה‪ ,‬לנשימה ולתחושת הכתפיים‪ .‬תיווכח שהגוף כולו זקוף‬ ‫יותר מבלי שתיעשה פעולה מכוונת לכך‪ .‬חשוב על השינויים הללו‪.‬‬ ‫האם תוכל לבאר לעצמך כיצד חלו שינויים גדולים כל כך בפעולות‬ ‫פשוטות ובזמן קצר כל כךד‬

‫‪115‬‬

116

‫שעור שישי‬

‫הבחנה בתנועות האגן‬

‫באמצעות שעון מדומה‬

‫‪117‬‬

‫בשערו‪:‬‬ ‫הבחנה במאמצים סמויים ומיותרים בשרירי‬

‫האגן‪.‬‬

‫העזבת השליטה בתנוחת האגן וזקיפת עמוד השדרה עליו‪.‬‬ ‫שיפור ההבחנה בתנועות הראש התואמות והנוגדות את תנועות‬

‫הגר ;‬

‫שכלול הבחנה זר מאפשר פיתול מערלה יותר ויעיל יותר‬

‫בעמידה‪.‬‬

‫בתנועות פרימיטיביות פונים העיניים' הראש והגר יחד' ימינה אר‬

‫שמאלה‪ .‬ההבחנה בתכונה זו מאפשרת להניע כל אחד מאברים אלו‬ ‫בנפרד ובצירופים שונים‪ ,‬מקלה את התנועה ימינה ושמאלה‬ ‫ומגדילה את זווית הפניה‪.‬‬

‫תיאום ביו תחושת התנועה בגרף ומיקומם של האברים במרחב‪.‬‬

‫‪118‬‬

‫שעור שישי‬ ‫המצב ההתחלתי‬ ‫שכב על הגב‪ ,‬כפוף את הברכיים והעמד את כפרת הרגליים על‬ ‫הרצפה בפיסוק נוח‪ ,‬ברוחב האגן בערך‪ .‬הנח את הידיים משני עברי‬ ‫הגרף‪ ,‬גם הן בפיסוק נוח‪.‬‬

‫שינויים בקשת חוליות המתגייס‬ ‫הרם את המתגייס מן הרצפה על ידי אימוץ שרירי הגב‪ ,‬כך‬

‫שתיוצר‬ ‫להגדיל‬ ‫לאפשר‬

‫קשת ביו הרצפה לבין חוליות המתגייס‪ .‬כשמשתדלים‬ ‫את הקשת שביו חוליות המתגייס לרצפה‪ ,‬כאילו כדי‬ ‫לעכבר לעבור מצד אחד לשני ‪ I‬מרגישים שכפרת הרגליים‬ ‫ברצפה ‪ i‬השרירים הקדמיים של מפרקי הירכיים עוזרים‬ ‫את הקשת‪ ,‬הם מרימים את החלק העליון של האגן מן‬

‫נאחזות‬ ‫להגדיל‬ ‫הרצפה רעל ידי כך מגדילים את הלחץ על עצם הזנב‪.‬‬

‫לוח שערן על האגן‬ ‫תאר לעצמך כי לוח ספררת של שערן מצויר על אחורי‬ ‫האגן‪.‬השעה שש מצרירת על עצם הזנב והשעה שתים עשרה בחלקו‬ ‫העליון של האגן ‪ I‬במקרם בר אפשר להרגיש במישוש את מקרם‬ ‫חיבורו של האגן אל עמוד השדרה )בחוליה החמישית של המתגייס‬ ‫לערך(‪ .‬על פי ציור מדרמה זה אפשר לתאר שבתנועה הקודמת של‬ ‫הרמת המתנית מן הרצפה העברנו את משען האגן‪ ,‬זאת אומרת את‬

‫עיקר הלחץ ‪ I‬לשעה‬

‫שש‪.‬‬

‫אם נשלים את לוח השעון תהיה השעה שלרש באיזון מפרק‬ ‫הירך הימני והשעה תשע בזה של המפרק השמאלי‪ .‬יתר השערת‪,‬‬ ‫כמובן‪ ,‬במקומרת המתאימים‪.‬‬

‫משעה שש לשעה שתים עשרה‬ ‫נסה עתה שרב להעביר את עיקר הלחץ של האגן על הרצפה‬ ‫לשעה שש ‪ I‬זאת אומרת אל קצה עצם הזנב‪ .‬מרבן ששרירי הגב‬ ‫ייצרר את השקע בחוליות המתגייס‪ ,‬ושרירי האגן והברכיים יגדילו‬ ‫אותר על ידי משיכת כפרת הרגליים‪ ,‬הקבועות ללא תנועה על‬ ‫הרצפה‪.‬‬

‫‪119‬‬

‫שכ;ון;ו הוכו!‪:‬ות‬

‫העבר את עיקר הלחץ אל השעה שתים עשרה‪ .‬במלים אחרות‪,‬‬ ‫הישען על החלק העליון של האגן וחוליות המתגייס‪ .‬עצם הזנב‬ ‫תתרומם‪ ,‬כמובן‪ ,‬מן הקרקע וכפות הרגליים תלחצנה ביתר שאת‬ ‫על הרצפה‪.‬‬

‫הפרדת הנשימה מן הפעולה‬ ‫חזור לשעה שש ושוב לשעה שתים עשרה‪ ,‬הלוך וחזור‪ ,‬עשרים‬ ‫וחמש פעמים‪ .‬תוך כדי פעולה הקטן בהדרגה את העוצמת ואת‬ ‫הפתאומיות של המעבר ממצב למצב והפרד את הפעולה מן‬ ‫הנשימה‪ .‬הנשימה צריכה להימשך בשקט ובנוחות למרות השינויים‬ ‫החלים בגוף‪ .‬תנועת האגן עצמה צריכה להיות איטית אך שוטפת‪,‬‬ ‫והמעברים ממצב למצב חלקים‪.‬‬ ‫הושט את הרגליים והקשב לתחושה באגן‪ .‬שים לב באילו‬ ‫מקומות בדיוק מגעו עם הרצפה שונה‬

‫עתה‪.‬‬

‫האם נוכחת כי ברגע‬

‫שהנשימה נעשתה בנפרד מן הפעולה‪ ,‬התחיל הראש גם הוא‬ ‫להתנועע בדומה לאגן? כאילו "העתיק" את תנועתו של האגן בקנה‬ ‫מידה קטן יותר‪.‬‬

‫שעון על אחורי הראש‬ ‫נצייר בדמיוננו לוח ספרות של שעון‪ ,‬קטן יותר‪ ,‬מאחורי הראש‪.‬‬ ‫מרכזו של השעון יהיה בנקודה שבה הלחץ הוא הגדול ביותר‬ ‫כשהראש‬

‫שוכב‬

‫על‬

‫הרצפה‪.‬‬

‫כשהאגן‬

‫נמצא‬

‫במצב שבו‬

‫הלחץ‬

‫המוגבר הוא על השעה שש' נמשך הראש על ידי עמוד השדרה כך‬ ‫שהסנטר נשען על הגרון' ועיקר הלחץ על השעה שש שעל לוח "שעון‬ ‫הראש"‪ .‬כשלחץ האגן הוא על השעה שתים עשרה ‪ -‬נדחף הראש על‬ ‫ידי עמוד השדרה‪ ,‬כך שהסנטר מתרחק מן הגרון ונקודת הלחץ‬ ‫עוברת בכיוון הקדקוד אל השעה שתים עשרה בלוח של "שעון‬ ‫הראש"‪.‬‬

‫הראש‬

‫‪ 11‬מתרגם ‪11‬‬

‫את תנועות האגן‬

‫חזור שוב על תנועות האגן‪ ,‬עשרים וחמש פעמים‪ .‬העבר את‬ ‫הלחץ באגן מן השעה שתים עשרה לשעה שש' הלוך וחזו‪,‬ר אך‬ ‫הפעם השגח היטב שלא להפריע לראש ‪ 11‬לתרגס‪ 11‬את תנועות האגן‪.‬‬ ‫הקשב כיצד כל זה משפיע על תהליך הנשימה ועקוב אחר הגו‪,‬‬ ‫כיצד הוא מעביר את תנועת האגן אל הראש ולהיפך‪ .‬נוח רגע‪.‬‬

‫‪120‬‬

‫הבחנה בתנועות האגן באמצעות שעון מדומה‬

‫משעה שלוש לשעה תשע‬ ‫חזור וכפוף את הברכיים והעבר את משען האגן אל השעה‬ ‫שלוש‪ ,‬כלומר‪ ,‬למפרק הירך הימני‪ .‬מובן שנשענים עתה על כף‬ ‫הרגל השמאלית יותר מאשר על הימנית‪ ,‬ומפרק הירך השמאלי‬ ‫מתרומם מעל הרצפה‪ .‬הלחץ על הרגל הימנית מתרופף במקצת‪.‬‬ ‫הפוך את התנועה והישען על השעה תשע‪ .‬חזור וגלגל את האגן‬ ‫מימין לשמאל וחזרה עשרים וחמש פעמים‪.‬‬ ‫הקשב כיצד הראש חוזר על אותן התנועות במוקטן‬ ‫מאומץ ללא צורך וקצב הנשימה אינו מופרע‪.‬‬

‫‪-‬‬

‫אם אינו‬

‫נוח קצת‪.‬‬

‫משעה לשעה בקשת רצופה‬ ‫חזור וכפוף את הברכיים‪ .‬הישען על השעה שתים עשרה‪ .‬העבר‬ ‫את המשען לשעה אחת וחזור לשתים עשרה‪ .‬חזור על כך חמש‬ ‫פעמים‪ .‬עתה העבר את המשען מן השעה שתים עשרה‪ ,‬דרך השעה‬

‫אחת‪ ,‬אל השעה שתים וחזרה לשתים עשרה‪ .‬חזור על כך חמש‬ ‫פעמים‪ .‬העבר את המשקל לשעה שלוש באותו מסלול )דרך השעות‬ ‫אחת ושתים(‪.‬‬

‫לאחר כל חמש תנועות כאלה‪ ,‬הוסף עוד שעה‪ ,‬עד שתגיע לשעה‬ ‫שש )וחזרה לשתים עשרה(‪ .‬התנועה צריכה להיות בקשת רצופה‪,‬‬ ‫מבלי להתעכב בכל פעם על השעות שבדרך‪ .‬שים לב כיצד ההבחנה‬ ‫במקומן של השעות נעשית בהדרגה מדויקת יותר‪ ,‬והמשען מתחיל‬ ‫באמת להתנועע בקשת של מעגל‪ ,‬ולא בקרים ישרים ומקוטעים ביו‬ ‫שעה לשעה‪.‬‬ ‫הפסק את התנועה‪ ,‬השתטח על הרצפה ושים לב עד כמה שונה‬ ‫הצד הימני של האגן מן השמאלי‪ .‬בזמן המנוחה נסה לזכור אם‬ ‫הראש "תרגם" את תנועות האגן בדרכו שלו‪ ,‬במוקטן )לעתים‬ ‫קרובות אנו פועלים מבלי שנדע על כך כלל(‪.‬‬

‫משעה לשעה בכיוון ההפוך‬ ‫חזור לשעה שתים עשרה‪ .‬העבר את עיקר המשען לשעה אחת‬ ‫עשרה וחזרה‪ .‬חזור על כך חמש פעמים‪ .‬עבור לשעה עשר‪ ,‬דרך‬ ‫השעה אחת עשרה‪ ,‬וחזרה‪ .‬השלם את המחצית השנית של סיבוב‬ ‫האגן כמו במחצית הראשונה‪ ,‬עד השעה שש‪.‬‬

‫נוח והקשב למתרחש בגופך‪.‬‬

‫‪121‬‬

‫‪;,‬ן‪;,‬כש ‪,‬רוכן;‪,‬ת‬

‫קשתות מתארכות‬

‫העבר את עיקר הלחץ על האגן אל השעה שלרש ‪ I‬כלומר ‪ I‬הישען‬ ‫על מפרק הירך הימני‪ .‬העבר את הלחץ לשעה ארבע‪ ,‬חזור לשלוש‬ ‫והמשך עד השעה שתים‪ .‬חזור משתים לארבע דרך שלרש‪ ,‬וחוזר‬ ‫חלילה ‪ -‬חמש פעמים‪ .‬עתה הוסף שעה מכל צד של הקשת‪.‬‬ ‫התנועה הבאה תהיה בין אחת לחמש ‪ I‬ואחרית‬ ‫עשרה לשש‪ .‬חזור על כל התנועות חמש פעמים‪.‬‬

‫‪-‬‬

‫בין שתים‬

‫נוח כדי להבחין בהבדלים שחלו במגע האגן עם הרצפה הודרת‬ ‫לתנועות הללו‪.‬‬ ‫חזור על ארתה סדרת‬

‫תנועות בצד השמאלי‬

‫)השעה‬

‫תשע‬

‫במרכז(‪.‬‬

‫נוח‪ .‬האם הבחנת בתנועות הראש בזמן הפעולה? האם שמת לב‬ ‫לכפרת הרגליים אר לחלקים אחרים של הגרף?‬

‫הפרט כחלק מן השלם‬

‫נסה עתה ל"צייר" עשרים מעגלים באגן ‪ I‬בכיורן מהלך‬

‫השעון‪.‬‬

‫בזמן התנועה הקשב לגרף כולו כיחידה שלמה‪ ,‬ולאברים השונים‬ ‫כפרטים‪ ,‬בעת ובערנה אחת‪ .‬הפנה את הקשב באופן שיטתי מאבר‬

‫לאבר ‪ I‬מבלי לאבד את תחושת הגרף כולו ברגע התודעה‪ .‬בהירות‬ ‫התחרשה של הגרף בכלל תהית פחותה‪ ,‬כמרבן‪ .‬דרמה הדבר למה‬ ‫שאנו עושים בשעת קריאה ‪ :‬רואים את העמוד כולו בבת אחת‪ ,‬אך‬ ‫איו תופסים ממנו בהירות הכרתית מספקת אלא אותן אותיות‬ ‫ומלים שהקשב מתייחד עליהן‪.‬‬ ‫שים לב לתנועות הראש מבלי שתפסיק את תנועות האגן‬ ‫והראש במעגלים‪ ,‬בכירון מהלך השעון‪ .‬חשוב פעם על הראש כעיקר‬ ‫הפעולה‪ ,‬ופעם על האגן כעיקר‪ .‬שים לב כיצד איכרת הפעולה‬ ‫משתנה והולכת‪ ,‬נעשית רצופה יותר ‪ I‬חלקה יותר ‪ I‬דקה ומהירה‬ ‫יותר‪.‬‬ ‫נוח‪ .‬עשה עשרים סיבובים באגן ובראש נגד כירון השעון‪.‬‬

‫שיפוט אובייקטיבי ושיפוט סובייקטיבי‬

‫עד עתה נקבעו השערת בלוח השעון המדומה על הגרף עצמו‬ ‫במקומרת שבהם קבע הלחץ את תשומת הלב‪ .‬נסה לחשוב על‬ ‫מיקרם השערת שתים עשרה ושש על הרצפה‪ ,‬ולאמוד בעיני הרוח‬ ‫את המרחק בין שתי הנקודות הללו כשם שהן מצטיירות על‬

‫‪122‬‬

‫הבחנה כתנועות האגן כאמצעות שעון מדומה‬

‫הרצפה‪ ,‬כלומר במרחב מחוץ לגופנו‪ .‬מדוד את אותו המרחק על‬ ‫הגוף עצמו ושים לב כמה שונה תחושת המרחב בשני המקרים‪.‬‬ ‫איזו מהן מוחשית יותר? איזה מרחק הוא הנכון? במקרה הראשון‬

‫)על הרצפה( השיפוט הוא אובייקטיבי יותר‪,‬‬

‫ובשני ‪-‬‬

‫על הגוף עצמו‪,‬‬

‫הוא סובייקטיבי יותר‪.‬‬

‫בחמשן חפעו!;‪:‬ןות תוווכח !;‪,‬דעת שחשופוט משתנה כשנו‬ ‫חמקרום‪,‬‬

‫א‪!;:,‬א‬

‫שחשופוט‬

‫אסומפטוטו !;‪,:‬שופוט‬

‫חסובווקטובו‬

‫חאובווקטובו ‪.‬‬

‫שואף‬

‫באופן‬

‫במ!;‪:‬ןום אחרות‪,;! ,‬תחושה‬

‫חסובווקטובות אפשרווות גדו!;‪:‬ןות ונרחבות וותר מא!;‪:‬ןו ש!;ן‬ ‫התחושה חאובווקטובות‪ ,‬חמגבו!;‪:‬ןח את וכן!;‪:‬ןתנו !;‪,:‬תחומוח ש!;ן‬

‫חמצואות חפוזות‬

‫ב!;‪:‬ןבד ‪.‬‬

‫חמצואות חקונקרטות הוא מגב!;‪:‬ןח‬

‫הכרתות אב!;ן הוא המכנה המשותף הקטן בוותר המשמש את‬

‫כו!;‪:‬ןנן ‪ .‬ערכה חאמותו ש!;ן מערכת עצבום זו או אחרת נקבע רק‬ ‫ע!;‪:‬ן‪-‬פו תכונותוח חסובווקטובוות‪ ,‬כ!;‪:‬ןומר' שעור קומתו ש!;ן‬ ‫אדם‪ ,‬ע!;‪:‬ן‪-‬פו בחונה זו חחבד!;‪:‬ןום בון אדם !;‪,‬אדם עשווום !;‪,‬חוות‬ ‫ענקוום‪ .‬ברבות חומוס‪ ,‬כשחמושגום ו‪!;:,!;:,‬ח וועשו !;‪,:‬קנוון ‪!;:,,‬ן;!כח‬ ‫תע!;‪:‬ןח חרמה ש!;ן כו!;‪:‬ןם‪ ,‬אב!;ן תחום חחבד!;‪:‬ןוס וגד!;‪ ,‬עוד‬

‫וותר ‪.‬‬

‫קונטקט פנימי וחיצוני‬

‫נסה שוב להניע את האגן בכיוון מהלך השעון ודמה כי הספרות‬ ‫שעל האגן בולטות במידת מה‪ ,‬כך שבזמן התנועה מדפיסה כל‬ ‫ספרה את עצמה על הרצפה‪ ,‬כעין חותמת‪ .‬עקוב אחרי התלכדות‬ ‫כל ספרה על האגן והדפסתה בחוץ על הרצפה‪ .‬בז'רגון שלי ‪ :‬ליצור‬ ‫קונטקט פנימי וחיצוני לסירוגיו ‪ I‬עד ששניהם יתלכדו לפעולה‬ ‫חיונית אחת‪.‬‬

‫חדל לפעול ונוח‪ .‬כרגיל‪ ,‬תן דעתן על השינויים שחלו באחיזת‬ ‫הגוף כולו‪.‬‬

‫נגד כיוון השעון‬

‫חזור על הכל כשהאגן מתנועע נגד כיוון השעון‪ .‬נוח וזכור כיצד‬

‫שכב הגוף בהתחלת תשערו וצייו לעצמך את השינוי שחל בו‪ .‬דומה‬ ‫שהשיפור הגיע לשיאו עתה‪ ,‬כיוון שהאגן שטוח ודבוק אל הרצפה‬ ‫לארכן ולוחנו‪ .‬איו הדבר כך‪ .‬איו גבול לשיפור באיכות הפעולה‪.‬‬

‫‪123‬‬

‫שכ;ון;ו הוכו‪:‬ות‬

‫ברך ימיו כפופה‬

‫כפוף את הברך הימנית )הרגל השמאלית נשארת ארוכה‬ ‫ופסוקה(‪ .‬עשה עשרים תנועות באגן ‪ I‬בכיוון מהלך השעון‪ .‬הבהר‬ ‫לעצמך בדיוק אילו שעות נלחצות אל הרצפה יותר חזק מאשר‬ ‫קודם‪ ,‬ואילו שעות פחות‪.‬‬ ‫ברך שמאל כפופה‬ ‫עשה עוד עשרים תנועות נגד כיוון השעון‪ ,‬כשברך שמאל כפופה‪,‬‬ ‫ובדוק את השעות הברורות יותר‪ .‬אלו הברורות פחות הן‬ ‫סימטריות לאלו שבצד הקודם‪.‬‬

‫הושט את הרגליים ובדוק אם יש שינוי נוסף במגע האגן עם‬ ‫הרצפה‪ .‬תיווכח פעם נוספת כי רק אחרי שחל שינוי מרגישים ברור‬ ‫מה היה קודם‪ .‬אי אפשר לחשוב באלמנטים בלתי מוכרים‪ ,‬לכן אי‬ ‫אפשר להתווכח או לדון על מה שאין יודעים‪.‬‬

‫ברגליים פסוקות‬ ‫שכב בפיסוק רגליים ועשה תנועות סבו ביות‬

‫באגן ‪I‬‬

‫עם כיוון‬

‫השעון‪.‬‬

‫ברר לעצמך אילו שעות נלחצות ברור יותר אל הרצפה בתנאים‬ ‫אלה‪ ,‬ואילו פחות‪ .‬הפוך את כיוון התנועה והקשב להבדל‪.‬‬

‫בברכיים משוכלות‬ ‫שכל רגל ימיו מעל לברך שמאל‪ .‬עשה עשרים תנועות בכיוון‬ ‫השעון ועשרים נגד כיוון השעון‪ .‬נוח ובדוק את התוצאה‪.‬‬

‫שכל רגל שמאל מעל לברך ימיו וחזור על התנועות כמקודם‪.‬‬ ‫הקשב לשינוי‬

‫לאט לאט‪ ,‬אחרי מנוחה של דקה לפחות‪ ,‬התגלגל הצדה‪ ,‬קום‬ ‫ועמוד על הרגליים‪ .‬הקשב לשינוי באחיזת הגרף ובזקיפתו ‪ I‬לאופן‬ ‫אחיזת הכתפיים‪ ,‬לזרוית האגן ביחס לעמוד השדרה‪ ,‬לאיכרת‬ ‫הנשימה ‪ I‬לתנועות הרגליים והידיים‪ .‬שים לב לתחושה בעיניים‬ ‫ובשרירי הפנים‪.‬‬

‫‪124‬‬

‫הבחנה בתנועות האגן באמצעות שעון מדומה‬

‫שלב מתקדם יותר‬ ‫בשלב מתקדם יותר ישמשו אותם המצבים של הגרף על הרצפה‬ ‫לתגליות חדשות‪ ,‬מאחר שנלמד להניע את הראש בכירון הפרך לזה‬ ‫של האגן‪ .‬האחד יתנועע בכירון השעון והשני ינוע נגד כירון השעון‪.‬‬ ‫השינויים שחלים לאחר מכן משפרים את דמות הגרף ‪ I‬את יחס‬ ‫האברים‪ ,‬את רציפות התנועה‪ .‬במלים אחרות ‪ -‬איכרת השליטה‬ ‫משתפרת‬

‫שיפור נוסף‪.‬‬

‫בדרגת התפתחות נוספת של התודעה אנו מכניסים אלמנט‬ ‫נוסף‪ ,‬בתנועת העיניים‪ .‬הן יכולות לנוע עם האגן‪ ,‬בכירון הפרך לזה‬ ‫של הראש ‪ I‬אר עם הראש ‪ -‬בכירון הפרך לזה של האגן ‪ I‬רכן הלאה•‬ ‫ככל שהתודעה מתבגרת ‪ -‬מועתק סייג החכמה ומתקדם שלב‬ ‫נוסף למעלה‪.‬‬

‫‪125‬‬

126

‫שעור שביעי‬

‫‪ ... 11‬הפנה את הפנים ימינה והטה את רגליך הצמודות שמאלה‬

‫•••‪11‬‬

‫השפעת מצב הראש על מצב‬ ‫שרירי הגוף‬

‫‪127‬‬

‫בשערו‪:‬‬

‫הבהרת התלות של מצב השרירים בגוף כולו במצבם של שרירי‬ ‫הראש‬

‫והעורף‪.‬‬

‫)ככל שתנועת הראש תיעשה קלה יותר ופנייתו נוחה וגדולה‬ ‫יותר‪ ,‬כך יקל פיתול הגוף ויתקרב לגבול האנטומי האפשרי(‪.‬‬ ‫בסיון לפעולה מוטורית‪-‬מחשבתית ותוצאותיה המיידיות‪.‬‬

‫פעולה מחשבתית המפרידה ביו הפיקו‪,‬ד או דמות הפעולה‪,‬‬ ‫לבין ביצועה ומשפרת את ההבחנה בדירוג המאמצים השריריים‪.‬‬ ‫הפרדה מודעת ביו דמות הפעולה לבין ביצועה המשפרת את‬ ‫השליטה ומעדנת את ההבחנה בפעילות השרירית‪.‬‬

‫‪128‬‬

‫שעור שביעי‬ ‫המצב ההתחלתי‬ ‫שכב על הבטן‪ .‬הנח את כפות הידיים על הרצפה ‪ I‬אחת על‬ ‫השנית ‪ I‬כך שאפשר יהיה להניח את המצח עליהן‪ .‬פסק את הרגליים‬ ‫כרוחב האגן בערך‪ .‬הרם את כפות הרגליים בכפיפת הברכיים והשען‬ ‫אותן האחת על השנית‪ .‬הזוויות בין השוקיים והירכיים תהיינה‬ ‫ישרות בערך ‪ I‬זאת אומרת שכפות הרגליים מופנות למעלה‬ ‫והברכיים מפוסקות‪.‬‬

‫הטיית השוקיים ימינה‬

‫הפנה את השוקיים ימינה ‪ I‬כלומר ‪ I‬הנח להן לנטות ימינה בכיוון‬

‫הרצפה ‪ I‬מבלי להרים את הברך השמאלית מן הרצפה‪ .‬כדי לאפשר‬ ‫את הבטיח יש ‪ I‬איפוא‪ ,‬לאפשר לכף הרגל השמאלית להחליק לאורך‬ ‫קרסול ושוק רגל ימיו ‪ I‬בעוד כפות הרגליים נוטות ימינה בכיוון‬ ‫הרצפה‪ .‬כשהרגליים חוזרות למצבן ההתחלתי‪ ,‬חוזרת הכף‬ ‫השמאלית ומחליקה מן השוק לקרסול עד שתגיע לכף הימנית‪ .‬חזור‬ ‫על ההטיה עשרים וחמש פעמים ושים לב באיזה מסלול בשלד עובר‬ ‫הפיתול מן הרגליים לחוליות העורף‪.‬‬

‫תנועת המרפק‬

‫שים לב איזה מרפק נמשך יותר למטה וזז בכיוון הרגליים בזמן‬ ‫שכפות הרגליים נמצאות במקום הנמוך ביותר בנטיתן ימינה ‪ I‬וכיצד‬ ‫חוזר המרפק למקומו בזמן שהרגליים חוזרות לאמצע‪ .‬תנועת‬ ‫המרפק היא זעירה‪ ,‬כמובן ‪ I‬אבל די גדולה כדי להכיר בה‪.‬‬

‫פנים שמאלה ורגליים ימינה‬ ‫הנח כף יד שמאל על גב יד ימין ‪ I‬הפנה את הפנים שמאלה והנח‬ ‫את האוזן הימנית והלחי הימנית על הידיים‪ .‬שוב להטות את‬ ‫הרגליים כמקודם ימינה וחזרה לאמצע‪ .‬הקשב לצלעות החזה‬ ‫והבחן בלחץ המתגבר על צדן האחד‬

‫‪-‬‬

‫מעבר למפתח החזה‬

‫‪-‬‬

‫בזמן‬

‫יתרכך ‪1‬‬

‫ירידת הרגליים ימינה‪ .‬אפשר לצלעות להסתדר כך שהלחץ‬ ‫יתפזר על צלעות רבות יותר‪ ,‬עד שיפחת למינימום‪ .‬עם כל תנועת‬ ‫רגליים עקוב אחרי הפיתול העובר מחוליה לחוליה בכיוון הראש‬

‫‪129‬‬

‫שכ‪7‬ו ‪ 7‬ה>כו ‪7‬ת‬

‫ושים לב אם מעבר הפיתול הוא הדרגתי‪ ,‬או שבחלקים שונים זזות‬ ‫קבוצות של חוליות יחד במקום בזו אחר זו‪ .‬שים לב אם תנועת‬ ‫הרגליים ימינה גדלה עם הפניית הפנים שמאלה‪.‬‬

‫בדיקה על הגב‬ ‫אחרי עשרים וחמש תנועות‪ ,‬נוח בשכיבה על הגב וסקור את כל‬ ‫הגו בשביל למצוא את השינויים שחלו במגעו עם הרצפה‪ .‬נסה‬ ‫לגלגל את הראש המונח על הרצפה לימיו ולשמאל‪ ,‬פעמים אחדות‪,‬‬ ‫כדי לראות אם יש הבדל בין שני הצדדים ; כלומ‪,‬ר אם הפניית‬ ‫הפנים לצד ימיו טובה‪ ,‬חלקה וגדולה יותר‪ ,‬או פחות‪ ,‬מאשר‬ ‫לשמאל‪.‬‬

‫פנים ורגליים ימינה‬ ‫חזור לשכב על הבטן‪ .‬הנח את כף יד שמאל על גב יד ימיו‪ .‬הפנה‬ ‫את הפנים ימינה והנח את הלחי והאוזן השמאליות על הכף‬ ‫העליונה‪ .‬המשך להטות את הרגליים ימינה מבלי לשנות את‬ ‫המרחק בין הברכיים במשך התנועה‪ .‬כלומר‪ ,‬הנח לכף השמאלית‬ ‫להחליק לאורך השוק הימנית‪ ,‬כמקודם‪.‬‬

‫שים לב אם זווית הפיתול של עמוד השדרה גדלה או קטנה ;‬ ‫אם הטיית הרגליים קלה או קשה יותר‪ ,‬אם הפניית הראש ימינה‬ ‫מגבילה את ירידת הרגליים או מסייעת לה‪.‬‬ ‫פיתול החוליות והנשימה‬ ‫הקשב לאורך עמוד השדרה מחוליה לחוליה‪ .‬דמה לעצמך‬ ‫שאצבע של ידיד מחליקה לאורך עמוד השדרה‪ ,‬מעצם העצה עד‬ ‫ליסוד הגולגולת‪ ,‬ומתעכבת על כל חוליה‪ .‬בדרך זו אפשר לחוש‬ ‫ביתר קלות אם יש תזוזה כלשהי בכל חוליה‪ ,‬אם לאו‪ .‬באילו‬ ‫חוליות הפיתול הוא הדרגתי‪ ,‬ובאילו מהן הוא מוגבר או גדול יותר‬ ‫מאשר ברוב האחרות‪ .‬שים לב באיזה שלב של התנועה ממלא‬

‫תאויר את הריאה ‪ -‬בזמן ששבים למצב הניטרלי באמצע‪ ,‬או בשלב‬ ‫האקטיבי של הטיית הרגליים? המציאות הפיזית דורשת חזה‬ ‫מרוקן מאויר ושרירי צלעות רפויים בכדי שהפיתול יהיה קל יותר‬ ‫וגדול יותר‪.‬‬ ‫נוח על הגב‪.‬‬

‫‪130‬‬

‫השפעת מצב הראש ע‪,‬ל מצב שךוךו הגוף‬

‫בראש קבוע וברכיים צמודות‬

‫שכב על הבטן‪ .‬הפנה את הפנים שמאלה והנח את האוזן והלחי‬ ‫הימניות על הרצפה‪ .‬שלב את אצבעות הידיים והנח את הידיים‬ ‫השלובות על האוזן השמאלית‪ .‬השען את שני המרפקים משני‬ ‫עברי הראש ו על הרצפה‪ .‬הכוונה היא שמסגרת הידיים תלחץ‬ ‫בהתמדה על הצד השמאלי של הפנים ושכובדה יאלץ בעדינות את‬ ‫הראש לפנות בזרוית גדולה יותר‪ .‬כרבד הידיים כשלעצמו רק עוזר‬ ‫לחוש בשינוי שנגרם למעשה על ידי פעולות הגו המקילרת על‬ ‫תנועת החוליות‪ .‬הצמד את הברכיים זו אל זו וכפוף אותן בזווית‬ ‫ישרה‪ .‬כפות הרגליים )הסוליות( תפנינה עתה לתקרה‪.‬‬ ‫הטה את שתי השוקיים ימינה אך השגח הפעם שהן תישארנה‬

‫צמודות כאילו היו קשורות יחד בקרסוליים ובברכיים‪ .‬הנטייה‬ ‫ימינה אינה יכולה להיעשות בתנאים אלה ו אלא כאשר מנתקים‬ ‫את הברך והירך השמאלית מן הרצפה‪ .‬חזור לאמצע ושוב להטות‬

‫את הרגליים וחוזר חלילה‪ ,‬עשרים וחמש פעמים‪.‬‬ ‫רכך את גופך‬

‫כוון את הטיית הרגליים כך שתתחיל עם פליטת תאויר‪ .‬הקשב‬ ‫לפיתול המודרג לכל אורכו של עמוד השדרה‪ .‬שים לב במיוחד‬ ‫לחוליות העליונות של החזה ולחוליות התחתונות של העורף‪.‬‬ ‫פיתול האגן גורם מתיחה של עמוד השדרה‪ .‬השגח בתזוזה‬ ‫שמרגישים במרפק שמאל‪ ,‬ועם כל תנועה רכך את כל גופך ותאם‬ ‫אותו כדי לאפשר תנועת רגליים חלקה יותר ומעוגלת יותר‪ .‬שים‬ ‫לב לכך במיוחד עם החלפת כיוון הרגליים‪.‬‬ ‫שינויים בתנועת הראש‬

‫חדל מהתנועות ואפשר לראש לשוב לאט לאט למצבו האמצעי‪.‬‬ ‫השינויים בחוליות הצואר ובשרירי העורף הם גדולים עד כדי כך‬ ‫שהתנועה הראשונה שתיעשה בכוח ההרגל‪ ,‬מבלי להתחשב‬ ‫בשינויים האמורים‪ ,‬עלולה להיות מאד לא נעימה‪.‬‬ ‫אחרי התנועה האיטית הזהירה הראשונה‪ ,‬איו לנהוג יותר‬ ‫בזהירות מיוחדת‪ ,‬להיפך ו תנועת הראש בכיוון שאליו פנה בשעת‬ ‫התרגיל השתפרה באופן ברור וניכר‪.‬‬

‫שכב על הגב והפנה את ראש‪,‬ך כשהוא מונח על הרצפה‪ ,‬ימינה‬ ‫ושמאלה‪ ,‬ותיווכח שאמנם כך הוא ‪ -‬תנועת הראש לצד שאליו פנה‬

‫‪131‬‬

‫שכווו ‪,‬ר>כוות‬

‫בשעת התרגיל היא שוטפת יותר‪ ,‬חלקה יותר‪ ,‬וזווית הפניית גדולה‬ ‫יותר‪.‬‬

‫להוציא ישן מפני חדש‬ ‫הרגשת אי‬

‫הנוחות‪ ,‬או‬

‫אפו;ןו‬

‫הכאב‪ ,‬הכרוכה בתנועה‬

‫הראשונה ש;ן שיבה ;ןמצב הרגו;ן אחרי שחוזרים באופן רצוף‪,‬‬ ‫פעמים רבות‪ ,‬ע;ן תנועות במצב אחד‬

‫‪-‬‬

‫היא מעניינת מאד ‪ .‬אין‬

‫אדם יכו;ן ;ןהשתמש בגופו במתכונת שרירית שונה מזו שהוא‬ ‫רגו;ן בה‪ ,‬שכן זוהו המתכונת הוחודה האפשרות ;ןו‬

‫השינוי ברוב השרירים‬

‫‪I‬‬

‫ואם‬

‫או ;ןפחות בשרירים הקרדונ;ןיים‬

‫‪-‬‬

‫)עיקריים ‪ I‬וסודיים חשובים בוותר(‬

‫‪-‬‬

‫;ןתנועה המבוקשת גדו;ן‪,‬‬

‫נמצא שהאדם מפקד באופן אוטומטי ע;ן שריריו ;ןהסתדר‬ ‫במתכונת ההרג;ןית ;בעוד שהשינויים שנעשו דורשים מתכונת‬ ‫אחרת‪ ,‬טובה יותר או‬

‫גרועה יותר ‪.‬‬

‫רק הנסיון החדש והקשב ישכנעו אותו ;ןדמות אחרת‪ ,‬ו;ןפקד‬

‫ע;ן עצמו אחרת מאשר קודם ‪ .‬רק ;ןאחר שנסיונו החדש יביא‬ ‫אותו‬

‫‪' 7 '7‬‬

‫כך שוב;ןום בתחושתו את המתכונת ההרג;ןית‬

‫שנראית ;ןו עתה נפסדת )ציווי שכ;ןו ב;ןבד נחוץ אב;ן אינו‬ ‫מספוק( ‪ I‬וקנה ;ןו את החדשה כהרג;ן או כטבע‪ .‬המערכת ש;ןנו‬ ‫בנויה כך שההרג;ןום נשמרים ושואפים ;ןהתקיים‪ .‬ק;ן יותר‬ ‫;ןב;ןום הרג;ן באופן טראומטי חריף מאשר ;ןשנותו בהדרגה‪.‬‬ ‫זהו‬

‫אחד‬

‫הקשיים‬

‫הפונקציונ;ןיים‪; .‬ןכן‬

‫חשוב ;ןהקשיב‬

‫;ןשופור ו;ןהק;ןה אחרי כ;ן שורת תנועות‪ ,‬כדי שבתחושתנו‬ ‫ייעשו שני דברים בעת ובעונה אחת ‪:‬האחד‬ ‫הקודמת‪ ,‬האוטומטית‪ ,‬מאחר‬ ‫כבדה ונוחה פחות‪ ,‬והשני‬

‫‪-‬‬

‫שהיא נראית עתה נפסדת‪,‬‬

‫עידוד המתכונת החדשה‪ ,‬הנראית‬

‫עתה ‪J‬עומה וותר ‪ I‬שוטפת וותר ומספקת‬

‫;ןא אונט;ןקטוא;ןו‬ ‫תחושתי פנימי‬

‫‪-‬‬

‫‪I‬‬

‫‪-‬‬

‫איסור המתכונת‬

‫וותר ‪.‬‬

‫השכנוע הוא‬

‫מוכח‪ ,‬מובן ומתקכ;ן ע;ן הדעת‪ ,‬א;ןא‬

‫תוצאה ש;ן נסוון אושו ‪.‬ההכרה והבנת הקשר‬

‫בין השינוי וגורמו נחוצות כדי שאפשר והוה ;ןחדש את הנסיון‬ ‫התחושתי בדייקנות מספקת‪; ,‬ןחזור ע;ןיו בתנאים דומים‪ ,‬וע;ן‬

‫' ‪ ' 7‬כך ;ןחזק אותו ו;ןהטביע את השיפור עמוק יותר בתחושה‪.‬‬

‫‪132‬‬

‫השפעת מצב הראש ענ‪ 7‬מצב שךוךו הגוף‬

‫פיתול חריף יותר‬ ‫שכב שוב על הבטן והפנה את הפנים ימינה‪ ,‬כלומר‪ ,‬הנח את‬ ‫הלחי השמאלית על הרצפה‪ .‬שלב את אצבעות הידיים בשליבה‬ ‫הבלתי רגילה ‪ I‬הנח את האצבעות המשולבות על האוזן הימנית‬ ‫והצמד את הברכיים‪ ,‬כפופות כמקודם בזווית ישרה‪ .‬במצב זה‬

‫הטה את הרגליים ימינה לרצפה‪ .‬הירך והברך השמאליות‬ ‫מתגלגלות על צדן החיצוני בכל פעם שהרגליים מורדות אל‬ ‫הרצפה‪ .‬הפיתול בעמוד השדרה כולו‪ ,‬גם בחוליות העורף‪ ,‬הוא‬ ‫חריף‪ ,‬ומובן שהרגליים אינן יורדות בהתחלה עד לרצפה‪ ,‬או עושות‬ ‫זאת באי נוחות‪ .‬המשך לאט לאט‪ ,‬עשרים וחמש פעמים‪ ,‬בעירנות ‪:‬‬ ‫הקשב נודד לארכן ולוחנו של הגוף ומתעכב על כל מה שנעשה בו‪.‬‬

‫הבדלי תחושה ותנועה בשני צדי הגוף‬ ‫נוח‪ ,‬ושים לב כמה שונה עתה ההרגשה על הגב מזו שבתחילת‬ ‫השעור‪ .‬קום על רגלי‪,‬ך טייל והקשב להרגשה השונה מן הרגיל‬ ‫בתנועות הראש‪ ,‬בזקיפת הגב‪ ,‬בשליטה ברגליים‪ ,‬בנשימה‪ ,‬בתנוחת‬ ‫האגן‪ .‬שים לב אם אתה מבחין בתחושה שונה בעין ימיו מזו שבעין‬ ‫שמאל‪ ,‬הסתכל בראי ובחן באופן אובייקטיבי אם אפשר לראות על‬ ‫הפנים לאיזה צד נעשו תנועות הרגליים‪.‬‬

‫נסה עתה לשכב על הבטן‪ .‬הנח את המצח על הידיים והטה את‬ ‫הרגליים באופן פשוט ביותר ימינה‪ .‬תמצא בוודאי שהן תרדנה עד‬ ‫הרצפה‪ ,‬או לפחות שתנועתן תהיה קלה ושוטפת הרבה יותר מאשר‬ ‫לפני השעור‪.‬‬ ‫שכב על הגב וסקור את מגע האברים בימיו ובשמאל‪ .‬החל מן‬ ‫העקבים וגמור בפדחת‪.‬‬

‫שחזר בזכרונך‬

‫חזור ושכב על הבטן‪ .‬העבר בז כרונך את כל המצבים השונים‬ ‫שהתנסית בהם‪ .‬איו זה קשה ביותר‪ ,‬מאחר שהלכנו מהקל אל‬ ‫הכבד ופיתלנו את עמוד השדרה משני קצותיו ‪ -‬מן העורף ומן‬ ‫האגן‪.‬‬

‫עבוד בדמיון בלבד‬ ‫אחרי ש הכל ברור לך בז כרונך ‪ I‬נסה לעבור על כל המצבים הללו‬ ‫כשהרגליים נוטות שמאלה ‪ -‬אבל בדמיון בלבד‪ .‬כלומר ‪ I‬תאר‬ ‫לעצמך את התנועה בתחושה שרירית ושלדית‪ ,‬עד כדי גיוס קל של‬

‫‪133‬‬

‫שכווו הוכוות‬

‫השרירים‪ ,‬אבל בלום את הביצוע הניכר לעין‪ .‬דרך זר מהירה הרבה‬ ‫יותר בתוצאותיה‪ .‬מספיק לחשוב על כל תנועה רק חמש פעמים‪,‬‬ ‫אבל יש למנות כל תנועה כדי לא לשקוע בהזיית‪ .‬קשה מאד לרכז‬ ‫את הקשב מבלי לפעול ; קשה יותר לחשוב מאשר לפעול ואמנם רוב‬ ‫האנשים מבכר לפעול מאשר לחשוב על מה שהוא ערשה‪.‬‬ ‫נוח אחרי כל חמש פעולות דמיוניות ובדוק את‬

‫השפעתן‪.‬‬

‫תדועת הדמות העצמית‬

‫לאט לאט תתברר לך תחושה מוזרה‪ ,‬בלתי מוכרת לרוב‬ ‫האנשים ‪ -‬זוהי תודעה ברורה יותר של דמות עצמך‪ .‬הדמות כאן‬ ‫היא בעיקר שלדית ושרירית‪ .‬שלמותה ותיאומה שונים כל כך מן‬ ‫הרגיל עד כי קשה להביו כיצד אפשר היה לחיות זמן כה רב מבלי‬ ‫לדעת להגיע למצב נפלא זה‪ .‬ואמנם יש אנשים היודעים להגיע לכך‪.‬‬ ‫שכב על הבטן ובחן באיזה צד טובה הפעולה יותר ‪ -‬בצד שעבדנו‬ ‫עליו למעשה הרבה כל כ‪,‬ך או בצד שחשבנו עליו מעט כל כך‪.‬‬

‫‪134‬‬

‫שעור שמיני‬

‫אמצעים להשלמת דמות עצמנו‬

‫‪135‬‬

‫בשערו‪:‬‬

‫הפעלת קבוצה שרירית המהווה תנועה מסויימת‪ ,‬בתנוחות שונות של‬ ‫הגוף‪.‬‬

‫הגמשת המפרקים המשתתפים בתנועה הנזכרת עד לגבול האנטומי‬ ‫האפשרי‪ ,‬תוך כדי תשערו‪.‬‬

‫השפעת תנועות הראש במרחב על המתח‬

‫השרירי‪.‬‬

‫פעולה דמיונית והשפעתה על הפעולה למעשה‪.‬‬ ‫הדגשה על בלימת המילול בפעולה דמיונית‪.‬‬ ‫השלמת דמות‬

‫הגוף‪.‬‬

‫העברת השכלול שהושג תוך פעולה בצד אחד של הגוף‪ ,‬אל הצד‬ ‫האחר‪ ,‬שלא הופעל‪ ,‬על ידי דמוי או חשיבה בלבד‪.‬‬

‫‪136‬‬

‫אמצעוס ;ןחש;ןמת דמות עצמנו‬

‫)‪... 11 ( 1‬‬

‫שב על הרצפה בברכיים פסוקות‬

‫לצדדים ‪...‬‬

‫שים כף יד ימין תחת עקב ימין ••• ‪11‬‬

‫)‪ ... (" 2‬תפוס את ארבע אצבעות כף רגל ימיו ביד שמאל‪.‬‬ ‫כף הרגל נמצאת עכשיו בתוך כף היד האוחזת בכף‬

‫הרגל •• ‪11‬‬

‫‪137‬‬

‫)‪ ... 11 ( 3‬דחף בבהונות רגל שמאל את הרצפה והתחל את תנועת‬ ‫הגוף חזרה ימינה‪ .‬המשך לקפל את הגוף כשראשך מוביל‬ ‫ומתנועע קרוב לרצפה ‪" ...‬‬

‫) ‪ ... (" 4‬אחרי כמה תנועות קלות נסה להגביר אותן עד שתצליח‬ ‫להתגלגל ימינה על הרצפה‪ ,‬לשכיבה על הגב ••• ‪11‬‬

‫‪138‬‬

‫אמצעוס‪!:J‬חש‬ ‫‪!:J‬מת דמות עצמנו‬

‫)‪(5‬‬

‫"···במצב זה העבר את הגוף בתנועת הגו והראש קצת‬

‫שמאלה‪ ,‬ובתנודה החוזרת ימינה התגלגל חזרה על הגב‪ ,‬המשך‬ ‫בגלגולים הלוך וחזור‪ ,‬עשרים וחמש פעמים‪ ,‬נוח ‪" ...‬‬

‫)‪ ...11( 6‬שב כמו בהתחלה‪ .‬תפוס ברגל ימיו כמוקדם ונסה להרים‬ ‫את כף הרגל בשתי הידיים מעל לראש ולהניח על הקודקוד •••‪11‬‬

‫‪139‬‬

140

‫שעור‬

‫שמיני‬

‫המצב ההתחלתי‬ ‫שב על הרצפה בברכיים פסוקות לצדדים‪ ,‬כשכפות הרגליים‬ ‫נחות על שוליהן החיצוניים‪ .‬שים כף יד ימיו תחת עקב ימין‪ ,‬כך‬ ‫שהעקב יהיה מונח בתוך כף היד‪ .‬לשם כך יש להרים קצת את העקב‬ ‫הימני ולדחוק את היה כעין ית‪,‬ד בין העקב והרצפה‪ .‬שים לב‬ ‫שהאגודל ישאר צמוד אל יתר האצבעות האוחזות בעקב‪ ,‬כלומר‬ ‫שגם האגודל יגע בעקב ככל יתר האצבעות‪ .‬תפוס את ארבע אצבעות‬ ‫כף רגל ימין ביד שמאל‪ ,‬כשהאגודל בין הבוהן והאצבע השנית של‬ ‫הרגל‪ ,‬וסגור את היד‪ .‬האצבע הקטנה של כף הרגל נמצאת עכשיו‬ ‫בתוך כף היד האוחזת בכף הרגל‪.‬‬ ‫הרם את כף הרגל בכוון הראש‬ ‫הרם את כף הרגל הימנית בעזרת שתי הידיים והרחק אותה מן‬ ‫הגוף תוך כדי ההרמה‪ .‬קרב אותה חזרה אל הגוף בתנועה עגולה‪,‬‬ ‫ותחזי רנה למקומה‪ .‬חזור והרם את הרגל עם פליטת תאויר מן‬ ‫הריאה‪ .‬הרכן בנחת את הראש כדי שכף הרגל המורמת לפנים‬ ‫ולמעלה ‪ I‬אל מעל לראש ‪ I‬תשלים את תנועתה העגולה אל הגוף‬ ‫ותחזור אל הרצפה‪.‬‬ ‫המשך להרים את כף הרגל‪ ,‬מבלי להשתדל‪ ,‬להתאמץ ‪ I‬או‬ ‫להכריח את עצמך‪ .‬פשוט עשה את הפעולה הזאת בכל פעם קלה‬ ‫יותר‪ ,‬שוטפת ונוחה יותר‪ .‬הקשב לחזה‪ ,‬לכתפיים‪ ,‬לשכמות‪ ,‬וחדל‬ ‫מלהשתדל‪ .‬ההשתדלות מפריעה לפעולה להיעשות קלה יותר‬ ‫ובהיקף נרחב יותר‪ .‬בשלד בלי שרירים אין כל מניעה להרים את כף‬ ‫הרגל גבוה מעל לראש ולהניחה על הקדקוד‪ .‬המניעה העיקרית היא‬ ‫השרירים‪ ,‬שחלק מהם ממשיך להיות מכווץ וקצר מארכן האנטומי‬ ‫גם במצב של מנוחה מלאה‪.‬‬ ‫אחרי כעשרים ניסויים קלים שכב על הגב ונוח‪.‬‬ ‫פעולות ללא קשב‬

‫המנוחה‪ ,‬אחרו מספר תנועות שנעשו‪!:J!:J‬א מאמ‪ y‬גדו‪, !:J‬‬ ‫‪!:J‬א בשבו‪;J ;7‬חבחון‬ ‫אונח בשבו‪!:J;7‬פזר את חעוופות‪ ,‬כמובן ‪ I‬א‬ ‫‪!:J‬ח בקשב מתמוך ‪.‬נחוצות‬ ‫בשונווום חמתחווום תוך כךו פעו‬

‫‪141‬‬

‫שכ‪7‬ן ‪ 7‬הוכו ‪7‬ת‬

‫דקה אן שתוום! ן;‪:‬ןפעמוס גס וןתר‬ ‫;‪,‬כן‬

‫רכוס‬

‫מאתנן‬

‫‪I‬‬

‫שחזנכן‬

‫שחווה מספקת בונוחן‬ ‫ח;‪,:‬ןןאו‬

‫‪I‬‬

‫;‪,‬עבור‬

‫‪I‬‬

‫;‪,‬פנו שחשוס במתחןןח‬ ‫מפןע;‪:‬ןח ;‪:‬ןפען;‪:‬ןח מב;‪:‬ןו‬

‫אונס חשוס בדרך‬

‫ש;ן תנועות חוזרות‪.‬‬

‫‪l‬‬

‫מזרום‬

‫רכוס‬

‫‪;,‬ן;כ בתופעות‬ ‫אונס‬

‫נןתנוס‬

‫;‪,:‬ת;‪,:‬מודוחס את חשחווח הנחוצה כשבו;‪,:; ,‬חבחון בתופעות‬ ‫ח‬ ‫‪!;J‬ןןאו שבתנאו קשב חן מןפועןת גס בפען;‪,:‬ןת אחרות! אפו;‪,:‬ן‬

‫מופשטות‪ .‬חפע;‪:‬ןת שרורוס אן‪;:‬ן‪ ;:‬קשב! הבחנה ןחכרח‬

‫‪l‬‬

‫הוא‬

‫פען;‪:‬ןת מכזנה ןתן ;‪:‬ןא ‪ l‬ןאון בה כ;ן תןע;‪:‬ןת אחרת מ;‪:‬ןבד עצם‬

‫חפען;‪,:‬ח המכנות! שאותה אפשר ;‪,:‬חפוק גס מן החמור אז מן‬ ‫המכונה‪.‬‬

‫תן‪;:,‬ןעפ‪ ;:,‬כגזן‬

‫ת‪;:,;:,‬כןשמ ‪;,‬כ כך כזן‬

‫ן‪;:,‬א‬

‫און‬

‫ש‪ !:J‬האדם‪.‬‬

‫צורך‬

‫מוןחד‬

‫במערכת‬

‫ק;‪,:‬וטת רשמוס שכ‬ ‫‪!:J‬ווס‬

‫מןפשטוס שאון עמה חשחווח המאפשרת ;‪,‬אדם ‪7‬חבחון בכך‬ ‫שחזא מקשוב! ן;‪,:‬דעת אס הקשב חוח ער דון‬ ‫פעז‬ ‫‪!:J‬ח מכנות ‪;,‬ש רושןס‬

‫ב;‪,:‬בד ‪.‬‬

‫‪-‬‬

‫חרו הוא‬

‫ק;‪,:‬וטח זן הוא רופפת בזכרזן‬

‫וחסרת משמעזת‪ .‬במקרה חטוב בוותר‬

‫‪I‬‬

‫הוא תבוא ;‪,‬ודו‬

‫חוקןו מכנו ‪;,‬ש חפען;‪,:‬ח חמחשבתות מב;‪,:‬ו שתהפוך ק‪;:,‬ח‪;:,‬‬

‫אז רגנו ‪ I‬אונטגר;‪:‬ןו‬

‫ש‪7‬‬

‫חאושוזת‪.‬‬

‫הרמת כף הרגל בשכיבת על חגב‬ ‫שכב על הגב וכפוף את הברכיים‪ .‬הרם את כף הרגל הימנית מן‬ ‫הרצפה‪ ,‬שלח את שתי הידיים אל ביו הרגליים ותפוס בכף הרגל‬ ‫כמקודם ‪ :‬יד ימיו על כל אצבעותיה ‪ -‬גם האגודל ‪ -‬תחת העקב‪,‬‬ ‫ויד שמאל אוחזת בארבע האצבעות הקטנות‪ .‬הרם את כף הרגל‬ ‫למעלה בעזרת הידיים ובתנועה עגולה הרחק אותה מן הגוף‪,‬‬ ‫בכיוון התקרה‪ .‬עקם את מסלול הרגל בכיוון אל מעל לראש'‬ ‫המתרומם גם הוא מן הרצפה לקראת הרגל‪ .‬הורד את כף הרגל‬ ‫למצב נוח מבלי להרפות ממנה‪ .‬המשך כך עשרים וחמש פעמים‬ ‫מבלי לדחוק בעצמך‪.‬‬ ‫חפש ומצא מסלול כזה שיאפשר תנועה קלה ומתונה‪ .‬הדבר‬ ‫יעלה בידך אם תפעל בלי כל כוונה לעשות טוב יותר‪ .‬שים לב רק‬ ‫להבדל במסלול הרגל ולמאמצים השונים בחזה ובזרועות‪ .‬הפסק‬ ‫ונוח על הגב‪.‬‬

‫‪142‬‬

‫‪!:J‬מת דמות עצמנו‬ ‫אמצעוס‪!:J‬חש‬

‫נסה להביא את הגוף לישיבה‬ ‫חזור לכפוף את הברכיים ואחוז בכף רגל ימיו בשתי הידיים‬ ‫כמקודם‪ .‬רגל שמאל נשארת עומדת בקלות על הרצפה‪ .‬הרחק את‬ ‫כף הרגל הימנית מן הגרף בעזרת הידיים‪ ,‬הפנה את האגן ימינה עד‬ ‫שהירך הימנית תגע ברצפה באיזרר שמעל לפיקת הברך' קצת‬ ‫מימינה של הפיקה‪ .‬הגרף והראש פונים לשם כך רק מעט ימינה‪.‬‬ ‫נסה להתקפל עם פליטת תאויר מן הריאה‪ .‬הובל את ראשך בכירון‬ ‫הברך הימנית‪ ,‬קרוב לרצפה‪ ,‬בקשת גדולה‪ ,‬בכדי לנסות להביא את‬ ‫הגרף לישיבה‪.‬‬ ‫נסה שרב‪ .‬היעזר ברגל שמאל המתרוממת מן הרצפה‪ ,‬מתארכת‬ ‫תחילה‪ ,‬ואחד כך נוטה במקצת שמאלה ואחורנית‪ ,‬כשהברך‬ ‫מתקפלת ברגע הישיבה‪ .‬איו זה הכרחי אר חשוב שתצליח בכסירן‬ ‫הראשון אר השני‪ .‬אולי בכלל יקשה עליך לשבת בדרך זר‪ .‬בכל זאת‪,‬‬ ‫שרב לשכיבה על הגב ונסה להתגלגל ימינה בקלות‪ ,‬בלי כוח מיוחד‪.‬‬

‫תנועת הראש בקשת קרוב לרצפה‬ ‫המשך בתנועת הראש קרוב לרצפה ומשר‪,‬ך לא בתוקף‪ ,‬את כף‬ ‫הרגל הימנית בידיים‪ ,‬כדי שתרכל להביא את הראש בקשת קרוב‬ ‫יותר אל נקודה דמיונית שעל הרצפה‪ ,‬לפני הברך ומעט ימינה‬ ‫ממנה‪ .‬היעזר ברגל שמאל כמקודם‪ .‬זכור לרכך את החזה‪,‬‬ ‫להשתדל פחות‪ ,‬להקשיב לחלקי הגרף שבהם מתהווה מתח של‬ ‫מאמץ שרירי שאינו מתבטא בתנועה‪ .‬חזור שרב ושרב‪ .‬בכל פעם‬ ‫נוספת הקשב לאותם חלקי גרף החסרים להשלמת דמות הגרף‬ ‫בתנועה‪.‬‬

‫המשך לנסות עד עשרים וחמש פעמים‪ ,‬אך אל תצפה בכל פעם‬ ‫לתוצאות‪ .‬נוח כשתי דקרת‪.‬‬

‫חזרה למצב ההתחלתי‬ ‫שב‪ ,‬פסק את הברכיים לצדדים‪ .‬הושט את הידיים אל בין הרגליים‬ ‫ותפוס את כף הרגל הימנית בשתי הידיים כמקודם‪ .‬הרם את כף‬

‫הרגל קדימה ולפנים בכיורן אל מעל לראש' ובדוק אם חל שיפור‬ ‫בכיורן זה‪.‬‬

‫נדנוד הגו מצד לצד‬ ‫מבלי לחדול מאחיזת הרגל הימנית‪ ,‬הנח את כף הרגל‬ ‫השמאלית מאחורי הגרף‪ ,‬מצד שמאל‪ ,‬כך שפנים כף הרגל והברך‬

‫‪143‬‬

‫שכוו‪:‬ו הוכו‪:‬ות‬

‫ינוחו על הרצפה‪ .‬יחד עם זאת הנח את הרגל הימנית על הרצפה‬ ‫לפנים‪ .‬הראש ירד עם הגו לפנים‪ .‬המשך לקרב אותו אל הרצפה‬ ‫בכיוון הנוח ביותר קדימה‪ ,‬לפני הברך הימנית או לפני השוק‪ .‬נדנד‬ ‫את הגו שמאלה וימינה בתנודות הקטנות ביותר הנוחות לך‪.‬‬

‫גלגולים מישיבה לשכיבה וחזרה ‪ -‬על צד ימיו‬ ‫אחרי כמה תנודות קלות נסה להגביר אותן עד שתצליח‬ ‫להתגלגל ימינה על הרצפה‪ ,‬לשכיבה על הגב‪ .‬גס רגל שמאל‬ ‫תתרומם‪ ,‬כמובן‪ ,‬מן הרצפה‪ .‬אם התנועה חיתה נוחה וחלקה‪,‬‬

‫פחות או יותר‪ ,‬תעבור בגלגול את מצב השכיבה על הגב ותמצא‬ ‫עצמך שוכב כמעט על שמאלך‪.‬‬ ‫דחף בבהונות רגל שמאל את הרצפה והתחל את תנועת‬ ‫חזרה ימינה‪ .‬המשך לקפל את הגוף כשראשך מוביל ומתנועע‬ ‫לרצפה‪ ,‬אל לפני הברך הימנית‪ .‬אם תזכור לקפל את‬ ‫השמאלית אחורנית‪ ,‬לשמאל הגוף‪ ,‬ודאי תגיע לישיבה‬

‫הגוף‬ ‫קרוב‬ ‫הרגל‬ ‫ברגע‬

‫האחרון‪.‬‬

‫שים לב לא להזדקף ברגע הישיבה אלא להישאר עם הראש‬ ‫והגו קרוב ככל האפשר לרצפה‪ .‬במצב זה העבר את הגוף בתנועת‬ ‫הגו והראש קצת שמאלה‪ ,‬ובתנודה החוזרת ימינה התגלגל חזרה‬ ‫על הגב‪ .‬המשך בגלגולים הלוך וחזור‪ ,‬עשרים וחמש פעמים‪ .‬נוח‪.‬‬

‫אותו תרגיל ‪ -‬בדמיון בלבד‬ ‫אס לא עלה בידך להתגלגל משכיבה לישיבה וחזרה‪ ,‬נסה‬ ‫לדמות את התנועה בשכיבה על הגב וכן בישיבה‪ ,‬חמש פעמים בכל‬ ‫מצב‪ .‬בדמיונך הקשב וראה את פעולתך כשוטפת‪ .‬השגח שהנשימה‬ ‫תימשך בקצב השקט ואחר כך נסה שוב‪ ,‬בפועל ממש‪.‬‬

‫הרמת כף הרגל בישיבה ‪-‬‬

‫למעשה או בדמיון‬

‫שב כמו בהתחלה‪ .‬תפוס ברגל ימיו כמקודם ונסה להרים את‬ ‫כף הרגל בשתי הידיים מעל לראש ולהניחה על הקדקוד‪ .‬במערכת‬ ‫מאורגנת‪ ,‬אפשר להניח את השקערורית שבצדה הפנימי של כף‬ ‫הרגל על קדקוד הראש בלי מאמץ‪ .‬אם קשה לך הדבר‪ ,‬שב‪ ,‬עצום‬ ‫את העיניים ותאר לעצמך את פרטי התנועה בשטף‪ .‬שים לב עד‬ ‫כמה קשה לדמות בתחושה את מה שאי אפשר לבצע‪.‬‬

‫‪144‬‬

‫‪!:J‬מת דמות עצמנו‬ ‫אמצעום‪!:J‬חש‬

‫מילול במקום תחושה ופיקוד‬ ‫מובן שאון כ!;ן קושו ‪!:J‬חשוב את התנועה במ!;ןוס‪ .‬אחת‬

‫‪!:J‬שון‬ ‫‪!:J‬ות ש!;ן ח‬ ‫המגרעות חגדו‬ ‫חאונסופות שבח‬

‫‪-‬‬

‫‪!:J‬ת‬ ‫המדוברת ‪!:J‬עומת חתוע‬

‫‪!:J‬שון מאפשרת התנכרות‬ ‫הוא בכן שח‬

‫‪!:J‬וס את‬ ‫‪!:J‬עתוס קרובות אנו מש‬ ‫‪!:J‬טת עד כדו ש‬ ‫עצמות מוח‬ ‫עצמנו שדומונו דבר‬ ‫‪!:J‬ונו‬ ‫חע‬

‫בזכרוננו‬

‫‪I‬‬

‫או שחשבנו‬

‫‪;y‬ןוו‬

‫‪I‬‬

‫‪!:J‬מעשח רק‬ ‫בעוד ש‬

‫‪!:J‬ח חמתאומח‪.‬‬ ‫את חמ‬

‫‪!:J‬‬ ‫ע‬

‫‪!:J‬ח אפשר‬ ‫נק‬

‫!;ןחוווכח שכבר בדמוון נתק!;ןוס בבורור באותם פגמו בוצוע‬

‫‪!:J‬ח‪.‬‬ ‫חמתג!;ןוס בפעו‬

‫אנחנו‬

‫‪!:J‬ח מפנו‬ ‫מתקשוס ‪!:J‬בצע פעו‬

‫שחפוקוד‬

‫ממערכת‬

‫‪!:J‬ח המבוקשת‪ .‬הגוף אונו‬ ‫חעצבוס‪!:J‬שרורוס אונו מתאום‪!:J‬פעו‬

‫אונח‬

‫מתקפ!;ן דו צרכו מאחר שהפקודה המודעת !;ןקופו‪!:J‬‬ ‫‪!:J‬א וגס משום שחשרורוס חאנטגונוסטוס ‪-‬‬ ‫‪!:J‬ח ‪!:J‬חתמ‬ ‫וכו‬ ‫‪!:J‬‬ ‫שרורו הזקופה ש!;ן חגב‪ /‬במקרה זה ‪ -‬ממשוכוס‪!:J‬עבוד ותר ע‬ ‫חמודה מתון חרג;ן שבאחוזה גרועה ש!;ן הגוף ‪ .‬מספוק‬ ‫שעבודתם חמפרועח תעבור את סף החכרה כדו שתופוע‪!:J‬פתע‬ ‫‪ !:J‬וועשח שוטף‪ /‬נוח‪/‬‬ ‫‪!:J‬טת ‪ l‬כזו ‪;,‬ש תונוק ‪ l‬וחקופו‬ ‫גמושות מוח‬ ‫‪!:J‬א‪.‬‬ ‫נפ‬ ‫‪!:J‬ון בחדר‬ ‫‪!:J‬ו נפתח ח‬ ‫ברגע שדבר כזה קורח מרגושוס כאו‬ ‫‪!:J‬ח את‬ ‫‪!:J‬ת שופע ומחווה את האדם‪ .‬הוא מג‬ ‫חשון ואור חוכו‬ ‫‪!:J‬וטח ‪;y‬ן עצמו ‪ I‬ומבחון מתון כן שחאחרוות ;ןחוסר‬ ‫‪!:J‬ת חש‬ ‫וכו‬ ‫‪!:J‬ת‬ ‫‪!:J‬תו ‪ I‬בעוקרח ‪ l‬מוט‬ ‫וכו‬

‫‪;y‬ןוו•‬

‫השלם את דמות גופך‬ ‫עצום את העיניים ודמה את כל המצבים השונים שצויינו עד‬ ‫עתה‪ .‬השגח בכל תנועה בתחושת האברים ונסה להשלים את דמות‬ ‫גופך בפעולתו ‪ I‬שתים שלש פעמים בכל מצב‪ ,‬עם שהיות ניכרות‬ ‫ביניהם‪ .‬לאחר מכן נסה להרים את כף הרגל כדי לראות אם היא‬ ‫מצייתת יותר להרמה מעל לראש ואם אמנם אפשר להניחה עתה‬

‫על הקדקוד‪.‬‬

‫‪145‬‬

‫שכווו ‪,‬רוכוות‬

‫איו גבולות לשיפור‬

‫וכן ‪7 7‬חוןת שחסרבן ‪ 7‬חאושו גדן ‪7‬‬ ‫‪7‬חגוע בשועןר אחד ‪ I‬ב‪7‬ו מורח! ‪7‬שונןו גדן ‪ 7‬כמתואר ‪7‬עו ‪,7‬‬ ‫אפשר ‪7‬חוןןכח בראווה שבהוראה אושות בקבןצןת ש ‪7‬‬ ‫ארבעום עד חמושום אוש ןאשח ‪ J‬מכ‪ 7‬חגו ‪7‬ום )‪7‬עתום‬ ‫קרןבןת מע‪ 7‬גו ‪ 7‬שושום( ‪ J‬מגועום תשעום ‪7‬מאח מן חנןכחום‬ ‫‪7‬ודו הגעת הבוחן במצח ‪7 -‬כ‪ 7‬הפחות ‪ -‬ןח‪7‬ק מכרוע מחם‬ ‫מגוע עד ‪7‬גבן ‪ 7‬חאפשרו ‪ -‬הנחת כף חרג‪ 7‬ע‪ 7‬הקדקוד ‪.‬וש‬ ‫שופןר נוכר אצ‪ 7‬כן ‪7‬ם ןזחן חחשןב בוןתר ‪.‬אם וש ‪ 7N7‬ודן ש ‪7‬‬ ‫אדם ‪7‬חגוע ‪7‬ודו כך שורגוש בשופןר בכ‪ 7‬פעם שהוא עןסק‬ ‫במשחן ‪ I‬חרו שאון גבן ‪ 7‬שאו אפשר ‪7‬עברן ‪.‬‬ ‫עד כדו כך שאו אפשר‬

‫עבור בדימיונך על כל השלבים בצד שמאל של הגוף‬ ‫קום‪ ,‬התהלך ושים לב להבדל בתחושה ביו הצד שהקשבנו לו‬ ‫תוך כדי פעולה‪ ,‬לבין הצד השני‪ .‬הקשב לפנים‪ ,‬לעיניים‪ ,‬לתנועה‪,‬‬ ‫לפנייה מצד לצד‪.‬‬ ‫שכב על הגב וכפוף את הברכיים‪ .‬עצום את העיניים והקשב‬ ‫להבדל במגע האברים בימיו ובשמאל‪ .‬חזור בזכרונך על כל‬ ‫השלבים שעשינו בצד ימין‪ .‬דמה לעצמך בתחושה‪ ,‬לא במלים‪ ,‬את‬ ‫כל השלבים הללו בצד שמאל של הגוף‪.‬‬ ‫חזור על כל פעולה שלש פעמים עם שהיות נוחות בין פעם אחת‬ ‫לשנית‪.‬‬

‫השיפור שהושג בדימוי ‪-‬‬

‫גדול מזה שהושג בפעולה‬

‫עתה שב‪ ,‬אחוז בכף הרגל השמאלית בשתי הידיים‪ ,‬במצב‬ ‫סימטרי לקודם‪ ,‬הרם את הרגל אל מעל לראש ונסה להניחה על‬

‫הקדקוד‪.‬‬

‫תמצא בוודאי שהצד שדימית את פעולתו נשמע לך ופועל‬

‫היטב יותר מן הצד השני שהפעלת אותו למעשה‪.‬‬ ‫הצד שפעל למעשה עשה גם הרבה פעולות גרועות‪ ,‬כמו שעושים‬ ‫בדרך כלל שעה שלומדים דרך חדשה‪ ,‬ולכן ההישג בצד השני גדול‬ ‫יותר וטוב‬

‫יותר‪.‬‬

‫‪146‬‬

‫‪!:J‬מת דמות עצמנו‬ ‫אמצעוס‪!:J‬חש‬

‫מותר ההבחנה מן השינון‬

‫בחן את חשיבותן ש‪..‬ל מימצא זה‪ .‬ע‪..‬ל צד אחד עבדת שעה‬

‫תמימה‪ ,‬וע‪..‬ל השני רק כמה דקות‪ ,‬בדמיון ב‪..‬לבד‬

‫השני ‪.‬‬

‫השיפור גדו‪..‬ל יותר בצד‬

‫‪-‬‬

‫ובכ‪..‬ל זאת‬

‫וחרי כ‪..‬ל שיטות חחתעמ‪..‬לות‬

‫סומכות רק ע‪..‬ל עשייה וחזרה‪ .‬ן‪..‬לא רק חחתעמ‪..‬לות‬

‫‪-‬‬

‫כ‪..‬ל מה‬

‫שאנן ‪..‬לןמדיס נעשה בעיקר באמצעות שינון וחזרה‪ .‬מכאן‬ ‫ייק‪..‬ל או‪..‬לי ‪..‬לחבין כיצד אדס אחד המנגן בכ‪..‬ל> כ‪..‬לשחו מדי יוס‬ ‫ביומן התקדמותו אפסית‪ ,‬והשני משתפר מיום ‪..‬ליוס‪ .‬חאס‬

‫מחותן ש‪..‬ל ח"כשרון"‪ ,‬שהוא ההסבר המקוב‪..‬ל ‪..‬לתופעח זן'‬ ‫איננה נובעת מכן שהאחד מקשיב‪ ,‬בזמן הנגינה‪.. ,‬לעצמו ן‪..‬למח‬

‫שהוא עושה‪ ,‬והשני רק חוזר 'ושונה וסומן ע‪..‬ל כן שחזרה‬ ‫מספקת ע‪..‬ל‬

‫ביצוע‬

‫גרוע תביא‬

‫באופן‬

‫כ‪..‬לשחן‬

‫‪..‬לש‪..‬למות‬

‫מוסיק‪..‬ל>ת?‬

‫הזכרנו כבר את המושג "קונטקט" פנימי וחיצוני' חכו‪..‬ל‪..‬ל‬ ‫העברת הקשב באופן שוטף מתחושת הגוף הפנימית ‪..‬לשינוייס‬

‫המרחביים החיצוניים‬

‫‪..‬לגוף ‪.‬‬

‫צא וחשוב מה עושה צייר‬

‫כשהוא מסתכ‪..‬ל בנוף' אן בדמות ומנסח ‪..‬לציירס ע‪..‬ל‬

‫הבד ‪.‬‬

‫היכו‪..‬ל הוא ש‪..‬לא ‪..‬לחקשיב ‪..‬לתחושח ש‪..‬ל תנועת היד האוחזת‬ ‫במכחו‪..‬ל? היכו‪..‬ל הוא ש‪..‬לא ‪..‬לחבחין במה שעיניו רואות?‬ ‫כ‪..‬ל אחד מאתנן התנסח בשעת קריאה בכן שע‪..‬ליו ‪..‬לחזור‬ ‫ן‪..‬לקרוא קטע מסוים שקודם ‪..‬לכן קרא אותן ב‪..‬לי קשב‪.. .‬למרות‬ ‫שבפעם הראשונה קראנו‬ ‫הבינונו ן‪..‬לא תפסנו‬

‫דבר ‪.‬‬

‫‪-‬‬

‫וודאי גס מי‪..‬ל‪..‬לנן‬

‫‪-‬‬

‫כ‪..‬ל מ‪..‬לח‪.. ,‬לא‬

‫‪..‬למח בעצם אנו מקשיבים בקריאה‬

‫חשניחז חאס באמת העובדה שאנן‬

‫הקריאה גורמת הבד‪..‬ל כה גדו‪..‬ל?‬

‫‪147‬‬

‫חשים את עצמנו‬

‫בזמן‬

148

‫שעור תשיעי‬

‫הכרת היחסים המרחביים ‪-‬‬ ‫אמצעי לתיאום הפעולה‬ ‫‪149‬‬

‫בשערו‪:‬‬

‫הקשבה מודעת ליחסים מרחביים ביו האברים המונעים‪ ,‬מתאמת‬ ‫ומצרפת את‬

‫התנועה‪.‬‬

‫סקירה של חלק מן הגוף בקשב מפיגה את המתח‬

‫השרירי המיותר‪.‬‬

‫פעולה מכנית אינה מלמדת דבר ואינה משפרת את היכולת‪.‬‬

‫ככל שהתנועה משתפרת‪ ,‬כן היא נעשית דומה יותר לזו של הכלל‬ ‫האנושי‪.‬‬

‫רוב התנועות השכיחות שאדם עושה אותן בצורה מיוחדת לו‪,‬‬ ‫מעידות בדרן כלל על תיאום גרוע ולא‬

‫על אינדיבידואליות עליונה‪.‬‬

‫‪150‬‬

‫חכרת היחסים המרחביים ‪-‬‬

‫טבה···" על היד והעבר את המבט‬

‫···"‬

‫אמצעי ;‪,:‬תיאום חפעו‪::‬וח‬

‫שמאלה ‪" ...‬‬

‫הישען קודם על ימיו לאחר כך גם על יד‬

‫הלחץ על כפות הידיים יהיה שווה‬

‫‪151‬‬

‫••• ‪11‬‬

‫שמאל ‪...‬‬

‫שכווו ‪,‬רוכוות‬

‫‪152‬‬

‫שעור תשיעי‬ ‫שעון מול הפנים‬ ‫שב על הרצפה כשהברכיים פסוקות לצדדים במצב נוח‪ .‬הנח‬ ‫את שתי הידיים על הרצפה מאחור והישען עליהן‪ .‬דמה לעצמך כי‬ ‫לוח‪-‬ספרות בגודל של שעון מעורר נמצא מול פניך‪ ,‬וסובב את האף‬ ‫כאילו יש ברצונך להניע באפך את המחוגים בכיוון מהלך השעון‪.‬‬ ‫האף מצייר איפוא מעגל קטן נאויר‪ ,‬שכן אם מדמים מעגל גדול‬

‫מדי‪,‬‬

‫הכרח‬

‫הוא‬

‫שהאף‬

‫יעזוב את‬

‫המחוגים‬

‫בפנייה‬

‫הקיצונית‬

‫שמאלה ובפנייה הקיצונית ימינה‪ .‬המשך בתנועה פשוטה זו‬ ‫פעמים רבות‪ ,‬לאט לאט‪ ,‬בלי להפריע לנשימה‪.‬‬

‫מסלול התנועה של תנוך האוזן‬ ‫תאר לעצמך שתנוך האוזן השמאלית קשור ברצועת גומי אל‬ ‫קצה הכתף השמאלית‪ .‬הבחן מתי רצועת הגומי מתמתחת‬ ‫ומתארכת ומתי היא מתקצרת‪ ,‬ובאיזו מידה‪ .‬תנועת האף היא‬

‫עיגולית ושוות קצב ‪ -‬האם תנועת האוזן אף היא עיגולית? נסה‬ ‫לחוש את מקומו של התנוך ‪ -‬היכן נמצא התנוך כשהאף על‬ ‫השעות שתים עשרה‪ ,‬שלש‪ ,‬שש‪ ,‬תשע‪ ,‬ושוב שתים עשרה? חזור על‬ ‫זאת פעמים רבות‪ ,‬בכל פעם ביתר שלוח‪ .‬נסה לקבוע את מסלול‬ ‫התנוך בתחושה בלבד ; פשוט שים לב‪ ,‬עד שתחוש ותדע בבירור‬ ‫את מסלול התנוך ביחס לכתף‪.‬‬

‫אפשר לעשות מבלי דלעת מה עושים‬ ‫א>ן זה פשוט‬

‫הראשון ‪.‬‬

‫כ‪;J;J‬‬

‫‪ j‬א>נן >כו;ן ‪ J‬ואף א>נן צר>ן ‪; I‬ןהצ;ן> ‪ f7‬ברגע‬

‫פתרון כזה >ה>ה שכ;ן> כובד ובנו> עו >סוד הפשטות‬

‫הנומדת מנס>ון ג>אומטר>‬

‫‪I‬‬

‫ווכן ;ןא >וס>ף הדבר ותודעה ו;ןא‬

‫>גרע ממנה‪ .‬הא>ן זה מפת>ע שמשהו ;ןא ברור כ;ן כן נעשה‬

‫בחוק אחד ש;ן הראש בעוד שהדבר שעוש>ם בחוקו האתר ברור‬ ‫כ;ן כןז כנראה שאפשר ועשות מבו> ודעת מה‬ ‫ה>א שא>ן‬

‫‪r‬וש>ם‬

‫ו‪r‬וושב>ם עו פרט‬

‫בכו תנועות הראש‬

‫אחד ‪.‬‬

‫בזמן‬

‫עוש>ס‪...‬‬

‫עובדה‬

‫שמנ>ע>ם אותו‬

‫גם את המות א>ן אנו מרג>ש>ם ו‪r‬וש>ם‬

‫בו‪.‬‬

‫‪153‬‬

‫‪;,‬ן‪;,‬כש הוכן;ןת‬

‫העבר את הקשב מן התנוך לאף‬

‫המשך בתנועת האף ומבלי להפסיקה העבר את הקשב לתנוך‪.‬‬ ‫דמה לעצמך שאתה מצייר מעגל בתנוך ‪ I‬בכיוון שיאפשר לאף‬ ‫להמשיך בתנועותיו הקצובות‪ .‬מהו כיוון התנועה של האוזן? שים‬ ‫לב מה קורה עכשיו לרצועת הגומי המקשרת את התנוך לקצה‬ ‫הכתף‪ ,‬איו זה דומה למה שהיה קודם‪ .‬אולי שינה האף את‬ ‫מסלולו ואינו מצייר יותר מעגל? חזור להעביר את הקשב לתנועת‬ ‫האף והניעו במעגל‪ .‬בדוק שוב מהו מסלול האוזן‪ .‬אפשר היה‬ ‫לחשוב‪ ,‬מבלי להתעמק‪ ,‬כי מאחר שהאף והאוזן הס חלקים בלתי‬ ‫נפרדים מהראש ‪ I‬הרי שכל חלקי הראש מציירים מעגלים שעה‬ ‫שאחד מהס מצייר מעגל‪ ,‬אך כנראה שאין הדבר פשוט כל כך‪.‬‬ ‫מבט העין השמאלית‬ ‫הפוך את כיוון תנועת האף כדי להניע את המחוגים נגד כיוון‬ ‫השעון והקשב לעיר שמאל כששתי העיניים עצומות‪ .‬בדוק ומצא‬ ‫לאן בעצם הנך מביט בעינך זו? נסה להביט בעיר שמאל עצומה על‬ ‫גשר האף‪ ,‬בין העיניים‪ ,‬ואחר כך הפנה את המבט לזווית‬ ‫השמאלית בזמן שהנך מסובב את האף‪ .‬רוב האנשים מתיאשים‬ ‫אחרי שניסו פעמים אחדות ולא הצליחו למצוא תשובה ברורה‪.‬‬ ‫אולי אי אפשר למצוא את התשובה מהר כל כ‪,‬ך אלא רק לאחר‬ ‫שמתרגלים לתנועה?‬ ‫נסה להניע את העיר השמאלית במעגל ולשים לב במה משנה‬ ‫הדבר את מסלולו של האף‪ .‬נוח‪.‬‬

‫צביעת צד שמאל של הראש במכחול דמיוני‬ ‫שב ישיבה מזרחית נוחה‪ .‬צייר מעגלים באף בכיוון השעון ועם‬ ‫זאת נסה לצבוע את המחצית השמאלית של הראש והפנים‬ ‫במכחול דמיוני ‪ I‬שרוחבו שתי אצבעות לערך ‪ I‬מבלי להפסיק את‬ ‫תנועת האף‪ .‬תאר לעצמך שהיד השמאלית אוחזת במכחול‬ ‫ומעבירה אותו קודם כל מהחוליה הגדולה בכתפיים לצד שמאל‬ ‫של העורף‪ ,‬כשהיא צובעת רצועה ברוחב של שתי אצבעות לאורך‬ ‫העורף והגולגולת‪ ,‬משמאלו של הקו החוצה אותה‪ .‬המשך מן‬

‫הקדקוד לפנים‪ ,‬אל המצח‪ ,‬אל העיר השמאלית‪ ,‬הלחי‪ ,‬השפה‬ ‫העליונה‪ ,‬השפה התחתונה‪ ,‬הסנטר‪ ,‬אל מתחת ללסת התחתונה‬ ‫לשמאלו של הצוואר עד עצם הבריח ‪ -‬וחזור על אותה רצועה‬ ‫באותו מסלול‪ ,‬אל אחורי העורף‪ .‬המשך לצבוע ולכסות את כל‬

‫‪154‬‬

‫חכרת חוחסוס חמרחב"ס ‪-‬‬ ‫המחצית השמאלית של הפנים‬ ‫ברצועות ששוליהן חופפים‪.‬‬

‫אמצעו ‪:‬ןתואוס חפעו‪:‬ןח‬

‫והראש עד לכתף‬

‫השמאלית‪,‬‬

‫תנועת האף לימיו עם צביעת המחצית השמאלית‬ ‫נוח רגע והפוך את כיוון תנועת‬

‫האף‪.‬‬

‫צבע שנית את המחצית‬

‫השמאלית בכיוון ניצב לקודם ‪ -‬כלומר‪ ,‬בתנועות מימיו לשמאל‬ ‫וחזרה‪ ,‬כך שכל המחצית השמאלית של הראש והפנים תכוסה‬ ‫פעם‬

‫שנית‪,‬‬

‫בתנועות‬

‫ערב‪,‬‬

‫המשלימות‬

‫את‬

‫השתי‬

‫תנועות‬

‫הקודמות‪ .‬שים לב ומצא אם תנועות הצביעה מפריעות לתנועות‬ ‫האף‪ ,‬ואם כן‪ ,‬מתי? כשהמכחול משנה את כיוונו? האם תחושת‬ ‫כל המקומות שהמכחול עובר עליהם ברורה באותה מידה‪ ,‬או‬ ‫שישנם מקומות שבהם קשה לחשוב מבלי לעצור את הנשימה?‬ ‫ובאיזה מקום נעשו מאמצים שריריים ברגעים הקשים‬

‫‪-‬‬

‫בעין?‬

‫בעורף? בכתפיים? בסרעפת?‬ ‫נוח‪.‬‬

‫הפניית הקשב מאבר לאבר‬ ‫המשך בתנועות האף נגד כיוון‬

‫השעון‪,‬‬

‫ותוך כדי תנועה דמה‬

‫שהכוונה היא לצייר מעגל בסנטר ; אחרי כמה תנועות דמה‬ ‫שהכוונה היא להניע את הזווית השמאלית של הלסת הנמצאת‬ ‫מתחת לאוזן‪ .‬אחר כך את הרקה השמאלית‪ ,‬אחר כך ‪ -‬נקודה‬ ‫שבין האוזן וחוליות העורף‪ ,‬במושב הראש‪.‬‬ ‫מדי כל חמש או עשר תנועות של תנועת הראש‪ ,‬העבר את‬ ‫הכוונה לאחד האברים הללו‪ ,‬בזה אחר זה‪ ,‬ובכל פעם חזור אל‬ ‫האף‪ .‬המשך עד שאפשר יהיה לכלול במעוף מחשבה אחד את כל‬ ‫פרטי הפנים שבצד שמאל באותה הבהירות‪.‬‬ ‫נוח‪.‬‬

‫על הברכיים ‪ -‬כף רגל ימיו על הרצפה‬ ‫עמוד על הברכיים‪ .‬העמד כף רגל ימיו על הרצפה‪ .‬הושט יד ימיו‬ ‫לפנים ויד שמאל לאחור בגובה הכתפיים‪ .‬עצום את העיניים ודמה‬ ‫כי רצועת גומי אחת קושרת את האוזן השמאלית אל כף ידך‬ ‫השמאלית )המושטת לאחור( ורצועת גומי שנית קושרת אותה אל‬

‫כף ידך הימנית )המושטת לפנים(‪ .‬צייר עשרים וחמישה מעגלים‬ ‫באף בכיוון אחד ועשרים וחמישה בכיוון שני ועקוב במרחב אחרי‬

‫ההתקצרות וההתארכות המותאמת של שתי רצועות הגומי‪.‬‬

‫‪155‬‬

‫שכ‪7‬ו ‪, 7‬ר>כו)ת‬

‫כף רגל שמאל על הרצהפ‬ ‫אחרי מנוחה על הגב חזור לאותה עמידה על כף רגל שמאל וברך‬ ‫ימיו והושט יד שמאל לפנים ויד ימיו לאחור‪ ,‬בגובה הכתפיים‪ .‬חזור‬ ‫על תנועות האף תוך קשב לרצועות הגומי‪.‬‬ ‫קום והתהלך‪ .‬האם הנך מבחין בתחושה שונה בתנוחת הראש‬ ‫בצד ימין ובצד שמאל? האם תחושת המרחב שונה? האם המגע של‬ ‫אצבעות הרגליים שונה בימיו ובשמאל?‬

‫התעמלות לשמח ‪ -‬אינה מלמדת‬ ‫כ;ן התנועות שעשונן חון סומטרוות גם בתנועה במרחב וגם‬ ‫בשרורום‪ ,‬ומנ"ן חחבד;‪,‬ום ן‪;,;,‬ח בצד שמא‪::‬ז ובצד ומוןז חצד‬ ‫חומנו עשח אותן תנועות בדוןק ואותו מספר פעמום ונשאר‬

‫כמו שחוח ;‪,‬פנו כן‪ .‬אן;‪,‬ו קשח ;‪,‬זכור און חוח צד זח קודם‪,‬‬

‫ואו;ןו קשח ;ןסמוך ע;ז חזכרון‬

‫ומון ‪.‬‬

‫שמא;ן שונח מזו ש;ן צד‬ ‫סתם ערכן‬

‫ח;ןומןדו‬

‫אך און ספק שתחושת צד‬

‫‪I‬‬

‫חאון זח רוצח ;‪,‬ומר שתנועות‬

‫חוא קטןז‬

‫חשונןו‬

‫ח‪::‬ז בעוקר‬

‫בצד‬

‫שהקשבת ן‪. ;,‬חוש‪!:J‬חשוב שפעו‪!7‬ות ש;ן תזרח מכנות און ‪::‬זח‬ ‫ערך‬

‫אחר‬

‫שבחפע‬ ‫‪!7‬ת‬

‫מאשר‬

‫זרוז‬

‫חשרורוםז‬

‫מחזור‬ ‫חאם‬

‫זו‬

‫חדם‬ ‫חוא‬

‫וחתוע‬ ‫‪!7‬ת חח;‪,‬קות‬ ‫חסובח‬

‫חמתעמ;‪,‬וס ‪;,‬כ חח" ‪ D‬אונם ען;‪,‬וס חרבח‬ ‫מתעמ;‪,‬ום‪,‬‬

‫בכ;ן ענון‬

‫אנושו‬

‫ע‬ ‫‪!:J‬‬

‫קונסטרוקטובון‬

‫שאנשום‬

‫א‪!7‬ח שאונם‬ ‫וש‬

‫אנשום‬

‫שבדרך חטבע ממשוכום ;‪,‬הקשוב ;‪,‬תחושת גופם כשם שעשו‬ ‫זאת בתקופת גודו‪!7‬ם וא‪!7‬ח ממשוכום ‪!7!7‬מוד ו‪!7‬חשתנות‬ ‫ומתפתחום כ;ן ח"חם‪.‬‬

‫תנועת אישית ותנועה כלל אנושית‬ ‫ההבדלים שבין אדם לאדם בתנועת ראש פשוטה הם בכך‬ ‫שהאחד מקשיב לאזנו בזמן שהוא מסובב את הראש וחש בכך את‬ ‫התנועה הרצויה‪ ,‬השני ‪ -‬ליחס שביו האוזן והכתף‪ ,‬השלישי‬ ‫להתקמטות העור על הצוואר‪ ,‬הרביעי ‪ -‬לתזוזת העין וכר'‪.‬‬ ‫הצירופים האפשריים רבים עד כדי כך שתנועתו של‪ .‬כל אחד‬

‫תיראה אישית ומיוחדת‬

‫לו‪.‬‬

‫בקבוצה גדולה אפשר לראות כל מיני תנועות ראש בסיבובי‬ ‫האף הראשונים‪ ,‬מהן משונות עד כדי כך שקשה להאמין למראה‬

‫‪156‬‬

‫חכרת חוחסום חמרחב"ם ‪-‬‬

‫אמצעו ;‪,:‬תואןם חפען;‪:‬וח‬

‫העיניים‪ .‬בסוף השיעור מתבלטת תנועה אנושית כללית‪ .‬האף‬ ‫מצייר באמת מעגל מדוייק ‪ -‬בתחושה ובמציאות הכללית‪.‬‬ ‫כשדמות עצמו נהירה בתודעתו של האדם בזמן הפעולה והקשב‬ ‫סוקר את האובייקטיבי והסובייקטיבי בקלות הדומה לזו של‬ ‫הראייה בעיניים ‪ -‬נעשית הפעולה קלה ‪ I‬מדוייקת ונעימה‪ .‬היא‬

‫נעשית גם כלל אנושית יותר ‪ I‬כלומר ‪ I‬דומה יותר לזו של כל אדם‬ ‫בעל תודעה מפותחת‪ .‬האינדיבידואליות צריכה להתבטא בערכים‬ ‫של יכולת ולא בליקויים‪.‬‬

‫‪157‬‬

158

‫שעור עשירי‬

‫לגר···" שמאל אחורה לשמאל‪ ..‬השען כף יד ימיו על‬ ‫הושט יד שמאל מול העיניים ‪" ...‬‬

‫הרצפה ‪...‬‬

‫תנועת העיניים מארגנת‬ ‫את תנועת הגוף‬

‫‪159‬‬

‫בשעור‪:‬‬

‫לתנועות העיניים השפעה מתאמת על כל תנועות‬ ‫תנועות‬

‫העיניים‬

‫קשורות‬

‫בתנועות‬

‫שרירי‬

‫הגוף‪.‬‬

‫העורף‪.‬‬

‫הבחנה‬

‫בקשרים אלה והבדלה ביניהם משפרות את השליטה ומקלות את‬ ‫תנועות‬

‫הגוף‪.‬‬

‫תנועות העיניים בכיוון הפוך לתנועות הראש ותנועות הראש‬ ‫בכיוון הפוך לתנועות הגוף‪ ,‬מוסיפות מימד של הבחנה שאינו‬ ‫מוכר לרבים‪.‬‬

‫אימון כזה מגוון את הפעילות ומאפשר עקירת הרגלי פעולה‬ ‫לקויים‪.‬‬

‫הבחנה בין שרירי התנועה של העיניים לבין שרירי הראית‬ ‫והשפעתה על השליטה‬

‫בגוף‪.‬‬

‫‪160‬‬

‫שעור עשירי‬ ‫תנדוה ימינה ושמאלח ‪ -‬בעמדיה‬ ‫עמוד בפיסוק קל והפנה את הגרף ימינה ושמאלה כששתי ידיד‬

‫רפויות ותלויות‪ .‬בתנודה ימינה‬

‫‪-‬‬

‫יד ימיו נעה ימינה אל אחורי הגרף‬

‫ויד שמאל נעה אף היא ימינה‪ ,‬מלפני הגרף‪ ,‬כאילו מבקשת להשיג‬ ‫את המרפק הימני‪ .‬בתנודה שמאלה ‪ -‬יד שמאל נעה שמאלה אל‬ ‫אחורי הגרף ויד ימיו נעה שמאלה ומשיגה ארתה מלפנים‪.‬‬

‫בעיניים עצומות‬

‫עצרם את העיניים רשים לב שתנועת הראש תהיה שוטפת‬ ‫במסלול‪ ,‬בפניות חזרה‪ ,‬הבחן מה חוזר קודם ‪ -‬העיניים‪ ,‬הראש‪ ,‬אר‬ ‫האגן‪ .‬עשה תנועות רבות כאלו‪ ,‬מימין לשמאל וחזרה‪ ,‬עד שהדבר‬ ‫יתברר לך ותרכל להקשיב לכל האברים בזמן התנועה מבלי‬ ‫להתעכב בתחילתו אר בסופר של המסלול‪.‬‬

‫בעיניים פקוחות‬

‫פקח את העיניים והמשך להתנועע כמוקדם‪ .‬שים לב אם‬ ‫העיניים ממשיכות להביט בכירון האף כמר בשעה שהיו עצומות אר‬ ‫שהן ערשות משהר אחר‪ ,‬ראם‬

‫כן ‪-‬‬

‫מה הן ערשות? המקדימות הן את‬

‫תנועות הראש‪ ,‬הזולגות הן על חלקים מאופק הראייה?‬

‫תיאום העיניים ושטף התנועה‬

‫עצרם שרב את העיניים ונסה לחרש מתי תנועות הגרף שוטפות‬ ‫יותר וחלקות יותר ‪ -‬כשהעיניים פקוחות אר כשהן עצומות‪ .‬נסה‬ ‫לעשרת את התנודות חלקות בעיניים פקוחות כמר שהן נעשות‬ ‫כשהעיניים עצומות‪ .‬לכאורה‪ ,‬צריכה חיתה התנועה להיות טובה‬ ‫יותר‪ ,‬בכל המובנים‪ ,‬כשהעיניים פקוחות‪ ,‬אך למעשה מסתבר‬ ‫שאצל רבים גררם הדבר לליקויים בשטף התנועה ובהיקפה‪ ,‬משרם‬ ‫שתנועות העיניים אינן מותאמות לפעילות השרירים‪ .‬הקשב יפה‬

‫לתחושה‬

‫בתנועות‬

‫הרגליים‬

‫ובאגן‬

‫ולכל‬

‫הפגמים‬

‫הקטנים‬

‫שבתנועה‪ ,‬כדי שאפשר יהיה להבחין בשינויים שיחולו בשליטה‬ ‫בפעולות הללו במערכת כולה‪.‬‬

‫‪161‬‬

‫שכ‪:‬זן;ן ‪,‬רוכן‪:‬זת‬

‫הפניית חגו לימיו בישיבת‬ ‫שב על הרצפה‪ .‬כפוף רגל שמאל אחורה לשמאל‪ .‬השען את כף‬ ‫יד ימיו על הרצפה )הרגל השמאלית מונחת על צדה הפנימי והכף‬ ‫הצדה לאחור(‪ .‬כפוף רגל ימיו וקרבנה אל הגרף כך שהשוק הימנית‬ ‫תהיה מונחת במקביל לחזית הגרף רסרלית כף הרגל נרגעת ביר‪,‬ך‬ ‫קרוב לברך השמאלית‪.‬‬

‫הושט יד שמאל לפנים‪ ,‬מול העיניים‪ ,‬והפנה את הגר ימינה‬ ‫כשיד שמאל מובילה‪ .‬העיניים צריכות ללוות את כף היד הנעה‬ ‫ימינה‪.‬‬

‫מבט העיניים קבוע בכף הדי‬

‫חזור לאמצע ופנה שרב ימינה‪ ,‬במידה נוחה‪ .‬כפוף את המרפק‬ ‫השמאלי כך שכף היד תרכל לפנות ימינה יותר‪ .‬השגח שהעיניים‬ ‫תשארנה במנוחה‪ ,‬זאת אומרת‪ ,‬תשארנה נערצות בכף היד שעה‬

‫שהראש והכתפיים נעים ימינה‪ .‬המשך לנוע בלי חפזון ‪ I‬בלי‬ ‫להשתדל אר להתאמץ להגיע ימינה יותר מאשר נעים לעשרת‪.‬‬ ‫השגח שלא להפנות את העיניים ימינה יותר מאשר מסיע אותן‬ ‫הראש‪.‬‬

‫השתדל לא לקצר את עמוד השדרה אלא לרכך את החזה ואת‬ ‫הצלעות ולהניח לראש שיתנוסס גברה מבלי לעשרת דבר בשביל‬ ‫להזדקף בכרונה‪ .‬השגח יפה שהעיניים תלווינה את כף היד‬ ‫השמאלית‪ .‬רבים ממשיכים בלא יודעים להביט ימינה יותר גם‬ ‫לאחר שהיד נתעכבה‪ ,‬ולעתים אף אחרי שמעירים להס‪.‬‬ ‫שכב לנוח והקשב לשכיבת הגרף‪.‬‬

‫הפניית חגו לשמאל‬ ‫שב והעבר את שתי כפרת הרגליים ימינה למצב הסימטרי‬ ‫לקודם‪ .‬הישען על הרצפה על יד שמאל‪ ,‬משמאל לגרף‪ .‬כף רגל ימיו‬ ‫נמצאת מימיו לגרף על הרצפה‪ .‬רגל ימין כפופה בברך ומונחת על‬ ‫צדה הפנימי ורגל שמאל מונחת על צדה החיצוני‪.‬‬ ‫הושט יד ימיו לפני העיניים והפנה את כל הגר שמאלה‬ ‫כשהעיניים מלרות את כף היד‪ .‬כפוף את מרפק ימיו כשכף היד נעה‬ ‫שמאלה‪ ,‬כך שתגיע שמאלה יותר‪ .‬חזור לאמצע ופנה שרב שמאלה‪,‬‬ ‫עשרים וחמש פעמים‪ ,‬כל פעם באופן פשוט יותר‪ .‬שים לב לתנועה‬ ‫עצמה ולאיכרתה‪ ,‬ולא להגברת הפנייה שמאלה‪ .‬הקשב לאגן‪ ,‬לעמוד‬

‫‪162‬‬

‫תנועת חעונוום מארגנת את תנועת הגוף‬

‫השדרה‪ ,‬לעורף‪ ,‬לנוקשות המיותרת בצלעות ולכל מה שמפריע‬ ‫לנוחרת התנועה‪ .‬שכב על הגב ונוח‪.‬‬

‫תנועת העיניים מגדילה את הפנייה‬ ‫שב וכפוף רגל שמאל אחורה לשמאל‪ .‬קרב רגל ימין לגרף‪ .‬הפנה‬ ‫את הגר ימינה והישען על כף יד ימיו על הרצפה‪ .‬היד מונחת איפרא‬ ‫ימינה יותר מאשר קודם כירון שמניחים ארתה אחורה והצדה אחרי‬

‫פניית הגר המוקדמת ימינה‪ .‬הרם יד שמאל לפני העיניים ובתנועת‬ ‫הגר הסיענה ימינה‪ .‬כפוף את המרפק השמאלי בכדי להביא את כף‬ ‫היד ימינה‪ ,‬עד כמה שאפשר בגבול הנוחרת‪.‬‬

‫במצב מפותל זה של הגר העבר את העיניים מכף יד שמאל ימינה‬ ‫יותר וחזור להביט על כף היד‪ .‬העבר את המבט באופן כזה כעשרים‬ ‫פעם‪ ,‬ימינה מהיד וחזור להביט על היד‪ .‬היעזר בתנועת הראש‬ ‫לכיורן הפניית המבט‪ .‬השגח שתנועת העיניים תהיה אפקית‪ ,‬מאחר‬ ‫שהן נוטרת לרדת בקצה הימני של המסלול‪.‬‬

‫אל תקצר את גופך‬ ‫בשביל להקל על תנועה זר יש לשים לב שלא לקצר את העורף‬

‫ויש להניע את עמוד השדרה בקלות‪ ,‬כאילו מישהו עוזר לראש על‬ ‫ידי משיכה למעלה בציצית הקדקוד‪ .‬עזור לעצמך גם בהרמת עצם‬ ‫השת השמאלית מן הרצפה‪.‬‬ ‫נוח‪.‬‬

‫נסה לפנות פעם נוספת ימינה כשיד שמאל מררה את הדרך וראה‬ ‫אם הפיתול גדול יותר ולמרות זאת גם נוח יותר‪.‬‬

‫העיניים ‪ -‬לא לראייה בלבד‬ ‫צא וראה מה גדו‪,‬לח השפעת חעינ" ‪ D‬ע‪,‬ל תיאום שרירי‬

‫הגוף‪ .‬היא גדו‪,‬לח אפי‪,‬לו מהשפעת שרירי העורף ע‪,‬ליחם‪, .‬לרוב‬ ‫אברי הגוף תפקידים כפו‪,‬לים ‪ :‬הפח‬

‫‪-‬‬

‫‪,‬לאכי‪,‬לח ו‪,‬לדיבור 'האף‬

‫‪-‬‬

‫‪,‬לריח ונשימה וכו'‪, .‬לעתים קרובות איו התפקידים חכפו‪,‬לים‬ ‫נראים ‪,‬לעיו במבט ראשון 'אב‪,‬ל חשיבותם אינה קטנה משום‬

‫כן ‪.‬‬

‫האוזו הפנימית‪, ,‬למש‪,‬ל‪ ,‬מכי‪,‬לח מכשירים ‪,‬לאיזוו הגוף‬

‫בתנועה איטית ובתאוצה‪ ,‬נוסף ע‪,‬ל תפקיד השמיעה‪ .‬בדומה‬ ‫‪,‬לכן יש ‪,‬לשרירי העורף וחעינ" ‪ D‬השפעה מכרעת ע‪,‬ל אופן‬

‫התכווצות שריר העורף ‪ .‬מספיק ‪,‬לזכור מה קורח בשעת ע‪,‬ל"ח‬

‫‪163‬‬

‫שכ‬ ‫‪!:J‬ו‬ ‫‪, !:J‬רוכו‬ ‫‪!:J‬ת‬ ‫או ורודה במדרגות‪ ,‬כשהעינ" ‪ D‬אונן רואות את הרצפה בסוף‬ ‫המדרגות‪ ,‬כשבו‪,‬ל ‪,‬להוןןכח מה גדו‪,‬ל תפקודן ש‪,‬ל העינ" ‪D‬‬ ‫בהכוונת שרירי‬

‫הגוף ‪.‬‬

‫בכל עיר לחוד ובשתיהן יחד‬ ‫שב‪ ,‬כפוף רגל ימיו ימינה ואחורה וקרב את השמאלית‪ .‬הפנה‬ ‫את הגר שמאלה והישען על יד שמאל‪ ,‬שמאלה ככל האפשר בגבול‬ ‫הנוחרת‪ .‬הרס כף יד ימיו לגרבה העיניים והניעה שמאלה במסלול‬ ‫אפקי‪ .‬הבט על היד הימנית והפנה את הראש והעיניים לנקודה‬ ‫כלשהי על הקיר‪ ,‬הרחק לשמאלה של היד‪ .‬החזר את מבטך אל היד‬ ‫וחוזר חלילה‪ ,‬כעשרים פעם ‪ -‬מהן עשר פעמים כשעיר שמאל עצומה‬ ‫והעפת המבט מן היד שמאלה נעשית בעין ימיו בלבד ועשר בעין‬ ‫שמאל בלבד‪ .‬לבסוף פקח את שתי העיניים ונסה לפנות פעם נוספת‬ ‫כדי לראות אם הפיתול לצד שמאל השתפר ערד יותר‪ .‬ההשתפרות‬ ‫מדהימה לעתים‪.‬‬ ‫כפוף רגל שמאל אחורה‪ ,‬קרב רגל ימיו אל הגרף ונסה לשפר את‬ ‫הפנייה גס בצד ימין‪ .‬זכור לעשרת את התנועות בעצימת העין‬ ‫האחת והאחרת לסירוגיו‪.‬‬ ‫תיאום העיניים‬

‫‪-‬‬

‫שיפור הגו‬

‫נוח‪ .‬הקשב ומצא איזה חלקים השתטחו יותר ומגעם עם‬ ‫הרצפה ברור יותר‪ .‬ההבחנה בתנועות העיניים היא שגרמה לכך‪.‬‬ ‫להבא ‪ -‬אם יחזור הגר להיות נוקשה במשך הזמן ‪ -‬אפשר יהיה‬ ‫להבחין שגס תנועת העיניים אינה זריזה כמר ברגע זה‪ .‬אפשר‬ ‫ללמוד לתאם ולארגן את העיניים רעל ידי כך לשפר את תנועת הגר‪.‬‬

‫פנייה ימינה ‪ -‬מבט שמאלה‬ ‫שב וכפוף רגל שמאל אחורה וקרב רגל ימיו אל הגרף‪ .‬הפנה את‬ ‫הגו עם הראש והכתפיים ימינה עד גבול הנוחות‪ .‬הישען על יד ימין‬

‫מאחור‪ .‬הרס יד שמאל‪ ,‬במרפק כפוף' לגרבה העיניים רהטה ארתה‬ ‫ימינה‪ .‬הבט על היד והעבר את המבט הלאה ממנה שמאלה‪ .‬חזור‬ ‫להביט ביד ושרב הבט שמאלה יותר‪ ,‬לנקודה ברורה על הקיר ‪ i‬שים‬ ‫לב שעם כל הפניית עיניים שמאלה מגיע המבט לנקודה שמאלית‬ ‫יותר על הקיר‪.‬‬

‫‪164‬‬

‫תנועת חעונוום מארגנת את תנועת הגוף‬

‫בכל עין לחוד ‪-‬‬

‫לסירוגיו‬

‫עצום עין אחת ועשה כעשר תנועות‪ .‬עצום עיר שנית ועשה אותו‬

‫דבר‪ .‬השגח שהפנים תשארנה שקטות בעצימת כל עין‪ .‬פקח את‬ ‫העיניים והוסף חמש תנועות‪ .‬זכור את המשיכה בציצית‬

‫הראש‪.‬‬

‫אחרי כל זאת נסה תנועה פשוטה ימינה וראה אם הפיתול ימינה‬ ‫גדול יותר ונוח יותר‪.‬‬

‫פניית שמאלה ‪ -‬מבט ימינה‬ ‫שב וכפוף רגל ימין אחורה‪ ,‬קרב רגל שמאל‪ ,‬הפנה את הראש‬ ‫עם הגו והכתפיים שמאלה כשאתה נשען על יד שמאל‪ .‬הרם יד‬ ‫ימיו שמאלה‪ ,‬בגובה העיניים‪ .‬הפנה את המבט ימינה מן היד‬ ‫פעמים רבות‪ .‬עצום עין אחת ואחר כך עין שנית‪ .‬חזור לפקוח את‬ ‫שתי העיניים והוסף חמש תנועות‪ .‬בחן את איכות הפיתול‬ ‫כמקודם‪.‬‬

‫שכב על הגב ונוח‪.‬‬

‫הנעת חגורת הכתפיים ימינה‬

‫שב‪ ,‬כפוף רגל שמאלה אחורה וקרב את הימנית אל הגוף‪ .‬הפנה‬ ‫את כל הגו ימינה‪ .‬הישען קודם על יד ימיו ואחר כך גם על יד‬ ‫שמאל‪ ,‬כשהן מונחות על הרצפה‪ ,‬במרחק מה האחת מן השנית‪.‬‬ ‫כך‬

‫שהכתף‬

‫הימנית תנוע אחורה וימינה והכתף השמאלית קדימה‬

‫וימינה‪.‬‬

‫הרם‬

‫את‬

‫הראש‬

‫והנע את‬

‫חגורת‬

‫השגח ששתי הכתפיים תזוזנה באופן‬

‫קדימה‪,‬‬

‫לסירוגין ‪-‬‬

‫הכתפיים‬

‫ברור ‪-‬‬

‫ימינה‬

‫האחת אחורה והשנית‬

‫עד שהלחץ על שתי כפות הידיים יהיה שווה‪.‬‬

‫תנועה נוגדת של הראש והכתפיים‬ ‫עם תנועת הכתפיים ימינה פונים גם הראש והעיניים ימינה‬

‫מתוך הרגל‪ .‬נסה להפנות את הראש שמאלה עם תנועת הכתפיים‬ ‫ימינה‪ ,‬וימינה ‪ -‬עם תנועת הכתפיים שמאלה‪.‬‬ ‫הקשב לנשימה ולחזה וחזור להניע את הראש בכיוון נגדי‬ ‫לתנועת הכתפיים‪ ,‬עד שהפעולה תהיה נעימה‪.‬‬

‫מעבר מתנועה נוגדת לתנועה תואמת וחבזרה‬

‫המשך בתנועות הנוגדות הללו ותוך כדי פעולה‪ ,‬מבלי להיעצר‪,‬‬ ‫עבור לתנועה תואמת‪ ,‬כשהראש מלווה את הכתפיים גם ימינה וגם‬ ‫‪165‬‬

‫‪;,‬ן‪;,‬כש ה‪,‬כן;‪,‬ת‬

‫שמאלה ושרב‬

‫‪-‬‬

‫מבלי להיעצר‪ ,‬תוך כדי פעולה‪ ,‬חזור לתנועות‬

‫הנוגדות‪.‬‬

‫הפסק ונסה להיווכח אם חל שיפור בפיתול ובנועם התנועה‪.‬‬ ‫שכב על הגב וזהה את השינויים במגע הגב עם הרצפה‪.‬‬

‫אותו תרגיל ‪ -‬לצד שמאל‬ ‫שב‪ ,‬העבר את כפרת הרגליים ימינה וחזור על כל התרגיל בצד‬ ‫השני‪ ,‬כלומר‪ ,‬הנע את הראש עם הכתפיים ונגד כירון הכתפיים‬ ‫לסירוגין‪ ,‬כמקודם‪ .‬זכור מדי פעם להימנע ממאמצים המכוונים‬ ‫להשגת המטרה‪.‬‬

‫מאמץ גדול יותר ‪ -‬אינו פעולה טובה יותר‬ ‫אס מתאמצוס בכ;ן תנועה ;ןחגוע עד גבן;‪ ,‬חוכן!;‪,‬ת‪ ,‬וגרוס‬

‫חמאמ‪y‬‬

‫כאבוס בשרורוס ןבמפרקוס חשונוס‪ .‬בדרן זו‬

‫און‬

‫משוגוס אפו;ןן ח;ןק מחוכן;ןת הבאה עקב פורןק המתכונות‬

‫חחרג;ןוןת‪ .‬הודות ;ןשופןר ההבחנה בתנועות חאברוס חשונוס‬

‫ןחוחסוס בונוחס קטן חטונוס }דרגת ההתכווצות הנגרמת‪7JI‬‬ ‫ודו מרכזוס ב;ןתו רצ ‪ (0"J1‬וחש;ןוטח המכוונת גד‪!7‬ח מא;ןוח‪.‬‬ ‫‪y‬ןו‪,;! !;,‬עורר את עצמן ו‪!7‬ראות אס באמת אתה עושה את‬

‫מה שאתה חושב שאתה עושה‪ .‬רבוס מש;ןוס את עצמם‬ ‫בחשבם‬

‫כו‬

‫משום‬

‫שחס‬

‫חשוס‬

‫מאמ‪y‬‬

‫ןרןצוס‬

‫שחכתפ" ‪D‬‬

‫ונווע 'חרו חכתפ" ‪ 0‬באמת נעות גס בוחס ;‪,‬רצפה וגס בוחס‬

‫!;‪,‬גוף 'כפו‬

‫שנאמר ‪.‬‬

‫שום ;ןב שעבודת חשרורוס כו‪!7‬ח תחפון !;‪,‬תנועה‪ .‬מאמצוס‬ ‫חחופכוס כ;ןו;ן !;‪,‬תנועה משפרוס את חוכן;ןת ואת‬

‫מאמצוס‬

‫שאונס‬

‫מתבטאים‬

‫בתנועה‪,‬‬

‫א;ןא‬

‫חאברוס‪.‬‬

‫בהתקצרות‬

‫ובהתקשות‪; ,‬ןא זו ב‪!7‬בד שחס גורמוס !;‪,‬איבוד אנרגוח‪ ,‬א‪!7‬א‬ ‫אף ןכ‪!;,‬‬

‫שחאנרגוח האבודה משמשת !;‪,‬חרוסת חמתקנוס‪.‬‬

‫כפיפות הראש מצד לצד גבוף מפותל ימינה‬ ‫כפוף רגל שמאל אחורה וקרב את הימנית אל הגרף‪ .‬הפנה את‬ ‫כל הגר ימינה והישען על יד ימיו‪ .‬הגבר במידת מה את הפיתול‬

‫‪166‬‬

‫תנועת ח‬

‫‪D"J'Y‬‬

‫מארגנת את תנועת הגוף‬

‫ימינה והזז את כף היד הימנית משהו ימינה ו כך שיוו צר פיתול‬ ‫במתח קל בלבד‪ .‬הנח את כף יד שמאל על הקדקוד והטה בעזרתה‬ ‫את הראש מימיו לשמאל‪ ,‬כשאתה מקרב אוזן ימין אל כתף ימיו‬ ‫ואחר כך אוזן שמאל אל כתף שמאל‪ .‬שים לב שלא תפנה את‬ ‫הראש מימיו לשמאל‪ ,‬כלומר‪ ,‬השגח שהאף ישאר מכוון לחזית גם‬ ‫כשאוזן ימיו מתקרבת לכתף ימיו וגם כשאוזן שמאל מתקרבת‬ ‫לכתף שמאל‪.‬‬

‫גבוף מפותל שמאלת‬ ‫כפוף רגל ימיו אחורה‪ ,‬קרב רגל שמאל אל הגוף‪ ,‬הפנה את כל‬ ‫הגוף שמאלה והישען על יד שמאל‪ .‬חזור על אותן הטיות הראש‬ ‫כשיד ימין על קדקוד הראש‪ .‬הטיית הראש מימיו לשמאל תגדל‬ ‫אם תעזור לה בתנועת כל עמוד השדרה ‪ I‬המתעקם ימינה כשהראש‬ ‫נוטה שמאלה ו ולהיפר‪.‬‬

‫טלטול תגו בישיבת‬ ‫שב והעבר את שתי כפות הרגליים ימינה‪ .‬טלטל את הגו מימיו‬ ‫לשמאל בתנופות קלות הגדלות והולכות‪ ,‬כששתי הידיים נישאות‬ ‫עם תנופות הגו ‪ I‬בדיוק כמו שעשינו בהתחלת השעור‬ ‫נשום חפשית כדי להקל על התנופות‪.‬‬

‫בעמידה‪.‬‬

‫המבט לכיוון הפוך לטלטול‬ ‫אחרי‬

‫תנופת‬

‫מספר תנופות הפוך את תנועת‬

‫הגו‬

‫והידיים‪,‬‬

‫זאת‬

‫אומרת‪,‬‬

‫הראש‬

‫הפנה‬

‫את‬

‫והעיניים כנגד‬

‫הראש‬

‫והמבט‬

‫שמאלה בזמן התנודה ימינה‪ ,‬ולהיפך‪ .‬תוך כדי פעולה‪ ,‬מבלי‬ ‫להפסיק‪ ,‬התאם את האברים לתנועה באותו כיוון‪ .‬חזור לתנופות‬ ‫מנוגדות‪.‬‬

‫המשך בהיפוכים אלה של תנועת הגו עד שהמעברים מכיוון‬ ‫אחד לשני יהיו נהירים ופשוטים‪ .‬עשה כעשרים וחמש תנועות‬ ‫מכל סוג ונוח‪.‬‬ ‫חזור על התרגיל האחרון בישיבה בכיוון ההפוך‬

‫‪I‬‬

‫כשהרגליים‬

‫מופנות שמאלה‪ .‬נוח‪.‬‬

‫שב ובחן את איכות הפיתול ושיעורו בהשוואה להתחלה‪.‬‬

‫‪167‬‬

‫שכ‬ ‫‪!:J‬ו‬ ‫‪, !:J‬רוכו‬ ‫‪!:J‬ת‬

‫טלטול הגו בעמדיה ‪-‬בהרמת עקבים‬ ‫קום לעמידה‪ .‬פסק את הרגליים כרוחב האגן כמעט ‪ I‬והנף את‬ ‫הזרועות עם הגוף מימיו לשמאל כשהראש נע עם הגוף‪ .‬בתנופה‬ ‫לימיו הרם עקב שמאל מן הרצפה‪ ,‬ובתנופה לשמאל הרם עקב‬ ‫ימין‪ .‬השגח שתנועת הזרועות תהית חפשית והמשך לעשות‬ ‫עשרים‪-‬שלושים תנופות מימיו לשמאל‪.‬‬

‫תנועת הראש‬

‫‪-‬‬

‫נוגדת ותואמת‬

‫כשהתנועות נעשות חלקות ונעימות‪ ,‬החלף את כיוון תנועת‬ ‫הראש‪ .‬המשך להניע את הראש נגד כיוון תנועת הגו עד שתנופות‬ ‫אלו תהיינה חלקות וקלות‪ .‬החלף שוב את הכיוון והנע את הראש‬ ‫עם תנועת הכתפיים‪ .‬נסה לשנות את הכיוונים תוך כדי פעולה‬ ‫מבלי שמהלכה יופרע כדי לחשוב על ההיפוך‪.‬‬

‫קום והתהלך ושים לב לשינויים באחיזת הגוף‪ ,‬בעמידתו‪,‬‬ ‫בתנועותיו ובנשימה‪.‬‬

‫‪168‬‬

‫שעור אחד עשר‬

‫ידיעת החלקים הבלתי מודעים‬ ‫בעזרת המודעים‬

‫‪169‬‬

‫בשיעור‪:‬‬

‫בגופו ובאישיותו של כל אדם יש חלקים המודעים לו ונהירים לו‬ ‫במיוחד‪ .‬קצות האצבעות והשפתיים מודעים לכל אדם כמעט יותר‬ ‫מאשר מאחורי ראשו ובתי שחיו וכר'‪.‬‬

‫דמות עצמית שלמה ונהירה באותה מידה בכל שטחי הגוף‪,‬‬ ‫התחושה‪ ,‬הרגשות והמחשבה‪ ,‬היא אידאל שאפשר לשאוף אליו‪ ,‬אך‬ ‫קשה היה להשיגו בתנאי הבערות ששררו באנושות עד היום‪.‬‬ ‫שיעור זה מציע אמצעים להשלמת הדמות‪ ,‬על ידי השוואת‬ ‫התחושה בחלקים מודעים לתחושה בחלקים הבלתי מודעים‪ .‬בסיון‬ ‫כזה מלמד להבחין בחלקים הנשארים ללא שימוש פעיל ומודע בחיי‬ ‫האדם‪.‬‬

‫‪170‬‬

‫שעור אחד עשר‬ ‫דמה לעצמך אצבע לוחצת על השוק‬ ‫שכב על הבטן‪ .‬פסק את שתי הרגליים פיסוק שווה ונוח‪ .‬הנח את‬ ‫ידיך לפני הראש אחת על גב השנית‪ .‬הנח את המצח על גב היד‬ ‫העליונה‪.‬‬ ‫דמה לעצמך שמישהו לוחץ באצבע על עקב רגל ימיו וממשיך‬ ‫ללחוץ על הצד האחורי של השוק מן העקב עד הברך ‪ i‬בלחיצה זו יש‬ ‫להרגיש את נוקשות העצם ולא להחליק ימינה או שמאלה‪ .‬לשם כך‬ ‫יש להושיט את כף הרגל לאחור ולהאריך את אצבעות הרגל‬ ‫כשהעקב פונה למעלה‪.‬‬

‫כדור מתגלגל על העכוז‬ ‫עתה נסה לדמות לעצמך כדור ברזל המתגלגל לאורך הרגל‪,‬‬ ‫מאמצע העקב עד הברך וחזרה‪ .‬הכדור יבחר לו דרך כזו שבה תהיה‬

‫ההתנגדות הברורה ביותר ‪ -‬כמו בלחיצת האצבע ‪ -‬כך שלא יתגלגל‬ ‫לימיו או לשמאל‪ .‬נסה למצוא את כל הנקודות של המסלול הזה כדי‬ ‫שהכדור לא ידלג אף על אחת מהן‪.‬‬ ‫חשוב פעם על לחץ הכדור ופעם על לחיצת האצבע‪ ,‬עד שתמצא‬ ‫את כל הנקודות שאינן ברורות‪ .‬איו צורך לעשות שום תנועה‪.‬‬

‫המשך לדמות את הכדור המתגלגל מן הברך ‪ I‬בכיוון הירך ‪ I‬אל‬ ‫שריר העכוז הגדול‪ .‬מצא את מקומה של עצם הירך ‪ i‬החל בברך‬ ‫והמשך לכיוון העכוז‪ .‬כשמגיעים קרוב לעכוז ‪ I‬כיוון העצם חדל‬ ‫להיות ברור‪ .‬נסה למצוא לאן היה הכדור מתגלגל אילו היית מרים‬ ‫את הרגל‪ .‬המשך לגלגל את הכדור חזרה על הברך ועד העקב ומשם‬ ‫חזרה לעכוז ‪ I‬עד שכל הנקודות במסלול תהיינה ברורות באותה‬ ‫מידה‪.‬‬

‫הכדור על גב היד השמאלית‬ ‫הושט יד שמאל לפנים‪ ,‬כשהיא כפופה במרפק כפיפה נוחה ודמה‬ ‫שאותו כדור ברזל כבד מונח על גב היד‪.‬‬

‫מצא את המקום בו יוכל הכדור להיות מונח מבלי שיפול‪ ,‬נסה‬ ‫לגלגל אותו בכיוון המרפק ולדמות בדיוק את הקו הנוקשה שעליו‬

‫‪171‬‬

‫‪;:,‬ן‪;:,‬כש הנכוות‬

‫יעבור עד המרפק וחזרה‪ .‬חזור לדמות את אותו קו כשמישהו לוחץ‬ ‫עליו באצבע‪ ,‬עד שיהיה ברור כולו‪.‬‬ ‫המשך כך מן המרפק אל הכתף וחזרה אל המרפק וסמן באופן‬ ‫ברור את המסלול של הכדור או של לחיצת היד‪ .‬חזור לאט אל גב‬ ‫היד ומגב היד אל הכתף ואל השכמה‪ .‬גם כאן לא ברור המשך‬ ‫המסלול‪.‬‬

‫שוב לרגל הימנית‬ ‫חזור אל הרגל הימנית‪ .‬נסה להרים מעט מאד את העקב ואת‬ ‫השוק ועקוב בדמיונך אחרי נקודות המגע המהוות את מסלולו של‬ ‫הכדור המתגלגל מאחורי הרגל‪ .‬הנח לכדור להמשיך להתגלגל‬ ‫לאיטר מן הברך לירך ושים לב לאן יתגלגל כשיגיע לעכוז‪.‬‬ ‫שים לב לגיוס השרירי המתרחש בשכמה השמאלית בשעה‬ ‫שהכדור מתגלגל במסלולו‪.‬‬

‫מירך ימיו לכתף שמאל וחזרה‬ ‫נסה להמשיך לדמות את הכדור המתגלגל מן הברך לאורך‬ ‫הירך' על האגן' בכיוון אל השכמה השמאלית‪ .‬מצא בדיוק את‬ ‫המקום בו יעבור הכדור על האגן בשביל להגיע לחגורה ומשם‪,‬‬ ‫לאורך עמוד השדרה‪ ,‬עד השכמה השמאלית‪.‬‬ ‫הרם קצת את השכמה ותן לכדור להתגלגל באותו מסלול חזרה‬ ‫אל עמוד השדרה‪ ,‬החגורה‪ ,‬האגן‪ ,‬הירך הימנית ומצא את המקום‬

‫שיעבור בו על העכוז' אל הברך ואל העקב‪ .‬סמן קו זה באופן‬ ‫מדויק‪ ,‬ברור ורצוף‪.‬‬

‫מגב יד שמאל לעקב ימיו וחזרה‬ ‫החזר את הכדור אל גב היד השמאלית‪ .‬הרם אותה קצת כך‬ ‫שהכדור יתגלגל אל שורש היד ‪ i‬הרם אותה עוד קצת‪ ,‬כדי שימשיך‬

‫להתגלגל אל המרפק‪ ,‬ועוד קצת כדי שימשיך להתגלגל אל השכמה‪.‬‬ ‫כדי להניח לכדור שימשיך להתגלגל‪ ,‬יש לארגן את הגוף כך‬ ‫שהנקודה שלפני הכדור במסלול תהיה נמוכה ממנו' או הנקודה‬ ‫שעליה הוא מונח תוגבה מעט‪.‬‬ ‫מן השכמה גלגל את הכדור לאורך עמוד השדרה‪ ,‬העכוז והירך‬ ‫אל העקב‪.‬‬

‫‪172‬‬

‫‪!:J‬קוס חבותו מודעוס בעזרת חמודעוס‬ ‫וךועת חח‬

‫הרם מעט את הרגל ותן לכדור להתגלגל עד העכוז ‪ ,‬לאורך עמוד‬ ‫השדרה‪ .‬המשך להניע את הגרף באופן שיאפשר לכדרר להתגלגל אל‬ ‫השכמה‪ ,‬אל הכתף‪ ,‬אל המרפק רעל האמה ‪ -‬עד גב היד‪ .‬לשם כך‬ ‫צריכה היד להתארך ולהניח לכדרר שיתגלגל במסלול נטול זוויות‪,‬‬ ‫כדי שלאיפול‪.‬‬ ‫המשך להרים פעם את היד והזרוע ופעם את הרגל והשגח‬ ‫שהכדור יתגלגל במסלולו באופן ברור‪ ,‬במהירות שווה ושתוכל‬ ‫לאתר אותו בכל רגע‪.‬‬ ‫הכדור מתגלגל חברץי‬ ‫הנח אוזן שמאל על הרצפה‪ ,‬ישר מעט את יד שמאל במרפק‬ ‫והרם את הגוף כך שהכדור ירכל להתגלגל כמו בתוך חריץ‪ ,‬מן היד‬ ‫אל העקב וחזרה‪.‬‬

‫שים לב למסלולו של הכדור ועשה כך שיהיה לו ברור לאן‬ ‫להתגלגל‪.‬‬

‫קעראת הגוף‬

‫הרם את היד רגם את הרגל והחזק את הגוף בקיעור קל‪ ,‬ללא‬ ‫מאמץ‪ .‬גלגל את הכדור בשקע המתניים בתנועות קלות ומהירות‪,‬‬ ‫כך שיזוז קצת לכיוון היד וקצת לכיוון הרגל‪ .‬הקשב לכדור בכל‬ ‫מקום ומצא מה הנך עושה כדי להמשיך לגלגלו או כדי להחזירו‪.‬‬

‫המשך לגלגל את הכדור המונח בשקע המתניים‪ .‬הרם את היד‬ ‫והרגל בתנועות קלות‪ ,‬כשאוזן שמאל על הרצפה‪ .‬הגדל בהדרגה‬ ‫את התנועה כך שהכדור יגדיל את המרחק שאליו הוא מגיע‪ ,‬עד‬ ‫שיגיע מכף היד אל העקב בכל תנודה‪.‬‬

‫קרם לאט וטייל בחדר‪ .‬שים לב אם בעמידה אתה מרגיש משהו‬ ‫שונה מן הרגיל ביד שמאל וברגל ימין‪ ,‬לאורך מסלולו של הכדור‪.‬‬

‫מעקב שמאל לדי ימיו וחזרה‬ ‫חזור ושכב על הבטן‪ .‬פסק את הרגליים והושט יד ימיו למעלה‪.‬‬ ‫הנח ארזן ימין על הרצפה‪ .‬שים את הכדור על עקב רגל שמאל וגלגל‬ ‫אותר אל הברך וחזרה לעקב ; ושרב מן העקב‪ ,‬על אותו קו‪ ,‬לאורך‬ ‫עמוד השדרה‪ ,‬עד השכמה הימנית ; מן השכמה אל המרפק‪ ,‬לאורך‬ ‫האמה עד גב היד ‪ -‬וחזרה אל העקב‪.‬‬

‫‪173‬‬

‫שכ;זן;ז ןךוכן‪:‬זת‬

‫שים לב אם אתה מרגיש ברגע הראשון שאפילו המחשבה על‬ ‫רגל ויד אלו שונה מאשר המחשבה על הקודמות‪ .‬חשוב על המסלול‬ ‫ועל הכדור כמקודם‪ ,‬עד שתוכל לאתר את הכדור בכל רגע ועד‬ ‫שהמסלול כולו יהיה ברור ומדויק‪.‬‬

‫הובל את הכדור במהירות שווה‬ ‫כאשר המסלול ברור באמת‪ ,‬נוטות היד והרגל להתרומם קצת‬ ‫כדי להחזיר את הכדור אל העקב ואל גב היד‪ .‬הנח להן להתרומם‬ ‫בתנועה קטנה‪ ,‬קלה מאד ואיטית‪ ,‬שאם לא כך יסטה הכדור מן‬ ‫המסלול‪ .‬נסה בעיקר להתנועע כך שהכדור יתגלגל במהירות שווה‬

‫לאורך כל הדרך‪ .‬שים לב שיש להניע כל אחד מאברי הגוף ‪ I‬ברגע‬ ‫שונה‪ ,‬כדי לאפשר לכדור להמשיך להתגלגל‪ ,‬או כדי להחזירו‪ .‬יש‬ ‫להוביל את הכדור אל המקום שעליו חושבים‪ ,‬מאחר שהכדור‬ ‫עצמו לא יידע לאן להתגלגל‪.‬‬ ‫הכדור בשקע המתניים בתנועת מטוטלת‬ ‫הנח את הכדור בשקע המתגייס‪ .‬הרם מעט את היד ואת הרגל‬ ‫וגלגל את הכדור בתנועות קטנות בכיוון היד ובכיוון הרגל חליפות‪.‬‬ ‫הגדל את התנודות בהדרגה עד שהכדור יגיע בכל תנודה מגב היד‬ ‫אל העקב‪.‬‬

‫קום וטייל מעט בחדר‪ .‬שים לב אם ההרגשה עתה שונה‬ ‫משתיתה בטיול הקודם ואם אפשר להבחין בשינויים שחלו בכל‬ ‫הגב ובפנים‪ .‬באילו מקומות אתה מרגיש אחרת משהרגשת לפני כן?‬

‫מן העורף עד העצה וחזרה‬

‫שכב על הבטן‪ .‬פסק את הרגליים‪ .‬הושט ידיים למעלה‪ ,‬מעל‬ ‫לראש‪ .‬הנח את הסנטר על הארץ )לא את האף(‪ .‬הנח את הכדור על‬ ‫העורף‪ ,‬בין הכתפיים והראש‪ .‬נסה בהדרגה להזיז את הכדור‪,‬‬ ‫בתנועת הראש ‪ I‬ולגלגלו ביו השכמות‪ .‬הרם מעט את הראש ואפשר‬ ‫לו להתגלגל באמצע‪ ,‬ביו השכמות‪ .‬יש לארגן את הכתפים‪ ,‬החזה‬ ‫והגב כך שהכדור ימצא את המקום הנוח לו להתגלגל‪ .‬הובל אותו‬ ‫משם נמוך יותר‪ ,‬בתנועה איטית‪ .‬לשם כך יש להרים את עצם‬ ‫החזה בתנועה שתאפשר לו להתגלגל על הגב‪ ,‬לאורך החזה‪ ,‬עד‬ ‫שיגיע לאגן‪ ,‬מבלי לסטות לצדדים‪.‬‬ ‫החזר את הכדור לכיוון הראש‪ .‬יש להרים את האחוריים‬ ‫ולארגן את הבטן‪ ,‬הגב והכתפיים כך שהכדור יוכל להתגלגל אל‬

‫‪174‬‬

‫' ‪' 7‬עת חת‪7‬ק' ‪ 0‬חב‪7‬ת' מןדע' ‪ 0‬בעזרת חמןדע'ס‬

‫העורף ‪ i‬יש להנמיך את העורף כדי שהכדור יוכל לעלות‬

‫עליו‪.‬‬

‫הרגליים נשארות על הרצפה כל הזמן‪.‬‬ ‫החזר את הכדור אל האגן ושוב אל העורף‪ ,‬בכל פעם לאט יותר‬ ‫וברור יותר‪ .‬השגח שהראש לא יטה הצדה‪.‬‬

‫בהרמת הרגליים‬ ‫הרם קצת את הרגליים מן הרצפה‪ ,‬כשהן מפוסקות‪ ,‬גלגל את‬ ‫הכדור מן הראש אל האגן וחזרה‪ ,‬בלי להוריד את הרגליים‪.‬‬ ‫הורד את הרגליים והמשך כמקודם‪ .‬הבחן בשוני שביו שתי‬ ‫התנועות‪.‬‬

‫בהרמת רגל ימיו ויד שמאל‬ ‫החזר את הכדור אל שקע המתגייס‪ .‬הרם רגל ימין ויד שמאל‬ ‫וגלגל את הכדור בתנועות קלות אל גב היד ומשם‪ ,‬דרך עמוד‬ ‫השדרה‪ ,‬אל העקב בתנודות הולכות וגדלות ובתנופה ברורה‪.‬‬

‫בהרמת יד ימיו ורגל שמאל‬ ‫הרם יד ימיו ורגל שמאל ועשה אותה תנועה‪ .‬חשוב בעיקר על‬ ‫המסלול של הכדור‪ ,‬כך שתוכל לאתר אותו ולכוונו למקום שתרצה‪.‬‬ ‫החזר את הכדור לאמצע האגן וגלגל אותו בכיוון העורף וחזרה‬ ‫אל האגן‪.‬‬

‫נסה את כוח דמיונך‬

‫נסה את כוחך‪ .‬שכב על הגב‪ ,‬הושט ידיד לצדדים‪ ,‬פסק רגליך‬ ‫ומצא בדמיונך מסלולים לכדור‪ ,‬שיאפשרו לך לחוש את דמותך‬ ‫מלפנים בבהירות דומה לזו של תחושת גבך אחרי התרגילים‬ ‫הקודמים‪.‬‬

‫‪175‬‬

176

‫שעור שנים עשר‬

‫מחשבה ונשימה‬

‫‪177‬‬

‫בשיעור‪:‬‬

‫יש דיסציפלינרת המשתמשות בשיפור הנשימה כמפתח עיקרי‬ ‫לשיפור האישיות‪.‬‬ ‫אנו משנים את הנשימה כשאנו מהססים‪ ,‬מתענינים‪ ,‬נבהלים‪,‬‬ ‫חרדים‪ ,‬מפקפקים‪ ,‬מתאמצים‪ ,‬משתדלים‪ .‬קצב נשימתנו עשוי‬ ‫להשתנות‪ ,‬מעצירת נשימה מלאה עד לנשימה מהירה ורדרדה‬ ‫שכמרה כ‪ 11‬חןסר אויר"‪.‬‬

‫רוב האנשים אינו מנצל את כל תוספת החיוניות שנשימה כוללת‬

‫וקצובה עשויה להעניק‪ ,‬בהתאם לבנינו הנפשי והגופני של האדם‪,‬‬ ‫ואף אינו יודע בדיוק מהי נשימה כזאת‪.‬‬

‫בשערו זה יתנסה הקורא באופן נשימה העשוי להפוך בנקל‬

‫להרגל מחשבתי ולשפר את יכולתו‪.‬‬

‫‪178‬‬

‫שעור שנים עשר‬ ‫ספיגת חמצן מוגברת‬

‫‪-‬‬

‫חיוניות מוגברת‬

‫כ‪.‬ל תא חי צורך חמצן ןפן‪.‬לט אותן בצורת דן‪-‬תחמוצת‬

‫הפחמן ‪.‬‬

‫אס אין חמצן טרי מגיע ‪.‬לתאי המוח במשך עשר‬

‫שניות ב‪.‬לבד 'הגוף מת אן נפגם קשות‪.‬‬

‫ריאה בריאה עשויה ‪.‬לשאוף כארבעה וחצי ‪.‬ליטר אויר' אך‬ ‫אינה יכו‪.‬לה ‪.‬לפ‪.‬לוט את חצי ח‪.‬ליטר האחרון אפי‪.‬לו‬

‫במתכוון ‪.‬‬

‫עושה‬

‫מאמצים‬

‫במצב רגי‪.‬ל‪ ,‬כשאדם‬

‫אינו‬

‫ממחר‬

‫ואינו‬

‫מיוחדים‪ ,‬איו הוא משתמש בכ‪.‬ל יכו‪.‬לתן ש‪.‬ל מנגנון הנשימה ‪i‬‬ ‫הוא שואף ןפן‪.‬לט כחצי ‪.‬ליטר אויר בכ‪.‬ל נשימה ‪ i‬כיון שנשימה‬

‫ח‪.‬לקית כזאת מספיקה במצב ש‪.‬ל מנוחה‪. ,‬לא יקשה ‪.‬להסיק‬ ‫מכאן ששיפור ק‪.‬ל ש‪.‬ל הנשימה‬

‫‪-‬‬

‫עד כדי שאיפה ופ‪.‬ליטה ש‪.‬ל‬

‫ישפר את כ‪.‬ל תח‪.‬ליכי חש ריפה וחי‪.‬לוף‬

‫‪.‬ליטר אחד בכ‪.‬ל נשימה ‪-‬‬ ‫החמרים בגוף ויגביר את חיוניותן ‪.‬‬

‫השיפור הרצוי אינו יכו‪.‬ל ‪.‬להיעשות ע‪.‬ל ידי הגברת קצב‬

‫הנשימה‪ ,‬משום שהמהירות המוגברת אינה מאפשרת ‪.‬לאויר‬ ‫‪.‬להתחמם די צרכן ‪.‬לפני שיגיע ‪.‬לריאה‪ .‬חדרך הטובח ביותר‬

‫‪.‬לשיפור היא ‪.‬להעסיק את כ‪.‬ל מנגנון הנשימה‪ ,‬ח‪.‬לקית אמנם‪,‬‬ ‫אך יותר מאשר בנשימה מינימ‪.‬לית חמתנח‪.‬לת בעצ‪.‬לתייס‪.‬‬

‫רפטים אחדים במבנה הריאה‬

‫‪.‬לריאה שתי אונות‪ ,‬ימנית ןשמא‪.‬לית‪ .‬הימנית גדו‪.‬לה בחרבה‬ ‫מן חשמא‪.‬לית‪ ,‬היא גס ארוכה יותר וגס רחבה יותר ‪ .‬האונה‬ ‫חשמא‪.‬לית מפנה מקום ‪.‬ל‪.‬לב וגס ‪.‬לח‪.‬לק הרחב ש‪.‬ל הקיבה‪.‬‬ ‫ההבד‪.‬ל בגוד‪.‬ל האונות ניכר עד כדי‬

‫כך ש‪.‬לסימפןנןת יש‬

‫ש‪:‬וושח ענפים באונה הימנית ורק שנים בשמא‪.‬לית‪.‬‬

‫מתחת ‪.‬לריאה יש מבנח שרירי‪ ,‬כעין יריעה קמורה במקצת‪.‬‬ ‫זוהי הסרעפת‪ ,‬ששני שרירים חזקים קושרים אותה ‪.‬לחו‪.‬ליח‬

‫חש‪.‬לישית ן‪.‬לחו‪.‬ליח הרביעית ש‪.‬ל המתגייס ‪ .‬בריאה עצמה איו‬

‫‪179‬‬

‫שכ‪!J‬ו‪, !J‬רוכו‪!J‬ת‬

‫שרירים‪ .‬שרירי הנשימה חס השרירים חע‪,‬ליוניס ש‪,‬ל בית‬

‫החזה הקשורים ‪,‬לעורף‪ ,‬שרירי חצ‪,‬לעות ושרירי הסרעפת‪.‬‬ ‫הריאה דומה ‪,‬לנוז‪,‬ל סמיך יותר מאשר ‪,‬לגוף מוצק‪ ,‬כך שהיא‬ ‫ממ‪.‬לאח כ‪,‬ל מקום ריק שאתו היא באח במגע‪ .‬היא עטופה‬ ‫קרומים חזקים הקשורים א‪,‬ל בית החזה ותנועתם משנח את‬ ‫נפחה בשאיפה ובנשיפה‪.‬‬

‫פעולת מגננון הנשימה‬ ‫פעו‪,‬לת מנגנון הנשימה מסובכת‪ .‬אנו נושמים אחרת כשאנו‬ ‫ישנים‪ ,‬רצים‪ ,‬שריס או שוחים וכו'‪ .‬המשותף ‪,‬לכ‪,‬ל אופני‬ ‫הנשימה הוא שבשאיפה נכנס חאויר ובנשיפה הוא יוצא‪ ,‬מפני‬

‫שפעו‪,‬לות המנגנון מכוונות ‪,‬לחגדי‪,‬ל את נפח הריאה בשאיפה‬

‫ו‪.‬להקטינו בנשיפה‪.‬‬ ‫חגד‪,‬לת הנפח יכו‪,‬לח ‪,‬לחיעשות ‪,y‬ל ידי תנועת בית החזה‬ ‫‪,‬לפניס‪, ,‬לאחור ו‪,‬לצדדיס ותנועת הסרעפת ‪,‬למע‪,‬לח ן‪,‬למטח‪.‬‬ ‫בדרך‬

‫כ‪,‬ל‪,‬ל קיימת רק פעו‪.‬לה ח‪,‬לקית ש‪,‬ל ח‪,‬לקי‬

‫בצירופים‬

‫שונים‪.‬‬

‫רק‬

‫בנשימה‬

‫מוגברת‪ ,‬כגון‬

‫המנגנון‬

‫אחרי‬

‫‪I‬‬

‫ריצה‬

‫מחירה וממושכת‪ ,‬מופע‪.‬לים כ‪,‬ל הצירופים‪.‬‬

‫פעולת הסרעתפ‬ ‫שרירי הסרעפת‪ ,‬בהתכווצם‪ ,‬מושכים אותה א‪,‬ל חו‪,‬ליות‬ ‫המתגייס ומשטחים את קימורה‪ .‬האונות נמשכות ‪,‬למטח‪,‬‬ ‫נפחן‬

‫גד‪,‬ל וחאויר נכנס‬

‫מ‪,‬לחתכוו‪y‬‬

‫‪I‬‬

‫‪,‬לתוכן ‪.‬‬

‫כשהשרירים ח‪,‬ל‪,‬לו חד‪,‬ליס‬

‫מושכת גמישותן ש‪,‬ל רקמות החיבור ש‪,‬ל הריאה‬

‫את הסרעפת שוב ‪,‬למע‪,‬לח וחאויר יוצא‪ .‬שרירי חצ‪,‬לעות ובית‬ ‫החזה עוז ריס אף חס‪,‬‬

‫כמובן ‪.‬‬

‫במצב ש‪,‬ל נשיפה‪ ,‬קמורה‬

‫הסרעפת ועו‪.‬לה ‪,‬למע‪,‬לח‪ .‬במצב ש‪,‬ל שאיפה‪ ,‬היא נמשכת ‪,‬למטח‬

‫וקימורה קטן ‪.‬‬ ‫פעולת בית תחזה‬ ‫תנועת החזה אף היא אינה פשוטה‪ .‬עצס החזה נעה קדימה‬

‫‪180‬‬

‫מחשבה ונשימה‬

‫ו‪!:J‬מע‬ ‫‪!:J‬ח בזמן השאיפה‪ .‬גם חצ‬ ‫‪!:J‬עות עושות תנועה כפו‬ ‫‪!:J‬ח‪,‬‬ ‫בדומה‪!:J‬זו ש;ן עצם החזה‪ .‬פעו‬ ‫‪!:J‬ת השרירים‪ ,‬הגורמת ?תנועת‬ ‫השאיפה בח‬ ‫‪!:J‬קו חע‬ ‫‪!:J‬יון ש;ן החזה‪ ,‬מושכת את חו‬ ‫‪!:J‬יות העורף‬

‫קדימה‪ .‬תנועת חצ‬ ‫‪!:J‬עות התחתונות‪ ,‬א‬ ‫‪!:J‬ו שאינן קשורות ?בית‬ ‫החזה‪ ,‬גורמת ‪!:J‬חגד‬ ‫‪!:J‬ת נפח הריאה ביתר יעי‬ ‫‪!:J‬ות מתנועת‬ ‫חצ‬ ‫‪!:J‬עות חע‬ ‫‪!:J‬יונות שמתחת ?עצמות הבריח‪ .‬בח‬ ‫‪!:J‬ק חע‬ ‫‪!:J‬יון ש;ן‬

‫החזה‬ ‫וקשה‬

‫‬‫‪-‬‬

‫שבו הריאה צרח ושטוחה ותנועת חצ‬ ‫‪!:J‬עות מוגב‬ ‫‪!:J‬ת‬ ‫נעשית עבודה שרירית גדו‬ ‫‪!:J‬ח הגורמת ;ןחגד‬ ‫‪!:J‬ח קטנה‬

‫יחסית ש;ן נפח הריאה‪? .‬עומת זאת‪ ,‬מתנועעות חצ‬ ‫‪!:J‬עות‬ ‫הדוחפות בק‬ ‫‪!:J‬ות רבה יותר ובתנועה שרירית קטנה יחסית חן‬ ‫נפתחות חרבה יותר ומושכות את הריאה בח‬ ‫‪!:J‬קח הרחב‬

‫ביותר ‪.‬‬ ‫שילוב החזה והסרעפת בנשימה רגילה ובנשימה פרדוקסלית‬ ‫כשהחזה‬

‫ועוזרת‬

‫מתרחב ?שאיפה‪ ,‬יורדת הסרעפת ומשתטחת‬

‫;ןחגד‬ ‫‪!:J‬ת‬

‫נפח‬

‫הריאה‪.‬‬

‫בפ‬ ‫‪!:J‬יטח‬

‫מצטמק‬

‫החזה‬

‫והסרעפת מתקמרת ועו‬ ‫‪!:J‬ח‪ .‬יש גם נשימה פרדוקס‬ ‫‪!:J‬ית שבח‬ ‫נעשות פעו‬ ‫‪!:J‬ות הסרעפת בכיוון חפון‬ ‫הנושמים‬

‫תמיד‬

‫נשימה‬

‫?מתואר ‪.‬‬

‫פרדוקס‬ ‫‪!:J‬ית‪.‬‬

‫רוב‬

‫יש אנשים‬

‫בע‬ ‫‪!:J‬י‬

‫החיים‬

‫השואגים והגועים משתמשים בנשימה חפרדוקס‬ ‫‪!:J‬ית‪ ,‬כ‬ ‫‪!:J‬ומר'‬ ‫מגדי‬ ‫‪!:J‬ים את נפח חבטן בפ‬ ‫‪!:J‬יטח ;ןשם‬

‫הנשימה חפרדוקס‬ ‫‪!:J‬ית‬

‫מקוב‬ ‫‪!:J‬‬

‫הוצאת קו‪!:J‬‬

‫חזק‪ .‬אימון‬

‫במזרח הרחוק‪ .‬שם מיחסים‬

‫?נשימה סגו‬ ‫‪!:J‬ות חשובות‪ ,‬כגון ש‬ ‫‪!:J‬יטח נוחה יותר ע‬ ‫‪ !:J‬הגפיים‬

‫ויציבה זקופה יותר ‪.‬‬ ‫בכ;ן‬

‫מאמ‪y‬‬

‫פתאומי חזק משתמשים אנו ‪!:J‬מעשח בנשימה‬

‫פרדוקס‬ ‫‪!:J‬ית אף‬

‫מב‬ ‫‪!:J‬י שנדע ע‬ ‫‪ !:J‬כן ‪.‬‬

‫מכאן שחשוב ;ן;ןמוד גם‬

‫את אופן הנשימה הזח‪.‬‬

‫הריאה ‪ -‬אבר סביל‬ ‫חגד‬ ‫‪!:J‬ת נפח החזה גורמת‬

‫?"יניקת‪11‬‬

‫הריאה‪ ,‬באמצעות‬

‫הקרומים ש‬ ‫‪!:J‬ח‪ ,‬וחאויר הנכנס "רוק'ע' אותה א;ן דפנות בית‬ ‫החזה‪.‬‬

‫כשהשרירים‬

‫חמגדי‬ ‫‪!:J‬ים‬

‫‪181‬‬

‫את‬

‫נפח‬

‫החזה‬

‫חד‬ ‫‪!:J‬ים‬

‫‪;:,‬ן‪;:,‬כש הוכן;‪,:‬ת‬

‫מפעו ‪7‬תס‪,‬‬ ‫ובגמישותם‬

‫מתחי ‪7‬ח‬

‫ש‪7‬‬

‫פ‪7‬יטת‬

‫הריאה‬

‫וכ‪7‬‬

‫חאויר ‪,‬‬

‫חמסתיעת‬

‫בכובדם‬

‫חיבוריה‪ .‬עס חפ‪:J‬יטח נסוגה‬

‫הריאה מדפנות בית החזה ומצטמצמת‪ .‬מובן שאפשרית גס‬

‫הקטנה פעי ‪7‬ח ש ‪ 7‬נפח הריאה‪ ,‬שהיא פ‪7‬יטת אויר מכוונת‪.‬‬

‫נשימה ויציבה‬

‫חדירת חאויר דרן האף והפח ‪7‬קנח‪7 ,‬סימפונות ו ‪7‬ריאח‬ ‫ופ‪:J‬יטתו החוצה‬

‫חמצן‬

‫בכ‪7‬‬

‫‪-‬‬

‫מצב ומצב‪ ,‬כמשן‬

‫‪7‬חיות במצב שבו‬ ‫ספורות‪.‬‬

‫מבנח‬

‫‪-‬‬

‫צריכה ‪7‬חיעשות בדרן תקינה ומספקת‬

‫כ‪7‬‬

‫החיים‪ .‬איו‬

‫הנשימה מופרעת‬

‫מנגנון‬

‫‪-‬‬

‫הנשימה‬

‫בחו ‪7‬יות חצואר וחמתנייס‬

‫‪-‬‬

‫‪-‬‬

‫בע‪7‬‬

‫חי‬

‫יכו ‪7‬‬

‫א‪7‬א משן שניות‬

‫שרוב שריריו‬

‫קשורים‬

‫הוא נורם משפיע ע‪ 7‬יציבתו‬

‫עמוד השדרה כו ‪7‬ו וכן ‪7‬חיפן ‪:‬‬ ‫משפיע ע‪ 7‬איכותה וקצבה ש ‪7‬‬

‫ש‪7‬‬

‫אופן אחיזת עמוד השדרה‬ ‫הנשימה‪.‬‬

‫נשימה‬

‫טובח‬

‫פירושה‪ ,‬איפוא‪ ,‬יציבה טובח‪ ,‬כשס שיציבה טובח פירושה‬ ‫נשימה טובח‪.‬‬

‫שאיפת תאויר אביזור הכתף הימנית‬

‫שכב על הגב‪ .‬העמד את כפרת הרגליים על הרצפה' עצרם את‬ ‫העיניים ונסה לזכור את תנועות הריאה והסרעפת שתוארו לעיל‪.‬‬ ‫נשרם לאט' בתנועות קטנות וקצרות של החזה והבטן בכל שאיפה‬ ‫ופליטה‪ .‬תוך כדי כך הקשב לחזה ‪ -‬כיצד הוא מרשך את הכתף‬ ‫הימנית‪ .‬בין עצם הבריח והשכמה‪ ,‬כשתאויר נכנס לפינה זר‪ .‬הקשב‬ ‫בכל שאיפה רק למקרם הזה‪ .‬תאויר מגיע לשם מאמצע הגרף‪ ,‬בערך‬ ‫ממחצית הדרך שביו מפתח החזה לרצפה‪ ,‬המקום בר נמצאות‬ ‫הסימפרנרת )שלש בריאה הימנית רשתים בשמאלית(‪ .‬החזה יונק‬ ‫את הריאה בכיוונים אחדים בבת אחת ; אל הכתף הימנית‪ ,‬אל בין‬ ‫עצם הבריח והשכמה )בכיורן האוזן(‪ ,‬אל מתחת לבית השחי‪ ,‬אל‬

‫השכמה המונחת על הרצפה' אל החזה‬

‫מלפנים‪.‬‬

‫כל עוד משך הזמן הנחוץ לדימוי הפרטים הוא ארוך' אפשר‬ ‫לעשרת נשימות חלקיות אחדות תוך כדי מחשבה אחת‪ .‬הקשב‬ ‫לתנועת המשיכה בשרירים המשתתפים בפעולה‪.‬‬

‫‪182‬‬

‫מחשכה ןנשומח‬

‫מעבר תאויר אל הסימפרנה הימנית העליונה‬ ‫עקרב עכשיו אחרי תאויר הנכנס דרך הנחיריים אל אחורי החך‬ ‫ואל תוך הקנה‪ .‬חשוב בכל שאיפה רק על המקום הזה‪ ,‬עד שכל‬ ‫חלקיו יהיר מוכרים ומודעים לך‪ .‬כשזה נעשה ברור‪ ,‬המשך לעקרב‬ ‫אחר תאויר העובר משם אל הסימפרנה הימנית העליונה‪ .‬חזור אל‬ ‫הנחיריים וכשזה נעשה ברור הקשב גם לח‪,‬ך לקנה לכל אורכו‪,‬‬ ‫לחלל שמסביב לקנה‪ ,‬לאריו הרוקע את הריאה אל בית החזה‬ ‫ונלחץ למעלה‪ ,‬למטה אל הרצפה‪ ,‬אל הכתף ואל בית השחי‪.‬‬

‫אל תסימפרנה הימנית התחתרנה‬ ‫עקרב עכשיו אחרי תאויר הנכנס מהנחיריים אל הח‪,‬ך אל‬ ‫הקנה‪ ,‬אל הסימפרנה השלישית התחתרנה‪ ,‬זר שדרכה נכנס תאויר‬ ‫לארנה הימנית‪ ,‬בחלקה התחתרן הגובל עם הכבד‪ .‬הקשב רק‬ ‫למסלול זה בכל שאיפה‪.‬‬ ‫שים לב‪ ,‬בזמן ההקשבה למסלול זה‪ ,‬לכל החלל שמסביב‬ ‫לסימפרנה השלישית התחתרנה‪ ,‬כיצד נלחץ תאויר בסביבת הכבד‬ ‫והמרתן לכל הכיוונים ‪ :‬לפנים‪ ,‬למטה‪ ,‬הצדה‪ ,‬אל הרצפה ובכירון‬ ‫הרגליים‪.‬‬

‫אל שתי הסימפרנרת מימיו‬ ‫עקרב בכל שאיפה אחרי תאויר הנכנס אל הנחיריים‪ ,‬עובר אל‬ ‫הח‪,‬ך אל הקנה ואל שתי הסימפרנרת‪ ,‬העליונה והתחתרנה‪ .‬הבחן‬ ‫בהתארכות הארנה הימנית ‪ :‬חלקה העליון ערלה למעלה והתחתון‬ ‫יורד למטה בר בזמן‪ ,‬כך שכל הצד הימני של הגר נעשה ארוך יותר‬ ‫והמרחק בין האגן לבית השחי גדל‪.‬‬ ‫חשוב בכל שאיפה איך תאויר ממלא את כל המרחב למעלה רכל‬ ‫המרחב למטה‪ ,‬ואיך הארנה הימנית נמתחת על ידי הסרעפת‪ .‬שים‬

‫לב אם בזמן שאתה ערשה זאת הנך מרגיש משהר בחוליות‬ ‫המתניים‪ .‬החוליה השלישית והחוליה הרביעית מתרוממות מן‬ ‫הרצפה בשעה ששני שרירי הסרעפת מותחים את הריאה‬

‫למטה‪.‬‬

‫אל תסימפרנה האמצעית‬ ‫נעבור עתה אל הסימפרנה האמצעית מימין‪ .‬נסה לחשוב על כל‬ ‫תהליך כניסת תאויר מהנחיריים לאחורי החך רלסימפרנה‬ ‫האמצעית‪ .‬ההתארכות של הארנה הימנית למעלה ולמטה מאריכה‬ ‫ממילא גם את החלק האמצעי‪ .‬אל תנועת ההתארכות נוספת עתה‬

‫‪183‬‬

‫שכ‪:‬זו‪:‬ז ןךוכן‪:‬זת‬

‫גם התרחבות לפנים ולאחור‪ ,‬כלומר‪ ,‬התעברת ביחס לרצפה‪.‬‬ ‫הקשב אל פנים הריאה ‪ -‬איד החזה "יונק" ארתה בכיוונים האלה‪.‬‬

‫חזור על התהליך כולו‬ ‫נסה עכשיו לעבור על כל התהליך של התפשטות והתרחבות‬ ‫מההתחלה עד הסוף ובדוק אילו הם החלקים שארתם אתה מרגיש‬ ‫ברור יותר ואילו מהם אינך מרגיש כלל ‪ i‬נסה זאת עד שכל‬ ‫התהליך יהיה רצוף ונהיר‪ .‬חשוב על נסיגת הריאה בצד ימיו בשעת‬ ‫פליטת תאויר‪ .‬תאויר נסרג מן החלק העליון של הכתף ‪ I‬מן השכמה‬ ‫ומן החזה‪ ,‬חוזר דרך הסימפרנה לתוך הקנה‪ ,‬אל אחורי החך‬ ‫ויוצא דרך האף‪ .‬בתהליך הפליטה נסחט תאויר מן הריאה כמר‬ ‫מספוג‪.‬‬

‫בחלק התחתרן וחבלק האמצעי‬ ‫עשה אותר דבר בחלק התחתרן של הריאה ובחלק האמצעי‬ ‫שלה‪ .‬הקשב איך הריאה נסרגה מן הסרעפת‪ ,‬מן הצלעות‪ ,‬מן‬ ‫הרצפה ומעצם החזה ופולטת את תאויר‪ .‬נשרם לאט‪ ,‬נשימה‬ ‫פשוטה‪ ,‬כך שאפשר יהיה להבחין בכניסת תאויר ובהתארכות‪,‬‬ ‫ובפליטת תאויר ובהתכווצות‪ .‬קרם לעמידה רשים לב להבדל‬ ‫שאתה חש ביו צד ימיו לצד שמאל‪.‬‬

‫הנח לארנה הימנית להחליק‬ ‫שב ישיבה מזרחית על הרצפה‪ .‬עצרם את העיניים‪ ,‬הרכן את‬ ‫הראש ‪ I‬שלב את אצבעות שתי הידיים על אחורי הראש והנח‬ ‫למרפקים שיהיר תלויים בכבדות אל ביו הרגליים‪.‬‬ ‫מי שכפיפה זר קשה‬ ‫גמישות‪,‬‬

‫עליו ‪I‬‬

‫יבחין כי במקרם בר החוליות אינן‬

‫הריאה אינה מתנועעת ראינה נרשמת‪ .‬במצב זה הקשב‬

‫לתנועת תאויר דרך הנחיריים ואחורי החך אל הקנה‪ ,‬חשוב על‬ ‫התארכות האונה הימנית למעלה אל השכמה ולמטה ‪ -‬מאחרי‬ ‫הכבד רגם בסימפוניה האמצעית‪ .‬נסה לראות אם במצב זה אפשר‬

‫לתת לריאה להחליק בפנים לכל אורך האדר ) ‪ (.pleura‬הבחן‬ ‫באילו חלקים איו היא מחליקה‪ .‬במידה שתבחין בכך ילך הראש‬ ‫וישקע למטה‪.‬‬ ‫קרם‪ ,‬התהלך רשים לב להבדל שאתה חש בנשימה בצד ימיו‬ ‫ובצד שמאל‪.‬‬

‫‪184‬‬

‫מחשבה ונש'מח‬

‫קשה‬

‫‪,‬לחאמון‬

‫שמחשבתך‬

‫‪,y‬ל‬

‫תנועת חאןור‬

‫בסומפןנןת כוןןנח באמת את חאןור ‪,‬לכאן אן‬

‫בקנח‬

‫‪,‬לכאן ‪.‬‬

‫אן‬

‫אן‪,‬לו‬

‫אחרו רגעוס אחדוס ש‪,‬ל אומןן חתחו‪,‬לן שרורו הצד שהקשבת‬

‫‪,‬לחס ‪,‬לפ ‪y‬ן‪,‬ל קצת אחרת‪ ,‬כך שגס השאופה ןחפ‪,‬לוטח בצד זה‬ ‫השתנו במודת מה‪ .‬אחרו הכ‪,‬ל‪ ,‬חשרורוס בצד ומון ש‪,‬ל בות‬

‫החזה והסרעפת פע‪,‬לן בכ‪,‬ל תנועת נשומח כשם שפע‪,‬לן בצד‬ ‫שמא‪,‬ל‪.‬‬ ‫קשה מאד ‪,‬ל‪,‬למןד ‪,‬לחפעו‪,‬ל צד אחד ש‪,‬ל החזה מב‪,‬לו שחשנו‬ ‫ועבוד ‪ .‬כ‪,‬ל הבד‪,‬ל שאתה חש בנשומח אונן א‪,‬לא בשונןו פעו‪.‬לתם‬ ‫וארגונם ש‪,‬ל חשרורוס שחפע‪,‬לת בזמן שהקשבת ‪,‬לפ ‪y‬ו‪,‬לןתס‬ ‫ן‪,‬לוחסוס חמרחב" ‪ D‬ש‪,‬ל ח‪,‬לקו גופך בתנועה‪.‬‬

‫חשונן" ‪D‬‬

‫חא‪,‬לח ח‪,‬לוס בח‪,‬לקוס ‪,y‬לוןנוס ש‪,‬ל מערכת חעצבוס‬

‫ן‪,‬לא בשרורוס עצמם ן‪,‬לכן ‪ I‬אס תשוס ‪,‬לב‪ ,‬תחוש שגס חפנוס‬ ‫גס הרג‪,‬ל וגס חוד ארןכוס וןתר ןק‪,‬לוס וןתר בצד‬

‫תסתכ‪,‬ל בראו תוןןכח שתחושתך אונח דמוןן‬ ‫באמת פקוחה וותר‬

‫וקמטו חפנוס‬

‫ומון ‪.‬‬

‫‪I‬‬

‫אס‬

‫‪I‬‬

‫שעונך חומנות‬

‫בצד ומון‬

‫חרופוס פחות‬

‫מאשר בצד שמא‪,‬ל‪.‬‬

‫אותה תנועה בצד שמאל‬ ‫שב ישיבה מזרחית כמקודם והקשב הפעם להתארכות הארנה‬

‫השמאלית‪ .‬לאט לאט מתחיל הראש להתרומם מן הרצפה בכל‬ ‫שאיפה‪ .‬שים לב איך הנשימה מתפשטת עם תנועות הראש לכל אורך‬ ‫עמוד השדרה‪ .‬במקומרת בהם הגמישות לקוית‪ ,‬החזה אינו נע‬ ‫מספיק ראינו יונק את הריאה רשם איו היא מחליקה‪ .‬שים לב אם‬ ‫אתה יכול להבחין בתנועת הסרעפת המושכת את חוליות הגב‬ ‫במתגייס‪.‬‬

‫קרם לעמידה‪ ,‬טייל מעט רשים לב להבדל שאתה חש לאחר‬ ‫שהפכת תהליך זה למודע‪.‬‬

‫נשימה אבונה השמאלית‪ ,‬בראש מוטה ימינה‬ ‫חזור לשבת על הרצפה‪ .‬כפוף רגל ימין אחורה‪ ,‬קרב רגל שמאל‬ ‫אל הגרף‪ ,‬השןע יד שמאל על הרצפה רביד ימין הטה את הראש עם‬

‫‪185‬‬

‫‪-----------------,‬‬

‫‪---------‬‬

‫‪--·--···----‬‬

‫‪--‬‬

‫‪!:J‬ת‬ ‫שכ!;ןן!;ן הוכן‬

‫האוזן הימנית אל הכתף הימנית‪ .‬במצב זה מלא את האונה‬ ‫השמאלית אויר‪ .‬הארך אותה בצד שמאל אל תוך הכתף בכיוון‬ ‫האוזן ובו בזמן גם למטה‪ .‬בדרך זו מחליקה הריאה וממלאת את כל‬ ‫חלל החזה בצד שמאל‪ .‬הוצא את תאויר והקשב לנסיגת הריאה מכל‬ ‫בית החזה‪ .‬שים לב לראש שחדל להיות מוחזק ומתחיל שוקע‪ .‬אי‬ ‫היכולת לכפוף את הראש יותר נובעת מחזה נטול גמישות‪ ,‬ששריריו‬ ‫מכווצים יתר על המידה‪ .‬באיזור החזה שגמישותו לקויה גם‬ ‫הנשימה לקויה‪.‬‬ ‫שב באותו אופן וחזור לנשום ולהקשיב להתארכותה של האונה‬ ‫הימנית‪ ,‬לנסיגתה מבית החזה בפליטת תאויר ולתחושת‬ ‫הצטמקותה ‪ -‬כאילו היא נסחטת בפועל ממש‪ .‬שים לב שעה שאתה‬ ‫מקשיב לנעשה מצד ימיו‪ ,‬כי בזמן ההתארכות‪ ,‬נוטים הראש וכל‬ ‫הגו שמאלה במידת מה ובזמן פליטת תאויר חוזר הכל לאמצע‪.‬‬ ‫עמוד ובחן את השינויים שאתה יכול לחוש בהם‪.‬‬

‫‪186‬‬

‫סוף דבר‬ ‫מתוך מחקרים בני זמננו בהתנהגות בעלי חיים בסביבתם‬ ‫הטבעית‪ ,‬מתברר יותר ויותר שיסודות המבנה החברתי אינם נמנים‬

‫עם יצירותיו המקוריות של האדם כמו המוסיקה והמתימטיקה‪.‬‬ ‫הקשר למקום המגורים או לקרקע‪ ,‬הנאמנות לעדר או ללהקה‪,‬‬ ‫האיבה לבני העדר השכן' ההירארכיה הקבועה בתוך העדר ‪-‬‬ ‫מעידים על כך שמלחמות טריטוריאליות ומלחמות שלטון ומעמד'‬ ‫נובעות מתורשתו הבהמית של המין האנושי ואינן מנת חלקו‬ ‫הבלעדית של האדם‪.‬‬

‫היצר המלחמתי הוא אבן נגף שבה נכשל תיקונו העצמי של‬ ‫האדם מאז ומתמיד‪ .‬יחידי הסגולה שהפכו באמת לרודפי שלום‬ ‫ואחוות אמת הגיעו לכך על ידי שכלול תודעתם ולא על ידי דיכוי‬ ‫יצריהם‪.‬‬ ‫אם אמנם נכון הדבר שהיצרים באים בתורשה‪ ,‬כשם שהתודעה‬

‫באה בתורשה' הרי שמוטב לשכלל את התודעה מאשר לדכא את‬ ‫הבהמה שבנו‪ .‬התודעה היא פסגה בהתפתחותו של האדם ובהיותה‬ ‫מושלמת היא "שולטת" הרמונית בפעילות המבנה‪ .‬אדם חזק‪,‬‬ ‫יצריו אף הם חזקים וחיוניותו ויכולתו גדולות‪ .‬אי אפשר לדכא את‬ ‫היצרים מבלי להקטין את החיוניות והיכולת‪ .‬שכלול התודעה יעיל‬ ‫יותר מאשר התגברות על דחפים אינסטינקטיביים‪ .‬ככל שהתודעה‬ ‫מושלמת יות‪,‬ר כך יכולים היצרים לבוא יותר על סיפוקם מבלי‬ ‫לפגוע במרותה‪ .‬בסיכומו של דבר תהיה הפעילות אנושית יותר‪.‬‬ ‫במאה הנוכחית השתחררו הדורות הצעירים מן המוסכמות של‬ ‫קודמיהם‬

‫בשטחי‬

‫המוסר'‬

‫תמיו‬

‫והאסתטיקה‪.‬‬

‫רק‬

‫בשטחים‬

‫ספורים כמו המדע והשיפור תחמדי של החיים יכול דורנו להמשיך‬ ‫בדרכי קודמיו מבלי לאנוס את רגש הכנות שבו‪.‬‬

‫ואמנם בשני שטחים אלה ממשיך הוא בדרך הסלולה‪ .‬ביתר‬ ‫הלכות החיים הוא מתמרד גלויות או פשוט נבוך‪.‬‬ ‫שכלול התודעה עשוי להוציאו מן המבוכה ולשחרר את מרצו‬ ‫ליצירה‪.‬‬

‫‪187‬‬

188

‫מספרי המחבר‬ ‫אוטוסוגסטיה‪(.1929 ) .‬‬

‫תל אביב ‪:‬ביכה‪.‬‬

‫אוטוסוגסטיה )‪ (.1977-1978 .‬תל אביב ‪:‬אל‪ 11‬ף‪2) .‬‬ ‫ג'דוו ‪:‬אמנות ההגנה‬

‫והתקיפה‪(.1969 ) .‬‬

‫תל אביב‬

‫מהדורות(‪.‬‬ ‫‪,‬אל‪ 11‬ף‪.‬‬

‫הגוף והתנהגות בוגרת ‪ :‬מחקר על אדוות חרדה' מיו' כוח המשיכה‬ ‫ולמידה ‪ (.1994 ) .‬תל אביב ‪ ,‬מכון פלדכקרייז‪.‬‬ ‫מקרה‬

‫נורה‪(.1978 ) .‬‬

‫תל אביב ‪,‬אל‪ 11‬ף‪.‬‬

‫מקרה‬

‫נורה‪(2012 ) :‬‬

‫חדרה ‪:‬קשת אור‬

‫מקרה‬

‫נורה‪(2016 ) :‬‬

‫תל אביב‪ :‬שיא קופי‬

‫הנסתר שבגלוי ‪:‬מעיקרי‬ ‫הנסתר‬

‫שבגלוי ‪:‬‬

‫מעיקרי‬

‫שיטת פלדנקרייז‪(.1983 ) .‬‬

‫תל אביב ‪:‬אל‪ 11‬ף‪.‬‬

‫שיטת פלדנקרייז ‪(2009 ) .‬‬

‫חדרה ‪ ,‬קשת אור‬

‫הנסתר שבגלוי ‪:‬מעיקרי שיטת פלדנקרייז‪ (2015 ) .‬תל אביב‪ :‬שיא קופי‬ ‫העוצמה‬

‫האישית ‪:‬מדריד לספונטאניות‪(.1986 ) .‬‬

‫תל אביב ‪:‬אל"ף‪.‬‬

‫העצומה‬

‫האישית ‪:‬מדריד לספונטאניות‪(.2015 ) .‬‬

‫תל אביב‪ :‬שיא קופי‬

‫פרקים בשיטתי‬

‫)‪(.1964 .‬‬

‫תל אביב ‪:‬אל‪ 11‬ף‪.‬‬

‫פרקים בשיטתי ‪ (2008 ) :‬חדרה ‪:‬‬

‫קשת‪-‬אור‬

‫פרקים בשיטתי ‪ (2009 ) :‬חדרה ‪:‬‬

‫קשת‪-‬אור‬

‫פרקים בשיטתי‬

‫)‪(2015 :‬‬

‫תל אביב‪ :‬שיא קופי‬

‫שיטת פלדנקרייז ‪:‬התנועה כאמצעי לפיתוח המדועות‪.‬‬ ‫) ‪.( 1993‬תל אביב ‪:‬אור עם‪.‬‬ ‫שכלול היכולת ‪:‬הלכה ומעשה‪.‬‬

‫)‪6‬‬

‫) ‪(.1967‬‬

‫תל אביב ‪:‬אל‪ 11‬ף‪.‬‬

‫מהדורות(‪.‬‬

‫שכללו היכולת ‪:‬הלכה ומעשה‬

‫)‪(.1977 .‬‬

‫תל אביב ‪:‬אל ף‪.‬‬ ‫‪11‬‬

‫)מהדורה מאויירת(‪.‬‬

‫שכלול היכלות ‪ :‬הלכה ומעשה ‪(.2000 ) .‬‬

‫תל אביב ‪ :‬אל‪ 11‬ף‬

‫)מהדורה מאויירת(‪.‬‬

‫שכלול היכלות ‪:‬הלכה ומעשה‬

‫)‪(.2008 .‬‬

‫חדרה ‪:‬קשת‪-‬אור‬

‫)מהדורה מאויירת(‪.‬‬

‫שכללו היכלות ‪ :‬הלכה ומעשה ‪ (.2010 ) .‬חדרה ‪:‬‬

‫קשת‪-‬אור‬

‫)מהדורה מאויירת(‪.‬‬

‫שכלול היכולת ‪:‬הלכה ומעשה )‪(.2016 .‬‬

‫תל אביב‪ :‬שיא קופי‬

‫)מהדורה מאויירת(‪.‬‬

‫‪ : JIU-JITSU‬והגנה עצמית‪(.19 31) .‬‬

‫תל אביב ‪ ,‬תועלת‪.‬‬

‫‪189‬‬

10 lessonsfrom Moshe Feldenkrais, Awareness Through Movement and 10 lessonsfor the elder citizen. (1976) Westinghouse Corp. 50 lessons by Dr. Moshe Feldenkrais. (1980). Holon: Movement Notation Society for the Research Centre for Movement Notation, faculty of fine arts, Tel Aviv University. ABC dujudo. (1938). Paris: Etienne Chiron. Abenteuer im Dschungel des Gehirns: Der Fall Doris. (1977). [S.L.]: Insel Verlag. Aspects d'une technique: L'expression corporelle. (1964). Paris: Chiron. Awareness through movement: Health exercisesfor personal growth. (1972). New York: Harper & Row. Bevidsthedgennem bevregelse. (1976). K0benhavn: Borgen forlag. BewujJtheit durch Bewegung: Der aufrechte Gang. (1968). Frankfurt: Insel Verlag. (1970). Zi.irich: Ex Libris. (1978). Berlin: Suhrkamp Verlag.

Bewustwording door beweging (1975). Amsterdam: Wetenschappelijke uitgeverij. Body and mature behaviour: A study of anxiety, sex, gravitation and learning. (1949). London: Routledge. (1949). New York: Intemational Universities Press. (1966). Tel Aviv: Alef. (1970). New York: Intemational Universities Press. Le Cas Doris: Aventures dans lajungle cerebrale. (1978). Paris: Hachette The case of Nora: Body awareness as healing therapy. (1977). New York: Harper & Row.

190

La conscience du corps. (1971). Paris: Robert Laffont. Elusive obvious or basic Feldenkrais. (1981). Cupertino, CA.: Meta Publications. Energie et bien-etre par le movement: Le classique de la methode Feldenkrais. (1993). Saint-Jean-de-Braye: Dangles. L 'etre et la maturite du comportement: Une etude sur l'anxiete, le sexe, la gravitation et l'apprentissage. (1993). Paris: Espace du temps present. Higher judo: ground work (katame-waza). (1952). London: Frederick Warne. Judo: The art of defense and attack. (1941 ). London: Frederick Warne. Judo pour ceintures noires. (1951). Paris: Chiron. The master moves. (1984). Cupertino, CA.: Meta Publications. The potent self: A guide to spontaneity. (1985). San Francisco, CA.: Harper & Row. Practical unarmed combat (1952). London: Frederick Warne. La Puissance du moi. (1990). Paris: Laffont.

La Sante en 12 lerons. (1972). Paris: Diffusion Inter-forum.

191

192

‫שכלול ה•כולת‬ ‫ד"ר משה פלדנקרייז‬

‫‪1904-1984‬‬

‫נולד בסלבוטה שבאוקראינה‪ .‬בגיל ‪ 14‬עלה לישראל‪ .‬למד הנדסת מכניקה וחשמל‬

‫בצרפת וקיבל תואר דוקטור מהסורבון בפריז‪.‬‬

‫במקביל ‪-‬‬

‫עסק בג'ודו והוא היה הראשון שקיבל "חגורה שחורה" בצרפת‪.‬‬

‫במלחמת העולם השנייה היה מסופח לוועדה העולמית למחקר מדעי ואחר כך למחלקת‬ ‫גילוי צוללות באנגליה‪ ,‬וחזר לישראל כמנהל המחלקה האלקטרונית של חמ"ד )חיל מדע‬ ‫בצה"ל(‪ .‬נתן הרצאות בפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב‪.‬‬ ‫ייסד את "מכון פלדנקרייז לחקר הפעולה ושיפורה"‪ .‬לימד אנשים בכל העולם כיצד לייעל‬ ‫את תפקודיהם ע"י מודעות דרך תנועה‪ .‬בין תלמידיו הרבים נמנו גם מנצחים‪ ,‬שחקנים‪,‬‬

‫נשיאים‪ ,‬ראשי ממשלות‪ ,‬שגרירים‪ ,‬אנשי מדע כשהידוע ביניהם הוא ראש הממשלה‬ ‫הראשון של ישראל‪ ,‬דוד בן גוריון‪ ,‬אותו לימד ד"ר פלדנקרייז לעמוד על הראש‪.‬‬

‫שכלול היכולת‬

‫לפנינו ספר‪ ,‬המלמד‪ ,‬כיצד להגיע לנפש בריאה בגוף בריא‪ ,‬באמצעות שיטת פלדנקרייז‪...‬‬ ‫שיטת פלדנקרייה היא שיטה פשוטה וקלה ללימוד תרגילי התעמלות קלים‪ ,‬שמשפרים‬ ‫את הישיבה‪ ,‬את הראייה‪ ,‬את הנשימה‪ ,‬את המודעות העצמית ואת הדימוי העצמי‪.‬‬

‫אלפי אנשים‪ ,‬בני כל הגילים‪ ,‬שניסו‬

‫את "שיטת פלדנקרייז‪",..‬‬

‫מספרים‪ ,‬שהשיטה שיפרה‬

‫את בריאותם‪ ,‬סייעה הם להתגבר על קשיים אישיים והעלתה את איכות חייהם‪.‬‬

‫"התרגילים הפשוטים יסייעו לך לפתח את תרגילים דומים משלך‪ .‬חיזוק‬ ‫הגוף הוא צעד נבון‪ ,‬כיוון שהוא מחדד את החושים‪• ".‬הזד• מנוחין‬

‫~~~‬ ‫מחיר מומלץ‪ 85 :‬ש"ח‬

‫~_‪\W..‬‬

‫~‬

‫אגודת הםוסםכ•ם בש•טת‬

‫פלדגקרייז"‬ ‫‪www.Feldenkrais-israel.org‬‬