שכלול היכולת - הלכה ומעשה (Improving Ability – Theory and Practice) [1 ed.]

Citation preview

‫·‪,‬‬

‫·;‪~.~--‬‬

‫"·‬

‫‪.......‬‬ ‫;‪~..‬‬

‫'יי‪.‬‬

‫משה פלדנקרייז‬

‫‪/‬‬

‫שכלול היכולת‬ ‫הלכה ומעשה‬

M. FELDENKRAIS IMPROVING ABILITY -

THEORY AND PRACTICE_

‫נ‪ l‬שה פלדגקרייז‬

‫שכלול היכולת‬ ‫הלכה ומעשה‬

‫‪'1‬ר‪- 41‬‬

‫‪ v‬ו‪.‬‬ ‫‪.•~•.........‬‬ ‫•·‬ ‫‪\.‬‬

‫··י'·•‬

‫~‬ ‫‪1JJ‬‬ ‫פלדנקרייז‬

‫מכון‬

‫תל·אביב‬

‫‪1967‬‬ ‫הוצאת‬

‫אל"ף‬

‫בע''מ‬

‫כל הזכויות שמורות‬ ‫ פלדנקרייז‬.‫למחבר ד''ר מ‬

@

No reproduction in any form of this book, in whole or in parts (except for brief quotations in critica1 artic!es or reviews), may be made without written authorization from the author.

‫ל מ ד נ י‬

‫ד ל י ה‬

:

‫עריכה‬

‫';"מ‬ .. '

o,,:tli‫ו‬,

'•

•612003 .‫ טל‬,‫אביב‬-‫ תל‬49 ‫ רה' נחמני‬.‫הוצאת ספרים בע"מ‬

A L E F P U B L I S H E R S L T D. 49, Nachmani St., Tel-Aviv, Tel :. 612003

-

‫אל"ף‬

‫ה ת רכי‬

‫חלק‬

‫נשמע‬

‫א'‬

‫ונעשה‬

‫מ בוא‬

‫דמות‬

‫‪11‬‬ ‫‪19‬‬

‫עצמנו‬

‫שלבים בהתפתחות‬

‫‪35‬‬

‫במה להתחיל ומדוע‬

‫‪41‬‬ ‫‪51‬‬ ‫‪61‬‬

‫המבנה וסגולות פעילותו‬ ‫ל אן ?‬

‫חלק‬ ‫נעשה‬

‫שנים‪-‬עשר‬

‫ב'‬

‫ונשמע‬

‫שעורים‬

‫מעשיים‬

‫הוראות כלליות‬ ‫הוראות‬

‫‪71‬‬ ‫‪77‬‬

‫מעשיות‬

‫השעורים‪:‬‬

‫‪.1‬‬ ‫‪.2‬‬ ‫‪.3‬‬ ‫‪.4‬‬ ‫‪.5‬‬ ‫‪.6‬‬ ‫‪.‬ד‬

‫‪.8‬‬ ‫‪.9‬‬ ‫‪.10‬‬ ‫‪.11‬‬ ‫‪.12‬‬

‫מהי יציבה טובה‬

‫מהי פעולה טובה‬

‫הכרת מספר תכונות יסודיות של התנועה ‪.‬‬ ‫הבחנה באברי הנשימה ובתפקידיהם ‪.‬‬ ‫תיאום השרירים הכופפים והזוקפים ‪.‬‬ ‫הבחנה בתנועות האגן באמצעות שעון מדומה‬

‫‪.‬‬

‫השפעת מצב הראש על מצב שרירי הגוף ‪,‬‬ ‫אמצעים להשלמת דמות עצמנו ‪.‬‬ ‫הכרת היחסים המרחביים ‪ -‬אמצעי לתיאום הפעולה‬ ‫תנועת העיניים מארגנת את תנועת הגוף •‬ ‫ידיעת החלקים הבלתי מודעים בעזרת המודעים‬ ‫מחשבה ונשימה‬

‫סוף דבר‬

‫·‬

‫‪83‬‬ ‫‪105‬‬ ‫‪113‬‬ ‫‪125‬‬ ‫‪137‬‬ ‫‪147‬‬ ‫‪159‬‬ ‫‪169‬‬ ‫‪181‬‬ ‫‪:189‬‬

‫‪201‬‬ ‫‪211‬‬ ‫‪221‬‬

----

--

--

‫חלק‬

‫ב'‬

‫של‬

‫הספר‬

‫נכתב‬

‫בצורה‬

‫המאפשרת‬

‫לקראו ולהתחיל בעבודה מעשית לפני קריאת‬ ‫חלק ‪'.‬א אך מוטב לקרוא את‬

‫הספר כסדרו‪.‬‬

‫קריאה זו תרחיב את אופקו של הקורא להבנה‬

‫עמוקה‬

‫יותר‬

‫של‬

‫האימון בהם יהיה‬

‫השעורים‬ ‫יעיל יותר‪.‬‬

‫המעשיים‬

‫ואף‬

‫חלק א·‬

‫נשמע ונעשה‬

‫נו בן א‬

‫אנו פועלים לפי הדמות של עצמנו‪ .‬אני אוכ·ל‪ ,‬הולן‪ ,‬מדבר‪,‬‬ ‫חושב‪ ,‬מסתכל‪ ,‬אוהב ונו'‬

‫‪-‬‬

‫כפי שאגי חש שהנני עושה פעולות‬

‫אלו‪ .‬דמות זו של עצמנו באה לנו בחלקה מן התורשה‪ ,‬בחלקה מן‬ ‫החינוך ובחלקה מן‬

‫החינוך‪-‬העצמי‪.‬‬

‫החלק התורשתי הוא החלק הקובע בעיקר‪ .‬האיכות הביולוגית‪,‬‬ ‫הצורה והכושר של מעדנת‪-‬העצבים‪,‬‬ ‫הבלוטות‪ ,‬העוד‪ ,‬החושים‬

‫‪-‬‬

‫השל‪,‬ד‬

‫השרידים‪,‬‬

‫הרקמות‪,‬‬

‫נקבעים בתורשה לפני היווצרותה של‬

‫דמות עצמית כלשהי‪ .‬הדמות מתהווה והולכת במקביל לגידול הפיזי‪.‬‬ ‫דמות‪-‬עצמנו היא ההתגבשות של אופן ההגנה והפעולה תוך בסיון‬

‫החיים שאנו רוכשים לנו‪.‬‬ ‫החינוך קובע את שפתנו וכבד בכן יוצר בנו צורות‬

‫ש·ל תפיסה והגבה המשות‪.‬פות לחברה מסוימת‪ .‬תפיסה‬ ‫זו תהיינה‪ ,‬איפוא‪ ,‬שונות משל אנשים שנולדו בחברה‬

‫מיוחדות‬

‫זו והגבה‬

‫אחרת‪; .‬‬

‫איו‬

‫הן קניינו של האדם כבן המין האנושי‪ ,‬אלא קניינו של פרט זה או‬ ‫אחד ואינן יכולות להיות כלל‪-‬אנושיות‪.‬‬ ‫החינוך קובע במידה דנה את כיוונו של החינוך‪-‬העצמי‪ ,‬שנן‬

‫החינוך‪-‬העצמי הוא החלק הפעיל ביותר של החינוך ופעיל יותר‬ ‫מכל מה‬

‫שבא לנו בתורשה‪ .‬פעילותו‬

‫באופן ספיגת החינון שניתן לנו‬

‫‪-‬‬

‫של החינוך‪-‬העצמי ניכרת‬

‫בדידת החלקים שאנו מסוגלים‬

‫לקלטם והימנעות מאלה שאין ביכולתנו לעכלם‪ .‬החינוך והחינוך‪-‬‬

‫‪11‬‬

‫שכלול‬

‫היכולת‬

‫העצמי משמשים בערבוביה‪ .‬בשבועות הראשונים של חיינו החינוך‬ ‫הוא בעיקרו השפעת הסביבה‬

‫הוא‬

‫עלינו והחינוך·העצמי‬

‫חלקו פעוט‬

‫‪1‬‬

‫מתבטא רק בסירוב או בהתנגדות לדברים שאיד ביכולתנו‬

‫לקבלם‬

‫באופן אורגני‪,‬‬

‫ככל שהאורגניזם‬

‫כלומר‪ ,‬דברים הזרים לתכונות‬

‫מתיצב וגדל‪,‬‬

‫תורשתנו‪.‬‬

‫גדל גם חלקו של החינוך·‬

‫העצמי‪ .‬הילד מפתח בהדרגה תכונות אישיות שלו‪ ,‬הנעשות ברורות‬ ‫יותר‬

‫ויותר ‪:‬‬

‫הוא בורר יותר וסולד מדברים ומפעולות שאינם לפי‬

‫רוחו‪ .‬אין הוא מוכן עוד לקבל את החינוך הנכפה עליו‪ .‬ביד שני‬ ‫הקטבים הללו‬

‫‪-‬‬

‫החינוך הכפוי והתכונות‬

‫האישיות‬

‫‪-‬‬

‫נוצרת‬

‫הדמות·העצמית הפונקציונלית‪ ,‬שלפיה אנו מתנהגים‪ ,‬פועלים וחיים‪.‬‬

‫משלושת הגורמים הפעילים בעיצוב דמות·עצמנו‪ ,‬רק החינוך·‬ ‫העצמי‬

‫נתון במידת‬

‫מה‬

‫בידינו‪.‬‬

‫התורשה‬

‫באה לנו בעל·כרחנו‪,‬‬

‫החינוך כפוי עלינו וגם החינוך·העצמי‪ ,‬בשנים הראשונות‪ ,‬אינו נתון‬

‫כולו‬

‫בידינו ‪:‬‬

‫הוא מותנה בכוחם היחסי של התורשה ושל החינוך‬

‫‪-‬‬

‫כלומר‪ ,‬בתכונות האישיות ובכושר פעילות המערכת רכן בחומרתו‬

‫ובקשיחותו של החינוך‪ .‬התורשה עושה כל אחד מאתנו אינדיבידיאום‬ ‫מיוחד במינו‪ ,‬שונה מכל האחרים במבנה‪ ,‬בצורה ובפעולה‪ .‬החינוך‬

‫עושה כל אחד מאתנו לחבר בחברה מסוימת ושואף שיהיה דומה‬ ‫לכל חבר אחר באותה חברה‪ .‬הוא מלביש אותנו ועל·ידי כך מנסה‬

‫להשוות את צורת הופעתנו לזו של האחרים‪ .‬הוא נותן לנו שפה‬ ‫ומשווה את ביטויינו לזה של האחרים‪ .‬הוא מקנה לנו ערכים של‬

‫התנהגות ודואג לכך שגם החינוך·העצמי שלנו יהיה בכיוון הרצוי‪,‬‬ ‫זאת אומרת שנהיה‪ ,‬מרצוננו‪ ,‬כמו האחרים או כמו כולם‪ .‬על·ידי‬

‫הקניית ערכים מוסריים רצויים מגיעים‬ ‫בידואלי של‬ ‫מכאן‬

‫להפחתת הגיוון האיברי·‬

‫החינוך·העצמי‪.‬‬

‫שגם‬

‫החינוך·העצמי‪,‬‬

‫בפעולה וממשיר את פרטיות‬

‫שהוא‬

‫הגורם‬

‫התורשה גם לתחום‬

‫לאינדיבידואליות‬ ‫הפעולה‪ ,‬מכוון‬

‫במידה רבה להשוות את התנהגותנו לזו של האחרים‪ .‬חסרונו הגדול‬

‫‪12‬‬

‫מ בוא‬

‫ביותר של החינוך כפי שהוא מקובל נימינו‪ ,‬הוא נכך שהוא נבנה‬

‫על יסודות של חינוך קדום שמטרותיו לא היו מודעות וברורות‪.‬‬ ‫מגרעת זו יש גם תועלת‬

‫בצדה ‪:‬‬

‫מאחר שאיד לחינוך מטרה ברורה‬ ‫החינוך‬

‫חוץ מאשר לעצב חברים שאינם יוצאי‪-‬דופן בחברה‪ ,‬איד‬

‫מצליח תמיד לדכא לגמרי את החינוך‪-‬העצמי‪ .‬מכל מקום‪,‬‬

‫הרוב‬

‫מושפע משיטות החינוך המשתפרות והולכות והתוצאה היא שבכל‬

‫האומות המתקדמות גדל והולך הדמיון נין הדעות‪ ,‬ההופעה והשאי‪-‬‬

‫פות של כל איש ואיש‪.‬‬ ‫והשאיפה‬

‫והתקשורת‬

‫ההתפתחות הטכנית של‬

‫הפוליטית‬

‫לשוויון‬

‫תורמות‬

‫אמצעי‬

‫הקשר‬

‫הן‬

‫במידה‬

‫אף‬

‫ניכרת לדמיון זה‪ ,‬הגדל והולך‪.‬‬ ‫הידע בתחומי החינוך והפסיכולוגיה‬

‫והטכניקות שלהם‪ ,‬מאפ‪-‬‬

‫שרים כנר היום לפרופיסור ב‪ .‬פ‪:t .‬יקינר לברור את האמצעים‬ ‫לעיצובם‬

‫"מרוצים‪ ,‬נעלי כושר‪ ,‬מחונכים‪ ,‬מאושרים‬

‫אנשים‬

‫של‬

‫ויצרניים"‪ .‬זוהי‪ ,‬למעשה גם שאיפתו של החינוך‪ ,‬אף כי אין הוא‬ ‫מצהיר זאת במפורש‪ .‬הפרופיסור אינו טועה בוודאי נאשר ליעילות‬ ‫כמעט‬

‫ספק‬

‫האמצעים ואיד‬

‫מחונכות‪ ,‬מאורגנות‪ ,‬מרוצות‬

‫נמשך הזמן ליצירת יחידות‬

‫שנגיע‬

‫ומאושרות שתהיה‬

‫להם‬

‫צורת אדם‪,‬‬

‫ואם נשתמש נבל ידיעותינו הנוגעות להשפעה על התורשה נצליח‬ ‫בוודאי גם ליצור כמה סוגים של יחידות כאלו‪ ,‬לפי צרכי החברה‪.‬‬

‫אוטופיה זו‪ ,‬שיש הל סיכויים מתקבלים‪-‬על‪-‬הדעת להתממש‬ ‫עור נימינו‪ ,‬היא תוצאה לוגית ממצננו הנוכחי‪ .‬כדי להצליח נכך‬ ‫יש להניא לאוניפורמיות בתורשה‬

‫ולמנוע‪ ,‬על‪-‬ידי חינוך מאתים‪,‬‬

‫כל אפשרות של חינוך‪-‬עצמי‪.‬‬ ‫החברה‬

‫‪-‬‬

‫כפי‬

‫שדנים‬

‫מנינים‬

‫אותה‬

‫‪-‬‬

‫חשובה‬

‫יותר‬

‫מן‬

‫‪i‬דאדם שממנו היא נבנית‪ .‬הנטיות לשיפור מצב הכלל מצויות כמעט‬ ‫בכל‬

‫ארצות‬

‫התרבות‪.‬‬

‫ההנד·לים‬

‫הם‬

‫בעיקר‬

‫בשיטות‬

‫הנקוטות‬

‫למימוש המטרות‪ .‬דומה ש‪:‬פל המנהיגים מסכימים שהדבר החשוב‬

‫‪.‬ניותר הוא לשפר את התהליכים החברתיים של תעסוקה וייצור‬

‫‪13‬‬

‫שכלול‬

‫היכולת‬

‫ולהשוות את הסיכויים ואת האפשרויות של כל אח‪.‬ד בכל החברות‬

‫דואגים לחינוך הדור החדש ומקנים לו את הידע ואת הסגולות‬ ‫הנחוצות לחברה אוניפורמית ירתך‪ ,‬הפועלת בלי הפרעות‪.‬‬

‫יכול להיות ששאיפות ההתפתחות של החברה מתאימות באמת‬ ‫אם כן הוא‬

‫לכיוון ההתפתחות של המיד האנושי ;‬

‫ודאי שהבל‬

‫‪-‬‬

‫צריכים לכוון את מאמציהם להשגת מטרה זן‪.‬‬ ‫אם נסיח דעתנו מן המושג ‪//‬חברה" ונפנה לאדם‬

‫שממנה‬

‫נוצרת החכרה‬

‫‪-‬‬

‫לא יקשה‬

‫‪-‬‬

‫להסכים‬

‫עלינו‬

‫כיחידה‬

‫לאקסיומה‬

‫שהחכרה איננה אלא סך·הכל של האנשים המהווים אותה ומנקודת‬ ‫מנטו של הפרט נודעת לחברה‬

‫משמעות אחרת‪ .‬ראשית‪ ,‬החכרה‬

‫חשובה לו כשדה שנו עליו להתקדם‪ ,‬כדי להתקבל כה כחבר נעל‬ ‫ערך‪,‬‬

‫מאחר‬

‫שערכו‬

‫כעיני‬

‫עצמו‬

‫מושפע‬

‫בחברה‪.‬‬

‫מערכו‬

‫שנית‪,‬‬

‫החכרה חשוכה לו כשדה·פעולה לסגולותיו האינדיבידואליות‪ .‬חשוב‬ ‫לו למצוא אפשרות לפתח ולבטא את נטיותיו האישיות המיוחדות‪,‬‬ ‫האורגניות‪.‬‬

‫נטיות‬

‫אורגניות‬

‫מקורן‬

‫כתורשה‬

‫האינדיבידואלית‬

‫ופירושו של דבר שהן חיוניות לחיים אופטימליים של האורגניזם‪.‬‬ ‫היות שהנטיות לאוניפורמיות של החכרה נימינו עומדות בסתירה‪,‬‬ ‫כשטחים‬

‫רכים‪,‬‬

‫לנטיות‬

‫האינדיבידואליות‬

‫של‬

‫ההסתגלות לחברה להיעשות נשני אופנים‪ .‬האחד‬

‫האורגניים של הפרט על·ידי‬

‫החברה ;‬

‫השני‬

‫‪-‬‬

‫הפרט‬

‫‪-‬‬

‫‪-‬‬

‫יכולה‬

‫דיכוי הצרכים‬

‫הזדהות הפרט עם‬

‫ערכי החכרה )נצורה שאינה נראית לו כדיכוי( עד כדי הרגשה‬ ‫של השפלת ערך עצמו כמקרים בהם אינו נוהג לפי ערכים אלה‪.‬‬ ‫החינוך שהחברה נותנת פועל נשני הכיוונים כאח‪.‬ד הוא מדכא‬

‫כל נטייה אינדיבידואלית יוצאת·דופן באמצעות עבשים או מניעת‬ ‫אהדה וגם מקנה לפרט ערכים שיאלה_ב_צו להתגבר ככל האפשר על‬ ‫מאריים ספונטניים ולוותר עליהם‪ .‬תנאים אלה גורמים לכך שרוב·‬

‫רונם של המבוגרים‬

‫בימינו‬

‫חיים‬

‫האישיות שהאדם מנסה להציג לפני‬

‫‪14‬‬

‫מאחרי מסווה‪.‬‬

‫המסווה הוא‬

‫אחרים וגם לנפי‬

‫עצמו‪ .‬כל‬

‫מביא‬

‫שאיפה וכל מאורי ספונטני עוברים‬

‫חריפה כדי‬

‫בקורת פנימית‬

‫למנוע פעולות שתשקפנה את מבנהו האורגני האינדיבידואלי של‬ ‫האדם‪ .‬פעולות כאלו מעוררות רגש של חרדה מלווה חרטה ומאמצים‬ ‫לשרש את הדחיפה לביצוען‪ ,‬התנאי העיקרי המאפשר לחיות למרות‬

‫הוויתורים הללו חרא הסיפוק הנובע מהכרת החברה בערכו של‬ ‫האדם לפי מעמדו והישגיו בסביבתו‪ .‬הצורך בתמיכה מתמדת מצד‬

‫החברה הוא גדול עד כדי כך שרוב האנשים מעסיקים את עצמם‬

‫כל החיים בפעילות כלשהי כדי לבצר את ערכו של המסווה‪ .‬הצלחה‬ ‫חוזרת ונשנית הכרחית כדי לעודד את ההתמדה בפעילות זאת‪.‬‬

‫ההצלחה חייבת להיות חיצונית‪,‬‬ ‫החברתי‪.‬‬

‫במעמד‬

‫זו‬

‫לא‬

‫בלבד‬

‫כלומר‬

‫שהתנאים‬

‫מתמדת‬

‫עלייה‬

‫‪-‬‬

‫החמריים‬

‫ש·ל‬

‫האדם‬

‫נעשים קשים‪ ,‬אם אינו משיג הצלחה זו‪ ,‬אלא אף ערכו יורד בעיניו‬ ‫במידה המסכנת את‬

‫יכול להרשות‬

‫והגופנית‬

‫הנפשית‬

‫בריאותו‬

‫לעצמו חופשה מפעילותו‬

‫והדחף‬

‫מרשים זאת‪ .‬הפעולות‬

‫כאחת‪.‬‬

‫איד‬

‫הוא‬

‫גם כשאמצעיו החמריים‬

‫הגורם להן‪ ,‬הנחוצים‬

‫לשם קיום‬

‫המסורה ללא פרצות המסכנות את שלמותו‪ ,‬אינם נובעים מצרכים‬

‫לכן גם הסיפוק הבא עקב הפעולות‬

‫אורגניים יסודיים לאישיות ;‬ ‫אפילו הן מוצלחות ‪-‬‬

‫‪-‬‬

‫אינו סיפוק אורגני המחייה את האדם‪ ,‬אלא‬

‫סיפוק‬

‫חיצוני‪.‬‬

‫לאט לאט‪ ,‬במשך השנים‪ ,‬מנסה האדם לשכנע את עצמו שהכרת‬ ‫ד‪ i‬חברה בהצלחתו מחייבת שביעות‪-‬רצון אורגנית‪ .‬לעתים‬

‫קרובות‬

‫מסתגל האדם למסורה שלו עד כדי כך שהזהות עמו נעשית שלמה‬ ‫בתכלית ואין הוא חש ירתך כל דחף אורגני אר כל סיפוק אורגני‪.‬‬ ‫בתנאים‬

‫אלה מתבהרים בתודעה פגמים והפרעות‬

‫בחיי‬

‫המשפחה‬

‫והמין‪ ,‬שהיו קיימים מימים‪-‬ימימה‪ ,‬אלא שהצלחת הפעילות החברתית‬ ‫איפשרה להבליג‬ ‫הפרטיים‬

‫עליהם‬

‫האורגניים‬

‫ולבטלם כבלתי‪-‬חשובים‪.‬‬

‫וסיפוק‬

‫הצרכים‬

‫הנובעים‬

‫ואמנם‪ ,‬החיים‬

‫מדחיפה‬

‫אורגנית‬

‫חזקה‪ ,‬כמעט ואינם חשובים לחייו המוצלחים של המסווה ולערכו‬

‫‪15‬‬

‫שכלול‬

‫היכולת‬

‫בסביבה‪ .‬רוב האנשים‬

‫חיים פעילים‬

‫חי‬

‫בצורה כזאת‬

‫ומספקים‬

‫רמב·ליג בקל~ת‪ ,‬פחות או יותר‪ ,‬על רגש הריקנות שבנפש שעה‬ ‫שהוא מתפנה להקשיב ללבו‪.‬‬

‫לא כל האנשים מצליחים בעיסוקים שהחברה מיחסת להם ערך‬ ‫במידה המאפשרת להם לחיות את חיי·המסוהר במקום את חייהם·שלהם‪.‬‬ ‫רבים מאלה שלא הצליחו כשחדותם להקנות לעצמם מקצוע שיתן‬ ‫להם יוקרה מספקת בשביל לתמוך בחיי·המסווה‪ ,‬מוצאים בעצמם‬

‫תכונות של עצלות‪ ,‬של חוסר אופי וחוסר יכולת לשקוד על לימוד‬ ‫כלשהו‪.‬‬

‫הם‬

‫לעסוק‬

‫מנסים‬

‫שונים‪,‬‬

‫בדברים‬

‫את עיסוקם‬

‫משנים‬

‫כפעם בפעם ומוצאים את עצמם מוכשרים לכל דבר‪ .‬הם שואבים‬ ‫מההכרה בכשדונם‬ ‫ולנסות משהו‬

‫את הסיפוק‬ ‫אנשים‬

‫אחר‪.‬‬

‫האורגני‬

‫כאלה‬

‫המאפשר‬

‫להם להמשיך‬

‫אימנם מוכשרים‬

‫לא פחות מן‬

‫האחרים ולפעמים אפילו למעלה מן הממוצע‪ ,‬אלא שהם סגלו לעצמם‬ ‫את היכולת להתנכר‬

‫האורגניים‬

‫לצרכים‬

‫שלהם‬

‫אין‬

‫עד כי‬

‫הם‬

‫מוצאים ענין אורגני בשום פעולה‪ .‬במשך הזמן יגיעו‪ ,‬בדךר המקרה‪,‬‬

‫לעסוק במשהו מסוים זמן ארוך למדי‪ ,‬ויוכלו לרכוש לעצמם מומחיות‬ ‫פחות‬

‫מתקבלת·על·הדעת‪,‬‬

‫יותר‪,‬‬

‫או‬

‫ולפעמים‬

‫אף‬

‫למעלה מזה‪.‬‬

‫המקרה יקבע‪ ,‬איפוא‪ ,‬את עיסוקם בחיים ויעניק להם ערך חברתי‬ ‫שיצדיק‬

‫את‬

‫ירחף אותם‬

‫ערכם‬

‫בעיני‬

‫עצמם‪.‬‬

‫המחסור‬

‫בהכרת‬

‫ערכם‬

‫העצמי‬

‫להשגתו בשטחים אחרים‪ ,‬בדרך·כלל בחיים מיניים‬

‫מגוונים‪ .‬גיוון זה‬

‫‪-‬‬

‫שבדומה להחלפות המקצוע‪ ,‬נובע מאותו מקרר‬

‫ומאותר מיכניזם של אמונה בכשדןר מיוחד‬

‫‪ -‬מעלה את ערך עצמם‬

‫בעיניהם ונותן להם סיפוק אורגני חלקי‪ ,‬המספיק כדי להמשיך‬ ‫ולנסות שנית‪.‬‬ ‫התורשה‪,‬‬

‫החינוך‬

‫שהחברה‬

‫כולו עצמאי‪ ,‬כפי שראינו‬

‫‪-‬‬

‫נותנת‬

‫והחינוך·העצמי‬

‫‪-‬‬

‫שאינו‬

‫מביאים לידי ניגודים מבניים ופונק·‬

‫ציונליים נוספים‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬אפשר לדאות ברוב המקרים הפרעות‬ ‫וליקויים בעיכול‪ ,‬בהפרשה‪ ,‬בנשימה ובשלד‪ .‬תנודות תקופתיות של‬

‫‪16‬‬

‫מ בוא‬

‫מן‬

‫שיפור באחת‬

‫גורמות‬

‫ההפרעות‬

‫החיוניות לזמן·מה ; אחר·כך‬ ‫כאח‪.‬ד‬

‫ובמצב·הרוח‬

‫לשיפור ביתרן ומעלות‬

‫באה תקופת שפל‬

‫במצב הבריאות‬

‫ברור שמבין שלושת הגורמים‬

‫התנהגותו של האדם‪ ,‬רק האחרון‬

‫‪-‬‬

‫את‬

‫החינוך·העצמי‬

‫הקובעים את‬

‫‪-‬‬

‫נתון במידה‬

‫ניכרת ברשותו של המעונין נדבך‪ .‬הבעיה היא במה‪ ,‬ובעיקר ניצה‬ ‫יוכל לעזור לעצמו‪ .‬הדרך‬ ‫לבקש‬

‫את‬

‫הטובה‬

‫ביותר ;‬

‫שאנשים‬

‫עזרתו של מומחה‪.‬‬

‫נוקטים בה‬

‫במקרים‬

‫בדרך·כלל‬

‫קשים זוהי אמנם‬

‫היא‬ ‫הדרך‬

‫אלא שרוב האנשים אינם חשים צורן‪ ,‬ואף לא רצון‪,‬‬

‫לעשות זאת‪ ,‬וספק אם פנייה למומחה תועיל הרבה‪ .‬העזרה העצמית‬

‫היא‪ ,‬בסופו של דבר‪ ,‬הדרך היחידה הנתונה לכל אדם‪.‬‬ ‫דדן זו היא קשה ומסובכת‪ ,‬אף כי בכל המקרים בהם מרגיש‬ ‫אדם בצורן לתיקון עצמו‬

‫‪-‬‬

‫הדבר הוא בגדר האפשרות המעשית‪.‬‬

‫יש להבין כמה דברים בבהירות כדי להצליח ליצור תנאים שבהם‬ ‫הלימו‪,‬ד זאת אומרת‪ ,‬סיגול תגובות חדשות‪ ,‬לא יהיה קשה מדי‪.‬‬ ‫רצוי גם שההטבה תורגש כבר בצעדים הראשונים‪.‬‬

‫תנאי ראשון לכן הוא ידיעה ברורה שתהליך הרכישה הוא‬ ‫מקוטע ויש בו מעלות ומורדות‪ .‬אפילו לימוד שיר על·פה איננו‬

‫יוצא מכלל זה‪ .‬למחרת היום יכול אדם שלא לזכור כמעט מאומה‬

‫מהשיר שידעו אתמול‪ .‬לאחר ימים אחדים יכול הוא פתאום לדעתו‬ ‫על בוריו‪ ,‬מבלי שיעשה כל פעולה נוספת‪ .‬אם יסיח אדם דעתו מן‬

‫השיר שלמד למשך חדשים אחדים‪ ,‬בכל זאת ימצא שחזרה‪ ,‬אפילו‬ ‫שטחית‪ ,‬תעלה בזכרונו את השיר בשלמותו‪ .‬מובן שאם אין הזנחות‬

‫ממושכות‬

‫‪-‬‬

‫ההשתלמות מהירה יותר ומושלמת יותר‪ .‬מכאן שאין‬

‫להתיאש מנסיגות למצב‬

‫ההתחלתי ;‬

‫הנסיגות הללו תהיינה נדירות‬

‫יותר והחזרות למצב המשופר קלות יותר מפעם לפעם‪.‬‬ ‫תנאי שני הוא הידיעה שבהמשך התיקון העצמי יתגלו קשיים‬

‫חדשים‪ ,‬שלא היו מודעים בהתחלה‪ .‬עד כה חיתה ידיעתם מלווה‬

‫‪17‬‬

‫שכלול‬

‫היכולת‬

‫הרגשה של סכנה אר של כאב ולכן התנכר לה האדם‪ .‬רק במידה‬ ‫שבטהרנו העצמי מתבסס‪ ,‬מתפנה הוא לראות נכוחה‪.‬‬ ‫רוב האנשים עשה ועושה משהר לתיקון עצמי אף כי במקרים‬ ‫רבים‬

‫ללא‬

‫ידיעה‬

‫ברורה‪.‬‬

‫האדם‬

‫הממוצע‬

‫שבע·רצרן‬

‫מהישגיו‬

‫וחושב שאין הוא זקוק אלא לאיזו התעמלות בשביל לתקן כמה‬ ‫ליקויים שהוא מכיר בעצמו‪ .‬כל מה שאנמר עז כה במברא‬

‫‪-‬‬

‫מכ‪ 1‬רן‬

‫למעשה לאדם הממוצע‪ ,‬כלומר‪ ,‬לזה החושב שהדברים אינם מכרונים‬ ‫אליו‪.‬‬

‫כירון שאנשים מתקנים את עצמם‪ ,‬אפשר למצוא בהם דרגות‬

‫שרנות‬

‫של‬

‫שלמרת‬

‫מאליו‬

‫ומרבן‬

‫התפתחותו האנושית כן האמצעים‬ ‫סקרנו את‬

‫ראשית‬

‫הדרך‬

‫באורח‬

‫רבים להמשיך בנוחרת עצמם‪.‬‬

‫‪18‬‬

‫שככל‬

‫שהאדם‬

‫ערלה‬

‫בסולם‬

‫לתיקונו דקים יותר‪ .‬בספר זה‬ ‫נרחב‬

‫ומקיף‬

‫שיאפשר‬

‫לקוראים‬

‫ד כנן ת‬

‫ע צ כנ נ ן‬

‫הדינאמיקה של הפעילות האישית‬ ‫אנו מדברים‪ ,‬מתנועעים‪,‬‬

‫חושבים‬

‫ומרגישים איש‬

‫איש‬

‫באורח‬

‫אחר מזה של חברו‪ ,‬איש איש לפי הדמות שעיצב לעצמו תוך‬ ‫בסיון חייו‪ .‬כדי לפעול בדרך אחרת עלינו לשנות את דמות עצמנו‬ ‫בעינינו‪.‬‬

‫מדובר‬

‫בשינוי‬

‫דינאמי‬

‫של‬

‫התנהגותנו‬

‫ולא‬

‫בהחלפת‬

‫פעולה אחת באחרת‪ .‬השינוי בדינאמיקה של פעולתנו פירושו שינוי‬ ‫בדמות·עצמנו‪,‬‬ ‫האברים‬

‫שינוי‬

‫המשתתפים‬

‫שינויים‬

‫ערכם של הדחפים‬

‫השונים‬

‫וגיוסם של כל‬

‫בביצוע‪,‬‬

‫אלה הם‬

‫המהווים‬

‫את‬

‫ההבדלים‬

‫בפעולה‬

‫מסוימת‬

‫כשהיא נעשית על·ידי אדם זה או אחר )כגון ההבדלים בכתב·הי‪,‬ד‬ ‫בהי גוי‬

‫ונו'(‪.‬‬

‫ארבעת המרכיבים של הפעולה‬

‫דמות·עצמנו מורכבת‬

‫תנ‪ 1‬יד בכל פעולה ‪:‬‬

‫תנועה‪ ,‬תחושה‪ ,‬הרגשה‬

‫ארבעת המרכיבים של‬ ‫כל‬

‫מרכיב‬

‫בפעולה‬

‫מארבעה חלקים‬

‫שונים הלוקחים‬

‫כל‬

‫פעיל‪ 1‬ת‪ .‬היחס‬

‫מסוימת‬

‫שונה‪,‬‬

‫כשם‬

‫ומחשבה‪.‬‬

‫אלה‬

‫חלק‬

‫הם‬

‫הכמותי והאיכותי של‬ ‫ששונים‬

‫הם‬

‫האנשים‬

‫העושים את הפעולה‪ ,‬אבל כל מרכיב משתתף‪ ,‬בשיעור זה או אחר‪,‬‬ ‫בכל פעולה‪.‬‬

‫‪19‬‬

‫שכלול‬

‫נדי‬

‫היכולת‬

‫לחשוב‪ ,‬למשל‪ ,‬חייב אדם להיות ער ולדעת שהוא ער‬

‫ולא חולם‪ .‬כלומר‪ ,‬עליו לחוש ולהבחין במצבו ביחס לשהד·הנוב‪.‬ד‬ ‫מכאן‬

‫שתנועה‪,‬‬

‫חושים‬

‫נדי לכעוס‬

‫ורגש‬

‫משמשים‬

‫או לשמוח‪ ,‬חייב‬

‫אדם‬

‫גם‬

‫הם‬

‫בחשיבה‪.‬‬

‫להימצא בתנוחה מסוימת‬

‫וביחס כלשהו לאיש אחר או לעצם אחר‪ .‬כלומר‪ ,‬עליו להתנועע‪,‬‬ ‫לחוש ולחשוב‪.‬‬

‫נדי‬

‫לארות‪,‬‬

‫לשמוע‬

‫או לחוש‬

‫בכלל‪ ,‬חייב‬

‫אדם‬

‫להתעניין‪,‬‬

‫להיבהל‪ ,‬להבחין מה קרה‪ .‬כלומר‪ ,‬עליו להתנועע‪ ,‬להרגיש ולחשוב‪.‬‬ ‫כדי להתנועע‪ ,‬חייב אדם להשתמש באחד מחושיו לכל הפחות‪,‬‬ ‫ביודעין או בלא יודעין‪ ,‬כלומר‪ ,‬להרגיש‪ ,‬לחוש ולחשוב‪.‬‬ ‫כשאחד המרכיבים קטן עד נדי כך שהוא נעלם כליל נמעט‪,‬‬ ‫הפעולה כרוכה בסננה ממשית לקיום‪ .‬בלי תנוע;; קשה להתקיים‬ ‫אפילו זמן קצר למדי‪ .‬בלי חושים בכלל אין אפשרות של קיום‪.‬‬ ‫בלי רגש‪ ,‬אין דחף‬

‫לחיים ;‬

‫רגש החנק דוחף לנשום‪ .‬בלי חשיבה‬

‫מינימלית‪ ,‬חשיבת רפלקס‪ ,‬אפילו חרק אינו יכול להזדקן‪.‬‬ ‫שינויים נקבעים כהרגלים‬

‫מסתבר שדמות·עצמנו אינה נשארת קבועה‬

‫ועומדת לאורן‬

‫כל החיים‪ .‬היא משתנה מפעולה לפעולה‪ ,‬אלא שהשינויים האלה‬ ‫נקבעים במשך הזמן והופכים להרגלים‪ ,‬עד כדי כך שהפעולות‬ ‫נעשות דומות זו לזו יותר ויותר‪.‬‬ ‫בתחילת‬

‫החיים‪,‬‬

‫בתקופת‬

‫ההתהוות‬

‫של דמות ·האדם‪,‬‬

‫שיעור‬

‫השינויים גדול ופעולות חדשות‪ ,‬שעד כה היו מחוץ לתחום היכולת‪,‬‬ ‫נעשות אפשירות מכאן ואילך‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬מתחיל התינוק לראות‬

‫שבועות ספורים לאחר היולדו‪ .‬יום אחד יתחיל ללנת‪ ,‬לדבר‪ ,‬לעמוד‬

‫וכן הלאה‪.‬‬

‫נסיובו הפרטי של‬

‫הילד ותורשתו הביולוגית יוצרים‬

‫לאט לאט דרכים אישיות של הליכה‪ ,‬עמידה‪ ,‬דיבור‪ ,‬התרגשות‪,‬‬

‫‪20‬‬

‫דמות‬

‫הקשבה וכל יתד הפעולות‬ ‫אך מאחד שמדחוק‬

‫עצמנו‬

‫הנותנות משמעות למושג "חיי אדם"‪.‬‬

‫נדא·ים חיי אדם אחד דומים הרבה לחייו של‬

‫אדם אחד‪ ,‬ואילו מקרוב שונים הם תכלית שינוי‪ ,‬יש לבדד את‬ ‫תמצית הנושא כראוי‪ .‬יש לדייק במושגים עד כדי כך שמשמעותן‬

‫של המלים תהיה זהה‪ ,‬פחות או יותר‪ ,‬לגבי כל אדם‪.‬‬

‫כיצד נוצרת‬

‫נצטמצם‪,‬‬ ‫העצמית‬

‫בה‪,‬‬

‫הדמות‪-‬העצמית‬

‫בכך‬

‫איפוא‪,‬‬

‫התנועתית‪.‬‬

‫מאחד‬

‫שנבדר‬

‫במפורט‬

‫שהחושים‪,‬‬

‫נוצרת‬

‫הדמות·‬

‫והמחשבה‬

‫קשורים‬

‫כיצד‬

‫הדגשות‬

‫כפי שדאינו‪ ,‬הדי שגם חלקם של אלה ביצירת דמות·עצמנו‬

‫יובהר מכאן‪.‬‬

‫בקליפת המוח המוטורית אפשר למצוא תאים שגירוים מפעיל‬ ‫שדיר מסוים‪.‬‬

‫ידוע כיום שההתאמה בין פעולות התאים‬

‫לשרידים‬

‫שהם מפעילים אינה התאמה מוחלטת ויחידה‪ .‬אולם בתנועות פרימי·‬ ‫טיביות ויסודיות אפשר‬

‫לדאות‪,‬‬

‫בהצדקה מדעית‪ ,‬תאים מסוימים‬

‫כמפעילים של שרידים מסוימים‪.‬‬

‫פעולה אישית ופעולה חברתית‬

‫הוולד האנושי אינו יוזע לעשות מאומה כמעט ממה שיידע‬ ‫לעשות כמבוגד בחברה האנושית‪ ,‬אף כי הוא יודע לעשות באופן‬ ‫אישי כמעט כל מה שהמבוגר יודע לעשות בתור גוף יחי‪.‬ד הוא‬

‫יודע‬

‫לנשום‪ ,‬לאכול‪,‬‬

‫לעכל‪ ,‬להפריש‪,‬‬

‫לארגן את כל‬

‫הביולוגיים והפיזיולוגיים‪ ,‬חוץ מהפעולה המינית‬

‫‪-‬‬

‫התהליכים‬

‫אך פעולה זו‬

‫אצל המבוגר יכולה להימנות על הפעולות החברתיות‪ ,‬מאחד שהיא‬ ‫נעשית בין שני אנשים‪ .‬בתחילתה‪ ,‬אין פעילות זו יוצאת מתחום‬ ‫הפרט‪ .‬רבים‬

‫חושבים שהמיניות המבוגרת מתפתחת תמיד' ממיניות‬

‫‪21‬‬

‫שכלול‬

‫היכולת‬

‫פרטית‪ .‬גישה זו מאפשרת לבאר את הליקויים בתחום הזה כנסיגה‬

‫או כאי·התפתחות של מיניות חברתית מושלמת‪.‬‬

‫המגע עם העולם החיצון‬ ‫מגעו‬

‫ובפה ‪:‬‬

‫של‬

‫עם העולם‬

‫הוולד‬

‫נעשה בעיקר בשפתיים‬

‫החיצון‬

‫בהם יכיר את אמו‪ .‬בקשר עם פעולות הפה והשפתיים ישתמש‬

‫בתחושת ידיו ויכיר במישוש את מה שהכיר בשפתיו ובפיו‪ .‬לאט‬ ‫לאט ובהדרגה יגלה את גופו וכן יחסים רבים‪ ,‬ביניהם יחסים של‬ ‫מרחק ונפח‪ .‬גילוי יחסים של זמן מתחיל בתיאום הנשימה והבליעה‪,‬‬ ‫הקשורות אף הן‬

‫בתנועות‬

‫הפה‪,‬‬

‫השפתיים‪,‬‬

‫הלסת‪,‬‬

‫הנחיריים‬

‫וכל‬

‫יתר הסביבה‪.‬‬

‫הדמות‬

‫המוח‬

‫בקוום‬

‫השרירית‬

‫‪ -‬בקליפת המוח המוטורית‬

‫אילו היינו מסמנים בצבע כלשהו‬ ‫של תינוק בן חודש‬

‫לשרירות‬ ‫צורת‬

‫רצונו‬

‫גופו‪ .‬צורה‬

‫‪-‬‬

‫את התאים המפעילים את השרירים הנתונים‬

‫מקבלים‬

‫היינו‬

‫המתפתח‪,‬‬

‫מתארת‬

‫זו חיתה‬

‫צורה‬

‫את דמות‬

‫המזכי'רה‬

‫את‬

‫הפעילות הרצונית‬

‫של הגוף ולא את היחסים האנטומיים שבין האברים‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪,‬‬ ‫היינו‬

‫ר·ואים‬

‫כי‬

‫השפתיים‬

‫והפה‬

‫תופסים‬

‫את‬

‫רוב‬

‫השטח‬

‫הצבוע‪,‬‬

‫השרירים הפועלים נגד כוח המשיכה‪ ,‬כלומר‪ ,‬כל השרירים הפותחים‬

‫את המפרקים ועל·ידי כך זוקפים את הגוף‪ ,‬אינם נתונים‬

‫עדיין‬

‫גם שרירי הידיים רק מתחילים לפעול‪ ,‬מפעם‬

‫להפעלה רצונית ;‬ ‫לפעם‪ ,‬באורח רצוני‪.‬‬

‫התמונה הפונקציונלית שהיינו מקבלים היתה‬

‫דומה לציור של גוף אדם שארבעת הגפיים שלו מסומנים בקווי·עט‬ ‫דקים ומחוברים בקו קצר ודק‪ ,‬שהוא‬ ‫היו‬

‫‪22‬‬

‫תופסים‬

‫את‬

‫רוב‬

‫השטח‪.‬‬

‫הגו ;‬

‫ואילו השפתיים והפה‬

‫עצמנו‬

‫דמות‬

‫כל פונקציה חדשה משנה את הדמות השרירית‬ ‫בקליפת המוח‬

‫אילו היינו חוזרים וצובעים את התאים המפעילים באופן רצוני‬ ‫את שרירי גופו של ילד שכבר למד ללכת ולכתוב היינו מקבלים‬

‫דמות פונקציונלית שונה מן הראשונה‪ .‬גם כאן יתפסו השפתיים‬ ‫והפה את רוב השטח‪ ,‬מאחר שלתמונה הקודמת נוספת גם פונקצית‬

‫הדיבור‪ ,‬הנעשית אף היא‬

‫הלשון‪ ,‬הפה והשפתיים‪.‬‬

‫על·ידי‬

‫כתם צבע שני‪ ,‬גדול יותר מן האחרים‪ ,‬יבלוט‬

‫התאים‬

‫המפעילים‬

‫את‬

‫האגודלים‪.‬‬

‫השטח‬

‫במיוחד ‪:‬‬

‫המפעיל‬

‫אולם‬

‫זהו שטח‬

‫את‬

‫האגודל‬

‫הימני יהיה גדול באופן ניכר מזה של השמאלי‪ .‬האגודל משתתף‬

‫כמעט בכל תנועות היד ובכתי בה בעיקר‪.‬‬

‫שטח האגודל יהיה גדול‬

‫משטחן של יתר האצבעות‪.‬‬

‫הדמות השרירית של קליפת המוח היא אישית‬

‫אם "נצייר" תמונות כאלו מדי שנים אחדות‪ ,‬נקבל בכל פעם‬ ‫תמונה שונה‪ ,‬שתתפתח באופן אישי ושונה אצל כל אחד מאתנו‪.‬‬ ‫אצל אדם שלא למד לכתוב‪ ,‬יהיו הכתמים של האגודל קטנים‬ ‫יותר מאחר שתאים המסוגלים להצטרף לתמונה נשארו ללא פעולה‪.‬‬

‫אצל אדם שלמד לנגן על כלי כלשהו‪ ,‬יהיה שטח הקמיצה גדול‬ ‫מאשר אצל אדם שלא למד לנגן‪ .‬אצל אדם היודע שפות אחדות‪,‬‬ ‫או‬

‫היודע‬

‫לשיר‪,‬‬

‫יבלטו שטחים‬

‫גדולים‬

‫יותר‬

‫בסביבות‬

‫התאים‬

‫המפעילים את שרירי הנשימה‪ ,‬הלשון‪ ,‬הפה ונו'‪.‬‬

‫‪23‬‬

‫שכלול‬

‫היכולת‬

‫הדמות‬

‫השרירית בלבד מבוססת על יסוד מדעי‬

‫הפיזיולוגים עשו ניסויים רבים ומצאו שלגבי תנועות יסודיות‬ ‫התאים בקליפת ·המוח לצורה המזכירה‬

‫אמנם מצטרפים‬

‫צורה זו נקראת בפיהם‬ ‫"דמות·עצמנו"‪,‬‬

‫‪ unculus‬מ‪,Ho1‬‬

‫גוף·אדם‪.‬‬

‫יש‪ ,‬איפוא‪ ,‬יסוד למושג‬

‫לפחות כל עוד אנו עוסקים‬

‫בפעולות תנועתיות‬

‫יסודיות‪ .‬לגבי התחושה‪ ,‬ההרגשה והמחשבה אין יסוד ניסויי דומה‪.‬‬

‫דמות‪-‬עצמנו קטנה מיכולתנו הפוטנציאלית‬

‫דמות ·עצמנו‪,‬‬

‫מיסודה‪,‬‬

‫קטנה‬

‫ממה שהיא‬

‫להיות‪.‬‬

‫יכולה‬

‫היא‬

‫נבנית רק מאותם תאים שהצטרפו לקבוצת התאים המשמשת אותנו‬

‫למעשה‪.‬‬

‫מספר‬

‫המתכנות‬

‫והצירופים השונים‬

‫של‬

‫התאים‬

‫חשוב‬

‫אולי יותר ממספרם האבסולוטי‪ .‬אדם שלמד שפות אחדות משתמש‬ ‫גם‬

‫בתאים‬

‫רבים‬

‫יותר‬

‫וגם‬

‫בצירופים‬

‫שונים‬

‫יותר‪.‬‬

‫הנסיון‬

‫מראה‬

‫שרוב הילדים של בני המיעוטים‪ ,‬בעולם כולו‪ ,‬יודעים שתי שפות‬

‫לפחות‪ .‬דמות·עצמם קרובה יותר לדמות האפשרית הפוטנציאלית‬ ‫מאשר דמות·עצמם של היודעים את שפת אמם בלב ‪.i‬‬

‫הוא הדין ברוב השטחים של הפעולות האנושיות‬

‫‪-‬‬

‫דמות·‬

‫עצמנו בדרך·כלל מוגבלת וקטנה מיכולתנו הפוטנציאלית‪ .‬ידוע כי‬ ‫יש אנשים היודעים משלושים עד שבעים שפות‪ .‬עובדה זו מוכיחה‬ ‫שדמות ·עצמנו' במקרה זה‪ ,‬תופסת כחמישה אחוזים לערך מיכולתנו‬

‫הפוטנציאלית‪ .‬הסתכלות מכוונת וטיפול בכמה אלפי אנשים מרוב‬ ‫אומות‬

‫ותרבויות העולם‪ ,‬שכנעו אותי שזהו‬

‫לערך אחוז היכולת‬

‫השימושית שלנו לעומת היכולת האפשרית הטמונה בנו‪.‬‬

‫‪24‬‬

‫עצמנו‬

‫דמות‬

‫השגת המטרה המיידית יש בה מן השלילה‬ ‫הגבלה זו נובעת בעיקר מן העובדה שאנו חדלים ללמו‪,‬ד בזרך·‬

‫כלל‪ ,‬ברגע שהגענו לכושר מספיק‪ ,‬פחות או יותר‪ ,‬בשביל לבצע‬ ‫את הנחוץ לנו להשגת המטרה המייזית שלפנינו‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬אנו‬ ‫משפרים את שפתנו עז שמבינים אותנו‪ .‬אבל כל אזם הרוצה לדבר‬

‫בבהירות של שחקן·במה‪ ,‬מוצא שעליו ללמוד היגוי במשך שנתיים·‬ ‫שלש‬

‫בכזי להגיע‬

‫ליכולת קרובה‬

‫יותר‬

‫ליכולתו הפוטנציאלית‪.‬‬

‫תהליך מסונן של הגבלות מביא אזם לכך שהוא מסתגל לחיות‬ ‫בחמישה אחוזים מיכולתו‪ ,‬מבלי שירגיש בכך הפרעה להתפתחותו‪.‬‬ ‫התסבוכת נעוצה‬

‫בקשר ההדדי שבין גידולו והתפתחותו של אזם‬

‫ותרבותה וכלכלתה של החברה שבה הוא גזל‪.‬‬

‫החינוך בעיקרו כבול לקיים‬ ‫א·יש‬

‫אינו‬

‫יוזע‬

‫מהי‬

‫מטרת‬

‫החיים‪,‬‬

‫והחינוך‬

‫שזור‬

‫אחז‬

‫נותן‬

‫לדור הבא אינו אלא המשך הרגליו של הדור הקודם‪ .‬חיי האנושות‬

‫עז ימינו היו מרודים וקשים‪ ,‬מפני שהטבע אינו נוח לבעלי·חיים‬ ‫חסרי תודעה וגם מפני הקשיים החברתיים הגזולים בחברה המונה‬ ‫מיליונים‬

‫רבים‬

‫כל·כך‬

‫כפי‬

‫שמנתה‬

‫החברה‬

‫האנושית‬

‫במאות‬

‫האחרונות‪ .‬בתנאים קשים אלה נעשים שיפורים בחינוך רק במידה‬

‫הדרושה והאפשרית כזי לגזל דור חדש שיוכל למלא את מקום‬ ‫קודמו‪ ,‬בתנאים פחות או יותר דומים‪.‬‬

‫התפתחות מינימלית של הפרט עונה על צרכי החברה‬

‫התכונה הביולוגית היסודית של כל אורגניזם לגזול ולהתפתח‬ ‫עז מלארי היכולת‪ ,‬התבטאה בעיקר במהפכות כלכליות וחברתיות‬

‫‪25‬‬

‫שכלול‬

‫היכולת‬

‫ששיפדו את חייהם של הדוב ואיפשדו למספר גדול יותר להגיע‬ ‫למינימום‬

‫ההתפתחות‪.‬‬

‫בתנאים‬

‫אלה‬

‫ההתפתחות‬

‫חדלה‬

‫היסודית‬

‫הפוטנציאלית בגיל השחרות המוקדמת‪ ,‬מפני הצורך החברתי המאפשר‬

‫לבני‬

‫הדוד החדש להיקלט כחברים יעילים בחברה כבד בדרגת‬

‫התפתחות‬ ‫למעשה‪,‬‬

‫מינימלית זו‪ .‬עיקר‬ ‫רכישת ידע מעשי‬

‫האימון לאחד גיל‬

‫ומקצועי‬

‫השחרות‬

‫הוא‪,‬‬

‫אחד‪,‬‬

‫ואילו‬

‫בתחום זה או‬

‫ועל הדוב אף יוצא‬

‫המשך ההתפתחות היסודית אינו אלא מקדי‪,‬‬

‫מן הכלל‪ .‬רק יחידי סגולה ימשיכו לשפד את דמות‪-‬עצמם עד לגבול‬ ‫קרוב יותר ליכולת הפוטנציאלית הטמונה בכל אדם‪.‬‬

‫מעגל‪-‬הקסמים‬

‫מובן‬

‫של‬

‫המגבלות ושביעות‪-‬הרצון‬

‫שאין היכולת הפוטנציאלית‬

‫של‬

‫כל איש ואיש שווה‪.‬‬

‫לא קשה להבין‪ ,‬לאוד האמור לעיל‪ ,‬שהרוב אינו מגיע אלא לחלק‬ ‫זעיר מיכולתו הפוטנציאלית‪ ,‬והמיעוט עולה על הדוב לא בשל‬ ‫פוטנציאל‬

‫גבוה‬

‫יותר‪,‬‬

‫מפוטנציאל שאינו עולה‪,‬‬

‫לשימוש‬

‫אלא‬

‫הודות‬

‫אולי‪,‬‬

‫על זה של הדוב‪.‬‬

‫בחלק‬

‫גדול‬

‫יותר‬

‫כיצד נוצר מעגל‪-‬קסמים זה‪ ,‬המגביל כל אדם ועם זאת מניח לו‬

‫להיות שבע‪-‬רצון מעצמו‪ ,‬פחות או יותר‪ ,‬על אף שהגביל את עצמו‬ ‫בתחום זעיר של אפשרויותיו ? יש משהו מתמיה בעצם הזבד‪.‬‬

‫התהליכים הפיזיולוגיים המעכבים את ההתפתחות‬ ‫בשנים הראשונות‬

‫לחייו דומה האדם‬

‫בן‪-‬ימינו‬

‫לכל‬

‫בעל·חי‬

‫המגייס את כל כשדיו‪ ,‬בזה אחד זה‪ ,‬בכל פונקציה שבשלה די צורכה‪.‬‬

‫תאי גופו‪ ,‬ככל תא חי‪ ,‬שואפים לגדול ולפעול את פעולתם המיוחדת‬

‫להם‪ .‬תאי מערכת‪-‬העצבים שלנו גם הם כך ‪ :‬לכל אחר מהם חיים‬ ‫פרטיים משלו כתא‬

‫‪26‬‬

‫וכן אף נטייתו לפעול את‬

‫פעולתו המיוחדת‬

‫דמות‬

‫באורגניזם‪ .‬בכל זאת נשארים‬

‫תאים רבים‬

‫ללא‬

‫מן האורגניזם‪ .‬שני תהליכים יכולים לגרום לכך ‪:‬‬

‫עצמנו‬

‫פעילות‪,‬‬

‫האחד‬

‫כחלק‬ ‫האורג·‬

‫‪-‬‬

‫ביזם עסוק בפעולות הדורשות בלימת פעולתם של תאים מסוימים‬

‫וגיוסם‬

‫של אחרים‪,‬‬

‫הדרושים‬

‫לפעולות‬

‫המתבצעות‪.‬‬

‫אם‬

‫העיסוק‬

‫של הגוף הדורש פעולות אלו הוא רצוף‪ ,‬פחות אר יותר‪ ,‬יהיו תאים‬ ‫רבים במצב‬

‫עכבה מתמיד כמעט‪.‬‬

‫‪-‬‬

‫השני‬

‫פונקציות‬

‫שונות‬

‫אינן‬

‫מבשילות כלל‪ .‬האורגניזם אינו מוצא את הפנאי לאמן אותן‪ ,‬משום‬ ‫שאין הוא מעריך פונקציות פוטנציאליות אלו‪ ,‬או משום שמאוויו‬ ‫קושרים אותו לערכים אחרים‪ .‬שני התהליכים האלה מצויים אצלנו‪.‬‬

‫המסיבות‬

‫החברתיות מאפשרות לאורגניזם להיות‬

‫יעיל כל‬

‫צרכו‬

‫בחברה לפני שהבשיל את כל תכונותיו הפוטנציאליות‪.‬‬

‫אדם מעריך את עצמו לפי ערכו בחברת‬

‫הנטייה החיובית לשכלל את חיי החברה נעשתה בימינו חשובה‬ ‫עז כזי כך שהיא גורמת כמישרים לזלזול בחומר שממנו בנויה‬

‫החברה ולהזנחתו‪ .‬האשם ז‪ t‬ינו במה שנעשה למען שיפור הארגון‬ ‫החברתי‪ ,‬אלא בזה שכל פרט ופרט מתכנן את דמות·עצמר לפי ערכו‬ ‫בחברה‪ .‬ערכו של האדם בימינו בעיני עצמו נמדד בתוך·תוכו לפי‬ ‫הערך שהוא‬ ‫האנושית‪.‬‬

‫מיחס לעצמו‪,‬‬

‫גם אם‬

‫הוא‬

‫בצדק או שלא‬

‫נגמל‬

‫ממחנכיו‬

‫בצדק‪ ,‬כחבר בחברה‬

‫ומפרנסיו‪ ,‬אין הוא מחנך‬

‫את עצמו אחרת מאשר הוטבע בו בראשיתו‪ .‬בזרך זו נעשית החברה‬

‫מורכבת מאנשים‬

‫דומים‬

‫יותר‬

‫ויותר‬

‫איש‬

‫לרעהו‪,‬‬

‫בהליכותיהם‪,‬‬

‫בהתנהגותם וגם בשאיפותיהם‪ .‬למרות העובדה שבתורשה ההבדלים‬ ‫בין אדם לחברו הם מובהקים‪ ,‬מעטים האנשים המעריכים את עצמם‬

‫בלי‬

‫קשר לערכם‬

‫המו‪:‬פר‬

‫בחברה‪.‬‬

‫כמי שמתעקש להתאים‬

‫"יתד‬

‫מרובעת לחור עגול"‪ ,‬משטח האדם את "גבנוניו" הביולוגיים על·‬ ‫ידי התנכרות‬

‫לצרכיו האישיים האמיתיים‬

‫כזי‬

‫לדחוק את‬

‫עצמו‬

‫‪27‬‬

‫שכלול‬

‫היכולת‬

‫לחור העגול שהוא שואף אליו וכופה אותו על עצמו בעת‪-‬ובעונה·‬

‫אחת ;‬

‫שאם לא כן יורד ערך עצמו בעיניו עד כדי לרפות את ידיו‬

‫בכל יזמה‪.‬‬

‫כל ההבחנות האלו אינן נחוצות לנו‪ ,‬אלא כדי להעריך נכונה‬

‫את השפעתה‬

‫המכרעת של‬

‫גישת האדם אל עצמו ברגע‬

‫שהוא‬

‫רוצה לאפשר לעצמו להמשיך לגדול‪ ,‬זאת אומרת לתת אפשרות‬ ‫לתכונות האינדיבידואליות לפרוח ולהתפתח עד להנבת פירות‪.‬‬

‫הערכת ילד לפי השגיו שוללת ממנו את הספונטניות‬

‫ילדים‬

‫בשנותיהם‬

‫הראשונות‬

‫נערכים‪,‬‬

‫בדרך·כלל‪,‬‬

‫לא‬

‫לפי‬

‫השגיהם אלא לפי ערכם כילדים‪ .‬במשפחות שבהן שוררת אוירה‬ ‫כזאת‪ ,‬מתפתחים הילדים לפי תכונותיהם האישיות‪ .‬במשפחות בהן‬

‫נערכים הילדים בעיקר על פי השגיהם‪ ,‬נעלמת הספונטניות שלהם‬ ‫כבר בגיל רך‪.‬‬

‫הילדים‬

‫הללו הופכים למבוגרים עוד טרם‬

‫יגיעו‬

‫לשחרותם‪ .‬בחייהם של מבוגרים כאלה תתעורר כפעם בפעם שאיפה‬ ‫בלתי·מודעת לחיות את חיי הנעורים החסרים להם‪ ,‬כלומר‪ ,‬שאיפה‬

‫למצוא את מה שהם חשים בעצמם שלא העלה פרי‪.‬‬

‫התיקון העצמי כרוך בהכרת‬

‫הערך העצמי‬

‫חשוב לנו להבין כי ברגע שאדם רוצה לתקן את דמות·עצמו‬ ‫בעיניו‪ ,‬עליו למלא תנאי הכרחי והוא‬

‫‪-‬‬

‫להעריך את עצמו במידה‬

‫מספקת בשל עצם היותו אדם‪ ,‬אפילו אם מגרעותיו בתור יחידה‬ ‫בחברה עולות‪ ,‬לדעתו‪ ,‬על ית‪.‬רונותיו‪.‬‬

‫יש‬

‫ללמוד‬

‫מן הנכים‬

‫מלידה‬

‫או מילדות כיצד‬

‫על‬

‫האדם‬

‫להעריך את עצמו נוכח מגרעות מובהקות‪ .‬אלה שמצליחים להתיחס‬

‫‪28‬‬

‫באהדה‬

‫לעצמם‬

‫אנושית‬

‫מספקת‬

‫דמות‬

‫עצמנו‬

‫כדי לעצב עדן·עצמי‪,‬‬

‫משיגים‬

‫ערכים אנושיים שבריאים דנים לא יגיעו אליהם לעולם‪ .‬לעומת‬ ‫זאת‪ ,‬אלה הדואים עצמם נחותים מחמת הליקויים ומתגברים על‬ ‫ליקוייהם בכוח הרצון‪ ,‬גדלים אנשים קשים ומדי נפש‪ ,‬המתנקמים‬

‫בסביבה על זבד שאיד היא אשמה בו כלל‪ ,‬משום שאיד ביכולתה‬ ‫לשנותו‪.‬‬

‫בהמשך התיקון העצמי הופכת הפעולה עיקר‬

‫עניך זה של הכרת העדן‪-‬העצמי חשוב בתחילת התהליך של‬ ‫התיקון·העצמי‪ .‬כדי שהתיקון יעלה יפה צדיך שערכו העצמי של‬

‫האדם ירד לדרגה משנית ‪ :‬אם לא יגיע לכן שעדן עצמו יחדל‬ ‫להיות המניע ליזמתו‬

‫ככל שהאדם‬

‫‪-‬‬

‫לא יספקוהו השגיו‪.‬‬

‫גדל ועולה‪ ,‬מתרכזת ישותו‬

‫כולה בפעולותיו‪,‬‬

‫במעשיו‪ ,‬בלי שידאה את עושה הפעלים והמעשים הלללו‬ ‫עצמו‬

‫‪-‬‬

‫‪-‬‬

‫את‬

‫כעיקר‪.‬‬

‫הקושי שבשינוי‬

‫המתכונת‬

‫הקודמת‬

‫הדמות·העצמית של האדם‪ ,‬על אף היותה פדי נסיובו האישי‪,‬‬ ‫נראית לו טבעית ולא קנויה‪ .‬הופעתו‪ ,‬קולו‪ ,‬אופן מחשבתו‪ ,‬תנוחותיו‪,‬‬

‫יחסו למרחב ולזמן ‪-‬‬

‫כל אלה ואחדים נראים לו כאילו נוצרו עמו‪,‬‬

‫אף כי כל מה שחשוב ביחסיו של אדם לחברו ולחברה נרכש באימון‬ ‫דב וממושך‪ .‬ללכת‪ ,‬לדבר‪ ,‬לקרוא‪ ,‬לדאות בתצלום שלרשה ממדים‬

‫את אלה לומד אדם במשך שנים דנות ועניינים אלה‬ ‫ל·לכת‪ ,‬השפה שידבר בה‪ ,‬תנוחותיו ובו'‬

‫‪-‬‬

‫‪-‬‬

‫‪-‬‬

‫כיצד‬

‫תלויים במקדה‪ ,‬במקרם·‬

‫הולדתו ובתקופתו‪ .‬רכישת לשון שנית אינה ניתנת באותה קלות‬ ‫כראשונה‪.‬‬

‫ההיגוי‬

‫של השפה‬

‫הנלמדת שניה‬

‫טבוע‬

‫בחותמה של‬

‫‪29‬‬

‫שכלול‬

‫היכולת‬

‫הראשונה‪ .‬מבנה‬

‫המשפטים של השפה הראשונה כופה עצמו על‬

‫חשביה‪ .‬כל מתכונת פעולתית שבשלה‪ ,‬מפריעה לבאה אחריה‪.‬‬ ‫בקשיים כגון אלה כרון הלימוד לשבת לפי מנהגה של אומה‬ ‫אחרת‪ .‬מאחר שהמת‪.‬כובת הראשונה אינה פרי‬

‫תורשה בלבה אלא‬

‫תלויה בנסיבות המקריות של מקום הלידה והזמן‪ ,‬על כן הקושי‬ ‫הכרוך‬

‫בשינוי‬

‫הרגלים‬

‫גופניים‪,‬‬

‫רגשיים‬

‫שקשרם לתורשה ולפרט רופף ביותר‬

‫‪-‬‬

‫ושכליים‬

‫‪-‬‬

‫ומה‬

‫גם‬

‫הוא כולו בשינוי המתכונת‬

‫הקודמת‪ .‬אין הוא נובע ממהותו של ההרגל החדש‪ ,‬אלא מן הנסיון‬ ‫לשנות‬

‫מתכונת שנוצרה‬

‫בזמן מוקדם‬

‫יותר‪ ,‬אף‬

‫כי ראשונותו של‬

‫ההרגל הראשון היא מקרית בלב‪.‬ד‬

‫חלקי גוף רבים סמויים מן התודעה‬

‫המדובר הוא‪ ,‬כמובן‪ ,‬לא בביצוע פשוט של פעולה אחת תחת‬ ‫קודמתה‪ ,‬אלא בשינוי אופן הפעולה‪ ,‬בשינוי הדינאמיקה כולה‪ ,‬כדי‬

‫כן שההרגל החדש יהיה יפה לכל דבר כקודמו‪ .‬אם ישכב אדם‬ ‫על גבו וינסה לחוש את גופו כאופן שיטתי‪ ,‬כלומר‪ ,‬יקשיב לכל‬ ‫אבריו בזה אחר זה‪,‬‬

‫ימצא שחלקים מסוימים ניתנים לו‬

‫בקלות‬

‫ואחרים נשארים אטומים לתודעתו‪ .‬כן‪ ,‬למשל‪ ,‬קל לחוש את קצות‬ ‫אצבעות הידיים‪ ,‬או את השפתיים‪ ,‬אך קשה הרבה יותר לחוש את‬ ‫אחורי הגולגולת בעורף‪ ,‬מאוזן לאוזן‪ .‬הקשיים הם כמובן אישיים‪,‬‬

‫לפי‬

‫מושג‬

‫הדמות‪-‬העצמית‬

‫של‬

‫האדם‪.‬‬

‫בדרן‪-‬כלל אפשר‬

‫לומר‬

‫שקשה למצוא אדם שכל גופר יהיה נהיר לתודעתו באותה מידה‪.‬‬ ‫החלקים הניתנים לתודעה בקלות משמשים את האדם בחייו ואילו‬ ‫החלקים האטומים אינם משתתפים בחייו אלא בעקיפין‪ ,‬ונעדרים‬ ‫כמעט מדמות‪-‬עצמו בעת הפעולה‪.‬‬

‫אדם שאינו יודע לשיר בכלל‪ ,‬אינו מוצא בדמות‪-‬עצמו פונקציה‬

‫‪30‬‬

‫דמות‬

‫עצמנו‬

‫זו אלא כאתגר שכלי בלבך‪ .‬הוא אינו חש בחלל פיו קשר חיוני‬ ‫אל אזכיר ולא אל נשימתו כשם שחש זאת אדם היודע לשיר‪.‬‬ ‫אדם שאינו יודע לקפוץ אינו יכול לחשי ג בתודעתו אותם חלקים‬ ‫בגופו שאדם היודע לקפוץ משיג אותם בבהירות‪.‬‬

‫דמות·עצמית מלא ה היא אידיאלית ונדירה‬

‫כלומד‬

‫דמות·עצמית מלאה‪,‬‬ ‫השטח הגובל עם הגוף‬

‫‪-‬‬

‫נהירה‬

‫בכל מפרקי·השלד ובכל‬

‫מאחוד‪ ,‬בצדדים‪ ,‬בין הרגליים ונו'‬

‫‪-‬‬

‫היא דמות·עצמית אידיאלית ויוצאת·מן·הכלל‪ .‬כל אחד מאתנו יכול‬ ‫לחיוכה שכל‬

‫מה שהוא‬

‫אלא חלק‬

‫אינה‬

‫עושה מתאים‬

‫לדמות·עצמו ושדמות זו‬

‫זקצעד מהדמות האידיאלית האפשרית‪.‬‬

‫כן‬

‫יוכל‬

‫לחיוכה שהיחס בין החלקים השונים של דמות·עצמו משתנה מפעולה‬

‫לפעולה ומתנוחה לתנוחה‪ .‬במצבים שכיחים מאד קשה להכיר בכך‪,‬‬ ‫מפני עצם השכיחות‪ ,‬אן מספיק לןמ;ת תנוחת גוף בפעולה בלתי‬

‫רגילה כדי לחיוכה שהרגליים‪ ,‬למשל‪ ,‬משנות את ארכן‪ ,‬עב‪ z‬ן וערכים‬ ‫אחדים שלהן מפעולה לפעולה‪.‬‬

‫ערכים שונים באברים‬

‫אם‬

‫שונים‬

‫תנסה‪ ,‬למשל‪· ,‬להעריך‬

‫בעיניים‬

‫עצומות את רוחבו של‬

‫כין באצבע ובאגודל של יד ימין‪ ,‬או בעזרת שתי הידיים‪ ,‬באצבע‬

‫יד ימין ובאצבע יד שמאל‬

‫‪-‬‬

‫תקבל שני ערכים שונים של רוחב‬

‫לא זו בלבד שאף אחד מהם אינו מתאים לרוחבו האמיתי‬

‫פין ;‬

‫של הפה‬

‫‪-‬‬

‫אפשר גם שכל אחד מהם גדול או קטן ממנו פי כמה‬

‫וכמה‪.‬‬

‫אם תנסה לאמוד בעיניים עצומות את עביו של החזה בהרחקת‬

‫‪31‬‬

‫שכלול‬

‫היכולת‬

‫הידיים זו מזו בניוןו אפקי או בניוון אנכי‪ ,‬שוב תקבל שני ערכים‬

‫שונים ואפשר גם שאף אחד מהם לא יתאים למציא‪ 1‬ת‪.‬‬ ‫אם תעצום את עיניך ותושיט את הידיים לפנים במצב נוח‪,‬‬ ‫פסוקות ברוחב הכתפיים בערך‪ ,‬ותתאר לעצמך את נקודות הצטלבותן‬

‫של קרני·האור מאצבע יד ימין לעין שמאל ומאצבע יד שמאל לעין‬ ‫ימין ותפקח את העיניים‬

‫‪-‬‬

‫ספק אם תהיה זאת הנקודה המציאותית‪.‬‬

‫מעטים האנשים שדמות·עצמם מושלמת בעיניהם עד כדי כך‬ ‫שהנקודה שידם הימנית אוחזת בה תתאים לנקודת ההצטלבות של‬

‫הקרניים במציאות‪ .‬זאת‬

‫חזרה על הניסוי כשהאחיזה בנקודת‬

‫ועוד ‪:‬‬

‫ההצטלבות נעשית ביד שמאל‪ ,‬תתן בדרך כלל ערך אחר מן הקודם‪.‬‬

‫ההתאמה הממוצעת רחוקה מן השלמות האפשרית‬

‫בפעולות‬

‫בלתי‬

‫קל‬

‫שכיחות‬

‫להראות‬

‫שדמות·עצמנו‬

‫בדרך·נלל מן השלמות שאנו מיחסים לעצמנו על‬

‫רחוקה‬

‫יסוד הפעולות‬

‫השגרתיות‪ ,‬שבהן ההתאמה של דמות·עצמנו למציא‪ 1‬ת שופרה על·‬ ‫ידי השימוש נכמה חושים‪ ,‬שהאחד מביא את משנהו לידי דיוק‪.‬‬

‫דמות·עצמנו מדויקת‬

‫יותר‬

‫בחלק‬

‫המרחב‬

‫שלפני‬

‫עינינו מאשר‬

‫נחלק שמאחרינו או מעל לראשנו‪ ,‬או בתנוחות שגורות פחות מאשר‬

‫עמידה רגילה או ישיבה רגילה‪.‬‬ ‫אם אי·הדיוק בין המדומה בעיניים עצומות לבין הנכון בעיניים‬

‫פקוחות אינו עולה על עשרים‬ ‫את‬

‫ההתאמה‬

‫כממוצעת‪,‬‬

‫אף‬

‫ני‬

‫עד שלושים אחוז‪ ,‬אפשר להגדיר‬ ‫גרועה‪.‬‬

‫אדם מתנהג לפי הדמות הסובייקטיבית‬

‫לעתים אפשר‬

‫למצוא הפרשים‬

‫המגיעים‬

‫לשלש·מאות‬

‫אחוז‬

‫ויותך‪ .‬אנשים המחזיקים את החזה במצב של פליטת אויר מוגזמת‬

‫‪32‬‬

‫דמות‬

‫עצמנו‬

‫וחזם שטוח מכפי שהוא יכול להיות וצריך להיות כדי ·למלא את‬

‫תפקידו ביעילות‪ ,‬שעה שהם מנסים בכנות לאמוד בעיניים עצומות‬ ‫את עובי‬

‫חזם‬

‫ולצייד את תחושתם זו בעזרת ידיהם‬

‫‪-‬‬

‫מוצאים‬

‫בדרך·כלל שבדמות·עצמם מצטייר להם חזם עבה פי כמה מאשר‬ ‫במציאות‪ .‬כלומר‪ ,‬מצב השיטוח המוגזם נראה להם כמתאים להם‪,‬‬ ‫מאחר שהרחבתו‬

‫נראית‬

‫נורמלית מוחשת‬

‫להם כמו ניפוח החזה בכוונה·תחילה אצל אדם‬

‫להם‬

‫כהפגנת‬

‫אחר‪ .‬אופן החזקת הכתפיים‪ ,‬הראש‬ ‫והופעתו של האדם‬

‫‪-‬‬

‫והבטן ;‬

‫שאיפה‬

‫מאומצת‪.‬‬

‫הרחבה‬

‫קולו‪ ,‬הבעת·פניו‪ ,‬יציבתו‬

‫מאתימים לדמות·עצמו‪ .‬אלא שדמות·עצמית‬

‫זו אינה אלא דמות מקוטעת או‬

‫מנופחת‪ ,‬הדומה‬

‫יותר‬

‫למסווה‬

‫שלפיו רוצה האדם שיעריכוהו בחברתו‪ .‬רק האדם עצמו יכול לדעת‬ ‫מה בהופעתו הוא מסווה ומה מקורי ויסודי‪ .‬אין זאת אומרת שכל אחד‬

‫מסוגל למצוא את עצמו בקלות ושנסיובם של אחרים אין בו משום‬ ‫עזרה רבה לאלה הרוצים בתיקון·עצמם‪.‬‬

‫תיקון שיטתי של הדמות יעיל יותר מתיקון פעולות בודדות‬

‫ממה שנאמר על דמות·עצמנו מסתבר שתיקון שיטתי של הדמות‬ ‫הוא דרך קצרה ויעילה יותר מאשר תיקון פעולות בודדות וליקויי‬ ‫התנהגות בודדים‪ ,‬שמספרם‬

‫גדל‬

‫והולך ככל שהם‬

‫קטנים יותר‪.‬‬

‫עיצוב דמות התחלתית שלמה פחות או יותר‪ ,‬יאפשר לראות ולתקן‬ ‫את הדינאמיקה של הפעולות במקום פעולות אלו או אחרות‪ .‬שיפור‬

‫פעולות בודדות דומה לנגינה על פסנתר בלתי מכוון‪ .‬שיפור הדינא·‬ ‫מיקח‬

‫הכללית‬

‫להפיק מנגינה‬

‫של‬

‫דמות·עצמנו‬

‫דומה‬

‫לכיוונון‬

‫הפסנתר‬

‫עצמו‪.‬‬

‫נכונה מפסנתר מכוון הוא דבר פשוט הרבה יותר‬

‫מאשר מפסנתר בלתי מכוון‪.‬‬

‫‪33‬‬

‫שלבים בהתפתחות‬ ‫תשלב הראשון‬

‫‪-‬‬

‫‪//‬בדרך תטבע"‬

‫בכל מעשי אנוש‪ ,‬כבכל אומנות או מקצוע בחברה האנושית‪,‬‬

‫אפשר לבודד שלושה שלבים הבאים בזה אחד זה‪ .‬ילדים מדברים‪,‬‬ ‫הולכים‪ ,‬מתאבקים‪ ,‬רוקדים ונחים‪ .‬גם האדם הקדמון דיבר‪ ,‬הלך‪,‬‬ ‫רץ‪ ,‬התאבק‪ ,‬רקד ונח‪.‬‬

‫בשלב ראשון נעשו‬

‫דברים‬

‫אלה‬

‫"בדדך‬

‫הטבע"‪ ,‬כלומד‪ ,‬באותה הדרך בה עושות החיה או הבהמה את מה‬

‫שנחוץ להן לחייהן‪ .‬למרות שדברים אלה ניתנים לנו כאילו מעצמם‪,‬‬ ‫אין הם פשוטים כלל וכלל‪ .‬כל פעולה אנושית אפילו פשוטה‪ ,‬אינה‬ ‫תעלומה קטנה מזו של שיבת יונה לביתה ממרחקים‪ ,‬או של בנין‬ ‫הכוורת על·ידי הדבורה‪.‬‬

‫פעולות ש‪ 11‬בדרך תטבע‬

‫‪11‬‬

‫תן נחלת·תכלל‬

‫כל הפעולות האלו‪ ,‬הבאות‬

‫לנו‬

‫"בדדך‬

‫הטבע"‪,‬‬

‫דומות מאד‬

‫אצל כל איש ואיש‪ ,‬כשם שהן דומות אצל כל יונה ויונה ואצל‬ ‫כל דבורה ודבורה‪.‬‬

‫אנו מוצאים‬

‫שבטי אדם‪ ,‬או משפחות‬

‫מבודדות ב~יים‪ ,‬בכל‬

‫חלקי התבל‪ ,‬שלמדו "בדדך הטבע" לדבר‪ ,‬לרוץ‪ ,‬לקפוץ‪ ,‬להילחם‪,‬‬ ‫להתלבש‪ ,‬לשחות‪ ,‬לרקו‪,‬ד לתפוד‪ ,‬לטוות צמד‪ ,‬לעבד עורות‪ ,‬לקלוע‬

‫‪35‬‬

‫שכלול‬

‫היכולת‬

‫סלים ונו' ;‬

‫אלא שבמקומות מסוימים התפתח והסתעף מה שבא‬

‫‪ 11‬בדרך הטבע" ובמקומות אחרים נשאר כשם שהיה‬

‫בזמנים קדומים‪.‬‬

‫השלב השני הוא אישי‬

‫בזמנים‬

‫ובמקומות‬

‫בהם‬

‫חלה התפתחות מוצאים‬

‫אנו‬

‫תמיד‬

‫שלב מיוח‪,‬ד אישי‪ .‬אישים שונים מצאו דרכים אישיות‪ ,‬מיוחדות‬ ‫להם‪ ,‬לביצוען של פעולות שבאו לכולם "בדרך הטבע"‪ .‬אחד מצא‬ ‫לו אופן ביטוי משלו ואחר ריצה משלו‪ ,‬טוויה•שונה משל אחרים‪,‬‬ ‫קליעה מיוחדת‪ ,‬או משהו אחר אישי‪,‬‬ ‫"בדרך הטבע"‪ .‬הדרך האישית הזאת‪,‬‬

‫את החיוניות‪,‬‬

‫עשויה להפוך‬

‫שונה‬

‫ממה‬

‫שהבל עושים‬

‫כשיש בה יתרונות המגבירים‬

‫לנחלת·הכלל‪ .‬כך למדו‬

‫האוסטרלים‬

‫להטיל בומרנג‪ ,‬השוויצרים לשיר ‪//‬יוזל"‪ ,‬תושבי איי·הדרום לשחות‬ ‫שחית "קרא‪,‬ל"‪ ,‬היפנים להשתמש בג'ודו ונו'‪ .‬זהו השלב השני‪.‬‬

‫השלב השלישי‬

‫‪-‬‬

‫שיטה ומקצוע‬

‫כשמספר הדרכים השונות לביצוע פעולות מסוימות גדל‪ ,‬מופיע‬

‫מישהו השם את הדגש לא על מעשה· הפרט‪ ,‬אלא על המעשה הכלל·‬ ‫אנושי‪ .‬הוא מוצא משהו משותף בהבדלים האישיים ונותן לפעולה‬ ‫זכות·קיום‬

‫בשל עצמה‪ .‬בשלב זה‪,‬‬

‫שהוא השלב השלישי‪ ,‬נעשית‬

‫הפעולה לפי שיטה מיוחדת‪ ,‬בידיעה ולא "בדרך הטבע"‪.‬‬ ‫אם בודקים את תולדות המקצועות השונים בחברה התרבותית‪,‬‬

‫אפשר למצוא‬

‫בהם את שלושת השלבים‪,‬‬

‫כמעט‬

‫ללא‬

‫יוצא·מן·‬

‫הכלל‪ .‬בשחר ילדותה של האנושות ציירו אנשים ציורים נפלאים‪,‬‬ ‫"בדרך הטבע"‪ ,‬ליאונרדו דה·וינצ'י השתמש כבר ביסודותיה הגסים‬ ‫של הפרספקטיבה‪ ,‬אך רק במאה התשע·עשרה נקבעו חוקיה )על·‬ ‫ידי מוגז'( ומאז הם נלמדים כמקצוע נבתי·ספר לאמנות‪.‬‬

‫‪36‬‬

‫שלבים‬

‫בהתפתחות‬

‫השיטה המודעת שוללת את זבות השימוש ב"דרך הטבע"‬

‫אפשר לראות כיצד הפך‪ ,‬לאט לאט‪ ,‬מה שניתן "בדרך הטבע"‬ ‫לשיטת מודעת‪,‬‬

‫ל"מקצוע"‪,‬‬

‫וכיצד‬

‫שוללת החברה מן הפרט‬

‫את‬

‫הזכות להשתמש ב"זרך הטבע" ומחייבת אותו ללמוד את השיטה‬ ‫המודעת לפני שתינתן לו הרשות להשתמש בה בחברה‪.‬‬

‫הלידה‪ ,‬למשל‪ ,‬נעשתה בדרך הטבע רכל אשה ידעה לעזור‬ ‫לחברתה בשעת הצורך‪ ,‬אך משעה שהמילדות הפנה לשיטה מודעת‬ ‫והמילדת היא אשה בעלת דיפלומה‪ ,‬אין‬

‫כל‬

‫אשה‬

‫רשאית או‬

‫מסוגלת לעזור לחברתה בלידה‪.‬‬ ‫גם‬

‫בימינו‬

‫עדים אנו להמשך ההתהוות של שיטות מודעות‬

‫במקום הדרכים האישיות ורואים כיצד הופך מה שנעשה קודם לכן‬

‫"בזרך הטבע" למקצוע וניתן בידיהם של מרמחים‪ .‬עוד לפני מאה‬

‫שנה מותר היה לטפל "בזרך הטבע" במי‬

‫שיצא מזעתר‪ .‬ניהול‬

‫משק‪-‬הבית הופך למקצוע וריהוט הבית ל"אדריכלרת פנים"‪ .‬הוא‬ ‫הזין באלפי שטחים אחרים‪ ,‬כגון חשבון‪ ,‬שירה‪ ,‬משחק‪ ,‬מלחמה‪,‬‬ ‫תכנון‪ ,‬מחשבה וכיוצא אבלה‪ ,‬שתחילתם‬ ‫בשיפורים‬

‫ב"דרך הטבע"‪ ,‬המשכם‬

‫אישיים וסופם בשיטה ומקצוע‪,‬‬

‫כבל שהפעולה קלה יותר‬

‫‪-‬‬

‫התפתחותה מפגרת יותר‬

‫הסתכלות ובדיקה מראות שככל שהפעולה ניתנךך ביתר קלות‪,‬‬ ‫ולרבים יותר‪,, ,‬בדרך הטבע"‪ ,‬כן איחרה להגיע לשלבה השלישי‪.‬‬ ‫טורית שטיחים‪ ,‬גיאומטריה‪ ,‬פילוסופיה‪ ,‬תורת החשבון‪ ,‬הפכו לשיטות‬ ‫מוזערת כבר לפני אלפי שנים‪ .‬הליכה‪ ,‬עמידה ופעולות‪-‬יסוד אחרות‬

‫מגיעות רק עתה לשלב השיטתי המודע‪,‬‬

‫כל אדם עובר בחייו את שלרשת השלבים הללו בחלק מפער‪-‬‬

‫לרתיר ;‬

‫בפעולות רבות עובר הוא רק את השלב הראשון או את‬

‫‪37‬‬

‫שכלול‬

‫היכולת‬

‫שני השלבים הראשונים‪ .‬האדם נולד בתקופה מסוימת ונקלע לתוך‬ ‫חברה שבה הוא מוצא פעולות שונות במצב התפתחות שונה‪ ,‬מהן‬ ‫בשלב הראשון ומהן בשני ובשלישי‪.‬‬

‫הקושי שבזיהוי השלבים‬

‫על כל אדם להסתגל‬ ‫הטבע"‬

‫לזמנו‪ .‬בפעולות מסוימות‬

‫תהיה "דרך‬

‫גבול הישגו האישי‪ ,‬וגם הישג החברה בכללה‪ ,‬באחרות‬

‫יהיה עליו להגיע לשלב השני וברבות מהן אף לשלב השלישי‪.‬‬ ‫הסתגלות זו כרוכה בקשיים ניכרים‪ ,‬מפני אי‪-‬הבהירות שבתהליך‪.‬‬

‫במקרים רבים קשה לדעת אם לסמוך על "דרך הטבע" אר להתחיל‬ ‫ישירות‬

‫בלימוד‬

‫השלב‬

‫השיטתי‪.‬‬

‫אנשים‬

‫אינם‬

‫רבים‬

‫יודעים‬

‫לשיר ולרקוד ומתרצים זאת בכך שלא למדו לשיר ולרקו‪.‬ד אבל‬ ‫רבים הם גם השרים ורוקדים "בדרך הטבע" ובטוחים שכל הזמרים‬ ‫והרקדנים אינם יודעים הרבה יותר מהם‪ ,‬אלא שבדרך הטבע הם‬ ‫מחוננים יותר‪ .‬לתופף‪ ,‬לזרוק דיסקוס‪ ,‬לקפוץ לגרבה ו‪.‬לרוחק‪ ,‬לנשום‪,‬‬

‫רבות‬

‫וכן פעולות‬

‫לחלל‪ ,‬לצייר‪ ,‬לפתור שאלות וחידות‬

‫אחרות‬

‫הניתנות "בדרך הטבע" )ושבזמנים קדומים לא נלמדו אלא בדרך‬ ‫זו(‪ ,‬נמצאות מחוץ לתחומם של אנשים‬

‫רבים ;‬

‫אלה אינם מעיזים‬

‫אפילו לנסותן‪ ,‬משום שלא למדו אותן באופן שיטתי‪.‬‬ ‫מרןת השיטה‬

‫נו בילדותם‬

‫חזקה בעיניהם עד כדי כך שגם המעט שהתנסו‬

‫נמחק בהדרגה מדמות‪-‬עצמם משרם‬

‫שהקשב שלהם‬

‫אינו מתפנה לעסוק בכך ונתרן בעיקר לפעולות שאותן למדר באופן‬ ‫שיטתי ומ‪,‬דע‪ .‬א·ף כי אנשים כאלה‬

‫יעילים מאד בחברה‪ ,‬הריחם‬

‫חסרים ספונטניות וחייהם קשים בתחומים שמחוץ לעבודתם‪.‬‬ ‫שוב חוזרים אנו‪ ,‬איפוא‪ ,‬לנחיצות בבדיקת דמות‪-‬עצמנו ותיקונה‪,‬‬

‫ככדי לאפשר חיים התואמים את מבננו ותכונותינו ולא לפי הדמות‬ ‫המקרית הנוכחית‪ ,‬שנוצרה מבלי ידיעתנו כמעט‪.‬‬

‫‪38‬‬

‫‪ \:l‬לנים‬

‫החסרון‬

‫שביתרון‬

‫השלב השיטתי אינו כולו‬ ‫שרבים‬

‫בהתפתחות‬

‫נמנעים‬

‫מלנסות‬

‫יתרון ;‬

‫לעסוק‬

‫חסרונו העיקרי הוא בכך‬

‫בדברים‬

‫המוגדרים‬

‫כ‪ 11‬מקצוע"‬

‫וכתוצאה מכך מוותרים גם על שני השלבים הראשונים‪ ,‬הנמצאים‬ ‫בגבולות אפשרותו של כל אדם‪ .‬עם זאת יש בשלב השיטתי משום‬ ‫תועלת רבה‪ .‬הוא מאפשר‬

‫לאדם‬

‫למצוא דרכי התנהגות ופעולה‬

‫המתאימים לצרכיו האישיים והפג ימיים‪ ,‬דרכים שלא סי גלן לעצמו‬ ‫בדדך הטבע מחמת ההשפעות והגודמים החיצוניים שהוליכוהו בכיוון‬ ‫שאינו מאפשר התקדמות מתמדת‪.‬‬

‫השיטתיות והתודעה צריכות לשמש לאדם אמצעי כדי לסקור‬ ‫את כל שטחי הפעולה‪ ,‬מאופק עד אופק‪ ,‬ולאתר לעצמו את המקום‬

‫המתאים לו ביותר‪ ,‬שנו יוכל לפעול ולגשום ברווחה‪.‬‬

‫‪39‬‬

‫בננה להתחיל ונ‪ t‬דוע‬ ‫השיטות לתיקון האדם‬

‫בעיית תיקון האדם על·ידי אחרים ועל·ידי עצמו העסיקה את‬

‫האנושות מאז ומתמיד‪ .‬רב הוא מספר השיטות המשמשות למטרה‬ ‫זו‪ .‬הדתות השונות מנסות להתוות לאדם‬

‫דרכי התנהגות‬

‫במטרה‬

‫להביאו על תיקונו‪ .‬שיטות האנליזה לסוגיהן מכוונות לאפשר לאדם‬ ‫את תיקונו‪ ,‬לשחררו מכפייה נוקבת בהתנהגותו‪ .‬שיטות אזוטריות‪,‬‬

‫כלומר ‪//‬פנימיות"‪,‬‬

‫הנהוגות בטיבט‪ ,‬הודר‬

‫בכל תקופות ההיסטוריה של האנושות‬ ‫המקובלים‪ ,‬החסידים‬

‫‪-‬‬

‫ויפאן‬

‫‪-‬‬

‫והיו נהוגות‬

‫השפיעו גם על היהדות‪.‬‬

‫ובעלי "המוסר" מושפעים מ"דזן" ומ"רג'ה·‬

‫יוגה"‪ ,‬יותר אמשר נראה לעינו של מי שאינו·יודע·לשאול‪.‬‬ ‫שררה שלמה של שיטות סוגסטיה והיפנוזה‪ ,‬ביחידות ובציבור‪,‬‬ ‫נהוגות גם כיום‪ .‬מנין השיטות שיצאו להן מוניטין בעולם מגיע‬

‫לחמשים ויותר‪ .‬לכולן חסידים החושבים את שיטתם לשיטה בה'‬ ‫הידיעה‪,‬‬

‫מצבים לתיקון האדם‬ ‫מקובל להכחיד בשני‬ ‫נוסף‬

‫והוא מצב התודעה‪.‬‬

‫מצבים ‪:‬‬ ‫במצב‬

‫זה‬

‫שינה ויקיצה‪ .‬אנו נכחיד במצב‬ ‫יודע האדם בבהירות‬

‫יתר את‬

‫‪41‬‬

‫שכלול‬

‫היכולת‬

‫מה שהוא עושה‬

‫כהקיץ כשם שלפעמים אנו‬

‫יודעים‬

‫בהקיץ‬

‫את‬

‫מה שחלמנו בשנתנו‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬יכול אדם לדעת בגיל ארבעים‬ ‫שרגלו האחת קצרה מן השביח‪ ,‬רק לאחר כאבים בגב‪ ,‬צילומים‬ ‫ודיאגנוזה של‬

‫רופא מומחה‪ .‬הדבר אפשרי‬

‫מפני שמצב היקיצה‬

‫בדרך כלל דומה יותר לשינה מאשר לתודעה‪.‬‬ ‫מצב השינה נחשב מתמיד למצב נוח לתיקונו של אדם‪ .‬ק‪~,‬ה‬

‫השתמש ברגעים שבהם האדם עומד להירדם לצוני אוטוסוגסטיה‬ ‫ובשינה עצמה לסוגסטיה‪ .‬בהיפנוזה מכיאים אדם למצב של תרדמה‬ ‫חלקית או מלאה בכדי ליעל את הסוגסטיה‪ .‬בשיטות מודרניות‬ ‫משתמשים כשינה להוראת שפות ומתימטיקה כמו גם לסוגסטיה‪.‬‬ ‫מצב היקיצה נוח כנראה ללימוד הדורש שינון והבהרה‪ ,‬אבל‬ ‫אינו מתאים לסוגסטיה‪ .‬הרגלי הפעילות כהקיץ ניתנים לשינוי אך‬ ‫בקושי‪ ,‬אבל אינם מפריעים במיוחד לתפיסת החדש‪.‬‬ ‫מצב התודעה הוא עיקר מעייננו‪.‬‬

‫מרכיבי מצב היקיצה‬

‫ארבעה מרכיבים‬

‫מהווים‬

‫את‬

‫מצב‬

‫היקיצה ‪:‬‬

‫תחושה‪,‬‬

‫הרגשה‪,‬‬

‫מחשבה ותנועה‪ ,‬כל אחד מן המרכיבים הללו משמש יסוד לשורה‬ ‫שלמה של שיטות תיקון‪.‬‬ ‫כתחושה אנו כוללים‪ ,‬מלבד חמשת החושים‬ ‫החוש‬ ‫הזמן‬

‫ה ששי‪ ,‬הקינ~סתטי‪,‬‬

‫הכולל את‬

‫הכאב ההתמצאות‬

‫במרחב‪,‬‬

‫והקצב‪.‬‬

‫בהרגשה נכלול‪ ,‬מלבד הרגשות השכיחים‬ ‫כעס‬

‫המקובלים‪ ,‬את‬

‫ונו'‬

‫‪-‬‬

‫גם‬

‫את‬

‫הרגשת‬

‫הערך‪-‬העצמי‪,‬‬

‫‪-‬‬

‫כגון שמחה‪ ,‬עצב‪,‬‬ ‫הנחיתות‪,‬‬

‫הדכאון‪,‬‬

‫התאוות‪ ,‬השאפתנות‪ ,‬שוויון‪-‬הנפש‪ ,‬חוסר הסבלנות‪ ,‬הרגישות המוג‪-‬‬

‫זמת ויתר הדחפים המ‪,‬דעים והלא‪-‬מ‪,‬דעים המגוונים את חיינו‪.‬‬

‫במחשבה אנו כוללים את כל הפונקציות השכליות‪ ,‬כגון הניגוד‬

‫‪42‬‬

‫במה‬

‫בין ימין ושמאל‪ ,‬טוב ורע‪ ,‬נכון ולא‬

‫נכון ;‬

‫להתחיל‬

‫ומדוע‬

‫להבין‪ ,‬לדעת שמבינים‪,‬‬

‫למיןי‪ ,‬להבחין בסדרים‪ ,‬לדמות‪ ,‬לדעת את מה שחשים ומרגישים‪,‬‬ ‫לזכור את כל אלה וכר‪'.‬‬

‫בתנועה יש לכלול את כל שינויי המצב והיחס של האברים‬ ‫בזמן ובמרחב‪ ,‬כלומר‪ ,‬גם את הנשימה‪ ,‬האכילה והשתייה‪ ,‬הדיבור‪,‬‬

‫פעימות הלב‪ ,‬מחזור הדם‪ ,‬העיכול ונו‪'.‬‬

‫ההפרדה ביו המרכיבים חיא מילולית בלבד‬

‫השמטה של מרכיב זה או אחר מן הארבעה מוצדקת רק בדיבור‪,‬‬ ‫או במישור המילולי‪ ,‬שאינו מאפשר לעסוק אלא בדבר אחד בעתו‪.‬‬

‫למעשה‪ ,‬אין במצב היקיצה אף רגע החולף מבלי שכל התכונות‬ ‫של האדם תשמשנה בר בערבוביה‪.‬‬

‫לדוגמה ‪:‬‬

‫אדם‪ ,‬או נוף‪ ,‬מבלי שפעולת אחד החושים‬

‫או הריח‬

‫‪-‬‬

‫אי·אפשר לזכור מאורע‪,‬‬

‫‪-‬‬

‫כגון הראייה‪ ,‬השמיעה‬

‫תשמש בזכרון יחד עם הדמות·העצמית של הזוכר‪,‬‬

‫או חלק ממנה‪ ,‬כגון העמידה‪ ,‬הגיל‪ ,‬ההופעה‪ ,‬הפעולה אר היעדר‬ ‫הפעולה‪ ,‬רגש נעים או בלתי נעים‪.‬‬

‫מאחר‬

‫שכך חרא‬

‫הדבר‪ ,‬הרי התיחסרת מפורטת למדי לכל‬

‫מרכיב יש בה כדי להשפיע על כל יתר המרכיבים ועל האדם כולן‪.‬‬ ‫למעשה אין כל אפשרות מציאותית לתיקון האדם אלא בדרך התיקון‬ ‫ההדרגתי של הכלל ושל הפרטים חליפות‪.‬‬

‫ההבדלים ביו השיטות‬ ‫ההבדלים‬

‫המעשיים‬

‫‪-‬‬

‫להלכה יותר מאשר למעשה‬

‫בין השיטות אינם‬

‫בעיקר במה שעושים‬

‫בהן‪ ,‬אלא במה שאומרים שעושים‪ .‬רוב השיטות מבוססות‪ ,‬ביודעין‬ ‫אר בלא יודעין‪ ,‬על ההנחה שאדם מחונן בתכונות )רעות בעיקר‪,‬‬

‫ני "יצר לב האדם רע מנעוריו"( ושאפשר לשנות את התכונות הללו‪,‬‬

‫‪43‬‬

‫שכלול‬

‫לדכאן‪,‬‬

‫אופי‬

‫היכולת‬

‫לרסנן או לעכבן‪ .‬כל‬

‫השיטות האומרות שהאדם‬

‫תכונות‪,‬‬

‫הדומים‬

‫קבוע ויש לו‬

‫המשמשות חומר לכנין‬

‫סגולות‬

‫וכשדונות‬

‫יש‬

‫לו‬

‫ללבנים‬

‫‪ -‬מכירות בבניינים החסרים לבנה זו או‬

‫אחרת‪ ,‬או בבניינים הבנויים מלבנים פגומות‪.‬‬ ‫שיטות אלו דורשות מאמץ של עשרות שנים מן האדם הרוצח‬

‫בתיקונו‪ .‬ישנן אף כאלו הדורשות‬

‫יקדיש את כל‬

‫שהאדם‬

‫חייו‬

‫לתיקונן‪.‬‬

‫תיקון התהליך לעומת תיקון תכונות‬ ‫הגישה הסטאטית הזאת עושה את התיקון ארוך ומסובך‪ ,‬ולדעתי‬

‫היא‬

‫מבוססת‬

‫על‬

‫יסודות‬

‫נפסדים‪,‬‬

‫היות‬

‫שאי·אפשר‬

‫לתקן‬

‫את‬

‫הלבנים הפגומות ואין במה למלא את מקומן של החסרות‪ .‬חיי האדם‬ ‫הם תהליך מתמיד והתיקונים דרושים לא בת‪.‬כרנותיו אר במידותיו‪,‬‬

‫אלא באיכות התהליך‪ .‬רכים הם הגורמים המשפיעים על התהליך‬ ‫ויש למזגם באופן שיעשה אותר שוטף רמווסת·את·עצמו‪ .‬ככל שיסודות‬ ‫התהליך נחירים יותר‪ ,‬ההישגים גדולים יותר‪.‬‬

‫השגיאה יעילה לתיקון‬ ‫כשם שבכל תהליך מורכב משתמשים בסטיותיו כדי לתקן את‬

‫מסלולו‪ ,‬כך גם בתיקונו של אדם אין ·לדכא את השגיאות והסטיות‪,‬‬

‫להבליג עליהן‬

‫אר להתגבר‬

‫עליהן‬

‫כביכול‪ ,‬אלא‬

‫להשתמש‬

‫בהן‬

‫לתיקון האדם‪.‬‬

‫הדרך היעילה ביותר היא תיקון התנועה‬ ‫כפי שצוין כבר‪,‬‬

‫כל אחד‬

‫מארבעת‬

‫המרכיבים‬

‫יש‬

‫בו‬

‫כדי‬

‫להשפיע על כל האחרים‪ .‬בחירת מרכיב התנועה כאמצעי עיקרי‬

‫לתיקון העצמי מתבססת‪ .‬על הטעמים‬

‫‪44‬‬

‫הבאים ‪:‬‬

‫במה‬

‫א‪.‬‬

‫ומדוע‬

‫להתחיל‬

‫מערכת·העצבים בעיקרה עוסקת בתנועה‬

‫דבר אחר‪.‬‬

‫התנועה מעסיקה את מערכת העצבים יותר מכל‬

‫להרגיש ולחשוב מבלי שפעילות‬

‫מאחר שאין אנו יכולים לחרש‪,‬‬

‫ענפה ומסובכת מאד של מערכת·העצבים תארגן את גופנו בשדה·‬

‫הכובד ומבלי שנדע‪ ,‬בר·בזמן‪ ,‬היכן ובאיזה מצב אנחנו נמצאים ;‬ ‫לשם ידיעת מצבנו בשדה·הכובד ומקומנו ביחס לעצמים שעליהם‬ ‫אנו פועלים אר שליגביהם אנו משנים את מצבנו‪ ,‬עלינו להפעיל את‬ ‫התחושה‪,‬‬

‫ההרגשה‬

‫והמחשבה‬

‫כאח‪.‬ד‬

‫שיתוף‬

‫פעילותה‬

‫של‬

‫כל‬

‫המערכת במצב היקיצה קיים בכל שיטה‪ ,‬אפילו אם היא מתימרת‬ ‫לעסוק באחד מארבעת המרכיבים בלב‪.‬ד‬

‫ב‪.‬‬

‫קל יותר להבחין באיכות התנועה‬

‫בכל מה שנוגע לארגון הגרף בשדה·הכובד‬ ‫ברורות‬

‫ומנוסרת‬

‫הרבה‬

‫יותר‬

‫מאשר‬

‫בכל‬

‫יתר‬

‫יש‬

‫לנר ידיעות‬

‫המרכיבים‪ .‬אנו‬

‫יודעים על תנועה הרבה יותר מאשר על כעס‪ ,‬אהבה‪ ,‬קנאה‪ ,‬או‬ ‫אפילו על חשיבה‪ .‬קל ירתך‪ ,‬יחסית‪ ,‬ללמוד להבחין באיכרת תנועה‬ ‫מאשר באיכרתם של המרכיבים האחרים‪.‬‬

‫ב‪.‬‬

‫נסיובנו בתנועה גדול יותר‬

‫לכולנו‬ ‫בהרגשה‬

‫יכולת‬

‫רבה‬

‫יותר‬

‫ובסיון‬

‫רב‬

‫יותר‬

‫בתנועה‬

‫מאשר‬

‫ובמחשבה‪ .‬רבים אינם מבחינים בין רגשנות יתרה לבין‬

‫רגשות‪ ,‬רואים רגישות מפותחת כחר·לשה‪ ,‬מדכאים בעצמם כל רגש‬

‫הגורם להם אי·נוחות ונמנעים ממצבים המעוררים רגשות כאלה‪.‬‬ ‫כמר כן‬

‫המחשבה ‪:‬‬

‫אף היא מרוסנת אר מקרטעת אצל רבים‪ .‬מחשבה‬

‫חפשית נחשבת לאפיקורסות לא רק בשטח האמרנה אלא גם בשטחי‬ ‫הלאום‪ ,‬הכלכלה‪ ,‬המ~סר‪ ,‬המין‪ ,‬האמנות‪ ,‬הפוליטיקה ואפילו המדע‪.‬‬

‫‪45‬‬

‫שכלול‬

‫ד‪.‬‬

‫היכולת‬

‫יכולת התנועה חשובה לעיצוב ערן עצמי‬

‫המבנה‬

‫ויכולתו‬

‫הגופני‬

‫להערכה·העצמית‬

‫חשובים‬

‫להתנועע‬

‫של האדם‪ ,‬יותר מכל דבר אחר אולי‪ .‬מספיק להסתכל בילד שמצא‬ ‫איזה ליקוי במבנה שיניו או פיו‪ ,‬או משהו אחר בהופעתו השונה‪,‬‬ ‫לדעתו‪ ,‬משל ילדים אחרים‬

‫‪-‬‬

‫כדי להיוכח שתגלית זו משפיעה‬

‫עליו במשך שנים רבות ומגוונת את כל התנהגותו‪.‬‬

‫למשל ‪:‬‬

‫עמוד·‬

‫שדרה שלא התפתח באופן נורמלי מקשה על הילד בתנועות הדור·‬ ‫שרת איזון מהיר‪ .‬הוא מועד על·נקלה ונזקק למאמצי רצון מתמידים‬ ‫בשביל להשיג את‬

‫מה שחבריו משיגים‬

‫בהסח·הדעת כמעט‪ .‬הוא‬

‫גדל באורח שונה מחבריו‪ .‬הוא מוצא שעליו לחשוב ולהתכונן מראש‬

‫ואינו סומך על הספונטניות של הגנתו‪ .‬קשיים בתנועה מערערים‬ ‫ומסלפים את הערך העצמי בעיני הילד ודוחפים אותו להתנהגות‬ ‫המפריעה להתפתחות בכיוון נטיותיו האמיתיות‪.‬‬

‫ה‪.‬‬

‫כל פעילות שרירית היא תנועה‬

‫כל‬ ‫קול‬

‫בפעילות שרירית‪.‬‬

‫תנועה מ;צאה‬

‫ואפילו שמיעה‪,‬‬

‫נחוצה‬

‫פעולת‬

‫לשם‬

‫שרירים‬

‫ראייה‪,‬‬

‫)בשמיעה‬

‫השמעת‬ ‫מווסתים‬

‫השרירים את מתח התוף לפי עצמת הקול הנשמע(‪ .‬בתנועה חשובה‬ ‫לא‬

‫רק ההאתמה המיכנית‪ ,‬המרחבית והזמנית‪ ,‬אלא גם‬

‫העצמה‪.‬‬

‫רישול מתמיד של השרירים העושה את הפעולה אטית ולאה‪ ,‬או‬ ‫מתח מתמיד‬

‫ומוגזם‬

‫העושה‬

‫את הפעולה‬

‫פתאומית וזוויתית‬

‫‪-‬‬

‫משקפים הלני·נפש וקשורים במניעים לנתועה‪ .‬כך אצל חולי·רוח‪,‬‬ ‫אצל אנשים עצבנים ואצל כאלה שערך·עצמם אינו יציב בעיניהם‬

‫אפשר להכחיד בהפרעות במתח השרירי בהתאם לליקוי‪ .‬תכונות‬ ‫אחרות של הפעולה‬ ‫יכולות‬

‫‪46‬‬

‫להיות‬

‫‪-‬‬

‫סדירות‬

‫כגון קצב‪ ,‬התאמה למקרם ולזמן וכר'‬ ‫יותר‪.‬‬

‫אפשר‬

‫להבחין‬

‫בהפרעות‬

‫‪-‬‬

‫בוויסות‬

‫במה‬

‫להתחיל‬

‫ומדוע‬

‫העצמה בתנועותיו ובהבעת פניו של אדם גם כשהוא מהלך ברחוב‪,‬‬ ‫אפילו אם המתבונן בר אינו מרמחה·לדבר ראינו יודע מהר הדבר‬ ‫הנראה לו‬

‫ו‪.‬‬

‫התנועה‬

‫לקוי‪.‬‬

‫משקפת את‬

‫הנעשה‬

‫מתכווצים‬

‫השרירים‬

‫הפוקדים אותם ללא‬

‫במערכת·העצבים‬

‫הרף ;‬

‫על·ידי‬

‫אימפולסים‬

‫ממערכת·העצבים‪,‬‬

‫משום כך אפשר‪ ,‬למעשה‪ ,‬לדון לפי‬

‫המתכונות השריריות של היציבה‪ ,‬הבעת·הפנים והקול על הנעשה‬ ‫במערכת·העצבים‪ .‬מובן שאיד כל אפשרות לשנות יציבה‪ ,‬הבעת·‬ ‫פנים וקול מבלי שמערכת·העצבים תשנה את פעילותה המגייסת‬ ‫את השרירים‪.‬‬

‫מסתבר כי למעשה‪ ,‬כשמדברים על פעילות שרירית‪ ,‬מתכוונים‬

‫לפעילות המערכת המפעי·לה את השרירים‪ ,‬מאחר שלשרירים עצמם‬ ‫אין פעילות ממשית בלעדי האימפולסים המניעים אותם‪ .‬יזרע אמנם‬ ‫ששריר·הלב‬

‫של‬

‫העובר‪,‬‬

‫למשל‪,‬‬

‫מתכווץ‬

‫לפני‬

‫עוד‬

‫שהעצבים‬

‫צומחים לתוכו‪ ,‬אך אין הוא פועל באופן המוכר לנו אלא אחרי‬ ‫שמערכת·העצבים מווסתת את פעולתו‪ .‬מכאן נובעת מסקנה הנראית‬

‫במבט ראשון‬

‫פרדוקסלית ‪:‬‬

‫תיקון הפעילות והתנועה מופיע‬

‫דק‬

‫לאחר שנעשה תיקון במוח ובמעדכת·העצבים‪ .‬כלומר‪ ,‬תיקון הנעשה‬

‫בגוף משקף את השינוי בפיקוד המרכזי‪ ,‬שהוא הקובע הבלעדי‪.‬‬ ‫שינוי בפיקוד המרכזי הוא שינוי במעדכת·העצבים‪.‬‬

‫שינוי‬

‫כזה‬

‫הוא‬

‫סמוי‬

‫מן‬

‫העין ומשום‬

‫כך‬

‫יש‬

‫שמיחסים‬

‫את‬

‫ביטויו החיצוני לשינוי "רוחני"· אחרים‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬דואים בביטוי‬ ‫החיצוני הזה שינוי "גופני" בלב‪.‬ד‬

‫‪47‬‬

‫היכולת‬

‫שכלול‬

‫ז‪.‬‬

‫התנועה‬

‫התודעה‬

‫היא יסוד‬

‫רוב המתחולל בנו אטום וסתום כל זמן שאינו מגיע לשרירים‪.‬‬ ‫אנו יודעים על המתרחש בנו ברגע ששרירי הפנים‪ ,‬הלב ומנגנון·‬ ‫הנשימה מתארגנים למתכונת המוכרת לנו כפחה חרדה‪ ,‬צחוק או‬ ‫הרגשה‬

‫אחרת‪.‬‬

‫אף כי הזמן הדרוש לארגון הביטוי השרירי של‪-‬‬

‫התגובה או ההרגשה הפנימית הוא קצר מאד‪ ,‬בכל זאת יודע כל אחד‬

‫מנסיובו שהוא יכול לבלום את צחוקו לפני שאחרים הרגישו בו‪.‬‬ ‫כן יכולים אנו לבלום את ביטוי הפחד או את ביטויה של כל הרגשה‬ ‫אחרת‬

‫שאנו‬

‫מרגישים‪.‬‬

‫המתרחש‬

‫במערכת‬

‫המרכזית‬

‫אינו‬

‫מגיע‬

‫לתודעתנו אלא לאחר שאנו מבחינים בשינויים שחלו בעמדה‪ ,‬ביציבה‬ ‫ובגישה‪ .‬קל לנו יותר להבחין בשינויים אלה מאשר בשינויים החלים‬ ‫בשרירים עצמם‪ .‬יש ביכולתנו למנוע את הביטוי השרירי המלא מפני‬ ‫שכל התהליכים בחלק המוח העסוק במה שמיוחד לאדם הנם אטיים‬

‫הרבה יותר מיתר התהליכים בחלקי המוח העוסקים במה שמשותף‬ ‫לאדם ולשאר בעלי·ה‪ n‬יים‪ .‬האטיות של תהליכים אלה היא המאפשרת‬

‫‪-‬‬

‫לעשות אר לא לעשות‪ .‬הכל מתארגן כך שכל‬

‫השרירים מסודרים‬

‫ומוכנים לממש את הפעולה או לא לתת לה‬

‫שיפוט והחלטה‬ ‫להתממש‪.‬‬

‫ברגע שתודעתנו‬

‫מכירה‬

‫באמצעים‬

‫המאורגנים‬

‫לביטוי‪ ,‬אנו‬

‫יכולים לעתים גם להבחין בגירוי שגרם לכל הארגון‪ .‬במלים אחרות‪,‬‬

‫אנו מבחינים בתודעתנו בדחף לפעולה‪ ,‬או בגורם להגנה‪ ,‬כשארגון‬ ‫שרירי הגוף לפעולה ברור לנו במידה מספקת‪ .‬לעתים אנו' חשים‬ ‫שמשהו מתרחש אר מתהווה בנו מבלי שנוכל להבחין מהו‪ .‬ארגון‬ ‫כזה חדש הוא ואיד אנו יודעים לפרשו‪ .‬אחרי חזרות מספר יהיה‬

‫הדבר קל יותר‬

‫‪-‬‬

‫אנו נניד בגורם ונבחין בתחושה כבר בסימנים‬

‫הראשונים‪ .‬לעתים נזדקק לחזרות רבות עד שנבחין בכך‪ .‬בסופו של‬

‫זבד‪ ,‬המתחולל בנו מגיע לתודעתנו בעיקר דרך השרירים‪ .‬חלק קטן‬

‫‪48‬‬

‫במה‬

‫להתחיל‬

‫ומדוע‬

‫יותר מגיע לתודעה דרך המעטפת‪ ,‬שהיא העור העוטף את הגוף‬

‫וכן כל הקרומים הפנימיים העוטפים את אברי העיכול והנשימה‪,‬‬ ‫החל בחללי הפה והאף רכלה בפי·הטבעת‪.‬‬

‫ח‪.‬‬

‫הנשימה כתנועה‬

‫נשימתנו משקפת כל מאמץ רגשי או מעשי רכל הפרעה‪ .‬הנשימה‬ ‫רגישה גם לכל התהליכים הורגטטיביים במערכת‪ .‬הפרעות בבלוטת·‬

‫ד‪ i‬מגן‪ ,‬למשל‪ ,‬גורמות לנשימה מיוחדת המשמשת ברפואה לזיהוי‬ ‫ההפרעה‪ .‬כל גירוי פתאומי חזק מלזרה עצירת נשימה‪ .‬כל אחד מאתנו‬ ‫יודע‬

‫מנסיובו כמה קשורה הנשימה‬

‫בכל תנודת‬

‫רגש‬

‫או ציפיה‬

‫להתרגשות‪.‬‬

‫בכל תולדות האנושות אפשר למצוא שיטות או כללים שמגמתם‬ ‫הרגעת האדם על·ידי שיפור הנשימה‪ .‬מבנח השלד שלנו גורם לכך‬ ‫שאי·אפשר כמעט לארגן את‬

‫הנשימה‬

‫לארגן את‬

‫מבלי‬

‫תנוחות‬

‫השלד בשדה·חכרב‪.‬ד ארגון הנשימה בלבד מצליח במידה שמצליחים‬

‫בעקיפין לשפר את ארגון שרירי השלד לעמידה ותנועה‪.‬‬

‫ט‪.‬‬

‫בהיעלם התנועה נשמט הבסיס למחשבה ולתחושה‬

‫ולבסוף‪ ,‬נסביר טעם נוסף ‪ -‬וחשוב מכל ‪-‬‬ ‫הביצוע והפעולה כמפתח לתיקון האדם ‪:‬‬

‫לבחירתנו במערכת‬

‫כל התנהגות‪ ,‬כפי שצוין‬

‫כבר‪ ,‬מורכבת מגיוס שרירי‪ ,‬תחושה‪ ,‬הרגשה ומחשבה‪ .‬כל אחד מן‬

‫המרכיבים האלח יכול לשמש מפתח לתיקון עצמי‪ .‬חלקו של המרכיב‬ ‫השרירי‪ ,‬בכל מקרח‪ ,‬גדול עד כדי כך שאם ייעלם במקורר‪ ,‬כלומר‬ ‫בקליפת המוח המוטורית‪ ,‬יתפוררו כל יתר המרכיבים האמורים‪.‬‬ ‫הקליפה המוטורית של המוח‪ ,‬שהיא חרשת שעליה נטווית כל‬

‫הפעולה‬

‫השרירית‪,‬‬

‫נמצאת רק מילימטרים‬

‫אחדים‬

‫מעל לשכבות‬ ‫‪,49‬‬

‫שכלול‬

‫היכולת‬

‫העוסקות בכל הפעולות המחשבתיות‪ .‬כל ההרגשות והתחושות שהאדם‬ ‫החנסה בהן היו קשורות באותו רגע במנגנון המחשבתי‪.‬‬

‫מערכת·העצבים יש לה תכונה יסודית והיא‬

‫‪-‬‬

‫שאין אנו יכולים‬

‫לעשות דבר והיפוכו בו·בזמן‪ .‬בכל מספי; מאיות של שכיח מסכמת‬ ‫המערכת את עצמה בכעין אינטגרציה כללית שהגוף מבטא אותה‬ ‫באותו רגע‪ .‬היציבה‪ ,‬התחושה‪ ,‬ההרגשה וכל צורות החשיבה‪ ,‬כמו גם‬

‫כל התהליכים הכימיים וההורמונליים מהווים בכל יחידת ·זמן יסודית‬ ‫כזאת שלם שאין לפרקו לגורמיו‪ .‬השלם הזה יכול להיות מסובך‬ ‫ומורכב כמעט בלי גנרל‪ ,‬אבל הוא אינטגרציה אחת של המערכת‬ ‫ברגע נתון‪.‬‬

‫בכל אינטגרציה כזאת‪ ,‬רק מה שמגיע לשרירים ולמעטפת מגיע‬ ‫לתודעה‪ .‬ראינו כבר שלשרירים חלק·הארי בתודעה‪ .‬אי·אפשר שיהיה‬

‫שינוי‬

‫בארגון כל מערכת השרירים מבלי שפעולתה של קליפת‬

‫המוח המוטורית תשתנה‪ .‬אם נצליח באיזו דרך שהיא לגרום לשינוי‬ ‫בקליפה המוטורית‪ ,‬רעל·ידי כך לשינוי התיאום או המתכונות עצמן‪,‬‬ ‫יתפורר עיקר הבסיס‬

‫התודעתי שבכל אינטגרציה‪.‬‬

‫מפני הקירבה‬

‫המיידית של מנגנוני החשיבה וההרגשה לקליפה המוטורית והתפש·‬

‫טרת כל פעילות לרקמות השכנות‪ ,‬השינוי הדרסטי בקליפה המוטוירת‬ ‫גורם לשינוי מתאים בתהליכי החשיבה וההרגשה‪.‬‬

‫שינוי יסודי בבסיס המוטורי במתכונתה של אינטגרציה כלשהי‬ ‫במערכת מפורר את השלם ומשאיר את החלקים הרגשי והמחשבתי‬

‫ללא אחיזה‪ .‬במצב זה קל יותר להביא לשינויים במחשבה ובהרגשה‪,‬‬ ‫משרם שהחלק השרירי‪ ,‬שדרכו מגיעות לתודעתנו המחשבה וההרגשה‪,‬‬ ‫השתנה ואינו מבטא עוד את המתכונת המוכרת לנר‪ .‬מאחר שההרגל‬

‫איבד את תמיכת החלק השרירי‪ ,‬כלומר את חלק·הארי שלו‪ ,‬הרי קל‬ ‫יותר לשנותו‪.‬‬

‫‪50‬‬

‫הגנבנה וסגולות פעילותן‬ ‫ההפשטה‬

‫‪-‬‬

‫סגולתו הבלעדית של האדם‬

‫ראינו שאפשר לפרק את תהליך החיים כולו לארבעה‬ ‫תנועה‪,‬‬

‫הרגשה‬

‫תחושה‪,‬‬

‫ומחשבה‪.‬‬

‫המרכיב‬

‫האחרון‬

‫מרכיבים ‪:‬‬

‫שונה‬

‫ברוב‬

‫תכונותיו מן התנועה‪ .‬אפשר להסכים לדעה שהמחשבה‪ ,‬כשם שהיא‬ ‫מצריה אצל האדם‪ ,‬היא סגולתו המיוחדת של האדם‪ .‬ניצוצות של‬ ‫משהר דרמה למחשבה‪ ,‬רואים אמנם אצל בעלי·חיים מפותחים‪ ,‬אבל אין‬ ‫ספק שהפשטות‪ ,‬כגרן תר‪r‬ז‪ .‬ההרמוניה במרסיקה‪ ,‬גיארמטרית המרחב‪,‬‬

‫תורת הקבוצות‪ ,‬תורת הסיכויים וכיוצא באלו‪ ,‬הן נחלתו הבלעדית‬ ‫של האדם‪ .‬מבנה מוחו ומערכת עצביו של האדם שונה אף הוא בחלק‬

‫אחד תכלית שינוי ממבנה החלקים האחרים‪ ,‬המשותפים גם לבעלי·‬ ‫חיים אחרים‪ .‬לא כאן המקום לפירוט אנטומי ופיזיולוגי של המבנה‬

‫הזה‪ .‬לצורן הדירן שלנו נסתפק בציון הקורים הכלליים‪.‬‬ ‫מבנה המוח‬

‫‪-‬‬

‫הגרעין‬

‫האישי‬

‫המוח דורש סביבה כימית רחום לקיומו‪ .‬בכל גרף חי קיימת‬ ‫קבוצת מבנים המנהלת את התהליכים המווסתים את הסביבה הכימית‬

‫ואת הטמפרטורה המתאימה לקירם המערכת‪ .‬קבוצת מבנים זר‬ ‫המערכת הקשורה במרחת·הריח‬

‫) ‪(Rhinic System‬‬

‫‪-‬‬

‫‪-‬‬

‫עוסקת בצרכים‬

‫הפנימיים הפרטיים של כל גרף חי‪ .‬אם מבנים אלה פגומים‪ ,‬בעל"‬

‫‪51‬‬

‫שכלול‬

‫היכולת‬

‫החיים פגום מיסודו או שאין לו יכולת קיום בכלל‪ .‬מבנים אלה הם‬ ‫סימטריים ותורשתיים בכל פרטי סידורם ופעולתם‪.‬‬

‫דחפים‬

‫פנימיים מחזוריים‬

‫קבוצה שניה של מבנים במוח עוסקת בכל מה שנוגע לצכרים‬ ‫החיוניים הפנימיים בבטו;ם כלפי חוץ‪ .‬הצורך לקיים את הגוף ואת‬ ‫הקבוצה הראשונה יוצר דחפים פנימיים המתבטאים בפעולה כלפי‬ ‫הסביבה‪.‬‬

‫זוהי מערכת הגובלות‬

‫) ‪((Limbic System‬‬

‫‪-‬‬

‫קבוצת‬

‫המבנים העוסקת בכל מה שנוגע לתנועת החי בשדה‪-‬הכובד וסיפוק‬

‫כל הדחפים הפנימיים של אכילה‪ ,‬שחיה וסילוק פסולתן ;‬

‫בקצרה‪,‬‬

‫בכל אותם צרכים פנימיים שאי סיפוקם מגביר את הדחף וסיפוקם‬ ‫משכך ומחליש אותו לזמן‪-‬מה‪ ,‬עד שהצורך גוגר שנית‪ ,‬וחוזר חלילה‪.‬‬

‫מה שאנו רגילים לקרוא "אינסטינקטים"‪ ,‬כגון בנית הקן של‬ ‫הציפור‪ ,‬טווית הקורים‬

‫של העכביש‪,‬‬

‫התמצאות‬

‫במרחב וכל פלאי עולם‪-‬החי הנודעים והלא נודעים ‪-‬‬

‫הדבורה‬

‫והיונה‬

‫מקורם במבנים‬

‫אלה‪.‬‬

‫שחר של יכולת למידה‬

‫בחלק זה ניכרות כבר סגולותיה המיוחדות של מערכת האדם‪.‬‬

‫המבנה‪ ,‬הארגון והפעולה הם תורשתיים בעיקרם‪ ,‬בניגוד למערכת‬

‫הקודמת שכולה תורשתית ואינה משתנה כלל מפרט לפרט‪ ,‬אלא‬ ‫במקרים של שינויים אבולוציוניים יסודיים‪.‬‬ ‫האינסטינקטים אינם קבועים ומוחלטים‪ .‬יש הבדלים קלים בין‬

‫פרט לפרט‪ .‬יש כאלה שהאינסטינקטים שלהם חלשים ודורשים בסיון‬ ‫אישי כלשהו כתנאי להמשך פעולתם‪ ,‬כמו‪ ,‬למשל‪ ,‬ולדות שצריך‬

‫לגרותם בשימת הפטמה בפיהם כדי שיתחילו לינוק‪ .‬יש שהאינ·‬

‫‪52‬‬

‫וסגולות‬

‫המבנה‬

‫פעילותו‬

‫סטינקטים מאפשרים גם מידה לא מבוטלת של הסתגלות לסביבה‬ ‫וניצנים של יכולת שינוי ביחס לסביבה המשתנה‪ ,‬בקצרה‬

‫‪-‬‬

‫שחר‬

‫של יכולת למידה‪.‬‬ ‫כך‪ ,‬למשל‪ ,‬מסתגלות ציפורים לבנות קן מחמרים חדשים כשמע·‬ ‫נירים אותן מסביבתן המקורית לסביבה אחרת‪ .‬אך ההסתגלות קשה‬

‫‪-‬‬

‫ולא כולן מצליחות‬

‫להסתגל באותה מידה‬

‫ולעתים אף אינן‬

‫מצליחות כלל‪ .‬קיימת הסתגלות של האינסטינקטים להשתנות הסביבה‪,‬‬ ‫שאינה רחוקה ממה שאנו רואים כהבנה ולמידה‪.‬‬

‫דקות ההבחנה‬

‫‪-‬‬

‫נחלת האדם‬

‫קבוצה שלישית במוח עוסקת בכל אותן פעולות המבדילות את‬ ‫מן‬

‫האדם‬

‫) ‪System‬‬

‫הבהמה‬

‫אר‬

‫החי‪.‬‬

‫‪(,Supralimbic‬‬

‫זן‪,‬‬

‫קבוצה‬

‫הרום· גרבלית‬

‫המערכת‬

‫מפותחת אצל האדם הרבה יותר מאשר‬

‫אצל כל בעלי·החיים המפותחים‪ .‬זוהי המערכת ההופכת את היד‬ ‫האנושית‬ ‫אחרות‪,‬‬

‫למכשיר שאפשר‬ ‫מערכת‬

‫לנגן בו‪,‬‬ ‫הבחנה‬

‫זו מאפשרת‬

‫המגבירה את מספר הגונים‪ ,‬הקצבים‬

‫הנשימה‪.‬‬

‫גם‬

‫כאן‬

‫מגדילה‬

‫בתנועות‬

‫הי‪,‬ד‬

‫דקיקה‬

‫שרירי‬

‫והמתכונות האפשריות‪ .‬מערכת‬

‫זו מאפשרת גם הבחנה דקיקה בתנועות‬

‫ההבחנה‬

‫לצייר‪ ,‬לכתוב‬

‫ונו‪ :‬במלים‬

‫שרירי הפה‪,‬‬

‫את‬

‫מספר‬

‫הגרון ומנגנון‬

‫הגונים‪,‬‬

‫הקצבים‬

‫והמתכונות במידה שאיפשרה היווצרות של מאות לשונ_ות דיבור‬ ‫ומספר רב של או~גני שירה ושריקה‪.‬‬

‫הנסיוו האישי לעומת התורשה‬

‫סגולות המבנה והרקמות‬

‫של מערכת זו‬

‫הן‬

‫תורשתיות אך‬

‫פעילותן תלויה ברובה כבסיון האישי של כל פרט ופרט‪ .‬צורת‬ ‫הכתיבה של כל יד שונה‪ .‬כתב·ידו של האדם תלוי בשפה הראשונה‬

‫‪53‬‬

‫שכלול‬

‫היכולת‬

‫שבה למד לכתוב‪ ,‬באופן הכתיבה שלמזוהר‪ ,‬בכלי שבו השתמש‪ ,‬באופן‬ ‫הישיבה בזמן הלימוד וכזרמה‬

‫‪-‬‬

‫כלומר‪ ,‬בכל הגורמים שהיוו את‬

‫הקשרים בקליפה המוטורית של המוח‪ .‬ההי גרי המיוחד לשפת אמר‬

‫של אזם קובע במידה ניכרת את התפתחותם של שרירי הלשון‪ ,‬הפה‪,‬‬ ‫הקול‪ ,‬החך ווילרנרת·ה‪ n‬ך‪ .‬השפה הראשונה קובעת את עצמתם היחסית‬

‫של שרירי הפה ומבנה חללו בצררה ברורה עד כזי כך שבשפה‬ ‫הנוספת אפשר להבחין במבטאה של השפה הראשונה וגם בקושי לשנות‬ ‫את פעילותם של כלי הדיבור למבטא חדש‪ .‬כלומר‪ ,‬נסיובו האישי של‬

‫אדם הוא גם גורם מבני‪ ,‬הקובע את המבנה הסופי במידה לא קטנה‬ ‫אולי מן התורשה‪.‬‬

‫מושג הניגוד מקורו במבנה‬

‫המערכת‬

‫השלישית הזאת היא אסימטרית‬

‫בפעילותה‬

‫)הימין‬

‫אינו דומה לשמאל(‪ ,‬בניגוד לסימטריה שהיא הכלל בשתי המערכות‬

‫הקודמות ;‬

‫האסימטריה גורמת להבדלה בין ימין לשמאל‪ .‬כשהיד‬

‫הימנית דומיננטית‪ ,‬מתהווה מרכז הדיבור בשמאל המוח‪ ,‬ולהפך‪ .‬יש‬ ‫לשער שהניגוד הראשוני הזה בין ימין ושמאל הוא אף יסוד הניגוד‬ ‫בכללו‪ .‬מאחר שפעולת יד ימין היא הטובה יותר‪ ,‬בזרך·כלל‪ ,‬משמשת‬ ‫המלח ימין בשפות רבות‪ ,‬כגון אנגלית‪ ,‬צרפתית‪ ,‬גרמנית‪ ,‬רוסית‬ ‫ואחדות‪ ,‬לביטויים רבים הקשורים במושגים נכרן‪ ,‬חזק‪ ,‬זכות‪ ,‬דשות‬ ‫וכר'‬

‫)‬

‫‪ paeo‬ח‪,‬‬

‫) ‪(. Droit, Right, Recht‬‬

‫כך‪ ,‬למשל‪ ,‬נוטה המחשבה הפרימיטיבית להבחין בין טוב ודע‪,‬‬

‫שחרד ולבן‪ ,‬קד וחם‪ ,‬אור וחרשך ולארות בחם הפכים או ניגודים‪.‬‬ ‫מחשבה מפותחת יותר מתקשח לראות בחם ניגודים של ממש‪ .‬החושך‬ ‫והקוד‪ ,‬למשל‪ ,‬אינם כלל ניגודים לארד וחום‪ .‬כשאין אור יש חרשך‬ ‫הויחס‬

‫‪54‬‬

‫בין‬

‫חרם‬

‫וקור‬

‫הוא‬

‫מסובך‬

‫חרבה יותר‪.‬‬

‫המבנה‬

‫פעילותו‬

‫וסגולות‬

‫תהליכים הפיכים ובלתי הפיכים‬

‫המערכת השלישית קשורה אל מרכזי הרגשות קשר רופף‪ ,‬לעומת‬ ‫הקשר החזק של המערכות הקודמות‪ .‬רגשות חזקים‪ ,‬כמו כעס או‬

‫קנאה‪ ,‬מפריעים לפעולת המערכת העדינה‪ ,‬החדישה ומערפלים את‬ ‫החשיבה‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬מחשבה בלי כל קשר לרגשות אינה מתקשרת‬ ‫אל המציאות‪.‬‬ ‫החשיבה‬

‫עצמה‬

‫היא‬

‫נייטראלית‬

‫ויכולה לעסוק‬

‫באותו אופן‬

‫במחשבות סותרות‪ .‬כדי לבחור במחשבה זו או אחרת צריך‬ ‫הפחות‬

‫‪-‬‬

‫‪-‬‬

‫לכל‬

‫שהרגש יספק למחשבה את התכונה של ‪ 11‬נכון"‪ ,‬כלומר‪,‬‬

‫יקשר אותה למציאות‪ .‬ה‪ 11‬נכון" הזה הוא מציאות סובייקטיבית‪ ,‬כמובן‪.‬‬ ‫כשה"נכון" הוא מציאות אובייקטיבית‪ ,‬יש למחשבה ערך אנושי·כללי‪.‬‬

‫ההגיון אינו יכול להכריע בין "אפשר להגיע לי‪ "m‬לבין "אי·‬ ‫אפשר להגיע לירח"‪ ,‬משום ששתי המחשבות מתקבלות על הרעת‬ ‫מבחינת החשיבה הטהורה‪ .‬רק הנסיון המציאותי מעניק למחשבה‬ ‫את התכונה של "נכון"‪ .‬במשך רודות שללה המציאות את האפשרות‬

‫הראשונה והביטוי "להיות על הירח" היה שם נרדף לדמיןו תלשו‬ ‫מן המציאות‪.‬‬

‫מבחינת החשיבה הטהורה‪ ,‬רוב התופעות בעולם יכולות להיות‬ ‫הפיכות או בלתי·הפיכות‪ .‬במציאות‬

‫‪-‬‬

‫רוב התהליכים הם בלתי‬

‫הפיכים )גפרור שנשרף אינו יבדל לחזור להיות‬

‫גפרור ;‬

‫עץ אינו‬

‫יבדל לחזור ולהיות זרע(‪.‬‬ ‫כל התופעות הקשורות בזמן הן בלתי הפיכות‪ ,‬משום שכיוונו‬

‫של הזמן עצמו אינו הפיך‪ .‬תופעות מעטות הן הפיכות‪ ,‬כלומר החרות‬ ‫על עקבותיהן למצב ששרר לפני הפעולה או לפני השינוי שחל‪.‬‬

‫פעילות החשיבה בלי קשר אל המציאות איננה מחשבה‪ ,‬כשם שפעילות‬

‫שרירית סתמית אינה פעולה או תנועה‪.‬‬

‫‪55‬‬

‫היכולת‬

‫שכלול‬

‫סוף מעשה במחשבה תחילה‬ ‫המסלולים במערכת השלישית הם מסובכים יותר וארוכים יותר‬ ‫מאשר בשתי‬

‫המערכות‬

‫הוותיקות‪.‬‬

‫רוב הפעולות של המערכת השלישית הזאת מתבצעות באמצעות‬

‫הםערנות הוותיקות‪ ,‬אף ני יש אפשרות של פיקוד ישיר של המערכת‬

‫השלישית על מנגנרן·הביצוע‪ .‬ארגון זה גורם לאיחור ניכר בהתחלת‬ ‫הביצוע‪ ,‬כך ש"סוף מעשה במחשבה תחילה" אינה אימרה בעלמא‪ .‬יש‬ ‫שהייה מספקת בין מה שהתהוהו במערכת הזאת לבין ביצועו‪ ,‬שהייה‬

‫המאפשרת גם את בלימת הביצוע‪ .‬אפשרות זר של התהוו‪,‬ת זמרת‬ ‫פעולה‬

‫והשהיית‬

‫והשיפוט‬

‫רוב‬

‫ביצועה‪,‬‬

‫דחייתה‬

‫אר מניעתה‪,‬‬

‫היא‬

‫יסוד‬

‫הדמיון‬

‫השכלי‪.‬‬ ‫פעולותיה‬

‫של מערכת‬

‫זו‬

‫מבוצעות‬

‫על·ידי‬

‫המערכות‬

‫הוותיקות ומוגבלות למהירותם של המנגנונים הללו‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬אי·‬

‫אפשר להבין את תכנו של חומר מודפס מהר יותר מאשר העיניים‬

‫יכולות לקרוא‪ .‬אי·אפשר להביע מחשבה מהר יותר מאשר לאמרה‪.‬‬ ‫מכאן ששיפור מהירות הקריאה ומהירות ההבעה הוא אחד האמצעים‬

‫להאצת החשיבה‪ .‬האפשרות של שהייה בין היווצרות המתכונת‬

‫המ‪• n‬‬

‫שנתית של פעולה כלשהי לבין ביצועה היא יסוד התודעה‪ .‬היא‬ ‫מאפשרת להקשיב ולבחון את הנעשה בנו ברגע ההתכוונות לפעולה‬ ‫וברגע ביצועה‪ .‬אפשרות הבלימה‪ ,‬כלומר‪ ,‬האפשרות להאריך את משך‬

‫הזמן בין הכוונה לביצוע‪ ,‬מאפשרת לאדם ללמוד לדעת את‪ .‬עצמו‪.‬‬ ‫ויש‬

‫מה‬

‫ללמוד‬

‫לדעת‪ ,‬מאחר‬

‫שהמערכות המבצעות את הדחפים‬

‫הפנימיים שלנו פועלות מעצמן‪ ,‬כשם שהן פועלות אצל יתר בעלי·‬ ‫החיים‬

‫·‪56‬‬

‫המפותחים‪.‬‬

‫המבנה‬

‫וסגולות‬

‫פעילותו‬

‫עשייה אינה מעידה על 'ידיעה‬

‫ביצוע פעולה אינו מוכיח שאנו יודעים‪ ,‬ולו אף ידיעה שטחית‬ ‫ביותר‪ ,‬את מה שאנו עושים וכיצ‪.‬ד אם אדם מנסה לעשות בידיעה‬

‫כלומר‪ ,‬מנסה להבחין בידיעת פרטים‬

‫‪-‬‬

‫‪ -‬פעולה פשוטה ושכיחה‪ ,‬כגון‬

‫לקום מכיסא‪ ,‬הוא נוכח עד‪-‬מהרה לדעת שאינו יודע בעצם כיצד הוא‬

‫עושה זאת ‪:‬‬

‫האם יש לאמץ את שרירי הבטן או את שרירי הגב‪,‬‬

‫האם הוא מאמץ תחילה את הרגליים או מטה את הגרף לפנים‪ ,‬מה‬ ‫עושות העיניים‪ ,‬מה עושה הראש ונו' ן קל להיוכח שאין אדם יודע‬

‫כלל מה לעשות‪ ,‬עד כדי אי‪-‬יכולת לקום‪ .‬לא נותר לו‪ ,‬איפוא‪ ,‬אלא‬ ‫לחזור לדרכו השגורה והיא‬

‫‪ -‬לתת לעצמו הוראה לקום ולהניח‬

‫למנגנונים המומחים‪-‬לדבר לבצע את הפעולה כיפה בעיניהם‪ ,‬כלומר‪,‬‬

‫כרגיל‪ .‬מכאן אנו למדים שידיעת‪-‬עצמו אינה ניתנת לאדם בלי קשיים‬ ‫ניכרים ואף כדונה בהפרעות בביצוע‪ .‬המחשבה והשכל היודע הם‬ ‫בעוכריה של‬

‫הפעילות‬

‫האוטומטית‬

‫וההרגלית‪,‬‬

‫כמסופר‬

‫בבדיחה‬

‫העממית על ה‪ J‬ןל )‪ 11‬מרבה רגליים"( ששכח כיצד ללכת ברגע שהיה‬ ‫עליו לענות עלי השאלה באיזה סדר הוא מניע את דגליו בשעת‬ ‫הליכה‪.‬‬

‫התודעה היא תיאום ביו הכוונה לעשייה‬

‫לעתים מספיק שאדם ישאל את עצמו‪ ,‬שעה שהוא עושה פעולה‬ ‫מסוימת‪ ,‬מה בעצם הוא עושה‬

‫‪ -‬כדי למצוא את עצמו נבוך ובלתי‬

‫מסוגל להמשיך בפעלו‪ .‬במקרה כזה הוא מכייר לפתע שביצוע הפעולה‬ ‫אינו תואם את מה שהתכוון לעשות‪ .‬ואמנם‪ ,‬בלי תודעה עדה אנו‬

‫עושים מה שהמערכות הוותיקות מבצעות בדרכן שלהן גם כשהכוונה‬ ‫באה מהמערכת השלישית העליונה‪ .‬זאת‬

‫ועוד ‪:‬‬

‫לעתים מממש הביצוע‬

‫את היפוכה הגמור של הכוונה‪ .‬מקרים כאלה שכיחים מאד כשכוונת‬

‫‪57‬‬

‫שכלול‬

‫היכולת‬

‫הפעולה במעדנת העליונה )שקשריה עם‬

‫מרכזי הדגשות רופפים(‬

‫מבוצעת על‪-‬ידי המנגנונים של המעדנות האחדות )שבהן הסשדים‬

‫עם הדגשות חזקים ביותר( מבלי להשתמש ביכולת ההשהיה‪.‬‬ ‫בתנאים אלה גודמות האוטומטיות ומהירותן הגדולה יותר של‬ ‫המעדנות הנמוכות לכך שבראשית ובעיקר מתבטא הדגש בפעולה‪,‬‬

‫והמחשבה‬

‫‪-‬‬

‫הבאה מן המעדנה העליונה ביותר‬

‫‪-‬‬

‫מתבטאת בעצל‪-‬‬

‫תיים‪ ,‬כמעט לאחד המעשה‪ .‬דוב פליטות‪-‬הפה נעשות בדדך זר‪.‬‬

‫התודעה אינה הכרחית לחיים‬

‫שתי‬

‫המעדנות‬

‫הוותיקות יותר‪,‬‬

‫הגובלות‪ ,‬מותאמות האחת‬

‫מעדנת מוחת‪-‬הדיח‬

‫לשניה באופן הדמוני‬

‫ומערכת·‬

‫אצל דוב בני‪-‬‬

‫האדם‪ .‬בשתי המערכות הללו אפשר לספק את דוב הצרכים האנושיים‬

‫ולעשות את דוב הדברים שאדם עושה‪ ,‬כולל הדברים שאנו מיחסים‬ ‫אותם לשכל‪ .‬אפילו החיים החברתיים אינם בלתי‬ ‫המעדנת‬

‫הדום‪-‬גובלית המפותחת‬

‫כשל האדם‪.‬‬

‫אפשירים‬

‫בלי‬

‫הדבורים‪ ,‬הנמלים‬

‫הקופים וחיות‪-‬העדר חיים במשטרים חברתיים בלי תודעה‪ .‬משטרים‬

‫אלה מורכבים למדי וכוללים את דוב יסודותיה של החברה האנושית‪,‬‬ ‫כגון גידול בנים‪ ,‬מלכות‪ ,‬מלחמות בשכנים‪ ,‬הגנה על המולדת‪ ,‬ניצול‬ ‫עבדים וכיוצא באלה‪.‬‬

‫התודעה‬

‫‪-‬‬

‫עידן חדש באבולוציה‬

‫המעדנת העליונה‪ ,‬המפותחת אצל האדם יותר מאשד אצל כל‬ ‫בעלי‪-‬החיים האחדים‪ ,‬מאפשרת תודעה‬

‫‪-‬‬

‫זאת אומדת הנדת הצורך‬

‫האורגני וברירת האמצעים לסיפוקו‪ .‬הודות לתכונת המעדנת הזאת‬ ‫מאפשרת התודעה שיפוט‪ ,‬הבחנה‪ ,‬הכללה‪ ,‬הפשטה‪ ,‬דמיון וכדומה‪.‬‬

‫תודעת הדחפים האורגניים היא יסוד הידיעה‪-‬העצמית של האדם ‪:‬‬ ‫‪58‬‬

‫המבנה‬

‫תודעת‬

‫היחסים‬

‫שבין‬

‫האנושית נותנת לאדם‬

‫הדחפים‬

‫ומקורם‬

‫וסגולות‬

‫בהתהוותה‬

‫פעילותו‬

‫של‬

‫התרבות‬

‫אמצעים לשליטה שעד היום רק בודדים‬

‫העריכו את אפשרויותיה‪.‬‬

‫ה‪ 11‬אני מאמין" שלי הוא שתקופתנו היא תקופת מעבר קצרה‬ ‫המבשרת את הופעתו של האדם‬

‫האנושי‪.‬‬

‫‪59‬‬

‫ל או ?‬ ‫שני עולמות לכל אדם ‪:‬‬

‫העולם האישי והעולם של כולנו‪ .‬בעולמי‬

‫הפרטי קיימים היקום והתבל כל זמן שאני חי ;‬ ‫נעלם רמת יחד אתי‪.‬‬

‫עולמי זה נולד אתי'‬

‫לערמת זאת‪ ,‬בעולם הגדול המשותף לכולנו‬

‫איני יותר‬

‫מטיפה‬

‫בים אר גרגיר‪-‬חול‬

‫במדבר‪.‬‬

‫חיי‬

‫רמותי‬

‫אינם‬

‫משפיעים במאום כמעט על העולם הגדול‪.‬‬ ‫מטרת חייו של אדם היא עניינו הפרטי' במידה מסוימת‪ .‬לאחד‬

‫קוסם האושר‪ ,‬לשני העושר‪ ,‬לשלישי‬

‫‪-‬‬

‫כוח או שלטון‪ ,‬לרביעי‬

‫‪-‬‬

‫ידע‪ ,‬שוויון וכר'‪ .‬מטרת חיי האנושות‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬אינה ידועה לנו‬ ‫כלל ועיקר‪ .‬הדבר היחיד שיש לו יסוד סביר‪ ,‬המקובל גם על כל‬

‫המדעים‪ ,‬הוא שיש כיוון בהתפתחותו של היקום ושהאדם עומד בראש‬ ‫סולם התפתחות זה‪ .‬את הכיוון הזה של האבולוציה אפשר לפרש גם‬

‫כמגמה‪ .‬בפרק הקודם‪ ,‬שעסק בפירוט המבנים במערכת ‪-‬העצבים שלנו‪,‬‬ ‫ראינו אותה מגמה‪ .‬ראינו שלפי מערכת‪-‬העצבים מגמת ההתפתחות‬ ‫היא הגדלת כושרה של התודעה להכווגת תהליכים קדומים באברלו‪-‬‬ ‫ציה‪ ,‬גיוונם‪ ,‬ריסונם וזירוזם‪ .‬גם אנו חושבים על מגמה זו‪ ,‬מבלי‬ ‫להתכוון לכן‪ ,‬ומבטאים את מחשבתנו כשאנו אומרים שאמן פלוני‬ ‫הוא אמנם אמן גדול‪ ,‬ומדען אלמוני אמנם‬

‫נעלה במקצועו‪ ,‬אבל‬

‫הם חסרים ‪ 11‬משהו" שיעלה אותם בעינינו למדרגת אדם‪.‬‬

‫‪61‬‬

‫שכלול‬

‫הברה‬

‫היכולת‬

‫ותודעה‬

‫לכל בעלי·ה‪ n‬יים המפותחים יש מידה ניכרת של הכרה‪ .‬הם‬ ‫מכירים את הסביבה שבה הם חיים‪ ,‬את מקומם במשפחתם‪ ,‬בעדרם‬

‫או בלהקתם‪ .‬הם יודעים לשתף פעולה בהגנת המשפחה או העדר‬

‫ואפילו לעזור האחד לחברו‬

‫‪ -‬זאת אומרת שהם אולי גם מבחינים‬

‫במה שטוב לזולת‪ .‬האדם מחונן לא רק בהכרה מפותחת יותר‪ ,‬אלא‬ ‫גם בסגולת הפשטה מיוחדת‪ ,‬המאפשרת לו להבחין‪ ,‬ולהכיר במה‬

‫שמתחולל בו בשעה שהוא מבחין‪ .‬כך הוא יכול לדעת שאינו יודע‪,‬‬

‫או שהוא יודע‪ .‬הוא יכול להניד אם הוא מבין או אינו מבין את‬ ‫אשר הוא יודע‪ .‬הוא מסוגל גם להפשטה גבוהה יותר‪ ,‬המאפשרת לו‬ ‫להעריך את כושר ההפשטה שלו ואת דרגת השימוש בה‪ .‬הוא יכול‬

‫להבחין אם הוא משתמש בתודעתו המלאה בשביל לדעת ואם הוא‬ ‫יודע שאינו יודע‪,‬‬

‫יש הבדל מהותי בין הכרה ותודעה‪ ,‬אף כי בשפתנו התחומים‬

‫אינם ברוירם‪ .‬אני עולה במדרגות ביתי בהכרה מלאה ובכל זאת‬ ‫איני יודע כמה מדרגות עליתי‪ .‬עלי לעלות שנית ולשים לב‪ ,‬להקשיב‪,‬‬ ‫אר לספור אותן בשביל לדעת את מספרן‪ .‬תודעה היא הכרה עם‬ ‫הבחנת המתחולל בה‪ ,‬או בי‪ ,‬בזמן שאני מכיר‪.‬‬ ‫שליטה תדועתית בשרירים הרצוניים ובתהליכי החשיבה וההפ·‬

‫שטה ניתנת לרבים בקלות יחסית‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬השליטה התודעתית‬

‫על השרירים הבלתי רצוניים‪ ,‬על החשרים והרגשות‪ ,‬ועל יכולת‬ ‫יצירה אישית‪ ,‬ניתנת בקושי רב יותר‪ .‬למרות הקושי אין הדבר‬ ‫יוצא מגדר האפשרות‪ ,‬אף כי אינו מתקבל על דעתם של רבים‪.‬‬ ‫אנו פועלים כשלם אחיד גם כשהשלם אינו כליל‪-‬השלמות‪ .‬מכאן‬ ‫נובעת אפשרות של התפתחות השליטה התודעתית גם על החלקים‬

‫הקשים‪ .‬השינויים החלים בחלקים הניתנים לשליטה בנקל‪ ,‬משפיעים‬

‫גם על האחרים‪ ,‬כולל אלה שאין לנו עליהם שליטה ישירה‪ .‬גם‬

‫‪62‬‬

‫ל אז !‬

‫השפעת עקיפין היא מעין שליטה‪ .‬עבודתנו היא שיטת אימון ההופכת‬ ‫את השפעת·העקיפין ההתחלתית לידיעה ברורה‪.‬‬

‫חשוב אולי לומר במפורש שאיד אנו מדברים באימון כוח·‬ ‫הרצון והשליטה·העצמית לשם התעלות על עצמנו אר על הזולת‪.‬‬ ‫תיקון·עצמי‪ ,‬שיפור‪ ,‬אימון תודעתי ומושגים דומים שהשתמשנו בהם‪,‬‬

‫לא באו אאל בשביל לבטא צביון חלקי של המושג התפתחות‪ .‬בהתפת·‬ ‫חרת מודגש‬

‫התיאום ההרמוני‬

‫בין‬

‫המבנה‪,‬‬

‫התכונה‬

‫וההישג‪.‬‬

‫תנאי‬

‫יסודי לתיאום הרמוני הוא חופש מוחלט מכפייה עצמית או כפייה‬ ‫מצד הזולת‪.‬‬

‫התפתחות נורמלית היא בדרך·נלל הרמונית‪ .‬בהתפתחות החלקים‬ ‫גדלים‪ ,‬משתפרים ומתחזקים באופן שהשלם יכול להמשיך בייעודו‬

‫הכללי‪ ,‬רכשם שבהתפתחותו ההרמונית של הילד מופיעות תוך נדי‬ ‫הגידול‬

‫גם‬

‫פונקציות‬

‫חדשות‪,‬‬

‫כן‬

‫תופענה‬

‫יכולות‬

‫חדשות‬

‫בכל‬

‫התפתחות· הרמונית‪.‬‬

‫התפתחות הרמונית אינה דבר פשוט‪ .‬ניטול‪ ,‬למשל‪ ,‬את ההפשטה‬ ‫המחשבתית‪ ,‬שהיא נולה יתרון‪ ,‬למבט ראשון‪ .‬מנקודת·ראות של‬

‫התפתחות הרמונית יש בה גם הרבה מן השלילה‪ .‬ההפשטה היא‬

‫יסוד המילול‪ .‬המלה מסמלת את אשר היא מסמנת ואינה יכולה‬ ‫להיווצר בלי הפשטה של תכרנה‪ ,‬או סגולה‪ ,‬של הדבר שהיא באה‬ ‫לבטאו‪ .‬קשה לתאר תרבות אנושית כלשהי בלי מלים‪ .‬ארמכם תופסים‬ ‫התפתחות ההפשטה המחשבתית ומילולה את המקום החשוב ביותר‬

‫במדע ובכל ההישגים החברתיים‪ .‬יחד עם זה נעשו ההפשטה והמילול‬ ‫לעריץ השולל מן האדם את המציאות הבלתי·אמצעית‪ ,‬דבר הגורם‬

‫להפרעה קשה בהרמוניה של רוב פעולות האדם‪ .‬לעתים קרונות‬ ‫גובלת ההפרעה עם מחלות רוח וגוף וגורמת לזיקכה מוקדמת‪ .‬ככל‬

‫‪.,,.‬‬

‫שההפשטה המילולית מוצלחת יותר ויעילה יותר כן מתרחק האדם‬ ‫במחשבתו ובזמירנו מן ההרגשות‪ ,‬התחרשה והתנועות עצמן‪.‬‬

‫ראינו שהמבכים העוסקים בחשיבה קשורים באופן רופף למנג·‬

‫‪63‬‬

‫שכלול‬

‫היכולת‬

‫נדנים הרגשיים‪ .‬מחשבה צלולה יכולה להיווצר רק כהיעדר רגשות‬

‫עזים המסלפים את אובייקטיביות החשיבה‪ .‬ניתוק מתמיד מן הרגשות‬ ‫והתחושות‬

‫)תחושות ·עצמיות(‬

‫הפרופריוספטיות‬

‫הוא‬

‫הכרחי‬

‫תנאי‬

‫להתפתחותה של החשיבה הטובה‪.‬‬

‫בכל זאת חשובה ההתפתחות ההרמונית של האדם יותר מהתפתחות‬ ‫שאיננה הרמונית‪,‬‬

‫אם‬

‫אפילו‬

‫החשיבה הטובה היא‬

‫המפריעה את‬

‫ההרמוניה‪ .‬החשיבה המנותקת מיתר האדם הופכת בהדרגה לעקרה‪.‬‬

‫בעיקר‪,‬‬

‫חשיבה שנעשית במלים‬

‫יותר בסולם‬

‫אינה יונקת מן המבנים הקדומים‬

‫האבולוציה‪ ,‬הקשורים קשר‬

‫אמיץ‬

‫לרגשות‪.‬‬

‫החלקים‬

‫היוצרים‪ ,‬הספונטניים יותר‪ ,‬של החשיבה קשורים במבנים הקדומים‬ ‫הללו‪ .‬מחשבה מופשטת‪ ,‬שאינה ניזונה כפעם בפעם ממקורות עמוקים‬

‫יותר בכניננו‪ ,‬נעשית מילולית בלבד וריקה מתוכן אנושי ממשי‪.‬‬ ‫ספרים‬

‫רבים‬

‫באמנות‪,‬‬

‫בהתנהגותם היומיומית‬

‫במדע‪,‬‬

‫‪-‬‬

‫בספרות‬

‫ובשירה‬

‫‪-‬‬

‫ואנשים‬

‫רבים‬

‫אין להם מה להוסיף לקורא ולצופה בהם‪,‬‬

‫אלא שיגרה של מלים הקשורות זו אל זו בהגיון מחשבתי ריק מתוכן‬

‫אישי‪.‬‬

‫החשיבה‬

‫המתפתחת‬

‫באופן‬

‫בלתי הרמוני הופכת להפרעה‬

‫בהתפתחותו האנושית של האדם‪.‬‬ ‫המסקנה שהתפתחות הרמונית היא דבר רצוי‪ ,‬היא מסקנה בנלית‬

‫למדי‪ .‬כל' זמן שהוגים במופשט שבמלים הללו ובהגיון שבהן‬

‫‪-‬‬

‫תלוש‬

‫משפט זה‪ ,‬ככל משפט הגיוני·מילולי אחר‪ ,‬מן האדם כשלם‪ ,‬וחסר‬ ‫משמעות מעשית‪.‬‬

‫רק‬

‫בעצמי‬

‫כשאני מעורר‬

‫והדימויים הבלתי‪-‬אמצעיים‪ ,‬כלומר‬

‫‪-‬‬

‫את הרגשות‪,‬‬

‫התחושות‬

‫כשאני חושב בדמויות‪ ,‬בצירו·‬

‫פים פנימיים אישיים שלי' נהפך המשפט הבנלי למקור בלתי‪-‬אכזב‬ ‫של צורות‪ ,‬דמויות ויחסים המאפשרים צירופים וגילויים חדשים‪ .‬את‬

‫אלה יש להלביש במלים כדי שאפשר יהיה לקיים מגע אנושי עם‬ ‫הזולת‪.‬‬

‫התפתחות הרמונית טבועה בכל יצור חי שלמינו עבר ארוך‪.‬‬

‫אצל האדם מלווה התפתחות כזאת בקשיים גדולים‪ ,‬מפאת חדישותה‬

‫‪64‬‬

‫ל או!'‬

‫של תופעת התודעה בסולם האבולוציה‪ .‬להתפתחותם ההרמונית של‬ ‫החיה‪ ,‬הבהמה‪ ,‬הקוף והאדם הקדמון ביותך‪ ,‬מספיקים חושים‪ ,‬רגשות‪,‬‬

‫תנועה ושמץ של מחשבה‬

‫‪-‬‬

‫כמו זכרון והכרה‪ .‬כל אלה מתבטאים‬

‫בפעילות בהקיץ‪ ,‬בניגוד לשינה‪.‬‬ ‫בעלי·החיים‪ ,‬חסרי‬

‫התודעה‪ ,‬נעים‬

‫לכאן‬

‫ולשם‬

‫ותו לא‪.‬‬

‫עם‬

‫הופעת התודעה באבולוציה‪ ,‬אצל האדם‪ ,‬הופכת התנועה הפשוטה‬ ‫לכאז לפנייה שמאלה והתנועה הפשוטה לשם לפנייה ימינה‪.‬‬

‫קשה לנו לראות את כל הקשור בתופעה זו מחמת שיגרתה‬

‫‪-‬‬

‫היא נהירה לנו נשם שפעולת הראייה פשוטה בעינינו‪ .‬די בהרהור‬ ‫קל נדי לראות שההבחנה בין ימין ושמאל אינה מסובנת פחות מתורת‬ ‫הראייה‪ .‬המבחין בין ימין ושמאל מחלק את המרחב ביחס לעצמו‪,‬‬ ‫רואה את עצמו נמרכז שממנו מתחיל ומשתרע המרחב‪ .‬מתחושה זו‬

‫של חלוקת המרחב‪ ,‬שאינה ברורה עדיין בתודעה ומתבטאת על·ידי‬ ‫התיחסות ל"יד ימין" ו‪ 11‬יד שמאל"‪ ,‬מתפתחת הפשטה נוספת של‬

‫המושגים ‪//‬ימין" ו‪ 11‬שמאל"‪ ,‬הניתנים עתה לביטוי במלים‪ .‬ברבות‬ ‫הימים‬

‫נעשים הסמלים‬

‫מופשטים‬

‫יותר ויותר‬

‫ונוצרת‬

‫האפשרות‬

‫לבנות משפטים כדוגמת המשפט הזה‪ .‬לשם הישג תודעתי פעוט‪,‬‬ ‫כידיעה נין ימין ושמאל‪ ,‬דרושים הסתכלות‪ ,‬קשב או תשומת‪-‬לב‬

‫למה שהאדם חש שמתחולל נתונו ולימה שמתדך‪,‬הן בעולם החיצוני‬

‫הסובב אותו‪....:.‬‬

‫לסירוגין‬

‫‪-‬‬

‫ברגע שהוא נע‪ ,‬תוך תנועת קשב זו‪,‬‬

‫פנימה והחוצה לסירוגין‪ ,‬נוצרות ההפשטה והמלים המסמלות את‬ ‫השינוי במצב היחסי שבין האדם ועולמו הגדול‪ .‬לא קשה לאתר‬ ‫שהתהוותה של התודעה כרוכה בחבלי·לידה קשים‪ .‬התודעה בחיתוליה‬ ‫הביאה בוודאי לא אחת את אבות האדם במבוכה‪ .‬יש לשער שכבר‬ ‫הם בקשו את נפשם לפעמים להיות ככל חית·השדה‪.‬‬

‫מחמת גילה האבולוציוני הצעיר של התודעה‪ ,‬גדולים ההבדלים‬ ‫בכושרה‪ ,‬בין אדם לאדם‪ ,‬יותר מאשר בסגולות הקדומות יותך‪ .‬יתר‬

‫על כן‪ ,‬בכל פרט חלות תנודות גדולות בתיאומה של התודעה ליתר‬

‫‪65‬‬

‫שכלול‬

‫ה'כולת‬

‫חלקי האישיות‪ .‬לעתים מגיעה עצמת התנודות לאפס וגורמת לקיטוע‬

‫רגעי‪ ,‬זמני ולפעכזים גם תקופתי‪ .‬לעתים רחוקות‪ .‬יותר עשוית עצמת‬

‫התנודות להתגבר עד ליצירת תיאום ההרמוני של כל מרכיבי האדם‬ ‫לשלם אח‪.‬ד‬ ‫בתורות האזוטריות רווח משל‪ ,‬שמוצאו מטיבט‪ ,‬הממשיל את‬ ‫האדם‬

‫נטול התודעה למרכבת שנוסעיה‬

‫השרירים והיא עצמה‬

‫‪-‬‬

‫תם היצרים‪,‬‬

‫סוסיה‬

‫הם‬

‫השל‪.‬ד התודעה היא הרכב הישן‪ .‬כל עוד‬

‫הרכב רדום‪ ,‬נגררת המרכבה ללא מטרה‪ .‬כל נוסע מבקש להגיע‬ ‫למקום אחר וכל סוס מושן בכיוון אחר‪ .‬כשהרכב מקיץ ובערר ואוחז‬

‫במושכות‬

‫‪-‬‬

‫מושכים הסוסים את המרכבה ומביאים כל נוסע למתת‬

‫חפצו‪.‬‬

‫ברגעים בהם עולה בידי התודעה למצוא מכנה משותף להרגשה‪,‬‬ ‫לתחשוות‪ ,‬לתנועה ולמחשבה עולה המרכבה על דרך המלך‪ .‬ברגעים‬ ‫כאלה מתעלה האדם לדרגת מגלה‪ ,‬ממציא‪ ,‬יוצר‪ ,‬מחדש‪,, ,‬יודע"‪ .‬הוא‬ ‫מרגיש אחדות אורגנית בעצמו ובתבל‪ .‬הוא מבחין שהוא אחד והעולם‬

‫אחד ואיחודם מבטל את הבדידות‪.‬‬

‫‪66‬‬

‫חלק בי‬

‫געשה‬

‫ונשמע‬

‫שניס·עשר שעררים נ‪ 1‬עשייס‬

‫שנים‪-‬עשר‬

‫למעלת‬

‫מאלף‬

‫השעורים‬

‫המעשיים‬

‫שבספר‬

‫שעורים שניתנו ב‪ 11‬מכון‬

‫נבחרו‬

‫פלדנקרייז‬

‫‪ll‬‬

‫מביו‬

‫במשך‬

‫שנות קיומו‪ .‬שעורים אלח אינם מחווים רציפות שיטתית ‪i‬‬ ‫חם נבחרו רק לשם חבחרת עקרונות חשיטח של המחבר‬ ‫ואמצעית‪.‬‬

‫עם זאת תוכננו השעורים חללו‬ ‫תגרף‬

‫ואת פעולותיו‬

‫לאימוו‪1‬‬

‫הכולל את כל‬

‫היסודיות ביותר‪.‬‬

‫אדם שילמד את השעורים ויעסוק באחד מחם מדי ערב‪,‬‬ ‫לפני‬

‫חשינח ‪1‬‬

‫יגלח‬

‫תוך כמת‬

‫שבועות‬

‫הפונקציות החשובות לחיים תקינים‪.‬‬

‫חטבת‬

‫ניכרת ברוב‬

‫הוראות כלליות‬ ‫שיפור היכולת‬

‫מטרת שעורים אלה היא לשפר את היכולת‪ ,‬כלומר‪ ,‬להרחיב‬ ‫את גבולות הביצוע ולעשות את הבלתי אפשרי לאפשרי‬ ‫קשה‬

‫‬‫רק‬

‫‪-‬‬

‫אף כי‬

‫את הקשה לנוח‪ ,‬זאת הנוח לנעים‪.‬‬

‫פעולות שנוח‬

‫ונעים‬

‫לעשותן‬

‫בכנסות‬

‫לתחום‬

‫ההרגלים‬

‫האישיים ומשמשות את האדם בכל אזרחות חייו‪ .‬הפעולות הקשות‪,‬‬

‫שכדי לעשותן צריך‬

‫האדם לאמץ את רצדנו ולהכריח את עצמו‬

‫להתגבר על התנגדות פנימית‬ ‫התנועתיים‬

‫היומיומיים‪,‬‬

‫זעם‬

‫‪-‬‬

‫בשארות תמיד מחוץ להרגלים‬

‫ההתבגרות הן יוצאות‬

‫מגדר‬

‫השימוש‬

‫מכל רכל‪.‬‬

‫למשל ‪:‬‬

‫חזיזן נדיר הוא שאדם בגיל חמשים ומעלה יקפוץ מעל‬

‫גדר‪ ,‬ואפילו היא נמוכה‪ .‬הוא ילך סביב סביב‪ ,‬במקום בו בער יעבור‬ ‫בקפיצה קלה ופשוטה‪.‬‬

‫אין זאת אומרת שעלינו להשתמט מכל פעולה קשה ולא לאמץ‬ ‫כלל את כוח הרצון‪ ,‬אך יש להבחין בבהירות בין שיפור היכולת‬ ‫לביד מאמצים סתם‪ ,‬ולכוון את כוח הרצון לאימון היכולת‪ ,‬כדי‬ ‫שהפעולות עצמן תיעשינה לבסוף מתו ‪ j‬ידיעה ובזחףת‪.‬‬

‫‪71‬‬

‫היכולת‬

‫שכלול‬

‫יכולת וכוח רצון‬ ‫במידה שהיכולת משתפרת‪ ,‬פוחת הצורך במאמצי רצון‪ .‬מאמצי‬

‫הרצון הנחוצים לשיפור היכולת מהווים תירגול מספיק לשם אימון‬ ‫הרצון באופן היעיל ביות‪.‬ו‪ .‬אם מתבוננים יפה מוצאים שכל בעלי‬ ‫הרצון החזק‪ ,‬המאומן לשמו‪ ,‬הם בעלי יכולת קטנה בעצם‪ .‬מי שיכול‬

‫‪-‬‬

‫עושה‪ ,‬פשוט‪ ,‬בלי הכנות_ ומבלי שירעיש עולמות‪ .‬בעלי רצון‬

‫כביר משתמשים בכוח כביר‪ ,‬במקום לכוונו בדרך יעילה יותר‪.‬‬

‫אלה הסומכים בעיקר על כוח הרצון מפתחים את יכולתם‬ ‫להתאמץ ומתרגלים‬

‫להשתמש‬

‫בעוצמה גדולה מזי‬

‫לשם‬

‫ביצוע‬

‫פעולות שאפשר לעשותן היטב יותר בכוח קטן יותך‪ ,‬כשהוא מודרג‬ ‫ומכוון יפה‪.‬‬

‫שני אופני הפעולה משיגים בדרך כלל את מטרתם‪ ,‬אלא שהדרך‬

‫הראשונה‬

‫‪-‬‬

‫כשהמטרה מושגת בעיקר הודות למאמץ הרצוני‬

‫‪-‬‬

‫כרוכה בנזק ניכר‪ .‬כוח שאינו הופך תנועה אינו הולך לאיבוד סתם‪,‬‬

‫אלא משמש להריסת הפר‪.‬קים‪ ,‬השרירים‪ ,‬ויתר המנגנונים המשמשים‬ ‫להיווי‬

‫הכוח‪ .‬אנרגיה שאינה הופכת לתנועה הופכת‬

‫לחום בתוך‬

‫המנגנון ‪.‬המבצע‪ ,‬כלומר‪ ,‬מחוללת בו שינויים הדורשים תיקון‪ .‬יש‬ ‫להחזיר את המנגנון למצב שבו יוכל לפעול שוב‪.‬‬ ‫מה שיודעים לעשות היטב‪,‬‬

‫לא קשה‬

‫לעשות‪ .‬אפשר‬

‫אפילו‬

‫לומר כי מה שקשה לעשות‪ ,‬אינו עשוי היטב‪.‬‬

‫כדי להבחין יש לחוש ולא להתאמץ‬

‫כדי ללמוד דרושים זמן‪ ,‬קשב והבחנה‪ ,‬וכדי להבחין יש לחוש‪.‬‬

‫מסתבר מכאן שעל‪-‬מנת ללמוד יש לשפר את‪ ,‬התחושה‪ ,‬ומי ששואף‬ ‫להשיג מרובה בכוח הרצון‪ ,‬יוצא שכרו בהפסדו‪.‬‬

‫אדם‬

‫‪72‬‬

‫צריך‬

‫להיות‬

‫חפשי‬

‫להקשיב‬

‫למה‬

‫שמתרחש‬

‫בו‬

‫בזמן‬

‫הוראות‬

‫כלליות‬

‫התגייסותו‪ ,‬שכן במצב זה דעתו זחוחה יותר‪ ,‬אין בו המתח של‬

‫החפזון‪ ,‬נשימתו נתונה למשמעת‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬אם‬

‫בזמן הלימוד‬

‫עושה האדם הכל בקצה גבול היכולת שלו ואף זה אינו מניח את‬ ‫דעתו‪ ,‬לא יוכל לעשות זאת מהר יותר‪ ,‬חזק יותר‪ ,‬טוב יותר‬

‫‪-‬‬

‫מאחר שכבר גייס את עצמו עז קצה גבול יכולתו‪ .‬בתנאים אלה‬ ‫נעצרת הנשימה‪ ,‬נעשים מאמצים מיותרים‪,‬‬

‫ההבחנה‬

‫קטנה והשיפור‬

‫אפסי‪.‬‬

‫הקורא יוזנח לזעת שהתרגילים עצמם הם פשוטים‪ ,‬התנועות‬

‫קלות‪ ,‬אך באופן ביצוען ימצא בוודאי משהו חשד שהשפעתו תורגש‬ ‫כבר‬

‫כשעור הראשון‪.‬‬

‫דקות‪-‬ההבחנה‬

‫"שוטה אינו מרגיש"‪ ,‬אמדו חז"ל‪ .‬מי שאינו מרגיש אינו יכול‬

‫לחוש בהבדלים וכמובן אינו יכול להבחין בין פעול‪-‬ה אחת לאחרת‪.‬‬ ‫בלי הבחנה אין כל אפשרות של לימו‪,‬ד לא כל שכן של שיפור יכולת‬

‫הלמידה‪ .‬הזבד אינו פשוט‪ ,‬מאחר שכל החושים האנושיים קשורים‬ ‫אל הגירויים המפעי·לים אותם ביחס הדורש שהגירוי יהיה קטן ככל‬ ‫האפשר‪ ,‬כזי שכוח ההבחנה יגדל‪.‬‬ ‫אם אני מחזיק מוט ברזל וזבוב מתישב עליו‪ ,‬או עוזב אותו‪,‬‬ ‫איני מבחין בהבדל המשקל‪ .‬לעומת ‪ i‬את‪ ,‬אם אני מחזיק נוצה וזבוב‬ ‫חונה עליה‪ ,‬או עוזב אותה‪ ,‬אני מרגיש הבדל ברוך‪ .‬דבר זה נכון‬ ‫ביחס לכל‬

‫החושים ‪:‬‬

‫השמיעה‪ ,‬הראייה‪ ,‬הריח‪ ,‬הטעם‪ ,‬החום וחקרך‪.‬‬

‫התרגילים עשויים כזי להפחית את המאמץ‪ ,‬מאחר שכזי להיות‬ ‫מסוגל ·לחוש הבדלים דקים במאמץ‪ ,‬יש להקטין קודם כל את המאמ‪.‬ץ‬ ‫עצמו‪ .‬ביצוע דק ומשופר יותר אפשרי רק אם הרגישות‬ ‫היכולת להבחין בהבדל‬

‫‪-‬‬

‫‪-‬‬

‫כלומר‪,‬‬

‫נעשית דקה יותר‪.‬‬

‫‪73‬‬

‫ש·כלול‬

‫היכולת‬

‫כוחו של הרגל‬

‫יש קושי יוצא·מגזד·הדגיל בתיקון שגיאה הרגלית בתנוחה או‬

‫בפעולה‪ ,‬כל עוד אין הנדה נדודה בשגיאה ובאופן התהוותה בפעולה‪,‬‬ ‫וכל עוד אין יזע מספיק המאפשר לאדם לפעול לפי ידיעתו ולא‬

‫לפי הרגלו‪.‬‬ ‫אם אזם רגיל לעמוד כשהאגן והבטן שלו דחופים קדימה יותר‬

‫מזי‪,‬‬

‫הדי בשל כך ראשו נוטה לאחוד יותר מזי' וכמונן שהשקע‬

‫בגבו גזול מזי‪ .‬אם הוא רוצה להביא את ראשו לפנים ואת האגן‬ ‫אחורנית‪ ,‬ועושת את הנחוץ בשביל להוות את השינויים האלה‪ ,‬הוא‬

‫מוצא שראשו נטוי לפנים יותר מן הרגיל והאגן לאחוד יותר מן‬ ‫הרגיל‪ ,‬וזוהי הדגשה‬

‫מוזרה בשבילו‪ .‬משום כך הוא חוזר‬

‫שבו אינו מדגיש שהוא עושה משהו מוגזם‬

‫‪-‬‬

‫למצב‬

‫נמלים אחדות‪ ,‬הוא‬

‫חוזר להד גליו הקודמים‪.‬‬

‫אין אזם יכול לשנות הרגל בתחושה בלב‪.‬ד עליו לעשות זאת על·‬ ‫ידי עבודת הכרתית מודעת עד שהשינוי יחדל להיות מוזר וייעשה‬ ‫דומה להרגל חדש‪ .‬לשנות הרגל הדי זה‬

‫דבר קשה הרבה‬

‫יותר‬

‫ממה שניתן לשער‪ .‬רק בעל הנסיון יוזע עד נמה קשה הזבד‪.‬‬ ‫חשיבה תוך פעולה‬ ‫עיקר חשוב מאד‬

‫לקורא ‪:‬‬

‫בשיעורי לומד התלמיד להקשיב תוך‬

‫כזי הביצוע של תרגיל זה או אחר‪ ,‬ולעשות את השינויים שהוא‬ ‫חש‬

‫בנחיצותם‪,‬‬

‫או את מה‬

‫שהוא‬

‫מבין מדברי‪,‬‬

‫מבל'‬

‫שיפסיק‬

‫את‬

‫ביצוע התרגיל‪ .‬כך הוא לומד לעשות בשעת שהוא חושב ולחשוב בשעת‬ ‫שהוא עושה‪ .‬זוהי‪ ,‬כמובן‪ ,‬דרגה של יכולת גבוהה מזו שנה הוא‬

‫מפסיק לחשוב בשעה שהוא פועל‪ ,‬ולפעול בשעה שהוא חושב )נהג‬ ‫מנוסה אינו מתקשה לבצע את הפעולות שאומרים לו לעשותן תוך‬ ‫כדי נסיעה‪ ,‬לא כן המתלמד(‪.‬‬

‫‪74‬‬

‫הוראות‬

‫כללירת‬

‫הקורא הרוצה‪ ,‬איפוא‪ ,‬להשיג בעצמו את דרגת השיפור האפ·‬

‫שרית בתרגילים הבאים‪ ,‬צדיו לנסות לתת לעצמו הוראות לפעולה‬ ‫הבאה מבלי שיפסיק את הפעולה שהוא עוסק בה‪ .‬פירושו של דבר‪,‬‬ ‫להמשיך בתנועה הנוכחית בשעה שהוא מתכונן‬

‫במחשבתו לשלב‬

‫הבא‪.‬‬

‫תנועה מכוונת‬

‫‪-‬‬

‫פעולה יעילה‬

‫המכונה היעילה היא זו שכל חלקיה מותאמים האחד לשני‬ ‫בדייקנות‪,‬‬

‫שפרקיה‬

‫משומנים‬

‫היטב‪,‬‬

‫שאין‬

‫וזוהמה‬

‫חול‬

‫בחלקיה‬

‫המתחככים זה בזה‪ ,‬שכל הדלק שבה הופך לאנרגיה קיגטית בגבול‬ ‫האפשרות התרמודינמית‪ ,‬ואינו משמש להפקת רעש ורעידות‪ ,‬כלומר‪,‬‬ ‫לבזגוז אנרגיה על תנועות·סרק המקטינות את התנועה המכוונת‪.‬‬

‫האימון בדרך שלנר מוציא בהדרגה מהרגלי הגיוס של האדם‬ ‫את כל המיותר לפעולה המכוונת‪ ,‬כל מה שמפריע לה‪ ,‬גורם לסטירת‪,‬‬ ‫או אפילו נוגד אותה‪.‬‬

‫טיהור הפעולה ממאמצי·סרק‬

‫בשיטות החינוך‬

‫המקובלות‬

‫בזמננו‬

‫מושם‬

‫הדגש על‬

‫השגת‬

‫המטרה בכל מחיר‪ ,‬מבלי לתת את הדעת כ·לל על כמות המאמצים‬ ‫הבלתי מאורגנים והבלתי מכוונים‪ .‬כל עוד אין המנגנונים השכליים‪,‬‬ ‫הרגשיים והפיקודיים מאורגנים‬

‫ויעילה‬

‫‪-‬‬

‫שהיא גם נוחה ונעימה‬

‫לפעולה‬

‫‪-‬‬

‫מתואמת‪,‬‬

‫שוטפת‪,‬‬

‫חלקה‬

‫הרינו מגייסים לעתים קרובות‬

‫את חלקי הגוף השונים ללא כל אפלייה‪ ,‬גם את אלה שאינם דרושים‬

‫לפעולה‪ ,‬או אף‬

‫מפריעים לה‪ .‬מכאן שלעתים‬

‫קרובות מאד אנו‬

‫עושים את הפעולה ואת היפוכה בעת·ובעונה·אחת‪ .‬רק מאמץ רצוני‬ ‫מסוגל להביא את החלק‬

‫הפועל‬

‫למעז‬

‫המטרה לכך שיתגבר על‬

‫‪75‬‬

‫ש כל ול‬

‫ה י כ‪.‬ו ל ת‬

‫החלקים הפועלים נגדה‪ .‬במובן זה מכסה הרצון החזק על ה'עדר‬

‫'כולת פנ'מ'ת‪.‬‬

‫הדרך הנכונה היא ללמוד לטהר את הפעולה מן‬

‫המאמצים הנרגזים את המטרה‪ ,‬ולהפעיל את כוח הרצון רק במקרים‬ ‫שבהם יכרלת·אנרש רגילה אינה מספקת‪.‬‬

‫נשוב ונחזור על הדברים הללו כשהקורא יתנסה בהם בעצמו‬

‫ויווכח בנכונותם ואז ייקל עליו לעשרת צער נוסף בכירון הרצוי‪.‬‬

‫קצב הנשימה בשעת‬

‫העבודה‬

‫הערה אחרונה‪ ,‬חשובה ביותר ‪:‬‬

‫בסוף שעור שבוצע כהלכה לפי‬

‫ההוראות‪ ,‬צריך אדם להיות רענן וקל כמו אחרי שינה מתוקה או‬

‫מנוחת החלמה‪ .‬אם התוצאה אינה כזאת הרי שהתנועות היו מהירות‬ ‫מדי‪ ,‬בהולות מדי‪ ,‬בלי קשב לנשימה‪.‬‬

‫בזמן הלימוד יש להתאים את קצב העבודה לקצב הנשימה‪.‬‬ ‫כשהגרף ישתפר ויותאם יפה‪ ,‬תתארגן הנשימה באופן ספונטני בקצב‬ ‫התנועות‪.‬‬

‫‪76‬‬

‫הוראות‬

‫נועשיות‬

‫מתי לעבוד‬ ‫הזמן הרצוי לעבודה הוא לפני שנת הלילה‪ ,‬ולפחות שעה אחת‬

‫לאחר הארוחה‪ .‬רצוי לשכב לישון מיד לאחד שנסתיים השעוד‪ .‬אחת‬ ‫הסיבות החשובות לכן היא שלאחד יום עבודה ודאגות מפיג השעוד‬ ‫את המתח הנפשי והשרירי והשינה שלאחריו טובה ומרעננת יותך‪.‬‬ ‫בברקך‪ ,‬עם ההתעודדות‪ ,‬רצוי‬

‫להתמתח‬

‫במיטה נמשן רקה‬

‫לפחות ולהיזכר בתחושה הכללית של השעוד מליל אמש‪ .‬כראי לחזור‬ ‫על שתים·שלש מן התנועות האפייניות שנקלטו בזכדון‪ .‬במשך היום‬ ‫רצוי לזכור את השעוד במחשבה‪ ,‬תוך כדי‬

‫הפעולות היומיומיות‪,‬‬

‫ולנסות למצוא את השפעתו על פעולות אלו‪.‬‬

‫עשה לך מועדים קבועים לכך במשך היום‪ ,‬ולו גם למשך‬ ‫שניות אחרות‪ ,‬שכן בכל פעם שאתה נותן את רעתן על השעוד שעבד‪,‬‬ ‫הריהו נחרת ונלמד היטב יותר‪.‬‬

‫כשהעבודה נעשית להרגל יומיומי מושרש‪ ,‬יבחר לו כל איש את‬ ‫הזמן הנוח לו לעבודה כראות עיניו‪.‬‬

‫משך השעור‬

‫משך השעוד תלוי בקצב הפנימי של כל איש ואיש‪ ,‬במצב דוחו‬ ‫ונו'‪ .‬בשעורים הראשונים קובע מספר התנועות של כל תרגיל את‬

‫‪77‬‬

‫שכלול‬

‫היכולת‬

‫הזמן‪ .‬יש להתחיל בחזרה של‬

‫עשר‬

‫פעמים על כל תנועה‬

‫רעם‬

‫ההתקדמות בשעורים להגדיל את מספר החזרות עד עשרים·ר‪ n‬מש‪,‬‬

‫נכתוב בהוראות לכל שערר‪ .‬נמשן הזמן אפשר ורצוי לחזור מאות‬ ‫פעמים על תנועה אחת מסוימת‬

‫‪-‬‬

‫באטיות האפשרית הגדולה ביותר‬

‫רנן במהירות האפשרית הגדולה ביותך‪ .‬אן זכור כי מהירות‬ ‫פירושה‬

‫‪-‬‬

‫אין‬

‫חפזון !‬

‫מסתבר‪ ,‬מן האמור לעיל‪ ,‬שהשעורים הראשונים עשויים להימשך‬ ‫כארבעים‪-‬וחמש דקרת כל אחה הבאים אחריהם יתקצרו עד עשרים‬

‫דקרת לערן‪ ,‬ולאחר‪-‬מכן‪ ,‬כשהעבודה נעשית להרגל יומיומי‪ ,‬עשוי‬ ‫שערר‬

‫להימשך מהרף·עין של מחשבה עד שעה‬

‫ארונה‬

‫‪-‬‬

‫לפי‬

‫תחושתו של כל אח‪.‬ד‬

‫היכן לעבוד‬

‫רצוי ביותר לעבוד על רצפה מנוסה בשטיח או במחצלת‪ ,‬על‬ ‫פני שטח מספיק להושטת הידיים והרגליים לצדדים מבלי שהרהיטים‬

‫או עצמים אחרים יגבילו את חופש התנועה‪ .‬מי שימצא שקשה לו‬

‫להסתגל בזמן הראשון למשטח הרצפה הקשה ירכל להשתמש בשמיכה‬ ‫עבה אר אפילו לעבוד במיטה‪.‬‬

‫מה ללבוש‬

‫כל המפחית בלבוש הרי זה משובח‪ .‬מכל מקום‪ ,‬יש לשים לב‬

‫שהבגד יהיה נוח ולא יפריע לתנועה או לנשימה‪ ,‬כלומר‪ ,‬לא הדוק‬

‫מדי ובלי כפתורים‪ ,‬רוכסנים ונר' על הגב‪.‬‬

‫‪78‬‬

‫הוראות‬

‫מעשיות‬

‫כיצד ללמוד את התרגילים‬

‫מי שעובד בעצמו ואין לצדו אדם אחר היכול לקרוא לפניו את‬

‫השעור תוך כדי עבודה‪ ,‬טוב יעשה אם לא יתפוס מרובה תחילה‪.‬‬ ‫רצוי לקרוא קטע קצר מן ההוראות‪ ,‬עד שמתברר מן הקריאה‬

‫מה לעשות ואז להתחיל באימון עצמו‪ .‬לאחר שחוזרים על התנועה‬ ‫עשרים‪-‬וחמש פעמים‪ ,‬כמפורט בהוראות‪ ,‬יש להמשיך לקרוא קטע‬

‫מ‪'i‬‬

‫ההמשך‪ ,‬עד שאף הוא יהיה בדור ולעבור לאימון עצמו‪ .‬כן יש‬

‫לקרוא ולתרגל קטע אחרי קטע‪ ,‬מובן שבתנאים כאלה יארך השעור‬ ‫שעות אחדות‪ .‬יש איפוא לחלקו לקטעים ולעבוד בהמשכים‪ ,‬כל אחד‬

‫לפי יכולתו‪ .‬רק לאחר שהשעור נלמד כולו ואין עוד צורן להפסיק את‬

‫ד‪,‬עבודה כדי לעיין בספר‬

‫‪-‬‬

‫אפשר להתחיל ולסיים את השעור בפעם‬

‫אחת‪.‬‬

‫‪79‬‬

‫שעדר‬

‫מהי‬

‫ראשון‬

‫יציבה‬

‫טובה‬

‫שעור ראשון‬

‫''רשי‪ ,,‬אינו "נכון"‬

‫‪ 11‬שב ישר "! ‪,,‬עמוד ישר "!‬ ‫אמהות‪ ,‬מורים וסתם‬

‫‪-‬‬

‫הוראה זו אפשר לשמוע מפי‬

‫אנשים‪ ,‬הנותנים‬

‫אותה‬

‫בלב תמים ובאמונה‬

‫שלמה‪ .‬אם תשאלו אותם כיצד יושבים או עומדים ישר‪ ,‬תהיה התשובה‪,‬‬ ‫מן‬

‫הסתם‪ 11 ,‬מה זאת אומרת‪ ,‬אינך‬

‫ישר‬

‫יודע‬

‫מה‬

‫זה‬

‫ישר‬

‫?‬

‫‪-‬‬

‫ישר זה‬

‫"!‬ ‫אין ספק שלכל אחד מאתנו נדמה שאיש זה‪ ,‬או אשה נאה זן‪,‬‬

‫שגבם זקוף וראשם מתנוסס גבוה‪ ,‬אמנם עומדים או הולכים ישך‪.‬‬ ‫מובן שיש קורטוב של ‪ 11‬ישר" בדבר‪.‬‬ ‫כשמסתכלים בילד או במבוגר שניתנה לו ההוראה לשבת או‬ ‫לעמוד ישר‪ ,‬דואים שאמנם הוא מסכים שמשהו לקוי בניהול משקו‬ ‫הגופני ומזדרז לאמץ את עצמו בשביל לזקוף את גבו או להדים את‬ ‫ראשו‪ .‬הוא עושה זאת מתוך ודאות‬

‫גמורה‬

‫שבכך החזיר את תנוחתו‬

‫למצב הנכון‪ ,‬אלא שאינו יכול לשמור על המצב ‪//‬הנכון" מבלי להזכיר‬ ‫לעצמו כל הזמן שעליו להחזיק את עצמו ‪ 11‬נכון"‪ .‬ברגע בו הוא מפנה‬ ‫את קשבו לאיזו פעולה חיונית‪ ,‬דחופה או מעניינת‪ ,‬נעלם התיקון‪.‬‬

‫כמעט ודאי שלא יעלה על דעתו ‪//‬להחזיק את עצמו ישר" מבלי‬ ‫שיקבל שוב הוראה ממישהו‪ ,‬או שיחוש בעצמו ששכח לעשות זאת‪.‬‬

‫‪83‬‬

‫שכלול‬

‫היכולת‬

‫כשאומרים ‪ 11‬ישר‬

‫‪11‬‬

‫מתכוונים לאנך‬

‫כשאומרים "ישר"‪,‬‬

‫בהקשר‬

‫זה‪,‬‬

‫מתכוונים בדדך·כלל למשהו‬

‫העומד בכיוון האנך‪ .‬אם נסתכל בשלד האידיאלי של האנטומיסט‬ ‫הנודע אלבינוס‪ ,‬נמצא בו רק שני חלקים קטנים המכוונים לפי האנך‪,‬‬ ‫פחות או‬

‫יותר ‪:‬‬

‫החוליות העליונות של הצואד וחוליות‪-‬המעבד בין‬

‫החזה והמחניים‪ .‬בכל יתד חלקי השלד אי·אפשד למצוא שום עצם‬ ‫המכוונת בדיוק לפי האנך‪ .‬עצם הזרוע תלויה לפעמים בכיוו‪,‬ן האנך‪,‬‬ ‫פחות או יותר‪ ,‬אך אין הדנו כך בכל העצמות האחרות‪ .‬ברור איפוא‬

‫עזבמושג "ישר" מתכוונים‬

‫למשהו‬

‫אחד‬

‫מפני שאין‬

‫יודעים‬

‫מה‬

‫פירושו המדויק של מושג זה‪.‬‬

‫ישר‬

‫הוא‬

‫מושג‬

‫אסתטי‬

‫ואמנם‪ ,‬המשוג "ישר" דק מטעה‪ .‬אין הוא מתאים למה שצדיך‬ ‫להיות ואף אינו מבטא את מה שמתכוונים להשיג או לדאות לאחר‬ ‫התיקון‪,, .‬ישר" הוא מושג אסתטי' במקדה שלנו‪ ,‬ובתור שכזה אין הוא‬

‫מתאים לשימוש מעשי מדויק ואינו יכול לשמש קנה·מידה לתיקון‬ ‫פגמים‪.‬‬

‫המובן הגיאומטרי של המושג "ישר" אינו מתאים אף הוא‪ ,‬מחמת‬ ‫הסטאטיות שבו‪ .‬כדי‬

‫לשמור‬

‫על המובן הגיאומטרי של המושג‬

‫"ישר"‪ ,‬יש לקבוע את הזבד ה"ישד" ולהמשיך להחזיקו במצב זה‬ ‫ולא לשנותו‪ ,‬כדי שצורתו תישמר‪.‬‬ ‫עד כמה אין המושג "ישר"‪ ,‬במובנו המקובל‪ ,‬מבטא את ה"נכון"‪,‬‬ ‫אפשר לדאות אם חושבים על האופן בו צדיך לעמוד או לשבת אדם‬

‫ששבר את גבו ושאי·אפשר ‪//‬לישר" אותו‪ .‬האם באמת אפשר לומר‬

‫שהנכה אינו יכול לפעול בגופו באופן אנושי‪ ,‬יעיל ויפה ן ישנם‬ ‫נכים דנים העולים ביכולתם על דוב האנשים הבריאים‪ .‬יש אנשים‬ ‫‪84‬‬

‫יציבה‬

‫מהי‬

‫טובה‬

‫בעלי פגמים מובהקים בשלד שעצמתם‪ ,‬דייקנותם ויפי תנועותיהם‬ ‫הם מן המשובחים ביותר‪ .‬אך באשר לת‪.‬נוחתם‬

‫‪-‬‬

‫המושג ‪,,‬ישר"‬

‫אינו מתקבל כלל על הדעת‪.‬‬

‫כל תנוחה היא טובה כשלעצמה‬

‫למעשה‪ ,‬כל תנוחה היא טובה כשלעצמה‪ ,‬כל עוד אינה נוגדת‬ ‫את חוקי הטבע‪ ,‬הדורשים שהשלד יעסוק בהתנגדות לכוח·המשיכה‬

‫והשרירים יהיו חפשיים לתנועה‪ .‬מערכת‪-‬העצבים‪ ,‬שהתפתחה יחד‬ ‫עם השלד בשדה·הכוב‪,‬ד מארגנת את השלד כך שהוא נושא את‬

‫הגוף בשדה·הכובד בלי לצרוך אנרגיה‪ .‬השרירים‪ ,‬לערמת זאת‪ ,‬כשהם‬ ‫עוסקים בתפקידו של השלה לא זו בלבד שהם מבזבזים אנרגיה ללא‬ ‫צודך‪ ,‬אלא אף אינם יכולים למלא את תפקידם העיקרי שהוא שינוי‬ ‫מצב השלה כלומר תנועה‪.‬‬ ‫ביציבה לא טובה עושים השרידים את עבודת השל‪.‬ד כדי לתקן‬ ‫את הליקוי ביציבה‪ ,‬חשוב לדעת מהו הזבד המסלף את תגובתה של‬

‫מעדכת·חעצבים‬

‫לכוח·המשיכח‪,‬‬

‫אשר‬

‫כל‬

‫המעדנות‪,‬‬

‫מיום‬

‫היות‬

‫האדם‪ ,‬מוכרחות להסתגל אליו‪.‬‬ ‫אם מנסים לדייק בהגדרות באמת‪ ,‬חרי כל אחד מן המושגים‬

‫הנזכרים דורש עיון והבהרה כדי להגיע למסקנות מעשיות‪ .‬ננסח‬ ‫להבהיר להלן מהי תגרנה נכרנה של המערכת לכוח·המשיכח‪.‬‬

‫ההרפייה היא מושג ששימושו מסולף‬ ‫נשים לב‪ ,‬למשל‪ ,‬ללסת התחתרנה‪ .‬אצל רוב האב‪.‬שים הפה סגור‬

‫כשאין מדברים‪ ,‬אוכלים‪ ,‬או עושים בו משחו‪ .‬מה מחזיק את הלסת‬

‫התחתונה צמודה אל העליונה ן אם חחרפייח‪ ,‬שהיא באופנה כיום‪,‬‬ ‫היא המצב הנברן‪ ,‬חרי שהלסת התחתונה צריכה חיתה לחיות משוח·‬

‫‪85‬‬

‫שכלול‬

‫היכולת‬

‫רדת והפה צריך היה להיות פעור‪ .‬אבל שחרור נפלא כזה של שרירים‬ ‫אנו מוצאים רק אצל אידיוטים מלידה‪ ,‬או במקרים של הלם משתק‪.‬‬ ‫חשוב להבין כיצד אבר חיוני כל‪-‬כן כלסת נמצא תמיד במצב‬

‫מררם‪ ,‬מוחזק על‪-‬ידי‬

‫בהקיץ‬

‫שרירים‬

‫העובדים ללא הרף כל זמן שאנו‬

‫‪ -‬ועם זאת אין לנר כל תחושה שאנו עושים משהר‪ .‬יתר על‬

‫כך‪ ,‬כדי שהלסת תיפול למטה משוחררת לגמרי‪ ,‬עלינו ללמוד לבלרם‬

‫) ‪ (inhibit‬את פעולתם של השרירים הללו‪.‬‬ ‫נסה ללמוד לשחרר את הלסת התחתרנה עד שכובדה יפער את‬ ‫הפה במלואו‪ .‬תמצא שאין הדבר קל כל‪-‬עיקר‪ .‬אם תצליח‪ ,‬תבחין‬ ‫בשינויים בהבעת הפנים והעיניים‪ .‬קרוב לוודאי שאחרי הנסיון יתברר‬ ‫שהלסת היתה תמיד נזארמצת יתר על המידה‪ .‬אולי יתברר גמ מניין‬ ‫נבע המתח המיותר הזה‪ .‬השגח‬

‫מתי חוזר המתח לאחר ההרפייה‬

‫ותיזנח לדעת מה זעומה ידיעת האדם על יכולתו‪ ,‬על עצמו‪.‬‬ ‫התוצאות של בסיון כזה עשויות להיות חשובות לאדם‬

‫נבון‪,‬‬

‫ברגע זה‪ ,‬יותר מאשר דאגות הפרנסה‪ ,‬משום שכושרו להתפרנס עשוי‬

‫להשתפר לכשימצא מה מקטין את היעילות של רוב פעולותיו‪.‬‬

‫פעולת שרירי הזקיפה סמויה מן התודעה‬

‫הלסת‬

‫אינה‬

‫האבר‬

‫היחיד שאינו‬

‫יורד למקום הנמוך ביותר‬

‫האפשרי‪ .‬גם הראש כולו אינו נופל לפנים‪ .‬מרכז הכובד של הראש‬ ‫נמצא קדימה מהנקודה שכה הוא נתמך על‪-‬ידי‬

‫עמוד‪-‬השדרה )כין‬

‫האזניים לערן(‪ ,‬מאחר שהפנים והחלק הקדמי של הגולגולת כבדים‬

‫יותר מן החלק האחורי של הראש‪ .‬למרות הבגין הזה אין הראש נופל‬ ‫לפנים‪ .‬נראה שמשהר נעשה במערכת כדי למנוע את נפילתו‪ .‬אילו‬

‫היינו משחררים את שרירי העורף לגמרי‪ ,‬היה הראש יורד למצבו‬ ‫הנמוך ביותר והסנטר היה נשען על מפתח‪-‬החזה‪ .‬אף כי יש בשרירי‬

‫‪86‬‬

‫מהי‬

‫טובה‬

‫יציבה‬

‫העורף התכווצות מספקת לשם נשיאת הראש‪ ,‬בכל זאת אין בהם כל‬ ‫הרגשה של מאמץ‪.‬‬ ‫אם תנסו למשש את שרירי הסרבן‬

‫)מאחורי השוק‪ ,‬באמצעה‬

‫לערן(‪ ,‬תמצאו שהם מכווצים באופן ניכר‪ .‬ואמנם‪ ,‬אילו היו רפים‬ ‫לגמרי היה הגוף כולו נופל קדימה‪ .‬בעמידה טובה עצמות‬

‫השוק‬

‫נטויות בזווית קלה לפנים‪ ,‬ורק התכווצות שרירי הסרבן מונעת נפילה‬ ‫‪,;:‬דימה‪ ,‬על הפנים‪.‬‬

‫העמידה אינה פעולה רצונית‬

‫למעשה‪ ,‬בכל השרירים הפועלים נגד כו‪· n‬המשיכה איד הרגשה‬

‫~‪,‬ש פעולה כלשהי‪ .‬אנו מרגישים בפעולת השרירים הללו רק כשאנו‬ ‫גורעים ממנה או מוסיפים עליה‪ ,‬כלומר‪ ,‬דק השינוי הרצוני הוא‬

‫תודעתי‪ .‬ההתכווצות המתמדת‪ ,‬הקיימת בדדך·כלל לפני הפעולה‪ ,‬היא‬ ‫סמויה מן התחושה‪ .‬בפעולות הנעשות בכוונה‪ ,‬האימפולסים החשמליים‬

‫הגורמים להן באים ממקור אחד במערכת·העצבים ואילו האימפולסים‬ ‫החשמליים המכווצים את השרירים הפועלים נגד כוח‪·,‬המשיכה‬

‫עד שכוח השרירים שוו‪.‬ה בדיוק לזה של כוח·המשיכה‬

‫‪-‬‬

‫‪-‬‬

‫באים‬

‫ממקורות אחרים במערכת‪-‬העצבים‪.‬‬

‫העמידה מאורגנת על·ידי מערכת עתיקה‬

‫בדיקת כל‬

‫אבר מן‬

‫האברים‪ ,‬כמו למשל הכתפיים‪ ,‬העיניים‪,‬‬

‫העפעפיים ונו'‪ ,‬תראה כי בכולם יש פעולה מתמדת‬

‫בלי‬

‫תחושה‬

‫ובלי פעולה רצונית‪ .‬מי יודע‪ ,‬למשל‪ ,‬שהעפעפיים מורמות למעלה‬ ‫ומרגיש שיש להן‬

‫כובד ? מרגישים‬

‫זאת רק‬

‫ברגעים‬

‫שביד הקיץ‬

‫ותרדמה‪ ,‬כשלפתע קשה לפקוח את העיניים‪ ,‬כלומר‪ ,‬כשדרוש מאמץ‬

‫נוסף לשם כך‪ .‬כל עוד אנו עומדים‪ ,‬איד העפעפיים יורדים‪ ,‬למרות‬ ‫כובדם‪.‬‬

‫‪87‬‬

‫שכלול‬

‫היכולת‬

‫אין ספק שהעמידה על כל הקשור בה מאורגנת על‪-‬ידי חלק‬

‫מיוחד של מערכת‪-‬העצבים‪ ,‬העושה ענודה רנה ומסוננת שרק שמץ‬ ‫ממנה עובר את סף ההכרה או התודעה‪ .‬זוהי מערכת עתיקה בסולם‬

‫ההתפתחות של המין האנושי ;‬

‫היא קודמת לחלק המפעיל ברצון‪,‬‬

‫ביודעין‪ ,‬ונמוכה ממנו‪.‬‬

‫הקשר שביו אינסטינקטים‬

‫וכוונה‪-‬תחילה‬

‫לפי כל האמור לעיל‪ ,‬צריכה חיתה עמידה טונה להיות נחלתו‬ ‫של כל אדם שנולד בלי הפרעות‬

‫מיוחדות ;‬

‫ומאחר שמקורה הוא‬

‫במערכת הפועלת אוטומטית‪ ,‬בלי התערבותו של הרצון‪ ,‬הרי עמידתו‬ ‫של כל אדם צריכה חיתה להיות דומה לזו של חברו‪ ,‬כשם שעמידתו‬ ‫של חתול אחד דומה לזו של חתול אחר‪ ,‬או כשם שמעופו של אנקור‬ ‫אחד דומה לזה של אנקור אחר‪.‬‬ ‫אך המציאות היא תמיד פשוטה‬

‫יותר‬

‫וגם מסוננת‬

‫יותר‬

‫ממה‬

‫שנראה נרגע הראשון‪ .‬אנו רגילים לחשוב שאינסטינקט ונינה ודעת‬

‫הם דברים שונים לחלוטין ;‬

‫שהדבורה והעכביש ויתר המהנדסים‬

‫שבעולם החי עושים באינסטינקט‪ ,‬באופן אוטומטי‪ ,‬בלי לימוד מוקדם‪,‬‬

‫את מה שאנו עושים נשכל‪ ,‬בתודעה ובכוונה‪ ,‬אחרי אימון רב ומסובך‪.‬‬ ‫כל זה אינו אלא חלק מן האמת‪ .‬האינסטינקטים אינם אוטומטיים‬ ‫‪ r,‬גמרי ומה שאנו עושים בכוונה אינו נעשה בלי כל קשר לאינסטינ‪-‬‬ ‫‪.‬םיט‪;;,‬‬

‫כושר הלמידה של האדם במקום האינסטינקטים של החיה‬

‫אצל האדם האינסטינקטים חלשים בהשוואה לאלה של נעלי‪-‬‬ ‫החיים‪ .‬לא כל התינוקות נושמים נרגע היוולדם ויש שצריך לעשות‬ ‫משהו חריף בשביל שננשום את נשימתנו הראשונה‪ .‬הוא הדין ביניקה‪.‬‬

‫רבים זקוקים לזירוז‪ ,‬לגירוי‪ ,‬שיחן להם את הדחיפה הראשונה כדי‬

‫‪88:‬‬

‫מהי‬

‫יציבה‬

‫סובה‬

‫שירגישו בצורך וביכולת לספק צורך חיוני‪ .‬לא בהליכה ולא בתנועה‬ ‫ואף לא בהלכות מין‪ ,‬איד לאדם אינסטינקטים ברורים וחזקים‪ .‬לעומת‬

‫זאת יש לו יכולת לימוד שהיא גדולה לאין·ערוך יותר מאשר יבלתם‬

‫של כל בעלי·החיים האחרים‪ .‬בעלי האינסטינקטים החזקים אינם‬ ‫יכולים לחדול או להימנע מפעולת‬

‫האינסטינקטים שלהם ומובן‬

‫ע'שינוי פעולה אינסטינקטיבית אינו דבר קל וגם לא יציב‪.‬‬ ‫מסתבר‬

‫מכך‬

‫שכושר‬

‫הלימו‪,‬ד‬

‫שפירושו סיגול‬

‫הגבה‬

‫חדשה‬

‫לגירוי ישן בעקבות בסיון‪ ,‬היא סגולתנו המיוחדת המשמשת לנו‬ ‫במקום האינסטינקטים היציבים‪ ,‬הניתנים לשינוי קל בלבד וגם זאת‬ ‫בקושי רב‪.‬‬

‫האדם לומד בעיקר מנסיובו האישי‬ ‫והחיה‬

‫‪-‬‬

‫בעיקר מכסיון‬

‫מינה‬

‫פעולת הדיבור היא דוגמה '‪ '!L‬ממנה אפשר להקיש לגבי המתרחש‬ ‫בפונקציות אחרות שלנו‪.‬‬

‫כל אדם שנולד בלי פגם חמור יש לו‬

‫;ךנתונים השלדיים‪ ,‬השריריים והמנגנוניים במערכת·העצבים המאפ·‬

‫שרי‪.‬ם לו ללמוד שפה באמצעות שמיעה וחיקוי‪ .‬בעלי האינסטינ·‬ ‫קטים החזקים‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬אינם צריכים ללמו‪.‬ד המנגנון המבצע‬

‫קשור כבר מלידה כמעט במסגרת הפיקודית של מערכת·העצבים‪.‬‬ ‫הקשרים במערכת‪-‬העצבים נקבעו כבר בעיצובה‪ ,‬ובסיון מועט בלבד‬ ‫מיצב את הפונקציה לתמי‪.‬ד‬

‫כך‪,‬‬

‫למשל‪ ,‬מזמר הזמיר באותו אופן ביפאן‪ ,‬במקסיקו ואצלנו‬

‫)אולי אין הדבר מדויק לגמרי מבחינה מדעית‪ ,‬אך לענייננו כאן הוא‬ ‫נזספיק(‪ .‬הדבורה בונה כוורת באותה מתכונת בכל סביבה בה היא‬ ‫נמצאת‪ .‬כל מי שדם כלב בעורקיו נובח‪ ,‬אפילו אם יש בו תערובת‬ ‫של דם זאב או תן‪.‬‬

‫אצל האדם‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬אין מתכונת הדיבור קבועה מלידה‪,‬‬

‫‪89‬‬

‫שכלול‬

‫היכולת‬

‫אלא מתפתחת והולכת‪ ,‬גם‬

‫במובן האנטומי‪ .‬הוא מדבר סינית אם‬

‫גדל בסין ושפה אחרת אם גדל בסביבה אחרת‪ .‬בכל סביבה שהוא‬ ‫נמצא בה עליו להוות את הקשרים בין תאי מערכת‪-‬העצבים המפ·‬ ‫עילים את השרירים‪ ,‬תוך בסיון אישי‪.‬‬

‫מלכתחילה אין בתאים אלה אלא כושר התקשרות חפשי לכל‪-‬‬

‫צירוף שהנסיון ימציא להם‪ .‬מפגי שהקשרים‬

‫הללו מתהווים תוך‬

‫כסיון אינדיבידואלי ולא מכסיון המין האנושי‬

‫בכללו‪ ,‬הם נעשים‬

‫יציבים רק אם הנסיון ממשיך להיות יציב‪ .‬אפשר לשכוח גם את‬ ‫שפת·האם ואפשר לל‪-‬מוד שפות אחרות‪.‬‬

‫אדם לומד מתוך בסיון‬

‫אינדיבידואלי‬

‫הנסיון הראשון‪ ,‬המוקדם‪ ,‬משפיע על התהוות הפה‪ ,‬על‬ ‫הכוחות בסדק בית‪-‬הקול )‪,,‬מיתרי הקול"( ונו'‪ ,‬מכאן‬

‫יחס‬

‫שכל בסיון‬

‫מאוחר יותר נוח פחות וההסתגלות החדשה קשה יותר‪ .‬כשאדם לומד‬ ‫שפה חדשה הוא כבר נושא בקרבו ארגון המקשה עליו כל צירוף‬ ‫חדש של‬

‫תנועות‬

‫הפה‬

‫והשרירים‪.‬‬

‫מאחר‬

‫שיש‬

‫בהם‬

‫כבר‬

‫סדר‬

‫פונקציונלי קודם‪ ,‬יש בהם גם נטייה לאוטומטיות בהמשך הפעולה‪.‬‬ ‫ברירת ההסתגלות של האדם גדולה יותר‬

‫לאור מה שנאמר עד כה אפשר להניד כיצד מתהוות אצל אדם‬ ‫אחד תנוחות עמידה והליכה שונות כל·כך משל חברו‪ ,‬אף כי הפיקוד‬ ‫עליהן בא מחלק המוח הישן שהליכותיו דומות לאינסטינקטים יותר‬

‫מאשר לפעולות רצוניות‪.‬‬ ‫כדוגמת‬

‫אף כי היא‬

‫הדיבור‪,‬‬

‫גם‬

‫העמידה‬

‫איננה‬

‫טבועה‬

‫במערכת‪-‬העצבים‬

‫נקבעת לפני הדיבור‪ .‬גם בפונקציה‬

‫זו החופש של‬

‫ההסגתלות לסביבה גדול יותר מאשר אצל בהמות בעדר‪ ,‬למשל‪.‬‬ ‫אצל בהמות העדר יכול הוול‪,‬ד כבר רגעים ספורים לאחר היולדו‪,‬‬

‫‪90‬‬

‫מהי‬

‫יציגה‬

‫סרגה‬

‫ללכת‪ ,‬לרוץ‪ ,‬להיכשל ולהתישו‪ ,‬וזאת על כל קרקע שנמצאה לו‬ ‫במקרה למזרן‬

‫רגליו עם בואו לעולם‪ .‬בכל מה שמתוכנן וטבוע‬

‫מלידה במערכת‪-‬העצבים מתגלים רק הבדלים קלים בין פרט לפרט‪.‬‬

‫ככל מה שמתקשר במערכת‪-‬העצבים מתוך נסיובו של כל פרט‬

‫‪-‬‬

‫ההבדלים הם הכלל‪.‬‬

‫התנוחה‬

‫מנקודת‪-‬מבט‬

‫דינאמית‬

‫כל עוד חושבים על העמידה ועל הישיבה כעל מצבים סטאטיים‬

‫‪-‬‬

‫קשה מאד לתאר אותן בצורה שיש בה כדי להביא לשיפור‪ ,‬אבל‬

‫מספיק לראות את התנוחה מנקודת‪-‬מבט דינאמית‪ ,‬שבה המצב היציב‬

‫הוא אחד מן המצבים הבאים בזה אחר זה במסלול התנועה‪ .‬המטוטלת‪,‬‬

‫בתנודתה מצד לצה עוברת‬

‫את המצב היציב במהירות‬

‫הגדולה‬

‫ביותר‪ .‬כשהמטוטלת נמצאת במצב היציב‪ ,‬שהוא גם אמצע המסלול‪,‬‬ ‫היא נשארת בו ואינה זזה ממנו בלי סיבה‪ .‬המצב היציב הוא גם‬ ‫מצב המנוחה שאינו צורך כל אנרגיה‪ .‬בהליכה‪ ,‬בקימה או בישיבה‪,‬‬ ‫עובר גוף האדם בהכרח‪ ,‬כפעם בפעם‪ ,‬דרך המצב היציב האידיאלי‬

‫של העמידה שאינו צורך אנרגיה‪ .‬כשההסתגלות התנועתית לכו‪- n‬‬ ‫המשיכה לקויה‪ ,‬המעבר דרך מצב היציבות האידיאלי אינו ברור‬

‫והשרירים ממשיכים לעבוד ללא צורך‪ .‬אדם אינו זקוק לכוח בעמידה‬ ‫או‬

‫בישיבה‪,‬‬

‫שהם‬

‫מצב‬

‫היציבות‪.‬‬

‫במצב‬

‫זה‬

‫דורשת‬

‫הדינאמיקה‬

‫מינימום אנרגיה לכל תנועה בתחילתה ולכן גם אפס אנרגיה במנוחה‪.‬‬

‫הפיקוד האוטומטי והפיקוד הרצוני‬

‫כל הקשיים התיאורטיים והמעשיים נעלמים בעיקרם כשנותנים‬ ‫את הדעת על כך שאותם השרירים המשמשים אותנו כשאנו מפקדים‬

‫עליהם ביודעין וברצון‪ ,‬נענים בו‪-‬בזמן גם לפיקוד המגיע ממערכות‬ ‫אחרות‪ ,‬בלא יודעין‪.‬‬

‫‪91‬‬

‫שכלול‬

‫היכולת‬

‫בזמנים כתיקכם זכרת‪-‬הקדימה היא לפיקוד האוטומטי‪ ,‬אף כי‬ ‫זכות ההכרעה שמרדה‬

‫לפיקוד הרצוני‪.‬‬

‫שבהן התגובה‬

‫בתנועות‬

‫צריכה להיות מהירה ככל האפשר‪ ,‬כמר בשעה שסכנה של התמוטטות‬ ‫אר סכנת‪-‬חיים מופיעות פתאומית‪ ,‬עושה הפיקוד דא‪,‬וטרמטי את כל‬

‫העבודה לפני שכדרר לנו אפילו מה קדה‪ .‬מספיק להחליק על קליפת‬ ‫בננה בשביל ·לחיוכה נכן שהגרף מתיצב‪ ,‬בדדן‪-‬כלל‪// ,‬מעצמו"‪ ,‬באופן‬ ‫דפלקטיבי‪ ,‬בלי ידיעתו של הפיקוד הרצוני‪.‬‬ ‫אנחנו יודעים שאנו במצב היציבות• על‬ ‫בשרידים‪ .‬אם פיקודם‬

‫פי‬

‫נתרן למנגנון הרצוני אבר‬

‫תחושת הנעשה‬ ‫במצב יציב‪ .‬אם‬

‫הפיקוד עובד למנגנון האוטומטי ושליטתנו הרצונית פגה לרגע‪ ,‬היא‬ ‫תחזור אלינו לאחד שהמנגנון האוטומטי יצליח להניא את הגוף למצב‬

‫היציבות וימסור על‪-‬ידי כן‬

‫את השליטה על השרידים למנגנון‬

‫הרצוני‪.‬‬

‫מקורן של סטיות תחושתיות‬

‫כל מה שגודם להקטנת דקרת ההבחנה מאיט את ההגנה על‬ ‫גירויים‪.‬‬

‫תיקון‬

‫המצב‬

‫המעורער‬

‫נא‬

‫כשהסטייה‬

‫מן‬

‫המצב‬

‫היציב‬

‫כבד גזולה ולכן התיקון דורש עת‪.‬ה כוח דב יותר ופעולה דחופה‬ ‫יותר‪ .‬בדדן זו המאמצים גדלים‪ ,‬ההבחנה קטנה ערד יותר וכל מנגנון‬

‫הפיקוד והשליטה הולך‬ ‫רציניים ואפילו‬

‫ונעשה גס יותר‪,‬‬

‫עד שמופיעים‬

‫ליקויים‬

‫חולי‪.‬‬

‫כאבים‪ ,‬בין שמקודם נראה גופני נין שהוא נדאה רוחני‬

‫‪-‬‬

‫הם‬

‫אחד הגודמים הראשוניים‪ .‬הכאבים המערערים את בטהרנו של האדם‬ ‫בגופו ובעצמו הם מקודן הראשוני של הסטיות‪ .‬כאבים אלה גודמים‬ ‫להקטנת ערן האדם בעיני עצמו‪ .‬המתח הנפשי ערלה ומקטין שוב‬ ‫את דקרת ההבחנה‪ ,‬כך שבסטייה מן היציבות האידיאלית השרידים‬

‫עובדים מבלי שנחרש בדבר‪ .‬בשיבוש כזה של הפיקוד נדמה לנו‬

‫‪92‬‬

‫מהי‬

‫יציבה‬

‫סובה‬

‫שאין אנו אנו עושים דבר בזמן שלאמיתו של דבר אנו מפעילים את‬ ‫שרירינו למעלה מן הנחוץ‪.‬‬

‫ההבחנה התחושתית של הפעולה הרצונית‬

‫מתקבל על הדעת שאם נגדיל את ההבחנה התחושתית בשרירים‪,‬‬ ‫בפעילותם‬

‫הרצונית‪,‬‬

‫נוכל‬

‫להבחין כמאמצים‬

‫הנסתרים‬

‫הנקבעים‬

‫בהרגלינו ואולי גם להיפטר מהם ועל·ידי כך נרגיש בבהירות במצב‬

‫היציב‪ ,‬כלומר‪ ,‬במצב שבו כל המאמצים השריריים הרצוניים לצורך‬

‫עמידה בלבד נעלמים כליל ובמקומם נשאר הפיקוד הקדום‪ ,‬שיביא‬ ‫את העמידה למצב הטוב ביותר האפשרי בתנאים התורשתיים של‬ ‫האדם‪.‬‬

‫ההגדרה הדינאמית של מצב היציבות‬

‫נחזור להשקפתנו הדינאמית על היציבות בשביל להפיק ממנה‬ ‫את מלוא התועלת האפשרית‪ .‬כפי שראינו‪ ,‬מצב היציבות של מטוטלת‬ ‫רגילה הוא באמצע מסלולה‪ ,‬שבו כוח המשיכה בזמן התנודה פועל‬ ‫רק‬

‫בכיוןו האנכי ושואף ·ליצב את המטוטלת בכיוון זה‪ .‬ואמנם‪,‬‬

‫האנרגיה המטלטלת את המטוטלת מצד אל צד תכלה בסופו של דבר‬ ‫מחמת החיכוכים השונים‪ ,‬התנודות תקטנה והמטוטלת תישאר במנוחה‬

‫במצב היציב‪ ,‬שבו אפשר להניעה בכל כיוון בכוח הקטן ביותר‪ .‬הוא‬ ‫הדין בכל גוף הנמצא במצב של יציבות‪ .‬מובן שמדובר בכל כיוון‪,‬‬ ‫חוץ‬

‫מכיוון‬

‫כו‪n‬‬

‫·המשיכה‪.‬‬

‫עץ הגדל זקוף‬

‫‪-‬‬

‫רוח כעצמה מסוימת תניע את צמרתו באותה‬

‫מידה בכל כיוון שאליו תנשב‪ .‬העמידה הטובה היא זו שבה מאמץ‬ ‫אפסי בשרירים יניע את הגוף בכל כיוון כאותה קלות‪ .‬פירושו של‬ ‫דבר הוא שעבודת השרירים שמקורה רצוני‪ ,‬בין שהיא ברורה ומוכרה‬

‫בין שהיא נסתרת מחמת ההרגל‪ ,‬צריכה להיות אפסית‪.‬‬

‫‪93‬‬

‫~·‬

‫שכלול‬

‫היכולת‬

‫תנודות בעמידה‬

‫נסה לעמוד ולתת לגוף להתנועע‪ ,‬בתנודות קטנות מימיו‬ ‫לשמאל‪ ,‬כאילו היה עץ מונע על ידי רוח‪.‬‬ ‫·ג‪,‬מו‪-‬רהשדרה‬

‫והראש‪.‬‬

‫עשה‬

‫עשר‬

‫ער‬

‫הקשב לתנועת‬

‫חמש·עשרה‬

‫תנודות‬

‫דקות ורגועות‪ ,‬עד שאפשר יהיה להבחין בקשר שביו התנו·‬

‫דות‬

‫לכיו‬

‫ולפנים‬

‫הנשימה‬

‫במקום‬

‫להבחין‬ ‫וגדולה‬

‫נסה‬

‫;‬

‫לימין‬

‫על·נקלה‬

‫לעשות‬

‫ולשמאל‪.‬‬

‫שהתנועה‬

‫יותר מאשר‬

‫צים‬

‫שונים במפרקי‬

‫לל·א‬

‫גמישות‪.‬‬

‫תנודות‬

‫בתשומת‬

‫לאחור‬

‫דומות‬ ‫לב‬

‫קלה‬

‫לאחור‬

‫לכך‬

‫אפשר‬

‫יותר בדרך·כלל‬

‫התנועה קדימה‪ ,‬שפה‬

‫נ‪ t‬רגישים‬

‫מאמ·‬

‫הפועלים‬

‫כחטיבה‬

‫אחת‪,‬‬

‫הקרסוליים‬

‫ההפרעות הן שרנות אצל כל פרט‪ .‬כמעט שאין איש ש‪:‬פל שרירי‬ ‫החזה שלו‪ ,‬זאת אומרת הכתפיים‪ ,‬עצמות‪-‬הבריח‪ ,‬השכמות‪ ,‬הצלעות‬

‫והסרעפת‪ ,‬מאורגנים כדי כך שבתנודה לפנים ולאחור אפשר יהיה‬ ‫להרגיש קשר‬

‫שוטף בין‬

‫תנודות‬

‫הגרף והנשימה‪,‬‬

‫כפי‬

‫שמרגישים‬

‫לאחר אימון קל בתנודות מימין לשמאל‪.‬‬ ‫נסה‬

‫להניע‬

‫במישור‬

‫רק‬

‫את‬

‫אפקי·‬

‫בשרירי‬

‫הגוף‬

‫המשך‬

‫כך‬

‫בכך‬

‫השוקיים‬

‫שהקדקוד‬ ‫עד‬

‫והתנועה‬

‫יצייר‬

‫שתבחין‬

‫כולה‬

‫מעגל‬

‫שהעבודה‬

‫מורגשת‬

‫קטן‬ ‫נעשית‬

‫במפרקי‬

‫הקרסוליים‪.‬‬

‫נסה שוב תנודות מימין לשמאל ואחר·כך לפנים ולאחור‬ ‫ובמעגלים‬ ‫נמצא‬ ‫ברצפה‬ ‫לעזור‪,‬‬

‫‪-‬‬

‫בעיקרו‬

‫בכיוון‬ ‫על‬

‫כף‬

‫בבהונותיה‬ ‫אלא‬

‫אחד‬

‫במידה‬

‫בלבד‪,‬‬

‫לעצור ·את‬

‫‪94‬‬

‫ימיו‪,‬‬ ‫הרגל‬

‫שנגיעתה‬

‫שיווי·המשקל ומאפשרת‬ ‫הנשימה‪.‬‬

‫רגל‬

‫ובהיפוכו‬ ‫בעוד‬

‫רגל‬

‫השמאלית‬

‫ברצפה‬

‫להקפיד‬

‫‪-‬‬

‫כשמשקל‬

‫על‬

‫שומרת‬

‫שמאל‬ ‫אינה‬ ‫מפני‬

‫הגוף‬ ‫נוגעת‬ ‫צריכה‬ ‫איבוד‬

‫דקות התנועות מבלי‬

‫יציבה‬

‫מהי‬

‫חזור עתה על כל‬

‫רגל‬

‫שמאל‪,‬‬

‫שלושים‬

‫עשרים‬

‫עד‬

‫האופנים‬

‫מן‬

‫אחד‬

‫כל‬

‫שתנוע‬

‫עד‬

‫פעם‪,‬‬

‫התנודות כשהגוף נשען בעיקר עד‬

‫כף‬

‫על‬

‫חזור‬

‫סובה‬

‫ככל‬

‫ובנוח~ת‪,‬‬

‫בקלות‬

‫האפשר‬

‫בשלב זה‪.‬‬

‫תנודות בישיבה‬

‫על‬

‫לשבת‬

‫נסה‬

‫הקצח‬

‫הברכיים לפנים ולצדדים בתנודה‬

‫שאפשר יהיה להניע את‬ ‫קלה‬

‫לקרסוליים‪.‬‬ ‫עד‬

‫לשמאל עשרים‬

‫המשתלבת‬

‫וחלקה‬

‫בנשימה‬

‫בתנועה‬

‫להבחין‬

‫שתושג‬

‫עד‬

‫שלושים פעם‪,‬‬

‫את‬

‫הנע‬

‫זה‬

‫במצב‬

‫דומה‪.‬‬

‫תנאים‪,‬‬

‫הגו‬ ‫תנודה‬

‫דקה‬ ‫ניכרת‬

‫שאפשר‬

‫עד‬

‫ובתנךעת‬

‫באגן‬

‫הירכיים‪,‬‬

‫במפרקי‬

‫מימיו‬

‫הפסקה‬

‫אחרי‬

‫באותם‬

‫לפנים ולאחור‬

‫עבור לתנודות‬ ‫יהיה‬

‫את שריריהן עד‬

‫הרצפה בפיסוק רחב והרפה‬

‫הרגליים על‬

‫מעל‬

‫הקדמי‬

‫הנח‬

‫כיסא‪.‬‬

‫של‬

‫את‬

‫הברכיים לפנים ולאחור‪ ,‬הנע עתה את הגו בתנועה סיבובית‬ ‫כך שהקדקוד יצייר מעגלים ועמוד·השדרח יניע את הראש‬

‫כעמוד ממש‪ ,‬בלי כל שינויים ביחסי החוליות לכל ארכו‬ ‫חיה‬

‫כאילו‬

‫במקום עצם‬

‫מצייר‬

‫מעגל‬

‫זה‬ ‫הזנב‬

‫והראש‬

‫כשהמקל‬

‫הפוך את כיוון‬ ‫ותושגנה‬

‫מקל‬

‫שקצהו‬

‫התחתון‬

‫הוא‬

‫קו·חיוצר‬

‫תנודות‬

‫דקות‬

‫חרוט‬

‫של‬

‫עד שתיעלמנה‬ ‫מן‬

‫הכיסא‬

‫על‬

‫מאוזן על קצהו העליון‬

‫התנו ‪ y‬ות והמשך‬ ‫שוטפות‪,‬‬

‫ניצב‬

‫‪-‬‬

‫;‬

‫הראש‬

‫)קונוס(‪.‬‬ ‫ההפרעות‬

‫הדקות‪.‬‬

‫הקשר הדינאמי ביו ישיבה לעמידה‬ ‫ועכשיו עיקר‬

‫העיקרים ‪:‬‬

‫הקשר‬

‫הדינאמי‬

‫בין‬

‫ישיבה‬

‫ועמידה‪.‬‬

‫בדרך·כלל מרגישים האנשים שהמעבר מישיבה לעמידה הוא בגדר‬

‫‪95‬‬

‫שכלול‬

‫היכולת‬

‫מאמץ ומתכוננים למאמץ הזה מבלי דעת‪ .‬הם מאמצים את שרירי‬ ‫העורף מאחור‪ ,‬דבר הגורם להטיית הראש לאחור והסנטר לפנים‪.‬‬ ‫אימוץ מיותר זה בא כתוצאה מחיסון החזה כהכנה למאמץ ברגליים‬ ‫)שגם הוא מיותר(‪ ,‬בעיקר בשרירים המ~שרים את הברכיים‪.‬‬

‫כל התנועות הללו מראות על הכוונה לקום על·ידי תנופת הראש‬ ‫אשר תגרור אחריה את כל כובד האגן‪ .‬מבחינת הפיקוד הרצוני‬ ‫והפיקוד הרפלקטיבי‬

‫כפי‬

‫הישן‪,‬‬

‫שקראנו‬

‫לו‪,‬‬

‫ההפרעה‬

‫היא‬

‫בכך‬

‫שדוחפים את הרצפה ברגליים בתנועה רצונית לפני שמרכז‪-‬הכובד‬ ‫נמצא מעל לכפות‪-‬הרגליים‪ .‬כשמרכז‪-‬הכובד נמצא מעל לכפות‪-‬הרגליים‬ ‫יש במערכת הישנה גירוי לזקיפת הרגליים והזדקפות זו איד אנו‬ ‫חשים בה כמאמץ בכלל‪.‬‬ ‫דחיפת הרגליים המכוונת נעשית בדרך·כלל מוקדם מדי‪ ,‬לפני‬ ‫שהגירוי הרפלקטיבי הגיע לשיאו‪ ,‬ומאחר שהכוונה הרצונית מכרעת‬

‫בתנועות אטיות‪ ,‬היא מונעת מהפיקוד הישן את היכולת לבצע את‬ ‫הפעולה באופן אורגני יעיל‪ .‬התודעה צריכה להבחין בצורך האורגני‪.‬‬ ‫להבחנה זר אני קורא ‪,,‬ידיעה עצמית"‪.‬‬

‫ההפרעה הנוצרת היא כזאת ‪:‬‬

‫דחיפת הרגליים ליישורן המוקדם‬

‫מדי קובעת את האגן במקומר‪ ,‬אר אפילו דוחפת את חלקו העליון‬ ‫קצת אחורה‪,‬‬

‫והקימה‬

‫נעשית‬

‫בשרירי‬

‫הבטן‪,‬‬

‫המושכים‬

‫את‬

‫הראש‬

‫קדימה ולמטה‪ .‬אם תנופה זר אינה מספיקה להרים את כובד האגן‬ ‫כדי כך שיעלה על שתי הרגליים )שאינן מוכנות להתקצר ולהתכופף‬ ‫בברכיים(‬

‫‪-‬‬

‫חוזר הגוף לישיבה‪ .‬אפשר לראות הפרעה זאת אצל‬

‫אנשים זקנים או חלשים מאה שאיד להם עצמה מספקת כדי להתגבר‬ ‫על המאמצים המיותרים המתוארים לעיל בנוסף על העבודה העיקרית‬ ‫שעליהם לעשותה בו·בזמן‬

‫‪-‬‬

‫עבודה קטנה יחסית כשלעצמה‪ ,‬שהיא‬

‫בגבול היכולת‪ ,‬גם ש·ל זקנים וחלשים‪.‬‬

‫‪96‬‬

‫סובה‬

‫יציבה‬

‫מהי‬

‫מדוד את שגיאתן‬

‫לפני שהנך‬

‫מאזניים של‬

‫רשים‬

‫שהנך‬

‫כפי‬

‫המאזניים‬

‫של‬

‫כובדן‬

‫הבאים‪,‬‬

‫מנסה את התרגילים‬

‫רגליך‪ ,‬נסה‬

‫תחת‬

‫חדר·אמבטיה‬

‫שב על כיסא‬

‫לעשרת זאת‪ .‬בשימך את כפרת‬

‫רגיל‬ ‫תבחין‬

‫שהוא‬

‫הרגליים‪,‬‬

‫רגליך על‬

‫המציינת את‬

‫שהמחוג זז ומגיע לנקודה‬

‫לערך‬

‫לקרם‬

‫אחוזים‬

‫עשרים·רחמישה‬

‫ממשקלך‪ .‬נסה לקרם והשגח בתנועת המחוג‪ .‬המחוג יעבור‬ ‫הרבה את הספרה המציינת את משקל גרפך ויחזור‬

‫בוודאי‬

‫לספרה‬

‫חזרה‬

‫הנמוכה‬

‫ממשקלך‬

‫באותו‬

‫לערך‪.‬‬

‫שערר‬

‫כך‬

‫יתנודד המחוג עד שייקבע על הספרה המציינת ·את משקלך‪.‬‬

‫מדוד את‬

‫הישגן‬

‫שהבחנת‬

‫לאחר‬

‫בשיפור בפעולת‬

‫המאזניים‪ .‬אם‬

‫בסירן‬

‫ויעילה‬

‫יותר‪,‬‬

‫זז עתה‬

‫קימתך‪ ,‬ואינו עובר כלל את הספרה‬ ‫זה‬

‫מראה‬

‫עתה‬

‫שהקימה‬

‫הפעולה והיא‬

‫אמנם השתפרה‬

‫שהמחוג‬

‫תמצא‬

‫הקימה‬

‫אינה‬

‫‪-‬‬

‫חזור‬

‫חלק‬

‫קטן מהמאמץ‬

‫טובה‬

‫בהדרגה‪ ,‬במהירות‬

‫המציינת את משקלך‪.‬‬

‫כרוכה‬

‫בתאוצות‬

‫מיותרות‬

‫ובתנועות מיותרות‪ .‬אם יודע אתה לחשב את גודל‬ ‫למצוא שהתנועה‬

‫שנגמלת ממנו תתפלא‬

‫על‬

‫הבזבוז‬

‫הטובה דורשת רק‬

‫הרגיל‪.‬‬

‫כיצד לקום‬ ‫נסה‬

‫שרב לשבת‬

‫לאט לאט‬

‫את‬

‫על‬

‫השפה‬

‫הקדמית‬

‫של‬

‫הכיסא‬

‫תנודות הגרף קדיב‪,‬ה‪ ,‬כל ערד‬

‫התגייסות פתאומית מוגברת‪ ,‬כלומר‪,‬‬

‫והגדל‬

‫אינך מרגיש‬

‫כל ערד אתה‬

‫מרגיש‬

‫‪97‬‬

‫שכלול‬

‫היכולת‬

‫ארתח מידת ההתגייסות הקיימת‬

‫צררן ביותר‬

‫מזאת בשביל לקום‪.‬‬

‫לפני הכוונה לעמוד‪ .‬איו‬

‫כיצד להגיע‬

‫חנה כמה אמצעים שכדאי לנסות‬ ‫תצליח לאחר שתנסח את‬

‫א‪.‬‬

‫לכך‬

‫!‬

‫את בולס‪ ,‬אפילו אס‬

‫הראשון ‪:‬‬

‫בלי התגייסות רצונית של שרירי הרגליים‬ ‫בתנודה‬

‫לפנים‬

‫חשוב‬

‫‪-‬‬

‫על‬

‫הרמת‬

‫הברכיים‬

‫הרגליים מן הרצפה כך שהתנודה קדימה לא‬ ‫גייסות‬

‫שרירי‬

‫שרירים אלח‬

‫הירכיים‬

‫המושרים את‬

‫מתבטאת בהגדלת‬

‫לחץ‬

‫וכפות‬

‫תגרוס לחת·‬

‫הרגליים‪,‬‬

‫התגייסות‬

‫הכפות על‬

‫הקרקע‪,‬‬

‫האגן עוזב עתה את הכיסא בלי כל עבודה נוספת והישיבה‬

‫הופכת לעמידה‪.‬‬

‫ב‪.‬‬

‫בלי התגייסות רצונית של שרירי העורף‬ ‫בזמן‬

‫התנודות‬

‫קדימה‬

‫‪-‬‬

‫ואחורה‬

‫·אחוז‬

‫ביד‬

‫ימיו‬

‫בציצית·חראש ומשרן ארתח בחמשן לחולירת·חצראר‪ ,‬בדקות‬ ‫כזאת‬

‫שאפשר‬

‫יחיה‬

‫התנודה קדימה‬

‫‪-‬‬

‫להבחין‬

‫אס‬

‫אס תיפסק התגייסות העורף‪ ,‬כך שלא‬

‫יחיה לחץ פתאומי מוגבר על‬ ‫כמה‬ ‫בלי‬

‫ניסויים‬ ‫מאמצים‬

‫חזרו‬

‫על‬

‫שמאל‪ ,‬בדרן‬

‫ג‪.‬‬

‫לעמידה‪,‬‬ ‫מיותרים‬ ‫אותו‬

‫כלל‬

‫קדימה‬

‫התגייסות ברגליים‬

‫‪98‬‬

‫דבר‬

‫יש‬

‫הכפות‬

‫בלי‬

‫שרם‬

‫יגיע‬

‫‪-‬‬

‫שיניי‬

‫הגרף לאחר‬

‫בנשימה‪,‬‬

‫כלומר‪,‬‬

‫בחזה‪.‬‬ ‫כשאתה‬

‫הבדל ביו‬

‫אוחז‬

‫בציצית·חראש‬

‫ביד‬

‫יד אחת לשנית‪,‬‬

‫לחדול מן הכוונה לקום‬ ‫בתנודה‬

‫של‬

‫הערוף מתגייס‪ .‬בחמשן‬

‫המסלול‬

‫שבר‬

‫‪-‬‬

‫יש‬

‫ובנשימה‪,‬‬ ‫התנודה‬

‫להגיע‬

‫כלומר‪,‬‬ ‫הקצבית‬

‫למצב‬

‫שבו‬

‫להגיע‬ ‫נעצרת‪,‬‬

‫מרגישים‬

‫לאותו‬ ‫או‬

‫חלק‬ ‫נקבעת‬

‫מהי‬

‫והמאמצים‬

‫השריריים‬

‫גדלים‪.‬‬

‫חמשן רצוף של התנודות‪,‬‬

‫לכן יש להפסיק כל‬

‫בשלב‬

‫אלא‬

‫יציבה‬

‫זת‬

‫סובה‬

‫תקימה‬

‫תנועה פתאומית‬

‫שינוי נוסף בשלב זת‬

‫איבנת‬

‫מואצת ;‬

‫ולתישאר קפוא‬

‫במצב בו נעצרת ונקבעת תתנודת הקצבית‪ .‬עליך לחדול‬

‫הכוונת‬

‫לקום‪,‬‬

‫להתגייס‪.‬‬

‫להקשיב‬

‫ההתגייסות‬

‫לקינוח‬

‫טובה‪,‬‬

‫אם‬

‫הקפוא‬

‫ייעשה‬

‫נוח‬

‫לגמור את‬

‫אבובם‬

‫רחב‬

‫ונוח‬

‫שאפשר‬

‫מישיבה‬

‫כמו‬

‫מיותרת‬

‫הקימה‪,‬‬

‫בישיבה‪,‬‬

‫המצב‬

‫ואפשר‬

‫לישיבה באותה‬

‫יהיה‬

‫פשטות כמו‬

‫קצובות‬

‫להניע‬

‫חשביה‬

‫יהיה‬

‫מתמידות‬

‫מכוונת‬

‫הכיסא‪ ,‬העמד את כפות‬

‫והחל‬

‫אל‬

‫הזה‬

‫חיתת‬

‫חדל‬

‫המבט‪.‬‬

‫על קצה‬

‫האחת‬

‫תחדל‬

‫בו·ברגע‪,‬‬

‫תנודות ברכיים‬ ‫שב‬

‫של‬

‫החלק‬

‫תקימה או לחזור‬

‫להפנות את‬

‫‪.‬ן‬

‫ולהבחין‬

‫איזת‬

‫חלק‬

‫בגוף‬

‫מן‬

‫והרחיקו‬

‫להניעו‬

‫וקלות‪.‬‬

‫לקימה‬

‫את‬

‫הברכיים‬

‫לצדדים‬

‫פגימת‬

‫אחוז‬

‫מבלי‬

‫שתי‬

‫בציצית·הראש‬

‫כל‬

‫‪:‬‬

‫קרב‬

‫אותן‬

‫פעמים ·אחדות‪,‬‬

‫והחוצה‬

‫שתחול‬

‫הרגליים בפיסוק‬

‫בתנועות‬ ‫והבא‬

‫הפרעה‬

‫עד‬

‫קצובות‪,‬‬

‫את‬

‫בקצב‬

‫עצבון‬

‫תנודות‬

‫הברכיים‪ .‬ברגע שהגיוס לא טוב‪ ,‬הברכיים מתעכבות וחדלות‬ ‫לנוע‪,‬‬

‫ולו‬

‫לקום‬

‫אף להרף·עיו בלבד‬

‫ממש‬

‫הקיצוניים‪,‬‬

‫ברגע‬

‫בו‬

‫כלומר‪,‬‬

‫‪-‬‬

‫הברכיים‬

‫או שמבלי·משים‬ ‫נמצאות‬

‫פסוקות לגמרי‬

‫או‬

‫באחד‬

‫קרובות‬

‫מנסים‬ ‫המצבים‬

‫ביותר‬

‫זו‬

‫לזו‪ .‬בכל אחד מן המצבים הקיצוניים חללו יכולות הברכיים‬ ‫להתעכב ולחדול‬

‫ה‪.‬‬

‫מנוע‬

‫להרף·עיו מבלי שמרגישים בדבר‪.‬‬

‫להפריד את הפעולה מן הכוונה‬ ‫אחד התנאים לשיפור‬

‫וגם אמצעי לבדיקת‬

‫הפעולה‬

‫האיכות‬

‫‪-‬‬

‫‪-‬‬

‫שהוא‬

‫אמצעי לימו‪,‬ד‬

‫הוא להפריד את תפעולה‬

‫‪99‬‬

‫שכלול‬

‫היכולת‬

‫כמו בתרגיל‬

‫מכוונתה‪,‬‬

‫לפניך משענת‬

‫שב על‬

‫הבא ‪:‬‬

‫הכיסא שלפניך ובמקום‬

‫של‬

‫האגן‬

‫הרמת‬

‫עמוד‬

‫לפני‬

‫הכיסא‪,‬‬

‫לחשוב‬

‫ובמקום‬

‫שלפניך‬

‫חנ ‪n‬‬

‫כיסא‬

‫חנ‪n‬‬ ‫לחשוב‬

‫על קימח‪,‬‬

‫המשענת‬ ‫חשוב‬

‫על‬

‫זו‪.‬‬

‫במחשבה‬

‫וקום‬

‫כמקודם‪,‬‬

‫את ידיד על‬

‫של כיסא שני·‬

‫כש·‬

‫את‬

‫על‬

‫משענת‬

‫על‬

‫ידיד‬

‫ישיבה‬

‫הכיסא‬

‫על‬

‫חשוב‬

‫‪-‬‬

‫הנחת‬

‫האגן על הכיסא ושב במחשבה זו‪ .‬חנ ‪ n‬ת האגן על הכיסא‬ ‫היא‬

‫אמצעי‬

‫קימח(‬

‫;‬

‫באופן זח‬

‫לכוונתה‪.‬‬

‫רבים‬

‫אמנם קמים ויושבים בצורח כזאת‪,‬‬

‫מח‬

‫היא‬

‫טובח‬

‫שהם עושים‪ ,‬פעולת‬

‫משתנה בין‬

‫על‬

‫אמצעי‬

‫מן‬

‫הצד‬

‫של‬

‫מבלי‬

‫לחשוב על‬ ‫כשאינה‬

‫של ישיבה‬

‫)כשם‬

‫מקשיבים‬

‫היא‬

‫שהרמתו‬ ‫לאמצעים‬

‫אמצעי‬

‫של‬

‫הפעולה ולא‬

‫ביצועה‪,‬‬

‫להבחין‬

‫שחושבים על‬

‫כוונתה‬

‫וביו שחושבים‬

‫‪-‬‬

‫המסתכל‬

‫לקויה‬

‫כשהפעולה‬

‫באיזה‬

‫הישיבה‬

‫אופני·ח‪n‬‬

‫משני‬

‫יכול‬

‫שיבח‬

‫נעשתה‪.‬‬

‫שאיפה מוגזמת למטרה טעונה מתח הרסני‬

‫בפעולה פשוטה כזו שאנו עוסקים בה‪ ,‬קל להפנו‪:‬ת את הקשב‬

‫ממטרת הפעולה אל האמצעי להשגתה‪ ,‬ולבצע אמצעי זה‪ .‬בפעולות‬ ‫מסובכות יותר‪ ,‬ככל שהתאווה להשגת המטרה גדלה יותר‪ ,‬כן יגדל‬ ‫גם ההבדל בביצוע בין שני אופני החשיבה‪.‬‬

‫השאיפה המוגזמת למטרה‬

‫גורמת‬

‫לעתים‬

‫קרובות‬

‫שפעולת‬

‫הביצוע תהיה טעונה מתח סובייקטיבי‪ .‬מתח זה‪ ,‬לא זו בלבד שהוא‬ ‫מפריע בדרך·כלל להשיג את המטרה‪ ,‬הוא אף עלול לסכן את החיים‬ ‫)כמו למשל‪ ,‬בשע‪,‬ת חציית הכביש‪ ,‬כשהמטרה היא להשיג את האו·‬

‫טובוס בכל מחיר והקשב אינו‬ ‫לאמצעים(‪.‬‬

‫‪100‬‬

‫נתון‬

‫כלל לנעשה סביב‪ ,‬כלומר‪,‬‬

‫מהי‬

‫יציבה‬

‫טובה‬

‫הפרדת המטרה מאמצעי ביצועה משפרת את הפעולה‬

‫ברוב‬

‫המקרים‬

‫שאיפה חזקה מדי‬

‫בהם‬

‫‪-‬‬

‫הפעולה‬

‫טעונה‬

‫השתוקקות‪,‬‬

‫תארה‪,‬‬

‫אר‬

‫מספיק להפריד את המטרה מאמצעי הביצוע‬

‫כדי לשפר את יעילותה של הפעולה‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬אדם הנוהג מכונית‬ ‫וממהר להגיע בכל מחיר‬

‫‪-‬‬

‫יגיע במחיר המתקבל‪-‬על‪-‬הדעת אם‬

‫ימסור את ההגה לאדם הבקי באמצעי זה ואיבר להוט להגיע בכל‬ ‫מחיר‪.‬‬

‫במקרים‬

‫ידועים‪,‬‬

‫בשכבות קדומות‬

‫כשהביצוע‬

‫והשגת המטרה‬

‫)מבחינת האבולוציה(‬

‫של‬

‫תלויים‬

‫שניהם‬

‫מערכת‪-‬העצבים‬

‫ששליטתנו עליהן אינה רצונית‪-‬ישירה אלא עקיפה‬

‫‪-‬‬

‫‪-‬‬

‫נוצרות הפך‪-‬‬

‫ערת קשרת‪ .‬האדם יחדל להפריד בין המטרה והאמצעים‪ ,‬והפעולה‬ ‫מתבצעת לעתים כאילו האמצעי היה המטרה ולעתים כאילו המטרה‬

‫חיתה האמצעי• לכן כדאי לעבוד על הנושא הזה כאשר גם המטרה‬ ‫רגם האמצעי הם פשוטים ואפשר להקיש מן הנסיון הפשוט לגבי‬ ‫פעולות נשגבות יותר או חשובות יותר‪.‬‬

‫הכוחות היעילים פועלים לאורך מסלול התנועה‬ ‫שב על קצח‬

‫חכיסא‬

‫וחנח‬

‫את‬

‫קצות‬

‫חאצבעות‬

‫של יד‬

‫ימיו על חקדקוד‪ ,‬חמגע צויד לחיות דק עד כדי כך שאפשר‬

‫יחיח לחבחיו באצבעות בשינויים‬ ‫חודד וחרם‬

‫‪ tl‬ת‬

‫תחלים במאמצי‬

‫חעורף‪.‬‬

‫חסנטר כדי לבחון אם חאצבעות מבחינות‬

‫בקדקוד את וזד חתנועח של חסנטר‪ ,‬חנעשית כמובן בשרירי‬ ‫חעורף‬

‫וחצואר‪.‬‬

‫חגדל את תנועת חראש קדימת‬ ‫במפרקי‬

‫חיוניים‬

‫בלב‪,‬ד‬

‫עד‬

‫ולמעלת‬

‫שחאגן‬

‫על·ידי‬

‫יתרומם‬

‫מן‬

‫תנועת‬ ‫הכיסא‬

‫לעמידת מבלי שחמאמץ ברגליים יגבר פתאומית לאורך כל‬ ‫המסלול‪,‬‬

‫‪101‬‬

‫שכלול‬

‫היכולת‬

‫שים לב לכך שהקשב באצבעות והתנועה השווה והחלקה עד‬

‫לעמידה‪ ,‬מביאים את החזה למצב שבו הוא תלוי על עמוד·השדרה‬ ‫ולא מוחזק‪ .‬כדי שהחזה יהיה תלוי על עמוד·השדרה והנשימה תהיה‬

‫קלה במשך כל זמן הפעולה‪ ,‬יש לכוון את מאמצי השרירים במפרקי‬ ‫הירכיים כך שהכוח השקול יפעל לאורך עמוד·השדרה מבלי שיווצרו‬ ‫כוחות טפילים המשנים את הזוית שבין הגולגולת לבין חוליות·הצואר‪,‬‬ ‫אר יוצרים קשתות בעמוד‪-‬השדרה‪.‬‬

‫כדי‬

‫להגיע‬

‫לפעולה‬

‫דקה‬

‫וטובה‬

‫מאד‬

‫צריך שהנסיון‬

‫ילך‬

‫ו·שפר את הרגשת הנוחות והיכולת‪ ,‬דע שהאדם יחדל לחסן ‪,‬זת עצמו‬

‫על·ידי עצירת הנשימה ומאמצי החזה הגורמים לה‪ .‬עצירת הנשימה‬ ‫באה באופן אינסטינקטיבי כדי למנוע היווצרות של כוחות טפילים‪,‬‬ ‫הנוטים להזיז את החוליות במישור אופקי‪ ,‬כלומר‪ ,‬הצדה מן הטור‬ ‫שהן מהוות‪.‬‬

‫חוסר הברירה הופך מאמץ להרגל‬

‫כל עוד נחוץ מאמץ מיותר לפעולה‪ ,‬על האדם לבצר את עצמו‪,‬‬ ‫לחסן את עצמו בכוח רצונו למאמץ גדול שאינו‬ ‫ואינו‬

‫רצוי‪.‬‬

‫נוח‪ ,‬אינו נעים‬

‫חוסר הברירה הופך את המאמץ להרגל ואין לך דבר‬

‫נ‪ i‬תקבל·על·הדעת יותר מזה שרגילים אליו‪ ,‬אפילו אם הוא נוגד את‬ ‫ההגיון או‬

‫את‬

‫הצורך‬

‫החיוני‪.‬‬

‫ההרגל אמנם עושה את ההתמדה לקלה ולכן תועלתו‬

‫גדולה‬

‫מאד בחיים‪ .‬אבל עד מהרה הוא מתחבב בשל הנוחות שבן‪ ,‬עד כדי‬ ‫כך שהוא משתק את הבקרות ואת כושר ההבחנה והאדם נעשה למכובה‬ ‫החושבת בבלי·דעת‪.‬‬

‫‪102‬‬

‫שערר‬

‫מהי‬

‫שני‬

‫פעולה טובה‬

‫שעדר שני‬

‫תפעולה חטובת משפרת את חגוף ואת היכולת‬

‫פעולה טובה נבחנת בראש·רראשרבה בכך שהיא משיגה‪ ,‬אר איבה‬ ‫משיגה‪ ,‬את מטרתה‪ .‬אבל בחיבה זו אינה מספיקה‪ .‬בגרף חי ומתפתח‬

‫צריכה הפעולה לשפר את הגוף ואת היכולת כדי שיחזור עליה תוך‬ ‫חיוביות·יתר‪.‬‬

‫הדוגמה הבאה היא אולי פשטנית‪ ,‬אך יש בה כדי להבהיר את‬

‫הדברים ‪:‬‬

‫תרכך‬ ‫הסכין‬

‫וגם‬

‫להבריג בורג אפשר גם בסכין מטבח‬

‫ראש‬

‫הבורג‬

‫‪-‬‬

‫אבל ‪ .‬גם‬

‫נשחתים בדרך זר‪.‬‬

‫מספר התנועות והפעולות שהאדם מסוגל להן הוא גדול כל כך‬ ‫עד שקשה להגדיר בקצרה תנועה טובה‪ .‬כל הגדרה תהיה מופשטת‬ ‫מדי וכוללת מדי‪ .‬בכל זאת בנסה לבאר מהי פעולה טובה‪.‬‬

‫חהפיכ~ת היא סגולה של תנועת רצונית‬

‫אם נעשה ביד תנועה פשוטה במהירות בינונית‪ ,‬מימין לשמאל‬

‫וחזרה‪ ,‬נמצא שהפעולה טובה לכל הדעות אם לאורך המסלול‪ ,‬בכל‬ ‫נקודה ובכל רגע‪ ,‬אפשר להפסיק‬

‫את‬

‫התבועה ולהחזיר את היד‬

‫אחורנית במסלולה‪ ,‬לשוב ולקדם אותה‪ ,‬או להחליט לעשות תנועה‬ ‫אחרת לגמרי‪.‬‬

‫‪105‬‬

‫שכלול‬

‫היכולת‬

‫תכונות אלו של הפעולה נכללות בתנועה הפשוטה המתוארת‬

‫לעיל מבלי שנדע עליהן‪ ,‬משום שהן שכיחות בכל תנועה רצונית·‬ ‫הכרתית מובהקת‪ .‬לסגולה זו נקרא "הפיכ‪ 1‬ת‬

‫‪11‬‬

‫) ‪ (,Reversibility‬אם‬

‫מקישים על גיד·השריר מתחת לפיקת הברך‪ ,‬הדחיפה המקפיצה את‬

‫הרגל היא רפלקטיבית ואין בה כל תכונות של אפשרות עצירה‪ ,‬חזרה‪,‬‬ ‫או תוצאה אחרת‪ .‬גם בתנועות קלדניות‪ ,‬רעידה מקור‪ ,‬עווית וכר;‬ ‫אין "הפיכ‪ 1‬ת‬

‫‪,‬‬

‫‪11‬‬

‫שהיא עיקרה של תנועה רצונית‪.‬‬

‫תנועה קלה ונוחה היא אף טובה‬ ‫ראינו כבר‪ ,‬כשעסקנו בקימה מן הכיסא‪ ,‬שתנועה רצונית טובה‬

‫נעשית כשהפיקוד הרצוני והגבת הגוף האוטומטית על גירוי כוח·‬ ‫המשיכה אינם מפריעים‬

‫זה לזה‪,‬‬

‫נעזרים‬

‫אלא להיפר‪,‬‬

‫זה‬

‫בזה‬

‫ומשתלבים בפעולה הנראית כאילו נעשתה על·ידי פיקוד אחד‪ .‬בתנו·‬

‫ערת אטיות הפיקוד הרצוני הוא הקובע וגם המכריע‬

‫‪-‬‬

‫כל עוד אין‬

‫ההכרעה מסכנת או מכאיבה עד כדי כך שההגנה האוטומטית מתבצעת‬

‫למרות הפיקוד הרצוני‪ ,‬או בלי שום קשר אליו‪.‬‬

‫כמו כן ראינו שתנועת היד הפשוטה חיתה טובה בלי כל ידיעה‬ ‫מוקדמת מהי תנועה טובה‪ .‬תנועה קלה ונוחה היא בדרך·כלל גם‬ ‫טובה‪.‬‬

‫חשוב ללמוד להפוך תנועות קשות‪ .‬לטובות‬

‫‪-‬‬

‫כלומר‪ ,‬לעשותן‬

‫קודם כל קלות ונוחרת‪.‬‬

‫התחמקות מקשיים יוצרת נורמות של התנהגות‬

‫בני המין‬

‫האנושי‪,‬‬

‫ברובם‪ ,‬חדלים להתפתח ולשפר את תכונו·‬

‫תיחם ההסתגלותיות כבר בגיל שלש·עשרה או ארבע·עשרה שנה‪,‬‬

‫בדרך·כלל‪ .‬תנועות שכליות‪ ,‬רגשיות וגופניות שבגיל זה עדיין הן‬ ‫קשות או בלתי אפשריות‪ ,‬תשארנה בעתיד מחוץ לתחום הפעולות‬

‫‪106‬‬

‫מהי‬

‫השכיחות‪ .‬נמצא איפוא שהאדם נשאר‬

‫מוגבל‬

‫פעולה‬

‫ומצומצם‬

‫סרנה‬

‫מבחינה‬

‫זו לעומת מה שיכול היה להיות‪.‬‬ ‫ההגבלות‪ ,‬בראשיתן‪ ,‬נכפות על האדם בגלל קשיים של התפתחות‬ ‫פיזיולוגית וחברתית‪ .‬כשהקשיים שהוא נתקל בהם חוזרים ונשנים‬

‫‪-‬‬

‫הריהו זונח‪ ,‬על·הרוב בהכרח‪ ,‬את הפעולות הקשורות בקושי‪ ,‬במאמץ‬

‫בלתי פורה או באי·נעימות‪ .‬כתוצאה מכך אדם קובע לעצמו נורמות‬

‫של התנהגות באמרו‪ ,‬למשל ‪:‬‬

‫‪,,‬אינני מסוגל ללמוד לרקוד"‪ ,‬או "אינני‬

‫טיפוס חברתי"‪ ,‬או "לעולם לא אדע‪ .‬מתמטיקה"‪ .‬הגבלות אלו‪ ,‬לא זו‬ ‫בלבד שהן גורמות לעצירת ההתפתחות בשטחים שנזנחו‪ ,‬אלא אף‬ ‫ניכרות בשטחים אחרים ומשפיעות על האישיות כולה‪.‬‬

‫ההרגשה של "קשה" מתרחבת וכוללת פעילויות אחרות‪ .‬קשה‬ ‫לאמוד את חשיבותם של הדברים שאדם חסר אותם‪ ,‬שאינו מתנסה‬ ‫בהם‪ ,‬ולכן ההפסד הנגרם לו בלא·יודעין אין לו שיעור‪.‬‬

‫גבול הקלות האפשרית‬

‫אדם שהיה רגיל‬

‫לקרוא‬

‫לאור קסמי·עץ בוערים‪,‬‬

‫או לאור‬

‫מנורות·שמן‪ ,‬דימה את נר·השעוה לסמל השכלול‪ ,‬ולא הרגיש בעשן‪,‬‬ ‫בפיח ובצחנה שמעלה נר זה‪ .‬אם נמשיך לעקוב אחרי התפתחות‬

‫התאורה ניזנח שהגבול שאנו מציבים לעצמנו הוא הגבול שבערותנו‬ ‫קובעת לנו‪ .‬בכל פעם שאנו מרחיבים‬

‫את‬

‫אופק ידיעתנו‪ ,‬דקות‬

‫התחושה והיכולת גדלות והגבול של הנכון‪ ,‬המובן מאליו‬

‫כנורמלי‪,‬‬

‫מתרחב‪.‬‬

‫ככל שאדם מקדם את התפתחותו‬

‫‪-‬‬

‫גדלה הקלות‪ ,‬המפתחת‬

‫הרמוניה בין הפעולה והתחושה‪ .‬כשהפעולה אינה מלווה מתח ומאמ·‬ ‫צים מיותרים‪ ,‬מביאה קלות הפעולה לכך שהאדם רגיש יותר ומבחין‬

‫יותר ואז גם גבול הקלות משתנה לגביו‪ .‬עכשיו הוא מסוגל לחוש‬ ‫במאמץ·יתר גם בפעולה שקודם לכן חיתה נחשבת קלה בעיניו‪ .‬ככל‬

‫‪107‬‬

‫שכלול‬

‫היכולת‬

‫שההבחנה בקלות נעשית מדויקת יותר‪ ,‬נעשית הקלות צרופה יותר‪,‬‬

‫דקה יותר‬

‫‪-‬‬

‫עז גבול מסוים‪ .‬על מנת לעבור את הגבול הזה‪ ,‬מן‬

‫ההכרח שתחול השתפרות כללית של האישיות‪ .‬בשלב זה ההתקדמות‬ ‫איננה הדרגתית ואטית כמו שחיתה עז כה‪ ,‬אלא פתאומית ומהירה‪.‬‬ ‫הקלות משתפרת עז כזי כך שהיא נעשית לאיכות חדשה‪ ,‬שגבולותיה‬ ‫חדשים‪ ,‬נרחבים‬

‫הקל~ת‬

‫‪-‬‬

‫יותר‪.‬‬

‫איכות משתנה‬

‫לדוגמה ‪:‬‬

‫שחקן‪ ,‬נואם‪ ,‬או אפילו מורה‪ ,‬שסבל מצרידות בקולו‪,‬‬

‫התחיל ללמוד לשפר את ההיגוי כזי להיפטר מהפרעה זו‪ .‬בראשית‬ ‫לימזוהו להבחין במאמצים המיותרים במנגנון הנשימה ובגרון‪ .‬לאחר‬ ‫שלמד להקטין את‬

‫המאמץ‬

‫המיותר ולהגות‬

‫ביתר‬

‫קלות‪,‬‬

‫הבחין‪,‬‬

‫להפתעתו‪ ,‬במאמצים מיותרים בשרירי הלסת והלשון‪ ,‬שקודם לכן‬ ‫לא יזע כלל שהם קיימים‪ ,‬ושיש להם שייכות לצרידות שסבל ממנה‪.‬‬ ‫כלומר‪ ,‬הקלות שהושגה בשטח אחה הביאה להבחנה מדויקת יותר‬ ‫וכוללת יותר בשטחים סמוכים‪.‬‬

‫לאחר שהמשיך להתאמן בהישג החדש והגיע לקלות בשרירי‬ ‫הלשון והלסת‪ ,‬הוברר לו שהשתמש עז כה רק בלוע ובגרון כזי‬

‫להגות את הקול‪ ,‬בלי השתתפות מספקת של החלק הקדמי של הפה‪.‬‬ ‫שימוש זה היה כרוך במאמץ מיותר של הנשימה‪ ,‬מאחר שהיה צורך‬

‫בלחץ אויר גזול כזי להתגבר על ההתנגדות למעבר תאויר בחלל‪-‬‬ ‫הפה‪ .‬בשלב זה‪ ,‬לאחר שלמד להשתחרר מן ההפרעה בחלל הפה‪,‬‬ ‫הגיע לקלות‬

‫גדולה‬

‫יותר בהיגוי‬

‫ונוכח‬

‫לזעת‬

‫שחל‬

‫שיפור גם‬

‫בשרירי החזה ובסרעפת‪,‬‬

‫להפתעתו גילה עתה שההפרעות בשרירי החזה‪ ,‬בסרעפת ובחלל‪-‬‬ ‫הפה נגרמו על‪-‬ידי מאמץ מתמיד בשרירי העורף‪ ,‬שדחפו את הראש‬ ‫והסנטר קדימה ועוותו את כל מנגנון הנשימה והדיבור‪ .‬מכאן הגיע‬

‫‪108‬‬

‫מהי‬

‫פעולה‬

‫סרנה‬

‫לגילויים חשדים נוספים הנרגעים לאופן העמידה‪ ,‬ליציבה‪ ,‬לתנועה‬ ‫ונו'‪ .‬פירושם של גילויים א·לה הוא שבהיגוי טוב משתתפת האישיות‬ ‫כולה‪.‬‬

‫גילויים מפתיעים אלה‪ ,‬השיפורים שנבעו מהם והקלות שהושגה‬

‫בהם עדיין לא היו סוף פסוק‪ .‬באורח פתאומי נתגלה לאותו אדם‬ ‫שקולר‪ ,‬שהיה מוגבל עד כה לאוקטבה אחת בקירוב‪ ,‬העמיק והגביה‬ ‫וגבולותיו נתרחבר בשיעור נינך‪ .‬לפתע הבחין באיכרת חדשה בקולר‬ ‫והתברר שהוא מסרגל גם לשיר‪ .‬מכאן נפתח שרב אופק חדש של‬

‫אפשרויות נוספות‪ ,‬בתחומים נרחבים יותר של איכויות שרנות שלא‬ ‫חלם עליהן קודם לכן‪.‬‬ ‫העבודה הגדולה‬

‫‪-‬‬

‫לשרירים הגדולים‬

‫בשביל להגיע לאיכרת טובה יש להעביר את העבודה הקשה‬ ‫כהנעת הגרף לשרירים שנבנו לשם כן‪.‬‬ ‫ואמנם‪ ,‬אם מסתכלים יפה רואים שהשרירים הגדולים ביותר‬

‫והחזקים ביותר קשורים לאגן‪ .‬על שרירים אלה‪ ,‬כגרן שרירי העכוז‪,‬‬

‫שרירי הירכיים ודומיהם‪ ,‬מוטל עיקר העבודה‪ .‬ככל שמתרחקים‬ ‫ממרכז הגוף אל הגפיים‬

‫הולכים השרירים ונעשים דקים יותר‪.‬‬

‫‪-‬‬

‫שרירי הגפיים בנויים לשם נירון ודיוק‪ ,‬בתנועת הגפיים‪ ,‬כן שהנוח‬

‫הגדול של שרירי האגן יוכל לעבור דרך עצמות הגפיים אל המקום‬ ‫המדויק שבו עליו לפעול‪.‬‬ ‫בגוף מאורגן היטב כל מה שנוצר על‪-‬ידי השרירים הגדולים‬ ‫נמסר לתעודתו באמצעות‬

‫השרירים החלשים‬

‫יותר מבלי שיאבד‬

‫הרבה מן הכוח בדרן‪.‬‬

‫כוח הפועל בזוית למסלול‬ ‫הסידור האידיאלי הוא‬

‫‪-‬‬

‫משמש להריסה‬

‫שהמאמץ‬

‫ועצמות‪-‬הגפיים‪ ,‬כלומר‪ ,‬בקווים ישרים‬

‫עובר‬

‫לאורן עמוד‪-‬השדרה‬

‫ככל האפשר‪ .‬אם נוצרות‬

‫‪109‬‬

‫שכלול‬

‫היכולת‬

‫האמור הרי חלק‬

‫זוויות לאורך המסלול‬

‫מן הכוח של השרירים‬

‫הגדולים באגן אינו מגיע לתעודתו ומשמש להריסת הסרטים והמפ·‬ ‫דקים‪.‬‬

‫לדוגמה ‪:‬‬

‫אם דוחפים משהו ביד ישרה מגיע הכוח משרירי‬

‫האגן בדרך ישרה אל כף הי‪.‬ד לעומת זאת‪ ,‬אם היד כפופה במרפק‪,‬‬ ‫בזווית ישרה‪ ,‬הכוח המגיע אל כף היד אינו יכול להיות גדול יותר‬

‫מכוח שרירי הזרוע עצמה‪ .‬פעולה כזאת מלווה קושי ואי·נוחזת מאחר‬ ‫שכוחם של השרירים הגדולים אינו משמש לתנועה‪ ,‬אלא נעלם ברובו‬ ‫בפנים הגוף‪.‬‬

‫כשהכוחות של השרירים הגדולים באגן אינם מועברים על·ידי‬ ‫השלד לאורך‬

‫העצמות‪ ,‬אי·אפשר‬

‫להימנע מלחסן את החזה כדי‬

‫ששרירי ההכוונה יוכלו לעשות לפחות משהו ממה שיכול היה להיע·‬ ‫שרת בקלות בשרירי‬

‫האגן‪.‬‬

‫בארגון‬

‫טוב‬

‫אפשר לעשות את‬

‫רוב‬

‫הפעולות שהן בגנרל היכולת האנושית‪ ,‬בהרגשה נעימה של קלות‪.‬‬

‫המסלול האידיאלי‬ ‫בתנאים אלה‪ ,‬מסלולו של השלד כשהוא עובר ממצב למצב‬

‫כגרן מישיבה לעמידה או משכיבה לישיבה‬

‫‪-‬‬

‫הוא המסלול שבר‬

‫היה עובר אילו לא היו בר שרירים כלל‪ ,‬כלומר‪ ,‬אילו היו העצמות‬

‫קשורות בסרטים בלבד‪.‬‬

‫למשל ‪:‬‬

‫לקרם מן הרצפה‪ ,‬מישיבה לעמידה‪ .‬כל האופנים שבהם‬

‫אפשר להביא את השלד מישיבה לעמידה על·ידי משיכה בגולגולת‬

‫‪-‬‬

‫יפים‬

‫וטובים‪ .‬כדי לקום בדרך הקצרה‪,‬‬

‫היעילה‬

‫והטובה‪ ,‬יש‬

‫לארגן את הגרף כך שכל העצמות תעבורנה במסלולים זהים לאלה‬ ‫של‬

‫המשיכה‬

‫בגולגולת‪.‬‬

‫במסלולים‬

‫אלה‬

‫יהיר‬

‫המאמצים‬

‫העצמות וכל כוח שרירי האגן ישמש לעבודה בלב‪.‬ד‬

‫‪110‬‬

‫לאורך‬

‫שעדר שלישי‬

‫הכרת מספר תכונות יסודיות‬

‫של התנועה‬

‫כשעור‪:‬‬

‫הכרת‬

‫כמה מתכונותיה‬

‫היסודיות של‬

‫מערכת‪-‬הפיקוד‬

‫על השרירים הרצוניים‪.‬‬

‫כשלושים‬

‫תנועות‬

‫נשכיל לשנות‬

‫איטיות ‪1‬‬

‫את הטונוס‬

‫את דרגת התכווצותם‬

‫קלות‬

‫ומוגבלות~ מספיקות‬

‫היסודי של‬

‫לפני‬

‫הפעלתם‬

‫השרירים~‬

‫כלומר~‬

‫הרצונית‪.‬‬

‫אחרי שחל שינוי בטונוס בחלק אחד של הגוף~ מתפשט‬ ‫השינוי בכל מחצית הגוף‪ /‬שנה נמצא החלק המופעל‪.‬‬ ‫הפעולה‬

‫נעשית‬

‫קלה‬

‫כשהשרירים‬

‫הגוף עושים את עיקר הענודה ושרירי‬

‫את‬

‫עצמות‬

‫הגפיים‬

‫להעברת‬

‫הגדולים‬

‫שנמרכז‬

‫הגפיים רק מכוונים‬

‫המאמץ מן המרכז‪.‬‬

‫שעור שלישי‬ ‫חלק‬

‫א'‬

‫המצב ההתחלתי‬

‫שכב על הגב‪ .‬פסק את הרגליים פיסוק נוח‪ .‬הושט את שתי‬ ‫הידיים מעל לראש‪ ,‬פסוקות במקצת‪ ,‬כך שהזרוע השמאלית תהיה‬ ‫בערך בהמשך הקו של הרגל הימנית והזרוע הימנית בהמשך הקו‬ ‫של הרגל השמאלית‪.‬‬ ‫הקשב למצב גופך‬

‫עצום את העיניים ונסה לסקור את שטח המגע של הגוף עם‬

‫הרצפה‪ .‬שים לב לאופן נגיעת העקבים ברצפה‪ ,‬אם תלחץ על שניהם‬ ‫שוהו ואם המגע הוא בחלקים זהים של שני העקבים‪ .‬המשך להקשיב‬ ‫בדרך זו לאופן המגע ולמקום המגע של שרירי‪-‬השוקיים )הסרבן(‬ ‫מאחורי הברכיים‪ ,‬מפרקי‬ ‫החזה‪ ,‬הצלעות‬

‫הירכיים‪ ,‬הצלעות הדוחפות משני אברי‬

‫על·יד השכמות והשכמות עצמן‪ .‬שים‬

‫לב למרחק‬

‫הכתפיים מן הרצפה וכן למרפקים ולכפות ·הידיים‪.‬‬ ‫אחרי דקות מספר של ·תשומת‪-‬לב אפשר להיווכח שיש הבדל‬ ‫ניכר בין שני צדי הגוף‪ ,‬כשכמות‪ ,‬במרפקים‪ ,‬בצלעות ונו'‪ .‬אצל‬

‫רבים‪ ,‬המרפקים במצב זה אינם נוגעים כלל ברצפת אלא תלויים‬ ‫נאויר ולכן הזרועות אינן מונחות וקשה להחזיקן במצב זה עד סוף‬ ‫הבדיקה‪.‬‬

‫‪113‬‬

‫‪__,‬‬

‫שכלול‬

‫היכולת‬

‫הפעולה הסמויה של שריריך‬ ‫יש לנו ארבע חוליות·זנב‪ ,‬חמש חוליות במחניים‪ ,‬שתים·עשדה‬ ‫בחזה או בגב‪ ,‬ושבע בצואד‪ .‬על אילו חוליות באגן גדול הלחץ‬ ‫ביותר ן האם חוליות·המתניים נוגעות כולן ברצפה ן אם לא‬

‫‪-‬‬

‫מה‬

‫מדים אותן‪ ,‬או מחזיק אותן‪ ,‬גבוה מן הקרקע ן על אילו מחוליות·‬

‫החזה עיקר הלחץ ן‬

‫בהתחלת השעוד מוצאים בדדך·כלל כי שתים‬

‫או שלוש חוליות נוגעות באופן בדוד בקרקע והאחדות יוצרות קשתות‬

‫ביניהן‪ .‬לאמיתו של דבר הדי זה מפליא‬

‫‪ -‬מאחד שכוונתנו היא‬

‫לשכב במנוחה‪ ,‬ללא מטרה המצריכה פעולה {‪ t‬ו מאמץ כלשהו‪ ,‬הרי‬ ‫להלכה צריכות היו כל החוליות והצלעות לשקוע אל הרצפה ולגעת‬ ‫בה‪ ,‬כל אחת מהן בנקודה אחת לפחות‪ .‬ואמנם‪ ,‬שלד בלי שדירים‬

‫מונח על הרצפה כך שכל חוליה וכל צלע נוגעות בה לפחות בנקודה‬ ‫אחת‪.‬‬

‫נדאה‬

‫איפאו שהשרידים‬

‫פועלים באורח הסמוי‬

‫מתודעתנו‬

‫ומרימים את החלקים הקשורים בהם מבלי שנדגיש דבר‪.‬‬ ‫אין כל אפשרות להניח את כל עמוד·השדדה על הרצפה בבת·‬

‫אחת מבלי לאמץ חלקים דנים לאודנו בכוח הרצון‪ .‬לכן‪ ,‬ברגע שמאמץ‬ ‫מכ~ון זה יחדל‪ ,‬יחזרו החלקים הללו ויתרוממו מן הרצפה‪ .‬הדרך‬ ‫להניח את‬

‫עמוד·השדרה כולו על הרצפה הי‪,‬א‬

‫השרירים הנמשכת‬

‫להפסיק את‬

‫עבודת‬

‫בלא יודעין‪.‬‬

‫אבל כיצד לעשות זאת אם המאמץ המכוון הרצוני אין בו מועיל ן‬

‫כל תנועת‬

‫‪-‬‬

‫פעולת חדשת‬

‫הבה ננסה משהו בעקיפין )אם‬

‫הידיים כואבות‬

‫בכתפיים אפשר‬

‫כמובן לנוח רגע‪ ,‬אך יש להזיז את הזרועות לאט‪ ,‬כי שינוי פתאומי‬ ‫מהיד במצבן‪ ,‬לאחד שהיו מונחות מעל לראש משך זמן ממושך‪ ,‬עלול‬ ‫לגדום כאבים(‪.‬‬

‫חזור והושט את הידיים והרגליים כמו במצב הקודם‪ .‬יש להניח‬

‫‪114‬‬

‫‪-‬‬‫חכרת‬

‫מספר‬

‫תכונות‬

‫יסודיות‬

‫של‬

‫התנועה‬

‫שעכשיו יגעו לפחות גבות הידיים ברצפה‪ ,‬ואולי גם המרפקים וחזרו·‬ ‫ערת‪ .‬הרם את הזרוע הימנית בתנועת כתף בלבד‪ ,‬עד שגב·היד יחדל‬ ‫לגעת ברצפה‪ ,‬זאת אומדת שהיד תתרומם קצת‪ ,‬מעט ככל האפשר‪,‬‬

‫מן הרצפה‪ .‬חזור והנח את גב·היד על‪ -‬הרצפה והשאר את הזרוע‬

‫כולה במנוחה‪ .‬הדם שוב את הזרוע עד שגב·היד יעזוב שוב את‬ ‫הרצפה‪.‬‬

‫המשך כך‬

‫כעשרים‬

‫עד עשרים·וחמש‬

‫פעמים‪.‬‬

‫אחרי‬

‫כל‬

‫תנועה של הרמה והורדה יש לעשות הפוגה מלאה‪ ,‬לחדול מן העביד‬

‫ולהתחיל כל תנועה כמעשה נבדל‪ ,‬חדש‪.‬‬

‫תיאום‬

‫התנועה‬

‫והנשימה‬

‫בתשומת·לב מספקת‬ ‫קצת על הרצפה‬

‫על התנועה‬ ‫הרמת הזרוע‬

‫אפשר‬

‫לחוש שגב·היד מתחיל ל"זחול‪//‬‬

‫והיד מתארכת לפני שהיא מתרוממת‪ .‬כשחוזרים‬

‫פעמים אחדות מגלים תיאום בין התנועה והנשימה‪.‬‬ ‫והתארכותה‬

‫מתחילות‬

‫בדיוק‬

‫ברגע שהאדיר‬

‫מתחיל‬

‫להיפלט מהריאה‪.‬‬

‫שהייה לשם בדיקה‬ ‫אחרי‬

‫עשרים·וחמש‬

‫בתנועה אטית‬

‫הזרות‪,‬‬

‫כפי‬

‫שאמרנו‪,‬‬

‫אסוף‬

‫לשני צדי הגוף‪ .‬הקפד שתנועה זאת‬

‫את‬

‫הידיים‬

‫תהיה‬

‫אטית‪,‬‬

‫מאחר שתנועה מהירה עלולה לגדום כאבים בכתף שפעלה‪ .‬כפוף‬

‫את הברכיים‬

‫ונוח רגע‪ .‬במשך המנוחה שים לב להבדל שאתה‬

‫חש בחלקו העליון של הגוף בימין ובשמאל‪.‬‬

‫תנועה‬

‫שקטה‬

‫והדרגתית‬

‫שכב על הבטן‪ ,‬הושט את הידיים והרגליים ופסק אותן כמו‬ ‫בשכיבה על הגב‪ .‬הדם את המרפק הימני בתנועה אטית של הכתף‬

‫‪]15‬‬

‫שכלול‬

‫היכולת‬

‫עד שיתרומם‬

‫מן הרצפה )כף·היד אינה מתרוממת עדיין( ואז חזור‬

‫והנח אותו על הרצפה‪.‬‬ ‫כדי‬

‫לעשות‬

‫תנועה‬

‫זאת‬

‫כמתואר‬

‫יש‬

‫המושטות לפנים‪ ,‬מעל לראש‪ ,‬תהיינה‬

‫לשים‬

‫לב‬

‫שהזרועות‬

‫מונחות על הרצפה באופן‬

‫נוח‪ ,‬כלומר‪ ,‬שהמרחק בין כפות הידיים יהיה קטן מן המרחק בין‬ ‫המרפקים‪ .‬מובן שבמצב‬

‫זה המרפקים‬

‫כפופים‬

‫קצת‪.‬‬

‫חזור והרם את המרפק עם התחלת פליטת האדיר מן הריאה‪,‬‬ ‫עשרים‬

‫פעם‬

‫לפחות‪.‬‬

‫אם התנועה‬

‫היא‬

‫שקטה‬

‫והדרגתית‪,‬‬

‫כשם‬

‫שהיא צריכה להיות‪ ,‬יתברר לך שהמרפק "זוחל" בהמשך הזרוע‪,‬‬ ‫כלומר‪,‬‬

‫מתארך‬

‫מעט‬

‫לפני‬

‫שהוא‬

‫מתרומם‪.‬‬

‫לגובה מספיק ומושך אחריו את פיסת·היד‬ ‫גם‬

‫כשהמרפק‬

‫‪-‬‬

‫מתרומם‬

‫הנח לה שתתרומם‬

‫היא מן הרצפה‪.‬‬

‫חדל ממאמץ מיותר‬ ‫כשאדם מרים את פיסת·הי‪,‬ד רק לעתים רחוקות קורה שכף·‬ ‫היד תלויה כלפי מטה ברפיון‪ .‬רוב האנשים מאמצים את שרירי·‬

‫האמה‬

‫)האקסטנסורים( של‬

‫כף·היד‬

‫וכך נוצרת זרית בין‬

‫גב·היד‬

‫והאמה‪ .‬בהדרגה ובתשומת‪-‬לב אפשר לחדול מן העבודה המיותרת‬

‫והסמויה של שרירים אלה‪ .‬יש לרפות את שרירי·האמה ולא את‬ ‫האצבעות בלב‪.‬ד כשההרפיה היא נכונה‬

‫נוצרת זרית בין כף·היד‬

‫לבין האמה ועם הרמת המרפק תהיה כף·היד תלויה רפה למטה‪.‬‬

‫שיתוף שרירי הגב‬

‫המשך‬

‫בתנועות אלו והרם‬

‫היה עד שתרגיש שאין צורך‬

‫את כל הזרוע עם המרפק‬ ‫בשום מאמץ‬

‫זאת‪ .‬המאמץ היחיד הנחוץ הוא בסביבת‬

‫‪116‬‬

‫שרירי ביד‬

‫הכתף‪ .‬כדי‬

‫וכף·‬

‫בפעולה‬

‫להקל‬

‫על‬

‫תכונות‬

‫מספר‬

‫הכרת‬

‫יסודיות‬

‫התנועה‬

‫של‬

‫הכתף להתרומם צריך‪ ,‬למעשה‪ ,‬לגייס את שרירי הגב ‪:‬‬

‫הכתף‬

‫מתרוממת עם השכמה והחלק הימני של החזה‪.‬‬ ‫חזור ושכב על הגב‪ ,‬נוח רגע ושים לב להבדל באופן המגע‬ ‫של השכמות‪ ,‬החזה והידיים עם הרצפה‪ ,‬בצד ימין ובצד שמאל‪.‬‬

‫סימולטניות בפעולה‬

‫חזור והושט את היידים מעל לראש ופסק אותן‪ .‬פסק גם את‬

‫הרגליים‪.‬‬

‫הרם לאט לאט את הרגל‬

‫בעת·ובערנה·אחת‪.‬‬

‫הימנית ואת‬

‫התנועה צריכה להיות‬

‫היד‬

‫קטנה‪ ,‬רק‬

‫הימנית‪,‬‬

‫עד הגובה‬

‫שנו נפסק המגע של גב·היד ושל העקב עם הרצפה‪ .‬שים לב אם‬ ‫גב·היד והעקב חוזרים לגעת‬

‫ברצפה באותו רגע ממש‪ ,‬או בזה‬

‫אחד זה‪ .‬קבע מי מהם חוזר לקרקע ראשון‪ ,‬ותיונה לדעת שהאבר‬

‫המקדים לרדת הוא גם‬

‫הראשון להתרומם‪.‬‬

‫סימולטניות אמיתית‬

‫של שתי הפעולות אינה מושגת בקלות‪ .‬בדרך כלל יש הפרש זמן‬

‫בין פעולת היד ופעולת הרגל‪.‬‬

‫כדי‬

‫לחדים‬

‫להגיע לדיוק יש‬

‫פליטת האדיר‪ .‬לאחר‬

‫את היד בדיוק עם התחלת‬

‫מכן‪ ,‬עם פליטת‬

‫להדים את הרגל‪ ,‬ולבסוף‬

‫‪-‬‬

‫האדיר‪ ,‬בהתחלת התנועה‪,‬‬

‫את היד והרגל בעת·ובערנה·אחת עם‬

‫פליטת האריך‪ .‬תיאום התנועות של שני האברים ישתפר על·ידי‬ ‫כך‪.‬‬

‫תחושת‬

‫התארכות בעמוד‪-‬השדרה‬

‫הרם את היד לחרד ואת הרגל לחוד‪ .‬שים לב אם חוליות·‬

‫המחניים מתרוממות מעט מן הרצפה בזמן שהרגל מתרוממת לבדה‪,‬‬ ‫בלי הי‪,‬ד ואם תנועת החוליות הללו משתבח כאשר מרימים את‬ ‫היד והרגל יח‪.‬ד‬

‫‪117‬‬

‫‪u:‬‬

‫כלול‬

‫היכולת‬

‫מאחר שהרמת הרגל נעשית בשרירים הקשורים באגן מלפנים‪,‬‬ ‫מתרוממות חוליות·המתניים‪ .‬בהתרוממות החוליות האלו משתתפים‬ ‫גם שרירי·הגב‪ .‬האם פעולת שרירי·הגב היא הכרחית‪ ,‬או מיותרת ?‬

‫הברך‬

‫לימין‪ ,‬כלומר‪ ,‬סובב את הירך‪,‬‬

‫הפנה את הרגל‬

‫וכף·‬

‫הרגל ימינה‪ .‬במצב זה הרם אותה לאט לאט‪ ,‬ושים לב כיצד משפיע‬

‫שינוי מצבה של הרגל על תנועת חוליות·המתניים‪ .‬בהדרגה מתברר‬ ‫שאם הרגל והיד מתרוממות באופן סימולטני‪ ,‬עם פליטת האריך‪ ,‬הרי‬ ‫הפעולה נעשית בשרירי הבטן והחזה כאח‪.‬ד חוליות·המתניים אינן‬

‫מתרוממות אלא נלחצות אל הרצפה‪ .‬הרמת היד והרגל נעשית קלה‬ ‫יותר ויש הרגשה שהגוף נתארך בפעולה‪ .‬הרגשת ההתארכות של‬ ‫עמוד·השדרה מלוהו את רוב הפעולות הטובות הנעשות בגוף כולו‪.‬‬

‫מאמצים טפיליים מקצרים את הגו‬

‫הכות‪n‬‬

‫הנשאר‬

‫המיותר‬

‫יוצא·מן·חכלל‪,‬‬

‫כדי‬

‫עמוד·חשדרח‪,‬‬

‫את‬

‫לקצר‬

‫כמעט‬

‫משמש‪,‬‬

‫בשרירים‬

‫בלי‬

‫המאמצים‬

‫הטפיליים המתלווים לפעולה מקצרים את הגוף‪ ,‬בכל פעולה‬ ‫שבגה‬

‫בשביל‬

‫האדם‬

‫לקושי‪,‬‬

‫מראש‬

‫מתכונן‬

‫לחסן את עצמו‬

‫הוא‬

‫להרחיב את גבולות היוכלת‬ ‫בעקשנות‬

‫ובמאמץ‬

‫מבטאים בפעולה את‬ ‫שהוא‬

‫מאמץ‬

‫את‬

‫היעדר הרגשת‬

‫כוחותיו‬

‫הוא‬

‫את‬

‫מגביר‬

‫להתחסן ולמעשה הוא מאלץ את עצמו‬ ‫המתקבלת‬ ‫ומרעננת‪,‬‬ ‫אמנם‬

‫‪118‬‬

‫כתוצאה‬ ‫ולא‬

‫אפשר‬

‫תעורר‬ ‫להשיג‬

‫מחיסון‬ ‫את‬ ‫את‬

‫זה‬

‫רצונו‬ ‫המטרה‬

‫לעולם‬ ‫של‬

‫המיותר‬

‫והמאמץ‬

‫היכולת‪,‬‬

‫כשאדם יודע‬

‫כוח‬

‫רצונו‬

‫כדי‬

‫להתאמץ‪ .‬הפעולה‬ ‫לא‬

‫האדם‬

‫בדרן‬

‫לפעול‬

‫ולא‬

‫ובידיעה‬

‫החיסון‬

‫להתחסן‪.‬‬

‫חיסון‬

‫זה‬

‫הגוף לפעולה‪ ,‬צויד‬

‫הוא המאמץ הטפיל המפריע להתאמת‬

‫בלימוד‬

‫את‬

‫מקצר‬

‫הקושי שיבוא‪.‬‬

‫לקראת‬

‫גופו‬

‫נאה‬

‫תחיה‬ ‫לחזור‬

‫קלוקלת‬

‫עליה‪,‬‬ ‫זו‪,‬‬

‫אן‬

‫הכרת‬

‫המחיר‬

‫מספר‬

‫שיש‬

‫תכונות‬

‫לשלם‬

‫בעד‬

‫יסודיות‬

‫ההישג‬

‫הוא‬

‫של‬

‫גדול‬

‫התנועה‬

‫יותר‬

‫מאשו‬

‫נראה לעין‪.‬‬

‫נ‪n,‬‬

‫רגע רשים לב לשינוי שחל במגע האגן עם הרצפה ולהבדל‬

‫ביד צד ימין לבין צד שמאל‪.‬‬

‫מה נוח‬

‫יותר !‬

‫התגלגל על הבטן‪ ,‬הושט את הידיים מעל לראש ופסק אותן‪.‬‬ ‫פסק את הרגליים והרם לאט את הזרוע הימנית ואת הרגל הימנית‬ ‫בבת·אחת‪ .‬שים לב כיצד מונח הראש ברגע שרוצים לעשרת זאת‪.‬‬ ‫האם הוא מופנה ימינה אר שמאלה‪ ,‬אר מונח על הרצפה ?' נסה להרים‬

‫את היד והרגל עם פליטת האדיר‪ ,‬פעמים אחזרת כשהלחי הימנית‬

‫מונחת על הרצפה‬

‫‪-‬‬

‫כלומר‪ ,‬כשהפנים פונות שמאלח‬

‫‪-‬‬

‫פעמים‬

‫אחדות כשהמצח מונח על הרצפה ולבסוף‪ ,‬כשהלחי השמאלית על‬ ‫הרצפה‪.‬‬

‫השררה את גודל המאמצים בכל שלרשת המצבים והחלט מהר‬ ‫המצב הנוח ביותר‪ .‬בגוף מאורגן פחות או יותר‪ ,‬המצב הנוח ביותר‬

‫הוא כשהלחי השמאלית מונחת על הרצפה‪ .‬חמשך כעשרים·רחמש‬

‫פעמים ושים לב איד מתברר בהדרגה ששטח המשען של הגוף‬ ‫עובר לצד השמאלי של הבטן‪ ,‬בין החזה והאגן‪.‬‬ ‫הישאר על הבטן והמשך להרים את היד הימנית והרגל הימנית‬ ‫כמקזזם‪,‬‬

‫אך עתה‪,‬‬

‫עם כל הרמה‪,‬‬

‫הרם‬

‫גם את הראש‬

‫כשהמבט‬

‫מלרזה את כף·הי‪.‬ד אחרי עשרים·ר‪ n‬מש תנועות התגלגל על הגב‬ ‫רנ‪ 1‬ח‪ .‬חזור להרים את הי‪,‬ד הרגל והראש‪ .‬שים לב כמה שרנה משען‬

‫הגוף על הרצפה מאשר קודם לכן‪ ,‬וזהה את גבולות שטח המגע‬ ‫על הגרף ועל הרצפה‪ .‬שים לב באיזה מקרם בדיוק הלחץ הוא דג‪,‬דול‬ ‫ביותר‪ .‬חזור על התנועה עשרים‪-‬וחמש פעמים וחדל ממנה‪.‬‬

‫‪119‬‬

‫שכלול‬

‫היכולת‬

‫איזו עין פקוחה‬

‫יותר !‬

‫קום על רגליך‪ ,‬התהלך ושים לב להבדל בתחושת הגוף בצד‬

‫ימין ובצד שמאל‪ ,‬להבדל בכובד הידיים ובאורכן ולהבדל באורך‬

‫הרגליים ;‬

‫הקשב אל הפנים‪ ,‬הסתכל בראי ותיזנח שצד אחד של‬

‫פניך רענן יותר‪ ,‬החריצים והקמטים בצד זה חריפים פחות ועין אחת‬ ‫פקוחה יותר‪ .‬איזו‬

‫היא ן‬

‫היזכר אם התברר לך בזמן הבדיקות הקודמות שערכת אחד·‬ ‫כל שורה‬

‫של‬

‫והולכות ביחס‬

‫תנועות שעשינו‪ ,‬שיד‬

‫לגפיים‬

‫בצד השני‬

‫אחת ורגל אחת מתארכות‬

‫של הגוף‪.‬‬

‫אל‬

‫תנסה להתנגד‬

‫לתחושת ההבדל בין שני הצדדים‪ ,‬הנח לה שתימשך ועקוב אחריה‬

‫עד שתפוג ותיעלם‪ .‬אם אין נתקלים בקשיים המטים את הקשב‪ ,‬כמו‪,‬‬ ‫למשל‪ ,‬התרגזות או מתיחות מיוחדת‪ ,‬יוסיף ההבדל להתקיים במשך‬

‫שעות רבות‪ ,‬או לפחות משך שעות אחדות‪ .‬במשך השעות הללו‪,‬‬

‫שים לב איזה צד פועל טוב יותר ותנועתו שוטפת יותר‪.‬‬ ‫חלק ב'‬

‫חזור על כל התרגילים המפורטים בחלק א' של שעור זה‪ ,‬אך‬

‫הפעם בצדו השמאלי של הגוף‪.‬‬ ‫חלק ג'‬

‫גפיים באלכסון‬

‫אחרי סיומם של תרגילי חלק ‪',‬ב הדם את היד תימנית ואת‬

‫הדגל השמאלית יח‪,‬ד עשרים·וחמש פעמים‪ ,‬לאט לאט‪ .‬הקשב לשינוי‬ ‫ביחס שנין החוליות והצלעות ותיונה כי שטח המשען שונה הפעם‬

‫הרבה מזה שנוצר עם הרמת היד והרגל של אותו צ‪.‬ד‬ ‫לאחד מנוחה קצרה הרם את יד שמאל ורגל ימין עשרים·וחמש‬

‫‪120‬‬

‫הכרת‬

‫מספר‬

‫תכונות‬

‫יסודיות‬

‫של‬

‫התנועה‬

‫פעמים ונוח‪ .‬הרם בבת‪-‬א‪ n‬ת את ארבעת הגפיים והראש‪ ,‬עם פליטת‬ ‫האדיר מן הריאה‪ .‬חזור על כך עשרים‪-‬וחמש פעמים‪ .‬לאחר מנדחה‬

‫הרם את הגפיים כשהראש נשאר מונח על הרצפה‪.‬‬ ‫חזור על כל הצירופים הללו בשכיבה על הבטן‪.‬‬ ‫לבסוף‪ ,‬שכב על הגב ונזרק את כל שטח המגע עם הרצפה‪ ,‬מן‬ ‫העקבים עד הקדקוד‪ ,‬כמר בהתחלת השערר‪ .‬קבע את השינויים שחלד‪,‬‬

‫כיחוד לאורך עמוד‪-‬השדרה‪.‬‬

‫‪121‬‬

‫שערר‬

‫רביעי‬

‫הבחנה באברי הנשימה ובתפקידיהם‬

‫בשעור ‪:‬‬ ‫חכרת‬

‫תנועות הצלעות‪ ,‬הסרעפת וחבטו‬

‫המחוות‬

‫את‬

‫חנשימח‪.‬‬

‫תיאום תנועות‬

‫אלו לשם‬

‫חבחנח נתבדל‬

‫שבמשך שאיפת‬

‫נשימת‬

‫מלאח‬

‫תאויר‬

‫ונוחת‪.‬‬

‫ופליטתו‪.‬‬

‫חנשימח מתארגנת בהתאם לתנוחת תגרף בשדח תכובד‪.‬‬ ‫הצלעות‬

‫התחתונות‬

‫נעות‬

‫יותר‬

‫מן‬

‫העליונות‬

‫ועוזרות‬

‫יותר לנשימת‪.‬‬

‫חנשימח‬ ‫מאמץ רצוני‬

‫נעשית‬ ‫‪I‬‬

‫קלח‬

‫וקצובת‬

‫כשתגרף‬

‫מזדקף‬

‫כלומר ‪ I‬כשח שלד נוטל את כל כובד תגרף‪.‬‬

‫ללא‬

‫שעור‬

‫רביעי‬

‫המצב ההתחלתי‬

‫שבב על הגב‪ ,‬הושט את הרגליים‪ ,‬פסק אותן ובפוף את הברכיים‪.‬‬

‫נפות הרגליים נחות עתה על הרצפה נמו בעמידה‪ ,‬מפוסקות‪ .‬קרב‬ ‫את הברכיים אחת אל השביח והרחיקן‪ ,‬פעמים אחדות‪ ,‬בך שהברכיים‬ ‫תמצאנה‬

‫בל אחת את מקומה במישור אחד‬

‫עם‬

‫כף·הרגל שלה‪.‬‬

‫כף הרגל צריכה לנוח על הרצפה כך שהמישור שלה עובר מאמצע‬ ‫העקב אל הרווח שבין הבוהן והאצבע השביח‪ .‬במצב זה אין צורך‬ ‫לאמץ את השרירים נדי להחזיק את הברכיים במקומן בקלות‪.‬‬

‫נפח‬

‫החזה בשעת‬

‫הנשימה‬

‫שאף אויר‪ ,‬מלא את הריאה‪ ,‬הגדל את בל נפח החזה עד גבול‬ ‫הנוחרת‪ .‬אנשים רבים נושמים מבלי שמפתח‪-‬החזה יתרחק מעמוד·‬

‫השדרה ויתקרב אליו‪ .‬במקום להגדיל את בל חלל החזה בדרך‬ ‫היעילה המתאימה לבניינו‪ ,‬הם מר‪-‬מים את שקע הגב מן הרצפה‪,‬‬ ‫בלומר‪ ,‬החזה נולו מתרומם מן הרצפה‪ ,‬גם הדופן האחורית‪ ,‬והנפח‬

‫בפנים גדל רק הודות לתנועת הצלעות הדוחפות‪.‬‬

‫שים לב שתוך נדי הגדלת חלל·החזה‪ ,‬ניפוחו והרמת מפתח·‬

‫‪125‬‬

‫היכולת‬

‫שכלול‬

‫החזה‪ ,‬יילחץ עמוד השדרה לקרקע לכל אורך‬

‫החזה‪ .‬אל תשתדל‬

‫להשיג זאת מי‪.‬ד חדל מן המאמץ‪ .‬פשוט‪ ,‬מלא את הריאה אוי‪,‬ר‬ ‫הקשב‬

‫להתרוממות החזה ובדוק אם עמוד·השדרה‬

‫נלחץ תוך כדי‬

‫כך אל הרצפה‪.‬‬

‫חדל מזה‪ .‬חכה עד שתצטרך שוב לשאוף אויר ואז נסה שנית‪,‬‬

‫וחוזר חלילה‪.‬‬ ‫תנועות נשימה ללא נשימה‬ ‫אחרי חזרות רבות‪ ,‬כשהפעולה נעשית ברורה יותר‪ ,‬נסה להרים‬ ‫את החזה כמו קודם‪ ,‬אך הפעם בלי לשאוף אויר כלל‪ .‬זאת אומרת‪,‬‬

‫עשה את תנועת השאיפה בחזה מבלי לשאוף אויר אר לפלטו‪ .‬עשה‬ ‫מספר תנועות כאלו עד שתרגיש צררך לנשום שוב‪ .‬מלא את הריאה‬ ‫וחזור על תנועת החזה‪ .‬אחרי חמש או שש חזרות הפסק‪ ,‬נוח ובחן‬

‫את הנשימה‪ .‬במה היא שונה מאשר לפני התרגיל ?‬

‫הרחבת חלל הבטן‬

‫חכה עד שהריאה תתמלא אויר‪ .‬עצור את הנשימה וצמק את‬ ‫החזה כמו בשעת פליטת האריך‪ .‬על·ידי כך מתהווה לחץ על הקרביים‬ ‫המאפשר לדחוף את האדיר למטה‪ ,‬בכירון פי·הטבעת‪ ,‬עם‬

‫דחיפת‬

‫האדיר למטה תתנפח הבטן ככדור בחלקה התחתון‪ ,‬מתחת לטנור‪.‬‬ ‫שים לב ·לכך שכפות הידיים נדחפות למעלה כשהבטן מתנפחת‬

‫ומתרחקות אחת מן השניה‪ ,‬לצדדים‪.‬‬

‫רוב‬

‫האנשים אינם‬

‫הכיוונים‪ ,‬כפי שזה צריך‬

‫מרחיבים‬ ‫להיעשות‬

‫בהתחלה את‬

‫‪-‬‬

‫נעשה אצל אנשים בעלי גב ומחניים חזקים ובריאים‬ ‫את‬

‫‪126‬‬

‫שרירי·הגב‬

‫בסביבת‬

‫המחניים‬

‫עד‬

‫חלל·הבטן‬

‫לכל‬

‫או‪ ,‬נכון יותר‪ ,‬כפי שזה‬

‫שהחוליות‬

‫‪-‬‬

‫אלא מאמצים‬

‫מתרוממות‬

‫מן‬

‫הבחנה‬

‫הרצפה‪ .‬משום כך איפוא‬

‫באברי‬

‫לחזור‬

‫יש‬

‫הנשימה‬

‫ובתפקידיהם‬

‫ולהשגיח בזמן ניפוחה של‬

‫הבטן שיהיה לחץ על הקרביים לכל הכיוונים‪ ,‬גם אחורה‪ ,‬אל הרצפה‪.‬‬ ‫כשזה יהיה‬

‫שדחיפת הבטן החוצה‬

‫אפשרי‪ ,‬תמצא‬

‫מוציאה את‬

‫האדיר מן הריאה‪ .‬חכה עד שהריאה תתמלא אויר ופלוט אותו עם‬

‫הבלטת הבטן לפנים וניפוחה לכל הכיוונים‪ ,‬כך שתרגיש שהחלקים‬ ‫הדנים בסביבת המחניים נלחצים אל הרצפה‪ .‬נוח והקשב לשינויים‬

‫באיכו‪r,‬‬

‫הנשימה‪.‬‬

‫תנועת מאזניים‬

‫מלא את הריאה אויר‪ ,‬עצור את הנשימה‬ ‫תשאף‬

‫‪-‬‬

‫צמק את‬

‫החזה‬

‫ונפח‬

‫את‬

‫הבטן‬

‫אל תפלוט ואל‬

‫‪-‬‬

‫במידה‬

‫שהחזה‬

‫מצטמק‪.‬‬

‫חזור ונפח את החזה וצמק את הבטן באותו זמן‪ ,‬ושוב הבלט את‬

‫הבטן וצמק את החזה וחוזר חלילה‪ ,‬כל עוד אתה יכול לעשות זאת‬ ‫מבלי‬

‫לשאוף‬

‫ולפלוט‬

‫אויר‪.‬‬

‫אפשר‬

‫לעשות‬

‫על‬

‫נקלה חמש·שש‬

‫תנועות·סירוגין כאלו של החזה והבטן‪ ,‬כאילו היו אלו שתי כפות‬ ‫מאזניים שהאחת יורדת כשחברתה עולה‪ ,‬ולהיפך‪.‬‬

‫תנועת הסרעפת‬

‫חזור על כל התרגיל חמש·שש פעמים ואחרי זה‬

‫נסה שוב‬

‫אותו דב‪,‬ר אך הפעם במהירות הגדולה ביותר שאתה מסוגל לה‬ ‫מבלי להרגיש אי·נוחות‪ .‬כשמהירות החילופים של‬

‫תנועות הבטן‬

‫והחזה עולה במידה מספקת‪ ,‬מרגישים תנועה‪ ,‬ואפילו קול גרגור‪,‬‬ ‫בין‬

‫הצלעות‬

‫והטבור ;‬

‫משהו משנה שם את‬

‫מקומו ונלחץ‬

‫פעם‬

‫למעלה‪ ,‬בכיוון הראש‪ ,‬ופעם למטה‪ ,‬בכיוון הרגליים‪ .‬זוהי תנועת‬ ‫הסרעפת‪ .‬אין אנו חשים בה בדרך כלל‪ ,‬אבל בדרך זו אפשר להרגיש‬

‫בעקיפין את מקומה בגוף מבלי לדעת דבר על מיקומה האנטומי‪.‬‬

‫‪127‬‬

‫שכלול‬

‫היכולת‬

‫נשימה רגילה‬

‫והרגליים ופסק אותן‪ .‬החל‬

‫שכב על הגב‪ ,‬הושט את הידיים‬

‫בתנועות‪-‬הסירוגין של ניפוח החזה והבטן‪ ,‬מבלי לשנות את קצב‬

‫הנשימה‬ ‫תנועות‬

‫נשימה‬

‫הרגיל‪ .‬כשם שאפשר לעצור את הנשימה‬ ‫כפות·המאזניים בחזה ובבטן‪ ,‬כן אפשר‬

‫על·ידי‬

‫רגי·לה‪.‬‬

‫כך‬

‫ולעשות את‬

‫לעשות זאת‬

‫לומדים להבחין בתנועות‬

‫תוך‬

‫ההכרחיות‬

‫לנשימה ובתנועות המיותרות הנלוות אליה‪.‬‬

‫עשה עשרים·וחמש תנועות‪ .‬לאחר מנוחה של דקה שכב על‬

‫הבטן כשהידיים מושטות מעל לראש בפיסוק‬ ‫גם‬

‫הן והמשך‬

‫והרגליים‬

‫מפוסקות‬

‫באותן התנועות‪.‬‬

‫עמוד שדרה סימטרי‬

‫לעתים‬

‫רבים‬

‫אצל‬

‫עם האגן‪,‬‬

‫בגיל‬

‫ולא‬

‫הכתפיים‬

‫כלום‪.‬‬

‫תנועות‬

‫תנועות‬

‫מוצאים‬

‫והחזה‬

‫כך שבכל תנועות‬

‫צעיר‪ ,‬כשהילד‬

‫בזה‬ ‫על‬

‫רחוקות‬

‫אחרות‪,‬‬

‫עושה‬

‫בהתבגרות‪,‬‬

‫ספורות‬

‫עמוד·שדרה‬

‫לעתים‬

‫מתרגל‬

‫אינם‬

‫הגוף‬

‫הגוף‬

‫צד‬

‫במישור ·אחד‬

‫אחד נוח‬

‫שונות בגיוון‬

‫לעומת‬

‫זאת‪,‬‬

‫משך שעות‬ ‫בהדרגה‬

‫השלד מסתגל להן וכתוצאה מכך‬

‫תחושת‬

‫יש‬

‫תנועות‬

‫אף‬

‫סימטרי‬

‫נמצאים‬

‫באמת‪.‬‬

‫רב‪,‬‬

‫כשהאדם‬

‫יותר‪.‬‬

‫איו‬ ‫חוזר‬

‫רצופות וזונח‬

‫לתנועות‬

‫מעטות‪,‬‬

‫משתנה ומתעקם‪.‬‬

‫האמצע‬

‫שים לב איפוא אם החזה‪ ,‬כשמבליטים אותו‪ ,‬נוגע ברצפה בדיוק‬ ‫באמצע‬

‫מפתח החזה והאם גם הבטן‪ ,‬כשמנפחים אותה‪ ,‬נלחצת אל‬

‫הרצפה‬

‫בדיוק במרכזה‪ .‬אין זה קל להבחין נדבר מפני שכושר‬

‫‪128‬‬

‫הבחנה‬

‫באברי‬

‫הגשימה‬

‫ובתפקידיהם‬

‫ההבנחה אינו מפותח די;‪ .‬לאדם עצמו נדמה שמגע גופו עם הרצפה‬

‫הוא‬

‫סימטרי‪,‬‬

‫שווה בשני העבדים‪ ,‬אפילו כשהמסתכל מן הצד דואה‬

‫בדודות שאין הדבר כך‪ .‬נסה בכל זאת לחזור על כך פעמים אחדות‪.‬‬

‫שים לב עתה שבזמן הבלטת החזה יהיה המשען‪ ,‬זאת אומדת‬

‫הלחץ הברור‪ ,‬על הצד השמאלי של החזה בשעה שמבליטים אותו‪,‬‬ ‫ועל הצד הימני של הבטן בשעה שמבליטים אותה‪.‬‬ ‫הגו‬

‫כולו‬

‫ינוע‬

‫בלאכסון‬

‫מפרק‪-‬הירך‬

‫הימני‬

‫לכיוון‬

‫הכתף‬

‫השמאלית‪ .‬אחדי עשרים‪-‬וחמש תנועות כאלו חזור והישען על האמצע‬ ‫ושים לב עד כמה שונה תחושת‬

‫האמצע‬

‫ברגע זה‬

‫מן התחושה‬

‫הקרומית; עשה עתה עוד עשרים‪-‬וחמש תנועות של הבטן והחזה‪ ,‬כשהם‬

‫ניז‪t‬ענים במכ~ון על צד שמאל של הבטן וצד ימין של החזה‪ .‬חזור‬ ‫ונסה שוב להישען על האמצע ושים לב לבהירות ההדגשה עתה‪.‬‬ ‫התגלגל על הגב‪ .‬עשה את תנועות הבטן והחזה ושים לב כמה‬ ‫גדלה התנועה בחזה‪ .‬הקשב להדגשת הרווחה וזהה את חלקי הגר‬

‫שבהם התנועה נוחה יותר וגודמת לדגש הרווחה‪.‬‬

‫תנועת מאזניים על הצד‬

‫שכב על צד ימין‪ .‬הושט יד ימין מע‪.‬ל לראש והנח את הראש‬ ‫על הזרוע‪ .‬תפרש ביד שמאל את הראש‪ ,‬כך שאצבעות היד תהיינה‬ ‫על הרקה הימנית וכף היד על הראש‪ .‬הרם את הראש בעזרת היד‬ ‫השמאלית ומשוך אותו כך שהאוזן השמאלית תתקרב‬

‫אל הכתף‬

‫השמאלית‪ .‬כשהראש מודם במצב זה‪ ,‬הבלט את החזה בכל הכיוונים‬ ‫וצמק את הבטן‪ ,‬צמק את החזה ונפח את הבטן ושים לב לתנועת‬

‫הצלעות בצד ימין ובצד שמאל‪ .‬בצד ימין מונעת הקרקע את הבלטתן‬ ‫של הצלעות וכל ההתרחבות של החזה נעשית עכשיו בצלעות של‬ ‫צד שמאל‪ ,‬שהתרחקותן זו מזו גודמת שהראש יחזור קמעה לכיוון‬ ‫זרוע ימין‪.‬‬

‫‪129‬‬

‫שכלול‬

‫היכולת‬

‫עשה עשרים·וחמש תנועות כאלו‪,‬‬

‫שכב‬

‫על‬

‫הגב והקשב כדי‬

‫למצוא אילו חלקים מן הגו שקעו ונוגעים ברצפה באופן ברור יותר‬ ‫מאשר קודם‪.‬‬

‫עשה עשרים·וחמש תנועות בשכיבה על צדו השמאלי של הגוף‪,‬‬ ‫באותם‬

‫תנאים‪.‬‬

‫תנועת מאזניים על הגב‬

‫שכב על הגב‪ ,‬הרם את חגורת הכתפיים מן הקרקע והישען על‬ ‫שתי כפות הידיים ועל שתי האמות המונחות במקביל לגוף‪ .‬הח‪:‬ה‬ ‫יהיה נטוי בזווית אל הרצפה והראש והכתפיים‬ ‫הראש עד שהסנטר‬

‫יישען על מפתח·החזה‪.‬‬

‫נאויר‪ .‬הרכן את‬

‫במצב‬

‫זה‬

‫חזור שוב‬

‫עשרים·וחמש פעמים על תנועות המאזניים של הה ‪ i‬ה והבטן‪ .‬חזור‬ ‫ושכב על הגב‪ ,‬למנוחה‪.‬‬

‫התרומם שוב והישען על המרפקים‪ ,‬על האמות ועל כפות·הידיים‬ ‫כמקודם‪ ,‬אך הפעם הטה את הארש אחורנית עד שיהיה תלוי בכיוו‪,‬ן‬ ‫הרצפה‬

‫סירוגין‬

‫והסנטר‬

‫רחוק‬

‫ממפתח‪-‬החזה‪.‬‬

‫בבטן ובחזה‪ ,‬כמקודם‪,‬‬

‫ושים‬

‫עשה‬

‫לב‬

‫עשרים‪-‬וחמש‬

‫תנועות·‬

‫לתנועות עמוד·השדרה‬

‫בזמן הפעולה‪.‬‬ ‫שכב על הגב ושים‬

‫לב לנשימה‪ .‬תוכל‬

‫להיוכח‬

‫כי‬

‫הנשימה‬

‫מושפעת מכל מה שעשית עד כה ועתה היא קלה יותר ורווחה יותר‪.‬‬

‫תנועת מאזניים על הברכיים‬

‫עמוד על הברכיים כשהן מפוסקות היטב וכפות·הרגליים מושטות‬ ‫אחורנית בהמשך הרגל‪ .‬צפוני הבהונות מופנות אל הרצפה‪ .‬הרנן את‬

‫הראש והנח את הקדקוד על הרצפה‪ .‬הישען בשתי כפות·הידיים על‬ ‫הרצפה משני עברי הראש כדי להקל מעליו לחץ מיותר‪.‬‬

‫מאל את החזה אויר‪ ,‬הננס את הבטן וצמק את החזה עם הבלטת‬

‫‪130‬‬

‫הנשימה‬

‫באברי‬

‫הבחנה‬

‫הפעולה שים‬

‫בעת‬

‫הבטן‪ ,‬עשרים‪-‬וחמש פעמים‪.‬‬

‫ובתפקידיהם‬

‫ניפוח‬

‫שעם‬

‫לב‬

‫החזה זז כל הגוף לכיוון הראש והראש מתגלגל קצת על הקרקע‪.‬‬ ‫הסנטר נשען על מפתח‪-‬החזה ושדירי העורף והגב מתארכים ונמתחים‬

‫במקצת ;‬

‫מתקמר בקשת גבוהה יותר‪ .‬עם ניפוח הבטן‬

‫עמוד‪-‬השדרה‬

‫הקימ‪,‬ר בגב‬

‫זז האגן למטה ואחורה כאילו לישיבה על העקבים‪.‬‬

‫הגו כולו מתקרב אל הרצפה‪.‬‬

‫בחוליות‪-‬המתניים ;‬

‫קטן ונוצר קיעור‬

‫אחרי עשרים‪-‬וחמש תנועות‪ ,‬שכב על הגב והקשב לשינוי שחל‬ ‫כנשימה ובאופן שכיבתו של הגוף‪.‬‬ ‫השפעת תנועת המאזניים על הנשימה‬ ‫ההשפעה על‬

‫הקודמות‪ .‬בעמידה‬

‫מאשר בפעמים‬

‫הנשימה‬

‫אברי‬

‫וכל‬

‫עם ש{ויפת‬

‫כובדם‪.‬‬

‫כזי‬

‫הרנוה‬

‫הקודם‪ ,‬שב\‬

‫לאפשר‬

‫יש‬

‫בשל‬

‫ביותר‪,‬‬

‫הנמוך‬

‫למקום‬

‫צורן בפעולה אקטיבית‬

‫הגדלת‬

‫את‬

‫רגילה‬

‫תלויים‬

‫הריאה‬

‫נפחה‬

‫של‬

‫הריאה‪.‬‬

‫הראש‪.‬‬

‫האויר‬

‫שאיפת‬

‫של‬

‫אינה‬

‫זה‬

‫במצב‬

‫של‬

‫במצב‬

‫הקדקוד נסמן אל הרצפה‪ ,‬נוטה משקלה‬

‫בכיוון‬

‫הריאה‬

‫ויורדים‬ ‫האויר‬

‫גזולה‬

‫הפעם תהיה אולי‬

‫הנשימה‬

‫יותר‬

‫מצריכה פעולה אקטיבית‪ ,‬אן עם פליטת האויר יש להתגבר‬

‫על‬

‫חלק‬

‫שרירים‪.‬‬ ‫האם‬ ‫זקוף‪,‬‬

‫מכובד‬

‫הריאה‪.‬‬

‫יש‬

‫עצמה‬

‫שבריאה‬

‫לזכור‬

‫איו‬

‫העבודה נעשית בשרירי הצלעות‪ ,‬הסרעפת והבט\‪,‬‬

‫הבחנת‬ ‫שאיפת‬

‫בכן שבמצב שבו אנו‬ ‫האויר‬

‫רגילים‪,‬‬

‫ופליטת‬

‫קצרה‬

‫כלומר‪ ,‬בראש‬ ‫ממושכת‬

‫האויר‬

‫!‬

‫בשעת דיבור‪ ,‬למשל‪ ,‬איו הפסקה ניכרת ביו משפט למשפט‪.‬‬ ‫פעולת‬

‫הדיבור נעשית עם‬

‫המפעילה‬ ‫נשען על‬

‫נעשית‬

‫הפליטה‬

‫את סדק בית·הקול‬ ‫הרצפה‪ ,‬פליטת‬

‫הממושכת‬

‫)‪,,‬מיתרי‬

‫האויר‬

‫מהירה‬

‫של‬

‫הקול"(‪.‬‬

‫האויר‪,‬‬

‫כשהראש‬

‫וקצרה והשאיפה‬

‫מאליה ארוכה יותר‪.‬‬

‫נסה לבדוק את הדבר ולחיוכה בכך מנסיובך‪.‬‬

‫‪131‬‬

‫שכלול‬

‫היכולת‬

‫קימור וקיעור עם הפניית האגן‬

‫עמוד‬

‫על‬

‫הראש ועל הידיים‬

‫הישען על‬

‫ברכיים מפוסקות‪.‬‬

‫כמקודם‪ .‬קרב את הברך השמאלית אל הראש כן שתהיה קררנה‬ ‫על‬

‫יותר מן הברך הימנית‪ ,‬הנשארת כמקרמה הקודם‪ .‬חזור‬

‫אליו‬

‫תנועות הבטן‬

‫הראש‬

‫והחזה כמקודם‪.‬‬

‫בעדן כמר קודם‪,‬‬

‫עם‬

‫בכיוןו‬

‫הגרף‬

‫ניפוח החזה מתקדם‬

‫הבטן יזוז האגן כאילו לשם‬

‫עם ניפוח‬

‫ישיבה‪ ,‬אן הפעם בכיוון העקב הימני בלבה ועל‪-‬כן המחניים מסתו‪-‬‬

‫בבות‬

‫ביחס לחגורת‪-‬הכתפיים‪.‬‬

‫עתה משתי‬

‫תנועות ‪:‬‬

‫תנועתו של עמוד‪-‬השדרה מורכבת‬ ‫כמקודם‪,‬‬

‫קימור רקיעור‬

‫וכתוספת‪.‬‬

‫‪-‬‬

‫הפניות‬

‫האגן מימין לשמאל ביחס לכתפיים‪.‬‬ ‫אחרי עשרים‪-‬וחמש תנועות‬

‫‪-‬‬

‫שכב על‬

‫הגב‪,‬‬

‫נ~ח‬

‫והקשב‬

‫לשינויים החלים בחזה‪ ,‬בנשימתו ובמגעו עם הרצפה‪.‬‬

‫חזור ועמוד על הברכיים ועשה שוב עשרים‪-‬וחמש תנועות בטן‬

‫וחזה כשהברך הימנית קררנה לראש יותר מן השמאלית‪ .‬שים לב‬ ‫להבדל בין תנועת האגן בצד זה לבין תנועתו בצד הקודם‪ .‬נסה‬ ‫לברר לעצמן מהו הגורם העיקרי להבדל זה‪ .‬אם לא מצאת עכשיו‬

‫‪-‬‬

‫תלמד לעשות זאת כמשן הזמן‪ ,‬עם שיפור ההבחנה‪.‬‬

‫התרחבות הצלעות התחתונות מאחור‬

‫שב ופסק את הברכיים לצדדים עד שאפשר יהיה להניח את‬

‫השוליים החיצוניים של כפות‪-‬הרגליים על הרצפה‪ ,‬כשהכפות עצמן‬ ‫נוגעות זו בזו‪ ,‬כמו במחיאת‪-‬כפיים‪.‬‬

‫הנח את כף‪-‬היד‬

‫הימנית‬

‫בצדו‬

‫השמאלי של החזה‪ ,‬על הצלעות התחתונות‪ ,‬ואת היד השמאלית על‬

‫הצלעות התחתונות של החזה בצד ימין‪ .‬במצב זה הידיים כאילו‬ ‫מתנקות את הגר‪ .‬הרכן את הרשא‪ ,‬הבלט את החזה וצמק את הבטן‪,‬‬

‫ולהיפר‪ ,‬כמקודם‪.‬‬

‫‪132‬‬

‫הבחנה‬

‫באברי‬

‫הנשימה‬

‫ובתפקידיהם‬

‫שים לב לתחושת ההתרחבות של הצלעות‪ ,‬המודגשת באצבעות‬

‫הידיים‪ .‬החזה אינו מתרחב ·לפנים מאחד שחלק משדידי החזה עסוק‬ ‫בתנועת החניקה של הידיים‪ .‬נפח הריאה גדל עתה בעיקר הודות‬ ‫להתרחבות הצלעות התחתונות מאחוד‪ .‬זוהי תנועת הנשימה היעילה‬

‫ביותך‪ ,‬מאחד שהיא נעשית במקום נו נמצא החלק‪ .‬הרחב ניותר של‬ ‫הריאה‪.‬‬

‫עשה עשדים·וחמש‬ ‫מאחוד‬

‫‪-‬‬

‫תנועות‪ .‬עם הפסקתן הקשב אל הצלעות‬

‫האם הן ממשיכות להתנועע ן‬

‫קום על דגליך‪ .‬שים לב כיצד הגוף מזדקף אחרת מאשר קודם‬ ‫לכן‪ .‬הקשב לתחושה בכתפיים‪ ,‬שהשתנתה באופן נינך‪ .‬הקשב לנשימה‪.‬‬ ‫אין ספק שעתה היא טונה מן הרגיל‪ .‬נשימה כזאת אי·אפשד להשיג‬ ‫על ידי ביאורים‪ .‬ההישג שנרכש עתה תוך בסיון הריהו צעד בכיוון‬ ‫הרצוי‪.‬‬

‫‪133‬‬

‫שע ןך‬

‫חננישי‬

‫תיאום השרירים הכופפים והזוקפים‬

‫כשעור‪:‬‬

‫הגברת‬

‫ההתכווצות‬

‫בשרירים‬

‫הזוקפים‬

‫של‬

‫הגב‪,‬‬

‫על·‬

‫ידי הפעלה ממושכת של השרירים הכופפים הקדמיים‪.‬‬ ‫הארכת השרירים המפתלים את הגוף‪.‬‬ ‫שכלול תנוחת הראש בעמידה על·ידי‬

‫הפעלה ממושכת‬

‫הצוואר הקדמיים‪ ,‬המאפשרת‬

‫שרירי‬

‫של שרירי‬

‫התארכות‬

‫העורף הזוקפים את הראש והעדנת השליטה בהם‪.‬‬ ‫שיפור‬

‫ההבחנה‬

‫בתנועות‬

‫הראש‬

‫והגו‪.‬‬

‫שערר חננישי‬ ‫המצב ההתחלתי‬

‫שכב על‬ ‫כשהימנית‬

‫הגב‪,‬‬

‫פסק‬

‫את‬

‫הרגליים‪,‬‬

‫מעל לשמאלית‪ ,‬כלומר‪,‬‬

‫כפוף‬

‫הנח את‬

‫אותן‬ ‫הברך‬

‫ושכל‬

‫אותן‬

‫הימנית מעל‬

‫לשמלאית‪.‬‬ ‫הנח לברכיים לשקוע‬ ‫הטה ימינה את שתי‬

‫הברכיים‪,‬‬

‫הנשענות עתה על כף·הרגל‬

‫השמאלית בלב‪.‬ד משקלה של הרגל הימנית עוזר לשתי הרגליים‬ ‫לשקוע ימינה בכיוון הרצפה‪ .‬החזר את הברכיים לאמצע‪ ,‬הורד אותן‬ ‫שוב ימינה וחוזר חלילה‪ ,‬עשרים·ו‪ n‬מש פעמים‪.‬‬

‫הידיים‬

‫מונחות‪,‬‬

‫פשוט‪ ,‬משני עכרי הגוף‪ .‬שים‬

‫לכ בזמן התנועה לכך שהריאה‬

‫מתמלאת אויר בזמן שהברכיים‬

‫חוזרות‬

‫לאמצע ומתרוקנת כשהן‬

‫שוקעות‪ ,‬כך שתנועה אחת נעשית בנשימה אחת‪.‬‬

‫מסלול הפיתול‬

‫הקשב לתנועת האגן‬

‫בזמן שהברכיים יורדות‪ .‬צדו השמאלי‬

‫של האגן מתרומם מן הרצפה ונמתח בכיוון הירך השמאלית‪ ,‬עמוד·‬ ‫השדרה‬

‫נמשך‬

‫עם‬

‫תנועות‬

‫האגן‬

‫ומושך‬

‫את‬

‫החזה‬

‫עד‬

‫שהשכמה‬

‫השמאלית נוטה להתרומם מן הרצפה‪ .‬הורד את הברכיים ימינה עד‬

‫‪137‬‬

‫שכלול‬

‫היכולת‬

‫שהשכמה השמאלית תתרומם וחזור לאמצע‪ .‬ה‪.‬קשב באיזה מסלול‪,‬‬ ‫כלומר‪ ,‬דרך אילו‬

‫חוליות‬

‫וצלעות‪ ,‬מועבר הפיתול מן‬

‫האגן אל‬

‫השכמה השמאלית‪.‬‬ ‫תנועת‬

‫עמרד·השדרה‬

‫מורגשת‪,‬‬

‫כמובן‪,‬‬

‫גם‬

‫בתנועת‬

‫הראש‪,‬‬

‫שחלקו האחורי מונח על הרצפה‪ .‬כשהברכיים שקועות בצד ימין‬ ‫מתקרב הסנטר אל מפתח·החזה‬

‫וכשחוזרים‬

‫לאמצע‬

‫‪-‬‬

‫‪-‬‬

‫חוזר גם‬

‫הראש ·למקומו הקודם‪.‬‬

‫איזה צד הוא‬

‫זה ‪1‬‬

‫הושט את הרגליים‪ ,‬המתן דקה‬

‫וגסה להבחין באיזה צד של‬

‫האגן חל שינוי גדול יותר‪ .‬צד אחד שטוח יותר ומגעו עם הרצפה‬ ‫שלם‪ ,‬כאילו הוא דבוק אליה‪ .‬איזה צד הוא זה ן‬

‫הצבת‬

‫הברכיים‬

‫חזור וכפוף את הברכיים‪ ,‬פסק את כפרת‪-‬הרגליים‬

‫ושים‬

‫לב‬

‫שהברכיים תהיינה כל אחת מעל לכף·הרגל שלה‪ .‬אר‪ ,‬מוטב‪ ,‬קרב את‬ ‫הברכיים אחת אל רעותה‪ ,‬הרחיקן לצדדים וחזור לקרבן עד שיהיה‬ ‫ברור מתי הן נמצאות מעל לכפרת·הרגליים‪ ,‬כלומר‬

‫‪-‬‬

‫במצב שבר‬

‫יא דרושה עבודת שרירים כדי למנוע אותן מלהישען זו אל זר‪ ,‬או‬ ‫להתרחק זו מזר‪.‬‬

‫הטיית חגורת הכתפיים‬

‫הרם את שתי כפות הידיים בכיוון התקרה‪ ,‬ישר מול העיניים‬ ‫והצמד אותן אחת אל השגיח כמר במחיאת·כפ‪.‬יים‪ .‬חגורת‪-‬הכתפיים‬ ‫והזרועות יוצרות משולש שקרקרו בפיסות הידיים הנוגעות זו בזו‪.‬‬

‫הרם את חגורת‪-‬הכתפיים כאילו היה מישהו עוזר בידר להרים‬

‫‪138‬‬

‫תיאום‬

‫השרירים‬

‫הכופפים‬

‫והזוקפים‬

‫את השכמה הימנית מן הרצפה‪ .‬שתי כפרת הידיים נוטרת שמאלה‬ ‫ומתקרבות‬

‫לרצפה‪.‬‬

‫המשולש‬

‫צריך‬

‫כמות‪-‬שהוא‪,‬‬

‫להישאר‬

‫מבלי‬

‫לשנות דבר במרפקים ומבלי שיד אחת תחליק על חברתה‪ .‬חזור‬ ‫לאמצע‪.‬‬

‫הנח‬

‫לריאה‬

‫שתתמלא אויר‬

‫בערד‬

‫האגן‬

‫נשאר‪,‬‬

‫במידת‬

‫האפשר‪ ,‬ללא תנועה אקטיבית‪.‬‬

‫הטה את כל המשולש שמאלה עם פליטת האריר וחזור על כל‬ ‫הסדרה עשרים‪-‬וחמש פעמים‪.‬‬

‫שים לב אם הכרחי הוא שהראש יתרומם מן הרצפה רעד כמה‬

‫אפשר לנטות שמאלה מבלי שהפנים יפנו שמאלה גם הם‪.‬‬ ‫נוח רגע‪ .‬איזו שכמה מונחת על הרצפה באופן שלם יותר ן‬ ‫חזור וכפוף את הברכיים‪ .‬שכל את הברך הימנית מעל לשמאלית‬ ‫הטה את שתי הברכיים ימינה‪ .‬שים לב אם הברכיים שוקעות יותר‬ ‫או פחות מאשר בהתחלה‪.‬‬

‫החלף את מצב הברכיים‬

‫החלף את מצב הברכיים‪ ,‬כלומר ‪-‬‬

‫שכל ברך שמאל מעל לברך‬

‫ימין‪ .‬הטה את הברכיים שמאלה בכיוון הרצפה וחזרה‪ ,‬עשרים‪-‬וחמש‬

‫פעמים‪ .‬נוח ושים לב איזה צד שקע עתה יותר ומגעו עם הרצפה‬ ‫עזלם יותר‪.‬‬

‫נסה שוב להטות את הברכיים וקבע לעצמך באיזו מידה ובאיזו‬ ‫קלות הן שוקעות‪ ,‬וזאת כדי שתוכל להעריך את‬

‫השיפור שיחול‬

‫לאחר השלב הבא‪ ,‬שבו יתנועע חלקו העליון של הגוף‪.‬‬

‫הטיית חגורת‪-‬הכתפיים ימינה‬

‫הרם את הידיים וצור משולש כמקודם‪ .‬הטה את כפות הידיים‬

‫ימינה והשגח על כל הפרטים כמו בתנועה שמאלה‪.‬‬ ‫נוח ובדוק את ההבדל במגע השכמות עם‬

‫הרצפה‪.‬‬

‫‪139‬‬

‫שכלול‬

‫היכולת‬

‫שיפור בשקיעת‬

‫הברכיים‬

‫חזור על שקיעת הברכיים שמאלה‬ ‫הודות‬

‫להשפעת תנועות‬

‫ושים לב‬

‫לשיפור‬

‫שחל‬

‫הידיים וחגורת ·הכתפיים ימינה‪ .‬השקיעה‬

‫הנוספת מקורה בהרפיית ‪i‬ושרירים שניד הצלעות‪ ,‬המאפשרת עתה‬ ‫פיתול נוסף של חוליות עמוד·השדרה‪.‬‬

‫שקיעת ברכיים עם הרמת הראש‬

‫שכל שרב ברך ימין מעל לברך שמאל‪ .‬הפנה את שתי הברכיים‬ ‫ימינה והנח חלן לשקוע "כרצונן"‪ ,‬מבלי להשתדל במיוח‪.‬ד שלב‬ ‫את‬

‫אצבעות שתי‬

‫הידיים‬

‫מאחרי‬

‫הראש‬

‫והרם‬

‫בעזרתן את הראש‪,‬‬

‫כשאתה מקרב את המרפקים זה אל זה בזמן שהראש מתרומם‪ .‬חזור‬ ‫להניח את הראש והמרפקים על הרצפה‪ .‬חכה עד שהריאה תתמלא‬ ‫אויר והרם שוב את הראש עם התחלת פליטת האויר‪ .‬את הראש‬

‫מרימים ישר לפנים‪ ,‬למרות שהאגן מפותל ימינה )בגלל הברכיים‬ ‫המופנות‬

‫ימינה(‪.‬‬

‫חזור להרים את הראש בעזרת הידיים עם‬

‫כל פליטת אויר‪,‬‬

‫עשרים·ו‪ n‬מש פעמים‪ .‬הקשב תוך נדי כך לשינויים במגעי הצלעות‪,‬‬ ‫עמוד·השדרה והאגן עם הרצפה‪ .‬נוח דקה ובדוק איזה חלק מהגו‬ ‫שקע אל הרצפה ברור יותר מן האחרים‪.‬‬

‫שליבת אצבעות בלתי רגילה‬

‫שכל‬

‫רגל‬

‫שמאל מעל‬

‫לרגל ימין‪ ,‬הפנה את שתי הברכיים‬

‫שמאלה והנח להן שלקוע לרצפה בנוחות‪ .‬שלב את האצבעות שליבה‬

‫בלתי·רגילה‪ ,‬זאת אומרת‪ ,‬אם אתה רגיל לשלבן כשאגודל שמאל‬ ‫נמצא מעל לאגודל ימין‪ ,‬עשה זאת הפעם‬

‫‪140‬‬

‫להיפר ‪:‬‬

‫העתק את מקומן‬

‫תיאום‬

‫השרירים‬

‫הכופפים‬

‫והזוקפ·ים‬

‫של כל האצבעות כשליבה‪ ,‬כך שאגודל ימין יימצא מעל לאגודל‬ ‫שמאל וזרת שמאל תהיה החיצונית‪.‬‬ ‫שלב‬

‫את האצבעות‬

‫בהיסח·הדעת‬

‫‪-‬‬

‫זו‬

‫השליכה‬

‫הרגילה ;‬

‫ועכשיו נסה את השליכה הסימטרית הבלתי·דגילה ושים לב כיצד‬ ‫שינוי קטן זה משנה את מצב הכתפיים והראש עד כי דומה שכל‬ ‫המרחב תתעקם‪.‬‬

‫הרם את הראש וחזור על התנועות הקודמות‪ .‬דייק בכל הפרטים‪.‬‬ ‫אחרי עשדים·וחמש תנועות נוח ושים לב להבדל בתחושת המגע של‬ ‫הגוף עם הרצפה‪.‬‬

‫השינויים בחוליות·המתניים‬

‫שכב על הגב‪ ,‬כפוף את הברכיים‬

‫ושלב את הידיים מאחרי‬

‫הראש עם פליטת האויד מן הריאה‪ ,‬עשרים·רחמש פעמים‪ .‬נוח דקרת‬

‫אחדות בשנינה על הגב‪ .‬הבהר לעצמך במפורט מהם השינויים שחלו‬ ‫בחרליות·המתניים‬

‫כל‬

‫‪-‬‬

‫אפשר שהן מונחות עתה על הרצפה יחד עם‬

‫יתד חוליות·הגב‪ ,‬לראשונה בחיים‪,‬‬

‫אפשר‬

‫שהן‬

‫דק‬

‫שקעו‬

‫באופן‬

‫ניכר‬

‫בלי כל פעולה‬

‫ועדיין‬

‫נותרה‬

‫מנוונת ‪1‬‬

‫בשרירי·תגב‬

‫התכווצות מיותרת שתפוג ותיעלם בעתי‪.‬ד‬ ‫טלטול הגו בזרועות משוכלות‬

‫שכב על הגב וכפוף את הברכיים ניזז‪,‬נפות·הרגליים עומדות על‬ ‫הרצפה בפיסוק נוח‪ .‬העבר את יד ימין מתחת לבית·השחי השמאלי‬

‫אל השכמה השמאלית ואת יד שמאל מעל לזרוע הימנית אל השכמה‬ ‫הימנית‪.‬‬

‫טלטל את הגו בעזרת הידיים מימין לשמאל כשיד ימיך מרימת‬ ‫את השכמה השמאלית מן הרצפה עם הפנייה ימינה ויד שמאל עוזרת‬

‫לשכמה הימנית כשפונים שמאלה‪ .‬אל תעזור באגן לתנועה‪ .‬טלטל‬

‫‪141‬‬

‫שכלול‬

‫היכולת‬

‫כן את החלק העליון של הגר מימין לשמאל‪ .‬חזור על כן עשרים·‬ ‫וחמש פעמים‪ ,‬החל בתנועות אטיות והגדל את המהירות עד לטלטול‬ ‫חפשי‬

‫בקצב נוח‪.‬‬

‫נ~ח רגע‪ .‬החלף את הידיים‬

‫‪-‬‬

‫יד שמאל מתחת לבית·השחי‬

‫הימני ויד ימין מעל לזרוע שמאל‪ .‬טלטל שוב את הגר עשרים·וחמש‬ ‫פעמים‪ ,‬תחילה לאט ראחר·כן בקצב גובר והולן‪.‬‬

‫טלטול הגו בנבדל מן הראש‬

‫נ~ח‬

‫ונסה‬

‫לזכור אם‬

‫בזמן‬

‫טלטול‬

‫הגר‬

‫מימין לשמאל‪ ,‬בכל‬

‫הפעמים הקודמות‪ ,‬השתתף הראש בתנועה או לאן כמעט ודאי שכן‪.‬‬

‫נסה עתה לקבוע את המבט באיזו נקודה על התקרה מול העיניים‪.‬‬ ‫חבק את עצמן כמקודם וטלטל את הגר‪ ,‬בלי האגן‪ ,‬מימין לשמאל‪,‬‬ ‫מבלי להסיר את המבט מן הנקודה‪ .‬הראש ייבדל עכשיו מתנועות‬ ‫הגר‪ .‬זוהי תנועה בלתי מוכרת‪ ,‬משרם שתנועת הכתפיים בנפדר מן‬

‫הראש היא בלתי מוכרת‪.‬‬

‫נ~ח רגע ונסה לטלטל את הגו כשהראש נישא אתו מימין לשמאל‪.‬‬ ‫הפסק את תנועת הראש בערד הגר ממשיר לנוע וקבע את המבט‬ ‫באותה נקודה על התקרה‪ .‬שים לב כיצד משתנה איכרת התנועה של‬ ‫טלטול הגו מימין לשמאל כשמצליחים להפריד את הראש מתנועות‬ ‫הגר‪.‬‬

‫טלטול הגו והראש בכיוונים הפוכים‬

‫נ~ח רגע‪.‬‬ ‫הראש‬

‫ואת‬

‫המשך בטלטול הגר כמקודם‪,‬‬

‫המבט‬

‫בכירון הפוך‬

‫מזה של‬

‫אך‬

‫הפעם‬

‫הפנה את‬

‫תנועת הכתפיים‪ .‬המשך‬

‫לטלטל את הראש והגר בנירונים הפונים לסירוגין‪ ,‬עד שהתנועה‬ ‫תהיה תואמת ושוטפת‪.‬‬

‫‪142‬‬

‫תיאום‬

‫השרירים‬

‫הכופפים‬

‫והזוקפים‬

‫החלף את אופן השליכה של הידיים והמשך בטלטול הראש‬ ‫והגו‬

‫בכיוונים‬

‫חזור‬

‫לטלטל את הראש ואת הגו לאותו כיוון ותיונה שהנתועה‬

‫חפונים‪ ,‬עשרים·וחמש‬

‫פעמים‪ .‬לאחר‬

‫מנוחה‬

‫קלח‬

‫נעשתה נוחה יותר ושוטפת יותר‪ ,‬למרות שזרית הפנייה גדלה‪.‬‬

‫בחן את השינויים‬

‫חדל מכל תנועה ואחרי דקה אר יותר נסה להבחין אם חל שינוי‬ ‫נוסף בעמוד·חשדרח‪ .‬אולי עכשיו הוא מונח כולו על הרצפה‪ ,‬גם‬

‫במתניים ?‬ ‫קום לאט לאט‪ ,‬צעד כמה צעדים והקשב לאופן שבו הראש‬ ‫נישא עתה‪ ,‬לנשימה ולתחושת הכתפיים‪ .‬תיונה שהגוף כולו זקוף‬

‫יותר מבלי שתיעשה פעולה מכוונת לכך‪ .‬חשוב על השינויים הללו‪.‬‬ ‫האם תוכל לבאר לעצמך כיצד חלו שינויים גדולים כל·כך בפעולות‬ ‫פשוטות ובזמן קצר כל·כך ?‬

‫‪143‬‬

‫שערר‬

‫הבחנה‬

‫ששי‬

‫בתנועות‬

‫באמצעות שערן‬

‫האגן‬

‫מדרמה‬

‫כשעור ‪:‬‬

‫הבחנה במאמצים‬

‫העזבת‬

‫השליטה‬

‫סמויים‬

‫בתנוחת‬

‫ומיותרים בשרירי‬

‫האגן וזקיפת עמוד‬

‫האגן‪.‬‬

‫השדרה‬

‫עליו‪.‬‬ ‫שיפור ההבחנה בתנועות הראש התואמות והנוגדות את‬

‫תנועות הגו ‪ i‬שכלול הבחנה זו מאפשר פיתול מעולה יותר‬

‫ויעיל יותר בעמידה‪.‬‬ ‫בתנועות פרימיטיביות פונים העיניים~ הראש והגו יח‪,‬ד‬

‫ימינה או שמאלח‪ .‬ההבחנה בתכונה זו מאפשרת להניע כל‬ ‫אחד‬

‫מאברים‬

‫התנועה ימינה‬

‫אלה‬

‫בנפרד ובצירופים‬

‫שונים~ מקלה‬

‫את‬

‫זווית הפניה‪.‬‬

‫ושמאלה ומגדילה‬

‫את‬

‫תיאום ביו תחושת התנועה בגוף ומיקומם של האברים‬ ‫במרחב‪.‬‬

‫שערר ששי‬ ‫המצב ההתחלתי‬

‫שכב על הגב‪ ,‬כפוף את הברכיים והעמד את כפות‪-‬הרגליים על‬ ‫הרצפה‬

‫בפיסוק‬

‫נוח‪,‬‬

‫ברוחב‬

‫האגן‬

‫בערך‪.‬‬

‫הנח‬

‫~ת‬

‫הידיים‬

‫משני‬

‫עברי הגוף‪ ,‬גם הן בפיסוק נוח‪.‬‬

‫שינויים בקשת חוליות·המתניים‬

‫הרם את המתניים מן הרצפה על·יזי אימוץ שרירי הגב‪ ,‬כך‬

‫שתיוצר קשת‬

‫בין‬

‫הרצפה‬

‫לבין חוליות המתניים‪.‬‬

‫כשמשתדלים‬

‫להגדיל את הקשת שבין חוליות·המתניים לרצפה‪ ,‬כאילו כזי לאפשר‬

‫לעכבר לעבור מצד אחז לשני‪ ,‬מרגישים שכפות‪-‬הרגליים נאחזות‬

‫ברצפה ;‬

‫השרירים הקדמיים של מפרקי·הירכיים עוזרים להגדיל את‬

‫הקשת‪ ,‬הם מרימים את החלק העליון של האגן מן הרצפה ועל·יזי‬ ‫כך מגדילים את הלחץ על עצם‪-‬הזנב‪.‬‬

‫לוח·שעון על האגן‬

‫תאר לעצמך כי לוח·ספרות של יז‪.z‬עון מצויר על אחורי האגן‪.‬‬ ‫השעה‬

‫שש מצוירת‬

‫על‬

‫עצם·הזנב‬

‫והשעה שתים·עשרה‬

‫בחלקו‬

‫העליון של האגן‪ ,‬במקום בו אפשר להרגיש במישוש את מקום‬

‫‪147‬‬

‫שכלול‬

‫היכולת‬

‫חיבורו של האגן אל עמוד‪-‬השדרה‬

‫)בחוליה החמישית של המחניים‬

‫לערך(‪ .‬על‪-‬פי ציור מדומה זה אפשר לתאר שבתנועה הקודמת של‬ ‫הרמת המתנית מן הרצפה העברנו את משען האגן‪ ,‬זאת אומרת את‬

‫עיקר הלחץ‪ ,‬לשעה שש‪.‬‬ ‫אם ·נשלים את לוח‪-‬השעון תהיה השעה שלש באיזור מפרק‪-‬‬ ‫הירך הימני‬

‫והשעה תשע בזה של המפרק השמאלי‪ .‬יתר השעות‪,‬‬

‫כמובן‪ ,‬במקומות המתאימים‪.‬‬

‫משעה שש לשעה שתים·עשרה‬

‫נסה עתה שוב להעביר את עיקר הלחץ של האגן על הרצפה‬ ‫לשעה שש‪ ,‬זאת אומרת אל‬

‫קצה עצם‪-‬הזנב‪.‬‬

‫מובן‬

‫ששרירי‪-‬הגב‬

‫ייצרו את השקע בחוליות‪-‬המחניים‪ ,‬ושרירי האגן והברכיים יגדילו‬

‫אותו על‪-‬ידי משיכת כפות‪-‬הרגליים‪ ,‬הקבועות ללא תנועה על הרצפה‪.‬‬ ‫העבר את עיקר הלחץ אל השעה שתים‪-‬עשרה‪ .‬במלים אחרות‪,‬‬ ‫הישען על‬

‫החלק העליון של‬

‫האגן וחוליות‪-‬המחניים‪.‬‬

‫עצם‪-‬הזנב‬

‫תתרומם‪ ,‬כמובן‪ ,‬מן הקרקע וכפות‪-‬הרגליים תלחצנה ביתר שאת על‬ ‫הרצפה‪.‬‬

‫הפרדת הנשימה מן הפעולה‬ ‫חזור לשעה שש ושוב לשעה שתים‪-‬עשרה‪ ,‬הלוך וחזור‪ ,‬עשרים‪-‬‬ ‫וחמש‬

‫פעמים‪ .‬תוך כדי‬

‫פעולה‬

‫הקטן בהדרגה את‬

‫העוצמה‬

‫ואת‬

‫הפתאומיות של המעבר ממצב למצב והפרד את הפעולה מן הנשימה‪.‬‬ ‫הנשימה צריכה להימשך בשקט ובנוח‪ 1‬ת למרות השינויים החלים‬

‫בגוף‪ .‬תנועת האגן עצמה צריכה להיות אטית אך שוטפת‪ ,‬והמעברים‬ ‫ממצב למצב חלקים‪.‬‬

‫הושט את הרגליים והקשב לתחושה באגן‪.‬‬

‫‪148‬‬

‫שים לב באילו‬

‫הבחנה‬

‫מקומות כדיוק‬

‫בתנועות‬

‫האגן‬

‫באמצעות‬

‫האם‬

‫מגעו עם הרצפה שונה עתה‪.‬‬

‫שעון‬

‫מדומה‬

‫נוכחת כי‬

‫נרגע‬

‫שהנשימה נעשתה כנפרד מן הפעולה‪ ,‬התחיל הראש גם הוא להתנועע‬ ‫בדומה לאגן ן כאילו "העתיק" את תנועתו של האגן נקנה·מידה קטן‬ ‫יותר‪.‬‬

‫שעון על אחורי הראש‬

‫נצייר‬

‫כדמיוננו‬

‫לוח·ספרות‬

‫של שעון‪,‬‬

‫קטן‬

‫יותר‪,‬‬

‫מאחורי‬

‫הראש‪ .‬מרכזו של השעון יהיה כנקודה שנה הלחץ האו הגדול ניותר‬ ‫כשהראש שוכב על הרצפה‪ .‬כשהאגן נמצא כמצב שנר הלחץ המוגבר‬

‫הוא על השעה שש‪ ,‬נמשך הראש על·ידי עמוד·השדרה כך שהסנטר‬ ‫נשען על הגרון‪ ,‬ועיקר הלחץ על השעה‬ ‫הראש"‪.‬‬

‫כשלחץ‬

‫האגן‬

‫הוא‬

‫על‬

‫השעה‬

‫שש שעל לוח "שערן·‬ ‫שתים·עשרה‬

‫‪-‬‬

‫נדחף‬

‫הראש על·ידי עמוד·השדרה‪ ,‬כך שהסנטר מתרחק מן הגרון ונקודת‬

‫הלחץ עוכרת ככיוון‬

‫הקדקוד אל‬

‫השעה שתים·עשרה כלוח של‬

‫‪,,‬שעון הראש"‪.‬‬

‫הראש‬

‫‪ 11‬מתרגםו‪1‬‬

‫את‬

‫תנועות‬

‫האגן‬

‫חזור שוב על תנועות האגן‪ ,‬עשרים·וחמש פעמים‪ .‬העכר את‬

‫הלחץ כאגן מן השעה שתים·עשרה לשעה שש‪ ,‬הלוך וחזור‪ ,‬אך‬ ‫הפעם השגח היטב שלא להפריע לראש "לתרגם" את תנועות האגן‪.‬‬ ‫הקשב כיצד כל זה משפיע על תהליך הנשימה ועקוב אחר הגו‪,‬‬ ‫כיצד הוא מעכיר את תנועת האגן אל הראש ולהיפך‪.‬‬ ‫נףח‬

‫רגע‪.‬‬

‫‪149‬‬

‫שכלול‬

‫היכולת‬

‫משעה שלש לשעה תשע‬

‫חזור וכפוף את הברכיים‬ ‫שלש‪ ,‬כלומר‪,‬‬ ‫ה~גל‬

‫והעבר את משען האגן אל השעה‬

‫למפרק‪-‬הירך הימני‪.‬‬

‫השמאלית‬

‫יותר‬

‫מתרומם מעל הרצפה‪.‬‬

‫מובן שנשענים‬

‫עתה‬

‫מאשר על הימנית‪ ,‬ומפרק‪-‬הירך‬ ‫הלחץ על הרגל הימנית‬

‫על כף‬ ‫השמאלי‬

‫מתרופף במקצת‪.‬‬

‫הפוך את התנועה והישען על השעה תשע‪ .‬חזור וגלגל את האגן‬ ‫מימין לשמאל וחזרה עשרים‪-‬וחמש פעמים‪.‬‬ ‫הקשב כיצד הראש חוזר‬

‫על אותן התנועות במוקטן‬

‫‪-‬‬

‫אם‬

‫אינו מאומץ ללא צורך וקצב הנשימה אינו מופרע‪.‬‬ ‫נ~ח‬

‫קצת‪.‬‬

‫משעה לשעה בקשת רצופה‬

‫חזור וכפוף את הברכיים‪ .‬הישען על השעה שתים‪-‬עשרה‪ .‬העבר‬ ‫את המשען לשעה אחת‬

‫וחזור לשת ים‪-‬עשרה‪.‬‬

‫חזור ‪.‬על כך‬

‫חמש‬

‫פעמים‪ .‬עתה העבר את המשען מן השעה שתים‪-‬עשרה‪ ,‬דרך השעה‬

‫אחת‪ ,‬אל השעה שת‪.‬ים וחזרה לשתים‪-‬עשרה‪ .‬חזור על כך חמש‬ ‫פעמים‪ .‬העבר את המשקל לשעה שלש באותו מסלול )דרך השעות‬ ‫אחת ושתים(‪.‬‬

‫לאחר כל חמש תנועות כאלה‪ ,‬הוסף עוד שעד‪ ,i‬עד שתגיע לשעה‬ ‫שש )וחזרה לשתים‪-‬עשרה(‪ .‬התנועה צריכה להיות בקשת רצופה‪,‬‬

‫מבלי להתעכב בכל פעם על השעות שבדרך‪.‬‬ ‫שים לב כיצד ההבחנה במקומן של השעות נעשית בהדרגה‬

‫מדויקת יותר‪ ,‬והמשען מתחיל באמת להתנועע בקשת של מעגל‪ ,‬ולא‬ ‫נקוים ישרים ומקוטעים בין שעה לשעה‪.‬‬ ‫הפסק את התנועה‪ ,‬השתטח על הרצפה ושים לב עד כמה שונה‬

‫הצד הימני של האגן מן השמאלי‪ .‬בזמן המנוחה נסה לזכור אם‬

‫‪150‬‬

‫הבחנה‬

‫ב‪,‬זנועות‬

‫האגן‬

‫באמצעות‬

‫שעון‬

‫מדומה‬

‫הראש ‪ 11‬תדגם" את תנועות האגן בדרכו שלן‪ ,‬במוקטן )לעתים קרובות‬

‫אנו פועלים מבלי שנדע על כך כלל(‪.‬‬

‫משעה לשעה בכיוון ההפוך‬

‫חזור לשעה שתים·עשרה‪ .‬העבר‬

‫את‬

‫עיקר‬

‫המשען‬

‫לשעה‬

‫אחת·עשדה וחזרה‪ .‬חזור על כך חמש פעמים‪ .‬עבוד לשעה עשר‪,‬‬ ‫דרך השעה‬

‫אחתיעשרה‪,‬‬

‫וחזרה‪ .‬השלם‬

‫את המחצית השניה של‬

‫סיבוב האגן כמו במחצית הראשונה‪ ,‬עד השעה שש‪.‬‬

‫נ‪ 1‬ח והקשב למתרחש בגופך‪.‬‬

‫קשתות מתארכות‬

‫העבד את עיקר הלחץ על האגן אל השעה שלש‪ ,‬כלומר‪ ,‬הישען‬

‫על מפרק·הירך הימני‪ .‬העבר את הלחץ לשעה ארבע‪ ,‬חזור לשלש‬ ‫והמשך עד השעה שתים‪ .‬חזור משתים אלרבע דרך שלש‪ ,‬וחוזר‬

‫חלילה‬

‫‪-‬‬

‫חמש פעמים‪ .‬עתה הוסף שעה מכל צד של הקשת‪.‬‬

‫התנועה הבאה תהיה בין אחת לחמש‪ ,‬ואחריה‬

‫‪-‬‬

‫ביד שתים·‬

‫עשרה לשש‪ .‬חזור על כל התנועות חמש פעמים‪.‬‬ ‫נ‪ 1‬ח כדי להכחיד בהבדלים שחלו במגע האגן עם הרצפה הודרת‬ ‫לתנודות הללו‪.‬‬ ‫חזור על אותה סדרת תנועות בצד השמאלי )השעה תשע במרכז(‪.‬‬

‫נ‪ 1‬ח‪ .‬האם הבחנת בתנועות הראש בזמן הפעולה ן האם שמת לב‬ ‫לכפות‪-‬הרגליים או לחלקים אחרים של הגוף ן‬

‫הפרט כחלק מן חשלם‬

‫נסה עתה ל‪ 11‬צייד" עשרים מעגלים באגן‪ ,‬בכיוון מהלן השעון‪.‬‬ ‫בזמן התנועה הקשב לגוף כולו כיחידה שלמה‪ ,‬ולאברים השונים‬

‫‪151‬‬

‫שכלול‬

‫היכולת‬

‫כפרטים‪,‬‬

‫בעת‪-‬ובעונה‪-‬אחת‪ .‬הפנה‬

‫באופן שיטתי‬

‫הקשב‬

‫את‬

‫מאבר‬

‫לאבר‪ ,‬מבלי לאבד את תחושת הגוף כולו ברקע התודעה‪ .‬בהירות‬ ‫התחושה של הגוף בכלל תהיה פחותה‪ ,‬כמובן‪ .‬דומה הדבר למה‬ ‫שאנו עושים בשעת‬ ‫אין‬

‫תופסים‬

‫ממנו‬

‫קריאה ‪:‬‬ ‫בהירות‬

‫רואים את העמוד כולו בבת‪-‬אחת‪ ,‬אך‬ ‫אלא‬

‫מספקת‬

‫הכרתית‬

‫אותן‬

‫אותיות‬

‫ומלים שהקשב מתייחד עליהן‪.‬‬

‫שים‬

‫לב‬

‫שתפסיק‬

‫הראש מבלי‬

‫לתנועות‬

‫את תנועות רא‪,‬גן‬

‫והראש במעגלים‪ ,‬בכיוון מהלך השעון‪ .‬חשוב פעם על הראש כעיקר‬ ‫הפעולה‪,‬‬

‫ופעם על האגן‬

‫כעיקר‪.‬‬

‫שים‬

‫כיצד‬

‫לב‬

‫איכות הפעולה‬

‫משתנה והולכת‪ ,‬נעשית רצופה יותר‪ ,‬חלקה יותר;‬

‫דקה ומהירה‬

‫יותר‪.‬‬

‫נ‪.n1‬‬ ‫שיפוט‬

‫עשה עשרים‬

‫אובייקטיבי‬

‫סיבובים באגן ובראש נגד כיוון השעון‪.‬‬

‫ושיפוט‬

‫סובייקטיבי‬

‫עד עתה נקבעו השעות בלוח‪-‬השעון המדומה על הגוף עצמו‬ ‫במקומות שבהם קבע הלחץ את תשומת‪-‬הלב‪ .‬נסה לחשוב על מיקום‬ ‫השעות שתים‪-‬עשרה ושש על הרצפה‪ ,‬ולאמוד בעיני הרוח את המרחק‬

‫בין שתי הנקודות הללו כשם שהן מצטיירות על הרצפה‪ ,‬כלומר‬ ‫במרחב מחוץ לגופנו‪ .‬מדוד את אותו המרחק על הגוף עצמו ושים‬ ‫לב כמה שונה תחושת המרחב בשני‬

‫המקרים‪ .‬איזו מהן קונקרטית‬

‫יותר ן איזה מרחק הוא הנכון ? במקרה הראשון )על הרצפה( השיפוט‬ ‫הוא אובייקטיבי יותר‪ ,‬ובשני‬

‫‪-‬‬

‫על הגוף עצמו‪ ,‬הוא סובייקטיבי‬

‫יותר‪.‬‬

‫בחמשך‬ ‫המקוים‪,‬‬

‫הפעולות‬ ‫אלא‬

‫תיוכח‬

‫שהשיפוט‬

‫לדעת‬

‫שהשיפוט‬

‫הסובייקטיבי‬

‫משתבח‬ ‫שואף‬

‫בשני‬ ‫באופן‬

‫~סימפט ‪ i‬טי לשיפוט האובייקטיבי‪ -‬במלים אחוות‪ ,‬לתחושת‬ ‫הסובייקטיבית אפשרויות גדולות‬

‫‪152‬‬

‫ונרחבות יותר מאלו של‬

‫הבחנה‬

‫בתנועות‬

‫התחושח‬

‫של‬

‫חאובייקטיבית‪,‬‬

‫המציאות‬

‫מגבלה‬

‫או‬

‫ביו‬

‫חפיזית‬

‫הכרחית‬

‫המשמש את‬ ‫אחרת‬

‫בלומר‪,‬‬

‫האגן‬

‫אבל‬

‫בולנו‪.‬‬ ‫נקבע‬

‫אדם‬

‫כשהמושגים‬

‫היא‬

‫רק‬

‫לאדם‬

‫של‬

‫ייעשו‬

‫יכולתנו‬

‫לתחומית‬

‫המציאות‬

‫הקונקרטית‬

‫חמבנה·חמשותף‬

‫האמיתי‬

‫על·פי‬

‫עשויים‬

‫הללו‬

‫חמגבילח את‬

‫בלבד‪.‬‬

‫ערבה‬

‫שעור קומתו‬

‫באמצעות‬

‫שעון‬

‫מדומה‬

‫של‬

‫הקטן‬

‫היא‬ ‫ביותר‬

‫מערבת·עצבים‬

‫תבונותיח‬

‫זו‬

‫הסובייקטיביות‪,‬‬

‫אדם‪ .‬על פי בחינה זר ההבדלים‬

‫להיות‬ ‫לקניו‬

‫ענקיים‪.‬‬ ‫הכלל‪,‬‬

‫ברבות‬

‫תעלה‬

‫הימים‪,‬‬

‫הרמה‬

‫של‬

‫בולם‪ ,‬אבל תחום ההבדלים יגדל עוד יותר‪.‬‬

‫קונטקט פנימי‬

‫וחיצוני‬

‫נסה שוב להניע את האגן בכיוון מהלך השעון ודמה כי הספרות‬ ‫שעל האגן בולטות במידת‪-‬מה‪ ,‬כך שבזמן התנועה מדפיסה כל ספרה‬ ‫את עצמה על הרצפה‪ ,‬כעין חותמת‪ .‬עקוב אחרי התלכדות כל ספרה‬ ‫על האגן והדפסתה בחוץ על הרצפה‪ .‬בז'רגון‬

‫שלי ‪:‬‬

‫ליצור קונטקט‬

‫פנימי וחיצוני לסירוגין‪ ,‬עד ששניהם יתלכדו לפעולה חיונית אחת‪.‬‬ ‫חדל לפעול ונ‪,‬ח‪ .‬כרגיל‪ ,‬תן דעתך על השינויים שחלו באחיזת‬ ‫הגוף כולו‪.‬‬

‫נגד כיוון‬

‫השעון‬

‫חזור על‬

‫הכל‬

‫כשהאגן‬

‫מתנועע‬

‫נגד כיוון‬

‫השעון‪.‬‬

‫נ‪n,‬‬

‫וזכור‬

‫כיצד שכב הגוף בהתחלת השעור וצייו לעצמך את השינוי שחל בו‪.‬‬ ‫דומה שהשיפור הגיע לשיאו עתה‪ ,‬כיוון שהאגן שטוח ודבוק אל‬

‫הרצפה לאדנו ולרהבו‪ .‬אין הדבר כך‪ .‬אין גבול לשיפור באיכות‬ ‫הפעולה‪.‬‬

‫‪153‬‬

‫שכלדל‬

‫היכולת‬

‫ברך ימיו כפופה‬

‫כפוף את הברך הימנית )הרגל השמאלית בשארתי ארוכה ופסוקה(‪.‬‬

‫עשה עשרים תנועות‬

‫באגן‪,‬‬

‫בכיוון‬

‫מהלך השעון‪.‬‬

‫הבהר לעצמך‬

‫בדיוק אילו שעות נלחצות אל הרצפה יותר חזק מאשר קודם‪ ,‬ואילו‬ ‫שעות פחות‪.‬‬

‫ברך שמאל כפופה‬

‫עשה ערד עשרים תנועות נגד כיוון השעון‪ ,‬כשברך שמאל כפופה‪,‬‬ ‫ובדוק את השעות הברורות יותך‪ .‬אלו הברורות פחות הן סימטריות‬

‫לאלו שבצד הקודם‪.‬‬ ‫הושט את הרגליים ובדוק אם יש שינוי נוסף במגע האגן עם‬ ‫הרצפה‪ .‬תיונה פעם נוספת כי רק אחרי שחל שינוי מרגישים ברור‬

‫מה היה קודם‪ .‬אי·אפשר לחשוב באלמנטים בלתי מוכרים‪ ,‬לכן אי·‬ ‫אפשר להתווכח או לדון על מה שאין יודעים‪.‬‬

‫ברגליים פסוקות‬ ‫שכב בפיסוק רגליים ועשה תנועות סיבוביות באגן‪ ,‬עם כיוון‬

‫השעון‪ .‬ברר לעצמך אילו שעות נלחצות ברור יותר אל הרצפה‬ ‫בתנאים אלה‪ ,‬ואילו פחדת‪ .‬הפוך את כיורן התנועה והקשב להבדל‪.‬‬

‫בברכיים מש~כלות‬

‫שכל רגל ימין מעל לברך שמאל‪ .‬עשה עשרים תנועות בכיוון‬ ‫השעון ועשרים נגד כיוון השעון‪ .‬נוח ובדוק את‬

‫התוצאה‪.‬‬

‫שכל רגל שמאל מעל לברך ימין וחזרו על התנועות כמקודם‪.‬‬

‫‪154‬‬

‫הבחנה‬

‫בתנועות‬

‫האגן‬

‫באמצעות‬

‫שעון‬

‫מדומה‬

‫הקשב לשינוי‬

‫לאט לאט‪ ,‬אחרי מנוחה של דקה לפחות‪ ,‬התגלגל הצדה‪ ,‬קום‬ ‫ועמוד על הרגליים‪ .‬הקשב לשינוי באחיזת הגוף ובזקיפתו‪ ,‬לאופן‬ ‫אחיזת הכתפיים‪ ,‬לזווית האגן ביחס לעמוד‪-‬השדרה‪ ,‬לאיכות הנשימה‪,‬‬

‫לתנועות הרגליים‬

‫והידיים‪ .‬שים לב‬

‫לתחושה‬

‫בעיניים‬

‫ובשרירי‬

‫הפנים‪.‬‬

‫שלב מתקדם יותר‬

‫בשלב מתקדם יותר ישמשו אותם המצבים של הגוף על הרצפה‬ ‫לתגליות חדשות‪ ,‬מאחר שנלמד להניע את הראש בניוון הפוך לזה‬

‫של האגן‪ .‬האחד יתנועע בניוון השעון והשני ינוע נגד ניוון השעון‪.‬‬ ‫השינויים‬

‫שחלים‬

‫לאחר‪-‬מכן‬

‫משפרים את‬

‫דמות‬

‫האברים‪ ,‬את רציפות התנועה‪ .‬במלים אחרות‬

‫‪-‬‬

‫הגוף‪ ,‬את יחס‬

‫איכות השליטה‬

‫משתפרת שיפור נוסף‪.‬‬

‫בדרגת התפתחות נוספת של התודעה אנו מכניסים אלמנט נוסף‪,‬‬ ‫בתנועת העיניים‪ .‬הן יכולות לנוע עם האגן‪ ,‬בניוון הפוך לזה של‬ ‫הראש‪ ,‬או עם הראש‬ ‫ככל שהתודעה מתבגרת‬

‫בניוון הפוך לזה של האגן‪ ,‬רנן הלאה‪.‬‬

‫‬‫‪-‬‬

‫מועתק סייג החכמה ומתקדם שלב נוסף‬

‫למעלה‪.‬‬

‫‪155‬‬

‫שעור‬

‫שביעי‬

‫השפעת מצב הראש‬

‫על נוצב שרירי הגרף‬

‫כשעור ‪:‬‬ ‫חבחרת התלות של מצב השרירים בגוף כולו כמצבם של‬ ‫שרירי הראש‬

‫והעורף‪.‬‬

‫)ככל שתנועת הראש תיעשת‬

‫קלח יותר‬

‫ופנייתו נוחת‬

‫וגדולת יותר‪ ,‬כן יקל פיתול תגרף ויתקרב לגבול האנטומי‬ ‫תאפשרי‪(.‬‬

‫בסיון לפעולת מוטורית‪-‬מחשבתית ותוצאותיה חמיידיות‪.‬‬ ‫פעולת‬

‫תפעולה‪,‬‬ ‫המאמצים‬

‫מחשבתית‬

‫לכיו‬

‫ביצועה‬

‫המפרידה‬

‫ומשפרת‬

‫ביו‬

‫את‬

‫הפיקו‪,‬ד‬

‫או‬

‫חחבחנח‬

‫דמות‬

‫בדירוג‬

‫השריריים‪.‬‬

‫חפוזת מודעת ביו דמות תפעולה לכיו ביצועה המשפרת‬

‫את חשליטח ומעדנת את חחבחנח בפעילות השרירית‪.‬‬

‫שערר‬

‫שביעי‬

‫המצב ההתחלתי‬

‫שכב על הבטן‪ .‬הנח את כפות הידיים על הרצפה‪ ,‬אחת על‬ ‫השביח‪ ,‬כך שאפשר יהיה להניח את המצח עליהן‪ .‬פסק את הרגליים‬ ‫כרוחב האגן בערך‪ .‬הרם את כפות הרגליים בכפיפת הברכיים והשען‬

‫אותן האחת על השביח‪ .‬הזויות בין השוקיים והירכיים תהיינה ישרות‬ ‫בערך‪,‬‬

‫זאת‬

‫אומרת‬

‫שכפות‬

‫הרגליים‬

‫מופנות‬

‫למעלת‬

‫והברכיים‬

‫מפוסקות‪.‬‬

‫הטיית השוקיים ימינה‬

‫הפנה‬

‫את השוקיים‬

‫ימינה‪,‬‬

‫כלומר‪,‬‬

‫הנח‬

‫להן‬

‫לנטות‬

‫ימינה‬

‫בכיוון הרצפה‪ ,‬מבלי להרים את הברך השמאלית מן הרצפה‪ .‬כדי‬

‫לאפשר את הבטיח יש‪ ,‬איפוא‪ ,‬לאפשר לכף הרגל השמאלית להחליק‬ ‫לאורך קרסול ושוק רגל ימין‪ ,‬בעוד כפות הרגליים נוטות ימינה‬ ‫בכירון הרצפה‪.‬‬

‫כשהרגליים‬

‫חוזרות‬

‫השמאלית ומחליקה מן השוק‬

‫למצבן ההתחלתי‪ ,‬חוזרת‬

‫לקרסול עד שתגיע‬

‫הכף‬

‫לכף הימנית‪.‬‬

‫חזור על ההטייה עשרים‪-‬וחמש פעמים ושים לב באיזה מסלול בשלד‬ ‫עובר הפיתול מן הרגליים לחוליות‪-‬העורף‪.‬‬

‫‪159‬‬

‫שכלול‬

‫היכולת‬

‫תנועת המרפק‬

‫שים לב איזה מרפק נמשך יותר למטה וזז בניודן הרגליים בזמן‬ ‫שכפות הרגליים נמצאות במקום הנמוך ביותר בנטיתן ימינה‪ ,‬וכיצד‬ ‫חוזר המרפק למקומו בזמן שהרגליים חוזרות לאמצע‪ ,‬תנועת המרפק‬ ‫היא זעירה‪ ,‬כמובן‪ ,‬אבל די גדולה כדי להכיר בה‪.‬‬

‫פנים שמאלה ורגליים ימינה‬

‫הנח כף יד שמאל על גב יד ימין‪ ,‬הפנה את הפנים שמאלה‬ ‫והנח את האוזן הימנית והלחי הימנית על הידיים‪ .‬שוב להטות את‬ ‫הרגליים כמקודם ימינה וחזרה לאמצע‪ ,‬הקשב לצלעות החזה והבחן‬ ‫כלחץ המתגבר‬

‫על צדן האחד‬

‫‪-‬‬

‫מעבר‬

‫למפתח‪-‬החזה‬

‫‪-‬‬

‫בזמן‬

‫ירידת הרגליים ימינה‪ 15 .‬פשר לצלעות להסתדר כך שהלחץ יתרכך‪,‬‬ ‫יתפזר על צלעות רבות יותר‪ ,‬עד שיפחת למינימום‪ .‬עם כל תנועת‬ ‫רגליים עקוב אחרי הפיתול העובר מחוליה לחוליה בכיוון הראש ושים‬ ‫לב אם מעבר הפיתול הוא הדרגתי‪ ,‬או שבחלקים שדנים זזות קבוצות‬

‫של חוליות יחד במקום בזו אחר זו‪ .‬שים לב אם תנועת הרגליים‬

‫ימינה גדלה עם הפניית הפנים שמאלה‪.‬‬ ‫בדיקה על חגב‬

‫אחדי עשרים‪-‬וחמש תנועות‪ ,‬נ~ח בשכיבה על הגב וסקור את‬ ‫כל הגו בשביל למצוא את השינויים שחלו במגעו עם הרצפה‪ .‬נסה‬

‫לגלגל את הראש המונח על הרצפה לימין ולשמאל‪ ,‬פעמים אחדות‪,‬‬

‫כדי לדאות אם יש הבדל בין שני הצדדים ;‬

‫כלומד‪ ,‬אם הפניית‬

‫הפנים לצד ימין טובה‪ ,‬חלקה וגדולה יותר‪ ,‬או פחות‪ ,‬מאשד לשמאל‪.‬‬

‫‪160‬‬

‫השפעת‬

‫מצב‬

‫הראש‬

‫מצב‬

‫על‬

‫שדידי‬

‫הגוף‬

‫פנים ורגליים ימינח‬

‫חזור לשכב על הבטן‪ .‬הנח את כף יד שמאל על גב יד ימין‪.‬‬ ‫הפנה את הפנים ימינה והנח את הלחי והאוזן השמאליות על הכף‬

‫העליונה‪ .‬המשך להטות את הרגליים ימינה מבלי לשנות את המרחק‬ ‫בין הברכיים במשך התנועה‪ .‬כלומד‪ ,‬הנח לכף השמאלית להחליק‬ ‫לאודך השוק הימנית‪ ,‬כמקודם‪.‬‬

‫שים לב אם זרית הפיתול של עמוד‪-‬השדרה גדלה או‬

‫קטנה ;‬

‫אם הטיית הרגליים קלה או קשה יותר‪ ,‬אם הפניית הראש ימינה‬

‫מגבילה את ידידת הרגליים או מסייעת לה‪.‬‬ ‫פיתול חחוליות וחנשימח‬

‫הקשב לאודך עמוד‪-‬השדרה מחוליה לחוליה‪ .‬דמה לעצמך שאצבע‬

‫של ידיד מחליקה לאודך עמוד‪-‬השדרה‪,‬‬

‫מעצם‪-‬העצה‬

‫עד ליסוד‬

‫הגולגולת‪ ,‬ומתעכבת על כל חוליה‪ .‬בדדך זו אפשר לחוש ביתד קלות‬

‫אם יש תזוזה כלשהי בכל חוליה‪ ,‬אם לא‪ .‬באילו חוליות הפיתול‬ ‫הוא הדרגתי‪ ,‬ובאילו מהן הוא מוגבר או גדול יותר מאשד בדוב‬

‫האחדות‪ .‬שים לב באיזה שלב של התנועה ממלא האויד את הריאה ‪-‬‬ ‫בזמן ששבים למצב הנייטדלי באמצע‪ ,‬או בשלב האקטיבי של הטיית‬ ‫הרגליים ? המציאות הפיזית דורשת חזה מדוקן מאויר ושדידי צלעות‬ ‫רפויים בכדי שהפיתול יהיה קל יותר וגדול יותר‪.‬‬

‫נ~ח על הגב‪.‬‬

‫בראש‬

‫קבוע‬

‫וברכיים‬

‫צמודות‬

‫שכב על הבטן‪ .‬הפנה את הפנים שמאלה והנח את האוזן והלחי‬

‫הימניות על הרצפה‪ .‬שלב את אצבעות הידיים והנח את הידיים‬ ‫השלובות על האוזן השמאלית‪ .‬השען את שני המרפקים משני עברי‬

‫‪161‬‬

‫שכלול‬

‫היכולת‬

‫הראש‪ ,‬על‬

‫הרצפה‪ .‬הכוונה היא שמסגרת‬

‫הידיים תלחץ‬

‫בהתמדה‬

‫על הצד השמאלי של הפנים ושכובהד יאלץ בעדינות את הראש לפנות‬ ‫בזוית גדולה יותר‪ .‬כרבד הידיים כשלעצמו רק עוזר לחרש בשינוי‬ ‫שנגרם למעשה על·ידי פעולות הגר המקילרת על תנועת החוליות‪.‬‬

‫הצמד את הברכיים זו אל זו וכפוף או‪ r,‬ן בזוית ישרה‪ .‬כפרת הרגליים‬ ‫)הסוליות( תפנינה עתה לתקרה‪.‬‬ ‫הטה את שתי השוקיים‬

‫ימינה‬

‫אך השגח‬

‫הפעם שהן‬

‫תישארנה‬

‫צמודות כאילו היו קשורות יחד בקרסוליים ובברכיים‪ .‬הנטייה ימינה‬ ‫אינה יכולה להיעשות בתנאים אלה‪ ,‬אלא כאשר מנתקים את הברך‬

‫והירך השמאלית מן הרצפה‪ .‬חזור לאמצע ושרב להטות את הרגליים‬ ‫וחוזר חלילה‪ ,‬עשרים·דחמש פעמים‪.‬‬

‫רכך את גופך‬

‫כוון את הטיית הרגליים כך שתתחיל עם פליטת האריך‪ ,‬הקשב‬

‫לפיתול המודרג לכל אורכו של עמרד·השדרה‪ .‬שים לב במיוחד‬

‫לחוליות העליונות של החזה ולחוליות התחתונות של העורף‪ .‬פיתול‬ ‫האגן‬

‫גורם‬

‫מתיחה‬

‫של‬

‫עמוד·השדרה‪.‬‬

‫השגח‬

‫בתזוזה‬

‫שמרגישים‬

‫במרפק שמאל' ועם כל תנועה רכך את כל גופך ותאם אותו כדי‬

‫לאפשר תנועת רגליים חלקה יותר ומעוגלת יותר‪ .‬שים לב לכך‬ ‫במיוחד עם החלפת כיוון הרגליים‪.‬‬

‫שינויים בתנועת הראש‬

‫חדל מהתנועות ו~פשר לראש לשוב לאט לאט למצבו האמצעי‪.‬‬ ‫השינויים בחוליות·הצואר ובשרירי·העורף הם גדולים עד נדי כך‬ ‫שהתנועה הארשונה שתיעשה בכוח ההרגל‪ ,‬מבלי להתחשב בשינויים‬

‫האמורים‪ ,‬עלולה להיות מאד לא נעימה‪ .‬אחרי התנועה האטית הזהירה‬

‫‪162‬‬

‫הראש‬

‫מצב‬

‫השפעת‬

‫על‬

‫חג‬

‫שרירי‬

‫מצב‬

‫ף‬

‫הראשונה‪ ,‬אין לנהוג יותר בזהירות מיוחדת‪ ,‬להיפר‪ ,‬תנועת הראש‬

‫בכיוון שאליו פנה בשעת התרגיל השתפרה באופן ברור וניכר‪.‬‬

‫שכב על הגב והפנה את ראשך‪ ,‬כשהוא מונח על הרצפה‪ ,‬ימינה‬ ‫תנועת הראש לצד שאליו פנה‬

‫ושמאלה‪ ,‬ותיונה שאמנם כן האו ‪-‬‬ ‫בשעת התר גיל היא שוטפת יותר‪ ,‬חלקה יותר‪,‬‬

‫וזרית הפנייה גדולה‬

‫יותר‪.‬‬

‫להוציא ישן מפני חדש‬

‫או‬

‫אי·הנוח~ת‪,‬‬

‫הרגשת‬

‫שיבה‬

‫של‬

‫הראשונה‬

‫רצוף‪ ,‬פעמים רבות‪ ,‬על תנועות במצב אחד‬ ‫יכול‬

‫מאד‪.‬‬

‫איו‬

‫אדם‬

‫שונה‬

‫מזו‬

‫שהוא‬

‫האפשרית‬

‫רגיל בה‪,‬‬

‫בשרירים‬

‫בונת‬

‫ההרגלית‪,‬‬

‫אחרת‪,‬‬

‫יותר‬

‫טובה‬

‫השרירים‪,‬‬

‫גרועה‬

‫יותר‪,‬‬

‫נמצא‬

‫‪-‬‬

‫להסתדר במת·‬ ‫דורשים‬

‫שנעשו‬

‫לפחות‬

‫או‬

‫גדול‬

‫על שריריו‬

‫שהשינויים‬ ‫או‬

‫זוהי‬

‫המתכונת‬

‫היחידה‬

‫ברוב‬

‫שהאדם מפקד באופן אוטומטי‬ ‫בעוד‬

‫בגופו‬

‫במתכונת‬

‫המבוקשת‪,‬‬

‫לתנועה‬

‫הקרדינליים‬

‫‪-‬‬

‫היא מעניינת‬ ‫שרירית‬

‫שכן‬

‫השינוי‬

‫ואם‬

‫לו‪,‬‬

‫להשתמש‬

‫באופן‬

‫שחוזרים‬

‫אחרי‬

‫הרגיל‬

‫למצב‬

‫הכרוכה‬

‫הכאב‪,‬‬

‫אפילו‬

‫בתנועה‬

‫מתכונת‬

‫הנסיון‬

‫רק‬

‫החדש‬

‫והקשב ישכנעו אותו לר‪.‬מות אחרת‪ ,‬ולפקד על עצמו אחרת‬ ‫מאשר קודם‪ .‬רק לאחר שנסיובו החדש יביא אותו לידי כן‬

‫שיבלום בתחושתו את המתכונת ההרגלית‬ ‫שכלי‬

‫)ציווי‬

‫נפסדת‬

‫בלבד‬

‫נחוץ‬

‫אינו‬

‫אבל‬

‫לו את החדשה כהרגל או כטבע‪· ,‬המערכת‬ ‫שההרגלים‬

‫הרגל‬

‫באופן‬

‫נשמרים‬

‫ושואפים‬

‫טראומטי‬

‫להתקיים‪.‬‬

‫חריף מאשר‬

‫שנראית לו עתה‬ ‫יקנה‬

‫מספיק(‪,‬‬

‫שלנו בנויה כן‬ ‫קל‬

‫יותר‬

‫לבלום‬

‫לשנותו בהדרגה‪,‬‬

‫זהו‬

‫אחד הקשיים הפונקנציונליים‪ ,‬לכן‬

‫חשוב להקשיב לשיפור‬

‫תנועות‪,‬‬

‫ייעשו‬

‫ולהקלה‬

‫אחרי‬

‫כל‬

‫שורת‬

‫כדי‬

‫שבתחושתנו‬

‫‪163‬‬

‫שכלול‬

‫היכולת‬

‫שני‬

‫דברים‬

‫הקודמת‪,‬‬ ‫כבדה‬

‫בעת·ובעונה·אחת ‪:‬‬

‫האחד‬

‫מאחר‬

‫שהיא‬

‫האוטומטית‪,‬‬

‫ונוחה‬

‫הנראית‬

‫עתה‬

‫השכנוע‬

‫הוא‬

‫הדעת‪,‬‬ ‫ההכרה‬

‫·אלא‬

‫פחות‪,‬‬ ‫נעימה‬

‫והשני‬ ‫יותר‪,‬‬

‫תחושתי·פנימי‬ ‫הקשר‬

‫שאפשר יהיה לחדש את‬

‫המתכונת‬

‫ומספקת‬

‫יותר‬

‫יותר‪.‬‬

‫מוכח‪ ,‬מובן‬ ‫של‬

‫אישי‪.‬‬

‫השינוי‬

‫הנסיון‬

‫החדשה‪,‬‬

‫ומתקבל·על·‬

‫תוצאה‬

‫ביו‬

‫נפסדת‪,‬‬

‫עתה‬

‫נראית‬

‫עידוד‬

‫שוטפת‬

‫לא אינטלקטואלי‪,‬‬

‫והבנת‬

‫פקת‪ ,‬לחזור‬

‫‪-‬‬

‫‪-‬‬

‫איסור‬

‫המתכונת‬

‫וגורמו‬

‫בסיון‬ ‫נחוצות‬

‫כדי‬

‫בדייקנות מס·‬

‫התחושתי‬

‫עליו בתנאים דומים‪ ,‬ועל·ידי כך לחזק אותו‬

‫ולהטביע את השיפור עמוק יותר בתחושה‪.‬‬

‫פיתול חריף יותר‬

‫שכב שוב על הבטן והפנה את הפנים ימינה‪ ,‬כלומר‪ ,‬הנח את‬

‫הלחי השמאלית על‬

‫הרצפה‪.‬‬

‫שלב את צאבעות הידיים‬

‫כשליבה‬

‫הבלתי רגילה‪ ,‬הנח את האצבעות המשולבות על האוזן השמאלית‬ ‫והצמד את הברכיים‪ ,‬כפופות כמקודם‬

‫בזוית‬

‫ישרה‪.‬‬

‫במצב זה‬

‫הטה‬

‫את הרגליים ימינה לרצפה‪ .‬הירך והברך השמאליות מתגלגלות על‬ ‫צדן החיצוני בכל פעם שהרגליים מ~רדות אל הצרפה‪ .‬הפיתול בעמוד·‬ ‫השדרה כולו‪ ,‬גם בחוליות·העורף‪ ,‬הוא חריף‪ ,‬ומובן שהרגליים אינן‬

‫יורדות בהתחלה עד לרצפה‪ ,‬או עושות זאת באי·נוחות‪ .‬המשך לאט‬

‫לאט‪ ,‬עשרים·וחמש פעמים‪ ,‬בעירנות ‪:‬‬

‫הקשב נודד לאדנו ולרהבו‬

‫של הגוף ומתעכב על כל מה שנעשה בו‪.‬‬

‫‪164‬‬

‫השפעת‬

‫מצב‬

‫הראש‬

‫על‬

‫מצב‬

‫שרירי‬

‫הגוף‬

‫הבדלי תחושה ותנועה בשני צדי הגוף‬

‫ניח‪ ,‬רשים לב כמה שרנה עתה ההרגשה על הגב מזר שבתחילת‬

‫השערר‪ .‬קרם על רגליך‪ ,‬טייל והקשב להרגשה השרנה מן הרגיל‬ ‫בתנועות הראש‪ ,‬בזקיפת הגב‪ ,‬בשליטה ברגליים‪ ,‬בנשימה‪ ,‬בתנוחת‬ ‫האגן‪ .‬שים לב אם אתה מבחין בתחושה שונה בעין ימין מזו שבעין‬

‫שמאל‪ ,‬הסתכל בארי ובחן באופן אובייקטיבי אם אפשר לראות על‬

‫הפנים לאיזה צד נשעו תנועות הרגליים‪.‬‬

‫נסה עתה לשכב על הבטן‪ .‬הנח את המצח על הידיים והטה את‬

‫הרגליים באופן פשוט ביותר ימינה‪ .‬תמצא בוודאי שהן תרדנה‬ ‫עד הרצפה‪ ,‬או לפחות שתנועתן תהיה קלה ושוטפת הרבה יותר‬ ‫מאשר לפני השעור‪.‬‬ ‫שכב על הגב וסקור את מגע האברים בימין ובשמאל‪ .‬החל‬ ‫מן העקבים וגמור בפדחת‪.‬‬

‫שחזר בזברונך‬

‫חזור ושכב על הבטן‪ .‬העבר בזכרונך את כל המצבים השונים‬ ‫שהתנסית בהם‪ .‬אין זה קשה ביותר‪ ,‬מאחר שהלכנו מהקל אל הכבד‬ ‫ופיתלנו את עמוד השדרה משני קצותיו‬

‫‪-‬‬

‫מן העורף ומן האגן‪.‬‬

‫עבוד בדמיון בלבד‬

‫אחיר שהבל ברור לך בזכרונך‪ ,‬נסה לעבור על כל המצבים‬

‫הללו כשהרגליים נוטות שמאלה‬

‫‪-‬‬

‫אבל‬

‫בדמיון‬

‫בלב‪.‬ד‬

‫כלומר‪,‬‬

‫תאר לעצמך את התנועה בתחושה שרירית ושלדית‪ ,‬עד כדי גיוס‬ ‫קל של השרירים‪ ,‬אבל בלום את הביצוע הניכר·לעין‪ .‬דרך זו מהירה‬

‫הרבה יותר בתוצאותיה‪ .‬מספיק לחשוב על כל תנועה רק חמש‬

‫‪165‬‬

‫שכלול‬

‫היכולת‬

‫פעמים‪ ,‬אבל יש למנות כל תנועה כדי לא לשקוע בחזייה‪ .‬קשה‬

‫מאד לרכז את הקשב מבלי לפעול ‪:‬‬

‫קשה‬

‫יותר לחשוב‬

‫מאשר‬

‫לפעול ואמנם רוב האנשים מבכר לפעול מאשר לחשוב על מה שהוא‬ ‫עושה‪.‬‬

‫נ~ח אחרי כל חמש פעולות דמי ביות ובדוק את השפעתן‪.‬‬

‫תודעת הדמות העצמית‬

‫לאט לאט‬ ‫האנשים‬

‫‪-‬‬

‫תתבדר‬

‫זוהי‬

‫לך‬

‫תודעה‬

‫תחושה‬

‫בדורה‬

‫מוזרה‪ ,‬בלתי‬

‫יותר של‬

‫דמות‬

‫מוכרת‬ ‫עצמך‪.‬‬

‫לדוב‬ ‫הדמות‬

‫כאן היא בעיקר שלדית ושדידית‪ .‬שלמותה ותיאומה שונים כל·כך‬

‫מן הרגיל עד כי קשה להבין כיצד אפשר היה לחיות זמן כה דב‬ ‫מבלי‬

‫לדעת להגיע למצב‬

‫נפלא זה‪ .‬ואמנם‬

‫יש אנשים‬

‫היודעים‬

‫להגיע לכך‪.‬‬ ‫שכב על הבטן ובחן באיזה צד טובה הפעולה יותר‬

‫‪-‬‬

‫בצד‬

‫שעבדנו עליו למעשה הרבה כל·כך‪ ,‬או בצד שחשבנו עליו מעט‬ ‫כל·כך‪.‬‬

‫‪166‬‬

‫שערר‬

‫שמיני‬

‫אמצעים להשלמת דמות עצמנו‬

‫כשעור ‪:‬‬ ‫הפעלת‬

‫קבוצה‬

‫שרירית‬

‫המהווה‬

‫תנועה‬

‫מסוימת~‬

‫בתנוחות שונות של הגוף‪.‬‬ ‫הגמשת‬

‫המפרקים‬

‫המשתתפים‬

‫לגבול האנטומי האפשרי~ תוך כדי‬

‫בתנועה‬

‫הנזכרת‬

‫עד‬

‫השעור‪.‬‬

‫השפעת תנועות הראש במרחב על המתח השרירי‪.‬‬

‫פעולה דמיונית והשפעתה על הפעולה למעשה‪.‬‬ ‫הדגשה על בלימת המילול בפעולה דמיונית‪.‬‬ ‫השלמת דמות‪-‬הגוף‪.‬‬

‫העברת‬

‫השכלול‬

‫שהושג‬

‫תוך‬

‫פעולה‬

‫בצד‬

‫אחד‬

‫של‬

‫הגוף~ אל הצד האחר~ שלא הופעל~ על‪-‬ידי דמוי או חשיבה‬ ‫בלבן‪.‬‬

‫שעור שכניני‬ ‫המצב ההתחלתי‬

‫שב על הרצפה בברכיים פסוקות לצדדים‪ ,‬כשכפות הרגליים‬ ‫נחות על שוליהן החיצוניים‪ .‬שים כף יד ימין תחת עקב ימין‪ ,‬כן‬

‫שהעקב יהיה מונח בתוך כף הי‪.‬ד לשם כך יש להרים קצת את‬ ‫העקב הימני ולדחוק את הי‪,‬ד נעיד ית‪,‬ד בין העקב והרצפה‪ .‬שים‬

‫לב‬

‫שהאגודל יישאר‬

‫צמוד‬

‫אל‬

‫יתר‬

‫האצבעות האוחזות בעקב‪,‬‬

‫כלומר שגם האגודל יגע בעקב ככל יתר האצבעות‪ .‬תפוס את ארבע‬ ‫אצבעות כף רגל ימין ביד שמאל‪ ,‬כשהאגודל בין הבוהן והאצבע‬ ‫השגיח של הדגל‪ ,‬וסגור את‬

‫היד‪ .‬האצבע‬

‫הקטנה של כף הרגל‬

‫נמצאת עכשיו בתוך כף היד האוחזת בכף הרגל‪.‬‬

‫הרם את כף הרגל בכיוון הראש‬

‫הרם את‪ .‬כף הרגל הימנית בעזרת שתי הידיים והרחק אותה‬ ‫מן הגוף‬

‫תוך‬

‫כדי‬

‫ההרמה‪.‬‬

‫קרב אותה חזרה‬

‫אל‬

‫הגוף בתנועה‬

‫עגולה‪ ,‬והחזירנה למקומה‪ .‬חזור והרם את הרגל עם פליטת האויר‬ ‫מן הריאה‪ .‬הרכן בנחת את הראש כדי שכף הרגל המורמת לפנים‬ ‫ולמעלה‪ ,‬אל מעל לראש‪ ,‬תשלים את תנועתה העגולה אל הגוף‬ ‫ותחזור אל הרצפה‪.‬‬

‫‪169‬‬

‫שכלול‬

‫היכולת‬

‫המשך‬

‫להתאמץ‪,‬‬

‫להשתדל‪,‬‬

‫להרים את כף הרגל‪ ,‬מבלי‬

‫או‬

‫להכריח את עצמך‪ .‬פשוט עשה את הפעולה הזאת בכל פעם קלה‬ ‫לשכמות‪ ,‬וחדל‬

‫יותר‪ .‬הקשב לחזה‪ ,‬לכתפיים‪,‬‬

‫יותר‪ ,‬שוטפת ונוחה‬

‫מהשתדל‪ .‬ההשתדלות מפריעה לפעולה להיעשות קלה יותר ובהיקף‬ ‫נרחב יותר‪ .‬בשלד בלי שריירם אין כל מניעה להרים את כף הרגל‬ ‫גבוה‬

‫מעל‬

‫לראש‬

‫העיקרית‬

‫על הקדקוד‪ .‬המניעה‬

‫ולהניחה‬

‫היא‬

‫השרירים‪ ,‬שחלק מהם ממשיך להיות מכווץ וקצר מאדנו האנטומי‬ ‫גם במצב של מנוחה מלאה‪.‬‬ ‫אחרי כעשרים ניסויים קלים שכב על הגב ונוח‪.‬‬

‫פעולות ללא קשב‬ ‫מספר תנועות‬

‫חמנוחח‪ ,‬אחרי‬

‫מאמץ גדול‪,‬‬

‫שנעשו ללא‬

‫אינה בשביל לפזר את חעייפות‪ ,‬כמובן‪ ,‬אלא בשביל לתבחין‬ ‫בשינויים חמתחווים תוך כדי פעולת בקשב מתמיי· נחוצות‬ ‫דקת או שתים‪ ,‬ולפעמים גם יותר‪ ,‬לפני שחשים במתהוות‪,‬‬

‫לכן‬

‫רבים‬

‫שחונכו‬

‫מאתנו‪,‬‬

‫מספקת כיניתן‪,‬‬

‫שחיית‬ ‫חלוואי‬

‫של‬

‫לתלמידיחם‬

‫תנועות‬

‫את‬

‫לפעולת‬

‫מפעולה‬

‫לעבור‬

‫בלי‬

‫אינם חשים‬

‫בדרך‬

‫כלל בתופעות‬

‫מורים‬

‫רבים‬

‫אינם‬

‫נותנים‬

‫לתבחין‬

‫בתופ·‬

‫חוזרות‪.‬‬

‫חשהייה‬

‫בשביל‬

‫חנחוצח‬

‫ערת הלוואי שבתנאי קשב חן כוופיעות גם בפעולות אחרות‪,‬‬ ‫אפילו מופשטות‪ .‬תפעלת שרירים ללא קשב‪ ,‬חבחנח והכרח‪,‬‬ ‫חיא פעולת מכונת ותו לא‪ ,‬ואיו בת כל תועלת אחרת מלבד‬ ‫עצם‬

‫חפעולח‬

‫חמיכנית‪,‬‬

‫שאותת‬

‫לחפיק‬

‫~ופשר‬

‫חחמור או מן חמכונח‪ .‬לפעולות כגון אלו איו‬

‫במערכת‬ ‫שכליים‬ ‫לתבחין‬ ‫‪o‬ד‪1:‬‬

‫כל·כך‬

‫משוכללת‬ ‫מופשטים‬ ‫בכך‬

‫שאיו‬

‫שהוא‬

‫כזו‬ ‫עמת‬

‫מקשיב‪,‬‬

‫של‬

‫חאדם‪.‬‬

‫חשהייח‬ ‫ולדעת‬

‫אם‬

‫גם‬

‫מן‬

‫צורך מיוחד‬

‫רשמים‬

‫קליטת‬

‫חמאפשרת‬ ‫חקשב‬

‫לאדם‬

‫חיח‬

‫ער‬

‫אמצעים‬

‫דיו‬ ‫היא‬

‫‪-‬‬

‫להשלמת‬

‫זמרת‬

‫עצמנו‬

‫הריתי פעולת מיבנית של רישום בלבד‪ .‬קליטת‬

‫רופפת‬

‫בזברון‬

‫וחסרת‬

‫משמעות‪ .‬במקרה‬

‫זו‬

‫חטוב ביותר‪,‬‬

‫היא תביא לידי חיקוי מיכני של הפעולה המחשבתית מבלי‬ ‫שתהפוך לחלק אורגני‪ ,‬אינטגרלי של האישיות‪.‬‬

‫הרמת בף·הרגל בשביבה על הגב‬

‫שכב על הגב וכפוף את הברכיים‪ .‬הרם את כף‪-‬הרגל הימנית‬ ‫מן הרצפה‪ ,‬שלח את שתי הידיים אל בין הרגליים ותפוס בכף·‬

‫הרגל כמקודם ‪ :‬יד ימין על כל אצבעותיה‬

‫‪ -‬גם האגודל‬

‫‪ -‬תחת‬

‫העקב‪ ,‬ויד שמאל אוחזת בארבע האצבעות הקטנות‪ .‬הרם את כף‬

‫הרגל למעלה בעזרת הידיים ובתנועה עגולה הרחק אותה מן הגוף‪,‬‬ ‫בכיורן התקרה‪.‬‬ ‫המתרומם גם‬

‫עקם‬ ‫הוא מן‬

‫את‬

‫מסלול‬

‫הרגל‬

‫בכיורן אל מעל‬

‫הרצפה לק ‪ !r.‬ת הרגל‪.‬‬

‫לראש‪,‬‬

‫הורד את כף הרגל‬

‫למצב נוח מבלי להרפות ממנה‪ .‬המשך כך עשרים‪-‬וחמש פעמים‬

‫מבלי לדחוק בעצמך‪.‬‬ ‫חפש ומצא מסלול כזה‬

‫שיאפשר תנועה קלה‬

‫ומתונה‪ .‬הדבר‬

‫יעלה בידך אם תפעל בלי כל כוונה לעשות טוב יותר‪ .‬שים לב רק‬ ‫להבדל‬

‫במסלול הרגל ולמאמצים‬

‫השרבים‬

‫בחזה ובזרועות‪.‬‬

‫הפסק‬

‫ונוח על הגב‪.‬‬

‫כסה להביא את הגוף לישיבת‬

‫חזור לכפוף את הברכיים ואחוז בכף רגל ימין בשתי הידיים‬

‫כמקודם‪ .‬רגל שמאל נשארת עומדת בקלות על הרצפה‪ .‬הרחק את‬ ‫כף הרגל הימנית מן הגוף בעזרת הידיים‪ ,‬הפנה את האגן ימינה עד‬

‫שהירך‬

‫הימנית‬

‫תגע‬

‫ברצפה באיזור‬

‫שמעל‬

‫לפיקת‪-‬הברך‪,‬‬

‫קצת‬

‫מימינה של הפיקה‪ .‬הגרף והראש פונים לשם כך רק מעט ימינה‪.‬‬

‫‪1-11‬‬

‫שכלול‬

‫היכולת‬

‫נסה להתקפל עם פליטת האדיר מן הריאה‪ .‬הובל את ראשך בכיורן‬

‫הברך הימנית‪ ,‬קרוב לרצפה‪ ,‬בקשת גדולה‪ ,‬בנדי לנסות להביא את‬ ‫הגרף לישיבה‪.‬‬

‫נסה שרב‪ .‬היעזר ברגל שמאל המתרוממת מן הרצפה‪ ,‬מתארכת‬ ‫תחילה‪ ,‬ראחר·נך נוטה במקצת שמאלה ואחורנית‪ ,‬כשהברך מתקפלת‬ ‫ברגע הישיבה‪ .‬אין זה הכרחי אר חשוב שתצליח כבסירן הראשון אר‬

‫השני‪ .‬אולי בכלל יקשה עליך לשבת בדרך זר‪ .‬בכל זאת‪ ,‬שוב לשנינה‬ ‫על הגב ונסה להתגלגל ימינה בקלות‪ ,‬בלי נוח מיוחד‪.‬‬

‫תנועת הראש בקשת קרוב לרצפה‬

‫המשך בתנועת הראש קרוב לרצפה ומשרך‪ ,‬לא בתוקף‪ ,‬את כף‬ ‫הרגל הימנית בידיים‪ ,‬נדי שתרכל להביא את הראש בקשת קרוב‬

‫יותר אל נקודה דמיונית שעל הרצפה‪ ,‬לפני‬

‫הברך ומעט‬

‫ימינה‬

‫ממנה‪ .‬היעזר נרגל שמאל כמקודם‪ .‬זכור לרנן את החזה‪ ,‬להשתדל‬ ‫פחות‪ ,‬להקשיב לחלקי הגרף שבהם מתהווה מתח של מאמץ שרירי‬

‫שאינו מתבטא בתנועה‪ .‬חזור שוב ושוב‪..‬‬

‫בכל פעם נוספת הקשב‬

‫לאותם חלקי גרף החסרים להשלמת דמות הגרף בתנועה‪.‬‬ ‫המשך לנסות עד עשרים‪-‬וחמש פעמים‪ ,‬אך אל תצפה בכל פעם‬ ‫לתוצאות‪.‬‬

‫נ‪n,‬‬

‫כשתי דקרת‪.‬‬

‫חזרה למצב ההתחלתי‬

‫שב‪ ,‬פסק את הברכיים לצדדים‪ .‬הושט את הידיים אל בין הרגליים‬ ‫ותפוס את כף הרגל הימנית בשתי הידיים כמקודם‪ .‬הרם את כף‬

‫הרגל קדימה ולפנים בנירון אל מעל לראש‪ ,‬ובדוק אם חל שיפור‬ ‫בנירון זה‪.‬‬

‫‪172‬‬

‫אמצעים‬

‫להשלמת‬

‫דמות‬

‫עצמנו‬

‫נדנוד הגו מצד לצד‬

‫מבלי לחדול מאחיזת הדגל הימנית‪ ,‬הנח את כף הדגל השמאלית‬ ‫מאחדי הגוף‪ ,‬מצד שמאל‪ ,‬כך שפנים כף הדגל והברך ינוחו על‬ ‫הרצפה‪ .‬יחד עם זאת הנח את הדגל הימנית על הרצפה לפנים‪ .‬הראש‬ ‫ירד עם הגו לפנים‪ .‬המשך לקרב אותו אל הרצפה בכיוון הנוח‬ ‫ביותר קדימה‪ ,‬לפני הברך הימנית או לפני השוק‪ .‬נדנד את הגו‬ ‫שמאלה וימינה בתנודות הקטנות ביותר הנוחות לך‪.‬‬

‫גלגולים מישיבה לשכיבה וחזרה‬

‫‪-‬‬

‫על צד ימיו‬

‫אחדי כמה תנודות קלות נסה להגביר אותן עד שתצליח להתגלגל‬ ‫ימינה על הרצפה‪ ,‬לשכיבה על הגב‪ .‬גם דגל שמאל תתרומם‪ ,‬כמובן‪,‬‬ ‫מן הרצפה‪ .‬אם התנועה היתה נוחה וחלקה‪ ,‬פחות או יותך‪ ,‬תעבור‬

‫בגלגול את מצב השכיבה על הגב ותמצא עצמך שוכב כמעט על‬ ‫שמאלך‪.‬‬

‫דחף בבהונות דגל שמאל את הרצפה והתחל את תנועת הגוף‬

‫חזרה ימינה‪ .‬המשך לקפל את הגוף כשראשך מוביל ומתנועע קרוב‬ ‫לרצפה‪ ,‬אל לפני הברך הימנית‪ .‬אם תזכור לקפל את הדגל השמאלית‬

‫אחורנית‪ ,‬לשמאל הגוף‪ ,‬ודאי תגיע לישיבה ברגע האחרון‪.‬‬ ‫שים לב לא להזדקף ברגע הישיבה אלא להישאר עם הראש והגו‬ ‫קרוב ככל האפשר לרצפה‪ .‬במצב זה העבד את הגוף בתנועת הגו‬

‫והראש קצת שמאלה‪ ,‬ובתנודה החוזרת‬

‫ימינה התגלגל חזרה על‬

‫הגב‪ .‬המשך בגלגולים הלוך וחזור‪ ,‬עשדים·וחמש פעמים‪ .‬נ~ח‪.‬‬

‫אותו תרגיל‬

‫‪-‬‬

‫בדמיון בלבד‬

‫אם לא עלה בידך להתגלגל משכיבה לישיבה וחזרה‪ ,‬נסה לדמות‬ ‫את התנועה בשכיבה על הגב וכן כישיבה‪ ,‬חמש פעמים בכל מצב‪.‬‬

‫‪173‬‬

‫שכלול‬

‫היכולת‬

‫בדמיונך הקשב וראה את פעולתך כשוטפת‪ .‬השגח שהנשימה תימשך‬ ‫בקצב השקט ואחר‪-‬כך נסה שוב‪ ,‬בפועל ממש‪.‬‬

‫הרמת כף·הרגל בישיבה‬

‫למעשה או בדמיון‬

‫‪-‬‬

‫שב כמו בהתחלה‪ .‬תפוס ברגל ימין כמקודם ונסה להרים את כף‬

‫הרגל בשתי הידיים מעל לראש ולהניחה על הקדקו‪.‬ד במערכת‬ ‫מאורגנת‪ ,‬אפשר להניח את השקערורית שבצדה הפנימי של כף‪-‬‬

‫הרגל על קדקוד הראש בלי מאמץ‪ .‬אם קשה לך הדבר‪ ,‬שב‪ ,‬עצרם‬ ‫את העיניים ותאר לעצמך את פרטי התנועה בשטף‪ .‬שים לב עד‬

‫כמה קשה לדמות בתחושה את מה שאי‪-‬אפשר לבצע‪.‬‬

‫מילול במקום תחושה ופיקוד‬ ‫את‬

‫שאיו כל קושי לחשוב‬

‫מובן‬

‫התנועה במלים‪ .‬אחת‬

‫המגרעות הגדולות של הלשון המדוברת‬ ‫האינסופית שבה‬

‫‪-‬‬

‫‪-‬‬

‫לעומת התועלת‬

‫היא בכן שהלשון מאפשרת התנכרות‬

‫עצמית מוחלטת עד כדי שלעתים קרובות אנו משלים את‬

‫שדימינו‬

‫עצמנו‬

‫שחשבנו‬

‫או‬

‫דבר‪,‬‬

‫עליו‪,‬‬

‫שלמעשה‬

‫בעוד‬

‫העלינו בזכרוננו את המלה המתאימה‪ .‬על·נקלה אפשר‬

‫רק‬

‫להיוכ ‪n‬‬

‫שכבר בדמיון‬

‫נתקלים בבירור‬

‫באותם‬

‫פגמי ביצוע‬

‫המתגלים בפעולה‪.‬‬ ‫אנחנו‬

‫לשרירים‬

‫העצבים‬

‫אינו‬

‫אינה‬ ‫טייס‬

‫מתקשים‬

‫מתקפל‬

‫די‬

‫לבצע‬ ‫אינו‬

‫צרכו‬

‫יכולה להתמלא‬

‫‪-‬‬

‫פעולה‬ ‫מתאים‬

‫מאחר‬

‫וגם‬

‫מפני‬

‫שהפיקוד‬

‫לפעולה‬

‫שהפקודה‬

‫המבוקשת‪.‬‬

‫המ~דעת‬

‫משום שהשרירים‬

‫שרירי הזקיפה של הגב‪ ,‬במקרה זה‬

‫לעבוד יתר על המידה מתון הרגל שבאחיזה‬ ‫הגוף‪.‬‬

‫‪174‬‬

‫מספיק‬

‫שעבודתם‬

‫המפריעה‬

‫ממערכת‬

‫תעבור‬

‫את‬

‫הגוף‬

‫לקיפול‬

‫האנטגוניס·‬

‫‪-‬‬

‫ממשיכים‬

‫גרועה של‬ ‫סף‬

‫ההכרה‬

‫דמות‬

‫להשלמת‬

‫אמצעים‬

‫עצבונו‬

‫כד• שתופיע לפתע גמישות מוחלטת‪ ,‬כזו של תינוק‪ ,‬והקיפול‬ ‫ייעשה שוטף‪ ,‬נוח‪ ,‬נפלא‪.‬‬ ‫ברגע שדבר כזה קורה מרגישים כאילו נפתח חלון בחדר‬

‫ואור היכולת‬

‫חשוך‬

‫האדם‪.‬‬

‫שופע ומחייה את‬

‫הוא‬

‫מגלה‬

‫את יכולת השליטה על עצמו‪ ,‬ומבחיר מתון כן שהאחריות‬ ‫לחוסר יכולתו‪ ,‬בעיקרה‪ ,‬מוטלת עליו‪.‬‬

‫השלם את דמות גופן‬

‫עצום את העיניים ודמה את כל המצבים השונים שצויינר עד‬ ‫עתה‪ .‬השגח בכל תנועה בתחושת האברים ונסה להשלים את דמות‬ ‫גופך בפעולתו‪ ,‬שתים‪-‬שלש פעמים בכל מצב‪ ,‬עם שהיות ניכרות‬ ‫ניניהם‪ .‬לאחר מכן נסה להרים את כף הרגל כדי לראות אם היא‬

‫מצייתת יותר להרמה מעל לראש ואם אמנם אפשר להניחה עתה‬ ‫על הקדקו‪.‬ד‬ ‫איו גבולות לשיפור‬ ‫יכול‬

‫להיות‬

‫שהסרבול‬

‫האישי‬

‫גדול‬

‫עד‬

‫כדי‬

‫כן‬

‫שא•·‬

‫אפשר להגיע בשיעור אחד‪ ,‬בלי מורה‪ ,‬לשינוי גדול כמתואר‬ ‫לעיל‪.‬‬

‫אפשר‬

‫להיוכח‬

‫שבהוראה‬

‫בראייה‬

‫אישית‬

‫בקבוצות‬

‫של ארבעים עד חמישים איש ואשה‪ ,‬מכל הגילים )לעתים‬ ‫קרובות מעל גיל ששים(‪ ,‬מגיעים תשעים למאה מן הנוכחים‬ ‫לידי הגעת הבוהן במצח‬ ‫מהס‬

‫מגיע‬

‫הקדקוד‪• .‬ש‬

‫עד‬

‫לגבול‬

‫האפשרי‬

‫‪-‬‬

‫הנחת‬

‫כף‬

‫הרגל‬

‫על‬

‫וזהו‬

‫החשוב ביותר‪,‬‬

‫של אדם להגיע לידי כן‬

‫שירגיש בשיפור‬

‫שיפור ניכר‬

‫אס יש וד•·ל!'!ל‬

‫‪-‬‬

‫לכל הפחות‬

‫‪-‬‬

‫וחלק מכריע‬

‫אצל‬

‫כולם‬

‫בכל פעם שהוא עוסק במשהו‪ ,‬הרי שאיו גבול שא•·אפשר‬ ‫לעברו‪.‬‬

‫‪175‬‬

‫שכלדל‬

‫היכולת‬

‫עבור בדמיונן על כל השלבים בצד שמאל של הגוף‬

‫קום‪ ,‬התהלך רשים לב להבדל בתחושה בין הצד שהקשבנו לו‬ ‫תוך כדי פעולה‪ ,‬לביד הצד השני‪ .‬הקשב לפנים‪ ,‬לעיניים‪ ,‬לתנועה‪,‬‬ ‫לפנייה מצד לצ‪.‬ד‬

‫שכב על הגב וכפוף את הברכיים‪ .‬עצום את העיניים הוקשב‬ ‫להבדל במגע האברים בימין ובשמאל‪ .‬חזור בזכררנך על כל השלבים‬ ‫שעשינו בצד ימין‪ .‬דמה לעצמך בתחושה‪ ,‬לא במלים‪ ,‬את כל השלבים‬

‫הללו בצד שמאל של הגרף‪ .‬חזור על כל פעולה שלש פעמים עם‬ ‫שהיות נוחרת בין פעם אחת לשניה‪.‬‬

‫השיפור שהושג בדימוי‬

‫עתה שב‪ ,‬אחוז‬

‫‪-‬‬

‫גדול מזה שהושג בפעולה‬

‫במצב‬

‫בכף הרגל השמאלית בשתי הידיים‪,‬‬

‫סימטרי לקודם‪ ,‬חרם את הרגל אל מעל לראש ונסה להניחה על‬

‫הקדקו‪.‬ד תמצא בוודאי שהצד שדימית את פעולתו נשמע לך ופועל‬ ‫היטב יותר מן הצד השני שהפעלת אותר למעשה‪.‬‬ ‫הצד שפעל למעשה עשה גם הרבה פעולות גרועות‪ ,‬כמר שעושים‬ ‫בדרך·כלל שעה שלומדים דרך חדשה‪ ,‬ולכן ההישג בצד השני גדול‬ ‫יותר וטוב יותר‪.‬‬

‫מותר ההבחנה מן השינון‬ ‫בחן את חשיבותו של מימצא זח‪ ,‬על צד אחד עבדת שעת‬

‫תמימה‪ ,‬ועל השני רק כמה דקות‪ ,‬בדמיון בלבד‬ ‫זאת השיפור גדול יותר בצד השב•‪ .‬והרי כל שיטות‬ ‫עמלות סומכות‬

‫‪-‬‬

‫כל מה‬

‫וחזרה‪.‬‬

‫‪176‬‬

‫מכאן‬

‫‪-‬‬

‫ובכל‬ ‫ההת·‬

‫רק על עשייה וחזרה‪ ,‬ולא רק ההתעמלות‬

‫שאנו‬ ‫ייקל‬

‫לומדים נעשה‬ ‫אולי‬

‫להביו‬

‫בעיקר‬ ‫כיצד‬

‫באמצעות שינון‬

‫אדם‬

‫אחד‬

‫המנגן‬

‫אמצעים‬

‫בכלי‬

‫כלשהו‬

‫מדי‬

‫משתפר‬

‫מיום‬

‫ההסבר‬

‫המקובל‬

‫יום‬

‫ליום‪,‬‬

‫מקשיב‪ ,‬בזמן‬

‫ביומו‬

‫האם‬

‫לתופעה‬

‫הנגינה‪,‬‬

‫התקדמותו‬

‫מהותו‬

‫של‬

‫אפסית‪,‬‬

‫זו‪,‬‬

‫איננה‬

‫נובעת‬

‫לעצמו‬

‫ולמה‬

‫שהוא‬

‫עושה‪,‬‬

‫על‬

‫תביא באופן כלשהו‬

‫כך שחזרה‬ ‫לשלמות‬

‫והשני‬

‫ה"כשרון"‪,‬‬ ‫מכך‬

‫רק חוזר ושונה וסומך‬ ‫גרוע‬

‫להשלמת‬

‫דמות‬

‫עצמנו‬

‫מספקת‬

‫מוסיקלית‬

‫שהוא‬

‫שהאחד‬

‫והשני‬

‫על ביצוע‬

‫!‬

‫הזכרנו כבר את המושג "קונטקט" פנימי וחיצוני‪ ,‬הכולל‬ ‫העברת הקשב באופן‬

‫נויים‬

‫המרחביים‬

‫צייר כשהוא‬

‫החיצוניים‬

‫מסתכל‬

‫הבד‪ .‬היכול הוא‬

‫האוחזת במכחול !‬

‫שוטף מתחושת‬

‫בנוף‪,‬‬

‫שלא‬

‫לגוף‪.‬‬

‫הגוף‬

‫צא‬

‫או בדמות‬

‫הפנימית לשי·‬

‫וחשוב‬ ‫ומנסה‬

‫להקשיב לתחושה‬

‫של‬

‫היכול הוא שלא להבחין‬

‫מה‬

‫עושה‬

‫לציירם‬

‫על‬

‫תנועת היד‬ ‫במה‬

‫שעיניו‬

‫רואות !‬ ‫כל אחד מאתנו התנסה בשעת קריאה בכך שעליו לחזור‬ ‫ולקרוא‬

‫קטע‬

‫למרות שבפעם‬

‫כל‬

‫מלה‪,‬‬

‫מקשיבים‬

‫לא‬

‫מסוים‬

‫שקודם‬

‫הראשונה‬

‫הבינונו‬

‫בקריאה‬

‫קראנו‬

‫ולא‬

‫השנית‬

‫חשים את עצמנו בזמן‬

‫לכן‬

‫תפסנו‬

‫!‬

‫האם‬

‫קרא‬

‫‪-‬‬

‫אותו‬

‫וודאי‬

‫דבר‪,‬‬ ‫באמת‬

‫גם‬

‫למה‬

‫בלי‬

‫קשב‪.‬‬

‫מיללנו‬

‫בעצם‬

‫העובדה‬

‫‬‫אנו‬

‫שאנו‬

‫הקריאה גורמת הבדל כה גדול‬

‫!‬

‫‪177‬‬

‫שעור‬

‫הכרת‬

‫היחסים‬

‫תשיעי‬

‫המרחביים‬

‫‪-‬‬

‫אמצעי לתיאום הפעולה‬

‫בשעור‪:‬‬

‫הקשבה מודעת ליחסים מרחביים ביו האברים המונעים~‬ ‫מתאמת‬

‫ומצרפת‬

‫סקירה‬ ‫השרירי‬

‫של‬

‫התנועה‪.‬‬

‫את‬

‫חלק מן‬

‫הגרף בקשב‬

‫מפיגה את המתח‬

‫המיותר‪.‬‬

‫פעולה מיכנית‬

‫אינה‬

‫משפרת את‬

‫מלמדת דבר ראינה‬

‫היכולת‪.‬‬ ‫ככל‬

‫לזר של‬ ‫רוב‬

‫מיוחדת‬

‫שהתנועה‬

‫הכלל‬

‫האנושי‪.‬‬

‫התנועות‬ ‫לר‪1‬‬

‫משתפרת‪/‬‬

‫כן‬

‫היא‬

‫נעשית‬

‫דרמה‬

‫יותר‬

‫השכיחות‬

‫מעידות‬

‫שאדם‬

‫בדרן·כלל על‬

‫אינדיבידואליות עליונה‪.‬‬

‫ערשה‬

‫תיאום‬

‫אותן‬

‫גרוע‬

‫בצררה‬

‫ולא‬

‫על‬

‫שעור תשיעי‬ ‫שעון מול הפנים‬

‫שב על הרצפה כשהברכיים פסוקות לצדדים במצב נוח‪ .‬הנח‬ ‫את שתי הידיים על הרצפה מאחוד והישען עליהן‪ .‬דמה לעצמך‬ ‫כי‬

‫לוח‪-‬ספרות‬

‫בגודל‬

‫של שעון‪-‬מעודד‬

‫נמצא‬

‫מול‬

‫פניך‪,‬‬

‫וסובב‬

‫את האף כאילו יש ברצונך להניע באפך את המחוגים בכיוון מהלך‬ ‫השעון‪ .‬האף מצייר איפוא מעגל קטן נאויד‪ ,‬שנן אם מדמים מעגל‬

‫גדול מדי‪ ,‬הכרח הוא שהאף יעזוב את המחוגים בפנייה הקיצונית‬ ‫שמאלה ובפנייה הקיצונית ימינה‪ .‬המשך בתנועה פשוטה זו פעמים‬

‫דנות‪ ,‬לאט לאט‪ ,‬בלי להפריע לנשימה‪.‬‬

‫מסלול התנועה של תנוך האוזן‬

‫תאר לעצמך שתנוך האוזן השמאלית קשור ברצועת גומי אל‬ ‫קצה הכתף השמאלית‪ .‬הבחן מתי רצועת הגומי מתמתחת ומתארכת‬

‫ומתי היא מתקצרת‪ ,‬ובאיזו מידה‪ .‬תנועת האף היא עיגולית ושוות‪-‬‬

‫קצב ‪-‬‬

‫האם תנועת האוזן אף היא עיגולית ? נסה לחוש את מקומו‬

‫של התנוך‬

‫‪-‬‬

‫היכן נמצא התנוך כשהאף על השעות שתים‪-‬עשדה‪,‬‬

‫שלש‪ ,‬שש‪ ,‬תשע‪ ,‬ושוב שת ים‪-‬עשרה ן חזור על זאת פעמים דנות‪,‬‬ ‫בכל‬

‫פעם‬

‫ביתד שלרה‪.‬‬

‫נסה‬

‫לקבוע את‬

‫מסלול‬

‫התנוך בתחושה‬

‫‪181‬‬

‫שכלול‬

‫היכולת‬

‫בלבד ; פשוט שים לב‪ ,‬עד שתחוש ותדע בבירור את מסלול התנוך‬ ‫ביחס לכתף‪.‬‬

‫אפשר לעשות מבלי לדעת מה עושים‬ ‫איו זה פשוט כלל‬

‫אינך יכול‪ ,‬ואף אינך צריך‪ ,‬להצליח‬

‫;‬

‫ברגע הראשון‪ .‬פתרון‬

‫כזה יהיה שכלי בלבד ובנוי על יסוד‬

‫הפשטות למודות מבסיון גיאומטרי‪,‬‬ ‫לתודעה‬ ‫ברור‬

‫ולא‬

‫כל·כך‬

‫יגרע‬ ‫נעשה‬

‫ממנה‪.‬‬ ‫בחלק‬

‫האין‬

‫זה‬

‫אחד‬

‫של‬

‫שעושים בחלקו האחר ברור כל כך‬

‫מבלי‬

‫לדעת‬

‫תנועות‬

‫מה‬

‫הראש‬

‫אחד‪ .‬גם את‬

‫עושים‪...‬‬ ‫בזמן‬

‫עובדה‬

‫שמניעים‬

‫ולכן‬

‫!‬

‫לא יוסיף‬

‫מפתיע‬ ‫הראש‬

‫הדבר‬

‫שמשהו‬ ‫בעוד‬

‫לא‬

‫שהדבר‬

‫כנראה שאפשר לעשות‬

‫היא‬

‫אותו‬

‫שאיו‬ ‫וחושבים‬

‫חשים‬ ‫על‬

‫בכל‬ ‫פרט‬

‫המוח איו אנו מרגישים וחשים בו‪.‬‬

‫העבר את הקשב מן התנוך לאף‬

‫המשך בתנועת האף ומבלי להפסיקה העבר את הקשב לתנוך‪.‬‬ ‫דמה‬

‫לעצמך שאתה‬

‫מצייר‬

‫מעגל‬

‫בתנוך‪,‬‬

‫בכיורן‬

‫שיאפשר‬

‫לאף‬

‫להמשיך בתנועותיו הקצובות‪ .‬מהו כיורן התנועה של האוזן ? שים‬ ‫לב מה קררה עכשיו‬

‫לרצועת הגרמי המקשרת את התנוך לקצה‬

‫הכתף‪ ,‬אין זה דרמה למה שחיה קררם‪ .‬אולי שינה האף את מסלולו‬

‫ראינו מצייר יותר מעגל ? חזור להעביר את הקשב לתנועת האף‬ ‫והניעו‬

‫במעגל‪.‬‬

‫בדוק שוב מחו מסלול האוזן‪ .‬אפשר חיה לחשוב‪,‬‬

‫מבלי להתעמק‪ ,‬כי מאחר שהאף והאוזן חם חלקים בלתי נפרדים‬ ‫מהראש‪ ,‬הרי שכל חלקי הראש מציירים מעגלים שעה שאחד מחם‬ ‫מצייר מעגל‪ .‬אך כנראה שאין הדבר פשוט כל·כך‪.‬‬

‫‪182‬‬

‫הכרת היחסים המרחביים‬

‫‪-‬‬

‫אמצעי לתיאום הפעולה‬

‫מבט העין השמאלית‬

‫הפרך את כירון תנועת האף כדי להניע את המחוגים נגד כיוון‬

‫השעון והקשב לעין שמאל כששתי העיניים עצומות‪ .‬בדוק ומצא‬ ‫לאן בעצם הנך מביט בעינך זו י נסה להביט בעין שמאל עצומה‬ ‫על גשר·האף‪ ,‬בין העיניים‪ ,‬אוחר·כך הפנה את המבט לזו~ית השמא·‬ ‫לית בזמן שהנך מסובב את האף‪ .‬רוב‬

‫האנשים‬

‫מתיאשים אחרי‬

‫שניסו פעמים אחדות ולא הצליחו למצוא תשובה ברורה‪ .‬אולי אי·‬ ‫אפשר למצוא את התשובה מהר כל·כך‪ ,‬אלא רק לאחר שמתרגלים‬

‫לתנועה י‬ ‫נסה להניע את' העיד השמאלית במעגל ולשים לב במה משנה‬ ‫הדבר את מסלולו של האף‪.‬‬

‫נ‪.n,‬‬

‫צביעת צד שמאל של הראש במכחול דמיוני‬ ‫שב ישיבה מזרחית נוחה‪ .‬צייר מעגלים באף בכיוון השעון ועם‬

‫זאת נסה לצבוע את המחצית השמאלית של הראש והפנים במכחול‬ ‫דמיוני‪ ,‬שוחנו שתי אצבעות לערך‪ ,‬מבלי להפסיק את תנועת האף‪.‬‬ ‫תאר לעצמך שהיד השמאלית אוחזת במכחול ומעבירה אותו קודם‬ ‫כל מהחוליה הגדולה בכתפיים לצד שמאל של העורף‪ ,‬כשהיא צובעת‬

‫רצועה ברוחב של שתי אצבעות לאורך העורף והגולגולת‪ ,‬משמאלו‬ ‫של הקר החוצה ארתה‪ .‬המשך מן הקדקוד לפנים‪ ,‬אל המצח‪ ,‬אל העיד‬ ‫השמאלית‪ ,‬הלחי‪ ,‬השפה‬

‫העליונה‪ ,‬השפה‬

‫התחתרנה‪,‬‬

‫הסנטר‪,‬‬

‫מתחת ללסת התחתרנה לשמאלו של הצוואר עד עצם הבריח‬

‫‪-‬‬

‫אל‬

‫וחזור‬

‫על ארתה רצועה נאותר מסלול‪ ,‬אל אחורי העורף‪ .‬המשך לצבוע‬ ‫ולכסות את כל המחצית השמאלית של הפנים והראש‪ ,‬עד לכתף‬ ‫השמאלית‪ ,‬ברצועות ששוליהן חופפים‪.‬‬

‫‪183‬‬

‫שכלול‬

‫היכולת‬

‫תנועת האף לימיו עם צביעת המחצית השמאלית‬ ‫נ‪,‬ח רגע‬

‫והפרך את כירןו‬

‫תנועת האף‪ .‬צבע שנית‬

‫השמאלית בכיוון ניצב לקודם‬

‫‪-‬‬

‫את המחצית‬

‫כלומר‪ ,‬בתנועות מימין לשמאל‬

‫וחזרה‪ ,‬כך שכל המחצית השמאלית של הראש והפנים תכוסה פעם‬ ‫שניה‪ ,‬בתנועות ערב‪ ,‬המשלימות את תנועות השתי הקודמות‪ .‬שים‬ ‫לב ומצא אם תנועות הצביעה מפריעות לתנועות האף‪ ,‬ראם כן‪ ,‬מתי ן‬

‫כשהמכחול משנה את כיוונו ן האם תחרשת כל המקומרת שהמכחול‬ ‫עובר עליהם ברורה באותה מידה‪ ,‬או שישנם מקומות שבהם קשה‬

‫לחשוב מבלי‬

‫לעצור את הנשימה ן ובאיזה מקרם נעשו מאמצים‬

‫שריריים ברגעים הקשים‬

‫‪-‬‬

‫נעיד ן בעורף ן בכתפיים ן בסרעפתן‬

‫נ‪ 1‬ח‪.‬‬

‫הפניית הקשב מאבר לאבר‬ ‫המשך‬

‫בתנועות‬

‫האף‬

‫נגד כירון השעון‪,‬‬

‫שהכוונה היא לצייר מעגל בסנטר ;‬

‫ותרן‬

‫כדי‬

‫תנועה דמה‬

‫אחדי כמה תנועות דמה שהכוונה‬

‫היא להניע את הזווית השמאלית של הלסת הנמצאת מתחת לארזן‪.‬‬ ‫אחר כך את הדקה השמאלית‪ ,‬אחר כך‬

‫‪-‬‬

‫נקודה שבין האוזן וחוליות‬

‫העורף‪ ,‬במושב הראש‪.‬‬

‫מדי כל חמש אר עשר תנועות של תנועת הראש‪ ,‬העבד את הכוונה‬ ‫לאחד האברים הללו‪ ,‬בזה אחר זה‪ ,‬ובכל פעם חזור אל האף‪ .‬המשך‬

‫עד שאפשר יהיה לכלול במערף·מ‪ n‬שבה אחד את כל פרטי הפנים‬ ‫שבצד שמאל באותה הבהירות‪.‬‬ ‫נ‪ 1‬ח‪.‬‬

‫‪184‬‬

‫הכרת היחסים המרחביים ~ אמצעי לתיאום הפעולה‬

‫על הברכיים‬

‫כף רגל ימיו על הרצפה‬

‫‪-‬‬

‫עמוד על הברכיים‪ .‬העמד כף רגל ימין על הרצפה‪ .‬הושט יד ימין‬ ‫לפנים ויד שמאל לאחור בגובה הכתפיים‪ .‬עצום את העיניים ודמה כי‬ ‫רצועת גומי אחת קושרת את האוזן השמאלית אל כף ידך השמאלית‬ ‫)המושטת לאחור( ורצועת‪-‬גומי שניה‬

‫קושרת אותה אל‬

‫כף ידך‬

‫חימנית )המושטת לפנים(‪ ,‬צייר עשרים וחמישה מעגלים באף בכיוון‬ ‫אחד‬

‫ועשרים‪-‬וחמישה‬

‫בכיוון‬

‫שני‬

‫ועקוב‬

‫במרחב‬

‫אחרי‬

‫ההתקצרות‬

‫וההתארכות המותאמת של שתי רצועות הגומי‪.‬‬ ‫כף רגל שמאל על הרצפה‬

‫אחרי מנוחה על הגב חזור לאותה עמידה על כף רגל שמאל וברך‬ ‫ימין והושט יד שמאל לפנים ויד ימין לאחור‪ ,‬בגובה הכתפיים‪ .‬חזור‬ ‫על תנועות האף תוך קשב לרצועות הגומי‪.‬‬ ‫קום והתהלך‪ .‬האם הנך מבחין בתחושה שונה בתנוחת הראש בצד‬

‫ימין ובצד שמאל ? האם תחושת המרחב שונה ן האם המגע של‬

‫אצבעות הרגליים שונה בימין ובשמאלן‬ ‫התעמלות לשמה‬ ‫כל‬

‫‪-‬‬

‫אינה מלמדת‬

‫התנועות שעשינו‬

‫רגם‬

‫כשרירים‪,‬‬

‫ימיו‬

‫!‬

‫הצד‬

‫ומנייר‬

‫הימני‬

‫עשה‬

‫היו‬

‫סימטריות גם בתנועה‬

‫ההבדלים‬ ‫אותן‬

‫חללו‬

‫תנועות‬

‫פעמים ונשאר כמו שחיה לפני‬

‫בצד‬

‫שמאל‬

‫בדיוק‬

‫ואותו‬

‫כן‪ .‬אולי קשת‬

‫היה צד זה קודם‪ ,‬ואולי קשה לסמוך על‬

‫במרחב‬

‫ובצד‬ ‫מספר‬

‫לזכור איד‬

‫הזכרון‪ ,‬אך אין‬

‫ספק שתחושת צד שמאל שונה מזו של צד ימין‪,‬‬

‫האין זה‬

‫רוצה לומר שתנועות סתם ערכן הלימודי הוא קטן ז השינוי‬ ‫חל בעיקר בצד‬ ‫חזרה‬

‫מיכנית‬

‫שהקשבת‬

‫איו‬

‫לח‬

‫ערך‬

‫לו‪,‬‬

‫חיש‬

‫אחר‬

‫לחשוב‬

‫מאשר‬

‫שפעיל~ת‬

‫זורז‬

‫של‬

‫מחזור·הדם‬

‫‪185‬‬

‫שכלול‬

‫היכולת‬

‫והתועלת‬

‫החלקית‬

‫שבהפעלת‬

‫השרירים !‬

‫האם‬

‫זו‬

‫היא‬

‫הסיבה שאנשים המתעמלים כל החיים אינם עולים הרבה‬ ‫על אלה שאינם מתעמלים‪ ,‬בכל עניו אנושי קונסטרוקטיבי‬

‫!‬

‫יש אנשים שבדרך הטבע ממשיכים להקשיב לתחושת גופם‬ ‫כשם‬

‫שעשו זאת בתקופת גידולם‬

‫ולהשתנות‬

‫ומתפתחים כל‬

‫ואלה‬

‫ממשיכים‬

‫ללמוד‬

‫חייהם‪.‬‬

‫תנועה אישית ותנועה כלל‪-‬אנושית‬ ‫ההבדלים‬ ‫בכך‬

‫שביו‬

‫אדם‬

‫שהאחד מקשיב‬

‫לאדם‬

‫בתנועת·ראש‬

‫לאזנו בזמן‬

‫פשוטה‬

‫שהוא מסובב את‬

‫הס‬

‫הראש‬

‫וחש בכך את התנועה הרצויה‪ ,‬השני‬

‫‪-‬‬

‫והכתף‪ ,‬השלישי להתקמטות העור על‬

‫הצוואר‪ ,‬הרביעי‬

‫לתזוזת העיר ובו'‪.‬‬ ‫שתנועתו‬

‫של כל‬

‫ליחס שביו האוזן‬

‫הצירופים האפשריים‬

‫רבים עד‬

‫כדי‬

‫כך‬

‫אחד תיראה ·אישית ומיוחדת לו‪.‬‬

‫בקבוצה גדולה אפשר לראות כל מיני תנועות ראש בסי·‬ ‫ברבי‬

‫האף‬

‫להאמין‬

‫הראשונים‪,‬‬

‫למראה‬

‫מהן‬

‫משרנות‬

‫העיניים‪ .‬בסוף‬

‫עד‬

‫השיעור‬

‫כדי‬

‫כך‬

‫שקשה‬

‫מתבלטת‬

‫אנושית כללית‪ .‬האף מצייר באמת מעגל מדרייק‬

‫‪-‬‬

‫תנועה‬

‫בתחו·‬

‫שה ובמציאות הכללית‪ .‬כשדמות עצמו נהירה בתודעתו של‬ ‫האדם בזמן‬ ‫סובייקטיבי‬ ‫נעשית‬

‫תודעה‬

‫בערכים‬

‫‪186‬‬

‫בקלות‬

‫הפעולה‬

‫כלל‪-‬אנושית‬

‫בעל‬

‫הפעולה‬

‫והקשב‬ ‫הדרמה‬

‫קלה‪,‬‬

‫יותר‪,‬‬

‫לזר‬

‫מדרייקנר‬

‫כלומר‪,‬‬

‫מפותחת‪.‬‬

‫סוקר את האובייקטיבי רה·‬ ‫של‬

‫הראייה‬

‫ונעימה‪,‬‬

‫דומה‬

‫יותר‬

‫האינדיבידואליות‬

‫של יכולת ולא בליקויים‪.‬‬

‫בעיניים‬

‫היא‬ ‫לזר‬

‫של‬

‫צריכה‬

‫נעשית‬ ‫כל‬

‫גס‬

‫אדם‬

‫להתבטא‬

‫שעור‬

‫עשירי‬

‫תנועת העיניים מארגנת‬ ‫את תנועת הגוף‬

‫בשעור‪:‬‬

‫לתנועות העיניים השפעה מתאמת על כל תנועות הגרף‪.‬‬ ‫תנועות העיניים קשורות בתנועות שרירי העורף‪ .‬הבחנה‬

‫בקשרים‬

‫אלה‬

‫ומקלות את‬

‫והבדלה‬

‫תנועות‬

‫ביניהם‬

‫משפרות‬

‫את‬

‫השליטה‬

‫הגרף‪.‬‬

‫תנועות העיניים בכירון הפרך לתנועות הראש ותנועות‬ ‫הראש‬

‫בכיוון‬

‫הפרך‬

‫לתנועות‬

‫הגרף‪,‬‬

‫מוסיפות‬

‫ממד‬

‫של‬

‫הבחנה שאינו מוכר לרבים‪.‬‬ ‫אימון כזה מגרון את הפעילות ומאפשר עקירת הרגלי‬

‫פעולה לקריים‪.‬‬

‫הבחנה ביו‬

‫שרירי‬

‫התנועה‬

‫של‬

‫הראיה והשפעתה על‪ .‬השליטה בגוף‪.‬‬

‫העיניים לבין‬

‫שרירי‬

‫שעור עשירי‬ ‫תנודה ימינה ושמאלח‬

‫‪-‬‬

‫בעמידה‬

‫עמוד בפיסוק קל והפנה את הגרף ימינה ושמאלה כששתי ידיך‬ ‫רפויות ותלויות‪ .‬בתנודה ימינה‬

‫‪-‬‬

‫יד ימין נעה ימינה אל אחורי הגרף‬

‫ריר שמאל נעה אף היא ימינה‪ ,‬מלפני הגרף‪ ,‬כאילו מבקשת להשיג‬

‫את המרפק הימני‪ .‬בתנודה שמאלה‬

‫‪-‬‬

‫יד שמאל נעה שמאלה אל‬

‫אחורי הגוף‪ ,‬ריר ימין נעה שמאלה ומשיגה ארתה מלפנים‪.‬‬

‫בעיניים עצומות‬

‫עצרם את העיניים רשים לב שתנועת הראש תהיה שוטפת במס·‬ ‫לו·ל‪ ,‬בפניות חזרה‪ ,‬הבחן מה חוזר קררם‬

‫‪-‬‬

‫העיניים‪ ,‬הראש‪ ,‬אר האגן‪.‬‬

‫עשה תנועות רבות כאלו‪ ,‬מימין לשמאל וחזרה‪ ,‬עד שהדבר יתברר‬

‫לך ותוכל להקשיב לכל האברים בזמן התנועה מבלי להתעכב בתחילתו‬ ‫אר בסופו של המסלול‪.‬‬

‫בעיניים‬

‫פקוחות‬

‫פקח את העיניים והמשך להתנועע כמקודם‪ .‬שים לב אם העיניים‬ ‫ממשיכות להביט בכיוון האף כמר בשעה שהיו עצומות אר שהן עושות‬

‫‪189‬‬

‫שכלול‬

‫משהר‬

‫היכולת‬

‫אחר‪ ,‬ראם כן‬

‫‪-‬‬

‫מה הן‬

‫ערשות ן המקדימות‬

‫הן את‬

‫תנועות‬

‫הראש‪ ,‬הזולגות הן על חלקים מאופק הראייה ‪1‬‬

‫תיאום העיניים ושטף התנועה‬

‫עצרם שרב את העיניים ונסה לחרש מתי תנועות הגרף שוטפות‬ ‫יותר וחלקות יותר‬

‫לעשות את‬

‫התנודות‬

‫‪-‬‬

‫כשהעיניים פקוחות או כשהן עצומות‪ .‬נסה‬

‫חלקות‬

‫בעיניים‬

‫פקוחות כמו‬

‫שהן‬

‫בעשרת‬

‫כשהעיניים עצומות‪ .‬לכאורה‪ ,‬צריכה חיתה התנועה להיות טובה יותר‪,‬‬ ‫בכל המובנים‪ ,‬כשהעיניים פקוחות‪ ,‬אך למעשה מסתבר שאצל רבים‬ ‫גורם הדבר‬

‫לליקויים‬

‫בשטף התנועה‬

‫ובהיקפה‪ ,‬משרם שתנועות‪-‬‬

‫העיניים אינן מותאמות לפעילות השרירים‪ .‬הקשב יפה לתחושה‬ ‫בתנועות הרגליים ובאגן ולכל הפגמים הקטנים שבתנועה‪ ,‬כדי שאפשר‬

‫יהיה להבחין בשינויים שיחולו בשליטה בפעולות הללו במערכת‬ ‫נזלה‪.‬‬

‫הפניית הגו לימיו בישיבה‬

‫שב על הרצפה‪ .‬כפוף רגל שמאל אחזרה לשמאל‪ .‬השען את כף‬ ‫יד ימין על הרצפה )הרגל השמאלית מונחת על צהד הפנימי והכף‬ ‫הצדה לאחזר(‪ .‬כפוף רגל ימין וקרבנה אל הגרף כך שהשוק הימנית‬

‫תהיה מונחת במקביל לחזית הגוף רסרלית כף הרגל נרגעת בירך‪,‬‬

‫קורב לברך השמאלית‪.‬‬ ‫הושט יד שמאל לפנים‪ ,‬מול העיניים‪ ,‬רחפנה את הגו ימינה כשיד‬ ‫שמאל מובילה‪ .‬העיניים צריכות ללוות את כף‪-‬היד הנעה ימינה‪.‬‬

‫‪190‬‬

‫תנועת‬

‫העיניים‬

‫מארגנת‬

‫את‬

‫תנועת‬

‫הגוף‬

‫מבט העיניים קבוע בכף·היד‬

‫חזור לאמצע ופנה שוב ימינה‪ ,‬במידה נוחה‪ .‬כפוף את המרפק‬ ‫השמאלי כך שכף היד תוכל לפנות ימינה יותר‪ .‬השגח שהעיניים‬ ‫תשארנה‬

‫במנוחה‪,‬‬

‫זאת‬

‫אומרת‪,‬‬

‫תשארנה‬

‫נעוצות‬

‫בכף·היר‬

‫שעה‬

‫שהראש והכתפיים נעים ימינה‪ .‬המשך לנוע בלי חפזון‪ ,‬בלי להשתדל‬

‫או להתאמץ להגיע ימינה יותר מאשר נעים לעשות‪ .‬השגח שלא‬ ‫להפנות את העיניים ימינה יותר מאשר מסיע אותן הראש‪.‬‬ ‫השתדל לא לקצר את עמוד‪-‬השררה אלא לרכך את החזה ואת‬ ‫הצלעות ולהניח לראש שיתנוסס גבוה מבלי לעשות רבד בשביל‬ ‫להזדקף בכוונה‪ .‬השגח יפה שהעיניים תלווינה את כף·היר השמאלית‪.‬‬

‫רבים ממשיכים בלא יודעים להביט ימינה יותר גם לאחר שהיד‬ ‫נתעכבה‪ ,‬ולעתים אף אחרי שמעירים להם‪.‬‬ ‫שכב לנוח והקשב לשכיבת הגוף‪.‬‬

‫הפניית הגו לשמאל‬ ‫שב והעבר את שתי כפות הרגליים ימינה למצב הסימטרי לקורם‪.‬‬

‫הישען על הרצפה על יד שמאל‪ ,‬משמאל לגוף‪ .‬כף רגל ימין נמצאת‬

‫מימין לגוף על הרצפה‪ .‬רגל ימין כפופה בברך ומונחת על צדה ‪,,‬פנימי‬ ‫ורגל שמאל מונחת על צדה החיצוני‪.‬‬ ‫הושט יד ימין לפני העיניים והפנה את כל הגו שמאלה כשהעיניים‬ ‫מלוות את כף הי‪.‬ד כפוף את מרפק ימין כשכף‪-‬היד נעה שמאלה‪,‬‬

‫כך שתגיע שמאלה יותר‪ .‬חזור לאמצע ופנה שוב שמאלה‪ ,‬עשרים‬ ‫וחמש פעמים‪ ,‬כל פעם באופן פשוט יותר‪ .‬שים לב לתנועה עצמה‬ ‫ולאיכותה‪ ,‬ולא להגברת הפנייה משאלה‪ .‬הקשב לאגן‪ ,‬לעמוד השררה‪,‬‬

‫לעורף‪ ,‬לנוקשות המיותרת בצלעות ו·לכל מה שמפריע לנוחית התנועה‪.‬‬

‫שכב על הגב יניח‪.‬‬

‫‪191‬‬

‫שכלול‬

‫היכרלת‬

‫תנועת העיניים מגדילה את הפנייה‬

‫שב וכפוף רגל שמאל אחורה לשמאל‪ .‬קרב רגל ימין לגוף‪ .‬הפנה‬ ‫את הגר ימינה והישען על כף יד ימין על הרצפה‪ .‬היד מונחת איפוא‬ ‫ימינה‬

‫יותר מאשר‬

‫קודם‬

‫והצדה אחרי‬

‫כיון שמניחים אותה אחורה‬

‫פניית הגו המוקדמת ימינה‪ .‬הרם יד שמאל לפני העיניים ובתנועת‬ ‫הגו הסיענה ימינה‪ .‬כפוף את המרפק השמאלי בכדי להביא את כף·‬ ‫היד ימינה‪ ,‬עד כמה שאפשר בגבול הנוחות‪.‬‬

‫במצב מפותל זה של הגו העבר את העיניים מכף יד שמאל‬ ‫ימינה יותר וחזור להביט על כף·הי‪.‬ד העבר את המבט באופן כזה‬

‫כעשרים פעם‪ ,‬ימינה מהיד וחזור להביט על הי‪.‬ד היעזר בתנועת‬ ‫הראש לכיוון הפניית המבט‪ .‬השגח שתנועת העיניים תהיה אפקית‪,‬‬

‫מאחר שהן נוטות לרדת בקצה הימני של המסלול‪.‬‬

‫אל תקצר את גופך‬

‫בשביל להקל על תנועה זו יש לשים לב שלא לקצר את העורף‬ ‫ויש להניע את עמוד·השדרה בקלות‪ ,‬כאילו מישהו עוזר לראש על·‬ ‫ידי משיכה למעלה בציצית הקדקו‪.‬ד עזור לעצמך גם בהרמת עצם·‬ ‫השת השמאלית מן הרצפה‪.‬‬ ‫נוח‪.‬‬

‫נסה לפנות פעם נוספת ימינה כשיד שמאל מורה את הדרך‬

‫וראה אם הפיתול גדול יותר ולמרות זאת גם נוח יותר‪.‬‬

‫העיניים‬

‫‪-‬‬

‫לא לראייה בלבד‬ ‫צא וראה מה גדולה השפעת העיניים על תיאום שרירי‬ ‫הגוף‪,‬‬

‫היא‬

‫גדולה‬

‫לרוב אברי הגוף‬

‫‪192‬‬

‫אפילו‬ ‫תפקידים‬

‫מהשפעת‬

‫כפולים ‪:‬‬

‫שרירי‬ ‫הפה‬

‫העורף‬

‫‪-‬‬

‫עליהם‪,‬‬

‫לאכילה‬

‫ול·‬

‫תנועת‬

‫דיבור‪,‬‬

‫העיניים‬

‫האף‬

‫לריח‬

‫‪-‬‬

‫מארגנת‬

‫ונשימה‬

‫את‬

‫ובו'‪.‬‬

‫תנועת‬

‫לעתים‬

‫הגוף‬

‫קרובות‬

‫אין‬

‫התפקידים הכפולים נראים לעין במבט ראשון‪ ,‬אבל חש•·‬ ‫בותם אינה קטנה משום כן‪ .‬האוזן הפנימית‪ ,‬למשל‪ ,‬מכילה‬

‫מכשירים לאיזון‬

‫הגוף‬

‫בתנועה אטית‬

‫תפקיד השמיעה‪ ,‬בדומה‬ ‫השפעה‬

‫מכרעת‬

‫לזכור מה‬ ‫עיניים‬

‫להיוכח‬

‫לכן יש לשרירי‬

‫על אופן‬

‫אינן‬

‫רואות‬

‫מה‬

‫גדול‬

‫העורף והעיניים‬

‫התכווצות שריר‬

‫קורה בשעת עלייה‬ ‫את‬

‫ובתאוצה‪ ,‬נוסף‬

‫או ירידה‬

‫הרצפה‬

‫בסוף‬

‫של‬

‫העיניים‬

‫תפקידן‬

‫על‬

‫העורף‪.‬‬

‫במדרגות‪,‬‬

‫מספיק‬

‫כשה·‬

‫המדרגות‪,‬‬

‫בשביל‬

‫בהכוונת‬

‫שרירי‬

‫הגוף‪.‬‬

‫בכל עיר לחוד ובשתיהן יחד‬ ‫שב‪ ,‬כפוף דגל ימין ימינה ואחודה וקרב את השמאלית‪ .‬הפנה‬

‫את הגו שמאלה והישען על יד שמאל‪ ,‬שמאלה ככל האפשר בגבול‬ ‫הנוחות‪ .‬הדם כף יד ימין לגובה העיניים והניעה שמאלה במסלול‬

‫אפקי‪.‬‬

‫הבט‬

‫על היד הימנית‬

‫והפנה את הראש‬

‫והעיניים לנקודה‬

‫כלשהי על הקיר‪ ,‬הדחק לשמאלה של הי‪.‬ד החזר את מבטך אל היד‬ ‫וחוזר חלילה‪ ,‬כעשרים פעם‬

‫‪-‬‬

‫מהן עשר פעמים כשעין שמאל עצומה‬

‫וד‪,‬עפת המבט מן היד שמאלה נעשית נעיד ימין בלבד ועשר נעיד‬

‫עימאל בלב‪.‬ד לבסוף פקח את שתי העיניים ונסה לפנות פעם נוספת‬ ‫כדי לדאות אם הפיתול לצד שמא·ל השתפד עוד יותר‪ .‬ההשתפדות‬ ‫מדהימה לעתים‪.‬‬ ‫כפוף דגל שמאל אחודה‪ ,‬קרב דגל ימין אל הגוף ונסה לשפד את‬ ‫הפנייה גם בצד ימין‪ .‬זכור לעשות את התנועות בעצימת העיד האחת‬

‫והאחדת לסירוגין‪.‬‬

‫‪193‬‬

‫;‪::‬כלול‬

‫היכולת‬

‫‪-‬‬

‫תיאום העיניים‬

‫נ‪.n,‬‬

‫שיפור הגו‬

‫הקשב ומצא איזה חלקים השתטחו יותר ומגעם עם הרצפה‬

‫ברור יותך‪ .‬ההבחנה בתנועות העיניים היא שגדמה לכך‪ .‬להבא‬

‫אם יחזור הגו להיות נוקשה במשך הזמן‬

‫‪-‬‬

‫‪-‬‬

‫אפשר יהיה להבחין שגם‬

‫תנועת העיניים אינה זריזה כמו ברגע זה‪ .‬אפשר ללמוד לתאם ולארגן‬ ‫את העיניים ועל·ידי כך לשפר את תנועת הגו‪.‬‬

‫פנייה ימינה‬

‫‪-‬‬

‫מבט שמאלה‬

‫שב וכפוף דגל שמאל אחודה וקרב דגל ימין אל הגוף‪ .‬הפנה את‬ ‫הגו עם הראש והכתפיים ימינה עד גבול הנוחות‪ .‬הישען על יד ימין‬ ‫מאחוד‪ .‬הדם יד שמאל‪ ,‬במרפק כפוף‪ ,‬לגובה העיניים והטה אותה‬

‫ימינה‪ .‬הבט על היד והעבד את המבט הלאה ממנה שמאלה‪ .‬חזור‬

‫להביט ביד ושוב הבט שמאלה יותר‪ ,‬לנקודה בדורה על הקיר ;‬

‫שים‬

‫לב שעם כל הפניית‪-‬עיניים שמאלה מגיע המבט לנקודה שמאלית‬

‫יותר על הקיר‪.‬‬

‫בכל עין לחוד‬

‫‪-‬‬

‫לסירוגיו‬

‫עצום עין אחת ועשה כעשר נתועות‪ .‬עצום עין שניה ועשה אותו‬

‫זבד‪ .‬השגח שהפנים תשארנה שקטות בעצימת כל עין‪ .‬פקח את‬ ‫העיניים והוסף חמש תנועות‪ .‬זכור את המשיכה בציצית הראש‪ .‬אחרי‬

‫כל זאת נסה תנועה פשוטה ימינה וראה אם הפיתול ימינה גדול יותר‬ ‫ונוח‬

‫ירתך‪.‬‬

‫פנייה שמאלה‬

‫‪-‬‬

‫מבט ימינה‬

‫שב וכפוף דגל ימין אחודה‪ ,‬קרב דגל שמאל‪ ,‬הפנה את הראש‬

‫עם הגו והכתפיים שמאלה כשאתה נשען על יד שמאל‪ .‬הדם יד ימין‬ ‫!‪19-‬‬

‫מארגנת‬

‫העיניים‬

‫תנועת‬

‫את‬

‫תנועת‬

‫הגוף‬

‫שמאלה‪ ,‬בגרבה העיניים‪ .‬הפנה את המבט ימינה מן היד פעמים רבות‪.‬‬ ‫עצרם עין אחת‬

‫ראחר·כן עין שניח‪ .‬חזור לפקוח את שתי העיניים‬

‫והוסף חמש תנועות‪ .‬בחן את איכרת הפיתול כמקודם‪.‬‬

‫שכב על הגב רנ‪ 1‬ח‪.‬‬

‫ימינה‬

‫הנעת חגורת‪-‬הכתפיים‬

‫שב‪ ,‬כפוף רגל שמאלה אחורה וקרב את הימנית אל הגרף‪ .‬הפנה‬

‫את כל הגר ימינה‪ .‬הישען קודם על יד ימין ואחר·כן גם על יד‬ ‫שמאל‪ ,‬כשהן מונחות על הרצפה‪ ,‬במרחק מה האחת מן השגיח‪ .‬הרם‬ ‫את הראש והנע את חגררת·הכתפיים‬

‫ימינה כן שהכתף הימנית תונע‬

‫אחורה וימינה והכתף השמאלית קדימה וימינה‪ .‬השגח ששתי הכתפיים‬ ‫תזוזנה באופן ברור‬

‫‪-‬‬

‫האחת אחורה והשביח קדימה‪ ,‬לסירוגין‬

‫‪-‬‬

‫עד שהלחץ על שתי כפרת הידיים יהיה שררה‪.‬‬

‫תנועה נוגדת של הראש והכתפיים‬ ‫תנועת‬

‫עם‬

‫הכתפיים‬

‫ימינה‬

‫פונים‬

‫גם‬

‫הראש‬

‫מתון הרגל‪ .‬נסה להפנות את הראש שמאלה עם‬

‫ימינה‪ ,‬וימינה‬

‫‪-‬‬

‫והעיניים‬

‫ימינה‬

‫תנועת הכתפיים‬

‫עם תנועת הכתפיים שמאלה‪.‬‬

‫הקשב לנשימה‬

‫ולחזה‬

‫וחזור להניע‬

‫את הראש בכיורן נגדי‬

‫לתנועת הכתפיים‪ ,‬עד שהפעולה תהיה נעימה‪.‬‬

‫מעבר‬

‫נוגדת לתנועה תואמת ובחזרה‬

‫מתנועה‬

‫המשך בתנועות הנוגדות הללו ותרן כדי פעולה‪ ,‬מבלי‬

‫להיעצר‪,‬‬

‫עבור לתנועה תואמת‪ ,‬כשהראש מלווה את הכתפיים גם ימינה וגם‬ ‫שמאלה‪ .‬ושוב‬

‫‪-‬‬

‫מבלי להיעצר‪ ,‬תוך כדי פעולה‪ ,‬חזור לתנועות‬

‫הנוגדות‪.‬‬

‫‪195‬‬

‫שכלול‬

‫היכולת‬

‫הפסק ונסה להיוכח אם חל שיפור בפיתול ובנועם התנועה‪ .‬שכב‬ ‫על הגב וזהה את השינויים במגע הגב עם הרצפה‪,‬‬

‫אותו תרגיל‬

‫‪-‬‬

‫לצד שמאל‬

‫שב‪ ,‬העבר את כפות הרגליים ימינה וחזור על כל התרגיל בצד‬ ‫השני‪ ,‬כלומר‪ ,‬הנע את הראש עם הכתפיים ונגד כיוון הכתפיים לסירו‪-‬‬ ‫גין‪ ,‬כמקודם‪ .‬זכור מדי פעם להימנע ממאמצים‬

‫המכוונים להשגת‬

‫המטרה‪.‬‬

‫מאמץ גדול יותר‬

‫‪-‬‬

‫אינו פעולה טובה יותר‬

‫אם מתאמצים בכל תנועה להגיע עד גבול היכולת‪ ,‬יגרום‬ ‫המאמץ‬

‫כאבים‬

‫בשרירים‬

‫ובמפרקים‬

‫השונים‪,‬‬

‫בדרך‬

‫זו‬

‫איו‬

‫משיגים אפילו חלק מהיכולת הבאה עקב פירוק המתכונות‬ ‫ההוגליות‪ .‬הודות לשיפור ההבחנה בתנועות האברים תשו·‬ ‫נים‬

‫והיחסים‬

‫הנגרמת על·ידי‬ ‫גדלה‬

‫ביניהם‬

‫קטן‬

‫מרכזים‬

‫בלתי·וצוניים(‬

‫הטונוס‬

‫)דרגת‬

‫ההתכווצות‬

‫והשליטה‬

‫המכוונת‬

‫מאליה‪,‬‬

‫עליך‬

‫לעורו‬

‫את עצמך ולראות‬

‫אם‬

‫באמת אתה‬

‫עושה‬

‫את מה שאתה חושב שאתה עושה‪ .‬ובים משלים ·את עצמם‬ ‫בחשבם‬

‫ינועו‪,‬‬

‫כי‬

‫הוי‬

‫משום‬

‫שהם‬

‫הכתפיים‬

‫חשים‬

‫באמת‬

‫מאמץ‬

‫נעות‬

‫ורוצים‬

‫גם‬

‫ביחס‬

‫שהכתפיים‬

‫לרצפה‬

‫וגם‬

‫ביחס לגוף‪ ,‬כפי שנאמו‪.‬‬ ‫שים‬ ‫צים‬

‫לב שעבודת‬

‫ההופכים‬

‫האברים‪.‬‬

‫קצוות‬

‫‪196‬‬

‫השרירים כולה‬

‫כליל‬

‫מאמצים‬

‫ובהתקשות‪,‬‬

‫לתנועה‬

‫תהפוך‬

‫משפרים‬

‫שאינם מתבטאים‬

‫ל·א‬

‫זו‬

‫בלבד‬

‫לתנועה‪ ,‬מאמ·‬

‫את‬

‫היכולת‬

‫בתנועה‪,‬‬

‫אלא‬

‫שהם‬

‫גורמים‬

‫ואת‬ ‫בתת·‬

‫לאיבוד‬

‫תנועת‬

‫העיניים‬

‫מארגנת‬

‫את‬

‫תנועת‬

‫הגוף‬

‫אנרגיה‪ ,‬אלא אף לכך שהאנרגיה האבודה משמשת להריסת‬ ‫המתקנים‪.‬‬

‫כפיפות הראש מצד לצד בגוף מפותל ימינה‬

‫כפוף רגל שמאל אחורה וקרב את הימנית אל הגוף‪ .‬הפנה את כל‬ ‫הגו ימינה והישען על יד ימין‪ .‬הגבר במידת מה את הפיתול ימינה‬ ‫והזז את כף היד הימנית משהו ימינה‪ ,‬כך שיורצו פיתול במתח קל‬ ‫בלב‪.‬ד הנח את כף יד שמאל על הקדקוד והטה בעזרתה את הראש‬ ‫מימין שלמאל‪ ,‬כשאתה מקרב אוזן ימין אל כתף ימין ואחר·כך אוזן‬

‫שמאל אל כתף שמאל‪ .‬שים לב שלא תפנה את הראש מימין לשמאל‪,‬‬ ‫כלומר‪ ,‬השגח שהאף ישאר מכוון לחזית גם כשאוזן ימין מתקרבת‬ ‫לכתף ימין וגם כשאוזן שמאל מתקרבת לכתף שמאל‪.‬‬

‫בגוף מפותל שמאלה‬ ‫כפוף רגל ימין אחורה‪ ,‬קרב רגל שמאל אל הגוף‪ ,‬הפנה את כל‬

‫הגוף שמאלה והישען על יד שמאל‪ .‬חזור על אותן הטיות הראש‬ ‫כשיד ימין על קדקוד הראש‪ ,‬הטיית הראש מימין לשמאל תגדל אם‬ ‫תעזור לה בתנועת כל עמוד·השדרה‪ ,‬המתעקם ימינה כשהראש נוטה‬ ‫שמאלה‪ ,‬ולהיפך‪.‬‬

‫טלטול הגו בישיבה‬

‫שב והעבר את שתי כפות הרגליים ימינה‪ .‬טלטל את הגו מימין‬ ‫לשמאל בתנופות קלות הגדלות והולכות‪ ,‬כששתי הידיים נישאות‬ ‫עם תנופות הגו‪ ,‬בדיוק כמו שעשינו בהתחלת השעור בעמידה‪ .‬נשום‬

‫חפשית כדי להקל על התנופות‪.‬‬

‫‪197‬‬

‫היכולת‬

‫שכלול‬

‫המבט בכיוון הפוך לטלטול‬ ‫אחרי‬

‫הפוך‬

‫תנופות‬

‫מספר‬

‫את‬

‫תנועת‬

‫הראש‬

‫והעיניים‬

‫כנגד‬

‫זאת אומרת‪ ,‬הפנה את הראש והמבט שמאלה‬

‫תנופת הגו והידיים‪,‬‬

‫בזמן התנודה ימינה‪ ,‬ולהיפך‪ .‬תוך כדי פעולה‪ ,‬מבלי להפסיק‪ ,‬האתם‬ ‫את האברים לתנועה באותו כיורן‪ .‬חזור לתנופות מנוגדות‪.‬‬

‫המשך בהיפוכים אלה של תנועת הגו עד שהמעברים מכיוון אחד‬ ‫לשני יהיו נהירים ופשוטים‪ .‬עשה כעשרים וחמש תנועות מכל סוג‬ ‫ונוח‪.‬‬

‫חזור על התרגיל האחרון בישיבה בכיוון ההפוך‪ ,‬כשהרגליים‬ ‫מופנות שמאלה‪ .‬נוח‪.‬‬

‫שב ובחן את איכות הפיתול ושיעורו בהשוואה להתחלה‪.‬‬ ‫טלטול הגו בעמידה‬

‫‪-‬‬

‫בהרמת עקבים‬

‫קום לעמידה‪ .‬פסק את הרגליים כרוחב האגן כמעט‪ ,‬והנף את‬

‫הזרועות עם הגוף מימין לשמאל כשהראש נע עם הגוף‪ .‬בתנופה‬ ‫לימיו הרם עקב שמאל מן הרצפה‪ ,‬ובתנופה לשמאל הרם עקב ימין‪.‬‬ ‫השגח שתנועת‬

‫הזרועות‬

‫תחיה‬

‫חפשית‬

‫והמשך לעשות‬

‫עשרים·‬

‫שלושים תנופות מימין לשמאל‪.‬‬

‫תנועת‬

‫הראש‬

‫‪-‬‬

‫נוגדת‬

‫ותואמת‬

‫כשהתנועות נעשות חלקות ונעיזבות‪ ,‬החלף את כיוון תנועת הראש‪.‬‬ ‫המשך להניע את הראש נגד כיוון תנועת הגו עד שתנופות אלו‬

‫תהיינה חלקות וקלות‪ .‬החלף שוב את הכיוון והנע את הראש עם תנועת‬ ‫הכתפיים‪ .‬נסח לשנות את הכיוונים תוך כדי פעולה מבלי שמהלכה‬ ‫יופרע כדי לחשוב על ההיפוך‪.‬‬ ‫קום‬

‫והתהלך‬

‫ושים‬

‫בתנועותיו ובנשימה‪.‬‬

‫‪198‬‬

‫לב‬

‫לשינויים‬

‫באחיזת‬

‫הגוף‪,‬‬

‫בעמידתו‪,‬‬

‫שעור‬

‫ודועת‬ ‫מןדעום‬

‫א‪n‬‬

‫ד·עשר‬

‫החלקום הבלתו‬ ‫בעזרת‬

‫המודעום‬

‫כשעור‪:‬‬

‫בגופו‬

‫ובאישיותו‬

‫של‬

‫כל אדם‬

‫יש‬

‫חלקים‬

‫המודעים‬

‫לו ונהירים לו במיוחד‪ .‬קצות האצבעות והשפתיים מודעים‬ ‫לכל אדם כמעט יותר מאשר מאחורי ראשו ובתי שחיו‬

‫דמות עצמית שלמה‬

‫ונו' ‪.‬‬

‫ונהירה באותה מידה בכל שטחי‬

‫הגוף‪ ,‬התחושה‪ ,‬הרגשות והמחשבה‪,‬‬

‫היא‬

‫אידיאל שאפשר‬

‫לשאוף אליו‪ ,‬אן קשה היה להשיגו בתנאי הבערות ששררו‬ ‫באנושות עד‬

‫שעור‬

‫השוואת‬

‫זה‬

‫היום‪.‬‬

‫מציע‬

‫התחושה‬

‫אמצעים‬

‫בחלקים‬

‫להשלמת‬

‫מודעים‬

‫הדמות‪,‬‬

‫לתחושה‬

‫על·ידי‬

‫בחלקים‬

‫הבלתי מודעים‪ .‬בסיון כזה מלמד להבחין בחלקים הנשארים‬ ‫ללא שימוש פעיל ומודע בחיי האדם‪.‬‬

‫א‪n‬‬

‫שעור‬

‫ד·עשר‬

‫דמה לעצמך אצבע לוחצת על השוק‬

‫שכב על הבטן‪ .‬פסק את שתי הרגליים פיסוק שווה ונוח‪ .‬הנח‬ ‫את ידיך לפני הראש אחת על גב השביח‪ .‬הנח את המצח על גב היד‬ ‫העליונה‪.‬‬

‫דמה לעצמך שמישהו לוחץ באצבע על עקב רגל ימין וממשיר‬ ‫ללחוץ על הצד האחורי של השוק מן העקב עד‬

‫בלחיצה זו‬

‫הברך ;‬

‫יש להרגיש את נוקשות העצם ולא להחליק ימינה או שמאלה‪ .‬לשם‬ ‫כך יש להושיט את כף הרגל לאחור ולהאריך את אצבעות·הרגל‬ ‫כשהעקב פונה למעלה‪.‬‬

‫בדור מתגלגל על העכוז‬

‫עתה נסה לדמות לעצמך כדור·ברזל המתגלגל לאורך הרגל‪,‬‬ ‫מאמצע העקב עד הברך וחזרה‪ .‬הכדור יבחר לו דרך כזו שבה תהיה‬

‫ההתנגדות הברורה ביותר‬

‫‪-‬‬

‫כמו בלחיצת האצבע‬

‫‪-‬‬

‫כך שלא‬

‫יתגלגל לימין או לשמאל‪ .‬נסה למצוא את כל הנקודות של המסלול‬ ‫הזה כדי שהכדור לא ידלג אף על אחת מהן‪.‬‬

‫חשוב פעם על לחץ הכדור ופעם על לחיצת האצבע‪ ,‬עד שתמצא‬ ‫את כל הנקודות שאינן ברורות‪ .‬אין צורך לעשות שום תנועה‪.‬‬ ‫המשך לדמות את הכדור המתגלגל מן הברך‪ ,‬בכיוון הירך‪ ,‬אל‬

‫‪201‬‬

‫שכלול‬

‫היכולת‬

‫שריר העכוז הגזול‪ .‬מצא את מקרמה של עצם·הירך ;‬

‫החל בברך‬

‫והמשך לכירון העכוז‪ .‬כשמגיעים קרוב לעכוז‪ ,‬כירון העצם חדל להיות‬ ‫ברור‪ .‬נסה למצוא לאן היה הכדור מתגלגל אילו היית מרים את‬

‫הרגל‪ .‬המשך לגלגל את הכדור חזרה על הברך רעד העקב ומשם‬ ‫חזרה לעכוז‪ ,‬עז שכל הנקודות במסלול תהיינה ברורות באותה מידה‪.‬‬

‫הכדור על גב היד‬

‫הושט יד שמאל‬

‫השמאלית‬

‫לפנים‪ ,‬כשהיא כפופה‬

‫במרפק כפיפה נוחה‬

‫ודמה שאותו כזור·ברזל כבז מונח על גב·הי‪.‬ז‬

‫מצא את המקום בו ירכל הכדור להיות מונח מבלי שיפרל‪ .‬נסה‬ ‫לגלגל אותו בכיוון המרפק ולזמרת בדיוק את הקו הנוקשה שעליו‬ ‫יעבור עז המרפק וחזרה‪.‬‬

‫חזור לדמות את אותו קו כשמישהו לוחץ‬

‫עליו באצבע‪ ,‬עז שיהיה ברור כולו‪.‬‬

‫המשך כך מן המרפק אל הכתף וחזרה אל המרפק וסמן באופן‬ ‫ברור את המסלול של הכדור אר של לחיצת הי‪.‬ד חזור לאט אל גב·‬ ‫היד‬

‫ומגב·היז אל הכתף ואל‬

‫השכמה‪ .‬גם כאן‬

‫לא ברור המשך‬

‫המסלול‪.‬‬

‫שוב לרגל הימנית‬

‫חזור אל הרגל הימנית‪ .‬נסה להרים מעט מאז את העקב ואת‬

‫השוק ועקוב בדמיונך אחרי נקודות המגע המהוות את מסלולו של‬

‫הכדור המתגלגל מאחורי הרגל‪ .‬הנח לכדור להמשיך להתגלגל לאטו‬ ‫מן הברך לירן ושים ·לב לאן יתגלגל כשיגיע לעכוז‪.‬‬ ‫שים‬

‫לב לגיוס השרירי המתרחש‬

‫שהכדור מתגלגל במסלולו‪.‬‬

‫‪202‬‬

‫בשכמה השמאלית בשעה‬

‫ידיעת‬

‫החלקים‬

‫חבלתי‬

‫מודעים‬

‫בעזרת‬

‫המודעים‬

‫מירך יבויו לכתף שמאל וחזרה‬

‫נסה להמשיך לדמות את הנדוד המתגלגל מן הברך לאודן הירך‪,‬‬

‫על האגן‪ ,‬בניוון אל השכמה השמאלית‪ .‬מצא בדיוק את המקום· בו‬ ‫יעבוד הנדוד על האגן בשביל להגיע לחגורה ומשם‪ ,‬לאודן עמוד·‬ ‫השדרה‪ ,‬עד השכמה השמאלית‪.‬‬

‫הדם קצת את השכמה ותן לנדוד להתגלגל באותו מסלול חזרה‬

‫אל עמוד·השדדה‪ ,‬החגורה‪ ,‬האגן‪ ,‬הירך הימנית ומצא את המקום‬ ‫שיעבוד בו על העכוז‪ ,‬אל הברך ואל העקב‪ .‬סמן קו זה אבופן מדויק‪,‬‬ ‫בדוד ורצוף‪.‬‬

‫מגב יד שמאל לעקב ימיו וחזרה‬ ‫החזר את הנדוד אל גב היד השמאלית‪ .‬הדם אותה קצת כך‬

‫שהנדוד יתגלגל אל‬

‫שודש·היד ;‬

‫הדם אותה עוז קצת‪ ,‬נדי שימשיך‬

‫להתגלגל אל המרפק‪ ,‬ועוד קצת כדי שימשיך להתגלגל אל השכמה‪.‬‬

‫נדי להניח לנדוד שימשיך להתגלגל‪ ,‬יש לארגן את הגוף כן שהנקודה‬ ‫שלפני הנדוד במס·לול תהיה נמונה ממנו‪ ,‬או הנקודה שעליה הוא‬ ‫מונח תוגבה מעט‪.‬‬

‫מן השכמה גלגל את הכדור לאודן עמוד·השדרה‪ ,‬העכוז והירך‬

‫אל העקב‪.‬‬

‫הדם מעט את הדגל ותן לנדוד להתגלגל עד העכוז‪ ,‬לאודן עמוד·‬ ‫השדרה‪ .‬המשך להניע את הגוף באופן שיאפשר לנדוד להתגלגל אל‬

‫השכמה‪ ,‬אל הכתף‪ ,‬אל המרפק ועל האמה‬

‫‪-‬‬

‫עד גב·הי‪.‬ד לשם‬

‫כן צריכה היד להתארך ולהניח לנדוד שיתגלגל במסלול נטול זוויות‪,‬‬ ‫כדי שלא יפול‪.‬‬

‫המשך להדים פעם את היד והזרוע ופעם את‪ ,‬הדגל והשגח‬ ‫שהנדוד יתגלגל במסלולו באופן בדוד‪ ,‬במהירות שווה ושתוכל לאתר‬ ‫אותו בכל רגע‪.‬‬

‫‪203‬‬

‫שכלול‬

‫היכולת‬

‫הכדור מתגלגל בחריץ‬ ‫הנח אוזן שמאל על הרצפה‪ ,‬ישר מעט את יד שמאל במרפק‬

‫והרם את הגוף כך שהכדור יוכל להתגלגל כמו בתוך חריץ‪ ,‬מן היד‬ ‫על העקב וחזרה‪.‬‬

‫שים לב למסלולו של הכדור ועשה כך שיהיה לו ברור לאן‬ ‫להתגלגל‪.‬‬

‫קער את הגוף‬

‫הרם את היד וגם את הרגל והחזק את הגוף בקיעור קל‪ ,‬ללא‬ ‫מאמץ‪ .‬גלגל את הנדוד בשקע המנחיים בתנועות קלות ומהירות‪ ,‬כך‬

‫שיזוז קצת לניוון היד וקצת לניוון הרגל‪ .‬הקשב לנדור בכל מקום‬

‫ומצא מה הנך עושה נדי להמשיך לגלגלו או נדי להחזירו‪.‬‬ ‫המשך לגלגל את הנדוד המונח בשקע המחניים‪ .‬הרם את היד‬ ‫והרגל בתנועות קלות‪ ,‬כשאוזן שמאל על הרצפה‪ .‬הגדל בהדרגה את‬ ‫התנועה כך שהנדוד יגדיל את המרחק שאליו הוא מגיע‪ ,‬עד שיגיע‬ ‫מנף‪-‬היד אל העקב בכל תנודה‪.‬‬ ‫קום לאט וטיי·ל בחדר‪ .‬שים לב אם בעמידה אתה מרגיש משהו‬

‫שונה מן הרגיל ביד שמאל וברגל ימין‪ ,‬לאורך מסלולו של הנדוד‪.‬‬ ‫מעקב שמאל ליד ימיו וחזרה‬

‫חזור ושכב על הבטן‪ .‬פסק את הרגליים והושט יד ימין למעלה‪.‬‬

‫הנח אוזן ימין על הרצפה‪ .‬שים את הנדוד ע·ל עקב רגל שמאל וגלגל‬ ‫אותו אל הברך וחזרה‬

‫לעקב ;‬

‫עמוד‪-‬השדרה‪ ,‬עד השכמה‬ ‫האמה עד גב‪-‬היד‬

‫‪-‬‬

‫ושוב מן העקב‪ ,‬על אותו קן‪ ,‬לאורך‬

‫הימנית ;‬

‫מן השכמה אל המרפק‪ ,‬לאורך‬

‫וחזרה אל העקב‪.‬‬

‫שים לב אם אתה מרגיש ברגע הראשון שאפילו המחשבה על‬

‫‪204‬‬

‫ידיעת‬

‫החלקים‬

‫חבלתי‬

‫מודעים‬

‫בעזרת‬

‫המודעים‬

‫רגל ויד אלו שונה מאשר המחשבה על הקודמות‪ .‬חשוב על המסלול‬ ‫ועל הכדור כמקודם‪ ,‬עד שתוכל לאתר את הכדור בכל רגע ועד‬ ‫שהמסלול כולו יהיה ברור ומדויק‪.‬‬

‫הובל את הכדור במתירות שוות‬

‫כאשר המסלול ברור באמת‪ ,‬נוטות היד והרגל להתרומם קצת‬ ‫כדי ·להחזיר את הכדור אל העקב ואל גב הי‪.‬ד הנח להן להתרומם‬

‫בתנועה קטנה‪ ,‬קלה מאד ואטית‪ ,‬שאם לא כן יסטה הכדור מן המסלול‪.‬‬

‫נסה בעיקר להתנועע כך שהכדור יתגלגל במהירות שווה לאורך כל‬ ‫הדרך‪ .‬שים לב שיש להניע כל אחד מאברי הגוף‪ ,‬נרגע שונה‪ ,‬כדי‬

‫לאפשר לכדור להמשיך להתגלגל‪ ,‬או כדי להחזירו‪ .‬יש להוביל את‬

‫הכדור אל המקום שעליו חושבים‪ ,‬מאחר שהכדור עצמו לא יידע‬ ‫לאן להגתלגל‪.‬‬

‫הכדור בשקע תמתניים בתנועת מטוטלת‬

‫הנח את הכדור נשקע המנתיים‪ .‬הרם מעט את היד ואת הרגל‬ ‫וגלג·ל את הכדור בתנועות קטנות בכיוון היד ובניוון הרגל חליפות‪.‬‬

‫הגדל את התנודות בהדרגה עד שהכדור יגיע בכל תנודה מגב היד‬ ‫אל העקב‪.‬‬ ‫קום וטייל מעט בחדר‪ .‬שים לב אם ההרגשה עתה שונה משחיתה‬

‫בטיול הקודם ואם אפשר להבחין בשינויים שחלו בכל הגב ובפנים‪.‬‬ ‫באילו מקומות אתה מרגיש אחרת משהרגשת לפני כן ן‬

‫מן העורף עד העצה וחזרת‬

‫שכב על הבטן‪ .‬פסק את הרגליים‪ .‬הושט ידיים למעלה‪ ,‬מעל‬

‫לראש‪ .‬הנח את הסנטר על הארץ )לא את האף(‪ .‬הנח את הכדור על‬

‫‪205‬‬

‫שכלול‬

‫היכולת‬

‫העורף‪ ,‬בין הכתפיים והראש‪ .‬נסה בהדרגה להזיז את הכדור‪ ,‬בתנועת‬

‫הראש‪ ,‬ולגלגלו בין השכמות‪ .‬הרם מעט את הראש ואפשר לו להתגלגל‬ ‫באמצע‪ ,‬בין השכמות‪ .‬יש לארגן את הכתפיים‪ ,‬החזה והגב כך שהכדור‬

‫ימצא את המקום הנוח לו להתגלגל‪ .‬הובל אותו משם נמוך יותר‪,‬‬ ‫בתנועה אטית‪ .‬לשם כך יש להרים את עצם‪-‬החזה בתנועה שתאפשר‬ ‫לו להתגלגל על הגב‪ ,‬לאורך החזה‪ ,‬עד שיגיע לאגן‪ ,‬מבלי לסטות‬ ‫לצדדים‪.‬‬

‫החזר את הכדור לכיוון הראש‪ .‬יש להרים את האחוריים ולארגן‬ ‫את הבטן‪ ,‬הגב והכתפיים כך שהכדור יוכל להתגלגל אל‬

‫העורף ;‬

‫יש‬

‫להנמיך את העורף כדי שהכדור יוכל לעלות עליו‪ .‬הרגליים נשארות‬ ‫על הרצפה כ·ל הזמן‪.‬‬ ‫החזר את הכדור אל האגן ושוב אל העורף‪ ,‬בכל פעם לאט יותר‬ ‫וברור יותר‪ .‬השגח שהראש לא יטה הצדה‪.‬‬

‫בהרמת הרגליים‬

‫הרם קצת את הרגליים מן הרצפה‪ ,‬כשהן מפוסקות‪ ,‬גלגל את‬

‫הכדור מן הראש אל האגן וחזרה‪ ,‬בלי להוריד את הרגליים‪.‬‬ ‫הורד את הרגליים והמשך כמקודם‪.‬‬

‫הבחן‬

‫בשוני שבין שתי‬

‫התנועות‪.‬‬

‫בהרמת רגל ימיו ויד שמאל‬

‫החזר את הכדור אל שקע המחניים‪ .‬הרם רגל ימין ויד שמאל‬ ‫וגלגל את הכדור בתנועות קלות‬

‫אל גב‪-‬היד ומשם‪ ,‬דרך עמוד‪-‬‬

‫השדרה‪ ,‬אל העקב בתנודות הולכות וגדלות ובתנופה ברורה‪.‬‬

‫‪206‬‬

‫ידיעת‬

‫החלקים‬

‫הבלתי‬

‫מודעים‬

‫בעזרת‬

‫המודעים‬

‫בהרמת יד ימיו ורגל שמאל‬

‫הרם יד ימין ורגל שמאל ועשה אותה תנועה‪ .‬חשוב בעיקר על‬ ‫המסלול של הכדור‪ ,‬כך שתוכל לאתר אותו ולכוונו למקום שתרצה‪.‬‬ ‫החזר את הכדור לאמצע האגן וגלגל אותו בכיוון העורף וחזרה‬ ‫אל האגן‪.‬‬

‫נסה את כוח‬

‫דמיונן‬

‫נסה את כוחן‪ .‬שכב על הגב‪ ,‬הושט ידיך לצדדים‪ ,‬פסק רגליך‬ ‫ומצא בדמיונן מסלולים לכדור‪ ,‬שיאפשרו לן‬ ‫מלפנים‬

‫בבהירות‬

‫דומה‬

‫לזו‬

‫של תחושת‬

‫גבן‬

‫לחוש את דמותן‬ ‫אחרי‬

‫התרגילים‬

‫הקודמים‪.‬‬

‫‪207‬‬

‫שעור שנים·עשר‬

‫מחשבה‬

‫ונשימה‬

‫כשעור‪:‬‬

‫יש‬

‫דיסציפלינות המשתמשות בשיפור הנשימה כמפתח‬

‫עיקרי לשיפור האישיות‪.‬‬ ‫אנו‬

‫משנים‬

‫נבהלים~‬

‫את‬

‫חרדים~‬

‫הנשימה‬

‫מפקפקים~‬

‫כשאנו‬

‫מהססים~‬

‫מתאמצים~‬

‫מתענינים ‪1‬‬

‫משתדלים‪.‬‬

‫קצב‬

‫נשימתנו עשוי להשתנות~ מעצירת נשימה מלאה עד לנשימה‬ ‫מהירה‬

‫ורדודה‬

‫רוב‬

‫שנשימה‬

‫שכמוה‬

‫האנשים‬

‫אינו‬

‫כוללת‬

‫וקצובה‬

‫הנפשי‬

‫והגופני‬

‫נשימה‬

‫כזאת‪.‬‬

‫של‬

‫כ ‪ 11‬חוסר‬

‫מנצל‬

‫את‬

‫עשויה‬

‫האדם~‬

‫אויר‪• 11‬‬

‫ואף‬

‫כל‬

‫תוספת‬

‫להעניק~‬ ‫אינו‬

‫החיוניות‬

‫בהתאם‬

‫יודע‬

‫בדיוק‬

‫לבנינו‬ ‫מהי‬

‫כשעור זה יתנסה הקורא באופן נשימה העשוי להפוך‬ ‫בנקל להרגל מחשבתי ולשפר את יכולתו‪.‬‬

‫שעור שנים·עשר‬

‫ספיגת‬

‫‪-‬‬

‫חמצן מוגברת‬ ‫כל תא‬

‫הפחמן‪.‬‬

‫חי צורן‬

‫אם איו‬

‫שניות בלבד‪,‬‬

‫ריאה‬ ‫אן‬

‫חיוניות מוגברת‬

‫חמצן‬

‫נפגם‬

‫יכולה‬

‫לפלוט‬

‫במתכוון‪,‬‬

‫מאמצים‬

‫מיוחדים‪,‬‬

‫הנשימה‬ ‫כיון‬

‫רגיל‪,‬‬

‫;‬

‫את‬

‫איו‬

‫הוא‬

‫שנשימה‬

‫חצי‬

‫כשאדם‬

‫שואף‬

‫כזאת‬

‫מבאן‬

‫האחרון‬

‫נומחר‬

‫משתמש‬

‫ליטר אויר‪,‬‬ ‫אפילו‬

‫ואינו‬

‫בכל‬

‫ופולט נחצי‬

‫חלקית‬

‫עד כדי שאיפה ופליטה‬

‫וחצי‬

‫הליטר‬

‫אינו‬

‫הוא‬

‫מנוחה‪ ,‬לא יקשה להסיק‬

‫‪-‬‬

‫קשות‪.‬‬

‫בריאה עשויה לשאוף כארבעה‬

‫אינה‬

‫נשימה‪.‬‬

‫טרי מגיע לתאי·חמוח במשך עשר‬

‫הגוף מת או‬

‫במצב‬

‫נונגנון‬

‫חמצן‬

‫ופולט ארתו בצורת‬

‫דו·תחמוצת·‬

‫יכולתו‬

‫ליטר‬

‫מספיקה‬

‫עושה‬

‫של‬

‫אויר בכל‬ ‫במצב‬

‫ששיפור קל של‬

‫של‬

‫הנשימה‬

‫של ליטר אחד בבל נשימה‬

‫‪-‬‬

‫ישפר את כל תחליבי חשריפח וחילוף החמרים בגוף ויגביר‬ ‫את‬

‫חיוניותו‪.‬‬

‫השיפור הרצוי אינו‬

‫יבול‬

‫להיעשות‬

‫הנשימה‪ ,‬משום שהמהירות המוגברת‬

‫על·ידי‬

‫איבה‬

‫הגברת‬

‫קצב‬

‫מאפשרת לאויר‬

‫להתחמם די צרבו לפני שיגיע לריאה‪ .‬הדרן חטובה ביותר‬

‫לשיפור‬ ‫אמנם‪,‬‬

‫היא‬ ‫אן‬

‫להעסיק‬ ‫יותר‬

‫את‬

‫מאשר‬

‫בל‬

‫מנגנון‬

‫בכשיבוח‬

‫הנשימה‪,‬‬

‫מינימלית‬

‫חלקית‬

‫המתנחלת‬

‫בעצלתיים‪.‬‬

‫‪211‬‬

‫שכלול‬

‫היכולת‬

‫פרטים אחדים‬

‫במבנה הריאה‬

‫לריאה‬

‫בחובה‬

‫ימנית‬

‫אונות‪,‬‬

‫שתי‬

‫השמאלית מפנה מקרם ללב רגם לחלק תוחב‬

‫יותר‪ .‬הארנה‬

‫שלרשה‬

‫יש‬

‫סימפונות‬

‫הימנית‬

‫בארנה‬

‫ענפים‬

‫כדי כך של·‬

‫ניכו עד‬

‫בגודל האונות‬

‫ההבדל‬

‫של חקינה‪.‬‬

‫רגם‬

‫וחבה‬

‫יותר‬

‫אורכה‬

‫גם‬

‫ח•א‬

‫השמאלית‪,‬‬

‫מן‬

‫ושמאלית‪.‬‬

‫הימנית‬

‫גדולה‬

‫שנים‬

‫רוק‬

‫בשמאלית‪.‬‬

‫יש‬

‫לו•אח‬

‫מתחת‬

‫מבנה‬

‫הסרעפת‪ ,‬ששני שרירים חזקים קושרים‬

‫במקצת‪ ,‬זרחי‬

‫בית·ח ‪ n‬זח‬

‫חם השרירים העליונים‬

‫הנשימה‬

‫עצמה איו שרירים‪ .‬שרירי‬ ‫של‬

‫של חמתניים‪ .‬בריאה‬

‫השלישית ולחוליה הרביעית‬

‫לחוליה‬

‫יריעה‬

‫כעיר‬

‫שרירי‪,‬‬

‫קמורה‬ ‫ארתח‬

‫הקשורים‬

‫הצלעות‬

‫שרירי‬

‫לעורף‪,‬‬

‫ושרירי‬

‫הסרעפת‪.‬‬

‫סמיך •ותו‬

‫לנוזל‬

‫חו•·אח דומה‬

‫מאשו‬

‫שהיא ממלאה כל מקום ריק שאתו‬ ‫עטופה‬ ‫משנח‬

‫קרומים‬ ‫את‬

‫היא באח במגע‪,‬‬

‫בשאיפה‬

‫היא‬

‫ותנועתם‬

‫הקשורים אל בית·חחזח‬

‫חזקים‬

‫כפחח‬

‫לגוף מוצק‪ ,‬כך‬

‫ובנשיפה‪.‬‬

‫פעולת מנגנון הנשימה‬ ‫פעולת‬

‫מנגנון‬

‫הנשימה‬

‫אנו‬

‫כשאנו ישנים‪ ,‬רצים‪ ,‬שרים או שרח•ם ובו'‪ .‬המשותף‬

‫לכל‬

‫ובנשיפה‬

‫הוא‬

‫את‬

‫נפח‬

‫אופני‬

‫יוצא‪,‬‬

‫הנשימה‬

‫מפני‬

‫שבשאיפה‬

‫הוא‬

‫שפעולות‬

‫הריאה בשאיפה‬

‫המנגנון‬

‫לפנים‪,‬‬

‫לאחוו ולצדדים‬

‫בדון·כלל‬

‫קיימת‬

‫נכנס‬

‫תאויר‬

‫מכוונות‬

‫להגדיל‬

‫ולהקטינו בנשיפה‪.‬‬

‫הגדלת הנפח יכולה‬

‫‪212‬‬

‫מסובכת‪.‬‬

‫נושמים‬

‫אחות‬

‫רק‬

‫להיעשות‬

‫על·ידי תנועת‬

‫בית·חחזח‬

‫ותנועת הסרעפת למעלה‬

‫ולמטח‪.‬‬

‫חלקי‬

‫המנגנון‪,‬‬

‫פעולה‬

‫חלקית‬

‫של‬

‫מחשבה‬

‫בצירופים‬

‫שונים‪,‬‬

‫רק‬

‫בנשימת‬

‫מוגברת‪,‬‬

‫כגון‬

‫ובשימה‬

‫אחרי‬

‫ריצת‬

‫מתירת וממושכת‪ ,‬מופעלים כל הצירופים‪.‬‬

‫פעולת הסרעפת‬

‫שרירי‬

‫הסרעפת‪,‬‬

‫בהתכווצם‪,‬‬

‫חמתניים ומשטחים‬

‫נפחן‬

‫גדל‬

‫ותאויר‬

‫מהתכווץ‪,‬‬

‫את‬

‫ובית·חחזח‬

‫קמורת‬

‫את קימורה‪,‬‬

‫נכנס‬

‫שוב‬

‫למעלת‬

‫עוזרים‬

‫הסרעפת‬

‫נמשכת למטח‬

‫תאונות נמשכות‬

‫למטח‪,‬‬

‫חללו‬

‫חדלים‬

‫לתוכן‪ ,‬כשהשרירים‬

‫מושכת גמישותן של‬

‫הסרעפת‬

‫מושכים אותת‬

‫אף‬

‫ועולת‬

‫רקמות·חחיבור של חריאח‬

‫והאויר‬

‫חם‪,‬‬

‫אל‬

‫חוליות‬

‫יוצא‪.‬‬

‫כמובן‪.‬‬

‫למעלת‪.‬‬

‫שרירי‬

‫במצב‬

‫במצב‬

‫של‬

‫הצלעות‬

‫של‬

‫נשיפת‪,‬‬

‫שאיפת‪,‬‬

‫חיא‬

‫וקימורה קטן‪.‬‬

‫פעולת בית·החזה‬ ‫תנועת‬

‫חחזח‬

‫אף‬

‫קדימת ולמעלת בזמן‬ ‫כפולת‪,‬‬

‫בדומת‬

‫לזו‬

‫חיא‬

‫איבת‬

‫פשוטת‪,‬‬

‫עצם·חחזח‬

‫השאיפה‪ .‬גם הצלעות‬ ‫של‬

‫עצם‬

‫תחזה‪,‬‬

‫עושות‬

‫פעולת‬

‫נעת‬

‫תנועת‬

‫השרירים‪,‬‬

‫הגורמת לתנועת חשאיפח בחלקו העליון של חחזח‪ ,‬מושכת‬ ‫את חוליות·חעורף קדימת‪ .‬תנועת‬ ‫שאינו‬

‫קשורות‬

‫לבית·חחזח‪,‬‬

‫הצלעות התחתונות‪ ,‬אלו‬

‫גורמת‬

‫להגדלת‬

‫נפח‬

‫חריאח‬

‫ביתר יעילות מתנועת הצלעות העליונות שמתחת לעצמות·‬ ‫הבריח‪,‬‬

‫בחלק‬

‫העליון‬

‫של‬

‫חחזח‬

‫‪-‬‬

‫ושטוחת‬

‫ותנועת הצלעות מוגבלת‬

‫וקשת‬

‫שרירית‬

‫גדולת‬

‫להגדלת‬

‫קטנת‬

‫חריאח‪ ,‬לעומת‬

‫הגורמת‬ ‫זאת‪,‬‬

‫מתנועעות‬

‫רבת יותר ובתנועת שרירית קטנת‬

‫יותר ומושכות את‬

‫הצלעות‬

‫שבו‬

‫‪-‬‬

‫חריאח‬

‫צרח‬

‫נעשית עבודת‬

‫יחסית‬

‫של‬

‫נפח‬

‫חרוחפות בקלות‬

‫יחסית חן‬

‫נפתחות חרבת‬

‫חריאח בחלקת תוחב ביותר‪.‬‬

‫‪.213‬‬

‫שכלול‬

‫היכולת‬

‫שילוב החזה והסרעפת בנשימה רגילה ובנשימת פרדוקסלית‬ ‫כשהחזה‬

‫מתרחב‬

‫ועוזרת להגדלת‬ ‫סרעפת‬

‫נפח‬

‫מתקמרת‬

‫נעשות פעולות‬

‫לשאיפה‪,‬‬

‫הריאה‪ .‬בפליטה‬

‫ועולה‪ .‬יש‬

‫הסרעפת‬

‫הנושמים תמיד נשימה‬ ‫אניס‬

‫והגועים‬

‫מגדילים את‬ ‫אימון‬

‫הנשימה‬

‫החזה‬

‫פרדוקסלית‬

‫הפוך למתואר‪.‬‬

‫וה·‬ ‫שבה‬

‫יש אנשים‬

‫פרדוקסלית‪ .‬רוב בעלי·החיים תשו·‬ ‫בנשימה‬

‫הבטן בפליטה‪,‬‬

‫הפרדוקסלית‬

‫מיחסים לנשימה סגולות‬ ‫על הגפיים‬

‫מצטמק‬

‫גם נשימה‬

‫בכיוון‬

‫משתמשים‬

‫נפח‬

‫יורדת‬

‫הסרעפת‬

‫ומשתטחת‬

‫הפרדוקסלית‪,‬‬

‫לשם‬

‫מקובל‬

‫הוצאת‬

‫במזרח‬

‫כלומר‪,‬‬

‫קול‬

‫חזק‪.‬‬

‫הרחוק‪.‬‬

‫שם‬

‫חשובות‪ ,‬כגון שליטה נוחה יותר‬

‫ויציבה זקופה יותר‪.‬‬

‫בכל מאמץ פתאומי חזק משתמשים אנו למעשה בנשימה‬ ‫פרדוקסלית אף‬ ‫גם‬

‫הריאה‬

‫‪-‬‬

‫את‬

‫אופן‬

‫מבלי‬

‫שנדע‬

‫‪u‬‬

‫הנ •ימה‬

‫הזה‪,‬‬

‫אבר סביל‬

‫הגדלת‬

‫הקרומים‬

‫נפח‬

‫שלה‪,‬‬

‫החזה‬

‫גורמת‬

‫והאויר‬

‫בית·החזה‪ .‬כשהשרירים‬ ‫מפעולתם‪,‬‬

‫מתחילה‬

‫ובגמישותם‬

‫של‬

‫הריאה‬

‫גם‬

‫מדפנות‬

‫הקטנה‬

‫מכוונת‪.‬‬

‫‪214‬‬

‫על‬

‫כך‪.‬‬

‫מכאן שחשוב‬

‫ללמוד‬

‫הנכנס‬

‫וכל‬

‫בית·החזה‬

‫פעילה‬

‫של‬

‫"רוקע" אותה‬

‫המגדילים‬

‫פליטת‬

‫הריאה‬

‫ל"יניקת"‬

‫נפח‬

‫הריאה‪,‬‬

‫את‬

‫האויר‪,‬‬ ‫חיבוריה‪.‬‬

‫נפח‬

‫אל‬

‫עם‬

‫דפנות‬

‫החזה‬

‫המסתיעת‬

‫ומצטמצמת‪.‬‬

‫הריאה‪,‬‬

‫באמצעות‬

‫חדלים‬ ‫בכובדם‬

‫הפליטה‬ ‫מובן‬

‫שהיא‬

‫נסוגה‬

‫שאפשרית‬

‫פליטת‬

‫אויר‬

‫מחשבה‬

‫נשימה‬

‫ובשימה‬

‫ויציבה‬

‫חדירת חאויר דרך האף רחפה לקנח‪ ,‬לסימפונות ולריאה‬

‫‪-‬‬

‫ופליטתו‬

‫ומספקת‬

‫החוצה‬

‫חמצן‬

‫בכל‬

‫צריכה‬

‫‬‫מצב‬

‫ומצב‪,‬‬

‫בעל·חי יכול לחיות במצב‬

‫שבו‬

‫משן שניות ספורות‪ ,‬מבנה‬

‫מנגנון‬

‫קשורים‬

‫בחוליות‬

‫להיעשות‬ ‫במשך‬

‫על יציבתו של עמוד·השדרה כולו וכן‬ ‫עמוד·השדרה‬ ‫נשימה‬ ‫טובה‬

‫משפיע‬

‫טובה‬

‫פירושה‪,‬‬

‫פירושה‬

‫נשימה‬

‫שאיפת תאויר באיזור‬

‫הכתף‬

‫על‬

‫איכותם‬

‫‪-‬‬

‫הוא‬

‫להיפן ‪:‬‬

‫וקצבה‬

‫יציבה‬

‫החיים‪.‬‬

‫מופרעת‬

‫הנשימה‬

‫הצואר והמתגייס‬

‫איפוא‪,‬‬

‫כל‬

‫הנשימה‬

‫‪-‬‬

‫בדרן‬

‫תקינה‬

‫טובה‪,‬‬

‫‪-‬‬

‫אין‬ ‫אלא‬

‫שרוב שריריו‬

‫גורם משפיע‬ ‫אופן אחיזת‬ ‫של‬ ‫כשם‬

‫הנשימה‪.‬‬ ‫שיציבה‬

‫טובה‪,‬‬

‫הימנית‬

‫שכב על הגב‪ .‬העמד את נפות הרגליים על הרצפה‪ ,‬עצום את‬ ‫העיניים‬

‫ונסה לזכור את תנועות הריאה והסרעפת שתוארו לעיל‪.‬‬

‫נשום לאט‪ ,‬בתנועות קטנות וקצרות של החזה והבטן בכל שאיפה‬

‫ופליטה‪ .‬תוך נדי כך הקשב לחזה‬

‫‪-‬‬

‫כיצד הוא מושך את הכתף‬

‫הימנית‪ ,‬ביד עצם·הבריח והשכמה‪ ,‬כשהאדיר נכנס לפינה זו‪ .‬הקשב‬

‫בכל שאיפה רק למקום הזה‪ .‬האויר מגיע לשם מאמצע הגוף‪ ,‬בערך‬ ‫ממחצית‬

‫הסימפונות‬

‫הדרך‬

‫שבין‬

‫מפתח·החזה‬

‫)שלש בריאה הימנית‬

‫את הריאה בניוונים אחדים‬ ‫עצם·הבריח והשכמה‬

‫לרצפה‪,‬‬

‫ושחים‬

‫בבת·אחת ‪:‬‬

‫)בכיוון‬

‫האוזן(‪,‬‬

‫המקום‬

‫בו‬

‫נמצאות‬

‫בשמאלית(‪ .‬החזה‬

‫יונק‬

‫אל הכתף הימנית‪ ,‬אל ביד‬ ‫אל מתחת‬

‫לבית·השחי‪ ,‬אל‬

‫השכמה המונחת על הרצפה‪ ,‬אל החזה מלפנים‪.‬‬ ‫כל עוד משך הזמן הנחוץ לדימוי הפרטים הוא ארוך‪ ,‬אפשר‬

‫‪215‬‬

‫שכלול‬

‫היכולת‬

‫לעשות נשימות חלקיות‬

‫אחדות תוך‬

‫כדי‬

‫מחשבה‬

‫אחת‪ .‬הקשב‬

‫לתנועת המשיכה בשרירים המשתתפים בפעולה‪.‬‬

‫מעבר תאויר אל הסימפונה הימנית העליונה‬ ‫עקוב עכשיו אחרי האדיר הנכנס דרך הנחיריים אל אחורי החך‬

‫ואל תוך הקנה‪ .‬חשוב בכל שאיפה רק על המקום הזה‪ ,‬עד שכל‬ ‫חלקיו יהיו מוכרים ומ~דעים לך‪ .‬כשזה נעשה ברור‪ ,‬המשך לעקוב‬

‫אחר האדיר העובר משם אל הסימפונה הימנית העליונה‪ .‬חזור אל‬ ‫הנחיריים וכשזה נעשה ברור הקשב גם לחך‪ ,‬לקנה לכל ארכו‪ ,‬לחלל‬

‫שמסביב לקנה‪ ,‬לאריו הרוקע את הריאה אל בית‪-‬החזה ונלחץ למעלה‪,‬‬ ‫למטה אל הרצפה‪ ,‬אל הכתף ואל בית‪-‬השחי‪.‬‬

‫אל‬

‫הסימפונה‬

‫הימנית‬

‫התחתונה‬

‫עקוב עכשיו אחרי האדיר הנכנס מהנחיריים אל החך‪ ,‬אל הקנה‪,‬‬

‫אל הסימפונה השלישית התחתונה‪ ,‬זו שדרכה נכנס‬

‫האדיר לאונה‬

‫הימנית‪ ,‬בחלקה התחתון הגובל עם הכב‪.‬ד הקשב רק למסלול זה‬ ‫בכל שאיפה‪.‬‬

‫שים‬

‫לב‪ ,‬בזמן‬

‫ההקשבה‬

‫למסלול‬

‫זה‪,‬‬

‫לכל‬

‫החלל‬

‫שמסביב‬

‫לסימפונה השלישית התחתונה‪ ,‬כיצד נלחץ האדיר בסביבת הכבד‬ ‫והמותן‬

‫לכל‬

‫הכיוונים ‪:‬‬

‫לפנים‪,‬‬

‫למטה‪,‬‬

‫הצדה‪ ,‬אל הרצפה ובכיוון‬

‫הרגליים‪.‬‬

‫אל שתי‬

‫הסימפונות מימיו‬

‫עקוב בכל שאיפה‬

‫אחרי‬

‫האויר הנכנס‬

‫אל הנחיריים‪ ,‬עובר‬

‫אל החך‪ ,‬אל הקנה ואל שתי הסימפונות‪ ,‬העליונה והתחתונה‪ .‬הבחן‬

‫‪216‬‬

‫מחשבה‬

‫בהתארכות האונה הימנית ‪ :‬חלקה העליון ערלה‬

‫ובשימה‬

‫למעלה והתחתון‬

‫יורד למטה בר·בזמן‪ ,‬כך שכל הצד הימני של הגר נעשה ארוך יותר‬ ‫והמרחק בין האגן לבית ·השחי‬

‫גדל‪.‬‬

‫חשוב בכל שאיפה איך האויר ממלא את‪ .‬כל המרחב למעלה‬

‫וכל המרחב למטה‪ ,‬ואיד האונה הימנית נמתחת על·ידי הסרעפת‪.‬‬

‫שים לב אם בזמן שאתה עושה זאת הנך מרגיש משהו בחוליות‬ ‫המחניים‪ .‬החוליה השלישית והחוליה הרביעית מתרוממות מן הרצפה‬ ‫בשעה ששני שרירי הסרעפת מותחים את הריאה למטה‪.‬‬

‫אל הסימפונה האמצעית‬

‫נעבור עתה אל הסימפונה האמצעית מימין‪ .‬נסה לחשוב על כל‬ ‫תהליך כניסת האדיר מהנחיריים לאחורי החך ולסימפרנה האמצעית‪.‬‬ ‫ההתארכות של האונה הימנית למעלה ולמטה מאריכה ממילא גם‬

‫את החלק האמצעי‪ .‬אל תנועת ההתארכות נוספת עתה גם התרחבות‬ ‫לפנים ולאחור‪ ,‬כלומר‪ ,‬התעברת ביחס לרצפה‪ .‬הקשב אל פנים הריאה‬

‫‪-‬‬

‫איד החזה "יונק" ארתה בכיוונים האלה‪.‬‬

‫חזור על התהליך כולו‬

‫נסה עכשיו לעבור על כל התהליך של התפשטות והתרחבות‬ ‫מההתחלה עד הסוף ובדוק אילו הם החלקים שאותם אתה מרגיש‬ ‫ברור‬

‫יותר‬

‫ואילו מהם‬

‫התהליך יהיה‬

‫אינך‬

‫מרגיש‬

‫רצוף ונהיר‪ .‬חשוב‬

‫כלל ;‬

‫על‬

‫נסה‬

‫נסיגת‬

‫זאת‬

‫הריאה‬

‫עד שכל‬

‫בצד‬

‫ימין‬

‫בשעת פליטת תאויר‪ .‬האדיר נסוג מן החלק העליון של הכתף‪ ,‬מן‬ ‫השכמה ומן החזה‪ ,‬חוזר‬

‫החך ויוצא דרך האף‪.‬‬

‫דרך‬

‫הסימפונה‬

‫לתוך‬

‫הקנה‪,‬‬

‫אל אחורי‬

‫בתהליך הפליטה נסחט תאויר מן הריאה‬

‫כמו מספוג‪.‬‬

‫‪217‬‬

‫‪......‬‬

‫שכלול‬

‫היכולת‬

‫בחלק התחתון ובחלק האמצעי‬

‫עשה‬

‫אותו דבר‬

‫בחלק‬

‫התחתון‬

‫של הריאה‬

‫ובחלק האמצעי‬

‫שלה‪ .‬הקשב אין הריאה נסוגה מן הסרעפת‪ ,‬מן הצלעות‪ ,‬מן הרצפה‬

‫ומעצם החזה ופולטת את האדיר‪ .‬נשום לאט‪ ,‬נשימה פשוטה‪ ,‬כן‬ ‫שאפשר יהיה להבחין בכניסת האדיר ובהתארכות‪ ,‬ובפליטת האדיר‬ ‫ובהתכווצות‪ .‬קום לעמידה‬

‫ושים‬

‫לב להבדל‬

‫שאתה‬

‫חש בין צד‬

‫ימין לצד שמאל‪.‬‬

‫הנח לאונה הימנית להחליק‬

‫שב ישיבה מזרחית על הרצפה‪ .‬עצום את העיניים‪ ,‬הרכן את‬ ‫הראש‪,‬‬

‫שלב את‬

‫אצבעות‬

‫שתי‬

‫הידיים‬

‫על אחורי‬

‫הראש‬

‫והנח‬

‫למרפקים שיהיו תלויים בכבזות אל בין הרגליים‪.‬‬ ‫מי שכפיפה זו קשה עליו‪ ,‬יבחין כי במקום בו החוליות אינן‬ ‫גמישות‪,‬‬

‫הריאה‬

‫אינה‬

‫מתנועעת‬

‫לתנועת האדיר זרך הנחיריים‬

‫ואינה‬

‫נושמת‪.‬‬

‫במצב‬

‫ואחורי החך אל‬

‫האתרכות האונה הימנית למעלה אל השכמה‬

‫זה‬

‫הקשב‬

‫הקנה‪ ,‬חשוב על‬

‫ולמטה‬

‫‪-‬‬

‫מאחרי‬

‫הכבד וגם בסימפונה האמצעית‪ .‬נסה לראות אם במצב זה אפשר‬

‫לתת לריאה להחליק בפנים לכל אורך האדר ב‪(,pleur ):‬‬ ‫חלקים אין היא מחליקה‪ .‬במידה שתבחין בכך‬

‫הבחן באילו‬

‫ילך הראש וישקע‬

‫למטה‪.‬‬

‫קום‪ ,‬התהלך ושים לב להבדל שאתה חש בנשימה בצד ימין‬ ‫ובצד שמאל‪.‬‬ ‫קשה‬

‫להאמין‬

‫שמחשבתן‬

‫על‬

‫תנועת‬

‫האוון‬

‫בקנה‬

‫או‬

‫בסימפונות כיוונה באמת את האויר לכאן או לכאן‪ .‬אולי‬ ‫אחרי רגעים אחדים‬

‫‪218‬‬

‫של אימון התחילו שרירי‬

‫הצד שהק·‬

‫‪-‬‬‫ונשימה‬

‫מחשבה‬

‫לפעול קצת‬

‫שכת לו‬ ‫בצד‬

‫אחרת‪ ,‬כן‬

‫במידת·מה‪.‬‬

‫השתנו‬

‫זה‬

‫ימיו‬

‫של‬

‫כשם‬

‫שפעלו בצד‬

‫הכל‪,‬‬

‫בכל‬

‫פעלו‬

‫והסרעפת‬

‫בית·החזה‬

‫השאיפה‬

‫שגם‬

‫אחרי‬

‫והפליטה‬ ‫בצד‬

‫השרירים‬

‫תנועת‬

‫נשימה‬

‫להפעיל‬

‫צד‬

‫אחד של החזה מבלי שהשני יעבוד‪ .‬כל ההבדל שאתה‬

‫חש‬

‫קשה‬

‫שמאל‪,‬‬

‫מאד‬

‫אינו אלא בשינוי פעולתם‬

‫בנשימה‬

‫בזמן‬

‫שהפעלת‬

‫וארגונם‬

‫השרירים‬

‫של‬

‫המרחביים‬

‫וליחסים‬

‫לפעילותם‬

‫שהקשבת‬

‫ללמוד‬

‫של חלקי גרפן בתנועה‪.‬‬

‫האלה‬

‫השינויים‬

‫הפנים‪,‬‬

‫שגם‬

‫גם‬

‫בחלקים‬

‫חלים‬

‫העצבים ולא בשרירים‬

‫ולכן‪,‬‬

‫עצמם‬

‫הרגל‬

‫עליונים‬

‫רגם‬

‫היד‬

‫של‬

‫אם תשים‬ ‫ארוכים‬

‫מערכת·‬

‫לב‪ ,‬תחוש‬

‫יותר‬

‫וקלים‬

‫יותר בצד ימין‪· .‬אם תסתכל בראי תירכח שתחושתן אינה‬ ‫זמירו‪,‬‬

‫שעינן‬

‫הימנית‬

‫באמת‬

‫פקוחה‬

‫יותר‬

‫וקמטי‬

‫הפנים‬

‫חריפים פחות מאשר בצד שמאל‪,‬‬

‫בצד ימיו‬

‫אותה תנועה בצד שמאל‬

‫שב ישיבה מזרחית כמקודם והקשב הפעם להתארכות האונה‬ ‫השמאלית‪.‬‬

‫לאט‬

‫לאט‬

‫מתחיל‬

‫הראש‬

‫להתרומם‬

‫מן‬

‫הרצפה בכל‬

‫שאיפה‪ .‬שים לב איך הנשימה מתפשטת עם תנועות הראש לכל‬ ‫אורך עמוד·השדרה‪ .‬במקומות בהם הגמישות לקויה‪ ,‬החזה אינו נע‬ ‫מספיק ואינו יונק את הריאה ושם אין היא מחליקה‪ .‬שים לב אם‬

‫אתה‬

‫יכול‬

‫להכחיד‬

‫בתנועת‬

‫הסרעפת‬

‫המושכת‬

‫את‬

‫חוליות‪-‬הגב‬

‫במחניים‪.‬‬

‫קום לעמידה‪ ,‬טייל מעט ושים לב להבדל שאתה חש לאחר‬ ‫שהפכת תהליך זה למ‪ 1‬דע‪.‬‬

‫‪219‬‬

‫היכולת‬

‫שכלול‬

‫נשימה באונה השמאלית‪ ,‬בראש מוטה‬ ‫לשנת‬

‫חזור‬

‫רגל‬

‫שמאל‬

‫ימין‬

‫הטה‬

‫אל‬

‫את‬

‫על‬

‫הרצפה‪.‬‬

‫השען‬

‫הגרף‪,‬‬

‫הראש‬

‫דא‪,‬וזן‬

‫עם‬

‫רגל‬

‫ימין‬

‫אחורה‪,‬‬

‫קרב‬

‫שמאל‬

‫על‬

‫הרצפה‬

‫רביד‬

‫כפוף‬

‫יד‬

‫ימינה‬

‫הכתף‬

‫אל‬

‫הימנית‬

‫הימנית‪.‬‬

‫במצב זה מלא את האונה השמאלית אויר‪ .‬הארך ארתה בצד שמאל‬ ‫אל תוך הכתף בכיוון האוזן ונו נזמן גם למטה‪ .‬בדרך זו מחליקה‬

‫הריאה וממלאת את כל חלל החזה בצד שמאל‪ .‬הוצא את האדיר‬ ‫והקשב‬

‫לנסיגת‬

‫הריאה מכל‬

‫נית·ה‪ n‬זה‪.‬‬

‫שים‬

‫לב‬

‫לראש‬

‫שחדל‬

‫להיות מוחזק ומתחיל שוקע‪ .‬אי היכולת לכפוף את הראש יותר‬ ‫ששריריו‬

‫נובעת מחזה נטול גמישות‪,‬‬

‫מכווצים‬

‫יתר‬

‫על המירה‪.‬‬

‫נאיזור החזה שגמישותו לקויה גם הנשימה לקויה‪.‬‬

‫באונה‬

‫שב‬ ‫האונה‬

‫הימנית‬

‫באותו‬ ‫הימנית‪,‬‬

‫הצטמקותה‬

‫‪-‬‬

‫אופן‬

‫וחזור‬

‫לנסיגתה‬

‫ולהקשיב‬

‫לנשום‬

‫מנית·ה‪ n‬זה‬

‫כאילו היא נסחטת‬

‫להתארכותה‬

‫של‬

‫בפליטת האויר ולתחושת‬

‫בפועל‬

‫ממש‪ .‬שים לב שעה‬

‫שאתה מקשיב לנעשה בצד ימין‪ ,‬כי בזמן ההתארכות‪ ,‬נוטים הראש‬ ‫וכל הגו שמאלה במידת מה ונזמן פליטת האויר חוזר הכל לאמצע‪.‬‬ ‫עמוד ובחן את השינויים שאתה יכול לחרש נהם‪.‬‬

‫‪220‬‬

‫סוף‬

‫מתוך‬

‫מחקרים‬

‫בני‪-‬זמננו‬

‫דבר‬

‫בהתנהגות‬

‫הטבעית‪ ,‬מתברר יותר ויותר שיסודות‬

‫בעלי‪-‬חיים‬

‫המבנה‬

‫החברתי‬

‫בסביבתם‬ ‫אינם נמנים‬

‫עם יצירותיו המקוריות של האדם כמו המוסיקה והמתימטיקה‪ .‬הקשר‬

‫למקום המגורים או לקרקע‪ ,‬הנאמנות לעדר או ללהקה‪ ,‬האיבה לבני‬ ‫העדר השכן‪ ,‬ההיירארכית הקבועה בתוך העדר‬

‫‪-‬‬

‫מעידים על כך‬

‫שמלחמות טריטוריאליות ומלחמות שלטון ומעמה נובעות מתורשתו‬ ‫הבהמית של המין האנושי‬

‫ואינן מנת חלקו הבלעדית של האדם‪.‬‬

‫היצר המלחמתי הוא אבן‪-‬נגף שבה נכשל תיקונו‪-‬העצמי של‬ ‫האדם‬

‫מאז‬

‫ומתמי‪.‬ד‬

‫יחידי‪-‬הסגולה‬

‫שהפכו‬

‫באמת‬

‫לרודפי‬

‫שלום‬

‫ואחוות‪-‬אמת הגיעו לכך על ידי שכלול תודעתם ולא על ידי דיכוי‬ ‫יצריהם‪.‬‬

‫אם אמנם נכון הדבר שהיצרים באים בתורשה‪ ,‬כשם‬

‫שהתודעה‬

‫באה בתורשה‪ ,‬הרי שמוטב לשכלל את התודעה מאשר לדכא את‬ ‫הבהמה שבנו‪ .‬התודעה היא פסגה בהתפתחותו של האדם ובהיותה‬ ‫מושלמת היא "שולטת" הרמונית בפעילות המבנה‪ .‬אדם חזק‪ ,‬יצריו‬ ‫אף הם חזקים וחיוניותו ויכולתו גדולות‪ .‬אי אפשר לדכא את היצרים‬

‫מבלי להקטין את החיוניות והיכולת‪ .‬שכלול התודעה‬

‫יעיל יותר‬

‫מאשר התגברות על דחפים אינסטינקטיביים‪ .‬ככל שהתודעה מושלמת‬ ‫יותר כן יכולים היצרים לבוא יותר על סיפוקם מבלי לפגוע במרותה‪.‬‬ ‫בסיכומו של דבר תהיה הפעילות אנושית יותר‪.‬‬ ‫במאה הנוכחית השתחררו הדורות הצעירים מן המוסכמות של‬ ‫קודמיהם‬

‫בשטחי‬

‫המוסר‪,‬‬

‫המין‬

‫והאסתטיקה‪.‬‬

‫רק‬

‫בשטחים‬

‫ספורים‬

‫‪221‬‬

‫שכלול‬

‫היכולת‬

‫כמו המדע והשיפור החמרי של החיים יכול דורנו לחמשיר בדרכי‬ ‫קודמיו מבלי לאנוס את רגש הכנות שבו‪.‬‬ ‫ואמנם בשני‬

‫שטחים‬

‫אלה ממשיך‬

‫הוא בדרך‬

‫הסלולה‪.‬‬

‫ביתר‬

‫הלכות החיים הוא מתמרד גלויות או פשוט נבוך‪.‬‬

‫שכלול התודעה עשוי להוציאו מן המבוכה ולשחרר את מרצו‬ ‫ליצירה‪.‬‬

‫טפו•ןז‬

‫נר‪-‬‬

‫ו גוז‬

‫‪222‬‬

‫‪"1' ...‬‬

: ‫המחבר‬

‫מספרי‬

(‫)אזל‬

1930

''‫ הוצאת "בינה‬-

‫אוטוסוגסט•ה‬

(‫)אזל‬

1931

"‫ הוצאת "ונועלת‬-

‫הגנה עצמית‬

,‫גע"מ‬: ‫הוצאת אל"ף‬

1g64

Etienne

La Defe11se du Faible -

‫פרקים בשיטתי‬

-

Cl1iro11, Paris.

1933 ‫(תורודהמ‬

A B C du Judo -

Editions

Etien11e CJ1iro11, Paris.

1938 ‫(תורודהמ‬

Judo

Warne

Frtd~rick , · ·

P1·act'cal Unarmed 1942 London.

& Co. Ltd.,

London

‫ (תודודהמ‬8)

Combat

Warne

Frede1·ick

-

Co. Ltd.

‫לזא‬

Judo pour· Ceintures

Editions

Noires -

Chiron,

Paris.

1950

1951

‫(תורודהמ‬

L'Expression

5)

1941

t~

Body and Mature Behaviour : Routledge and Kegan Paul Ltd., Londo11. 1949 Press Inc., New York. Universities International Alef Publishers Ltd., Tel-Aviv. 1966

Highe1· Ju,‫ז‬o Londo11.

73)

(g‫·ו‬ound

work)

-

Prederick

Wa‫·ו‬ne

1952

Corpor·elle

-

Editions

Chiro11, Paris.

3)

& Co. Ltd., ‫ (תורודהמ‬3) 1965

,,j

.'

a