316 77 8MB
Hebrew Pages 290 [289] Year 2013
10105
מבוא מצוין לאלה שרוצים להיכנס לאוהלה של תורה ואין בידם המפתחות .נכתב בסגנון ברור ומושך .המבוא כולל סיכום תמציתי של ספרי תורה שבעל פה החשובים ,על הדומה והשונה שבהם .ד"ר בלברג הצליחה להראות לאלה שלא רגילים בה את יופיה ואת תפארתה של תורה שבעל פה ,שהיא מנת חלקו של כל אדם אינטליגנטי ,וכל הרוצה יבוא ויטול. פרופ' דוד הלבני חתן פרס ישראל בחקר התלמוד פתח לספרות חז"ל הוא מבוא מעולה לספרות העומדת קרוב לאלפיים שנה במרכז עולמה הרוחנית של היהדות .הוא נגיש לכל קורא משכיל וכתוב בסגנון בהיר ,קולח ומסביר פנים. פרופ' רוברט ברודי החוג לתלמוד והלכה האוניברסיטה העברית בירושלים שמו הצנוע של הספר ,פתח לספרות חז"ל ,הוא מעט המחזיק את המרובה .בשפה בהירה ושווה לכל נפש, ובדיוק אקדמי מרשים ,פותחת מירה בלברג פתח לקוראים ,בין בראשית היכרותם עם ספרות חכמים ובין שהם בתוככי הלימוד ,ומאפשרת מפגש מעמיק ומעורר השראה. ח"כ ד"ר רות קלדרון
0 020810 105511 208-1010551
מק"ט 10105-5010 מסת"ב ISBN 978-965-06-1386-0
האוניברסיטה הפתוחה
מירה בלברג היא בעלת תואר מוסמך בתלמוד מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר דוקטור במדע הדתות מאוניברסיטת סטנפורד .היא מלמדת במחלקה למדע הדתות באוניברסיטת נורת'ווסטרן בארה"ב.
פתח לספרות חז"ל • מירה בלברג
פתח לספרות חז"ל מציע מבוא יסודי אך מזמין וידידותי לקורפוס הרחב והעשיר של הספרות הרבנית -המשנה, התלמודים ומדרשי ההלכה והאגדה .הספר מסייע לקוראיו ולקוראותיו לעמוד על מושגי יסוד ,שאלות ואתגרים מרכזיים בלימוד וחקר ספרות חז"ל ,ומקל על גישתם של הקוראים והקוראות אל הטקסטים הרבניים עצמם. הספר אמון על הגישה הטקסטואלית:היסטורית בחקר ספרות חז"ל ,ומדגיש את חשיבותו של המחקר הביקורתי של ספרות זו ככלי ראשון במעלה להבנה מעמיקה של יצירותיהם המגוונות והמרתקות של תנאים ואמוראים.
חז"ל לספרות פתח מירה בלברג
מירה בלברג פתח לספרות חז"ל
17/07/2013 14:30:23
10105-book.indb 1
פתח לספרות חז"ל מירה בלברג
רעננה תשע"ג
17/07/2013 14:30:24
10105-book.indb 3
Gateway to Rabbinic Literature Prof. Mira Balberg
כותבת ה#פר ד"ר מירה בלברג אחראי אקדמי פרופ' רוברט ברודי — האוניבר,יטה העברית יועצימ ד"ר מרדכי ,בתו — אוניבר,יטת בר2אילנ ד"ר רמי ריינר — אוניבר,יטת בנ2גוריונ ד"ר אופיר מינצ2מנור — האוניבר,יטה הפתוחה ד"ר טלי ארטמנ2פרטוק — האוניבר,יטה העברית ד"ר אבריאל בר2לבב — האוניבר,יטה הפתוחה עורכ משה שפרבר גרפיקה ועיצוב עטיפה :אילנה ברויטמנ2אק,לרוד התקנה והבאה לדפו :#ענבל מנלי, #דר :דני גרבר ,שוש רוחלינ מפות :אתי זינגר זכויות יוצרימ :פזית שני2שורצ עטיפה :למעלה :משנה ,דר זרעימ )קטעימ( ,Ms. Heb. 8◦5699 ,מחלקת כתבי יד ,ה,פרייה הלאומית, ראמ ,וילנה. ירושלימ .למטה :עמוד ראשונ של תלמוד בבלי ,הוצאת האלמנה והאחימ ָ ה,פר נלמד במ,גרת הקור" ,זמנ חברה ומשפחה, :וגיות בתלמוד" )(10105 מק"ט 10105-5010 מ,ת"ב ISBN 978-965-06-1386-0 © תשע"ג .2013-כל הזכויות שמורות לאוניבר,יטה הפתוחה. בית ההוצאה לאור של האוניבר,יטה הפתוחה ,הקריה ע"ש דורותי דה רוטשילד ,דרכ האוניבר,יטה ,1ת"ד ,808 רעננה .4353701
The Open University of Israel, The Dorothy de Rothschild Campus, 1 University Road, P.O.Box 808, Raanana 4353701. Printed in Israel.
אינ לשכפל ,להעתיק ,לצלמ ,להקליט ,לתרגמ ,לאח,נ במאגר מידע ,לשדר או לקלוט בכל דרכ או בכל אמצעי אלקטרוני ,אופטי ,מכני או אחר כל חלק שהוא מהחומר שב,פר זה .שימוש מ,חרי בחומר הכלול ב,פר זה א,ור בהחלט ,אלא ברשות מפורשת ובכתב ממדור זכויות יוצרימ של האוניבר,יטה הפתוחה.
17/07/2013 14:30:24
10105-book.indb 4
תוכן העניינים
פתח דבר
11
חלק 1מתורה שבכתב לתורה שבעל(פה 1.1התורה כמערכת חוק 1.2מ2ורות הלכתיות(פרשניות קדומות 1.2.1פרשנות פנימ'מקראית 1.2.2מ1ורות הלכתיות מימי בית שני א .עדויות ארכיאולוגיות :תפילינ ב .תרגומ השבעימ ג1 .פרות חיצונית ד .פילונ האלכ1נדרוני ויו1פ בנ מתתיהו ה .גזירות ותקנות ו .הברית החדשה ז .כתבי כת מדבר יהודה 2 1.3פרות חז"ל כתורה שבעל(פה 1.3.1חז"ל ויצירתמ א .מה היא 1פרות חז"ל? ב .מי המ חז"ל? 1.3.2לימוד בדרכ המדרש ולימוד בדרכ המשנה 1.3.3מדרש יוצר או מדרש מקיימ? 1.3.4תורה שבעל'פה — האומנמ בעל'פה? 1.3.5היח 1בינ התורה בכתב לתורה שבעל'פה
17/07/2013 14:30:24
17 20 20 21 21 22 23 24 25 26 27 28 28 28 29 30 32 33 35
10105-book.indb 5
חלק / 2פרות התנאימ :המשנה ומדרשי ההלכה 2.1מבוא לתקופת התנאימ ו/פרותה 2.1.1רקע הי%טורי 2.1.2הגדרת תקופת פעילותמ של התנאימ 2.1.3מה הוא תנא? 2.1.4לשונ חכמימ 2.2המשנה 2.2.1מבנה המשנה וחלוקתה א .החלוקה ל%דרימ ב .החלוקה למ%כתות ג .החלוקה לפרקימ ד .החלוקה למשניות % 2.2.2גנונה של המשנה וצורותיה ה%פרותיות א .ני%וח החוק במשנה .1ני%וח קזואי%טי .2ני%וח מופשט .3שאלות רטוריות .4רשימות מפורטות ב .המחלוקת במשנה ג .מעשימ במשנה ד .תיאורי טק%ימ ה .מ%כתות ייחודיות 2.2.3התהוות המשנה ועריכתה א .מקורותיה של משנת רבי יהודה הנשיא .1משניות קדומות )א( שמות החכמימ )ב( משניות העו%קות בתכנימ "קדומימ" )ג( לשונ ו%גנונ קדומימ .2קבצימ ערוכימ .3מהדורות משנה קודמות למהדורת רבי יהודה הנשיא ב .מגמותיו של רבי יהודה הנשיא בעריכת המשנה ומהותה של המשנה כחיבור 2.2.4משניות "חיצוניות" ויח%נ למשנת רבי יהודה הנשיא א .התו%פתא
17/07/2013 14:30:24
41 41 44 48 49 51 52 52 54 58 59 59 62 62 62 63 64 65 66 68 70 71 72 72 72 74 74 75 76 77 79 80
10105-book.indb 6
.1מהות התו&פתא ויח&ה למשנה .2כתבי יד ומהדורות של התו&פתא ב .הברייתות בתלמודימ 2.2.5כתבי יד ,מהדורות ומפרשימ של המשנה א .כתיבת המשנה ב .כתבי היד ומ&ורת הנו&ח של המשנה ג .מהדורות ומפרשימ 2.3מדרשי ההלכה 2.3.1מדרש הלכה — מה הוא? 2.3.2מדרש ההלכה הקדומ 2.3.3המידות שהתורה נדרשת בהנ א .שבע המידות של הלל .1קל וחומר .2גזירה שווה .3בניינ אב .4כלל ופרט ופרט וכלל .5כיוצא בו ממקומ אחר; דבר הלמד מעניינו ב .שלוש עשרה המידות של רבי ישמעאל 2.3.4מדרשי רבי עקיבא ורבי ישמעאל א .הבדלימ בשיטות המדרש בינ רבי עקיבא ורבי ישמעאל ב .עקרונות הלכתיימ שונימ 2.3.5מדרשי ההלכה שנותרו בידינו וששוחזרו ומאפייניהמ א .מכילתא דרבי ישמעאל ב .מכילתא דרבי שמעונ בנ יוחאי ג& .פרא ד& .פרי במדבר ה& .פרי זוטא במדבר ו& .פרי דברימ ז" .מכילתא" דברימ ח& .פרי זוטא דברימ 2.3.6יח& מדרשי ההלכה למשנה ,לתו&פתא ולתלמודימ א .מדרשי ההלכה והמשנה ב .מדרשי ההלכה והתו&פתא ג .מדרשי ההלכה בתלמודימ
22/07/2013 15:50:29
80 85 86 87 87 88 90 92 92 95 97 97 99 99 100 100 101 101 102 103 105 106 107 108 109 110 111 112 112 113 114 114 119 119
10105-B-mavo-tochen.indd 7
חלק * 3פרות האמוראימ 3.1מבוא לתקופת האמוראימ ו*פרותה 3.1.1מה הוא אמורא? 3.1.2ממשנה לתלמוד 3.1.3בינ ארצ ישראל לבבל 3.1.4אתגרימ בלימוד 1פרות האמוראימ א .מקבילות .1מקבילות בינ חיבורימ שונימ .2מקבילות פנימיות באותו חיבור ב .גמישות הנו1ח " 3.1.5תלמוד" ו"גמרא" 3.2התלמוד הירושלמי 3.2.1עולמו של התלמוד הירושלמי :ארצ ישראל במאות השלישית והרביעית ל1פירה 3.2.2לשונו של התלמוד הירושלמי 3.2.3זמנו ומקומו של התלמוד הירושלמי א .זמנ התהוותו של התלמוד הירושלמי ב .מקומ התהוותו של התלמוד הירושלמי ג .ייחודה של מ1כת נזיקינ 3.2.4מבנה התלמוד הירושלמי וחלקיו 3.2.5ה1וגיה הירושלמית ומאפייניה א .התלמוד הירושלמי כמפרש משנה ב .מרכיבי התלמוד הירושלמי .1משנה וברייתות .2מימרות " .3עובדות" ודברי אגדה ג" .אריגת" מרכיבי הירושלמי לכלל 1וגיה ד .הטרמינולוגיה של התלמוד הירושלמי ה .אגדת התלמוד הירושלמי 3.2.6עריכת התלמוד הירושלמי א .מהות העריכה בירושלמי ב .התהוות השלד ג .שכלול ד .חיתומ ולאחריו
22/07/2013 15:50:30
123 123 124 127 128 129 129 132 132 133 135 136 138 139 139 140 142 145 147 147 150 150 151 151 152 156 158 163 163 164 167 168
10105-B-mavo-tochen.indd 8
3.2.7לימוד והתפשטות הירושלמי אחרי השלמתו 3.2.8כתבי יד ,דפו0ימ ,פירושימ ו0פרי עזר א .כתבי יד ודפו0ימ ב0 .פרות פירוש ומחקר 3.3התלמוד הבבלי 3.3.1עולמו של התלמוד הבבלי א .בבל היהודית בתקופת המשנה והתלמוד ב .הישיבות בבבל ג .לשונו של התלמוד הבבלי 3.3.2מבנה התלמוד הבבלי וחלקיו 3.3.3ה0וגיה הבבלית א .התלמוד הבבלי כמפרש משנה .1פירוש לשונ המשנה .2הגדרת כמויות ,שיעורימ ומידות .3נתינת טעמ או ה0בר להלכה במשנה .4זיהוי התנא במשנה .5יישוב 0תירות במשנה .6ה0בר בחירותיה הלשוניות של המשנה ב .מרכיבי התלמוד הבבלי .1משנה וברייתות .2מימרות .3מעשימ ג .קווימ לדמותו של הדיונ התלמודי .1הקושיא )א( "הא גופא קשיא" :קושיא ממקור על עצמו )ב( רומיא :קושיא ממקור תנאי על מקור תנאי )ג( תיובתא :קושי ממקור תנאי על מקור אמוראי )ד( אתקפתא :קושי מ0ברה .2הבעיא ד .הטרמינולוגיה של התלמוד הבבלי 3.3.4האגדה בתלמוד הבבלי א .דרשות מקרא ב .חכמה עממית ג .מעשי חכמימ )אגדות ביוגרפיות(
17/07/2013 14:30:24
169 171 171 173 175 176 176 178 180 182 183 184 184 185 186 187 187 188 191 191 193 195 197 198 198 198 199 202 203 205 206 209 211 213
10105-book.indb 9
17/07/2013 14:30:24
3.3.5עריכת התלמוד הבבלי א/" .ופ הוראה" :שתי תיאוריות על עריכת התלמוד .1רב שרירא גאונ :עריכה מתמשכת .2רש"י :עריכה /ופית .3המחקר המודרני ב .פעילותמ של ה/בוראימ ג/ .תמ התלמוד ושאלת העריכה ד .חתימת התלמוד ושאלת כתיבת התלמוד 3.3.6כתבי יד ,מהדורות ומפרשימ א .כתבי היד של התלמוד ודפו/יו ב .מפרשי התלמוד 3.4מדרשי האגדה 3.4.1מהות האגדה ו/וגות האגדה א .אגדה מהי ב .ה/וגות ה/פרותיות של אגדת חז"ל .1אגדה מפרשת מקרא )א( פירושי מלימ ופ/וקימ )ב( ה/יפור הדרשני )ג( המשל .2אגדה שמעבר למקרא 3.4.2מדרש האגדה ל/וגיו א .מדרש אגדה מהו ב .המדרש הפרשני והמדרש הדרשני 3.4.3הפתיחתא והרקע להיווצרות המדרשימ א .פתיחה בפ/וק רחוק ב .פתיחה בשאלה הלכתית ג .מדרשי האגדה והדרשה בציבור 3.4.4מדרשי האגדה המוכרימ לנו
214 214 215 216 217 218 221 222 223 223 225 228 229 229 231 232 232 233 236 238 241 241 243 247 247 250 252 253
ביבליוגרפיה מפתח מקורות מפתח עניינימ
257 267 273
10105-book.indb 10
פתח דבר
אחד ממדרשיהמ היפימ של חז"ל מציב את השאלה מדוע ניתנה התורה לישראל דווקא במדבר ,ומשיב שמקומ נתינתה של התורה מלמד על אופיה ומהותה :כמו המדבר ,גמ התורה איננה נמצאת בבעלותו של איש אלא פתוחה לכולמ ,וכמו המדבר היא ניתנת בחינמ וללא הגבלה .התורה ,עבור חז"ל ,כללה כמובנ לא רק את התורה שבכתב ,אלא גמ ואולי בעיקר את תורתמ שלהמ ,התורה שבעל פה המכילה אלפי מ7ורות פרשניות והלכתיות, דיונימ ומחלוקות7 ,יפורימ ודרשות שנוצרו ,נמ7רו ,נערכו ונתפרשו במחצית הראשונה של האלפ הראשונ ל7פירה .אולמ הרעיונ של תורה הנגישה לכל מי שחפצ בה ופתוחה לכל באיה ,מצודד ככל שיהיה ,מציב אידיאל הרחוק למדי מנ המציאות7 .פרות חז"ל היא 7פרות מורכבת ולעתימ קרובות קשה להבנה ,דיוניה לא אחת 7בוכימ ומפותלימ ,שפתה לא תמיד מוכרת ,ועולמ המושגימ והרעיונות שמתוכו צמחה ואותו היא מתארת הוא עולממ של יהודי ארצ ישראל ובבל לפני מאות רבות של שנימ ,עולמ זר ולא מוכר לרחוקימ ממנו במרחב, בזמנ ,או בשניהמ גמ יחד. כמו רבימ מבני דורי ,כבת למשפחה חילונית ,גדלתי כאשר 7פרות חז"ל — המשנה, המדרשימ והתלמודימ — נמצאת במידה רבה מעבר לתחומ השגתי .אמרות שפר של חכמימ קישטו את חדרי הכיתות שבהמ למדתי ,את שיעורי התנ"כ בבית ה7פר שלי ליוו פה ושמ אגדות מנ המדרש ,ואת ההגדה של פ7ח המבו77ת ברובה על מדרשי חז"ל קראנו בכל שנה ,אבל מעולמ לא ראיתי כרכ של תלמוד ,לא ידעתי מה היא מ7כת ומה היא 7וגיה ,מהי משנה ומהי גמרא ,ובוודאי שלא חשבתי שיבוא יומ ואוכל לעיינ בכל אלו בעצמי .את דפ התלמוד הראשונ בחיי ראיתי בקור 7מכינה בתלמוד ,שנדרשתי ללמוד כחלק מחובותי לתואר הראשונ באוניבר7יטה העברית בירושלימ .שמ ,באותו קור 7מכינה ,נשביתי בק7מה של ה7פרות התלמודית .כבשו אותי הברק ,ההומור ,הדייקנות ,היצירתיות והנועזות המחשבתית של חז"ל ,כמו גמ השפה העשירה ,המגוונת ועזתיישומ על ידי מתנ תשובות לשאלות כגונ :כמה? מתי? היכנ? מי? כיצד? וכנ הלאה .אחת מצורות הני3וח הנפוצות במשנה היא אפוא השאלה הרטורית — דהיינו ,הצבת ההלכה כמענה לשאלות כגונ אלו שהוזכרו לעיל .לדוגמה: כיצד מברכינ על הפירות? על פירות האילנ אומר "בורא פרי העצ", חוצ מנ היינ ,שעל היינ אומר "בורא פרי הגפנ", ועל פירות הארצ אומר "בורא פרי האדמה", חוצ מנ הפת ,שעל הפת הוא אומר "המוציא לחמ מנ הארצ". )ברכות ו ,א( מאימתי מזכירינ גבורות גשמימ ]=אומרימ "משיב הרוח ומוריד הגשמ" בתפילה[? רבי אליעזר אומר :מיומ טוב הראשונ של חג ]ה3וכות[. רבי יהושע אומר :מיומ טוב האחרונ של חג. )תענית א ,א(
17/07/2013 14:30:27
10105-book.indb 63
64
•
פתח ל(פרות חז"ל
מהיכנ קורא אדמ את המגילה ]=מגילת א(תר[ ויוצא בה ידי חובתו? רבי מאיר אומר :כולה. רבי יהודה אומר :מ"איש יהודי". רבי יו(י אומר :מ"אחר הדברימ האלה". )מגילה ב ,ג(
.4רשימות מפורטות הדוגמה המובהקת ביותר למחויבותה של המשנה לפרטי9פרטימ ולנִ (יונה להחיל את החוקימ על חיי היומ9יומ באופנ הדקדקני ביותר היא הרשימות הרבות המצויות ברחבי המשנה, רשימות הממיינות פריטימ שונימ על פי הדינ ההלכתי המיוחד להמ .ככ למשל ממיינת המשנה במ(כת כלאיימ זוגות של זרעימ שונימ וקובעת אלו מהמ נחשבימ כלאיימ )תערובת א(ורה( כאשר המ נזרעימ זה לצד זה ואלו לא: החטימ והזונינ איננ כלאימ זה בזה. השעורימ ושבולת שועל ,הכו(מינ והשיפונ ,הפול וה(פיר ,הפורקדנ והטופח ,ופול הלבנ והשעועימ — אינמ כלאימ זה בזה. הקשות והמלפפונ אינמ כלאימ זה בזה, רבי יהודה אומר :כלאימ. חזרת וחזרת גלימ ,עולשינ ועולשי שדה ,כרֵ ישימ וכרישי שדה ,כו(בר וכו(בר שדה, חרדל וחרדל מצרי ,ודלעת המצרי והרמוצה ,ופול מצרי והחרוב — אינמ כלאימ זה בזה... )כלאימ א ,א-ב( באופנ דומה ממיינת ומפרידה המשנה במ(כת בבא מציעא בינ חפצימ שאמ מצאמ אדמ הוא רשאי לקחת אותמ לעצמו ,לבינ חפצימ שעליו להתאמצ להחזירמ לבעליהמ: אלו מציאות שלו ,ואלו חייב להכריז? אלו מציאות שלו :מצא פירות מפוזרינ ,מעות מפוזרות, כריכות ברשות הרבימ ,ועגולי דבילה ,ככרות של נחתומ, מחרוזות של דגימ ,וחתיכות של בשר ,וגיזי צמר הבאות ממדינתנ, ואניצי פשתנ ,ולשונות של ארגמנ — הרי אלו שלו... ואלו חייב להכריז :מצא פירות בכלי ,או כלי כמות שהוא ,מעות בכי( או כי( כמות שהוא ,צבורי פירות ,צבורי מעות ,שלשה מטבעות זה על גב זה, כריכות ברשות היחיד ,וככרות של בעל הבית ,וגיזי צמר הלקוחות מבית האומנ ,כדי יינ וכדי שמנ — הרי אלו חייב להכריז. )בבא מציעא ב ,א-ב(
17/07/2013 14:30:27
10105-book.indb 64
המשנה
•
65
יש רשימות רבות מ5וגימ כאלו במשנה ,ולא אחת הנ מהוות עבורנו בפרטנותנ צוהר משמעותי להיכרות עמ מציאות החיימ בתקופתמ של חז"ל — עמ המזונות ,הכלימ, המלבושימ ,הרהיטימ וכנ הלאה — ומ5ייעות לעולממ הממשי של החכמימ לקרומ עור וגידימ מול עינינו.
ב .המחלוקת במשנה ממקבצ הדוגמאות הקצרות שהובאו מנ המשנה עד כה אפשר להתרשמ מתופעה נו5פת המייחדת את המשנה ,ולמעשה נחשבת לאחד מ5ימני ההיכר המובהקימ שלה :פעמימ רבות מאוד מביאה המשנה מחלוקות — דהיינו ,מכילה יותר מדעה אחת באותו עניינ ,ואינה מכריעה בינ הדעות השונות .למשל ,בדוגמה שראינו לעיל ממ5כת מגילה ,יש שלוש הצעות שונות בדבר המקומ שממנו יש להתחיל לקרוא את מגילת א5תר בפורימ כדי לצאת ידי ניתנ כל רמז באיזו מנ השיטות עליו לבחור. חובת קריאת המגילה ,וללומד לא ַ הבאת כמה דעות בעניינימ שונימ היא אחד המאפיינימ המובהקימ של 5פרות חז"ל בכללותה ,ותרבות החכמימ ניתנת לאפיונ כ"תרבות של מחלוקת" שבה הדיונ והוויכוח המ אבני הי5וד של היצירה .אכ הכללתנ של מחלוקות היא בעלת עניינ מיוחד בהקשרה של המשנה ,מפני שזו ,בניגוד לחיבורימ אחרימ של חז"ל ,נראית כ5פרא ַהרֹנ ַהּכ ֵֹהנ אֹו ֶא ַ "א ַ ֶ של נגע זה .דינ זה נרמז שוב בני;וח אחר ב;פר דברימ כא ,ה" :וְ נִ ּגְ שּו ַהּכ ַֹהנִ ימ ְּבנֵ י ֵלוִ י ל>ריב וְ ָכל>נָ גַ ע" .מלשונו ל>ּפ ֶיהמ יִ ְהיֶ ה ָּכ ִ ֹלהיָכ ְל ָשרְ תֹו ְּול ָברֵ ְכ ְּב ֵשמ ה' וְ ַע ִ ִּכי ָבמ ָּב ַחר ה' ֶא ֶ של פ;וק זה נרמז שלא רק נגעימ אלא גמ "ריבימ" — כלומר; ,כ;וכימ משפטיימ אזרחיימ — המ באחריותמ של הכוהנימ.
17/07/2013 14:30:28
10105-book.indb 93
94
•
פתח ל(פרות חז"ל
משנה נגעימ ב ,ה
+פרא תזריע ,נגעימ א ,י )מהד' ויי + +ע"א(
כל הנגעימ אדמ רואה ,חוצ מנגעי עצמו. רבי מאיר אומר :אפ לא נגעי קרוביו.
מה תלמוד לומר "או אל אחד מבניו הכהנימ"? לפי שנאמר "על פיהמ יהיה כל ריב וכל נגע" הקיש ריבימ לנגעימ. מה ריבימ שלא בקרובימ ,אפ נגעימ שלא בקרובימ.
במשנה מוזכרת הדעה שאדמ לא יהיה רשאי לבדוק נגעימ אצל קרובי משפחתו — כנראה מתוכ הנחה שדעתו תהיה מוטה באופנ כזה או אחר — כדעת יחיד של ר' מאיר .לעומת זאת, ב(פרא ,מדרש ההלכה ל(פר ויקרא ,מוזכרת דעה זו כנובעת מהיקש בינ הפ(וק בויקרא והפ(וק בדברימ :לפי המדרש ,לשונ הפ(וק "או אל אחד מבניו הכהנימ" יוצרת אנלוגיה בינ פ(וק זה לפ(וק המזכיר מפורשות שהכוהנימ המ המו(מכימ גמ בענייני נגעימ וגמ בענייני ריבימ .מכיוונ שהפ(וק ב(פר דברימ הזכיר נגעימ וריבימ זה לצד זה ,מ(יק ה(פרא שאותמ כללימ חלימ גמ על אלו וגמ על אלו ,וכפי שב"ריבימ" יודעימ הכל שאדמ מנוע מלהיות דיינ בעניינימ משפטימ של קרוביו ,ככ ניתנ להבינ שאדמ גמ יהיה מנוע מלראות את הנגעימ של קרוביו. די בשתי דוגמאות אלו לעת עתה כדי להתרשמ מנ האופנ שבו מדרש ההלכה מציג את ההלכה כנובעת ישירות מקריאה זהירה ומדוקדקת של המקרא ,בינ של פ(וק מ(וימ כשלעצמו ובינ של פ(וק בהשוואה עמ פ(וקימ אחרימ .אינ בככ ,כמובנ ,כדי לומר בוודאות שההלכה אכנ נלמדה ו"הופקה" מנ הפ(וקימ ,כפי שהעלינו בפרק הראשונ של מבוא זה כאשר דּנו בשאלת המדרש היוצר לעומת המדרש המקיימ 49:קשה להכריע אמ ההלכות שראינו במשנה נוצרו בעקבות קריאת הפ(וקימ באופנ המתואר במדרש ,או שמא המדרש מנ(ה לה(ביר את ההלכה הקיימת באמצעות "ניתוח" של לשונ הפ(וקימ ,ולא נתיימר לעשות זאת כאנ .לענייננו די אמ נאמר ,שהמדרש מציג את ההלכה כנלמדת מנ המקרא. מעתה גמ נוכל לנ(ות להבינ את משמעותו הרחבה יותר של הפועל דר"ש ,אחד הפעלימ הנפוצימ ביותר )והעמומימ ביותר( ב(פרות חז"ל .ככלל ,פועל זה עניינו בקריאה מיוחדת של פ(וקי המקרא ,קריאה שמטרתה לא רק להבינ "מה כתוב" על פני הדברימ ,אלא לרדת לעומקמ של הפ(וקימ ולתכנימ הנרמזימ בהמ .לרוב ,שיטתה של הקריאה המדרשית היא היצמדות לדקויותיו של הכתוב ,למלימ המ(וימות הננקטות בו ולמבנימ התחביריימ המ(וימימ שבהמ הפ(וקימ בנויימ ,מתוכ הנחה שאפ מלה בטק(ט המקראי איננה מיותרת וכל פרט מטרתו ללמד אותנו משהו .שיטת קריאה זו מופעלת הנ ביח( לחלקימ ה(יפוריימ שבמקרא )ואזי היא מכונה לרוב "מדרש אגדה"( והנ ביח( לחלקי החוק )אזי היא מכונה 49ראו לעיל (עיפ ,1.3.3עמ' .32
17/07/2013 14:30:28
10105-book.indb 94
מדרשי ההלכה
•
95
"מדרש הלכה"( .אנו נתמקד בפרק זה במדרשי ההלכה ,היות שמתקופת התנאימ נותרו בידינו בעיקר מדרשימ מ5וג זה — אכ נזכיר שגמ קובצי המדרשימ התנאיימ מכילימ לא מעט חומר אגדי.
2.3.2מדרש ההלכה הקדום כפי שהראינו בהרחבה בחלקו הראשונ של מבוא זה ,המחויבות ללימוד התורה ולפירושה ֶוה5ברה כדי לעשותה ל"תורת חיימ" הניתנת ליישומ בחיי היומ:יומ היא קדומה מאוד ,וניתנ לתארכה לתקופת המקרא עצמה .מבחינה זו אפשר לומר ,שמדרשי ההלכה הראשונימ על התורה נמצאימ כבר ב5פרי הנביאימ והכתובימ עצממ :הפ5וק שראינו מ5פר דברי הימימ, המיישב את הציווי לצלות את הפ5ח שב5פר שמות עמ הציווי לבשל אותו שב5פר דברימ, הוא דוגמה מובהקת לככ50. ברור למדי שמקורנ של הטכניקות הדרשניות המפותחות שאנו רואימ במדרשי ההלכה מתקופת התנאימ הוא בשיטות שנועדו ,בתקופות קדומות יותר ,פשוט להבינ את הכתוב מבחינה לשונית ועניינית ולעמוד על משמעותו .הכלימ הדרשניימ שנבחנ בהמשכ ,כגונ השוואה בינ פ5וקימ ממקומות שונימ ,ה5תייעות בהקשר ,אנלוגיה בינ מקרימ דומימ ועוד ,מוכרימ לנו כולמ מעולממ של מפרשי:טק5טימ שונימ )בעיקר משפטיימ( לאורכ ההי5טוריה ,וכפי שהראה ש' ליברמנ ,יש הקבלה רחבה בינ הטכניקות הפרשניות של חז"ל ובינ אלו המוכרות לנו מעולממ של המדקדקימ והמשפטנימ היווניימ והרומיימ 51.ליברמנ טוענ ,כי המדרשימ הקדומימ ביותר היו למעשה פירושי מלימ קשות במקרא ,לא אחת באמצעות לימוד ממקומ אחד שבו משמעות המלה ברורה למקומ שבו משמעותה מעורפלת. כמה מדרשימ כאלו מצויימ גמ בקובצי המדרש המוכרימ לנו ,למשל: "ויואל משה לשבת את האיש" )שמות ב ,כא( — אינ הואלה אלא שבועה ,שנאמר )שמואל א' יד ,כד( "ויואל שאול את העמ ]לאמור ארור האיש אשר יאכל לחמ עד הערב[". )מדרש תנאימ לדברימ ג ,כד ,מהדורת הופמנ עמ' (16 "וראיתי את הדמ ופ5חתי עליכמ" )שמות יב ,יג( — אינ פ5יחה אלא חיי] 5מלשונ לחו ,[5שנאמר )ישעיה לא ,ה( "כצפרימ עפות כנ יגנ ה' צבאות על ירושלמ גנונ והציל פ5וח והמליט". )מכילתא דרבי ישמעאל ,בא ,פ5חא ז ,מהד' הורוביצ:רבינ עמ' (24 50ראו לעיל 5עיפ ,1.2.1עמ' .21-20 51שאול ליברמנ ,יוונית ויוונות בארצ ישראל" ,מדרש הכתובימ בהלכה ובאגדה" ,עמ' .212-202
17/07/2013 14:30:28
10105-book.indb 95
96
•
פתח ל(פרות חז"ל
במקורות חז"ל אנו פוגשימ כמה וכמה פעמימ במונח "(ופרימ" ככינוי לקבוצה מימי בית שני שחידשה הלכות שונות( .ופרימ אלו ,שהיו מעתיקימ מו(מכימ של התורה ,הכירו ככל הנראה את התורה היכרות קרובה וי(ודית )בדומה ל"עזרא ה(ופר" המוזכר במקרא(, ועל כנ תפקידמ היה ללמד את התורה ,לפרשה ולה(בירה ליתר העמ .מתוכ פעילותמ של ה(ופרימ נוצרו אפוא הדרשות הראשונות ,שהיו בעיקרנ דרשות פשוטות יח(ית כגונ אלו שראינו לעיל ,ואחר ככ דרשות מ(ועפות ומורכבות יותר .החוקרימ חלוקימ בשאלה אמ החכמימ צמחו מתוכ חוגמ של ה(ופרימ ומהווימ המשכ ישיר שלהמ )כדעת י"נ אפשטיינ(52 או שמא החכמימ היו פעילימ כחוג נפרד שמטרתו לחדש הלכות בדרכ המשנה כבר בתקופת ה(ופרימ ,ורק אחרי תקופת בית שני החלו גמ חכמימ לע(וק במדרש הכתוב )כדעת א"א אורבכ( 53.ככ או ככ יש ה(כמה שהיתה פעילות של "דרישת" הכתובימ וה(ברתמ לאורכ תקופת בית שני. החכמ הראשונ שפעילות מדרשית נקשרה בשמו בצורה הדוקה הוא הלל הזקנ .בינ היתר מוזכר בתלמוד הירושלמי )פ(חימ פ"ו ה"א ,לג ע"א( שהלל עלה מבבל במיוחד כדי להורות לאנשי ארצ ישראל שלוש הלכות הנלמדות בדרכ של מדרש מנ הפ(וקימ .נזכיר כאנ רק את המפור(מת שבשלוש הלכות אלו :לכאורה יש (תירה בינ חוק הפ(ח ב(פר שמות )יב, נ?ה ִעּזִ ימ" ,כלומר דווקא מנ הצאנ ,לבינ נ?ה ְּכ ָב ִשימ ִּומ ָ "מ ַ המצווה לקחת את קרבנ הפ(ח ִ ה(ַ , ֹלהיָכ צֹאנ ָּוב ָקר" .הלל פירש, חוק הפ(ח ב(פר דברימ )טז ,ב( המצווה "וְ ַזָב ְח ָּת ֶּפ ַ(ח ַלה' ֶא ֶ שיש להבינ את שני הפ(וקימ כעו(קימ בשני קרבנות שונימ" :צאנ — לפ(ח ,וצאנ ובקר — לחגיגה" .במלימ אחרות ,את החוק מ(פר שמות המזכיר צאנ דווקא יש להבינ כעו(ק בקרבנ הפ(ח עצמו ,ואת החוק מ(פר דברימ המזכיר הנ צאנ והנ בקר יש להבינ כעו(ק בקרבנ אחר שאותו מביאימ כחלק מנ העלייה לרגל ,המכונה קרבנ חגיגה. כמו כנ מצוינ שהלל "דרש לשונ הדיוט" ,כלומר הפעיל את אותנ טכניקות פרשניות של קריאת המקרא על מ(מכימ שנכתבו בידי אדמ ,כדי לעמוד על משמעותמ ולפתור קושי הלכתי( .יפור זה מובא בתו(פתא )כתובות ד ,ט( ,שמ מוזכרת בעיה הלכתית שהתעוררה באלכ(נדריה :אנשימ היו מקדשימ להמ נשימ ,ולפני שה(פיקו להביא את נשותיהמ לבתיהמ מישהו אחר היה מגיע ו"חוטפ" את האשה .לכאורה ,אמ אשה נשואה לאחד אכ מולידה ילד מאדמ אחר )במקרה זה ממי שחטפ אותה( הילד הוא ממזר .כדי למנוע מילדימ רבימ באלכ(נדריה להיות מוכרזימ כממזרימ ,דרש הלל את הכתובה — את מ(מכ הנישואימ — כפי שדורשימ את המקרא ,כלומר מתוכ תשומת לב מיוחדת למלימ המדויקות :כיוונ שנאמר שמ "כשתיכנ(י לביתי תהוי לי לאנתו ]תהיי לי לאשה[" ,קבע הלל שהנישואימ נכנ(ימ לתוקפמ רק משעת הבאת האשה הביתה ולא קודמ לכנ. 52אפשטיינ ,מבואות ל(פרות התנאימ ,עמ' .505-502 53אורבכ" ,הדרשה כי(וד ההלכה ובעית ה(ופרימ".
17/07/2013 14:30:28
10105-book.indb 96
מדרשי ההלכה
•
97
גמ בדורות שלאחר הלל הזקנ הו3יפו חכמימ לדרוש את ההלכה מנ המקרא .טכניקות המדרש הלכו והתפתחו ,ומנ השיטות הפשוטות יח3ית לפירוש הכתוב שראינו לעיל ה3תעפו וצמחו דרכי מדרש מורכבות ודקדקניות שמטרתנ ללמוד מנ הפ3וקימ את פרטי8פרטיהנ של ההלכות .שיאו של תהליכ זה הוא בתקופת יבנה ,ובעיקר בפעילותמ של רבי ישמעאל ורבי עקיבא ובני דורמ ,אכ מדרש ההלכה כדרכ לעיונ במקרא ולהצגת ההלכה כנובעת ממנו המשיכ והתקיימ גמ בדורות התנאימ המאוחרימ ובדורות האמוראימ.
2.3.3המידות שהתורה נדרשת בהן א .שבע המידות של הלל ראייתו של הלל הזקנ כאבי מדרש ההלכה ,הגמ שברור כאמור ששיטות דרשניות שונות ננקטו כבר לפני זמנו ,קשורה בינ היתר במ3ורת על ככ שהלל הוא שהעמיד לראשונה "מידות שהתורה נדרשת בהנ" — כלומר ,כללימ פרשניימ הקובעימ באילו אופנימ ניתנ לפרש את התורה. מ3ורת זו על הלל קשורה ב3יפור מפור3מ המתאר כיצד עלה הלל לנשיאות .לפי 3יפור זה ,פעמ אחת חל ארבעה8עשר בני3נ ,יומ הקרבת קרבנ הפ3ח ,בשבת .בשבת ,כידוע, השחיטה א3ורה; ואנשי הדור לא ידעו אמ יש לדחות את השבת מפני הפ3ח — כלומר ,להכינ את קרבנ הפ3ח כרגיל ,או לדחות את הפ3ח לאחר השבת ,והשאלה הופנתה אל הלל .ככ מובא ה3יפור בתו3פתא: פעמ אחת חל ארבעה עשר ]=בני3נ[ להיות בשבת. שאלו את הלל הזקנ :פ3ח מהו שידחה את השבת? אמר להמ :וכי פ3ח אחד יש לנו בשנה שדוחה את השבת? הרבה ]=יותר[ משלש מאות פ3חימ יש לנו בשנה ודוחינ את השבת! חברּו עליו כל העזרה. אמר להמ :תמיד קרבנ צבור ,ופ3ח קרבנ צבור .מה תמיד קרבנ צבור ודוחה את השבת, אפ פ3ח קרבנ צבור דוחה את השבת. דבר אחר :נאמר בתמיד "מועדו" ונאמר בפ3ח "מועדו" ,מה תמיד שנאמר בו "מועדו" דוחה את השבת ,אפ פ3ח שנאמר בו "מועדו" דוחה את השבת. ועוד ,קל וחומר :ומה תמיד שאינ חייבינ עליו כרת דוחה את השבת ,פ3ח שחייבינ עליו כרת אינו דינ שידחה את השבת? ועוד ,מקובלני מרבותי שפ3ח דוחה את השבת... בו ביומ מינו את הלל נשיא והיה מורה להמ בהלכות פ3ח. )תו3פתא פ3חימ ד ,יג-יד(
17/07/2013 14:30:29
10105-book.indb 97
98
•
פתח ל(פרות חז"ל
על פי (יפור זה ,תשובתו של הלל ,לפיה יש לדחות את השבת מפני הפ(ח ולהקריב את קרבנ הפ(ח בזמנ ,מבו((ת על השוואה בינ קרבנ הפ(ח לקרבנ התמיד :היות שמו(כמ על כולמ שאת קרבנ התמיד יש להקריב מדי יומ ביומו וגמ בשבת ,ויש דמיונ בינ קרבנ התמיד לקרבנ הפ(ח ,הרי שגמ את קרבנ הפ(ח יש להקריב בשבת .אולמ כפי שאנו רואימ ,הלל מוכיח את עמדתו בשלוש שיטות שונות .תחילה הוא מציע היקש פשוט :גמ קרבנ התמיד וגמ קרבנ הפ(ח המ קרבנות ציבור ,ולכנ יש להניח שדינמ שווה .לאחר מכנ הוא מתמקד תAקרְ ָּבנִ י ַל ְח ִמי ְל ִא ַּשי רֵ ַיח נִ יח ִֹחי )"א ָ במלה "במועדו" הכתובה בתורה גמ בעניינ קרבנ התמיד ֶ מֹועדֹו" ,במדבר כח ,ב( וגמ בעניינ הפ(ח )"וְ יַ ַעשּו ְבנֵ יAיִ ְשרָ ֵאל ֶאתA ִּת ְש ְמרּו ְל ַה ְקרִ יב ִלי ְּב ַ מֹועדֹו" ,במדבר ט ,ב( ,ולומד מהישנותה של מלה זו בשני ההקשרימ ,שיש להקפיד ַה ָּפ ַ(ח ְּב ַ על הקרבת שני הקרבנות בזמנ שנקבע להמ .לב(ופ טוענ הלל ,שקרבנ הפ(ח חמור יותר מקרבנ התמיד ,מפני שמי שלא הקריב את הפ(ח מתחייב כרת )=מיתה בידי שמימ( ,ולכנ הגיוני הוא שאמ קרבנ שאינו חמור במיוחד ,כמו התמיד ,דוחה את השבת ,קרבנ חמור כמו הפ(ח ודאי שידחה את השבת. שלוש שיטות המדרש הללו — היקש ,השוואת שני פ(וקימ שמופיעה בהמ אותה מלה )שיטה המכונה "גזירה שווה"( והשוואת מקרה קל למקרה חמור — הנ שלוש משיטות המדרש הי(ודיות ביותר שאנו פוגשימ במדרשי ההלכה ,ואכנ בגר(ת ה(יפור בתלמוד הירושלמי נאמר במפורש "התחיל דורש להנ מהיקש ומקל וחומר ומגזירה שווה" )ירושלמי פ(חימ פ"ו ה"א ,לג ע"א(. שיטות המדרש הללו מכונות "מידות" ,והנ חלק מרשימה של שבע מידות ששימשו את הלל בדיונו עמ בני בתירה ,אנשי משפחת הנשיאימ עד לזמנו .יש גר(אות שונות במקצת לגבי מהותנ המדויקת של שבע המידות ,ואנו נצטט כאנ את גר(ת כתבAיד וינה של התו(פתא: שבעה דברימ דרש הלל הזקנ לפני זקני פתירה ]=בתירה[: ] [1קל וחומר ] [2וגזירה שוה ] [3ובנינ אב וכתוב אחד ] [4ובנינ אב ושני כתובינ ] [5וכלל ופרט ופרט וכלל ] [6וכיוצא בו ממקומ אחר ] [7ודבר הלמד מעניינו אילו שבע מידות שדרש הלל הזקנ לפני זקני פתירה. )תו(פתא (נהדרינ ז ,יא( שיטות מדרש אלו ,שאנו פוגשימ בהנ על כל צעד ושעל )בפרט בשתי הראשונות( במדרשי ההלכה ,מיוח(ות אפוא להלל הזקנ .אולמ ,קשה להניח שהלל "המציא" את השיטות הללו.
17/07/2013 14:30:29
10105-book.indb 98
מדרשי ההלכה
•
99
כפי שנראה ,אלו הנ שיטות המבו--ות במידה רבה על היגיונ פשוט בקריאת טק-טימ והנ היו נפוצות ,כפי שכבר אמרנו ,ברחבי העולמ היווני6רומי של התקופה- .ביר יותר שהמידות יוח-ו להלל מפני שהוא השתמש בהנ באופנ שיטתי ,ואולי גמ העניק להנ את שמותיהנ. נ-ביר כעת בקצרה כל אחת משבע המידות הללו.
.1קל וחומר מדרש בקל וחומר )ק"ו( ,שהוא אחת משיטות המדרש הנפוצות ביותר ,מבו --על המשוואה הזאת :אמ במקרה נתונ הלכה היא ,xהרי שבמקרה חמור יותר הלכה היא לכל הפחות .x דוגמה לככ ראינו לעיל בהשוואת קרבנ התמיד וקרבנ הפ-ח :המקרה הקל הוא קרבנ התמיד, שהעונש על אי6הקרבתו אינו כרת ,וההלכה היא שהתמיד דוחה את השבת .אמ ככ ,ניתנ לה-יק שבמקרה החמור של קרבנ הפ-ח ,שהעונש על אי6הקרבתו הוא כרת ,ההלכה ודאי תהיה שקרבנ הפ-ח דוחה את השבת .לימוד בקל וחומר מכונה גמ "לימוד מנ הדינ" ,ודרשות קל וחומר מנו-חות בדרכ כלל בתבנית" :ומה] ...המקרה הקל[ ש]...הלכה בו היא ... ,[x ]המקרה החמור[ אינו דינ ש] ...הלכה בו היא "?[x למרות הני-וח שלעיל ,לפיו במקרה החמור ההלכה תהיה לפחות כמו ההלכה במקרה הקל ,כלל מרכזי בדרשות קל וחומר הוא "דַ יֹו ַל ָּבא מנ הדינ להיות כנִ דונ" — לאמור ,אמ דינו של המקרה החמור נלמד מנ המקרה הקל ,ההלכה במקרה החמור תהיה זהה להלכה במקרה הקל ,לא חמורה ממנה.
.2גזירה שווה גזירה שווה )ג"ש( ,שגמ היא הודגמה לעיל בעניינ התמיד והפ-ח ,מבו--ת על השוואת שני פ-וקימ שבהמ מופיעה אותה מלה ,והמלה הזהה מהווה אינדיקציה שהדינ בשני המקרימ המתוארימ בשני הפ-וקימ גמ הוא זהה .ככ ראינו לעיל לגבי המלה "במועדו" המופיעה הנ בעניינ הפ-ח והנ בעניינ התמיד .הנו-חה הנפוצה להצגת גזירה שווה היא" :נאמר כאנ... ]מלה [xונאמר להלנ ]במקומ אחר[ ] ...מלה .[xמה xהאמור להלנ] ...משמעות מ-וימת[ אפ xהאמור כאנ ]אותה משמעות[". על פי יצחק גילת ,ניתנ לראות התפתחות הדרגתית באופנ השימוש בגזירה שווה כדרכ לימוד 54.בשלבימ הראשונימ ,כפי שראינו בדוגמה שלעיל ,השוואת המלימ בשני הפ-וקימ היתה על ב-י -ענייני :ברור הוא שמה שמשותפ לפ-וק על הפ-ח ולפ-וק על התמיד אינו תמ העובדה שבשניהמ יש אותה מלה מקרית ,אלא שהמלה הזהה בשני הפ-וקימ נוגעתהישר בשאלה של זמנ ההקרבה הראוי להמ .במובנ הזה ,הגזירה השווה הקדומה היא בעצמ השוואה של שני פ-וקימ דומימ בתוכנמ ,והמלה הזהה היא רק אילו-טרציה לדמיונ הזה. 54יצחק ד' גילת" ,להשתלשלותה של הגזירה שווה" ,מלאת :מחקרי האוניבר-יטה הפתוחה בתולדות ישראל ובתרבותו ,ב )תשמ"ד( ,עמ' .92-85
17/07/2013 14:30:29
10105-book.indb 99
100
•
פתח ל(פרות חז"ל
לעומת זאת ,בשלבימ מאוחרימ יותר )הבאימ לידי ביטוי כבר בקובצי המדרש שלפנינו( המלימ עצמנ הפכו להיות מוקדי ההשוואה ,ולעתימ קרובות משווימ פ(וקימ שאינ ביניהמ קשר ענייני על ב(י( מלימ כלליות למדי .ככ לדוגמה ,על פי מדרש ההלכה (פרי דברימ, מ(פר ימי הנזירות המינימלי לנזיר נלמד דווקא מנ הפ(וק העו(ק באבל על מות משה, בעקבות הופעת המלה "ימי" בשני הפ(וקימ" :נאמר כאנ )דברימ לד ,ח( 'ימי' ]וַ ּיִ ְבּכּו ְבנֵ י מֹואב ְשל ִֹשימ יֹומ וַ ּיִ ְּתמּו יְ ֵמי ְב ִכי ֵא ֶבל מ ֶֹשה[ ונאמר להלנ )במדבר יִ ְשרָ ֵאל ֶאתIמ ֶֹשה ְּב ַערְ בֹת ָ ו ,ח( 'ימי' ]ּכֹל יְ ֵמי נִ זְ רֹו ָקדֹש הּוא ַלה'[ ,מה 'ימי' האמור כאנ שלשימ יומ אפ 'ימי' האמור להלנ שלשימ יומ" )(פרי דברימ שנז ,מהד' פינקלשטיינ עמ' .(430מובנ שכאנ ההשוואה בינ שני הפ(וקימ מבו((ת אכ ורק על המלה הזהה ,שהיא מלה נפוצה וח(רת משמעות ייחודית כשלעצמה.
.3בניין אב "בנינ אב מכתוב אחד" משמש לה(קת מ(קנה מהלכה המפורשת במקומ אחד לגבי כל המקרימ הרלוונטיימ שבהמ הלכה זו אינה מפורשת .לדוגמה ,ב(פר דברימ יט ,טו נאמר הIעדִ ימ יָ קּומ ּדָ ָבר". לּIפי ְשל ָֹש ֵ לּIפי ְשנֵ י ֵעדִ ימ אֹו ַע ִ מפורשותֹ" :לאIיָ קּומ ֵעד ֶא ָחד ְּב ִאישַ ...ע ִ מכאנ ה(יקו ,שבכל מקומ שבו הזכירה התורה ֵעד יש להבינ שמדובר בשני עדימ לפחות, ושעדותו של עד אחד אינה קבילה אלא אמ נאמר זאת במפורש )(פרי במדבר פי(קא ז, מהד' הורוביצ עמ' .(12 "בנינ אב משני כתובימ" מתב(( על אותו עיקרונ ,אלא שבמקרה זה הכלל שאותו מחילימ על כל מקרה רלוונטי מבו(( על שילוב של שני פ(וקימ ולא של אחד .ככ לדוגמה התורה )שמות כב ,ד-ו( דנה בשני (וגימ של נזקימ שאדמ חייב לפצות את חברו עליהמ ,אפ על פי שלא ביצע אותמ באופנ ישיר :מקרה שבו צאנו של אדמ רעה בשדה של אדמ אחר והזיק לתבואה ,ומקרה שבו אש שהבעיר אדמ אחד התפשטה לשדה של אדמ אחר .המשותפ לשני המקרימ )"הצד השווה שבהמ" כפי שמכנימ זאת בלשונ המדרש( הוא שעל בעל הצאנ או המבעיר לשלמ את הנזק ,ומכאנ ה(יקו שעל אדמ לשלמ על כל מקרה שבו מחדל שלו גרמ לנזק לאחר )מכילתא דרבי ישמעאל ,פרשת משפטימ ,מ(' נזיקינ יד ,מהד' הורוביצ- רבינ עמ' .(298
.4כלל ופרט ופרט וכלל כלל ופרט ופרט וכלל היא מידה אחת שהיא שתיימ ,ונוגעת למקרימ שבו פ(וק מ(וימ מציג הכללה מ(וימת ולאחר מכנ פרטימ של אותה הכללה )כלל ופרט( ,או להיפכ — מציג פרטימ ולאחר מכנ הכללה )פרט וכלל( .שיטת המדרש בשני המקרימ היא הפוכה :אמ קודמ מופיע כלל ואחריו פרטימ" ,אינ בכלל אלא מה שבפרט" ,כלומר רק הפרטימ שהוצגו במפורש המ
17/07/2013 14:30:29
10105-book.indb 100
מדרשי ההלכה
•
101
נ.ה ְּב ֵה ָמה "אדָ מ ִּכי.יַ ְקרִ יב ִמ ֶּכמ ָקרְ ָּבנ ַלה' ִמ ַ אלו שההכללה מתייח:ת אליהמ .למשל ,בציווי ָ ת.קרְ ַּבנְ ֶכמ" )ויקרא א ,ב( ,המלה "בהמה" היא הכלל והמלימ נ.הּצֹאנ ַּת ְקרִ יבּו ֶא ָ נ.ה ָּב ָקר ִּומ ַ ִמ ַ "מנ הבקר ומנ הצאנ" המ הפרט ,ויש לה:יק כי למרות המלה הכללית "בהמה" מותר להקריב אכ ורק מנ הבקר והצאנ ,דהיינו רק :וגימ מ:וימימ של בהמות .לעומת זאת ,אמ קודמ מופיעימ פרטימ ואחריהמ כלל" ,נעשה כלל מו:פ על הפרט" ,כלומר הכלל בא להרחיב "ּכי.יִ ֵּתנ ִאיש ֶאל.רֵ ֵעהּו ַחמֹור אֹו.שֹור ולכלול גמ את מה שלא נמנה בפרטימ .למשל ,בפ:וק ִ לּ.ב ֵה ָמה ִל ְשמֹר" )שמות כב ,ט( ,ההכללה "כל בהמה" מו:יפה על הפרטימ חמור, אֹו.שה וְ ָכ ְ ֶ שור ושה גמ בהמות שלא נמנו בפ:וק במפורש )וראו ברייתא דרבי ישמעאל ,מהד' ויי :ב ע"א(.
.5כיוצא בו ממקום אחר; דבר הלמד מעניינו ככל הנראה משמעות המידה "כיוצא בו ממקומ אחר" היא פשוטה למדי ועניינה הוא פשוט היקש בינ שני מקרימ דומימ במהותמ ,כפי שראינו בהשוואתו של הלל את קרבנ הפ:ח לקרבנ התמיד מבחינה זו ששניהמ קרבנות ציבור .המידה "דבר הלמד מעניינו" קרובה למדי למה שהיינו מכנימ בלשונ ימינו "לימוד מנ ההקשר" ,כלומר ה:קה על משמעותו של כתוב מ:וימ מתוכ הכתובימ המקיפימ אותו .מידות אלו במיוחד מדגישות את אופיינ של שבע המידות של הלל כשיטות פרשנות על דרכ ההיגיונ והשכל הישר ,והנ ניתנות ליישומ — כפי שעשה הלל עצמו — לא רק על טק:ט מקודש בעל אופי ייחודי כמו התורה ,אלא כמעט על כל מ:מכ כתוב.
ב .שלוש־עשרה המידות של רבי ישמעאל כמה פעמימ במדרשי ההלכה באה הקביעה ש"התורה נדרשת בשלוש עשרה מידות" ,ובראש מדרש ה:פרא ל:פר ויקרא מופיע מקור המייח :את הקביעה הזו לרבי ישמעאל ,שאת פועלו בתחומ מדרשי ההלכה נכיר בהמשכ .מקור זה מכונה בשמ "ברייתא דרבי ישמעאל" והוא מפרט באמצעות דוגמאות את כל שלוש עשרה המידות הללו .ככלל ,יש קרבה רבה בינ שבע מידותיו של הלל ,שגמ הנ מוזכרות בברייתא ,ובינ שלוש.עשרה המידות של רבי ישמעאל ,ואפשר לומר שהאחרונות הנ מעינ הרחבה ופירוט של הראשונות .בעיקר בולטת העובדה שרבי ישמעאל הרחיב את המידה האחת "כלל ופרט ופרט וכלל" לכמה וכמה מידות המפרטות גמ תתי.מקרימ שונימ של כלל ופרט ,כגונ" :כלל ופרט וכלל"" ,כלל שהוא צריכ לפרט"" ,דבר שהיה בכלל ויצא מנ הכלל" וכנ הלאה .כמו כנ הו:יפ רבי ישמעאל את המידה "דבר הלמד מ:ופו" )כלומר ,מקרה שבו משמעותו המלאה של הכתוב מתבררת רק מ:ופ העניינ( ואת המידה "שני כתובימ המכחישימ זה את זה — עד שיבוא הכתוב השלישי ויכריע ביניהמ".
17/07/2013 14:30:29
10105-book.indb 101
102
•
פתח ל(פרות חז"ל
למרות מרכזיותנ של המידות שהתורה נדרשת בהנ כעקרונות מפתח במדרש ההלכה, אינ אלו הכלימ הדרשניימ היחידימ שעמדו לרשות הלומדימ .ככל שהתפתחו שיטות המדרש נו(דו עקרונות דרשניימ נו(פימ ,שאת חלקמ נכיר בדיוננו על שני ענקי מדרש ההלכה — רבי עקיבא ורבי ישמעאל.
2.3.4מדרשי רבי עקיבא ורבי ישמעאל עמדנו על ככ שראשיתו של מדרש ההלכה בני(יונ לבאר את פ(וקי התורה באופנ מילולי ופשוט יח(ית ,וכי דרכי מדרש הכתוב הקדומות היו בעיקרנ מבו((ות על דרכ ההיגיונ וההיקש .לעומת זאת ,מדרשי ההלכה המוכרימ לנו כיומ ,שעיקר יצירתמ היא בדור יבנה ובדור שאחריו ,מציגימ דרכי מדרש מורכבות לאינ ערוכ .מטרתמ ,כפי שציינו ,היא לא רק לה(ביר את חוקי המקרא באופנ בהיר יותר ,אלא גמ להציג את ההלכות על פרטיהנ המדוקדקימ ביותר כנובעות מנ הכתוב. הנחת הי(וד המנחה את מדרשי דור יבנה ואילכ היא ,בהכללה ,שהתורה היא טק(ט מיוחד במינו ושדברימ אינמ מובאימ בה "(תמ" .כל מלה היא בעלת משמעות ,וכל ני(וח נועד ללמד אותנו משהו שלא היינו יכולימ ללמוד בדרכ אחרת .כפי שנראה ,היו שהחילו את העיקרונ הזה באופנ מוחלט והיו שהחילו אותו באופנ מ(ויג יותר ,אכ הרעיונ שלפיו אפשר ללמוד את פרטי ההלכה מהעמקה בלשונ המדויקת של הפ(וקימ ומנ ההנחה שכל פ(וק ופ(וק נועד ללמד אותנו משהו ייחודי ,הוא המאפיינ המובהק של מדרשי ההלכה מדור זה. מדרשי ההלכה של התנאימ הגיעו לידינו דרכ ארבעה צינורות עיקריימ (1 :דרכ קובצי מדרשימ ששרדו בכתבי יד ודפו(ימ או בקטעי גניזה; (2דרכ ברייתות בתלמודימ; (3דרכ ליקוטימ ואנתולוגיות של מדרשימ על התורה שנערכו בימי הביניימ המאוחרימ; (4דרכ ציטוטימ עקיפימ בכתבימ שונימ של פרשנימ ,הוגימ ,פו(קי הלכה ועוד .בהמשכ נעמוד מקרוב על החיבורימ המדרשיימ המוכרימ לנו כיומ ועל מאפייניהמ הייחודיימ ,אכ לעת עתה נוכל לומר כי ברובמ המכריע של מדרשי הפ(וקימ המוכרימ לנו דרכ מקורות אלו, מתבלטימ במיוחד שני חכמימ :רבי עקיבא ורבי ישמעאל; ולמעלה מזה :מתגלה העובדה כי לשני החכמימ היו שיטות מדרש שונות ,והשקפות שונות לגבי האופנ שבו יש לדרוש את ההלכה מנ הפ(וקימ .ההנחה הרווחת במחקר כיומ היא ,שהיו שתי "א(כולות" נפרדות שזוהו עמ שני חכמימ אלו ,שחבריהנ נקטו על:פי:רוב את שיטת המדרש של האחד ולא של האחר .נהוג אפוא להבחינ בינ מדרשימ שהמ "דבי רבי עקיבא" )="של בית רבי עקיבא", כלומר דורשימ את הכתובימ על פי שיטתו ,וככל הנראה אפ נוצרו על ידי תלמידיו ותלמידי תלמידיו( ,לבינ מדרשימ שהמ "דבי רבי ישמעאל" .הבחנה זו מתקיימת לגבי מדרשי:פ(וקימ שונימ של התנאימ גמ אמ שני החכמימ הללו אינמ מוזכרימ בהמ מפורשות.
17/07/2013 14:30:29
10105-book.indb 102
מדרשי ההלכה
•
103
א .הבדלים בשיטות המדרש בין רבי עקיבא ורבי ישמעאל כאמור ,ההנחה שאת התורה יש לקרוא כטק2ט מיוחד במינו ושפרטי ההלכה חבויימ בתוכ ני2וחיה ,משותפת לכל דרשני ההלכה בתקופת יבנה ואחריה .יחד עמ זה ,ההבדל המרכזי בינ שיטת רבי עקיבא לשיטת רבי ישמעאל הוא במידת התחולה של עיקרונ זה .רבי עקיבא אימצ את הרעיונ שאינ דבר מיותר בתורה באופנ מוחלט :מבחינתו ,כל מלה ,אפילו מלות היח2 ואפילו ו"ו החיבור נועדה ללמד משהו להלכה .לעומת זאת ,רבי ישמעאל מחזיק בעיקרונ "דיברה תורה כלשונ בני אדמ" וטוענ שלא כל מלה ומלה היא בעלת משמעות הלכתית ,אלא יש שהתורה התנ2חה באופנ מ2וימ פשוט משומ שככ נהוג להשתמש בשפה .מעבר לככ ,ניתנ לומר שרבי ישמעאל מעדיפ דרשות על דרכ ההיגיונ וההיקש בכל מקומ שבו הדבר אפשרי )רואימ זאת בשימוש הנרחב שלו במידות שהתורה נדרשת בהנ( ,בעוד רבי עקיבא מעדיפ דרשות מילוליות דווקניות כגונ אלו שתוארו לעיל .אינ זאת שרבי עקיבא נמנע משימוש במידות ורבי ישמעאל לעולמ אינו מדייק בלשונ הכתוב ,אכ בהחלט ניתנ להצביע על נטייה כללית שונה בינ השניימ. "ּכי דְ ַבר