Gateway to Rabbinic Literature פתח לספרות חז"ל 9789650613860

Citation preview

‫‪10105‬‬

‫מבוא מצוין לאלה שרוצים להיכנס לאוהלה של תורה ואין בידם המפתחות‪ .‬נכתב בסגנון ברור ומושך‪ .‬המבוא‬ ‫כולל סיכום תמציתי של ספרי תורה שבעל פה החשובים‪ ,‬על הדומה והשונה שבהם‪ .‬ד"ר בלברג הצליחה‬ ‫להראות לאלה שלא רגילים בה את יופיה ואת תפארתה של תורה שבעל פה‪ ,‬שהיא מנת חלקו של כל אדם‬ ‫אינטליגנטי‪ ,‬וכל הרוצה יבוא ויטול‪.‬‬ ‫פרופ' דוד הלבני‬ ‫חתן פרס ישראל בחקר התלמוד‬ ‫פתח לספרות חז"ל הוא מבוא מעולה לספרות העומדת קרוב לאלפיים שנה במרכז עולמה הרוחנית של‬ ‫היהדות‪ .‬הוא נגיש לכל קורא משכיל וכתוב בסגנון בהיר‪ ,‬קולח ומסביר פנים‪.‬‬ ‫פרופ' רוברט ברודי‬ ‫החוג לתלמוד והלכה‬ ‫האוניברסיטה העברית בירושלים‬ ‫שמו הצנוע של הספר‪ ,‬פתח לספרות חז"ל‪ ,‬הוא מעט המחזיק את המרובה‪ .‬בשפה בהירה ושווה לכל נפש‪,‬‬ ‫ובדיוק אקדמי מרשים‪ ,‬פותחת מירה בלברג פתח לקוראים‪ ,‬בין בראשית היכרותם עם ספרות חכמים ובין‬ ‫שהם בתוככי הלימוד‪ ,‬ומאפשרת מפגש מעמיק ומעורר השראה‪.‬‬ ‫ח"כ ד"ר רות קלדרון‬

‫‪0 020810 105511‬‬ ‫‪208-1010551‬‬

‫מק"ט ‪10105-5010‬‬ ‫מסת"ב ‪ISBN 978-965-06-1386-0‬‬

‫האוניברסיטה הפתוחה‬

‫מירה בלברג היא בעלת תואר מוסמך בתלמוד מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר דוקטור במדע הדתות‬ ‫מאוניברסיטת סטנפורד‪ .‬היא מלמדת במחלקה למדע הדתות באוניברסיטת נורת'ווסטרן בארה"ב‪.‬‬

‫פתח לספרות חז"ל • מירה בלברג‬

‫פתח לספרות חז"ל מציע מבוא יסודי אך מזמין וידידותי לקורפוס הרחב והעשיר של הספרות הרבנית ‪ -‬המשנה‪,‬‬ ‫התלמודים ומדרשי ההלכה והאגדה‪ .‬הספר מסייע לקוראיו ולקוראותיו לעמוד על מושגי יסוד‪ ,‬שאלות ואתגרים‬ ‫מרכזיים בלימוד וחקר ספרות חז"ל‪ ,‬ומקל על גישתם של הקוראים והקוראות אל הטקסטים הרבניים עצמם‪.‬‬ ‫הספר אמון על הגישה הטקסטואלית‪:‬היסטורית בחקר ספרות חז"ל‪ ,‬ומדגיש את חשיבותו של המחקר הביקורתי‬ ‫של ספרות זו ככלי ראשון במעלה להבנה מעמיקה של יצירותיהם המגוונות והמרתקות של תנאים ואמוראים‪.‬‬

‫חז"ל‬ ‫לספרות‬ ‫פתח‬ ‫מירה בלברג‬

‫מירה בלברג‬ ‫פתח לספרות חז"ל‬

‫‪17/07/2013 14:30:23‬‬

‫‪10105-book.indb 1‬‬

‫פתח לספרות חז"ל‬ ‫מירה בלברג‬

‫רעננה תשע"ג‬

‫‪17/07/2013 14:30:24‬‬

‫‪10105-book.indb 3‬‬

‫‪Gateway to Rabbinic Literature‬‬ ‫‪Prof. Mira Balberg‬‬

‫כותבת ה‪#‬פר‬ ‫ד"ר מירה בלברג‬ ‫אחראי אקדמי‬ ‫פרופ' רוברט ברודי — האוניבר‪,‬יטה העברית‬ ‫יועצימ‬ ‫ד"ר מרדכי ‪,‬בתו — אוניבר‪,‬יטת בר‪2‬אילנ‬ ‫ד"ר רמי ריינר — אוניבר‪,‬יטת בנ‪2‬גוריונ‬ ‫ד"ר אופיר מינצ‪2‬מנור — האוניבר‪,‬יטה הפתוחה‬ ‫ד"ר טלי ארטמנ‪2‬פרטוק — האוניבר‪,‬יטה העברית‬ ‫ד"ר אבריאל בר‪2‬לבב — האוניבר‪,‬יטה הפתוחה‬ ‫עורכ‬ ‫משה שפרבר‬ ‫גרפיקה ועיצוב עטיפה‪ :‬אילנה ברויטמנ‪2‬אק‪,‬לרוד‬ ‫התקנה והבאה לדפו‪ :#‬ענבל מנלי‪,‬‬ ‫‪#‬דר‪ :‬דני גרבר‪ ,‬שוש רוחלינ‬ ‫מפות‪ :‬אתי זינגר‬ ‫זכויות יוצרימ‪ :‬פזית שני‪2‬שורצ‬ ‫עטיפה‪ :‬למעלה‪ :‬משנה ‪,‬דר זרעימ )קטעימ(‪ ,Ms. Heb. 8◦5699 ,‬מחלקת כתבי יד‪ ,‬ה‪,‬פרייה הלאומית‪,‬‬ ‫ראמ‪ ,‬וילנה‪.‬‬ ‫ירושלימ‪ .‬למטה‪ :‬עמוד ראשונ של תלמוד בבלי‪ ,‬הוצאת האלמנה והאחימ ָ‬ ‫ה‪,‬פר נלמד במ‪,‬גרת הקור‪" ,‬זמנ חברה ומשפחה‪, :‬וגיות בתלמוד" )‪(10105‬‬ ‫מק"ט ‪10105-5010‬‬ ‫מ‪,‬ת"ב ‪ISBN 978-965-06-1386-0‬‬ ‫© תשע"ג‪ .2013-‬כל הזכויות שמורות לאוניבר‪,‬יטה הפתוחה‪.‬‬ ‫בית ההוצאה לאור של האוניבר‪,‬יטה הפתוחה‪ ,‬הקריה ע"ש דורותי דה רוטשילד‪ ,‬דרכ האוניבר‪,‬יטה ‪ ,1‬ת"ד ‪,808‬‬ ‫רעננה ‪.4353701‬‬

‫‪The Open University of Israel, The Dorothy de Rothschild Campus, 1 University Road, P.O.Box 808,‬‬ ‫‪Raanana 4353701. Printed in Israel.‬‬

‫אינ לשכפל‪ ,‬להעתיק‪ ,‬לצלמ‪ ,‬להקליט‪ ,‬לתרגמ‪ ,‬לאח‪,‬נ במאגר מידע‪ ,‬לשדר או לקלוט בכל דרכ או בכל אמצעי‬ ‫אלקטרוני‪ ,‬אופטי‪ ,‬מכני או אחר כל חלק שהוא מהחומר שב‪,‬פר זה‪ .‬שימוש מ‪,‬חרי בחומר הכלול ב‪,‬פר זה א‪,‬ור‬ ‫בהחלט‪ ,‬אלא ברשות מפורשת ובכתב ממדור זכויות יוצרימ של האוניבר‪,‬יטה הפתוחה‪.‬‬

‫‪17/07/2013 14:30:24‬‬

‫‪10105-book.indb 4‬‬

‫תוכן העניינים‬

‫פתח דבר‬

‫‪11‬‬

‫חלק ‪ 1‬מתורה שבכתב לתורה שבעל(פה‬ ‫‪ 1.1‬התורה כמערכת חוק‬ ‫‪ 1.2‬מ‪2‬ורות הלכתיות(פרשניות קדומות‬ ‫‪ 1.2.1‬פרשנות פנימ'מקראית‬ ‫‪ 1.2.2‬מ‪1‬ורות הלכתיות מימי בית שני‬ ‫א‪ .‬עדויות ארכיאולוגיות‪ :‬תפילינ‬ ‫ב‪ .‬תרגומ השבעימ‬ ‫ג‪1 .‬פרות חיצונית‬ ‫ד‪ .‬פילונ האלכ‪1‬נדרוני ויו‪1‬פ בנ מתתיהו‬ ‫ה‪ .‬גזירות ותקנות‬ ‫ו‪ .‬הברית החדשה‬ ‫ז‪ .‬כתבי כת מדבר יהודה‬ ‫‪2 1.3‬פרות חז"ל כתורה שבעל(פה‬ ‫‪ 1.3.1‬חז"ל ויצירתמ‬ ‫א‪ .‬מה היא ‪1‬פרות חז"ל?‬ ‫ב‪ .‬מי המ חז"ל?‬ ‫‪ 1.3.2‬לימוד בדרכ המדרש ולימוד בדרכ המשנה‬ ‫‪ 1.3.3‬מדרש יוצר או מדרש מקיימ?‬ ‫‪ 1.3.4‬תורה שבעל'פה — האומנמ בעל'פה?‬ ‫‪ 1.3.5‬היח‪ 1‬בינ התורה בכתב לתורה שבעל'פה‬

‫‪17/07/2013 14:30:24‬‬

‫‪17‬‬ ‫‪20‬‬ ‫‪20‬‬ ‫‪21‬‬ ‫‪21‬‬ ‫‪22‬‬ ‫‪23‬‬ ‫‪24‬‬ ‫‪25‬‬ ‫‪26‬‬ ‫‪27‬‬ ‫‪28‬‬ ‫‪28‬‬ ‫‪28‬‬ ‫‪29‬‬ ‫‪30‬‬ ‫‪32‬‬ ‫‪33‬‬ ‫‪35‬‬

‫‪10105-book.indb 5‬‬

‫חלק ‪/ 2‬פרות התנאימ‪ :‬המשנה ומדרשי ההלכה‬ ‫‪ 2.1‬מבוא לתקופת התנאימ ו‪/‬פרותה‬ ‫‪ 2.1.1‬רקע הי‪%‬טורי‬ ‫‪ 2.1.2‬הגדרת תקופת פעילותמ של התנאימ‬ ‫‪ 2.1.3‬מה הוא תנא?‬ ‫‪ 2.1.4‬לשונ חכמימ‬ ‫‪ 2.2‬המשנה‬ ‫‪ 2.2.1‬מבנה המשנה וחלוקתה‬ ‫א‪ .‬החלוקה ל‪%‬דרימ‬ ‫ב‪ .‬החלוקה למ‪%‬כתות‬ ‫ג‪ .‬החלוקה לפרקימ‬ ‫ד‪ .‬החלוקה למשניות‬ ‫‪% 2.2.2‬גנונה של המשנה וצורותיה ה‪%‬פרותיות‬ ‫א‪ .‬ני‪%‬וח החוק במשנה‬ ‫‪ .1‬ני‪%‬וח קזואי‪%‬טי‬ ‫‪ .2‬ני‪%‬וח מופשט‬ ‫‪ .3‬שאלות רטוריות‬ ‫‪ .4‬רשימות מפורטות‬ ‫ב‪ .‬המחלוקת במשנה‬ ‫ג‪ .‬מעשימ במשנה‬ ‫ד‪ .‬תיאורי טק‪%‬ימ‬ ‫ה‪ .‬מ‪%‬כתות ייחודיות‬ ‫‪ 2.2.3‬התהוות המשנה ועריכתה‬ ‫א‪ .‬מקורותיה של משנת רבי יהודה הנשיא‬ ‫‪ .1‬משניות קדומות‬ ‫)א( שמות החכמימ‬ ‫)ב( משניות העו‪%‬קות בתכנימ "קדומימ"‬ ‫)ג( לשונ ו‪%‬גנונ קדומימ‬ ‫‪ .2‬קבצימ ערוכימ‬ ‫‪ .3‬מהדורות משנה קודמות למהדורת רבי יהודה הנשיא‬ ‫ב‪ .‬מגמותיו של רבי יהודה הנשיא בעריכת המשנה‬ ‫ומהותה של המשנה כחיבור‬ ‫‪ 2.2.4‬משניות "חיצוניות" ויח‪%‬נ למשנת רבי יהודה הנשיא‬ ‫א‪ .‬התו‪%‬פתא‬

‫‪17/07/2013 14:30:24‬‬

‫‪41‬‬ ‫‪41‬‬ ‫‪44‬‬ ‫‪48‬‬ ‫‪49‬‬ ‫‪51‬‬ ‫‪52‬‬ ‫‪52‬‬ ‫‪54‬‬ ‫‪58‬‬ ‫‪59‬‬ ‫‪59‬‬ ‫‪62‬‬ ‫‪62‬‬ ‫‪62‬‬ ‫‪63‬‬ ‫‪64‬‬ ‫‪65‬‬ ‫‪66‬‬ ‫‪68‬‬ ‫‪70‬‬ ‫‪71‬‬ ‫‪72‬‬ ‫‪72‬‬ ‫‪72‬‬ ‫‪74‬‬ ‫‪74‬‬ ‫‪75‬‬ ‫‪76‬‬ ‫‪77‬‬ ‫‪79‬‬ ‫‪80‬‬

‫‪10105-book.indb 6‬‬

‫‪ .1‬מהות התו&פתא ויח&ה למשנה‬ ‫‪ .2‬כתבי יד ומהדורות של התו&פתא‬ ‫ב‪ .‬הברייתות בתלמודימ‬ ‫‪ 2.2.5‬כתבי יד‪ ,‬מהדורות ומפרשימ של המשנה‬ ‫א‪ .‬כתיבת המשנה‬ ‫ב‪ .‬כתבי היד ומ&ורת הנו&ח של המשנה‬ ‫ג‪ .‬מהדורות ומפרשימ‬ ‫‪ 2.3‬מדרשי ההלכה‬ ‫‪ 2.3.1‬מדרש הלכה — מה הוא?‬ ‫‪ 2.3.2‬מדרש ההלכה הקדומ‬ ‫‪ 2.3.3‬המידות שהתורה נדרשת בהנ‬ ‫א‪ .‬שבע המידות של הלל‬ ‫‪ .1‬קל וחומר‬ ‫‪ .2‬גזירה שווה‬ ‫‪ .3‬בניינ אב‬ ‫‪ .4‬כלל ופרט ופרט וכלל‬ ‫‪ .5‬כיוצא בו ממקומ אחר; דבר הלמד מעניינו‬ ‫ב‪ .‬שלוש עשרה המידות של רבי ישמעאל‬ ‫‪ 2.3.4‬מדרשי רבי עקיבא ורבי ישמעאל‬ ‫א‪ .‬הבדלימ בשיטות המדרש בינ רבי עקיבא ורבי ישמעאל‬ ‫ב‪ .‬עקרונות הלכתיימ שונימ‬ ‫‪ 2.3.5‬מדרשי ההלכה שנותרו בידינו וששוחזרו ומאפייניהמ‬ ‫א‪ .‬מכילתא דרבי ישמעאל‬ ‫ב‪ .‬מכילתא דרבי שמעונ בנ יוחאי‬ ‫ג‪& .‬פרא‬ ‫ד‪& .‬פרי במדבר‬ ‫ה‪& .‬פרי זוטא במדבר‬ ‫ו‪& .‬פרי דברימ‬ ‫ז‪" .‬מכילתא" דברימ‬ ‫ח‪& .‬פרי זוטא דברימ‬ ‫‪ 2.3.6‬יח& מדרשי ההלכה למשנה‪ ,‬לתו&פתא ולתלמודימ‬ ‫א‪ .‬מדרשי ההלכה והמשנה‬ ‫ב‪ .‬מדרשי ההלכה והתו&פתא‬ ‫ג‪ .‬מדרשי ההלכה בתלמודימ‬

‫‪22/07/2013 15:50:29‬‬

‫‪80‬‬ ‫‪85‬‬ ‫‪86‬‬ ‫‪87‬‬ ‫‪87‬‬ ‫‪88‬‬ ‫‪90‬‬ ‫‪92‬‬ ‫‪92‬‬ ‫‪95‬‬ ‫‪97‬‬ ‫‪97‬‬ ‫‪99‬‬ ‫‪99‬‬ ‫‪100‬‬ ‫‪100‬‬ ‫‪101‬‬ ‫‪101‬‬ ‫‪102‬‬ ‫‪103‬‬ ‫‪105‬‬ ‫‪106‬‬ ‫‪107‬‬ ‫‪108‬‬ ‫‪109‬‬ ‫‪110‬‬ ‫‪111‬‬ ‫‪112‬‬ ‫‪112‬‬ ‫‪113‬‬ ‫‪114‬‬ ‫‪114‬‬ ‫‪119‬‬ ‫‪119‬‬

‫‪10105-B-mavo-tochen.indd 7‬‬

‫חלק ‪* 3‬פרות האמוראימ‬ ‫‪ 3.1‬מבוא לתקופת האמוראימ ו*פרותה‬ ‫‪ 3.1.1‬מה הוא אמורא?‬ ‫‪ 3.1.2‬ממשנה לתלמוד‬ ‫‪ 3.1.3‬בינ ארצ ישראל לבבל‬ ‫‪ 3.1.4‬אתגרימ בלימוד ‪1‬פרות האמוראימ‬ ‫א‪ .‬מקבילות‬ ‫‪ .1‬מקבילות בינ חיבורימ שונימ‬ ‫‪ .2‬מקבילות פנימיות באותו חיבור‬ ‫ב‪ .‬גמישות הנו‪1‬ח‬ ‫‪" 3.1.5‬תלמוד" ו"גמרא"‬ ‫‪ 3.2‬התלמוד הירושלמי‬ ‫‪ 3.2.1‬עולמו של התלמוד הירושלמי‪ :‬ארצ ישראל‬ ‫במאות השלישית והרביעית ל‪1‬פירה‬ ‫‪ 3.2.2‬לשונו של התלמוד הירושלמי‬ ‫‪ 3.2.3‬זמנו ומקומו של התלמוד הירושלמי‬ ‫א‪ .‬זמנ התהוותו של התלמוד הירושלמי‬ ‫ב‪ .‬מקומ התהוותו של התלמוד הירושלמי‬ ‫ג‪ .‬ייחודה של מ‪1‬כת נזיקינ‬ ‫‪ 3.2.4‬מבנה התלמוד הירושלמי וחלקיו‬ ‫‪ 3.2.5‬ה‪1‬וגיה הירושלמית ומאפייניה‬ ‫א‪ .‬התלמוד הירושלמי כמפרש משנה‬ ‫ב‪ .‬מרכיבי התלמוד הירושלמי‬ ‫‪ .1‬משנה וברייתות‬ ‫‪ .2‬מימרות‬ ‫‪" .3‬עובדות" ודברי אגדה‬ ‫ג‪" .‬אריגת" מרכיבי הירושלמי לכלל ‪1‬וגיה‬ ‫ד‪ .‬הטרמינולוגיה של התלמוד הירושלמי‬ ‫ה‪ .‬אגדת התלמוד הירושלמי‬ ‫‪ 3.2.6‬עריכת התלמוד הירושלמי‬ ‫א‪ .‬מהות העריכה בירושלמי‬ ‫ב‪ .‬התהוות השלד‬ ‫ג‪ .‬שכלול‬ ‫ד‪ .‬חיתומ ולאחריו‬

‫‪22/07/2013 15:50:30‬‬

‫‪123‬‬ ‫‪123‬‬ ‫‪124‬‬ ‫‪127‬‬ ‫‪128‬‬ ‫‪129‬‬ ‫‪129‬‬ ‫‪132‬‬ ‫‪132‬‬ ‫‪133‬‬ ‫‪135‬‬ ‫‪136‬‬ ‫‪138‬‬ ‫‪139‬‬ ‫‪139‬‬ ‫‪140‬‬ ‫‪142‬‬ ‫‪145‬‬ ‫‪147‬‬ ‫‪147‬‬ ‫‪150‬‬ ‫‪150‬‬ ‫‪151‬‬ ‫‪151‬‬ ‫‪152‬‬ ‫‪156‬‬ ‫‪158‬‬ ‫‪163‬‬ ‫‪163‬‬ ‫‪164‬‬ ‫‪167‬‬ ‫‪168‬‬

‫‪10105-B-mavo-tochen.indd 8‬‬

‫‪ 3.2.7‬לימוד והתפשטות הירושלמי אחרי השלמתו‬ ‫‪ 3.2.8‬כתבי יד‪ ,‬דפו‪0‬ימ‪ ,‬פירושימ ו‪0‬פרי עזר‬ ‫א‪ .‬כתבי יד ודפו‪0‬ימ‬ ‫ב‪0 .‬פרות פירוש ומחקר‬ ‫‪ 3.3‬התלמוד הבבלי‬ ‫‪ 3.3.1‬עולמו של התלמוד הבבלי‬ ‫א‪ .‬בבל היהודית בתקופת המשנה והתלמוד‬ ‫ב‪ .‬הישיבות בבבל‬ ‫ג‪ .‬לשונו של התלמוד הבבלי‬ ‫‪ 3.3.2‬מבנה התלמוד הבבלי וחלקיו‬ ‫‪ 3.3.3‬ה‪0‬וגיה הבבלית‬ ‫א‪ .‬התלמוד הבבלי כמפרש משנה‬ ‫‪ .1‬פירוש לשונ המשנה‬ ‫‪ .2‬הגדרת כמויות‪ ,‬שיעורימ ומידות‬ ‫‪ .3‬נתינת טעמ או ה‪0‬בר להלכה במשנה‬ ‫‪ .4‬זיהוי התנא במשנה‬ ‫‪ .5‬יישוב ‪0‬תירות במשנה‬ ‫‪ .6‬ה‪0‬בר בחירותיה הלשוניות של המשנה‬ ‫ב‪ .‬מרכיבי התלמוד הבבלי‬ ‫‪ .1‬משנה וברייתות‬ ‫‪ .2‬מימרות‬ ‫‪ .3‬מעשימ‬ ‫ג‪ .‬קווימ לדמותו של הדיונ התלמודי‬ ‫‪ .1‬הקושיא‬ ‫)א( "הא גופא קשיא"‪ :‬קושיא ממקור על עצמו‬ ‫)ב( רומיא‪ :‬קושיא ממקור תנאי על מקור תנאי‬ ‫)ג( תיובתא‪ :‬קושי ממקור תנאי על מקור אמוראי‬ ‫)ד( אתקפתא‪ :‬קושי מ‪0‬ברה‬ ‫‪ .2‬הבעיא‬ ‫ד‪ .‬הטרמינולוגיה של התלמוד הבבלי‬ ‫‪ 3.3.4‬האגדה בתלמוד הבבלי‬ ‫א‪ .‬דרשות מקרא‬ ‫ב‪ .‬חכמה עממית‬ ‫ג‪ .‬מעשי חכמימ )אגדות ביוגרפיות(‬

‫‪17/07/2013 14:30:24‬‬

‫‪169‬‬ ‫‪171‬‬ ‫‪171‬‬ ‫‪173‬‬ ‫‪175‬‬ ‫‪176‬‬ ‫‪176‬‬ ‫‪178‬‬ ‫‪180‬‬ ‫‪182‬‬ ‫‪183‬‬ ‫‪184‬‬ ‫‪184‬‬ ‫‪185‬‬ ‫‪186‬‬ ‫‪187‬‬ ‫‪187‬‬ ‫‪188‬‬ ‫‪191‬‬ ‫‪191‬‬ ‫‪193‬‬ ‫‪195‬‬ ‫‪197‬‬ ‫‪198‬‬ ‫‪198‬‬ ‫‪198‬‬ ‫‪199‬‬ ‫‪202‬‬ ‫‪203‬‬ ‫‪205‬‬ ‫‪206‬‬ ‫‪209‬‬ ‫‪211‬‬ ‫‪213‬‬

‫‪10105-book.indb 9‬‬

‫‪17/07/2013 14:30:24‬‬

‫‪ 3.3.5‬עריכת התלמוד הבבלי‬ ‫א‪/" .‬ופ הוראה"‪ :‬שתי תיאוריות על עריכת התלמוד‬ ‫‪ .1‬רב שרירא גאונ‪ :‬עריכה מתמשכת‬ ‫‪ .2‬רש"י‪ :‬עריכה ‪/‬ופית‬ ‫‪ .3‬המחקר המודרני‬ ‫ב‪ .‬פעילותמ של ה‪/‬בוראימ‬ ‫ג‪/ .‬תמ התלמוד ושאלת העריכה‬ ‫ד‪ .‬חתימת התלמוד ושאלת כתיבת התלמוד‬ ‫‪ 3.3.6‬כתבי יד‪ ,‬מהדורות ומפרשימ‬ ‫א‪ .‬כתבי היד של התלמוד ודפו‪/‬יו‬ ‫ב‪ .‬מפרשי התלמוד‬ ‫‪ 3.4‬מדרשי האגדה‬ ‫‪ 3.4.1‬מהות האגדה ו‪/‬וגות האגדה‬ ‫א‪ .‬אגדה מהי‬ ‫ב‪ .‬ה‪/‬וגות ה‪/‬פרותיות של אגדת חז"ל‬ ‫‪ .1‬אגדה מפרשת מקרא‬ ‫)א( פירושי מלימ ופ‪/‬וקימ‬ ‫)ב( ה‪/‬יפור הדרשני‬ ‫)ג( המשל‬ ‫‪ .2‬אגדה שמעבר למקרא‬ ‫‪ 3.4.2‬מדרש האגדה ל‪/‬וגיו‬ ‫א‪ .‬מדרש אגדה מהו‬ ‫ב‪ .‬המדרש הפרשני והמדרש הדרשני‬ ‫‪ 3.4.3‬הפתיחתא והרקע להיווצרות המדרשימ‬ ‫א‪ .‬פתיחה בפ‪/‬וק רחוק‬ ‫ב‪ .‬פתיחה בשאלה הלכתית‬ ‫ג‪ .‬מדרשי האגדה והדרשה בציבור‬ ‫‪ 3.4.4‬מדרשי האגדה המוכרימ לנו‬

‫‪214‬‬ ‫‪214‬‬ ‫‪215‬‬ ‫‪216‬‬ ‫‪217‬‬ ‫‪218‬‬ ‫‪221‬‬ ‫‪222‬‬ ‫‪223‬‬ ‫‪223‬‬ ‫‪225‬‬ ‫‪228‬‬ ‫‪229‬‬ ‫‪229‬‬ ‫‪231‬‬ ‫‪232‬‬ ‫‪232‬‬ ‫‪233‬‬ ‫‪236‬‬ ‫‪238‬‬ ‫‪241‬‬ ‫‪241‬‬ ‫‪243‬‬ ‫‪247‬‬ ‫‪247‬‬ ‫‪250‬‬ ‫‪252‬‬ ‫‪253‬‬

‫ביבליוגרפיה‬ ‫מפתח מקורות‬ ‫מפתח עניינימ‬

‫‪257‬‬ ‫‪267‬‬ ‫‪273‬‬

‫‪10105-book.indb 10‬‬

‫פתח דבר‬

‫אחד ממדרשיהמ היפימ של חז"ל מציב את השאלה מדוע ניתנה התורה לישראל דווקא‬ ‫במדבר‪ ,‬ומשיב שמקומ נתינתה של התורה מלמד על אופיה ומהותה‪ :‬כמו המדבר‪ ,‬גמ‬ ‫התורה איננה נמצאת בבעלותו של איש אלא פתוחה לכולמ‪ ,‬וכמו המדבר היא ניתנת בחינמ‬ ‫וללא הגבלה‪ .‬התורה‪ ,‬עבור חז"ל‪ ,‬כללה כמובנ לא רק את התורה שבכתב‪ ,‬אלא גמ ואולי‬ ‫בעיקר את תורתמ שלהמ‪ ,‬התורה שבעל פה המכילה אלפי מ‪7‬ורות פרשניות והלכתיות‪,‬‬ ‫דיונימ ומחלוקות‪7 ,‬יפורימ ודרשות שנוצרו‪ ,‬נמ‪7‬רו‪ ,‬נערכו ונתפרשו במחצית הראשונה‬ ‫של האלפ הראשונ ל‪7‬פירה‪ .‬אולמ הרעיונ של תורה הנגישה לכל מי שחפצ בה ופתוחה לכל‬ ‫באיה‪ ,‬מצודד ככל שיהיה‪ ,‬מציב אידיאל הרחוק למדי מנ המציאות‪7 .‬פרות חז"ל היא ‪7‬פרות‬ ‫מורכבת ולעתימ קרובות קשה להבנה‪ ,‬דיוניה לא אחת ‪7‬בוכימ ומפותלימ‪ ,‬שפתה לא תמיד‬ ‫מוכרת‪ ,‬ועולמ המושגימ והרעיונות שמתוכו צמחה ואותו היא מתארת הוא עולממ של יהודי‬ ‫ארצ ישראל ובבל לפני מאות רבות של שנימ‪ ,‬עולמ זר ולא מוכר לרחוקימ ממנו במרחב‪,‬‬ ‫בזמנ‪ ,‬או בשניהמ גמ יחד‪.‬‬ ‫כמו רבימ מבני דורי‪ ,‬כבת למשפחה חילונית‪ ,‬גדלתי כאשר ‪7‬פרות חז"ל — המשנה‪,‬‬ ‫המדרשימ והתלמודימ — נמצאת במידה רבה מעבר לתחומ השגתי‪ .‬אמרות שפר של חכמימ‬ ‫קישטו את חדרי הכיתות שבהמ למדתי‪ ,‬את שיעורי התנ"כ בבית ה‪7‬פר שלי ליוו פה‬ ‫ושמ אגדות מנ המדרש‪ ,‬ואת ההגדה של פ‪7‬ח המבו‪77‬ת ברובה על מדרשי חז"ל קראנו‬ ‫בכל שנה‪ ,‬אבל מעולמ לא ראיתי כרכ של תלמוד‪ ,‬לא ידעתי מה היא מ‪7‬כת ומה היא‬ ‫‪7‬וגיה‪ ,‬מהי משנה ומהי גמרא‪ ,‬ובוודאי שלא חשבתי שיבוא יומ ואוכל לעיינ בכל אלו‬ ‫בעצמי‪ .‬את דפ התלמוד הראשונ בחיי ראיתי בקור‪ 7‬מכינה בתלמוד‪ ,‬שנדרשתי ללמוד כחלק‬ ‫מחובותי לתואר הראשונ באוניבר‪7‬יטה העברית בירושלימ‪ .‬שמ‪ ,‬באותו קור‪ 7‬מכינה‪ ,‬נשביתי‬ ‫בק‪7‬מה של ה‪7‬פרות התלמודית‪ .‬כבשו אותי הברק‪ ,‬ההומור‪ ,‬הדייקנות‪ ,‬היצירתיות והנועזות‬ ‫המחשבתית של חז"ל‪ ,‬כמו גמ השפה העשירה‪ ,‬המגוונת ועזתיישומ על ידי מתנ תשובות לשאלות כגונ‪ :‬כמה? מתי? היכנ?‬ ‫מי? כיצד? וכנ הלאה‪ .‬אחת מצורות הני‪3‬וח הנפוצות במשנה היא אפוא השאלה הרטורית —‬ ‫דהיינו‪ ,‬הצבת ההלכה כמענה לשאלות כגונ אלו שהוזכרו לעיל‪ .‬לדוגמה‪:‬‬ ‫כיצד מברכינ על הפירות?‬ ‫על פירות האילנ אומר "בורא פרי העצ"‪,‬‬ ‫חוצ מנ היינ‪ ,‬שעל היינ אומר "בורא פרי הגפנ"‪,‬‬ ‫ועל פירות הארצ אומר "בורא פרי האדמה"‪,‬‬ ‫חוצ מנ הפת‪ ,‬שעל הפת הוא אומר "המוציא לחמ מנ הארצ"‪.‬‬ ‫)ברכות ו‪ ,‬א(‬ ‫מאימתי מזכירינ גבורות גשמימ ]=אומרימ "משיב הרוח ומוריד הגשמ" בתפילה[?‬ ‫רבי אליעזר אומר‪ :‬מיומ טוב הראשונ של חג ]ה‪3‬וכות[‪.‬‬ ‫רבי יהושע אומר‪ :‬מיומ טוב האחרונ של חג‪.‬‬ ‫)תענית א‪ ,‬א(‬

‫‪17/07/2013 14:30:27‬‬

‫‪10105-book.indb 63‬‬

‫‪64‬‬

‫•‬

‫פתח ל(פרות חז"ל‬

‫מהיכנ קורא אדמ את המגילה ]=מגילת א(תר[ ויוצא בה ידי חובתו?‬ ‫רבי מאיר אומר‪ :‬כולה‪.‬‬ ‫רבי יהודה אומר‪ :‬מ"איש יהודי"‪.‬‬ ‫רבי יו(י אומר‪ :‬מ"אחר הדברימ האלה"‪.‬‬ ‫)מגילה ב‪ ,‬ג(‬

‫‪ .4‬רשימות מפורטות‬ ‫הדוגמה המובהקת ביותר למחויבותה של המשנה לפרטי‪9‬פרטימ ולנִ (יונה להחיל את החוקימ‬ ‫על חיי היומ‪9‬יומ באופנ הדקדקני ביותר היא הרשימות הרבות המצויות ברחבי המשנה‪,‬‬ ‫רשימות הממיינות פריטימ שונימ על פי הדינ ההלכתי המיוחד להמ‪ .‬ככ למשל ממיינת‬ ‫המשנה במ(כת כלאיימ זוגות של זרעימ שונימ וקובעת אלו מהמ נחשבימ כלאיימ )תערובת‬ ‫א(ורה( כאשר המ נזרעימ זה לצד זה ואלו לא‪:‬‬ ‫החטימ והזונינ איננ כלאימ זה בזה‪.‬‬ ‫השעורימ ושבולת שועל‪ ,‬הכו(מינ והשיפונ‪ ,‬הפול וה(פיר‪ ,‬הפורקדנ והטופח‪ ,‬ופול‬ ‫הלבנ והשעועימ — אינמ כלאימ זה בזה‪.‬‬ ‫הקשות והמלפפונ אינמ כלאימ זה בזה‪,‬‬ ‫רבי יהודה אומר‪ :‬כלאימ‪.‬‬ ‫חזרת וחזרת גלימ‪ ,‬עולשינ ועולשי שדה‪ ,‬כרֵ ישימ וכרישי שדה‪ ,‬כו(בר וכו(בר שדה‪,‬‬ ‫חרדל וחרדל מצרי‪ ,‬ודלעת המצרי והרמוצה‪ ,‬ופול מצרי והחרוב — אינמ כלאימ זה בזה‪...‬‬ ‫)כלאימ א‪ ,‬א‪-‬ב(‬ ‫באופנ דומה ממיינת ומפרידה המשנה במ(כת בבא מציעא בינ חפצימ שאמ מצאמ אדמ‬ ‫הוא רשאי לקחת אותמ לעצמו‪ ,‬לבינ חפצימ שעליו להתאמצ להחזירמ לבעליהמ‪:‬‬ ‫אלו מציאות שלו‪ ,‬ואלו חייב להכריז?‬ ‫אלו מציאות שלו‪ :‬מצא פירות מפוזרינ‪ ,‬מעות מפוזרות‪,‬‬ ‫כריכות ברשות הרבימ‪ ,‬ועגולי דבילה‪ ,‬ככרות של נחתומ‪,‬‬ ‫מחרוזות של דגימ‪ ,‬וחתיכות של בשר‪ ,‬וגיזי צמר הבאות ממדינתנ‪,‬‬ ‫ואניצי פשתנ‪ ,‬ולשונות של ארגמנ —‬ ‫הרי אלו שלו‪...‬‬ ‫ואלו חייב להכריז‪ :‬מצא פירות בכלי‪ ,‬או כלי כמות שהוא‪ ,‬מעות בכי( או כי( כמות‬ ‫שהוא‪ ,‬צבורי פירות‪ ,‬צבורי מעות‪ ,‬שלשה מטבעות זה על גב זה‪,‬‬ ‫כריכות ברשות היחיד‪ ,‬וככרות של בעל הבית‪ ,‬וגיזי צמר הלקוחות מבית האומנ‪ ,‬כדי‬ ‫יינ וכדי שמנ —‬ ‫הרי אלו חייב להכריז‪.‬‬ ‫)בבא מציעא ב‪ ,‬א‪-‬ב(‬

‫‪17/07/2013 14:30:27‬‬

‫‪10105-book.indb 64‬‬

‫המשנה‬

‫•‬

‫‪65‬‬

‫יש רשימות רבות מ‪5‬וגימ כאלו במשנה‪ ,‬ולא אחת הנ מהוות עבורנו בפרטנותנ צוהר‬ ‫משמעותי להיכרות עמ מציאות החיימ בתקופתמ של חז"ל — עמ המזונות‪ ,‬הכלימ‪,‬‬ ‫המלבושימ‪ ,‬הרהיטימ וכנ הלאה — ומ‪5‬ייעות לעולממ הממשי של החכמימ לקרומ עור‬ ‫וגידימ מול עינינו‪.‬‬

‫ב‪ .‬המחלוקת במשנה‬ ‫ממקבצ הדוגמאות הקצרות שהובאו מנ המשנה עד כה אפשר להתרשמ מתופעה נו‪5‬פת‬ ‫המייחדת את המשנה‪ ,‬ולמעשה נחשבת לאחד מ‪5‬ימני ההיכר המובהקימ שלה‪ :‬פעמימ רבות‬ ‫מאוד מביאה המשנה מחלוקות — דהיינו‪ ,‬מכילה יותר מדעה אחת באותו עניינ‪ ,‬ואינה‬ ‫מכריעה בינ הדעות השונות‪ .‬למשל‪ ,‬בדוגמה שראינו לעיל ממ‪5‬כת מגילה‪ ,‬יש שלוש הצעות‬ ‫שונות בדבר המקומ שממנו יש להתחיל לקרוא את מגילת א‪5‬תר בפורימ כדי לצאת ידי‬ ‫ניתנ כל רמז באיזו מנ השיטות עליו לבחור‪.‬‬ ‫חובת קריאת המגילה‪ ,‬וללומד לא ַ‬ ‫הבאת כמה דעות בעניינימ שונימ היא אחד המאפיינימ המובהקימ של ‪5‬פרות חז"ל‬ ‫בכללותה‪ ,‬ותרבות החכמימ ניתנת לאפיונ כ"תרבות של מחלוקת" שבה הדיונ והוויכוח‬ ‫המ אבני הי‪5‬וד של היצירה‪ .‬אכ הכללתנ של מחלוקות היא בעלת עניינ מיוחד בהקשרה‬ ‫של המשנה‪ ,‬מפני שזו‪ ,‬בניגוד לחיבורימ אחרימ של חז"ל‪ ,‬נראית כ‪5‬פרא ַהרֹנ ַהּכ ֵֹהנ אֹו ֶא ַ‬ ‫"א ַ‬ ‫ֶ‬ ‫של נגע זה‪ .‬דינ זה נרמז שוב בני;וח אחר ב;פר דברימ כא‪ ,‬ה‪" :‬וְ נִ ּגְ שּו ַהּכ ַֹהנִ ימ ְּבנֵ י ֵלוִ י‬ ‫ל>ריב וְ ָכל>נָ גַ ע"‪ .‬מלשונו‬ ‫ל>ּפ ֶיהמ יִ ְהיֶ ה ָּכ ִ‬ ‫ֹלהיָכ ְל ָשרְ תֹו ְּול ָברֵ ְכ ְּב ֵשמ ה' וְ ַע ִ‬ ‫ִּכי ָבמ ָּב ַחר ה' ֶא ֶ‬ ‫של פ;וק זה נרמז שלא רק נגעימ אלא גמ "ריבימ" — כלומר‪; ,‬כ;וכימ משפטיימ‬ ‫אזרחיימ — המ באחריותמ של הכוהנימ‪.‬‬

‫‪17/07/2013 14:30:28‬‬

‫‪10105-book.indb 93‬‬

‫‪94‬‬

‫•‬

‫פתח ל(פרות חז"ל‬

‫משנה נגעימ ב‪ ,‬ה‬

‫‪+‬פרא תזריע‪ ,‬נגעימ א‪ ,‬י )מהד' ויי‪ + +‬ע"א(‬

‫כל הנגעימ אדמ רואה‪ ,‬חוצ מנגעי‬ ‫עצמו‪.‬‬ ‫רבי מאיר אומר‪ :‬אפ לא נגעי קרוביו‪.‬‬

‫מה תלמוד לומר "או אל אחד מבניו‬ ‫הכהנימ"? לפי שנאמר "על פיהמ יהיה כל‬ ‫ריב וכל נגע" הקיש ריבימ לנגעימ‪.‬‬ ‫מה ריבימ שלא בקרובימ‪ ,‬אפ נגעימ שלא‬ ‫בקרובימ‪.‬‬

‫במשנה מוזכרת הדעה שאדמ לא יהיה רשאי לבדוק נגעימ אצל קרובי משפחתו — כנראה‬ ‫מתוכ הנחה שדעתו תהיה מוטה באופנ כזה או אחר — כדעת יחיד של ר' מאיר‪ .‬לעומת זאת‪,‬‬ ‫ב(פרא‪ ,‬מדרש ההלכה ל(פר ויקרא‪ ,‬מוזכרת דעה זו כנובעת מהיקש בינ הפ(וק בויקרא‬ ‫והפ(וק בדברימ‪ :‬לפי המדרש‪ ,‬לשונ הפ(וק "או אל אחד מבניו הכהנימ" יוצרת אנלוגיה בינ‬ ‫פ(וק זה לפ(וק המזכיר מפורשות שהכוהנימ המ המו(מכימ גמ בענייני נגעימ וגמ בענייני‬ ‫ריבימ‪ .‬מכיוונ שהפ(וק ב(פר דברימ הזכיר נגעימ וריבימ זה לצד זה‪ ,‬מ(יק ה(פרא שאותמ‬ ‫כללימ חלימ גמ על אלו וגמ על אלו‪ ,‬וכפי שב"ריבימ" יודעימ הכל שאדמ מנוע מלהיות‬ ‫דיינ בעניינימ משפטימ של קרוביו‪ ,‬ככ ניתנ להבינ שאדמ גמ יהיה מנוע מלראות את הנגעימ‬ ‫של קרוביו‪.‬‬ ‫די בשתי דוגמאות אלו לעת עתה כדי להתרשמ מנ האופנ שבו מדרש ההלכה מציג‬ ‫את ההלכה כנובעת ישירות מקריאה זהירה ומדוקדקת של המקרא‪ ,‬בינ של פ(וק מ(וימ‬ ‫כשלעצמו ובינ של פ(וק בהשוואה עמ פ(וקימ אחרימ‪ .‬אינ בככ‪ ,‬כמובנ‪ ,‬כדי לומר בוודאות‬ ‫שההלכה אכנ נלמדה ו"הופקה" מנ הפ(וקימ‪ ,‬כפי שהעלינו בפרק הראשונ של מבוא זה‬ ‫כאשר דּנו בשאלת המדרש היוצר לעומת המדרש המקיימ‪ 49:‬קשה להכריע אמ ההלכות‬ ‫שראינו במשנה נוצרו בעקבות קריאת הפ(וקימ באופנ המתואר במדרש‪ ,‬או שמא המדרש‬ ‫מנ(ה לה(ביר את ההלכה הקיימת באמצעות "ניתוח" של לשונ הפ(וקימ‪ ,‬ולא נתיימר‬ ‫לעשות זאת כאנ‪ .‬לענייננו די אמ נאמר‪ ,‬שהמדרש מציג את ההלכה כנלמדת מנ המקרא‪.‬‬ ‫מעתה גמ נוכל לנ(ות להבינ את משמעותו הרחבה יותר של הפועל דר"ש‪ ,‬אחד הפעלימ‬ ‫הנפוצימ ביותר )והעמומימ ביותר( ב(פרות חז"ל‪ .‬ככלל‪ ,‬פועל זה עניינו בקריאה מיוחדת‬ ‫של פ(וקי המקרא‪ ,‬קריאה שמטרתה לא רק להבינ "מה כתוב" על פני הדברימ‪ ,‬אלא‬ ‫לרדת לעומקמ של הפ(וקימ ולתכנימ הנרמזימ בהמ‪ .‬לרוב‪ ,‬שיטתה של הקריאה המדרשית‬ ‫היא היצמדות לדקויותיו של הכתוב‪ ,‬למלימ המ(וימות הננקטות בו ולמבנימ התחביריימ‬ ‫המ(וימימ שבהמ הפ(וקימ בנויימ‪ ,‬מתוכ הנחה שאפ מלה בטק(ט המקראי איננה מיותרת‬ ‫וכל פרט מטרתו ללמד אותנו משהו‪ .‬שיטת קריאה זו מופעלת הנ ביח( לחלקימ ה(יפוריימ‬ ‫שבמקרא )ואזי היא מכונה לרוב "מדרש אגדה"( והנ ביח( לחלקי החוק )אזי היא מכונה‬ ‫‪ 49‬ראו לעיל (עיפ ‪ ,1.3.3‬עמ' ‪.32‬‬

‫‪17/07/2013 14:30:28‬‬

‫‪10105-book.indb 94‬‬

‫מדרשי ההלכה‬

‫•‬

‫‪95‬‬

‫"מדרש הלכה"(‪ .‬אנו נתמקד בפרק זה במדרשי ההלכה‪ ,‬היות שמתקופת התנאימ נותרו‬ ‫בידינו בעיקר מדרשימ מ‪5‬וג זה — אכ נזכיר שגמ קובצי המדרשימ התנאיימ מכילימ לא‬ ‫מעט חומר אגדי‪.‬‬

‫‪ 2.3.2‬מדרש ההלכה הקדום‬ ‫כפי שהראינו בהרחבה בחלקו הראשונ של מבוא זה‪ ,‬המחויבות ללימוד התורה ולפירושה‬ ‫ֶוה‪5‬ברה כדי לעשותה ל"תורת חיימ" הניתנת ליישומ בחיי היומ‪:‬יומ היא קדומה מאוד‪ ,‬וניתנ‬ ‫לתארכה לתקופת המקרא עצמה‪ .‬מבחינה זו אפשר לומר‪ ,‬שמדרשי ההלכה הראשונימ על‬ ‫התורה נמצאימ כבר ב‪5‬פרי הנביאימ והכתובימ עצממ‪ :‬הפ‪5‬וק שראינו מ‪5‬פר דברי הימימ‪,‬‬ ‫המיישב את הציווי לצלות את הפ‪5‬ח שב‪5‬פר שמות עמ הציווי לבשל אותו שב‪5‬פר דברימ‪,‬‬ ‫הוא דוגמה מובהקת לככ‪50.‬‬ ‫ברור למדי שמקורנ של הטכניקות הדרשניות המפותחות שאנו רואימ במדרשי ההלכה‬ ‫מתקופת התנאימ הוא בשיטות שנועדו‪ ,‬בתקופות קדומות יותר‪ ,‬פשוט להבינ את הכתוב‬ ‫מבחינה לשונית ועניינית ולעמוד על משמעותו‪ .‬הכלימ הדרשניימ שנבחנ בהמשכ‪ ,‬כגונ‬ ‫השוואה בינ פ‪5‬וקימ ממקומות שונימ‪ ,‬ה‪5‬תייעות בהקשר‪ ,‬אנלוגיה בינ מקרימ דומימ‬ ‫ועוד‪ ,‬מוכרימ לנו כולמ מעולממ של מפרשי‪:‬טק‪5‬טימ שונימ )בעיקר משפטיימ( לאורכ‬ ‫ההי‪5‬טוריה‪ ,‬וכפי שהראה ש' ליברמנ‪ ,‬יש הקבלה רחבה בינ הטכניקות הפרשניות של חז"ל‬ ‫ובינ אלו המוכרות לנו מעולממ של המדקדקימ והמשפטנימ היווניימ והרומיימ‪ 51.‬ליברמנ‬ ‫טוענ‪ ,‬כי המדרשימ הקדומימ ביותר היו למעשה פירושי מלימ קשות במקרא‪ ,‬לא אחת‬ ‫באמצעות לימוד ממקומ אחד שבו משמעות המלה ברורה למקומ שבו משמעותה מעורפלת‪.‬‬ ‫כמה מדרשימ כאלו מצויימ גמ בקובצי המדרש המוכרימ לנו‪ ,‬למשל‪:‬‬ ‫"ויואל משה לשבת את האיש" )שמות ב‪ ,‬כא( — אינ הואלה אלא שבועה‪ ,‬שנאמר‬ ‫)שמואל א' יד‪ ,‬כד( "ויואל שאול את העמ ]לאמור ארור האיש אשר יאכל לחמ עד‬ ‫הערב["‪.‬‬ ‫)מדרש תנאימ לדברימ ג‪ ,‬כד‪ ,‬מהדורת הופמנ עמ' ‪(16‬‬ ‫"וראיתי את הדמ ופ‪5‬חתי עליכמ" )שמות יב‪ ,‬יג( — אינ פ‪5‬יחה אלא חיי‪] 5‬מלשונ‬ ‫לחו‪ ,[5‬שנאמר )ישעיה לא‪ ,‬ה( "כצפרימ עפות כנ יגנ ה' צבאות על ירושלמ גנונ‬ ‫והציל פ‪5‬וח והמליט"‪.‬‬ ‫)מכילתא דרבי ישמעאל‪ ,‬בא‪ ,‬פ‪5‬חא ז‪ ,‬מהד' הורוביצ‪:‬רבינ עמ' ‪(24‬‬ ‫‪ 50‬ראו לעיל ‪5‬עיפ ‪ ,1.2.1‬עמ' ‪.21-20‬‬ ‫‪ 51‬שאול ליברמנ‪ ,‬יוונית ויוונות בארצ ישראל‪" ,‬מדרש הכתובימ בהלכה ובאגדה"‪ ,‬עמ' ‪.212-202‬‬

‫‪17/07/2013 14:30:28‬‬

‫‪10105-book.indb 95‬‬

‫‪96‬‬

‫•‬

‫פתח ל(פרות חז"ל‬

‫במקורות חז"ל אנו פוגשימ כמה וכמה פעמימ במונח "(ופרימ" ככינוי לקבוצה מימי‬ ‫בית שני שחידשה הלכות שונות‪( .‬ופרימ אלו‪ ,‬שהיו מעתיקימ מו(מכימ של התורה‪ ,‬הכירו‬ ‫ככל הנראה את התורה היכרות קרובה וי(ודית )בדומה ל"עזרא ה(ופר" המוזכר במקרא(‪,‬‬ ‫ועל כנ תפקידמ היה ללמד את התורה‪ ,‬לפרשה ולה(בירה ליתר העמ‪ .‬מתוכ פעילותמ של‬ ‫ה(ופרימ נוצרו אפוא הדרשות הראשונות‪ ,‬שהיו בעיקרנ דרשות פשוטות יח(ית כגונ אלו‬ ‫שראינו לעיל‪ ,‬ואחר ככ דרשות מ(ועפות ומורכבות יותר‪ .‬החוקרימ חלוקימ בשאלה אמ‬ ‫החכמימ צמחו מתוכ חוגמ של ה(ופרימ ומהווימ המשכ ישיר שלהמ )כדעת י"נ אפשטיינ(‪52‬‬ ‫או שמא החכמימ היו פעילימ כחוג נפרד שמטרתו לחדש הלכות בדרכ המשנה כבר בתקופת‬ ‫ה(ופרימ‪ ,‬ורק אחרי תקופת בית שני החלו גמ חכמימ לע(וק במדרש הכתוב )כדעת א"א‬ ‫אורבכ(‪ 53.‬ככ או ככ יש ה(כמה שהיתה פעילות של "דרישת" הכתובימ וה(ברתמ לאורכ‬ ‫תקופת בית שני‪.‬‬ ‫החכמ הראשונ שפעילות מדרשית נקשרה בשמו בצורה הדוקה הוא הלל הזקנ‪ .‬בינ היתר‬ ‫מוזכר בתלמוד הירושלמי )פ(חימ פ"ו ה"א‪ ,‬לג ע"א( שהלל עלה מבבל במיוחד כדי להורות‬ ‫לאנשי ארצ ישראל שלוש הלכות הנלמדות בדרכ של מדרש מנ הפ(וקימ‪ .‬נזכיר כאנ רק‬ ‫את המפור(מת שבשלוש הלכות אלו‪ :‬לכאורה יש (תירה בינ חוק הפ(ח ב(פר שמות )יב‪,‬‬ ‫נ?ה ִעּזִ ימ"‪ ,‬כלומר דווקא מנ הצאנ‪ ,‬לבינ‬ ‫נ?ה ְּכ ָב ִשימ ִּומ ָ‬ ‫"מ ַ‬ ‫המצווה לקחת את קרבנ הפ(ח ִ‬ ‫ה(‪ַ ,‬‬ ‫ֹלהיָכ צֹאנ ָּוב ָקר"‪ .‬הלל פירש‪,‬‬ ‫חוק הפ(ח ב(פר דברימ )טז‪ ,‬ב( המצווה "וְ ַזָב ְח ָּת ֶּפ ַ(ח ַלה' ֶא ֶ‬ ‫שיש להבינ את שני הפ(וקימ כעו(קימ בשני קרבנות שונימ‪" :‬צאנ — לפ(ח‪ ,‬וצאנ ובקר —‬ ‫לחגיגה"‪ .‬במלימ אחרות‪ ,‬את החוק מ(פר שמות המזכיר צאנ דווקא יש להבינ כעו(ק בקרבנ‬ ‫הפ(ח עצמו‪ ,‬ואת החוק מ(פר דברימ המזכיר הנ צאנ והנ בקר יש להבינ כעו(ק בקרבנ אחר‬ ‫שאותו מביאימ כחלק מנ העלייה לרגל‪ ,‬המכונה קרבנ חגיגה‪.‬‬ ‫כמו כנ מצוינ שהלל "דרש לשונ הדיוט"‪ ,‬כלומר הפעיל את אותנ טכניקות פרשניות של‬ ‫קריאת המקרא על מ(מכימ שנכתבו בידי אדמ‪ ,‬כדי לעמוד על משמעותמ ולפתור קושי‬ ‫הלכתי‪( .‬יפור זה מובא בתו(פתא )כתובות ד‪ ,‬ט(‪ ,‬שמ מוזכרת בעיה הלכתית שהתעוררה‬ ‫באלכ(נדריה‪ :‬אנשימ היו מקדשימ להמ נשימ‪ ,‬ולפני שה(פיקו להביא את נשותיהמ לבתיהמ‬ ‫מישהו אחר היה מגיע ו"חוטפ" את האשה‪ .‬לכאורה‪ ,‬אמ אשה נשואה לאחד אכ מולידה‬ ‫ילד מאדמ אחר )במקרה זה ממי שחטפ אותה( הילד הוא ממזר‪ .‬כדי למנוע מילדימ רבימ‬ ‫באלכ(נדריה להיות מוכרזימ כממזרימ‪ ,‬דרש הלל את הכתובה — את מ(מכ הנישואימ — כפי‬ ‫שדורשימ את המקרא‪ ,‬כלומר מתוכ תשומת לב מיוחדת למלימ המדויקות‪ :‬כיוונ שנאמר שמ‬ ‫"כשתיכנ(י לביתי תהוי לי לאנתו ]תהיי לי לאשה["‪ ,‬קבע הלל שהנישואימ נכנ(ימ לתוקפמ‬ ‫רק משעת הבאת האשה הביתה ולא קודמ לכנ‪.‬‬ ‫‪ 52‬אפשטיינ‪ ,‬מבואות ל(פרות התנאימ‪ ,‬עמ' ‪.505-502‬‬ ‫‪ 53‬אורבכ‪" ,‬הדרשה כי(וד ההלכה ובעית ה(ופרימ"‪.‬‬

‫‪17/07/2013 14:30:28‬‬

‫‪10105-book.indb 96‬‬

‫מדרשי ההלכה‬

‫•‬

‫‪97‬‬

‫גמ בדורות שלאחר הלל הזקנ הו‪3‬יפו חכמימ לדרוש את ההלכה מנ המקרא‪ .‬טכניקות‬ ‫המדרש הלכו והתפתחו‪ ,‬ומנ השיטות הפשוטות יח‪3‬ית לפירוש הכתוב שראינו לעיל ה‪3‬תעפו‬ ‫וצמחו דרכי מדרש מורכבות ודקדקניות שמטרתנ ללמוד מנ הפ‪3‬וקימ את פרטי‪8‬פרטיהנ של‬ ‫ההלכות‪ .‬שיאו של תהליכ זה הוא בתקופת יבנה‪ ,‬ובעיקר בפעילותמ של רבי ישמעאל ורבי‬ ‫עקיבא ובני דורמ‪ ,‬אכ מדרש ההלכה כדרכ לעיונ במקרא ולהצגת ההלכה כנובעת ממנו‬ ‫המשיכ והתקיימ גמ בדורות התנאימ המאוחרימ ובדורות האמוראימ‪.‬‬

‫‪ 2.3.3‬המידות שהתורה נדרשת בהן‬ ‫א‪ .‬שבע המידות של הלל‬ ‫ראייתו של הלל הזקנ כאבי מדרש ההלכה‪ ,‬הגמ שברור כאמור ששיטות דרשניות שונות‬ ‫ננקטו כבר לפני זמנו‪ ,‬קשורה בינ היתר במ‪3‬ורת על ככ שהלל הוא שהעמיד לראשונה‬ ‫"מידות שהתורה נדרשת בהנ" — כלומר‪ ,‬כללימ פרשניימ הקובעימ באילו אופנימ ניתנ‬ ‫לפרש את התורה‪.‬‬ ‫מ‪3‬ורת זו על הלל קשורה ב‪3‬יפור מפור‪3‬מ המתאר כיצד עלה הלל לנשיאות‪ .‬לפי ‪3‬יפור‬ ‫זה‪ ,‬פעמ אחת חל ארבעה‪8‬עשר בני‪3‬נ‪ ,‬יומ הקרבת קרבנ הפ‪3‬ח‪ ,‬בשבת‪ .‬בשבת‪ ,‬כידוע‪,‬‬ ‫השחיטה א‪3‬ורה; ואנשי הדור לא ידעו אמ יש לדחות את השבת מפני הפ‪3‬ח — כלומר‪ ,‬להכינ‬ ‫את קרבנ הפ‪3‬ח כרגיל‪ ,‬או לדחות את הפ‪3‬ח לאחר השבת‪ ,‬והשאלה הופנתה אל הלל‪ .‬ככ‬ ‫מובא ה‪3‬יפור בתו‪3‬פתא‪:‬‬ ‫פעמ אחת חל ארבעה עשר ]=בני‪3‬נ[ להיות בשבת‪.‬‬ ‫שאלו את הלל הזקנ‪ :‬פ‪3‬ח מהו שידחה את השבת?‬ ‫אמר להמ‪ :‬וכי פ‪3‬ח אחד יש לנו בשנה שדוחה את השבת? הרבה ]=יותר[ משלש מאות‬ ‫פ‪3‬חימ יש לנו בשנה ודוחינ את השבת!‬ ‫חברּו עליו כל העזרה‪.‬‬ ‫אמר להמ‪ :‬תמיד קרבנ צבור‪ ,‬ופ‪3‬ח קרבנ צבור‪ .‬מה תמיד קרבנ צבור ודוחה את השבת‪,‬‬ ‫אפ פ‪3‬ח קרבנ צבור דוחה את השבת‪.‬‬ ‫דבר אחר‪ :‬נאמר בתמיד "מועדו" ונאמר בפ‪3‬ח "מועדו"‪ ,‬מה תמיד שנאמר בו "מועדו"‬ ‫דוחה את השבת‪ ,‬אפ פ‪3‬ח שנאמר בו "מועדו" דוחה את השבת‪.‬‬ ‫ועוד‪ ,‬קל וחומר‪ :‬ומה תמיד שאינ חייבינ עליו כרת דוחה את השבת‪ ,‬פ‪3‬ח שחייבינ‬ ‫עליו כרת אינו דינ שידחה את השבת?‬ ‫ועוד‪ ,‬מקובלני מרבותי שפ‪3‬ח דוחה את השבת‪...‬‬ ‫בו ביומ מינו את הלל נשיא והיה מורה להמ בהלכות פ‪3‬ח‪.‬‬ ‫)תו‪3‬פתא פ‪3‬חימ ד‪ ,‬יג‪-‬יד(‬

‫‪17/07/2013 14:30:29‬‬

‫‪10105-book.indb 97‬‬

‫‪98‬‬

‫•‬

‫פתח ל(פרות חז"ל‬

‫על פי (יפור זה‪ ,‬תשובתו של הלל‪ ,‬לפיה יש לדחות את השבת מפני הפ(ח ולהקריב את‬ ‫קרבנ הפ(ח בזמנ‪ ,‬מבו((ת על השוואה בינ קרבנ הפ(ח לקרבנ התמיד‪ :‬היות שמו(כמ על‬ ‫כולמ שאת קרבנ התמיד יש להקריב מדי יומ ביומו וגמ בשבת‪ ,‬ויש דמיונ בינ קרבנ התמיד‬ ‫לקרבנ הפ(ח‪ ,‬הרי שגמ את קרבנ הפ(ח יש להקריב בשבת‪ .‬אולמ כפי שאנו רואימ‪ ,‬הלל‬ ‫מוכיח את עמדתו בשלוש שיטות שונות‪ .‬תחילה הוא מציע היקש פשוט‪ :‬גמ קרבנ התמיד‬ ‫וגמ קרבנ הפ(ח המ קרבנות ציבור‪ ,‬ולכנ יש להניח שדינמ שווה‪ .‬לאחר מכנ הוא מתמקד‬ ‫ת‪A‬קרְ ָּבנִ י ַל ְח ִמי ְל ִא ַּשי רֵ ַיח נִ יח ִֹחי‬ ‫)"א ָ‬ ‫במלה "במועדו" הכתובה בתורה גמ בעניינ קרבנ התמיד ֶ‬ ‫מֹועדֹו"‪ ,‬במדבר כח‪ ,‬ב( וגמ בעניינ הפ(ח )"וְ יַ ַעשּו ְבנֵ י‪A‬יִ ְשרָ ֵאל ֶאת‪A‬‬ ‫ִּת ְש ְמרּו ְל ַה ְקרִ יב ִלי ְּב ַ‬ ‫מֹועדֹו"‪ ,‬במדבר ט‪ ,‬ב(‪ ,‬ולומד מהישנותה של מלה זו בשני ההקשרימ‪ ,‬שיש להקפיד‬ ‫ַה ָּפ ַ(ח ְּב ַ‬ ‫על הקרבת שני הקרבנות בזמנ שנקבע להמ‪ .‬לב(ופ טוענ הלל‪ ,‬שקרבנ הפ(ח חמור יותר‬ ‫מקרבנ התמיד‪ ,‬מפני שמי שלא הקריב את הפ(ח מתחייב כרת )=מיתה בידי שמימ(‪ ,‬ולכנ‬ ‫הגיוני הוא שאמ קרבנ שאינו חמור במיוחד‪ ,‬כמו התמיד‪ ,‬דוחה את השבת‪ ,‬קרבנ חמור כמו‬ ‫הפ(ח ודאי שידחה את השבת‪.‬‬ ‫שלוש שיטות המדרש הללו — היקש‪ ,‬השוואת שני פ(וקימ שמופיעה בהמ אותה מלה‬ ‫)שיטה המכונה "גזירה שווה"( והשוואת מקרה קל למקרה חמור — הנ שלוש משיטות המדרש‬ ‫הי(ודיות ביותר שאנו פוגשימ במדרשי ההלכה‪ ,‬ואכנ בגר(ת ה(יפור בתלמוד הירושלמי‬ ‫נאמר במפורש "התחיל דורש להנ מהיקש ומקל וחומר ומגזירה שווה" )ירושלמי פ(חימ פ"ו‬ ‫ה"א‪ ,‬לג ע"א(‪.‬‬ ‫שיטות המדרש הללו מכונות "מידות"‪ ,‬והנ חלק מרשימה של שבע מידות ששימשו‬ ‫את הלל בדיונו עמ בני בתירה‪ ,‬אנשי משפחת הנשיאימ עד לזמנו‪ .‬יש גר(אות שונות‬ ‫במקצת לגבי מהותנ המדויקת של שבע המידות‪ ,‬ואנו נצטט כאנ את גר(ת כתב‪A‬יד וינה‬ ‫של התו(פתא‪:‬‬ ‫שבעה דברימ דרש הלל הזקנ לפני זקני פתירה ]=בתירה[‪:‬‬ ‫]‪ [1‬קל וחומר‬ ‫]‪ [2‬וגזירה שוה‬ ‫]‪ [3‬ובנינ אב וכתוב אחד‬ ‫]‪ [4‬ובנינ אב ושני כתובינ‬ ‫]‪ [5‬וכלל ופרט ופרט וכלל‬ ‫]‪ [6‬וכיוצא בו ממקומ אחר‬ ‫]‪ [7‬ודבר הלמד מעניינו‬ ‫אילו שבע מידות שדרש הלל הזקנ לפני זקני פתירה‪.‬‬ ‫)תו(פתא (נהדרינ ז‪ ,‬יא(‬ ‫שיטות מדרש אלו‪ ,‬שאנו פוגשימ בהנ על כל צעד ושעל )בפרט בשתי הראשונות( במדרשי‬ ‫ההלכה‪ ,‬מיוח(ות אפוא להלל הזקנ‪ .‬אולמ‪ ,‬קשה להניח שהלל "המציא" את השיטות הללו‪.‬‬

‫‪17/07/2013 14:30:29‬‬

‫‪10105-book.indb 98‬‬

‫מדרשי ההלכה‬

‫•‬

‫‪99‬‬

‫כפי שנראה‪ ,‬אלו הנ שיטות המבו‪--‬ות במידה רבה על היגיונ פשוט בקריאת טק‪-‬טימ והנ היו‬ ‫נפוצות‪ ,‬כפי שכבר אמרנו‪ ,‬ברחבי העולמ היווני‪6‬רומי של התקופה‪- .‬ביר יותר שהמידות‬ ‫יוח‪-‬ו להלל מפני שהוא השתמש בהנ באופנ שיטתי‪ ,‬ואולי גמ העניק להנ את שמותיהנ‪.‬‬ ‫נ‪-‬ביר כעת בקצרה כל אחת משבע המידות הללו‪.‬‬

‫‪ .1‬קל וחומר‬ ‫מדרש בקל וחומר )ק"ו(‪ ,‬שהוא אחת משיטות המדרש הנפוצות ביותר‪ ,‬מבו‪ --‬על המשוואה‬ ‫הזאת‪ :‬אמ במקרה נתונ הלכה היא ‪ ,x‬הרי שבמקרה חמור יותר הלכה היא לכל הפחות ‪.x‬‬ ‫דוגמה לככ ראינו לעיל בהשוואת קרבנ התמיד וקרבנ הפ‪-‬ח‪ :‬המקרה הקל הוא קרבנ התמיד‪,‬‬ ‫שהעונש על אי‪6‬הקרבתו אינו כרת‪ ,‬וההלכה היא שהתמיד דוחה את השבת‪ .‬אמ ככ‪ ,‬ניתנ‬ ‫לה‪-‬יק שבמקרה החמור של קרבנ הפ‪-‬ח‪ ,‬שהעונש על אי‪6‬הקרבתו הוא כרת‪ ,‬ההלכה ודאי‬ ‫תהיה שקרבנ הפ‪-‬ח דוחה את השבת‪ .‬לימוד בקל וחומר מכונה גמ "לימוד מנ הדינ"‪ ,‬ודרשות‬ ‫קל וחומר מנו‪-‬חות בדרכ כלל בתבנית‪" :‬ומה‪] ...‬המקרה הקל[ ש‪]...‬הלכה בו היא ‪... ,[x‬‬ ‫]המקרה החמור[ אינו דינ ש‪] ...‬הלכה בו היא ‪"?[x‬‬ ‫למרות הני‪-‬וח שלעיל‪ ,‬לפיו במקרה החמור ההלכה תהיה לפחות כמו ההלכה במקרה‬ ‫הקל‪ ,‬כלל מרכזי בדרשות קל וחומר הוא "דַ יֹו ַל ָּבא מנ הדינ להיות כנִ דונ" — לאמור‪ ,‬אמ‬ ‫דינו של המקרה החמור נלמד מנ המקרה הקל‪ ,‬ההלכה במקרה החמור תהיה זהה להלכה‬ ‫במקרה הקל‪ ,‬לא חמורה ממנה‪.‬‬

‫‪ .2‬גזירה שווה‬ ‫גזירה שווה )ג"ש(‪ ,‬שגמ היא הודגמה לעיל בעניינ התמיד והפ‪-‬ח‪ ,‬מבו‪--‬ת על השוואת שני‬ ‫פ‪-‬וקימ שבהמ מופיעה אותה מלה‪ ,‬והמלה הזהה מהווה אינדיקציה שהדינ בשני המקרימ‬ ‫המתוארימ בשני הפ‪-‬וקימ גמ הוא זהה‪ .‬ככ ראינו לעיל לגבי המלה "במועדו" המופיעה הנ‬ ‫בעניינ הפ‪-‬ח והנ בעניינ התמיד‪ .‬הנו‪-‬חה הנפוצה להצגת גזירה שווה היא‪" :‬נאמר כאנ‪...‬‬ ‫]מלה ‪ [x‬ונאמר להלנ ]במקומ אחר[ ‪] ...‬מלה ‪ .[x‬מה ‪ x‬האמור להלנ‪] ...‬משמעות מ‪-‬וימת[‬ ‫אפ ‪ x‬האמור כאנ ]אותה משמעות["‪.‬‬ ‫על פי יצחק גילת‪ ,‬ניתנ לראות התפתחות הדרגתית באופנ השימוש בגזירה שווה כדרכ‬ ‫לימוד‪ 54.‬בשלבימ הראשונימ‪ ,‬כפי שראינו בדוגמה שלעיל‪ ,‬השוואת המלימ בשני הפ‪-‬וקימ‬ ‫היתה על ב‪-‬י‪ -‬ענייני‪ :‬ברור הוא שמה שמשותפ לפ‪-‬וק על הפ‪-‬ח ולפ‪-‬וק על התמיד אינו‬ ‫תמ העובדה שבשניהמ יש אותה מלה מקרית‪ ,‬אלא שהמלה הזהה בשני הפ‪-‬וקימ נוגעת‬‫הישר בשאלה של זמנ ההקרבה הראוי להמ‪ .‬במובנ הזה‪ ,‬הגזירה השווה הקדומה היא בעצמ‬ ‫השוואה של שני פ‪-‬וקימ דומימ בתוכנמ‪ ,‬והמלה הזהה היא רק אילו‪-‬טרציה לדמיונ הזה‪.‬‬ ‫‪ 54‬יצחק ד' גילת‪" ,‬להשתלשלותה של הגזירה שווה"‪ ,‬מלאת‪ :‬מחקרי האוניבר‪-‬יטה הפתוחה בתולדות ישראל‬ ‫ובתרבותו‪ ,‬ב )תשמ"ד(‪ ,‬עמ' ‪.92-85‬‬

‫‪17/07/2013 14:30:29‬‬

‫‪10105-book.indb 99‬‬

‫‪100‬‬

‫•‬

‫פתח ל(פרות חז"ל‬

‫לעומת זאת‪ ,‬בשלבימ מאוחרימ יותר )הבאימ לידי ביטוי כבר בקובצי המדרש שלפנינו(‬ ‫המלימ עצמנ הפכו להיות מוקדי ההשוואה‪ ,‬ולעתימ קרובות משווימ פ(וקימ שאינ ביניהמ‬ ‫קשר ענייני על ב(י( מלימ כלליות למדי‪ .‬ככ לדוגמה‪ ,‬על פי מדרש ההלכה (פרי דברימ‪,‬‬ ‫מ(פר ימי הנזירות המינימלי לנזיר נלמד דווקא מנ הפ(וק העו(ק באבל על מות משה‪,‬‬ ‫בעקבות הופעת המלה "ימי" בשני הפ(וקימ‪" :‬נאמר כאנ )דברימ לד‪ ,‬ח( 'ימי' ]וַ ּיִ ְבּכּו ְבנֵ י‬ ‫מֹואב ְשל ִֹשימ יֹומ וַ ּיִ ְּתמּו יְ ֵמי ְב ִכי ֵא ֶבל מ ֶֹשה[ ונאמר להלנ )במדבר‬ ‫יִ ְשרָ ֵאל ֶאת‪I‬מ ֶֹשה ְּב ַערְ בֹת ָ‬ ‫ו‪ ,‬ח( 'ימי' ]ּכֹל יְ ֵמי נִ זְ רֹו ָקדֹש הּוא ַלה'[‪ ,‬מה 'ימי' האמור כאנ שלשימ יומ אפ 'ימי' האמור‬ ‫להלנ שלשימ יומ" )(פרי דברימ שנז‪ ,‬מהד' פינקלשטיינ עמ' ‪ .(430‬מובנ שכאנ ההשוואה בינ‬ ‫שני הפ(וקימ מבו((ת אכ ורק על המלה הזהה‪ ,‬שהיא מלה נפוצה וח(רת משמעות ייחודית‬ ‫כשלעצמה‪.‬‬

‫‪ .3‬בניין אב‬ ‫"בנינ אב מכתוב אחד" משמש לה(קת מ(קנה מהלכה המפורשת במקומ אחד לגבי כל‬ ‫המקרימ הרלוונטיימ שבהמ הלכה זו אינה מפורשת‪ .‬לדוגמה‪ ,‬ב(פר דברימ יט‪ ,‬טו נאמר‬ ‫ה‪I‬עדִ ימ יָ קּומ ּדָ ָבר"‪.‬‬ ‫ל‪ּI‬פי ְשל ָֹש ֵ‬ ‫ל‪ּI‬פי ְשנֵ י ֵעדִ ימ אֹו ַע ִ‬ ‫מפורשות‪ֹ" :‬לא‪I‬יָ קּומ ֵעד ֶא ָחד ְּב ִאיש‪ַ ...‬ע ִ‬ ‫מכאנ ה(יקו‪ ,‬שבכל מקומ שבו הזכירה התורה ֵעד יש להבינ שמדובר בשני עדימ לפחות‪,‬‬ ‫ושעדותו של עד אחד אינה קבילה אלא אמ נאמר זאת במפורש )(פרי במדבר פי(קא ז‪,‬‬ ‫מהד' הורוביצ עמ' ‪.(12‬‬ ‫"בנינ אב משני כתובימ" מתב(( על אותו עיקרונ‪ ,‬אלא שבמקרה זה הכלל שאותו‬ ‫מחילימ על כל מקרה רלוונטי מבו(( על שילוב של שני פ(וקימ ולא של אחד‪ .‬ככ לדוגמה‬ ‫התורה )שמות כב‪ ,‬ד‪-‬ו( דנה בשני (וגימ של נזקימ שאדמ חייב לפצות את חברו עליהמ‪ ,‬אפ‬ ‫על פי שלא ביצע אותמ באופנ ישיר‪ :‬מקרה שבו צאנו של אדמ רעה בשדה של אדמ אחר‬ ‫והזיק לתבואה‪ ,‬ומקרה שבו אש שהבעיר אדמ אחד התפשטה לשדה של אדמ אחר‪ .‬המשותפ‬ ‫לשני המקרימ )"הצד השווה שבהמ" כפי שמכנימ זאת בלשונ המדרש( הוא שעל בעל הצאנ‬ ‫או המבעיר לשלמ את הנזק‪ ,‬ומכאנ ה(יקו שעל אדמ לשלמ על כל מקרה שבו מחדל שלו‬ ‫גרמ לנזק לאחר )מכילתא דרבי ישמעאל‪ ,‬פרשת משפטימ‪ ,‬מ(' נזיקינ יד‪ ,‬מהד' הורוביצ‪-‬‬ ‫רבינ עמ' ‪.(298‬‬

‫‪ .4‬כלל ופרט ופרט וכלל‬ ‫כלל ופרט ופרט וכלל היא מידה אחת שהיא שתיימ‪ ,‬ונוגעת למקרימ שבו פ(וק מ(וימ מציג‬ ‫הכללה מ(וימת ולאחר מכנ פרטימ של אותה הכללה )כלל ופרט(‪ ,‬או להיפכ — מציג פרטימ‬ ‫ולאחר מכנ הכללה )פרט וכלל(‪ .‬שיטת המדרש בשני המקרימ היא הפוכה‪ :‬אמ קודמ מופיע‬ ‫כלל ואחריו פרטימ‪" ,‬אינ בכלל אלא מה שבפרט"‪ ,‬כלומר רק הפרטימ שהוצגו במפורש המ‬

‫‪17/07/2013 14:30:29‬‬

‫‪10105-book.indb 100‬‬

‫מדרשי ההלכה‬

‫•‬

‫‪101‬‬

‫נ‪.‬ה ְּב ֵה ָמה‬ ‫"אדָ מ ִּכי‪.‬יַ ְקרִ יב ִמ ֶּכמ ָקרְ ָּבנ ַלה' ִמ ַ‬ ‫אלו שההכללה מתייח‪:‬ת אליהמ‪ .‬למשל‪ ,‬בציווי ָ‬ ‫ת‪.‬קרְ ַּבנְ ֶכמ" )ויקרא א‪ ,‬ב(‪ ,‬המלה "בהמה" היא הכלל והמלימ‬ ‫נ‪.‬הּצֹאנ ַּת ְקרִ יבּו ֶא ָ‬ ‫נ‪.‬ה ָּב ָקר ִּומ ַ‬ ‫ִמ ַ‬ ‫"מנ הבקר ומנ הצאנ" המ הפרט‪ ,‬ויש לה‪:‬יק כי למרות המלה הכללית "בהמה" מותר להקריב‬ ‫אכ ורק מנ הבקר והצאנ‪ ,‬דהיינו רק ‪:‬וגימ מ‪:‬וימימ של בהמות‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬אמ קודמ‬ ‫מופיעימ פרטימ ואחריהמ כלל‪" ,‬נעשה כלל מו‪:‬פ על הפרט"‪ ,‬כלומר הכלל בא להרחיב‬ ‫"ּכי‪.‬יִ ֵּתנ ִאיש ֶאל‪.‬רֵ ֵעהּו ַחמֹור אֹו‪.‬שֹור‬ ‫ולכלול גמ את מה שלא נמנה בפרטימ‪ .‬למשל‪ ,‬בפ‪:‬וק ִ‬ ‫ל‪ּ.‬ב ֵה ָמה ִל ְשמֹר" )שמות כב‪ ,‬ט(‪ ,‬ההכללה "כל בהמה" מו‪:‬יפה על הפרטימ חמור‪,‬‬ ‫אֹו‪.‬שה וְ ָכ ְ‬ ‫ֶ‬ ‫שור ושה גמ בהמות שלא נמנו בפ‪:‬וק במפורש )וראו ברייתא דרבי ישמעאל‪ ,‬מהד' ויי‪ :‬ב‬ ‫ע"א(‪.‬‬

‫‪ .5‬כיוצא בו ממקום אחר; דבר הלמד מעניינו‬ ‫ככל הנראה משמעות המידה "כיוצא בו ממקומ אחר" היא פשוטה למדי ועניינה הוא פשוט‬ ‫היקש בינ שני מקרימ דומימ במהותמ‪ ,‬כפי שראינו בהשוואתו של הלל את קרבנ הפ‪:‬ח‬ ‫לקרבנ התמיד מבחינה זו ששניהמ קרבנות ציבור‪ .‬המידה "דבר הלמד מעניינו" קרובה למדי‬ ‫למה שהיינו מכנימ בלשונ ימינו "לימוד מנ ההקשר"‪ ,‬כלומר ה‪:‬קה על משמעותו של כתוב‬ ‫מ‪:‬וימ מתוכ הכתובימ המקיפימ אותו‪ .‬מידות אלו במיוחד מדגישות את אופיינ של שבע‬ ‫המידות של הלל כשיטות פרשנות על דרכ ההיגיונ והשכל הישר‪ ,‬והנ ניתנות ליישומ — כפי‬ ‫שעשה הלל עצמו — לא רק על טק‪:‬ט מקודש בעל אופי ייחודי כמו התורה‪ ,‬אלא כמעט על‬ ‫כל מ‪:‬מכ כתוב‪.‬‬

‫ב‪ .‬שלוש־עשרה המידות של רבי ישמעאל‬ ‫כמה פעמימ במדרשי ההלכה באה הקביעה ש"התורה נדרשת בשלוש עשרה מידות"‪ ,‬ובראש‬ ‫מדרש ה‪:‬פרא ל‪:‬פר ויקרא מופיע מקור המייח‪ :‬את הקביעה הזו לרבי ישמעאל‪ ,‬שאת‬ ‫פועלו בתחומ מדרשי ההלכה נכיר בהמשכ‪ .‬מקור זה מכונה בשמ "ברייתא דרבי ישמעאל"‬ ‫והוא מפרט באמצעות דוגמאות את כל שלוש עשרה המידות הללו‪ .‬ככלל‪ ,‬יש קרבה רבה‬ ‫בינ שבע מידותיו של הלל‪ ,‬שגמ הנ מוזכרות בברייתא‪ ,‬ובינ שלוש‪.‬עשרה המידות של רבי‬ ‫ישמעאל‪ ,‬ואפשר לומר שהאחרונות הנ מעינ הרחבה ופירוט של הראשונות‪ .‬בעיקר בולטת‬ ‫העובדה שרבי ישמעאל הרחיב את המידה האחת "כלל ופרט ופרט וכלל" לכמה וכמה מידות‬ ‫המפרטות גמ תתי‪.‬מקרימ שונימ של כלל ופרט‪ ,‬כגונ‪" :‬כלל ופרט וכלל"‪" ,‬כלל שהוא‬ ‫צריכ לפרט"‪" ,‬דבר שהיה בכלל ויצא מנ הכלל" וכנ הלאה‪ .‬כמו כנ הו‪:‬יפ רבי ישמעאל את‬ ‫המידה "דבר הלמד מ‪:‬ופו" )כלומר‪ ,‬מקרה שבו משמעותו המלאה של הכתוב מתבררת רק‬ ‫מ‪:‬ופ העניינ( ואת המידה "שני כתובימ המכחישימ זה את זה — עד שיבוא הכתוב השלישי‬ ‫ויכריע ביניהמ"‪.‬‬

‫‪17/07/2013 14:30:29‬‬

‫‪10105-book.indb 101‬‬

‫‪102‬‬

‫•‬

‫פתח ל(פרות חז"ל‬

‫למרות מרכזיותנ של המידות שהתורה נדרשת בהנ כעקרונות מפתח במדרש ההלכה‪,‬‬ ‫אינ אלו הכלימ הדרשניימ היחידימ שעמדו לרשות הלומדימ‪ .‬ככל שהתפתחו שיטות המדרש‬ ‫נו(דו עקרונות דרשניימ נו(פימ‪ ,‬שאת חלקמ נכיר בדיוננו על שני ענקי מדרש ההלכה —‬ ‫רבי עקיבא ורבי ישמעאל‪.‬‬

‫‪ 2.3.4‬מדרשי רבי עקיבא ורבי ישמעאל‬ ‫עמדנו על ככ שראשיתו של מדרש ההלכה בני(יונ לבאר את פ(וקי התורה באופנ מילולי‬ ‫ופשוט יח(ית‪ ,‬וכי דרכי מדרש הכתוב הקדומות היו בעיקרנ מבו((ות על דרכ ההיגיונ‬ ‫וההיקש‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬מדרשי ההלכה המוכרימ לנו כיומ‪ ,‬שעיקר יצירתמ היא בדור יבנה‬ ‫ובדור שאחריו‪ ,‬מציגימ דרכי מדרש מורכבות לאינ ערוכ‪ .‬מטרתמ‪ ,‬כפי שציינו‪ ,‬היא לא‬ ‫רק לה(ביר את חוקי המקרא באופנ בהיר יותר‪ ,‬אלא גמ להציג את ההלכות על פרטיהנ‬ ‫המדוקדקימ ביותר כנובעות מנ הכתוב‪.‬‬ ‫הנחת הי(וד המנחה את מדרשי דור יבנה ואילכ היא‪ ,‬בהכללה‪ ,‬שהתורה היא טק(ט‬ ‫מיוחד במינו ושדברימ אינמ מובאימ בה "(תמ"‪ .‬כל מלה היא בעלת משמעות‪ ,‬וכל ני(וח‬ ‫נועד ללמד אותנו משהו שלא היינו יכולימ ללמוד בדרכ אחרת‪ .‬כפי שנראה‪ ,‬היו שהחילו‬ ‫את העיקרונ הזה באופנ מוחלט והיו שהחילו אותו באופנ מ(ויג יותר‪ ,‬אכ הרעיונ שלפיו‬ ‫אפשר ללמוד את פרטי ההלכה מהעמקה בלשונ המדויקת של הפ(וקימ ומנ ההנחה שכל‬ ‫פ(וק ופ(וק נועד ללמד אותנו משהו ייחודי‪ ,‬הוא המאפיינ המובהק של מדרשי ההלכה‬ ‫מדור זה‪.‬‬ ‫מדרשי ההלכה של התנאימ הגיעו לידינו דרכ ארבעה צינורות עיקריימ‪ (1 :‬דרכ קובצי‬ ‫מדרשימ ששרדו בכתבי יד ודפו(ימ או בקטעי גניזה; ‪ (2‬דרכ ברייתות בתלמודימ; ‪ (3‬דרכ‬ ‫ליקוטימ ואנתולוגיות של מדרשימ על התורה שנערכו בימי הביניימ המאוחרימ; ‪ (4‬דרכ‬ ‫ציטוטימ עקיפימ בכתבימ שונימ של פרשנימ‪ ,‬הוגימ‪ ,‬פו(קי הלכה ועוד‪ .‬בהמשכ נעמוד‬ ‫מקרוב על החיבורימ המדרשיימ המוכרימ לנו כיומ ועל מאפייניהמ הייחודיימ‪ ,‬אכ לעת‬ ‫עתה נוכל לומר כי ברובמ המכריע של מדרשי הפ(וקימ המוכרימ לנו דרכ מקורות אלו‪,‬‬ ‫מתבלטימ במיוחד שני חכמימ‪ :‬רבי עקיבא ורבי ישמעאל; ולמעלה מזה‪ :‬מתגלה העובדה‬ ‫כי לשני החכמימ היו שיטות מדרש שונות‪ ,‬והשקפות שונות לגבי האופנ שבו יש לדרוש‬ ‫את ההלכה מנ הפ(וקימ‪ .‬ההנחה הרווחת במחקר כיומ היא‪ ,‬שהיו שתי "א(כולות" נפרדות‬ ‫שזוהו עמ שני חכמימ אלו‪ ,‬שחבריהנ נקטו על‪:‬פי‪:‬רוב את שיטת המדרש של האחד ולא של‬ ‫האחר‪ .‬נהוג אפוא להבחינ בינ מדרשימ שהמ "דבי רבי עקיבא" )="של בית רבי עקיבא"‪,‬‬ ‫כלומר דורשימ את הכתובימ על פי שיטתו‪ ,‬וככל הנראה אפ נוצרו על ידי תלמידיו ותלמידי‬ ‫תלמידיו(‪ ,‬לבינ מדרשימ שהמ "דבי רבי ישמעאל"‪ .‬הבחנה זו מתקיימת לגבי מדרשי‪:‬פ(וקימ‬ ‫שונימ של התנאימ גמ אמ שני החכמימ הללו אינמ מוזכרימ בהמ מפורשות‪.‬‬

‫‪17/07/2013 14:30:29‬‬

‫‪10105-book.indb 102‬‬

‫מדרשי ההלכה‬

‫•‬

‫‪103‬‬

‫א‪ .‬הבדלים בשיטות המדרש בין רבי עקיבא ורבי ישמעאל‬ ‫כאמור‪ ,‬ההנחה שאת התורה יש לקרוא כטק‪2‬ט מיוחד במינו ושפרטי ההלכה חבויימ בתוכ‬ ‫ני‪2‬וחיה‪ ,‬משותפת לכל דרשני ההלכה בתקופת יבנה ואחריה‪ .‬יחד עמ זה‪ ,‬ההבדל המרכזי בינ‬ ‫שיטת רבי עקיבא לשיטת רבי ישמעאל הוא במידת התחולה של עיקרונ זה‪ .‬רבי עקיבא אימצ‬ ‫את הרעיונ שאינ דבר מיותר בתורה באופנ מוחלט‪ :‬מבחינתו‪ ,‬כל מלה‪ ,‬אפילו מלות היח‪2‬‬ ‫ואפילו ו"ו החיבור נועדה ללמד משהו להלכה‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬רבי ישמעאל מחזיק בעיקרונ‬ ‫"דיברה תורה כלשונ בני אדמ" וטוענ שלא כל מלה ומלה היא בעלת משמעות הלכתית‪ ,‬אלא‬ ‫יש שהתורה התנ‪2‬חה באופנ מ‪2‬וימ פשוט משומ שככ נהוג להשתמש בשפה‪ .‬מעבר לככ‪ ,‬ניתנ‬ ‫לומר שרבי ישמעאל מעדיפ דרשות על דרכ ההיגיונ וההיקש בכל מקומ שבו הדבר אפשרי‬ ‫)רואימ זאת בשימוש הנרחב שלו במידות שהתורה נדרשת בהנ(‪ ,‬בעוד רבי עקיבא מעדיפ‬ ‫דרשות מילוליות דווקניות כגונ אלו שתוארו לעיל‪ .‬אינ זאת שרבי עקיבא נמנע משימוש‬ ‫במידות ורבי ישמעאל לעולמ אינו מדייק בלשונ הכתוב‪ ,‬אכ בהחלט ניתנ להצביע על נטייה‬ ‫כללית שונה בינ השניימ‪.‬‬ ‫"ּכי דְ ַבר