144 112 28MB
Hebrew Pages [544] Year 2021
אנטוני ביוור
נפילת ברלין 1945
אנטוני ביוור
נפילת ברלין 1945
מאנגלית :עמנואל לוטם
ידיעות אחרונות ספרי חמד
Antony Beevor Berlin: The Downfall 1945
אנטוני ביוור נפילת ברלין 1945
Translated by Emanuel Lottem
עורך אחראי :דב איכנולד עורכת הספרות המתורגמת :לימור בן צבי עיצוב הכריכה :דנה ציביאק עורך התרגום :אריה אורן המפה שעל הכריכהBarry Lawrence Ruderman Antique Maps Inc. : הפקה וסדר :טפר בע"מ
אין לשכפל ,להעתיק ,לצלם ,להקליט ,לאחסן במאגר המידע ,לשדר או לקלוט בכל דרך או בכל אמצעי אלקטרוני ,אופטי, מכני ,או אחר – כל חלק שהוא מן החומר שבספר זה .שימוש מסחרי מכל סוג שהוא בחומר הכלול בספר זה אסור בהחלט אלא ברשות מפורשת בכתב מהמו"ל.
Copyright © Antony Beevor 2002 Maps Copyright © Raymond Turvey 2002 Hebrew Translation © 2021 Miskal - Yedioth Ahronoth Books and Chemed Books | P.O.B. 445, Rishon LeZion 7510302, Israel כל הזכויות בעברית שמורות © 2021למשכל – הוצאה לאור מייסודן של ידיעות אחרונות וספרי חמד | ת"ד ,445 ראשון לציון E-mail: [email protected] | 7510302 דאנאקוד | 362-5651מסת"ב | ISBN 978-965-564-454-8נדפס בישראל Printed in Israel 2021
תוכן
רשימת תמונות מפות רשימת מונחים מבוא פרק 1 פרק 2 פרק 3 פרק 4 פרק 5 פרק 6 פרק 7 פרק 8 פרק 9 פרק 1 0 פרק 1 1 פרק 1 2 פרק 1 3 פרק 1 4 פרק 1 5 פרק 1 6 פרק 1 7 פרק 1 8 פרק 1 9 פרק 2 0 פרק 2 1 פרק 2 2 פרק 2 3 פרק 2 4 פרק 2 5
ברלין בראש השנ ה "בית הקלפים" על הוויסלה אש וחרב ו"חמת זעם אצילה" מתקפת החורף הגדולה המירוץ אל האודר מזרח ומערב טיהור האזורים העורפיים פומרניה וראשי הגשר על האודר המטרה ברלין הפמליה והמטה הכללי ההכנות למכת החסד ההמתנה להסתערות אמריקנים על האלבה ערב הקרב ז'וקוב על שלוחת רייטוויין זלוב והשפריי יום ההולדת האחרון של הפיהרר מנוסת הפסיונים הזהובים העיר המופגזת תקוֹות שווא הלחימה בעיר הלחימה ביער בגידת כוח הרצון דמדומי הפיהרר לשכת הקנצלר והרייכסטאג
7 11 29 33 37 46 58 72 88 108 126 144 164 176 192 200 216 231 240 257 271 283 300 311 329 346 356 371 386
פרק 2 6סוף הקר ב פרק 2 7אבוי למנוצחים! פרק 2 8האיש על הסוס הלבן
ביבליוגרפיה נבחרת מקורות מראי מקום מפתח
401 420 435 445 461 465 493
רשימת תמונות נוער היטלר במהלך הלחימה בלאובן שבשלזיה. .1 חלק מקורפוס גרוסדויטשלנד במסדר ביער בפרוסיה המזרחית לפני .2 ההסתערות הסובייטית. אנשי פולקסשטורם שנפלו בשבי באינסטרבורג שבפרוסיה המזרחית. .3 ברלינאים אחרי הפצצה כבדה. .4 שיירה של פליטים גרמנים משלזיה נמלטת מפני הצבא האדום. .5 חיילי הצבא האדום נכנסים לעיירה בפרוסיה המזרחית. .6 כוחות ממוכנים סובייטיים נכנסים לעיירה מילהאוזן שבפרוסיה .7 המזרחית. הצבא האדום כובש את טילזיט. .8 תותח סער מתנייע סובייטי פורץ לדנציג. .9 נער היטלר במסדר פולקסשטורם בנוכחות גבלס. .10 שני חיילים גרמנים בהגנה על ברסלאו ,בירתה הנצורה של שלזיה. .11 ‑ פנצרגרנאדירים של הס"ס לפני התקפת נגד בדרום פומרניה. .12 גבלס מעניק עיטור לנער היטלר אחרי כיבוש לאובן מחדש. .13 נשים וילדים גרמנים מנסים להימלט מערבה ברכבת. .14 פליטות מוכות רעב מלקטות בלוטי אשור ביער ליד פוטסדם. .15 אווה בראון אחרי חתונתם של גרופנפיהרר ס"ס הרמן פגליין ואחותה .16 גרטל ,ברכטסגדן. רופאי הצבא האדום מטפלים בניצולי אושוויץ. .17 .19‑18מהנדס גרמני שהתאבד עם משפחתו קודם להגעת הצבא האדום. חייל גרמני שנתלה לפי הוראת גנרל שרנר. .20 כיתת ציידי טנקים של נוער היטלר עם פנצרפאוסטים צמודים .21 לאופניהם. 7
8
נפילת ברלין
רייכספיהרר ס"ס היינריך הימלר ,שכמעט לא נגע בנשק מימיו ,אבל .22 חלם להיות מצביא. מרשל סטלין עם וינסטון צ'רצ'יל בילטה. .23 טנק T‑34מהחזית הביילורוסית 1של ז'וקוב צולח את האודר. .24 אנשי הנדסה קרבית סובייטים מקימים גשר על האודר בהכנות .25 להסתערות על ברלין. חיילי הצבא האדום מחלצים תותח נ"ט במישור ההצפה הבוצי של .26 האודר. נשים סובייטיות ששוחררו מעבודת כפייה ליד ברלין עם חיילי הצבא .27 האדום. בית קברות מאולתר בחורבות ברלין. .28 היטלר מלטף אחד ממגיניו הצעירים ביותר; לידו ארטור אקסמן ,ראש .29 נוער היטלר. .33‑30הצבא האדום נלחם מרחוב לרחוב על כיבוש "מאורת המפלצת הפשיסטית". חציית גשר מולטקה בהתקפה על "בית הימלר" ‑ משרד הפנים‑ .34 ואחריו על הרייכסטאג. תותח סער סובייטי יורה ברחוב ברלינאי. .35 מכונית פולקסוואגן נקובת כדורים ליד לשכת הקנצלר. .36 כוחותיה של החזית האוקראינית 1יוצאים למחוץ את הארמיה .37 התשיעית ביערות האורנים שמדרום לברלין. חיילים גרמנים נכנעים לצבא האדום בברלין. .38 אנשי חי"ר ממוכן סובייטים מתרחצים ברחוב בברלין. .39 בישול בין החורבות. .40 הצבא האדום נפגש עם צבא ארצות הברית :אל"ם איבנוב מברך על .41 הכוס ,מייג'ר‑ג'נרל רוברט צ' מייקון מדיביזיית החי"ר 83מקשיב. אזרחים גרמנים הנמלטים מפני הצבא האדום חוצים את גשר מסילת .42 הברזל ההרוס החוצה את האלבה אל השטח האמריקני. הסתיים הקרב של האנס‑גאורג הנקה ,נער שגויס בכפייה. .43 חובשת מטפלת בחייל סובייטי פצוע. .44 ‑ גנרל שטומפף ,גנרל פלדמרשל קייטל ואדמירל פון פרידבורג מגיעים .45 לקרלסהורסט כדי לחתום על כתב הכניעה הסופי.
תונומת תמישר
. 46 .47 .48 .49
9
איש הצבא האדום מנסה לחטוף אופניים מידי ברלינאית. מרשל ז'וקוב מקבל את מסדר הניצחון על גב הסוס שהשליך מעליו את סטלין. גנרל ק"פ טלגין ,ראש המחלקה הפוליטית ,וגנרל איוואן סרוב ,ראש הנקוו"ד ,פוקחים עין משגחת על ז'וקוב. ביקור ברייכסטאג אחרי תום הקרב.
מקורות התמונות AKGלונדון42 ,40 ,37 ,34 ,28 ,26 ,24 ,22 ,17 ,13 ,9 ,8 ,7 ,6 ,3 : אלכסנדר אוסטינוב /אוסף נכסי התרבות הפרוסי ,ארכיון התמונות ,ברלין27 : אוסף נכסי התרבות הפרוסי ,ארכיון התמונות ,ברלין43 ,39 ,21 ,16 : ארכיון התמונות הפדרלי ,קובלנץ)183/K0907/310( 47 ,)146/85/22/20( 2 : כרונוס ,ברלין36 ,19 ,18 : הילמר פאבל /אוסף נכסי התרבות הפרוסי ,ארכיון התמונות ,ברלין15 : הלטון גטי46 : מוזיאון המלחמה האימפריאלי ,לונדון30 ,)FLM 3351( 29 ,)FLM 3345( 10 : ()FLM 3350( 33 ,)FLM 3346( 32 ,)FLM 3348( 31 ,)FLM 3349 יירגן שטומפף /אוסף נכסי התרבות הפרוסי ,ארכיון התמונות ,ברלין45 : מנהל הארכיונים והרשומות הלאומי של ארצות הברית ,מרילנד20 : ()306‑NT‑885‑C2( 49 ,)111‑SC‑205367( 41 ,)111‑SC‑205221 פ"ק בנו וונדהמר /אוסף נכסי התרבות הפרוסי ,ארכיון התמונות ,ברלין1 : אוסף פרטי /נובוסטי /ספריית האמנות ברידג'מן25 ,23 : אוסף אולשטיין ,ברלין44 ,38 ,14 ,12 ,11 ,5 ,4 : ויקטור טיומין35 : נעשה כל מאמץ ליצור קשר עם בעלי זכויות היוצרים .המו"ל ישמח לתקן במהדורות הבאות כל טעות או השמטה שיובאו לתשומת לבו.
מפות
תופמ
נו
0
וג
אוסלו
ק"מ 100
רו
פינלנד הלסינקי
13
יה
א
סטו
ניה
שוודיה
ריגה ממל
שלזוויג־הולשטיין
גדיניה דנציג פומרניה
קניגסברג פרוסיה המזרחית
המבורג
שטטין
ורטלנד פוזנן לה ורשה ברלין ס ו י שלזיה בה לודז' תחתית אל קלן לובלין דרזדן שלזיה ד ר ברסלאו ו עילית א פרנקפורט ע"נ מיין
פראג
קרקוב
צרפת
מינכן זלצבורג
בודפשט
ברן שוויצריה
בוואריה
דנו בה
מילאנו
איטליה
יוג
וס
לב
יה
טריאסטה
מקרא קו החזית שטחים בשליטת גרמניה בעלות־הברית ושטחים משוחררים מדינות ניטרליות
אנטוורפן
ה
בלגיה
לוקסמבורג
וינה
רומניה
הולנד
ריין
לטביה
דנמרק
ים
הא
דר
יא
טי פירנצה
הים התיכון גרמניה רבתי 1בינואר 1945
14
נפילת ברלין
מהוויסלה אל האודר 31–12בינואר קבוצת הארמיות צפון
קורלנד
שוו די ה
החזית הבלטית 1
י
ם
ממל
ה
ב
ל
ט
י
קניגסברג דנציג קבו
החזית הביילורוסית 3
צ
נא רב
גראודנץ
ו
יס
לה
ורשה החזית מש' 1ו הביילורוסית 1 אר' גו'
' גו'
אר
אר' גו' 8
מגנושב
פ ילי
לודז' צה
ויס
החזית האוקראינית 1 ק"מ 100
מש'
ו ת וי שניידמילסלה
ער 5
ר' ס
2וא
לנדסברג שוורין קיסטרין
פוזנן
מזריץ
ש'4
גו' מ
גלוגאו שטיינאו או
דר
ברסלאו
לה
רטיבור אושוויץ 0
דר
שוודט
ברלין
פרנקפורט ע"נ אודר גובן
גרליץ
קבוצת הארמיות מרכז
קטוביצה
קרקוב
שטטין או
ו אר טה
רדום אר' גו' מש'3 אופלן
קילצה
סנדומייז' ברנוב
אר'
תה
קולברג
א רמי
ברומברג
טורן
החזית הביילורוסית 2
פולאווי לובלין
קוזלין
נייסה
החזית הבלטית 2
ה
מקרא
ראש גשר של הצבא האדום שטח כבוש בידי הסובייטים
אר' גו' 11
נימן
אר' 5 אר' 28
אר' גו' 2
אר' 31
אר' 43
טילזיט
אינסטרבורג
אר' 39
גולדפ וולפסשאנצה
ח"א זמלנד
ה י ם
פילאו
אלבינג
ח"
לה אה
דנציג
ק"מ 40
אוקסהפט גוטנהאפן (גדיניה)
ה ב ל ט י
הפלישה לפרוסיה המזרחית ינואר
מריינבורג
גראודנץ
מריינוודר
אר' 65
אר' סער 2
אר' סער 5
אוסטרודה
הייליגנבייל
קניגסברג פרגל
אורטלסבורג
ניידנבורג
טננבורג אר' 48
אלנשטיין
רסטנבורג
פרוסיה המזרחית
אנגבורג
אר' 49
האגמים המזוריים
לצן
קו
אר' 50
ריש סה אף
נג רו שה נ אף ה פרי שס פרי
אר' 3
נו גט
נ ארב
ק ורי שה נר ונג
וי ס ל ה
אר' 70
0
תופמ
15
16
נפילת ברלין
ראשי הגשר על האלבה פברואר
0
ק"מ 10
אברסוואלדה אר' סער 5 קיניץ וא
רטה
קיסטרין אר' גו' 8
או
דר
וריצן
נויטרבין
או
דר
טה בצלוב לטשין א ל נויהרדנברג גולצוב רמות זלוב שטראוסברג בוקוב זלוב
שלוחת פרידרסדורף מינכברג רייטוויין דולגלין
ר ייכסשט
ברנאו
אסה 1 ר
ברלין
רידרסדורף
לבוס פירסטנוואלדה פרנקפורט ע"נ אודר
מקרא
קו ראשי הגשר שטח כבוש בידי הסובייטים
שטח כבוש בידי הסובייטים
קו החזית ,אמצע פברואר
"המרפסת הבלטית" פומרניה ,פברואר––מרס
א
מקרא
קולברג
אל
קסלין בלגארד
ודר
לבה לאואנבורג שטולפ
אר' 9
אר' גו' מש' 1 רומלסבורג בלדנבורג אר' פול' 1 נוישטטין אר' סער 3
שטטין
טה
הלה גוטנהאפן (גדיניה)
דנציג
אר' אר' 49 65
אר' 70 אר' 19 דויטש קרונה
שטרגרד אר' 61
או
אלבינג
מריינבורג
אר' סער 2
גראודנץ
טורן
ברומברג שניידמיל
אר' גו' מש' 2 ארנסוואלדה אר' 47
דר
קניגסברג
ק"מ 40
0
וי
סלה
וארטה
קיסטרין
תופמ
נא
רב
17
18
נפילת ברלין מקרא בעלות־הברית ושטחים משוחררים
הי ם ה צ
ה ו ל נ ד
ני פו
הנובר רוטרדם
ארנם ואל
ג ר מ נ י ה קנדית ראשונה איינדהובן בריט' קרפלד שנייה ר ו ר אנטוורפן קאסל קלן הירטגן ארה"ב תשיעית ר
יין
מאס
בון
אאכן
ב ל ג י ה
רמאגן ה דנ ים
פרנקפורט ע"נ מיין
ארה"ב ראשונה
אר
קובלנץ
בריסל
מו זל
מיינץ
לוקסמבורג
ארה"ב שלישית ארה"ב שביעית
מנהיים
מץ
ורדן
קרלסרוהה ה
שטוטגרט
ננסי
יער
סטרסבורג צרפתית ראשונה
הש חור
קולמר מילוז בלפור
שוויצריה
ק"מ 100
החזית המערבית מרס––אפריל
0
תופמ
0
ק"מ 10
תעלת הוהנצולרן
אר' 61 אר' פול' 1 אר' 47 אר' סער 3
אל
טה
או
אברסוואלדה
דר
ר וריצן אר' גו' מש' 2א ו ד וך קונרסדורף בר נויטרבין דר בצלוב או אר' סער 5 נויהרדנברג
וחת יין של טוו ריי
רמו תז
אר' גו' מש' 1זלוב אר' גו' 8דולגלין
לוב
קיסטרין
ברנאו
שטראוסברג
גוסוב
דידרסדורף
19
בוקוב
מינכברג
ואלדזיפרסדורף פטרסהגן
כב
יש
מה
יר
מרצאן
ר י י כ ס שטרא סה 1
רידרסדורף
ברלין
קרלסהורסט קפניק
אר' 69
פרנקפורט ע"נ אודר
פירסטנוואלדה
אר' 33
קניגס ווסטרהאוזן צוסן
רמות זלוב החזית הביילורוסית 1 19––16באפריל
20
נפילת ברלין
או
דר
קיסטרין מינכברג
ברלין
פרנקפורט ע"נ אודר
פירסטנוואלדה
צוסן הלבה בארוט
שפ
ריי
ווא
לד
גובן
לוקנוואלדה ייטרבוג
ליבן
שפריי ניי
סה
אר' גו' 3
קוטבוס א ר' גו' מש'
פורסט
אר'
אר' 13
3 ו' מש' 4 ג
שפרמברג
מוסקאו
טורגאו
אר' גו' 5
אר' פול' 2
אר' 52
ריסה באוצן
אל
בה
דרזדן
ק"מ 10
0
ההתקפה מהנייסה החזית האוקראינית 20––16 ,1באפריל
תופמ
ה י ם
21
ה ב ל ט י
קיל רוסטוק
שווינמינדה
אר' 19
מקלנבורג
ליבק
אר' סער 25
המבורג
שטטין א ודר
אר' 65 אר' 70 אר' 49
פרנצלאו שוודט
נויסטרליץ ארמיה עשרים ואחת
ארמיית פנצר שלישית
אר' 61 אר' פול' 1
אר' 47 אר' סער 3 אר' גו' מש' 2 ואר' סער 5 ברנאו אר' גו' 8קיסטרין ואר' גו' מש' 1זלוב
ברלין
אורניינבורג ארמיה תשיעית ארה"ב
נאואן ה
אפל
אר' 28 אר' 13
שפרמברג
נ ייסה
שפריי
אר' 52 אר' פול' 2
טורגאו
ארמיית פנצר רביעית אלבה
בריטית שנייה
ויטנברגה
מינכברג אר' 69 פרנקפורט ארמיה פוטסדם ברנדנבורג תשיעית ע"נ אודר בליץ אר' 33 צוסן ארמיה בארוט שתים‑עשרה אר' 28 ייטנבוג גובן אר' גו' 3 קוטבוס דסאו אר' ג ו' מש' 3 אר' 13
ו' ש' 4 ג מ גו' 5 אר' ו אר'
אל
בה
מגדבורג
ארמיה ראשונה ארה"ב
לייפציג ארמיה שלישית ארה"ב
דרזדן
כיתור ברלין 25–16באפריל
ק"מ 80
0
הופגרטן
קפניק
מרצאן
ייכ ס שטרא סה 1 ר
אר' סער' 5
בוך וייסנזיי
פנקוב
אר' סער' 3
ודינג
ו
ור
טגל
טלטוב
צלנדורף
גטוב
שפנדאו
אר' 47
גרונוואלד
שרלוטנבורג
זימנסשטדט
אר' גו' מש' 2
נד ל
מואביט
תע
לת
שנברג
שטגליץ
דאלם
שמרגנדורף
ברלין
טירגרטן
גזונדברונן פרנצלאוארברג
טמפלהוף
מיטה
פרידריכסהיין
תעלת
בריץ ליכטרפלדה אר' גו' מש' 3 ואר' 28
מריינדורף בוקוב
ט ל טו ב
נויקלן
טרפטוב
רודוב
אר' גו' 8 אר' גו' מש' 1
קרלסהורסט
ש פ ר יי
ק"מ 5
0
פוטסדם
ההסתערות על ברלין ופרבריה 20באפריל
ואנזיי
אר' גו' מש' 4
22
נפילת ברלין
האפל
שרלוטנבורג
רייכסשפורטפלד הר שט רא סה
וס אפ
ריי
שפ
0
פנקוב
ודינג
מואביט
רייכסטאג טירגרטן לשכת הקנצלר פוטסדמרפלאץ חיות גן ה
הומבולדטהיין
פרנצלאוארברג
אלכסנדרפלאץ
עלת ל ת
נדוור
שנברג
וילמרסדורף שמרגנדורף
גרונוואלד
שפנדאו
ה א פל
ק"מ 1
וייסנזיי
הורסט וסל
תחנת שלזיכר
שפ
ריי
נויקלן טמפלהוף שטגליץ דאלם
ברלין
תופמ
23
24
נפילת ברלין
החזית המערבית אפריל––מאי ויטנברגה אר' 61
אל
ארמיה תשיעית ארה"ב
אר' פול' 1 קור' פר' גו' 2
אורניינבורג
בה
רינוב
שטנדל
אר' 47
שנהאוזן
ברלין
ה
אפל
ברנדנבורג
פוטסדם
טנגרמינדה
גנטין
אר' גו' מש' 3 בליץ
מגדבורג ויזנבורג אר' גו' מש' 4 צרבסט
ייטרבוג
ברבי
רוסלאו
דסאו
לבה
אר' 13
א
מ
ול
דה
ארמיה ראשונה ארה"ב
טורגאו
האלה קור' פר' גו' 1 ריזה
לייפציג ארמיה שלישית ארה"ב
ק"מ 10
0
תופמ
ק"מ 1
25
0 א
תחנת פרידריכשטראסה
זיגסאולה
שער ברנדנבורג טירגרטן לשכת הקנצלר
תחנת פוטסדמר
בנ ד לר ש טר א סה
פרי דרי כש טרא סה
שפריי
רייכסטאג וי להל מש טרא סה
אונטר דן לינדן
ט
רא
סה
תחנת לרטרשטראסה
גשר ויידנדם אלכסנדרפלאץ
ינו
וא
לי
ד נש
תחנת אנהלטר בל־אליאנצפלאץ לת ל תע
נדוור
טמפלהוף
מרכז ברלין אפריל––מאי
א
וטו
דר
זדן
רל
ין–
רד תב
סט
0
טויפיץ צש אם זיי רדלנד מארק
96
בארוט
שטר
אסה
ק"מ 10
משמר עורפי הארמיה התשיעית
מרקיש בוכהולץ
הלבה
דא
מקרא
צוסן
קומרסדורף
לוקנוואלדה
שטר אסה
כיתורים
ני פ לי ץ
ייטרבוג
פרך היילשטאטן הארמיה בליץ השתים־עשרה
טרויינבריצן
אלזהולץ
שט רא ה 2 ס
פריצת הארמיה התשיעית 26באפריל–– 1במאי
26
נפילת ברלין
101
מה
תופמ
מטר 100
27
0 אי
בי"ח קריטה גשר ויידנדם
גשר קרונפרינצן
ש פר
הרובע הדיפלומטי
יי
רייכסטאג
אונ טר דן לינ דן
לשכת הקנצלר פו ס
ש טר א ס ה
קניגספלאץ
שער ברנדנבורג
הרמן גרי נגשטראסה
הלמ
שטר
אסה
פ רי זר פל אץ
ויל
נ
גשר מולטקה
שט
רא
סה
אלט
מו א בי ט
מולט קשט
תחנת פרידריכשטראסה
רא
סה
נוו
א ליד
בית האופרה קרול
זיגסאולה ש רל וט נב ור גר שו סיי
טירגרטן
הרייכסטאג ולשכת הקנצלר 28באפריל–– 2במאי
נאואן
ברנדנבורג
נסיגת הארמיות התשיעית והשתים־עשרה אל האלבה 8––1 ,במאי
פוטסדם
בליץ
רטנוב
ה
אפל
תעלת צו ל רן הו ה נ
גנטין
וולקוב
שנהאוזן
קליצניק פרכלנד
מקרא
ק"מ 5
שטנדל
הארמיה התשיעית ארה"ב
טנגרמינדה
אל
בה
מתחם גרמני
0
28
נפילת ברלין
רשימת מונחים כל התאריכים בספר מתייחסים לשנת ,1945אלא אם כן צוין אחרת. איוואן ‑ כינוי לחייל הסובייטי הפשוט ,גם בצבא האדום וגם בפי הגרמנים. גוורדיה ‑ משמר ברוסית .תואר שהוענק ליחידה שגילתה גבורה יוצאת דופן בשדה הקרב .לדוגמה ,ארמיה 62שהגנה על סטלינגרד נעשתה בעקבות זאת ארמיית הגוורדיה .8 וי ֵירחֹובנ ִי ‑ המפקד העליון ,הכינוי שבו השתמשו ז'וקוב וקצינים בכירים אחרים בהתייחס לסטלין. יחידת עונשין ‑ יחידה בגודל פלוגה או גדוד בצבא האדום ובצבא הגרמני ,ובה קצינים שמעלו בתפקידם ,עריקים ומשתמטים .להלכה ,השירות ביחידה כזאת הציע להם הזדמנות "לטהר את אשמתם בדם" .יחידות העונשין הופעלו על פי רוב במשימות התאבדות ,כגון פילוס ציר בשדה מוקשים .ליחידות אלה נלווה תמיד כוח משמר שתפקידו לירות למוות במפירי פקודות. ליגת הנערות הגרמניות ,)Bund deutscher Mädel, BdM( ‑ המקבילה הנשית לנוער היטלר. לַנדז ֶר ‑ חייל פשוט גרמני שרכש ניסיון קרבי .המקביל הסובייטי היה פרונטוביק. "לשון" ‑ חייל שנלקח בשבי לצורך חקירה ואיסוף מידע מודיעיני. מחלקה פוליטית ‑ בצבא האדום ,קצין פוליטי (קֹומִיסָר ,או בדרג נמוך יותר, ּפֹולִיטרּוק) היה אחראי לחינוך הפוליטי של החיילים ביחידתו .המחלקה הפוליטית בכל ארמיה ובכל חזית של הצבא האדום היתה כפופה למִנהל הפוליטי הראשי של הצבא האדום. מחלקה שביעית ‑ גוף במִפקדתה של כל ארמיה סובייטית שתפקידו העיקרי היה פגיעה במורל האויב .בראשו עמדו קצינים סובייטים ,ומתחתם קומוניסטים 29
30
נפילת ברלין
גרמנים וגם שבויים גרמנים רבים שעברו "הכשרה אנטי‑פשיסטית" במחנות סובייטיים .בפי הגרמנים הם נקראו "חיילי זיידליץ" ,על שם גנרל ולטר פון ז ַיידלִיץ‑קּורצּבָך ,שנכנע בסטלינגרד והקים את הוועד הלאומי למען גרמניה חופשית ,שהיה כפוף במלואו לנקוו"ד. נקוו"ד ‑ המשטרה החשאית הסובייטית ,בראשותו של לברנטי ּבֶרי ָה .יחידות הנקוו"ד הצבאי ‑ דיביזיות רובאים של הנקוו"ד ,שכללו בעיקר חטיבות של משמר הגבול ‑ סופחו לכל מִפקדת חזית סובייטית .ראש הנקוו"ד בכל חזית היה כפוף רק לבריה ולסטלין ,ולא היה חלק משרשרת הפיקוד של הצבא האדום. סטבקה ‑ המפקדה העליונה של כוחות הצבא הסובייטיים ,בראשות סטלין עצמו .ראש המטה ב‑ 1945היה גנרל‑פולקובניק אלכסיי אינוקנטייביץ' אַנטֹונֹוב. ּפַנצֶר ‑ יחידת שריון גרמנית ,וכן סוג של טנק ,כגון פנצר סימן .4 פנצרגרנאדירים ‑ בוורמאכט ,חיל רגלים משוריין ,ממונע בזחל"מים. פרֹונטֹובִיק ‑ חייל הצבא האדום בעל ניסיון קרבי .המקביל הגרמני היה לנדזר. פְִריץ ‑ כינוי החייל הגרמני בפי הסובייטים .ברבים ,מציין גרמנים בכלל. ֶקסֶל" ‑ קדירה" בגרמנית ‑ כיס כיתור של כוחות מוקפים על ידי האויב. סמר"ש ‑ ראשי התיבות של סמי ֵירט שּפִיֹונ ֶם (מוות למרגלים) ,שם שלפי המסופר בחר סטלין בכבודו ובעצמו לארגון הריגול הנגדי שסופח ליחידות הצבא האדום .עד אפריל ,1943בעת שוויקטור סמיונוביץ' ַאּבָקּומֹוב הועמד בראשו ,נקרא "המחלקה המיוחדת" של הנקוו"ד. ,Oberkommando des Heeres ‑ OKHלהלכה ,המפקדה העליונה של צבא היבשה הגרמני; אבל בשלבי המלחמה האחרונים ,תפקידו החשוב ביותר של גוף זה היה הפיקוד המבצעי על החזית המזרחית. ,Oberkommando der Wehrmacht ‑ OKWהמפקדה העליונה של כל זרועות הצבא :צבא היבשה ,חיל האוויר (לּופטוָואפֶה) וחיל הים (קִריגסמָאִרינ ֶה). היטלר ניהל אותה באמצעות גנרל‑פלדמרשל וילהלם קַייטֶל וגנרל‑אוברסט אלפרד יֹודְ ל .ניהלה את המבצעים בכל זירות המלחמה מלבד החזית המזרחית. ,Supreme Headquarters Allied Expeditionary Force Europe ‑ SHAEF המפקדה העליונה של בעלות‑הברית המערביות.
םיחנומ תמישר
יחידות צבא
31
קבוצת ארמיות ‑ בצבא הגרמני ובצבאות בעלות‑הברית המערביות ,כללה כמה ארמיות תחת פיקודו של מפקד יחיד .הגודל השתנה במידה רבה בהתאם לנסיבות ‑ מרבע מיליון איש עד יותר ממיליון .העוצבה המקבילה בצבא האדום נקראה חזית. ‑ ארמיה ‑ בצבא הגרמני ,עוצבה שגודלה נע בין 40,000ליותר מ 100,000איש. בספר זה שמה נכתב במלואו ,כגון הארמיה התשיעית או ארמיית הפנצר השלישית .הארמיות הסובייטיות ,שהיו קטנות יותר בדרך כלל ,סומנו כאן במספרים ,כגון ארמיה 47או ארמיית הגוורדיה המשוריינת .2ברוב הארמיות היו בדרך כלל שניים או שלושה קורפוסים .בארמיה משוריינת סובייטית היו לפי התקן 620טנקים ו‑ 188תותחים מתנייעים. קורפוס ‑ עוצבה ובה כמה דיביזיות ,לרוב בין שתיים לארבע .אבל קורפוס משוריין סובייטי כלל שלוש חטיבות שריון עם 65טנקים בכל אחת והיה קרוב יותר בגודלו לדיביזיית פנצר גרמנית במצבה מלאה. דיביזיה ‑ היה שוני רב בגודל בין הדיביזיות השונות .בדיביזיית רובאים סובייטית היו להלכה 11,780איש ,אבל במרביתן היו 3,000עד 7,000איש. ב‑ ,1945רוב הדיביזיות הגרמניות היו רחוקות עוד יותר ממצבתן המלאה. ֶרגִ'ימֶנט ‑ בצבא הבריטי ובחבר העמים ,יחידת רישום מסורתית ולא עוצבה מבצעית .יחידות שונות של אותו הרג'ימנט השתייכו לחטיבות מבצעיות שונות .בשאר הצבאות ,זהו שם אחר לחטיבה (בריגדה). חטיבה ‑ יחידת משנה של דיביזיה ,אחת מתוך שתיים או שלוש לפחות בכל דיביזיה .אבל בכוחות השריון של הצבא האדום ,שלוש חטיבות שריון יצרו קורפוס. גדוד ‑ בכל גדוד חי"ר היו לפחות שלוש פלוגות רובאיות של 80איש ,להלכה, וכן פלוגה מסייעת של מקלעים כבדים ,מרגמות ותותחי נ"ט ,ומלבד זאת פלוגת תובלה ופלוגת מפקדה. דרגות ‑ הדרגות שמתחת לגנרל תורגמו לעברית בכל הצבאות מלבד הוואפן‑ס"ס .דרגות שמעל גנרל תועתקו ככתבן בצבאות השונים.
מבוא "ההיסטוריה מדגישה תמיד אירועים סופניים" ,אמר במרירות אלברט שּפֵר לחוקריו האמריקנים מיד אחרי תום המלחמה 1.הוא התמרמר על המחשבה שבפרספקטיבה היסטורית ,הישגיו של משטר היטלר בראשית דרכו יעמדו בצל הכבד שהטילה קריסתו הסופית .אבל שּפר ,בדומה לנאצים בכירים אחרים, מיאן להכיר בעובדה שכה רבים הם הדברים שאנו יכולים ללמוד על מנהיגים פוליטיים ,ועל המערכות הצבאיות שניהלו ,דווקא מאופן נפילתם .זוהי הסיבה לכך שנושא הספר הזה ,תבוסתו הסופית של הנציונל‑סוציאליזם ,הוא כה מרתק, וכמו כן חשוב בימים אלה ,כשצעירים רבים ‑ בייחוד בגרמניה ‑ מוצאים ברייך 2 השלישי הרבה דברים ראויים לשבח. אויבי הנאצים יכלו לשוות לעיניהם את רגע הנקמה קצת יותר משנתיים לפני בואו .ב‑ 1בפברואר 1943פנה אלוף‑משנה סובייטי זועם אל קבוצת שבויים גרמנים כחושים מרעב בהריסות סטלינגרד" .ככה תיראה ברלין עוד מעט!" צרח והצביע על הבניינים המחוצים שמסביב .כשישבתי בארכיון וקראתי את המילים האלה ,לפני שש שנים ,הבינותי מיד במה יעסוק ספרי הבא .בין כתובות הגרפיטי שהשתמרו על כותלי הרייכסטאג בברלין אפשר עדיין לראות אחת שמקשרת בין שתי הערים, כתובת שהשאירו סובייטים שיכורי נקמה ,אחרי שדחפו את הפולשים הלאה מארצם, לכל אורך הדרך ‑ מהנקודה המזרחית ביותר שאליה הגיעו ועד לב לבו של הרייך. התבוסה המוחצת ההיא העסיקה רבות גם את מחשבותיו של היטלר .בנובמבר ,1944כאשר נערך הצבא האדום על גבולותיו המזרחיים של הרייך ,הוא הצביע לאחור על סטלינגרד .התפנית לרעה במצבה של גרמניה החלה ,אמר בנאום חשוב" ,בהבקעת הארמיות הרוסיות דרך החזית הרומנית על הדֹון בנובמבר 3."1942הוא תלה את הקולר בבעלי‑בריתו בישי המזל ,חסרי החימוש ,שהופקרו לגורלם באגפים הפגיעים משני עבריה של סטלינגרד ,ולא בסירוב הכפייתי שלו עצמו לתת את הדעת לאותות הסכנה .היטלר לא למד מאומה ולא שכח מאומה. 33
34
נפילת ברלין
הנאום ההוא המחיש בבהירות נוראה את מכשלת ההיגיון המסולף שהעם הגרמני הניח לעצמו להילכד בה .כאשר פורסם הנאום ,הוא נשא את הכותרת "כניעה פירושה הכחדה" .היטלר הזהיר שאם ינצחו הבולשביקים ,צפוי לעם הגרמני גורל של הרס ,אונס ושעבוד ,עם "טורים ענקיים של אנשים שישרכו את רגליהם בדרך לטונדרה הסיבירית". היטלר סירב בכל תוקף להודות בתוצאות מעשיו שלו ,והעם הגרמני הבין רק באיחור רב מדי כיצד נלכד בבלבול הנורא של סיבה ומסובב .תחת שיחסל את הבולשביזם ,כפי שהבטיח ,הביא אותו היטלר אל לב לבה של אירופה. את פלישתו האכזרית שאין כדוגמתה לברית המועצות ביצע דור של גרמנים צעירים ,שחונכו על ברכיו של שילוב שטני בפיקחותו .התעמולה של גֶּבֶלס לא רק תיארה את היהודים ,את הקומיסרים ואת כל הגזע הסלאבי כתת‑אנושיים, אלא גם ליבתה בציבור הגרמני פחד מפניהם ושנאה כלפיהם .בפשעים הכבירים הללו הצליח היטלר לכבול אליו את האומה כולה ,והאלימות הקרבה והולכת של הצבא האדום היתה התגשמות נבואות הזעם של מנהיג גרמניה. סטלין ,שאמנם שמח להשתמש בסמלים כאשר התאימו לו ,היה הרבה יותר מפוכח בחישוביו .אכן ,כיבוש בירת הרייך יהיה "שיא כל המבצעים של צבאנו במלחמה הזאת" 4,אבל היו לו גם אינטרסים חיוניים אחרים .אחד החשובים שבהם התגלם בתוכנית שגיבש לַבֶרנטִי פבלוביץ' ּבֶרי ָה ,השר לביטחון המדינה של סטלין ,לבזוז את מתקני המחקר האטומי בברלין ולקחת את כל הציוד והאורניום שנמצאו בהם ,בטרם יגיעו אליהם האמריקנים והבריטים .העבודה שהתנהלה במיזם מנהטן בלוס אלמוס כבר היתה ידועה היטב בקרמלין ,הודות למרגל הפרו‑קומוניסטי ד"ר קלאוס פּוקס .המדע הסובייטי נחשל הרחק מאחור, אבל סטלין ובריה היו משוכנעים שאם יתפסו את המדענים הגרמנים ואת מעבדותיהם בברלין בטרם ישיגו אותם בעלות‑הברית המערביות ,יוכלו גם הם לבנות פצצה אטומית ,ממש כמו האמריקנים. ממדי הטרגדיה האנושית שאפפה את סוף המלחמה נבצרים מכוח הדמיון של כל מי שלא חזה בה מבשרו ,ובייחוד אמורים הדברים באלה שגדלו בחברה שוחרת השלום של התקופה שלאחר המלחמה הקרה .אבל עדיין יכולים אנו ללמוד רבות מאותו רגע שחרץ את גורלותיהם של מיליונים .לקח חשוב אחד הוא שיש להישמר מפני כל הכללה לגבי התנהגותם של יחידים .בקצה גבולות הסבל האנושי ,ואפילו הניוון ,עשויים להתגלות גם המיטב וגם המרע שבטבע האדם. במידה רבה ,ההתנהגות האנושית משקפת את ההפכפכנות המוחלטת של חיים
אובמ
35
ומוות .חיילים סובייטים רבים ,בייחוד בעוצבות הקדמיות (בניגוד לאלה שנעו בעקבותיהם) ,נהגו במקרים רבים בהתחשבות מרובה באזרחים גרמנים .בעולם של אכזריות וזוועה ,שבו השחיתה האידיאולוגיה כמעט כל שמץ של אנושיות, די במקרים ספורים של התחשבות והקרבה עצמית ,בלתי‑צפויים לפעמים ,כדי להוסיף גוון של נועם לסיפור שאלמלא כן ,היה כמעט בלתי‑נסבל. כתיבת הספר הזה לא היתה אפשרית בלי עזרתם של רבים .בראש ובראשונה ,אני אסיר תודה למנהלים ולעובדים של ארכיונים רבים :אל"ם שובשין והסגל שלו בארכיון המרכזי של משרד ההגנה ( )TsAMOבפודולסק; ד"ר נטליה בוריסובנה וולקובה והסגל שלה בארכיון הממלכתי הרוסי לספרות ולאמנות ( ;)RGALIד"ר ולדימיר קוזלנקוב וד"ר ולדימיר קורוטאייב בארכיון הממלכתי הצבאי של רוסיה ( ;)RGVAפרופ' קיריל מיכאילוביץ' אנדרסן וד"ר אולג ולדימירוביץ' נאומוב בארכיון הממלכתי הרוסי להיסטוריה חברתית‑פוליטית ( ;)RGASPIד"ר מנפרד קריג ,מנהל הארכיון הצבאי של הארכיון הפדרלי בפרייבורג ,וגברת וייבל; ד"ר רולף‑דיטר מילר וסרן לוקשט בארכיון MGFAבפוטסדם; פרופ' ד"ר אקהרט הנינג בארכיון להיסטוריה של אגודת מקס פלנק; ד"ר וולף‑אקהרד לוצקה בארכיון המדינה בברלין; גברת אירינה רנץ בספרייה להיסטוריה בת‑זמננו בשטוטגרט; ד"ר לארש אריקסון ופר קלסון בארכיון הצבאי בסטוקהולם; ג'ון א' טיילור ,וילברט מהוני ורובין קוקסון בארכיון הלאומי ,IIקולג' פארק ,מרילנד; ד"ר ג'פרי קלרק במרכז להיסטוריה צבאית של צבא היבשה של ארצות הברית. בנגט פון צור מילן ,מייסד כרונוס‑פילם ,היה נדיב במיוחד במתן סרטי ארכיון וראיונות מוקלטים עם משתתפי המלחמה .אני חב תודה רבה גם לגרלד רם ולדיטר ארנולד בברלינר אונטרוולטן על עזרתם. אני אסיר תודה מקרב לב לכל אלה שסייעו לי כה רבות במסעותי ‑ בעצה, בהיכרויות ובהכנסת אורחים :ברוסיה ,ד"ר גליה וד"ר ליובה וינוגרדובה ,פרופ' אנטולי אלכסנדרוביץ' צ'רנובאייב ,וכן סיימון סמית ושון סטיקינגס; בגרמניה, ויליאם דיורי ,המנכ"ל בדימוס קרל‑גינטר וגברת פון האזה ,וכן אנדרו וסאלי גימסון; בארצות הברית ,סוזן מרי אולסופ ,מייג'ר‑ג'נרל צ'רלס ויוויאן ורעייתו, ברוס לי ,צ'רלס פון לוטיכאו ורעייתו ומרטין בלומנסון. לעונג רב היה לי לעבוד בשותפות עם התוכנית טיימווטץ' של ה‑,BBC עבודה שהועילה רבות לספר זה .אני אסיר תודה מעומק הלב ללורנס ריס, שהגה את הרעיון ,לד"ר טילמן רמה ,שממנו למדתי רבות ,ובהנאה גדולה ,וכן
36
נפילת ברלין
לדטלף זיברט ,שהושיט לי בנדיבותו עזרה כה רבה בעצה ובמציאת מרואיינים. אחרים שסיפקו היכרויות ,מידע ,עזרה ועצה כוללים את ד"ר אנגל בארכיון האוניברסיטה החופשית בגרמניה ,אן אפלבאום ,פרופ' ג'ון אריקסון ,כריסטופר ארקל ,קלאודיה ביסמרק ,לאופולד ,הרוזן פון ביסמרק ,סר רודריק ברייתווייט, וולף גבהרדט ,פרופ' כריסטופר דנדקר ,ג'ון הולידיי ,ד"ר גליה וינוגרדובה, נינה לובנוב‑רוסטובסקי ,איאן וסטון‑סמית ,ד"ר קתרין מרידייל ,סיימון סבאג‑מונטיפיורי ,גיאה סולחנישווילי ,פרופ' אולג אלכסנדרוביץ' רז'שבסקי, קרל שוורץ ופרופ' משה שיין מבית החולים המתודיסטי בניו יורק. הספר הזה בשום פנים לא היה לובש את צורתו הנוכחית אלמלא העזרה הנפלאה שקיבלתי מד"ר ליובה וינוגרדובה ברוסיה ומאנגליקה פון האזה בגרמניה .לזכות ולעונג היתה לי העבודה עמן .אני גם אסיר תודה עד מאוד לשרה ג'קסון על כל עבודתה בתחקירי תמונות ,לבטינה פון האזה על מחקרי ארכיון משלימים בגרמניה ולדיוויד ליסט באנגליה .שרלוט סולפורד תרגמה בטובה למעני את המסמכים מהארכיון הצבאי בסטוקהולם. אני מודה מקרב לב לפרופ' מייקל ברלי ,לפרופ' נורמן דייוויס ולד"ר קתרין מרידייל על שקראו את כתב היד ,כולו או חלקו ,ומתחו ביקורת מועילה מאוד. טוני לה טיסייה סיפק גם הוא בנדיבות הערות מפורטות .הטעויות שנותרו בספר הן כמובן באחריותי הבלעדית. אין בפי די דברי תודה למארק לה פאנו ולאגודת המחברים על אחזור האתרים antonybeevor.com ,antonybeevor.orgו‑ antonybeevor.netמתהום הנשייה הקיברנטית .מעתה אפשר להיעזר בהם כדי למצוא את "גרסת המחבר"‑ המקבילה הספרותית של "גרסת הבמאי" ‑ המעמידה לרשות המעוניינים חומרים ארכיוניים ואחרים שלא נמצא להם מקום בגרסה המודפסת של הספר. כתמיד ,אני חב רבות לסוכן שלי אנדרו נרנברג ולאליאו גורדון ,העורך שלי בפינגווין; שניהם יחדיו העלו את המחבר ‑ שהיה מסויג בתחילה ‑ על הדרך הזאת .ושוב ,רעייתי ,שותפתי לכתיבה ועורכת הטיוטה הראשונה ,ארטמיס קופר, נשאה בסבלנות היעדרויות תכופות ומטלות נוספות רבות .אני אסיר תודה לנצח.
1
ברלין בראש השנה לברלינאים ,הכחושים ממחסור במזון והסובלים מעקה כללית ,לא היו סיבות של ממש לחגוג את חג המולד של .1944חלקים גדולים של בירת הרייך כבר היו לעיי חורבות תחת ההפצצות .חוש ההומור המר של הברלינאים הפך להומור של קברנים .ההלצה הנפוצה בעונת האי‑חג הזאת היתה" :תנו לחבריכם מתנה 1 שימושית :ארון קבורה". הלוך הרוחות בגרמניה השתנה בדיוק שנתיים לפני כן .מעט לפני חג המולד של 1942החלו להתפשט שמועות על כיתור הארמיה השישית של גנרל פרידריך ּפָאּולּוס בגבה אל הנהר וֹולג ָה .המשטר הנאצי התקשה להודות כי גורלה של העוצבה הגדולה ביותר בכל הוורמאכט נחרץ להכחדה ,בחורבות סטלינגרד ובס ֶטּפָה הקפואה שמחוצה לה .כדי להכין את הארץ לבשורות המרות הכריז יוזף גֶּבֶלס ,שר הרייך לתעמולה ולהשכלה ,על "חג מולד גרמני" ,ביטוי שפירושו הנציונל‑סוציאליסטי היה צנע והחלטיּות אידיאולוגית ,כתחליף לנרות ולז ֵרים מענפי אורן ולשירת "שטִילֶה נ ָאכט ,הַיילִיגֶה נ ָאכט" .בפרוס ,1944האווז הצלוי המסורתי כבר היה בגדר זיכרון רחוק. ברחובות שבהם התמוטטה חזית בית היה אפשר לראות עדיין תמונות תלויות על קירותיו של מה שהיה פעם חדר הסבה או חדר שינה .השחקנית הילדגרד קנ ֶף בהתה בפסנתר שנותר חשוף על שרידי רצפה .איש לא היה יכול להגיע אליו, והיא שאלה את עצמה כמה זמן יעבור עד שייפול ויצטרף לשברים שמתחת. משפחות שרבטו מסרים על קירותיהם של בניינים שקרביהם נשפכו לרחוב, להודיע לבן השב מהחזית כי שלום להן והן עברו למקום אחר .כרזות של המפלגה הנאצית הזהירו" ,בוזזים יוצאו להורג בו במקום!" כה רבות היו ההפצצות ‑ הבריטים באו בלילות והאמריקנים בימים‑ עד שהברלינאים חשו כי הם עושים יותר זמן במרתפים ובמקלטים מאשר במיטותיהם .חוסר השינה תרם את שלו לתערובת המשונה של היסטריה כבושה 37
38
נפילת ברלין
והשלמה עם מר הגורל .דומה שהרבה פחות אנשים חששו מפני הסגרתם לידי הגסטאפו כתבוסתנים ,כפי שמלמד שטף ההלצות .ראשי התיבות שהופיעו בכל מקום( LSR ,לּופטשּוצָראּום ,כלומר מקלט הפצצה) פורשו כלֶרנט שנ ֶל רּוסִיש‑ לִמדו רוסית במהירות 2.רוב הברלינאים חדלו לגמרי מברכת "הייל היטלר!" לותר לֹווֶה ,איש נוער היטלר ששהה זמן‑מה מחוץ לעיר ,השתמש בברכה זו כשנכנס לחנות ,וכל הנמצאים בה פנו לעברו בעיניים לטושות .זו היתה הפעם האחרונה שהשמיע את המילים האלה כשלא היה בתפקיד .התברר ללווה 3 שהברכה הנפוצה ביותר היא עכשיו "ּבלַייּב אִיּבִריג!"" ‑ הישארו בחיים!" ההומור הברלינאי שיקף גם את דימויי העת הנלעגים ,הסוריאליסטיים לפעמים .מבנה ההגנה האווירית הגדול ביותר בברלין היה בונקר גן החיות‑ מבצר ענקי של בטון מזוין בסגנון העת הטוטליטרית ,עם סוללות נ"מ על גגו ומקלטים רחבי ידיים מתחת ,שבהם הסתופפו המוני ברלינאים כשנשמעו צפירות האזעקה .בעלת היומן אּורזּולָה פון קַרדֹורף תיארה אותו כ"תפאורה ראויה לסצנת הכלא מפידליו" 4.ובה בעת התחבקו זוגות אוהבים בגרמי המדרגות הסלילוניים, כאילו השתתפו ב"נשף מסכות גרוטסקי". אווירת הנפילה הממשמשת ובאה שררה בכול ,בחיי הפרט כמו בקיומה של האומה .אנשים פיזרו את כספם לכל רוח ,במחשבה שבקרוב הוא יאבד את ערכו מן הסתם .והיו סיפורים ,אם כי קשה לאמתם ,על נערות ובחורות שהתעלסו עם זרים גמורים בפינות אפלות סביב תחנת גן החיות ובטִירג ַרטֶן .מסופר שהרצון להיפטר מקרום הבתולים נעשה נואש עוד יותר כאשר התקרב הצבא האדום לבסוף אל ברלין. במקלטי ההפצצה עצמם ,המוארים בנורות כחולות ,אכן היה מעין טעם מבשר רעות של תופת קלאוסטרופובי שלתוכו נדחקו הבריות ,עטופים בבגדיהם החמים ביותר ונושאים מזוודות קרטון קטנות שהכילו כריכים ותרמוסים .להלכה, המקלטים היו אמורים לספק את כל הצרכים .היו בהם חדרי מרפאה עם אחיות, שיכלו אפילו לסייע לנשים ללדת .ייתכן שתהליך הלידה זורז עקב הרטיטות שחוללו הפצצות המתפוצצות מסביב; ההרגשה היתה כאילו באו ממעבה האדמה, ובה בעת גם מגובה פני הקרקע .התקרות נמשחו בצבעים זוהרים למקרה של הפסקת חשמל בעת הפצצה ,כפי שקרה לעתים תכופות ,ואז הבהבו הפנסים וכבו .אספקת המים חדלה כשנפגעו הצינורות הראשיים ,ובתי השימוש נעשו מסואבים במהירות ‑ מצוקה אמיתית לאומה משוגעת לניקיון .במקלטים רבים ציוו השלטונות לסגור את בתי השימוש ,מפני שהיו מקרים רבים של אנשים שנעלו את הדלת מאחוריהם ואיבדו את עצמם לדעת.
הנשה שארב ןילרב
39
לא היו בברלין די מקלטים לאוכלוסייה של שלושה מיליונים ,והצפיפות היתה כבדה בדרך כלל .במסדרונות הראשיים ,באולמות הישיבה ובחדרי השינה היה האוויר מחניק משימוש יתר ,וטיפות של לחות שהתעבתה נשרו מהתקרות. תשלובת המקלטים מתחת לתחנת הרכבת התחתית ג ֶזּונדּברּונ ֶן נועדה לקלוט 1,500איש ,אבל לא אחת הצטופפו בתוכה אנשים במספר גדול פי שלושה. נעשה שימוש בנרות למדידת כמות החמצן הפוחתת במהירות .כשכבה נר שהונח על הרצפה ,לקחו הורים את ילדיהם והרימו אותם על כתפיהם .כשכבה נר על כיסא ,החל פינוי הקומה .ואם התחיל להבהב נר שלישי ,שהוצב בגובה הסנטר בערך ,פונה הבונקר כולו ,אם היתה ההפצצה כבדה ואם לאו. היו בברלין 300,000עובדים זרים ,שזוהו באות שנצבעה על בגדיהם לציון ארץ מוצאם ,ועליהם פשוט נאסר להיכנס למקלטים התת‑קרקעיים ולמרתפים. בחלקה היתה זו הרחבה של המדיניות הנאצית שאסרה על מגע אינטימי בינם לבין בני הגזע הגרמני ,אבל השיקול המכריע מבחינת השלטונות היה הצורך להגן על חייהם של גרמנים .עובדי כפייה ‑ ובייחוד אֹוסטאַרּבַייטֶרס ,בני אירופה המזרחית ,שרובם הוגלו לגרמניה מאוקראינה או מביילורוסיה ‑ נחשבו זניחים .ובכל זאת ,העובדים הזרים ‑ הן המגויסים בכפייה הן המתנדבים ‑ נהנו מהרבה יותר חירות בהשוואה לאלה שנשלחו למחנות .לדוגמה ,אלה מהם שעבדו במפעלי חימוש סביב הבירה יצרו לעצמם שמורה משלהם ,עם תת‑תרבות בוהמית שכללה עיתונים ומחזות שהוצגו במעמקיה של תחנת פִרידִריכשטָראסֶה. רוחם התרוממה בעליל עם התקדמות הצבא האדום ,בעוד רוח מנצליהם נופלת לה .רוב הגרמנים הביטו בעובדים הזרים בחשש .הם נראו כמין סוס טרויאני, כחיל מצב מוכן ומזומן לתקוף ולהתנקם ברגע שיגיעו צבאות האויב לפאתי העיר. בברלין שרר פחד אטוויסטי ,ממעמקי הלב ,מפני הפולש הסלאבי ממזרח. הפחד הפך בקלות לשנאה .בהתקרב הצבא האדום ,פירטה התעמולה של גבלס שוב ושוב את מעשי הזוועה שנעשו בנֶמֶרסדֹורף בסתיו הקודם ,כשפלשו חיילי הצבא האדום לפינה הדרום‑מזרחית של פרוסיה המזרחית ,אנסו את תושבות הכפר ורצחו את התושבים. לכמה אנשים היו סיבות משלהם שלא לרדת למקלטים בשעת הפצצה .גבר נשוי שנהג לבקר את פילגשו לעתים מזומנות ברובע ּפֶרנצלָאּואֶרּבֶרג נמנע מלהיכנס למרתף הציבורי ,משום שהימצאותו שם היתה מעוררת חשדות .ערב אחד ספג הבניין פגיעה ישירה ,והנואף ביש המזל ,שישב על ספה ,נקבר בין
40
נפילת ברלין
שברי האבן עד צווארו .אחרי ההפצצה הגיעו זעקותיו לאוזניהם של נער בשם אריך שמידטקֶה 5ופועל צ'כי שהורשה לשבת במרתף ,בניגוד לחוק ,והם חשו מעלה לעבר הקול .אחרי שפונו ההריסות והאיש נלקח לטיפול ,היה על אריך בן הארבע‑עשרה ללכת ולספר לאשתו של הפצוע שבעלה נפגע קשה בדירתה של אישה אחרת .היא התחילה לצרוח בכעס :ביקורו אצל האישה ההיא הסעיר אותה הרבה יותר מאשר החשש לחייו .בימים ההם למדו הילדים לקחים מרים על עובדות החיים בעולם המבוגרים. גנרל גינטר ּבלּומֶנטִריט ,כמו רוב בעלי השררה ,היה משוכנע כי ההפצצות שניתכו על גרמניה עוררו רוח ממשית של פֹולקסגֶנֹוסֶנשָאפט 6,אחווה פטריוטית. ייתכן שהדבר היה נכון ב‑ 1942וב‑ ,1943אבל בשלהי 1944תוצאתן היתה קיטוב הדעות ,בין בעלי הקו הנוקשה לבין הנלאים ממלחמה .בקרב תושבי ברלין היה השיעור הגבוה ביותר של מתנגדים למשטר הנאצי ,כפי שמלמדות תוצאות הבחירות שם מלפני .1933אך מלבד מיעוט קטן מאוד ואמיץ ,ההתנגדות לנאצים התבטאה על פי רוב בהלצות וברטינות .רוב הברלינאים נחרדו באמת ובתמים מניסיון ההתנקשות בחייו של היטלר ב‑ 20ביולי .1944וכאשר נשקפה סכנה לגבולות הרייך גם ממזרח וגם ממערב ,הם שתו בצמא את מבול השקרים של גבלס ,על כך שהפיהרר עומד לעשות בקרוב שימוש ב"נשק פלא" חדש נגד אויביו ,כאילו עמד לגלם את תפקידו של יופיטר הזועם ,המיידה ברקים כסמל לעוצמתו. מכתב שכתבה אישה לבעלה במחנה שבויים צרפתי מעיד על מנטליות המצור ועל הנכונות להאמין לתעמולת המשטר" .כה רב האמון שאני נותנת בייעודנו", כתבה" 7,עד כי דבר לא יוכל לערער את הביטחון שנולד מההיסטוריה הארוכה שלנו ,מעברנו המפואר ,כדברי ד"ר גבלס .לא ייתכן שהדברים יפנו לכיוון אחר. אולי הגענו לנקודת שפל נמוכה מאוד כרגע ,אבל יש לנו אנשים החלטיים .הארץ כולה מוכנה לצעוד עם נשק ביד .יש לנו נשק סודי שיופעל ברגע הנבחר ,ויש לנו מעל הכול פיהרר שאחריו אנו יכולים ללכת בעיניים עצומות .אל תיפול רוחך ,בשום מחיר לא". המתקפה באַרדֶ נים 8שנפתחה ב‑ 16בדצמבר 1944שיכרה את נאמני היטלר ,ורוחם שבה והתרוממה .הנה ,הקערה נהפכת על פיה .האמונה בפיהרר ובוּונדֶ רוָואפֶן שלו ,נשק הפלא (דוגמת טילי ,)V‑2אטמה את עיניהם מראות את המציאות .נפוצו שמועות על כך שהארמיה הראשונה האמריקנית כותרה
הנשה שארב ןילרב
41
כולה ונלקחה בשבי בעזרת גז מרדים .הם חשבו באמת ובתמים שיהיה ביכולתם לכפות את רצונם על העולם כולו ולהתנקם על כל הסבל שידעה גרמניה .דומה שהמש"קים הוותיקים היו בין הממורמרים ביותר .פריז תיכבש מחדש בקרוב ,אמרו איש לחברו בשמחה לאיד פראית .רבים הצטערו על שבירתה של צרפת ניצלה מחורבן בשנה הקודמת ,לעומת ברלין שנהפכה לגל הריסות .המחשבה על תיקון העוול ההיסטורי הזה הסעירה אותם. הפיקוד העליון של הצבא הגרמני לא היה שותף להתלהבות הזאת מהמתקפה במערב .קציני המטה הכללי חששו כי המהלומה האסטרטגית שהנחית היטלר על האמריקנים בארדנים תחליש את החזית המזרחית ברגע קריטי .ובלאו הכי, התוכנית היתה הרבה יותר מדי שאפתנית .את המבצע הובילו ארמיית הפנצר ס"ס השישית בפיקודו של אֹוּבֶרסטגרּוּפֶנפִיהֶרר סֶּפ דִ יטִריך וארמיית הפנצר החמישית של גנרל הָאסֹו פון מַנטֹויפֶל .אבל המחסור בדלק שלל מהם כל סיכוי להגיע אי‑פעם לאנטוורפן ,בסיס האספקה הראשי של בעלות‑הברית המערביות שהיה יעדם. היטלר שיקע את עצמו בחלומות על מהפך דרמטי במהלך המלחמה ,שיאלץ את רוזוולט ואת צ'רצ'יל להיכנס למשא ומתן עמו .הוא דחה באורח פסקני כל מחשבה על גישוש כלפי ברית המועצות ,גם מפני הסיבה (המשכנעת כשלעצמה) שסטלין היה מעוניין אך ורק בהשמדת גרמניה הנאצית ,אבל גם מחמת מכשלה בסיסית באופיו .היטלר סבל מיהירות אישית הרסנית .הוא לא היה מוכן להיראות כמבקש שלום בעת שידה של גרמניה על התחתונה .ניצחון בארדנים היה אפוא חיוני מכמה וכמה סיבות .אבל התגוננותם העיקשת של האמריקנים ,בייחוד בּבַסטֹון ,והשימוש האדיר שעשו בעלות‑הברית בעוצמתן האווירית מרגע שהתבהר מזג האוויר ,בלמו את תנופת ההתקפה בתוך שבוע. בערב חג המולד נסע גנרל‑אוברסט היינץ גּודֶ רי ָאן ,ראש הפיקוד העליון של צבא היבשה ( ,)OKHבמכונית המרצדס הגדולה שלו אל מִפקדת הפיהרר במערב .אחרי שנטש ב‑ 20בנובמבר 1944את הוֹולפסשָאנצֶה" ,מאורת הזאב" שהיתה מפקדתו בפרוסיה המזרחית ,חזר היטלר לברלין לניתוח קל בגרונו .הוא יצא שוב מהבירה ב‑ 10בדצמבר ,ברכבת האישית המשוריינת שלו .מחוז חפצו היה עוד תשלובת בניינים סודית ומוסווה ,שהוקמה ביערות שבקרבת צִיג ֶנּבֶרג, פחות מארבעים קילומטרים מפרנקפורט על הנהר מַיין .היא נקראה אַדלֶרהֹורסט, "קן העיט" ,והיתה מִפקדת השדה האחרונה שלו שקיבלה שם צופן המעיד על פנטזיות נעורים.
42
נפילת ברלין
גודריאן ,התיאורטיקן הגדול של לוחמת השריון ,הבין מלכתחילה את סכנות המבצע בארדנים ,אבל לא ניתנה לו זכות דיבור בעניין זה OKH .היה אמנם אחראי לחזית המזרחית ,אך מעולם לא ניתנה לו יד חופשית ,OKW .הפיקוד העליון של כל זרועות הצבא ,היה אחראי למבצעים מחוץ לחזית המזרחית .שתי המפקדות הללו נמצאו בצֹוסֶן ,מעט דרומה מברלין ,בתשלובות תת‑קרקעיות סמוכות. אף שמזגו של גודריאן היה סוער לא פחות ממזגו של היטלר ,השקפותיו היו שונות בתכלית .הוא לא היה מעוניין כלל באסטרטגיה בינלאומית ספקולטיבית לחלוטין ,בשעה שארצו הותקפה משני העברים .במקום זאת הסתמך על חושיו כאיש צבא ,שהורו לו מנין נשקפת הסכנה המרבית .ולא היה ספק בלבו באשר למקומה .הוא נשא בתיקו ניתוח מודיעיני שהכין גנרל ריינהרד גֵלֶן ,ראש "צבאות זרים מזרח" ,אגף המודיעין הצבאי שעסק בחזית המזרחית .לפי חשבונו של גלן היה הצבא האדום עתיד לצאת ב‑ 12בינואר להתקפה אדירה מקו הנהר וִיסלָה. האגף שלו העריך כי האויב נהנה מעדיפות של אחד‑עשר לאחד בחיילים רגלים, 9 שבעה לאחד בטנקים ועשרים לאחד גם בארטילריה וגם בתעופה. גודריאן נכנס לחדר הישיבות באדלרהורסט ומצא את עצמו מול היטלר והמטה הצבאי שלו; נכח שם גם היינריך הִימלֶר ,הַרייכספיהרר של הס"ס ,שנעשה אחרי קשר יולי גם מפקד צבא התחלופה *.אנשי המטה הצבאי של היטלר נבחרו אחד לאחד על סמך נאמנותם חסרת המצרים .גנרל‑פלדמרשל וילהלם קַייטֶל ,ראש מטה ה‑ ,OKWהיה מפורסם בהכנעתו המתרפסת להיטלר .קצינים ממורמרים קראו לו "שומר המוסך של הרייך" או "החמור המהנהן" .גנרל‑אֹוּבֶרסט אלפרד יֹודל בעל הפנים הקרות והקשות ,ראש אגף המבצעים של ה‑ ,OKWהיה הרבה יותר מוכשר מקייטל ,אבל לא התנגד כמעט אף פעם לניסיונותיו הרי האסון של הפיהרר לשלוט במהלכים צבאיים עד לרמת הגדוד .הוא היה קרוב להדחה בסתיו 1942 על שהעז לסתור את דברי אדונו .גנרל וילהלם ּבּורגדֹורף ,השליש הצבאי הראשי של היטלר וראש אגף כוח האדם של הצבא ,שחלש על כל המינויים ,היה מחליפו של גנרל רודולף שמּונדט המסור ,שנפצע ומת מפצצה שהטמין בוולפסשאנצה אל"ם קלאוס ,הרוזן פון שטָאּופֶנּבֶרג .בורגדורף היה האיש שנתן לגנרל‑פלדמרשל ארווין רֹומֶל את כמוסת הרעל ,בצירוף האולטימטום שהורה לו לאבד את עצמו לדעת פן יבולע למשפחתו. גודריאן תיאר את הכנות הצבא האדום למתקפה ענקית במזרח ,בהסתמך *
גוף זה היה אחראי לגיוס חיילים ולהכשרתם ולמשימות מנהליות נוספות[ .המתרגם]
הנשה שארב ןילרב
43
על ממצאי המודיעין של גלן .הוא הזהיר שההתקפה תצא לפועל בתוך שלושה שבועות וביקש שהואיל והמתקפה בארדנים נבלמה עתה ,יועברו דיביזיות רבות ככל האפשר מבין אלה שהשתתפו בה וייערכו מחדש בחזית הוויסלה .היטלר השתיק אותו .הוא הצהיר שהאומדנים האלה של מצבת האויב אינם מתקבלים על הדעת .בדיביזיות הרובאים הסובייטיות לא היו מעולם יותר מ‑ 7,000איש בכל אחת .בקורפוסים המשוריינים של הצבא האדום כמעט אין טנקים" .זוהי העמדת הפנים הגדולה ביותר מאז ג'נגיס חאן" ,צעק 10ושלהב את עצמו עוד. "מי אחראי להפקת כל הזבל הזה?" גודריאן עמד בפיתוי ולא השיב להיטלר שהוא עצמו דיבר על "ארמיות" גרמניות שהיו למעשה בגודל של קורפוס יחיד ,ועל "דיביזיות חי"ר" שירדו לממדי גדוד .במקום זאת הגן על נתוניו של גלן .הוא התפלץ כששמע את גנרל יודל טוען כי המתקפה במערב צריכה להימשך בהתקפות נוספות .הואיל וזה היה בדיוק מה שרצה היטלר ,בקשתו של גודריאן נדחתה .הוא התעצבן עוד יותר כשנאלץ להאזין בארוחת הערב לחוות דעתו של הימלר ,שהתענג על תפקידו החדש כמפקד צבאי (הוא נעשה לא מזמן מפקד קבוצת ארמיות בַריין העילי ,נוסף על כל שאר תפקידיו)" .דע לך ,גנרל‑אוברסט יקר שלי" ,אמר הימלר לגודריאן" ,אינני מאמין כלל ועיקר שהרוסים יתקיפו .כל זה הוא מעשה מרמה ענקי". לא נותר לגודריאן אלא לחזור ריקם למִפקדת OKHבצוסן .ובינתיים הלכו האבידות במערב וגדלו .המתקפה בארדנים ,עם מבצעי הלוואי שלה ,עלתה לגרמניה ב‑ 80,000אבידות .מלבד זאת ,היא כילתה חלק גדול ממלאי הדלק האוזל במהירות של גרמניה .היטלר סירב להשלים עם המחשבה שקרב הארדנים היה הקַייז ֶרשלָאכט שלו ,כפי שנקראה ההתקפה הגרמנית הגדולה האחרונה במלחמת העולם הראשונה .הוא דחה בעקשנות כפייתית כל השוואה עם .1918 בעיניו 1918 ,ייצגה רק את ה"סכין בגב" המהפכני ,שהביא להדחת הקייזר והמיט על גרמניה תבוסה משפילה .עם זאת ,היו להיטלר רגעים של צלילות מחשבה באותם ימים" .אני יודע שהמלחמה אבודה" ,אמר בשעת ערב מאוחרת לאל"ם נ ִיקֹולָאּוס פון ּבֶלֹוב ,שליש הלופטוואפה שלו" 11.עדיפותו של האויב גדולה מדי". אבל הוא המשיך לגלגל את האשמה בשרשרת האסונות אל שכמם של אחרים. כולם אינם אלא "בוגדים" ,בייחוד קציני הצבא .הוא חשד שעוד רבים מהם תמכו בניסיון ההתנקשות הכושל ,ועם זאת שמחו מאוד לקבל ממנו עיטורים וכיבודים" .לעולם לא ניכנע" ,אמר" .אולי ניפול ,אבל ניקח איתנו את העולם". גודריאן ,מבועת מהאסון הממשמש ובא על הוויסלה ,חזר לאדלרהורסט
44
נפילת ברלין
בציגנברג עוד פעמיים בזו אחר זו .להוסיף חטא על פשע ,התברר לו שהפיהרר‑ מבלי להודיע לו כלל ‑ הורה להעביר מיד כוחות פנצר של הס"ס מחזית הוויסלה להונגריה .היטלר ,שהיה משוכנע כתמיד כי רק הוא מסוגל להבין את הסוגיות האסטרטגיות ,החליט פתאום לצאת להתקפת‑נגד שם ,בנימוק שיש לשוב ולכבוש את שדות הנפט ההונגריים .למעשה ,הוא ביקש להבקיע אל בודפשט ,שאותה כיתר הצבא האדום בערב חג המולד. בעת ביקורו של גודריאן בתחילת השנה האזרחית 1 ,בינואר ,הוא חזה בתהלוכה השנתית של עתודי המשטר וראשי המטות שבאו למסור אישית "איחולים לשנה חדשה ומוצלחת" לפיהרר 12.באותו בוקר נפתח באלזס מבצע נֹורדוִוינד (רוח צפון), מבצע הלוואי העיקרי שנועד להרחיב את המתקפה בארדנים .זה היה יום הרה אסון ללופטוואפה .רייכסמרשל הרמן ג ִֵרינג ,במחווה ראוותנית ואופיינית של חוסר אחריות ,הטיל כמעט אלף מטוסים להתקפה על מטרות קרקע בחזית המערבית. ניסיון זה להרשים את היטלר גרר את השמדתו הסופית של הלופטוואפה ככוח אפקטיבי .בעלות‑הברית נהנו מעליונות אווירית גמורה מאז ואילך. רשת הרדיו גרֹוסדֹויטשֶר רּונדפּונק שידרה באותו יום את נאום השנה החדשה של היטלר .אף מילה לא נאמרה על הלחימה במערב ,מה שרמז על כישלון שם, והדיבורים על "נשק פלא" היו מועטים להפליא .כמה אנשים האמינו שהנאום הוקלט מראש ,אם לא היה מעשה זיוף גמור .היטלר לא נראה בפומבי זמן רב מאוד ,ושמועות פרועות התחילו להתרוצץ .היו שטענו כי הוא השתגע סופית 13 והוסיפו ואמרו שגרינג יושב בכלא סודי מפני שניסה לברוח לשוודיה. כמה ברלינאים ,מלאי חששות מפני מה שתביא עליהם השנה החדשה ,לא העזו להשיק כוסות כשהגיעה השעה לברכת ּפרֹוז ִיט נֹוי ָאר .משפחת גבלס אירחה ליד שולחנה את אל"ם האנס‑אולריך רּודֶ ל ,טייס השטּוקָה המצטיין שהיה הקצין המעוטר ביותר בלופטוואפה .סעודתם כללה רק מרק תפוחי אדמה, 14 לאות סולידריות. חג ראש השנה הסתיים בבוקר 3בינואר .מסירותם של הגרמנים לעבודה ולחובה נותרה בלתי‑מעורערת ,גם בנסיבות בלתי‑מתקבלות על הדעת .רבים מהם ישבו בחיבוק ידיים במשרדים ובבתי החרושת ,בגלל המחסור בחומרי גלם ובחלפים ,ובכל זאת הלכו לעבודה ‑ ברגל בין ההריסות ,או בתחבורה ציבורית. שוב נעשו מעשי נסים בשיקום מסילות הרכבת התחתית ורכבת הפרברים ,אם כי לא רבים היו הקרונות שנותרו בהם חלונות לא מנופצים .גם בתי החרושת והמשרדים היו מקפיאים ,מחמת החלונות השבורים והמחסור הקשה בדלק
הנשה שארב ןילרב
45
לחימום .הסובלים מהצטננות או משפעת נאלצו להמשיך הלאה; לא היה טעם לנסות להיפגש עם רופא ,אם לא היית חולה אנוש .כמעט כל הרופאים בגרמניה 15 נשלחו לצבא .המרפאות ובתי החולים בעורף היו תלויים כמעט לחלוטין בזרים. אפילו בבית החולים האוניברסיטאי הראשי של ברלין ,קִָריטֶה ,נכללו בסגל רופאים מחצי תריסר ארצות ,בהן הולנד ,פרו ,רומניה ,אוקראינה והונגריה. התעשייה המשגשגת היחידה היתה ככל הנראה תעשיית החימוש ,בהנהגת האדריכל האישי של היטלר ו"ילד הפלא" שלו ,אלברט שּפֵר .ב‑ 13בינואר הציג שפר מצגת למפקדי קורפוסים במחנה קַרמּפנ ִיץ ליד ברלין ,ובה שם את הדגש על חשיבות הקשר בין המפקדים בחזית לבין התעשיות הצבאיות .שפר ,בניגוד לשרים נאצים אחרים ,לא זלזל בתבונתם של שומעיו .הוא ביטל בהבל פיו את הלשון הנקייה ששימשה את הנאצים לתיאור המצב ולא נרתע מלדבר על "האבידות הקטסטרופליות" 16שספג הוורמאכט בשמונת החודשים האחרונים. הבעיה אינה מערכת ההפצצות של בעלות‑הברית ,טען .התעשייה הגרמנית ייצרה 218,000רובים בחודש דצמבר לבדו ‑ כמעט פי שניים מהתפוקה החודשית הממוצעת שהושגה ב‑ ,1941השנה שבה פלש הוורמאכט לברית המועצות .ייצור כלי הנשק האוטומטיים עלה כמעט פי ארבעה ,וייצור הטנקים ‑ כמעט פי חמישה. בדצמבר 1944יוצרו 1,840כלי רכב משוריינים בחודש יחיד ,יותר ממחצית הייצור של כל שנת .1941ואלה כללו גם טנקים הרבה יותר כבדים .למרבה ההפתעה, הוא לא הרחיב את הדיבור על מלאֵי התחמושת ,אם כי לא היה טעם רב בייצור כל כלי הנשק הללו ,שעה שייצור התחמושת אינו עומד בקצב. שפר דיבר במשך יותר מארבעים דקות והמטיר על שומעיו נתונים סטטיסטיים במקצוענות שקטה .הוא לא הכאיב להם בציון העובדה שהמפלות הנוראות בשתי החזיתות ,המזרחית והמערבית ,הן שהביאו את הוורמאכט בשמונת החודשים האחרונים למצב של מחסורים כאלה בכל סוגי הנשק .הוא הביע את תקוותו שבתי החרושת הגרמניים יגיעו לרמת ייצור של אולי 100,000תת‑מקלעים בחודש עד לאביב של .1946העובדה שמפעלים אלה התבססו בראש ובראשונה על עובדי כפייה שגייס הס"ס לא נזכרה ,כמובן .שפר גם לא דיבר על בזבוז חייהם ‑ אלפים מהם מתו מדי יום .והאזורים שמהם הובאו עמדו להצטמצם עוד יותר .באותו רגע עצמו ,ארמיות סובייטיות שמנו יחדיו יותר מארבעה מיליון איש נערכו בפולין לאורך הנהר וִיסלָה ,ממש מדרום לגבול פרוסיה המזרחית .הן עמדו לפתוח באותה מתקפה עצמה שהיטלר פטר בבוז כהעמדת פנים.
2
"בית הקלפים" על הוויסלה ברור כשמש שגנרל ריינהרד גֵלֶן לא הפריז בהערכת מספרם של הכוחות הסובייטיים .אם כבר ,הוא שגה בהערכת‑חסר ביחס לגזרות שלהן נשקפה הסכנה הגדולה ביותר .היו לצבא האדום 6.7מיליון איש 1לאורך קו שנמשך מהים הבלטי אל האדריאטי ‑ כפליים ממצבתם של הוורמאכט ובעלי‑בריתו בעת שפלשו לברית המועצות ביוני .1941אמונתו העיקשת של היטלר בקיץ ההוא ,כאילו הצבא האדום עומד להתמוטט במהרה ,התגלתה כאחת משגיאות החישוב הקטסטרופליות ביותר בהיסטוריה. "אבדנו" ,הודה סמל גרמני בינואר " 2,1945אבל נמשיך להילחם עד האיש האחרון" .ותיקי הקרבות הקשוחים של החזית המזרחית היו משוכנעים שכל זה עתיד להסתיים במוות .הם ידעו שגורלם נחרץ בעת שעשו את מה שעשו בשטחים הכבושים ,ידעו שהצבא האדום עומד לנקום את נקמתו .כניעה פירושה טלִינּפפֶרד" ,סוס סטלין". עבדות עד מוות במחנות עבודה סיביריים בתור ש ָ "לא עוד נלחמנו למען היטלר ,או למען הנציונל‑סוציאליזם ,או למען הרייך השלישי" ,כתב חייל אלזסי ותיק מדיביזיית גרוסדויטשלנד" 3,או אפילו למען ארוסותינו או אמותינו או משפחותינו הלכודות בערים המרוסקות מהפצצות. נלחמנו פשוט מתוך פחד ...נלחמנו למען עצמנו ,על מנת שלא נמות בבורות מלאי בוץ ושלג; נלחמנו כמו עכברושים". היה קשה לשכוח את אסונות השנה הקודמת ,ומעל לכול את כיתור קבוצת הארמיות מרכז והשמדתה .קציני המנהיגות הנציונל‑סוציאליסטית ‑ החיקוי הנאצי לקומיסרים הסובייטים ‑ ניסו להרים את מורל הלוחם של הלַנדז ֶר ,החייל הגרמני הפשוט ,בהבטחות ובאיומים בהוצאה להורג של כל מי שיערוק או ייסוג 4 בלי פקודה" .אינכם צריכים לפחד מפני המתקפה הרוסית" ,אמרו ללנדזרים. "אם האויב יתחיל לתקוף ,הטנקים שלנו יהיו כאן בתוך ארבע שעות" .אבל החיילים המנוסים יותר ידעו מול מה הם עומדים. 46
הלסיווה לע "םיפלקה תיב"
47
קציני המטה של גנרל‑אוברסט היינץ גּודֶ רי ָאן בצֹוסֶן אמנם יצרו לעצמם מושג מדויק על מועד ההתקפה ,אבל דומה שהמידע לא חלחל אל הקו הקדמי .רב"ט אלֹויז ק' מדיביזיית החי"ר ,304שנתפס כ"לשון" בידי חבורת פשיטה סובייטית, אמר לקציני המודיעין של החזית האוקראינית 1שהם ציפו להתקפה לפני חג המולד 5,אלא שאחר כך נאמר להם שיש לצפות לה ב‑ 10בינואר ,מפני שזה אמור להיות יום הולדתו של סטלין. ב‑ 9בינואר ,אחרי סיור בהול בשלוש החזיתות המזרחיות העיקריות‑ הונגריה ,הוויסלה ופרוסיה המזרחית ‑ חזר גודריאן ,בלוויית שלישו רס"ן ּבֶרנד ,הברון פַרייטָג פון לֹוִרינגהֹופֶן ,לפגישה עם היטלר בצִיג ֶנּבֶרג .הוא הציג את ההערכות האחרונות של כוחות האויב ‑ הן אלה שחיבר גלן והן אלה של מפקד הלופטוואפה ,גנרל האנס ז ַיידֶ מָן .סיורים אוויריים מצאו כי 8,000מטוסים סובייטיים רוכזו בחזיתות הוויסלה ופרוסיה המזרחית .הרמן ג ִֵרינג שיסע את דבריו של ראש מטה הצבא" .מיין פיהרר ,אל תאמין לו" ,אמר להיטלר" 6.אלה לא מטוסים אמיתיים .הם רק דמיים" .גנרל‑פלדמרשל וילהלם קַייטֶל ,בהפגנה של החלטיות מתרפסת ,הטיח את אגרופו בשולחן" .הרייכסמרשל צודק" ,הכריז. הישיבה נמשכה הלאה ,כמו פארסה שחורה .היטלר חזר והביע את השקפתו שנתוני המודיעין "אידיוטיים לגמרי" 7,והוסיף כי מי שהכין אותם טעון אשפוז בבית משוגעים .גודריאן השיב בכעס שהואיל והוא תומך בהם בלב שלם ,הרי זה אך מן הראוי שיאושפז גם הוא .היטלר דחה על הסף את בקשותיהם של גנרל‑אוברסט יוזף הָארּפֶה מחזית הוויסלה וגנרל‑אוברסט האנס ַריינהַרדט מפרוסיה המזרחית להסיג את כוחותיהם החשופים ביותר לעמדות שנוח יותר להגן עליהן .הוא גם עמד על כך ש‑ 200,000החיילים הגרמנים הלכודים בחצי‑האי קּורלָנד בלטביה יישארו במקומם ,ולא יפונו בדרך הים כדי להגן על גבולות הרייך .אז נקעה נפשו של גודריאן מ"אסטרטגיית בת‑היענה" של מִפקדת הפיהרר ,והוא קם וביקש לצאת מהמקום. "החזית המזרחית" ,אמר היטלר בניסיון פתאומי לשבות את לבו" ,לא ידעה מעולם עתודה חזקה כמו זו שיש לה עכשיו .זהו מעשה ידיך .אני מודה לך עליו". "החזית המזרחית" ,החזיר לו גודריאן" ,דומה לבית קלפים .אם הקו הקדמי יובקע בנקודה אחת ,כל השאר יתמוטט" .צחוק הגורל הוא שגבלס השתמש בדימוי זה עצמו כשדיבר ב‑ 1941על הצבא האדום. גודריאן חזר לצוסן "במצב רוח חמור ביותר" .הוא שאל את עצמו אם חוסר
48
נפילת ברלין
הדמיון של היטלר ויֹודל קשור איכשהו לעובדה ששניהם באו מאזורים של הרייך ‑ אוסטריה ובוואריה ,בהתאמה ‑ שלא נשקפה להם סכנה מיידית. גודריאן היה פרוסי .מכורתו תיהרס בקרוב ,ויש לשער שתֹאבד לצמיתות. היטלר ,שביקש לגמול למנהיג הפנצר הדגול שלו על הצלחותיו בשלבי המלחמה טג ָאּו ,אותו חלק הקודמים ,העניק לו את האחוזה המופקעת דַ ייּפֶנהֹוף בוָור ֶ של מערב פולין שהנאצים תפסו וסיפחו לרייך .אבל עכשיו איימה המתקפה הממשמשת ובאה מעבר לוויסלה גם עליה .אשתו עוד היתה שם .ראשי המפלגה הנאצית במקום השגיחו עליה בשבע עיניים ,והיא לא הורשתה לעזוב את ביתה אלא ברגע האחרון ממש. רק קצת יותר מעשרים וארבע שעות אחר כך קיבל מטהו של גודריאן בצוסן אימות לכך שההתקפה תבוא בעוד שעות ,ולא ימים .חבלני הצבא האדום פינו שדות מוקשים בלילה ,וקורפוסים משוריינים קודמו לתוך ראשי הגשר .היטלר פקד לשלוח קדימה את עתודות הפנצרים של חזית הוויסלה ,למרות האזהרה שהדבר יביא אותם לטווח הארטילריה הסובייטית .כמה קציני מטה החלו לתהות שמא היטלר רוצה ,באורח לא מודע ,להפסיד במלחמה. דומה שהצבא האדום רכש לו מנהג ,להתקיף דווקא בתנאי מזג אוויר איומים ונוראים .ותיקי הקרבות הגרמנים ,שכבר הורגלו למתכונת הזאת ,קראו לזה "מזג אוויר של רוסים" 8.החיילים הסובייטים היו משוכנעים שיש להם יתרון מובהק בלוחמת חורף ,אם בכפור ואם בבוץ .השיעור הנמוך יחסית של כוויות כפור ורגליים טבולות בקרבם יוחס לשימוש שעשו צבאות רוסיה מימים ימימה בחותלות פשתן עבות במקום גרביים .תחזיות מזג האוויר דיברו על "חורף מוזר" 9.אחרי הקור העז של ינואר ,היו צפויים "גשמים כבדים ושלג לח" 10.יצאה פקודה" :יש לתקן את נעלי העור". הצבא האדום השתפר במובנים כה רבים ‑ הנשק הכבד שלו ,המקצוענות של מתכנניו ,ההסוואה ,השליטה במבצעים שהוציאו את הגרמנים משיווי משקלם פעם אחר פעם ‑ אבל עדיין נותרו בו כמה חולשות .הגרועה שבהן היתה חוסר משמעת שגבל בהפקרות ,דבר מדהים כשלעצמו במדינה טוטליטרית .חלק מהבעיה נבע מהשחיקה הנוראה בשורות הקצונה הזוטרה. ואכן היה זה בית ספר קשה לסגני‑משנה בני שבע‑עשרה ושמונה‑עשרה בחיל הרגלים" .בעת ההיא" ,אמר הסופר והכתב הצבאי קונסטנטין מיכאילוביץ' סימונוב" 11,צעירים נהפכו למבוגרים בשנה ,בחודש או אפילו במהלך קרב אחד".
הלסיווה לע "םיפלקה תיב"
49
רבים כמובן לא יצאו בחיים מהקרב הראשון שלהם .היה מנוי וגמור עמם להוכיח שהם ראויים לפקד על ותיקי קרבות ,שאחדים מהם היו מבוגרים די הצורך להיות אבותיהם; הם גילו אומץ לב פזיז ושילמו את המחיר. חוסר המשמעת נבע גם מהיחס הבלתי‑אנושי של שלטונות הצבא האדום כלפי חייליהם שלהם .וכמובן ,נקודות החוזקה והתורפה של האופי הלאומי 12 המסובך עשו גם הן את שלהן" .איש החי"ר הרוסי" ,כתבה היסטוריונית אחת, "הוא קשוח ,חסר תביעות ,חסר זהירות ופטאליסט מושבע ...הודות למאפיינים הללו ,אין דומה לו" .חייל פשוט מדיביזיית רובאים סיכם ביומנו את התהפוכות בהלוך הרוחות בקרב חבריו לנשק" .מצב ראשון :חייל בלי מפקדים בקרבתו. הוא מקטר .הוא מאיים ומתרברב .הוא משתוקק להטמין משהו בכיסו ,או להכות מישהו בוויכוח טיפשי .אפשר ללמוד מהרגזנות הזאת שחיי החייל קשים לו. מצב שני :חייל בנוכחות מפקדים :כנוע ומתקשה בדיבור .מסכים בקלות לכל מה שנאמר לו .נוח להאמין בהבטחות .פורח כשמשבחים אותו ולהוט להתפעל ממנהגם החמור של הקצינים ,אף שהוא לועג להם מאחורי גבם .מצב שלישי: עבודה בצוותא או בקרב :כאן הוא גיבור .הוא לא יפקיר את חבריו לסכנה .הוא 13 מת בשקט ,כאילו זה עדיין חלק מעבודתו". השריונאים של הצבא האדום היו אבירי לב במיוחד .אחרי שהיו נדכאים ממש כמו האוויראים הסובייטים בשלבי המלחמה הראשונים ,הם החלו עתה ליהנות ממעמד של גיבורים .וסילי סמיונוביץ' גרוסמן ,עוד סופר שנעשה כתב צבאי ,מצא עכשיו את הטנקיסטים מרתקים לא פחות מכפי שמצא את הצלפים בסטלינגרד .הוא תיאר את השריונאי בהערצה כ"פרש ,תותחן ומכונאי בעור אחד" 14.אבל מקור כוחו החשוב ביותר של הצבא האדום היה הרעיון היוקד כאש שהוא הגיע סוף‑סוף למרחק של מהלומה ברייך .מחללי המכורה הסובייטית 15 עומדים לגלות כמה אמת יש בפתגם" *,אשר זרעת ,אותו תקצור". ההחלטה על המתווה הכללי של המערכה התקבלה בסוף אוקטובר .1944בראש הסטַבקָה ,המפקדה העליונה הסובייטית ,עמד מרשל יוסיף ויסריונוביץ' סטלין (את הדרגה הזאת העניק לעצמו אחרי הקרב על סטלינגרד) ,והיה מנוי וגמור עמו לשמור על שליטה מלאה בה .הוא העניק למצביאיו חופש פעולה שעורר את *
למעשה ,זהו פסוק מספר שהיה אסור בקריאה בברית המועצות ‑ הברית החדשה :האיגרת אל הגלטיים ו ,ז[ .המתרגם]
50
נפילת ברלין
קנאת מקביליהם הגרמנים ,ובניגוד להיטלר ,הטה אוזן קשבת לטענות שכנגד. ועם זאת לא היה בדעתו להניח למפקדי הצבא האדום לחרוג מגדרם בהתקרב רגע הניצחון .הוא חדל ממנהגו השגור ,למנות "נציגי סטבקה" לפיקוח על המבצעים .במקום זאת נטל את התפקיד לעצמו ,אף על פי שעדיין לא היתה לו שום כוונה להתקרב כלל לחזית המלחמה. סטלין גם החליט לערוך שידוד מערכות בתפקידי הפיקוד המרכזיים .אם התוצאה היתה קנאה ו"התמרמרות" 16,הוא רווח נחת .השינוי העיקרי היה סילוקו של מרשל קונסטנטין קונסטנטינוביץ' רֹוקֹוסֹובסקִי מהפיקוד על החזית (קבוצת הארמיות) הביילורוסית ‑ 1קבוצת הארמיות העיקרית על ציר ההתקדמות לברלין .רוקוסובסקי ,פרש גבה קומה ,מהודר ויפה תואר ,עמד בניגוד בולט לרוב המצביאים הסובייטים ,שהיו ברובם נמוכי קומה ,עבי צוואר וגלוחי ראש. הוא היה שונה מהם גם מבחינה אחרת :הוא היה פולני למחצה ,נכד ונין לקציני פרשים פולנים 17.משום כך הוא נחשב מסוכן בעיני סטלין .שנאתו של סטלין לארץ מכורתו נולדה בימי המלחמה הסובייטית‑פולנית של ,1920אז הוטל עליו אישית חלק מהאשמה בתבוסתו הנוראה של הצבא האדום שתקף את ורשה. רוקוסובסקי התמלא זעם כשנאמר לו שהוא מועבר לפיקוד על החזית הביילורוסית 2שתתקוף את פרוסיה המזרחית .מרשל גאורגי קונסטנטינוביץ' ז'ּוקֹוב ,המפקד עב הבשר והקשוח מאין כמוהו ,שעמד בראש ההגנה על מוסקבה בדצמבר ,1941נועד לתפוס את מקומו" .למה החרפה הזאת?" ביקש רוקוסובסקי לדעת" 18.למה מעבירים אותי מהציר העיקרי לציר בעל חשיבות משנית?" רוקוסובסקי חשד שז'וקוב ,שאותו ראה כידידו ,הוא שחתר תחתיו; אך למעשה סטלין לא רצה שתהילת כיבוש ברלין תיפול בחלקו של פולני .חשדנותו של רוקוסובסקי היתה טבעית לגמרי .הוא נעצר במהלך הטיהורים בצבא האדום ב‑ .1937העינויים מידי בריוניו דורשי הווידויים של לברנטי פבלוביץ' ּבֶרי ָה היו נותנים סיבה מספקת לפרנויה גם לאדם המיושב ביותר בדעתו .ורוקוסובסקי ידע שבריה ,ראש המשטרה החשאית (נקוו"ד)ּ ,וויקטור סמיונוביץ' ַאּבָקּומֹוב, ראש ארגון הריגול הנגדי סמר"ש ,פוקחים עליו עין משגחת .סטלין הבהיר היטב לרוקוסובסקי שההאשמות מ‑ 1937עדיין מרחפות מעל ראשו .הוא רק שוחרר על תנאי .כל טעות שיעשה כמפקד תחזיר אותו היישר לידי הנקוו"ד" .אני יודע טוב מאוד מה בריה מסוגל לעשות" ,אמר רוקוסובסקי לז'וקוב כשמסר לו את הפיקוד" 19.הייתי בבתי הסוהר שלו" .תעבורנה עוד שמונה שנים בטרם יתנקמו הגנרלים הסובייטים בבריה.
הלסיווה לע "םיפלקה תיב"
51
כוחותיהן של החזית הביילורוסית 1והחזית האוקראינית 1שנערכו על קו הוויסלה לא נהנו מעדיפות סתם ,אלא מעדיפות מכרעת .לדרומו של ז'וקוב ,החזית האוקראינית 1של מרשל איוואן סטפנוביץ' קֹוני ֵיב תתקוף היישר מערבה לעבר ּבֶרסלָאּו .המאמץ העיקרי שלה ישוגר מראש הגשר בסַנדֹומי ֵיז' ,הבליטה הגדולה ביותר בגדה המערבית של הוויסלה .אבל קונייב ,בניגוד לז'וקוב ,התכוון להפעיל את שתי הארמיות המשוריינות שלו לריסוק קווי האויב כבר בעצם היום הראשון. קונייב ,כפי שתיאר אותו בנו של בריה ,היה בעל "עיניים קטנות ומרושעות, ראש גלוח שנראה כמו דלעת וארשת פנים מלאת יהירות תוקפנית" 20.הוא היה כנראה הגנרל החביב ביותר על סטלין ,ואחד המצביאים המעטים מאוד שאפילו סטלין התפעל מאכזריותם חסרת המעצורים .סטלין העלה אותו לדרגת מרשל של ברית המועצות אחרי שריסק את כיס קּורסּון ,מדרום לקייב ,קצת פחות משנה לפני כן 21.זו היתה אחת ההתכתשויות האכזריות ביותר במלחמה חסרת הרחמים לחלוטין .קונייב פקד על מטוסיו להטיל פצצות תבערה על העיירה שַנדֶ רֹובקָה כדי להבריח את הגרמנים שהסתופפו בה החוצה ,אל סערת שלגים. וכאשר פרצו אלה ביגיעה רבה מן הכיתור ב‑ 17בפברואר ,1944הפעיל קונייב את מלכודתו .הטנקים שלו הסתערו היישר על הטור ,יורים במקלעים ורומסים אנשים תחת שרשראותיהם .הגרמנים נפוצו לכל עבר בניסיון לברוח בשלג העמוק ,ושלוש דיביזיות הפרשים של קונייב יצאו למרדף אחריהם .הקוזקים שיספו אותם ללא רחמים בחרבותיהם ,ומסופר שאפילו קצצו זרועות שהורמו לאות כניעה .כ‑ 20,000גרמנים מתו ביום ההוא. ב‑ 12בינואר ,בשעה 05:00לפי שעון מוסקבה ,נפתחה מתקפת הוויסלה כשפרצה החזית האוקראינית 1מתוך ראש הגשר בסנדומייז' .השלג היה כבד למדי, והראות היתה קרובה לאפס .אחרי שאולצו פלוגות העונשין לחצות את שדות המוקשים ,השתלטו גדודי רובאים על הקו הקדמי .בעקבות זאת נפתחה הרעשה ארטילרית מלאה ,בצפיפות של 300קנים לקילומטר ‑ רוצה לומר ,תותח אחד כל שלושה עד ארבעה מטרים .המגינים הגרמנים נכתשו .רובם נכנעו ,אפורי פנים ורועדים .קצין ּפַנצֶרגֵרנ ָאדִ יִרים שצפה במתרחש מהעורף תיאר את החיזיון שנגול לפניו באופק כ"סערת אש" 22,והוסיף שהיה זה "כאילו נפלו השמים ארצה" .שבויים מדיביזיית הפנצר 16שנפלו לידי הסובייטים מאוחר יותר באותו יום טענו כי מפקדם ,גנרל‑מיור דיטריך פון מִילֶר ,נכנס למכונית המטה שלו 23 ברגע שהחלה ההפגזה ,נטש את אנשיו והסתלק לעבר העיירה קִילצֶה.
52
נפילת ברלין
צוותי הטנקים הסובייטיים משחו סיסמאות על צריחיהם" :קדימה אל מאורת הפשיסטים!" או "נקם ושילם לכובשים הגרמנים!" 24כשנעו טנקי T‑34הבינוניים והטנקים הכבדים סטלין IIקדימה ,ב‑ ,14:00הם לא נתקלו בהתנגדות כבדה. התובות המכוסות כפור סיפקו להם הסוואה טובה בנוף המושלג שהשתרע לפניהם ,אם כי אחרי שעברו מרחק‑מה קדימה נעשתה הקרקע חּומה ,משום שהפגזים כתשו את האדמה שמתחת לשלג. מלבד ברסלאו ,היעדים העיקריים של ארמיית הגוורדיה המשוריינת 3של גנרל‑פולקובניק פאבל סמיונוביץ' ִריּבָלקֹו וארמיית הגוורדיה המשוריינת 4של גנרל‑פולקובניק דמיטרי דנילוביץ' לֶליּושֶנקֹו היו אזורי התעשייה של שלֶזי ָה. כשתדרך סטלין את קונייב במוסקבה ,הוא הצביע על המפה והקיף את האזור באצבעו .פיו הגה מילה אחת" :זהב" 25.לא היה עליו להוסיף מאומה .קונייב ידע שמבוקשו של סטלין הוא לתפוס את בתי החרושת ואת המכרות בשלמותם ,בלי פגע. בבוקר שאחרי התקפתו של קונייב מראש הגשר בסנדומייז' החלה ההסתערות של החזית הביילורוסית 3בפיקודו של גנרל‑פולקובניק איוואן דנילוביץ' צֶ'רני ָאחֹובסקִי על פרוסיה המזרחית .למחרת ,ב‑ 14בינואר ,תקפו כוחותיו של רוקוסובסקי את פרוסיה המזרחית מראשי הגשר על הנהר נ ָאֶרב .החזית הביילורוסית 1של ז'וקוב נכנסה לפעולה משני ראשי הגשר שלה על הוויסלה ,במַגנּושֶב ובּפּולָאוִוי .רובד דק של שלג כיסה את הקרקע ,והאובך הסמיך עמד בעינו עד צהרי היום .ב‑08:30 פתחה הארטילריה של החזית הביילורוסית 1בהפגזה מתגלגלת של עשרים וחמש דקות .גדודי הרובאים המובילים ,בסיוע תותחי סער מתנייעים ,השתלטו על הקווים הקדמיים מול ראש הגשר במגנושב .ארמיית הגוורדיה 8וארמיית הסער ,5בסיוע ארטילרי כבד ,הבקיעו לאחר מכן את הקו השלישי .המחסום העיקרי מעבר לו היה הנהר ּפִילִיצָה ,ותוכניתו של ז'וקוב היתה שדיביזיות הרובאים יתפסו נקודות צליחה לחטיבות השריון של הגוורדיה הנעות מאחוריהן. חטיבת השריון הימנית בארמיית הגוורדיה המשוריינת 2של גנרל‑פולקובניק סמיון איליץ' ּבֹוגדָנֹוב היתה הראשונה שצלחה את הפיליצה .כיחידת חוד הסתייעה חטיבת הגוורדיה המשוריינת 47בסוגים שונים של כוחות תומכי לחימה ,ובהם חבלנים ,ארטילריה מתנייעת ,תותחי נ"מ מתנייעים וגדוד של תת‑מקלענים רכובי משאיות .יעדּה היה שדה תעופה מעט דרומה מהעיירה סֹוכָצֶ'ב 26,צומת חשוב היישר מערבה מוורשה .במשך היומיים הבאים הסתערה החטיבה צפונה ,השמידה 27 בדרכה טורים של גרמנים נמלטים ומחצה מכוניות מטֶה "תחת השרשראות".
הלסיווה לע "םיפלקה תיב"
53
לארמיית הגוורדיה המשוריינת ,1משמאל ,נדרש הרבה יותר זמן להבקעה. אל"ם יוסיף אירקלייביץ' גּוסָקֹובסקִי ,שזכה פעמיים בעיטור גיבור ברית המועצות ,איבד את סבלנותו מחמת ההמתנה הממושכת ,וכשהגיעה חטיבת הגוורדיה המשוריינת 44שלו לפיליצה ,הוא סירב לחכות לציוד הגישור .הוא התרשם שהנהר רדוד במקום זה ,ולכן" ‑ כדי לחסוך שעתיים או שלוש"‑ 28 פקד על מפקדי הטנקים שלו לרסק תחילה את הקרח באש תותחיהם ,ואחר כך להסיע את רכביהם לתוך הנהר .הטנקים שפעלו כמו שוברי קרח הדפו את שברי הקרח לצדדים "בקול רעם נורא" .זו היתה בלי ספק חוויה מבעיתה לנהגי הטנקים ,אבל גוסקובסקי לא הטריח את עצמו בזוטות כאלה .גם ז'וקוב התעניין אך ורק בהעברת חטיבות השריון לצד השני ,כדי שיוכלו להעסיק את דיביזיות הפנצר 25ו‑ .19משם ואילך ,השטח היה פתוח. ההתקדמות מראש הגשר בפולאווי ב‑ 14בינואר היתה משביעת רצון באותה המידה .התוכנית היתה לא להרעיש את כל הקו ,אלא רק לפצפץ מסדרונות דרכו .ברדת הערב ,הכוחות כבר התקדמו היטב בדרכם לעיר ָרדֹום .בינתיים, בקצה הימני של מערך החזית הביילורוסית ,1החלה ארמיה 47לכתר את ורשה מצפון ,ואילו הארמיה הפולנית 1נכנסה בלחימה לפרברי העיר. לפנות ערב ביום שני 15 ,בינואר ,עזב היטלר את אַדלֶרהֹורסט בציגנברג" ,מחמת ההתקדמות הגדולה במזרח" 29,וחזר לברלין ברכבת המיוחדת שלו .גודריאן ביקש בתוקף את חזרתו זה שלושה ימים .בתחילה אמר היטלר שהחזית המזרחית תצטרך להסתדר בכוחות עצמה ,אבל בסופו של דבר הסכים להפסיק את כל הפעילות במערב ולחזור .מבלי להיוועץ בגודריאן או בשתי קבוצות הארמיות הנוגעות בדבר ,הוא פשוט פקד להעביר את קורפוס גרוסדויטשלנד* מפרוסיה המזרחית לקילצה כדי לתגבר את קו הוויסלה ,אף על פי שהתהליך חִייב את הוצאתו מכלל פעילות מבצעית למשך שבוע לפחות. מסע הרכבת של היטלר לברלין נמשך תשע‑עשרה שעות ,ובמהלכו הוא לא הזניח לגמרי את ענייני הפנים .הוא הורה למרטין ּבֹורמָן להישאר לפי שעה באֹוּבֶרז ַלצּבֶרג ,שם אירחו הוא ואשתו לחברה לפילגשו ֶאוָוה ּבָראּון ולאחותה גרטל פֶגֶלַיין. *
למרבה הבלבול ,קורפוס הפנצר גרוסדויטשלנד כלל דיביזיית פנצרגרנאדירים (חרמ"ש) בשם גרוסדויטשלנד[ .המתרגם]
54
נפילת ברלין
סטלין היה שרוי בהתרוממות רוח באותם ימים .בערב ההוא קיבל את פני סגנו של ג'נרל אייזנהאואר ,מרשל אוויר ראשי סר ארתור טֶדֶ ר ,שהגיע סוף‑סוף למוסקבה אחרי עיכוב ממושך בקהיר בגלל תנאי טיסה גרועים .טדר בא כדי לשוחח על ההתפתחויות בעתיד ,אבל סטלין ציין בזחיחות שהמתקפה באַרדֶ נ ִים היתה צעד "טיפשי מאוד" 30מצד הגרמנים .הוא גם היה מרוצה במיוחד על שהגרמנים השאירו שלושים דיביזיות כ"חיל מצב לשמירת היוקרה" 31בקּורלָנד‑ שרידי קבוצת הארמיות צפון ,אלה שגודריאן רצה להעביר לגרמניה. מנהיג ברית המועצות ביקש להקסים את טדר .ניכר בו רצונו לשכנע את סגנו של אייזנהאואר שהוא עשה ככל יכולתו לתזמן את המתקפה הגדולה של הצבא האדום כך שתעזור לבעלות‑הברית המערביות בארדנים .האם הוא חזה מראש שהדבר יסייע להעמקת הקרע בין האמריקנים לבין צ'רצ'יל ,שנותר הרבה יותר ספקן ביחס אליו? ההיסטוריה אינה יודעת. ההיסטוריונים הסובייטים ניסו תמיד לטעון שסטלין התכוון תחילה לפתוח בהתקפה ב‑ 20בינואר ,אבל אחרי שקיבל ב‑ 6בינואר מכתב מצ'רצ'יל שביקש את עזרתו ,פקד למחרת היום להקדים את ההתקפה ל‑ 12בינואר ,אף על פי שתנאי מזג האוויר היו גרועים .זה היה סילוף גס של מכתבו של צ'רצ'יל .לא היה זה מכתב תחנונים להציל את בעלות‑הברית בארדנים; צ'רצ'יל כתב עוד קודם לכן והודיע לסטלין שבעלות‑הברית "שולטות במצב" ,וסטלין ידע היטב, מקציני הקישור שלו במערב ,שהאיום הגרמני התמוטט עוד לפני חג המולד. צ'רצ'יל פשוט ביקש לדעת מתי עומד הצבא האדום לפתוח במתקפת החורף הגדולה שלו ,מפני שהקרמלין סירב בתוקף להשיב על בקשות קודמות ,בעוד שקציני הקישור הסובייטים עודכנו ברציפות בתוכניותיו של אייזנהאואר. מתקפת הוויסלה ,שתוכננה מאז אוקטובר ,היתה מוכנה זמן רב מראש: מקור סובייטי אחד אפילו אומר שהיה אפשר "להתחיל את ההתקדמות ב‑8 או ב‑ 10בינואר" 32.לכן היה סטלין להוט מאוד ליצור את הרושם שהוא מציל את בעלות‑בריתו ממצוקה קשה ,בייחוד משום שהיו לו סיבות משלו להקדים את יום הע' .צ'רצ'יל נעשה יותר ויותר מודאג בגין כוונתו של סטלין לכפות על פולין את משטר הבובות שלו" ,ממשלת לּוּבלִין" ,שהורכבה מקומוניסטים פולנים גולים והיתה כפופה כליל לנקוו"ד של בריה .ועידת י ַלטָה בחצי‑האי קרים עמדה בפתח ,וסטלין ביקש להבטיח שהארמיות שלו ישלטו בכל שטח פולין בעת שיתיישב לשולחן הדיונים עם מנהיגי ארצות הברית ובריטניה. היה ביכולתו לאכוף את חוקיו בלי רחמים בשטח פולין ,פשוט משום שזה היה
הלסיווה לע "םיפלקה תיב"
55
האזור העורפי שמאחורי כוחותיו בחזית :כל המתנגד להם היה מתויג כמחבל וכסוכן פשיסטי .ולבסוף ,היתה גם סיבה הרבה יותר מעשית להקדמת מועדה של המתקפה הגדולה .סטלין חשש שהשינוי החזוי במזג האוויר בתחילת פברואר יהפוך את הקרקע הנוקשה לבוצית ויאט את הטנקים שלו. היבט אחד של הפגישה עם טדר אומר דרשני" .סטלין הטעים" ,נאמר בדוח האמריקני" 33,שאחד הקשיים [במתקפת הוויסלה] הוא המספר הגדול של סוכנים גרמנים מאומנים בקרב הפולנים ,הלטבים ,הליטאים ,האוקראינים והרוסים דוברי הגרמנית .הוא אמר שכולם מצוידים במכשירי קשר ,והדבר חיסל למעשה את גורם ההפתעה .עם זאת ,הרוסים הצליחו להתגבר על הסכנה הזאת במידה רבה. הוא אמר שהוא רואה את טיהור האזורים העורפיים כחשוב לא פחות מהזרמת האספקה" .ההגזמה הבוטה הזאת בסיפור על קבוצות שהוכשרו בידי הגרמנים לפעולה בעורף היתה ההצדקה המטרימה של סטלין לאכזריות חסרת המעצורים שבה נהגו הסובייטים בפולין .בריה אפילו ניסה לתאר את המחתרת הלא קומוניסטית ,האַר ִמי ָה קָריֹובָה ,כ"פשיסטית" ‑ למרות הגבורה הגובלת בהתאבדות שגילתה במרד ורשה. עשרים וארבע השעות שלאחר מכן הוכיחו כי הארמיות הסובייטיות שהבקיעו את חזית הוויסלה אכן התקדמו בכל המהירות .דומה היה שהן מתחרות זו בזו. את ההתקדמות המהירה של הארמיות המשוריינות של ז'וקוב יש לייחס בחלקה למבנהו הפשוט והחסון של הטנק T‑34ולזחליו הרחבים ,המסוגלים להתמודד עם שלג ,עם קרח ועם בוץ .עם זאת ,מיומנותם של אנשי החימוש התגלתה כחשובה לא פחות מדהרת הפרשים הנועזת של השריונאים ,משום שסדנאות השדה לא יכלו לעמוד בקצב" .אה ,כמה טובים היו החיים לפני המלחמה" ,הפטיר נהג אחד באוזני גרוסמן" 34.היו אז המון חלקי חילוף" .מרגע שהתבהר מזג האוויר היה ביכולתם של מטוסי הקרב‑הפצצה שטּורמֹובִיק, שנקראו "י ָאּבֹוס" בפי הגרמנים (קיצור של יאגדבומבר" ,מפציץ ציד") ,לסייע לדהרה המטורפת קדימה ,כפי שהבטיח ז'וקוב למפקדי השריון שלו" .הטנקים 35 שלנו נעים מהר יותר מהרכבות לברלין" ,התפאר אל"ם גוסקובסקי התוסס, האיש שפצפץ לו דרך אל מעבר לנהר פיליצה. לחיל המצב הגרמני הקטן בוורשה לא היה סיכוי מלכתחילה .הוא כלל יחידות הנדסה וארבעה גדודי ביצורים ‑ אחד מהם היה "גדוד אוזניים" 36של חיילים לקויי
56
נפילת ברלין
שמיעה שהוחזרו לשירות .לנוכח התקדמותה של חטיבת הגוורדיה המשוריינת 47 לעבר סוכצ'ב מדרום וכיתור ורשה מצפון על ידי ארמיה ,47איבד חיל המצב את הקשר עם היחידה‑האם שלו ,הארמיה התשיעית. מטהו של גנרל הארפה בקבוצת הארמיות Aהתריע בפני OKHבמוצאי 16בינואר שלא יהיה בכוחו להחזיק בעיר .אל"ם בוגיסלב פון ּבֹונ ִין ,ראש אגף המבצעים ,דן במצב עם גודריאן .השניים החליטו לתת למִפקדת קבוצת הארמיות יד חופשית בקבלת ההחלטה ,וגודריאן חתם על יומן המבצעים ,כמנהגו ,באות G בדיו ירוקה .אבל בנ ָאכטלָאגֶה ,ישיבת המצב של חצות של היטלר ,שמע הפיהרר על ההחלטה לנטוש את ורשה מפי אחד מקציני המטה שלו ,לפני שהספיק סגנו של גודריאן ,גנרל ולטר וֶנק ,להעלות את הנושא .היטלר התפוצץ מזעם" .אתם חייבים להפסיק את הכול!" צעק" 37.חובה להחזיק במבצר ורשה!" אבל הוא איחר את המועד ,שכן התקשורת האלחוטית עם ורשה כבר נותקה .כמה ימים אחר כך פקד היטלר שכל הוראה היוצאת אל אחת מקבוצות הארמיות תעבור תחת ידו תחילה. נפילת ורשה גררה עוד מריבה מרה בין היטלר לגודריאן ,שעדיין התווכח נגד החלטתו של היטלר להוציא את קורפוס גרוסדויטשלנד מפרוסיה המזרחית. גודריאן התרתח כפליים כששמע כי היטלר מעביר את ארמיית הפנצר ס"ס השישית לא לחזית הוויסלה ,אלא להונגריה .אבל היטלר סירב לדון בכך .הנסיגה מוורשה היתה ,בעיניו ,נושא הרבה יותר בוער. בישיבת הצהריים למחרת 18 ,בינואר ,ספג גודריאן נזיפה פומבית ,אבל ההמשך היה גרוע עוד יותר" .באותו ערב" ,סיפר אל"ם הוברטוס ,הברון פון הּומּבֹולדט‑דַ כֵרדֶ ן ,קצין מטה ב‑" 38,OKHחל יום הולדתו של בונין .כולנו עמדנו סביב שולחן המפות עם כוסות סקֶט כדי לברך אותו ,כשהופיע [גנרל ארנסט] מַייז ֶל ,סגן ראש אגף כוח האדם ,עם שני קצינים בדרגת סגן בכיר, חמושים בתת‑מקלעים' .הֶר פון בונין' ,אמר' ,עלי לבקשך לבוא איתי'". שני קצינים נוספים נעצרו יחד עם בונין ‑ סא"ל פון קִריסטֶן וסא"ל פון דם קנֶזֶּבֶק .הם נלקחו ,לפי פקודה ישירה מאת היטלר ,לחקירה במִפקדת הגסטאפו בּפִרינץ‑אַלּבֶרכטשטָראסֶה שבברלין. היטלר ראה את התקרית כעוד מעשה בגידה מצד הצבא .הוא לא רק פיטר את גנרל הארפה ,אלא גם הדיח את גנרל סמילֹו ,הרוזן פון לּוטוִויץ ,מהפיקוד על הארמיה התשיעית .אבל האמת היא שיהירותו המפלצתית לא התירה לו לאבד עיר בירה זרה ,אפילו אחרי שהרס אותה כליל .גודריאן דיבר בזכות שלושת קציני המטה שלו וטען שיש צורך לחקור גם אותו ,הואיל והאחריות
הלסיווה לע "םיפלקה תיב"
57
להחלטה היתה כולה שלו .היטלר ,שהיה להוט להכפיש את המטה הכללי ,הורה לעשות כדבריו .וכך ,בשלב המכריע ביותר של מערכת הוויסלה ,הוכפף גודריאן לחקירה של כמה שעות בידי ארנסט קַלטֶנּברּונ ֶר מהמשרד הראשי לביטחון הרייך והיינריך מִילֶר ,ראש הגסטאפו .שני הקצינים הזוטרים יותר שוחררו אחרי שבועיים ,אבל בונין נשאר במחנה ריכוז עד סוף המלחמה. יום אחרי מעצרו של בונין הגיע לברלין מרטין ּבֹורמָן ,ראש לשכת המפלגה הנאצית ויד ימינו של היטלר .למחרת ‑ שבת 20 ,בינואר ‑ כתב ביומנו" :המצב במזרח נעשה יותר ויותר מסוכן .אנחנו נוטשים את אזור וָר ֶטג ָאּו .יחידות השריון המובילות של האויב מתקרבות לקָטֹובִיצֶה" 39.ביום ההוא חצו כוחות סובייטיים את גבול הרייך ממזרח להֹוהֶנז ָאלצָה. אשתו של גודריאן עזבה את טירת דייפנהוף בוורטגאו "חצי שעה לפני שהחלו ליפול הפגזים הראשונים" 40.ראש המטה סיפר שעובדי האחוזה (גרמנים ּבַלטים שהועברו ליישוב מחדש שם ,מן הסתם) "עמדו דומעים ליד מכוניתה, ורבים היו מצטרפים אליה ברצון" .אמנם אין ספק רב ברצונם הנואש לעזוב את המקום ,אבל ייתכן שהנאמנות לאדוניתם לא היתה הסיבה היחידה .שמועות על המתרחש בפרוסיה המזרחית כבר החלו להתפשט. חיילי הצבא האדום ,ובייחוד אנשי העוצבות הפולניות שלו ,בוודאי לא נטו לחמלה יתרה אחרי מה שראו בבירת פולין" .חזינו בהרס ורשה כשנכנסנו לרחובותיה הריקים ביום הראוי להיזכר ההוא 17 ,בינואר ,"1945כתב סרן קלֹוצ'קֹוב מארמיית הסער " 41.3דבר לא נותר ,מלבד הריסות ואפר מכוסים בשלג .תושבים מורעבים קשות ורצוצים שירכו את דרכם הביתה" .רק 162,000 איש נותרו בעיר שאוכלוסייתה מנתה 1,310,000נפשות לפני המלחמה 42.אחרי הדיכוי האכזרי במידה שלא תיאמן של מרד הארמיה קריובה ,באוקטובר ,1944 החלו הגרמנים להרוס בשיטתיות את כל האתרים ההיסטוריים בעיר ,אף על פי שהמורדים לא השתמשו אף באחד מהם .וסילי גרוסמן עשה את דרכו בין הריסות העיר אל הגטו .כל שנותר שם היה חומה בגובה שלושה מטרים וחצי, עם שברי זכוכית ותיל דוקרני בראשה ,ובניין היודנראט .שאר הגטו היה "ים אדום ,גלי ורצוף ,של לבנים שבורות" 43.גרוסמן שאל את עצמו כמה אלפי גופות קבורות מתחתיו .היה קשה להאמין שמישהו ניצל ,אבל פולני אחד הוליך אותו למקום שבו הגיחו זה עתה ארבעה יהודים ממחבואם ,גבוה מעל תמוכותיו של שלד בניין גבוה.
3
אש וחרב ו"חמת זעם אצילה"
*
כשפתח גנרל‑פולקובניק איוואן דנילוביץ' צֶ'רנִי ָאחֹובסקִי במתקפה על פרוסיה המזרחית ב‑ 13בינואר ,הציבו הקצינים הפוליטיים של החזית שלטים שנועדו להסעיר את רוח החיילים" :חייל ,זכור שאתה נכנס עכשיו למאורת המפלצת הפשיסטית!" התקפתו של צ'רניאחובסקי לא החלה ברגל ימין .מפקד ארמיית הפנצר השלישית ,שהיה בידיו מידע מודיעיני טוב ,הסיג את כוחותיו מקו החפירות הקדמי ברגע האחרון; ההרעשה הכבדה יצאה לבטלה לפיכך .הגרמנים מצדם ניהלו כמה התקפות‑נגד אפקטיביות מאוד ,ובמרוצת השבוע שלאחר מכן התברר לצ'רניאחובסקי שחששותיו מפני ביצורי ההגנה הגרמניים בפתחת אִינסטֶרּבּורג היו מוצדקים ,שכן הם גרמו לארמיות שלו אבידות כבדות מאוד. אך לא עבר זמן רב בטרם הבחין צ'רניאחובסקי בהזדמנות .הוא היה אחד הנחרצים והנבונים ביותר מבין המצביאים הסובייטים .התקדמותה של ארמיה 39באגף הימני היתה טובה יותר ,ולכן הוא העביר פתאום את ארמיית הגוורדיה 11אחורה ומסביב והעתיק את כובד משקלה של ההתקפה לאגף זה .הפריצה הבלתי‑צפויה הזאת בין הנהרות ּפֶרג ֶל ונ ִימָן חוללה בהלה גדולה בשורות הפֹולקסשטּורם ,יחידות המיליציה .לזאת נלוותה התקפה אחרת ,מעבר לנימן באזור טִילז ִיט ,של ארמיה .43אנדרלמוסיה השתררה בעורף הגרמנים ,בעיקר משום שנציגי המפלגה הנאצית באזור אסרו על פינוי האזרחים .ב‑ 24בינואר כבר נמצאה החזית הביילורוסית 3של צ'רניאחובסקי בהיערכות להתקפה על ֶקנ ִיגסּבֶרג ,בירת פרוסיה המזרחית.
*
58
מתוך ההמנון הפטריוטי "מלחמת קודש"" :התנערי ,ארץ רחבת ידיים /התנערי לקרב לחיים ולמוות /עם כוחות האופל הפשיסטיים /עם האספסוף הארור / .תרתח חמת זעם אצילה /כמו גל גואה / ,מלחמת העם נמשכת / ,מלחמת הקודש".
"הליצא םעז תמח"ו ברחו שא
59
צ'רניאחובסקי ,מפקד שריון ו"אמן המדע הצבאי" 1 ,היה מוכן לא רק להתעלם מהוראות הסטַבקָה כשהיה הדבר נחוץ ,אלא גם לשנות טקטיקות קרב תקניות" .תותחים מתנייעים נעשו חלק אינטגרלי של החי"ר אחרי חציית הנימן" ,הבחין וסילי סמיונוביץ' גרוסמן 2.איוואן צ'רניאחובסקי בן השלושים ושבע היה צעיר בהרבה מרוב הקצינים הסובייטים השווים לו בדרגה .הוא היה גם מעין אינטלקטואל ונהג לדקלם שירה רומנטית ,בראוותנות מלאת הומור ,באוזני הסופר איליה גריגורייביץ' ארנבורג .סתירות קסמו ללבו של צ'רניאחובסקי .הוא תיאר את סטלין כדוגמה חיה לתהליך הדיאלקטי" .אין שום אפשרות להבין אותו .כל שאפשר לעשות הוא לתת בו אמון" 3.ברור כשמש שצ'רניאחובסקי לא היה נשאר בחיים בתקופת ההתאבנות הסטליניסטית שלאחר המלחמה .אולי שפר עליו מזלו ,שכן הוא נפל בקרב כעבור זמן קצר, בטרם נתערער אמונו. קריאותיו המהפנטות של איליה ארנבורג עצמו לנקמה בגרמניה ,במאמריו קרסנָ איָ ה זבֶ ָזדה ("הכוכב האדום") ,קנו לו חסידים רבים בעיתון הצבא האדום ַ בקרב הפרֹונטֹובִיקִים ,חיילי הקווים הקדמיים .יוזף גֶּבֶלס הגיב בדברי נאצה נגד "היהודי איליה ארנבורג ,המסית והמדיח החביב על סטלין" 4.משרד התעמולה הנאצי האשים את ארנבורג בהסתה לאונס נשים גרמניות .אמת ,ארנבורג לא נרתע מעולם מדברי השתלחות עקובים מדם ,אבל ההתבטאות הידועה ביותר לשמצה ,שכמה היסטוריונים במערב עדיין מייחסים לו ,היתה מעשה זיוף נאצי. הוא הואשם בכך שקרא לחיילי הצבא האדום לקחת את נשות גרמניה כ"שלל חוקי" ו"לשבור את גאוות הגזע שלהן"" .היו ימים" ,החזיר ארנבורג בקרסנאיה זבזדה" 5,שהגרמנים נהגו לזייף מסמכים מדיניים חשובים .עכשיו הם הידרדרו עד כדי כך שהם מזייפים את המאמרים שלי" .אבל קביעתו של ארנבורג כי הצבא האדום "אינו מעוניין בגרטכן ,אלא בפְריץ שחילל את נשותינו" התגלתה כרחוקה מאוד מן האמת ,כפי שהוכיחה כעבור זמן קצר התנהגותו הפראית של הצבא האדום .והתייחסויותיו התכופות למדינה הגרמנית בתור "המכשפה הבלונדינית" בוודאי לא קידמו יחס אנושי כלפי נשים גרמניות ,ואפילו פולניות. החזית הביילורוסית 2של מרשל קונסטנטין קונסטנטינוביץ' רֹוקֹוסֹובסקִי יצאה להתקפה צפונה וצפון‑מערבה מראשי הגשר על הנ ָאֶרב ב‑ 14בינואר ,יום אחרי צ'רניאחובסקי .משימתה העיקרית היתה לכתר את פרוסיה המזרחית על ידי התקדמות אל שפך הוִויסלָה ואל דַ נצִיג .תוכניתה זו של הסטבקה לא היתה לרוחו
60
נפילת ברלין
של רוקוסובסקי .הארמיות שלו יהיו מנותקות גם מהתקפתו של צ'רניאחובסקי על קניגסברג וגם מהסתערותו של ז'ּוקֹוב מהוויסלה מערבה. המתקפה נגד הארמיה השנייה הגרמנית החלה ב"מזג אוויר מושלם להתקפה", כפי שציין בעצב מפקד הקורפוס שספג אותה 6.מעטה שלג דק כיסה את הקרקע, והנהר נארב היה קפוא .הערפל התבהר בצהרי היום ,והארמיות של רוקוסובסקי קיבלו עד מהרה סיוע בדמות גיחות אוויריות רצופות .למרות זאת היתה ההתקדמות אטית ביומיים הראשונים ,אבל שוב היו אלה הארטילריה הכבדה הסובייטית ומשגרי הרקטות קטיושה שאפשרו את ההבקעה הראשונה .הפגזים והרקטות היו קטלניים כפליים בגלל האדמה הקשה ,שכן הם התפוצצו מיד עם המגע בה ולא התחפרו בתוכה .הנוף המושלג נעשה במהירות מצולק במכתשים ובסימני חריכה שחורים וצהובים. בערב הראשון טלפן מפקד קבוצת הארמיות ,גנרל‑אוברסט האנס ַריינהַרדט, אל היטלר שנמצא עדיין באַדלֶרהֹורסט .הוא ניסה להזהירו מפני הסכנה הנשקפת לכל פרוסיה המזרחית אם לא יורשה לסגת ,אבל הפיהרר סירב להקשיב לו. הדבר הבא שקיבלה מִפקדתו של ריינהרדט ,בשלוש לפנות בוקר ,היה הפקודה שנזכרה לעיל ,להעביר את קורפוס גרוסדויטשלנד ‑ העתודה האפקטיבית היחידה באזור ‑ לחזית הוויסלה. ‑ ריינהרדט לא היה מפקד השדה היחיד שהתרתח על הממונים עליו .ב 20 בינואר פקדה הסטבקה פתאום על רוקוסובסקי לשנות את כיוון התקדמותו, משום שצ'רניאחובסקי נבלם .עכשיו היה עליו לתקוף בכיוון צפון‑צפון‑מזרח, לתוך מרכזה של פרוסיה המזרחית ,ולא רק לאטום את האזור שלאורך הוויסלה. רוקוסובסקי חשש מפני הפער הרחב שנפער לשמאלו ,משום שהארמיות של ז'וקוב עשו את דרכן מערבה ,לעבר ברלין; אבל בפרוסיה המזרחית ,שינוי הכיוון הזה הפתיע את המפקדים הגרמנים .באגפו הימני של רוקוסובסקי התקדם קורפוס פרשי הגוורדיה 3במהירות רבה בנוף הקפוא ונכנס ל ָאלֶנשטַיין בשלוש לפנות בוקר ,אור ל‑ 22בינואר .לשמאלו ,ארמיית הגוורדיה המשוריינת 5של גנרל‑פולקובניק וסילי טימופייביץ' וֹולסקִי התקדמה במהירות לעבר העיר אֶלּבִינג הסמוכה לשפך הוויסלה .חלק מחטיבת השריון המובילה נכנס לעיר ב‑23 בינואר ללא התנגדות ,משום שהמגינים חשבו אותו בטעות לכוח פנצר גרמני. לאחר מכן התפתחה התכתשות אלימה ומבולבלת במרכז העיר ,והסובייטים נהדפו ממנה .אבל הכוח העיקרי של הארמיה עקף את העיר והמשיך הלאה אל חוף הלגונה הגדולה פִרישֶס הָאף .פרוסיה המזרחית נותקה למעשה מהרייך.
"הליצא םעז תמח"ו ברחו שא
61
כוחות הצבא הגרמניים אמנם ציפו להתקפה על פרוסיה המזרחית זה כמה חודשים ,ובכל זאת שררו בלבול וחוסר ודאות בעיירות ובכפרים .באזורים העורפיים השליטה המשטרה הצבאית ,הפֶלדז ַ'נדָ ארמִֶרי השנואה ,סדר ביד קשה. הלַנדז ִֶרים כינו את אנשיה "כלבי שרשרת" בגלל תג הזיהוי שלהם ,תליון מתכת שהיה תלוי בשרשרת על צווארם כמין קולר כלבים. בבוקר התקפתו של צ'רניאחובסקי 13 ,בינואר ,עצרו אנשי הפלדז'נדארמרי רכבת שעמדה לצאת לברלין ועליה חיילים שקיבלו חופשה ,בעודה בתחנה .הם פקדו בצעקות על כל החיילים המשתייכים ליחידות שאת מספריהן יקריאו לצאת ולהסתדר מיד בשלשות .החיילים ,שרובם לא ראו את משפחותיהם זה שנתיים לפחות ,ישבו דרוכים בתקווה שלא יקראו להם ,אבל בסופו של דבר נאלצו כמעט כולם לרדת ולהיערך על הרציף; למי שלא התייצב ציפתה הוצאה להורג .חייל צעיר בשם ולטר ּבָאי ֵיר היה אחד המעטים שלא נקראו 7.הוא התקשה להאמין שמזלו שפר עליו עד כדי כך ,כשהמשיך בדרכו אל משפחתו שהתגוררה בקרבת פרנקפורט ע"נ (על נהר) אֹודֶ ר .אבל הוא היה עתיד למצוא את עצמו עומד מול הצבא האדום הרבה יותר קרוב הביתה מכפי שהעלה בדמיונו. האשם יותר מכול באנדרלמוסיה היה הג ָאּולַייטֶר אריך קֹוך ,בכיר במפלגה הנאצית שכבר נודע לשמצה על שלטונו באוקראינה כקומיסר הרייך .כה גאה היה קוך באכזריותו ,עד שלא התנגד ככל הידוע לכינוי שהוצמד לו" ,סטלין השני" 8.הוא היה חדור כל‑כולו בעקשנות היטלרית להגנה נייחת וכפה על רבבות אזרחים לעבוד בחפירות .לרוע המזל ,הוא לא שאל איש ממפקדי הצבא היכן היו רוצים אותן .הוא גם היה הראשון שגייס בכפייה נערים וזקנים לפולקסשטורם ‑ הדוגמה הנאצית הבוטה ביותר להקרבה חסרת תכלית .אבל גרוע מכול ,קוך סירב אפילו לשמוע על פינוי האוכלוסייה האזרחית. אחרי שאסרו קוך ושאר בכירי המפלגה המקומית על פינוי האזרחים ,כמהלך תבוסתני ,הם הסתלקו בגניבה בעצמם ,בלי שהתריעו בפני איש על ההתקפה הממשמשת ובאה .התוצאות היו מחרידות לנשים ,לנערות ולילדים שניסו להימלט ,מאוחר מדי ,בשטח המכוסה בשלג בעומק של מטר ובטמפרטורה של עשרים מעלות מתחת לאפס .עם זאת ,כמה פועלות חקלאיות התנדבו להישאר, מתוך אמונה שהן רק תעבודנה תחת משטר אחר ,ולא הרבה דברים ישתנו. רעמי הארטילריה המרוחקים שבישרו את תחילת המתקפה הפילו פחד נורא
62
נפילת ברלין
על המשקים הבודדים ועל הכפרים בנוף פרוסיה המזרחית ,השטוח והמיוער רובו ככולו .נשות פרוסיה המזרחית שמעו על מעשי הזוועה שאירעו בנֶמֶרסדֹורף בסתיו הקודם ,שאז פלשו חלק מכוחותיו של צ'רניאחובסקי למחוז זה ,בתום הדהרה המטורפת קדימה של קיץ .1944ייתכן מאוד שהן ראו בקולנוע המקומי את יומן החדשות המחריד ,אשר תיעד שישים ושתיים נשים וילדות שנאנסו ונרצחו 9.בשעתו ,משרד התעמולה של גבלס הריץ לחזית צלמים על מנת שיתעדו את מעשה הזוועה ,כדי לנצל אותו עד תום .ועם זאת ,דומה שלא היה להן שמץ של מושג על האימה שצפן להן בחובו העתיד הקרוב .יותר מכול, ילדות ונשים בנות כל הגילים היו צפויות לאונס המוני. "חיילי הצבא האדום אינם מאמינים ב'קשר של אחד לאחת' עם נשים גרמניות" ,כתב ביומנו המחזאי זָכ ָר מרקוביץ' אַגָרני ֵינקֹו ,ששירת כקצין חיל הנחתים בפרוסיה המזרחית" 10.תשעה ,עשרה ,שנים‑עשר גברים בבת‑אחת ‑ הם אנסו אותן על בסיס קולקטיבי" .לאחר מכן סיפר איך נשים גרמניות באֶלּבִינג, בניסיון נואש למצוא לעצמן מגוננים ,הציעו את גופן לנחתים סובייטים. הארמיות הסובייטיות שהתקדמו בטורים ענקיים וארוכים היו תערובת יוצאת דופן של העת המודרנית וימי הביניים :שריונאים חובשי קסדות מרופדות שחורות בטנקי T‑34שחרשו את האדמה בטלטוליהם ובגלגוליהם על פני הקרקע ,פרשים קוזקים על סוסונים מדובללים ,שביזתם קשורה לאוכפיהם, טנדרים של החכר והשאל מתוצאת סטּודֶ ּבֵייקֶר ודודג' שגררו תותחי שדה קלים, שברולטים פתוחים עם מרגמות מכוסות בברזנט מאחור וטרקטורים שמשכו הוביצרים גדולים ,ומאחורי כל אלה הדרג השני ,בעגלות רתומות לסוסים .מגוון הטיפוסים בקרב החיילים היה רחב לא פחות מהציוד הצבאי שלהם .היו אחדים שראו אפילו ילדים גרמנים כאנשי ס"ס לעתיד לבוא והאמינו שצריך להרוג אותם כשהם קטנים ,לפני שיפלשו שוב לברית המועצות ,והיו אלה שריחמו על הילדים ונתנו להם משהו לאכול .היו בריונים ששתו ואנסו בלי שמץ של בושה ,והיו הקומוניסטים האידיאליסטיים והמחמירים ואנשי האינטליגנציה ,שהתחלחלו באמת ובתמים מההתנהגות הזאת .הסופר לב זלמנוביץ' קֹוּפֶלי ֵיב ,שהיה אז קצין פוליטי ,נעצר בידי שירות הריגול הנגדי סמר"ש על ש"עסק בתעמולה של הומניזם בורגני וקרא לרחם על האויב" 11.קופלייב אפילו העז למתוח ביקורת על ארסיּות מאמריו של איליה ארנבורג. התקדמות הארמיות של רוקוסובסקי היתה כה מהירה בתחילה ,עד שהשלטונות הגרמניים בקניגסברג שלחו כמה רכבות פליטים לאלנשטיין ,בלי
"הליצא םעז תמח"ו ברחו שא
63
שידעו כי העיר כבר נפלה לידי קורפוס פרשי הגוורדיה .3לקוזקים ,רכבות הפליטים היו ריכוזים אידיאליים של נשים וביזה שנפלו לידיהם. במוסקבה ,סטלין ובריה ידעו בדיוק מה קורה .באחד הדיווחים נמסר להם ש"גרמנים רבים מצהירים שכל הנשים הגרמניות בפרוסיה המזרחית נאנסו על ידי חיילי הצבא האדום" 12.דּווחו דוגמאות רבות לאונס המוני" ‑ כולל ילדות מתחת לגיל שמונה‑עשרה ונשים זקנות" .בפועל ,היו אף קורבנות בגיל שתים‑עשרה" .קבוצת הנקוו"ד המסופחת לארמיה 43גילתה כי נשים גרמניות שנשארו מאחור בשּפָאלַייטֶן ניסו לאבד את עצמן לדעת" ,הוסיף הדוח" .נחקרה אחת מהן ,אמה קֹורן שמה' .ב‑ 3בפברואר' ,אמרה להם' ,נכנסו לעיר הכוחות הקדמיים של הצבא האדום .חיילים נכנסו למרתף שבו התחבאנו ופקדו עלינו לצאת לחצר .בחצר אנסו אותי שנים‑עשר חיילים בזה אחר זה .חיילים אחרים עשו את אותו הדבר לשתי השכנות שלי .בלילה הבא פרצו למרתף שלנו שישה חיילים שיכורים ואנסו אותנו לעיני הילדים .ב‑ 5בפברואר באו שלושה חיילים, וב‑ 6בפברואר אנסו והִכו אותנו עוד שמונה חיילים שיכורים'" .כעבור שלושה ימים ניסו הנשים להרוג את הילדים ואת עצמן בחיתוך מפרקי הידיים של כולם, אבל מתברר שהן לא ידעו כיצד לעשות זאת כראוי. יחסו של הצבא האדום לנשים נעשה רכושני בגלוי ,בייחוד אחרי שהתערב סטלין עצמו והתיר לקציני הצבא האדום להחזיק "רעיות מערכה"( .חיילת כזאת נקראה ּ ,PPZhפֹוחֹודנֹו‑ּפֹולי ֵיבָאי ָה ז ֶ'נ ָה ,משום שהמונח היה כה דומה ל‑,PPSh התת‑מקלע התקני של הצבא האדום ).צעירות אלה ,שהקצינים הבכירים בחרו בהן כפילגשיהם ,היו ברובן קשריות ,פקידות או חובשות במִפקדותיהם; הן חבשו לראשיהן כומתות במקום הּפִילֹוטקָה ("כובע סירה") שחבשו הגברים. לא קל היה גורלה של רעיית מערכה לנוכח התאווה הגברית העזה וחסרת ההבחנה" .הנה לך ,ויירה" ,כתבה חיילת צעירה מארמיה ,19מוסיה ָאנ ֶנקֹובָה שמה ,לחברתה" 13.ראי איזו צורה יש ל'אהבה' שלהם! הם נראים כה ענוגים כלפייך ,אבל קשה לדעת מה יש בלבם פנימה .אין להם שום רגשות כנים ,רק יצר קצר‑יומין או אהבה עם תחושות חייתיות .כמה קשה למצוא כאן גברים נאמנים באמת ובתמים". מרשל רוקוסובסקי פרסם את פקודתו מספר 006בניסיון לכוון את "רגשות השנאה אל הלחימה באויב בשדה הקרב" ולהטעים את העונש הצפוי על "ביזה ,אלימות,
64
נפילת ברלין
שוד ,הצתה והרס שלא לצורך" .נראה שלא היתה לה שום השפעה .היו גם כמה ניסיונות שרירותיים לאכוף סמכות .מסופר שמפקדּה של אחת הדיביזיות "ירה במו ידיו בסגן שערך קבוצה מאנשיו בשורה לפני גרמנייה שהושכבה בפישוק על הארץ" 14.אבל לא רבים היו הקצינים שנהגו כך ,אם משום שעשו זאת בעצמם ואם משום שבמצב זה של חוסר משמעת ,היה מסוכן מדי לתת פקודות כאלה לחיילים שיכורים חמושים בתת‑מקלעים. אפילו גנרל אנדריי דמיטרייביץ' אֹוקֹורֹוקֹוב ,ראש המחלקה הפוליטית של החזית הביילורוסית ,2הביע בישיבה ב‑ 6בפברואר התנגדות למה שנראה לו כ"סירוב להתנקם באויב" .במוסקבה ,השלטונות היו מודאגים פחות מאונס ומרצח ,ויותר מהרס חסר טעם .ב‑ 9בפברואר הבהיר מאמר מערכת בקרסנאיה זבזדה כי "כל הפרה של המשמעת הצבאית רק מחלישה את הצבא האדום עטור הניצחון ...נקמתנו אינה עיוורת .כעסנו אינו אי‑רציונלי .ברגע של זעם עיוור עלול אדם להרוס בית חרושת בשטח האויב הכבוש ‑ בית חרושת שהיה מביא לנו תועלת רבה". היו קצינים פוליטיים שקיוו לסגל את הגישה הזאת גם לבעיית האונס. "כשאנו מטפחים בחייל רגש אמיתי של שנאה" ,הכריזה המחלקה הפוליטית של ארמיה " 15,19החייל לא ינסה לקיים יחסי מין עם גרמנייה ,מחמת הבחילה שיחוש" .אבל הפלפול המגושם הזה הועיל רק להדגיש את אי‑יכולתם של השלטונות להבין את הבעיה .אפילו חיילות וחובשות בצבא האדום לא הסתייגו ממנה" .התנהגותם של חיילינו כלפי הגרמנים ,ובייחוד הגרמניות ,מוצדקת 16 בהחלט!" אמרה חיילת בת עשרים ואחת ממחלקת הסיור של אגרניינקו. חלקן אפילו מצאו את הדבר משעשע .קופלייב התכעס כששמע אחת מעוזרותיו במחלקה הפוליטית מתלוצצת על כך. פשעי הגרמנים בברית המועצות והתעמולה חסרת המעצורים של המשטר תרמו בלי ספק לאלימות הנוראה כלפי נשים גרמניות בפרוסיה המזרחית. אבל נקמנות יכולה לספק רק חלק מההסבר ,גם אם שימשה לאחר מעשה כהצדקה לו .מרגע שהחיילים לגמו די אלכוהול ,הזהות הלאומית של הקורבנות נעשתה חשובה כקליפת השום .לב קופלייב סיפר איך שמע "צריחה מטורפת" באלנשטיין 17.הוא ראה נערה" ,צמותיה הבלונדיניות הארוכות פרועות ,שמלתה קרועה ,זועקת בקול נוקב' :אני פולנייה! ישוע ,מרים ,אני פולנייה!'" שני שריונאים מבוסמים רדפו אחריה לעיני כול. הנושא כה הודחק בברית המועצות ,ולאחר מכן ברוסיה ,עד שאפילו כיום מסרבים ותיקי המלחמה להכיר במה שקרה באמת במהלך ההתקפות על שטחי
"הליצא םעז תמח"ו ברחו שא
65
גרמניה .הם מוכנים להודות ששמעו על כמה אירועים חריגים ,אך מיד הם פוטרים את הנושא כתוצאתה הבלתי‑נמנעת של כל מלחמה .רק מתי מספר היו מוכנים לאשר שחזו במראות כאלה במו עיניהם .אבל גם המעטים שהיו מוכנים לדבר גלויות כלל לא הביעו צער" .כולן הרימו את החצאיות בשבילנו ונשכבו על המיטה" ,אמר מדריך בקומסומול ששירת בפלוגת שריון 18.הוא אפילו הוסיף והתרברב ש"שני מיליון מילדינו נולדו" בגרמניה. יכולתם של קצינים וחיילים סובייטים לשכנע את עצמם כי רוב הנשים שנפלו קורבן להם דווקא שמחו בחלקן ,או לפחות השלימו עם המחשבה שעכשיו הגיע תורן לסבול ,אחרי מה שעשה הוורמאכט בברית המועצות ,היתה מופלאה" .בחורינו היו מורעבי‑מין" ,סיפר רב‑סרן סובייטי לכתב בריטי באותם ימים" 19,עד כדי כך שתכופות אנסו זקנות בנות ששים ,שבעים ואפילו שמונים, להפתעתן הרבה ,אם לא להנאתן ,של סבתות אלה". גם שתיית הטיפה המרה מכל סוג ומין ,לרבות כימיקלים מסוכנים שנלקחו ממעבדות ומבתי מלאכה ,היתה גורם חשוב .למעשה ,השתייה הכפייתית פגעה קשות ביכולת הלחימה של הצבא האדום .המצב היה גרוע עד כדי כך שהנקוו"ד דיווח למוסקבה כי "הרעלה המונית מאלכוהול שנלקח שלל מתנהלת בשטח הגרמני הכבוש" 20.דומה היה כאילו החיילים הסובייטים נזקקו לאומץ מפי הבקבוק כדי לתקוף אישה .אלא שלעתים תכופות הם שתו יותר מדי ,ומשלא יכלו להשלים את מעשה האונס בכוחות עצמם ,השתמשו בבקבוק כתחליף. התוצאות היו מחרידות; גופן של חלק מהקורבנות הושחת באורח מתועב מאין כמוהו. אפשר רק לגרד את פני השטח של הסתירות הפסיכולוגיות הסתומות שנחשפו כאן .אחרי אונס המוני ביקשו נשים בקניגסברג מתוקפיהן לגאול אותן מייסוריהן, 21 ואנשי הצבא האדום נעלבו קשות" .חיילים רוסים אינם יורים בנשים" ,השיבו. "רק חיילים גרמנים עושים זאת" .הצבא האדום הצליח לשכנע את עצמו שהואיל והוא קיבל על עצמו את השליחות המוסרית לשחרר את אירופה מעול הפשיזם, הוא רשאי לנהוג ככל העולה על רוחו ,אישית כמו גם פוליטית. יחסם של רוב החיילים לנשות פרוסיה המזרחית עמד בסימן השתלטנות וההשפלה .הקורבנות שילמו את מחיר הנקמה על הפשעים שביצע הוורמאכט בפלישתו לברית המועצות .ואחרי שהתפוגג הזעם הראשוני ,ההשפלה הסדיסטית האופיינית הזאת פחתה במובהק .עד שהגיע הצבא האדום לברלין ,שלושה חודשים אחר כך ,חייליו כבר נטו לראות את הנשים הגרמניות באורח אגבי יותר ,כזכות
66
נפילת ברלין
הכובש ולא כמוקד לשנאה .ודאי שתחושת השתלטנות נמשכה ,אבל אפשר שהיא היתה בחלקה תוצאה לא מכוונת של ההשפלות שסבלו החיילים עצמם מידי מפקדיהם ,ומהשלטונות הסובייטיים בכלל" .האלימות הקיצונית של מערכות טוטליטריות" ,כתב וסילי גרוסמן ברומן הגדול שלו החיים והגורל" 22,הוכיחה את יכולתה לשתק את רוח האנוש ברחבי יבשות שלמות". היו ,כמובן ,עוד כמה גורמים משפיעים .סוגיית החופש המיני היתה שנויה במחלוקת לוהטת בחוגי המפלגה הקומוניסטית במהלך שנות העשרים ,אבל בעשור שלאחר מכן הקפיד סטלין על כך שהחברה הסובייטית תציג את עצמה כנטולת מיניות למעשה .לא היה לזה ולא כלום עם פוריטניות לשמה: הסיבה היתה שאהבה ומין אינם עולים בקנה אחד עם הדֹוגמה של העלמת האינדיווידואליות 23.היה צורך אידיאולוגי לכבוש את יצרי האדם ואת רגשותיו. הוטל איסור על כתבי פרויד ,וגירושים או ניאוף זכו בגינוי חריף מצד המפלגה. הענישה הפלילית על הומוסקסואליות הונהגה מחדש .הדוקטרינה החדשה כללה אפילו ביטול מוחלט של כל חינוך מיני .באמנות הגרפית ,מִתאר שדיה של אישה ,אפילו אם היתה לבושה ,נחשב ארוטי ומסוכן .היה צורך להסתירם תחת בגדים רפויים .המשטר שאף בעליל להמיר כל צורה של תשוקה אל אהבת המפלגה ,ומעל הכול ,המנהיג הדגול שלה. רוב חיילי הצבא האדום ,דלי ההשכלה ,סבלו מבערות בענייני מין ומיחס חסר כל נאורות כלפי נשים .לכן ,ניסיונות המדינה להדחיק את הליבידו של אזרחיה יצר את מה שתיאר מחבר רוסי אחד כמין "ארוטיקה של קסרקטין" 24,שהיתה הרבה יותר פרימיטיבית ואלימה מ"הפורנוגרפיה הזרה הנלוזה ביותר" .וכל אלה השתלבו עם ההשפעה האנטי‑אינדיווידואליסטית של התעמולה המודרנית ועם הדחפים האטוויסטיים של לוחמים אפופי פחד וסבל. כשם שנתינּות לא גרמנית לא הושיעה מאונס את הנשים ,כן לא הועילה שמאלנות מוצהרת להגן על הגברים .קומוניסטים גרמנים שיצאו מהמחבוא ,אחרי תריסר שנים של אמונה במסתרים ,כדי לקדם את פני חבריהם ומשחרריהם ,מצאו את עצמם על פי רוב נמסרים לסמר"ש לחקירה .חיוכי האושר על בוא הצבא האדום קפאו במהרה על פניהם הממאנות להאמין .ההיגיון המסולף של סמר"ש היה מסוגל תמיד להפוך כל סיפור ,אמיתי ככל שיהיה ,לקנוניה של בוגדנות מחושבת .ותמיד היתה שאלת המחץ ,שנוסחה מראש במוסקבה והוצגה לכל שבוי או לא‑לוחם שהביע את דבקותו בסטלין" :איך זה שאתה לא עם הפרטיזנים?" העובדה שלא
"הליצא םעז תמח"ו ברחו שא
67
היו שום ארגוני פרטיזנים בגרמניה לא נחשבה תירוץ מוצדק .ההיגיון המניכֵיאי חסר הרחמים הזה ,שהוקנה במשך שנים של מלחמה ,נטה באורח טבעי לחזק את השנאה המוכללת שקיננה בחיילים סובייטים רבים .הם שאלו את הקצינים הפוליטיים שלהם מדוע זה לא נלחם המעמד העובד הגרמני נגד היטלר ,ומעולם לא קיבלו תשובה ישירה .מה פלא אפוא שכאשר השתנתה עמדת המפלגה בחטף באמצע אפריל ,ואמרה שמעתה אין לשנוא את כל הגרמנים ,אלא רק את הנאצים, לא רבים היו החיילים שאימצו את הקו החדש. תעמולת השנאה נפלה על אוזניים קשובות ,והתיעוב כלפי כל דבר גרמני נעשה שורשי באמת ובתמים" .אפילו העצים היו האויב" ,אמר חייל מהחזית הביילורוסית 25.3הצבא האדום נדהם והזדעזע כשנהרג גנרל צ'רניאחובסקי מפגז תועה לפני קניגסברג .חייליו טמנו אותו בקבר מאולתר שהוטלו לתוכו ענפים שנכרתו מעצים ,כתחליף הזמין היחיד לפרחים שנהוג להטיל על ארון הקבורה, לפי המסורת .אך לפתע קפץ חייל צעיר לתוך הקבר ,התיישב על הארון והחל להשליך את הענפים החוצה ,כמי שנכנס בו דיבוק .אלה היו ענפיהם של עצי האויב .אסור שיטמאו את מקום מנוחתו של גיבורם. אחרי מותו של צ'רניאחובסקי קיבל את הפיקוד על החזית הביילורוסית ,3 לפי פקודתו של סטלין ,מרשל אלכסנדר מיכאילוביץ' וָסִילי ֵיבסקִי ,ראש המטה הכללי לשעבר .דומה שגישתו של וסילייבסקי לבעיית המשמעת לא היתה שונה מזו של שאר המפקדים הבכירים .לפי אחד הסיפורים ,ראש המטה שלו דיווח לו על ביזה והרס" .חבר מרשל" ,אמר" 26,החיילים מתנהגים בפראות .הם שוברים רהיטים ,מראות וצלחות .מה ההוראות שלך בעניין זה?" וסילייבסקי ,שהיה אולי הנבון והתרבותי ביותר מכל המצביאים הסובייטים ,השתתק לכמה רגעים" .אני לא שם קצוץ" ,אמר לבסוף" .הגיעה השעה שחיילינו יעשו דין צדק לעצמם". יצר ההשחתה של החיילים הסובייטים בפרוסיה המזרחית היה מבעית באמת ובתמים .הוא חרג הרחק מעבר לניפוץ רהיטים לעצי הסקה .בלי מחשבה ,הם העלו באש בתים שהיו יכולים לתת להם חמימות ומחסה בלילה ,בעת שהכול בחוץ היה קפוא כאבן .הם גם התרתחו כשהתברר להם כי רמת החיים של האיכר הגרמני הפשוט היתה גבוהה לאין שיעור מכל מה שהשיגו בדמיונם .הם התמלאו זעם לעצם המחשבה שהגרמנים ,שכבר חיו חיים כה טובים ,היו צריכים לפלוש לברית המועצות כדי לבזוז ולהרוס. אגרניינקו תיעד ביומנו את תחושתו של חבלן ותיק ביחס לגרמנים" .כיצד יש לנהוג בהם ,חבר סרן? רק תחשוב .הם היו אמידים ,אכלו היטב ,היו להם בהמות,
68
נפילת ברלין
גני ירק ועצי תפוח .והם פלשו אלינו .הם הגיעו עד האֹוּבלַסט [מחוז] שלי ,וֹורֹוני ֵיז'. בגלל זה ,חבר סרן ,אנחנו צריכים לחנוק אותם" .הוא עשה אתנחתה" .צר לי על 27 הילדים ,חבר סרן .אפילו שהם הילדים של פריץ". השלטונות הסובייטיים ,בשאיפה גלויה לנקות את סטלין מכל אחריות לאסון של ,1941הצליחו להקנות תחושת אשמה קיבוצית לעם הסובייטי ,על שהתיר את הפלישה למולדת .אין ספק בכך שטיהור האשמה המודחקת הזאת החריף את אלימות הנקמה .אבל היו לאלימות מניעים רבים ,חלקם הרבה יותר ישירים. דמיטרי שצֶ'גלֹוב ,קצין פוליטי בארמיה ,3הודה כי כשראה את מזוויהם של הגרמנים התמלא "בחילה על השפע הזה" 28שמצא מכל עבר .הסובייטים גם שנאו את הסדר המדוקדק של חיי הבית של הגרמנים" .אני פשוט משתוקק להטיח את אגרופי בשורות הסדורות האלה של קופסאות שימורים ובקבוקים", 29 כתב שצ'גלוב .חיילי הצבא האדום נדהמו למצוא מקלטי רדיו בבתים כה רבים. מה שראו במו עיניהם הבהיר להם באורח שאינו משתמע לשתי פנים כי ברית המועצות דווקא איננה גן העדן של הפועלים והאיכרים ,כפי שנאמר להם. המשקים החקלאיים של פרוסיה המזרחית עוררו בהם תערובת של השתוממות, קנאה ,התפעלות וכעס ,שהבהילה את הקצינים הפוליטיים. חששות המחלקות הפוליטיות של הצבא אומתו בדיווחי הצנזורים של הנקוו"ד ,שסימנו במכתבי החיילים תגובות שליליות בכחול וחיוביות באדום. הנקוו"ד הידק קשות את הצנזורה על המכתבים הביתה ,בתקווה לשים קץ לאופן שבו תיארו החיילים את אורחות החיים של גרמנים מן השורה ואת "המסקנות השגויות פוליטית" 30שאליהן הגיעו .הנקוו"ד התפלץ גם כשהתברר לו כי חיילים שלחו הביתה גלויות גרמניות .בחלקן היו אפילו "ציטטות אנטי‑סובייטיות מנאומי היטלר" 31.מצד שני ,הדבר אילץ את המחלקות הפוליטיות לספק לחיילים נייר כתיבה חלק. שעוני אורלוגין ,כלי חרסינה ,מראות ופסנתרים נופצו בבתי המעמד הבינוני, שנחשבו בעיניהם של חיילי הצבא האדום לבתי האצולה הגרמנית .רופאה צבאית כתבה מסביבות קניגסברג" ,אינכם יכולים לתאר לעצמכם כמה חפצי ערך השמידו האיוואנים ,כמה בתים יפהפיים ונוחים נשרפו והיו לאפר .בה בעת ,החיילים צודקים .וכשחייל שובר מראה בגודל של קיר ,הרגשתו משתפרת משום‑מה .זוהי מעין הסחת דעת ,המרופפת את המתיחות הכללית של הגוף והנפש" 32.ברחובות הכפרים התחוללו סערות שלגים של נוצות מִּכרים וממזרנים מבותרים .דברים רבים היו גם חדשים ומופלאים בעיני החיילים שגדלו בפריפריה
"הליצא םעז תמח"ו ברחו שא
69
של ברית המועצות ,ובייחוד בעיני האוזבקים והטורקמנים של אסיה המרכזית. נראה שהם נדהמו למראה הקיסמים החלולים הראשונים שראו מימיהם" :חשבנו שאלה קשיות לשתיית יין" ,אמר חייל אחד לאגרניינקו 33.אחרים ,אפילו קצינים, ניסו לעשן סיגרים שנבזזו ושאפו את העשן לריאותיהם כאילו עישנו אחת מסיגריות המָחֹורקָה ,הטבק השחור שלהם המגולגל בנייר עיתון. במקרים רבים ,חפצים שנלקחו כביזה הושלכו ונרמסו כעבור כמה רגעים. איש לא רצה להשאיר משהו לשטָבנ ָאי ָה קִריסָה ‑ עכברוש המטה ‑ או בייחוד לטִילֹובָאי ָה קריסה ‑ עכברוש העורף ,איש הדרג השני .סולז'ניצין מתאר חזיונות שנראו כמו "שוק הומה" 34ובו מודדים חיילים על גופם תחתוני נשים פרוסיות רחבים .אחדים לבשו שכבות ביגוד כה רבות תחת סרבליהם עד שהתקשו לנוע ,וצוותי הטנקים תחבו לרכביהם ביזה כה מרובה ,עד שהיה אפשר להשתומם על שהצריח יכול להסתובב בכלל .אספקת פגזי הארטילריה הצטמצמה גם היא ,מפני שכלי רכב כה רבים התמלאו בביזה חסרת הבחנה. קצינים נדו בראשיהם בייאוש למראה השלל שבחרו אנשיהם ,כגון מקטורני ערב רשמיים ,למשלוח הביתה בחבילה החודשית .הדבר היה לזרא לקופלייב האידיאליסט .הוא ראה את חבילת חמשת הקילוגרמים ,שהותרה במיוחד, כ"הסתה ישירה וגלויה לביזה" 35.לקצינים הותרה כמות כפולה .לגנרלים ולקציני סמר"ש לא היתה שום הגבלה ,אבל לגנרלים לא היה צורך ממשי לשלוח את ידם שלהם בביזה :קציניהם הביאו להם מנחות נבחרות .אפילו קופלייב בחר רובה ציד משוכלל ואוסף תחריטים של דִ יֶרר למען גנרל אֹוקֹורֹוקֹוב ,הממונה עליו במחלקה הפוליטית של החזית הביילורוסית .2 קבוצה קטנה של קצינים גרמנים פרו‑סובייטיים נלקחה לביקור בפרוסיה המזרחית .הם התפלצו למראה עיניהם .אחד מהם ,היינריך ,הרוזן פון אַיינז ַיידֶ ל, סגן הנשיא של הוועד הלאומי למען גרמניה חופשית הכפוף לנקוו"ד ,אמר לחבריו בשובו" :הרוסים משוגעים לגמרי לוודקה ולכל משקה אלכוהולי .הם אונסים נשים ,שותים עד אובדן חושים ושולחים אש בבתים" 36.הדברים הגיעו במהירות לידיעתו של בריה .אפילו איליה ארנבורג ,הארסי מכל התועמלנים, הזדעזע קשות בביקורו ,אבל הדבר לא מיתן את השתלחויותיו בכתב. חיילי הצבא האדום אף פעם לא ניזונו היטב במהלך המלחמה .במשך רוב הזמן הם היו רעבים דרך קבע .אלמלא המשלוחים הענקיים של בשר משומר וחיטה מאמריקה ,רבים מהם היו מגיעים אל סף הגוויעה ברעב .מכורח המציאות,
70
נפילת ברלין
היה עליהם למצוא את מזונם בשטח ,אף על פי שזו מעולם לא היתה מדיניותו הרשמית של הצבא האדום (בוורמאכט ,לעומת זאת ,זו היתה המדיניות הרשמית) .בפולין ,הם גנבו מאיכרים את הדגן ששמרו לזריעה ושחטו למאכל את הבהמות המעטות שנותרו אצלם אחרי ביזת הגרמנים .בליטא ,הדחף הנואש לסוכר הניע חיילים לפשוט על מכוורות :בסתיו הקודם היה אפשר לראות בשורותיהם רבים שפניהם וידיהם נפוחות קשות מעקיצות דבורים .אבל המשקים המסודרים היטב והגדושים בכל טוב של פרוסיה המזרחית היו קרנות שפע שמעבר לכל חלומותיהם .פרות גועות בייסורי עטינים נפוחים ,משום שחולביהן נמלטו ,נורו ברובים ובתת‑מקלעים והפכו לאומצות מאולתרות" .הם ברחו והשאירו מאחור את הכול" ,כתב אחד החיילים" 37,ועכשיו יש לנו המון בשר חזיר ,אוכל וסוכר .יש לנו כל כך הרבה אוכל ,עד שאנחנו לא מוכנים לאכול סתם דברים". השלטונות הסובייטיים ידעו היטב מה נוראה הנקמה ששולחה בפרוסיה המזרחית, ובכל זאת נראה שהתמלאו כעס ,שלא לומר עלבון ,כשהתברר להם כי האזרחים הגרמנים ברחו משם .הכפרים והעיירות התרוקנו כמעט מכל תושביהם .ראש הנקוו"ד בחזית הביילורוסית 2כתב אל גאורגי פיודורוביץ' אלכסנדרוב, האידיאולוג הראשי של הוועד המרכזי ,כי "נותרו רק גרמנים מעטים מאוד... יישובים רבים ננטשו כליל" 38.הוא ציין לדוגמה כפרים שנשארו בהם חצי תריסר מתושביהם ,או עיירות עם חמישה‑עשר איש בערך ,כמעט כולם מעל גיל ארבעים וחמש" .חמת הזעם האצילה" חוללה את נדידת הבהלה הגדולה ביותר בהיסטוריה. בין 12בינואר לאמצע פברואר ,1945כמעט 8.5מיליון גרמנים נמלטו מבתיהם במחוזותיו המזרחיים של הרייך. בפרוסיה המזרחית ,אחדים יצאו להתחבא ביערות ,בעיקר אנשי פולקסשטורם ונשים שחששו לשלומן ,עד יעבור זעם .אבל הרוב הגדול החלו לנוס רק זמן מועט לפני הפלישה .חלקם השאירו מסרים לגברים של המשפחה" .אבא יקר!" נאמר 39 בכתובת רשומה בגיר על קיר בית ,בכתב יד ילדותי ,שמצא דמיטרי שצ'גלוב. "חייבים לברוח לאלט‑פ' בעגלה .משם לרייך באונייה" .כמעט איש מהם לא שב לראות את ביתו .זה היה הרס פתאומי ומוחלט של מחוז שלם ,עם צביון ותרבות משלו ,במובהק ,אולי מפני שנמצא תמיד בפאתי גרמניה ,על גבול הסלאבים. סטלין כבר תכנן לספח לברית המועצות את המחצית הצפונית של פרוסיה המזרחית ,כולל קניגסברג .השאר יינתן לממשלת הבובות הפולנית ,כפיצוי חלקי
"הליצא םעז תמח"ו ברחו שא
71
על סיפוח כל הטריטוריות המזרחיות שלה לברית המועצות ,כ"מערב ביילורוסיה" ו"מערב אוקראינה" .פרוסיה המזרחית עצמה תימחה מהמפה. מרגע שהגיעה ארמיית הגוורדיה המשוריינת 5של רוקוסובסקי אל פרישס האף ,המוצא היחיד שנותר היה בדרך הים ,מּפִילָאּו שבחודו הדרום‑מערבי של חצי‑האי ז ַמלָנד ,או על פני הקרח אל פִרישֶה נ ֵרּונג ,שרטון החול הארוך הסוגר על הלגונה מצד דנציג 40.נראה שביש המזל הגרוע ביותר פקד את הפליטים שנסו לקניגסברג ,משום שהעיר כותרה עד מהרה מצד היבשה .הבריחה מהעיר ,התברר להם ,היתה לגמרי לא קלה ,בעיקר מפני שהשלטונות הנאציים לא עשו שום הכנות לפינוי אזרחים ,ועבר זמן‑מה לפני שהגיעו האוניות הראשונות לפילאו. בינתיים ,המצור על בירת פרוסיה המזרחית נעשה אחד הנוראים ביותר במלחמה. הפליטים שהגיעו אל פרישה נרונג ,מחסום הלגונה שהיה הדרך הפתוחה היחידה מערבה ,לא זכו ביחס של חמלה מצד קציני הוורמאכט ,שהדפו אותם מעל הכביש בטענה שהוא מיועד לשימוש צבאי בלבד .הפליטים נאלצו לנטוש את עגלותיהם ואת מיטלטליהם ולשרך את רגליהם בין החֹוליות .רבים לא זכו כלל להגיע לפרישה נרונג .ביבשה ,טורי שריון סובייטיים פשוט דרסו כל עגלת איכרים נושאת פליטים שנקרתה בדרכם וריססו את השיירות באש מקלעים. ב‑ 19בינואר הדביק כוח שריון קטן טור של פליטים ,ו"הנוסעים בעגלות ובכלי 41 רכב נטבחו". הגם שאף לא אחד ממחנות הריכוז הנאציים הידועים ביותר לשמצה לא נמצא בפרוסיה המזרחית ,פלגת נקוו"ד שסרקה כברת יער ליד הכפר קּו ֶמנ ֶן מצאה 100 גופות של אזרחיות ,מוטלות בשלג בשלוש קבוצות .הן היו ,כמשוער ,קורבנותיה של צעדת מוות .הימלר פקד מראש לפנות את המחנות כשיתקרב אליהם הצבא האדום" .רוב הנשים היו בגילי ,"35‑18נאמר בדוח" 42,לבושות קרעים עם מספרים וכוכב בעל שישה חודים על השרוול השמאלי ועל חזית הבגד .חלקן נעלו כפכפי עץ .ספלים וכפות היו צמודים לחגורותיהן .בכיסים נמצא מזון‑ תפוחי אדמה קטנים ,גרגירי חיטה וכו' .הוקמה ועדת חקירה מיוחדת של רופאים וקצינים ,שקבעה כי הן נורו מטווח קצר וכי כל הנשים שהוצאו להורג היו על סף הגוויעה ברעב" .מאלפת העובדה שהרשויות הסובייטיות לא זיהו אותן כיהודיות ,למרות מגיני דוד התפורים לבגדיהן ,אלא כ"אזרחיות ברה"מ ,צרפת 43 ורומניה" .הנאצים קטלו כ‑ 1.5מיליון יהודים סובייטים רק מפני שהיו יהודים, אבל סטלין לא רצה שדבר כלשהו יסיח את תשומת הלב מסבלותיה של המולדת.
4
מתקפת החורף הגדולה כשביקשו גנרלים גרמנים לפנות אל אנשיהם בחיבה ,הם קראו להם קינדר‑ "ילדים" .תחושת הפטרנליזם הפרוסית הזאת הקיפה ,בהרחבה ,את הארץ כולה. "החייל הוא בנו של העם" ,אמר גנרל גינטר ּבלּומֶנטִריט בסוף המלחמה 1,אלא שבאותו שלב ,כל מחשבה על קרבה משפחתית בין הצבא לבין החברה האזרחית היתה בגדר ראייה מהרהורי הלב. הכעס על קורבנות השווא הלך וגאה .אנשים מן השורה היו מוכנים עתה לתת מקלט לעריקים .איכר פולני שהיה בברלין ב‑ 24בינואר ראה נשים צועקות לעבר הקצינים והמש"קים שהצעידו טור של חיילים גרמנים ברחובות" ,אנחנו רוצות שבעלינו יחזרו הביתה! שיילחמו הפסיונים הזהובים [הנאצים הבכירים] במקומם!" 2קציני המטה הכללי ,שזוהו לפי הפסים האדומים הרחבים לאורך מכנסי המדים שלהם ,החלו למשוך אליהם קריאות "ערפד!" כשהבחינו בהם אזרחים 3.אבל אין זאת אומרת שמהפכה עמדה בפתח כמו ב‑ ,1918השנה שכה טרדה את מנוחתם של הנאצים .הנספח הצבאי השוודי אמר שלא תהיה שום התמרדות לפני שיאזל המזון ,ואימתה זאת אִמרה שנפוצה אז בברלין" ,הלחימה 4 לא תיפסק לפני שגרינג יוכל ללבוש את מכנסיו של גבלס". לא רבים השתעשעו באשליות על העתיד לבוא .מחלקת הבריאות של ברלין הורתה לבתי החולים להכין עוד 10,000מיטות אשפוז לאזרחים ועוד 10,000 לשימוש הצבא ,כ"מיטות למקרה אסון" 5.זה היה צו אופייני לביורוקרטיה הנאצית :הוא לא התחשב כלל בהשפעת ההפצצות ,או במחסור במשאבים ובסגל רפואי מיומן .עניין אחד הוא לספק מיטות ,אבל הרופאים והאחיות כבר עבדו עד כלות כוחותיהם ,ופשוט לא עמדו לרשותם די סניטרים להעביר את המטופלים למקלטים בבוא ההפצצות שפקדו את ברלין מדי לילה .בה בעת היה על הנהלות בתי החולים לבזבז זמן על משא ומתן עם רשויות המפלגה הנאצית ,על מנת שעובדיהן לא יגויסו למיליציית הפולקסשטורם. 72
הלודגה ףרוחה תפקתמ
73
הפולקסשטורם עצמו נולד בסתיו הקודם ,פרי בטנם של האידיאולוגיה הנאצית ומאבקי כוח קטנוניים .חשדנותו של היטלר כלפי צמרת הצבא, הבוגדנית והתבוסתנית בעיניו ,הביאה אותו לכלל החלטה שאסור לו להפקיד את השליטה במיליציה העממית הזאת בידי הצבא .היינריך הימלר ,ראש הוואפן‑ס"ס והמפקד העליון של צבא התחלופה מאז קשר יולי ,היה המועמד המתבקש; אבל מרטין ּבֹורמָן השאפתן גמר אומר שהפולקסשטורם יאורגן ברמה המקומית, על ידי הג ָאּולַייטֶרים של המפלגה הנאצית ,שהיו כפופים לו .הואיל וכמעט כל הגברים הגרמנים מגיל שבע‑עשרה עד ארבעים וחמש כבר גויסו לשירות, הפולקסשטורם היה מיזוג של בני נעורים וקשישים. יוזף גֶּבֶלס ,שהיה עכשיו גם קומיסר הרייך להגנת ברלין ,פתח במערכת תעמולה עם סיסמאות כמו "קריאת הפיהרר היא פקודה קדושה לנו!" או "האמינו! הילחמו! נצחו!" 6בבתי הקולנוע הראו יומני החדשות גברים צועדים בסך ,קשישים וצעירים שכם אל שכם ,ביחידות פולקסשטורם מצוידות ברימונים רקטיים נ"ט ּפַנצֶרפָאּוסט ,ונשבעים אמונים לפיהרר בהמוניהם. המצלמה התעכבה על פניהם של המאזינים לנאומו של גבלס .היו מאמינים רבים שלא הבינו את המציאות הצבאית ,ואלה השתכנעו למראה ההפגנה הזאת של החלטיות נחושה" .כל עמי העולם קשרו קשר נגדנו ,אבל אנחנו נראה להם מה אנחנו מסוגלים לעשות" ,כתבה רעיה לבעלה החייל" 7.אתמול נערכה כאן השבעת כל המגויסים מהאזור שלנו .היית צריך לראות אותה .לעולם לא אשכח את רושם העוצמה והגאווה .עדיין לא ידוע לנו מתי הם יישלחו לקרב". אבל כל אלה לא הועילו להעלאת המורל בקרב החיילים בחזית .רבים התחלחלו כשקראו במכתבים מהבית כי אביהם ,ובכמה מקרים סבם או אחיהם הצעיר ,משתתף בתרגילי סדר ובאימוני נשק בימי ראשון .למעשה ,רוב הגרמנים, ההוגים מטבעם כבוד למקצוענות המיומנת ,גילו ספקנות עמוקה" .הדעה הרווחת בציבור" ,אמר גנרל האנס קִיסֶל לשוביו לאחר זמן" 8,היא שאם הוורמאכט לא היה מסוגל להתמודד עם המצב ,גם הפולקסשטורם לא יוכל לעשות זאת". רוב חברי הפולקסשטורם ניחשו שהם עתידים להישלח לקרב חסר תכלית למען הסמליות שבדבר ושלא יהיה להם שמץ של סיכוי לגרוע משהו מעוצמת ההסתערות הסובייטית .כארבעים גדודי פולקסשטורם שגויסו בשלזיה הוקצו להגנת גבולותיה במזרח ובצפון‑מזרח .נבנו כמה מצדיות בטון ,אך כיוון שלא היה בהן שום נשק נ"ט ,הטנקים הסובייטיים פשוט חלפו ביניהן באין מפגיע.
74
נפילת ברלין
באזורים התעשייתיים של שלֶזי ָה עילית ,מרכז ה"זהב" שעליו הצביע סטלין, הלכה וגברה חרדתם של מנהלי החברות הגרמניות .הם חששו מהתמרדות בשורות הפועלים הזרים ,כ‑ 300,000במספר ‑ רובם עובדי כפייה פולנים וסובייטים ‑ ודרשו "אמצעי ביטחון נגד פועלים זרים עוינים" 9לפני שהתקדמות הצבא האדום תניע אותם להתקומם .אבל הטנקים של מרשל איוואן סטפנוביץ' קֹוני ֵיב היו קרובים יותר מכפי שחשבו. התקדמות הסובייטים היתה גורם מדרבן לפינוי מחנות שבויים ,ולא רק מחנות ריכוז .שומרים ושבויים גררו את רגליהם בנופים העגומים והמושלגים בלי שום כיוון או תכלית .יום אחד ,בשעת ערביים ,עבר טור של שבויים בריטים ליד קבוצה גדולה של שבויים סובייטים שסמרטוטים כרוכים לכפות רגליהם היחפות. "הפרצופים הלבנים מרעב שלהם" ,כתב רוברט קִי" 10,עמדו בניגוד מבעית לזיפי הזקן השחורים שכיסו אותם .רק עיניהם נצצו כמשהו אנושי ,מיוסר וחשאי ובכל זאת אנושי ,המבזיק קריאת SOSאחרונה נואשת מתוך האדם הכלוא בפנים". הבריטים רוקנו את כיסיהם מכל מה שהיה בהם ,מסבון ועד סיגריות ,והשליכו לעברם .אחת מחפיסות הסיגריות לא נפלה די קרוב .שבוי סובייטי התכופף להרים אותה ,ושומר הפולקסשטורם בא במרוצה והחל להכות אותו בקת רובהו. הדבר עורר "שאגת זעם פרועה" בשורות הבריטים" .השומר הפסיק להכות את הרוסי והרים את מבטו בתדהמה .היה גלוי שהוא הקשיח את לבו לאכזריות כזאת ,עד שלא עלה עוד על דעתו כי יש ליצורי אנוש זכות כלשהי למחות". הוא התחיל לשאוג ונופף בנשקו באיום ,אבל הם שאגו ושרקו שריקות בוז ביתר שאת .שומריהם שלהם באו בריצה להשליט סדר והדפו את איש הפולקסשטורם אחורה אל השבויים שלו" .אלוהים אדירים!" אמר אחד מחבריו של קי" .אני מוכן בהחלט לסלוח לרוסים על כל מה שהם יעשו לארץ הזאת כשהם יגיעו .כל מה שהם יעשו ,בהחלט". אחרי שרייכסמרשל הרמן ג ִֵרינג איבד כליל את יוקרתו ,מאבק הכוחות העיקרי בצמרת הנאצית התנהל בעיקר בין מרטין בורמן להיינריך הימלר .קשר יולי הרחיב פלאים את סמכויותיו של הימלר .הוא היה אחראי לארגונים היחידים‑ הוואפן‑ס"ס והגסטאפו ‑ שהיו מסוגלים לשלוט בצבא .כיוון שמצבו הגופני והנפשי של היטלר התערער קשות עקב אותו אירוע עצמו ,מעמדו היה איתן
הלודגה ףרוחה תפקתמ
75
כיורשו של הפיהרר ,אבל עדיין עמדה השאלה הפתוחה ,האם יש בו מה שדרוש לגילום התפקיד שמילא סטלין ביחס ללנין ,כפי שחששו אחדים? ודאי שהימלר לא נראה מתאים לתפקיד זה" .המאפיינים הגופניים העיקריים [שלו] היו סנטר נסוג ,לחיים שמוטות ועיניים שנראו לאו דווקא ממושקפות, אלא מזוגגות" 11.הרייכספיהרר של הס"ס ,אדם קר שכל אנושיות היתה זרה לו, היה בכל זאת תמים ושאנן עד להדהים .הימלר ,משהשתכנע כי הוא‑הוא יורש העצר ,זלזל קשות במרטין בורמן ,המזכיר בעל צוואר הפר והפרצוף העגול, שעשה את דרכו במזימות ובתככים אל החוג הפנימי של היטלר ,נעשה איש סודו ושלט עתה בגישה אליו .בסתר לבו בז בורמן להימלר ואף קרא לו בלעג "הדוד היינריך" ,אם כי לא בפניו. זה זמן רב חשד בורמן שהימלר ,היוצר הבלתי‑מתקבל על הדעת של הוואפן‑ס"ס, משתוקק בסתר לבו להיות מפקד צבאי בזכות עצמו .הצעת הדרך להגשמת הפנטזיה הזאת היתה אמצעי טוב להרחיקו מברלין ,הלאה ממוקד העוצמה .בתחילת דצמבר, קרוב לוודאי לפי הצעתו של בורמן ,הטיל היטלר על הימלר את הפיקוד על קבוצת ארמיות קטנה בריין העילי .הרייכספיהרר של הס"ס סירב להכיר בגנרל‑פלדמרשל ג ֶרד פון רּונדשטֶדט ,המפקד העליון במערב ,כממונה עליו .אך משהוגלה למעשה ליער השחור שבדרום‑מערב גרמניה ,לא הבין הימלר כי הוא מאבד במהירות את כוחו בברלין .ארנסט קַלטֶנּברּונ ֶר ,הממונה על המשרד הראשי של ביטחון הרייך, שאותו טיפח הימלר אחרי ההתנקשות בחיי ריינהרד הַיידִריך בפראג ,עבר לצדו של בורמן ,שהעניק לו גישה ישירה לפיהרר על מנת שיקבל את פקודותיו ממנו אישית. ועוד לא ידע הימלר שקצין הקישור שלו במִפקדת הפיהרר ,גרּוּפֶנפִיהֶרר ס"ס הרמן פֶגֶלַיין ,הצטרף גם הוא בחשאי למחנהו של בורמן. בעוד בכירי הנאצים רוקמים מזימות זה נגד זה התמוטטה כליל חזית הוויסלה, כפי שחזה גּודֶ רי ָאן .חטיבות השריון הסובייטיות לא נעצרו עם רדת החשיכה. הן המשיכו ללחוץ קדימה בשעות הלילה ,הסביר אחד המפקדים ,מפני שהן היו 12 "פחות פגיעות בחושך ,והטנקים שלנו מבעיתים בלילה". לפעמים התקדמו יחידות החלוץ הסובייטיות שישים עד שבעים קילומטרים ביממה" .גנרל גרמני" ,התפאר אל"ם יוסיף אירקלייביץ' גּוסָקֹובסקִי" ,לאחר שהתבונן בעמדות האויב במפה ,היה פושט את מכנסיו ועולה על משכבו בשלווה. היינו מגיעים אל הגנרל הזה בחצות" .גם אם ננכה משהו מהרברבנות שבדבריו, אין ספק שתנופת ההתקדמות הסובייטית ערערה את מערכת המטה הגרמנית.
76
נפילת ברלין
דוחות על מיקום האויב בליל אמש ,שהועברו במעלה שרשרת הפיקוד ,הגיעו למִפקדת קבוצת הארמיות בשמונה בבוקר .אז היה על ה‑ OKHלהכין את הסיכום שלו ולעדכן את מפת המצב בעוד מועד לישיבת הצהריים של היטלר .זו היתה עלולה להימשך זמן לא מבוטל :ברנד פַרייטָג פון לֹוִרינגהֹופֶן ,עוזרו הצבאי של גודריאן ,סיפר שאחת הישיבות נמשכה שבע שעות 13.לפיכך ,הפקודות שניתנו על יסוד הוראותיו של היטלר הגיעו לקו הקדמי לא פחות מעשרים וארבע שעות אחרי הדיווח על המצב בו. בזירה זו של פוליטיקה של כוח ,תרומותיהם של אנשים מבחוץ לדיונים המבצעיים כמעט מעולם לא הועילו .לרוב הן נועדו לשרת את האינטרסים של נותני העצות ,בייחוד אם מצאו הזדמנות לזכות בנקודה על חשבון יריב בחצר המלוכה .גרינג איבד כליל ,כנראה ,את הליטוש המקיאווליאני שלו .לא היה לו מושג באסטרטגיה צבאית ,אבל הוא נהג לדבר באריכות יתרה ,מרכין את גופו העבה על שולחן המפות כך שאיש מהנוכחים לא יכול לראותו ,ואחרי שהפגין את כסילותו היה מתיישב על כיסא סמוך .היטלר ,שנהג בו בהבלגה מדהימה, לא נזף בו כששקע בתרדמה לעיני כול .פעם התבונן פרייטג פון לורינגהופן בגרינג הרדום בכיסא .המפה הצדדית שהתקפלה על פניו שיוותה לו מראה של סוכן נוסע מהימים שלפני המלחמה ,שמנמנם לו ברכבת. נהגי הטנקים הסובייטים היו כה רצוצים ,עד שנרדמו לעתים תכופות תוך כדי נסיעה; אך כמובן ,טנק T‑34או סטלין היה מסוגל לעמוד בפגיעה הרבה יותר קשה מכל רכב אחר ,אם נתקל בדבר‑מה .אין ספק שהקסדות המרופדות ,העשויות עור או קנבס ,היו הכרחיות בתוך מפלצות המתכת המקרטעות .הצוותים החזיקו מעמד, במידה רבה ,הודות לרוממות הרוח של המרדף .מראה הציוד הגרמני הנטוש העניק להם הנאה פראית" .לא ניתן לו הזדמנות לנוח" ,נשבעו השריונאים 14.מעל הכול, הם נהנו מההפתעה שחוללו כשהגיעו לעורף הגרמנים. אם נראה סימן כלשהו להתנגדות נחושה ,הזעיקו המפקדים הסובייטים את 15 הארטילריה הכבדה שלהם .וסילי גרוסמן ראה "שבויים גרמנים ממושמעים" מצעידים את עצמם לעורף ,חלקם עדיין הלומי קרב עקב ההרעשה הארטילרית הכבדה" .אחד מהם החליק את מקטורנו והצדיע כל אימת שחלפה מכונית", רשם בפנקסו.
הלודגה ףרוחה תפקתמ
77
הארמיות של מרשל גאורגי קונסטנטינוביץ' ז'ּוקֹוב המשיכו לנוע לכיוון צפון‑מערב, באין עוצר למעשה ,בשבוע השלישי של ינואר .ארמיית הגוורדיה המשוריינת 2 וארמיית הסער 5נשארו צמודות זו לזו מימין ,ואילו ארמיית הגוורדיה המשוריינת 1וארמיית הגוורדיה 8שיתפו פעולה במהודק באגף השמאלי .אפילו מִפקדתה של החזית הביילורוסית 1לא יכלה לעמוד בקצב ההתקדמות ,ולפעמים נתנה פקודות לכבוש יעדים שכבר נתפסו .כשגנרל‑פולקובניק וסילי איבנוביץ' צ'ּויקֹוב ,מפקד ארמיית הגוורדיה ,8ראה לפניו את עיר התעשייה לֹודז' ב‑ 18בינואר ‑ חמישה ימים לפני המועד שצפה לוח הזמנים ‑ הוא החליט לתקוף אותה בלי לבקש רשות ממִפקדת החזית .אך כשנערכו דיביזיות הרובאים שלו להסתערותן בבוקר ,הן כמעט ספגו הפצצה ממטוסי הצבא האדום .העיר נפלה לידיו באותו ערב .רבים מההרוגים הגרמנים שהיו מוטלים ברחובות נקטלו בידי פטריוטים פולנים ,שביצעו "הוצאות 16 להורג חסרות רחמים אך מוצדקות". צ'ויקוב ,שנחשב למומחה הגדול ביותר ללוחמת רחוב בקרב הגנרלים הסובייטים לאור ניסיונו בסטלינגרד ,קיבל פקודה לכבוש את ּפֹוזנ ָן (הקרויה בגרמנית ּפֹוז ֶן) .כשקיבל את המברק ,תהה צ'ויקוב בינו לבינו אם מִפקדתו של ז'וקוב יודעת בכלל משהו על המבצר האדיר הזה. ציר ההתקדמות של החזית האוקראינית 1של קונייב אל גבול הרייך היה הרבה יותר קצר .ראשית חוכמה ,אנשיו הצליחו להפתיע את הגרמנים בקָרקֹוב ושחררו את העיר בלי פגע .אבל מהירות ההתקדמות חוללה גם סיבוכים .הארמיות של ז'וקוב ושל קונייב חלפו על פני רבבות חיילים גרמנים, שמרביתם חמקו מנפילה בשבי והשתוקקו לעשות את דרכם הנואשת מערבה, תוך שהתחבאו ביערות בשעות היום .חלקם ארבו לאנשי הצבא האדום שעברו בקרבתם ,רק כדי לקחת את שקיקי הלחם שלהם .גנרל‑לייטננט פאבל יקובלביץ' ֶמשִיק ,ראש הנקוו"ד בחזית האוקראינית 1של קונייב ,הודיע ללברנטי ּבֶרי ָה שחטיבות הרובאים שלו ,האחראיות לאבטחת העורף ,מוצאות את עצמן מנהלות 17 קרבות אש עם קבוצות של נחשלים שחלקן מונות אף 200איש. היו גם טורים גדולים של עוצבות ,בעיקר ממונעות ,שנסוגו לעבר הרייך וניסו למצוא להן דרך בסבך הארמיות הסובייטיות .אלה נקראו " ֶקסֶלים ניידים", שפילסו את דרכם בלחימה או בהתחמקות מכיס כיתור למשנהו .אנשי העוצבות האלה פירקו חלקים מכלי רכב כדי לתקן אחרים ולהמשיך לנוע והשמידו ללא רחמים תותחים וציוד שלא יכלו עוד לנצל .החזקה והידועה מכל העוצבות האלה היתה קבוצת הפנצר של גנרל ולטר נ ִֵרינג .היא ספחה נחשלים ויחידות
78
נפילת ברלין
שלמות והשמידה את כלי הרכב שהתקלקלו ,או שאזל הדלק במכליהם .אנשיה אפילו הקריבו שני טנקים כדי לתמוך בגשר ,על מנת שכלי רכב קלים יותר יוכלו לחצות אותו בחיפזון לפני שיתמוטט .למזלו של נרינג הוא בחר ,אף שלא ידע זאת ,בציר תנועה שנמשך בקירוב לאורך קו התפר בין החזיתות של ז'וקוב ושל קונייב ,וכך עלה בידו שלא להסתבך בהיתקלויות של ממש .בשדר אלחוטי חטוף שמע נרינג שקורפוס גרוסדויטשלנד של גנרל דיטריך פון ז ָאּוקֶן מנסה לחבור עמו .הדבר עלה בידו בערפל הכבד ששרר ב‑ 21בינואר ,והקבוצה המשולבת הגיעה בסופו של דבר למקום מבטחים מאחורי הנהר אֹודֶ ר ב‑ 27בינואר. ביום שחצה נרינג את האודר נחשפה לעיני העולם המתקשה להאמין מלוא אכזריותו של המשטר הנאצי ,כ‑ 200קילומטרים דרום‑מזרחה משם .ארמיה 60 של קונייב גילתה את רשת מחנות הריכוז וההשמדה סביב אושוויץ .קבוצות סיור מדיביזיית הרובאים ,107חלקן רכובות על סוסים עם תת‑מקלעים מופשלים על הגב ,הגיחו מהיערות עמוסי השלג וחזו במראה שהיה לסמל המחריד ביותר של ההיסטוריה המודרנית. משעמדו הקצינים הסובייטים על מה שמצאו ,הם החישו קדימה את כל הצוותים הרפואיים שהיו תחת ידם כדי לטפל ב‑ 3,000האסירים החולים ,שחלקם כבר הגיעו אל סף המוות וחצו אותו כעבור זמן קצר .הם היו חלשים מכדי ללכת בעת שהחל הס"ס לפנות את המחנות ,תשעה ימים לפני כן .קצינים סובייטים הפנו שאלות לאחדים מהכלואים .אדם קּוִרילֹובִיץ' ,יו"ר איגוד עובדי מסילות הברזל הפולני לשעבר ,שהיה במחנה מאז יוני ,1941סיפר להם כיצד בוצעו הניסויים הראשונים בתאי גזים ב‑ 15בספטמבר ,1941על שמונים שבויים מהצבא האדום ו‑ 600אסירים פולנים .פרופ' גיזה מַנספֶלד ,מדען הונגרי ,סיפר להם על "ניסויים רפואיים" שכללו הזרקת חומצה קרבולית ,שיטה שבה הומתו 140נערים פולנים .שלטונות הצבא האדום העריכו שיותר מארבעה מיליוני אנשים הומתו שם ,אם כי לאחר זמן התברר שהמספר היה נמוך מזה .הוזעק צלם צבאי לצלם את השער עם הכיתוב ארבייט מאכט פריי המכוסה בשלג ואת הילדים המתים צבי הבטן ,הצרורות של ׂשער אדם ,הגוויות פעורות הפה והמספרים המקועקעים על זרועותיהם של שלדים חיים .כל התמונות האלה נשלחו אל גאורגי פיודורוביץ' אלכסנדרוב ,ראש אגף התעמולה של הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית במוסקבה .אבל מלבד כתבה שפורסמה ב‑9 בינואר בביטאון הצבא האדום סטלינסקאיה זנמיה ("נס סטלין") 18,העלימה ברית המועצות את כל המידע על אושוויץ עד ל‑ 8במאי ,מועד תום המלחמה.
הלודגה ףרוחה תפקתמ
79
קצין סובייטי מצא גם פקודה מאת הימלר ,שהסכים "לעכב את ההוצאה להורג של אותם שבויים רוסים שנשלחו למחנות ,הכשירים גופנית די הצורך לעבוד בניפוץ אבנים" .באותו חורף הורצו לעבודה שבויים סובייטים" ,רבים מהם לבושים בחולצות צבאיות או רק בבגדים תחתונים ,ובלי כובעים כלל", במקלות ובשוטים ,בטמפרטורה של שלושים וחמש מעלות מתחת לאפס. המעטים מאוד שחזרו חיים סבלו מכוויות כפור קיצוניות .הם לא יכלו להחזיק מעמד בלי עזרה רפואית ,ולא היתה שום עזרה .העובדה שהוורמאכט ,הנושא באחריות לשבויים ,העביר אותם להשמדה בידי הס"ס ,יכלה רק להקשות עוד יותר את לבו של הצבא האדום הצמא לנקמה .אנשיו אפילו שמעו מפי מתורגמן באחד המטות הגרמניים כי לפחות במחנה אחד של שבויי הצבא האדום" ,כל השבויים הצטוו להתפשט עם הגעתם; אלה שהוכרזו יהודים נורו למוות בו במקום" 19.שוב ,השלטונות הסובייטיים התעניינו רק בפשעים נגד אזרחים ואנשי צבא של ברית המועצות .אבל לחיילי הצבא האדום ,הראיות שנמצאו לנגד עיניהם הביעו מסר ברור .הם לא ייקחו שבויים. אם אותם ימי ינואר היו בגדר אסון לוורמאכט ,הם היו נוראים שבעתיים למיליוני האזרחים שנמלטו מבתיהם בפרוסיה המזרחית ,בשלזיה ובּפֹומֶַרני ָה .משפחות איכרים שעמדו זה מאות בשנים בתנאי החורף הקשים ביותר נוכחו לדעת, בזוועה ,עד כמה הן פגיעות .הן הופקרו לציפורני חורף חסר רחמים ,משקיהן נשרפו ומלאֵי המזון שלהן נבזזו או הושמדו בנסיגה .אבל לא רבים מאזרחים אלה היו מוכנים להודות שגורל דומה פקד לא מזמן איכרים פולנים ,רוסים ואוקראינים מידי אחיהם ,בניהם ואבותיהם. שיירות הפליטים מהאזורים השוכנים לחוף הים הבלטי ‑ פרוסיה המזרחית והמערבית ופומרניה ‑ עשו את דרכן אל האודר ואל ברלין .השיירות שיצאו מאזורים דרומיים יותר ‑ וַרטֶלנד ושלזיה ‑ שמו את פעמיהן אל הנהר נ ַייסֶה, מדרום לברלין .רוב רובם של הפליטים היו נשים וילדים ,שהרי כמעט כל הגברים שנשארו גויסו לפולקסשטורם .אמצעי התחבורה שלהם היו מגוונים ,החל במריצות ובעגלות ילדים להולכים ברגל וכלה בכל הסוגים של עגלות איכרים גדולות וקטנות ,ופה ושם אפילו כרכרה ישנה שהוצאה מאורוותיה של איזו טירה .כמעט לא היו כלי רכב מנועיים ,משום שהוורמאכט והמפלגה הנאצית כבר הפקיעו אותם ,כשם שהפקיעו את כל הדלק .התנועה היתה אטית עד כאב, ולא רק מחמת השלג והקרח .הטורים נעצרו שוב ושוב בגלל עגלות עמוסות
80
נפילת ברלין
לעייפה שציריהן נשברו תחת העומס .עגלות חציר מלאות בחפצי בית ,בכרעי חזיר ובחביונות וצנצנות של מזון הוסבו לקרונות מכוסים בעלי מבנה עילי גולמי שמעליו נפרשו שטיחים .בפנים היו מזרנים שהקלו במקצת על נשים שכרסיהן בין שיניהן ועל אמהות מיניקות .הסוסים הכחושים מרעב התקשו להתמודד עם הדרכים המכוסות קרח .כמה עגלות היו רתומות לשוורים ‑ שבניגוד לסוסים, טלפיהם לא פורזלו ונשחקו עד זוב דם .וכשמת בעל חיים ,כפי שקרה לעתים תכופות ,כמעט אף פעם לא היה די זמן לטבוח אותו ולנצל את בשרו .הפחד מהאויב הריץ את הפליטים הלאה. בלילות הופנו הטורים אל כפרים לצד הדרך ,שם הורשו הפליטים בדרך כלל ללון במתבנים ובאורוות של בתי אחוזה .בעלי הבתים קיבלו את פני אחיהם האריסטוקרטים הנמלטים מפרוסיה המזרחית כאילו היו אורחים נוספים שהגיעו למסיבת ציד .ליד שטֹולּפ שבפומרניה המזרחית הורה י ַסקֹו ,הברון פון ּפּוט ָקמֶר, לנחור חזיר למען הפליטים הרעבים בשיירה שהגיעה לביתו .איש המפלגה הנאצית המקומית" ,בעל רגליים קצרות וכרס עגולה" ,הופיע כדי להתריע ששחיטת בעלי חיים בלי אישור היא "עבירה חמורה" 20.הברון הורה לו להסתלק מאדמתו לפני שישחט גם אותו. ‑ מצבם של אלה שברחו מפרוסיה המזרחית ברכבות לא היה טוב מזה .ב 20 בינואר נכנסה לאטה רכבת משא מלאה וגדושה בפליטים לתחנת שטולּפ. "דמויות מכורבלות ,צפודות מקור ,רובן לבושות בלויים ,כמה שמיכות על כתפיים שחוחות; פנים אפורות ,חלולות" .איש לא דיבר .צרורות קטנים ונוקשים הוצאו מהקרונות והונחו על הרציף .אלה היו ילדים שקפאו למוות" .מתוך הדממה בקעו זעקותיה של אם שמיאנה להניח את מה שאיבדה" ,כתבה עדת ראייה" 21.זוועה ובהלה הכריעו אותי .מעולם לא חזיתי באומללות שכזאת. ומאחורי המראה הזה צץ והתנשא חזיון ביעותים אדיר :אנחנו הננו האנשים האלה; זהו מה שצופן לנו הגורל". מזג האוויר החמיר הרבה יותר כעבור שבוע ,והטמפרטורה בעת לילה ירדה ממינוס עשר מעלות למינוס שלושים .כמו כן ,עוד חצי מטר של שלג ירד בשבוע האחרון של ינואר והצטבר בתלוליות שלפעמים אפילו טנקים לא יכלו לחצות אותן .אבל נדידת הבהלה רק גברה .כשהתקדמו כוחות סובייטיים לעבר ּבֶרסלָאּו בירת שלזיה ,שהיטלר ציווה להפוך אותה למבצר ולהגן עליה עד האיש האחרון והכדור האחרון ,עברו ברחובות משאיות עם רמקול והורו לאזרחים לפנות את העיר מהר ככל האפשר .פליטים נרמסו למוות בהתנפלות על הרכבות .פינוי
הלודגה ףרוחה תפקתמ
81
הפצועים והחולים לא בא בחשבון כלל .הם קיבלו רימון יד לכל אחד ,כדי לקטול את עצמם וכל רוסי שאולי יהיה בקרבתם .ולא תמיד היו הרכבות אמצעי התעבורה האמין ביותר .נסיעות שנמשכו שלוש שעות "בימים כתיקונם" 22,ציין דוח על מצב הפליטים ,נמשכו עכשיו עשרים ואחת שעות. אחותה של אווה בראון ,אילזה ,שהתגוררה בברסלאו ,היתה בין הנמלטים ברכבת 23.מכונית ממשלתית אספה אותה בתחנת שלֶז ִישֶר בברלין בבוקר 21 בינואר והביאה אותה למלון אַדלֹון ,מקום מגוריה של אחותה .הן סעדו יחדיו באותו ערב בספרייה של לשכת הקנצלר .אווה בראון ,שלא היה לה שמץ של מושג על המתרחש במזרח ,דיברה בקלות דעת על כך שאחותה תוכל לחזור לברסלאו אחרי חופשה קצרה .אילזה לא יכלה עוד להתאפק .היא תיארה את הפליטים הנסים בשלג מפחד האויב .היא אמרה בכעס לאווה שהיטלר גורר את הארץ כולה לתהום .אווה המזועזעת קשות התמלאה זעם .איך היא יכולה לדבר ככה על הפיהרר ,שגילה נדיבות כה רבה ואפילו הציע לשכן אותה בּבֶרגהֹוף? מגיע לה שיעמידו אותה לקיר ויירו בה. ב‑ 29בינואר חישבו הרשויות הנאציות ומצאו כי עד אז" ,בסביבות 4מיליון אנשים מהאזורים המפונים" 24נמצאו בדרכם אל מרכז הרייך .ברור כשמש שזו היתה הערכת‑חסר .המספר עלה ל‑ 7מיליון בתוך שבועיים 25ול‑ 358מיליון עד 19בפברואר 26.בסוף ינואר ,מספר המגיעים לברלין ,בעיקר ברכבות ,עמד על 40,000עד 50,000מדי יום .בירת הרייך לא קיבלה את פני קורבנותיו בסבר פנים יפות" .תחנת פרידריכשטראסה נעשתה נקודת המעבר של גורל גרמניה", כתב עד ראייה" 27.כל רכבת חדשה שנכנסת פורקת אל הרציף מסה של אומללות חסרת צורה" .הפליטים ידועי הסבל אולי לא הבחינו בשלטי התחנה שהכריזו, "כלבים ויהודים אינם רשאים להשתמש בדרגנוע!" 28הצלב האדום הגרמני נקט בזריזות צעדים להעברת הפליטים מתחנת אַנהָלטֶר הלאה בכל המהירות ,או שנתן הוראה לרכבות שלא להיכנס כלל לברלין .הרשויות חששו מפני "מחלות מידבקות כמו טיפוס" 29ומהתפרצות מגפה בבירה .הן חששו גם מפני מחלות אחרות שיביאו עמם הפליטים ,דיזנטריה ,טיפוס המעיים ,קרמת ושנית. דוגמה מאלפת לאנדרלמוסיה מציגים הנתונים על דנציג .ב‑ 8בפברואר העריכו השלטונות שיש בדנציג 35,000עד 40,000פליטים ,אבל עליה לצפות ל‑ .400,000כעבור יומיים הוחלט שהמספר 400,000כבר התממש .הרשויות הנאציות ,שלא עשו שום הכנות לאסון שהיטלר סירב להכיר בו ,נאלצו עתה להיראות כאילו הן מפצות על הזמן שאבד על מנת לשמור על מראית עין של
82
נפילת ברלין
סמכות .הן הציגו מופע ראווה של הצנחת אספקה לטורי הפליטים הרעבים המשרכים דרכם בשלג ,ממטוסי יו‑ 88של הלופטוואפה ,אבל בשיחות פרטיות הודו שזה היה "עומס נורא" על עתודות הדלק. סביב דנציג הוכנו מצבורי מזון לפליטים ,אבל חיילים גרמנים שסבלו ממחסור במנות קרב שדדו אותם מיד .עם זאת ,האזור שהיה זקוק לעזרה יותר מכול היה עדיין פרוסיה המזרחית ,שכן הספינה הראשונה לפינוי פליטים הגיעה לשם רק ב‑ 27בינואר ‑ ארבעה‑עשר יום אחרי התקפתו של צ'רניאחובסקי .ספינות אחרות ,שהובילו לחם וחלב מרוכז לאזרחים ,הפליגו רק בתחילת פברואר. באורח בלתי‑נמנע ,חלק מאספקת החירום הזאת לא הגיע לתעודתו .מטוס שהוביל 2,000פחיות של חלב מרוכז הופל במהלך אחד הניסיונות הראשונים להטיס אספקה. שתי חזיתות (קבוצות ארמיות) ,של צ'רניאחובסקי ושל רוקוסובסקי ,דחקו את שרידיהן של שלוש הארמיות הגרמניות המגינות על פרוסיה המזרחית לכיסי כיתור ,בגבן לים .באגף השמאלי כבשו הארמיות של רוקוסובסקי את ערי המבצר של האבירים הטווטונים על הגדה המזרחית של הוויסלה ואת מַרי ֵינּבּורג שעל הנהר נֹוג ָט .הדבר אילץ את הארמיה השנייה הגרמנית לסגת אל שפך הוויסלה, אבל היא עדיין החזיקה בשרטון החול פִרישֶה נ ֵרּונג .וכיוון שמימיה של לגונת פרישס האף היו מכוסים בשלושים סנטימטרים של קרח ,יכלו עדיין פליטים לחצות אותה ברגל ולהמשיך בדרכם אל דנציג .בה בעת ,האגף הימני של רוקוסובסקי נאלץ לשנות במהירות את היערכותו לנוכח ניסיון גרמני לפרוץ מערבה. עכשיו נכנס בהיטלר שיגעון לדבר אחד ,להיאחז בקו הגנה על האגמים המָזּוריים .הוא התרתח כששמע כי גנרל פרידריך הֹוסּבָך ,מפקד הארמיה הרביעית ,נטש את טירת לֵצֶן שהיתה אבן הפינה של קו זה ב‑ 24בינואר .אפילו גודריאן הזדעזע לשמע הידיעה .אך היה מנוי וגמור עם הוסבך ועם מפקדו, גנרל‑אוברסט האנס ַריינהַרדט ,לפרוץ את הכיתור של רוקוסובסקי ולמנוע עוד סטלינגרד .התקפתם ,כמין איל מגח שנועד לאפשר בריחה גם לאזרחים, נפתחה בליל 26בינואר ,שהיה צלול ומקפיא .מתקפת הפתע ריסקה את ארמיה 48הסובייטית וכמעט הגיעה לאֶלּבִינג ,שבה הצליחה הארמיה השנייה הגרמנית להחזיק מעמד אחרי קרב השריון הקצר ברחובות העיר .אבל בשלושה ימים של לחימה בקור עז ובשלג עמוק הדפו הארמיות של רוקוסובסקי לאחור את
הלודגה ףרוחה תפקתמ
83
ניסיון הפריצה הזה .היטלר הדיח את ריינהרדט ואת הוסבך ,שניהם כאחד, אחרי שהדיביזיות שלהם נאלצו לסגת אל ה ֶקסֶל (קדירה ,כלומר כיס כיתור) של הַיילִיג ֶנּבַייל ,מלבן מעוך שגבו בפרישס האף .יותר מ‑ 600,000אזרחים נלכדו שם גם הם. בינתיים כיתרה החזית הביילורוסית 3את ֵקנ ִיגסּבֶרג לגמרי מצד היבשה .חיל המצב הגדול בעיר ,מאנשי ארמיית הפנצר השלישית ,נותק אפוא מחצי‑האי ז ַמלָנד המוליך אל עיר הנמל הבלטית הקטנה ּפִילָאּו ,בפי הלגונה .קרוב ל‑ 200,000אזרחים נלכדו עמם בעיר ,כמעט בלי מזון .מדיניות זו אילצה יותר מ‑ 2,000נשים וילדים ביום לצאת ברגל למסע המסוכן על פני הקרח ,אל פילאו שכבר היתה גדושה לעייפה בפליטים .מאות אפילו חצו את השלג לעבר הכוחות הסובייטיים ,כדי לבקש מזון ולהתחנן לרחמיהם המפוקפקים .ספינת הקיטור הראשונה מפילאו ,שנשאה 1,800אזרחים ו‑ 1,200חיילים פצועים ,הגיעה לנמל מבטחים רק ב‑ 29בינואר 30.הגאולייטר קוך ,אחרי שהוקיע את הגנרלים ריינהרדט והוסבך על ניסיונם לפרוץ החוצה מפרוסיה המזרחית ,ואחרי שפקד על מגיני קניגסברג להילחם עד האיש האחרון ,נמלט מעיר הבירה שלו .אחרי ביקור בברלין חזר לפילאו ,מקום הרבה יותר בטוח ,שם ארגן בראוותנות מרובה את הפינוי בדרך הים ,תוך שימוש במערכת הקשר של הקִריגסמָאִרינ ֶה ,לפני שנשא את רגליו ונס שוב. נמל פילאו לא היה מסוגל לקלוט אוניות גדולות מאוד ,ולכן נמל הפינוי העיקרי בחוף הבלטי היה גדִינִי ָה (גֹוטֶנהָאפֶן בפי הגרמנים) ,מעט צפונה מדנציג. גרוס‑אדמירל קרל דֵ נ ִיץ נתן רק ב‑ 21בינואר את הפקודה למבצע ָהנ ִיבָל (חניבעל), פינוי המוני של פליטים בארבע אוניות גדולות .ב‑ 30בינואר הפליגה ספינת התענוגות הגדולה ביותר של תוכנית "כוח מתוך שמחה" הגרמנית ,וילהלם גוסטלוף ,שנועדה להכיל 2,000נוסעים ,עם מספר גדול בהרבה של פליטים בתוכה ‑ בין 6,600ל‑ ,9,000לפי אומדנים שונים .רק סירת טורפדו אחת ליוותה אותה .בלילה עקבה אחריה צוללת סובייטית מהצי הבלטי .הקברניט ,סא"ל אלכסנדר איבנוביץ' מִָרינ ֶסקֹו ,פקד לירות שלושה טורפדות ,ושלושתם פגעו במטרה .בהלה השתררה בקרב הפליטים הרצוצים שהתנערו כך משנתם ,והחלה התנפלות נואשת על סירות ההצלה .רבים נלכדו מתחת לסיפון כששטפו פנימה מי ים מקפיאים :טמפרטורת האוויר בחוץ היתה 18מעלות מתחת לאפס .אותן סירות הצלה שהורדו למים התהפכו כשקפצו לתוכן פליטים נואשים מעל דופנות האונייה .וילהלם גוסטלוף טבעה בתוך פחות משעה; בין 5,300ל‑ 7,400אנשים
84
נפילת ברלין
קיפחו את חייהם; 1,300ניצולים נמשו מהמים על ידי ספינות שהובילה הסיירת הכבדה אדמירל היפר .זה היה האסון הימי הגדול ביותר בהיסטוריה. עד עצם היום הזה דבקים ההיסטוריונים הרוסים בעמדה הסובייטית הרשמית וטוענים כי האונייה נשאה "יותר מ‑ 6,000היטלריסטים ,מהם 3,700אנשי צוות של צוללות" 31.נראה שמוקד התעניינותם של השלטונות הסובייטיים לא היה גורל הקורבנות ,אלא גורלו של מפקד הצוללת עטור הניצחון אלכסנדר מרינסקו .ההמלצה לעשותו גיבור ברית המועצות נדחתה בהוראת הנקוו"ד ,בגלל פרשת אהבים שהיתה לו עם אזרחית זרה ‑ פשע שרק בדוחק עלה בידו להינצל ממנו ,משום שהעמדה לפני בית דין צבאי היתה משגרת אותו אוטומטית לגולג .רק ב‑" ,1990ערב יום השנה הארבעים וחמישה לניצחון" ,ניתן לו סוף‑סוף אות גיבור ברית המועצות ,אחרי מותו. אחת מתוצאות הלוואי של ההגירה ההמונית היתה משבר דלק ותחבורה בגרמניה. אספקת הפחם שובשה בגלל הצורך בקרונות להובלת פליטים דרך פומרניה. בכמה מקומות לא יכלו האופים לאפות לחם .המצב הכללי נעשה נואש ,ו"על מנת להציל את הרייך" 32הועברה העדיפות בשימוש בקרונות משא בחזרה מהפליטים אל הוורמאכט ואל מערכת הפצת הדלק .ההחלטה הזאת נתקבלה ב‑ 30בינואר ,יום השנה השנים‑עשר לעליית המפלגה הנאצית לשלטון. כמה גנרלים ראו את האזרחים הפליטים לא כקורבנות העיקריים מעוררי הרחמים של נקמת הסובייטים על פלישת הוורמאכט לארצם ,אלא כמטרד חמור. אחד המצביאים החביבים ביותר על היטלר ,גנרל‑אוברסט פרדיננד שֵרנ ֶר ,פקד לפנות את האזרחים מרצועה של שלושים קילומטרים על הגדה המזרחית של האודר העילי ,לצורך מבצעים צבאיים .הוא גם התאונן בקול גדול על הפליטים המכשילים את פעילות הצבא וביקש מגנרל‑פלדמרשל וילהלם קַייטֶל שייתן לו פקודה "להפסיק עכשיו את מבצעי הפינוי" .הכוונה היתה ,כנראה ,שהוא מתכוון לנקוט אמצעי ענישה נגד האזרחים הנמלטים מפני הצבא האדום. לפעמים נהגו הרשויות הנציונל‑סוציאליסטיות בפליטים גרמנים כמעט כפי שנהגו בכלואים במחנות הריכוז .אנשי המִנהל המקומי ,הקַרייזלַייטֶרים, השתמטו מליטול אחריות עליהם ,בייחוד אם היו חולים .שלוש רכבות משא הובילו פליטים שנדחסו לקרונות פתוחים אל שלזוויג‑הולשטיין .רכבת אחת ויחידה נשאה 3,500נפשות ,בעיקר נשים וילדים" .האנשים האלה היו במצב מחריד" ,נאמר בדוח" 33.הם היו מוכי כינים וחלו במחלות רבות ,כגון גרדת. אחרי הנסיעה הארוכה ,עדיין היו מתים רבים מוטלים בתוך הקרונות .במקרים
הלודגה ףרוחה תפקתמ
85
רבים לא נפרק מטען הקרונות בתחנת היעד אלא נשלח הלאה לגָאּו אחר .מלבד זאת ,הכול כשורה בשלזוויג‑הולשטיין". היטלר עצמו החליט שיהיה זה רעיון טוב למלא את ה"פרוטקטורט" ,דהיינו 34 צ'כוסלובקיה הכבושה ,בפליטים גרמנים" .הוא מחזיק בדעה" ,הסביר איש ממשל, "שאם יראו הצ'כים את האומללות הזאת ,הם יירתעו מלהצטרף לתנועת המחתרת". בדיעבד זו היתה עוד שגיאת חישוב ,הן בכוונתה הן בתוצאתה .בתוך פחות משלושה שבועות נשלח דוח שהתרה כי הצ'כים ,למראה ההוכחה הזאת לתבוסת 35 גרמניה ,מחישים את הכנותיהם לכינון ממשל עצמי בראשות אדוארד ּבֶנ ֶש. מכורח המציאות ,משבר הנציונל‑סוציאליזם נתן את אותותיו בצבא .היטלר שכנע את עצמו שהכול יהיה כשורה ,אם רק תוטל הגנת הרייך במזרח על מנהיג צבאי עשוי ללא רתע וחדור אידיאולוגיה .גנרל גודריאן לא האמין למשמע אוזניו כשנודע לו כי היטלר החליט ב‑ 24בינואר למנות את היינריך הימלר, הרייכספיהרר של הס"ס ,לפיקוד על קבוצת הארמיות החדשה ויסלה ,הפרוסה בין פרוסיה המזרחית לבין שרידי קבוצת הארמיות המרוסקת של ריינהרדט בשלזיה .אין ספק שהחלטתו של היטלר הושפעה מהאיום שהשמיע באוזני גודריאן כמה ימים לפני כן ,לנפץ את "מערכת המטה הכללי" ולהתנקם ב"קבוצת 36 האינטלקטואלים" המתיימרים "לכפות את דעותיהם על הממונים עליהם". בשעות אחר הצהריים של אותו יום קיבל אל"ם האנס גאורג אַייזמָן מהמטה הכללי פקודה לצאת לשנ ַיידֶ מִיל 37.הוא יהיה ראש אגף המבצעים במִפקדתה של קבוצת הארמיות ויסלה .אייזמן לא שמע מעולם על קבוצת ארמיות כזאת, והגנרל האחראי להצבת קציני מטה הסביר לו שהיא מוקמת ממש עכשיו .אייזמן השתומם לא פחות מגודריאן כשנאמר לו כי הימלר יהיה מפקד הקבוצה. לא נותרה לאייזמן ברירה אלא לצאת מזרחה באותו ערב בקִיּבֶלוָואגֶן ,מקבילו הגרמני כבד המשקל של הג'יּפ .כשנסע באותו לילה מקפיא ברייכסשטראסה ,1 התבהר לו "מלוא ההיקף של התוהו ובוהו והאומללות ...לאורך כל הדרכים נראו שיירות אינסופיות של פליטים מהמזרח" .רובם נראו לו רצוצים וחסרי תכלית. אייזמן קיווה לקבל תמונה ברורה יותר של המצב לאחר שיגיע למחוז חפצו, אך כפי שהתברר לו מיד ,מִפקדתה של קבוצת הארמיות ויסלה לא היתה דומה לכל אחת אחרת .כשהגיע לשניידמיל שאל את השוטר הצבאי שכיוון את התנועה להיכן עליו לנסוע ,אבל התברר שמקום המפקדה נשמר בסוד כמוס .למזלו הבחין במכר ,רס"ן פון הָאז ֶה ,וזכה לקבל הכוונה.
86
נפילת ברלין
המפקדה הוקמה בתוך הרכבת המיוחדת של הימלר ,שנקראה ש ַטי ֵירמָארק‑ שורה שחורה ונוצצת של קרונות שינה שהוצמדו אליהם קרונות פתוחים נושאי תותחי נ"מ .זקיפי ס"ס חמושים ניצבו לאורך הרציף במרווחים אחידים .ב"קרון סעודה מהודר מאוד" מצא אייזמן אּונטֶרשטּורמפִיהֶרר צעיר ,שהוביל אותו לאורך הרכבת לפגישה עם הרייכספיהרר של הס"ס ומפקד קבוצת הארמיות. הוא מצא את הימלר יושב ליד שולחן כתיבה בסלון שלו .כשקם לקדם את פניו בלחיצת יד ,מצא אייזמן כי כף ידו "רכה כמו יד אישה" .אייזמן ,שעד אז ראה אותו רק בתמונות או ממרחק ,התבונן בו היטב .הרייכספיהרר הממושקף היה לבוש לא במדי הס"ס השחורים שלו ,כדרכו תמיד ,אלא במדי שדה אפורים, מן הסתם כדי להדגיש את תפקידו הצבאי .הוא נראה רופס במקצת ,ופלג גופו העליון היה ארוך מדי .סנטרו הנסוג ועיניו הצרות שיוו לו מראה "מונגולי במקצת" .הוא לקח את אייזמן לשולחן גדול יותר כדי לעיין במפת המבצעים. אייזמן הבחין שהיא עודכנה לאחרונה יותר מעשרים וארבע שעות לפני כן. "מה יש לנו בשביל לסגור את הפרצה הזאת ולבסס חזית חדשה?" שאל אייזמן .זו לא היתה לו הפעם הראשונה שניצב בפני משבר שמִפקדת הפיהרר החמירה ,שלא לומר חוללה .בדצמבר 1942הוא היה הקצין שהוטס לכיס הכיתור סביב סטלינגרד ,לפי פקודתו של גנרל‑פלדמרשל אריך פון מַנשטַיין ,כדי לדון במצב עם גנרל פרידריך ּפָאּולּוס. ‑ הימלר השיב בכל הקלישאות סרות הטעם של אדונו" :התקפת נגד מיידית", "ריסוק האגף שלהם" וכיוצא באלה .תשובותיו העידו על חוסר כל הבנה צבאית בסיסית .אייזמן התרשם שהוא "עיוור המדבר על צבעים" 38.הוא שאל אפוא אילו עוצבות כשירות לקרב עומדות לרשותם .להימלר לא היה מושג .דומה שלא היה מודע לעובדה שהארמיה התשיעית התקיימה על הנייר בלבד למעשה .רק דבר אחד היה ברור .הרייכספיהרר של הס"ס לא אהב לשמוע שאלות ישירות, כמקובל במטה הכללי. התברר שמִפקדת קבוצת הארמיות ויסלה לא רק חסרה קציני מטה מיומנים, אלא גם לא היה לה ארגון אספקה או תובלה כלשהו ,ואף לא מחלקת קשר. אמצעי התקשורת היחיד היה הטלפון של ראש המטה .ומלבד מפת הדרכים שקנה אייזמן בדרכו מברלין ,לא היתה במפקדה יותר ממפה אחת .אפילו קציני המטה ,שכבר התנסו באסונות קודמים ,התקשו לעמוד על מלוא העומק של השלומיאליות וחוסר האחריות בפמליית מלחכי הפנכה של היטלר. הימלר ,שעדיין היה מנוי וגמור עמו להורות על התקפת‑נגד ,רצה לצרף יחדיו
הלודגה ףרוחה תפקתמ
87
חטיבות וגדודים מכל הבא ליד .אייזמן הציע להטיל את הארגון על מפקד דיביזיה, שלפחות היו לו מטה ותקשורת ,אבל הימלר התעקש על מפקד קורפוס ,למען הרושם .הוא בחר באֹוּבֶרגרּוּפֶנפִיהֶרר ס"ס קרל מריה דֶ מֶלהּוּבֶר( .קציני הצבא כינו אותו "טֹוסקה" על שם הבושם הידוע בשם זה ,שבו השתמש לפי חשדם ).הוקם מטה קורפוס מאולתר ,ולמחרת היום קיבל דמלהובר את הפיקוד עליו .האיש לא היה מנוסה יותר מהימלר ולא שש על המשימה שהוטלה עליו .המבצע ,אם אמנם ראוי לכנותו בשם זה ,נחל כישלון חרוץ ,וכך היה דמלהובר לאחד הגנרלים המעטים מאוד של הוואפן‑ס"ס שהודחו מתפקידם .אפשר שכמה חובבי אופרה במטה הכללי התלוצצו על כך ש"טוסקה" אמנם נדחפה ,אבל לא נאלצה לקפוץ מראש החומה. קצין ואפן‑ס"ס אחר הופיע כדי לקבל את תפקיד ראש המטה של קבוצת הארמיות .זה היה ּבִריג ָדֶ פִיהֶרר ס"ס היינץ לָמֶרדִינג ,שפיקד בזמנו על דיביזיית הפנצר ס"ס דַ אס ַרייך .הוא היה מפקד מכובד ,אבל חסר ניסיון בעבודת מטה וקצר רוח כלפי כל ניסיון פשרה .בינתיים התקרבו הסובייטים לשניידמיל ,ומִפקדת קבוצת הארמיות ויסלה נאלצה לסגת צפונה אל פַלקֶנּבּורג .שניידמיל ,שהיטלר ציווה להפוך למבצר (כמו את פוזנן) ,הופקרה לגורלה ,עם שמונה גדודים של פולקסשטורם ,כמה אנשי הנדסה ומעט ארטילריית מבצרים .הדֹוגמה של היטלר, 39 "היכן שניצב פעם חייל גרמני ,הוא לא ייסוג לאחור" ,עדיין היתה צו השעה. גדוד פולקסשטורם פומרני שעשה את דרכו ברכבת משטולּפ לשניידמיל חלף ליד רכבתו של הימלר ,שטיירמארק .מפקד אותו "גדוד" כביכול היה יסקו ,הברון פון ּפּוט ָקמֶר ,בעל האדמות שגירש את איש המפלגה הכרסתן .הוא וקציניו ,לבושים במדיהם ממלחמת העולם הראשונה ,הביאו עמם את אקדחי השירות הישנים שלהם .לאנשיהם ,רובם איכרים וחנוונים ,לא היה שום נשק; כל שקיבלו היה סרטי הזרוע של הפולקסשטורם .פתאום נפתחה על הרכבת אש מטנקים סובייטיים .נהג הקטר הצליח לבלום אותה ולהניעה לאחור בזריזות מרשימה. אחרי שיצאו מכלל סכנה פקד פוטקמר על אנשיו לרדת מהרכבת .הוא הצעיד אותם בחזרה לשטולּפ בשלג עמוק עד הברכיים ,ואת החזקים ביותר הציב מלפנים ,כדי שיפלסו את הדרך לשאר .הוא סירב להניח להם למות לחינם. בשובם קידמו את פניו תושבי העיר וחלקו לו כבוד גיבורים בשטפנפלאץ שלפני בית העירייה .אבל הברון פון פוטקמר חזר לביתו ברוח נכאה והטמין את מדיו 40 הישנים ,שהוכפשו "תחת ההיטלרים וההימלרים האלה".
5
המירוץ אל האודר בשבוע האחרון של ינואר היתה ברלין שרויה במצב של "היסטריה והתפוררות". מדי לילה בלילו נשמעו שתי צפירות אזעקה מפני הפצצה ,האחת בשעה 8 והשנייה ב‑ .11פליטים מהשטחים המזרחיים הפיצו סיפורי אימה על גורלם של אלה שנפלו לידי הצבא האדום .הונגריה ,בעלת‑בריתה האחרונה של גרמניה בבלקנים ,צידדה עתה בגלוי בברית המועצות ,ושמועות על התקדמותן המהירה של הארמיות המשוריינות הסובייטיות גררו נבואות זעם על התמוטטות החזית המזרחית כולה .חיילים מן השורה קיוו שהאויב יוציא להורג רק קצינים ואנשי ס"ס ,ופועלים ופקידים זוטרים ניסו לשכנע את עצמם שהרוסים לא יפגעו בהם לרעה. המידע המדויק ביותר על המצב בחזית המזרחית הסתנן העירה באמצעות עובדי מסילות הברזל .הם ידעו עד היכן התקדם האויב לפני שידע זאת המטה הכללי .יותר ויותר גרמנים שמו נפשם בכפם והאזינו ל‑ BBCכדי לשמוע מה באמת קורה .אם ילשינו עליהם שכניהם לגסטאפו ,מצפה להם שיגור למחנה ריכוז .ועדיין ,רבים מנאמני היטלר וגבלס האמינו בהתלהבות לכל מילה של החדשות על פי הּפרֹומִי ,משרד התעמולה. התחבורה הציבורית עדיין היתה תקינה ,ואנשים המשיכו לפלס את דרכם לעבודה בין החורבות ,אם כי רבים הסדירו לעצמם מקומות לינה בדירות סמוכות יותר למקום עבודתם .שק השינה נעשה אחד מפריטי הציוד החיוניים ביותר. היה צורך גם במיטות שדה לקרובים ולחברים שנמלטו מהמזרח ,או שבתיהם בברלין הופצצו .בעלי הקשרים דנו בדרכים שונות לנוס מהבירה .שמועות על בעלי אדמות שחיילים סובייטים ירו בהם למוות כלאחר יד שכנעו אותם שהמעמד העליון בכללותו יהפוך למטרה .התעמולה הסובייטית דיברה על חיסול "המיליטריזם של היּונקֶרים" כמעט כפי שדיברה על חיסול הנציונל‑סוציאליזם. המנסים להיחלץ נאלצו לנקוט זהירות ,משום שגבלס הצהיר כי עזיבת ברלין 88 1
רדואה לא ץורימה
89
בלי אישור שקולה כנגד עריקה .ראשית חוכמה היה עליהם להשיג אישור נסיעה ,שאותו היה אפשר לקבל רק עם איזה סיפור על עבודה חיונית מחוץ לבירה .לא אחד בלבד מאלה שהיה עליהם לצאת לנסיעה רשמית אמיתית החוצה מברלין קיבל עצה בלחש מעמיתים מלאי קנאה" ,אל תחזור .הישאר שם" 2.כמעט כל אחד חלם על מציאת מקום מקלט בקרן זווית שקטה של מחוזות הכפר ,שכן במשקי האיכרים עוד היה אוכל .אחדים אפילו בדקו אם יעלה בידם לרכוש דרכונים זרים ,ודיפלומטים מארצות חוץ מצאו את עצמם פופולריים להפליא .לעובדי משרדי הממשלה שיחק המזל .הם פונו דרומה 3 במרוצת השבועות הבאים. 4 ‑ מפחיד מכול היה גל ההוצאות להורג שביצע הס"ס לפי פקודות הימלר .ב 23 בינואר ,בעת שהצבא האדום פרץ את גבולו העתיק של הרייך ,הומתו בכלא ּפלֶצֶנז ֵיי אחדים מאנשי ההתנגדות הגרמנית ששמותיהם נכרכו בקשר יולי .בין הקורבנות היו הלמוט ,הרוזן ג'יימס פון מֹולטקֶה ,אויגן ּבֹולץ וארווין ּפלַנק ,בנו של הפיזיקאי חתן פרס נובל מקס פלנק. סיסמתו החדשה של גבלס" ,אנו ננצח מפני שאנו חייבים לנצח" ,עוררה שאט נפש וייאוש בקרב הלא‑נאצים ,אבל רוב הגרמנים עדיין לא מצאו סיבה לפקפק בה .אמנם רק הקנאים ביותר האמינו עכשיו ב"ניצחון סופי" ,אבל רבים המשיכו להיאחז באשליה זו מפני שלא יכלו לשוות בנפשם שום דבר אחר .האסטרטגיה של תעמולת גבלס הבלתי‑פוסקת ,מאז שהתהפכו היוצרות על גרמניה במלחמה במזרח ,התבססה על קעקוע כל מחשבה על ברירה או על חלופה. יוזף גבלס ,בתפקידו הכפול כקומיסר הרייך להגנת ברלין וכשר התעמולה, היה ראש המטיפים למלחמה טוטאלית וחש כדג במים :הוא ביקר ביחידות צבא, נשא נאומים ,קיבל מסדרים של הפולקסשטורם ושִלהב אותם .הציבור הרחב לא ראה כלל את היטלר .הוא נעלם מיומני החדשות ,והגרמנים שמעו רק את נאומו האחרון ב‑ 30בינואר ,לציון יום השנה השנים‑עשר לעלייתו לשלטון. קולו איבד את כל עוצמתו ונשמע שונה לגמרי .מה הפלא שנפוצו שמועות כה רבות על כך שהוא מת ,או נאסר .לא נאמר לציבור אם הוא נמצא בּבֶרכטֶסג ָדֶ ן או בברלין .ולעומת גבלס שביקר אצל קורבנות ההפצצות ,ורכש כך פופולריות רבה ,היטלר סירב אפילו להביט בבירתו שנחבלה כה קשה. אחת הסיבות לכך שהפיהרר העלים את עצמו מעין היתה התרחקותו מהחיים הציבוריים בכלל; סיבה אחרת היתה הקושי להסתיר את השינוי הקיצוני בהופעתו .קציני מטה ,שלא ראו אותו מאז פיצוץ מטען החבלה בלשכתו
90
נפילת ברלין
ב‑ 20ביולי ,הזדעזעו למראהו כאשר ביקרו בבונקר לשכת הקנצלר" .לפעמים הוא היה כה שחוח" ,אמר שלישו של גודריאן ,רס"ן ּבֶרנד ,הברון פַרייטָג פון לֹוִרינגהֹופֶן" 5,עד שהוא נראה כמעט כמו גיבן" .העיניים הנוצצות לשעבר היו עתה עמומות ,העור החיוור לבש גוון אפור .רגלו השמאלית נגררה מאחוריו כשנכנס לחדר הישיבות ,ולחיצת ידו היתה רופסת .לעתים תכופות אחז היטלר את ידו השמאלית בימנית ,בניסיון להסתיר את רעידתה .אף שטרם מלאו לו חמישים ושש שנה ,הפיהרר נהג ונראה כמו זקן סנילי .הוא גם איבד את הזיכרון המדהים שלו לפרטים ולנתונים סטטיסטיים ,שבעזרתו הכניע פעם את כל החולקים על דעתו .והוא לא שאב עוד הנאה משיסוי אנשי פמלייתו זה בזה. עכשיו ראה רק בוגדים בכל אשר פנה. קציני המטה הכללי חשו היטב באווירת השנאה כלפי הצבא כשבאו מדי יום מצֹוסֶן לביקור בבונקר לשכת הקנצלר .כשהגיע גודריאן במרצדס השחורה הגדולה שלו ,קידם את פניו משמר כבוד של זקיפי ס"ס בדיגול רובים ,אך משנכנס פנימה היה עליו ועל עוזריו למסור את תיקי המסמכים שלהם לחיפוש. אקדחיהם נלקחו מהם ,והם עמדו בלי ניע בעת ששומרי הס"ס סרקו את מדיהם במבטים מיומנים ,בחיפוש אחר בליטות חשודות. עוד היה על קציני המטה לזכור היטב ,לפני כניסתם ללשכת הקנצלר ,כי ההצדעה בנוסח הישן אסורה עתה .כל אנשי הוורמאכט חויבו להצדיע ב"ברכה הגרמנית" ,כפי שנקרא מועל היד הנאצי .רבים מצאו את עצמם מרימים יד אל מצחת הכובע ,ופתאום נזכרים ופושטים את הזרוע קדימה מלוא אורכה. פרייטג פון לורינגהופן ,לדוגמה ,לא נמצא במצב נוח ביותר בסביבה שכזאת. קודמו בתפקיד נתלה עם שאר קושרי יולי ,ודודנו אל"ם וֶסֶל ,הברון פרייטג פון לורינגהופן ‑ עוד אחד מהקושרים ‑ איבד את עצמו לדעת. לשכת הקנצלר היתה חשופה כמעט לגמרי .התמונות ,שטיחי הקיר והרהיטים סולקו ממנה .היו סדקים גדולים בתקרה ,חלונות מנופצים נסגרו בקרשים ומחיצות עץ לבוד הסתירו את נזקי ההפצצות הגרועים ביותר .זמן לא רב לפני כן ,באחד ממסדרונות השיש הענקיים המוליכים לחדר המצב ,ראה פרייטג להפתעתו שתי צעירות בשמלות יקרות ובשיער מסולסל .המראה האלגנטי והקליל הזה עמד בניגוד כה בולט לסביבה ,עד שהוא פנה אל מלווהו ,שלישו 6 של גנרל‑פלדמרשל וילהלם קַייטֶל ,ושאל מי הן. "זאת היתה אווה בראון". "מי זאת אווה בראון?" שאל.
רדואה לא ץורימה
91
"היא פילגשו של הפיהרר" .השליש של קייטל חייך למראה תדהמתו. "והשנייה היא אחותה ,הנשואה לפֶגֶלַיין" .קציני הוורמאכט המסופחים ללשכת הקנצלר שמרו על דיסקרטיות גמורה .כמעט שום איש מבחוץ לא שמע על אווה בראון ,אפילו לא אלה שהגיעו למקום לעתים מזומנות ממִפקדת הפיקוד העליון של הצבא בצוסן. אבל פרייטג ידע היטב מיהו הרמן פגליין ,קצין הקישור של הימלר בלשכת הקנצלר .הוא מצא אותו "וולגרי להחריד ,עם מבטא מינכני נורא ,ארשת שחצנית ונימוסים גרועים" .פגליין נהג לקטוע גנרלים באמצע המשפט ,בניסיון להשחיל את עצמו לכל עניין ועניין .אך למרות סלידתו העזה אזר פרייטג עוז וביקש טובה .חבר טוב שלו היה אחד הרבים שנעצרו בעקבות קשר יולי ועדיין הוחזק במרתפיה של מִפקדת הגסטאפו .הוא אמר לפגליין שהוא משוכנע לחלוטין כי חברו לא היה מעורב כלל בקנוניה ושאל אם יוכל לדעת לפחות אילו האשמות הועלו נגדו .למרבה הפתעתו ,ניאות פגליין לבדוק את העניין ,וחברו שוחרר כעבור זמן קצר. גרופנפיהרר ס"ס הרמן פגליין ,קצין פרשים שזכה בצלב האבירים על הלחימה נגד הפרטיזנים ביוגוסלביה ,היה מאוהב בחיצוניותו הנאה והזדונית משהו .היה גלוי שהוא נהנה לנצל את השפעתו המרובה ,שבאה בחלקה ממעמדו כנציגו של הימלר ובחלקה מהימצאותו בקרבת הפיהרר .הוא התקרב מאוד לאווה בראון, רקד עמה ויצא לרכיבה על סוס בחברתה .היו שחשדו בפרשת אהבים ביניהם, אבל הדבר רחוק מן הדעת .היא היתה מסורה להיטלר בלב ונפש ,ואילו הוא היה מן הסתם שאפתן מכדי שיסתכן באהבהבים עם פילגשו של הפיהרר .ב‑ 3ביוני ,1944ערב הפלישה לנורמנדי ,היה היטלר העד הראשי בטקס נישואיו של פגליין לאחותה הצעירה ביותר של אווה ,גרטל .במסגרת הנציונל‑סוציאליסטית ,הדבר היה משול לנישואים מלכותיים. חצרו הצבאית למראית עין של היטלר הצליחה להיראות צנועה כלפי חוץ אף שהיתה מושחתת עד היסוד בתוכה פנימה ,והיתה כאן סתירה שכל דברי הרהב על הקרבה עצמית לא היו מסוגלים להסתיר .התוהו ובוהו של שלומיאליות ושל יריבות בין מצביאים לבין אישי המפלגה הוצנע תחת אצטלה של אחדות מזויפת בנאמנות לאב‑האל האידיאולוגי .המנטליות של הפמליה הזאת ,חרף כל מדי הצבא שלה ,ההצדעות וישיבות המצב פעמיים ביום ,היתה רחוקה מהמציאות בחזית כרחוק מזרח ממערב .וככל שהידרדרה בעליל בריאותו של היטלר ,כן גברו התככים והניסיונות לקידום עצמי על רקע התפוררות הרייך .ג ִֵרינג ,גֶּבֶלס,
92
נפילת ברלין
הִימלֶר וּבֹורמָן ,איש‑איש מהם ראה את עצמו כיורשו של הפיהרר .אולי אפשר ללמוד עד כמה שגו מנהיגי הנאצים באשליות מעצם השתעשעותם ברעיון כאילו העולם עשוי לקבל בברכה צורה כלשהי של ירושה בתחומי הרייך השלישי ,אם אמנם יישאר לו איזה תחום מחיה. בשבוע השלישי של ינואר הסתערה החזית האוקראינית 1של מרשל איוואן סטפנוביץ' קֹוני ֵיב לתוך שלֶזי ָה ,אחרי שכבשה את חַרקֹוב ואת ָרדֹום .עקב דרישתו של סטלין שלא לפגוע במכרות ובבתי החרושת של שלזיה עילית, החליט קונייב לבצע רק כיתור למחצה של אזור התעשייה והמכרות ,מקָטֹובִיצֶה עד ָרטִיּבֹור ,כדי להשאיר דרך מילוט לכוחות הגרמניים שנשארו באזור .ארמיית הגוורדיה המשוריינת ,3שהיתה בדרך לּבֶרסלָאּו ,קיבלה פקודה מקונייב לבצע פנייה חדה שמאלה ,תוך כדי תנועה ,ולחזור לאורך הגדה המזרחית של האֹודֶ ר לעבר אֹוּפֶלן .קונייב ,שניהל את החזית שלו כאילו ארגן מטווח גדול ממדים, קידם את הארמיות 59 ,21ו‑ 60כדי להדוף את הגרמנים החוצה. בליל 27בינואר נחלצו הדיביזיות הגרמניות של הארמיה השבע‑עשרה ונמלטו אל האודר .ארמיית הגוורדיה המשוריינת 3של גנרל פאבל סמיונוביץ' ִריּבָלקֹו הפעילה את הטנקים שלה כתותחים נייחים ותפסה רבים מאוד מאנשיהן בשטח המושלג .הטנקים של ריבלקו הוסוו ,לא ייאמן כי יסופר ,באריגי טּול לבנים מהמלאי הגדול שנתפס בבית חרושת שלזי ,שלכאורה נועד לשמש אך 7 ורק לצורכי המלחמה הטוטאלית. ה"זהב" שחפץ בו סטלין נתפס בלי פגע במהלך היומיים שלאחר מכן .זה היה זה אסון לגרמניה ,כפי שהזהיר גודריאן מראש .הקיץ הקץ על תחזיות ייצור החימוש שהציג שּפֵר למפקדי הקורפוסים בקַרמּפנ ִיץ רק שבועיים קודם לכן. הוא עמד על כך מיד וחזה שמעתה תוכל גרמניה להחזיק מעמד רק במשך כמה שבועות ,במקרה הטוב .אובדן המכרות ,מפעלי הפלדה ובתי החרושת הנחית מהלומה על הייצור הגרמני ,שהיתה בוודאי קשה יותר מכל הנזק שגרמו הפצצות בעלות‑הברית על חבל הרּור התעשייתי בשנתיים החולפות. אולי הדבר המפתיע ביותר במבצע זה היה האישור שקיבלו הגרמנים לנסיגתם ממִפקדת הפיהרר .היטלר הדיח בשעתו את גנרל‑אוברסט יוזף הָארּפֶה והחליף אותו במפקד החביב עליו מכול ,גנרל‑אוברסט פרדיננד שֵרנ ֶר ,נאצי מושבע שסיסמתו היתה "כוח מתוך פחד" 8.שרנר היה מרוצה רק כשחייליו פחדו מפני ענישתו יותר מכפי שפחדו מהאויב.
רדואה לא ץורימה
93
הארמיה השבע‑עשרה הצליחה לסגת ,אבל מספר הנשים והילדים שברחו משלזיה עילית היה קטן יחסית .אזרחים רבים ,בייחוד הזקנים ,נשארו במקומם בלית ברירה .לפעמים סירבו אלמנות לעזוב את קברי בעליהן ,ואילו אחרים לא יכלו לשאת את המחשבה על נטישת המשקים שהשתייכו למשפחותיהם זה דורות .הם הבינו שאם יעזבו ,לא יזכו עוד לחזור .אישה שוודית שהצליחה להסתנן דרך הקווים הסובייטיים בעגלת איכרים סיפרה לשגרירות שוודיה בברלין שאמנם החיילים הסובייטים "נהגו באורח קורקטי" 9בכמה מקומות ,אבל לדעתה סיפורי התעמולה הגרמנית היו אמיתיים ברובם .היא הוסיפה ואמרה שהדבר לא הפתיע אותה ,בהתחשב באורחות התנהגותם של הגרמנים ברוסיה. הסובייטים נהגו בחוסר רחמים דומה כל אימת שחשדו בפעילות "פרטיזנית". קציניה של פלוגת רובאים שמצאו חייל סובייטי הרוג ,איש סיור שעבר ברחוב כפרי" ,פקדו על אנשיהם להשמיד את כל תושבי הכפר". מהירות התקדמותה של החזית האוקראינית 1עוררה בעיות משלה ,מבחינת הרשויות הסובייטיות .חטיבות רובאים של הנקוו"ד ,שמשימתן המקורית היתה דיכוי אזורים עורפיים ,הוטלו לפעמים לקרב נגד יחידות גרמניות שהכוחות הקדמיים עקפו אותן .היה עליהן לשנות את התארגנותן במהירות ,ובכמה מקרים נאלצו מפקדיהן לעיין בספרי ההוראות של הצבא האדום .גנרל‑מיור ו"ו קַרּפֹוב, מפקד דיביזיית רובאים של הנקוו"ד שנעה מאחורי הכוחות הלוחמים ,התאונן ב‑ 26בינואר בפני גנרל‑לייטננט פאבל יקובלביץ' ֶמשִיק ,ראש הנקוו"ד של החזית ,כי שלוש החטיבות שלהם "אינן מספיקות בעליל לאזור הזה ,בעל השטח הקשה למעבר והמכוסה בכברות נרחבות של יער" 10,והן יזדקקו לחיילים ולכלי רכב רבים עוד יותר ,כשיהיה עליהן לאבטח את קווי התקשורת ואת המצבורים אחרי צליחת האודר. במרכז חזיתו של קונייב הצליחה בינתיים ארמיית הגוורדיה ,5הודות לתוהו ובוהו שהשתרר בשורות הגרמנים עקב תנועתו הגורפת של ריבלקו ,לתפוס ראש גשר מעבר לאודר בסביבות אֹולָאּו ,בין ברסלאו לאופלן .ובאגף הימני תפסה ארמיית הגוורדיה המשוריינת 4של גנרל‑פולקובניק דמיטרי דנילוביץ' לֶליּושֶנקֹו עוד ראש גשר בגדה המערבית של האודר בסביבות שטַיינ ָאּו ,מצפון‑מערב לברסלאו ,אף על פי ששטיינאו עצמה נשארה בידי כוח של מש"קים ממחנה אימונים סמוך ,שהגן עליה בחירוף נפש .דומה שצוותי הטנקים של לליושנקו ניצלו היטב את זמנם לפי תחילתה של מתקפת הוויסלה .הוא אימן אותם ביסודיות במטווח על טנקי טִיג ֶר שנלקחו שלל בסתיו הקודם ,והתותחנות שלהם ‑ נקודת
94
נפילת ברלין
תורפה ברוב עוצבות השריון של הצבא האדום ‑ השתפרה .עכשיו החלו השריונאים האלה לטווח ספינות קיטור גרמניות ששטו במורד הנהר מברסלאו. בה בעת החישו הגרמנים את דיביזיית החי"ר 169לעבות את ההגנה על בירת שלזיה ,שאותה תיארה עתה מִפקדת הפיהרר כ"מבצר ברסלאו" .כששמע היטלר כי כוחות סובייטיים ביססו את אחיזתם בראש הגשר בשטיינאו ,הוא פקד על גנרל דיטריך פון ז ָאּוקֶן ועל גנרל ולטר נ ִֵרינג לצאת מיד להתקפת‑נגד ,אף על פי שיחידותיהם לא הספיקו להתאושש ולהצטייד מחדש אחרי בריחתן עתירת הסכנות מפולין. אין לדעת אם פליטים גרמנים מברסלאו טבעו בספינות הקיטור שחיסלו הטנקים של לליושנקו ,אבל גורל הנשים והילדים שברחו מהעיר ברגל במהלך הפינוי המבוהל היה נורא 11.כל הגברים שעדיין לא שירתו בוורמאכט גויסו לפולקסשטורם כדי להגן על העיר ,ולכן היה על רעיותיהם לדאוג לעצמן בלי שום עזרה .כל ששמעו היה קריאות הרמקולים שהורו לאזרחים לברוח מהעיר. אמהות מבוהלות שלא הצליחו לתפוס מקום ברכבות העמוסות לעייפה נקטו אמצעים רגילים לשמירה על ילדיהן הרכים ,כגון מילוי תרמוס בחלב חם ,או עטיפתם בביגוד חם עד כמה שאפשר .על הגב נשאו תרמילי גב עם אבקת חלב ומזון לעצמן .בכל מקרה ,הן ציפו בעקבות ההודעות הרשמיות כי ארגון הסעד והרווחה של המפלגה הנאצית ,NSV ,הכין בוודאי עזרה כלשהי בהמשך הדרך. אך בצאתן מברסלאו מצאו הנשים כי הופקרו לגורלן .מעט מאוד כלי רכב מנועיים הורשו לצאת מהעיר ,ולכן מעטות מאוד היו בנות המזל שזכו בהסעה. השלג שכיסה את הדרכים היה עמוק ,ובסופו של דבר נאלצו רוב הנשים לנטוש את עגלות הילדים ולשאת את תינוקותיהן בזרועותיהן .ברוח הקרה כקרח, מצאו ,התקרר החלב בתרמוסים שלהן .נותרה רק דרך אחת להאכיל תינוק רעב ,אבל הן לא יכלו למצוא מחסה שבו יוכלו לשבת ולהיניק .כל הבתים היו סגורים ונעולים ,אם משום שבעליהם כבר נטשו אותם ,אם משום שסירבו לפתוח את דלתותיהם לכל אדם .בצר להן ניסו כמה נשים לחלוץ שד לתינוק בצד המנוגד לרוח של בקתה או של שובר רוח אחר ,אך ללא הועיל .העולל לא היה מסוגל לינוק ,וחום גופה של האם ירד לרמה מסוכנת .אחדות סבלו אפילו מכוויות כפור בשדיהן .צעירה אחת שלחה מכתב לאמּה ובו סיפרה כי תינוקּה שלה מת מקור ,אבל היא תיארה גם את מר גורלן של אמהות אחרות, קצתן ממררות בבכי מעל צרור ובתוכו פעוט שקפא למוות ,אחרות יושבות בשלג ,נשענות על גזע עץ לצד הדרך וילדיהן הגדולים יותר עומדים מסביב,
רדואה לא ץורימה
95
מייבבים בפחד ,בלי לדעת אם אמם רק איבדה את הכרתה או כבר מתה .בקור כזה ,ההבדל לא היה גדול. באותם ימים התקדמה החזית הביילורוסית 1של מרשל גאורגי קונסטנטינוביץ' ז'ּוקֹוב עוד יותר מהר בתנועתה לצפון‑מערב .ז'וקוב פקד על שתי הארמיות 12 המשוריינות שלו לעקוף אזורי התנגדות ולעבור 70עד 100קילומטרים ביום. אבל ב‑ 25בינואר אחר הצהריים טלפן סטלין אל ז'וקוב והורה לו להיעצר. "כשתגיע לאֹודֶ ר" ,אמר" 13,תהיה במרחק של יותר מ‑ 150קילומטרים מאגף החזית הביילורוסית .2אינך יכול לעשות זאת עכשיו .עליך להמתין עד ש[רוקוסובסקי] יסיים את המבצעים בפרוסיה המזרחית ויתפרס מעבר לוויסלה". סטלין חשש מפני התקפת‑נגד של כוחות גרמניים שנמצאו לאורך חוף ּפֹומֶַרני ָה, האזור שקיבל את הכינוי "המרפסת הבלטית" ,על אגפו הימני של ז'וקוב .ז'וקוב הפציר בסטלין שירשה לו להמשיך .אם יחכה עוד עשרה ימים ,עד שרוקוסובסקי יסיים את ענייניו בפרוסיה המזרחית ,יינתן לגרמנים זמן מספיק לאיוש קו ֶמז ִֶריץ המבוצר .סטלין הסכים ,באי‑רצון גלוי. טלַנד ,אותו חלק הארמיות של ז'וקוב חצו את האזור שנקרא בפי הנאצים וַר ֶ של מערב פולין שסופח לרייך אחרי הפלישה ב‑ .1939הג ָאּולַייטֶר שלו ,ארטור גַרייז ֶר ,היה גזען מתועב אפילו ביחס לשאר הנאצים .במחוזו ,ורטלנד ,נערכו מבצעי פינוי אכזריים במידה שהדמיון מתקשה להשיגה .יותר מ‑700,000 פולנים איבדו את כל אשר להם ,בתים ומיטלטלים כאחד :הם הופקעו ונמסרו למתיישבים גרמנים אתניים ,שהוזרמו למקום מכל רחבי אירופה המרכזית והדרום‑מזרחית .הפולנים המנושלים הושלכו לשטחי הגנרל‑גוברנמנט בלי מחסה ,מזון או סיכוי להשיג עבודה .היחס ליהודים היה גרוע עוד יותר .יותר מ‑ 160,000מהם נדחסו לתוך גטו לֹודז' הזעיר 14.אלה מהם שלא מתו מרעב הגיעו לבסוף למחנות ריכוז .רק 850נותרו בחיים כשנכנס השריון הסובייטי לעיר. כה עזה היתה שאיפת הנקם של הפולנים ,עד שגנרל איוואן אלכסנדרוביץ' סֶרֹוב ,ראש הנקוו"ד בחזית הביילורוסית ,1התלונן בפני ּבֶרי ָה שהיא מפריעה לאיסוף המודיעין" .חיילי ארמיה 1הפולנית נוהגים בגרמנים בחומרה מיוחדת", כתב" 15.לרוב ,קצינים וחיילים גרמנים שנפלו בשבי אינם מגיעים לאזורי ריכוז השבויים .יורים בהם בדרך .לדוגמה ,בגזרת חטיבת החי"ר 2של דיביזיית החי"ר 80 ,1גרמנים נפלו בשבי .רק שני שבויים הגיעו לאזור הריכוז .כל השאר הוצאו
96
נפילת ברלין
להורג .שני הניצולים נחקרו ע"י המח"ט ,אך כששלח אותם לחקירת הקמ"ן שלו, נורו השניים בדרך". החלטתו של ז'וקוב לדהור קדימה עם שתי הארמיות המשוריינות שלו השתלמה כדבעי; הגרמנים לא הספיקו להקים קו הגנה .באגף הימני התקדמו ארמיית הסער ,3הארמיות 47ו‑ 61וארמיה 1הפולנית במקביל לוויסלה, לעבר השטח שבין ּברֹומּבֶרג ושנ ַיידֶ מִיל ,שם הגנו על האגף החשוף .באמצע התקדמה הלאה ארמיית הגוורדיה המשוריינת 2של גנרל‑פולקובניק סמיון איליץ' ּבֹוגדָ נֹוב ,ובעקבותיה נעה ארמיית הסער 5של גנרל‑פולקובניק ניקולאי ארסטוביץ' ּבֶרז ִָרין .ומשמאל הסתערה ארמיית הגוורדיה המשוריינת 1של גנרל‑פולקובניק מיכאיל ייפימוביץ' קָטּוקֹוב על ּפֹוזנ ָן .אבל דינה של פוזנן לא היה כדין לודז' .כשהגיע לשם קטוקוב ב‑ 25בינואר ,התברר לו שאי‑אפשר לכבוש אותה תוך כדי תנועה ,ולכן המשיך היישר הלאה ,כפי שפקד ז'וקוב .הוא השאיר את פוזנן לטיפולו של גנרל‑פולקובניק וסילי איבנוביץ' צ'ּויקֹוב ,שנע מיד אחריו עם ארמיית הגוורדיה .8צ'ויקוב לא היה מרוצה ,ודומה שהדבר רק הגביר את האיבה שרחש לז'וקוב. הגאולייטר גרייזר ,בדומה לקֹוך בפרוסיה המזרחית ,נס מעיר הבירה שלו אחרי שפקד על כל השאר לעמוד איתן .הוא סירב להתיר את פינוי האזרחים עד ל‑ 20בינואר ,והתוצאה היתה שבמקומות רבים נשארו יותר ממחצית התושבים, כל אלה שלא הספיקו לברוח .וסילי סמיונוביץ' גרוסמן ,שהסתפח שוב לארמיית הגוורדיה 8של צ'ויקוב ,נעשה יותר ויותר מודע ל"אזרח הגרמני הצופה בנו 16 בסתר מאחורי הווילונות". והיה גם היה מה לראות" .חיל הרגלים מתקדם בכל מיני כלי רכב רתומים לסוסים" ,רשם גרוסמן בפנקסו" .הבחורים מעשנים מחורקה ,אוכלים ושותים ומשחקים בקלפים .שיירה של עגלות מקושטות בשטיחים חולפת .העגלונים יושבים על מזרני נוצות .החיילים אינם אוכלים עוד מנות קרב .הם אוכלים בשר חזיר ,הודו ועוף .פרצופים ורודים ומדושנים נראים עתה לראשונה ...אזרחים גרמנים ,שכוחות השריון הקדמיים שלנו כבר הדביקו ועברו אותם ,פנו לאחור ושבים עתה בחזרה .הם מקבלים מכות הגונות וסוסיהם נגנבים מהם בידי פולנים, המנצלים כל הזדמנות לשדוד אותם" .גרוסמן ,כרוב אזרחי ברית המועצות ,לא ידע מאומה על מה שקרה באמת ב‑ 1939וב‑ ,1940ולכן לא הבין מדוע הפולנים שונאים את הגרמנים עד כדי כך .ההסכם הסודי של סטלין עם היטלר ,שחילק את פולין ביניהם ,לא נזכר מעולם בעיתוני ברית המועצות.
רדואה לא ץורימה
97
אבל גרוסמן לא הסתיר מעצמו אמיתות שאינן ערבות לחך ,גם אם לא הורשה בשום פנים לפרסם אותן" .היו 250נערות משלנו שהגרמנים הביאו מהאֹוּבלָסטים וֹורֹושִילֹובגַרד ,חרקוב וקייב .ראש המחלקה הפוליטית של הצבא אמר שהנערות האלה נשארו כמעט בלי בגדים .הן שרצו כינים וכרסיהן צבו מרעב .אבל מישהו מעיתון הצבא סיפר לו שהבנות האלה היו נקיות ולבושות היטב לפני שהגיעו חיילינו ולקחו מהן את הכול". לא עבר זמן רב בטרם התברר לו בדיוק מה לקחו אנשי הצבא האדום" .נערות סובייטיות ששוחררו מרבות להתלונן שחיילינו אונסים אותן" ,רשם" .אחת מהן אמרה לי בדמעות' ,הוא היה זקן ,מבוגר יותר מאבא שלי'" .אבל גרוסמן סירב להאמין ברוע לבו של הפרֹונטֹובִיק האמיתי" .חיילי הקו הקדמי מתקדמים יומם ולילה תחת אש ,בלבבות של קדּושה וטהרה .אנשי הדרג העורפי הנעים בעקבותיהם אונסים ,שותים ובוזזים". קרבות הרחוב בפוזנן בישרו על העתיד לבוא בברלין .גרוסמן ,שעשה זמן כה רב בסטלינגרד בימי הקרב על העיר ,הסתקרן לראות מה יעשה צ'ויקוב ,האיש שטבע את הביטוי "אקדמיית סטלינגרד ללוחמת רחובות"" .העיקרון הראשי בסטלינגרד" ,ציין גרוסמן" ,הוא שעלינו להפוך על פיו את האיזון בין עוצמתה של המכונה לבין פגיעותו של החייל הרגלי .אבל עכשיו נמצא האקדמאי צ'ויקוב, מכורח הנסיבות ,במצב זהה לזה שהיה בסטלינגרד ,אך בהיפוך תפקידים .הוא מתקיף את הגרמנים באלימות ברחובות פוזנן ,תוך שימוש בכוח מכני אדיר ובמעט חי"ר". ‑ הוא בילה זמן מה בחברת צ'ויקוב במהלך הקרב על פוזנן" .צ'ויקוב יושב בחדר קר ,שטוף באור יקרות ,בקומה השנייה של וילה מופקעת .הטלפון מצלצל בלי הפוגה .מפקדי יחידות מדווחים על הלחימה ברחובות פוזנן" 17.בין שיחה לשיחה התפאר צ'ויקוב כיצד "מחץ את מערך ההגנה הגרמני סביב ורשה". "צ'ויקוב מאזין לטלפון ,שולח יד למפה ואומר' ,סליחה ,אני רק צריך להרכיב את המשקפיים'" 18.משקפי הקריאה נראו מוזרים על פניו הקשוחות" .הוא קורא את הדוח ,מצטחק וטופח בעיפרון על אפו של שלישו"( .כשהתכעס על קצין נהג צ'ויקוב להשתמש על פי רוב באגרופו ,ולא היתה זו סתם טפיחה של חיבה, כפי שסיפר אחד מקציני המטה שלו" 19).ואז הוא צועק לתוך הטלפון' ,אם הם ינסו לפרוץ מערבה ,תן להם לצאת לשטח פתוח ואז נמעך אותם כמו ג'וקים. עכשיו זה מוות לגרמנים .הם לא יימלטו'". "ממש מדהים" ,העיר צ'ויקוב בציניות ,באחת העקיצות ששילח נגד ז'וקוב,
98
נפילת ברלין
"בהתחשב בניסיון הקרבי ובמודיעין הנפלא שלנו ,איך נעלם מעינינו פרט קטן אחד .לא ידענו שיש בפוזנן מבצר סוג א' .אחד החזקים באירופה .חשבנו שזו סתם עוד עיירה שנוכל לקחת תוך כדי תנועה ,ועכשיו אכלנו אותה". בשעה שצ'ויקוב נשאר מאחור להתמודד עם מבצר פוזנן בכוח של ארבע דיביזיות ,שאר הארמיה שלו וארמיית הגוורדיה המשוריינת 1המשיכו קדימה אל קו מזריץ שממזרח לאודר .הבעיה העיקרית שלהם לא היתה התנגדות הגרמנים, אלא קווי האספקה שלהם .הגרמנים הרסו את מסילות הברזל בנסיגתם ,ומלבד זאת ,המרווח בין פסי המסילה בפולין היה שונה מזה שבברית המועצות .לכן התבססה הובלת האספקה על משאיות ,רובן אמריקניות מתוצרת סטּודֶ ּבֵייקֶר. מאלפת העובדה שההיסטוריונים הרוסים אינם מוכנים להודות כי בלי משאיות החכר והשאל אמריקניות ,התקדמות הצבא האדום היתה נמשכת הרבה יותר זמן ,וייתכן מאוד שבעלות‑הברית המערביות היו מקדימות את הסובייטים בהגעה לברלין. כמעט כל אחד מוותיקי הקרבות הסובייטים זוכר היטב את הרגע שבו חצה את הגבול שמלפני 1939ונכנס לשטח גרמניה" .יצאנו מתוך יער" ,סיפר סגן בכיר קלֹוצ'קֹוב מארמיית הסער " 20,3וראינו לוח שהוצמד לעמוד .היה כתוב עליו, 'הנה היא ‑ גרמניה הארורה' .נכנסנו לשטח הרייך של היטלר .החיילים התחילו להסתכל מסביב בסקרנות .הכפרים הגרמניים שונים בהרבה בחינות מהכפרים הפולניים .רוב הבתים בנויים מלבנים ומאבן .יש להם עצי פרי גזומים להפליא בגינות הקטנות שלהם .הדרכים טובות" .כמו רבים מבני ארצו ,קלוצ'קוב לא היה מסוגל להבין מדוע הגרמנים" ,שאינם עם חסר ׂשכל" ,היו צריכים לסכן את חיי השגשוג והנחת שלהם בפלישה לברית המועצות. בהמשך הדרך אל בירת הרייך נלווה וסילי גרוסמן לאותו חלק של ארמיית הגוורדיה 8שנשלח קדימה ,מעבר לפוזנן .המחלקה הפוליטית של הארמיה הציבה לצד הדרך שלטים שבהם נכתב" ,רעדי מפחד ,גרמניה הפשיסטית ,יום 21 החשבון הגיע!" גרוסמן היה עם הכוחות האלה כשעשו שמות בעיירה שוֶוִרין .הוא רשם בעיפרון בפנקסו הקטן את כל מה שראה" :שריפות מכל עבר ...זקנה קופצת מחלונו של בניין בוער ...משתוללת ביזה ...הלילה הפך ליום מפני שהכול עולה באש ...במשרד [מפקד העיר הסובייטי] ,גרמנייה לבושת שחורים ששפתיה מתות מדברת בלחישה חלושה .יש עמה נערה שחּבורות שחורות מכסות את צווארה
רדואה לא ץורימה
99
ואת פניה ,עין נפוחה ,חּבורות נוראות על כפות ידיה .הנערה נאנסה על ידי חייל ממחלקת הקשר של פלוגת המפקדה .גם הוא נוכח במקום .פרצופו מלא וסמוק 22 והוא נראה רדום .המפקד חוקר את כולם ביחד". גרוסמן הבחין ב"זוועה בעיני נשים ונערות ...דברים נוראים קורים לנשים הגרמניות .גבר גרמני הנראה כאיש תרבות מסביר בתנועות רבות‑אומר ובמילים רוסיות רצוצות שאשתו נאנסה על ידי עשרה גברים באותו יום ...נערות סובייטיות ששוחררו מהמחנות סובלות קשות גם הן .אמש התחבאו כמה מהן בחדר שהוקצה לכתבים הצבאיים .צריחות מעירות אותנו בלילה .אחד הכתבים לא יכול לכבוש את יצרו .מתנהל ויכוח משולהב ,והסדר שב על כנו" .לאחר מכן רשם גרוסמן דברים ששמע כנראה מאם צעירה .היא נאנסה פעם אחר פעם בצריף משק .קרוביה באו לצריף וביקשו מהחיילים להניח לה להיניק את התינוק, מפני שהוא לא מפסיק לבכות .כל זה התרחש בקרבת המפקדה ,לעיני קצינים שהיו אמורים להשליט משמעת. ביום שלישי 30 ,בינואר ‑ היום שבו נאם היטלר באוזני העם הגרמני בפעם האחרונה ‑ הבין הצבא הגרמני פתאום שהסכנה הנשקפת לברלין גדולה עוד יותר מכפי שחשב מישהו עד אז .יחידות החלוץ של ז'וקוב ,לא זו בלבד שהבקיעו בקלות את קו ההגנה ליד מזריץ ,אלא אף הגיעו למטחווי ירי מהאודר .בשעה 07:30שמעה מִפקדת קבוצת הארמיות ויסלה שכביש לַנדסּבֶרג "מלא בטנקי אויב" 23.טיסות סיור הוזנקו. הימלר התעקש לשלוח ברכבת גדוד של טנקי טיגר ,בלי שום סיוע ,כדי להשתלט על המצב .מחאות קציני המטה שלו לא הועילו ,משום שהרייכספיהרר של הס"ס האמין באמונה שלמה כי גדוד של טיגרים יכול להביס ארמיה משוריינת סובייטית שלמה 24.המפלצות שמשקל כל אחת מהן 50טונות עדיין היו מרותקות לקרונות הרכבת כשנפתחה עליהן אש משלושה או ארבעה טנקים סובייטיים. הגדוד ספג אבידות כבדות לפני שהצליחה הרכבת לסגת בבהילות לעבר קִיסטִרין. הימלר רצה להעמיד את המג"ד לדין צבאי ,אך לבסוף שוכנע שטנק טיגר המרותק לקרון רכבת אינו מסוגל להילחם על הצד הטוב ביותר. בימים אלה של משבר חמור מאין כמוהו חיקה הימלר את פקודת "אף שעל לאחור" שנתן סטלין ב‑ ,1942גם אם הגרסה שלו לא היתה כה מצלצלת .פקודתו נשאה את הכותרת "מוות וענישה על אי‑מילוי חובה" 25.ניכר בה הניסיון לסיים ברוח מרוממת" .אחרי מסות קשות במשך כמה שבועות יבוא היום" ,טען הימלר,
100
נפילת ברלין
"שבו יהיו שטחי גרמניה חופשיים שוב" .פקודה אחרת אסרה על נשים ,באיום ענישה חמורה ,לתת אוכל לחיילים נסוגים 26.ובפקודת היום שלו לקבוצת הארמיות ויסלה הצהיר" ,אדוני אלוהים לא זנח מעולם את עמנו ועזר תמיד לאמיצים בשעת מצוקתם הקשה ביותר" 27.זו היתה קביעה מפוקפקת מבחינה היסטורית ,כמו גם מבחינה תיאולוגית. הימלר ידע שמתפשטות שמועות על מנוסתם של נאצים בכירים ,ובייחוד הגאולייטרים קוך וגרייזר ,והחליט להעמיד מופת בדרג נמוך יותר .באותו יום שנתן את שאר פקודותיו ,הכריז כי מפקד המשטרה בברומברג הוצא להורג על נטישת תפקידו .ראש העיירה שוֶודט על הנהר אודר ,ש"עזב את עירו בלי שנתן פקודת פינוי" 28,נתלה בעיר כעבור כמה ימים. יום השנה השנים‑עשר לכינונה של ממשלת היטלר היה גם יום השנה השני למפלה בסטלינגרד .לברנטי פבלוביץ' ּבֶרי ָה קיבל דוח על שיחה שנקלטה במיקרופונים שהוטמנו בתא הכלא שבו ישבו שלושה מהמפקדים הבכירים בקרב זה ,גנרל‑פלדמרשל פרידריך ּפָאּולּוס ,גנרל קרל שטֶרקֶר ‑ המפקד שהחזיק מעמד זמן רב יותר מכל השאר באזור בתי החרושת ‑ וגנרל ולטר פון ז ַיידלִיץ‑קּורצּבָך. 29 "מצב רוחם של הגנרלים הגרמנים השבויים גרוע מאוד" ,נאמר לבריה. הם התפלצו כשנודע להם כי וינסטון צ'רצ'יל ,בנאום בבית הנבחרים שישה שבועות לפני כן ,תמך בהצעתו של סטלין שפרוסיה המזרחית ושטחים אחרים יימסרו לפולין כפיצוי .הגנרלים הגרמנים חשו כי מעמדם בוועד למען גרמניה חופשית ,הכפוף לסובייטים ,נעשה בלתי‑אפשרי" .בעניין זה הנאצים חיוביים יותר מאיתנו" ,הודה גנרל‑פלדמרשל פאולוס" ,מפני שהם נאחזים בשטחה של גרמניה ומנסים לשמור על שלמותו". אפילו גנרל פון זיידליץ ,שהציע לפני כן להטיס כוח של שבויים גרמנים כדי לחולל מהפכה ברייך ,חשב ש"תלישת אדמות גרמניות כדי ליצור אזור חיץ תהיה לא הוגנת" .כל הגנרלים השבויים הבינו עתה שברית המועצות ניצלה את ליגת הקצינים הגרמנים האנטי‑נאצית למטרותיה שלה" .מייסרת אותי חרדה נוראה", אמר זיידליץ" ,אם אמנם בחרנו בדרך הנכונה" .המשטר הנאצי כבר כינה אותו "זיידליץ הבוגד" ודן אותו למוות שלא בפניו. "הדבר היחיד שהיטלר חושב עליו" ,אמר פאולוס" ,הוא איך לאלץ את העם הגרמני להקריב עוד קורבנות .מעולם ,בכל ההיסטוריה ,לא היתה השקרנות
רדואה לא ץורימה
101
נשק כה אדיר בדיפלומטיה ובמדיניות .אנו הגרמנים הּולכנו שולל בעורמה על ידי אדם שגזל את השלטון". "מדוע אלוהים כה כועס על גרמניה" ,השיב לו שטרקר" ,עד ששלח לנו את היטלר! האם העם הגרמני כה בזוי? האם הוא ראוי לעונש כזה?" "מלאו שנתיים לאסון סטלינגרד" ,אמר פאולוס" .ועכשיו נעשתה כל גרמניה סטלינגרד אחת גדולה". איומיו של הימלר והטפותיו לא הועילו במאומה לשינוי המצב לטובה .באותו לילה עצמו הגיעו אל הנהר אודר גדודי רובאים סובייטיים בפיקודו של אל"ם ח"פ י ֵיסִיּפֶנקֹו ,סגן מפקד דיביזיית רובאי הגוורדיה ,89וחצו את מעטה הקרח שכיסה אותו בחסות החשיכה .הם התפרסו ויצרו ראש גשר קטן מעט צפונה מקיסטרין. אנשי ארמיית הסער 5של ברזרין חצו את האודר הקפוא בשעות הבוקר המוקדמות של יום ראשון 31 ,בינואר ,ונכנסו לכפר קִינ ִיץ 30.הם חצו את הקרח על העקבות שהטביעו קודם לכן איכרים שקוששו עצים בגדה המזרחית .בהגיעם לכפר ,מצאו שרק האופה ועוזרו היו ערים .הכוחות בפיקודו של אל"ם ייסיפנקו תפסו רכבת עם שישה תותחי נ"מ ולקחו בשבי שלושה‑עשר קצינים ושישים ושלושה מגויסי חובה צעירים משירות העבודה של הרייך .כמה אנשים ,לבושים רק בבגדים שבהם ישנו ,הצליחו להימלט לשדות המושלגים כדי להזהיר את העיירה הסמוכה וְִריצֶן מפני הופעת האויב .חיילים סובייטים נמצאו עתה במרחק של שבעים קילומטרים מלשכת הקנצלר. באותו יום ,קצת דרומית לקיסטרין ,חצה אל"ם יוסיף אירקלייביץ' גּוסָקֹובסקִי הׂשׂש לקרב את האודר עם חטיבת הגוורדיה המשוריינת 44והקים עוד ראש גשר .הפעולה זיכתה אותו בכוכב זהב שני של מסדר גיבורי ברית המועצות. בראשי הגשר שתפסו ,התחילו הסובייטים מיד להתחפר בבוץ הקפוא שכיסה את האֹודֶ רּברּוך ,מישור ההצפה של האודר בין הנהר לבין רמות ז ֶלֹוב .חטיבת ארטילריה הורצה קדימה כדי לסייע להם .הם ציפו להתקפת‑נגד מהירה ופראית, אבל הגרמנים היו מזועזעים קשות ממה שקרה ‑ גבלס עדיין ניסה להעמיד פנים כאילו הלחימה מתנהלת בקרבת ורשה ‑ ונדרש להם זמן כדי להחיש למקום כוחות קרקע מספיקים .עם זאת ,מטוסי קרב פֹוקֶה‑וּולף נכנסו לפעולה מעל האודר למחרת בבוקר וריססו במקלעיהם את החפירות ואת עמדות הנ"מ שאך זה נחפרו .דיביזיית הנ"מ המובטחת הגיעה רק אחרי שלושה ימים ,ואנשיו של צ'ויקוב ,שהטביעו עקבות ברורים במעטה הקרח הדק שכיסה את הנהר הקפוא,
102
נפילת ברלין
היו חשופים מאוד .בכל זאת עלה בידם לגרור כמה תותחי נ"ט על מגלשי סקי כדי להגן על עמדותיהם. הידיעות על הופעתם של ראשי הגשר הסובייטיים מעבר לאודר זעזעו את אנשי הצבא ואת האזרחים המקומיים גם יחד .ולטר ּבַאי ֵיר ,שהצליח להתחמק מחיפושי הפלדז'נדארמרי אחר חיילים שיצאו לחופשה ברכבת מפרוסיה המזרחית ,נהנה מימיו האחרונים בביתו בּבּוכסמִילֶנוֶוג ,בין קיסטרין לבין פרנקפורט ע"נ אודר. "האושר בחיק המשפחה לא נמשך זמן רב" ,כתב 31.בבוקר 2בפברואר הופיע בביתו במרוצה שכן נסער והודיע ש‑ 800רוסים תפסו עמדות בחורשת אלונים במרחק של 500מטרים בלבד. לא היו שום כוחות בסביבה מלבד כמה פלוגות פולקסשטורם ,חמושות רק ברובים ובכמה ּפַנצֶרפָאּוסטים ,בפיקודו של מנהל בית ספר זקן .הן שמרו על מרחק וגילו שצלפים סובייטים טיפסו על האלונים .גדוד כוננות של קווקזים אנטי‑סובייטים ,מחוזק בכמה גרמנים מחטיבת המבצרים ,6הוחש לשם מפרנקפורט .כיוון שבאייר היה חייל קרבי ,מינה אותו קצין לתפקיד מפקד כיתה. בעוד באייר צופה בחורשה מתוך תעלת ניקוז ,הצביע אחד הקווקזים לעברה ואמר בגרמנית רצוצה" ,אתה לא יורה ,אנחנו לא יורה שמה .אנחנו לא יורה על חברים" .באייר דיווח על כך ,והקווקזים נפרקו מנשקם ונשלחו לאחור ,כדי לחפור תעלת קישור במקום זאת .אבל מאוחר יותר ,כאשר שבו אנשי הצבא האדום את הקווקזים ,לא זכרו להם את חסד סירובם לירות בבני ארצם. לכוח הגרמני המאולתר הצטרפה קבוצה של טירונים צעירים מאוד מדיביזיית הפנצרגרנאדירים פֶלדהֶרנהָאלֶה .רובם היו בני שש‑עשרה עד שמונה‑עשרה .הם פתחו באש מרגמות על חורשת האלונים ,אחת החלקות המעטות מאוד של עצים נשירים באזור .הם היו כ‑ 350במספר ,לבושים בערב‑רב של מדים .לחלקם היו קסדות פלדה ,אחרים חבשו כובעי קָאּפִי ,כובעים בעלי כיסוי אוזניים או כובעי מצחייה חדודה .לרבים היו רק מדי נוער היטלר שלהם .הם היו גאים לאין שיעור במשימתם ,אבל רבים מהם יכלו להרים ארגז תחמושת רק בקושי ולא יכלו להצמיד את רוביהם לכתפיהם ,משום שהקתות היו ארוכות מדי לזרועותיהם. בהסתערות הראשונה חיסלו אותם הצלפים הסובייטים בזה אחר זה .מפקד היחידה נפל כשפילח כדור את ראשו .רק קומץ מהחיילים חזרו חיים. באייר הצליח להתגנב בחזרה לבית הוריו .הוא מצא שהוקמה תחנת עזרה ראשונה במרתף ,וכל סדיניהם נקרעו ונהפכו לתחבושות.
רדואה לא ץורימה
103
תגבורות רציניות יותר הגיעו כדי לתקוף את ראש הגשר ,בעוד אנשיו של צ'ויקוב מתקדמים כדי לתפוס את שלוחת ַרייטוַויין ,תוואי שולט שמשקיף אל כל האודרברוך ועוד הלאה ,אל רמות זלוב שממערב לו .ב‑ 2בפברואר נע גדוד המרגמות הכבדות ס"ס 506צפונה ,אל פאתי ראש הגשר; בשלוש יממות ירו מרגמות הגדוד 14,000פצצות .גדוד מחטיבת הפנצר קּורמַרק* הובהל גם הוא למקום .ב‑ 4בפברואר נשלח הגדוד ,שצויד זה מקרוב בטנקי פנתר, לתקוף את שלוחת רייטוויין מצדה הדרומי .אבל התקפת השריון נכשלה קשות, מפני שההפשרה שחזו המטאורולוגים החלה ,והם החליקו וגלשו על המדרונות הבוציים. הידיעה שכוחות הצבא האדום חצו את האודר הכתה את ברלין בתדהמה" .סטלין 32 בשער!" כתב ביומנו וילפרד פון הֹופֶן ,קצין העיתונות של גבלס ,ב‑ 1בפברואר. "זעקת הבהלה הזאת עוברת כרוח בבירת הרייך". המלל הנציונל‑סוציאליסטי נעשה קנאי שבעתיים ,שלא לומר היסטרי .חטיבת המשמר של דיביזיית גרוסדויטשלנד נערכה למסדר ,ונאמר לה שעליה לשוב ולכבוש את ראשי הגשר על האודר למען הפיהרר 33.אוטובוסים של מערכת התחבורה הציבורית של ברלין הופיעו ,והחטיבה הוסעה לעיירה זלוב המשקיפה על האודרברוך. הוקמה גם דיביזיית ס"ס חדשה שנקראה 30בינואר ,לכבוד יום עלייתם של הנאצים לשלטון .הדיביזיה קיבלה אנשי ס"ס ותיקים כגלעין ,אבל רבים מהם היו פצועים שטרם החלימו כליל .אברהרד ּבָאּומג ַרט ,לשעבר איש דיביזיית הפנצר ס"ס לַייּבשטַנדָ ארטֶה שנמצא במחנה החלמה ,קיבל פקודה להצטרף למסדר עם אנשי ס"ס נכים אחרים .קצין בדרגת אוברשטורמפיהרר סיפר להם על הדיביזיה החדשה ,שמשימתה היא הגנה על בירת הרייך .הדיביזיה זקוקה לוותיקי קרבות ,אמר .הוא קרא להם להתנדב וצרח לעברם את סיסמת הס"ס 34 שטבע הימלר" :כבודנו נקרא נאמנות ,אחים לנשק!" קנאות שכזאת נעשתה יותר ויותר נדירה ,כפי שהתברר לבכירי הס"ס למרבה בהלתם .אוברגרופנפיהרר ס"ס גוטלוב ּבֶרג ֶר דיווח להימלר ב‑ 12בפברואר
*
קורמרק היה שמה של דיביזיית פנצרגרנאדירים שהוקמה בינואר ,1945ובה בין השאר חטיבת טנקים אחת .למרבה הבלבול ,כל יחידות המשנה של הדיביזיה נקראו גם הן בשם "קורמרק". [המתרגם]
104
נפילת ברלין
שהסלידה מפני הארגון הולכת וגוברת גם בקרב האוכלוסייה האזרחית וגם בשורות הצבא ,שהתרעם קשות על "יחסו הלא חברי במובהק" 35.הצבא ,סיכם, "אינו מדבר עוד עם הס"ס". אפילו מתנדבי הס"ס חשו כיצד מתפוגגת התלהבותם כשהגיעו לאודרברוך, כברת ארץ משמימה של שדות ספוגי מים וסוללות עפר" .אנחנו בסוף העולם!" אמר אחד מאנשי הקבוצה שנועדה להצטרף ל‑ 30בינואר .רוחם נידכדכה עוד יותר כשהתברר להם כי אין לעוצבה החדשה לא טנקים ולא תותחי סער" .זו לא דיביזיה" ,אמר אותו איש" ,אלא ערימת שאריות" .באומגרט ,שעדיין לא החלים ,נעשה פקיד במִפקדת הדיביזיה שהשתכנה בבית איכרים מופקע .אשתו הצעירה של האיכר ,ששירת במקום אחר ,צפתה המומה ברהיטיה הנגררים מחדר המגורים החוצה ובטלפוני השדה ומכונות הכתיבה שהוצבו במקומם .אבל הדיירים החדשים היו עתידים לגלות במהרה כי גג הרעפים של בית האיכרים שימש מטרה גלויה ובולטת לארטילריה הסובייטית. באומגרט מצא את עצמו שחוח על אחת ממכונות הכתיבה ומדפיס דוחות מחקירתם של שלושה עריקים מהצבא האדום .התברר שהם החליטו לערוק לשורות הגרמנים אחרי שאולצו ללכת במי הקרח של האודר ולשאת על כתפיהם את מפקד הדיביזיה שלהם ,על מנת שלא יירטב .לאחר מכן הקריאו לו המתורגמנים של מִפקדת הדיביזיה ,גרמנים מהוולגה ,מאמרים מגיליון העיתון פרבדה שנפל לידיהם .הודעה לעיתונות שפורסמה בתום ועידת ילטה תיארה מה יש בכוונתן של בעלות‑הברית לעשות בגרמניה .המחשבה על תבוסה החרידה את באומגרט ואת חבריו לנשק" .אנחנו פשוט חייבים לנצח בסופו של דבר!" אמרו לעצמם. ‑ ב‑ 9בפברואר נחלץ גנרל אנדריי ולָאסֹוב ,הרוסי האנטי סובייטי שעבר לשירות הגרמנים ,והטיל את גדוד האבטחה של מפקדתו לקרב על ראש הגשר. גדוד רוסי זה ,שהשתייך לדיביזיית דֶ ּבִֶריץ ,תקף את דיביזיית הרובאים 230 הסובייטית בראש הגשר שמצפון לקיסטרין .גדוד המשמר של ולאסוב נלחם היטב ,אבל מאמציו עלו בתוהו .התעמולה הגרמנית אמרה שאנשיו נלחמו "בהתלהבות ובקנאות" 36והוכיחו את כוחם בלחימה בטווחים קצרים .נאמר שהם קיבלו את הכינוי "פנצרקנאקרים" (מחסלי טנקים) מפי יחידות גרמניות מלאות התפעלות ,אבל ייתכן מאוד שהיתה זו רק עיתונאות פופולרית שהפכה לתעמולה .מפקד הגדוד אל"ם זָכ ָרֹוב וארבעה מאנשיו קיבלו את עיטור צלב הברזל דרגה שנייה ,והרייכספיהרר של הס"ס בכבודו ובעצמו שלח מברק ברכה
רדואה לא ץורימה
105
לוולאסוב" ,בברכת אחים לנשק" ,על "הלחימה היוצאת מן הכלל" של גדוד 37 המשמר שלו. גילויים אלה של חיבה וחסד כלפי מי שסווגו לפנים כ"תת‑אדם" ,וטופלו בהתאם ,מעידים היטב על מצבם הנואש של הנאצים ,אם כי היטלר עצמו עדיין הסתייג מהם .ב‑ 12בפברואר קיבל גבלס את פניה של משלחת קוזקים, "המתנדבים הראשונים לצדנו בקרב נגד הבולשביזם" .הם אפילו התכבדו בבקבוק וייסּביר במשרדו .גבלס הרעיף שבחים על הקוזקים ,שתוארו בפיו כ"עם אוהב חירות של לוחמים‑איכרים" .למרבה הצער ,גילויי אהבת החירות שלהם בצפון איטליה הריצו לברלין תלונות מרות על יחסם כלפי האוכלוסייה במחוז פִריּולִי מאת היועץ הגרמני לעניינים אזרחיים .עם זאת ,הקוזקים לא רצו בשום קשר עם ולאסוב ,בגין רעיונותיו על עליונות הרוסים מאז ומעולם ,כמוהם הסתייגו ממנו גם רוב מתנדבי הס"ס שהיו בני מיעוטים לאומיים סובייטיים. תגובת הפיהרר על דהרת חטיבות השריון הסובייטיות לעבר ברלין התבטאה בפקודה להקמתה של דיביזיית ּפַנצֶרי ָאגד ("ציידי טנקים") 38,אך כדרכם של הנאצים תמיד ,העוצבה בעלת הכינוי המרשים לא הגשימה את הציפיות המשתמעות משמה .היא הורכבה מפלוגות של רוכבי אופניים ,רובם חברי נוער היטלר .כל אחד מרוכבי האופניים הללו נשא שני משגרי רקטות נ"ט פנצרפאוסט ,שהיו צמודים לשני צדי הגלגל הקדמי ומחוברים לכידון .המפעיל היה אמור לרדת מהאופניים בן‑רגע ולהתכונן לפעולה נגד טנק T‑34או סטלין. אפילו היפנים לא ציפו מהקמיקאזים שלהם לצאת לקרב על אופניים. הימלר דיבר על הפנצרפאוסט כאילו גם הוא נשק פלא ,מעין .V‑2הוא תיאר בהתלהבות את יכולתו בלחימה נגד טנקים בטווחים קצרים ,אבל כל חייל שפוי בדעתו היה מעדיף להתמודד עם השריון הסובייטי ממרחק חצי קילומטר, בתותח 88מ"מ .הימלר היה קרוב לשבץ כשהגיעו לאוזניו שמועות על כך שהפנצרפאוסט אינו מסוגל לחדור את שריון האויב .סיפור כזה ,הצהיר ,הוא 39 "רמאות מוחלטת!" האויב היה קרוב מאוד עתה ,ונראה שראשי הנאצים התחילו לחשוב על אפשרות ההתאבדות .ממִפקדת הגאו של ברלין יצאה פקודה ש"מנהיגים פוליטיים" יקבלו עדיפות ראשונה במעלה לרישיונות נשק 40.בכיר בחברת תרופות אמר לאורזולה פון קַרדֹורף ולחברתה ש"פסיון זהוב" הופיע במעבדה 41 שלו ודרש מלאי של רעל ללשכת הקנצלר.
106
נפילת ברלין
עכשיו ,סוף‑סוף ,נמצאו היטלר וחבר מרעיו קרובים לעצם אלימותה של המלחמה שיזמו .הנקמה על ההוצאות להורג האחרונות של אנשים ששמותיהם נכרכו בקשר יולי הגיעה ,באורח בלתי‑צפוי ,פחות משבועיים לאחר מעשה. בבוקר 3בפברואר היו הפצצות חיל האוויר האמריקני על ברלין כבדות במיוחד. כ‑ 3,000ברלינאים נהרגו .רובע מערכות העיתונים ,כמו חלקים אחרים של העיר, נהרס כמעט לגמרי .מפציצי בעלות‑הברית מצאו גם מטרות נאציות .לשכת הקנצלר ולשכת המפלגה נפגעו ,מִפקדת הגסטאפו בפרינץ‑אלברכטשטראסה ובית הדין העממי ניזוקו קשה .רולנד פַרייזלֶר ,נשיא בית הדין העממי שצרח על קושרי יולי והרשיע אותם ,נמחץ למוות בעת שהסתופף במרתפי הבניין. הידיעה שימחה לשעה קלה את חוגי ההתנגדות ,אבל השמועות על כך שמחנות הריכוז ובתי הסוהר מולכדו עוררה בהם דאגה חריפה עוד יותר לשלום קרוביהם וחבריהם הכלואים .תקוותם היחידה היתה שהימלר ישמור עליהם כקלפי מיקוח. מרטין בורמן כתב ביומנו ביום ההפצצה" :סבלו מההפצצה :לשכת הקנצלר 42 החדשה ,המבואה של דירת היטלר ,חדר האוכל ,גן החורף ולשכת המפלגה". דומה שכל דאגתו היתה נתונה למונומנטים הנאציים .הוא לא אמר דבר על האזרחים ההרוגים. האירוע החשוב ביותר ביום שלישי 6 ,בפברואר ,לפי יומנו של בורמן ,היה יום הולדתה של אווה בראון .היטלר היה שרוי ,מסתבר ,ב"מצב רוח קורן" כשצפה בה בעת שרקדה עם אחרים .בורמן ,כמנהגו ,שוחח עם ארנסט קַלטֶנּברּונ ֶר בארבע עיניים .ב‑ 7בפברואר בא הגאולייטר אריך קוך ,שזכה כנראה במחילה על נטישת קניגסברג אחרי שנתן פקודות להוציא להורג את כל הנוטשים את תפקידיהם בעיר ,לשיחה עם היטלר .בערב סעד בורמן על שולחנם של בני הזוג פגליין. אחד המוזמנים היה היינריך הימלר ,האיש שתחתיו ניסו לחתור הוא ,פגליין וקלטנברונר .המצב בחזית היה בגדר אסון ,אבל הימלר ,מפקד קבוצת הארמיות ויסלה ,חש שיש ביכולתו לבלות בנעימים הרחק ממִפקדתו .אחרי הארוחה שוחחו בורמן ופגליין עם אווה בראון .הנושא היה כנראה עזיבת ברלין ,כי היטלר רצה להרחיק אותה מסכנה .בלילה הבא ערכה בראון מסיבת פרידה קטנה להיטלר, לבורמן ולזוג פגליין .היא יצאה לברכטסגדן בערב הבא ,יום שישי 9בפברואר, עם אחותה גרטל פגליין .היטלר הורה לבורמן ללוות אותן לרכבת. בורמן ,הרייכסלייטר של המפלגה הנציונל‑סוציאליסטית ,שהגאולייטרים שלו אסרו ברוב המקרים על פינוי נשים וילדים בטרם היה המועד מאוחר מדי ,לא כתב מילה ביומנו על מנוסת הבהלה מהאזורים המזרחיים .משבר הפליטים טופל
רדואה לא ץורימה
107
בשלומיאליות מצמררת ,אך בכל הנוגע לצמרת הנאצית ,קשה בדרך כלל לומר היכן מסתיים חוסר האחריות ומתחיל חוסר האנושיות .בדוח על "מצב הפינוי" מ‑ 10בפברואר 43התגלה פתאום שהואיל ו‑ 800,000אזרחים עדיין ממתינים לפינוי מהחוף הבלטי ,והואיל והרכבות והאוניות יכלו להוביל בממוצע 1,000 איש בכל אחת" ,אין די כלי שיט ,קרונות או כלי רכב ברשותנו" .האפשרות שבכירי הנאצים יוותרו על רכבות הפאר המיוחדות שלהם לא עלתה על דעתו של איש מהם.
6
מזרח ומערב בבוקר 2בפברואר ,בדיוק בעת ששוגרו התקפות‑הנגד הגרמניות הראשונות נגד ראשי הגשר על האודר ,הגיעה למלטה ספינת חיל הים האמריקני קוִוינסִי" .הסיירת שהביאה את הנשיא" ,כתב סר וינסטון צ'רצ'יל" ,נכנסה בהדרת מלכות [לנמל וָלֶטָה] המצולק מקרבות" .הוא עלה על סיפונה כדי לקדם את פניו של פרנקלין דילאנו רֹוזֶוֶולט .אמנם צ'רצ'יל לא העלה על הכתב את העובדה שהנשיא נעשה חולני מאוד ,אבל עמיתיו הזדעזעו למראהו התשוש. פגישת שני האישים היתה ידידותית ,שלא לומר מלאת חיבה ,אבל שר החוץ של צ'רצ'יל ,אנתוני אִידֶ ן ,היה מודאג .המתיחות בין בעלות‑הברית המערביות בשאלת הפלישה לגרמניה ממערב הלכה וגברה .עכשיו עמדו מנהיגיהן לטוס לי ַלטָה שבחצי‑האי קרים כדי להחליט עם סטלין על מפת אירופה המרכזית שלאחר המלחמה .מנהיגי המערב היו חלוקים ביניהם גם בסוגיה זו ,בעוד ששליט ברית המועצות ידע בדיוק מה רצונו .צ'רצ'יל ואידן דאגו יותר מכול לעצמאותה של פולין ,ואילו בראש סדר העדיפויות של רוזוולט עמדה הקמתו של ארגון האומות המאוחדות למען העולם שלאחר המלחמה. הנשיא וראש הממשלה המריאו במטוסים נפרדים השכם בבוקר 3בפברואר וטסו לעבר הים השחור בליווי מטוסי קרב מוסטנג ארוכי‑טווח ובתאורת תא מואפלת .הקדים אותם צי של מטוסי התובלה שנשאו את שתי המשלחות. הם הגיעו ,אחרי טיסה של שבע שעות וחצי ,לסָאקִי הסמוכה לי ֵיבּפָטֹורי ָה. שם קיבלו את פניהם שר החוץ ויאצ'סלב מיכאילוביץ' מֹולֹוטֹוב וסגנו אנדריי ינוארייביץ' וִישִינסקִי ,שהיה בשעתו התובע במשפטי הראווה .סטלין ,שסבל מבעת טיסה נורא ,הגיע רק למחרת ,בבוקר שבת 4 ,בפברואר .הוא נסע ממוסקבה בקרון הרכבת הירוק שלו ,שעדיין נמצאו בו חלק מעיטורי האַר‑נּובֹו מהתקופה הצארית. 1 ראשי המטות האמריקניים שוכנו בארמון הצאר לשעבר .ג'נרל ג'ורג' ק' 108
ברעמו חרזמ
109
מַרשָל מצא את עצמו בחדר המיטות של הצארינה ,ובו גרם המדרגות הסודי שלפי המסופר שימש את ַרסּפּוטִין .מקביליהם הבריטים לנו בטירת אָלּוּפקָה של הנסיך וֹורֹונצֹוב ,בניין מנקר עיניים מאמצע המאה התשע‑עשרה ,שעטנז של סגנון מאורי וסגנון סקוטי ּבָרוני .במטרה לחסוך מהנשיא רוזוולט טלטולים מיותרים ,הוא שּוּכן בארמון לִיבָדי ָה ,שבו נועדו להתקיים הדיונים העיקריים. ההרס שהותירו הלחימה והנסיגה הגרמנית מחצי‑האי קרים היה גדול ממדים, ועבודה נמרצת ,שכללה בין השאר החלפה מלאה של הצנרת ,בוצעה במהירות רבה במצוות השלטונות הסובייטיים ,כדי לעשות את הארמונות הללו ראויים למגורים .למרות נזקי המלחמה הנוראים ,לא חסכו הסובייטים במאמצים לארח את המשלחות כיד המלך ,במשתאות של קוויאר ושמפניה קווקזית .צ'רצ'יל לא התאפק וקרא לחוף הזה של ארמונות רפאים "הריביירה של הָאדֶ ס" 2.אבל אפילו הוא לא חשד שבכל חדריהם הוטמנו מיקרופונים .הנקוו"ד אף השתמש במיקרופונים כיווניים לכיסוי הגנים. יוסיף ויסריונוביץ' סטלין סר לביקור אצל צ'רצ'יל אחר הצהריים ,להוט ליצור את הרושם שהצבא האדום עשוי להגיע לברלין באפס זמן .לאחר מכן ניגש לחלוק כבוד לנשיא רוזוולט .בביקור זה השתנה מנהגו ,כמעט כאילו התמלא יראת כבוד ,והוא מסר גרסה שונה לגמרי של מהלך האירועים .עכשיו הדגיש סטלין את עוצמת ההתנגדות הגרמנית ואת הקושי בצליחת הנהר אֹודֶ ר .רוזוולט היה סמוך ובטוח שהוא ,ולא צ'רצ'יל ,יודע איך לטפל במנהיג ברית המועצות, וסטלין ניצל זאת עד תום .רוזוולט האמין כי כל שעליו לעשות הוא לרכוש את אמונו של סטלין ושצ'רצ'יל לעולם לא יוכל לעשות זאת .הוא אפילו הודה בגלוי בפני סטלין במחלוקות שלו עם הבריטים על האסטרטגיה של הפלישה לגרמניה. כשהציע לכונן קשר ישיר בין ג'נרל דווייט ד' אַייז ֶנהָאּואֶר לבין הסטַבקָה ,קיבל סטלין את הרעיון בחמימות .השליט הסובייטי עמד מיד על היתרונות שבגילוי הלב האמריקני ,בעוד שהוא עצמו לא התכוון לתת מאומה בתמורה. היתה למנהיגי ארצות הברית עוד סיבה שלא להתנגד לסטלין .הם עדיין לא ידעו אם הפצצה האטומית תפעל ,ולכן השתוקקו עד ייאוש לשכנע את סטלין להצטרף למלחמה נגד יפן .דומה שלא עלה כלל על דעתם כי סטלין יפיק תועלת מרובה מהצטרפות לחלוקת השלל אחרי שהלחימה תסתיים למעשה. כשהחלה הישיבה הראשונה כעבור זמן קצר ,הציע סטלין בנדיבות שהנשיא רוזוולט י ֵשב בראשה .המנהיג הסובייטי בא לבוש במדי מרשל של ברית המועצות ,ועל חזהו עיטור גיבור ברית המועצות .מכנסי הפסים שלו היו תחובים
110
נפילת ברלין
למגפיים מעור קווקזי רך .המגפיים היו גבוהי עקבים ,משום שהוא התבייש עד מאוד בקומתו הנמוכה .סטלין גם התרחק עד כמה שאפשר מתאורה עזה ,משום שהיא הבליטה את צלקות האבעבועות בפניו .כל הדיוקנאות הרשמיים שלו רוטשו ביד חזקה כדי להעלים את הפגמים הללו. גנרל‑פולקובניק אלכסיי אינוקנטייביץ' אַנטֹונֹוב ,ראש המטה הסובייטי ,מסר סקירה מרשימה למשמע אוזניים על המצב ,אבל ראשי המטות המערביים ‑ גם האמריקנים וגם הבריטים ‑ חשו שהוא מקמץ בפרטים .הבריטים ,במיוחד, הבינו שזרימת המידע בין בעלות‑הברית היא חד‑סטרית .אנטונוב גם טען שהסובייטים הקדימו את תאריך פתיחתה של מתקפת החורף הגדולה שלהם כדי לסייע לאמריקנים ולבריטים במערכת הארדנים .ג'נרל מרשל מצדו הטעים את השפעת ההפצצות של בעלות‑הברית על התעשייה המלחמתית הגרמנית ,על מסילות הברזל ועל מצבורי הדלק ,שסייעה רבות להצלחה שנחלו הסובייטים בזמן האחרון .האווירה באולם נעשתה כמעט מכוערת כאשר סילף סטלין ביודעין דברים שאמר לו צ'רצ'יל ,ורוזוולט נאלץ להתערב. בסעודת הערב באותו יום שוב נעכרה האווירה ,שהיתה עד אז ידידותית ברובה ,כשהשמיעו הסובייטים דברים שהביעו זלזול מוחלט בזכויותיהן של אומות קטנות .רוזוולט ,בתקווה לשפר את המצב ,אמר לסטלין שהציבור האמריקני מכנה אותו בשם "הדוד ג'ו" .ניכר בסטלין שהוא מעולם לא שמע על כך מפי הדיפלומטים שלו והוא נעלב ממה שנראה לו כינוי וולגרי ומזלזל. הפעם צ'רצ'יל הוא שהתערב כדי להציל את המצב :הוא הציע להרים כוס לכבוד שלושת הגדולים ‑ ביטוי של השתבחות עצמית שסטלין לא יכול שלא להיענות לו .אבל הוא ניצל זאת כהזדמנות לשוב ולהטעים את הרעיון שלו ‑ שלושת הגדולים יכריעו את גורל העולם ,ולאומות הקטנות לא תהיה זכות וטו .משמעות הדברים הללו נעלמה מעיניהם של רוזוולט וצ'רצ'יל גם יחד. למחרת בבוקר ,יום שני 5 ,בפברואר ,נפגשו ראשי המטות המשולבים האמריקניים והבריטיים עם צוות הסטבקה בראשות גנרל אנטונוב .מה שהסטבקה רצתה במיוחד היה לחץ באיטליה ,שימנע את העברתן של דיביזיות גרמניות להגנה על הונגריה .כשלעצמה ,הבקשה היתה סבירה והגיונית לחלוטין, אבל ייתכן שהיא היתה גם חלק מהניסיון הסובייטי לשכנע את בעלות‑הברית המערביות לרכז את מאמציהן בגזרות דרומיות ,הרחק מברלין .אבל ג'נרל מרשל ,ראש מטה צבא היבשה האמריקני ,ופילד‑מרשל סר אלן ּברּוק ,ראש המטה הכללי האימפריאלי ,הבהירו לסטבקה בגילוי לב גמור שאין ביכולתם
ברעמו חרזמ
111
למנוע את העברתן של עוצבות גרמניות מזירה לזירה ,מלבד הגברת ההפצצות מהאוויר על מסילות ברזל ועל מרכזי תקשורת. עניינה העיקרי של הוועידה התברר באותו יום אחר הצהריים וביום המחרת. הדיונים נפתחו בחילופי השקפות על התקופה שמיד אחרי המלחמה וגורלה של גרמניה המנוצחת .ההערכה היתה שהניצחון צפוי בכל עת ,מהקיץ הקרוב ואילך. רוזוולט דיבר על הוועדה המייעצת על אירופה ועל אזורי הכיבוש שלעתיד לבוא .סטלין הבהיר שיש ברצונו לראות את גרמניה מפורקת לחלקים .אז הכריז רוזוולט ,בלי שום התראה ,שכוחות ארצות הברית לא יישארו באירופה יותר משנתיים אחרי כניעת גרמניה .צ'רצ'יל נדהם ,אם כי הסתיר זאת מעיני כול. הדבר רק יעודד את סטלין לגלות עקשנות רבה יותר ,חשב ,ואירופה שנהרסה במלחמה תהיה בוודאי חלשה מכדי לעמוד בפני חתרנות קומוניסטית. סטלין גם הבהיר שיש בדעתו להוציא מגרמניה את כל התעשייה שלה ,כעין מקדמה כנגד תשלום הפיצויים בסך 10מיליארד דולר שתובעת ממנה ברית המועצות .אף שלא הזכיר זאת בוועידה ,נציגויות ממשלתיות של רואי חשבון סובייטים ,שנראו מגושמים מאוד במדי הקצונה שלהם ,התקדמו בצמוד מאחורי 3 כל ארמיה .משימתן היתה "ההפקעה השיטתית של התעשייה וההון הגרמניים". מלבד זאת ,בקבוצת הנקוו"ד בכל מִפקדת ארמיה היה צוות שהתמחה בפריצת כספות ,ויפה שעה אחת קודם ,לפני שינסו חיילים סובייטים להפריח את הדלת בעזרת פנצרפאוסט שלל ,בפיצוץ שהיה משמיד את כל מה שבתוכה .היה מנוי וגמור עם סטלין לשים את ידו על כל פירור של זהב שיוכל להשיג. הסוגיה האחת שבה עמדו סטלין וצ'רצ'יל בלהט על עמדותיהם המנוגדות היתה פולין .המחלוקת נסבה לאו דווקא על גבולותיה שלעתיד לבוא ,אלא על הרכב ממשלתה .צ'רצ'יל הצהיר כי פולין עצמאית לחלוטין ‑ עצם העילה שבעטיה יצאה בריטניה הגדולה למלחמה בספטמבר ‑ 1939היא שאלה של כבוד. בתשובתו התייחס סטלין ,בעקיפי‑עקיפין ,לסעיפים הסודיים בהסכם הנאצי‑סובייטי מ‑ ,1939שהתירו לברית המועצות לפלוש לחלק המזרחי של פולין ולמדינות הבלטיות ולהחזיק בהם ,בעוד הנאצים לוקחים לעצמם את החלק המערבי" .זוהי שאלה של כבוד" ,אמר סטלין וקם על רגליו" 4,מפני שהרוסים חטאו חטאים רבים נגד הפולנים בעבר ,והממשלה הסובייטית מבקשת לכפר עליהם" .אחרי הפתיחה הזאת ,חסרת הבושה ,בהתחשב בכך שהדיכוי הסובייטי של פולין כבר התחיל ,ירד סטלין ללב העניין" .זוהי גם שאלה של ביטחון ,מפני
112
נפילת ברלין
שפולין מעמידה בעיות אסטרטגיות חמורות מאין כמוהן בפני ברית המועצות. לכל אורך ההיסטוריה שימשה פולין כמסדרון לאויבים שבאו לתקוף את רוסיה". הוא טען עכשיו שכדי למנוע זאת ,חייבת לקום פולין חזקה" .משום כך מעוניינת ברית המועצות ביצירתה של פולין חזקה ,חופשית ועצמאית .השאלה הפולנית היא שאלה של חיים ומוות למדינה הסובייטית" .הסתירה הבוטה בין שתי הקביעות הללו היתה גלויה לכל עין .הגם שברית המועצות לא הצהירה על כך בגלוי מעולם ,היא לא היתה מוכנה להסתפק בפחות מפולין משועבדת לחלוטין ,כמדינת חיץ .צ'רצ'יל ורוזוולט ,שניהם כאחד ,לא הבינו מעולם את מלוא עומקו של ההלם שספגה ברית המועצות בפלישה הגרמנית ב‑ 1941ואת נחישות החלטתו של סטלין שלא לנחול עוד הפתעה מידי אויב חדש .בהחלט יש רגליים לסברה ששורשי המלחמה הקרה נעוצים בהתנסות הטראומטית ההיא. עם זאת ,צ'רצ'יל הבין שאין לו סיכוי ,לאחר שסטלין הסתמך על הצורך לאבטח את קווי האספקה של הצבא האדום בקרב הממשמש ובא על ברלין. שליט ברית המועצות פרש את קלפיו בחוכמה רבה" .ממשלת ורשה" הזמנית, כפי שהתעקש לקרוא לה ‑ האמריקנים והבריטים עדיין קראו לקבוצת הקומוניסטים הזאת ,הכפופה לנקוו"ד ,בשם "ממשלת לובלין" ‑ כבר קמה, ונעשתה פופולרית מאוד ,לדבריו .אשר לדמוקרטיה ,טען ,הממשלה הפולנית הגולה בלונדון אינה נהנית מתמיכה דמוקרטית רבה מזו שנהנה ממנה דה גול בצרפת .אין לדעת בוודאות אם צ'רצ'יל פענח כהלכה את המסר המוצפן :אל תסכל את כוונותַי ביחס לפולין ,כי אני הוא המרסן את המפלגה הקומוניסטית הצרפתית .לא מקרה הוא שקווי האספקה שלך לא נותקו עקב פעילות מהפכנית בצרפת מצד תנועת המחתרת הקומוניסטית. כדי להבהיר עד תום את כוונותיו ביחס לאזורי ההשפעה של הצדדים השונים, שאל סטלין בתמימות מעושה על המצב ביוון .שליט ברית המועצות ,על סמך מה שּכּונה "הסכם האחוזים" מאוקטובר הקודם 5,שהקצה אזורי השפעה בבלקנים, קיבל על עצמו שלא לגרום צרות ביוון ולכבד את השליטה הבריטית בה. בילטה ,דומה שסטלין אותת לצ'רצ'יל כי יש לראות גם את פולין וגם את צרפת כהרחבות של הסכם האחוזים ,אבל ראש ממשלת בריטניה לא הבין את הרמז. פילד‑מרשל סר אלן ברוק חשד בשעתו שהיו הרבה דברים שצ'רצ'יל לא קלט. סטלין לא רופף את הלחץ .הוא טען כי 212חיילים סובייטים נהרגו על ידי פולנים .צ'רצ'יל היה אנוס להסכים כי התקפות על חיילי הצבא האדום מצד המחתרת הפולנית הלא‑קומוניסטית ,האַר ִמי ָה קָריֹובָה ,אינן נסבלות בשום פנים
ברעמו חרזמ
113
ואופן .מה שראש הממשלה לא ידע הוא שחטיבות הנקוו"ד האחראיות לביטחון באזורים עורפיים הן שהיו התוקפניות ברוב המקרים .הנקוו"ד עצר את אנשי המחתרת ,ולפעמים השתמש בעינויים כדי לאלצם לגלות את שמות חבריהם ואת מקומות המחבוא של נשקם .רוזוולט ,שניכר בו שהיה חולה ותשוש מכדי להתערב ,היה יכול רק להתעקש על בחירות חופשיות בפולין ,אבל זו היתה תקוות שווא חסודה ,כשכל המנגנון נמצא בידיים סובייטיות .עוזרו הראשי, הארי הֹוּפקִינס ,העריך שרוזוולט כנראה לא קלט יותר ממחצית הדברים שנאמרו. סטלין היה משוכנע שנחל ניצחון .מרגע שחשו הנציגים הסובייטים כי לא יהיו עוד ערעורים על אחיזתם בפולין ,הם חזרו בהם פתאום מהתנגדותם לשיטת ההצבעה באומות המאוחדות שהציעו האמריקנים .שאיפתה החשובה האחרת של ארצות הברית ,התחייבות מאת סטלין להכריז מלחמה על יפן זמן קצר אחרי תבוסת גרמניה ,הושגה בפגישה בארבע עיניים ב‑ 8בפברואר. מנהיג ברית המועצות לא נהג כמנצח נדיב .כשהביע צ'רצ'יל את חששו, בישיבה אחרת ,כי שינוי קיצוני שכזה של גבולות פולין על חשבון גרמניה יגרום לתנועות אוכלוסין גדולות ממדים ,החזיר לו סטלין שזו לא תהיה בעיה. הוא דיבר בשמחת ניצחון על גל הפליטים הגרמנים הנסים מפני הצבא האדום. ב‑ 13בפברואר ,יומיים אחרי שננעלה ועידת ילטה ,הומחשה שוב עוצמתה של ברית המועצות ,עם נפילת בודפשט 6.סיומו של הקרב הנורא על העיר עמד בסימן אורגיה של הרג ,ביזה ,הרס ואונס .ובכל זאת עדיין רצה היטלר בהתקפת‑נגד בהונגריה ,עם ארמיית הפנצר ס"ס השישית .הוא קיווה למחוץ את החזית האוקראינית 3של מרשל פיודור איבנוביץ' טֹולּבּוחִין ,אבל בכך היה משול למהמר כפייתי המטיל על השולחן את אחרוני האסימונים שנותרו לו מהארדנים. באותו לילה הפציצו הבריטים את דֶרזדֶ ן .למחרת בבוקר ,שהיה דרך מקרה יום רביעי של האפר *,בא בעקבותיהם חיל האוויר האמריקני והפציץ גם כמה מטרות משניות .הכוונה היתה לממש במהירות את ההבטחה לסטבקה להפריע לתנועותיהם של כוחות גרמניים על ידי הפצצת צומתי מסילות ברזל .העובדה שאנגליה ספגה באותו שבוע 180התקפות של טילי ‑ Vהמספר הגדול ביותר עד אז ‑ לא היה בה כדי לרכך במאומה את לב המתכננים .דרזדן ,בירתה היפה *
בלוח השנה הנוצרי ,יום רביעי של האפר הוא כינויו של היום הראשון של תקופת התענית הקודמת לחג הפסחא ,שבו נוהגים המאמינים למשוח אפר על מצחם לאות אבל[ .המתרגם]
114
נפילת ברלין
להפליא של סאקסוניה ,לא הופצצה ברצינות עד אז .תושביה נהגו להתלוצץ ולומר שלצ'רצ'יל יש דודה שחיה בעיר ,ומשום כך הוא חס עליה; ייתכן שחלקם אף האמינו בכך .אבל ההפצצות של 13ו‑ 14בפברואר היו חסרות רחמים. התוצאות יכלו לעמוד ,במובנים מסוימים ,בהשוואה עם הפצצת סופת האש בהמבורג; אבל אוכלוסיית דרזדן הותפחה ב‑ 300,000פליטים מהמזרח .כמה רכבות מלאות בנמלטים עדיין היו תקועות בתחנה המרכזית שלה .הטרגדיה היתה שהרכבות העוברות בדרזדן לא הובילו חיילים לחזית ,כפי שטען המודיעין הסובייטי ,אלא הובילו אזרחים בכיוון ההפוך. מסופר שגבלס התפוצץ מזעם לשמע הידיעה .הוא רצה להוציא להורג שבויי מלחמה ,במספר שווה למספר האזרחים שנהרגו בהפצצה 7.הרעיון מצא חן בעיני היטלר .מעשה קיצוני שכזה היה קורע לגזרים את אמנת ז'נבה מול פני בעלות‑הברית המערביות ומאלץ את כוחותיו שלו להילחם עד הסוף המר. אבל גנרל‑אוברסט אלפרד יֹודל ,בתמיכתם של שר החוץ יואכים ִריּבֶנטרֹוּפ, גנרל‑פלדמרשל וילהלם קַייטֶל וגרוס‑אדמירל קרל דֵ נ ִיץ ,שכנע אותו בסופו של דבר שהסלמת הטרור לרמה שכזאת תפעל לרעת גרמניה .למרות זאת מיצה גבלס את כל מה שהיה יכול מ"הפצצת הטרור" הזאת .לחיילים שהיו להם קרובי משפחה בעיר הובטחה חופשה מיוחדת .האנס‑דיטריך ג ֶנשֶר זכר אחדים מהם בשובם מהביקור בעיר 8.הם לא היו להוטים לדבר על מה שראו. בחזית המערבית ,התקדמות האמריקנים והבריטים בפירוש לא היתה מהירה כהתקדמותו של הצבא האדום .הקרב על חבל הַריין ,שהחל בימי השיחות בילטה, היה אטי ומאופק כמוהן .אייזנהאואר לא מיהר לשום מקום .הוא חשב שהריין לא יהיה עביר ,בגלל גאות האביב ,לפני תחילת מאי 9.וגם אז ,שיער ,יעברו עוד שישה שבועות לפני שכל הארמיות שלו יהיו ערוכות על הגדה המערבית של הנהר .בדיעבד ,רק הודות למעשה נסים ‑ תפיסת גשר שלא ּפּוצץ על הריין בֶרמָאג ֶן ‑ התאפשר קיצור לוח הזמנים. אייזנהאואר היה נרגז מאוד בגין הביקורת הבלתי‑פוסקת שהטיחו בו הבריטים על האסטרטגיה שהכתיב ,התקדמות שיטתית בחזית רחבה .צ'רצ'יל ,ברוק ופילד‑מרשל סר ברנרד מֹונטגֹומִֶרי רצו כולם בפריצת טריז מתוגברת לעבר ברלין .נימוקיהם היו פוליטיים בעיקר :כיבוש ברלין לפני הגעת הצבא האדום אליה יסייע לשיקום מאזן הכוחות מול סטלין .אבל הם גם סברו ,מנימוקים צבאיים, שההשתלטות על בירת הרייך תנחית מהלומה פסיכולוגית כבדה מאין כמוה על
ברעמו חרזמ
115
יכולת התנגדותם של הגרמנים ותקצר את המלחמה .עם זאת ,מנהגו הבלתי‑נסבל של פילד‑מרשל מונטגומרי לא סייע לחיזוק הטיעון הבריטי בעד הבקעה אל לב גרמניה בחזית צרה .בסוף השבוע הראשון של ינואר הוא ניסה לזקוף לזכות עצמו חלק הרבה יותר גדול מהמגיע לו על הבסת המתקפה הגרמנית בארדנים .זו היתה מעידה צורמת ולא נעימה ,שבהכרח הרתיחה את הגנרלים האמריקנים והביכה קשות את צ'רצ'יל .ודאי שהיא לא הועילה לשכנע את אייזנהאואר כי עליו להניח למונטגומרי להוביל מערכה גדולה בצפון גרמניה לעבר ברלין. אייזנהאואר ,כמפקד העליון ,היה איתן בדעתו שאין זה מתפקידו לדאוג לעולם שלאחר המלחמה .משימתו היא לסיים את המלחמה באורח אפקטיבי, ובאבידות מעטות ככל האפשר .הוא חשב שהבריטים מניחים לפוליטיקה שלאחר המלחמה להכתיב את האסטרטגיה הצבאית .אייזנהאואר היה אסיר תודה מקרב לב לסטלין על המאמץ שעשה להקדים את פתיחת המתקפה בינואר ,גם אם לא ידע מאומה על המניע הנסתר של המנהיג הסובייטי ,שכאמור שאף להשתלט על פולין עוד לפני ועידת ילטה. מעצבי המדיניות של ארצות הברית פשוט לא היו מוכנים להתגרות בסטלין בכל דרך שהיא .ג'ון ג' וַיינ ַנט ,שגריר ארצות הברית בלונדון ,אפילו סירב להעלות את סוגיית המסדרון היבשתי לברלין בדיוני הוועדה המייעצת על אירופה ,פן יקלקל הדבר את היחסים עם מקבילו הסובייטי .המדיניות הפייסנית כלפי סטלין הוכתבה מלמעלה והיתה מקובלת על הכול .היועץ הפוליטי של אייזנהאואר ,רוברט מֶרפִי ,שמע מפי רוזוולט ש"הדבר החשוב מכול הוא לשכנע את הרוסים לסמוך עלינו" .זה התאים לסטלין בשלמות .טענתו של רוזוולט" ,אני יכול לטפל בסטלין" 10,היתה חלק ממה שלדברי מרפי עצמו היתה "התיאוריה האמריקנית הרווחת הרבה יותר מדי" ,שלפיה יחסי ידידות אישית יכולים להכתיב מדיניות לאומית" .מעצבי המדיניות והדיפלומטים הסובייטים מעולם לא פעלו על סמך התיאוריה הזאת" ,הוסיף .תשוקתם של האמריקנים לרכוש את אמונו של סטלין הסתירה מעיניהם את השאלה שכנגד ,עד כמה יכולים הם לתת אמון בו .והרי מדובר באיש שזלזולו במשפט האומות הניע אותו להציע להם ,בשלווה גמורה ,לפלוש לגרמניה דרך שוויצריה הניטרלית ,וכך "לאגף 11 את החומה המערבית". התרעומת הסובייטית נבעה מכך שארצות הברית ובריטניה סבלו הרבה פחות מאשר ברית המועצות .גרמניה הנאצית נהגה בשבויי בעלות‑הברית המערביות
116
נפילת ברלין
באורח שונה בתכלית ממנהגה בשבויי הצבא האדום .דוח של החזית הביילורוסית 1על שחרור מחנה שבויים ליד טֹורן הדגיש את הניגוד הזה .הכלואים האמריקנים, הבריטים והצרפתים היו בריאים למראה" .הם נראו יותר כמו נופשים מאשר כמו שבויי מלחמה" ,נאמר בדוח" 12,ואילו השבויים הסובייטים היו כחושים מרעב ועטופים בשמיכות" .השבויים מצבאות בעלות‑הברית המערביות לא אולצו לעבוד ,הורשו לשחק כדורגל וקיבלו חבילות מזון מהצלב האדום .בה בעת ,בחלק אחר של המחנה 17,000" ,שבויים סובייטים נרצחו או מתו מרעב או ממחלה. השבויים הסובייטים חיו ב'משטר מיוחד' ,שכלל 300גרם של תחליף לחם וליטר אחד של מרק עשוי מסלק רקוב ביום .שבויים בריאים נשלחו לחפור תעלות, החלשים הומתו או נקברו חיים" .בריטים שהיו שבויים בסטלאג XXAטוענים שהוא לא היה מחנה נופש דווקא ושמנות המזון שלהם בפירוש לא היו שונות מאלה שניתנו לשבויים הסובייטים; אבל הם ניצלו ממוות מרעב הודות לחבילות הצלב האדום. שומרי המחנה היו "בוגדים" מהצבא האדום ,שגויסו בהבטחת מנות מזון טובות יותר .המתנדבים האלה גילו "אכזריות רבה מזו של הגרמנים כלפי השבויים הסובייטים" .חלק מהשומרים ,נאמר ,היו בני המיעוט הגרמני שהתגורר על הוולגה .הם פקדו על שבויים להתפשט ושיסו בהם כלבים .הגרמנים ניהלו לפי המסופר מערכה של "תעמולה נמרצת" ,ששאפה לשכנע שבויים להתגייס לצבא השחרור הרוסי ‑ הארמיה של חיילים סובייטים לשעבר במדי הוורמאכט, בפיקודו של גנרל אנדריי אנדרייביץ' ולָאסֹוב" .הרבה אוקראינים ואוזבקים מכרו את עצמם לגרמנים" ,אמר אחד השבויים .הוא תואר במסמכים כ"חבר מפלגה לשעבר" ו"סגן בכיר לשעבר" ,מפני שאנשי הצבא האדום איבדו את כל מעמדם מעצם העובדה שהניחו לעצמם ליפול בשבי. העונשים שהוטלו על השבויים הסובייטים היו רבים ומגוונים .בין השאר ,הם הוכרחו לבצע כפיפות ברכיים ,לפעמים במשך שבע שעות רצופות" ,מה שהפך את הקורבן לנכה גמור" .הם גם הורצו מעלה ומטה במדרגות ,בין שומרים חמושים באלות גומי שהוצבו בכל פנייה .במחנה אחר הונחו קצינים פצועים תחת מקלחות קרות ,בחורף ,והושארו למות מקור .שבויים סובייטים עונו גם בשיטה מהמאה השמונה‑עשרה שנקראה "חמור ספרדי" ,מתקן עץ בעל חתך משולש שהקורבן נקשר אליו כאילו ברכיבה .אחדים אולצו לרוץ כמטרות חיות באימוני הירי של שומרי הס"ס .ענישה אחרת נקראה "אכטונג!" השבוי הסובייטי אולץ להתפשט ולכרוע ברך במקום פתוח .משני הצדדים החזיקו כלבנים בכלבי תקיפה .ברגע
ברעמו חרזמ
117
שהוא הפסיק לצעוק "אכטונג! אכטונג! אכטונג!" שוסו בו הכלבים .נעשה שימוש בכלבים גם כאשר שבויים אולצו לבצע "צעדות ספורט" ‑ הליכה מהירה בקריסת ברכיים 13.ייתכן שהידיעות על ענישות מסוג זה גררו את הפעלתן של שיטות דומות על שבויים גרמנים שנפלו לידי הצבא האדום בהתקדמותו .שבוי בריטי, טייס קרב ,הצליח לברוח והגיע ליחידה של החזית האוקראינית 1שאספה אותו 14 אליה .הוא ראה איש ס"ס צעיר ששוביו הסובייטים אילצו אותו לנגן בפסנתר. הם הבהירו לו ,בשפת סימנים ,שהוא יּוצא להורג ברגע שיפסיק .השבוי הצליח לנגן במשך שש‑עשרה שעות לפני שהתמוטט בבכי על המקלדת .הם טפחו על גבו ,גררו אותו החוצה וירו בו למוות. הצבא האדום התקדם לתוך שטח גרמניה בתערובת סוערת של רגשות כעס והתרוממות רוח" .דומה שלכל איש ואיש יש הרמוניקה גרמנית" ,הבחין וסילי גרוסמן" 15,זהו כלי הנגינה של החייל ,משום שהוא היחיד שאפשר לנגן בו בנסיעה במשאית או בעגלה מקרטעת" .החיילים גם התאבלו על אחים לנשק שנפלו .יקוב זינובייביץ' ארונוב ,תותחן ,נהרג ליד ֶקנ ִיגסּבֶרג ב‑ 19בפברואר. זמן קצר לפני מותו שלח מכתב חיילים טיפוסי הביתה" :אנחנו מכים ומשמידים את האויב ,שנס בחזרה למאורתו כמו חיה פצועה .אני חי טוב מאוד ואני בריא ושלם .כל מחשבותַי נתונות להבסת האויב ולחזרה הביתה אליכם" 16.מכתב אחר שלו היה הרבה יותר חושפני ,משום שנכתב אל חייל אחר ,שהיה מסוגל להבין ללבבו" .אני כל כך אוהב את החיים ,ועדיין לא חייתי .אני רק בן תשע‑עשרה. לעתים קרובות אני רואה את המוות לפני ואני נאבק עמו .אני נלחם ,ועד כה אני מנצח .אני תצפיתן ארטילריה ,ואתה יכול לתאר לעצמך איך זה .כדי שלא להאריך בדברים ,פעמים רבות מאוד אני מתקן את האש של הסוללה שלי ,ורק כשהפגזים פוגעים במטרה אני חש שמחה". ארונוב נפל ב"בוקר פרוסי ערפילי אחד" ,כתב חברו הטוב ביותר לאירינה, אחותו של הנער שנהרג .השניים נלחמו שכם אל שכם מוִויטֶּבסק ועד קניגסברג. "ובכן ,אירה ,המלחמה מפרידה בין חברים רבים והרבה דם נשפך ,אבל אנו האחים לנשק נוקמים בצפעונים של היטלר את נקמת דמם של אחינו וחברינו". חבריו של ארונוב קברו את גופתו "בפאתי היער" .הדעת נותנת שהמקום סומן, כנהוג ,במקל שנקשרה אליו פיסת בד אדום .אם מצאו אותו החּפָרים שזה היה תפקידם ,הם החליפו אותו בלוח עץ קטן .הגופות היו רבות מדי ,פזורות על פני שטח גדול מדי ,ולא היה אפשר להביאן לקבורה בבית קברות.
118
נפילת ברלין
המפגש עם עובדי כפייה שניסו לחזור הביתה הטביע גם הוא את חותמו בחיילי הצבא האדום .רובם היו נשות איכרים שראשיהן מכוסים במטפחת בד וכפות רגליהן עטופות בחותלות מאולתרות ,לחמימות .סרן זָכ ָר מרקוביץ' אַגַרני ֵינקֹו ,המחזאי ,פגש עגלה מלאה נשים בפרוסיה המזרחית 17.הוא שאל מנין הן" .אנחנו רוסיות .רוסיות" ,ענו לו ,מאושרות לשמע קול ידידותי .הוא לחץ את ידי כולן ,וזקנה אחת פרצה פתאום בבכי" .זאת הפעם הראשונה בשלוש שנים שמישהו לוחץ את ידי" ,הסבירה. אגרניינקו פגש גם "יפהפייה ממחוז אֹוֶרל בשם טטיאנה חִילצָ'קֹובָה" .היא חזרה הביתה עם תינוק בן חודשיים .במחנה עובדי הכפייה הגרמני היא פגשה צ'כי והתאהבה בו .הם החליפו נדרי נישואים ,אך כשהגיע הצבא האדום ,התנדב מיד הצ'כי שלה להילחם בגרמנים" .טטיאנה אינה יודעת את כתובתו .הוא אינו יודע את כתובתה .וקשה לשער שגורל המלחמה יפגיש ביניהם שוב" .ומה שאולי מצער עוד יותר הוא זה :הדעת נותנת שהיא סבלה קשות בשובה הביתה לאורל על שקיימה יחסים עם נתין זר. בראש מעייניה של הסטבקה באותה עת המשיך לעמוד הפער הרחב ,מול "המרפסת הבלטית" ,בין החזית הביילורוסית 1של גאורגי קונסטנטינוביץ' ז'ּוקֹוב לבין האגף השמאלי של החזית הביילורוסית 2של קונסטנטין קונסטנטינוביץ' רֹוקֹוסֹובסקִי .ב‑ 6בפברואר טלפן סטלין אל ז'וקוב ,מילטה ,ושאל אותו מה מעשיו. ז'וקוב השיב שהוא נמצא בישיבה של מפקדי הארמיות ,לדיון בהתקדמות אל ברלין מראשי הגשר החדשים על האֹודֶר .סטלין השיב בזעף שהוא מבזבז את זמנו .עליהם להתבסס על האודר ולאחר מכן לפנות צפונה ולחבור עם רוקוסובסקי. וסילי איבנוביץ' צ'ּויקֹוב ,מפקד ארמיית הגוורדיה ,8שכנראה הגה איבה לז'וקוב מאז סטלינגרד ,בז לז'וקוב על שלא עמד בתוקף על התקדמות לעבר ברלין .הוויכוח המר בין השניים נמשך גם בשנים שאחרי המלחמה .צ'ויקוב טען בתחילת פברואר בזכות תנועה מהירה ,שתתפוס את ברלין בלי הגנה .אבל ז'וקוב ואחרים חשבו כי בהתחשב בתשישות החיילים ובמחסור החמור באספקה, שלא לדבר על החשש מפני התקפת‑נגד מצפון על אגפם הימני החשוף ,הסיכון יהיה הרבה יותר מדי גדול. בינתיים ,בפרוסיה המזרחית ,הכוחות הגרמניים כותרו אבל טרם הובסו .שרידי הארמיה הרביעית ,משלא הצליחו לפרוץ החוצה בסוף ינואר ,נדחקו לתוך ה ֶקסֶל של הַיילִיג ֶנּבַייל ,בגבם לפִרישֶס הָאף .את הסיוע הארטילרי העיקרי שלהם קיבלו
ברעמו חרזמ
119
מתותחיהן הכבדים של הסיירות אדמירל שֶר ולִיצֹוב ,שירו מלב הים הבלטי, מעל שרטון פִרישֶה נ ֵרּונג והלגונה הקפואה. שרידי ארמיית הפנצר השלישית בקניגסברג נותקו מחצי‑האי ז ַמלָנד ,אבל ב‑ 19בפברואר יצאו להתקפה מתואמת משני הצדדים ,שיצרה מסדרון יבשתי; הגרמנים הגנו עליו בחירוף נפש .פינוי האזרחים והפצועים מהנמל הקטן ּפילָאּו שבחודו של חצי‑האי זמלנד הואץ ,אבל אזרחים רבים פחדו לעזוב בדרך הים אחרי התקפות הטורפדו על וילהלם גּוסטלֹוף ועל ספינות פליטים אחרות. בשעות הבוקר המוקדמות של 12בפברואר ספגה אוניית בית החולים גנרל פון שטֹויּבֶן פגיעת טורפדו ,אחרי שהפליגה מפילאו עם 2,680פצועים .כמעט כולם טבעו. הארמיה השנייה ,בה בעת ,נהדפה לאחור אל הוויסלה התחתי והשפך שלו, שם הגנה על דַ נצִיג ועל עיר הנמל גדִ ינִי ָה .היא היתה ,למעשה ,האגף השמאלי של קבוצת הארמיות ויסלה של הימלר .במרכז ,במזרח ּפֹומֶַרני ָה ,הוקמה ארמיה חדשה ‑ ארמיית הפנצר ס"ס האחת‑עשרה .אגפו הימני של הימלר ,על האודר, כלל את שרידי הארמיה התשיעית של גנרל תאודור ּבּוסֶה ,שהוכתה קשות במערב פולין. הימלר כמעט לא יצא מרכבת הפאר המיוחדת שלו ,שטיירמארק ,שאותה תיאר כ"מִפקדת השדה" שלו .הרייכספיהרר של הס"ס הבין עכשיו שהאחריות הכרוכה בפיקוד צבאי כבדה הרבה יותר מכפי שתיאר לעצמו" .חוסר הביטחון [שלו] כמנהיג צבאי" ,כתב אל"ם האנס גאורג אייזמן" 18,מנע בעדו מלהציג בפני היטלר את המצב הצבאי לאשורו ,קל וחומר לעמוד על דעתו" .כל אימת שחזר הימלר מישיבת המצב של הפיהרר ,הוא היה שרוי בהתמוטטות עצבים. קציני המטה לא שאבו הנאה רבה מהפרדוקס הזה ‑ הימלר המפחיד שנעשה כה מפוחד .מנהגו ה"מתרפס" כלפי היטלר וחרדתו מפני הודאה במצב הנורא של כוחותיו "גרמו נזק גדול ועלו בכמות עצומה ומיותרת של דם". הימלר ,שמצא מקלט בקלישאות התוקפניות של הפיהרר עצמו ,דיבר על עוד התקפות‑נגד .אחרי הביזיון של דֶ מֶלהּוּבֶר נתן הימלר את דעתו להקמת כוח שייקרא ארמיית הפנצר ס"ס האחת‑עשרה .בפועל ,כל קבוצת הארמיות ויסלה כללה בראשית דרכה רק שלוש דיביזיות פנצר ,רחוקות מאוד ממצבה מלאה. לכל היותר היה אפשר לקרוא לעוצבות שנמצאו תחת ידו קורפוס" ,אבל ארמיית פנצר" ,ציין אייזמן" 19,מצלצלת טוב יותר" .אלא שלהימלר היה מניע נוסף ,והוא קידומם של קציני ואפן‑ס"ס במטה ובפיקוד על יחידות שדה .אוברגרופנפיהרר
120
נפילת ברלין
פליקס שטַיינ ֶר התמנה למפקד ה"ארמיה" .הוא היה איש צבא מנוסה ,ובפירוש היה זה מינוי טוב ,בהשוואה לקציני ואפן‑ס"ס בכירים אחרים .אבל לא ציפתה לו משימה קלה. גנרל היינץ גּודֶ רי ָאן ,שהיה מנוי וגמור עמו לשמור על מסדרון פתוח אל פאתי פרוסיה המזרחית ,טען בישיבת מצב בשבוע הראשון של פברואר שיש צורך במבצע שאפתני .הוא היה בוטה עוד יותר מהרגיל ביום ההוא ,אחרי שלגם מהטיפה המרה בארוחת צהריים מוקדמת עם שגריר יפן 20.גודריאן רצה בתנועת מלקחיים ,שאחת מזרועותיה תצא מהאודר מדרום לברלין והשנייה מפומרניה דרומה ,כדי לכתר את הארמיות המובילות של ז'וקוב .על מנת לאסוף כוח מספיק ,אמר ,יהיה צורך להביא בדרך הים עוד מהדיביזיות הלכודות ללא הועיל בקורלנד ובמקומות אחרים ולדחות את המתקפה בהונגריה .היטלר סירב שוב. "אתה חייב להאמין לי" ,התעקש גודריאן" 21,כשאני אומר שלא סתם עקשנות חמורית מצדי מניעה אותי להציע שוב ושוב את פינוי קורלנד .אינני רואה שום דרך אחרת שנותרה לנו לצבירת עתודות ,ובלי עתודות אין לנו סיכוי להגן על הבירה .אני מתחייב בפניך שאני פועל אך ורק למען האינטרסים של גרמניה". היטלר קפץ על רגליו ,רועד מכעס" .איך אתה מעז לדבר אלי ככה?" צעק" .אינך חושב שאני נלחם למען גרמניה? כל חיי היו ועודם מאבק ממושך אחד למען גרמניה" .אל"ם אולריך דה מַייזי ֵיר ,ראש אגף המבצעים החדש בצוסן ,לא ראה מימיו מריבה שכזאת; הוא עמד המום ומלא חרדה לגורל מפקדו .גרינג ,שביקש לשים קץ להשתוללותו של היטלר ,לקח את גודריאן החוצה מהחדר והציע לו לחפש מעט קפה כדי להרגיע את הרוחות. יותר מכול חשש גודריאן מפני סכנת הניתוק שנשקפה לארמיה השנייה, שהשתדלה לשמור על רצף טריטוריאלי בין פרוסיה המזרחית לפומרניה .לכן שינה את הצעתו וטען עכשיו בזכות התקפה יחידה מ"המרפסת הבלטית" דרומה .התקפה כזאת על אגפו הימני של ז'וקוב אולי אף תרתיע את הסובייטים מלנסות לתקוף את ברלין מיד .ב‑ 13בפברואר נערכה בלשכת הקנצלר ישיבה סופית על המצב המבצעי .הימלר היה נוכח ,בתוקף תפקידו כמפקד קבוצת הארמיות ויסלה ,ונכח גם אוברסטגרופנפיהרר סֶּפ דִיטִריך .גודריאן הביא עמו את סגנו המוכשר מאין כמוהו ,גנרל ולטר וֶנק .גודריאן הבהיר היטב ,למן ההתחלה ,שהוא רוצה לפתוח במבצע בעוד יומיים .הימלר התנגד בנימוק שטרם הגיעו כל הדלק והתחמושת הדרושים .היטלר תמך בו ,ועד מהרה פרצה מריבה חדשה בין הפיהרר לבין ראש המטה של צבאו .גודריאן גם התעקש על כך שוונק יפקד על המבצע.
ברעמו חרזמ
121
"הרייכספיהרר של הס"ס הוא מספיק גבר כדי לבצע את ההתקפה בעצמו", 22 אמר היטלר. "לרייכספיהרר של הס"ס אין הניסיון הדרוש או מטה מיומן די הצורך לשלוט בהתקפה בכוחות עצמו .משום כך חיונית נוכחותו של גנרל ונק". "אינני מרשה לך" ,צעק היטלר" ,לומר לי שהרייכספיהרר של הס"ס אינו מסוגל למלא את חובתו". הוויכוח המשולהב נמשך שעה ארוכה .היטלר הזועם צרח דברים הזויים. גודריאן ,לדבריו הוא ,שלח מבט אל דיוקנו של קנצלר הברזל ּבִיסמַרק חבוש הקסדה ותהה מה היה האיש חושב על מה שקורה למדינה שלהקמתה עשה כה רבות .למרבה הפתעתו של גודריאן ,פתאום הפסיק היטלר לפסוע הלוך ושוב ואמר להימלר שגנרל ונק יצטרף למפקדתו באותו לילה ויעמוד בראש המתקפה .ואז התיישב באחת וחייך אל גודריאן" .עכשיו נמשיך בישיבה בבקשה. המטה הכללי ניצח בקרב היום" .גודריאן התעלם מדברי התוכחה ששמע מפי קייטל לאחר מכן ,בחדר המבואה ,על כך שכמעט גרם לפיהרר שבץ .הוא חשש שניצחונו המוגבל לא יאריך ימים. ב‑ 16בפברואר נפתחה מתקפת פומרניה ,שנודעה גם כקרב השריון של סטַרג ָרד ,בפיקודו של ונק .יותר מ‑ 1,200טנקים הוקצו למבצע ,אבל היה מחסור ברכבות להובלתם .אפילו דיביזיית פנצר במצבה חסרה היתה זקוקה לחמישים רכבות כדי לשנע את אנשיה ואת רכביה .חמור שבעתיים היה המחסור בתחמושת ובדלק ,שהספיקו רק לשלושה ימי קרב .לקחי המתקפה בארדנים לא נלמדו. קציני המטה של הצבא התכוונו לתת למתקפה את שם הצופן "הּוז ָאֶרנִריט", רכיבת ההוסארים ‑ הודאה בפני עצמה שמדובר בלא יותר מאשר פשיטה .אבל הס"ס התעקש על שם הרבה יותר דרמטי" :זֹונ ֶנוֶונדֶ ה" ,סֹולסטִיציּום *.בדיעבד, לא היתה זו רכיבת הוסארים ‑ מחמת הפשרה פתאומית של הקרח ,כלי הרכב המשוריינים שקעו מיד בבוץ ‑ וגם לא היה זה יום שיא הקיץ ,הואיל והוא לא שינה מאומה .התקפת‑נגד של ארמיית הגוורדיה המשוריינת 2עלתה לוורמאכט באובדן כבד של טנקים שהוא לא היה יכול להרשות לעצמו לאבדם. מבין הנפגעים ,בעל הדרגה הגבוהה ביותר היה גנרל ונק ,שנרדם על ההגה בנסיעה חזרה למפקדתו ,אחרי שתדרך את הפיהרר בליל 17בפברואר, *
שם משותף ליום הארוך ביותר וליום הקצר ביותר בשנה .במקרה זה ,הכוונה היתה בלי ספק ליום תחילת הקיץ[ .המתרגם]
122
נפילת ברלין
ונפצע קשה .החליף אותו גנרל האנס קֶרּבס ,קצין מטה פיקח שהיה הנספח הצבאי במוסקבה לפני מבצע ברברוסה .אבל הניסיון להדוף את התקפת‑הנגד הסובייטית לא הצליח ,והיה צורך לנטוש אותו אחרי יומיים .כל מה שניתן לומר בזכות המתקפה הזאת הוא שהגרמנים קנו לעצמם זמן .הקרמלין השתכנע שדהרה מהירה אל ברלין אינה באה בחשבון ,בטרם ישתלטו הסובייטים על קו החוף הפומרני. ניסיונותיו של היטלר ליצור "ערי מבצר" ,וסירובו להתיר את פינוי ָם של כוחות מכותרים ,היו חלק ממתכונת אובדנית שכפתה על גרמניה קורבנות וסבל מיותרים .הוא ידע שגורלם של אלה כמו אלה נחרץ מראש ,מפני שלא היו ללופטוואפה הדלק והמטוסים הדרושים כדי לתספק אותם ,ובה בעת שללה מדיניותו זו מקבוצת הארמיות ויסלה כוחות מנוסים בקרב. ֵקנ ִיגסּבֶרג וּבֶרסלָאּו החזיקו מעמד ,אבל ערים אחרות שהגדיר היטלר כמבצרים או כ"שוברי גלים" קרסו במהירות .בדרום פומרניה נפלה שנ ַיידֶ מִיל ,הקטנה ביותר שבהן והפחות מוגנת ,ב‑ 14בפברואר ,אחרי קרב הגנה נואש .זו הפעם לא היו תלונות בפי היטלר ,והוא העניק צלבי אבירים למפקד חיל המצב ולסגנו .ארבעה ימים אחר כך ,ב‑ 18בפברואר ‑ בדיוק כששקע מבצע זוננוונדה בבוץ ‑ נתן גנרל צ'ויקוב את האות להסתערות על מבצר ּפֹוזנ ָן .לפני ההרעשה ,כמו בסטלינגרד, שידרה המחלקה השביעית שלו ברמקולים מוזיקת אבל ,מתובלת בקריאות לכניעה כדרך היחידה להצלת החיים ולחזרה הביתה .נאמר לגרמנים שאין להם סיכוי להימלט ,מפני שהם נמצאים עכשיו 200קילומטרים מאחורי הקו הקדמי. ארטילריית המצור פתחה בריכוך תשעה ימים לפני כן ,אך בבוקר 18 בפברואר היו 1,400תותחים ,מרגמות ומשגרי קטיושה מוכנים לפתוח בהרעשה של ארבע שעות .קבוצות סער חדרו למבצר ,שהמבנה העילי שלו רוסק בפגזי חנ"ם .ההתנגדות בתוך הבניין נמשכה ,ולכן הובא הוביצר 203מ"מ לפצפץ את החומות בכינון ישיר .נעשה שימוש בלהביורים ,ומטעני חבלה הופלו לתוך פירי אוורור .חיילים גרמנים שביקשו להיכנע נורו בידי קציניהם שלהם .בליל 23‑22 בפברואר פרש מפקד חיל המצב ,גנרל‑מיור ארנסט גֹומֶל ,את דגל צלב הקרס על רצפת חדרו ,השתרע עליו וירה בעצמו .הנותרים בחיים מבין אנשיו נכנעו. המצור על ברסלאו נמשך זמן רב יותר :העיר עדיין החזיקה מעמד בעת שנפלה ברלין .כתוצאה מכך ,היא נעשתה אחד הקורבנות הנוראים ביותר של המלחמה.
ברעמו חרזמ
123
הגאולייטר הקנאי קרל הָאנקֶה היה נחוש בהחלטתו שּבירת שלזיה לא תיפול לידי האויב .הוא היה האיש ששלח משאיות עם רמקולים להורות לנשים ולילדים לברוח מהעיר בסוף ינואר .רבים מהם קפאו למוות באשמתו הבלעדית. היה בעיר מלאי סביר של מזון ,אבל התחמושת היתה מועטה .הניסיונות להצניח תחמושת היו בזבוז משווע של משאבי הלופטוואפה .גנרל‑אוברסט פרדיננד שֵרנ ֶר ,מפקד קבוצת הארמיות מרכז ,החליט בסוף פברואר לשלוח חלק מחטיבת הצנחנים 25לתגבור חיל המצב .מפקד החטיבה מחה נמרצות ,בנימוק שאין שם אזור נחיתה ,אבל ב‑ 22בפברואר עלה גדוד הצנחנים על מטוסי תובלה יונקרס 52בי ִיטֶרּבֹוג שמדרום לברלין .בחצות התקרבו המטוסים לברסלאו" .מעל העיר" ,כתב לאחר מכן אחד הצנחנים" 23,ראינו שריפות נרחבות ונתקלנו באש נ"מ כבדה" .עקב פגיעה במכשיר הקשר ,הם איבדו קשר עם הפיקוח הקרקעי וחזרו לנחיתה בשדה תעופה סמוך לדרזדן .כעבור שני לילות נעשה ניסיון נוסף. אש הנ"מ הסובייטית היתה נמרצת עוד יותר בעת שחגו סביב העיר הבוערת במשך עשרים דקות ,בניסיון למצוא אתר לנחיתה .שלושה מהמטוסים אבדו: אחד מהם התנגש בארובת בית חרושת. הצעדים המשמעתיים שנקט האנקה ,בגיבויו של גנרל שרנר ‑ שנודע במדיניות ה"כוח מתוך פחד" שלו ‑ היו נוראים .ההוצאות להורג היו שרירותיות .אפילו ילדים בני עשר נשלחו לעבודה תחת אש סובייטית ,ממטוסים ומתותחים ,כדי לפלס רצועת נחיתה בתוך העיר .כל ניסיון כניעה מצד אלה שביקשו "להציל את חייהם העלובים" 24בא על עונשו ‑ גזר דין מוות שהוצא לפועל לאלתר" .צעדים החלטיים" ננקטו גם נגד משפחותיהם .שרנר טען כי "כמעט ארבע שנים של מלחמה אסייתית" 25שינו כליל את החייל בחזית" :הן הקשיחו אותו ועשוהו קנאי במאבק נגד הבולשביקים ...המערכה במזרח פיתחה את החייל הפוליטי". התפארותו של סטלין בילטה ,כאילו כל תושבי פרוסיה המזרחית ושלזיה כבר ברחו מבתיהם ,עדיין לא הפכה למציאות .עדיין ,רבים מדי היו לכודים בערים נצורות .עדיין ,האזרחים הגרמנים בפרוסיה המזרחית סבלו בכל אשר נמצאו ,אם בקניגסברג ובקסל של הייליגנבייל ,אם בניסיון לברוח באונייה דרך נמל פילאו, אם בבריחה רגלית מערבה ‑ וגם אם נשארו בבתיהם .בעקבות ההפשרה של פברואר היה אפשר לחצות את הקרח בפרישס האף רק ברגל ,ולא בעגלה .דרך היציאה אל דנציג ,פומרניה והמערב עדיין היתה פתוחה ,אבל היה ברור לכול שזו רק שאלה של זמן עד שתבקיע החזית הביילורוסית 1אל חוף הים הבלטי.
124
נפילת ברלין
בריה שמע מפי קצין בכיר בסמר"ש כי "חלק משמעותי של אוכלוסי פרוסיה המזרחית" 26שנמלטו לקניגסברג מצאו שאין להם כמעט מקום שם ,ועוד פחות מזה ,מזון .אם קיבלו 180גרם של לחם ביום ,שפר עליהם מזלם" .נשים מוכות רעב עם ילדים עדיין גוררות את עצמן לאורך הדרך" בתקווה שהצבא האדום יאכיל אותן .מפי האזרחים הללו שמע מודיעין הצבא האדום ש"המורל של חיל המצב בקניגסברג מעורער קשות .לפי הפקודות הכלליות שניתנו ,כל גבר גרמני שלא יתייצב לשירות בחזית יּוצא להורג בירייה בו במקום ...חיילים לובשים בגדים אזרחיים ועורקים .ב‑ 6וב‑ 7בפברואר ,גופותיהם של שמונים חיילים גרמנים נערמו בתחנת הרכבת הדרומית .בשלט שנתלה מעליהם נכתב' :הם מתו כפחדנים ,אבל מתו בכל זאת'". בעקבות כישלונו של מבצע זוננוונדה גברה הסכנה לדנציג .הקִריגסמָאִרינ ֶה עשה מאמצים אדירים לפינוי פצועים ואזרחים רבים ככל האפשר .במרוצת יום יחיד 21 ,בפברואר ,הוצאו מהעיר 51,000איש .להערכת הרשויות הגרמניות היה צורך לפנות רק עוד ,150,000אבל כעבור שבוע התברר שאוכלוסיית דנציג תפחה ל‑ 1.2מיליון ,מהם 530,000פליטים .המאמצים הוגברו עוד יותר .ב‑8 במרס יצאו מפומרניה שלושים וארבע רכבות של קרונות בקר מלאי אזרחים אל מֶקלֶנּבּורג שממערב לאודר .היטלר רצה להעביר 150,000פליטים לדנמרק, וכעבור יומיים ניתנה ההוראה" :הפיהרר פקד שמעתה ,קופנהגן תהיה מקלט יעד" 27.ועוד ב‑ 10במרס ,המספר הכולל השוטף של פליטים גרמנים מהמחוזות המזרחיים עלה ל‑ 11מיליון. אך בעוד העיר דנציג שורצת פליטים מבוהלים ,להוטים עד ייאוש לברוח ממנה ,נמשכה עבודתו המתועבת של מכון דנציג לרפואה ולאנטומיה .אחרי שכבש הצבא האדום את העיר נשלחה לשם ועדה מיוחדת כדי לחקור את ייצור הסבון ומוצרי העור מ"גוויותיהם של אזרחי ברה"מ ,פולין וארצות אחרות שהומתו במחנות ריכוז גרמניים" 28.ב‑ 1943החלו פרופ' רודולף שּפָאנ ֶר ועוזרו פֹולמָן בניסויים .לאחר מכן נבנו מתקנים מיוחדים לייצור" .בדיקה באתר המכון האנטומי גילתה 148גופות אדם שאוחסנו לייצור סבון ,מהן 126גופות של גברים 18 ,של נשים וארבע של ילדים .שמונים מגופות הגברים ושתיים מגופות הנשים היו ערופות ראש .נמצאו גם שמונים ותשעה ראשי אדם" .כל הגופות והראשים אוחסנו במכלי מתכת מלאים בתמיסת אלכוהול קרבולי .נראה שרוב הגוויות הגיעו ממחנה הריכוז שטּוטהֹוף הסמוך לעיר" .המוצאים להורג
ברעמו חרזמ
125
שגופותיהם שימשו לייצור סבון היו בני לאומים שונים ,אבל רובם היו פולנים, רוסים ואוזבקים" .ניכר שהעבודה התנהלה באישור רשמי ,בהתחשב בדרג הבכיר של המבקרים במקום" .במכון האנטומי ביקרו שר החינוך ברנהרד רּוסט ושר הבריאות קארה קֹונטִי .הגאולייטר של דנציג ,אלברט פֵרסטֶר ,ביקר במכון ב‑ ,1944אחרי שכבר החל ייצור הסבון .הוא בדק את כל מתקני המכון האנטומי, ואני חושב שהוא ידע על ייצור סבון מגוויות אדם" ,כתב יו"ר ועדת החקירה. ההיבט המדהים ביותר של הסיפור המחריד הזה הוא שדבר לא נהרס לפני הגעת הצבא האדום ,ושפרופ' שפאנר ועמיתיו לא הועמדו לדין אחרי המלחמה .עיבוד גופות לא נחשב פשע. מחנה שטוטהוף הכיל בעיקר כלואים סובייטים ,וכן כמה פולנים ,תערובת של חיילים ויהודים 29.כ‑ 16,000כלואים מתו במחנה ממחלת הטיפוס בתוך שישה שבועות .כשהתקרב הצבא האדום הוטל על הכלואים למחות כל זכר למחנה. המשרפה פוצצה ועשרה בנייני קסרקטין שבהם הוחזקו יהודים נשרפו עד עפר. ככל הנראה ,הוטל על חיילים גרמנים סדירים להשתתף בהוצאה להורג של שבויי הצבא האדום ואזרחים סובייטים. אם מפחד הגמול על פשעי מלחמה ואם מפחד הבולשביקים ומחנות העבודה בסיביר ,הוורמאכט התשוש המשיך לצעוד ולהילחם" .הגרמנים עדיין לא איבדו את התקווה" ,קבע דוח מודיעין צרפתי בפברואר " 30.1945הם אינם מעזים לאבדה" .קצינים סובייטים ניסחו זאת קצת אחרת" :המורל נמוך ,אבל המשמעת 31 חזקה".
7
טיהור האזורים העורפיים ב‑ 14בפברואר ,בפרוסיה המזרחית ,ירדה שיירה של כלי רכב צבאיים ,מסומנים בסמלי הצבא האדום ,מעל הכביש הראשי המוליך מַרסטֶנּבּורג לאַנג ֶּבּורג .הדרך הצדדית הוליכה לתוך יער אורנים עבות .האזור כולו השרה אווירה עגומה. גדר תיל דוקרני גבוהה ובראשה תלתלי תיל נראתה לעין מהדרך .כלי הרכב הגיעו עד מהרה למחסום שמעליו התנוסס שלט בגרמנית" :עצור .שטח צבאי. הכניסה לאזרחים אסורה" 1.זו היתה הכניסה למפקדתו הקודמת של היטלר, הוֹולפסשָאנצֶה. במשאיות ישבו אנשי משמר הגבול מדיביזיית רובאֵי הנקוו"ד 2.57הקצינים שפיקדו על השיירה לבשו את מדי הצבא האדום ,אבל לא היו כפופים לשרשרת הפיקוד שלו .כאנשי סמר"ש ,זרוע המודיעין הנגדי ,הם היו כפופים אך ורק לסטלין ,להלכה .יחסם לצבא האדום באותם ימים לא היה חברי .את כלי הרכב המרופטים שלהם הם קיבלו מיחידות צבא שניצלו את ההזדמנות להיפטר מהציוד הגרוע ביותר שלהן .אמנם זה היה נוהג שגור ,אבל בסמר"ש ובנקוו"ד לא בירכו עליו. מפקדם לבש מדים של גנרל בצבא האדום .הוא היה הקומיסר לביטחון המדינה ממדרגה שנייה ,ויקטור סמיונוביץ' ַאּבָקּומֹוב .לברנטי פבלוביץ' ּבֶרי ָה מינה אותו לעמוד בראש סמר"ש עם הקמת הארגון באפריל ,1943זמן קצר אחרי הניצחון בסטלינגרד .מפעם לפעם נהג אבקומוב ,כמו הממונה עליו ,לעצור נשים צעירות כדי לאנוס אותן ,אבל התמחותו העיקרית היתה השתתפות בהלקאת עצירים באלות גומי .על מנת שלא ללכלך את השטיח הפרסי במשרדו ,היו "פורשים על השטיח מחצלת מזוהמת ומוכתמת בדם" 3לפני שהוכנס למקום אחד האומללים. אבקומוב המשיך להחזיק בתפקידו כראש סמר"ש ,אבל בריה שלח אותו 126
םייפרועה םירוזאה רוהיט
127
"לנקוט צעדים צֶ'קיסטיים* הכרחיים" מאחורי החזית הביילורוסית 3המתקדמת לתוך פרוסיה המזרחית .אבקומוב דאג לכך שהכוח תחת פיקודו 12,000 ,אנשי נקוו"ד ,יהיה הגדול ביותר מכל אלה שסופחו לקבוצות הארמיות הפולשות לגרמניה .הוא היה גדול אפילו מכוח הנקוו"ד שנלווה לארמיות של מרשל ז'ּוקֹוב. שלג לח כיסה את הכול סביב .לפי דיווחו של אבקומוב לבריה ,חיילי הנקוו"ד ירדו מרכביהם וחסמו את הדרך ,בעוד הוא וקציני סמר"ש מתחילים בסיור ביקורת .בהתחשב בכך שנמסר על מלכודות פתאים גרמניות בסביבות רסטנבורג, אין ספק שהם היו זהירים .מימין למחסום היו כמה מבני אבן שהכילו מוקשים וחומרי הסוואה .משמאל היו הקסרקטינים שבהם התגוררו השומרים .קציני סמר"ש מצאו בהם כותפות ומדים של גדוד פִיהֶררּבֶגלַייט .בשנה הקודמת גרם פחדו של היטלר מפני פשיטת פתע של צנחנים סובייטים ל"הגדלת גדוד משמר 4 ראש הפיהרר לחטיבה מעורבת". אבקומוב המשיך לאורך הדרך למעבה היער וראה שלטים משני צדי הדרך. מתורגמן תרגם אותם למענו" :אסור לרדת מהדרך" ו"זהירות מוקשים!" ניכר שאבקומוב רשם דברים בפנקסו כל הזמן למען הדוח שלו לבריה ,שהיה עתיד לעבור לידי סטלין ,כפי שידע היטב .הבוס גילה התעניינות כפייתית בכל פרטי חייו של היטלר. אך הדבר המדהים מכול המשתקף מהדוח של אבקומוב הוא חוסר הידיעה הגמור של הסובייטים על האתר הזה .הדבר מפתיע במיוחד לנוכח המספר הרב של גנרלים גרמנים שנפלו בשבי ונחקרו בין כניעת סטלינגרד לתחילת .1945 דומה שנדרשו לסובייטים כמעט שבועיים כדי למצוא את המתחם ששטחו ארבעה קילומטרים רבועים .ההסוואה מפני תצפיות מהאוויר היתה מרשימה באמת ובתמים .כל כביש וכל דרך עפר כוסו ברשתות הסוואה ירוקות .קווים ישרים נשברו בעצים ובשיחים מלאכותיים .כל פנסי התאורה החיצוניים נצבעו בכחול כהה .אפילו מגדלי המשמר ביער ,שהזדקרו לגובה של שלושים וחמישה מטרים ,נראו כמו עצי אורן. כשנכנס אבקומוב למתחם הפנימי הראשון ,הוא הבחין ב"מחסומי הגנה מבטון
*
צֶ'קָה (לפי ראשי התיבות הרוסיים )ЧКהיה גלגולה הראשון של המשטרה החשאית הסובייטית, שנוסדה מיד אחרי מהפכת אוקטובר .בהמשך באו גפא"ו ,נקוו"ד ,קג"ב ,ויש אומרים גם פס"ב. לדברי ויקיפדיה" ,עד היום מכונים עובדי שירותי הביטחון ברוסיה 'צ'קיסטים'"[ .המתרגם]
128
נפילת ברלין
מזוין ,תיל דוקרני ,שדות מוקשים ומספר רב של עמדות ירי וקסרקטיני משמר". בשער מספר ּ 1פּוצצו כל הבונקרים אחרי שעזב הפיהרר סופית את המקום ב‑20 בנובמבר ,1944פחות משלושה חודשים לפני כן ,אבל ברור כשמש שאבקומוב לא ידע כלל כי תשלובת המבנים ננטשה .הם הגיעו לגדר תיל היקפית שנייה, ואחריה שלישית .בתוך המתחם המרכזי נמצאו בונקרים עם תריסים משוריינים, מקושרים לחניה תת‑קרקעית שקיבולתה שמונה‑עשרה מכוניות. "נכנסנו בזהירות רבה" ,כתב אבקומוב .הם מצאו כספת ,אבל היא היתה ריקה. הריהוט בחדרים ,ציין ,היה "פשוט מאוד"( .המקום תואר פעם כהכלאה של מנזר עם מחנה ריכוז ).קציני סמר"ש השתכנעו שהגיעו למקום הנכון רק כשמצאו דלת ועליה השלט "שליש הוורמאכט של הפיהרר" .חדרו של היטלר זוהה לפי תמונה שלו עם מוסוליני שצולמה בו. אם עובדת עמידתו של אבקומוב סוף‑סוף בעצם המקום שממנו הנחה היטלר את ההתנפלות חסרת הרחמים על ברית המועצות עוררה בו רגשות כלשהם, הדבר לא נחשף בדוח שלו .דומה שיותר מכך העסיקו אותו מבני הבטון המזוין וממדיהם .הוא התרשם כדבעי ותהה מן הסתם אם בריה וסטלין היו רוצים לבנות לעצמם משהו דומה" :אני חושב שהמומחים שלנו יתעניינו לבדוק את מִפקדתו של היטלר ולראות את כל הבונקרים המאורגנים כהלכה האלה" ,כתב 5.למרות הניצחון הממשמש ובא ,נראה שמנהיגי ברית המועצות לא הרגישו הרבה יותר בטוחים מאויבם בנפש. פלגות סמר"ש ודיביזיות נקוו"ד שסופחו לחזיתות השונות היו "חיוניות" ,כדברי סטלין ,לטיפול ב"כל הגורמים הלא אמינים שיימצאו בשטחים הכבושים". "לדיביזיות [הנקוו"ד] אין ארטילריה" ,אמר סטלין לג'נרל הרולד ּבּול מצבא ארצות הברית במהלך פגישתו עם מרשל אוויר ראשי סר ארתור טֶדֶ ר" 6,אבל הן חזקות בנשק אוטומטי ,בשריוניות ובטנקים קלים .הן זקוקות גם לאמצעי בילוש וחקירה מפותחים כראוי". בשטחים הגרמניים ,כגון פרוסיה המזרחית ושלזיה ,עמד בראש סדר העדיפויות של חטיבות הרובאים של הנקוו"ד הצורך לאסוף חיילים גרמנים נחשלים שההתקדמות השאירה מאחוריה .השלטונות הסובייטיים הגדירו את אנשי הפֹולקסשטּורם כחיילי ורמאכט ,אך בהתחשב בכך שכמעט כל גבר מגיל חמש‑עשרה עד חמישים וחמש גויס לשירות ,היה ביניהם רוב גדול של תושבים מקומיים .אלה מאנשי הפולקסשטורם שנשארו בבית ,ולא נמלטו עם שיירות
םייפרועה םירוזאה רוהיט
129
הפליטים ,סווגו במקרים רבים כקבוצות חבלה שהושארו מאחור ,בהתעלמות גמורה 7 מגילם .יותר מ‑ 200גרמנים" ,מחבלים וטרוריסטים" ,נמסר באחד הדיווחים, "הומתו בירייה בו במקום" בידי כוחות הנקוו"ד ,אבל סביר להניח שהמספר האמיתי היה גדול בהרבה. בפולין ,הגדרת "הגורמים הלא אמינים" של סטלין לא התייחסה למיעוט הזעיר של פולנים ששיתפו פעולה עם הגרמנים .היא חלה על כל תומכי הממשלה הפולנית הגולה בלונדון ועל אנשי האַר ִמי ָה קָריֹובָה ,צבא המולדת הפולני שחולל את מרד ורשה בשנה הקודמת .סטלין ראה את המרד ההוא נגד הגרמנים כ"מעשה פלילי של מדיניות אנטי‑סובייטית" 8.בעיניו זה היה בעליל ניסיון להשתלט על בירת פולין למען "ממשלת הגולים בלונדון" ממש לפני שייכנס לעיר הצבא האדום ,שאנשיו הם שנלחמו ומתו .ברור כשמש שמעשים מחפירים כמו הסגרת פולין לידי הנאצים ב‑ 1939וטבח הקצינים הפולנים ב ָקטִין בהוראת בריה היו חשובים בעיניו כקליפת השום .הוא התעלם גם מהעובדה שיחסית ,הפולנים סבלו עוד יותר מתושבי ברית המועצות :הם איבדו יותר מ‑20 אחוז מאוכלוסייתם .סטלין היה משוכנע שפולין וממשלתה השתייכו לו מכוח זכות המנצח ,ותחושת הבעלות הזאת היתה נחלת רבים בצבא האדום .כשחצו הכוחות הסובייטיים את גבול פולין עם גרמניה ,לא מעטים "חשו כי סוף‑סוף טיהרנו את אדמתנו שלנו" 9,על סמך ההנחה האינסטינקטיבית שפולין היא חלק בלתי‑נפרד של ברית המועצות. טענתו של סטלין בי ַלטה ,כאילו הממשלה הזמנית הקומוניסטית נהנית מפופולריות רבה בפולין ,היתה כמובן ראייה מהרהורי הלב .ספר זיכרונותיו של ז'וקוב הרבה יותר מאלף ,שכן בהתייחסותו לפולנים בכלל ,הוא הפטיר כלאחר יד ש"אחדים מהם היו נאמנים לנו" 10.מתנגדי השלטון הסובייטי הוגדרו כ"סוכני אויב" ,גם אם התמסרו קודם לכן למאבק נגד הגרמנים .סטלין התעלם כליל מהעובדה שהארמיה קריובה היתה אחת מכוחות בעלות‑הברית .בהתבטאות מעניינת אחרת דיבר ז'וקוב על הצורך לרסן את חייליו" :היה עלינו לפתח את עבודת החינוך עוד יותר בקרב כל חיילי החזית ,על מנת שלא ייעשו מעשים חסרי מחשבה מעצם תחילתה של שהייתנו" .ה"שהייה" הזאת היתה עתידה להימשך ארבעים וחמש שנה. על מידת שליטתו של בריה בממשלה הזמנית הפולנית יעיד מינויו של גנרל איוואן אלכסנדרוביץ' סֶרֹוב בכבודו ובעצמו לתפקיד "יועץ" למשרד הביטחון הפולני ב‑ 20למרס ,בשם הצופן "איבנוב"; 11קשה למדי ליישב תפקיד של יועץ
130
נפילת ברלין
עם תואר של קומיסר לביטחון המדינה ממדרגה שנייה .סרוב ניחן בכישורים מתאימים במיוחד לכהונה זו .הוא ניהל בשעתו את ההגליה ההמונית של תושבי הקווקז ולאחר מכן היה האחראי לדיכוי לבוב ב‑ ,1939כאשר תפסה ברית המועצות את מזרח פולין ואסרה והמיתה קצינים ,בעלי אדמות ,כמרים ומורים, מחשש פן יתנגדו לשלטונה .כשני מיליון פולנים הוגלו לגּולָג ,ונפתחה מערכה של קולקטיביזציה בכפייה. בכוונה תחילה לא הבחין סטלין בין הארמיה קריובה לבין ,UPAהצבא הלאומני האוקראיני; לפחות ,הוא רמז שיש קשר הדוק בין שתי המחתרות. ואילו גבלס ניצל כל הזדמנות להעלות על נס כל התנגדות פרטיזנית לכיבוש הסובייטי .הוא טען שהיו 40,000איש במחתרת האסטונית 10,000 ,בליטאית ו‑ 50,000באוקראינית .הוא אפילו ציטט כתבה שפורסמה בפרבדה ב‑ 7באוקטובר ,1944כדי לטעון שיש "לאומנים אוקראינים‑גרמנים" 12.כל הדברים הללו שימשו את חטיבות הנקוו"ד כאמתלות נוספות ל"טיהור האזורים העורפיים". זו היתה דוגמה נאה לדרך שבה הזינה תעמולתו של כל צד את תעמולת הצד שכנגד. בתחילת מרס נפתחה חקירה בעניינו של אויב פולני אפשרי אחר .כמעט ברגע שהתבסס סמר"ש בפולין ,הוא פתח ב"חקירה בדבר קרובי משפחה של רוקוסובסקי" ,מן הסתם כדי לבדוק אם אפשר לסווגם כ"גורמים עוינים" 13.מרשל קונסטנטין קונסטנטינוביץ' רֹוקֹוסֹובסקִי היה פולני למחצה ,וקרוב מאוד לוודאי שחקירה זו נערכה לפי הוראתו של בריה .הוא לא שכח שרוקוסובסקי נחלץ בשעתו מציפורניו .ניקולאי אלכסנדרוביץ' ּבּולגָנ ִין ,הנציג הפוליטי במועצה הצבאית של החזית הביילורוסית 2בפיקודו של רוקוסובסקי ,היה כלב השמירה שהציב עליו סטלין. בהמשך ,החלטתו הנחושה של סטלין למחות את הארמיה קריובה הפכה תקרית פעוטה לעימות חריף בין ברית המועצות לארצות הברית .ב‑ 5בפברואר ,בדיוק בעת שהחלה ועידת ילטה ,ביצע סגן מיירון קינג מחיל האוויר האמריקני נחיתת חירום בקּופלֶבֹו במפציץ .B‑17פולני צעיר הופיע במקום וביקש לצאת את המקום יחד עם הצוות .הם העלו אותו על המטוס וטסו לבסיס האווירי הסובייטי בשצ'ּוצִ'ין ,שם היה אפשר לתקן את המטוס כראוי .אנשי הצוות השאילו לו מדים ,וכשנחתו" ,האזרח העמיד פנים שהוא ג'ק סמית ,איש צוות" ,כפי שכתב גנרל אלכסיי אינוקנטייביץ' אנטונוב בתלונתו הרשמית" 14.רק אחרי התערבות
םייפרועה םירוזאה רוהיט
131
מצד הפיקוד הסובייטי" ,המשיך אנטונוב" ,הודיע סגן קינג שאין זה איש צוות, אלא אדם זר שלא היה מוכר להם ,ושהם לקחו אותו במטוסם כדי להוציאו לאנגליה ...לפי המידע שבידינו" ,סיים אנטונוב" ,הוא היה מחבל וטרוריסט שנשלח לפולין מלונדון" .ממשלת ארצות הברית התנצלה בשפל רוח .היא ארגנה לסגן קינג משפט צבאי על אדמת ברית המועצות ,בבסיס האווירי שהושאל לה טבָה ,וביקשה מאנטונוב לספק עדי תביעה *.סטלין ניצל את התקרית ליד ּפֹול ָ עד תום .הוא אמר לשליחו של הנשיא רוזוולט ,אווריל הִֶרימֶן ,שזוהי הוכחה לכך שארצות הברית מספקת לפולנים ה"לבנים" את הדרוש להם כדי לתקוף את הצבא האדום. ‑ תקרית אחרת אירעה ב 22במרס בבסיס האווירי הסובייטי ב ִמי ֵילֶץ ,שם נחת מפציץ לִיּבֵֶרייטֹור אמריקני בגלל מחסור בדלק .המפקד הסובייטי ,שהיה מודע לסכנה אחרי תקרית קינג ,הציב שמירה על המטוס והכריח את הצוות ללון בצריף סמוך .אחרי שהוחזקו שם יומיים ,ביקשו אנשי הצוות בפיקודו של סגן דונלד ּבִרידג' רשות להביא חפצים אישיים מהמטוס .ברגע שהיו כולם בתוכו, הם התניעו את המנועים ,המריאו בלי אישור והתעלמו מאיתותי הסובייטים לעצור" .סרן ההנדסה הסובייטי ֶמלָמֶדֶ י ֵיב ,שקיבל את פני צוותו של דונלד ברידג'" ,כתב אנטונוב לג'נרל דין במוסקבה" 15,נפגע וכעס על האירוע עד כדי כך שירה בעצמו בו ביום" .אבל ייתכן שסיבת מותו היתה קשורה איכשהו לקציני סמר"ש שהתמלאו זעם על "רשלנות הקצין והשומרים שהוצבו לשמירה על המטוס" 16.גם התקרית הזאת הוצגה כ"הוכחה" לכך ש"גורמים עוינים מנצלים את הנחיתות הללו כדי להעביר לשטח פולין מחבלים ,טרוריסטים וסוכנים של ** ממשלת הגולים הפולנים בלונדון". קשה לדעת אם השלטונות הסובייטיים היו פרנואידיים באמת ובתמים ,או שמא שִלהבו את עצמם לחמת זעם צדקנית המזינה את עצמה .כאשר קצין אמריקני בדרגת סגן‑אלוף שבא לבקר אצל שבויים אמריקנים משוחררים בלובלין חזר למוסקבה אחרי שפג תוקף אישור התנועה שלו ,הורה גנרל אנטונוב ‑ על דעתו של סטלין ,בלי ספק ‑ לקרקע את כל המטוסים האמריקניים "בברית 17 המועצות ובשטחים שבשליטת הצבא האדום". * כדי להשלים את הסיפור :סגן קינג הורשע ב‑ 26באפריל ונידון לנזיפה ולקנס כספי .אחרי שובו לארצות הברית ושחרורו מהצבא הוא ערער על גזר הדין ,וערעורו התקבל[ .המתרגם] * סגן ברידג' הועמד לדין צבאי במִפקדת חיל האוויר ה‑ 15האמריקני באיטליה ,נמצא אשם וקיבל * עונש זהה לזה שנפסק לקינג .גם הוא ערער אחרי שחרורו ,אבל ערעורו נדחה[ .המתרגם]
132
נפילת ברלין
בפרוסיה המזרחית דּווח על "כנופיות גרמניות של עד 1,000איש" התוקפות את עורפה של החזית הביילורוסית 2של רוקוסובסקי .יחידות של הנקוו"ד יצאו ל"סריקות ביערות כדי לחסל אותן" .אך ברוב המקרים קבוצות של אנשי פולקסשטורם מקומיים הן שהתחבאו ביערות .לפעמים הם ארבו למשאיות, לאופנועים ולעגלות אספקה כדי להשיג מזון .בקַרייסּבּורג גילו אנשי הנקוו"ד שתי "מאפיות סודיות" 18שאפו לחם לחיילים המסתתרים ביערות .הצעירות שהביאו להם את הלחם נפלו לידי סיורים של הנקוו"ד. בסריקה ב‑ 21בפברואר עסקה פלוגה 14של חטיבת משמר הגבול ,127 בפיקוד סגן זוטר חִיסמָטּולִין ,בחיפושים בחורש סבוך ,שבמהלכם הבחין סמל ז ַבגֹורֹודנ ִי בגרבי צמר תלויים על עץ .הדבר "עורר את חשדו כי אנשים לא ידועים נמצאים במקום .נעשה חיפוש מדוקדק ונתגלו שלוש חפירות מוסוות 19 היטב ,שהוליכו אל בונקר שבו נמצאו שלושה חיילי אויב חמושים ברובים". מוקשים ומלכודות פתאים היו מקור לדאגה גדולה .לשיפור גילוי המוקשים הוקצו עשרים ושניים כלבים לכל חטיבה של משמר הגבול של הנקוו"ד 20.הובאו גם כלבי גישוש" ‑ כלבים מיוחדים לרחרוח בנדיטים" ,כלשון הדוח ‑ כדי 21 למצוא עוד גרמנים שהתחבאו ביערות פרוסיה המזרחית. נראה שדוחות רבים נופחו בהפרזה דרמטית על ידי מפקדים מקומיים, שביקשו לשוות לעבודתם משנה חשיבות .דוח על תפיסת "טרוריסטים שנמסרו לסמר"ש לחקירה" 22מגלה כי איש מה"טרוריסטים" האלה לא נולד אחרי .1900 לברנטי פומיץ' צָנ ָאבָה ,מפקד כוחות הנקוו"ד בחזית הביילורוסית ,2דיווח על מעצרו של אולריך ּבֶר ,גרמני שנולד ב‑" .1906הוא הודה בחקירתו שבפברואר 1945הועסק כמרגל על ידי קצין המודיעין הגרמני התושב ,סרן שַרּפ .משימתו היתה להישאר בעורף הצבא האדום כדי לגייס סוכנים ולבצע פעולות חבלה, מודיעין וטרור .לצורך מילוי המשימה גייס בר שנים‑עשר סוכנים" .בכמה מקרים תוארו נחשלים או חיילי פולקסשטורם מקומיים כמי ש"הושארו מאחור על ידי המודיעין הגרמני במטרה לבצע חבלה" 23.האירוע המגוחך ביותר היה "החבלה בקו אספקת חשמל ליד הִינדֶ נּבּורג" שבשלזיה .אחרי חיפוש אימתני אחר העבריינים ,התברר כי מדובר ביחידת ארטילריה סובייטית שהתאמנה בסביבה. כמה רסיסים ניתקו את כבלי החשמל. לעומת כל זאת ,כשטען ראש יחידת סמר"ש המסופחת לחזית הביילורוסית 2
םייפרועה םירוזאה רוהיט
133
כי הוא ואנשיו גילו "בית ספר גרמני לחבלה בכפר קֹובָליֹובֹו" 24,נראה שהיתה זו אמת .שמותיהם של כל החניכים היו רוסיים או אוקראיניים .הגרמנים ,במצבם הנואש ,עשו שימוש הולך וגובר בשבויים סובייטים .יש לשער כי רבים מאותם רוסים ואוקראינים התנדבו בתקווה לזכות בדרך נוחה הביתה ,אבל הדעת נותנת שאפילו התמסרותם המיידית לידי השלטונות הצבאיים הסובייטיים לא היה בה כדי להציל את חייהם ,כפי שמלמדים מקרים אחרים. דומה שפלגות הנקוו"ד הוציאו יותר זמן על חיפושים בבתים ובמתבנים מאשר על סריקת אזורי היער רחבי הידיים .פלגה אחת מצאה שמונה נשים גרמניות מתחבאות בערימת חציר" .סמל חד עין" גילה שאין אלה נשים ,אלא "חיילים גרמנים בבגדי נשים" 25.היו דיווחים רבים מסוג זה. נראה שמשפחות האיכרים בפרוסיה המזרחית גילו פעמים רבות נאיביות שלא נפלה מזו של מקבילותיהן בברית המועצות .סיורים שערכו חיפושים בבתים מצאו שתושביהם התקשו לגרוע עין מחפץ מסוים ,או להתעלם ממנו .באחד הבתים פנתה אישה והתיישבה על ארגז מסע .חיילי הנקוו"ד הדפו אותה הצדה ומצאו גבר מתחבא בארגז .אנשי אחד הסיורים הבחינו במבטים המודאגים ששלח בעל הבית לעבר המיטה .הם הרימו את המזרן וראו שקרשי המיטה גבוהים מאוד .אחרי שסילקו אותם ,התגלה גבר בלבוש אישה .בבית אחר נמצא גבר מסתתר תחת המעילים על קולב עומד .כפות רגליו של האיש לא נגעו ברצפה, מפני שהוא תלה את עצמו בחגורה מתחת לבתי השחי שלו .לרוב נעשה שימוש במקומות המחבוא המתבקשים ביותר ,כמו סככות ,מתבנים וערימות שחת .כלבי גישוש מצאו את המתחבאים במהירות רבה .לא רבים בנו מחבואים תת‑קרקעיים. במקרים רבים לא טרחו סיורי הנקוו"ד לחפש בבית אלא שלחו בו אש ,ואלה מיושביו שלא נשרפו למוות נורו כשקפצו מהחלונות. לעומת רוב אנשי הפולקסשטורם ,שביקשו להישאר בקרבת משקיהם ,נחשלי הוורמאכט ניסו להסתנן דרך הקווים בחזרה לגרמניה .רבים מהם לבשו מדים של הצבא האדום שנלקחו מהחיילים שהרגו .אם נתפסו ,הם היו צפויים למוות בו במקום .כל שבוי שנתפס ‑ גרמני ,סובייטי או פולני ‑ הושם ב"כלא טרומי". בניינים אלה היו בדרך כלל בתי מגורים שהופקעו; חלונותיהם נסגרו בתיל דוקרני והמילים "כלא :הנקוו"ד של ברה"מ" נכתבו בגיר על אחד הקירות החיצוניים שלהם .שם נחקרו השבויים על ידי סמר"ש ,ובהתאם לווידוי שמסרו, נשלחו למחנה שבויים או לגדוד עבודת כפייה.
134
נפילת ברלין
ראשי הנקוו"ד דאגו מאוד גם לעסקיהם הפרטיים .גנרל‑מיור ולדימיר טרסוביץ' רֹוגָטִין ,מפקד כוחות הנקוו"ד בחזית הביילורוסית 2שהיה בשעתו מפקד הנקוו"ד בסטלינגרד ,גילה "כי בכמה יחידות [של הנקוו"ד] עוסקים רוב הקצינים והחיילים לא במילוי חובתם ,אלא באיסוף פעלתני של רכוש בזוז ...הנוהג המבוסס הוא חלוקת הרכוש שנבזז בתוך החטיבות ,בלי ידיעת מטה הדיביזיה .בחטיבות יש מקרים של מכירה ושל סחר חליפין במוצרים שנבזזו ‑ סוכר ,טבק ,יין ובנזין שנלקח מנהגיהן של יחידות הצבא האדום המתקדמות ‑ ובאופנועים .מצב זה בחטיבות [הנקוו"ד] והיעדר המשמעת הוליכו גם לעלייה תלולה במספר האירועים החריגים .יש חיילים שממלאים את חובתם, ולעומת זאת יש אחרים שאינם עוסקים במאומה מלבד ביזה .עכשיו יש להעביד את הבוזזים לצד הממלאים את חובתם" 26.מסתבר שענישה לא נשקלה כלל, והביטוי "בלי ידיעת מטה הדיביזיה" אומר דרשני .הפרשנות המתקבלת ביותר על הדעת היא שמִפקדת הדיביזיה התרעמה כשהתברר לה כי אין היא מקבלת את חלקה בשלל. אין שום ספק בכך שהצבא האדום רחש משטמה ל"עכברושי העורף" של הנקוו"ד ,אבל הרגשות הללו היו הדדיים .הנקוו"ד לא שמח על שניטל עליו להתעסק בתחמושת ובנשק שנטשו מאחוריהם גם הגרמנים וגם יחידות הצבא האדום המתקדמות הלאה" .כל זה מוליך לגניבה המונית בידי שודדים ותושבים מקומיים .נראה גם שבני נעורים לוקחים לעצמם את כלי הנשק האלה ,מתארגנים בכנופיות חמושות ומטילים אימה על האוכלוסייה .הדבר יוצר תנאים נוחים להתפשטות מעשי שוד" 27.ניתנה גם פקודה שאסרה על השימוש ברימוני יד לדיג ,ספורט שנעשה מקובל על אנשי הצבא האדום בפרוסיה המזרחית ובפולין מרובות האגמים. היה על חטיבות הרובאים של הנקוו"ד להתמודד לא רק עם נחשלים ועם אנשי פולקסשטורם גרמנים שחיו כפורעי חוק ביערות ,אלא גם עם קבוצות של עריקים מהצבא האדום .ב‑ 7במרס טמנה קבוצה של "חמישה‑עשר עריקים חמושים" מארב לסיור של הנקוו"ד מהחזית הביילורוסית 2ליד הכפר דֶ רץ .היתה גם קבוצה נוספת ,של שמונה אנשים ,ביער הסמוך .כולם ערקו בסוף דצמבר .1944כעבור יומיים דיווח הנקוו"ד על "מציאת עוד עריקים שנעו באזורים העורפיים ,הלאה מהקו הקדמי"" .קבוצת שודדים" אחרת של עריקים מארמיה ,3בפיקוד סרן אוקראיני שהיה חבר המפלגה ואיש מסדר הדגל האדום וערק
םייפרועה םירוזאה רוהיט
135
מבית חולים ב‑ 6במרס ,חייתה על טּוב הארץ בסביבות אֹורטֶלסּבּורג .קבוצה זו, שהיתה חמושה בתת‑מקלעים ובאקדחים ,היתה מעורבת ביותר .היו בה רוסים מטּולָה ,מסבֶרדלֹובסק ומוֹורֹוני ֵיז' ,אוקראיני אחד ופולני אחד ,וכן שלוש נשים גרמניות וגבר גרמני ממחוז אֹורטֶלסּבּורג. אבל רוב העריקים ,בייחוד ביילורוסים ואוקראינים ‑ רבים מהם פולנים אתניים ‑ ניסו להתגנב הביתה ,ביחידּות או בצמדים .קצתם התחפשו לנשים. אחרים כרכו תחבושות לגופם ,התגנבו לתחנות רכבת וגנבו את מסמכיהם של פצועים .היה צורך להנהיג אישור תנועה מיוחד לפצועים כדי לשים קץ לדבר 28.היו אנשים שפשוט נעלמו ,ואיש לא ידע אם ערקו או נפלו בקרב .ב‑27 בינואר יצאו לפעולה שני טנקי T‑34של קורפוס הגוורדיה המשוריין 6בפרוסיה המזרחית ,ומאז נעלמו עקבותיהם .הטנקים ,ושישה‑עשר השריונאים ואנשי 29 החי"ר שהיו עמם ,לא נראו עוד ,חיים או מתים. למרות המספר הרב של אנשי נקוו"ד באזורים העורפיים ,השליטה בחיילי הצבא האדום היתה רופפת עד להדהים" .ההנהגה הצבאית הסובייטית" ,נאמר בדוח מודיעין גרמני מ‑ 9בפברואר" 30,מודאגת מחמת הידרדרות המשמעת כתוצאה של התקדמותם לתוך מה שנחשב בעיני הרוסים אזור אמיד" .רכוש נבזז והושמד, ואזרחים שהיו נחוצים לעבודת כפייה הומתו בלי סיבה .על התוהו ובוהו הוסיפו 31 אזרחים רבים" ,נתיני ברה"מ שבאו לפרוסיה המזרחית לאסוף רכוש שנשדד". מותו חסר הטעם של גיבור ברית המועצות ,אל"ם ולדימיר מיכאילוביץ' גֹוֶרלֹוב שהיה מפקד חטיבת גוורדיה משוריינת ,הבעית קצינים רבים בחזית הביילורוסית .1בתחילת פברואר עסק האיש בהתרת פקק תנועה על כביש במרחק כמה קילומטרים מגבול גרמניה ,כשירו בו חיילים שיכורים" .מקרים כאלה של אלימות שיכורים עקובה מדם אינם בודדים" ,ציין גרוסמן 32.בחטיבת נקוו"ד יחידה היו חמישה הרוגים ושלושים וארבעה פצועים בגלל נהגים 33 דורסניים ,רק בעשרת השבועות הראשונים של השנה. החיילות הצעירות שכיוונו את התנועה לא שרקו במשרוקיות כשניסו להשליט סדר בפקקי תנועה ,אלא ירו בתת‑מקלעים באוויר .באירוע אחד בעורף החזית הביילורוסית 2ניגשה פקחית תנועה צעירה בשם לידיה אל חלון הנהג של כלי רכב שחסם את הכביש .היא החלה להטיח בנהג קללות וגידופים ,אך ללא הועיל; הנהג החזיר לה בניבולי פה משלו .אבל פתאום נמצאה לה עזרה בלתי‑צפויה בדמותו גבוהת הקומה והמרשימה של מרשל רוקוסובסקי ,שקפץ ממכונית
136
נפילת ברלין
המטה שלו ושלף את אקדחו בכעס 34.כשראה הנהג את המרשל ,הוא קפא מרוב פחד ולא היה מסוגל להניד אצבע ,ואילו הקצין שישב לידו איבד לגמרי את עשתונותיו .הוא זינק מהרכב וברח להתחבא בין השיחים. עם כניסתם של הכוחות הסובייטיים לשטח גרמניה היה ביכולתו של סטלין להוציא לפועל את תוכניתו להעביד גרמנים למען ברית המועצות .ב‑ 6בפברואר ניתנה פקודה "לגייס את כל הגרמנים הכשירים לעבודה ,מגיל שבע‑עשרה עד חמישים ,להקים גדודי עבודה של 1,000עד 1,200איש בכל אחד ,ולשלוח אותם לביילורוסיה ולאוקראינה לתיקון נזקי המלחמה" 35.הגרמנים המגויסים קיבלו הוראה להתייצב בנקודות הכינוס בבגדים חמים ובנעלי עבודה טובות. היה עליהם להביא עמם גם מצעים ,לבנים להחלפה ודי אוכל לשבועיים. הואיל ואנשי הפולקסשטורם נשלחו למחנות שבויים ,הצליח הנקוו"ד לגייס רק 68,680עובדי כפייה גרמנים עד 9במרס ‑ רובם מעורף הארמיות של ז'וקוב ושל קונייב 36.היה ביניהם אחוז גבוה של נשים .בתחילה הופעלו רבים מגדודי העבודה ,כפי שנקראו אלה ,במקום ‑ בפינוי הריסות ובעזרה לצבא האדום .יחסם של החיילים הסובייטים לאזרחים מגויסי הכפייה הללו הדיף ריח עז של שמחה לאיד .זָכ ָר מרקוביץ' אַגַרני ֵינקֹו ראה רב"ט בצבא האדום עורך קבוצת עבודה של גרמנים וגרמניות ברביעיות .את הפקודה נבח בגרמנית עילגת" :לסיביר, 37 שתזדיינו!" עד ל‑ 10באפריל גדל במהירות מספר הנשלחים לעבודת כפייה בברית המועצות 59,536 :נשלחו לאזוריה המערביים ,בעיקר לאוקראינה .הם עדיין היו מעטים מכפי שתכנן סטלין ,אבל הם סבלו לא פחות ממקביליהם הסובייטים שנתפסו קודם לכן בידי הוורמאכט .מטבע הדברים ,מצב הנשים היה הגרוע ביותר .רבות נאלצו להשאיר את ילדיהן מאחור ,אצל קרובים וחברים .בכמה מקרים היה עליהן לנטוש אותם כליל .החיים שציפו להן לא היו רק של עבודת פרך ,אלא גם של אונס כלאחר יד על ידי שומריהן ,עם מחלות מין כתוצאת לוואי .עוד 20,000גברים הוצבו ב"עבודת פירוק" בבתי החרושת של שלזיה. אף שסטלין תיאר את חטיבות הרובאים של הנקוו"ד באוזני ג'נרל בול כ"ז'נדארמריה" 38,מעין משטרה צבאית ,מרשימה העובדה שאנשיהן כמעט לא נקפו אצבע למנוע ביזה ,אונס ורצח אזרחים כלאחר יד .ככל הנראה ,תועד בדוחות רק מקרה אחד של התערבות מצדם .באפריל עצרה קבוצה של אנשי נקוו"ד מחטיבת
םייפרועה םירוזאה רוהיט
137
משמר הגבול 217חמישה חיילים שפרצו לתוך "אכסניה של פולניות שהוחזרו 39 לארצן". על הימנעותם של חיילי הנקוו"ד מלהגן על אזרחים מפני אלימות מכל סוג מעידים בעקיפין הדוחות ששלחו מפקדיהם אל בריה .ב‑ 8במרס דיווח סֶרֹוב, נציג הנקוו"ד במִפקדת החזית הביילורוסית ,1על גל מתמשך של התאבדויות. ב‑ 12במרס ,חודשיים אחרי שהחלה מתקפת צ'רניאחובסקי ,דיווח לבריה ראש הנקוו"ד בצפון פרוסיה המזרחית כי "התאבדויות של גרמנים ,בייחוד של גרמניות ,נעשות יותר ויותר נפוצות" 40.אלה שלא היו ברשותם אקדח או רעל עלו לעליית הגג ,קשרו חבל למרישי הגג ותלו את עצמם .כמה נשים שלא היו מסוגלות לתלות ילד חתכו את ורידי פרקי היד של ילדיהן ,ואחר כך את שלהן. חטיבות הרובאים של הנקוו"ד לא הענישו את חייליהן שלהן על אונס; הם נענשו רק אם נדבקו במחלת מין מקורבנותיהם ,שלרוב נדבקו בה מהאנסים הקודמים .האונס עצמו תואר ,בלשון הנקייה האופיינית לסטליניזם ,כ"אירוע בלתי‑מוסרי" 41.מעניין לציין שהיסטוריונים רוסים בימים אלה עדיין מדברים סחור‑סחור על הדברים הללו" .תופעות שליליות בצבא השחרור" ,כותבת אחת מהם 42בהתייחס לאונס ההמוני" ,גרמו נזק משמעותי ליוקרת ברית המועצות וכוחות הצבא שלה ,ואפשר שנודעה להן השפעה שלילית על היחסים בעתיד עם המדינות שדרכן עברו חיילינו". המשפט הזה מאשר בעקיפין שהיו מקרי אונס רבים גם בפולין .אבל הרבה יותר מזעזעת ,מנקודת הראות הסובייטית ,היא העובדה שקצינים וחיילים של הצבא האדום אנסו גם נשים ונערות אוקראיניות ,רוסיות וביילורוסיות ,ששוחררו ממחנות עבודת כפייה בגרמניה .רבות מהנערות היו רק בנות שש‑עשרה כשנלקחו לרייך; אחדות היו בנות ארבע‑עשרה בלבד 43.האונס ההמוני של נשים שנלקחו בכפייה מברית המועצות מקעקע לחלוטין כל ניסיון להצדיק את התנהגות הצבא האדום כנקמה על התעמרות הגרמנים באזרחי ברית המועצות. הראיות לכך בפירוש אינן מצויות רק בפנקסי וסילי גרוסמן שלא פורסמו .יש בארכיונים דוח מפורט מאוד שמרחיק לכת עוד יותר. ב‑ 29במרס הודיעה הוועדה המרכזת של הקומסומול (תנועת הנוער הקומוניסטית) לגאורגי מקסימיליאנוביץ' ָמלֶנקֹוב ,אחד משמונת החברים בוועדה לביטחון המדינה שבראשות סטלין ,על דוח שהתקבל מהחזית האוקראינית .1 "תזכיר זה עוסק בצעירים וצעירות שנלקחו לגרמניה ושוחררו על ידי חיילי הצבא האדום[ .גנרל] צִיג ָנקֹוב [סגן ראש המחלקה הפוליטית בחזית האוקראינית
138
נפילת ברלין
]1מונה עובדות חריגות מרובות הפוגמות באושרם הגדול של אזרחים סובייטים על שחרורם מעבדות בגרמניה .הצעירים מביעים את תודתם לחבר סטלין ולצבא האדום על ישועתם". "בליל 24בפברואר" ,דיווח ציגנקוב ,בראשונה מבין הדוגמאות המרובות שהביא" 44,נכנסו שלושים וחמישה צוערים בקורס ,עם המג"ד שלהם ,למגורי הנשים בכפר גרּוטֶנּבֶרג ,עשרה קילומטרים מזרחה מאֶלס ,ואנסו אותן" .שלושה ימים אחר כך" ,סגן בכיר ,שריונאי שזהותו אינה ידועה ,בא רכוב על סוס למקום שבו עסקו נערות בקציר דגן .הוא ירד מסוסו ודיבר עם נערה מאזור דני ֵיּפרֹוּפֶטרֹובסק בשם גריצנקו אנה' .מנין את?' שאל .היא ענתה לסגן .הוא פקד עליה להתקרב אליו .היא סירבה ,אז הוא שלף את אקדחו וירה בה ,אבל 45 היא לא מתה .אירעו הרבה תקריות דומות". "במפקדה בעיר ברסלאו יש יותר מ‑ 100נשים ונערות .הן גרות בבניין נפרד לא הרחק ממשרדי מפקד העיר ,אבל אין בו אבטחה ומשום כך ,יש הרבה עבירות ואפילו אונס של נשים שחיות במעונות האלה ,מידי חיילים שונים שנכנסים למעונות בלילה ומתעללים בנשים .ב‑ 5במרס ,בשעת לילה מאוחרת ,נכנסו שישים קצינים וחיילים ,בעיקר מארמיית הגוורדיה המשוריינת .3רובם היו שיכורים ,והם תקפו נשים ונערות וביצעו בהן עבירות .למרות פקודתו של מפקד העיר לצאת מהמעונות ,קבוצת השריונאים איימה עליו בנשק וחוללה קטטה ...זו אינה התקרית היחידה .הדבר קורה מדי לילה ובגלל זה ,אלה שנשארו בברסלאו מבוהלות ומדוכאות ויש בקרבן מרירות רבה .אחת מהן ,מריה שַּפֹובָל ,אמרה: 'חיכיתי לצבא האדום יומם ולילה .חיכיתי לשחרורי ,ועכשיו החיילים נוהגים בנו גרוע יותר מכפי שנהגו הגרמנים .אני לא שמחה על שנשארתי בחיים'' .היה קשה מאוד להיות אצל הגרמנים' ,אמרה קלבדיה ָמלָשצֶ'נקֹו' ,אבל עכשיו המצב אומלל מאוד .זה לא שחרור .היחס כלפינו נורא .עושים לנו דברים איומים'. "יש הרבה מקרים של עבירות נגדן" ,המשיך ציגנקוב" .בליל 15‑14בפברואר, באחד הכפרים שבהם רועים בקר ,הקיפה את הכפר פלוגת עונשין בפיקוד סגן בכיר וירתה בחיילי הצבא האדום שעמדו על המשמר שם .הם נכנסו למעונות הנשים והחלו באונס המוני מאורגן של הנשים שזה עתה שוחררו על ידי הצבא האדום. "יש גם הרבה עבירות של קצינים נגד נשים .ב‑ 26בפברואר נכנסו שלושה קצינים למעונות במחסן הלחם ,וכשרס"ן סֹולֹובי ֵיב (המפקד במקום) ניסה להרחיק אותם ,אמר אחד מהם ,רב‑סרן' ,הרגע הגעתי מהחזית ואני צריך אישה'. לאחר מכן עשה מעשי זימה במעונות.
םייפרועה םירוזאה רוהיט
139
"לַנצֹובָה ויירה ,ילידת ,1926נאנסה פעמיים ‑ תחילה כשעברו כוחות החלוץ באזור ,ואחר כך ,ב‑ 14בפברואר ,על ידי חייל .מ‑ 15עד 22בפברואר אילץ אותה סגן אִיסָאי ֵיב א"א לשכב איתו בכך שהכה אותה והפחיד אותה באיומים שהוא יירה בה .כמה קצינים ,סמלים וחיילים אומרים לנשים ששוחררו' ,יש פקודה לא להרשות לכן לחזור לברית המועצות ,ואם ירשו בכל זאת לכמה מכן לחזור ,אתן תגורו בצפון' [כלומר במחנות גולג] .בגלל היחס הזה לנשים ולנערות ,נשים רבות חושבות שבצבא האדום ובארצן ,לא נוהגים בהן כבאזרחיות סובייטיות ושאפשר לעשות להן כל דבר שהוא ‑ רצח ,אונס ומכות ,ושלא ירשו להן לחזור הביתה". ראיית הנשים והנערות הסובייטיות שנלקחו לעבודת כפייה בגרמניה כמי ש"מכרו את עצמן לגרמנים" 46היתה נפוצה מאוד בצבא האדום ,וזה חלק מההסבר לכך שאנשיו נהגו בהן באורח כה מחפיר .הצעירות שהצליחו איכשהו להישאר בחיים תחת כיבוש הוורמאכט נודעו כ"בובות גרמניות" 47.היה אפילו שיר עליהן שחיבר אחד הטייסים: נערות צעירות מחייכות אל גרמנים אחרי ששכחו את בחוריהן... כשנעשה קשה ,שכחתן את הנ ִצים שלכן ומכרתן את עצמכן לגרמנים תמורת פירור לחם.
קשה להתחקות אחר מקור ההנחה הזאת בדבר שיתוף הפעולה של הנשים עם האויב .אי‑אפשר למצוא אותו בדברים שאמרו קצינים פוליטיים בשלהי 1944או בתחילת ,1945אבל נראה שהרעיון הכללי נרקח עוד קודם לכן על ידי המשטר, ולפיו כל אזרח סובייטי שנלקח לגרמניה ,כשבוי או כעובד כפייה ,הסכים לכך בשתיקה משום שנמנע מלאבד את עצמו לדעת או "להצטרף לפרטיזנים". אם היתה תפיסה של "כבודּה והדרּה של נערה סובייטית" 48,היא התייחסה רק לצעירות ששירתו בצבא האדום או בתעשיות הצבאיות .אבל אולי יש משמעות לעובדה ,כפי שהציגה אותה קצינה אחת ,שחיילות הצבא האדום התחילו לקבל 49 יחס גרוע מצד חבריהן לנשק מרגע שנכנסו הכוחות הסובייטיים לשטח זר. הגשת תלונה רשמית על אונס לקצין בכיר היתה עלולה להתנקם במתלוננת. "לדוגמה ,אווה שטּול ,ילידת ,1926אמרה' :אבי ושני אחַי התגייסו לצבא האדום עם פרוץ המלחמה .כעבור זמן קצר באו הגרמנים ואני נלקחתי לגרמניה בכפייה. עבדתי בבית חרושת שם .בכיתי וחיכיתי ליום השחרור .עד מהרה הגיע הצבא
140
נפילת ברלין
האדום וחייליו חיללו את כבודי .בכיתי וסיפרתי לקצין הבכיר על האחים שלי בצבא האדום ,והוא הכה אותי ואנס אותי .מוטב היה אילו הרג אותי'. "כל הדברים האלה" ,סיכם ציגנקוב" 50,מספקים קרקע פורייה להתפתחותם של הלכי רוח שליליים ולא בריאים בקרב אזרחים סובייטים משוחררים; הם גורמים מרירות וחשדנות קודם לשובם למכורתם" .אבל המלצותיו לא התמקדו בהידוק המשמעת בשורות הצבא האדום .תחת זאת הציע שהמחלקה הפוליטית המרכזית של הצבא האדום והקומסומול יתרכזו ב"שיפור העבודה הפוליטית והתרבותית עם אזרחים סובייטים החוזרים לארצם" ,על מנת שלא ישובו הביתה עם דעות שליליות על הצבא האדום. עד ל‑ 15בפברואר שחררה החזית האוקראינית 1לבדה 49,500אזרחים סובייטים ועוד 8,868אזרחים זרים ממחנות עבודת כפייה ,בעיקר בשלזיה 51.אבל זה היה רק אחוז קטן מסך כל עובדי הכפייה .שבוע אחד בלבד אחר כך העריכו השלטונות הסובייטיים במוסקבה שעליהם להתכונן לקליטה ולמיון של 4 52 מיליונים ‑ חיילי הצבא האדום לשעבר ואזרחים שהוגלו. בראש סדר העדיפויות לא עמד הטיפול הרפואי במי שסבלו סבל כה מחריד במחנות הגרמניים ,אלא הצורך בסינון לזיהוי בוגדים .מיד אחריו בא הצורך בחינוך פוליטי מחודש לאנשים שזוהמו ברעיונות זרים .לחזית הביילורוסית 1ולחזית האוקראינית 1ניתנה פקודה להקים שלושה מחנות איסוף ומעבר בכל אחת מהן, הרחק בעורף ,בשטח פולין .בכל צוות חינוך מחדש היו יחידת הסרטה ניידת, מקלט רדיו עם רמקול ,שני אקורדיונים ,ספרייה עם 20,000חוברות של המפלגה הקומוניסטית ,ארבעים מטרים של בד אדום לקישוט ודיוקנאות של החבר סטלין. סולז'ניצין כתב על השבויים המשוחררים הצועדים בסך שחוחי ראשים .הם פחדו מגמול על עצם העובדה שנכנעו .אבל הצורך בתגבורות היה גדול מאוד, ורוב רובם נשלחו לחטיבות עתודה ,לחינוך מחדש ולאימון מחדש ,כדי להכינם למתקפה הסופית על ברלין .אלא שזו היתה רק דחייה לזמן‑מה .אחרי תום הלחימה היה עתיד להתנהל סינון חדש ,ואפילו אלה שלחמו בגבורה בקרב על ברלין לא היו חסינים מפני שיגור למחנות לאחר מכן. הצורך הדוחק של הצבא האדום ב"בשר תותחים" הביא לכך שעובדי כפייה לשעבר שלא קיבלו מעולם הכשרה צבאית גויסו גם הם לאלתר .ורוב אלה שבאו מ"מערב ביילורוסיה" ומ"מערב אוקראינה" ,האזורים שתפס סטלין ב‑,1939 עדיין ראו את עצמם כפולנים .אלא שלא ניתנה להם זכות דיבור בעניין זה.
םייפרועה םירוזאה רוהיט
141
משהגיעו למחנות המיון ,היו בפי השבויים הסובייטים ששוחררו שאלות רבות" .מה יהיה מעמדם? האם ייהנו מזכויות אזרח מלאות בשובם לרוסיה? האם יישללו מהם זכויות כלשהן? האם יישלחו למחנות?" 53שוב ,השלטונות הסובייטיים לא הודו שאלה שאלות ענייניות .הן יוחסו לאלתר ל"תעמולה פשיסטית ,משום שהגרמנים הפילו אימה על אנשינו בגרמניה ,והתעמולה הכוזבת הזאת התעצמה לקראת סוף המלחמה". העובדים הפוליטיים במחנות השמיעו הרצאות ,בעיקר על הצלחות הצבא האדום ועל ההישגים בעורף הסובייטי ,ועל ראשי המפלגה ,ובעיקר החבר סטלין. "כמו כן מראים להם סרטים סובייטיים" ,דיווח ראש המחלקה הפוליטית של החזית האוקראינית " .1האנשים אוהבים אותם מאוד ,הם צועקים 'הּורה!' לעתים תכופות ,בייחוד כשמופיע סטלין ,ו'יחי הצבא האדום' ,וכשהם יוצאים מההקרנה הם בוכים מרוב אושר .בין אלה ששוחררו יש רק אחדים שבגדו במולדת". במחנה המיון בקרקוב נאסרו רק ארבעה ,מתוך ארבעים חשודים בסך הכול .אבל המספרים האלה היו עתידים להמריא לשחקים מאוחר יותר. יש סיפורים ,וקשה מאוד לדעת עד כמה הם אמיתיים ,על עובדי כפייה‑ אפילו מברית המועצות ‑ שהוצאו להורג מיד אחרי השחרור בלי שום חקירה ודרישה .לדוגמה ,הנספח הצבאי השוודי שמע שאחרי כיבוש אֹוּפֶלן שבשלזיה, כ‑ 250מהם נקראו לאסיפה פוליטית .מיד אחריה כיתרו אותם חיילים ,של הצבא האדום או של הנקוו"ד .מישהו שאל בצעקה מדוע הם לא נעשו פרטיזנים ,ואחר 54 כך פתחו החיילים באש. המונח "בוגדי המולדת" לא התייחס רק לחיילים שגייסו הגרמנים במחנות השבויים .הוא היה עתיד להקיף את כל חיילי הצבא האדום שנפלו בשבי ב‑,1941 גם אם היו פצועים קשה ולא יכלו להילחם עוד .סולז'ניצין טען בעניינם כי הביטוי "בוגדי המולדת" ,במקום "בוגדים במולדת" ,היה פליטת פה פרוידיאנית משמעותית" .לא הם בגדו בה ,אלא נבגדו בה .לא הם ,המסכנים ,בגדו במולדת, אלא המולדת העושה חשבונות הרבה בגדה בהם" 55.המדינה הסובייטית בגדה בהם בשלומיאליות ובחוסר המוכנות שלה ב‑ ;1941ולאחר מכן סירבה להכיר במר גורלם במחנות השבויים הגרמניים; והבגידה הסופית התבטאה בכך שהם שוכנעו כי טיהרו את שמם במעשי הגבורה שעשו בשבועות האחרונים למלחמה, אלא שהם נאסרו אחרי שהסתיימה הלחימה .סולז'ניצין חש כי "לבגוד בחיילים ולהכריז עליהם כעל בוגדים" היה מעשה הנבזות השפל ביותר בתולדות רוסיה.
142
נפילת ברלין
לא רבים מחיילי הצבא האדום ,אם שבויי מלחמה ואם אלה ששפר מזלם ולא נפלו בשבי ,היו עתידים לסלוח אי‑פעם לאלה מחבריהם לנשק שלבשו מדים גרמניים ,ויהיו הנסיבות אשר יהיו .הוולָאסֹובצִי ,אנשי צבא השחרור הרוסי של גנרל אנדריי ולאסוב ,מתנדבי הס"ס ,שומרי המחנות האוקראינים והקווקזים, קורפוס הפרשים הקוזקים של גנרל הלמוט פון ּפַנוִויץ ,צוותי המשטרה" ,פלגות הביטחון" האנטי‑פרטיזניות ואפילו ההיווים האומללים (קיצור המונח הגרמני " ,Hilfsfreiwilligeעוזרים בהתנדבות") ,כולם הושמו בשק אחד. האומדנים לכל הקטגוריות האלה במקובץ נעים בין מיליון איש למיליון וחצי .שלטונות הצבא האדום קבעו נחרצות שיותר ממיליון היווים שירתו בוורמאכט 56.אלה שנפלו לידיהם ,או הסגירו את עצמם מרצון ,הוצאו להורג בירייה בדרך כלל ,בו במקום או בתוך זמן קצר" .ולאסובצי ומשתפי פעולה אחרים עם הנאצים הוצאו להורג לאלתר ,על פי רוב" ,נכתב בספר היסטוריה רוסי רשמי מהזמן האחרון" 57.ומה פלא .כללי הלחימה של חי"ר הצבא האדום קבעו שכל חייל חייב 'שלא לחוס על מחליפי צד ובוגדים במולדת'" .נראה שהיה כאן גם עניין של כבוד אזורי .הנוהג היה למצוא אנשים מבני אזורם שיתנקמו 58 בהם" :איש מאֹוֶרל הורג איש מאורל ואוזבק הורג אוזבק". כמובן מאליו ,אנשי הנקוו"ד לא גילו רחמים בחיפושיהם אחר אוקראינים וקווקזים שעבדו כשומרי מחנות; 59במקרים רבים התגלו אלה כאכזריים עוד יותר מהגרמנים שפיקחו עליהם .אבל היעדרו של כל הבדל מורגש בין היחס לשבויים לבין היחס לאלה שלבשו את מדי האויב היה חלק מעמדתו השיטתית של הנקוו"ד" .חייבת להיות התייחסות אחת לכל קטגוריות השבויים" ,נאמר לחטיבות רובאי הנקוו"ד בחזית הביילורוסית 60.2הטיפול בעריקים ,בשודדים ובשבויים לשעבר יהיה זהה לטיפול ב"אלה שבגדו במדינתנו". אכן ,קשה מאוד לגלות אהדה כלשהי לשומרי המחנות ,אבל רוב ההיווים גויסו בכפייה אכזרית ,או הורעבו עד שקיבלו את הדין .אשר לקטגוריות שבתווך, רבים מאלה ששירתו בס"ס או ביחידות הצבא הגרמני היו לאומנים ‑ אוקראינים, בלטים ,קוזקים או קווקזים ‑ ששנאו כולם את השלטון הסובייטי שאכפה עליהם מוסקבה .כמה ולאסובצי לא חשו נקיפות מצפון על הצטרפותם לאויבים לשעבר, משום שלא סלחו על ההוצאות להורג של חברים לנשק בידי קציני הצבא האדום ופלגות החסימה בשנים 1941ו‑ .1942אחרים היו איכרים שהתמרמרו על הקולקטיביזציה שנכפתה עליהם .אבל רבים אחרים מחיילי ולאסוב ומההיווים היו פשוט נאיביים להפליא וחסרי דעת .מתורגמן לרוסית במחנה שבויים גרמני
םייפרועה םירוזאה רוהיט
143
סיפר כי באסיפת תעמולה לגיוס מתנדבים לצבא ולאסוב הרים שבוי רוסי את ידו ואמר" ,חבר יושב ראש ,היינו רוצים לדעת כמה סיגריות ביום מקבל חייל בצבא ולאסוב?" 61ניכר שבעיני רבים ,כל צבא זהה לכל צבא אחר .מה משנה אילו מדים אתה לובש ,בייחוד אם מאכילים אותך ,במקום שתרעב ותסבול התעללויות במחנה? כל אלה שהלכו בדרך זו היו עתידים לסבול גורל מר הרבה יותר מכפי שיכלו לדמיין לעצמם .אפילו אלה מהם שנשארו בחיים אחרי חמש‑עשרה או עשרים שנה בגולג מאז תום המלחמה נותרו מסומנים .אנשים שנחשבו משתפי פעולה עם האויב זכו לקבל בחזרה את זכויות האזרח שלהם רק ב‑ ,1995ביום 62 השנה החמישים לניצחון. נמצאו מכתבים שכתבו שבויים סובייטים ששירתו בצבא הגרמני ,קרוב לוודאי כהיווים .אחד מהם נכתב בלשון עילגים על דף שנתלש מספר גרמני" .חברים חיילים" ,נאמר בו" 63,אנחנו באים אליכם ומבקשים טובה גדולה .תגידו לנו בבקשה למה אתם הורגים את הרוסים האלה ממחנות גרמנים? במקרה לקחו אותנו שבויים ואחר כך לקחו אותנו לעבוד בחטיבות שלהם ועבדנו רק בשביל לא למות מרעב .עכשיו האנשים האלה מגיעים לצד הרוסי ,בחזרה לצבא שלנו, אז אתם יורים עליהם .בשביל מה ,אנחנו שואלים .זה בגלל שהפיקוד הסובייטי בגד באנשים האלה ב‑ 1941וב‑"?1942
8
פומרניה וראשי הגשר על האודר בפברואר ובמרס ,בעוד הלחימה העזה בראשי הגשר על הנהר אֹודֶ ר מול ברלין נמשכת לה ,ריסקו ז'ּוקֹוב ורֹוקֹוסֹובסקִי את "המרפסת הבלטית" ,דהיינו ּפֹומֶַרני ָה וּפרּוסי ָה המערבית .בשבוע השני ובשבוע השלישי של פברואר נכנסו ארבע הארמיות של רוקוסובסקי שכבר נמצאו מעבר לנהר וִיסלָה לתוך החלק הדרומי של פרוסיה המערבית .לאחר מכן ,ב‑ 24בפברואר ,פנו ארמיות האגף הימני של ז'וקוב והאגף השמאלי של רוקוסובסקי ופילסו דרך צפונה לעבר הים הבלטי כדי לבתר את פומרניה לשניים. העוצבה הגרמנית הפגיעה ביותר היתה הארמיה השנייה .היא עדיין הצליחה להגן על הדרך היבשתית הפתוחה האחרונה מפרוסיה המזרחית לעבר שפך הוויסלה ,העוברת בשרטון החול פִרישֶה נ ֵרּונג .הארמיה השנייה ,שאגפה השמאלי נמצא באֶלּבִינג ,מעט מעבר לנהר נֹוג ָט ,שמרה על אחיזתה בטירת האבירים הטווטונים מִָרי ֵינּבּורג; מכל הארמיות של קבוצת הארמיות ויסלה, גזרתה היתה הארוכה ביותר. ‑ התקפתו של רוקוסובסקי נפתחה ב 24בפברואר .ארמיה 19התקדמה טטִין לּבַלדֶ נּבּורג ,אבל עוצמת ההתנגדות לצפון‑מערב לעבר האזור שבין נֹויש ֶ זעזעה את אנשיה ,והתקדמותה כשלה .רוקוסובסקי הדיח את מפקד הארמיה, צירף להתקפה קורפוס שריון ודחק במפקד החדש להמשיך הלאה .השילוב של קורפוס השריון וקורפוסי פרשי הגוורדיה 2ו‑ 3הביא לנפילתה המהירה של נוישטטין" ,אבן הפינה" 1של קו ההגנה הפומרני. פרשים סובייטים מילאו תפקיד מוצלח בכיבוש פומרניה .הם כבשו כמה ערים בכוחות עצמם ,כגון עיירת החוף לֶּבָה ,בעיקר הודות לגורם ההפתעה .מפקדו של קורפוס פרשי הגוורדיה ,2בקצה האגף הימני של החזית הביילורוסית 1 של ז'וקוב ,היה גנרל‑לייטננט ולדימיר ויקטורוביץ' קִריּוקֹוב ,מנהיג רב‑תושייה שהיה נשוי לזמרת העם הפופולרית ביותר ברוסיה ,לידיה אנדרייבנה רּוסלָנֹובָה. 144
רדואה לע רשגה ישארו הינרמופ
145
טטִין ,החלה התקפתו של ז'וקוב צפונה ,כחמישים קילומטרים ממזרח לש ֶ ברצינות ב‑ 1במרס .השילוב של ארמיית הסער 3וארמיות הגוורדיה המשוריינות 1ו‑ 2התגלה כחזק לאין שיעור ,ולדיביזיות הגרמניות החלשות לא היה סיכוי. חטיבות השריון המובילות דהרו קדימה וחצו עיירות שתושביהן המופתעים לחלוטין בהו בהן בזוועה .ארמיית הסער 3והארמיה הפולנית 1שנעו בעקבותיהן ביססו את ההישגים .ב‑ 4במרס הגיעה ארמיית הגוורדיה המשוריינת 1לים הבלטי ליד קֹולּבֶרג .אל"ם ניקולאי ויקטורוביץ' מֹורגּונֹוב ,מפקד חטיבת הגוורדיה המשוריינת ,45היה הראשון שהגיע לים .הוא שלח בקבוקים של מי מלח לז'וקוב ולגנרל מיכאיל ייפימוביץ' קָטּוקֹוב ,מפקד הארמיה שלו 2.כך הּוכחה צדקת הדברים ששמע וסילי גרוסמן מפי קטוקוב" .הצלחת ההתקדמות", אמר" 3,נקבעת על פי העוצמה הממוכנת האדירה שלנו ,הגדולה עכשיו יותר מכפי שהיתה אי‑פעם .מהירות התקדמות קולוסאלית פירושה אבידות מועטות, והאויב מופץ לכל עבר". עתה נותקו משאר הרייך כל הארמיה השנייה הגרמנית וחלק מארמיית הפנצר השלישית .וכאילו כתוספת הדגשה לאסון הבלטי הגיעה הידיעה שפינלנד, אמנם תחת לחץ כבד שהפעילה עליה ברית המועצות ,הכריזה מלחמה על בעלת‑בריתה לשעבר ,גרמניה הנאצית .בין הכוחות המנותקים במזרח עקב התקדמותו של ז'וקוב היתה דיביזיית הס"ס שַרלמָאן ,שמספר אנשיה כבר היה מועט בהרבה ממצבתה .12,000 ,היא נמצאה ,יחד עם שלוש דיביזיות גרמניות, טטָאּו ,פקד עליה בקרבת ּבֶלג ָארד .מפקד הארמיה השלישית ,גנרל האנס פון ֶ לנסות לפרוץ לצפון‑מערב ,לעבר שפך האודר לים הבלטי .מפקד שרלמאן, ּבִריג ָדֶ פִיהֶרר ס"ס גוסטב קרּוקֶנּבֶרג ,נלווה אל אלף מהמתנדבים הצרפתים שלו במסע דומם לפי המצפן ביערות האורנים המכוסים בשלג 4.כפי שנתגלגלו הדברים ,חלק מהקבוצה המעורבת הזאת של אינטלקטואלים ימנים ,פועלים ואריסטוקרטים שמרנים ,שהיו מאוחדים רק בשנאתם העזה לקומוניזם ,היה עתיד לעמוד בקו ההגנה האחרון של היטלר סביב לשכת הקנצלר בברלין. אבל היטלר לא גילה אהדה כלשהי כלפי מגיני הרייך שלו .גנרל‑אוברסט ולטר וַייס ,מפקד הארמיה השנייה ,הזהיר את מִפקדת הפיהרר שכיס אלבינג, שכבר עלה בדם כה רב ,לא יוכל להחזיק מעמד לאורך זמן ,אבל היטלר השיב 5 בפשטות" ,וייס הוא שקרן ,כמו כל הגנרלים". השלב השני של מערכת פומרניה התחיל כמעט מיד ,רק יומיים אחרי שהגיעה ארמיית הגוורדיה המשוריינת 1לים .הארמיה הועברה זמנית תחת פיקודו של
146
נפילת ברלין
רוקוסובסקי .ז'וקוב טלפן אליו ואמר שהוא רוצה שהארמיה של קטוקוב "תחזור [אליו] באותו המצב שקיבלת אותה" 6.המבצע שבו השתתפה היה תנועת איגוף רחבה משמאל ,לכיבוש מזרח פומרניה ודַ נצִיג ממערב ,בעוד העוצבה החזקה ביותר של רוקוסובסקי ,ארמיית הסער ,2תוקפת מדרום ,במקביל לוויסלה. מפקד ארמיית הסער 2הסובייטית ,גנרל‑ּפֹולקֹובנ ִיק איוואן איבנוביץ' פֶדיּונ ִינסקִי ,לא גרע עין מלוח השנה .הוא נפצע ארבע פעמים במהלך המלחמה ,ובכל פעם קרה הדבר ב‑ 20בחודש; עכשיו לא יצא ממפקדתו ביום זה .פדיונינסקי לא החזיק בדעה שיש לבזבז את משאביה השדודים של פרוסיה. הוא הורה לארמיה שלו להעמיס בהמות ,לחם ,אורז ,סוכר וגבינה על קרונות רכבת ושלח את הרכבות ללנינגרד ,כפיצוי לתושביה על סבלם במצור הנורא. התקדמותו של פדיונינסקי ניתקה את הגרמנים המגינים על טירת מריינבורג, שקיבלו סיוע בקרב ההגנה שלהם מתותחי הסיירת הכבדה פרינץ אֹויגֶן ששייטה בים הבלטי .הטירה ננטשה ב‑ 8במרס ,וכעבור יומיים נפלה אלבינג ,כפי שהזהיר וייס .הארמיה השנייה הגרמנית ,שעכשיו נשקפה לה סכנה ממערב ומדרום, נסוגה כדי להגן על דנציג ועל גדִ ינִי ָה ולאפשר לאזרחים ולפצועים רבים ככל האפשר להתפנות מנמליהן מלאי הפליטים. ב‑ 8במרס ,רק יומיים אחרי תחילת התנועה הגורפת לעבר דנציג ,השתלטו כוחות סובייטיים על העיירה שטֹולּפ ללא התנגדות ,ויומיים אחר כך הגיעו ארמיית הגוורדיה המשוריינת 1וארמיה 19ללָאּואֶנּבּורג .חטיבת שריון אחת הדביקה טור של פליטים שנסו לעבר הנמלים .נשים וילדים ברחו ,מועדים בשלג ,והסתופפו ביער בעת שרמסו הטנקים הסובייטיים את עגלותיהם תחת השרשראות .הם היו בני מזל ,בהשוואה לשיירות פליטים אחרות. לא הרחק מלאואנבורג גילו חיילי הצבא האדום עוד מחנה ריכוז .זה היה מחנה לנשים ,והרופאים החלו מיד לטפל בניצולות. גורל המשפחות הפומרניות היה דומה לגורלם של תושבי פרוסיה המזרחית .הימלר אסר על פינוי אזרחים ממזרח פומרניה ,ולכן נותקו כ‑ 1.2מיליונים בתנועת הצבא האדום אל הים הבלטי ב‑ 4במרס .איש גם לא ידע דבר על המתרחש ,בדיוק כמו בפרוסיה המזרחית .אבל רוב המשפחות שמעו שמועות ,סירבו לתת אמון ברשויות הנאציות והתכוננו לבאות. המשפחות שהיו בעלות אדמות ‑ הכפריים קראו להן "אנשי האחוזות" ‑ ידעו שצפויה להן הוצאה להורג ,ואריסיהן הפצירו בהן להסתלק ,לטובתן הן .כרכרות
רדואה לע רשגה ישארו הינרמופ
147
ועגלות הוכנו .בקרבת שטולּפ היתה לִיּבּוסָה פון אֹולדֶרסהָאּוז ֶן ,בתו החורגת של יסקו ,הברון פון ּפּוט ָקמֶר ‑ האיש שסירב להקריב את הפולקסשטורם המקומי בשנ ַיידֶ מִיל ‑ בחודש התשיעי להריונה .נגר האחוזה בנה מסגרת קרון לעגלתה, שעליה נפרש שטיח גדול מהספרייה להגנה מפני השלג .בפנים הונח מזרן לאישה שכרסה בין שיניה. בשעות הבוקר המוקדמות של 8במרס התעוררה ליבוסה לשמע דפיקות בדלת" .פקודות מסע!" צעק מישהו" 7.קומי מהר! אנחנו מסתלקים בהקדם האפשרי" .היא התלבשה מהר ככל שיכלה וארזה את תכשיטיה .בית האחוזה כבר היה מלא פליטים ,וחלקם התחילו לבזוז את החדרים עוד לפני שיצאה המשפחה. כפי שהתברר למשפחות רבות בפומרניה ובפרוסיה המזרחית ,השבויים הצרפתים שהועבדו באחוזותיהן התעקשו להצטרף אליהן ,ולא להישאר מאחור ולחכות לשחרורם בידי הצבא האדום .שאון האש הארטילרית נשמע ממרחק כשעלו בני המשפחה על העגלה המשודרגת ועל כלי רכב גרורי‑סוסים אחרים. הם שמו פעמיהם מזרחה לעבר דנציג ,אבל למרות יתרון הפתיחה שלהם ,הדביקו אותם חטיבות השריון של קטוקוב בתוך כמה ימים. ליבוסה התעוררה באישון לילה ,אחרי שנאמר לה ולנלווים אליה כי לא יוכלו להגיע למקום מבטחים בעוד מועד .לאור בדל נר ,היא ראתה את אביה החורג לובש את מדיו ועונד את עיטוריו .גם אמּה היתה לבושה .כיוון שהצבא האדום עמד לנתק את דרכם ,הם החליטו לאבד את עצמם לדעת .אירועי נֶמֶרסדֹורף וסיפורי זוועה אחרים שהגיעו לאחרונה מפרוסיה המזרחית שכנעו אותם כי מוטב להם שלא להיתפס חיים" .הגיעה השעה" ,אמר הברון יסקו" .הרוסים יהיו כאן בעוד שעה או שעתיים" .ליבוסה ליוותה אותם החוצה ,במחשבה לעשות כמוהם, אבל ברגע האחרון התחרטה" .אני רוצה ללכת איתכם ,אבל אינני יכולה .אני נושאת את התינוק ,את תינוקי שלי .הוא בועט כל כך חזק .הוא רוצה לחיות .לא אוכל להרוג אותו" .אמה הבינה ללבה ואמרה שתישאר עמה .הברון ,במבוכה ובמגינת נפש ,נאלץ להיפטר מהמדים ומהאקדח .הסיכוי היחיד שלהם להישאר בחיים היה להיטמע בין שאר הפליטים כשיגיע הצבא האדום .אוי להם אם יזהו אותם כאריסטוקרטים. הסימן הראשון להגעת הכוחות הסובייטיים היה זיקוק איתות שנורה מתוך משתלת אשוחים; מיד אחר כך נשמעה שאגת מנועי טנקים .העצים הקטנים שוטחו כשהגיחו הטנקים כמו מפלצות מתוך היער .אחדים מהם ירו בתותחיהם כדי להטיל אימה על הכפריים ,ואנשי חי"ר חמושים בתת‑מקלעים יצאו לחפש
148
נפילת ברלין
בבתים .הם ירו צרורות קצרים עם כניסתם לחדרים כדי להחריד את יושביהם והמטירו על עצמם רסיסי טיח .אלה לא היו המנצחים שהגרמנים ציפו לראות. המדים החומים המרופטים שלהם ,המוכתמים והקרועים ,נעליהם המתפוררות והמיתרים ששימשו אותם כרצועות לרובים היו רחוקים מרחק רב מאוד מתמונות הוורמאכט עטור הניצחון שהוקרנו ביומני החדשות בשנות המלחמה הראשונות. הביזה התנהלה במרץ; החיילים הסובייטים צעקו" ,אּורי! אורי!" כשהתרוצצו וחטפו שעונים .פייר ,השבוי הצרפתי של משפחת פון פוטקמר ,טען לשווא שהוא בעל‑ברית .הוא ספג קת רובה בבטן .החיילים פנו לחפש במיטלטלי הפליטים ובצרורותיהם ,עד שנשמעו צעקות פקודה מפי הקצינים בחוץ .החיילים תחבו את שללם לתוך מעיליהם המרופדים ורצו החוצה ,בחזרה לכלי הרכב המשוריינים שלהם. האזרחים ,רועדים בתערובת של פחד והקלה על שיצאו חיים מהמפגש הראשון שלהם עם האויב האימתני ,מצאו את עצמם פתאום בפני הגל השני ‑ פלגה של פרשים .לאלה היה יותר פנאי ,ופירושו של דבר היה אונס .הדלת נפתחה לרווחה, וקבוצה קטנה של חיילי הצבא האדום נכנסה כדי לבחור קורבנות. היטלר הדיח את גנרל ולטר וייס ,מפקד הארמיה השנייה ,על שהתריע בפני מִפקדת הפיהרר שאי‑אפשר להחזיק באלבינג .הוא מינה במקומו את גנרל דיטריך פון ז ָאּוקֶן ,שהיה קודם לכן מפקד קורפוס גרֹוסדֹויטשלַנד. ב‑ 12במרס זומן פון זאוקן ללשכת הקנצלר כדי לקבל את המינוי החדש. קצין הפרשים לשעבר נכנס לחדר עם מונוקל תחוב בארובת עינו ועם עיטור צלב האבירים שבו חרבות ועלי אלון לצווארו .זאוקן הצנום והמהודר היה שמרן קיצוני ,שבז בגלוי ל"כנופיה החּומה" הנאצית .היטלר ביקש מהיינץ גּודֶ רי ָאן לתדרך אותו על המצב בדנציג .בתום התדריך אמר היטלר לזאוקן שעליו לקבל את פקודותיו של הגאולייטר המקומי ,אלברט פֵרסטֶר .גנרל פון זאוקן נעץ מבט בהיטלר" .אין לי שום כוונה" ,השיב" 8,להעמיד את עצמי תחת פיקודו של איזה גאולייטר" .לא זו בלבד שזאוקן המרה בגלוי את פי היטלר ,הוא אף נמנע מלפנות אליו כ"מיין פיהרר" .אפילו גודריאן ,שהתקוטט עם היטלר יותר מרוב האנשים ,הזדעזע .אבל הנוכחים הופתעו שבעתיים למראה נסיגתו של היטלר. "בסדר ,זאוקן" ,ענה בשפה רפה" .שמור את הפיקוד לעצמך". למחרת היום טס זאוקן לדנציג .היה מנוי וגמור עמו להחזיק בשני הנמלים כדי לאפשר את בריחתם של אזרחים רבים ככל האפשר .לפי הערכה ,אוכלוסיית העיר תפחה ל‑ 1.5מיליון ,והיו בה לפחות 100,000פצועים .בתוך התוהו ובוהו
רדואה לע רשגה ישארו הינרמופ
149
החל הס"ס לתפוס נחשלים באקראי ולתלות אותם על עצים כעריקים .המחסור במזון היה נורא .ספינת אספקה של 21,000טונות פגעה במוקש וטבעה עם 9 אספקה לשישה ימים שנועדה לדנציג ולגדיניה. הקריגסמארינה לא רק הפגין עקשנות וגבורה יוצאות מן הכלל בפינוי ,אלא גם המשיך לספק סיוע ארטילרי מלב ים ,למרות תקיפות חוזרות ונשנות מהאוויר וסכנת הטורפדות שנשקפה מהצוללות הסובייטיות של הצי הבלטי .הסיירות פרינץ אויגן ולייפציג וספינת המערכה הישנה שלזיין הפעילו את החימוש העיקרי שלהן נגד הצבא האדום המקיף את הערים .אבל ב‑ 22במרס ביתר הצבא האדום את מערך ההגנה דנציג‑גדיניה באמצעו ,בין שני הנמלים .בתוך זמן קצר הומטרה על שניהם אש ארטילרית מדויקת ,נוסף על התקיפות הבלתי‑פוסקות של מטוסים סובייטיים. מטוסי קרב ‑הפצצה ריססו את הערים ואת סביבות הנמלים .מטוסי השטּורמֹובִיק הסובייטיים נהגו במטרות אזרחיות כבצבאיות ,בשוויון גמור. כנסייה לא היתה טובה מבונקר ,בייחוד כשדומה היה כי המטרה היא לשטח כל בניין שעדיין בלט מעל פני הקרקע .פצועים שהמתינו על המזחים לעלייתם לספינות נוקבו בכדורים באלונקותיהם .רבבות נשים וילדים שנשארו בשורות הממתינים לבריחה ,לבל יאבדו את מקומם בטור ,היו מטרות שאי‑אפשר להחטיאן .לא היה פנאי לעזור לפצועים או לרחם על ההרוגים .רק הילדים שהתייתמו כהרף עין נאספו .ובשאון הרצוף של תותחי הנ"מ 88 ,מ"מ וקלים יותר ,איש לא שמע את התייפחותם. הצוותים המאולתרים של הקִריגסמָאִרינ ֶה השתמשו בכל כלי שיט אפשרי‑ סירות שירות ,דוברות ,סירות דיג ,גוררות וספינות טורפדו ‑ בשיט הלוך ושוב שהוביל אזרחים ופצועים לנמל הקטן ֶהלָה שבחודו של חצי‑האי הסמוך. משחתות בלב ים סיפקו לכלי השיט הקטנים חיפוי נ"מ רב ככל האפשר .כמעט איש מהמלחים לא נרתע ,אף על פי שדי היה בהחטאה קרובה להפיכת אחדות מהסירות הקטנות יותר על פיהן .ב‑ 25במרס הביאה צעירה מהמחתרת הפולנית לגנרל קטוקוב את תוכניות מערך ההגנה של גדיניה .הוא חשב בתחילה שאולי זו הונאה ,אבל התברר לו שהן אמיתיות .בעוד הכוחות הסובייטיים נלחמים בפאתי גדיניה ,המשיך הקריגסמארינה במאמציו ,ואף החיש את הקצב ,כדי להוציא פליטים רבים ככל האפשר לפני הקץ .עכשיו נשקפה לסירות סכנה נוספת :צוותי הטנקים של קטוקוב למדו לכוון את תותחיהם אל מטרות ימיות, ומשימת המלחים נעשתה מסוכנת עוד יותר. רסיס של מחלקה מקורפוס גרוסדויטשלנד ,שנמלט בסיוט הבלהות של הפינוי
150
נפילת ברלין
הסופי של ֶממֶל ,בפינה הצפון‑מזרחית של פרוסיה המזרחית ,מצא את עצמו עובר שוב התנסות דומה .החיילים ,שהחליטו לתפוס מחסה במקלט קמור בעת שפילסו הכוחות הסובייטיים את דרכם בלחימה לעבר הנמל ,מצאו שם רופא מיילד תינוק לאור צמד עששיות" .הולדת ילד היא מאורע משמח בדרך כלל", כתב אחד החיילים" 10,אבל הלידה המסוימת הזאת ,דומה שרק הוסיפה על הטרגדיה הכללית .זעקות היולדת איבדו כל משמעות בעולם עשוי זעקות ,והילד המייבב נשמע כמתחרט על בואו לעולם" .למען הילד ,קיוו החיילים כשעשו את דרכם לנמל ,מוטב לו שימות .התקדמות הסובייטים לעבר גדיניה עמדה בסימן אופק של להבות אדומות על רקע עשן שחור וסמיך .ההתקפה הסופית החלה, ובצאת היום ההוא 26 ,במרס ,החזיק הצבא האדום בעיר ובנמל. משיסת גדיניה והיחס לניצולים דומה שזעזעו אפילו את הרשויות הסובייטיות. "מספר האירועים החריגים הולך וגדל" ,דיווחה המחלקה הפוליטית בלשונה הנקייה כתמיד" 11,כמו גם התופעות הבלתי‑מוסריות והפשעים הצבאיים .בקרב חיילינו מתגלות תופעות מחפירות ומזיקות מבחינה פוליטית ,כשכמה קצינים וחיילים ,באצטלה של נקמה ,מבצעים מעשים שערורייתיים ובוזזים ,תחת שימלאו את חובתם למולדת ביושר ובלי אנוכיות". בה בעת ,מעט דרומה משם ,התנהלה התקפה כבדה נגד דנציג ממערב. המגינים נסוגו עקב בצד אגודל ,וב‑ 28במרס נפלה גם דנציג ,בתוצאות נוראות לאזרחים שנותרו בה .שרידי כוחותיו של זאוקן נסוגו מזרחה אל שפך הוויסלה, ושם נשארו תחת מצור עד תום המלחמה. לקצינים הגרמנים ,ובייחוד הפומרנים והפרוסים שבהם ,אובדן עיר ההאנזה דנציג ,עם בנייניה העתיקים והנאים שהתייחדו בגגונים מדורגים בפתחיהם ,היה אסון .הוא בישר על קץ חייה של גרמניה הבלטית לצמיתות .אך בעודם מבכים את חורבנה של תרבות עתיקת יומין ,הם אטמו את עיניהם מראות את זוועות המשטר, אחרי שתמכו במטרות המלחמה שלו באורח כה אפקטיבי .אולי הם לא ידעו על ייצור הסבון ומוצרי העור מגופות בני אדם במכון האנטומי הרפואי של דנציג, אבל הם ידעו גם ידעו על מחנה הריכוז שטוטהוף בשפך הוויסלה ,שכן חיילי הוורמאכט ,ולא רק אנשי הס"ס ,טבחו את הכלואים בו כשהתקרב הצבא האדום. אולי פרוסיה המערבית ופומרניה לא סבלו כפי שסבלה פרוסיה המזרחית ,אבל גורל אזרחיהן היה נורא בכל זאת .תרבותן נכחדה גם היא ,כשעלו באש כנסיות ובניינים עתיקים.
רדואה לע רשגה ישארו הינרמופ
151
הקצין הסובייטי שהיה מפקד העיר לאואנבורג התאונן באוזני סרן אַגַרני ֵינקֹו ש"בלתי‑אפשרי לחלוטין להפסיק את האלימות" 12.אגרניינקו מצא שחיילי הצבא האדום אינם מטריחים את עצמם בשימוש במונחי הלשון הנקייה הרשמית לאונס ,כגון "מעשי אלימות נגד האוכלוסייה האזרחית" או "אי‑מוסריות" .הם השתמשו במילה הפשוטה "זיון" .קצין קוזקים אמר לו שהנשים הגרמניות "גאות מדי" 13.צריך "לעלות ולרכוב" עליהן .אחרים התאוננו על שהנשים הגרמניות נראות "כמו סוסי משא" .בגלֹובִיץ הבחין אגרניינקו שנשים "משתמשות בילדים כמגן" .החיילים הסובייטים הפגינו שוב תערובת מבלבלת לגמרי של אלימות אי‑רציונלית ,תאוות שיכורים וחיבה ספונטנית כלפי ילדים. בניסיון נואש להעלים את עצמן מעיני החיילים מרחו נשים צעירות אפר ופיח על פניהן .הן כרכו לראשיהן מטפחות כפריות שכיסו את מצחיהן ,התעטפו בשכבות בגדים כדי להעלים את גזרתן וקרטעו לצד הדרך כמו זקנות באות בימים .אבל הסתרת הנעורים לא היתה מגן אוטומטי .קשישות רבות נאנסו גם הן. הנשים הגרמניות פיתחו נוסחאות לשוניות משלהן לתיאור התנסויותיהן. רבות מהן אמרו" ,נאלצתי לוותר" 14.אחת סיפרה שנאלצה לוותר שלוש‑עשרה פעמים" .דומה שביעּותיה הכילו שמץ של גאווה על מה שהצליחה לעמוד בו", ציינה בהפתעה ליבוסה פון אולדרסהאוזן .אבל הרבה יותר נשים נותרו מוכות טראומה אחרי המוראות שעברו עליהן .אחדות נעשו קטטוניות ,אחרות איבדו את עצמן לדעת .אבל כמו ליבוסה פון אולדרסהאוזן ,נשים הרות הפכו עורף בדרך כלל למוצא הזה .חובתן האינסטינקטיבית לפרי בטנן תפסה את המקום הראשון במעלה. כמה נשים הגו את הרעיון להטביע בפניהן נקודות אדומות ,כאילו חלו בטיפוס .אחרות גילו מהי המילה הרוסית לטיפוס וכתבו אותה באותיות קיריליות על דלתותיהן ,להודיע שהבית נגוע .באזורים נידחים יותר התחבאו קהילות שלמות במשקים חקלאיים הרחק מהדרכים הראשיות .תמיד נמצאו תצפיתנים בקרבת הדרך ,עם פנס לעת לילה או חולצה לנופף בה בשעות היום ,כדי להתרות מפני חיילים סובייטים העושים את דרכם למחבוא .אז חשו הנשים להסתתר, והעופות והחזירים הורצו למכלאות נסתרות ביער .אמצעי זהירות כאלה ננקטו מן הסתם במלחמת שלושים השנים .הדעת נותנת שהם עתיקים כימות המלחמה עצמה. מכל הסימנים ללחימה שמצאו הפליטים כשנאלצו לחזור הביתה אחרי נפילת
152
נפילת ברלין
דנציג ,הגרועים ביותר היו "סמטאות הגרדום" שבהן תלו הס"ס והפלדז'נדארמרי את העריקים .שלטים נתלו סביב צוואריהם ,כגון "כאן אני תלוי מפני שלא האמנתי בפיהרר" 15.ליבוסה פון אולדרסהאוזן ובני משפחתה ,שנפילת שני הנמלים אילצה אותם לשוב לביתם ,ראו גם שני אנשי פלדז'נדארמרי שנתפסו ונתלו בידי הסובייטים .הדרך בחזרה היתה מלאה בשברי עגלות שנהדפו לתעלות שלצִדה מפגיעת טנקים סובייטיים ,וסביב‑סביב היה פזור המטען שנותר אחרי הביזה ‑ מצעים ,כלי בישול ,מזוודות וצעצועים .מנבלות הסוסים והבקר המושלכות לצד הדרך נתלשו רצועות של בשר. רבים מתושבי פומרניה נרצחו בשבוע הראשון לכיבוש .ליד הכפר של משפחת פוטקמר הורץ זוג קשישים למימיה מקפיאים של הבריכה הכפרית ,ושם מצא את מותו .גבר נרתם למחרשה ואולץ למשוך אותה עד שהתמוטט ,ואז חיסלו אותו מעניו בצרור תת‑מקלע .הֶר פון לִיבֹוניּוס ,בעל אחוזה בגרּומּבקֹוב ,בותר לגזרים וגופתו הושלכה לחזירים 16.מצבם של בעלי האדמות שהשתייכו למחתרת האנטי‑נאצית לא היה טוב יותר .אברהרד פון ּבָראּונשוַוייג ומשפחתו ,ששיערו כי אין להם סיבה לחשוש ,המתינו לבואו של הצבא האדום בבית האחוזה שלהם בלִיּבצֹוב ,ליד קַרצִין .אבל שמו הטוב ומעצריו המרובים בידי הגסטאפו לא הועילו לו .המשפחה כולה נגררה החוצה ונורתה למוות .לפעמים נחלצו בגבורה כפריים ושבויים צרפתים ללמד סנגוריה על בעלי האדמות שהוקירו ,אבל רבים אחרים נותרו לגורלם המר. שום דבר לא היה צפוי מראש .בקרצין עלתה גברת פון פוטקמר על משכבה, ולפתע נשמעו קולות ירי ושאון מנועי טנקים .כעבור שעה קלה פתח חייל סובייטי צעיר את דלת חדר השינה שלה ,שיכור כלוט אחרי כיבוש הכפר השכן. הוא הורה לה בתנועת ידיים לצאת מהמיטה ולהניח לו לישון בה .היא סירבה ואמרה שזוהי מיטתה שלה ,אבל היא מוכנה לתת לו כר ולהניח לו לישון על השטיח ליד המיטה .לאחר מכן הצמידה את כפות ידיה זו לזו והתחילה להתפלל. החייל ,המטושטש מכדי להתווכח ,שכב היכן שאמרה לו ונרדם. סרן אגרניינקו ,קודם כול מחזאי ורק אחר כך איש צבא ,החל לשוטט בפומרניה מיד אחרי הכיבוש ,פנקסו בידו .הוא הבחין שכאשר הוא רושם רשימות בפנקס הקטן ,אנשים מביטים בו בפחד ,במחשבה שהוא בלי ספק איש הנקוו"ד. ב‑ 23במרס ,בקֹולּבֶרג ,התרונן לבו על הופעתו הפתאומית של מזג אוויר אביבי. "ציפורים מזמרות .ניצנים נפתחים .הטבע אינו נותן את דעתו למלחמה" 17.הוא
רדואה לע רשגה ישארו הינרמופ
153
ראה חיילים של הצבא האדום מנסים ללמוד לרכוב על אופניים שדודים .הם התרוצצו לכל עבר ,מתנודדים על מושבם עד כדי סכנה .ואמנם ,מפקדי החזיתות פרסמו פקודה האוסרת עליהם לרכוב על אופניים בכבישים ,מפני שכה רבים מהם נדרסו למוות .הפלישה המהירה לפומרניה שחררה אלפי עובדים זרים ושבויים. בלילות נראו מדורות לכל אורך הדרכים ,ובשעות היום המשיכו האנשים במסעם הארוך והמפרך הביתה .רבים מהם עיצבו דגלי לאום כדי להזדהות כלא‑גרמנים. אגרניינקו וכמה קצינים אחרים פגשו כמה ליטאים שנשאו בגאווה את דגלם. "הסברנו להם" ,כתב" ,שהדגל הלאומי שלהם אדום עכשיו" .ניכר שאגרניינקו ,כמו רוב הרוסים ,ראה את השתלטות ברית המועצות על המדינות הבלטיות כטבעית לגמרי ,הגם שהם לא ידעו כי זה היה חלק מהפרוטוקול הסודי שנלווה להסכם הנאצי‑סובייטי. לעומת העובדים הזרים והשבויים המשוחררים שנשאו את דגליהם ,הגרמנים ענדו סרטי זרוע לבנים ותלו דגלים לבנים על בתיהם כדי להכריז על כניעתם. הם ידעו שכל סימן להתנגדות ,אפילו לתרעומת ,רק יזיק להם .ראש העיר שמינו הסובייטים בקֵסלִין ,צורף יהודי בן חמישים וחמש בשם יוסף לודינסקי ,חבש מגבעת עגולה וענד סרט זרוע אדום כשהקריא את הכרזות השלטונות הצבאיים מעל מדרגות בית העירייה .התושבים הגרמנים האזינו בדממה .בלֶּבָה בזזו הפרשים שכבשו אותה את כל השעונים ,ולכן היה על ראש העיר לצאת מדי 18 בוקר לרחובות ,שם צעד הלוך ושוב ,צלצל בפעמון גדול וצעק" ,לעבודה!" כדי להעיר את תושבי העיירה שגויסו לעבודה על ידי השלטונות הסובייטיים. בסטַרג ָרד הבחין אגרניינקו בשריונאי בקסדת עור מרופדת שעבר לפני שורת קברים טריים בכיכר ,מול בית משפט השלום .החייל הצעיר קרא את השמות החרוטים על המצבות ,וניכר בו שהוא מחפש משהו .הוא נעצר לפני אחד הקברים ,הסיר את קסדתו והרכין את ראשו; ולפתע הרים את התת‑מקלע שלו וירה צרור ארוך באוויר .הוא הצדיע למפקדו הקבור לרגליו. אגרניינקו שוחח גם עם הצעירות שכיוונו את התנועה" .אנחנו לא נתחתן בזמן הקרוב" ,אמרו לו" .כבר שכחנו שאנחנו בנות .אנחנו רק חיילות" .דומה שהן חשו כי הן עתידות להשתייך לדור שנגזרו עליו חיי רווקּות ,מחמת 9מיליוני ההרוגים שאיבד הצבא האדום. בעוד הארמיות של ז'וקוב הורסות את "המרפסת הבלטית" ,עדיין היתה החזית האוקראינית 1של קֹונייב עסוקה בשלזיה .המכשול העיקרי בדרכה היה עיר המבצר
154
נפילת ברלין
ּבֶרסלָאּו השוכנת על שתי גדות הנהר אודר ,שעליה הגן בקנאות הגאולייטר קרל האנקה .אבל קונייב לא רצה להחמיץ את המתקפה על ברלין ,ולכן השאיר חיל מצור סביב העיר ‑ כפי שעשה ז'וקוב בפוזנן ‑ והמשיך בהתקדמותו מעבר לאודר משני ראשי הגשר שלו ,בשטַיינ ָאּו ובאֹולָאּו .יעדו היה הנ ַייסֶה ,היובל הדרומי של האודר ,שממנו התכוון לשגר את התקפתו לעבר החלק הדרומי של ברלין. ב‑ 8בפברואר תקפו הארמיות של קונייב מראשי הגשר שמשני צדדיה של ברסלאו .ההתקפה העיקרית יצאה מראש הגשר בשטיינאו נגד העוצבה שנשאה את השם הרחוק מלהתאים "ארמיית הפנצר הרביעית" ,ושקו ההגנה שלה התפורר במהירות .כדי להחיש את ההתקדמות מראש הגשר באולאו העביר אליו אז קונייב את ארמיית הגוורדיה המשוריינת 3של ריבלקו .ב‑ 12בפברואר כבר היתה ברסלאו מכותרת .יותר מ‑ 80,000אזרחים נלכדו בעיר. ארמיית הגוורדיה המשוריינת 4של גנרל‑פולקובניק דמיטרי דנילוביץ' לֶליּושֶנקֹו התקדמה אל הנייסה והגיעה אל הנהר בשישה ימים .במהלך התקדמותם מצאו השריונאים כי רק מעטים מהתושבים נותרו מאחור .בכמה מקרים יצא הכומר המקומי לפגוש אותם ,ובידו מכתב מתושבי הכפר ש"הבטיח לרוסים את ידידותם" 19.החזית האוקראינית 1ציינה שבהזדמנויות אחדות, רופאים אזרחיים גרמנים "הציעו את עזרתם לפצועינו". עכשיו נתקל לליושנקו בהפתעה לא נעימה .התברר לו ששרידי קורפוס גרוסדויטשלנד וקורפוס הפנצר XXIVשל נ ִֵרינג תוקפים את קווי האספקה ואת הדרגים העורפיים שלו .אבל אחרי שני ימי לחימה נהדפו הגרמנים לאחור. התוצאה היתה שקונייב החזיק עתה בשליטה מלאה ביותר ממאה קילומטרים של הנייסה .ובכל זאת נמשכה הלחימה מדרום לראש הגשר באולאו במשך כל פברואר ומרס ,נגד הארמיה השבע‑עשרה הגרמנית. הנאצים חשבו שעצם עובדת הלחימה על אדמה גרמנית אמורה לחולל אוטומטית התנגדות קנאית ,אבל דומה שלא תמיד היה כך" .המורל נהרס לחלוטין בגלל הלחימה בשטח גרמני" ,אמר חייל מדיביזיית החי"ר 359לחוקרו הסובייטי" 20.אומרים לנו להילחם עד מוות ,אבל זה מבוי סתום לגמרי". בדעתו של גנרל שרנר צץ הרעיון לצאת להתקפת‑נגד על העיירה לָאּוּבָן, החל ב‑ 1במרס .ארמיית הגוורדיה המשוריינת 2הופתעה ,והגרמנים החזירו את העיירה לידיהם .גבלס היה בעננים .הוא נסע לגרליץ ,עם צלמים ממשרד התעמולה ,ושם נפגש עם שרנר .השניים נסעו יחד ללאובן ונשאו נאומים של ברכות הדדיות בכיכר השוק ,מול מסדר של חיילים סדירים ,פולקסשטורם ונוער
רדואה לע רשגה ישארו הינרמופ
155
היטלר .גבלס העניק צלבי ברזל לאחדים מהנערים ,למען המצלמות ,ולאחר מכן סקר טנקים סובייטיים שהושמדו בקרב. המבצע הבא של שרנר היה כיבוש מחדש של עיירה אחרת ,והוא נפתח למחרת היום .הפעם היה זה תורה של שטִריג ָאּו ,ארבעים קילומטרים מערבית לברסלאו .הכוחות הגרמניים שהחזירו את העיירה לידיהם טענו כי מצאו כמה אזרחים שנותרו בחיים ,משוטטים בלי תכלית ,שבורים פסיכולוגית ממעשי הזוועה שעשו חייליו של קונייב .הם נשבעו להרוג כל חייל של הצבא האדום שייפול לידיהם .אבל התנהגות החיילים הגרמנים באותה עת בפירוש לא היתה מופתית .השלטונות הנאציים לא נרעשו כשהגיעו אליהם דיווחים על הריגת שבויים סובייטים באתי חפירה ,אבל התפלצו כשהגיעו עוד ועוד דיווחים על מה שתיאר מרטין בורמן כ"בזיזה שביצעו חיילים גרמנים באזורים מפונים" 21.הוא העביר הוראה ,באמצעות גנרל‑פלדמרשל וילהלם קייטל ,שהקצינים יתדרכו את אנשיהם ,לפחות פעם בשבוע ,על חובתם כלפי אזרחים גרמנים. הלחימה בשלזיה היתה חסרת רחמים ,ושני הצדדים אכפו משמעת קרבית אכזרית על אנשיהם .גנרל שרנר הכריז מלחמה על מתחלים ונחשלים ,והם נתלו לצדי הדרכים אפילו בלי מראית העין של בית דין שדה .לדברי חיילים מגדוד הפלסים 85שנפלו בשבי ,עשרים ושניים גזרי דין מוות הוצאו לפועל בעיירה נייסה לבדה במחצית השנייה של מרס" 22.מספר ההוצאות להורג על בריחה משדה הקרב ,עריקה ,פציעה עצמית וכדומה עולה משבוע לשבוע" ,דיווחה החזית האוקראינית 1בעקבות חקירת שבויים" .גזרי דין המוות מוקראים באוזני כל החיילים". מומחי התעמולה הסובייטים במחלקה השביעית של מִפקדת החזית גילו עד מהרה ,מתוך חקירות השבויים ,שיש ביכולתם לנצל את ההתמרמרות השוררת בקרב החיילים מן השורה כלפי מפקדיהם .בתנאים של תקשורת לקויה ונסיגות פתאומיות ,היה קל למדי לשכנע חיילים גרמנים שמפקדיהם ברחו והשאירו אותם מאחור .לדוגמה ,דיביזיית הפנצר 20שכותרה בקרבת אֹוּפֶלן התחילה לקבל עלונים שבהם נאמר" ,גנרל‑אוברסט שרנר משאיר את חייליו תלויים על בלימה באופלן! 23 הוא לוקח את רכב הפיקוד המשוריין שלו ובורח כמו שד משחת מהנייסה". החיילים הגרמנים גם סבלו קשות מכינמת .הם לא החליפו את בגדיהם התחתונים ולא נכנסו למקלחות שדה מאז דצמבר .כל מה שקיבלו היה "אבקת כינים חסרת תועלת לחלוטין" .הם גם לא קיבלו משכורות לחודשים ינואר ,פברואר ומרס, ורובם קיבלו את המכתבים האחרונים מהבית עוד לפני חג המולד.
156
נפילת ברלין
המשמעת נעשתה חמורה גם בצד הסובייטי .כישלונות צבאיים נחשבו להפרת הפקודה מספר 5של סטלין ,שציוותה על ערנות מתמדת .אל"ם ו' ,המפקד הסובייטי בשטריגאו ,הואשם ב"רשלנות פושעת" 24מפני שחטיבתו הופתעה על ידי האויב .אף על פי שאנשיו נלחמו היטב ,היה צורך לנטוש את העיירה. "האירוע המחפיר הזה נחקר לעומקו על ידי המועצה הצבאית של החזית, והאשמים נענשו בחומרה" .גזר דינו של אל"ם ו' לא תועד ,אבל ממקרה דומה אפשר לשער שהוא שהה זמן לא מבוטל בגולג .סא"ל מ' וסרן ד' הואשמו שניהם בבית דין צבאי ,אחרי שהסרן השאיר את סוללת תותחי השדה שלו בקרבת 25 אי‑אלה בתים בלי להציב אותם בעמדות כראוי .לאחר מכן "פרש למנוחתו", לשון נקייה סובייטית המתארת בדרך כלל שתייה עד אובדן החושים .הגרמנים יצאו להתקפת‑נגד מפתיעה ,לא היה אפשר להפעיל נגדם את התותחים ,והאויב "גרם נזק ניכר" .הסרן הודח מהמפלגה ונידון לעשר שנים בגולג. קצינים וחיילים כאחד חיו בפחד מפני מלאך הנקמות המרחף מאחורי גבם, בדמותה של פלגת סמר"ש .אחרי שסבלו כל כך הרבה ,נפצעו ואיבדו אחים לנשק ,הם חשו תרעומת עזה נגד סוכני סמר"ש שהיו להוטים להאשים אותם בבגידה או בפחדנות ,בלי שהתייצבו בפני סכנות החזית בעצמם .בקו הקדמי הופץ שיר מחתרתי על סמר"ש ,שעדיין נקרא בפי רבים בשמו מלפני ,1943 "המחלקה המיוחדת": הרסיס הראשון קרע חור במכל הדלק. קפצתי מה‑ ,T‑34אני לא יודע איך, ואז קראו לי למחלקה המיוחדת. "למה אתה לא שרוף כמו הטנק ,בן זונה?" 26 "אני מבטיח להישרף בהתקפה הבאה" ,עניתי.
לא זו בלבד שחיילי החזית האוקראינית 1היו תשושים אחרי כל אותם קרבות ותנועות קדימה ,הם היו גם מלוכלכים ,מכונמים וחולים בדיזנטריה שהלכה והתפשטה בקרבם .חלק גדול מהבעיה נבע מכך שהבריאות והבטיחות לא עמדו במקום גבוה בסולם העדיפויות של הצבא האדום .בגדים תחתונים לא כובסו כלל .מי שתייה הורתחו רק במקרים נדירים ,ואיש לא הכליר אותם ,למרות ההוראות בעניין זה .מעל לכול ,האוכל הוכן בתנאי תברואה מחרידים" .בהמות נשחטו שלא כהלכה על קש מלוכלך לצד הדרך" ,נאמר באחד הדוחות" 27,ומשם
רדואה לע רשגה ישארו הינרמופ
157
נלקח הבשר למטבח .נקניקיות הוכנו על שולחן מזוהם ,והאיש שהכין אותן לבש מעיל מטונף". בשבוע השני של מרס ניעורו השלטונות לפתע והכירו בסכנת הטיפוס ,אף על פי ששלושה סוגים של טיפוס זוהו כבר בחורף ,בפולין .אפילו חיילי הנקוו"ד היו במצב גרוע .שליש עד שני שלישים מהם לקו בכינים .המספר המקביל בקרב חיילי הקו הקדמי היה בלי ספק גבוה בהרבה .המצב התחיל להשתפר רק אחרי שיוצב קו החזית בשלזיה וכל חטיבה בנתה לה ּבַני ָה ,בית מרחץ ,מאחורי הקווים. שלוש רחצות בחודש נחשבו מספיקות בהחלט .הבגדים התחתונים טופלו בנוזל מיוחד שנקרא SKוהכיל בלי ספק כימיקלים מחרידים .ניתנה פקודה לחסן את כל החיילים נגד טיפוס ,אבל נראה שלא היה די זמן לביצועה .ב‑ 15במרס פתח קונייב ,בלחצו של סטלין ,בהתקפתו על דרום שלזיה. האגף השמאלי של החזית האוקראינית 1ניתק את 30,000החיילים הגרמנים שנמצאו בסביבות אופלן בתנועתו מראש הגשר באולאו דרומה לעבר נֹוישטַדט .בה בעת התנהלה התקפה מעבר לאודר ,בין אופלן לָרטִיּבֹור, כדי להשלים את הכיתור .בתוך זמן קצר מאוד הקיפו הארמיות 59ו‑ 21את דיביזיית הס"ס 20האסטונית ואת דיביזיית החי"ר .168מומחי התעמולה במחלקות השביעיות של הארמיות הסובייטיות שלחו אליהן שבויים גרמנים "אנטי‑פשיסטיים" בניסיון לשכנע את הכוחות המכותרים שמחנות השבויים הסובייטיים אינם גרועים כפי שנאמר להם ,אבל רבים מהשליחים האלה נורו בפקודתם של קצינים גרמנים. הדבר היחיד שנראה משעשע לחיילים הגרמנים באותם ימים קרה כשאנשי ס"ס אסטונים ואוקראינים אספו עלונים סובייטיים כתובים בגרמנית ,הראו אותם ללַנדז ֶרים ושאלו מה כתוב בהם 28.הדבר הצחיק את הלנדזרים ,משום שעצם ההחזקה בעלון כזה ,אפילו כדי לגלגל סיגריה או לקנח את האחוריים, היתה עבירה שעונשה מוות .ב‑ 20במרס ,ליד הכפר ִרינקוִויץ ,מצאו חיילי הצבא האדום קציני מטה של דיביזיית הס"ס 20האסטונית כשהם אוספים בחיפזון מסמכים ושורפים אותם .הם ירו בהם למוות .כמה ניירות שרופים למחצה נסחפו ברוח לחצרות בתי האיכרים ונאספו משם .היו בהם ,בין השאר ,פקודות וגזרי דין שפסקו בתי דין של הס"ס. ניסיונות הגרמנים לפרוץ מבחוץ את טבעת הכיתור הסובייטית סביב ה ֶקסֶל של אופלן נהדפו ,ומחצית מ‑ 30,000הגרמנים הלכודים בתוכו נהרגו .קונייב הסתייע בהתקפה מעבר לאגפו הדרום‑מזרחי שניהלה החזית האוקראינית 4
158
נפילת ברלין
השכנה .ב‑ 30במרס כבשו ארמיה 60וארמיית הגוורדיה המשוריינת 4את רטיבור .החזית האוקראינית 1שלטה עכשיו כמעט בכל שלזיה עילית. למרות האובדן המתמשך של שטח גרמני ,עדיין לא שינתה ההנהגה הנאצית את דרכיה .השם המפואר "קבוצת הארמיות ויסלה" נעשה עכשיו לא סתם רחוק מלשכנע ,אלא מגוחך לחלוטין .אבל אפילו זה היה פחות מדהים ממוצב הפיקוד החדש שהקים לו מפקד העוצבה הזאת ממערב לאודר. מִפקדתו של הימלר הוקמה תשעים קילומטרים צפונה מברלין ,ביער ליד ָהסֶלּבֶן ,כפר מדרום‑מזרח לּפֶרנצלָאּו .במרחק שכזה מהבירה לא חשש הרייכספיהרר של הס"ס מפני הפצצות מהאוויר .המחנה כלל בעיקר בנייני קסרקטין עשויי עץ ,עם גדר תיל דוקרני גבוהה מסביב .היוצא מן הכלל היחיד היה הַרייכספִיהֶררּבָָרקֶה ,בניין הרבה יותר גדול ,שנבנה במיוחד למען המפקד ורוהט ביד רחבה" .חדר השינה" ,כתב אחד מקציני המטה" 29,היה מהודר מאוד, עם דיפון עץ אדמדם ,מערכת רהיטים ושטיח ירוק בהיר .הוא היה דומה יותר לּבֹודּואָר של גבירה נכבדה מאשר לגבר שמפקד על חיילים במלחמה". באולם הכניסה היה אפילו שטיח קיר תלוי ענקי ,חיקוי של מלאכת גובלן בנושא "נורדי" .כל הדברים הגיעו מבתי חרושת של הס"ס ,אפילו כלי החרסינה היקרים .הרי לנו ,חשבו קצינים רבים ,גרסת ההנהגה הנאצית לאותה "מלחמה טוטאלית" שגבלס מנופף בה .שגרת יומו של הימלר היתה גם היא שונה מזו של מפקד בשדה .אחרי אמבטיה ,עיסוי מהמעסה האישי שלו וארוחת בוקר, היה מוכן סוף‑סוף לעבודה בעשר וחצי .אפילו בשעת משבר ,היה אסור להפריע להימלר בשנתו ,גם אם היה צורך בהחלטה בהולה .וכל מה שהוא רצה באמת לעשות הוא להעניק עיטורים .הוא נהנה מאוד מהטקסים האלה ,שהעידו בלי מאמץ על מעמדו הרם והנישא .לדברי גודריאן ,חלום חייו היה לקבל את צלב האבירים בעצמו. התנהלותו של הימלר בישיבות המצב בלשכת הקנצלר ,לעומת כל זאת ,היתה עלובה לחלוטין .לדברי ראש אגף המבצעים שלו ,אל"ם האנס גאורג אַייזמָן ,הימלר חזר שוב ושוב בלשכת הקנצלר על המילים קִריגסגִֶריכט ושטַנדגִֶריכט ‑ בית דין צבאי ובית דין שדה ‑ כמין מנטרה קטלנית .נסיגה מעידה על חוסר רצון, ואת זה אפשר לרפא רק ביד קשה מאין כמוה .הוא גם דיבר בלי הרף על "גנרלים שלומיאלים ופחדנים" 30.אבל יהיו אשר יהיו עוולותיהם של הגנרלים ,הם נשלחו הביתה או הועברו לתפקידים אחרים .החיילים שנסוגו הם שהוצאו להורג.
רדואה לע רשגה ישארו הינרמופ
159
השטנדגריכט ,הגרסה המקוצרת של בית דין צבאי ,היה מטבע הדברים השיטה שהעדיפה מִפקדת הפיהרר .עקרונותיה כבר הותוו .מיד אחרי שהגיע הצבא האדום לאודר ,בתחילת פברואר ,העתיק היטלר את פקודת "אף שעל לאחור" של סטלין מ‑ 1942על קרבה וכרעיה ,כולל הקמתן של יחידות חסימה מאחור .סעיף 5שלה כלל את ההוראה" ,בתי דין צבאיים ינקטו את הצעדים החמורים ביותר שבגדר האפשר ,על סמך העיקרון הקובע שהפוחדים מפני מוות 31 הגון בקרב ראויים למֹות פחדנים בזוי". ‑ על זאת הרחיבה הוראת הפיהרר מ 9במרס שציוותה לכונן פלִיגֶנדֶ ה שטנדגריכט ,בית דין שדה נייד .התקן שלו כלל שלושה קצינים בכירים עם שני פקידים מצוידים במכונות כתיבה ובצורכי משרד ,וחשוב מכול" ,חוליית הוצאה להורג של 1נַּג ָד ו‑ 8אנשים" 32.העיקרון המנחה של גוף זה היה פשוט: "צדק החמלה אינו יׂשים" .היה עליו להתחיל בפעולתו כבר למחרת היום ,והיתה לו סמכות לשפוט כל אחד מאנשי הוורמאכט והוואפן‑ס"ס .הבליצקריג של היטלר נגד חייליו שלו הורחב ללופטוואפה ולקריגסמארינה ,בהוראה חתומה בידי גנרל וילהלם ּבּורגדֹורף .הוא ציווה להקפיד שנשיא בית הדין ,בכל מקרה, יהיה "מעוגן היטב באידיאולוגיה של הרייך שלנו" .מרטין ּבֹורמָן ,שלא רצה לראות את המפלגה הנאצית נחשלת מאחור ,פקד גם הוא על הגאולייטרים לדכא "פחדנות ותבוסתנות" 33בגזרי דין מוות של בתי דין שדה. ארבעה ימים אחרי שפקד היטלר להקים בתי דין שדה ניידים ניתנה פקודת פיהרר נוספת ,שאותה ניסח כנראה בורמן ,ועניינה האידיאולוגיה הנציונל‑סוציאליסטית של הצבא" .כעדיפות הראשונה במעלה ,חובתו של מנהיג צבאי היא לעורר באנשיו רגשות פוליטיים קנאיים ,והוא נושא במלוא 34 האחריות כלּפַי על התנהלותם הנציונל‑סוציאליסטית". הימלר ,האיש שהטיף לנהוג בלי רחמים בכל המהססים ,לא היה מסוגל לשאת את מעמסת הפיקוד .בלי להודיע מאומה לגודריאן ,הוא פרש לבית החלמה בהֹוהֶנלִיכ ֶן ,כארבעים קילומטרים ממערב להסלבן ,באמתלה של שפעת ,ושם טיפל בו רופאו האישי .כששמע גודריאן על האנדרלמוסיה במפקדתו ,הוא נסע בעצמו להסלבן .אפילו בריגדפיהרר ס"ס היינץ לָמֶרדִ ינג ,ראש מטה הס"ס של הימלר ,הפציר בו שיעשה משהו .בבואו שמע גודריאן שהרייכספיהרר של הס"ס שוהה בהוהנליכן ונסע לבקרו שם .הוא ידע בחוש איזה תכסיס עליו לנקוט; הוא אמר להימלר שהוא חש כי הוא כורע תחת נטל תפקידיו המרובים ‑ רייכספיהרר של הס"ס ,ראש המשטרה הגרמנית ,שר הפנים ,מפקד צבא התחלופה ומפקד
160
נפילת ברלין
קבוצת הארמיות ויסלה .גודריאן הציע לו להתפטר מתפקידו בקבוצת הארמיות ויסלה .הואיל והיה ברור שהימלר רוצה בזאת ,אבל אינו מעז לומר דבר להיטלר בעצמו ,תפס גודריאן שנפלה לידיו הזדמנות" .אם כן ,אתה מסמיך אותי לומר זאת בשמך?" שאל .הימלר לא היה יכול לסרב .באותו לילה אמר זאת גודריאן להיטלר והמליץ למנות את גנרל‑אוברסט גוטהרד הַיינִריצִי כמחליפו .היינריצי היה מפקד ארמיית הפנצר הראשונה ,שהיתה עסוקה באותה עת בלחימה נגד קונייב מול רטיבור .היטלר ,שמיאן להודות כי הבחירה בהימלר היתה בגדר אסון מלכתחילה ,הסכים באי‑רצון בולט. היינריצי בא להסלבן כדי לקבל את הפיקוד .כששמע על כך הימלר ,חזר למפקדה כדי לתת לו תדריך ,כולו רהבתנות וצידוק עצמי .היינריצי הקשיב לנאומו המתמשך בלי קץ עד שצלצל הטלפון .הימלר הרים את השפופרת. המטלפן היה גנרל תאודור ּבּוסֶה ,מפקד הארמיה התשיעית .אסון נורא קרה בקִיסטִרין :המסדרון אל המבצר אבד .הימלר חש למסור את השפופרת להיינריצי" .אתה המפקד החדש של קבוצת הארמיות" ,אמר" 35.תן אתה את הפקודות המתאימות" .והרייכספיהרר של הס"ס הסתלק בחיפזון לא מכובד. הלחימה בראשי הגשר על האודר משני עברי קיסטרין היתה עזה .כמעט תמיד, אם כבשו חיילי הצבא האדום כפר ומצאו באחד הבתים מדי ס"א או צלב קרס, הרגו את כל הנמצאים בו .ועם זאת ,בפיהם של תושבי כפר אחד שנכבש בידי הצבא האדום ,ולאחר מכן שוחרר בהתקפת‑נגד גרמנית" ,לא היה שום דבר רע 36 לומר על הצבא הרוסי". יותר ויותר חיילים גרמנים ומגויסי חובה צעירים הראו שאין הם חפצים למות למען מטרה אבודה .שוודי שבא במכונית מקיסטרין לברלין דיווח לנספח הצבאי השוודי ,רס"ן קורט הרמן יּולִין‑דַ נפֶל ,שהוא עבר דרך "עשרים מחסומי ביקורת של פלדז'נדארמרי שמשימתם היא לתפוס עריקים מהחזית" 37.שוודי אחר שעבר באותה סביבה מסר שהכוחות הגרמניים נראו לו דלילים וש"החיילים 38 נראו אדישים מחמת התשישות". התנאים אכן היו אומללים .האֹודֶ רּברּוך היה אזור בוצי מעובד בחלקו ,ובו כמה סוללות עפר .ההתחפרות מפני תקיפות ארטילריות ואוויריות היתה התנסות מדכדכת ,כי ברוב המקרים נמצא מפלס מי התהום בעומק של פחות ממטר אחד. פברואר לא היה קר כרגיל ,אבל הדבר לא הועיל להקטין את מספר הסובלים מרגל טבולה .מלבד המחסור בחיילים מנוסים ,בעיותיו העיקריות של הצבא
רדואה לע רשגה ישארו הינרמופ
161
הגרמני היו המחסורים בתחמושת ובדלק לכלי הרכב שלו .לדוגמה ,בדיביזיית הס"ס 30בינואר הותר השימוש בקִיּבֶלוָואגֶן (מעין ג'יּפ) של המפקדה רק במקרי חירום .נאסר על סוללות הארטילריה לירות בלי רשות .ההקצבה היומית הועמדה על שני פגזים לתותח. הצבא האדום התחפר בתעלות קשתיות במקצת ובשוחות שועל אישיות. צלפים תפסו עמדות בין העצים בחורש או בתוך גגותיהם של בתים הרוסים. שיטות ההסוואה שלהם היו משוכללות מאוד ,והם יכלו להישאר במקום אחד, בלי ניע ,שש או שמונה שעות רצופות .המטרות המועדפות עליהם היו קודם כול קצינים ,ואחריהם מובילי האספקה .החיילים הגרמנים לא יכלו לנוע לאור היום .כל תנועותיהם הוגבלו לשעות החשיכה ,ולכן יכלו קבוצות סיור סובייטיות להסתנן דרך הקווים הגרמניים הדלילים ולחטוף חייל ביש מזל שיצא לבדו, כ"לשון" שתימסר לחקירת קציני המודיעין שלהם .קציני התצפית הקדמית של הארטילריה הסתוו גם הם ,בדומה לצלפים; למעשה ,הם נהגו לתאר את עצמם 39 כצלפים מכלי שני ,אבל כלי כבד יותר. הגאות האביבית של האודר העניקה לצבא האדום יתרון בלתי‑צפוי .אחדים מהגשרים שבנו אנשי ההנדסה שלהם נמצאו עתה תחת עשרים וחמישה עד שלושים סנטימטרים של מים והפכו למעברות מלאכותיות 40.טייסי הלופטוואפה בפוקה‑וולפים ובשטוקות שלהם התקשו מאוד לפגוע בגשרים הללו. בה בשעה שגבלס שר התעמולה המשיך לדבר על ניצחון סופי ,גבלס הגאולייטר של ברלין וקומיסר הרייך להגנת ברלין פקד לבנות מכשולים בעיר ומסביב לה .רבבות אזרחים דלי תזונה ,בעיקר נשים ,הוצעדו כדי לבזבז את מעט הכוח שנותר בהם על חפירת תעלות נ"ט .למרות העונש הצפוי על גילויי תבוסתנות, החלו להתפשט שמועות ששיקפו תרעומת על הביורוקרטיה והשלומיאליות של הנאצים ועל הזמן שבוזבז על הכנתו של מערך הגנה חסר תועלת" 41.בכל המלחמה כולה" ,כתב בארסיות קצין מטה" 42,לא ראיתי אף פעם אחת תעלת נ"ט ,שלנו או של האויב ,שהצליחה להכשיל התקפת שריון" .הצבא התנגד למכשולים חסרי הטעם שנבנו לפי הוראת המפלגה הנאצית ,מפני שהם הכבידו על התעבורה הצבאית היוצאת לעבר רמות ז ֵלֹוב וחוללו תוהו ובוהו בנהרות הפליטים שזרמו עתה אל העיר מהכפרים שממערב לאודר. איכרי ּבַרנדֶ נּבּורג שנשארו מאחור מפני שגויסו לפולקסשטורם מצאו עתה שקשה להם יותר ויותר לעבוד את אדמתם .האֹורטסּבָאּואֶרנפִיהֶרר המקומי,
162
נפילת ברלין
מנהיג המגזר החקלאי מטעם המפלגה הנאצית ,נצטווה להפקיע את עגלותיהם וסוסיהם להובלת פצועים ותחמושת 43.אפילו אופניים הוחרמו לטובת הכוח שנקרא דיביזיית ציידי הטנקים .אבל העדות המאלפת ביותר לאובדן ציודו של הוורמאכט במהלך הנסיגה הרת האסון מהוויסלה היתה הצורך שלו לאסוף נשק מהפולקסשטורם. מִפקדתו של גדוד הפולקסשטורם 16/69נמצאה בוְוִריצֶן ,בשולי האודרברוך ובקרבת הקו הקדמי .הגדוד מנה לא יותר מ‑ 113איש ,מהם 32שהועסקו בעבודות ביצורים בעורף ו‑ 14חולים או פצועים .השאר שמרו על מחסומי טנקים ועל גשרים .היו להם שלושה סוגי מקלעים ,אחדים מהם סובייטיים ,להביור שחסרו לו חלקים חיוניים ,שלושה אקדחים ספרדיים ו‑ 228רובים מתוצרתן של שש ארצות שונות .הדעת נותנת שדוח זה על מצב הנשק בגדוד היה מדויק, משום שהמנהלה המחוזית בּפֹוטסדָ ם התרתה בשעתה כי הגשת דוח כוזב בנושא זה "שקולה כנגד פשע מלחמה" 44.אך במקרים רבים ,אפילו הציוד העלוב הזה לא הוחזר ,מפני שהגאולייטרים הנאצים הורו לפולקסשטורם למסור לצבא רק כלי נשק שנשאלו מהוורמאכט מלכתחילה. ראשי המפלגה הנאצית קראו בדיווחי הגסטאפו שהאוכלוסייה האזרחית מביעה יותר ויותר בוז כלפי מנהגם לפקד על אחרים למות ,בעוד הם עצמם יושבים בחיבוק ידיים .הפליטים ,במיוחד ,השמיעו כנראה "מילים קשות מאוד על התנהלותם של אישים בכירים" 45.התרופה לזאת ניתנה בדמות רברבנות צבאית מרובה .הנהגת הג ָאּו בברנדנבורג קראה לחברי המפלגה לספק עוד מתנדבים ללחימה ,תחת הסיסמה "אוויר רענן בחזית במקום חדרים מחוממים מדי!" 46שר השיכון ד"ר רוברט לֵיי הופיע בלשכת הקנצלר עם תוכנית לגייס 47 מיליציה שתיקרא פַרייקֹורּפס אדולף היטלר ,ובה " 40,000מתנדבים קנאים". הוא ביקש מגודריאן להורות לצבא למסור לו מיד 80,000תת‑מקלעים .גודריאן הבטיח לספק את הנשק ברגע שיתגייסו האנשים ,בידיעה ברורה שזו העמדת פנים ותו לא .אפילו היטלר לא התפעל. זה כמה חודשים שגבלס נעשה יותר ויותר מודאג בגין התרחקותו של היטלר מעיני הציבור .בסופו של דבר הצליח לשכנע אותו לבקר בחזית האודר ,בעיקר למען מצלמות יומני החדשות .ביקור הפיהרר ב‑ 13במרס נשמר בסוד כמוס. סיורים של הס"ס בדקו את כל צירי הגישה קודם לכן והתייצבו למשמר לאורכם מעט לפני שהגיעה שיירת הפיהרר .בדיעבד ,היטלר לא נפגש אפילו עם חייל
רדואה לע רשגה ישארו הינרמופ
163
אחד מן השורה .מפקדי העוצבות זומנו בלי הסבר לבית אחוזה עתיק בקרבת וריצן ,שהשתייך בשעתו לגנרל‑פלדמרשל פון ּבלִיכֶר .הם נדהמו למראהו הירוד של הפיהרר .אחד הקצינים כתב על "פנים חיוורות כגיר" ועל "עיניים נוצצות שהזכירו לי עיני נחש" 48.גנרל בוסה ,חבוש כובע שדה וממושקף ,הציג רשמית את המצב בחזית הארמיה שלו .כשדיבר היטלר על הצורך להחזיק בקו ההגנה על האודר ,הוא הבהיר היטב ,כפי שתיעד קצין אחר ,כי "מה שכבר יש בידינו 49 הוא כלי הנשק והציוד האחרונים ממש שבנמצא". נראה שמאמץ הדיבור התיש את היטלר .בנסיעה חזרה לברלין הוא לא הוציא מילה מפיו .לדברי נהגו ,הוא רק ישב לו" ,שקוע במחשבותיו" 50.זו היתה הנסיעה האחרונה שלו .הוא לא היה עתיד לצאת שוב את לשכת הקנצלר בעודו בחיים.
9
המטרה ברלין ב‑ 8במרס ,בדיוק בעת שנכנסו המבצעים בפומרניה למלוא תנופתם ,זימן סטלין פתאום את מרשל גאורגי קונסטנטינוביץ' ז'ּוקֹוב למוסקבה ,אף שלא היה זה הרגע המתאים בדיוק להוציא מפקד חזית ממפקדתו .ז'וקוב נסע מנמל התעופה המרכזי היישר לדאצ'ה של סטלין ,שם החלים מנהיג ברית המועצות מהתשישות ומהעומס. אחרי שדיווח ז'וקוב על המבצעים בפומרניה ועל הלחימה בראשי הגשר על האודר ,הוביל אותו סטלין החוצה לטיול בגנים .הוא דיבר על ילדותו .כשחזרו לכוס תה בדאצ'ה שאל ז'וקוב את סטלין אם שמע דבר‑מה על בנו ,יקוב יוסיפוביץ' דז'ּוג ַשוִוילִי ,שנמצא בשבי הגרמנים מאז .1941בשעתו התכחש סטלין לבנו על שהניח לאויב לתפוס אותו חי ,אבל עכשיו דומה היה שיחסו השתנה .הוא השתהה זמן‑מה לפני שהשיב על שאלתו של ז'וקוב" .יקוב לעולם לא י ֵצא חי מהשבי", אמר לבסוף" 1.הרוצחים יירו בו .לפי החקירות שעשינו ,הם מחזיקים אותו בבידוד ומנסים לשכנע אותו לבגוד במולדת" .הוא השתתק שוב לשעה קלה" .לא" ,אמר בתקיפות" ,יקוב יעדיף כל סוג של מוות על בגידה במולדת". כשדיבר סטלין על "החקירות שעשינו" ,הוא התכוון כמובן לחקירותיו של ראש סמר"ש ,ויקטור סמיונוביץ' ַאּבָקּומֹוב .הידיעות הטריות ביותר על יקוב הגיעו מפי גנרל ס ֶטּפָנֹובִיץ' ,מפקד הז'נדארמריה היוגוסלבית .חייליו של ז'וקוב שחררו אותו משביו בסוף ינואר ,אבל מיד תפס אותו סמר"ש לחקירה .קודם לכן היה סטפנוביץ' במחנה העונשין C‑Xבלִיּבֶק יחד עם סגן בכיר דז'וגשווילי. לדברי סטפנוביץ' ,התנהלותו של יקוב היתה "עצמאית וגאה" 2.הוא סירב לקום על רגליו כשנכנס קצין גרמני לחדרו והפנה לו את גבו אם דיבר אליו .הגרמנים הכניסו אותו לצינוק .העיתונות הגרמנית אמנם פרסמה ריאיון עמו ,אבל יקוב דז'וגשווילי טען בעקשנות שמעולם לא ענה על שאלה כלשהי שהפנה אליו מישהו .אחרי ניסיון בריחה מהמחנה ,הוא נלקח והוטס ליעד לא ידוע .עד עצם 164
ןילרב הרטמה
165
היום הזה לא ברור כיצד מצא את מותו ,אם כי הסיפור הנפוץ ביותר גורס שיקוב השליך את עצמו על גדר המחנה כדי לאלץ את השומרים לירות בו .אבל גם אם סטלין אולי שינה את יחסו לבנו שלו ,הוא נותר חסר רחמים כשהיה כלפי מאות אלפי השבויים הסובייטים האחרים ,שגורל רבים מהם היה מר מגורלו של יקוב. 3 סטלין החליף נושא .הוא אמר שהוא "מרוצה מאוד" מתוצאות ועידת ילטה. רוזוולט היה ידידותי ביותר .ואז נכנס לחדר מזכירו של סטלין ,אלכסנדר ניקולאייביץ' ּפֹוסקֶרּבִישֶב ,עם מסמכים לחתימה .זה היה האות לז'וקוב לצאת, אבל זה היה גם הרגע שבחר סטלין כדי להסביר את הסיבה לזימונו הבהול למוסקבה" .גש לסטַבקָה" ,אמר לז'וקוב" ,ועבור עם אַנטֹונֹוב על החישובים למבצע ברלין .ניפגש כאן מחר באחת בצהריים". גנרל‑פולקובניק אלכסיי אינוקנטייביץ' אנטונוב וז'וקוב ,שחשו בעליל כי יש סיבה לבהילות הזאת ,עבדו במשך כל הלילה .למחרת בבוקר שינה סטלין את הזמן ואת המקום .הוא נסע למוסקבה ,למרות חולשתו ,על מנת שיוכל לנהל ישיבה מלאה בסטבקה עם מלנקוב ,מולוטוב ואחרים מחברי הוועדה לביטחון המדינה .אנטונוב הציג את התוכנית .כשסיים ,סמך סטלין את ידיו עליה ואמר לו להתחיל בתכנון מפורט. ז'וקוב אישר בזיכרונותיו כי "כשעבדנו על מבצע ברלין הבאנו בחשבון את צעדיהן של בעלות‑בריתנו" 4.הוא אפילו הודה בחששם כי "הפיקוד הבריטי עדיין מטפח את חלום כיבוש ברלין לפני שיגיע אליה הצבא האדום" .אבל מה שהוא לא הזכיר הוא שב‑ 7במרס ,יום לפני שהזעיק אותו סטלין בדחיפות שכזאת למוסקבה ,תפס צבא ארצות הברית את הגשר על הריין בֶרמָאג ֶן .סטלין הבין מיד את ההשלכות של הצלחת בעלות‑הברית המערביות להתגבר על מכשול הריין במהירות שכזאת. הבריטים לא ניסו כלל להסתיר מסטלין את שאיפתם להגיע לברלין .במהלך ביקורו של צ'רצ'יל במוסקבה באוקטובר 1944אמר פילד‑מרשל סר אלן ּברּוק לסטלין שאחרי פעולת כיתור בחבל הרּור" ,ציר ההתקדמות העיקרי של בעלות‑הברית יכוון אל ברלין" 5.צ'רצ'יל חזר והטעים את הנקודה .הם מקווים לנתק 150,000גרמנים בהולנד" ,ואז לחתור בהתמדה לעבר ברלין" .סטלין לא הגיב.
166
נפילת ברלין
היתה לסטלין סיבה טובה מאוד לרצות שהצבא האדום יקדים ויכבוש את ברלין. במאי ,1942שלושה חודשים לפני תחילת הקרב על סטלינגרד ,הוא זימן לדאצ'ה שלו את לברנטי פבלוביץ' ּבֶרי ָה ואת מומחי הגרעין המובילים בארץ 6.הוא התרתח כששמע מפי מרגליו שארצות הברית ובריטניה עובדות על פיתוח פצצת אורניום .סטלין האשים את המדענים הסובייטים על שלא התייחסו ברצינות לסכנה זו ,אם כי היה זה הוא עצמו שפטר כ"פרובוקציה" את הידיעה המודיעינית הראשונה על כך ,כאשר הגיעה מפי המרגל הבריטי ג'ון קֶרנקרֹוס בנובמבר .1941 זלזולו הנרגז של סטלין במידע הזה היה בגדר חזרה מוזרה על התנהגותו כאשר התרו בו הכול מפני הפלישה הגרמנית ,חצי שנה לפני כן. במרוצת שלוש השנים הבאות הואצה פלאים תוכנית המחקר הגרעיני הסובייטית ,שקיבלה עד מהרה את שם הצופן מבצע ּבֹורֹודִ ינֹו ,הודות למידע מדעי מפורט על תוכנית מנהטן שסיפקו אוהדי הקומוניזם שעבדו בה ,כגון קלאוס פּוקס .בריה עצמו קיבל לידיו את הפיקוח על העבודה ,ובהמשך העמיד את צוות המדענים של פרופ' איגור וסילייביץ' קּורצָ'טֹוב תחת שליטתו המלאה של הנקוו"ד. אבל היה מכשול גדול בדרכה של התוכנית הסובייטית ‑ מחסור באורניום. באותה עת לא נתגלו עדיין מרבצים של מתכת זו בברית המועצות .המכרות העיקריים באירופה נמצאו בסאקסוניה ובצ'כוסלובקיה ,שהיו בשליטה נאצית; אך לפני שהגיע הצבא האדום לברלין ,נראה שלא היה בידי הסובייטים מידע ראוי לשמו על המרבצים במקומות אלה .לפי הוראותיו של בריה ביקשה משלחת הרכש הסובייטית בארצות הברית ממועצת הייצור המלחמתי האמריקנית לקנות שמונה טונות של אורניום חמצני .אחרי התייעצות עם ראש תוכנית מנהטן, מייג'ר‑ג'נרל לזלי גרֹובס ,התירה ממשלת ארצות הברית אספקה סמלית בלבד, בעיקר מתוך תקווה לגלות מה זוממת ברית המועצות. מרבצי אורניום נתגלו בקזחסטן ב‑ ,1945אך עדיין לא בכמויות מספיקות. את עיקר תקוותם לקידומו המהיר של המיזם תלו אפוא סטלין ובריה בתפיסת מלאי האורניום הגרמני לפני שיגיעו אליו בעלות‑הברית המערביות .מפי מדענים סובייטים שביקרו בשעתם במכון הקייזר וילהלם לפיזיקה בדָ אלֶם ,פרבר בדרום‑מערב ברלין ,שמע בריה כי זהו מרכז המחקר האטומי הגרמני .העבודה התנהלה שם בבונקר מדופן בעופרת שנודע בשם "בית הנגיפים" 7,שם מטעה שנועד להרתיע סקרנים מבחוץ .ליד הבונקר הזה ניצב הּבלִיצטּורם" ,מגדל הברק" ,ובו ציקלוטרון שהיה מסוגל לחולל 1.5מיליון וולט .אך מה שבריה
ןילרב הרטמה
167
לא ידע הוא שרוב מדעני מכון הקייזר וילהלם ,עם הציוד והחומרים ‑ לרבות שבע טונות של אורניום חמצני ‑ כבר פונו להַייג ֶרלֹוך שביער השחור .עם זאת, בלבולת ביורוקרטית גרמנית גרמה לכך שמשלוח נוסף הגיע לדאלם ,במקום להייגרלוך .הפרס למנצח במירוץ אל דאלם יהיה גדול בכל זאת. מעולם לא היה ספק בלבם של ראשי הנאצים שהקרב על ברלין יהיה שיא המלחמה" .אחת משתיים" ,טען גבלס תמיד" .הנציונל‑סוציאליסטים ינצחו יחדיו בברלין ,או ימותו יחדיו בברלין" .אולי הוא לא ידע שהוא חוזר כמעט 8 בדיוק על דברי קרל מרקס כשהצהיר כי "כל המחזיק בברלין מחזיק בגרמניה". סטלין ,לעומת זאת ,ידע בלי ספק את הסיפא של אותה ציטטה" :וכל השולט בגרמניה שולט באירופה". מנגד ,מנהיגי המלחמה של ארצות הברית לא התמצאו כלל ועיקר במשנתם של הוגי דעות אירופאים .אולי הבערות הזאת בכל הנוגע לפוליטיקה של הכוח באירופה היא שהולידה את חוות דעתו המחמירה של אלן ברוק על אייזנהאואר, אחרי ארוחת בוקר עמו בלונדון ב‑ 6במרס" :אין ספק שהוא [אייזנהאואר] בעל אישיות מצודדת מאין כמוה ,ובה בעת [יש לו] מוח מוגבל מאוד מנקודת ראות אסטרטגית" 9.הבעיה הבסיסית ,שברוק לא הודה בה בפה מלא ,היתה שבאותו שלב ,האמריקנים פשוט לא חשבו על אירופה במונחים אסטרטגיים .יעדם היה פשוט ומוגבל :לנצח במלחמה נגד גרמניה במהירות ,עם אבידות מעטות ככל האפשר ,ולאחר מכן להתמקד ביפן .אייזנהאואר ‑ כמוהו כנשיא שלו ,כראשי המטות וכשאר אישים רמי‑דרג ‑ נמנע מלהשקיף קדימה ושגה כליל בקריאת אופיו של סטלין .הדבר עורר מורת רוח מרובה בקרב עמיתיו הבריטים ויצר את הקרע הגדול ביותר בברית המערבית .כמה קצינים אפילו השתמשו ,לתיאור נכונותו של אייזנהאואר לַרצות את סטלין ,בביטוי "בוא תעשה סיבוב ,ג'ו"‑ 10 קריאתן של זונות לונדוניות כשפיתו חיילים אמריקנים. ב‑ 2במרס שלח אייזנהאואר מברק למייג'ר‑ג'נרל ג'ון ר' דִ ין ,קצין הקישור האמריקני במוסקבה" :לאור ההתקדמות הגדולה של המתקפה הסובייטית ,האם צפוי שינוי משמעותי כלשהו בתוכניות הסובייטים לעומת אלה שהוצגו לפני טדר [ב‑ 15בינואר]?" 11בהמשך שאל אם תהיה "אתנחתה במבצעים מאמצע מרס לאמצע מאי" .אבל דין לא הצליח לקבל שום מידע אמין מפי גנרל אנטונוב .וכאשר הצהירו הסובייטים לבסוף על כוונותיהם ,הם הוליכו שולל את אייזנהאואר ,בכוונה תחילה להסתיר את החלטתם הנחושה להקדים אותו בכיבוש ברלין.
168
נפילת ברלין
מכורח המציאות ,אופיים של הנוגעים בדבר מילא תפקיד חשוב בחילוקי הדעות שהתגלעו בשאלות של אסטרטגיה .אייזנהאואר חשד כי המניע האחד והיחיד לדרישתו של מֹונטגֹומִֶרי להניח לו להנחית מהלומה יחידה "עם כל הלב" לעבר ברלין היה שאפתנות הפרימדונה שלו .מונטגומרי לא טרח כלל להצניע את אמונתו השלמה בכך שהוא צריך להיות המפקד בשטח ושמוטב היה לכול אילו הושאר אייזנהאואר בתפקיד ייצוגי וסמלי .מעל הכול ,התרברבותו הבלתי‑נסלחת של מונטגומרי אחרי הקרב על הארדנים ביססה סופית את דעתו השלילית של אייזנהאואר עליו" .יחסיו עם מונטי אינם ניתנים ליישוב" ,כתב פילד‑מרשל סר אלן ברוק ביומנו אחרי אותה ארוחת בוקר ב‑ 6במרס" 12.הוא רואה רק את הצד הגרוע ביותר של מונטי" .עם זאת ,האמריקנים חשו ,ולא בלי סיבה ,שבכל מקרה לא יהיה מועמד גרוע ממנו להנחתת מהלומה מהירה .הוא היה ידוע לשמצה כקפדן גדול בפרטי עבודת מטה ,ונדרש לו זמן רב יותר מלכל גנרל אחר בבואו להוציא התקפה מן הכוח אל הפועל. קבוצת הארמיות 21של מונטגומרי בצפון ,בסביבות וֶז ֶל ,ניצבה בפני הריכוז הגדול ביותר של כוחות גרמניים ,והוא התכוון אפוא לצלוח את הריין לפי הספר, בסדרה של מבצעים גדולים ,אמפיביים ומוטסים .אבל אור הזרקורים שהוא ביקש לשפוך על המופע הזה ,המתוכנן בדקדקנות שכזאת ,נגזל ממנו מחמת אירועים דרומה משם .תגובתו הקדחתנית של היטלר על הצלחת הארמיה הראשונה האמריקנית לבסס ראש גשר ברמאגן ולתגבר אותו במהירות התבטאה בפקודה לצאת להתקפות‑נגד מסיביות ,בכוחות שהועברו מגזרות אחרות של הריין .כיוון שכך ,הארמיה השלישית של ג'נרל ג'ורג' ּפֶטֹון ,שעסקה בטיהור חבל הּפפָאלץ בתנופה ראוותנית המזכירה את מעלליו של מנהיג הפרשים המקומי ,הנסיך רּוּפֶרט *,צלחה עד מהרה את הנהר בכמה נקודות מדרום לקֹוּבלֶנץ. אחרי שצלחה את הריין גם קבוצת הארמיות 21של מונטגומרי ,ב‑ 24במרס, נפגשו אייזנהאואר ,צ'רצ'יל וברוק על גדות הנהר ,במצב רוח חגיגי ביותר. מונטגומרי האמין שעכשיו יתיר לו אייזנהאואר להסתער צפון‑מזרחה לעבר החוף הבלטי בלִיּבֶק ,ואולי אף לעבר ברלין .אשליותיו נופצו מיד. ג'נרל קורטני הֹודג ֶ'ס ביסס את ראש הגשר ברמאגן ופטון ,בתוך זמן קצר
*
רופרט איש הריין ( ,)1682‑1619נסיך גרמני שהיו לו קשרי משפחה הדוקים עם בית המלוכה האנגלי ,היה מפקד חיל הפרשים המלכותי במלחמת האזרחים האנגלית ,זכה בתהילה ונחשב למפקד הפרשים המופתי[ .המתרגם]
ןילרב הרטמה
169
להפליא ,הרחיב את ראש הגשר העיקרי שלו מדרום למַיינץ .אייזנהאואר הורה להם למזג את התקפותיהם מזרחה ,לפני שפנתה הארמיה הראשונה של הודג'ס שמאלה כדי לכתר את חבל הרּור מדרום .ואז ,למגינת נפשו הנוראה של מונטגומרי ,הוציא אייזנהאואר את הארמיה התשיעית האמריקנית של ג'נרל ויליאם סִימּפסֹון מקבוצת הארמיות 21ופקד על מונטגומרי לנוע לעבר המבורג ודנמרק ,לא לעבר ברלין .על הארמיה התשיעית הוטל ליצור את הזרוע הצפונית של המבצעים בחבל הרּור ,כדי לכתר את קבוצת הארמיות של גנרל‑פלדמרשל ולטר מֹודֶ ל ,שהגנה על האזור התעשייתי האחרון שנותר לגרמניה .המהלומה הכבדה ביותר לתקוות הבריטים לנוע צפון‑מזרחה לעבר ברלין באה בדמות החלטתו של אייזנהאואר ב‑ 30במרס לרכז את המאמצים בגרמניה המרכזית והדרומית. הכוונה היתה שקבוצת הארמיות 12של ג'נרל עומר ּבֶרדלִי ,אחרי שתוגברה בארמיה התשיעית ,תתקדם למרכז גרמניה מיד אחרי שתשתלט על חבל הרּור ותנוע לעבר לַייּפצִיג ודֶרזדֶ ן .בדרום ,קבוצת הארמיות 6של ג'נרל ג'ייקוב דִ יבֶרס תפנה אל ּבָוָוארי ָה וצפון אוסטריה .ולבסוף ,למרבה זעמם של ראשי המטות הבריטיים ‑ שאיש לא נועץ עמם לפני שהתקבלה ההחלטה על שינוי הדגש החשוב כל כך בתוכנית הכללית ‑ שלח אייזנהאואר את פרטי התוכנית לסטלין ,בסוף מרס ,בלי שגילה זאת להם או לסגנו הבריטי ,מרשל אוויר ראשי סר ארתור טֶדֶ ר 13.מברק זה ,שנודע בשם ,SCAF‑252נעשה סלע מחלוקת מר ונמהר ביחסים בין שתי בעלות‑הברית. אייזנהאואר הטה את כיוון פעילותו דרומה ,בין השאר מפני שהיה משוכנע כי היטלר יסיג את הארמיות שלו לבוואריה ולצפון‑מערב אוסטריה ,להגנה נואשת אחרונה על "מבצר האלּפים" .לאחר זמן הודה בספר זיכרונותיו ש"מבחינה מדינית ופסיכולוגית היתה [ברלין] העיר החשובה ביותר ,סמל לכוח הגרמני הנותר" .אבל הוא האמין כי "אין העיר המטרה הרצויה ביותר וגם לא ההגיונית ביותר לבעלות‑הברית המערביות" 14.הוא הצדיק את ההחלטה בכמה נימוקים: הצבא האדום על האודר הרבה יותר קרוב לברלין; המאמץ הלוגיסטי יחייב אותו, את אייזנהאואר ,לבלום את הארמיות שלו במרכז ובדרום; ויעדו החשוב ביותר הוא חבירה עם הצבא האדום כדי לבתר את גרמניה לשתיים. על גדות הריין ,רק שישה ימים לפני כן ,עדיין קיווה צ'רצ'יל ש"צבאותינו יתקדמו מול התנגדות קלה עד אפסית ויגיעו אל האֶלּבֶה ,או אפילו אל ברלין, לפני הדוב [הרוסי]" 15.עכשיו נחל אכזבה מרה .התרשמותו היתה שהגנרלים
170
נפילת ברלין
אייזנהאואר ומרשל מעוניינים יותר מדי לפייס את סטלין .נראה שהשלטונות הסובייטיים התקצפו על קרב אוויר שבו הפילו מטוסי קרב אמריקניים אחדים ממטוסיהם .תגובתם עמדה בניגוד בוטה לדברים ששמע טדר מפי סטלין בינואר ,כשאמר כי תקריות כאלה הן כורח המציאות במלחמה .תקרית זו אירעה ב‑ 18במרס ,בין ברלין לקִיסטִרין .טייסי קרב של חיל האוויר האמריקני חשבו שנכנסו לקרב עם שמונה מטוסים גרמניים וזקפו לזכותם הפלה של שני מטוסי פֹוקֶה‑וּולף .190זרוע האוויר של הצבא האדום ,לעומת זאת ,קבעה ששמונת המטוסים היו סובייטיים והודיעה כי שישה מהם הופלו ,שניים מטייסיהם נהרגו ועוד אחד נפצע קשה .הם האשימו בשגיאה זו את "מעשיהם הפליליים של 16 יחידים בחיל האוויר האמריקני". צחוק הגורל הוא שדווקא האמריקנים ,בדמותו של אלן דָ אלֶס ,ראש המשרד לשירותים אסטרטגיים ( )OSSבּבֶרן ,הם שעוררו את המריבה הגדולה ביותר עם ברית המועצות באותה עת .אוברגרופנפיהרר ס"ס קרל וֹולף פנה אל דאלס וביקש לדון בשביתת נשק בצפון איטליה .דרישת ההנהגה הסובייטית להשתתף בדיונים נדחתה ,מחשש שוולף יסתלק מהם אם תתמלא .זו היתה שגיאה ,וצ'רצ'יל אכן הודה שברית המועצות נבהלה בצדק .סטלין חשש בעליל מפני שלום נפרד בחזית המערבית .הסיוט שלא הרפה ממנו היה שיקום הוורמאכט באספקה אמריקנית ,גם אם היה זה פחד אי‑רציונלי .רוב רובן של העוצבות החזקות ביותר של גרמניה כבר הושמדו ,נשבו או כותרו ,ואפילו היו האמריקנים מספקים את כל הנשק שבעולם ,הוורמאכט של 1945לא היה דומה במאומה למכונת הלחימה של .1941 עוד חשד סטלין כי המספרים העצומים של חיילי הוורמאכט שנכנעו לאמריקנים ולבריטים בחלקה המערבי של גרמניה אינם מעידים רק על פחד מפני נפילה בשבי הצבא האדום .הוא חשב שזה חלק מניסיון מחושב לרכך את ההתנגדות בחזית המערבית ,על מנת להניח לאמריקנים ולבריטים להגיע לברלין לפניו .בפועל ,סיבת המספר הגדול כל כך של נכנעים היתה סירובו של היטלר להתיר כל נסיגה .אילו החזיר את הארמיות שלו לאחור כדי להגן על קו הריין אחרי המפלה בארדנים ,היתה מלאכתן של בעלות‑הברית המערביות נעשית הרבה יותר קשה .אבל הוא לא עשה כן ,ומשום כך עלה בידן ללכוד דיביזיות כה רבות ממערב לריין .בדומה לכך ,גם גורלה של ההגנה הנייחת של גנרל‑פלדמרשל ולטר מֹודֶ ל על חבל הרּור נחרץ מראש" .הרבה היינו חייבים 17 להיטלר" ,כתב אייזנהאואר לימים.
ןילרב הרטמה
171
מכל מקום ,צ'רצ'יל החזיק בתוקף בדעה כי בטרם יובהרו כוונותיו של סטלין לאירופה המרכזית שלאחר המלחמה ,שומה על המערב לחטוף כל קלף טוב שיצליח להשיג לקראת ההתמקחות עמו .הידיעות האחרונות על המתרחש בפולין ‑ לרבות מעצרים המוניים של אישים ידועים ,מחשש שלא יהיו מוכנים לתמוך בשלטון סובייטי ‑ רמזו בבירור כי אין לסטלין שום כוונה להתיר את צמיחתה של ממשלה עצמאית .גם מולוטוב נעשה תוקפני ביותר .הוא סירב להרשות כניסה לפולין לכל נציג מערבי .בכלל ,פרשנותו להסכמה שהושגה בילטה היתה שונה בתכלית השוני ממה שנראה לאמריקנים ולבריטים כ"כתבה ורוחה" של ההבנה ביניהם. הביטחון ששאב צ'רצ'יל בתחילה מהימנעותו של סטלין מלהתערב בנעשה ביוון החל להתערער עתה .הוא חשד שגם הוא וגם רוזוולט נפלו קורבן למעשה הונאה כביר .דומה שצ'רצ'יל עדיין לא תפס כי סטלין מדד כל אדם לפי מידתו שלו .הרושם הוא שחשיבתו של סטלין ,בעקבות כל מה שאמר צ'רצ'יל בילטה על הקשיים הצפויים לו כשיתייצב בבית הנבחרים לדיון על פולין ,הורתה לו בפשטות שיש לראש הממשלה צורך לשמור על מראית עין דמוקרטית כלשהי, על מנת להשתיק את הביקורת עד אשר יוסדרו כל הדברים כך שלא תהיה עוד דרך חזרה .ועכשיו התכעס סטלין על שצ'רצ'יל חידש את קובלנותיו על התנהגותה של ברית המועצות בפולין. השלטונות הסובייטיים היו מודעים היטב לסלעי המחלוקת העיקריים, הפוליטיים כמו גם הצבאיים ,בין בעלות‑הברית המערביות ‑ גם אם לא ידעו את כל הפרטים באותה שעה .כאמור ,הקרע העמיק עוד יותר בעקבות מברק SCAF‑252ששלח אייזנהאואר לסטלין .תגובתם הזועמת של הבריטים הרתיחה את אייזנהאואר ,שכתב לימים כי אחרי ביקורו של טדר במוסקבה בינואר ,התירו לו ראשי המטות המשולבים לעמוד בקשר ישיר עם מוסקבה בעניינים "שנתייחד להם אופי צבאי גרידא .בשלב מאוחר יותר של המערכה" ,המשיך" 18,ערער מר צ'רצ'יל בתוקף על הפירוש שנתתי אני לסמכות זו ,והקושי נבע מן האמת הישנה נושנה ,כי לעולם אין להפריד לחלוטין בין המדיניות והפעילות הצבאית". מכל מקום ,השקפתו של אייזנהאואר כי ברלין עצמה "אינה עוד מטרה חשובה במיוחד" 19מעידה על נאיביות מדהימה. צחוק הגורל הוא שהחלטת אייזנהאואר שלא לעלות על ברלין היתה קרוב לוודאי נכונה לחלוטין ,אם כי מסיבות לגמרי לא נכונות .מבחינתו של סטלין, כיבוש ברלין בידי הצבא האדום היה לא רק עניין של תפיסת עמדות מיקוח
172
נפילת ברלין
במשחק שלאחר המלחמה .בעיניו היה הדבר הרבה יותר חשוב מזה .אילו חצו כוחות כלשהם של בעלות‑הברית המערביות את האלבה בדרך לברלין ,סביר מאוד להניח שהם היו מקבלים התראה לשוב לאחור מכוחות האוויר הסובייטיים, וגם מהארטילריה ,אילו הגיעו לטווח שלה .סטלין לא חש נקיפות מצפון בבואו לגנות את בעלות‑הברית המערביות ולהאשים אותן בהרפתקנות פלילית .שעה שאייזנהאואר שגה קשות בהערכת חשיבותה של ברלין ,צ'רצ'יל לעומת זאת שגה קשות בהערכתו גם את החלטיותו הנחושה של סטלין לכבוש את העיר בכל מחיר וגם את הזעם המשווע ,האמיתי לחלוטין ,שהיה מתעורר אילו ניסה המערב לגזול את שללו הגדול של הצבא האדום מתחת לאפו. בסוף מרס ,בעוד ראשי המטות הבריטיים והאמריקניים מבוססים במחלוקת ביניהם על תוכניותיו של אייזנהאואר ,השלימה הסטבקה במוסקבה את ליטוש התוכניות ל"מבצע ברלין" .ז'וקוב יצא ממפקדתו בבוקר 29במרס כדי לטוס שוב למוסקבה ,אם כי מזג האוויר הגרוע אילץ אותו לנחות במינסק מעט אחרי צהרי היום .הוא בילה את שעות אחר הצהריים בשיחות עם פנטלימון קונדרטייביץ' ּפֹונֹומֶָרנקֹו ,הגנרל לשעבר שכיהן כמזכיר הראשון של המפלגה הקומוניסטית בביילורוסיה ,וכיוון שמזג האוויר עדיין לא השתפר ,עלה על הרכבת למוסקבה. האווירה בקרמלין היתה מתוחה מאין כמוה .סטלין היה משוכנע שהגרמנים יעשו כל מאמץ אפשרי להגיע לעסקה עם בעלות‑הברית המערביות כדי לבלום את הצבא האדום במזרח .השיחות שניהלו האמריקנים בברן עם גנרל וולף על האפשרות להפסקת אש בצפון איטליה אימתו ,כמדומה ,את הגרועים בחששותיו. אלא שחשדנותה העזה של ההנהגה הסובייטית לא הביאה בחשבון את קנאותו של היטלר .אולי אחדים מהסובבים אותו אכן גיששו בחיפוש אחר שלום ,אבל היטלר עצמו ידע שהעתיד הצפוי לו בכניעה מכל סוג ,אפילו לבעלות‑הברית המערביות ,לא יהיה אלא השפלה וגרדום .שום עסקה לא תהיה אפשרית בלי איזושהי הפיכת חצר נגד הפיהרר. ז'וקוב ,שנועד להיות האחראי לכיבוש ברלין ,היה שותף לחששו של סטלין כי הגרמנים יפתחו את חזיתם בפני הבריטים והאמריקנים .ב‑ 27במרס ,יומיים לפני צאתו למוסקבה ,דיווח כתב רויטרס ליד קבוצת הארמיות 21כי הכוחות הבריטיים והאמריקניים המתקדמים ללב גרמניה אינם נתקלים בהתנגדות כלשהי .הידיעה הדליקה נורות אדומות במוסקבה. "החזית הגרמנית במערב התמוטטה לגמרי" .זה היה הדבר הראשון שאמר
ןילרב הרטמה
173
סטלין לז'וקוב כשהגיע הלה סוף‑סוף למוסקבה" 20.הרושם הוא שההיטלראים אינם רוצים לנקוט שום אמצעים לבלימת התקדמותן של בעלות‑הברית .בה בעת הם מחזקים את קבוצותיהם על הצירים העיקריים נגדנו" .סטלין הצביע על המפה וניער את האפר ממקטרתו" .אני חושב שצפויה לנו לחימה רצינית". ז'וקוב פרש את מפת המודיעין של החזית שלו ,וסטלין התבונן בה" .מתי יתחילו כוחותינו להתקדם על ציר ברלין?" שאל. "החזית הביילורוסית 1תוכל להתקדם בעוד שבועיים" ,ענה ז'וקוב" .נראה שהחזית האוקראינית 1תהיה מוכנה באותו זמן .ולפי המידע שיש לנו ,החזית הביילורוסית 2תתעכב כדי לחסל את האויב בדנציג ובגדיניה עד אמצע אפריל". "אם כך" ,השיב סטלין" ,פשוט נצטרך להתחיל בלי לחכות לחזית של רוקוסובסקי" .הוא ניגש לשולחן הכתיבה שלו ,עלעל באי‑אלה ניירות ,מצא מכתב ומסר אותו לז'וקוב" .הנה ,קרא את זה" ,אמר סטלין .לדברי ז'וקוב ,זה היה מכתב מאת "שוחר טובתנו בארץ זרה" שסיפר לסובייטים על משא ומתן חשאי בין בעלות‑הברית המערביות לבין הנאצים .הוא אמנם הסביר שהאמריקנים והבריטים דחו את הצעת השלום הנפרד של הגרמנים ,אבל ציין כי "אי‑אפשר לשלול" את האפשרות שהגרמנים יפתחו את הדרך לברלין לפניהם. "ובכן ,מה יש לך לומר?" שאל סטלין .הוא לא המתין לתשובה ,אלא הוסיף, "אני חושב שרוזוולט לא יפר את הסכם ילטה ,אבל לגבי צ'רצ'יל ...הטיפוס הזה מסוגל לכול". בשעה שמונה בבוקר ב‑ 31במרס באו לקרמלין שגריר ארצות הברית אווריל הרימן ומקבילו הבריטי ,סר ארצ'יבולד קלַרק קֶר ,בלוויית ג'נרל דין .את פניהם קיבלו סטלין ,גנרל אנטונוב ומולוטוב" .סטלין קיבל את הנוסח האנגלי ואת התרגום לרוסית של המסר שנשלח ב‑ "SCAF‑252מאת אייזנהאואר ,דיווח דין בשעה מאוחרת באותו לילה" 21.אחרי שקרא סטלין את המסר של אייזנהאואר, התווינו על המפה את המבצעים המתוארים בו .סטלין הגיב מיד ואמר שהתוכנית נראית טוב ,אבל כמובן ,הוא אינו יכול להתחייב במפורש בטרם יתייעץ עם המטה שלו .הוא אמר שהוא ימסור לנו תשובה מחר .נראה שהוא התרשם לחיוב מכיוון ההתקפה בגרמניה המרכזית ,וכן מההתקפה המשנית בדרום .הדגשנו את הדחיפות בקבלת השקפותיו של סטלין על מנת שיהיה אפשר לתאם את התוכניות כהלכה ...סטלין התרשם מאוד ממספר השבויים שנלקחו בחודש מרס ואמר שזה בהחלט יעזור לסיים את המלחמה בקרוב מאוד" .לאחר מכן
174
נפילת ברלין
דיבר סטלין על כל חזית וחזית מלבד החשובה מכול ,חזית האודר .להערכתו, "רק כשליש מהגרמנים רוצים להילחם" .מכאן חזר לדבר שוב על המסר של אייזנהאואר .הוא אמר ש"התוכנית למאמץ העיקרי של אייזנהאואר טובה מבחינה זו שהיא מגשימה את היעד החשוב מכול ,פיצול גרמניה לשניים ...הוא חש שההתגוננות האחרונה של הגרמנים תהיה בהרים של מערב צ'כוסלובקיה ובוואריה" .היה גלוי שמנהיג ברית המועצות השתוקק לטפח את רעיון המאחז הלאומי הגרמני בדרום. למחרת בבוקר 1 ,באפריל ,נכנסו המרשלים ז'וקוב וקונייב ללשכתו הגדולה של סטלין בקרמלין ,עם שולחן הישיבות הארוך ודיוקנאותיהם של סובורוב וקוטוזוב על הקיר .ראש המטה הכללי גנרל אלכסיי אינוקנטייביץ' אנטונוב וראש אגף טמֶנקֹו השתתפו גם הם. המבצעים גנרל סרגיי מטבייביץ' ש ֶ 22 "האם ידוע לכם איזו צורה מקבל המצב?" שאל סטלין את שני המרשלים. ז'וקוב וקונייב השיבו שאכן ידוע להם ,עד כמה שקיבלו את המידע. "הקרא להם את המברק" ,הורה סטלין לגנרל שטמנקו .במסר זה ,שהתקבל מן הסתם מאחד מקציני הקישור של הצבא האדום במִפקדת ,SHAEFנטען כי מונטגומרי ינוע לעבר ברלין ,וגם הארמיה השלישית של פטון תסטה מכיוון תנועתה לעבר לייפציג ודרזדן ותתקוף את ברלין מדרום .הסטבקה כבר שמעה על תוכניות חירום להצניח דיביזיות בברלין במקרה של התמוטטות פתאומית של המשטר הנאצי .כל הדברים האלה נופחו בעליל ,עד שלבשו צורת מזימה של בעלות‑הברית להקדים ולתפוס את ברלין ,במסווה של סיוע לצבא האדום. כמובן ,אין לשלול את האפשרות שסטלין הורה לפברק את המברק כדי להכביד את הלחץ על ז'וקוב וקונייב. "ובכן" ,אמר סטלין ונעץ את מבטו במרשלים שלו" .מי ייקח את ברלין: אנחנו או בעלות‑הברית?" "אנחנו נהיה כובשי ברלין" ,השיב קונייב מיד" ,ונכבוש אותה לפני בעלות‑הברית". "אם כן ,כזה גבר אתה" ,השיב סטלין בחיוך קלוש" .ואיך תוכל לארגן את הכוחות לזה? הכוח העיקרי שלך נמצא באגף הדרומי [אחרי הפעילות בשלזיה] וצפויה לך עבודת התארגנות רצינית". "אינך צריך לדאוג ,החבר סטלין" ,אמר קונייב" .החזית תנקוט את כל האמצעים הדרושים" .תשוקתו של קונייב להקדים את ז'וקוב במירוץ לברלין
ןילרב הרטמה
175
היתה גלויה לכל עין וסטלין ,שאהב ללבות יריבּות בין הכפופים לו ,היה מרוצה בעליל. אנטונוב הציג את התוכנית הכללית ,ואחר כך הציגו ז'וקוב וקונייב את תוכניותיהם שלהם .סטלין הכניס רק תיקון אחד .הוא לא הסכים לקו התפר שהתוותה הסטבקה בין שתי החזיתות .הוא רכן קדימה ,עפרונו בידו ,ושרטט את הקו ממערב ללִיּבֶן ,השוכנת שישים קילומטרים מדרום‑מזרח לברלין" .במקרה 23 שניתקל בהתנגדות חזקה בצירי הגישה המזרחיים לברלין" ,פנה אל קונייב, "ובלי ספק כך יהיה ...צריכה החזית האוקראינית 1להיות מוכנה לתקוף עם ארמיות משוריינות מהדרום" .סטלין אישר את התוכניות ופקד להכין את המבצע 24 "בזמן הקצר ביותר שבגדר האפשר ,ובכל מקרה לא יאוחר מ‑ 16באפריל". "הסטבקה" ,נכתב בהיסטוריה הרשמית הרוסית" 25,עבדה בחיפזון רב ,מחשש שבעלות‑הברית יקדימו את הכוחות הסובייטיים בכיבוש ברלין" .היו דברים רבים שצריך לתאם .במבצע לכיבוש ברלין ישתתפו 2.5מיליוני אנשים41,600 , תותחים ומרגמות 6,250 ,טנקים ותותחים מתנייעים ו‑ 7,500מטוסים .אין ספק שסטלין רווה נחת מהעובדה שהכוח הממוכן שהוא ריכז לכיבוש בירת הרייך היה גדול מהכוח שהפעיל היטלר כדי לפלוש לברית המועצות כולה. אחרי אותה ישיבה ב‑ 1באפריל השיב סטלין על המברק שבו סיפק אייזנהאואר פרטים מדויקים על המבצעים שעמדו לערוך האמריקנים והבריטים. מנהיג ברית המועצות הודיע למפקד העליון האמריקני שתוכניתו "תואמת בשלמות" 26את תוכניות הצבא האדום .בהמשך הבטיח סטלין לבעל‑בריתו הנוח להאמין לכל דבר כי "ברלין איבדה את החשיבות האסטרטגית שהיתה לה בעבר" וכי הפיקוד הסובייטי יקצה רק כוחות סוג ב' לכיבושה .הצבא האדום יכוון את המהלומה העיקרית שלו דרומה ,כדי לחבור עם בעלות‑הברית המערביות. התקדמות הכוחות העיקריים תתחיל במחצית השנייה של מאי ,בערך" .עם זאת ייתכנו שינויים מסוימים בתוכנית ,בהתאם לנסיבות" .זו היתה תרמית 1באפריל הגדולה ביותר בהיסטוריה המודרנית.
10
הפמליה והמטה הכללי בעת שהתנהל השלב הסופי של ההסתערות הסובייטית על ּפֹומֶַרני ָה ערך גנרל קורט פון טִיּפֶלסקִירך קבלת פנים לנספחים הצבאיים הזרים ב ֶמלֶנז ֵיי .הם באו בעיקר מפני שזו היתה הזדמנות טובה לשמוע משהו שונה מגרסת האירועים הרשמית ,שכמעט איש לא האמין בה .חרושת השמועות בבירה היתה קדחתנית. אחדים היו משוכנעים שהיטלר גוסס מסרטן ושהמלחמה תסתיים בקרוב .רבים לחשו ,ודבריהם היו קרובים יותר לאמת ,שהקומוניסטים הגרמנים מרחיבים במהירות את פעילותם ,בהתקרב הצבא האדום .היו גם דיבורים על מרד בשורות הפֹולקסשטּורם. הקצינים הגרמנים שנכחו באותו ערב שוחחו על התבוסה המחפירה בפומרניה. הם תלו את הקולר במחסור בעתודות .לדברי הנספח הצבאי השוודי ,רס"ן קורט הרמן יּולִין‑דָ נפֶל ,השיחות הסתיימו בכך שקצינים גרמנים הביעו את תקוותם העזה שייפתח משא ומתן רציני עם הבריטים" .הבריטים אחראים חלקית לגורלה של אירופה" ,שמע מפיהם" 1,ומוטלת עליהם חובה למנוע את הכחדת התרבות הגרמנית בשיטפון האדום הסוער" .דומה שכמה קצינים גרמנים עדיין האמינו כי אלמלא היו הבריטים הטרחנים כה עיקשים בעמידתם ב‑ ,1940והוורמאכט היה יכול לרכז את מלוא עוצמתו נגד ברית המועצות ב‑ ,1941התוצאה היתה שונה בתכלית השוני" .אחדים מהנוכחים" ,סיכם יולין‑דנפל" ,נעשו רגשנים מאוד ,והאירוע כולו נראה ממש עצוב". אשליותיו של מעמד הקצונה הגרמני אמנם היו שונות מאלה של פמליית החצר של היטלר ,אבל היו מושרשות לא פחות מהן .הדבר העיקרי שציער אותם בקשר לפלישה לברית המועצות היה אי‑הצלחתה .למרבה חרפתו של הצבא הגרמני ,לא היה בו יותר ממיעוט קטן של קצינים שזעמו באמת ובתמים על מעשי הזוועה שעשו האַיינז ַצגרּוּפֶן של הס"ס וכוחות פארא‑צבאיים אחרים. בתשעת החודשים האחרונים התפתחו רגשות אנטי‑נאציים בחוגי הצבא ,בין 176
יללכה הטמהו הילמפה
177
השאר בגלל הדיכוי האכזרי של קושרי יולי ,אבל בעיקר עקב כפיות הטובה הבוטה של היטלר והדעות הקדומות שלו נגד הצבא בכללותו .התיעוב הגלוי שרחש כלפי המטה הכללי ,וניסיונותיו להעתיק את קולר האשמה באסונות שנגרמו בגלל התערבויותיו שלו אל כתפי המפקדים בשטח ,עוררו תרעומת עמוקה .מלבד זאת ,העדיפות שניתנה לוואפן‑ס"ס באספקת נשק וכוח אדם ובקידומים עוררה רגשות תרעומת עזים נגד המשמר הפרטוריאני הנאצי. קצין בכיר בקריגסמארינה סיפר ליולין‑דנפל על ישיבה שהתכנסה לא מזמן, ובה שוחחו קציני צבא בכירים על אפשרות של התקפה לאחר ייאוש בחזית המזרחית כדי להדוף את הצבא האדום בחזרה לגבולות " .1939אם יצליח הניסיון הזה" ,אמר הקצין הימי" 2,הוא יספק את ההזדמנות המתאימה לפתיחה במשא ומתן .על מנת לעשות זאת ,יש צורך לסלק את היטלר .הימלר יתפוס את מקומו ויערוב לשמירת הסדר" .רעיון זה אינו מעיד רק על חוסר דמיון מהמם; הוא גם מלמד שקציני הוורמאכט בברלין לא הבינו כלל את מצב העניינים בחזית. מבצע וִיסלָה‑אֹודֶ ר ריסק את יכולתו של הצבא הגרמני לצאת למתקפה ממשית נוספת .השאלה היחידה שנותרה היתה מספר הימים שיידרשו לצבא האדום כדי להגיע לברלין מקו החזית שלאורך האודר ,הקו שעשוי להתוות ‑ כפי ששמעו עתה למרבה חלחלתם ‑ את הגבול העתידי עם פולין. המאורעות שהביאו את העימות בין היטלר לגּודֶ רי ָאן לכלל משבר נגעו לעיירת המבצר הקודרת למדי קִיסטִרין ,שחצצה בין שני ראשי הגשר העיקריים של הסובייטים מעבר לאודר .זה כבר נודעה קיסטרין כשער המוליך לברלין .היא ניצבה בשפך הנהר וָארטֶה לאודר ,שמונים קילומטרים ממזרח לברלין ,היישר על רייכסשטראסה ,1הכביש הראשי המוליך מהבירה אל ֵקנ ִיגסּבֶרג. קיסטרין היתה מוקד פעילות לשני הצדדים .ז'ּוקֹוב רצה למזג את שני ראשי הגשר שלו ‑ ארמיית הסער 5של גנרל‑פולקובניק ניקולאי ארסטוביץ' ּבֶרז ִָרין החזיקה בצפוני מהשניים ,וארמיית הגוורדיה 8של גנרל‑פולקובניק וסילי איבנוביץ' צ'ּויקֹוב החזיקה בדרומי ‑ כדי ליצור שטח היערכות רחב ידיים למתקפה על ברלין הממשמשת ובאה .ואילו היטלר דרש בה בעת התקפת‑נגד בחמש דיביזיות מפרנקפורט ע"נ אודר ,שתכתר את הארמיה של צ'ויקוב מדרום. גנרל היינץ גודריאן רצה לבלום את תוכניתו של היטלר ,שהרי ידע כי הסיוע האווירי והארטילרי או הטנקים הדרושים למבצע כזה פשוט אינם בנמצא .הביזיון של 22במרס ‑ היום שבו הרצה הימלר באוזני גנרל גוטהרד הַיינִריצִי במִפקדת
178
נפילת ברלין
קבוצת הארמיות ויסלה ‑ התחולל בעת שהדיביזיות הללו התארגנו למתקפה. דיביזיית הפנצרגרנאדירים 25הוצאה ממסדרון קיסטרין לפני שהיתה מחליפתה מוכנה להיכנס .ארמיית הסער 5של ברזרין וארמיית הגוורדיה 8של צ'ויקוב התקדמו פנימה ,לפי פקודות שקיבלו מראש ממרשל גאורגי קונסטנטינוביץ' ז'וקוב ,והצליחו לנתק את קיסטרין. אך גודריאן עדיין קיווה שמשא ומתן על שלום יוכל להציל את הוורמאכט מהשמדה מוחלטת .ב‑ 21במרס ,יום לפני נפילתו של מסדרון קיסטרין ,פנה 3 אל הימלר בגן לשכת הקנצלר ,בעת שיצא "לׂשּוח עם היטלר בין ההריסות". היטלר הניח לשניים לשוחח ביניהם .גודריאן אמר חד וחלק שאין עוד אפשרות לנצח במלחמה" .הבעיה היחידה עכשיו היא איך לשים את הקץ המהיר ביותר לטבח חסר הטעם ולהפצצות .מלבד ִריבֶנטרֹוּפ ,אתה היחיד שיש לו קשרים במדינות ניטרליות .הואיל ושר החוץ כבר הוכיח שאינו מוכן להציע להיטלר לפתוח במשא ומתן ,אני חייב לבקש ממך לנצל את קשריך ,לגשת איתי להיטלר ולהפציר בו להסדיר שביתת נשק". "גנרל‑אוברסט יקר שלי" ,השיב לו הימלר" .עדיין מוקדם מדי לזה" .גודריאן התעקש ,אבל הימלר אולי פחד עדיין מהיטלר ,כפי שחשב גודריאן ,ואולי הקפיד שלא לגלות את קלפיו .אחד מאנשי סודו בס"ס ,גרּוּפֶנפִיהֶרר לּודֹולף פון אַלפֶנסלֶּבֶן ,גישש אצל אל"ם האנס גאורג אַייזמָן מקבוצת הארמיות ויסלה ואמר לו בסודי סודות שהימלר מעוניין לפנות אל בעלות‑הברית המערביות באמצעות הרוזן פֹולקֶה ּבֶרנ ָדֹוט מהצלב האדום השוודי .אייזמן אמר שראשית ,הוא סבור שהשעה כבר מאוחרת מכדי שמנהיג מערבי כלשהו יחשוב על תנאי שלום, 4 ושנית ,הימלר נראה לו כאדם "הכי פחות מתאים בכל גרמניה למשא ומתן כזה". בשעת ערב ב‑ 21במרס ,מיד אחרי פנייתו של גודריאן להימלר ,אמר היטלר לראש מטה הצבא שעליו לשקול חופשת מחלה בגין בעיית הלב שלו .גודריאן השיב שהואיל וגנרל ולטר וֶנק עדיין מחלים מתאונת הדרכים שלו ,וגנרל האנס קֶרּבס נפצע בהפצצה כבדה על צֹוסֶן שישה ימים לפני כן ,הוא אינו יכול לנטוש את מקומו .לדברי גודריאן ,בעודם משוחחים נכנס קצין והודיע להיטלר שאלברט שּפֵר מבקש להתראות עמו *.היטלר התרתח וסירב" .תמיד כשמישהו רוצה לשוחח איתי בארבע עיניים" .התאונן באוזני גודריאן ,לדבריו" ,זה מפני שיש בפיו משהו לא נעים .אינני יכול לשאת עוד את רעי איוב האלה .התזכירים *
נראה שגודריאן התבלבל בתאריך או באירוע ,משום ששפר לא היה בברלין באותה עת.
יללכה הטמהו הילמפה
179
שלו נפתחים במילים 'המלחמה אבודה!' וזה מה שהוא רוצה להגיד לי עכשיו. תמיד אני פשוט נועל את התזכירים שלו בכספת ,בלי לקרוא אותם" .שלישו של היטלר ,ניקולאוס פון ּבֶלֹוב ,אומר שאין זו אמת :היטלר קרא גם קרא את תזכיריו של שּפר .אך כפי שמלמדת תגובתו של היטלר על אובדן הגשר ברמאגן, היתה לו רק צורת תגובה אחת על אסונות .ביום ההוא 8 ,במרס ,בא גנרל אלפרד יֹודל בעצמו לישיבה כדי להודיע להיטלר שהגשר לא פוצץ" .היטלר נעשה שקט מאוד באותו רגע" ,סיפר קצין מטה שנכח בישיבה" 5,אבל למחרת היום הוא השתולל" .הוא פקד להוציא חמישה קצינים להורג בלי משפט ,החלטה שהבעיתה את הוורמאכט. אפילו הוואפן‑ס"ס גילה עד מהרה שהוא אינו חסין מפני התקפי הזעם של הפיהרר .היטלר שמע מפי מרטין ּבֹורמָן או הרמן פֶגֶלַיין ‑ שהיו להוטים לחתור תחת הימלר ,שניהם כאחד ‑ כי דיביזיות הוואפן‑ס"ס בהונגריה התחילו לסגת בלי פקודה .כעונש של השפלה החליט היטלר לשלול מכולן ,לרבות דיביזיית משמר הראש שלו ,לַייּבשטַנדָ ארטֶה אדולף היטלר ,את סרטי הזרוע היוקרתיים הנושאים את שם הדיביזיה .הימלר אולץ להוציא את הפקודה לפועל. "שליחותו זו בהונגריה" ,כתב גודריאן בלי צער רב" 6,לא עוררה חיבה רבה כלפיו בוואפן‑ס"ס שלו". ההתקפה לשחרור קיסטרין ,שהיטלר עדיין מיאן לבטל ,החלה ב‑ 27במרס. לדאבונו של גנרל תאודור ּבּוסֶה ,מפקד הארמיה התשיעית ,הוטל עליו לפקד עליה .המבצע ,שעלה במחיר כבד ,נכשל ‑ אף על פי שארמיית הגוורדיה 8 הופתעה בתחילה .הארטילריה והמטוסים של הצבא האדום טבחו בכוחות הפנצר והחי"ר הגרמניים בשטח הפתוח. ביום המחרת ,בנסיעה של תשעים דקות מצוסן לברלין לישיבת המצב ,הבהיר גודריאן את כוונותיו לשלישו ,רס"ן ּבֶרנד ,הברון פַרייטָג פון לֹוִרינגהֹופֶן" .היום 7 אני הולך לתת לו את זה ישר בפנים" ,אמר ממושבו בירכתי המרצדס הענקית. האווירה בבונקר לשכת הקנצלר היתה מתוחה עוד לפני שהכריז גנרל וילהלם ּבּורגדֹורף על כניסתו של היטלר בקריאתו הרגילה" ‑ מיינה הרן ,דר פיהרר קומט!" 8זה היה האות לכל הנוכחים לעבור לדום מתוח ולהצדיע במועל יד. קייטל ויודל נכחו בישיבה ,וגם גנרל בוסה ,שאותו זימן היטלר יחד עם גודריאן כדי שיסבירו את הביזיון בקיסטרין. 9 לעומת יודל ,שהפגין את "חוסר הרגשות הקר כקרח" שלו ,גודריאן היה שרוי
180
נפילת ברלין
בהלוך רוח לוחמני בעליל .מצב רוחו של היטלר לא השתפר כלל ,מה גם שהוא שמע זה עתה כי הטנקים של ג'נרל פטון הגיעו לפאתי פרנקפורט ע"נ מיין. גנרל בוסה נצטווה לדווח .בעת שדיבר ,גילה היטלר קוצר רוח גובר .הוא שיסע אותו פתאום ודרש לדעת מדוע נכשלה ההתקפה .ולפני שהספיק בוסה ‑ או כל אחד אחר ‑ לפצות את פיו ,פתח בהשתלחות נוספת נגד השלומיאליות של הקצונה ושל המטה הכללי .במקרה זה ,הוא האשים את בוסה על שלא הפעיל את הארטילריה שלו. גודריאן התערב ואמר להיטלר שגנרל בוסה ניצל את כל פגזי הארטילריה שעמדו לרשותו" .אז היית צריך לדאוג לו ליותר!" צרח עליו היטלר .פרייטג פון לורינגהופן הבחין שפניו של גודריאן נעשו אדומות מזעם כשהגן על בוסה. ראש המטה עבר לנושא אחר ,סירובו של היטלר להסיג את הדיביזיות מקּורלָנד להגנת ברלין .המריבה הידרדרה במהירות לעוצמה מפחידה" .היטלר נעשה יותר ויותר חיוור" ,סיפר פרייטג פון לורינגהופן" 10,בעוד שגודריאן נעשה יותר ויותר אדום". עדי הראייה לעימות היו מזועזעים קשות .פרייטג פון לורינגהופן התגנב מחדר הישיבות כדי לנהל שיחת טלפון בהולה עם גנרל האנס קֶרּבס בצוסן .הוא הסביר את המצב וביקש ממנו לקטוע את הישיבה באמתלה כלשהי .קרבס ניאות, ופרייטג פון לורינגהופן חזר לחדר כדי לומר לגודריאן שקרבס צריך לשוחח איתו בדחיפות .קרבס דיבר עם גודריאן במשך עשר דקות ,שבמהלכן נרגע ראש המטה .כשחזר לחדר שבו נמצא היטלר ,שמע את יודל מדווח על ההתפתחויות במערב .היטלר דרש מכל הנוכחים לצאת מהחדר ,מלבד גנרל‑פלדמרשל קייטל וגנרל גודריאן .הוא אמר לגודריאן שעליו לעזוב את ברלין לחופשת החלמה. "בעוד שישה שבועות המצב יהיה קריטי מאוד .ואז אצטרך אותך בדחיפות". קייטל שאל אותו לאן הוא חושב לצאת .גודריאן ,שחשד במניעיו ,השיב שאין לו עדיין תוכניות. קציני מטה בצוסן ובמִפקדת קבוצת הארמיות ויסלה הזדעזעו ממאורעות היום ההוא .דרישת היטלר מגודריאן להתפטר השרתה עליהם קדרות עמוקה. הם כבר סבלו ממה שתיאר אל"ם אולריך דה מַייזי ֵיר כ"תערובת של אנרגיה עצבנית וטרנס" ומתחושה שהם "חייבים למלא את חובתם בעודם מבינים היטב שהחובה הזאת חסרת טעם לחלוטין" 11.התעלמותו הבוטה של היטלר מכל היגיון צבאי הביאה אותם עד ייאוש .הכריזמה של הרודן ,הבינו סוף‑סוף ,התבססה על "אנרגיה פלילית" ועל חוסר הבחנה מוחלט בין טוב לרע .הפרעת האישיות
יללכה הטמהו הילמפה
181
החמורה שלו ,גם אם אי‑אפשר להגדירה בדיוק כמחלת נפש ,בפירוש הטריפה את דעתו עליו .היטלר האמין באמונה שלמה שהוא מגלם באישיותו את העם הגרמני ושכל המתנגד לו מתנגד לעם הגרמני בכללותו; ועוד האמין שאם ימות, העם הגרמני לא יוכל להתקיים בלעדיו. גנרל האנס קֶרּבס ,סגנו של גודריאן ,נעשה ראש המטה החדש" .האיש הגוץ והממושקף הזה" ,כתב אחד מקציני המטה" 12,נשא על פניו חיוך תמידי ויצר רושם של פָאּון" .הוא היה שנון וחריף ,לעתים קרובות סרקסטי ,ותמיד היו בפיו הלצות או מעשיות לכל הזדמנות .קרבס ,שהיה קצין מטה ולא מפקד שדה ,היה התגלמותו של מספר שתיים ,וזה היה בדיוק מה שרצה ממנו היטלר .קרבס כיהן כנספח הצבאי במוסקבה ב‑ ,1941זמן קצר לפני הפלישה הגרמנית לברית המועצות .ומבין כל קציני הוורמאכט ,הוא זכה במה שלא זכה בו איש מהם :טפיחה על השכם מאת סטלין" .אנחנו חייבים להישאר תמיד ידידים ,יקרה מה שיקרה" ,אמר לו אז שליט ברית המועצות ,אחרי שנפרד לשלום משר החוץ היפני בתחנת רכבת מוסקבאית בתחילת 13.1941קרבס התעשת במהירות מתדהמתו והשיב" ,אני משוכנע שכך יהיה" .המפקדים בשדה ,לעומת זאת ,בזו לקרבס על האופורטוניזם שלו .הוא נודע 14 כאיש ש"מסוגל להפוך שחור ללבן". משהסתלק גודריאן ביקש פרייטג פון לורינגהופן הצבה בדיביזיה בחזית ,אבל קרבס דרש ממנו להישאר עמו" .המלחמה נגמרה בלאו הכי" ,אמר" 15.אני רוצה שתעזור לי בשלב האחרון הזה" .פרייטג פון לורינגהופן חש שהוא אנוס להסכים. הוא חשב שקרבס הוא "לא נאצי" ושסירב להצטרף לקושרי יולי רק מפני שהיה משוכנע כי ניסיון ההתנקשות שלהם עתיד להיכשל .אבל אחרים הבחינו שגנרל וילהלם ּבּורגדֹורף ,חבר ותיק מימי לימודיהם באקדמיה למלחמה ,שכנע את קרבס להצטרף לחוג בורמן‑פגליין .נראה כי במזימות שחרש בורמן היה צורך בנאמנותו של קרבס ,כדי להבטיח את ציותו של הצבא .בורמן בעל עורף הפר ופרצוף הגומי צבר תומכים לקראת היום ,המתקרב במהירות ,שבו קיווה להיכנס לנעלי אדונו .נראה שהוא הועיד את פגליין ,בן הלוויה החביב עליו בין כותלי הסאונה ‑ שם התרברבו השניים בלי ספק איש באוזני חברו בפרשות האהבים המרובות שלהם ‑ לתפקיד הרייכספיהרר של הס"ס לעתיד לבוא. קציני מטה בצוסן ובקבוצת הארמיות ויסלה צפו ,מרותקים ומלאי חלחלה בעת ובעונה אחת ,במתרחש בחצר המלוכה של הרייך השלישי .הם גם פקחו עין משגחת על יחסו של היטלר לאנשי פמלייתו ,שמא יראו סימן לשינוי בהטיית
182
נפילת ברלין
החסד ,ולפיכך תפנית במאבק הכוחות .היטלר פנה אל גרינג המבוזה בתואר "הֶר רייכסמרשל" ,בניסיון לאושש את המעט שנותר מהדרת הכבוד שלו .ואף שהמשיך לפנות אל הימלר דרך קרבה ,בשם הגוף דּו במקום ז ִי ,הרייכספיהרר של הס"ס ירד מגדולתו אחרי רגעי השיא שלו בעקבות קשר יולי .בזמן ההוא נראה הימלר ,כמפקד הוואפן‑ס"ס והגסטאפו ,כמשקל הנגד היחיד לצבא. יוזף גֶּבֶלס ,גם אם כישרונותיו כתועמלן היו חיוניים לנאצים בימי שקיעתם, עדיין לא הוחזר לאינטימיות שהיתה מנת חלקו לפני פרשת האהבים שלו עם שחקנית צ'כית .היטלר ,שהתפלץ למחשבה על בכיר במפלגה הנאצית המבקש להתגרש ,צידד במגדה גבלס .שר התעמולה של הרייך נאלץ למלא אחר דרישותיהם של ערכי המשפחה שבהם דגל המשטר. גרוס‑אדמירל קרל דֵ נ ִיץ היה חביב על הפיהרר בשל נאמנותו ,ומשום שהיטלר ראה את דור הצוללות הבא שלו כנשק הנקמה המבטיח ביותר .בחוגי חיל הים הגרמני זכה דניץ בכינוי "קוֶוקס מנוער היטלר" ‑ 16על שם אותו צעיר נאצי מסור מסרט התעמולה הידוע ,שזה היה שמו ‑ מפני שהיה "שופרו של הפיהרר". אבל דומה שבורמן היה ראש וראשון לאנשי הפמליה .היטלר קרא לעוזרו חסר התחליף ,המנהלן הראשי שלו" ,מרטין יקירי". הקצינים צפו גם בתחרות לחיים ולמוות בין היורשים מטעם עצמם בתוך הפמליה .הימלר ובורמן פנו זה אל זה בשם הגוף דּו ,אבל "הכבוד ההדדי היה דקיק מאוד" 17.הם הבחינו גם בפגליין" ,התוחב את אצבעו המלוכלכת לכל מקום" ,כשהשתדל ככל יכולתו לחתור תחת הימלר ,האיש שאת ידידותו ביקש והשיג .נראה שהימלר לא היה מודע לבוגדנותו .הוא הרשה בנדיבות לפקודו, בלי ספק משום שהיה גיסו של הפיהרר ,לפנות אליו בדּו. אווה בראון כבר חזרה לברלין כדי לעמוד לצדו של הפיהרר הנערץ שלה עד הסוף המר .היסטוריונים רבים חשבו שהיא שבה מבוואריה הרבה יותר מאוחר, ולגמרי במפתיע ,אבל נקל להפריך זאת בעזרת רישום מיומנו של בורמן ביום רביעי 7 ,במרס" :בערב יצאה אווה בראון לברלין ברכבת בלדרות" 18.אם בורמן ידע מראש על תנועותיה ,חזקה על היטלר שגם הוא ידע. ב‑ 13במרס ,יום שבו נהרגו בהפצצות 2,500ברלינאים ו‑ 120,000נותרו חסרי בית ,פקד בורמן "מטעמי ביטחון" להעביר את הכלואים במחנות הריכוז מהאזורים הקרובים לחזית אל מעמקי הרייך 19.לא ברור אם הוראה זו גם האיצה את התוכנית שכבר החל הס"ס לבצע ,לפינוי מחנות הריכוז שנשקפה להם
יללכה הטמהו הילמפה
183
סכנה מצד כוחות האויב המתקדמים .הרג האסירים החולים וצעדות המוות של הנותרים במחנות הריכוז היו אולי ההתפתחויות המתועבות ביותר בימי נפילתו של הרייך השלישי .את אלה שהיו חלשים מכדי לצעוד ,ואת אלה שנחשבו מסוכנים פוליטית ,הרגו אנשי הס"ס והגסטאפו בתלייה או בירי .בכמה מקרים שימשו אנשי פולקסשטורם ככיתות יורים .אבל הקטגוריה הגדולה ביותר של אלה שהוגדרו "מסוכנים" היתה האנשים שנתפסו כשהם מאזינים לתחנת רדיו זרה 20.הגסטאפו והס"ס גם הגיבו בברוטליות על דיווחים על ביזה ,בייחוד אם השתתפו בה עובדים זרים .על אזרחים גרמנים חסו ,בדרך כלל .בקדחת הנקם והשילם הזאת ,נראה שעובדי הכפייה האיטלקים סבלו יותר מכל קבוצה לאומית אחרת 21.יש לשער שהם סבלו מחמת שאיפתם של הנאצים להתנקם בבעלי‑בריתם לשעבר ,אחרי שעברו לצד שכנגד. זמן קצר אחרי שנתן את ההוראה לפנות את המחנות טס בורמן לזלצבורג, ב‑ 15במרס .הוא הוציא שלושה ימים על ביקורים במכרות באזור .מטרתו היתה בלי ספק בחירת אתרים להחבאת ביזתם של הנאצים ורכושו האישי של היטלר. הוא חזר לברלין ב‑ 19במרס ,בנסיעה לילית ברכבת .מאוחר יותר באותו יום נתן היטלר את "פקודת נירון" ,שנקראה גם "פקודת האדמה החרוכה" .כל דבר שעשוי להביא תועלת לאויב יושמד קודם לנסיגה .התזמון ,מיד אחרי נסיעתו של בורמן במטרה להסתיר את שללם של הנאצים ,היה בגדר צירוף מקרים אירוני. תזכירו האחרון של אלברט שּפֵר הוא שעורר פתאום את התעקשותו של היטלר על מדיניות אדמה חרוכה עד הסוף המר .שפר ניסה לשכנע את היטלר ,בשעות המוקדמות של אותו בוקר ,שאין לפוצץ גשרים שלא לצורך ,מפני שהריסתם "תחסל כל אפשרות להמשך קיומו של העם הגרמני" 22.תשובתו של היטלר חשפה את הבוז שרחש לכולם" .זו הפעם תקבל תשובה בכתב על התזכיר שלך", אמר לו" 23.אם תֹאבד המלחמה ,יֹאבד גם העם ,ואין צורך לדאוג לצורכי קיומו הבסיסי .אדרבה ,מוטב לנו להרוס אפילו את הדברים האלה .כי האומה נתגלתה בחולשתה ,והעתיד שייך במלואו לעם החזק שבמזרח .מי שיישארו אחרי הקרב הזה יהיו בלאו הכי הלא ראויים ,משום שהטובים יהיו במתים". שפר ,שנסע מיד למפקדתו של גנרל‑פלדמרשל מודל בחבל הרּור כדי לשכנעו שלא להרוס את רשת מסילות הברזל ,קיבל את התשובה בכתב מהיטלר בבוקר 20במרס" .כל מתקני הצבא ,התחבורה ,התקשורת והאספקה ,וכן כל הנכסים החומריים בשטח הרייך" דינם השמדה .שר הרייך שפר משוחרר מכל תפקידיו בתחום זה ,והוראתו לשמר את בתי החרושת מבוטלת לאלתר .עד אז עשה שפר
184
נפילת ברלין
שימוש מחוכם בנימוק אנטי‑תבוסתני ,לאמור שאין להרוס בתי חרושת ומבנים אחרים משום שהם עתידים לחזור לידיים גרמניות בהתקפות‑נגד ,אבל עכשיו עמד היטלר על תכסיסו .אחד ההיבטים המרשימים ביותר בחילופי הדברים הללו הוא ששפר הבין בסופו של דבר כי היטלר הוא "פושע" ‑ אבל רק אחרי שקיבל את תשובת פטרונו. ‑ שפר ,שיצא ממפקדתו של גנרל פלדמרשל מודל לסיור בחזית ,חזר לברלין ב‑ 26במרס וזומן מיד ללשכת הקנצלר. 24 "דּווח לי שההרמוניה בינינו אינה קיימת עוד" ,אמר היטלר לבן חסותו לשעבר. "מתברר שאינך מאמין עוד שאפשר לנצח במלחמה" .הוא רצה לשלוח את שפר לחופשה .שפר הציע את התפטרותו ,אבל היטלר דחה אותה. אף ששפר הודח רשמית ,עלה בידו בכל זאת לסכל את כוונותיהם של אותם גאולייטרים שביקשו להוציא לפועל את פקודתו של היטלר ,מפני שהשליטה באספקת חומרי הנפץ נשארה בידיו .אבל ב‑ 27במרס נתן היטלר פקודה נוספת ,שדרשה את "ההשמדה המוחלטת ,בחומרי נפץ ,באש או בפירוק" של כל מערכות התחבורה ,לרבות רשת מסילות הברזל ,ושל כל התקשורת ,לרבות טלפונים ,טלגרף ותחנות שידור .שפר ,שחזר לברלין בשעה מוקדמת ב‑ 29במרס, יצר קשר עם כמה גנרלים שהיו מוכנים להטות לו אוזן קשבת ,בהם גודריאן שאך זה הודח ,ועם הגאולייטרים הפחות קנאים ,כדי לברר אם הם תומכים בתוכניתו להמשיך לסכל את טירוף ההרס של היטלר .גודריאן פרץ ב"צחוק של קברנים" 25 והזהיר אותו לבל "יאבד את ראשו". באותו ערב פתח היטלר והזהיר את שפר שהתנהגותו היא בגדר בגידה .הוא שאל שוב את שפר אם הוא חושב שאפשר לנצח במלחמה .שפר השיב בשלילה. היטלר טען כי "אי‑אפשר להכחיש את התקווה לניצחון סופי" 26.הוא דיבר על האכזבות שנחל בחייו שלו ,פזמון חוזר קבוע ששב וערבב יחדיו את גורלו האישי עם גורל גרמניה .הוא דרש משפר ויעץ לו "לחזור בו ולהאמין" .שפר קיבל ארכה של עשרים וארבע שעות לראות אם יוכל להביא את עצמו לכלל אמונה בניצחון .אבל היטלר ,שחשש בעליל מאובדן השר המוכשר ביותר שלו, לא המתין עד פקיעת האולטימטום .הוא טלפן אליו ,ללשכתו במשרד החימוש בּפִָריז ֶרּפלָאץ .שפר חזר לבונקר לשכת הקנצלר. "ובכן?" שאל היטלר. "מיין פיהרר ,אני עומד מאחוריך ללא תנאי" ,ענה שפר ,שהחליט פתאום לשקר .היטלר נעשה רגשן .עיניו מלאו דמעות ,והוא לחץ בחמימות את ידו
יללכה הטמהו הילמפה
185
של שפר" .אבל אם כך" ,המשיך שפר" ,כדאי שתאשר מחדש את סמכותי לגבי הביצוע של הוראתך מ‑ 19במרס" .היטלר הסכים מיד ואמר לו להכין את כתב ההסמכה ולהגיש לו לחתימה .במסמך זה הפקיד שפר כמעט את כל החלטות החבלה בידי השר לחימוש ולייצור מלחמתי ,דהיינו הוא עצמו .אין ספק שהיטלר חש בהונאה ,אבל הצורך הדוחק יותר שלו היה כנראה החזרת השר החביב עליו ביותר לצדו. בינתיים נתן בורמן ,באמצעות הגאולייטרים ,פקודות בשלל נושאים .לדוגמה, הובא לתשומת לבו שרופאים כבר מבצעים גרידות בהרבה קורבנות אונס שהגיעו כפליטות מהמחוזות המזרחיים 27.ב‑ 28במרס החליט שיש צורך להסדיר את המצב ונתן הוראה שסווגה כ"סודית ביותר!" :כל אישה שמבקשת להפיל בנסיבות אלה תעבור תחילה חקירה אצל קצין המשטרה הפלילית ,כדי לקבוע את ההסתברות לכך שהיא אמנם נאנסה בידי איש הצבא האדום ,כפי שהיא טוענת .רק אם יימצא שכך היה ,היא תורשה להפיל. במאמציו של שפר למנוע הרס מיותר ,הוא ביקר לעתים תכופות במִפקדת קבוצת הארמיות ויסלה בהַסלֶּבֶן ,שם מצא בגנרל‑אוברסט גוטהרד הַיינִריצִי שותף מלא לכוונותיו .שפר טען ,בחקירתו על ידי האמריקנים אחרי התבוסה ,שהעלה בפני ראש המטה של היינריצי ,גנרל אברהרד קִינצֶל ,את האפשרות להסיג את קבוצת 28 הארמיות ויסלה מערבה מברלין כדי לחסוך מהעיר הרס נוסף. האחריות להגנת ברלין נמצאה עכשיו בידי היינריצי ,ולכן עיבד יחד עם שפר את הדרך הטובה ביותר להציל מפיצוץ גשרים רבים ככל האפשר .הדבר היה חשוב ביותר ,משום שצינורות מים חיים וצינורות ביוב היו חלקים בלתי‑נפרדים ממבני הגשרים .היינריצי בן החמישים ושמונה ,אמר אחד ממעריציו הרבים במטה הכללי" ,היה בעינינו הדוגמה המושלמת של קצין פרוסי מסורתי" 29.הוא זכה מעט לפני כן בעיטור צלב האבירים עם החרבות ועלי האלון .אותו "איש צבא אפור שיער" לא הקפיד על לבושו והעדיף מקטורן חזית מעור כבש ומכנסי עור ממלחמת העולם הראשונה על מדיו המהודרים של קצין המטה הכללי. לשווא ניסה שלישו לשכנע אותו להזמין חולצה חדשה ,לכל הפחות. גנרל‑לויטננט הלמוט ַריימָן ,הקצין חסר הדמיון שהתמנה קודם לכן למפקד ההגנה על ברלין ,התכוון להרוס את כל גשרי העיר .לכן נחלץ שפר ,בתמיכתו של היינריצי ,להמר שוב על קלף התבוסתנות :הוא שאל את ריימן אם הוא מאמין בניצחון .אין צורך לומר שריימן לא היה יכול להשיב בשלילה .שפר
186
נפילת ברלין
שכנע אותו אפוא לקבל את נוסחת הפשרה של היינריצי :תוכניות החבלה יוגבלו לגשרים החיצוניים ביותר ,ורק לאלה מהם שנמצאים על ציר ההתקדמות של הצבא האדום; ואילו הגשרים במרכז העיר יישארו שלמים .אחרי הישיבה עם ריימן אמר היינריצי לשפר שאין לו שום כוונה לנהל קרב ממושך על ברלין .הוא רק הביע את תקוותו שהצבא האדום יגיע במהירות ויתפוס את היטלר וההנהגה הנאצית בהפתעה. המפקדה בהסלבן התקשתה לתפקד ,בגלל הזרם הבלתי‑פוסק של אורחים פחות רצויים .הגאולייטר ארתור גַרייז ֶר ,שטען בשעתו כי יש בו צורך בהול בברלין, כאשר נטש את תושבי פוזנן הנצורים לגורלם ,הופיע במִפקדת קבוצת הארמיות ויסלה והסתובב שם ,נרפה וחסר מעש .הוא אמר שהוא רוצה לעבוד כשליש במטה .הגאולייטר פרידריך הִילדֶּבַרנדט ממֶקלֶנּבּורג והגאולייטר אמיל שטִירץ מּבַרנדֶ נּבּורג הופיעו גם הם ודרשו תדריכים על המצב .בעצם היתה רק שאלה אחת שהם רצו לשאול" ‑ מתי יבואו הרוסים?" ‑ 30אבל הם לא העזו לשאול בפה מלא ,שכן זו היתה תבוסתנות. רייכסמרשל הרמן גרינג היה גם הוא אורח קבוע במִפקדת קבוצת הארמיות ויסלה ,לשם בא ממשכן הפאר שלו בקִָרינהָל .הוא הרחיב את הדיבור על הזֹונדֶ רשטָאפֶל ,קבוצת התכנון המיוחדת בראשות טייס השטוקה המצטיין סא"ל ורנר ּבָאּומּבָך ,שנועדה להתמקד בגשרים ובנקודות הצליחה של הסובייטים המוליכים אל ראשי הגשר שלהם על האודר ,ולהטיל עליהם את הפצצות מונחות האלחוט שפותחו זה מקרוב .הקריגסמארינה ,לעומת זאת ,ארגן שּפֶרנגּבֹוטֶה, גרסה נפיצה של ספינות האש מהתקופה האליזבתנית ,שנועדו להיסחף עם זרם הנהר .התקפות אלה מהאוויר ומהמים לא גרמו נזקים של ממש לגשרים. אנשי ההנדסה הסובייטים חירפו את נפשם במים המקפיאים כדי לתקנם ,ורבים מהם נספו בשל הקור או בטביעה .סא"ל באומבך הודה באוזני קציני המטה של צבא היבשה שאין טעם להמשיך בזאת .מוטב היה אילו נמסר דלק המטוסים לשימוש יחידות השריון .באומבך ,שלדברי אל"ם אייזמן לא חונן כלל ועיקר ב"קסם הפרימדונה" של טייסי קרב רבים אחרים ,היה אדם מציאותי ,שלא כמו הרייכסמרשל שלו. יהירותו של גרינג היתה נלעגת לא פחות מחוסר האחריות שלו .לדברי קצין מטה מקבוצת הארמיות ויסלה ,עיניו המנצנצות ושולי הפרווה של מדיו (שעוצבו במיוחד למענו) שיוו לו מראה של "רוכלת עליזה מהשוק" 31,לאו דווקא של מרשל
יללכה הטמהו הילמפה
187
של הרייך .גרינג ,שענד תמיד את כל עיטוריו ואת הכותפות העבות בעלות מקלעת הזהב שלו ,התעקש לערוך סיורי ביקורת ,ולאחר מכן הוציא את זמנו על שיגור מסרים למפקדי ארמיות ,ובהם תלונות על שאנשיהם לא הצדיעו לו כראוי. באחת מישיבות התכנון בהסלבן תיאר גרינג את שתי דיביזיות הצנחנים שלו בחזית האודר כ"אנשים עליונים"" .אתם חייבים לארגן התקפה בשתי דיביזיות הצנחנים שלי" ,הצהיר" ,ואז תוכלו לשלוח לעזאזל את כל הצבא הרוסי" .הוא נמנע מלהזכיר את העובדה שרוב אנשיהן ,ואפילו רבים מקציניהן ,לא היו כלל צנחנים ,אלא אנשי הלופטוואפה שהועברו לתפקידי חי"ר קרביים שלא היה להם שום ניסיון בהם .בדיעבד ,הדיביזיה המוצנחת 9היקרה ללבו היתה הראשונה שנשברה בבוא ההתקפה. גרינג ודניץ התכוונו לגייס לפחות 30,000איש מיחידות בסיס של הלופטוואפה ושל הקריגסמארינה ולהטילם לקרב .העובדה שלא עברו שום אימונים לא הטרידה אותם ,כנראה .הוקמה דיביזיית נחתים בפיקודו של אדמירל, עם קצין אחד ויחיד מצבא היבשה במטהו ,לייעץ לו בענייני טקטיקה ועבודת מטה .הס"ס ,שלא היה מוכן לצאת בידו על התחתונה מהתחרות הזאת בין זרועות הצבא ,ארגן עוד גדודי משטרה וכן חטיבה ממוכנת של אנשי מפקדה של הוואפן‑ס"ס .היא נשאה את השם "אלף לילה ולילה" .שמות הצופן של הס"ס נעשו מוזרים ואקזוטיים לקראת קץ הרייך השלישי :פלגת ציידי הטנקים של החטיבה נקראה זולייקה (אשת פוטיפר) ,וגדוד הסיור זכה בשם האֶרם (הרמון). ב‑ 2באפריל הציע אחד מקציני המטה של הימלר ,ברכבת המיוחדת של הרייכספיהרר של הס"ס ,להוסיף עוד " 4,000עוזרי חזית" ל‑ 25,000האנשים האמורים להגיע משירות הדואר של הרייך .ההנהגה הנאצית התאמצה לעמוד ביעד שהציבה "תוכנית 800,000האנשים" 32.מִפקדת קבוצת הארמיות ויסלה טענה שאם לא יינתן נשק של ממש לכל האנשים הלא מאומנים הללו ,הם יזיקו יותר מכפי שיועילו .אבל הרשויות הנאציות היו מוכנות ומזומנות לחלק להם כמה פנצרפאוסטים ולתת לכל אחד מהם רימון יד ,על מנת שייקח עמו שאֹולה כמה חיילי אויב" .בפשטות גמורה" ,כתב אל"ם אייזמן" 33,זו היתה פקודה לרצח המוני מאורגן ,לא פחות". המפלגה הנאצית עצמה ניסתה להשאיר בחיים את רעיון פרייקורפס אדולף 34 היטלר .בורמן עדיין שוחח עליו ביום רביעי 28 ,במרס" ,עם ד"ר קלטנברונר". אנשי הס"ס הקפידו הקפדה יתרה ובולטת על התארים האקדמיים שלהם .הם היו גם להוטים להפגין את בקיאותם בהיסטוריה ,בעת שד"ר גבלס ניסה להעלות
188
נפילת ברלין
בחכה כל דוגמה אפשרית למהפך צבאי ,לשימוש בהפגזת התעמולה שלו. פרידריך הגדול ובליכר כבר נוצלו לעייפה ,ולכן המליץ קלטנברונר בפני משרד 35 התעמולה על מפלתו של דריווש מלך פרס. ההבטחות שקיבלו שתי הארמיות של קבוצת הארמיות ויסלה לא ניתנו למימוש ,רובן ככולן .לארמיית הפנצר‑כביכול השלישית של גנרל האסו פון מַנטֹויפֶל ,על האודר מצפון לארמיה התשיעית ,לא היה הרבה יותר מדיביזיית פנצר יחידה .זאת ועוד ,רוב הדיביזיות שלו כללו גדודים מאולתרים וטירונים מבסיסי אימונים .הארמיה התשיעית של גנרל בוסה היתה מלאכת טלאים גם היא .היתה בה אפילו פלוגת תותחי סער שאנשיה לבשו מדים של צוותי צוללות. גזרה זו של חזית האודרברוך אוישה כמעט כולה ביחידות אימונים שנשלחו לקו עם מנה קטנה של לחם ,נקניקיות יבשות וטבק; כמה חיילים היו כה צעירים, עד שקיבלו ממתקים במקום טבק .מטבחי שדה הוקמו בכפרים הסמוכים מאחורי הקווים ,והטירונים הוצעדו קדימה ונצטוו להתחיל להתחפר .אחד מהם תיאר את חברו לנשק כ"אח לסבל" 36.איש ,אפילו לא הקצינים ,לא ידע מה תפקידם או מה הם אמורים לעשות .הם פשוט התחפרו והמתינו .בדיחותיהם שיקפו את 37 הלוך רוחם" .החיים הם כמו מכנסיים של ילד קטן ‑ קצרים ומלאים חרא". אותם חיילים גרמנים שהתנסו במלחמה ידעו שרק שוטה לא ידאג לנוחותו והתגאו גאווה מרובה בבניית "בונקרים של עפר" נאים 38,שני מטרים על שלושה בדרך כלל ,עם גזעי עץ קטנים שתמכו בגג המכוסה במטר אחד של אדמה. "החפירה העיקרית שלי ממש נעימה" ,כתב אחד החיילים" .הפכתי אותה לחדר קטן עם שולחן וספסל מעץ" .מזרנים ושמיכות פוך שנשדדו מבתים סמוכים סיפקו עוד מהנאות הבית. מדורות ועשן משכו את תשומת לבם של צלפים ,ולכן ויתרו החיילים במהרה על חימום מים לגילוח ולרחצה .הקצבת המזון התחילה להידרדר לקראת סוף מרס .ברוב הימים קיבל כל חייל חצי קֹומִיסּברֹוט ,כיכר לחם צבאי קשה כאבן ,ומעט נזיד או מרק שהגיעו לקווים בלילה ,קרים וקרושים ,ממטבח שדה הרחק בעורף .אם שפר עליהם מזלם של החיילים ,הם קיבלו בקבוק של רבע ליטר שנאפס לאיש ,ולעתים רחוקות גם "חבילות חזית" ‑ חפיסות קטנות שנועדו לחיילי הקו הקדמי ובהן עוגה ,ממתקים ושוקולד .אך הבעיה העיקרית היתה המחסור במים ראויים לשתייה; בגללה סבלו חיילים רבים מדיזנטריה, וחפירותיהם נעשו מסואבות. פני המגויסים הצעירים נעשו במהירות כחושות מעייפות וממתיחות .התקפות
יללכה הטמהו הילמפה
189
מפציצי קרב שטּורמֹובִיק כל אימת שהיה מזג האוויר בהיר ,ו"קונצרטי הצהריים" של אש תותחים ומרגמות ,שלא לדבר על הרעשות אקראיות בלילה ,גבו את מחירם .מפעם לפעם טיווחה הארטילריה הסובייטית בניינים כלשהם ,שמא יש בהם מוצבי פיקוד ,ולאחר מכן ירתה פגזי זרחן .אבל לצעירים חסרי הניסיון, החוויה המפחידה מכול היתה משמרת הלילה ,ארבע שעות מדי לילה .כולם חששו מפני חבורות פשיטה סובייטיות שיבואו "לחטוף 'לשון'". איש לא העז לזוז לאור היום .צלף סובייטי ירה בּפֹולמָאי ֵיר ,אחד מחבריו לנשק של גרהרד טִילִֶרי בחטיבת הצוערים פוטסדם; הכדור פילח את ראשו כשטיפס ויצא מחפירתו .אֹוטֶרשטֶדט ,שניסה לעזור לו ,הורד גם הוא .הם לא הצליחו להבחין ברשף הלוע ,ולכן לא היה להם מושג מהיכן באה הירייה .אבל בגזרה זו היה לגרמנים צלף משלהם .הוא היה "טיפוס ממש משוגע" 39שנהג, כשלא היה בתפקיד ,להתלבש כמנהג הקברנים ,בכובע צילינדר שחור ובמעיל זנבות ,שאליו הצמיד את צלב הזהב הגרמני שלו ‑ עיטור גס למראה ,שנודע בכינוי "הביצייה" .נראה שמפקדיו התייחסו בסובלנות לשיגיונותיו בגלל 130 ההורדות שלו .צלף זה נהג לתפוס עמדה באסם ,מעט מאחורי הקו הקדמי. בחפירות ,תצפיתנים מצוידים במשקפות זיהו מטרות למענו .יום אחד ,כשלא קרה שום דבר ,סיפר לו תצפיתן על כלב שמתרוצץ סביב עמדות הסובייטים. הכלב הומת בירייה יחידה. כה חמור היה המחסור בתחמושת ,עד שהיה צורך לדווח על מספרים מדויקים מדי בוקר .מפקדי פלוגות מנוסים הפריזו בדיווחי צריכת התחמושת שלהם כדי לצבור מלאים לקראת ההתקפה הגדולה העתידה לבוא במהרה ,כפי שידעו. מפקדי העוצבות הגרמנים נעשו יותר ויותר מודאגים לקראת סוף מרס .הם חשו שהסובייטים משחקים בהם "כמו חתול בעכבר" ,בכוונה מחושבת להשיג שתי מטרות בבת‑אחת .הקרב על ראשי הגשר בצד המערבי של האודר לא רק הכין את אדני הזינוק להסתערותו של הצבא האדום לעבר ברלין ,אלא גם התיש את הארמיה התשיעית ואילץ אותה לבזבז את מלאי התחמושת המצטמק שלה ,עוד לפני ההתקפה הגדולה .תותחי הארטילריה הגרמנית ,שהוגבלו לפחות משני פגזים לתותח ביום ,לא הורשו לבצע ירי נגד‑סוללות ,וכך יכלו התותחנים הסובייטים לטווח מטרות כאוות נפשם ,כהכנה להרעשת הפתיחה שלהם. המתקפה הגדולה על רמות ז ֵלֹוב והלאה לברלין היתה רק שאלה של זמן. החיילים העבירו את היום בהשלמת שעות שינה או בכתיבת מכתבים הביתה, אם כי פעילותו של שירות הדואר הצטמצמה מאוד מאז סוף פברואר .הקצינים
190
נפילת ברלין
מצאו בהתמוטטות השירות יתרון אחד לפחות :היו כמה מקרי התאבדות של חיילים שקיבלו בשורות איוב מהבית ,אם על הרס בהפצצה ואם על בני משפחה שנהרגו .חיילים גרמנים שנשבו סיפרו לחוקריהם הסובייטים ‑ ואין לדעת אם דיברו אמת או ביקשו לשאת חן ‑ שהארטילריה שלהם עצמם מנחיתה מטחים מאחורי חפירותיהם ,כאזהרה שלא לסגת. החיילים ידעו שהם עתידים להימחץ וחיכו לדבר אחד ויחיד ,פקודת נסיגה. כמעט בכל פעם שמפקד מחלקה ניסה להתקשר עם מִפקדת הפלוגה בטלפון שדה ולא קיבל תשובה ,פרצה בהלה .רבים הסיקו מיד שמפקדיהם שלהם נטשו אותם ,אחרי שפקדו עליהם להילחם עד האיש האחרון ,אבל לא רצו להסתכן בעימות עם הפלדז'נדארמרי .הפתרון הטוב ביותר היה להצטנף במעמקי הבונקר ולהתפלל שהתוקפים הסובייטים ייתנו להם הזדמנות להיכנע לפני שישליכו פנימה רימון יד .אבל גם אם תתקבל כניעתם ,תמיד היה חשש מפני התקפת‑נגד גרמנית מיידית .אם נתפס בה חייל שנכנע ,ציפתה לו הוצאה להורג בו במקום. למרות כל המחסורים באנשים מנוסים ובתחמושת ,הצבא הגרמני עדיין התגלה כאויב מסוכן כשנדחק בגבו לקיר .ב‑ 22במרס תקפה ארמיית הגוורדיה 8של צ'ויקוב את גּוט ָהטֶנֹוב ,במישור הצפה חסר עצים בקרבת שלוחת ַרייטוַויין. הגרמנים העמידו בכוננות את חטיבת האימונים בתותחי סער ,920יחד עם דיביזיית החי"ר 303דֶ ּבִֶריץ .הן נערכו במהירות למראה טנקי T‑34המתקרבים. רב‑סמל וַיינהַיימֶר נתן את פקודת האש" :טווח ‑ ח"ש ‑ כוון ‑ אש!" גרהרד לָאּודָ ן טען שוב את התותח מיד אחרי שנרתע .הצוות נכנס לקצב ירי טוב ופגע בארבעה טנקים בתוך דקות .אבל אז בא הבזק אור מסנוור והם חשו מהלומה עזה; רכבם הזדעזע כולו .ראשו של לאודן נחבט בלוח הפלדה .הוא שמע את מפקדו צורח" ,החוצה!" לאודן פתח בכוח את המדף כדי להשליך את עצמו החוצה ,אבל נמשך לאחור :הוא שכח להסיר את אוזניות קשר‑הפנים שלו. כשנחלץ ,בפציעה קלה בלבד ,מצא את שאר חבריו לצוות מסתופפים לצד תותח הסער .בתוהו ובוהו של טנקי אויב מסתערים ,דומה היה שאין להם סיכוי להיחלץ או להיאסף .אבל הנהג ,טוראי קליין ,חזר לרכב דרך הפתח והם שמעו, למרבה תדהמתם ,שעלה בידו להתניע .הם חזרו במהירות פנימה והחלו לנסוע לאט לאחור .התברר להם שפגז האויב פגע בשריון ליד קנה התותח ,אך למזלם היה בנקודה זו רווח בין השריון החיצוני לבין קליפת הפלדה של התובה ,והוא הציל אותם" .זו הפעם' ,מזלו של החייל' שיחק לנו" ,סיפר לאודן 40.הם הצליחו להסיע את הרכב אחורה אל הסדנה החטיבתית בֵרייפֶלדֶ ה ,מדרום לשטָראּוסּבֶרג.
יללכה הטמהו הילמפה
191
גם בקו האודר וגם בקו הנ ַייסֶה ,מול החזית האוקראינית ,1חשו הקצינים 41 רגשות מעורבים" .לקצינים יש שתי דעות על המצב" ,דיווחו חוקרים סובייטים, "הגרסה הרשמית מזה והשקפותיהם הפרטיות מזה ,שאותן הם חולקים רק עם חברים קרובים מאוד" .הם האמינו בלב שלם שחובתם היא להגן על המולדת ועל משפחותיהם ,אבל הם גם ידעו היטב שהמצב אבוד" .עליכם להבדיל בין החטיבות" ,אמר סגן שבוי לחוקר המחלקה השביעית במִפקדת ארמיה .21 "היחידות הסדירות חזקות .המשמעת ורוח הלחימה טובות .אבל בקבוצות הקרב המאולתרות בחיפזון ,המצב שונה לחלוטין .המשמעת נוראה ,וברגע שמופיעים כוחות רוסיים ,החיילים נבהלים ובורחים מעמדותיהם". "להיות קצין" ,כתב סגן גרמני אחר לארוסתו" 42,פירושו להתנודד תמיד הלוך ושוב ,כמו מטוטלת ,בין צלב האבירים ,צלב מעץ לִבנה [לציון קבר] ובית דין צבאי".
11
ההכנות למכת החסד ב‑ 3באפריל חזר מרשל גאורגי קונסטנטינוביץ' ז'ּוקֹוב למפקדתו בטיסה ממוסקבה .מרשל איוואן סטפנוביץ' קֹוני ֵיב המריא משם במטוס משלו כמעט באותה שעה .המירוץ החל .התוכנית היתה לפתוח את המתקפה ב‑ 16באפריל ולכבוש את ברלין ב‑ 22בו ,יום הולדתו של לנין .ז'וקוב עמד בקשר רצוף עם הסטַבקָה ,אבל כל התקשורת שלו עם מוסקבה התנהלה בפיקוח הנקוו"ד ,בדמות פלוגת הקשר המיוחדת 108שלו שסופחה למִפקדתו של ז'וקוב. התוכנית של "מבצע ברלין ...כפי שתכנן אותו המפקד העליון הגאוני, החבר סטלין" ,כלשונה הדיפלומטית כל כך של המחלקה הפוליטית של החזית האוקראינית 1,1היתה לא רעה .הבעיה היתה שראש הגשר העיקרי שתפסה החזית הביילורוסית 1נמצא ממש מתחת לתוואי השטח הנוח ביותר למגננה באזור כולו :רמות ז ֵלֹוב .לאחר מעשה הודה ז'וקוב שלא העריך נכונה את עוצמתה של עמדה זו. המשימות שניצבו בפני מטותיהן של שתי החזיתות האמורות להוציא לפועל את חלק הארי של המבצע היו עצומות .היה צורך לסלול במהירות מסילות ברזל ברוחב המרווח הסובייטי ,דרך כל פולין והלאה מעבר לגשרים הארעיים על הוויסלה ,כדי לשאת את מיליוני הטונות של אספקה חיונית ,ובעיקר פגזי ארטילריה ,רקטות ,תחמושת ,דלק ומנות מזון. גם את חומר הגלם העיקרי של הצבא האדום ,כוח האדם ,היה צורך לחדש ולרענן .האבידות במבצעי וִיסלָה‑אֹודֶ ר וּפֹומֶַרני ָה לא היו כבדות ,במושגי הצבא האדום ,בייחוד לאור ההתקדמות הרבה שהושגה .אבל דיביזיות הרובאים של ז'וקוב ושל קונייב ,עם 4,000איש בממוצע בכל אחת 2,לא קיבלו מעולם הזדמנות של ממש למלא את החסר בשורותיהן .עד 5בספטמבר 1944הועברו 1,030,494פושעים מהגולג לצבא האדום 3.המונח "פושעים" כלל גם את אלה שנשפטו על שלא התייצבו במקומות העבודה שלהם כנדרש .אסירים פוליטיים, 192
דסחה תכמל תונכהה
193
שהואשמו בבגידה או בפעילות אנטי‑סובייטית ,נחשבו מסוכנים מדי לשחרור, אפילו לפלוגות עונשין. עוד אסירים הועברו מהגולג בתחילת האביב של ,1945שוב בהבטחה שיוכלו לכפר על פשעיהם בדמם .למעשה ,הצורך בתגבורות היה כה גדול ,עד שבסוף מרס ‑ רק קצת יותר משבועיים לפני פתיחת המתקפה על ברלין ‑ נתנה הוועדה לביטחון המדינה צו שהורה לגייס קטגוריות רבות של אסירים מכל מחוז ומחלקה 4 של הנקוו"ד ,וכן אנשים שתיקיהם תלויים ועומדים בבתי המשפט. ספק אם המחשבה על המרת מוות בגולג" ‑ מות כלבים לכלבים" ,כפי שכינו אותו ‑ 5במות גיבורים היא שדרבנה את רוב האסירים האלה ,גם אם חמישה מהם זכו בעיטור גיבור ברית המועצות ‑ בהם אחד מגיבורי המלחמה המפורסמים ביותר ,אלכסנדר מטבייביץ' מַטרֹוסֹוב ,שלפי המסופר ָסתַם בגופו את חרך הירי של עמדת אש גרמנית .החיים במחנות לימדו אותם שאל להם לחשוב הרחק יותר מיום המחרת .הדבר היחיד שהניע אותם להתגייס היה מן הסתם השינוי הגמור בשגרת חייהם וההזדמנות להשתולל .אחדים מהחיילים יושבי הגולג לשעבר אכן "פדו את אשמתם בדמם" 6,אם בפלוגת עונשין ואם ביחידת סילוק מוקשים. נראה כי אלה שסופחו לפלוגות חבלה נלחמו טוב יותר מאלה שנשלחו לפלוגות עונשין ,ואין בכך כדי להפתיע איש. היחס לשבויים משוחררים ,שיצאו חיים מהתנאים המחרידים במחנות הגרמניים ,לא היה טוב בהרבה .באוקטובר 1944ציוותה הוועדה לביטחון המדינה שעם שחרורם ,יש להעבירם ליחידות עתודה מיוחדות במחוזות הצבאיים ,שם יבדקו הנקוו"ד וסמר"ש את עניינו של כל אחד מהם לגופו .אלה שנשלחו מגדודי העתודה ליחידות הקו הקדמי היו על פי רוב במצב בריאותי רחוק מלהניח את הדעת ,אחרי התלאות שעברו עליהם .ותמיד התייחסו אליהם בחשדנות עמוקה .המפקדים בחזית לא הסתירו את חששותיהם מפני שילוב "חיילים שהיו אזרחים סובייטים ושוחררו מעבדות פשיסטית" 7בשורותיהם. ה"מורל" שלהם היה ירוד מאוד עקב "התעמולה הפשיסטית הכוזבת" שספגו בימי שביים הארוכים .אבל השיטות שהיו נקוטות בידי הקצינים הפוליטיים בוודאי לא יכלו לרפא אותם מדחפיהם הגרועים ביותר .הם הקריאו באוזניהם את פקודותיו של החבר סטלין ,הראו להם סרטים על ברית המועצות ועל המלחמה הפטריוטית הגדולה וביקשו מהם לספר באוזניהם על "מעשי הזוועה הנוראים של השודדים הגרמנים". "האנשים האלה היו חשובים לצבא" ,כתבה המחלקה הפוליטית של החזית
194
נפילת ברלין
האוקראינית " ,1מפני שהיו מלאים בשנאה יוקדת לאויב ,ומפני שהשתוקקו לנקמה על כל מעשי הזוועה וההתעללות שסבלו .בה בעת ,הם לא הורגלו עדיין בסדר צבאי מדוקדק" .זו היתה הודאה בכך שהשבויים המשוחררים גילו נטייה עזה לאונס ,לרצח ,לביזה ,לשכרות ולעריקה .בדומה לרבים מהפושעים בגולג, הם התבהמו מחמת כל תלאותיהם. דיביזיית רובאי הגוורדיה 94של ארמיית הסער 5קיבלה משלוח של ארבעים וחמישה שבויים לשעבר ,רק חמישה ימים לפני שנועד מבצע האודר להתחיל. 8 הקצינים הפוליטיים פקפקו בהם בגלוי" .מדי יום ביומו" ,כתב אחד מהם, "הוצאתי שעתיים על שיחות עמם על המולדת ,על מעשי הזוועה של הגרמנים ועל החוק הנוגע לבגידה במולדת .הפצנו אותם בין חטיבות שונות ,כדי למנוע את האפשרות שיהיו באחת הפלוגות שני אנשים שאולי היו יחד בגרמניה ,או שבאו מאותו המחוז .מדי יום ומדי שעה קיבלנו דיווחים על המורל שלהם ועל התנהגותם .כדי להשניא עליהם את הגרמנים השתמשנו בתצלומים של גרמנים מתעללים באוכלוסייה האזרחית שלנו ,כולל ילדים ,והראינו להם את גופתו הנשחתת של אחד מחיילינו". החשדנות כלפי שבויים משוחררים התבססה על הפחד הסטליניסטי מפני כל מי ששהה זמן‑מה מחוץ לברית המועצות ,ואין זה משנה באילו נסיבות ,שמא נחשף להשפעות אנטי‑סובייטיות .הואיל והם נמצאו במחנות שבויים גרמניים, חזקה עליהם שהם "נחשפו בהתמדה להשפעת התעמולה של גבלס"" :הם לא ידעו מה המצב האמיתי בברית המועצות ובצבא האדום" .מכאן משתמע שהשלטונות פחדו מפני זיכרונות האסון של 1941ומפני כל קישור שלהם עם התנהלותו של החבר סטלין וראו צורך למחות אותם בכל מחיר .ועוד נבעתו הקצינים הפוליטיים מפני שאלָה שכנראה "נשאלה לעתים תכופות" מפי השבויים לשעבר" :האם זו אמת שהציוד המשמש את הצבא האדום נקנה 9 מארצות הברית ומאנגליה ,ושזהו תפקידו של החבר סטלין?" גם בנקוו"ד היו מודאגים .מחמת "הפיקוח הרשלני והיחס הלא רציני של מפקדים" ,לא היתה שליטה ורבו תופעות של חוסר משמעת ,הפרת חוקי המדינה ו"התנהגות בלתי‑מוסרית" 10.הנגע פשה אפילו בקרב קצינים" :השטח ששוחרר על ידי הצבא הסובייטי שורץ גורמים עוינים ,מחבלים וסוכנים אחרים" .היחס הלא רציני של מפקדים כלל התקנת וילונות לכיסוי החלונות הצדדיים של מכוניות מטה .מן הסתם נועד הדבר להסתיר את נוכחותה של "אשת המערכה" של קצין בכיר ‑ פילגש שנבחרה ,בדרך כלל ,מבין הקשריות או החובשות
דסחה תכמל תונכהה
195
המוצבות במפקדתו .אף על פי שסטלין סמך את ידיו על מוסד "נשות המערכה", 11 הנקוו"ד פקד "לסלק את [הווילונות ה]אלה במחסומי הביקורת". האינדוקטרינציה עמדה בראש סדר העדיפויות של הקצינים הפוליטיים ושל הנקוו"ד ,שהיה האחראי ל"בדיקת ההתאמה ללחימה לקראת הקרב"" 12.הכשרה פוליטית" ,ברשימת הקריטריונים לבדיקה זו ,היתה החשובה מכל הקטגוריות. בחזית הביילורוסית 1הוסדרו סמינרים מיוחדים של תעמולה לבני לאומים שאינם דוברי רוסית ,כשהגיע מחזור מגויסים חדש בסוף מרס .היו ביניהם פולנים מ"מערב אוקראינה" ומ"מערב ביילורוסיה" ומולדבים .אבל רבים ממגויסי החובה האלה חזו במאסרים ההמוניים ובהגליות שביצע הנקוו"ד מ‑ 1939עד 1941ונותרו חסינים בפני האינדוקטרינציה מאת אותו גוף עצמו ,שהתמקדה בהקרבה העצמית של חיילי הצבא האדום בהשראת הקומוניזם" .הם מתייחסים לזה בספקנות רבה" ,דיווחה מחלקה פוליטית מבוהלת" 13.אחרי השיחה על גבורתו של גיבור ברית המועצות הסמל ניקולאי גברילוביץ' וַרלָמֹוב ,שסתם בגופו את חרך הירי של עמדת אש של האויב ,היו שהעירו כי הדבר פשוט אינו * אפשרי". איכות האימונים הצבאיים היתה רחוקה מאוד מלהניח את הדעת" .מספר גדול של אבידות לא מבצעיות נובע מבערות הקצינים ומהאימון הגרוע שהם נותנים לחיילים" ,קבע דוח של הנקוו"ד .בדיביזיה אחת בלבד ,עשרים ושלושה חיילים נהרגו ושישים ושבעה נפצעו בחודש יחיד ,אך ורק בגלל טיפול רשלני בתת‑מקלעים" :הדבר קורה מפני שהם מונחים בערימה או נתלים עם מחסניות טעונות" 14.עוד חיילים נפצעו כאשר התעסקו עם כלי נשק ורימוני נ"ט לא מוכרים .חיילים חסרי ידע חימשו רימונים בנפצים הלא נכונים ,ואחדים "הלמו במוקשים ובפגזים בכלים קשים". חבלני הצבא האדום ,לעומת זאת ,נאלצו לסכן את חייהם פעמים רבות כדי לפצות על המחסור באספקה .הם התגאו ביכולתם למחזר את תכולתם של פגזי נפל ושל מוקשים גרמניים שסולקו בלילה .סיסמתם הלא רשמית היתה "טעות אחת ,וחסל סדר ארוחות ערב" 15.הם נהגו לדלות את חומר הנפץ ,לחמם אותו ולגלגלו על ירכיהם ,כמו הפועלות במפעל סיגרים קובני ,ולבסוף הכניסו אותו לקופסת עץ ,כמוקש שגלאֵי המוקשים הגרמניים לא יוכלו לגלותו .מידת הסיכון *
כאמור לעיל ,על מעשה זהה ניתן עיטור גיבור ברית המועצות גם לטוראי אלכסנדר מטרסוב. [המתרגם]
196
נפילת ברלין
היתה תלויה ביציבותו של חומר הנפץ הממוחזר .אומץ לבם ומיומנותם זכו בהוקרתם העמוקה של רובאים ושריונאים כאחד ,הגם שאלה לא נהגו לחלוק כבוד לאנשיהם של חילות אחרים. תוכנית טיפוח השנאה לאויב החלה בשלהי הקיץ של ,1942בתקופת הנסיגה לעבר סטלינגרד ופקודת "אף שעל לאחור" של סטלין .זו היתה גם התקופה שבה פרסמה אנה אַחמָטֹובָה את שירה הידוע "הגיעה שעת האומץ" .אבל בפברואר 1945שינו השלטונות הסובייטיים את מילותיה" :חייל בצבא האדום :רגלך דורכת כעת על אדמת גרמניה ...הגיעה שעת הנקמה!" 16למעשה, איליה ארנבורג היה הראשון ששינה את המילים המקוריות ‑ הלא הוא היה האיש שכתב ב‑" :1942אל תמנו את הימים; אל תמנו את הקילומטרים .מנו רק את מספר הגרמנים שהרגתם .הִרגו את הגרמני ‑ זוהי תפילת אמכם .הִרגו את הגרמני ‑ זוהי שוועת אדמתכם הרוסית .אל יימך לבבכם .אל תרפו. הִרגו". נוצלה כל הזדמנות להחדיר ללב החיילים את ממדי מעשי הזוועה שעשו הגרמנים בברית המועצות .לדברי מודיע צרפתי ,שלטונות הצבא האדום הוציאו מקבריהן את גופותיהם של כ‑ 65,000יהודים שנטבחו בקרבת ניקולאייב ואודסה והורו להניחן לצד הדרך שרוב הכוחות עברו בה .מדי 200מטרים הוצב שלט 17 לאמור" ,ראו כיצד נוהגים הגרמנים באזרחים סובייטים". עובדי כפייה ששוחררו נוצלו כדוגמה נוספת למעשי זוועה גרמניים" .חיילינו התכעסו מאוד" ,סיפר קצין פוליטי 18.אבל הוא הזדרז להוסיף" :למען היושר, כמה גרמנים נהגו בפועליהם טוב מאוד ,אבל הם היו המיעוט ,ובהלוך הרוח של הימים ההם ,הדוגמאות הגרועות ביותר היו אלה שנחרתו בזיכרוננו". "השתדלנו תמיד ללבות שנאה כלפי הגרמנים" ,דיווחה המחלקה הפוליטית של החזית האוקראינית " ,1ולשלהב את יצר הנקם" .מסרים מאת עובדי כפייה שנמצאו בכפרים הודפסו והופצו לחיילים" .שמו אותנו במחנה" ,נאמר באחד המכתבים האלה" 19,בקסרקטין אפור כהה ,ומכריחים אותנו לעבוד מבוקר עד לילה ונותנים לנו לאכול מרק לפת וחתיכה קטנה של לחם .הם מעליבים אותנו בלי הפסקה .ככה עוברים עלינו נעורינו .הם לקחו את כל הצעירים מהכפר‑ אפילו את הילדים שהיו רק בני שלוש‑עשרה ‑ אל גרמניה הארורה שלהם וכולנו סובלים כאן ,יחפים ורעבים .יש שמועות ש'אנשינו' מתקרבים .אנחנו מחכים בקוצר רוח .אולי נראה בקרוב את אחינו והסבל שלנו יסתיים .הבנות
דסחה תכמל תונכהה
197
באו לדבר איתי .כולנו ישבנו יחד לשוחח על זה .האם נצא חיים מהזמן הנורא הזה? האם נשוב לראות את משפחותינו? אנחנו לא יכולים לעמוד בזה יותר. נורא כאן בגרמניה .ז'ניה קובקצ'וק" .במכתב אחר שלה כללה את המילים של מה שכינתה "שיר השפחות". האביב חלף ,הקיץ בא פרחינו פורחים בגינה ואני ,נערה כה צעירה, עושה את ימי במחנה גרמני.
שיטה אחרת שהקצינים הפוליטיים השתמשו בה לליבוי שנאה היתה "חשבון הנקמה"" 20.בכל חטיבה רואיינו חיילים וקצינים ותועדו עובדות על מעשי זוועה, 'ביזה ואלימות מצד החיות ההיטלראיות' .לדוגמה ,בגדוד אחד נערך חשבון נקמה מבעית והוצג בכרזה' :עכשיו אנחנו נוקמים את נקמתנו על 775קרובינו שנהרגו ,על 909קרובינו שנלקחו לעבדות בגרמניה ,על 478בתים שנשרפו עד עפר ועל 303משקים שנהרסו' ...בכל החטיבות של החזית [הביילורוסית ]1 נערכו 'ישיבות נקמה' שעוררו התלהבות רבה .חיילי החזית שלנו ,כחיילי כל הצבא האדום ,הם הנוקמים האצילים ,המענישים את הכובשים הפשיסטים על כל מעשי הזוועה המפלצתיים והמרושעים שלהם". "היתה סיסמה גדולה שנצבעה על קיר הקנטינה שלנו" ,סיפרה צפנית במִפקדת החזית הביילורוסית '" 21.1האם כבר הרגת גרמני? אם לא ,הרוג אותו!' הטפותיו של ארנבורג השפיעו עלינו עמוקות ,והיו לנו הרבה דברים להתנקם עליהם" .הוריה נהרגו ב ֶסבָסטֹוּפֹול" .השנאה היתה כל כך גדולה ,עד שהיה קשה להשתלט על החיילים". בעת ששלטונות הצבא הסובייטי שלהבו את שנאת חייליהם לקראת המתקפה הסופית ,עשתה המחלקה השביעית שלהם ,מחלקת התעמולה ,מאמצים לשכנע את החיילים הגרמנים העומדים מולם שצפוי להם יחס טוב אם ייכנעו. מפעם לפעם נפל לידי חבורות פשיטה מפלוגות הסיור שק דואר גרמני מלא במכתבים מהבית ,והם נקראו בעיון על ידי קומוניסטים גרמנים או שבויים אנטי‑פשיסטים שסופחו למחלקה 22.נאספו גם מכתבים מגרמנים שבויים לשם בדיקה .המחלקה התעניינה בהלוך הרוחות באוכלוסייה האזרחית ,בהשפעת
198
נפילת ברלין
ההפצצות האמריקניות והבריטיות ,ובכל אזכור של מחסור במזון בבית ,בייחוד מחסור בחלב לילדים .המידע הזה הועבר למעלה ,אבל גם נכלל בעלוני תעמולה שהודפסו בדפוס הנייד שסופח לכל מִפקדת ארמיה. בראש סדר העדיפויות בחקירת "לשונות" שנתפסו ,עריקים ושבויים אחרים, עמדה שאלת הנשק הכימי .שלטונות הצבא הסובייטי חששו ,ונקל להבין מדוע, שמא ירצה היטלר להשתמש בנשק כימי כאמצעי שלאחר ייאוש ,בייחוד אחרי כל התרברבויותיה של ההנהגה הנאצית על "נשק הפלא" שלה .לשוודיה הגיעו דיווחים על כלי נשק כימיים שנמסרו ליחידות מיוחדות בארגזים ארוכים שעליהם נכתב" :לשימוש רק לפי פקודה אישית של הפיהרר" 23.הנספח הצבאי השוודי שמע שרק הפחד מפני פגיעה בכל הנמצאים מסביב מנע את השימוש בהם .אם אמת הדבר ,הרי שאספקה של גזי העצבים סִָרין וטָּבּון ממרכז המחקר בנשק כימי של הוורמאכט במבצר שּפַנדָ אּו המסיבי אכן הופצה ליחידות מסוימות 24.נודע שגנרל‑פלדמרשל אלברט ֶקסֶלִרינג אמר לאוברגרופנפיהרר ס"ס קרל וֹולף שיועציו של היטלר מפצירים בו להשתמש ב"פֶרצוַוייפלּונגסוָואפֶן"‑ 25 "נשק הייאוש". כשנחקר אלברט שפר על ידי האמריקנים כעבור כמה שבועות ,הוא הודה מיד כי נאצים קנאים בתקופה זו "טענו בזכות לוחמה כימית" 26.אבל למרות טענתם של מקורות סובייטיים כי בפברואר נערכה התקפת גז במטוסים ובפצצות מרגמה נגד כוחותיהם בקרבת גלַייבִיץ ,המחסור בפרטים מלמד שהיתה זו בהלת שווא, או שאולי היה זה ניסיון לעורר מודעּות לסכנה זו .ניתנו פקודות לחיילים לעטות מסכות גז במשך ארבע שעות ביום ולישון עמן לפחות לילה אחד .הונפקו בגדי נייר וגרבי מגן ,והוכנו מסכות לסוסים מבד שקים .ניתנו גם פקודות להגן על מקורות מזון ומים ולהכשיר מרתפים ומקלטים במפקדות למקרה של התקפת גז. אבל השאלה כמה תשומת לב הקדיש הצבא האדום להוראות אלה תלויה ועומדת, מה גם שחטיבות הנקוו"ד הן שהיו אחראיות ל"משמעת כימית". היחס לאימונים בּפַנצֶרפָאּוסט היה הרבה יותר רציני .כמויות גדולות של נשק זה נלקחו שלל ,וקבוצות של "פאוסטרים מאומנים" אורגנו בכל גדוד רובאים 27.הקצינים הפוליטיים טבעו סיסמה מתבקשת מאליה" ,הכו את האויב בנשקו שלו" .האימונים כללו ירי של אחד מרימוני הנ"ט הרקטיים הללו לעבר טנק שרוף או קיר ,מטווח של כשלושים מטרים .בארמיית הסער 3חילקו את הפנצרפאוסטים מדריכים מהקומסומול ,שלימדו את ה"פאוסטרים" הנבחרים כיצד להשתמש בהם .הסמל ּבֶלָאי ֵיב מקורפוס הרובאים 3ירה לעבר קיר מטווח
דסחה תכמל תונכהה
199
של חמישים מטרים .כששקע האבק ,הוא גילה שהרימון יצר חור גדול די הצורך לזחול דרכו והתרסק על הקיר שמעבר לו .רוב אלה שניסו את הפנצרפאוסט התרשמו כמוהו .הם עמדו מיד על התועלת שיביא בלחימה הצפויה בברלין‑ לאו דווקא בייעודו הרשמי כנשק נ"ט ,אלא בפריצת קירות כדי לעבור מבית לבית בלי להיחשף ברחוב.
12
ההמתנה להסתערות בתחילת אפריל המתינה ברלין להסתערותם הסופית של הסובייטים לאורך האֹודֶ ר ,והאווירה השוררת בעיר היתה תערובת של תשישות קודחת ,חרדה נוראה מפני הבאות וייאוש. 1 "אתמול" ,דיווח הנספח הצבאי השוודי לסטוקהולם" ,הזמין אותנו [גנרל קורט] פון טִיּפֶלסקִירך ,המלא בכוונות טובות ,לסעודת ערב נוספת ב ֶמלֶנז ֵיי, ואני באתי מתוך סקרנות ,יותר מכל סיבה אחרת .הציפייה לשמוע משהו מעניין לא היתה גבוהה ,כי עכשיו קרו כל הדברים מרגע לרגע .הערב היה טרגי מאוד. שררה שם אווירה של חוסר תקווה .רוב הנוכחים אפילו לא העמידו פנים למען הרושם ,אלא שיקפו את המצב כפי שהוא באמת .אחדים הגיעו אל סף הדמעות וביקשו ניחומים בטיפה המרה". החלטיות קנאית המשיכה להתקיים רק בקרב אותם נאצים שהיו משוכנעים כי כניעה בכל צורה פירושה הוצאה להורג .בדומה להיטלר ,היה מנוי וגמור עמם שכל שאר הגרמנים יהיו שותפים לגורלם האישי .בספטמבר ,1944 בעת שגם בעלות‑הברית המערביות וגם הצבא האדום התקדמו לעבר הרייך במהירות רבה ,ביקשה ההנהגה הנאצית להמשיך ולהילחם באויביה המושבעים גם אחרי התבוסה .הוחלט להקים תנועת התנגדות שנודעה בשם הצופן וֶרוֹולף ("זאב‑אדם"). ההשראה לשם ורוולף באה מרומן שנכתב על רקע מלחמת שלושים השנים, פרי עטו של הלאומן הקיצוני הרמן לֵנס ,שנהרג ב‑ 1914והיה נערץ על הנאצים. באוקטובר ,1944כשהחל הרעיון לצאת לפועל ,התמנה אֹוּבֶרגרּוּפֶנפִיהֶרר ס"ס האנס ּפִריצמָן לתפקיד המפקח הכללי להגנה מיוחדת .פריצמן ,שחקר את הטקטיקה של הפרטיזנים הסובייטים בתקופתו באוקראינה ,נקרא לחזור מ ֵקנ ִיגסּבֶרג ולהקים מפקדה .אך כפי שקרה ליוזמות נאציות כה רבות ,סיעות יריבות ביקשו להקים ארגונים משלהן ,או לכפוף ארגונים קיימים תחת שליטתן. 200
תורעתסהל הנתמהה
201
אפילו בתוך הס"ס נועדו לקום שני ארגונים ,הוורוולף והי ָאגדפֶרּבַנדֶ ה ("חבורות הציידים") בפיקודו של אוטו סקֹורצֶנ ִי .אפשר להוסיף גם גוף שלישי ,אם מביאים בחשבון את גרסת הגסטאפו והס"ד ,שנועדה לשאת את שם הצופן ּבּונדשּו *,אך לא יצאה אל הפועל. להלכה ,תוכניות האימונים כללו הכנת מטעני חבלה מקופסאות שימורים של מרק זנב שור של היינץ ,ממולאות בחומר נפץ פלסטי ומופעלות במצתי זמן בריטיים שנלקחו שלל .תוכננו פריטים רבים ושונים ,אפילו בגדים עשויים מחומר הנפץ נ ִיּפֹולִיט ,לרבות מעילי גשם שבטנתם עשויה חומר נפץ .המגויסים לוורוולף אומנו להרוג זקיפים ברצועת חנק באורך של כמטר אחד ,בעלת קשר החלקה ,או באקדח וַלטֶר מצויד במשתיק‑קול .ממסמכי שלל עולה שסיסמתם נועדה להיות" ,הִפכו יום ללילה ולילה ליום! הכו באויב באשר תמצאוהו .נהגו בערמומיות! ג ִנבו כלי נשק ,תחמושת ומנות מזון! נשים עוזרות ,תמוכנה במאבק הוורוולף ככל שתמצא ידכן" .היה עליהם לפעול בקבוצות של שלושה עד שישה אנשים ,והם היו אמורים לקבל מנות קרב לשישים יום .ברשימת המטרות "הושם דגש מיוחד על מצבורי בנזין ונפט" .השלטונות הנאציים הזמינו בשבילם 2,000 מכשירי אלחוט ו‑ 5,000ערכות חבלה ,אבל רק מעטים מאלה היו מוכנים בזמן. נפלים של פצצות תבערה אמריקניות נאספו ,ואסירי מחנות ריכוז אולצו לטפל בהם ולהוציא את החומר הפעיל לשימוש חוזר. ב‑ 1באפריל בשעה שמונה בערב שודרה קריאה לבני העם הגרמני להצטרף לוורוולף" .כל בולשביק ,כל אנגלי ,כל אמריקני על אדמתנו חייב להיות מטרה לתנועתנו ...כל גרמני ,יהיו אשר יהיו מקצועו ומעמדו ,המתמסר לשירות האויב ומשתף פעולה עמו ,יחוש את נחת זרוענו הנוקמת ...סיסמה אחת ויחידה נותרה לנו' :ניצחון או מוות'" 2.כמה ימים אחר כך נתן הימלר פקודה חדשה" :כל זָכ ָר בבית שהונף עליו דגל לבן יּוצא להורג .אין לבזבז רגע בנקיטת האמצעים האלה .הזכרים החייבים להיחשב אחראים למעשיהם לצורך זה יהיו כל גילאי 3 ארבע‑עשרה ומעלה". תכליתו האמיתית של ארגון הוורוולף ,כפי שמאשר מסמך מ‑ 4באפריל ,נבעה מהתמקדותם הכפייתית של הנאצים באירועי " .1918ידועות לנו תוכניות האויב וידוע לנו שאחרי תבוסה לא יהיה סיכוי לתקומת גרמניה שוב ,כפי שקמה אחרי 4."1918האיום בהמתת כל מי שישתף פעולה עם בעלות‑הברית נועד למנוע *
"נעל קשורה" ,כשמה של תנועת מרי עממית בגרמניה בסוף המאה החמש‑עשרה[ .המתרגם]
202
נפילת ברלין
"פוליטיקת שטרזמן" (גוסטב שטֶרזֶמָן מילא תפקיד מרכזי בהשלמת גרמניה עם הסכם ורסאי ב‑ .)1919המפלגה הנאצית צמחה מתוך תחושת ההשפלה שעוררה המפלה ההיא ועתה החזירה את גרמניה לאותו מקום עצמו ,בריבית דריבית. חברי נוער היטלר נשלחו לאזורים שנבחרו למענם ,שם היה עליהם להחביא את חומרי הנפץ שלהם וליצור קשר עם הקרייזלייטר המקומי ,לקבלת מקום מגורים ומזון .נאמר להם שכל אחד מהם יקבל משימה יחידה ,שלא פורטה ,ואחר כך יחזור הביתה כאילו לא קרה דבר .לקראת הסוף נעשו האימונים חפוזים מאוד, ורבים מהם היו מפוצצים את עצמם ולא את האויב ,אילו פעלו. בחשבון סופי ,הוורוולף לא השיגו כמעט מאומה ,מלבד צמד התנקשויות‑ בראשי הערים אָאכֶן וקַרנקֶנ ָהג ֶן ‑ והטלת אימה על האזרחים .חברי נוער היטלר עסקו בגרפיטי כגון "בוגדים הישמרו ,הוורוולף פוקח עין" .דומה שגם סקורצני וגם פריצמן הלכו ואיבדו עניין במיזם ככל שהתקרבו בעלות‑הברית ‑ אם אפשר להאמין לדברים שאמר סקורצני בחקירתו( .פריצמן התאבד אחרי חקירה קצרה אחת ).מכל מקום ,הימלר שינה כיוון באמצע אפריל ,בעת שחשב על משא ומתן בתיווך שוודיה .הוא פקד על פריצמן לשנות את פעילות הוורוולף "לתעמולה‑ אך ורק תעמולה" 5.הבעיה היחידה היתה שוֶורוֹולפז ֶנדֶ ר ,תחנת השידור של הוורוולף שהיתה כפופה לגבלס ,המשיכה לשדר פקודות לפעולה פרטיזנית. בחזית המזרחית ,לנוכח התקדמותו המהירה של הצבא האדום מינואר עד מרס ,לא היה אפשר לאמן או לצייד קבוצות כלשהן בעוד מועד ,והכוחות היחידים שנשארו בעורף ההתקדמות היו ברובם אנשי פֹולקסשטּורם שנותקו .כל שהועילה תעמולת הוורוולף היה מתן מוקד בהול לפרנויה הרגילה של סמר"ש ושל חטיבות הרובאים של הנקוו"ד .במערב מצאו בעלות‑הברית שהוורוולף היה ביזיון נלעג .בונקרים שהוכנו למבצעי הוורוולף הכילו אספקה "ל‑ 10עד 15יום בלבד" ,וקנאותם של חברי נוער היטלר שנשּבו התנדפה לחלוטין .הם היו "בסך הכול נערים מבוהלים ואומללים" .לא רבים מהם ניצלו את גלולות הרעל שחולקו להם "כדי להינצל מנטל החקירה ומעל הכול ,מההמרצה לבגוד". רבים מאלה שמפקדיהם שלחו אותם לבצע חבלה חזרו בגניבה הביתה תחת זאת. אחדים ציינו שמיזם הוורוולף בכללותו לא התאים לאופי הלאומי" .אנחנו הגרמנים איננו עם של פרטיזנים" ,כתבה בעלת יומן אלמונית בברלין" 6.אנחנו זקוקים להנהגה ולפקודות" .היא ביקרה בברית המועצות ממש לפני עליית הנאצים לשלטון ,ובשיחותיה הממושכות עם רוסים במהלך נסיעה ברכבות, שמעה מפיהם הלצות על חוסר הרוח המהפכנית אצל הגרמנים" .החברים [כלומר
תורעתסהל הנתמהה
203
הקומוניסטים] הגרמנים מסתערים על תחנת רכבת" ,אמר אחד מהם" ,רק אם קנו קודם כרטיסי נסיעה מתאימים". מהדוחות עולה כי הגם שלא היה זה חלק מתוכנית ורוולף ,אנשי גסטאפו הועברו למשטרה הפלילית ,במחשבה שבעלות‑הברית המערביות יחזירו אותם לתפקידיהם בלי ספק במרוצת הזמן ,אחרי כינונו של ממשל צבאי .ממשות ההתמוטטות הסופית הלכה ונטמעה בנפשות ,ומאמינים קנאים לשעבר פנו במהירות לדאוג לעצמם .כמה אנשי ס"ס שביקשו להימנע מהעמדה לדין פשוט קנו במשיכה את המסמכים המזויפים שהוכנו למען חברי הוורוולף .אחרים השיגו מדי ורמאכט ופנקסי תשלומים של הרוגים כדי ליצור לעצמם זהות חדשה. חיילים גרמנים התרתחו על הס"ס ,שבעודו מבצע הוצאות להורג אקראיות של עריקים ,רבים מקציניו מתכננים את בריחתם שלהם .שבויים גרמנים סיפרו לחוקריהם האמריקנים שחייטים נצטוו לתפור ולהצמיד אות Pגדולה למעילים, על מנת שאנשי ס"ס המבקשים להסתיר את זהותם יוכלו להתחזות לעובדי כפייה פולנים. ההנהגה הנאצית לא הסתמכה רק על "בתי דין שדה ניידים" ועל חוליות ההוצאה להורג של הס"ס ,במאמציה להטיל אימה על החיילים למען ימשיכו להילחם .סיפורי מעשי הזוועה שפרסם משרד התעמולה לא פסקו לרגע .לדוגמה, הופצו סיפורים על קומיסריות שסירסו חיילים פצועים .היו למשרד זה חוליות משלו ,גם בברלין וגם בקרבת חזית האודר ,שמרחו סיסמאות על הקירות כאילו היו אלה התבטאויות ספונטניות של האוכלוסייה האזרחית ,כגון "אנו מאמינים בניצחון!" "לעולם לא ניכנע!" או "נגן על נשינו וילדינו מהחיות האדומות!" 7עם זאת ,היתה קבוצה אחת שיכלה להפגין את רגשותיה כלפי המלחמה בלי חשש מגמול .פצועים שאיבדו כף יד או זרוע נהגו לקרוא "הייל היטלר!" ו"להניף 8 את גדמיהם בראוותנות". על גנרל‑לויטננט הלמוט ַריימָן הוטל תפקיד שאין לקנא בו ,מפקד אזור ההגנה ברלין רבתי .היה עליו להתמודד עם התוהו ובוהו הארגוני הנאצי במרעו .גנרל פרנץ הַלדֶ ר ,שפוטר מתפקיד ראש מטה צבא היבשה ב‑ ,1942כתב על כך לימים דברים כדורבנות .גם היטלר וגם גבלס ,קומיסר הרייך האחראי להגנת הבירה, סירבו מכול וכול "להקדיש מחשבה להגנת העיר" ,לדבריו" 9,לפני שאיחרו בהרבה את המועד .משום כך עמדה הגנת העיר בסימן ערבוביה של אלתורים". ריימן היה האיש השלישי שהחזיק בתפקיד זה מאז הכריז היטלר על ברלין
204
נפילת ברלין
כמבצר בתחילת פברואר .הוא מצא שעליו להתעסק עם היטלר ,גבלס ,צבא התחלופה בפיקודו של הימלר ,הלופטוואפה ,קבוצת הארמיות ויסלה ,הס"ס, נוער היטלר ואף מנגנון המפלגה הנאצית המקומי ,ששלט בפולקסשטורם. היטלר הורה תחילה להכין את ברלין למגננה ,ואחר כך סירב להקצות כוחות כלשהם לצורך זה .הוא הסתפק בהבטחה לריימן שכוחות מספיקים יועמדו לרשותו אם יגיע האויב לבירה .היטלר וגבלס כאחד לא היו מסוגלים להתמודד עם ממשות התבוסה .גבלס ,במיוחד ,שכנע את עצמו שיהיה אפשר לבלום את הצבא האדום על האודר. ‑ בתחילת אפריל מנתה אוכלוסיית ברלין בין 3ל 3.5מיליוני נפשות ,בהן 120,000תינוקות .כשהעלה גנרל ריימן את בעיית האכלתם של הילדים הללו בישיבה בבונקר לשכת הקנצלר ,לטש היטלר את עיניו" .לא נשארו בברלין ילדים בגיל זה" ,אמר 10.ואז ,סוף‑סוף ,הבין ריימן שהמפקד העליון שלו איבד כל קשר עם המציאות האנושית .גבלס ,לעומת זאת ,טען בתוקף שיש מלאי גדול של חלב משומר והוסיף שאם תכותר העיר ,יהיה אפשר להביא פרות למרכזּה. ריימן שאל מה יאכלו הפרות .לגבלס לא היה מושג .להוסיף חטא על פשע ,כל מחסני המזון נמצאו בפאתי העיר והיו צפויים ליפול לידי האויב קודם לעיר עצמה .לא נעשה מאומה על מנת להעביר את האספקה של הוורמאכט או של התושבים קרוב יותר למרכז. ריימן וראש המטה שלו ,אל"ם האנס ֶרפיֹור ,ידעו שאין להם סיכוי להחזיק בברלין בכוחות שעמדו לרשותם ,ולכן המליצו בפני גבלס להרשות לאזרחים, ובייחוד לנשים ולילדים ,לצאת את העיר" .את הפינוי" ,השיב גבלס" 11,מוטב שיארגנו הס"ס ומפקד המשטרה של מחוז השּפֵריי .אני אתן את פקודת הפינוי בבוא השעה" .ברור כשמש שהוא לא שקל ברצינות אף לרגע את המשמעויות הלוגיסטיות של פינוי המוני אדם כאלה בדרכים ובמסילות הברזל ,שלא לדבר על האכלתם בדרך .מספר הרכבות שעדיין היו בשימוש היה רחוק מלהספיק, ולא רבים היו כלי הרכב המסוגלים להסיע את החלשים והחולים .רוב התושבים יצטרכו ללכת ברגל .יש מקום לחשד שגבלס ,כמוהו כסטלין בתחילת הקרב על סטלינגרד ,כלל לא רצה לפנות את האזרחים ,בתקווה שהישארותם תאלץ את החיילים להילחם בחירוף נפש רב יותר. ממקומם במפקדה האזורית של מחוז ברלין ,בניין מוצק בהֹוהֶנצֹולֶרנדָ ם, ניסו ריימן ומטהו לברר כמה חיילים וכמה כלי נשק עומדים לרשותם .אל"ם רפיור גילה עד מהרה ש"אזור ההגנה ברלין" הוא מונח חסר משמעות .סתם
תורעתסהל הנתמהה
205
ביטוי ,בדומה ל"מבצר" ,שטבעה מִפקדת הפיהרר לציון מקום שאנשים עדיין היו אמורים להגן עליו בחירוף נפש .התברר לו שההתמודדות עם "קוצר הרואי, 12 הביורוקרטיה והנבזות לשמה מספיקה כדי להלבין את שערו של כל אחד". היה צורך בעשר דיביזיות להגנה רק על הקו החיצוני של המתחם .אבל אזור ההגנה ברלין כלל להלכה רק דיביזיית נ"מ אחת ,תשע פלוגות מחטיבת המשמר גרוסדויטשלנד ,שני גדודי משטרה ,שני גדודי פלסים ועשרים גדודי פולקסשטורם שגויסו ,אבל לא עברו שום אימונים .עוד עשרים ,הובטח ,יגויסו אם העיר תכותר .אבל הפולקסשטורם של ברלין ,שאמנם מנה 60,000איש על הנייר ,נחלק לפולקסשטורם 1שלאנשיו היה מעט נשק ,ולפולקסשטורם 2 שלא היה לו נשק כלל .במקרים רבים שלחו קצינים סדירים לשעבר את חיילי הפולקסשטורם הלא חמושים שלהם הביתה כשהתקרב הצבא האדום לעיר, אבל אותם מפקדים שהיו בעלי תפקידים במפלגה לא גילו אפילו את האנושיות הבסיסית הזאת .אחד הקרייזלייטרים הנאצים היה משוכנע שאין ברירה אלא להרחיק את אנשיו מהשפעת נשותיהם ,משום ש"אמא'לה" 13עלולה לקעקע את כוח ההתנגדות שלהם .אבל לא היה סיכוי לרעיון הזה .אנשי הפולקסשטורם לא קיבלו מנות קרב ,ולכן היה עליהם לאכול על שולחנות משפחותיהם .בכל מקרה, האחראים להגנת העיר גילו בתוך זמן קצר שרק ותיקי מלחמת העולם הראשונה גילו "תחושת חובה" 14.רוב האחרים השתמטו בגניבה בהזדמנות הראשונה. הכוח בעל החימוש הטוב ביותר בברלין היה דיביזיית הנ"מ ,1אבל היא לא הוכפפה לפיקודו של ריימן לפני שהחל הקרב .דיביזיה זו של הלופטוואפה התבססה על שלושת מגדלי הנ"מ הענקיים ,היצוקים מבטון ‑ בונקר גן החיות בטִירג ַרטֶן ,ההּומּבֹולדטהַיין והפִרידִריכסהַיין ‑ ועמד לרשותה מלאי מרשים של תותחי 128מ"מ 88 ,מ"מ ו‑ 20מ"מ ,עם התחמושת הדרושה להם .מלבד זאת כללה הארטילריה של ריימן תותחים מיושנים מקטרים שונים שנלקחו שלל בשלביה הקודמים של המלחמה בצרפת ,בבלגיה וביוגוסלביה .לרובם של אלה היו לא יותר מחצי תריסר פגזים לתותח ,ולפעמים פחות .ההנחיה היחידה לניהול הגנת העיר היתה הוראה מלפני המלחמה ,שרפיור תיאר כ"מלאכת מחשבת של 15 אמנות הביורוקרטיה הגרמנית". המפלגה הנאצית בברלין דיברה על גיוס צבאות של אזרחים לעבודות ביצורים ‑ גם "טבעת של מכשולים" במרחק שלושים קילומטרים מהעיר וגם טבעת סביב המתחם עצמו .אבל כוח העבודה הגדול ביותר שגויס ביום אחד מנה 70,000איש; לרוב לא עלה גודלו על .30,000המחסור באמצעי תובלה ובכלי
206
נפילת ברלין
עבודה היה הבעיה העיקרית ,מלבד העובדה שרוב בתי החרושת והמשרדים בברלין המשיכו לפעול כאילו עולם כמנהגו נוהג. ריימן הטיל על קצין ההנדסה אל"ם הרמן לֹוּבֶק לקחת מידי המפלגה את הניהול הכושל של עבודות הביצורים וביקש מבית הספר להנדסה צבאית בקַרלסהֹורסט לספק צוותי חבלה .קציני הצבא היו מודאגים ,לנוכח מאמציו של שּפֵר להציל את הגשרים שבתוך העיר .הם לא שכחו את ההוצאה להורג של הקצינים האחראים לביזיון הגשר בֶרמָאג ֶן .חבלניו של ריימן פיקחו על עבודתם של ארגון טֹודט ושירות העבודה של הרייך ,שהיו שניהם מצוידים הרבה יותר טוב מאשר האזרחים שגייסה המפלגה לעבודה בחינם ,אבל מצאו שאין שום אפשרות להשיג דלק וחלפים לציוד מכני הנדסי .רוב 17,000השבויים הצרפתים מש ָטלָג III Dהועבדו בעורף בבניית מתרסים ובחפירת שוחות שועל במדרכות בקרנות הרחובות .אבל קשה לומר שהם הועילו רבות ,בייחוד משום שהשבויים 16 הצרפתים בברלין ובסביבותיה הואשמו לעתים תכופות ב"הסתייגות מעבודה" ובבריחה ממחנותיהם ,לרוב כדי לבקר נשים גרמניות. המאמצים לתאם עם מפקדי השדה ,שהיו אמורים לספק יחידות לוחמים להגנת העיר ,העלו חרס .כשבא רפיור לביקור אצל ראש המטה של היינריצי, גנרל‑לויטננט אברהרד קִינצֶל ,במִפקדת קבוצת הארמיות ויסלה ,העיף קינצל מבט בתוכניות שהוצגו לפניו להגנת העיר והפטיר" ,המשוגעים האלה בברלין צריכים להתבשל במיץ של עצמם" 17.ראש מטה הארמיה התשיעית ,גנרל‑מיור ארטור הֵלץ ,ראה את התוכניות כחסרות רלוונטיות מסיבה אחרת" .הארמיה התשיעית", אמר הלץ 18,באורח שנראה לרפיור קצת יותר מדי תיאטרלי" ,עומדת על האודר, ושם תישאר .אם יגיעו הדברים לידי כך ,אנחנו ניפול שם ,אבל לא ניסוג". לא ריימן ולא קינצל ידעו באותה עת שלגנרל היינריצי ולמטה קבוצת הארמיות ויסלה היו תוכניות שונות בתכלית מתוכניותיה של ההנהגה הנאצית. הם קיוו למנוע מגננה של לית ברירה בעיר הבירה ,למען האוכלוסייה האזרחית. אלברט שפר העלה בפני היינריצי את הרעיון שהארמיה התשיעית תיסוג מהאודר, אבל תעקוף כליל את ברלין .היינריצי הסכים עקרונית .להשקפתו ,הדרך הטובה ביותר למנוע לחימה בתוך העיר היתה להורות לריימן לשלוח את כל כוחותיו קדימה אל האודר ברגע האחרון ,על מנת שלא יישאר איש שיגן על ברלין. עוד סיבה טובה למניעת קרב בעיר היתה השימוש שעשו הנאצים בנערים ,אפילו בני ארבע‑עשרה ,כבשר תותחים .רבים מאוד היו הבתים שעל קירותיהם נתלו
תורעתסהל הנתמהה
207
תמונות ממוסגרות של בנים שנפלו ברוסיה ,ויושביהם התפללו דומם שהמשטר יקרוס בטרם יישלחו גם הילדים האלה לקרב .אחדים לא נרתעו משימוש גלוי בביטוי "רצח עוללים" ,אם בניצול קנאותם של חברי נוער היטלר השוגים באשליות ואם באילוץ נערים מבוהלים ללבוש מדים באיום של הוצאה להורג. מורים קשישים בבתי ספר סיכנו את עצמם בהלשנה ,כשייעצו לתלמידיהם כיצד לחמוק מגיוס .תחושת ההתמרמרות גברה שבעתיים בעקבות נאומו של גבלס 19 כמה שבועות לפני כן" .הפיהרר טבע בשעתו את האמרה" ,הזכיר לשומעיו, "'כל אם שיולדת בן מנחיתה מהלומה למען עתיד עמנו'" .אבל עכשיו היה ברור שהיטלר וגבלס מוכנים להשליך את חיי הילדים הללו למען מטרה שלא היה לה שום עתיד בכלל. אריך שמִידטקֶה בן הארבע‑עשרה גויס כ"עוזר נ"מ" ,כלומר איש צוות של תותח נ"מ ,ונצטווה להתייצב בקסרקטין הרמן גרינג בַריינ ִיקֶנדֹורף 20.אמו, שבעלה היה לכוד עם הכוחות בקּורלָנד ,נרעשה כמובן וליוותה אותו כשיצא לקסרקטין עם מזוודתו הקטנה .אחרי שלושה ימים שם ניתנה לו ולחבריו פקודה להצטרף לדיביזיה שהתארגנה בַרייכסשּפֹורטפֶלד שבמערב העיר ,ליד האצטדיון האולימפי הישן .אבל בדרכו לשם ,זכר שמידטקה את הדברים שאמר לו אביו כשבא לחופשה מהחזית המזרחית :עכשיו הוא האחראי למשפחה .הוא החליט לערוק וירד למחבוא עד שהסתיימה המלחמה .רוב בני גילו שהצטרפו לדיביזיה נהרגו. דיביזיית היטלר יוגנד אורגנה על ידי ארטור אַקסמָן ,מנהיג נוער היטלר, וגם היא התאמנה ברייכסשפורטפלד בשימוש בפנצרפאוסט .אקסמן הטיף לאנשיה על גבורת הספרטנים ,בניסיון להפיח בהם שנאה יוקדת לאויב ונאמנות בלתי‑מעורערת לאדולף היטלר" .יש רק ניצחון או תבוסה" ,אמר להם .אחדים מהצעירים מצאו ריגוש עמוק במשימת ההתאבדות הצפויה להם .ריינהרד ַאּפֶל נזכר בקורנט של ִרילקֶה המסתער על הטורקים ,בדיוק כמו הדור האבוד של ,1914 שהתנדב בששון למלחמה .העובדה שפלגה של נערות ּבלִיצמֵיידל שוכנה גם היא ברייכסשפורטפלד הוסיפה בלי ספק נופך רומנטי משלה. ההנהגה הנאצית ארגנה באותם ימים כוח עזר של נשים ,וֶרמָאכטהֶלפִֶרינ ֶנקֹורּפס. על הצעירות הוטל לשאת שבועת אמונים שנפתחה במילים" ,אני נשבעת שאהיה 21 נאמנה וצייתנית לאדולף היטלר ,הפיהרר והמפקד העליון של הוורמאכט". הדברים האלה נשמעו כמו טקס נישואים המוני .לאלה שאולי הפכו את היצר המיני שלהם לרדיפת שררה ,ייתכן שהיתה הפנטזיה הזאת מעין תחליף.
208
נפילת ברלין
בווילהלמשטראסה ,רובע משרדי הממשלה ,ניסו פקידי ממשל לשכנע כל דיפלומט שנשאר בעיר כי הם "מפענחים את חילופי המברקים בין רוזוולט לצ'רצ'יל בתוך שעתיים משיגורם" 22.בה בעת נפוצו שמועות על גייסות סער קומוניסטיים שהוקמו בחלק המזרחי "האדום" של העיר כדי לחסל את חברי המפלגה הנאצית" .אווירת ייאוש שוררת בצמרת" ,דיווח הנספח הצבאי השוודי לסטוקהולם" 23.החלטה נחושה למכור את חייהם ביוקר" .בפועל ,קבוצות החבלה היחידות הגיעו מעבר לקווים ,בדמות אנשי הוועד הלאומי למען גרמניה חופשית הכפוף לנקוו"ד ,שלבשו מדי ורמאכט ,הסתננו בין עמדות הגרמנים ונעו לעבר ברלין .הם ניתקו קווי טלפון וטלגרף ,אבל לא עשו הרבה יותר מזה .לימים התיימר הוועד שקבוצת ההתנגדות שלו ,אֹוסטהָאפֶן ,פוצצה מצבור תחמושת בברלין ,אבל אמיתות הטענה אינה ודאית כלל ועיקר. ב‑ 9באפריל טבח הס"ס כמה מתנגדי משטר ידועים במחנות ריכוז שונים. ניתנה פקודה לוודא את הריגתם לפני שיספיק האויב לשחררם .בדכאו הומת יוהן גאורג אֶלז ֶר ,הקומוניסט שניסה להתנקש בחיי היטלר במרתף הבירה של מינכן ב‑ 8בנובמבר .1939דיטריך ּבֹונ ֵהפֶר ,אדמירל וילהלם ָקנ ִָריס וגנרל האנס אֹוסטֶר הוצאו להורג בפלֹוסֶנּבִירג ,והאנס פון דֹונ ָאנ ִי ‑ בז ַקסֶנהָאּוז ֶן. "דִ י פֶרגֶלטּונג קֹומט!"" ‑ הנקמה באה!" זו היתה סיסמת התעמולה הנאצית שהעלתה על נס את המטוס הרקטי ללא טייס V‑1ואת הטיל ,V‑2אבל עכשיו היא נשמעה נבובה באוזני הקצינים הממתינים להסתערות עליהם בחזית האודר. נקמת הסובייטים היא שעמדה לבוא ,והם ידעו ששום נשק פלא לא יציל אותם עוד .רבים מהם ,תחת לחץ כבד מגבוה ,שיקרו לאנשיהם עוד יותר מכפי שעשו זאת לפני תבוסות דומות אחרות ,בהבטחות של נשק פלא ,של קרעים בקואליציית האויב ושל תגבורות .הדבר תרם להתמוטטות המשמעת לקראת סוף הקרב. אפילו הוואפן‑ס"ס החל לסבול מהתמרמרות חסרת תקדים בקרב חיילים וקצינים .אברהרד ּבָאּומג ַרט ,פקיד בדיביזיית הס"ס 30בינואר ,הגיע למפקדה כדי לטפל בדוח כלשהו ,אבל הזקיפים סירבו להרשות לו להיכנס .הצצה מבעד לחלון הסבירה את הסיבה" .חשבתי שאני חולם" ,כתב לאחר זמן" 24.מדי שרד מסתחררים סביב במחול עם נשים מפורכסות ,מוזיקה ,שאון ,צחוק ,צווחות, עשן סיגריות ושקשוק כוסות" .מצב רוחו של באומגרט לא השתפר כשהראה לו למחרת היום גאורג ,מתורגמן מבני הגרמנים של הוולגה ,קריקטורה מפרבדה
תורעתסהל הנתמהה
209
שבה נראים היטלר ,גרינג וגבלס באורגיה בלשכת הקנצלר .בכתובית נאמר" ,כל יום שהחייל הגרמני מחזיק מעמד מאריך את חיינו". במקום נשק פלא קיבלו רבים מאנשי הפולקסשטורם ושאר היחידות המאולתרות כלי נשק חסרי תועלת ,כמו הפֹולקסהַנדגָרנָטֶה " 25.45רימון היד העממי" הזה לא היה אלא גוש בטון יצוק סביב מטען חבלה קטן ובתוכו נַּפָץ. הוא היה מסוכן יותר למשתמש בו מאשר למטרה .יחידה של צוערים שיצאה לקרב נגד ארמיית גוורדיה משוריינת קיבלה רובים שנלקחו שלל מהצבא הצרפתי ב‑ ,1940וחמישה כדורים בלבד לאיש .באורח הטיפוסי לרברבנות הקיבוצית הנאצית ,נמשך הנוהג לתת ליחידות חדשות שמות מפוצצים ,כגון השטּורמצּוג ,מחלקות הסער שלא היה להן נשק להסתער עמו על כל דבר שהוא, או הּפַנצֶרי ָאגדקֹומּפָני ֶה ,פלוגות ציידי הטנקים ,שהיו אמורות להתגנב אל טנקי האויב ברגל. עוצבה אחרת ,שהיתה לה סיבה טובה יותר מלרבות אחרות לפחוד מפני תוצאות הנפילה בשבי ,היתה דיביזיה 1של צבא השחרור הרוסי בפיקודו של גנרל אנדריי אנדרייביץ' ולָאסֹוב .הימלר הוא שהגה את הרעיון להציב את הדיביזיה של ולאסוב בחזית האודר .הוא התקשה לשכנע את היטלר ,שעדיין סלד מפני המחשבה על הסתייעות בכוחות סלאביים .המטה הכללי הגרמני תמך בתחילת המלחמה במזרח ברעיון הקמתו של צבא אוקראיני של מיליון חיילים ,אבל היטלר פסל את התוכנית על הסף ,שכן היה מנוי וגמור עמו לשמור על ההבחנה בין עם האדונים לבין העמים הסלאביים .הסבל הנורא שסבלו האוקראינים תחת ידם של אלפרד רוזנברג ,שר הרייך לשטחים הכבושים במזרח, ושל הגאולייטר אריך קֹוך ,שם קץ לתקוות הוורמאכט. בתחילת אפריל בא גנרל ולאסוב ,בלוויית קצין קישור ומתורגמן ,למִפקדת קבוצת הארמיות ויסלה כדי לדון במצב עם גנרל‑אוברסט גוטהרד הַיינִריצִי. ולאסוב היה איש גבה קומה ,כחוש במקצת ,בעל "עיניים פיקחיות" 26בפנים חסרות צבע ,עם אחד מאותם סנטרים שנראים אפורים גם אחרי שגולחו למשעי. אחרי כמה דברים אופטימיים שאמר ולאסוב ,שאל אותו היינריצי חד וחלק כיצד תתפקד בקרב הדיביזיה שזה עתה הוקמה .הקצינים הגרמנים חששו שאותם מתנדבים רוסים יסרבו להילחם בבני ארצם ברגע האחרון .עכשיו ,משנחרץ גורל הרייך השלישי לאבדון ,לא היה למתנדבי ולאסוב שום מניע מלבד הייאוש. ולאסוב לא ניסה לשטות בהיינריצי .הוא הסביר שתוכניתו היתה לגייס שש דיביזיות לפחות ,ובשאיפה עשר ,מהשבויים במחנות .הבעיה היא שהשלטונות
210
נפילת ברלין
הנאציים הסכימו לרעיון באיחור רב מדי .הוא היה מודע לסכנת התעמולה הסובייטית המופנית במישרין אל אנשיו ,אבל חש שיש להרשות להם להוכיח את עצמם בהתקפה על אחד מראשי הגשר על האודר. גנרל תאודור ּבּוסֶה בחר בשבילם גזרה חסרת חשיבות באֶרלֶנהֹוף ,מדרום לפרנקפורט ע"נ אודר .חבורות סיור סובייטיות מארמיה 33עמדו על נוכחותם כמעט מיד ,והרמקולים נכנסו לפעילות נמרצת .הוולאסובצי החלו להתקדם ב‑ 13באפריל .בשעתיים וחצי של לחימה הבקיעה דיביזיה 1טריז בעומק של 500מטרים ,אבל האש הארטילרית החזקה שהמטירו עליה הסובייטים אילצה את אנשיה להיעצר ולחפש מחסה .גנרל‑מיור סרגיי קוזמיץ' ּבּוני ָיצֶ'נקֹו ,מפקד הדיביזיה ,שלא ראה סימן לסיוע האווירי או הארטילרי שהבטיחו הגרמנים ,כפי שחשב ,התעלם מפקודתו של בוסה והסיג את אנשיו 27.הדיביזיה של ולאסוב איבדה 370איש ,מהם ארבעה קצינים .בוסה התרתח ,ולפי המלצתו פקד גנרל האנס קֶרּבס להרחיק את הדיביזיה מהחזית ולקחת ממנה את נשקה ,שינוצל "למטרות טובות יותר" 28.הוולאסובצי נעשו ממורמרים עד מאוד .הם תלו את קולר מפלתם בהיעדר סיוע ארטילרי ,אבל ייתכן שאיש לא חשב להודיע להם כי הסוללות הגרמניות חוסכות את פגזיהן האחרונים להתקפה הגדולה. בשבועיים הראשונים של אפריל נמשכה הלחימה הפזורה סביב ראשי הגשר. הסובייטים ניהלו התקפות שנועדו להרחיב אותם ,אבל מאחורי האודר היתה הפעילות נמרצת שבעתיים .עשרים ושמונה ארמיות סובייטיות בסך הכול עסקו בהתארגנות ובהיערכות במשך חמישה‑עשר יום .מפקד ארמיה ,70 גנרל‑פולקובניק וסילי סטפנוביץ' ּפֹוּפֹוב ,מצא את עצמו נאלץ לתת פקודות למפקדי הקורפוסים שלו עוד לפני שקיבל את ההוראות הסופיות מגבוה. כמה ארמיות היו צריכות לעבור מרחקים גדולים בזמן קצר .לפי תקנות השדה הסובייטיות ,טור ממוכן אמור לעבור 150קילומטרים ביממה ,אבל דיביזיית הרובאים 200של ארמיה 49הצליחה לעשות דרך של 358קילומטרים בעשרים וחמש שעות 29.בארמיית הסער ,3שהועברה מן הפעילות בפומרניה ,חששו החיילים פן לא יגיעו בעוד מועד ו"ייכנסו לברלין רק אחרי שכל השאר יאספו את כובעיהם [כדי לחזור הביתה]" 30.שום פרונטוביק אמיתי לא רצה להחמיץ את רגע השיא של המלחמה .הוא ידע עד כמה מקנא כל הצבא האדום בעוצבות החזית הביילורוסית .1 היה מנוי וגמור עם הפרונטוביקי האמיתיים לחזות בניצחון בברלין ,אבל
תורעתסהל הנתמהה
211
שיעור העריקות גדל ככל שהתקרב מועד המתקפה .רוב המסתלקים היו מגויסי חובה ממחזורי הגיוס האחרונים ,ובעיקר פולנים ,אוקראינים ורומנים. הגידול במספר העריקים גרר עלייה במספר מעשי השוד ,הביזה והאלימות כלפי האוכלוסייה האזרחית" :כמה עריקים חוטפים עגלות מאזרחים מקומיים, מעמיסים עליהן מטלטלים שונים ,ובהעמדת פנים כאילו העגלות שייכות לצבא, 31 נעים מאזור החזית לעבר העורף". חטיבות הרובאים של הנקוו"ד אסרו 355עריקים במחצית הראשונה של אפריל 32.החזית הביילורוסית 1חששה עוד יותר למשמעת ,כפי שמלמד דוח מ‑ 8באפריל" .חיילים רבים עדיין משוטטים באזורים העורפיים ומציגים את עצמם כמי שנותקו מיחידותיהם .למעשה אלה עריקים .הם עוסקים בביזה ,בשוד ובאלימות .לאחרונה נעצרו עד 600איש בגזרתה של ארמיה .61כל הדרכים פקוקות בכלי רכב ובעגלות בשימוש אנשי צבא ,הן במשימות לגיטימיות הן במשימות ביזה .הם משאירים את כלי רכבם ואת עגלותיהם ברחובות ובחצרות ומשוטטים סביב מצבורים ובתי דירות בחיפוש אחר חפצים .הרבה קצינים, חיילים ונגדים אינם נראים עוד כאנשי הצבא האדום .יש התעלמות מכמה סטיות חמורות מהביגוד התקני .נעשה קשה להבדיל בין חייל לקצין ובין אנשי צבא 33 לאזרחים .אירעו מקרים מסוכנים של אי‑ציות לקצינים בכירים". חטיבות הרובאים של הנקוו"ד וסמר"ש המשיכו במאמציהן ללכוד חשודים. הן היו ,לדעת ּבֶרי ָה ,גם חסרות הבחנה מספקת וגם להוטות יותר מדי .הן שלחו 148,540אסירים למחנות הנקוו"ד בברית המועצות ,אבל "בקושי חצי ָים נמצאו בכושר מספיק לביצוע עבודה גופנית" 34.אנשי הנקוו"ד פשוט העמיסו את "האנשים שנאסרו כתוצאה מטיהור האזורים העורפיים על ידי הצבא האדום" ושיגרו אותם .אבל כמה עדיפויות לא השתנו .פטריוטים פולנים עדיין נחשבו מסוכנים לא פחות מהנאצים .וחטיבות הנקוו"ד המשיכו להיתקל בקבוצות קטנות של גרמנים נחשלים שניסו להסתנן דרך קווי הצבא האדום בתום הלחימה בפומרניה ובשלזיה 35.מפעם לפעם ארבו קבוצות אלה לכלי רכב על הדרך כדי לשדוד מזון ,והשלטונות הצבאיים הסובייטיים הגיבו בדיוק כפי שהגיבו הגרמנים עצמם בברית המועצות :הריסת הכפר הקרוב ביותר והריגת תושביו. מצב רוחם של קציני הצבא האדום וחייליו עמד בסימן מתיחות מהולה בביטחון עצמי .סמח"ט ההנדסה פיוטר מיטרופנוביץ' ֶסּבֶלי ֵיב אך זה הועלה לדרגת סגן‑אלוף ,בגיל עשרים ושתיים" .שלום אבא ,אמא ,שורה וטאיה" ,כתב הביתה
212
נפילת ברלין
ב‑ 10באפריל" 36.כרגע יש כאן שקט יוצא דופן ,ולכן מפחיד .הייתי אתמול בקונצרט .כן ,אל תתפלאו ,בקונצרט! של אמנים ממוסקבה .הוא עודד את רוחנו .איננו יכולים שלא לחשוב ,לו רק תסתיים המלחמה מוקדם ככל האפשר, אבל אני חושב שזה תלוי בעיקר בנו .אתמול קרו שני מקרים שאני חייב לספר לכם עליהם .הלכתי לקו הקדמי עם איש מהאזור העורפי .חצינו יער ,עלינו על תל חולי והשתטחנו .האודר היה לפנינו ,ושרטון גדול של חול הזדקר מתוכו. השרטון נמצא בידי הגרמנים .מאחורי האודר נמצאת העיר קיסטרין ,עיירה רגילה .פתאום ניתז סביבי חול רטוב ,ומיד שמעתי ירייה :הגרמנים הבחינו בנו ופתחו באש מהשרטון ההוא. "לפני שעתיים הביאו אלי אנשי הסיור שלנו רב"ט גרמני שבוי ,והוא הקיש בעקביו ומיד שאל אותי באמצעות המתורגמן' ,איפה אני ,אדון קצין? בין החיילים של ז'וקוב ,או בכנופיה של רוקוסובסקי?' צחקתי ואמרתי לגרמני' ,אתה נמצא עם הכוחות של החזית הביילורוסית ,1בפיקודו של מרשל ז'וקוב .אבל למה אתה קורא לחיילים של מרשל רוקוסובסקי כנופיה?' הרב"ט ענה לי' ,הם לא נוהגים לפי הכללים כשהם נלחמים .בגלל זה החיילים הגרמנים קוראים להם כנופיה'. "עוד חדשה .השליש שלי ,קוליה קֹובָלֶנקֹו ,נפצע בזרוע אבל ברח מבית החולים .נזפתי בו על כך והוא קילל ואמר' ,אתה גוזל ממני את הכבוד להיות אחד הראשונים שייכנסו לברלין עם בחורינו' ...ברכות שלום ונשיקות לכולכם. פיוטר שלכם". בעיני הרוב ,המחויב מקרב לב למלחמה ,החשש הגדול ביותר היה התקדמותן המהירה של בעלות‑הברית המערביות .המחלקה הפוליטית של ארמיה 69 דיווחה שהחיילים אומרים" ,ההתקדמות שלנו אטית מדי והגרמנים ימסרו את 37 עיר הבירה שלהם לאנגלים ולאמריקנים". חברי הקומסומול בארמיית הגוורדיה המשוריינת ,4כהכנה לקרב ,ביקשו מחיילים מנוסים לשוחח עם החדשים על מציאות הקרב .חברי הקומסומול גם עזרו לאלה שכמעט לא ידעו קרוא וכתוב לכתוב מכתבים הביתה .הם התגאו יותר מכול על שקנו טנק T‑34בכספם שלהם .הטנק הזה" ,קומסומולייץ", כבר "השמיד כמה טנקי אויב וכלי רכב משוריינים אחרים ורמס הרבה פְריצים בשרשראותיו" 38 .בכינוסי המפלגה הזכירו למשתתפים ש"חובתו של כל 39 קומוניסט היא לדבר בקול נגד ביזה ושתייה". 40 חטיבות הארטילריה הקדישו "תשומת לב מיוחדת לתחלופת הנפגעים". הן חזו עלייה תלולה בשיעור האבידות מרגע שיגיעו לברלין ,משום שצוותי
תורעתסהל הנתמהה
213
התותחים יפעלו שם בכינון ישיר .לכן היה צורך לאמן את אנשי הצוות איש‑איש בתפקידיהם של חבריו .וכל חטיבת ארטילריה החזיקה מאגר של תותחנים מנוסים בכוננות להחלפת הנפגעים. כדי לשמור על הסודיות" ,האוכלוסייה האזרחית נשלחה למרחק של עשרים קילומטרים מאחורי הקו הקדמי" 41.הוטלה דממה אלחוטית ,וליד כל טלפון שדה הוצב שלט" :אל תדבר על דברים שאסור לדבר עליהם". הגרמנים ,לעומת זאת ,שמו את הדגש בהכנותיהם על מעשי הגמול שייעשו לכל המשתמטים ממילוי חובתם ולבני משפחותיהם ,יהיו דרגותיהם אשר יהיו .גנרל אוטו לָאש ,מפקד קניגסברג ,נידון שלא בפניו למוות בתלייה וכל בני משפחתו נאסרו לפי "חוק מאסר המשפחה" ,המכוון נגד שאריהם הקרובים ביותר של בוגדים בנאציזם. חבלי הייסורים שהיו נחלתה של פרוסיה המזרחית לקראת הסוף פגעו במורל הברלינאים לא פחות מכפי שפגע בו האיום הנשקף מן האודר .ב‑ 2באפריל פתחה הארטילריה הסובייטית בהרעשת ריכוך על מרכז קניגסברג .סגן בכיר נ' אִינֹוז ֶמצי ֵיב כתב ביומנו ב‑ 4באפריל כי שישים פגזים מהסוללה שלו הפכו בניין מבוצר אחד ל"גל אבנים" 42.הנקוו"ד דאג לכך שאיש לא יימלט" .חיילים מכותרים בקניגסברג לובשים בגדים אזרחיים כדי להסתלק .יש לבדוק מסמכים 43 בקפדנות רבה יותר בפרוסיה המזרחית". 44 ‑ "האווירייה אפקטיבית מאוד" ,כתב אינוזמצייב ב 7באפריל" .אנחנו מפעילים להביורים בקנה מידה גדול .אם יש אפילו גרמני אחד בבניין ,מגרשים אותו החוצה בלהבות .אין שום לחימה על כל קומה או גרם מדרגות .עכשיו כבר ברור לכל אחד שההסתערות על קניגסברג תירשם בהיסטוריה כדוגמה קלאסית להסתערות על עיר גדולה" .למחרת ,אחרי שנהרג חברו לנשק סָפֹונֹוב ,ירתה החטיבה מטחי כבוד מכוונים לעבר המצודה. ההרס היה נורא .אלפי חיילים ואזרחים נקברו תחת הריסות ההרעשה .היה "ריח של מוות באוויר" ,כתב אינוזמצייב" ,פשוטו כמשמעו ‑ כי אלפי גופות הולכות ונרקבות תחת החורבות" .פצועים מילאו כל מרתף שהיה אפשר לנצלו, וגנרל לאש ידע שאפסה כל תקווה .ארמיית הגוורדיה 11וארמיה 43פילסו את דרכן בלחימה היישר לתוך העיר .אפילו סגנו של הגאולייטר קוך הפציר בו לנטוש את העיר ,אבל כל הדרכים אל חצי‑האי ז ַמלָנד נותקו .בוצעה התקפת‑נגד במטרה לפרוץ החוצה ,אבל היא קרסה לאנדרלמוסיה בליל 8באפריל .ההרעשה
214
נפילת ברלין
חסמה רבים מהצירים המוליכים לקו ההיערכות .ההנהגה המקומית של המפלגה, בלי שאמרה דבר ללאש ,העבירה הוראה מפה לאוזן בקרב האזרחים להתאסף לקראת הפריצה ,אבל ריכוז האנשים הזה לא נעלם מעיניהם של קציני התצפית הארטילרית הסובייטים ,והנאספים נטבחו. למחרת היום כיסה את העיר מעטה עשן כה סמיך ,עד שרק שובלי האש של הקטיושות נראו לעין .אותם אזרחים שנשארו בחיים תלו סדינים מחלונותיהם לאות כניעה ואפילו ניסו לפרוק חיילים גרמנים מנשקם .לאש ידע שהקיץ הקץ. הוא לא יכול לצפות לעזרה מהרייך ולא רצה לגרום עוד סבל מיותר לפליטים ולתושבי העיר .רק הס"ס שאף להמשיך ולהילחם ,אבל ניסיונותיו עלו בתוהו. בבוקר 10באפריל הגיעו לאש וקצינים גרמנים אחרים למפקדתו של מרשל אלכסנדר מיכאילוביץ' וָסִילי ֵיבסקִי כדי להציע את כניעתם .הנותרים מחיל המצב ,קצת יותר מ‑ 30,000במספר ,נלקחו בשבי .חיילי הצבא האדום חשו לחטוף מהם שעונים וחפצי ערך אחרים ,ואף עלה בידם למצוא מלאים של אלכוהול .אונס נשים ונערות התנהל באין עוצר בעיר ההרוסה. אינוזמצייב סייר בבירתה המעשינה של פרוסיה המזרחית" .ביסמרק עשוי ארד משקיף בעין אחת ‑ חלק מראשו ניתז מפגיעת פגז ‑ על הנערה הסובייטית המכוונת את התנועה ,על כלי הרכב החולפים של הצבא האדום ועל הסיורים 45 הרכובים .דומה שהוא שואל' ,למה יש כאן רוסים? מי הרשה את זה?'" אקורד הסיום של המערכה על פרוסיה המזרחית ופומרניה היה מחריד .בליל 16באפריל הטביעה צוללת סובייטית את אוניית בית החולים גֹוי ָה ,שנשאה 46 7,000פליטים .רק 165מהם ניצלו. ההתקפה על ברלין היתה צפויה בכל רגע .ב‑ 6באפריל נכתב ביומן המבצעים של מִפקדת קבוצת הארמיות ויסלה" :בחזית הארמיה התשיעית ,פעילות אויב נמרצת ‑ רעשי מנועים ושרשראות טנקים גם בגזרת ַרייטוַויין מדרום‑מערב לקיסטרין וגם בצפון‑מזרח ליד קִינ ִיץ" 47.קציני המטה העריכו שההתקפה תבוא בתוך יומיים. אבל עברו חמישה ימים ,והם עדיין המתינו .גנרל קרבס הבריק מצוסן להיינריצי ב‑ 11באפריל" :הפיהרר מצפה למתקפה הרוסית על קבוצת הארמיות ויסלה ב‑12 או ב‑ 13באפריל" 48.למחרת היום הורה היטלר לקרבס לטלפן להיינריצי ולהודיעו בתקיפות כי "הפיהרר משוכנע אינסטינקטיבית כי ההתקפה הממשית תבוא בעוד יום או יומיים ,רוצה לומר ,ב‑ 13באפריל או ב‑ 14בו" 49.שנה לפני כן ניסה היטלר
תורעתסהל הנתמהה
215
לנבא את התאריך המדויק של הפלישה לנורמנדי ,ולא הצליח .עכשיו רצה שוב להפליא את מעריציו בהפגנה של ראיית הנולד שלא מן העולם הזה .דומה שזו היתה אחת הדרכים המעטות שנשארו לו לנסות ולהוכיח שיש לו שליטה כלשהי במהלך המאורעות. בשעות הערב של 12באפריל ערכה התזמורת הפילהרמונית של ברלין את הקונצרט האחרון שלה .אלברט שּפר ,שארגן את האירוע ,הזמין את גרוס‑אדמירל קרל דניץ וגם את שלישו של היטלר ,אל"ם ניקולאוס פון בלוב .האולם היה מואר כהלכה ,למרות הקיצוצים באספקת החשמל" .הקונצרט החזיר אותנו לעולם אחר" ,כתב בלוב 50.התוכנית כללה את הקונצ'רטו לכינור של בטהובן, את הסימפוניה השמינית של ברוקנר (לאחר זמן יטען שּפר שזה היה אות האזהרה שלו לנגני התזמורת לברוח מברלין מיד אחרי ההופעה על מנת שלא יגויסו לפולקסשטורם) ואת הפינאלה מתוך דמדומי האלים של וגנר .גם אם וגנר לא החזיר את הקהל אל קרקע המציאות ,תחושת האסקפיזם לא נמשכה זמן רב. מסופר כי המפלגה הנאצית דאגה לכך שאחרי הקונצרט יעמדו חברי נוער היטלר 51 במדים עם סלים של גלולות ציאניד ויציעו אותן ליוצאים מהאולם. ב‑ 14באפריל ,בעת שההתקפה עדיין בוששה לבוא ,נתן היטלר "פקודת יום" לקבוצת הארמיות ויסלה 52.כצפוי ,היא הטעימה כי "כל מי שלא ימלא את חובתו יטופל כבוגד בעמנו" .בהמשך בא מלל רב של סילופים היסטוריים ואזכור של הדיפת הטורקים משערי וינה" :הפעם יפקוד את הבולשביקים גורלם הישן נושן של האסייתים" .וינה אך זה נפלה לידי ההוְרדות מן המזרח ,ולא היה סיכוי לשוב ולכבוש אותה. ‑ ביום המחרת תיאר ברלינאי בן שש עשרה ,דיטר ּבֹורקֹובסקִי שמו ,את מה שראו עיניו ברכבת עירונית עמוסה לעייפה שיצאה מתחנת אַנהָלטֶר" .היתה אימה בפני האנשים .הם היו מלאי כעס וייאוש .מעולם לא שמעתי קללות כאלה עד אז .פתאום צעק מישהו בקול שנישא מעל השאון' ,שקט!' ראינו חייל קטן ומלוכלך ,עם שני צלבי ברזל וצלב הזהב של גרמניה .על שרוולו היה תג ובו ארבעה טנקים ממתכת ,לאות שהוא השמיד ארבעה טנקים מטווח קרוב' .יש לי משהו להגיד לכם' ,צעק האיש ,והס נפל בקרון' .אפילו אם אתם לא רוצים לשמוע לי ,תפסיקו לקטר .אנחנו מוכרחים לנצח במלחמה הזאת .אסור לנו לאבד את האומץ .אם מישהו אחר ינצח במלחמה ,ואם הוא יעשה לנו רק חלק קטן ממה שאנחנו עשינו בשטחים הכבושים ,לא יישאר אפילו גרמני אחד בעוד 53 כמה שבועות' .דממה השתררה בקרון ,היה אפשר לשמוע קול סיכה נופלת".
13
אמריקנים על האלבה צבאות בעלות‑הברית עלו על לב גרמניה משני העברים ,והברלינאים אמרו שהאופטימיסטים שבהם "לומדים אנגלית והפסימיסטים לומדים רוסית" 1.שר החוץ הנאצי יואכים פון ִריבֶנטרֹוּפ ,שהיה חסר חוש הומור לחלוטין ,הכריז בסעודת ערב דיפלומטית כי "גרמניה הפסידה במלחמה ,אבל עדיין יש בכוחה להחליט למי הפסידה" 2.זה היה הדבר שהדאיג כה קשות את סטלין בתחילת אפריל. אחרי שהושלם ב‑ 2באפריל כיתורה של קבוצת הארמיות Bבחבל הרּור ,ובה יותר מ‑ 300,000איש בפיקודו של גנרל‑פלדמרשל ולטר מֹודֶ ל ,החלו דיביזיות הארמיה התשיעית האמריקנית של ג'נרל ויליאם ה' סִימּפסֹון במירוץ אל הנהר אֶלּבֶה ,מול ברלין .מפקד הארמיה וכל חייליו היו משוכנעים שיעדם הוא עיר הבירה של הנאצים .אחרי המריבה שלו עם הבריטים השאיר אייזנהאואר את כיבוש ברלין כאפשרות פתוחה .בחלק השני של הפקודה שניתנה לסימפסון נאמר לארמיה התשיעית שעליה "לנצל כל הזדמנות לתפיסת ראש גשר על האלבה ולהתכונן להמשך התנועה אל ברלין או לצפון‑מזרח". הדיביזיה המשוריינת 2שלה ,שכינויה "גיהינום על גלגלים" ,היתה החזקה ביותר בצבא ארצות הברית .היה בה מספר גדול של בני דרום קשוחים, שהתגייסו בימות השפל הגדול .מפקד הדיביזיה ,מייג'ר‑ג'נרל אייזיק ד' וַייט, תכנן את ציר התנועה שלו אל ברלין זמן רב מראש .הרעיון שלו היה לחצות את האלבה בקרבת מַגדֶ ּבּורג .הארמיה התשיעית האמריקנית תנצל את הכביש המהיר המוליך לבירה כציר התנועה הראשי שלה .יריבתו הקרובה ביותר במירוץ היתה דיביזיית החי"ר ,83שנקראה "קרקס הערב‑רב" בגלל המגוון יוצא הדופן של כלי רכב וציוד שלל שנתפסו ,רוססו בצבע ירוק זית ועוטרו בסמל הכוכב הלבן. שתי הדיביזיות הגיעו לנהר וֶז ֶר ב‑ 5באפריל. מצפון להן עשתה הדיביזיה המשוריינת 5את דרכה אל טַנג ֶרמִינדֶ ה ,ובאגף השמאלי ,בקצה חזיתו של סימפסון ,דהרו אל האלבה דיביזיות החי"ר 84ו‑102 216
הבלאה לע םינקירמא
217
משני עברי מקום המפגש של נהר זה עם הנהר הָאפֶל .תנופת ההתקדמות הואטה זמנית מפעם לפעם בגלל כיסי התנגדות ,לרוב יחידות של הס"ס ,אבל רוב החיילים הגרמנים נכנעו באנחת רווחה .אנשי הצוות האמריקנים נעצרו רק כדי לתדלק ,לתספק ולתקן את רכביהם .הם היו מזוהמים ולא מגולחים .האדרנלין בדמם כבש כמעט כליל את הצורך בשינה .דיביזיה 84נעצרה כאשר קיבלה פקודה לכבוש את הָנֹובֶר ,אך כעבור ארבעים ושמונה שעות נשלמה השתלטותה על העיר ,והיא היתה מוכנה להמשיך בתנועה .אייזנהאואר בא לביקור בהנובר ונפגש עם מפקדּה ,מייג'ר‑ג'נרל אלכסנדר ּבֹולִינג ,ביום ראשון 8 ,באפריל. 3 "אלכס ,לאן פניך מועדות עכשיו?" שאל אותו אייזנהאואר. "גנרל ,אנחנו מסתערים קדימה ,יש לנו דרך פתוחה לברלין ,ומאומה לא יעכב אותנו". "המשך להתקדם" ,אמר לו אייזנהאואר והניח יד על זרועו" .אני מאחל לכם כל הצלחה שבעולם ואל תניח שיעצרוך" .בולינג הבין זאת כאישור מפורש שברלין היא יעדו. משמאל לארמיה התשיעית האמריקנית הגיעה הארמיה הבריטית השנייה של לפטננט‑ג'נרל סר מיילס דֶ מּפסִי אל צֶלֶה והיתה קרובה לשחרור מחנה הריכוז ברגן בלזן .בה בעת ,לימינו של סימפסון ,נעה הארמיה הראשונה האמריקנית בפיקודו של לוטננט‑ג'נרל קורטני הֹודג'ס לעבר דֶ סָאּו ולַייּפצִיג .הארמיה השלישית של ג'נרל ג'ורג' ּפֶטֹון התקדמה רחוק יותר מכל השאר ,לתוך הרי הָאְרץ ,תוך שעקפה את לייפציג מדרום .ביום חמישי 5 ,באפריל ,רשם מרטין ּבֹורמָן ביומנו" :בולשביקים בקרבת וינה .אמריקנים ביער טִיִרינג ֶר" 4.לא היה צורך להוסיף עוד דבר על התפוררותה של גרמניה רבתי. ‑ למהירות תנועתו של פטון היתה תוצאת לוואי בלתי צפויה .הס"ס ,בעזרת הפולקסשטורם המקומי במקרים רבים ,טבח כמה וכמה פעמים בכלואים במחנות ריכוז ובעובדי כפייה 5.בבית החרושת טֶקלָה לייצור כנפי מטוסים ,שלושה קילומטרים מצפון‑מזרח ללייפציג ,אילצו אנשי הס"ס ועוזריהם מהפולקסשטורם 300כלואים להיכנס לבניין מבודד .כל החלונות נאטמו ,ואז השליכו אנשי הס"ס פצצות תבערה לתוכו .אלה שהצליחו לפרוץ החוצה נקצרו באש מקלעים; רק שלושה צרפתים נשארו בחיים .יותר מ‑ 100אסירים ,אזרחי בעלות‑הברית‑ רובם אסירים פוליטיים צרפתים ‑ הוצאו להורג בחצר בית הסוהר של לייפציג. וטור של 6,500נשים בנות לאומים רבים ,מהתשלובת התעשייתית HASAG השוכנת שני קילומטרים מצפון‑מזרח ללייפציג ,הוצעד לעבר דרזדן .סיור
218
נפילת ברלין
אווירי של בעלות‑הברית הבחין בנשים בדרכן הארוכה .אסירות שהיו חלשות מכדי לצעוד נורו בידי שומרי הס"ס והושלכו לתעלה לצד הדרך .מלבושי מחנות הריכוז המפוספסים כחול ולבן "ציינו את דרך הייסורים אל גולגולתא של האומללות ההן". בה בעת ,בדרום גרמניה ,חצתה את היער השחור קבוצת הארמיות 6בפיקודו של ג'נרל ג'ייקוב דִ יבֶרס ,ובה הארמיה השביעית של לוטננט‑ג'נרל אלכסנדר טסִיני ִי .האגף ּפֶץ' והארמיה הראשונה הצרפתית של ז'נרל ז'אן דה לַטר דה ָ השמאלי שלה התקדם לתוך שוָואּביה .אחרי כיבוש קַרלסרּוהֶה המשיכו הארמיות הלאה לעבר שטּוטג ַרט; אייזנהאואר ,שעדיין חשש מפני מבצר אלּפיני ,רצה ששתי הארמיות ינועו לדרום‑מזרח ,לסביבות ז ַלצּבּורג ,שם יחברו עם הכוחות הסובייטיים בעמק הדנובה. האזרחים הגרמנים הביטו בהשתוממות בחיילים האמריקנים .הג'י‑אייז הסרוחים בג'יפים ,שעישנו או לעסו מסטיק ,לא דמו כלל ועיקר למושגים הגרמניים על הדרך שבה צריכים חיילים להיראות .כלי הרכב הזיתיים שלהם ,אפילו הטנקים, נשאו שמות של בחורות .אבל התברר להם שאחדים מהרגלי החיילים זהים בכל עם ולשון .חיילי הוורמאכט הנסוגים בזזו אותם בלי בושה ,ועכשיו הגיעו המשחררים. ‑ נראה שחיילי בעלות הברית התחילו לבזוז עוד לפני שחצו את גבול גרמניה. "על סמך הממצאים שנאספו" ,נכתב בדוח אמריקני על מערכת הארדנים" 6,אפשר לקבוע חד‑משמעית שבזיזת רכושם של אזרחים בלגים ע"י חיילי ארה"ב אכן התנהלה בקנה מידה משמעותי" .מסופר שמספר רב של כספות פוצחו בחומר נפץ. כשהתקדמו כוחות ארצות הברית לגרמניה המרכזית והדרומית ,הציבה המשטרה הצבאית האמריקנית שלטים בכניסות לכפרים" ,לא לנסוע במהירות ,לא לבזוז, לא להתרועע" 7,אך לפי כל התיאורים ,השפעתם היתה זעומה. צפונה משם כתב קצין מחטיבת המשמר הסקוטי ,שנעשה לימים שופט ,כי שם הצופן של המבצע לחציית הריין"( Operation Plunder ,מבצע ביזה") ,היה קולע מאין כמוהו 8.לדבריו ,חלונות הראווה המנופצים של החנויות היו "גן עדן לבוזזים"" .לא היו הרבה דברים שיכולת לעשות ,מעבר להגבלת הביזה לחפצים קטנים .מצבם של השריונאים היה הכי טוב ,משום שהם יכלו לשאת כל דבר, ממכונות כתיבה עד מכשירי רדיו ...קיללתי את אנשי מחלקתי על שבזזו בתים במקום לטהר אותם ,עד שגיליתי שאני נושא שתי משקפות שלל בעצמי"...
הבלאה לע םינקירמא
219
קבוצות שפעלו עצמאית ,כמו צוותי ,SASיכלו לגלות שאפתנות הרבה יותר גדולה .קצין אחד העיר ש"מונטי היה קשוח מאוד בנושא הביזה" 9.פילד‑מרשל סר הרולד אלכסנדר היה כנראה "הרבה יותר רגוע" .במקרה אחד או שניים נשדדו תכשיטים נאים מאוד מבתי אחוזה גרמניים באיומי נשק ,במבצעי שוד הראויים לסרטים .פלגת SASאחת גילתה כעבור זמן מטמון תמונות שצברה אשתו של גרינג .מפקד היחידה תבע לעצמו את הזכות לבחור ראשון ואחר כך הניח לקציניו לבחור כאוות נפשם .בדי הציור הוסרו ממסגרותיהם ,גולגלו והוחלקו לתוך קני מרגמות. היחס למלחמה היה שונה מצבא לצבא .אמריקנים וקנדים אידיאליסטים ראו חובה לעצמם להציל את העולם הישן ,ואחר כך לחזור הביתה בהקדם האפשרי .חבריהם לנשק שהיו ציניים יותר גילו התעניינות מרובה בעסקי שוק השחור .הקצינים הסדירים הצרפתים ,במיוחד ,התמקדו בנקמה על ההשפלות של 1940ובהחייאת הגאווה הלאומית .ואילו בצבא הבריטי ,קצין שזה מקרוב הגיע אולי האמין שהוא בא כדי להשתתף ב"מאבק לחיים ולמוות למען הדמוקרטיה והחירות בעולם" ,אבל מצא תחת זאת שהמלחמה "נתפסת יותר כאירוע בהיסטוריה של הרג'ימנט ,מול יריב בעל רוח ספורטיבית למדי" 10.אין צורך לומר שכל הדברים האלה היו רחוקים מהשקפתם של הסובייטים כרחוק מערב ממזרח. ההתקדמות האמריקנית הפתאומית במרכז עוררה בקרמלין תערובת של חשדנות והתמרמרות מוסרית .ההנהגה הסובייטית ,אחרי שהתאוננה לעתים כה תכופות על התמהמהותן של בעלות‑הברית המערביות בפתיחת החזית השנייה ,נחרדה עכשיו למחשבה שהן עלולות להגיע לברלין לפני הצבא האדום. מוסקבה התעלמה לגמרי ,אולי ביודעין ,מעדיפותה של העוצמה האווירית של בעלות‑בריתה ,שכן החיילים הגרמנים פחדו יותר מהטייפונים ומהמוסטנגים מאשר מהשטורמוביקים .סטלין ,שמעולם לא נטה להאמין בהסברים המובנים מאליהם ,התקשה להשלים עם העובדה שהגרמנים העדיפו ,מכורח המציאות, להיכנע לבעלות‑הברית המערביות ולא לברית המועצות ,שהבטיחה נקמה בממדי ענק ואף קיימה. "טנקיסטים אמריקנים מתענגים על טיולים בהרי הָאְרץ הציוריים" ,כתב איליה ארנבורג בקרסנאיה זבזדה 11.הגרמנים נכנעים להם ,התלוצץ מרה" ,בעקשנות קנאית" .הם נוהגים באמריקנים ,טען ,כאילו הם משתייכים ל"איזו מדינה
220
נפילת ברלין
ניטרלית" .התבטאותו שהרתיחה יותר מכול את שליחו של הנשיא רוזוולט ,אווריל 12 הרימן ,גרסה שהאמריקנים "כובשים במצלמותיהם". סטלין ,שאולי שפט אחרים לפי מידתו שלו ,חשד שבעלות‑הברית המערביות, המקוות להגיע לברלין לפניו ,יתפתו לעשות עסקה עם סיעות נאציות כאלה ואחרות .הוא קפץ על גילוי המגעים בּבֶרן בין אלן דאלס לבין אוברגרופנפיהרר ס"ס קרל וֹולף על כניעה באיטליה כמציאה כשרה ,ראיה לבוגדנותם של האמריקנים .למעשה ,דאלס היה בקשר גם עם נציג של גרופנפיהרר ס"ס ד"ר ארנסט קַלטֶנּברּונ ֶר ,שאמר כי הס"ס רוצה לבצע הפיכה נגד המפלגה הנאצית ונגד הקנאים בשורותיו המבקשים להמשיך ולהילחם .כאשר יקרה הדבר ,הס"ס 13 יוכל "להסדיר העברה מסודרת של התפקודים המנהליים למעצמות המערב". האיש של קלטנברונר דיבר גם על פתיחת החזית המערבית לפני האמריקנים והבריטים והעברת הכוחות הגרמניים משם למזרח ‑ בדיוק התרחיש שממנו חשש סטלין .למרבה המזל ,דבר זה נודע לסטלין רק מאוחר יותר ,אבל הוא שמע באותה עת שכוחות מוטסים אמריקניים ובריטיים עומדים בכוננות לצנוח בברלין אם יתמוטט פתאום השלטון הנאצי .ואמנם ,הדיביזיה המוטסת 101 קיבלה את שדה התעופה הברלינאי טֶמּפֶלהֹוף כאתר צניחה ,הדיביזיה המוטסת 82היתה אמורה לצנוח בשדה התעופה ג ָטֹוב ,והבריטים קיבלו את אֹוַרני ֵינּבּורג; אך מרגע שנפלה ההחלטה להיעצר על האלבה ,הוקפא המבצע כולו .מכל מקום, לא היה שום קשר בין תוכניות המגירה האלה לבין גישושי השלום מצד הגרמנים. מאז הצהרת קזבלנקה מינואר ,1943שדרשה את כניעת גרמניה ללא תנאי ,לא שקל רוזוולט ברצינות ,ואפילו צ'רצ'יל לא שקל ,עסקה מאחורי הקלעים עם מנהיגים נאצים. התקווה האופטימית שפיעמה ברוזוולט ובאייזנהאואר בפברואר ובמרס ,כאילו יעלה בידם לרכוש את אמונו של סטלין ,התגלתה כמופרכת בשבוע הראשון של אפריל .כמסופר לעיל ,אייזנהאואר מסר במברקו השנוי במחלוקת לסטלין מ‑ 28במרס מתווה מפורט ומדויק של תוכניותיו ,אך לא קיבל מאומה בתמורה. למעשה ,ב‑ 1באפריל רימה אותו סטלין בכוונה תחילה ,כשאמר כי ברלין איבדה את החשיבות האסטרטגית שהיתה לה לפנים .באותה עת גם אמר סטלין שהמתקפה הסובייטית תבוא כנראה במחצית השנייה של מאי (ולא באמצע אפריל ,כפי שקרה בפועל) ,שהצבא האדום ירכז את התקפתו דרומה מהעיר כדי לחבור עם כוחותיו של אייזנהאואר ,ושרק "כוחות סוג ב'" יישלחו לעבר ברלין. אייזנהאואר ,הקורבן להונאה שלא בידיעתו ,הודיע בקצרה למונטגומרי
הבלאה לע םינקירמא
221
שברלין נעשתה "סתם אתר גיאוגרפי" .הוא המשיך ,בתמיכתו הנמרצת של מפקדו ג'נרל ג'ורג' מרשל ,יו"ר ראשי המטות המשולבים האמריקניים בוושינגטון ,לדחות את טענותיו ומענותיו של צ'רצ'יל על כך שהאמריקנים והבריטים "צריכים ללחוץ את ידי הרוסים הרחק מזרחה ככל האפשר" .הוא פשוט לא היה מסוגל לקבל את טענתו של צ'רצ'יל כי ברלין ,כל עוד מתנוסס עליה דגל גרמניה ,חייבת להיות "הנקודה המכרעת ביותר בגרמניה" .אייזנהאואר האמין בעקשנות שציר לייפציג‑דרזדן ,המפצל את גרמניה לשתיים ,חשוב יותר; והוא היה משוכנע שכך חושב גם סטלין. אייזנהאואר סירב להשתכנע גם אחרי שנחשפה הונאתו של סטלין לגבי פולין. הגרועים בחששותיו של צ'רצ'יל באו על צידוקם כאשר שישה‑עשר מנהיגים של מפלגות דמוקרטיות פולניות ,שהוזמנו לשיחות עם ז'וקוב בהבטחה של מעבר חופשי בחזרה ,נאסרו בידי הנקוו"ד בסוף מרס ושוגרו למוסקבה .אבל אף שאייזנהאואר בלע את שקריו על קרבם וכרעיהם ,סטלין לא היה רגוע כלל ועיקר .אולי הוא האמין ,בפרנויה האופיינית לו כל כך ,שאייזנהאואר מנסה לרמות אותו כפל כפליים .מכל מקום ,היה מנוי וגמור עמו למלא את האמריקנים בתחושות אשמה .במברק תוקפני לרוזוולט ב‑ 7באפריל ניפח סטלין את עניין הגישושים הגרמניים באמצעות דאלס בשוויצריה .הוא גם הטעים שהצבא האדום עומד מול הרבה יותר דיביזיות גרמניות מאשר בעלות‑הברית המערביות. הגרמנים "ממשיכים להילחם בפראות נגד הרוסים על איזה צומת דרכים עלום בצ'כוסלובקיה ,הנחוץ להם כמו כוסות רוח למת" ,כתב סטלין לנשיא ארצות הברית" ,אבל מוסרים בלי שום התנגדות ערים חשובות במרכז גרמניה כמו אֹוסנ ָּברּוק ,מַנהַיים וקָאסֶל .האינך מסכים שהתנהגות כזאת אינה סתם מוזרה ובלתי‑מובנת?" למרבה האירוניה ,החלטתו הבלתי‑שקולה של היטלר להשאיר את ארמיית הפנצר ס"ס השישית בדרום ליד וינה ,בעת שנשקפה סכנה לברלין ,נתפסה כתימוכין לתיאוריית המבצר האלּפיני .ועדת המודיעין המשולבת של SHAEF אישרה ב‑ 10באפריל כי "אין שום ראיות לכך שהאסטרטגיה של הפיקוד העליון הגרמני מתנהלת לאורה של שאיפה להחזיק בסופו של דבר במה שקרוי מעוז לאומי" 14.אבל הוועדה הוסיפה ואמרה מיד כי מטרת המעוז היא למשוך את המלחמה אל החורף הבא ,בתקווה שעד אז יתגלע קרע בין בעלות‑הברית המערביות לבין ברית המועצות .אלא שבאותו יום עצמו נכתב דוח אחר ,שהיה צריך לשים קץ לרעיון הזה שהכה שורשים עמוקים להפליא" .חקירות גנרלים
222
נפילת ברלין
וקצינים בכירים גרמנים שונים בזמן האחרון מגלות שאיש מהם לא שמע על המעוז הלאומי .כולם כאחד חושבים שתוכנית כזאת היא 'מגוחכת ובלתי‑ניתנת לביצוע'". סטלין וצ'רצ'יל לא ידעו ,זה כמו זה ,כי נשיא ארצות הברית אינו מסוגל לקרוא את מברקיהם ,קל וחומר לענות עליהם בעצמו .ביום שישי הטוב 30 ,במרס ,נלקח רוזוולט ברכבת לוֹורם סּפִרינגס שבג'ורג'יה .זו היתה נסיעתו האחרונה .כשהוכנס ללימוזינה הממתינה ,הוא היה כמעט חסר הכרה .רואיו הזדעזעו קשות ממצבו. בתוך פחות משבועיים יהיה רוזוולט בין המתים ,וסגנו הארי טרומן ייעשה הנשיא הבא של ארצות הברית. 15
ב‑ 11באפריל הגיעו האמריקנים למגדבורג ,ולמחרת היום חצו את האלבה מדרום לדסאו .הוכנו תוכניות בהתבסס על התחזית שיהיה ביכולתם להגיע לברלין בתוך ארבעים ושמונה שעות ,ולא היתה זו הערכה בלתי‑מתקבלת על הדעת .כמעט לא נשארו יחידות ס"ס בצד המערבי של הבירה. באותו יום נחרדו הגרמנים מפראיותו של שידור רדיו ממשלתי צרפתי מתחנת 16 שידור בקֶלן" .גרמניה ,מרחב המחיה שלך הוא עכשיו מרחב המיתה שלך". דיבורים מעין אלה היו צפויים רק מפיו של ארנבורג. ואמנם ,ביום ההוא פרסם איליה גריגורייביץ' ארנבורג את מאמר המלחמה האחרון שלו ,והשנוי במחלוקת יותר מכול ,בקרסנאיה זבזדה .הוא נשא את הכותרת "מספיק"" 17.גרמניה מתה בעליבות ,בלי פאתוס או הדרת כבוד" ,כתב" .נזכור את המצעדים הראוותניים ,את הספורטפלאסט בברלין שבו נהג היטלר לשאוג שהוא עומד לכבוש את העולם .איפה הוא עכשיו? באיזה בור? הוא הביא את גרמניה לשפת המצוק ,ועכשיו הוא מעדיף שלא להיראות" .מבחינתו של ארנבורג" ,גרמניה אינה קיימת; יש כנופיה ענקית ותו לא". זה היה אותו מאמר עצמו שבו התמרמר ארנבורג על ההתנגדות שגילתה גרמניה במזרח לעומת הכניעות במערב .הוא דיבר על "פצעיה האנושים של רוסיה" ,שבעלות‑הברית המערביות אינן רוצות לדעת עליהן דבר וחצי דבר. לאחר מכן הזכיר את קומץ מעשי הזוועה שעשו הגרמנים בצרפת ,כגון הטבח באֹוָרדּור" .יש ארבעה כפרים כאלה בצרפת .וכמה יש בביילורוסיה? הרשו לי להזכירכם את הכפרים באזור לנינגרד"... הרטוריקה המשולהבת של ארנבורג לא הלמה תמיד את דעותיו הפרטיות. במאמרו ,הוא סמך את ידיו על הביזה ,אם כי רק ברמז" ‑ ובכן ,נשות גרמניה
הבלאה לע םינקירמא
223
מאבדות את מעילי הפרווה והכפות שנגנבו" ‑ בעת שהמינוח המקובל בצבא האדום כלל ב"ביזה" ,בדרך כלל ,גם אונס .אבל זה היה רק זמן קצר אחרי שהרצה בפני קצינים באקדמיה הצבאית בפרּונז ֶה ,מתח ביקורת על מעשי הביזה וההרס של הצבא האדום בפרוסיה המזרחית ותלה את הקולר ברמתם התרבותית "הירודה ביותר" של החיילים .עם זאת ,ביחס לאונס ,הוא הסתפק באמירה שהחיילים הסובייטים "אינם מסרבים ל'מחמאותיהן' של נשים גרמניות" 18.ויקטור סמיונוביץ' ַאּבָקּומֹוב ,ראש סמר"ש ,דיווח לסטלין על דעותיו ה"לא תקינות" של ארנבורג, והלה מצא אותן "מזיקות מבחינה פוליטית" 19.דבר זה ,יחד עם דוח דומה על פרוסיה המזרחית מאת היינריך ,הרוזן פון אַייז ִינדֶל מהוועד הלאומי למען גרמניה חופשית הכפוף לנקוו"ד ,פתח שרשרת אירועים ודיונים שהוליכו לשידוד מערכות רציני במדיניות הסובייטית. בנעימה ובתוכן של מאמרו של ארנבורג מ‑ 11באפריל לא ניכר צימאון דמים גדול ממה שנמצא בהשתלחויותיו הקודמות ,אך למרבה תדהמתו של המחבר ,הוא הותקף מגבוה ,כאות לשינוי בקו המפלגתי .ארנבורג הממורמר הודה לימים כי תפקידו כשבט הנקם בגרמנים הציב אותו במקום המתאים בדיוק לשמש כשעיר לעזאזל המתבקש מאליו ,בנסיבות אלה .ההנהגה הסובייטית הכירה סוף‑סוף ,אמנם באיחור ,כי האימה שהפילו התקפותיו של הצבא האדום על האוכלוסייה האזרחית חיזקה את שאיפת ההתנגדות של האויב ,ואף היתה עתידה לעורר בעיות לשלטון הכיבוש הסובייטי בגרמניה שלאחר המלחמה. כדברי ארנבורג עצמו ,ההנהגה רצתה לחתור תחת רצון הלחימה של האויב "על ידי הבטחת חסינות לחיילים מן השורה מבין אלה שהוציאו לפועל את 20 פקודותיו של היטלר". ב‑ 14באפריל השיב לו גאורגי פיודורוביץ' אלכסנדרוב ,האידיאולוג הראשי של הוועד המרכזי והממונה על התעמולה הסובייטית ,במאמר בפרבדה תחת הכותרת "פשטנות היתר של החבר ארנבורג" 21.העיתון העניק למאמר בולטות רבה ,כיאה לחשיבותו ,ואין ספק שסטלין עבר עליו ,אם לא הכתיב אותו למעשה. אלכסנדרוב שלל את הסברו של ארנבורג לכניעה המהירה במערב ואת התיאור שנתן לגרמניה כ"כנופיה ענקית ותו לא" .הגם שכמה קצינים גרמנים "נלחמים למען המשטר הקניבלי ,אחרים מטילים פצצות על היטלר וחבר מרעיו [קשר יולי] או משכנעים גרמנים להניח את נשקם [גנרל ולטר פון ז ַיידלִיץ‑קּורצּבָך וליגת הקצינים הגרמנים] .הגסטאפו מחפש בלי הרף את המתנגדים למשטר, ופניותיו לגרמנים להלשין עליהם מעידות שלא כל הגרמנים עשויים מקשה
224
נפילת ברלין
אחת .הממשלה הנאצית היא המבקשת ,כלאחר ייאוש ,להסתמך על רעיון האחדות הלאומית .אבל עוצמת הקריאות לאחדות לאומית אינה אלא הוכחה לכך שהאחדות מועטה מאוד" .אלכסנדרוב גם ציטט את אמרתו של סטלין, "היטלר בא והולך ,אבל גרמניה והעם הגרמני נשארים" ‑ סיסמה שנטבעה לראשונה כבר ב‑ 23בפברואר ,1942אבל נכנסה לשימוש של ממש רק ב‑.1945 רדיו מוסקבה שידר את מאמרו של אלכסנדרוב ,ועיתון הצבא האדום קרסנאיה זבזדה שב והדפיס אותו .ארנבורג שבור הלב מצא את עצמו בחלל ריק פוליטי. מכתבו לסטלין ,שבו ערער על העוול שנגרם לו ,לא זכה בתשובה .אבל נראה שארנבורג לא הבין כי הוא הּוקע בגלל דברי ביקורת אחרים ,ביקורת שמתח על הצבא האדום ועל אי‑יכולתם של קציניו לשלוט בחייליהם .הוא סיפר בשעתו על גנרל סובייטי שנזף בחייל על שגזר חתיכת עור מספה ואמר לו שהיא יכולה לשמש איזו משפחה בברית המועצות; החייל ענה" ,אולי אשתך תקבל אותה, אבל בהחלט לא אשתי" 22והמשיך להתעלל בספה .אבל האשמתו החמורה ביותר של אבקומוב התייחסה לדברים אחרים שאמר ארנבורג לקצינים באקדמיית פרּונז ֶה" :הרוסים החוזרים מ'עבדות' נראים טוב .הבחורות שבעות ולבושות יפה. המאמרים בעיתונינו על שעבוד האנשים שנלקחו לגרמניה אינם משכנעים". אלמלא היו לארנבורג מעריצים כה נלהבים בצבא האדום ,ייתכן מאוד שהוא היה נעלם באיזה מחנה גולג. בינתיים ,בחזית ,המחלקות הפוליטיות היו מודאגות בעליל מהמצב .הן דיווחו שכמה קצינים תמכו בארנבורג ועדיין האמינו "שעלינו לנהוג בלי רחמים בגרמנים ובאותן בעלות‑ברית מערביות שהתחילו לחזר אחר הגרמנים" 23.אבל הקו המפלגתי היה ברור" .עכשיו איננו עוסקים עוד בגירוש הגרמנים מארצנו, מצב שבו הסיסמה 'הרוג גרמני ברגע שאתה רואה אותו' אכן היתה ראויה לגמרי. תחת זאת ,הגיעה עתה השעה להעניש את האויב על כל מעשיו הרעים בדרך הנאותה" .אבל גם אם הקצינים הפוליטיים ציטטו את אמרתו של סטלין" ,היטלר בא והולך "...דומה שהיא לא עשתה רושם רב על החיילים" .חיילים רבים שאלו אותי" ,דיווח קצין פוליטי אחד" ,אם ארנבורג עדיין ממשיך לכתוב ואמרו לי שהם מחפשים את מאמריו בכל עיתון שנקלע לידיהם". שינוי המדיניות ממש לפני המתקפה הגדולה בא הרבה יותר מדי מאוחר, לחיילים החדורים בשנאות האישיות והתעמולתיות של שלוש השנים הקודמות. מאלפים הדברים שהפטיר בלי משים אחד ממפקדי הדיביזיות של ז'וקוב, גנרל‑מיור וסילי טימופייביץ' מַסלֹוב .הוא תיאר ילדים גרמנים שמחפשים בבכי
הבלאה לע םינקירמא
225
תמרורים את הוריהם בעיירה בוערת" .מה שהיה מפתיע" ,כתב מסלוב" 24,הוא שהם בכו בדיוק באותו אופן שילדינו בוכים" .לא רבים היו החיילים או הקצינים הסובייטים שראו את הגרמנים כיצורים אנושיים .אחרי שהתעמולה הנאצית שללה את צלם האנוש מהתת‑אדם הסלאבי ,באה תעמולת הנקם הסובייטית ושכנעה את אזרחיה שכל הגרמנים הם חיות פרא. היתה לשלטונות הסובייטיים עוד סיבה לדאגה לנוכח התקדמותן של בעלות‑הברית המערביות .הם חששו שרוב אנשיהן של שתי הארמיות הפולניות הכפופות להם ירצו להצטרף לכוחות הפולניים הנאמנים לממשלה הגולה בלונדון. ב‑ 14באפריל העביר בריה לסטלין דוח מאת גנרל איוואן אלכסנדרוביץ' סֶרֹוב, ראש הנקוו"ד ליד החזית הביילורוסית 1של ז'וקוב" .בקשר להתקדמות המהירה של בעלות‑הברית בחזית המערבית" ,כתב סרוב" 25,התפתח הלוך רוחות לא בריא בקרב החיילים והקצינים של הארמיה הפולנית ."1סמר"ש נחלץ לפעולה וביצע מעצרים נרחבים. "גורמי המודיעין של הארמיה הפולנית ,"1דיווח" ,מצאו ולקחו תחת שליטתם [כך!] כמעט 2,000חיילים לשעבר מצבא אַנדֶ רס וחברי הארמיה קריובה וחיילים שיש להם שארים קרובים בצבא אנדרס" .על "היחס העוין" של הפולנים האלה לברית המועצות העידה העובדה שהם הצניעו את כתובותיהם האמיתיות מפני הרשויות הסובייטיות ,כדי למנוע מעשי גמול נגד משפחותיהם .סרוב נמנע מלהזכיר את העובדה שהואיל ו‑ 43,000מאנשי הכוחות הקומוניסטיים הפולניים הובאו היישר ממחנות גולג 26,חזקה עליהם שהם לא בדיוק חשו רגשות אחווה ורעות כלפי ברית המועצות .ובפולין ,אנשי הארמיה קריובה שנעצרו בידי כוחות 27 הנקוו"ד קיבלו בחירה פשוטה ‑ סיביר או הצבא הקומוניסטי. מודיעי סמר"ש הזהירו את מפעיליהם שהחיילים הפולנים מאזינים דרך קבע ל"רדיו לונדון" .המודיעים דיווחו גם שהחיילים משוכנעים כי "צבא אנדרס עולה על ברלין מהצד השני יחד עם הצבא האנגלי"" *.כשהכוחות הפולניים יחברו" ,אמר קצין למודיע ,בקלות דעת פזיזה" ,רוב חיילינו וקצינינו יעברו לצבא אנדרס .מספיק סבלנו מהסובייטים בסיביר"" .אחרי המלחמה ,כשגרמניה תחוסל" ,אמר קצין מבצעים גדודי למודיע אחר ,לפי המסופר" ,אנחנו נילחם נגד *
בפועל" ,צבא אנדרס" ,או בשמו הרשמי קורפוס IIהפולני ,היה חלק מהארמיה השמינית הבריטית ולחם באותה עת בצפון איטליה[ .המתרגם]
226
נפילת ברלין
רוסיה .יש לנו 3מיליון מאנשי אנדרס עם האנגלים"" .הם מטיחים בפנינו את ה'דמוקרטיה' שלהם" ,אמר קצין בחטיבת הארטילריה " .2ברגע שחיילינו ייפגשו עם אנשי אנדרס ,תוכל להגיד שלום לממשלה הזמנית [הכפופה לסובייטים]. ממשלת לונדון תיקח שוב את השלטון לידיה ופולין תחזור להיות מה שהיתה לפני .1939אנגליה ואמריקה יעזרו לפולין להיפטר מהרוסים" .סרוב האשים את מפקדי הארמיה הפולנית " 1על שלא חיזקו את ההסברה הפוליטית שלהם". בעת ששתי הארמיות האמריקניות ,השלישית והתשיעית ,הסתערו קדימה לעבר האלבה ,הלכה ונשחקה קבוצת הארמיות Bשל גנרל‑פלדמרשל ולטר מֹודֶ ל המכותרת בכיס הרּור ,בעיקר בתקיפות מן האוויר .מודל היה אחד ממפקדי הצבא המעטים מאוד שהיטלר בטח בהם לחלוטין .בה בעת ,עמיתיו הגנרלים מצאו אותו "גס רוח מאין כמוהו וחסר עכבות מצפון" 28.חייליו קראו לו "דר קטסטרופן‑גנרל" 29בשל מנהגו להופיע בגזרה בעת שהמצב בה היה חמור ביותר .בכל מקרה כיס הרּור היה הקטסטרופה האחרונה של מודל; הוא סירב להתפנות בטיסה .ב‑ 21באפריל ,כשחייליו החלו להיכנע בהמוניהם ,הוא ירה בעצמו ומת ,בדיוק כפי שציפה היטלר מקציניו הבכירים. עוד לפני הקץ הוטס מהכיתור אל"ם גינטר ַרייכהֶלם ,קצין אג"ם הראשי של קבוצת הארמיות ,Bיחד עם אנשי מפתח רבים אחרים שהוצאו מהמקום. מתוך שבעה‑עשר מטוסים ,רק שלושה הגיעו לשדה התעופה י ִיטֶרּבֹוג שמדרום לברלין .רייכהלם הוסע למִפקדת OKHבצֹוסֶן ,שם התמוטט מתשישות .הוא התעורר רק כשהתיישב על מיטתו גנרל ולטר וֶנק ,סגנו לשעבר של גודריאן. ונק ,שהוחזר לפעילות עוד לפני שהחלים כליל מתאונת הדרכים שלו במהלך מבצע זֹונ ֶנוֶונדֶ ה ,התמנה זה עתה לפיקוד על הארמיה השתים‑עשרה .הוא חשד שהארמיה החדשה הזאת קיימת יותר להלכה מאשר למעשה ,אף שמשימתה היתה החזקת קו האלבה נגד האמריקנים. 30 "אתה בא איתי בתור ראש המטה שלי" ,אמר ונק .אבל לפני כן היה על רייכהלם לדווח על מצבה של קבוצת הארמיות Bבכיס הרּור .יודל פקד עליו להתייצב בבונקר לשכת הקנצלר ,שם מצא את היטלר עם רייכסמרשל גרינג וגרוס‑אדמירל קרל דניץ .הוא אמר להיטלר שלקבוצת הארמיות Bלא נותרה עוד תחמושת ושאחרוני הטנקים שלה אינם יכולים לנוע מפני שאין בהם עוד דלק .היטלר השתתק לשעה ארוכה" .גנרל‑פלדמרשל מודל היה הפלדמרשל הכי טוב שלי" ,אמר לבסוף .רייכהלם חשב שהיטלר הבין סוף‑סוף שהכול אבוד ,אבל
הבלאה לע םינקירמא
227
לא כן היה .היטלר אמר" ,אתה תהיה ראש המטה של הארמיה השתים‑עשרה. אתה חייב להשתחרר מההנחיות המטופשות של המטה הכללי .אתה חייב ללמוד מהרוסים ,שבכוח הרצון לבדו גברו על הגרמנים שעמדו בשערי מוסקבה". היטלר הוסיף ואמר שהצבא הגרמני חייב להפיל עצים בהרי הָאְרץ כדי לבלום את התקדמותו של פטון ולנהל שם לוחמה פרטיזנית .הוא דרש מפות בקנה מידה של ,1:25,000מעין אלה שמשתמשים בהן מפקדי פלוגות ,כדי להוכיח את טענתו .יודל ניסה להניא אותו מאשליותיו ,אבל היטלר התעקש שהוא מכיר היטב את ההרים .יודל ,המאופק מאוד בדרך כלל ,השיב לו בחריפות" :אני לא יודע מה יש באזור הזה" ,אמר" ,אבל אני יודע מה המצב" .גרינג ,הבחין רייכהלם ,נרדם בינתיים בכורסה ,פניו מכוסות במפה .הוא שאל את עצמו אם האיש אינו מסומם לגמרי .בסופו של דבר הורה היטלר לרייכהלם להצטרף לארמיה השתים‑עשרה ,אבל קודם כול יהיה עליו לעבור דרך המחנה בדֵ ּבִֶריץ, שם יוכל להשיג 200רכבי שטח מסוג קִיּבֶלוָואגֶן ,מקבילו הגרמני של הג'יּפ האמריקני ,ולקחת אותם לארמיה השתים‑עשרה. רייכהלם יצא בתחושת ההקלה של מי שברח מבית משוגעים .בדבריץ עלה בידו לשים יד רק על תריסר קיבלוואגנים .הוא התקשה עוד יותר למצוא את ונק ואת מִפקדת הארמיה השתים‑עשרה ,אבל לבסוף מצא את ונק בבית הספר לחבלה ברֹוסלָאּו ,על גדת האלבה מול דֶ סָאּו .לשמחתו הרבה גילה שראש האג"ם של הארמיה היה חבר ותיק ,אל"ם הוברטוס ,הברון פון הּומּבֹולדט‑דַ כֵרדֶ ן .חלק מהארמיה ,שמע ,כולל "חיילים צעירים נלהבים להפליא שהתאמנו חצי שנה בבתי ספר לקצינים" ,ולצדם הרבה מש"קים בעלי ניסיון קרבי שחזרו מבתי חולים .שני הקצינים העריצו מאוד את מפקד הארמיה .ונק היה צעיר ,גמיש ומפקד שדה טוב ש"הסתכל על החיילים בגובה העיניים". אף שהמפקדה היתה מאולתרת וכמעט לא היו בה מכשירי קשר ,הם מצאו שיש ביכולתם להשתמש ברשת הטלפוניה המקומית ,שעדיין פעלה היטב. אספקת הארמיה היתה טובה מזו של רוב השאר ,הודות לבסיס התחמושת של הצבא באַלטֶנגָרּבֹוב ולכמה אסדות וספינות שנתקעו בהָאפֶלז ֵיי .ונק סירב למלא אחר "פקודת נירון" שנתן היטלר ומנע את הריסת תחנת הכוח בגֹולּפָה, מדרום‑מזרח לדסאו ,שהיתה אחד ממקורות החשמל העיקריים של ברלין .לפי פקודתו של ונק ,דיביזיית החי"ר הּוטֶן הציבה שמירה על התחנה ,שמא ינסו קנאים לפוצץ אותה. ‑ משימתה העיקרית של הארמיה השתים עשרה היתה להתכונן להתקפת הארמיה
228
נפילת ברלין
התשיעית האמריקנית "לאורך הכביש המהיר הנובר‑מגדבורג ומשני צדדיו". הצפי היה שהאמריקנים יפַתחו ראש גשר על הגדה המזרחית של האלבה וישימו את פעמיהם לברלין .ההתקפה הראשונה באה מוקדם מכפי שציפו לה הגרמנים. שנֶּבֶק "ב‑ 12באפריל הגיע דוח על מגע ראשון עם האויב שניסה לצלוח בקרבת ֵ וּבַרּבִי" .למחרת היום ניסתה דיביזיית החי"ר שַרנהֹורסט לנהל התקפת‑נגד בגדוד אחד ובכמה תותחי סער .לחימתה היתה עזה מאוד ביום הראשון ,אבל התברר לה שהאויב ,ובייחוד חיל האוויר האמריקני ,הרבה יותר מדי חזק. רייכהלם הכיר בכך שאם האמריקנים יצלחו את האלבה בכוח גדול" ,לא תהיה שום אפשרות מלבד כניעה" 32.הארמיה השתים‑עשרה לא תוכל להמשיך ולהילחם "במשך יותר מיום או יומיים" .זו בדיוק היתה גם דעתו של הומבולדט. האמריקנים כבר נמצאו מעבר לאלבה בכמה מקומות .בשבת 14 ,באפריל ,נרשם ביומן המבצעים של " :SHAEFהארמיה התשיעית כבשה את וִיטֶנּבֶרג ֶה100 , קילומטרים מצפון למגדבורג .שלושה גדודים מדיביזיית החי"ר 83חצו את האלבה ב ָקמֶרז ִיץ ,מדרום‑מזרח למגדבורג" 33,ואילו הדיביזיה המשוריינת 5 הגיעה לאלבה בחזית שרוחבה עשרים וחמישה קילומטרים סביב טַנג ֶרמִינדֶ ה. ב‑ 15באפריל יצאה הארמיה השתים‑עשרה של ונק להתקפת‑נגד חזקה על דיביזיית החי"ר 83בקרבת צֶרּבסט ,אבל נהדפה. 31
דומה שראשי הגשר מעבר לאלבה היו לאייזנהאואר יותר בגדר בעיה מאשר בגדר הזדמנות .הוא שוחח עם ג'נרל עומר ּבֶרדלִי ,מפקד קבוצת הארמיות ,12 וביקש לשמוע את דעתו על אפשרות ההתקדמות אל ברלין .הוא רצה לשמוע מפיו מה יהיה מספר האבידות שיצטרכו לספוג בכיבוש העיר .ברדלי העריך שמדובר אולי ב‑ 100,000נפגעים (כפי שהודה לאחר מעשה ,זה היה מספר מופרז לגמרי) .הוא הוסיף שזה יהיה מחיר כבד תמורת יעד של יוקרה ,שהם יצטרכו בלאו הכי לפנותו אחרי שתיכנע גרמניה .הדבר הלם בדיוק נמרץ את חשיבתו של אייזנהאואר ,אם כי הוא טען לימים כי "חלוקה עתידה זו של גרמניה לא 34 השפיעה על התכניות הצבאיות לנצחון הסופי על גרמניה". מלבד זאת הדאיגו את אייזנהאואר קווי התקשורת הארוכים .הארמיה השנייה הבריטית נמצאה בשערי ּבֶרמֶן ,הארמיה הראשונה האמריקנית התקרבה ללייפציג, והיחידות המובילות של הארמיה השלישית של פטון הגיעו לקרבת הגבול עם צ'כוסלובקיה .כה גדולים היו המרחקים ,עד שהיה צורך לתספק את היחידות הקדמיות במטוסי דקוטה .היה צורך גם להאכיל אזרחים רבים מאוד ,בהם אסירי
הבלאה לע םינקירמא
229
מחנות ריכוז ושבויים .כמות המשאבים הדרושים היתה גדולה .אייזנהאואר ,כמו רבים אחרים ,לא היה מוכן נפשית כלל ועיקר למלוא הזוועות שנתגלו במחנות הריכוז .רבים שחזו במו עיניהם במראה הסבל שלא ישוער הושפעו למשך שנים רבות ,במעין גרסת המשחררים של אשמת הניצולים. המפקדים בחזית המערבית לא ידעו מאומה על המצב בחזית המזרחית .הם לא ידעו עד כמה היה הצבא הגרמני להוט להניח לאמריקנים להגיע לברלין לפני 35 הצבא האדום" .חיילים וקצינים" ,סיפר אל"ם אולריך דה מַייזי ֵיר מ‑,OKH "האמינו שהרבה יותר טוב לנחול את התבוסה מהמערב .הוורמאכט התשוש נלחם עד הסוף רק כדי להשאיר לרוסים שטח קטן ככל האפשר" .האינסטינקטים של סימפסון ומפקדי העוצבות שלו בארמיה התשיעית התגלו כמדויקים הרבה יותר מאלה של המפקד העליון .הם העריכו שאמנם יהיו כיסי התנגדות ,אבל חשבו שיעלה בידם לעקוף אותם בדהרה אל בירת הרייך ,הרחוקה מהם פחות ממאה קילומטרים. דיביזיית החי"ר 83כבר הניחה גשר על האלבה שהיה מסוגל לשאת את הטנקים של הדיביזיה המשוריינת ,2ובמוצאי שבת 14 ,באפריל ,חצה אותו זרם של כלי רכב .הכוחות בראש הגשר ,שהשתרע עכשיו עד צרבסט ,החלו להצטבר במהירות .התרגשות מידבקת פשתה בקרב החיילים האמריקנים; הם ציפו בשקיקה לפקודה לנוע הלאה .אבל בבוקר יום ראשון 15 ,באפריל ,זומן מפקדם ,ג'נרל ויליאם ה' סימפסון ,אל מִפקדת קבוצת הארמיות של ג'נרל ברדלי בוִויסּבָאדֶ ן .ברדלי פגש את סימפסון בשדה התעופה .הם לחצו ידיים כשיצא סימפסון ממטוסו ,וברדלי הודיע לו ,בלי הקדמות מיותרות ,שהארמיה התשיעית חייבת להיעצר על האלבה .אסור לה להמשיך ולהתקדם לעבר ברלין. "מאין ,לכל הרוחות ,לקחת הוראה זו?" שאל סימפסון. 36 "מאייק" ,ענה ברדלי. סימפסון ההמום והמדוכדך טס בחזרה למִפקדתו ,תוהה כיצד יבשר זאת לקציניו ולחייליו. הפקודה להיעצר על האלבה ולא לזוז עוד ,שבאה מיד בעקבות הידיעה על מותו הבלתי‑צפוי של הנשיא רוזוולט ,הנחיתה מהלומה כבדה על המורל של האמריקנים .רוזוולט מת ב‑ 12באפריל ,אבל ההודעה על כך פורסמה רק למחרת היום .גבלס לא ידע את נפשו מרוב עליצות כששמע על כך בשובו מביקור בחזית ליד קיסטרין" .מיין פיהרר ,אני מברך אותך!" אמר" 37.רוזוולט מת! כתוב
230
נפילת ברלין
בכוכבים כי במחצית השנייה של אפריל יתחיל המפנה לטובתנו .היום יום שישי, 13באפריל .זהו המפנה!" כמה ימים לפני כן ניסה גבלס לרומם את רוחו של היטלר בהקראה מתוך ספרו של קַרלַייל ,קורות פרידריך השני מלך פרוסיה .הקטע שהקריא היה זה שבו מתפתה פרידריך הגדול לבלוע רעל לנוכח אסון במלחמת שבע השנים ,אבל לפתע מגיעה אליו הבשורה על מות הצארינה יֵלִיזָּבֶטָה" .התרחש הנס של בית המלוכה הברנדנבורגי" .עיניו של היטלר נמלאו דמעות לשמע המילים האלה. גבלס לא האמין בכוכבים ובמזלות ,אבל היה מוכן לנצל את כל הבא ליד כדי לרומם את רוחו הנדכאת של הפיהרר ,והוא שלהב את היטלר לתזזית של אופטימיות .המתבודד בבונקר תלה עתה מבט אוהב בדיוקנו של פרידריך הגדול שנתלה בחדרו לפי הוראתו .בפקודת היום שנתן לצבאו למחרת 14 ,באפריל, נסחף היטלר לחלוטין" .ברגע שסילקה יד הגורל מעל פני האדמה הזאת את 38 גדול פושעי המלחמה בכל הדורות ,התפנית באירועי המלחמה תהיה מכרעת". עוד אירוע סמלי שהיה כרוך בשמו של פרידריך הגדול התרחש בה בעת, אבל היטלר לא הזכיר אותו כלל .בהפצצה מסיבית באותו לילה תקפו מפציצי בעלות‑הברית את ּפֹוטסדָ ם .חבר בנוער היטלר שהסתופף במרתף בלילה ההוא מצא את הקירות סביבו "מתנודדים כמו אונייה" 39.הפצצות הרסו חלק ניכר של העיר העתיקה ,לרבות הג ָרנ ִיזֹונקִירכֶה ,הכנסייה שהיתה היכל הקודש של המעמד הצבאי והאריסטוקרטיה של פרוסיה .אורזולה פון קַרדֹורף פרצה בבכי ברחוב כששמעה את החדשות" .עולם שלם נהרס עמה" ,כתבה ביומנה 40.אבל קצינים רבים עדיין סירבו להכיר באחריותה של ההנהגה הצבאית הגרמנית למתרחש, בגין תמיכתה בהיטלר .הדיבורים על כבודו של הקצין הגרמני ,בעת ששחרור מחנות הריכוז חשף לעיני כול את צביונו של המשטר שלמענו נלחם ,לא יכלו לעורר אהדה אפילו בקרב בעלי הרוח הספורטיבית ביותר מבין אויביהם.
14
ערב הקרב למרות כל מאמציו ומיומנותו בהסוואה ,לא היה לצבא האדום סיכוי להסתיר את ההתקפה האדירה שעמד לשגר בחזיתות הנהרות אֹודֶ ר ונ ַייסֶה .החזית הביילורוסית 1של מרשל גאורגי קונסטנטינוביץ' ז'ּוקֹוב והחזית האוקראינית 1 של מרשל איוואן סטפנוביץ' קֹוני ֵיב עמדו לפתוח בהתקפה ב‑ 16באפריל .מצפון להן ,החזית הביילורוסית 2של מרשל קונסטנטין קונסטנטינוביץ' רֹוקֹוסֹובסקִי תצטרף מעט אחר כך ותחצה את האודר התחתי .הכוחות הסובייטיים מנו בסך הכול 2.5מיליון איש 1.הם הסתייעו ב‑ 41,600תותחים ומרגמות כבדות ,ב‑6,250 טנקים ותותחים מתנייעים ובארבע ארמיות אוויריות .זה היה הריכוז הגדול ביותר של עוצמת אש שנצבר אי‑פעם. ב‑ 14באפריל יצא סיור אלים מראש הגשר בקִיסטִרין ונחל הצלחה שאין כדוגמתה .ארמיית הגוורדיה 8של גנרל‑פולקובניק וסילי איבנוביץ' צ'ּויקֹוב הצליחה להדוף את דיביזיית הפנצרגרנאדירים 20לאחור ,למרחקים של בין שני קילומטרים לחמישה בכמה מקומות .מסופר שהיטלר הכועס פקד לשלול את 2 עיטוריהם של כל אנשי הדיביזיה ,עד שיזכו בהם שוב. הרחבה זו של ראש הגשר סייעה גם לצבירת הכוחות .באותו לילה החלה ארמיית הגוורדיה המשוריינת 1לקדם את חטיבותיה אל מעבר לאודר בחסות החשיכה" .בלילה היה זרם רצוף של טנקים ,תותחים ,סטודבייקרים עמוסי תחמושת וטורי חיילים" 3.פקחיות התנועה הצעירות נופפו בפראות בדיסקות שלהן ,בניסיון לשכנע את הטנקים לנוע בנתיב המסומן בסרטי סימון לבנים. מוזיקה קולנית והטפות תעמולה בקעו מהרמקולים של המחלקה השביעית, במאמץ להבליע את שאון הטנקים ,אבל הגרמנים ידעו מה קורה. במשך יום תמים 15 ,באפריל ,צפו חיילי הצבא האדום בעמדות הגרמניות "עד שכאבו לנו העיניים" ,כדי לראות אם הובאו תגבורות של הרגע האחרון, או נעשו שינויים כלשהם .באֹודֶ רּברּוך צצו פרחי אביב על תלוליות הקרקע, 231
232
נפילת ברלין
אבל גושים גדולים של קרח עדיין צפו עם זרם הנהר ,ועמם ענפים ועשבים שנתפסו בגשר מסילת ברזל הרוס .ביערות האורן שעל הגדה המזרחית ,שהיו "שקטים באורח מסתורי" בשעות היום ,הסוו ענפים כרותים את אלפי כלי הרכב המשוריינים והתותחים. על קו הנ ַייסֶה ,דרומה משם ,ארגנה החזית האוקראינית 1פעילות פוליטית נמרצת ממש עד הרגע האחרון" .חברי קומסומול פעילים לימדו את החיילים הצעירים לאהוב את הטנקים שלהם ולנסות לנצל את מלוא הפוטנציאל של הנשק האדיר הזה" 4.ניכר שהמסר של אלכסנדרוב מהיום הקודם לא הוטמע, אפילו לא במחלקות הפוליטיות .תחושת הנקם התבטאה בסיסמה החדשה 5 שנטבעה" :לא יהיו רחמים .הם זרעו רוח ,ועכשיו הם קוצרים את הסופה". יותר מזה הדאיגה את החזית האוקראינית 1משמעת הקשר הלקויה .בזמן האחרון ,אפילו חטיבות הנקוו"ד "שידרו בגלוי ,תוך שימוש בצפנים שהתיישנו, ולא השיבו על איתותים שקיבלו" 6.נאסר על כל יחידות המשנה להשתמש במכשירי הקשר שלהן :הם הוצבו על האזנה בלבד ,ולא על שידור 7.החשש לפגיעה בביטחון הקשר גבר שבעתיים בליל 15באפריל ,שאז הופצו למפקדות 8 תדרים ומפתחות הצפנה חדשים ,לשימוש עד סוף מאי .1945 הקצינים נצטוו שלא לתת את הפקודות לאנשיהם יותר משלוש שעות לפני ההתקפה ,ובכל זאת היה מנוי וגמור עם סמר"ש למנוע כל עריקה של חיילי הצבא האדום ,העלולים להזהיר את האויב .נציג סמר"ש בחזית הביילורוסית 1 פקד על כל הקצינים הפוליטיים לבדוק אחד לאחד את כל האנשים בקו הקדמי 9 ולזהות את אלה מהם שנראים חשודים ,או "חסרי יציבות מוסרית ופוליטית". בסבב טיהורים קודם עצר סמר"ש אנשים שחבריהם הלשינו עליהם שדיברו בגנות הקולחוזים 10.הוצב מסך מגן מיוחד "על מנת שאנשינו לא יוכלו לברוח אל הגרמנים" ,וגם כדי למנוע בעד הגרמנים מ"לתפוס 'לשון'" .אבל כל המאמצים הללו היו לשווא .ב‑ 15באפריל ,מדרום לקיסטרין ,אמר חייל סובייטי לשוביו הגרמנים כי המתקפה הגדולה תתחיל למחרת היום ,בשעות הבוקר המוקדמות. במצב זה של תבוסה הולכת וקרבה היתה לגרמנים סיבה משכנעת עוד יותר לחשוש שמא חייליהם יערקו או ייכנעו בהזדמנות הראשונה שתיפול לידיהם. קבוצת הארמיות ויסלה נתנה פקודות ,בחתימתו של גנרל גוטהרד הַיינִריצִי, שנועדו להפריד בין חיילים בני אותו אזור ,משום שאנשיו כמעט אף פעם לא ניסו למנוע את עריקתו של חבר לנשק שהיה גם שכן 11.קצין מחטיבת המשמר גרוסדויטשלנד שפיקד על גדוד מאולתר ציין כי לחייליו הצעירים לא היתה
ברקה ברע
233
שום כוונה להילחם למען הנציונל‑סוציאליזם" .רבים רצו להיפצע כדי שיישלחו לאחור ,לבית חולים שדה" 12.הם נשארו בעמדותיהם רק מתוך "צייתנות של פגרים" ,שמקורה בפחד מפני הוצאה להורג בלי משפט .אחרי שידור סובייטי ברמקולים מעבר לקווים ,התחלחלו הקצינים לשמע חייליהם המשיבים בצעקות שהם מבקשים פרטים .האם ישלחו אותם לסיביר? מהו היחס לאזרחים בחלקי גרמניה שנכבשו? כמה קצינים גרמנים מארמיית הפנצר הרביעית ,שניצבה מול החזית האוקראינית 1של קונייב ,החרימו מאנשיהם ממחטות לבנות ,לבל ישמשו אותם לאות כניעה .חיילים שנתפסו בניסיון לערוק אולצו בכמה מקרים לחפור תעלות קשר בגלוי בשטח ההפקר .רבים השתוקקו לחמוק ליער העבות ,שם יוכלו להיכנע בלי שיראו אותם ,וכך לחסוך ממשפחותיהם את העונש הצפוי להן לפי פקודתו של היטלר. מפקדי פלוגות גרמנים לא חסכו במאמצים לשכנע את אנשיהם להחזיק מעמד .אחדים סיפרו להם על מותו של רוזוולט במוצאי 14באפריל .המשמעות, אמרו להם ,היא שהשריון האמריקני לא יתקוף אותם עוד .למעשה ,טענו, היחסים בין בעלות‑הברית המערביות לבין ברית המועצות הידרדרו עד כדי כך שהאמריקנים והבריטים יצטרפו עכשיו לגרמניה ,במאמץ להשליך את הרוסים לאחור .אנשי מילואים בדיביזיית הביטחון 391בקרבת גּוּבֶן זכו לביקוריהם של אנשי ס"ס מדיביזיית 30בינואר ,שבאו להרצות באוזניהם על הקשר בין מותו של רוזוולט לבין הנס שהושיע את פרידריך הגדול ,כאילו שאבו זאת מכתבי הקודש .הם לא שוכנעו כלל ועיקר ,אבל חיילים גרמנים רבים עדיין נותרו איתנים בתקוותם להתקפת‑נגד אדירה ביום הולדתו של הפיהרר 20 ,באפריל, שתסתייע ב"נשק הפלא" החדש והסודי. כמה קצינים זועמים וממורמרים הצליחו להזכיר לוותיקים מבין חייליהם את זוועות החזית המזרחית ואת המשמעות שתהיה להבקעה רוסית אל ברלין" .אינך יכולה לתאר לעצמך" ,כתב סגן בכיר לאשתו" 13,איזו שנאה מתעוררת כאן .אני יכול להבטיח לך שאנחנו נעמיד אותם במקומם יום אחד .אונסי הנשים והילדות יגלו התנסות חדשה .קשה להאמין מה החיות האלה עשו .נדרנו נדר שכל אחד מאיתנו חייב להרוג עשרה בולשביקים .אלוהים יעזור לנו לעשות זאת". הסיכויים לשכנע את מרבית מגויסי החובה הצעירים וחסרי ההכשרה, שהוצעדו לאחרונה לחזית ,היו הרבה יותר קלושים .הם רצו רק להישאר בחיים. בדיביזיית החי"ר 303דֵ ּבִֶריץ נתן מח"ט לאחד המג"דים שלו עצה הגונה" .אנחנו
234
נפילת ברלין
חייבים להחזיק בקו בכל מחיר .אתה אחראי .אם כמה חיילים מתחילים לברוח, אתה חייב לירות בהם .אם אתה רואה חיילים רבים ואינך יכול לעצור אותם, 14 והמצב נראה חסר סיכוי ,עדיף שתדפוק לעצמך כדור בראש". ברמות ז ֵלֹוב ,מלבד כמה יעפי צליפה ,שרר "כמעט שקט לפני הסערה" 15.חיילים גרמנים שנשלחו לאחור מהקווים הקדמיים בדקו את נשקם וניקו אותו ,אכלו והתרחצו .קצתם התיישבו לכתוב הביתה ,למקרה שהדואר הצבאי יתחיל לפעול שוב .לרבים ,הבית כבר נמצא בידי האויב ,ואחרים לא ידעו היכן נמצאות משפחותיהם. סגן בכיר וּוסט שלח את אנשיו ,חניכים בקורס טכנאים של הלופטוואפה, קבוצות‑קבוצות אל מטבח השדה" ‑ תותח הגולאש" ‑ בכפר שמאחורי קו החפירות השני שלהם .הוא עצמו נשאר בעמדת אש עם הרב‑סמל הפלוגתי שלו והשקיף מעל העצים על האודרברוך והעמדות הסובייטיות שמהן תצא ההתקפה. פתאום עברה בו צמרמורת" .אמור לי" ,פנה לרס"פ" ,גם אתה מרגיש קור?" "אנחנו לא מרגישים קור ,הר אוברלויטננט" ,ענה לו האיש" .אנחנו מרגישים פחד". ואילו בברלין ,במקום מבטחים הרחק מאחורי הקווים ,שלח מרטין ּבֹורמָן מסר 16 של ערב הקרב לגאולייטרים שלו .הוא פקד עליהם לבער את "בעלי לב הארנבת". במרכז העיר נדחפו קרונות חשמלית לרוחב הרחוב ומולאו בלבנים ובשברי אבן, כמין מתרסים מאולתרים .אנשי הפולקסשטורם נקראו להתייצב .חלקם נאלצו לחבוש קסדות של הצבא הצרפתי ,ואפילו ללבוש את מדיו הכחולים‑אפורים .אלה היו שאריות השלל מהניצחונות הגרמניים הגדולים של 1940ו‑.1941
היטלר לא היה היחיד שהחזיר את מבטו לאחור ,אל מלחמת שבע השנים .פרבדה כבר פרסם מאמר שהעלה על נס את כניסת הצבא הרוסי לברלין ב‑ 9באוקטובר ,1760עם חמש חטיבות קוזקים בחלוץ" .מפתחות העיר נלקחו לסַנקט ּפֶטֶרּבּורג, למשמרת נצח בקתדרלת ָקז ָנסקִי .עלינו לזכור את המופת ההיסטורי הזה ולמלא אחר פקודת המולדת והחבר סטלין" 17.חיילי ארמיית הגוורדיה 8של גנרל צ'ויקוב קיבלו מפתחות גדולים גזורים מקרטון ,להזכירם את הרגע ההוא כשהם מתכוננים לצאת להתקפה. הופצו גם סמלים מודרניים יותר ,בדמות דגלים אדומים שהונפקו לדיביזיות התוקפות .הם נועדו להנפה על בניינים משמעותיים בברלין ,כפי שצוינו על מודל
ברקה ברע
235
גדול של העיר שהכינו אנשי ההנדסה של החזית" .התחרות הסוציאליסטית" היתה אמורה לדרבן את האנשים להקרבה גדולה עוד יותר ,ואת שיא התהילה ינחלו אלה שיסתערו על הַרייכסטָאג ,היעד שבחר סטלין לציון ההדברה הגמורה של "מאורת החיה הפשיסטית" .באותו ערב ,בטקס שהיה מעין מקבילה חילונית לטבילה המונית ,התקבלו לשורות המפלגה הקומוניסטית יותר מאלפיים חיילי הצבא האדום מהחזית הביילורוסית .1 המפקדים הסובייטים אמנם לא פקפקו ביכולתם להבקיע אל העיר ,אבל חששו עד מאוד שמא יקדימו אותם הארמיות האמריקניות והבריטיות בכיבוש ברלין .אפשרות זו נחשבה גרועה יותר מהשפלה .ברלין היתה נחלתה של ברית המועצות ,בזכות הסבל ובזכות הכיבוש כאחת .רגשותיו של הוְוי ֵירחֹובנ ִי ,המפקד העליון הממתין בקוצר רוח בקרמלין ,הובהרו היטב לכל אחד ממפקדי הארמיות. ובכל זאת ,הם לא ידעו עד כמה נרעש היה סטלין .דיווחים חסרי דיוק בעיתונות 18 המערבית הכריזו שיחידות חלוץ אמריקניות הגיעו לברלין במוצאי 13באפריל, אבל נמשכו לאחור בעקבות מחאותיה של מוסקבה. רק ז'וקוב וקונייב ,ואחדים מאנשי סודם הקרובים ביותר ,ידעו שהאסטרטגיה של מבצע ברלין בכללותו נועדה לכתר את העיר קודם כול ,כדי למנוע מהאמריקנים ומהבריטים גישה אליה .אבל אפילו שני מפקדי החזיתות לא היו מודעים לחשיבות שייחסו סטלין וּבֶרי ָה להשתלטות על מכוני המחקר הגרעיני, ובייחוד מכון הקייזר וילהלם לפיזיקה בדָ אלֶם. ‑ ערב הקרב המשיך סטלין במסכת השקרים שלו .מייג'ר ג'נרל ג'ון ר' דין דיווח על ישיבה נוספת בקרמלין ,במברק "לעיניך בלבד" אל אייזנהאואר 19.אחרי דיון ממושך "בעניין האחר" (הפריסה המיוחלת של כוחות סובייטיים במזרח הרחוק, מול היפנים)" ,הרימן הזכיר שהגרמנים הודיעו כי הרוסים מתכננים חידוש מיידי של התקפתם המכוונת נגד ברלין .המרשל [סטלין] הכריז שלמעשה ,הם עומדים לפתוח במתקפה; הוא אמר שאינו יודע עד כמה מוצלחת היא תהיה, אבל המהלומה העיקרית תהיה לכיוון דרזדן ,כפי שכבר אמר לאייזנהאואר". מסתבר שסטלין ופמלייתו הצניעו היטב את חששותיהם .לא דין ולא הרימן העלו על דעתם שמשקרים להם בריש גלי .בערב הקודם ,בישיבת הסטַבקָה ,נאחז גנרל‑פולקובניק אלכסיי אינוקנטייביץ' אַנטֹונֹוב בשּורה אחת מתוך המסר האחרון של אייזנהאואר על מניעת בלבול בין הכוחות המערביים לבין הצבא האדום .הוא דרש לשמוע מיד "אם הדבר רומז על שינוי כלשהו באזור הכיבוש שהוסכם קודם לכן" .משהובטח לו כי הכוונה היא לפעילות טקטית ,ואין להסיק מן האמור על
236
נפילת ברלין
שינוי כלשהו באזורי הכיבוש ,ביקש אנטונוב "לקבל אימות מאייזנהאואר בנקודה זו" .ועוד ביקש ראש המטה הכללי הסובייטי לאשר כי "עם השלמת הפעילות הטקטית ,הכוחות האנגלו‑אמריקניים יפנו את אזור הכיבוש הסובייטי שעליו הוסכם" .ואכן ,אייזנהאואר אישר זאת במברק אליו ב‑ 16באפריל. בראש מעייניהם של חיילי הצבא האדום עמד הצורך בתגלחת ,שתשווה להם מראה של כובשים ראויים לשמם .כל עוד היה די אור יום ,אלה מהם שלא היו בתפקיד קרצפו את לחייהם בתערים רצחניים מול שברי ראי .לא רבים הצליחו לעצום עין. "אחדים מהם סוככו במעיליהם על פנסי כיס כשכתבו מכתבים הביתה" ,כתב קצין מארמיית הסער 20.3המכתבים היו קצרים על פי רוב ולא הכילו מידע של ממש. "ברכות מהחזית" ,נאמר במכתב טיפוסי" 21.אני בריא ושלם .אנחנו לא רחוקים מברלין .קרבות עזים מתחוללים ,אבל עוד מעט תבוא הפקודה ,ואנחנו נעלה על ברלין .נצטרך להסתער עליה ,ונראה אם אני אהיה בחיים אז". רבים שלחו מכתבים לא להורים או לארוסות ,אלא לחברות לעט .אלפי נשים צעירות וגלמודות ,שגויסו לעבודה במפעלי החימוש בהרי אּוָרל או בסיביר ,התכתבו עם חיילים בחזית .בשלב מסוים ביחסים הוחלפו תצלומים, אבל המין לא היה הכוח המניע .אישה אי‑שם בבית היתה הדבר היחיד שעדיין הזכיר לחיילים כי חיים נורמליים יכולים להתקיים .הסמל ולסיינקו מהחזית האוקראינית 1שלח לחברתו לעט שיר שחיבר לנעימתו מלאת הערגה של "ז ֶמלִיאַנקָה" ("החפירה") ‑ השיר הגדול של ימות המלחמה ‑ בעודו יושב 22 בבונקר קפוא ,רק ארבעה צעדים מהמוות. עששית תגרש המחשך, ועטי ימלא השורות. המכתב יקרב לי אותך, ואנחנו כמו אח ואחות. אערוג לך מקו החזית, כשייתמו קרבות אמצאך, המולדת האש בי תצית, מי ייתן ואזכה לראותך.
ברקה ברע
237
אם יקרה הגרוע מכול, אם תכלה נשמתי באיבה, זכריני מחר כאתמול, חשבי עלי רק בחיבה. אפרד כאן ממך לשלום ואכה גרמנים בגבורה, כי שמך ילווני היום, ולו רק בקריאה של "הורה!"
"את חכי לי ואחזור" ,אחד השירים הפופולריים ביותר של המלחמה ,התבסס על הפואמה שפרסמה את שמו של קונסטנטין מיכאילוביץ' סימונוב ב‑ .1942הוא פרט על נימת האמונה הכמעט דתית ששררה בצבא האדום ,כי אם רק תשמור הארוסה אמונים ,החייל יחזור הביתה בשלום .השלטונות התירו אותו רק מפני שחיזק את הפטריוטיות הצבאית .חיילים רבים רשמו את מילות "את חכי לי" על פיסת נייר שהניחו בכיס החזה השמאלי שלהם והקריאו אותו דומם לעצמם, כמין תפילה לפני צאתם להתקפה. השיר "תכול המטפחת" ,המתאר את פרידתה של ארוסה נאמנה מאהובה החייל ,עורר גם הוא רגשות עזים של נאמנות ,וחיילים רבים הוסיפו אותו לקריאת הקרב הרשמית ,שנעשתה "ז ָה רֹודִ ינּו ,ז ָה ְס ָטלִינ ָה ,ז ָה סִינְי ִי ְּפלָטֹוצֶ'ק!"" ‑ למען המולדת ,למען סטלין ,למען המטפחת התכולה!" רבים מחברי הקומסומול עדיין נשאו תגזירי עיתונים עם תמונתה של זויה אנטולייבנה קֹוסמֹודֶ מי ַאנסקָאי ָה, הפרטיזנית הצעירה חברת הקומסומול ש"עונתה למוות על ידי הגרמנים" 23.רבים כתבו את השם "זויה" על הטנקים ועל המטוסים שלהם. לעומת זאת ,שיר אחר מאת סימונוב הוקע כ"דבר תועבה"" ,וולגרי" ו"פוגע 24 במוסר" .הוא נשא את הכותרת האירונית "לִיִריצֶ'סקֹוי" ,כלומר "פיוטי". הם זוכרים את השמות רק לשעה. זיכרונות אינם נותרים כאן זמן רב. האיש אומר "מלחמה "...ומחבק אישה ברישול. הוא אסיר תודה לאלה שבקלות כה רבה, בלי שביקשו להיקרא "יקירה",
238
נפילת ברלין
מילאו אצלו את מקומה של הרחוקה. הנה היא ,כה מלאת חיבה לאהוביהן של אחרות, אותם חיממה בימי רעה בנדבת גופה המופקר, ולממתינים ליציאה להתקפה, לאלה שאולי לא יזכו לראות אהבה, קל להם יותר כשהם זוכרים כי אתמול לפחות חבקו אותם זרועותיה של אחרת.
למרות האיבה שגילו הרשויות כלפי שירים על נערות שאינן שומרות אמונים, עדיין נמצאו מנפצי האיקונין שהמציאו גרסאות זימה לשירים שנהנו מגושפנקה רשמית .סוחט הדמעות "לילה אפל" ,על אשת החייל העומדת ליד עריסת ילדם, "ּולְי ַד עֲִריסָה ּבַ ֲחׁשַאי ּדִ ְמעָתְֵך אַט נִּג ֶֶרת "...הפך ל"וליד עריסה בחשאי סטרפטוציד את נוטלת"; סטֶרּפטֹוצִיד היה שמה של תרופה סובייטית למחלת מין. השירים הפטריוטיים הרשמיים לא נקלטו כלל ועיקר .היוצא מן הכלל היחיד היה "התותחנים" ,הלקוח מהסרט בשעה שש בערב אחרי המלחמה .הסרט הוקרן בפני החיילים בחזית ממש ערב הקרב על ברלין .מסופר בו על קצין תותחנים שנשאר בחיים וזכה לפגוש את אהבת האמת שלו במוסקבה במהלך חגיגות הניצחון, אבל גם אם היה בו כדי לחזק את המורל במובן מסוים ,ודאי שהוא לא עזר רבות לחיילים מלאי הפחד הטבעי מאוד מפני מוות בעת שהלחימה כה קרובה לסיומה. שירים אחרים השקיפו אל מעבר לסוף המלחמה .חיילים בארמיית הגוורדיה המשוריינת 4חיברו המשך ל"בואו נעשן" ,הלהיט הגדול של אביב :1943 עוד מעט נחזור הביתה. הבנות יקבלו את פנינו, וכוכבי אורל יגהו מעלינו. יום אחד נזכור את הימים האלה. את קמנייץ‑פודולסק ואת הקרפטים הכחולים. את רעם הלחימה של הטנקים. את לבוב ואת הסטפות שמעבר לוויסלה. אתם לא תשכחו את השנה הזאת. אתם תספרו עליה לילדיכם. 25 יום אחד נזכור את הימים האלה.
ברקה ברע
239
חיילי הצבא האדום חשו דחף שאין לעמוד בפניו לסיים את המלחמה ,אך ככל שהתקרבו לניצחון ,כן גברו תקוותיהם להישאר בחיים .ועם זאת ,הם השתוקקו עד מאוד לחזור הביתה עם עיטורים .הדבר ישפיע רבות על מעמדם בקהילה, ובייחוד במשפחתם שלהם .אבל אם היה דבר אחד שהפחיד אותם יותר ממוות בימים האחרונים למלחמה ,אחרי שנשארו בחיים זמן כה רב נגד כל הסיכויים, היה זה אובדן רגליים וזרועות .החייל המשוחרר הגידם או הקיטע נקרא "סָמֹובָר" ונהגו בו כמוקצה מחמת המיאוס. אחרי שקיעת השמש ב‑ 15באפריל שלח אל"ם ָקלָשנ ִיק ,ראש המחלקה הפוליטית של ארמיה ,47את סרן ולדימיר סמילוביץ' ג ָאל ואת סגן קונרד וֹולף הצעיר לקו הקדמי כדי לחקור את ראשוני השבויים שיגיעו" .קוני" וולף היה גרמני ,בנו של המחזאי הקומוניסט פרידריך וולף שהשתייך ל"הגירה למוסקבה" של ,1933אחרי עליית הנאצים לשלטון .אחיו הבכור של קוני ,מישה ,נודע לשמצה בשנות המלחמה הקרה בשם מרקוס וולף ,ראש מנגנון הריגול של גרמניה המזרחית. החושך כבר ירד כשעשו שני הרעים ,החמושים רק באקדחים ,את דרכם ביערות לעבר גדת האודר .סביב‑סביב להם היו טנקים ואנשים מוסווים .כשעברו הקצינים הצעירים בין העצים ,הם חשו את "הכוחות האדירים המרוכזים שם" בקרבתם ,אף על פי שלא יכלו לראות מאומה מפאת החושך" .היתה הרגשה של 26 קפיץ ענקי שעומד להשתחרר" ,סיפר גאל. על אחרים הוטלו משימות הרבה יותר מסוכנות .חבלנים התגנבו עם רדת הלילה לשטח ההפקר כדי לסלק מוקשים" .הודענו לכל החי"רניקים מה אנחנו עושים" ,סיפר סרן שֹוטָה סּול ָחנ ִישוִוילִי מארמיית הסער " 27,3אבל כשאחד החבלנים שלי חזר ,חי"רניק אחד זרק עליו רימון .הוא ישן ,והוא התעורר מבוהל כששמע צעדים .התרתחתי והכיתי אותו כמעט עד מוות .מבחינתי ,כל האנשים שלי היו שווים זהב ,בייחוד מסלקי המוקשים". אלה שכבר השיגו שעונים השתוקקו להביט בהם ‑ לדעת כמה דקות נותרו להם עד להתקפה .אבל הם לא הורשו להדליק שום אור .היה קשה לחשוב על דברים אחרים.
15
ז'וקוב על שלוחת רייטוויין גנרל‑פולקובניק וסילי איבנוביץ' צ'ּויקֹוב ,מפקד ארמיית הגוורדיה ,8נמצא בעמדת התצפית הטובה ביותר על האֹודֶ רּברּוך ועל מתלול ז ֵלֹוב ,במוצב הפיקוד שלו על שלוחת ַרייטוַויין .הוא לא שמח כשהחליט מפקדו ,מרשל גאורגי קונסטנטינוביץ' ז'ּוקֹוב ,להצטרף אליו שם כדי לחזות בהרעשת הפתיחה ובהתקפה .צ'ויקוב פקד על סרן אנטולי גריגורייביץ' מֶֶרז'קֹו ,קצין מטה שהיה עמו מאז סטלינגרד ,לחצות את האודר לאחור ולהוביל את מפקד החזית עם פמלייתו אל מוצב הפיקוד. למרבה זעמו של צ'ויקוב ,שיירת כלי הרכב של ז'וקוב ,שנעה בפנסים דולקים, נראתה ממרחק רב בנסיעתה אליו 1.קרוב לוודאי שצ'ויקוב היה מלא תרעומת על ז'וקוב זה זמן רב ,מאז חורף .1942הוא חש כנראה כי מעללי הגבורה של ארמיה ,62שעליה פיקד בסטלינגרד ,הושכחו כדי לייחד את עיקר תשומת הלב לז'וקוב .הרבה יותר מזה ,הוא התרגז על הערותיו של ז'וקוב על משך הזמן המרובה שנדרש לו כדי לכבוש את מבצר ּפֹוזנ ָן .מנגד ,דבריו שלו על ההימנעות מלהתקדם היישר אל ברלין בתחילת פברואר הרתיחו בעליל את ז'וקוב. מתחת להם ,באודרברוך ,סיפר קצין שהיה שם ,היו החפירות מלאות בשקשוק קדירות .ריח המרק שבישלו הטבחים כדי להאכיל את האנשים לפני ההתקפה הורגש היטב .בחפירות הקדמיות שנחפרו באדמה הקרה ,ספוגת המים ,לגמו חיילים את מנות הוודקה שלהם .במוצבי הפיקוד צלצלו טלפונים בלי הפוגה, ורצים באו והלכו. ז'וקוב הגיע ,עם פמליה שכללה את מפקד הארטילריה שלו ,גנרל‑פולקובניק וסילי איבנוביץ' ָקז ָקֹוב ,ואת ראש המחלקה הפוליטית של החזית ,גנרל‑לייטננט טלֶג ִין .הם עלו בשביל העוקף בצלע השלוחה והגיעו קונסטנטין פיודורוביץ' ֶ לבונקר שחפרו אנשי ההנדסה של צ'ויקוב ליד מצוק קטן מתחת לעמדת התצפית" .מעולם לא נעו מחוגי השעון לאט כל כך" ,כתב ז'וקוב לימים" 2.כדי 240
ןייווטייר תחולש לע בוקו'ז
241
להעביר איכשהו את הדקות הנותרות החלטנו לשתות תה חם וחזק ,שהכינה חיילת באותו בונקר .אני זוכר משום‑מה שהיה לה שם לא רוסי ,מָרגֹו .שתינו את התה בשתיקה ,איש‑איש שקוע במחשבותיו שלו". לרשות גנרל קזקוב עמדו 8,983קני ארטילריה ,בריכוז של 270קנים לכל קילומטר של גזרות ההבקעה ‑ כלומר קנה אחד לכל ארבעה מטרים ,ובכלל זה הוביצרים של 152מ"מ ו‑ 203מ"מ ,מרגמות כבדות ומשגרי רקטות קטיושה. החזית הביילורוסית 1צברה יותר מ‑ 7מיליון פגזים ,ומהם נורו 1,236,000 ביום הראשון .לנוכח הכובד המוגזם הזה של הארטילריה והעליונות המספרית המכרעת של אנשיו ,התפתה ז'וקוב לזלזל מעט בעוצמת המכשול שניצב לפניהם. בדרך כלל התעקש ז'וקוב לבקר בעצמו בקו הקדמי ,כדי לצפות בשטח במו עיניו קודם לכל מתקפה גדולה ,אבל הפעם ‑ בעיקר בגלל הלחץ הרצוף שהפעיל עליו סטלין ‑ הסתמך בראש ובראשונה על תצלומי אוויר .המבט מלמעלה למטה לא גילה לו כי רמות זלוב ,החולשות על ראש הגשר שלו באודרברוך ,הן תוואי שטח הרבה יותר בולט מכפי שחשב .זאת ועוד ,ז'וקוב התאהב ברעיון חדש .הוא פקד לקדם לקו מאה ארבעים ושלושה זרקורים ,כדי לסנוור את המגינים הגרמנים ברגע ההתקפה. שלוש דקות לפני השעה שנקבעה לפתיחת ההרעשה המכינה יצאו המרשל והגנרלים שלו מהבונקר .הם עלו בשביל הקטן והתלול אל עמדת התצפית המוסתרת ברשתות הסוואה בראש המצוק .האודרברוך נסתר מעיניהם ,מכוסה בערפילים שבטרם שחר .ז'וקוב הביט בשעונו .השעה היתה חמש בדיוק לפי שעון מוסקבה ,כלומר שלוש לפנות בוקר לפי שעון ברלין. "מיד הואר כל האזור ברשפיהם של אלפים רבים של תותחים ,מרגמות והקטיושות האגדיות שלנו" .שום הרעשה אחרת במלחמה לא היתה עזה יותר. התותחנים של גנרל קזקוב עבדו כאחוזי תזזית" .רעם נורא הרעיד את הכול מסביב" ,כתב מפקד סוללה מארמיית הסער " 3.3הייתם חושבים שאפילו אנו התותחנים לא יכולנו להיבהל מסימפוניה אשר כזאת ,אבל הפעם גם אני רציתי לאטום את אוזנ ַי .הרגשתי שקרומי התוף שלי עומדים להתפקע" .התותחנים הקפידו להשאיר את פיותיהם פעורים ,כדי להשוות את לחץ האוויר באוזניהם. בהישמע הרעם הראשון שהעיר את החיילים הגרמנים ,חשבו החדשים שבהם כי זה רק עוד מֹורגֶנקֹונצֶרט ,כפי שכינו את אש ההטרדה שספגו מדי בוקר .אבל ותיקי החזית המזרחית הספיקו לפתח אינסטינקטים שהורו להם כי זוהי ההתקפה
242
נפילת ברלין
הגדולה .מש"קים צרחו פקודות לתפוס עמדות מיד 4.אלה שנותרו בחיים סיפרו לימים כיצד שקע לבם לקיבתם ,כיצד התייבש פיהם" .עכשיו אכלנו אותה", מלמלו לעצמם. המעטים שיצאו איכשהו בשלום מהחפירות באזור המטרה של ההרעשה המבעיתה יכלו לתאר לאחר מכן את התנסותם רק במילים כמו "גיהינום"" ,תופת" או "רעידת אדמה" .רבים איבדו כליל את חוש השמיעה" .בתוך כמה שניות", סיפר גרד וגנר מחטיבת הצנחנים " 5,27כל עשרת חברי לנשק היו הרוגים" .כשחזר וגנר להכרתו ,הוא מצא את עצמו מוטל פצוע במכתש פגז שעוד העלה עשן. בקושי עלה בידו לזחול אחורה אל הקו השני .לא לרבים היתה נפשם לשלל אחרי ההרעשה הארטילרית שריסקה חפירות וקברה את יושביהן ,חיים כמתים .אפילו כיום ,מקץ שישים שנה ,עדיין מתגלות שם גוויות. אלה שנמצאו בעורף חשו את האדמה רועדת ומיהרו להצמיד את עיניהם למשקפות שדה ולפריסקופים .מפקד גדוד הפנצר הכבד ס"ס 502הביט בעד הפריסקוּפ של טנק הטִיג ֶר שלו" .בשדה הראייה עלו בלהבות שמי המזרח" 6.עד ראייה אחר דיבר על "בתי משק וכפרים בוערים ,תימרות עשן ככל שהרחיקה העין לראות" 7.פקיד באחת המפקדות היה יכול רק למלמל" ,אלוהים ,המסכנים 8 האלה בחזית". ימי הלוחם הגרמני העליז" ‑ מלחמה היא מלחמה ושנאפס הוא שנאפס"‑ אכן חלפו‑עברו להם .הניצולים היו לא רק מטושטשים לגמרי ,אלא גם רצוצים רגשית ונפשית .אחרי ההרעשה מצא כתב צבאי מפלוגת תעמולה של הס"ס חייל הלום קרב תועה ביער ,אחרי שהשליך את נשקו .נראה שזו היתה ההתנסות הראשונה שלו בחזית המזרחית ,משום שרוב ימות המלחמה עברו עליו ב"גילוח 9 קצינים בפריז". כמעט כל מטר רבוע של עמדות הגרמנים לפני זלוב נטחן בהתפוצצויות פגזים ,ובכל זאת ,מספר הנפגעים היה יכול להיות הרבה יותר גדול מכפי שהיה בפועל .גנרל‑אוברסט גוטהרד הַיינִריצִי ,שנעזר בחקירת החייל שנשבה מדרום לקִיסטִרין ,משך את עיקר כוחותיה של הארמיה התשיעית לאחור ,אל קו החפירות השני .גורל החיילים בגזרה שמדרום לפרנקפורט ע"נ אודר ,מול ארמיה 33הסובייטית ,היה פחות טוב .אנשי פולקסשטורם ויחידות הונגריות נשלחו לאייש את עמדותיה הקדמיות ביותר של דיביזיית הס"ס 30בינואר" .המִפקדות הקריבו את האנשים האלה כבשר תותחים" ,כתב לאחר זמן אֹוּבֶרשטּורמפִיהֶרר הלמוט שוורץ 10,כדי לחסוך בחייהם של אנשי היחידות הסדירות .רוב אנשי
ןייווטייר תחולש לע בוקו'ז
243
הפולקסשטורם היו ותיקי מלחמת העולם הראשונה .לרבים מהם לא היו מדים, ואף לא כלי נשק. הגרמנים לא גילו כל התנגדות ,וז'וקוב שאב מכך עידוד רב; למעשה ,הוא שיער שהם נמחצו כליל" .דומה היה שלא נותרה נפש חיה בצד האויב אחרי שלושים דקות של הפגזה" ,כתב לימים 11.הוא פקד להתחיל בהתקפה הכללית" .אלפי זיקוקים בצבעים רבים נורו לאוויר" .זה היה האות לחיילות הצעירות שהפעילו את 143הזרקורים ‑ אחד על כל 200מטרים. "האופק התבהר לכל אורכו כמו באור יום" ,כתב הביתה באותו לילה מח"ט הנדסה קרבית" 12.בצד הגרמני ,הכול היה מכוסה בעשן ובמזרקות סמיכות של גושי עפר מתעופפים .להקות גדולות של ציפורים מבוהלות התעופפו בשמים, המהום מתמיד ,רעם ,התפוצצויות .נאלצנו לחפות על אוזנינו כדי למנוע את התפקעות קרומי התוף .ואז התחילו הטנקים לשאוג ,זרקורים נדלקו לכל אורך הקו הקדמי כדי לסנוור את הגרמנים .ואז התחילו אנשים לצעוק מכל עבר' ,נה ברלין!'" כמה חיילים גרמנים ,מן הסתם בהשפעת יתר של תעמולת נשק הפלא ,חשבו שהזרקורים הם נשק חדש המיועד לעוור אותם .בצד הסובייטי ,ייתכן אפילו שהיחידות התוקפות חשבו לרגע כי זו צורה חדשה של חסימה למניעת נסיגה. סרן סולחנישווילי מארמיית הסער 3מצא כי "האור היה מסנוור עד כדי כך שלא יכולת להסתובב אחורה ,יכולת רק לנוע קדימה" 13.אבל השפעת ההמצאה שז'וקוב כה התגאה בה בלבלה את התוקפים יותר מכפי שסנוורה את המגינים, משום שהאור הוחזר לעברם מענני העשן והאבק .מפקדי היחידות הקדמיות שלחו לאחור פקודה לכבות את האורות ,אבל מיד ניתנה פקודה נגדית לשוב ולהדליק אותם ,מה שהחמיר את עיוורון הלילה של החיילים .אלא שז'וקוב שגה שגיאה נוספת ,הרבה יותר חמורה מזו .ההרעשה העזה שלו על הקו הראשון כתשה בעיקר חפירות נטושות .הוא אינו מודה בכך בספר זיכרונותיו ,כשם שאינו מודה עד כמה הופתע לרעה מעוצמת האש הגרמנית ברגע שהחלה ההתקדמות ברצינות .מגינת נפשו היתה בוודאי כפולה ומכופלת ,משום שבישיבת התדרוך העיקרית המליצו אחדים מהקצינים הבכירים שלו לרכז את האש בקו השני דווקא. בתחילת ההתקדמות מראש הגשר העיקרי ,בקיסטרין ,נעו ארמיית הגוורדיה 8 של צ'ויקוב משמאל וארמיית הסער 5של גנרל‑פולקובניק ניקולאי ארסטוביץ'
244
נפילת ברלין
ּבֶרז ִָרין מימין .ארבעה ימים לפני כן שינה ז'וקוב את תוכנית הסטבקה ,ברשותו של סטלין ,והעביר את ארמיית הגוורדיה המשוריינת 1של גנרל‑פולקובניק מיכאיל ייפימוביץ' קָטּוקֹוב לסיוע להתקדמותו של צ'ויקוב .לאחר מכן היא היתה אמורה לפרוץ לה דרך אל הפרברים הדרומיים של ברלין .לימינו של ברזרין נעו ארמיית הגוורדיה המשוריינת ,2ארמיית הסער 3וארמיה .47 בקצה האגף הימני של ז'וקוב לא עמדו ראשי גשר של ממש לרשות הארמיה הפולנית 1וארמיה ;61הן נאלצו לצלוח את האודר תחת אש .הגדודים המובילים שלהן נעו בכלי רכב אמפיביים DUKWמתוצרת ארצות הברית שנהגו בהם חיילות צעירות ,אבל רוב החיילים חצו את הנהר בסירות רגילות .האבידות 14 בצליחה היו כבדות .סירות הסער דלפו וכמה מהן טבעו" ,מה שגרם לאבידות". גם התנגדות הגרמנים היתה איתנה .כאשר צלח אחד מגדודיה של דיביזיית רובאי הגוורדיה 12את הנהר" ,רק שמונה אנשים הגיעו לגדה המערבית של האודר" .אפשר לעמוד על הבהלה המרובה שהשתררה לפי דברים סתומים שנכללו בדוח" :כמה קצינים פוליטיים גילו חוסר החלטיות" .מכאן משתמע שהם היו אמורים לעשות שימוש רב יותר באקדחיהם. בקצה האגף השמאלי היה על ארמיה ,33מראש הגשר שלה דרומה מפרנקפורט ע"נ אודר ,ועל ארמיה 69צפונה משם ,להתקדם ולכתר את העיר עם חיל המצב המבוצר בה. ברגע שנורו הזיקוקים הצבעוניים לשמים המעוננים ,קמו הרובאים הסובייטים ממרבצם כדי לנוע קדימה .ז'וקוב ,גנרל שהסנטימנטליות היתה רחוקה ממנו והלאה ,שלח את החי"ר דרך שדות המוקשים שהיה צורך לפנותם בטרם ייתן את פקודת התנועה לארמיות המשוריינות שלו" .מה נורא היה מראהו של אדם שעלה על מוקש נגד טנקים" ,סיפר סרן אחד .אבל התקדמותה של ארמיית הגוורדיה 8התנהלה יפה בתחילה .חייליה שאבו עידוד מחוסר ההתנגדות. מטוסי התקיפה שטּורמֹובִיק של הארמיה האווירית 16חלפו בצריחה נמוך מעל ראשיהם כדי לתקוף עמדות במתלול ,וחטיבות המפציצים הכבדים יותר של הארמיה האווירית 18תקפו מטרות אחרות ומרכזי תקשורת בעורף 6,500 .גיחות נערכו באותו יום בגזרתה של החזית הביילורוסית ,1אבל בראות הלקויה מחמת ערפילי הנהר וענני העשן והאבק הסמיכים שהעלו הפגזים ,לא היה ביכולתם של הטייסים לזהות את מטרותיהם .לכן לא גדול ,יחסית ,היה הנזק שגרמו הפצצות והצליפות לעמדות המתגוננים .לרוע מזלה של הארמיה התשיעית,
ןייווטייר תחולש לע בוקו'ז
245
שמצב התחמושת שלה היה נורא ואיום בלאו הכי ,מצבור פגזים גדול בקרבת אַלט ז ֶשדֹורף ,ממערב ללֶּבּוס ,נפגע והתפוצץ. מטבע הדברים ,אלה שנקלעו לשטח פתוח היו הפגיעים ביותר .פלוגת הפולקסשטורם של אריך שֵרדֶ ר בן הארבעים ,שגויס רק עשרה ימים לפני כן, 15 הובהלה לחזית במשאיות בשבע בבוקר ,אחרי קבלת הפקודה "כוננות עליונה". הם לא הספיקו להתחפר לפני שהחלו התקיפות מהאוויר .הוא זכר שתי פצצות שהתפוצצו כמעט בבת‑אחת .רסיס כרת את בוהן רגלו ,רסיס אחר חדר לשריר השוק השמאלי שלו ושלישי ננעץ בשיפולי גבו .הוא ניסה להגיע למחסה בצליעה .רוב כלי הרכב שבהם הגיעו הוא וחבריו זה עתה בערו ,והפנצרפאוסטים שעוד היו בתוכם התחילו להתפוצץ .הוא נלקח בסופו של דבר בכלי רכב שנשאר לפליטה אל תחנת איסוף הנפגעים בפִירסטֶנוָואלדֶ ה ,אבל בלילה הרסו מפציצים כבדים סובייטיים את כל הבניין ,מלבד המרתף שבו נמצאו הפצועים. החיילים הגרמנים הצעירים ,מגויסי חובה וטירונים שטרם השלימו את אימוניהם ,הוכו בבהלה גמורה מחמת ההפגזה ואורות הזרקורים .רק החיילים המנוסים התכוננו לפתוח באש ,אבל התקשו לזהות מטרות בתערובת הכמעט בלתי‑חדירה של ערפילי נהר ,עשן ועפר שנישא לאוויר בהתפוצצויות הפגזים. המגינים שמעו את הסובייטים קוראים איש לרעהו בהתקדמותם ,אבל לא יכלו לראותם .הם גם שמעו מרחוק את שאון מנועיהם המאומצים של הטנקים הסובייטיים .אפילו שרשראותיו הרחבות של טנק T‑34התקשו להתמודד עם הבוץ במישור ההצפה ספּוג המים .ניצולים מהעמדות הקדמיות שהשליכו את נשקם נסו לאחור ,דרך הקו השני ,בצעקות "איוואן בא!" חייל צעיר שרץ אחורנית ראה מישהו מלפנים וצעק להזהירו ,אבל כשפנתה הדמות לאחור גילה שזהו חייל הצבא האדום .שניהם תפסו מחסה והתחילו לירות זה בזה .הנער הגרמני ,למרבה תדהמתו ,הרג את הסובייטי. בקרקע הכתושה כל כך מההרעשה הכבדה התקשו יחידות תותחי הנ"ט והארטילריה הדיביזיונית להדביק את החי"ר .במיוחד אמורים הדברים בסוללות הקטיושות המותקנות על משאיות .למרות זאת ,חטיבות רגמי הגוורדיה שהפעילו את הקטיושות צפו בסיפוק בחלחלה שאחזה בשבויים הגרמנים הראשונים ,שהיו בדרכם לעורף ,למראה הכלים שהפילו את אימתם על הוורמאכט יותר מכל נשק אחר. אין ספק שהשבויים ראו גם דבר אחר ‑ את פקקי התנועה הענקיים של כלי רכב
246
נפילת ברלין
שהמתינו בבוץ העמוק להבקעתן של ארמיית הגוורדיה 8של צ'ויקוב וארמיית הסער 5של ברזרין .אבל ההתקדמות באותו בוקר היתה אטית מאוד .ז'וקוב, בעמדת התצפית על שלוחת רייטוויין ,הלך ואיבד את סבלנותו; הוא גידף ואיים על מפקדים בהדחה ובפלוגות עונשין .הוא נכנס למריבה פראית עם צ'ויקוב בנוכחות קציני המטה ,מפני שארמיית הגוורדיה 8שקעה בבוץ האודרברוך מתחת למתלול. בצהרי היום החליט ז'וקוב ‑ לאחר ייאוש ,ובחשש גלוי מפני שיחת הרדיו‑טלפון הבאה שלו עם סטלין ‑ לשנות את תוכנית המבצע .הארמיות המשוריינות לא היו אמורות לנוע קדימה בטרם יבקיע החי"ר את קו ההגנה הגרמני ויגיע לרמות זלוב ,אבל הוא לא היה מוכן לחכות עוד .צ'ויקוב התפלץ, משום שידע מראש איזו אנדרלמוסיה עתידה להתחולל ,אבל ז'וקוב היה איתן בדעתו .בשלוש אחר הצהריים התקשר לסטבקה כדי לדבר עם סטלין ,שהקשיב היטב לדיווחו" .אז שגית בהערכתך את האויב על ציר ברלין" ,אמר" 16.הנה אני חושב לי שאתה כבר בפאתי ברלין ,אבל אתה עדיין ברמות זלוב .העניינים התחילו בצורה יותר מוצלחת אצל קונייב" .דומה היה שהוא קיבל בשלוות נפש את השינוי בתוכניתו של ז'וקוב ,אבל מי כז'וקוב ידע שהכול תלוי בתוצאות. אחר הצהריים קיבל קטוקוב פקודה לתקוף בארמיית הגוורדיה המשוריינת 1 לכיוון זלוב ,ואילו ארמיית הגוורדיה המשוריינת 2של גנרל‑פולקובניק סמיון איליץ' ּבֹוגדָ נֹוב קיבלה פקודה לתקוף בגזרת נֹויהַרדֶ נּבֶרג .קידום השריון מוקדם מן הצפוי גרם לכך שארטילריית הסיוע הצמוד ,שאותה דרשו דיביזיות הרובאים כדי לטפל במעוזים ,לא יכלה להתקדם מחמת מצב הקרקע .אכן השתררה אנדרלמוסיה ,כפי שחזה צ'ויקוב :אלפים רבים של כלי רכב נדחסו לתוך ראשי הגשר .מיון היחידות והעוצבות השונות היה סיוט לפקחיות התנועה. מימין ,הטנקים של בוגדנוב סבלו קשות ,גם מתותחי 88מ"מ שהוצבו בחפירות מתחת לנויהרדנברג וגם מהתקפות‑נגד אימתניות של קבוצות קטנות חמושות בפנצרפאוסטים .מחלקה של תותחי סער מחטיבת האימונים ,111 בפיקודו של רב‑סמל בשם ג ֶרנ ֶרט ,הופיעה פתאום מתוך העשן המכסה את האודרברוך בקרבת נֹויטֶרּבִין והתחילה להעסיק מספר רב של טנקים סובייטיים. גרנרט עצמו חיסל שבעה מהם ,והמניין האישי שלו עלה לארבעים וארבעה טנקי אויב למחרת היום" .גבורתו יוצאת הדופן ומנהיגותו הטקטית הפיקחית הצילו את אגף החטיבה" ,כתב גנרל היינריצי לאישור צלב האבירים שהוענק לו 17.אך בעת שחתם על האישור ,ב‑ 28באפריל ,כבר חדלה החטיבה להתקיים; למעשה, כל הארמיה התשיעית לא היתה עוד בגדר עוצבה צבאית.
ןייווטייר תחולש לע בוקו'ז
247
בסופו של דבר הגיעו החטיבות המובילות של הארמיות המשוריינות למרגלות רמות זלוב והתחילו לטפס על מדרונותיהן .מנועי הטנקים צרחו מן המאמץ. במקומות רבים היה השיפוע תלול מדי ,ומפקדי הטנקים נאלצו לחפש צירים חלופיים .הדבר הוליך אותם פעמים רבות למול מעוזים גרמניים. משמאל ,החטיבות המובילות של קטוקוב נחלו זעזוע קשה בהתקדמותן אל כביש דֹולגֶלִין‑פִרידֶ רסדֹורף מדרום‑מזרח לזלוב .קרב שריון בשריון רצחני פרץ כשהתגלה כי בקו מחזיקים טנקי טיגר של גדוד הפנצר הכבד ס"ס .502תעלות נ"ט עמוקות הכבידו את תנועת השריון הסובייטי ,שספג אבידות כבדות. ואילו במרכז ,בין זלוב לנויהרדנברג ,התקשתה הדיביזיה המוצנחת ,9זו שגרינג כה התהלל בה ,לעמוד במעמס .כשנפתחה ההרעשה באותו בוקר העבירה חטיבת הצנחנים 27את מִפקדתה מטירת גּוסֹוב שעל קו הרכס אל בונקר ביער שמאחור .סרן פִינקלֶר נשאר בבית האחוזה ,מצויד בטלפון שדה .הוא התקשה לצפות במתרחש מבעד לעשן ולא היה לו מה לדווח ,אבל זרם אנשי הלופטוואפה הצעירים שנסו בבהלה מהחזית ,אחרי שהשליכו את נשקם ,העיד שהקו קרס. בסופו של דבר הגיע סגן והודיע כי כוחות סובייטיים כבר נמצאים בדרכם אל פאתי הכפר .אל"ם מֶנקֶה ,המח"ט ,פקד לצאת מיד להתקפת‑נגד .פינקלר אסף סביבו כעשרה אנשים מהחפ"ק ויצא עמם בריצה ,היישר אל שורות האויב .כמעט כל הצנחנים נהרגו .פינקלר והסגן מצאו משחית טנקים הֶרצֶר נטוש והתחבאו בתוכו. אל"ם האנס ֶרפיֹור ,ראש מטהו של גנרל‑לויטננט הלמוט ַריימָן במִפקדת ההגנה על ברלין" ,לא הופתע" כשהתעורר באותו בוקר לשמע "רעם מתגלגל עמום ורצוף ממזרח" 18.אפילו בפרבריה המזרחיים של ברלין ,במרחק של שישים קילומטרים מאזור המטרה ,הורגשה ההפגזה כרעש אדמה קטן .בתים רעדו, תמונות נפלו מהקירות וטלפונים צלצלו מעצמם" .זה מתחיל" ,מלמלו הבריות בחרדה זה אל זה ברחובות .איש לא שגה באשליות על משמעות הדברים .באורו האפור של הבוקר המעונן ההוא "עמדו להן נשים ונערות בקבוצות מסוגרות, מאזינות בפחד לקולות החזית הרחוקים" 19.השאלה שנשאלה יותר מכול היתה אם יגיעו האמריקנים לברלין בעוד מועד להציל אותן. האמון המוצהר שנתנו השלטונות בקו ההגנה על האודר עורער לא מעט לנוכח הפעילות התזזיתית בבירה ‑ הקמת המתרסים ואיוש עמדות המגן .גבלס נשא נאום משולהב אך רחוק מלשכנע על סערת המונגולים החדשה שמתנפצת
248
נפילת ברלין
על חומותיהם .אך מה שהעסיק את רוב הברלינאים היה הצורך למלא את המזווה בטרם יתחיל המצור על עירם .התורים לפני המאפיות וחנויות המכולת היו ארוכים מכפי שהיו אי‑פעם. בעיצומה של ההתכחשות למציאות שפיעמה בצמרת ,התעשת מישהו למרבה המזל והורה להעביר את מחלקת הילדים של בית החולים של פוטסדם הרחק מהבירה .בית החולים הזה נהרס כמעט לגמרי בהפצצת בעלות‑הברית בליל 14 באפריל .ההרס היה גדול עוד יותר מחמת פגיעה בישת מזל ברכבת תחמושת שחנתה בתחנה .הילדים החולים במחלקת הפעוטות הועברו באמבולנס של הצלב האדום הגרמני ,שנגרר בעצלתיים על ידי שני סוסים כחושים ברחובות זרועי ההריסות אל ארמון צֶצִילי ֵינהֹוף .נסיך הכתר הקשיש וילהלם ,בנו של הקייזר וילהלם השני ,עזב אותו כמה שבועות לפני כן ,אבל כמה קצינים ישישים מצבא פרוסיה לשעבר המשיכו להסתופף במרתפיו עם נשותיהם .לא היה להם מושג שפוטסדם נועדה להיכלל באזור הכיבוש הסובייטי. בבוקר 16באפריל נאמר לאחיות שעליהן להעביר את הילדים דרום‑מערבה אל הַיילשטָאטֶן הסמוכה לּבֵלִיץ .כמעט כל בתי החולים בברלין ,ובהם קִָריטֶה, אָאּוגּוסטֶה‑וִיקטֹורי ָה והמרפאה על שם רוברט קֹוך ,שוכנו שם בקסרקטינים בנויים מאבן ומכוסים ברשתות הסוואה .הבניינים האלה שימשו כבית חולים גם במלחמת העולם הראשונה; היטלר אושפז שם חודשיים בסוף ,1916אחרי שנפצע .אבל הילדים החולים עדיין לא יצאו מכלל סכנה .בעת שהורדו מהאוטובוסים נשמעה צעקה" ,מטוסים! לתפוס מחסה!" מטוס דו‑כנפי סובייטי Po‑2 ‑ מיושן ,מטוס ריסוס שנקרא בפי הגרמנים "מטחנת קפה"‑ הופיע בגובה צמרות העצים ופתח באש. במפקדה התת‑קרקעית בצֹוסֶן צלצלו הטלפונים בלי הפוגה .גנרל האנס קֶרּבס התשוש התקיים על כוסיות ורמוט מבקבוק ששמר בכספת המשרד שלו. היות והארטילריה והמטוסים של ברית המועצות השמידו מוצבי פיקוד וניתקו כבלי טלפון ,התמעט במהירות מספר המִפקדות שיכלו לדווח ,אבל הצלצולים מׂשרי הממשלה ומגנרל וילהלם ּבּורגדֹורף בלשכת הקנצלר הלכו ורבו .כל אחד ברובע משרדי הממשלה בברלין דרש מידע .אך מחשבותיהם של קציני המטה היו נתונות לנמצאים בחזית ,והם ראו בדמיונם את מה שעובר עליהם. בישיבה של 11בבוקר ביקשו קצינים לשמוע מה הן תוכניות הפינוי .כולם ידעו שצוסן ,השוכנת מדרום לברלין ,תהיה חשופה לגמרי מרגע שתבקיע החזית האוקראינית 1את קו הנ ַייסֶה .נשמעו אי‑אלה הערות עוקצניות על ניבויו של
ןייווטייר תחולש לע בוקו'ז
249
היטלר שההתקפה על ברלין היא הטעיה ,ויעדו האמיתי של הצבא האדום הוא פראג .למרבה חלחלתו של היינריצי ,היטלר אפילו העביר לשם שלוש דיביזיות פנצר ,שהוכפפו תחת פיקודו של פרדיננד שֵרנ ֶר ,שהועלה זה מקרוב לדרגת גנרל‑פלדמרשל. גנרל תאודור ּבּוסֶה ,מפקד הארמיה התשיעית ,היה זקוק להן עד ייאוש כעתודה להתקפות‑נגד .שלושת הקורפוסים שלו ‑ קורפוס CIשל גנרל וילהלם ברלין משמאל ,קורפוס הפנצר LVIשל גנרל הלמוט וַיידלִינג במרכז וקורפוס הפנצר ס"ס XIשל אוברגרופנפיהרר מטיאס קלַיינהַייסטֶרקַמּפ מימין ‑ סבלו קשות ממחסור בטנקים .נגזר עליהם לנהל קרב הגנה נייח עד שנשברו .הקורפוס ההררי ס"ס Vשל אוברגרופנפיהרר פרידריך יֶקֶלן ,מדרום לפרנקפורט ע"נ אודר, אמנם נמצא בין שני צירי ההתקפה הסובייטיים העיקריים וספג את התקפתה של ארמיה ,69אך הצליח להחזיק מעמד. באודרברוך וברמות זלוב נמשך הקרב באנדרלמוסיה גמורה .מחמת הראות המוגבלת קשות ,חלק ניכר מההרג התנהל בטווחים קצרים .אחד מאנשי חטיבת המשמר גרוסדויטשלנד כתב לאחר מעשה שהאדמה הבוצית "לא היתה שדה קטל ,אלא 20 בית מטבחיים". "חצינו שטח זרּוע מכתשי פגזים" ,כתב קצין ההנדסה הסובייטי סא"ל פיוטר מיטרופנוביץ' ֶסּבֶלי ֵיב הביתה באותו לילה" 21.מכל עבר נחו תותחים וכלי רכב גרמניים מנופצים ,טנקים בוערים וגוויות רבות ,שאנשינו גררו למקום קבורה. מזג האוויר מעונן לגמרי .גשם נוטף ומטוסי התקיפה שלנו טסים מפעם לפעם מעל הקו הקדמי הגרמני לכל אורכו .רבים מהגרמנים נכנעים .הם אינם רוצים להילחם ולמסור את חייהם למען היטלר". קצינים אחרים בצבא האדום היו שרויים במצב רוח מרומם יותר .סרן איוואן פרולוביץ' קלֹוצ'קֹוב מארמיית הסער 3תיאר את הקרקע כ"מכוסה בגוויות לוחמיו של היטלר שהיו פעם כאלה רברבנים" 22.הוא הוסיף וכתב" ,לתדהמת חיילינו ,אחדות מהגוויות קמו על רגליים רעועות מתחתית החפירות והרימו ידיים" .אבל התיאור הזה מתעלם מאבידותיהם של הסובייטים .מספר הנפגעים של החזית הביילורוסית 1היה גדול פי שלושה ממספר המגינים הגרמנים שנפגעו. תחקירים שלאחר מעשה של יום הקרב ההוא הצביעו על מכשלות רבות בצד הסובייטי .נראה שארמיית הסער 5סבלה מ"ארגון גרוע" .משמעת הקשר לקתה
250
נפילת ברלין
בחסר והתקשורת היתה כה גרועה ,עד ש"מפקדים לא ידעו מה מתרחש ומסרו מידע כוזב" 23.וכאילו לא היה די בכך ,מספר התשדורות המוצפנות היה עצום ורב ,ומִפקדות הארמיות לא יכלו להתמודד עם מעמסת הפענוח .שדרים בהולים רבים עוכבו משום כך .זאת ועוד ,מפקדים טענו שכבשו יעדים בטרם הגיעו אליהם כלל .קשה לדעת אם היה זה בלבול ,או שמא יש לתלות את הקולר בלחץ האדיר מגבוה להשיג תוצאות .מקור הלחץ היה בז'וקוב ,ששאג לתוך טלפון השדה שלו על מפקדי הארמיות ,ואלה מצדם ,בהתנהגות הטיפוסית לקודקודים גדולים סובייטיים ,צרחו בקול מבעית עוד יותר על מפקדי הקורפוסים או הדיביזיות .גנרל‑לייטננט פאבל אנדרייביץ' פִירסֹוב ,מפקד קורפוס רובאי הגוורדיה ,26סיבך את עצמו קשות .הוא דיווח לגנרל ברזרין שכוחותיו כבשו כפר מסוים והתקדמו הלאה עוד שני קילומטרים" ,הגם שזו לא היתה אמת". בדיביזיית הרובאים ,248מח"ט אחד איבד את חטיבתו .בדיביזיה אחרת נשלח גדוד לכיוון הלא נכון ,ומשום כך איחרה החטיבה כולה את שעת ההתקפה שנקבעה לה .ומשהחלה ההתקדמות ,אבד המגע בין החטיבות בערפל ובעשן. הן גם לא הבחינו בעמדות אש גרמניות ,ש"המשיכו לפעול בעת שנע החי"ר, והדבר גרם אבידות כבדות" .מפקדים הואשמו גם על המנטליות שלהם .הם רצו רק לנוע קדימה ,בעת שהיה עליהם להתרכז בדרך הטובה ביותר להשמיד את האויב .בעיה זו יוחסה למיעוט חברי המפלגה הנאמנים בשורותיהם ,ולא ללחץ הבלתי‑פוסק של המפקדים שמעליהם. ועוד נפלו קורבנות ,לא בפעם הראשונה ,מאש הארטילריה שלהם עצמם. במקרה אחד יוחסה הבעיה לעובדה ש"במקרים רבים למדי ,מפקדים אינם מסוגלים לטפל במכשירים טכניים שונים" ,והכוונה היא כנראה למצפן פריזמטי ולמכשיר קשר .ביום הראשון 16 ,באפריל ,נפגעה קשות דיביזיית הרובאים 266 מאש ארטילרית סובייטית כשהגיעה לקו העצים .למחרת היום פקד גורל דומה את דיביזיות הרובאים 248ו‑ .301למרות זאת טענה ארמיית הסער 5שנפלו לידיה 33,000שבויים ,אם כי לא טרחה לציין את מספר הנפגעים שלה עצמה. בה בעת סבלה ארמיית הגוורדיה 8מ"חסרונות רציניים" ,ביטוי שגור בלשון נקייה לשלומיאליות המוליכה כמעט לאסון .אבל כאן יש לתלות את הקולר בז'וקוב ,לא בצ'ויקוב" .האש המכינה פעלה היטב על הקו הקדמי של האויב, מה שאִפשר לחי"ר לעבור דרך הקו הראשון ,אבל הארטילריה שלנו לא הצליחה להשמיד את עמדות הירי של האויב ,בעיקר על רמות זלוב ,ואפילו השימוש במטוסים לא פיצה על כך" .היו גם מקרים שבהם תקפו מטוסים סובייטיים
ןייווטייר תחולש לע בוקו'ז
251
בפצצות ובמקלעים את אנשיהם שלהם .אחת הסיבות היתה העובדה שגדודי הרובאים המובילים "לא ידעו את רצף הזיקוקים הנכון לשימוש כדי לציין את הקו הקדמי שלנו" .הואיל והאות האמור היה זיקוק לבן ואחריו צהוב ,ומספר הזיקוקים הצהובים שהונפקו היה מועט מאוד ,אין להתפלא על טעויות כאלה. הדוח מציין גם שהארטילריה לא התקדמה כדי לסייע לקו הקדמי של החי"ר, אבל הסיבה לכך היא שהמתכננים לא חזו מראש כי ההרעשה הכבדה שנכללה בתוכניתם תהפוך את הקרקע ,ספוגת המים בלאו הכי ,כמעט לבלתי‑עבירה. שירותי הרפואה קרסו תחת העומס ו"בכמה חטיבות היה פינוי הפצועים משדה הקרב מאורגן על הצד הגרוע ביותר" 24.מקלען אחד שכב פצוע עשרים שעות בלי עזרה .פצועיה של דיביזיית רובאי הגוורדיה 27הושארו "בלי כל עזרה רפואית במשך ארבע עד חמש שעות" ,ובתחנת איסוף הנפגעים היו רק ארבעה שולחנות ניתוח. מדרום לפרנקפורט ע"נ אודר ,לא קלה היתה דרכה של ארמיה 33מול הקורפוס ההררי ס"ס .Vגם לה חסרו ככל הנראה אנשי עזרה ראשונה לטיפול בפצועים .לא נותר לקצינים אלא לאלץ שבויים גרמנים ,באיומי נשק ,לשאת פצועים סובייטים לעורף ולהביא משם תחמושת .הדבר קומם את המחלקה הפוליטית של הארמיה, שלאחר זמן מתחה ביקורת על הקצינים הפוליטיים שלה עצמה ,על שלא לקחו את השבויים הגרמנים לידיהם ,כדי לתת להם אינדוקטרינציה "ואז לשלוח אותם בחזרה אל חבריהם לנשק על מנת לערער את המורל שלהם" .העדיפות שנתנו רשויות הצבא האדום לפצועים היתה נמוכה באמת ובתמים .ונוסף על כל המעמס הכרוך בעבודה בבתי החולים של שדה *,אנשי סמר"ש לא חשבו פעמיים לפני שהזעיקו רופא באמצע הניתוח כדי לבדוק מקרים שנחשדו כפציעה עצמית ,משום 25 שעם תחילת הלחימה ,הם "נעשו הרבה יותר תכופים". אין ספק שהקרב על רמות זלוב לא היה שעתו הנאה ביותר של מרשל גאורגי ז'וקוב ,אך למרות הליקויים בתכנון ובפיקוד על המבצע ,אין לפקפק אף לרגע באומץ הלב ,בכוח הסבל ובהקרבה העצמית שגילו רוב חיילי הצבא האדום וקציניו הזוטרים .למרבה העצב ,הגבורה האמיתית הזאת ‑ להבדיל מהגרסה התעמולתית חסרת הנשמה ,שנועדה להעמיד מופת מוסרי לדורות הבאים ‑ לא הועילה במאומה לריכוך הלבבות הקשים כצור של המפקדים הבכירים ושל *
מחמת התלאות הנוראות שעברו על אנשי הרפואה ,רבים מהם עזבו את המקצוע בתום המלחמה. [.]Senyavskaya, 1995, p. 124
252
נפילת ברלין
ההנהגה הפוליטית הסובייטית .ההתייחסויות לחיילים בלשון עקיפין בשיחות טלפון רבות אומרות דרשני .מפקדים היו שואלים" ,כמה גפרורים נשרפו?" או 26 "כמה עפרונות נשברו?" כשביקשו אומדני אבידות. בצד הגרמני ,לא היה אפשר לצפות מגנרל היינריצי ,מפקד קבוצת הארמיות ויסלה ,או מגנרל בוסה ,מפקד הארמיה התשיעית ,שיעשו הרבה יותר מכפי שעשו בנסיבות אלה .ניצולים גרמנים מהקרב עדיין מברכים את שמם ,על שהצילו את חייהם של רבים מספור בהחלטתם להסיג את רוב הכוחות מהעמדות הקדמיות ממש לפני תחילת ההרעשה .אבל כמה קצינים בכירים עדיין האמינו באדולף היטלר .אחרי רדת הלילה ב‑ 16באפריל בא אל"ם האנס‑אוסקר וֵלֶרמָן, מפקד הארטילריה של קורפוס הפנצר ,LVIלשוחח עם מפקדו גנרל ויידלינג בוָואלדז ִיפֶרסדֹורף ,מצפון‑מערב למִינכֶּבֶרג .מִפקדת הקורפוס נמצאה בבית נופש של משפחה ברלינאית; נר יחיד האיר את החדר בקומה הראשונה .ויידלינג ,שלא היו לו שום אשליות באשר לדרך ניהולו של היטלר את המלחמה ,אמר את שהיה 27 על לבו .ולרמן מרכיב המונוקל התפלץ" .הזדעזעתי קשות" ,כתב לאחר מכן, "כשגיליתי כי אפילו הקצין המסור והנועז הזה' ,הקשוח כעצם' כפי שאמרו עליו בחטיבתו ,איבד את האמון בהנהגה העליונה". שיחתם נקטעה בחטף עקב הפצצה ,ובעקבות זאת הגיעו דיווחים על פער שנפער בינם לבין קורפוס הפנצר ס"ס XIלימינם ,ועוד פער הלך ונפער לשמאלם ואיים לנתק אותם מקורפוס CIשל גנרל ברלין .החומה נגד ההוְרדות המונגוליות שעליה דיבר גבלס התפוררה במהירות. הלילה ההוא היה בוודאי אחד הגרועים ביותר בחייו של ז'וקוב .עיני הצבא כולו ,וחשוב מזה ,עיני הקרמלין ,היו נשואות אל רמות זלוב ,שעליהן לא הצליח להשתלט .עכשיו היה ברור שהארמיות שלו לא יוכלו עוד לבצע את משימתן, כיבוש "ברלין ביום השישי למבצע" 28.אחת מחטיבות הרובאים של צ'ויקוב הגיעה לפאתי העיירה זלוב ,ואחדים מהטנקים של קטוקוב היו קרובים לקו הרכס בנקודה מסוימת ,אבל היה ברור שזה לא ישביע את רצונו של סטלין. מנהיג ברית המועצות ,שנשמע די נינוח בשעות אחר הצהריים ,התכעס בגלוי כשדיווח לו ז'וקוב בשיחת רדיו‑טלפון מעט לפני חצות כי הרמות טרם נכבשו. סטלין האשים אותו על ששינה את תוכנית הסטבקה" .האם אתה בטוח שתשתלט 29 על קו זלוב מחר?" שאל בחריפות.
ןייווטייר תחולש לע בוקו'ז
253
"מחר 17 ,באפריל" ,ענה ז'וקוב ,בניסיון להישמע רגוע" ,עד סוף היום ,ההגנה על רמות זלוב תישבר .אני משוכנע כי ככל שהאויב ישלח יותר כוחות נגדנו כאן ,כן יהיה קל יותר לכבוש את ברלין .הרבה יותר קל להשמיד כוחות בשטח פתוח מאשר בעיר מבוצרת". דומה שסטלין לא השתכנע .אולי חשב על האמריקנים ,העלולים להגיע מדרום‑מערב ,ולאו דווקא על הכוחות הגרמניים ממזרח לבירה" .אנחנו חושבים", אמר סטלין" ,להורות לקונייב לשלוח את הארמיות המשוריינות של ריבלקו ולליושנקו לעבר ברלין מדרום ,ולומר לרוקוסובסקי לזרז את הצליחה ולתקוף גם כן ,מצפון" .אז פלט סטלין דו סבידניה וניתק את השיחה .לא עבר זמן רב לפני שגילה גנרל מיכאיל סרגייביץ' ָמלִינ ִין ,ראש המטה של ז'וקוב ,כי סטלין אכן הורה לקונייב לשגר את הארמיות המשוריינות שלו נגד האגף הדרומי של הגנת ברלין. החייל הרוסי ‑ ב‑ 1945כמו ב‑ ‑ 1814התייחס בזלזול לנהרות אירופה המערבית. הם נראו לו עלובים בהשוואה לנהרותיה הגדולים של המכורה .אך לכל נהר שהיה עליו לצלוח נודעה חשיבות מיוחדת ,משום שציין את התקדמות המלחמה שהוא השיב שערה לפולשים" .אפילו כשנפצעתי על הוולגה ליד סטלינגרד" ,אמר סגן זוטר בשם מַסלֹוב" 30,ידעתי בלבבי שאני אחזור לחזית ואראה סוף‑כל‑סוף את השפריי הארור". רוחב הנייסה בין פֹוְרסט לבין מּוסקָאּו היה רק כמחצית רוחבו של האודר ,אבל צליחת נהר מול כוחות אויב מחופרים בעמדות שהוכנו מראש אינה משימה קלה. מרשל איוואן קונייב החליט כי הטקטיקה הנאותה ביותר לחזית האוקראינית 1 שלו תהיה העסקת האויב וסנוּורו ,בעוד יחידות החלוץ שלו צולחות את הנהר. ההרעשה הארטילרית החלה בשש בבוקר לפי שעון מוסקבה ,או ארבע בבוקר לפי שעון ברלין .היא כללה 249קנים לקילומטר ,הריכוז הגבוה ביותר בכל המלחמה ,ונלוותה אליה הפצצת שטח כבדה של הארמיה האווירית " .2רעש המטוסים ורעם התותחים והפצצות המתפוצצות היו כה רמים ,עד שלא יכולת לשמוע את חברך צועק אליך אפילו ממרחק של מטר" ,כתב אחד הקצינים. ההפגזה היתה גם הרבה יותר ארוכה מזו של ז'וקוב ונמשכה 145דקות בסך הכול" .אל המלחמה מרעים לו יפה מאוד היום" ,העיר מפקד סוללה ברגע של הפוגה 31.צוותי התותחים נחלצו לעבודתם בששון נקמני ,ומפקדיהם דרבנו אותם בפקודות כמו "אל מאורת הפשיסטים ‑ אש!" "אל היטלר מוכה הדיבוק ‑ אש!" 32 או "על הדם והסבל של עמנו ‑ אש!"
254
נפילת ברלין
כדי לצפות בפתיחת הקרב בא קונייב ממִפקדת החזית שלו בקרבת ּבֶרסלָאּו, שם עדיין נמשך המצור המר על בירת שלזיה .הוא עשה את דרכו אל עמדת התצפית של גנרל ניקולאי פבלוביץ' ּפּוחֹוב ,מפקד ארמיה 33.13זו היתה מחפורת עם תעלות קישור בשולי יער אורנים על מצוק שנשקף אל הנהר .הם נמצאו בטווח אש נק"ל מעמדות האויב בגדה המערבית של הנייסה ,ולכן השקיפו דרך פריסקופים .אבל הנוף רחב הידיים שבו נגולו האירועים נסתר מעיניהם כשהחל השלב השני של ההרעשה ,שכן טייסיו של גנרל‑פולקובניק סטפן אקימוביץ' קָרסֹובסקִי ,מפקד הארמיה האווירית ,2חלפו במהירות ברום נמוך מעל גדת הנהר המערבית והטילו פצצות עשן .מסך העשן השתרע לכל רוחב החזית ומנע בעד הכוח המגן ,ארמיית הפנצר הרביעית ,מלזהות את נקודת ההתקפה העיקרית .המזל שיחק לקונייב :משב רוח הרחיב את מסך העשן ,אבל לא פיזר אותו מהר מדי. יחידות החלוץ זינקו קדימה ,נושאות את סירות הסער שלהן ,הורידו אותן למימי הנהר והתחילו לחתור בפראות" .סירות הסער הושקו" ,דיווחה החזית האוקראינית " 34,1עוד לפני שהשתתקו התותחים .פעילי המפלגה הקומוניסטית וחברי הקומסומול שאפו להיות בין ראשוני היורדים למים וקראו קריאות עידוד אל חבריהם לנשק' :למען המולדת! למען סטלין!'" ראשוני הנוחתים בגדה המערבית תקעו באדמה דגלים אדומים קטנים כדי לעודד את הגל השני .כמה גדודים התחילו לצלוח בשחייה ,פעולה שהוותיקים מבין אנשיהם כבר ביצעו כמה פעמים לפני כן ,בהתקדמותם דרך אוקראינה .כוחות אחרים יכלו לנצל את המעברות שזוהו מראש בסיור ועברו בהליכה את המים הרדודים שם ,בנשק מוגבה מעל הראש .אנשי ההנדסה האחראים להכנת המעבורות הראשונות וגשרי הסירות קפצו למים ופנו לעבר החוף שמנגד .כמה תותחי נ"ט 85מ"מ התקדמו בעקבות גדודי הרובאים הראשונים ,וכך הוקמו ראשי גשר קטנים. מחמת ההרעשה הכבדה ,לא רבים מהגרמנים בעמדות הקדמיות יכלו לגלות התנגדות של ממש .רבים סבלו מהלם קרב קשה" .לא היה איפה להתחבא", אמר רב"ט קרל ּפַפלִיק לשוביו" 35.האוויר היה מלא שריקות ופיצוצים .סבלנו אבידות בלתי‑מתקבלות על הדעת .אלה שנשארו בחיים התרוצצו כמו משוגעים בחפירות ובבונקרים וניסו להציל את עצמם .היינו אילמים מרוב פחד" .רבים ניצלו את העשן והאנדרלמוסיה כדי להיכנע .לא פחות מעשרים וחמישה איש מחטיבת העונשין ,500שהיו להם סיבות טובות יותר מהשאר להיכנע ,התמסרו כמקשה אחת .חיילים גרמנים שנותרו לבדם ,או בקבוצות קטנות ,הרימו את
ןייווטייר תחולש לע בוקו'ז
255
ידיהם וצעקו ברוסית עילגת" ,איוואן ,לא יורה ,אנחנו שבוי" 36.עריק מחטיבת העונשין 500סיפר לחוקריו על האמרה השגורה בברלין" ,ההבטחה היחידה שהיטלר קיים היתה זו שהוא נתן לפני שעלה לשלטון בגרמניה .תנו לי עשר שנים ,הוא אמר ,ולא תוכלו להכיר את גרמניה" .לנדזרים אחרים התאוננו על קציניהם שהבטיחו להם טילי V‑3ואף .V‑4 אחרי שנמתחו כבלים לרוחב הנהר התחילו סירות מעבורת להעביר את טנקי T‑34הראשונים לסיוע לחי"ר .יחידות ההנדסה של החזית האוקראינית 1תכננו לא פחות מ‑ 133נקודות חציה בגזרות ההתקפה העיקריות .הן היו אחראיות לכל חציות הנייסה .אנשי ההנדסה שסופחו לארמיות הגוורדיה המשוריינות 3ו‑ 4קיבלו פקודה להשאיר תחת ידיהם את כל ציוד הצליחה לקראת הנהר הבא ,השּפֵריי .מעט אחרי צהרי היום ,כשנפתחו לתנועה הגשרים הראשונים של 60טונות בגזרתה של ארמיית הסער ,5התחילה חציית היחידות המובילות של ארמיית הגוורדיה המשוריינת 4של גנרל‑פולקובניק דמיטרי דנילוביץ' לֶליּושֶנקֹו .בשעות אחר הצהריים חצו את הנהר רוב הכוחות הלוחמים שעדיין לא עברו אותו והמשיכו להתקדם .חטיבות השריון ,שקיבלו פקודה ללחוץ קדימה בכל המהירות ,היו מוכנות לספיגת התקפת‑הנגד של ארמיית הפנצר הרביעית ,שאותה הובילה דיביזיית הפנצר .21בחלק הדרומי של הגזרה הצליחו גם הארמיה הפולנית 2וארמיה 52לצלוח את הנהר ולהתקדם הלאה .היעד שנקבע להן היה דֶרזדֶ ן. קונייב היה מרוצה מהיום הראשון למתקפה ,ולא בלי סיבה .היחידות המובילות שלו היו באמצע הדרך לנהר שפריי .ההאשמה היחידה שהוטחה בו לאחר מעשה היתה שפינוי הפצועים לבתי החולים התנהל ב"אטיות בלתי‑נסבלת" 37,אבל קונייב ,כמו רוב המפקדים הבכירים האחרים ,לא נרעש 38 יותר מדי" .ז'וקוב לא מתקדם כל כך טוב" ,אמר לו סטלין כאשר שוחח עמו. "סובב את ריבלקו [ארמיית הגוורדיה המשוריינת ]3ואת לליושנקו [ארמיית הגוורדיה המשוריינת ]4לכיוון צֵלֶנדֹורף [הפרבר הדרום‑מערבי ביותר של ברלין]. אתה זוכר ,כמו שסידרנו בסטבקה" .קונייב אכן זכר היטב את הישיבה ,ובייחוד את הרגע שבו מתח סטלין את גבול הגזרות בינו לבין ז'וקוב דרך לִיּבֶן ,וכך ּפָתח ּפֶתח לאפשרות שהחזית האוקראינית 1תעלה על ברלין מדרום. בחירתו של סטלין בצלנדורף כנקודת ייחוס היתה מעניינת מאין כמוה .ברור כשמש שהוא רצה לדרבן את קונייב לנוע בכל המהירות האפשרית לעבר החלק הדרום‑מערבי הקיצוני של ברלין ,הואיל וזה יהיה ציר ההתקדמות המתבקש
256
נפילת ברלין
מאליו מראש הגשר האמריקני בצֶרּבסט .ולגמרי שלא במקרה ,כנראה ,בתוך צלנדורף שוכנת דָ אלֶם ,מקום משכנו של מכון הקייזר וילהלם לפיזיקה עם מתקן המחקר הגרעיני שלו. שלוש שעות קודם לכן ,בתשע בערב ,התקיימה ישיבה בסטבקה שבה רימה שוב גנרל אנטונוב את האמריקנים ,בלי ספק לפי הוראתו של סטלין ,כשהעלו אלה לדיון את הדיווחים הגרמניים על מתקפה כוללת לעבר ברלין[" .אנטונוב] אמר" ,נכתב במברק למשרד החוץ בוושינגטון הבירה" 39,שלמעשה הרוסים מבצעים סיורים בהיקף גדול בגזרה המרכזית של החזית ,כדי לברר פרטים על מערך ההגנה הגרמני".
16
זלוב והשפריי בעקבות שתי שיחות הטלפון של חצות שערך סטלין במוצאי 16באפריל החל המירוץ בין ז'וקוב לקונייב במלוא הרצינות .קונייב ,בדרבונו של סטלין ,נענה לאתגר בהתלהבות .ז'וקוב ,שאמנם היה מזועזע מחמת הכישלון ברמות זלוב, האמין בלב שלם שברלין שייכת לו בזכות. השמים המעוננים כליל ,נוטפי הגשם ,פינו מקום למזג אוויר טוב יותר ביום שלישי 17 ,באפריל .השטּורמֹובִיקים יכלו אפוא לתקוף את העמדות הגרמניות שנותרו ברמות זלוב בדייקנות הרבה יותר גבוהה .מתחת ,באֹודֶ רּברוך ,ובמעלה המתלול עדיין בערו עיירות ,כפרים ובתי משק בודדים .הארטילריה והמטוסים הסובייטיים התבייתו על כל מבנה ,שמא יש בו מוצב פיקוד .התוצאה היתה ריח מחריד של בשר חרוך ,בעיקר בשר אדם בכפרים ובשר בהמות במשקים .הפגזת מבני המשק שנחשדו כמצבורים או כמפקדות חוללה טבח נורא בבעלי החיים שלא יכלו להימלט ונשרפו חיים. מאחורי הקווים הגרמניים ,שלא היו עוד ברורים ,התמלאו תחנות איסוף הנפגעים בפצועים ,ויד הרופאים קצרה מלהושיעם .פציעת בטן היתה שקולה לגזר דין מוות בשיטת הטריאז' ,משום שהטיפול בה היה גוזל זמן רב מדי. העדיפות הראשונה בטיפול ניתנה לאלה שיכלו לחזור ולהילחם .קצינים שזה היה כל תפקידם סרקו את בתי החולים של שדה בחיפוש אחר פצועים שעדיין נותרה בהם היכולת לירות ברובה. הפֶלדז ַ'נדָ ארמִֶרי ,במחסומי הדרכים המאולתרים שהציבה ,חיפשה בלי הרף משתמטים ,אם כשירים ואם פצועים קל ,שאפשר לאלצם לחזור לפלוגות מאולתרות .ברגע שנאסף מספר סביר של אנשים ,הם הוצעדו אל הקווים. החיילים קראו לאנשי הפֶלדז ַ'נדָ ארמִֶרי לא רק "כלבי שרשרת" אלא גם הֶלדֶ נקלָאּואֶן" ,גונבי גיבורים" ,כמשחק מילים על המונח הנאצי קֹולֶנקלָאּואֶן, שתיאר את אלה שגנבו פחם ממשלתי להסקת בתיהם. 257
258
נפילת ברלין
בקנאותה הפראית חטפה ה פֶלדז ַ'נדָ ארמִֶרי רבים שניסו בכנות לחזור לגדודיהם .אלה מצאו את עצמם בכפיפה אחת עם משתמטים ועם חברי נוער היטלר בני חמש‑עשרה או שש‑עשרה ,חלקם עדיין במכנסיים קצרים .קסדות פלדה קטנות במיוחד יוצרו למען הנערים‑החיילים האלה ,אבל לא במספרים מספיקים .פניהם החיוורות והמתוחות בקושי נראו לעין תחת הקסדות שירדו עד מתחת לאוזניהם .קבוצת חבלנים סובייטים שעסקה בסילוק שדה מוקשים הופתעה כשהגיחו מחפירה תריסר גרמנים וביקשו להיכנע .פתאום יצא נער מתוך בונקר" .הוא לבש מעיל צבאי ארוך וחבש כובע מצחייה" ,סיפר סרן שוטָה סּול ָחנ ִישוִוילי" 1.הוא ירה צרור מתת‑מקלע .אבל כשהוא ראה שלא נפלתי ,הוא השמיט את התמ"ק והתחיל להתייפח .הוא ניסה לצעוק' ,היטלר קאפוט ,סטלין גוט!' אני צחקתי .נתתי לו רק סטירת לחי .ילדים מסכנים, ריחמתי עליהם". המסוכנים ביותר מבין נערי היטלר היו אלה שבתיהם ומשפחותיהם נקרעו לגזרים במזרח על ידי הצבא האדום .הם לא ראו כל מוצא לעצמם מלבד מוות בקרב וקיוו לקחת עמם בולשביקים רבים ככל האפשר. יכולת הלחימה של הצבא הגרמני לא אבדה עדיין ,כפי שגילו להוותם ז'וקוב ואנשיו .עוד הרעשה ארטילרית ואווירית בבוקר 17באפריל ,ואחריה חידוש התקדמותן של הארמיות המשוריינות של קָטּוקֹוב וּבֹוגדָנֹוב ,לא נחלו את ההצלחה שהבטיח ז'וקוב לסטלין .תותחי נ"מ 88מ"מ בכינון ישיר וחוליות של ציידי טנקים חמושים בּפַנצֶרפָאּוסטים שיתקו טנקים רבים .בצהרי היום ,כמעט ברגע שנכנסו חטיבות השריון של קטוקוב לדֹולגֶלִין ולפִרידֶרסדֹורף ,פגעה בהם התקפת‑נגד של טנקי הפנתר שנותרו לדיביזיית הפנצר קּורמַרק. הקורפוס המשוריין 11של גנרל‑מיור איוואן איבנוביץ' יּושצ'ּוק ,לעומת זאת, הצליח לכתר את העיירה ז ֵלֹוב עצמה ,היושבת על ַרייכסשטָראסֶה ,1דרך המלך הפרוסית העתיקה המוליכה מברלין עד ל ֵקנ ִיגסּבֶרג ,בירתה ההרוסה עכשיו של פרוסיה המזרחית .אך בתוך זמן קצר מצאו הטנקים של יושצ'וק את עצמם תחת אש ארטילרית של שכנתם ,ארמיית הסער .5הדבר גרר מריבה "בלתי‑תרבותית לחלוטין" 2עם מִפקדתו של ּבֶרז ִָרין .ולא רק השריונאים סבלו" .לדעת אנשי החי"ר" ,ציין ברוב טקט דוח על הלחימה" 3,הארטילריה אינה יורה במטרות מדויקות אלא במטרות שטח כלליות". בלחימה המבולגנת סביב זלוב הותקפו הטנקים של יושצ'וק שוב ושוב
יירפשהו בולז
259
בפנצרפאוסטים מטווח קצר .חייליו בזזו מזרני קפיצים מבתים סמוכים והצמידו אותם לצריחי הטנקים ולצלעות התובה .המיגון המאולתר הזה גרם לפיצוץ המטען החלול של הפנצרפאוסט לפני פגיעתו בשריון הטנק. טנקי T‑34וסטלין של שתי ארמיות הגוורדיה המשוריינות "גיהצו" כל חפירה שנתקלו בה ,אם כי מרביתן כבר היו ריקות מאדם .בחלק הצפוני יותר של האודרברוך התקדמה ארמיית הסער ,3בסיוע ארמיה 47לימינה ,והדפה לאחור את היחידות הקדמיות של קורפוס ;CIרבות מהחטיבות שלו כללו כמעט רק טירונים וצוערים .חטיבת פוטסדם ,שהתארגנה מחדש בקרבת נֹויטֶרּבִין ,נסוגה אל מאחורי הגדות הבוציות של האַלטֶה אֹודֶ ר ,שרוחבו הגיע במקום זה לעשרה מטרים .רק שלושים וארבעה מהנערים האלה עדיין עמדו על רגליהם. הם שמעו שוב את מנועי הטנקים" .אנחנו אנשי החי"ר היינו עוד פעם הפראיירים .היינו אמורים לבלום את התקדמות הרוסים כשכל שאר הכוחות נסוגו מערבה" 4.רק כמה תותחי סער מתנייעים נשארו מאחור לטפל בשריון הסובייטי .הארטילריה הדיביזיונית ,אחרי שירתה את אחרוני פגזיה ,פוצצה את התותחים והסתלקה .שלא במפתיע ,רבים מאנשי החי"ר התגנבו והצטרפו לנסוגים .המשמעת התחילה להתערער ,תהליך שהואץ על ידי שמועות כי הפסקת אש עם בעלות‑הברית המערביות כבר נכנסה לתוקף. במרכז ,הדיביזיה המוצנחת 9התמוטטה לגמרי .מפקדּה המושפל היה גנרל ברונו ּבָראּואֶר ,הקצין שפיקד על ההסתערות המוצנחת על אִיַרקלִיֹון (הרקליון) בכרתים .בראואר האלגנטי ,שנהג לעשן את הסיגריות שלו בפומית ,נעשה לאחר מכן מפקד חיל המצב בכרתים .גרינג הִרבה להתרברב בלוחמיו העל‑אנושיים, שהתייחדו לצורך זה בקסדות צנחנים חסרות תיתורת ,אבל למעשה פיקד עתה בראואר על צוותי קרקע של הלופטוואפה .רובם לא קפצו ממטוס מימיהם, קל וחומר השתתפו בקרב .כשהחלו ההרעשה וההסתערות ,איבדו הקצינים את השליטה באנשיהם מוכי הבעתה ,בייחוד כשנחתו עליהם רקטות קטיושה. אל"ם מֶנקֶה ,מפקד חטיבת הצנחנים ,27נהרג כשהבקיעו טנקי T‑34בקרבת מִפקדתו .רק לפני הצהריים ב‑ 17באפריל הצליחה הדיביזיה להתאושש במקצת, כשהגיע אליה סיוע משוריין בדמות טנקי פנתר ,פנצר סימן 4וזחל"מים; אבל זמן קצר אחר כך החלה ההתמוטטות מחדש .אל"ם האנס‑אוסקר וֵלֶרמָן ,מפקד הארטילריה של קורפוס ,LVIנתקל בבראואר ומצא אותו "הרוס לגמרי בגלל מנוסת אנשיו" 5.בראואר המתוח סבל מהתמוטטות עצבים והועבר מתפקידו. הוא היה ביש מזל במלוא מובן המילה .זמן קצר אחרי תום המלחמה הוא הועמד
260
נפילת ברלין
לדין באתונה והורשע על מעשי זוועה שנעשו בכרתים תחת פיקודו של גנרל אחר; בראואר הוצא להורג ב‑.1947 בשעה 18:30הופיע שר החוץ יואכים פון ריבנטרוּפ במפתיע במִפקדתו של ויידלינג ודרש לקבל תדריך על המצב .באותו רגע ,דרך מקרה ,הגיע גם ולרמן" .זהו מפקד הארטילריה שלי ,שאך זה בא מהחזית" ,אמר ויידלינג 6.ולרמן קיבל לחיצת יד רופסת משר החוץ" .הוא יכול לדווח על המצב" ,הוסיף ויידלינג .אחרי שרמז לתותחן שלא להסתיר מאומה ,התיישב ויידלינג ליד ריבנטרוּפ והקשיב" .היתה לדיווחו השפעה הרסנית על שר החוץ" .ריבנטרוּפ שאל שאלה או שתיים בקול צרוד שבקושי נשמע לאוזן .לא נותר לו אלא לרמוז רמיזות על האפשרות של שינוי המצב "בשעה השתים‑עשרה" ,כהתייחסות חמקנית משהו למשא ומתן עם האמריקנים והבריטים .אולי הרמיזה הזאת היא שהניעה את גנרל תאודור ּבּוסֶה לשלוח את השדר" ,החזיקו מעמד עוד יומיים ,ואז הכול יסתדר" .הרמיזה הזאת על עסקה עם בעלות‑הברית המערביות היתה השקר הגדול האחרון של ההנהגה הנאצית. נחשלים ממישור ההצפה של האודר נסוגו ליערות המכסים את מדרונו הכמעט זקוף של מתלול זלוב ,ובמקרים רבים מצאו שכוחות חי"ר ושריון סובייטיים כבר עברו אותם ונמצאו לפניהם .קבוצות של חיילים עצבניים הרבו לירות על כוחות ידידותיים ,והארטילריה והמטוסים הסובייטיים הרעישו את אנשיהם לא פחות מאשר את הגרמנים .הלופטוואפה הזניק ביום ההוא מטוסי קרב פֹוקֶה‑וּולף רבים ככל שמצאה ידו נגד ההסתערות ,ולקראת ערב תקפו מטוסים גרמניים את גשרי הסירות על האודר ,אך לשווא 7.דוח ממקור לא מזוהה טען ש"טייסים גרמנים מרבים לבצע צלילות התאבדות על מפציצים רוסיים ונופלים עמם בלהבות ארצה" .אם יש אמת בדבר ,הרי זה היפוך תפקידים ראוי לציון :ב‑ 1941נהגו טייסים סובייטים אמיצים ונואשים לנגוח במטוסי לופטוואפה תוקפים ,ביום הראשון של מבצע ברברוסה. מה שמדהים עוד יותר הוא הדיווח על הפעלת טייסת קמיקאזה נגד הגשרים הסובייטיים על האודר .נראה שהלופטוואפה המציא מונח משלו‑ ז ֶלּבסטֹוּפפֶראַיינז ָץ" ,משימת הקרבה עצמית" 8.מסופר שטייסי טייסת לֵאֹונ ִידָ ס שבסיסּה נמצא בי ִיטֶרּבֹוג ,בפיקודו של סא"ל היינר לָנג ֶה 9,חתמו על הצהרה שהסתיימה באלה המילים" :מעל הכול ברור לי שהמשימה תסתיים במותי". במוצאי 16באפריל נערך נשף ריקודים לפרידה מטייסי הבסיס ,בהשתתפות חיילות צעירות מיחידת קשר של הלופטוואפה שנמצאה שם .הנשף הסתיים בשיר אחרון .גנרל‑מיור רוברט פּוקס ,מפקד הבסיס" ,התקשה לכבוש את דמעותיו".
יירפשהו בולז
261
למחרת בבוקר שוגרה הראשונה מבין "המשימות הטוטאליות" ,כפי שכינו אותן ,נגד שלושים ושניים "הגשרים מעל המים ומתחת למים" שאנשי ההנדסה הסובייטים תיקנו או בנו .הגרמנים השתמשו בכל מיני מטוסים ‑ פוקה‑וולף ,190מסרשמיט 109ויונקרס ‑ 88מכל הבא ליד .אחד מ"טייסי ההקרבה העצמית" שטס למחרת היום היה ארנסט ּבַייכל ,בפוקה‑וולף חמוש בפצצת 500קילוגרם .יעדו היה גשר הסירות בקרבת ֶצלִין .סיור אווירי דיווח לאחר מכן שהוא נהרס ,אבל הטענה כי שבעה‑עשר גשרים הושמדו בשלושה ימים היתה מוגזמת קשות ,מן הסתם .היחיד שכנראה נפגע באמת היה גשר מסילת הברזל בקיסטרין .שלושים וחמישה טייסים ומטוסים היו מחיר כבד על הצלחה כה מוגבלת וזמנית .הדבר לא מנע בעד גנרל‑מיור פוקס מלשלוח את שמותיהם בברכת יום הולדת מיוחדת "לפיהרר ,לרגל יום הולדתו החמישים ושישה הקרב ובא" .זו היתה בדיוק ממין המתנות שהיטלר הוקיר יותר מכול. המבצע כולו ננטש בבת‑אחת ,מפני שהארמיות המשוריינות של מרשל איוואן סטפנוביץ' קֹוני ֵיב החלו פתאום בהסתערות על ברלין מכיוון בלתי‑צפוי, דרום‑מזרח ,ואיימו על הבסיס האווירי בייטרבוג. אלת המלחמה עדיין האירה פנים לחזית האוקראינית 1של קונייב ,אחרי התקפתה מעבר לנ ַייסֶה .ארמיה 13וארמיית הגוורדיה 5הבקיעו את קו ההגנה הגרמני השני .בעוד הלחימה הקשה מתנהלת משני העברים ,שלח קונייב את חטיבות השריון המובילות שלו למירוץ אל הנהר שּפֵריי ,בין קֹוטּבּוס לשּפֶרמּבֶרג. חלקות גדולות של יערות אורנים בערו בלהט עז עם חידוש ההרעשות של הארטילריה ושל מטוסי התקיפה שטורמוביק .שריפות אלה היו מסוכנות לטנקים ,שנשאו דלק נוסף בחביות קשורות לסיפוניהם האחוריים .אבל המהירות היתה החשובה מכול ,משום שנקרתה לידי הסובייטים הזדמנות לפרוץ את מחסום השפריי בטרם תספיק ארמיית הפנצר הרביעית להתארגן בקו הגנה חדש .חייליו של קונייב הריחו את הניצחון .בארמיית הגוורדיה המשוריינת 4 שררה ההרגשה ש"אם הגרמנים לא הצליחו להחזיק בנייסה ,הם לא יוכלו לעשות מאומה עכשיו" 10.המפקדים ערכו ביקורות נשק לפני ההסתערות; בידי קומוניסט צעיר נמצא נשק חלוד" .איך אתה חושב לירות בו?" צרח עליו הקצין" 11.אתה אמור לתת דוגמה לכולם ,אבל הנשק שלך מטונף!" הסכנה הנלווית להבקעה משוריינת לעבר ברלין היתה מהלומה גרמנית נגד קווי התקשורת מאחוריה .לכן הפנה קונייב את ארמיית הגוורדיה 5של גנרל
262
נפילת ברלין
אלכסיי סמיונוביץ' ז ָ'דֹוב שמאלה ,לעבר שפרמברג ,ואת ארמיית הגוורדיה 3 של גנרל‑פולקובניק וסילי ניקולאייביץ' גֹורדֹוב ימינה ,כדי להדוף את הגרמנים אחורה לעבר קוטבוס. באותו ערב הגיעו החטיבות המובילות של ארמיית הגוורדיה המשוריינת 3לשפריי ,ומפקד הארמיה גנרל‑פולקובניק פאבל סמיונוביץ' ִריּבָלקֹו ,שנהג להוביל את כוחותיו מלפנים והתגאה בכך ,החליט שלא להמתין להגעת ציוד הגישור .הוא בחר בנקודה שנראתה לו לא עמוקה מדי ושלח טנק היישר לתוך הנהר ,שרוחבו במקום זה היה כחמישים מטרים .המים הגיעו מעל השרשראות, אבל לא יותר מזה .חטיבת השריון צלחה בעקבותיו בטור עורפי ,כדרך שפרשים נהגו לחצות נהרות בעבר .אך בניגוד לפרשים ,השריונאים יכלו להתעלם מהמקלעים הגרמניים שירו בהם מהגדה שמנגד .רוב כוחותיהן של שתי הארמיות המשוריינות 3 ,ו‑ ,4הצליחו לצלוח את השפריי במשך הלילה. קונייב ידע שהטנקים שלו ימצאו את השטח באזור לָאּוז ִיץ קשה לתנועה בגלל ריבוי האגמים ,הביצות ,ערוצי המים ויערות האורנים שבו ,אבל ידע גם שאם ינועו מהר ,הדרכים המוליכות לברלין יהיו מוגנות בדלילות .ארמיית הפנצר הרביעית הגרמנית כבר הטילה לקרב את העתודה המבצעית שלה ,בניסיון להחזיק בקו השני ,ואילו המפקדים בברלין ,ציפה ,ייתנו את דעתם בראש ובראשונה לסכנה הנשקפת לעיר מהארמיות של ז'וקוב. קונייב הגיע למסקנה דומה לזו שקיבל ז'וקוב :מוטב לשבור את האויב במוקדם ,בשטח פתוח ,מאשר במאוחר ,בתוך ברלין .אך הוא לא הזכיר זאת כששוחח עם סטלין באותו ערב ברדיו‑טלפון ממוצב הפיקוד הקדמי שלו ,טירה על ראש גבעה קטנה שהשקיפה אל נוף של יערות אורנים סביב‑סביב. ממש לפני שהשלים קונייב את דיווחו שיסע אותו סטלין" .העניינים אצל ז'וקוב לא מתנהלים כל כך טוב כרגע .הוא עדיין עסוק בהבקעת מערכי ההגנה של האויב" .נשתררה שתיקה ממושכת ,וקונייב העדיף שלא להפר אותה" .אולי נוכל", המשיך סטלין" ,לפרוס מחדש את הכוחות הניידים של ז'וקוב ולשלוח אותם נגד ברלין דרך הפער שנוצר בגזרת החזית שלך?" מן הסתם לא היתה זו הצעה רצינית, אלא מהלך פתיחה שנועד לפתות את קונייב להציע תוכנית משלו. "החבר סטלין" ,השיב" ,זה יגזול יותר מדי זמן ויוסיף בלבול רציני ...המצב בחזית שלנו מתפתח לטובה ,יש לנו מספיק כוחות ,ואנחנו יכולים להפנות את שתי הארמיות המשוריינות שלנו נגד ברלין" .קונייב המשיך ואמר שיש בדעתו להתקדם דרך צֹוסֶן; שניהם ידעו ששם שוכנת המפקדה הכללית.OKH ,
יירפשהו בולז
263
"טוב מאוד" ,השיב לו סטלין" .אני מסכים .הפנה את הארמיות המשוריינות שלך לברלין". ברובע משרדי הממשלה בברלין ,במרוצת 17באפריל ,לא ידע איש מה לעשות, מלבד לנסח הצהרות מרטיטות לב ,מתובלות באיומים נוספים בהוצאה להורג. "שום עיר בגרמניה לא תוכרז עיר פרזות" ,נאמר בפקודה ששלח הימלר לכל מפקדי העוצבות" 12.יש להגן על כל כפר ועל כל עיירה בכל האמצעים האפשריים .גרמני שימעל בחובה המובנת מאליה הזאת לעמו יאבד את חייו ,ולא רק את כבודו" .הוא התעלם מהעובדה שהארטילריה הגרמנית נותרה בלי תחמושת למעשה ,שטנקים כבר ננטשו בגלל מחסור בדלק ושהחיילים עצמם נשארו בלי מזון. הביורוקרטיה הנאצית ,אפילו בדרגים הנמוכים ביותר ,לא השתנתה לנוכח איום ההשמדה .העיירה הקטנה וֹולטֶרסדֹורף ,מעט דרומה לרייכסשטראסה 1 המוליך לברלין ,מצאה את עצמה מוצפת בפליטים ב‑ 17באפריל .אבל השלטונות המקומיים התירו את היציאה רק לתושבים "שאינם עובדים ולאלה שאינם מועמדים לשירות בפולקסשטורם" ,וגם זאת רק בתנאי שיש בידיהם "אישור בכתב מהיעד המארח" שיימצא להם מקום מקלט 13.מלבד זאת היה על כל אחד לבקש אישור מאת הקַרייז ַּבשנ ִיטלַייטֶר ,ראש המחוז הנאצי .אבל רוח ההתנגדות המקומית בפירוש לא היתה קנאית .מחלקת החירום של הפולקסשטורם בעיירה ביקשה פטור מהמשך השירות. כוחותיו של קונייב נמצאו עכשיו פחות משמונים קילומטרים מדרום‑מזרח למרכזי הפיקוד של OKHושל OKWבצוסן .אבל לא ארמיית הפנצר הרביעית ולא קבוצת הארמיות מרכז של גנרל‑פלדמרשל פרדיננד שֵרנ ֶר דיווחו שהארמיות המשוריינות הסובייטיות 3ו‑ 4חצו את השפריי בכוחות גדולים ושאין עוד עתודות שיבלמו אותן .דעתם של קציני המטה בצוסן היתה מקובעת כל‑כולה במאבק על רמות ז ֵלֹוב. גנרל גוטהרד הַיינִריצִי כבר שלח את חלק הארי של עתודת קבוצת הארמיות שלו ‑ קורפוס הפנצר ס"ס IIIגֶרמָאנ ִישֶה בפיקודו של אוברגרופנפיהרר ס"ס פליקס שטַיינ ֶר ‑ לסיוע לארמיה התשיעית המכותרת של בוסה .דיביזיית הס"ס 11נֹורדלָנד קיבלה פקודה בצהרי 17באפריל לנוע דרומה אל זלוב .רוב אנשי הדיביזיה היו דנים ונורווגים ,אבל היו בה גם שוודים ,פינים ואסטונים .נשמעו טענות שהיו בשורותיה גם כמה בריטים ,אבל הן מפוקפקות ,שלא לומר יותר מזה.
264
נפילת ברלין
פיקד עליה בריגדפיהרר ס"ס יואכים צִיגלֶר ,והיו לה כחמישים כלי רכב משוריינים, רובם בגדוד הסיור ובגדוד הפנצר הרמן פון ז ַלצָה .רוב האנשים הנותרים השתייכו לחטיבות הפנצרגרנאדירים דנמרק ונורגה ולגדוד החבלה .נורדלנד ,שפונתה מהכיתור בקּורלָנד ומיד הוטלה ללחימה הכבדה על שפך האודר ממזרח לש ֶטטִין, 14 איבדה כמעט 15,000איש מאז תחילת השנה ,מהם 4,500הרוגים או נעדרים. היינריצי שלח עוד עוצבה זרה של הוואפן‑ס"ס ,דיביזיית נ ֶדֶ רלָנד ההולנדית, דרומה משם .היה עליה להגיע דרום‑מערבה לפרנקפורט ע"נ אודר ולמִילרֹוז ֶה, שם תעבור תחת פיקודו של הקורפוס ההררי ס"ס .Vהיחסים בין הס"ס לוורמאכט היו עכורים ביותר .הימלר התרתח על שהיינריצי גזל מקורפוס הס"ס של שטיינר ("ארמיית" הפנצר ס"ס אחת‑עשרה) את הדיביזיות החזקות ביותר שלו .ונורדלנד עצמה ,שהפגינה הסתייגות מרובה משירות תחת פיקודו של קצין הוורמאכט ,לא ממש נחפזה להצטרף לעוצבתה החדשה. עם שחר ביום רביעי 18 ,באפריל ,היו השמים אדומים למלוא אורכו של האופק המזרחי .אלה שעדיין נאבקו להחזיק מעמד ברמות זלוב התמלאו חרדה מפני הבאות .ואכן ,לא עבר זמן רב לפני ששמעו את הרעש העמוק והצורם של מנועי טנקים ואת חריקת השרשראות .התקיפות מן האוויר באו זמן קצר אחר כך. שטורמוביקים ביצעו הפצצות צלילה גם על הטור של נורדלנד ,כשעוד נמצא במרחק‑מה מקו החזית ,ורגבי עפר הומטרו על הפנצרגרנאדירים של הס"ס במשאיותיהם הפתוחות .ציגלר הקדים את הטור ובא למפקדתו של ויידלינג כדי להודיע לו שאין עוד דלק לכלי הרכב שלו ,וזו הסיבה שנדרש לדיביזיה זמן כה רב כדי להגיע אליו .ויידלינג התרתח. גם מרשל ז'וקוב היה שרוי במצב רוח מסוכן באותו בוקר .כבר נודע לו שקונייב קיבל רשות להפנות את הארמיות המשוריינות שלו צפונה ,לעבר ברלין .סטלין אף העלה את האפשרות ,בשיחתם בלילה הקודם ,של הפניית החזית הביילורוסית 2של רוקוסובסקי דרומה לעבר ברלין ,לאחר שחצתה את האודר בצפון .הוְוי ֵירחֹובנ ִי הוסיף וקנטר אותו במתן עצות מאת הסטבקה על הדרך הנאותה לניהול החזית שלו .הפקודות שנתן ז'וקוב למפקדי הארמיות שלו באותו בוקר לא ידעו פשרה .עליהם לסייר אישית בקוויהם הקדמיים ולדווח לו על המצב המדויק .עליהם לקדם את הארטילריה כדי לחסל מעוזים גרמניים בכינון ישיר .ועליהם להחיש את התקדמותם ולהתמיד בה יומם ולילה .שוב היה על החיילים לשלם בחייהם על השגיאות ששגה מפקדם הגאה ,תחת לחץ מגבוה.
יירפשהו בולז
265
אחרי עוד הפגזות והפצצות כבדות חזרו הארמיות המותשות של ז'וקוב להתקפה בשעות הבוקר המוקדמות .מימין תקפה ארמיה 47את וְִריצֶן .ארמיית הסער 3נעה לעבר הכביש המחבר את וריצן עם זלוב ,אך נתקלה בהתנגדות עזה סביב קּונ ֶרסדֹורף .ארמיית הסער 5וארמיית הגוורדיה המשוריינת 2הצליחו לחצות את הכביש מצפון לנֹויהַרדֶ נּבֶרג ,אבל נבלמו גם הן .בה בעת המשיכו ארמיית הגוורדיה 8של צ'ויקוב וארמיית הגוורדיה המשוריינת 1של קטוקוב להלום בעיירה זלוב עצמה ובגזרת פִרידֶרסדֹורף‑דֹולגֶלִין .צ'ויקוב התרתח על שארמיה ,69שכנתו משמאל ,לא התקדמה כלל .הדבר חשף את אגפו לסכנה .אך למזלו, כל כוחותיו של בוסה כבר היו עסוקים בקרבות קשים. למען האמת ,שני אגפיו של ז'וקוב לא נחלו הצלחה מרובה .מדרום לפרנקפורט עדיין טחנה ארמיה 33את מערכי ההגנה של דיביזיית הס"ס 30בינואר שהשתייכה לקורפוס ההררי ס"ס .Vובקצה הצפוני של האֹודֶרּברּוך לא היו ארמיה 61והארמיה הפולנית 1מסוגלות להתקדם בטרם תיכבש וריצן. פריצת הדרך באה במפתיע ,מעט מאחורי זלוב ,על רייכסשטראסה .1בשעה 09:40ב‑ 18באפריל קיבל אל"ם האנס גאורג אַייזמָן במִפקדת קבוצת הארמיות ויסלה שדר שהודיע כי "קבוצות שריון קדמיות של האויב הבקיעו בדִ ידֶ רסדֹורף" והן נעות לעבר מִינכֶּבֶרג לאורך רייכסשטראסה .1החי"ר נס בבהלה .עשרים דקות אחר כך ,לפי דרישתו של היינריצי ,התקשר אייזמן עם אל"ם אולריך דה מַייזי ֵיר ב‑ OKHכדי לברר מה קרה לדיביזיית הפנצר ,7שהיתה נחוצה לו לסתימת הפער בין האגף השמאלי של הארמיה התשיעית לאגף הימני של ארמיית הפנצר השלישית. 15 בצהריים טלפן בוסה אל היינריצי" .היום הוא רגע המשבר" ,דיווח .שני הטורים העיקריים של האויב נעים מדרום‑מזרח לווריצן ולאורך רייכסשטראסה .1בוסה הבין שהארמיה שלו פוצלה .ארמיות הסער 3ו‑ 5פערו פרצה בחזית בין וריצן לזלוב .שישה קילומטרים מערבה מזלוב ,בקרבת הכפר אַלט רֹוז ֶנטָל ,יצאו הגרמנים להתקפת‑נגד של חי"ר ושריון .רס"ן אנדרייב ,מג"ד בדיביזיית הרובאים 248של ארמיית הסער ,5השאיר שתיים מפלוגותיו לבלום את ההתקפה ,והוא עצמו הוביל פלוגה שלישית באיגוף כדי לתקוף את הגרמנים מעורפם" .גדודו חיסל 153חיילים וקצינים ושני טנקים". הקרב היה חסר רחמים .בהֶרמֶרסדֹורף ,מדרום‑מערב לנויהרדנברג ,עברו אנשי חי"ר סובייטים ליד T‑34שעדיין בער מפגיעת פנצרפאוסט .חייל גרמני קרא אליהם לעזרה משוחת שועל סמוכה; רימון יד שנפל לשוחה קטע את כף רגלו,
266
נפילת ברלין
ולא היה לו כוח למשוך את עצמו החוצה .אבל אנשי הצבא האדום השאירו אותו 16 שם ,למרות שוועותיו ,בנקמה על הצוות שנשרף. גרינג ,מלא זעם על התמוטטותה של הדיביזיה המוצנחת ,9התקשר בשעה 16:20למִפקדת קבוצת הארמיות ויסלה כדי להורות על הדחתו המיידית של גנרל בראואר .ב‑ 18:45התקשר גנרל בוסה עם היינריצי .לא נותרה עוד דרך למנוע את פיצול הארמיה שלו" .מנקודת ראותו של הפיקוד" ,שאל" ,איזו גזרה חשובה יותר ,הצפונית או הדרומית?" ב‑ 19:50הודיע קצין הקישור של הלופטוואפה לאגף המבצעים של קבוצת הארמיות ויסלה כי מטוסים גרמניים השמידו חמישים ושלושה מטוסי אויב, ארבעים ושלושה טנקים ועוד תשעה‑עשר "מסופקים" .מישהו במטה הוסיף בעיפרון שני סימני קריאה ביומן המבצעים ,עדות לפקפוק בטענות הללו. הלחימה היתה אכזרית ,אבל טענות הגרמנים בדבר אבידות הצבא האדום היו נגריף הכריז כי " 426טנקים סובייטיים" מנופחות ביותר .העיתון הנאצי דר ַא ִ הושמדו ביום זה בלבד 17.עם זאת ,אבידות הסובייטים אכן היו הרבה יותר כבדות מאבידות הגרמנים .ז'וקוב ,בלהיטותו הנואשת לכבוש את רמות זלוב ,איבד שם קצת יותר מ‑ 30,000חיילים ,ואילו אבידות הגרמנים בקרב זה הגיעו ל‑.12,000 שבויים גרמנים שהובלו לעורף התמלאו יראה למראה הטורים האינסופיים של טנקים ,תותחים מתנייעים וכלי רכב זחליליים אחרים שנעו קדימה" .וזהו הצבא" ,חשבו אחדים מהם" 18,שהיה אמור להגיע לאפיסת כוחות ב‑ ."1941אנשי חי"ר סובייטים שהתקדמו בצדו השני של הכביש קידמו את פניהם בקריאות "גיטלר קאפוווט!" בלוויית תנועת יד לרוחב הצוואר. אחד השבויים הגרמנים היה משוכנע שאחדים מההרוגים שלידם עברו היו "חיילים סובייטים שנדרסו על ידי הטנקים שלהם עצמם" .הוא גם ראה חיילים סובייטים מנסים כמה פנצרפאוסטים שנפלו לידיהם ,בירי לעבר קיר של בית הרוס למחצה .אחרים הפשיטו מעילים מעל חברים לנשק שנהרגו, ובאחד הכפרים ראה שני חיילים משתעשעים בירי לעבר חסידות מקננות. דומה שיצר הקליעה למטרה נותר כפייתי גם אחרי הקרב .כמה שבויים שנלקחו לשלֹוס המפואר בנויהרדנברג התפלצו למראה השומר שלהם ,שהבחין ב"נברשת מפוארת" ,הרים את התת‑מקלע שלו ושלח בה צרור .קצין בכיר נזף בו" ,אבל דומה שזה לא עשה עליו רושם רב". 19 ‑ "בעיירה גּוזֹוב" ,דיווח כוח מארמיית הסער " ,5שחררנו שש עשרה נשים
יירפשהו בולז
267
סובייטיות .החייל צִינּבָאלּוק זיהה נערה שהכיר מהבית .שמה היה טטיאנה שֶסטֶרי ָאקֹובָה .הנשים סיפרו לחיילים על סבלותיהן הנוראים בשנות עבדותן .הן גם אמרו שלפני בריחתה אמרה אדוניתן לשעבר ,הגברת פִישקֶה' ,בשבילנו ,הרוסים גרועים ממוות'" .המחלקות הפוליטיות טענו שחיילי הצבא האדום התמלאו זעם למראה סיסמאות "התעמולה הפשיסטית" שנמרחו על הקירות וקראו להגן על נשות גרמניה מפני הבולשביקים. מדרום לברלין ידע קונייב רגע של דאגה ב‑ 18באפריל .גנרל‑פלדמרשל שרנר, מפקד קבוצת הארמיות מרכז ,שנבעת לנוכח הבקעת קו הנהר שפריי ,ניהל התקפת‑נגד בקרבת ג ֵרלִיץ נגד אגפה של ארמיה 52העושה את דרכה אל דרזדן. אבל שרנר לא ריכז כראוי את כוחותיו ‑ בלהט הרגע הוא שיגר אותם להתקפה לשיעורין ‑ ולכן היה קל יחסית לארמיה 52להדוף אותם .בתחילה לא נאלצה כלל הארמיה הפולנית 2לעצור את התקדמותה ,אבל התקפות חוזרות ונשנות בימים שלאחר מכן האטו אותה במידה ניכרת. קונייב המשיך לדחוף את ארמיה 13מעבר לשפריי ,מאחורי שתי הארמיות המשוריינות שלו .במשך כל הזמן הזה המשיכה ארמיית הגוורדיה 3של גורדוב ללחוץ על הגרמנים בסביבות קוטבוס ,וארמיית הגוורדיה 5של ז'דוב המשיכה לתקוף את שפרמברג כדי לאבטח את הפרצה .קונייב גם הורה למטה שלו לאסוף את כל המשאיות שבהישג יד .העוצבות המובילות של ארמיה ,28שהגיעה כתגבורת ,כבר נמצאו מעבר לנייסה ,והוא רצה להחיש אותן קדימה כדי לסייע לכוחות השריון המתקדמים אל ברלין .עד סוף היום התקדמה ארמיית הגוורדיה המשוריינת 3של ריבלקו שלושים וחמישה קילומטרים מעבר לשפריי ,בעוד שארמיית הגוורדיה המשוריינת 4של לליושנקו ,שנתקלה בהתנגדות קלה יותר, עברה ארבעים וחמישה קילומטרים. בשעות אחר הצהריים קיבל גנרל‑לויטננט הלמוט ַריימָן ,מפקד אזור ההגנה ברלין, פקודה לשלוח את כל יחידות הפולקסשטורם מהעיר אל הארמיה התשיעית כדי לבסס קו חדש .ריימן התחלחל מעצם המחשבה לרוקן את העיר ממגיניה .יוזף גבלס ,בתפקידו כקומיסר הרייך להגנת ברלין ,אישר את הפקודה ,וריימן הזהיר אותו ש"ההגנה על בירת הרייך אינה מתקבלת על הדעת עכשיו" 20.ריימן לא הבין כי זה היה בדיוק מה שרצו שּפר והיינריצי ,כדי לחסוך מברלין קרבות רחוב. בדיעבד נשלחו מזרחה פחות מעשרה גדודים וכמה תותחי נ"מ .הם צעדו אל מחוץ
268
נפילת ברלין
לעיר בשעות הבוקר המוקדמות של יום המחרת .כשנודע דבר הפקודה הזאת ,סיפר 21 שּפר ,הניחו הכול כי "ברלין תהיה למעשה עיר פרזות". גנרל וַיידלִינג מצא את עצמו ,למורת רוחו המרובה ,מטופל בעוד אורח חשוב‑לדעת‑עצמו מברלין .הפעם היה זה ארטור אַקסמָן ,ראש נוער היטלר. ויידלינג ניסה לשכנע אותו שאין טעם להטיל לקרב נערים בני חמש‑עשרה ושש‑עשרה חמושים בפנצרפאוסטים .זוהי "הקרבת ילדים למען מטרה שכבר אבדה" 22.אקסמן היה מוכן רק להודות כי "הנוער שלו לא קיבל אימונים מספיקים" .למרות הבטחתו לוויידלינג שלא יעשה בהם שימוש ,הוא לא נקף אצבע כדי להוציאם מהקרב .וכאות מצמרר עוד יותר למצבם הנואש של הנאצים, שלושים אסירים פוליטיים הומתו בעריפת ראש בכלא ּפלֵצֶנז ֵיי. באגפה הצפוני של הארמיה התשיעית נסוג קורפוס CIב‑ 18באפריל פחות משכניו .לפיכך ,רבות מחטיבותיו מצאו במהרה כי כוחות סובייטיים נמצאו הרחק בעורפן .כוח אחד ,שריד מחטיבת צוערים ,שלח שניים מאנשיו אחורה למפקדה באותו ערב כדי לברר מה קרה למנות הקרב שלו .השניים חזרו קצרי 23 נשימה ומזועזעים" .הרוסים אוכלים את ארוחת הערב שלנו ברגע זה" ,דיווחו. לאיש לא היה מושג היכן הבקיע האויב והיכן נמצא עכשיו קו החזית .הצוערים חטפו את ציודם וצעדו לאחור בחשיכה ,ובדרכם עקפו כפר בוער .העננים השחורים המתאבכים ממעל החזירו זוהר אדום של אור הלהבות. באותו לילה נהרס הכפר וּולקֹוב ,מאחורי נויהרדנברג ,בהרעשת קטיושות כבדה ועלה באש .כמעט כל בתיו היו מלאים בחיילים גרמנים רצוצים שנרדמו. מצבם של הניצולים הכוּויים ומוכי הבהלה היה נורא .גם גדוד הסיור של נורדלנד ספג הרעשת קטיושות .הוא איבד ברגעים ספורים יותר אנשים מכפי שאיבד במשך כל הלחימה המרה סביב שטטין ,כמה שבועות לפני כן. ב‑ 19באפריל החלה הארמיה התשיעית להתפצל ,כפי שחשש מלכתחילה גנרל בוסה ,ומעתה נעה בשלושה כיוונים עיקריים .עקב השתלטות הצבא האדום על וריצן והמשך התקדמותה של ארמיית הסער 3מערבה ,אל הרמה שמאחורי נויהרדנברג ,נאלץ קורפוס CIלסגת אחורה אל ֶאּבֶרסוָואלדֶ ה והאזור הכפרי שמצפון לברלין .קורפוס הפנצר LVIשל ויידלינג ,במרכז ,החל לנוע היישר מערבה אל ברלין .ומימין ,קורפוס הפנצר ס"ס XIהחל לסגת לדרום‑מערב ,לעבר פִירסטֶנוָואלדֶה .לדיביזיית קּורמָרק נותרו פחות מתריסר טנקי פנתר.
יירפשהו בולז
269
באותו יום התקדמו ארמיית הגוורדיה המשוריינת 1של קָטּוקֹוב וארמיית הגוורדיה 8של צ'ּויקֹוב מזלוב ,לאורך רייכסשטראסה ,1לעבר עיר המפתח מינכברג .שרידי הדיביזיה המוצנחת ,9שהתאוששו יום קודם לכן ,נמלטו עכשיו מבוהלים ,בצעקות "דר איוואן קומט!" 24גדוד הסיור של דיביזיית הס"ס נורדלנד, שהגיעה סוף‑סוף לחזית ,אסף אחדים מהצנחנים ,נתן להם תחמושת והחזיר אותם לקרב בהתקפת‑נגד שנחלה הצלחה ארעית. הנסיגה לאורך רייכסשטראסה ,1ולמרחק ניכר משני צדדיו ,הפכה במהירות לאנדרלמוסיה אומללה" .אתם האחרונים?" שאלו הכול .חיילים מכל הזרועות והשירותים היו מעורבבים יחדיו ,ורמאכט לצד ואפן‑ס"ס .התשושים ביותר צנחו תחת עץ ומתחו את רגליהם .תושבי המקום ,ששמעו כי החזית התמוטטה, הציפו את הדרכים בניסיון למצוא מקלט בברלין .חיילים עברו על פני פליטים שעגלותיהם נתקעו בגלל ציר או גלגל שבור ,מה שהכביד את תנועתם של כוחות הצבא .קצינים הזדקפו בקיבלוואגנים שלהם כדי להורות לאומללים לסלק את המכשול מהדרך ,או כדי לפקוד על קבוצת חיילים לעשות זאת .במהלך הנסיגה מצאו הקצינים צורך ,לעתים תכופות יותר ויותר ,לשלוף את אקדחיהם כדי להבטיח שפקודותיהם ימולאו. הפלדז'נדארמרי וקבוצות של אנשי הס"ס המשיכו לחפש עריקים .אין תיעוד של ההוצאות להורג שבוצעו לצד הדרך ,אבל מסיפוריהם של עדי ראייה עולה שבגזרת קורפוס ס"ס XIנתלו רבים על עצים ,בהם כמה חברי נוער היטלר, בלי שמץ של ראיה 25.זה היה רצח פשוטו כמשמעו .לטענת מקורות סובייטיים, 25,000חיילים וקצינים גרמנים הוצאו להורג על פחדנות בהוראת בתי דין שדה במהלך .1945קרוב לוודאי שהנתון הזה גבוה מדי ,אבל קשה להעלות על הדעת שהמספר היה קטן מ‑.10,000 להוסיף חטא על פשע ההוצאות להורג הללו ,בעוצבות הס"ס עברה מפה לאוזן 26 ההוראה שעליהן לסגת לאחור "עם פקודה להתארגן מחדש בשלֶזוִויג‑הֹולשטַיין" ליד גבול דנמרק ‑ לא בדיוק המקום המתאים ביותר להילחם בו נגד הסובייטים. מסתבר שמפיצי השמועה לא ידעו כי הארמיה השנייה הבריטית הגיעה לנהר אֶלּבֶה בלָאּודֶנּבּורג ,מדרום‑מזרח להמבורג ,ממש באותו יום ,וחסמה את הדרך לשם. 19באפריל היה עוד יום אביב יפהפה ,והאווירייה הסובייטית נהנתה מראות מושלמת .כל אימת שהופיע שטורמוביק לצלוף ולהפציץ התרוקנה הדרך :ההולכים בה השליכו את עצמם לתעלות שלצדיה .נשים ונערות מכפרים סמוכים ,מלאות
270
נפילת ברלין
אימה מפני הצבא האדום ,התחננו בפני החיילים שייקחו אותן עמם .אבל כמה אנשים ,שחיו קרוב למדי לחזית ,לא היו מסוגלים כנראה לתפוס את ממדי האסון הממשמש ובא .פלוני הֶר ז ָאלּבֹורן שלח ב‑ 19באפריל לראש הכפר וֹולטֶרסדֹורף דרישה לקבל אישור בכתב כי בהתאם לסעיף 15לחוק המנהל הציבורי (גרסת 1 27 בספטמבר ,)1939יוחזר לו זוג האופניים שלו שהופקע בידי הפולקסשטורם. שרידיהם של גדודי הטירונים והצוערים מקורפוס CIמצאו את עצמם נסוגים "כפר אחר כפר" מערבה אל ּבֶרנ ָאּו ,מעט צפונה מברלין .רובם איבדו כמעט שלושה רבעים ממצבתם .הם היו תשושים ,רעבים ומבולבלים לחלוטין .כל אימת שנעצרו למנוחה נרדמו כולם כאחד ,והיה על קציניהם להעיר אותם בכמה בעיטות לאיש כשהגיעה השעה להמשיך הלאה .איש לא ידע מה קורה בצדדים ,או אפילו מלפנים ומאחור .מכשירי הקשר וטלפוני השדה ננטשו. לא היה גם סיכוי לשוב ולבסס קו הגנה אפקטיבי ,למרות מיטב מאמציהם של הקצינים המנוסים יותר ,שחטפו את הנחשלים מיחידות אחרות ושילבו אותם ביחידותיהם הקטנות. עכשיו היה על גנרל היינריצי לתת את דעתו לחלק הצפוני של קו ההגנה על האודר ,בין החוף הבלטי לבין תעלת הֹוהֶנצֹולֶרן בקצה העליון של האודרברוך. גנרל האסו פון מַנטֹויפֶל ,שהטיס מטוס סיור קל מעל האזורים הקדמיים של הארמיות של רוקוסובסקי ,לא התקשה להבחין בהכנות האויב .בפני החזית הביילורוסית 2ניצבה משימה אדירה .מצפון לשוֶודט זרם האודר בשני ערוצים, עם אדמות ביצה בתווך ומשני הצדדים .בליל 19באפריל דיווח רוקוסובסקי לסטלין שהמתקפה תתחיל למחרת עם אור ראשון ,אחרי הפצצות כבדות מהאוויר והפגזה ארטילרית. מלאכתו של רוקוסובסקי היתה הקשה ביותר מבין כל מפקדי החזיתות ,שכן היה עליו למשוך את כוחותיו מדנציג ומשפך הוויסלה ולפרוס מחדש .זו היתה משימה לוגיסטית אדירה ,שהניעה את ז'וקוב להתרות בסטלין כבר ב‑ 29במרס במה דברים אמורים" .ובכל זאת ,נצטרך להתחיל במבצע בלי לחכות לחזית של רוקוסובסקי" ,השיב לו מנהיגו" 28.אם יאחר בכמה ימים ,לא נורא" .היה ברור שסטלין לא חשש אז במיוחד .אבל עכשיו ,לאור האפשרות שהארמיות של רוקוסובסקי יהיו נחוצות בברלין ,הוא נעשה הרבה יותר מודאג.
17
יום ההולדת האחרון של הפיהרר יום שישי 20 ,באפריל ,היה היום הנאה הרביעי ברציפות .זה היה יום הולדתו החמישים ושישה של אדולף היטלר .בעבר ,מזג אוויר יפה ביום זה הניע עוברים ושבים ברחובות לברך אפילו זרים גמורים על "מזג האוויר של הפיהרר" ועל הנס המשתמע ממנו .עכשיו ,רק נאצים קנאים לחלוטין היו מסוגלים עדיין לדבר על כוחותיו העל‑טבעיים של היטלר .אבל היו בכל זאת נאמנים לא מעטים שניסו לחגוג את המאורע .דגלי צלב הקרס הונפו על בניינים הרוסים ,וכרזות התנוססו לאמור" ,העיר הלוחמת ברלין מברכת את הפיהרר!" בעבר הוצפה לשכת הקנצלר במבול של ברכות יום הולדת בתאריך זה .שש שנים לפני כן שלח פרופ' ד"ר לוץ הֶק מגן החיות של ברלין שי לפיהרר ,עם "ברכות מקרב לב" ‑ 1ביצת יעֵן במשקל 1,230גרם ,כדי להכין ביצים מקושקשות. אבל ב‑ 1945היו מעט מאוד מכתבים וחבילות ,ולא רק מפני שמערכת הדואר קרסה .גם גן החיות של ברלין היה הרוס למחצה ,וחיות רבות גוועו ברעב. כוחות המפציצים של ארצות הברית ובריטניה היו מודעים היטב לתאריך. צפירות אזעקה נשמעו בבוקר ,כשהופיעו מבנים צפופים לחגוג את יום הולדתו של הפיהרר בהפצצה כבדה במיוחד .זו היתה חגיגה כפולה לצוותי המפציצים של שני חילות האוויר .לנוכח התקרבותם של הכוחות הסובייטיים לברלין ,היתה זו התקיפה שלפני האחרונה של בירת הרייך. רייכסמרשל הרמן ג ִֵרינג התעורר באותו בוקר בקִָרינהָל ,אחוזתו הכפרית מצפון לברלין ,לשמע הרעשת הפתיחה של מתקפת רוקוסובסקי .שיירה של משאיות הלופטוואפה ,שהיו נחוצות עד ייאוש למשימות בהולות אחרות, עמדה הכן ,עמוסה באוצרות שבזז .פלגת אופנוענים היתה אמורה ללוות אותה דרומה .גרינג השמיע דברים קצרים באוזני האנשים וצפה בהם בצאתם לדרך. קצין ההנדסה שהניח את חומר הנפץ לפיצוץ קרינהל ליווה לאחר מכן את הרייכסמרשל למקום שבו נח הּפַּצָץ ,מוכן להפעלה .גרינג התעקש לפוצץ את 271
272
נפילת ברלין
הבית בעצמו .הפיצוץ הפריח ענני אבק רחבי ממדים ,ולאחריו קרסה אל תוך עצמה אותה אנדרטה ענקית ליהירותו של האיש .גרינג לא העיף מבט לאחור, אלא נכנס ללימוזינה הענקית שתסיע אותו לברלין .היה עליו להימצא בלשכת הקנצלר בצהרי היום כדי לברך את הפיהרר לרגל יום הולדתו. היינריך הימלר חזר לסנטוריום בהֹוהֶנלִיכ ֶן בלילה הקודם והזמין בחצות בקבוק שמפניה כדי להרים כוס לכבוד יום הולדתו של הפיהרר .הוא אך זה הסדיר פגישות נפרדות עם הרוזן פולקֶה ּבֶרנ ָדֹוט מהצלב האדום ועם נורברט מָזּור ,נציג הקונגרס היהודי העולמי ,שהוטס בחשאי לשדה התעופה טֶמּפֶלהֹוף בשעה מוקדמת באותו יום .ברנדוט ומזור שיערו שהוא מבקש לדון באפשרות של שחרור אסירים ,אבל מבחינתו של הימלר ,המטרה היתה יצירת קו תקשורת עם בעלות‑הברית המערביות .הרייכספיהרר של הס"ס ,הגם שעדיין היה משוכנע בנאמנותו האישית להיטלר ,חש כי רק הוא לבדו יוכל להחליף אותו .הוא יהיה המנהיג שעמו יוכלו בעלות‑הברית המערביות לנהל משא ומתן .כל שעליו לעשות הוא לשכנע את היהודים כי הפתרון הסופי היה עניין של מה בכך ,ששני הצדדים צריכים להניחו מאחור. יוזף גבלס ,הנאצי הבכיר היחיד שהתכוון להישאר בברלין לצד היטלר עד הסוף המר ,שידר נאום ברכה באותו בוקר .הוא קרא לכל הגרמנים לתת אמון עיוור בפיהרר ,העומד לחלץ אותם מצרותיהם" .שאלתי את עצמי אם הוא יצא מדעתו" ,כתבה אורזולה פון קַרדֹורף ביומנה" 2,או שמא הוא עושה איזה מעשה תעתועים בדם קר". גרינג ,ריבנטרוּפ ,דניץ ,הימלר ,קלטנברונר ,שפר ,קייטל ,יודל וקרבס הוסעו ללשכת הקנצלר לפני שעת הצהריים .בהגיעם ,הם צעדו דרך החדרים הענקיים שקירותיהם מצופים בשיש מלוטש ,עם דלתות שהגיעו כמעט עד התקרה. האנדרטה המעין קולנועית הזאת לשררה מנקרת עיניים נראתה עלובה במצבה ההרוס למחצה ,אך עדיין עמדה בה אווירה זדונית עמוקה. רבים מהחוגגים שהביעו איחולי יום הולדת ביום ההוא חשבו שהיטלר נראה קשיש בעשרים שנה לפחות מכפי גילו .הם הפצירו במנהיגם לשים את פעמיו לבוואריה בטרם יאחר את המועד .היטלר הצהיר בביטחון מוחלט שהרוסים עומדים לנחול מפלה עקובה מדם מאין כמוה לפני ברלין .גרוס‑אדמירל קרל דֵ נ ִיץ ,שעליו הטיל היטלר את הפיקוד על צפון גרמניה ,קיבל ברכת פרידה לבבית .אבל גרינג ,שטען כי הוא עומד לארגן התנגדות בבוואריה ,זכה ביחס צונן .היטלר ,ציין אלברט שּפֵר באוזני חוקריו האמריקנים כעבור פחות מחודש,
ררהיפה לש ןורחאה תדלוהה םוי
273
היה "מאוכזב מהפחדנות של גרינג והשאר" 3.תמיד הוא שכנע את עצמו שנאמניו הקרובים הם אנשים אמיצי לב. בישיבת המצב באותו היום ,השאלה היתה כמה זמן נותר עד שהרייך יבותר לשניים מדרום לברלין .השטח שטרם נכבש הלך והצטמצם מיום ליום .הבריטים נמצאו בחורש לּונ ֶּבּורג ,בדרך להמבורג .האמריקנים נמצאו באלבה התיכון ,על גבול צ'כוסלובקיה ,ונעו לתוך בוואריה .הארמיה הראשונה הצרפתית התקדמה לתוך גרמניה הדרומית .בדרום‑מזרח ,הצבא האדום נמצא ממערב לווינה, ובאיטליה חצו בעלות‑הברית את עמק הּפֹו צפונה .שוב עלתה לדיון יציאת הצמרת הנאצית מברלין" .להפתעתם של כמעט כל הנוכחים" ,סיפר שּפר, "הימלר הצהיר שהוא יישאר בברלין עד הרגע האחרון ורק אז יטוס דרומה". הפמליה הופתעה על ש"הדיון בפינוי היה כללי" .אחרי הישיבה החלו שאר המנהיגים להמציא "כל מיני תירוצים" ליציאה מברלין לרגל ענייניהם הרשמיים. הימלר ,ריבנטרוּפ וקלטנברונר יצאו לכיוונים נפרדים .על כמה מאנשי לשכת הקנצלר הוטל לעבור לּבֶרגהֹוף למחרת היום" .יום הולדתו של הפיהרר אך למרבה הצער לא במצב רוח חגיגי" ,כתב מרטין ּבֹורמָן ביומנו" 4.קבוצת החלוץ מקבלת פקודה לטוס לזלצבורג". בשעות אחר הצהריים ,בגן ההרוס של לשכת הקנצלר ,שירך הפיהרר את דרכו אט‑אט לאורך שורה של חברי נוער היטלר ,שאחדים מהם זכו בצלב הברזל על תקיפת טנקים סובייטיים .היטלר לא היה מסוגל להעניק את העיטורים בעצמו. כדי להצניע את הרעד הקשה של זרועו השמאלית ,הוא אחז בה בימינו מאחורי גבו בלכתו .מפעם לפעם היה ביכולתו להרפות ממנה לרגע קט .בלהיטות של פדופיל מודחק ,הוא השתהה כדי ללטף לחי או לצבוט אוזן ,בלי שהיה מודע לזימה הנוטפת מחיוכו. אחרי קבלת הפנים לאנשי פמלייתו הקרובה באותו ערב ,בחדר ההסבה הזעיר בבונקר ,עלה היטלר על משכבו הרבה יותר מוקדם מהרגיל .אווה בראון הוליכה את השאר מעלה ללשכת הקנצלר .בין יתר הנוכחים היו מרטין בורמן וד"ר תאודור מורל ,קבוצה משונה ולא נעימה של אורחים במסיבה .אחד השולחנות העגולים הגדולים שעיצב שּפר היה גדוש במאכלים ובמשקאות .הם שתו שמפניה והעמידו פני רוקדים ,אבל היה רק תקליט אחד לגרמופון" :ורדים אדומים כדם מספרים לך על אושר" .לדברי מזכירתו של היטלר ,טראודל יּונג ֶה, נשמעו הרבה צחקוקים היסטריים" .זה היה נורא; כעבור זמן קצר לא יכולתי 5 לשאת את זה עוד וירדתי שוב לישון".
274
נפילת ברלין
שאלת הפינוי נעשתה נפיצה מאין כמוה .בשבת 15 ,באפריל ,הפטירה אווה בראון באוזני היטלר שד"ר קרל ּבַרנדט ,שהיה רופאו האישי ,מעביר את משפחתו לטּוִרינגִי ָה .למרבה חלחלתה ,היטלר התפוצץ מכעס והאשים אותו על בחירתו במקום שעומד להיכבש על ידי בעלות‑הברית המערביות .זוהי בגידה .הוא 6 הורה לבורמן לבדוק את העניין ולשוחח עם "אווה בראון וד"ר שטּומּפ ֶפג ֶר", רופא הס"ס המסור שהחליף את ברנדט .אווה בראון תיארה את הפרשה 7 כ"תעלול מתועב באמת" במכתב לחברה הכי טובה שלה ,הרטה אֹוסטֶרמָאי ֵיר. היא נמצאה להלכה במוקד השלטון ,אבל לא הבינה כלל ועיקר את המציאות הנציונל‑סוציאליסטית. למחרת היום הואשם ברנדט בתבוסתנות; אַקסמָן ישב בראש בית הדין שגזר את דינו למוות .אבל ביצוע גזר הדין נדחה ,כנראה בהשפעת אויביו של בורמן, ובהם הימלר ,שתפס סוף‑סוף כי בורמן משחיר את פניו בחצר היטלר זה זמן רב .ברנדט חמק מהוצאה להורג בידי הנאצים ,אבל לאחר מכן נידון למוות על * ידי בעלות‑הברית. ברנדט ,שהיה בשעתו מקורב לחוג אֹוּבֶרז ַלצּבֶרג ,חיבר מאמר שנון על "הנשים סביב היטלר" למען שוביו האמריקנים במרכז החקירות "אֶשקֶן" .היטלר ,כתב, לא נשא אישה מעולם משום שרצה "לטפח את האגדה המיסטית בלבבות בני העם הגרמני שכל עוד הוא נשאר רווק ,תמיד קיימת האפשרות שאחת מבין 8 מיליוני הנשים הגרמניות אולי תוכל לזכות בכבוד הנעלה של עזר כנגדו". נראה שהיטלר אפילו דיבר על כך בנוכחות אווה בראון .ב‑ 1934הוא גם הצהיר בפניה כי "ככל שהגבר רם ונישא יותר ,כן צריכה האישה להיות זניחה יותר". ברנדט היה סבור שליחסים בין השניים היה אופי של אב ובת ,יותר מאשר מורה ותלמידה .אבל אם צדק בעניין זה אם לאו ,דבר אחד ברור .פילגשו של היטלר לא היתה מדאם פומפדור .היא לא עסקה מעולם בתככים לטובת אנשי החצר או נגדם .אך אחרי שנים של הסתתרות תחת מסווה של עוזרת בית ,על מנת שהפיהרר יוכל לשמר את מיתוס הרווקּות שלו למען גרמניה ,מה פלא *
באוקטובר ,1944אחרי שהאשים ברנדרט את ד"ר מֹוֶרל במתן סמים מסוכנים להיטלר ,יושב הסכסוך בין השניים במינוי ברנדט לתפקיד שר הרייך לתברואה ולבריאות .לאחר מכן מצאו אותו בעלות‑הברית אחראי ל"המתות חסד" ולניסויים רפואיים באסירים ודחו את טענתו שלא היתה לו שליטה באתרים שבהם בוצעו פשעים אלה.
ררהיפה לש ןורחאה תדלוהה םוי
275
שהיא ניסתה לפעמים למלא את תפקיד הגבירה .לדברי ברנדט ,היא התייחסה אל אחותה הצעירה והנוחה להתפתות גרטל ,שאותה השיאה לגרופנפיהרר ס"ס הרמן פֶגֶלַיין" ,כמעט כמו משרתת אישית". שאלת המיניות של היטלר עוררה מספר לא מבוטל של ספקולציות בזמן האחרון .אבל אין שום ספק בכך שהוא הדחיק את הצד ההומו‑ארוטי שלו למען תדמיתו כפיהרר ,גבר שבגברים .הדחקה זו מסבירה חלק ניכר מהאנרגיה המטורפת שלו ומהאגדות שבהן אפף את עצמו .אחדים מבני משק ביתו טוענים בתוקף שהוא מעולם לא תינה אהבים עם אווה בראון ,אבל המשרתת האישית שלה משוכנעת שאין זו אמת ,משום שהיא השתמשה בגלולות לדחיית המחזור שלה כשהוא ביקר בּבֶרגהֹוף .ריח הגוף המחריד של היטלר לקראת סוף ימיו בלי ספק הפחית עוד יותר את כוח המשיכה הגופנית שלו ,אבל אווה בראון ,כמו כמה ידידות קרובות אחרות ,היתה מוקסמת ממנו בעליל .אין שום הוכחות לכאן ולכאן ,אבל הנשיקה הלוהטת שהעניק לה היטלר מאוחר יותר ,כשסירבה לעזוב את הבונקר ולצאת למקום מבטחים בבוואריה ,טופחת על פניהם של הגורסים כי מעולם לא היה מגע מיני מכל סוג בין השניים. בדומה להיטלר עצמו ,אווה בראון היתה כרוכה אחר זוהר הקולנוע .נראה שסרטים היו נושא שיחה חשוב ביניהם .הדעת נותנת שאחד התסכולים הגדולים בחיי הבדידות שלה נבע מאי‑יכולתה להשתתף בקבלות הפנים הממלכתיות שאליהן הזמין גבלס כוכבות קולנוע ,כדי להוסיף שמץ של תחכום לאוסף הרגיל של רעיות נאצים .אולי ראתה אווה בראון את העתיד שייעד לה הגורל עם היטלר כמין סיום של דרמה קולנועית .במכתביה האחרונים אין שמץ של מלודרמה ,ובכל זאת היא מצאה לעצמה תפקיד מפואר ‑ הגיבורה שאחרי שנות סבל ,השפלה והזנחה בצל הגבר האהוב ,זוכה בסוף הסרט בהכרה במסירותה. הריהוט שלה הועבר לחדר סמוך לחדרו של היטלר בעולם התחתון של לשכת הקנצלר ב‑ 15באפריל ,ומאז ואילך ישנה גם היא תחת פני הקרקע. "תמיד היא היתה לבושה ומאופרת ללא דופי" ,כתב שליש הלופטוואפה של היטלר ,ניקולאוס פון ּבֶלֹוב" 9.היא היתה מקסימה ומסבירת פנים ולא גילתה שום חולשה ,ממש עד הרגע האחרון" .מחמת החשש מפני נפילה לידי חיילים סובייטים ,החלו היא ומזכירותיו של היטלר להתאמן בירי באקדח בחצר ההרוסה של משרד החוץ .הן היו גאות ביכולתן להשתמש בנשק והזמינו קצינים שהיו בבונקר להתחרות בהן. "אנחנו כבר שומעים את אש התותחים מהחזית" ,כתבה אווה בראון להרטה
276
נפילת ברלין
אוסטרמאייר" 10.כל חיי עוברים עלי בבונקר .כפי שאת יכולה לתאר לעצמך ,אנחנו סובלים ממחסור נורא בשעות שינה .אבל אני כל כך מאושרת ,בייחוד ברגע זה ,על שאני קרובה אליו ...אתמול טלפנתי אל גרטל .בפעם האחרונה מן הסתם .מהיום ואילך אין שום אפשרות להשיג קו החוצה .אבל יש בי אמונה בלתי‑מעורערת שהכול יסתדר על הצד הטוב ,והוא מלא תקווה במידה יוצאת מן הכלל". באותו בוקר יצאו נשות ברלין הפשוטות לעמוד בתור לאוכל אחרי ההפצצה. שאון האש הארטילרית מרחוק אימת את חששן שזו עלולה להיות ההזדמנות האחרונה שלהן למלא את המזווה .אור השמש רומם את רוחן של רבות מהן. 11 "פתאום שמים לב שכבר אביב" ,כתבה צעירה אחת באותו יום אחר הצהריים. "אדים של ניחוח לילך מגינות נטושות מנשבים בין חורבותיו המפוחמות של הפרוור". הרצון הנואש לדעת מה קורה דחף אנשים להתאסף סביב הדוכנים ולחכות לבואו של מחלק העיתונים .עכשיו היו ה"עיתונים" לא יותר מגיליון נייר יחיד, מודפס משני הצדדים ,שהכיל הרבה יותר תעמולה מאשר מידע .המדור המועיל היחיד היה ההודעה היומית של הוורמאכט ,שלמרות ניסוחה העקלקל והחמקני הבהירה ,לפי שמות העיירות שהופיעו בה ,עד היכן התקדם האויב .בהודעת היום ההוא נזכרה מִינכֶּבֶרג ,שבעה‑עשר קילומטרים מערבה מז ֵלֹוב על רייכסשטראסה ,1ומכאן ניכר שהסובייטים הבקיעו את הקו בלי ספק. אבל ברגע זה ,הצורך במזון עמד בראש מעייניהם של הכול .לפי השמועות שהגיעו לאוזני הברלינאים ,בני ארצם הלכודים בשלזיה הידרדרו לכדי אכילת שורשים ועשבים .הרוסים ,נאמר מפה לאוזן בתורים לפני חנויות המכולת, ירעיבו גם אותם .סדר העדיפויות היה ברור כשמש .רק דברים שאפשר לאכול או לשתות ,או חפצים שאפשר להמיר במזון בסחר חליפין ,יוכלו להביא תועלת מעתה .וביום ההוא היו הברלינאים אמורים לקבל "מנות משבר" ,כלומר מעט נקניקיות או קדל חזיר ,אורז ,אפונה מיובשת ,שעועית או עדשים ,מעט סוכר וקצת שומן .זו היתה הודאה בעקיפין מצד הרשויות שהעיר נצורה ושרויה במצוקה. אספקת המים ,הגז והחשמל היתה משובשת קשות ,היכן שהתקיימה בכלל, והברלינאים הידרדרו בבת‑אחת לקיום פרימיטיבי .רבים מהם כבר היו אנוסים לבשל תפוחי אדמה רקובים למחצה על מדורות קטנות ,מוקפות בשלוש לבנים, על מרפסותיהם .עקרות בית שראו את הנולד מילאו מזוודות במצרכים חיוניים
ררהיפה לש ןורחאה תדלוהה םוי
277
כדי לקחתם למרתף ,על מנת שיוכלו לעבור בו את הקרב הממשמש ובא .וכל זה היה אחרי שמונים ושלוש הפצצות מהאוויר מאז תחילת פברואר .ההחלטה הנחושה לנהוג כאילו החיים נמשכים כרגיל ,והאנשים עדיין נוסעים מדי יום למשרדיהם המופצצים ,התנדפה באחת. מרשל גאורגי קונסטנטינוביץ' ז'וקוב כתב שב‑ 20באפריל אחר הצהריים, "הארטילריה ארוכת‑הטווח של קורפוס הרובאים 79מארמיית הסער 3פתחה באש על ברלין" 12.אך האמת היא שלא רבים מתושבי העיר היו מודעים לכך. דומה שז'וקוב לא ידע כלל ועיקר כי זהו יום הולדתו של היטלר ,אבל הוא היה זקוק עד ייאוש לדבר‑מה שיוכיח כי הוא תקף את ברלין לפני קונייב .התותחים ירו מטווח קיצוני ,ורק הפרברים הצפון‑מזרחיים נפגעו. כשנודע לז'וקוב בוודאות כי ארמיה משוריינת של מרשל איוואן סטפנוביץ' קֹוני ֵיב עולה על ברלין מדרום ,הוא שלח באותו ערב פקודה בהולה לגנרל‑פולקובניק מיכאיל ייפימוביץ' קָטּוקֹוב ולגנרל‑פולקובניק סמיון איליץ' ּבֹוגדָנֹוב ,מפקדי ארמיות הגוורדיה המשוריינות 1ו‑ .2הוא הטיל עליהם "משימה היסטורית :להבקיע לברלין ראשונים ולהניף את דגל הניצחון" 13.הוא הורה להם לשלוח את החטיבה המובחרת ביותר מכל קורפוס כדי לפרוץ לאחד מפרברי ברלין עד 04:00למחרת היום ולדווח לו מיד ,על מנת שיוכל להודיע לסטלין ויהיה אפשר לפרסם זאת בעיתונות .בפועל ,הראשונה מבין חטיבות השריון שלו הגיעה לפאתי העיר רק ב‑ 21באפריל בערב. בינתיים ,מדרום‑מזרח לברלין ,דרבן מרשל קונייב את שתי הארמיות המשוריינות שלו לחצות את השּפֵרייוָואלד .הוא נתן את דעתו בעיקר לארמיית הגוורדיה המשוריינת ,3שיעדה היה האגף הדרומי של ברלין .הקורפוס המוביל של גנרל‑פולקובניק פאבל סמיונוביץ' ִריּבָלקֹו ניסה בצהרי היום להסתער על העיירה ּבָארּוט ,רק עשרים קילומטרים מדרום לצֹוסֶן ,אבל נכשל בניסיונו הראשון" .החבר ריבלקו" ,הבריק קונייב" 14,שוב אתה זז כמו תולעת .חטיבה אחת נלחמת בזמן שכל הארמיה תקועה .אני פוקד עליך לחצות את קו בארוט‑לּוקֶנוָואלדֶ ה דרך ביצה בכמה צירים ,במערך קרבי פרוס .דווח ביצוע". העיירה נכבשה בתוך שעתיים. ארמיית הגוורדיה המשוריינת 4של גנרל‑פולקובניק דמיטרי דנילוביץ' לֶליּושֶנקֹו ,דרומה ומערבה משם ,התקדמה בקו מקביל בערך אל י ִיטֶרּבֹוג והלאה אל ּפֹוטסדָם .סטלין עדיין היה משוכנע שהאמריקנים עלולים לשוב ולהתקדם פתאום.
278
נפילת ברלין
באותו יום הודיעה הסטבקה לז'וקוב ,לקונייב ולמרשל קונסטנטין קונסטנטינוביץ' רֹוקֹוסֹובסקִי על האפשרות של מפגש עם בעלות‑הברית המערביות ומסרה להם סימני זיהוי 15.אבל מה שגם קונייב וגם הסטבקה לא הבינו כראוי ,מסתבר ,הוא שהחזית האוקראינית 1שלו ,המתקדמת מדרום‑מזרח ,עומדת להיתקל בארמיה התשיעית של גנרל תאודור ּבּוסֶה ,המנסה לסגת סביב הצד הדרומי של ברלין .כמו בז'וקוב ,גם בקונייב נכנס דיבוק ברלין .באותו לילה שיגר מברקים לשני מפקדי הארמיות המשוריינות שלו" :אישי לחברים ריבלקו ולליושנקו .פוקד עליכם 16 מפורשות לפרוץ לברלין הלילה .דווחו ביצוע .קונייב". עם נסיגת הגרמנים מרמות זלוב ב‑ 19וב‑ 20באפריל ,לא נותר עוד קו חזית. נחשלים רצוצים עשו את דרכם לאחור כמיטב יכולתם ,וקבוצות קרב מאולתרות נלחמו בהיתקלויות קטנות ועזות כל אימת שנשקפה להן סכנה .מִפקדת הארמיה התשיעית הודיעה לגנרל גוטהרד הַיינִריצִי שהיא מחזיקה ב"קווי בלימה" 17,אבל אלה לא היו הרבה יותר מקווים שהותוו במפה בעפרונות שעווה ‑ ניסיונותיו של קצין מטה להשליט מראית עין של סדר בתוהו ובוהו. ארמיית הסער 5של גנרל‑פולקובניק ניקולאי ארסטוביץ' ּבֶרז ִָרין הגיעה לפאתי שטָראּוסּבֶרג במוצאי 19באפריל .מצבם של הכוחות הגרמניים הנסוגים היה גרוע שבעתיים מפני שכל הדרכים המוליכות מערבה היו פקוקות בפליטים, שנעשו יותר ויותר מבוהלים .כשהגיעו טנקי T‑34לשדה התעופה וֶרנֹויכ ֶן, הנמיכה סוללת הנ"מ שהגנה עליו את תותחי ה‑ 88מ"מ שלה לאש בכינון ישיר. אבל בכל ההיתקלויות האלה ממזרח לברלין" ,היה ברור לנו החיילים" ,כפי שכתב חייל שהשתתף בהן" 18,שהקרב הזה לא יוכל להימשך זמן רב". בבוקר 19באפריל נלחמה דיביזיית נֹורדלָנד באזור שמצפון‑מערב למינכברג, שאותו פינתה בחיפזון מִפקדתו של גנרל הלמוט וַיידלִינג .חטיבת נֹורגֶה נסוגה לאחור מּפִריצהָאג ֶן ,ואילו חטיבת דנמרק מדרום לה ,ביער ּבּוכֹוב ,התערבבה בנוער היטלר ובשרידים של דיביזיית הפנצרגרנאדירים .18 ויידלינג פקד עליהם לצאת להתקפת‑נגד ביער בוכוב ,אבל זו נכשלה .גדוד הסיור של נורדלנד כמעט כותר ונחבל קשות .גורלה של פלגת נוער היטלר היה מר עוד יותר ,לאחר שנותקה משאר הכוח בחלקת יער שעלתה באש .הטנקים הסובייטיים נזהרו שלא להיכנס לטווח הפנצרפאוסטים" .ואז פתחו הטנקים באש אל צמרות העצים" ,דיווח שטּורמן ּבֶקֶר" 19,ושבבי העצים מלמעלה התחילו לפגוע בנו בעמדותינו מתחת".
ררהיפה לש ןורחאה תדלוהה םוי
279
הנותרים בחיים נאלצו לסגת לעבר שטראוסברג בדרכי עפר קטנות ביער האורנים .אנשי חי"ר סובייטים דלקו אחריהם לאורך החפירות ,והשריון שלהם נע מאחור כדי לספק להם חיפוי .לאנשי הוואפן‑ס"ס הסקנדינבים היו רק נשק קל וכמה מרגמות .תותח סער גרמני יחיד הופיע ,ניסה להתמודד עם טנקי T‑34 והושמד מיד .אבל אז הופיע טנק ֵקנ ִיגסטִיג ֶר יחיד מבין העצים .הוא חיסל שני T‑34והציל את המצב. שרידי גדוד הסיור התארגנו מחדש ביער ליד שטראוסברג .הם חבשו את פצעיהם ,תיקנו את כלי הרכב שלהם וניקו את נשקם .אווירת העוגמה ששררה במקום לא מנעה בעד שטורמבאנפיהרר ז ָאלּבָך לשאת נאום לרגל יום הולדתו של הפיהרר ולהרחיב את הדיבור על משמעות הקרב נגד הבולשביזם שבו הם שרויים. אוברשטורמבאנפיהרר לַנג ֶנדֹורף ,שנפצע ,נלקח לבית חולים שדה של הס"ס. הוא שמע את נאומו של גבלס לכבוד יום ההולדת של היטלר בעת שטיפל בו הרופא .רופא הס"ס מלמל" ,עכשיו אנחנו נכניס להם" 20.האחיות היו מתנדבות מהולנד ,מפלנדריה ,מדנמרק ובייחוד מנורווגיה .אחת האחיות הנורווגיות הצעירות ,ראה לנגנדורף ,גילתה את אהובה ,איש הוואפן‑ס"ס ,בין הפצועים שהובאו זה עתה" .היא חיבקה אותו והניחה את ראשו בחיקה ונשארה איתו עד שמת מפציעה קשה בראשו" .בדומה לכל הפשיסטים והנציונל‑סוציאליסטים הזרים שהתנדבו לס"ס ,גם האחיות הללו איבדו את ארצותיהן ,ועכשיו איבדו גם את מטרת המלחמה שלהן .ההכרה בכך ,בשילוב עם שנאת הבולשביקים העמוקה שפיעמה באנשי הוואפן‑ס"ס הזרים ,הפכה את כל אלה ללוחמים עשויים ללא חת בקרב על ברלין. במשך רוב שעות היום נאחזו חטיבות נורגה ודנמרק בשדה התעופה של שטראוסברג והגנו עליו מפני הטנקים של קטוקוב .אוברשטורמבאנפיהרר קלֹוץ ,מפקד חטיבת דנמרק ,נהרג כשספג רכבו פגיעה ישירה .אנשיו הניחו את גופתו בחדר התפילה הקטן של בית קברות סמוך; לא היה להם פנאי לקבור אותה .כעבור זמן קצר היה עליהם לסגת הלאה לדרום‑מערב ,אל הכביש המהיר המקיף את ברלין. בנסיגתה הקפידה נורדלנד להתרחק מדרכים ראשיות .ברייכסשטראסה 1 שררה אנדרלמוסיה ,בייחוד בקטע שבקרבת ִרידֶ רסדֹורף ,שם ניסו מאות כלי רכב לנוע מערבה ,אם כי הכביש נחסם לעתים תכופות בעגלות איכרים מלאות פליטים שספגו אש מקלעים ממטוסי תקיפה שטורמוביק .חיילים שלא קיבלו
280
נפילת ברלין
אוכל כבר חמישה ימים פרצו לבתים שבעליהם נטשו אותם .אחדים היו כה תשושים ,עד שצנחו למיטות בבגדיהם המוכתמים עדיין בבוץ החפירות ,אחרי שאכלו מכל הבא ליד .הם שקעו בשינה עמוקה ,ובכמה מקרים התעוררו רק כשהגיע האויב .אחד מחברי נוער היטלר הרצוצים התנער בחלחלה כשמצא כי קרב משתולל סביב‑סביב לו. קצינים ניסו לאכוף סדר באיומי אקדח .רב‑סרן אחד עצר תותח נ"מ מתנייע שהוביל פצועים לעורף ופקד על הנהג לפנות לאחור ,לעבר האויב .אנשי הצוות אמרו לו שהקנים "נשפכו" ואינם שמישים עוד .הרב‑סרן התעקש בכל זאת ופקד עליהם להוריד את הפצועים .כמה אנשי פולקסשטורם שהיו בקרבת מקום צעקו, "תירו בו! תירו בו!" והקצין נסוג .לא היה עוד משקל רב לסמכותו של קצין בנסיגה שכזאת ,אם לא נשענה על תת‑מקלעים של הפלדז'נדארמרי. שמועות ובהלות החריפו עוד יותר את האנדרלמוסיה בדרכים .נשמעו קריאות שווא "דר איוואן קומט!" ומנגד היו מקרים שבהם אכן הופיעו טנקים סובייטיים והדביקו את הנסוגים .חיילים גרמנים טענו ש"בוגד משל זיידליץ" נסע בין החיילים הנסוגים ופקד עליהם להמשיך לנוע עד פוטסדם ,מעבר לצד הרחוק של ברלין .ייתכן מאוד שהיתה זו אמת ,משום שהמחלקה השביעית של הצבא האדום הטילה על השבויים ה"אנטי‑פשיסטים" שלה ליטול על עצמם כל סיכון אפשרי. חיילי הצבא האדום חשו בעליל כבתוך שלהם בלחימה ביערות האורנים ממזרח לבירה ,אם כי מזג האוויר היה חמים ,ואלה מהם שעדיין חבשו אושנקות ולבשו מעילי פוך קינאו בחבריהם שכבר קיבלו מדי קיץ" .ככל שמתקרבים לברלין" ,ציין אחד מהם" 21,כן נראה האזור דומה יותר לנוף סביב מוסקבה". אבל מנהגים אחדים שרכש הצבא האדום הכבידו את ההתקדמות .ב‑ 20באפריל נבזזה מינכברג ביסודיות" ,בעיקר על ידי קצינים וחיילים מחטיבות מיוחדות [כלומר שריון וארטילריה] ...יותר מחמישים חיילים נאסרו באותו יום .חלקם נשלחו לפלוגות רובאיות .הם גנבו בגדים ונעליים וחפצים אחרים לנגד עיניהם של תושבי המקום .האנשים האלה הסבירו שהם בוזזים מפני שהם רוצים לשלוח 22 דברים הביתה". בעת שקורפוס הפנצר LVIשל ויידלינג נסוג לעבר הפרברים המזרחיים של ברלין, שרידי קורפוס CIנעו לאחור מצפון לעיר .חלק מהם הגיעו לסביבות ּבֶרנ ָאּו בליל 19באפריל .הפצועים ננטשו לצד הדרך ,מפני שרק לכלי רכב מועטים נשאר מעט דלק .רבים מהם כנראה נהרגו בהפגזות היכן ששכבו.
ררהיפה לש ןורחאה תדלוהה םוי
281
רוב החיילים בברנאו היו צוערים וטכנאים שאורגנו בחטיבות מאולתרות .מיד כששוכנו בבתי ספר ובבתי מגורים ,הם פשוט צנחו ונרדמו .קבוצה של חניכי קורס קשר מצאה קסרקטין נטוש .בשעות הבוקר המוקדמות של 20באפריל, כשתקף את המקום קורפוס הרובאים 125של ארמיה ,47היה על הסמל לעבור ביניהם ,להעיר אותם בבעיטות ולאלצם לצאת ולהגן על העיירה" .זה היה חסר כל טעם" ,העיר אחד ממפקדיהם כעבור שנים 23,אבל בשעתו ,הוורמאכט המשיך להילחם מפני שאיש לא אמר לו שהוא רשאי להפסיק. הקרב על ברנאו ‑ קרב ההגנה הממשי האחרון לפני שהחל ברצינות הקרב על ברלין ‑ היה מבולגן וקצר .הקצינים הגרמנים שפיקדו על החניכים הצעירים הבינו מיד שאין עוד ביכולתם למנוע התפוררות גמורה .רבים התחמקו ונמלטו, ביחידּות או בקבוצות קטנות .כשכבשה ארמיה 47את ברנאו ,ירתה סוללה מחטיבת הגוורדיה הארטילרית 30מטח ניצחון לעבר ברלין 24.בה בעת לחצה ארמיית הגוורדיה המשוריינת 2של בוגדנוב על הפרברים הצפון‑מזרחיים של העיר ,מעט מחוץ לכביש הטבעת .חיילים סובייטים רבים שמעו שכביש זה היה מבצע הנדסי מרשים ,אבל אלה מהם שראו במו עיניהם את מיזמי הראווה הסטליניסטיים העמידו פנים מזלזלות. המחלקה השביעית הפעילה עוד ועוד שבויים כסוכנים מעודדי עריקה. בחזיתה של ארמיית הסער 3נשלחו חמישה חיילים מגדוד פולקסשטורם בחזרה 25 אל חבריהם לנשק ב‑ 20באפריל" .הם שבו למחרת כמעט עם כל הגדוד". אך למרות הבטחותיה של המחלקה הפוליטית ,חיילים סובייטים רבים חיפשו בשקידה אנשי ואפן‑ס"ס כדי להתנקם בהם" .דּו אס‑אס!" צעקו ,ולאלה שצחקו בתדהמה על ההאשמה שהוטחה בהם ,נשקפה סכנה של הרג בו במקום .אחדים מאלה שנשבו בידי חיילי נקוו"ד ונמסרו לסמר"ש ,שהאשים אותם בחברּות 26 בוורוולף ,אולצו להודות שקיבלו "חומרים כימיים להרעלת בארות ונהרות". גנרל תאודור בוסה ,עם החלק הגדול יותר של הארמיה התשיעית המפוצלת‑ קורפוס הפנצר ס"ס ,XIהקורפוס ההררי ס"ס Vוחיל המצב של פרנקפורט ע"נ אודר ‑ החל לסגת במהירות לדרום‑מערב ,לעבר השפרייוואלד ,למרות הפקודה שניתנה לו מבונקר הפיהרר שלא לנטוש בשום פנים את קו ההגנה על האודר. הדחף הבלתי‑נכבש של הפיהרר לצוות על התקפות‑נגד בא שוב לידי ביטוי במוצאי 20באפריל ,בעת שז'וקוב וקונייב דרבנו את מפקדי הארמיות המשוריינות שלהם להתקדם מהר יותר .היטלר פקד על גנרל האנס קרּבס לנהל התקפה ממערב
282
נפילת ברלין
לברלין נגד הארמיות של קונייב ,כדי למנוע כיתור .הכוח שהיה אמור "להשליך לאחור" 27את ארמיות הגוורדיה המשוריינות 3ו‑ 4כלל את דיביזיית פרידריך לודוויג פאן ,המאוישת בנערים משירות העבודה של הרייך ,ואת "עוצבת הפנצר וִינסדֹורף" ,לקט של חצי תריסר טנקים מבית הספר לשריון שהיה במקום זה. גדוד משטרה נשלח לאזור שטראוסברג באותו יום כדי "לתפוס עריקים ולהוציאם להורג ולירות בכל חייל שייסוג בלי פקודה" 28.אבל אפילו אנשיהם של מקצי ההוצאה להורג הללו החלו לערוק בדרכם קדימה .אחד מאלה שהסגירו את עצמם לסובייטים אמר לחוקרו כי "בערך 40,000עריקים התחבאו בברלין עוד לפני שהחלה התקדמות הרוסים .עכשיו המספר תופח במהירות" .הוא הוסיף ואמר שהמשטרה והגסטאפו אינם יכולים להשתלט על המצב.
18
מנוסת הפסיונים הזהובים בבוקר שבת 21 ,באפריל ,מיד אחרי שהסתיימה ההפצצה האחרונה של בעלות‑הברית ,התמלאה מפקדתו של גנרל‑לויטננט הלמוט ַריימָן בהֹוהֶנצֹולֶרנדָם בלובשי מדים חומים .בכירי המפלגה הנאצית חשו לשם כדי לקבל את האישורים הנחוצים על מנת לצאת מברלין .זו הפעם" ,הפסיונים הזהובים" נאלצו לבקש רשות מהצבא .יוזף גֶּבֶלס ,בתפקידו כקומיסר הרייך לברלין ,פקד כי "שום אדם המסוגל לאחוז בנשק לא יורשה לעזוב את ברלין" 1.רק מִפקדת הגנת ברלין יכלה לתת פטור מהוראה זו. "העכברושים עוזבים את האונייה הטובעת" ,העיר כצפוי אל"ם האנס ֶרפיֹור, ראש מטהו של ריימן .יותר מ‑ 2,000אישורי יציאה חתומים ניתנו ל"לוחמי הכורסה" של המפלגה ,שהיו מוכנים ומזומנים בכל עת ,עד אז ,להאשים את הצבא על נסיגותיו .ריימן אמר בגלוי שהוא שמח לחתום על האישורים ,משום שיהיה קל יותר להגן על העיר בלי נוכחותם של פחדנים כאלה. את אותו הרעיון הביע במשנה תוקף כעבור יומיים הוֶוֶרוֹולפז ֶנדֶ ר ,המַשדר המיוחד של גבלס בקֵניגס וּוסטֶרהָאּוז ֶן ,כששידר קריאות אל "הוורוולפֶה בברלין ובּבַרנדֶ נּבּורג" 2לעמוד בפני האויב .השידור טען שכל הפחדנים והבוגדים כבר עזבו את ברלין" .הפיהרר לא נמלט לדרום גרמניה .הוא עומד איתן בברלין, ועמו כל אלה שנראים לו ראויים להילחם לצדו בשעה זו של גבורה ...עכשיו, חיילי החזית וקציניה ,אינכם נלחמים רק בקרב ההכרעה הסופי והגדול מכול של הרייך ,אתם נלחמים גם על השלמת המהפכה הנציונל‑סוציאליסטית .רק הלוחמים המהפכנים שאינם יודעים פשרות נותרו" .זו היתה התעלמות מחושבת מהמספרים הגדולים בהרבה של אנשי פולקסשטורם ומגויסי חובה בעל כורחם, שאולצו להילחם באיומי עניבת התלייה וכיתת היורים. ‑ הפגזה ארטילרית עזה על ברלין החלה ב‑ 09:30ב 21באפריל ,שעתיים אחרי שתמה הפצצת בעלות‑הברית האחרונה .שליש הס"ס של היטלר ,אוטו 283
284
נפילת ברלין
ג ִינשֶה ,סיפר שהפיהרר יצא למסדרון הבונקר ששימש כחדר מבוא ,כמה דקות אחרי שהעירו אותו ,לא מגולח וכועס" .מה קורה כאן?" צעק על גנרל וילהלם ּבּורגדֹורף ,אל"ם ניקולאוס פון ּבֶלֹוב וגינשה" 3.מנין באה האש?" בורגדורף ענה שארטילריה כבדה סובייטית מפגיזה עכשיו את מרכז ברלין. "הרוסים כבר קרובים כל כך?" שאל היטלר ,מזועזע בעליל. ‑ מפקד הארטילריה של החזית הביילורוסית ,1גנרל פולקובניק וסילי איבנוביץ' ָקז ָקֹוב ,קידם את דיביזיות הארטילריה הקדמיות שלו ואת כל שאר סוללות התותחים הכבדים ,הוביצרים של 152ו‑ 203מ"מ .על הפגזים נמשחו עוד מסרים" ‑ לעכברוש גבלס"" ,על סטלינגרד"" ,לכרס השמנה של גרינג" או "על יתומינו ואלמנותינו!" 4קצינים פוליטיים דרבנו את צוותי התותחים לקצב אש מטורף .קציני הארטילריה הבכירים חשו גאווה מיוחדת ודיברו בשביעות רצון על "אל המלחמה העקוב מדם" 5,הכינוי שנעשה שגור כמעט בפי כול לתותחנות הסובייטית .מאותו בוקר ועד 2במאי ,הם המטירו על העיר 1.8 6 מיליון פגזים. האבידות היו כבדות במיוחד בקרב הנשים ,שעדיין עמדו בתור תחת זרזיפי הגשם בתקווה להשיג את "מנות המשבר" שלהן .גופות שסועות התעופפו בהֶרמָנּפלָאץ שבדרום‑מערב ברלין ,שם השתרך תור לפני חנות הכולבו קַרשטַדט .רבים אחרים נהרגו בתורים למשאבות המים .חציית רחוב נעשתה סדרה של מיאוצים ממחסה לא בטוח למשנהו .רבים ויתרו וחזרו למרתפיהם, אם כי אחדים ניצלו את מה שנראתה כהזדמנות האחרונה לטמון את כלי הכסף ושאר חפצי הערך שלהם בגינת הבית או בחלקת גן הירק הסמוכה .אך ההרעשה הבלתי‑פוסקת ,שהמטירה פגזים באקראי ,אילצה עד מהרה את רוב התושבים לרדת אל מתחת לפני האדמה. ‑ במרתפים ובמקלטים התפתחו תת תרבויות בעלות צביון מובהק במרוצת השנתיים של הפצצות כבדות מאת "די אָמיז" [האמריקנים] ביום ו"די טֹומיז" [הבריטים] בלילה" .שוכני המערות" 7,כפי שקראה בעלת יומן אחת לחברות בזעיר אנפין הללו ,כללו מגוון נרחב של טיפוסים ,אם ברבעים העשירים והמפוארים ואם בעניים .בכל מרתף היה כמדומה לפחות טרחן בלתי‑נסבל אחד ,לרוב נאצי שניסה להצדיק את אמונתו בפיהרר ובניצחון הסופי .משום‑מה, כמה ברלינאים התחילו לקרוא להיטלר "ההוא" ,לאו דווקא בזלזול. רבים שמו את מבטחם בקמעות ובחפצים ממוזלים .אֵם אחת לקחה עמה למרתף את הרגל התותבת הרזרבית של בנה הלכוד עדיין בברסלאו .רבים
םיבוהזה םינויספה תסונמ
285
משוכני המערות פיתחו אמונה תפלה או תיאוריה מיוחדת על הדרך הנכונה לשרוד .לדוגמה ,אחדים האמינו שיוכלו לצאת חיים מפגיעה כמעט ישירה אם יכרכו מגבת סביב הראש .אחרים היו משוכנעים שאם ירכנו קדימה לשמע הפיצוץ הראשון ,הדבר ימנע את קריעת ריאותיהם .דומה שכל סוג שיגיוני של היפוכונדריה בא על מלוא ביטויו .כשנשמעה צפירת ההרגעה אחרי הפצצה, הדהדו במרתפים ובמקלטים קולות צחוק עצבני ונשמעו הלצות כפייתיות .אחת מהן ,החביבה ביותר על הנשים הקשישות והבוטות יותר ,היתה" ,טוב רּוסקי על הבטן מאָמי על הראש". במשך כל היום ,בעוד היחידות הגרמניות המרוסקות והנחשלים נסוגים לאחור, המשיך היטלר לדרוש בעקשנות שבוסה יחזיק בקו ההולך ומתפורר זה יומיים. שרידי הכוח שהחזיק באגפו השמאלי של בוסה ,קורפוס ,CIנהדפו מאזור ּבֶרנ ָאּו. סרן בכיר וולפרם קֶרץ מחטיבת משמר הראש גרוסדויטשלנד נפצע ליד צומת הכביש המהיר בּבלּומּבֶרג שמצפון‑מזרח לברלין .מתוך אלף האנשים בערך שהיו בחטיבה ,רק ארבעים הגיעו לברלין .הכול היה תלוי בזֹולדָ טֶנגלִיק" ,מזלו של החייל" .קרץ נשען על קיר כנסייה כשמצאו אותו חיילים סובייטים .הם ראו את צלב האבירים הענוד לצווארו ושאלו" ,דו גנרל?" 8הם הביאו עגלה רתומה לסוס ולקחו אותו לחקירה במפקדה .קצין בכיר שאל אותו אם היטלר עדיין חי וביקש לשמוע מה ידוע לו על תוכניות כלשהן למהלומה משותפת ,גרמנית‑אמריקנית, נגד הצבא האדום. הדבר שיקף בלי ספק את הפרנויה ששררה בקרמלין .בפועל ,האמריקנים עדיין נלחמו בגרמנים בכל מיני מקומות ,כולל ציר ברלין .כוחות הקרקע שלהם ,ומוסטנגים של חיל האוויר ,תקפו ברציפות את דיביזיית שַרנהֹורסט של הארמיה השתים‑עשרה מצפון לדֶ סָאּו 9.זו היתה תגובה על תקיפות בלתי‑צפויות של הלופטוואפה על המעברות וראשי הגשר באֶלּבֶה .לסרן פטר ֶרטִיך ,מג"ד בשרנהורסט ,נותרו רק חמישים איש ב‑ 21באפריל. במרכז הארמיה התשיעית נהדפו לאחור גם שרידי קורפוס הפנצר LVIשל גנרל הלמוט וַיידלִינג ,אל הצד המזרחי של כביש הטבעת המקיף את ברלין ואף מעבר לו .גופות רבצו בתעלות שלשני צדי הכביש החשוף .רובן של אנשים שנפלו קורבן לצליפות שטורמוביקים ברום נמוך. דרכים צדדיות וכבישים ראשיים כאחד היו עמוסים באזרחים עם מריצות,
286
נפילת ברלין
עגלות ילדים ועגלות רתומות לסוסים .החיילים הוקפו באזרחים נואשים שביקשו ידיעות על התקדמות האויב ,אבל גם לאנשי הצבא לא היה מושג בדרך כלל. משמרות פלדז'נדארמרי בצמתים עצרו גם כאן נחשלים והקימו מהם פלוגות מאולתרות .נראו גם אנשים תלויים על עצים לצד הדרך ,עם שלט קרטון על החזה שהכריז" ,אני פחדן" .החיילים שנשלחו להגן על בתים משני צדי הכביש היו בני מזל .התושבים נתנו להם אוכל ומים חמים לגילוח ולרחצה ,לראשונה זה ימים רבים. בּפֶטֶרס ָהג ֶן התכוננה פלוגה מדיביזיית נורדלנד בפיקודו של שטורמבאנפיהרר לֹוֶרנץ ,בסיוע כמה רכבי סיור ,להתייצב מול ארמיית הגוורדיה ,8אבל הרעשת קטיושות כבדה ופתאומית ריסקה אותה .הועלתה הטענה שהכוחות הסובייטיים מילאו את ראשי הקרב בנפאלם מאולתר ,כי נראה שרכבי הסיור עלו באש, וחלקם התפוצצו .הניצולים המבוהלים זינקו לכלי הרכב שלא נפגעו והסתלקו; את הפצועים ,רבים מהם כוּויים קשות ,הפקירו לגורלם .רק לורנץ והקַשר שלו נשארו מאחור לטפל בהם .הם העמיסו את אלה שהיה להם הסיכוי הכי טוב להישאר בחיים על הזחל"ם היחיד שנשאר ונסעו לתחנת האיסוף ששכנה באסם ,בשקע באדמה ליד מוצב פיקוד .לורנץ העיד שהרגשתו היתה "רעה מאוד" 10.כעבור כמה רגעים הנחיתה הארטילריה הסובייטית עוד מטח מדויק של קטיושות .כמעט שום איש לא יצא בלי פגע .לורנץ עצמו ספג רסיס בכתפו הימנית. ‑ בקרבת מקום ראה גרהרד טִילִֶרי ,אחד הניצולים מגדוד צוערים ,אלוף משנה מהדיביזיה שלו ליד אורווה של סוסי מירוץ בסמוך להֹוּפֶג ָרטֶן" .חשוב שכולכם תחזרו הביתה בריאים ושלמים" ,אמר הקצין לחייל המופתע" 11.אין שום טעם בכל זה" .אבל טילרי לא היה יכול למלא אחר עצתו בו במקום .מפקד הפלוגה המאולתרת החדשה שלו היה קצין ארטילריה צעיר והחלטי מאוד ,בלי שום רקע בחי"ר .הוא הסיג את פלוגתו למָאלסדֹורף ,שם תפסה עמדות הגנה בבית קברות .ברגיעה שלפני התחדשות הלחימה נשלחו טילרי וכמה אחרים לאסוף את המזון שהציעו להם אזרחים מקומיים והביאו אותו בשתי מחבצות חלב. טילרי ראה כמה אנשי פולקסשטורם ומשטרה לימינם .הכול ידעו שלא יעבור זמן רב בטרם יופיעו הסובייטים ,מגששים מלפנים ויורים במרגמות על כל מקום שעשוי לשמש כעמדה. באזור זה ,בצד המזרחי של ברלין ,ניצבו שרידי הארמיה התשיעית מול ארמיית הסער 5של גנרל‑פולקובניק ניקולאי ארסטוביץ' ּבֶרז ִָרין וארמיית
םיבוהזה םינויספה תסונמ
287
הגוורדיה 8של גנרל‑פולקובניק וסילי איבנוביץ' צ'ּויקֹוב .אך לאחר מכן הפנה ז'וקוב את ארמיית הגוורדיה 8הלאה דרומה ,לעבר הנהר שּפֵריי .הוא רצה שהארמיה של צ'ויקוב וארמיית הגוורדיה המשוריינת 1של גנרל‑פולקובניק מיכאיל ייפימוביץ' קָטּוקֹוב ,שעדיין פעלו במשותף ,ייכנסו לברלין מדרום‑מערב. כך ,קיווה ,יעלה בידו להקדים את ניסיונו של קֹוני ֵיב לתקוף את ברלין מכיוון זה. ב‑ 21באפריל התקדמו כמה מחטיבות השריון של קטוקוב עם חי"ר מארמיית הגוורדיה 8וכבשו את אֶרקנ ֶר ,מעט דרומה מִרידֶ רסדֹורף. כדי לכתר את ברלין מצפון שלח ז'וקוב את ארמיה 47מסביב ,לעבר שּפַנדָ אּו ,ואת ארמיית הגוורדיה המשוריינת 2אל אֹוָרני ֵינּבּורג .תחת לחציו של סטלין ,נשלח מברק ממוסקבה" :בגלל אטיותה של התקדמותנו ,בעלות‑הברית מתקרבות לברלין ויכבשו אותה בקרוב" 12.חטיבות השריון המובילות ,שהיו אמורות להיכנס לעיר בלילה הקודם ,נמצאו רק בפאתיה בשעות הערב של 21 באפריל .ז'וקוב סירב להכיר בעובדה שהתקדמות פזיזה של טנקים בסביבה כזאת תגרור אבידות כבדות .כל בית לצד הדרך ,כל חלקת גן ,כמעט כל שיח, יכלו להסתיר נער היטלר או איש פולקסשטורם חמוש בפנצרפאוסט .חטיבות רובאים מארמיות הסער 3ו‑ 5הגיעו גם הן לפרברים הצפון‑מזרחיים מָלכֹוב והֹוהֶנשֵנהָאּוז ֶן באותו לילה. עשרים קילומטרים מדרום לברלין ,במפקדה התת‑קרקעית הענקית בצֹוסֶן, שררה חרדה עמוקה .ביום הקודם ,כשנשקפה סכנת הגעתם של טנקים סובייטיים מדרום ,שלח גנרל האנס קֶרּבס את כל הכוח הקטן שהגן על OKHברכבי סיור כדי לברר מה המצב .בשעה 06:00התעורר עוזרו השני של קרבס ,סרן ּבֹולדט, לצלצול הטלפון .סגן בכיר קֶרנקֶל ,מפקד כוח ההגנה ,ראה זה עתה ארבעים טנקים סובייטיים נעים בכביש ּבָארּוט לעבר צוסן .הוא עמד להתקיל אותם. בולדט ידע שכלי הרכב דקי השריון של קרנקל לא יוכלו בשום פנים לעמוד בפני טנקי .T‑34הוא דיווח לקרבס ,שהתקשר עם לשכת הקנצלר וביקש רשות להסיג את המפקדה .היטלר סירב .בישיבת המצב שהתקיימה מעט לפני אחת‑עשרה בבוקר היה אפשר לשמוע בבירור תותחי טנקים מרחוק .קצין מטה אחד ציין שהסובייטים יוכלו להגיע לצוסן בתוך חצי שעה .הגיע עוד שדר מקרנקל. התקפתו נכשלה ,והוא ספג אבידות כבדות .לא נותר דבר שיוכל לעצור את טנקי האויב. גנרל קרבס הופיע ממשרדו" .אם אתם מוכנים ,רבותי" ,אמר ,וכך החלה הישיבה
288
נפילת ברלין
האחרונה בהחלט של קציני המטה הכללי הגרמני .הם התקשו לסלק ממחשבותיהם את הנפילה הצפויה בכל רגע לידי כוחות שריון סובייטיים ואת מחנות השבויים המחכים להם בברית המועצות .אבל הירי נפסק .הטנקים נעצרו מצפון לבארוט, מפני שאזל הדלק במכליהם .ובסופו של דבר ,באחת בצהריים ,טלפן גנרל בורגדורף מלשכת הקנצלר OKH .יעביר את מפקדתו לבסיס הלופטוואפה באֵייכֶה ,ליד פוטסדם .עמיתיהם מהבונקר הסמוך של OKWיעברו לבסיס השריון בקַרמּפנ ִיץ הקרובה .ההחלטה נתקבלה ממש ברגע האחרון. שיירה גדולה יותר של כלי רכב וסגל לא חיוני יצאה מצוסן למסע הרה הסכנות דרום‑מערבה ,והלאה דרומה אל בוואריה .הם לא ידעו מאומה על חטיבות השריון של לליושנקו שחצו את ציר התנועה שלהם מלפנים ,אבל תחת זאת נפגעו באחת מגיחותיו האחרונות של הלופטוואפה .הטייסים הגרמנים שגו בזיהוי כלי הרכב .בה בעת נעה הקבוצה הקטנה יותר לעבר פוטסדם ,בציר מקביל לזה שבו נעו הטנקים של לליושנקו. לפנות ערב נכנסו חיילים סובייטים למחנה המוסווה בצוסן בזהירות ובהשתוממות .שתי התשלובות ,שנקראו מַייּבָך 1ו‑ ,2נמצאו זו לצד זו תחת עצים ורשתות הסוואה .הם השתוממו ,אבל לא על המוני הניירות שהתעופפו באוויר בבנייני הבטון הנמוכים והמפוספסים ,אלא על הסיור המודרך שערך להם אב הבית .הוא הוליך אותם לתוך מבוך של בונקרים תת‑קרקעיים מרובי יציעים, עם גנרטורים ,מפות מצב וסוללות של טלפונים וטלפרינטרים .הפלא הגדול ביותר היה מרכזת הטלפון ,שקישרה את שתי המִפקדות העליונות עם יחידות הוורמאכט בימים שהרייך השלישי השתרע מהוולגה עד הפירנאים ומהכף הצפוני עד סהרה. מלבד אב הבית ,היו במקום רק ארבעה חיילים מכוח ההגנה .שלושה מהם נכנעו מיד; הרביעי לא היה יכול לעשות זאת ,מפני שהיה שיכור כלוט. פתאום צלצל טלפון .אחד החיילים הסובייטים הרים את השפופרת .המתקשר היה קצין ,בכיר מן הסתם ,שביקש לדעת מה קורה" .איוואן הגיע" ,ענה החייל ברוסית והוסיף ואמר לו ללכת לעזאזל. בזמן שקציני המטה של קרבס הועברו בחיפזון לא מכובד לצד המערבי של ברלין ,החלה להתפשט שמועה שגם גנרל וַיידלִינג העביר את מִפקדתו לדֵ ּבִֶריץ, מעט צפונה מפוטסדם .הדבר גרר כעבור יומיים קומדיה שחורה :היטלר רצה בתחילה להוציא את ויידלינג להורג על בגידה ופחדנות ,אבל אחר כך הטיל עליו את הפיקוד על הגנת ברלין.
םיבוהזה םינויספה תסונמ
289
היטלר קיבל את ההפגזה הסובייטית על ברלין כעלבון אישי ,ולנוכח הסיסמאות שעיטרו את הפגזים ,זו אכן היתה הכוונה .תגובתו האינסטינקטיבית היתה האשמת הלופטוואפה על שהניח לדבר לקרות .הוא איים על גנרל קרל קֹולֶר ,ראש מטה הלופטוואפה ,בהוצאה להורג ‑ לא בפעם הראשונה .העובדה שללופטוואפה כמעט לא נותרו מטוסים שמישים ,שלא לדבר על דלק ,לא עניינה אותו .הכעס ,האמין ,העניק לו תמיד השראה .ניסיונותיהם של הסובייטים לכתר את העיר מצפון חשפו את האגף הימני שלהם .הוא יורה על התקפת‑נגד ויקרע אותם לגזרים .הוא נזכר שראה במפת המצב את קורפוס ס"ס IIIגרמאנישה, בפיקודו של אוברגרופנפיהרר פליקס שטיינר ,מצפון‑מערב ל ֶאּבֶרסוָואלדֶ ה. היטלר סירב לקבל את העובדה שהיינריצי כבר שלח את רוב הדיביזיות שלו לעזרת הארמיה התשיעית ,וה"קורפוס" של שטיינר ,לדברי מִפקדת קבוצת 13 הארמיות ויסלה ,כלל לא יותר מ"שלושה גדודים וכמה טנקים". היטלר התלוש מהמציאות התחיל לדבר על "כוח שטיינר" ,וזו היתה הגזמה פרועה אפילו לפי אמות המידה שלו .הוא טען שבכל מקרה אפשר לתגבר אותו בכל היחידות של קורפוס CIשנסוגו צפונה מברלין .הוא אפילו חשב על אנשי הלופטוואפה ממשמר הראש של גרינג בקִָרינהָל ,אבל אלה כבר הסתלקו משם. כל איש צבא ,מלח או אוויראי שאפשר להניח עליו את היד יושלך לקרב ,וכל מפקד שימנע את השתתפות אנשיו בו צפוי להוצאה להורג בתוך חמש שעות. היטלר דבק תמיד באמרתו של פרידריך הגדול" ,המטיל למאבק את הגדוד האחרון שלו ,הוא יהיה המנצח" .היא חיזקה את אמונתו שהימור פזיז בחיי הזולת הוא אות וסימן לגדּולה. שטיינר קיבל את שיחת הטלפון מבונקר הפיהרר ונדהם לגמרי כששמע את פקודתו של היטלר לצאת להתקפה .אחרי שהתעשת ,הוא טלפן אל קרבס להזכירו מהו המצב לאשורו ,אבל קרבס עמד קרוב מאוד להיטלר .בשלב זה ,כבר היה מאוחר מדי .שטיינר קיבל פקודה רשמית לפתוח בהתקפת‑נגד על האגף הימני של החזית הביילורוסית .1הוא שמע גם איומים בהוצאה להורג ,שלו ושל קציניו ,אם לא יצייתו .כשנודע הדבר להיינריצי כעבור שעה קלה ,הוא טלפן ללשכת הקנצלר כדי למחות על הטירוף הזה .קרבס אמר לו שההחלטה נפלה ושאין הוא יכול לדבר עם הפיהרר ,העסוק מכדי לשוחח עמו. במרוצת ליל השיגעון ההוא הדיח היטלר גם את גנרל ריימן מהפיקוד על הגנת ברלין .גנרל בורגדורף שכנע את היטלר שהוא חסר תועלת ,וגבלס שנא אותו מאז שסירב להעביר את מפקדתו לבונקר גן החיות ,לצד המפקדה שלו
290
נפילת ברלין
כקומיסר הרייך להגנת ברלין .ריימן הועבר לפיקוד על דיביזיה חלשה בפוטסדם, שקיבלה את התואר קבוצת הארמיות שּפֵריי .שמותיהם של שני מחליפים נשקלו ונפסלו .לבסוף בחר היטלר באל"ם ארנסט קָאטֶר ,שהתאמתו לתפקיד זה התבססה על כך שהיה הפִינּורנגסאֹופִיצִיר הנציונל‑סוציאליסטי הראשי ,החיקוי הנאצי לקומיסר צבאי סובייטי .קאטר הועלה לדרגת גנרל‑מיור ואחר כך נעשה גנרל‑לויטננט ,אבל המינוי בוטל למחרת היום .ברלין נותרה בלי מפקד ,בדיוק כשהתחילו כוחות הצבא האדום להיכנס לפרבריה. לז'וקוב ,קצב ההתקדמות עדיין היה אטי מדי .יום ראשון 22 ,באפריל ,היה תאריך היעד לכיבוש ברלין ,אבל הדיביזיות המובילות שלו עדיין נמצאו רק בשערי העיר .באותו בוקר הבריק למפקדי הארמיות שלו" :הגנת ברלין מאורגנת ברפיון, אבל פעילות כוחותינו מתקדמת לאט מאוד" 14.הוא פקד על "התקדמות של עשרים וארבע שעות ביממה" 15.אך הואיל והיה זה יום הולדתו של לנין ,המחלקות הפוליטיות החליטו כבר עכשיו על מחווה סמלית יותר והחלו לחלק דגלים אדומים להנפה על בניינים חשובים. הנהר שפריי לא הרשים את הסובייטים .קצין אחד תיאור אותו כ"נהר קטן, מלוכלך וביצתי" 16.אך כשם שז'וקוב שגה קודם לכן בהערכת עוצמתן של רמות ז ֵלֹוב כקו הגנה ,כן התעלם עכשיו מרשת הנהרות ,התעלות והאגמים באזור ּבַרנדֶ נּבּורג שבו נמצאו עתה כוחותיו .רק הודות לניסיון המרובה של פלוגות הסיור בחציית נהרות בשחייה ובהתקפה מיד אחר כך ,שהצטבר בשנתיים של תנועה רצופה ,והודות למיומנות ולגבורה של אנשי ההנדסה מקימי הגשרים, לא נמשכה ההתקדמות זמן רב יותר .ארמיית הגוורדיה המשוריינת 1התכוננה להניח גשר סירות על השפריי בקרבת ֵקּפֶנ ִיק ,אף שעוד היתה רחוקה למדי משם. ארמיית הגוורדיה ,8בשיתוף פעולה עם השריון ,דחקה את קורפוס LVIשל ויידלינג אחורה לתוך העיר ,מבלי שהבינה זאת .לימינה נכנסה ארמיית הסער 5לפרברים המזרחיים ,והלאה משם קיבלה ארמיית הסער 3פקודה להתקדם לפרברים הצפוניים המרכזיים ,ומשם להדרים אל מרכז העיר .לימינה ,ארמיית הגוורדיה המשוריינת 2היתה אמורה להיכנס לעיר דרך ז ִימֶנסשטַדט ולעשות את דרכה אל שָרלֹוטֶנּבּורג .לבסוף ,ארמיה ,47אחרי שהפליאה את עיני השבויים הצרפתים שנמצאו באֹוָרני ֵינּבּורג בעגלותיה הרתומות לגמלים ,נעה הלאה מערבה כדי להשלים את כיתור המחצית הצפונית של העיר.
םיבוהזה םינויספה תסונמ
291
השכם בבוקרו של אותו יום ראשון זימן גנרל הלמוט ויידלינג את מפקדי הדיביזיות שלו לדיון במצב .כולם מלבד אחד רצו לפלס דרך בלחימה דרומה כדי לחבור עם גנרל תאודור ּבּוסֶה ושני הקורפוסים האחרים של הארמיה התשיעית. היוצא מן הכלל היה בריגדפיהרר יואכים ציגלר מדיביזיית ס"ס נורדלנד ,שלא הסתיר את רצונו לחזור ולהצטרף לשטיינר ,למרבה זעמו של ויידלינג .איש אינו יודע אם המניע היה השבטיות של הס"ס ,או שמא גם היה ברצונו להוביל את המתנדבים הסקנדינבים שלו למעוז של הס"ס בקרבת גבול דנמרק. נורדלנד המשיכה להגן על מָאלסדֹורף ועל הכניסה לברלין דרך רייכסשטראסה .1בפִרידִריכספֶלדֶ ה אספה אחת היחידות שלה שבויים צרפתים ואילצה אותם באיומי נשק לחפור תעלות .אחרי שספגה התקפות כבדות בצהרי היום ,נסוגה הדיביזיה בחזרה לקַרלסהֹורסט .אחת מיחידותיה התחפרה לצד מסלול למירוצי כרכרות ובנתה עמדות מרגמה ,אבל לא עבר זמן רב בטרם 17 הומטרה עליה אש כבדה" .פגזים סובייטיים התפוצצו ביציעים ובאורוות". עכשיו עבר כמעט שבוע מאז קיבלו החיילים את מנות הקרב האחרונות שלהם ,שכללו על פי רוב לא יותר מפחית של גבינה מעובדת ,לחם ׂשאור מאריך ימים ומימייה של קפה או תה .מעתה לא נותר להם אלא לייחל לקופסת שימורים של בשר חזיר שנשכחה על המדף בבית נטוש ,שאותה פתחו בכידוניהם .הם היו מטונפים ,מזוקנים וטרוטי עיניים. ‑ מצבם של רוב אנשי הארמיה התשיעית מדרום מזרח להם היה גרוע עוד יותר. פקודתו של היטלר להחזיק בקו האודר היתה חסרת שחר .שרידי קורפוס הפנצר ס"ס ,XIהקורפוס ההררי ס"ס Vוחיל המצב של פרנקפורט היו שרויים בנסיגה אל השפרייוואלד מכיוונים שונים .אנשים נעו ביחידּות או בקבוצות .נותרו רק מעט יחידות מגובשות ,וכמעט לא היו כוחות שיכלו לקבל פקודות ממִפקדתו של בוסה .כלי רכב ננטשו לאורך הדרך כשאזל הדלק במכליהם. פה ושם הושארו קבוצות מאחור לחיפוי על הנסיגה ,אבל התנגדותן לא נמשכה זמן רב .ריינהרד ַאּפֶל ,אחד מחברי נוער היטלר שהתאמנו באצטדיון האולימפי ,השתייך לקבוצה שהוטל עליה להחליף אנשי ס"ס מדיביזיית 30 בינואר לא הרחק ממִילרֹוז ֶה .חייו ניצלו הודות לסמל מעוטר בעיטורים רבים, מוותיקי החזית המזרחית .כשהתקרבו אליהם חיילים סובייטים התרומם אפל, בניסיון נואש למכור את חייו ביוקר ,כדי ליידות רימון יד .הסמל אחז בזרועו
292
נפילת ברלין
וחילץ את הרימון מידו .הוא צרח על הילד שזהו טירוף ,לנסות להיות גיבור במצב חסר סיכוי .הרוסים פשוט יחסלו את כל הנמצאים בבונקר .היתה לו מטפחת לבנה קשורה למקל ,והוא הרים את ידיו לאות כניעה כשהופיעו החיילים הסובייטים החמושים בתת‑מקלעים .הם חשו קדימה ,בצעקות "וֹוינ ָה קאפוט!" (המלחמה גמורה) ו"גיטלר קאפוט!" פרקו את החיילים הצעירים מכלי הנשק שלהם והשליכו אותם הצדה ,ולקחו מהם את שעוני היד שלהם .הנערים והסמל הוותיק נצטוו לצעוד מזרחה ,לעבר האודר. שמונים קילומטרים מאחור הגיעו כוחות סיור מארמיית הגוורדיה המשוריינת 3 ל ֵקנ ִיגס וּוסטֶרהָאּוז ֶן בערב הקודם .הם התקדמו 174קילומטרים מהנ ַייסֶה בפחות משש יממות .בינם לבין ארמיית הגוורדיה 8של צ'ויקוב ,על הגדה הצפונית של המִיג ֶלז ֵיי ,הפרידה רשת של אגמים ואפיקי מים .מחסום זה ,שמשני צדדיו נמצאו שתי ארמיות סובייטיות ,השלים למעשה את כיתורו של מה שנותר מהארמיה התשיעית של בוסה. מרשל קונייב ,שקיבל התרעה מסיורי אוויר על ריכוז כוחות האויב בשפרייוואלד לימינו ,החיש את תנועתה של ארמיה 28קדימה ,במשאיות 18.הדיביזיות שלה נועדו לסגור את הפער בין ארמיית הגוורדיה 3של גורדוב ,שעסקה בחיסול הכוחות הגרמניים סביב קֹוטּבּוס ,לבין ארמיית הגוורדיה המשוריינת 3של ריבלקו המתקדמת אל ברלין .קונייב החליט לתגבר את הארמיה המשוריינת של ריבלקו בקורפוס הבקעה ארטילרי" ‑ פטיש אדיר" ‑ ובדיביזיית נ"מ. עד למוצאי 22באפריל הגיעו כל שלושת הקורפוסים של ריבלקו לתעלת טֶלטֹוב ,בשוליים הדרומיים של קו ההגנה ההיקפי סביב ברלין .המגינים הגרמנים "הופתעו לחלוטין כשמצאו את עצמם פנים אל פנים מול טנקים רוסיים" 19.דוח ארמיית הגוורדיה המשוריינת 3תיאר את הגעתה ,בהתפייטות יוצאת דופן, 20 כבלתי‑צפויה כמו "שלג ביום קציר". במצבה הגרוע מאוד של התקשורת הגרמנית ,אפילו מִפקדת קבוצת הארמיות ויסלה לא ידעה דבר וחצי דבר על התקדמות זו ,ו"לא ננקטו שום אמצעים לפינוי האספקה" ממצבור מזון גדול של הוורמאכט בצד הדרומי של התעלה. "אדרבה ,אפילו כשהיה הטנק הרוסי הראשון מרוחק רק כמה מאות מטרים, סירב המנהלן להרשות את חלוקת מנות הקרב לחיילי הפולקסשטורם על הגדה הצפונית של התעלה ,מפני שטופס ההנפקה הדרוש לא מולא" .תחת זאת ,הוא שלח אש במצבור.
םיבוהזה םינויספה תסונמ
293
הקורפוס הממוכן 9הסתער קדימה דרך לִיכטֶנָראדֶ ה ,קורפוס הגוורדיה המשוריין 6כבש את טלטוב ,וממש לשמאלו כבש קורפוס הגוורדיה המשוריין 7את שטָאנסדֹורף .מערבה משם ,חלק מארמיית הגוורדיה המשוריינת של לֶליּושֶנקֹו הגיע למרחק של עשרה קילומטרים מּפֹוטסדָ ם .ועוד מערבה ,שני קורפוסים אחרים שלו עקפו את הצד המערבי של ברלין ונמצאו במרחק של פחות מארבעים קילומטרים מארמיה 47של ז'וקוב היורדת מצפון. שבויים צרפתים בש ָטלָג IIIהסמוך לתעלת טלטוב התענגו על רגע של חמימות אביבית ,שנקטע באחת בהתנפלות על גדר התיל הסובבת את המחנה" .בחמש אחר הצהריים בערך" ,סיפר אחד מהם" 21,הופיע החייל הרוסי הראשון .הוא הלך בשחצנות ,זקוף לגמרי ,עם תת‑מקלע למותניו ,מוכן לירי .הוא צעד לאורך תעלת הניקוז שלצד הדרך .הוא אפילו לא טרח להעיף מבט במחנה שלנו" .אבל כעבור שעה קלה נכנסו למחנה קצינים סובייטים .השבויים הסובייטים שם נצטוו להתייצב למסדר .כל אחד מהם קיבל רובה או תת‑מקלע והיה אמור להיכנס מיד לפעולה. שבוי צרפתי אחר ,בדרום‑מזרח העיר ,ראה במקרה "נער היטלר בן שלוש‑עשרה או ארבע‑עשרה עם פרצוף ילדותי למרות הקסדה שחבש ,בשוחת שועל ,לופת פנצרפאוסט בידיים מגושמות" .נראה שהילד לא פקפק כלל בכך שהבור באדמה יהיה קברו למחרת היום. בתנועתן המהירה צפונה הדביקו חטיבות השריון של קונייב עגלות עמוסות באזרחים שחלקם התגלו ,בבדיקה מדוקדקת ,כחיילים גרמנים שהסתירו את מדיהם .אותם חיילים שהצליחו לחמוק מערבה דרך עורפה של ארמיית הגוורדיה המשוריינת של לליושנקו הפיצו את הידיעה על התקדמותה .נוסף על שלושת הקורפוסים שכיתרו את ברלין ממערב ,נע קורפוס הגוורדיה הממוכן 5לעבר הנהר אֶלּבֶה ,בכוונה לחסום כל ניסיון מצד הארמיה השתים‑עשרה של גנרל ולטר וֶנק לחבור עם הארמיה התשיעית של גנרל תאודור ּבּוסֶה. בבית חולים מאולתר בקסרקטין ליד ּבֶלִיץ‑הַיילשטָאטֶן נבעתה האחות הנזירה רות שוורץ ,שהשתתפה בפינוי ילדים חולים מפוטסדם ,כששמעה ב‑21 באפריל כי הסובייטים כבר הגיעו לי ִיטֶרּבֹוג .המרחק משם היה פחות מארבעים קילומטרים .מנות חירום של שוקולד ,נקניק יבש ולחם קשה חולקו למחלקות השונות .האחיות הקפידו לישון לפחות ארבע בחדר ,בתקווה שהדבר יגונן עליהן כשיגיעו החיילים הסובייטים .לבבותיהן "הלמו בפחד" 22לשמע הידיעות על ההתקדמות הסובייטית.
294
נפילת ברלין
שנֶפֶלד ,מרחק של עשרה ב‑ 22באפריל שמעו הנזירות שהצבא האדום הגיע ל ֵ קילומטרים בלבד .אם המנזר אליזבת פון קלֶבֶה ,שהגיעה מפוטסדם עם חלק מהסגל והחולים המבוגרים ,התקינה מזבח עם נרות והורתה להביא מאות חולים בכיסאות גלגלים לתפילת נחמה מאולתרת .כששרו "אלוהים לנו מחסה ועוז" ,ניגרו דמעות מעיניים רבות .הם תלו את תקוותם היחידה בשמועה שבליץ‑היילשטאטן הוכרזה אזור בינלאומי בחסות שווייצרית .אבל השמועה התנדפה למחרת בבוקר ,כשנודע כי חיילים סובייטים הגיעו לבליץ והם "בוזזים ,שורפים ואונסים"" .הוצאתי מיד את מספרי הציפורניים הקטנים שלי ,למצב חירום קיצוני" ,סיפרה האחות רות שוורץ ,והאחיות המשיכו בעבודתן. לרשויות הצבא האדום היו בעיות משלהן באזורים העורפיים .קבוצות של קצינים וחיילים גרמנים שהכוחות הסובייטיים עקפו ברמות זלוב ניסו להתגנב בחזרה מערבה 23.הם היו רעבים ונואשים וטמנו מארבים לעגלות אספקה רתומות לסוסים ,ואפילו לחיילים סובייטים בודדים ,כדי לגזול את שקיות הלחם שלהם. המלחמה התקרבה לרגע השיא שלה ,וחטיבות הרובאים של הנקוו"ד המשיכו להגיב בחשדנות ובחוסר פרופורציה ,כדרכן" .ב‑ 22באפריל" ,דיווחה אחת החטיבות" 24,טבחית בצבא האדום ,מריה מזורקביץ' ,פגשה קצינים מדיביזיה שבה שירתה קודם ונסעה עמם במכונית .המשמעות היא שהיא ערקה .אנו נוקטים אמצעים לחפש אותה" .מדובר בימים שבהם לא נעשה דבר וחצי דבר למניעת אונס וביזה ,ואפילו רצח. וסילי סמיונוביץ' גרוסמן ,שחזר ממוסקבה לחזית הביילורוסית ,1עבר במפקדה העורפית של ז'וקוב שנמצאה בלַנדסּבֶרג" .ילדים משחקים בחיילים על גג שטוח" ,כתב בפנקסו" 25.בעצם הרגע שהאימפריאליזם הגרמני מחוסל בברלין, הנה ילדים עם חרבות עץ ואלות ,ארוכי רגליים ,קווצות השיער הבלונדיני שלהם קצוצות על עורפם ,צועקים ,קופצים ,מדלגים ומנסים לדקור זה את זה ...מראה נצחי שלעולם לא יסולק מהמין האנושי" .אבל מצב רוחו העגום לא נמשך זמן רב .הוא מצא את ברנדנבורג שטופה באור שמש והתפעל מה"דאצ'ות" שבקרבת ברלין" .הכול" ,כתב" ,מכוסה בפרחים ,צבעונים ,לילכים ,עצי תפוח ,עצי שזיף. הציפורים שרות :הטבע אינו חש כל רחמים על ימיו האחרונים של הפשיזם". הוא צפה בטור של שבויים לשעבר שנעו בעגלות ,ברגל ,צולעים על קביים, דוחפים עגלות ילדים ומריצות .הם גם הניפו את דגלי הלאום שלהם" .הּפּואָלֹו [החייל הפשוט] הצרפתי הצליח לשמור על מקטרתו" ,הבחין.
םיבוהזה םינויספה תסונמ
295
אחד מסימני נפילת הפשיזם היה הקריסה המואצת של שירותי התעמולה הגרמניים. ב‑ 21באפריל נשתתקה סוכנות הידיעות טָראנס‑אֹוצֵאָן ,ועמה נדם גם רדיו ַרייכסז ֶנדֶר ברלין .למחרת היום האשימו הלאומנים האירים הפרו‑נאציים בתחנת אירלנד‑ֶרדָקציֹון את הבריטים והאמריקנים בהפיכת אירופה לאזור השפעה סובייטי. זה היה השידור לפני האחרון של התחנה :המשדר שלה בנ ָאּואֶן נתפס כעבור יומיים. יותר ויותר ברלינאים היו מוכנים להסתכן בהאזנה לשידורי הרדיו של ה‑ ,BBCואפילו העזו לשוחח על מה ששמעו .אבל הפסקות החשמל הטילו עכשיו צנזורה על שידורי החוץ ,שהיתה הרבה יותר אפקטיבית מכל מה שהשיגה מדינת המשטרה .לונדון לא ידעה כמעט מאומה על המתקפה הסובייטית הגדולה ,אבל ההכרזה על שחרור מחנה הריכוז ז ַקסֶנהָאּוז ֶן‑אֹוַרני ֵינּבּורג ,מעט צפונה מברלין ,יצרה רושם ברור למדי על התקדמות הצבא האדום ועל כוונתו לכתר את העיר .תיאור הזוועות שנראו שם שימש תזכורת נוספת לנקמה הצפויה לברלין .הדבר לא מנע בעד רוב הברלינאים מלשכנע את עצמם שסיפורי מחנות הריכוז אינם אלא תעמולת אויב. מלבד השידורים שנקלטו במכשירי רדיו הפועלים על סוללות ,ומעט המודעות שהכריזו על הקצבת מנות מזון ,רוב החדשות עברו מפה לאוזן .נעשה יותר ויותר קשה להבדיל בין שמועה לעובדה .תחושה של סיוט בלתי‑מציאותי ירדה על העיר הממתינה למר גורלה באותו יום של שמש אביבית זוהרת וממטרים עזים .ההשוואות עם מעמדה של ברלין עד לאחרונה ,כבירה האימפריאלית של אירופה הכבושה ,היו בלתי‑נמנעות .מבניינים שהיו פעם מפוארים נותרו רק החזיתות ,והשמים נראו בעד החלונות העליונים .הידרדרותה של המעצמה הצבאית הממוכנת לשעבר התבטאה היטב במראות החיילים הגרמנים הנוהגים בעגלות חציר רתומות לסוסים פולניים קטנים. רעש הרקע המתמיד שהקימו הפגזות הארטילריה של קזקוב מרט את העצבים .הברלינאים נוכחו כי הביטוי "ברעום התותחים" אינו אחת הקלישאות הרהבתניות של המלחמה ,אלא תיאור מדויק .השאון התגלגל והדהד ,בייחוד בחצרות שמאחורי הבניינים ,כמין סערה .הכול פחדו ,אבל לנשים היתה סיבה נוספת לפחד .בעלת יומן אלמונית כתבה שהנשים בתור למזון אמנם דיברו על כל מהלך של האויב ,אבל היתה גם הסכמה שבשתיקה" .פתאום שום אישה כבר 26 לא דיברה 'על זה' ,כאילו נדברו מראש".
296
נפילת ברלין
"זמנים משונים" ,הוסיפה ורשמה בפנקס המכירות הגדול ששימש אותה כיומן. "אנחנו חווים היסטוריה מיד ראשונה ,דברים שאחר כך ישירו ויספרו עליהם .אבל מקרוב הם מתמוססים למעמסות ולפחדים .היסטוריה היא דבר מכביד מאוד .מחר אני רוצה לחפש סרפדים ולהביא הנה פחמים". היטלר ,לעומת זאת ,הבין בינתיים כי ההיסטוריה היא כל מה שנותר לו ‑ אלא שתפיסתו את ההיסטוריה היתה משועבדת לחלוטין לשאיפת האלמוות הכפייתית שלו .בניגוד להימלר ,הוא לא ניסה לשנות את תדמיתו באמצעות ויתורים. אדרבה ,התמכרותו לשפיכות דמים ולהרס רק התעצמה .אחת הסיבות העיקריות להחלטתו להישאר בברלין היתה פשוטה בתכלית .ל"נפילת ברכטסגדן" לא יהיה אותו צלצול שיהיה ל"נפילת ברלין" .היא גם לא תספק דימויים חזותיים מרהיבים של אנדרטאות מנותצות ובניינים עולים בלהבות. בליל 21באפריל כמעט התמוטט היטלר ,אחרי שנתן את הפקודה להתקפת‑הנגד של שטיינר .רופאו ,מֹוֶרל ,מצא אותו שקוע בדכדוך כה עמוק, עד שהציע זריקה כדי להשיב לו את רוחו .היטלר התחיל להשתולל .הוא היה משוכנע שהגנרלים רוצים לסמם אותו במורפיום ולהעלותו על מטוס לזלצבורג. נראה שהוא עשה את רוב ימיו ולילותיו בבונקר ,וכשלא ניהל ישיבות מצב ,הוא ישב בחדרו ,שקוע במחשבות ,מתבונן לעתים תכופות בדיוקנו של פרידריך הגדול כאילו היה זה איקונין. ‑ במשך רוב שעות הבוקר ב 22באפריל דרש היטלר לדעת כיצד מתנהלת התקפתו של שטיינר מהצפון .הוא אמר לגנרל קרל קֹו לֶר ,ראש מטה הלופטוואפה ,לשלוח מטוס כדי לראות אם כוחותיו של שטיינר כבר התחילו לנוע .הוא טלפן אל הימלר כדי לשאול אותו; לרייכספיהרר של הס"ס לא היה שמץ של מושג על המתרחש .הוא ואיש הצללים שמאחוריו ,גרופנפיהרר ולטר שֶלֶנּבֶרג ,היו שקועים ראשם ורובם ברעיון הגישוש החשאי כלפי בעלות‑הברית המערביות באמצעות הרוזן ברנדוט .הימלר מסר אם כן תשובה אופטימית במסויג ,והיטלר נאחז בה כמוצא שלל רב. אך בישיבת המצב של צהרי היום שמע היטלר בוודאות כי שטיינר לא נע כלל .כוחות סובייטיים הבקיעו את טבעת ההגנה מצפון לעיר .הוא התחיל לצרוח ולהשתולל .עכשיו בוגד בו גם הס"ס ,כמו הצבא .התפרצות זו היתה גרועה בהרבה מכל מריבותיו עם גודריאן .בסופו של דבר צנח היטלר לכורסה, רצוץ ובוכה .הוא אמר בגלוי ,זו הפעם הראשונה ,שהמלחמה אבודה .קייטל,
םיבוהזה םינויספה תסונמ
297
יודל ,קרבס ובורגדורף היו מזועזעים .היטלר המשיך ואמר שהואיל והוא אינו יכול למות בלחימה ,מפני שהוא חלש מדי ,לא נותר לו אלא להתאבד בירייה על מנת שלא ליפול לידי האויב .הם ניסו לשכנעו לצאת לברכטסגדן ,אבל הבינו שהחלטתו כבר נפלה .הוא פקד על קייטל ,יודל ובורמן לצאת דרומה ,אבל הם סירבו .כל מי שרוצה רשאי להסתלק ,אמר להם ,אבל הוא עומד להישאר בברלין עד הסוף .הוא רוצה לפרסם הודעה ברוח זו. גבלס הוזעק ללשכת הקנצלר כדי לשכנע אותו לעזוב את העיר ,אבל לא היה איש מתאים למשימה זו פחות ממנו ,משום שהוא כבר גמר אומר להישאר בעצמו .הוא דיבר ביחידות עם היטלר בחדרו במשך זמן‑מה וניסה להרגיע אותו. כשיצא גבלס ,אמר לממתינים בחוץ שהפיהרר ביקש ממנו להביא את משפחתו לבונקר .נראה שגבלס אמר להיטלר בשיחה זו כי הוא ואשתו מגדה כבר החליטו להרוג את ששת ילדיהם ולהתאבד בעצמם. למרבה הפתעתם של אנשי הפמליה המיוסרים ,היטלר שב ויצא במצב רוח רגוע יותר .יודל העלה את האפשרות לסובב לאחור את הארמיה השתים‑עשרה של גנרל ולטר ונק ,הערוכה מול האמריקנים על האלבה ,כדי שתסייע להגנת ברלין .היטלר קפץ על המציאה" .גנרל‑פלדמרשל קייטל" ,כתב יודל" 27,קיבל פקודה לתאם את פעולות הארמיה השתים‑עשרה והארמיה התשיעית ,שפרצה מן הכיתור" .קייטל היה מוכן ומזומן לצאת ,אבל היטלר התעקש שהוא י ֵשב תחילה לאכול; משרתים הביאו לו ארוחה וכריכים כצידה לדרך ,וכן חצי בקבוק קוניאק ושוקולד כמנות חירום .לבסוף יצא קייטל אל מפקדתו של ונק ,ויודל נסע אל בסיסו החדש של ה‑ OKWבקרמפניץ ,מצפון לפוטסדם. המחלוקת בשאלת מידת השפיות או אי‑השפיות של היטלר לא תיושב לעולם. אבל אל"ם אולריך דה מַייזי ֵיר ,שהיה בבונקר במוצאי יום ראשון 22 ,באפריל, ושראה אותו מקרוב בישיבות מצב רבות מספור ,היה משוכנע כי "מחלת הנפש שלו התבטאה בהזדהות מופלגת ומסולפת עִם העָם הגרמני" 28.ייתכן מאוד שזה ההסבר לתחושתו כי תושבי ברלין צריכים להיות שותפים להתאבדותו .אבל דומה גם שהוא חש הנאה אמיתית על האבידות שנגרמו לאנשיו שלו ,ולא רק לאויב" .אבידות לעולם אינן גבוהות מדי!" הכריז באוזני גנרל‑פלדמרשל ולטר פון רייכנאו ב‑ 29,1942כששמע על האבידות הכבדות שספגה דיביזיית הס"ס לייבשטנדארטה אדולף היטלר" .הן זורעות את זרעי תהילת הדורות".
298
נפילת ברלין
מבצע ז ֶָראִיל ("הרמון") ,הפינוי לּבֶרכטסג ָדֶן ,הואץ .חבורה אחת התכוננה לצאת בשעה מוקדמת למחרת בבוקר .הוטל על תת‑אדמירל קרל‑יסקו פון ּפּוט ָקמֶר ,שליש הצי של היטלר ,להשמיד את כל המסמכים הציבוריים של היטלר בּבֶרגהֹוף .על יוליוס שָאּוּב ,שלישו האישי של היטלר ,שטיפל בכל המסמכים בלשכת הקנצלר ובבונקר ,הוטל להשמיד את כל התכתובת הפרטית שלו .שתיים מארבע המזכירות כבר נשלחו דרומה .ד"ר מורל ,שכמסופר רעד מפחד ,הצליח להסתפח לקבוצה. הוא לקח עמו ארונית של הצבא הגרמני ,מלאה ברשומות הרפואיות של היטלר. לשירותי המודיעין של בעלות‑הברית הגיעו שמועות הרבה יותר ססגוניות על הבריחה מברלין .שגרירות ארצות הברית במדריד התרתה במשרד החוץ ש"הקודקודים מתכננים להגיע ליפן דרך נורווגיה .מטוסי היינקל 177יובילו אותם לנורווגיה ,ושם כבר מחכים להם מטוסים ‑ כנראה [מטוסי ים ]BV 222 ויקינג ‑ לטיסה ללא חניה ליפן" 30.מן הסתם היו אלה דיבורים של נאצים ספרדים שראו מהרהורי לבם; הם דיברו גם על הכנת צוללות שיובילו מזון לגרמניה ,ואולי גם יוציאו ממנה את ראשי הנאצים" .יש בשוויצריה כמה בתי חולים שבהם מאושפזים גרמנים במסווה של פציעות או מחלות .בפועל ,אלה הם אישים חשובים שיש להצילם" 31.עם זאת ,הטענה ש"מטוסים גרמניים מוסווים ממשיכים להביא נכבדים" לספרד היתה קרובה יותר לאמת .פייר לָוָואל ,ראש ממשלת וישי לשעבר בצרפת ,היה בין אלה שהוטסו מגרמניה לברצלונה במטוסי תובלה יונקרס לא מסומנים .הרודן הספרדי פרנסיסקו פרנקו מצא לנכון להחזיר את לוואל לצרפת ,אבל העניק מחסה לכמה נאצים. המנוסה פינתה חדרים רבים בבונקר ובלשכת הקנצלר .רס"ן ּבֶרנד פַרייטָג פון לֹוִרינגהֹופֶן ,שעבר לבונקר יחד עם גנרל קרבס ,מצא שמערכת האוורור פועלת היטב .אבל בחדר הישיבות הזעיר ,כאשר נמצאו בו חמישה‑עשר עד עשרים איש, האוויר היה כמעט בלתי‑ראוי לנשימה .היטלר היה היחיד שישב .השאר כמעט נרדמו בעמידה .ההפצצות וההפגזות התחילו לסדוק את הקירות ,ואבק מילא את האוויר .הואיל והעישון היה אסור לחלוטין בבונקר הפיהרר התחתון ,המשתוקקים לעשן נאלצו לעלות לקומה שמעליו ,לבונקר העליון .למרות חוסר הנוחות ,הבונקר ולשכת הקנצלר היו "מצוידים להפליא" 32במאכלים ובמשקאות חריפים .האספקה הנדיבה של הטיפה המרה לא תרמה רבות לצלילות המחשבה" .בבונקר" ,סיפר אל"ם דה מייזייר" 33,שררה אווירה של התפרקות כללית .ראיתי שכרות ודכדוך, אבל גם אנשים בכל הדרגות שהתנהגו בטירוף .המשמעת חדלה להתקיים". ההתפוררות הזאת עמדה בניגוד בוטה לתפיסת ערכי המשפחה של הנאצים ,ובלטה
םיבוהזה םינויספה תסונמ
299
לעין כשהגיעה לשם רעייתו של גבלס עם ששת ילדיה .אבל גם כאן וגם כאן נמצאו אותן נימות בדיוק ‑ סנטימנטליות ,רחמנות עצמית ואכזריות ברוטלית. פרייטג פון לורינגהופן עמד לרגלי גרם המדרגות כשראה פתאום את מגדה גבלס יורדת בהן ,ואחריה ששת ילדיה .היא נראתה לו כמו "גברת אמיתית" .גיליהם של ששת הילדים השתרעו בין שתים‑עשרה לחמש :הלגה ,הילדה ,הלמוט ,הולדה, הדה והיידה .לא במקרה התחילו כל שמותיהם באותה האות שבה התחיל שם המשפחה של הפיהרר .הם ירדו במדרגות כמו שרשרת ילדי גן אחרי הגננת ,ופניהם נראו חיוורות לעומת מעיליהם הכהים .הלגה ,הבכורה ,נראתה עצובה מאוד ,אבל לא בכתה .היטלר ידע על החלטתם של יוזף ומגדה גבלס להרוג את ילדיהם לפני שיאבדו את עצמם לדעת וסמך את ידיו עליה .הוכחה זו של מסירות מוחלטת הניעה אותו להעניק לה כשי את תג המפלגה הנאצית שלו ,העשוי זהב ,שאותו ענד תמיד על חולצתו .כניסת הילדים לבונקר הביאה להתפכחות רגעית .כל רואיהם ידעו שהם עומדים להירצח בידי הוריהם ,כחלק מהפִיהֶררדָ אמֶרּונג ,דמדומי הפיהרר. אחרי סערת הרוח הנוראה שלו בשעות אחר הצהריים המוקדמות פרש היטלר למנוחה בחדר ההסבה הקטן שלו בבונקר ,עם אווה בראון 34.הוא זימן את שתי המזכירות שנשארו עמו ,גרדה כריסטיאן וטראודל יונגה ,את הדיאטנית האוסטרית שלו קונסטנצה מַנצי ָאֶרלִי ואת מזכירתו של בורמן ,אלזה קִריג ֶר. היטלר הורה לנשים להתכונן לצאת לברגהוף עם השאר .אווה בראון חייכה וקרבה אליו" .אתה יודע שאני לא אעזוב אותך לעולם" ,אמרה" .אני נשארת לצדך" .הוא קירב את ראשה אליו ונשק לה על פיה ,לעיני כול .המעשה הזה הדהים את כל יודעיו .טראודל יונגה וגרדה כריסטיאן אמרו שגם הן יישארו. היטלר הביט בהן בחיבה" .לו רק היו הגנרלים שלי אמיצים כמוכן" ,אמר .הוא נתן להן גלולות ציאניד כשי פרידה. כעבור שעה קלה ,כנראה ,פנתה אווה בראון אל מכונת הכתיבה שלה לכתוב מכתב אחרון לחברתה הטובה הרטה אוסטרמאייר .היא שלחה עמו את כל תכשיטיה .אחד האנשים שעמדו לצאת דרומה המתין לקבל את החבילה מידיה. במכתבה הורתה לאוסטרמאייר לחלק את התכשיטים לפי צוואתה .ערכם יעזור לחברים ולבני משפחה להחזיק את הראש "מעל המים" בימים הבאים" .סלחי לי אם זה קצת מבולבל" ,כתבה" 35,אבל אני מוקפת בששת הילדים של ג[בלס] והם לא יושבים בשקט .מה אוכל לומר לך? אינני מסוגלת להבין איך הגיעו הדברים לידי כך ,אבל אי‑אפשר עוד להאמין באלוהים".
19
העיר המופגזת ב‑ 23באפריל טענה תחנת הרדיו בפראג ,שהיתה בשליטה נאצית ,כי החלטת 1 הפיהרר להישאר בבירת הרייך נתנה "לקרב [על ברלין] משמעות אירופית". באותו יום עצמו הכריזה כותרת עיתונה של ארמיית הסער " ,3שישי ושמחי, המכורה! אנחנו ברחובות ברלין!" הנציונל‑סוציאליזם נטל לעצמו עילת מלחמה בינלאומית ,ואילו הקומוניזם הבינלאומי נעשה פטריוטי בלי כחל ושרק. לאזרחים בברלין ,מטרות אידיאולוגיות היו חשובות עתה כקליפת השום. ההישארות בחיים תחת הפגזה היא שהיתה החשובה .והם טרם ראו את הגרוע מכול .גנרל‑פולקובניק וסילי איבנוביץ' ָקז ָקֹוב קידם תותחי מצור של 600מ"מ על מסילת הברזל המוליכה אל תחנת שלֶז ִיכֶר במערב העיר ,שהורחבה לצורך זה 2.כל פגז שקל חצי טונה. מלבד שלושת מגדלי הנ"מ ,אחד המקלטים הגדולים ביותר בברלין היה הבונקר של תחנת הרכבת אַנהָלטֶר .הוא היה בנוי מבטון מזוין ,שלוש קומות מעל הקרקע ושתיים מתחתיה ,ועובי קירותיו הגיע עד ארבעה מטרים וחצי .השלטונות סיפקו כיסאות ושולחנות מעץ אורן ,וכן מלאי חירום של סרדינים משומרים ,אבל אלה כמו אלה לא החזיקו מעמד זמן רב לנוכח המחסור החמור כל כך בדלק ובמזון. יתרונו הגדול של בונקר אנהלטר היה הקשר הישיר שלו למנהרות הרכבת התחתית, אף על פי שהרכבות לא פעלו עוד .אנשים יכלו ללכת רגלי חמישה קילומטרים אל תחנת הרכבת נֹורד בלי להיחשף. התנאים בבונקר נעשו מחרידים ,כשנדחקו עד 12,000איש לשטח של 3,600מ"ר .בדוחק הנורא הזה לא היה אפשר להגיע אל השירותים ,גם אילו היו פתוחים .אישה אחת סיפרה איך ישבה שישה ימים על אותה המדרגה .לגרמנים אוהבי הניקיון היתה זו מסה קשה ,אך אספקת המים כבר נותקה ,והשגת מי שתייה עמדה בראש סדר העדיפויות .מחוץ לתחנה היתה משאבה שעדיין פעלה, וצעירות שנמצאו בסמוך לפתח שמו נפשן בכפן ורצו עם דלי להביא מים .רבות 300
תזגפומה ריעה
301
מהן נהרגו ,כי התחנה היתה מטרה ראשונה במעלה לארטילריה הסובייטית. אבל אלה שחזרו חיות זכו בהכרת תודה עמוקה מצד אלה שהיו חלשים מכדי להביא מים בעצמם ,או סחרו בלגימות מים תמורת אוכל עם אלה שלא היה בהם האומץ לסכן את עצמם. ליד סוללות הנ"מ שהוצבו בצומתי הרחובות המרכזיים בדקו אנשי הפלדז'נדארמרי את מסמכי העוברים ושבים ,מוכנים ומזומנים לעצור עריקים ולהוציאם להורג .במרתפים הלך וגבר הטפטוף של קצינים וחיילים שבאו בבגדים אזרחיים" .עריקה נראית פתאום מובנת מאליה ,אפילו משמחת" ,כתבה בעלת היומן האלמונית באותו בוקר יום שני 23 ,באפריל 3.היא נזכרה ב‑300 הספרטנים של לאונידס בתרמופיליי ,שעליהם שמעה כה הרבה בבית הספר. "יכול להיות שפה ושם שלוש מאות חיילים גרמנים מתנהגים כך .שלושה מיליונים לא עושים את זה .ככל שהחבורה גדולה יותר ,מקרית יותר ,כך נחלשים הסיכויים למעשי גבורה נוסח ספרי הלימוד .אנחנו הנשים גם לא מוצאות בזה טעם מלכתחילה .אנחנו נבונות ,מעשיות ,סתגלניות .אנחנו בעד גברים חיים". כשחזרה בשעה מאוחרת יותר מחיפושיה אחר פחם ,לאורך פסי רכבת הפרברים ,מצאה שהמנהרה המוליכה דרומה חסומה כנגד הסובייטים ,שכבר הגיעו לפאתיה הדרומיות של העיר .היא שמעה מעוברים ושבים כי גבר שהואשם בעריקה נתלה בקצה השני של המנהרה .התברר שהוא נתלה כך שרגליו לא היו גבוהות מעל הקרקע ,וכמה נערים מצאו להם שעשוע :הם סובבו את הגופה ושחררו אותה כדי שתסתחרר מעצמה בקצה החבל המפותל. בדרך הביתה נבעתה האישה למראה "ילדים ממש ,פנים חלקות תחת קסדות פלדה גדולות הרבה יותר מדי" .היא שאלה את עצמה למה היא מתקוממת כל כך נגד "רצח הילדים הזה" ,בעוד שאילו היו מבוגרים בשלוש או ארבע שנים, היא היתה הרבה פחות נרעשת .היא הסיקה כי הדבר הוא "בוודאי הפרה של חוק טבע כלשהו ...סותר כל יצר של שימור הגזע" .שליחת בני אדם שטרם בגרו לקרב היא "תסמין של טירוף". אולי כתוצאת לוואי של הקישור הזה של המוות עם בגרות מינית ,הופעת האויב בפאתי העיר עוררה בחיילים צעירים יצר נואש לאבד את בתוליהם. הנערות ,שהיו מודעות היטב לסכנת האונס הנשקפת להן כמעט בוודאות, העדיפו להתמסר לראשונה לנער גרמני ,יהיה אשר יהיה ,ולא לחייל סובייטי שיכור ,ואלים מן הסתם .במרכז השידור של גרוסדויטשר רּונדפּונק במָזּוֶרנָלֶה,
302
נפילת ברלין
שני שלישים מ‑ 500העובדים היו נשים צעירות ,מרביתן לא הרבה מעל גיל שמונה‑עשרה .בשבוע האחרון של אפריל השתררה במקום "תחושה ממשית של התפוררות" 4,עם שתייה לשוכרה והזדווגות בלי הבחנה בין מדפי ארכיון ההקלטות .היתה מידה רבה של פעילות מינית בין בני גילים שונים גם במרתפים ובבונקרים החשוכים .סכנת המוות פועלת כסם אהבה ‑ זוהי תופעה ידועה היטב מן ההיסטוריה. עיתונאי נורווגי שתיאר את האווירה בעיר טען כי נערים ונערות במדים פשוט "נתנו פורקן ליצריהם" ב"חיפוש תזזיתי אחר עונג" 5.אבל הטענה הזאת משקפת חוסר הבנה ,בייחוד במה שנוגע לנערות הצפויות להיאנס .מכל מקום, מלבד המזדווגים על ימין ועל שמאל בבונקר גן החיות ותחת שיחי הרודודנדרון בטירגרטן ,שאך זה החלו לפרוח בין ההריסות ,היו רבים אחרים שפשוט התכרבלו יחדיו מתוך צורך נואש בהרגעה. היצר החשוב האחר של השעה היה אגרנות קדחתנית .גרדה ּפֶטֶרזֹון ,מזכירה בת תשע‑עשרה בלופטהנזה ,היתה בביתה בנֹויקֵלן ,לא הרחק מתחנת רכבת עירונית ,כשהתפשטה בשכונה שמועה על קרון מלא במנות מזון של הלופטוואפה שנתקע על המסילה .נשים חשו לבזוז אותו .הן צללו לתוך קופסאות וארגזים כדי לחטוף מכל הבא ליד .פטרזון ראתה לידה אישה שזרועותיה מלאות בנייר טואלט, ברגע שהופיעו מטוסי תקיפה סובייטיים ,צולפים במקלעיהם ומטילים פצצות קטנות ,פטרזון צללה תחת קרון .האישה עם נייר הטואלט בזרועותיה נהרגה" .לא דבר ששווה למות בשבילו" ,חשבה פטרזון 6.הדבר האחרון שחטפה לפני שחשה בחזרה לבניין הדירות שלה היה חפיסה של מנות חירום לטייסים ,ובה שוקה‑קולה וטבליות קטנות של לתת .הטבליות האלה היו עתידות להביא לה תועלת רבה לאחר זמן ,בדרך בלתי‑צפויה לגמרי. יש תיאור דרמטי של הביזה בחנות הכולבו קָרשטַדט בהרמנפלאץ ,שם רוסקו לגזרים קונים שעמדו בתור ,בהפגזה הראשונה ב‑ 21באפריל .לפי סיפור זה, אנשי הס"ס הרשו לאזרחים לקחת כל מה שרצו לפני שפוצצו את הבניין ,ואף נאמר שהפיצוץ המית הרבה בוזזים נלהבים מדי .אך האמת היא שכאשר השתלטו אנשי דיביזיית הס"ס נורדלנד על החנות כמה ימים אחר כך ,הם לא רצו לפוצץ אותה .הם היו זקוקים לזוג המגדלים של קרשטדט כעמדות תצפית ,שמהן עקבו אחר התקדמות הסובייטים לעבר נֹויקֵלן ושדה התעופה טֶמּפֶלהֹוף. מאז שקרסה רשת החשמל ומקלטי הרדיו לא יכלו עוד לפעול ,חרושת השמועות נותרה המקור היחיד לחדשות .בברלין התרוצצו יותר סיפורים כוזבים
תזגפומה ריעה
303
מאשר אמיתיים .אחד מהם טען שגנרל‑פלדמרשל יודל לא התאבד ,אלא נאסר בחשאי על ידי הגסטאפו 7.לנוכח מסכת השקרים שטווה המשטר עצמו היו הברלינאים מוכנים להאמין כמעט בכל דבר ,ואין זה משנה כמה רחוק היה מן הדיוק. המחלקה השביעית של החזית הביילורוסית 1פתחה במתקפת תעמולה על ברלין, בעלונים שהוטלו מהאוויר והודיעו לחיילים הגרמנים ש"אין טעם להמשיך ולהילחם" 8,שלא כדאי להם לאבד את חייהם למען הממשלה הפשיסטית ושהם יוכלו להצילם רק במחנה שבויים סובייטי .היו בין העלונים "אישורי מעבר בטוח", שהיה עליהם להראות לחיילי הצבא האדום עם כניעתם .המחלקה טענה שהמערכה הצליחה ,משום ש"כמעט 50אחוז מהגרמנים שנכנעו בברלין" החזיקו באחד העלונים והראו אותו לשוביהם הסובייטים .בסך הכול הוטלו כמעט 50מיליון עלונים ,מתשעים וחמישה סוגים שונים .עוד עלונים ‑ בערך 1.66מיליון ‑ הפיצו אזרחים וחיילים גרמנים שנשלחו בחזרה מעבר לקווים .במהלך הקרב על ברלין נשלחו 2,365אזרחים בחזרה לתוך העיר ,וכן 2,130חיילים שבויים ,ש‑1,845 מהם הביאו עמם בשובם עוד 8,340שבויים .השיטה נחלה הצלחה כה גדולה, חשבו הסובייטים ,עד שמפקד ארמיית הסער 3הורה על שחרור המוני של שבויים גרמנים ,תחת פיקוחם של קצינים פוליטיים. שבויים לשעבר שעברו אינדוקטרינציה סובייטית" ‑ חיילי זיידליץ" ,כינו אותם השלטונות הגרמניים ‑ נשלחו מעבר לקווים אל תוך ברלין עם מכתבים שכתבו חיילים שנשבו לאחרונה למשפחותיהם .רב"ט מקס ס' ,לדוגמה ,כתב להוריו" :קרובַי היקרים .אתמול נעשיתי שבוי של הרוסים .סיפרו לנו שהרוסים יורים בשבויים ,אבל זה לא נכון .הרוסים מטפלים יפה מאוד בשבויים שלהם. הם האכילו אותי ,הם חיממו אותי .אני מרגיש טוב .המלחמה תיגמר בקרוב ואני אראה אתכם שוב במהרה ,יקירי .אל תדאגו לי .אני חי ובריא" .מניסוחו הנוקשה והמסורבל של המכתב משתמע שקצין סובייטי הכתיב אותו ,ובכל זאת ,המידע שהכילו מכתבים כאלה עבר מפה לאוזן והשפיע הרבה יותר מרבבות עלונים. אחד מסוגי העלונים שהוטלו משמי הבירה הופנה אל נשות ברלין" .הקליקה הפשיסטית הפוחדת מעונש מקווה להאריך את המלחמה .אבל אתן הנשים ,אין לכן סיבה לפחוד .איש לא יפגע בכן לרעה" 9.בהמשך הן נקראו לשכנע קצינים וחיילים גרמנים להיכנע .הואיל והקצינים הפוליטיים ידעו בלי צל של ספק איזה שובל של מעשי חילול המוניים השאירו הסובייטים מאחור בהתקדמותם
304
נפילת ברלין
בשטחי גרמניה ,היתה זו הבטחה מדהימה מאין כמוה ,אפילו לפי אמות המידה של תעמולת מלחמה .התועמלנים הסובייטים גם ארגנו שידורי רדיו מאת "נשים, שחקנים ,כמרים ופרופסורים" ,שנועדו להרגיע את המאזינים כי לא יאונה להם כל רע. מסר אפקטיבי יותר הגיע בדמות "מכתב מאת תושבי פרידריכסהאפן אל חיל המצב בברלין"" .יום אחד אחרי שהגיע הצבא האדום חזרו החיים למסלולם", נאמר בו" 10.אספקת המזון חודשה .תושבי פרידריכסהאפן אומרים לכם שלא להאמין לתעמולת הכזב של גבלס על הצבא האדום" .דומה שהפחד מרעב, ובייחוד מרעב לילדיהן ,היה חזק בלבבותיהן של נשים רבות יותר מן הפחד מאונס. גנרל‑פלדמרשל וילהלם קַייטֶל ,שיצא מבונקר הפיהרר בערב הקודם עם צידה של כריכים ,שוקולד וקוניאק שקיבל משוחר טובתו היטלר ,נסע מהבירה בכיוון דרום‑מערב .שיחק לו מזלו ,והוא לא נתקל בטנקים של לֶליּושֶנקֹו .קייטל פנה תחילה למִפקדת קורפוס XXבוִויז ֶנּבּורג ,המרוחקת שלושים קילומטרים בלבד מראש הגשר האמריקני בצֶרּבסט .הקורפוס שעליו פיקד גנרל קרל‑אריק ֵקלֶר כלל בעיקר דיביזיות "צעירות" ,שרוב אנשיהן הוזעקו מאימונים קדם‑צבאיים במסגרת שירות העבודה של הרייך .הם לא היו מאומנים כלל ועיקר ,אבל לא לקו ברוח הלחימה שלהם ,כפי שהתברר לגנרל ולטר וֶנק עד מהרה. בשעות הבוקר המוקדמות של 23באפריל עבר קייטל למִפקדת הארמיה השתים‑עשרה שנמצאה בתחנת יערנים סמוכה .שם המתינו לו גנרל ונק וראש המטה שלו ,אל"ם גינטר ַרייכהֶלם .קשה לתאר ניגוד גדול מזה שהיה בין הפלדמרשל לבין הגנרל .קייטל היה נפוח מחשיבות עצמית ,יהיר ,טיפש ,ברוטלי ומתרפס לפני הפיהרר שלו .ונק בעל החזות הצעירה ,למרות שערו הכסוף ,היה נבון מאין כמוהו ואהוב על עמיתיו ועל חייליו גם יחד .אל"ם רייכהלם אמר על אורחם שהוא " ַסּמָל יוצא מן הכלל ,אבל לא פלדמרשל" 11.הביקורת הזאת צריכה להיחשב מאופקת ,משום שקייטל היה השנוא מכל הגנרלים שתמכו בהיטלר 12 ללא סייג ותואר כ"חופר הקברים הראשי של הצבא". לפתיחה הטיף קייטל לוונק ולרייכהלם על הצורך שהארמיה השתים‑עשרה תושיע את הפיהרר בברלין .הוא הִרבה במלל ,כאילו נאם בעצרת של המפלגה הנאצית ,ונופף בשרביט הפלדמרשל שלו" .הנחנו לו לדבר והנחנו לו ללכת" ,סיפר רייכהלם לימים .אבל בדעתו של ונק כבר צץ רעיון אחר .הוא אכן יתקוף לעבר
תזגפומה ריעה
305
ברלין ,כפי שנצטווה ,אבל לא כדי להציל את היטלר .הוא רצה לפתוח מסדרון אל הנהר אֶלּבֶה ,כדי לאפשר לחיילים ולאזרחים לברוח גם מהלחימה חסרת התוחלת וגם מהצבא האדום .זה יהיה מבצע חילוץ והצלה. היטלר ,שלא נתן אמון בשום גנרל ,דרש שהוראת הפיהרר שלו לארמיה השתים‑עשרה תשודר ברדיו ,עם הפנייה אל "חיילי ארמיית ונק!" 13זו היתה מן הסתם הפעם היחידה בהיסטוריה שפקודת מבצע פורסמה ברבים ,בכוונה תחילה, בעיצומו של קרב .מיד בעקבות זאת שידרה תחנת הרדיו וֶרוֹולפז ֶנדֶ ר הודעה על כך ש"הפיהרר נתן פקודות מברלין ליחידות הנלחמות באמריקנים לעבור במהירות מזרחה ולהגן על ברלין .שש‑עשרה דיביזיות כבר נמצאות בתנועה, ויש לצפות להגעתן לברלין בכל רגע" 14.המטרה היחידה היתה לרמות את תושבי ברלין ולהביאם לכלל אמונה שהאמריקנים נלחמים עתה לצד הצבא הגרמני נגד הצבא האדום .רצה המקרה ,והפעילות האווירית האמריקנית מעל האלבה התיכון נפסקה פתאום .זו היתה הקלה גדולה לחיילי הארמיה השתים‑עשרה. ונק ומטהו ידעו כי קייטל נוטה לשגות באשליות לא פחות מהיטלר .עצם המחשבה על יציאה להתמודדות עם שתי ארמיות משוריינות סובייטיות ,כשלהם עצמם אין בכלל טנקים שמישים ,היתה מגוחכת" .אז המצאנו פקודות משלנו", אמר אל"ם הוברטוס ,הברון פון הּומּבֹולדט ,ראש אגף המבצעים 15.תוכניתו של ונק היתה לשלוח עוצבה אחת לעבר פוטסדם ,בעוד עיקר הארמיה שלו תנוע מזרחה ,מדרום לברלין ,כדי לחבור עם ּבּוסֶה ולעזור לארמיה התשיעית שלו להיחלץ" .היינו בקשר אלחוטי עם בוסה וידענו איפה הוא" .מול האמריקנים הושארו רק כוחות מיסוך קלים. עד מהרה הוכנו פקודות מפורטות ,ובשעה מאוחרת יותר באותו יום נסע גנרל ונק בקיבלוואגן שלו כדי לשאת דברים באוזני חייליו ,הן אלה שנועדו לתקוף לצפון‑מזרח בכיוון פוטסדם והן אלה שנועדו לנוע לעבר טרֹוי ֵינּבִריצֶן וּבֵלִיץ ,שם נשקפה סכנה לבית החולים הגדול" .בחורים ,אתם צריכים להיכנס עוד פעם אחת", אמר להם ונק" 16.זה כבר לא למען ברלין ,זה כבר לא למען הרייך" .משימתם היא להציל אנשים מהלחימה ומהסובייטים .האנס‑דיטריך ג ֶנשֶר ,חבלן צעיר בארמיה השתים‑עשרה ,תיאר את רגשותיהם כ"תחושה של נאמנות ,הרגשה של אחריות 17 ואחוות לוחמים". מנהיגותו של ונק פרטה על נימה רבת‑עוצמה ,גם אם התגובות היו שונות ,בין אלה שהאמינו במשימה הומניטרית לבין אלה שהיו להוטים יותר להתמודד עם הסובייטים מאשר עם בעלות‑הברית המערביות" .אז אחורה פנה!" כתב סרן פטר
306
נפילת ברלין
ֶרטִיך 18,המג"ד מדיביזיית שרנהורסט שספג מהלומה כה נוראה מהאמריקנים. "עכשיו במסע מזורז מזרחה נגד האיוואנים". גנרל גרמני אחר ממשתתפי הקרב על ברלין ,שהתגלה כדמות מפתח באותם ימים, היה הלמוט וַיידלִינג ,מפקד קורפוס הפנצר .LVIויידלינג נראה כמו גרסה מקצוענית של השחקן אריך פון שטרוהיים ,אבל עם שיער. בבוקר 23באפריל טלפן ויידלינג לבונקר הפיהרר לבקש פקודות .גנרל קרבס הודיע לו "בצינה ניכרת" שהוא נידון למוות .ויידלינג הפגין אומץ לב מוסרי וגופני מרשים והתייצב בבונקר הפיהרר בשעות אחר הצהריים של אותו יום. היטלר התרשם כדבעי ,עד כדי כך שהחליט כי האיש שאותו רצה להוציא להורג על פחדנות הוא‑הוא האיש המתאים להגנה על בירת הרייך .זו היתה ,כפי שציין אל"ם האנס ֶרפיֹור" ,טרגי‑קומדיה" 19טיפוסית למשטר. קורפוס הפנצר LVIשל ויידלינג הצטמצם במידה ניכרת 20.מהדיביזיה המוצנחת 9נותרו רק רסיסים .מדיביזיית הפנצר מינכברג נותרו שאריות ,וגם אם מצבה של דיביזיית הפנצרגרנאדירים 20היה טוב יותר ,מפקדּה ,גנרל‑מיור גאורג שולץ, איבד את עצמו לדעת זמן קצר אחרי הכניסה לברלין .רק דיביזיות נורדלנד ופנצרגרנאדירים 18היו במצב כשיר לקרב ,יחסית .ויידלינג החליט לשמור את דיביזיית הפנצרגרנאדירים 18בעתודה כשיצא להתקפת‑נגד .שאר העוצבות פוזרו בין גזרות ההגנה השונות כדי לשמש כ"תומכי מחוך". הגנת ברלין אורגנה בשמונה גזרות ,שנשאו את האותיות Aעד .Hעל כל אחת מהן פיקד גנרל או אלוף‑משנה ,אם כי רובם ככולם היו חסרי ניסיון קרבי .מּפנים לקו ההגנה ההיקפי היתה טבעת הגנה פנימית ,לאורך המסילה המעגלית של רכבת הפרברים .האזור הפנימי ביותר נמצא בין תעלת לַנדוֶור בדרום והנהר שּפֵריי בצפון. המעוזים היחידים הראויים לשמם היו שלושת מגדלי הנ"מ הבנויים בטון ‑ בונקר גן החיות ,הּומּבֹולדטהַיין ופִרידריכסהַיין .היה בהם שפע של תחמושת לתותחי 128מ"מ ו‑ 20מ"מ שהוצבו על גגותיהם ,והיתה להם תקשורת טובה ,הודות לקווי הטלפון התת‑קרקעיים שקישרו ביניהם .בעייתם העיקרית היתה אלפי הפצועים והאזרחים שמילאו אותם עד גודש. ויידלינג גילה שהוא אמור להגן על ברלין מפני 1.5מיליון חיילים סובייטים עם כ‑ 45,000חיילי ורמאכט וס"ס ,כולל הקורפוס שלו ,וקצת יותר מ‑40,000 אנשי פולקסשטורם .כמעט כל שישים הטנקים שהיו בעיר השתייכו לעוצבות שלו .דובר גם על גדוד של ציידי טנקים ,עם מכוניות פולקסוואגן שהותקנו
תזגפומה ריעה
307
עליהן מארזים לשש רקטות נ"ט ,אבל איש לא הצליח לגלות היכן הוא נמצא. ברובע משרדי הממשלה שבמרכז העיר פיקד בריגדפיהרר וילהלם מֹונקֶה על * יותר מ‑ 2,000איש מבסיסו בלשכת הקנצלר. הסכנה העיקרית שנשקפה לוויידלינג בשעות אחר הצהריים של 23באפריל היתה הסתערותן של ארמיית הסער ,5ארמיית הגוורדיה 8וארמיית הגוורדיה המשוריינת 1על חלקיה המזרחיים והדרום‑מזרחיים של העיר .באותו לילה ניתנה פקודה לכלי הרכב המשוריינים שעדיין היו כשירים לקרב ,לנוע לתדלוק בשדה התעופה טמפלהוף .ושם ,בין המוני מטוסי קרב הרוסים של הלופטוואפה, רובם פוקה‑וולפים ,תודלקו הרכבים ממצבור שנמצא ליד בניין המנהלה הענקי. לאחר מכן קיבלו פקודה להתכונן להתקפת‑נגד לדרום‑מזרח ,לעבר ּבִריץ .הם תוגברו בכמה טנקי ֵקנ ִיגסטִיג ֶר ובכמה משגרי רקטות נֶּבֶלוֶורפֶר ,אבל נשק הנ"ט העיקרי של כוח זה היה "שטוקה קרקעית" ,כפי שּכּונה בלצון הפנצרפאוסט. אחרי ביקורו בארמיה השתים‑עשרה חזר קייטל ללשכת הקנצלר ,בשלוש אחר הצהריים ,ונכנס עם יודל להתראות עם היטלר בפעם האחרונה .בשובם למפקדה הארעית של OKWבקרמפניץ שמעו השניים כי כוחות סובייטיים מתקרבים למקום מצפון ‑ זו היתה ארמיה ‑ 47והמחנה ננטש בשעות הבוקר המוקדמות. עדיין היתה פעילות רבה בבונקר הפיהרר אחרי שיצא ממנו ויידלינג .היטלר נאחז בדיווחו של קייטל על הביקור בארמיה השתים‑עשרה והזריק לעצמו עוד מנה של פנטזיה אופטימית .הוא היה מכור להזיותיו ללא תקנה ,ועתה התחדשה אמונתו כי אפשר להביס את הצבא האדום .אחר כך הופיע אלברט שּפֵר ,שחזר לברלין להפתעת הכול ‑ ובמידה מסוימת ,להפתעתו שלו ‑ כדי להתראות עם היטלר בפעם האחרונה 21.פרידתו מהיטלר ביום הולדתו לא הניחה את דעתו של שּפר ,משום שהיו שם כה רבים אחרים .למרות השינוי ביחסו לפיהרר שלו שהיה גם פטרונו ,עדיין ניכר כי הוא שאב גאווה אגואיסטית מהידידות יוצאת הדופן הזאת ,שתוארה בפי אחדים כהומו‑ארוטית. שפר עשה את דרכו מהמבורג ,תוך שעקף דרכים פקוקות בפליטים ,עד שמצא כי הכביש חסום לפניו .הצבא האדום הגיע לנ ָאּואֶן .הוא חזר על עקבותיו *
אומדנים סובייטיים מעמידים את מספר מגיני העיר על ,180,000משום שהצבא האדום כלל במניין את כל אלה שלקח בשבי בסופו של דבר ,ובכלל זה אנשי פולקסשטורם לא חמושים, המשטרה העירונית ,מסילות הברזל ושירות העבודה של הרייך .מטבע הדברים ,גם שיקולי תעמולה היו מעורבים באומדן.
308
נפילת ברלין
אל שדה תעופה של הלופטוואפה והפקיע לעצמו מטוס אימונים פוקה‑וולף דו‑מושבי ,שהטיס אותו לשדה התעופה ג ָטֹוב בפאתיה הדרומיות של ברלין. משם לקח אותו מטוס סיור פִיזֶלֶר שטֹורך למרכז העיר ונחת עם רדת החשיכה לפני שער ברנדנבורג ,ברחוב הקרוי ציר מזרח‑מערב .אווה בראון ,שהעריצה את שּפר זה כבר ,היתה מאושרת על בואו ,בין השאר מפני שניבאה שהוא יחזור. אפילו מרטין בורמן ,שתיעב את שּפר מתוך קנאה ,נראה מרוצה למראהו וקידם את פניו בברכה לרגלי המדרגות .שּפר היה אולי האדם היחיד שביכולתו לשכנע את היטלר ,בשעה זו שלאחר ייאוש ,לצאת מברלין .מבחינתו של בורמן ,שלא היה שותף לחבלי הקסם שהפיל רעיון ההתאבדות על הסובבים אותו ,ובייחוד על משפחת גבלס ,זה היה הסיכוי היחיד שלו להציל את ראשו שלו. היטלר ,מצא שּפר ,היה רגוע ,כמו ישיש שהשלים עם המוות .הוא שאל על גרוס‑אדמירל קרל דֵ נ ִיץ ,ושּפר קלט מיד שיש בדעת היטלר למנותו ליורשו. היטלר גם שאל לדעתו ,אם עליו לטוס לברכטסגדן או להישאר בברלין .שּפר אמר שלדעתו מוטב לסיים את הכול בברלין ולא באחוזה של היטלר באלּפים, שם "יהיה קשה ליצור אגדות" 22.דומה שהיטלר שאב ביטחון מהסכמתו של שּפר להחלטה שכבר קיבל .לאחר מכן דיבר על התאבדות ועל החלטתה הנחושה של אווה בראון למות עמו. שּפר עדיין היה בבונקר במוצאי 23באפריל כשחש פנימה בורמן עם מברק מאת הרמן גרינג בבוואריה .גרינג קיבל מגנרל קרל קולר דיווח מכלי שלישי על התמוטטותו של היטלר ביום הקודם ועל הכרזתו שיישאר בברלין ויתאבד בירייה .גרינג עדיין היה היורש החוקי ,ובלי ספק חשש שמא בורמן ,גבלס או הימלר ינסו לגזול ממנו את הבכורה .ברור שהוא לא ידע כי דניץ נבחר ליורש שטרם נמשח .גרינג העביר חצי יום בשיחות על המצב עם יועציו ועם גנרל קולר ,שהגיע בטיסה מברלין באותו בוקר עם אותה גרסה חסרת דיוק של הדברים שנאמרו בבונקר הפיהרר .לאחר מכן ניסח את המברק שנשלח לברלין בשעות הלילה. מיין פיהרר! ‑ לאור החלטתך להישאר על משמרתך במצודת ברלין, האם אתה מסכים שאני אקבל לידי לאלתר את ההנהגה הכוללת של הרייך ,עם חופש פעולה מלא מבית ומחוץ ,כסגנך ,לפי הצו שלך מ‑29 ביוני ?1941אם לא תתקבל תשובה עד השעה עשר בערב זה ,יהיה עלי להניח שאיבדת את חופש הפעולה שלך ,ואראה את תנאֵי הצו שלך
תזגפומה ריעה
309
כאילו התקיימו ואפעל למען מיטב האינטרסים של ארצנו ושל עמנו. אתה יודע מה אני חש כלפיך בשעה זו ,החמורה ביותר בחיי .אין מילים בפי להביע את רגשותַי .ישמור עליך אלוהים ויחיש אותך במהרה לכאן 23 למרות הכול .בנאמנות ,הרמן גרינג.
בורמן בוודאי לא התקשה לעורר את חשדותיו של היטלר .מברק שני ששלח גרינג ,הזמנה לריבנטרוּפ לבוא אליו לדיון ,תרמה את שלה :היטלר השתכנע כי זוהי בגידה פשוטה כמשמעה .בורמן התנדב מיד לנסח תשובה ‑ תוכחה צורבת ששללה מגרינג את כל סמכויותיו ,תאריו ותפקידי הפיקוד שלו .עם זאת הוצעה לו האפשרות לוותר על כל אלה מרצונו ,ולנמק זאת בטעמי בריאות; בדרך זו יחסוך מעצמו אישומים הרבה יותר חמורים .לא נותר לגרינג אלא לקבל את ההצעה. למרות זאת הורה בורמן לס"ס להציב משמר סביב ּבֶרגהֹוף ,וגרינג נעשה אסיר למעשה באחוזתו של היטלר .ליתר השפלה ננעלו המטבחים ,לכאורה כדי למנוע בעד הרייכסמרשל שהעטה קלון על עצמו מלבלוע רעל. אחרי הדרמה הזאת סר שּפר לביקור אצל מגדה גבלס .הוא מצא אותה שוכבת במיטה בחדר בטון זעיר ,חיוורת אחרי התקף אנגינה .יוזף גבלס לא השאיר אותם ביחידות אפילו לרגע .לאחר זמן ,כשעלה היטלר על משכבו בחצות הלילה ,הגיע שמש עם מסר מאת אווה בראון ,שהזמינה את שּפר לביקור אצלה .היא הורתה להגיש שמפניה ועוגות ,והשניים פטפטו על ימים עברו :מינכן ,חופשות סקי משותפות והחיים בברגהוף .שּפר חיבב את בראון זה מכבר" ‑ סתם בחורה מינכנית פשוטה" ‑ ועכשיו התפעל ממנה על "הדרת הכבוד [שלה] ועל שלוות נפשה הכמעט עליזה" 24.השמש חזר בשלוש לפנות בוקר להודיע שהיטלר קם שוב .שּפר יצא מחדרה לפרידה סופית מהאיש שהפך אותו לאדם מפורסם .הפרידה נמשכה רק כמה רגעים .היטלר היה בוטה ומרוחק .שּפר ,חביבו לשעבר ,חדל להתקיים במחשבתו. מתישהו באותו ערב כתבה בראון את מכתבה האחרון לאחותה גרטל פֶגֶלַיין. "הרמן אינו איתנו" ,כתבה 25,בהתייחס לבעלה של גרטל" .הוא יצא לנאואן כדי לאסוף גדוד או משהו כזה" .היא לא ידעה שתכלית נסיעתו של פגליין לנאואן היתה פגישה סודית ‑ שלא התקיימה ,בדיעבד משום שפגליין לא הצליח להגיע לשם ‑ עם הימלר ,במסגרת מזימתו לכרות שלום עם בעלות‑הברית המערביות" .הוא רוצה לפלס דרך בלחימה כדי להמשיך בהתנגדות בבוואריה, לפחות לזמן‑מה" .טעות גדולה היתה בידה .גיסּה ,שנעשה אישיות רמת‑מעלה, לא היה הופך את עצמו לסתם פרטיזן.
310
נפילת ברלין
אווה בראון ,אישה מעשית למרות תלישותה מהעולם שבתוכו חייתה ,עברה עתה לדון בעניינים עסקיים .היא ביקשה מגרטל להשמיד את כל התכתובת הפרטית שלה" .אסור שהחשבונות של הַייז ֶה יתגלו ,בשום פנים ואופן" .הייזה היה החייט שלה ,והיא לא רצתה שייוודע בציבור כיצד פיזרה כספים על חשבון הפיהרר .ושוב העסיקה אותה השאלה מה ייעשה בתכשיטיה" .שעון היהלומים שלי נמצא בתיקון למרבה הצער" ,כתבה וביקשה מגרטל לאתר אונטרשארפיהרר של הס"ס בשם שטגמן ,שכנראה הסדיר את תיקון השעון בידי שען ,יהודי קרוב לוודאי ,ש"פונה" ממחנה הריכוז אורניינבורג באחת מצעדות המוות האחרונות.
20
תקוֹות שווא הברלינאים המבוהלים לא מצאו בלבם את היכולת שלא להאמין להבטחתו של גבלס כי הארמיה של וֶנק באה להציל אותם ,אף על פי שהוא גם עודד אותם להאמין בשמועה שהאמריקנים מצטרפים לקרב נגד הסובייטים .רבים שמעו את המטוסים שחלפו בשמי העיר בליל 23באפריל בלי להטיל פצצות .המטוסים האלה ,אמרו איש לחברו ,הם בוודאי אמריקניים ,ואולי הם מובילים צנחנים .אבל שתי הדיביזיות המוטסות של צבא ארצות הברית לא עלו כלל על מטוסים. הכוחות היחידים שהגיעו לברלין באותה עת לא היו אמריקניים ,וגם לא גרמניים ,אלא צרפתיים .בשעה ארבע לפנות בוקר אור ליום שלישי 24 ,באפריל, ניעור משנתו בריגדפיהרר ס"ס גוסטב קרּוקֶנּבֶרג 1במחנה האימונים של הס"ס 2 ליד נֹוישטֶרלִיץ ,שם חנו שרידיה של דיביזיית שַרלמָאן מאז האסון בפומרניה. הגיעה שיחת טלפון ממִפקדת קבוצת הארמיות ויסלה :מסתבר שגנרל הלמוט וַיידלִינג הודיע לגנרל‑אוברסט גוטהרד היינריצי כי הוא דורש בתוקף את הדחתו של בריגדפיהרר ס"ס יואכים ציגלר מהפיקוד על נורדלנד .קרוקנברג קיבל הוראה לצאת מיד לברלין .לא נאמר לו מה הסיבה ,אלא רק שעליו להתייצב בפני גרופנפיהרר ס"ס הרמן פֶגֶלַיין בלשכת הקנצלר .קצין המטה גם יעץ לו לקחת עמו משמר ליווי ,משום שהוא עלול להיקלע לבעיות בדרך לברלין. קרוקנברג הורה להעיר מיד את אנרי פֶנ ֶה ,המג"ד היחיד שנותר לו ,והוא העיר את אנשיו .קרוקנברג ,לבוש במעיל העור הארוך של קצין בכיר בוואפן‑ס"ס, פנה אל הקצינים והחיילים שנאספו .הוא ביקש מתנדבים שילוו אותו לברלין, ונראה שרוב רובם רצו להצטרף אליו .קרוקנברג ופנה בחרו בתשעים איש ,משום שזה היה המספר המרבי שיכלו לשאת כלי הרכב שעמדו לרשותם .רבים מהם היו קצינים ,ובהם קצין הדת של הדיביזיה ,מונסיניור ז'אן ,הרוזן דֶ ה מָאיֹול דֶ ה לִיּפֶה .אחרי המלחמה טען קרוקנברג שאיש מהם לא היה נציונל‑סוציאליסט. אולי היתה זו אמת במובן המצומצם ביותר של המונח ,אבל נראה שהפשיזם 311
312
נפילת ברלין
הצרפתי היה קרוב יותר לנאציזם מאשר לפשיזם האיטלקי או הספרדי .מכל מקום ,המתנדבים הללו ,שהיו מוכנים למות בחורבות הרייך השלישי ,היו אנטי‑בולשביקים קנאים ,כולם כאחד ,בין שהאמינו ב"אירופה החדשה" ובין שב"צרפת הישנה". המתנדבים שנבחרו מילאו את כיסיהם ואת תרמילי הגב שלהם בתחמושת ולקחו עמם את הפנצרפאוסטים האחרונים שנותרו לגדוד .בשעה ,08:30 כשנערכו לצד הכביש כדי לעלות על המשאיות ,ראו פתאום את הרייכספיהרר של הס"ס חולף לפניהם במרצדס פתוחה שנהג בה בעצמו .היינריך הימלר עבר בין חייליו בלי שנתן שום סימן לכך שהכיר בכלל בנוכחותם .לא היה עמו משמר ליווי ,אפילו לא שומרי ראש .רק כעבור כמה שנים הבין קרוקנברג שהימלר חזר בוודאי מלִיּבֶק למקום המבטחים שלו בהֹוהֶנלִיכֶן .הוא נפגש עם הרוזן פולקה ּבֶרנ ָדֹוט ,נציג הצלב האדום השוודי ,בלילה הקודם. הטור ,ובו שני נגמ"שים משוריינים ושלוש משאיות עמוסות לעייפה ,יצא לעבר ברלין .הם שמעו שהשריון הסובייטי כבר הגיע לאֹוָרני ֵינּבּורג ,ולכן בחר קרוקנברג בציר תנועה מערבי יותר .הוא ידע שלא יהיה קל להגיע לברלין .כל אחד אחר נע בכיוון ההפוך ‑ יחידות מגובשות ,נחשלים ,פליטים ועובדים זרים .חיילי ורמאכט רבים שיגרו קריאות לעג אל מתנדבי שרלמאן ,להודיעם שהם נוסעים לכיוון הלא נכון .אחדים סובבו אצבע ליד הרקה ,ואחרים צעקו שהמלחמה הסתיימה כבר .הם פגשו אפילו פלוגת קשר של דיביזיית נורדלנד, שמפקדּה טען כי ניתנה לו פקודה לנוע לשלזוויג‑הולשטיין .קרוקנברג ,שלא היה עמו מכשיר קשר ,לא היה מסוגל לבדוק אם אמת בפיו .הוא גם לא ידע מאומה על המריבה בין ציגלר לוויידלינג. אחרי יעף צליפה של מטוס קרב סובייטי ,שקטל אחד מהאנשים ,וכאשר הגיע לאוזניו שאון אש ארטילרית ממרחק לא גדול ,הפנה קרוקנברג את שיירתו לדרכים צדדיות שהיו מוכרות לו משירותו כקצין בברלין לפני המלחמה .הודות ליערות האורנים שהסתירו אותם ממטוסי האויב ,עלה בידם להתקרב לעיר. אבל הדרך נעשתה יותר ויותר קשה בגלל מחסומים וגשרים מפוצצים ,ולבסוף פקד קרוקנברג על המשאיות לחזור לנוישטרליץ .הוא השאיר תחת ידו את שני הנגמ"שים ,אבל רוב המתנדבים הצרפתים נאלצו להמשיך ברגל עוד עשרים קילומטרים. הם הגיעו לסביבות הַרייכסשּפֹורטפֶלד ,בקרבת האצטדיון האולימפי ,בעשר בערב .האנשים התשושים גילו שם אפסנאות של הלופטוואפה ,אך כיוון שרובם
ווש תֹווקת
313
שתו קודם לכן את השוקו המיוחד של הטייסים ,המתובל בבנזדרין ,רק מעטים הצליחו להירדם .קרוקנברג ושלישו ,סרן ּפָכּור ,נכנסו לתוך ברלין הנטושה לגמרי ,ככל שיכלו לראות ,כדי להתייצב לפני פגליין בלשכת הקנצלר .בקרב המתנדבים הצרפתים פשטה שמועה שהיטלר בכבודו ובעצמו עומד לבוא ולסקור אותם. המפקד הבכיר שלהם הימלר ,שחלף על פניהם באותו בוקר ,חצה סוף‑סוף את הרוביקון הפרטי שלו" .היינריך הנאמן" ,כפי שּכונה הימלר בלגלוג בחצר הפיהרר ,היה קושר קשר עלוב .לא היה לו שום כישרון לתככים ,והוא גם לא היה חדור אמונה בצדקת עניינו .היתרון היחיד שלו היה נעוץ בכך שהיטלר לא שיער כלל בנפשו שהרייכספיהרר ‑ הגאה כל כך בסיסמה שטבע לס"ס שלו, "כבודי הוא נאמנותי" ‑ יתגלה כבוגד. לדברי אלברט שּפֵר ,הימלר עדיין התרתח על פקודתו של היטלר לשלול מדיביזיות הוואפן‑ס"ס בהונגריה כל תג זיהוי ,תואר ועיטור .אבל אילו הזמין אותו היטלר לעמוד לצדו ,או נתן אות כלשהו לכך שהוא מוקיר אותו יותר מאשר את מרטין בורמן ,היו עיניו מתמלאות בדמעות והוא היה מחדש את שבועת האמונים שלו לפיהרר בו במקום .כתוצאה מכך אחזה בו הססנות משתקת .ועם כל זאת, שגיאתו הגדולה ביותר של הימלר ,בניסיונו לנהל משא ומתן גלוי עם האויב, היתה אמונתו בכך שהוא חיוני לבעלות‑הברית המערביות" ,כי רק הוא לבדו יוכל 3 לשמור על הסדר" בגרמניה שלאחר המלחמה. בשתי פגישותיו הראשונות עם הרוזן ברנדוט לא העז הימלר לקדם את הדיון אל מעבר לשחרור הכלואים במחנות הריכוז" .הרייכספיהרר איבד כל מגע עם המציאות" ,אמר ברנדוט לגרופנפיהרר ס"ס ולטר שֶלֶנּבֶרג ,איש סודו של הימלר, בעקבות הפגישה שהתקיימה אחרי יום הולדתו של היטלר 4.הימלר סירב למלא אחר עצתו של שלנברג ,שדחק בו להדיח או אף לרצוח את האיש שהוא היה כה נאמן לו. עם זאת עלה בידי שלנברג לשכנע את הימלר שלא לחזור לבונקר ולהתראות עם היטלר ב‑ 22באפריל ,אחרי ששמעו השניים מפי פגליין על השתוללותו של הפיהרר אחר הצהריים .שלנברג חשש כי אם יראה מפקדו שוב את הפיהרר, תתרופף החלטיותו .הימלר נידב את גדוד הס"ס ששימש כמשמר הראש האישי שלו להגנת ברלין ,באמצעות מתווך .היטלר קיבל את ההצעה מיד והצביע על המפה להראות היכן יש להציב את הגדוד ‑ בטִירג ַרטֶן ,בקרבת לשכת הקנצלר.
314
נפילת ברלין
הוא פקד גם להעביר את האסירים הפוליטיים החשובים ביותר ,כדי שיהיה אפשר להוציאם להורג ברגע התבוסה. בליל 23באפריל נפגשו הימלר ושלנברג עם ברנדוט בליבק .הימלר ,שידע עכשיו על החלטתו הנחושה של היטלר לאבד את עצמו לדעת בברלין ,גמר אומר סוף‑סוף לתפוס את מקומו ולפתוח במשא ומתן רציני .הוא ביקש עתה מברנדוט ,רשמית ,לפנות לבעלות‑הברית מטעמו ולהסדיר הפסקת אש בחזית המערבית .הוא הבטיח שכל האסירים הסקנדינבים יישלחו לשוודיה .על מצבם הרעוע של קשרי הימלר עם המציאות תעיד העובדה שדאגתו העיקרית היתה נתונה לשאלה אם יהיה עליו להחוות קידה לג'נרל אייזנהאואר או ללחוץ את ידו ,כאשר ייפגש עמו. ליהודים האחרונים שנותרו בברלין ,התקרבות הצבא האדום בישרה על אחת משתיים ,קץ לתריסר שנות סיוט ,או הוצאה להורג ברגע האחרון .האנס אוסקר לוונשטיין ,שנעצר בפוטסדם ,נלקח למחנה המעבר בשּולשטראסה ,שתפס את מקומו של בית החולים היהודי של ברלין ברובע וֶדִ ינג שבצפון העיר 5.כ‑600 איש נדחסו בשתי קומות וניזונו מקליפות תפוחי אדמה ומסלק חי ,בתוספת מעט ואסרזּוּפה" ‑ מרק מים" .רבים מהם היו מישלינגה לפי המינוח הנאצי ,יהודים למחצה ,כמו לוונשטיין עצמו .אחדים השתייכו למעמד המיוחס של יהודים שנהנו מהגנת הנאצים ,שּוציּודן ,בהם למשל מארגני המשחקים האולימפיים בברלין. יהודים שהיו אזרחי מדינות ניטרליות ועדיין הוחזקו במאסר ,בעיקר דרום אמריקנים, נשארו בחיים הודות לקרובי משפחה בבית ששלחו פולי קפה לבכירים בס"ס. מפקד המחנה ,אוברשטורמבאנפיהרר ס"ס ולטר דֹוּבֶרקֶה ,קיבל פקודה לירות בכל אסיריו ,אבל היה מודאג מאוד .דובר מטעם האסירים פנה אליו והציע לו עסקה פשוטה" .המלחמה נגמרה" ,אמר לדוברקה" .אם תציל את חיינו ,נציל את חייך" .בעקבות זאת חיברו האסירים מסמך ענקי בחתימת כולם ,לאמור שאוברשטורמבאנפיהרר דוברקה הציל את חייהם .שעתיים אחרי שנלקח המסמך מידיהם ,הם ראו את השערים נפתחים ואת אנשי הס"ס מסתלקים .בדיעבד, השחרור לא היה משמח כולו .חיילים סובייטים אנסו את הנערות והנשים היהודיות במחנה ,בלי לדעת שהן היו קורבנות הנאצים. כשהתקדמו הארמיות הסובייטיות לתוך ברלין ,הריע להן "אינטרנציונל אמיתי של שבויי מלחמה סובייטים ,צרפתים ,בריטים ,אמריקנים ונורווגים" 6,ולצדם
ווש תֹווקת
315
נשים ונערות שהובאו לגרמניה כעובדות כפייה ,ועתה נעו כולם בכיוון ההפוך. מרשל איוואן סטפנוביץ' קֹוני ֵיב ,שעלה על ברלין מדרום ,התרשם כשהבחין כי הם מקפידים ללכת ב"קֹולִיס" שהטביעו שרשראות הטנקים ,בידיעה שאלה לפחות פנויים ממוקשים. וסילי סמיונוביץ' גרוסמן ,שהגיע ממזרח ,ראה גם הוא "מאות איכרים רוסים מזוקנים ,עם נשים וילדים" 7.הוא הבחין ב"ארשת קודרת של ייאוש בפני ה'דודים' המזוקנים וזקני הכפרים המסורים .אלה הם סטָרֹוסטִי [ראשי כפרים ממונים מטעם הגרמנים] ושוטרים נבלים ,שברחו כל הדרך עד ברלין ועכשיו אין להם ברירה אלא להיות 'משוחררים'". 8 "זקנה הולכת בדרך מברלין" ,רשם גרוסמן בפנקסו" .היא חובשת לראשה מטפחת קטנה ונראית ממש כאילו היא משתתפת בעלייה לרגל ,צליינית במרחבי רוסיה הגדולים .היא נושאת מטרייה על כתפה ,ומחבת אלומיניום גדולה תלויה על הידית שלה". אף שהיטלר עדיין לא קיבל בלב שלם את רעיון העברת הכוחות מהחזית המערבית אל מול הצבא האדום ,קייטל ויודל אישרו שאין עכשיו ברירה .אנשי המבצעים של הוורמאכט נתנו את הפקודות המתאימות .חשדותיו של סטלין ,בשילוב עם מדיניות הנקם הסובייטית ,הפכו למעין נבואה המגשימה את עצמה. מלבד זאת היה סטלין שקוע עד למעלה ראש בכבשה השחורה שלו ,פולין .לא היה בכוונתו לסגת אף שעל מעמדתו בעניין הרכב הממשלה הזמנית .עד כמה שזה נגע לו ,העניין היה ברור מאליו ,ומשאלות לבם של הפולנים היו חשובות בעיניו כקליפת השום" .זוהי זכותה של ברית המועצות" ,כתב לנשיא טרומן ב‑ 24באפריל" 9,לפעול למען קיומה של ממשלה בפולין שתהיה ידידותית כלפי ברית המועצות" .הכוונה היתה ,כמובן ,לשליטה סובייטית מלאה בה" .ועוד יש להביא בחשבון את העובדה שפולין גובלת בברית המועצות ,מה שאי‑אפשר לומר על בריטניה הגדולה ועל ארצות הברית" .עכשיו כשברלין היתה מכותרת למעשה ,ולבעלות‑הברית המערביות לא היתה שום גישה אליה ,לא נותרה לסטלין שום סיבה לַרצות אותן .אחרי כל ההאשמות שהטיחו הסובייטים קודם לכן בחיל האוויר האמריקני ,לא נשמעה אף מילת התנצלות אחת על התקרית שאירעה בשעות אחר הצהריים של אותו יום עצמו :שישה מטוסי קרב סובייטיים 10 תקפו שני מטוסים אמריקניים והפילו אחד מהם. כדי לשמור על הלחץ על שני המרשלים שלו המשיך סטלין ללבות את היריבּות
316
נפילת ברלין
ביניהם .החל באור ראשון ב‑ 23באפריל ,גבול הגזרה בין החזית הביילורוסית 1של מרשל גאורגי קונסטנטינוביץ' ז'וקוב לבין החזית האוקראינית 1של מרשל קונייב נמתח מלִיּבֶן צפונה ,אל מרכז ברלין .בעיר עצמה ,גבול הגזרה הימני של קונייב נמשך עד תחנת הרכבת אַנהָלטֶר .הקורפוס המשוריין של גנרל‑פולקובניק פאבל סמיונוביץ' ִריּבָלקֹו שהגיע למַרי ֵינדֹורף ,על תעלת טֶלטֹוב ,נמצא בדיוק חמישה קילומטרים מדרום לה .ז'וקוב שמע לראשונה שהארמיה של ריבלקו הגיעה לברלין רק בשעה מאוחרת ב‑ 23באפריל ,כשקצין קישור מארמיית הגוורדיה המשוריינת 1של גנרל‑פולקובניק מיכאיל ייפימוביץ' קָטּוקֹוב המתקדמת ממזרח יצר עמו קשר .ז'וקוב היה מזועזע. אחרי שהגיעו שלושת הקורפוסים של ריבלקו לתעלת טלטוב במוצאי 22 באפריל ,ניתנה להם יממה להתכונן להסתערות חזיתית מעבר לה .סוללות הבטון של התעלה והמחסנים המבוצרים בצדה הצפוני יצרו מכשול אדיר .וגם אם יחידות הפולקסשטורם שהגנו על התעלה בהחלט לא היו יריבות ראויות לארמיית הגוורדיה המשוריינת ,3הן קיבלו "תמיכת מחוך" בדמות יחידות של דיביזיות הפנצרגרנאדירים 18ו‑ .20עוצבות ארטילריית ההבקעה הסובייטיות קיבלו פקודה להתקדם יומיים לפני כן ,אבל פקקי התנועה בכביש צֹוסֶן ,שכללו עגלות אספקה רתומות לסוסים ,האטו את תנועתן .אילו היו עדיין ללופטוואפה מטוסים שמישים ,ציר זה היה מציג לפניהם מטרה מושלמת .דיביזיית רובאי הגוורדיה 48של גנרל‑פולקובניק אלכסנדר אלכסנדרוביץ' לּוצִ'ינסקִי הגיעה בעוד מועד והתכוננה לתפוס ראשי גשר מעבר לתעלה ,והארטילריה הוחשה לעמדותיה .היה צורך למקם כמעט 3,000תותחים ומרגמות כבדות ,כולל הוביצרים 152מ"מ ו‑ 203מ"מ ,במוצאי 23באפריל ‑ ריכוז של 650קנים לקילומטר חזית. ‑ בשעה 06:20ב 24באפריל החלה הרעשת תעלת טלטוב .ריכוז האש היה צפוף עוד יותר מאשר בצליחות הנ ַייסֶה או הוִויסלָה .קונייב הגיע למפקדתו של ריבלקו לקראת תום ההרעשה .מעל גגו השטוח של בניין משרדים בן שמונה קומות צפו מפקדי החזית האוקראינית 1בארטילריה הכבדה ,המרסקת את הבניינים שמעבר לתעלה ,ובגל אחר גל של מפציצים מהארמיה האווירית שסייעה להם .החי"ר החל לחצות את המים בסירות סער מתקפלות ובסירות משוטים מעץ .בשבע בבוקר כבר נמצאו גדודי הרובאים הראשונים מעבר לתעלה וביססו ראשי גשר .מעט אחרי צהרי היום הונחו גשרי הסירות הראשונים, והשריון התחיל לצלוח.
ווש תֹווקת
317
הלחץ על הפינה הדרום‑מזרחית של מערך ההגנה הברלינאי היה כבד עוד לפני צליחתה של תעלת טלטוב .ב‑ 23באפריל עם שחר הצליחו אחדות מיחידות הרובאים של צ'ויקוב ,מדרום ל ֵקּפֶנ ִיק ,לצלוח גם את השּפֵריי וגם את הדָ אמֶה ולהגיע לפַלקֶנּבֶרג .הן מצאו שם שלל כלי שיט ,מסירות משוטים ספורטיביות ועד סירות מנוע לשיט תענוגות .במשך היום ,ובלילה שלאחריו ,התקדמו דיביזיות רובאי הגוורדיה של צ'ויקוב וחטיבות השריון המובילות של קטוקוב לעבר ּבִריץ ונֹויקֵלן .קורפוס רובאי הגוורדיה 28סיפר שהאזרחים המפוחדים והכנועים "ליקקו את נעלינו" 11.וצפונה משם ,בשעות הבוקר המוקדמות ב‑24 באפריל ,צלח את השפריי קורפוס של ארמיית הסער ,5בסיוע סירות תותחים של שייטת הדני ֵיּפֶר ,והגיע לפארק טֶרּפטֹוב. עם אור ראשון ב‑ 24באפריל הוטל כמעט כל מה שנותר מהקורפוס של ויידלינג, אחרי התדלוק הלילי בשדה התעופה טמפלהוף ,להתקפת‑נגד שנועדה לסכל את האיום הכפול הזה .טנקי קניגסטיגר שעוד נשארו בידי גדוד הפנצר הכבד הרמן פון ז ָלצָה של דיביזיית נורדלנד אמנם חיסלו כמה טנקי סטלין ,אבל כוחות האויב נהנו מעדיפות מכרעת" .במהלך שלוש שעות" ,כתב מפקד דיביזיה מארמיית הסער " 12,5ביצע הס"ס שש התקפות ,אבל אולץ לסגת בכל פעם ,והקרקע נותרה זרועה בגופות במדים שחורים .פנתרים ופרדיננדים* בערו .בצהריים יכלה הדיביזיה שלנו להתקדם שוב .היא השתלטה על כל פארק טרפטוב ,ועם שקיעה הגענו למסילת הטבעת [של רכבת הפרברים]"" .הקרב היה עקוב מדם ,מר וחסר רחמים" ,כתב אדם שהשתתף בו בצד הגרמני 13.הוא גם התנהל בלי עכבות מצּפון .החיילים הסובייטים שמעו מפי הקצינים הפוליטיים שלהם ש"ולָאסֹוב ואנשיו משתתפים" בלחימה על ברלין 14.זה היה שקר גמור .כמעט כולם נמצאו אז בסביבות פראג. בעת שהארמיות המשוריינות של קונייב לחצו על קו תעלת טלטוב ,נשקפה סכנה לאגפיו מן העורף .לשמאלו ,ממערב ,התקדמו כוחותיו של וֶנק לעבר טרֹוי ֵינּבִריצֶן וּבֵלִיץ ,ואילו לימינו ניסתה הארמיה התשיעית להבקיע מכיס הכיתור שלה ביערות שמדרום‑מזרח לברלין. *
פנתר ‑ טנק גרמני שנקרא בתחילה "פנצר סימן ."5פרדיננד ‑ משחית טנקים כבד ,חמוש בתותח 88מ"מ[ .המתרגם]
318
נפילת ברלין
גנרל לוצ'ינסקי כבר התחיל להפנות חלק מארמיה 28שלו מזרחה למול הארמיה התשיעית ,במקביל לכביש המהיר מברלין לקֹוטּבּוס .ועכשיו ,אחרי שלא עשתה מאומה כדי לטפל בארמיה התשיעית המבודדת ,נאלצה הסטבקה להגיב במהירות .מרשל אלכסנדר אלכסנדרוביץ' נֹובִיקֹוב ,מפקד האווירייה של הצבא האדום ,קיבל פקודה לרכז את הארמיות האוויריות 16 ,2ו‑ 18מול 80,000החיילים הגרמנים הללו הנעים ביערות .מה שהמפקדים הסובייטים עדיין לא ידעו הוא יעד תנועתם :האם יש בדעתם לפלס דרך בלחימה לתוך ברלין ,או שמא ינסו לפרוץ מערבה כדי לחבור עם הארמיה השתים‑עשרה של גנרל ולטר ונק? ‑ הגרועים בפחדיהן של האחיות בבית החולים המשולב בּבֶלִיץ הַיילשטָאטֶן התממשו בבוקר 24באפריל 15.פתאום התחילה האדמה לרעוד בשאון הולך וגובר של מנועי טנקים ושרשראותיהם .אחד מטורי השריון של לליושנקו ,שכנראה דחק הצדה את נציגי הצלב האדום השווייצרי ,נכנס היישר למתחם .אנשי צוות חמושים בתת‑מקלעים נהרו לגוש הבניינים הראשון .באותו רגע עניינו אותם רק שעונים ,והם צעקו" ,אּוִרי! אורי!" אבל לאחור מכן נמסר על אונס ,ביזה והרג כלאחר יד בבליץ עצמה .האחיות והמטופלות המבוגרות התכוננו לגרוע מכול. לילדים מבית החולים בפוטסדם לא היה מושג על המתרחש. האחיות לא ידעו שחייליו הצעירים של ונק עומדים לבוא לעזרתן .היטלר, לעומת זאת ,היה משוכנע עתה שהוא וברלין עתידים להינצל הודות לארמיה של ונק .העוצבה שנקראה "כוח שטיינר" כמעט לא הוזכרה עוד בבונקר הפיהרר. גרוס‑אדמירל קרל דֵ נ ִיץ הנאמן שלח מברק להודיע כי במענה לפנייתו של היטלר ,הוא שולח את כל הימאים העומדים לרשותו להשתתף בלחימה על גורלה של גרמניה בברלין .תוכניתו ,להביא אותם במטוסי יונקרס 52שינחתו נחיתות ריסוק במרכז העיר ,היתה תלושה לחלוטין מהמציאות ,כשם שלא גילתה התחשבות בחיי אנשיו. היה ברור שלא רבים בבונקר ציפו שמישהו יצליח להגיע ,כפי שמעידה ההפתעה שעוררה הגעתו של בריגדפיהרר קרּוקֶנּבֶרג בחצות הלילה .כשהוכנס לפגישה עם גנרל קרבס ,שאותו הכיר ב‑ 1943כאשר שירתו שניהם בקבוצת הארמיות מרכז ,הודה קרבס בגלוי בהשתוממותו .הוא אמר לקרוקנברג שבארבעים ושמונה השעות האחרונות קיבלו קצינים רבים פקודה להגיע לברלין 16 עם יחידותיהם" .אתה היחיד שהצלחת".
ווש תֹווקת
319
למרות כל המאמצים והכספים שהושקעו בבניית בונקר הפיהרר ,אמצעי התקשורת שלו היו עלובים 17.לכן היתה לרס"ן ברנד פרייטג פון לורינגהופן ולסרן גרהרד ּבֹולדט רק דרך אחת לברר עד היכן התקדם הצבא האדום ,לקראת ישיבות המצב של הפיהרר .הם טלפנו לדירותיהם של אזרחים בפאתי העיר ,לפי מספרים שמצאו במדריך הטלפונים של ברלין .אם ענו הדיירים ,הם נשאלו אם ראו סימן כלשהו לכוחות האויב .ואם קיבלו תשובה ברוסית ,לרוב בדמות שטף של ניבולי פה ,היתה המסקנה ברורה מאליה .אשר למצב הכללי באירופה ,הם קיבלו בחשאי את דיווחיה האחרונים של סוכנות הידיעות רויטרס מידי היינץ לֹוֶרנץ ,מזכיר העיתונות הראשי של היטלר .פרייטג פון לורינגהופן מצא פתאום כי כל אלה שהתעלמו ממנו ומבולדט בהגיעם לבונקר נעשו ידידותיים עכשיו, כי רק בידיהם היה מידע אמין במידה כלשהי. לרוב היושבים בבונקר לא היה שום דבר לעשות .הם ישבו בטלים ממלאכה במסדרונות ,שתו והתווכחו על המעלות היחסיות של התאבדות בירייה או ברעל .דומה שההנחה הכללית היתה שכמעט איש מהם אינו עתיד לצאת חי מהבונקר .למרות הקור והלחות ,התנאים בבונקר עדיין היו עדיפים לאין שיעור על כל מרתף או מקלט הפצצה אחר בברלין .יושביו נהנו ממים זורמים ומתאורה חשמלית שסיפקו גנרטורים ,ולא היה מחסור במאכלים ובמשקאות .המטבחים ממעל ,בלשכת הקנצלר ,עדיין היו שמישים ,וארוחות של נזיד הוגשו ברציפות. הברלינאים תיארו עתה את עירם כַרייכסשַייטֶרהָאּופֶן" ‑ מדורת הקבורה של הרייך" .אזרחים כבר נהרגו בלחימת הרחוב ובטיהור הבתים .סרן ָרטֶנקֹו ,בן טּולָה ששירת בארמיית הגוורדיה המשוריינת 2של גנרל‑פולקובניק סמיון איליץ' ּבֹוגדָ נֹוב ,דפק על דלתו של מרתף בַריינ ִיקֶנדֹורף ,רובע בצפון‑מערב העיר .איש לא הגיב לדפיקה ,והוא פרץ את הדלת בבעיטה .נורה צרור של תת‑מקלע ,והוא נהרג .אנשיו התחילו לירות פנימה דרך הדלת והחלונות .הם חיסלו את היורה, שהיה כנראה קצין ורמאכט צעיר בבגדים אזרחיים ,וגם אישה וילד" .לאחר מכן הקיפו אנשינו את הבניין ושרפו אותו עד אפר" ,נכתב בדוח. סמר"ש התעניין מאוד בשאלת קציני הוורמאכט המחופשים .הוקמה קבוצת ציד מיוחדת ,עם מלשין שהיה חבר המפלגה הנאצית מאז .1927הוא הבטיח למצוא קצינים למענם ,בלי ספק בתמורה להשארתו בחיים .בסך הכול מצאה הקבוצה עשרים קצינים ,אחד מהם אלוף‑משנה" .קצין אחר הרג את אשתו 18 והתאבד כשדפקו אנשי סמר"ש על דלתו" ,נכתב בדוח.
320
נפילת ברלין
חיילי הצבא האדום השתמשו גם הם במערכת הטלפונים ,אבל לשם שעשוע ולא לאיסוף מידע .בעת שערכו חיפושים בדירות ,הם השתהו לעתים כדי לצלצל למספרים אקראיים בברלין .כל אימת שענה להם קול בגרמנית ,הם בישרו על נוכחותם במילים רוסיות שלא השתמעו לשתי פנים .הדבר "הפתיע את הברלינאים עד מאוד" ,כתב קצין פוליטי 19.לא עבר זמן רב לפני שהתחילה המחלקה הפוליטית של ארמיית הסער 5לדווח על "תופעות חריגות" 20,מונח שהקיף כל מיני דברים ,מביזה ועד פציעות עקב נהיגה בהשפעת אלכוהול ,וכן על "תופעות בלתי‑מוסריות". רבים מהפרונטוביקי האמיתיים התנהגו יפה .כשכיתת חבלנים מארמיית הסער 3 נכנסה לדירה ,אמרה להם "באבושקה קטנה" 21שבתּה שוכבת חולה במיטתה .קרוב מאוד לוודאי שהיא ניסתה להגן עליה מפני אונס ,אבל נראה שהחבלנים לא הבינו זאת .הם רק נתנו להן מעט מזון והמשיכו הלאה .אבל היו ,לעומת זאת ,פרונטוביקי שלא גילו רחמים .יחסם תואר כפועל יוצא של "האלימות הבלתי‑אישית של המלחמה עצמה" 22וכדחף לראות כיבוש נשים כ"תחליף להבסת האויב" 23.אחד ההיסטוריונים ציין שהחיילים הסובייטים חוללו גל של אלימות שחלף די מהר, 24 אבל התהליך החל שוב ,מחדש ,ברגע שהגיעה למקום יחידה אחרת. ב‑ 24באפריל הפעילה ארמיית הסער 3את דיביזיית ארטילריית ההבקעה 5שלה בגזרה צרה שבה גילו הגרמנים התנגדות עזה .התותחים הכבדים הרסו שבעה‑עשר בניינים והרגו 120ממגיניהם .התוקפים הסובייטים טענו שבארבעה מהבתים האלה הניפו הגרמנים דגלים לבנים ,ולאחר מכן פתחו שוב באש .זו היתה תופעה שכיחה בלחימה .כמה חיילים ,בייחוד אנשי פולקסשטורם ,רצו להיכנע ונופפו בחשאי בממחטות לבנות ,אבל חבריהם לנשק הקנאים יותר המשיכו להילחם. ‑ הגרמנים יצאו להתקפת נגד עם שלושה תותחי סער ,אבל היא נהדפה הודות לגבורתו של סייר בשם שּולז ֶ'נֹוק 25.האיש הצטייד בשלוש רקטות פנצרפאוסט והתמקם בבניין הרוס .פגז גרמני התפוצץ בקרבתו ,והוא איבד את שמיעתו וכוסה בשברי אבן ,אבל הדבר לא מנע בעדו מלהעסיק את תותחי הסער כשהתקרבו אליו .הוא הבעיר את הראשון שבהם וגרם נזק לשני .השלישי נסוג בחיפזון .הוא זכה בעיטור גיבור ברית המועצות ,אבל למחרת היום "הוא נהרג בידי טרוריסט בבגדים אזרחיים" .בנסיבות הזמנים הללו ,ייתכן שהיה זה איש פולקסשטורם שלא קיבל מדים ראויים לשמם ,אבל השקפת הסובייטים על טרוריסטים לא היתה שונה מההגדרה ששימשה את הוורמאכט בימי מבצע ברברוסה.
ווש תֹווקת
321
לא רחוק מאחורי האירועים האלה עצר הסופר וסילי גרוסמן את הג'יּפ שלו ברובע וַייסֶנז ֵיי שבצפון‑מזרח ברלין ,על ציר התקדמותה של ארמיית הסער .3 בן‑רגע הוקף הג'יּפ בילדים שביקשו ממתקים והתבוננו בסקרנות במפה הפרושה על ברכיו .תעוזתם הפתיעה את גרוסמן .הוא רצה בעצם רק להסתכל סביב" .מה שסותר את רעיונותינו על ברלין כקסרקטין צבאי הוא המון הגנים וחלקות הירק בפריחה מלאה" ,כתב" 26.רעם גדול של ארטילריה בשמים .ברגעי שקט אפשר לשמוע ציפורים". ב‑ 25באפריל עם שחר ,כשיצא קרוקנברג מלשכת הקנצלר החבולה ,היה היום בהיר וקר .במערב ברלין עדיין שררו שקט וריקנות מוזרים .במפקדתו של ויידלינג בהֹוהֶנצֹולֶרנדָ ם היתה השמירה רופפת .הזקיפים דרשו רק פנקסי תשלומים כאמצעי זיהוי .ויידלינג סיפר לקרוקנברג כיצד פיצל את קורפוס הפנצר המרוסק קשות שלו כדי להקשיח את יחידות נוער היטלר ואת כוחות הפולקסשטורם דלי החימוש ,שכן לא היה אפשר לצפות כי אלה או אלה יילחמו בעוז .הוא הטיל עליו את הפיקוד על גזרת ההגנה Cבדרום‑מזרח ברלין ,שהכוח המגן עליה כלל את דיביזיית הפנצרגרנאדירים ס"ס ,11נורדלנד .הוא קיבל את הרושם שציגלר ,שהודח באותו זמן מהפיקוד על נורדלנד ,הואשם על שלא שמר על לכידות כוחותיו. יש שוני רב בין תיאורי פיטוריו של ציגלר .ראש מטהו של ויידלינג ,אל"ם רפיור, 27 האמין כי "ציגלר קיבל פקודות סודיות מהימלר לסגת אל שלזוויג‑הולשטיין", ומשום כך נאסר .אין ספק שציגלר היה אחד ממפקדי הס"ס המועטים מאוד שלא ראו טעם בהמשך הלחימה .זמן קצר לפני הדחתו נתן ציגלר להאופטשטורמפיהרר ּפֵרסֹון רשות לגשת לשגרירות שוודיה כדי לברר אם אנשיה מוכנים להושיט עזרה לשוודים שנותרו בדיביזיה ולאפשר את חזרתם הביתה. לדברי עד ראייה ,ציגלר נאסר לפני הצהריים באותו יום במפקדתו ב ָהז ֶנהַיידֶשטָראסֶה ,קצת צפונה משדה התעופה טמפלהוף ,על ידי בריגדפיהרר לא ידוע מהס"ס .משמר ליווה אותו אל רכבו .הוא הצדיע לקציניו ההמומים ובירך אותם" :מיינה הרן ,אלס גּוטה!" 28הוא הוסע תחת משמר ללשכת הקנצלר" .מה קורה פה לכל הרוחות?" קרא אחד הקצינים ,שטורמבאנפיהרר פֹולמֶר" .עכשיו נשארנו בלי מפקד?" ואילו קרוקנברג תיאר העברת פיקוד תקינה לגמרי ,שלאחריה נהג ציגלר ברכבו אל לשכת הקנצלר. מכל מקום ,הגזרה נשארה בלי מפקד לזמן קצר בלבד .מעט אחרי צהרי היום
322
נפילת ברלין
הגיע קרוקנברג ,וכעבור שעה קלה הופיעו אנשיו של פֶנ ֶה מגדוד (לשעבר דיביזיית) שרלמאן .קרוקנברג הזדעזע כשנודע לו כי מצבותיהן של חטיבות הפנצרגרנאדירים נורגה ודנמרק הסתכמו עתה ,במשותף ,בלא הרבה יותר מגדוד אחד .הפצועים, שנלקחו לתחנת איסוף במרתף אחסון בהרמנפלאץ ,ודאי לא חשו שהם בידיים 29 בטוחות .הם "הונחו על שולחן מרוח בדם כאילו היה משטח העבודה של קצב". ראש הגשר האחרון שנותר בידיים גרמניות מדרום לתעלת טלטוב ,בּבִריץ, ננטש בבהלה בה בשעה שהגיע קרוקנברג למפקדתו החדשה 30 .הנותרים מחטיבות נורגה ודנמרק חיכו ליד התעלה בקוצר רוח לתובלה ממונעת, שהתקשתה להגיע אליהם ברחובות החסומים בהריסות .ובדיוק כשהגיעו המשאיות סוף‑סוף ,נשמעה הקריאה" :הבקעת שריון!" התרעה זו חוללה גל של "בהלת טנקים" אפילו בקרב הוותיקים והקשוחים ,והחלה התנפלות שלוחת רסן על המשאיות ,שהציגו מטרה קלה לשני טנקי T‑34שהבקיעו פנימה .באותן משאיות שהצליחו לברוח ,רבים נאלצו להיתלות על הדפנות בגלל חוסר מקום בתוכן. במהלך הבריחה צפונה במעלה הֶרמנשטראסה ראו האנשים כתובת מרוחה על קיר בית" :בוגדי הס"ס מאריכים את המלחמה!" 31הם ידעו בלי שמץ של פקפוק במי לתלות את הקולר" :עבודתם של קומוניסטים גרמנים .האם יהיה עלינו להילחם גם נגד האויב מבית?" כעבור שעה קלה תקף השריון הסובייטי גם את שרידיה של דיביזיית הפנצר מינכברג בשדה התעופה טמפלהוף ,בין הריסותיהם של מטוסי קרב פוקה‑וולף. הכינוי שהדביק הצבא האדום למטוס זה" ,מסגרת" ,נראה עתה מדויק לגמרי. קולות הנפץ של אש ארטילריה ושריון ,מקוטעים במטחים צרחניים של קטיושות ,הגיעו עד למוצב הפיקוד של נורדלנד .קרוקנברג נפצע קל בפניו מרסיס. עקב החדירה העמוקה של צוותי קרב סובייטיים לנויקלן הכין קרוקנברג עמדת נסיגה סביב הֶרמנּפלָאץ .המגדלים התאומים של חנות הכולבו קַרשטַדט יכלו לשמש כעמדות תצפית מעולות לצפייה בהתקדמותן של ארבע ארמיות סובייטיות משלושה כיוונים ‑ ארמיית הסער 5מפארק טֶרּפטֹוב ,ארמיית הגוורדיה 8וארמיית הגוורדיה המשוריינת 1מנויקלן וארמיית הגוורדיה המשוריינת ,3מהחזית של קונייב ,ממַרי ֵינדֹורף. קרוקנברג הציב מחצית מהצרפתים בפיקודו של פנה בצד הנגדי של הֶרמנפלאץ,
ווש תֹווקת
323
מצוידים בפנצרפאוסטים ,בכוננות להתקפת השריון הסובייטי .לקבוצתו סופחו יותר ממאה נערי היטלר ,שקיבלו הוראה לירות בפנצרפאוסטים שלהם רק מטווח קרוב ,ורק כלפי הצריחים .הוואפן‑ס"ס האמין שמוטב לכוון אל הצריח ,משום שפגיעה ישירה בו תשתק את הצוות. ‑ בערב ההוא ,ובמשך הלילה ,רשמו הצרפתים של פנה לזכותם ארבעה עשר טנקים סובייטיים .הפגנה זו של התנגדות נחושה הפתיעה את הסובייטים ובלמה אותם .ליד גשר ָהלֶנז ֵיי ,בקצה המערבי של הקּורפִירסטֶנדָ ם ,הצליחו שלושה צעירים מגדוד שירות העבודה של הרייך ,חמושים בתת‑מקלע יחיד ,להדוף את כל תוקפיהם במשך ארבעים ושמונה שעות. הקרב על שדה התעופה טמפלהוף היה עתיד להימשך עוד יום אחד ,בעוד הארטילריה והקטיושות הסובייטיות כותשות את בנייני המנהלה .בפנים נשמעו זעקות הפצועים במסדרונות מלאי העשן וריחות הכימיקלים הבוערים" .השקט שהשתרר בתום כל הרעשה היה מבוא לשאגת המנועים ולשקשוק השרשראות 32 שבישרו על התקפת שריון חדשה". בה בעת שהקורפוס המוכה של ויידלינג נסוג למרכז העיר ,בשעות אחר הצהריים של 25באפריל ,טען היטלר בתוקף באוזני מפקדו ,שהוזעק לבונקר הפיהרר ,כי הדברים ישתנו לטובה" .המצב חייב להשתפר" ,אמר לוויידלינג" 33.מדרום‑מערב תבוא הארמיה השתים‑עשרה של גנרל ונק לברלין ,ויחד עם הארמיה התשיעית תנחית מהלומת מחץ על האויב .הכוחות בפיקודו של שרנר יבואו מהדרום. המהלומות הללו ישנו את המצב לטובתנו" .אבל האסון נמשך לכל אורכה של החזית המזרחית :גנרל האסו פון מַנטֹויפֶל דיווח זה עתה שהחזית הביילורוסית 2של רוקוסובסקי ניפצה את קווי ההגנה שלו מדרום לש ֶטטִין .גנרל‑מיור אריך דֶ טלֶפסֶן ממטה ,OKWשנאלץ לבוא לבונקר הפיהרר באותו יום ,מצא גם הוא 34 "אשליה עצמית שגובלת בהיפנוזה". באותו ערב הודיע גנרל קרבס לקרוקנברג שנורדלנד תצטרך לסגת לאחור למחרת היום כדי להגן על גזרה " ,Zentrum( Zמרכז") .קרב ההגנה ינוהל מבניין משרד האווירייה בווילהלמשטראסה ,רחוב אחד צפונה ממִפקדת הגסטאפו. כשיצא לשם קרוקנברג כדי ליצור מגע ,הוא מצא את המרתפים מלאים באנשי לופטוואפה שישבו בחיבוק ידיים ,בלי שום איש שיאמר להם מה לעשות .הוא המשיך בדרכו אל בית האופרה הממלכתית באּונטֶר דֶ ן לִינדֶ ן ,כמה מאות מטרים מהשגרירות הסובייטית הנטושה .זה היה הבניין שאליו חזר השגריר ולדימיר
324
נפילת ברלין
גריגורייביץ' דֶ קָנֹוזֹוב עם עלות השחר ב‑ 22ביוני ,1941אחרי ששמע מפי ריבנטרוּפ על פלישת הוורמאכט לברית המועצות .עכשיו היה אונטר דן לינדן ריק מאדם ,ככל שהרחיקה העין ראות .קרוקנברג קבע את מפקדתו במרתפי בית האופרה .כורסה ענקית דומה לכס מלוכה ,מהתא המלכותי לשעבר ,העניקה לו הזדמנות לחטוף כמה שעות שינה נוחות .האויב הניח את המקום בשלווה יחסית. בלילה ההוא לא הופיעו מעל גזרה זו המפציצים הקלים הדו‑כנפיים .U‑2 נפילת ברלין היתה צפויה עתה בכל רגע ,ומִפקדת SHAEFבֶרנס שבצרפת העבירה בקשה לסטבקה במוסקבה באותו יום" .ג'נרל אייזנהאואר מבקש לשלוח לברלין לפחות עשרים ושלושה כתבים צבאיים מוסמכים של בעלות‑הברית, בעקבות כיבוש העיר בידי הצבא האדום .הוא היה רוצה לשלוח מספר גדול יותר אם הדבר אפשרי ,כי כדבריו' ,נפילת ברלין תהיה אחד האירועים החדשותיים הגדולים ביותר בעולם'" 35.הקרמלין לא טרח להשיב .היה ברור שלסטלין אין חפץ בעיתונאים כלשהם בברלין ,בייחוד לא מהזן המערבי פורק העול .אלא שהם היו עתידים להטריד אותו מכיוון בלתי‑צפוי לחלוטין. 36 במשך אותו יום נשתתקה תחנת השידור הנאצית הראשית ,דֹויטשלַנדז ֶנדֶ ר, אבל התאריך 25באפריל נכנס להיסטוריה בשל אירוע אחר ,ששודר מיד לכל רחבי העולם .בטֹורג ָאּו שעל הנהר אֶלּבֶה נפגשו הכוחות המובילים את דיביזיית רובאי הגוורדיה 58של גנרל‑מיור ולדימיר וסילייביץ' רּוסָקֹוב עם חיילי דיביזיה 69האמריקנית .גרמניה הנאצית בותרה לשתיים .מברקים אצו‑רצו במעלה שתי שרשראות הפיקוד ‑ אל ברדלי וממנו אל אייזנהאואר ב‑ ,SHAEFואל קונייב וממנו אל אנטונוב בסטבקה .הדבר נמסר מיד לראשי המדינות ,וסטלין וטרומן החליטו ,בחילופי מברקים ,לבשר על כך לעולם .תגובתו המיידית של אייזנהאואר היתה שיגור כתבים צבאיים למקום ‑ החלטה שהוא התחרט עליה עד מהרה. גנרל גלב ולדימירוביץ' ּבַלקָנֹוב ,מפקד קורפוס ,34ציווה להכין משתה סובייטי טיפוסי .המחלקה הפוליטית סיפקה יריעות ענקיות של בד אדום לקישוט השולחנות ודוכני הנואמים .דיוקנאות גדולים של סטלין הוצבו סביב ,עם דיוקנאות מאולתרים וקטנים יותר של טרומן ,וכמה וריאציות מעניינות על נושא הכוכבים והפסים .הוכן אלכוהול בשפע ,והחיילות המצודדות ביותר בארמיית הגוורדיה 5 נשלחו כולן לטורגאו ,לבושות במדים חדשים. גנרל בלקנוב היה מוכן לסבב הרגיל של ברכות על הכוס בנוסח סובייטי
ווש תֹווקת
325
לכבוד הניצחון ,השלום ,הידידות בין האומות והשמדתה הסופית של המפלצת הפשיסטית .אבל הוא לא היה מוכן להופעתה של קבוצה רעשנית של עיתונאים אמריקנים ,שהיו להוטים לשוות לחגיגה צביון עליז יותר .חיילי הצבא האדום קיבלו גם הם מנות הגונות של וודקה ,כך שהאבטחה לא היתה הדוקה כתמיד. באמצע החגיגה ,בעוד הקצינים הרוסים רוקדים "עם חיילות רוסיות חמודות", טרוֶ ולֶ ר ו"הציע בלצון" לווירג'יניה אֶרוִוין פנה אנדרו טָאלִי מהעיתון בוסטון ָ 37 מהסיינט לואיס פוסט ִדיסּפֶ ץ'" ,בואי נמשיך הלאה לברלין"" .אוקיי" ,השיבה הכתבת .השניים חמקו מהמסיבה ונסעו בג'יּפ שלהם אל האלבה ,שם הראו לחיילים הסובייטים שהפעילו את המעבורת את תעודות העיתונאי שהונפקו להם ב‑ .SHAEFהם צעקו" ,ג'יּפ!" והחוו תנועות שחייה בידיהם .הזקיפים המבולבלים למדי ,שלא קיבלו שום הוראות בעניין מעין זה ,הרשו להם לעלות על המעבורת והשיטו אותה אל מעבר לנהר. היתה לשני העיתונאים מפה שהגיעה עד לּוקֶנוָואלדֶ ה .מחשש שמא "ינהגו בהם כמרגלים בלי בדיקה" בחזית כה בלתי‑יציבה ,הם גנבו אחד מהדגלים האמריקניים המאולתרים שהכינו הסובייטים למסיבה בטורגאו וקשרו אותו לצד הג'יּפ שלהם .כל אימת שזקיף חשדן או פקח תעבורה אותת להם לעצור ,הם צעקו" ,אמריקנסקי!" בחיוך ידידותי" .אל תפסיקי לחייך" ,אמר טאלי לארווין. הם הגיעו לברלין לפני חצות ,נפגשו עם רס"ן קֹובָלֶבסקִי ,צעיר בעל שיער לבן כשלג ,ועלה בידם לתקשר עמו בצרפתית רצוצה .קובלבסקי היה חשדן בתחילה ,אבל השתכנע כשהם אמרו" ,נו סום קורספונדאן דה גר .נו וולון אלה אה ברלין [אנחנו כתבים צבאיים .אנחנו רוצים לנסוע לברלין]" .קובלבסקי ביש המזל ,שלא ידע כלל כי נסיעתם לא אושרה וכי הוא עלול לתת את הדין לאחר מכן ,לקח אותם למוצב הפיקוד שלו בבית הרוס למחצה .בהכנסת אורחים רוסית טיפוסית ,הוא הורה לשרת שלו" ,מונגולי פראי למראה בעל צלקת גדולה על לחיו השמאלית" ,לספק לאורחיהם מים חמים .האיש הצליח למצוא גם רבע בקבוק של מי קולון ,ראי סדוק ומעט פודרה לווירג'יניה ארווין .ניתנה הפקודה לערוך נשף .נרות הוצבו על בקבוקי חלב הפוכים על השולחן ,פרחי אביב הושמו בצנצנת והחגיגה החלה ,עם סלמון מעושן ,לחם רוסי שחור ,בשר כבש צלוי על גחלים" ,כמויות אדירות של מחית תפוחי אדמה ששומן בשר נשפך עליה" ,גבינה וצלחות עמוסות במיני מאפה רוסיים" .כל אימת שהורמה כוס קמו הקצינים הרוסים ,הקישו בעקביהם ,החוו קידה עמוקה והריקו כוסיות וודקה .חוץ מהוודקה היו גם קוניאק ומשקה בעוצמה של דינמיט ,שהרב‑סרן תיאר בפשטות
326
נפילת ברלין
כ'יין שרף'" .אחרי כל מנה נשמעו ברכות על הכוס "לכבוד הנשיא הגדול המנוח רוזוולט ,לכבוד סטלין ,לכבוד הנשיא טרומן ,לכבוד צ'רצ'יל ,לכבוד הצבא האדום ולכבוד הג'יּפ האמריקני". שני הכתבים חזרו למחרת היום לטורגאו ,ברוח מרוממת על הצלחת מעללם. טאלי אמר שזה היה "הדבר הכי מטורף שעשיתי בחיי" .ברור כשמש שהוא לא תיאר לעצמו את ההשלכות הרחבות יותר .שלטונות הצבא האמריקני התרתחו, אבל זעמם היה כאין וכאפס לעומת כעסם של השלטונות הסובייטיים .על כך מעידים המברקים שהתרוצצו בין ֶרנס ,וושינגטון ומוסקבה .במורת רוחו ,החליט אייזנהאואר שהואיל והם נכנסו לברלין שלא כחוק ,הם לא יורשו לפרסם את כתבותיהם בטרם יוגשו לצנזורה במוסקבה .לנוכח הקצב המואץ שבו התרחשו האירועים ,המשמעות כמובן היתה שהן יתיישנו כליל בטרם יורשו לראות אור. אייזנהאואר כעס במיוחד משום שהאמין כי נסיעתם הפרועה לברלין שמה קץ לרעיון לשלוח לשם כתבים אחרים כדי לחזות בכניעה .אבל מי שסבלו יותר מכול היו הרוסים הנוחים להאמין ,שעזרו לטאלי ולארווין ואירחו אותם .נראה כי אפילו הקצינים שהשתתפו בחגיגות בטורגאו נעשו מטרות לחשדות הנקוו"ד בטיהורים שלאחר המלחמה ,מפני שבאו במגע עם קפיטליסטים זרים. סטלין רצה להקיף את ברלין בטבעת חנק בכל המהירות האפשרית .לשם כך היה על כוחותיו להשתלט בדחיפות על כל השטח שהוקצה לסובייטים כאזור כיבוש עתידי ,עד האלבה .הארמיות של קונייב שלא היו מעורבות במתקפה על ברלין או בלחימה נגד הארמיות התשיעית והשתים‑עשרה ,הורצו מערבה והגיעו לאלבה בנקודות רבות ,נוסף על טורגאו ,במהלך 24ו‑ 25באפריל. יחידות מארמיית הגוורדיה ,5מקורפוס רובאי הגוורדיה ,32בפיקודו של גנרל אלכסנדר איליץ' רֹודִ ימצֶב שקנה את תהילתו בסטלינגרד ,ומקורפוס הגוורדיה המשוריין 4הגיעו גם הן לנהר .קורפוס פרשי הגוורדיה 1של גנרל‑לייטננט ויקטור קירילוביץ' ּבָָרנֹוב הרחיק לכת עוד יותר .לפי בקשתו המפורשת של מרשל סמיון מיכאילוביץ' ּבּודיֹונ ִי ,איש חיל הפרשים שהיה חברו הוותיק של סטלין ,הטיל עליו קונייב משימה מיוחדת .נודע למודיעין הסובייטי כי הסוסים של חוות ההרבעה החשובה ביותר בברית המועצות ,בצפון הקווקז ,נשלחו לגרמניה ב‑ 1942והוחזקו ממערב לאלבה ,בקרבת ִריסָה .פרשי הגוורדיה צלחו את הנהר ,מצאו את הסוסים והריצו אותם אל מעבר לאלבה ,ממש כמו היה זה הריו גראנדה מהמערבונים.
ווש תֹווקת
327
סקרנותו של סטלין ביחס לברלין לא ידעה שובע ,וכדי לַרצות אותו סיפק גנרל‑לייטננט איוואן אלכסנדרוביץ' סֶרֹוב ,נציג הנקוו"ד בחזית הביילורוסית ,1דוח מפורט ועב כרס על המצב בעיר .לברנטי פבלוביץ' ּבֶרי ָה הניח אותו על שולחנו של סטלין ב‑ 25באפריל .סרוב ציין שההרס נעשה יותר ויותר גרוע לעבר מרכז העיר ,ובניינים רבים עדיין בערו אחרי שנפגעו מפגזים סובייטיים. "על קירותיהם של בניינים רבים אפשר לראות לעתים קרובות את המילה 'פסססט' [לציון שתיקה] כתובה באותיות גדולות" 38.הברלינאים הסבירו זאת כניסיונה של הממשלה הנאצית להשתיק כל ביקורת על התנהלותה הצבאית בימי משבר .הברלינאים כבר שאלו שאלות על צורת הממשל החדשה שתוקם בעירם; אבל "מתוך עשרה גרמנים שנשאלו אם יסכימו לשמש כראשי רובע ,אף אחד לא הסכים ,באמתלות שונות ומשונות" ,כתב סרוב" .נראה שהם פוחדים מהתוצאות וחוששים לקבל את התפקיד .לכן יהיה צורך לבחור ראשי רבעים מבין השבויים תושבי ברלין המוחזקים במחנות אצלנו" .אין ספק שאלה היו אנטי‑פשיסטים שקיבלו את ההכשרה הפוליטית הדרושה. "חקירת אנשי פולקסשטורם שנשבו גילתה עובדה מעניינת .כשנשאלו מדוע אין ביניהם חיילים וקצינים סדירים ,הם אמרו שאלה פוחדים ,בגלל אחריותם למה שנעשה ברוסיה בשעתו .לכן הם מעדיפים להיכנע לאמריקנים ,בעוד אנשי הפולקסשטורם יכולים להיכנע לבולשביקים ,מפני שאין הם אשמים במאומה". סרוב הקים בלי שהות מחסומים בברלין ומסביב לה ,מאוישים בחיילים מחטיבות משמר הגבול 157 ,105ו‑ 333של הנקוו"ד. מה שאולי הפתיע את סרוב יותר מכול היה מצבו של מערך ההגנה על ברלין. "שום אמצעי הגנה רציני קבוע לא נמצא בתוך האזור של עשרה עד חמישה‑עשר קילומטרים סביב ברלין .יש חפירות אש ועמדות תותחים ,והכבישים הראשיים ממוקשים בגזרות מסוימות .יש כמה חפירות ממש בכניסה העירה ,אבל פחות, למעשה ,מבכל עיר אחרת שכבש הצבא האדום" .חקירות אנשי הפולקסשטורם גילו מה מעטים היו הכוחות הסדירים בעיר עצמה ,מה מעטה התחמושת בה ועד כמה נרתעים אנשי הפולקסשטורם מלחימה .עוד גילה סרוב שמערך הנ"מ הגרמני חדל לפעול כמעט לגמרי ,ושמי העיר היו פתוחים לפני אוויריית הצבא האדום. מטבע הדברים ,כל ההבחנות הללו נשמרו בסוד .התעמולה הסובייטית היתה חייבת להדגיש את עוצמתו האדירה של האויב העומד מול הצבא האדום בברלין. סרוב רמז ,בהתחמקות מכל חוות דעת העלולה להתגלות כשנויה במחלוקת פוליטית ,על הסיבה להמשך התנגדותם של הגרמנים" .התברר מחקירות שבויים
328
נפילת ברלין
ואזרחים שיש עדיין פחד גדול מפני הבולשביקים" .בריה ,בהיגיון אומר דרשני, ראה את הצורך לשנות את "יחסם של כוחות הצבא האדום כלפי שבויים גרמנים והאוכלוסייה האזרחית" 39,כבסיס לשידוד מערכות כללי של הניהול הצבאי של עניינים אזרחיים .הוא המליץ כי "על מנת ליצור אווירה נורמלית בעורפו של הצבא האדום הפעיל בשטח גרמניה" ,יש למנות סגן‑מפקד חזית חדש ,שיהיה האחראי לעניינים אזרחיים .אין צורך לומר שסגן‑המפקד ,בכל החזיתות ,היה ראש נציגות הקבע של הנקוו"ד באותה חזית ‑ סרוב בחזית הביילורוסית ,1 גנרל‑לייטננט פאבל יקובלביץ' ֶמשִיק בחזית האוקראינית 1וגנרל‑לייטננט לברנטי פומיץ' צָנ ָאבָה בחזית הביילורוסית .2כעיקרון מנחה" ,סגן‑מפקד החזית הוא בה בעת נציג הנקוו"ד של ברה"מ ,והוא האחראי בפני הנקוו"ד של ברה"מ על מלאכת סילוקם של גורמים עוינים" .בעת שסטלין ובריה פחדו שניהם מפני גנרלים עטורי ניצחון ,לא היה לו צורך להוסיף את הנקודה המרכזית :אנשים אלה לא יהיו כפופים לשרשרת הפיקוד הצבאית. ההצדקה להמלצה זו היתה העובדה שהאמריקנים כבר ערכו הכנות לניהול אזור הכיבוש שלהם ,בעוד ברית המועצות לא נקפה אצבע" .לידיעתך :בשטח גרמניה המערבית ,בעלות‑הברית יצרו תפקיד של סגן‑מפקד מיוחד של כוחות בעלות‑הברית האחראי לעניינים אזרחיים .מייג'ר‑ג'נרל לּושּוס קלֵיי ,שעד למינויו לתפקיד זה היה סגן ראש הלשכה לגיוס משאבים צבאיים של ארצות הברית" .ניכר שבריה התרשם כאשר נודע לו כי 3,000קצינים שהוכשרו במיוחד ישרתו תחת פיקודו של קליי ,כולם "בעלי ניסיון כלכלי ומנהלי" .מקביליהם הסובייטים ,בהתחשב בדגש על שליטת הנקוו"ד ,היו זקוקים כמובן לכישורים מסוג שונה בתכלית .הדוח הסתיים בנוסח השגור" :אני מבקש החלטה .בריה".
21
הלחימה בעיר לאזרחים העתידים לבוא תחת ניהולם של הסגנים שמינה בריה לא היה מושג על עובדות החיים תחת שלטון סובייטי .כמו כן ,היו דברים הרבה יותר בהולים שהעסיקו אותם בעת שהקרב השתולל ברחובותיהם ,בדירותיהם ואפילו במרתפים שבהם הסתופפו .הדבר המבורך היחיד קרה בשעות הבוקר המוקדמות של יום חמישי 26 ,באפריל :סופת רעמים וברקים המטירה גשם כבד ,שכיבה חלק מהשריפות .עד כמה שהדבר נשמע מוזר ,הגשם רק חיזק את ריח התבערה שעמד ברחובות העיר ,תחת שיחליש אותו. האבידות האזרחיות כבר היו כבדות .הנשים העומדות בתור לאוכל ,כמו חיילי החי"ר של נפוליאון ,פשוט סגרו רווחים כל אימת שהתפוצץ פגז והפיל אחדות מהן .אף אחת לא העזה לעזוב את מקומה .מסופר על נשים שפשוט מחו את הדם מפנקסי הקיצוב שלהן ונשארו בתור" .הן עומדות כמו חומות" ,הבחינה בעלת היומן האלמונית" 1,הן ,שקודם היו טסות אל הבונקר גם כשרק שלושה מטוסי קרב היו מעל מרכז גרמניה" .נשים עמדו בתור כדי לקבל מעט חמאה ונקניק יבש ,ואילו הגברים יצאו לעמוד בתור רק כשהונפק שנאפס .היה בזה משהו סמלי .הנשים דאגו לצורכי הקיום הישירים ,בעוד שהגברים היו זקוקים למשהו שישכיח מהם את תוצאות מלחמתם. הפסקת זרימת המים בצינורות הולידה עוד תורים עתירי סכנות .נשים עמדו בתור עם דליים וקנקני אמייל ליד משאבת הרחוב הקרובה ביותר אליהן, מאזינות לחריקות המתכתיות הבלתי‑פוסקות של מפרקי הידית החלודים .הן גילו שהן השתנו תחת האש .ניבולי פה ודיבורים אטומי לב ,שלא היו עולים על דל שפתותיהן בעבר ,יצאו עתה מפיהן באורח טבעי לגמרי" .שוב ושוב אני שמה לב בימים האלה שרגשותי כלפי הגברים ,רגשותיהן של כל הנשים, משתנים .אנחנו מרחמות עליהם ,הם נראים לנו עלובים וחלושים כל כך .המין החלש .מעין אכזבה קולקטיבית מתפתחת אצל הנשים מתחת לפני השטח. 329
330
נפילת ברלין
העולם הנאצי שנשלט בידי גברים ,שמאדיר את הגבר החזק ,מתערער ‑ ועמו 2 המיתוס 'גבר'". המשטר הנאצי ,שמעולם לא רצה להכתים נשים במלחמה ,או בעצם בכל דבר שיפריע לתפקידן כמביאות ילדים לעולם ,דרש עתה ,במצבו הנואש ,שנשים צעירות יילחמו לצד הגברים .באחת מתחנות הרדיו המעטות מאוד שפעלו עדיין שודרה פנייה לנשים ולנערות" :אחזו בנשקם של החיילים שנפצעו ושנפלו וטלו חלק בלחימה .הגנו על חירותכן ,על כבודכן ועל חייכן!" 3גרמנים ששמעו את הקריאה הזאת הרחק מברלין התפלצו על "התוצאה הזאת ,הקיצונית מאין כמוה ,של מלחמה טוטאלית" .אבל רק צעירות מעטות מאוד נענו לקריאה ואחזו בנשק .רובן היו בכוחות עזר שסופחו לס"ס ,אבל אחדות מצאו את עצמן נקלעות ללחימה ממש ,אם משום נסיבות יוצאות דופן ואם משום דחף רומנטי שפגם בשיקול הדעת .השחקנית הילדגרד קנ ֶף ,שהשתוקקה להימצא ליד אהובה אוואלד פון דֶ מַנדֹובסקִי ,לבשה מדים והצטרפה אליו בשמָרג ֶנדֹורף ,שם הגנה על קרפיפי המטען יחד עם הפלוגה המאולתרת שלו. במרתפיהם של בנייני הדירות אכלו הזוגות השונים מהקומות שממעל את ארוחותיהם תוך שהם נמנעים מלהביט בעיני שכניהם .דומה היה הדבר למשפחות בקרונות רכבת בנסיעות ארוכות ,האוכלות ארוחות פיקניק זו לנוכח זו בהעמדת פנים של שמירה על הפרטיות .אך כשהגיעה הבשורה שקסרקטין סמוך ננטש, אבדה כל מראית עין של איפוק מנומס .אזרחים שומרי חוק פשטו על המחסנים בתזזית של ביזה .כל גבר לעצמו ,כל אישה וכל ילד ,כולם חטפו מכל הבא ליד. כשיצאו החוצה עם קופסאותיהם החל סחר חליפין ספונטני ,כשראו זה את שללו הבלתי‑חוקי של זה .לא היה תעריף שוק שחור קבוע באותם ימים .הכול היה תלוי במשוגת הלב או בצורך פרטני ‑ כיכר לחם תמורת בקבוק שנאפס ,סוללה לפנס כיס תמורת נתח גבינה .חנויות נטושות נבזזו גם הן .הזיכרונות הציבוריים והפרטיים מברלין של חורף 1918היו עזים .זה היה עוד דור של "אוגרים" ,שצברו מזון לקראת האסון הממשמש ובא. אבל הסכנה העיקרית לא היתה מוות ברעב .רבים פשוט לא היו מוכנים להלם הנקמה הסובייטית ,למרות כל דברי התעמולה ששמעו" .לא היה לנו מושג מה עומד לקרות" ,סיפרה גרדה ּפֶטֶרזֹון ,המזכירה מלופטהנזה 4.קרובי משפחה ששירתו בחזית המזרחית לא דיברו מעולם על מה שעוללו לאוכלוסייה הסובייטית .וגם כשהעמידה התעמולה חסרת המעצורים את נשות ברלין על
ריעב המיחלה
331
סכנת האונס ,רבות הרגיעו את עצמן במחשבה שאולי זה אכן סיכון במחוזות הכפר הרחוקים ,אבל כאן ,בעיר ,ודאי שאין הדבר יכול לקרות בקנה מידה גדול, לעיני כול. ‑ פטרזון בת התשע עשרה ,שהוציאה את טבליות הלתת מקרון הרכבת הבזוז בנֹויקֵלן ,התראתה לפעמים עם נערה אחרת בת גילה שהתגוררה באותו בניין. שמה היה כרמן ,והיא היתה חברה בליגת הנערות הגרמניות ,המקבילה הנשית של נוער היטלר .קירות חדר השינה של כרמן היו מכוסים בפוסטרים של טייסי הלופטוואפה המצטיינים ,והיא בכתה בדמעות שליש כשנהרג מֹולדֶ ר ,המפורסם שבהם. בליל 25באפריל ,כשנכנס הצבא האדום לנויקלן ,שרר במקום שקט יוצא דופן .דיירי הבניין הסתופפו במרתף .הם חשו את רעידת הקירות כשעבר טנק ברחוב שבו התגוררה פטרזון .כעבור שעה קלה הבהבו הנרות במרתף למשב רוח רעננה ,להודיעם שהדלת נפתחה .המילה הרוסית הראשונה ששמעו היתה סטֹוי! (לא לזוז!) .חייל מאסיה המרכזית ,חמוש בתת‑מקלע ,נכנס ולקח מהם טבעות, שעונים ותכשיטים .אמּה של גרדה הסתירה אותה תחת ערימת כביסה .לאחר מכן נכנס עוד חייל ורמז לאחותה של גרדה שתבוא איתו ,אבל היא הניחה את תינוקתה על ברכיה והשפילה את מבטה .החייל אמר לגבר שהיה במרתף לומר לה לעשות כפי שנצטוותה ,אבל האיש העמיד פנים כאילו לא הבין אותו .החייל רצה לקחת אותה לחדר הקטן שהיה צמוד למרתף .הוא הצביע שוב ושוב ,אבל היא השאירה את התינוקת על ברכיה ולא משה ממקומה .בסופו של דבר איבד החייל הצעיר את תעוזתו ויצא בחטף. בבוקר 26באפריל יצאו יושבי המרתף החוצה וגילו שגורלם היטיב עמם מאוד .הם שמעו סיפורי זוועות על מה שקרה במשך הלילה .בתו בת הארבע‑עשרה של הקצב נורתה למוות משום שהתנגדה .גיסתה של גרדה, שהתגוררה בקרבת מקום ,נאנסה על ידי כמה חיילים בזה אחר זה ,וכל בני המשפחה החליטו לתלות את עצמם .ההורים מתו ,אבל שכן חתך את חבל התלייה של הגיסה והביא אותה לדירת פטרזון .סימני החבל על הצוואר נראו היטב .הצעירה לא ידעה את נפשה כשהבינה היכן היא נמצאת וקלטה שהוריה מתו ,אבל היא ניצלה. בלילה שלאחר מכן החליטו דיירי הבית שלא לרדת למרתף .הם הצטופפו כולם בחדר הסבה אחד ,בתקווה למצוא ביטחון במספרים .יותר מעשרים נשים וילדים נדחסו בחדר .אמּה של גרדה קפצה על ההזדמנות והחביאה את גרדה,
332
נפילת ברלין
את אחותה השנייה ואת גיסתה תחת שולחן מכוסה במפה ארוכה שהגיעה כמעט עד הרצפה .לא עבר זמן רב בטרם שמעה גרדה קולות מדברים ברוסית וראתה נעליים צבאיות כה קרובות לשולחן ,עד שהיה ביכולתה לגעת בהן אילו הושיטה יד .החיילים גררו שלוש צעירות מתוך החדר .אחת מהן היתה כרמן .גרדה שמעה את צריחותיה .תחושתה היתה מוזרה ,מפני שכרמן צרחה את שמה ,והיא לא ידעה מדוע .בסופו של דבר הפכו הזעקות להתייפחות. בעוד החיילים עסוקים עם קורבנותיהם ,קיבלה גברת פטרזון החלטה" .הם יחזרו" ,מלמלה אל השלוש שהסתתרו תחת השולחן .היא אמרה להן לבוא עמה והובילה אותן במהירות במעלה המדרגות אל הקומה העליונה שניזוקה בהפצצה, שם התגוררה עדיין זקנה אחת .גרדה עשתה את הלילה מכורבלת על המרפסת, בהחלטה נחושה לקפוץ אל מותה אם יבואו הרוסים לקחת אותן .אבל דאגתה הגדולה יותר היתה כיצד למנוע בעד התינוקת של אחותה מלבכות .היא נזכרה פתאום בטבליות הלתת של הלופטוואפה ,וכל אימת שנעשתה התינוקת לא שקטה ,הן תחבו טבלית לתת לפיה .בעלות השחר ראו כתמים חומים מרוחים על פניה של התינוקת ,אבל השיטה פעלה. הבקרים היו בטוחים ,משום שהחיילים הסובייטים ישנו אחרי ליל התהוללות או חזרו ללחימה ,והן התגנבו בחזרה אל דירתן .ושם ,במין גרסת תועבה של זהבה ושלושת הדובים ,גילו שמיטותיהן שימשו את החיילים בפעילותם .האחיות מצאו גם את מדי הוורמאכט של אחיהן ,פרושים בקפדנות על הרצפה ומכוסים בצואה. גרדה חיפשה את כרמן כדי להציע מעט ניחומים ,אבל גם בתקווה לגלות מדוע צרחה שוב ושוב את שמה .ברגע שנחו עיניה של כרמן עליה ,הבחינה גרדה באיבה מרה ,שסיבתה התבררה לה מיד" .למה אני ,למה לא את?" בגלל זה היא צרחה את שמה .השתיים לא דיברו עוד זו עם זו לעולם. הגם שהמתכונת הכללית היתה כנראה אחידה למדי ,מהלך האירועים עם הופעתם של חיילים סובייטים מעולם לא היה צפוי .ברובע אחר שמעו אזרחים מבוהלים חבטה בדלת הבונקר שלהם אחרי שדעכו קולות הירי .אחר כך נכנס 5 איש הצבא האדום חמוש בתת‑מקלע" .טאג ,רוסקי!" בירך אותם בעליצות והסתלק בלי לקחת אפילו את שעוניהם .קבוצה אחרת של חיילים ,כעבור שעתיים ,היתה תוקפנית יותר .הם תפסו את קלאוס ּבֵסטלֶר ,נער בן ארבע‑עשרה שגובהו עלה על מטר ושמונים ושערו היה בלונדיני" .דו אס‑אס!" צעק אחד מהם .זו היתה קביעה ,לאו דווקא שאלה .דומה היה שמנוי וגמור עמם להוציאו
ריעב המיחלה
333
להורג ,והוא היה מבועת .אבל בסופו של דבר הצליחו שאר יושבי המרתף לשכנע את החיילים ,בשפת הסימנים ,שהוא עדיין תלמיד בית ספר. בסטלר גבה הקומה היה רעב כל הזמן .הוא לא נרתע מביתור סוס שנהרג בהפגזה כדי להביא הביתה לאמו בשר שתשמר בחומץ .החיילים הסובייטים השתוממו על המהירות שבה יכלו הברלינאים ,עירונים שלא היו "קולאקים ובעלי אדמות" 6,להפשיט סוס מבשרו עד לעצמות .בסטלר ,שחש את חיבתם של הסובייטים לילדים ,לקח את אחותו בת השלוש לביקור בחניון של חיילים סובייטים בקרבת מקום .החיילים נתנו להם כיכר לחם ,ואף הוסיפו גוש חמאה. למחרת נתנו להם מרק .אבל אז שמע בסטלר על מקרים של אונס המוני בשכונה והחביא את אמו ואת שכנתּה במרתף הפחם במשך שלושה ימים. חיבתם המפורסמת של הגרמנים לניקיון הועמדה למבחן קשה .בגדיהם ועורם היו ספוגים באבק מהתפוררות הטיח והלבנים של בתיהם ,ולא היה אפשר לבזבז מים על רחצה .למעשה ,רואי הנולד מבין הברלינאים הרתיחו מים ומילאו בהם צנצנות שימורים ריקות ,בידיעה שהצורך הגדול ביותר שלהם בימים הבאים יהיה במי שתייה אמינים. בתי החולים המעטים שנשארו בברלין והמשיכו לתפקד היו מוצפים בנפגעים, ורוב המגיעים אליהם עכשיו נשלחו לאחור כלעומת שבאו .המצב היה חמור שבעתיים משום שהמיטות נמצאו עכשיו אך ורק במרתפים .בימי ההפצצות האוויריות יכלו העובדים להוריד את המטופלים למרתף כשנשמעו צופרי האזעקה ,אבל עכשיו ,תחת אש ארטילרית מתמדת ,לא היו עוד התרעות .אישה שבאה להתנדב לעבודה בבית חולים מצאה אנדרלמוסיה ו"פנים צהובות כשעווה מתחת לתחבושות ראש שכתמים אדומים מתפשטים עליהן" 7.מנתח צרפתי שטיפל בחבריו השבויים תיאר כיצד היה עליו לעבוד במרתף על שולחן עץ, "כמעט בלי חומרי חיטוי ועם מכשירים שבקושי הורתחו" 8.לא היו מים לכיבוס חלוקי המנתחים ,והתאורה התקבלה משני זוגות אופניים בעלי דינמו. באין כל אפשרות של ממש להשיג עזרה רשמית ,טופלו רבים מהפצועים, חיילים כאזרחים ,במרתפי בתים בידי אמהות ונערות .אבל זה היה מסוכן, כי הסובייטים הגיבו על נוכחותו של איש צבא יחיד במרתף כאילו המקום כולו הוא עמדת הגנה .לכן הפשיטו הנשים בדרך כלל את החיילים ממדיהם, שרפו אותם ונתנו להם בגדים שנמצאו בבתיהן .סכנה אחרת התעוררה כשאנשי הפולקסשטורם ,משהחליטו לחמוק מעמדותיהם לפני שיגיעו הסובייטים,
334
נפילת ברלין
השאירו מאחור את רוב הנשק והתחמושת שלהם 9.נשים שמצאו נשק כלשהו חשו להיפטר ממנו .נפוצה שמועה שהצבא האדום עלול להוציא להורג את כל תושביו של בניין שנמצא בו נשק. המשאבה המקומית נעשתה שוב מוקד של חילופי מידע .החדשות הרשמיות לא היו אמינות .הּפַ נצֶ רּבָ אר ,עלון החדשות שנקרא "הדוב המשוריין" (לפי סמלּה של העיר ברלין) ,טען שכמה עיירות ,למשל אֹוָרני ֵינּבּורג ,נכבשו שוב מידי הסובייטים .משרד התעמולה של גבלסּ" ,פרֹומִי" בפי הברלינאים ,מצא את עצמו נאלץ להפיץ כרוזים ,משום שמשדרי הרדיו כבר נפלו לידי האויב. "ברלינאים! החזיקו מעמד .הארמיה של וֶנק חשה לעזרתנו .עוד כמה ימים, וברלין תהיה חופשייה שוב" 10.בהתחשב בכך שכמה ארמיות סובייטיות התקרבו והלכו אל מרכז העיר ,פחות ופחות אנשים השתכנעו מהטענה שארמיה גרמנית יחידה תשחרר את ברלין .אבל רבים נאחזו עדיין במחשבה שהאמריקנים באים לעזור להם ,אף על פי שהכיתור שהטיל סטלין על העיר שם קץ לכל תקווה מעין זו. סא"ל פיוטר מיטרופנוביץ' ֶסּבֶלי ֵיב ,קצין הנדסה שסופח לארמיית הגוורדיה המשוריינת 2בז ִימֶנסשטַדט שבצפון‑מערב העיר ,התפנה לרגע כדי לכתוב למשפחתו" .כרגע אני יושב עם הקצינים שלי בקומה החמישית של בניין ומכין פקודות ליחידות .קשרים ורצים נכנסים ויוצאים בלי הפוגה .אנחנו נעים לעבר מרכז ברלין .קולות ירי ,שריפות ועשן מכל עבר .חיילים רצים מבניין לבניין וחוצים חצרות בזחילה זהירה .גרמנים יורים בטנקים שלנו מחלונות ומדלתות, אבל השריונאים של גנרל בוגדנוב נוקטים טקטיקה פיקחית .הם נעים לא באמצע הרחוב אלא על המדרכה ,חלקם יורים בתותחיהם ובמקלעיהם לצד ימין של הרחוב וחלקם לצד שמאל ,והגרמנים בורחים מהחלונות ומהדלתות .בחצרות הבתים ,חיילים משירותי העזר מחלקים אוכל ממשאיות לתושבי העיר הגוועים ברעב .הגרמנים נראים מורעבים וידועי סבל .ברלין אינה עיר יפהפייה ,הרחובות צרים ,מתרסים בכל מקום ,קרונות חשמלית וכלי רכב שבורים .הבתים ריקים, מפני שכולם יושבים במרתפים .כולנו כאן שמחנו לשמוע שאתם כבר זורעים דגן .כמה מאושר הייתי אילו יכולתי לזרוע תפוחי אדמה ,עגבניות ,מלפפונים, 11 דלועים וכדומה .שלום ,נשיקות וחיבוקים .פיוטר שלכם". מה שסבלייב לא ציין הוא שהטקטיקה הפיקחית לא הונהגה מעצם ההתחלה, ועד אז היו האבידות כבדות .בלהיטותו הנואשת של ז'וקוב למהר ככל האפשר,
ריעב המיחלה
335
הוא שיגר שתי ארמיות משוריינות היישר לתוך העיר ,ובראשן טנקים שנסעו בטור עורפי ממש באמצע הרחוב .אפילו ארמיית הגוורדיה 8של צ'ויקוב ,הגאה במורשת לוחמת הרחוב שלה מסטלינגרד ,שגתה רבות בהתחלה .היוצרות היו הפוכות לגמרי הפעם ,כמובן ,שהרי הצבא האדום היה התוקף שנהנה מעליונות אדירה בשריון ובעוצמה אווירית ,ואילו הוורמאכט הוא שהתגונן מן המארב. הוואפן‑ס"ס לא האמין בעמידה מאחורי המתרסים המאולתרים שהוקמו בקרבת צומתי הרחובות .אנשיו ידעו שאין אלה מכשולים של ממש ,ואש האויב תפצפץ אותם קודם כול .היה אפשר להציב רובאים בחלונות הקומות העליונות ,או על גגות ,מפני שהטנקים לא יכלו להגביה את תותחיהם כנדרש לפגוע בהם .אבל מפעילי הפנצרפאוסט נאלצו לארוב בחלונות מרתפים ומקלטים ,משום שהיה קשה מאוד לדייק בפגיעה במטרות מגבוה .חברי נוער היטלר חיקו את הס"ס בהתלהבות ,ועד מהרה החלו אנשי הפולקסשטורם ‑ אלה ששירתו במלחמת העולם הראשונה ולא נטשו את עמדותיהם ‑ לחקות את הטקטיקה הזאת .חיילי הצבא האדום קראו לנוער היטלר ולפולקסשטורם "טוטאלים" ,מפני שהם היו מוצרי "הגיוס הטוטאלי" .קציני הוורמאכט קראו להם "קסרולות" 12,מפני שהם היו תערובת של בשר ישן וירקות טריים. אבידות הכוחות המשוריינים ,בייחוד בארמיית הגוורדיה המשוריינת ,1 גרמו לשינוי מהיר בטקטיקה" .הטקטיקה החדשה" 13הראשונה היתה נשיאת תת‑מקלענים על סיפוני הטנקים ,ואלה ריססו כל חלון ופתח מלפנים תוך כדי התקדמות הטנקים .אבל עם מספר כה גדול של חיילים על הסיפון ,כמעט לא יכלו השריונאים לצדד את צריחיהם .הצעד הבא היה שוב הצמדת קפיצי מזרנים וחפצי מתכת אחרים כמין ציפוי לשריון ,על מנת שהפנצרפאוסט יתפוצץ בטרם עת .אבל הסובייטים הסתמכו יותר ויותר על תותחים כבדים ,בייחוד הוביצרים 152ו‑ 203מ"מ ,לריסוק מתרסים ובניינים בכינון ישיר .ארמיית הסער 3הפעילה 14 גם את תותחי הנ"מ שלה ברציפות נגד גגות. טקטיקת החי"ר התבססה רובה ככולה על רשימות הלקחים של צ'ויקוב, שהורחבו מאז סטלינגרד ועודכנו בחיפזון אחרי ההסתערות על ּפֹוזנ ָן .הנחת המוצא היתה ש"מבצעים התקפיים המנוהלים על ידי עוצבות גדולות ,כאילו בתנאי קרב רגילים ,אין להם שום סיכוי להצליח" 15.זו בדיוק היתה הדרך שבה החלו שתי הארמיות המשוריינות את התקפתן .צ'ויקוב הדגיש ,ובצדק ,את הצורך בסיור קפדני ,הן של צירי גישה אפשריים הן של דרכי מילוט אפשריות
336
נפילת ברלין
לאויב .יש לנצל עשן או חושך לחיפוי על התקדמות החי"ר עד למרחק של שלושים מטרים או פחות מהיעד ,שאם לא כן יהיו האבידות גבוהות להחריד. קבוצות סער של שישה עד שמונה אנשים צריכות להיות מגובות בקבוצות תגבורת ומאחוריהן קבוצות עתודה ,מוכנות לטפל בהתקפות‑נגד .קבוצות הסער, כמו בימי סטלינגרד ,יהיו חמושות ב"רימוני יד ,תת‑מקלעים ,פגיונות ויתדות חדות ,לשימוש כגרזנים בקרב פנים אל פנים" .קבוצות התגבורת יהיו "חמושות היטב" בתת‑מקלעים ובנשק נ"ט .צריכים להיות בהן חבלנים מצוידים בחומר נפץ ובמכושים ,כדי לפרוץ חורים מבניין לבניין .החשש היה שברגע שייפרץ חור בקיר ,חייל גרמני מצדו השני יידה רימון דרכו .אבל רוב אנשי הצבא האדום גילו עד מהרה כי הפנצרפאוסטים שנטשו אנשי הפולקסשטורם הם האמצעים המתאימים ביותר ל"התקדמות אגפית" כזאת .הפיצוץ היה חזק דיו לשטח כל מי שנמצא בחדר שמעבר לקיר. בעוד כמה קבוצות סער מתקדמות מבית לבית על הקרקע ,נעו אחרות על ראשי הגגות ,ואחרות עשו את דרכן ממרתף למרתף ,כדי לטפל במפעילי הפנצרפאוסטים האורבים בהם .נעשה שימוש בלהביורים ,בתוצאות נוראות. חבלנים הכינו לצורך ההסתערות הסופית גם חתיכות של פסי רכבת שהוצמד 16 אליהן חומר נפץ ,לפיזור רסיסים. נוכחותם של אזרחים לא העלתה ולא הורידה מאומה .חיילי הצבא האדום פשוט גירשו אותם מהמרתפים לרחובות באיומי נשק ,בהתעלמות מכל אש צולבת או הפגזה .קצינים סובייטים רבים ,בתסכולם על התוהו ובוהו ,רצו לפנות את כל האזרחים הגרמנים בכוח ,בדיוק כפי שניסתה לעשות הארמיה השישית הגרמנית כשנלחמה בסטלינגרד" .לא היה לנו פנאי לזהות מיהו מי", אמר אחד מהם" 17.לפעמים פשוט זרקנו רימונים למרתפים והמשכנו הלאה". ההצדקה השכיחה לנוהג זה היתה שקצינים גרמנים בבגדים אזרחיים הסתתרו בין הנשים והילדים .אבל האזרחים סיפרו לאחר מעשה כי כל קצין או חייל שביקש להתחבא במרתף או במקלט אולץ להיפטר מנשקו ,כפי שנפטר ממדיו .היו רק מקרים מאומתים ספורים של חיילים גרמנים שהסתתרו בין האזרחים כדי לפגוע באנשי הצבא האדום מאחור. צ'ויקוב קרא לתעוזה חסרת רחמים בטיהור בתים" .ידה את הרימון והיכנס בעקבותיו .אתה זקוק למהירות ,לחוש כיוון ,ליוזמה מרובה ולסבולת ,מפני שהבלתי‑צפוי יקרה בלי ספק .תמצא את עצמך במבוך של חדרים ומסדרונות, מלאי סכנות כולם .חבל מאוד .זרוק רימון לכל פינה .התקדם .שלח צרור
ריעב המיחלה
337
תת‑מקלע לכל חתיכת תקרה שעוד נשארה .וכשתגיע לחדר הבא ,זרוק עוד רימון .אחר כך טהר אותו באש תת‑מקלע .אל תבזבז אף רגע". כל זה היה טוב ויפה לחיילים מנוסים ,אבל לרבים מהקצינים הצעירים, שקיבלו את דרגותיהם אחרי קורס קצר ,לא היה מושג איך לאמן את אנשיהם או לשלוט בהם בסביבה הלא מוכרת הזאת .ואחרי הקרב על האֹודֶ ר וההתקדמות של "עשרים וארבע שעות ביממה" שעליה פקד ז'וקוב ,רוב חיילי הקו הקדמי הסובייטים היו תשושים .העייפות האטה את תגובותיהם עד כדי סכנה .לפעמים כוונו מרעומי פצצות מרגמה שלא כהלכה והן התפוצצו בקנה ,ואילו החיילים שניסו להשתמש ברימוני יד גרמניים פגעו במקרים רבים בעצמם ובחבריהם. אבידות מ"אש ידידותית" אירעו בקנה מידה גדול עוד יותר ברמת הארמיות. למרות השימוש במטוסי U‑2דו‑כנפיים לטיווח הארטילריה ,סוללות התותחים והקטיושות שסייעו לאחת הארמיות הפגיזו לא פעם את הארמיה השנייה ,כשהלכו אלה והתקרבו זו לזו בהתקדמותן אל מרכז העיר .היו "מקרים תכופים של ירי הדדי על כוחותינו שלנו" ,כתב גנרל‑פולקובניק אלכסנדר אלכסנדרוביץ' לּוצִ'ינסקִי, מפקד ארמיה 28שסייעה לארמיית הגוורדיה המשוריינת 3של גנרל‑פולקובניק פאבל סמיונוביץ' ִריּבָלקֹו 18.תחת מעטה העשן שכיסה את שדה הקרב העירוני, שלוש הארמיות האוויריות השונות שסופחו לחזיתותיהם של ז'וקוב וקונייב הפציצו פעמים רבות כוחות של הצבא האדום .המצב היה גרוע במיוחד בדרום העיר. חטיבות התעופה שסייעו לחזית האוקראינית 1תקפו שוב ושוב את ארמיית הגוורדיה .8צ'ויקוב מחה באוזני ז'וקוב ודרש את הסגת ה"שכנים". הקרב על שדה התעופה טֶמּפֶלהֹוף ,שאותו תקפו ארמיית הגוורדיה 8וארמיית הגוורדיה המשוריינת ,1התנהל במשך רוב השעות ב‑ 26באפריל .כשיצאה דיביזיית הפנצר מִינכֶּבֶרג להתקפת‑נגד ,היו ברשותה טנקים כה מועטים ,עד שהיה עליהם לפעול ביחידּות ,בסיוע קבוצות קטנות של חי"ר ונוער היטלר חמוש בפנצרפאוסטים .הנשארים בחיים חילצו את עצמם לאחור לקראת ערב. שטורמבאנפיהרר ז ָאלּבָך משך אחורה את כלי הרכב שנותרו לגדוד הסיור של נורדלנד אל תחנת הרכבת אַנהָלטֶר .הטנקים האחרונים של הדיביזיה ,שמונה טיגרים מגדוד הרמן פון ז ָלצָה ,וכן כמה תותחי סער ,קיבלו פקודה לתפוס עמדות בטִירג ַרטֶן. הבוקר החל בהפגזה נמרצת" .העיר הפנימית המסכנה" ,כתבה בעלת יומן בּפֶרנצלָאּואֶרּבֶרג לשמע רעמי הארטילריה 19.ההפגזה על פארק קליין טירגרטן
338
נפילת ברלין
היתה כבדה במיוחד .היה קשה להאמין כי המקום הטחון עד דק היה פעם מגרש משחקים אהוב על הילדים. צ'ויקוב וקָטּוקֹוב פקדו על כוחותיהם להתקדם לעבר ּבֶל‑ ָאלִיאַנצּפלָאץ‑ הכיכר הקרויה על שם אתר בשדה הקרב בווטרלו ,שלמרבה האירוניה הגן עליה עכשיו הס"ס הצרפתי ‑ ולעבר תחנת אנהלטר ,התוואי המציין את גבול הגזרה בין שתי החזיתות .היריבות עם חייליו של קונייב נעשתה מרה ,גם אם צועפה בבדיחות הדעת" .עכשיו עלינו לפחד לא מהאויב אלא משכנינו" ,אמר אחד ממפקדי הקורפוסים של צ'ויקוב לווסילי גרוסמן" 20.פקדתי להשתמש בטנקים השרופים לחסימת הדרך של שכנינו אל הרייכסטאג .אין דבר מדכא יותר, בברלין ,מאשר לשמוע על הצלחות השכנים שלך". צ'ויקוב לא התייחס לדברים בקלות דעת שכזאת .במרוצת היומיים שלאחר מכן ,הוא דחק באגפו השמאלי להתקדם לרוחב חזיתה של ארמיית הגוורדיה המשוריינת ,3כדי למנוע בעדה מלעלות על הציר המוליך אל הרייכסטאג .הוא אפילו לא הודיע על כך לריבלקו ,וקרוב לוודאי שהדבר גרם לקטל המוני בקרב אנשיו שלו ,תחת אש הארטילריה והקטיושות של החזית האוקראינית .1 רקטות קטיושה" ‑ אבחות ברק מהשמים" ‑ 21המשיכו לשמש כנשק פסיכולוגי, לא פחות מאשר להרעשת מטרות שטח .אל"ם האנס ֶרפיֹור ,ראש מטה ההגנה על ברלין ,התעורר בטלטלה משנתו החטופה במפקדה בהֹוהֶנצֹולֶרנדָ ם בשעות הבוקר המוקדמות של 26באפריל ,תחת רצף מהיר של פגזי טיווח" .ארנבי החזית הוותיקים" ,כתב רפיור 22,ידעו שזוהי ה"ברכה" שלפני מטח קטיושות .ואם מפקדתם נמצאת עכשיו בטווח הקטיושות ,הגיעה השעה לעבור .גנרל הלמוט וַיידלִינג כבר בחר ב"ּבֶנדלֶרּבלֹוק" ,המפקדה הצבאית הישנה בבנדלרשטראסה, שבה הוצא להורג אל"ם קלאוס ,הרוזן פון שטָאּופֶנּבֶרג ,אחרי כישלונו של קשר יולי .היו שם מקלטי הפצצה מצוידים היטב ,והמקום היה קרוב ללשכת הקנצלר, שאליה זּומן ויידלינג פעם אחר פעם. במעמקי הבנדלרבלוק לא יכלו קציני המטה של ויידלינג להבדיל בין יום ללילה .הם נשארו ערים על קפה וסיגריות .הודות לגנרטורים ,היתה להם תאורה כל הזמן ,אבל האוויר היה לח ומחניק .הם המשיכו לטפל משם בבקשות העזרה של מפקדי הגזרות ,שנעשו יותר ויותר בהולות ,אבל לא היו להם עתודות. באותו ערב הציג ויידלינג בפני היטלר את המלצתו לפריצה המונית מברלין כדי למנוע עוד הרס ואובדן חיים .תוכניתו היתה שחיל המצב ,בתפקידו כמשמר
ריעב המיחלה
339
הראש של היטלר ,יפרוץ מערבה כדי לחבור עם שרידי קבוצת הארמיות ויסלה. ראש החץ יכלול את הטנקים השמישים שנותרו ,כארבעים במספר ,ואת רוב מניינן ובניינן של הדיביזיות הקרביות .אחריו תבוא "חבורת הפיהרר" ,ובה היטלר וסגל לשכת הקנצלר ,יחד עם "בכירים" אחרים .במאסף תימצא דיביזיה מתוגברת יחידה .הפריצה חייבת להתרחש בליל 28באפריל .כשסיים ויידלינג את דבריו ,נד היטלר בראשו" .הצעתך מושלמת לגמרי .אבל מה הטעם בכל זה? אין לי שום כוונה לשוטט ביערות .אני נשאר כאן ,ואני אפול בראש חיילי. 23 אתה ,מצדך ,תמשיך להתגונן". חוסר התוחלת של כל זה סוכם בסיסמאות שנמשחו על הקירות" :ברלין נשארת גרמנית" .על אחת מהן נמתח קו ,לכל רוחבה ,ומתחתיו נרשם בכתב קירילי" ,אבל אני כבר כאן בברלין( .חתום) סידורוב". לא זו בלבד שהצבא האדום כבר היה בברלין ,הוא אף הספיק להקים מִנהל אזרחי זמני להחזרת השירותים הבסיסיים לפעולה .ז'וקוב ,שעדיין לא ידע כי ּבֶרי ָה מתכוון ליטול את ניהול העניינים האזרחיים לידי הנקוו"ד שלו ,אך זה מינה את גנרל‑פולקובניק ניקולאי ארסטוביץ' ּבֶרז ִָרין ,מפקד ארמיית הסער ,5למושל הצבאי של העיר ברלין .במאה השמונה‑עשרה עמד מרשל אלכסנדר וסילייביץ' סּובֹורֹוב על כך שמפקד הארמיה הראשונה הנכנסת לעיר כלשהי יהיה המושל הצבאי של אותה עיר ,והצבא האדום דבק במסורתו 24.קנאתו של צ'ויקוב ביריבו ברזרין בערה כאש ,מן הסתם. ‑ וסילי סמיונוביץ' גרוסמן סר לביקור במִפקדתו של ברזרין ב 26באפריל. "מושל ברלין" ,כתב בפנקסו" 25,הוא איש שמן בעל עיניים חומות ערמומיות ושיער שהלבין בטרם עת .הוא פיקח מאוד ,שקול מאוד ורב מזימות" .היום ההוא היה יום "בריאת העולם" .ראשי רבעים ,מנהלי חברות החשמל והמים של ברלין ,האחראים לביוב ,לרכבת הפרברים ,לחשמליות ולאספקת הגז ,בעלי בתי החרושת ואישי ציבור אחרים ,זומנו כולם" .הם קיבלו את מינוייהם כאן ,במשרד הזה .סגני מנהלים נעשו מנהלים ,ראשי מפעלים אזוריים נעשו אילי עסקים בעלי חשיבות ארצית" .גרוסמן היה מרותק למראה הסימנים הלא מילוליים" :גרירת הרגליים ,הברכות ,הלחישות" .הופיעו קומוניסטים גרמנים ותיקים מלפני עליית הנאצים לשלטון ,בתקווה להתמנות לתפקידים" .סייד זקן הראה את פנקס חבר המפלגה [הקומוניסטית הגרמנית] שלו .הוא היה חבר מפלגה מאז .1920קציניו של ברזרין לא התפעלו .הם אמרו לו' ,שב בבקשה'".
340
נפילת ברלין
כמו שאר הסובייטים במקום ,גם גרוסמן הופתע כשראש רובע ,ששמע כי עליו לספק חבורות עובדים לפינוי הרחובות ,שאל" ,כמה ישלמו לאנשים האלה?" כיוון שאזרחים סובייטים שירתו כעובדי כפייה בגרמניה ,התשובה היתה ברורה מאליה" .בהחלט יש רושם שלכל אחד כאן יש מושג מובהק מאוד על זכויותיו", הבחין גרוסמן .אבל לאזרחים הגרמנים ציפה הלם למחרת היום .ב‑ 27באפריל אספו חיילים סובייטים 2,000נשים בפרברים הדרומיים והצעידו אותן אל שדה התעופה טמפלהוף כדי לפנות את מסלוליו ממטוסים ירויים .הזרוע האווירית של הצבא האדום רצתה להתחיל להשתמש בו כבסיס בתוך עשרים וארבע שעות. במהלך הנסיגה אל המרכז ,גזרה ,Zהתעצם הקרב .כל אימת שעלה בידי הגרמנים לחסל טנק סובייטי בפנצרפאוסט ,ניסה המפקד הסובייטי במקום לגמול בהרעשת קטיושות .אבל נקמה באמצעות נשק שטח כזה היתה משולה להוצאת בני ערובה להורג כגמול על התקפת פרטיזנים. חוליית פנצרפאוסט קטנה של אנשי ס"ס צרפתים נפלה לידי חיילים סובייטים .המש"ק הצרפתי טען שהם היו עובדי כפייה שאולצו ללבוש מדים כשפתח הצבא האדום בהתקפתו על האודר .למזלם ,הסובייטים האמינו להם; הם עדיין לא ידעו ,באותו זמן ,על כתובות הקעקע של הס"ס. באותו ערב התרחשה אחת מאותן מלודרמות נלעגות שהיו כה אופייניות לנפילת הרייך השלישי .גנרל רוברט ,ריטר פון גַריים ,שאותו זימן היטלר ממינכן כדי שיקבל את הפיקוד על הלופטוואפה אחרי הדחת גרינג ,הוכנס למבואת הבונקר על אלונקה .הוא נפצע ברגלו מאש נ"מ סובייטית .נלוותה אליו פילגשו האנה ַרייטש ,טייסת הניסוי שהיתה חסידה אדוקה של הפיהרר. כשטסו השניים בפִיזלֶר שטֹורך בקטע האחרון של מסעם עתיר הסכנות ,נפגע מטוסם מעל הגרּונֶוָואלד .רייטש שלחה את ידיה מהמושב האחורי ,מעבר לכתפיו של גריים הפצוע ,והצליחה להנחית את המטוס הקל ליד שער ברנדנבורג .זה היה מעלל של גבורה ומיומנות יוצאות דופן ‑ אבל אין בו כדי לשנות את העובדה שהיטלר ,בהתעקשותו על המחווה הסמלית הזאת ,כמעט הצליח להרוג את אותו אדם עצמו שהוא ביקש לקדם לפיקוד העליון על זרוע שחדלה להתקיים למעשה. ביום המחרת 27 ,באפריל ,הצטרף גנרל האנס קֶרּבס לשורות המנהיגים הנאצים שרימו את אנשיהם .הוא אמנם ניסה להתחמק כששאלו אותו חייליו על משא
ריעב המיחלה
341
ומתן ,אבל טען כי "האמריקנים יכולים לחצות את תשעים הקילומטרים מהאלבה 26 לברלין בזמן קצר מאין כמוהו ,ואז הכול ישתנה לטובה". שאלת התגבורות ,יהיו מספריהן ואיכותן אשר יהיו ,עמדה בראש מעייני כולם .בריגדפיהרר ס"ס וילהלם מֹונקֶה אמר לעמיתו בריגדפיהרר ס"ס גוסטב קרּוקֶנּבֶרג ,בהתרוממות רוח מאין כמוה ,שפלוגת מלחים הגיעה בטיסה ותפסה עמדות בגני משרד החוץ בווילהלמשטראסה .קרוקנברג שמח עוד יותר כששמע כי שמונה תותחי סער מגדוד הפנצר הכבד ס"ס 503הוקצו לסיוע לנורדלנד. תגבורת אחרת כללה אנשי ס"ס לָטבים .בעקבות זאת טען קרוקנברג כי עוד מעט תיוצג כל אירופה כולה בגזרה שלו .בהתחשב בכך שבפרוס 1945כמעט מחצית מאנשי הוואפן‑ס"ס לא היו גרמנים ,לא היה בכך פלא .וכאשר כופים מלחמת אזרחים בינלאומית על העולם ,כפי שעשו הקומוניסטים והפשיסטים במשותף במניפולציות חסרות העכבות שלהם ,אין להתפלא על שנפילת ברלין היתה מדורת הקבורה של שרידי הימין הקיצוני האירופי. מִפקדת הדיביזיה של קרוקנברג הצטמצמה לקרון רכבת אחד בתחנת התחתית שטַדטמִיטֶה ,בלי תאורה חשמלית ובלי טלפון אחד לרפואה .אנשיו החזיקו מעמד רק משום שפשטו על חנויות המכולת בז ַ'נדָ ארמֶנמַרקט הסמוך ורוקנו אותן .יכולת הלחימה של הדיביזיה התבססה כל‑כולה על הכמויות הגדולות של פנצרפאוסטים שהיו במחסן התחמושת המאולתר במרתפי לשכת הקנצלר. לנוכח המחסור בכלי נשק אחרים ובתחמושת ,השתמשו בהם הצרפתים ,וחיילים רבים אחרים ,בלחימה מטווחים קצרים בבתים ,ולא רק בתפקידם הרשמי כנשק נ"ט .האופטשטורמפיהרר פֵרסֹון הגיע עם ארבעה נגמ"שי שלל מהצבא האדום ועוד שניים מהזחל"מים המקוריים של נורדלנד כדי להגן על לשכת הקנצלר. את שאר כלי הרכב נאלץ לפוצץ ,כשאזל הדלק במכליהם או כשהתקלקלו בנסיגה מנויקלן. בגזרה Zנשלחו הפצועים לתחנת האיסוף שהוקמה במרתפי מלון אַדלֹון. חיילי הס"ס נלקחו לתחנה אחרת במרתפי לשכת הקנצלר ,שם פעלו רופאים ומנתחים של הס"ס .כמעט 500פצועים הצטופפו שם בתום הקרב .תחנת איסוף גדולה יותר ,תֹומַס ֶקלֶר לָצֶָרט ,נראתה כמו "בית מטבחיים" .בבתי החולים הצבאיים ,כמו באזרחיים ,שרר מחסור במזון ובמים ,וכן בסמי אלחוש. התקדמות הסובייטים לתוך ברלין היתה לגמרי לא אחידה .בצפון‑מערב העיר, ארמיה 47של החזית הביילורוסית ‑ 1שהשלימה את הכיתור כאשר חברה עם
342
נפילת ברלין
ארמיית הגוורדיה המשוריינת 4של החזית האוקראינית ‑ 1התקרבה אל שּפַנדָאּו. קציניה לא ידעו כלל שהמצודה הענקית שם היתה מרכז המחקר הגרמני לפיתוח גזי העצבים טָּבּון וסִָרין .הארמיה גם נכנסה ללחימה עזה בשדה התעופה ג ָטֹוב, שם הפעילו אנשי פולקסשטורם וצוערי הלופטוואפה תותחי נ"מ 88מ"מ והחזירו אש מאחורי שברי מטוסים. בצפון ,ארמיית הגוורדיה המשוריינת 2בקושי הצליחה להתקדם אל מעבר לזימנסשטדט ,ואילו ארמיית הסער 3הגיעה אל קו החסימה הצפוני ,בטירגרטן ובפרנצלאוארברג .ארמיה זו עקפה את מגדל הנ"מ האדיר הּומּבֹולדטהַיין והשאירה אותו כמטרה לארטילריה הכבדה שלה ולמפציצים .הלאה בכיוון השעון ,ארמיית הסער 5המשיכה בתנועתה אל הרבעים המזרחיים ,ובדומה לה עקפה את בונקר פרידריכסהיין .היא ריכזה את רוב כוחותיה בין פרנקפורטראלה לגדה הדרומית של השפריי ,אחרי שצלח קורפוס 9שלה את הנהר ונכנס לטֶרּפטֹוב. מדרום ,ארמיית הגוורדיה 8וארמיית הגוורדיה המשוריינת 1הגיעו אל תעלת לַנדוֶור וצלחו אותה ב‑ 27באפריל .זה היה המכשול הגדול האחרון בדרך לרובע משרדי הממשלה ,במרחק של פחות משני קילומטרים מלשכת הקנצלר ,אם כי בראש מעייני הארמיות של ז'וקוב עמד דווקא הרייכסטאג, היעד שהציב להן סטלין .בדרום‑מערב ,ארמיית הגוורדיה המשוריינת 3אך זה נכנסה לשַרלֹוטֶנּבּורג ,בתנועת איגוף שמאלי דרך הגרונוואלד מול שרידיה של דיביזיית הפנצרגרנאדירים .18 ‑ כוחות הצבא האדום הגיעו לדָ אלֶם ב 24באפריל ,ולמחרת היום נכנסו למכון הקייזר וילהלם לפיזיקה .הלחימה ,עם הרעשות הקטיושה ותנועת הטנקים בין הווילות המרווחות והרחובות הנאים עטורי העצים ,הולידה ניגודים מוזרים. בעקבות חיילי החוד באו העגלות השכיחות כל כך ,הרתומות לסוסונים קטנים ומדובללים ואפילו לגמלים. אין שום ראיה לכך שמפקד כלשהו בארמיה של ריבלקו ,או אפילו ריבלקו עצמו ,קיבל מידע על חשיבותו של המכון ,אבל הם הבחינו בלי ספק בכוח הגדול של חיילי נקוו"ד ומומחים שהשתלט על הקמפוס בּבֹולצמָנשטראסה בתוך יומיים. הואיל והגורם היחיד שבלם את ניסיונות הסובייטים לשחזר את המחקר שנעשה במיזם מנהטן היה מחסור באורניום ,ייחסו סטלין ובריה חשיבות ניכרת לתפיסת מעבדות המחקר על ציודן .הם רצו גם במדענים גרמנים בעלי ידע בעיבוד אורניום. ברור כשמש שבריה ערך הכנות רחבות ממדים למבצע ברלין ,והוא הטיל את האחריות למשימה מיוחדת זו על גנרל‑פולקובניק וסילי אלכסנדרייביץ' מַחני ֵיב.
ריעב המיחלה
343
על אנשי הנקוו"ד המרובים שתפסו את המעבדות ואת מלאי האורניום פיקח קצין בכיר מאוד ,גנרל‑פולקובניק אנדריי וסילייביץ' חרּולי ֵיב ,המפקד העליון של מבצעי העורף בצבא האדום .המטלּורג הראשי של הנקוו"ד ,גנרל‑לייטננט אברמי פבלוביץ' זָבֶני ָאג ִין ,קבע את בסיסו בפאתי ברלין ,ומדענים מצוות המחקר הראשי פיקחו על העברת החומרים ועל פירוק המעבדות. ועדת הנקוו"ד הגישה דוח .מלבד כל הציוד של מכון הקייזר וילהלם ,נמצאו " 250קילוגרם של אורניום מתכתי; שלוש טונות של אורניום חמצני; עשרים ליטרים של מים כבדים" .שלוש הטונות של אורניום חמצני שהגיעו לדאלם בשוגג היו בגדר מציאה של ממש .היתה סיבה מיוחדת לבהילות ,כפי שהזכירו בריה ומלנקוב לסטלין ‑ שלא היה זקוק לתזכורת כלשהי ‑ כאישור לאחר מעשה של פעולה שכבר בוצעה :מכון הקייזר וילהלם "נמצא בשטחו של האזור העתיד להימסר לבעלות‑הברית"" .לאור החשיבות העליונה לברית המועצות של הציוד והחומרים הנ"ל" ,כתבו" ,אנו מבקשים את החלטתך על הפירוק והפינוי של ציוד ופריטים אחרים מהמפעלים ומהמכונים האלה לברה"מ". אשר על כן הסמיכה הוועדה להגנת המדינה את "ועדת הנקוו"ד בראשות החבר מחנייב ...לפַנות לברית המועצות ,אל מעבדה מספר 2של האקדמיה למדעים והמחלקה המיוחדת למתכות של הנקוו"ד ,את כל הציוד והחומרים והארכיונים של מכון הקייזר וילהלם בברלין". אנשיו של מחנייב גם אספו את פרופ' פטר טִיסֶן ואת ד"ר לודוויג ּבֶוִוילֹוגּואָה, שהוטסו למוסקבה 27.אבל הם לא הצליחו להניח יד על האישים המרכזיים במכון הקייזר וילהלם ‑ ורנר הַייז ֶנּבֶרג ,מקס פון לָאוֶוה ,קרל פרידריך פון וַייצָאקֶר ואוטו הָאן (זה האחרון זכה בפרס נובל לכימיה כעבור כמה חודשים) .הבריטים, ש"סימנו" אותם זה כבר ,לקחו אותם לפָארם הֹול ,מרכז החקירות של מדענים גרמנים באיסט אנגליה. גם מעבדות ומכונים אחרים ,פחות חשובים ,פורקו ונלקחו ,ועוד מדענים רבים נעצרו ונשלחו למכלאה מיוחדת במחנה הריכוז זקסנהאוזן .פרופ' מנפרד ,הברון פון אַרדֶ נ ֶה ,הסגיר את עצמו לידי הסובייטים .גנרל זבניאגין שכנע אותו לכתוב "בקשה שתופנה למועצת הקומיסרים העממיים של ברה"מ ,לאמור שהוא מבקש לעבוד עם פיזיקאים רוסים ולהעמיד את המכון* ואת עצמו לרשות הממשלה הסובייטית". *
פון ארדנה ,ממציא מיקרוסקוּפ האלקטרונים הסורק ,היה בעל מכון מחקר פרטי בפיזיקה יישומית בברלין[ .המתרגם]
344
נפילת ברלין
סוף‑סוף היו למדענים של בריה וקּורצָ'טֹוב מעט אורניום להתחיל בעבודה רצינית ומומחים לעיבודו ,אבל הם היו זקוקים עד ייאוש לכמויות נוספות .גנרל איוואן סרוב ,ראש הנקוו"ד בברלין ,קיבל פקודה להפנות את מאמציו להשתלטות על מרבצי האורניום של צ'כוסלובקיה ,ומעל הכול של סאקסוניה ,מדרום לדרזדן. נוכחות הארמיה השלישית של ג'נרל ג'ורג' ּפֶטֹון חסר הפשרות באזור בוודאי גרמה לשלטונות הסובייטיים דאגה מרובה .אולי יש בכך כדי להסביר מדוע הם חששו כל כך שמא יסרבו הכוחות האמריקניים לסגת אל אזורי הכיבוש שהוסכמו מראש. בדאלם נפגשו אחדים מקציניו של ריבלקו עם האחות קּונ ִיגּונדֶה ,הנזירה הראשית האחראית לבית היולדות ובית היתומים האוז דאלם 28.היא הודיעה להם ששום חיילים גרמנים אינם מסתתרים במקום .התנהגות הקצינים ואנשיהם היתה מופתית. למעשה ,הקצינים אפילו הזהירו את האחות קוניגונדה מפני חיילי הקו השני העתידים להגיע מאחוריהם .האזהרה היתה מדויקת לחלוטין ,אבל לא היה לנשים בהאוז דאלם שום סיכוי להינצל .נזירות ,נערות ,זקנות ,נשים הרות ואמהות שאך זה ילדו ,כולן נאנסו בלי רחמים .אישה אחת השוותה את אירועי דאלם ל"זוועות 30 ימי הביניים" 29.אחרות חשבו על מלחמת שלושים השנים. המתכונת היתה ככל הנראה משותפת לכל הארמיות הסובייטיות שהשתתפו בכיבוש ברלין ‑ חיילים סורקים בעזרת פנסי כיס את פניהן של נשים מסתופפות בבונקרים כדי לבחור קורבנות .תהליך הבחירה הזה ,בניגוד לאלימות שלוחת הרסן שהופגנה בפרוסיה המזרחית ,מלמד על שינוי מפורש .בשלב זה נהגו החיילים הסובייטים בנשים הגרמניות יותר כשלל מלחמה מיני מאשר כקורבנות לפריקת זעמם על הוורמאכט. מחברים רבים העוסקים בנושא זה מגדירים את האונס כמעשה של אלימות שאין לו קשר של ממש עם היצר המיני .אבל זוהי הגדרה מנקודת הראות של הקורבן .כדי להבין את הפשע יש לראות את הדברים מבעד לעיני עושיהם, בייחוד בשלב השני הזה ,שבו החליף אונס שלא בנסיבות מחמירות את האלימות הקיצונית של ינואר ופברואר .נראה כי החיילים המעורבים חשו שהם משביעים רעב מיני אחרי זמן כה רב בחזית .מבחינה זו ,רוב החיילים האנסים לא נהגו באלימות לשמה ,אם הנשים לא התנגדו .בתהליך זה התפתחו גם שלב שלישי ואף רביעי בשבועות שלאחר מכן ,כפי שעוד נראה .אבל הנקודה הבסיסית היא שבמלחמה ,חיילים חסרי משמעת ,שאינם חוששים מעונש מידי מפקדיהם, עלולים להידרדר במהירות למיניות זכרית פרימיטיבית .ההבדל בין האלימות
ריעב המיחלה
345
הפרועה בפרוסיה המזרחית לתפיסת השלל הגופני בברלין מבליט את העובדה שלא תיתכן הגדרה גורפת של פשע זה .מצד שני ,יש בו כדי ללמד על קיומו של פן אפל של המיניות הזכרית ,העלול להתגלות בקלות רבה מאוד ,בייחוד במלחמה ,בהיעדר ריסונים חברתיים ומשמעתיים .הרבה תלוי גם בתרבות הצבאית של הצבא שבו מדובר .כפי שממחישה דוגמת הצבא האדום ,העיסוק באונס המוני עלול להפוך אפילו לתהליך של גיבוש קבוצתי. 31 קצינים פוליטיים סובייטים עדיין דיברו על "אלימות באמתלה של נקמה". 32 "כשפרצנו לברלין" ,דיווחה המחלקה הפוליטית של החזית הביילורוסית ,1 "חלק מהחיילים עסקו בביזה ובגילויי אלימות כלפי אזרחים .הקצינים הפוליטיים ניסו להשתלט על התופעה .הם ארגנו כנסים שעסקו בנושאים כמו 'כבודו ויושרתו של לוחם הצבא האדום'' ,הבוזז הוא אויבו הגרוע ביותר של הצבא האדום' ו'איך להבין נכונה את בעיית ההתנקמות'" .אבל הרעיון שיהיה אפשר להשתלט על החיילים על ידי הטפות מוסר פוליטיות ,בייחוד בעת שעמדת המפלגה השתנתה בפתאומיות שכזאת ,נידון מראש לכישלון. הגרמנים היו מזועזעים קשות מחוסר המשמעת בצבא האדום ומאי‑יכולתם של קצינים להשתלט על אנשיהם ,מלבד במקרים קיצוניים ,שבהם ירו בחיילים בו במקום .לעתים קרובות מאוד נתקלו נשים ביחס אדיש לחלוטין או אף משועשע כשניסו להתלונן על אונס" .נו באמת ,זה בטח לא הזיק לך" ,אמר קצין אחד לנציגתה של חבורת נשים שבאו לבקש הגנה מפני התקיפות החוזרות ונשנות" 33.הגברים שלנו כולם בריאים" .לרוע המזל ,רבים מהם לא היו בריאים כלל ועיקר ,כפי שגילו הנשים ,להוותן ,כעבור זמן קצר.
22
הלחימה ביער "מי היה חולם" ,כתב מג"ד מדיביזיית שַרנהֹורסט כאשר התקדמה יחידתו אל ּבֵלִיץ" 1,שהמרחק מהחזית המערבית לחזית המזרחית יהיה יום מסע אחד! זה אומר את הכול על מצבנו". קורפוס XXשל גנרל ולטר וֶנק החל בהתקפתו מזרחה ב‑ 24באפריל ,במגמה להבקיע אל הארמיה התשיעית המכותרת ביערות מעבר לקווי האספקה של מרשל איוואן סטפנוביץ' קֹוני ֵיב .באותו ערב תקפה דיביזיית תאודור קֵרנ ֶר ,המאוישת בנערי שירות העבודה של הרייך ,את קורפוס הגוורדיה הממוכן 5של גנרל‑מיור איוואן פרוחורוביץ' י ֶרמָקֹוב בקרבת טרֹוי ֵינּבִריצֶן .למחרת היום התקרבה דיביזיית שרנהורסט לבליץ .לא היה לאנשיה מושג מה מצפה להם ,כשעברו בתוך בליל של חורשות נטועות ,צפופות וצעירות ,ויערות אורנים בוגרים ומרּווחים .למבצע, ציין אותו מג"ד" ,היה אופי של סיור אלים" .כמה קילומטרים לפני בליץ מצא הכוח את בית החולים הַיילשטָאטֶן. האחיות והמטופלים ,שבית החולים שלהם נבזז ביסודיות ביום הקודם על ידי חיילים סובייטים ועובדי כפייה משוחררים ,שמעו שאון ארטילריה .איש לא ידע מה פשר הקרב הזה .פגז פגע באחד הבניינים .הילדים הורדו למרתפים .האחיות שאלו זו את זו אם ייתכן שאלה האמריקנים המגיעים למקום .כעבור זמן‑מה ראו חיילים גרמנים מתקדמים ממערב בפריסה קרבית ,מזנקים מעץ לעץ .שתי אחיות יצאו בריצה לעברם ,בצריחות "העיפו מכאן את הרוסים!" 2הקרב התעצם ,ומנהל בית החולים ,ד"ר ּפֹוטשקָה ,החליט ליצור קשר עם האמריקנים על האֶלּבֶה .היה ברור שהצלב האדום השווייצרי לא יוכל לעזור להם. הקרב על בליץ נמשך ימים אחדים .במהלך הלחימה ובמעשי זוועה קודמים נהרגו שבעים ושישה אזרחים ,בהם חמישה‑עשר ילדים" .הקרב התנהל בחריפות רבה" ,כתב המג"ד משרנהורסט" 3,ולא נלקחו שבויים" .הוא ואנשיו התפלצו כאשר השתלטו הסובייטים על בית שבמרתפו שכבו כל חבריהם לנשק 346
רעיב המיחלה
347
הפצועים .החיילים הצעירים ‑ כה צעירים ,עד שהאזרחים בבליץ קראו להם קינדרזולדאטן" ,חיילים ילדים" ‑ סבלו מ"בעת טנקים" כשנתקלו לראשונה בטנקי T‑34וסטלין .אך בתוך יומיים חזר אליהם ביטחונם העצמי ,אחרי שחיסלו בפנצרפאוסטים ארבעה טנקי סטלין .סרן פטר ֶרטִיך ,המג"ד ,שיבח את "מעשי הגבורה הפנטסטיים" של חייליו הצעירים ואת "מסירותם" ,אבל הוסיף כי "השלכת נערים כאלה לתופת הזה ההורס את הכול אינה אלא חרפה ובושה ופשע". ב‑ 28באפריל העמיסו אנשי דיביזיית אולריך פון הּוטן 3,000פצועים וילדים חולים על רכבות משא שיצאו בזו אחר זו להובילם לאט לעבר ּבַרּבִי 4,שם הוקמה מחדש מרפאת הילדים ,והאמריקנים קיבלו את הפצועים כשבויי מלחמה .אבל ונק הטיל על הארמיה השתים‑עשרה משימות חשובות יותר .אחת מהן היתה תנועה לעבר ּפֹוטסדָ ם ,עם רוב מניינה ורוב בניינה של דיביזיית הוטן ,כדי לפתוח מסדרון מילוט .עוד אחת היתה היחלצות לעזרת הארמיה התשיעית הזקוקה להצלה. הכוחות הגרמניים ביער שּפֵריי רחב הידיים מדרום‑מזרח לברלין היו תערובת מבולבלת של דיביזיות חבולות ואזרחים מבועתים שנמלטו מפני הצבא האדום. 80,000החיילים באו מדיביזיות שונות ומארמיות שונות .רובם השתייכו לארמיה התשיעית של גנרל תאודור ּבּוסֶה ‑ קורפוס הפנצר ס"ס XIשנלחם באֹודֶ רּברּוך וקורפוס ההררי ס"ס Vשנלחם מדרום לפרנקפורט ע"נ אודר .חיל המצב של פרנקפורט ,כפי שקיווה בוסה ,הצליח גם הוא להימלט ולהצטרף אליהם .ועוד הצטרף אליהם מדרום קורפוס ,Vששימש כאגף הצפוני של ארמיית הפנצר * הרביעית עד שנותק ונהדף לאחור מפני כוחותיו של קונייב העולים על ברלין. אחרי שנועץ בגנרל ונק החליט בוסה לפרוץ היישר מערבה ,דרך יערות האורנים הגבוהים שמדרום לברלין .הוא יחבור עם הארמיה השתים‑עשרה ,ושתי הארמיות ייסוגו אל האלבה .בעייתו העיקרית של בוסה היתה שהמאסף שלו נמצא במגע קרבי רצוף עם כוחותיו של מרשל גאורגי קונסטנטינוביץ' ז'ּוקֹוב, והוא התרה בוונק שהארמיה שלו "נדחפת מערבה כמו זחל" 5.לא לו ולא לוונק
*
מקורות סובייטיים טוענים שכוחותיו של בוסה ביער כללו 200,000איש ,עם 300טנקים ו‑2,000 תותחים [ .]Konev, p. 181; Erickson, p. 592מספר מנופח זה נועד לצורכי תעמולה .דוח מפורט של צבא ארצות הברית ,לעומת זאת ,נוקב במספר הרבה יותר נמוך.]NA RG 338 R‑79, p. 59[ 40,000 ,
348
נפילת ברלין
היתה כוונה כלשהי לבזבז עוד חיי אדם במילוי אחר פקודותיו היותר ויותר היסטריות של היטלר להתקיף צפונה ,לעבר ברלין .מעט אחרי חצות הלילה ב‑ 25באפריל ניתנה לבוסה הסמכות "להחליט בעצמו על כיוון ההתקפה הטוב ביותר" 6.מכאן ואילך בחר להעלים עין מרוב המברקים שהצליחו להגיע אליו. הם לא היו מרובים ,כי התקשורת האלחוטית התמוטטה כמעט כליל. לחייליו ולאזרחים שביקשו מחסה ביניהם לא נשאר כמעט מזון .כלי הרכב המשיכו לנוע עד שאזל הדלק במכליהם או עד שהתקלקלו ,ואז הושמדו או פורקו לחלפים .עם זאת נותרו לו שלושים ואחד טנקים ‑ חצי תריסר פנתרים מקּורמַרק וכעשרה טנקי ֵקנ ִיגסטִיג ֶר מגדוד הפנצר הכבד ס"ס .502באלה קיווה להשתמש כחוד החנית בפריצתו דרך עורף הארמיות של קונייב התוקפות את ברלין .מכלי הדלק שלהם מולאו בבנזין שנשאב ממכלי משאיות נטושות לצד הדרך .הארטילריה שנותרה לו היתה אמורה לכלות את פגזיה האחרונים בהרעשת פתיחה ,שלאחריה יפּוצצו התותחים. אנשיו של בוסה כותרו ,בתוך נוף של אגמים ויערות מדרום לפִירסטֶנוָואלדֶ ה, על ידי כוחות גם מהחזית הביילורוסית 1של ז'וקוב וגם מהחזית האוקראינית 1של קונייב .בשעות אחר הצהריים של 25באפריל שלח ז'וקוב את כוחותיו להתקפה מצפון וממזרח .הם כללו את ארמיה ,3את קורפוס פרשי הגוורדיה ,2 שהיה מיומן היטב בלוחמה ביער ,את ארמיה 33ואת ארמיה .69 עיון מדוקדק במפה לימד את קונייב שאין לגרמנים חופש רב בבחירת הציר לפריצתם .הם יהיו חייבים לחצות את הכביש המהיר ברלין‑דרזדן מדרום לשרשרת האגמים המתחילה בטֹויּפִיץ .קונייב הגיב במהירות ,אם כי בשעה מאוחרת למדי .ב‑ 25באפריל הורצה ארמיית הגוורדיה 3של גנרל‑פולקובניק וסילי ניקולאייביץ' גֹורדֹוב לעמדות בקרבת הכביש המהיר "כדי לחסום את כל דרכי היער המוליכות ממזרח למערב" 7.הם כרתו אורנים גבוהים להקמת מכשולי טנקים ,אבל גורדוב לא הספיק לתפוס את החלק הדרומי של גזרתו. ואף שארמיה 28תגברה את האזור שממזרח לּבָארּוט ,כפי שנצטוותה ,נשאר פער צר בין שתי הארמיות. בבוקר 26באפריל הצליח כוח החלוץ של בוסה ,שנע דרך הַלּבֶה ,למצוא במקרה את קו התפר בין שתי הארמיות .הכוח חצה את הכביש המהיר והגיע לכביש בארוט‑צֹוסֶן ,שהיה ציר האספקה של ִריּבָלקֹו בברלין .גנרל‑פולקובניק אלכסנדר אלכסנדרוביץ' לּוצִ'ינסקִי ,מפקד ארמיה ,28נאלץ אפילו לשלוח את דיביזיות רובאי הגוורדיה 50ו‑ 96להתקפת‑נגד "בלי מידע על המצב" 8,כדי
רעיב המיחלה
349
לסכל את הסכנה .הלחימה היתה מבולבלת ,אבל ההפצצות והצליפות הכבדות של מטוסי הארמיה האווירית ,2והתקפות‑הנגד הבלתי‑פוסקות על הקרקע, הדפו רבים מהגרמנים בחזרה מעבר לכביש המהיר ,לתוך יער הלּבֶה .צוותי הפנצרים מצאו ששרשראות הטנקים שלהם אינן נאחזות באדמתו החולית של יער האורנים ,ועם זאת אולצו להימנע משימוש בדרכי העפר ביער ,מחמת התקיפות המתמידות מן האוויר. מטוס של הלופטוואפה הבחין בקבוצה שהצליחה לחצות גם את הכביש המהיר וגם את כביש בארוט‑צוסן .הדבר דּווח לקבוצת הארמיות ויסלה ולגנרל אלפרד יֹודל .היטלר התרתח כששמע כי הכוח נע מערבה ,אבל עדיין לא האמין שבוסה העז לסרב פקודה .באותו לילה נשלח מברק באמצעות יודל" .הפיהרר פקד שההתקפות הקונצנטריות של הארמיות תשע ושתים‑עשרה ישמשו לא רק להצלת הארמיה התשיעית ,אלא בעיקר להצלת ברלין" 9.המברקים הבאים היו מפורשים יותר" :הפיהרר בברלין מצפה שהארמיות ימלאו את חובתן. ההיסטוריה והעם הגרמני יבוזו לכל אדם שלא מיצה בנסיבות אלה את כל מאודו להצלת המצב והפיהרר" 10.תפיסת הנאמנות החד‑סטרית של היטלר נחשפה כליל .המברק נשלח עוד כמה פעמים באותו לילה ולמחרת היום .מהיער לא באה תשובה. באותו לילה וביום המחרת 27 ,באפריל ,חידשו הגרמנים את התקפתם בשני צירים :בדרום ,מהלּבה לעבר בארוט ,ובצפון מטויפיץ מערבה .בציר הצפוני עלה בידי כמה אלפי גרמנים ,בסיוע שריון ,לנעוץ טריז בדיביזיית רובאי הגוורדיה ,54לכבוש את ז ֶש אַם ז ֵיי ולכתר חלק מחטיבת הרובאים .160בדרום ,התנועה לעבר בארוט לכדה חלק מחטיבת רובאי הגוורדיה ,291בפיקודו של סא"ל אַנדריּושצֶ'נקֹו ,בָרדֶ לָנד .הם תפסו עמדות במרתפים ובעליות גג ונלחמו עד שחילצה אותם חטיבת רובאי הגוורדיה 150מבארוט .שוב" ,הגרמנים ספגו אבידות כבדות". זוהי הגרסה הסדורה של האירועים ‑ סיכומו של קצין מטה המבקש להפיק סדר מתוהו ובוהו .אבל ביער ,ובייחוד בהלּבה ובסביבותיה ,המציאות היתה קרב מחריד ,בעיקר בגלל הארטילריה וההפצצות האוויריות הסובייטיות. "אם הצליחו הניסיונות הראשונים לפרוץ מהכיתור ,הכוחות הללו הושמדו מיד על ידי המטוסים והארטילריה הסובייטיים" ,אמר לחוקריו רס"ן דִ יל ,מפקד 11 חטיבה 90של דיביזיית משטרת הגרנאדירים ס"ס ,35אחרי שנלקח בשבי.
350
נפילת ברלין
"האבידות היו עצומות .לא יכולתי להרים את הראש ,פשוטו כמשמעו ,ולא הייתי מסוגל בשום אופן לנהל את הקרב .כל מה שיכולתי לעשות זה לשכב תחת טנק עם השליש שלי ולהסתכל במפה". פצועים בחזה ובבטן שכבו ודיממו למוות .רוב הפציעות היו משבבי עץ ,כמו בקרב ימי מהמאה השמונה‑עשרה .צוותי הטנקים והתותחים הסובייטיים כיוונו את פגזיהם כך שיתפוצצו עם פגיעתם בצמרות העצים ,ולאלה שמתחת לא היה שום מחסה .חפירת שוחות באדמה החולית המלאה בשורשי עצים היתה בלתי‑אפשרית, גם לאלה שעוד היו להם אתי חפירה .כמה מבקשי מחסה נואשים ניסו לחפור בתזזית בקסדותיהם או בקתות רוביהם ,אבל לא עלה בידם אלא ליצור מתלול חזה רדוד ,שלא הועיל במאומה נגד השבבים. בנסיבות שכאלה ,ההפצצות וההפגזות הפילו בהלה אפילו על החיילים המנוסים .כל אימת שהופיע ממעל מטוס סיור או מטוס תקיפה סובייטי ,הגרמנים שנסעו בכלי רכב פתחו באש פראית לעברו מתת‑מקלעים ומרֹובים .הפצועים או התשושים ההולכים רגלי ,שהתמוטטו על דרכם של כלי רכב משוריינים או 12 משאיות ,פשוט נדרסו תחת שרשראות וגלגלים. הקרב התמשך בשבוע האחרון של אפריל ,וכמעט לא היו קווי חזית במעבה היער .ההיתקלויות היו קטלניות ,כשהופיע פתאום טנק והפתיע את האויב באש אנפילדית לאורך פס אש או דרך עפר .טנק סובייטי ירה בטיגרים ובפנתרים שבעקבותיהם נעו זחל"מים ,מכוסים כולם בחיילים רצוצים שנאחזו בהם מבחוץ. הכול ניסו להשיב אש בבת‑אחת באנדרלמוסיה הזאת .באחת ההיתקלויות ,אנשי החי"ר שרכבו על הטנקים נאלצו לקפוץ כדי שיהיה אפשר לצדד את הצריח ,אבל הטנק הסובייטי היה זריז יותר .הפגז הבא שלו פגע באחד הזחל"מים ,שבדרך מקרה היה עמוס בפחי דלק .הוא התפוצץ בכדור אש ,והיער מסביב הואר כולו. העשן העולה מהאורנים הבוערים ריחף בהתמדה מעל היער .למרות הכחשותיהם של מפקדים סובייטים ,הארטילריה וחטיבות התעופה שלהם בהחלט השתמשו בפגזים ובפצצות ממולאים בזרחן ,או בחומר תבערה אחר .הסוסים שגררו עגלות ותותחים היו מבועתים וניסו לברוח כל הזמן .העשן גם צמצם קשות את שדה הראייה באור האפלולי בלאו הכי בין הגזעים הגבוהים ,הישרים כעמודי קתדרלה .היה רעש מתמיד ‑ אנשים צעקו זה אל זה בתקווה ליצור קשר עם קבוצותיהם .למרות כל הניסיונות לתת פקודות לעוצבות מזוהות, הקורפוסים השונים התערבבו בגוש חסר צורה ,ואנשי ורמאכט וס"ס שירכו את רגליהם אלה לצד אלה ,בחשדנות גלויה שרק הלכה וגברה .הס"ס טען שקציני
רעיב המיחלה
351
הצבא סירבו לאסוף את פצועיו ,אבל לא ניכר כלל שקציני הס"ס עשו משהו למען חיילי הוורמאכט ,חוץ מאשר למחוץ אותם תחת השרשראות אם נמצאו בדרכם .תרעומתו של הצבא על הס"ס ,כגוף זר ,עלתה קרוב מאוד לפני השטח. נראה שהיו שם גם נשות ס"ס חמושות ,שחורות מדים ,שרכבו על טנקי הטיגר. אחרי שנכשלה הפריצה הראשונה ניסו קבוצות רבות לחמוק החוצה בכיוונים שונים. קבוצה אחת נתקלה בעמדת ארטילריה סובייטית שנשטפה בהתקפת זחל"מים ביום הקודם .האנשים חצו את הכביש המהיר ומצאו חיילים סובייטים הרוגים ,עדיין בשוחות השועל שלהם .כמו שאר הקבוצות ,הם המשיכו בדרכם ביערות לעבר נקודת המפגש בסביבות קּומֶרסדֹורף ,היעד שכוח הפריצה הראשון כמעט הגיע אליו .אחרי הכביש המהיר ,הקטע המסוכן ביותר היה חציית כביש בארוט‑צוסן, שעליו הגן עוד קו של דיביזיות רובאים סובייטיות בסיוע הארטילריה. בליל 28באפריל נעשה עוד ניסיון נחוש לפריצה המונית מאזור הלּבה .בלחימה נואשת הצליחו הגרמנים להבקיע את הקו שבו החזיקה דיביזיית רובאי הגוורדיה " .50הם שילמו על כך באבידות כבדות" ,כתב גנרל לוצ'ינסקי 13.קונייב ,שהיה מנוי וגמור עמו למחוץ את הנותרים ,תגבר את אגפיו .עצים הופלו לרוחב השבילים המוליכים מערבה .דיביזיות הרובאים הציבו שורות של תותחי נ"ט מוסווים מאחורי פסי אש ושבילים ,כאילו היה זה ציד חזירי בר ענקי .חטיבות רובאים מתוגברות במחלקות טנקים הסתערו לתוך היער ממזרח לכביש המהיר. אנשיו של בוסה היו פזורים על פני אזור נרחב ,בקבוצות גדולות סביב הלּבה ועוד אחרות שנמתחו כמעט לכל אורך הדרך עד שטֹורקֹוב ,שם עמד עדיין המאסף איתן מול כוחותיו של ז'וקוב .ההתקפות הסובייטיות שאפו לפצל את כוחותיו של בוסה לכיסי כיתור קטנים .במשך רוב שעות היום חגו מטוסי U‑2דו‑כנפיים סובייטיים נמוך מעל צמרות העצים ,בניסיון לטווח ארטילריה ואווירייה על קבוצות קטנות של נמלטים .בסך הכול ,הדיביזיות האוויריות שסייעו לחזית 14 האוקראינית 1שיגרו " 2,495גיחות תקיפה ו‑ 1,683גיחות הפצצה". לגרמנים שנותרו ביער בלי מפות ומצפנים לא היתה שום אפשרות להתמצא. מחמת העשן והעצים הגבוהים ,היה קשה אפילו לראות את השמש ולהעריך את הכיוון הכללי למערב .רוב החיילים הרצוצים פשוט שירכו את רגליהם בשבילי החול ,כעדר אבוד בלי רועה .היתה תרעומת מרובה נגד "האדונים מהמטֶה" במדיהם הנקיים ,שחלפו בקיבלוואגנים שלהם ,יושבים מאחורי נהגיהם ולא טורחים ככל הנראה לאסוף מי מהפצועים או מהמתמוטטים .סביב כל נקודות
352
נפילת ברלין
חציית הכבישים היתה "שמיכת טלאים של גופות אפורות‑ירוקות" 15.שישה חיילים מדיביזיית הגרנאדירים ס"ס 36בפיקודו של אוברפיהרר ס"ס אוסקר דִ ירלֶוַונג ֶר ,שנודע לשמצה על התפקיד שמילא בדיכוי שתי המרידות בוורשה, החליטו להיכנע למרות הסכנה שיוציאו אותם להורג" .כבר עברו חמישה ימים מאז שראינו קצין" ,אמר אחד מהם בחקירתו" 16.אנחנו מרגישים שהמלחמה תיגמר בקרוב מאוד ,וככל שההרגשה הזאת מתחזקת ,ככה אנחנו רוצים יותר לא למות" .נדירים היו המקרים שבהם נכנעו אנשי ס"ס .למרביתם ,נפילה לידי האויב פירושה היה "כדור בעורף" או מחנה בסיביר. ‑ ‑ קרב חד‑צדדי נורא התפתח סביב הכפר הגדול הַלּבֶה ב 28וב 29באפריל, כאשר תקפו אותו כוחות סובייטיים מדרום בסיוע קטיושות וארטילריה .רבים מחיילי הוורמאכט הצעירים רעדו מפחד ו"עשו במכנסיים פשוטו כמשמעו", סיפר אחד הכפריים ,הַרדי ּבּול שמו 17.תושבי הכפר הסתופפו במרתפיהם, וכשבאו אותם ילדים‑חיילים מבועתים וביקשו מחסה גם הם ,ניתנו להם בגדים אזרחיים .אבל כשעמדו חיילי הס"ס על המתרחש ,הם ניסו למנוע זאת בפעולות גמול .בול היה עם משפחתו במרתף ביתם ,שהיה מלא וגדוש בבני משפחות אחרות ובחיילים ‑ כארבעים נפשות בסך הכול ‑ כשהופיע איש ס"ס עם פנצרפאוסט וכיוון אותו אל הנוכחים .פיצוץ בחלל המצומצם הזה היה ממית את כולם .אבל לפני שהספיק לירות קם חייל ורמאכט שכמעט לא נראה לעין באפלולית ,בפינה הקרובה למדרגות ,וירה בו בעורפו .היו עוד דיווחים על חילופי יריות בין הס"ס לוורמאכט בסביבות הלּבה ,אבל קשה לאמת אותם. הקבוצה המרכזית ניסתה שוב לפרוץ מהלּבה מערבה .זיגפריד י ִירגס ,צוער צעיר מחטיבת קורס קצינים ,1239כתב ביומנו על מה שראו עיניו ממקומו על הטנק המוביל .פצועים שאיש לא עזר להם נשארו צורחים לצד השביל" .כלל לא עלה על דעתי שכעבור שלוש שעות אהיה אני אחד מהם" 18.הם תקפו מחסום דרכים סובייטי ,והוא קפץ מהטנק עם שאר אנשי החי"ר כדי לתפוס עמדות בתעלה .פצצת מרגמה נפלה ,ורסיס גדול פילח את גבו .פיצוץ נוסף נעץ רסיסים בכתפו ,בחזהו ושוב בגבו .בהשוואה לפצועים שראה יירגס קודם לכן ,הוא היה בר מזל .משאית אספה אותו כעבור כמה שעות ,אבל כשאר כלי הרכב ,גם היא היתה עמוסה לעייפה בפצועים שצרחו מכאבים כשהיטלטלו המשאיות בין המהמורות של דרכי היער .אלה שהיו פצועים קשה מכדי שיהיה אפשר לטלטל אותם הושארו לסבול במקומם .לאיש לא נשאר כוח לקבור את ההרוגים .במקרה הטוב גולגלו גוויותיהם לתעלה או למכתש פגז ,ופוזר מעט עפר מעליהן.
רעיב המיחלה
353
בשבילי היער ובדרכיו בערו כלי רכב וסוסים מתים רבצו היכן שצנחו ,בעוד אחרים מפרפרים ומפרכסים במכאובים .הקרקע היתה מכוסה בתפזורת של כלי נשק וקסדות נטושים ,עגלות ילדים ,מריצות ומזוודות .את הלּבה עצמה תיארו עדי ראייה כצלם דיוקנו של תופת המלחמה" .טנקים התגלגלו לאורך הלינדנשטראסה", כתבה אריקה מֶנצֶה בת השבע‑עשרה" 19.הם היו מכוסים בחיילים פצועים .אחד החיילים הפצועים התגלגל ונפל מאחד מהם .הטנק הבא ריסק אותו לגמרי והטנק שאחריו נסע מעל שלולית הדם הגדולה .מהחייל עצמו לא נשאר זכר" .לפני המאפייה היתה המדרכה מכוסה בגופות ,פשוטו כמשמעו .לא היו שום רווחים ביניהן" .הראשים היו אפורים‑צהבהבים ,מעוכים ,כפות הידיים אפורות‑שחורות. רק טבעות נישואים נצצו בזהב ובכסף". מיום ליום נותרו פחות כלי רכב ‑ כמה טנקים ,רכבי סיור חמושים בעלי שמונה גלגלים וזחל"מים .רוב רובם של החיילים הלכו ברגל .אחרי עלות השחר ב‑29 באפריל פסק הגשם ,והשמש בצבצה לפעמים .די היה בכך לתת תחושת כיוון כלשהי. הניצולים זכרו רגעים שנראו כה בלתי‑מציאותיים אחר כך ,כאילו חלמו עליהם בתשישותם .בקרבת מִיקֶנדֹורף השתטח צוער אחד ,כמו כל שאר החיילים שהיו עמו ,כשנפתחה עליהם אש אגפית של תת‑מקלע ממסתור .הם החלו להשיב אש לתוך הצמחייה ,אבל לא הצליחו לזהות מטרה .פתאום הופיעו שתי נשות ס"ס צעירות במדים שחורים ,חמושות באקדחים" .קומו!" צעקו עליהם השתיים" 20.קדימה להסתער ,פחדנים!" אחרי שהסתיים קרב ההיתקלות ,שהיה מבולבל ביותר ,לא נראה שום סימן וזכר לשתי ה"קנאיות". הסופר קונסטנטין מיכאילוביץ' סִימֹונֹוב היה בדרכו לברלין בג'יּפ שנסע על הכביש המהיר מיד עם תום הקרב העיקרי .בקטע שמדרום לטויפיץ הוא ראה מראה שלדבריו ,לא ישכח אותו לעולם" .במקום ההוא היה יער עבות למדי משני צדי הכביש המהיר ,חלקו עצי מחט ,חלקו נשירים שאך זה התחילו להוריק. פס אש לא רחב נמשך לתוך היער משני עברי הכביש ,ולא היה אפשר לראות את קצותיו[ ...הוא היה] מלא וגדוש בחיזיון שלא ייאמן כי יסופר :פקק תנועה מחריד של מכוניות ,משאיות ,טנקים ,שריוניות ,כלי רכב ,אמבולנסים ,כולם לא רק דחוקים בצפיפות זה כנגד זה ,אלא נעוצים זה בתוך זה פשוטו כמשמעו, הפוכים מצד לצד ,ניצבים על קצותיהם ,הפוכים מלפנים לאחור ,שוברים את העצים שמסביב .בתוך הערבוביה הזאת של מתכת ,עץ ומשהו בלתי‑מזוהה,
354
נפילת ברלין
היתה עיסה נוראה של גופות אדם מעּונות .וכל זה נמשך לאורך פס האש ,אל האינסוף .ביער שמסביב ‑ גופות ,גופות ,גופות ,מעורבבות ,הבחנתי פתאום, באלה שעדיין היו חיים .היו פצועים שרועים על סגינים ועל שמיכות ,יושבים בגבם אל העצים ,חלקם בתחבושות ,חלקם עדיין בלי שום חבישה .כה רבים היו הם ,מסתבר ,שאיש לא הספיק עדיין לעשות דבר בעניינם" 21.אחדים היו מוטלים אפילו בשולי הכביש המהיר ,שהיה חסום למחצה בהריסות ומכוסה בשמן ,בבנזין ובדם .אחד הקצינים שהיו עמו הסביר לו שהקבוצה הזאת "נתפסה באש המרוכזת של כמה חטיבות ארטילריה כבדה ושל קטיושות". המחלקות הפוליטיות הסובייטיות עבדו קשה במשך כל הזמן הזה על שכנוע הניצולים להיכנע .רבע מיליון עלונים פוזרו מעל היער .רמקולים השמיעו ברמה קריאות מוקלטות מראש מפי שבויים גרמנים "אנטי‑פשיסטיים" .וחיילים סובייטים צעקו בין העצים" ,וֹוינ ָה קָאּפּוט ,דֹומֹוי .ווינה קאפוט!"" ‑ המלחמה נגמרה .הביתה .המלחמה נגמרה!" במקביל ,המחלקה הפוליטית של החזית האוקראינית 1הקשיחה את נחישותם של חיילי החזית במסרים כמו "שרידי האספסוף הגרמני המחוץ משוטטים ביערות כמו חיות פרא וינסו להגיע לברלין בכל מחיר .אבל הם לא יעברו" 22.ואכן ,מרביתם לא עברו .כמעט 30,000אנשים קבורים בבית הקברות של הלּבה ,ומדי שנה נחשפות ביער עשרות גופות נוספות. ביוני 1999נמצאה אפילו מכונת ֶאנ ִיגמָה של הארמיה התשיעית בקבר רדוד לצד הכביש המהיר .איש אינו יודע לבטח את מספר הפליטים האזרחים שנספו עם החיילים ,אבל ייתכן שהוא הגיע ל‑ .10,000נהרגו גם 20,000לפחות מחיילי הצבא האדום .רובם נטמנו בבית קברות על כביש בארוט‑צוסן ,אבל גם גופות של חיילים סובייטים ,בעשרותיהן ,עדיין מתגלות מדי שנה במעבה היערות. מה שמדהים יותר מכול בסיפור הזה אינו מספר ההרוגים או הנאלצים להיכנע ,אלא העובדה ש‑ 25,000חיילים וכמה אלפי אזרחים הצליחו בכל זאת לעבור דרך שלושה קווים של כוחות סובייטיים ולהגיע אל הארמיה של ונק בסביבות ּבֵליץ( .מרשל קונייב לא היה מוכן להשלים עם המחשבה ש"יותר מ‑ 3,000או "4,000חמקו מכוחותיו 23).ושם ,בין היער לבין הנהר אלבה שמעברו השני ,במקום מבטחים ,חנו האמריקנים .עוד היו צפויות להם טלטלות רבות נוספות בין תקווה לייאוש בימי המלחמה האחרונים. בעת שהתנהל הקרב העיקרי סביב הלּבה הבינה מִפקדת קבוצת הארמיות ויסלה שהקשר שלה עם גנרל בוסה נותק בוודאי .קצין נשלח במטוס קל פיזלר שטורך
רעיב המיחלה
355
כדי לנסות ליצור מגע ,אבל נחל כישלון חרוץ 24.הארמיה התשיעית עמדה ברשות עצמה ,ובכך נשלמה התמוטטותה של קבוצת הארמיות ויסלה כישות מגובשת. גורלה של ארמיית הפנצר השלישית של גנרל האסו פון מַנטֹויפֶל כבר נחרץ, מרגע שהבקיעה החזית הביילורוסית 2של מרשל קונסטנטין קונסטנטינוביץ' רֹוקֹוסֹובסקִי את קו ההגנה שלה על האודר התחתי .גנרל גוטהרד הַיינִריצִי נתן למנטויפל רשות לסגת מערבה אל מֶקלֶנּבּורג ,אבל נמנע בכוונה מלהודיע על כך לגנרל‑פלדמרשל וילהלם קַייטֶל או לגנרל האנס קֶרּבס בבונקר הפיהרר ,משום שהיתה זו הפרה ישירה של פקודת היטלר. התקדמותו של רוקוסובסקי מערבה בין ברלין לבין הים הבלטי אילצה את היינריצי ומטהו לנטוש את מפקדתם בהַסלֶּבֶן הסמוכה לּפֶרנצלָאּו .בנסיגתם ,הם עברו בקרבת מעונו הכפרי של הימלר בהֹוהֶנלִיכֶן ,שם ראו גדוד של נערי היטלר שגילם הממוצע ארבע‑עשרה שנים .הילדים ,אף שהתקשו לעמוד תחת עומס נשקם ותרמיליהם ,ניסו להעמיד פני גיבורים .קצין מטה אחד פנה אל מפקדם ואמר שזה פשע "לשלוח את הילדים האלה מול אויב מנוסה בקרבות" 25,אך ללא הועיל .בפרפורי גסיסתו שילח הרייך השלישי את חמת זעמו נגד השכל הישר והאנושיות הפשוטה ,שניהם כאחד. כאשר נתן היינריצי למנטויפל את הרשות לסגת ,הוא ידע כי לא יעבור זמן רב לפני שישמע משני "הקברנים הראשיים של הצבא הגרמני" .ב‑ 29באפריל, אחרי שגילה גנרל‑פלדמרשל קייטל מה קרה ,הוא טלפן אל היינריצי ,האשים אותו ב"הפרת פקודה מתוך חולשה שאינה הולמת חייל" 26והודיע לו שהוא מודח מתפקידו לאלתר .קייטל ניסה למנות את גנרל פון מנטויפל למחליפו של היינריצי ,אבל הלה סירב .כעבור שעה קלה טלפן גנרל יודל ,ובקול קר כקרח האשים גם הוא את היינריצי בפחדנות ובמנהיגות חלשה ושלומיאלית .היינריצי נצטווה להתייצב במפקדה החדשה של .OKWקציני המטה שלו ,שחששו פן יּוצא להורג או יאולץ להתאבד ,כמו רומל ,התחננו בפניו להתמהמה בנסיעתו ככל האפשר .הוא מילא אחר עצתם ,וסיום המלחמה הציל את חייו.
23
בגידת כוח הרצון במהלך הנסיגה אל מרכז ברלין עסקו חוליות ההוצאה להורג של הס"ס במלאכת התליינים שלהן במשנה בהילות ובקנאות קרת דם .בסביבות קּורפִירסטֶנדָ ם נכנסו חוליות ס"ס לבתים שעליהם הופיעו דגלים לבנים וירו בכל גבר שמצאו בהם .גבלס ,מבועת לנוכח קצב ההתמוטטות הגובר ,תיאר את סימני הכניעה האלה כ"חיידקי מגפה" .אבל גנרל ורנר מּומֶרט ,מפקד דיביזיית הפנצר מינכברג ,סילק את חוליות הס"ס והפלדז'נדארמרי מגזרתו סביב תחנת אַנהָלטֶר וּפֹוטסדָ מֶרּפלָאץ .הוא איים לירות במוציאים להורג בו במקום. מצבם של אלה השרויים עדיין בלחימה נעשה יותר ויותר גרוע .החיילים הגרמנים כמעט לא יכלו להתקרב למשאבות המים .היה עליהם לרוות את צימאונם ,הקשה שבעתיים מחמת העשן והאבק ,במימי התעלות .היו גם יותר ויותר מקרים של התמוטטות עצבים מחמת השילוב של תשישות ואש ארטילרית בלתי‑פוסקת .מספר הפצועים בבונקר אנהלטר גדל עד כדי כך שצעירות שם תלו מעליו את דגל הצלב האדום שיצרו מסדינים משוחים בשפתונים .זו היתה טרחה לבטלה .גם אילו יכלו תצפיתני הארטילריה הסובייטית להבחין בסמל הצלב האדום בתוך העשן והאבק העולים מההריסות ,הם לא היו מסיטים את אש סוללותיהם .בונקר הוא בונקר ,ואם יש בו אזרחים ,מה בכך? אבל מספר החוסים בבונקר ירד במהירות בליל 27באפריל ,כשנשים וילדים החלו לברוח ממנו דרך מנהרות הרכבת .חיילי ארמיית הסער 5וארמיית הגוורדיה 8כבר היו ממש בפתחו. ארמיית הסער ,5שהתקדמה ממזרח בצד הצפוני של תעלת לַנדוֶור ,הדפה לאחור את שרידי נורדלנד ומינכברג מּבֶל‑ ַאלִיאַנצּפלָאץ והמשיכה בדרכה אל תחנת הרכבת אנהלטר .דיביזיית הרובאים 61מארמייה 28הגיעה גם היא ,מכיוון אחר 1.בהמשך התברר לארמיית הסער 5כי ארמיית הגוורדיה ,8 התוקפת מדרום ,חצתה את התעלה ונעה לתוך עורף האגף השמאלי שלה .מפקד 356
ןוצרה חוכ תדיגב
357
דיביזיית הרובאים ,301אל"ם ולדימיר סמיונוביץ' אַנטֹונֹוב ,הזעיק מיד את מפקד הקורפוס שלו ,גנרל‑מיור איוואן פבלוביץ' רֹוסלִי .הם קפצו לתוך ג'יּפ 2 ויצאו מיד לדרך" .רוסלי ,הרגוע מאוד בדרך כלל ,נראה מודאג" ,כתב אנטונוב. "הוא הפך את המצב בדעתו ואמר' ,איך לעזאזל אנחנו יכולים לשלוח אותם בחזרה מעבר לתעלת לנדוור? אל תיתן לסד"כ שלך להתערבב עם הגוורדיה. תמשיך להתקדם לאורך וילהלמשטראסה וזארלנדשטראסה .תסתער על מִפקדת הגסטאפו ,על משרד האווירייה ועל לשכת הקנצלר'" ,אנטונוב לא בזבז זמן ,אבל נדרשו למפקדתו של ז'וקוב כמעט שלושים שעות כדי להשליט סדר בערבוביה ולבסס גבולות גזרה חדשים בין הארמיות השונות .כעבור זמן קצר נמשכו רוב כוחותיו של קונייב מברלין החוצה" ‑ נשלפו כמו מסמר" ,אמרו החיילים, ממורמרים על השלל שנלקח מידיהם ‑ והופנו לעבר פראג. עוד ב‑ 28באפריל הגיעו חיילי ארמיית הסער ,3המתקדמים דרומה מהרבעים הצפוניים ,למטחווי ראייה מעמוד ז ִיגֶסָאּולֶה בטִירג ַרטֶן .אנשי הצבא האדום כינו אותו "האישה הגבוהה" ,בגלל פסל אלת הניצחון המכונפת שבראשו .בידי הגרמנים המתגוננים נותרה עתה רצועה שרוחבה פחות מחמישה קילומטרים ואורכה חמישה‑עשר .היא נמשכה מאלכסנדרפלאץ במזרח אל שרלוטנבורג והַרייכסשּפֹורטפֶלד במערב ,שם ניהלו כיתות נוער היטלר של ארטור אַקסמָן קרבות הגנה נואשים על גשרי ההָאפֶל .מפקד הארטילריה של ויידלינג ,אל"ם האנס‑אוסקר וֵלֶרמָן ,השקיף סביבו בזוועה ממרומי עמדת התותחים שבראש מגדל הנ"מ הענקי בגן החיות" .נראתה תמונה פנורמית של עיר רבתי שבוערת, מהבהבת ומעלה עשן ,מראה שיש בו כדי לזעזע אדם עד עמקי נשמתו פעם אחר פעם" 3.אבל גנרל האנס קֶרּבס עדיין המשיך לטפח את אמונתו של היטלר כי הארמיה של וֶנק תגיע בקרוב מדרום‑מערב. בתקווה להשאיר את רוח ההתנגדות בעינה החל מרטין בורמן ,בדומה לגבלס ולריבנטרוּפ ,להפיץ שמועת שווא על עסקה עם בעלות‑הברית המערביות. 4 "עִמדו איתן ,הילחמו בקנאות" ,פקד על הגאולייטרים בבוקר 26באפריל. "אנחנו לא מוותרים .אנחנו לא נכנעים .אנחנו חשים בהתפתחויות מדיניות מסוימות בחו"ל .הייל היטלר! רייכסלייטר בורמן" .השקר נעשה בוטה שבעתיים לנוכח תגובתם של היטלר וגבלס על ניסיונותיו האמיתיים של הימלר להשיג הפסקת אש עם מעצמות המערב. טרומן וצ'רצ'יל הודיעו מיד לקרמלין על הגישושים באמצעות הרוזן ּבֶרנ ָדֹוט. "אני מוצא את הנוסח המוצע של תשובתך להימלר ...מניח את הדעת לחלוטין",
358
נפילת ברלין
הבריק סטלין לטרומן ב‑ 26באפריל 5.לשום איש בבונקר לא היה מושג מה מתרחש ,אבל אין ספק שבורמן התמלא בחשד כללי בבגידה .במוצאי יום שישי, 27באפריל ,כתב ביומנו" :הימלר ויודל בולמים את הדיביזיות שאנחנו מטילים למערכה .אנחנו נילחם ואנחנו נמות עם הפיהרר שלנו ,שלו נשמור אמונים עד בור הקבר .רבים עתידים לפעול על סמך 'מניעים נעלים' .הם מקריבים את הפיהרר שלהם .פוי! החזירים .הם איבדו כל כבוד .לשכת הקנצלר שלנו הופכת לגל חורבות' .העולם תלוי עתה בחוט השערה' .בעלות‑הברית דורשות כניעה ללא תנאי .זו תהיה בגידה במולדת .פֶגֶלַיין ביזה את עצמו .הוא ניסה לברוח מברלין בבגדים אזרחיים" 6.בורמן הזדרז עתה לפעור מרחק בינו לבין מקורבו לשעבר. היטלר הרגיש פתאום בהיעדרותו של הרמן פגליין מישיבת המצב של אחר הצהריים .בורמן ידע ,כנראה עקב דברי הרהב שנהגו להחליף ביניהם בסאונה ,על הדירה בשרלוטנבורג ששימשה את פגליין לאהבהביו .קבוצה של אנשי גסטאפו ממשמר ראשו של היטלר נשלחה כדי להביא את פגליין ומצאה אותו ,שיכור כנראה ,בחברת פילגש .חפציו היו ארוזים ומוכנים לנסיעה ,ובהם כסף ,תכשיטים ודרכונים מזויפים .הוא דרש לטלפן לבונקר ולדבר עם גיסתו, אבל אווה בראון ,מזועזעת מניסיונו לערוק מעל הפיהרר האהוב שלה ,סירבה להתערב .היא לא האמינה לו כשטען כי הוא מנסה לצאת מברלין רק כדי להצטרף אל אחותה גרטל ,שהיתה קרובה ללדת .פגליין הובא לבונקר כעציר וננעל בחדר במרתף לשכת הקנצלר. ב‑ 28באפריל אחר הצהריים נמסר להיטלר כי רדיו סטוקהולם שידר דיווח על מגעים בין הימלר לבעלות‑הברית .עצם הרעיון ש"היינריך הנאמן" ינסה לעשות עסקה שכזאת נראה מגוחך ,אבל היטלר התחיל לחשוד גם בס"ס ,אחרי כישלון ניסיונו של שטיינר לפרוץ את הטבעת המקיפה את ברלין .הוא טלפן אל דֵ נ ִיץ ,והלה שוחח עם הימלר .הרייכספיהרר של הס"ס הכחיש את הדבר מכול וכול .אבל באותו ערב הגיע נספח העיתונות של היטלר ,היינץ לֹוֶרנץ, עם דיווח של רויטרס שאימת את הידיעה .כל משטמותיו של היטלר וחשדותיו התפוצצו באחת .הוא הלבין מזעם ומזעזוע .פגליין נלקח לחקירה ,כנראה על ידי גרופנפיהרר היינריך מילר ,ראש הגסטאפו .הוא הודה שידע על פנייתו של הימלר לברנדוטּ .בֶרנד פַרייטָג פון לֹוִרינגהֹופֶן ראה את פגליין מובל במעלה המדרגות ,בליווי משמר כבד של אנשי ס"ס .כל סימני הדרגה שלו ,צלב האבירים ושאר העיטורים שקיבל נתלשו מעל מדיו .הילוכו השחצני של פגליין היה כלא
ןוצרה חוכ תדיגב
359
היה .הוא הוצא להורג בגן לשכת הקנצלר 7.היטלר היה משוכנע עתה כי הס"ס רוחש קנוניות נגדו ,כמו הצבא בשנה הקודמת. היטלר פנה היישר אל החדר בבונקר שבו שכב פצוע ברגלו רוברט ,ריטר פון גַריים ,שאך זה הועלה לדרגת גנרל‑פלדמרשל .הוא פקד עליו לטוס מברלין כדי לארגן תקיפות של הלופטוואפה על הטנקים הסובייטיים שהגיעו עד פוטסדמרפלאץ ולוודא שהימלר לא י ֵצא פטור מעונש" .אסור שבוגד יירש את מקומי כפיהרר" ,צרח באוזני גריים" 8.אתה חייב לצאת ולהבטיח שהדבר לא יקרה!" אף רגע לא בוזבז לבטלה .האנה רייטש הוזעקה כדי לעזור לגריים לעלות במדרגות הבטון על קביו .כלי רכב משוריין שהמתין להם לקח אותם למטוס אימון אָָראדֹו 96שהוזעק במיוחד מבחוץ ,ועכשיו היה מוכן להמראה ליד שער ברנדנבורג .החיילים הסובייטים מארמיית הסער ,3שאך זה פילסו את דרכם לתוך הטירגרטן ,צפו נדהמים במטוס הממריא לנגד עיניהם .החשש המיידי שלהם ,אחרי שהתעשתו וחזרו לחשוב כאנשי צבא ,היה שהיטלר נמלט מידיהם .אבל המטחים המאוחרים מאוד של תותחי הנ"מ והמקלעים לא מצאו את המטרה .פון גריים ורייטש נמלטו. תהפוכות הלילה ההוא בבונקר הפיהרר לא הסתיימו; אדרבה ,הן צפנו הפתעה גדולה עוד יותר .אדולף היטלר נשא לאישה את גיסתו של האיש שציווה להוציא להורג רק לפני כמה שעות .גבלס הביא לחדר ההסבה הפרטי של היטלר פקיד בג ָאּו של ברלין ,פלוני ולטר וגנר ,שהיתה לו סמכות לנצח על טקסי נישואים אזרחיים .וגנר ההמום והמבולבל לנוכח האחריות שהוטלה עליו הגיע מעמדת הזקיף שבה הוצב ,לבוש במדי המפלגה הנאצית החומים שלו עם סרט זרוע של הפולקסשטורם .היטלר לבש את הטוניקה הרגילה שלו .אווה בראון לבשה שמלת טפטה ארוכה ממשי שחור ,שאותה הִרבה לשבח בשעתו .הצבעים התאימו היטב לנסיבות .וגנר ,בעצבים מרוטים עד דק ,נאלץ אז לשאול גם את הפיהרר וגם את פראוליין בראון אם מוצאם ארי טהור ואם הם פטורים ממחלות תורשתיות. ההליך כולו נמשך לא יותר משתי דקות ,לפי הנוסחה המקוצרת של ימות המלחמה ,שהסתפקה בהצהרות פשוטות .אחר כך בא הרישום בפנקס הנישואים, עם גבלס ובורמן כעדים .אווה בראון החלה לכתוב את שמה כרגיל ,אבל נעצרה, מחקה את האות ב' ותיקנה את הרישום" :אווה היטלר לבית בראון" .חתימתו של היטלר היתה בלתי‑קריאה לחלוטין ,משום שידיו רעדו קשות. הזוג הנשוי יצא למסדרון המבואה ,ששימש כחדר הישיבות של הבונקר. גנרלים ומזכירות בירכו אותם .הם פרשו לחדר ההסבה הקטן לארוחת בוקר של
360
נפילת ברלין
שמפניה לכבוד פראו היטלר החדשה ,כי כך דרשה מהמשרתים לקרוא לה מעתה. סוף‑סוף באה נאמנותה על שכרה בעולם של בוגדנות .לאחר מכן הצטרפו אליהם בורמן ,גבלס ואשתו מגדה ושתי המזכירות שנשארו בבונקר ,גרדה כריסטיאן וטראודל יונגה .היטלר לקח את יונגה לחדר אחר ,שם הכתיב לה את שתי צוואותיו ,הפוליטית והאישית .וכך ישבה טראודל יונגה ,מתוחה ונרגשת, וציפתה לשמוע סוף‑סוף הסבר מעמיק לתכליתה האמיתית של ההקרבה הגדולה. אבל במקום זאת הוכתב לה זרם של קלישאות פוליטיות ,אשליות הזויות ודברי בלע .הוא כלל לא רצה במלחמה .האינטרסים היהודיים הבינלאומיים כפו אותה עליו .המלחמה" ,למרות כל התקלֹות" ,טען" 9,תירשם בהיסטוריה בבוא היום כאחת ההתגלויות המפוארות והגיבוריות ביותר של רצון החיים של עם". גרוס‑אדמירל קרל דֵ נ ִיץ ,מפקד הקריגסמארינה ,התמנה לנשיא הרייך .הצבא, הלופטוואפה והס"ס הכזיבו אותו או בגדו בו .דניץ הנאמן" ‑ קוֶוקס מנוער היטלר" ‑ תפס את מקומו לפני קושרי הקשרים למיניהם .אבל גבלס הוא שהתמנה לקנצלר הרייך ,ואילו "חברי למפלגה הנאמן מכול ,מרטין בורמן" נעשה קנצלר המפלגה ,וכן המוציא לפועל של צוואתו הפרטית .רצונו של היטלר להמשיך במדיניות הפרד ומשול שלו אפילו מן הקבר היה גלוי ,גם אם היה מדובר בממשלת הרפאים המבעיתה ביותר שכונסה אי‑פעם .המינוי המשונה מכול היה כנראה הגאולייטר קרל הַאנקֶה ,מחליפו של הימלר כרייכספיהרר של הס"ס .האנקה ,שהיה לפני המלחמה מאהבּה של מגדה גבלס ,עדיין היה לכוד בברסלאו ,שם ניצח על גרסה מקומית משלו להתאבדות בכפייה של עיר .ואילו גבלס כתב אז את צוואתו שלו .הוא האמין שזו חובתו" ‑ בדמדומי הבוגדנות האופפים את הפיהרר בימים אלה ,הקריטיים ביותר במלחמה" ‑ לסרב לפקודתו של היטלר לצאת מברלין ו"להישאר עמו ללא תנאי עד המוות" .אחד ההעתקים של צוואת היטלר נשלח בידי קצין מהימן אל גנרל‑פלדמרשל פרדיננד שֵרנ ֶר ,מפקדו החדש של הוורמאכט .מכתב הלוואי מאת גנרל וילהלם ּבּורגדֹורף אישר כי "החדשות המזעזעות על בגידתו של הימלר" היו המהלומה האחרונה, מבחינתו של היטלר. משתה הכלולות המאופק מאוד במעמקי הבונקר היה כאין וכאפס לעומת ההתנהגות הפרועה הרבה יותר בקומותיו העליונות .כאשר השתחררה סוף‑סוף טראודל יונגה ממשימת ההכתבה שלה ,בסביבות ארבע בבוקר אור ליום ראשון, 29באפריל ,והפיהרר ואשתו שכבו לישון ,היא עלתה במדרגות כדי לחפש מעט אוכל לילדי גבלס .המראות שנגלו לעיניה ,לא הרחק מהמקום שבו שכבו
ןוצרה חוכ תדיגב
361
הפצועים בבית החולים התת‑קרקעי המאולתר בלשכת הקנצלר ,זעזעו אותה עד עמקי נשמתה" .דומה היה שקדחת ארוטית אחזה בכול .בכל מקום ,אפילו על כיסא רופא השיניים ,ראיתי גופים נעולים במחבוקי זימה .הנשים איבדו כל בושה וחשפו לעיני כול את איבריהן המוצנעים" 10.קציני הס"ס ,בעודם סורקים מרתפים ורחובות בחיפוש אחר עריקים לתלייה ,גם פיתו צעירות רעבות ונוחות להתרשם ללכת עמם ללשכת הקנצלר ,בהבטחות של מסיבות ושל מלאי בלתי‑נדלה של אוכל ושמפניה .זו היתה אפוקליפסה של שחיתות טוטליטרית, וצוללת הבטון של לשכת הקנצלר שמתחת לפני האדמה שימשה כתפאורה לגיהינום על בימתו של תיאטרון אקזיסטנציאליסטי. לברלינאים מן השורה ,המציאות נעשה נוראה יותר משעה לשעה .ב‑ 28באפריל הגיעו חיילים סובייטים לרחוב שבו גרה בעלת היומן האלמונית" .היו לי פרפרים בבטן" ,כתבה" 11.זה הזכיר לי את הרגשתי בתור תלמידת בית ספר לפני מבחן במתמטיקה ‑ חוסר מנוחה וחוסר שקט ,והרצון שהכל כבר יהיה מאחורי". מחלון באחת הקומות הגבוהות צפתה עם שכנתה בטור אספקה סובייטי של עגלות רתומות לסוסים ,עם סייחים שמתחככים בין רגלי אמותיהם .ברחוב כבר עמד ריח של גללי סוסים .מטבח שדה הוקם בחניה מקורה ממול .אפילו אזרח גרמני אחד לא נראה לעין" .איוואנים" למדו לרכוב על אופניים שמצאו ,והמראה הרגיע אותה .הם נראו כמו ילדים מגודלים. כשהעזה לצאת החוצה ,אחת השאלות הראשונות שנשאלה היתה "יש לך בעל?" היא דיברה מעט רוסית ,והיה ביכולתה להדוף את "הפלרטוטים המגושמים" שלהם .אבל היא הבחינה שהחיילים מחליפים מבטים והחלה לחוש פחד .חייל אחד" ,שריח אלכוהול נודף לו מהפה" ,עקב אחריה כשנסוגה למרתף. שם ישבו שאר הנשים ,קפואות ,בעוד הוא מתנודד על רגליים כושלות ומאיר בפנסו על פניהן .הוא התמיד בחיזוריו חסרי התחכום ,ובעלת היומן ,שהעמידה פנים כמפתה אותו ,הצליחה לברוח מהמרתף אל הרחוב שטוף אור השמש. חיילים אחרים באו ולקחו מהאזרחים במרתף את כל שעוניהם ,אך ללא שום אלימות .אבל בערב ,אחרי שהחיילים אכלו ושתו ,החל מסע הציד .שלושה מהם ארבו לבעלת היומן בחשיכה והחלו לאנוס אותה לפי תור .בעת שתקף אותה השני מהם ,הופיעו שלושה חיילים אחרים ,בהם חיילת אחת ,אבל כולם צחקו על המראה ,כולל החיילת. כשהגיעה לבסוף לחדרה ,היא ערמה את כל רהיטיה כנגד הדלת ושכבה
362
נפילת ברלין
במיטתה .כמו כל הברלינאיות שנאנסו באותם ימים ,היא מצאה כי המחסור במים זורמים לרחצה לאחר המעשה עושה את הדברים גרועים שבעתיים .היא לא הספיקה להירדם לפני שנפרץ המתרס שלה .קבוצת חיילים נכנסה והתחילה לאכול ולשתות במטבח שלה ,וענק בשם ּפֶטקָה תפס אותה כשניסתה להתגנב מהדירה .היא התחננה בפניו שלא ייתן גם לחבריו לאנוס אותה ,והוא הסכים. למחרת בבוקר ,הוא התעורר לשמע קריאת התרנגול ברחוב .הוא הודיע שעליו לחזור לתפקיד ,העניק לה לחיצת יד ידידותית שכמעט מעכה את אצבעותיה והבטיח לחזור בשבע בערב. היו עוד נשים רבות ש"נעתרו" לחייל אחד בתקווה שכך יגנו על עצמן מפני אונס המוני .למגדה וִילַנד ,שחקנית בת עשרים וארבע ,בואם של חיילים סובייטים לג ִיז ֶּבֶרכטשטראסה ,ליד הקורפירסטנדם ,היה "הרגע הכי מפחיד בכל המלחמה" .היא התחבאה בארון גדול ,עשוי מהגוני מגולף ביד אמן ,כשפרצו החיילים לביתה .חייל צעיר מאוד מאסיה המרכזית משך והוציא אותה .הוא היה כה נרגש מהמחשבה על משכב עם יפהפייה בלונדינית צעירה ,עד שסבל משפיכה מוקדמת .היא הציעה לו ,בשפת סימנים ,להיות חברתו אם יגן עליה מפני חיילים סובייטים אחרים .בהתרגשותו על שתהיה לו חברה בלונדינית, הוא יצא להתפאר באוזני חבריו ,אבל אז בא חייל אחר ואנס אותה באכזריות. במרתף הבית נתפסה אלן ג ֶץ ,חברתה היהודייה של מגדה ,שמצאה שם מקלט אחרי בריחתה מכלא לֶרטֶרשטראסה בעקבות הפצצה כבדה .גם היא נגררה החוצה ונאנסה .כשניסו גרמנים אחרים להסביר לסובייטים שהיא יהודייה ,קורבן רדיפות ,קיבלו תשובה חדה וחלקה" :פראו איסט פראו" ,אישה היא אישה .לאחר מכן הגיעו למקום קצינים סובייטים .הם עצמם התנהגו כהלכה ,אבל לא נקפו אצבע לריסון חייליהם. הרחוב ההוא ,ג ִיז ֶּבֶרכטשטָראסֶה ,ייצג חתך מעורב מאוד של חיי ברלין. העיתונאי הידוע האנס ג ֶנזֶקֶה ,שנענש על הסתרת יהודים ואולץ לפנות גוויות ממרתפים ,התגורר גם הוא בבית מספר .10בקומה השלישית של אותו בית גרה פילגשו של גרופנפיהרר ס"ס ד"ר ארנסט קַלטֶנּברּונ ֶר ,שאירחה אותו בדירתה המעוטרת בדלתות מוזהבות ,ברהיטים מרופדים במשי ובשטיחי קיר ‑ שלל שנבזז בלי ספק מאזורים כבושים באירופה .הבית השכן ,מספר ,11היה ידוע לשמצה משום שבו נמצא "סלון קיטי" 12,בית בושת לנכבדי הנאצים .מוסד זה ,שעבדו בו שש‑עשרה זונות צעירות ,עבר כבר בתחילת המלחמה לניהולם של היידריך ושלנברג .אגף המודיעין של הס"ס ניצל אותו לריגול אחר אישי
ןוצרה חוכ תדיגב
363
ממשל בכירים ,קציני ורמאכט ושגרירים זרים ,ולסחיטתם לאחר מכן .בכל החדרים נקבעו מיקרופונים סמויים ,וזמן קצר אחרי נפילת ברלין ,כמסופר ,גילה הנקוו"ד עניין מרובה בטכנולוגיה שהותקנה שם .בצמוד ,בקצה הבית ,התגורר גנרל‑אוברסט פאול פון הָאז ֶה ,מפקד העיר ברלין ,עד אשר נאסר והוצא להורג בעקבות קשר יולי. הואיל ונוער היטלר והס"ס פתחו באש על כל בית שהניף דגל לבן ,מצאו האזרחים את עצמם בין הפטיש האלים לסדן העיקש .ריח גוויות נרקבות עלה מערימות ההריסות שהיו פעם בניינים ,וריח בשר חרוך נדף משלדיהם המושחרים של בתים שרופים .אבל לא המראות הנוראים האלה עיצבו את יחסם של החיילים הסובייטים ,אלא שלוש השנים של תעמולה .הם ראו את ברלין כ"עיר האפורה 13 הזאת ,המפחידה ,הקודרת ,שונאת האדם ,בירת השודדים הזאת". אפילו הקומוניסטים הגרמנים לא יצאו נקיים .בוֶודינג ,מעוז שמאלני עד ,1933יצאו פעילים מי ִילִיכֶרשטראסה לקדם בברכה את פני הקצינים הסובייטים שפיקדו על היחידה שכבשה את הרובע .הם נופפו בפנקסי חברי המפלגה שלהם, שנשמרו במחבואים בשתים‑עשרה השנים שבהן היו מחוץ לחוק .הם נידבו את נשותיהם ובנותיהם לעזור בכביסה ובבישול ,אבל כפי שסיפר שבוי צרפתי ,קציני 14 היחידה אנסו אותן "כבר באותו ערב". בעוד היושבים בבונקר הפיהרר נותנים את דעתם בראש ובראשונה לטנקי T‑34
וסטלין המתקדמים מפוטסדמרפלאץ במעלה וילהלמשטראסה ,עיני הסובייטים היו נעוצות בחלק הצפוני של מרכז ברלין .ארמיית הסער 3הטתה את ציר התקדמותה דרך מֹו ָאּבִיט ,מעט צפון‑מזרחה משפריי ,כדי להיערך להתקפה על הרייכסטאג. מפקד דיביזיית הרובאים ,150גנרל‑מיור וסילי מיטרופנוביץ' שָטִילֹוב ,חשב שגבלס בכבודו ובעצמו מפקד על הגנת כלא מואביט ,ולכן יש לאנשיו סיכוי לתפוס אותו חי 15.הוא תיאר את כלא מואביט כ"מביט בנו בזדון דרך חלונותיו הצרים"( 16.מדהים הדבר ,כיצד ראו הסובייטים זדון אפילו בבנייני ברלין ,כפי שראוהו בעצים הגרמניים כאשר חצו את הגבול ).הוא העריך שלא יהיה קל להסתער על כלא מואביט .הארטילריה קידמה תותח כבד ,אבל הוא משך אליו אש תזזיתית מתוך הכלא .התותחן הראשון שכיוון את התותח נהרג ,וכמוהו גם השני ,אבל עד מהרה נפרצה החומה.
364
נפילת ברלין
כוחות סער חצו בריצה את הרחוב ונכנסו לחצר הפנימית .משהגיעו לשם, נכנע חיל המצב הגרמני במהירות רבה .החבלנים ,שמצאו מוקשים בקרבת הכניסה ,חשו לחפש מטעני חבלה 17.מפקדם זכר היטב את ההד המתכתי הכבד, כאשר רץ עם אנשיו במעלה גרם המדרגות העשוי ברזל .כל גרמני שיצא אליהם בידיים מורמות נבדק בדקדקנות ,גם אלה שלבשו מדי טוראי ,שמא אחד מהם הוא גבלס בתחפושת .דלתות התאים נפרצו ,והאסירים ששוחררו יצאו לאור השמש ,ממצמצים בעיניהם. יעדים אחרים גבו מחיר הרבה יותר כבד בחיי אדם ,בעיר שרחובותיה היו מלאי עשן עקב ההרעשה חסרת ההבחנה" .מה נורא המחיר שאנו משלמים על כל צעד בדרך לניצחון" ,ציין עורכו של העיתון הצבאי וֹוין ר ִֹודינִי בעת ביקור בזירת הלחימה בברלין .הוא נהרג שניות ספורות אחר כך בהתפוצצות פגז .המוות בקרבה שכזאת לסופה של מלחמה כה ממושכת ואכזרית נראה עגום שבעתיים .מותו של מיכאיל שמֹונ ִין ,מפקד מחלקה צעיר ונערץ ,צבט את לבבותיהם של רבים" .אחרי!" קרא אל הסמל שלו כשרץ לעבר בניין .הוא לא הספיק לירות שלושה כדורים לפני שפגע פגז כבד ,קרוב לוודאי סובייטי ,בקיר שלפניו .צד הבית התמוטט ,והסגן "ורוד הלחיים ,בהיר העור ,בעל העיניים הצלולות הגדולות" נקבר תחת ההריסות. הגם שהצבא האדום "למד במהירות למה עליו לצפות" 18בלחימה מרחוב לרחוב ומבית לבית בברלין ,עם "פָאּוסטֶרים ליד מתרסים" ועם "בנייני אבן ובטון שהפכו לבונקרים" ,הוא החל להסתמך יותר ויותר על הוביצרים כבדים בקוטר 152ו‑ 203מ"מ שירו בכינון ישיר מטווחים קצרים .רק אחר כך נכנסו לפעולה צוותי הסער .אבל שדה קרב אחד שהחיילים הסובייטים עשו כל מאמץ אפשרי שלא להסתבך בו היה מנהרות הרכבת התחתית והבונקרים ‑ היו יותר מאלף מהם בברלין רבתי .הסובייטים גילו זהירות מרובה כשנכנסו למקלטי הפצצה אזרחיים ,כי היו משוכנעים שחיילים גרמנים אורבים להם בתוכם ,או מוכנים לצאת ולהתקיף אותם מעורפם .לפיכך ,הם אטמו למעשה כל מקלט שמצאו בדרכם .אזרחים שיצאו מהמקלטים ,גדולים היו סיכוייהם לספוג אש. יש סיפורים ,מרביתם פרי הפרנויה הגרמנית ,על טנקי T‑34שהוסעו לתוך מנהרות הרכבת התחתית על מנת להגיח שוב מאחורי קווי ההגנה .אבל המקרה המתועד היחיד של טנק תת‑קרקעי כזה הוא סיפורו האומלל של נהג T‑34שלא הבחין בכניסה לתחנת התחתית באלכסנדרפלאץ וגלש במורד המדרגות .גם את הסיפורים על תותחים קלים שהורדו במדרגות התחנות ונגררו ביד על הפסים יש לייחס לפולקלור ,לאו דווקא לעובדות.
ןוצרה חוכ תדיגב
365
מכלא מואביט היה המרחק 800מטרים בלבד ,במורד רחוב אלט מואביט ,אל גשר מֹולטקֶה על השפריי 600 .מטרים מעבר לו ניצב בניין הרייכסטאג ,שנגלה לעין מפעם לפעם כשהתפזר העשן .הוא נראה כה קרוב לדיביזיות הרובאים 150 ו‑ ,171אבל לא היו להן אשליות באשר לסכנות הצפויות בדרך אליו .אנשיהן ידעו שרבים מהם ייהרגו לפני שיזכו להניף את הדגל האדום על ראש הבניין שבו בחר סטלין כסמל לברלין .מפקדיהם ,הלהוטים לַרצות את החבר סטלין, השתוקקו לתפוס את הבניין בעוד מועד ,כדי שיהיה אפשר לבשר על כך בחגיגות 19 1במאי במוסקבה. ההתקדמות לעבר גשר מולטקה החלה בשעות אחר הצהריים של 28באפריל. הגדודים המובילים של שתי הדיביזיות יצאו מאותו קו התחלה ,מה שהעצים עוד יותר את המירוץ ביניהן .היו מתרסים בשני קצות הגשר הממוקש ,המוגן בתיל דוקרני והמחופה באש מקלעים וארטילריה משני האגפים .מעט אחרי שש בערב נשמע פיצוץ מחריש אוזניים ,כשפוצצו הגרמנים את גשר מולטקה .כששקעו העשן והאבק התברר שהחבלה לא ממש הצליחה .הגשר שקע ,אבל החי"ר היה יכול לעבור אותו בלי קושי. המג"ד ,סרן סטפן אנדרייביץ' נ ֵאּוסטרֹוי ֵיב מדיביזיית הרובאים ,150פקד על סמל ּפִיאַטנ ִיצקִי להוביל את מחלקתו קדימה להתקפת גישוש .פיאטניצקי ואנשיו חצו בריצה את השטח הפתוח לפני הגשר ותפסו מחסה מאחורי המתרסים שהקימו הגרמנים .נאוסטרוייב זימן סיוע ארטילרי לחציה .נראה שנדרש לקציני התצפית הקדמיים של הארטילריה זמן רב למדי עד שהגיעו וארגנו את סוללותיהם ,אבל בדיוק כשנמוג אור היום החלה ההרעשה .הפגזה כבדה מטווח קצר ריסקה את עמדות האש של הגרמנים ,ומחלקות החי"ר המובילות חצו את הגשר בריצה ופילסו את דרכן בלחימה לבניינים הגדולים בקרֹונּפִרינצֶנּופֶר ובמולטקשטראסה .עד חצות ,בדיוק בעת שהיטלר נשא לאישה את אווה בראון, כבר התבסס ראש גשר מוצק .במשך שאר הלילה חצו את השפריי רוב אנשיהן של דיביזיות הרובאים 150ו‑.171 דיביזיית הרובאים 150הסתערה על משרד הפנים ,בצד הדרומי של מולטקשטראסה .הבניין גדול הממדים זכה מיד לכינוי "בית הימלר" .הדלתות והחלונות נחסמו כדי לספק עמדות ירי למגינים ,והסובייטים גילו מה קשה לכבוש את המבצר הזה .כיוון שלא היה ביכולתם לקדם סוללות תותחים
366
נפילת ברלין
או קטיושות ,אלתרו החבלנים כני קטיושה בדידים על קטעי פסים שנלקחו ממסילות ברזל 20.אבל הכלים הבסיסיים בלחימה מטווחים קצרים בבוקר 29 באפריל היו רימוני יד ותת‑מקלעים. החיילים הסובייטים אמנם חששו ממוות בימיו האחרונים של הקרב ,אבל הם גם רצו להרשים את היושבים בבית .ככובשי ברלין ,הם ראו את עצמם כסולתה ושמנה של ברית המועצות שלאחר המלחמה" .ברכות מהחזית" ,כתב ולדימיר בוריסוביץ' ּפֶֶרבֶרזי ֵיב באותו יום" 21.שלום לכם ,יקירי ואהובי .לעת עתה אני בריא ושלם ,רק שאני שיכור במקצת כל הזמן .אבל זה נחוץ כדי לשמור על אומץ הלב .מנה סבירה של קוניאק שלושה כוכבים לא מזיקה .מטבע הדברים ,אנחנו מענישים בעצמנו את אלה שלא יודעים מה הגבול [לשתייה] שלהם .אני רחוק רק 500מטרים מהרייכסטאג .כבר חצינו את השפריי ,ובעוד כמה ימים הפריצים וההאנסים יהיו קאפוט .הם עדיין כותבים על הקירות ש'ברלין בלייבט דויטש' [ברלין נשארת גרמנית] ,אבל אנחנו אומרים במקום זה' ,אלס דויטש קאפוט' [כל הגרמנים מחוסלים] .ומה שיקרה זה מה שאנחנו אומרים .רציתי לשלוח לכם תמונה שלי ,שכבר צולמה ,אבל לא הספקנו עדיין לפתח אותה .זה חבל ,כי התמונה תהיה מעניינת מאוד :תת‑מקלע על כתף אחת שלי[ ,אקדח] מָאּוז ֶר תקוע בחגורה ,רימוני יד בצדדים .יש המון דברים להכות בהם את הגרמנים .כדי לקצר ,אנחנו נהיה ברייכסטאג מחר .אני לא יכול לשלוח חבילות [של ביזה] .אין פנאי בשביל זה. ולנו בחזית יש דברים אחרים לעשות .אתם כותבים שחלק מתקרת המטבח קרס, אבל זה שום דבר! בניין של שש קומות התמוטט עלינו ונאלצנו לחפור ולהוציא את הבחורים שלנו .ככה אנחנו חיים ומכים בגרמנים .אלה בקיצור החדשות שלי" .פרברזייב נפצע קשה זמן קצר אחרי שסיים את כתיבת המכתב ומת ביום שבו הוכרז הניצחון. "יום א' 29 ,באפריל" ,כתב מרטין בורמן ביומנו" 22.היום השני שהחל בהוריקן של אש .בליל 29‑28באפריל כתבה העיתונות הזרה על הצעת הכניעה של הימלר. חתונת היטלר ואווה בראון .הפיהרר מכתיב את הצוואות שלו ,הפוליטית והפרטית. הבוגדים יודל ,הימלר והגנרלים הפקירו אותנו לבולשביקים .שוב הוריקן של אש. לפי המידע על האויב ,האמריקנים פרצו לתוך מינכן". היטלר ,למרות טלטלותיו הבלתי‑פוסקות בין אופטימיות לפסימיות ,הבין סוף‑סוף שהכול אבוד .תקשורת הרדיו‑טלפון המאובטחת שלו התמוטטה ,פשוטו כמשמעו ,כאשר הופל הבלון האחרון שהגביה אנטנה מעל בונקר הפיהרר .משום
ןוצרה חוכ תדיגב
367
כך היה ביכולתן של תחנות ההאזנה של הצבא האדום ליירט את התקשורת שלו ,שהתנהלה באפיקים רגילים באותו יום 23.בורמן וקרבס חתמו במשותף על שדר לכל המפקדים" :הפיהרר מצפה לנאמנות בלתי‑מעורערת מאת שרנר ,ונק ואחרים .הוא גם מצפה משרנר ומוונק שיצילו אותו ואת ברלין" .גנרל‑פלדמרשל פרדיננד שֵרנ ֶר השיב לאמור ש"באזורים העורפיים שוררת אנדרלמוסיה גמורה. האוכלוסייה האזרחית מקשה את הפעילות הצבאית" .ועכשיו ,סוף‑סוף ,הבהיר וֶנק שאין לצפות לשום נסים מהארמיה השתים‑עשרה" :חיילי הארמיה סבלו אבידות גדולות ויש מחסור חמור בכלי נשק". ‑ יושבי בונקר הפיהרר ,אפילו הנאמנים שבהם ,הבינו סוף סוף כי ככל שיעכב היטלר את התאבדותו ,כן יגדל מספר ההרוגים .אחרי הביזיונות של הימלר וגרינג ,איש לא היה יכול לחשוב על הפסקת אש בטרם ימית היטלר את עצמו. הבעיה היתה שאם יחכה עד שהסובייטים יגיעו לפתחה של לשכת הקנצלר ,איש מהם לא יזכה לצאת חי. רס"ן ברנד פרייטג פון לורינגהופן לא רצה למות בנסיבות שכאלה ,או בחברה שכזאת .אחרי שיצאו שלושת השליחים שנשאו העתקים של צוואת היטלר ,עלה על דעתו הרעיון שהואיל והתקשורת התמוטטה ,הוא וחברו סרן גרהרד בולדט 24 יכולים לבקש רשות להצטרף לכוחות מחוץ לעיר" .הר גנרל" ,אמר לקֶרּבס, "אני לא רוצה למות כאן כמו עכברוש ,אני מעדיף לחזור לכוחות הלוחמים". קרבס הסתייג בתחילה ,אבל ניאות לשוחח עם גנרל ּבּורגדֹורף .הלה אמר שיש להרשות לכל השלישים הצבאיים לצאת .עוזרו שלו ,סא"ל רודולף וַייס ,יצטרף אל פרייטג פון לורינגהופן ובולדט. רשותו של היטלר התבקשה אחרי ישיבת המצב של צהרי היום" .איך אתם חושבים לצאת מברלין?" שאל .פרייטג פון לורינגהופן הסביר את ציר התנועה שבחרו ‑ הם י ֵצאו ממרתפי לשכת הקנצלר ,יחצו את ברלין אל ההאפל ושם יחפשו סירה .היטלר התלהב" .אתם צריכים לחפש סירה בעלת מנוע חשמלי, כי הוא לא מקים רעש ,וכך תוכלו לעבור דרך קווי הגרמנים" .פרייטג פון לורינגהופן ידע כי ההיאחזות הכפייתית הזאת בפרט יחיד עלולה להימשך זמן רב והסכים מיד שאכן זו הדרך הטובה ביותר .אבל ,הוסיף ,במידת הצורך ,אולי יהיה עליהם לקחת כלי שיט אחר .היטלר ,שנעשה תשוש פתאום ,לחץ ברפיון 25 את ידו של כל אחד מהם ושילח אותם לדרכם.
368
נפילת ברלין
הסובייטים ,כפי שידעה דיביזיית נֹורדלָנד היטב ,כבר היו קרובים מאוד ללשכת הקנצלר .שלושה טנקי T‑34הסתערו במעלה וילהלמשטראסה ביום הקודם והגיעו עד תחנת הרכבת התחתית ,שם נפלו למארב של אנשי ס"ס צרפתים חמושים בפנצרפאוסטים. דיביזיית הרובאים 301של אל"ם ולדימיר סמיונוביץ' אַנטֹונֹוב החלה להסתער במלוא העוצמה עם עלות השחר ב‑ 29באפריל ,זמן לא רב אחרי שעלה הזוג הטרי בבונקר הפיהרר על משכבו .שתיים מחטיבות הרובאים שלה תקפו את מִפקדת הגסטאפו בּפִרינץ‑אַלּבֶרכטשטָראסֶה 26,בניין שנפגע קשות בהפצצה ב‑3 בפברואר .בטקטיקה שכבר נעשתה שגרתית ,קודמו הוביצרים כבדים של 203 מ"מ והופעלו מטווח קצר ליצירת פרצה .שני הגדודים נהרו פנימה והניפו את הדגל האדום על הבניין ,אבל בספרי ההיסטוריה הסובייטיים לא נכתב שאחרי לחימה עזה ואבידות כבדות ,הם נאלצו לסגת באותו ערב לנוכח התקפת‑נגד פראית של הוואפן‑ס"ס .הסובייטים לא ידעו כלל אם נשארו בבניין אסירים חיים של הגסטאפו .בפועל ,היו שם שבעה אנשים שהטבח הנורא של ליל 23באפריל פסח עליהם ,לפי הוראה פרטנית. דיביזיית נורדלנד ,שהיתה כפופה עכשיו לבריגדפיהרר ס"ס וילהלם מֹונקֶה מלשכת הקנצלר" ,הוזנה מלמעלה" 27במסרי עידוד נוספים על התקדמות הארמיה של ונק ועל משא ומתן עם בעלות‑הברית .התגבורת היחידה שקיבל בריגדפיהרר ס"ס גוסטב קרּוקֶנּבֶרג היתה 100שוטרים קשישים .אנשיו התשושים לא נתנו את דעתם על ההודעות שהגיעו מלשכת הקנצלר .בעייפותם ,הם לא יכלו אפילו לדבר .פניהם היו חלולות 28.כדי להעיר אדם ,היה צורך לטלטל אותו נמרצות .צֵיד טנקים ,כתב 29 אחד מהם לימים ,נעשה "ירידה לתופת". חוליות ציידי הטנקים הצרפתיות מילאו תפקיד אפקטיבי במיוחד בקרב ההגנה :הן חיסלו כמחצית מ‑ 108הטנקים הסובייטיים שהוצאו מכלל פעולה בכל הגזרה .אנרי פֶנ ֶה ,המג"ד הצרפתי ,סיפר על נער בן שבע‑עשרה מסן נזאר 30 בשם רוז'ה ,שנלחם לבדו עם הפנצרפאוסטים שלו "כמו חייל יחיד עם רובה". אונטרשארפיהרר איז'ן וַלנֹו בן העשרים ,שנקרא "ז'ז'ן" בפי חבריו ,היה השיאן: הוא רשם לזכותו שמונה טנקי ,T‑34שניים מהם בנויקלן ,ואחר כך עוד שישה בפחות מעשרים וארבע שעות בלב ברלין .ב‑ 29באפריל אחר הצהריים זימן אותו קרוקנברג לקרון הרכבת התחתית שלו בתחנה הרוסה ,ושם" ,לאור בדלי נרות מהבהבים" ,עיטר אותו באחד משני צלבי האבירים האחרונים שניתנו במלחמה.
ןוצרה חוכ תדיגב
369
את השני קיבל רס"ן הֶרציג ,מפקד גדוד הפנצר הכבד ס"ס .503מונקה העניק לו את האות באותה שעה בערך .גם פֶנ ֶה עצמו ,ועמו צוער בשם אפולו ,קיבלו עיטורים על השמדת חמישה טנקים כל אחד .אוברשטורמפיהרר סקנדינבי מנורדלנד בזז שלושה בקבוקי יין צרפתי והביא אותם לגיבורים להרמת כוסית. פנה ,שנפצע בכף רגלו ,הסביר שהם המשיכו להילחם מפני שרק רעיון אחד ויחיד קינן בראשיהם" :חובה לעצור את הקומוניסטים" 31.לא היה פנאי "להתפלסף"ּ .פרֹוטֹוּפֹוּפֹוב ,קצין המשמר הלבן שנלחם במלחמת האזרחים הרוסית ואחר כך נלווה אל חבריו לנשק הצרפתים בברלין ,האמין גם הוא שהמחווה חשובה יותר מהתוצאה .לימים ניסו אחדים ממתנדבי הס"ס הזרים שנשארו בחיים לתרץ את לחימתם שנידונה מראש לכישלון בצורך להעמיד מופת אנטי‑בולשביקי לדורות הבאים .אפילו הקרבת ילדים היתה מוצדקת בנסיבות אלה. מעט מערבה מזירת הקרב סביב וילהלמשטראסה תקפה ארמיית הגוורדיה 8של וסילי צ'ויקוב צפונה ,צלחה את תעלת לנדוור ונכנסה לטירגרטן .כמה חיילים חצו את התעלה בשחייה ,אחרים אלתרו כלי שיט בחסות הרעשה ארטילרית ומסכי עשן .קבוצה אחת הסתננה דרך פתחי הביוב כדי להגיע לעורפם של המגינים. בגשר פוטסדמר עשו התוקפים מהלך הטעיה פיקחי .הם תלו נרות עשן וסמרטוטים ספוגים בנפט על תּובתו של טנק T‑34והדליקו אותם כשהתקרב הטנק לגשר .צוותי הנ"ט וטנק הטיגר שהיה מחופר שם חדלו מירי ,כי צוותיהם חשבו שזכו בפגיעה ישירה .עד שהתבררה להם טעותם כבר חצה הטנק את הגשר ופתח באש מטווח קצר .טנקים נוספים דהרו בעקבותיו. בשעות אחר הצהריים המוקדמות נעשה שימוש בתכסיס אחר .שלושה אזרחים גרמנים יצאו עם דגל לבן מסבך של מנהרות ובונקר הפצצה תת‑קרקעי בעל שלוש קומות ושאלו אם האזרחים יורשו לצאת .קצין פוליטי בשם רס"ן קּוכ ָרי ֵיב ,עם חייל ששימש כמתורגמן ועשרה תת‑מקלענים ,יצאו אליהם כדי לנהל משא ומתן. שלושת האזרחים הובילו את רס"ן קוכרייב לפתח המנהרה ,ואז הופיעו שלושה קצינים גרמנים .הם ביקשו לכסות את עיניו ולקחת אותו פנימה כדי להתדיין ,אבל קוכרייב התעקש על ניהול המשא ומתן בחוץ .בסופו של דבר הוסכם כי 1,500 האזרחים שהיו במקלט יורשו לצאת .אחרי צאתם הכריז הסרן הגרמני כי אנשי הוורמאכט שנשארו בפנים חייבים עתה למלא אחר פקודת הפיהרר ולהתנגד עד
370
נפילת ברלין
הסוף המר ,והוא וחבריו פנו לחזור פנימה" .אבל החבר קוכרייב לא היה כה תמים", נאמר בדוח" 32.הקצין הפוליטי רב‑התושייה שלף אקדח קטן שהסתיר בשרוולו והרג את הסרן ואת שני הקצינים האחרים" .ואז הסתערו התת‑מקלענים מחטיבת רובאי הגוורדיה 170לתוך הבונקר ,והגרמנים שהיו בתוכו הרימו ידיים ונכנעו. רבים מהם היו צוערים עּולי ימים. האגף הימני של ארמיית הגוורדיה 8של צ'ויקוב ,על תעלת לנדוור ,נמצא כמעט בדיוק מול מפקדתו של גנרל הלמוט וַיידלינג בּבֶנדלֶרּבלֹוק ,אבל למפקד הדיביזיה הסובייטית לא היה מושג על חשיבותו של המקום .ויידלינג ,שידע כי הקץ קרוב ,זימן את מפקדי הדיביזיות שלו ואמר להם שהקשר האלחוטי עם גנרל הלמוט ַריימָן בפוטסדם נפסק ביום הקודם .חלק מהארמיה השתים‑עשרה של ונק הצליח לפרוץ אל פֶרך ,מעט דרומה לפוטסדם ,אבל איש לא ידע אם ציר הבריחה הזה עדיין פתוח .הוא זימן אותם כדי לדון בפריצה מערבה ,היישר דרך הֶרשטראסה .שעת השין נקבעה לעשר בלילה הבא.
24
דמדומי הפיהרר ההסתערות על הרייכסטאג תוכננה לאור ראשון ב‑ 30באפריל; הפיקוד הסובייטי היה להוט לכבוש את הבניין בעוד מועד למצעד 1במאי במוסקבה .אבל הלחצים להשגת תוצאה זו לא באו מסטלין ,אלא מאותם אנשים בשרשרת הפיקוד שהניחו כי דבר לא השתנה .ראוי לציין כי מרגע שברלין כותרה כליל ונמנעה כל אפשרות של כניסת אמריקנים לתוכה ,נרגע סטלין ולא ניסה כלל להתערב בקבלת ההחלטות בשטח .ועם זאת הרייכסטאג נותר כשהיה ,הסמל שנבחר לניצחון על "החיה הפשיסטית"; ומטבע הדברים ,הוא נמצא משום כך במוקד התעמולה הסובייטית. כתב צבאי שנקרא למפקדתה של דיביזיית הרובאים 150כמה שעות לפני כן נצטווה למסור את אקדחו .הוא עשה כפי שנדרש ,בחשש נורא שהוא עומד להישלח הביתה בגלל איזו עבירה פעוטה .אבל הסרן שלקח ממנו את האקדח 1 הרגיע אותו מיד ,כשחזר לחדר עם כלי נשק חדש" .הגיעה פקודה" ,אמר האיש, "שכל מי שהולך לרייכסטאג חייב להיות חמוש בתת‑מקלע". תחת אש אקראית נלקח הכתב בדרך עקלקלה אל "בית הימלר" ‑ משרד הפנים .עדיין התנהלה לחימה בקומות העליונות ,כפי שהעידו התפוצצויות הרימונים וצרורות התת‑מקלעים .אבל במרתף עסקו טבחי הגדוד ,ברעש לא מועט מזה ,בהכנת ארוחת בוקר לכוחות המסתערים .בקומה הראשונה ניסה סרן סטפן אנדרייביץ' נ ֵאּוסטרֹוי ֵיב ,המג"ד שעליו הוטל להוביל את ההסתערות על הרייכסטאג ,להתמצא בשטח .הוא העביר את עיניו הלוך ושוב בין המפה לבין הבניין האפור שמלפניו .המח"ט שלו הופיע ,נרגז על העיכוב. "יש בניין אפור באמצע הדרך" ,הסביר נאוסטרוייב 2.המח"ט חטף את המפה מידיו והתבונן שוב בשטח" .נאוסטרוייב!" השיב במורת רוח" .זהו הרייכסטאג!" המג"ד הצעיר לא העלה על דעתו שהיעד הסופי כה קרוב. הכתב הציץ גם הוא בעד חלון .הכיכר בחוץֵ ,קנ ִיגסּפלָאץ ,היתה "מכוסה בהבזקים 371
372
נפילת ברלין
ובאש ובפגזים מתפוצצים ובקווים קטועים של צרורות כדורים נותבים" ,כתב. "אפשר לחצות את המרחק הזה בכמה דקות ,אבל עכשיו הוא נראה בלתי‑עביר ,מלא במכתשי פגזים ,באדני מסילת ברזל ,בחתיכות תיל ובתעלות קשר". המגינים הגרמנים התחפרו בסבך של מערכי הגנה סביב‑סביב לרייכסטאג, והמרתיע מכולם היה מכשול מים שחצה את קניגספלאץ באמצעה ‑ מנהרה שהתמוטטה מחמת ההפגזות התמלאה במים שחלחלו מהשּפֵריי .היא נחפרה בשעתה כחלק מעבודות ההכנה למיזם הענקי שתכנן אלברט שּפֵר, הפֹולקסהָאלֶה ,גולת הכותרת של הבירה הנאצית החדשה שנועדה להיקרא גרמאניה .על גלי אבנים בנוף ההריסות הזה" ,הראוי למכחולו של הירונימוס בוש" 3,הניחו כמה ליצנים את ראשי הקריאטידות שהופרחו מחזית הריכסטאג בהפצצות בעלות‑הברית. אחרי שחולקה ארוחת הבוקר" ,התחילו הכול לבדוק את הנשקים ואת המחסניות הנוספות" .לבסוף ,בשש בבוקר ,הסתערה הפלוגה הראשונה .היא עברה "בקושי חמישים מטרים לפני שאילץ אותה הוריקן של אש מצד המגינים להשתטח ארצה" .שני גדודים מוקטנים מאוד זינקו קדימה שעה קלה אחר כך, אבל רבים מאנשיהם נהרגו .אש כבדה הומטרה גם מבית האופרה קרֹול ,בצד המערבי של קניגספלאץ ,ומהרייכסטאג עצמו .משנלכד כך הכוח המסתער תחת אש צולבת ,הוזעקה במהירות דיביזיה אחרת לטפל בבית האופרה ,אבל תחילה היה עליה לטהר את הבניינים שמאחוריו ,על סוללת הנהר .במשך הבוקר הובאו עוד תותחים מתנייעים וטנקים ,דרך גשר מולטקה ,כדי לסייע לחי"ר בקניגספלאץ .בעשן ובאבק העולים מההרעשה ,לא יכלו החיילים לראות כלל את השמים. בסיוע ארטילריה כבדה ואש טנקים הגיעו גדודי דיביזיית הרובאים 150אל המנהרה מלאת המים מעט אחרי 11בבוקר .אבל כשעשו מאמץ גדול ממדים נוסף ,שעתיים אחר כך ,ניתכה עליהם אש כבדה מימין ומאחור .תותחי הנ"מ הגרמניים על ראש בונקר גן החיות ,שני קילומטרים משם ,החלו לירות בהם. הם נאלצו לתפוס מחסה שוב ולחכות לרדת הלילה .בשעות אחר הצהריים המשיכה דיביזיית הרובאים 171לטהר בניינים ברובע הדיפלומטי ,בצד הצפוני של קניגספלאץ ,וקודמו עוד תותחים מתנייעים וטנקים .כתשעים תותחים, חלקם הוביצרים של 152ו‑ 203מ"מ ,וכן משגרי קטיושה ,המטירו אש רצופה על הרייכסטאג 4.ייאמר בשבחם של בוני בניין הרייכסטאג ,חמישים שנה לפני כן בימי הרייך השני ,שהוא עמד במהלומות הללו ולא קרס תחתיו.
ררהיפה ימודמד
373
בניין בולט אחר שהופגז קשות באותו בוקר היה משרד האווירייה של הרמן גרינג בווילהלמשטראסה .היה זה מבנה של בטון מזוין ,שעמד היטב גם הוא בהרעשה .בגלל חוסנו וקרבתו ללשכת הקנצלר ,הוא נעשה מקום כינוס לחברי המפלגה הנאצית לובשי המדים שהעמידו פנים כאילו הם משתתפים בקרב הגדול .שעטנז המדים היה מדהים .לצד אנשי הלופטוואפה והוואפן‑ס"ס ,היה שם קצין פולקסשטורם קשיש במדים וילהלמיניים ממלחמת העולם הראשונה, 5 שנראה כאילו "ברח ממוזיאון שעווה". רובע משרדי הממשלה היה מאויש עתה בצפיפות בחיילים שנסוגו אליו‑ כמעט 10,000איש בסך הכול ,רבים מהם מיחידות ס"ס זרות .אבל ציר הבריחה מערבה היה חסום היטב .ארמיית הגוורדיה 8בחלק הדרומי של הטירגרטן וארמיית הסער 3בחלקו הצפוני נבלמו רק בגלל האש ממגדל הנ"מ הענקי בגן החיות .מעבר להן ,הקורפוס המשוריין הנותר מכוחות החזית של קונייב, שבא מהדרום ,וארמיית הגוורדיה המשוריינת 2של גנרל סמיון איליץ' ּבֹוגדָ נֹוב מהחזית של ז'וקוב ,שבא מהצפון ,השתלטו על רוב שַרלֹוטֶנּבּורג .הלאה מערבה, פלגות של נוער היטלר עדיין החזיקו בחלקים של הֶרשטראסה ובגשר ּפִיכֶלסדֹורף על הנהר הָאפֶל .הם החזיקו גם בגשר המוליך לשּפַנדָ אּו ,קצת יותר משני קילומטרים צפונה ממנו. אנשי הס"ס הצרפתים בווילהלמשטראסה היו רעבים עד מוות בבוקר הקר והגשום ההוא; כשהביא מישהו חייל אויב מבוהל ,הם חטפו מיד את שקיק המנות הקטן שלו .השבוי חזר ואמר להם שהוא לא רוסי אלא אוקראיני ושצפויה להם התקפה רבתי למחרת היום .בינתיים ירדה מצבתו של גדוד שרלמאן לפחות משלושים איש ,והם כילו את רוב הפנצרפאוסטים שנמצאו במלאי לשכת הקנצלר .טנקי הטיגר המעטים שנותרו לגדוד הס"ס הרמן פון ז ַלצָה נסוגו בינתיים לטירגרטן ,כדי להתמודד עם הטנקים שסייעו לארמיית הסער 3 ולארמיית הגוורדיה .8 בבונקר הפיהרר ,בוקר יום מותו של היטלר היה "ככל הבקרים ,עם קצינים שנכנסים ויוצאים" 6.אבל האווירה היתה מתוחה וטעונת רגשות .היטלר ,שחשש פן הרעל לא יפעל ,התעקש ביום הקודם לבדוק אחת מגלולות הציאניד של ד"ר שטּומּפפֶג ֶר .בלונדי ,כלבת הרועים הגרמנית שהיתה כה אהובה על היטלר,
374
נפילת ברלין
היתה המועמדת המתבקשת .הוא היה מאוהב בגזע הכלבים הזה מאז ,1921 כשקיבל כלב כזה בעת שהיה עני ואביון .לא היה לו מקום בשביל הכלב בבית שבו התגורר ,ולכן שיכן אותו במקום אחר ,אבל הכלב ברח וחזר אליו .נראה שהאירוע ההוא תרם רבות לשאיפתו הכפייתית של היטלר לרכוש נאמנות. אבל עכשיו ,מסירותה המוחלטת של בלונדי לא הושיעה אותה ,ולא את ארבעת הגורים שלה ,שהוצאו לגינת לשכת הקנצלר והומתו שם .ילדי גבלס שיחקו עם הכלבלבים רק שעה קלה לפני כן. מלבד בגידתו של הימלר ,הדבר החשוב האחר שהעסיק את היטלר עד למעלה ראש היה ,כתמיד ,הפחד מפני נפילה לידי הסובייטים בעודו חי .הגיעה אליו הידיעה שמוסוליני הוצא להורג בידי פרטיזנים ,ושגופתו וגופת פילגשו קלרה ּפֶטָאצִ'י נתלו במהופך במילאנו .תמלול של ידיעת הרדיו הודפס ב"גופן הפיהרר" הגדול במיוחד ,שנועד לחסוך מהיטלר את הצורך להרכיב משקפיים .נראה שהיטלר הוא שהדגיש בעיפרון את המילים "נתלו במהופך" 7.מכל מקום ,היה מנוי וגמור עם היטלר שגופתו צריכה להישרף ,על מנת שלא תוצג לראווה במוסקבה .אבל ההנצחה ההיסטורית הדאיגה אותו קשות .כלתו היתה מוכנה ומזומנה להצטרף אליו בהתאבדותו ,אבל אילו היתה מסרבת ,היה ברור שהוא לא רצה שתישאר בחיים ותיחקר בידי אויביו 8.המוות היה סעיף מחייב בחוזה. במשך הלילה התקבל אישור מאת גנרל‑פלדמרשל וילהלם קַייטֶל :אין לצפות לשום כוח חילוץ .ובאותו בוקר התרה בריגדפיהרר ס"ס וילהלם מֹונקֶה ,אחרי ההרעשה הארטילרית הכבדה על רובע הממשלה ,כי נותרו להם יומיים ,אם לא פחות מזה .גנרל הלמוט וַיידלִינג ,שהגיע לפני הצהריים ,העריך שההתנגדות תתמוטט באותו לילה בגלל המחסור בתחמושת .הוא ביקש שוב רשות לפרוץ מברלין החוצה .היטלר סירב להשיב מיד. בערך בזמן שוויידלינג שוחח עם היטלר ,הזמינה אווה בראון את טראודל יּונג ֶה לחדרה והעניקה לה שכמייה מפרוות שועל הכסף ,שאותה לא תלבש עוד לעולם 9.יונגה תהתה בינה לבינה על מה שוחחו היטלר ואשתו כשהיו לבדם. לא היו להם נושאי השיחה הרגילים של זוגות טריים .ועוד תהתה כיצד תימלט ממרכז ברלין בפרוות שועל כסף( .אין ספק שמתנותיו של היטלר לאווה השתפרו בשנים האחרונות .ב‑ ,1937מתנת חג המולד שקיבלה ממנו היתה "ספר על 10 קברים מצריים"). בינתיים חזר גנרל ויידלינג לבנדלרבלוק .ההתרוצצויות הללו תחת הפגזה, בריצה שחוחה מחורבה אל חורבה ,היו מתישות לגבר בשנות החמישים לחייו.
ררהיפה ימודמד
375
באחת בצהריים ,לא יותר משעה אחר שובו ,הגיע מלשכת הקנצלר שטורמפיהרר של הס"ס עם כיתת חיילים קטנה ומסר לו מכתב .על המעטפה הגדולה התנוססו העיט וצלב הקרס ,והמילים "דר פיהרר" הוטבעו עליה באותיות זהב .היטלר הודיע לוויידלינג שכניעה אינה באה בחשבון בשום פנים ואופן .פריצה תורשה רק אם היא מיועדת לחבור עם עוצבות לוחמות אחרות" .אם אלה לא יימצאו ,אזי יש להמשיך בלחימה בקבוצות קטנות ביערות" ‑ אותם יערות עצמם שהפיהרר סירב "לשוטט" בהם .ויידלינג חש הקלה גדולה .אחד מרכבי הסיור של נורדלנד נשלח לעבור מעמדה לעמדה ולהודיע למפקדים שעליהם להתכונן .הם יפרצו מערבה דרך שרלוטנבורג בשעה 22:00באותו לילה. לפני ארוחת הצהריים זימן היטלר את שלישו האישי ,שטורמבאנפיהרר אוטו ג ִינשֶה ,ונתן לו הוראות מדוקדקות על מה שיהיה עליו לעשות בגופותיהם שלו ושל אשתו( .החקירה המפורטת מאוד שערך סמר"ש בימים הראשונים של מאי קבעה כי נהגו האישי של היטלר ,אריך קֶמּפקָה ,קיבל פקודה ביום הקודם, 29באפריל ,להעביר פחיות בנזין ממוסך לשכת הקנצלר לבונקר הפיהרר). היטלר אכל ארוחת צהריים בחברת הדיאטנית שלו ,קונסטנצה מַנצִיאָרלִי ,ושתי מזכירותיו ,טראודל יונגה וגרדה כריסטיאן .אווה בראון ,שכנראה איבדה את תאבונה ,לא הצטרפה אליהם .הגם שהיטלר נראה רגוע למדי ,כמעט לא התנהלה שיחה. אחרי הארוחה חזר היטלר אל אשתו בחדר השינה שלהם .כעבור שעה קלה הופיעו שניהם במסדרון המבואה ,שם כינס גינשה את החוג הפנימי .גבלס, בורמן ,הגנרלים קרבס ובורגדורף ושתי המזכירות נפרדו מהם סופית .מגדה גבלס ,נרעשת בעליל ,נשארה בחדרה בבונקר ,שהשתייך לפני כן לד"ר מֹוֶרל. היטלר לבש ,כהרגלו" ,מכנסיים שחורים ומקטורן צבאי אפור‑ירקרק" 11,עם חולצה לבנה ועניבה שהבדילו בין לבושו לבין מלבושיהם של שאר ראשי המפלגה הנאצית .אווה בראון לבשה שמלה כהה "עם פרחים ורודים בחזיתה". היטלר לחץ את ידיהם של מקורביו במידת‑מה של ריחוק ועזב אותם. לאחר מכן פונה הבונקר התחתון 12,אבל במקום דממת קבר ,נשמע שאון גדול מהחוגגים במזנון של לשכת הקנצלר מעליו .רוכוס מִיש ,מרכזן הס"ס ,נצטווה לטלפן למעלה ולהפסיק את ההילולה ,אבל איש לא ענה לו .שומר אחר נשלח למעלה כדי לשים קץ לחינגה .גינשה ושני קציני ס"ס אחרים עמדו על המשמר במסדרון ,משניתנו להם הוראות לשמור על צנעת הפרט של הפיהרר ברגעיו
376
נפילת ברלין
האחרונים ,אבל הדבר לא הועיל :מגדה גבלס הופיעה והתחננה לראות אותו. היא נדחקה ועברה את גינשה כשנפתחה הדלת ,אבל היטלר שילח אותה מעליו. היא חזרה לחדרה ,ממררת בבכי. דומה שאיש לא שמע את קול הירייה ,כשירה היטלר בראשו שלו .מעט אחרי 15:15נכנסו לחדר ההסבה של היטלר משרתו היינץ לִינג ֶה ועמו גינשה ,גבלס, בורמן ואקסמן שאך זה הגיע .אחרים הציצו מעל כתפיהם לפני שנסגרה הדלת בפניהם .גינשה ולינגה הוציאו למסדרון את גופתו של היטלר ,עטופה בשמיכה צבאית ,העלו אותה במדרגות והוציאו אותה לגינת לשכת הקנצלר .תוך כדי כך הצליח לינגה לקחת את שעונו של אדונו 13,אם כי הוא לא הביא לו תועלת מרובה ,מפני שהיה עליו להיפטר מהשעון לפני שלקחו אותו חיילים סובייטים בשבי .גופתה של אווה בראון ‑ שפתיה היו מכווצות ,כנראה בגלל הרעל‑ הוצאה גם היא והונחה ליד גופת היטלר ,לא הרחק מפתח הבונקר .שתי הגופות הוספגו בבנזין שהובא בעוד מועד .גבלס ,בורמן ,קרבס ובורגדורף באו לחלוק כבוד אחרון .הם הניפו את זרועותיהם במועל יד כשהוטל לפיד בוער ,עשוי נייר או סמרטוטים ,על שתי הגוויות .אחד משומרי הס"ס ,ששתה לשוכרה במסיבה במזנון ,צפה במתרחש מפתח צדדי .הוא חש במדרגות אל הבונקר" .הבוס דולק", צעק אל רוכוס מיש" 14.רוצה לבוא לראות?" ביום הקודם קיבלה פלגת סמר"ש המסופחת לארמיית הסער 3פקודה להתחיל לנוע לעבר רובע הממשלה ,וכעבור זמן קצר התברר לאנשיה שיעדם הסופי הוא לשכת הקנצלר של היטלר" .המידע שנמצא בידי אנשי המודיעין היה דל ומלא סתירות וחסר אמינות" ,כתבה ילנה מויסייבנה רז ֶ'בסקָאי ָה 15,המתורגמנית של הפלגה .פלוגת סיור קיבלה את המשימה לתפוס את היטלר חי ,אבל עדיין לא ידעה בוודאות אם הוא נמצא בכלל בברלין .קבוצת סמר"ש חקרה "לשון", אבל הוא היה רק נער היטלר בן חמש‑עשרה" ,עם עיניים שטופות דם ושפתיים סדוקות" .קודם לכן הוא ירה לעברם ,כתבה רז'בסקאיה" ,עכשיו הוא יושב כאן ומסתכל סביבו אבל לא מבין דבר .בסך הכול ילד" .מזלם השתפר במוצאי 29 באפריל .הם תפסו אחות שניסתה להסתנן דרך הקווים אל אמּה ,אחרי שנפטרה מכומתת המדים שלה .ביום הקודם היא היתה עם הפצועים בבונקר לשכת הקנצלר ,ושם שמעה כי היטלר נמצא "במרתף". רז'בסקאיה מתארת את נסיעתם בג'יּפ אמריקני דרך מתרסים שנפרצו בפיצוץ ומעל תעלות נ"ט ממולאות חלקית בהריסות מבנים ובחביות דלק ריקות
ררהיפה ימודמד
377
שהשאירו הטנקים המתקדמים" .האוויר התעבה כשהתקרבנו למרכז .כל מי שהיה בברלין באותם ימים יזכור את האוויר המצחין ,המלא אדים ,הכהה מעשן 16 ומאבק לבֵנים ,ואת התחושה החורקנית המתמדת בין השיניים". הם נאלצו לנטוש את רכבם כעבור זמן קצר בגלל ההפגזות וההריסות שסתמו את הרחובות .מפת העיר שהיתה בידיהם לא הועילה במאומה .שלטי הרחוב נהרסו בהפגזה ,והיה עליהם לבקש הוראות נסיעה מאזרחים גרמנים .בדרכם ראו קשרים זוחלים דרך חורים בקירות ומותחים כבלי טלפון ,עגלת חציר שהביאה מזון לסוסים וחיילים פצועים בדרכם לעורף .מעליהם נתלו על אדני החלונות סדינים וציפיות לאות כניעה .מחמת ההפגזה הכבדה ,היה עליהם לעשות את דרכם תחת פני הקרקע ,ממרתף למרתף" .מתי ייגמר הסיוט הזה?" שאלה אותה אישה .ברחוב היא נתקלה ב"קשישה בלי כובע ,עם סרט זרוע לבן בולט ,לוקחת ילד וילדה קטנים אל מעבר לכביש .שניהם היו מסורקים למשעי ,וגם הם ענדו סרטי זרוע לבנים .כשעברה לידנו ,צעקה האישה ,בלי לדעת אם הבנו אותה או לא' ,הם יתומים .הבית שלנו הופצץ .אני לוקחת אותם למקום אחר .הם יתומים'". לששת ילדי גבלס לא נשקפה סכנת התייתמות .הוריהם התכוונו מלכתחילה לקחת אותם איתם ,או ליתר דיוק ,לשלוח אותם לפניהם. דומה שילדי גבלס די נהנו מהחידוש שבחיים בבונקר .הבן הלמוט נהג להכריז ,עם כל פיצוץ שהרעיד את המבנה ,שכל זה הוא משחק גדול" .הדוד אדולף" פינק אותם בכריכים ובעוגות ,שהוגשו תמיד על שולחן תה מכוסה במפה מעומלנת שעליה נרקמו ראשי התיבות של שמו .הם הורשו להשתמש באמבטיה הפרטית שלו ,היחידה בבונקר .אבל הוריהם כבר חרצו את גורלם. במוצאי 27באפריל עצרה מגדה גבלס רופא ס"ס שהגיע זה מקרוב ,הלמוט קּונץ שמו ,במסדרון הבונקר" .היא אמרה שהיא צריכה לדבר איתי על משהו נורא חשוב" ,אמר קונץ לחוקריו הסובייטים זמן קצר לאחר מעשה" 17.היא הוסיפה מיד שהמצב הוא כזה שבוודאי יהיה עליה ועלי להרוג את ילדיה .אני הסכמתי". לא נאמר לילדים מה קרה בשעות אחר הצהריים של אותו 30באפריל ,אבל חזקה עליהם שהבינו ,לפי מצוקתה הנוראה של אמם ,שאירע דבר איום .בעיצומם של האירועים הרי הגורל לא חשב איש לתת להם ארוחת צהריים לפני שנזכרה בהם פתאום טראודל יונגה. בעוד הגופות עדיין בוערות בגינה ההרוסה למעלה ,מצב רוחם של רוב הנמצאים
378
נפילת ברלין
בבונקר השתפר .רבים החלו לשתות לשוכרה ,אבל דעתו של מרטין בורמן היתה נתונה לשאלת הירושה ולממשלה הנאצית הבאה .הוא שלח מברק אל גרוס‑אדמירל קרל דֵ נ ִיץ ,במפקדתו בּפלֵן הסמוכה לקִיל שעל חוף הים הבלטי .המברק פשוט הודיע לדניץ על מינויו ליורשו של הפיהרר ,במקום רייכסמרשל גרינג" .הסמכה בכתב תישלח .אתה תנקוט מיד את כל האמצעים המתחייבים מהמצב" .הוא נמנע מלספר לדניץ שהפיהרר מת ,מן הסתם מפני שלא היתה לו שום סמכות ממשית בלי גיבויו של היטלר .גרוע מכול ,הימלר נמצא בפלן יחד עם דניץ ,אבל דניץ לא עצר אותו על בגידה .על מנת שיהיה לבורמן סיכוי להצטרף לממשלה הנאצית החדשה ולטפל בהימלר ,היה עליו לצאת מברלין; ואילו גבלס ,קרבס ובורגדורף התכוונו כולם להישאר שם ולהתאבד. בין אלה שגמרו אומר שלא למות היו שרידי הארמיה התשיעית של גנרל תאודור ּבּוסֶה ,שניסו לפרוץ החוצה דרך היערות שמדרום לברלין .כ‑ 25,000חיילים וכמה אלפי אזרחים הבקיעו את קווי הבלימה של מרשל איוואן סטפנוביץ' קֹוני ֵיב ,או הסתננו דרכם .כמו חיות ניצודות ,הם אילצו את עצמם להמשיך לנוע למרות תשישותם. כמה קבוצות כבר חברו יחדיו בקּומֶרסדֹורף ,ואילו אחרות עדיין ניסו להגיע לשם .ביום הקודם נעשה עוד ניסיון ,שאותו הובילו כמה טנקים ,בעוד האזרחים הולכים בטור מאחוריהם ,אבל הוא נמחץ בהרעשה ארטילרית פתאומית ,בדיוק כשעמדו השריונאים להסתער על המחסום שניצב לפניהם .חטיבת ארטילריית הנ"ט 530הסובייטית ,שהוטל עליה להחזיק בצומת דרכים ליד קומרסדורף בלי סיוע חי"ר ,מצאה את עצמה כמעט נשטפת בגל של חיילים גרמנים שניסו לפרוץ את הקו" .במקרים רבים היה על התותחנים לאחוז בתת‑מקלעים וברימוני יד כדי להדוף את החי"ר התוקף" ,נאמר בדוח 18.בהמשך הדברים באה הטענה המוגזמת שהאויב "השאיר מאחור 1,800הרוגים לפני עמדות הירי שלהם ,וכן תשעה טנקים ושבעה זחל"מים שרופים". רב"ט מדיביזיית קורמרק צפה בשלושת טנקי קניגסטיגר האחרונים ממש כאשר ננטשו ופּוצצו אחרי שאזל הדלק במכליהם .אפילו הקצינים ממִפקדת הארמיה התשיעית הלכו עכשיו ברגל ,מפני שנאלצו לנטוש את הקיבלוואגנים שלהם .הם נראו מוזרים ובולטים לעין במכנסיהם בעלי הפס האדום הרחב של מדי המטה הכללי ,שעמדו בניגוד שכזה לקסדות שחבשו לראשיהם ולקרבינים שנשאו בידיהם .לדברי אותו רב"ט ,הם הסתכלו סביבם בחרדה ,משום שלא
ררהיפה ימודמד
379
הורגלו בלוחמת יערות מטווחים קצרים .אבל הסכנה העיקרית עדיין נשקפה מתקיפות מהאוויר ומפגזים סובייטיים שכוונו אל צמרות העצים" .הגענו לקרחת יער שבה נשאר טנק אחד .הוא כבר היה מכוסה לגמרי בפצועים .פנינו והלכנו משם ,מפני שמראה החיילים האחרים שנלחמו זה בזה על מקום היה כה מכאיב, עצוב ומלא סבל" 19.המנצחים טיפסו על הטנק והדפו לצדדים את הפצועים קשה, רבים מהם עם גדמים לא חבושים ,אחרי שנקטעו גפיהם בירי. סימן נוסף להתפוררות היה החשדנות הנפיצה של אנשים שהגיעו עד גבול כוחם .באותו ערב פרץ ויכוח על הכיוון שבו יש ללכת .אחד האנשים אחז בחברו שחלק על דעתו ,הצמיד אותו בגבו לעץ וצרח לתוך פניו" ,בוגד שכמוך ,אתה רוצה להוליך אותנו ישר לידי הרוסים .אתה שייך לכנופיית גרמניה החופשית!" ולפני שהספיק מי מהם לעצור בעדו ,שלף האיש את אקדחו וירה בראשו של ה"נאשם". במרכז ברלין נמשכו החיים הקלאוסטרופוביים לבלתי‑נשוא של הלכודים במקלטים ובמרתפים .עם התמוטטותו הגמורה של הקיום המובנה ,ניסו אנשים להשליט סדר בחייהם על ידי פיתוח שגרה כלשהי .במרתף אחד ,קרוב מאוד לרובע הממשלה ,נהגה אשת חייט לפרוש מפית על ברכיה בשעות קבועות במדויק ,ואז חתכה פרוסת לחם לחתיכות קטנות ומרחה עליהן מעט ריבה .היא חילקה את המטעמים לבעלה ,לבתה ולבנה הנכה. רבים היו קרובים להתמוטטות עצבים .אישה צעירה ,אם לילד קטן ורזה ,לא היתה מסוגלת להפסיק לדבר על בעלה ,כבאי שנשלח לחזית .היא לא ראתה אותו כבר שנתיים .התמודדותה שלה עם החרדה התבטאה בהכנת רשימה של העבודות שיצטרך לעשות בדירה ‑ להחליף ידית דלת ,לתקן תפס חלון .אבל עכשיו נשרף ביתם בהפגזה" .הילד עיווה את פניו בכאב" ,כתבה המתורגמנית רז'בסקאיה ,בעודה ממתינה לכיבוש לשכת הקנצלר" 20.ניכר שהוא התקשה לסבול את סיפורה של אמו בפעם המאה". הכול היו מלאי פחד מהמחשבה על גמול לא מוצדק באנדרלמוסיית הלחימה. כשהיה ביכולתן של הנשים להתגנב מעלה אל דירותיהן ,הן קרעו ושרפו תמונות של היטלר וכל דבר אחר שהיה עלול להתפרש כסימן של תמיכה במשטר .הן חשו אפילו צורך להשמיד את התמונות האחרונות של בעלים ,אחים או ארוסים, משום שהם צולמו לבושים במדי הוורמאכט.
380
נפילת ברלין
כמעט לשום איש לא היה מושג על המתרחש סביב להם בברלין ,קל וחומר בעולם שמחוצה לה .מחנה הריכוז לנשים ָרוֶונסּבִריק ,מצפון לברלין ,שוחרר באותו יום על ידי החזית הביילורוסית 2של מרשל קונסטנטין קונסטנטינוביץ' רוקוסובסקי .בעלות‑הברית המערביות גילו כי לאור התקדמות הבזק של רוקוסובסקי לרוחב מֶקלֶנּבּורג ,עלתה על דעת הקרמלין מחשבה חדשה: השתלטות על דנמרק .הבריטים הגיבו במהירות והתקדמו לעבר המבורג והחוף הבלטי בקיל כדי להקדים את רוקוסובסקי. עוד ב‑ 30באפריל הודיע הנשיא הארי טרומן לג'נרל ג'ורג' מרשל על בקשת הבריטים שהארמיה השלישית של ג'נרל ג'ורג' ּפֶטֹון תישלח לשחרר את 21 פראג לפני שיגיע אליה הצבא האדום" .אישית" ,כתב מרשל לאייזנהאואר, "ובהתעלם מכל ההשלכות הלוגיסטיות ,הטקטיות והאסטרטגיות ,אני מתנגד לסיכון חיי אמריקנים למען מטרות פוליטיות גרידא". המנהיגים האמריקנים עדיין לא עמדו על כך שהצבא הגרמני משתוקק עד ייאוש להיכנע להם ,בעודו עומד בפני הצבא האדום בכל מאודו .פרנץ פון ּפָאּפֶן, האיש שמינה את היטלר לכהונת הקנצלר ב‑ ,1933אמר לחוקריו האמריקנים בשבוע השלישי של אפריל שהגרמנים פוחדים שכל הגברים יילקחו לעבדות בברית המועצות .הם חשדו כי "הושג הסכם סודי בילטה שלפיו הובטח לרוסים 22 כוח עבודה מספיק למה שנראו להם כצורכיהם הדחופים". השטורמפיהרר של הס"ס שהביא את המסר מאת היטלר באותו בוקר חזר בשש בערב למוצב הפיקוד של גנרל ויידלינג מתחת לבנדלרבלוק .ויידלינג ומטהו השלימו את תוכניותיהם לפריצה באותו ערב ,כפי שאישר אותן היטלר .אבל המסר שהביא השטורמפיהרר עכשיו הורה להקפיא את כל התוכניות לפריצה וציווה על ויידלינג להתייצב בלשכת הקנצלר. 23 כשהגיע ויידלינג לבונקר הפיהרר קידמו את פניו גבלס ,בורמן וקרבס .הם לקחו אותו לחדרו של היטלר ,שבו התאבדו בני הזוג ,ואמרו לו שגופותיהם נשרפו ונקברו במכתש פגז בגינה ממעל .ויידלינג אולץ להישבע שלא יגלה זאת לאיש .היחיד בעולם החיצון שישמע על כך יהיה סטלין .ייעשה ניסיון ,כבר באותו ערב ,להסדיר הפסקת אש ,וגנרל קרבס יודיע זאת למפקד הסובייטי ,על מנת שידווח לקרמלין. ויידלינג המסוחרר למדי טלפן אל אל"ם האנס ֶרפיֹור במפקדה בבנדלרבלוק כעבור זמן קצר .הוא אמר שאין ביכולתו לומר לו מה קרה ,אבל הוא צריך
ררהיפה ימודמד
381
שאחדים מקציני המטה שלו יצטרפו אליו מיד ,ובהם אל"ם תאודור דּופִינג, ראש המטה שלו. תותחים כבדים המשיכו להלום ברייכסטאג ,פחות מקילומטר מצפון ללשכת הקנצלר .סרן סטפן אנדרייביץ' נ ֵאּוסטרֹוי ֵיב ,מפקדו של אחד הגדודים המסתערים ,מצא את עצמו תחת מצור של ַסּמָלים שכל אחד מהם ביקש לזכות את מחלקתו בכבוד להגיע ראשונה אל היעד .כולם כאחד חלמו על הנפת הדגל האדום של ארמיית הסער 3על הבניין .תהילת נצח סובייטית תעטר אותם. חבורת דגל אחת הורכבה כולה מחברי הקומסומול .בחבורת הדגל שמינתה המחלקה הפוליטית מתוך גדודו של נאוסטרוייב נכלל גיאורגי אחד ,שנבחר כ"מתנה מיוחדת לסטלין" 24.המחלקה הקפידה מאוד שלא לכלול בני לאומים אחדים ‑ למשל צ'צ'נים ,קלמיקים או טטרים קרימאים ‑ משום שהיה אסור להמליץ על מתן עיטור גיבור ברית המועצות למי מבניה של קבוצה אתנית שנידונה להגליה. מפקד הדיביזיה של נאוסטרוייב ,גנרל וסילי מיטרופנוביץ' שָטִילֹוב ,שברגע של אופטימיות מוגזמת מאוד נתן למִפקדת החזית לחשוב שהרייכסטאג כבר נכבש ‑ והידיעה הוברקה למוסקבה ‑ הורה עכשיו למפקדי‑המשנה שלו להניף את הדגל האדום על הבניין בכל מחיר .החשיכה ירדה מוקדם בגלל העשן הסמיך, ובסביבות שש בערב הסתערו על הבניין שלוש חטיבות החי"ר של דיביזיית הרובאים 150בסיוע שריון צמוד. הרובאים ,שמצאו כי החלונות והדלתות נחסמו או נאטמו בלבנים ,נאלצו להסתייע בתותחים הכבדים שיפרצו להם דרך .בסופו של דבר הגיעו למבואה הראשית ,רק כדי לגלות כי המגינים הגרמנים המטירו עליהם פנצרפאוסטים ורימוני יד מיציעי האבן שממעל .אחד התוקפים ,סרן בכיר ניקולאי מיכאילוביץ' 25 ּבֶלָאי ֵיב ,עדיין זוכר היטב את הדם שניתז על עמודי האבן הענקיים. האבידות היו נוראות ,אבל חיילי הצבא האדום ,בשילוב הרגיל של רימונים ותת‑מקלעים ,החלו לפלס דרך בלחימה במעלה גרמי המדרגות הרחבים ,תוך שהם תופסים מחסה מאחורי מעקותיהם .חלק מכוח המגן הגרמני ‑ תערובת של ימאים ,אנשי ס"ס ונוער היטלר ‑ נסוג למרתף .השאר ניהלו קרב נסיגה כלפי מעלה ואחורה במסדרונות .שריפות שהציתו הפנצרפאוסטים והרימונים פרצו בחדרים רבים ,ועד מהרה מילא עשן את האולמות הגדולים. הדבר היה דומה למשחק רוגבי לחיים ולמוות .בעוד המשתתפים נחבטים
382
נפילת ברלין
אלה באלה באנדרלמוסיה גמורה ,ניסו שניים מחבורת הדגל לחמוק על פניהם ולדהור אל הגג עם הדגל האדום שלהם .הם הצליחו להגיע לקומה השנייה לפני שרותקו באש מקלע .החטיבה טענה שניסיון נוסף נעשה ב‑ 22:50והצליח ,והדגל האדום התנוסס על כיפת בניין הרייכסטאג .אבל יש לקבל גרסה זאת בספקנות קיצונית ,בהתחשב בכך שהתעמולה הסובייטית התקבעה בכפייתיות על רעיון כיבוש הרייכסטאג ב‑ 1במאי. תהא השעה המדויקת אשר תהא" ,הנפת דגל הניצחון האדום" היתה מחווה ריקה מתוכן בשלב זה ,משום שאפילו ההיסטוריה הרשמית מודה כי הלחימה הפראית נמשכה כל הלילה .בעת שפילסו הלוחמים הסובייטים את דרכם במעלה המדרגות ,תקפו אותם מעורפם גרמנים שהגיחו מהמרתפים .בשלב מסוים ראה סגן איוואן פרולוביץ' קלוצ'קוב אחדים מחייליו שרועים במעגל כאילו הם בודקים משהו על הרצפה .כולם קפצו לאחור בבת‑אחת ,והוא ראה שהיה שם חור .החיילים יידו רימונים כאיש אחד על ראשי הגרמנים בקומה מתחת ,שלא 26 חשדו כלל בנוכחותם. מרכז ברלין הואר באותו לילה בלהבות הבניינים המופצצים ,שהטילו צללים מוזרים ושפכו זוהר אדום על הרחובות החשוכים .האוויר כמעט לא היה ראוי לנשימה מחמת הפיח והאבק .מפעם לפעם נשמע רעם של קריסת בניין .וכתוספת נופך מבעית ,אלומות של אור זרקורים חגו ממעל ,מחפשות בשמי הלילה את מטוסי הלופטוואפה שכבר חדל להתקיים. קבוצה תשושה של חיילי ואפן‑ס"ס זרים ביקשה מחסה במרתפי מלון קונטיננטל .המקום כבר היה מלא בנשים ובילדים ,שהתבוננו בחשש בחיילים היגעים מקרבותיהם ,והמנהל ניגש אליהם וביקש מהם לעבור למקלט ההפצצה בי ָאקֹוּבשטראסה .מתנדבי הס"ס חשו התמרמרות קשה :הם הקריבו את חייהם למען גרמניה ,והנה הגרמנים מפנים להם עורף .הם פנו ויצאו .לוחמים מצאו את עצמם זוכים ביחס של מצורעים .הם לא היו עוד המגינים הגיבורים ,אלא נעשו מסוכנים לסובבים אותם .בבתי החולים ,אפילו בבית החולים הצבאי בלָצֶָרטֶה, האחיות הזדרזו להפקיע כלי נשק ,כדי שלא תהיה לסובייטים ,כאשר יגיעו, אמתלה לירות בפצועים. המפקד הקודם של נורדלנד ,בריגדפיהרר יואכים ציגלר ,שהיה עם מונקה בלשכת הקנצלר ,הופיע פתאום במשרד האווירייה בווילהלמשטראסה .לא היה צורך להסביר לו מה נואש המצב ,אבל פתאום ,להשתוממות הכול ,הופיעה
ררהיפה ימודמד
383
מחלקה של יותר מעשרים אנשי ואפן‑ס"ס בפיקודו של בלגי .הם צחקו ,כתב חייל שראה אותם בבואם" ,כאילו הרגע ניצחנו במלחמה" 27.הקבוצה חזרה מגיחת ציד טנקים סביב תחנת הרכבת אנהלטר וטענה שהמקום הפך להיות "בית קברות לטנקים" .בקרב המתנדבים הזרים שהגנו על המעוז האחרון של הלאומנות הגרמנית התפתחה מין אחוות מנודים יוצאת דופן .במחלקת נורדלנד שהגנה על משרד האווירייה היו לא רק סקנדינבים ,אלא גם שלושה לטבים ו"שני האיוואנים שלנו" ,בלי ספק היווים שנקלטו בשורות הלוחמים. אל"ם רפיור ,בבנדלרבלוק ,קיבל שיחת טלפון מלשכת הקנצלר .עליו להתחיל לשלוח מסרים לפיקוד הצבא האדום בברלין ולהודיע כי גנרל קרבס מבקש להסדיר מקום ושעה למשא ומתן. תהליך הסדרתה של הפסקת האש בגזרת ארמיית הגוורדיה 8נמשך מעשר בערב עד שעות הבוקר המוקדמות למחרת 1 ,במאי .גנרל וסילי איבנוביץ' צ'ויקוב פקד לאפשר לקרבס מעבר בלי פגע אל מפקדתו ,בית מעין פרברי בשּולֶנּבּורגִרינג ,בצד המערבי של שדה התעופה טמפלהוף .צ'ויקוב היה אחרי ליל שתייה בחברת הסופר וסבולוד ויטאלייביץ' וִישני ֵיבסקִי ,המשורר יבגני ארונוביץ' דֹולמָטֹובסקִי והמלחין מטביי איסאקוביץ' ּבלַנטֶר *,שנשלחו לברלין כדי לחבר המנון ניצחון. גנרל האנס קֶרּבס ,בלוויית אל"ם פון דופינג ואוברשטורמפיהרר נ ֵיילַנדִ יס, לטבי ששימש כמתורגמנו של דופינג ,הגיעו לקו החזית בסביבות עשר בערב. קרבס ,לכאורה חניך נאמן של אסכולת ההתנגדות חסרת הפשרות ,שקד זה זמן‑מה על ליטוש הרוסית שבפיו מדי בוקר ,מול הראי בצנעת חדר האמבטיה. הנציגים הגרמנים הוכנסו למפקדתו של צ'ויקוב מעט לפני ארבע בבוקר. בלנטר ,היחיד מבין החוגגים שלא לבש מדים ,נדחף לתוך ארון .וישנייבסקי ודולמטובסקי ,שלבשו מדים משום שהיו כתבים צבאיים ,העמידו פני קציני מטה. 28 "מה שאני עומד לומר" ,פתח קרבס" ,הוא סוד כמוס .אתם הזרים הראשונים ששומעים כי ב‑ 30באפריל ,אדולף היטלר איבד את עצמו לדעת". "אנחנו יודעים את זה" ,השיב צ'ויקוב .זה היה שקר פשוטו כמשמעו ,שנועד להוציא את היושב מולו משיווי משקל. *
מחבר נעימתו של השיר הידוע "קטיושה"[ .המתרגם]
384
נפילת ברלין
אז הקריא קרבס את צוואתו הפוליטית של היטלר והצהרה מאת גבלס שקראה למצוא "דרך מוצא מניחה את הדעת לאומות שסבלו יותר מכול במלחמה". וישנייבסקי ,שישב לימינו של צ'ויקוב ,רשם את כל השיחה בפנקסו. צ'ויקוב טלפן אל מרשל ז'וקוב ,במפקדתו בשטראוסברג ,ועדכן אותו .ז'וקוב שלח מיד את סגנו ,גנרל וסילי דנילוביץ' סֹוקֹולֹובסקִי ,אל מפקדתו של צ'ויקוב. הוא לא רצה שצ'ויקוב ,ראש מבקריו ,יוכל לטעון כי הוא‑הוא שקיבל את כניעת הגרמנים .לאחר מכן טלפן ז'וקוב אל סטלין ,בדאצ'ה שלו .גנרל ניקולאי סידורוביץ' ולָאסִיק ,מפקד משמר הראש של סטלין ,הרים את השפופרת" .החבר 29 סטלין שכב לישון זה עתה" ,אמר לז'וקוב. "נא להעיר אותו .העניין בהול ואינו סובל דיחוי עד הבוקר". כשנטל סטלין את השפופרת כעבור כמה רגעים ,מסר לו ז'וקוב את הבשורה על התאבדותו של היטלר. "עכשיו הוא קיבל את שלו" ,הגיב סטלין" .כמה חבל שלא יכולנו לתפוס אותו בחיים .איפה הגופה של היטלר?" "לדברי גנרל קרבס ,הגופה נשרפה". "אמור לסוקולובסקי שלא לנהל שום משא ומתן מלבד על כניעה ללא תנאי, לא עם קרבס ולא עם מישהו אחר מהכנופיה של היטלר .ואל תטלפן אלי עד הבוקר אם לא יקרה משהו בהול .אני רוצה לנוח קצת לפני המצעד". ז'וקוב שכח לגמרי שבשעה מאוחרת יותר באותו יום יתקיים מצעד 1במאי בכיכר האדומהּ .בֶרי ָה הסיר את העוצר שהוטל על מוסקבה במיוחד לרגל המאורע .ז'וקוב חשב על חיל המצב של הבירה הנערך למסדר ,על מנהיגי ברית המועצות הנאספים מעל המאוזוליאום של לנין ועל המצעד שיעבור בסך לפניהם. כל אימת שהעלה צ'ויקוב ‑ שלא ידע מאומה על מה שקרה באמת בצד הגרמני ‑ את נושא הכניעה ,מילא קרבס את תפקיד הדיפלומט ,לא איש הצבא. הוא ניסה לטעון שקודם כול ,ברית המועצות צריכה להכיר בממשלת דניץ .רק אז תוכל גרמניה להיכנע לצבא האדום ,וכך למנוע בעד "הבוגד" הימלר מלהשיג הסכם נפרד עם האמריקנים והבריטים .אבל צ'ויקוב ,בפיקחות האיכר שלו ,קרא אותו כספר פתוח. גנרל סוקולובסקי ,שהצטרף לקבוצה היושבת מול קרבס ,טלפן אל ז'וקוב לבסוף" .הם ערמומיים מאוד" ,אמר לו" .קרבס מצהיר שהוא אינו מוסמך לקבל החלטות בקשר לכניעה ללא תנאי .לדבריו ,רק הממשלה החדשה בראשות דניץ
ררהיפה ימודמד
385
יכולה לעשות זאת .קרבס מנסה להשיג הפסקת אש איתנו .אני חושב שאנחנו צריכים לשלוח אותם אל הסבתא של השטן אם הם לא יסכימו לכניעה ללא תנאי תכף ומיד". "אתה צודק ,וסילי דנילוביץ'" ,השיב לו ז'וקוב" .אמור לו שאם גבלס ובורמן לא יסכימו לכניעה ללא תנאי ,אנחנו נהפוך את ברלין לגל הריסות" .אחרי התייעצות עם הסטבקה ,קבע ז'וקוב את שעת היעד לאולטימטום 10:15 ,באותו בוקר של 1במאי. לא נתקבלה תשובה .עשרים וחמש דקות אחרי הפקיעה שילחה החזית הביילורוסית " 1הוריקן של אש" על מה שנותר ממרכז העיר.
25
לשכת הקנצלר והרייכסטאג שחר 1במאי עלה במרכז ברלין על חיילים סובייטים תשושים ,שישנו על המדרכות בצמוד לקירות בניינים .ילנה מויסייבנה רז ֶ'בסקָאי ָה ,המתורגמנית שהמתינה לכיבוש לשכת הקנצלר ,ראתה חייל ישן בתנוחת עובר ,עם שבר של דלת בתור כרית .אלה שהתעוררו עסקו בחבישת רגליהם .לא היה להם מושג על התאבדותו של היטלר ביום הקודם .אחדים מהם עדיין קראו "גיטלר דּוראק!"" ‑ היטלר טמבל!" ‑ לעבר השבויים הגרמנים שראו. מות הפיהרר נשמר בסוד כמוס בצד הגרמני במשך כל הלילה וגם למחרת בבוקר ,שאז נמסרה הידיעה לכמה קצינים בכירים .בריגדפיהרר ס"ס וילהלם מֹונקֶה ,שהביא בסודו את בריגדפיהרר ס"ס גוסטב קרּוקֶנּבֶרג ,עדיין לא הצליח להשתחרר מהרטוריקה הנאצית הנפוחה והגולמנית" .הנה כבה השביט הבוער", 1 אמר לו. הקצינים המתינו לשמוע על תוצאות המשא ומתן ,אבל סופת האש שהתחדשה פתאום באמצע הבוקר דיברה בעד עצמה .גנרל קרבס נכשל בניסיונו להשיג הפסקת אש .המפקדים הסובייטים התעקשו על כניעה ללא תנאי ,וגבלס סירב. משגרי הקטיושה והארטילריה המקובצת של ארמיית הסער ,3ארמיית הגוורדיה 8וארמיית הסער 5המשיכו להפגיז את הבניינים ההרוסים למחצה. עוד אמר מונקה לקרוקנברג בבוקר ההוא שהוא חושש שמא ייכנסו כוחות סובייטיים למנהרות הרכבת התחתית ויגיחו מהן מאחורי לשכת הקנצלר. "כעדיפות ראשונה" ,כתב קרוקנברג" 2,שלחתי קבוצה של חבלנים מנורדלנד דרך הרכבת התחתית לעבר ּפֹוטסדָ מֶרּפלָאץ" .הוא לא מסר עוד פרטים ,וגם לא ציין את השעה המדויקת ,אבל נראה שהפקודה הזאת היא שגררה את אחת התקריות השנויות במחלוקת גדולה מכול בקרב ההוא :פיצוץ מנהרת רכבת הפרברים תחת תעלת לַנדוֶור ,בקרבת טֶרּבִינ ֶרשטראסה. 386
גאטסכיירהו רלצנקה תכשל
387
שיטת החבלה שבה השתמשו חבלני הס"ס היתה קרוב לוודאי מטען חלול, כלומר הצמדת מטעני חומר נפץ לתקרה במעגל גדול ,כך שגלי ההדף שלהם יתמזגו ויפילו חלק ממנה .זו אמורה להיות הדרך היחידה לחדירה דרך עומק כזה של בטון מזוין בכמות קטנה יחסית של חומר נפץ .יש שוני עצום בין הדיווחים על השעה ‑ ואפילו על התאריך ‑ של הפיצוץ ,אבל הסיבה היא כנראה אובדן השעונים שנבזזו ואורח החיים המבולבל והחשוך תמיד של המסתופפים בבונקרים ובמנהרות .התיאורים האמינים ביותר מציינים שהפיצוץ אירע בשעות המוקדמות בבוקר 2במאי .מכאן משתמעת השהיה במידה יוצאת דופן של הפיצוץ ,או שאולי נתקלו חבלני נורדלנד בקשיים ניכרים בביצוע משימתם. בין כה וכה ,הפיצוץ גרם להצפת עשרים וחמישה קילומטרים של מנהרות, גם של הרכבת התחתית וגם של רכבת הפרברים ,מרגע שחדרו המים דרך פיר קישור .אומדני האבידות נעים "בין כחמישים לבין 4."15,000כמה ברלינאים משוכנעים עד היום שהרשויות הסובייטיות החדשות הורו לסחוב את הגופות לנמל תעלה קטן בקרבת תחנת הרכבת אַנהָלטֶר ולקבור אותן שם תחת ההריסות. האומדנים השמרניים יותר ,הנעים ברובם סביב 100הרוגים ,מבוססים על העובדה שמפלס המים לא עלה במהירות ,הואיל והם התפשטו בכיוונים רבים. לכן ,גם אם היו אלפים רבים של אזרחים בתעלות ,וכן כמה "רכבות בית חולים" ‑ קרונות רכבת מלאים בפצועים ‑ היה להם די זמן להימלט .הנשים והילדים שהתרוצצו בתעלות החשוכות בעוד מי השיטפון עולים היו מבועתים, מטבע הדברים .חלקם סיפרו איך ראו חיילים תשושים ופצועים צונחים לתוך המים ,וחיילים רבים אחרים שניסו להשכיח את תלאותיהם בעזרת הטיפה המרה טבעו גם הם .ייתכן שכך היה במקרים ספורים ,אבל קשה להאמין לאומדני ההרוגים הגבוהים יותר .ברוב המקומות לא עלה מפלס המים על מטר וחצי, והיה שפע של זמן לפנות את "רכבות בית החולים" הסמוכות לתחנת הרכבת התחתית שטָדטמִיטֶה .ועוד מתקבל מאוד על הדעת כי רבות מהגופות שנאספו היו גופותיהם של חיילים ואזרחים ,שמתו עוד קודם לכן מפציעותיהם באחת המרפאות התת‑קרקעיות והונחו במנהרות סמוכות .מי השיטפון סחפו בוודאי את הגופות האלה ,ולאיש לא היה פנאי לאחר מכן לברר את סיבת המוות האמיתית. אחדים מההרוגים היו קרוב לוודאי אנשי ס"ס .ייתכן מאוד שהם היו בין חמישים המתים ,בערך ,שנטמנו בבית הקברות היהודי בגרֹוסֶה הַמּבּורג ֶרשטראסה. 3
388
נפילת ברלין
הלחימה בתוך הרייכסטאג עדיין היתה פראית ,מה ששם ללעג את הנפת דגל הניצחון האדום לפני חצות הלילה ב‑ 1במאי .חייל סובייטי שניסה להשליך בחזרה רימון יד גרמני החטיא את המטרה .הרימון ניתז ממשקוף דלת ,נפל לפניו וקטע את כפות רגליו 5.חיילים משני הצדדים המשיכו להילחם ,רצוצים וצמאים ,בגרונות ובאפים ניחרים מהאבק ומהעשן .קצין סובייטי אחד נזכר בשריפת הרייכסטאג ב‑ ,1933שאותה ניצל היטלר כדי למחוץ את המפלגה הקומוניסטית הגרמנית. האש שככה רק בשעות אחר הצהריים המאוחרות .גרמנים צעקו מתוך המרתפים שהם רוצים לשאת ולתת עם קצין בכיר .סרן נאוסטרוייב הצעיר הורה לסגן ּבֶֶרסט להתחזות לאלוף‑משנה .הוא נתן לו מעיל עור כבש כדי להסתיר את כותפותיו ושלח אותו לנהל את המשא ומתן .כעבור שעה קלה התחילו גרמנים להגיח מהמרתפים ,מלוכלכים ומגודלי זיפים במדיהם הבלויים, 6 עיניהם מתרוצצות בעצבנות סביב ועל פניהם "חיוכים של כלבים צייתניים". כ‑ 300חיילים וקצינים גרמנים הניחו את נשקם .כמעט 200נהרגו .בתחנת איסוף הנפגעים המאולתרת במרתף שכבו עוד ,500אם כי רבים מהם נפצעו עוד לפני ההסתערות על הרייכסטאג. מבצר אדיר עוד יותר שהיה צורך לגבור עליו היה מגדל הנ"מ הענקי בגן החיות שבפינה הדרום‑מערבית של הטִירג ַרטֶן .הוא היה חזק דיו לעמוד בפני פגיעות ישירות של פגזי 203מ"מ ,אבל היו בתוכו כמה אלפי אזרחים מוכי אימה, והתנאים בפנים היו נוראים .יותר מאלף פצועים וחולים נמצאו באגף בית החולים של שדה ,שהיה מצויד היטב. ‑ ארמיית הגוורדיה המשוריינת 1של גנרל פולקובניק מיכאיל ייפימוביץ' קָטּוקֹוב וארמיית הגוורדיה 8של גנרל‑פולקובניק וסילי איבנוביץ' צ'ּויקֹוב חצו את תעלת לנדוור והסתערו לתוך הטִירג ַרטֶן .הטיפול במגדל הנ"מ של גן החיות הוטל על שתי חטיבות מדיביזיית רובאי הגוורדיה 79של ארמיה .8הסתערות חזיתית לא באה בחשבון ,ולכן נשלחו ב‑ 30באפריל שבויים גרמנים כשליחים שהביאו אולטימטום ,כתוב בעיפרון ,למפקד במקום" :אנחנו מציעים לך למסור את המבצר בלי לחימה נוספת .אנחנו ערבים לכך ששום איש צבא ,כולל אנשי 7 ס"ס וס"א ,לא יוצא להורג". רק ב‑ 1במאי חזר אחד השבויים עם תשובה" :איגרתך התקבלה בשעה .23:00 אנחנו ניכנע בחצות [הלילה הזה] .האלר ,מפקד חיל המצב" .למעשה ,הָאלֶר
גאטסכיירהו רלצנקה תכשל
389
לא היה המפקד במקום ,והעיכוב הממושך נועד להעניק לחיילים זמן להתכונן לפריצה החוצה באותו ערב. עוד מבצר שבא תחת מצור ביום ההוא היה מצודת שּפַנדָאּו בפינה הצפון‑מערבית ביותר של ברלין .האדריכלות שלה היתה הרבה יותר מרשימה מזו של מפלצת הבטון בגן החיות .שפנדאו נבנתה מלבֵנים ב‑ 1630על אי במפגש הנהרות הָאפֶל ושּפֵריי .בתקופת המלחמה נמצאו בה מעבדות ההגנה מפני גז של הצבא ,אבל דומה שהן נועדו רק להצניע את העבודה האמיתית שנעשתה שם. ב‑ 30באפריל החלה סוף‑סוף ארמיה 47הסובייטית להתמודד עם המכשול הכביר הזה ,שתותחיו כיסו את שני הגשרים הסמוכים על ההאפל .מפקד הארמיה גנרל‑לייטננט פרנץ יוסיפוביץ' ּפֶרחֹורֹובִיץ' ,שקיווה להימנע מהסתערות בקנה מידה מלא ,שלח את המחלקה השביעית של הארמיה ,בראשות רס"ן גִרישִין, לרכך את האויב בדרכי תעמולה .משאיות רמקול שידרו את מסריהן מדי שעה עגולה ,והגרמנים השיבו באש ארטילרית. למחרת ,ב‑ 1במאי ,הורה פרחורוביץ' לגרישין לשלוח הצעת כניעה למפקד חיל המצב .גרישין כינס את קציניו" .זוהי משימה כה מסוכנת" ,אמר להם" 8,עד שאינני יכול להורות לאיש מכם לבצע אותה .אני מבקש מתנדב שיצטרף אלי". כל שבעת הקצינים התנדבו .גרישין אמר לקונרד וֹולף ,שנעשה לימים קולנוען בגרמניה המזרחית והיה אחיו של רב‑המרגלים מרקוס וולף ,שהוא אינו רשאי להצטרף .היו במבצר קציני ס"ס ,ואילו היו חושדים אף לרגע שהוא גרמני במדים סובייטיים ,הם היו קוטלים אותו על עומדו .במקום וולף נבחר חברו הטוב ,סרן ולדימיר סמילוביץ' ג ָאל .הוא וגרישין יצאו מבין העצים ,מנופפים בדגל לבן. הם התקרבו לאט למתרס שנבנה סביב טנק טיגר שרוף לפני גשר הלבנים מעל החפיר. כשראו אותם הגרמנים ,הם השליכו סולם חבלים ממרפסת אבן משוננת, כתריסר מטרים מעל השער הראשי .גרישין וגאל טיפסו בסולם ,שהיטלטל בפראות .הם הגיעו למרפסת ובחשש כבד נכנסו לחדר הלא מואר שמאחוריה. שם הבחינו בקבוצה של קציני ורמאכט וס"ס .מפקד המצודה ,כפי שנראה להם, היה אל"ם יּונג ,וסגנו היה סא"ל קֹוך .יונג הקשיש למראה ,שהרכיב משקפיים במסגרת תיל ,היה בעל פנים מחורצות ושיער אפור קצר; צווארון מדיו היה פתוח סביב צווארו ,והוא לא נראה כלל כאיש צבא מקצועי .אבל לגרישין ולגאל לא היה מושג מהו תפקידו האמיתי.
390
נפילת ברלין
משא ומתן החל ,ובו דיבר מהצד הסובייטי רק גאל ,הבלשן היהודי ,משום שגרישין כמעט לא דיבר גרמנית .קוך הסביר שהיטלר פקד כי כל קצין שינסה למסור את כניעתו של מבצר יּוצא להורג בו במקום .למרבה הצער ,ארמיה 47 עדיין לא שמעה שהיטלר כבר היה בין המתים .גאל חש שקציני הס"ס ,במיוחד, היו מרוטי עצבים ומסוגלים בהחלט לירות במישהו ,יהיו התוצאות אשר יהיו .הוא אמר להם שברלין כבר נכבשה כמעט כליל ,שהצבא האדום חבר עם האמריקנים בטֹורג ָאּו על האֶלּבֶה ושכל התנגדות נוספת רק תגרור אובדן חיים שלא לצורך. אם ייכנעו ,איש לא יּוצא להורג ,הם יקבלו מזון ולפצועים ולחולים יינתן טיפול רפואי .הוא הבהיר כי אם יסרבו להיכנע ,והצבא האדום יצטרך לכבוש את המצודה, כל הערבויות הללו יפקעו" .כולנו אנשי צבא ,ואנחנו יודעים שכמות גדולה של דם תישפך .ואם ייהרגו תוך כדי כך רבים מחיילינו ,אינני מוכן לשאת באחריות להשלכות .כמו כן ,אם תסרבו להיכנע ,תהיו אחראים למותם של כל אזרחיכם כאן. גרמניה שפכה דם כה רב ,ודאי שחיי כל אדם חשובים לעתידה". קציני הס"ס נעצו בו מבטים של שנאה מוחלטת .המתיחות היתה קשה מנשוא, והוא חש כי "הניצוץ הכי קטן" יחולל פיצוץ .לפי הוראתו של גרישין ,אמר להם גאל שעליהם לקבל את החלטתם עד השעה .15:00נפלה דומיית מוות ,ושני הקצינים פנו ופסעו לעבר האור הבוקע מהחלון .כשירדו בסולם החבלים ,רועדים בכל גופם מחמת המתח ,חשש גאל שאחד מקציני הס"ס עלול לחתוך את החבל. כשהגיעו לקרקע מוצקה ,הם השתוקקו בכל מאודם לחצות בריצה את השטח הפתוח שלפני המבצר ולהגיע למקום מבטחים בין העצים ,שם חיכו להם חבריהם ,אבל השניים ריסנו את עצמם והתקדמו בצעדים נמרצים .כשהגיעו לחורש רצו אליהם חבריהם לחבקם ,אבל הם נאלצו להסביר שאין בפיהם תשובה .הם גם לא היו אופטימיים ,בגלל נוכחות קציני הס"ס ופקודתו של היטלר לירות בקצינים שמבקשים להיכנע. במִפקדת ארמיה 47שאל גנרל פרחורוביץ' את אותה שאלה" :האם הם ייכנעו?" "איננו יודעים .נתנו להם זמן עד ,15:00לפי ההוראות .אם הם יסכימו ,הם ישלחו נציג לחפירות הקדמיות שלנו". "ובכן ,החבר גאל ,למקרה שהם ייכנעו בכל זאת ,עליך להיות מוכן בחפירה ההיא". המתיחות חזרה לשרור כשהתקרבה השעה שלוש אחר הצהריים .נשמעו הלצות עצבניות על הדייקנות הגרמנית.
גאטסכיירהו רלצנקה תכשל
391
"חבר סרן!" קרא חייל פתאום" .תראה! הם באים ,הם באים". הם הבחינו בשתי דמויות על המרפסת ,מתכוננות לרדת בסולם החבלים. חיל המצב עומד להיכנע .גאל אמר לעצמו שעליו לנהוג כמי שמורגל לקבל את כניעתם של מבצרים כחלק משגרת יומו. כשהגיעו שני הנציגים הגרמנים ,הסגנים ֶאּבִינגהָאּוז וּבֶרטשנ ַיידֶ ר ,חשו אליהם קצינים וחיילים סובייטים לטפוח על שכמם בברכה .הם הודיעו לגאל שתנאי הכניעה התקבלו ,אבל יש להעלות אותם על הכתב ולחתום עליהם תחילה .הם הובאו אחר כבוד למִפקדת ארמיה ,47שם ראו בקבוקים ריקים פזורים מכל עבר אחרי חגיגות 1במאי .קצין בכיר עדיין ישן על מזרן שהונח על הרצפה .כשהוער משנתו והבחין בשני הקצינים הגרמנים ,הורה לשרתים להכין להם אוכל .לאחר מכן הגיע רס"ן גרישין והסביר כי מפקד חיל המצב מתעקש לקבל קודם כול את 9 תנאי הכניעה בכתב" .טיפוסי לגרמנים!" מלמל. אחרי שהועלו התנאים על הכתב ונחתמו ,הוציאו הקצינים הסובייטים בקבוק קוניאק והרימו כוסות לברכה .הסובייטים הריקו את כוסותיהם בלגימה אחת, וכשראו כי סגן ברטשניידר (שלא אכל כמעט מאומה בשבוע הקודם) שותה בזהירות רק שתי אצבעות ,צחקו בקול גדול ומילאו את הכוסות מחדש" .וֹוינ ָה קָאּפּוט!" קראו בקול" .המלחמה נגמרה!" ‑ החגיגה נקטעה עם הופעתו של קצין מטה בדרגת אלוף משנה ממִפקדת החזית הביילורוסית .1אחרי שהוסבר לו המצב ,הוא פנה אל סגן אבינגהאוז ,המבוגר מבין שני הקצינים הגרמנים ,ושאל כמה זמן לדעתו היה המבצר מחזיק מעמד תחת הפגזה והפצצה כבדה של הצבא האדום" .לפחות שבוע" ,אמר אבינגהאוז בקול נוקשה .האל"ם הסובייטי הביט בו כמי שאינו מאמין למשמע אוזניו. "המלחמה נגמרה" ,אמר רס"ן גרישין" .חובתך כקצין הגיעה לסיומה" .היתה קופסה של סיגרי ריטמסטר על השולחן ,וסגן אבינגהאוז כיבד את עצמו באחד מהם. שעתיים אחר כך נכנסו גרישין וגאל למבצר ,לא דרך המרפסת אלא דרך השער הראשי .חיילים סובייטים אספו את כלי נשקם של החיילים הנכנעים וערכו אותם בטורים בחוץ. בעוד שני הקצינים עומדים וצופים במתרחש ,ניגשו אליהם יונג וקוך" .אנחנו עומדים להיפרד מכם לשלום" ,אמר קוך ברוסית רהוטה .למראה פניהם המופתעות, הוא חייך ואמר" ,כן ,אני מדבר קצת רוסית .גרתי בסנקט פטרבורג בילדותי". גאל התפלץ משהבין כי במהלך המשא ומתן ,קוך הבין מן הסתם כל מילה
392
נפילת ברלין
שחלפה ביניהם .אבל הוא נזכר בהקלה כי גרישין לא אמר שום דבר מעין "תבטיח להם כל מה שהם רוצים ונטפל בהם אחר כך". בחצר המבצר ראו גאל וגרישין אזרחים חיוורים ורועדים מגיחים מהמרתפים. גנרל פרחורוביץ' הורה לגאל לומר להם שהם יכולים לחזור הביתה כולם .אחר כך יצאה צעירה חובשת טורבן ‑ כמו נשים רבות אחרות באותם ימים ,שלא יכלו לחפוף את שערן ‑ וניגשה אליו עם תינוק בזרועותיה .היא הודתה לו על ששכנע את הקצינים להיכנע ומנע מרחץ דמים .היא פרצה בבכי והלכה משם. ובכל זאת ,הסיפור מחמם הלב הזה על כניעת שפנדאו הסתיים בנימה צורמת מאין כמוה ,כשהתגלה מה היה תפקידו האמיתי של המקום ההוא .אל"ם יונג וסא"ל קוך היו למעשה פרופ' ד"ר גרהרד יונג וד"ר אדגר קוך ,המדענים שהובילו את פיתוח גזי העצבים סִָרין וטָּבּון .משימתו הראשונה במעלה של ההֶֶרסג ָזשּוצלָּבֹוָרטֹוריּום לא היתה התגוננות מפני נשק כימי ,כמשתמע משמו, 10 אלא "בדיקה כללית של התאמת גזי מלחמה לשימוש צבאי בשטח". סא"ל סובייטי מארמיה 47עמד מיד על חשיבות התגלית בשפנדאו ודיווח עליה לגנרל העומד בראש ועדת המומחים של הצבא האדום ‑ תג הכתף של יחידה זו היה גלגל שיניים ומפתח שוודי .הגנרל ביקש לראיין את השניים למחרת היום ,אבל הנקוו"ד שמע גם הוא על התגלית ,וכבר במוצאי 1במאי הגיעו קציני נקוו"ד ולקחו עמם את יונג וקוך .הגנרל התרתח .רק באמצע יוני הצליח הצבא האדום לגלות איפה החזיק הנקוו"ד את יונג וקוך ולהוציא אותם מידיו .הם הוטסו לבסוף למוסקבה באוגוסט. ‑ שני מדענים בכירים אחרים ,ד"ר שטּולדֵרר וד"ר שּולצֶה אֹובֶרּבֶרג ,הוחזקו תחת משמר בשפנדאו ונצטוו "להמשיך לעבוד" .שטולדרר ,שהתמחה בשימוש בגז עצבים נגד צוותי טנקים ,השתמש בשעתו במטווח הארטילריה הישן ליד קּומֶרסדֹורף ,ששימש עתה כאתר המפגש לארמיה התשיעית במעבה היער. השניים הכחישו כל ידיעה על טבון וסרין ,והואיל וכל האצוות הושמדו ברגע שהחלה התקדמות הצבא האדום לעבר ברלין ,לא יכלו המומחים הסובייטים להוכיח מאומה ,ואף לא ידעו מה עליהם לשאול. בקיץ הוטסו שטולדרר ושולצה‑אוברברג לברית המועצות ונלקחו למחנה מיוחד בקָרסנֹוגֹורסק ,שם שבו ונפגשו עם יונג וקוך .בהנהגתו של פרופ' יונג, סירבו הארבעה לשתף פעולה עם השלטונות הסובייטיים .הם עמדו על כך שהם שבויי מלחמה .מדענים גרמנים אחרים ,ששיתפו פעולה עם הסובייטים ,הובאו כדי לשכנע אותם לחזור בהם מעמדתם ,אך ללא הועיל .עם זאת ,השלטונות
גאטסכיירהו רלצנקה תכשל
393
לא התאכזרו אליהם בגלל סירובם ,והם הוחזרו בסופו של דבר לגרמניה ,באחד ממשלוחי השבויים האחרונים בינואר .1954 מדרום לברלין עשו שרידי הארמיה התשיעית ניסיון אחרון לפרוץ את המחסום האחרון של קונייב .הארמיה השתים‑עשרה הצליחה להחזיק מעמד בסביבות ּבֵלִיץ די זמן להשארת ציר מנוסה אל האלבה ,ואף פתחה את הדרך לפני כמעט 20,000איש מקבוצת הארמיות שפריי של גנרל הלמוט ַריימָן באזור פוטסדם. אבל הלחץ הלך וגבר .בליץ הופגזה קשות בבוקר 1במאי על ידי תותחים מתנייעים סובייטיים שהועברו מפוטסדם ,וטייסות השטורמוביק הגבירו את הפצצות הצלילה ואת יעפי הצליפה שלהן באזור. חטיבת רובאים סובייטית כבשה את הכפר אֶלזהֹולץ ,שישה קילומטרים מדרום לבליץ .זו היתה נקודת חציה חיונית לחיילים הגרמנים המותשים .למזלם, הופיעו פתאום ארבעת טנקי הפנתר האחרונים של דיביזיית קּורמָרק ואילצו את כוחות הצבא האדום לסגת .הצוותים אמנם נאלצו לנטוש את הטנקים מיד אחר כך ,משום שהדלק שלהם אזל ,אבל הדרך קדימה היתה פנויה .נחשלים רבים התמוטטו באלזהולץ ,מתשישות ומתת‑תזונה .אזרחים חלקו את מזונם עם החיילים וטיפלו בפצועים ‑ הם לקחו אותם לבתיהם ,שם עשו למענם רופא מברלין ואחות המחוז את כל מה שיכלו לעשות .רק לאנשיה של יחידת ס"ס היה די כוח לחצות את הכפר ולהמשיך הלאה בלי מנוחה. הלחימה עדיין נמשכה ביערות שמאחור ,שם עסקו כוחותיו של קונייב במרדף אחר קבוצות קטנות וגדולות של נחשלים .באותו בוקר של 1במאי נשלחה חטיבה מארמיית הגוורדיה המשוריינת 4בחזרה ליער כדי "לחסל קבוצה גדולה של גרמנים שמשוטטת בו" 11.בדוח נאמר שטנקי T‑34שלה נתקלו בטנקים ובכלי רכב משוריינים גרמניים אחרים" .המפקד הסובייטי ניגש מיד לעניין", סיפר הדוח" .בתוך שעתיים איבד האויב שלושה‑עשר נושאי גייסות ,שלושה תותחי סער ,שלושה טנקים וחמש‑עשרה משאיות" .קשה מאוד להאמין שכלי רכב רבים כל כך עדיין היו שמישים בקבוצה אחת ויחידה. הכוחות הסובייטיים תקפו גם את בליץ עצמה .קבוצה של מאתיים גרמנים, עם טנק הטיגר האחרון ותותח סער אחד ,ספגה אש אוטומטית כשחצתה שדות אספרגוס מדרום לבליץ .כל שהיה על אנשים אלה לעשות הוא להמשיך הלאה אל היערות ולצלוח בהליכה את הנהר נ ִיּפלִיץ .ממש מעבר לו היה הכביש המוליך אל ּבִריק ‑ מקום מבטחים.
394
נפילת ברלין
מטה הארמיה השתים‑עשרה של גנרל ולטר וֶנק ריכז את כל המשאיות שהיו בסביבה ,וכלי רכב אחרים ,כדי להוביל את המוני החיילים התשושים .הוקמו מטבחי שדה שהתחילו להאכיל את 25,000האנשים ואת כמה אלפי האזרחים הפליטים שהיו עמם" 12.כשהחיילים הגיעו אלינו ,הם פשוט התמוטטו" ,סיפר אל"ם גינטר ַרייכהֶלם ,ראש המטה של ונק" .לפעמים נאלצנו אפילו להכות אותם ,אחרת הם לא היו עולים על המשאיות והיו נשארים למות היכן שנפלו. זה היה נורא" .גנרל תאודור ּבּוסֶה העגלגל לשעבר נעשה רזה עד לבלי הכר. "הוא הגיע ממש עד סוף כוחו הגופני". רבים מאלה שעברו את זוועות ה ֶקסֶל של הַלּבֶה התמלאו בכעס ,שלא התפוגג גם כעבור שנים .הם האשימו את הקצינים הבכירים על שהמשיכו בקרב כשהכול היה אבוד" .האומנם היתה זו צייתנות ללא עוררין" ,כתב אחד הניצולים" 13,או שמא היתה זו פחדנות לנוכח אחריותם? סגל הקצונה ,בתמיכתו בהיטלר ,השאיר מאחור טעם מר .בימים האחרונים ההם ניסו כולם רק להציל את עורם שלהם ונטשו חיילים ,אזרחים וילדים". ההתפרצות הזאת של מרירות אמנם הכילה מנה גדושה של אמת ,ובכל זאת היתה הרבה יותר מדי גורפת ,בייחוד כשמביאים בחשבון את המאמצים שעשתה הארמיה השתים‑עשרה להצלת חיילים ואזרחים .אפילו בארמיה התשיעית ,לא הכול היה שחור .חייל אחר סיפר כי באותו יום עצמו נהרג רס"ן אוטו כריסטר, הרוזן פון אַלּבֶדִ יל ,שחזה בתבוסת הארמיה שלו ובהרס אחוזת משפחתו ליד שלוחת ַרייטוַויין ,בעת שניסה לעזור לפצוע קשה .חייליו של אותו "מנהיג אהוב מאוד" 14קברו אותו לצד הדרך לאלזהולץ. אל"ם רייכהלם עצמו השתלח בפראות נגד המקרה הבוטה ביותר של קצין בכיר שנטש את אנשיו .גנרל רודולף הֹולסטֶה ,מפקד קורפוס הפנצר ,XLIהופיע במִפקדת הארמיה השתים‑עשרה בין ג ֶנטִין לטַנג ֶרמִינדֶה בשתיים לפנות בוקר" .מה מעשיך כאן ,הר גנרל?" שאל אותו רייכהלם בתדהמה" 15.למה אתה לא עם חייליך?" "אין לי עוד חיילים" ,החזיר לו הולסטה. למעשה ,הוא נטש אותם .הוא הסתלק עם אשתו ,בשתי מכוניות ועם שניים מסוסיו המשובחים ביותר .רייכהלם אמר לו שהוא חייב לשוחח מיד עם גנרל ונק .הוא ניגש להעיר את מפקד הארמיה כדי לומר לו שיש לאסור את הולסטה לאלתר .אבל ונק היה תשוש מדי .רייכהלם חזר" .אתה יכול לעזוב את היטלר, כי הוא פושע" ,אמר להולסטה" ,אבל אסור לך לעזוב את חייליך" .הולסטה התעלם ממנו והמשיך בדרכו אל מעבר לאלבה.
גאטסכיירהו רלצנקה תכשל
395
בברלין ,בשעות אחר הצהריים ,הגיעה פקודה מלשכת הקנצלר :טנק הטיגר האחרון שסייע לנורדלנד חייב לנוע לאחור "כדי לעמוד לרשותו של גנרל מונקה" 16.לא ניתן כל הסבר .נראה שבורמן ומונקה התחילו לתכנן את בריחתם מברלין בלי לומר דבר לגבלס ,שסירב מכול וכול להקשיב לכל הצעה בדבר כניעה .שני אלה ,שציוו בשעתם להוציא להורג בו במקום את כל מי שימאן להילחם עד הסוף ,כבר הביאו לבונקר בגדים אזרחיים לקראת מנוסתם. עקב התחדשות ההרעשה נעשתה התקשורת עם יחידותיו של קרוקנברג קשה כפליים .פֶנ ֶה הפצוע והצרפתים שלו עדיין הגנו על מִפקדת הגסטאפו בפרינץ‑אלברכטשטראסה .חטיבת דנמרק נמצאה במרחק של כמה מאות מטרים מזרחה משם ,סביב תחנת הרכבת התחתית קֹוכשטראסה בפרידריכשטראסה, ואילו חטיבת נֹורגֶה הגנה על אגפה השמאלי ועל עורפה סביב לייפציגרשטראסה והשּפיטֶלמַרקט. גבלס ,שנוכח כי הסוף קרוב מאוד עתה ,זימן אליו את קּונץ ,רופא הס"ס שהסכים לעזור לו להרוג את ששת ילדיו .גבלס ישב בחדר העבודה שלו בבונקר הפיהרר ושוחח עם ורנר נ ָאּומָן ,מנכ"ל משרד התעמולה .קונץ נאלץ להמתין עשר דקות ,ואז יצאו גבלס ונאומן והשאירו אותו עם מגדה גבלס .היא אמרה לו שמותו של הפיהרר הכריע את הכף מבחינתם .החיילים ינסו לפרוץ מהכיתור באותו לילה ,ולכן צריכה המשפחה כולה למות .לימים טען קונץ שניסה לשכנע אותה לשלוח את הילדים לבית החולים ולהפקידם בחסות הצלב האדום ,אבל היא סירבה" .אחרי שדיברנו במשך כעשרים דקות" ,סיפר" 17,חזר גבלס לחדר העבודה ואמר לי' ,דוקטור ,אני אהיה אסיר תודה אם תעזור לאשתי להרוג את הילדים'" .קונץ חזר על הצעתו להציל את חייהם. "זה בלתי‑אפשרי" ,השיב שר התעמולה של הרייך" .הם ילדי גבלס" .הוא יצא מהחדר .קונץ נשאר עם מגדה גבלס ,ששיחקה פסיאנס במשך כשעה. כעבור זמן‑מה חזר גבלס" .הרוסים עלולים להגיע בכל רגע ולהפריע לתוכניותינו" ,אמרה אשתו" .בגלל זה עלינו להזדרז ולעשות את מה שאנחנו חייבים לעשות". מגדה גבלס הוליכה את קונץ לחדר השינה ונטלה מזרק מלא במורפיום מעל מדף .הם עברו משם לחדר הילדים .חמש הילדות והילד כבר היו במיטותיהם, בכותנות לילה ,אבל עדיין לא נרדמו" .אל תיבהלו ,ילדים" ,אמרה להם" .הרופא
396
נפילת ברלין
ייתן לכם חיסון שילדים וחיילים חייבים לקבל עכשיו" .היא יצאה מהחדר, וקונץ התחיל להזריק להם מורפיום" .אחר כך" ,סיפר לחוקרי סמר"ש" ,יצאתי שוב לחדר הקדמי ואמרתי לפראו גבלס שאנחנו צריכים לחכות כעשר דקות עד שהילדים יירדמו .הבטתי בשעון וראיתי שהשעה היתה עשרים דקות לתשע". קונץ אמר שלא היה מסוגל להביא את עצמו לידי מתן רעל לילדים הישנים. מגדה גבלס אמרה לו לחפש את שטּומּפפֶג ֶר ,הרופא האישי של היטלר .היא ושטומפפגר פתחו את פיותיהם של הילדים הישנים ,הניחו כמוסת רעל בין שיניהם והצמידו את לסתותיהם זו לזו .לאחר מעשה נמצאו בפניה של הבת הבכורה ,הלגה ,חבלות קשות .הדעת נותנת שהמורפיום לא פעל עליה כנראה, וייתכן שהיא נאבקה בשני המבוגרים שניסו לפתוח את פיה בכוח .כשנשלם המעשה הלך שטומפפגר לדרכו ,וקונץ ירד לחדר העבודה של גבלס יחד עם מגדה גבלס .הם מצאו את גבלס מתהלך כה וכה בעצבנות רבה. "הכול נגמר עם הילדים" ,אמרה לו" .עכשיו אנחנו צריכים לחשוב על עצמנו". "נעשה את זה מהר" ,אמר גבלס" .הזמן קצר". מגדה גבלס לקחה עמה את תג המפלגה העשוי זהב שקיבלה מהיטלר ב‑27 באפריל לאות הוקרה ואת תיבת הסיגריות הזהובה שלה ,שנשאה את ההקדשה "אדולף היטלר 29 ,במאי ."1934גבלס ואשתו עלו במדרגות לגינה בלוויית שלישו של גבלס ,גינטר שוֶוג ֶרמָן .הם לקחו עמם שני אקדחי ולטר .יוזף ומגדה גבלס עמדו זה ליד זה ,כמה מטרים מהמקום שבו נשרפו גופותיהם של היטלר ואשתו ונקברו במכתש פגז .הם ריסקו בשיניהם כמוסות ציאניד *,ואז ירו בעצמם באקדחיהם ,או לחלופין ,שווגרמן ירה בשניהם מיד אחר כך ,כ"מכת חסד" .שני האקדחים נשארו ליד הגופות ,ושווגרמן שפך עליהן בנזין מפחיות ,כפי שהבטיח, והצית את מדורת הקבורה האחרונה של הרייך השלישי. בשעה 21:30הודיעה תחנת השידור של המבורג לעם הגרמני שעליו לצפות להודעה חשובה וחמורה .נעימות אבל מתאימות מאת וגנר ומהסימפוניה *
כמה היסטוריונים סבורים כי הרעל ששימש בכל המקרים היה חומצה פרוסית ולא ציאניד ,אבל בפועל ,חומצה פרוסית ( )HCNהיא אחת מצורות הציאניד .מכל מקום ,דוח הנתיחה שלאחר המוות של אדולף ואווה היטלר שכתבו הסובייטים קובע כי "שרידי כמוסות הזכוכית שהכילו את התרכובת הציאנית נמצאו בחללי הפה .הם היו זהים לאלה שנמצאו בפיותיהם של גבלס ואשתו". [ואדיס אל בריה 7 ,במאי.]GARF 9401/2/96, pp. 175‑182 :
גאטסכיירהו רלצנקה תכשל
397
השביעית של ברוקנר הושמעו כדי להכין את המאזינים לנאומו של גרוס‑אדמירל קרל דֵ נ ִיץ לאומה .הוא הודיע שהיטלר נפל בלחימה "בראש חייליו" 18והכריז כי הוא יורש את מקומו .לא רבים בברלין שמעו את החדשות ,משום שלא היה חשמל בעיר. בינתיים ,בורמן חיכה בקוצר רוח גלוי לסיום הדרמה המשפחתית של גבלס. ויידלינג היה אמור להיכנע בחצות ,והפריצה צפונה מעבר לשפריי היתה אמורה להתחיל שעה לפני כן .סגל בונקר הפיהרר ,ובו בין השאר טראודל יּונג ֶה ,גרדה כריסטיאן וקונסטנצה מנציארלי ,קיבל הוראה להתאסף לקראת היציאה .קרבס ובורגדורף ,שהתכוונו שניהם להתאבד מאוחר יותר ,לא נראו לעין. קרוקנברג ,אחרי שזימן אותו מונקה אליו ,פגש בדרכו את ארטור אַקסמָן ואת יואכים ציגלר ,מפקד נורדלנד לשעבר .מונקה שאל את קרוקנברג אם הוא רוצה ,כמפקד הבכיר ,להמשיך להגן על מרכז העיר .הוא הוסיף ואמר שגנרל ויידלינג נתן את הפקודה לפרוץ מברלין לצפון‑מערב דרך הכיתור הסובייטי ,אבל הפסקת אש תיכנס לתוקף בסביבות חצות הלילה .קרוקנברג הסכים להצטרף לפריצה .הוא וציגלר נשארו במקום כדי לארגן את נורדלנד ויחידות אחרות שהיו באזור .קרוקנברג שלח אחד משלישיו קדימה ,עם פקודות ליחידות החיצוניות לסגת לאחור .הקבוצה בראשות סרן פֶנ ֶה ,שהגנה על מִפקדת הגסטאפו בפרינץ‑אלברכטשטראסה ,לא שמעה מאומה .שלישו של קרוקנברג, שנעלם ללא עקבות ,מצא כנראה את מותו בטרם הגיע אליה. תוהו ובוהו השתרר בבונקר כשניסו בורמן ומונקה לארגן את אנשיהם בקבוצות .בסופו של דבר הם יצאו רק בסביבות אחת‑עשרה בלילה ,באיחור של שעתיים לעומת התכנון .הקבוצה הראשונה ,בראשות מונקה ,יצאה דרך מרתפי לשכת הקנצלר ועשתה דרך עקלקלה אל תחנת הרכבת בפרידריכשטראסה. קבוצות אחרות יצאו אחריה ,במרווחי זמן קבועים .החלק הקשה ביותר היה מעט צפונה לתחנה ,שם היה עליהם לחצות את השפריי .לא היתה חשיכה שתסתיר את האנשים ,משום שהשריפות שהציתה ההרעשה האירו את כל האזור .הקבוצה הראשונה שיצאה מלשכת הקנצלר ,ובה מונקה והמזכירות ,נהגה בחוכמה :היא נמנעה מלהתקרב לגשר הראשי ,וַיידֶ נדָ ם .תחת זאת חצתה את הנהר בגשר מתכת להולכי רגל 300מטרים במורד הזרם ועשתה את דרכה לעבר בית החולים קִָריטֶה. טנק הטיגר של נורדלנד ותותח הסער היו אמורים להוביל את ההסתערות העיקרית דרך גשר ויידנדם .הידיעה על הפריצה התפשטה ,ונאספו שם מאות
398
נפילת ברלין
אנשי ס"ס ,חיילי ורמאכט ואזרחים .התכנסות שכזאת לא יכלה להיעלם מעיני הכוחות הסובייטיים .ההסתערות ההמונית הראשונה ,שאותה הוביל הטיגר, נפתחה מעט אחרי חצות ,אבל גם אם המפלצת המשוריינת הצליחה להבקיע את המחסום בצדו הצפוני של הגשר ,היא נתקלה עד מהרה באש כבדה מאוד מציגלשטראסה שמעבר לגשר .פגז נ"ט פגע בטיגר ,ורבים מהאזרחים ומהחיילים שנעו מאחוריו נקצרו .אקסמן נפצע ,אבל הצליח להמשיך בדרכו על רגליים כושלות .בורמן וד"ר שטומפפגר הופלו ארצה בפיצוץ שפגע בטנק ,אבל התאוששו והמשיכו הלאה .בורמן נשא את ההעתק האחרון של צוואת היטלר, ומסתבר שהוא קיווה להסתייע בה כדי להצדיק את טענתו לתפקיד בממשלת דניץ ,כאשר יגיע לשלזוויג‑הולשטיין. עוד ניסיון לתקוף את הגשר נעשה זמן קצר אחר כך ,בעזרת תותח נ"מ מתנייע 20מ"מ ארבע‑קני וזחל"ם .גם הוא נכשל כמעט כליל .הניסיון השלישי נעשה בסביבות אחת אחר חצות ,והרביעי ‑ שעה אחר כך .בורמן ,שטומפפגר, שווגרמן ואקסמן נשארו יחד זמן‑מה .הם נעו לאורך מסילת הברזל אל תחנת לֵרטֶרשטראסה ,ושם התפצלו .בורמן ושטומפפגר פנו לצפון‑מזרח ,לעבר תחנת טטִינ ֶר .אקסמן הלך בדרך אחרת ,אבל נתקל בסיור סובייטי .הוא סב לאחור ש ֶ והלך בדרך שבחר קודם בורמן .כעבור שעה קלה מצא שתי גוויות וזיהה אותן כגופותיהם של בורמן ושטומפפגר ,אבל לא היה לו פנאי לברר כיצד מתו השניים .כך היה מרטין בורמן ,בלי כוונה ,ליחיד מבין מנהיגיה הבכירים של המפלגה הנאצית שמצא את מותו מידי האויב הבולשביקי .כל השאר ‑ היטלר, גבלס ,הימלר וגרינג ‑ נטלו את חייהם במו ידיהם. בינתיים אסף קרוקנברג את רוב מלוויו ,אנשי הס"ס הצרפתים .הם חברו עם ציגלר ועם קבוצה הרבה יותר גדולה מנורדלנד (להערכתו של קרוקנברג ,היו ביניהם ארבעה או חמישה בעלי צלב האבירים) .הם הצליחו לחצות את השפריי בטרם שחר ,אבל נתקלו באש כבדה כמה מאות מטרים לפני תחנת הרכבת התחתית ג ֶזּונדּברּונ ֶן .ציגלר נפגע מרסיס ומת מפצעיו .כמה אחרים מהקבוצה נפגעו גם הם ,בהם איז'ן וָנלֹו ,הצרפתי הצעיר שעוטר בצלב האבירים .הוא מת במרתף סמוך כעבור שלושה ימים. הכוחות הסובייטיים באזור תוגברו מאוד ,ולא נותרה ברירה לקרוקנברג ולנותרים מבין אנשיו אלא לחזור כלעומת שבאו .בקצה ציגלשטראסה ראו את הטיגר שלקח מהם מונקה .לא היה זכר לאיש מאנשי צוותו .אחד מקציניו של קרוקנברג הבחין בנגרייה בקרבת מקום ,והם מצאו שם כמה סרבלים להסתיר
גאטסכיירהו רלצנקה תכשל
399
את מדיהם .קרוקנברג הצליח להגיע לדָ אלֶם ,שם התחבא במשך יותר משבוע בדירת חברים .אך בסופו של דבר לא היתה לו ברירה אלא להסגיר את עצמו. כששמע ז'וקוב על ניסיונות הפריצה מפי גנרל‑פולקובניק וסילי איבנוביץ' קּוזני ֵיצֹוב ,מפקד ארמיית הסער ,3הוא פקד על כוננות עליונה .הוא נרעש‑ ונקל להבין ללבו ‑ מן "המחשבה הלא נעימה" 19שנאצים בכירים ,ובייחוד היטלר ,גבלס ובורמן ,אולי ינסו להימלט .הוא לא התקשה לדמיין את כעסו של סטלין אילו קרה כדבר הזה .קצינים סובייטים חשו לאסוף את אנשיהם שחגגו את 1במאי בשתייה וברדיפת נשים .חטיבות מארמיית הגוורדיה המשוריינת 2 נשלחו למרדף ,ומחסומים הוקמו בחיפזון .הדבר סיכל את הניסיון השני לפרוץ צפונה לאורך שֵנהָאּוז ֶר ָאלֶה ,שעשו כוחותיו של גנרל‑מיור אריך ּבֶָרנפָנג ֶר מהצד המזרחי של אזור ההגנה .Zברנפנגר ,הנאצי המושבע ,התאבד עם אשתו 20 הצעירה ברחוב צדדי. מעט לפני חצות הלילה ,השעה שבה הבטיח אל"ם הָאלֶה למסור את כניעת מגדל הנ"מ של גן החיות ,יצאו מהטירגרטן הטנקים והזחל"מים שנותרו לדיביזיית הפנצר מִינכּבֶרג ולדיביזיית הפנצרגרנאדירים 18בכיוון מערב .לאחר מכן פנו לצפון‑מערב ,לעבר האצטדיון האולימפי ושפנדאו .השמועות התפשטו במהירות גם במקרה זה :הארמיה של וֶנק נמצאת כביכול בנ ָאּואֶן ,מצפון‑מערב לעיר ,ורכבות בית חולים ממתינות שם כדי לקחת חיילים להמבורג .אלפי נחשלים ואזרחים עשו את דרכם ,ברגל ובכלי רכב שונים ומשונים ,באותו כיוון .קבוצה אחת של כחמישים איש הגיעה בשלוש משאיות מתחנת השידור גרֹוסדֹויטשֶר רּונדפּונק .אחד מהם היה ארנסט הימלר ,אחיו הצעיר של הימלר השונה ממנו בתכלית השוני 21,שעבד כטכנאי רדיו בכיר. שַרלֹוטֶנּבִריקֶה ,הגשר על ההאפל המוליך לרובע העתיק שפנדאו ,עדיין עמד על תלו ,וכיתות של נוער היטלר החזיקו בו .תחת גשם כבד ואש ארטילרית של ארמיה 47חצו כלי הרכב המשוריינים את הגשר בסערה ,ובעקבותיהם ערב‑רב של חיילים ואזרחים .הטבח היה מחריד" .היה דם מכל עבר ומשאיות התפוצצו", סיפר אחד הנמלטים 22.טקטיקה אינסטינקטיבית פותחה בו במקום .תותחי נ"מ מתנייעים 20מ"מ ארבע‑קניים סיפקו אש חיפוי מהגדה המזרחית כדי לרתק את הסובייטים ,ובמהלך הירי התזזיתי הזה ,שנמשך כדקה ,גל נוסף של אזרחים וחיילים עבר במרוצה כדי להסתתר בבתים ההרוסים שממול .גלים‑גלים של אנשים ‑ ברגל ,במשאיות ,במכוניות ובאופנועים ‑ עברו את הגשר ,בדהרה
400
נפילת ברלין
מעל גופות שכבר נמחצו תחת שרשראותיהם של כלי הרכב המשוריינים .ארנסט הימלר היה אחד מני רבים שמתו על שרלוטנבריקה ,ואין לדעת אם נורה או נרמס בדהרה המטורפת. הטבח על הגשר היה מזעזע ,אבל מספריהם המרובים של הגרמנים אילצו את הסובייטים להתרחק מגדת הנהר .עם זאת ,מקלענים בצריח בית העירייה של שפנדאו המשיכו להפיל חללים רבים .שניים מטנקי הטיגר הפגיזו את בית העירייה עצמו ,וקבוצה קטנה של אנשי דיביזיית הצנחנים 9הסתערה על המגדל. הכוח העיקרי של כלי הרכב המשוריינים המשיך לנוע מערבה לעבר שטָאקֶן, אבל רוב החיילים כותרו או נאספו בזה אחר זה ביומיים שלאחר מכן .רק קומץ הגיע למקום מבטחים מעבר לאלבה. קצינים סובייטים ערכו חיפושים קפדניים בטנקים השרופים ,לפי הוראתה של מִפקדת החזית" .בין אנשי הצוות ההרוגים" ,כתב ז'וקוב" 23,לא נמצא איש מפמלייתו של היטלר ,אבל לא היה אפשר לזהות את מה שנשאר בתוך הטנקים השרופים" .איש אינו יודע את מספר הגרמנים שנהרגו בניסיונות הללו להינצל משבי סובייטי. בשעה 01:55אור ל‑ 2במאי השמיע הקריין בן השמונה‑עשרה ריכרד ּבֶי ֵיר את השידור האחרון של גרוסדויטשר רונדפונק ,מאולפן בתוך בונקר במָזּוֶרן ָאלֶה. 24 טג ֶל כבר נפל לידי הסובייטים" .הפיהרר מת" ,הקריא מן הכתוב. המשדר ב ֶ "יחי הרייך!"
26
סוף הקרב מעט אחרי אחת בלילה ,אור ל‑ 2במאי ,הוער גנרל‑פולקובניק וסילי איבנוביץ' צ'ויקוב שוב משנתו .יחידות קשר של הצבא האדום קלטו שידורים חוזרים ונשנים מקורפוס הפנצר LVIהגרמני ‑ בקשות להפסקת אש .שליחים ישוגרו תחת דגל לבן אל גשר פוטסדמר .ואכן ,אל"ם תאודור פון דּופִינג הופיע בחברת שני קצינים בדרגת רס"ן .הוא התדיין עם אחד ממפקדי‑המשנה של צ'ויקוב, ולאחר מכן חזר אל גנרל הלמוט ויידלינג .בשש בבוקר נכנע ויידלינג עם מטהו ונלקח למפקדתו של צ'ויקוב ,שם הכין פקודה שהורתה למגיני ברלין להיכנע. באותו שחר צונן לא ידעו אחרוני האסירים ב מִפקדת הגסטאפו בפרינץ‑אלברכטשטראסה מה צפוי להם ,שחרור בידי הצבא האדום או רצח בידי שוביהם .הכומר ַריינֶקֶה היה איש הדת היחיד שניצל מהטבח בשבוע הקודם. "את הסדיזם שהתנסיתי בו בשבוע וחצי האחרונים" ,כתב במכתב" 1,אי‑אפשר לתאר כאן". הנותרים בחיים היו קבוצה מעורבת .אחד מחבריו לתא היה הקומוניסט פרנץ לַנג ֶה ,שאמר אחר כך כי אף שניתק כל קשר עם הכנסייה כשהיה בן שש‑עשרה ,הוא לא ישכח לעולם את החוסן הפנימי שמצא ריינקה בתוכו, ושסייע לו להישאר בחיים באמצעות תפילה דוממת .אסיר אחר היה יוזף וַגנ ֶר, הגאולייטר של שלזיה לשעבר ,שאיבד את מעמדו משום שדבק בדתו הקתולית. הגסטאפו אסר אותו אחרי קשר יולי. ב‑ 1במאי נפתחה דלת תאם בצעקות "ראוס! ראוס!" הם הורצו במורד המדרגות על ידי שומרי הס"ס ,שהרגו בדרך אחד מהם ,מש"ק בוורמאכט .ששת הנותרים ננעלו בתא אחר ,בקרבת מגוריהם של אנשי הס"ס עצמם ,וקיבלו אוכל ומים .לנגה שמע את מפקדם ,בדרגת שטורמבאנפיהרר ,מסביר לאחד מאנשיו בהיגיון המיוחד במינו של הס"ס" ,השארנו את אלה בחיים כהוכחה שאנחנו לא יורים באסירים" 2.בשעות אחר הצהריים שמעו ששת הנותרים בחיים את 401
402
נפילת ברלין
שומריהם מתכוננים ליציאה .עם רדת הלילה הם נשארו בחשיכה בבניין שנקרא בפי הברלינאים "בית הזוועות" ,לאחר שנודע כי אסירים נכבלו בשרשראות אלכסוניות אל קירות תאיו ,כמו בחדר עינויים מימי הביניים. זמן לא רב אחרי עלות השחר ב‑ 2במאי נשמעו קולות .התריס שכיסה את החלון בדלת התא נפתח ,וקול ביקש ברוסית את מפתח הדלת" .אין מפתח", השיב לנגה ,הקומוניסט שידע מעט רוסית" .אנחנו אסירים" .החייל פנה והלך, וכעבור כמה דקות שמעו האסירים גרזנים מנפצים את הדלת .היא נפתחה עד מהרה ,והם מצאו את עצמם מביטים בפניו המחייכות של חייל צעיר ,איש הצבא האדום. הוא וחבריו לקחו את האסירים לשעבר למזנון של שומרי הס"ס והציעו להם אוכל .אחד מהם פלט כדור בשוגג ,אירוע נפוץ למרבה הצער בצבא האדום, ויוזף וגנר ,הגאולייטר לשעבר ,נפל מת לצדו של הכומר ריינקה. חיילים סובייטים אחרים לא בזבזו זמן לריק .וילונות המשי שכיסו את הקירות באולם קבלת הפנים המפואר של הימלר נתלשו מכרכוביהם ונצררו בחבילות, מוכנים למשלוח חמשת הקילוגרמים הבא הביתה. בבונקר הפיהרר ,בשעות הבוקר המוקדמות ,ישבו גנרל האנס קֶרּבס וגנרל וילהלם ּבּורגדֹורף איש לצד חברו במשך זמן‑מה ,עד ששלפו את אקדחי הלוגר שלהם ופצפצו את מוחותיהם .רוכוס מִיש ,אולי האחרון מאנשי הלַייּבשטַנדָ ארטֶה של הס"ס שיצא מהמבנה ,ראה אותם שרועים יחדיו .אחרי כל הברנדי שסבאו ,שיחק להם המזל והתאבדותם לא השתבשה בצורה כאובה. שטורמהאופטפיהרר שֶדלֶה ,מפקד משמר הלייבשטנדארטה בלשכת הקנצלר, ירה גם הוא בעצמו .רגלו הפצועה מנעה בעדו מלהצטרף לקבוצתו של בורמן. מלבד הרופאים ,האחיות והפצועים במרתפים ,לשכת הקנצלר היתה ריקה מאדם כאשר התגנב מיש החוצה. את התיאור הסובייטי רב ההוד של ההסתערות על לשכת הקנצלר באותו בוקר יש לקבל בהסתייגות מרובה ,בייחוד משום שרוב רובם של אנשי קרוקנברג ומונקה השתתפו בפריצה החוצה בלילה הקודם .הסיפורים על ההוביצר שנדחף בידיים אל וילהלמפלאץ כדי לפצפץ את הדלתות הקדמיות ועל "קרבות קשים" במסדרונות ובגרמי המדרגות נועדו להישמע כהדים לכיבוש הרייכסטאג .את הדגל האדום העלתה לגג רס"ן אנה נ ִיקּולִינ ָה מהמחלקה הפוליטית של קורפוס הרובאים 9מארמיית הסער 5של גנרל‑פולקובניק ניקולאי ארסטוביץ' ּבֶרז ִָרין.
ברקה ףוס
403
למען הסדר הטוב" ,סמל גורבצ'וב וטוראי בונדרייב תלו את הדגל האדום מעל 3 הכניסה הראשית של לשכת הקנצלר". מבין הנמלטים מבונקר הפיהרר בלילה הקודם ,רק קבוצת היוצאים הראשונה נשארה מלוכדת .בראשה עמד בריגדפיהרר ס"ס וילהלם מֹונקֶה ,והיו בה טייסו האישי של היטלר ,האנס ּבָאּור ,מפקד משמר הראש שלו ,האנס ָרטֶנהּוּבֶר ,שתי המזכירות והדיאטנית של היטלר ,קונסטנצה מנציארלי .בשעות הבוקר של 2 במאי נאלצה הקבוצה להתחבא במרתף ליד שֵנהָאּוז ֶר ָאלֶה ,משום שהאזור היה מוצף בחיילים סובייטים .הם נשארו במחבוא עד אחרי הצהריים ,אז גילו אותם לבסוף הסובייטים .הגברים נאסרו מיד ,אבל הנשים הורשו ללכת לדרכן. טראודל יונגה וגרדה כריסטיאן התחפשו לגברים ,אבל כמעט מיד איבדו את המגע עם קונסטנצה מנציארלי ,הטירולית יפת התואר .לפי אחד הסיפורים תפס אותה רובאי סובייטי ענקי ואנס אותה ,וכן עשו חבריו .איש אינו יודע אם היא השתמשה בכמוסת הציאניד במכל פליז שהעניק היטלר כמתנת פרידה לכל מקורביו .מכל מקום ,היא לא נראתה עוד 4.טראודל יונגה וגרדה כריסטיאן ,אחרי הרפתקאות מסמרות שיער ,הצליחו להגיע לצד השני של האלבה. חיילים וקצינים גרמנים רבים גמרו אומר להוציא את לילם האחרון כאנשים חופשיים במבשלות שיכר .סרן פינקלר פגש את המח"ט שלו מהדיביזיה המוצנחת 9במבשלה בּפֶרנצלָאּואֶרּבֶרג ,לא הרחק מהמקום שבו התחבאו מונקה וקבוצתו .השניים נפרדו בעזרת בקבוק יין שהעבירו מיד ליד ,מפני שלא היו להם כוסות. באותו בוקר ,במבשלת שולטהייס ,שמע תותחן נ"מ צעיר מהלופטוואפה קול יריות ושאל מה קורה" .בוא אחורה" ,אמר לו חברו" 5.הס"ס יורים אחד בשני... אתה מוכרח לראות את זה" .רבים מהם היו זרים ששירתו בוואפן‑ס"ס .מאוחר יותר באותו בוקר שבה הצבא האדום את שליש הס"ס של היטלר ,אוטו ג ִינשֶה, באותו מקום 6.בדומה למונקה ,לרטנהובר ולאחרים ,הוא נלקח מיד לחקירת סמר"ש .סטלין רצה לדעת לבטח מה קרה להיטלר ואם הוא עדיין חי. אין ספק שההחלטה מ‑ 29באפריל לשלוח ללשכת הקנצלר את פלגת סמר"ש של ארמיית הסער ,3אף על פי שהיעד נמצא בבירור בגזרתה של ארמיית הסער ,5נתקבלה בדרגים הגבוהים ביותר .נראה שלברנטי פבלוביץ' ּבֶרי ָה ּוויקטור
404
נפילת ברלין
סמיונוביץ' ַאּבָקּומֹוב ,ראש סמר"ש ,לא רק הסתירו את מעשיהם מעיני ז'וקוב ורשויות הצבא ,אלא גם הוליכו שולל את יריבו של אבקומוב ,גנרל איוואן אלכסנדרוביץ' סֶרֹוב ,ראש הנקוו"ד בחזית הביילורוסית .1 יש לשער שצוות זה של סמר"ש ,שכלל כיתת קשר ,האזין לתדרים של ארמיית הסער .5הוא הגיע בתוך דקות מרגע שדּווח כי היעד מותקף .גנרל ברזרין הבטיח את כוכב הזהב של גיבור ברית המועצות למי שימצא את גופתו של היטלר 7,ולכן לא ניכרה שום שמחה בפני החיילים שכבשו את לשכת הקנצלר כאשר הופיעו במקום קציני סמר"ש וסילקו אותם .רק טבעת השמירה החיצונית שהציב ברזרין סביב המבנה נשארה במקומה .להוסיף חטא על פשע נגד ארמיית הסער ,5אנשי המודיעין הנגדי הללו הביאו עמם כיתת חבלנים מארמיית הסער ,3לחיפוש חומרי נפץ ומלכודות פתאים בלשכת הקנצלר. סרן שֹוטָה סּול ָחנ ִישוִוילִי ,מפקד החבלנים הללו ,חש שלא בנוח בעבודה עם סמר"ש" .חבַרי ואני ניסינו להתרחק מהם עד כמה שאפשר" ,אמר" 8.פחדנו מהם" .אבל אנשי סמר"ש פחדו מפני התפוצצויות ונהגו בדיוק כפי שאמרו להם החבלנים ,עד שמוצתה הבדיקה במקום .בדיעבד ,חומרי הנפץ היחידים שנמצאו היו מלאֵי העתודה של פנצרפאוסטים ,ערוכים בשלישיות ,שהמרעומים כבר הותקנו בהם .החבלנים השתוממו גם על המחסנים מלאי השמפניה ו"כיכרות הלחם הכתום בעטיפות צלופן" .סולחנישווילי ,שלחם בשעתו בסטלינגרד, נזכר מיד בלחם הקפוא שהוא וחבריו לא הצליחו לפרוס אפילו בגרזנים .בגינה מצאו שתי גופות חרוכות קשות ,ש"נראו כמו בובות מכווצות" 9.משהשלימו החבלנים את מלאכתם ,הם נשלחו מיד מן המקום .קציני סמר"ש זיהו בנקל את הראש הגדול מכפי ממדי הגוף ,לפי הקריקטורות שהופיעו בעיתונות הסובייטית, ובדיקה אורתופדית אימתה את זהות הגופה .לצדה נחה גופתה של מגדה גבלס, 10 עם תיבת הסיגריות הזהובה ותג המפלגה של היטלר. פלגת סמר"ש ,תחת פיקוחו ההדוק של גנרל‑לייטננט אלכסנדר אנטולייביץ' וָאדִ יס ,ראש מִנהלת סמר"ש בחזית הביילורוסית ,1השתוקקה יותר ‑ מטבע הדברים ‑ למצוא את גופתו של היטלר .הלחצים ממוסקבה היו עזים .באותו בוקר הכריז פרבדה שההודעה על מותו של היטלר היתה מעשה תעתועים פשיסטי .סביר להניח שהתבטאות מעין זו ניתנה לפי הוראתו של סטלין ,או לפחות קיבלה את אישורו .ואמנם ,השאלה מה עלה בגורלו של היטלר התחילה ללבוש משמעות פוליטית כבירה עוד לפני שהתבררו העובדות .מרשל ז'וקוב, שידע היטב עד כמה מתעניין סטלין בשאלה זו ,בא לביקור בלשכת הקנצלר
ברקה ףוס
405
כבר באותו יום ,עוד לפני שנדם הירי בעיר" .לא הרשו לי לרדת פנימה" ,אמר ז'וקוב כעבור עשרים שנה ,כשנודעה לו האמת סוף‑סוף" 11.לא בטוח להיכנס לשם" ,נאמר לו .ועוד נאמר לו באותו ביקור ראשון ש"הגרמנים קברו את כל הגופות ,אבל מי קבר אותן והיכן ,איש אינו יודע" 12.אלא שגופתו של גבלס לא נקברה .היא נמצאה ממש על פני הקרקע .נראה שז'וקוב ניסה להיכנס שוב כעבור יומיים ,ושוב נתקל בסירוב .נמסר למִפקדת החזית הביילורוסית 1על גילוי גופתו של גבלס ,אבל לא יותר מזה .גנרל‑לייטננט קונסטנטין פיודורוביץ' טלֶג ִין ,ראש המחלקה הפוליטית ,ביקש מהסטבקה במוסקבה לשלוח בבהילות ֶ מומחים לזיהוי פלילי. נראה כי קציני סמר"ש הלהוטים להגיע אל היטלר נאלצו להסתפק בבדיקת חולצותיו בחדרו ובהתבוננות בדיוקן פרידריך הגדול שהוא נהג לבהות בו. בינתיים התחילה ילנה רז'בסקאיה לעבור על המסמכים שנמצאו בלשכת הקנצלר .היא מצאה עשרה פנקסים עבי כרס שהכילו את יומניו של יוזף גבלס עד יולי ( .1941ואדיס זקף את התגלית הזאת לזכות עצמו ).היא גם מצאה את ָראי ָה ,הקשרית של צוותה ,מודדת שמלת ערב לבנה של אווה בראון; אבל היא פסלה אותה כבלתי‑צנועה ,בגלל המחשוף העמוק .החיילת הצעירה הסתפקה אפוא בזוג נעליים כחולות שלה. במרתפים המשיכו פרופ' הָאז ֶה וד"ר קּונץ לטפל בפצועים השוכבים במסדרונות .נשארו עמם רק שתי אחיות .רבות מהצעירות מליגת הנערות הגרמניות ,שבאו לשם אחרי שעזרו לחבריהן מנוער היטלר בַרייכסשּפֹורטפֶלד, הורצו הלאה ,במעלה וילהלמשטראסה ,כדי לפנות את הפצועים ממרתפי מלון אַדלֹון הבוער .סמר"ש לא הפריע לפעולתו של אגף בית החולים ,ואחת האחיות תיארה את התנהגות קציניו כ"מופתית" 13.קצין בכיר אפילו יעץ לנשים לנעול את דלתותיהן באותו לילה ,משום שהוא "אינו יכול לערוב לחייליו" שיתנהגו כראוי. לא עבר זמן רב בטרם התחילו קציני סמר"ש לסנן את שבוייהם ,ואלה שנבחרו לחקירה הובאו למכון הרייך לעיוורים באֹוָרני ֵינשטראסה .אבל אנשי הביון הנגדי הסובייטים סירבו להאמין למה שסופר להם על התאבדותו של היטלר .ואדיס הביא עוד ועוד אנשים לביצוע חיפושים מדוקדקים ,אבל הדבר לא היה קל תחת פני הקרקע .הגנרטור התקלקל ,ואת התאורה היחידה סיפקו פנסי יד; אוויר הבונקר נעשה כבד ולח ,משום שמערכת האוורור לא פעלה. לנוכח חוסר ההצלחה הורה סטלין לבריה לשלוח עוד גנרל של הנקוו"ד,
406
נפילת ברלין
כנציג הסטבקה לכאורה ,שיפקח על החיפושים וידווח למעלה ברציפות .אפילו קציני הקבוצה המבצעית של סמר"ש לא הורשו לדעת את שמו .רס"ן ּבִיסטרֹוב ועמיתיו נאלצו לחזור על כל אחת ואחת מחקירותיהם בנוכחות הגנרל החדש הזה .עם סיומה של כל חקירה ניגש הגנרל מיד לטלפון ודיווח לבריה בקו מאובטח .השיגעון לסודיות לא ידע מצרים :רז'בסקאיה נאלצה לא רק לחתום על התמלול של כל חקירה ,אלא גם לאשר בכתב שהיא תהיה אשמה בבגידה 14 בביטחון המדינה אם תחזור על מילה אחת ממה ששמעה. נראה שכאשר יצאו סוף‑סוף 350אנשי חיל המצב במגדל הנ"מ של גן החיות, גילה אל"ם הָאלֶר לאחד הקצינים הסובייטים כי שני גנרלים מתחבאים בתוכו בתקווה לחמוק מברלין החוצה 15.אחד מהם התאבד לפני שהספיקו החיילים הסובייטים למצוא אותו בקומה הרביעית .הם לקחו את הסופר קונסטנטין מיכאילוביץ' סימונוב לראות את גופתו. סימונוב הגיע לברלין בשעות הבוקר של 2במאי ומצא כי עוד מתנהל בה ירי אקראי ‑ בעיקר ירי של תותחים סובייטיים על בניינים שבהם היו אנשי ס"ס שעדיין סירבו להיכנע .הוא תיאר זאת כ"עוויתות שלאחר המוות" 16.במגדל הנ"מ לא היתה עוד תאורה ,והם עשו את דרכם לאור פנסים .קצין בדרגת סגן הוביל אותו לחדר בטון קטן" .על מיטת השדה שכב הגנרל המת ,עיניו פקוחות ,גבר גבה קומה כבן ארבעים וחמש ,שערו קצר ופניו נאות ושקטות .ידו הימנית היתה שמוטה לצד גופו ,אוחזת באקדח .ידו השמאלית נחה על כתפי גופתה של צעירה ששכבה לצדו .האישה שכבה בעיניים עצומות ,צעירה ויפהפייה ,לבושה ,אני זוכר זאת היטב ,בחולצה אנגלית לבנה קצרת שרוולים ובחצאית מדים אפורה. הגנרל לבש חולצה מגוהצת ,נעליים גבוהות ומקטורן בעל צווארון גבוה שלא היה מכופתר .בין רגליו של הגנרל ניצב בקבוק שמפניה מלא כדי שליש" .היה זה חלק מהקץ הראוותני הזול של מה שנקרא בפי סימונוב "תפארת השודדים של האימפריה הפשיסטית לשעבר" .הוא מצא גם כי היה זה אך ראוי שהאיש אשר קיבל את כניעתה של בירת הרייך היה גנרל וסילי איבנוביץ' צ'ויקוב ,מפקד ההגנה על סטלינגרד" .דומה שההיסטוריה עצמה השתדלה כמיטב יכולתה להביא את הארמיה הזאת לברלין ולשוות לכניעת ברלין צביון סמלי במיוחד". לאזרחים הגרמנים ,לעומת זאת ,לא היה פנאי לסמליות .הם כיסו את פני החיילים ההרוגים בעיתונים או בקרעי מדים ועמדו בתור לפני מטבחי הצבא האדום ,שהחלו
ברקה ףוס
407
להאכיל אותם לפי פקודתו של גנרל‑פולקובניק ניקולאי ארסטוביץ' ּבֶרז ִָרין. העובדה שמכת רעב הכתה באותם ימים באסיה המרכזית הסובייטית 17ודרדרה משפחות עד כדי קניבליות לא השפיעה על המדיניות החדשה ‑ רכישת לבבותיהם של בני העם הגרמני .אבל השינוי בעמדה הרשמית טרם חלחל עד למטה. חיילים סובייטים נכנסו לבתי חולים שדה מאולתרים ,חמושים בתת‑מקלעים, נעצו את קניהם בחזהו של כל אדם ושאלו בקול מאיים" :דּו אס‑אס?" אחד מהם מצא מתנדב שוודי מהוואפן‑ס"ס ,איש נורדלנד ,חבט בשיפולי בטנו והציג לו את השאלה .השוודי השיב שהוא חייל פשוט מהוורמאכט" .דא ,דא .דו אס‑אס!" התעקש איש הצבא האדום .השוודי ,שהשמיד קודם לכן את מסמכיו, כולל הדרכון שהראה כי הוא נלחם לצד הפינים נגד ברית המועצות ,הצליח איכשהו לחייך ,כאילו מצא את ההאשמה מגוחכת .החייל ויתר לו ,בלי שהבחין כי השוודי היה שטוף בזיעה קרה .רק כעבור חצי שנה נודע לנקוו"ד שלאנשי 18 הס"ס היה "קעקוע של סוג הדם שלהם תחת בית השחי השמאלי". בשתי הכיכרות הגדולות ,אלכסנדרפלאץ וּפָריז ֶרפלאץ ,שכבו הפצועים ברחוב ,עטופים בשמיכות .אחיות של הצלב האדום הגרמני ובנות ליגת הנערות הגרמניות המשיכו לטפל בהם .מעט צפונה משם הכניעו תותחים סובייטיים קבוצה של אנשי ס"ס שהמשיכו להחזיק מעמד בבניין על השפריי ,אף שגורלם כבר נחרץ .מכל העברים היתמר עשן מעל ההריסות והעכיר את עין השמים. חיילי הצבא האדום חיפשו אנשי ורמאכט ,ס"ס ,נוער היטלר ופולקסשטורם .אלה יצאו מבתים ,ממרתפים וממנהרות הרכבת התחתית ,פניהם כמעט שחורות מסחי ומכוסות זיפים .החיילים הסובייטים צעקו "האנדה הוך!" ושבוייהם השליכו את נשקם והרימו את ידיהם גבוה ככל שיכלו .כמה אזרחים גרמנים ניגשו לקצינים 19 סובייטים והלשינו על חיילים שהמשיכו להתחבא. וסילי גרוסמן ליווה את גנרל ברזרין בדרכו למרכז העיר .הוא היה המום לנוכח ממדי ההרס סביבו ושאל את עצמו כמה ממנו חוללו המפציצים האמריקניים והבריטיים .יהודייה ניגשה אליו עם בעלה הקשיש .הם שאלו לגורלם של היהודים שהוגלו .כאשר אימת את הגרועים בחששותיהם ,פרץ הזקן בבכי .כעבור שעה קלה ניגשה אל גרוסמן גברת גרמנייה הדורה במעיל מפרוות אסטרחן ,והם שוחחו בנעימים" .אבל אתה בוודאי לא קומיסר יהודי?" 20 שאלה אותו פתאום.
408
נפילת ברלין
הקצינים הגרמנים שחתמו על מסמכי שחרור לכל אנשיהם ,כדי להצילם ממחנה שבויים ,בזבזו את זמנם לריק .כל מי שלבש מדים מכל סוג ,אפילו כבאים ועובדי רכבות ,נלקח וצורף לטורים הראשונים שהוצעדו מזרחה. 21 "זו היתה ערבוביה נוראה של התרשמויות" ,כתב גרוסמן בפנקסו" .שריפות ועשן ,עשן ,עשן .המונים עצומים של שבויי מלחמה .הפרצופים מלאים בטרגדיה, והיגון בפניהם של רבים אינו רק על סבלם האישי ,אלא גם על היותם אזרחי ארץ שנהרסה" .ואמנם ,הסבל האישי והמגור מפני הבאות היו גדולים ,גם לגברים ולנערים שעמדו להילקח וגם לנשים ולנערות שנשארו מאחור" .שבויים" ,רשם גרוסמן" .שוטרים ,פקידים ,זקנים ותלמידי בית ספר ,כמעט ילדים .רבים מהגברים הולכים עם רעיותיהם ,נשים צעירות יפהפיות ,קצתן צוחקות בניסיון לרומם את רוח בעליהן .חייל צעיר אחד עם שני ילדים ,בן ובת .האנשים מסביב נחמדים מאוד אל השבויים .בפנים עצובות ,הם נותנים להם מים ולחם" .בטירגרטן ראה גרוסמן חייל גרמני פצוע יושב על ספסל עם חובשת ומחבק אותה" .הם אינם מביטים באיש .העולם שמסביב חדל להתקיים בשבילם .כשאני עובר לידם כעבור שעה, 22 הם עדיין יושבים באותה התנוחה. "היום הסגרירי הזה ,המעונן והגשום ,הוא בלי ספק יום קריסתה של גרמניה בעשן לתוך הריסות בוערות ,לתוך מאות הגופות הפזורות ברחובות" .חלק מהמתים ,הבחין ,נדרסו על ידי טנקים" ,נסחטו כמו משחת שיניים" .הוא ראה זקנה מתה" ,ראשה נשען על הקיר ,יושבת על מזרן ליד דלת קדמית בארשת של יגון נצחים כבד" .ואילו במרחק לא רב משם השתוממו חיילים סובייטים על יסודיותה של עקרת הבית הגרמנית" :ברחובות שכבר שקטו ,מנקים ומפנים את ההריסות .נשים מטאטאות את המדרכות במטאטאים ,כאילו היו אלה חדרי בתיהן". דומה שגרוסמן התהלך בלי הפוגה במשך רוב היום ההוא .ברייכסטאג "הענקי והאדיר" 23מצא חיילים סובייטים "מבעירים מדורות באולם הכניסה ,משקשקים בסירי בישול ופותחים פחיות של חלב מרוכז בכידוניהם". בשעה שעסק סמר"ש במלאכתו במרתפים ובבונקר הפיהרר הורשה גרוסמן, כמו כמה אורחים אחרים ,להיכנס לאולמות קבלת הפנים הענקיים של לשכת הקנצלר .באחד מהם מצא את גלובוס המתכת הענקי של היטלר כשהוא מחוץ ושבור .באולם אחר" ,קזחי צעיר כהה עור בעל עצמות לחיים רחבות" למד לרכוב על אופניים .גרוסמן ,כמעט כמו כל שאר המבקרים ,ליקט כמה מזכרות לקחת עמו בשובו למוסקבה.
ברקה ףוס
409
בגן החיות ,שם התנהלה לחימה עזה בסביבות מגדל הנ"מ הגדול ,מצא "כלובים שבורים ,גוויות של קופים ,ציפורים טרופיות ודובים .באי הבבונים, תינוקות נאחזים בבטן אמם בכפות ידיהם הזעירות" .לפני כלוב שהיתה בו גורילה מתה ,הוא שוחח עם מטפל קשיש שהוציא את שלושים ושבע השנים האחרונות על טיפול בקופים. "היא היתה פראית?" שאל גרוסמן. "לא ,היא רק שאגה בקול גדול" ,השיב המטפל בקופים" .בני אדם הם הרבה יותר פראיים". גרוסמן פגש רבים באותו יום .עובדים זרים ששוחררו שרו שירים ,אבל גם הטיחו קללות בחיילים גרמנים .רק בשעה מאוחרת יותר ביום ההוא ,אחרי שפסק לבסוף שאון הירי ,התחילו "ממדי הענק של הניצחון" 24להיקלט בתודעה. חגיגות ספונטניות התנהלו סביב "האישה הגבוהה" ‑ הז ִיגֶסָאּולֶה ,עמוד הניצחון בטירגרטן" .הטנקים מכוסים בפרחים ובדגלים אדומים עד שבקושי אפשר לראותם .בלועי התותחים נעוצים פרחים כמו עצים באביב .כולם רוקדים ,שרים, צוחקים .מאות זיקוקי איתות צבעוניים נשלחים לאוויר .כולם מצדיעים לניצחון בצרורות תת‑מקלעים ,ברובים ובאקדחים" .אך לאחר זמן נודע לגרוסמן שרבים מהחוגגים היו "מתים מהלכים" .בלהיטותם לאלכוהול ,חיילים לא מעטים שתו מתוך חביות מתכת מלאות בממס תעשייתי שמצאו בקרבת מקום .מותם התמשך על פני שלושה ימים לפחות. מדרום‑מערב לברלין המשיכו חייליו של גנרל ולטר וֶנק להוביל את הניצולים ההמומים מהארמיה התשיעית אל האֶלּבֶה במשאיות וברכבות משא .חיילי הארמיה השתים‑עשרה קיוו שגם הם ,ועמם הפליטים האזרחים ,יצליחו לעבור אל קווי האמריקנים בימים הקרובים .יותר ממאה אלף חיילים ,ופליטים אזרחים כמעט כמספר הזה ,נעו מדרום לּבַרנדֶ נּבּורג לעבר האלבה .נשקפה להם סכנת ניתוק מחמת ההתקפות הסובייטיות ההולכות ומתעצמות צפונה משם ,בייחוד בין הָאפֶלּבֶרג וָר ֶתנ ָאּו. ב‑ 3במאי הגיעו חדשות על האירועים בברלין .גנרל ולטר וֶנק פקד מיד להנהיג מחדש את ההצדעה הצבאית במקום מועל היד הנאצי" 25.זה נגמר!" כתב סרן פטר ֶרטִיך 26,מג"ד בדיביזיית שַרנהֹורסט" .היטלר מת ,נפח את נשמתו בלשכת הקנצלר .ברלין כבושה בידי הרוסים .תמונות ההתמוטטות מצטברות. מזעזע קשות ,אבל אין מה לעשות" .הוא והאנשים המעטים שנותרו ביחידתו
410
נפילת ברלין
צעדו עתה לעבר האלבה והאמריקנים מהר ככל שיכלו .כשעברו דרך ג ֶנטִין ,הוא ראה שהתעלה מלאה בבקבוקי שנאפס ריקים .היה ברור שחיילים בזזו איזה מחסן או מצבור" .סימני התפוררות!" כתב רטיך ביומנו. ‑ מטהו של גנרל ונק פקד על דיביזיות הארמיה השתים עשרה לנהל קרב נסיגה בדרכן אל הנהר ,שם יהיה עליהן ליצור מתחם הגנה נגד התקפה סובייטית. ונק פקד גם על אחד ממפקדי הקורפוסים שלו ,גנרל מקסימיליאן ,הברון פון אֶדֶ לסהַיים ,לפתוח במשא ומתן עם הארמיה התשיעית האמריקנית .ב‑ 3במאי חצה אדלסהיים עם מטהו את האלבה ליד טַנג ֶרמִינדֶ ה ברכב אמפיבי ויצר קשר עם המפקד האמריקני במקום .המשא ומתן על כניעה התנהל למחרת היום בבית העירייה בשטֶנדָ ל 27.המפקד האמריקני ,ג'נרל ויליאם סִימּפסֹון ,נמצא במצב קשה .היה עליו להביא בחשבון לא רק שיקולים הומניטריים ,אלא גם את מחויבותה של ארצות הברית לבעלת‑בריתה ,ברית המועצות ,שלא לדבר על הבעיות המעשיות הכרוכות בקליטת מבול אדם שכזה ובהאכלתו .הוא החליט לקבל פצועים וחיילים לא חמושים ,אבל סירב לבקשתו של אדלסהיים לעזור בבנייה ובתיקון של גשרים כדי לקדם את הפינוי .הוא גם סירב לקבל פליטים אזרחים .אלה היו אמורים בלאו הכי לחזור הביתה בתום המלחמה. למחרת בבוקר 5 ,במאי ,החלה חציית האלבה בקנה מידה גדול ,בשלוש נקודות :גשר מסילת הברזל שניזוק קשה מאוד בין שטנדל לשֵנהָאּוז ֶן; שרידי גשר הכביש ליד טנגרמינדה; וספינת המעבורת בפֶרכלַנד ,תריסר קילומטרים מדרום לו .ניצולי הארמיה התשיעית קיבלו עדיפות ראשונה .מתחם ההגנה של הארמיה השתים‑עשרה כבר הלך והצטמצם תחת התקפות הסובייטים .חזית הנהר שלו היתה באורך של פחות מעשרים וחמישה קילומטרים ,ועומק המתחם באמצע היה כשמונה‑עשר קילומטרים .אש ארטילרית סובייטית התחילה לגרום אבידות כבדות לפליטים האזרחים ולחיילים. רגשותיהם של חיילי הארמיה השתים‑עשרה היו מעורבים מאוד בשלב זה. הם היו גאים במשימת החילוץ שביצעו ,והם גם שנאו את הצבא האדום ,רתחו על האמריקנים על שלא התקדמו מזרחה יותר ותיעבו את המשטר הנאצי שבגד בעמו שלו .כל הדברים האלה כאחד באו לכלל ביטוי ,בעיניהם ,על אם הדרך לטנגרמינדה המלאה בפליטים .לצד הדרך התנוסס עדיין שלט של המפלגה 28 הנאצית שהכריז" ,כל זה הודות לפיהרר שלנו!" כוחות של צבא ארצות הברית פיקחו על זרימת החיילים לגשרים וסיננו אותם ,בחיפוש אחר אנשי ס"ס ,זרים ואזרחים .חלקם נטלו מחיילים גרמנים
ברקה ףוס
411
לא רק את נשקם אלא גם את שעוניהם ועיטוריהם .חיילים גרמנים רבים נתנו קסדות פלדה וסגינים לנשים ,בניסיון להבריח אותן ביניהם ,אבל רובן נתגלו והוצאו מהתור .קבוצות אחרות שחשו כי הן שרויות בסיכון מיוחד ניסו גם הן להתגנב אל מעבר לנהר .היווים ‑ אזרחים וחיילים סובייטים שעדיין לבשו את מדי הוורמאכט שלהם ‑ השתדלו להסתנן לתורים .הם ידעו מה נורא הגמול הצפוי להם אם ייפלו לידיים סובייטיות .בתחילת אפריל ,על האֹודֶ ר ,היו במצבת מנות המזון של הארמיה התשיעית 9,139היווים 29,אבל הדעת נותנת שלא יותר 30 מחמשת אלפים מהם הגיעו חיים לאלבה. חיילי הוואפן‑ס"ס שמעו שמועה שהאמריקנים עתידים למסור אותם לידי הצבא האדום ,ולכן השמידו את מסמכיהם ותלשו את תגיהם .אחדים מאנשי הוואפן‑ס"ס הזרים התחזו לעובדי כפייה .יוסט פן ֶקטֶל ,רופא שיניים בדיביזיית הס"ס נדרלנד ,ניצל ממאסר כשעצרו אותו חיילי הצבא האדום ביער ליד הלּבה. "ניקס אס‑אס" ,אמר להם" 31.רוסקי קמראדה הולנדיה" .הוא הראה להם אישור מעבר באדום ,לבן וכחול ,שהיה מקובל עליהם .קטל הצליח להוליך שולל באורח דומה את האמריקנים דרומה משם ,ליד דֶ סָאּו ,אבל חברו לנשק הגרמני שהיה עמו נתפס מיד. גנרל ונק קבע את מפקדתו בפארק בשנהאוזן ,מקום מושבו של הנסיך אוטו פון ביסמרק בשעתו .צחוק הגורל הוא שוונק הגיע דווקא למקום זה מכל המקומות ,שכן ביסמרק האמין באמונה שלמה כי גרמניה חייבת להימנע בכל מחיר מלאסור מלחמה על רוסיה .עד ל‑ 6במאי כבר התכווץ ראש הגשר שלו לשמונה קילומטרים ברוחב ושניים בעומק ,והגדודים שהגנו על המתחם כילו כמעט את כל תחמושתם .הרעשות טנקים ,ארטילריה וקטיושות קטלו אלפים מבין אלה שעדיין צבאו על הגשרים החד‑מסלוליים וחיכו בתור לחציה .רק יד הגורל היא שהכריעה מי ייהרג ומי יישאר בחיים באותם רגעים אחרונים .אבל התגברות הלחץ על ראשי הגשרים ב‑ 6במאי העמידה בסכנה גם את החיילים האמריקנים שסיננו את הנמלטים .הארמיה התשיעית ,שלא רצתה לאבד אנשים באש סובייטית ,משכה אותם אל מעבר לנהר ,ואף הלאה מהאלבה למרחק‑מה. זו בדיוק היתה ההזדמנות שהפליטים ייחלו לה .הם הסתערו קדימה. "לא מעטים מאלה שלא הצליחו לחצות את האלבה שמו קץ לחייהם" ,אמר אל"ם גינטר ַרייכהֶלם ,ראש המטה של ונק 32.אחרים ניסו לצלוח את הנהר הרחב ומהיר הזרם בסירות עץ וברפסודות שבנו מקרשים או מפחי דלק שחוברו בחבלים .אל"ם הוברטוס ,הברון פון הּומּבֹולדט‑דַ כֵרדֶ ן ,קצין האג"ם של הארמיה,
412
נפילת ברלין
סיפר על סירות קאנו ,סירות מירוץ וכל כלי שיט שאפשר להעלות על הדעת. "הבעיה האמיתית" ,ציין" 33,היתה שמישהו היה צריך להחזיר את הסירה ,ומבין הנמלטים ,לא היו מתנדבים רבים" .הכוחות האמריקניים מעבר לנהר עדיין ניסו להדוף אותם בחזרה ,אבל הם רק חזרו וניסו שוב .גנרל פון אדלסהיים טען שהחיילים האמריקנים קיבלו פקודה לירות בסירות הנושאות פליטים אזרחים, אבל יש לפקפק בכך .כמה שחיינים טובים לקחו כבל טלפון ,אחזו בקצהו בין שיניהם כשחצו את הנהר וקשרו אותו סביב עץ או שורש בגדה שמנגד .שחיינים פחות טובים ,נשים וילדים משכו את עצמם בכבלים המאולתרים הללו ,אבל הם נקרעו לעתים תכופות .עשרות חיילים ואזרחים טבעו בניסיונותיהם לעבור את הנהר; ייתכן שמספרם הגיע אפילו לכמה מאות. בבוקר 7במאי התחיל המתחם לקרוס .כלי הארטילריה המעטים שנותרו לארמיה השתים‑עשרה ירו את פגזיהם האחרונים ,ואז פוצצו הצוותים את קניהם, "בפירוש הרגע הכי גרוע לאיש ארטילריה" ,כתב רטיך .הוא נדהם למראה התפוררותן של כמה יחידות והתגאה מאוד בהתנהגותם החיילית של צועריו בדיביזיית שרנהורסט" ‑ אולי העוצבה האחרונה של הוורמאכט שעדיין שמרה על סדר קרבי בצפון גרמניה" .לפני נסיגתם אל מעבר לנהר הם השמידו את מה שנותר מצידתם ומכלי הרכב שלהם .הוא עצמו גמל חסד אחרון ל"ג'יּפ הטַטָרה הנאמן" שלו כששפך עליו פח בנזין והטיל רימון יד לתוכו .מאות סוסים נטושים התרוצצו סביב בעצבנות .אנשים ניסו להריץ אותם אל המים ,בתקוות שווא שכך הם ייאלצו לחצות את הנהר בשחייה .זה היה "מראה נוגע ללב". רטיך אסף את אנשיו הנותרים ליד גשר שנהאוזן ונשא באוזניהם דברי פרידה על הדרך הקשה שעשו יחדיו .האנשים ,בהתרסה מרה בפני התבוסה" ,קראו בקול גדול 'זיג הייל!' לגרמניה" לפני צאתם ,ואז "נפרדו לעד" .כשעברו בגשר הברזל המעוקם ,הם השליכו כלי נשק ,משקפות וציוד אחר שנותר להם אל מימי האלבה האפלים. אחר הצהריים חצה גנרל ונק את הנהר בקרבת מפקדתו בשנהאוזן .הוא ומטהו חיכו עד הרגע האחרון .חיילים סובייטים ירו בסירתו ופגעו בשני מש"קים; אחד מהם נהרג. בינתיים נמשכו בברלין החיפושים אחר גופתו של היטלר ,בלי הצלחה .גופותיהם של ששת ילדי גבלס נמצאו רק ב‑ 3במאי ,מכוסות בשמיכות בשלוש מיטות הקומתיים שלהם .פניהם עדיין היו סמוקות ,בגלל הציאניד ,כך שהם נראו כאילו
ברקה ףוס
413
הם חיים ורק שקועים בשינה .תת‑אדמירל האנס‑אריך פֹוס ,קצין הקישור של היטלר עם הקריגסמארינה ,הובא כדי לזהותם למען סמר"ש .מסופר שפוס נראה הרוס לגמרי כשראה אותם. דבר מוזר קרה ביום ההוא ,כשבאו גנרלים מהחזית הביילורוסית 1לביקור בלשכת הקנצלר .נמצאה שם גופתו של אדם בעל שפם "מברשת שיניים" קטן ופסוקת אלכסונית בשערו .אבל לאחר מכן הוצאה הגופה ממעגל החקירה, כשהתברר שהיא גרבה גרביים מטולאים .הפיהרר ,הסכימו הכול ,לא היה גורב גרביים מטולאים .סטלין נרעש הרבה יותר כשנודע לו כי כמה חיילים מן השורה הורשו לראות את גופתו של גבלס .הקצינים האחראים לכך נענשו. כשכתבה המתורגמנית ילנה רז'בסקאיה על מסך הסודיות שהוטל סביב זיהוי גופתו של היטלר ,היא הטעימה כי "שיטתו של סטלין חייבה את קיומם של אויבים ,גם מבית וגם מחוץ ,והוא חשש מפני מתן פורקן למתח" 34.ההנחה היתה שהּכָפיל נועד לשמש כמין ראיה לקנוניה אנטי‑סובייטית כזאת או אחרת .אפילו אחרי שנמצאה הגופה האמיתית של היטלר למחרת היום ,הגיעו מיד פקודות מהקרמלין שאסרו על כל אדם להוציא מפיו אפילו מילה אחת על כך .שאיפתו הגלויה למדי של סטלין היתה ליצור זיקה בין המערב לבין הנאציזם ,על ידי העמדת פנים כאילו היטלר עדיין חי ,והבריטים או האמריקנים מסתירים אותו. בדרגים בכירים כבר נפוצו שמועות שהוא נמלט ברגע האחרון דרך מנהרות ,או במטוס עם האנה ַרייטש ,והוא מתחבא בבוואריה הכבושה בידי האמריקנים .אין ספק שהיתה זו "תעמולה שחורה" ‑ הרחבת החשדות שקיננו בלבו של סטלין זמן כה רב כי בעלות‑הברית המערביות יעשו עסקה עם הנאצים מאחורי גבו. ב‑ 5במאי ,אחרי חקירות ודרישות נוספות ,נמצאו סוף‑סוף גופותיהם של היטלר ואווה בראון .זה היה יום סגריר ,ורוח עזה נשבה .חיפוש נוסף ומדוקדק יותר נערך בגינת לשכת הקנצלר ,וחייל הבחין בפינה של שמיכה אפורה מבצבצת מהאדמה בתחתית מכתש פגז .שתי גופות חרוכות נחשפו .באותה מהמורה נמצאו גופות של כלבת רועים גרמנית וכלבלב .גנרל ואדיס קיבל דיווח מיידי. למחרת בטרם שחר עטפו סרן דֶ רי ָאּבִין ונהגו את גופותיהם של היטלר ואווה בראון בסדינים והגניבו אותן מעבר למחסומי הדרכים שהציב ברזרין. הם הובילו את הגופות לבסיס סמר"ש בּבּוך ,בצפון‑מזרח ברלין .שם ,במרפאה קטנה בנויה מלבֵנים ,נמצאו ד"ר פאוסט ,אל"ם קרייבסקי ופתולוגים אחרים, שהוזעקו מלכתחילה כדי לבדוק את גופתו של גבלס .עכשיו התחילו לעבוד על
414
נפילת ברלין
השרידים החשובים ביותר של הרייך השלישי .לדברי רז'בסקאיה ,מומחי הזיהוי הפלילי התחלחלו כשקיבלו פקודה לשמור על סודיות מוחלטת ,לצמיתות ,בכל הנוגע לעבודתם על גופת היטלר .אין לדעת אם טלגין ידע בכלל על הגילוי; מכל מקום ,בריה ציווה לאסור אותו כעבור זמן בהאשמה שונה לגמרי .אבל ידוע בוודאות שברזרין וז'וקוב לא שמעו על מציאת גופתו של היטלר .למעשה, ז'וקוב נעלב קשות כשנודע לו הדבר ,כעבור עשרים שנה. ואדיס ,שביקש להיות בטוח לחלוטין שאכן הגופה האמיתית נמצאת בידיהם לפני שידווח לבריה ולסטלין ,פקד לערוך בדיקות נוספות .אנשיו מצאו את הסייעת של רופא השיניים של היטלר .היא בדקה את הלסתות ואישרה כי אכן, זוהי גופתו של הפיהרר .היא זיהתה את הגשר .הלסתות נותקו מהגולגולת לצורך הבדיקה והונחו בקופסה אדומה מדופנת בסאטן" ‑ מהסוג שמשמש לתכשיטים זולים" ,ציינה רז'בסקאיה .ב‑ 7במאי היה ואדיס משוכנע די הצורך בעובדות שבידיו וחיבר את הדוח שלו. אמנם מותו של היטלר לא שם קץ מיידי למלחמה באירופה ,אבל אין ספק שהוא החיש את אירועיה הסופיים .הכוחות הגרמניים בצפון איטליה ובדרום אוסטריה ‑ כמעט מיליון איש ‑ נכנעו ב‑ 2במאי .צ'רצ'יל רצה להדהיר את צבאו לפיּומֶה ולכבוש את טִריאֶסטֶה בטרם ישתלטו עליה הפרטיזנים היוגוסלבים של טיטו .במירוץ אל החוף הבלטי בשלזוויג‑הולשטיין ניצחה הארמיה השנייה הבריטית ,שחשה מצפון לאלבה לעבר לִיּבֶק וטָרוֶומִינדֶ ה .כוחות בעלות‑הברית המערביות התכוננו לנוע במהירות ולשחרר את דנמרק .החזית הביילורוסית 2 של רוקוסובסקי ,שלא יכלה אפוא לתפוס את הפרס הגדול ,דנמרק ,השתלטה בינתיים על רוב מֶקלֶנּבּורג .אבל הארמיות שלה לקחו מספר מועט יחסית של שבויים .למרבה זעמם של הסובייטים ,שרידי ארמיית הפנצר השלישית של גנרל האסו פון מַנטֹויפֶל והארמיה העשרים ואחת של גנרל קורט פון טִיּפֶלסקִירך נעו מערבה כדי להיכנע לבריטים .הכניעות ההמוניות הללו לבעלות‑הברית המערביות שללו מברית המועצות את עובדי הכפייה שבהם רצו שם כפיצוי על נזקי המלחמה במהלך פלישת הוורמאכט .אייזנהאואר ,שעדיין לא רצה להרגיז את הקרמלין ,הודיע לסטבקה זמן קצר אחרי הכניעה הסופית כי כל החיילים הגרמנים ,כולל אנשי קבוצת הארמיות מרכז של גנרל‑פלדמרשל פרדיננד שֵרנ ֶר, יימסרו לידי הצבא האדום .ההודעה "התקבלה בשביעות רצון מרובה" ,אמר 35 גנרל‑פולקובניק אלכסיי אינוקנטייביץ' אַנטֹונֹוב.
ברקה ףוס
415
בשעות אחר הצהריים של 4במאי הופיעו גנרל‑אדמירל האנס‑גאורג פון פִרידֶ ּבּורג ,שקיבל את הפיקוד על הקריגסמארינה בעקבות מינויו של דניץ לפיהרר ,וגנרל‑לויטננט אברהרד קִינצֶל ,ראש המטה לשעבר של הַיינִריצִי, במפקדתו של פילד‑מרשל ברנרד מֹונטגֹומִֶרי בלִינ ֶּבּורג ֶר הַיידֶ ה כדי לחתום על כתב הכניעה של כל הכוחות הגרמניים בצפון‑מערב גרמניה ,בדנמרק ובהולנד .כשנפגש ג'נרל עומר ּבֶרדלִי עם מרשל איוואן סטפנוביץ' קֹוני ֵיב ב‑5 במאי 36,הוא מסר לו מפה שציינה את מקומה של כל אחת ואחת מהדיביזיות של צבא היבשה האמריקני .ברדלי לא קיבל בתמורה מאומה ,מלבד אזהרה שאל לאמריקנים להתערב בענייני צ'כוסלובקיה .המברקים הסובייטיים נעשו עוינים בלי כחל ושרק ,שלא לומר ברוטליים .בסן פרנסיסקו אמר שר החוץ ויאצ'סלב טטִיניּוס ,שר החוץ המזועזע של ארצות מיכאילוביץ' מֹולֹוטֹוב לאדוארד ס ֶ הברית ,כי שישה‑עשר נציגים פולנים שנשלחו לנהל משא ומתן עם ממשלת פולין הזמנית ,הכפופה לשליטה סובייטית ,הואשמו ברצח 200מאנשי הצבא האדום ונאסרו. החזית האוקראינית 1של קונייב קיבלה פקודה לפנות דרומה ולכבוש את פראג .המחתרת הצ'כית שם ,בעזרת חייליו של גנרל אנדריי אנדרייביץ' ולָאסֹוב שעברו שוב מצד לצד ,אחרי שגורלם כבר נחרץ ,התקוממה נגד כוחותיו של גנרל‑פלדמרשל שרנר .צ'רצ'יל ביקש מהאמריקנים ב‑ 30באפריל לשלוח את הארמיה השלישית של ג'נרל ג'ורג' ּפֶטֹון לכבוש את העיר בטרם יגיע אליה הצבא האדום ,אבל יו"ר ראשי המטות המשולבים האמריקניים ,ג'נרל ג'ורג' מרשל ,סירב .וינה ,ברלין ופראג נפלו שלושתן כפירות בשלים לידי הסובייטים, ועמן כל אירופה המרכזית .שלטונות הכיבוש הסובייטיים באוסטריה הקימו ממשלה זמנית בלי להיוועץ בבעלות‑הברית המערביותּ .בֶרסלָאּו ,בירת שלזיה, נכנעה ב‑ 6במאי אחרי מצור אכזרי שנמשך כמעט שלושה חודשים. ולאסוב עצמו התנגד תחילה לרעיון הבגידה בגרמנים בדקה התשעים ,אבל לא היה לו שמץ של סיכוי ,יעשה מה שיעשה" .ב‑ 12במאי ,1945בקרבת העיר ּפִילז ֶן בצ'כוסלובקיה" ,דיווח ראש המחלקה הפוליטית של החזית האוקראינית ,1 "תפסו אנשי הקורפוס המשוריין 25את הבוגד במולדת גנרל ולאסוב .הנסיבות היו כדלקמן :אחד מאנשי צבא ולאסוב בדרגת סרן פנה אל סגן‑אלוף מהקורפוס המשוריין 25והודיע ,בעודו מצביע על מכונית שנסעה בכביש מערבה ,כי גנרל ולאסוב יושב במכונית זו .מיד אורגן מרדף ,ושריונאים מהקורפוס המשוריין 25תפסו את הבוגד" 37.ולאסוב ,שכנראה ניסה להתחבא תחת שמיכות שהיו
416
נפילת ברלין
במכונית 38,החזיק ברשותו ,כך נטען" ,דרכון אמריקני בשמו" (פריט זה אולי נוסף לרשימה לצורכי תעמולה אנטי‑מערבית) ,וכן "פנקס חבר המפלגה [הקומוניסטית] שלו ,שעליו שמר ,ועותק של פקודתו לחייליו להפסיק להילחם, להניח את נשקם ולהיכנע לצבא האדום" .ולאסוב עצמו הוטס ממפקדתו של קונייב למוסקבה .לימים התפרסמו בעיר דברי רהב על מותו בעינויים נוראים וממושכים .ב‑ 13וב‑ 14במאי נאספו 20,000מאנשיו בסביבות פילזן ונשלחו לחקירת סמר"ש במחנות שהוכנו במיוחד להם. ‑ באותה עת ,בדרום ,התקדמו האמריקנים ממינכן למזרח ולדרום מזרח ,וכן דרומה לתוך טירול ,עד שנעצרו בפקודתו של אייזנהאואר .הצרפתים כבשו את ּבֶרג ֶנץ על אגם ּבֹודֶ נז ֵיי .גנרל דיטריך פון ז ָאּוקֶן ,עם שרידי הארמיה השנייה, עדיין החזיק בדלתת הוִויסלָה בפאתי פרוסיה המזרחית .בקּורלָנד ,הדיביזיות שגנרל היינץ גּודֶ רי ָאן ביקש להחזיר דרומה כדי להגן על ברלין המשיכו להתנגד ,למרות הרעשותיהן הכבדות של הארמיות הסובייטיות שכיתרו אותן. והקריגסמארינה ,למרות המחסור בדלק ,התמיד בפינוי הימי מחצי‑האי ֶהלָה, מקורלנד ומשפך הוויסלה .אבל הפעילות הנמרצת ביותר המשיכה להתנהל סביב פראג ,שם עמדה קבוצת הארמיות מרכז של גנרל‑פלדמרשל שרנר בפני התקפתן של שלוש חזיתות סובייטיות. בשעות הבוקר המוקדמות של 7במאי חתם גנרל אלפרד יֹודל ,בשם דניץ וה‑ ,OKWעל כתב כניעה במפקדתו של אייזנהאואר בֶרנס .גנרל‑מיור איוואן אלכסייביץ' סּוסלֹוּפָרֹוב ,קצין הקישור הסובייטי הראשי ליד ,SHAEFחתם "מטעם הפיקוד העליון הסובייטי" 39.סטלין התרתח כשנודע לו הדבר .הכניעה צריכה להיחתם בברלין ,והצבא האדום הוא שצריך לקבל אותה ,שכן הוא אשר נשא בעיקר נטל הלחימה .להוסיף חטא על פשע ,בעלות‑הברית רצו להכריז על הניצחון באירופה למחרת היום ,משום שלא היה ביכולתן למנוע בעד העיתונים מלפרסם את הידיעה .סטלין ,שלא במפתיע ,חשב שזה יהיה מוקדם מדי .למרות חתימתו של יודל ברנס ,קבוצת הארמיות של שרנר בצ'כוסלובקיה המשיכה להתנגד בחריפות ,וגם כוחותיו של גנרל פון זאוקן והכוח הגדול מאוד שעדיין היה לכוד בקורלנד טרם נכנעו .אבל ההמונים שכבר התקבצו כדי לחגוג את הניצחון ברחובות לונדון הניעו את צ'רצ'יל להתעקש על הכרזה ביום ג' 8 ,במאי. סטלין ,שאמנם היה מוכן להתפשר במקצת ,ביקש עתה שההכרזה תינתן מעט אחרי חצות ,ממש אור ל‑ 9במאי ,אחרי כניעה מלאה בברלין. אבל לא עלה בידי הרשויות הסובייטיות למנוע בעד חייליהן שלהן להקדים
ברקה ףוס
417
ולחגוג את הניצחון .קוני וֹולף ,איש המחלקה השביעית של ארמיה ,47שיחק בכפתורי מכשיר הרדיו שלו במשך רוב היום ב‑ 8במאי .הוא קלט את ההודעה מלונדון ובישר אותה בצריחות לחבריו .הידיעה התפשטה בברלין כאש בשדה קוצים .חיילות צעירות לא בזבזו זמן והתחילו לכבס את מדיהן ,וחיילי הצבא האדום פתחו בחיפושים תזזיתיים אחר אלכוהול .קציני סמר"ש קראו לרז'בסקאיה להתכונן לחגיגה .מאחר שנאמר לה כי היא "תשלם בראשה" אם תאבד את לסתותיו של היטלר ,עבר עליה ערב לא נעים ‑ היה עליה למזוג משקאות לחבריה ביד אחת ,בעודה אוחזת בקופסה האדומה המהודרת בידה השנייה .בחוכמה נהגו הסובייטים כשהפקידו את הראיות בידי אישה בלילה ההוא. אלה שנלחמו ממש עד הרגע האחרון קיבלו את החדשות בשמחה כפולה ומכופלת .הכוחות שתקפו את מתחם הארמיה השתים‑עשרה סביב שנהאוזן ספגו אבידות כבדות .גדודו של יורי גריבֹוב איבד כמעט מחצית ממצבתו ב‑ 5במאי, כשתקף את שרידי דיביזיית שרנהורסט .המח"ט שלו ,גיבור ברית המועצות, נהרג יומיים אחר כך באחת ההיתקלויות האחרונות ממש .אבל עד מוצאי 8במאי חדלה האש" .חגגנו את הניצחון ביער .כולנו נערכנו למסדר בקרחת יער רחבה ולא נתנו למפקד הדיביזיה לגמור את הנאום הנרגש שלו ,בצרורות באוויר. לבבותינו התמלאו אושר ודמעות ניגרו על לחיינו" 40.ההקלה היתה מהולה 41 תמיד בעצב" .הכוס הראשונה לכבוד הניצחון" ,אמרו אנשי הצבא האדום. "השנייה ‑ לחברים מתים". הסופר קונסטנטין סימונוב צפה בסיום הדרמה בברלין .בשעה שלפני הצהריים ב‑ 8במאי הוא שכב על העשב בשדה התעופה טֶמּפֶלהֹוף ,שכבר פונה משברי המטוסים הגרמניים .משמר כבוד סובייטי של 300איש תרגל "דגל 'שק" שוב ושוב תחת פיקודו של "אלוף‑משנה שמן וקטן" 42.סגנו של ז'וקוב ,גנרל וסילי דנילוביץ' סוקולובסקי ,הופיע ,וכעבור שעה קלה נחת המטוס הראשון .אנדריי ינוארייביץ' וישינסקי ,שהיה בשעתו התובע במשפטי הראווה במוסקבה ועכשיו כיהן כסגן שר החוץ ,הגיע עם פמליה של דיפלומטים סובייטים .היה עליו לשמש כמשגיח פוליטי ולפקוח שבע עיניים על ז'וקוב. אחרי עוד חצי שעה נחת מטוס דקוטה נוסף והביא את מרשל אוויר ראשי סר ארתור טֶדֶ ר ,סגנו של אייזנהאואר ונציגו ,ואת ג'נרל קרל סּפָאץ ,מפקד כוחות האוויר האמריקניים באירופה .טדר ,הבחין סימונוב ,היה צנום ,צעיר ונמרץ,
418
נפילת ברלין
"מחייך לעתים תכופות ובאורח מאולץ משהו" .סוקולובסקי חש לקדם את פניו ולהוביל אותו ואת פמלייתו לסקור את משמר הכבוד. מטוס שלישי נחת .גנרל‑פלדמרשל וילהלם קַייטֶל ,אדמירל האנס‑גאורג פון פרידבורג וגנרל האנס‑יירגן שטּומפף ,נציג הלופטוואפה ,יצאו מתוכו .גנרל איוואן אלכסנדרוביץ' סֶרֹוב אץ אליהם והוליך אותם מאחורי משמר הכבוד, לבל יחשבו שהוא נועד גם בשבילם .קייטל התעקש להוביל בראש .הוא היה לבוש במדים מלאים ,אחז בשרביט הפלדמרשל שלו בידו הימנית וצעד בפסיעות ארוכות ,מקפיד להיישיר את מבטו קדימה. ‑ פקחיות תנועה נמרצות ,חיילות צעירות חבושות כומתה שתת מקלעים תלויים על גבן ,בלמו את כל כלי הרכב כדי לאפשר למכוניות המטה נסיעה חופשית אל מפקדתו החדשה של ז'וקוב בקַרלסהֹורסט .שיירת המכוניות העלתה ענני אבק גדולים לנגד עיניהם של הגרמנים הצופים בה מרחובות צדדיים ומצומתי דרכים .סימונוב ניסה לתאר לעצמו מה הם חושבים למראה הגנרלים שלהם העושים את דרכם לחתימה על הכניעה הסופית. מעט לפני חצות נכנסו נציגי בעלות‑הברית לאולם "בבניין דו‑קומתי שהיה בעבר המזנון של המכללה הגרמנית להנדסה צבאית בקרלסהורסט" 43.גנרל סמיון איליץ' ּבֹוגדָ נֹוב ,מפקד ארמיית הגוורדיה המשוריינת ,2התיישב יחד עם גנרל סובייטי אחר ,בשוגג ,על הכיסאות שנועדו למשלחת הגרמנית .קצין מטה לחש משהו באוזניהם ו"הם קפצו כנשוכי נחש ,פשוטו כמשמעו" 44,ועברו לשבת ליד שולחן אחר .הכתבים וצלמי יומני החדשות המערביים "התנהגו כמו משוגעים" כנראה .בלהיטותם לתפוס מקומות טובים ,הם הדפו גנרלים לצדדים וניסו להידחק מאחורי השולחן הראשי ,תחת דגליהן של ארבע בעלות‑הברית. בסופו של דבר התיישב מרשל גאורגי קונסטנטינוביץ' ז'וקוב בראש השולחן. טדר הושב לימינו ,ג'נרל ספאץ וז'נרל ז'אן דה לַטר דה טָסיני ִי לשמאלו. המשלחת הגרמנית הוכנסה לאולם .פרידבורג ושטומפף נראו כמי שהשלימו עם מנת חלקם .קייטל ניסה להיראות מלכותי ושילח מפעם לפעם מבטים של כמעט בוז אל ז'וקוב .סימונוב ניחש שזעם רב מתגעש בתוכו .וכך ניחש גם ז'וקוב ,שהבחין אף הוא בכתמי הסומק בפניו .מסמכי הכניעה הובאו לשולחן הראשי .ז'וקוב חתם ראשון ,ואחריו טדר ,ספאץ וטסיניי ,בסדר זה .קייטל ישב זקוף מאוד בכיסאו ,באגרופים קפוצים .הוא הטה את ראשו יותר ויותר לאחור. ממש מאחוריו עמד קצין מטה גרמני גבה קומה בדום מתוח" ,בוכה בלי להניע אף שריר אחד בפניו".
ברקה ףוס
419
ז'וקוב קם על רגליו" .אנו מזמינים את המשלחת הגרמנית לחתום על כתב הכניעה" ,אמר ברוסית .המתורגמן תרגם ,אבל קייטל החווה תנועה של קוצר רוח לאות שהבין ,ויש להביא את המסמכים אליו .אלא שז'וקוב הצביע על קצה השולחן" .אמור להם לבוא הנה ולחתום" ,אמר למתורגמן. קייטל קם וניגש לשולחן .הוא הסיר בתנועה ראוותנית את הכפפה מידו לפני שנטל את העט .היה גלוי שאין לו מושג כי הקצין הבכיר הסובייטי שהציץ מעבר לכתפו כשחתם הוא נציגו של בריה ,גנרל סרוב .קייטל שב ועטה את הכפפה וחזר למקומו .שטומפף חתם אחריו ולבסוף פרידבורג. "המשלחת הגרמנית רשאית לצאת מהאולם" ,הכריז ז'וקוב .השלושה קמו .קייטל" ,לסתותיו שמוטות בכבדות כלסתות הבולדוג" ,הניף את שרביט הפלדמרשל שלו בהצדעה וסב על עקבו. כשנסגרה הדלת מאחוריהם ,היה זה כאילו כל הנמצאים בחדר חזרו לנשום כאיש אחד .המתח התפוגג בבת‑אחת .ז'וקוב חייך ,וכמוהו טדר .הכול החלו לדבר בהתרגשות וללחוץ ידיים .קצינים סובייטים העניקו חיבוקי דוב איש לחברו .המסיבה שהחלה אז נמשכה כמעט עד אור ראשון ,עם שירה וריקודים. מרשל ז'וקוב בכבודו ובעצמו יצא במחול קוזאצ'וק לקול תשואותיהם של הגנרלים שלו .מחוץ לאולם נשמעו היטב קולות ירי בכל רחבי העיר ,כשקצינים וחיילים הריקו את תחמושתם אל שמי הלילה בעליצות .המלחמה נגמרה.
27
אבוי למנוצחים! סטלין ראה את כיבוש ברלין כפרס המגיע לברית המועצות בזכות ,אבל השלל היה מאכזב והבזבוז היה נורא .אחת המטרות המרכזיות שלו היתה הרייכסבנק בברלין .סֶרֹוב מצא בו 2,389קילוגרם זהב ,שתים‑עשרה טונות של מטבעות כסף ומיליוני שטרות כסף ממדינות שנכבשו על ידי הציר 1.אבל רוב עתודות הזהב של הנאצים הועברו מערבה .לימים הואשם סרוב שהשאיר חלק מסוים של השלל הזה בידי הנקוו"ד ,לכיסוי "הוצאות תפעוליות". המטרה הראשונה במעלה היתה להוציא מגרמניה את כל המעבדות ,הסדנאות ומפעלי החרושת שלה .מהנקוו"ד במוסקבה אפילו שלחו רשימת קניות של פריטים דרושים ממעבדות הזיהוי הפלילי של המשטרה הגרמנית 2.התוכנית הגרעינית הסובייטית ,מבצע ּבֹורֹודִ ינֹו ,נמצאה במקום העליון בסדר העדיפויות, אבל הושקעו מאמצים נכבדים גם בחיפוש המדענים שפיתחו את טילי ,V‑2 מהנדסי חברת ז ִימֶנס וכל בעלי המקצועות הטכניים האחרים שיוכלו לעזור לתעשיית הנשק הסובייטית להדביק את זו האמריקנית 3.רק מעטים מהם ,כמו פרופ' גרהרד יּונג ואנשיו שסירבו לעבוד על גז עצבים ,הצליחו לעמוד בפני לחציהם של הסובייטים .השאר נהנו ברובם מתנאים מועדפים יחסית ,וניתנה להם רשות לקחת את משפחותיהם עמם לברית המועצות. אבל הציוד המדעי הגרמני התגלה כקשה יותר לטלטול מאשר בוניו האנושיים. רוב רובם של הפריטים שהובאו למוסקבה לא הועילו כלל ,משום שהצריכו סביבת עבודה מתאימה להנדסה מדויקת וחומרי גלם טהורים שבטהורים" .הסוציאליזם אינו מסוגל להועיל לעצמו" ,חיווה את דעתו אחד המדענים הסובייטים שהשתתפו בבזיזת ברלין" 4,אפילו כשהוא לוקח לעצמו את כל התשתית הטכנולוגית של מדינה אחרת". תוכנית בזיזת המעבדות ובתי החרושת עמדה רובה ככולה בסימן האנדרלמוסיה והאסון .חיילי הצבא האדום שמצאו כוהל מתילי שתו אותו 420
!םיחצונמל יובא
421
ונתנו גם לחבריהם .תכולתן של סדנאות פורקה בידי קבוצות עבודה של נשים גרמניות ,ולאחר מכן הושארה תחת כיפת השמים והחלידה .ואפילו כשהועבר הציוד לבסוף לברית המועצות ,רק חלק קטן ממנו נוצל כהלכה .תיאוריית ההפקעה התעשייתית של סטלין התגלתה כחסרת תועלת ,ואף גרוע מזה .שלא לדבר על היחס הרחוק מנאורות שגילה הצבא האדום כלפי רכוש גרמני בכלל. שבויים צרפתים נדהמו למראה "ההרס השיטתי של מכונות תקינות לגמרי, שהיה אפשר להשתמש בהן שוב" 5.זה היה בזבוז משווע של משאבים ,שגזר על חלק גרמניה הכבוש בידי הסובייטים נחשלּות שממנה לא היה עתיד להתאושש. הביזה הפרטית היתה בזבזנית לא פחות מכפי שהיתה בפרוסיה המזרחית, אם כי היא נעשתה עתה אקזוטית יותר .גנרלים סובייטים נהגו כמו מהרג'ות. וסילי גרוסמן תיאר אחד ממפקדי הקורפוסים של צ'ויקוב בימים האחרונים של הקרב .גנרל זה לקח לעצמו "שני כלבי דקסהונד (בחורים נחמדים) ,תוכי ,טווס ופנינייה ,שנסעו עמו באשר נסע הוא" ,רשם בפנקסו" 6.מפקדתו שוקקת חיים". רוב השלל שצברו הגנרלים היה מתנות שקיבלו ממפקדי‑המשנה שלהם, שחשו לחטוף את הפריטים המשובחים ביותר כל אימת שנתפסו טירה או בית נאה .ז'וקוב קיבל צמד רובי ציד מתוצרת הולנד את הולנד .לאחר זמן הם מילאו תפקיד בניסיונותיו של אבקומוב להכפיש את שמו ,קרוב לוודאי לפי הוראת סטלין .שני הרובים האלה הפכו ,ברוח ההוקעה הסטליניסטית המכפילה כל דבר 7 כמה וכמה מונים ,ל"עשרים רובי ציד ייחודיים מתוצרת גולנד את גולנד [כך]". בקצה השני של שרשרת הפיקוד ,חיילי הצבא האדום אספו שלל מעניין. חיילות צעירות שאפו לצבור ארגז נדוניה "מאיזו גרטכן" ,בתקווה שאולי עוד יצליחו למצוא בעל בעולם של מחסור בגברים .חיילים נשואים לקחו בדים למשלוח הביתה לנשותיהם ,אבל בזזו גם "תחתוני גרטכן" .מתנות כאלה אימתו את הגרועים שבחשדות הקנאה בבית .רעיות סובייטיות רבות השתכנעו שנשים גרמניות בברלין פיתו את בעליהן. אבל רוב החיילים התמקדו בפריטים לשיקום בתיהם ,למרות העובדה שהיו כבדים מכפי ההקצבה שלהם ,של חמישה קילוגרמים .קצין אחד סיפר לסימונוב שאנשיו הסירו זגוגיות מחלונות ,הצמידו אליהן קרשים משני הצדדים וכרכו את הכול בתיל למשלוח הביתה .הוא סיפר על אירוע במשרד הדואר של הצבא האדום. 8 "בחייך ,קבל את זה!" אמר החייל" .בחייך ,הגרמנים הרסו את הבית שלי. בחייך ,קח את החבילה הזאת .אם לא תעשה את זה ,אתה לא משרד הדואר".
422
נפילת ברלין
רבים שלחו שקי מסמרים .מישהו הביא מסור מגולגל לטבעת רחבה" .לפחות היית יכול לעטוף אותו במשהו" ,אמר לו החייל במשרד הדואר. "בחייך ,קח אותו! אין לי פנאי .אני בא מהקו הקדמי!" "ואיפה הכתובת?" "על המסור .הנה ,אתה רואה?" הכתובת נרשמה על להב המסור בעיפרון בלתי‑מחיק. חיילים אחרים שיחדו נשים גרמניות בפת לחם למען יתפרו את שללם לתוך סדין ,כדי להפכו לחבילה .זה היה עניין של כבוד לשלוח למשפחה ולחברים בבית מתנות משובחות ,כגון כובעים או שעונים .השיגעון לשעונים הפך אותם לפריטים הנחשבים ביותר ,מעל ומעבר לכל דבר אחר .חיילים רבים ענדו כמה שעונים ,שלפחות אחד מהם הראה את השעה במוסקבה ,ואחר ‑ את השעה בברלין .מסיבה זו המשיכו לנעוץ את קני התת‑מקלעים שלהם בבטנם של אזרחים ולדרוש" ,אּוִרי! אורי!" גם זמן רב אחרי הכניעה .והגרמנים ניסו להסביר, בגרסה הסובייטית של גרמנית רצוצה ,ששעוניהם כבר נלקחו מהם" :אור שֹון 9 קמראד"" ‑ שעון כבר נכנע". נערים רוסים ,חלקם אפילו בני שתים‑עשרה ,הגיעו לברלין כדי להשתתף בביזה 10.שניים מהם הודו ,אחרי מעצרם ,שעשו את כל הדרך מוֹולגֹודָ ה ,הרחק מצפון למוסקבה .פחות מפתיעה היתה השתתפותם של עובדים זרים ,באווירת קרנבל ,ב"כמות ניכרת של ביזה" בכל השטחים המשוחררים ,כפי שציין דוח של צבא ארצות הברית" 11.הגברים עושים את דרכם אל מרתפי היין ,הנשים אל חנויות הבגדים ,ואלה כמו אלה אוספים בדרך מזון רב ככל שמשיגה ידם" .אבל "חלק ניכר מהביזה המיוחסת לזרים מבוצע בפועל על ידי הגרמנים עצמם". הגרמנים תיעבו מעומק הלב את עובדי הכפייה הזרים ופחדו מהם .הם התפלצו כשהתעקשו בעלות‑הברית המערביות להאכיל אותם תחילה" .אפילו ההגמון של מּונסטֶר" ,כתב היועץ הפוליטי של אייזנהאואר ,רוברט מֶרפִי, למשרד החוץ ב‑ 1במאי" 12,מצוטט כמי שהתייחס לכל העקורים כ'רוסים' ודרש שבעלות‑הברית יעניקו לגרמניה הגנה מפני 'בני הגזע הנחות' האלה" .אך בניגוד לציפיותיהם של הגרמנים ,עובדי הכפייה היו אחראים למספר מועט להפליא של מעשי אלימות ,בהתחשב בכל סבלותיהם אחרי שהוגלו לגרמניה. רגשות האוכלוסייה האזרחית בברלין היו מעורבים .הברלינאים התמרמרו על הביזה ועל האונס ,אבל גם השתוממו על המאמצים הגדולים שעשה הצבא האדום להאכילם ורחשו לו תודה .התעמולה הנאצית שכנעה אותם שצפויה להם
!םיחצונמל יובא
423
הרעבה שיטתית .גנרל‑פולקובניק ניקולאי ארסטוביץ' ּבֶרז ִָרין ,שיצא לשוחח עם גרמנים שעמדו בתור לפני מטבחי השדה של הצבא האדום ,נעשה עד מהרה גיבור בעיני הברלינאים ,לא פחות מכפי שהיה בעיני אנשיו שלו .מותו בתאונת אופנוע במצב שכרות ,זמן קצר אחר כך ,גרם עצב רב והוליד שמועות בקרב הגרמנים שהוא נרצח בידי הנקוו"ד. הגרמנים הופתעו מצורה אחרת ,פחות נדיבה ,של סיוע במזון .חיילים סובייטים הופיעו בדירות עם נתחי בשר והורו לעקרות הבית לבשל אותם בשבילם ,תמורת מנה אחת בשבילן .כמו כל חייל ,הם רצו "להציג את הרגליים תחת שולחן" במטבח אמיתי בבית אמיתי .הם גם הביאו עמם תמיד אלכוהול. הכול שתו בחגיגיות לכבוד השלום אחרי הארוחה ,ואז התעקשו החיילים להרים כוס "לכבוד הגברות". טעותם הגרועה ביותר של שלטונות הצבא הגרמני היתה סירובם להשמיד מלאֵי אלכוהול שנמצאו בדרכי התקדמותו של הצבא האדום .החלטה זו התבססה על הסברה שאויב שיכור אינו מסוגל להילחם .אך לאסונן של נשות גרמניה ,זה היה בדיוק מה שחיילי הצבא האדום נזקקו לו כדי למצוא בלבם את האומץ לאנוס, ולא רק לחגוג את קץ המלחמה הנוראה. סבב מסיבות הניצחון לא שם קץ לפחד ששרר בברלין .גרמניות רבות נאנסו במסגרת החגיגות רחבות הממדים .מדען סובייטי צעיר שמע מפי הגרמנייה בת השמונה‑עשרה שבה התאהב כי בליל 1במאי כפה את עצמו עליה קצין הצבא האדום ,תחב את לוע אקדחו לתוך פיה והשאיר אותו שם במשך כל התקיפה, 13 כדי להבטיח את הכנעתה. הנשים למדו במהירות שעליהן להיעלם מן העין ב"שעות הציד" ,שהחלו עם רדת הערב .בנות צעירות הוחבאו בעליות גג במשך ימים רצופים .אמהות יצאו לרחובות כדי להביא מים רק בשעות הבוקר המוקדמות ,בעת שהחיילים הסובייטים הפיגו בשינה את שיכרונם מליל אמש .לפעמים נשקפה הסכנה הגדולה ביותר מאם שהסגירה את מחבואן של נערות אחרות ,בניסיון נואש 14 להציל את בנותיה שלה. הברלינאים זוכרים עד היום כי הואיל וכל החלונות היו מנופצים ,היה אפשר לשמוע את הצריחות מדי לילה .אומדנים משני בתי החולים המרכזיים של ברלין נעים בין 95,000ל‑ 130,000קורבנות אונס בעיר 15.רופא אחד העריך כי מתוך כ‑ 100,000נשים שנאנסו בברלין 10,000 ,בערך מתו כתוצאה מכך,
424
נפילת ברלין
רובן בהתאבדות .שיעור התמותה ,סבורים ,היה גבוה בהרבה בקרב 1.4מיליוני הנשים שנאנסו בפרוסיה המזרחית ,בפומרניה ובשלזיה .בסך הכול ,ההערכה היא שלפחות שני מיליון נשים גרמניות נאנסו ,ומיעוט ניכר מהן ,אם לא רובן, יותר מפעם אחת .חברה של אורזולה פון קַרדֹורף ושל המרגל הסובייטי הארו שּולצֶה‑ּבֹויז ֶן נאנסה על ידי "עשרים ושלושה חיילים בזה אחר זה" 16.בעקבות זאת היה צורך לתפור אותה בבית החולים. תגובות הנשים הגרמניות על ההתנסות באונס היו שונות בתכלית השוני מאישה לאישה .אצל רבות מהן ,בייחוד צעירות שגדלו בבתים מגוננים ולא היה להן מושג מה נעשה להן ,ההשפעה הפסיכולוגית היתה הרסנית .הן התקשו עד מאוד לכונן יחסים עם גברים ,לפעמים עד סוף ימיהן .רוב האמהות דאגו לבנותיהן יותר מאשר לעצמן ,והודות לכך עלה בידן להתגבר על מה שעבר עליהן .נשים אחרות ,צעירות כמבוגרות ,פשוט ניסו למחוק את ההתנסות מזיכרונן" .אני חייבת להדחיק הרבה מאוד כדי שאוכל ,במידה כלשהי ,להמשיך לחיות" ,הודתה אישה אחת בבואה להסביר את סירובה לדבר על הנושא 17.נראה כי אלה שלא התנגדו והצליחו להתנתק מן המתרחש סבלו הרבה פחות .אחדות תיארו זאת כ"חוויה חוץ‑גופית"" .התחושה הזאת" ,כתבה אחת מהן" 18,מנעה בעד ההתנסות מלחלוש על שארית ימי חיי". דומה שגם ציניות שורשית מהזן הברלינאי עזרה במקצת" .בכלל" ,כתבה בעלת היומן האלמונית ב‑ 4במאי" 19,אנחנו מתחילים לאט לאט להתייחס בהומור לעסק הזה של האונס ,הומור שחור" .היא הבחינה ש"האיוואנים" מחפשים קודם כול את הנשים השמנות יותר ,והיתה בכך שמחה לאיד מסוימת. אלה שלא איבדו משקל היו רובן ככולן נשותיהם של בעלי תפקידים במפלגה הנאצית ואחרות שנהנו ממעמד מיוחס. האונס נעשה התנסות קולקטיבית ,ציינה בעלת היומן ,ולכן "ההתגברות על 20 הצורה הזאת של אונס ,אונס קולקטיבי ,המוני ,תהיה גם היא קולקטיבית". ואילו הגברים ,כאשר שבו ,ניסו לאסור על כל אזכור של העניין ,אפילו שלא בפניהם .הנשים גילו כי בעוד הן מנסות להתמודד עם מה שאּונה להן ,הגברים שבחייהן החמירו את מצבן לאין שיעור ,במקרים רבים .אלה שהיו נוכחים בשעת מעשה התביישו באי‑יכולתם להגן עליהן .האנה ג ֶרליץ התמסרה לשני קצינים סובייטים שיכורים כדי להציל את בעלה ואת עצמה" .אחר כך" ,כתבה" 21,היה עלי לנחם את בעלי ולעזור לו לאמץ את לבו .הוא בכה כמו תינוק".
!םיחצונמל יובא
425
הגברים שחזרו הביתה ,אחרי שהתחמקו מנפילה בשבי או שוחררו מוקדם ממחנות השבויים ,נכנסו למין מצב של קהות חושים כששמעו כי הרעיה או הארוסה נאנסה בהיעדרם( .שבויים רבים ,שהיו זמן רב במיוחד במחנות שבויים סובייטיים ,סבלו גם מאובדן און מיני מחמת הרעב 22).הם התקשו מאוד להשלים עם המחשבה שתומת נשותיהם חוללה .אורזולה פון קרדורף שמעה על אריסטוקרט צעיר שביטל את אירוסיו מיד כשנודע לו כי ארוסתו נאנסה בידי חמישה חיילים סובייטים 23.בעלת היומן האלמונית סיפרה לאהובה לשעבר, שהופיע במפתיע בביתה ,על ההתנסויות שדיירות הבניין נאלצו לעמוד בהן. "נהייתן חסרות בושה כמו כלבות" ,התפרץ" 24.כולכן כאן ביניכן בבניין .אתן לא מרגישות בכלל? ...זה נורא להיות בחברתכן .איבדתן את כל אמות המידה" .היא נתנה לו לקרוא את יומנה ,וכשגילה שכתבה על אינוסה ,הוא הביט בה "כאילו הייתי מטורפת" .הוא הסתלק כעבור יומיים ,אחרי שאמר כי הוא יוצא לחפש מצרכים .היא לא שבה לראותו. בת ,אם וסבתא שנאנסו שלושתן יחד ליד ברלין התנחמו במחשבה שהגבר בבית נהרג במלחמה 25.הוא היה נרצח אילו ניסה למנוע זאת ,אמרו לעצמן .אך בפועל ,לא רבים היו הגברים הגרמנים שגילו אומץ חסר תוחלת שכזה .השחקן המפורסם הארי לִיּבקֶה נהרג מבקבוק שנופץ על ראשו כשניסה להציל צעירה שביקשה מחסה בדירתו ,אבל דומה שהוא היה יוצא דופן למדי .בעלת היומן האלמונית אפילו שמעה מפי אישה בתור לפני משאבת המים שכאשר גררו אותה חיילי הצבא האדום מהמרתף ,גבר שהתגורר באותו בניין צעק עליה" ,תלכי אִתם 26 כבר ,אַת הרי מסכנת את כולנו!" אם ניסה מישהו להגן על אישה שהותקפה על ידי חייל סובייטי ,היה זה אב או בן צעיר שניסה לגונן על אמו" .דיטר ז ָאל בן השלוש‑עשרה" ,כתבו שכנים במכתב זמן קצר לאחר האירוע" 27,השליך את עצמו באגרופים מונפים על רוסי שאנס את אמו לנגד עיניו .בכך הביא על עצמו את מותו". אולי הבדיה הנלעגת ביותר של התעמולה הסובייטית היתה הרעיון ש"המודיעין הגרמני השאיר בברלין מספר רב של נשים נגועות במחלות מין, במטרה להדביק את קציני הצבא האדום" 28.דוח אחר של הנקוו"ד מייחס זאת במפורש לפעילות וֶרוֹולף" .אחדים מחברי הארגון המחתרתי ורוולף ,בעיקר נערות ,קיבלו ממנהיגיהם משימה לפגוע לרעה במפקדים סובייטים ולהוציאם מכלל כשירות לפעולה" 29.עוד לפני היציאה להתקפה אל מעבר לאֹודֶ ר ,כך הסבירו רשויות הצבא הסובייטי את העלייה במקרי מחלות המין" :האויב מוכן
426
נפילת ברלין
להשתמש בכל אמצעי כדי להחלישנו ולהוציא את חיילינו ואת קצינינו מכלל 30 פעולה". נשים רבות גילו עד מהרה שהן חייבות להצטרף לתורים המשתרכים לפני המרכזים הרפואיים .היתה נחמה פורתא בעובדה שמספרן היה כה גדול .רופאה אחת הקימה מרפאה למחלות מין במקלט הפצצה ,שבפתחו התנוסס השלט "טיפוס" באותיות קיריליות ,כדי להרתיע חיילים סובייטים .כפי שממחיש הסרט האדם השלישי ,הפניצילין נעשה מיד לפריט המבוקש ביותר בשוק השחור .היתה עלייה גם במספר הגרידות .לפי אחת ההערכות ,כ‑ 90אחוז מקורבנות האונס שנכנסו להיריון עברו גרידה ,אם כי מספר זה נראה מופרז ביותר .רבות מהנשים שילדו לבסוף הפקירו את הילדים בבית החולים ,לרוב מפני שידעו כי הבעלים 31 או הארוסים לא ישלימו לעולם עם נוכחותם בבית. לפעמים קשה לדעת אם הקצינים הסובייטים הצעירים סבלו מציניות או מאידיאליזם עיוור לחלוטין" .הצבא האדום הוא הצבא בעל הרמה המוסרית המתקדמת ביותר בעולם" ,הצהיר סגן בכיר באוזני קצין חבלה" 32.חיילינו תוקפים רק אויבים חמושים .בכל אשר נהיה ,תמיד נעמיד מופת של יחס אנושי לאוכלוסייה המקומית ,וכל גילוי של אלימות וביזה זר לנו לחלוטין". רוב דיביזיות הרובאים של הקו הראשון הפגינו משמעת טובה מזו של חטיבות השריון ,למשל ,ושל היחידות העורפיות .ויש סיפורים רבים מספור המלמדים כי קציני הצבא האדום היהודים עשו מאמצים כפולים ומכופלים להגן על נשים ונערות גרמניות .אבל דומה שרוב הקצינים והחיילים העלימו עין מהפקודה שנתן סטלין ב‑ 20באפריל ,באמצעות הסטבקה ‑ הוראה לכל החיילים "לשנות את יחסם לגרמנים ...ולנהוג בהם טוב יותר" 33.הסיבה שניתנה להוראה זו אומרת דרשני" :יחס ברוטלי" מעורר התנגדות עיקשת ו"מצב כזה אינו נוח לנו". 34 ב‑ 2במאי פנה אל וסילי גרוסמן שבוי צרפתי משוחרר" .מסייה" ,אמר, "אני אוהב את הצבא שלכם ,ומשום כך כואב לי כשאני רואה איך הוא נוהג בנערות ובנשים .זה יגרום נזק רב לתעמולה שלכם" .ואמנם כך היה .מנהיגי המפלגה הקומוניסטית בפריז ,בעיצומו של גל ההתפעלות מהצבא האדום ,נחרדו כששמעו מפי שבויים שחזרו את גרסת האירועים הפחות גיבורית .ובכל זאת עבר זמן רב עד שהחל המסר להגיע לאוזני הרשויות הסובייטיות. רבים סבורים שהצבא האדום קיבל שבועיים של חופש לבזוז ולאנוס בברלין לפני שהושבה המשמעת על כנה ,אבל האמת אינה פשוטה עד כדי כך .ב‑3
!םיחצונמל יובא
427
באוגוסט ,שלושה חודשים אחרי כניעת ברלין ,היה על ז'וקוב לפרסם תקנות 35 מחמירות עוד יותר לריסון "שוד"" ,אלימות גופנית" ו"אירועים שערורייתיים". כל התעמולה הסובייטית על "שחרור מעול הקליקה הפשיסטית" החלה לפעול כבומרנג ,בייחוד משום שנשותיהם ובנותיהם של קומוניסטים גרמנים זכו ביחס גרוע כמו כל השאר" .מעשים כאלה והתנהגות שאינה מותרת" ,נאמר בפקודה, "מעמידים אותנו באור שלילי מאוד בעיני גרמנים אנטי‑פשיסטיים ,בייחוד עכשיו כשהמלחמה הסתיימה ,ומסייעים רבות למערכות הפשיסטיות נגד הצבא האדום והממשלה הסובייטית" .מפקדים הואשמו על שהתירו לאנשיהם לשוטט בלי השגחה" .היעדרויות שלא ברשות" חייבות להיפסק .סמלים ורב"טים חייבים לוודא את נוכחות חייליהם מדי בוקר ומדי ערב .לחיילים יונפקו תעודות זהות. אסור להם לצאת מברלין בלי צו תנועה .בפועל ,הפקודה הכילה רשימה של צעדים שכל צבא מערבי היה מוצא נורמליים לגמרי אפילו בקסרקטינים בבית. בעיתונות הבינלאומית התפרסמו מאמרים בנושא זה במשך כל הקיץ. ההשפעה על המפלגות הקומוניסטיות הגרורות ,שנמצאו אז בפסגת יוקרתן, הבהילה את הקרמלין בעליל" .המערכה השערורייתית הזאת" ,כתב סגנו של מולוטוב" 36,שואפת להזיק לשמו הטוב עד מאוד של הצבא האדום ולהסיט את האחריות לכל המתרחש בארצות הכבושות אל ברית המועצות ...עלינו לצייד את ידידינו הרבים בכל רחבי העולם במידע ובעובדות לצורכי תעמולה נגדית". אמות המידה המוסריות אכן נחבלו קשות ,אבל בנסיבות אלה ,לא היתה ברירה. בשובה לברלין ראתה אורזולה פון קרדורף אנשים חסרי כול מנהלים סחר חליפין דל ליד שער ברנדנבורג 37.המראה הזכיר לה מיד שורה מתוך אופרה בגרוש של * ברטולט ברכט" :הלחם קודם למוסר". שער ברנדנבורג נעשה המוקד הראשי של סחר החליפין והשוק השחור כבר בתחילת מאי ,כאשר החלו שבויים ועובדי כפייה משוחררים לסחור בשלל הביזה שלהם .קרדורף ראתה כל מיני נשים מזנות את עצמן תמורת מזון או סיגריות, ששימשו כמטבע עובר לסוחר" .ברוכה הבאה לשנגחאי" ,העיר ציניקן אחד. נשים בנות שלושים נראו כמו זקנות באות בימים ,הבחינה. הצורך לשרוד סילף לא רק את המוסר .בעלת היומן האלמונית ,מו"לית לשעבר ,סיפרה כיצד פנה אליה מלח סובייטי ,כה צעיר עד שנראה כאילו מקומו *
תרגום אברהם שלונסקי.
428
נפילת ברלין
עדיין בבית הספר .הוא ביקש ממנה למצוא לו נערה "נקייה ומסודרת ,טובה וחמודה" 38.הוא יספק לה אוכל ‑ המנה הרגילה של לחם ,דג מלוח וקדל חזיר. הסופר ארנסט י ִינג ֶר ,כשהיה קצין ורמאכט בפריז הכבושה ,הבחין שאוכל הוא כוח .הכוח נעשה חזק עוד יותר ,כמובן ,אם יש לאישה ילד שהיא צריכה להאכיל, כפי שגילו חיילים גרמנים כה רבים בצרפת .בברלין ,שער החליפין התבסס על "מטבע הסיגריות" 39,ולכן ,כשהגיעו החיילים האמריקנים עם מלאי בלתי‑מוגבל של סיגריות באמתחתם ,לא היה להם צורך לאנוס. הגדרת האונס נעשתה מטושטשת בתנאים אלה של לית ברירה .אין צורך בנשק או באלימות גופנית כשמדובר בנשים גוועות ברעב .אפשר לתאר זאת כשלב השלישי בהתפתחות האונס בגרמניה ב‑ .1945השלב הרביעי היה צורה משונה של מגורים משותפים ,שכן קצינים סובייטים רבים השתכנו בדירותיהן של "נשות כיבוש" גרמניות 40,מחליפותיהן של החיילות הסובייטיות ששימשו כ"נשות מערכה" .הרעיות בבית ,בברית המועצות ,התרתחו כששמעו על "נשות המערכה" ,אבל זעמן לא ידע גבול כששמעו על המגמה החדשה הזאת. השלטונות הסובייטיים הזדעזעו והתקצפו גם הם כשאחדים מקציני הצבא האדום החליטו להישאר עם פילגשיהם הגרמניות וערקו כשהגיע הזמן לחזור 41 למולדת. אחרי פנייתו של המלח הצעיר שאלה בעלת היומן את עצמה אם לא נעשתה זונה בעצמה כשקיבלה את חסותו של רב‑סרן רוסי ,איש תרבותי שסיפק לה מזון בשפע .כרוב בני ארצו ,הוא כיבד את השכלתה ,בעוד שרוב הגברים הגרמנים שהכירה התייחסו בסלידה לנשים שלמדו באוניברסיטה .אבל היכן שלא נמצאה האמת בין אונס לזנות ,ההסכמה הזאת לקבל מזון וחסות השליכה את הנשים למצב קיומי פרימיטיבי ,כמעט קמאי. אורזולה פון קרדורף ,לעומת זאת ,חזתה מראש שגם אם נשות גרמניה נאלצו לגלות חוסן רב עוד יותר מהגברים הגרמנים ,בקרוב יהיה עליהן לחזור לסטריאוטיּפ ,כאשר ישובו הגברים ממחנות השבויים" .אפשר שאנו הנשים", כתבה" 42,ניצבות עתה בפני התפקיד הקשה ביותר במלחמה הזאת ‑ לספק הבנה ונחמה ,תמיכה ואומץ לכל כך הרבה גברים מובסים ונואשים לחלוטין". גרמניה המשיכה להילחם זמן כה רב ,ובחריפות שכזאת ,משום שהמחשבה על תבוסה יצרה "אמונה באסון מוחלט" 43.הגרמנים היו משוכנעים שארצם תשועבד כליל ושחייליהם יוציאו את ימיהם כעבדים בסיביר .אך עם התמוטטות
!םיחצונמל יובא
429
ההתנגדות אחרי מות היטלר ,הופתעו הסובייטים בברלין למראה השינוי שחל בעמדותיהם של הגרמנים .הם התרשמו "מההכנעה ומהמשמעת של העם הגרמני" 44,אחרי שכמעט ציפו למלחמת פרטיזנים שלוחת רסן ,מעין זו שניהל העם הסובייטי נגד הגרמנים .סרוב אמר לבריה שהאוכלוסייה מתנהגת "בצייתנות ללא עוררין" 45.אחד מקציני המטה של צ'ויקוב ייחס זאת ליחס מושרש של "כבוד כלפי כל שררה" 46.בה בעת ,קציני הצבא האדום השתוממו על שגרמנים כה רבים ,בלי שמץ של כלימה ,יצרו דגלים קומוניסטיים מהדגל הנאצי האדום, בכך שגזרו את צלב הקרס שבאמצעו .הברלינאים אמרו על המהפך הזה" ,הייל סטלין!" אבל ההכנעה הזאת לא מנעה בעד סמר"ש והנקוו"ד מלראות כל איש צבא מתחבא וכל תקרית כדוגמה לפעילות הוורוולף .בתחילת מאי ,כל אחת מחטיבות משמר הגבול של הנקוו"ד עצרה יותר ממאה גרמנים ביום .יותר ממחציתם נמסרו לידי סמר"ש .אחדים מהמלשינים הגרועים ביותר בשירות השלטונות הסובייטיים היו נאצים לשעבר ,שאולי ניסו להקדים ולהלשין על זולתם בטרם ייחשפו בעצמם 47.סמר"ש אילץ באיומים חברים לשעבר במפלגה הנאצית לעזור ליחידות הנקוו"ד לצוד אנשי ס"ס וקציני ורמאכט .חוליות עם כלבי גישוש חיפשו בדירות ובסככות בגינות ,שם התחבאו עד לא מזמן עריקים גרמנים מפני הס"ס והפלדז'נדארמרי. תיאוריות החבלה הסובייטיות כללו את הרעיון ש"מנהיגי ארגונים פשיסטיים 48 מתכננים הרעלות המוניות בברלין באמצעות מכירת לימונדה ובירה מורעלות". ילדים שנתפסו משחקים בפנצרפאוסטים ובכלי נשק נטושים היו צפויים לחקירות בחשד שהם חברי ורוולף ,וסמר"ש התעניין אך ורק בהודאות .סימן גלוי אחד להתרסה היה הופעתן של כמה כרזות נאציות בלִיכטֶנּבֶרג שהצהירו, "המפלגה ממשיכה לחיות!" 49והיה יוצא מן הכלל בולט אחד לדפוס הכללי של הכנעה .בליל 20במאי תקפו "שודדים שמספרם אינו ידוע" את המחנה המיוחד מספר 10של הנקוו"ד ושחררו 466עצירים 50.מפקד המחנה ,רס"ן קיּוצ'קין, היה ב"משתה" בעת שאירעה ההתקפה .בריה התרתח .אחרי הביקורת החריפה שמתח הנקוו"ד על קציני צבא בכירים בגלל חוסר ערנותם ,התקרית היתה מביכה מאין כמוה. נשות ברלין רק רצו להחזיר את חייהן למראית עין כלשהי של נורמליות .המראה השכיח ביותר בעיר היה עתה הטִרימֶרפָראּואֶן" ,נשות ההריסות" ,שיצרו שרשראות
430
נפילת ברלין
אנושיות והעבירו דליים מיד ליד לפינוי הריסות בניינים ולהנצלת לבֵנים .רבים מהגברים הגרמנים שנשארו בעיר היו במחבוא ,או לקו במחלות פסיכוסומטיות הרסניות מעת שהסתיימה הלחימה. כמו כל חבורות העובדים ,הנשים קיבלו בתחילה כשכרן לא יותר מכמה חופנים של תפוחי אדמה ,אבל חוש ההומור של הברלינאים עמד להם גם עתה. כל הרבעים קיבלו שמות חדשים .שרלוטנבורג נעשתה קלָמֹוטֶנּבּורג" ,ערימת זבל"; שטגליץ נעשתה שטֵט נ ִיכטס" ,שום דבר לא עומד"; וליכטרפלדה נעשתה טִריכטֶרפֶלדֶ ה" ,שדה המכתשים" 51.במידה רבה ,זו היתה העמדת פנים אמיצות לחיפוי על השלמה ועל ייאוש חרישי" .האנשים חיו עם גורלם" ,אמר ברלינאי 52 צעיר. עובדים ופקידים צייתו לפקודתו של גנרל ברזרין לחזור למקומות עבודתם. קציני סמר"ש ,שהסתייעו בחיילי נקוו"ד ,הקימו גדרות סביב בניין תחנת השידור גרוסדויטשר רונדפונק במָזּוֶרן ָאלֶה 53.כל העובדים נצטוו להתייצב בתחנות העבודה שלהם .הם חשו הקלה עמוקה על שלא ניסו לחבל בציוד או להשמידו. קצין סמר"ש האחראי למקום ,רס"ן ּפֹוּפֹוב ,שהסתייע בקומוניסטים גרמנים ,נהג בהם היטב .הוא גם הקפיד שחייליו ישמרו על הצעירות בבניין ,אף שהדבר לא עזר להן כאשר הורשו ,כמה ימים אחר כך ,לחזור לבתיהן. הקומוניסטים הגרמנים שהוחזרו מ"גלות מוסקבה" היו משועבדים לחלוטין לאדוניהם הסובייטים .אולי הם היו בצד המנצח ,אבל שררה בקרבם תחושה עמוקה של כישלון ,על שהמעמד העובד הגרמני לא עשה מאומה למניעת הפלישה הנאצית לברית המועצות ב‑ .1941חבריהם הסובייטים לא הניחו להם לשכוח זאת .נשמעו הערות עוקצניות על הגרמנים הרבים כל כך שהופיעו עתה וטענו שהיו חברים במפלגה הקומוניסטית לפני ,1933כי הסובייטים הזועמים סירבו להאמין שכה מעטים אחזו בנשק נגד המשטר .העובדה שההתנגדות היחידה להיטלר ,ככל הידוע ,באה מצדם של "חוגים ריאקציוניים" ,לא הועילה לשיפור המצב. בריה ראה את מנהיגי הקומוניסטים הגרמנים כ"אידיוטים" ו"קרייריסטים". היחיד שבהם שהוא רחש לו מעט כבוד היה המנהיג הוותיק וילהלם ּפִיק ,איש מגושם בעל שיער לבן ,אף עגול וראש מרובע .הקבוצה שנשלחה ממוסקבה לגרמניה התאספה בחדרו של פיק לפני צאתה" .לא היה לנו מושג איזה תפקיד תמלא המפלגה [הקומוניסטית הגרמנית] ,או אם היא תורשה בכלל להתקיים",
!םיחצונמל יובא
431
סיפר מרקוס וֹולף ,לימים ראש המודיעין של גרמניה המזרחית בימי המלחמה הקרה" 54.משימתנו היתה פשוט לסייע לשלטונות הצבאיים הסובייטיים" .הוא הודה שהיה "תמים די הצורך לקוות שרוב הגרמנים ישמחו על ההתנערות מעול 55 המשטר הנאצי ויקבלו את הצבא הסובייטי כמשחררם". ב‑ 27במאי ,יום אביב יפהפה ,עברו אותם קומוניסטים גרמנים בטיסה מעל מרכז ברלין לקראת נחיתה בשדה התעופה טמפלהוף .הם הזדעזעו ממראות החורבן .דומה היה שאין לעיר שום סיכוי להשתקם .רגשותיהם האישיים היו מעורבים גם הם .הם לא היו בטוחים שאכן הם חוזרים הביתה .הצעירים שבהם, שגדלו בברית המועצות ,השתוממו לשמוע גרמנית מדוברת ברחובות .בחגיגות הניצחון במוסקבה ,שבועיים לפני כן ,מצא וולף את עצמו חושב "בדיוק כפי שהיה חושב רוסי צעיר" .אבל לא עברו יומיים מאז הגעתו לפני ששמע מפי קומוניסטים גרמנים איך בדיוק נהג הצבא האדום באוכלוסייה" .הפרונטוביקי שלנו עשו שמות" ,כתב ביומנו ב‑ 30במאי" 56.כל הנשים נאנסו .לברלינאים אין עוד שעונים" .התעמולה של גבלס על הצבא האדום עוררה פחד נורא" .ואז באה ההתנסות ,המציאות ,וכתוצאה מכך נעשו רוב מוחלט של הגרמנים ,בייחוד אלה 57 שממזרח לאלבה ,ממש‑ממש אנטי‑סובייטיים". ראש קבוצתם בברלין היה ולטר אּולּבִריכט ,איש שהכול תיעבו אותו ובזו לו ,ביורוקרט סטליניסטי שנודע לשמצה על מנהגו להאשים את יריביו בבגידה. בריה תיאר אותו כ"נבל שמסוגל לרצוח את אביו ואמו" 58.וולף זכר את מבטאו הסאקסוני ואת קולו הגבוה .הוא ראה אותו כמכונה "חסרת לב" ,כמי שנאמנותו היחידה נתונה למדיניות הסובייטית .כל מה שהגיע מסטלין היה "פקודה מוחלטת" 59.אולבריכט אמר לוולף לזנוח כל תקווה לחזור לברית המועצות כדי להמשיך בלימודיו כמתכנן מטוסים .הוא נשלח לבית השידור במזורן אלה ‑ גרוסדויטשר רונדפונק קיבל במהירות שם חדש ,ברלינר רונדפונק‑ כדי לפתוח בשידורי תעמולה .שם מצא וולף את עצמו אחראי לתוכנית בשם שישית מכדור הארץ ,שיוחדה לפיאור הישגיה התעשייתיים של ברית המועצות. הוטל איסור חמור מטעם השלטונות הסובייטיים ,שיוצגו במקרה זה על ידי גנרל ולדימיר סמיונוביץ' סמיונוב ,להזכיר שלושה נושאים שהגרמנים דווקא רצו לשמוע עליהם" .נושאי הטאבו" האלה היו "אונס ,גורל השבויים [הגרמנים] וקו האודר‑נייסה" ‑ 60גבולה המזרחי החדש של גרמניה ,שביסס את אובדן פרוסיה, פומרניה ושלזיה לטובת פולין. אף שמנגנון התעמולה הסובייטי הוא שניהל עתה את תוכניות הרדיו ,תושבי
432
נפילת ברלין
ברלין נצטוו למסור את כל מקלטי הרדיו שלהם בעמדת הצבא הקרובה ביותר. מגדה וִילַנד סיפרה איך לקחה את הרדיו שלה לעמדת פיקוד ,אך כשהתקרבה, הרגישה שהחיילים היושבים בטלים לידה מתחילים לסרוק אותה במבטיהם. היא פשוט שמטה את מקלט הרדיו באמצע הרחוב ,פנתה לאחור ונסה על נפשה. הברלינאים שראו מדורות ברחובותיהם ,סוסונים קוזקיים מדובללים ואפילו גמלים ,שכנעו את עצמם שעירם כבושה בידי "מונגולים" .בעיקרו של דבר ,זו היתה השתקפות של תעמולת גבלס .יש מאות תצלומים של חיילים סובייטים בברלין ,ואחוז בני אסיה המרכזית המופיעים בהם קטן מאוד .אבל העור השדוף ,שקיבל גוון שחום מ ֵחלֶב ומלכלוך ,והעיניים המכווצות מפני הרוח, שיוו לחיילים לא‑אסייתים רבים מראה מזרחי .ניתן להבחין בתופעה דומה בתצלומי חיילים בריטים וצרפתים לקראת סוף מלחמת העולם הראשונה .ועדיין נמשכו המראות המוזרים ברחובות ברלין .ילדי רחוב כחושים שיחקו בתוך "טנקים שרופים שרבצו לצדי הדרכים כמו ספינות שעלו על שרטון" 61.אבל לא עבר זמן רב לפני שהודבקו לתובות המושחרות מודעות שהציעו שיעורי מחול :ניסיון ראשון שלאחר ייאוש לשיקום כלכלי ,במה שנראתה לברלינאים כ"די שטּונדֶ ה נּול" ‑ שעת האפס ,רגע השפל בחייהם ,העמוק יותר מכל מה ששיוו בדמיונם. בראש סדר העדיפויות של ברזרין עמד שיקום צורכי החיים הבסיסיים ביותר, ובייחוד שירותים חיוניים כמו חשמל ומים ,ואחריהם גז .מתוך 33,000מיטות בתי חולים בעבר ,רק 8,500היו שמישות עתה .כמה אירועים היו סמליים במכוון .רב של הצבא האדום ערך את התפילה הראשונה בבית הכנסת של בית החולים היהודי באִיָרנ ִישֶשטראסה ביום שישי 11 ,במאי 62.נקל לדמיין מה מרגש היה האירוע לאלה שהגיחו ממחבוא ולאלה שניצלו מהוצאה להורג ברגע האחרון. יותר ממיליון איש בעיר נותרו בלי שום קורת גג .הם המשיכו להסתופף במרתפים ובמקלטי הפצצה .עשן מדורות בישול עלה מתוך ערימות ההריסות, כשניסו נשים להעניק לילדיהן מעין תחושה של חיי בית בין החורבות. 95אחוז ממערכת החשמליות נהרסו ,וחלקים גדולים של מערכות הרכבת התחתית ורכבת הפרברים עדיין היו מוצפים במים אחרי פיצוץ התעלה .ביקור ידידים בחלקים אחרים של העיר הצריך כוח שהיה רק למעטים .כמעט הכול היו חלושים מרעב ,והיה עליהם להוציא את רוב האנרגיה שלהם על חיפוש מזון.
!םיחצונמל יובא
433
ברגע שהחלו הרכבות לפעול ,נצמדו אלפים לגגותיהן או לדופנותיהן כדי להגיע אל מחוץ לעיר ולבקש אוכל .כינו אותם "אוגרים" ,שם שנטבע בימי הרעב הנורא 63 של ,1918והרכבות נודעו כ"אקספרס האוגרים". ועם כל זאת ,מצבם של הברלינאים היה טוב לאין שיעור ממצב בני ארצם שנשארו בפרוסיה המזרחית ,בפומרניה ובשלזיה .דיכוי פרוסיה המזרחית התעצם .ב‑ 5במאי שלח לשם בריה את גנרל‑פולקובניק ארקדי ניקולאייביץ' אַּפֹולֹונֹוב עם תשע חטיבות של חיילי נקוו"ד ו‑ 400סוכני סמר"ש .משימתם היתה "להבטיח את חיסולם של מרגלים ,מחבלים וגורמים עוינים אחרים" ,שמהם כבר חוסלו "יותר מ‑ "50,000מאז החלה הפלישה בינואר 64.האוכלוסייה ,שמנתה 65 2.2מיליון ב‑ ,1940פחתה עד 193,000בסוף מאי .1945 מר גורלה של פרוסיה המזרחית ,שספגה את מלוא זעמה של השנאה הסובייטית ,היה הנורא ביותר מכל השטחים הכבושים .האדמה נותרה חרבה במשך כמה שנים .בתים נשרפו לאפר ,או איבדו בבזיזה אף את רכיביהם הבסיסיים ביותר .אפילו נורות החשמל נלקחו על ידי חיילים כפריים שלא היה חשמל בבתיהם .המשקים החקלאיים מתו ,הבהמות נשחטו או נלקחו לברית המועצות .שטחים נמוכים הפכו לביצות .אבל גורל האזרחים שלא הצליחו לברוח היה הגרוע מכול .רוב הנשים והנערות הובלו לברית המועצות כעובדות כפייה "ביערות ,בביצות כבול ובתעלות ,במשך חמש‑עשרה או שש‑עשרה שעות ביממה" 66.קצת יותר ממחציתן מתו במרוצת השנתיים שלאחר מכן .מן הנשארות בחיים ,כמעט מחצית נאנסו .כשהוחזרו לאזור הכיבוש הסובייטי של גרמניה באפריל ,1947רובן נשלחו מיד לבתי חולים משום שסבלו משחפת וממחלות מין. התושבים הגרמנים שנשארו בפומרניה ,לעומת זאת ,יצרו קשרי ידידות עם רבים מהכובשים הסובייטים .הפומרנים חששו מפני היום שבו יקבלו הפולנים את השלטון וינקמו את נקמתם .היה מחסור חמור במזון ,אבל לא רבים רעבו ממש .הקיץ בא מוקדם ,עם יבול של צמחי בר אכילים כמו חמציצים ,סרפדים ושיני הארי ,אם כי הקמח היה מועט מאוד ,והיה צורך להוסיף לו קליפות לִבנה טחונות .הסבון היה בבחינת בל ייראה ובל יימצא ,ואפר האשוחית תפס את מקומו כאבקת כביסה. אבל פולין היתה זו שבה ריכז בריה ,קרוב לוודאי לפי הוראה מאת סטלין, את כוח הדיכוי הגדול ביותר ,אחרי שטופלה פרוסיה המזרחית .אם גנרל איוואן
434
נפילת ברלין
אלכסנדרוביץ' סֶרֹוב קיבל עשר חטיבות נקוו"ד לשליטה בגרמניה המובסת ,גנרל ניקולאי ניקולאייביץ' ֶסלִיבָנֹובסקִי קיבל חמש‑עשרה חטיבות נקוו"ד ככוח שיטור בשטח פולין ,בעלת‑הברית לכאורה 67.בריה גם פקד על "החבר סליבנובסקי לשמש בשתי כהונות ,כנציג הנקוו"ד של ברה"מ וכיועץ במשרד לביטחון הציבור של פולין" .אולי אין עדות טובה מזו על טוהר לבו של סטלין ,שהצהיר בוועידת ילטה כי ברית המועצות מעוניינת ב"הקמת פולין אדירה ,חופשית ועצמאית".
28
האיש על הסוס הלבן דומה שהחיילים הסובייטים סבלו מאשמת הניצולים בלא שידעו זאת .כאשר חשבו על חבריהם לנשק שנפלו ,הם השתוממו במקצת על שהם בין אלה שהגיעו חיים אל קו הסיום .הם "התחבקו כמו אחים" בהקלה ובברכה ,אבל רבים סבלו מנדודי שינה במשך שבועות אחרי שנדמו התותחים .השקט שלא הורגלו בו מרט את עצביהם .הם גם היו צריכים לעכל את מה שקרה בכל אותם רגעים שבהם לא העזו לחשוב יותר מדי. לא היה ספק בלבם כי מה שעבר עליהם היה פרק הזמן החשוב ביותר לא רק בחייהם שלהם ,אלא גם בהיסטוריה העולמית .הם חשבו על בתיהם ,על חברותיהם ונשותיהם ועל כך שהם עתידים להיות חברים מכובדים בקהילותיהם. לחיילות ,לעומת זאת ,העתיד נראה הרבה פחות מבטיח .היו פחות מדי גברים בשטח .אלה מהן שנכנסו להיריון ידעו שיצטרכו להעמיד פנים אמיצות" .ובכן, נינקה" ,כתבה חיילת צעירה לחברתה" 1,לך יש בת ,ולי יהיה תינוק ,ובואי לא נהיה עצובות על שאין לנו בעלים" .רובן ילדו את תינוקותיהן ,חזרו הביתה וסיפרו שבעליהן נהרגו בחזית. המלחמה היתה התנסות יוצאת דופן גם במובנים אחרים .היא סיפקה לאזרחים הסובייטים טעם מרנין של חירות אחרי הטיהורים של 1937ו‑ .1938התעוררו תקוות לסיומו המוחלט של שלטון הטרור .הפשיזם הובס .טרוצקי כבר מת. הושגה הסכמה עם מעצמות המערב .דומה היה שאין שום סיבה להמשך הפרנויה של הנקוו"ד .אבל בברית המועצות גופא ,אנשים כבר החלו להבין ,כאשר נעצרו חבריהם פתאום ,כי המלשינּות חזרה למשול בכיפה ,וחוליות נקוו"ד יצאו שוב לביקורי בית בטרם שחר. קרבת המוות בחזית תרמה רבות להיעלמותה של התניית הפחד הסטליניסטית. קצינים וחיילים נתנו דרור ללשונם ,בייחוד בעת שדיברו על תקוותיהם לעתיד .בני מחוזות הכפר רצו להיפטר משיטת הקולחוזים .קציני הצבא ,משקיבלו עליונות 435
436
נפילת ברלין
על הקצינים הפוליטיים בסתיו ,1942האמינו שהגיעה השעה לרפורמה דומה בנֹומֶנקלָטּוָרה ,האליטה הביורוקרטית הסובייטית .סטלין ,בציניות שאין דומה לה ,עודד את הפצתן של שמועות ברוח זו בימות המלחמה; הוא רמז על חירות מרובה יותר ,בעודו מתכוון למחוץ אותה ברגע שתסתיים הלחימה. ואמנם ,בהתקרב הניצחון התחילו קציני הצבא האדום להפגין ביטחון עצמי מופרז בפני אנשי סמר"ש והנקוו"ד .והקצינים הפוליטיים לא שכחו את העלבונות שספגו ממקביליהם בצבא האדום ,כאשר הונמך מעמדם בעיצומו של הקרב על סטלינגרד .הם גם שבו ונעשו מודאגים ביותר למקרא מכתביהם של חיילים שהשוו את התנאים בגרמניה עם המצב בבית .סמר"ש של ויקטור סמיונוביץ' ַאּבָקּומֹוב חשש מפני הלוך רוחות "דֶ קָאּבריסטי" חדש בשורות הקצונה. השלטונות הסובייטיים זכרו היטב כי חיילי הצבא הרוסי שפלשו לצרפת ב‑ 1814השוו את אורחות החיים שם עם קיומם העלוב בבית" .בשעתה" ,הסביר אחד הדוחות" 2,השפעת החיים הצרפתיים היתה פרוגרסיבית משום שנתנה לעם הרוסי הזדמנות לעמוד על נחשלותה התרבותית של רוסיה ,על הדיכוי הצארי וכיוצא בזה .מכאן הסיקו הדקאבריסטים [הקצינים שניסו לחולל הפיכה בדצמבר ]1825שעליהם להיאבק באוטוקרטיה הצארית .כיום המצב שונה בתכלית. אפשר שאחוזתו של איזה בעל אדמות עשירה יותר מאיזה קולחוז .מכאן יסיקו הנחשלים פוליטית כאילו הכלכלה הפיאודלית טובה מהזן הסוציאליסטי. השפעה מסוג זה היא רגרסיבית .משום כך יש להילחם ללא רחמים נגד עמדות כאלה". ‑ המחלקות הפוליטיות גם נחרדו לנוכח "ההערות האנטי סובייטיות" שהשמיעו חיילים בתלונותיהם על היחס הגרוע למשפחותיהם בבית" .איננו מאמינים שהחיים נעשים טובים יותר בעורף" ,אמר חייל אחד ,לפי הטענה" 3.ראיתי זאת במו עיני" .הם גם זכרו כמה גרוע נהגו בהם עצמם בחזית .כמה יחידות של הצבא האדום היו קרובות למרד ,מעט לפני סוף המלחמה ,כשניתנה הוראה להפשיט את גופותיהם של חיילים הרוגים אפילו מבגדיהן התחתונים .רק קצינים זכו להיקבר במדים מלאים .עוד סיבה לחרדה היתה המספר העולה של קצינים לא 4 פופולריים שנורו בגבם על ידי אנשיהם. מספר המעצרים שביצע סמר"ש בגין "דיבורים אנטי‑סובייטיים שיטתיים וכוונות טרוריסטיות" 5עלה פלאים בחודשי המלחמה האחרונים ומיד אחרי הכניעה .אפילו ראש המטה של גדוד רובאים של הנקוו"ד נעצר על "ניהול
ןבלה סוסה לע שיאה
437
תעמולה קונטרה‑רבולוציונית שיטתית בקרב חייליו" 6.הוא "השמיץ את מנהיגי המפלגה והממשלה הסובייטית" ,שיבח את החיים בגרמניה ו"הכפיש את העיתונות הסובייטית" .בית דין צבאי של חיילי נקוו"ד גזר עליו שמונה שנים בגולג. ‑ ‑ שיעור המאסרים הפוליטיים בצבא האדום הוכפל מ 1944ל ,1945שנה שבה היתה ברית המועצות שרויה במלחמה הלכה למעשה רק קצת יותר מארבעה חודשים .באותה שנה של ניצחון ,לא פחות מ‑ 135,056חיילים וקצינים הורשעו בבתי דין צבאיים על "פשעים קונטרה‑רבולוציוניים" 7.בדומה לכך ,הוועדה הצבאית של בית המשפט העליון של ברית המועצות הרשיעה 123קצינים בכירים ב‑ 1944ו‑ 273ב‑.1945 מספרים אלה אינם מביאים בחשבון את הטיפול שניתן לחיילי הצבא האדום שנפלו בשבי הגרמנים .ב‑ 11במאי 1945ציווה סטלין שכל חזית תכין מחנות להחזקת שבויים לשעבר ואזרחים שהוגלו מברית המועצות .תוכננו מאה מחנות כאלה ,כל אחד מהם ל‑ 10,000איש .שבויים לשעבר "יסוננו על ידי נקוו"ד ,נקג"ב וסמר"ש" 8.מבין שמונים הגנרלים של הצבא האדום שנפלו לידי הוורמאכט ,רק שלושים ושבעה נשארו בחיים עד ששחרר אותם הצבא האדום. 9 אחד‑עשר מהם נעצרו מיד על ידי סמר"ש והועמדו לפני בתי דין של הנקוו"ד. תהליך ההחזרה של אנשי צבא ואזרחים סובייטים לארצם נשלם רק ב‑1 בדצמבר " .1946עד אז שבו לברית המועצות 5.5מיליון איש ,מהם 1,833,567 שבויי מלחמה" .יותר ממיליון וחצי אנשי הצבא האדום שנפלו לידי הגרמנים נשלחו לגולג ( 339,000מהם) או למחנות עבודה בסיביר ובצפון הרחוק (כל השאר) ,שלא היו טובים בהרבה .אזרחים שנלקחו בכוח הזרוע לגרמניה היו "אויבי מדינה אפשריים" ,שהנקוו"ד צריך לפקוח עליהם עין משגחת. נאסר עליהם להתקרב כדי 100קילומטרים ממוסקבה ,מלנינגרד או מקייב, ומשפחותיהם נותרו חשודות .גם ב‑ ,1998טופסי השאלונים שמילאו המבקשים להתקבל לעבודה במכון מחקר מדעי ברוסיה עוד הכילו קטע שבו התבקשו לציין אם מי מבני משפחתם היה ב"מחנה שבויים של האויב". סטלין והמרשלים שלו לא ייחסו כל חשיבות לחיי חייליהם .אבידותיהן של שלוש החזיתות שהשתתפו במבצע ברלין היו גבוהות להחריד 78,291 ‑ הרוגים ו‑ 274,184פצועים .כיום מודים היסטוריונים רוסים שהאבידות הגבוהות שלא לצורך הללו נבעו בחלקן מהמירוץ להגיע לברלין לפני בעלות‑הברית המערביות, ובחלקן מריכוז ארמיות כה רבות בהסתערות על העיר ,עד שהן הפגיזו זו את זו.
438
נפילת ברלין
היחס לנכים שנפגעו בלחימה למען מולדתם היה חסר חמלה באופן דומה. בני המזל נאלצו לעמוד בתור "שעות ארוכות לגפיים מלאכותיות שנראו כמו חתיכות העץ שעליהן קרטעו אלה שאיבדו רגל בבורודינו" ב‑ 10.1812אבל בתוך זמן קצר החליטו הרשויות בערים הגדולות שאין הן חפצות בהשחתת מראה רחובותיהן על ידי "סמוברים" חסרי גפיים ,והם נאספו והוגלו .רבים נשלחו לּבֶלָאי ָה ז ֶמלי ָה שבצפון הרחוק ,כאילו היו אסירי גולג. הכעס והתסכול בברית המועצות לבשו צורות רבות בקיץ ההוא .המחרידות מכול היו התפרצויות אלימות של אנטישמיות .באסיה המרכזית מצאו יהודים את עצמם פתאום מותקפים ומוכים בשווקים ובבתי הספר .המקומיים צעקו אליהם" ,חכו עד שהבחורים שלנו יחזרו מהחזית ,ואז נהרוג את כל היהודים האלה" 11.השלטונות המקומיים כינו זאת בפשטות "מעשי חוליגניות ,ובמקרים רבים הניחו לעבריינים לצאת בלי עונש". האירוע האנטישמי החמור ביותר אירע בקייב .בתחילת ספטמבר הותקף רב‑סרן יהודי בנקוו"ד ברחוב על ידי "שני אנטישמים במדי צבא" 12.ייתכן מאוד שהם היו שיכורים .בסופו של דבר הצליח הקצין לשלוף את אקדחו ולירות בשניהם .הלוויותיהם הפכו במהירות להפגנות אלימות .הארונות נישאו ברחובות ,ופתאום שינתה התהלוכה את כיוונה לעבר השוק היהודי ששוקם זה לא כבר .באותו יום לבדו הוכו כמעט 100יהודים .חמישה מהם נהרגו ועוד שלושים ושישה הובאו לבית החולים במצב קשה .המהומות נמשכו ,והגיעו הדברים לידי כך שהיה צורך להציב שמירת קבע על השוק היהודי .הפעם לא הוטלה האשמה על "חוליגנים" .אפילו חברים בוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית באוקראינה תוארו כ"יורשים ראויים" לגבלס .בשנה שלאחר מכן סילקו השלטונות מחנויות הספרים את "הספר השחור" על השואה שכתבו גרוסמן וארנבורג. קשה מאוד לדעת עד כמה עמוקה היתה האנטישמיות של סטלין ,או באיזו מידה היא נבעה משנאתו את טרוצקי .סלידתו מפני ה"אינטרנציונליזם" של טרוצקי היתה חלק מהסיבה לכך שהוא ראה את היהודים כחלק מרשת בינלאומית ,ולפיכך כחשודים" .קוסמופוליטניות" היתה שקולה כנגד בוגדנות. הדברים הגיעו לשיא בהיסטריה האנטישמית שהשתוללה סביב "קנוניית הרופאים" זמן קצר לפני מותו .סטלין אמנם היה גיאורגי ,אבל נעשה מעין שוביניסט רוסי .בדומה לאחרים שבאו מן החוץ ,כמו נפוליאון והיטלר ,הוא עטה
ןבלה סוסה לע שיאה
439
על עצמו את האצטלה הלאומית .באחד מנאומי הניצחון הידועים לשמצה שלו, ב‑ 24במאי ,שיבח את העם הרוסי כ"בולט ביותר בין כל עמי ברית‑המועצות... במחשבתו הצלולה ,בסבלנותו ובאופיו החזק" 13.דבריו התכוונו במיוחד כלפי העמים הלא רוסיים הדרומיים; רבים מהם הוגלו באכזריות לפי פקודותיו, שגררו רבבות מיתות .אבל סטלין ,בניגוד להיטלר ,ניהל בעיקרו של דבר רצח עם פוליטי ,לא גזעני. שום דבר לא הורשה לגרוע מהניצחון ה"רוסי" ,אבל הקו המפלגתי בכל זאת העלה על נס אדם אחד ויחיד" :הגאון הגדול שלנו ומנהיג חיילינו ,החבר סטלין ,שלו אנו חבים את ניצחוננו ההיסטורי" 14.סטלין נדחף קדימה בלי בושה כל אימת שקרב עמד להסתיים בניצחון ,ונעלם מעין בכל אסון ,בייחוד אם היה מעשה ידיו שלו .המפקדים היו חייבים לציין תמיד את חוכמתו ואת ידו המנחה. אילו זקפו הישג כלשהו לזכות עצמם ,היו מתחייבים בנפשם. סטלין התמלא בחשדנות כל אימת שאזרח סובייטי כלשהו נחל תהילה בחו"ל ,ואין ספק שחשדותיו בגאורגי ז'וקוב העמיקו כאשר הורעפו עליו תשבחות נעלות בעיתונות האמריקנית והבריטית .סטלין אמנם חשש מעוצמתו של לברנטי ּבֶרי ָה ,ואכן קיצץ אותה כעבור זמן קצר ,אבל הוא חשש עוד יותר מהפופולריות העצומה של ז'וקוב בפרט ושל הצבא האדום בכלל .כשביקר דווייט אייזנהאואר בברית המועצות ,ליווה אותו ז'וקוב בכל אשר הלך ,ואפילו טס עמו ללנינגרד במטוסו האישי של אייזנהאואר .שני המצביאים הדגולים זכו בקבלת פנים נלהבת בכל מקום שבאו אליו .לאחר מכן הזמין אייזנהאואר את ז'וקוב ואת "אשת המערכה" שלו ,לידיה זכרובה ,לבקר בארצות הברית, אבל סטלין זימן מיד את המרשל שלו למוסקבה כדי להכשיל את תוכניתו זו. היה ברור לו שז'וקוב יצר קשר אישי אמיתי עם המפקד העליון של כוחות בעלות‑הברית. ז'וקוב אמנם היה מודע לניסיונותיו של בריה לחתור תחתיו ,אבל לא הבין שמקור הסכנה האמיתי הוא קנאתו של סטלין .באמצע יוני ,בברלין ,נשאל ז'וקוב במסיבת עיתונאים על מותו של היטלר .הוא נאלץ להודות קבל עולם ומלואו ש"עדיין לא מצאנו גופה מזוהה" 15.בסביבות 10ביולי טלפן סטלין אליו ושאל אותו שוב איפה הגופה 16.אין ספק שההתעללות הזאת בז'וקוב הסבה לו הנאה מרובה .כששמע ז'וקוב סוף‑סוף את האמת מפי ילנה מויסייבנה רז'בסקאיה, מקץ עשרים שנה ,עדיין התקשה להאמין שסטלין השפיל אותו ככה" .הייתי קרוב מאוד לסטלין" ,התעקש" .סטלין הציל אותי .בריה ואבקומוב ,הם רצו
440
נפילת ברלין
להיפטר ממני" .ויקטור סמיונוביץ' ַאּבָקּומֹוב ,ראש סמר"ש ,אולי היה הכוח המניע בחתירה תחת ז'וקוב ,אבל סטלין ידע בדיוק מה מתרחש ובירך על כך. בבירת ברית המועצות ,הציבור רומם את גאורגי קונסטנטינוביץ' ז'וקוב כ"גאורגי הקדוש שלנו" ‑ הקדוש המגן של מוסקבה .אחרי חגיגות הניצחון במוסקבה ב‑ 9במאי ‑ יום של שמחה והקלה ,אבל לרבים גם יום של דמעות‑ החל תכנונו של מצעד צבאי מלא בכיכר האדומה לכבוד הניצחון .תשתתף בו חטיבה אחת מכל חזית ,וכן חטיבה מחיל הים וחטיבה מחיל האוויר .הדגל שהונף מעל הרייכסטאג הובא במיוחד לצורך זה; הוא כבר נעשה שריד קדּושה .נאספו והובאו גם דגלים גרמניים ,לצורך אחר. המרשלים והגנרלים של ברית המועצות שיערו שסטלין יקבל את המצעד, שנקבע ל‑ 24ביוני .הוא היה המפקד העליון ‑ הוְוי ֵירחֹובנ ִי ‑ האחראי לכאורה לניצחון הגדול .אבל המסורת הרוסית ציוותה שהאישיות המרכזית ,מקבלת מצעד הניצחון ,תהיה רכובה על סוס. שבוע לפני המצעד זומן ז'וקוב לדאצ'ה של סטלין .השליט שאל את קצין הפרשים ממלחמת העולם הראשונה וממלחמת האזרחים אם הוא עדיין מסוגל 17 להסתדר עם סוס. "אני רוכב מפעם לפעם" ,השיב ז'וקוב. "אז זה מה שנעשה" ,אמר סטלין" .אתה תקבל את המצעד ורוקוסובסקי יפקד עליו". "אני מודה לך על הכבוד" ,אמר ז'וקוב" .אבל אולי מוטב שאתה תקבל את המצעד? אתה המפקד העליון ,וזכותך לקבל אותו". "אני זקן מדי לקבל מצעדים .אתה צעיר ממני .אתה תקבל אותו" .כשנפרדו השניים לשלום ,אמר סטלין לז'וקוב שעליו לקבל את המצעד על סוס זכר ערבי שיראה לו מרשל סמיון מיכאילוביץ' ּבּודיֹונ ִי. למחרת היום בא ז'וקוב לשדה התעופה המרכזי כדי לצפות בחזרות למצעד. הוא פגש שם את בנו של סטלין ,וסילי ,שמשך אותו הצדה" .אני מספר לך את זה בסודי סודות" ,אמר לו וסילי" .אבא התכוון לקבל את מצעד הניצחון בעצמו, אבל קרתה תקרית מוזרה .לפני שלושה ימים ,הסוס השתולל במגרש האימונים מפני שהוא לא השתמש בדורבנות בחוכמה .אבא נאחז ברעמה וניסה להישאר באוכף ,אבל הוא לא הצליח ונפל .בנפילה ,הוא נפגע בכתף ובראש .כשהוא קם, הוא ירק ואמר' ,שז'וקוב יקבל את המצעד .הוא פרש ותיק'". "על איזה סוס רכב אביך?"
ןבלה סוסה לע שיאה
441
"סוס ערבי לבן ,זה שעליו תקבל את המצעד .אבל אני מבקש ממך לא לומר מילה על כל זה" .ז'וקוב הודה לו .בימים הספורים שנותרו הוא לא החמיץ שום הזדמנות לחזור לאוכף ולהשתלט על הסוס. בבוקר המצעד ירד גשם בלי הפוגה" .השמים מבכים את מתינו" ,אמרו המוסקבאים איש לרעהו .מים נטפו מעל כובעיהם .כל החיילים והקצינים קיבלו מדים ועיטורים חדשים .שלוש דקות לפני השעה עשר עלה ז'וקוב על גב הסוס הערבי ליד שער סּפַסקי של הקרמלין .הוא שמע את רעם מחיאות הכפיים כשעלו ראשי המפלגה והממשלה הסובייטית ותפסו את מקומותיהם מעל המאוזוליאום של לנין .כשנשמע צלצולו העשירי של הפעמון יצא ז'וקוב לכיכר האדומה .התזמורות פצחו בנגינת "סלאבסיה!" ("השבח לך!") מאת גלינקה ונדמו .רוקוסובסקי ,מלא חששות לא פחות מז'וקוב ,ריסן בחוזקה את הסוס השחור שלו .פקודותיו נשמעו בצלילות .המצעד הגיע לשיאו כשמאתיים ותיקי קרבות עלו בזה אחר זה לגג המאוזוליאום ופרשו לרגלי סטלין את הדגלים הנאציים שנשאו .ז'וקוב על סוסו הלבן המפואר שמע את תשואות הקהל ולא חשד כלל כי אבקומוב כבר מכין את מפלתו. בדאצ'ה של ז'וקוב הותקן ציתות .הוא ערך שם סעודת ערב קטנה עם חברים טובים לכבוד הניצחון ,והיא הוקלטה .פשעם של הנוכחים היה שהם לא הרימו את הכוס הראשונה לכבוד החבר סטלין .בעקבות זאת נאסר ועונה קצין הפרשים גנרל ולדימיר ויקטורוביץ' קִריּוקֹוב .אשתו ,זמרת העם הידועה לידיה אנדרייבנה רּוסלָנֹובָה ,נשלחה לגולג אחרי שדחתה את חיזוריו הזדוניים של אבקומוב .מפקד המחנה שאליו נשלחה ציווה עליה לשיר לו ולקציניו .היא השיבה שהיא תשיר רק אם כל חבריה לכלא יורשו להאזין גם הם. שבוע אחרי מסדר הניצחון הועלה מרשל יוסיף ויסריונוביץ' סטלין לדרגת גנרליסימוס "על שירות מצטיין במלחמה הפטריוטית הגדולה" 18.זה היה נוסף על העיטורים שהוענקו לו ,גיבור ברית המועצות ,מסדר לנין ומסדר הניצחון‑ כוכב פלטינה מחומש משובץ ב‑ 135יהלומים וחמש אבני אודם גדולות. משתאות הניצחון והכיבודים הפגינו התעלמות צאריסטית לאמיתה מהרעב ששרר אז באסיה המרכזית. בשנה שלאחר מכן ,אחרי המערכה שניהל אבקומוב לקבלת וידויים בעינויים מעמיתיו של ז'וקוב ,הוגלה המרשל למחוזות הכפר ,ולאחר מכן הושם במאסר בית בדאצ'ה שלו .מלבד פרק זמן קצר של כהונה כשר ההגנה בימי חרושצ'וב ,הוא נשאר בגלות פנימית עד ל‑ 9במאי ‑ 1965עשרים שנה מהיום שבו קיבל את כניעת
442
נפילת ברלין
גרמניה בקרלסהורסט .באותו יום נערך משתה גדול בהיכל הקונגרס בקרמלין. כל האורחים ,ובהם שרים ,מרשלים ,גנרלים ושגרירים ,קמו על רגליהם כשנכנס לאוניד איליץ' ּבֶרז'ני ֵיב בראש פמלייתו .מאחור הופיע ז'וקוב :ברז'נייב הזמין אותו ברגע האחרון .חזקה על מנהיג ברית המועצות שהוא התחרט על המחווה ,כי ברגע שהבחינו הנוכחים בז'וקוב ,הם החלו למחוא כפיים ולקרוא בקול .תשואות" ,ז'וקוב! ז'וקוב! ז'וקוב!" לּוּו בטפיחות על השולחנות 19.פניו של ברז'נייב היו קפואות כאבן. רוב הגרמנים מן השורה היו מוכי טראומה מחמת תבוסתה המוחצת של ארצם והרס חייהם ובתיהם ,אבל מנהיגיו הפוליטיים והצבאיים של הרייך השלישי סירבו להכיר באחריותם למעשיהם .חוקרים אמריקנים ובריטים נדהמו לשמע דבריהם של קציני ורמאכט בכירים ,שהעמידו פנים של תמימות נעלבת על שבעלות‑הברית כה שוגות בהבנתן אותם .הם היו מוכנים להודות ב"שגיאות", אבל לא בפשעים .אם נעשו פשעים כלשהם ,מבַצעיהם היו הנאצים והס"ס. הביטוי שבחר גנרל גינטר ּבלּומֶנטִריט לתיאור האנטישמיות הנאצית התעלה על כל הישגי הלשון הנקייה הסטליניסטית" :ההתפתחויות השגויות מאז " 20."1933כך איבדנו מדענים מפורסמים" ,אמר" ,להוותו של המחקר שלנו ,שכתוצאה מכך הידרדר מ‑ 1933ואילך" .תהליכי החשיבה שלו כללו את הרעיון שאילולא רדפו הנאצים את היהודים ,אפשר שמדענים כמו אלברט איינשטיין היו עוזרים להם לבנות "נשק פלא" טוב יותר ,אולי אפילו פצצה אטומית שהיתה מונעת את השתלטות הבולשביקים על גרמניה .פלפלנותו הנאיבית של בלומנטריט הסתירה מעיניו את הסתירה העצמית שלו ,בניסיונותיו להבדיל בין הוורמאכט לבין הנאצים .הוא עמד על דעתו כי אי‑פריצת מרד ב‑ ,1945בניגוד לסערות המהפכניות של ,1918הוכיחה בבירור כמה מלוכדת נעשתה החברה הגרמנית תחת היטלר. חקירותיהם של גנרלים שדיברו על כבודו של הקצין הגרמני כללו גם הן סילופי היגיון מדהימים .ועדת המודיעין המשולבת של SHAEFייחסה זאת ל"חוש מוסרי מעוות"" 21.הגנרלים האלה" ,קבע דוח שהתבסס על יותר מ‑300 ראיונות" ,סומכים את ידיהם על כל מעשה ש'הצליח' .ההצלחה צודקת .מה שאינו מצליח שגוי .לדוגמה ,זו היתה שגיאה לרדוף את היהודים לפני המלחמה, משום שהדבר קומם את האנגלו‑אמריקנים נגד גרמניה .הנכון היה לדחות את המערכה נגד היהודים ולפתוח בה רק אחרי שגרמניה תנצח במלחמה .זו היתה שגיאה להפציץ את אנגליה ב‑ .1940אילו נמנעו מכך ,האמינו הגרמנים האלה,
ןבלה סוסה לע שיאה
443
בריטניה הגדולה היתה מצטרפת אל היטלר במלחמה נגד רוסיה .זו היתה שגיאה לנהוג [בשבויים] רוסים ופולנים כמו ראשי בקר ,מפני שעכשיו הם ינהגו באותה דרך בגרמנים .זו היתה שגיאה להכריז מלחמה על ארצות הברית ועל רוסיה, מפני שיחד הן היו חזקות מגרמניה .אלה לא היו התבטאויות בודדות של גנרלים פרו‑נאציים :הן מייצגות הלוך רוחות שהיה משותף כמעט לכל האנשים האלה. כלל לא עלה על דעתם שהשמדת גזע או טבח שבויים פסולים מוסרית .הרעיון המזוויע היחיד שעלה על דעתם ביחס לפשעים הגרמניים הוא שהם עצמם, מחמת אי‑צדק משווע ,נחשבים שותפים לדבר עבירה בעיני בעלות‑הברית". אפילו האזרחים ,לדברי דוח אחר של צבא ארצות הברית ,עשו שימוש אוטומטי בקלישאות התעמולה הנאצית ,והדבר מלמד עד כמה הושפעה חשיבתם ממנה .לדוגמה ,הם דיברו אינסטינקטיבית על הפצצות בעלות‑הברית כטֶרֹוראַנגִריפֶה ("התקפות טרור" ,ביטוי שטבע גבלס) ,ולא בביטוי המקובל, לּופטאנגריפה" ,התקפות אוויריות" .הדוח ייחס זאת ל"נאציזם שיורי" 22.אזרחים רבים דיברו ברחמנות עצמית על סבלותיה של גרמניה ,בייחוד עקב ההפצצות. הם השתתקו בתרעומת כשהזכירו להם כי הלופטוואפה הוא שהמציא את ההרס חסר ההבחנה של ערים כטקטיקת הלם. היתה הסתייגות כללית מקבלת אחריות על מה שקרה .חברי המפלגה הנאצית טענו שהם אולצו להצטרף לשורותיה .רק ההנהגה היתה אשמה במה שקרה, אם אמנם קרה משהו בכלל; לא הגרמנים מן השורה .הם היו "ּבֶלֹוגֶן אּונד ּבֶטרֹוגֶן" ‑ אלה ש"רומו ונבגדו" .אפילו גנרלים גרמנים הציגו את עצמם כקורבנות הנאציזם ,כי אלמלא התערב היטלר באורח כה הרסני באופן ניהולם את המלחמה ,הם לא היו מנוצחים לעולם. אזרחים וגנרלים כאחד לא הסתפקו בהצדקת עצמם ,אלא אף ניסו לשכנע את חוקריהם בצדקת השקפת העולם של גרמניה הנאצית .האזרחים לא הצליחו להבין בשום אופן מדוע הכריזה בכלל ארצות הברית מלחמה על גרמניה .כשנאמר להם כי גרמניה היא שהכריזה מלחמה על ארצות הברית ,הם סירבו להאמין למשמע אוזניהם .הדבר עמד בסתירה לאמונתם שהגרמנים היו קורבנותיה האמיתיים של המלחמה. קצינים ואזרחים ניסו להטיף למנצחיהם על הצורך שארצות הברית ובריטניה יעשו יד אחת עם גרמניה נגד הסכנה המשותפת ,הבולשביזם ,שהרי מי כמוהם מכירים אותה .העובדה שהתקפתה של גרמניה הנאצית על ברית המועצות ב‑1941 היא שהשליטה את הקומוניזם על כל אירופה המרכזית והדרום‑מזרחית ‑ מה
444
נפילת ברלין
שלא הצליחו לעשות כל המהפכות שפרצו בין 1917ל‑ ‑ 1921נבצרה מהבנתם. כשם שקומץ של בולשביקים הצליחו לנצל ללא מעצורים את ההתניה הרוסית לאוטוקרטיה ,כן הסתייעו הנאצים בנטייתם הפטאלית של בני ארצם שלא להבחין בין סיבה למסובב .כפי שהטעימו כמה היסטוריונים ,הארץ שכה השתוקקה לחוק וסדר ב‑ 1933זיכתה את עצמה באחד המשטרים הנפשעים וחסרי האחריות מכול בהיסטוריה .התוצאה היתה שבני העם הזה עצמו ,ובראשם הנשים והילדים של פרוסיה המזרחית ,ידעו סבל דומה לזה שהמיטה גרמניה על אזרחי פולין וברית המועצות. ההיערכות החדשה של המלחמה הקרה הניחה לרבים מוותיקי הרייך השלישי להאמין כי אשמתם היחידה היתה תזמון גרוע .אבל כשלושים שנה אחרי התבוסה, השילוב של מחלוקת היסטורית חריפה והתאוששותה הפלאית של כלכלת גרמניה המערבית הניח לרוב רובם של הגרמנים להיישיר מבט אל עברּה של האומה .שום מדינה אחרת בעלת מורשת כה כאובה לא עשתה כה הרבה כדי להכיר באמת. ממשלת בון גם הקפידה לעמוד על המשמר ולמנוע את הקמתו של כל מקדש לנאציזם ולמנהיגו .אבל גופתו של היטלר נשארה מעבר למסך הברזל זמן רב אחרי תום מערכת התעמולה הכוזבת הסטליניסטית ,שהעלתה את הסברה כי הוא כנראה נמלט למערב ברגעים האחרונים של הקרב .ב‑ 1970החליט הקרמלין סוף‑סוף להיפטר מהגופה ,בסודי סודות .טקס הלווייתו של מנהיג הרייך השלישי היה מקאברי באמת ובתמים .לסתותיו של היטלר ,שעליהן שמרה רז'בסקאיה מכל משמר בחגיגת הניצחון בברלין ,הופקדו בידי סמר"ש ,ואילו הנקוו"ד החזיק בשאר הגולגולת .השרידים האלה נתגלו מחדש לא מזמן בארכיונים הסובייטיים לשעבר. שאר הגופה ,שנטמנה תחת מגרש מסדרים של הצבא הסובייטי במַגדֶּבּורג ,הוצאה בשעת לילה ונשרפה .האפר נשטף למערכת הביוב העירונית. גופתו של היטלר לא היתה היחידה שלא זכתה בקבר מסומן .קורבנות רבים מספור של הקרב ‑ חיילים משני הצדדים ואזרחים ‑ נקברו על ידי פצצות ופגזים .מדי שנה עדיין נחשפות כאלף גוויות מ‑ 1945ברמות ז ֵלֹוב ,ביערות האורנים הדוממים מדרום לעיר ובאתרי בנייה בבירתה החדשה של גרמניה המאוחדת .הטבח חסר הפשר שנבע מיהירותו המקוממת של היטלר מפריך כליל את טענתו של אלברט שּפֵר ,שהביע את צערו על כך שההיסטוריה בחרה לשים את הדגש תמיד על "אירועים סופניים" .השלומיאליות ,הסירוב הקדחתני להשלים עם המציאות וחוסר האנושיות של המשטר הנאצי נחשפו לעיני כול בשעת הסתלקותו מן העולם.
ביבליוגרפיה נבחרת ספרים שתורגמו לעברית אוברי ,ריצ'רד ג' ,למה ניצחו בעלות הברית ,תר' ע' כרמל; תל אביב :דביר1999 , ‑‑‑ ,מלחמתה של רוסיה ,תר' ע' שור; תל אביב :דביר2001 , אייזנהאור ,דווייט ד' ,מסע שחרור אירופה ,תר' י' נדבה וי' נאור; תל אביב, כתבים1951 , אלמונית ,אישה בברלין :רשימות יומן מ‑ 20באפריל עד 22ביוני ,תר' ט' קונס; תל אביב :עם עובד2006 , אנדריאס‑פרידריך ,רות ,יומן ברלין ( ,)1945‑1938תר' ח' מס; ירושלים :ר' מס1967 , ברליי ,מייקל ,הרייך השלישי :היסטוריה חדשה ,תר' ע' זרטל; אור יהודה :כנרת, זמורה‑ביתן ,דביר2007 , גולדהגן ,דניאל יונה ,תליינים מרצון בשירות היטלר :גרמנים רגילים והשואה, תר' א' ברויר; תל אביב :ידיעות אחרונות ‑ ספרי חמד1998 , דויטשקרון ,אינגה ,את יהודיה! סיפור תלאותי כנערה יהודיה במסתור בברלין הנאצית בתקופת המלחמה ,תר' א' קרמר; תל אביב :ספרית מעריב1987 , דז'ילאס ,מילובאן ,שיחות עם סטאלין ,תר' א' אמיר; תל אביב :עם הספר1962 , ורט ,אלכסנדר ,רוסיה במלחמה ,1945‑1941תר' ר' הלל; תל אביב :מערכות, 1968 לידל‑הארט ,בזיל הנרי ,הצד השני של הגבעה :שיחות עם גנרלים גרמנים ,תר' ג' פלג; תל אביב :מערכות1986 , מורהאוז ,רוג'ר ,ברלין במלחמה ,תר' ע' לוטם; אור יהודה :דביר2012 , סולז'ניצין ,אלכסנדר ,ארכיפלג גולג ,תר' י' סערוני; ירושלים :שוקן1974 , פדפילד ,פיטר ,הימלר :רייכספיהרר אס‑אס ,תר' א' חשביה; תל אביב :ספרית מעריב2008 , 445
נפילת ברלין
446
‑ משרד הבטחון: תר' ג' פלג; תל אביב, פני הרייך השלישי, יואכים,פסט 1987 ,ההוצאה לאור 2003 , עם עובד: תר' ס' מילוא; תל אביב,1936‑1889 : היבריס: היטלר, איאן,קרשו 2005 , עם עובד: תר' י' מילוא; תל אביב,1945‑1936 : נמסיס: היטלר,‑‑‑ תר' ד' שחם; תל, תדמית ומציאות ברייך השלישי: המיתוס של היטלר,‑‑‑ 1998 , דביר:אביב 1969 , לוין אפשטין: תר' י' בחור; תל אביב, הקרב האחרון, קורנליוס,ראין ' תר' א, קורות איליה ארנבורג ותקופתו: בסבך הנאמנות, יהושע,רובינשטיין 2010 , מוסד ביאליק:בר‑לבב; ירושלים 2017 , מחברות לספרות: תר' נ' קול; מודיעין, סוף, ברלין, היינץ,ריין
ספרים בשפות אחרות
*
Alanbrooke, Field Marshal Lord, War Diaries 1939‑1945, London, 2001 Albrecht, Günter, and Hartwig, Wolfgang (eds.), Ärzte: Erinnerungen, Erlebnisse, Bekentnisse, Berlin (East), 1982 Altner, Helmut, Berlin Dance of Death, Staplehurst (UK), 2002 Ambrose, Stephen, Eisenhower and Berlin: The Decision to Halt at the Elbe, New York, 1967 Andreas‑Friedrich, Ruth, Der Schattenmann: Tagebuchaufzeichnungen 1938‑1945, Frankfurt am Main, 1983 •
‑‑‑, Schauplatz Berlin: Tagebuchaufzeichnungen 1945‑1948, Frankfurt am Main, 1984 Annan, Noel, Changing Enemies: The Defeat and Regeneration of Germany, London, 1995 Anonymous, A Woman in Berlin, London, 1955 • Antonov, V. S., "Poslednie dni voiny", ViZh, No. 7, July 1987 Arnold, Dietmar, "Die Flutung des Berliner S‑Bahn Tunnels in den letzten Kriegstagen", in Nord‑Süd‑Bahn: Vom Geistertunnel zur City‑S‑Bahn, Berlin, 1999 .• ספרים שתורגמו לעברית ומופיעים ברשימה הקודמת מסומנים בתו
*
447
תרחבנ היפרגוילביב
Babadshanjan, A., Hauptstoβkraft, Berlin (East), 1981 Bacon, Edwin, The Gulag at War: Stalin's Forced Labour System in the Light of the Archives, London, 1994 Bark, D., and Gress, D., A History of West Germany: From Shadow to Substance, 1945‑1963, Oxford, 1989 Bauer, Frank, Pfundt, Karen, and Le Tissier, Tony, Der Todeskampf der Reichshaupt‑stadt, Berlin, 1994 Bauer, Magna E., Ninth Army's Last Attack and Surrender, Washington, DC, 1956 Beelitzer Heimatverein, Um Beelitz harter Kampf, Potsdam, 1999 Behrmann, JÖrn, "Grundlage Forschung im totalitären Staat", in Martin StÖhr (ed.), Von der Verführbarkeit der Naturwissenschaft, Frankfurt am Main, 1986 Below, Nicolaus von, Als Hitlers Adjutant, 1973‑1945, Mainz, 1980 Berezhkov, V., History in the Making, Moscow, 1982
‑‑‑, At Stalin's Side, New York, 1994 Beria, Sergo, Beria, My Father: Inside Stalin's Kremlin, London, 2001 Bernadotte, Count Folke, The Curtain Falls, New York, 1945 Bezborodova, Irina, Generale des Dritten Reiches in sowjetischer Hand, 1943‑1956, Graz/Moscow, 1998 Bezymenski, Lev, Der Tod des Adolf Hitler: Unbekannte Dokumente aus Moskauer Archiven, Hamburg, 1968 Bokov, F. M., "Nastuplenie 5‑i Udarnoi Armii's Magnushevskovo Platsdarma", ViZh, No. 1, 1974
‑‑‑, Frühjahr des Sieges und der Befreiung, Berlin (East), 1979 Boldt, Gerhard, Die Letzten Tage der Reichskanzlei, Hamburg, 1947 Bollmann, Erika, Baier, Eva, Fortsmann, Walther, and Reinold, Marianne, Erinnerungen und Tatsachen ‑ Die Kaiser‑Wilhelm‑Gesellschaft zur FÖrderung der Wissenschaften GÖttingen‑Berlin, Stuttgart, 1956 Bordzilovsky, E., "Uchastie I‑1 armii Voiska Pol'skogo ν Berlinskoi operatsii", ViZh, No. 10, October 1963
נפילת ברלין
448
Borée, Karl Friedrich, Frühling 45. Chronik einer Berliner Familie, Darmstadt, 1954 Borkowski, Dieter, Wer weiβ, ob wir uns wiedersehen. Erinnerung an eine Berliner Jugend, Berlin, 1991 Boveri, Margret, Tage des Überlebens ‑ Berlin 1945, Munich, 1968 Bower, Tom, The Paperclip Conspiracy, London, 1987 Bradley, Omar, A Soldier's Story, London, 1951 Breloer, Heinrich, Geheime Welten, Frankfurt am Main, 1999 Bruyn, Günter de, Zwischenbilanz. Eine Jugend in Berlin, Frankfurt am Main, 1991 Burkert, Hans‑Norbert, and Matuβek, Klaus, ZerstÖrt ‑ Besiegt ‑ Befreit. Kampf um Berlin bis zur Kapitulation, Berlin (West), 1985 Burleigh, Michael, Germany Turns Eastwards: A study of Ostforschung in the Third Reich, Cambridge, 1988
‑‑‑, The Third Reich: A New History, London, 2000 • Busse, Theodor, "Die letzte Schlacht der 9. Armee", Wehrwissenschaftliche Rundschau, 1954 Chaney, O. P., Zhukov, Norman, Oklahoma, 1996 Chinaryan, Ivan, "Moi mesyats mai", in Stroki's velikoi voiny, Moscow, 2000 Chuikov, Vasily, The End of the Third Reich, London, 1967 Davies, Norman, White Eagle, Red Star, London, 1972
‑‑‑, God's Playground: A History of Poland, Vol. 2, London, 1981 Deane, J. R., The Strange Alliance, London, 1947 Delpla, FranÇois, Hitler, Paris, 1999 Deutschkron, Inge, Ich trug den gelben Stern, Cologne, 1978 • Diem, Liselotte, Fliehen oder bleiben? Dramatisches Kriegsende in Berlin, Freiburg, 1982 Dinter, Andreas, Berlin in Trümmern, Berlin, 1999 Djilas, M., Conversations with Stalin, New York, 1962 •
449
תרחבנ היפרגוילביב
Doenitz, Admiral Karl, Memoirs, Cleveland, 1958 Doernberg, Stefan, Befreiung 1945. Ein Augenzeugenbericht, Berlin (East), 1975 Domarus, M., Reden und Proklamationen, 1932‑1945, Vol. ii, Würzburg, 1962 DÖnhoff, Marion Gräfin, Namen die keiner mehr nennt, Munich, 1964 Dragunsky, David, A Soldier's Life, Moscow, 1977 Duffy, C., Red Storm on the Reich, London, 1993 Ehrenburg, Ilya, The War 1941‑1945, New York, 1964 Eisenhower, Dwight, Crusade in Europe, New York, 1948 • Elliott, W. A., Esprit de Corps, Norwich, 1996 Erickson, John, The Road to Berlin, London, 1999 Faizulin, A., and Dolbrovolsky, P., "Vstyrecha na El'be", ViZh, No. 4, April 1979, pp. 51‑53 Feis, Herbert, The Atomic Bomb and the End of World War II, Princeton, 1966 Fest, Joachim, The Face of the Third Reich, London, 1988 • Feuersenger, Marianne, Mein Kriegstagebuch: Zwischen Führerhauptquartier und Berliner Wirklichkeit, Freiburg, 1982 Findahl, Theo, Letzter Akt ‑ Berlin 1939‑1945, Hamburg, 1946 Foerster, Roland G. (ed.), Seelower HÖhen 1945, Hamburg, 1998 FrÖhlich, S., General Vlasov, Russen und Deutsche zwischen Hitler und Stalin, Cologne, 1978 Gall, Vladimir, Mein Weg nach Halle, Berlin (East), 1988 Garayev, M., "Georgi Zhukov: Life and Work After the War", in Voennaia mysl, Vol. 6, No. 4, 1997 Gehlen, Reinhard, The Gehlen Memoirs, London, 1972 Gellately, Robert, Backing Hitler: Consent and Coercion in Nazi Germany, Oxford, 2001
נפילת ברלין
450
Gilbert, Martin, Road to Victory, London, 1986 Glantz, David (ed.), Art of War Symposium. From the Vistula to the Oder: Soviet Offensive Operations ‑ October 1944‑March 1945, US Army War College, 1986 Glantz, David, and House, Jonathan, When Titans Clashed, Kansas, 1995 Glenn Gray, J., The Warriors: Reflections on Men in Battle, New York, 1970 Goldhagen, Daniel, Hitler's Willing Executioners: Ordinary Germans and the Holocaust, New York, 1996 • Gosztony, Peter, Der Kampf um Berlin 1945, in Augenzeugenberichten, Düsseldorf, 1970 Gribov, Yuri, "Igral nam ν Brandenburge grammofon...", in Strokis velikoi voiny, Moscow, 2000 Gross, Leonard, The Last Jews in Berlin, New York, 1982 Guderian, Heinz, Panzer Leader, New York, 1952 Gun, Nevin E., Eva Braun: Hitler's Mistress, London, 1969 Henning, Eckhart, and Kazemi, Marion, VerÖffentlichungen aus dem Archiv zur Geschichte der Max‑Planck‑Gesellschaft, Vol. I, Berlin (West), 1988 Herbert, Ulrich, Hitler's Foreign Workers, Cambridge, 1997 Hirschfeld, Gerhard, and Renz, Irina, Besiegt und Befreit, Stimmen vom Kriegsende 1945, Gerlingen, 1995 Inozemtsev, N., Tsena pobedy ν toi samoi voine, Moscow, 1995 Irving, David, Adolf Hitler: The Medical Diaries ‑ the Private Diaries of Dr Theo Morell, London, 1983 Isaev, S. I., "Vekhi frontovogo puti", ViZh, No. 10, October 1991, pp. 22‑25 Italiander, Rolf, Bauer, Arnold, and Krafft, Herbert, Berlins Stunde Null, Düsseldorf, 1979
451
תרחבנ היפרגוילביב
Joachimsthaler, A., The Last Days of Hitler, London, 1996 Joachimsthaler, A. (ed.), Er war mein chef ans dem Nachlass der Sekretärin von Adolf Hitler, Christa Schroeder, Munich, 1985 Kardorff, Ursula von, Berliner Aufzeichnungen, 1942 bis 1945, Munich, 1997 Kaskewitsch, Emanuel, Frühling an der Oder, Berlin (East), 1953 Kee, Robert, A Crowd is Not Company, London, 2000 Kehlenbeck, Paul, Schicksal Elbe. Im Zweifrontenkrieg 1945 zwischen Heide, Harz und Havelland. Ein Bericht nach alten Tagebüchern, Frankfurt am Main, 1993 Keiderling, Gerhard, Gruppe Ulbricht in Berlin, Berlin, 1993
‑‑‑, "Als Befreier unsere Herzen zerbrachen: Zu den Übergriffen der Sowjetarmee in Berlin 1945", Deutschland Archiv, 28, 1995 Keitel, Wilhelm, The Memoirs of Field Marshal Keitel, London, 1965 Kempka, Erich, Die letzten Tage mit Adolf Hitler, Preussich‑Oldendorf, 1976 Kershaw, Ian, The Hitler Myth: Image and Reality in the Third Reich, Oxford, 1989 •
‑‑‑, The Nazi Dictatorship: Problems and Perspectives of Interpretation, London, 1993
‑‑‑, Hitler: 1889‑1936, Hubris, London, 1998 • ‑‑‑, Hitler: 1936‑1945, Nemesis, London, 2000 • Kershaw, Ian, and Lewin, Moshe (eds.), Stalinism and Nazism: Dictatorships in Comparison, Cambridge, 1998 Kireev, N., "Primenenie tankovykh army ν Vislo‑Oderskoi operatsii", ViZh, No. 1, 1985 Kleine, Helmut, and Stimpel, Hans‑Martin, Junge Soldaten in der Mark Brandenburg 1945 ‑ Rückerinnerungen nach einem halben Jahrhundert, 1995 (MGFA) Klemperer, Victor, To the Bitter End, 1942‑1945, London, 1999 Klimov, Gregory, The Terror Machine: The Inside Story of the Soviet Administration in Germany, London, 1953
נפילת ברלין
452
Klochkov, I. F., Znamya pobedy nad Reikhstagom, St Petersburg, 2000 Knappe, Siegfried, Soldat, New York, 1993 Knef, Hildegard, The Gift Horse: Report on a Life, New York, 1971 Knight, Amy, Beria: Stalin's First Lieutenant, Princeton, NJ, 1993 Kon, Igor, Sex and Russian Society, Bloomington, Indiana, 1993 Kondaurov, I. A., "V 45‑m my sami iskali protivnika", in Vsem smertyam nazlo, Moscow, 2000 Konev, I. S., Year of Victory, Moscow, 1984 Kopelev, Lev, No Jail for Thought, London, 1977 Krivosheev, G. F. (ed.), Grif sekretnosti snyat poteri vooruzhennykh sil SSSR ν voinakh, boevykh deistviyakh i voennykh konfliktakh, Moscow, 1993 Krockow, Christian Graf von, Die Stunde der Frauen, Munich, 1999 Kronika, Jacob, Der Untergang Berlins, Hamburg, 1946 Kuznetsov V. G., and Medlinsky, V. P., "Agoniya", ViZh, Nos. 6‑7, June‑July 1992 Ladd, Brian, The Ghosts of Berlin, Chicago, 1997 Lakowski, R., Seelow 1945, Die Entscheidungsschlacht an der Oder, Berlin, 1999 Lakowski, R., and Dorst, K., Berlin ‑ Frühjahr 1945, Berlin (East), 1975 Lane, Anne, and Temperley, Howard (eds.), The Rise and Fall of the Grand Alliance, 1941‑1945, London, 1995 Lange, Horst, in. H. D. Schäfer (ed.), Tagebücher aus dem Zweiten Weltkrieg, Mainz, 1979 Laufer, Jochen, "'Genossen, wie ist das Gesamtbild?' Ackermann, Ulbricht und Sobottka in Moskau im Juni 1945", Deutschland Archiv, 29, 1996 Lehndorf, Hans Graf von, Ostpreuβisches Tagebuch ‑ Aufzeichnungen eines Arztes aus den Jahren 1943‑1947, Munich, 1999 Lemmer, Ernst, Manches war doch anders: Erinnerungen eines deutschen Demokraten, Frankfurt am Main, 1968 Leon, R. W., The Making of an Intelligence Officer, London, 1994
453
תרחבנ היפרגוילביב
Leonhard, Wolfgang, Child of the Revolution, London, 1956 Le Tissier, T., Zhukov at the Oder: The Decisive Battle for Berlin, London, 1996
‑‑‑, Race for the Reichstag, London, 1999 ‑‑‑, With Our Backs to Berlin, Stroud, 2001 Liddell‑Hart, Basil, The Other Side of the Hill, London, 1948 • Luchinsky, A., "Na Berlin!", ViZh, No. 5, May 1965 Luck, Hans von, Panzer Commander: The Memoirs of Colonel Hans von Luck, New York, 1989 Lumans, Valdis, Himmler's Auxiliaries: The Volksdeutsche Mittelstelle and the German National Minorities of Europe 1933‑1945, London, 1992 Mabire, Jean, La Division Nordland, Paris, 1982
‑‑‑, Mourir à Berlin, Paris, 1995 Machtan, Lothar, The Hidden Hitler, London, 2001 MacKinnon, Marianne, The Naked Years, London, 1987 Mackintosh, Malcolm, Juggernaut: The Russian Forces, 1918‑1996, London, 1967 Maizière, Ulrich de, In der Pflicht, Bonn, 1989 Makarevsky, V., "17‑ya motorinzhenernaia brigada ν Berlinskoi operatsii", ViZh, No. 4, April 1976 Meinecke, Friedrich, Die deutsche Katastrophe, Wiesbaden, 1947 Menzel, Matthias, Die Stadt ohne Tod. Berliner Tagebuch 1943‑5, Berlin, 1946 Merridale, Catherine, Night of Stone, London, 2000 M e s s e r s c h m i d t , M a n f r e d , Wa s d a m a i s R e c h t w a r. . . Nationalsozialistische‑Militärund Strafjustiz im Vernichtungskrieg, Essen, 1996 Meyer, Karen, "Die Flutung des Berliner S‑Bahn Tunnels in den letzten Kriegstagen", in Berliner S‑Bahn‑Museum, Nord‑Süd‑Bahn, Berlin, 1999 Meyer, Sibylle, and Schulze, Eva, Wie wir das alies geschafft haben. Alleinstehende Frauen berichten über ihr Leben nach 1945, Munich, 1984
נפילת ברלין
454
Morozov, Boris, "Mgnovenie voiny", Stroki's velikoi voiny, Moscow, 2000 Murphy, David, Kondraschev, Sergei, and Bailey, George, Battleground Berlin, London,1987 Murphy, Robert, Diplomat among Warriors, New York, 1964 Musmanno, Michael A., Ten Days to Die, New York, 1950 Naimark, Norman, The Russians in Germany: A History of the Soviet Zone of Occupation, 1945‑1949, Cambridge, Mass., 1995 Neustroev, S. A., "Shturm Reikhstaga", ViZh, No. 5, May 1960, pp. 42‑45 Nikolai, Vasiliev, "Krasnyi tsvet pobedy", in Vsem smertyam nazlo, Moscow, 2000 Noakes, Jeremy (ed.), Nazism 1919‑1945: A Documentary Reader, Vol. iv, Exeter, 1998 Oven, Wilfred von, Mit Goebbels bis zum Ende, Vol. ii, Buenos Aires, 1950 Overy, Richard, Why the Allies Won, London, 1995 •
‑‑‑, Russia's War, London, 1998 • Owings, Alison, Frauen: German Women Recall the Third Reich, London, 1993 Padfield, P., Himmler: Reichsführer SS, London, 1990 • Peredelsky, G., and Khoroshilov, G., "Artilleriya ν srazheniyakh ot Visly do Odera", ViZh, No. 1, 1985 Petrova, Ada, and Watson, Peter, The Death of Hitler, London, 1995 Pogue, Forrest C, "The Decision to Halt on the Elbe, 1945", in Greenfield Kent (ed.), Command Decisions, London, 1960 Polyan, Pavel, "Vestarbaitery: internirovannye nemtsy na sovetskikh stroikakh", Rodina, No. 9, 1999 Prikazy Verkhovnogo Glavnokomanduyushchego ν period Velikoi Otechestvennoi voiny Sovetskogo Soyuza, Moscow, 1975
455
תרחבנ היפרגוילביב
Ramanichev, N. M., "Iz opyta peregruppirovki army pri podgotovke Berlinskoi operatsii", ViZh, No. 8, 1979 Ramm, Gerald, Ein unbekannter Kamerad. Deutsche Kriegsgrdberstdtten zwischen Oderbruch und Spree, Woltersdorf, 1993
‑‑‑, Gott mit uns ‑ Kriegserlebnisse aus Brandenburg und Berlin, Woltersdorf, 1994
‑‑‑, Halbe ‑ Bericht über einen Friedhof, Woltersdorf, 1995 Rein, Heinz, Finale Berlin, Frankfurt am Main, 1981 • Richie, Alexandra, Faust's Metropolis, London, 1998 Rocolle, Pierre, GÖtterdammerung ‑ La Prise de Berlin, Indo‑China, 1954
‑‑‑, Le sac de Berlin, avril‑mai 1945, Paris, 1992 Rokossovsky, K. K., Soldatsky dolg, Moscow, 1968 Rubenstein, Joshua, Tangled Loyalties: The Life and Times of Ilya Ehrenburg, New York, 1996 • Ruhl, Klaus‑JÖrg (ed.), Unsere verlorenen Jahre ‑ Frauenalltag in Kriegs‑und Nachkriegszeit, 1939‑1949, Darmstadt, 1985 Runov, Boris Alexandrovich, "Znanie nemetskogo pomoglo vzyat' ν plen soten shest' nemtsev", in Vsem smertyam nazlo, Moscow, 2000 Rürup, Reinhard (ed.), Berlin 1945. Eine Dokumentation, Berlin, 1995
‑‑‑, Topographie des Terrors, Gestapo, SS und Reichssicherheitshauptamt auf dem "Prinz‑Albrecht‑Geldnde", Berlin, 1997 Russian Federation, Velikaya Otechestvennaya Voina, Vols, iii and iv, Moscow, 1999 Ryan, Cornelius, The Last Battle, London, 1966 • Rzheshevsky, O. A., "The Race for Berlin", Journal of Slavic Military Studies, 8, September 1995
‑‑‑, "Der Wettlauf nach Berlin ‑ Ein dokumentarischer Überblick", in Foerster, Seelower HÖhen 1945 Rzhevskaya, Yelena, Berlin, Mai 1945, Moscow, 1986
‑‑‑, Vecherny razgovor, St Petersburg, 2001
נפילת ברלין
456
Sajer, Guy, The Forgotten Soldier, London, 1997 Samuel, Wolfgang, German Boy, London, 2002 Sander, Helke, and Johr, Barbara (eds), Befreier und Befreite. Krieg, Vergewaltigungen, Kinder, Munich, 1992 Schäfer, Hans Dieter, Berlin im Zweiten Weltkrieg, Der Untergang der Reichshauptstadt in Augenzeugenberichten, Munich, 1985 Scheel, Klaus (ed.), Die Befreiung Berlins 1945, Berlin (East), 1985 Schenk, Ernst‑Günther, Ich sah Berlin sterben. Als Arzt in der Reichskanzlei, Herford, 1970 Schmitz‑Berning, Cornelia, Vokabular des Nationalsozialismus, Berlin, 1998 Shultz‑Naumann, Joachim, Die letzten dreiβig Tage. Das Kriegstagebuch des OKW April‑Mai 1945, Munich, 1980 Schwarz, Hans, Brennpunkt FHQ: Menschen und Maβstäbe im Führerhaupt quartier, Buenos Aires, 1950 Schwarzer, Alice, Marion DÖnhoff, Ein widerständiges Leben, Munich, 1997 Schwerin, Kerrin Gräfin, Frauen im Krieg ‑ Briefe, Dokumente, Aufzeichnungen, Berlin, 1999 Seaton, A., The Russo‑German War 1941‑1945, New York, 1972 Senyavskaya, Yelena, 1941 ‑ 1945 Frontovoe pokolenie, Moscow, 1995
‑‑‑, Psikhologiya voiny ν XX‑m veke, Moscow, 2000 Sereny, Gitta, Albert Speer: His Battle with Truth, London, 1995 Sevruk, V. (ed.), How Wars End: Eyewitness Accounts of the Fall of Berlin, Moscow, 1969 Shatilov, Nikolai, "U sten Reikhstaga", in Vsem smertyam nazlo, Moscow, 2000 Shatunovsky, Ilya, "I ostanetsya dobry sled", in Vsem smertyam nazlo, Moscow, 2000 Shcheglov, Dmitry, "Military Council Representative", in Sevruk (ed.), How Wars End
457
תרחבנ היפרגוילביב
Shcherbakov, B., "Material'noe obespechenie 4‑i tankovoi armii ν Vislo‑Oderskoi operatsii", ViZh, No. 6, 1979 Sherwood, Robert E., The White House Papers of Harry L. Hopkins, London, 1948 Shindel, Aleksandr Danilovich (ed.), Po obe storony fronta, Moscow, 1995 Shirer, William L., End of a Berlin Diary, New York, 1947 Shtemenko, S. M., The Last Six Months, New York, 1977 Shukman, Harold (ed.), Stalin's Generals, London, 1993 Sinenko, I., "Organizatsiya i vedenie boya 164‑m strelkovym polkom za Batslov pod Berlinom", ViZh, No. 4, April 1976 Smirnov, E., "Deistviya 47 Gv. T. Br ν peredovom otryade tankovogo korpusa", ViZh, No. 1, 1978 Solzhenitsyn, A., The Gulag Archipelago, Vol. i, New York, 1974 •
‑‑‑, Prussian Nights (tr. Robert Conquest), New York, 1983 ‑‑‑, Deux récits de guerre, Paris, 2000 Soyuz veteranov zhurnalistiki, "Zhivayapamyat": Velikaya Otechestvennaya, Vol. iii, Moscow, 1995 Spahr, W., Zhukov: The Rise and Fall of a Great Captain, Novato, Calif., 1993 Steinhoff, Johannes et al., Voices from the Third Reich: An Oral History, New York, 1994 Studnitz, Hans‑Georg von, While Berlin Burns, London, 1964 Subbotin, Vassily, in Sevruk (ed.), How Wars End Terkel, Studs, The Good War, London, 2001 Thorwald, Jürgen, Es begann an der Weichsel, Stuttgart, 1950
‑‑‑, Das Ende an der Elbe, Stuttgart, 1950 Tieke, Wilhelm, Das Ende zwischen Oder und Elbe ‑ Der Kampf urn Berlin 1945, Stuttgart, 1981 Trevor‑Roper, Hugh, The Last Days of Hitler, London, 1995 Tsvetaev, E. N. (ed.), Zhukov: Kakim my ego pomnim, Moscow, 1988
נפילת ברלין
458
Tully, Andrew, Berlin ‑ the Story of a Battle, New York, 1963 Tumarkin, Nina, The Living and the Dead: The Rise and Fall of the Cult of World War II in Russia, New York, 1994 Vasiliev, Nikolay, "Krasny tsvet pobedy", in Vsem smertyam nazlo, Moscow, 2000 Vermehren, Isa, Reise durch den letzten Akt. Ein Bericht, Hamburg, 1947 Vishnevsky, Vsevolod, "Berlin Surrenders", in Sevruk (ed.), How Wars End Volkogonov, Dmitri, Stalin ‑ Triumph and Tragedy, New York, 1991 Warlimont, W., Inside Hitler's Headquarters, 1939‑1945, London, 1964 Weidling, General Helmuth, Der Endkampf in Berlin, Potsdam, 1962 Weltlinger, S., Hast du es schon vergessen? Erlebnisberichte aus der Zeit der Verfolgung, Berlin, 1960 Werth, Alexander, Russia at War, London, 1964 • Wolf, Markus, Spionagechef im geheimen Krieg, Munich, 1997
‑‑‑, Die Kunst der Verstellung, Berlin, 1998 Zaloga, Steven J., Target America ‑ the Soviet Union and the Strategic Arms Race, 1945‑1964, Novato, Calif, 1992 Zayas, Alfred M. de, Nemesis at Potsdam: The Expulsion of the Germans from the East, London, 1989 Zbarsky, Ilya, and Hutchinson, Samuel, Lenin's Embalmers, London, 1998 Zhukov, G. K., Vospominaniya i razmyshleniya, Vol. iv, Moscow, 1995 Ziemke, Earl, The Battle for Berlin: End of the Third Reich, London, 1969
‑‑‑, The Soviets' Lost Opportunity; Berlin in February 1945, London, 1969
‑‑‑ , The US Army in the Occupation of Germany 1944 ‑ 1946, Washington, DC, 1975
‑‑‑, Stalingrad to Berlin: The German Defeat in the East, Washington, DC, 1987
459
תרחבנ היפרגוילביב
עיתונים וכתבי עת Der Angriff Istoricheskii Arkhiv Der Panzerbär Krasnaya Zvezda Freie Welt (DDR) Pravda
מקורות ראשי תיבות AGMPG
Archiv zur Geschichte der Max‑Planck‑Gesellschaft, Berlin
AWS
Art of War Symposium, 'From the Vistula to the Oder: Soviet Offensive Operations', Center for Land Warfare, US Army War College, 1986
BA‑B
Bundesarchiv, Berlin
BA‑MA
Bundesarchiv‑Militärarchiv, Freiburg‑im‑Breisgau
BLHA
Brandenburgisches Landeshauptarchiv, Potsdam
BZG‑S
Bibliothek für Zeitgeschichte (Sammlung Sterz), Stuttgart
GARF
Gosudarstvenny Arkhiv Rossiiskoy Federatsii, Moscow
HUA‑CD
Humboldt Universitätsarchiv (Charité Direktion), Berlin
IfZ
Institut für Zeitgeschichte, Munich
IMT
Trials of the Major War Criminals before the International Military Tribunal (Nuremberg)
IVMV
Istoriya vtoroi mirovoi voiny, 1939‑1945, Vol. x, Moscow, 1979
KA‑FU
Krigsarkivet (FÖrsvarsstaben Utrikesavdelningen), Stockholm
LA‑B Landesarchiv‑Berlin MGFA
Militärgeschichtliches Forschungsamt library, Potsdam
NA
National Archives II, College Park, Maryland
PRO
Public Record Office, Kew, London
RGALI
Rossiisky Gosudarstvenny Arkhiv Literatury i Iskusstva, Moscow
461
462
נפילת ברלין *RGASPI
Rossiisky Gosudarstvenny Arkhiv Sotsialno‑Politikeskoi Istorii, Moscow
RGVA
Rossiisky Gosudarstvenny Voenny Arkhiv (Russian State Military Archive), Moscow
"הארכיון המיוחד" של מסמכי שלל גרמנייםRGVA‑SA RGVA , **
Service Historique de l'Armée de Terre, Vincennes
SHAT
Tsentralny Arkhiv Ministerstva Oborony, Podolsk
TsAMO
Tsentr Khraneniya i Izucheniya Dokumentalnykh Kollektsy,
TsKhlDK
Moscow Voenno‑istoricheskii Zhurnal
ViZh
Velikaya Otechestvennaya Voina, Moscow, 1999, Vols. III,
VOV
IV
ראיונות ,יומנים וזיכרונות שלא פורסמו שלבה יקובלביץ' אבולדזה (סרן ,ארמיית הגוורדיה ;)8ריכרד באייר (קריין, גרוסדויטשר רונדפונק); אורזולה בובה ,לשעבר אגלינג (סטודנטית ,ברלין); הרדי בול (אזרח ,הלבה); ניקולאי מיכאילוביץ' בלאייב (פעיל קומסומול ,דיביזיית הרובאים ,150ארמיית הסער ;)5קלאוס בסלר (דויטשה יונגפולק ,ברלין); גרט בקר (ברלינאי ,שטגליץ); ולדימיר סמילוביץ' גאל (סרן ,מחלקה ,7מפקדת ארמיה ;)47האנס‑דיטריך גנשר (חייל ,הארמיה השתים‑עשרה); אלזה הולצר (ברלינאית); אל"ם הוברטוס ,הברון פון הומבולדט‑דכרדן (מִפקדת הארמיה השתים‑עשרה); גנרל מרקוס וולף (קבוצת אולריך); גנרל הרלד ווסט (סגן ,גדוד אימונים של הלופטוואפה ,דיביזיית החי"ר 309ברלין ,הארמיה התשיעית); מגדה וילנד (שחקנית); מרלנה פון ורנר (אזרחית ,ואנזיי); ארהרד זברין (אזרח); ולטראוד זיסמילך (תלמידה); לותר לווה (נוער היטלר); האנס‑אוסקר ,הברון לוונשטיין דה ויט (ניצול רוזנשטראסה); אריקה לוין (ניצולת רוזנשטראסה); ר"ו ליאון (קצין *
לשעברRTsKhIDNI (Rossiisky Tsentr Khraneniya i Izucheniya Dokumentov Noveishei : .)Istorii
** "הארכיון המיוחד" של מסמכי שלל גרמניים בא מ‑ 194,000תיקיות של המפלגה הנאצית ,לשכת הקנצלר ,הס"ס והגסטאפו שמצאה ארמיה 59של הצבא האדום בטירה בסאקסוניה תחתית (כנראה שלוס פורסטנשטיין בקרבת ואלדנבורג ,ולא שלוס אלטהורן כפי שמציינים כמה מקורות).
תורוקמ
463
מודיעין במִפקדת הארמיה התשיעית האמריקנית); גנרל‑מיור רודולף לינדנר (חטיבת הצוערים ,1241דיביזיית קורמרק); גנרל אולריך דה מייזייר (אל"ם במטה הכללי ;)OKH ,רוכוס מיש (אוברשארפיהרר ,ס"ס לייבשטנדארטה בבונקר הפיהרר); ניקולאי אנדרייביץ' מלצב (סגן ,ארמיית הגוורדיה המשוריינת ;)3 גאורגי מלשקיה (סרן ,הקורפוס המשוריין ;)9גנרל אנטולי גריגורייביץ' מרז'קו (סרן ,מִפקדת ארמיית הגוורדיה ;)8שוטה סולחנישווילי (סרן ,ארמיית הסער ;)3 אלכסנדר סונדרסון (סרן ,חוקר פשעי מלחמה ,עוזרו של לורד ג'ווט בנירנברג); אנטולי פבלוביץ' פדוסייב (מומחה למגנטרון ולאלקטרוניקה שנשלח לברלין); גרדה פטרזון (מזכירה בלופטהנזה ,נויקלן); אנרי פנה (מג"ד ,דיביזיית הס"ס שרלמאן); אדלטראוד פלילר (מזכירה ,זימנס); גנרל‑לויטננט ברנד ,הרוזן פרייטג פון לורינגהופן (עוזרו של גנרל קרבס בבונקר הפיהרר); איוואן לאונטייביץ' קובלנקו (קשר ,מפקדת החזית הביילורוסית ;)3אנטולי קובסוב (ארמיית הגוורדיה המשוריינת ;)3איוואן ורלמוביץ' קוברידזה (סרן ,ארטילריית החזית האוקראינית ;)1סבטלנה פבלובנה קזקובה (מִפקדת החזית הביילורוסית ;)1גנרל‑מיור איוואן פרולוביץ' קלוצ'קוב (סגן בכיר ,דיביזיית הרובאים ,150ארמיית הסער ;)5אל"ם וולפרם קרץ (סרן ,חטיבת המשמר גרוסדויטשלנד ,דיביזיית החי"ר 309ברלין); סרגיי פבלוביץ' רבין (סמל זוטר ,ארמיית הגוורדיה המשוריינת ;)4ילנה מויסייבנה רז'בסקאיה (כוגן) (מתורגמנית סמר"ש ליד ארמיית הסער ;)3אל"ם גינטר רייכהלם (רמ"ט ,הארמיה השתים‑עשרה); הלגה רצקה (סטודנטית ,ברלין‑בוך); שוטה שורגאיה (סגן זוטר ,הארמיה האווירית ;)16וולפגנג שטיינקה (סגן ,דיביזיית הביטחון ,391הארמיה התשיעית); אריך שמידטקה (משתמט מהפולקסשטורם בברלין). שלושה מרואיינים נוספים ביקשו להישאר בעילום שם.
מראי מקום למבוא . . . .
1חקירת שפר 22 ,במאי.NA 740.0011 EW/5‑145 : 2ראו.Die Woche, 8 February 2001 : ,9.11.19443מצוטט אצל.Volkssturm, BLHA Pr. Br. Rep. 6rA/363 : .RGALI 1403/1/84, p. 14
לפרק :1ברלין בראש השנה
1 .על ברלין באותה תקופה ראו :רוג'ר מורהאוז ,ברלין במלחמה; תר' ע' לוטם (אור יהודה :דביר.)2012 , .Klemperer, ii, 4 September 1944, p. 4312 . 3 .לווה בשיחה עם המחבר.9.10.2001 , .Kardorff, p. 1534 . 5 .שמידטקה בשיחה עם המחבר.15.7.2000 , .NA RG 338 B‑3386 . .SHAT 7 P 1287 . 8 .ראו :אנטוני ביוור ,ההימור האחרון של היטלר; תר' ע' לוטם (תל אביב :ידיעות אחרונות ‑ ספרי חמד.)2015 , .AWS, p. 869 . .Guderian, pp. 310‑31110. .Below, p. 39811. 12.שם ,עמ' .399 .SHAT 7 P 12813. .Oven, p. 19814. .HUA‑CD 2600 Charité Dir. 421‑24/1 Bd x, p. 12515. .IfZ MA 218, pp. 3,725‑3,74916.
לפרק " :2בית הקלפים" על הוויסלה .IVMV, p. 381 . .SHAT 7 P 1282 . .Sajer, p. 3823 .
465
נפילת ברלין
466
.TsAMO 233/2374/337, p. 644 . .שם5 . .4.10.1999 ,פרייטג פון לורינגהופן בשיחה עם המחבר6 . .Guderian, p. 3157 . .2e Bureau, SHAT 7 P 163 :20.2.1946 ,)Schaal( תחקיר גנרל שאל8 . .NA RG334/Entry 309/Box 2 :14.12.1944 ,סטלין אל הרימן9 . .RGVA 38680/1/3, p. 4010. .Senyavskaya, 2000, p. 174 :מצוטט אצל11. .Senyavskaya, 1995, p. 11112. .שם13. .RGALI 1710/3/51, p. 221 :מסמכי גרוסמן14. .RGALI 1710/3/47, p. 1915. .VOV, iii, p. 232, n. 816. .המחבר מודה לנורמן דיוויס על המידע המשלים17. .Rokossovsky, p. 29718. .Zhukov, p. 17419. .Beria, p. 13020. .Erickson, pp. 177‑179 :ראו21. .AWS, p. 617 :)Liebisch( אל"ם ליביש22. .TsAMO 233/2374/337, p. 70 :21 דיווח ארמיה23. .VOV, iii, p. 23624. .Konev, p. 525. .TsAMO 307/246791/2, pp. 225‑22726. .TsAMO 307/15733/3, pp. 37‑3827. .RGALI 1710/3/51, pp. 237‑238 :מסמכי גרוסמן28. .GARF 9401/2/97, pp. 32‑48 :יומן בורמן29. .NA RG334/Entry 309/Box 230. .שם31. .ViZh 93, No. 6, pp. 30‑3132. .NA RG334/Entry 309/Box 233. .RGALI 1710/3/47, p. 1434. .RGALI 1710/3/51, pp. 237‑238 :מסמכי גרוסמן35. .Duffy, p. 10336. .11.10.1999 ,הומבולדט בשיחה עם המחבר37. .שם38. .GARF 9401/2/97, pp. 32‑4839. .Guderian, p. 32740. .Klochkov, p. 2841. .VOV, iii, p. 24042. .Grossman, Krasnaya Zvezda, 9 February43.
467
םוקמ יארמ
" אש וחרב ו"חמת זעם אצילה:3 לפרק
.Ehrenburg, p. 1001 . .RGALI 1710/3/47, p. 14 :מסמכי גרוסמן2 . .Ehrenburg, p. 1003 . .BA‑B R55/793, p. 9 : בינואר164 . .25.11.19445 . .NA RG 338, D‑281 :XXVII קורפוס,)Felzmann( גנרל מקסימיליאן פלצמן6 . .Ramm, 1994, p. 1647 . .361 ' עמ, נמסיס,קרשו8 . .DÖnhoff, p. 189 . .RGALI 2217/2/17, p. 22 :מסמכי אגרניינקו10. .Kopelev, p. 1011. .GARF 9401/2/94, p. 87 :טקצ'נקו אל בריה12. .Senyavskaya, 1995, p. 99 : מצוטט אצל,TsAMO 372/6570/7613. .Kopelev, p. 5614. .TsAMO 372/6570/78, pp. 199‑20315. .RGALI 2217/2/17, p. 42 :מסמכי אגרניינקו16. .Kopelev, p. 5017. .29.10.2001 ,מלצייב בשיחה עם המחבר18. .635 ' עמ,ורט19. .RGVA 32925/1/100, p. 5820. .Bark and Gress, p. 3321. .Grossman, Life and Fate, p. 24122. .Kon, p. 2323. .Kon, p. 26 : מצוטט אצל,יורי פוליאקוב24. .21.9.1999 ,קובלנקו בשיחה עם המחבר25. .RGALI 2217/2/17, p. 22 :מסמכי אגרניינקו26. .26 ' עמ,שם27. .Shcheglov, p. 29928. .Solzhenitsyn, 2000, p. 125 :ראו גם29. .TsAMO 372/6570/76, pp. 92‑9430. .TsAMO 372/6570/68, p. 1231. .Senyavskaya, 2000, pp. 180‑181 : מצוטטת אצל, בפברואר9 ,נ' רשטניקובה32. .RGALI 2217/2/17 :מסמכי אגרניינקו33. .Solzhenitsyn, 1983, p. 6734. .Kopelev, p. 5235. Leonid Reshin, 'Tovarisch Ehrenburg uproshchaet: : מצוטט אצל,קריבנקו אל בריה36. .The Real Story of the Famous Pravda Article', Novoe Vremya, No. 8, 1994 .Senyavskaya, 2000, p. 273 :מצוטט אצל37. .RGASPI 17/125/320, p. 18 : בינואר28 ,שיקין אל אלכסנדרוב38.
468
נפילת ברלין
.Shcheglov, p. 28939. .BA‑B R55/616, p. 18440. .KA‑FU, EI: 18, Vol. 641. .GARF 9401/2/93, p. 34342. .Merridale, p. 29343.
לפרק :4מתקפת החורף הגדולה
.NA RG 338B‑3381 . 2 .סרוב אל בריה.GARF 9401/2/93, p. 334 : 3 .פרייטג פון לורינגהופן בשיחה עם המחבר.4.10.1999 , .KA‑FU, EI: 18, Vol. 64 . .HUA‑CD 2600 Charité Dir. 421‑24/1 Bd x, pp. 114, 1155 . .NA RG338, B‑6276 . 27 .בפברוארSHAT 7 P 128, Direction Générale et Inspection des P.G. de l'Axe, : .Paris .NA RG338, B‑6278 . .BA‑B R55/995, p. 1669 . .Kee, pp. 228‑22910. .Duffy, p. 4511. 12.מסמכי גרוסמן.RGALI 1710/3/51, p. 65 : 13.פרייטג פון לורינגהופן בשיחה עם המחבר.4.10.1999 , .Klochkov, p. 3114. 15.מסמכי גרוסמן.RGALI 1710/3/47, p. 3 : .Chuikov, p. 9116. 17.משיק אל בריה 27 ,בינואר.GARF 9401/2/92, p. 263 : 18.דוח מאת שיקין 9 ,בפברואר.RGASPI 17/125/323, pp. 1‑4 : .RGASPI 17/125/323, p. 7319. .Krockow, p. 4520. 21.ליבוסה פון אולדרסהאוזן ( :)Oldershausenמצוטטת שם ,עמ' .49‑48 3022.בינואר.BA‑B R55/616, p. 158 : .Gun, pp. 237‑23823. .BA‑B R55/616, p. 15324. 1125.בפברואר.BA‑B R55/616, p. 183 : .BA‑B R55/616, p. 21126.המספר 8.35מיליון כלל :פרוסיה המזרחית 1.635 ,מיליון; דנציג ופרוסיה המערבית ;480,000 ,פומרניה ;881,000 ,ורטלנד ;923,000 ,שלזיה תחתית 2.955 ,מיליון; ושלזיה עילית.745,000 , .Menzel, p. 11627. 28.לוונסטיין בשיחה עם המחבר.14.7.2000 , .BA‑B R55/916, p. 5729. .BA‑B R55/616, p. 15530.
469
םוקמ יארמ .Senyavskaya, 2000, p. 225, n. 1931. .BA‑B R55/616, p. 15732. .BA‑B R55/61633. .BA‑B R55/616, p. 208 : בפברואר1834. .243 ' עמ, שם: במרס1035. .Guderian, p. 39736. .BA‑MA MSg1/97637. .14 ' עמ,שם38. .32 ' עמ,שם39. .Krockow, pp. 51‑5440.
המירוץ אל האודר:5 לפרק
.Kardorff, p. 2811 . .Feuersenger, p. 2062 . .NA 740.0011 EW/4‑24453 . .Rürup (ed.), 1997, pp. 167‑171 :ראו4 . .4.10.1999 ,פרייטג פון לורינגהופן בשיחה עם המחבר5 . .9.10.1999 ,שם; מייזייר בשיחה עם המחבר6 . .Konev, pp. 38‑397 . .Thorwald, 1950, p. 1038 . .KA‑FU, EI: 18, Vol. 69 . .RGVA 32891/1/123, p. 610. .Thorwald, 1950, pp. 109‑113 :ראו11. .TsAMO 233/2307/189, p. 7812. .Zhukov, iv, p. 19413. .RGALI 1710/3/49 :מסמכי גרוסמן14. .GARF 9401/2/93, p. 33415. .RGALI 1710/3/51, p. 22716. .229 ' עמ,שם17. .230 ' עמ,שם18. .10.11.1999 ,מרז'קו בשיחה עם המחבר19. .Klochkov, pp. 34‑35 ;25.7.2000 ,קלוצ'קוב בשיחה עם המחבר20. .TsAMO 345/5502/93, p. 41221. .RGALI 1710/3/51, p. 23122. .BA‑MA RH 19XV/9b, p. 17223. .BA‑MA MSg1/976, p. 3924. .BA‑MA RH 19 XV/9b, p. 19325. .195 ' עמ,שם26. .BA‑MA RH 19 XV/28, pp. 1‑427. .IfZ Fa 91/5, p. 1,25328.
נפילת ברלין
470
.GARF 9401/2/92, pp. 283‑288 : בינואר30 ,פטרוב וקובולוב לבריה29. .Le Tissier, Zhukov on the Oder, p. 3530. .Ramm, 1994, p. 165 :מצוטט אצל31. .Oven, p. 22932. .Ramm, 1994, p. 26833. .Oven, p. 22934. .BA‑MA 332, pp. 656, 709‑71135. .BA‑B R55/130536. .שם37. .Guderian, p. 41138. .BA‑B R55/916, p. 6339. .BLHA Pr. Br. Rep. 61B/2040. .Kardorff, p. 29141. .GARF 9401/2/97, pp. 32‑4842. .BA‑B R55/616, p. 17243.
מזרח ומערב:6 לפרק
.Alanbrooke, p. 6571 . .Gilbert, p. 1,1872 . .RGALI 2217/2/17, p. 22 :מסמכי אגרניינקו3 . מצוטט.Tegeran. Yalta. Potsdam. Sbornik dokumentov, Moscow, 1970, p. 224 . .Volkogonov, p. 489 :אצל .681‑680 ' עמ, מלחמת העולם השנייה, ביוור:ראו5 . .Erickson, p. 508 :ראו6 . .655 ' עמ, נמסיס,קרשו7 . .4.9.2000 ,גנשר בשיחה עם המחבר8 . .351 ' עמ,אייזנהאור9 . .Murphy, p. 23310. .NA RG334/Entry 309/Box 2 :25.12.1944 ,דין11. .RGASPI 17/125/323, pp. 35‑36 :דוח מאת שיקין12. .VOV, iv, p. 180, n. 3613. .Stanford‑Tuck, Larry Forrester, Fly for Your Life, London, 195614. .RGALI 1710/3/47, p. 4 :מסמכי גרוסמן15. .Shindel (ed.), p. 125 :מצוטט אצל16. .RGALI 2217/2/17 :מסמכי אגרניינקו17. .BA‑MA MSg1/976, p. 3218. .35 ' עמ,שם19. .9.10.1999 ,מייזייר בשיחה עם המחבר20. .Guderian, p. 41221. .415‑413 ' עמ,שם22.
םוקמ יארמ
471
23.אובריאגר ר' כריסטוף ,מצוטט אצל.Ramm, 1994, p. 186 : .GARF 9401/2/94, pp. 159‑16524. 2725.בפברואר.IfZ MA 485, p. 20,755 : 26.טקצ'נקו אל בריה 28 ,בפברואר.GARF 9401/2/93, p. 324 : .BA‑B R55/616, p. 24327. 28.שברניק אל מולוטוב.GARF 9401/2/96, pp. 255‑261 : .RGVA 32904/1/1929. .SHAT 7 P 14630. .RGALI 1710/3/47, p. 2531.
לפרק :7טיהור האזורים העורפיים
1 .אבקומוב אל בריה 15 ,בפברואר.GARF 9401/2/93, pp. 6‑15 : .RGVA 38680/1/3, p. 42 . 3 .סולז'ניצין ,כרך א' ,עמ' .111 4 .האנס רטנהובר ( )Rattenhuberבחקירה על ידי סמר"שVoennye Arkhivy Rossii, : .No. 1, 1993, p. 355 .GARF 9401/2/93, p. 155 . 156 .בינואר.NA RG334/Entry 309/Box 2 : 17 .במרס.GARF 9401/2/93, pp. 255‑259 : .Berezhkov, 1982, p. 3648 . 9 .קזקובה בשיחה עם המחבר.6.11.1999 , .Zhukov, iv, p. 18310. .RGVA 32925/1/100, p. 14311. .BA‑B R55/822, pp. 5‑812. .GARF 9401/2/94, p. 6113. 3014.במרס.NA RG334/Entry 309/Box 2 : 15.שם. 16.וולקוב ,סגן מפקד כוחות נקוו"ד בחזית הביילורוסית .RGVA 32925/1/100, p. 205 :1 17.אנטונוב אל דין.NA RG334/Entry 309/Box 2 : .RGVA 32891/1/12318. .RGVA 32925/1/100, p. 8019. 1220.במרס.RGVA 32925/1/297, p. 8 : .RGVA 38680/1/12, p. 11421. 1122.במרס.GARF 9401/2/94 : .RGVA 38680/1/12, p. 4823. 24.גנרל‑לייטננט אדונוב ( 13 ,)Edunovבפברואר.RGVA 32904/1/19, p. 99 : .RGVA 38686/1/2125. 26.דיביזיית רובאי הנקוו"ד 18 ,63בפברואר.RGVA 38686/1/20, p. 49 : .RGVA 38680/1/427. .RGVA 38686/1/20, p. 3128.
472
נפילת ברלין
.RGVA 32904/1/1929. .BA‑B R55/129630. 31.החזית הביילורוסית .RGVA 38680/1/3, p. 255 :3 32.מסמכי גרוסמן.RGALI 1710/3/51, p. 230 : 33.חטיבת משמר הגבול .RGVA 38686/1/21, p. 45 :83 34.מסמכי אגרניינקו.RGALI 2217/2/17, p. 31 : .RGVA 32925/1/100, p. 4735. 1036.במרס.GARF 9401/2/93, p. 279 : 37.מסמכי אגרניינקו.RGALI 2217/2/17, p. 20 : .NA RG334/Entry 309/Box 238. .RGVA 38680/1/3, p. 10439. .GARF 9401/2/94, p. 8840. .RGVA 38686/1/26, p. 3641. .Senyavskaya, 2000, p. 184, n. 2742. .RGVA‑SA 1382/1/6243. .RGASPI 17/125/31444. 45.שם. .Inozemtsev, p. 20446. 47.מצוטט אצל.Senyavskaya, 1995 p. 181 : .TsAMO 372/6570/76, 372/6570/6848. 49.רז'בסקאיה בשיחה עם המחבר.28.10.2001 , .RGASPI 17/125/314, pp. 40‑4550. 51.דיווח לאלכסנדרוב 20 ,בפברואר.RGASPI 17/125/320, p. 36 : .RGASPI 17/125/31452. .RGASPI 17/125/314, p. 3353. 754.במרס.KA‑FU, EI: 18, Vol. 6 : 55.סולז'ניצין ,כרך א' ,עמ' .194 .TsAMO 2/176495/378, pp. 32‑3356. .VOV, iv, p. 15857. 58.מסמכי גרוסמן.RGALI 1710/3/47, p. 1 : .RGVA 32904/1/19, pp. 274‑27559. 60.דיביזיית רובאים נקוו"ד .RGVA 38686/1/20 :63 61.ייבגני שצ'ירינקין 31 ,ביולי.SHAT 7 P 128 : .VOV, iv, p. 16162. .RGASPI 17/125/310, p. 1063.
לפרק :8פומרניה וראשי הגשר על האודר .Duffy, p. 1871 . .VOV, iii, p. 2522 . 3 .מסמכי גרוסמן.RGALI 1710/3/51, p. 230 :
473
םוקמ יארמ .19.5.1999 ,) בשיחה עם המחברFenet( ; פנהBA‑MA MSg2/12834 . .BA‑MA MSg1/976, p. 675 . .Erickson, p. 5226 . .Krockow, p. 617 . .2001 ספטמבר, עם תיקונים מפי פרייטג פון לורינגהופן,Boldt, p. 818 . .BA‑B R55/616, p. 248 : במרס22‑דוח מ9 . .Sajer, p. 54110. .TsAMO 372/6570/68, pp. 17‑20 : באפריל12‑דוח מ11. .RGALI 2217/2/17, p. 4212. .39 ' עמ,שם13. .Krockow, p. 9914. .76 ' עמ,שם15. .115‑114 ' עמ,שם16. .RGALI 2217/2/17, p. 42 :מסמכי אגרניינקו17. .41 ' עמ,שם18. .TsAMO 233/2374/337, p. 15819. .124 ' עמ,שם20. .IfZ MA 127/2, p. 13,025 : במרס2421. .TsAMO 236/2675/339, p. 6522. .TsAMO 236/2675/336, p. 6023. .TsAMO 233/2374/194, p. 824. .9 ' עמ,שם25. .Senyavskaya, 2000, p. 236, n. 52 :מצוטט אצל26. .RGVA 32891/1/391, pp. 345‑34627. .TsAMO 236/2675/339 :21 המחלקה הפוליטית של ארמיה28. .BA‑MA MSg1/976, p. 3929. .BA‑MA MSg1/97630. .GARF 9401/2/94, p. 163 : בפברואר431. .IfZ MA 32532. .IfZ Fa 600, p. 1433. .IfZ MA 127/2, pp. 13,031‑2 : במרס1334. .BA‑MA MSg1/976, p. 3135. .KA‑FU, EI: 18, Vol. 636. .שם37. . בפברואר16 ,שם38. .SHAT 7 P 16339. .שם40. .IfZ Fa 138, pp. 15, 1641. .BA‑MA MSg1/976, p. 6142. .BLHA Pr. Br. Rep. 61A/44343.
נפילת ברלין
474
.BLHA Pr. Br. Rep. 61A/38 : בפברואר2144. .IfZ Fa 600, p. 14 : במרס14 ,דוח לד"ר נאומן45. .BLHA Pr. Br. Rep. 61A/16 : במרס1946. .Guderian, p. 42047. .BA‑MA MSg1 784, p. 248. .Gosztony, p. 92 : מצוטט אצל,שוורץ49. .93 ' עמ, מצוטט שם,קמפקה50.
המטרה ברלין:9 לפרק
.Zhukov, iv, p. 2151 . .GARF 9401/2/93, p. 2762 . .Zhukov, iv, p. 2153 . .218 ' עמ,שם4 . .NA RG334/Entry 309/Box 2 :14.10.19445 . .Zaloga, pp. 13‑196 . .FU Archiv, 8 October 2001 :ד"ר אנגל בשיחה עם המחבר7 . .TsAMO 233/2356/5804, pp. 320‑321 :מצוטט אצל8 . .Alanbrooke, p. 6699 . David Clay Large in "Funeral in Berlin", p. 355, in Robert Cowley :מצוטט אצל10. .(ed.), What If?, New York, 1999 .NA RG334/Entry 309/Box 311. .Alanbrooke, p. 66912. .NA RG 218 JCS Box 1613. .372 ' עמ,אייזנהאור14. .Churchill papers 20/209, Gilbert, p. 1,264 : במרס2515. .NA RG334/Entry 309/Box 2 :תכתובת אנטונוב16. .369 ' עמ,אייזנהאור17. .345 ' עמ,שם18. .376 ' עמ, מצוטט שם: במרס30 ,אייזנהאואר אל מרשל19. .Zhukov, iv, pp. 223‑22620. .NA RG 334/Entry 309/Box 221. .Konev, p. 7922. .Zhukov, iv, p. 22623. .VOV, iii, p. 26724. .269 ' עמ,שם25. . שם,שם26.
הפמליה והמטה הכללי:10 לפרק .KA‑FU, EI: 18, Vol. 6 : במרס161 . .שם2 .
םוקמ יארמ
475
.Guderian, p. 4263 . .BA‑MA MSg1/976, p. 784 . 5 .מייזייר בשיחה עם המחבר.9.10.1999 , .Guderian, p. 4206 . 7 .פרייטג פון לורינגהופן בשיחה עם המחבר.4.10.1999 , .BA‑MA MSg1/976, p. 998 . .BA‑MA MSg1/976, p. 1079 . 10.פרייטג פון לורינגהופן בשיחה עם המחבר .4.10.1999 ,תיאוריהם של עדי הראייה השונים אינם זהים בכל פרטיהם; התיאור בגוף הספר מבוסס בעיקר על דיווחיהם של גודריאן ופרייטג פון לורינגהופן. 11.מייזייר בשיחה עם המחבר.9.10.1999 , .BA‑MA MSg1/976, p. 7012. .BA‑MA MSg1/120713. 14.מסמכי היינריצי.BA‑MA MSg2/4231 : 15.פרייטג פון לורינגהופן בשיחה עם המחבר.4.10.1999 , .BA‑MA MSg1/976, p. 7516. .BA‑MA MSg1/976, p. 6217. .GARF 9401/2/97, pp. 32‑4818. .IfZ MA 127/2, p. 13,02419. 20.ראו.Gellately, pp. 237‑238 : 21.שם. .IMT, xli, pp. 430‑43122. 23.מצוטט אצל.Sereny, pp. 485‑486 : 24.חקירת שפר 22 ,במאי.NA 740.0011 EW/5‑145 : .Sereny, p. 49125. 26.חקירת שפר 22 ,במאי.NA 740.0011 EW/5‑145 : .IfZ MA 127/2, pp. 13,042‑13,04327. 28.חקירת שפר 22 ,במאי.NA 740.0011 EW/5‑145 : .BA‑MA MSg1/976, p. 9229. 30.שם ,עמ' .76 31.שם ,עמ' .72 .IfZ MA 30532. .BA‑MA MSg1/976, p. 11633. .GARF 9401/2/97, pp. 32‑4834. 1535.במרס.BA‑B, R55/1394, p. 195 : 36.טילרי ,מצוטט אצל.Ramm, 1994, p. 27 : 37.גאל בשיחה עם המחבר.2.11.1999 , 38.מצוטט אצל.Ramm, 1994, p. 27 : 39.טילרי ,מצוטט שם ,עמ' .29 40.לאודן ,מצוטט שם ,עמ' .52
476
נפילת ברלין
.TsAMO 236/2675/339, p. 6341. 42.שם.
לפרק :11ההכנות למכת החסד
.TsAMO 233/2374/194, p. 291 . .Erickson, p. 4762 . .GARF 1914/1/1146, p. 213 . 294 .במרס ;Prikaz No. 7942 ss :ראו גם.GARF 8131/38/236, pp. 34‑35 : .Merridale, p. 2665 . 6 .סולחנישווילי בשיחה עם המחבר.12.10.2000 , .TsAMO 233/2374/194, pp. 11‑137 . .TsAMO 233/2374/93, p. 6858 . 9 .שם ,עמ' .701‑700 .RGVA 38686/1/20, p. 2110. 711.באפריל.RGVA 32925/1/100, p. 174 : .RGVA 36860/1/1612. .Senyavskaya, 2000, p. 236, n. 5013. .RGVA 38686/1/20, p. 2614. 15.סולחנישווילי בשיחה עם המחבר.16.6.2001 , 16.ורט ,עמ' .635 17.ייבגני שירינקין 31 ,ביולי.SHAT 7 P 128 : 18.גאל בשיחה עם המחבר.2.11.1999 , .TsAMO 236/2675/267, pp. 67‑6819. .TsAMO 233/2374/194, p. 2420. 21.קזקובה בשיחה עם המחבר.6.11.1999 , 22.גאל בשיחה עם המחבר.2.11.1999 , .KA‑FU, EI: 18, Vol. 623. .RGVA 32891/1/384, p. 1924. 25.דונובן אל שר החוץ 1 ,באפריל.NA 740.0011 EW/4‑145 : 26.חקירת שפר 22 ,במאי.NA 740.0011 EW/5‑145 : 27.בלאייב בשיחה עם המחבר 29 ,ביולי .2000
לפרק :12ההמתנה להסתערות . . . . . . .
1רס"ן יולין‑דנפל 4 ,באפריל.KA‑FU, EI: 18, Vol. 6 : 2דוח 9 ,באפריל.SHAT 7 P 102 : 3שם. 4מנכ"ל משרד התעמולה ד"ר נאומן.BA‑MA RH19/XV/9a, p. 94 : .NA RG260 OMGUS, Stack 390 41/7/5‑6 A2/S45 6אלמונית ,עמ' .173 .Kleine and Stimpel, p. 97
477
םוקמ יארמ
.SHAT 7 P 128 : באפריל21 ,דוח הלשכה השנייה8 . .NA RG338 Ms P‑1369 . .BA‑MA MSg1/97610. .BA‑MA MSg1/976 :אל"ם האנס רפיור11. .שם12. .שם13. .NA RG338 Ms P‑13614. .BA‑MA MSg1/976, p. 315. .RGVA‑SA 1367/1/21816. .BA‑MA MSg1/976, p. 1517. . שם,שם18. .BA‑B R55/916, p. 91 : בפברואר2019. .15.7.2000 ,שמידטקה בשיחה עם המחבר20. .IfZ MA 485, p. 20,75521. .KA‑FU, EI: 18, Vol. 622. .שם23. .Ramm, 1994, p. 65 :מצוטט אצל24. .SHAT 7 P 10225. .BA‑MA MSg1/976, p. 10026. .FrÖhlich, p. 25627. .BA‑MA MSg1/976, p. 100; BA‑MA N53/76, p. 1728. N. M. Ramanichev, "Iz opyta peregruppirovki army pri podgotovke Berlinskoi29. .operatsii", ViZh, No. 8, 1979 .Klochkov, p. 7230. .RGVA 38686/1/21 p. 40 : באפריל731. .RGVA 32891/1/120, p. 25032. .RGVA 32925/1/100, p. 18433. .GARF 9401/2/95, pp. 253‑268 :בריה אל סטלין34. .RGVA 32925/1/130, p. 240 : באפריל1135. .Shindel (ed.), pp. 158‑159 :מצוטט אצל36. .TsAMO 233/2374/92, p. 33137. .TsAMO 236/2675/440, pp. 6‑838. .TsAMO 233/2374/93, p. 65239. .שם40. .695 ' עמ,שם41. .Inozemtsev, p. 19642. .RGVA 38680/1/3, p. 6843. .Inozemtsev, p. 19644. .201 ' עמ,שם45. .Duffy, p. 29146.
נפילת ברלין
478
.BA‑MA RH19/XV/9a, p. 9747. .207 ' עמ,שם48. .221 ' עמ,שם49. .Below, p. 40950. .Sereny, p. 50751. .BA‑MA RH19/XV/9b, p. 3452. .Senyavskaya, 2000, p. 27553.
אמריקנים על האלבה:13 לפרק
Krasnaya : מצוטט אצל ארנבורג,מכתב שנתפס מאת וילי קליין אל טר"ש האנס גרל1 . .Zvezda, 25 November 1944 .NA 740.0011 EW/4‑2445 :חקירת פאפן2 .
.214 ' עמ,מצוטט אצל ראין3 . .GARF 9401/2/97, pp. 32‑484 . .SHAT 8 P 22 : באפריל28 ,עדות סרן קלוד מרי5 . .NA 740.0011 EW/3‑845 : במרס86 . .SHAT 8 P 277 . .Elliott, pp. 121, 125, 1438 . .2000 בדצמבר30 ,שיחה בעילום שם עם המחבר9 . .Elliott, p. 1210. .Krasnaya Zvezda, 11 April, p. 311. .NA 740.0011 EW/4‑134512. .NA 740.0011 EW/3‑274513. .NA 740.0011 EW/4‑234514. .SHAT 7 P 102 : באפריל10‑דוח מ15. .Kardorff, p. 30616. .Krasnaya Zvezka, 11 April, p. 317. .Leonid Reshin, "Tovarisch Ehrenburg uproshchaet", Novoe Vremya, No. 8, 1994 :ראו18. .שם19. .Ehrenburg, pp. 176, 17720. ."Tovarishch Ehrenburg uproshchaet", Pravda, 14 April21. .Reshin, Novoe Vremya, No. 8, 1994 : מצוטט אצל, במרס29 ,אבקומוב אל סטלין22. .TsAMO 233/2374/92, pp. 360‑36123. .Soyuz veteranov zhurnalistiki, p. 44724. .GARF 9401/2/95, pp. 31‑35; Serov to Beria, 19 April, GARF 9401/2/95, p. 9125. .GARF 1914/1/114626. Andrzej Rey, "Wie die Horden Dschingis Khans", : מצוטט אצל,גרהרד גנאוק27. .Die Welt, 8 May 2001, p. 31 ‑ 2e : באפריל8 בXIII ) מקורפוסOriola( חקירת גנרל‑לויטננט רלף פון אוריולה28. .Bureau, 21 April, SHAT 7 P 128
םוקמ יארמ
479
29.שם. 30.רייכהלם בשיחה עם המחבר.5.10.1999 , 31.כתב יד שלא פורסם ,יומנו של המג"ד פטר רטיך ,דיביזיית שרנהורסט ,הארמיה השתים‑עשרה ,ברשות רייכהלם. 32.רייכהלם בשיחה עם המחבר ;5.10.1999 ,הומבולדט בשיחה עם המחבר.11.10.1999 , 33.דוח יומי של SHAEFעל מבצעי בעלות‑הברית.SHAT 8 P 19 : 34.אייזנהאור ,עמ' .372 35.מייזייר בשיחה עם המחבר.9.10.1999 , 36.מצוטט אצל :ראין ,עמ' .248 37.מצוטט אצל.Trevor‑Roper, pp. 89‑90 : .BA‑MA RH19/XV/9b, p. 3438. 39.לווה בשיחה עם המחבר.9.10.1999 , .Kardorff, pp. 306‑30740.
לפרק :14ערב הקרב
.Sovetskaya voennaya entsiklopediya, Vol. i, Moscow, 1990, p. 3831 . .VOV, iii, p. 2722 . V. Makarevsky, "17‑ya motorinzhenernaya brigada ν Berlinskoi operatsii",3 . .ViZh, No. 4, April 1976 .TsAMO 236/2675/440, p. 764 . .TsAMO 233/2374/92, p. 2405 . .TsAMO 236/2675/440, p. 1926 . .RGVA 32891/1/1607 . .RGVA 32891/1/160, p. 2328 . .TsAMO 233/2374/93, p. 4549 . .TsAMO 233/2374/92, p. 31410. .BA‑MA RH 19 XV/9b, p. 4211. 12.קרץ בשיחה עם המחבר.11.10.1999 , .TsAMO 236/2675/336, p. 5713. .TsAMO 233/2374/93 p. 41114. 15.ווסט בשיחה עם המחבר.10.10.1999 , .IfZ MA 127/2, p. 12,94916. 17.וסבולוד וישנייבסקי.RGALI 1038/1/1804 : 18.ראו כתבת הפרכה של טאס"ס בפרבדה 25 ,באפריל. .NA RG334/Entry 309/Box 219. .Klochkov, p. 7220. 21.סגן זוטר בשירות הרפואי עבדול עזיז בבחנובSoyuz veteranov zhurnalistiki, p. : .491 .Senyavskaya, 1995, p. 18122. .TsAMO 233/2374/92, p. 31423.
480
נפילת ברלין
.Senyavskaya, 1995, p. 10124. .TsAMO 236/2675/440, p. 1625. 26.גאל בשיחה עם המחבר.2.11.1999 , 27.סולחנישווילי בשיחה עם המחבר.12.10.2000 ,
לפרק :15ז'וקוב על שלוחת רייטוויין
1 .מרז'נקו בשיחה עם המחבר.10.11.1999 , .Zhukov, iv, pp. 242‑2432 . .Klochkov, p. 733 . .Ramm, 1994, p. 334 . 5 .מצוטט שם ,עמ' .200 .Kleine and Stimpel, p. 396 . 7 .מצוטט אצל.Ramm, 1994, p. 200 : 8 .באומגרט ,מצוטט שם ,עמ' .67 9 .היינץ הרינג.BA‑MA MSg2/3448, p. 6 : 10.מצוטט אצל.Ramm, 1994, p. 170 : .Zhukov, iv, p. 24411. 12.סא"ל פיוטר מיטרופנוביץ' סבלייב ,חט' הנדסה 16 ,2באפריל ,מצוטט אצלShindel : .(ed.), p. 160 13.סולחנישווילי בשיחה עם המחבר.12.10.2000 , .TsAMO 233/2374/92, pp. 257‑25814. 15.יומנו של שרדר ,מצוטט אצל.Ramm, 1994, p. 177 : .Zhukov, iii, p. 24516. .BA‑MA RH19/XV/24, p. 3617. .BA‑MA MSg1/976, p. 1718. .Boldt, pp. 108‑10919. 20.הרלד ארנדט ,מצוטט אצל.Ramm, 1994, p. 270 : 21.מצוטט אצל.Shindel (ed.), p. 160 : .Klochkov, p. 7322. .TsAMO 233/2374/92, pp. 27‑3023. 24.שם ,עמ' .32‑31 25.שם ,עמ' .31 .Senyavskaya, 2000, p. 22726. .BA‑MA MSg2/109627. .VOV, iii, p. 27028. .Zhukov, iv, p. 24729. .TsAMO 233/2374/194, pp. 47‑4830. 31.שם ,עמ' .32 32.שם ,עמ' .34 .Konev, p. 9133.
481
םוקמ יארמ
.TsAMO 233/2374/194, p. 3534. .33 ' עמ,שם35. .TsAMO 236/2675/336, p. 6, 55‑5636. .TsAMO 233/2374/194, p. 5037. .Zhukov, iv, pp. 226‑227 : מצוטט אצל,TsAMO TsGV/70500/2, pp. 145‑14938. .NA RG334/Entry 309/Box 239.
זלוב והשפריי:16 לפרק
.12.10.2001 ,סולחנישווילי בשיחה עם המחבר1 . .Erickson, p. 5692 . .TsAMO 233/2374/92, p. 3553 . .Ramm, 1994, p. 35 : מצוטט אצל,טילרי4 . .BA‑MA MSg2/1096, p. 45 . .5 ' עמ,שם6 . .RGVA 32925/1/130, p. 2597 . .NA 740.0011 EW/4‑24458 . .BA‑MA MSg2/4429, pp. 1‑449 . .TsAMO 236/2675/149, p. 25810. .TsAMO 233/2374/194, p. 5611. .BA‑MA RH19/XV/9b, p. 13112. .BLHA Pr. Br. Rep. 61A/44313. .BA‑MA RH 19 XV/9b, p. 6214. .BA‑MA RH19/XV/9, p. 26415. .Kleine and Stimpel, p. 3516. .Der Angriff, Nr. 92, 20 April17. .Kleine and Stimpel, pp. 35‑3618. .TsAMO 233/2374/92, p. 35619. .BA‑MA MSg1/976, p. 1820. .NA 740.0011 EW/5‑145 : במאי22 ,חקירת שפר21. .BA‑MA MSg2/1096, p. 622. .Ramm, 1994, p. 296 : מצוטט אצל,)Kleint( מרטין קליינט23. . שם,שם24. .10.10.1999 ,וות בשיחה עם המחבר25. .BA‑MA MSg2/3448, p. 626. .BLHA Pr. Br. Rep. 61A/44327. .Zhukov, iv, p. 22428.
יום ההולדת האחרון של הפיהרר:17 לפרק .RGVA‑SA 1355/4/11, p. 541 . .Kardorff, p. 3072 .
482
נפילת ברלין
3 .חקירת שפר 22 ,במאי.NA 740.0011 EW/5‑145 : .GARF 9401/2/97, pp. 32‑484 . 5 .מצוטט אצל.Sereny, p. 512 : 6 .יומן בורמן.GARF 9401/2/97, pp. 32‑48 : 7 .מכתב מ‑ 19באפריל ,מצוטט אצל.Gun, p. 252 : .NA RG319/22/XE 23 11 008 . .Below, pp. 407‑4089 . 10.מצוטט אצל.Gun, p. 252 : 11.אלמונית ,אישה בברלין ,יום שישי 20 ,באפריל ,עמ' .9 .Zhukov, iv, p. 25012. .TsAMO 233/2307/193, p. 8813. .TsAMO 236/2712/359, p. 3514. .TsAMO 132a/2642/38, pp. 14‑1515. 16.מצוטט אצל.Erickson, p. 578 : .BA‑MA RH19/XV/24, p. 11917. .BA‑MA MSg1/976, p. 1818. 19.מצוטט אצל.Ramm, 1994, p. 96 : 20.שם ,עמ' .97 21.מסמכי גרוסמן.RGALI 1710/3/51, p. 240 : .TsAMO 233/2374/92, p. 4722. 23.וות בשיחה עם המחבר.10.10.1999 , .Klochkov, p. 7724. .TsAMO 233/2374/93, p. 72225. .RGVA 32891/1/125, p. 28926. .BA‑MA MSg1/976, p. 2027. .TsAMO 233/2374/93, p. 41228.
לפרק :18מנוסת הפסיונים הזהובים
.BA‑MA MSg1/976, p. 171 . 242 .באפריל.NA RG 260 OMGUS, Stack 390 41/7/5‑6 A2/S4 : 3 .חקירת גינשה ,מצוטטת אצל.Bezymenski, pp. 28‑29 : .TsAMO 233/2374/92, p. 255; Zhukov, iv, p. 2584 . 5 .יומן ק"מ סימונוב ,פנקס מספר .RGALI 1814/4/7 :8 .Zhukov, iv, p. 2556 . 7 .אלמונית ,עמ' .17‑13 8 .קרץ בשיחה עם המחבר.10.10.1999 , 9 .יומן המבצעים של רטיך ,מסמכי רייכהלם. 10.מצוטט אצל.Ramm, 1994, p. 98 : 11.מצוטט שם ,עמ' .40 2112.באפריל.TsAMO 233/2374/92, pp. 359‑360 :
םוקמ יארמ
483
.BA‑MA MSg1/976, p. 14313. .TsAMO 299/17055/4, p. 30514. .Zhukov, iv, p. 27615. .TsAMO 233/2374/194, p. 6616. 17.ואלין ( ,)Wallinמצוטט אצל.Ramm, 1994, p. 99 : .A. Luchinsky, "Na Berlin!", ViZh, No. 5, May 196518. .NARG 338, P‑136, p. 4919. .TsAMO 233/2374/194, p. 7820. .Rocolle, 1954, p. 8721. 22.רות שוורץ מצוטטת אצל.Ramm, 1994, p. 229 : .RGVA 32925/1/130, p. 26923. 24.שם ,עמ' .275 25.מסמכי גרוסמן.RGALI, 1710/3/51, p. 239 : 26.אלמונית ,עמ' .27 .TsAMO 233/2356/5804, pp. 201‑20327. ;Maizière, p. 10628.מייזייר בשיחה עם המחבר.9.10.1999 , 29.מצוטט אצל.Trevor‑Roper, p. 65 : .NA 740.0011 EW/3‑224530. .NA RG59740.0011 EW/4‑64531. 32.פרייטג פון לורינגהופן בשיחה עם המחבר.4.10.1999 , 33.מייזייר בשיחה עם המחבר.9.10.1999 , ;Below, p. 41134.טראודל יונגה בראיון טלוויזיה. 35.מכתב מ‑ 22באפריל ,מועתק אצל.Gun, p. 176 :
לפרק :19העיר המופגזת
1 .יומנו של נגד היינריך ו' 23 ,באפריל.BZG‑S : .Zhukov, iv, p. 2552 . 3 .אלמונית ,עמ' .31 4 .בייר בשיחה עם המחבר.9.10.2001 , .Kronika, pp. 98‑995 . 6 .פטרזון בשיחה עם המחבר.9.7.2000 , .NA740.0011 EW/4‑24457 . .TsAMO 233/2374/93, pp. 413, 4198 . 9 .שם ,עמ' .414 10.שם ,עמ' .415 11.רייכהלם בשיחה עם המחבר ;5.10.1999 ,הומבולדט בשיחה עם המחבר.11.10.1999 , .NA740.0011 EW/4‑104512. .BA‑MA MSg1/976, p. 2813. .NA 740.0011 EW/4‑244514. 15.הומבולדט בשיחה עם המחבר.11.10.1999 ,
484
נפילת ברלין
16.מסמכי רייכהלם.Das Letzte Aufgebot : 17.גנשר בשיחה עם המחבר.4.9.2000 , 18.יומן רטיך ,מסמכי רייכהלם. .BA‑MA MSg1/976, p. 2219. 20.שם ,עמ' .24 .NA 740.0011 EW/5‑14521. 22.חקירת שפר 22 ,במאי.NA 740.0011 EW/5‑145 : 23.מצוטט אצל.Trevor‑Roper, p. 116 : .Sereny, p. 53224. .Gun, pp. 253‑25425.
לפרק :20תקוות שווא
.BA‑MA MSg2/12831 . 2 .פנה בשיחה עם המחבר.4.6.1999 , .NA 740.0011 EW/5‑1453 . .Trevor‑Roper, p. 1034 . 5 .לוונשטיין בשיחה עם המחבר.14.7.2000 , .Konev, p. 1506 . .RGALI 1710/3/51, p. 2397 . 8 .שם ,עמ' .240 .NA RG218 JCS Box 159 . 10.תכתובת אנטונוב.NA RG334/Entry 309/Box 2 : .TsAMO 233/2374/92, p. 5311. .V. S. Antonov, "Poslednie dni voiny", ViZh, No. 7, July 198712. .Ramm, 1994, p. 10213. .RGALI 1710/3/51, p. 23914. 15.האחות רות שוורץ ,מצוטטת אצל.Ramm, 1994, p. 229 : .BA‑MA MSg2/1283, p. 1116. 17.פרייטג פון לורינגהופן בשיחה עם המחבר ;4.10.1999 ,מיש בשיחה עם המחבר, .8.7.2000 .TsAMO 233/2374/92, p. 36118. .TsAMO 233/2374/194, p. 7819. .TsAMO 233/2374/92, p. 36220. 21.סולחנישווילי בשיחה עם המחבר.12.10.2000 , .Glenn Gray, pp. 66‑6722. .Naimark, p. 7023. 24.שם ,עמ' .83 .TsAMO 233/2374/92, p. 33325. 26.מסמכי גרוסמן.RGALI 1710/3/51, p. 240 : .BA‑MAMSg1/976, p. 2427.
םוקמ יארמ
485
28.רומן בורגהרט ( ,)Burghartמצוטט אצל.Ramm, 1994, p. 104 : 29.ואלין ( ,)Wallinמצוטט שם ,עמ' .108 .BA‑MA MSg2/128330. 31.ואלין ,מצוטט אצל.Ramm, 1994, p. 103 : .BA‑MA N65/12632. .TsAMO 233/2356/5804, pp. 201‑20333. .BA‑MA N65/126, p. 16534. 35.דין אל אנטונוב 25 ,באפריל.NA RG334/Entry 309/Box 2 : .NA RG59740.0011 EW/5‑104536. .NA RG334/Entry 309/Box 637. 38.סרוב באמצעות בריה אל סטלין 25 ,באפריל.GARF 9401/2/95, pp. 304‑310 : 39.בריה אל סטלין.GARF 9401/2/95, pp. 317‑328 :
לפרק :21הלחימה בעיר
1 .אלמונית ,עמ' .17 2 .שם ,עמ' .54‑53 3 .יומן הנגד היינריך ו' 27 ,באפריל.BZG‑S : 4 .פטרזון בשיחה עם המחבר.9.7.2000 , 5 .בסטלר בשיחה עם המחבר.7.7.2000 , .TsAMO 233/2374/93, p. 7476 . 7 .אלמונית ,עמ' .38 .Rocolle, 1954, p. 738 . 9 .יומן המכתבים של טוסקנו‑קורבין ( 7 ,)Toscano‑Korvinביולי.BZG‑S : .BA‑MA MSg1/976, p. 2810. 11.פיוטר מיטרופנוביץ' סבלייב ,מצוטט אצל.Shindel (ed.), p. 161 : 12.יוהנס שטיינהוף ,מצוטט אצל.Steinhoff et al. (eds.), p. 245 : .TsAMO 233/2374/194, p. 7813. .Nikolai Vasiliev, "Krasnyi tsvet pobedy", in Vsem smertyam nazlo, Moscow, 200014. .SHAT 7 P 16315. .TsAMO 233/2374/194, p. 7816. 17.שיחה עם המחבר בעילום שם.5.11.1999 , .A. Luchinsky, "Na Berlin!", ViZh, No. 5, May 196518. 19.אווה רויס ,מצוטטת אצל.Schwerin, p. 166 : 20.מסמכי גרוסמן.RGALI 1710/3/51, p. 241 : 21.שם ,עמ' .240 .BA‑MA MSg1/976, p. 2522. 23.שם. .Konev, p. 23624. 25.מסמכי גרוסמן.RGALI 1710/3/51, p. 240 : .BA‑MA MSg2/1283, p. 2226.
נפילת ברלין
486
.AGMPG II. Abt., Rep. 1A, A2. IA 9/‑Havemann27. .Rocolle, 1992, pp. 108‑10928. .Bollmann et al., p. 67 : מצוטטת אצל,)Reinold( מריאנה ריינולד29. .Naimark, p. 8230. .TsAMO 233/2374/93, p. 70631. .650 ' עמ,שם32. .66 ' עמ,אלמונית33.
הלחימה ביער:22 לפרק
. מסמכי רייכהלם,יומן פטר רטיך1 . .Ramm, 1994, p. 231 : מצוטטת אצל,רות שוורץ2 . . מסמכי רייכהלם,יומן פטר רטיך3 . .Beelitzer Heimatverein, p. 184 . .NA RG 338 R‑79, p. 14 :מצוטט אצל5 . .19 ' עמ,מצוטט שם6 . .TsAMO 684/492483/17 . .A. Luchinsky, "Na Berlin!", ViZh, No. 5, May 19658 . .NA RG 338 R‑79, pp. 37‑389 . .שם10. .TsAMO 236/2675/267, p. 18611. .10.10.2001 ,לינדנר בשיחה עם המחבר12. .A. Luchinsky, "Na Berlin!", ViZh, No. 5, May 196513. .Konev, p. 18214. .Ramm, 1994, p. 70 : מצוטט אצל,באומגרט15. .TsAMO 236/2675/267, p. 18916. .10.10.2001 ,בול בשיחה עם המחבר17. .Ramm, 1994, pp. 159‑160 : מצוטט אצל,יומן יירגס18. .Ramm, 1995, p. 25 :מצוטטת אצל19. .Ramm, 1994, p. 306 : מצוטט אצל,קליינט20. .RGALI, 1814/4/8, p. 80 :9 פנקס מספר,יומן ק"מ סימונוב21. .TsAMO 233/2374/194, p. 7622. .Konev, pp. 181‑18223. .BA‑MA MSg1/976, p. 138 :אייזמן24. .143 ' עמ,שם25. .שם26.
בגידת כוח הרצון:23 לפרק
.A. Luchinsky, "Na Berlin!", ViZh, No. 5, May 19651 . V. S. Antonov, "Poslednie dni voiny", ViZh, No. 7, July 1987, and TsAMO2 . .301sd/295514/1, p. 158
487
םוקמ יארמ
.Schultz‑Naumann, p. 178 :מצוטט אצל3 . .GARF 9401/2/102, pp. 13‑174 . .NA RG218 JCS Box 15 File 945 . .GARF 9401/2/97, pp. 32‑486 . .4.10.1999 ,פרייטג פון לורינגהופן בשיחה עם המחבר7 . .Trevor‑Roper, p. 152 :מצוטט אצל8 . .157‑156 ' עמ,שם9 . .Gun, p. 27310. .57 ' עמ,אלמונית11. Meine Oma hatte" :; ראו גם סרט תיעודי בשםPeter Norden, Munich, 1970 :ראו12. יוכן,) על נכדּה של קיטיPraunheim( " מאת רוזה פון פראונהייםeinen Nazi‑Puff .)Mattei( מטאי .TsAMO 233/2374/194, p. 8313. .Rocolle, 1954, p. 6914. .25.7.2000 ,קלוצ'קוב בשיחה עם המחבר15. .Shatilov, "U sten Reikhstaga", in Vsem smertyam nazlo, Moscow, 200016. .10.2.2001 ,סולחנישווילי בשיחה עם המחבר17. .TsAMO 233/2374/194, p. 7818. .S. Neustroev, "Shturm Reikhstaga", ViZh, No. 5, May 1960, pp. 42‑4519. .25.7.2000 ,בליאייב בשיחה עם המחבר20. .Shindel (ed.), p. 151 :מצוטט אצל21. .GARF 9401/2/97, pp. 32‑4822. .TsAMO 233/2356/5804, p. 14723. .4.10.1999 ,פרייטג פון לורינגהופן בשיחה עם המחבר24. .שם25. .V. S. Antonov, "Poslednie dni voiny", ViZh, No. 7, July 198726. .Krukenberg, BA‑MA MSg2/1283, p. 3027. .Ramm, 1994, p. 106 : מצוטט אצל,)Weisz( וייס28. .115 ' עמ, מצוטט שם,)Bereznyak( ברזניאק29. .19.5.1999 ,פנה בשיחה עם המחבר30. .שם31. .TsAMO 233/2374/92, p. 7032.
דמדומי הפיהרר:24 לפרק
.Shatilov, "U sten Reikhstaga", in Vsem smertyam nazlo, Moscow, 20001 .Vasily Subbotin, How Wars End, p. 1312 .Kardorff, p. 1753 .S. Neustroev, "Shturm Reikhstaga", ViZh, No. 5, May 1960, pp. 42‑454 .BA‑MA MSg2/3448, p. 105 .8.7.2000 ,מיש בשיחה עם המחבר6
. . . . . .
נפילת ברלין
488
.Rzhevskaya, 1986, p. 447 . .R.E. Leon, The Making of an Intelligence Officer, London, 19948 . .Sereny, p. 5389 . .RGVA‑SA 1355/1/1, p. 1810. .GARF 9401/2/96, pp. 175‑182 : במאי7 , ואדיס אל בריה,דוח חקירת סמר"ש11. .8.7.2000 ,; מיש בשיחה עם המחברSereny p. 53912. .8.7.2000 ,מיש בשיחה עם המחבר13. .שם14. .Rzhevskaya, 1986, p. 3615. .31 ' עמ,שם16. .GARF 9401/2/96, pp. 175‑182 : במאי7 ,ואדיס אל בריה17. .TsAMO 236/2675/149, p. 27418. .Ramm, 1994, p. 309 : מצוטט אצל, באפריל30 ,)Kleint( רב"ט מרטין קליינט19. .Rzhevskaya, 1986, p. 3120. Martin Gilbert, The Day the War Ended, London, : מצוטטים אצל,מסמכי טרומן21. .1995, p. 41 .NA 740.0011 EW/4‑244522. .NA RG 338 R‑79, p. ii23. .25.7.2000 ,קלוצ'קוב בשיחה עם המחבר24. .25.7.2000 ,בלאייב בשיחה עם המחבר25. .25.7.2000 ,קלוצ'קוב בשיחה עם המחבר26. .Ramm, 1994, p. 120 : מצוטט אצל,וייס27. .Vishnevsky, "Berlin Diary", in Sevruk (ed.), pp. 162‑19328. .Zhukov, iv, pp. 269‑27029.
לשכת הקנצלר והרייכסטאג:25 לפרק
.BA‑MA MSg2/3448, p. 151 . .BA‑MA MSg2/1283, p. 322 . .Karen Meyer, pp. 47‑833 . ; המחבר מודה לדיטמרAmt für die Erfassung der Kriegsopfer, 28 July 19474 . .ארנולד על הערותיו בנושא זה .25.7.2000 ,בלאייב בשיחה עם המחבר5 . .25.7.2000 ,קלוצ'קוב בשיחה עם המחבר6 . .TsAMO 233/2374/93, pp. 458‑4597 . .2.11.1999 ,גאל בשיחה עם המחבר8 . . תצוגה מתמדת במבצר שפנדאו,)Brettschneider( סיפורו של ברטשניידר9 . .Operation Dragon's Return, STIB, 28 January 1954, PRO DEFE 21/42, p. 410. .TsAMO 236/2675/149, p. 27611. .NA RG 338 R‑79, p. 4912. .Ramm, 1994, p. 291 : מצוטט אצל,)Haufschildt( הורסט האופשילדט13.
םוקמ יארמ 14.שם ,עמ' .150 15.רייכהלם בשיחה עם המחבר.5.10.1999 , .BA‑MA MSg2/1283, p. 3416. 17.ואדיס אל בריה 7 ,במאי.GARF 9401/2/96, pp. 175‑182 : 18.רדיו המבורג.Trevor‑Roper, p. 188 : .Zhukov, iv, p. 27219. .Le Tissier, 1999, p. 18620. 21.בייר בשיחה עם המחבר.9.10.2001 , 22.לווה בשיחה עם המחבר.9.10.2001 , .Zhukov, iv, p. 27223. 24.בייר בשיחה עם המחבר.9.10.2001 ,
לפרק :26סוף הקרב
.Rürup (ed.), 1997, p. 1841 . 2 .תצוגת קבע בפרינץ‑אלברכט‑גלנדה. .V. S. Antonov, "Poslednie dni voiny", ViZh, No. 7, July 19873 . .Musmanno, p. 394 . 5 .לוטר ריל ( ,)Rühlמצוטט אצל.Steinhoff et al. (eds.), p. 434 : .Rzhevskaya, 1986, p. 2126 . .Rzhevskaya, 2000, p. 2867 . 8 .סולחנישווילי בשיחה עם המחבר.12.10.2000 , 9 .שם. 10.ואדיס אל בריה 7 ,במאי.GARF 9401/2/96, pp. 175‑182 : .Rzhevskaya, 2000, p. 29511. .Zhukov, iv, p. 27512. 13.תחקיר ארנה פלגל ב‑ 23 ,OSSבנובמבר. 14.רז'בסקאיה בשיחה עם המחבר.28.10.2001 , .TsAMO 233/2374/93, pp. 458‑45915. 16.יומן ק"מ סימונוב ,פנקס מספר .RGALI 1814/4/8 :9 17.ראו.GARF 9401/2/95, pp. 57‑62, 92‑96 : 18.בריה אל סטלין 20 ,בנובמבר.GARF 9401/2/100, p. 492 : 19.בלאייב בשיחה עם המחבר.25.7.2000 , .RGALI 1710/3/51, p. 24020. 21.שם ,עמ' .242 22.שם ,עמ' .245 23.שם ,עמ' .243 24.שם ,עמ' .244 25.גנשר בשיחה עם המחבר.4.9.2000 , 26.יומן פטר רטיך 3 ,במאי ,מסמכי רייכהלם. 27.אדלסהיים ;BA‑MA MSg1/236 :רייכהלם.NA RG 338 B‑606 :
489
490
נפילת ברלין
28.רוברט אולנדורף ( ,)Ohlendorfמצוטט אצל.Ramm, 1994, p. 174 : .NA RG 338 R‑79, p. 5829. 30.גנשר בשיחה עם המחבר.4.9.2000 , 31.הרברט פוקס ( ,)Fuchsמצוטט אצל.Ramm, 1994, p. 256 : 32.רייכהלם בשיחה עם המחבר.5.10.1999 , 33.הומבולדט בשיחה עם המחבר.11.10.1999 , .Rzhevskaya, 2000, p. 27734. 35.אייזנהאואר אל אנטונוב 10 ,במאי.NA RG334/Entry 309/Box 2 : .Bradley, p. 55136. .Yashechkin, reported to GLAV‑PURKKA, RGASPI 17/125/31037. .Konev, p. 23038. 39.אייזנהאואר אל אנטונוב 8 ,במאי.NA RG334/Entry 309/Box 2 : Yuri Gribov, "Igral nam ν Brandenburge grammofon", Stroki's velikoi voiny,40. .Moscow, 2000 .Inozemtsev, p. 20641. 42.יומן ק"מ סימונוב ,פנקס מספר .RGALI, 1814/4/8 :9 .TsAMO 233/2356/5804, pp. 155‑15643. 44.יומן ק"מ סימונוב ,פנקס מספר .RGALI, 1814/4/8 :9
לפרק :27אבוי למנוצחים!
.GARF 9401/2/96, p. 151 . .RGVA 32925/1/100, p. 2932 . 3 .ראוPRO DEFE 41/116; Counter Intelligence Corps NA 319/22/XE 169886; : .NA 319/22/XE 257685 4 .רשימות פדוסייב. 5 .דוח הלשכה השנייה 21 ,באפריל.SHAT 7 P 128 : .RGALI 1710/3/51, p. 2416 . 7 .אבקומוב אל סטלין"Portrety bez retushi", Voennye Arkhivy Rossii, :10.1.1948 , .No. 1, 1993, p. 189 8 .יומן ק"מ סימונוב ,פנקס מספר .RGALI 1814/4/7 :8 9 .יומן המכתבים של טוסקנו‑קורבין ( 7 ,)Toscano‑Korvinביולי.BZG‑S : .RGVA 32925/1/121, pp. 61, 9310. 11.מרפי אל משרד החוץ.NA 740.0011 EW/4‑2445 : .NA 740.0011 EW5‑14512. .Zbarsky, p. 13413. ;Kardorff, p. 35814.לוין בשיחה עם המחבר.14.10.1999 , 15.ד"ר גרהרד רייכלינג ( ;)Reichlingבתי החולים קריטה וקייזרין אאוגוסטה‑ויקטוריה, מצוטטים אצל.Sander and Johr, pp. 54, 59 : .Kardorff, p. 35816. 17.אירנה בורכרט ( ,)Burchertמצוטטת אצל.Owings, p. 147 :
םוקמ יארמ
491
18.יוליאנה הרטמן ( ,)Hartmannמצוטטת אצל.Steinhoff et al. (eds.), p. 455 : 19.אלמונית ,עמ' .139 20.שם ,עמ' .166 21.מצוטטת אצל.Steinhoff et al. (eds.), p. 459 : 22.ראו.Frank Biess, "The Protracted War", GHI Bulletin, No. 28 (Spring 2001) : .Kardorff, p. 35823. 24.אלמונית ,עמ' .283‑282 25.רגינה פרנקנפלד ( ,)Frankenfeldמצוטטת אצל.Owings, p. 405 : 26.אלמונית ,עמ' .89 ‑ 27.יומן המכתבים של טוסקנו קורבין 7 ,ביולי.BZG‑S : 1628.ביוני.RGVA 32925/1/121, p. 82 : 2929.במאי.RGVA 32925/1/116, p. 428 : 1430.באפריל.TsAMO 372/6570/68, pp. 17‑20 : .Sander and Johr, p. 1731. 2632.באפריל.TsAMO 233/2374/92, p. 240 : .RGVA 32925/1/100, p. 29633. .RGALI 1710/3/51, p. 24434. .RGVA 32925/1/297, pp. 30‑3135. 536.באוקטובר.RGASPI 17/125/316, p. 81 : .Kardorff, p. 36437. 38.אלמונית ,עמ' .131 39.ורנר בשיחה עם המחבר.15.10.1999 , .Naimark, p. 9340. .OMGUS, NA, RG260 A2 B1 C3 Box 36341. .Kardorff, p. 34142. 43.לווה בשיחה עם המחבר.10.10.2001 , .Zbarsky, p. 12944. 45.בריה אל סטלין.GARF 9401/2/95, pp. 395‑399 : 46.מרז'קו בשיחה עם המחבר.10.11.1999 , 47.בלאייב בשיחה עם המחבר.25.7.2000 , .RGVA 32925/1/121, p. 8948. 749.במאי.RGVA 32925/1/121, p. 41 : .RGVA 38680/1/4, p. 4350. 51.בייר בשיחה עם המחבר.9.10.2001 , 52.לווה בשיחה עם המחבר.9.10.2001 , 53.בייר בשיחה עם המחבר.9.10.2001 , 54.וולף בשיחה עם המחבר.14.7.2000 , .Wolf, 1997, p. 4755. .Wolf, 1998, p. 3356. 57.וולף בשיחה עם המחבר.14.7.2000 ,
נפילת ברלין
492
.Beria, p. 8858. .14.7.2000 ,וולף בשיחה עם המחבר59. .שם60. .Kardorff, p. 35661. .LA‑B 392862. ."Zeitung in der Zeitung", Freie Welt, July 1975, BA‑MA MSg2/362663. .GARF 9401/2/95, p. 374 :בריה אל סטלין64. .GARF 9401/2/96, pp. 343‑344 : ביוני1665. .NA RG 260 OMGUS, Stack 390 41/7/5‑6 :דוח קריטאס66. .GARF 9401/2/97, pp. 8‑10 : ביוני22 ,בריה אל סטלין67.
האיש על הסוס הלבן:28 לפרק
.Senyavskaya, 1995, p. 191 : מצוטט אצל,TsAMO 372/6570/681 . .TsAMO 372/6570/78, pp. 30‑322 . .TsAMO 233/2374/92, p. 2883 . .27.10.2001 ,קובסוב בשיחה עם המחבר4 . .RGVA 38686/1/26, p. 365 . .RGVA 32925/1/297, p. 286 . .GARF 9401/1a/165, pp. 181‑1837 . .VOV, iv, p. 191, n. 59; p. 193, n. 658 . .Bezborodova, p. 159 . .Senyavskaya, 2000, p. 95 : מצוטט אצל,ו' קרדין10. 12 ,מכתב מאת יהודים ברּוּבצובסק שבאלטאי ליו"ר מועצת הלאומים של ברה"מ11. .RGASPI 17/125/310, p. 47 :ביולי .50 ' עמ,שם12. .657 ' עמ,ורט13. .TsAMO 233/2374/194, p. 8314. ."Zeitung in der Zeitung", Freie Welt, July 1975, BA‑MA MSg2/362615. .Rzhevskaya, 2000, pp. 292, 30116. .Zhukov, iv, pp. 297‑29817. .BA‑MA MSg2/362618. .6.11.1999 ,קזקובה בשיחה עם המחבר19. .NA RG 338 B‑33820. .NA 740.0011 EW/5‑1045 : במאי721. : שהועבר על ידי מרפי למשרד החוץSHAEF דוח חטיבת הלוחמה הפסיכולוגית של22. .NA 740.0011 EW/4‑2445
מפתח א
אאוגוסטה‑ויקטוריה ( ,)Auguste‑Viktoriaבית חולים248 , אבקומוב ,ויקטור סמיונוביץ' (Viktor ,50 ,)Semyonovich Abakumov ;436 ,404 ,164 ,128‑126וארנבורג, ;224‑223וקנוניה נגד ז'וקוב,421 , 441‑439 אברסוואלדה (289 ,268 ,)Eberswalde אגרניינקו ,זכר מרקוביץ' (Zakhar ,64 ,62 ,)Markovich Agranenko 153‑152 ,151 ,136 ,118 ,69 ,67 אדלון ( ,)Adlonבית מלון405 ,341 ,81 , אדלסהיים ,גנרל מקסימיליאן ,הברון פון (General Maximilian Freiherr von 412 ,410 ,)Edelsheim אדלרהורסט ( ,)Adlerhorstמפקדה,41 , 60 ,53 ,43 ,42 אודרברוך ( ,)Oderbruchמישור הצפה, ,231 ,188 ,162 ,160 ,104‑103 ,101 ,259 ,257 ,249 ,246 ,241‑240 ,234 347 ,270 ,265 אולאו ( ,)Ohlauראש גשר157 ,154 ,93 , אולבריכט ,ולטר (431 ,)Walter Ulbricht אולדרסהאוזן ,ליבוסה פון (Libussa von 152‑151 ,147 ,)Oldershausen אונטר דן לינדן (,)Unter den Linden 324‑323
אונס ע"י הצבא האדום,113 ,66‑64 ,34 , ,304 ,301 ,294 ,194 ,140 ,137‑136 ,426 ,345‑344 ,333‑331 ,320 ,318 ;431בברלין,426‑422 ,363‑361 , ;428גרידות כתוצאה;426 ,185 , לדברי ארנבורג ;223 ,59 ,בפרוסיה המזרחית;214 ,151 ,69 ,65 ,63‑62 , נשים סובייטיות;139‑137 ,99 ,97 , בשוורין99 , אוסטר ,גנרל‑מיור האנס (Generalmajor 208 ,)Hans Oster אוסטרמאייר ,הרטה (,)Herta Ostermayr 299 ,276 ,274 אוסנברוק (221 ,)Osnabruck אופלן (157 ,155 ,141 ,93‑92 ,)Oppeln אורניינבורג (,287 ,220 ,)Oranienburg 334 ,312 ,310 ,295 ,290 אחמטובה ,אנה אנדרייבנה (Anna 196 ,)Andreyevna Akhmatova אידן ,אנתוני (108 ,)Anthony Eden אייזמן ,אל"ם האנס גאורג (Oberst Hans ,158 ,119 ,87‑85 ,)Georg Eismann 265 ,187 ,186 ,178 אייזנהאואר ,ג'נרל דווייט ד' "אייק" ("General Dwight D. "Ike ,172 ,170‑169 ,167 ,)Eisenhower ;380 ,326‑324 ,229‑228 ,218 והבריטים;171 ,168 ,115‑114 ,
493
494
נפילת ברלין
וברית המועצות,115 ,109 ,54 , ,236‑235 ,221 ,218 ,170 ,167 ;414וברלין,172‑171 ,169‑167 , ;324 ,221 ,217‑216וז'וקוב;439 , וכניעת גרמניה;417‑416 ,314 , וצליחת הריין ;168 ,114 ,ומברק 175‑173 ,171 ,169 ,SCAF‑252 איינזיידל ,היינריך הרוזן פון (Heinrich 69 ,)Graf von Einsiedel אלבינג (,146‑144 ,82 ,62 ,60 ,)Elbing 148 אלזהולץ (394‑393 ,)Elsholz אלזר ,יוהן גאורג (,)Johann Georg Elser 208 אלכסנדר ,פילד‑מרשל סר הרולד (Field 219 ,)Marshal Sir Harold Alexander אלכסנדרוב ,גאורגי פיודורוביץ' (,)Georgy Fedorovich Aleksandrov ;78 ,70ותשובה בפרבדה לארנבורג, 232 ,224‑223 אלכסנדרפלאץ (,357 ,)Alexanderplatz 407 ,364 אלנשטיין (64 ,62 ,60 ,)Allenstein אנהלטר ( ,)Anhalterתחנת רכבת,81 , ,383 ,356 ,338 ,337 ,316 ,300 ,215 387 אנטוורפן (41 ,)Antwerp אנטונוב ,גנרל‑פולקובניק אלכסיי אינוקנטייביץ' (General‑Polkovnik ,)Aleksei Innokentievich Antonov ,173 ,167 ,165 ,131‑130 ,110 414 ,324 ,256 ,236‑235 ,175‑174 אנטונוב ,אל"ם ולדימיר סמיונוביץ' (Polkovnik Vladimir Semyonovich 368 ,357 ,)Antonov אפל ,ריינהרד (,207 ,)Reinhard Appel 292‑291
אקסמן ,רייכסיוגנדפיהרר ארטור (Reichsjugendführer Artur ,376 ,357 ,274 ,268 ,207 ,)Axmann 398‑397 ארדנה ,פרופ' מנפרד ,הברון פון (Prof. 343 ,)Manfred, Baron von Ardenne ארדנים ( ,)Ardennesמתקפה,42‑40 , ,121 ,115 ,113 ,110 ,54 ,44 ,43 218 ,170 ,168 ארווין ,וירג'יניה (,)Virginia Irwin 326‑325 ארמיה קריובה (,55 ,)Armia Krajowa 225 ,130‑129 ,113‑112 ,57 ארנבורג ,איליה גריגורייביץ' (Ilya ,62 ,59 ,)Grigoryevich Ehrenburg ,224‑222 ,220‑219 ,197 ,196 ,69 438 ארצות הברית ,חיל האוויר (US Air :)Forceוהיתקלויות עם הצבא האדום ;315 ,170 ,הפצצות אחרונות בברלין ;283 ,271 ,בחזית האלבה, 305 ,285 ,228 ארצות הברית ,צבא היבשה (:)US Army קבוצות ארמיות :קבוצת ארמיות ,6 ;218קבוצת ארמיות 229 ,169 ,12 ארמיות :ראשונה,168 ,41‑40 , ;228 ,217 ,169שלישית,168 , ;415 ,380 ,344 ,228 ,217 ,174 שביעית ;218 ,תשיעית,169 , 410 ,229‑228 ,217 ,216 דיביזיות 96 :חי"ר 83 ;324 ,חי"ר, 84 ;229 ,228 ,216חי"ר;216 , 102חי"ר 82 ;217‑216 ,מוטסת, 101 ;311 ,220מוטסת,220 , 2 ;311משוריינת5 ;228 ,216 , משוריינת228 ,216 , ארקנר (287 ,)Erkner
חתפמ
ב
באומבך ,סא"ל ורנר (Oberstleutnant
186 ,)Werner Baumbach באומגרט ,אברהרד (Eberhard
208 ,104‑103 ,)Baumgart באור ,האנס (403 ,)Hans Baur בארוט (,288‑287 ,277 ,)Baruth 354 ,351 ,349‑348 בוגדנוב ,גנרל‑פולקובניק סמיון איליץ' (General Semyon llyich ,277 ,258 ,246 ,96 ,52 ,)Bogdanov 418 ,373 ,334 ,319 ,281 בודיוני ,מרשל סמיון מיכאילוביץ' (Marshal Semyon Mikhailovich 440 ,326 ,)Budyenny בודפשט (113 ,44 ,)Budapest בווילוגואה ,ד"ר לודוויג (Dr Ludwig 343 ,)Bewilogua בול ,מייג'ר‑ג'נרל הרולד (Major 136 ,128 ,)General Harold Bull בולגנין ,גנרל‑לייטננט ניקולאי אלכסנדרוביץ' (General‑Leitenant ,)Nikolai Alexandrovich Bulganin 130 בולדט ,סרן גרהרד (Hauptmann 367 ,319 ,287 ,)Gerhard Boldt בולינג ,מייג'ר‑ג'נרל אלכסנדר (Major 217 ,)General Alexander Bolling בונהפר ,דיטריך (,)Dietrich Bonhoeffer 208 ‑ בונייצ'נקו ,גנרל מיור סרגיי קוזמיץ' (General‑Maior Sergei Kuzmich 210 ,)Bunyachenko בונין ,אל"ם בוגיסלב פון (Oberst 57‑56 ,)Bogislaw von Bonin בוסה ,גנרל תאודור (General Theodor ,260 ,252 ,249 ,210 ,188 ,)Busse
495
,292‑291 ,285 ,266‑265 ,263 ;394 ,378 ,351חבירה עם הארמיה השתים‑עשרה;348‑347 ,305 ,293 , הנסיגה לשפרייוואלד,278 ,268 , ;281הקרב על האודר,160 ,119 , 180‑179 ,163 בורגדורף ,גנרל וילהלם (General ,179 ,159 ,42 ,)Wilhelm Burgdorf ,360 ,297 ,289 ,288 ,284 ,248 ,181 402 ,397 ,378 ,376‑375 ,367 בורודינו ( ,)Borodinoמבצע420 ,166 , בורמן ,רייכסלייטר מרטין (Reichsleiter :)Martin Bormannואווה בראון,53 , ;359 ,274‑273 ,182 ,106בבונקר הפיהרר,309‑308 ,297 ,273 , ,380 ,376‑375 ,367 ,360‑358 ;385והגאולייטרים,159 ,106 , ;357 ,234 ,185וגיוס כוחות;187 , והימלר,274 ,182 ,179 ,92 ,75‑74 , ;313הסתרת ביזה נאצית;183 , יומנו,273 ,217 ,155 ,106 ,57 , ;366 ,358ניסיון בריחה,395 ,378 , ;402 ,399‑397והפולקסשטורם;73 , שאפתנותו181 ,73 , בלוב ,אל"ם ניקולאוס פון (Oberst ,179 ,43 ,)Nicolaus von Below 284 ,275 ,215 בלומנטריט ,גנרל גינטר (General 442 ,72 ,40 ,)Günther Blumentritt בליץ (,305 ,294‑293 ,248 ,)Beelitz 393 ,354 ,347‑346 ,318 ,317 בלקנוב ,גנרל גלב ולדימירוביץ' (General 324 ,)Gleb Vladímirovich Baklanov בנדלרשטראסה (338 ,)Bendlerstrasse בסטון (41 ,)Bastogne בראואר ,גנרל ברונו (General Bruno 266 ,260‑259 ,)Bräuer
496
נפילת ברלין
בראון ,אווה (,81 ,53 ,)Eva Braun ,405 ,376‑374 ,358 ,310 ,91‑90 ;413והיטלר,276‑275 ,273 ,106 , ;366 ,365 ,359 ,308חוזרת לברלין, ;182ושפר309‑308 , בראון ,אילזה (81 ,)Ilse Braun בראון ,מרגרטה (,)Braun, Margarete ראו פגליין ,גרטל ברבי (347 ,228 ,)Barby ברברוסה ( ,)Barbarossaמבצע,122 , 320 ,260 ברגהוף ( ,)Berghofראו ברכטסגדן ברדלי ,ג'נרל עומר נלסון (General ,169 ,)Omar Nelson Bradley 415 ,324 ,229‑228 ברומברג (100 ,96 ,)Bromberg ברוק ,פילד‑מרשל סר אלן (Field ,110 ,)Marshal Sir Alan Brooke 168‑167 ,165 ,114 ,112 ברז'נייב ,לאוניד איליץ' (Leonid Ilyich 442 ,)Brezhnev ברזרין ,גנרל‑פולקובניק ניקולאי ארסטוביץ' (General‑Polkovnik ,96 ,)Nikolai Erastovich Berzarin ,258 ,250 ,246 ,244 ,178 ,177 ,101 ;402 ,286 ,278כמושל ברלין,339 , 432 ,430 ,423 ,414 ,413 ,407 ,404 בריה ,לברנטי פבלוביץ' (Lavrenti ,100 ,77 ,51 ,)Pavlovich Beria ,406‑403 ,384 ,327 ,211 ,127‑126 ;439 ,419 ,414ומפקדי הצבא האדום ;50 ,והפולנים,95 ,55‑54 , ;434‑433 ,225 ,130‑129והפצצה האטומית;344‑342 ,235 ,166 ,34 , ופרוסיה המזרחית;124 ,69 ,63 , ושליטת הנקוו"ד בגרמניה,328 ,137 , 433 ,431‑430 ,429 ,339 ,329
בריטניה ,צבא היבשה (,)British Army ;219‑218קבוצת ארמיות ,21 ;172 ,169‑168הארמיה השנייה,228 , ;414 ,269הדיביזיה המוטסת 220 ,1 בריץ (322 ,317 ,307 ,)Britz ברית המועצות ,הצבא האדום (Krasnaya :)Armiyaוהיגיינה;157‑156 , וטקטיקה בלחימת רחוב בברלין, ;337‑334ומשמעת,211 ,49‑48 , ;427‑426 ,362 ,232 ,223‑222סדר כוחות ;175 ,46 ,43 ,וסמר"ש,126 , 437‑436 ,156 חזיתות :אוקראינית ,51 ,47 ,1 ,236 ,196 ,173 ,137 ,117 ,77 ;415 ,354 ,351 ,348ומבצע נייסה‑ברלין,191 ,175‑174 , ,253 ,248 ,233‑231 ,194‑192 ,328 ,316 ,278 ,261 ,255 ;342 ,338‑337בשלזיה,93‑92 , ;158‑154 ,153 ,141‑140 אוקראינית ;254 ,113 ,3 אוקראינית ;157 ,4ביילורוסית ,116 ,95 ,77 ,53‑51 ,50 ,1 ,144 ,140 ,137 ,135 ,123 ,118 ,212‑210 ,197 ,195 ,192 ,173 ,294 ,249 ,235 ,232‑231 ,225 ;328‑327והקרב על ברלין, ,316 ,303 ,289 ,284 ,244 ,241 ,405‑404 ,391 ,385 ,348 ,341 ;413ביילורוסית ,64 ,59 ,50 ,2 ,130 ,118 ,95 ,82 ,70 ,69 ,67 ,264 ,231 ,173 ,135 ,134 ,132 ;414 ,380 ,355 ,328 ,323 ,270 ביילורוסית ,82 ,67 ,58 ,52 ,3 127 ,83 ארמיות :גוורדיה ,292 ,267 ,262 ,3 ;348גוורדיה ,267 ,261 ,93 ,5
חתפמ ;326 ,324גוורדיה ,96 ,77 ,52 ,8 ,231 ,190 ,179‑177 ,118 ,98 ;234וההסתערות על ברלין,240 , ,269 ,265 ,250 ,246 ,244 ,243 ,322 ,307 ,292 ,290 ,287‑286 ,370‑369 ,356 ,342 ,337 ,335 ;388 ,386 ,383 ,373גוורדיה ,11 ;213 ,58גוורדיה משוריינת ,1 ;231 ,146 ,145 ,98 ,96 ,77 ,53 ומבצע ברלין,265 ,246 ,244 , ,322 ,316 ,307 ,290 ,287 ,269 ;388 ,342 ,337 ,335גוורדיה משוריינת ,121 ,96 ,77 ,52 ,2 ,287 ,281 ,265 ,246 ,244 ,154 ,399 ,373 ,342 ,334 ,319 ,290 ;418גוורדיה משוריינת ,52 ,3 ;154 ,138 ,92בלחימה על ברלין, ,316 ,292 ,277 ,267 ,262 ,255 ;342 ,338‑337 ,322גוורדיה משוריינת ,158 ,154 ,93 ,52 ,4 ,293 ,277 ,267 ,261 ,255 ,212 ;393 ,342גוורדיה משוריינת ;71 ,60 ,5סער ;146 ,2סער ,241 ,210 ,198 ,145 ,96 ,3 ,268 ,265 ,259 ,249 ,244‑243 ,303 ,300 ,290 ,287 ,281 ,277 ,359 ,357 ,342 ,335 ,321‑320 ;404‑403 ,399 ,386 ,376 ,373 וההסתערות על הרייכסטאג, ;382‑381 ,363סער ,77 ,52 ,5 ,243 ,194 ,178‑177 ,101 ,96 ,265 ,258 ,255 ,250 ,249 ,246 ,317 ,307 ,290 ,287‑286 ,278 ,386 ,356 ,342 ,339 ,322 ,320 ;404‑403 ,402ארמיה ,68 ,3 ;348 ,134ארמיה ,261 ,13 ;267ארמיה ,144 ,64 ,63 ,19
497
;146ארמיה ;191 ,157 ,92 ,21 ארמיה ,337 ,318 ,292 ,267 ,28 ;348ארמיה ,244 ,242 ,210 ,33 ;348 ,265 ,251ארמיה ;58 ,39 ארמיה ;213 ,63 ,58 ,43ארמיה ,265 ,259 ,244 ,239 ,56 ,53 ,47 ,389 ,307 ,293 ,290 ,287 ,281 ;417 ,399 ,392‑390ארמיה ,48 ;82ארמיה ;210 ,49ארמיה ,52 ;267 ,255ארמיה ;157 ,92 ,59 ארמיה ;158 ,92 ,78 ,60ארמיה ;265 ,244 ,211 ,61ארמיה ,69 ;348 ,265 ,249 ,244 ,212ארמיה ;210 ,70פולנית ,145 ,53 ,1 ;244 ,226‑225פולנית ,255 ,2 267 קורפוסים :גוורדיה ממוכן ,293 ,5 ;346גוורדיה משוריין ;326 ,4 גוורדיה משוריין ;293 ,135 ,6 גוורדיה משוריין ;293 ,7ממוכן ;293 ,9משוריין ;258 ,11 משוריין ;415 ,25פרשי הגוורדיה ;326 ,1פרשי הגוורדיה ,145 ,2 ;348פרשי הגוורדיה ,60 ,3 ;145 ,63רובאי הגוורדיה ,26 ;250רובאי הגוורדיה ;317 ,28 רובאי הגוורדיה ;326 ,32רובאי הגוורדיה ;324 ,34רובאים ;198 ,3רובאים ;402 ,342 ,9 רובאים ;277 ,79רובאים ,125 281 דיביזיות :רובאי הגוורדיה ;244 ,12 רובאי הגוורדיה ;251 ,27רובאי הגוורדיה ;316 ,48רובאי הגוורדיה ;351 ,348 ,50רובאי הגוורדיה ;349 ,54רובאי הגוורדיה ;324 ,58 רובאי הגוורדיה ;388 ,79רובאי
498
נפילת ברלין
הגוורדיה ;101 ,89רובאי הגוורדיה ;194 ,94רובאים ;356 ,61רובאים ;78 ,107רובאים ,365 ,363 ,150 ;381 ,372‑371רובאים ,365 ,171 ;372רובאים ;210 ,200רובאים ;104 ,230רובאים ;265 ,250 ,248 רובאים ;250 ,266רובאים ,301 250 אוויריית הצבא האדום :ארמיה אווירית ;349 ,318 ,254 ,253 ,2 ארמיה אווירית ;318 ,16ארמיה אווירית 318 ,18 ברכטסגדן (106 ,89 ,)Berchtesgaden ברלין ,גנרל וילהלם (General Wilhelm 249 ,)Berlin ברמן (228 ,)Bremen ברנאו (285 ,281‑280 ,270 ,)Bernau ברנדוט ,הרוזן פולקה (Greve Folke ,312 ,296 ,272 ,178 ,)Bernadotte 358‑357 ,314‑313 ברנדט ,ד"ר קרל (,)Dr Karl Brandt 275‑274 ברנפנגר ,גנרל‑מיור אריך (,)Generalmajor Erich Bärenfänger 399 ברסלאו (,92 ,81‑80 ,52‑51 ,)Breslau ,155 ,154 ,138 ,123‑122 ,94‑93 415 ,360 ,284 ,254 בתי דין שדה (summary courts 209 ,203 ,159‑158 ,155 ,)martial
ג
גאל ,סרן ולדימיר סמילוביץ' (Capt.
,238 ,)Vladimir Smiovich Gall 392‑389 גבלס ,רייכסמיניסטר יוזף (Reichsminister ,103 ,72 ,47 ,44 ,)Joseph Goebbels
,279 ,275 ,252 ,209 ,204 ,187 ,158 ,438 ,399 ,384 ,364 ,357 ,289 ,284 ;443בבונקר הפיהרר,309 ,297 , ;380 ,376‑375 ,360‑359וברלין,73 , ;167 ,89‑88כגאולייטר וקומיסר הרייך להגנת ברלין,267 ,204‑203 ,161 ,89 , ;363 ,283ודרזדן ;114 ,והתאבדות, ,396 ,378 ,360 ,308 ,299‑297 ;413 ,405‑404 ,398 ,397ויריבויות בפמליה ;309‑308 ,182 ,91 ,וכניעה, ;395 ,386 ,385 ,356ולאובן;155‑154 , ומות רוזוולט ;230‑229 ,ו"נשק פלא", ;208 ,40ופולקסשטורם ;73 ,וקוזקים, ;105כשר התעמולה,40 ,39 ,37 ,34 , ,162 ,161 ,130 ,101 ,89 ,88 ,62 ,59 ,304 ,272 ,247 ,207 ,202 ,194 ,182 432 ,431 ,334 ,311 גבלס ,מגדה ( ,182 ,)Magda Goebbels ,376‑375 ,360 ,309 ,299 ,297 ;404 ,396‑395 ,377ילדיה,297 , ,396‑395 ,378‑377 ,374 ,299 412 גדיניה (,146 ,119 ,83 ,)Gdynia 173 ,150‑149 גובן (233 ,)Guben גודריאן ,גנרל‑אוברסט היינץ (,)Generaloberst Heinz Guderian ,76‑75 ,56 ,54 ,53 ,48‑47 ,44‑41 ,179 ,162 ,158 ,148 ,92 ,90 ,82 ;416 ,226 ,184הדחתו;181‑180 , והתפטרות הימלר;160‑159 , והמפלגה הנאצית ;162 ,מריבות עם היטלר,121‑120 ,57‑56 ,47 , ;296 ,180 ,178‑177והימלר על משא ומתן לשלום178 , גוטנהאפן ( ,)Gotenhafenראו גדיניה גויה ( ,)Goyaאוניית בית חולים214 ,
חתפמ גולג (,156 ,143 ,139 ,130 ,84 ,)Gulag ;441 ,438‑437 ,224 ,194העברת פושעים לצבא האדום;193‑192 , העברת פולנים לצבא האדום225 , גוסקובסקי ,אל"ם יוסיף אירקלייביץ' (Polkovnik Iosif Iraklievich 101 ,75 ,55 ,53 ,)Gusakovsky גורדוב ,גנרל‑פולקובניק וסילי ניקולאייביץ' (General‑Polkovnik ,)Vasiliy Nikolayevich Gordov 348 ,292 ,267 ,262 גטוב (342 ,308 ,220 ,)Gatow גיזברכטשטראסה (,)Giesebrechtstrasse 362 גינשה ,אוטו (,284 ,)Otto Günsche 403 ,376‑375 גלן ,גנרל‑מיור ריינהרד (General‑Maior 47‑46 ,43‑42 ,)Reinhard Gehlen גן החיות ,מגדל נ"מ ובונקר,205 ,38 , ,388 ,373 ,372 ,357 ,306 ,302 ,289 409 ,406 ,399 ,389 גנשר ,האנס‑דיטריך (Hans‑Dietrich 305 ,114 ,)Genscher גסטאפו וס"ד (Gestapo, SD ],74 ,57 ,38 ,)[Sicherheitsdienst ,303 ,223 ,183 ,182 ,162 ,152 ,88 ;401 ,358ומחתרות בונדשו;201 , מפקדה בפרינץ‑אלברכטשטראסה,56 , ,397 ,395 ,368 ,357 ,323 ,106 ,91 ;401והמשטרה הפלילית ;203 ,משמר הראש של היטלר ;358 ,ועריקים282 , גרובס ,מייג'ר‑ג'נרל לזלי (Major 166 ,)General Leslie Groves גרונוואלד (342 ,340 ,)Grunewald גרוסדויטשר רונדפונק (Grossdeutscher ,)Rundfunkרשת רדיו,301 ,44 , 431 ,430 ,400 ,399
499
גרוסמן ,וסילי סמיונוביץ' (Vasily
,49 ,)Semyonovich Grossman ,99‑98 ,97‑96 ,76 ,66 ,59 ,57 ,55 ,315 ,294 ,145 ,137 ,135 ,117 ;426וברלין,340‑339 ,338 ,321 , ;421 ,409‑408 ,407הספר השחור, 438 גרייזר ,גאולייטר ארתור (Gauleiter 186 ,100 ,96 ,95 ,)Arthur Greiser גריים ,גנרל‑אוברסט רוברט ,ריטר פון (Generaloberst Robert Ritter von 359 ,340 ,)Greim גרינג ,רייכסמרשל הרמן (Reichsmarschall Hermann ,91 ,76 ,74 ,72 ,47 ,44 ,)Göring ,284 ,266 ,259 ,219 ,209 ,187‑186 ;398 ,373 ,289והיטלר,120 ,44 , ;273‑272 ,227‑226 ,182והרס קרינהל ;272‑271 ,מודח,309‑308 , 378 ,367 ,340 גרישין ,רס"ן (392‑389 ,)Maior Grishin גרליץ (424 ,267 ,154 ,)Görlitz גרמניה חופשית (,)Freies Deutschland ראו הוועד הלאומי למען גרמניה חופשית גרמניה ,חיל האוויר (,159 ,)Luftwaffe ,260 ,259 ,247 ,234 ,204 ,187 ,161 ,296 ,289 ,288 ,285 ,275 ,271 ,266 ,331 ,323 ,316 ,312 ,308 ,307 ,302 ,382 ,373 ,360 ,359 ,349 ,342 ,340 443 ,418 ,403 יחידות :דיביזיית נ"מ ;205 ,1 דיביזיית צנחנים ,247 ,184 ,9 ;403 ,400 ,269 ,266 ,259חטיבת צנחנים ;123 ,25חטיבת צנחנים ;259 ,247 ,27טייסת "לאונידס", 260
500
נפילת ברלין
גרמניה ,חיל הים (קריגסמארינה, ,159 ,149 ,124 ,83 ,)Kriegsmarine ;416 ,415 ,413 ,360 ,177כוחות מאולתרים ;187 ,149 ,שפרנגבוטה (סירות נפץ186 ,)Sprengboote , ספינות :אדמירל היפר (Admiral ;84 ,)Hipperאדמירל שר ( ;119 ,)Admiral Scheerלייפציג ( ;149 ,)Leipzigליצוב (,)Lützow ;119פרינץ אויגן (,)Prinz Eugen ;149 ,146שלזיין (,)Schlesien 149 גרמניה ,צבא היבשה (ורמאכט, ,)Wehrmacht קבוצות ארמיות :ויסלה,99 ,87‑85 , ,144 ,122 ,120 ,119 ,106 ,100 ,185 ,181 ,180 ,178 ,160 ,158 ,209 ,206 ,204 ,188‑187 ,186 ,289 ,266‑265 ,252 ,215 ,214 ;355‑354 ,349 ,339 ,311 ,292 מרכז,318 ,267 ,263 ,123 ,46 , ;416 ,414צפון ;54 ,שפריי;290 , 226 ,216 ,B ;56 ,A ארמיות :שנייה,120 ,119 ,82 ,60 , ;416 ,148 ,146‑144רביעית, ;118 ,82תשיעית,188 ,86 ,56 , ;410 ,354 ,291 ,246 ,214והגנת ברלין,265 ,252 ,249 ,244 ,242 , ;286 ,285 ,278 ,268 ,267בחזית האודר,189 ,179 ,160 ,119 , ;411 ,206ונסיגה לדרום‑מערב, ,355 ,346 ,318‑317 ,292 ,281 ;393 ,378והפנטסיות של היטלר, ;349 ,323 ,289וחבירה עם הארמיה השתים‑עשרה,293 , ;409 ,347 ,297שתים‑עשרה, ,304 ,297 ,293 ,285 ,228‑226
,367 ,349 ,347 ,323 ,318 ,305 ;417 ,410‑409 ,394‑393 ,370 שבע‑עשרה ;154 ,93‑92 ,עשרים ואחת ;414 ,פנצר ראשונה;160 , פנצר שלישית,145 ,119 ,83 ,58 , ;414 ,355 ,265פנצר רביעית, ,262 ,261 ,255 ,254 ,233 ,154 ;263פנצר חמישית41 , קורפוסים :גרוסדויטשלנד (,60 ,56 ,53 ,)Groβdeutschland V ;154 ,149 ,148 ,78הררי ס"ס, ,291 ,281 ,265 ,264 ,251 ,249 ,249 ,CI ;346 ,304 ,XX ;347 ,285 ,280 ,270 ,268 ,259 ,252 ;289פנצר ;154 ,XXIVפנצר ;394 ,XLIפנצר ,252 ,249 ,LVI ,306 ,290 ,285 ,280 ,268 ,259 401 דיביזיות :גרוסדויטשלנד (;103 ,46 ,)Groβdeutschland 168חי"ר 169 ;157 ,חי"ר;94 , 303חי"ר דבריץ (,)Döberitz 359 ;233 ,190 ,104חי"ר;154 , אולריך פון הוטן (Ulrich von ;347 ,)Huttenפרידריך לודוויג פאן (,)Friedrich Ludwig Fahn ;282תאודור קרנר (Theodor ;346 ,)Körnerשרנהורסט (,306 ,285 ,228 ,)Scharnhorst 7 ;417 ,412 ,409 ,346פנצר, 16 ;265פנצר 19 ;51 ,פנצר;53 , 20פנצר 21 ;155 ,פנצר25 ;255 , פנצר ;53 ,קורמרק ()Kurmark פנצר;393 ,378 ,348 ,268 ,258 , מינכברג ( )Münchebergפנצר, 18 ;399 ,356 ,337 ,322 ,306 פנצרגרנאדירים,316 ,306 ,278 ,
501
חתפמ Major( ' מייג'ר‑ג'נרל ג'ון ר,דין
173 ,167 ,)General John R. Deane אוברגרופנפיהרר ס"ס,דמלהובר SS‑Obergruppenführer( 119 ,87 ,)Demelhuber לפטננט‑ג'נרל סר מיילס,דמפסי Lieutenant General Sir Miles( 217 ,)Dempsey 317 ,)Dneper flotilla( שייטת,דנייפר Groβadmiral( גרוס‑אדמירל קרל,דניץ ,187 ,182 ,114 ,83 ,)Karl Dönitz ,360 ,358 ,318 ,308 ,272 ,226 ,215 416 ,415 ,398 ,397 ,384 ,378 ,83 ,82‑81 ,71 ,59 ,)Danzig( דנציג ,149‑148 ,147 ,146 ,124 ,123 ,119 ; המכון לרפואה270 ,173 ,152 ,150 125‑124 ,ולאנטומיה 411 ,285 ,227 ,222 ,217 ,)Dessau( דסאו ' ולדימיר גריגורייביץ,דקנוזוב Vladimir Georgievich( 324 ,)Dekanozov ,217 ,174 ,169 ,123 ,)Dresden( דרזדן ;348 ,344 ,267 ,255 ,235 ,221 114‑113 ,הפצצתה
ה
גנרל‑אוברסט פאול פון,האזה ,)Generaloberst Paul von Hase( 363 Prof. Werner( פרופ' ורנר,האזה 405 ,)Haase 343 ,)Dr Otto Hahn( ד"ר אוטו,האן Gauleiter Karl( גאולייטר קרל,האנקה 360 ,154 ,123 ,)Hanke גנרל‑אוברסט יוזף,הארפה ,47 ,)Generaloberst Josef Harpe( 92 ,56
, פנצרגרנאדירים20 ;399 ,342 ; פלדהרנהאלה306 ,231 ,) פנצרגרנאדיריםFeldherrnhalle( 233 , ביטחון391 ;102 גרוסדויטשלנד:חטיבות , משמר,)Groβdeutschland( ; קורמרק285 ,249 ,232 ,205 ,; פוטסדם103 ,) פנצרKurmark( ,111 ; חטיבת אימונים259 ,189 246 ראו גם ואפן‑ס"ס
ד
,256 ,235 ,167‑166 ,)Dahlem( דאלם 399 ,344 ,343‑342 ,220 ,170 ,)Allen Dulles( אלן,דאלס 221 288 ,227 ,)Döberitz( דבריץ אוברשטורמבאנפיהרר ולטר,דוברקה SS‑Obersturmbannführer Walter( 314 ,)Doberke Hans von( האנס פון,דונאני 208 ,)Dohnanyi Oberst( אל"ם תאודור פון,דופינג ,383 ,381 ,)Theodor von Dufving 401 ' סגן בכיר יקוב יוסיפוביץ,דז'וגשווילי Starshii Leutnant Yakov( 165‑164 ,)Iosifovich Djugashvili גנרל‑מיור אריך,דטלפסן ,)Generalmajor Erich Dethleffsen( 323 General Jacob( ג'נרל ג'ייקוב,דיברס 218 ,169 ,)Devers אוברסטגרופנפיהרר ס"ס יוזף,דיטריך SS‑Oberstgruppenführer Josef( ""ספ 235 ,120 ,41 ,)"Sepp" Dietrich
502
נפילת ברלין
הודג'ס ,לוטננט‑ג'נרל קורטני ה' (Lieutenant General Courtney H. 217 ,169‑168 ,)Hodges הוהנליכן (,272 ,159 ,)Hohenlychen 355 ,312 הוהנצולרנדם (,)Hohenzollerndamm 338 ,321 ,283 ,204 הוהנשנהאוזן (287 ,)Hohenschönhausen הולסטה ,גנרל‑לויטננט רודולף (,)Generalleutnant Rudolf Holste 394 ‑ הומבולדט דכרדן ,אל"ם הוברטוס ,הברון פון (Oberst Hubertus Freiherr ,56 ,)von Humboldt‑Dachroeden 411 ,305 ,228‑227 הומבולדטהיין ( ,)Humboldthainמגדל נ"מ342 ,306 ,205 , הוסבך ,גנרל פרידריך (General 83‑82 ,)Friedrich Hossbach החכר והשאל (98 ,62 ,)Lend‑Lease "היווים" ('411 ,383 ,143‑142 ,)'Hiwis היטלר ,אדולף ( :)Adolf Hitlerואובדן ורשה ;56 ,ואווה בראון,91 ,81 , ,358 ,308 ,299 ,275‑274 ,182 ,106 ,376‑375 ,374 ,366 ,365 ,360‑359 ;414‑412והארמיות התשיעית והשתים‑עשרה,348 ,307 ,305‑304 , ;349ודיביזיות ואפן‑ס"ס בהונגריה, ;179והגנת ברלין,204‑203 ,112 , ;306החלטה להישאר בברלין,296 , ;308 ,297הסתלקות מעיני הציבור, ;163‑162 ,89והפצצת דרזדן, ;114זיהוי העם הגרמני עם עצמו, ;297 ,181וחזית האודר;215‑214 , יום הולדתו,272‑271 ,261 ,233 , ;313 ,307 ,279 ,277 ,273הימים האחרונים בלשכת הקנצלר,341 ,
;375‑373 ,361‑358וכוח העזר של נשים ;207 ,ומות רוזוולט;230 , והמתקפה בארדנים,113 ,43‑42 ,41 , ;170ומתקפת הוויסלה,45 ,44‑43 , ;53 ,48‑46והפולקסשטורם;73 , ופליטים ;85 ,ופנטזיות על הצלה, ;340 ,323 ,307ו"פקודת נירון", ;227 ,183ופרוסיה המזרחית,56 , ;60ופרידריך הגדול,296 ,289 ,230 , ;405והצבא הגרמני,120 ,90 ,87 , ;179 ,177‑176 ,163‑162 ,145 ,122 והקרב על ברלין ;290‑288 ,שידור אחרון ;99 ,89 ,ושפר,308‑307 , ;309שרידי גופתו;444 ,414‑413 , ותוכניות פריצה339‑338 , היידריך ,אוברגרופנפיהרר ס"ס ריינהרד (SS Obergruppenführer Reinhard 362 ,75 ,)Heydrich הייזנברג ,פרופ' ורנר (Prof. Werner 343 ,)Heisenberg הייליגנבייל ( ,)Heiligenbeilכיתור,83 , 123 ,118 היילשטאטן (,294‑293 ,248 ,)Heilstätten 346 ,318 היינריצי ,גנרל‑אוברסט גוטהרד (,)Generaloberst Gotthard Heinrici ;415 ,264 ,232 ,185 ,177 ,160 והגנת ברלין,311 ,206 ,186‑185 , ;355והקרב על האודר,209 ,206 , ,263 ,252 ,249 ,246 ,242 ,218 289 ,278 ,270 ,267 ,266‑265 הילדברנדט ,גאולייטר פרידריך (Gauleiter 186 ,)Friedrich Hildebrandt הימלר ,ארנסט (,)Ernst Himmler 400‑399 הימלר ,היינריך (,)Heinrich Himmler ,264 ,103 ,91 ,75‑74 ,43 ,42
חתפמ ;398 ,273ודיביזיות ס"ס בהונגריה, ;313 ,179ומתנגדי המשטר,89 , ;106והיטלר;360‑359 ,296 ,182 , ּוולאסוב ;209 ,105‑104 ,ויריבויות, ;313 ,308 ,274 ,182 ,179 ,106 ,92 וצעדות מוות ;71 ,ומשא ומתן על שלום,296 ,272 ,202 ,178 ,177 , ;384 ,366 ,358‑357 ,314‑312 ,309 והפולקסשטורם ;73 ,ופומרניה, ;146ופקודות למלחמה טוטאלית, ;263 ,201בצפון גרמניה;378 ,321 , וקבוצת הארמיות ויסלה,87‑86 ,85 , ,119 ,106 ,105 ,101 ,100‑99 160‑158 ,121‑120 הלבה (,353‑351 ,349‑348 ,)Halbe 411 ,394 ,354 הלדר ,גנרל‑אוברסט פרנץ (203 ,)Generaloberst Franz Haider הלה ( ,)Helaנמל149 , הלץ ,גנרל‑מיור ארטור (Generalmajor 206 ,)Artur Hölz המבורג (,269 ,169 ,114 ,)Hamburg 399 ,396 ,380 ,307 ,273 הנובר (228 ,217 ,)Hanover הסלבן (,185 ,160‑158 ,)Hassleben 355 ,187 ,186 הרימן ,אווריל (,)Averell Harriman 235 ,220 ,173 ,131 הרמנפלאץ (,302 ,284 ,)Hermannplatz 322 הרשטראסה (373 ,370 ,)Heerstrasse
ו
ואדיס ,גנרל‑לייטננט אלכסנדר אנטולייביץ' (General‑Leitenant ,)Aleksandr Anatolevich Vadis 414‑413 ,405‑404
503
ואפן‑ס"ס (,87 ,75 ,74 ,73 ,)Waffen SS ,368 ,341 ,335 ,323 ,281 ,208 ,182 ;411והביזיון בהונגריה;313 ,179 , הוצאת עריקים להורג,157 ,152 , ;361 ,356 ,269 ,203יאגדפרבנדה, ;201זרים בשורותיו,341 ,279 , ;403 ,383‑382יחסים עם הוורמאכט, ;264 ,177 ,159 ,120‑119כוחות מאולתרים373 ,269 , ארמיות :פנצר ס"ס שישית,56 ,41 , ;221 ,113פנצר ס"ס אחת‑עשרה, 264 ,119 קורפוסים :פנצר ס"ס IIIגרמאנישה (III. SS‑Germanische ;289 ,263 ,)panzerkorpsהררי ס"ס V. SS‑Freiwilligen‑( V ,251 ,249 ,)Gebirgskorps ;291 ,281 ,265‑264פנצר ס"ס ,XI 347 ,281 ,268 ,252 ,249 דיביזיות :לייבשטנדארטה אדולף היטלר (1. Leibstandarte Adolf ;402 ,297 ,179 ,103 ,)Hitler דאס רייך (,)2. Das Reich ;87נורדלנד (,)11. Nordland ,279‑278 ,269‑268 ,264‑263 ,312 ,311 ,306 ,302 ,291 ,286 ,341 ,337 ,323 ,322 ,321 ,317 ,383‑382 ,375 ,369‑368 ,356 ,407 ,398‑397 ,395 ,387‑386 ;411ואפן‑גרנאדירים אסטונית, ;157נדרלנד (,)23. Nederland 30 ;411 ,264בינואר (30. ,208 ,161 ,104‑103 ,)Januar ;291 ,265 ,242 ,233שרלמאן (,312‑311 ,145 ,)Charlemagne 35 ;373 ,322משטרה וס"ס;349 , 36גרנאדירים352 ,
504
נפילת ברלין
חטיבות ויחידות אחרות :אלף לילה ולילה ;187 ,דנמרק (,)Danmark ;395 ,322 ,279 ,278 ,264נורגה, ;395 ,322 ,279 ,278 ,264גדוד לטבי ;341 ,גדוד משמר ראש הפיהרר ;127 ,גדוד סיור הארם, ;187גדוד פנצר כבד ,242 ,502 ;348 ,247גדוד פנצר כבד ,503 ;369 ,341גדוד פנצר כבד הרמן פון זלצה (,)Hermann von Salza ;373 ,337 ,317 ,264זולייקה, 187 וגנר ,גאולייטר יוזף (Gauleiter Joseph 402‑401 ,)Wagner וגנר ,גרד (242 ,)Gerd Wagner וגנר ,ולטר (359 ,)Walter Wagner ודינג (314 ,)Wedding וולטרסדורף (270 ,263 ,)Woltersdorf וולף ,מרקוס (,289 ,239 ,)Markus Wolf 431 וולף ,פרידריך (239 ,)Friedrich Wolf וולף ,קונרד (,289 ,239 ,)Konrad Wolf 417 וולף ,אוברגרופנפיהרר ס"ס קרל (SS‑Obergruppenführer Karl 220 ,198 ,172 ,170 ,)Wolff וולפסשאנצה ( ,)Wolfsschanzeמפקדה, 128‑126 ,42 ,41 ויטנברגה (228 ,)Wittenberge ויידלינג ,גנרל הלמוט (General ,)Helmuth Weidlingוהגנת ברלין, ,307‑306 ,291 ,290 ,288 ,285 ,280 ,357 ,338 ,323 ,321 ,317 ,312 ,311 ;380 ,370וכניעה ;401 ,והקרב על האודר,268 ,264 ,260 ,252 ,249 , ;278ותוכניות פריצה,339‑338 , 397 ,380 ,375‑374
ויידנדם ( ,)Weidendammגשר397 , וייט ,מייג'ר‑ג'נרל אייזיק ד' (Major 216 ,)General Isaac D. White וייננט ,ג'ון ג' (115 ,)John G. Winant וייס ,גנרל‑אוברסט ולטר (,145 ,)Generaloberst Walter Weiss 148 ,146 וייס ,סא"ל רודולף (Oberstleutnant 367 ,)Rudolf Weiss וייסנזיי (321 ,)Weissensee וייצאקר ,ד"ר קרל פרידריך פון (Dr Karl 343 ,)Friedrich von Weizsäcker וילהלם גוסטלוף (,)Wilhelm Gustloff אונייה119 ,83 , וילהלמשטראסה (,)Wilhelmstrasse ,369 ,368 ,363 ,357 ,341 ,323 ,208 405 ,382 ,373 וינה (415 ,273 ,221 ,217 ,215 ,)Wien ויסבאדן (229 ,)Wiesbaden ויסלה ( ,)Wisłaמתקפה,47 ,45 ,43‑42 , 192 ,115 ,82 ,75 ,60‑51 ,48 וישינסקי ,אנדריי ינוארייביץ' (Andrei 417 ,108 ,)Yanuarevich Vyshinsky וישנייבסקי ,וסבולוד ויטאלייביץ' (Vsevolod Vitalievich 384‑383 ,)Vishnevsky ולאסוב ,גנרל אנדריי אנדרייביץ' (General Andrey Andreyevich ,143‑142 ,116 ,105‑104 ,)Vlasov 416‑415 ,317 ,210‑209 ולאסובצי (" ,)Vlasovtsyאנשי ולאסוב", ראו צבא השחרור הרוסי ולסיינקו ,סמל (,)Serzhant Vlasienko 236 ולרמן ,אל"ם האנס‑אוסקר (Oberst ,252 ,)Hans‑Oscar Wöhlermann 357 ,260‑259
חתפמ ונק ,גנרל ולטר (General Walther
,228‑226 ,178 ,121 ,120 ,56 ,)Wenck ,318‑317 ,311 ,305‑304 ,297 ,293 ,367 ,357 ,354 ,347‑346 ,334 ,323 412‑409 ,399 ,394 ,370 ,368 וסילייבסקי ,מרשל אלכסנדר מיכאילוביץ' (Marshal Aleksandr 214 ,67 ,)Mikhaylovich Vasilevsky הוועד הלאומי למען גרמניה חופשית (Nationalkomitee Freies 223 ,208 ,100 ,69 ,)Deutschland הוועדה להגנת המדינה (Gosudarstvennyj komitet 343 ,)oborony ורוולף (,425 ,281 ,203‑200 ,)Werwolf 429 ורוולפזנדר ( ,)Werwolfsenderתחנת רדיו305 ,283 ,202 , ורטלנד (95 ,79 ,)Wartheland וריצן (,265 ,163 ,162 ,101 ,)Wriezen 268 ורשה (,57‑55 ,53 ,52 ,50 ,)Warsaw ;112 ,101 ,97גטו ;352 ,57 ,מרד, 352 ,129 ,57 ,55
ז
זאוקן ,גנרל דיטריך פון (General
,94 ,78 ,)Dietrich von Saucken 416 ,150 ,148 זבניאגין ,גנרל‑לייטננט אברמי פבלוביץ' (General‑Leitenant Avramii 343 ,)Pavlovich Zavenyagin ז'דוב ,גנרל אלכסיי סמיונוביץ' (General ,)Aleksei Semenovich Zhadov 267 ,262 זוננוונדה ( ,)Sonnenwendeמבצע, 226 ,124 ,122‑121
505
ז'וקוב ,מרשל גאורגי קונסטנטינוביץ' (Marshal Georgi Konstantinovich ,60 ,55 ,53‑52 ,51 ,50 ,)Zhukov ,127 ,120 ,118 ,99 ,96‑95 ,78‑77 ;442 ,421 ,212 ,154 ,136יריבות עם קונייב,257 ,255 ,192 ,175‑174 , ;316 ,262 ,258והכניעה,385‑384 , ;419‑417 ,400ומאסר מנהיגים פולנים ;221 ,ומבצע ברלין,165 , ;270 ,235 ,192 ,175‑174 ,173‑172 ומות היטלר;439 ,414 ,405‑404 , מזומן למוסקבה ;165‑164 ,ומערכת פומרניה ;153 ,146‑144 ,והמשמעת בצבא האדום ;427 ,129 ,וסטלין, ;441‑439והפולנים;225 ,129 , והקרב על ברלין,265‑264 ,262 , ,294 ,293 ,290 ,287 ,281 ,278‑277 ,348‑347 ,342 ,339 ,337 ,334 ,316 ;399 ,373 ,357 ,352והקרב על רמות זלוב,256‑240 ,231 ,192 ,178‑177 , 266 זיגסאולה ( ,)Siegessäuleאנדרטה,357 , 409 ‑ זיידליץ קורצבך ,גנרל ולטר פון (General Walther von ,223 ,100 ,)Seydlitz‑Kurzbach " ;280חיילי זיידליץ"303 , זיידמן ,גנרל האנס (General Hans 47 ,)Seidemann זימנסשטדט (,334 ,290 ,)Siemensstadt 342 זלוב (,252 ,247‑246 ,242 ,103 ,)Seelow ;276 ,269 ,265 ,263 ,258רמות,101 , ,241‑240 ,234 ,192 ,189 ,161 ,103 ,263 ,260 ,257 ,253‑249 ,247‑246 444 ,294 ,290 ,278 ,266 ,264 זלצבורג (296 ,273 ,218 ,183 ,)Salzburg
506
נפילת ברלין
זמלנד ( ,)Samlandחצי‑אי,119 ,83 ,71 , 213 זקסנהאוזן (,208 ,)Sachsenhausen 343 ,295 זראיל ( ,)Serailמבצע298 ,
ח
חרולייב ,גנרל‑פולקובניק אנדריי וסילייביץ' (General‑Polkovnik 343 ,)Andrei Vassilievich Khrulev חרושצ'וב ,ניקיטה סרגייביץ' (Nikita 441 ,)Sergeievich Khrushchev
ט
טאלי ,אנדרו (326‑325 ,)Andrew Tully טגל (400 ,)Tegel טדר ,מרשל אוויר ראשי סר ארתור (Air ,)Chief Marshal Sir Arthur Tedder ,171 ,170‑169 ,167 ,128 ,55‑54 419‑417 טויפיץ (353 ,349 ,348 ,)Teupitz טולבוחין ,מרשל פיודור איבנוביץ' (Marshal Fyodor Ivanovich 113 ,)Tolbukhin טורגאו (390 ,326‑324 ,)Torgau טילזיט (58 ,)Tilsit טיסן ,פרופ' פטר (Prof. Peter 343 ,)Thiessen טיפלסקירך ,גנרל קורט פון (General Kurt 414 ,200 ,176 ,)von Tippelskirch טירגרטן (,302 ,205 ,38 ,)Tiergarten ,373 ,369 ,359 ,357 ,342 ,337 ,313 409 ,408 ,399 ,388 טלגין ,גנרל‑לייטננט קונסטנטין פיודורוביץ' (General‑Leitenant ,)Konstantin Fedorovich Telegin 414 ,405 ,240
טמפלהוף (,302 ,272 ,220 ,)Tempelhof ,340 ,337 ,323‑322 ,321 ,317 ,307 431 ,417 ,383 טנגרמינדה (,228 ,216 ,)Tangermünde 410 ,394 טרויינבריצן (,305 ,)Treuenbrietzen 346 ,317 טרומן ,הנשיא הארי ס' (President Harry ,326 ,324 ,315 ,222 ,)S. Truman 380 ,358‑357 טרפטוב (342 ,322 ,317 ,)Treptow
י יהודים ואסירי מחנות ריכוז אחרים, ;71ברגן בלזן ;217 ,בברלין, ;432 ,407 ,364גטו ורשה;57 , גטו לודז' ;95 ,גילוי אושוויץ, ;78זקסנהאוזן‑אורניינבורג (,)Sachsenhausen‑Oranienburg ;343 ,295 ,208טבח בלייפציג, ;217לאואנבורג (;146 ,)Lauenburg מאולצים לטפל בפצצות תבערה אמריקניות ;201 ,מחנה המעבר שולשטראסה (;314 ,)Schulstrasse ניקולאייב ואודסה ;196 ,בעיני הגנרלים של הוורמאכט ;442 ,צעדות מוות,71 , ;183‑182רוונסבריק (,)Ravensbrück ;380שטוטהוף (,125‑124 ,)Stutthof ;150תחושות אייזנהאואר229 , יודל ,גנרל‑אוברסט אלפרד (,)Generaloberst Alfred Jodl ,180‑179 ,114 ,48 ,43‑42 ,315 ,307 ,303 ,297 ,272 ,227‑226 416 ,366 ,358 ,355 ,349 יולין‑דנפל ,רס"ן קורט הרמן (Major ,)Curt Herman Juhlin‑Dannfel 177‑176 ,160
507
חתפמ
38 ,)Lothar Loewe( לותר,לווה הברון האנס אוסקר,לוונשטיין דה ויט Hans Oskar Baron Löwenstein de( 314 ,)Witt General( גנרל הרוזן סמילו פון,לוטוויץ 56 ,)Smilo Freiherr von Luttwitz , ראו גרמניה,)Luftwaffe( לופטוואפה חיל האוויר גנרל‑פולקובניק אלכסנדר,לוצ'ינסקי General‑Polkovnik( 'אלכסנדרוביץ Alexandr Aleksandrovich
,348 ,337 ,318 ,316 ,)Luchinsky 351 325 ,277 ,)Luckenwalde( לוקנוואלדה 358 ,319 ,)Heinz Lorenz( היינץ,לורנץ ז'נרל של ארמיה ז'אן דה,לטר דה טסיניי Général d'Armée Jean de Lattre( 418 ,218 ,)de Tassigny 316 ,255 ,175 ,)Lübben( ליבן ,314 ,312 ,168 ,164 ,)Lübeck( ליבק 414 Bund Deutscher( ליגת הקצינים הגרמנים 223 ,100 ,)Offiziere, BDO ,221 ,217 ,174 ,169 ,)Leipzig( לייפציג 228 429 ,)Lichtenberg( ליכטנברג 293 ,)Lichtenrade( ליכטנראדה 430 ,)Lichterfelde( ליכטרפלדה 376 ,)Heinz Linge( היינץ,לינגה גנרל‑פולקובניק דמיטרי,לליושנקו General‑Polkovnik( 'דנילוביץ ,)Dmitry Danilovich Lelyushenko ,267 ,255 ,253 ,154 ,94 ,93 ,52 318 ,304 ,293 ,288 ,278‑277 בריגדפיהרר ס"ס היינץ,למרדינג SS‑Brigadeführer Heinz( 159 ,87 ,)Lammerding
Prof. Gerhard( פרופ' גרהרד,יונג
420 ,392‑389 ,)Jung Gertrud( " גרטרוד "טראודל,יונגה
,360 ,299 ,273 ,)"Traudl" Junge 403 ,397 ,377 ,375 ,374 ' גנרל‑מיור איבן איבנוביץ,יושצ'וק General‑Maior Ivan Ivanovich( 258 ,)Yushchuk ,260 ,226 ,123 ,)Jüterbog( ייטרבוג 293 ,277 ,261 ,108 ,104 ,54 , ועידה,)Yalta( ילטה ,130 ,129 ,123 ,115 ,114 ,113 ,112 434 ,380 ,173 ,171 ,165 298 ,167 ,120 ,113 ,109 ,יפן ' גנרל‑מיור איבן פרוחורוביץ,ירמקוב General‑Maior Ivan Prokhorovich( 346 ,)Yermakov
כ כוח עזר של נשים ,)Wehrmachthelferinnenkorps( 330 ,207 ,)Gerda Christian( גרדה,כריסטיאן 403 ,397 ,375 ,360 ,299
ל
151 ,146 ,)Lauenburg( לאואנבורג 154 ,)Lauban( לאובן Dr Max von( ד"ר מקס פון,לאווה 343 ,)Laue ,)General Otto Lasch( גנרל אוטו,לאש 214‑213 144 ,)Leba( לבה 238 ,130 ,)Lvov( לבוב Oberst Hermann( אל"ם הרמן,לובק 203 ,)Lohbeck 96 ,95 ,77 ,)Łódź( 'לודז
נפילת ברלין
508
Dr Theodor( ד"ר תאודור,מורל
Oberstleutnant( סא"ל היינר,לנגה
375 ,298 ,296 ,273 ,)Morell 272 ,)Norbert Masur( נורברט,מזור 99 ,98 ,95 , קו,)Meseritz( מזריץ גנרל‑פולקובניק וסילי,מחנייב General‑Polkovnik( 'אלכסנדרייביץ ,)Vasilii Alekseevich Makhnev 343‑342 ' אלכסנדר מטבייביץ,מטרוסוב Aleksandr Matveyevich( 193 ,)Matrosov Oberst( אל"ם אולריך דה,מייזייר ,180 ,120 ,)Ulrich de Maizière 298‑297 ,265 ,229 גנרל‑מיור דיטריך פון,מילר Generalmajor Dietrich von( 51 ,)Müller גרופנפיהרר ס"ס היינריך,מילר SS‑Gruppenführer Heinrich( 358 ,57 ,)Müller 291 ,264 ,)Müllrose( מילרוזה ,269 ,265 ,252 ,)Müncheberg( מינכברג 280 ,278 ,276 ,366 ,340 ,309 ,208 ,)München( מינכן 416 ,376 ,375 ,)Rochus Misch( רוכוס,מיש 402 מכון הקייזר וילהלם לפיזיקה Kaiser‑Wilhelm‑Institut für( ,256 ,235 ,167‑166 , דאלם,)Physik 343‑342 General( ' גנרל מיכאיל סרגייביץ,מלינין 253 ,)Mikhail Sergeevich Malinin 287 ,)Malchow( מלכוב ' גאורגי מקסימיליאנוביץ,מלנקוב Georgy Maximilianovich( 343 ,165 ,137 ,)Malenkov
260 ,)Heiner Lange 402‑401 ,)Franz Lange( פרנץ,לנגה 294 ,99 ,)Landsberg( לנדסברג ,437 ,222 ,146 ,)Leningrad( לנינגרד 439 82 ,)Lötzen( לצן
מ
291 ,286 ,)Mahlsdorf( מאלסדורף מעוז,)Alpine Fortress( מבצר האלפים 308 ,221 ,218 ,169 ,לאומי ,228 ,222 ,216 ,)Magdeburg( מגדבורג 444 52 , ראש גשר,)Magnuszew( מגנושב 365 ,363 ,)Moabit( מואביט גנרל‑פלדמרשל ולטר,מודל Generalfeldmarschall Walther( ,216 ,184‑183 ,170 ,169 ,)Model 234 ,226 ' ויאצ'סלב מיכאילוביץ,מולוטוב Vyacheslav Mikhailovich( ,415 ,173 ,171 ,165 ,108 ,)Molotov 427 Generalmajor( גנרל‑מיור ורנר,מומרט 356 ,)Werner Mummert פילד‑מרשל סר ברנרד,מונטגומרי Field Marshal Sir Bernard( ,169‑168 ,115‑114 ,)Montgomery ; יחסיו עם219 ,; וביזה220 ,174 415 ,; והכניעה168 ,115 ,אייזנהאואר בריגדפיהרר ס"ס וילהלם,מונקה SS‑Brigadeführer Wilhelm( ,374 ,369 ,368 ,341 ,307 ,)Mohnke 403 ,402 ,398‑397 ,395 ,386 ,382 ,)Benito Mussolini( בניטו,מוסוליני 374 ,128
509
חתפמ
Reichsministerium( משרד התעמולה für Volksaufklärung und
,188 ,154 ,88 ,62 ,59 ,)Propaganda 395 ,334 ,203 Office( המשרד לשירותים אסטרטגיים 170 ,)of Strategic Services, OSS
נ
399 ,309 ,307 ,295 ,)Nauen( נאואן ' סרן סטפן אנדרייביץ,נאוסטרוייב Kapitan Stepan Andreevich( 388 ,381 ,371 ,365 ,)Neustroev ' מרשל אלכסנדר אלכסנדרוביץ,נוביקוב Marshal Alexander Alexandrovich( 318 ,)Novikov ,246 ,)Neuhardenberg( נויהרדנברג 268 ,266 ,265 ,247 ,331 ,322 ,317 ,302 ,)Neukölln( נויקלן 368 ,341 312 ,311 ,)Neustrelitz( נוישטרליץ ,102 ,38 ,)Hitlerjugend( נוער היטלר ,258 ,230 ,215 ,207 ,204 ,202 ,182 ;407 ,360 ,291 ,280 ,278 ,273 ,269 ; וההגנה207 ,דיביזיית היטלר יוגנד ,357 ,337 ,335 ,321 ,268 ,על ברלין ; ויחידות405 ,399 ,381 ,373 ,363 209 ,105 ,פנצריאגד 44 , מבצע,)Nordwind( נורדווינד ,231 ,154 ,79 , נהר:)Neisse( נייסה ,; עיירה316 ,292 ,267 ,261 ,255‑253 431 ,261 ,248 ,232 ,191 ,; קו155 147 ,39 ,)Nemmersdorf( נמרסדורף מפלגה,)נציונל‑סוציאליסטית (נאצית Nationalsozialistische Deutsche( ,85 ,84 ,46 ,37 ,)Arbeiterpartei ,233 ,167 ,159 ,106 ,103 ,91 ,88 ; והסתלקות311 ,300 ,290 ,279 ,274
150 ,)Memel( ממל Lublin"( ""ממשלת לובלין 131 ,112 ,54 ,)"government ,34 ,)Manhattan Project( מיזם,מנהטן 342 ,166 221 ,)Mannheim( מנהיים General( גנרל האסו פון,מנטויפל ,188 ,41 ,)Hasso von Manteuffel 414 ,355 ,323 ,270 Constanze( קונסטנצה,מנציארלי 403 ,397 ,375 ,299 ,)Manziarly ,260 ,176 ,35 ,)atrocities( מעשי זוועה ; "יישוב חשבונות" של הצבא346 ,197‑196 ,194‑193 ,155 ,האדום 203 ,196 ,147 ,62 ,39 ,; תעמולה222 המפלגה הקומוניסטית הגרמנית Kommunistische Partei( 430 ,388 ,339 ,)Deutschlands, KPD המפקדה העליונה של חיל המשלוח Supreme( של בעלות‑הברית Headquarters Allied Expeditionary
,228 ,221 ,174 ,)Force, SHAEF 442 ,416 ,325 ,324 ' סרן אנטולי גריגורייביץ,מרז'קו Kapitan Anatoly Grigoryevich( 240 ,)Merezhko 146 ,144 ,82 ,)Marienburg( מריינבורג 322 ,316 ,)Mariendorf( מריינדורף 422 ,115 ,)Robert Murphy( רוברט,מרפי ,)'Baltic balcony'( ""המרפסת הבלטית 153 ,144 ,120 ,118 ,95 General George( ' ג'נרל ג'ורג' ק,מרשל ,170 ,110 ,109‑108 ,)C. Marshall 415 ,380 ,221 ' גנרל‑לייטננט פאבל יקובלביץ,משיק General‑Leitenant Pavel( 328 ,93 ,77 ,)Iakovlevich Meshik
510
נפילת ברלין
בכירים ;283 ,וכוח ורוולף;201 , "נאציזם שיורי";444‑443 , ופרייקורפס אדולף היטלר,162 , ;187וקיבעון על ,72 ,43 ,1918 202‑201 נקוו"ד ( ;54 ,50 ,)NKVDואסירים, ;435 ,211 ,193‑192בילטה;109 , וכוחות באזורים עורפיים,113 ,93 , ,137‑133 ,130‑129 ,127‑126 ;211 ,142 ,140מאסר מנהיגים פוליטיים פולנים ;221 ,ומאסר על מגעים עם זרים ;326 ,ומבצע בורודינו ;420 ,מפקדים,328 , ;434‑433ומשמעת בצבא האדום, ;294 ,211 ,194 ,135ונשק כימי, ;392ועריקים ;211 ,צנזורה על מכתבים ;68 ,ושבויים סובייטים, 416 ,194‑193 יחידות :דיביזיית רובאים ,57 ;127‑126חטיבת משמר הגבול ;327 ,105חטיבת משמר הגבול ;132 ,127חטיבת משמר הגבול ;327 ,157חטיבת משמר הגבול ;137‑136 ,217חטיבת משמר הגבול ;327 ,333פלוגת קשר מיוחדת 192 ,108 נרינג ,גנרל ולטר (General Walther 154 ,94 ,78‑77 ,)Nehring נשק כימי (,198 ,)chemical weapons 392
ס
ס"ס ( :)Schutzstaffel, SSאיינזצגרופן, ;176הוצאת אסירים פוליטיים להורג, ;208טבח בלייפציג;218‑217 , שומרי מחנות,218 ,183‑182 ,142 , ;314ראו גם ואפן‑ס"ס
סבלייב ,סא"ל פיוטר מיטרופנוביץ' (Podpolkovnik Pyotr ,249 ,211 ,)Mitrofanovich Sebelev 334 סולז'ניצין ,אלכסנדר איסאייביץ' (Aleksandr Isayevich 141 ,140 ,69 ,)Solzhenitsyn סולחנישווילי ,סרן שוטה (Kapitan ,243 ,239 ,)Shota Sulkhanishvili 404 ,258 סוסלופרוב ,גנרל‑מיור איבן אלכסייביץ' (General‑Major Ivan Alexeyevich 416 ,)Susloparov סוקולובסקי ,גנרל וסילי דנילוביץ' (,)Vasily Danilovich Sokolovsky 418‑417 ,384 סטבקה (,60 ,59 ,50‑49 ,)Stavka ,172 ,165 ,118 ,113 ,110‑109 ;324 ,235 ,192 ,175‑174והכניעה, ;426 ,414והקרב על ברלין,385 , ;406‑405והקרב על האודר,244 , 318 ,278 ,264 ,256 ,255 ,252 ,246 סטטיניוס ,אדוארד ר' הבן (Edward R. 415 ,).Stettinius Jr סטלין ,אל"ם וסילי יוסיפוביץ' (Polkovnik Vasily Iosifovich 441‑440 ,)Stalin סטלין ,יוסיף ויסריונוביץ' (Iosif ,41 ,)Vissarionovich Stalin ,68 ,67 ,66 ,63 ,55‑54 ,52 ,50‑49 ;426 ,140ואזורים עורפיים;136 , ואנטישמיות ;438 ,ובעלות‑הברית המערביות,216 ,175‑170 , ,315 ,287 ,236‑235 ,222‑219 ;413 ,371 ,358‑357 ,324וברית המועצות שלאחר המלחמה;436 , וההסתערות על ברלין,316‑315 ,
חתפמ ;381 ,371זימון ז'וקוב למוסקבה, ;165‑164וילטה,118 ,113‑109 , ;434 ,171 ,165 ,129והכניעה;416 , ומות היטלר,405‑404 ,403 ,384 , ;414והמירוץ לברלין,166 ,165 , ,256‑255 ,221‑220 ,173‑171 ;371 ,316‑315 ,287 ,264 ,257 ומפקדי הצבא האדום,118 ,95 , ;437 ,421 ,328 ,164 ,156פחד מפני ז'וקוב;441‑439 ,421 , ופולין,171 ,131‑129 ,113‑111 , ;434 ,315 ,221ופרוסיה המזרחית, ;70 ,63וקרב האודר‑נייסה,246 , ;270 ,264 ,258 ,256‑255ושבויים סובייטים ;437 ,193 ,164 ,והשואה, ;78 ,71שינוי מדיניות הנקמה, 224‑223 סטלינגרד ( ,)Stalingradקרב,37 ,33 , ,118 ,101‑100 ,97 ,86 ,82 ,77 ,49 ,204 ,196 ,166 ,134 ,127 ,126 ,122 ,406 ,404 ,336‑335 ,326 ,253 ,240 436 סטרגרד ( ,)Stargardקרב153 ,121 , סימונוב ,קונסטנטין מיכאילוביץ' (Konstantin Mikhailovich ,406 ,353 ,237 ,48 ,)Simonov 421 ,418‑417 סימפסון ,ג'נרל ויליאם ה' (General ,169 ,)William H. Simpson 410 ,229 ,217‑216 סליבנובסקי ,גנרל‑לייטננט ניקולאי ניקולאייביץ' (General‑Leitenant Nikolai Nikolaevich
434 ,)Selivanovsky סמיונוב ,גנרל ולדימיר סמיונוביץ' (General Vladimir Semyonovich 431 ,)Semyonov
511
סמר"ש (SMERt' Shpiónam,
,124 ,69 ,66 ,62 ,50 ,)SMERSh ;433 ,416 ,132 ,131 ,130 ,128 אחרי המלחמה ;430 ,בוולפסשאנצה, ;128‑126ו‑ורוולף;429 ,281 ,202 , ויקוב דז'וגשווילי ;164 ,וכוחות פולניים ;225 ,211 ,ולשכת הקנצלר ומות היטלר,396 ,376 ,375 , ;444 ,417 ,413 ,408 ,406‑403 והצבא האדום,251 ,232 ,156 ,126 , ;436וציד קצינים גרמנים;429 ,319 , ושבויים משוחררים437 ,193 ,133 , סנדומייז' ( ,)Sandomierzראש גשר, 52 ,51 ספאץ ,ג'נרל קרל (General Carl 418‑417 ,)Spaatz סקורצני ,אוברשטורמבאנפיהרר ס"ס אוטו (Obersturmbannführer Otto 202‑201 ,)Skorzeny סרוב ,גנרל איבן אלכסנדרוביץ' (General Ivan Aleksandrovich ;404 ,328 ,137 ,130‑129 ,)Serov אחרי המלחמה ;434 ,429 ,ואורניום, ;344וברלין ;420 ,327 ,וכוחות פולניים ;226‑225 ,95 ,והכניעה, 419‑418
פ
פאולוס ,גנרל‑פלדמרשל פרידריך (Generalfeldmarschall Friedrich 101‑100 ,86 ,37 ,)Paulus פאפן ,פרנץ פון (,)Franz von Papen 380 פגליין ,גרופנפיהרר ס"ס הרמן (SS‑Gruppenführer Hermann ,181 ,179 ,106 ,91 ,75 ,)Fegelein 358 ,313 ,311 ,309 ,275 ,182
512
נפילת ברלין
פגליין ,מרגרטה "גרטל" (Margarete
)"Gretl" Fegeleinלבית בראון,53 , 358 ,309 ,275 ,106 ,91 פדיונינסקי ,גנרל איבן איבנוביץ' (General Ivan Ivanovich 146 ,)Fedyuninsky פוזנן ,פוזן (,87 ,77 ,)Poznań, Posen 335 ,240 ,186 ,154 ,123 ,98‑96 פוחוב ,גנרל ניקולאי פבלוביץ' (General 254 ,)Nikolai Pavlovich Pukhov פוטסדם (,288 ,280 ,162 ,)Potsdam ,370 ,347 ,314 ,305 ,297 ,294 ,290 ;393הפצצתה ;230 ,ומבצע ברלין, ;293מחלקת ילדים בבי"ח,248 , 318 ,293 פוטסדמרפלאץ (,356 ,)Potsdamerplatz 386 ,363 ,359 פוטקמר ,הברון יסקו פון (Jesco Freiherr ,148‑147 ,87 ,80 ,)von Puttkamer 152 פוטקמר ,תת‑אדמירל קרל‑יסקו פון (Vizedmiral Karl‑Jesko von 298 ,)Puttkamer פולאווי ( ,)Pulawyראש גשר53 ,52 , פולין,157 ,137 ,119 ,98 ,94 ,70 ,45 , ;431 ,225ובעלות‑הברית המערביות, ;171 ,113‑111 ,108התמרמרות ביחידות פולניות ;226‑225 ,מדיניות סובייטית כלפיה,100 ,96 ,55‑54 , ,315 ,177 ,130‑129 ,115 ,113‑111 ;434‑433מערכת פומרניה ופרוסיה המערבית ;119 ,95 ,נקוו"ד עוצר מנהיגים פוליטיים415 ,221 , פולקסשטורם ( :)Volkssturmגיוס וארגון;215 ,204 ,89 ,73‑72 ,61 , בברלין ובברנדנבורג,162‑161 , ;283 ,263 ,234 ,205והגנת ברלין,
,281‑280 ,267 ,245 ,242 ,209 ,205 ,333 ,327 ,321 ,320 ,316 ,306 ,286 ;407 ,373 ,342 ,336‑335בחזית האודר ;102 ,בפומרניה;176 ,79 , בפרוסיה המזרחית,94 ,87 ,70 ,58 , ;136 ,134‑132 ,129‑128שמירה על מחנות217 ,183 ,74 , פוס ,תת‑אדמירל האנס‑אריך (,)Vizeadmiral Hans‑Erich Voss 413 פופוב ,גנרל‑פולקובניק וסילי סטפנוביץ' (General‑Polkovnik Vasilii 210 ,)Stepanovich Popov פוקס ,גנרל‑מיור רוברט (Generalmajor 261‑260 ,)Robert Fuchs פוקס ,ד"ר קלאוס (,)Dr Klaus Fuchs 166 ,34 פטון ,ג'נרל ג'ורג' ס' הבן (General ,174 ,168 ,).George S. Patton Jr 415 ,380 ,344 ,228 ,227 ,217 ,180 פטרזון ,גרדה (,302 ,)Gerda Petersohn 332‑330 פיכלסדורף ( ,)Pichelsdorfגשר373 , פילאו (123 ,119 ,83 ,71 ,)Pillau פיק ,וילהלם (430 ,)Wilhelm Pieck פירסטנוואלדה (,245 ,)Fürstenwalde 348 ,268 פכור ,סרן (313 ,)Hauptmann Pachur פלדז'נדארמרי (,)Feldgendarmerie משטרה צבאית,160 ,152 ,102 ,61 , ,301 ,286 ,280 ,269 ,258‑257 ,190 429 ,356 פליטים :בברנדנבורג ;409 ,בדרך הים, ;214 ,149 ,146 ,119 ,94 ,84‑82 ,71 הגעה לברלין ;81 ,טיפול השלטונות הנאציים,124 ,107‑106 ,85 ,82 , ;263 ,162מסעות,269 ,80‑79 ,71 ,
חתפמ ;279סטטיסטיקה,124 ,114 ,81 , ;354בפומרניה;148‑147 ,119 ,84 , מפרוסיה המזרחית,71 ,63‑62 , ;214 ,149 ,94 ,88 ,83‑79שביעות רצונו של סטלין113 , פלן (378 ,)Plön פלצנזיי (268 ;89 ,)Plötzensee פנה ,אנרי (,311 ,)Henri Fenet 397 ,395 ,369‑368 ,323‑322 "פקודת נירון" ("227 ,183 ,)"Nerobefehl פראג (,317 ,300 ,249 ,75 ,)Prague 416 ,415 ,380 ,357 פרחורוביץ' ,גנרל‑לייטננט פרנץ יוסיפוביץ' (General‑Leitenant ,)Frants Iosifovich Perkhorovich 392 ,390 ,389 פרידבורג ,גנרל‑אדמירל האנס‑גאורג פון (Generaladmiral Hans‑Georg von 419‑418 ,415 ,)Friedeburg פרידריך הגדול (,)Friedrich der Groβe 405 ,296 ,289 ,233 ,230 ,188 פרידריכסהאפן (304 ,)Friedrichshafen פרידריכסהיין ( ,)Friedrichshainמגדל נ"מ342 ,306 ,205 , פרידריכספלדה (291 ,)Friedrichsfelde פרידריכשטראסה (,)Friedrichstrasse תחנה397 ,395 ,81 ,39 , פרייזלר ,ד"ר רולנד (Dr Roland 106 ,)Freisler פרייטג פון לורינגהופן ,רס"ן הברון ברנד (Hauptmann Bernd Freiherr ,76 ,47 ,)Freytag von Loringhoven ,358 ,319 ,299‑298 ,181‑179 ,90 367 פרייטג פון לורינגהופן ,אל"ם הברון וסל (Oberst Wessel Freiherr Freytag 90 ,)von Loringhoven
513
פריצמן ,אוברגרופנפיהרר ס"ס האנס (SS‑Obergruppenführer Hans 202 ,200 ,)Prützmann פרך (370 ,)Ferch פרכלנד (410 ,)Ferchland פרנצלאוארברג (,39 ,)Prenzlauerberg 403 ,342 ,337 פרנקפורט ע"נ אודר (Frankfurt an der ,242 ,210 ,177 ,102 ,61 ,)Oder ;347 ,281 ,265‑264 ,251 ,249 ,244 חיל מצב347 ,291 , פרנקפורט ע"נ מיין (Frankfurt am 180 ,41 ,)Main פרסון ,האופטשטורמפיהרר ס"ס האנס‑גוסטה (SS‑Hauptsturmführer 341 ,321 ,)Hans‑Gösta Pehrsson פרסטר ,גאולייטר אלברט (Gauleiter 148 ,125 ,)Albert Förster
צ הצבא האדום ,ראו ברית המועצות ,הצבא האדום הצבא הלאומני האוקראיני (Ukrayins'ka 130 ,)Povstans'ka Armiya, UPA צבא השחרור הרוסי (Russkaya ,)osvoboditel'naya armiya, ROA ;142 ,116דיביזיה 209 ,1 צבאות זרים מזרח (42 ,)Fremde Heere Ost צ'ויקוב ,גנרל‑פולקובניק וסילי איבנוביץ' (General‑Polkovnik Vasily ,97‑96 ,77 ,)Ivanovich Chuikov ,339 ,317 ,292 ,287 ,122 ,118 ,101 ;429 ,421והכניעה,401 ,384‑383 , ;406והלחימה בברלין,338‑335 , ;388 ,370‑369והקרב על האודר, ,240 ,234 ,231 ,190 ,178‑177 ,103 269 ,265 ,252 ,250 ,246 ,244‑243
514
נפילת ברלין
ציגלר ,בריגדפיהרר ס"ס יואכים (SS‑Brigadeführer Joachim ,321 ,312 ,311 ,291 ,264 ,)Ziegler 398‑397 ,382 הצלב האדום השוויצרי (Swiss Red 346 ,318 ,116 ,)Cross צלה (217 ,)Celle צלנדורף (256‑255 ,)Zehlendorf צנאבה ,גנרל‑לייטננט לברנטי פומיץ' (General‑Leitenant Lavrentii 328 ,132 ,)Fomich Tsanava צרבסט (304 ,256 ,229 ,228 ,)Zerbst צ'רניאחובסקי ,גנרל‑פולקובניק איבן דנילוביץ' (General‑Polkovnik Ivan ,52 ,)Danilovich Chernyakhovsky 137 ,82 ,67 ,62 ,61 ,60‑58 צרפת החופשית ,הארמיה הראשונה, 273 ,218 צ'רצ'יל ,סר וינסטון ספנסר ( Sir ,41 ,)Winston Spencer Churchill ;415 ,414 ,115 ,109ואייזנהאואר, ;221 ,171 ,168וברלין,165 ,114 , ;172 ,169ודאלס ;170 ,וילטה, ;113‑108ומשא ומתן על כניעה, ;416 ,357 ,220וסטלין,54 , ,113 ,112 ,111 ,110 ,109 ,100 ;173 ,171 ,165ופולין,100 ,54 , ;221 ,171 ,113 ,112‑111 ,108 ורוזוולט,111 ,110 ,109 ,108 , 222 ,208 ,112
ק
קאסל (221 ,)Kassel קובלנץ (168 ,)Koblenz קוזנייצוב ,גנרל‑פולקובניק וסילי איבנוביץ' (General‑Polkovnik 399 ,)Vasily Ivanovich Kuznetsov
קוטבוס (,292 ,267 ,262‑261 ,)Cottbus 318 קוך ,ד"ר אדגר (,)Dr Edgar Koch 392‑389 קוך ,גאולייטר אריך (Gauleiter Erich ,209 ,106 ,100 ,96 ,83 ,61 ,)Koch 213 קולברג (152 ,145 ,)Kolberg קולר ,גנרל קרל (,)General Karl Koller 308 ,296 ,289 קומסומול (,140 ,137 ,65 ,)Komsomol 381 ,254 ,237 ,232 ,212 ,198 קומרסדורף (,378 ,351 ,)Kummersdorf 392 קונייב ,מרשל איבן סטפנוביץ' (Marshal ,136 ,51 ,)Ivan Stepanovich Konev ;416 ,415 ,346 ,326 ,324 ,315 ,233 וז'וקוב,255 ,246 ,192 ,175‑174 , ;338 ,316 ,287 ,277 ,264 ,262 ,257 ומבצע ברלין,231 ,192 ,175‑174 , ,267 ,263 ,262‑261 ,255‑253 ,235 ,316 ,293 ,292 ,282‑281 ,278‑277 ,354 ,351 ,348‑347 ,337 ,322 ,317 ;393 ,378 ,373 ,357בשלזיה,51 , ,155‑153 ,93‑92 ,78‑77 ,74 ,52 160 ,157 קונץ ,ד"ר הלמוט (,)Dr Helmuth Kunz 405 ,396‑395 ,377 קוסמודמיאנסקאיה ,זויה אנטולייבנה (Zoya Anatolyevna 237 ,)Kosmodemyanskaya קופלייב ,לב זלמנוביץ' (Lev 69 ,64 ,62 ,)Zalmanovich Kopelev קורלנד (,180 ,120 ,54 ,47 ,)Kurland 416 ,264 ,207 קורפירסטנדם (,323 ,)Kurfürstendamm 362 ,356
515
חתפמ
גרופנפיהרר ס"ס ד"ר,קלטנברונר SS‑Gruppenführer Dr( ארנסט ,106 ,75 ,57 ,)Ernst Kaltenbrunner 362 ,273 ,272 ,220 ,188‑187 Major( מייג'ר‑ג'נרל לושוס,קליי 328 ,)General Lucius Clay General( גנרל קרל‑אריק,קלר 304 ,)Carl‑Erik Köhler Sir Archibald( סר ארצ'יבולד,קלרק קר 173 ,)Clark Kerr 375 ,)Erich Kempka( אריך,קמפקה Oberstleutnant( סא"ל פון דם,קנזבק 56 ,)von dem Knesebeck Königs( קניגס ווסטרהאוזן 292 ,283 ,)wusterhausen ,65 ,62 ,60 ,58 ,)Königsberg( קניגסברג ,119 ,117 ,106 ,83 ,71 ,70 ,68 ,67 258 ,213 ,200 ,177 ,124‑123 ,122 372‑371 ,)Königsplatz( קניגספלאץ 330 ,37 ,)Hildegard Knef( הילדגרד,קנף Admiral( אדמירל וילהלם,קנריס 208 ,)Wilhelm Canaris 153 ,)Köslin( קסלין 317 ,290 ,)Köpenick( קפניק General Hans( גנרל האנס,קרבס ,180 ,; והיטלר178 ,122 ,)Krebs ;380 ,376‑375 ,357 ,297 ,272 ; וחוג402 ,397 ,378 ,והתאבדות ,214 ,210 ,; וחזית האודר181 ,בורמן ; נעשה386 ,385‑383 ,; והכניעה248 ; והסכנה181 ,ראש המטה הכללי ,; והקרב על ברלין288‑287 ,לצוסן ,340 ,323 ,318 ,306 ,298 ,289 ,281 367 ,355 Ursula von( אורזולה פון,קרדורף ,424 ,272 ,230 ,105 ,38 ,)Kardorff 428 ,427 ,425
Prof.( ' פרופ' איגור וסילייביץ,קורצ'טוב
,166 ,)Igor Vasilyevich Kurchatov 344 220 , הצהרה,)Casablanca( קזבלנקה ' גנרל‑פולקובניק וסילי איבנוביץ,קזקוב General‑Polkovnik Vasily( ,241‑240 ,)Ivanovich Kazakov 300 ,295 ,284 92 ,57 ,)Katowice( קטוביצה גנרל‑פולקובניק מיכאיל,קטוקוב General‑Polkovnik( 'ייפימוביץ ,96 ,)Mikhail Efimovich Katukov ,247‑246 ,244 ,149 ,147 ,146 ,145 ,287 ,279 ,277 ,269 ,265 ,258 ,252 338 ,317 ,316 129 , טבח,)Katyń( קטין 74 ,)Robert Kee( רוברט,קי גנרל‑פלדמרשל וילהלם,קייטל Generalfeldmarschall Wilhelm( ,155 ,121 ,114 ,84 ,47 ,42 ,)Keitel ,305‑304 ,297‑296 ,272 ,180‑179 419‑418 ,374 ,355 ,315 ,307 380 ,378 ,)Kiel( קיל 53 ,51 ,)Kielce( קילצה 214 ,101 ,)Kienitz( קיניץ גנרל‑לויטננט אברהרד,קינצל Generalleutnant Eberhard( 415 ,206 ,185 ,)Kinzel ,102 ,101 ,99 ,)Küstrin ( קיסטרין ,179 ,178‑177 ,170 ,160 ,104 ,242 ,232 ,231 ,229 ,214 ,212 261 ,243 General Hans( גנרל האנס,קיסל 73 ,)Kissel Kapitan( ' סרן איבן פרולוביץ,קלוצ'קוב ,98 ,57 ,)Ivan Frolovich Klochkov 382 ,249
נפילת ברלין 92 ,53 ,)Radom( רדום ' גנרל‑לייטננט ולדימיר טרסוביץ,רוגטין General‑Leitenant Vladimir( 134 ,)Tarasovich Rogatin ' גנרל אלכסנדר איליץ,רודימצב General Alexandr Ilich( 326 ,)Rodimtsev Oberst( אל"ם האנס אולריך,רודל 44 ,)Hans‑Ulrich Rudel , מחנה ריכוז,)Ravensbrück( רוונסבריק 380 הנשיא פרנקלין דילאנו,רוזוולט President Franklin Delano( ;113‑109 ,; וילטה108 ,)Roosevelt ; ומשא ומתן על233 ,229 ,מותו ;222 ,113 ,; נוטה למות220 ,כניעה ,165 ,131 ,115 ,110 ,109 ,וסטלין ,110 ,108 ,41 ,; וצ'רצ'יל221 ,173 208 ,173 ,171 ,112 גנרל‑פלדמרשל ארווין,רומל Generalfeldmarschall Erwin( 355 ,42 ,)Rommel גנרל‑פלדמרשל גרד פון,רונדשטדט Generalfeldmarschall Gerd von( 75 ,)Rundstedt 227 ,)Rosslau( רוסלאו ' גנרל‑מיור איבן פבלוביץ,רוסלי General‑maior Ivan Pavlovich( 357 ,)Roslyi Lydia( לידיה אנדרייבנה,רוסלנובה 441 ,144 ,)Andreyevna Ruslanova ' גנרל‑מיור ולדימיר וסילייביץ,רוסקוב General‑maior Vladimir( 324 ,)Vasilevich Rusakov מרשל קונסטנטין,רוקוסובסקי Marshal( 'קונסטנטינוביץ Konstantin Konstantinovich
516
בריגדפיהרר ס"ס גוסטב,קרוקנברג SS‑Brigadeführer Gustav( ,318 ,313‑311 ,145 ,)Krukenberg ,386 ,368 ,341 ,324‑323 ,322‑321 ,; ופיצוץ מנהרה402 ,399‑397 ,395 387‑386 ראו,)Kriegsmarine( קריגסמארינה חיל הים,גרמניה 299 ,)Elsa Krüger( אלזה,קריגר ' גנרל ולדימיר ויקטורוביץ,קריוקוב General Vladimir Vikotorovich( 441 ,144 ,)Kryukov ,248 ,45 , בית חולים,)Charité( קריטה 397 Oberstleutnant von( סא"ל פון,קריסטן 56 ,)Christen ,291 ,206 ,)Karlshorst( קרלסהורסט 442 ,418 218 ,)Karlsruhe( קרלסרוהה ,288 ,92 ,45 ,)Krampnitz( קרמפניץ 307 ,297 166 ,)John Cairncross( ג'ון,קרנקרוס גנרל‑פולקובניק סטפן,קרסובסקי General‑Polkovnik( 'אקימוביץ 254 ,)Stepan Akimovich Krasovsky ,)Krasnaya Zvezda( קרסנאיה זבזדה 224 ,222 ,219 ,64 ,59 ,עיתון General V. V.( גנרל ו"ו,קרפוב 93 ,)Karpov 141 ,77 ,)Kraków( קרקוב ,73 ,42 ,)20 July 1944 plot( קשר יולי ; הוצאות401 ,223 ,182 ,91 ,74 363 ,228 ,106 ,89 ,להורג
ר
Combined( ראשי המטות המשולבים 415 ,221 ,171 ,110 ,)Chiefs of Staff
חתפמ ;212 ,135 ,50 ,)Rokossovsky חקירת סמר"ש ;130 ,50 ,ומבצע ברלין,270 ,264 ,253 ,231 ,173 , ;414 ,380 ,355 ,323 ,278 ,271 ומערכת פרוסיה המזרחית ופומרניה, ,118 ,95 ,82 ,71 ,62 ,60‑59 ,52 ;146 ,144 ,132ומצעד הניצחון, ;441‑440פקודה 63 ,006 רור ( ,)Ruhrחבל,170 ,169 ,165 ,92 , 226 ,216 ,183 רז'בסקאיה ,ילנה מואיסייבנה (Yelena ,379 ,376 ,)Moiseevna Rzhevskaya ,439 ,417 ,414‑413 ,406‑405 ,386 444 רטיבור (160 ,158‑157 ,92 ,)Ratibor רטיך ,סרן פטר (Hauptmann Peter ,410‑409 ,347 ,306 ,285 ,)Rettich 412 רטנהובר ,האנס (,)Hans Rattenhuber 403 ריבלקו ,גנרל‑פולקובניק פאבל סמיונוביץ' (General‑Polkovnik ,52 ,)Pavel Semjonovich Rybalko ,267 ,262 ,255 ,253 ,154 ,93 ,92 ,342 ,338 ,337 ,316 ,292 ,278‑277 348 ,344 ריבנטרופ ,רייכסמיניסטר יואכים פון (Reichsminister Joachim von ,260 ,216 ,178 ,114 ,)Ribbentrop 357 ,324 ,309 ,273‑272 רידרסדורף (287 ,279 ,)Rüdersdorf רייטוויין ( ,)Reitweinשלוחה,190 ,103 , 394 ,246 ,240 ,214 רייטש ,האנה (,340 ,)Hanna Reitsch 413 ,359 רייכהלם ,אל"ם גינטר (Oberst Günther 411 ,394 ,304 ,228‑226 ,)Reichhelm
517
רייכנאו ,גנרל‑פלדמרשל ולטר פון (Generalfeldmarschall Walther von 297 ,)Reichenau רייכסבנק (420 ,)Reichsbank רייכסטאג (;440 ,402 ,33 ,)Reichstag הסתערות עליו,363 ,342 ,338 ,235 , ,388 ,382‑381 ,372‑371 ,366 ,365 402 רייכסשפורטפלד ()Reichssportfeld והאצטדיון האולימפי,291 ,207 , 405 ,399 ,357 ,312 ריימן ,גנרל‑לויטננט הלמוט (Generalleutnant Helmuth ,206‑203 ,185‑185 ,)Reymann 393 ,370 ,290‑289 ,283 ,267 ,247 ריינהרדט ,גנרל‑אוברסט האנס (,)Generaloberst Hans Reinhardt 85 ,83‑82 ,60 ,47 רייניקנדורף (319 ,207 ,)Reinickendorf ריינקה ( ,)Reineckeכומר402‑401 , רמאגן ( ,)Remagenגשר על הריין,114 , 206 ,179 ,168 ,165 רפיור ,אל"ם האנס (Oberst Hans ,283 ,247 ,206 ,205 ,204 ,)Refior 383 ,380 ,338 ,321 ,306
ש
שאוב ,יוליוס (298 ,)Julius Schaub שבויים (,314 ,229 ,153 ,)Prisoners ;443 ,427 ,408בעלות‑הברית,74 , ;131 ,117 ,116‑115 ,114גרמנים, ,133 ,117 ,100 ,95 ,76 ,51 ,40 ,33 ,203 ,198‑197 ,191 ,173 ,157 ,136 ,266 ,255 ,251 ,250 ,245 ,239 ,212 ,347 ,328‑327 ,303 ,288 ,281 ,280 ,405 ,393‑392 ,388 ,386 ,373 ,354 ;431 ,428 ,425 ,414 ,408‑407
518
נפילת ברלין
סובייטים,117‑116 ,79‑78 ,74 ,66 , ,155 ,143‑142 ,141‑139 ,133 ,125 ,437 ,293 ,209 ,194‑193 ,165 ;443פולנים ;443 ,133 ,צרפתים, ,293 ,291 ,290 ,206 ,152 ,148‑147 426 ,421 ,363 ,333 שווגרמן ,גינטר (Günther 398 ,396 ,)Schwägermann שוודט (270 ,100 ,)Schwedt שוודיה ,דיפלומטים ונציגויות,93 ,72 , ,202 ,200 ,198 ,178 ,176 ,160 ,141 321 ,312 ,208 שוורין (98 ,)Schwerin שטאופנברג ,אל"ם הרוזן קלאוס שנק פון (Oberst Graf Claus Schenk von 338 ,42 ,)Stauffenberg שטגליץ (430 ,)Steglitz שטדטמיטה ( ,)Stadtmitteתחנת רכבת תחתית387 ,341 , שטוטגרט (218 ,)Stuttgart שטולפ (147‑146 ,87 ,80 ,)Stolp שטומפף ,גנרל‑אוברסט האנס‑יירגן (Generaloberst Hans‑Jürgen 419‑418 ,)Stumpff שטומפפגר ,ד"ר לודוויג (Dr Ludwig 398 ,396 ,274 ,)Stumpfegger שטיינאו ( ,)Steinauראש גשר,94‑93 , 154 שטיינר ,אוברגרופנפיהרר ס"ס פליקס (SS‑Obergruppenführer Felix ,291 ,289 ,264 ,263 ,120 ,)Steiner 358 ,318 ,296 שטילוב ,גנרל‑מיור וסילי מיטרופנוביץ' (General‑Maior Vasilii 381 ,363 ,)Mitrofanovich Shatilov שטירץ ,גאולייטר אמיל (Gauleiter Emil 186 ,)Stürtz
שטמנקו ,גנרל סרגיי מטבייביץ' (General
174 ,)Sergei Matveevich Shtemenko שטנדל (410 ,)Stendal שטראוסברג (,278 ,190 ,)Strausberg 384 ,282 ,279 שטריגאו (156‑155 ,)Striegau שטרקר ,גנרל קרל (General Karl 101‑100 ,)Strecker שירות העבודה של הרייך (,101 ,)Reichsarbeitsdienst, RAD 346 ,323 ,304 ,282 ,206 שלזיכר ( ,)Schlesicherתחנת רכבת300 , שלנברג ,גרופנפיהרר ס"ס ולטר (SS‑Gruppenführer Walter 362 ,314‑313 ,296 ,)Schellenberg שמונדט ,גנרל‑מיור רודולף (,)Generalmajor Rudolf Schmundt 42 שמידטקה ,אריך (,)Erich Schmidtke 207 ,40 שנהאוזן (,411 ,410 ,)Schönhausen 417 ,412 שניידמיל (,96 ,87 ,85 ,)Schneidemühl 147 ,122 שפנדאו (,373 ,342 ,287 ,)Spandau ;400‑399מבצר392 ,389 ,198 , שפר ,אלברט (,45 ,33 ,)Albert Speer ;444 ,309 ,198 ,92והגנת ברלין, ;268‑267 ,185והיטלר,179‑178 , ;309‑308 ,273‑272 ,185‑184על הימלר ;313 ,273 ,וחזרה לברלין, ;308‑307ומיזם גרמאניה;372 , ו"פקודת נירון";206 ,185‑183 , והתזמורת הפילהרמונית של ברלין215 , שפרמברג (267 ,262‑261 ,)Spremberg שצ'גלוב ,דמיטרי (,)Dmitri Shcheglov 70 ,68
חתפמ שרלוטנבורג (,290 ,)Charlottenburg 430 ,375 ,373 ,358 ,357 ,342 שרלוטנבריקה (,)Charlottenbrücke גשר400‑399 , שרנר ,גנרל‑פלדמרשל פרדיננד (Generalfeldmarschall Ferdinand ,155‑154 ,123 ,92 ,84 ,)Schörner ,414 ,367 ,360 ,323 ,267 ,263 ,249 416‑415
ת התזמורת הפילהרמונית של ברלין (215 ,)Berliner Philharmoniker
519
,)Oberkommando des Heeres( OKH הפיקוד העליון של צבא היבשה הגרמני;265 ,229 ,76 ,56 ,42‑41 , מפקדה בצוסן;263 ,262 ,226 ,43 , ומתקפת הצבא האדום288‑287 , Oberkommando der( OKW ,)Wehrmachtהפיקוד העליון של זרועות הצבא הגרמני,288 ,263 ,42 , 416 ,355 ,323 ,307 ,297 "( Operation Plunderמבצע ביזה")218 , ,SHAEFראו [ה]מפקדה העליונה של חיל המשלוח של בעלות‑הברית
.1נוער היטלר במהלך הלחימה בלאובן שבשלזיה 30 ,במרס.
.2חלק מקורפוס גרוסדויטשלנד במסדר ביער בפרוסיה המזרחית לפני ההסתערות הסובייטית ב‑ 14בינואר.
.3אנשי פולקסשטורם שנפלו בשבי באינסטרבורג שבפרוסיה המזרחית 22 ,בינואר.
.4ברלינאים אחרי הפצצה כבדה.
.5שיירה של פליטים גרמנים משלזיה נמלטת מפני הצבא האדום.
.6חיילי הצבא האדום נכנסים לעיירה בפרוסיה המזרחית ,ינואר.
.7כוחות ממוכנים סובייטיים נכנסים לעיירה מילהאוזן שבפרוסיה המזרחית.
.8הצבא האדום כובש את טילזיט.
.9תותח סער מתנייע סובייטי פורץ לדנציג 23 ,במרס.
.10נער היטלר במסדר פולקסשטורם בנוכחות גבלס. .11שני חיילים גרמנים בהגנה על ברסלאו ,בירתה הנצורה של שלזיה.
.12פנצרגרנאדירים של הס"ס לפני התקפת‑נגד בדרום פומרניה.
.13גבלס מעניק עיטור לנער היטלר אחרי כיבוש לאובן מחדש 9 ,במרס.
.14נשים וילדים גרמנים מנסים להימלט מערבה ברכבת.
.15פליטות מוכות רעב מלקטות בלוטי אשור ביער ליד פוטסדם.
.16אווה בראון אחרי חתונתם של גרופנפיהרר ס"ס הרמן פגליין (במרכז) ואחותה גרטל (מימין), ברכטסגדן ,יוני .1944
.17רופאי הצבא האדום מטפלים בניצולי אושוויץ.
.19‑18מהנדס גרמני (משמאל) שהתאבד עם משפחתו (מימין) קודם להגעת הצבא האדום. .20חייל גרמני שנתלה לפי הוראת גנרל שרנר ,שסיסמתו היתה "כוח מתוך פחד" .בשלט כתוב" :מי שנלחם עלול למות .מי שבוגד במולדתו חייב למות! היינו חייבים למות!"
.21כיתת ציידי טנקים של נוער היטלר עם פנצרפאוסטים צמודים לאופניהם.
.22רייכספיהרר ס"ס היינריך הימלר ,שכמעט לא נגע בנשק מימיו ,אבל חלם להיות מצביא.
.23מרשל סטלין עם וינסטון צ'רצ'יל בילטה. .24טנק T‑34מהחזית הביילורוסית 1של ז'וקוב צולח את האודר.
.25אנשי הנדסה קרבית סובייטים מקימים גשר על האודר בהכנות להסתערות על ברלין.
.26חיילי הצבא האדום מחלצים תותח נ"ט במישור ההצפה הבוצי של האודר.
.27נשים סובייטיות ששוחררו מעבודת כפייה ליד ברלין עם חיילי הצבא האדום.
.28בית קברות מאולתר בחורבות ברלין.
.29היטלר מלטף אחד ממגיניו הצעירים ביותר; לידו ארטור אקסמן ,ראש נוער היטלר.
.33‑30הצבא האדום נלחם מרחוב לרחוב על כיבוש "מאורת המפלצת הפשיסטית".
.34חציית גשר מולטקה בהתקפה על "בית הימלר" ‑ משרד הפנים ‑ ואחריו על הרייכסטאג.
.35תותח סער סובייטי יורה ברחוב ברלינאי. .36מכונית פולקסוואגן נקובת כדורים ליד לשכת הקנצלר.
.37כוחותיה של החזית האוקראינית 1יוצאים למחוץ את הארמיה התשיעית ביערות האורנים שמדרום לברלין. .38חיילים גרמנים נכנעים לצבא האדום בברלין.
.39אנשי חי"ר ממוכן סובייטים מתרחצים ברחוב בברלין.
.40בישול בין החורבות.
.41הצבא האדום נפגש עם צבא ארצות הברית :אל"ם איבנוב מברך על הכוס ,מייג'ר‑ג'נרל רוברט צ' מייקון מדיביזיית החי"ר 83מקשיב. .42אזרחים גרמנים הנמלטים מפני הצבא האדום חוצים את גשר מסילת הברזל ההרוס החוצה את האלבה אל השטח האמריקני.
.43הסתיים הקרב של האנס‑גאורג הנקה, נער שגויס בכפייה.
.44חובשת מטפלת בחייל סובייטי פצוע.
.45גנרל שטומפף ,גנרל‑פלדמרשל קייטל ואדמירל פון פרידבורג מגיעים לקרלסהורסט כדי לחתום על כתב הכניעה הסופי 9 ,במאי.
.46איש הצבא האדום מנסה לחטוף אופניים מידי ברלינאית.
.47מרשל ז'וקוב מקבל את מסדר הניצחון על גב הסוס שהשליך מעליו את סטלין.
.48גנרל ק"פ טלגין ,ראש המחלקה הפוליטית (משמאל) ,וגנרל איבן סרוב ,ראש הנקוו"ד (מימין) ,פוקחים עין משגחת על ז'וקוב.
.49ביקור ברייכסטאג אחרי תום הקרב.