הלכה, מנהג ומציאות באשכנז 1100-1350 9789657755266

Citation preview

‫‪ ‬תוכן‪ ‬עניינים‪ ‬‬

‫>>עמוד>עמוד>עמודעמוד>עמודעמוד>עמוד>עמוד>עמודעמוד>עמודעמוד>עמוד>עמוד>עמוד>עמוד>עמודעמודעמודעמוד>עמודעמודעמוד>עמודעמוד>עמוד>עמודעמוד>עמוד>עמודעמוד>עמוד>עמוד>עמוד>עמודעמודעמוד>עמוד>עמוד>עמוד>עמוד>עמוד>עמודעמוד>עמוד>עמודעמוד>עמוד>עמוד>עמוד>עמוד>עמודעמוד>עמוד>עמודעמוד>עמודעמוד>עמוד>עמוד>עמוד>עמודעמוד>עמוד>עמודעמוד>עמוד>עמודעמודעמוד>עמודעמוד>עמוד>עמודעמודעמודעמוד>עמודעמוד>עמודעמוד>עמוד>עמוד>עמודעמוד>עמודעמוד>עמוד>עמודעמוד>עמודעמודעמוד>עמודVN­np­'­pxn‬שנהגו להרבות בה‬ ‫ולהקל באמירתה‪ ,‬וגם בעניין זה‪ ,‬כבעניינים רבים אחרים‪ ,‬נסמך מנהג אשכנז‬ ‫הקדמון על מסורת ארץ­ישראל‪.‬‬

‫‪ ‬תוכן‪ ‬עניינים‪ ‬‬

‫>>עמודעמודVk­w­pk‬נוספים‪ ,‬כפי שציין דינרי עצמו‪ ,‬בהערה ‪ ,93‬אך אין‬ ‫זה דבר צדדי בחקר הלכות אלו‪ ,‬אלא עניין מרכזי ביותר‪ .‬ההלכה הארץ­ישראלית‬ ‫הקדומה נטתה להחמיר הרבה בדיני נידה‪ ,‬וממנה הושפעו הקראים מחד גיסא‪,‬‬ ‫ואנשי איטליה ואשכנז מאידך גיסא‪ ,‬שהם שני הריכוזים העיקריים בישראל שנודעה‬ ‫עליהם השפעה הלכתית ארץ­ישראלית במשך תקופה ארוכה‪ .‬מן הרמב"ן ואילך‬ ‫­ ובמידה לא מועטה בגללו ­ החלה חודרת המסורת האשכנזית אט אט אל‬ ‫עולם התורה הספרדי‪ ,‬ומאוחר יותר נזכרת 'ברייתא דנידה' וקצת ענייניה‪ ,‬פה ושם‪,‬‬ ‫גם בדברי חכמים ספרדים‪ .‬הווה אומר‪ :‬חידושו של דינרי כי ההרחקות החוץ­‬ ‫תלמודיות המלוות את דיני נידה מקורן באמונות עממיות וכי כך דנו בהן בעלי‬ ‫ההלכה‪ ,‬נכון ביחס לעולם ההלכה הגאוני והספרדי‪ ,‬אך אינו נכון לגבי התחום‬ ‫האשכנזי‪ ,‬שבו דנו בעלי ההלכה בשאלות אלו כשאלות הלכתיות לכל דבר‪.‬‬ ‫נשוב עתה לעניין רחיצת הביניים‪ ,‬בין ז' דראייה וזי דנקיים‪ ,‬שפתחנו בה‪ .‬בראש‬ ‫ספר 'הפרדס' לרש"י‪ ,‬בהלכות נידה‪ ,‬בתוך הדברים נמצא כך‪' :‬ועוד יש בני אדם‬ ‫שקורץ לאותן ז' אחרונים ימי ליבונה לפי שמתרחצת בחמין ומתלבנת בבגדים‬ ‫נאים‪ ,‬וכולן אינן פורשות עכשיו מן הטומאה ואוכלות ושותות עם בעליהן‪ ,‬ועושות‬ ‫לבעליהן כל מלאכה שהאשה עושה לבעלה‪ ,‬מזיגת הכוס‪ ,‬והצעת המיטה והרחצת‬ ‫פניו ידיו ורגליו באותו הליבון שלהן‪ .‬וזו רעה גדולה‪ ,‬כמו ששנינו' ]ומביא 'מעשה‬ ‫באדם אחד' וכוי )שבת י ע"א(‪ ,‬ועניין אליהו שאמר לאשתו 'בימי ליבונך מהו‬ ‫איתך‪ ,‬וכר‪ ,‬שממנו עולה בפירוש כי אין הבדל בין ימי הטומאה וימי הל^[‬ ‫וסיים‪' :‬וכל זמן שלא טבלה ישנו בהיכרת‪ ,‬לפי שאינה יוצאת מידי טומאה לעולם‬ ‫עד שתטבול‪ ,‬ואפילו תשב מאה ואלפיים נקיים‪ ...‬ולפיכך אסור ליקרב אצל בעלה‬ ‫עד שתטבול‪ .‬כך ראיתי רבי נוהג‪ ,‬ואפילו במסירת מפתח או שום דבר אחר מידו‬ ‫לידה היה פורש'‪ .‬וממשיך הקטע ואומר‪:‬‬

‫ואם תאמר‪ ,‬וכי מאחר שצריכה נדה טבילה‪ ,‬מה זו טהרה שהן עושות בחמין‬ ‫דע והבין שהנשים עושות מליבן‪ ,‬לפי שבשעת טומאתן היו מחליפות בגדים‬ ‫שלהן ולובשות בגדים מכוערין‪ ,‬כדי שתתגנו על בעליהן ולא יבואו לידי‬ ‫הרגל עבירה‪ ,‬ולאחר שהיו פוסקות לשבעתן היו רוחצות ולובשות בגדים‬ ‫נאים‪ ,‬לפי שהיה קשה להן להתגנות כל כך‪ .‬וכאשר ראו ]כתוב[ ימי ליבון‬ ‫?‬

‫‪ ‬תוכן‪ ‬עניינים‪ ‬‬

‫>>עמוד>עמודעמוד4.‬הדיו הקדומה היתה יבשה‪ ,‬ולקראת‬ ‫השימוש שרוה במים‪ ,‬ואילו דיו העפצים נוזלית היא מעיקר ברייתה‪ .‬הדיו הקדומה‬ ‫מורכבת היתה בעיקרה מפיח ו'גומי' )='קומוס'(‪ ,‬היינו שרף דביק‪ .‬במאה הב'‬ ‫לספה"נ החלו להוסיף לדיו מרכיבים כימיים‪ ,‬בצורת מלחי מתכות‪ ,‬שהם מקשים‬ ‫על המחיקה‪' ,‬ומסתבר שהיה בהם גם כדי לסייע בהתאמת הדיו לכתיבה על עורות‬ ‫שבינתיים נשתכללו‪ .‬במאה הג' לספה"נ למדו לערב בדיו תמצית של עפצי האלון‪,‬‬ ‫המכילים אחוז גבוה של בורסן )‪ .(Tannin‬חומר זה‪ ,‬כשהוא בא במגע עם תמיסות‬ ‫של מלחי מתכות מפיק צבע כהה‪ ,‬כחול או שחור‪ ,‬ולפיכך פעולתו יפה לדיו‬ ‫הכימית מתכתית‪ .‬לאחר שכבר למדו לשמור את הדיו בצורתה הנוזלית‪ ,‬העדיפו‬ ‫לצורך הכנתה את המים הרכים וגם הוסיפו לה חומרי שימור‪ .‬אבל מאות שנים‬

‫‪4‬‬

‫‪4‬א‬ ‫‪5‬‬

‫ראה י' סדן‪' ,‬עולמם של לבלרים‪ ,‬מעתיקי ספרים ופקידים'‪ ,‬עלי ספר ב )תשל"ו(‪ ,‬עמ'‬

‫‪36‬‬

‫למעלה‪.‬‬ ‫ראה‪ :‬י' ניר­אל‪' ,‬מקורו של הצובען בדיו שחורה בכתיבת סת"ם'‪ ,‬סיני נז )תשנ"ד(‪ ,‬עמ'‬ ‫רסא­רסח‪.‬‬ ‫בנוסח דפוס וילנא‪' :‬ומי שהורה להם כך אינו אלא טועה הרבה מאד‪ .'...‬וראה הערת הרב‬ ‫י' קאפח על אתר‪.‬‬

‫‪ ‬תוכן‪ ‬עניינים‪ ‬‬

‫>>עמודעמוד>עמודעמוד>עמוד>עמוד>עמודעמודעמוד>עמוד>עמוד