לקחי ההיסטוריה (The Lessons of History) 9789655669480

Citation preview

‫ויל ואריאל דוראנט‬

‫לקחי ההיסטוריה‬ ‫מאנגלית‪ :‬ברוריה בן־ברוך‬

‫‪Will & Ariel Durant‬‬

‫‪THE LESSONS OF HISTORY‬‬ ‫‪Copyright © 1968 by Will and Ariel Durant‬‬ ‫‪Copyright renewed © 1996 by Monica Ariel Mihell and Will James Durant Easton‬‬ ‫‪.All rights reserved including the right or reproduction in whole or in part in any form‬‬ ‫‪This edition published by arrangement with the original Publisher Simon and Schuster, Inc., New‬‬ ‫‪York‬‬ ‫‪Hebrew Language Copyright‬‬ ‫© ‪.Kinneret, Zmora, Dvir — Publishing House Ltd 2020‬‬ ‫כל הזכויות שמורות‬ ‫זכויות בעברית © ‪ 2020‬כנרת‪ ,‬זמורה‪ ,‬דביר — מוציאים לאור בע"מ‬ ‫וסלע מאיר מוציאים לאור בע״מ‬ ‫המערכת עשתה את מרב המאמצים כדי לאתר את בעלי הזכויות של כל החומר שנלקח ממקורות‬ ‫חיצוניים‪ .‬אנו מתנצלים על כל השמטה או טעות‪ ,‬ואם יובאו לידיעתנו‪ ,‬נפעל לתקן זאת במהדורות‬ ‫הבאות‪.‬‬ ‫אין לשכפל‪ ,‬להעתיק‪ ,‬לצלם‪ ,‬להקליט‪ ,‬לתרגם‪ ,‬לאחסן במאגר מידע‪ ,‬לשדר או לקלוט בכל דרך או‬ ‫אמצעי אלקטרוני‪ ,‬אופטי או מכני או אחר כל חלק שהוא מהחומר שבספר זה‪.‬‬ ‫שימוש מסחרי מכל סוג שהוא בחומר הכלול בספר זה אסור בהחלט‬ ‫אלא ברשות מפורשת בכתב מהמו"ל‪.‬‬ ‫סידור‪ ,‬עימוד‪ ,‬הפקה וקדם־דפוס במפעלי כנרת‪ ,‬זמורה‪ ,‬דביר — מוציאים לאור בע"מ‬ ‫רח' אגוז ‪ ,6‬פארק תעשיות חמן‪ ,‬חבל מודיעין ‪7319900‬‬ ‫‪.Kinneret, Zmora, Dvir — Publishing House Ltd‬‬ ‫‪Egoz St., Hevel Modi'in Industrial Park 7319900, Israel 6‬‬ ‫מסת"ב ‪ISBN 978-965-566-948-0‬‬ ‫‪www.kinbooks.co.il‬‬

‫פתח דבר למהדורה העברית‬ ‫עשהאל אבלמן‪1‬‬ ‫האם יש טעם ומשמעות לכתיבת ההיסטוריה? האם ניתן להפיק לקחים מן‬ ‫העבר עבור ההווה והעתיד?‬ ‫בתולדות התרבות היו רבים שהשיבו בשלילה לשאלות האלה‪ .‬החכם‬ ‫העברי קהלת סבר בוודאי שאין כל טעם בהפניית המבט אל העבר‪ :‬מַה‬ ‫משׁ‪.‬‬ ‫השָּׁ ֶ‬ ‫תַחַת ַ‬ ‫ח ָדשׁ ּ‬ ‫שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁי ִ ּהְיֶה‪ ,‬וּמַה שֶּׁנ ַ ּﬠֲשָׂה הוּא שֶׁי ֵ ּﬠָשֶׂה‪ ,‬וְאֵין כ ָּל ָ‬ ‫אריסטו האמין שהעיסוק בהיסטוריה נחות לעומת תחומי דעת רבים אחרים‪,‬‬ ‫והרמב"ם היה מסויג מספרי ההיסטוריונים‪ ,‬ש"אין חוכמה בהם‪ ,‬ולא תועלת‬ ‫גשמית‪ ,‬אלא איבוד הזמן בלבד"‪ .‬גם וולטר‪ ,‬וולט ויטמן ופרידריך ניטשה‬ ‫טענו‪ ,‬כל אחד בדרכו‪ ,‬שאין חשיבות לליקוט אינסופי של עובדות היסטוריות‪,‬‬ ‫ושפעולה זו אף עשויה להזיק לרוח האדם‪ .‬אלפי שנים אחרי קהלת קבע‬ ‫המשורר הירושלמי יהודה עמיחי שההיסטוריה אינה אלא "העברת עייפות‬ ‫גדולה" לבני אדם חדשים‪.‬‬ ‫מול חכמים אלה‪ ,‬ועוד רבים שהחזיקו בדעות דומות‪ ,‬היו רבים אחרים שענו‬ ‫בחיוב על אותן השאלות ממש‪ .‬היו שסברו שלימוד ההיסטוריה נחוץ משום‬ ‫שיש בהיסטוריה לקח מעשי לעתיד‪ .‬תוקידידס‪ ,‬מראשוני ההיסטוריונים של‬ ‫יוון העתיקה‪ ,‬הסביר כי כתב על תולדות מלחמות היוונים כדי ללמד את בני‬ ‫האדם "שירצו לצפות באמת הברורה שבמעשים הנעשים ובמאורעות‬ ‫העלולים לשוב ולהתרחש ביום מן הימים"‪ .‬ויליאם שיירר‪ ,‬שכתב את "עלייתו‬ ‫ונפילתו של הרייך השלישי"‪ ,‬הציב כמוטו לספרו את דברי ההוגה ג'ורג'‬ ‫סאנטיאנה‪" :‬מי שאינם זוכרים את העבר נידונים לחזור ולחיותו"‪ .‬לדעתו‬ ‫ההיסטוריה היא המקור האמין היחיד שיש לנו על פושעי האנושות‪ ,‬שעתידים‬ ‫לשוב ולעשות רע‪ ,‬אם לא יזוהו ויחוסלו מבעוד מועד‪ .‬היו שראו בלימוד‬ ‫ההיסטוריה אמצעי חשוב בהפיכת האדם לנבון‪ ,‬רגיש‪ ,‬רחב אופקים ועמוק‪.‬‬ ‫והיו מי שתפסו את ידיעת העבר כחובה הומנית שבאמצעותה האדם מבין‬

‫את מקומו בעולם‪ .‬החכם היהודי ליאו בק קבע בדרשה שנשא בגטו‬ ‫טרזינשטאט‪" :‬האדם שאנו קוראים לו פרא הוא אדם חסר תודעה‬ ‫היסטורית‪ ,‬כי הוא יודע רק על אתמול‪ ,‬על היום ועל מחר‪ ,‬אבל אינו יודע‬ ‫דבר על הדרך המוליכה עד אליו ושהוא מצווה להמשיכה"‪.‬‬ ‫***‬ ‫הספר שבידיכם נכתב בידי בני הזוג ויל ואריאל דוראנט‪ ,‬שהקדישו את רוב‬ ‫חייהם ללימוד העבר ולכתיבה עליו‪ ,‬והוא אחד הניסיונות היפים שעשו‬ ‫היסטוריונים לתת פשר לעבודתם‪ ,‬להסביר מה הטעם והמשמעות של לימוד‬ ‫ההיסטוריה וכתיבתה‪ ,‬ולמנות את הלקחים שניתן להפיק ממנה עבור ההווה‪.‬‬ ‫הקוראים הישראלים ימצאו עניין בעובדה שאחד האוהדים הגדולים של‬ ‫הספר הוא בנימין נתניהו‪ ,‬שאמר עליו ש״כדאי לקרוא אותו‪ ,‬כל שורה‬ ‫חצובה בסלע האמת״‪ .‬על פי דיווחי העיתונות‪ ,‬נתניהו הזכיר את הספר‬ ‫באחדים מנאומיו וכן בשיחותיו עם מנהיגים זרים‪ ,‬כך למשל בפגישה עם סגן‬ ‫נשיא סין שביקר בישראל‪.‬‬ ‫בראשית דבריהם תוהים מחברי הספר איזו תועלת צמחה מחקירתם‬ ‫המעמיקה את העבר‪ .‬האם אפשר לתאר בכלל את העבר? האם ידיעת‬ ‫העבר אכן מסייעת בהבנת הטבע האנושי? האם הידע ההיסטורי מעניק‬ ‫הגנה כלשהי מפני תהפוכות הזמן? האם הכרת ההיסטוריה מסייעת לצפות‬ ‫את העתיד? כל אלה הן שאלות נוקבות‪ ,‬ומסקנת המחברים היא שגם אם‬ ‫ההיסטוריוגרפיה אינה מדע‪ ,‬וגם אם פרספקטיבה שלמה היא אשליה‬ ‫אופטית‪ ,‬אין בכוח העובדות האלה לבטל את חשיבות הניסיון לכתוב את‬ ‫לקחי ההיסטוריה‪.‬‬ ‫מכאן ואילך נפרסת לפנינו סקירה רוויית תובנות על היבטים שונים של‬ ‫הקיום האנושי‪ .‬בני הזוג דוראנט שואלים כיצד מעצבים הטבע‪ ,‬הגיאוגרפיה‬ ‫והביולוגיה את החוויה האנושית‪ ,‬ואחר כך מנסים לומר דבר־מה בעל ערך‬ ‫על האופי האנושי‪ ,‬על המוסר‪ ,‬הדת‪ ,‬החינוך‪ ,‬הכלכלה‪ ,‬החברה‪ ,‬השלטון‬ ‫והמלחמה‪ .‬התוצאה הסופית מרשימה‪ .‬לפנינו ספר תמציתי ורב ערך שראוי‬ ‫להיות מדריך ומורה דרך לכל אדם בן זמננו‪ .‬בספר הזה ההיסטוריה אינה דין‬ ‫וחשבון על עובדות ומאורעות שחלפו‪ ,‬אלא מורה גדולה המסייעת לנו להבין‬

‫את המצב האנושי וההתנהגות האנושית‪ ,‬ומאפשרת להסיק מסקנות‬ ‫מעשיות ולשפוט בין הטוב והרע‪.‬‬ ‫מובן שהספר‪ ,‬שראה אור בשלהי שנות השישים של המאה ה־‪ ,20‬אינו‬ ‫עדכני לגמרי‪ .‬בשעת כתיבתו הקומוניסטים עדיין שלטו ברוסיה ובמזרח‬ ‫אירופה‪ ,‬האדם טרם דרך על הירח )זה קרה כשנה לאחר פרסום הספר(‪,‬‬ ‫ומובן שהמחשב‪ ,‬האינטרנט ויתר המכשירים הניידים שלנו עדיין נמצאו‬ ‫מעבר לאופקו‪ .‬ועם זאת‪ ,‬כמה מהתובנות הפזורות בספר רלוונטיות‬ ‫להפליא‪ :‬כך לדוגמה ההרהור על האפשרות שהעולם המערבי ישקע בשל‬ ‫ירידה מתמדת בשיעורי הילודה‪ ,‬השאלה המרתקת האם באמריקה תתפתח‬ ‫שפה חדשה שלא תהיה זהה לאנגלית ההיסטורית‪ ,‬והתהייה האם אחרי‬ ‫הג ֶל — "סינתזה של‬ ‫קריסת הקומוניזם תבוא — ברוחו של הפילוסוף ֶ‬ ‫הקפיטליזם והסוציאליזם‪ ,‬וזהו אכן הכיוון שאליו נע העולם המערבי‬ ‫בבירור"‪.‬‬ ‫מעבר לתהיות האלה‪ ,‬ועוד שכמותן‪ ,‬הספר רווי שאלות נפלאות שלעולם‬ ‫לא יחדלו להעסיק את האדם‪:‬‬ ‫מהי שיטת המשטר הטובה ביותר?‬ ‫האם לקחי ההיסטוריה מצדיקים או שוללים מהפכות?‬ ‫מהן המעלות והחסרונות של הדמוקרטיה המודרנית?‬ ‫כיצד מידרדרים בני אדם לדיקטטורה?‬ ‫האם ההיסטוריה האנושית מאששת או שוללת את קיומו של האל?‬ ‫האם הדתות העתיקות עתידות לשרוד‪ ,‬להיכחד או להיוולד מחדש?‬ ‫מדוע הקפיטליזם‪ ,‬עם כל יתרונותיו הברורים‪ ,‬מעורר התנגדות כה‬ ‫רבה?‬ ‫באיזה אופן החירות חיונית לאדם‪ ,‬ומתי וכיצד יש בכל זאת להגבילה?‬ ‫האם יוכל המין האנושי למגר את תופעת המלחמה?‬ ‫האם יבוא יום והאנושות תצטרך לשתף פעולה במלחמה נגד יצורים‬ ‫מהחלל החיצון?‬ ‫כיצד ומדוע ציוויליזציות נוצרות‪ ,‬פורחות‪ ,‬דועכות ונעלמות?‬ ‫האם האנושות נעה במעגלים אינסופיים או מתקדמת?‬ ‫וכמובן‪ :‬האם יש בכלל משמעות לקיומו של האדם?‬

‫הגישה של הכותבים מתאפיינת בחיפוש אחר איזונים בין ההשקפות‬ ‫והפעולות האנושיות שנמצאות תמיד בעימות‪ .‬דומה שאחת ממטרותיהם‬ ‫היא להסביר מהי דרך הזהב ללכת בה‪ :‬הדרך בין רדיקליות ושמרנות‪ ,‬חירות‬ ‫ושוויון‪ ,‬קפיטליזם וסוציאליזם ועוד ועוד‪.‬‬ ‫ועל כל הדיונים האלה חופפים כל הזמן הסגנון העדין ורוח ההוגנות‪ ,‬אהבת‬ ‫האדם ואהבת הדעת של בני הזוג דוראנט‪ ,‬ומפוזרים בו גרגירים נפלאים של‬ ‫הומור דק‪.‬‬

‫ויל ואריאל — אוהבים וכותבים‬ ‫"לקחי ההיסטוריה" הוא גם מצבת זיכרון לסיפור אהבה‪ .‬מחבריו — ויל‬ ‫ואריאל דוראנט — התאהבו ונישאו בניו יורק בשנת ‪ ,1913‬כאשר הוא היה‬ ‫בשנתו העשרים ושמונה והיא בת חמש־עשרה‪ .‬ויל‪ ,‬בן למשפחת מהגרים‬ ‫קתולים מקנדה‪ ,‬עבד כמורה בבית ספר‪ .‬אריאל‪ ,‬בת למשפחת מהגרים‬ ‫יהודים מרוסיה‪ ,‬הייתה אחת מתלמידותיו‪ .‬שמה המקורי היה חוה־אידה‬ ‫קאופמן‪ ,‬ובאהבתו ויל כינה אותה "אריאל"‪ ,‬כשם הדמות המלאכית‬ ‫ב"סערה" של שקספיר‪ .‬רק כעבור זמן החליפה חוה־אידה את שמה באופן‬ ‫רשמי‪ .‬הם הלכו לעולמם בשנת ‪ 1981‬בהפרש של שבועיים זה מזו‪ ,‬מעט לפני‬ ‫יום הנישואים השישים ושמונה שלהם‪.‬‬ ‫במרכזה של הזוגיות ארוכת השנים הזאת עמדה כתיבה בת ארבעים שנה‬ ‫)‪ (1975-1935‬של סדרת ספרי היסטוריה פופולרית שכותרתה "תולדות‬ ‫התרבות" )‪ .(The Story of Civilization‬אריאל דוראנט היתה שותפה מלאה‬ ‫בכתיבת כל הספרים‪ ,‬אם כי שמה החל מופיע על כריכותיהם רק מהספר‬ ‫השביעי שראה אור בשנת ‪ .1961‬הכרך העשירי בסדרה‪ ,‬שעסק בפילוסוף‬ ‫ז'אן ז'אק רוסו ובמהפכה הצרפתית‪ ,‬זיכה את בני הזוג בפרס פוליצר‪ .‬באותה‬ ‫שנה‪ ,1968 ,‬ראה אור גם הספר הקצר "לקחי ההיסטוריה"‪ ,‬שהוא מעין‬ ‫התבוננות על חקירתם וכתיבתם ארוכת השנים של הזוג דוראנט וסיכום‬ ‫שלהן‪.‬‬ ‫ויל דוראנט היה מחבר ספרים חשוב גם בנפרד מרעייתו‪ .‬הוא נולד ב־‪1885‬‬ ‫במסצ'וסטס ולמד בילדותו בבית ספר ישועי‪ .‬בתום לימודיו היה דוראנט‬ ‫עיתונאי‪ ,‬ספרן ומורה ללטינית וגיאומטריה‪ ,‬אבל נמשך לעסוק בחינוך‪.‬‬

‫באותה העת הוא הושפע מההגות הסוציאליסטית‪ ,‬ובשנת ‪ 1911‬החל לעבוד‬ ‫בבית ספר שפעל בשיטתו של פרנסיסקו פרר‪ ,‬מלומד־אנרכיסט ממוצא‬ ‫ספרדי שהטיף להקמת מערכת חינוך חילונית־רציונלית‪ .‬בשורתו של פרר‬ ‫היתה לתנועה בינלאומית‪ ,‬הגיעה לניו יורק‪ ,‬זכתה לתמיכה מחוגים שמאליים‬ ‫והובילה להקמת בית הספר שבו עבד דוראנט‪ .‬המוסד ביקש לחולל שינוי‬ ‫חברתי‪ :‬להעניק חינוך לצעירים ממעמדות נמוכים‪ .‬כאן פגש דוראנט את‬ ‫תלמידתו שהפכה לרעייתו‪.‬‬ ‫עם הזמן זנח דוראנט את הלכי הרוח האנרכיסטיים והחליט להשקיע את‬ ‫זמנו בלימודים גבוהים‪ ,‬בהוראת פילוסופיה ובכתיבה‪ .‬ב־‪ 1917‬הוא השלים‬ ‫את לימודי הדוקטורט שלו בפילוסופיה באוניברסיטת קולומביה‪ ,‬והחל‬ ‫לכתוב‪ .‬ספרו הראשון נקרא "הפילוסופיה והבעיה החברתית" )‪Philosophy‬‬ ‫‪ .(and the Social Problem‬בשנת ‪ 1926‬ראה אור ספרו "תולדות הפילוסופיה"‬ ‫)‪ ,(The Story of Philosophy‬שנמכר ביותר משני מיליון עותקים ותורגם לכמה‬ ‫שפות ובכללן עברית‪ .‬עם הצלחת הספר נהנה הזוג דוראנט מרווחה‬ ‫כלכלית‪ ,‬והחל להקדיש זמן ניכר למסעות בעולם )הם ביקרו פעמיים גם‬ ‫בארץ ישראל‪ ,‬בשנות העשרים והשלושים(‪ ,‬במקביל לכתיבת הכרכים עבי‬ ‫הכרס של "תולדות התרבות"‪.‬‬ ‫מלבד ספרים אלה כתב דוראנט עוד כמה ספרים‪ ,‬ובהם רומן אוטוביוגרפי‬ ‫בשם "מעבר" )‪ (Transition‬ואסופת רשימות בענייני ספרות בשם "פירושי‬ ‫החיים‪ :‬סקירה של ספרות בת זמננו" )‪Interpretations of Life: A Survey of‬‬ ‫‪ .(Contemporary Literature‬בערוב ימיהם פרסם עם רעייתו אוטוביוגרפיה משותפת )‪A‬‬ ‫‪.(Dual Autobiography‬‬ ‫קריירת הכתיבה פרסמה את ויל דוראנט‪ ,‬ואת הזוג דוראנט‪ ,‬בעיקר באמריקה‪ .‬בנוסף לפרס‬ ‫הפוליצר‪ ,‬קיבלו ויל ואריאל מהנשיא ג׳רלד פורד את מדליית החירות הנשיאותית‪ .‬זה קרה ב־‪,1977‬‬ ‫ארבע שנים לפני שהלכו לעולמם‪.‬‬

‫תרבות לכול או ספרי חוכמה נשכחת‬ ‫"תולדות התרבות"‪ ,‬סדרת הספרים המונומנטלית של הזוג דוראנט‪ ,‬ניצבת‬ ‫עד היום בספריות רבות בישראל‪ .‬לצד הכרכים העבים באנגלית‪ ,‬ניצבים גם‬ ‫כרכים שתורגמו לעברית‪ .‬שמותיהם‪:‬‬

‫מורשת המזרח‬ ‫חיי יוון‬ ‫קיסר וישו‬ ‫תור האמונה‬ ‫הרנסנס‬ ‫הרפורמציה‬ ‫תור התבונה‬ ‫תורו של לואי הארבעה־עשר‬ ‫תורו של וולטר‬ ‫רוסו והמהפכה הצרפתית‬ ‫תורו של נפוליאון‬ ‫בני הזוג דוראנט תכננו לכתוב עוד כרכים‪ ,‬שיתארו את תולדות האדם עד‬ ‫אמצע המאה ה־‪ ,20‬אך הדבר לא עלה בידם‪.‬‬ ‫העבודה של בני הזוג קשורה לתופעה חברתית ותרבותית שרווחה בארצות‬ ‫הברית במאה ה־‪ 20‬וידועה בשם ‪) Middlebrow Culture‬בעברית ניתן לכנות‬ ‫אותה‪ :‬תרבות לציבור המשכיל(‪" ,middlebrow .‬מצח בינוני"‪ ,‬הוא כינוי לאדם‬ ‫שנמצא בין ה־‪ ,highbrow‬האינטלקטואלים "גבוהי המצח"‪ ,‬האליטה )לפחות‬ ‫בעיני עצמה(‪ ,‬לבין ה־‪ ,lowbrow‬הציבור "נמוך המצח"‪ ,‬הבור‪ ,‬שתרבותו‬ ‫נמוכה )בעיני האליטה(‪.‬‬ ‫במאה ה־‪ 20‬קמו בארצות הברית כמה דמויות בעולם החינוך‪ ,‬האקדמיה‪,‬‬ ‫העיתונאות והעסקים‪ ,‬שפעלו במרץ רב להגדלתה של שכבת האוכלוסייה‬ ‫"הבינונית" ולטיפוחה‪ .‬חינוך הוצע לציבור הרחב בבתי ספר מיוחדים שפעלו‬ ‫בשעות הערב‪ ,‬סדרות של קונצרטים ושל הצגות תיאטרון הוצעו להמון‪,‬‬ ‫הוקמו מועדוני קריאה‪ ,‬והופקו תוכניות חינוכיות ברדיו‪ ,‬ולימים גם בטלוויזיה‪,‬‬ ‫שעסקו בכל מיני תכנים תרבותיים‪.‬‬ ‫באקלים החברתי־התרבותי הזה היה מקום גם לספרים‪ ,‬ובהם כאלה‬ ‫שסקרו וסיכמו עבור ה"ציבור המשכיל" את תולדות "התרבות" בכלל‬ ‫ו"התרבות המערבית" בפרט‪ .‬לצד רבי המכר של הזוג דוראנט ניתן למנות‬ ‫עוד כמה "סקירות גדולות"‪ ,‬שהופיעו באנגלית ותורגמו לשפות רבות‪.‬‬ ‫בראשית שנות העשרים נמכרו במיליוני עותקים סדרת ספריו של הסופר‬

‫וההוגה ה"ג ו ֶלס‪" ,‬דברי ימי עולם" )‪ ,(The Outline of History‬שסיכמה את‬ ‫ההיסטוריה האנושית מנקודת מבטו של המלומד המקורי הזה‪ .‬עוד בלטה‬ ‫עבודתם של זוג הפרופסורים האמריקאים ג'יימס הנרי בריסטד וג'יימס הרווי‬ ‫רובינסון‪ ,‬מחברי צמד הספרים ‪ .(The Human Adventure (1921‬בארצות‬ ‫הברית ובעולם נמכרו במיליוני עותקים גם כמה מספריו של ההיסטוריון‬ ‫ההולנדי־אמריקאי הנדריק וילם ואן לון‪ ,‬שראו אור בין שנות העשרים‬ ‫והארבעים‪ .‬ספרים אלה נכתבו בשפה קולחת‪ ,‬אוירו בחן‪ ,‬והיו פופולריים‬ ‫להפליא‪ .‬עם הבולטים שבהם היו "תולדות האנושות" )‪The Story of‬‬ ‫‪ (Mankind‬ו"האמנויות" )‪.(The Arts‬‬ ‫נראה שסדרת הספרים הידועה ביותר שהולידה ההוויה התרבותית הזאת‬ ‫היתה "יצירות המופת של העולם המערבי" )‪Great Books of the Western‬‬ ‫‪ ,(World‬שראתה אור החל בשנות החמישים‪ ,‬והסתכמה בשישים כרכים‬ ‫שכינסו את מיטב ההגות והספרות המערבית‪ .‬בין יוזמי הסדרה היו‬ ‫המלומדים והמחנכים רוברט האצ'ינס ומורטימר אדלר‪ ,‬והמחשבה שעמדה‬ ‫מאחורי הפרויקט היתה בערך כך‪ :‬בעבר הרחוק נזקקו שליטים לפילוסופיה‬ ‫ולהגות כדי לפלס את דרכם בדרכי הנהגת המדינה‪ .‬בעידן הדמוקרטי העם‬ ‫כולו הוא השליט‪ ,‬ועל כן העם כולו צריך להכיר את מיטב ההגות‪ ,‬כדי שיוכל‬ ‫להיות ריבון‪.‬‬ ‫גם ויל דוראנט‪ ,‬בפתח הדבר שכתב למהדורה השנייה של ספרו "תולדות‬ ‫הפילוסופיה"‪ ,‬הסביר מדוע יש צורך בכתיבת היסטוריה מקיפה לציבור‬ ‫הרחב‪:‬‬ ‫"הסקירות הכלליות" באו מפני שמיליונים דרשו אותן‪ .‬הדעת האנושית‬ ‫התרחבה עד כדי כך שאין עוד לשלוט בה ]‪ [...‬נשאר רק המומחה‬ ‫המדעי‪ ,‬שידיעותיו מתרחבות בהיקפן ומצטמצמות בתוכנן ]‪ [...‬המומחה‬ ‫הרכיב משקפיים שחורים כדי להוציא מתחום ראייתו את כל העולם‪ ,‬לבד‬ ‫מנקודה אחת קטנה‪ ,‬שאליה הדביק את חוטמו ]‪ [...‬במצב זה תפקידו‬ ‫של המורה המקצועי היה ברור‪ ,‬הוא היה צריך לתווך בין המומחה והעם‬ ‫]‪ [...‬היו באמריקה מיליוני אנשים שלא יכלו ללכת לקולג'‪ ,‬ולבם צמא‬ ‫לגילויי ההיסטוריה והמדע‪ ,‬ואפילו אלה שסיימו את הקולג' גילו צמאון‬ ‫קל לדעת‪2.‬‬

‫מובן שכתיבת סקירה כללית אינה יכולה שלא להיות כרוכה בטעויות; וזה‬ ‫היה המענה של דוראנט לביקורת אפשרית על הסכנה הזאת‪:‬‬ ‫אל נא יבואו להגיד לי כמה חסר טעם הוא‪ ,‬וכמה חסר ענווה הרעיון הזה‬ ‫]לכתוב את תולדות התרבות[ ]‪ [...‬אני מקווה כי עבודתי‪ ,‬על אף השגיאות‬ ‫המרובות שבה‪ ,‬שגיאות שאין להימנע מהן במפעל כזה‪ ,‬תועיל במקצת‬ ‫לאנשים אחוזי יצר הדעת‪ ,‬הכופה אותם לראות דברים בשלמותם‪ ,‬לבקש‬ ‫שקף‪ ,‬אחדות והבנה‪3.‬‬ ‫לא מעט אינטלקטואלים לעגו ליומרה התרבותית־חינוכית הזאת של‬ ‫"הסקירות הגדולות" ו"הספרים הגדולים"‪ ,‬בוודאי לאלה שנפרשו על פני‬ ‫כרכים רבים‪ ,‬כמו סדרות הספרים של בני הזוג דוראנט או של האצ'ינס‬ ‫תָנ ִית‪ .‬אחרים טענו‬ ‫קר ְ ּ‬ ‫ואדלר‪ .‬היו מי שתיארו את היומרה כשמרנית ו ַ‬ ‫ש"הציבור המשכיל" לעולם יישאר "המוני"‪ ,‬ולא יבין באמת את העומק‬ ‫והיופי הגלומים במיטב היצירות המערביות‪ .‬מבקרים אחרים ראו בשלל‬ ‫היוזמות לא יותר מעסקים קפיטליסטיים של "הבורגנות"‪ .‬כעבור זמן הופיעו‬ ‫במערב מגמות תרבויות חדשות‪ ,‬שהדגישו את מושגי השוויון‪ ,‬הרב־תרבותיות‪,‬‬ ‫הנרטיביות ועוד כיוצא בזה‪ ,‬והביאו להסתייגות מהכתיבה ה"גברית"‪,‬‬ ‫ה"מערבית"‪ ,‬ה"לבנה" וה"לוגוצנטרית" של "הספרים הגדולים"‪.‬‬ ‫אפשר להודות‪ :‬היה משהו פומפוזי בכמה מסדרות הספרים ההן שהונחו‬ ‫על מדפים באלפי בתים ברחבי העולם‪ .‬קשה לדעת כמה קוראים באמת‬ ‫צלחו את הכרכים העבים ואת מיליוני המילים שהצטופפו בהם‪ .‬וברור שכיום‬ ‫אין כמעט מי שמטריחים את עצמם לעיין בהם‪ .‬למעשה‪ ,‬התחושה היא‬ ‫שזמנם של אותם כותבים וספרים גדולים עבר‪ .‬התחושה הזאת הובעה‬ ‫למשל בסדרת הטלוויזיה "שלושים ומשהו"‪ ,‬שהופקה בשנות השמונים של‬ ‫המאה ה־‪ ,20‬ואשר באחד מפרקיה מליסה וגארי‪ ,‬בעלי הנטייה‬ ‫האינטלקטואלית‪ ,‬נזכרים במסיבת ליל כל הקדושים שבה התחפשו לוויל‬ ‫ואריאל דוראנט‪ ,‬ואיש לא הצליח לנחש מי הם‪.‬‬ ‫כרכי "תולדות התרבות" של ויל ואריאל דוראנט שייכים להוויה גוועת‪ .‬הם‬ ‫מתבלים לצד הכרכים של אנציקלופדיית "תרבות"‪ ,‬שמקורה באיטליה‬ ‫שלאחר מלחמת העולם השנייה‪ ,‬ולצד הכרכים של "התקופות הגדולות‬

‫בהיסטוריה של תרבות העולם" של הוצאת טיים־לייף‪ .‬לפני שהתחלתי‬ ‫לכתוב את ההקדמה הזאת הלכתי לספרייה חשובה וניגשתי אל המדפים‬ ‫שעליהם ניצבים כמו דינוזאורים גדולים עשרות הכרכים הללו‪ .‬ניכר שזה זמן‬ ‫רב שאיש לא נטל אפילו את אחד הספרים‪ .‬יצירות איכותיות‪ ,‬מלאות דעת‬ ‫ויופי‪ ,‬פרי עבודה מפרכת בת עשרות שנים‪ ,‬שקעו אל תהום הנשייה‪ .‬ושוב‬ ‫הרְבֵּה אֵין קֵץ‬ ‫ספָר ִים ַ‬ ‫מָה בְּנ ִי הִזָּהֵר ﬠֲשׂוֹת ְ‬ ‫ה ּ‬ ‫מ ֵ‬ ‫צפים ועולים דברי קהלת‪ :‬וְיֹתֵר ֵ‬ ‫הרְבֵּה יְגִﬠַת בָ ּשָׂר‪.‬‬ ‫וְלַהַג ַ‬ ‫ועם זאת‪ ,‬אין לשכוח את החן‪ ,‬החוכמה‪ ,‬האנושיות האוהבת והאופטימיות‬ ‫שהיו גלומים בספרים הללו‪ .‬חיבורים שהתאפיינו בבהירות הניסוח‪ ,‬בהכרה‬ ‫ביופיים ובערכם המוסרי של פסגות התרבות והאמנות‪ ,‬ברצון ללמוד לקח‬ ‫עמוק ומעשי מהעבר‪ ,‬באמונה ביכולת לחנך ולהשכיל את האדם היחיד ואת‬ ‫הציבור הרחב‪ ,‬בהכרת יתרון הטוב על פני הרע‪ ,‬וגם — וזהו היבט חשוב —‬ ‫ביכולת להתבטא בקלילות‪ ,‬בעדינות ובהומור‪ .‬בשל כל אלה היתה לאותם‬ ‫ספרים "מנגינה" תרבותית‪ ,‬הומנית‪ ,‬חופשית‪ ,‬אוהבת אדם ושוחרת טוב‪ .‬יתרון‬ ‫שרחוק מלהיות מובנים מאליו‪.‬‬

‫אהבת ישראל‬ ‫תרגום "לקחי ההיסטוריה" לעברית מזמין התייחסות קצרה ליחסם האוהד‬ ‫של בני הזוג דוראנט לעם ישראל ומדינת ישראל‪ .‬הנה כך כתב דוראנט‬ ‫)בלשון יחיד( בדברי ההקדמה שלו לכרך הראשון המתורגם לעברית של‬ ‫"תולדות התרבות"‪:‬‬ ‫אל אחי בישראל‪ :‬הופעת ספרי "תולדות התרבות" בתרגומו העברי‬ ‫נוסכת בי עונג מיוחד‪ .‬מרבית החומר לכרכים אלה נועדה לכתחילה‬ ‫לקהל קוראים ושומעים יהודים בניו יורק‪ ,‬ולמן נישואי בשנת ‪ 1913‬לא‬ ‫פסקה אשתי מהביאני בסוד טבעו ומעלליו של העם היהודי‪ .‬ביקורינו‬ ‫בתל אביב בשנים ‪ 1927‬ו־‪ 1937‬פקחו את עינינו לראות מה ניתן לחולל‬ ‫בזמן קצר על ידי אומץ לב‪ ,‬מסירות ותבונה‪.‬‬ ‫בפתח הפרק על שפינוזה בספרי "תולדות הפילוסופיה" )‪ (1926‬הבעתי‬ ‫התפעלותי ושמחתי‪ ,‬שפרשת הנדודים והתלאות הארוכה של היהודים‬

‫הוכתרה בקימומה של מדינה יהודית‪ ,‬וכתבתי‪" :‬איזה חיזיון יוכל להתמודד‬ ‫עם גדולתם של אותם יסורים‪ ,‬ברבגוניותן של אותן עלילות ובתפארתה‬ ‫וצדקה של התגשמות זו?"‪4‬‬ ‫דברי ההערכה של דוראנט לעם ישראל ולמקומו בהיסטוריה האנושית‬ ‫מופלגים‪ .‬לא בכל ספר המתאר את תולדות האנושות כולה ניתן למצוא‬ ‫הערכה כזאת של היהודים‪:‬‬ ‫בדברי ימי העולם לא היה עם אשר לחם ביתר עקשנות לחירותו מן‬ ‫היהודים‪ ,‬ולא היה עם אשר עמד בתלאות כמותם‪ .‬מאז יהודה המכבי ועד‬ ‫שמעון בר כוכבא‪ ,‬ואפילו עד ימינו אלו‪ ,‬השמיד מאבקו זה להשבת‬ ‫חירותו‪ ,‬אלפים ורבבות מן העם‪ ,‬אולם מעולם לא שבר את רוחו או את‬ ‫תקוותו‪5.‬‬ ‫דוראנט הביע גם מידה רבה של רחמים כלפי גורלו ההיסטורי הקשה‬ ‫והמיוחד במינו של העם‪ .‬הנה כך סיכם את תוצאות תבוסת היהודים בימי‬ ‫מרד בר כוכבא‪:‬‬ ‫שום עם אחר לא נתנסה בגלות כה ממושכת‪ ,‬או בגורל כה אכזר‪.‬‬ ‫קרועים מעיר קודשם‪ ,‬נאלצו היהודים להפקיר אותה תחילה לאלילות‪,‬‬ ‫ואחר כך לנצרות‪ .‬מפוזרים בכל מושבה וארץ‪ ,‬נידונים לדלות והשפלה‪,‬‬ ‫רחוקים מלבם אפילו של פילוסופים וקדושים‪ ,‬פרשו היהודים מענייני‬ ‫הציבור‪ ,‬ללימוד ועבודת אלוהים ביחידות‪ ,‬כשהם שומרים בלהט אמונה‬ ‫את דברי חכמיהם ומתכוננים להעלותם על הכתב ]‪ [...‬היהדות נחבאה‬ ‫בפחד ובאפלולית בעוד שיוצאת חלציה‪ ,‬הנצרות‪ ,‬יצאה לכבוש את‬ ‫העולם‪6.‬‬ ‫לא אחת נשאו ההתייחסויות של דוראנט ליהודים אופי אקטואלי ממש‪.‬‬ ‫כאשר תיאר את המפגש של שבי ציון עם שכניהם בארץ ישראל בימי בניית‬ ‫בית המקדש השני במאה השישית לפני הספירה‪ ,‬הוא מתח קו ישר מהעולים‬ ‫מבבל אל תולדות הציונות‪:‬‬ ‫גם אז‪ ,‬כמו עתה‪ ,‬לא פגשום במולדתם העתיקה בזרועות פתוחות‪ .‬כי‬

‫בינתיים נאחזו בה שֵמים אחרים וקנו את אדמתה בישיבה ובעבודה‪.‬‬ ‫התושבים האלה הביטו במשטמה אל הפולשים כביכול ]‪ [...‬מעט מעט‬ ‫חזרה ירושלים והיתה לעיר יהודית‪ ,‬ובית המקדש נתמלא קולות תפילה‬ ‫והודיה‪ :‬שארית העם גילתה את רצונה העז לחדש ימי ישראל כקדם‪.‬‬ ‫גדולה היתה הצלחת השבים‪ .‬ורק זו שראינו בזמננו עלתה עליה‪7.‬‬ ‫ובהמשך‪ ,‬עם תיאור כיבושיו של אלכסנדר הגדול‪ ,‬כתב דוראנט‪:‬‬ ‫בזה לא תמה פרשת יהודה‪ .‬תמה רק המערכה של אותה דרמה מוזרה‬ ‫]‪ [...‬עינינו רואות היום עוד מערכה — אף זו לא תהי האחרונה‪ .‬ירושלים‬ ‫שנחרבה ונבנתה‪ ,‬נחרבה ונבנתה‪ ,‬שבה וקמה לתחייה — סמל חיותו‬ ‫והתמדתו של עם גיבור‪ .‬ישראל‪ ,‬זה העם שימיו כימי דברי הימים‪ ,‬אולי‬ ‫יארכו ימים כימי התרבות‪8.‬‬ ‫גם ב"לקחי ההיסטוריה" מבוטאת אהדה לציונות‪ .‬אולי זאת אחת הסיבות‬ ‫לכך שהספר התחבב כל כך על בנימין נתניהו‪ .‬כך הוא אמר עליו בנאום לפני‬ ‫חיילים נוצרים בדצמבר ‪:2018‬‬ ‫ציטטתי לא מזמן היסטוריון אמריקאי שאני מעריץ בשם ויל דוראנט‪.‬‬ ‫בסוף ימיו הוא כתב ספר דק בן מאה עמודים שנקרא "לקחי‬ ‫ההיסטוריה"‪ ,‬בו אמר שההיסטוריה אכזרית מאוד — היא לא מבדילה בין‬ ‫ג'ינגיס חאן לישו הנוצרי ]‪ [...‬ההיסטוריה לא מבדילה ביניהם‪ ,‬משום‬ ‫שבסוף משחק העמים — החזק שורד‪ ,‬והחזק הוא בדרך כלל הגדול‪.‬‬ ‫הוא מציין ]‪ [...‬את ישראל הצעירה כיוצאת מן הכלל בכללים מסוימים‬ ‫בגלל עוצמת החזון של המנהיגים ושל העם‪9.‬‬ ‫ואלה דברים שאמר בכנס אוניברסיטאי בשנת ‪:2013‬‬ ‫כשאתה גומר לקרוא את הספר הזה אתה מבין שבהיסטוריה המספרים‬ ‫הגדולים קובעים‪ .‬הם חשובים‪ .‬אבל הנה החדשות הטובות ]‪ [...‬הוא מציין‬ ‫שייתכן שיש יוצאים מן הכלל לכלל הזה‪ ,‬שבאמצעות גיבוש של כוח‬ ‫תרבותי‪ ,‬כך הוא קורא לזה‪ ,‬יכולים לגבור על הסיכויים‪ .‬הוא נותן את‬ ‫מדינת ישראל כדוגמה ליוצא מן הכלל זה‪10.‬‬

‫***‬ ‫לחקר ההיסטוריה וכתיבתה יש חולשות מובנות‪ .‬לכול ברור שהניסיון לספר‬ ‫באופן מדויק ומהימן על העבר שכבר אבד לעולמים אינו יכול לנחול הצלחה‬ ‫מלאה‪ .‬חקר ההיסטוריה גם אינו דומה למחקר במדעי הטבע‪ .‬האירוע‬ ‫ההיסטורי הוא לעולם ובהכרח חד־פעמי‪ ,‬בעוד הטבע מציע לחוקריו‬ ‫תופעות שחוזרות על עצמן‪ .‬ומעבר לכך‪ ,‬כמעט הכול מודים שכל כתיבת‬ ‫היסטוריה היא בת זמנה‪ ,‬ושהיא תמיד קשורה בדרך כלשהי לאקלים פוליטי‬ ‫ותרבותי מסוים ולהשקפת עולמם של הכותבים‪.‬‬ ‫ובכל זאת‪ ,‬כפי שאפשר להסיק גם מקו המחשבה של ויל ואריאל‬ ‫דוראנט בספר שלפנינו‪ ,‬אין בחולשות האלה כדי להמעיט בערכה של‬ ‫חקירת‪ ,‬כתיבת וקריאת היסטוריה כפעולה הומנית חשובה‪ .‬בהחלט ניתן‬ ‫להפיק מההיסטוריה לקחים‪ ,‬ובהחלט אפשר להסתייע בה כדי להבין את‬ ‫העולם ואת האדם ולעשות את שניהם טובים יותר‪ .‬דבריו של הנואם‬ ‫הרומי קיקרו‪ ,‬שנאמרו לפני כאלפיים שנה‪ ,‬עדיין נכונים‪ :‬ההיסטוריה היא‬ ‫עדוּת הזמנים‪ ,‬אור האמת‪ ,‬חיי הזיכרון ומורת החיים‪.‬‬ ‫עשהאל אבלמן‬ ‫ירושלים‬ ‫‪2020‬‬ ‫ד״ר עשהאל אבלמן הוא היסטוריון; מחבר הספר ״תולדות היהודים — היסטוריה ישראלית״ )דביר‪,‬‬ ‫‪.(2019‬‬ ‫ויל דיוראנט‪" ,‬גדולי ההוגים חייהם ודעותיהם )קורות הפילוסופיה("‪ ,‬אחיאסף‪ ,1972 ,‬עמ' יא־יג‪.‬‬ ‫ויל דוראנט‪" ,‬מורשת המזרח"‪ ,‬הוצאת מ' ניומן‪ ,1964 ,‬א' עמ' ‪.XIII‬‬ ‫ויל דוראנט‪" ,‬מורשת המזרח"‪ ,‬הקדמת המחבר למהדורה העברית‪.‬‬ ‫ויל דוראנט‪" ,‬קיסר וישו"‪ ,‬הוצאת מ׳ ניומן‪ ,1964 ,‬עמ' ‪.529‬‬ ‫שם‪ ,‬עמ' ‪.534‬‬ ‫דוראנט‪" ,‬מורשת המזרח"‪ ,‬עמ' ‪.218‬‬ ‫שם‪ ,‬עמ' ‪.231‬‬ ‫‪https://www.gov.il/he/Departments/news/event_soldiers231218‬‬ ‫‪https://mfa.gov.il/MFAHEB/PressRoom/Pages/PM_Netanyahu_speech_at_Bar_Ilan_University.aspx‬‬

‫מבוא‬

‫חיבור מסכם זה אינו זקוק באמת למבוא‪ .‬לאחר שחתמנו את "תולדות‬ ‫התרבות" עם שנת ‪ ,1789‬שבנו וקראנו את עשרת הכרכים מתוך מחשבה‬ ‫להוציא מהדורה שבה יתוקנו טעויות רבות של השמטה‪ ,‬עובדות או דפוס‪.‬‬ ‫במהלך אותה קריאה רשמנו לפנינו אירועים והערות שיש בהם כדי לשפוך‬ ‫אור על עניינים אקטואליים‪ ,‬על הסתברויות לעתיד‪ ,‬על טבע האדם ועל‬ ‫התנהלותן של מדינות )ההפניות המופיעות להלן לכרכי "תולדות התרבות"‬ ‫אינן מובאות כאסמכתאות אלא כדוגמאות או הבהרות שהגענו אליהן בדרך‬ ‫זו(‪ .‬ניסינו לדחות את סיכומינו עד שנשלים את סקירת הנרטיב‪ ,‬אבל אין ספק‬ ‫שהדעות שכבר גיבשנו השפיעו על האופן שבו בחרנו את הדוגמאות שבהן‬ ‫השתמשנו‪ .‬החיבור שלפניכם הוא התוצאה‪ .‬אנו חוזרים בו על רבים מן‬ ‫הרעיונות שהבענו בעבר או שהביעו אחרים לפנינו‪ .‬מטרתנו כאן איננה‬ ‫מקוריות אלא הכללה‪ .‬ביקשנו לפרוש בדפים אלה לא גילוי אישי אלא‬ ‫סקירה של הניסיון האנושי‪.‬‬ ‫וכמו במקרים רבים בעבר‪ ,‬אנו אסירי תודה על כל העזרה והייעוץ שקיבלנו‬ ‫מבתנו אתל‪.‬‬ ‫ויל ואריאל דוראנט‬

‫‪.1‬‬

‫ספקות‬

‫על סף סיום לימודיו ניצב ההיסטוריון בפני שאלות אחדות‪ :‬איזו תועלת‬ ‫הפקת מלימודיך? האם יגעת ומצאת אך ורק את השעשוע שבסיפור עלייתם‬ ‫ונפילתם של עמים ורעיונות ובשינון "מעשיות תוגה על מלכים שמתו"?‪11‬‬ ‫האם למדת על טבע האדם משהו שסתם אדם ברחוב יכול ללמוד גם בלי‬ ‫לפתוח ספר? האם הבהירה לך ההיסטוריה משהו על קיומנו הנוכחי‪,‬‬ ‫הנחתה אותך להבין את החלטותינו ואת עמדותינו‪ ,‬והעניקה לך את היכולת‬ ‫להישמר מפני זעזועי ההפתעה או תהפוכות השינוי? האם רצף אירועי העבר‬ ‫גילה לך תבניות סדורות‪ ,‬שבזכותן תדע לצפות את צעדיה של האנושות או‬ ‫את גורלן לעתיד לבוא של מדינות? הייתכן שאחרי ככלות הכול‪" ,‬להיסטוריה‬ ‫אין שום פשר"‪ 1,‬לא נוכל ללמוד ממנה דבר‪ ,‬וכל העבר העצום כולו אינו‬ ‫אלא הקדמה יגעה של הטעויות שנגזר על העתיד לעשות על במה גדולה‬ ‫יותר‪ ,‬בקנה מידה גדול יותר?‬ ‫לפעמים נדמה לנו שכך הוא‪ ,‬וריבוא ספקות מסתערים עלינו‪ .‬ראשית‬ ‫חוכמה‪ ,‬האם באמת יודעים אנו מה היה העבר‪ ,‬מה בדיוק קרה‪ ,‬או שמא‬ ‫ההיסטוריה היא "בדותה" שאיננה "מוסכמת" על הכול? הידע שלנו על כל‬ ‫אירוע מן העבר לעולם אינו שלם‪ ,‬וקרוב לוודאי שהוא לא מדויק‪ ,‬נסתר‬ ‫מאחורי ענן של עדויות אמביוולנטיות והיסטוריונים מוטים‪ ,‬ואולי גם מעוות‬ ‫מכוח עמדתנו הפטריוטית או הדתית‪" .‬רוב ההיסטוריה היא ניחוש‪ ,‬וכל היתר‬ ‫הוא דעה קדומה"‪ 2.‬גם ההיסטוריון השואף להתעלות מעל העדפתו לארצו‪,‬‬ ‫לגזעו‪ ,‬לדתו או למעמדו‪ ,‬מסגיר את נטייתו החשאית מעצם החומרים שבהם‬ ‫בחר לעסוק ומהניואנסים בשמות התואר שבהם בחר להשתמש‪.‬‬ ‫"ההיסטוריון נוטה תמיד לפשט דברים‪ ,‬נחפז תמיד לבחור קומץ נוח לשליטה‬ ‫של עובדות ופנים מתוך המון הנפשות והאירועים‪ ,‬שאת ריבויָם המורכב אין‬ ‫הוא מסוגל כלל להקיף או להבין"‪ 3.‬גם הקצב המואץ של השינוי מקשה‬

‫פ ֶגי‪ ,‬כי‬ ‫עלינו יותר מתמיד ללמוד מן העבר על העתיד‪ .‬ב־‪ 1909‬טען שרל ּ‬ ‫"מימי ישו השתנה העולם פחות מכפי שהשתנה בשלושים השנים‬ ‫האחרונות";‪ 4‬ודוקטור צעיר לפיזיקה יוסיף ויאמר אולי שתחום הידע שלו‬ ‫השתנה מאז ‪ 1909‬יותר מכפי שהשתנה בכל התקופה המתועדת קודם לכן‪.‬‬ ‫מדי שנה — ובעת מלחמה בכל חודש‪ ,‬לפעמים — צצים המצאה חדשה‪,‬‬ ‫שיטה חדשה או מצב חדש הכופים עלינו לשנות את התנהגותנו ואת‬ ‫תפיסותינו‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬דומה כי להתנהגות המתכות ובני האדם חדר גורם של‬ ‫מקריות‪ ,‬ואולי של חופש‪ .‬שוב אין אנו בטוחים כי האטומים‪ ,‬ועוד פחות מכך‬ ‫האורגניזמים‪ ,‬יגיבו בעתיד כפי שנדמה לנו כי הגיבו בעבר‪ .‬גם האלקטרונים‪,‬‬ ‫פ ֶר‪ ,‬פועלים בדרכים נסתרות להראות את‬ ‫בדומה לאלוהיו של ויליאם קוֹ ּ‬ ‫נפלאותיהם‪ ,‬וגחמה קטנה של אופי או נסיבות עלולה לשבש משוואות‬ ‫לאומיות‪ ,‬כפי שקרה כשאלכסנדר הגדול השתכר עד מוות והניח לאימפריה‬ ‫שלו להתפורר )‪ 323‬לפנה"ס(‪ ,‬או כשפרידריך הגדול ניצל מאסון בזכות‬ ‫עלייתו לשלטון של צאר שהיה מאוהב עד שיגעון בדרכי הפרוסים )‪.(1762‬‬ ‫מובן כי ההיסטוריוגרפיה איננה מדע‪ .‬היא יכולה להיות אך ורק עיסוק‪,‬‬ ‫אמנות ופילוסופיה — עיסוק של בירור העובדות‪ ,‬אמנות של גיבוש סדר בעל‬ ‫משמעות מתוך בליל החומרים‪ ,‬פילוסופיה של חיפוש נקודת מבט והארה‪.‬‬ ‫"ההווה הוא העבר שנגלל לצורך פעולה‪ ,‬ואילו העבר הוא ההווה הנחשף‬ ‫למען נחדור אל צפונותיו"‪ — 5‬כך לפחות אנו מאמינים ומקווים‪ .‬בפילוסופיה‬ ‫אנו מנסים לראות את החלק לאורו של השלם; ב"פילוסופיה של‬ ‫ההיסטוריה" אנו מנסים לראות את אותו הרגע לאור העבר‪ .‬אנו יודעים‬ ‫שבשני המקרים זוהי שאיפה בלתי מציאותית לשלמות‪ ,‬שכן פרספקטיבה‬ ‫שלמה היא אשליה אופטית‪ .‬איננו מכירים את תולדות האדם בשלמותן —‬ ‫ייתכן מאוד שציוויליזציות רבות התקיימו עוד לפני הציוויליזציה השוּמֶרית או‬ ‫המצרית‪ .‬זה עתה התחלנו לחפור! עלינו לפעול מתוך ידיעה חלקית‬ ‫ולהסתפק לעת עתה בסבירויות‪ .‬בהיסטוריה‪ ,‬כמו במדע ובפוליטיקה‪,‬‬ ‫שולטת היחסיות ויש לחשוד בכל נוסחה‪" .‬ההיסטוריה מלגלגת על כל ניסיון‬ ‫לאלצה לזרום לתוך תבניות תיאורטיות או ערוצים הגיוניים‪ .‬היא סותרת את‬ ‫הכללותינו‪ ,‬פורעת את כל כללינו; ההיסטוריה היא בארוֹק"‪ 6.‬במסגרת‬ ‫האילוצים הללו נוכל אולי ללמוד מן ההיסטוריה לשאת באורך רוח את‬

‫המציאות ולכבד זה את רעיונות־השווא של זה‪.‬‬ ‫האדם איננו אלא רגע בזמן האסטרונומי‪ ,‬אורח חולף על פני האדמה‪ ,‬נֶבֶג‬ ‫של מינו‪ ,‬נצר של גזעו‪ ,‬צירוף של גוף‪ ,‬אופי ומחשבה‪ ,‬בן למשפחה ולקהילה‪,‬‬ ‫מאמין או ספקן‪ ,‬יחידה בכלכלה‪ ,‬אולי אזרח במדינה או חייל בצבא‪ ,‬ולפיכך‪,‬‬ ‫תחת הכותרות המתאימות — אסטרונומיה‪ ,‬גיאולוגיה‪ ,‬גיאוגרפיה‪ ,‬ביולוגיה‪,‬‬ ‫אתנולוגיה‪ ,‬פסיכולוגיה‪ ,‬מוסר‪ ,‬דת‪ ,‬כלכלה‪ ,‬פוליטיקה ומלחמה — נוכל אולי‬ ‫לשאול מה יש לה להיסטוריה לומר על טבעו של האדם‪ ,‬על התנהגותו‬ ‫וסיכוייו‪ .‬זהו מבצע מסוכן‪ ,‬ורק שוטה ינסה לדחוס מאה מאות שנים לתוך‬ ‫מאה עמודים של מסקנות הפכפכות‪ .‬אנחנו ממשיכים‪.‬‬ ‫ויליאם שקספיר‪" ,‬המלך ריצ'רד השני"‪ ,‬תרגם מאנגלית שמעון זנדבנק‪ ,‬עם עובד‪.1988 ,‬‬

‫‪.2‬‬

‫היסטוריה וכדור הארץ‬

‫הבה נגדיר את ההיסטוריה‪ ,‬על כפל פניה המטריד‪ ,‬כאירועי העבר או‬ ‫רשומות העבר‪ .‬ההיסטוריה של האדם היא נקודה קטנטנה בחלל‪ ,‬ובראש‬ ‫ובראשונה יש ללמוד ממנה צניעות‪ .‬בכל רגע עלול כוכב שביט להתקרב‬ ‫יותר מדי לכדור הארץ ולהסיט את הכדור הקטן שלנו למסלול סחרור‬ ‫קדחתני או לחנוק את אנשיו ופרעושיו בעשן או בחום‪ .‬ואולי יחמוק לו‬ ‫חלקיק מהשמש החייכנית — ממש כפי שעשה אולי כוכב הלכת שלנו‪ ,‬לדעת‬ ‫אחדים‪ ,‬לפני רגעים אסטרונומיים ספורים — ויצנח עלינו בחיבוק פראי‬ ‫שישים קץ לכל צער וכאב‪ .‬את האפשרויות הללו אנחנו מוכנים לקבל בשוויון‬ ‫נפש‪ ,‬וליקום נשיב במילותיו של פסקל‪" :‬אך גם אם ירמוס אותו היקום‪,‬‬ ‫ימשיך האדם להתעלות מעל מה שהמית אותו‪ ,‬משום שהוא יודע כי המוות‬ ‫הוא מנת חלקו‪ ,‬ואת יתרונו של היקום עליו‪ ,‬בעוד שהיקום אינו יודע על כך‬ ‫דבר"‪7.‬‬ ‫ההיסטוריה כפופה לגיאולוגיה‪ .‬בכל יום מסיג הים אי־שם את גבול‬ ‫האדמה‪ ,‬או האדמה מסיגה את גבול הים‪ .‬ערים נבלעות מתחת למים‬ ‫ופעמוני קתדרלות טבועות מנגנים את שירם העגום‪ .‬הרים קמים ונופלים‬ ‫במקצב של בקיעה ושחיקה‪ .‬נהרות גואים ומציפים את סביבתם‪ ,‬מתייבשים‬ ‫או משנים את נתיבם‪ .‬עמקים נעשים מדבר ומצָר ֵי יבשה הופכים למצרי ים‪.‬‬ ‫לעין הגיאולוגית נראה כל שטחו של כדור הארץ כצורה נוזלית שהאדם נע‬ ‫על פניה בצעד חרד‪ ,‬כפטרוס המהלך על הגלים לעבר ישו‪.‬‬ ‫האקלים אינו שולט בנו עוד ביד רמה‪ ,‬כפי שהניחו פעם מונטסקיה והנרי‬ ‫תומס באקל‪ ,‬אך הוא מגביל אותנו‪ .‬כושר ההמצאה של האדם גובר לא‬ ‫פעם על מכשולים גיאולוגיים‪ :‬האדם יכול להשקות מדבריות ולמזג את‬ ‫הסהרה‪ ,‬לפלס הרים או להעפיל לפסגותיהם ולטעת כרמים על‬ ‫מדרונותיהם‪ ,‬לבנות עיר צפה שתחצה אוקיינוסים או ציפורי ענק שינווטו את‬

‫דרכן בשמים‪ .‬אבל טורנדו יכול להרוס בתוך שעה את העיר שמאה שנה‬ ‫נדרשו לבנייתה‪ ,‬וקרחון יכול למוטט או לפל ֵח ארמון צף ולשלח אלף חוגגים‬ ‫אל מצולות הוודאות הגדולה‪ .‬אם הגשמים ייעשו יקרי המציאות‪ ,‬יכסה החול‬ ‫את הציוויליזציה‪ ,‬כפי שכבר קורה במרכז אסיה‪ .‬אם יירדו הגשמים בזעף רב‬ ‫מדי‪ ,‬יחנוק היער את הציוויליזציה‪ ,‬כמו במרכז אמריקה‪ .‬אם מידות החום‬ ‫הממוצעות באזורים המשגשגים יעלו במעלות ספורות‪ ,‬נחזור כנראה כולנו‬ ‫לפראוּת נרפית‪ .‬ﬠַם של חצי מיליארד נפש יתרבה אולי כנמלים באקלים‬ ‫טרופי־למחצה‪ ,‬אבל חום מתיש עלול להכפיפו לגלי כיבוש חוזרים ונשנים‬ ‫של לוחמים ממקומות חיוּת נמרצים יותר‪ .‬דורות של אנשים יכוננו שליטה‬ ‫הולכת וגוברת בעולמנו‪ ,‬אך נגזר עליהם להיעשות בסופו של דבר למאובנים‬ ‫באדמתו‪.‬‬ ‫הגיאוגרפיה היא המשתית שעליה בנויה ההיסטוריה‪ .‬היא האֵם המזינה‬ ‫והבית הממשמֵע‪ .‬נהרותיה‪ ,‬אגמיה‪ ,‬ונאות המדבר והאוקיינוסים שלה‬ ‫מושכים מתיישבים אל חופיהם‪ ,‬כי המים הם מקור החיים של אורגניזמים‬ ‫ושל ערים והם מספקים דרכים זולות לתובלה ולסחר‪ .‬מצרים היתה "מתת‬ ‫הנילוס"‪ ,‬ובמסופוטמיה הוקמו ציוויליזציות בזו אחר זו "בין הנהרות" ולאורך‬ ‫תעלות השיט השופעות‪ .‬הודו היתה בת האינדוס‪ ,‬הברהמפוטרה והגאנגס‪.‬‬ ‫סין חבה את חייה ואת סבלותיה לנהרות הגדולים‪ ,‬שחרגו לא פעם )כמונו‬ ‫אנו( מערוציהם הקבועים והפרו את סביבותיהם במי ההצפות‪ .‬איטליה‬ ‫ייפתה את עמקי הטיבר‪ ,‬הארנו והפו‪ .‬אוסטריה צמחה לאורך הדנובה‪,‬‬ ‫פ ֶטר ָה‬ ‫גרמניה לאורך האֶלבֶּה והריינוס‪ ,‬וצרפת לאורך הרון‪ ,‬הלואר והסן‪ּ .‬‬ ‫ותדמור ניזונו מנאות במדבר‪.‬‬ ‫כאשר חשו היוונים שצר להם המקום‪ ,‬הם הקימו מושבות לחופי הים‬ ‫התיכון )"כצפרדעים סביב ביצה"‪ ,‬כמאמר אפלטון(‪ 8‬ולאורך הים השחור‬ ‫מסביר הפנים‪ .‬אלפיים שנה — מקרב סלמיס )‪ 480‬לפנה"ס( ועד תבוסת‬ ‫הארמדה הספרדית )‪ ,(1588‬ישבו על חופיו הצפוניים והדרומיים של הים‬ ‫התיכון נציגים מתחרים של עליונות האדם הלבן‪ .‬אבל מאז ‪ 1492‬ואילך‬ ‫הזמינו מסעותיהם של קולומבוס ושל ואסקו דה גאמה את האדם לקרוא‬ ‫תיגר על האוקיינוסים‪ ,‬והים התיכון איבד את הבכורה‪ .‬ג'נובה‪ ,‬פיזה‪ ,‬פירנצה‬ ‫וונציה ירדו מגדולתן‪ ,‬הרנסנס החל להתפוגג‪ ,‬וקרנן של הארצות‬

‫האטלנטיות עלתה‪ ,‬עד שלבסוף נפרש שלטונן על פני מחצית העולם‪.‬‬ ‫"מערבה‪ ,‬לשם פונה מהלכה של האימפריה"‪ ,‬כתב ג'ורג' ברקלי על שנת‬ ‫‪ .1730‬האם ימשיך המהלך הזה ויחצה את האוקיינוס השקט? האם הוא ייַצ ֵא‬ ‫שיטות תעשייה ומסחר אירופיות ואמריקאיות לסין כפי שייצא אותן קודם‬ ‫ליפן? האם הפוריות המזרחית‪ ,‬בשילוב עם חידושי הטכנולוגיה המערבית‪,‬‬ ‫תביא לדעיכת המערב?‬ ‫התפתחות המטוס תשנה אף היא את מפת הציוויליזציה‪ .‬נהרות וימים לא‬ ‫ישמשו עוד נתיבי סחר ראשיים‪ ,‬ואנשים וסחורות יוטסו יותר ויותר היישר אל‬ ‫יעדם‪ .‬מדינות כמו אנגליה וצרפת יאבדו את היתרון המסחרי שהקנו להן קווי‬ ‫חוף ארוכים ועתירי מפרצים נוחים‪ ,‬ומדינות כמו רוסיה‪ ,‬סין וברזיל‪ ,‬שעדיפות‬ ‫מופרזת של מסת יבשה לעומת קווי חוף העיקה עליהן עד כה‪ ,‬יפנו אל‬ ‫האוויר כדי להתגבר ולו במעט על החיסרון הזה‪ .‬עושרן של ערי החוף לא‬ ‫ינבע‪ ,‬כמקודם‪ ,‬מההתנהלות המסורבלת של העברת סחורות מאוניות‬ ‫לרכבות או מרכבות לאוניות‪ .‬כאשר העוצמה הימית תתחלף בעוצמה‬ ‫אווירית בתעבורה ובמלחמה‪ ,‬תהיה זו אחת המהפכות המהותיות‬ ‫בהיסטוריה‪.‬‬ ‫השפעתם של הגורמים הגיאוגרפיים הולכת ופוחתת בד בבד עם צמיחת‬ ‫הטכנולוגיה‪ .‬אופיים ומתארם של פני השטח עשויים לספק הזדמנויות‬ ‫בתחומי החקלאות‪ ,‬הכרייה או הסחר‪ ,‬אבל רק דמיונם ויוזמתם של מנהיגים‪,‬‬ ‫וחריצותם העיקשת של ההולכים אחריהם‪ ,‬יוכלו להפוך אפשרות לעובדה‬ ‫קיימת‪ .‬ורק בזכות שילוב דומה תוכל להתפתח תרבות למרות אלף מכשולים‬ ‫טבעיים )כפי שקורה בישראל של היום(‪ .‬הציוויליזציה נוצרת בידי האדם‪ ,‬לא‬ ‫בידי האדמה‪.‬‬

‫‪.3‬‬

‫ביולוגיה והיסטוריה‬

‫ההיסטוריה היא קטע מהביולוגיה‪ :‬חיי האדם הם חלק מהחליפות והתמורות‬ ‫של מיני האורגניזמים המצויים ביבשה ובים‪ .‬לפעמים‪ ,‬בטיילנו לבדנו ביער‬ ‫ביום קיץ‪ ,‬נשמע או נראה את תנועתם של מאה מיני יצורים מעופפים‪,‬‬ ‫מזנקים‪ ,‬זוחלים‪ ,‬מתחפרים‪ .‬החיות הנבהלות נחפזות לחמוק מאיתנו‪:‬‬ ‫הציפורים יפוצו באוויר‪ ,‬הדגים יתפזרו במי הפלג‪ .‬פתאום מתברר לנו לאיזה‬ ‫מיעוט מאוים אנו משתייכים על פני כוכב הלכת חסר הפניות הזה‪ ,‬ולרגע‬ ‫נחוש‪ ,‬כפי שמרגישים בעליל גם תושבים אלה‪ ,‬שאיננו אלא גורם מפריע‬ ‫החולף במקום חיותם‪ .‬ואז כל הכרוניקות של האדם וכל הישגיו ימצאו את‬ ‫מקומן הצנוע בתוך ההיסטוריה והפרספקטיבה של חיים פולימורפיים; כל‬ ‫התחרות הכלכלית‪ ,‬המרוץ אחר בני זוג‪ ,‬הרעב והאהבה והאֵבל והמלחמה‪,‬‬ ‫כולם קרוביהם של החיפוש‪ ,‬ההזדווגות‪ ,‬המאבק והסבל הנחבאים תחת‬ ‫עצים שנפלו ועלים שנשרו‪ ,‬בתוך המים או על הענפים‪.‬‬ ‫חוקי הביולוגיה הם אפוא לקחי היסוד של ההיסטוריה‪ .‬כולנו כפופים‬ ‫לתהליכי האבולוציה ולפורענויותיה‪ ,‬למאבק הקיום ולהישרדותם של‬ ‫הכשירים ביותר לשרוד‪ .‬אם נדמה שכמה מאיתנו פטורים מריב או‬ ‫מפורענות‪ ,‬הרי זה מפני שהקבוצה שלנו מגינה עלינו‪ .‬אבל הקבוצה עצמה‬ ‫חייבת לעמוד במבחני ההישרדות‪.‬‬ ‫הלקח הביולוגי הראשון שיש ללמוד מן ההיסטוריה הוא אפוא שהחיים הם‬ ‫תחרות‪ .‬והתחרות אינה ניטשת אך ורק במסחר‪ ,‬אלא בחיים עצמם‪ :‬הם‬ ‫שלווים כשיש שפע מזון‪ ,‬אך כשמספר הפיות הרעבים עולה על כמות המזון‪,‬‬ ‫הם נעשים אלימים‪ .‬בעלי חיים אוכלים אלה את אלה ללא ייסורי מצפון‪,‬‬ ‫ואילו בני אדם מתורבתים מכלים אלה את אלה בהליך משפטי תקין‪ .‬שיתוף‬ ‫הפעולה בין בני אדם הוא תופעה ממשית‪ ,‬שגוברת עם ההתפתחות‬ ‫החברתית‪ ,‬אבל קיימת בעיקר מפני שהיא כלי וצורה של תחרות‪ .‬אנחנו‬

‫משתפים פעולה בתוך הקבוצה שלנו — המשפחה‪ ,‬הקהילה‪ ,‬המועדון‪,‬‬ ‫הכנסייה‪ ,‬המפלגה‪ ,‬ה"גזע" או העם — כדי לחזק את קבוצתנו בתחרות מול‬ ‫קבוצות אחרות‪ .‬קבוצות מתחרות ניחנות בתכונות של פרטים מתחרים‪:‬‬ ‫רכושנות‪ ,‬לוחמנות‪ ,‬מחנאות‪ ,‬גאווה‪ .‬מדינותינו‪ ,‬שהן אנו־עצמנו מוכפלים פי‬ ‫כמה‪ ,‬הן מה שאנחנו‪ .‬הן מציגות את טבענו באותיות בולטות יותר‪ ,‬והן‬ ‫מחוללות את הטוב ואת הרע שלנו בקנה מידה עצום‪ .‬אנחנו רכושנים‪,‬‬ ‫חמדנים ולוחמנים מפני שדמנו זוכר אלפי שנים שבהן אבות אבותינו נאלצו‬ ‫לרדוף וללחום ולהרוג כדי לשרוד‪ ,‬ונאלצו למלא את כרסם עד כלות מחשש‬ ‫שלא במהרה תיקרה להם עוד כרה‪ .‬המלחמה היא דרכו של עם לאכול‪ .‬היא‬ ‫מעודדת שיתוף פעולה מפני שהיא הצורה העליונה של התחרות‪ .‬עד אשר‬ ‫יהיו מדינותינו חברות בקבוצה גדולה אחת שתיטיב להגן על עצמה‪ ,‬הן‬ ‫ימשיכו לפעול כפרטים וכמשפחות בשלב הציד‪.‬‬ ‫הלקח הביולוגי השני שיש ללמוד מן ההיסטוריה הוא שהחיים הם תהליך‬ ‫של בר ִירה‪ .‬אורגניזמים מסוימים עושים חיל בתחרות על מזון‪ ,‬על בני זוג או‬ ‫על שליטה‪ ,‬ואילו אחרים נכשלים‪ .‬במאבק הקיום יש פרטים שנהנים מיכולות‬ ‫טובות יותר להתמודד עם מבחני ההישרדות‪ .‬הואיל והטבע )ופירוש המונח‬ ‫כאן הוא כלל המציאות ותהליכיה( לא קרא בעיון רב את הכרזת העצמאות‬ ‫האמריקאית או את הצהרת זכויות האדם של המהפכה הצרפתית‪ ,‬כולנו‬ ‫נולדים לא חופשיים ולא שווים‪ ,‬משועבדים לתורשתנו הגופנית והנפשית‬ ‫ולמנהגים ולמסורות של קבוצתנו‪ .‬כולנו ניחנים במידות שונות של בריאות‬ ‫וכוח‪ ,‬יכולת שכלית ותכונות אופי‪ .‬השונות חביבה על הטבע כחומר הדרוש‬ ‫לסלקציה ולאבולוציה‪ .‬תאומים זהים שונים זה מזה במאה צורות‪ ,‬ואין‬ ‫בעולם שני אפונים דומים בכול‪.‬‬ ‫אי־השוויון אינו טבעי ומולד בלבד‪ ,‬אלא שהוא גם גובר ככל שהציוויליזציה‬ ‫נעשית מורכבת יותר‪ .‬אי־שוויון תורשתי מחולל אי־שוויון חברתי ולא־טבעי‪ .‬כל‬ ‫המצאה או תגלית נעשית או נתפסת בידי היחיד יוצא הדופן‪ ,‬והיא מחזקת‬ ‫את החזק ומחלישה את החלש יותר מכפי שהיו קודם‪ .‬ההתפתחות הכלכלית‬ ‫מולידה חלוקת תפקידים‪ ,‬יוצרת הבחנה בין יכולות וקובעת לכל אדם ערך‬ ‫שונה עבור הקבוצה‪ .‬אילו הכרנו את אחינו בני האדם לפני ולפנים‪ ,‬יכולנו‬ ‫לבחור ‪ 30‬אחוז מהם שיכולתם המשולבת היתה משתווה ליכולתם של כל‬

‫האחרים‪ .‬את זה בדיוק עושים החיים וההיסטוריה‪ ,‬בלוויית אי־צדק נשגב‬ ‫המזכיר את אלוהיו של ז'אן קלווין‪.‬‬ ‫הטבע מתייחס בלעג לאיחוד החירות והשוויון באוטופיות שלנו‪ ,‬שכן‬ ‫החירות והשוויון הם אויבים מושבעים משכבר הימים‪ ,‬וכשידו של האחד על‬ ‫העליונה‪ ,‬האחר מת‪ .‬הניחו לאנשים להיות חופשיים‪ ,‬ואי־השוויון הטבעי‬ ‫ביניהם יתעצם בטור הנדסי כמעט‪ ,‬כפי שקרה באנגליה ובאמריקה של‬ ‫המאה ה־‪ 19‬ברוח ה־‪ .laissez-faire‬כדי לבלום את התעצמות אי־השוויון יש‬ ‫להקריב את החירות‪ ,‬כפי שקרה ברוסיה שלאחר ‪ .1917‬אי־השוויון מתעצם‬ ‫גם כשמנסים לדכאו‪ .‬רק האדם שיכולתו הכלכלית מצויה מתחת לממוצע‬ ‫משתוקק לשוויון‪ .‬האנשים המודעים ליכולתם העדיפה משתוקקים לחירות‪,‬‬ ‫ובסופו של דבר תנצח היכולת העדיפה‪ .‬אוטופיות של שוויון נועדו לכישלון‬ ‫מבחינה ביולוגית‪ ,‬ולכל היותר יוכל הפילוסוף החביב לקוות למעין שוויון‬ ‫בתחום הצדק המשפטי והזדמנויות ההשכלה‪ .‬חברה שתניח לכל היכולות‬ ‫הפוטנציאליות להתפתח ולתפקד תזכה ליתרון הישרדותי בתחרות בין‬ ‫הקבוצות‪ .‬התחרות הזאת תחריף ככל שהרס המרחקים יעצים את העימות‬ ‫בין המדינות‪.‬‬ ‫הלקח הביולוגי השלישי שיש ללמוד מן ההיסטוריה הוא שהחיים חייבים‬ ‫להתרבות‪ .‬לטבע אין חפץ באורגניזמים או בקבוצות שאינם מסוגלים‬ ‫להתרבות במספרים גדולים‪ .‬הוא משתוקק לכמויות כתנאי מוקדם לברירת‬ ‫האיכות‪ .‬הוא אוהב שג ָרים גדולים ומתענג על המאבק הבורר מתוכם את‬ ‫השורדים המעטים‪ .‬אין ספק שהוא רואה בעין יפה את אלף הזרעונים‬ ‫הנאבקים במעלה הזרם בניסיון להפרות ביצית אחת‪ .‬הוא מתעניין במין‬ ‫הביולוגי ולאו דווקא ביחיד ואינו נוטה להבחין בין ציוויליזציה לבין ברבריות‪.‬‬ ‫הוא אינו מוטרד לדעת ששיעור ילודה גבוה מלווה בדרך כלל בציוויליזציה‬ ‫בעלת תרבות נמוכה‪ ,‬וששיעור ילודה נמוך מלווה בציוויליזציה בעלת תרבות‬ ‫גבוהה‪ .‬והוא )וכאן פירוש המושג טבע הוא תהליך הלידה‪ ,‬הווריאציה‪,‬‬ ‫התחרות‪ ,‬הסלקציה וההישרדות( דואג לכך שﬠַם בעל שיעור ילודה נמוך‬ ‫יינגף מעת לעת בפני קבוצה חסונה ופורייה יותר‪ .‬גאליה הצליחה לעמוד‬ ‫בפני הגרמאנים בזכות הליגיונות הרומיים בימי יוליוס קיסר ובזכות הליגיונות‬ ‫הבריטיים והאמריקאיים בימינו אנו‪ .‬עם היחלשות רומא נחפזו הפראנקים‬

‫לבוא מגרמניה והפכו את גאליה לצרפת‪ .‬אם יפלו אנגליה ואמריקה עלולה‬ ‫צרפת‪ ,‬שאוכלוסייתה שמרה על גודל יציב כמעט לאורך המאה ה־‪ 19‬כולה‪,‬‬ ‫להיות שוב למרמס‪.‬‬ ‫אם אין די מזון לצורכי המין האנושי‪ ,‬עומדים לרשות הטבע שלושה גורמים‬ ‫שבכוחם להשיב את האיזון על כנו‪ :‬רעב‪ ,‬מגיפות ומלחמות‪ .‬בספרו‬ ‫המפורסם "מסה על עקרון האוכלוסייה" )‪ (1798‬הסביר תומס מַלתוּס כי‬ ‫אלמלא אותם אמצעי ריסון מחזוריים‪ ,‬היה שיעור הילודה עולה על שיעור‬ ‫התמותה עד כדי כך שהִתרב ּוּת הפיות הרעבים היתה מאיינת כל עלייה‬ ‫בייצור המזון‪ .‬מלתוס היה כוהן דת ואדם נעים הליכות‪ ,‬אך הדגיש כי כספי‬ ‫סיוע או אספקה רק מעודדים את העניים להינשא בגיל צעיר ולהתרבות‬ ‫באופן נמהר‪ ,‬מה שרק מחמיר את הבעיה‪ .‬במהדורה השנייה של ספרו‬ ‫)‪ (1803‬הוא קרא להימנע מיחסי מין שלא לצורך רבייה‪ ,‬אך סירב לתמוך‬ ‫בשיטות אחרות של מניעת ילודה‪ .‬הואיל וידע כי אין תקווה רבה שקריאה זו‬ ‫לחיי טוהר תתקבל ברבים‪ ,‬חזה כי האיזון בין הפיות הרעבים למזון יישמר‬ ‫בעתיד‪ ,‬כפי שנשמר בעבר‪ ,‬בזכות הרעב‪ ,‬המגפות והמלחמות‪.‬‬ ‫ההתפתחויות בטכנולוגיה החקלאית ובאמצעי המניעה במאה ה־‪19‬‬ ‫הפריכו בעליל את תחזיתו של מלתוס‪ :‬באנגליה‪ ,‬בארצות הברית‪ ,‬בגרמניה‬ ‫ובצרפת גדלה אספקת המזון בד בבד עם הילודה‪ ,‬ועם העלייה ברמת החיים‬ ‫התאחר גיל הנישואים והצטמצם גודלן של המשפחות‪ .‬עם הכפלת מספר‬ ‫הצרכנים הוכפל מספר היצרנים‪" :‬ידיים" חדשות פיתחו אדמות חדשות‬ ‫לצורך יצירת מזון נוסף‪ .‬העובדה שקנדה וארצות הברית מייצאות כיום‬ ‫מיליוני בושלים חיטה‪ ,‬ואף על פי כן אינן חוות רעב ומגיפות מבית‪ ,‬מספקת‬ ‫תשובה מוחצת למלתוס‪ .‬אם הידע החקלאי הקיים יונהג בכל מקום‪ ,‬כוכב‬ ‫הלכת שלנו יוכל להאכיל אוכלוסייה גדולה פי שניים מאוכלוסייתו הנוכחית‪.‬‬ ‫מלתוס היה משיב‪ ,‬כמובן‪ ,‬שהפתרון הזה רק דוחה את בוא הקטסטרופה‪.‬‬ ‫יש גבול לפוריות האדמה‪ .‬עודף הלידות על פני המיתות יבטל במוקדם או‬ ‫במאוחר כל התקדמות בטכנולוגיה החקלאית‪ ,‬ובינתיים יאיינו הרפואה‪,‬‬ ‫ההיגיינה והצדקה את הסלקציה מפני שידאגו להתרבותם של הבלתי‬ ‫כשירים‪ .‬ועל כך תשיב לו התקווה‪ :‬ההתקדמות בתחומי התעשייה‪ ,‬העיור‪,‬‬ ‫ההשכלה ורמת החיים במדינות שפוריותן מסכנת כיום את העולם תפעל‬

‫ככל הנראה להורדת שיעור הילודה כפי שפעלה בעבר באירופה ובאמריקה‬ ‫הצפונית‪ .‬עד שיושג איזון בין הייצור לריבוי‪ ,‬מוטב לאנושות להפיץ את הידע‬ ‫ואת אמצעי המניעה‪ .‬באופן אידיאלי‪ ,‬הורות אמורה להיות זכותם של‬ ‫הבריאים‪ ,‬ולא תוצר לוואי של תסיסה מינית‪.‬‬ ‫האם הוכח כי הפיקוח על הילודה הוא תהליך דיסג ֶני — שהוא מוריד את‬ ‫הרמה האינטלקטואלית של העם המשתמש בו? יש להניח כי הפיקוח הזה‬ ‫משמש את המשכילים יותר מאשר את פשוטי העם‪ ,‬ועמלם של המחנכים‬ ‫יוצא לריק בכל דור ודור נוכח פוריותם של חסרי ההשכלה‪ .‬אלא שחלק גדול‬ ‫ממה שמכונה אצלנו אינטליגנציה הוא תוצאה אינדיבידואלית של השכלה‪,‬‬ ‫הזדמנויות וניסיון‪ ,‬ואין כל ראיה לכך שההישגים האינטלקטואליים הללו‬ ‫עוברים בגנים‪ .‬גם ילדיהם של בעלי תואר דוקטור צריכים לרכוש השכלה‬ ‫ולעבור את מחלות ההתבגרות הכוללות טעויות‪ ,‬דוֹגמוֹת ואיז ְמים‪ .‬איננו‬ ‫יכולים לומר גם כמה יכולת פוטנציאלית וגאונות פוטנציאלית טמונות‬ ‫בכרומוזומים של העניים הרדופים והמוגבלים‪ .‬מהבחינה הביולוגית ייתכן‬ ‫שדווקא חוסן גופני מלידה מועיל יותר מייחוס אינטלקטואלי‪ .‬ניטשה למשל‬ ‫סבר שהדם הטוב ביותר בגרמניה זורם דווקא בעורקי האיכרים‪ .‬פילוסופים‬ ‫אינם החומר המובחר ביותר להקמת גזע‪.‬‬ ‫הגבלת גודל המשפחה מילאה תפקיד מסוים בתולדות יוון ורומא‪ .‬משעשע‬ ‫לגלות שיוליוס קיסר הציע )‪ 59‬לפנה"ס( תגמול כספי לרומאים עם ילדים‬ ‫רבים‪ ,‬ואסר על נשים ללא ילדים לנסוע בכרכרות ולענוד תכשיטים‪ .‬הגישה‬ ‫הזאת חודשה בימי אוגוסטוס כעבור כארבעים שנה‪ ,‬וגם היא כקודמתה לא‬ ‫הועילה‪ .‬הגבלת הילודה המשיכה להתפשט בקרב בני המעמדות הגבוהים‪,‬‬ ‫ואילו שושלות של מהגרים מהצפון הגרמאני ומהמזרח היווני והשֵמי אכלסו‬ ‫מחדש את איטליה ושינו את פני אוכלוסייתה‪ 9.‬קרוב לוודאי ששינוי אתני זה‬ ‫צמצם את יכולתם של התושבים‪ ,‬או את נכונותם‪ ,‬להתעמת עם קוצר ידו של‬ ‫השלטון ועם מתקפות מבחוץ‪.‬‬ ‫שיעור הילודה הנמוך יחסית של האנגלוסקסים בארצות הברית צמצם את‬ ‫כוחם הכלכלי והפוליטי‪ ,‬ושיעור הילודה הגבוה יחסית של המשפחות‬ ‫הקתוליות מרמז כי בשנת ‪ 2000‬תהיה הכנסייה הקתולית כוח דומיננטי‬ ‫בשלטון לא רק ברמה העירונית או המדינתית אלא גם ברמה‬

‫הכלל־ארצית‪ 12.‬תהליך דומה פועל לחיזוק כוחם של הקתולים בצרפת‪,‬‬ ‫בשווייץ ובגרמניה — ארצותיהם של וולטר‪ ,‬קלווין ולותר עשויות עד מהרה‬ ‫לשוב אל חיקו של האפיפיור‪ .‬שיעור הילודה‪ ,‬כמוהו כמלחמה‪ ,‬עשוי אפוא‬ ‫לקבוע את גורלן של תיאולוגיות‪ .‬ממש כפי שמפלתם של המוסלמים בטוּר‬ ‫)‪ (732‬מנעה את החלפת הביבליה בקוראן בצרפת‪ ,‬כך גם יכולות הארגון‪,‬‬ ‫המשמעת‪ ,‬המוסר‪ ,‬הנאמנות והפוריות העדיפות של הקתולים עשויות לבטל‬ ‫את הרפורמציה הפרוטסטנטית ואת הנאורות הצרפתית‪ .‬אין בדחן גדול‬ ‫מההיסטוריה‪.‬‬ ‫ספרם של בני הזוג דוראנט פורסם במקור ב־‪) 1968‬כל הערות השוליים הן של המערכת(‪.‬‬

‫‪.4‬‬

‫גזע והיסטוריה‬

‫על כדור הארץ שלנו חיים כשני מיליארדי שחורים וכתשע מאות מיליון‬ ‫לבנים‪ .‬חיוורי־פנים רבים שמחו כשהרוזן ז'וזף־ארתור דה גוֹב ּינוֹ הכריז‬ ‫בחיבורו ‪") Essai sur I'inegalite des races humaines‬מסה על אי־השוויון בין‬ ‫גזעי האדם"‪ (1855–1853 ,‬כי המין הביולוגי של האדם כולל גזעים מובחנים‬ ‫השונים מהותית אלה מאלה )כמו יחידים( מבחינת המבנה הגופני‪ ,‬היכולת‬ ‫השכלית ותכונות האופי‪ ,‬וכי גזע אחד‪ ,‬הוא הגזע ה"אָרי"‪ ,‬עולה מעצם טבעו‬ ‫על כל היתר‪.‬‬ ‫כל דבר גדול‪ ,‬נאצל או פורה במפעלותיו של האדם עלי אדמות‪ ,‬במדע‪,‬‬ ‫באמנות ובציוויליזציה‪ ,‬נובע מנקודת פתיחה יחידה אחת והתפתח‬ ‫ממקור אחד; ]‪ [...‬הוא משתייך למשפחה אחת בלבד‪ ,‬שענפיה השונים‬ ‫שולטים בכל ארצות התרבות בעולם ]‪ [...‬ההיסטוריה מראה שכל‬ ‫הציוויליזציה כולה מקורה בגזע הלבן‪ ,‬ששום ציוויליזציה לא תוכל‬ ‫להתקיים ללא עזרתו‪ ,‬ושחברה תוכל להיות גדולה וכשרונית רק כל עוד‬ ‫תשמר את דם הקבוצה האצילה שהקימה אותה‪10.‬‬ ‫אין להסביר את עלייתה של ציוויליזציה )טען גובינו( ביתרונות סביבתיים‪ ,‬שכן‬ ‫אותה סביבה )כגון נהרות נושאי סחף מפרה( שהשקתה את הציוויליזציות‬ ‫של מצרים ושל המזרח הקרוב לא יצרה ציוויליזציה בקרב האינדיאנים של‬ ‫אמריקה הצפונית‪ ,‬אף כי חיו על אדמות פוריות לגדות נהרות מפוארים‪ .‬גם‬ ‫מוסדות אינם יוצרים ציוויליזציה‪ ,‬שכן ציוויליזציות שונות נוצרו תחת מוסדות‬ ‫שונים ואף מנוגדים‪ ,‬כמו למשל מצרים המלוכנית ואתונה ה"דמוקרטית"‪.‬‬ ‫עלייתה‪ ,‬הצלחתה‪ ,‬דעיכתה ונפילתה של ציוויליזציה תלויות באיכותו‬ ‫המהותית של הגזע‪ .‬התנוונותה של ציוויליזציה פירושה היפרדות מהג ֶנוּס‪,‬‬ ‫המוצא‪ ,‬הגזע שעליו נוצרה‪" .‬עמים מתנוונים אך ורק בעקבות עירובים‬

‫שונים של דם בהם"‪ 11.‬דבר כזה קורה בדרך כלל בעקבות נישואי תערובת‬ ‫בין הגזע החסון לבין הגזעים שנכבשו על ידו‪ .‬לפיכך הצליחו הלבנים לשמור‬ ‫על עליונותם בארצות הברית ובקנדה )מפני שלא היו שם נישואי תערובת‬ ‫עם האינדיאנים(‪ ,‬ואילו הלבנים באמריקה הלטינית )שאצלם היו נישואים‬ ‫כאלה( לא הצליחו בכך‪ .‬רק אנשים שהם עצמם תוצרי עירובים מחלישים‬ ‫כאלה מדברים על שוויון בין הגזעים‪ ,‬או סבורים ש"כל בני האדם הם‬ ‫אחים"‪ 12.‬אנשים ועמים חזקים מודעים תמיד לגזע וסולדים אינסטינקטיבית‬ ‫מנישואים למי שנמצא מחוץ לקבוצה הגזעית שלהם‪.‬‬ ‫בשנת ‪ 1899‬פרסם יוסטון סטיוארט צ'מברליין‪ ,‬אנגלי שקבע את מושבו‬ ‫בגרמניה‪ ,‬את חיבורו ‪Die Grundlagen des neunzehnten Jahrhunderts‬‬ ‫)"יסודות המאה התשע־עשרה"(‪ ,‬שצמצם את הגזע היצירתי מהאָרים‬ ‫לטֶאוּטוֹנים‪" :‬ההיסטוריה האמיתית מתחילה ברגע שבו הגרמני‪ ,‬בידו‬ ‫החזקה‪ ,‬תופס את מורשת העולם העתיק"‪ .‬פניו של דאנטה נראו‬ ‫לצ'מברליין פנים גרמניות אופייניות‪ ,‬וב"איגרת פאולוס אל הגלטים" נדמה‬ ‫היה לו שזיהה צלילים גרמניים מפורשים‪ .‬ואף כי לא היה בטוח שישו היה‬ ‫גרמני‪ ,‬הוא קבע בוודאות ש"כל הטוען שישו היה יהודי הוא בור או שקרן"‪13.‬‬ ‫אנשי העט בגרמניה היו מנומסים מכדי לסתור את דברי אורחם‪ .‬היינריך פון‬ ‫טר ַייצ'קֶה ופרידריך פון בֶּרנ ַרדי אישרו כי העם הגרמני הוא הדגול בעמים‬ ‫המודרניים‪ ,‬וריכרד וגנר נתן ביטוי מוזיקלי לרעיון זה‪ .‬אלפרד רוזנברג הגדיר‬ ‫את הדם הגרמני ואת האדמה הגרמנית כמיתוס מעורר ההשראה של‬ ‫המאה ה־‪ ,20‬ואדולף היטלר התבסס על כך כשעורר את הגרמנים לטבוח‬ ‫עם שלם ולצאת לכיבוש אירופה‪.‬‬ ‫בספרו ‪") The Passing of the Great Race‬הסתלקותו של הגזע הגדול"‪,‬‬ ‫‪ (1916‬צמצם האמריקאי מדיסון גרנט את הישגי הציוויליזציה לענף של‬ ‫הארים שאותו כינה "נורדי"‪ ,‬ואשר כלל את הסקנדינבים‪ ,‬הסקיתים‪,‬‬ ‫הגרמנים של האזור הבלטי‪ ,‬האנגלים והאמריקאים ממוצא אנגלוסקסי‪.‬‬ ‫שבט כזה או אחר של אותן "חיות בלונדיניות"‪ ,‬בהירות שיער וכחולות עיניים‬ ‫שהתחשלו בצינה המקפיאה של חורפי הצפון‪ ,‬נדד דרך רוסיה והבלקן אל‬ ‫הדרום העצל והנרפה בשורה של כיבושים שציינו את שחר ההיסטוריה‬ ‫המתועדת‪ .‬גרנט גרס כי ה"סקאים" )הסקיתים?( פלשו להודו‪ ,‬פיתחו את‬

‫הסנסקריט כשפה "הודו־אירופית" ויצרו את מערכת הקאסטות כדי למנוע‬ ‫את התדלדלות גזעם בגלל נישואי תערובת עם גזעי הילידים הכהים‪.‬‬ ‫הקימֶרים שטפו את הקווקז ופלשו לאיראן‪ ,‬הפ ְריגים פלשו לאנטוליה‪,‬‬ ‫האכ ָאים והדוֹרים ליוון ולכרתים‪ ,‬האוּמב ּרים והאוֹסקָנים לאיטליה‪ .‬בכל‬ ‫מקום היו הנורדים הרפתקנים‪ ,‬לוחמים‪ ,‬משליטי משמעת‪ .‬את עמי הדרום‬ ‫ה"ים־תיכוניים" חמי המזג‪ ,‬הלא יציבים והבטלנים‪ ,‬הם הפכו לנתיניהם או‬ ‫לעבדיהם‪ ,‬ונישאו לגזעי הביניים השקטים והצייתנים המכונים "אלפיניים"‪ .‬כך‬ ‫באו לעולם האתונאים של עידן פריקלס הנשגב והרומאים של ימי‬ ‫הרפובליקה‪ .‬הדוֹרים‪ ,‬שמיעטו במיוחד להתערבב באחרים‪ ,‬נעשו לספרטנים‬ ‫— קאסטה נורדית צבאית שמשלה ב"ים־תיכוניים" הנחותים‪ .‬נישואי תערובת‬ ‫החלישו וריככו את הגזע הנורדי באַטיקה וגרמו לתבוסת אתונה לפני‬ ‫ספרטה במלחמה הפלופונסית ולשעבוד יוון בידי הנורדים הטהורים יותר של‬ ‫מקדוניה ורומא הרפובליקאית‪.‬‬ ‫גל נוסף של נורדים — מסקנדינביה ומצפון גרמניה — הביא עמו את‬ ‫הגוֹתים ואת הוונדָלים שכבשו חלקים מרומא הקיסרית‪ .‬האַנגלים‬ ‫והסקסונים כבשו את אנגליה ונתנו לה שם חדש‪ ,‬והפראנקים כבשו את‬ ‫גאליה וקראו לה בשמם‪ .‬בהמשך כבשו הנורמנים הנורדים את צרפת‪,‬‬ ‫אנגליה וסיציליה‪ .‬הלוֹמבַּרדים הנורדים ארוכי הזקן נהרו לאיטליה‪ ,‬התערבבו‬ ‫בתושביה‪ ,‬הפיחו חיים במילנו ובפירנצה‪ ,‬והוָור ָנגים הנורדים כבשו את רוסיה‬ ‫ומשלו בה עד ‪ .1917‬האנגלים הנורדים הקימו מושבות באמריקה‬ ‫ובאוסטרליה‪ ,‬כבשו את הודו והציבו זקיפים משלהם בכל נמל מרכזי לחופי‬ ‫אסיה‪.‬‬ ‫בימינו אנו )קבע גרנט בצער( נשמטת השליטה מידיו של הגזע הנורדי‪ .‬הוא‬ ‫איבד את אחיזתו בצרפת ב־‪ .1789‬כפי שאמר המהפכן קאמי דֶמוּל ֶן למאזיניו‬ ‫בבתי הקפה של פריז‪ ,‬המהפכה היתה מרד של הגאלים המקוריים‬ ‫)"האלפינים"( בפראנקים הטאוטונים ששיעבדו אותם בימי כ ּלוֹביס וקרל‬ ‫הגדול‪ .‬מסעי הצלב‪ ,‬מלחמת שלושים השנה‪ ,‬מלחמות נפוליאון ומלחמת‬ ‫העולם הראשונה — כל אלה דלדלו את הגזע הנורדי והותירו אותו חלש‬ ‫מכדי לעמוד מול שיעור הילודה העדיף של העמים האלפיניים והים־תיכוניים‬ ‫באירופה ובאמריקה‪ .‬עד שנת ‪ ,2000‬התנבא גרנט‪ ,‬יאבדו הנורדים את כוחם‪,‬‬

‫ועם נפילתם תיבלע הציוויליזציה המערבית בעידן ברברי חדש שיגאה מכל‬ ‫עבר‪ ,‬מבפנים ומבחוץ‪ .‬הוא הודה בתבונה כי ה"גזע" הים־תיכוני נופל אולי‬ ‫בחוסנו הגופני הן מהנורדים והן מהאלפינים‪ ,‬אבל עולה עליהם מהבחינה‬ ‫האינטלקטואלית ובהישגיו האמנותיים‪ ,‬ולזכות עובדה זו יש לזקוף את‬ ‫פריחת יוון ורומא בתקופה הקלאסית‪ .‬עם זאת‪ ,‬הוסיף‪ ,‬ייתכן שחלק גדול‬ ‫מכך נובע מערבוב דמו בדם הנורדי‪.‬‬ ‫בתורת הגזע מזדקרות כמה נקודות תורפה מובנות מאליהן‪ .‬מלומד סיני‬ ‫יוכל להזכיר לנו כי בני עמו יצרו את הציוויליזציה הקדומה ביותר הקיימת עד‬ ‫היום; ציוויליזציה שמאז ‪ 2000‬לפנה"ס ועד היום הוציאה מקרבה מדינאים‪,‬‬ ‫ממציאים‪ ,‬אמנים‪ ,‬משוררים‪ ,‬מדענים‪ ,‬פילוסופים וגם קדושים‪ .‬חוקר‬ ‫מקסיקאי יצביע על המבנים המפוארים שהקימו תרבויות המאיה‬ ‫והאצטקים באמריקה שקדמה לקולומבוס‪ ,‬ועמיתו מפרו יצביע על השרידים‬ ‫שהותירו בני האינקה‪ .‬מלומד הינדי יכיר אולי בהסתננות ה"ארית" לצפון‬ ‫הודו כ־‪ 1,600‬שנה לפני הספירה‪ ,‬אך יציין כי העמים הדר ָווידים השחורים של‬ ‫דרום הודו הוציאו מקרבם בנאים ומשוררים דגולים‪ :‬מקדשי מַדר ַס‪ ,‬מאדוּרה‬ ‫פ ָאלי הם מן המבנים המרשימים ביותר עלי אדמות‪ .‬מפתיע יותר‬ ‫וטירוּצ'ירא ּ‬ ‫הוא מקדש הקמֶרים באַנגקוֹר ו ָאט‪ .‬ההיסטוריה עיוורת צבעים ויכולה לפתח‬ ‫ציוויליזציה )בכל סביבה מסבירת פנים( כמעט תחת כל עור‪.‬‬ ‫גם אם נגביל את תורת הגזע לאדם הלבן ניתקל בקשיים‪ .‬השֵמים יזכירו‬ ‫את הציוויליזציות של בבל‪ ,‬אשור‪ ,‬סוריה‪ ,‬ארץ ישראל‪ ,‬פניקיה‪ ,‬קרתגו‬ ‫והאסלאם‪ .‬היהודים העניקו לאירופה את התנ"ך ואת הנצרות‪ ,‬וחלק גדול‬ ‫מהקוראן למוחמד‪ .‬המוסלמים יוכלו למנות את השליטים‪ ,‬האמנים‪,‬‬ ‫המשוררים‪ ,‬המדענים והפילוסופים שכבשו וייפו חלק גדול מעולמו של‬ ‫האדם הלבן‪ ,‬מבגדד ועד קורדובה‪ ,‬בשעה שבני מערב אירופה גיששו את‬ ‫דרכם בחשכת ימי הביניים )‪ 565‬בקירוב — ‪ 1095‬בקירוב(‪.‬‬ ‫התרבויות הקדומות של מצרים ושל יוון ורומא נוצרו בעליל כתוצאה‬ ‫מהזדמנות גיאוגרפית והתפתחות כלכלית ופוליטית ולא בזכות הרכב גזעי‬ ‫מסוים‪ ,‬ולחלק גדול מהציוויליזציות הללו היה מקור מזרחי‪ 14.‬יוון למדה את‬ ‫אמנותה ואת ספרותה מאנטוליה‪ ,‬כרתים‪ ,‬פניקיה ומצרים‪ .‬באלף השני‬ ‫לפנה"ס היתה התרבות היוונית תרבות "מיקֶנית"‪ ,‬שהתבססה על תרבות‬

‫כרתים‪ ,‬וזו בתורה נלמדה כנראה מאסיה הקטנה‪ .‬כאשר הדוֹרים ה"נורדים"‬ ‫באו מצפון וחצו את הבלקן לקראת ‪ 1100‬לפנה"ס‪ ,‬הם החריבו חלק גדול‬ ‫מאותה תרבות פרוטו־יוונית‪ ,‬ורק אחרי הפסקה של כמה מאות שנים הגיחה‬ ‫הציוויליזציה היוונית ההיסטורית בספרטה של "ליקוּרגוֹס"‪ ,‬במיל ֶטוֹס של‬ ‫אפ ֶסוס של הרקליטוס‪ ,‬בלסבוס של סאפפו‪ ,‬באתונה של סולון‪.‬‬ ‫תאל ֶס‪ ,‬ב ֶ‬ ‫מהמאה השישית לפנה"ס ואילך הפיצו היוונים את תרבותם בכל רחבי הים‬ ‫התיכון — בדוּראצוֹ‪ ,‬טָראנטוֹ‪ ,‬קְרוֹטוֹנ ָה‪ ,‬ר ֶג'וֹ קָלאבְ ּר ִיָה‪ ,‬סיר ָקוּזה‪ ,‬נאפולי‪,‬‬ ‫ניס‪ ,‬מונקו‪ ,‬מארסיי‪ ,‬מלגה‪ .‬מן הערים היווניות של דרום איטליה ומהתרבות‬ ‫האֶטרוּסקית‪ ,‬שהיתה אסיאתית כנראה‪ ,‬יצאה הציוויליזציה של רומא‬ ‫העתיקה‪ ,‬מרומא יצאה הציווליזיציה של מערב אירופה‪ ,‬ממערב אירופה‬ ‫יצאה הציוויליזציה של אמריקה הצפונית והדרומית‪ .‬במאה השלישית‬ ‫לספירה החלו שבטים טאוטוניים ואסיאתים שונים להחריב את איטליה‬ ‫ולהרוס את התרבויות הקלאסיות‪ .‬הדרום יוצר את הציוויליזציות‪ ,‬ואילו‬ ‫הצפון כובש אותן‪ ,‬מחריב אותן‪ ,‬שואל מהן‪ ,‬מפיץ אותן — זהו סיכום אפשרי‬ ‫של ההיסטוריה‪.‬‬ ‫הניסיונות לייחס ציוויליזציה לגזע על פי היחס שבין נפח המוח לפנים או‬ ‫למשקל לא שפכו אור רב על הבעיה‪ .‬אם השחורים של אפריקה לא יצרו‬ ‫ציוויליזציה גדולה‪ ,‬הרי זה ככל הנראה מפני שהתנאים האקלימיים‬ ‫והגיאוגרפיים סיכלו זאת‪ .‬האם היה מי מבני ה"גזעים" הלבנים מצליח יותר‬ ‫בסביבות כאלה? מרשים לראות איך‪ ,‬למרות אלף מכשולים חברתיים‪,‬‬ ‫הצליחו במאה השנים האחרונות שחורים־אמריקאים רבים להגיע לגדולה‬ ‫במקצועות החופשיים‪ ,‬בציור ובספרות‪.‬‬ ‫תפקידו של הגזע בהיסטוריה הוא מִקדָמי‪ ,‬ולאו דווקא יצירתי‪ .‬גזעים שונים‬ ‫שמגיעים למקום מסוים מכיוונים שונים ובזמנים שונים מערבבים זה עם זה‬ ‫)או עם האוכלוסייה המקומית( את דמם ואת מסורותיהם ומנהגיהם‪ .‬הדבר‬ ‫נעשה כפי ששני מאגרי גנים שונים מתלכדים ברבייה המינית‪ ,‬והתערובת‬ ‫האתנית הזאת יוצרת במהלך השנים טיפוס חדש‪ ,‬ואפילו ﬠַם חדש‪ .‬כך‬ ‫למשל התמזגו הקלטים‪ ,‬הרומאים‪ ,‬האַנגלים‪ ,‬הסקסונים‪ ,‬היוּטים‪ ,‬הדנים‬ ‫והנורמנים ויצרו יחדיו את האנגלים‪ .‬כשהטיפוס החדש לובש צורה‪ ,‬ביטוייו‬ ‫התרבותיים הם ייחודיים ויוצרים ציוויליזציה חדשה — פיזיונומיה‪ ,‬אופי‪ ,‬שפה‪,‬‬

‫ספרות‪ ,‬דת‪ ,‬מוסר ואמנות חדשים‪ .‬לא הגזע הוא שיוצר את הציוויליזציה‪,‬‬ ‫אלא הציוויליזציה היא שיוצרת את האנשים‪ :‬תנאים גיאוגרפיים‪ ,‬כלכליים‬ ‫ופוליטיים יוצרים תרבות‪ ,‬והתרבות יוצרת טיפוס אנושי‪ .‬לא האדם האנגלי‬ ‫הוא היוצר את הציוויליזציה האנגלית‪ ,‬אלא היא יוצרת אותו‪ .‬אם יישא אותה‬ ‫איתו בכל אשר יילך ויקפיד להתלבש לסעודת הערב בטימבוקטו‪ ,‬אין זה‬ ‫מפני שהוא יוצר את הציוויליזציה שלו שם מחדש‪ ,‬אלא מפני שהוא מכיר‬ ‫אפילו שם באחיזה שיש לה בנפשו‪ .‬לטווח הארוך‪ ,‬הבדלי מסורת או טיפוס‬ ‫נכנעים להשפעת הסביבה‪ .‬בני עמים צפוניים מקבלים את מאפייני העמים‬ ‫הדרומיים אחרי דורות רבים של חיים באזורים הטרופיים‪ ,‬ואילו נכדיהם של‬ ‫בני אדם שבאו מהדרום האיטי משתלבים בקצב המהיר יותר של תנועה‬ ‫ומחשבה שאותו הם פוגשים בצפון‪.‬‬ ‫מנקודת המבט הזאת‪ ,‬הציוויליזציה האמריקאית עדיין נמצאת בשלב‬ ‫הערבוב הגזעי‪ .‬בין ‪ 1700‬ל־‪ 1848‬היו רוב האמריקאים הלבנים שחיו מצפון‬ ‫לפלורידה ממוצא אנגלוסקסי‪ ,‬וספרותם היתה שלוחה של אנגליה הישנה‬ ‫על אדמתה של אנגליה החדשה )ניו אינגלנד(‪ .‬אחרי ‪ 1848‬נפתחו שערי‬ ‫אמריקה בפני לבנים מכל הגזעים והחל תהליך היתוך גזעי חדש‪ ,‬שיסתיים‬ ‫רק בעוד מאות שנים‪ .‬כאשר ייווצר מתוך התערובת הזאת טיפוס הומוגני‬ ‫חדש‪ ,‬ייתכן שיהיו לאמריקה שפה משלה )שתהיה שונה מהאנגלית כפי‬ ‫שהספרדית שונה מהאיטלקית(‪ ,‬ספרות ילידית משלה‪ ,‬אמנויות אופייניות‬ ‫משלה — וכבר עתה ניתן לראות משהו מכך בצורה מרומזת או בהמולה‬ ‫רבה‪.‬‬ ‫שורשי הסלידות ה"גזעיות" נטועים בחלקם במוצא האתני‪ ,‬אבל סלידות‬ ‫כאלה נוצרות גם )ואולי אפילו בעיקר( מתוך ההבדלים בתרבות‪ :‬הבדלי‬ ‫שפה‪ ,‬לבוש‪ ,‬מנהגים‪ ,‬ערכים או דת‪ .‬אין תרופה לסלידות כאלה אלא‬ ‫בהרחבת ההשכלה‪ .‬הכרת ההיסטוריה עשויה ללמדנו כי הציוויליזציה היא‬ ‫תוצר של שיתוף פעולה‪ ,‬שכמעט כל העמים תרמו לו‪ .‬זוהי מורשתנו‬ ‫המשותפת‪ ,‬וזהו חובנו המשותף‪ .‬והנפש המתורבתת תתגלה כאשר נראה‬ ‫בכל איש ובכל אישה‪ ,‬דלים ככל שיהיו‪ ,‬את נציגיה של אחת מאותן קבוצות‬ ‫יצירתיות שתרמו ליצירת הציוויליזציה‪.‬‬

‫‪.5‬‬

‫אופי והיסטוריה‬

‫חברה אינה מבוססת על אידיאלים אלא על טבע האדם‪ ,‬ומכלול תכונותיו‬ ‫של האדם מגדיר את מכלול תכונותיהן של המדינות‪ .‬אך מהו מכלול‬ ‫התכונות של האדם?‬ ‫נוכל אולי להגדיר את טבע האדם כנטיות היסוד והרגשות הבסיסיים של‬ ‫האנושות‪ .‬את הנטיות הבסיסיות ביותר נכנה אינסטינקטים‪ ,‬אם כי ידוע לנו‬ ‫שהגדרת האינסטינקטים כתכונות מולדות מלווה בספקות רבים‪ .‬את הטבע‬ ‫האנושי נוכל אולי לתאר באמצעות "טבלת יסודות האופי"‪ ,‬המופיעה‬ ‫בעמודים מספר ‪.52-51‬‬ ‫על פי הניתוח הזה‪ ,‬בני האדם מצוידים בדרך כלל ב"טבע" )במקרה הזה‬ ‫פירושו תורשה(‪ ,‬ולהם שישה אינסטינקטים חיוביים ושישה שליליים‪,‬‬ ‫שתפקידם לשמר את היחיד‪ ,‬את המשפחה‪ ,‬את הקבוצה או את המין‬ ‫הביולוגי‪ .‬אצל אישיות חיובית מושלות בכיפה הנטיות החיוביות‪ ,‬אבל אצל‬ ‫רוב בני האדם נמצא את שתי מערכות האינסטינקטים‪ ,‬שנועדו לאפשר להם‬ ‫להיענות לאתגרים ולהזדמנויות הבסיסיים של החיים או לחמוק מהם )לפי‬ ‫הלוך הרוח או הנסיבות(‪ .‬כל אינסטינקט יוצר הרגלים ומלווה ברגשות‪,‬‬ ‫ומכלול האינסטינקטים הללו יוצר את טבע האדם‪.‬‬ ‫אך באיזו מידה השתנה הטבע האנושי במרוצת ההיסטוריה? תיאורטית‪,‬‬ ‫לא ייתכן שלא היה שינוי כלשהו‪ .‬הדעת נותנת שהברירה הטבעית פעלה לא‬ ‫רק על גורמים פיזיולוגיים‪ ,‬אלא גם על גורמים פסיכולוגיים‪ .‬עם זאת‪,‬‬ ‫ההיסטוריה המוכרת לנו אינה מגלה מידה רבה של שינוי בהתנהגותה של‬ ‫האנושות‪ .‬התנהגותם של היוונים בימי אפלטון לא היתה שונה מאוד מזו של‬ ‫הצרפתים בני העת החדשה‪ ,‬והרומאים התנהגו בדומה לאנגלים‪.‬‬ ‫האמצעים והכלים משתנים‪ ,‬ואילו המניעים והמטרות נותרים בעינם‪:‬‬ ‫לפעול או לנוח‪ ,‬לקחת או לתת‪ ,‬להסתער או לסגת‪ ,‬להתחבר או להתבודד‪,‬‬

‫להזדווג או לדחות‪ ,‬לדאוג לצאצאים או להתנכר להם‪ .‬טבע האדם גם אינו‬ ‫משתנה ממעמד למעמד‪ :‬ככלל‪ ,‬עניים ועשירים התברכו באותם‬ ‫האינסטינקטים‪ ,‬אם כי לעניים יש פחות הזדמנויות או כישורים להוציאם אל‬ ‫הפועל‪ .‬בהיסטוריה אין דבר ברור יותר מהעובדה שמהפכנים מצליחים‬ ‫מאמצים את השיטות שבעבר נהגו לגנות אצל הגורמים שאותם הדיחו‪.‬‬

‫האבולוציה של האדם במהלך ההיסטוריה המתועדת לא היתה ביולוגית‬ ‫אלא חברתית‪ :‬היא התקדמה לא דרך וריאציות מוּר ָשות במין הביולוגי אלא‬

‫בעיקר באמצעות חדשנות כלכלית‪ ,‬פוליטית‪ ,‬אינטלקטואלית ומוסרית‬ ‫שהועברה ליחידים ולדורות באמצעות החיקוי‪ ,‬המנהג והחינוך‪ .‬המנהג‬ ‫והמסורת בתוך הקבוצה מקבילים לתורשה במין הביולוגי ולאינסטינקטים‬ ‫אצל היחיד‪ .‬אלה התאמות מן המוכן למצבים אופייניים המרבים לחזור על‬ ‫עצמם‪ .‬עם זאת‪ ,‬לפעמים צצים מצבים חדשים המחייבים תגובות חדשות‬ ‫וחריגה מן הסטריאוטיפ‪ .‬נובע מכך שההתפתחות באורגניזמים מהסדר‬ ‫הגבוה יותר מחייבת את היכולת לניסוי ולחדשנות — המקבילות החברתיות‬ ‫של הווריאציות והמוטציות‪ .‬האבולוציה החברתית היא משחק גומלין בין‬ ‫המנהג לבין ההתנהגות המקורית‪.‬‬ ‫היחיד היוזם והחדשני — ה"איש הגדול"‪ ,‬ה"גיבור"‪ ,‬ה"גאון" — תופס‬ ‫מחדש את מקומו ככוח פורמטיבי בהיסטוריה‪ .‬אין זה בדיוק האל המתואר‬ ‫אצל תומס קַרל ַייל‪ .‬הוא צומח מתוך תקופתו ומתוך מקומו‪ ,‬ואינו רק מי‬ ‫שמוביל את האירועים‪ ,‬אלא גם התוצר והסמל שלהם‪ .‬בהיעדר מצב המחייב‬ ‫תגובה חדשה‪ ,‬רעיונותיו החדשניים ייוותרו חריגים לזמנם ובלתי מעשיים‪.‬‬ ‫כשהוא נעשה גיבור פעולה‪ ,‬דרישות מעמדו והכוח המרומם של המשבר‬ ‫מפתחים אותו ומעניקים לו סדר גודל ועוצמות שבתקופות רגילות היו‬ ‫נשארים בגדר פוטנציאל לא ממומש‪ .‬אבל הוא אינו רק תוצאה‪ ,‬שכן‬ ‫האירועים מתרחשים לא רק סביבו אלא גם באמצעותו‪ ,‬ורעיונותיו‬ ‫והחלטותיו חודרים בחיוניות רבה אל זרם ההיסטוריה‪ .‬לפעמים יכולתו‬ ‫הרטורית עשויה להשתוות לכוחם של אלף גדודים‪ ,‬כמו אצל צ'רצ'יל‪.‬‬ ‫לפעמים ראיית הנולד האסטרטגית והטקטית שלו עשויה להנחיל ניצחון‬ ‫בקרבות ובמסעות מלחמה ולהקים מדינות‪ ,‬כמו אצל נפוליאון‪ .‬אם הוא‬ ‫נביא כמו מוחמד‪ ,‬המעניק השראה לרבים‪ ,‬דבריו עשויים לעורר בלב אנשים‬ ‫עניים ומקופחים שאיפות בל־ישוערו ועוצמה מפתיעה‪ .‬אנשים כמו פסטר‪,‬‬ ‫מורס‪ ,‬אדיסון‪ ,‬פורד‪ ,‬רייט‪ ,‬מרקס‪ ,‬לנין ומאו דזה דונג הם תולדות של‬ ‫אינספור משתנים הגורמים בעצמם לאינספור תולדות‪.‬‬ ‫בטבלת יסודות האופי הצגנו את החקיינות כניגודה של החדשנות‪ ,‬אבל‬ ‫חקיינות עשויה לפעול בדרכים חשובות מאוד דווקא בשיתוף פעולה עם‬ ‫החדשנות‪ .‬כפי שאנשים בעלי טבע כנוע מתאחדים עם יחידים אדנותיים כדי‬ ‫להשליט סדר ודרך פעולה בחברה מסוימת‪ ,‬כך הרוב החקייני הולך בעקבות‬

‫המיעוט החדשני‪ ,‬וכל אלה הולכים אחרי היחיד המחדש והיוצר‪ ,‬בהתאמה‬ ‫של תגובות חדשות לדרישות הסביבה או ההישרדות‪ .‬ההיסטוריה‪ ,‬ככלל‪ ,‬היא‬ ‫קונפליקט המתנהל בין מיעוטים‪ .‬הרוב מריע למנצח‪ ,‬ומספק את החומר‬ ‫האנושי לניסוי החברתי‪.‬‬ ‫האינטלקט הוא אפוא גורם חיוני בהיסטוריה‪ ,‬אבל הוא עלול להיות גם‬ ‫כוח מפורר והרסני‪ .‬ככל הנראה‪ 99 ,‬ויותר מכל מאה רעיונות חדשים יהיו‬ ‫גרועים מן התגובות המסורתיות שהם מבקשים להחליף‪ .‬אין אדם‪ ,‬מבריק‬ ‫ומשכיל ככל שיהיה‪ ,‬שיוכל בכוחות עצמו‪ ,‬בפרק חיים אחד‪ ,‬להגיע להבנה‬ ‫שלמה עד כדי כך שיוכל לשפוט ולתקן בביטחון את המנהגים והמוסדות של‬ ‫החברה שבה הוא חי‪ ,‬כי אלה הם פרי חוכמת הדורות אחרי מאות שנות‬ ‫ניסויים במעבדת ההיסטוריה‪ .‬עלם שההורמונים משתוללים בעורקיו לא יבין‬ ‫מדוע אין הוא רשאי לתת דרור לכל תשוקותיו המיניות‪ .‬אם לא יוגבל על ידי‬ ‫המנהג‪ ,‬המוסר או החוק‪ ,‬הוא עלול להרוס את חייו בטרם יבשיל דיו להבין‬ ‫שהמין הוא נהר של אש שיש לגדור את גדותיו ולצננו במאה מוסרות‪ ,‬כדי‬ ‫שלא יטביע בכאוס הן את היחיד והן את הקבוצה‪.‬‬ ‫מכיוון שכך‪ ,‬חשיבותו של השמרן המתנגד לשינוי אינה נופלת מחשיבותו של‬ ‫הרדיקל הדוגל בשינוי — ואולי אפילו עולה עליו‪ ,‬שכן השורשים חיוניים יותר‬ ‫מן ההרכבות המושתלות על הגזע‪ .‬טוב להניח לרעיונות חדשים להישמע‪,‬‬ ‫כדי להגיע אל הרעיונות המעטים שיוכלו להביא תועלת; אבל טוב גם לאלץ‬ ‫רעיונות חדשים לעבור דרך מטחנת ההתנגדות‪ ,‬הדחייה והעלבון; זהו מבחן‬ ‫האש שהחידושים חייבים לעבור בטרם תותר כניסתם אל המין האנושי‪ .‬טוב‬ ‫שהישן יתנגד לחדש וטוב שהחדש ידרבן את הישן‪ .‬מתוך המתח הזה‪ ,‬כמו‬ ‫מתוך ריב המינים והמעמדות‪ ,‬צומחת עוצמה יצירתית וגמישה — התפתחות‬ ‫עזה‪ ,‬אחדות חשאית ויסודית‪ ,‬ותנועה של השלם‪.‬‬

‫‪.6‬‬

‫מוסר והיסטוריה‬

‫אם חוקים הם הכללים שבאמצעותם החברה מבקשת לכפות על חבריה‬ ‫ועל התאגדויותיה התנהגות שתעלה בקנה אחד עם הסדר ועם הביטחון‬ ‫והצמיחה שלה‪ ,‬ערכי מוסר הם הכללים שבאמצעותם היא מעוררת את‬ ‫חבריה ואת התאגדויותיה להתנהגות כזאת‪ .‬כך‪ ,‬במשך ‪ 1,600‬שנה שימרו‬ ‫המובלעות היהודיות בעולם הנוצרי את רציפותן ואת שלומן הפנימי‬ ‫באמצעות קוד מוסרי חמור ומדוקדק‪ ,‬כמעט ללא עזרת המדינה וחוקיה‪.‬‬ ‫ידיעה היסטורית מוגבלת תדגיש את מגוון הקודים המוסריים‪ ,‬ותסיק שהם‬ ‫זניחים מפני שהם שונים מבחינת זמנם ומקומם‪ ,‬ולפעמים אף סותרים אלה‬ ‫את אלה‪ .‬ידיעה היסטורית רחבה יותר תדגיש את האוניברסליות של הקודים‬ ‫המוסריים ותסיק שהם נחוצים‪.‬‬ ‫הקודים המוסריים שונים אלה מאלה מפני שהם מותאמים לתנאים‬ ‫ההיסטוריים והסביבתיים‪ .‬אם נחלק את ההיסטוריה הכלכלית לשלושה‬ ‫שלבים — ציד‪ ,‬חקלאות‪ ,‬תעשייה — נוכל לצפות כי הקוד המוסרי של שלב‬ ‫אחד ישתנה בשלב שלאחריו‪ .‬בשלב הציד צריך היה אדם להיות מוכן לרדוף‬ ‫ולהסתער ולהרוג‪ .‬משלכד את טרפו‪ ,‬אכל אותו עד שנפח קיבתו גדל פי‬ ‫שלושה‪ ,‬מפני שלא ידע בביטחון מתי יוכל לאכול שוב; אי־ודאות היא אֵם‬ ‫החמדנות‪ ,‬כפי שהאכזריות היא אם הזיכרון — ולו רק בדם — של התקופה‬ ‫שבה מבחן ההישרדות )כפי שקורה כיום בין מדינות( היה היכולת להרוג‪ .‬יש‬ ‫להניח כי שיעור התמותה בקרב גברים‪ ,‬שהרבו לסכן את חייהם בציד‪ ,‬היה‬ ‫גבוה מאשר אצל נשים‪ .‬היו גברים שנאלצו לשאת נשים אחדות‪ ,‬וכל גבר היה‬ ‫צפוי לעב ּר נשים לעתים תכופות‪ .‬לוחמנות‪ ,‬ברוטליות‪ ,‬חמדנות ומוכנות‬ ‫מינית היו יתרונות במאבק הקיום‪ .‬הדעת נותנת כי כל מידה מגונה היתה‬ ‫פעם מידה טובה — כלומר‪ ,‬תכונה שסייעה להישרדות היחיד‪ ,‬המשפחה או‬ ‫הקבוצה‪ .‬חטאיו של האדם הם אולי השרידים המעידים על עלייתו‪ ,‬ולאו‬

‫דווקא סימני ההיכר של נפילתו‪.‬‬ ‫ההיסטוריה אינה מספרת לנו מתי בדיוק עבר האדם מציד לחקלאות —‬ ‫אולי בעידן הניאוליתי ובזכות הגילוי שאפשר לזרוע דגנים ועל ידי כך להגדיל‬ ‫את התנובה הטבעית של חיטת הבר‪ .‬סביר להניח שהסדר החדש הצריך‬ ‫סגולות חדשות והפך כמה מהסגולות הישנות למידות רעות‪ .‬החריצות‬ ‫נעשתה חיונית יותר מאומץ הלב‪ ,‬הסדירות והחסכנות היו רווחיות יותר‬ ‫מהאלימות‪ ,‬והשלום ניצח יותר מן המלחמה‪ .‬ילדים נחשבו נכסים כלכליים‪,‬‬ ‫והשימוש באמצעי מניעה נעשה בלתי מוסרי‪ .‬המשפחה היתה ליחידת ייצור‬ ‫שפעלה בכוח משמעת האב ועונות השנה‪ ,‬והסמכות ההורית היתה נטועה‬ ‫בבסיס כלכלי מוצק‪ .‬כל בן בריא בגר עד מהרה והיה לאדם עצמאי‪ .‬בגיל‬ ‫חמש־עשרה הוא כבר הבין את המטלות הגופניות של החיים לא פחות מכפי‬ ‫שהיה עתיד להבין אותן בגיל ארבעים‪ .‬נחוצות היו לו רק אדמה‪ ,‬מחרשה‬ ‫וזרוע נכונה‪ .‬לפיכך הוא נישא בגיל צעיר‪ ,‬כמעט ברגע שהטבע אִפשר זאת‪.‬‬ ‫הוא לא נשחק זמן רב תחת האילוצים שהגבילו יחסים לפני הנישואים‬ ‫בהתאם לסדר החדש של יישובי קבע ובתי קבע‪ .‬אצל הנשים הצעירות‬ ‫נחשבה הבתוליות לתכונה חיונית‪ ,‬מפני שאובדנה היה עלול להביא‬ ‫בעקבותיו אימהוּת בלתי מוגנת‪ .‬השוויון המספרי המקורב של המינים תבע‬ ‫יחסים מונוגמיים‪ .‬קוד מוסרי חקלאי זה של הסתפקות במועט‪ ,‬נישואים בגיל‬ ‫צעיר‪ ,‬מונוגמיה ללא גירושים ואימהוּת לילדים רבים התקיים ללא שינוי‬ ‫במשך ‪ 1,500‬שנה באירופה הנוצרית ובמושבות הלבנות שלה‪ .‬זה היה קוד‬ ‫חמור‪ ,‬שהוליד כמה מהדמויות החזקות ביותר בהיסטוריה‪.‬‬ ‫בהדרגה‪ ,‬ואחר כך במהירות ובהיקף הולך וגדל‪ ,‬שינתה המהפכה‬ ‫התעשייתית את הארגון הכלכלי ואת מבנה־העל המוסרי של החיים‬ ‫באירופה ובאמריקה‪ .‬גברים‪ ,‬נשים וילדים עזבו את הבית ואת המשפחה‪ ,‬את‬ ‫הסמכות ואת האחדות‪ ,‬ויצאו לעבוד כיחידים )ולקבל תשלום אישי(‬ ‫במפעלים שנבנו לשכן מכונות ולא בני אדם‪ .‬המכונות התרבו מעשור לעשור‬ ‫ונעשו מורכבות יותר ויותר‪ .‬הבגרות הכלכלית )היכולת לפרנס משפחה( באה‬ ‫מאוחר יותר‪ .‬הילדים חדלו להיות נכסים כלכליים‪ .‬גיל הנישואים התאחר‪.‬‬ ‫נעשה קשה יותר ויותר לשמור על איפוק לפני הנישואים‪ .‬העיר סיפקה‬ ‫תמריצים שליליים רבים לנישואים‪ ,‬אבל סיפקה שפע של גירויים ואפשרויות‬

‫למין‪ .‬הנשים "שוחררו" — כלומר‪ ,‬תועשו — ואמצעי המניעה אִפשרו להן‬ ‫להפריד בין יחסי מין והיריון‪ .‬עם האינדיבידואליזם הגובר של התעשייה‬ ‫איבדה סמכות האב והאם את בסיסה הכלכלי‪ .‬הנער המורד לא הוגבל עוד‬ ‫בידי הפיקוח של הכפר כולו‪ ,‬והיה יכול להסתיר את חטאיו תחת מעטה‬ ‫האנונימיות המגונן של ההמון העירוני‪ .‬מטה הכוהן איבד את סמכותו לטובת‬ ‫המבחנה‪ .‬המיכון של הייצור הכלכלי עודד תפיסות עולם מטריאליסטיות‬ ‫מכניסטיות‪ .‬ההשכלה הפיצה ספקות דתיים‪ .‬בזו אחר זו איבד המוסר את‬ ‫תומכותיו העל־טבעיות‪ .‬הקוד המוסרי החקלאי הישן החל לגווע‪.‬‬ ‫בימינו‪ ,‬ממש כמו בימי סוקרטס )מת ב־‪ 399‬לפנה"ס( ובימי אוגוסטוס )מת‬ ‫ב־‪ 14‬לספירה(‪ ,‬הצטרפה המלחמה לגורמים המרופפים את המוסר‪ .‬אחרי‬ ‫האלימות והפיצול החברתי של המלחמה הפלופונסית הרגיש אלקיביאדס‬ ‫חופשי לזלזל בקוד המוסרי של אבות־אבותיו‪ ,‬ותר ַסימאכוֹס יכול להכריז כי‬ ‫הצדק היחיד הוא הכוח‪ .‬אחרי מלחמות מַריוּס וסוּלה‪ ,‬קיסר ופומפיוס‪,‬‬ ‫אנטוניוס ואוקטביינוס‪" ,‬רומא מָלאה אנשים שאיבדו את אחיזתם הכלכלית‬ ‫ואת יציבותם המוסרית; חיילים שטעמו טעם הרפתקה ולמדו להרוג; אזרחים‬ ‫שראו את חסכונותיהם נאכלים במיסים ובאינפלציה שיצרה המלחמה; ]‪[...‬‬ ‫נשים שהסתחררו מחופש‪ ,‬ריבוי גירושים‪ ,‬הפלות ומעשי ניאוף‪ [...] .‬התחכום‬ ‫השטחי התרברב בפסימיות ובציניות שלו"‪ 15.‬זוהי כמעט תמונתן של ערים‬ ‫אירופיות ואמריקאיות רבות אחרי שתי מלחמות העולם‪.‬‬ ‫ההיסטוריה מספקת לנו נחמה פורתא בהזכירה לנו כי החטא פורח בכל‬ ‫דור ודור‪ .‬גם בדורנו עדיין אין אנו משתווים לפופולריות של ההומוסקסואליות‬ ‫ביוון העתיקה‪ ,‬ברומא העתיקה או באיטליה של ימי הרנסנס‪" .‬ההומניסטים‬ ‫כתבו על כך במעין חיבה למדנית‪ ,‬לודוביקו אַריוֹסטוֹ קבע שהכול מכורים‬ ‫אר ֶנטינוֹ ביקש מהדוכס של מנטובה לשלוח לו נער מצודד‪16.‬‬ ‫לכך" ופייטרו ַ‬ ‫הזנות היתה תופעה מתמדת ואוניברסלית‪ ,‬מבתי הבושת בפיקוח שלטונות‬ ‫אשור‪ 17‬ועד "מועדוני הלילה" של ערי מערב אירופה ואמריקה כיום‪.‬‬ ‫באוניברסיטת ויטנברג בשנת ‪ ,1544‬לדברי לותר‪" ,‬גזע הנערות נעשה מחוצף‬ ‫והן רודפות אחר הבחורים עד חדריהם ולשכותיהם וכל מקום אחר ומציעות‬ ‫להם את אהבתן החופשית"‪ 18.‬מונטיין מספר לנו כי בימיו )‪ (1592–1533‬היה‬ ‫שוק נרחב לספרות תועבה‪ 19.‬השחיתות השוררת כיום על במותינו שונה רק‬

‫בסוגה אך לא ברמתה ממקבילתה באנגליה של הרסטורציה‪ ,‬ו"פאני היל‪:‬‬ ‫זכרונותיה של אשת תענוגות" של ג'ון קלֶל ַנד היה פופולרי ב־‪ 1749‬כמו‬ ‫ב־‪ 1965.20‬בחפירות ליד נינווה הקדומה התגלו קוביות משחק‪ — 21‬גברים‬ ‫ונשים הימרו בכל דור‪ .‬בכל דור היו אנשים לא ישרים וממשלות מושחתות —‬ ‫היום אולי פחות מכפי שהיה בדרך כלל בעבר‪ .‬ספרות הפמפלטים מאירופה‬ ‫של המאה ה־‪" 16‬נאנקה מרוב גינויים של מהילות סיטונאיות של מזון‬ ‫ומוצרים אחרים"‪ 22.‬האדם לא השלים מעולם עם עשרת הדיברות‪ .‬ראינו‬ ‫איך וולטר מגדיר את ההיסטוריה בעיקרה כ"אוסף של מעשי פשע‪ ,‬סכלות‬ ‫וצרה" של בני האדם‪ 23,‬ואיך אדוארד גיבון חוזר על הסיכום הזה‪24.‬‬ ‫עלינו לשוב ולהזכיר לעצמנו שההיסטוריה כפי היא נכתבת בדרך כלל‬ ‫)‪ (peccavimus‬שונה מאוד מההיסטוריה כפי שהיא נחווית בדרך כלל‪:‬‬ ‫ההיסטוריון מתעד את יוצא הדופן מפני שהוא מעניין — מפני שהוא יוצא‬ ‫דופן‪ .‬אילו כל האנשים שלא היה ג'יימס בּוֹזוול לצידם היו מוצאים את מקומם‬ ‫ההולם מבחינה מספרית בספרי ההיסטוריה‪ ,‬היינו זוכים למבט משעמם יותר‬ ‫אך הוגן יותר של העבר ושל האדם‪ .‬מאחורי החזית האדומה של המלחמה‬ ‫והפוליטיקה‪ ,‬האומללות והעוני‪ ,‬הניאוף והגירושים‪ ,‬הרצח וההתאבדות‪ ,‬היו‬ ‫מיליוני בתים רגילים‪ ,‬נישואים נאמנים‪ ,‬גברים ונשים טובים ואוהבים וילדים‬ ‫שהביאו להם טרדות ואושר‪ .‬גם בהיסטוריה המתועדת מופיעים רגעים רבים‬ ‫של טוב‪ ,‬אפילו של אצילות נפש‪ ,‬והם כה רבים עד שנוכל בזכותם למחול על‬ ‫החטאים‪ ,‬אם כי לא לשכוח אותם‪ .‬מעשי הצדקה השתוו כמעט למעשי‬ ‫האכזריות בשדות הקרב ובבתי הכלא‪ .‬כמה פעמים‪ ,‬אפילו בנרטיבים‬ ‫הכלליים שלנו‪ ,‬ראינו עזרה הדדית — פ ַרינ ֶלי שדאג לילדיו של דומניקו‬ ‫סקרלאטי‪ ,‬אנשים שונים שסייעו להיידן הצעיר‪ ,‬הדוכס ליטָה שמימן את‬ ‫לימודיו של יוהאן כריסטיאן באך בבולוניה‪ ,‬ג'וזף בלאק ששלח שוב ושוב‬ ‫כספים לג'יימס ואט‪ ,‬מיכאל פּוּכבֶּרג הסבלן שחזר והלווה כסף למוצרט‪ .‬מי‬ ‫יעז לכתוב את תולדות הטוב האנושי?‬ ‫איננו יכולים אפוא לדעת לבטח שהרפיון המוסרי של ימינו מבשר ריקבון‬ ‫— ולא מעבר מכאיב או מענג מקוד מוסרי שאיבד את בסיסו החקלאי לקוד‬ ‫אחר שהציוויליזציה התעשייתית שלנו טרם גיבשה לכלל סדר חברתי‬ ‫ונורמליות‪ .‬בינתיים מבטיחה לנו ההיסטוריה שציוויליזציות דועכות בקצב‬

‫איטי מאוד‪ 250 .‬שנה אחרי ניצני ההיחלשות המוסרית שנראו ביוון עם‬ ‫הופעת הסוֹפיסטים המשיכה הציוויליזציה ההלנית להפיק יצירות מופת של‬ ‫ספרות ואמנות‪ .‬ערכי המוסר הרומיים החלו "להישחת" זמן קצר אחרי‬ ‫שהיוונים המובסים החלו לעבור לאיטליה )‪ 146‬לפנה"ס(‪ ,‬אבל עד מותו של‬ ‫מרקוס אורליוס )‪ 180‬לספירה( המשיכה רומא להוציא מתוכה מדינאים‪,‬‬ ‫פילוסופים‪ ,‬משוררים ואמנים דגולים‪ .‬מבחינה פוליטית נמצאה רומא בשפל‬ ‫המדרגה עם עלייתו של יוליוס קיסר )‪ 60‬לפנה"ס(‪ ,‬אך היא נפלה סופית רק‬ ‫בשנת ‪ 476‬לספירה‪ .‬מי יתן וגם נפילתנו תארך כמו נפילתה של רומא‬ ‫הקיסרית!‬ ‫אולי תושב המשמעת לציוויליזציה שלנו בזכות ההכשרה הצבאית הנדרשת‬ ‫לצורך העמידה באתגרי המלחמה‪ .‬חירותו של החלק משתנה עם ביטחונו‬ ‫של השלם‪ .‬אולי האינדיבידואליזם באמריקה ובאנגליה יפחת ככל שההגנה‬ ‫הגיאוגרפית תיעלם‪ ,‬ועצם ההפרזה של החופש המיני תביא לריפוי עצמי‪.‬‬ ‫ילדינו הפטורים מחובות יזכו אולי לחזות בשובם לאופנה של הסדר‬ ‫והצניעות‪ ,‬והבגדים לא יפגינו עירום אלא גירוי‪ .‬כך או כך‪ ,‬לעת עתה טוב לנו‬ ‫עם חלק גדול מהחירות המוסרית שלנו‪ :‬נעים לנו להיות משוחררים מאימי‬ ‫התיאולוגיה‪ ,‬ליהנות ללא ייסורי מצפון מהנאות שאינן מזיקות לא לנו ולא‬ ‫לאחרים‪ ,‬ולחוש את צריבת האוויר הפתוח על בשרנו המשוחרר‪.‬‬

‫‪.7‬‬

‫דת והיסטוריה‬

‫גם ההיסטוריון הספקן מפתח מידה של כבוד כלפי הדת בראותו כיצד היא‬ ‫פועלת וכיצד היא הכרחית כנראה בכל ארץ ובכל דור‪ .‬היא מספקת נחמה‬ ‫לאומללים‪ ,‬לסובלים‪ ,‬לשכולים ולזקנים‪ ,‬והנחמה העל־טבעית הזאת יקרה‬ ‫ללבן של מיליוני נפשות יותר מכל עזרה טבעית‪ .‬היא עוזרת להורים ולמורים‬ ‫להרביץ משמעת בצעירים‪ ,‬מעניקה משמעות ואצילות גם לקיום השפל‬ ‫ביותר‪ ,‬ובאמצעות הסקרמנטים שלה היא יצרה יציבות שהפכה את הבריתות‬ ‫האנושיות ליחסים טקסיים עם האל‪ .‬היא מנעה מהעניים )לדברי נפוליאון(‬ ‫לרצוח את העשירים‪ ,‬שכן הואיל ואי־השוויון בין בני האדם גוזר על רבים‬ ‫מאיתנו עוני או תבוסה‪ ,‬מידה מסוימת של תקווה על־טבעית עשויה להיות‬ ‫החלופה היחידה לייאוש‪ .‬הַצמיתו את התקווה הזאת‪ ,‬ומלחמת המעמדות‬ ‫תתעצם‪ .‬גן העדן והאוטופיה הם צמד דליים בבאר‪ :‬כשהאחד יורד‪ ,‬השני‬ ‫עולה‪ .‬כשיורדת קרנה של הדת‪ ,‬צומח הקומוניזם‪.‬‬ ‫במבט ראשון לא נראה שיש קשר כלשהו בין דת וערכי מוסר‪ .‬ככל הנראה‬ ‫)אנחנו רק מנחשים‪ ,‬או חוזרים על דברי פטרוניוס‪ ,‬שחזר על דברי‬ ‫לוקרטיוס(‪" ,‬הפחד הוא שיצר לראשונה את האלים"‪ — 25‬פחד מפני כוחות‬ ‫נסתרים בבטן האדמה‪ ,‬בנהרות‪ ,‬בימים‪ ,‬בעצים‪ ,‬ברוחות ובשמים‪ .‬הדת היתה‬ ‫אפוא פולחן שנועד לפייס את אותם כוחות באמצעות מנחות‪ ,‬קורבנות‪,‬‬ ‫לחשים ותפילות‪ .‬רק כאשר החלו הכוהנים לנצל את הפחדים ואת‬ ‫הפולחנים הללו לתמיכה במוסר ובחוק‪ ,‬היתה הדת לכוח חיוני שהתחרה‬ ‫בכוחה של המדינה‪ .‬היא לימדה את האנשים שהקוד המקומי של המוסר‬ ‫והחוק הוכתב בידי האלים‪ .‬היא תיארה את האל תְחוֹת מעניק חוקים‬ ‫שמַש שהעניק לחמורבי קוד חוקים‬ ‫לנַﬠַרמֶר )מֶנ ֶס( מלך מצרים‪ ,‬את האל ַ‬ ‫לבבל‪ ,‬את יהוה שנתן למשה את עשרת הדיברות ואת תרי"ג המצוות‪ ,‬ואת‬ ‫פוֹמפּיליוּס‪ .‬כתות‬ ‫אג ֶריה שנתנה לרומא את חוקי נוּמָה ּ‬ ‫הנימפה השמימית ֶ‬

‫פגאניות וכנסיות נוצריות טענו כי האלים ממנים את השליטים הארציים‬ ‫ומגינים עליהם‪ .‬כמעט כל שלטון חלק את אדמותיו ואת הכנסותיו עם כוהני‬ ‫הדת מתוך אסירות תודה‪.‬‬ ‫בין המסרבים לקבל את מרותה של הכנסייה האנגליקנית היו שהטילו‬ ‫ספק ביכולתה של הדת לחזק את המוסר‪ ,‬שכן השחיתות פרחה אפילו‬ ‫בימים שבהם היתה הדת בשיא כוחה‪ .‬אין ספק שבימי הביניים התקיימו‬ ‫תאוותנות‪ ,‬שכרות‪ ,‬גסות‪ ,‬חמדנות‪ ,‬רמאות‪ ,‬שוד ואלימות‪ .‬אבל אי־הסדר‬ ‫המוסרי שנולד מתוך חצי אלף של פלישות ברבריות‪ ,‬מלחמות‪ ,‬חורבן כלכלי‬ ‫והתפוררות פוליטית היה עלול כנראה להיות חמור הרבה יותר אלמלא‬ ‫ההשפעה הממתנת של האתיקה הנוצרית‪ ,‬תוכחות הכמרים‪ ,‬המופת‬ ‫שהציבו הקדושים‪ ,‬וטקסים מרגיעים ומאחדים‪ .‬הכנסייה הקתולית השקיעה‬ ‫מאמצים רבים בצמצום העבדות‪ ,‬נקמת הדם והמאבק הפנים־לאומי‪,‬‬ ‫בהארכת הפוגות שביתת הנשק והשלום‪ ,‬ובהמרת משפט האֵל באמצעות‬ ‫קרב או עינויים בפסקי דין של בתי משפט ממוסדים‪ .‬היא ריככה את העונשים‬ ‫שנקבעו בחוק הרומי ובחוק הברברי‪ ,‬והרחיבה מאוד את היקפה וארגונה‬ ‫של הצדקה‪.‬‬ ‫הכנסייה שירתה את המדינה‪ ,‬אך טענה שהיא עומדת מעל כל מדינה‪ ,‬שכן‬ ‫ראוי למוסר לעמוד מעל לכוח‪ .‬היא לימדה את בני האדם כי פטריוטיות‬ ‫שאינה מוגבלת באמצעות נאמנות נשגבת יותר עלולה להיות כלי בידי‬ ‫החמדנות והפשע‪ ,‬והציבה חוק מוסרי יחיד מעל כל הרשויות המתחרות של‬ ‫העולם הנוצרי‪ .‬בטענתה למקור שמימי ולהגמוניה רוחנית‪ ,‬הציעה הכנסייה‬ ‫את עצמה כבית דין בינלאומי שכל השליטים כפופים לו מהבחינה המוסרית‪.‬‬ ‫הקיסר היינריך ה־‪ 4‬הכיר בתוקפה של הטענה הזאת כשבא לקַנוֹסָה )‪(1077‬‬ ‫לחלות את פני האפיפיור גרגוריוס ה־‪ .7‬מאה שנה אחר כך העלה האפיפיור‬ ‫אינוֹקֶנטיוּס ה־‪ 3‬את סמכותה ויוקרתה של האפיפיורות לשיא שבו הוגשם‬ ‫אידיאל מדינת־העל המוסרית של גרגוריוס‪.‬‬ ‫החלום המפואר הזה קרס תחת מתקפות הלאומיות‪ ,‬הספקנות‬ ‫והשבריריות האנושית‪ .‬בשורות הכנסייה פעלו בני אדם‪ ,‬ואלה נהגו לא פעם‬ ‫בצורה מושחתת או סחטנית‪ .‬עושרה וכוחה של צרפת גדלו‪ ,‬והאפיפיורות‬ ‫נעשתה מכשיר פוליטי בידיה‪ .‬המלכים נעשו חזקים כל כך‪ ,‬שיכלו לאלץ את‬

‫האפיפיור לפזר את המסדר הישועי שתמך במסירות באפיפיורות‪ .‬הכנסייה‬ ‫נזקקה לאמצעי מרמה כמו בדותות דתיות‪ ,‬שרידי קדושים מזויפים וניסים‬ ‫מפוקפקים‪ :‬במשך שנים היא הפיקה רווחים מ"מתנת קונסטנטינוס" —‬ ‫איגרת שכתב כביכול הקיסר קונסטנטינוס הגדול לאפיפיור סילבֶסטֶר ה־‪1‬‬ ‫)כיהן בשנים ‪ ,(335-314‬ובה הודיע שהוא מעניק לו את השלטון על ארצות‬ ‫המערב כאות תודה על שהטביל אותו לנצרות וריפא אותו מצרעת —‬ ‫ומהמסמכים המכונים "צווי האפיפיור המזויפים" )‪ 842‬בקירוב( ששיוו‬ ‫עתיקות לסמכותו הכל־יכולה של האפיפיור‪ 26.‬ההיררכיה הכנסייתית בזבזה‬ ‫את כוחה יותר ויותר על עידוד האורתודוקסיה במקום על מוסריות‪,‬‬ ‫והאינקוויזיציה המיטה חרפה כמעט קטלנית על הכנסייה‪ .‬הכנסייה הטיפה‬ ‫לשלום ובד בבד חרחרה מלחמות דת בצרפת של המאה ה־‪ 16‬ובמלחמת‬ ‫שלושים השנה בגרמניה של המאה ה־‪ .17‬היא מילאה תפקיד שולי‬ ‫בהתקדמות הבולטת של המוסר המודרני‪ ,‬דהיינו ביטול העבדות‪ ,‬והניחה‬ ‫לפילוסופים ליטול את הבכורה בתנועות ההומניטריות הפועלות למיגור‬ ‫העוולות בימינו‪.‬‬ ‫ההיסטוריה הצדיקה את אמונת הכנסייה בכך שההמונים משתוקקים לדת‬ ‫עתירת ניסים‪ ,‬מסתורין ומיתוסים‪ .‬כמה שינויים שוליים הוכנסו בפולחן‪ ,‬בבגדי‬ ‫הכמורה ובסמכות האפיסקופלית‪ ,‬אבל הכנסייה אינה מעזה לבצע שינויים‬ ‫מהותיים ולאמץ דוקטרינות שעשויות להתקבל על השכל הישר‪ ,‬שכן שינויים‬ ‫כאלה יפקחו את עיניהם של מיליונים שתלו תקוות בדמיונות נוסכי נחמה‬ ‫ויפגעו בהם‪ .‬אי אפשר לפייס בין הדת והפילוסופיה‪ ,‬אלא אם יאותו‬ ‫הפילוסופים להודות כי לא מצאו תחליף לתפקיד המוסרי של הכנסייה‪ ,‬ואילו‬ ‫הכנסייה תהיה מוכנה להכיר בחירות דתית ואינטלקטואלית‪.‬‬ ‫האם ההיסטוריה תומכת באמונה באל? אם במושג "אל" איננו מתכוונים‬ ‫לחיוניות היצירתית של הטבע‪ ,‬אלא ליישות עליונה תבונית ונדיבה‪ ,‬אין מנוס‬ ‫מתשובה שלילית‪ .‬כמו בתחומים אחרים של הביולוגיה‪ ,‬גם ההיסטוריה היא‬ ‫בסופו של דבר ברירה טבעית של היחידים והקבוצות הכשירים ביותר‬ ‫במאבק שבו הטוב אינו זוכה לעדיפות‪ ,‬האומללות עולה על גדותיה והמבחן‬ ‫הסופי הוא היכולת לשרוד‪ .‬אם נוסיף לפשעים‪ ,‬למלחמות ולמעשי האכזריות‬ ‫של האדם את רעשי האדמה‪ ,‬הסערות‪ ,‬סופות הטורנדו‪ ,‬המגיפות‪ ,‬גלי‬

‫הגיאות ואירועים אחרים של "כוח עליון" המחריבים באופן מחזורי את חיי‬ ‫האדם והחיה‪ ,‬נראה כי מכלול הראיות מלמד על פטאליות עיוורת או חסרת‬ ‫פניות‪ ,‬עם סצנות אקראיות ולא שיטתיות שאנחנו מייחסים להן סדר‪ ,‬זוהר‪,‬‬ ‫יופי או שמימיות‪ .‬אם ההיסטוריה תומכת בתיאולוגיה כלשהי‪ ,‬התיאולוגיה‬ ‫הזאת תהיה תורה דואלית דוגמת הזורואסטריות או המניכאיות‪ :‬הטוב והרע‬ ‫נאבקים על השליטה ביקום ובנפש האדם‪ .‬אמונות אלה והנצרות )שהיא‬ ‫במהותה מניכאית( הבטיחו למאמיניהן שידו של הטוב תהיה לבסוף על‬ ‫העליונה‪ ,‬אלא שההיסטוריה איננה ערבה לסיום שכזה‪ .‬הטבע וההיסטוריה‬ ‫אינם רואים עין בעין את מושגי הטוב והרע שלנו‪ .‬הטוב הוא מה ששורד והרע‬ ‫הוא מה שיורד למצולות‪ .‬והיקום אינו מעדיף את ישו על פני ג'ינגיס חאן‪.‬‬ ‫המודעות הגוברת למקומו הזערורי של האדם בקוסמוס תרמה עוד‬ ‫לערעור האמונה הדתית‪ .‬בעולם הנוצרי אפשר לתארך את תחילת הדעיכה‬ ‫הזאת לימי ניקולאוס קופרניקוס )פרסם את ספרו ומת ב־‪ .(1543‬התהליך‬ ‫היה איטי‪ ,‬אבל ב־‪ 1611‬כבר קונן ג'ון דאן על כדור הארץ שנעשה סתם‬ ‫"פרבר" של העולם ועל "פילוסופיה חדשה ]ה[מטילה ספק בכול"‪ .‬ופרנסיס‬ ‫בייקון‪ ,‬אף כי הפגין מעת לעת יחס של כבוד כלפי הבישופים‪ ,‬הכריז כי המדע‬ ‫הוא דתו של האדם המודרני המשוחרר‪ .‬באותו דור החל "מות האל"‬ ‫כאלוהות חיצונית‪.‬‬ ‫השפעה עצומה כל כך לא היתה יכולה להתקיים אלמלא נוכחותם של‬ ‫גורמים רבים לצד התפשטות המדע והידע ההיסטורי‪ .‬ראשית‪ ,‬הרפורמציה‬ ‫הפרוטסטנטית שהגנה במקורה על השיפוט האישי של המאמין‪ .‬ואז המוני‬ ‫הכתות הפרוטסטנטיות והתיאולוגיות היריבות‪ ,‬שכל אחת מהן פנתה הן‬ ‫לכתבי הקודש והן לשכל הישר‪ .‬ואז ביקורת המקרא‪ ,‬שהציגה את ספרי‬ ‫המקרא המופלאים כיצירתם הלא־מושלמת של בני אדם שאינם חפים‬ ‫מטעויות‪ .‬ואז התנועה הדֶאיסטית‪ ,‬שצמחה באנגליה וצמצמה את הדת‬ ‫לאמונה מעורפלת באל שאין כמעט הבדל בינו לבין הטבע‪ .‬ואז ההיכרות‬ ‫הגוברת עם דתות אחרות‪ ,‬שהמיתוסים שלהן )רבים מהם פרי התקופה‬ ‫שקדמה לנצרות( דמו באופן מטריד לבסיסים העובדתיים לכאורה של‬ ‫האמונה הדתית הנוצרית שעברה מדור לדור‪ .‬ואז היחשפות הפרוטסטנטית‬ ‫לניסים הקתוליים‪ ,‬ההיחשפות הדאיסטית לניסי הביבליה‪ ,‬וההיחשפות‬

‫הכללית למעשי המרמה ולפעולות האינקוויזיציה ולמעשי הטבח בתולדות‬ ‫הדת‪ .‬ואז החלפת החקלאות — זו שהניעה את האדם לאמונה דתית בגלל‬ ‫המחזור השנתי של לידת החיים מחדש ומסתורין הצמיחה — בתעשייה‬ ‫שהשמיעה מדי יום מזמורי מכונות ורימזה על קיומו של העולם כמכונה‪ .‬לכל‬ ‫אלה נוספו בינתיים ההתקדמות הבולטת של ההגות הספקנית‪ ,‬כמו זו של‬ ‫פייר בֵּייל‪ ,‬ושל הפילוסופיה הפנתיאיסטית‪ ,‬כמו זו של ברוך שפינוזה;‬ ‫המתקפה המסיבית של הנאורות הצרפתית על הנצרות; המרד הפריזאי נגד‬ ‫הכנסייה במהלך המהפכה הצרפתית; וגם‪ ,‬בזמננו אנו‪ ,‬הטבח חסר האבחנה‬ ‫של אוכלוסיות אזרחיות במלחמה המודרנית; ולבסוף‪ ,‬הניצחונות המפליאים‬ ‫של הטכנולוגיה המדעית‪ ,‬שהבטיחה לאדם אומניפוטנטיות וכוח הרס‬ ‫וקראה תיגר על שליטתם האלוהית של השמים‪.‬‬ ‫מבחינה אחת פעלה הנצרות נגד עצמה בכך שנטעה בלב נוצרים רבים‬ ‫חוש מוסרי שלא יכול עוד לעכל את אל הנקמות של התיאולוגיה המסורתית‪.‬‬ ‫רעיון הגיהינום נעלם מההגות המשכילה‪ ,‬וגם מהדרשות בכנסיות‪.‬‬ ‫הפרסביטריאנים החלו להתבייש ב"וידוי וסטמינסטר"‪ ,‬שחייב אותם להאמין‬ ‫באל שיצר מיליארדי גברים ונשים אף על פי שידע מראש כי נגזר עליהם‪,‬‬ ‫ללא קשר לסגולותיהם הטובות או לפשעיהם‪ ,‬לרשת גיהינום לנצח נצחים‪.‬‬ ‫נוצרים משכילים שביקרו בקפלה הסיסטינית נדהמו לראות כי מיכלאנג'לו‬ ‫צייר את ישו משליך פושעים לתוך תופת שהאש הבוערת בה לא תכבה‬ ‫לעולם‪ .‬האם זהו "ישו הרך‪ ,‬העניו והטוב"‪ ,‬שהשפיע עלינו בנעורינו? בדיוק‬ ‫כפי שהתפתחותם המוסרית של היוונים הקדומים ערערה את אמונתם באלי‬ ‫האולימפוס חובבי הקטטות והניאוף )"חלק מבני האדם אינו מאמין כלל‬ ‫בקיומם של אלים"‪ ,‬כתב אפלטון(‪ 27,‬כך התפתחותה של האתיקה הנוצרית‬ ‫שחקה מעט־מעט את התיאולוגיה הנוצרית‪ .‬ישו השמיד את יהוה‪.‬‬ ‫החלפת המוסדות הנוצריים במוסדות חילוניים היא שיאה ותוצאתה‬ ‫הקריטית של המהפכה התעשייתית‪ .‬ניסיונן של מדינות לוותר על התמיכות‬ ‫התיאולוגיות הוא אחד מתוך ניסויים גורליים רבים הנוסכים בלבול‬ ‫במחשבותינו ומשבשים את דרכינו‪ .‬חוקים שהוצגו בעבר כצווים של מלך‬ ‫בשם עליון הם היום‪ ,‬במלוא הכנות‪ ,‬רק פקודות מבולבלות של בני אדם‬ ‫נוחים לטעות‪ .‬ההשכלה‪ ,‬שהיתה בעבר תחומם המקודש של כוהנים ברוח‬

‫עליון‪ ,‬היתה למשימתם של גברים ונשים נטולי גלימות תיאולוגיות וחרדת‬ ‫קודש‪ ,‬והיא מסתמכת על התבונה ועל כושר השכנוע בבואה לתרבת מורדים‬ ‫צעירים החוששים אך ורק מפני המשטרה וייתכן שלעולם לא ילמדו את‬ ‫השימוש בתבונה‪ .‬קולג'ים‪ ,‬שבעבר היו מסונפים לכנסיות‪ ,‬נפלו בידי אנשי‬ ‫עסקים ומדענים‪ .‬התעמולה של הפטריוטיות‪ ,‬של הקפיטליזם או של‬ ‫הקומוניזם תפסה את תפקיד ההשרשה בלב של דת על־טבעית וקוד מוסרי‪.‬‬ ‫ימי החג היו לימי חופש‪ ,‬אולמות הבידור מלאים גם בימי ראשון והכנסיות‬ ‫ריקות למחצה אפילו בימי ראשון‪ .‬במשפחות אנגלוסקסיות הדת נעשתה‬ ‫למצווה חברתית ולמכלול מגונן של עקרונות‪ ,‬במשפחות אמריקאיות‬ ‫קתוליות היא משגשגת‪ ,‬ובמשפחות מהמעמד הגבוה וממעמד הביניים‬ ‫בצרפת ובאיטליה הדת היא "מאפיין מיני משני של הנקבה"‪ .‬אלף סימנים‬ ‫מעידים כי הנצרות עוברת תהליך דעיכה בדומה לדת היוונית העתיקה אחרי‬ ‫בוא הסופיסטים והנאורות היוונית‪.‬‬ ‫הקתוליות שורדת מפני שהיא פונה אל הדמיון‪ ,‬אל התקווה ואל החושים‪.‬‬ ‫מפני שהמיתולוגיה שלה מנחמת את העניים ומאירה את חייהם‪ ,‬ומפני‬ ‫שמצוות פרו ורבו מאפשרת למאמיניה להחזיר לעצמם אט־אט את‬ ‫השטחים שכבשה הרפורמציה‪ .‬הקתוליות הקריבה את מאמיני הקהילה‬ ‫האינטלקטואלית‪ ,‬והיא חווה עריקות במספר הולך וגדל בעקבות המגע עם‬ ‫ההשכלה והספרות החילונית‪ ,‬אבל היא גורפת אליה מומרים בדמות נשמות‬ ‫שעייפו מאי־הוודאות של התבונה‪ ,‬ומאחרים המקווים שהכנסייה תשרש את‬ ‫אי־הסדר הפנימי ואת הגל הקומוניסטי‪.‬‬ ‫אם תבוא עוד מלחמה גדולה שתחריב את הציוויליזציה המערבית‪ ,‬תהרוס‬ ‫את הערים‪ ,‬תזרע עוני ותמיט חרפה על המדע‪ ,‬הכנסייה עשויה להיות‬ ‫התקווה היחידה‪ ,‬מורת הדרך היחידה‪ ,‬של מי שישרוד מהחורבן — ממש כפי‬ ‫שקרה ב־‪ 476‬לספירה‪.‬‬ ‫אחד מלקחי ההיסטוריה הוא שהדת ניחנה בחיים רבים ויודעת לקום‬ ‫לתחייה פעם אחר פעם‪ .‬פעמים רבות בעבר אלוהים והדת מתו ואז נולדו‬ ‫מחדש! אחנאתוֹן מלך מצרים השתמש במלוא סמכויותיו כדי למגר את‬ ‫פולחן האל אַמוֹן‪ ,‬אך לא עברה שנה ממותו ודת זו השיבה לעצמה את‬ ‫כוחה‪ 28.‬בנעוריו של בודהה השתולל האתאיזם בתת־יבשת הודו ובודהה‬

‫עצמו יסד דת ללא אל‪ ,‬אך אחרי מותו פיתח הבודהיזם תיאולוגיה מורכבת‬ ‫הכוללת אלים‪ ,‬קדושים ושאוֹל‪ 29.‬הפילוסופיה‪ ,‬המדע וההשכלה דלדלו את‬ ‫הפנתיאון ההלני‪ ,‬אבל החלל הריק שנוצר משך תריסר דתות מזרחיות‪,‬‬ ‫אבֶּר‬ ‫עתירות מיתוסים של לידה־מחדש‪ .‬בפריז ב־‪ 1793‬כוננו ז'אן רנה ֶ‬ ‫ופייר־גספר שוֹמֶט‪ ,‬מתוך פרשנות מסולפת של וולטר‪ ,‬פולחן אתאיסטי של‬ ‫אלת התבונה; כעבור שנה כונן רובספייר‪ ,‬שחשש מפני כאוס‪ ,‬פולחן של‬ ‫ההוויה העליונה ברוח רוסו; ב־‪ 1801‬חתם נפוליאון‪ ,‬הבקי בהיסטוריה‪ ,‬על‬ ‫הקונקורדט עם האפיפיור פיוס ה־‪ 7‬וחידש את מעמדה של הכנסייה‬ ‫הקתולית בצרפת‪ .‬הפניית העורף של אנגליה לדת במאה ה־‪ 18‬התפוגגה‬ ‫בעקבות הפשרה הוויקטוריאנית עם הנצרות‪ :‬המדינה הסכימה לתמוך‬ ‫בכנסייה האנגליקנית‪ ,‬ואילו המעמדות המשכילים עמעמו את ספקנותם‬ ‫מתוך הבנה שבשתיקה שהכנסייה תקבל את מעמדה ככפופה למדינה‬ ‫ושכוהן הדת ישרת בצייתנות את האדון‪ .‬בארצות הברית‪ ,‬הרציונליזם של‬ ‫האבות המייסדים פינה את מקומו לתחייה דתית במאה ה־‪.19‬‬ ‫הפוריטניות והפגאניות — דיכוי החושים והתשוקות לעומת ביטויָם הבוטה‬ ‫— מתחלפות זו בזו בשרשרת של תגובה הדדית לאורך ההיסטוריה‪ .‬ככלל‪,‬‬ ‫כוחן של הדת והפוריטניות גובר בתקופות שבהן החוקים נחלשים וערכי‬ ‫המוסר חייבים לשאת בנטל השמירה על הסדר החברתי; הספקנות‬ ‫והפגאניות )כשכל שאר הגורמים שווים( מתפשטות כאשר כוחם הגובר של‬ ‫החוק והממשלה מאפשרים את ירידת קרנן של הכנסייה‪ ,‬המשפחה והמוסר‬ ‫בלי לסכן באופן מהותי את יציבות המדינה‪ .‬בימינו‪ ,‬כוחה של המדינה‬ ‫התאחד עם הגורמים האחרים שנמנו לעיל כדי להביא להתרופפות הדת‬ ‫והמוסר וכדי להעניק לפגאניות תנופה טבעית מחודשת‪ .‬אבל יש להניח‬ ‫שהפרזותינו יחוללו תגובת־נגד נוספת‪ .‬אי־סדר מוסרי עשוי להביא לתחייה‬ ‫דתית חדשה‪ .‬האתאיסטים עשויים )כמו בצרפת אחרי הקריסה של ‪(1870‬‬ ‫לשוב ולשלוח את ילדיהם לבתי ספר קתוליים כדי להעניק להם את‬ ‫המשמעת של האמונה הדתית‪ .‬שמעו את ארנסט ר ֶנאן האגנוסטי מ־‪:1866‬‬ ‫הבה ניהנה מחירותם של בני האל‪ ,‬אך נישמר פן נשתף פעולה עם‬ ‫המבקשים לצמצם את הטוּב ולסכן את החברה עם היחלשותה‬ ‫האפשרית של הנצרות‪ .‬מה נעשה בלעדיה? ]‪ [...‬אם הרציונליזם מבקש‬

‫לשלוט בעולם בלי לתת את הדעת על הצרכים הדתיים של הנפש‪ ,‬לקח‬ ‫המהפכה הצרפתית אמור ללמדנו מה טעות כזאת עלולה להוליד‪30.‬‬ ‫האם ההיסטוריה תומכת במסקנתו של רנאן‪ ,‬שהדת הכרחית למוסר —‬ ‫שהאתיקה הטבעית חלשה מכדי לעמוד בפני הפראות האורבת מתחת לפני‬ ‫השטח של הציוויליזציה ומגיחה ממחבואה בחלומותינו‪ ,‬בפשעינו‬ ‫ובמלחמותינו? ז'וזף דה מסטרה השיב על כך‪" :‬אינני יודע מה טמון בלבו של‬ ‫בן הבליעל‪ .‬אני יודע מה טמון בלבו של אדם ישר‪ .‬וזה נורא ואיום"‪ 31.‬אין‬ ‫בהיסטוריה שום דוגמה משמעותית טרם זמננו לחברה שהצליחה לקיים‬ ‫חיים מוסריים ללא עזרת הדת‪ .‬צרפת‪ ,‬ארצות הברית וכמה מדינות אחרות‬ ‫יצרו הפרדה בין דת ומדינה‪ ,‬אבל הן נעזרות בדת לשימור הסדר החברתי‪.‬‬ ‫רק מעט מאוד מדינות קומוניסטיות לא רק התנתקו מהדת‪ ,‬אלא גם הדפו‬ ‫את עזרתה‪ .‬ואולי ההצלחה הגלויה והזמנית של הניסוי הזה ברוסיה חב‬ ‫רבות להתקבלות הזמנית של הקומוניזם כדת )או‪ ,‬בניסוח ספקני‪ ,‬כאופיום(‬ ‫להמונים‪ ,‬שהחליף את הכנסייה כספּק של עידוד ותקווה‪ .‬אם ייכשלו מאמציו‬ ‫של המשטר הסוציאליסטי להכחיד את העוני היחסי בקרב ההמונים‪ ,‬עלולה‬ ‫דת זו לאבד את להטה ואת יעילותה‪ ,‬והמדינה עשויה לקרוץ לחידוש‬ ‫האמונות העל־טבעיות כאמצעי להשקטת התסיסה‪" .‬כל עוד יהיה עוני‪ ,‬יהיו‬ ‫אלים‪32".‬‬

‫‪.8‬‬

‫כלכלה והיסטוריה‬

‫ההיסטוריה‪ ,‬על פי קרל מרקס‪ ,‬היא כלכלה בפעולה‪ :‬היא התחרות‬ ‫המתנהלת בין פרטים‪ ,‬קבוצות‪ ,‬מעמדות ומדינות על מזון‪ ,‬דלק‪ ,‬מחצבים‬ ‫ועוצמה כלכלית‪ .‬הצורות הפוליטיות‪ ,‬מוסדות הדת ויצירות התרבות נטועים‬ ‫כולם במציאות כלכלית‪ .‬וכך המהפכה התעשייתית הביאה בכנפיה את‬ ‫הדמוקרטיה‪ ,‬את הפמיניזם‪ ,‬את אמצעי המניעה‪ ,‬את הסוציאליזם‪ ,‬את ירידת‬ ‫הדת‪ ,‬את התרופפות המוסר‪ ,‬את שחרור הספרות מהתלות בפטרונים‬ ‫אריסטוקרטים‪ ,‬את החלפת הרומנטיקה בריאליזם בספרות — ואת‬ ‫הפרשנות הכלכלית של ההיסטוריה‪ .‬הדמויות הבולטות בתנועות אלה היו‬ ‫תוצאות‪ ,‬לא גורמים‪ .‬לעולם לא היינו שומעים על אגממנון‪ ,‬אכילס והקטור‬ ‫אלמלא ביקשו היוונים להשיג שליטה כלכלית בדרדנלים‪ .‬מה שהשיק אלף‬ ‫מאֲוִיר שֶׁל‬ ‫ספינות לצאת לטרויה לא היו פניה של הלנה היפה‪ ,‬ה"נ ָאו ָה ֵ‬ ‫אלְפ ֵי כּוֹכָבִים"‪ 13,‬אלא שאפתנות כלכלית‪ .‬היוונים‬ ‫הﬠָטוּף בְּאוֹר ָם שֶׁל ַ‬ ‫ﬠַרְבִית‪ֶ /‬‬ ‫המעודנים היטיבו לעטוף את האמת הכלכלית העירומה בעלה התאנה של‬ ‫המליצה הנאה‪.‬‬ ‫איש לא יחלוק על כך שהפרשנות הכלכלית אכן מאירה חלק גדול‬ ‫מההיסטוריה‪ .‬כספי הברית האַטית־דֶלית בנו את הפרתנון‪ .‬אוצר הממלכה‬ ‫במצרים של קליאופטרה הפיח חיים באיטליה המותשת של ימי אוגוסטוס‬ ‫והעניק קצבה שנתית לוֶורגיליוּס וחווה להוֹר ַטיוּס‪ .‬מסעי הצלב )כמוהם‬ ‫כמלחמות רומא בפרס( היו ניסיונות של המערב להשתלט על נתיבי הסחר‬ ‫אל המזרח‪ ,‬וגילוי אמריקה נבע מכישלונם של מסעי הצלב‪ .‬משפחת‬ ‫הבנקאים לבית מדיצ'י מימנה את הרנסנס בפירנצה‪ ,‬והסחר והתעשייה‬ ‫בנירנברג אִפשרו את דיר ֶר‪ .‬המהפכה הצרפתית פרצה לא מפני שוולטר‬ ‫כתב סאטירות מושחזות ורוסו פרסם רומנים סנטימנטליים‪ ,‬אלא מפני‬ ‫שמעמדות הביניים‪ ,‬שעלו לעמדת הנהגה כלכלית‪ ,‬נזקקו לחופש חוקתי‬

‫לצורך יזמות וסחר ושאפו להתקבלות חברתית ולכוח פוליטי‪.‬‬ ‫מרקס לא טען שבני אדם יחידים מוּנעים תמיד על ידי אינטרס כלכלי‪ .‬הוא‬ ‫ודאי לא העלה על דעתו ששיקולים חומריים הולידו את סיפור האהבה של‬ ‫אבֶּלאר או את הבשורה של בודהה או את שיריו של קיטס‪ .‬אבל ייתכן שהוא‬ ‫ַ‬ ‫המעיט בחשיבות התפקיד שממלאים תמריצים לא־כלכליים בהתנהגות‬ ‫ההמונים‪ :‬להט דתי‪ ,‬כמו זה שהניע את צבאות המוסלמים או הספרדים;‬ ‫התלהבות לאומנית‪ ,‬כמו זו של חיילי היטלר או טייסי הקמיקזה של יפן; וזעם‬ ‫המונים המזין את עצמו‪ ,‬כמו במהומות גורדון בלונדון )‪ 8–2‬ביוני ‪ (1780‬או‬ ‫במעשי הטבח בפריז ב־‪ 7–2‬בספטמבר ‪ .1792‬במקרים כאלה ייתכן‬ ‫שמניעיהם )הסמויים בדרך כלל( של המנהיגים הם כלכליים‪ ,‬אבל התוצאה‬ ‫מוכתבת במידה רבה על ידי רגשות ההמון‪ .‬במקרים רבים — למשל‪ ,‬נפילת‬ ‫רוסיה בידי הבולשביקים ב־‪ 1917‬או ההפיכות הצבאיות התכופות באמריקה‬ ‫הדרומית — דומה כי הכוח הפוליטי או הצבאי הוא הגורם לצעדים כלכליים‬ ‫ולא תוצאתם‪ .‬מי היה טוען שכיבוש ספרד בידי המוּרים‪ ,‬כיבוש מזרח אסיה‬ ‫בידי המונגולים או כיבוש הודו בידי המוֹגוּלים היו תוצר של כוח כלכלי?‬ ‫באותם מקרים התברר כי העניים חזקים מהעשירים‪ .‬ניצחון צבאי אִפשר‬ ‫עלייה לשלטון‪ ,‬וזו הביאה לשליטה כלכלית‪ .‬הגנרלים יכלו לכתוב פרשנות‬ ‫צבאית של ההיסטוריה‪.‬‬ ‫יש מקום להסתייגויות אלה‪ ,‬אבל ניתוח כלכלי של העבר עשוי ללמדנו‬ ‫רבות‪ .‬נוכל לראות שהברברים הפולשים נתקלו ברומא מוחלשת מפני‬ ‫שהאוכלוסייה החקלאית‪ ,‬שדאגה למלא את שורות הליגיונות בלוחמים‬ ‫חסונים ופטריוטים השואפים לאדמות חדשות‪ ,‬הוחלפה בעבדים שפעלו‬ ‫באדישות בחוות ענקיות בבעלות אדם אחד או כמה אנשים‪ .‬כיום אי־יכולתם‬ ‫של משקים קטנים להיעזר במיטב המיכון בצורה רווחית מאלצת שוב את‬ ‫החקלאות להיכנס לייצור רחב היקף בבעלות קפיטליסטית או קומוניסטית‪.‬‬ ‫פעם אמרו ש"הציוויליזציה היא טפיל על האדם האוחז במעדר"‪ 33.‬האדם‬ ‫האוחז במעדר אינו קיים עוד — כיום הוא פועל חקלאי הנוהג בטרקטור או‬ ‫בקומביין‪ .‬החקלאות הפכה לתעשייה‪ ,‬ובמהרה ייאלץ האיכר להחליט אם‬ ‫יהיה עובד של קפיטליסט או של המדינה‪.‬‬ ‫מנגד‪ ,‬ההיסטוריה מדווחת כי "האנשים שמסוגלים לנהל אנשים מנהלים‬

‫אנשים שמסוגלים לנהל אך ורק דברים‪ ,‬ואילו האנשים שמסוגלים לנהל‬ ‫כסף מנהלים הכול"‪ 34.‬הבנקאים‪ ,‬הבוחנים מגמות בחקלאות‪ ,‬בתעשייה‬ ‫ובסחר‪ ,‬המזמינים ומנהלים את זרימת ההון‪ ,‬היודעים להפיק מכספנו פי‬ ‫שניים ושלושה‪ ,‬השולטים בהלוואות ובריבית וביזמות‪ ,‬הנוטלים סיכונים‬ ‫גדולים כדי להפיק רווחים גדולים‪ ,‬עולים לראש הפירמידה הכלכלית‪ .‬מבני‬ ‫מדיצ'י בפירנצה ובני פוּג ֶר באַוּגסבורג ועד בני רוטשילד בפריז ובלונדון ובני‬ ‫מורגן בניו יורק‪ ,‬הבנקאים ישבו במועצות ממשלה‪ ,‬מימנו מלחמות‬ ‫ואפיפיורים ומזמן לזמן הציתו מהפכה‪ .‬אחד מסודות כוחם הוא אולי יכולתם‬ ‫לדעת‪ ,‬אחרי שעקבו אחר תנודות המחירים‪ ,‬כי ההיסטוריה היא אינפלציונית‬ ‫וכי כסף הוא הדבר האחרון שהאדם הנבון יבקש לאגור‪.‬‬ ‫ניסיון העבר אינו מותיר מקום רב לספק‪ :‬במוקדם או במאוחר כל מערכת‬ ‫כלכלית תסתמך על צורה כלשהי של מניע הרווח כדי להניע פרטים וקבוצות‬ ‫ליַצר ָנוּת‪ .‬מתברר כי תחליפים כמו עבדות‪ ,‬פיקוח משטרתי או התלהבות‬ ‫אידיאולוגית הם יקרים מדי‪ ,‬זמניים מדי או פחות מדי יצרניים‪ .‬כרגיל‪ ,‬וככלל‪,‬‬ ‫אנשים נשפטים על פי יכולתם לייצר )פרט לעתות מלחמה‪ ,‬שבהן הם‬ ‫מדורגים על פי יכולתם להשמיד(‪ .‬מאחר שהיכולת המעשית הזאת משתנה‬ ‫מאדם לאדם‪ ,‬רוב היכולות הללו מרוכזות כמעט בכל חברה בקרב מיעוט‬ ‫קטן‪ .‬ריכוז העושר הוא התוצאה הטבעית של ריכוז היכולת‪ ,‬והוא מופיע שוב‬ ‫ושוב בהיסטוריה‪ .‬שיעורו של הריכוז הזה משתנה )כששאר המשתנים שווים(‬ ‫בהתאם לחופש הכלכלי שמאפשרים ערכי המוסר והחוקים‪ .‬משטר עריצות‬ ‫עלול לעכב לזמן־מה את הריכוז‪ ,‬ואילו הדמוקרטיה‪ ,‬המאפשרת את המידה‬ ‫הרבה ביותר של חירות‪ ,‬מאיצה אותו‪ .‬אלף צורות של דיפרנציאציה גופנית‪,‬‬ ‫שכלית וכלכלית הדבירו את השוויון היחסי שהיה לאמריקאים לפני ‪,1776‬‬ ‫ולפיכך הפער בין העשירים ביותר לעניים ביותר גדול עתה מכפי שהיה‬ ‫אי־פעם מאז רומא הקיסרית הפלוטוקרטית‪ .‬בחברות פרוגרסיביות עשוי‬ ‫הריכוז הזה להגיע לנקודה שבה כוחם המספרי של העניים הרבים מתחרה‬ ‫בכוח יכולתם של העשירים המעטים‪ ,‬ושיווי המשקל המתערער מחולל מצב‬ ‫קריטי‪ .‬ההיסטוריה התמודדה עם מצב זה אם באמצעות חקיקה לצורך‬ ‫חלוקה מחדש של העושר ואם באמצעות מהפכה שחילקה עוני ביד רחבה‪.‬‬ ‫פלוטרכוס מספר כי באתונה של שנת ‪ 594‬לפנה"ס "הגיעה ירידת העניים‬

‫מנכסיהם בפני העשירים לקצה גבולה‪] .‬העיר היתה[ שרויה בצרה גדולה‬ ‫ולא ראו קץ וסוף למהומה אלא ממשלת עריץ"‪ 35.‬העניים‪ ,‬שמעמדם ירד‬ ‫משנה לשנה )השלטון היה בידי האדונים ובתי המשפט המושחתים פסקו‬ ‫בכל עניין לרעת העניים(‪ ,‬החלו לדבר על הפיכה אלימה‪ .‬העשירים‪ ,‬שזעמו‬ ‫נוכח הערעור על רכושם‪ ,‬התכוננו להגן על עצמם בכוח‪ .‬לבסוף גבר השכל‬ ‫הישר‪ .‬גורמים מתונים הבטיחו כי סולון‪ ,‬איש עסקים בעל ייחוס אריסטוקרטי‪,‬‬ ‫ייבחר לתפקיד "אַרכוֹן ומתווך"‪ .‬סולון פיחת את ערך המטבע והפחית בכך‬ ‫את העול שרבץ על בעלי החוב )אף כי הוא עצמו נמנה עם הנושים(‪ ,‬צמצם‬ ‫את כל החובות האישיים‪ ,‬שם קץ למנהג לשלוח בעלי חוב לכלא‪ ,‬ביטל את‬ ‫ריבית הפיגורים על תשלום מיסים ותשלומי משכנתה‪ ,‬הנהיג מס הכנסה‬ ‫מדורג‪ ,‬אילץ את העשירים לשלם בשיעור גבוה פי ‪ 12‬מזה של העניים‪ ,‬ארגן‬ ‫מחדש את בתי המשפט על בסיס עממי יותר‪ ,‬וקבע כי השלטון חייב לדאוג‬ ‫על חשבונו לגידולם ולחינוכם של בני חיילים שנפלו במלחמה למען אתונה‪.‬‬ ‫העשירים זעקו כי צעדים אלה פירושם הפקעה בוטה של רכושם‪,‬‬ ‫והרדיקלים התלוננו כי לא דאג לחלוקה מחדש של האדמות‪ ,‬אבל בתוך דור‬ ‫אחד הסכימו כמעט הכול כי הרפורמות שלו הצילו את אתונה ממהפכה‪36.‬‬ ‫הסנאט הרומי‪ ,‬שנודע לתהילה בחוכמתו‪ ,‬נקט דרך בלתי מתפשרת‬ ‫כשריכוז העושר באיטליה התקרב לנקודת רתיחה‪ .‬התוצאה היתה מאה‬ ‫שנות מלחמת מעמדות ומלחמת אזרחים‪ .‬טיבריוס גרקכוס‪ ,‬בן אצולה‬ ‫שנבחר לטריבון העם‪ ,‬הציע לשכך את התסיסה בקרב הפרולטריון בבירה‬ ‫באמצעות הגבלת הבעלות ל־‪ 333‬אקרים לאדם וחלוקה לנזקקים של‬ ‫אדמות ציבור שנלקחו שלא כחוק‪ .‬הסנאט דחה את הצעותיו וראה בהן‬ ‫הפקעה‪ .‬בתגובה פנה טיבריוס אל העם ואמר‪]" :‬אתם[ יוצאים למלחמה‬ ‫ונהרגים על עושר אחרים ועל תפנוקיהם‪ .‬הקרויים אדוני־תבל אין להם אף‬ ‫רגב אדמה משלהם"‪ 37.‬בניגוד לחוק הרומי הוא ניסה להיבחר מחדש‬ ‫כטריבון‪ ,‬אך נרצח במהומות שפרצו ביום הבחירות )‪ 133‬לפנה"ס(‪ .‬אחיו‬ ‫גאיוס‪ ,‬שהמשיך לפעול ברוחו‪ ,‬לא הצליח למנוע את התחדשות מעשי‬ ‫האלימות‪ ,‬והורה למשרתו להורגו‪ .‬העבד סירב לעשות זאת‪ ,‬והוא הרג את‬ ‫עצמו )‪ 121‬לפנה"ס(‪ .‬על פי צו של הסנאט הוצאו להורג ‪ 3,000‬מחסידיו של‬ ‫גאיוס‪ .‬מריוס נעשה מנהיג הפלבאים‪ ,‬אך נסוג כשהתנועה עמדה על סף‬

‫ביצוע מהפכה‪ .‬קטילינה‪ ,‬שהציע שמיטה של כל החובות‪ ,‬הקים צבא‬ ‫מהפכנים של "קבצנים עלובים"‪ .‬הוא הושמץ בנאום זועם של קיקרו ונפל‬ ‫בקרב נגד המדינה )‪ 62‬לפנה"ס(‪ .‬יוליוס קיסר ניסה למצוא פשרה‪ ,‬אך נרצח‬ ‫בידי קבוצה של פטריקים )‪ 44‬לפנה"ס( אחרי ארבע שנות מלחמת אזרחים‪.‬‬ ‫מרקוס אנטוניוס עירב בין תמיכתו בעמדותיו של קיסר לבין הסיפור האישי‬ ‫של שאיפותיו ואהבתו‪ .‬אוקטביינוס‪ ,‬שנודע לימים בשם אוגוסטוס‪ ,‬הביס אותו‬ ‫בקרב אקטיום וייסד את ה"פרינקיפט"‪ ,‬אשר במשך ‪ 210‬שנה )‪ 30‬לפנה"ס‬ ‫— ‪ 180‬לספירה( הצליח לקיים את ה"פ ַקס רוֹמאנה" לא רק עם שכנותיה‬ ‫של רומא‪ ,‬אלא גם בין המעמדות בתוך תחומי הקיסרות‪38.‬‬ ‫אחרי קריסת האימפריה הרומית המערבית )‪ 476‬לספירה( בא תורן של‬ ‫מאות שנות מחסור‪ ,‬ובעקבותיהן התחדשות איטית וריכוז־מחדש של העושר‪,‬‬ ‫חלקו בידי הכנסייה הקתולית‪ .‬מבחינה אחת היתה הרפורמציה חלוקה‬ ‫מחדש של העושר‪ ,‬שנעשתה על ידי הפסקת התשלומים שהגיעו מאנגליה‬ ‫ומגרמניה אל הכנסייה הרומית ועל ידי ניכוס חילוני של רכוש הכנסייה‬ ‫והכנסותיה‪ .‬המהפכה הצרפתית ניסתה לחלק מחדש את העושר בכוח‬ ‫הזרוע על ידי איכרי הז'אקרי בכפר ומעשי הטבח בערים‪ ,‬אבל התוצאה‬ ‫העיקרית היתה העברה של רכוש וזכויות יתר מהאצולה לבורגנות‪ .‬ממשלת‬ ‫ארצות הברית בשנים ‪ 1952–1933‬ו־‪ 1965–1960‬הלכה בדרכו של סולון‬ ‫והשיגה חלוקה מחדש מתונה ובעלת השפעה מרגיעה — ייתכן שמישהו שם‬ ‫למד מההיסטוריה‪ .‬המעמדות הגבוהים באמריקה זעמו‪ ,‬התרצו‪ ,‬ואז חזרו‬ ‫לרכז בידיהם את העושר‪.‬‬ ‫מסקנתנו היא שריכוז העושר הוא תהליך טבעי ובלתי נמנע‪ ,‬המופר מעת‬ ‫לעת על ידי חלוקה מחדש חלקית‪ ,‬בדרך אלימה או בדרכי שלום‪ .‬על פי‬ ‫העמדה הזאת‪ ,‬ההיסטוריה הכלכלית כולה היא הולם הלב האיטי של‬ ‫האורגניזם החברתי‪ ,‬התכווצות לב גדולה והתרחבות לב גדולה של ריכוז‬ ‫העושר ושל חלוקתו מחדש בכפייה‪.‬‬ ‫כריסטופר מרלו‪" ,‬פנים אשר השיקו אלף אוניות"‪ ,‬תרגום‪ :‬טל ניצן‪ ,‬קטע מחזה מתורגם מתוך כתב‬ ‫העת "אורות"‪ ,‬גיליון ‪ :2‬הומרוס‪http://www.orot-books.com/2008/10/blog-post_7.html .‬‬

‫‪.9‬‬

‫סוציאליזם והיסטוריה‬

‫מאבקו של הסוציאליזם בקפיטליזם הוא חלק מהמקצב ההיסטורי של ריכוז‬ ‫העושר ופיזורו‪ .‬הקפיטליסט מילא כמובן תפקיד יצירתי בהיסטוריה‪ :‬הוא‬ ‫צבר את חסכונותיהם של אחרים להון יצרני בהבטיחו דיבידנדים או ריבית;‬ ‫הוא מימן את מיכון התעשייה והחקלאות ואת הרציונליזציה של ההפצה;‬ ‫והתוצאה היתה זרימת מוצרים מהיצרן לצרכן שכמותה לא ידעה ההיסטוריה‬ ‫מעולם‪ .‬הוא ניצל לצרכיו את בשׂורת החירות הליברלית וטען כי אם יזכו‬ ‫אנשי העסקים לחופש יחסי ממיסי תעבורה ומרגולציה חקיקתית‪ ,‬הם יוכלו‬ ‫לתת לציבור שפע מזון‪ ,‬בתים‪ ,‬נוחות ופנאי — יותר מכפי שיכלו אי־פעם‬ ‫לספק תעשיות שנוהלו בידי פוליטיקאים‪ ,‬אוישו בידי עובדי מדינה והיו חסינות‬ ‫לכאורה לחוקי ההיצע והביקוש‪ .‬ביוזמה החופשית דרבנו תמריץ התחרות‬ ‫וההתלהבות הנמרצת של הבעלות את היצרנות ואת כושר ההמצאה‪ .‬כמעט‬ ‫כל יכולת כלכלית מוצאת לה במוקדם או במאוחר נישה וגמול משלה בתוך‬ ‫המון הכשרונות והברירה הטבעית של הכישורים; ודמוקרטיה בסיסית‬ ‫שולטת בתהליך מהבחינה הזאת שרוב הפריטים המיוצרים והשירותים‬ ‫הניתנים נקבעים בידי ביקוש ציבורי ולא בידי צו ממשלתי‪ .‬ובינתיים כופה‬ ‫התחרות על הקפיטליסט לפעול בחריצות ולייצר מוצרים ברמת מצוינות‬ ‫הולכת וגוברת‪.‬‬ ‫בטענות אלה יש מידה רבה של אמת כיום‪ ,‬אבל אין הן מסבירות מדוע‬ ‫ידעה ההיסטוריה שפע כה רב של מחאות והתקוממויות נגד ניצול לרעה‬ ‫באמצעות שליטה תעשייתית‪ ,‬מניפולציה של מחירים‪ ,‬תחבלנות עסקית‬ ‫ועושר חסר אחריות‪ .‬ביטויי הניצול הזה עתיקים כנראה כימי עולם‪ ,‬שכן‬ ‫ניסויים סוציאליסטיים נודעו במדינות רבות ובמאות רבות‪ .‬אנחנו קוראים‬ ‫למשל כי בשוּמֶר ב־‪ 2100‬לפנה"ס בקירוב‬ ‫אורגנה הכלכלה בידי המדינה‪ .‬רוב הקרקעות הראויות לעיבוד היו נחלת‬

‫הכתר; הפועלים קיבלו קצובות מן היבולים שהובאו למחסני המלכות‪.‬‬ ‫לצורך ניהול כלכלת מדינה בקנה מידה עצום שכזה פותחה היררכיה‬ ‫מובחנת מאוד ונשמר תיעוד של כל המצרכים שהובאו והקצובות‬ ‫שחולקו‪ .‬בערים אוּר‪ ,‬לָג ָש‪ ,‬ואוּמה התגלו עשרות אלפי לוחות חומר‬ ‫שעליהם נחרטו הרישומים ]‪ [...‬גם הסחר עם ארצות אחרות נעשה בשמו‬ ‫של המינהל המרכזי‪39.‬‬ ‫בממלכת בבל )‪ 1750‬לפנה"ס בקירוב( קבעו חוקי חמורבי שכר קצוב‬ ‫לרועים ולאוּמנים ומחיר מוגדר שצריכים רופאים לגבות על ניתוחים‪40.‬‬ ‫במצרים התַלמית )‪ 323‬לפנה"ס — ‪ 30‬לפנה"ס( המדינה היתה בעלת‬ ‫הקרקעות וניהלה את החקלאות‪ :‬היא שקבעה לאיכר איזו אדמה לעבד‬ ‫ואילו גידולים לגדל‪ .‬היבול נמדד ונרשם בידי סופרי המלך‪ ,‬עבר דיש במתקני‬ ‫המלך והועבר בידי שרשרת חיה של פלאחים לאסמי המלך‪ .‬השלטון החזיק‬ ‫בבעלותו את המכרות וניכס לעצמו את המחצבים‪ .‬הוא הלאים את ייצורם‬ ‫ומכירתם של השמן‪ ,‬המלח‪ ,‬הפפירוס והאריגים‪ .‬המדינה ויסתה את הסחר‪,‬‬ ‫ורוב הסחר הקמעונאי היה נתון בידי נציגי השלטון שמכרו מוצרים שיוצרו‬ ‫בשליטת המדינה‪ .‬הבנקאות היתה מונופול של השלטון‪ ,‬אך ייתכן שמהלכיה‬ ‫בפועל היו נתונים בידי חברות פרטיות‪ .‬מיסים הוטלו על כל אדם‪ ,‬תעשייה‪,‬‬ ‫תהליך‪ ,‬מוצר‪ ,‬מכירה ומסמך משפטי‪ .‬כדי לעקוב אחר עסקאות והכנסות‬ ‫החזיקה המדינה המוני סופרים ומערכת מורכבת של רישום אישי ורישום של‬ ‫נכסים‪ .‬בזכות הכנסותיה של המערכת הזאת נעשתה מצרים התלמית‬ ‫למדינה העשירה ביותר בזמנה‪ 41.‬מפעלים הנדסיים גדולים בוצעו‪,‬‬ ‫החקלאות התקדמה וחלק גדול מן הרווחים הוקדש לפיתוח הארץ ולשיפור‬ ‫פניה וכן להעשרת חיי התרבות‪ .‬בשנת ‪ 290‬לפנה"ס בקירוב נוסדו המוזיאון‬ ‫והספרייה המפורסמים של אלכסנדריה‪ .‬המדע והספרות פרחו‪ .‬במועד לא‬ ‫ברור באותה תקופה הכינו מלומדים את "תרגום השבעים" של התורה‬ ‫ליוונית‪ .‬אך זמן קצר אחר כך יצאו הפרעונים למלחמות יקרות‪ ,‬ומ־‪246‬‬ ‫לפנה"ס ואילך התמכרו לשתייה ולהוללות והניחו למינהל המדינה ולכלכלה‬ ‫ליפול לידיהם של בני בליעל‪ ,‬שחמסו את העניים‪ .‬מדור לדור גדלו תביעות‬ ‫השלטון‪ .‬מספר השביתות עלה ואלימותן גברה‪ .‬בבירה אלכסנדריה שוחדו‬ ‫התושבים בפרסים נדיבים ובמחזות ראווה כדי לשמור על השקט‪ ,‬אך הכול‬

‫נעשה תחת פיקוח של כוח צבאי ניכר‪ ,‬התושבים לא יכלו להשמיע את קולם‬ ‫בשלטון‪ ,‬ובסופו של דבר נעשו לאספסוף אלים‪ .‬בהיעדר תמריצים התנוונו‬ ‫החקלאות והתעשייה‪ ,‬ההשחתה המוסרית התפשטה והסדר הושב על כנו‬ ‫רק עם הכפפת מצרים לשלטון רומא בימי אוקטביינוס )‪ 30‬לפנה"ס(‪.‬‬ ‫רומא ידעה פרק סוציאליסטי משלה בימי דיוקלטיאנוס )שלט בשנים ‪305-‬‬ ‫‪ 284‬לספירה(‪ .‬נוכח העוני והתסיסה שגברו בקרב ההמונים‪ ,‬ואל מול הסכנה‬ ‫הממשית של פלישה ברברית‪ ,‬פרסם הקיסר ב־‪ 301‬לספירה ‪Edictum de‬‬ ‫‪) pretiis‬צו על המחירים(‪ ,‬שהוקיע את בעלי המונופולים המונעים את‬ ‫שליחתן של סחורות לשוק כדי להעלות את מחירן‪ ,‬ואשר קבע מחירים‬ ‫מרביים ושכר מרבי לכל הפריטים והשירותים החשובים‪ .‬המדינה יזמה‬ ‫עבודות ציבוריות נרחבות כדי לספק עבודה למובטלים‪ ,‬וחילקה אוכל לעניים‬ ‫חינם אין כסף או במחירים מופחתים‪ .‬השלטון — שבבעלותו כבר היו רוב‬ ‫המכרות‪ ,‬המחצבות ומרבצי המלח — הכפיף כמעט את כל התעשיות‬ ‫והגילדות העיקריות לפיקוח מדוקדק‪" .‬בכל עיר גדולה"‪ ,‬מסופר לנו‪,‬‬ ‫"נעשתה המדינה למעסיק חזק‪ [...] ,‬שניצב משכמו ומעלה מעל לתעשיינים‬ ‫הפרטיים‪ ,‬שבלאו הכי כרעו תחת נטל המס"‪ 42.‬כשאנשי העסקים חזו חורבן‪,‬‬ ‫הסביר דיוקלטיאנוס כי הברברים בשער וכי יש להשעות את החירות האישית‬ ‫עד שתובטח החירות הקיבוצית‪ .‬הסוציאליזם של דיוקלטיאנוס היה כלכלת‬ ‫מלחמה‪ ,‬שהתאפשרה בזכות החשש ממתקפה מבחוץ‪ .‬במצב דומה‪ ,‬כשיתר‬ ‫המשתנים שווים‪ ,‬החירות הפנימית עומדת ביחס הפוך לסכנה החיצונית‪.‬‬ ‫המשימה של שליטה כלכלית מדוקדקת באנשים היתה נטל כבד על‬ ‫הפקידות המתרחבת‪ ,‬היקרה והמושחתת של דיוקלטיאנוס‪ .‬כדי לתמוך‬ ‫בשלל מוטביו — הצבא‪ ,‬הפקידות‪ ,‬חצר המלכות‪ ,‬עובדי הדחק‪ ,‬הנהנים‬ ‫מקצבאות שונות — העלו השלטונות את המיסים לרמות שבהן איבדו‬ ‫האנשים את התמריץ לעבוד או להשתכר ונפתחה תחרות שוחקת בין‬ ‫משפטנים שמצאו דרכים להתחמק ממיסים לבין משפטנים שניסחו חוקים‬ ‫למניעת התחמקות מתשלום מיסים‪ .‬אלפי בני אדם נמלטו מהמדינה מאימת‬ ‫גובי המיסים‪ ,‬וביקשו מקלט אצל הברברים‪ .‬כדי לבלום את המוביליות‬ ‫החמקנית הזאת ולאפשר רגולציה ומיסוי‪ ,‬פרסמה הממשלה צווים שכבלו‬ ‫את האיכר לשדהו ואת העובד לסדנתו עד שיסיימו לשלם את מלוא מיסיהם‪.‬‬

‫בכך‪ ,‬ובדרכים אחרות‪ ,‬החלה האריסות של ימי הביניים‪43.‬‬ ‫סין ידעה ניסיונות אחדים של סוציאליזם מטעם המדינה‪ .‬ההיסטוריון סי־מַה‬ ‫צ'יאַן )מת ב־‪ 90‬לפנה"ס בקירוב( מספר לנו שכדי למנוע מיחידים "לשמור‬ ‫לשימושם בלבד את אוצרות ההרים והים כדי לצבור הון ולשעבד לצרכיהם‬ ‫את המעמדות הנמוכים"‪ 44,‬הלאים הקיסר וו ּ די )מלך בשנים ‪87–140‬‬ ‫לפנה"ס( את משאבי הקרקע‪ ,‬הרחיב את השליטה הממשלתית בתעבורה‬ ‫ובסחר‪ ,‬הטיל מס על הכנסות ויזם עבודות ציבוריות‪ ,‬לרבות חפירת תעלות‬ ‫שחיברו בין נהרות ושימשו גם להשקיית השדות‪ .‬לרשות המדינה עמדו‬ ‫מצבורים של סחורות‪ ,‬והיא מכרה אותן כשהמחירים עלו וקנתה אותן‬ ‫כשהמחירים צנחו‪ .‬כך‪ ,‬מספר לנו סי־מה צ'יאן‪" ,‬נמנע מן הסוחרים העשירים‬ ‫והחנוונים הגדולים לצבור רווחים גדולים ]‪ [...‬והתאפשר ויסות המחירים‬ ‫באימפריה"‪ 45.‬זמן־מה נהנתה סין משגשוג חסר תקדים‪ .‬שילוב של "כוח‬ ‫עליון" עם שטניות אנושית שם קץ לניסוי אחרי מות הקיסר‪ .‬שיטפונות‬ ‫שהתחלפו בבצורת גרמו מחסור טרגי והביאו לסחרור מחירים שיצא מכלל‬ ‫שליטה‪ .‬אנשי עסקים מחו כי המיסים המוטלים עליהם תומכים בעצלנים‬ ‫ובחסרי היכולת‪ .‬נוכח עלות המחיה הגבוהה הצטרפו העניים אל העשירים‬ ‫בקריאה לשיבה אל השיטות הישנות והיו שהציעו לבשל חיים את ממציאה‬ ‫של השיטה החדשה‪ .‬הרפורמות בוטלו בזו אחר זו וכמעט נשכחו מלב עד‬ ‫שהוקמו לתחייה בידי מלך־פילוסוף סיני‪.‬‬ ‫ואנג מאנג )מלך ‪ 23–9‬לספירה( היה פקיד בכיר משכיל ועשיר‪ ,‬שפיזר את‬ ‫הונו לחבריו ולעניים‪ .‬משתפס את השלטון לאחר מות הקיסר פּינג־די‪ ,‬הקיף‬ ‫את עצמו באנשי ספרות‪ ,‬מדע ופילוסופיה‪ .‬הוא הלאים את האדמות‪ ,‬חילק‬ ‫לאיכרים חלקות שוות ושם קץ לעבדות‪ .‬בדומה לוו ּ די‪ ,‬גם ואנג מאנג ניסה‬ ‫לשלוט במחירים על ידי צבירת סחורות או שחרורן‪ .‬הוא הלווה כספים‬ ‫בריבית נמוכה ליוזמות פרטיות‪ .‬הקבוצות שנפגעו מהחוקים החדשים‬ ‫התאחדו וקשרו קשר להפילו‪ ,‬ולעזרתן באו בצורת‪ ,‬שיטפון ופלישה מבחוץ‪.‬‬ ‫בראש הקושרים התייצבה משפחת ליו ּ העשירה‪ ,‬שרצחה את ואנג מאנג‬ ‫וביטלה את חוקיו‪ .‬הכול חזר לקדמותו‪46.‬‬ ‫כעבור אלף שנה ביקש ו ַאנג אַנשי‪ ,‬ראש השרים בימי הקיסר שֶן־דזוּנג‬ ‫)מילא את תפקידו בשנים ‪ ,(1085–1068‬לרכז בידי הממשלה את השליטה‬

‫בכלכלת סין‪" .‬המדינה"‪ ,‬טען‪" ,‬צריכה ליטול לידיה את כלל ניהול הסחר‪,‬‬ ‫התעשייה והחקלאות‪ ,‬כדי לסייע למעמדות העובדים ולמנוע את שחיקתם‬ ‫לאבק בידי העשירים"‪ 47.‬הוא הציל את האיכרים ממלווי הכספים כשהלווה‬ ‫להם כספים בריבית נמוכה‪ .‬כדי לעודד מתיישבים חדשים הוא סיפק להם‬ ‫זרעים וסיוע נוסף‪ ,‬שתמורתם נדרשו לשלם אך ורק מהיבול שקצרו בהמשך‪.‬‬ ‫הוא ארגן מפעלים הנדסיים עצומים לבקרת שיטפונות ולבלימת האבטלה‪.‬‬ ‫בכל מחוז מונו ועדות לוויסות השכר והמחירים‪ .‬הסחר הולאם‪ .‬המדינה‬ ‫העניקה קצבאות לקשישים‪ ,‬למובטלים ולעניים‪ .‬הוכנסו תיקונים בשיטת‬ ‫החינוך והבחינות )שעל פיה נקבעה הקבלה למשרות ממשלתיות(‪:‬‬ ‫"התלמידים זרקו את ספרי הלימוד לרטוריקה"‪ ,‬מספר היסטוריון סיני‪,‬‬ ‫"והחלו ללמוד ספרי יסוד בהיסטוריה‪ ,‬גיאוגרפיה וכלכלה פוליטית"‪48.‬‬ ‫מה פעל לרעת הניסוי הזה? ראשית‪ ,‬המיסים הגבוהים שהוטלו על הכול‬ ‫כדי לממן את השורות התופחות של מועסקי הממשלה‪ .‬שנית‪ ,‬גיוס בן זכר‬ ‫אחד בכל משפחה לצבא בגלל פלישות הברברים‪ .‬שלישית‪ ,‬השחיתות‬ ‫בפקידות‪ .‬סין‪ ,‬כמו ארצות אחרות‪ ,‬נאלצה לבחור בין ביזה פרטית לבין גזל‬ ‫ציבורי‪ .‬השמרנים‪ ,‬בהנהגת אחיו של ואנג אנשי‪ ,‬טענו כי בשל השחיתות‬ ‫ואוזלת היד הטבועות באדם‪ ,‬אין טעם בשליטת הממשלה בתעשייה‪,‬‬ ‫ושהכלכלה הטובה ביותר היא שיטת ‪ laissez-faire‬המבוססת על הדחפים‬ ‫הטבעיים של האדם‪ .‬העשירים‪ ,‬שלא אהבו את המיסוי הגבוה על הונם ואת‬ ‫המונופול של המדינה על הסחר‪ ,‬השקיעו את משאביהם במערכה שנועדה‬ ‫לערער את אמינותה של השיטה החדשה‪ ,‬לבלום את אכיפתה ולמוטטה‪.‬‬ ‫התנועה המאורגנת היטב הפעילה לחץ בלתי פוסק על הקיסר‪ .‬בתום עוד‬ ‫מחזור של בצורת ושיטפונות‪ ,‬ששיאו בהופעת כוכב שביט מבשר רעות‪ ,‬פיטר‬ ‫בן השמים את ואנג אנשי‪ ,‬ביטל את צוויו והטיל את השלטון על מתנגדיו‪49.‬‬ ‫המשטר הסוציאליסטי הממושך ביותר הידוע בהיסטוריה הוקם בידי בני‬ ‫האינקה באזור פרו של היום במהלך המאה ה־‪ .13‬שליטי האינקה‪ ,‬שביססו‬ ‫את כוחם במידה רבה על האמונה העממית שהריבון הארצי הוא שליחו של‬ ‫אל השמש‪ ,‬ארגנו וניהלו את החקלאות‪ ,‬את כוח העבודה ואת המסחר‪.‬‬ ‫מיפקד ממשלתי תיעד ורשם את החומרים‪ ,‬האנשים וההכנסה‪" .‬רצים"‬ ‫מקצועיים קיימו בעזרת מערכת דרכים מרשימה את רשת התקשורת‬

‫החיונית לשליטה מדוקדקת כל כך באזור גדול כל כך‪ .‬כל אדם היה עובד‬ ‫המדינה‪ ,‬ודומה שהמצב הזה התקבל בשמחה כהבטחה של ביטחון ומזון‪.‬‬ ‫השיטה הזאת התקיימה עד כיבוש פרו בידי פיסארו בשנת ‪.1533‬‬ ‫בצידה האחר של אמריקה הדרומית‪ ,‬במושבה פורטוגלית על נהר‬ ‫האורוגוואי‪ ,‬ארגנו ‪ 150‬ישועים ‪ 200,000‬אינדיאנים במסגרת חברה‬ ‫סוציאליסטית שונה )‪ 1620‬בקירוב — ‪ .(1750‬הכוהנים השליטים ניהלו כמעט‬ ‫את כל החקלאות‪ ,‬המסחר והתעשייה‪ .‬הם אפשרו לכל צעיר לבחור אחד מן‬ ‫המקצועות שלימדו‪ ,‬אבל חייבו כל אדם כשיר לעבוד שמונה שעות ביום‪ .‬הם‬ ‫דאגו לבילוי‪ ,‬ארגנו משחקי ספורט‪ ,‬נשפי ריקודים והופעות מקהלות של‬ ‫אלף קולות‪ ,‬והכשירו תזמורות שניגנו מוזיקה אירופית‪ .‬הם שימשו גם מורים‪,‬‬ ‫רופאים ושופטים וקבעו קוד עונשין שבו לא היה מקום לעונש מוות‪ .‬כל‬ ‫העדויות מלמדות כי הילידים היו מפויסים ומרוצים‪ ,‬וכאשר הקהילה‬ ‫הותקפה‪ ,‬היא הגנה על עצמה בלהט ובכשרון שהפתיעו את התוקפים‪.‬‬ ‫בשנת ‪ 1750‬ויתרה פורטוגל לספרד על שטח שכלל שבעה מיישובי הישועים‪.‬‬ ‫הואיל והשמועה אמרה כי יש זהב באדמות הללו‪ ,‬התעקשו הספרדים‬ ‫סבַּשטיַאו ּ‬ ‫באמריקה להשתלט עליהן ללא דיחוי‪ .‬השלטון הפורטוגלי של ֶ‬ ‫פוֹמבַּל‪ ,‬שהיה מסוכסך אז עם הישועים‪ ,‬הורה לכמרים ולילידים לעזוב את‬ ‫ּ‬ ‫יישוביהם‪ ,‬ואחרי התנגדות מסוימת מצד האינדיאנים בא הניסוי אל קיצו‪50.‬‬ ‫בהתקוממויות החברתיות שהתלוו לרפורמציה הפרוטסטנטית בגרמניה‬ ‫הפיצו כמה ממנהיגי המורדים סיסמאות קומוניסטיות שהתבססו על‬ ‫הביבליה‪ .‬המטיף תומס מינצר קרא לאנשים להפיל את שלטון הנסיכים‪,‬‬ ‫הכמרים והקפיטליסטים ולהקים "חברת מופת" שבה ישרור שיתוף מלא‪51.‬‬ ‫הוא גייס צבא של איכרים‪ ,‬שלהב אותם בתיאורים של הקומוניזם ששרר‬ ‫בקרב שליחי ישו והוביל אותם למלחמה‪ .‬הם הובסו‪ 5,000 ,‬מהם נטבחו‪,‬‬ ‫וראשו של מינצר נערף )‪ .(1525‬הנס הוּט‪ ,‬שהלך לאורם של דברי מינצר‪,‬‬ ‫ארגן באוסטרליץ קהילה אנבפטיסטית שהנהיגה קומוניזם במשך כמעט‬ ‫מאה שנה )‪ 1530‬בקירוב — ‪ .(1622‬יאן מליידן יצא בראש קבוצת‬ ‫אנבפטיסטים לתפוס את השלטון בעיר מינסטר‪ ,‬ובמשך ארבעה־עשר‬ ‫חודשים התקיים בעיר משטר קומוניסטי )‪52.(1535–1534‬‬ ‫באנגליה של המאה ה־‪ 17‬הפצירה לשווא קבוצת ל ֶוֶולרים )‪(Levellers‬‬

‫בקרומוול לכונן אוטופיה קומוניסטית‪ .‬בתקופת הרסטורציה‪ ,‬לאחר חידוש‬ ‫המונרכיה באנגליה‪ ,‬שככה התסיסה הסוציאליסטית בממלכה‪ ,‬אך היא שבה‬ ‫והתעוררה כאשר המהפכה התעשייתית חשפה את החמדנות ואת‬ ‫הברוטליות של הקפיטליזם המוקדם — עבודת ילדים‪ ,‬עבודת נשים‪ ,‬שעות‬ ‫עבודה ארוכות‪ ,‬שכר נמוך‪ ,‬בתי חרושת ושכונות עוני שורצי מחלות‪ .‬קרל‬ ‫מרקס ופרידריך אנגלס העניקו לתנועה את ה"מגנה כרטה" שלה בדמות‬ ‫"המניפסט הקומוניסטי" )‪ ,(1847‬ומרקס העניק לה את התנ"ך שלה בדמות‬ ‫"הקפיטל" )שלושה כרכים; ‪ .(1895–1867‬הם ציפו לראות בהתממשות‬ ‫הסוציאליזם באנגליה תחילה‪ ,‬שכן תעשייתה היתה המפותחת ביותר והיא‬ ‫הגיעה לשלב של ניהול ריכוזי שכאילו הזמין ניכוס בידי הממשלה‪ .‬הם לא‬ ‫האריכו ימים לחזות בהפתעה בפרוץ הקומוניזם ברוסיה‪.‬‬ ‫כיצד קרה שהסוציאליזם המודרני ניצח תחילה ברוסיה‪ ,‬שבה היה‬ ‫הקפיטליזם בחיתוליו ושלא היו בה תאגידים גדולים שיקלו את המעבר‬ ‫לשליטת המדינה? מאות שנים של דלות איכרים ומרידות אינטלקטואלים‬ ‫הכשירו את הדרך‪ ,‬אבל האיכרים שוחררו מאריסות רק ב־‪,1861‬‬ ‫והאינטלקטואלים נטו לסוג של אנרכיזם שהיה מנוגד למדינה סופגת־כול‪.‬‬ ‫המהפכה הרוסית של ‪ 1917‬הצליחה כנראה מפני שממשלת הצאר הובסה‬ ‫והושפלה במלחמה‪ .‬הכלכלה הרוסית קרסה‪ ,‬האיכרים שבו מהחזית עם‬ ‫נשק‪ ,‬ולנין וטרוצקי זכו לסיוע מצד ממשלת גרמניה‪ .‬המהפכה לבשה צורה‬ ‫קומוניסטית מפני שהמדינה החדשה עמדה בפני אנדרלמוסיה פנימית‬ ‫ומתקפות מבחוץ‪ .‬האנשים פעלו כפי שכל עם היה פועל תחת מצור — הם‬ ‫השעו את סוגיות החירות האישית עד יעבור זעם ועד שהסדר והביטחון יושבו‬ ‫על כנם‪ .‬גם כאן היה הקומוניזם כלכלת מלחמה‪ .‬הוא שורד אולי בגלל‬ ‫הפחד מפני מלחמה‪ ,‬אך הדעת נותנת כי בהינתן טבעו של האדם‪ ,‬הוא‬ ‫יישחק בדור של שלום‪.‬‬ ‫הסוציאליזם ברוסיה מגייס עתה מניעים אינדיבידואליסטיים שידרבנו את‬ ‫המערכת‪ ,‬יגבירו את היצירתיות ויאפשרו מידה רבה יותר של חופש‪ .‬בה בעת‪,‬‬ ‫הקפיטליזם עובר תהליך מקביל של הגבלת העושר האישי באמצעות‬ ‫חקיקה סוציאליסטית־למחצה וחלוקה מחדש של העושר באמצעות "מדינת‬ ‫הג ֶל‪ :‬הוא סבר שפירושה של‬ ‫הרווחה"‪ .‬מרקס לא קרא היטב את ֶ‬

‫הדיאלקטיקה ההגליאנית הוא שהמאבק בין הקפיטליזם לסוציאליזם‬ ‫יסתיים בניצחונו השלם של הסוציאליזם‪ .‬אבל אם הנוסחה ההגליאנית של‬ ‫תזה־אנטיתזה־סינתזה מתייחסת אל המהפכה התעשייתית כאל התזה‪ ,‬ואל‬ ‫הקפיטליזם־נגד־הסוציאליזם כאל האנטיתזה‪ ,‬הרי שהמצב השלישי יהיה‬ ‫סינתזה של הקפיטליזם והסוציאליזם‪ .‬וזהו אכן הכיוון שאליו נע העולם‬ ‫המערבי בבירור‪ .‬במערב גובר מדי שנה בשנה תפקידן של הממשלות‬ ‫בכלכלה ופוחת חלקו של המגזר הפרטי‪ .‬הקפיטליזם משמר כתמריץ את‬ ‫הרכוש הפרטי‪ ,‬היוזמה החופשית והתחרות ומייצר שפע של סחורות; מיסוי‬ ‫גבוה‪ ,‬המוטל בעיקר על המעמדות הגבוהים‪ ,‬מאפשר לממשלה לספק‬ ‫שירותים חסרי תקדים בתחומי החינוך‪ ,‬הבריאות והפנאי לאוכלוסייה‬ ‫המגבילה את עצמה‪ .‬מאימת הקפיטליזם נאלץ הסוציאליזם להרחיב את‬ ‫החירויות‪ ,‬ומאימת הסוציאליזם נאלץ הקפיטליזם להגדיל את השוויון‪ .‬מזרח‬ ‫הוא מערב‪ ,‬ומערב הוא מזרח‪ ,‬וזה אל זה בקרוב יקרב‪14.‬‬ ‫על פי תרגום של צור ארליך לשירו של רודיארד קיפלינג "הבלדה על מזרח ומערב"‪ .‬התרגום הופיע‬ ‫ב"דחק" ט'‪ ,‬ינואר ‪ ,2018‬עמ' ‪.183-180‬‬

‫‪.10‬‬

‫שלטון והיסטוריה‬

‫אלכסנדר פופ סבר כי רק שוטים יתווכחו על צורות שלטון‪ .‬ההיסטוריה יכולה‬ ‫לומר מילה טובה על כל אחת מהן‪ ,‬ועל השלטון בכלל‪ .‬הואיל ובני אדם‬ ‫אוהבים חירות‪ ,‬וחירות הפרט בחברה מחייבת ויסות מסוים של ההתנהגות‪,‬‬ ‫התנאי הראשון לחירות הוא הגבלתה‪ :‬חירות אבסולוטית תמצא את מותה‬ ‫באנדרלמוסיה‪ .‬משימתו העיקרית של כל שלטון היא אפוא לכונן סדר‪ .‬כוח‬ ‫מרכזי מאורגן הוא החלופה היחידה להפקדת כוח משבש בעל עוצמה בלתי‬ ‫ניתנת לשיעור בידיים פרטיות‪ .‬באופן טבעי נוטה הכוח להתמרכז‪ ,‬שכן הוא‬ ‫מאבד את יעילותו כאשר הוא מחולק‪ ,‬מדולל ומבוזר — כפי שקרה למשל‬ ‫לפולין תחת ה־‪ .liberum veto‬לפיכך שיבחו ההיסטוריונים את ריכוז הכוח‬ ‫במונרכיה בידי אנשים דוגמת רישליה או ביסמרק‪ ,‬למרות מחאות הברונים‬ ‫הפיאודלים‪ .‬תהליך דומה ריכז את הכוח בידי השלטון הפדרלי בארצות‬ ‫הברית — לא היה כל טעם לדבר על "זכויותיהן של המדינות" כאשר‬ ‫הכלכלה התעלמה מהגבולות ביניהן ורק רשות מרכזית כלשהי יכלה‬ ‫לווסתה‪ .‬שלטון בינלאומי מתפתח כיום במצב שבו התעשייה‪ ,‬המסחר‬ ‫והכספים מתעלמים מגבולות ולובשים צורות בינלאומיות‪.‬‬ ‫דומה שהמונרכיה היא סוג השלטון הטבעי ביותר‪ ,‬כי היא מפעילה על‬ ‫הקבוצה סמכות כמו זאת שהאב מפעיל במשפחה או המפקד על קבוצת‬ ‫לוחמים‪ .‬אילו היינו שופטים צורות של שלטון על פי שכיחותן ומשך קיומן‬ ‫בהיסטוריה‪ ,‬היינו אמורים להעניק את הבכורה למונרכיה‪ .‬הדמוקרטיה‪,‬‬ ‫לעומתה‪ ,‬זכתה לבכורה רק בתקופות ביניים חפוזות‪.‬‬ ‫אחרי התרסקות הדמוקרטיה הרומית במלחמות המעמדות של הגרקכים‪,‬‬ ‫של מריוס ושל יוליוס קיסר‪ ,‬הביא אוגוסטוס‪ ,‬במסגרת שהיתה בעצם‬ ‫מונרכית‪ ,‬את מה שהיה עתיד להיות ההישג הגדול ביותר בתולדות המדינאות‬ ‫— אותו "פ ַקס רוֹמאנה"‪ ,‬שהחזיק מעמד משנת ‪ 30‬לפנה"ס ועד שנת ‪180‬‬

‫לספירה‪ ,‬וכונן שלום ברחבי אימפריה שהשתרעה מהאוקיינוס האטלנטי ועד‬ ‫נהר הפרת ומסקוטלנד ועד הים השחור‪ .‬אחרי מותו‪ ,‬בימי קליגולה ובימי‬ ‫נירון ודומיטיאנוס‪ ,‬המיטה המונרכיה חרפה על עצמה‪ ,‬אך אחריהם בא‬ ‫תורם של נ ֶרווה‪ ,‬טריאנוס‪ ,‬הדריאנוס‪ ,‬אנטונינוס פיוס ומרקוס אורליוס —‬ ‫"הרצף המשובח ביותר של שליטים טובים וגדולים שידע העולם אי־פעם"‪,‬‬ ‫כפי שאמר עליהם ר ֶנאן‪" 53.‬אילו התבקש אדם"‪ ,‬כתב גיבון‪" ,‬לקבוע באיזו‬ ‫תקופה היה מצבו של המין האנושי טוב ומשגשג מאי־פעם‪ ,‬היה נוקב ללא‬ ‫היסוס בתקופה שבין עליית נרווה למותו של מרקוס אורליוס‪ .‬תקופת‬ ‫שלטונם המאוחדת היא אולי התקופה היחידה בהיסטוריה שבה אושרו של‬ ‫עם גדול היה המטרה היחידה שראה השלטון לנגד עיניו"‪ 54.‬באותה תקופה‬ ‫מופלאה‪ ,‬כשנתיני האימפריה הרומית השתבחו בהיותם נתיניה של‬ ‫המונרכיה‪ ,‬עבר השלטון לא מאב לצאצאו הביולוגי‪ ,‬אלא מאב לבנו‬ ‫המאומץ‪ .‬השליט אימץ לבנו את האדם המוכשר ביותר האפשרי‪ ,‬הכשיר‬ ‫אותו לקראת תפקידו כשליט‪ ,‬ובהדרגה העביר לידיו את מוסרות השלטון‪.‬‬ ‫השיטה הזאת פעלה היטב גם מפני שלטריאנוס ולהדריאנוס לא היו בנים‬ ‫משלהם‪ ,‬ומשום שבניו של אנטונינוס פיוס מתו בילדותם‪ .‬למרקוס אורליוס‬ ‫היה בן‪ ,‬קומודוס‪ ,‬והוא עלה לשלטון אחרי מותו‪ ,‬שכן המלך הפילוסוף לא‬ ‫נקב בשמו של יורש אחר‪ .‬עד מהרה השתרר באימפריה תוהו ובוהו‪55.‬‬ ‫בסך הכול המונרכיה מקבלת ציון בינוני‪ .‬האסון שהמיטו על האנושות‬ ‫מלחמות הירושה שלה משתווה לברכה הטמונה ברציפות או ב"לגיטימיות"‬ ‫שלה‪ .‬במונרכיה תורשתית מתגלה שכיחות רבה יותר של טיפשות‪ ,‬נפוטיזם‪,‬‬ ‫חוסר אחריות ובזבזנות מאשר של התנהגות אצילית או כושר מדינאות‪ .‬לואי‬ ‫ה־‪ 14‬נתפס בעיני רבים כדמות המופת של המונרך המודרני‪ ,‬אבל אין לשכוח‬ ‫כי מותו עורר שמחה בעם הצרפתי‪ .‬דומה כי מורכבותה של המדינה‬ ‫המודרנית מסכלת כל ניסיון של אדם יחיד לשלוט בה‪.‬‬ ‫אין פלא אפוא שרוב הממשלות בהיסטוריה היו אוליגרכיות‪ :‬שלטון של‬ ‫מיעוט שנבחר על פי ייחוס מלידה )כמו באריסטוקרטיות(‪ ,‬על ידי ארגון דתי‬ ‫)כמו בתיאוקרטיות( או על פי עושר )כמו בדמוקרטיות(‪ .‬שלטון הרוב )כפי‬ ‫שאפילו רוסו הבין( איננו טבעי‪ ,‬שכן רק לעתים רחוקות אפשר לארגן את‬ ‫הרוב לפעולה מאוחדת וספציפית‪ ,‬ואילו מיעוט מסוגל לכך‪ .‬אם רוב היכולות‬

‫מתקיימות בקרב מיעוט של בני האדם‪ ,‬שלטון המיעוט הוא בלתי נמנע ממש‬ ‫כמו ריכוז העושר‪ .‬הרוב יכול בעיקר לסלק מפעם לפעם מיעוט אחד ולהציב‬ ‫אחר במקומו‪ .‬האריסטוקרט טוען כי הסלקציה הפוליטית באמצעות ייחוס‬ ‫מלידה היא החלופה השפויה ביותר לסלקציה‪ ,‬והיא עדיפה מסלקציה על פי‬ ‫כסף‪ ,‬תיאולוגיה או אלימות‪ .‬האריסטוקרטיה שולפת כמה אנשים מתוך‬ ‫העימות המתיש והמחספס של התחרות הכלכלית ומכשיר אותם מלידה‪,‬‬ ‫באמצעות הדוגמה האישית‪ ,‬הסביבה ותפקיד זוטר‪ ,‬לקראת משימות‬ ‫השלטון‪ .‬משימות אלה מחייבות הכשרה מיוחדת‪ ,‬ששום משפחה רגילה או‬ ‫רקע רגיל לא יוכלו לספק‪ .‬האריסטוקרטיה איננה רק חממת המדינאות‪,‬‬ ‫אלא גם המאגר והאמצעי להעברת התרבות‪ ,‬הגינונים‪ ,‬אמות המידה‬ ‫והטעמים‪ ,‬ובכך היא משמשת חיץ מייצב בפני שגיונות חברתיים‪ ,‬שיגעונות‬ ‫אמנותיים או שינויים מהירים ועצבניים בקוד המוסרי‪ .‬ראו מה קרה לערכי‬ ‫המוסר‪ ,‬לגינונים‪ ,‬לסגנון ולאמנות מאז המהפכה הצרפתית‪.‬‬ ‫האריסטוקרטיות היו מקור תמיכה ושליטה באמנות והשראה לאמנים‪ ,‬אך‬ ‫כמעט לא יצרו אמנות בעצמן‪ .‬האמן נתפס בעיני האריסטוקרט כבעל‬ ‫מלאכה; האריסטוקרט מעדיף את אמנות החיים על פני חיי האמנות‪,‬‬ ‫ולעולם לא יעלה על דעתו לרדת לשפל המדרגה של עמל מפרך‪ ,‬שהוא‬ ‫בדרך כלל מחיר הכשרון‪ .‬הוא אינו מרבה ליצור ספרות‪ ,‬מפני שכתיבה‬ ‫לצורך פרסום נתפסת בעיניו כאקסהיביציוניזם וכשיווק עצמי‪ .‬דבר זה הפך‬ ‫את האריסטוקרטיות המודרניות להדוניזם מופקר ודילטנטי‪ ,‬מין חופשה‬ ‫אינסופית שבה יש לנצל עד תום את הפריווילגיות של המקום ולהתעלם‬ ‫בדרך כלל מהאחריות‪ .‬מכאן הריקבון שפשה בכמה אריסטוקרטיות‪ .‬שלושה‬ ‫דורות בלבד הפרידו בין "‪") "L'état c'est moi‬המדינה זה אני"( של לואי ה־‪14‬‬ ‫לבין "‪") "Après moi le déluge‬אחר ַי המבול"( של נינו לואי ה־‪.15‬‬ ‫השירותים שסיפקה האריסטוקרטיה לא הצילו אפוא את עורה כשניכסה‬ ‫לעצמה בצורה מצמצמת ביותר את המונופול על הפריווילגיה ועל השלטון‪,‬‬ ‫כשדיכאה את העם בנצלנות אנוכיית וקצרת־רואי‪ ,‬כשעיכבה את צמיחת‬ ‫המדינה מתוך התמכרות עיוורת לדרכי אבות‪ ,‬כשכילתה את בני האדם ואת‬ ‫משאבי המדינה באמצעות ענף הספורט הנעלה של מלחמות שושלתיות או‬ ‫מלחמות על שטחים‪ .‬ואז התלכדו המוּדרים והתקוממו בפראות‪ .‬העשירים‬

‫החדשים שילבו זרועות עם העניים נגד החסימה והסטגנציה‪ .‬הגיליוטינה‬ ‫כרתה אלף ראשים אציליים‪ ,‬ואז הגיע תורה של הדמוקרטיה לנהל את‬ ‫האנושות בצורה קלוקלת‪.‬‬ ‫האם ההיסטוריה מצדיקה מהפכות? זוהי שאלה ישנה נושנה‪ ,‬שאפשר‬ ‫להדגימה היטב בהתנתקותו הבוטה של מרטין לותר מהכנסייה הקתולית‬ ‫אר ַסמוּס לרפורמה סבלנית וסדורה‪ ,‬או בהתייצבותו של‬ ‫לעומת קריאתו של ֶ‬ ‫צ'רלס ג'יימס פוֹקס לימין המהפכה הצרפתית לעומת יציאתו של אדמונד‬ ‫בֶּרק להגנת ה"חֲזָקָה" והרציפות‪ .‬במקרים מסוימים דומה כי מוסדות נוקשים‬ ‫ובלים מזוקן זקוקים לפעמים לבעיטה הגונה‪ ,‬כפי שקרה ברוסיה ב־‪,1917‬‬ ‫אך ברוב המקרים התוצאות שהשיגה המהפכה היו מושגות כנראה גם‬ ‫באמצעות לחץ הדרגתי של התפתחויות כלכליות‪ .‬אמריקה היתה נעשית‬ ‫לגורם השליט בעולם הדובר אנגלית גם ללא מהפכה‪ .‬בעקבות המהפכה‬ ‫הצרפתית הוחלף המעמד השליט של אצולת בעלי הקרקעות במעמד בעלי‬ ‫העסקים השולטים בכספים‪ ,‬אבל תופעה דומה קרתה באנגליה של המאה‬ ‫ה־‪ 19‬ללא שפיכות דמים והפרעה לסדר הציבורי‪ .‬התנתקות חדה מן העבר‬ ‫פירושה הזמנת הטירוף שעלול לבוא בעקבות הזעזוע של מהלומות‬ ‫פתאומיות או של השחתה‪ .‬כפי ששפיותו של הפרט תלויה ברציפות‬ ‫זיכרונותיו‪ ,‬גם שפיותה של הקבוצה תלויה ברציפות מסורותיה‪ .‬גם כאן וגם‬ ‫כאן‪ ,‬ניתוק השלשלת מזמין תגובה נוירוטית‪ ,‬כפי שקרה במעשי הטבח‬ ‫שידעה פריז בספטמבר ‪1792.56‬‬ ‫הואיל ועושר הוא סדר והליך של ייצור וחליפין )ולא של צבירת סחורות‬ ‫שרובן מתכלות(‪ ,‬ומאחר שיסוד חשוב בו הוא אמון )"שיטת האשראי"(‬ ‫באנשים ובמוסדות )ולא בערך המהותי שיש לשטרות הכסף או להמחאות(‪,‬‬ ‫המהפכות האלימות נוטות להרוס את העושר ולא להביא לחלוקתו מחדש‪.‬‬ ‫לפעמים נראה אולי חלוקה מחדש של קרקעות‪ ,‬אבל אי־השוויון הטבעי בין‬ ‫בני האדם ייצור עד מהרה אי־שוויון של נכסים ושל זכויות־יתר ויעלה לשלטון‬ ‫מיעוט חדש‪ ,‬שמבחינת האינסטינקטים שלו לא ייבדל למעשה מהמיעוט‬ ‫הקודם‪ .‬המהפכה האמיתית היחידה היא הרחבת הדעת ושיפור האופי‪,‬‬ ‫השחרור האמיתי היחיד הוא אינדיבידואלי‪ ,‬והמהפכנים האמיתיים היחידים‬ ‫הם פילוסופים וקדושים‪.‬‬

‫דמוקרטיה במובנה המדויק קיימת אך ורק בעידן המודרני‪ ,‬בעיקר מאז‬ ‫המהפכה הצרפתית‪ .‬כזכות בחירה לגברים בוגרים היא קיימת בארצות‬ ‫הברית מאז ימי אנדרו ג'קסון‪ ,‬וכזכות בחירה לכל אדם בוגר היא החלה רק‬ ‫בנעורינו‪ 15.‬מתוך אוכלוסייה של ‪ 315,000‬בני אדם שחיו באַטיקה הקדומה‪,‬‬ ‫‪ 115,000‬היו עבדים ורק ‪ 43,000‬היו אזרחים שנהנו מזכות בחירה‪ 57.‬הזכות‬ ‫הזאת נשללה מהנשים‪ ,‬כמעט מכל הגברים העובדים‪ ,‬החנוונים והסוחרים‪,‬‬ ‫ומכל הנוכרים שהתגוררו באטיקה‪ .‬מיעוט האזרחים התחלק לשתי סיעות‪:‬‬ ‫הסיעה האוליגרכית‪ ,‬שהורכבה בעיקר מאצולת הקרקעות ומהבורגנות‬ ‫העליונה‪ ,‬והסיעה הדמוקרטית‪ ,‬שרוב חבריה היו בעלי קרקעות קטנים‬ ‫ואנשי עסקים קטנים‪ ,‬וכן אזרחים שירדו אל שורות השכירים אך עדיין לא‬ ‫איבדו את זכות הבחירה‪ .‬בימי שלטונו של פריקלס )‪ 430–460‬לפנה"ס( היתה‬ ‫ידם של הדמוקרטים על העליונה‪ ,‬ואתונה נהנתה מתור זהב בתחומי‬ ‫הספרות‪ ,‬התיאטרון והאמנות‪ .‬אחרי מותו של פריקלס‪ ,‬ועם התבוסה של‬ ‫אתונה במלחמה הפלופונסית )‪ 404–431‬לפנה"ס(‪ ,‬עלה לשלטון המעמד‬ ‫הנמוך של האזרחים‪ ,‬הדֶמוֹס‪ ,‬למגינת לבם של סוקרטס ואפלטון‪ .‬מימי סולון‬ ‫ועד כיבוש יוון בידי רומא )‪ 146‬לפנה"ס( ניטש הקונפליקט בין האוליגרכים‬ ‫לדמוקרטים באמצעות ספרים‪ ,‬מחזות‪ ,‬נאומים‪ ,‬הצבעות‪ ,‬אוסטרקיזם‪,‬‬ ‫התנקשויות ומלחמת אזרחים‪ .‬בשנת ‪ 427‬לפנה"ס רצחה האוליגרכיה‬ ‫השלטת בקורקירה )כיום קורפו( שישים מנהיגים של המפלגה העממית‪.‬‬ ‫הדמוקרטים הפילו את האוליגרכים‪ ,‬העמידו חמישים מהם למשפט לפני‬ ‫מעין ועדה לביטחון הציבור‪ ,‬הוציאו להורג את כולם והרעיבו למוות מאות‬ ‫אסירים אריסטוקרטים‪ .‬הסיפור שמספר על כך תוקידידס מזכיר לנו את‬ ‫פריז של ‪.1793–1792‬‬ ‫במשך שבעת הימים ]‪ [...‬התמידו הקורקירים לרצוח אותם שחשבום‬ ‫לאויביהם האישיים ]‪ [...‬המוות על כל צורותיו השתולל בעיר‪ ,‬וכל‬ ‫הזוועות‪ ,‬שדרכן להתרחש בזמנים מעין אלו‪ ,‬כולן כאחת באו‪ ,‬ועוד נוספו‬ ‫עליהן כהנה וכהנה‪ .‬כי אב הרג את בנו‪ ,‬ובני אדם נגררו והוצאו מבתי‬ ‫המקדש והוּמתו על פתחיהם ]‪ [...‬המחלוקת נתגלגלה מעיר לעיר‪ ,‬ואותן‬ ‫ערים שהמחלוקת נפלה בהן במאוחר‪ ,‬עוד הגדישו את הסאה לשמע‬ ‫המעשים‪ ,‬שנעשו לפני כן‪ ,‬בהמצאת תחבולות חדשות‪ ,‬בנכלי‬

‫התקפותיהם ובזוועות נקמותיהם ]‪ [...‬בקורקירה בוצעו אפוא לראשונה‬ ‫רוב מעשי אכזריות אלו — כל אותם מעשי־נקמה‪ ,‬שבני אדם‪ ,‬הנתונים‬ ‫לשלטון זדוני ולא מתוכן‪ ,‬עלולים להשיב לשליטיהם‪ ,‬כשהם מזמנים להם‬ ‫שעת כושר להיפרע מהם ]‪ [...‬ואותן התקפות אכזריות‪ ,‬שאינן יודעות‬ ‫רחמים‪ ,‬שבני אדם עורכים אותן על השווים להם לא מתוך אהבת הבצע‪,‬‬ ‫אלא מתוך שהם נגררים אחרי יצריהם הפרועים ]‪ [...‬המתונים שבין‬ ‫האזרחים נספו בידי שני הצדדים ]‪ [...‬וכך הביאה המחלוקת לידי קלקול‬ ‫כל המידות הטובות ביוון‪58.‬‬ ‫בספרו "פוליטיאה" מכניס אפלטון בפי דוברו סוקרטס דברי גנאי‬ ‫לדמוקרטיה המנצחת של אתונה‪ ,‬שאינה אלא אנדרלמוסיה של מלחמת‬ ‫מעמדות אלימה‪ ,‬דקדנטיות תרבותית וניוון מוסרי‪ .‬לדבריו‪,‬‬ ‫את יישוב הדעת הם ]הדמוקרטים[ מכנים חוסר־גברוּת ]‪ [...‬לפריצות‬ ‫יקראו דרך ארץ‪ ,‬לפריקת עול — חירות‪ ,‬להוללות — נדיבות רוח‪,‬‬ ‫ולחוצפה — אומץ לב ]‪ [...‬האב ירגיל את עצמו להיות דומה כילד ולפחד‬ ‫מפני בניו‪ ,‬והבן — להיות דומה כאב‪ ,‬ולעקור מלבו כל בושה וכל יראה‬ ‫מפני הוריו ]‪ [...‬גם המורה ]מפחד[ מפני תלמידיו ומחניף להם‪,‬‬ ‫והתלמידים מזלזלים במוריהם‪ ,‬וכן בפדגוגיהם ]‪ [...‬והזקנים מתרועעים‬ ‫עם הצעירים ומחקים את בדיחות דעתם ועליצותם של הללו ]‪ [...‬וכמעט‬ ‫שכחנו להזכיר את השוויון והחירות הרווחים בין נשים לגברים‪ ,‬וגברים‬ ‫לנשים ]‪ [...‬נשמת האזרחים ]נעשית[ ענוגה‪ ,‬עד שתתרעם על כל שמץ‬ ‫של שיעבוד שיוטל עליה‪] ,‬ו[בסופו של דבר הם מתעלמים אף מהחוקים‪,‬‬ ‫הכתובים ושאינם כתובים ]‪ [...‬זאת אפוא ההתחלה שמתוכה צומח ]‪[...‬‬ ‫השלטון הרודני ]‪ [...‬ההגזמה בעניין כל שהוא דרכה להביא לידי ניגודו‬ ‫המופלג של אותו עניין ]‪ [...‬מוצאו של שלטון רודני אינו אלא ממשטר‬ ‫דמוקרטי‪ ,‬כלומר — משיא החירות תצא עבדות העולה בשיעורה‬ ‫ואכזריותה על כל עבדוּת אחרת‪59.‬‬ ‫עד מותו של אפלטון )‪ 347‬לפנה"ס( אישרה המציאות כמעט לגמרי את‬ ‫ניתוחו העוין לדמוקרטיה האתונאית‪ .‬אתונה החזירה לעצמה את עושרה‪,‬‬ ‫אבל העושר הזה לא נבע עוד מאדמות אלא ממסחר‪ .‬בראש התלולית‬

‫שאורגנה מחדש ניצבו עתה תעשיינים‪ ,‬סוחרים ובנקאים‪ .‬השינוי הזה הוליד‬ ‫מאבק קדחתני על כסף — ‪ pleonexia‬כפי שקראו לכך היוונים‪ .‬העשירים‬ ‫החדשים )‪ (neoplutoi‬הקימו לעצמם בתים מצועצעים‪ ,‬קישטו את נשותיהם‬ ‫בבגדים ובתכשיטים יקרים‪ ,‬פינקו אותן בעשרות משרתים‪ ,‬והתחרו זה בזה‬ ‫במשתאות שבאמצעותם הרנינו את לב אורחיהם‪ .‬הפער בין עשירים לעניים‬ ‫התרחב‪ .‬אתונה חולקה‪ ,‬בניסוחו של אפלטון‪ ,‬ל"שתי ]מדינות[ אויבות זו לזו‪:‬‬ ‫מדינת העניים ומדינת העשירים"‪ 60.‬העניים זממו לחמוס את העשירים‬ ‫באמצעי חקיקה‪ ,‬מיסוי ומהפכה‪ .‬העשירים מצידם התארגנו להתגונן מפני‬ ‫העניים‪ .‬חבריהם של כמה ארגונים אוליגרכיים‪ ,‬מספר אריסטו‪ ,‬נשבעו חגיגית‬ ‫להיות שונאים "של העם" )כלומר‪ ,‬של פשוטי העם( ולפגוע בהם ככל‬ ‫האפשר באסיפת העם‪" 61.‬העשירים נעשו כה בלתי חברתיים"‪ ,‬כתב‬ ‫איסוקרטס בשנת ‪ 366‬לפנה"ס בקירוב‪" ,‬עד שבעלי הרכוש היו מעדיפים‬ ‫להשליך לים את רכושם ולא להושיט עזרה לנזקקים‪ ,‬ואילו אלה הנתונים‬ ‫בתנאים קשים היו מעדיפים תפיסה של נכסי העשירים על פני מציאת‬ ‫אוצר"‪ 62.‬האזרחים העניים השתלטו על אסיפת האזרחים והחלו לקרוא‬ ‫להעברת כספם של העשירים לאוצר המדינה ולחלוקתו לבני העם‬ ‫באמצעות מיזמים וסובסידיות של הממשלה‪ .‬הפוליטיקאים אימצו את‬ ‫דמיונם לגלות מקורות חדשים להכנסות ציבוריות‪ .‬היו ערים שבהן ביזור‬ ‫העושר נעשה בדרך ישירה יותר‪ :‬בעלי החוב במיטילנה יזמו רצח המוני של‬ ‫נושיהם‪ .‬הדמוקרטים של ארגוס התנפלו על העשירים‪ ,‬הרגו מאות מהם‬ ‫והפקיעו את רכושם‪ .‬משפחות העשירים בערי־מדינה יווניות שנחשבו עוינות‬ ‫שילבו בחשאי את כוחותיהן לצורך סיוע הדדי מפני מרידות עממיות‪.‬‬ ‫מעמדות הביניים והעשירים החלו לראות בדמוקרטיה גורם מפוקפק של‬ ‫קנאה מועצמת‪ ,‬והעניים פקפקו בדמוקרטיה וראו בה שוויון מזויף של קולות‬ ‫בוחרים‪ ,‬שהפערים הגדלים בעושר מבטלים אותו למעשה‪ .‬המרירות‬ ‫הגוברת של מלחמת המעמדות קרעה את יוון מבפנים וגם מבחוץ‪.‬‬ ‫כשפיליפוס ה־‪ 2‬מלך מקדוניה הסתער על יוון בשנת ‪ 338‬לפנה"ס‪ ,‬רבים‬ ‫מעשיריה קיבלו בברכה את ניצחונו‪ ,‬שנראה להם עדיף ממהפכה‪ .‬תחת‬ ‫הדיקטטורה המקדונית נעלמה הדמוקרטיה האתונאית‪63.‬‬ ‫של‬ ‫לרצף‬ ‫אפלטון‬ ‫אצל‬ ‫הפוליטית‬ ‫האבולוציה‬ ‫צמצום‬

‫מונרכיה־אריסטוקרטיה־דמוקרטיה־דיקטטורה התממש שוב בהיסטוריה של‬ ‫רומא‪ .‬במאות השנייה והשלישית לפנה"ס ארגנה האוליגרכיה הרומית‬ ‫מדיניות חוץ תוקפנית וצבא ממושמע‪ ,‬כבשה את הארצות סביב הים התיכון‬ ‫פ ַטריקים‪ ,‬והסחר‬ ‫וניצלה אותן‪ .‬העושר שנצבר בדרך זו נספג בידי ה ּ‬ ‫שהתפתח העלה את המעמד הבינוני־הגבוה לרמה של שפע ומותרות‪ .‬בני‬ ‫העמים הכבושים )יוונים‪ ,‬מזרחיים‪ ,‬אפריקאים( הובאו לאיטליה לשמש‬ ‫עבדים בלטיפונדיות‪ ,‬ואילו האיכרים המקוריים שאיבדו את אדמתם הצטרפו‬ ‫אל הפרולטריון הגועש שהלך והתרבה בערים‪ ,‬ושחבריו זכו פעם בחודש‬ ‫לקצבת הדגנים שהבטיח גאיוס גרקכוס לעניים בשנת ‪ 123‬לפנה"ס‪.‬‬ ‫המצביאים והפרוקונסולים שבו מן הפרובינקיות עמוסי שלל לעצמם‬ ‫ולמעמד השליט‪ .‬מספר המיליונרים הוכפל‪ .‬הכסף הנייד החליף את האדמה‬ ‫כמקור או ככלי לכוח פוליטי‪ .‬סיעות יריבות השתתפו בתחרות לרכישה‬ ‫סיטונית של מועמדים וקולות‪ .‬בשנת ‪ 53‬לפנה"ס קיבלה אחת מקבוצות‬ ‫הבוחרים עשרה מיליוני ססטרצות תמורת תמיכתה‪ 64.‬וכשלא היה די בכסף‪,‬‬ ‫הם פנו לרצח‪ :‬אזרחים שהצביעו בצורה שגויה הוכו במקרים מסוימים כמעט‬ ‫למוות ובתיהם הועלו באש‪ .‬העת העתיקה לא הכירה עד אז שלטון כה‬ ‫עשיר‪ ,‬כה חזק וכה מושחת‪ 65.‬האריסטוקרטים התייצבו לצד פומפיוס‪ ,‬ואילו‬ ‫פשוטי העם בחרו לקשור את גורלם ביריבו יוליוס קיסר‪ .‬קניית הקולות‬ ‫התחלפה באימי המלחמה‪ .‬קיסר ניצח וכונן דיקטטורה עממית‪.‬‬ ‫האריסטוקרטים רצחו אותו‪ ,‬אך בסופו של דבר נאלצו להשלים עם‬ ‫הדיקטטורה של נכד אחותו )ובנו המאומץ( אוקטביינוס‪ ,‬שקיבל בשנת ‪27‬‬ ‫לפנה"ס את תואר הכבוד אוגוסטוס )"הנעלה" או "הנשגב"(‪ .‬הדמוקרטיה‬ ‫באה אל קיצה‪ ,‬המלוכה התחדשה‪ .‬הגלגל האפלטוני השלים את סיבובו‪.‬‬ ‫על סמך דוגמאות קלאסיות אלה נוכל להסיק כי הדמוקרטיה העתיקה‪,‬‬ ‫שנשחקה בידי העבדות ובידי השחיתות והמלחמה‪ ,‬לא היתה דמוקרטיה‬ ‫ראויה לשמה ואינה יכולה לשמש מבחן הוגן לשלטון עממי‪ .‬בארצות הברית‬ ‫היה לדמוקרטיה בסיס רחב יותר‪ .‬היא התחילה בזכות יתרונה של מורשת‬ ‫בריטית‪ :‬החוק האנגלוסקסי‪ ,‬שהגן מאז ימי המגנה כרטה ואילך על‬ ‫האזרחים מפני המדינה‪ ,‬והפרוטסטנטיות‪ ,‬שפתחה את השער לחירות דתית‬ ‫ומנטלית‪ .‬המהפכה האמריקאית היתה לא רק מרד של בני מושבות נגד‬

‫שלטון מרוחק‪ ,‬אלא גם התקוממות של מעמד ביניים ילידי נגד‬ ‫אריסטוקרטיה מיובאת‪ .‬מה שאִפשר את המרידה והאיץ אותה היה שפע של‬ ‫אדמות פנויות ומינימום של חקיקה‪ .‬אנשים שהיו בעליהן של האדמות שאותן‬ ‫עיבדו‪ ,‬ואשר שלטו )במגבלות הטבע( בתנאי חייהם‪ ,‬נהנו מאחיזה כלכלית‬ ‫שאִפשרה להם חירות פוליטית‪ .‬אישיותם ואופיים היו מושרשים באדמה‪.‬‬ ‫אנשים כאלה הם שעשו את ג'פרסון לנשיא — ג'פרסון‪ ,‬שהיה ספקן כוולטר‬ ‫ומהפכן כרוסו‪ .‬שלטון הממעט למשול הלם להפליא את שחרורן של‬ ‫האנרגיות האינדיבידואליסטיות שהפכו את אמריקה משממה לאוטופיה‬ ‫חומרית‪ ,‬ומילדהּ ובן חסותה של אירופה המערבית ליריבהּ ולאפוטרופוסה‪.‬‬ ‫הבידוד הכפרי חיזק את חירות הפרט‪ ,‬והבידוד הלאומי בין שני אוקיינוסים‬ ‫סיפק חופש וביטחון‪ .‬התנאים האלה‪ ,‬ועוד מאה אחרים‪ ,‬העניקו לאמריקה‬ ‫דמוקרטיה בסיסית ואוניברסלית שכמותה לא ראתה ההיסטוריה מעולם‪.‬‬ ‫רבים מאותם תנאים פורמטיביים נעלמו ואינם‪ .‬הבידוד האישי נעלם‬ ‫בעקבות צמיחת הערים‪ .‬העצמאות האישית נעלמה בעקבות תלותו של‬ ‫העובד בכלים ובהון שאינם מצויים ברשותו ובתנאים שאינם בשליטתו‪.‬‬ ‫המלחמה נעשית אינטנסיבית יותר ויותר והפרט אינו מסוגל להבין את‬ ‫גורמיה או להימלט מתוצאותיה‪ .‬האדמות הפנויות אזלו‪ ,‬אם כי הבעלות על‬ ‫בתים מתרחבת‪ .‬החנווני העצמאי לשעבר נתון כיום בידיו של המפיץ הגדול‪,‬‬ ‫ויכול לחזור על התלונה של מרקס שהכול כבול בשלשלאות‪ .‬החופש‬ ‫הכלכלי‪ ,‬גם בקרב מעמדות הביניים‪ ,‬נפוץ פחות ופחות‪ ,‬והופך את החירות‬ ‫הפוליטית להעמדת פנים מנחמת‪ .‬וכל זה קרה לא בגלל סטיותיהם של‬ ‫העשירים )כפי שסברנו בנעורינו הלוהטים(‪ ,‬כי אם בשל הפטאליות‬ ‫הבלתי־אישית של ההתפתחות הכלכלית ובשל טבע האדם‪ .‬כל התקדמות‬ ‫במורכבות הכלכלה מחזקת עוד את היכולת העדיפה ומעצימה את ריכוז‬ ‫העושר‪ ,‬האחריות והכוח הפוליטי‪.‬‬ ‫דמוקרטיה היא הקשה שבצורות השלטון‪ ,‬כי היא מחייבת הפצה רחבה‬ ‫ביותר של תבונה‪ ,‬ואילו אנו שכחנו לעשות את עצמנו נבונים בעת שעשינו‬ ‫את עצמנו ריבונים‪ .‬החינוך התרחב‪ ,‬אבל הפריון המופלג של פשוטי העם‬ ‫מכשיל את צמיחת התבונה‪ .‬ציניקן אחד העיר פעם ש"לא חייבים להמליך‬ ‫את הב ּוּרוּת רק מפני שהיא נפוצה כל כך"‪ .‬עם זאת‪ ,‬הבורות אינה מולכת‬

‫זמן רב‪ ,‬מפני שהיא מתמסרת למניפולציה של הגורמים המעצבים את דעת‬ ‫הקהל‪ .‬ייתכן‪ ,‬כפי שהניח לינקולן‪ ,‬ש"אי אפשר לרמות את כל האנשים כל‬ ‫הזמן"‪ ,‬אבל אפשר להוליך שולל מספר גדול מהם במידה שתאפשר שליטה‬ ‫בארץ גדולה‪.‬‬ ‫האם הדמוקרטיה אחראית לקלקול הנוכחי של האמנות? עניין הקלקול‬ ‫אינו חף כמובן מסימני שאלה‪ :‬זוהי שאלה של שיפוט סובייקטיבי‪ ,‬ואלה‬ ‫מאיתנו הסולדים מהפרזותיה של האמנות )כתמי הצבע חסרי הפשר‪,‬‬ ‫הקולאז'ים העשויים שפוכת‪ ,‬מגדלי הבבל של הקקופוניה(‪ ,‬לכודים ללא‬ ‫ספק בעברם ואינם להוטים אחר ניסויים נועזים‪ .‬מפיקי ההבלים הללו אינם‬ ‫פונים אל הציבור הרחב — הבז להם ורואה בהם משוגעים‪ ,‬מנוונים או‬ ‫שרלטנים — אלא אל הרוכשים הפתאים בני מעמד הביניים העומדים‬ ‫מהופנטים מול כרוזי המכירות הפומביות ונסערים נוכח החדש‪ ,‬מעוות ככל‬ ‫שיהיה‪ .‬הדמוקרטיה אחראית לקריסה רק מהבחינה הזאת שלא השכילה‬ ‫לפתח אמות מידה וטעמים שיחליפו את אלה שבעזרתם הצליחו‬ ‫האריסטוקרטיות של העבר לשמור את דמיונם של האמנים ואת‬ ‫האינדיבידואליזם שלהם במסגרת הגבולות של תקשורת מובנת‪ ,‬הרמוניה‬ ‫של פרטים‪ ,‬רצף הגיוני ומכלול קוהרנטי‪ .‬אם נדמה כיום שהאמנות איבדה‬ ‫את דרכה ל־‪ ,bizarreries‬אין זה אך ורק בשל תהליך הוולגריזציה שעברה‬ ‫בעקבות הסוגסטיה או השליטה של ההמון‪ ,‬אלא גם מפני שמיצתה את‬ ‫האפשרויות של האסכולות והצורות הישנות והיא מתלבטת בחיפוש אחר‬ ‫דפוסים וסגנונות חדשים‪ ,‬דיסציפלינות וכללים חדשים‪.‬‬ ‫על אף כל ההסתייגויות‪ ,‬הדמוקרטיה היא צורת הממשל שגרמה הכי פחות‬ ‫נזק והכי הרבה טוב‪ .‬היא העניקה לקיום האנושי התלהבות ותחושת אחווה‪,‬‬ ‫השקולות כנגד כל פגמיה ומומיה‪ .‬היא העניקה להגות‪ ,‬למדע וליזמות את‬ ‫החופש החיוני לפעולתם ולצמיחתם‪ .‬היא הפילה את מחיצות הפריווילגיה‬ ‫והמעמד‪ ,‬וחיזקה את היכולת בכל דור ובכל חברה ומקום‪ .‬בזכותה נעשו‬ ‫אתונה ורומא לערים היצירתיות ביותר בהיסטוריה‪ ,‬ואמריקה הצליחה בתוך‬ ‫מאתיים שנה לספק שפע לשיעור גדול ללא תקדים של אוכלוסייתה‪.‬‬ ‫הדמוקרטיה הקדישה את עצמה בנחישות להפצת ההשכלה‪ ,‬להארכת‬ ‫שנות החינוך ולשמירה על בריאות הציבור‪ .‬אם יהיה אפשר לכונן שוויון‬

‫הזדמנויות חינוכיות‪ ,‬הדמוקרטיה תהיה אמיתית ומוצדקת‪ .‬כי מאחורי‬ ‫סיסמאותיה קיימת אמת חיונית‪ :‬אף על פי שאנשים אינם יכולים להיות‬ ‫שווים‪ ,‬אפשר ליצור שוויון מלא כמעט בנגישותם להשכלה ולהזדמנויות‪.‬‬ ‫זכויות האדם אינן הזכות למשרה ולכוח‪ ,‬אלא הזכות להיות חלק מכל מסלול‬ ‫שעשוי לטפח ולבחון את כשירותו של האדם למשרה ולכוח‪ .‬זכות איננה‬ ‫מתת אל או מתת טבע‪ ,‬אלא פריווילגיה שכל פרט זכאי לה לטובת הקבוצה‬ ‫כולה‪.‬‬ ‫באנגליה ובארצות הברית‪ ,‬בדנמרק ובנורווגיה‪ ,‬בשוודיה ובשווייץ ובקנדה‪,‬‬ ‫הדמוקרטיה איתנה מכפי שהיתה אי־פעם בעבר‪ .‬היא הגנה על עצמה‬ ‫באומץ ובמרץ מפני מתקפות של דיקטטורות זרות ולא נכנעה לדיקטטורה‬ ‫מבית‪ .‬אבל אם המלחמה תמשיך לשאוב את כוחותיה ולשלוט בה‪ ,‬או אם‬ ‫הדחף העיקש לשלוט בעולם יחייב את הקמתו ואת קיומו של ממסד צבאי‬ ‫גדול‪ ,‬חירויות הדמוקרטיה עלולות ליפול בזו אחר זו לפני כוח הנשק‬ ‫והסכסוך‪ .‬אם מלחמת גזעים או מעמדות תחלק אותנו למחנות עוינים‪ ,‬אם‬ ‫הוויכוח הפוליטי יומר בשנאה עיוורת‪ ,‬עלול צד זה או אחר למוטט את בימות‬ ‫הנואמים ולהחליפן בשלטון החרב‪ .‬אם כלכלת החופש שלנו לא תשכיל‬ ‫לחלק את העושר באותה מידה של כשרון שבו יצרה אותו‪ ,‬הדרך אל‬ ‫הדיקטטורה תהיה סלולה בפני כל אדם שיוכל לשכנע את קהלו בהבטחת‬ ‫ביטחון לכול‪ .‬ושלטון צבאי‪ ,‬גם אם יסתתר מאחורי סיסמאות שובות־לב‪,‬‬ ‫יבלע את העולם הדמוקרטי‪.‬‬ ‫זכות בחירה לנשים ניתנה בארצות הברית בשנת ‪ ,1920‬כאשר ויל דוראנט היה בן שלושים וחמש‪.‬‬

‫‪.11‬‬

‫היסטוריה ומלחמה‬

‫המלחמה היא אחד הגורמים הקבועים בהיסטוריה‪ ,‬והיא לא הצטמצמה עם‬ ‫הציוויליזציה או הדמוקרטיה‪ .‬ב־‪ 3,421‬שנות ההיסטוריה המתועדת היו רק‬ ‫‪ 268‬שנים ללא מלחמה‪ .‬אנו מכירים כיום במלחמה כצורה העליונה של‬ ‫התחרות והברירה הטבעית במין האנושי‪" .‬כל הדברים מתהווים על ידי‬ ‫מריבה"‪ ,‬אמר הרקליטוס‪ .‬המלחמה‪ ,‬או התחרות‪ ,‬היא אבי כל הדברים‪,‬‬ ‫מקורם רב הכוח של הרעיונות‪ ,‬ההמצאות‪ ,‬המוסדות והמדינות‪ .‬שלום הוא‬ ‫שיווי משקל לא יציב‪ ,‬שאפשר לשמר אותו אך ורק באמצעות הכרה‬ ‫בעליונות או יצירת מאזן כוחות‪.‬‬ ‫גורמי המלחמה דומים לגורמי התחרות בין יחידים‪ :‬רכושנות‪ ,‬לוחמנות‬ ‫וגאווה; התשוקה למזון‪ ,‬לאדמות‪ ,‬למחצבים‪ ,‬לדלק‪ ,‬לשליטה‪ .‬המדינה ניחנה‬ ‫באינסטינקטים שלנו‪ ,‬אך לא בריסונים שלנו‪ .‬היחיד נכנע לריסונים שמטילים‬ ‫עליו המוסר והחוקים‪ ,‬ומסכים להחליף את הקרב בהתוועדות‪ ,‬מפני‬ ‫שהמדינה מבטיחה לו הגנה בסיסית על חייו‪ ,‬רכושו וזכויותיו המשפטיות‪.‬‬ ‫המדינה אינה מכירה באילוץ ממשי כלשהו‪ ,‬אם מפני שהיא חזקה דיה‬ ‫להדוף כל התערבות בענייניה‪ ,‬ואם מפני שאין מדינת־על שתספק לה הגנה‬ ‫בסיסית‪ ,‬ואין חוק בינלאומי או קוד מוסר שעשויים להפעיל כוח יעיל‪.‬‬ ‫אצל היחיד‪ ,‬הגאווה מעניקה חיוניות נוספת בתחרויות החיים‪ .‬אצל‬ ‫המדינה‪ ,‬הלאומיות מעניקה כוח נוסף בדיפלומטיה ובמלחמה‪ .‬כשמדינות‬ ‫אירופה השתחררו מעולו ומהגנתו של האפיפיור‪ ,‬כל מדינה עודדה את‬ ‫הלאומיות כחיזוק לצבא ולצי שברשותה‪ .‬במקרים שבהם צפתה סכסוך עם‬ ‫מדינה מסוימת‪ ,‬היא ליבתה בקרב העם שנאה כלפי אותה מדינה וניסחה‬ ‫סיסמאות שיביאו את השנאה הזאת לרמה קטלנית — ובינתיים הדגישה את‬ ‫אהבת השלום שלה‪.‬‬ ‫גיוס זה של הנפש לפוביה בינלאומית קרה רק בסכסוכים הבסיסיים ביותר‪,‬‬

‫ואירופה לא נזקקה לו כמעט בין מלחמות הדת של המאה ה־‪ 16‬למלחמות‬ ‫המהפכה הצרפתית‪ .‬באותו פרק זמן עמיהן של מדינות ניצות הורשו לכבד‬ ‫זה את הישגיו של זה‪ ,‬וזה את הציוויליזציה של זה‪ .‬אנגלים נסעו בבטחה‬ ‫לצרפת גם בזמן שניטשה מלחמה בין צרפת לאנגליה‪ ,‬והצרפתים ופרידריך‬ ‫הגדול המשיכו להעריץ זה את זה בעודם נלחמים זה בזה במלחמת שבע‬ ‫השנים‪ .‬במאות ה־‪ 17‬וה־‪ 18‬היתה המלחמה מעין תחרות בין אריסטוקרטיות‬ ‫ולא בין עמים‪ .‬במאה ה־‪ ,20‬עם שיפור התקשורת‪ ,‬התעבורה‪ ,‬הנשק ואמצעי‬ ‫האינדוקטרינציה‪ ,‬הפכה המלחמה למאבק בין עמים‪ ,‬סחפה לא רק לוחמים‬ ‫אלא גם אזרחים‪ ,‬והניצחון בה הושג באמצעות חורבן גמור של רכוש וחיים‪.‬‬ ‫כיום יכולה מלחמה אחת להרוס עמל של מאות שנים בבניית ערים‪ ,‬ביצירת‬ ‫אמנות ובפיתוח ציוויליזציה‪ .‬כיום‪ ,‬כמין פרס ניחומים אפולוגטי‪ ,‬מביאה‬ ‫המלחמה לקידום המדע והטכנולוגיה‪ ,‬שהמצאותיהם הקטלניות‪ ,‬אם אינן‬ ‫נשכחות בחורבן האוניברסלי ובברבריות של המלחמה‪ ,‬עשויים להרחיב‬ ‫בהמשך את ההישגים החומריים של השלום‪.‬‬ ‫בכל מאה ומאה מלגלגים המצביאים והשליטים )עם חריגים נדירים כמו‬ ‫אַשוֹקה ואוגוסטוס( על התיעוב הרופס שהפילוסופים רוחשים למלחמה‪ .‬על‬ ‫פי הפירוש הצבאי להיסטוריה‪ ,‬המלחמה היא הבורר האחרון‪ ,‬והיא מקובלת‬ ‫על הכול — פרט למוגי הלב ורפי השכל — כטבעית וכהכרחית‪ .‬אלמלא‬ ‫ניצחונו של קרל מרטֶל בטוּר )‪ ,(732‬האם לא היתה צרפת נאלצת‬ ‫להתאסלם? מה היה קורה למורשת הקלאסית שלנו אלמלא הגן עליה כוח‬ ‫הנשק מפני פלישות המונגולים? אנחנו לועגים לגנרלים המתים במיטותיהם‬ ‫)ושוכחים שערכם בחיים גדול מערכם במותם(‪ ,‬אבל כשהם חוזרים בדמות‬ ‫היטלר או ג'ינגיס חאן אנחנו מקימים להם אנדרטאות‪ .‬מה חבל )יאמר‬ ‫הגנרל( שכל כך הרבה צעירים נופלים בקרב‪ ,‬אבל מספר הצעירים הנספים‬ ‫בתאונות דרכים גדול ממספר הנספים במלחמות‪ ,‬והיעדר משמעת גורר‬ ‫רבים מהם להוללות ולהשחתה‪ .‬יש למצוא מוצא ללוחמנותם‪,‬‬ ‫להרפתקנותם‪ ,‬לסלידתם מן השגרה הפרוזאית‪ .‬אם נגזר עליהם למות‬ ‫במוקדם או במאוחר‪ ,‬מדוע לא נניח להם למות למען ארצם‪ ,‬תחת אלחוש‬ ‫הקרב והילת התהילה? גם הפילוסוף‪ ,‬אם הוא מכיר את ההיסטוריה‪ ,‬יודה כי‬ ‫שלום ממושך עלול לרופף באופן קטלני את שריריה הצבאיים של אומה‪.‬‬

‫במצב הנוכחי של חוק בינלאומי והלוך רוח לאומי בלתי מספיקים‪ ,‬חייבת‬ ‫האומה להיות מוכנה בכל רגע להגן על עצמה‪ .‬וכאשר מעורבים בכך‬ ‫אינטרסים מהותיים שלה‪ ,‬יש להניח לה לנקוט כל אמצעי הנראה לה חיוני‬ ‫להישרדותה‪ .‬עשרת הדיברות צריכים להיאלם דום כשעל הפרק נמצאת‬ ‫שאלת השימור העצמי‪.‬‬ ‫ברור )ימשיך הגנרל( שארצות הברית חייבת ליטול כיום על עצמה את‬ ‫המשימה שבריטניה הגדולה היטיבה למלא במאה ה־‪ — 19‬ההגנה על‬ ‫הציוויליזציה המערבית מפני סכנות חיצוניות‪ .‬הממשלות הקומוניסטיות‪,‬‬ ‫החמושות בשיעורי לידה ישנים ובכלי נשק חדישים‪ ,‬הצהירו שוב ושוב על‬ ‫נחישותן להרוס את הכלכלה ואת העצמאות של המדינות‬ ‫הלא־קומוניסטיות‪ .‬מדינות צעירות‪ ,‬הכמהות למהפכה תעשייתית שתעניק‬ ‫להן עושר כלכלי ועוצמה צבאית‪ ,‬מתפעלות מתהליך התיעוש המהיר של‬ ‫רוסיה תחת ניהול ממשלתי‪ .‬בסופו של דבר יתברר אולי שדווקא הקפיטליזם‬ ‫המערבי יצרני יותר‪ ,‬אבל נדמה שהוא מתפתח בצורה איטית יותר‪ .‬השליטים‬ ‫החדשים‪ ,‬המשתוקקים לשלוט במשאבים ובאוכלוסייה של ארצותיהם‪,‬‬ ‫עלולים ליפול טרף לתעמולה‪ ,‬ההסתננות והחתרנות של העולם‬ ‫הקומוניסטי‪ .‬אם תהליך ההתפשטות הזה לא ייעצר‪ ,‬תהיה זו רק שאלה של‬ ‫זמן עד שכמעט כל אסיה‪ ,‬אפריקה ואמריקה הדרומית יהיו תחת הנהגה‬ ‫קומוניסטית‪ ,‬ואוסטרליה‪ ,‬ניו זילנד‪ ,‬אמריקה הצפונית ואירופה המערבית‬ ‫יהיו מוקפות אויבים‪ .‬שוו בנפשכם איך ישפיע מצב כזה על יפן‪ ,‬על‬ ‫הפיליפינים‪ ,‬על הודו ועל המפלגה הקומוניסטית החזקה של איטליה‪ .‬שוו‬ ‫בנפשכם איך ישפיע ניצחון קומוניסטי באיטליה על התנועה הקומוניסטית‬ ‫בצרפת‪ .‬בריטניה הגדולה‪ ,‬סקנדינביה‪ ,‬הולנד וגרמניה המערבית יהיו נתונות‬ ‫לחסדיה של יבשת קומוניסטית ברובה‪ .‬האם אמריקה הצפונית‪ ,‬המצויה‬ ‫כיום בשיא כוחה‪ ,‬צריכה לקבל עתיד כזה כאפשרות בלתי נמנעת‪ ,‬לסגת אל‬ ‫בין גבולותיה ולהניח לעצמה להיות מוקפת מדינות עוינות שישלטו בגישה‬ ‫שלה לחומרים ולשווקים ויכפו עליה‪ ,‬כמו על כל עם נצור‪ ,‬לחקות את אויביה‬ ‫ולהקים משטר דיקטטורי שימשול בכל פן מחייה‪ ,‬שהיו פעם חופשיים‬ ‫ונמרצים? האם על מנהיגי אמריקה להביא בחשבון רק את חוסר נכונותו של‬ ‫הדור המפונק הזה להתמודד עם סוגיה כה כבדה‪ ,‬או שמא עליהם‬

‫להתמודד גם עם השאלה על מה עלולים דורות העתיד האמריקאיים‬ ‫להצטער שמנהיגיהם לא עשו? האם לא נבון יותר להתנגד מיד‪ ,‬להביא את‬ ‫המלחמה אל האויב‪ ,‬להילחם על אדמה זרה‪ ,‬להקריב במידת הצורך מאה‬ ‫אלף אמריקאים ואולי מיליון לא־לוחמים‪ ,‬כדי שאמריקה תישאר חופשית‬ ‫לחיות את חייה בביטחון ובחופש? האם מדיניות מרחיקת ראות כזאת אינה‬ ‫עולה בקנה אחד עם לקחי ההיסטוריה?‬ ‫הפילוסוף יענה‪ :‬כן‪ ,‬והתוצאות ההרסניות יעלו בקנה אחד עם ההיסטוריה‪,‬‬ ‫אלא שהן יוכפלו ביחס ישר למספר המוגדל של הכוחות המעורבים‪,‬‬ ‫למוביליות של הכוחות האלה ולכוח ההרס חסר התקדים של כלי הנשק‬ ‫שישמשו במלחמה‪ .‬יש משהו גדול מההיסטוריה‪ .‬אי־שם‪ ,‬אי־מתי‪ ,‬בשם‬ ‫האנושות‪ ,‬עלינו להתמודד עם ריבוא תקדימים זדוניים ולהעז ליישם את‬ ‫"כלל הזהב" בקרב העמים‪ ,‬כפי שעשה המלך ההודי־בודהיסטי אַשוֹקה )‪262‬‬ ‫לפנה"ס(‪ 66,‬או לפחות לנהוג כמו אוגוסטוס שהורה לטיבריוס להימנע‬ ‫מהמשך הפלישה לגרמניה )‪ 9‬לספירה(‪ 67.‬הבה נסרב ליצור מאה‬ ‫הירושימות בסין‪ ,‬ויהיה המחיר שנידרש לשלם על כך גבוה ככל שיהיה‪.‬‬ ‫"בפוליטיקה"‪ ,‬אמר אדמונד ברק‪" ,‬דווקא רוחב לב יהיה לעתים קרובות‬ ‫המעשה החכם באמת‪ ,‬ואימפריה גדולה ומוחות קטנים אינם זיווג‬ ‫משובח"‪ 68.‬דמיינו לכם נשיא אמריקאי שיאמר למנהיגי סין ורוסיה את‬ ‫הדברים האלה‪:‬‬ ‫"אם נבקש ללכת במסלול המקובל של ההיסטוריה‪ ,‬יהיה עלינו לצאת‬ ‫להילחם בכם מתוך החשש מפני מה שתעשו בעוד דור אחד‪ .‬נוכל גם לפעול‬ ‫על פי התקדים האומלל של הברית הקדושה של ‪ ,1815‬ולהקדיש את עושרנו‬ ‫ואת מיטב בנינו לדיכוי כל התקוממות נגד הסדר הקיים בכל מקום שהוא‪.‬‬ ‫אבל אנחנו מוכנים לבחון גישה חדשה‪ .‬אנחנו מכבדים את עמיכם ואת‬ ‫הציוויליזציות שלכם‪ ,‬שהן מהיצירתיות ביותר בהיסטוריה‪ .‬ננסה להבין את‬ ‫רגשותיכם ואת שאיפתכם לפתח מוסדות משלכם בלא חשש מהתקפה‪ .‬אל‬ ‫לנו להניח לפחדינו ההדדיים להובילנו למלחמה‪ ,‬שכן כוחם הרצחני מאין‬ ‫כמוהו של כלי הנשק שלנו ושלכם מכניס לתמונה גורם בלתי מוכר‬ ‫בהיסטוריה‪ .‬אנחנו מציעים לשלוח נציגים משלנו שיישבו עם נציגיכם בניסיון‬ ‫עיקש ליישב את חילוקי הדעות שלנו‪ ,‬לשים קץ למעשי האיבה ולחתרנות‬

‫ולצמצם את ההצטיידות בנשק‪ .‬בכל מקום מחוץ לגבולותינו שבו נגלה כי‬ ‫אנו מתחרים בכם על נאמנותו של עם אחר‪ ,‬נהיה מוכנים לקבל עלינו את‬ ‫מה שהאוכלוסייה הנוגעת בדבר תבחר באופן מלא והוגן‪ .‬הבה נפתח את‬ ‫שערינו זה בפני זה ונארגן חילופי תרבות שיקדמו הערכה והבנה הדדיות‪.‬‬ ‫איננו חוששים שהשיטה הכלכלית שלכם תחליף את השיטה שלנו‪ ,‬וגם אתם‬ ‫אינכם צריכים לחשוש שהשיטה שלנו תחליף את שלכם; אנו מאמינים שכל‬ ‫שיטה תלמד מרעותה ותוכל לחיות איתה מתוך שיתוף פעולה ושלום‪ .‬אולי‬ ‫יוכל כל אחד מאיתנו‪ ,‬בלי לוותר על מערכי הגנה מתאימים‪ ,‬לדאוג‬ ‫להסכמים בדבר אי־תוקפנות ואי־חתרנות עם מדינות אחרות‪ ,‬ומתוך אותן‬ ‫הסכמות יתגבש סדר עולמי שבמסגרתו תוכל כל מדינה לשמור על ריבונותה‬ ‫ועל ייחודה ותוגבל אך ורק על ידי הסכמות שנחתמו מתוך רצון חופשי‪ .‬אנו‬ ‫מזמינים אתכם להצטרף אלינו להתרסה זו בפני ההיסטוריה‪ ,‬לנחישות זו‬ ‫להנהיג דרך ארץ ותרבות ביחסים בין מדינות‪ .‬באוזני האנושות כולה אנו‬ ‫מתחייבים בכבודנו להיכנס ליוזמה זו במלוא הכנות ובמלוא האמון‪ .‬אם‬ ‫נפסיד בהימור היסטורי זה‪ ,‬התוצאות לא יוכלו להיות גרועות ממה שצפוי‬ ‫להביא המשך המדיניות המסורתית‪ .‬אם נצליח‪ ,‬אתם ואנחנו‪ ,‬נוכל להיחרת‬ ‫בזיכרונה של אנושות אסירת תודה למאות שנים"‪.‬‬ ‫הגנרל מחייך‪" .‬שכחתם את כל לקחי ההיסטוריה"‪ ,‬הוא אומר‪" ,‬ואת טבע‬ ‫האדם כפי שתיארתם אותו קודם‪ .‬יש סכסוכים מהותיים שאינם יכולים‬ ‫להיפתר במשא ומתן‪ ,‬ובמהלך הדיונים הממושכים )אם נלמד מההיסטוריה(‬ ‫תימשך החתרנות‪ .‬סדר עולמי יתגבש לא מתוך הסכמה ג'נטלמנית‪ ,‬אלא‬ ‫באמצעות ניצחון של אחת המעצמות הגדולות‪ ,‬שיהיה כה מכריע עד שזו‬ ‫תוכל להכתיב ולאכוף את החוק הבינלאומי‪ ,‬כפי שעשתה רומא מימי‬ ‫אוגוסטוס ועד ימי אורליוס‪ .‬ההפוגות הקטנות של שלום נרחב חריגות‬ ‫ומנוגדות לטבע‪ ,‬וסופן יבוא עד מהרה בעקבות שינויים בתפוצת הכוח‬ ‫הצבאי‪ .‬אמרתם שהאדם הוא חיה תחרותית‪ ,‬שמדינותיו נבנו בצלמו‬ ‫ובדמותו‪ ,‬ושהברירה הטבעית פועלת עתה במישור הבינלאומי‪ .‬מדינות‬ ‫יתאחדו לצורך שיתוף פעולה בסיסי רק אם יותקפו בידי אויב משותף מבחוץ‪.‬‬ ‫ייתכן שאנו מתקרבים כיום בצעדים גדולים למישור תחרות גבוה יותר‪ .‬אולי‬ ‫ניצור קשר עם מין שאפתני מכוכב לכת אחר‪ ,‬וכתוצאה מכך ניקלע‬

‫למלחמה בין־כוכבית‪ .‬אז‪ ,‬ורק אז‪ ,‬ניצור חזית אחידה על פני כדור הארץ‬ ‫הזה"‪.‬‬

‫‪.12‬‬

‫צמיחה ובליה‬

‫את המושג "ציוויליזציה" הגדרנו כ"סדר חברתי המקדם יצירה תרבותית"‪69.‬‬ ‫זהו סדר פוליטי המובטח באמצעות המנהג‪ ,‬ערכי המוסר והחוק‪ ,‬וזהו גם‬ ‫סדר כלכלי המובטח באמצעות רציפות הייצור והחליפין‪ .‬זוהי יצירה‬ ‫תרבותית באמצעות החירות ובאמצעות כלים המאפשרים העלאה‪ ,‬ביטוי‪,‬‬ ‫בדיקה והבשלה של רעיונות‪ ,‬כתבים‪ ,‬מנהגים ואמנויות‪ .‬זוהי רשת סבוכה‬ ‫ועדינה של יחסי אנוש‪ ,‬שנבנו בעמל ואשר אפשר להורסם במחי יד‪.‬‬ ‫כיצד קרה שההיסטוריה האנושית זרועה בחורבותיהן של ציוויליזציות‬ ‫ונראית כמי שרומזת לנו — כמו "אוזימנדיאס" של פרסי ביש שֶלי — שדבר‬ ‫לא יוכל להימלט מפני המוות? האם בתהליך הזה של צמיחה ובליה יש קבוע‬ ‫כלשהו שיאפשר לנו לחזות — על פי מהלכן של ציוויליזציות העבר — מה‬ ‫יעלה בגורלה של הציוויליזציה שלנו?‬ ‫היו אנשי רוח ודמיון שסברו כי יש אפשרות כזאת‪ ,‬ושאפשר אפילו לנבא‬ ‫בפרוטרוט את העתיד‪ .‬באֶקלוֹגה הרביעית שלו מכריז ורגיליוס כי יום יבוא‪,‬‬ ‫אחרי שימוצו כל אפשרויות השינוי‪ ,‬והיקום כולו‪ ,‬בכוונת מכוון או בדרך‬ ‫מקרה‪ ,‬ייקלע למצב שכמוהו בדיוק היה באיזה עידן עתיק ונשכח‪ ,‬ואז‪ ,‬מתוך‬ ‫פטאליות דטרמיניסטית‪ ,‬יחזור אחד לאחד על כל האירועים שקרו בעבר‬ ‫בעקבות אותו מצב‪.‬‬ ‫‪Alter erit turn Tiphys, et altera quae vehat Argo‬‬ ‫‪delectos heroas; erunt etiam altera bella,‬‬ ‫‪atque iterum ad Troiam magnus mittetur Achilles‬‬ ‫"אז יבוא טִיפ ִיס‪ 16‬אחֵר‪ ,‬ואַרגוֹ אחרת תישא גיבורים אהובים; יהיו גם‬ ‫מלחמות נוספות‪ ,‬ושוב יישלח אכילס הדגול לטרויה"‪ 70.‬חזון זה‪ ,‬של "חזרה‬ ‫נצחית"‪ ,‬הטריף את דעתו של פרידריך ניטשה‪ .‬אצל הפילוסופים אכן אפשר‬

‫למצוא כל דבר שטות שבעולם‪.‬‬ ‫ההיסטוריה חוזרת על עצמה‪ ,‬אך רק במתווה הכללי‪ .‬הדעת נותנת כי‬ ‫בעתיד‪ ,‬כמו בעבר‪ ,‬יקומו מדינות חדשות וכמה מדינות ישנות ישקעו‪.‬‬ ‫ציוויליזציות חדשות יחלו את דרכן במרעה ובחקלאות‪ ,‬יתרחבו לסחר‬ ‫ולתעשייה‪ ,‬ויפרחו בעזרת הכספים‪ .‬החשיבה )כפי שטענו ג'מבטיסטה ויקו‬ ‫ואוגיסט קונט( ככלל תעבור מהעל־טבעי אל האגדי‪ ,‬ומשם אל הסברים‬ ‫נטורליסטיים‪ .‬תיאוריות‪ ,‬המצאות‪ ,‬תגליות וטעויות חדשות יסעירו את הזרמים‬ ‫האינטלקטואליים‪ .‬דורות חדשים ימרדו בישנים ויעברו ממרידה לקונפורמיות‬ ‫ולריאקציה‪ .‬ניסויים בערכי מוסר ירופפו את המסורת ויטילו פחד על הנהנים‬ ‫ממנה‪ .‬והריגוש שבחידוש יישכח עם מהלכו האדיש של הזמן‪ .‬המהלכים‬ ‫הכלליים של ההיסטוריה חוזרים על עצמם מפני שטבע האדם משתנה‬ ‫בקצב גיאולוגי נינוח‪ ,‬והאדם מטבעו מצויד בתגובות סטריאוטיפיות למצבים‬ ‫ולגירויים שכיחים וחוזרים כמו רעב‪ ,‬סכנה ומין‪ .‬אבל בציוויליזציה מפותחת‬ ‫ומורכבת פועלים פרטים מובחנים וייחודיים יותר מאשר בחברה פרימיטיבית‪,‬‬ ‫ומצבים רבים כוללים נסיבות חדשות המחייבות התאמה ושינוי של התגובה‬ ‫האינסטינקטיבית‪ .‬המנהג הולך ונסוג והדיון התבוני מתפשט‪ .‬התוצאות‬ ‫נעשות צפויות פחות‪ .‬אין כל ודאות שהעבר יישנה בעתיד‪ .‬כל שנה היא‬ ‫הרפתקה‪.‬‬ ‫היו גאונים שביקשו להכניס את הסדירויות הרופפות של ההיסטוריה לתוך‬ ‫פרדיגמות ענקיות‪ .‬מייסד הסוציאליזם הצרפתי‪ ,‬קלוד־אנרי דה רוברואה‪,‬‬ ‫הדוכס דה סן סימון )‪ ,(1825–1760‬חילק את העבר ואת העתיד לדגם סֵירוּגי‬ ‫של תקופה "אורגנית" ותקופה "ביקורתית"‪:‬‬ ‫חוק ההתפתחות האנושית ]‪ [...‬מגלה שני מצבים מובחנים וחלופיים של‬ ‫החברה‪ :‬האחד‪ ,‬האורגני‪ ,‬שבו כל המעשים האנושיים מסווגים‪ ,‬נצפים‬ ‫ומוסדרים על פי תיאוריה כללית‪ ,‬ותכליתה של הפעילות החברתית‬ ‫מוגדרת בבירור; והאחר‪ ,‬הביקורתי‪ ,‬שבו אין עוד קהילת מחשבה‪ ,‬אין‬ ‫פעולה קומונלית‪ ,‬אין שיתוף פעולה‪ ,‬והחברה אינה אלא אגד של יחידים‬ ‫נפרדים השרויים בסכסוך זה עם זה‪.‬‬ ‫כל אחד מהמצבים או התנאים הללו שרר בשתי תקופות היסטוריות‪.‬‬ ‫תקופה אורגנית אחת קדמה לעידן היווני המכונה בפינו עידן‬

‫הפילוסופיה‪ ,‬אם כי ראוי יותר לכנותו עידן הביקורת‪ .‬לימים צצה‬ ‫דוקטרינה חדשה‪ ,‬שעברה שלבים שונים של הסתעפות והשלמה‪ ,‬עד‬ ‫שלבסוף כוננה את שליטתה הפוליטית על הציוויליזציה המערבית‪ .‬ייסוד‬ ‫הכנסייה חנך עידן אורגני חדש‪ ,‬שהסתיים במאה ה־‪ ,15‬כאשר‬ ‫הרפורמטורים בישרו את בואו של עידן הביקורת הנמשך עד ימינו אנו‬ ‫]‪[...‬‬ ‫בעידנים האורגניים זכו כל בעיות היסוד ]תיאולוגיות‪ ,‬פוליטיות‪,‬‬ ‫כלכליות‪ ,‬מוסריות[ לפתרונות זמניים לפחות‪ .‬אבל הקידמה שהושגה‬ ‫בעזרת הפתרונות האלה‪ ,‬ותחת הגנת המוסדות שהוקמו באמצעותם‪,‬‬ ‫ערערה עד מהרה את מעמדם ודחפה לחידושים‪ .‬עידנים ביקורתיים —‬ ‫תקופות של ויכוח‪ ,‬מחאה ]‪ [...‬ושינוי — החליפו את הלוך הרוח הישן‬ ‫בספקנות‪ ,‬באינדיבידואליזם ובאדישות לבעיות הגדולות ]‪ [...‬בתקופות‬ ‫האורגניות האנשים עסוקים בבנייה‪ ,‬ובתקופות הביקורתיות הם עסוקים‬ ‫בהריסה‪71.‬‬ ‫סן סימון סבר כי כינון חברה סוציאליסטית יפתח עידן אורגני חדש של אמונה‬ ‫מאוחדת‪ ,‬ארגון‪ ,‬שיתוף פעולה ויציבות‪ .‬אם יתברר כי הקומוניזם הוא אכן‬ ‫סדר החיים החדש והמנצח‪ ,‬תתגלה צדקת ניתוחו ותחזיתו של סן סימון‪.‬‬ ‫אוסוולד שפנגלר )‪ (1936–1880‬סטה מהמתווה של סן סימון בכך שחילק‬ ‫את ההיסטוריה לציוויליזציות נפרדות‪ ,‬שלכל אחת מהן תוחלת חיים ומסלול‬ ‫חיים המורכבים מארבע עונות‪ .‬עם זאת‪ ,‬במהותו של דבר הוא דיבר על שתי‬ ‫תקופות חיים שיש לכל ציוויליזציה‪ :‬האחת של ארגון צנטריפטלי המאחד את‬ ‫התרבות לכל שלביה לצורה ייחודית‪ ,‬לכידה ואמנותית‪ ,‬והאחרת של אי־סדר‬ ‫צנטריפוגלי שבו הדת והתרבות מתפוררות מתוך מחלוקת וביקורת וקורסות‬ ‫לתוך אנדרלמוסיה של אינדיבידואליזם‪ ,‬ספקנות וסטיות אמנותיות‪ .‬אם סן‬ ‫סימון הביט קדימה‪ ,‬וייחל שהסוציאליזם יהיה הסינתיזה החדשה‪ ,‬שפנגלר‬ ‫)בדומה לטלייראן( הביט לאחור וראה באריסטוקרטיה את העידן שבו‬ ‫התאפיינו החיים וההגות בלכידות ובסדירות והיו יצירת אמנות חיה‪.‬‬ ‫בכל הנוגע לקיום המערבי‪ ,‬הקו המבדיל מצוי בשנת ‪ 1800‬בקירוב‪ :‬מצידו‬ ‫האחד של קו הגבול הזה קיימים החיים במלוא השלמות והביטחון‬

‫העצמי‪ ,‬חיים שנוצרו מתוך צמיחה מבפנים‪ ,‬בתנופת התפתחות גדולה‬ ‫ובלתי מקוטעת אחת‪ ,‬מהילדות הגוֹתית ועד גֶתֶה ונפוליאון; ומן העבר‬ ‫האחר החיים הסתוויים‪ ,‬המלאכותיים‪ ,‬חסרי השורשים של ערינו הגדולות‪,‬‬ ‫תחת צורות שעוצבו בידי האינטלקט ]‪ [...‬מי שאינו מבין כי זוהי תוצאה‬ ‫מחויבת המציאות שאינה כפופה לשינויים חייב לוותר על כל שאיפה‬ ‫להבין את ההיסטוריה‪72.‬‬ ‫בנקודה אחת שוררת הסכמה כללית‪ :‬ציוויליזציות מתחילות‪ ,‬פורחות‪ ,‬דועכות‬ ‫ונעלמות — או ממשיכות להתקיים כמו מים עומדים‪ ,‬ששרדו ממה שהיה‬ ‫פעם נהרות של מים חיים‪ .‬מה הם הגורמים להתפתחות ומה הם הגורמים‬ ‫לבליה?‬ ‫אין חוקר שיתייחס בכובד ראש לתפיסה בת המאה ה־‪ ,17‬האומרת‬ ‫שמדינות נולדות מתוך "חוזה חברתי" בין פרטים או בין העם לבין שליט‪ .‬רוב‬ ‫המדינות )כלומר‪ ,‬חברות בעלות ארגון פוליטי( התהוו ככל הנראה בעקבות‬ ‫כיבוש של קבוצה אחת בידי רעותה‪ ,‬וכינון כוח מתמשך של הכובש על‬ ‫הנכבש‪ .‬צווי הכובש היו החוקים הראשונים‪ ,‬וכשנוספו להם מנהגי העם‪ ,‬נוצר‬ ‫סדר חברתי חדש‪ .‬כמה ממדינות אמריקה הלטינית החלו את דרכן ללא‬ ‫ספק בצורה הזאת‪ .‬כאשר השליטים ארגנו את עבודת נתיניהם לצורך ניצול‬ ‫יתרון פיזי מסוים )כמו נהרות מצרים או אסיה(‪ ,‬נוצר בסיס נוסף לציוויליזציה‬ ‫מתוך מה שאפשר לכנות ראיית נולד כלכלית‪ .‬מתח מסוכן בין שליטים‬ ‫לנשלטים חולל לעתים פעילות אינטלקטואלית ורגשית מעבר לשגרה‬ ‫היומיומית של שבטים פרימיטיביים‪ .‬תמריץ נוסף לצמיחה עשוי היה לבוא‬ ‫בעקבות כל שינוי סביבתי מאתגר‪ 73‬דוגמת פלישה מבחוץ או בצורת‬ ‫מתמשכת — אתגרים שהמענה להם עשוי להיות שיפורים צבאיים או חפירת‬ ‫תעלות השקיה‪.‬‬ ‫אם נחדד את הבעיה ונשאל מה קובע אם יימצא מענה לאתגר‪ ,‬התשובה‬ ‫תהיה שהדבר תלוי בנוכחותם של יחידים יצירתיים בעלי יוזמה ומחשבה‬ ‫בהירה וכוח רצון )זוהי כמעט ההגדרה של הגאון(‪ ,‬המסוגלים למצוא‬ ‫תשובות אפקטיביות למצבים חדשים )וזוהי כמעט ההגדרה של‬ ‫האינטליגנציה(‪ .‬השאלה איך נוצר אדם יצירתי מעבירה אותנו מתחום‬ ‫ההיסטוריה אל תחום הפסיכולוגיה והביולוגיה — אל השפעת הסביבה ואל‬

‫ההימור והסוד של הכרומוזומים‪ .‬מכל מקום‪ ,‬כאשר נמצא מענה מוצלח‬ ‫לאתגר )כפי שקרה לארצות הברית ב־‪ ,1917‬ב־‪ 1933‬וב־‪ ,(1941‬וכאשר‬ ‫המענה הזה אינו מתיש את המנצח )כפי שקרה לאנגליה ב־‪ ,(1945‬הוא‬ ‫מחזק את מזגה של המדינה‪ ,‬מעלה את רמתה ומאפשר לה להיענות‬ ‫לאתגרים נוספים‪.‬‬ ‫אם אלה הם מקורות הצמיחה‪ ,‬מה הם מקורות הבליה? האם נניח‪ ,‬ברוח‬ ‫שפנגלר ואחרים‪ ,‬שכל ציוויליזציה היא אורגניזם בפני עצמו שניחן באופן‬ ‫טבעי ומסתורי ביכולת להתפתח ושנגזר עליו למות? מפתה להסביר את‬ ‫התנהגותן של קבוצות באמצעות הקבלה לפיזיולוגיה או לפיזיקה‪ ,‬ולייחס‬ ‫את התדרדרותה של חברה למגבלה אינהרנטית כלשהי‪ ,‬או בהתדלדלות‬ ‫חסרת תקנה של עוצמתה הפנימית‪ .‬הקבלות כאלה עשויות להסביר מעט‪,‬‬ ‫כפי שקורה כשמשווים את התקבצותם של יחידים להצטברות של תאים‪ ,‬או‬ ‫כשמשווים את תנועת הכסף מהבנקאי ובחזרה להתרחבות ולהתכווצות של‬ ‫הלב‪ .‬אבל קבוצה איננה אורגניזם שצורף פיזית ליחידים המרכיבים אותה‪.‬‬ ‫אין לה מוח או קיבה משל עצמה‪ .‬עליה לחשוב או להרגיש באמצעות‬ ‫המוחות או העצבים של חבריה‪ .‬כשקבוצה או ציוויליזציה דועכת‪ ,‬הסיבה‬ ‫לכך איננה צמצום מיסטי של חיים מאוגדים‪ ,‬אלא כישלון של מנהיגיה‬ ‫הפוליטיים או האינטלקטואליים למצוא מענה לאתגרי הזמן והשינוי‪.‬‬ ‫האתגרים עשויים לנבוע ממקורות רבים‪ ,‬וכאשר הם חוזרים ונשנים או‬ ‫מצטרפים אלה לאלה‪ ,‬הם עלולים להגיע לעוצמה הרסנית‪ .‬גשמים עשויים‬ ‫להכזיב ולהותיר את הארץ חרבה ועקרה‪ ,‬עיבוד חקלאי לקוי או לא זהיר‬ ‫עלול לדלדל את האדמה‪ ,‬החלפת עובדים חופשיים בעבדים עלולה לצמצם‬ ‫את התמריצים לפריון ולהותיר יבולים דלים וערים רעבות‪ ,‬שינוי במכשירים‬ ‫או בדרכי הסחר )למשל‪ ,‬כתוצאה מכיבוש הים או האוויר( עשוי להפוך מרכזי‬ ‫ציוויליזציה ישנים למקומות דוממים ומנוונים )כפי שקרה לפיזה ולוונציה‬ ‫אחרי ‪ .(1492‬מיסים עלולים להאמיר לרמה שתניא אנשים מלהשקיע את‬ ‫הונם ותעקר כל תמריץ לפריון‪ ,‬תחרות מאתגרת עלולה להביא לאיבוד‬ ‫שווקים וחומרי גלם זרים‪ ,‬עודף יבוא על היצוא עלול לדלדל את משאבי‬ ‫המדינה ממתכות יקרות‪ ,‬ריכוז העושר עלול לשסע את העם במלחמה‬ ‫מעמדית או גזעית‪ ,‬ריכוז האוכלוסייה והעוני בערים גדולות עלול לאלץ את‬

‫השלטון לבחור בין החלשת הכלכלה באמצעות קצבת אבטלה לבין‬ ‫הסתכנות במהומות ובמהפכה‪.‬‬ ‫מאחר שחוסר שוויון צומח בכלכלה מתרחבת‪ ,‬חברה שכלכלתה צומחת‬ ‫עלולה למצוא את עצמה מחולקת בין מיעוט מתורבת לבין רוב של גברים‬ ‫ונשים שעליבותם )אם מטבעם ואם בגלל הנסיבות( אינה מאפשרת להם‬ ‫לרשת או לפתח סטנדרטים של טעם ושל מצוינות‪ .‬ככל שהרוב הזה גדל‪,‬‬ ‫הוא מפעיל כוח שלילי־תרבותי חזק יותר על המיעוט‪ .‬אופני הדיבור‪ ,‬הלבוש‪,‬‬ ‫הפנאי‪ ,‬הרגש‪ ,‬השיפוט והמחשבה מתפשטים מלמטה למעלה‪ ,‬ותהליך‬ ‫ברבריזציה פנימי בידי הרוב הוא חלק מהמחיר שהמיעוט משלם על אחיזתו‬ ‫בהזדמנויות ההשכלתיות והכלכליות‪.‬‬ ‫ככל שההשכלה מתפשטת‪ ,‬התיאולוגיות מאבדות מתוקפן ולובשות‬ ‫קונפורמיוּת חיצונית נטולת השפעה על ההתנהגות ועל התקווה‪ .‬החיים‬ ‫והרעיונות מתחלנים‪ ,‬מפנים עורף להסברים ולפחדים על־טבעיים‪ .‬הקוד‬ ‫המוסרי מאבד מזוהרו ומכוחו ככל שנחשף מקורו האנושי וככל שמסולקות‬ ‫ממנו ההשגחה העליונה ועונש מידי שמים‪ .‬ביוון העתיקה הרסו הפילוסופים‬ ‫את האמונה בקרב המעמדות המשכילים‪ .‬בארצות רבות באירופה‬ ‫המודרנית השיגו הפילוסופים תוצאות דומות‪ .‬פרוטגורס היה לוולטר‪ ,‬דיוגנס‬ ‫לרוסו‪ ,‬דמוקריטיוס להובס‪ ,‬אפלטון לקאנט‪ ,‬תרסימכוס לניטשה‪ ,‬אריסטו‬ ‫לספנסר‪ ,‬אפיקורוס לדידרו‪ .‬בעת העתיקה ובזמן המודרני גם יחד הביאה‬ ‫המחשבה האנליטית להתמוססות הדת שביצרה את הקוד המוסרי‪ .‬דתות‬ ‫חדשות הופיעו‪ ,‬אך הן היו מנותקות מהמעמדות השליטים ולא שירתו את‬ ‫המדינה‪ .‬בעקבות ניצחון הרציונליזם על המיתולוגיה במאה האחרונה לפני‬ ‫הנצרות בא דור של ספקנות נרפית ושל אפיקוריאניזם‪ ,‬ודור כזה חוגג ניצחון‬ ‫דומה גם כיום‪ ,‬במאה הראשונה שלאחר הנצרות‪.‬‬ ‫דור חסר עוגנים‪ ,‬הלכוד בהפוגה נוסכת השלווה שבין קוד מוסרי אחד‬ ‫למשנהו‪ ,‬מתמסר למותרות‪ ,‬לשחיתות ולאי־סדר חסר מנוחה במשפחה‬ ‫ובערכי המוסר‪ .‬נותר רק שמץ של היצמדות למנגנוני הריסון הישנים‬ ‫ולדרכים הישנות‪ ,‬ורק מתי מעט עדיין מרגישים כי "נעים וגם יאה למות למען‬ ‫המולדת"‪ 17.‬בהיעדר הנהגה עלולות מדינות להיחלש בשל סכסוכים‬ ‫פנימיים‪ .‬בסופו של התהליך עלולה תבוסה מכרעת במלחמה להמיט את‬

‫מכת המחץ‪ ,‬או שפלישה ברברית מבחוץ עלולה להשתלב עם הברבריות‬ ‫הגואה מבפנים ולהביא לקצה של הציוויליזציה‪.‬‬ ‫האם זוהי תמונה מייאשת? לא ממש‪ .‬החיים אינם יכולים לתבוע לעצמם‬ ‫נצחיות‪ ,‬לא ליחידים ולא למדינות‪ .‬המוות הוא חלק מהטבע‪ ,‬וכאשר הוא בא‬ ‫בעתו הוא נסלח ומועיל ולא יעליב את האדם הבוגר‪ .‬אבל האם גם‬ ‫ציוויליזציות מתות? שוב‪ ,‬לא ממש‪ .‬הציוויליזציה היוונית לא מתה באמת‪ ,‬רק‬ ‫מסגרתה נעלמה ומקום חיותה השתנה והתרחב‪ .‬היא ממשיכה להתקיים‬ ‫בזיכרונו של המין האנושי‪ ,‬והיא שופעת כל כך‪ ,‬עד שגם פרק חיים מלא‬ ‫וארוך מאין כמוהו לא יוכל לספוג את כולה‪ .‬להומרוס יש כיום קוראים רבים‬ ‫יותר מכפי שהיו לו בזמנו ובארצו‪ .‬המשוררים והפילוסופים היוונים נמצאים‬ ‫בכל ספרייה ובכל קולג'‪ .‬ברגע זה נלמד אפלטון בידי מאה אלף מוחות‬ ‫המגלים כי "האור היקר" של הפילוסופיה נפרש על החיים באמצעות הבנת‬ ‫המחשבה‪ .‬הישרדות סלקטיבית זאת של המוחות היצירתיים היא אלמוות‬ ‫מהסוג האמיתי והמבורך ביותר‪.‬‬ ‫עמים מתים‪ .‬דתות ישנות נעשות צחיחות או חוות שינויים שליליים אחרים‪.‬‬ ‫האדם בעל החוסן הנפשי נוטל את כליו ואת אמנותו‪ ,‬וממשיך הלאה כשהוא‬ ‫נושא עמו את זיכרונותיו‪ .‬אם ההשכלה העמיקה והרחיבה את הזיכרונות‬ ‫הללו‪ ,‬הציוויליזציה תהגר איתו ותקים בית חדש במקום אחר‪ .‬בארצו‬ ‫החדשה אין האדם מתחיל בהכרח לגמרי מחדש‪ ,‬וגם אינו עושה את דרכו‬ ‫לשם ללא סיוע ידידותי‪ .‬התקשורת והתעבורה כורכות סביבו את ארץ האם‬ ‫כמו שִליה מזינה‪ .‬רומא ייבאה אליה את הציוויליזציה היוונית והעבירה אותה‬ ‫הלאה‪ ,‬אל מערב אירופה‪ .‬אמריקה הפיקה תועלת מהציוויליזיציה‬ ‫האירופית‪ ,‬והיא מוכנה להעבירה הלאה‪ ,‬בטכניקת העברה שלא נודעה‬ ‫כמוה בעבר‪.‬‬ ‫ציוויליזציות הן פירותיה של הנפש האנושית‪ .‬כפי שהחיים גוברים על המוות‬ ‫באמצעות הרבייה‪ ,‬כך תרבויות מזדקנות מוסרות את מורשתן ליורשיהן‬ ‫לאורך הדורות ועל פני הימים‪ .‬גם בעת שהשורות האלה נכתבות‪ ,‬המסחר‬ ‫והדפוס‪ ,‬הכבלים והגלים ושליחים בלתי נראים אחרים שפורחים באוויר‪,‬‬ ‫כורכים יחד עמים וציוויליזציות ומשמרים למען הכלל את מה שכל אחד מהם‬ ‫תרם למורשת המין האנושי‪.‬‬ ‫טיפיס היה ההגאי של ארגו — הספינה שהובילה את הארגונאוטים בהנהגת יאסון לארץ קולכיס כדי‬

‫להביא משם את גיזת הזהב‪.‬‬ ‫מתוך ה"אודות" של הורטיוס‪.‬‬

‫‪.13‬‬ ‫האם הקידמה אמיתית?‪74‬‬

‫על רקע פנורמי זה של עמים‪ ,‬ערכים ודתות הקמים ונופלים‪ ,‬רעיון הקידמה‬ ‫מוצא את עצמו במצב לא ברור‪ .‬האם אין הוא אלא הגאווה וההתרברבות‬ ‫המסורתיות של כל דור "מודרני"? הרי כבר הודינו שבמהלך ההיסטוריה לא‬ ‫חל שום שינוי מהותי בטבעו של האדם‪ .‬ואם כך הדבר‪ ,‬הרי כל הפיתוחים‬ ‫הטכנולוגיים אינם אלא אמצעים חדשים להשגת אותן מטרות ישנות —‬ ‫השגת טובין‪ ,‬רדיפה של מין אחד אחרי זולתו )או על ידי אותו המין(‪ ,‬ניצחון‬ ‫בתחרות‪ ,‬ניהול מלחמות‪ .‬אחת התגליות המדכדכות של המאה פוקחת‬ ‫העיניים שלנו היא הניטרליות של המדע‪ :‬המדע מוכן ומזומן להרוג ולרפא‬ ‫באותה המידה‪ ,‬והוא מוכן ומזומן להרוס יותר מכפי שיוכל לבנות‪ .‬כמה חורק‬ ‫נשמע באוזנינו כיום המוטו הגאה של פרנסיס בייקון‪" ,‬ידע הוא כוח!"‬ ‫לפעמים נדמה כי ימי הביניים והרנסנס‪ ,‬שהעלו על נס את המיתולוגיה ואת‬ ‫האמנות ולאו דווקא את המדע ואת הכוח‪ ,‬היו נבונים מאיתנו‪ ,‬המבקשים‬ ‫לשפר עוד ועוד את הכלים העומדים לרשותנו בלי לשפר את מטרותינו‪.‬‬ ‫בהתקדמותנו בתחומי המדע והטכנולוגיה ניכר שילוב של רע וטוב‪ .‬נראה‬ ‫לפעמים שהפינוקים והנוחות שאנו נהנים מהם החלישו את חוסננו הגופני‬ ‫ואת עוצמתנו המוסרית‪ .‬ידענו פיתוח אדיר של אמצעי תעבורה‪ ,‬אבל‬ ‫אמצעים אלה משמשים כמה מאיתנו לסייע לפשע ולהרוג את אחינו בני‬ ‫האדם‪ ,‬או אותנו עצמנו‪ .‬אנו מגדילים את מהירותנו פי שניים‪ ,‬פי שלושה‪ ,‬פי‬ ‫מאה‪ ,‬אבל בתוך כך מתישים את עצבינו‪ ,‬וגם במהירות של ‪ 3,500‬קילומטרים‬ ‫בשעה נותרנו אותם קופים במכנסיים שהיינו בעת שנענו על רגלינו‪ .‬אנו‬ ‫מהללים את אמצעי המרפא והניתוח של הרפואה המודרנית‪ ,‬בתנאי שאינם‬ ‫יוצרים תופעות לוואי גרועות מן המחלה עצמה; אנו משבחים את שקדנותם‬ ‫של רופאינו במירוץ המטורף מול חוסנם של החיידקים וכושר ההמצאה של‬ ‫המחלה‪ ,‬ואנחנו אסירי תודה על השנים הנוספות שהעניק לנו מדע‬

‫הרפואה‪ ,‬בתנאי שאינן הארכה מעיקה של חולי ושל נכות וקדרות‪ .‬הגדלנו‬ ‫מאה מונים את יכולתנו ללמוד ולדווח על אירועי היום והעולם‪ ,‬אבל‬ ‫לפעמים אנחנו מתקנאים באבותינו הקדמונים‪ ,‬ששלוותם הופרה רק על ידי‬ ‫חדשות הכפר‪ .‬שיפרנו להפליא את תנאי חייהם של עובדים מיומנים ושל‬ ‫מעמד הביניים‪ ,‬אבל אפשרנו לכיבי הגטאות האפלים ולעוני המנוול לתסוס‬ ‫בערינו‪.‬‬ ‫אנו ששים על שחרורנו מעול התיאולוגיה‪ ,‬אבל האם פיתחנו אתיקה‬ ‫טבעית — קוד מוסרי שאינו תלוי דת — שתהיה חזקה דיה להגן מפני דחפי‬ ‫ההשתלטות‪ ,‬השחיתות והמין שלנו‪ ,‬כדי שלא יהפכו את הציוויליזציה שלנו‬ ‫לביצה טובענית של חמדנות‪ ,‬פשע ומתירנות? האם באמת נגמלנו‬ ‫מאי־סובלנות‪ ,‬או שמא רק העברנו אותה מתחום הדת אל מעשי איבה‬ ‫לאומיים‪ ,‬אידיאולוגיים או גזעניים? האם נימוסינו טובים או רעים מבעבר?‬ ‫"הנימוסים"‪ ,‬אמר נוסע בן המאה ה־‪" ,19‬נעשים גרועים ככל שאתה מתרחק‬ ‫מהמזרח אל המערב‪ .‬באסיה הם פגומים‪ ,‬באירופה אינם טובים‪ ,‬ובמדינות‬ ‫המערביות של אמריקה הם גרועים ממש"‪ 75.‬ועתה החל המזרח לחקות את‬ ‫המערב‪ .‬האם חוקינו מציעים לפושע הגנה רבה מדי מפני החברה והמדינה?‬ ‫האם הענקנו לעצמנו חופש רב מכפי שתבונתנו עשויה לעכל? האם אנחנו‬ ‫מתקרבים לאי־סדר מוסרי וחברתי שבו הורים מבועתים ימהרו לחזור אל‬ ‫חיקה של אמא־כנסייה ויפצירו בה להרביץ משמעת בילדינו‪ ,‬יהיה אשר יהיה‬ ‫המחיר לחירות המחשבה? האם כל התקדמות הפילוסופיה מאז דקארט לא‬ ‫היתה אלא טעות‪ ,‬מפני שלא השכילה להכיר בתפקידו של המיתוס כמנחם‬ ‫מכ ְאוֹב"‪76.‬‬ ‫חכְמָה ר ָב כ ָ ּﬠַס וְיוֹסִיף ַּדﬠַת יוֹסִיף ַ‬ ‫ושולט באדם? "כ ִּי בְ ּרֹב ָ‬ ‫האם הפילוסופיה התקדמה בכלל מאז קונפוציוס — והספרות מאז‬ ‫אייסכילוס? האם ודאי שהמוזיקה שלנו‪ ,‬על צורותיה המורכבות ותזמורותיה‬ ‫פַל ֶסטרינ ָה או מוזיקלית ומעוררת השראה‬ ‫האדירות‪ ,‬עמוקה יותר מזו של ּ‬ ‫יותר מהשירים החד־קוליים ששרו הערבים בימי הביניים בליווי פריטה על כלי‬ ‫נגינה פשוטים? )אדוארד ליין אמר על נגני קהיר‪" :‬הוקסמתי משיריהם יותר‬ ‫מכל מוזיקה אחרת ששמעתי אי־פעם"(‪ 77.‬איך אפשר להשוות את‬ ‫האדריכלות בת זמננו — נועזת‪ ,‬מקורית ומרשימה ככל שתהיה — למקדשי‬ ‫מצרים הקדומה ויוון העתיקה? ואיך אפשר להשוות את הפיסול שלנו עם‬

‫פסלי חאפרו והרמס‪ ,‬את תבליטינו עם תבליטי פרספוליס או הפרתנון‪ ,‬ואת‬ ‫ציורינו עם הציורים של יאן ון אַייק או הנס הוֹלב ּיין? ואם נכונה הטענה כי‬ ‫"החלפת הכאוס בסדר היא מהותה של האמנות ושל הציוויליזציה"‪ 78,‬האם‬ ‫אין הציור בן זמננו באמריקה ובמערב אירופה‪ ,‬המתאפיין בהחלפת הסדר‬ ‫בכאוס‪ ,‬סמל חי לנסיגת הציוויליזציה שלנו למצב של ניוון מבולבל וחסר‬ ‫מבנה?‬ ‫ההיסטוריה מספקת עושר חסר פניות כל כך‪ ,‬שאפשר לבסס כמעט כל‬ ‫טיעון על מבחר של דוגמאות‪ .‬אם נבחר את הראיות שלנו ברוח חיובית‪ ,‬נוכל‬ ‫אולי להגיע למחשבות מעודדות יותר‪ .‬אבל אולי עלינו להגדיר תחילה מה‬ ‫פירושה של קידמה בעינינו‪ .‬אם פירושה אושר רב יותר‪ ,‬אפשר להרים ידיים‬ ‫כמעט מהרגע הראשון‪ .‬יכולת הדאגה שלנו אינסופית‪ ,‬וגם אם נצליח לגבור‬ ‫על קשיים רבים ונגשים אידיאלים רבים‪ ,‬נמצא תמיד תואנה לאומללות‬ ‫מפוארת‪ .‬התפיסה שהאנושות או היקום אינם ראויים לנו מסבה לנו עונג‬ ‫סמוי‪ .‬טיפשי קצת להגדיר קידמה במונחים שיהפכו את הילד הממוצע‬ ‫לתוצר נעלה ומתקדם יותר של החיים לעומת המבוגר או החכם — שהרי‬ ‫ודאי שהילד הוא המאושר מבין השלושה‪ .‬האם יש מקום להגדרה‬ ‫אובייקטיבית יותר? נגדיר כאן את הקידמה כשליטה גוברת של החיים‬ ‫בסביבה‪ .‬הגדרה כזאת עשויה להיות תקפה לא רק לאדם‪ ,‬אלא גם‬ ‫לאורגניזם הצנוע ביותר‪.‬‬ ‫אל לנו לדרוש מהקידמה להיות רציפה או אוניברסלית‪ .‬יש ללא ספק‬ ‫נסיגות‪ ,‬ממש כפי שאצל היחיד המתפתח יש תקופות של כישלון‪ ,‬תשישות‬ ‫ומנוחה‪ .‬אם השלב הנוכחי הוא התקדמות מבחינת השליטה בסביבה‪,‬‬ ‫הקידמה אמיתית‪ .‬נוכל להניח שכמעט בכל רגע בהיסטוריה היו עמים שחוו‬ ‫קידמה ועמים שדעכו‪ ,‬כפי שרוסיה מתקדמת כיום ואנגליה נסוגה‪ .‬אותו עם‬ ‫עשוי להתקדם בתחום אחד ולסגת במקביל בתחום אחר‪ ,‬כפי שאמריקה‬ ‫של היום מתקדמת מהבחינה הטכנולוגית ונסוגה בתחום האמנויות הגרפיות‪.‬‬ ‫אם נגלה כי סוג הכשרון השכיח במדינות צעירות כמו אמריקה ואוסטרליה‬ ‫נוטה לתחום המעשי‪ ,‬הממציא‪ ,‬המדעי והביצועי‪ ,‬ולאו דווקא לטיפוס המצייר‬ ‫בתמונות או בשירים והמפסל באבן או במילים‪ ,‬נצטרך להבין כי בניסיון‬ ‫לשלוט בסביבה צומחים בכל דור ובכל מקום דווקא טיפוסים מסוימים ולא‬

‫אחרים‪ .‬אל לנו להשוות את המתרחש בארץ אחת ובזמן מסוים עם המיטב‬ ‫שנוּפּה מכל מכלול העבר‪ .‬השאלה הניצבת לפנינו היא האם האדם‬ ‫הממוצע אכן הגדיל את יכולתו לשלוט בתנאי חייו‪.‬‬ ‫אם נשווה את קיומנו המודרני — רעוע‪ ,‬כאוטי ורצחני כפי שהוא — עם‬ ‫הב ּוּרוּת‪ ,‬האמונות התפלות‪ ,‬האלימות והמחלות של העמים הפרימיטיביים‪,‬‬ ‫נגלה שמצבנו אינו גרוע כל כך‪ .‬גם אם השכבות הנמוכות במדינות התרבות‬ ‫אינן שונות בהרבה מהברברים‪ ,‬הרי מעליהן יש אלפים‪ ,‬מיליונים‪ ,‬שהגיעו‬ ‫לרמות שכליות ומוסריות שנדיר למצוא בקרב הפרימיטיבים‪ .‬תחת הלחצים‬ ‫המורכבים של חיי העיר אנחנו מוצאים לפעמים מקלט דמיוני בפשטות‬ ‫לכאורה של אורח החיים שקדם לציוויליזציה‪ ,‬אבל ברגעינו‬ ‫הרומנטיים־פחות אנחנו יודעים שזוהי תגובת מנוסה מהמטלות הממשיות‬ ‫שלנו‪ ,‬ושההערצה לפראים‪ ,‬או להלכי רוח צעירים רבים אחרים‪ ,‬היא ביטוי‬ ‫קצר רוח לחוסר הסתגלות אדולסצנטי‪ ,‬ליכולת מודעת שעדיין לא בגרה‬ ‫ומצאה את מקומה‪ .‬אותו "פרא ידידותי וזורם" היה אולי יצור נפלא אלמלא‬ ‫סכינו‪ ,‬חרקיו ולכלוכו‪ .‬מחקר שבדק שבטים פרימיטיביים ששרדו עד ימינו‬ ‫מגלה שיעור גבוה של תמותת ילדים‪ ,‬תוחלת חיים קצרה‪ ,‬פחות חוסן וזריזות‬ ‫ויותר רגישות למחלות‪ 79.‬אם הארכת החיים מלמדת על שליטה טובה יותר‬ ‫בסביבה‪ ,‬הרי טבלאות התמותה מבשרות בקול תרועה רמה על התקדמות‬ ‫האדם‪ ,‬שכן אריכות הימים בקרב לבנים באירופה ובאמריקה שילשה את‬ ‫עצמה בשלוש המאות האחרונות‪ .‬בכנס של קברנים שנערך באחרונה‬ ‫נידונה שאלת הסכנה המרחפת מעל משלח ידם נוכח העובדה שהאדם‬ ‫נוטה לאחר יותר ויותר את פגישתו עם המוות‪ 80.‬אבל אם הקברנים‬ ‫אומללים‪ ,‬הקידמה היא ממשית‪.‬‬ ‫בוויכוח בין הקדמונים למודרניים לא ברור כלל שידם של הקדמונים על‬ ‫העליונה‪ .‬האם הישג פעוט הוא שהרעב חוסל במדינות המודרניות‪ ,‬ושמדינה‬ ‫אחת יכולה כיום לגדל די והותר מזון לצורכי עצמה וגם לשלוח מאות מיליוני‬ ‫בושל חיטה לארצות במצוקה? האם אנו מוכנים להטביע במו ידינו את‬ ‫המדע שצמצם במידה שכזאת את האמונות התפלות‪ ,‬את ההתנגדות‬ ‫להשכלה ואת חוסר הסובלנות הדתי‪ ,‬או את הטכנולוגיה שהפיצה את המזון‪,‬‬ ‫את הבעלות על בתים‪ ,‬את הנוחות ואת ההשכלה והפנאי בצורה כה חסרת‬

‫תקדים? האם באמת נעדיף את האַגוֹרה האתונאית או את אסיפת העם‬ ‫הרומית על פני הפרלמנט הבריטי או הקונגרס האמריקאי? האם נסתפק‬ ‫בזכות הבחירה המצומצמת שהונהגה באטיקה או בבחירת השליט בידי‬ ‫פר ֶטוֹריָאני כפי שהיה נהוג לעתים ברומא הקיסרית? האם נבכר‬ ‫המשמר ה ּ‬ ‫את חוקי הרפובליקה האתונאית או האימפריה הרומית על פני החוקות‬ ‫המעניקות לנו "הביאס קורפוס"‪ ,‬חבר מושבעים‪ ,‬חירות דתית‬ ‫ואינטלקטואלית ואמנסיפציה לנשים? האם ערכי המוסר שלנו‪ ,‬רופפים ככל‬ ‫שיהיו‪ ,‬נופלים מאלה של אלקיביאדס הדו־מיני‪ ,‬והאם היה אי־פעם נשיא‬ ‫אמריקאי שנהג כמנהג פריקלס וחי עם קורטיזנה משכילה? האם עלינו‬ ‫להתבייש באוניברסיטאות הגדולות‪ ,‬בבתי ההוצאה הרבים ובשפע הספריות‬ ‫הציבוריות שלנו? באתונה היו מחזאים דגולים‪ ,‬אבל האם הם עלו בכשרונם‬ ‫על שקספיר‪ ,‬והאם היה אריסטופנס עמוק והומני כמו מולייר? האם נאומי‬ ‫דמוסתנס‪ ,‬איסוקרטס ואייסכינס נעלים מנאומיהם של צ'טהם‪ ,‬ברק ושרידן?‬ ‫האם עלינו להציב את גיבון מתחת להרודוטוס או תוקידידס? האם בספרות‬ ‫הקדומה יש משהו שישווה להיקף ולעומק של הרומן המודרני? הקדמונים‬ ‫עלו עלינו אולי באמנות‪ ,‬אם כי כמה מאיתנו יעדיפו בכל זאת את הנוטרדם‬ ‫של פריז על הפרתנון‪ .‬אילו חזרו האבות המייסדים של ארצות הברית‬ ‫לאמריקה‪ ,‬ואילו חזרו וולטר ודידרו לצרפת ופוֹקס ובנתהם לאנגליה‪ ,‬האם‬ ‫לא היו סבורים שאנו כפויי טובה מפני שאנו עיוורים למזלנו הטוב המאפשר‬ ‫לנו לחיות היום ולא אתמול — גם אם לא תחת פריקלס או אוגוסטוס?‬ ‫המחשבה שהציוויליזציה שלנו תגווע ככל ציוויליזציה אחרת‪ ,‬אינה צריכה‬ ‫להטרידנו יתר על המידה‪ .‬כפי ששאל פרידריך הגדול את חייליו המהססים‬ ‫בקרב קוֹלין‪" ,‬האם תרצו לחיות לנצח?"‪ 81‬אולי רצוי דווקא שהחיים ילבשו‬ ‫צורות חדשות‪ ,‬שציוויליזציות חדשות ומרכזים חדשים יזכו לתורם‪ .‬לעת עתה‬ ‫ייתכן שהניסיון למצוא מענה לאתגר המזרח העולה יזרים דם חדש בעורקי‬ ‫המערב‪.‬‬ ‫אמרנו שציוויליזציה גדולה אינה מתה לגמרי — ‪non omnis moriar.18‬‬ ‫הישגים נפלאים אחדים שרדו למרות כל תלאות המדינות הקמות ונופלות‪:‬‬ ‫יצירת האש‪ ,‬הגלגל וכלים בסיסיים אחרים; השפה‪ ,‬הכתיבה‪ ,‬האמנות והשיר;‬ ‫החקלאות‪ ,‬המשפחה‪ ,‬הטיפול ההורי; הארגון החברתי‪ ,‬המוסר והצדקה;‬

‫השימוש בהוראה להעברת חוכמת המשפחה והמין האנושי‪ .‬אלה יסודות‬ ‫הציוויליזציה‪ ,‬והם נשמרו בעקשנות גם במעבר המסוכן מציוויליזציה אחת‬ ‫לרעותה‪ .‬זוהי רקמת החיבור של ההיסטוריה האנושית‪.‬‬ ‫אם חינוך והשכלה הם הכלים שבאמצעותם הציוויליזציה מועברת מדור‬ ‫לדור‪ ,‬אין ספק שאנחנו מתקדמים‪ .‬הציוויליזציה אינה עוברת בירושה — כל‬ ‫דור ודור חייב ללמוד ולרכוש אותה מחדש‪ .‬אם תיקטע שרשרת המסירה‬ ‫למאה שנה‪ ,‬הציוויליזציה תמות ונשוב להיות פראים כבעבר‪ .‬הישגנו הנעלה‬ ‫ביותר כיום הוא אפוא ההשקעה חסרת התקדים של כסף ועמל במתן חינוך‬ ‫גבוה לכול‪ .‬הקולג'ים נחשבו פעם למותרות ונועדו למחצית הזכרית של‬ ‫המעמד הפריווילגי‪ ,‬ואילו כיום יש כל כך הרבה אוניברסיטאות‪ ,‬עד שדי לו‬ ‫לאדם שיידע לרוץ כדי שיקבל תואר דוקטור‪ .‬אולי איננו עולים על הגאונים‬ ‫הנבחרים של העת העתיקה‪ ,‬אבל העלינו את רמת הידע ואת ממוצע הידע‬ ‫יותר מבכל תקופה אחרת בהיסטוריה‪.‬‬ ‫רק ילד יתלונן שמורינו עדיין לא עקרו מן השורש את הטעויות ואת‬ ‫האמונות התפלות שנוצרו בעשרת אלפי השנים האחרונות‪ .‬הניסוי הגדול רק‬ ‫החל‪ ,‬והוא עדיין עלול לקרוס אל מול שיעור ילודה גבוה של בורות עיקשת‬ ‫ולמודת אינדוקטרינציה‪ .‬אך מה יהיה מלוא פריו של החינוך אם כל ילד וילד‬ ‫ילמד לפחות עד שנתו העשרים‪ ,‬ויוכל למצוא את דרכו אל האוניברסיטאות‪,‬‬ ‫הספריות והמוזיאונים המכילים ומציעים את אוצרות הרוח והאמנות של‬ ‫המין האנושי? נסו לראות בהשכלה לא רק צבירה קפדנית של עובדות‬ ‫ותאריכים ושמות שליטים‪ ,‬וגם לא רק את ההכשרה ההכרחית של היחיד‬ ‫למען יוכל להשתכר ולהתפרנס‪ ,‬אלא את ההעברה של מורשתנו השכלית‪,‬‬ ‫המוסרית‪ ,‬הטכנית והאסתטית בצורה המלאה ביותר לאנשים רבים ככל‬ ‫האפשר‪ ,‬למען הרחבת ההבנה‪ ,‬השליטה‪ ,‬היופי וההנאה של חיי האדם‪.‬‬ ‫המורשת שאנו יכולים להעביר עתה הנה עשירה מכפי שהיתה אי־פעם‬ ‫בעבר‪ .‬היא עשירה מזו של פריקלס‪ ,‬מפני שהיא כוללת את כל הפריחה‬ ‫היוונית שבאה אחריו; היא עשירה מזו של ליאונרדו‪ ,‬כי היא כוללת אותו ואת‬ ‫הרנסנס האיטלקי; היא עשירה מזו של וולטר‪ ,‬מפני שהיא מקיפה את‬ ‫הנאורות הצרפתית ואת הפצתה בעולם כולו‪ .‬אם הקידמה ממשית‪ ,‬למרות‬ ‫תלונותינו‪ ,‬אין היא כזאת מפני שאנחנו נולדים בריאים יותר‪ ,‬טובים או חכמים‬

‫יותר מתינוקות שנולדו בעבר‪ ,‬אלא מפני שאנחנו נולדים למורשת עשירה‬ ‫יותר‪ ,‬אנחנו נולדים על שלב גבוה יותר של אותו כ ַּן המשמש בסיס ותמיכה‬ ‫להווייתנו‪ ,‬וצומח ועולה עם הצטברות הידע והאמנות‪ .‬המורשת עולה‪ ,‬ועמה‬ ‫עולה האדם המקבל אותה‪.‬‬ ‫יותר מכול‪ ,‬ההיסטוריה היא היצירה והתיעוד של אותה מורשת; והקידמה‬ ‫היא השפע הגובר של המורשת הזאת‪ ,‬היא שימורה והעברתה והשימוש בה‪.‬‬ ‫לאלה מאיתנו הרואים בהיסטוריה לא רק תזכורת־אזהרה מפני הבלי האדם‬ ‫ופשעיו‪ ,‬אלא גם היזכרות מרוממת נפש בנפשות גדולות‪ ,‬העבר חדל להיות‬ ‫חדר זוועות מדכא ונעשה עיר שמימית‪ ,‬מחוז דעת רחב ידיים‪ ,‬שבו ריבוא‬ ‫קדושים‪ ,‬מדינאים‪ ,‬ממציאים‪ ,‬מדענים‪ ,‬משוררים‪ ,‬ציירים‪ ,‬מוזיקאים‪ ,‬אוהבים‬ ‫ופילוסופים עדיין חיים ומדברים‪ ,‬מלמדים ומגלפים ושרים‪ .‬ההיסטוריון לא‬ ‫יקונן על שהמשמעות היחידה בקיום האנושי היא מה שהאדם מכניס לתוך‬ ‫הקיום הזה‪ .‬אדרבה‪ ,‬הבה נתגאה בכך שאנו עצמנו יכולים להכניס משמעות‬ ‫לחיינו‪ ,‬ולפעמים אף משמעות הגוברת על המוות‪ .‬אם ישחק לו המזל‪ ,‬יוכל‬ ‫האדם לאסוף ככל הניתן ממורשת הציוויליזציה שלו‪ ,‬ולהעבירה לפני מותו‬ ‫לילדיו‪ .‬וכל עוד נשמה באפו‪ ,‬הוא יהיה אסיר תודה על מורשת בלתי נדלית זו‪,‬‬ ‫ויידע שהיא אמנו המזינה וחיי הנצח שלנו‪.‬‬ ‫לא כולי אמות )הורטיוס(‪.‬‬

:‫מדריך ביבליוגרפי‬ ‫לספרים שנזכרים בפרק הערות‬ Aristotle, Politics. Everyman's Library. Bagehot, Walter, Physics and Politics. Boston, 1956. Carter, Thomas F., The lnvention of Printing in China and lts Spread Westward. New York, 1925. Coxe, William, History of the House of Austria, 3V. London, 1847. Durant, Will, The Mansions of Philosophy. New York, 1929. Durant, Will and Ariel, The Story of Civilization: I. Our Oriental Heritage. New York, 1935. II. The Life of Greece. New York, 1939. III. Caesar and Christ. New York, 1944. IV. The Age of Faith. New York, 1950. V. The Renaissance. New York, 1953. TI. The Reformation. New York, 1957. TII. The Age of Reason Begins. New York, 1961. TIII. The Age of Louis XIV. New York, 1963. IX. The Age of Voltaire. New York, 1965. X. Rousseau and Revolution. New York, 1967. Encyclopaedia Britannica, 1966 edition. Gibbon, Edward, The Decline and Fall of the Roman Empire, ed. Milman, 6v. New York: N ottingham Society, n.d. Gobineau, J. A. De, The lnequality of Human Races. London, 1915. Gomme, A. W., The Population of Athens in the Fifth and Fourth Centuries B.C. Oxford, 1933. Gowen, H. H., and Hall, Josef, Outline History of China. New York, 1927. Granet, Marcel, Chinese Civilization. New York, 1930. Isocrates, Works. Loeb Library. Kautsky, Karl, Communism in Central Europe in the Time of the Reformation. London, 1897. Lane, Edward, Manners and Customs of the Modern Egyptians, 2V. London, 1846. Lemaître, Jules, ]ean]acques Rousseau. New York, 1907.

Pascal, Blaise, Pensées. Everyman's Library. Paul-Louis, Ancient Rome at Work. London, 1927. Plato, Dialogues, tr. Jowett, 4V. New York: Jefferson Press, n.d. Plutarch, Lives, 3V. Everyman's Library. Renan, Ernest, The Apostles. London: Methuen, n.d. ----, Marc Aurèle. Paris: Calman-Lévy, n.d. Sédillot, René, L'Histoire n'a pas de sens. Paris, 1965. Seebohm, Frederick, The Age of ]ohnson. London, 1899. Siegfried, André, America Comes of Age. New York, 1927. Spengler, Oswald, The Decline of the West, 2V. New York, 1927. Thucydides, History of the Peloponnesian War. Everyman's Library. Todd, A. J., Theories of Social Progress. New York, 1934. Toynbee, Arnold J., A Study of History, IOV. London, 1934f.

19‫הערות‬ ‫ ספקות‬.1 Sedillot, Rene, L'Histoire n'apas de sens 1 Durant, Our Oriental Heritage, 12 2 Durant, Age of Faith, 979 3 Sedillot, 167 4 Durant, The Reformation, viii 5 Durant, The Age of Reason Begins, 267 6

‫ היסטוריה וכדור הארץ‬.2 .2016 ,‫ הוצאת מאגנס‬,‫ תרגמה רמה איילון‬,347 '‫ מס‬,‫ מחשבות‬,‫ בלז פסקל‬7 .‫ שוקן תשל"ה‬,‫ תרגם מיוונית יוסף ליבס‬,109 ,‫ פידון‬,‫ אפלטון‬8

‫ ביולוגיה והיסטוריה‬.3 Durant, Caesar and Christ, 193, 223, 666 9

‫ גזע והיסטוריה‬.4 Gobineau, Inequality of Human Races, XV, 210 10 .211 ,‫ שם‬11 .37–36 ,‫ שם‬12 Todd, A. J., Theories of Social Progress, 276 ‫ בתוך‬13 Durant, Our Oriental Heritage, 934-38 ‫ ראו‬14

‫ מוסר והיסטוריה‬.6 Durant, Caesar and Christ, 211 15 Durant, The Renaissance, 576 16 Durant, Our Oriental Heritage, 275 17 Durant, The Reformation, 761 18 Durant, The Age of Reason Begins, 394 19 Durant, The Age of Voltaire, 64 20 Durant, Our Oriental Heritage, 265 21 Durant, The Reformation, 763 22 Durant, The Age of Voltaire, 487 23 Gibbon, Edward, Decline and Fall of the Roman Empire, I, 314 24

‫ דת והיסטוריה‬.7 Durant, Caesar and Christ, 296-97 25 Durant, The Age of Faith, 525-26 26 .‫ תשל"ה‬,‫ שוקן‬,‫ תרגם מיוונית יוסף ליבס‬.948 ,‫ החוקים‬,‫ אפלטון‬27 Durant, Our Oriental Heritage, 205-13 28 .504 ,434 ,419-416 ,‫ שם‬29 Renan, The Apostles, xxxiii 30 Lemaitre, Jean Jacques Rousseau, 9 31 Durant, The Mansions of Philosophy, 568 32

‫ כלכלה והיסטוריה‬.8 Durant, The Reformation, 752 33 Durant ,The Age of Louis XIV, 720 34 ‫ מוסד‬,‫ הלוי‬.‫א‬.‫ תרגם מיוונית והוסיף הערות א‬,‫ אנשי יוון‬:‫ חיי אישים‬,‫ בתוך פלוטראכוס‬,"‫ "חיי סולון‬35 .50 '‫ כרך ב עמ‬,1986 ‫ תשמ"ו‬,‫ ירושלים‬,‫ביאליק‬ Durant, The Life of Greece, 112-18 36 ‫ מוסד ביאליק‬,‫ תרגם יוסף ג' ליבס‬,‫ אנשי רומי‬:‫ חיי אישים‬,‫ בתוך פלוטראכוס‬,"‫ "טיבריוס גראקכוס‬37 .70 '‫ עמ‬,1954 Durant, Caesar and Christ, 111-22, 142-44,180-208 38

‫ סוציאליזם והיסטוריה‬.9 Encyclopaedia Britannica, II, 962b 39 Durant, Our Oriental Heritage, 231 40 Durant, The Life of Greece, 587-92 41 Paul-Louis, Ancient Rome at Work, 283-85 42 Durant, Caesar and Christ, 641 f 43 Szuma Ch'ien in Granet, Marcel, Chinese Civilization, 113 44 .‫ שם‬45 .Durant, Our Oriental Heritage, 700f 46 Gowen and Hall, Outline History of China, 142 47 In Carter, Thomas, The Invention of Printing in China and Its Spread Westward, 183 48 Durant, Our Oriental Heritage, 724-26 49 Durant, The Age of Reason Begins, 249-51 50 Kautsky, Karl, Communism in Central Europe in the Time of the Reformation, 121, 130 51 Durant, The Reformation, 383, 391, 398-401 52

‫ שלטון והיסטוריה‬.10 Renan, Marc Aurele, 479 53 Gibbon, Decline and Fall, 1,31 54

‫ היסטוריונים אחדים סבורים שתקופת הקיסרים האנטוניניים היתה הפוגה ברצף של התפוררות‬55 Arnold J. Toynbee, A Study of History (London, 1934 f.), IV, 60 :‫ ראו למשל‬.‫רומא‬ The French Revolution (New York, ‫( בספרו‬Taine) ‫ ראו למשל את תיאורו הבלתי נשכח של טיין‬56 1931), II, 209-33 Gomme, A. W., The Population of Athens in the Fifth and Fourth Centuries B.C., 21, 26, 47; Life 57 of Greece, 254 ,‫ תרגם מיוונית א"א הלוי‬,‫ תשי"ט‬,‫ ירושלים‬,‫ מוסד ביאליק‬,‫ תולדות מלחמת פילופוניס‬,‫ תוקידידס‬58 .‫ פא־פד‬,‫ספר שלישי‬ Thucydides, Peloponnesian War, iii 10; Life of Greece, 284 .‫ שוקן תשל"ה‬,‫ תרגם מיוונית יוסף ליבס‬,564–560 ,‫ פוליטיאה‬,‫ אפלטון‬59 .422 ,‫ שם‬60 Aristotle, Politics, No. 1310 61 Isocrates, Works, "Archidamus," No. 67 62 Durant, The Life of Greece, 464-66 :‫ פסקה זו מובאת כלשונה מתוך‬63 Durant, Caesar and Christ, 128-30 64 .‫ שם‬65

‫ היסטוריה ומלחמה‬.11 Durant, Our Oriental Heritage, 446 66 Durant, Caesar and Christ, 218 67 Seebohm, The Age of Johnson, xiii 68

‫ צמיחה ובליה‬.12 Durant, Our Oriental Heritage, I 69 Durant, The Mansions of Philosophy, 355; Toynbee, A Study of History, IV, 27f :‫ ראו‬70 Toynbee, A Study of History, I, 199 :‫ מצוטט בתוך‬71 Spengler, Decline of the West, 1 353, 90, 38 72 .Study of History, I, 27 If ‫ זוהי התיאוריה הראשונית בספרו של טוינבי‬73

?‫ האם הקידמה אמיתית‬.13 .The Mansions of Philosophy ‫ פרק זה מביא כמה קטעים ממסה באותו נושא בתוך‬74 Anon, in Bagehot, Physics and Politics, 110 75 .‫ קהלת א יח‬76 Lane, Edward, Manners and Customs of the Modern Egyptians, II, 66 77 Durant, Our Oriental Heritage, 237 78 Todd, Theories of Social Progress, 135 79 Siegfried, Andre, America Comes of Age, 176 80 Rousseau and Revolution, Ch. II, Sec. iii, William Coxe, History of the House of Austria, III, 379 81 "‫ הציטוטים מ"תולדות התרבות‬.(1969-1964) ‫"תולדות התרבות" ראה אור בעברית בהוצאת מ' ניומן‬ .‫המובאים בספר זה מתורגמים מהמקור האנגלי‬