115 68 13MB
Hebrew Pages [464] Year 2019
אנטוני ביוור
סטלינגרד
המצור הרה‑הגורל 1943‑1942
אנטוני ביוור
סטלינגרד
המצור הרה‑הגורל 1943‑1942
מאנגלית :עמנואל לוטם
ידיעות אחרונות ספרי חמד
Antony Beevor Stalingrad The Fateful Siege 1942‑1943
אנטוני ביוור סטלינגרד
המצור הרה‑הגורל 1943‑1942
Translated by Emanuel Lottem עורך אחראי :דב איכנולד עורכת הספרות המתורגמת :נעה סמלסון עריכת התרגום :אריה אורן עיצוב הכריכה :דור כהן הפקה וסדר :טפר בע"מ
אין לשכפל ,להעתיק ,לצלם ,להקליט ,לאחסן במאגר המידע ,לשדר או לקלוט בכל דרך או בכל אמצעי אלקטרוני ,אופטי, מכני ,או אחר – כל חלק שהוא מן החומר שבספר זה .שימוש מסחרי מכל סוג שהוא בחומר הכלול בספר זה אסור בהחלט אלא ברשות מפורשת בכתב מהמו"ל.
Copyright © Ocito Ltd. 1998, 2011 Miskal - Yedioth Ahronoth Books and Chemed Books | P.O.B. 445, Rishon LeZion 7510302, Israel כל הזכויות בעברית שמורות © 2019למשכל – הוצאה לאור מייסודן של ידיעות אחרונות וספרי חמד | ת"ד ,445ראשון לציון E-mail: [email protected] | 7510302 דאנאקוד | 362-5652מסת"ב | ISBN 978-965-564-455-5נדפס בישראל Printed in Israel 2019
תוכן רשימת התמונו ת מקורות התמונות רשימת המפות הקדמה למהדורה החדשה הקדמה
7 9 11 13 19
חלק ראשון" :העולם יעצור את נשימתו" פרק :1חרב פיפיות ושמה ברברוסה פרק " :2דבר אינו בלתי‑אפשרי לחייל הגרמני! " פרק " :3בעיטה בדלת ,וכל המבנה הרקוב יקרוס ארצה" פרק :4יהירותו של היטלר :עיכוב הקרב על מוסקבה
25 32 40 48
חלק שני :ברברוסה ,סיבוב שני פרק :5הקרב הראשון של גנרל פאולוס פרק " :6כמה אדמה צריך אדם אחד?" פרק " :7אף לא שעל לאחור" פרק " :8הגענו לוולגה!"
65 79 93 107
חלק שלישי" :העיר הרת‑הגורל" פרק " :9זמן הוא דם" :קרבות ספטמבר פרק :10רטנקריג ‑ פרק :11בוגדים ובעלי ברית פרק :12מבצרים של שברי אבן וברזל פרק :13ההסתערות האחרונה של פאולוס פרק " :14הכול לחזית!"
125 143 160 177 194 203
חלק רביעי :המלכודת של ז'וקוב פרק :15מבצע אורנוס פרק :16האובססיה של היטלר פרק " :17מבצר בלי גג"
219 241 251
פרק " :18מנשטיין בא! " פרק " :19חג המולד בדרך הגרמנית"
262 279
חלק חמישי :הכנעת הארמיה השישית פרק :20הגשר האוויר י פרק " :21כניעה לא באה בחשבון" פרק :22פלדמרשל גרמני אינו מתאבד בזוג מספריים!" פרק " :23הפסיקו לרקוד! סטלינגרד נפלה" פרק :24עיר המתים פרק :25חרב סטלינגרד
297 312 330 348 356 365
נספח א' :סדרי הכוחות הגרמניים והסובייטיים 19 ,בנובמבר 1942 נספח ב' :המחלוקת הסטטיסטית :מצבת הארמיה השישית בקסל ביבליוגרפיה מראי מקום הערות מפתח
377 383 385 397 401 431
רשימת תמונות רשימת התמונות מקבץ ראשון . 1 .2 .3 .4 .5 .6 .7 .8 .9 .10 .11 .12 .13 .14 .15
סתיו .1941שבויים סובייטים מובלים לעורף יולי .1942חי"ר גרמני צועד לעבר סטלינגרד כפר שנהרס במהלך הלחימה טנקים גרמניים בסטפת הדון אוגוסט .1942ארטילריה גרמנית לפני סטלינגרד ד"ר בק ,קצין הדת של דיביזיית החי"ר 297 פאולוס ,היטלר ,קייטל ,הלדר ובראוכיטש בוולפסשאנצה ספטמבר .1942טנקים של דיביזיית הפנצר 24בתנועה ספטמבר .1942שריונאים של הצבא האדום מקשיבים לנאום מפי חרושצ'וב הנוף שראו התגבורות הסובייטיות לפני חציית הוולגה חיילים גרמנים בפיקוד קצין מסתערים על מבני תעשייה חי"ר סובייטי בהתגוננות אוקטובר .1942איסוף תושבים אזרחיים בסטלינגרד מפקדת הארמיה ה‑ :62קרילוב ,צ'ויקוב ,גורוב ורודימצב חיילי הצבא האדום בהסתערות נוסח "אקדמיית סטלינגרד ללוחמת רחוב"
מקבץ שני .16 . 17 .18 .19 .20 .21 .22
אחד ממפקדי הדיביזיות של צ'ויקוב עם קשרית צעירה אוקטובר .1942חי"ר גרמני משתלט על סדנה הרוסה "הצלף האציל" זייצב מדיביזיית הרובאים הסיבירית 284 מבצע אורנוס :כיתור הארמיה השישית מבצע אורנוס מטוס תובלה יונקרס 52ממריא דצמבר .1942הארטילריה של ארמיית הפנצר הרביעית של הוט 7
8
. 23 .24 .25 .26 .27 .28 .29 .30 .31
תונומת תמישר
חיילי הארמיה השישית המכותרת אוספים אספקה מוצנחת ינואר .1943גנרל רוקוסובסקי ינואר .1943חי"ר גרמני נסוג בסופת שלגים ינואר .1943גנרל אדלר פון דניאלס נלקח בשבי ינואר .1943גרינג ביום השנה העשירי לעליית היטלר לשלטון ינואר .1943גנרל‑פלדמרשל פאולוס וגנרל שמידט אחרי הכניעה חייל גרמני "נשלף" מבונקר שרידי הארמיה השישית הולכים לשבי שבויים גרמנים ורומנים
מקורות התמונות Arkhiv( אני אסיר תודה במיוחד לארכיון המוזיאון הפנורמי של קרב סטלינגרד ,14 ,10 ') בוולגוגרד על התמונות מסMuzeya Panorami Stalingradskoy Bitvi
.20‑ ו19 ,18 Getty Images, London :25 ,23 ,22 ,17 ,3 ,1 Bundesarchiv, Koblenz :21 ,2 Imperial War Museum, London :31 ,29 ,28 ,26 ,11 ,9 ,8 ,5 ,4 Helmut Abt Verlag, Bis Stalingrad, Alois Beck :6 Westdeutsches Verlag, Das Oberkommando der Wehrmacht Gibt Bekannt, :7 Martin H. Sommerfeldt Archive Photos, London :15 ,12 Methuen & Co Ltd, Paulus and Stalingrad: A Life of Field Marshal :13 Paulus, Walter Goerlitz Topham Picturepoint, Edenbridge, Kent :16 AKG London :30 ,24
אוסף פרטי:27
9
רשימת המפות .1מבצע ברברוסה ,יוני‑דצמבר 1941 .2מבצע בלאו ,קיץ 1942 .3ההסתערות הגרמנית על סטלינגרד ,ספטמבר 1942 .4מבצע אורנוס ,נובמבר 1942 .5מבצעי וינטרגוויטר וסטורן הקטן ,דצמבר 1942 .6מבצע קולצו ,ינואר 1943
11
סטלינגרד הקדמה למהדורה החדשה "יש לנו חוק פשוט בארכיון שלנו" ,אמר לי אלוף‑משנה במשרד ההגנה הרוסי כשהתחלתי במחקר לקראת כתיבת ספר זה ב‑" .1994אתה אומר לנו מהו הנושא, אנחנו בוחרים את התיקים" .ידעתי מיד שאין טעם לערער .הגם שהארכיונים הממלכתיים של רוסיה נפתחו לפני חוקרים מחו"ל ב‑ ,1991הצבא עמד בהתנגדותו לפתיחת הארכיונים שלו .בסופו של דבר ,אחרי שלחצה עליו ממשלת ילצין ,נאלץ הארכיון של משרד ההגנה בפודולסק ,TsAMO ,ללכת בתלם .שיחק לי המזל ,והייתי אחד הזרים הראשונים ממש שניתנה להם גישה לפי התקנות החדשות" .טוב ,אתה יודע שאני כותב על הקרב על סטלינגרד" ,עניתי לו" .כדי לתת לך מושג על החומר שמעניין אותי ,מצאתי שאת הדוחות הכי מעניינים בארכיונים הצבאיים של גרמניה בפרייבורג כתבו אנשים מחוץ לשרשרת הפיקוד ,רופאים וכמרים". "אין שום כמרים בצבא האדום" ,צחק האל"ם מקרב לב ונופף מולי באצבע. "בטח שלא ,אבל מה עם הקצינים הפוליטיים? אני מעוניין בחומר שישקף את מציאות חייהם של החיילים בקרב". "ככה ,דוחות המחלקה הפוליטית "...אמר בקול מהורהר" .נצטרך לראות". כעבור חמישה חודשים ,כשהורשיתי סוף‑סוף להיכנס לארכיון בפודולסק עם המתרגמת שלי ,ד"ר ליובה וינוגרדובה ,מצאתי שהדוחות עבי הכרס הללו עלו על כל ציפיותַי .כמעט מדי לילה בלילו במשך הקרב ,משלהי אוגוסט 1942עד צאת השנה, שלחה המחלקה הפוליטית של חזית סטלינגרד למוסקבה ,במטוס ,דיווחים מפורטים במידה שלא תיאמן ,מסוג שכמעט לעולם אינו מצוי ביומני מבצעים .הם הופנו אל מרשל אלכסנדר שצֶ'רּבָקֹוב ,הקומיסר הראשי של הצבא האדום ,במוסקבה .הדוח היומי מילא ,בממוצע 12 ,עד 24עמודים .לא היו שום טשטושים לצורכי תעמולה, והרי אין לכם דבר מדהים יותר מזה בארכיפלג הארכיונים הסובייטיים .היתה לכך סיבה :סטלין היה מלא חרדה לתוצאות הקרב הזה ,ורצה לשמוע את האמת לאמיתה. ואכן ,התיקים האלה היו בדיוק מה שביקשתי. מזלי שיחק לי שבעתיים מבחינת התזמון .למרבה הצער ,החלון שנפתח למחצה בשעתו סגור היום כמעט לגמרי .ב‑ ,2001זמן לא רב אחרי שהשלמתי את המחקר 13
14
דרגנילטס
לספרי הבא ,על נפילת ברלין ,צלצל אלי ההיסטוריון השוודי לנארט סמואלסון והודיע לי שה‑( FSBשמו החדש של ה‑ )KGBהתחיל לבדוק את יומני הארכיונים, כדי לברר אילו תיקים בדיוק נפתחו לפני היסטוריונים מערביים .כמה חודשים אחר כך סיפרה לי קתרין מרידייל ,עוד מומחית להיסטוריה רוסית בת‑זמננו ,שעבדה אז במוסקבה על ספרה הבא ,כי היא לא הורשתה אפילו להיכנס לפודולסק ,וכי המידע הנוגע לחוקרים מחו"ל מנוהל עתה באופן ריכוזי ,לפי הנחיות מגבוה .אפשר ללמוד הרבה על המצב מהעובדה שמחשבים שימשו עכשיו לצורכי המעקב אחר חוקרים זרים ,אבל לא נמצא די כסף למִחשוב של אפילו קטלוג אחד ויחיד בארכיון. סטלינגרד ,השם המסמל יותר מכול את גבורתה של ברית המועצות ,היא נושא רגיש מאין כמוהו .במיוחד אמורים הדברים כיום ,כשהקרמלין ,ועמו כל המחנות הפוליטיים ,מבקשים להעמיד את ז'וקוב ואת הצבא האדום (נקיים מכתם הסטליניזם, שהוסר מעליהם בימי חרושצ'וב) כסמלים לאחדותה של רוסיה ולגדולתה .די מהר התברר לי שכאשר אני משוחח עם ותיקי הקרב ,עלי להישמר שלא להסתבך בוויכוחים פוליטיים איתם .די ברמז קלוש שבקלושים לביקורת על סטלין ,ואפילו האנטי‑סטליניסט הקיצוני ביותר מביניהם ייכנס למגננה .נראה כי ביקורת על סטלין, מנהיג המלחמה הדגול ,גורעת מערכו של הקורבן שהקריבו. המחקר בגרמניה היה מסובך פחות ,ובכל זאת הוא הניב הפתעות בלתי‑צפויות .לא ציפיתי למצוא בארכיון הצבאי של הארכיון הפדרלי ()Bundesarchiv‑Militärarchiv בפרייבורג אים ברייסגאו הרבה יותר מנתונים סטטיסטיים ומתיעוד יבש של האירועים ,מתוך יומני המבצעים והתיקים ששרדו .הם נשלחו במטוסים לפני ששטפו הסובייטים את שדות התעופה של הארמיה השישית המכותרת .אבל אפילו נתוני האפסנאות -דוחות הקצבת המזון -חשפו היבט של הקרב שלא היה ידוע לרבים: המספר הגדול של אזרחים סובייטים ששירתו בשורות הוורמאכט. ועוד מצאתי בארכיון פרייבורג שפע בלתי‑צפוי של חומר על המוראל ועל התנאים ,בדיווחיהם של הרופאים הצופים תמיד מקרוב בסבלות אנוש ושל קציני הדת של הצבא הגרמני .היה גם תיק עבה של יותר מ‑ 100מכתבים לנשים או להורים שכתבו באמצע ינואר חיילים שידעו כי זו תהיה המילה האחרונה שישלחו הביתה, משום שהצבא האדום הלך וסגר על שדה התעופה ּפִיטֹומנ ִיק .המכתבים האלה יורטו והופקעו בהוראת גבלס ,שביקש להשתמש בהם כבסיס לתיאור גיבורי של ההקרבה הגרמנית -רעיון שהוא נאלץ לנטוש עד מהרה .למרבה ההפתעה, היסטוריונים גרמנים כמעט לא השתמשו בחומר זה -המספק חשיפה מעניינת של הלכי הרוח השונים ,שכן יש בו ניגודים מרשימים של הצנוע עם הרהבתני -אלא רק כדי להוכיח כי המכתבים המצוטטים ברב‑המכר הגדול של שנות
השדחה הרודהמל המדקה
15
החמישים" ,המכתבים האחרונים מסטלינגרד" ,היו מזויפים קרוב לוודאי. במדור אחר של הארכיון מצאתי את דיווחיהם של קצינים וחיילים שהוטסו מתוך ה ֵקסֶל -כיס הכיתור -וכתבו לפי פקודה .האנשים האלה ,לרוב שניים מכל דיביזיה, היו על פי רוב אלה שנבחרו לתיבת נח של היטלר .הרעיון שלו היה שהוא יוכל למחות את אסון סטלינגרד אם יקים ארמיה שישית חדשה מזרעיה הסמליים של הישנה .הדוחות האישיים שלהם ,שנכתבו כמעט מיד אחרי צאתם מהכיתור ,נראו לי חשובים במיוחד ,בהתחשב בנסיבות חיבורם .האנשים לא היו צריכים לחשוש מפני קצינים בכירים :הם ידעו כי הקצינים שביקשו את הדוחות השתוקקו עד ייאוש לקבל מידע אמין על מה שקרה ,וניכר שהם עצמם חשו צורך להעיד עדות אמת, שכן זה היה חובם לכל חבריהם לנשק שנשארו מאחור. התערובת של הקלה ואשמת ניצולים בקרב כל אלה שהוצאו מסטלינגרד בעוד מועד מרשימה מאין כמותה .למעשה ,הסתקרנתי מאוד כשגיליתי כי אותם קצינים שהוטסו אל הדרור מתופת הכיתור לא הוקיעו את הגנרלים השבויים ,למשל גנרל פון ז ַיידלִיץ‑קּורצּבָך ,ששיתפו פעולה עם הסובייטים בניסיון שווא לחולל הפיכה נגד היטלר .הם הבינו ללבם מלא הכעס של הקצינים הבכירים שנפלו בשבי ,החשים כי היטלר בגד בהם והמלאים אשמה על שהם עצמם שכנעו את חייליהם להמשיך ולהילחם בלי תכלית .אך כשראיינתי קצינים זוטרים יותר ,אלה שנפלו בשבי אחרי הכניעה והצליחו איכשהו לצאת חיים מהשנים שעשו במחנות עבודה סובייטיים, התברר לי שהם עדיין אינם יכולים לסלוח לאותם גנרלים ששיתפו פעולה עם שוביהם. כידוע לכול ,ראיונות עם ותיקי קרבות ועם עדי ראייה ,בייחוד אם התנהלו יותר מ‑ 50שנה לאחר מעשה ,אינם אמינים כל עיקר .אך כאשר משתמשים בתוכנם במשותף עם מקורות שניתן לאמתם ,יש ביכולתם לשפוך אור רב מאין כמוהו .גם כאן שיחק לי המזל ,כשניתן לי ליצור קשר עם אחדים מקציני המטה של הארמיה השישית שהוטסו החוצה בפקודתו של ּפָאּולּוס ממש לפני הסוף .גנרל הברון ברנד פַרייטָג פון לֹוִרינגהֹופֶן ,שעמו שוחחתי במינכן ,היה גם מפקד הפנצר הראשון שהגיע לוולגה ,בפאתיה הצפוניות של סטלינגרד ,באוגוסט .1942חשוב עוד יותר היה וינריך ּבֵר ,שביקש להעמיד דברים על דיוקם למען הפרוטוקול .הוא סיפר לי את הסיפור האמיתי על שליחותו בינואר ,1943כששיגרו אותו פאולוס וגנרל‑פלדמרשל פון מַנשטַיין אל היטלר כדי שינסה לשכנע אותו להתיר לארמיה השישית להיכנע. הבוקר שבו ישבתי והקשבתי לסיפורו של בר על הפגישה עם היטלר ,המוקף בקציני המטה שלו במפקדתו בבונקר בַרסטֶנבורג ,היה אחד המרתקים ביותר בחיי. אין ספק כי הבעיה הקשה ביותר בכתיבה על סטלינגרד היא הצורך לתת תשובה כלשהי לשאלה קשה מאין כמותה :האם הצלחת הצבא האדום ,שהחזיק מעמד נגד
16
דרגנילטס
כל הציפיות ,נבעה מגבורה ומהקרבה עצמית אמיתיות או מהמחסומים שהקימו הנקוו"ד והקומסומול מאחורי החזית ,והחרדה התמידית מפני הוצאה להורג בידי המחלקות המיוחדות? איננו יכולים לדעת לבטח אם החיילים שנתקפו בהלת מנוסה בשלב הראשון של הקרב על העיר ,בסוף אוגוסט ובספטמבר ,היו רוב או מיעוט .הדבר היה בראשית הדרך ,לפני 8באוקטובר ,היום שבו חשה המחלקה הפוליטית של חזית סטלינגרד כי יש ביכולתה לדווח ,בלשונה המחרידה" :הלוך הרוח התבוסתני חוסל כמעט כליל ומספר מקרי הבגידה הולך ומתמעט" .באותם ימים ,ייתכן מאוד שלא היה זה מיעוט גרידא .אבל בה במידה ,אין ספק באשר להחלטיות המדהימה של רבים מחיילי הצבא האדום ,אם לא של רובם ,להמשיך להיאחז במדרך הרגל ההולך ומצטמצם שלהם על הגדה המערבית של הוולגה. שום דבר דומה לזה לא נעשה על ידי שום צבא מערבי במלחמת העולם השנייה. למען האמת ,ההשוואה האפשרית היחידה היא לקורבן המחריד של הצבא הצרפתי בוֶורדָ ן ,במלחמת העולם הראשונה. מכל מקום ,הוויכוח חשוב יותר מכפי שהוא נראה ממבט ראשון .רוסים צעירים בימים אלה אינם מסוגלים לתפוס את סבלותיה של מלחמת העולם השנייה ,כפי שהסביר לי בלהט אל"ם שפגשתי ברכבת לוולגוגרד .אבל אם הם אינם יכולים להבין זאת ,כיצד יוכלו היסטוריונים צעירים באירופה ובאמריקה לתפוס דברים כאלה בעתיד? האם הם ינסו לנתח את מספר חברי המפלגה או הקומסומול ,את אחוזי הפעילים ,האינטלקטואלים ,פועלי התעשייה או האיכרים ,לפלג אותם לפי גיל ומצב משפחתי ,ולגבש את מסקנותיהם על סמך נתונים סטטיסטיים מהארכיון ותו לא? ובכן ,התשובה היא שהם לא יוכלו לעשות זאת .המערכת הסובייטית ,שלא כמו הוורמאכט הביורוקרטי ,פשוט לא הטריחה את עצמה לתעד את פרטיהם האישיים של חייליה .רק כשהתחיל הנקוו"ד לחשוד באדם מסוים ב"בגידה במולדת" ,הועלה המידע האישי שלו על הכתב. זמן קצר אחרי שראה ספר זה אור ב‑ 1998התגלעה מחלוקת גדולה ,עם פרסום ספרו של דיוויד גלַנץ" ,הגדולה בתבוסותיו של ז'וקוב" .גלנץ חשף את העובדה שהצבא האדום תזמן את מבצע מרס ,התקפה גדולה (שהסתיימה באסון) על הבליטה הגרמנית סביב רז ֶ'ב בנובמבר ,1942כך שתתנהל בד בבד עם מבצע אורנוס לכיתור הארמיה השישית הגרמנית בסטלינגרד .אין ספק שגלנץ הרים תרומה גדולה להיסטוריוגרפיה של המלחמה בחזית המזרחית ,כשהפנה את תשומת הלב אל מרחץ הדמים הנורא ההוא ,שצמרת הצבא האדום טאטאה אל מתחת לשטיח ,למרבה החרפה .ובכן ,האם היה מבצע מרס בצפון רק הסחה שנועדה לסייע למתקפה בסטלינגרד? או שמא היה זה מבצע מקביל ,חשוב לא פחות מאורנוס ,שהתנהל סביב סטלינגרד בדרום? אם זו
השדחה הרודהמל המדקה
17
האמת ,הרי שהיא מחייבת שינוי קיצוני בחשיבתנו על מערכת סטלינגרד בכללותה. גלנץ ,שאולי נסחף אחר חשיבותה של תגליתו ,השתכנע כי גנרל ז'וקוב קיבל על עצמו את מלוא האחריות למבצע מרס והניח בידי גנרל וָסִילי ֶיבסקי את תכנון הכיתור הגדול סביב סטלינגרד .אני עצמי התחלתי לפקפק קשות בטיעוניו של גלנץ אחרי שנועצתי בשני בני הסמכא הגדולים ביותר בנושא ,פרופ' ג'ון אריקסון המנוח ופרופ' אולג רז ֵ'שֶבסקי מהאקדמיה למדעים (לפני שהתרתח עלי בגלל ספרי על ברלין ,הוא תמך בכל לב בעבודתי על סטלינגרד) .למיטב הבנתי ,רז'שבסקי לא הסכים לקבל אפילו את טענתו הבסיסית של גלנץ כי מבצע מרס היה אסון ,בלי שום צד של זכות .בהרצאתו בסמינר סטלינגרד ,שהתקיים בלונדון ב‑ 9במאי ,2000הוא קבע" :מטרתו העיקרית של המבצע [מרס] הושגה ,משום שאפילו דיביזיה [גרמנית] אחת לא הועברה מהחלק המרכזי של החזית לחלקה הדרומי". בשיחות שקיימנו מאוחר יותר הדגיש פרופ' רז'שבסקי בתוקף רב שבשום פנים אין לראות את וסילייבסקי כמפקד המבצעי של אורנוס ,משום שכל החלטה הועברה כלפי מעלה ,אל המטה הכללי הסובייטי ,הסטַבקָה ,ופירושו של דבר הוא סטלין בכבודו ובעצמו .גם ג'ון אריקסון תמך בטענה זו ,כשאמר כי "לא לווסילייבסקי ולא לז'וקוב היו סמכויות פיקוד" ,וכנציגי הסטבקה ,הם היו פשוט "סוכני הדיווח של סטלין" .העובדה שלא היו לווסילייבסקי מטה או מפקדה מאמתת בלי ספק את ההערכה הזו של תפקידו ,כמדווח בלבד. חזרתי ובדקתי את המאמר המקורי שפירט את תנועותיו של ז'וקוב בתקופה שקדמה לשני המבצעים .יומנו של ז'וקוב מלמד באורח משכנע שהוא הוציא הרבה יותר זמן על תכנון מבצע אורנוס סביב סטלינגרד ,מאשר על תכנון מרס בחזית קלינין .מ‑ 1בספטמבר ועד 19בנובמבר ועד בכלל ,ז'וקוב שהה 19יום במוסקבה, 1 רק שמונה ימים וחצי בחזית קלינין ,ולא פחות מ‑ 52ימים וחצי בציר סטלינגרד. חוסר השוויון הבולט הזה שם קץ אחת ולתמיד לתיאוריה כאילו מבצע מרס היה בגדר "שיגעון לדבר אחד" אצל ז'וקוב ,וכאילו וסילייבסקי היה מין מפקד עליון ועצמאי למבצע אורנוס בדרום .ועוד אפשר להסיק מכאן הרבה מאוד על סדר העדיפויות בתכנון של אורנוס ושל מרס. לאחר זמן שלח אלי פרופ' רז'שבסקי עותק של דיוני האגודה הרוסית של היסטוריונים של מלחמת העולם השנייה בסוגיה זו .הם אמנם שיבחו את גלנץ על עבודתו שחשפה פרטים כה רבים על מבצע מרס ,אבל מסקנתם הכללית נשארה בעינה :אורנוס היה מלכתחילה המבצע המרכזי ,ואילו מרס היה הסחה .כפי שהם הציגו זאת ,המציין העיקרי היה הקצבת תחמושת הארטילריה לשני המבצעים .מספר הפגזים לתותח שקיבל אורנוס היה גדול ב‑ 80אחוזים ממה שקיבל מרס .עובדה זו לבדה ,סברו משתתפי הדיון ,מספיקה כדי להגיע למסקנה סופית .ברור שעדיין
18
דרגנילטס
דרושה עבודה רבה בנושא זה ,אבל חוששני שחוסר הגישה לתיקים הרלוונטיים בפודולסק יכביד עליה מאוד. סטלינגרד אינה חשובה רק כסמל לגבורה שגילו הסובייטים במלחמת העולם השנייה .היא היתה גם נקודת המפנה הפסיכולוגית במלחמה( .נקודת המפנה הגיאופוליטית קדמה לה ,בדצמבר ,1941כשכוחותיו של היטלר נהדפו ממוסקבה וארצות הברית הצטרפה למלחמה ).וכך ,כשנפוצה הבשורה על כניעתו של פאולוס ברחבי העולם ,השתכנעו סוף‑סוף הבריות בכל אתר ואתר שהנאצים לא יוכלו לנצח בשום פנים .גם הגרמנים נאלצו פתאום להיישיר מבט מציאותי אל עתידם. המלחמה היתה עתידה להסתיים בהסתערות הצבא האדום על ברלין .ועד עצם היום הזה אפשר לראות את הגרפיטי שהשאירו חייליו ,באותיות קיריליות ,על קיר הרייכסטג" :סטלינגרד‑ברלין". אנטוני ביוור ספטמבר 2010
סטלינגרד הקדמה "את רוסיה" ,קבע המשורר פיודור איבנוביץ' טיּוצֶ'ב" ,אי‑אפשר להבין בׂשכל" .ואת הקרב על סטלינגרד אי‑אפשר להבין כראוי באמצעות בדיקה שגרתית .מחקר צבאי גרידא של מאבק הטיטנים הזה לא יצליח להביע את ממשותו על הקרקע ,בדיוק כפי שהמפות של היטלר בוֹולפסשָאנצֶה שלו ברסטנבורג בודדו אותו בעולמו ההזוי, הרחק מסבלותיהם של חייליו. שאיפתו של ספר זה היא לתאר ,במסגרתה של הרצאת דברים היסטורית מהסוג המקובל ,את התנסויותיהם של החיילים בשני הצדדים ,תוך שימוש במבחר גדול של חומרים חדשים ,בייחוד מארכיונים רוסיים .מגוון המקורות חשוב להבעת צביונה חסר התקדים של הלחימה ההיא והשפעותיה על אלה שנלכדו בתוכה ,כמעט בלי סיכוי לצאת ממנה חיים. המקורות כוללים יומני מבצעים ,דוחות של קציני דת ,סיפורים אישיים ,חקירות שבויים גרמנים ואחרים בידי הנקוו"ד (המשטרה החשאית) ,יומנים אישיים וראיונות עם משתתפים .אחד המקורות העשירים ביותר בארכיון המרכזי של משרד ההגנה הרוסי בפודולסק מכיל את הדוחות המפורטים מאוד שנשלחו מדי יום מחזית סטלינגרד אל אלכסנדר שצֶ'רּבָקֹוב ,ראש המחלקה הפוליטית של הצבא האדום במוסקבה .הם מתארים לא רק מעשי גבורה ,אלא גם "אירועים יוצאי דופן" (הלשון הנקייה ששימשה את הקומיסרים לתיאור התנהגות בוגדנית) ,כמו עריקה ,מעבר אל שורות האויב ,פחדנות ,שלומיאליות ,פציעה עצמית" ,הסתה אנטי‑סובייטית" ואפילו שכרות .השלטונות הסובייטיים הוציאו להורג כ‑ 13,500מחייליהם שלהם בסטלינגרד -יותר ממספר האנשים במצבת של דיביזיה שלמה 1.הבעיה העיקרית, כפי שגיליתי במהרה ,היתה לנסות ולשקלל את ההקרבה העצמית האמיתית של כה רבים מחיילי הצבא האדום אל מול חוזק היד הברוטלי לחלוטין נגד רכי הלב, שנקטו המחלקות המיוחדות של נקוו"ד (הן הוכפפו כעבור זמן קצר מאוד לארגון הריגול הנגדי שאך זה הוקם ,סמֶר"ש). חוסר המעצורים שכמעט לא ייאמן של המערכת הסובייטית מסביר במידה רבה, אך לא שלמה ,מדוע עברו כה רבים מחיילי הצבא האדום לשעבר להילחם לצד 19
20
דרגנילטס
הגרמנים .בסטלינגרד ,דיביזיות הקו הקדמי של הארמיה השישית כללו יותר מ‑50 אלף אזרחי ברית המועצות במדים גרמניים .חלקם גויסו לשירות בכפייה אכזרית, אחרי שהורעבו עד מוות במחנות שבויים .אחרים התנדבו בלב שלם .בקרבות האחרונים ,כפי שמעידים דוחות גרמניים רבים ,גילו אותם אזרחים סובייטים, שנקראו הִיוִוים ,גבורה ומסירות בלחימה נגד בני ארצם .אין צורך לומר שהנקוו"ד של ּבֶרי ָה נתקף בהלה של חשדנות קדחתנית ,כשהתבררו לו ממדי חוסר הנאמנות. נושא זה הוא עדיין בחזקת טאבו ברוסיה של היום .אל"ם בחיל הרגלים שהיה דרך מקרה שותפי לתא שינה בנסיעה לוֹולגֹוגרד (כפי שנקראת היום סטלינגרד) סירב בתחילה להאמין שאפילו רוסי אחד היה מסוגל ללבוש מדים גרמניים .הוא השתכנע לבסוף כשסיפרתי לו על דוחות הקצבת המזון של הארמיה השישית בארכיונים הגרמניים .תגובתו ,כמי ששטם בעליל את סטלין על הטיהורים שעשה בצבא האדום ,היתה מעניינת" .הם הפסיקו להיות רוסים" ,אמר חרש .דבריו היו חזרה כמעט מדויקת על הנוסחה שהיתה שגורה 50שנה ויותר לפני כן ,כשדיווחה חזית סטלינגרד לשצ'רבקוב במוסקבה על "רוסים לשעבר" 2.הרגשות שעוררה המלחמה הפטריוטית הגדולה נותרו בעינם ,חסרי סלחנות היום כמעט כפי שהיו אז. הסיפור המלא של איוולת ,חוסר רחמים וטרגדיה אומר דרשני בכמה מובנים בלתי‑צפויים .בצד הגרמני ,ההיבט המדהים ביותר נעוץ לאו דווקא בסוגיה הבולטת של מעורבות הוורמאכט בפשעי מלחמה ,שעדיין שנויה במחלוקת משולהבת בגרמניה של היום .הוא נעוץ ,תחת זאת ,בבלבול של סיבה עם מסובב, ובייחוד בבלבול בין אמונות פוליטיות לבין תוצאותיהן .החיילים הגרמנים בברית המועצות - כפי שחושפים מכתבים רבים מאוד שנשלחו מסטלינגרד -היו שרויים בליקוי מאורות מוסרי גמור .היעדים שהוצבו להם -שעבוד הסלאבים והגנה על אירופה מפני הבולשביזם באמצעות מכת מנע -פעלו כבומרנג ,בלשון המעטה .עד עצם היום הזה ,רבים מהגרמנים שחזרו משם חיים רואים את הקרב על סטלינגרד כמלכודת סובייטית מחוכמת ,שהם התפתו להיכנס לתוכה בשורה של נסיגות בכוונה תחילה .לפיכך הם רואים את עצמם כקורבנות האסון ,לא כמחולליו. אבל דבר אחד אינו שנוי כלל במחלוקת .הקרב על סטלינגרד נשאר כשהיה ,נושא טעון במישור האידיאולוגי וחשוב במישור הסמלי .המילה האחרונה לא תיאמר בנושא זה עוד שנים רבות. חלק גדול מהזמן שהוצאתי על מחקר לספר הזה היה עלול לרדת לטמיון ,והזדמנויות רבות‑ערך היו מוחמצות ,אלמלא עזרתם והצעותיהם של ארכיבאים וספרנים .אני אסיר תודה במיוחד לבאים :פראו אירינה רנץ מהספרייה להיסטוריה בשטוטגרט; הר מאייר ופראו ארהרדט מהארכיון הצבאי של הארכיון הפדרלי בפרייבורג; פראו
המדקה
21
שטאנג ואחרים מסגל הספרייה של המכון לחקר ההיסטוריה הצבאית בּפֹוטסדָ ם; ולרי מיכאילוביץ' רומיאנצב מהמרכז לארכיונים היסטוריים ולהנצחה צבאית של משרד ההגנה בפודולסק; ד"ר קיריל מיכאילוביץ' אנדרסן ,מנהל המרכז הרוסי לשימור ולמחקר של מסמכי ההיסטוריה בת‑זמננו במוסקבה; ד"ר נטליה בוריסובנה וולקובה, מנהלת הארכיון הממלכתי הרוסי לספרות ולמדעי הרוח; וד"ר דינה ניקולאייבנה נוחוטוביץ' מהארכיון הממלכתי של הפדרציה הרוסית. אני חב חוב בל ישוער לד"ר דטלף פוגל ,שהושיט לי עזרה בדרכים רבות מספור בתחילת מחקרי ,וגם העמיד לרשותי את אוסף הפרסומים של אגודות סטלינגרד של חיילים ותיקים גרמנים ואוסטרים שברשותו .ד"ר אלכסנדר פרידריך פאולוס הרשה לי באדיבותו לעיין במסמכים של סבו ,גנרל‑פלדמרשל פרידריך פאולוס ,וסיפק לי העתקים של דברים שכתבו בני המשפחה בנושא זה לאחר מעשה .פרופ' ד"ר האנס גירגנזון ,הפתולוג של הארמיה השישית בקסל (כיס הכיתור של סטלינגרד) הסביר לי בסבלנות רבה את פרטי עבודתו וממצאיו שם ,ואת הרקע למותם של חיילים גרמנים נצורים -מרעב ,מקור ומעקָה (סטרס) .בן שפרד הסביר בטובו את ממצאי המחקר החדיש על הלם קרב במלחמת העולם השנייה .אני אסיר תודה גם על השקפותיו של קורט ,הרוזן פון שווייניץ ,על אסטרטגיה בסטלינגרד ,ועל דבריו על השלכות המינוח הצבאי ששימש בתשדורות בנובמבר .1942 על ייעוץ לגבי מקורות רוסיים ועל הצעות אחרות אני אסיר תודה לבאים :יורי אוביזאקוב ,ד"ר קתרין אנדרייב ,פרופ' ג'ון אריקסון ,ד"ר ויקטור גורברוב ,ג'ון הולידיי ,אל"ם למר איבנוביץ' מקסימוב מהאגף להיסטוריה של משרד ההגנה הרוסי ופרופ' אנטולי אלכסנדרוביץ' צ'רנובאייב .אני חב רבות גם לאלה שהעמידו אותי בקשר עם ניצולי סטלינגרד ,גם ברוסיה וגם בגרמניה ,ולאלה שעזרו ודאגו לי בנדיבות שכזו בשתי הארצות :כריס אלכסנדר ,לאופולד הרוזן פון ביסמרק ,אנדרו גימסון ,כריסטיאנה פן דה פלדה ,רס"ן יואכים הברון פון מלצן ,ד"ר מארי‑כריסטינה, הרוזנת פון שטאופנברג ,וגלב והרייט שסטקוב. בוולגוגרד אני חב רבות לסיועם ולנדיבותם של ד"ר ראיסה מרטובנה פטרוניובה, סגנית הרקטור של אוניברסיטת וולגוגרד ,ועמיתיה פרופ' נדייז'דה וסילייבנה דולינה ,מנהלת לימודי ההיסטוריה והתרבות ,גלינה בוריסובנה מהמחלקה להיסטוריה ובוריס ניקולאייביץ' אולקו ,מנהל מוזיאון האוניברסיטה ,וכן סייעו בידי ניקולאי סטפנוביץ' פיודורטוב ,יו"ר ועד ותיקי המלחמה של מחוז וולגוגרד, וסא"ל גנאדי וסילייביץ' פבלוב. התרגומים מרוסית הם מעשה ידיהן של ד"ר גליה וינוגרדובה וליובוב וינוגרדובה, שעזרתן במשא ומתן על גישה לארכיונים היתה מופת של דיפלומטיה מיומנת, עקשנות ורוח טובה .תרומתן ,שלא לדבר על ידידותן ,חוללה תמורה במיזם כולו.
22
דרגנילטס
אני אסיר תודה עד מאוד לאותם משתתפים ועדי ראייה שהיו מוכנים לפנות זמן ומאמצים רבים להעלאת זיכרונות העבר .אחדים נתנו לי בנדיבות רבה כתבי יד שלא פורסמו ,מכתבים ויומנים .שמותיהם -מלבד השלושה שהעדיפו שלא להזדהות רשומים בפתח מראי המקום שבסוף הספר.ספר זה לא היה זוכה לעלות על הכתב אלמלא אליאו גורדון מהוצאת פינגווין, שהגה את הרעיון ,וכן פיטר מאייר בארצות הברית והאנס אוואלד דדה בגרמניה, שהתלהבותם מהמיזם ותמיכתם בו מעצם ראשיתו הם שאפשרו את המחקר .במיוחד, נפלה בידי הזכות שאנדרו נורנברג היה לי סוכן ספרותי ,יועץ וידיד. בראש ובראשונה נתונה תודתי ,כתמיד ,לארטמיס קופר ,רעייתי ועורכת הטיוטות הראשונות שלי ,שהושיטה לי עזרה כה רבה בחודשי היעדרותי מהארץ ,כאשר היתה לה עבודה רבה די והותר משלה. הערת המתרגם :למען הנוחות בזיהוי ,מספרי הארמיות הגרמניות כתובים במילים (כגון הארמיה השישית) ,והסובייטיות -בספרות (ארמיה ;)62מספרי הקורפוסים הגרמניים מופיעים בספרות לטיניות (קורפוס ,)IVוהסובייטיים -בספרות (קורפוס .)16ועוד" :חזית" בצבא האדום שקולה כנגד "קבוצת ארמיות" בצבא הגרמני.
חלק ראשון
"העולם יעצור את נשימתו"
מפה :1מבצע ברברוסה, יוני‑דצמבר 1941 צ
קו החזית 4 ,בדצמבר 1941 גבול בינלאומי
הים הלבן
ארכנגלסק
שוודיה
פינלנד דוו
הלסינקי
אגם אונייגה
מפרץ פינלנד
אגם לדוגה
חולם ויטבסק
ה מ ו ע צ ו ת ברסט ליטובסק בריאנסק
אורל
יפט
פר
נ'
נ'
ז'יטומיר
נייץ
דו
נ'
סטלינגרד
נ
הונגריה
בוג
נ'
נ'
וו
לבוב דנ
לגה
קורסק וורונייז' קייב צ'רקסי ויניצה חרקוב דון פר נ' פולטבה ' דניי אומן
קב' ארמיות דרום
ייס
סאטוב
קב' ארמיות צפון רסטנבורג ורשה קב' ארמיות מרכז
סמולנסק מינסק
טולה
קויבישב
הב
ריגה
לטי
ב ר י ת
הים
לנינגרד
דמיאנסק קלינין מוסקבה
סטוקהולם
טר
נ'
ינה
טגנרוג רוסטוב אסטרחאן
קרץ'
מאיקופ
הים הכספי
גרוזני
ים אזוב
הרי
קו
וקז
אודסה קרים
בוקרשט
רומניה
סבסטופול בולגריה
הים השחור
איסטנבול טורקיה ק"מ
1
חרב פיפיות ושמה ברברוסה הבוקר הקיצי של שבת 21 ,ביוני ,1941היה מושלם .ברלינאים רבים יצאו ברכבת לפוטסדם כדי לבלות את היום בגני סן סּוסִי .אחרים יצאו לשחייה בחופי ואנז ֵה או ניקולסז ֵה .בבתי הקפה כבר התחלף המלאי העשיר של בדיחות על טיסתו של רודולף הֵס לבריטניה בסיפורים על הפלישה הממשמשת ובאה לברית המועצות .אחדים, שהצטמררו למחשבה על הרחבתה של המלחמה עד כדי כך ,תלו את תקוותיהם ברעיון שסטלין ימסור את אוקראינה לגרמניה ברגע האחרון. אנשי השגרירות הסובייטית בשדרת אּונטֶר דֶ ן לִינדֶ ן שהו במשרדיהם .מברק בהול ממוסקבה דרש "הבהרה חשובה" 1לגבי ההכנות הצבאיות רחבות הממדים שהתנהלו לאורך הגבול ,מהים הבלטי עד הים השחור .ולנטין ּבֵֶרז'קֹוב ,המזכיר הראשון והמתורגמן הראשי ,טלפן אל משרד החוץ הגרמני בווילהלמשטראסה כדי להסדיר פגישה .נאמר לו שהרייכסמיניסטר (שר הרייך) יואכים פון ריבנטרופ היה מחוץ לעיר ,ושאת סגן השר ,הברון פון וַייצזאקֶר ,לא היה אפשר להשיג בטלפון. שעות הבוקר חלפו להן ,ועוד ועוד מברקים בהולים הגיעו ממוסקבה ודרשו מידע. אווירה של היסטריה כבושה השתררה בקרמלין עם הצטברות הראיות לכוונותיה של גרמניה ,אשר נוספו על ההתרעות שהתקבלו בשמונת החודשים הקודמים ,יותר מ‑ 80במספר .סגן ראש הנקוו"ד דיווח זה עתה על לא פחות מ" 39חדירות מטוסים אל מעבר לגבולות ברית המועצות" ביום הקודם 2.הוורמאכט לא ניסה כלל להצניע את הכנותיו ,אבל דומה שחוסר הסודיות רק חיזק את הרעיון שקנה שביתה בדעתו הנפתלת של סטלין ,כי כל זה אינו אלא חלק מתוכניתו של אדולף היטלר לחלץ ממנו ויתורים רבים יותר. שגריר ברית המועצות בברלין ,ולדימיר דֵ קָנֹוזֹוב ,היה שותף לאמונתו של סטלין כי מדובר בסך הכול במערכה של סילוף מידע ,שמקורה הראשוני בלונדון .הוא אפילו דחה דוח מאת הנספח הצבאי שלו ,שהודיע לו כי 180דיביזיות גרמניות התפרסו לאורך הגבול .דקנוזוב ,בן‑חסותו של ראש הנקוו"ד לַבֶרנטִי ּבֶרי ָה ,היה גיאורגי כמוהו ,ובעל דרגה בכירה בנקוו"ד .ניסיונו בענייני חוץ לא חרג בהרבה מעבר לחקירה ול"טיהור" של דיפלומטים סובייטים מנוסים הרבה יותר ממנו .אחרים 25
26
"ותמישנ תא רוצעי םלועה"
בנציגות ,גם אם לא העזו להביע את דעותיהם בתקיפות רבה מדי ,לא פקפקו בכך שהיטלר מתכנן פלישה .הם אפילו שלחו את דפי ההגהה של שיחון שהוכן למען כוחות הפלישה ,אשר הובאו בחשאי לקונסוליה הסובייטית בידי דּפָס קומוניסט גרמני .הביטויים השימושיים ברוסית שהופיעו בו כללו בין השאר" :היכנע!" "ידיים למעלה!" "איפה יושב‑ראש הקולחוז שלך?" "האם אתה קומוניסט?" ו"אני יורה!" צלצולי הטלפון החוזרים ונשנים של ברז'קוב לווילהלמשטראסה נענו בהודעה שריבנטרופ "אינו כאן ואיש אינו יודע מתי יחזור" 3.בצהרי היום ניסה המזכיר הראשון לפנות אל עובד אחר במשרד החוץ ,ראש המחלקה הפוליטית" .אני משוכנע שמשהו קורה במפקדת הפיהרר .יש לשער שכולם נמצאים שם" ,שמע מפיו .אבל שר החוץ הגרמני דווקא היה בברלין .ריבנטרופ היה עסוק בהכנת הוראות לשגרירות הגרמנית במוסקבה ,שנשאו את הסימון "בהול! סוד מדינה!" הוטל על השגריר, פרידריך ורנר הרוזן פון דר שּולֶנבורג ,למסור למחרת בבוקר -כשעתיים אחרי שתתחיל הפלישה -רשימת קובלנות לממשלה הסובייטית ,שתשמש כאמתלה. שעות אחר הצהריים של שבת בברלין חלפו להן ,הגיע הערב ,והמברקים ממוסקבה נעשו יותר ויותר תזזיתיים .ברז'קוב טלפן לווילהלמשטראסה מדי חצי שעה ,ועדיין לא היה שום פקיד בכיר שהסכים לקבל את שיחתו .מבעד לחלון הפתוח של משרדו ראה את קסדות שּוצמָן החדודות ,בנוסח הפרוסי הישן ,של השוטרים השומרים על השגרירות .מעבר להם טיילו ברלינאים טיולים של מוצאי שבת באונטר דן לינדן .הניגוד בין מלחמה לשלום לבש צביון סוריאליסטי ,מבלבל חושים .רכבת האקספרס מברלין למוסקבה עמדה לעבור באותה שעה דרך הארמיות הגרמניות הממתינות ,ולחצות את הגבול כאילו הכול כשורה. במוסקבה זימן שר החוץ הסובייטי ויאצ'סלב מֹולֹוטֹוב את הרוזן פון דר שולנבורג לקרמלין .אחרי שפיקח על השמדת מסמכיה הסודיים של השגרירות ,יצא שגריר גרמניה לפגישה שנקבעה לתשע וחצי .כשהוצגו בפניו ראיות להכנותיהם של הגרמנים ודרישה להסבירן ,הוא לא הודה שהפלישה ממשמשת ובאה .הוא רק הביע את השתוממותו על שברית המועצות אינה מסוגלת להבין את המצב וסירב להשיב על כל שאלה בטרם יתייעץ עם ברלין. שולנבורג היה דיפלומט מהאסכולה הישנה ,משוכנע בצדקת הכלל שטבע ביסמרק -אסור לגרמניה לצאת למלחמה על רוסיה -והיתה לו סיבה טובה להתפלא על בערותו של הקרמלין .יותר משבועיים לפני כן הוא הזמין את דקנוזוב, שהיה אז במוסקבה ,לארוחת צהריים פרטית ובמהלכה הציג בפניו את תוכניותיו של היטלר .ניכר ברוזן הקשיש שהוא חש עצמו פטור מכל חובת נאמנות למשטר הנאצי ,אחרי שהפיהרר שיקר לו בגלוי וטען שאין הוא רוקם שום מזימות נגד
הסורברב המשו תויפיפ ברח
27
רוסיה *.אבל דקנוזוב ,שנדהם לשמע החשיפה ,חשד מיד בהונאה .סטלין ,שהגיב גם הוא באותה דרך ,התפוצץ בישיבת הפוליטביורו" :סילופי המידע הגיעו עכשיו לדרג השגרירים!" 4סטלין היה משוכנע שרוב ההתרעות היו "אנגליסקאיה פרובוקציה" חלק ממזימתו של וינסטון צ'רצ'יל ,אויבה המושבע של ברית המועצות ,לחרחרמלחמה בין ברית המועצות לבין גרמניה .מאז טיסתו של הס לסקוטלנד ,נעשתה הקנוניה שראה סטלין בדמיונו סבוכה ומסובכת שבעתיים. סטלין ,שסירב לקבל את אפשרות הפלישה עד לשעות אחר הצהריים של אותה שבת ,עדיין פחד פחד מוות מכל התגרות בהיטלר .גבלס השווה אותו ,לא בלי הצדקה מסוימת ,לארנב מהופנט מול נחש .דוחות שהגיעו בזה אחר זה ממשמרות הגבול דיברו על חימום מנועי טנקים ביערות שמעבר לגבול ,ועל אנשי הנדסה צבאית גרמנית שבונים גשרים על נהרות ומסלקים את סבכי התיל הדוקרני שנפרסו קודם לכן לפני עמדותיהם .מפקד המחוז הצבאי המיוחד ִקי ֶיב התריע שמלחמה עומדת לפרוץ בתוך שעות .הגיעו דיווחים מהנמלים הבלטיים על ספינות גרמניות שהפסיקו פתאום להעמיס מטענים והפליגו הביתה .אבל סטלין ,הרודן הטוטליטרי, עדיין לא היה מסוגל להשלים עם הרעיון שמהלך המאורעות יכול להימצא מחוץ לשליטתו. באותו לילה ,אחרי דיונים ממושכים עם מפקדיו הבכירים של הצבא האדום בלשכתו ,ניאות סטלין לשגר הודעה מוצפנת לכל מפקדות המחוזות הצבאיים ** במערב" .במהלך 23‑22ביולי ייתכנו התקפות פתע של הגרמנים על חזיתות לנינגרד ,הבלטית המיוחדת ,המערבית המיוחדת ,קייב המיוחדת ואודסה .משימת כוחותינו היא לא להיגרר אחר התגרויות כלשהן העלולות לחולל סיבוכים גדולים. בה בעת צריכים הכוחות ...להימצא בכוננות קרבית מלאה ,כדי לעמוד בפני מכה פתאומית אפשרית מצד הגרמנים ובעלי בריתם" 5.חיל הים ,וכמה קצינים בכירים של הצבא האדום ,התעלמו בשקט מפקודותיו של סטלין שלא לגייס עתודות .אבל ליחידות רבות ,ההתרעה שיצאה רק אחרי חצות איחרה את המועד. בברלין נואש ברז'קוב מכל תקווה להשיג את משרדו של ריבנטרופ ככל שהתמשך הלילה .ופתאום ,בסביבות שלוש לפנות בוקר ,צלצל הטלפון לידו" .הר רייכסמיניסטר פון ריבנטרופ" ,הודיע קול לא מוכר" 6,מעוניין להתראות עם נציגי * בסופו של דבר התנקם בו היטלר .שולנבורג ,שקושרי יולי בחרו בו ב‑ 1944כשר החוץ שלהם אחרי שתתממש תוכניתם להתנקש בחיי הפיהרר ברסטנבורג ,נתלה בבית סוהר נאצי בנובמבר של אותה שנה. * כאמור לעיל" ,חזית" היא המונח הסובייטי המקביל ל"קבוצת ארמיות" בצבאות גרמניה ובעלות‑הברית * המערביות[ .המתרגם]
28
"ותמישנ תא רוצעי םלועה"
הממשלה הסובייטית במשרד החוץ בווילהלמשטראסה" .ברז'קוב הסביר שיידרש זמן כדי להעיר את השגריר ולהזמין מכונית. "מכוניתו של הרייכסמיניסטר כבר ממתינה לפני שגרירותכם .השר מעוניין להתראות עם הנציגים הסובייטים תכף ומיד". בצאתם מהשגרירות מצאו דקנוזוב וברז'קוב לימוזינה שחורה ממתינה לצד המדרכה .פקיד משרד החוץ במדי שרד עמד ליד הדלת ,וקצין ס"ס נשאר יושב ליד הנהג .כשהחלו לנסוע הבחין ברז'קוב כי מעבר לשער ברנדנבורג כבר הפציע השחר מעל עצי הטירגרטן .היה זה בוקרו של היום הארוך בשנה. כשהגיעו לווילהלמשטראסה מצאו קהל גדול מול הבניין .הכניסה בעלת גגון הברזל המחושל היתה שטופה באורות המצלמות של צוותי יומני החדשות .עיתונאים הקיפו את שני הדיפלומטים הסובייטים וסנוורו אותם לרגע במבזקי המצלמות שלהם .קבלת הפנים הבלתי‑צפויה הזאת עוררה בברז'קוב חשש מפני הגרוע מכול, אבל דקנוזוב נותר ,ככל הנראה ,איתן באמונתו שגרמניה וברית המועצות שרויות עדיין במצב של שלום. השגריר הסובייטי" ,בקושי מטר וחצי בגובה ,בעל חוטם קמור קטן וכמה קווצות של שיער שחור דבוקות לקרקפתו הקירחת" 7,לא היה מרשים בהופעתו .כשקיבל היטלר את פניו לראשונה ,הוא הורה להעמיד לצדדיו את שני שומרי הס"ס הגבוהים ביותר שלו ,כדי להטעים את הניגוד .אבל הגיאורגי קטן הקומה היה מסוכן לאלה שהיו מסורים לסמכותו .הוא נודע בשם "התליין מּבָאקּו" על פעילותו לדיכוי הקווקז בעקבות מלחמת האזרחים הרוסית .הוא אפילו הורה לבנות בבית השגרירות בברלין תא עינויים והוצאה להורג ,כדי לטפל בחשודים בבגידה בקהילה הסובייטית. ריבנטרופ ,שהמתין לבואם ,פסע הלוך ושוב בחדרו "כמו חיה בכלוב" 8.לא היה שום זכר לאותה "ארשת של מדינאות שהיתה שמורה עמו לאירועים גדולים". "יש לפיהרר זכות מוחלטת להתקיף את רוסיה עכשיו" ,חזר ואמר ,כאילו ניסה לשכנע את עצמו" 9.בלי ספק היו הרוסים מתקיפים אותנו בעצמם ,אלמלא עשינו זאת אנו" .הסובבים אותו היו משוכנעים שהוא אינו יכול להתמודד עם המחשבה על הרס מה שנראה לו כגדול ההישגים בקריירה הדיפלומטית שלו ,הסכם מולוטוב‑ריבנטרופ .ייתכן גם שהוא התחיל לחשוד כי הימורו הפזיז של היטלר עלול להתגלות כגדול האסונות בהיסטוריה. שני הנציגים הסובייטים הובאו למשרדו הענקי של הרייכסמיניסטר .משטח של רצפת פרקט מעוצבת ,רחבת ידיים ,הוליך אל שולחן הכתיבה שבקצהו הרחוק מהדלת .פסלוני ארד ניצבו לאורך הקירות .כשהתקרבו ,נדהם ברז'קוב למראהו של ריבנטרופ" .פניו היו ארגמניות ונפוחות ,עיניו היו מזוגגות ודלוקות" 10.הוא שאל את עצמו אם האיש אינו שתוי.
הסורברב המשו תויפיפ ברח
29
אחרי לחיצות ידיים לצאת ידי חובה ותו לא ,הוליך אותם ריבנטרופ אל שולחן צדדי ,שם התיישבו .דקנוזוב התחיל להקריא איגרת שביקשה הסברים מרגיעים מממשלת גרמניה ,אבל ריבנטרופ שיסע את דבריו ואמר שהוא הוזמן לפגישה מסיבות אחרות לגמרי .הוא הקריא בגמגום דברים שהיו שקולים כנגד הכרזת מלחמה ,אם כי המילה הזאת לא נאמרה במפורש" :יחסה העוין של הממשלה הסובייטית כלפי גרמניה והאיום הרציני שמייצגים ריכוזי הכוחות הרוסיים על גבולה המזרחי של גרמניה אילצו את הרייך לנקוט צעדי‑נגד צבאיים" 11.ריבנטרופ חזר על עצמו כמה פעמים ,בדרכים שונות ,והאשים את ברית המועצות בכל מיני מעשים, לרבות חדירה צבאית לשטח גרמני .בבת‑אחת התברר לברז'קוב שהוורמאכט כבר פתח בלי ספק בהתקפתו .הרייכסמיניסטר קם פתאום ועמד .הוא מסר את הנוסח המלא של תזכיר היטלר לשגרירו של סטלין ,שהמילים נעתקו מפיו" .הפיהרר הטיל 12 עלי להודיע לך רשמית על צעדי ההתגוננות הללו". דקנוזוב קם גם הוא על רגליו .פדחתו הגיעה בקושי לכתפו של ריבנטרופ. משמעות הדברים ששמע נקלטה סוף‑סוף" .אתם תתחרטו על ההתקפה המעליבה, 13 המתגרה והטורפנית מיסודה הזאת על ברית המועצות .אתם תשלמו עליה ביוקר!" הוא פנה לצאת ,עם ברז'קוב מאחוריו ,וצעד אל הדלת .ריבנטרופ חש להדביק אותם. "אמור להם במוסקבה" ,לחש בבהילות" ,שאני התנגדתי להתקפה הזאת". השחר כבר עלה כאשר נכנסו דקנוזוב וברז'קוב ללימוזינה לנסיעה הקצרה בחזרה לשגרירות הסובייטית .באונטר דן לינדן מצאו שפלגת ס"ס כבר הקיפה את גוש הבניינים .בתוכו שמעו מפי אנשי הסגל שהמתינו לשובם כי כל קווי הטלפון שלהם נותקו .הם הדליקו את מקלט הרדיו כדי להאזין לתחנה רוסית .שעון מוסקבה הקדים את שעון הקיץ הגרמני בשעה אחת ,כך שהשעה היתה עכשיו 06:00בבוקר ביום א', 22ביוני .למרבה ההשתוממות ומגינת‑הנפש ,מהדורת החדשות הרחיבה את הדיבור על עלייה בנתוני התפוקה של התעשייה והחקלאות הסובייטיות .בעקבותיה באה התעמלות הבוקר .לא נאמרה מילה על הפלישה הגרמנית .אנשי הנקוו"ד והגר"או (המודיעין הצבאי) הבכירים בשגרירות חשו מיד לקומה העליונה ,אזור מוגבל שהיה סגור בדלתות פלדה מחוסמת ובתריסי פלדה על החלונות ,והתחילו להזין מסמכים סודיים לתנורים מהירי‑בעירה מיוחדים ,שהותקנו שם לשעת חירום. בבירת ברית המועצות הועמדו בכוננות סוללות הנ"מ ,אבל לרוב התושבים עדיין לא היה מושג על המתרחש .אנשי הנֹומֶנקלָטּוָרה* שנצטוו לאייש את משרדיהם חשו משותקים בהיעדר כל הכוונה .סטלין לא דיבר .שום קו הפרדה בין פרובוקציה לבין *
המעמד המיוחס בעל זכויות היתר בחברה הסובייטית חסרת המעמדות[ .המתרגם]
30
"ותמישנ תא רוצעי םלועה"
מלחמה בקנה מידה מלא לא הוגדר מעולם ,ואיש לא ידע מה קורה בחזית .התקשורת התמוטטה תחת לחץ ההסתערות. אפילו האופטימיסטים הקנאים ביותר בקרמלין הבינו שתקוותיהם נופצו .האימות התקבל ב‑ 03:15ממפקד צי הים השחור ,שדיווח על הפצצה גרמנית על בסיס חיל הים ב ֵסבַסטֹוּפֹול .קציני הים הסובייטים לא יכלו שלא להיזכר בהתקפת הפתע היפנית על פורט ארתור ב‑ .1904גאורגי ָמלֶנקֹוב ,אחד ממקורביו של סטלין ,סירב להאמין לדבריו של אדמירל ניקולאי קּוזני ֵיצֹוב ,ולכן טלפן שוב בעצמו כדי לשוחח אישית עם המפקד בסבסטופול ולוודא שאין זה תכסיס שהגו קצינים בכירים כדי לכפות פעולה על המנהיג .בחמש וחצי -שעתיים אחרי פתיחת המתקפה בחזיתות המערביות -מסר שולנבורג את הכרזת המלחמה של גרמניה הנאצית למולוטוב. לדברי אחד הנוכחים ,דמעות זעם עמדו בעיניו של השגריר הקשיש כשדיבר ,והוא הוסיף וחיווה את דעתו האישית לאמור שהחלטתו של היטלר היתה בגדר טירוף. מולוטוב מיהר אל לשכתו של סטלין ,שם התכנס הפוליטביורו .כששמע סטלין את החדשות ,הוא צנח לכיסאו ,לפי המסופר ,ולא פצה פה .שרשרת השגיאות הכפייתיות שלו סיפקה לו חומר רב למחשבה מרה .המנהיג שנודע יותר מכול בעורמתו חסרת המעצורים ,נפל בפחת שהוא עצמו היה האחראי העיקרי לחפירתה. הידיעות שהגיעו מהחזית בימים הבאים סיפרו על אסונות נוראים ,וסטלין, שאופיו הבריוני כלל נימה חזקה של פחדנות ,זימן את בריה ומולוטוב להתייעצות סודית .האם עליהם לבקש שלום עם היטלר ,יהיו המחיר וההשפלה אשר יהיו ,כפי שקרה בּבֶרסט‑לִיטֹובסק ב‑ ?1918הם יוכלו לוותר על רוב אוקראינה ,על ּבי ֵילֹורּוסי ָה טמֵנֹוב. ועל המדינות הבלטיות .מאוחר יותר זומן לקרמלין שגריר בולגריה איוון ס ָ מולוטוב שאל אותו אם יהיה מוכן לשמש כמתווך ,אך הוא סירב ,לתדהמתם" .גם אם תיסוגו עד הרי אּוָרל" ,ענה להם" 14,אתם עדיין תנצחו בסופו של דבר". רוב רובם של התושבים בפנים ברית המועצות עדיין לא ידעו מאומה על האסון שאירע לארצם .היה זה יום השבתון השבועי ,ומרכז מוסקבה היה ריק מאדם .אדמירל קוזנייצוב ,מפקד חיל הים ,הרהר על המראות השלווים כשעשה את הדרך לקרמלין במכוניתו .תושבי הבירה "עדיין לא ידעו שאש בוערת בגבולות ושהיחידות הקדמיות שלנו שרויות בלחימה כבדה". לבסוף ,בצהרי היום ב‑ 22ביוני ,קולו של מולוטוב -לא קול סטלין -הוא שבקע ממקלטי הרדיו" .בארבע לפנות בוקר היום תקפו כוחות גרמניים את ארצנו ,בלי שהציגו שום תביעות לברית המועצות ובלי הכרזת מלחמה" .הודעתו לא מסרה פרטים" .ענייננו צודק" ,סיכם בקול מאובן" .האויב יובס .אנחנו ננצח". התנסחותו של מולוטוב היתה נטולת השראה ודיבורו היה כבד ומסורבל ,אבל
הסורברב המשו תויפיפ ברח
31
ההכרזה עוררה תגובה אדירה ברחבי ברית המועצות .העיר סטלינגרד שעל הנהר וולגה אולי היתה רחוקה מזירת הלחימה ,אבל הדבר לא גרע מאומה מרושם הדברים" .זה היה כאילו נפלה פצצה משמים ,זה היה זעזוע נורא" ,סיפרה לימים סטודנטית צעירה 15.היא התנדבה מיד לשרת כאחות .חבריה וחברותיה ,ובייחוד חברי הקומסומול (תנועת הנוער הקומוניסטית) החלו לאסוף תרומות למאמץ המלחמתי. אנשי המילואים לא המתינו לצו גיוס .הם התייצבו לאלתר .בתוך חצי שעה מנאומו של מולוטוב יצא איש המילואים ויקטור גֹונצָ'רֹוב מביתו אל מרכז הגיוס. אשתו ,שעבדה בחניון החשמליות של סטלינגרד ,לא יכלה להתפנות כדי להיפרד ממנו .אבל אביו הזקן ליווה אותו -כדי לשלח אותו לדרכו ,שיער .הוא לא העלה על דעתו שאביו ,קוזק בן 81ש"נלחם בארבע מלחמות" 16,בא בכוונה להתנדב .אבל לזעמו הרב של גונצ'רוב קשישא ,אנשי המרכז דחו אותו. באוניברסיטה הטכנית של סטלינגרד ,בקרבת מפעל הטרקטורים הענקי ,תלו הסטודנטים מפה גדולה על הקיר ,מוכנים ומזומנים לסמן בדגלים את התקדמותו של הצבא האדום לתוך גרמניה" .חשבנו" ,אמרה אחת מהם" 17,שאנחנו נרסק את האויב במהלומה אחת ,אדירה ומכרעת" .יומני חדשות רבים מספור על ייצור טנקים ועל הישגים תעופתיים שכנעו אותם בעוצמתה התעשייתית והצבאית הכבירה של ברית המועצות .הרושם שעשו התמונות היה עז שבעתיים בארץ שעד לאחרונה נחשלה מאחור בכל תחומי הטכנולוגיה .מלבד זאת ,שליטתה הכול‑יכולה של המערכת הסטליניסטית מבית שיוותה לה צביון שאינו ניתן לערעור ,בעיני אלה שנמצאו בתוכה" .התעמולה נפלה על קרקע שהוכשרה היטב" ,הודה עוד אחד מהסטודנטים של סטלינגרד" 18.לכולנו היה הדימוי החזק הזה ,של המדינה הסובייטית כארץ שאי‑אפשר להכניע אותה" .איש מהם לא חזה בדמיונו את מר הגורל הצפוי לברית המועצות ,ועוד פחות מזה את מה שצפן הגורל לעיר המופת סטלינגרד ,עם מפעלי ההנדסה שלה ,הפארקים העירוניים ובתי הדירות הגבוהים והלבנים הנשקפים על הנהר הגדול וולגה.
"דבר אינו בלתי־אפשרי לחייל הגרמני!" 2
"דבר אינו בלתי‑אפשרי לחייל הגרמני!"
1
במהלך ליל 21ביוני יכלו הדיפלומטים בברלין ובמוסקבה רק לנחש מה קורה לאורך הגבול המפריד בין ארצותיהם .מעולם לא היו משרדי החוץ כה מיותרים. כ‑ 3,050,000חיילים גרמנים -ולצדם ארמיות של מדינות ציר אחרות ,שהביאו את המספר הכולל לארבעה מיליון איש -התכוננו לפלוש לברית המועצות ,מפינלנד ועד לים השחור" .העולם יעצור את נשימתו!" הכריז היטלר בישיבת תכנון ,כמה חודשים לפני כן .היעד העליון היה "כינונו של קו הגנה נגד רוסיה האסייתית ,מנהר הוולגה עד אַרכַנג ֶלסק" 2.לאחר מכן יוכל הלופטוואפה להשמיד את אזור התעשייה האחרון שיישאר לברית המועצות בהרי אורל. הלילה ההוא היה הקצר ביותר בשנה .מאות אלפי החיילים שהסתתרו ביערות האשוח והאשוחית בפרוסיה המזרחית ובפולין הכבושה שמרו על דממה אלחוטית. חטיבות ארטילריה שהגיעו לאזורי הגבול במזרח שבועות לפני כן ,לכאורה כדי להתכונן לתמרונים ,היו מוכנות כדבעי .בפרוסיה המזרחית עסקו צוותי התותחים, לבושים בבגדים ישנים שנלקחו מאיכרים מקומיים ,בהעברת פגזים נוספים קדימה בעגלות משק ,והסוו אותם בקרבת עמדות ירי שנבחרו מראש .רוב החיילים האמינו לסיפור שכל התרגיל הזה היה חלק ממבצע הטעיה ענקי שנועד להסתיר את ההכנות לפלישה לבריטניה. עם רדת הלילה ,כשניתנו הפקודות ,לא נותרו עוד ספקות בצבא הגרמני .רשתות ההסוואה הוסרו מעל התותחים ,ועוד תותחים הוצאו החוצה ממחבואיהם במתבנים. הם נרתמו לצמדי סוסים ,לזחל"מים או לטרקטורים של ארטילריה ,שפנסיהם עומעמו ,ונגררו לעמדות הירי שלהם .קציני תצפית קדמיים יצאו עם החי"ר למרחק של כמה מאות מטרים מעמדות הגבול שבהן ישבו אנשי משמר הגבול הסובייטי. כמה קצינים בדיביזיות הגל השני פתחו לכבוד המבצע הממשמש ובא בקבוקים של שמפניה וקוניאק מבצירים משובחים שנלקחו שלל בצרפת .אחדים עלעלו שוב בספר זיכרונותיו של ז'נרל ארמאן דה קֹולֶנקּור ,ששמע מפי נפוליאון את המילים הבאות ערב פלישתו ב‑"Avant deux mois, la Russie me demandera la paix" :1812 (בטרם יחלפו חודשיים ,רוסיה תבקש ממני שלום) .אחרים ,שניסו לשוות בדמיונם 32
"!ינמרגה לייחל ירשפא־יתלב וניא רבד"
33
את הבאות ,דפדפו בשיחון ששגרירותו של דקנוזוב שלחה למוסקבה בשעתו ,ללא הועיל .ועוד אחרים קראו בכתבי הקודש. חיילים הדליקו מדורות במאהליהם המוסווים כדי להרחיק את היתושים. אקורדיוניסטים ניגנו שירים סנטימנטליים .היו ששרו עמם ,היו שהתבודדו עם מחשבותיהם .רבים יגורו מפני חציית הגבול אל ארץ לא נודעת ,שעליה שמעו רק דברים מחרידים .קציניהם כבר הזהירו אותם שאם ישכבו לישון בבתים רוסיים, צפויות להם עקיצות חרקים והידבקות במחלות .אבל רבים לעגו לחבריהם לנשק שביקשו לגלח את כל שער ראשם כאמצעי זהירות מפני כינים .מכל מקום ,רובם האמינו לקציניהם ,כששמעו מפיהם כי אין הם צריכים לחשוש למגורי החורף שלהם. מסופר שבדיביזיית הפנצר ,24לדוגמה ,אמר סרן פון רֹוז ֶנּבָך‑לֵּפִינסקִי לגדוד הסיור 3 רכוב האופנועים שלו" :המלחמה עם רוסיה תימשך רק ארבעה שבועות". מבחינות רבות ,קל להבין מנין נבע הביטחון העצמי הזה .אפילו שירותי המודיעין הזרים ציפו להתמוטטות הצבא האדום .הוורמאכט כינס את כוח הפלישה הגדול ביותר שנראה מעולם ,ובו 3,350טנקים ,כ‑ 7,000תותחי שדה ומעל 2,000מטוסים. הצבא הגרמני שיפר את רמת התובלה הממונעת שלו הודות לכלי רכב שנלקחו שלל מהצבא הצרפתי .לדוגמה 70 ,אחוזים מהמשאיות של דיביזיית החי"ר - 305כמו דיביזיית הפנצר ,24גם היא היתה עתידה להיספות בסטלינגרד בשנה שלאחר מכן באו מצרפת 4.ועם זאת היה על הוורמאכט ,המפורסם אמנם בבליצקריג שלו,להסתמך על יותר מ‑ 600אלף סוסים לגרירת תותחים ,אמבולנסים וקרונות אספקה. הואיל ורוב‑רובן של דיביזיות החי"ר היו אמורות לעשות את דרכן רגלי ,לא היה סיכוי רב שמהירות ההתקדמות הכללית תעלה על זו של הגָראנד אַרמֶה ב‑.1812 רגשותיהם של קצינים רבים היו מעורבים" .האופטימיות שלנו היתה כבירה אחרי הניצחונות הקלים למדי בפולין ,בצרפת ובבלקנים" ,סיפר מפקד פלוגת הפנצר הראשונה שהגיעה לוולגה בסטלינגרד כעבור 14חודשים 5.אך כאחד מאלה שקראו לא מזמן את קולנקור ,היתה בו "תחושה רעה ביחס למרחב העצום של רוסיה" .זאת ועוד ,נראה לו שעונת השנה היתה מאוחרת מדי "לצאת למערכה שאפתנית שכזו". מבצע ברברוסה היה אמור להתחיל ב‑ 15במאי .רבים תולים את קולר הדחייה של חמישה שבועות ביציאה לברברוסה במערכה שניהל היטלר בבלקנים ,אבל האמת היא שגורמים רבים אחרים מלבדה השפיעו על לוח הזמנים ,וביניהם גשמי האביב, שהיו כבדים במיוחד ,אי‑יכולתו של הלופטוואפה להכשיר שדות תעופה קדמיים בעוד מועד ,והקצבת התובלה הממונעת לדיביזיות ,שהיתה רחוקה מלהניח את הדעת. באותו ערב שמעו מפקדי החטיבות על "פקודות מיוחדות" ביחס לעימות הקרב ובא .הן כללו "אמצעי אכיפה קולקטיביים נגד כפרים" באזורים של פעילות
34
"ותמישנ תא רוצעי םלועה"
פרטיזנית ,וכן את "פקודת הקומיסרים" .את הקצינים הפוליטיים הסובייטים ,את היהודים ואת הפרטיזנים יש למסור לס"ס או למשטרה הצבאית החשאית .רוב קציני המטה ,ובהחלט כל קציני המודיעין ,שמעו על פקודתו של המפקד העליון של הוורמאכט ,גנרל‑פלדמרשל ולטר פון ּבָראּוכ ִיטש ,מ‑ 28באפריל ,שהתוותה את הכללים ליחסים בין מפקדי הצבא לבין הזֹונדֶ רקֹומַנדֹו של הס"ס וכוחות משטרת הביטחון ,שיפעלו באזורים העורפיים שלהם" .המשימות המיוחדות" של הללו יהיו חלק מ"העימות הסופי בין שתי שיטות פוליטיות מנוגדות" 6.לבסוף, "פקודת השיפוט" שללה מאזרחי ברית המועצות כל זכות ערעור ,ולמעשה פטרה את החיילים מכל פשע שיבצעו נגדם ,לרבות רצח ,אונס וביזה .הפקודה, שעליה חתם גנרל‑פלדמרשל וילהלם קַייטֶל ב‑ 13במאי ,הוצדקה בנימוק ש"את הנפילה של ,1918את תקופת הסבל של העם הגרמני לאחר מכן ואת המאבק נגד הנציונל‑סוציאליזם -עם קורבנות הדמים הרבים שנפלו בשורות התנועה -יש 7 לייחס להשפעה בולשביקית .שום גרמני לא ישכח זאת". כששמע סגן אלכסנדר שטָאלּבֶרג על "פקודת הקומיסרים" בשיחה פרטית עם דודנו ,הֶנינג פון טֶרסקֹוב -לימים ,אחד האישים המרכזיים בקשר יולי -הוא 8 התפרץ" :זה יהיה רצח!" "בדיוק כזו היא הפקודה" ,הסכים טרסקוב .שטאלברג שאל מנין היא באה. "מהאיש שנשבעת לו אמונים" ,ענה לו דודנו" .כמוני" ,הוסיף במבט נוקב. כמה מפקדים סירבו לאשר את קבלתן של הוראות כאלה ,או להעבירן הלאה. לרוב היו אלה קצינים שכיבדו את האתוס המסורתי של הצבא ותיעבו את הנאצים. רבים מהם ,אם כי לא כולם ,היו בנים למשפחות צבאיות ,אף שנוכחותן של משפחות כאלה בשורות הקצונה הלכה והתמעטה במהירות .הגנרלים ,הם היו אלה שאי‑אפשר למצוא להם שום צידוק .יותר מ‑ 200קצינים בכירים שמעו את נאומו של היטלר, שלא הותיר שום ספקות באשר למלחמה הממשמשת ובאה .היא תהיה "קרב בין שתי השקפות עולם מנוגדות"" 9,קרב השמדה" נגד "הקומיסרים הבולשביקים והאינטליגנציה הקומוניסטית". מושג הָראסֶנקַמּפף" ,מלחמת הגזעים" ,שיווה למערכה הרוסית את צביונה חסר התקדים .היסטוריונים רבים טוענים היום שהתעמולה הנאצית שללה את צלם האדם מהאויב הסובייטי ביסודיות כזו ,בעיני הוורמאכט ,עד שאנשיו איבדו כל חוש מוסרי ברגע שהחלה הפלישה .אפשר שאמת‑המידה המאלפת ביותר להצלחת האינדוקטרינציה היתה ההתנגדות הזניחה כמעט של הוורמאכט להמתה ההמונית של היהודים ,שמוזגה בכוונה תחילה עם הצורך לנקוט אמצעי הגנה על אזורים עורפיים מפני פעילות פרטיזנית .קצינים רבים חשו עלבון כשזנח הוורמאכט את החוק הבינלאומי באֹוסטפרונט ,החזית המזרחית ,אבל רק מיעוט זעיר שבזעירים
"!ינמרגה לייחל ירשפא־יתלב וניא רבד"
35
הביע בפה מלא שאט‑נפש על מעשי הטבח ,גם כשהיה ברור כי הם מהווים חלק מתוכנית להשמדת גזע. אחרי המלחמה טענו קצינים רבים ,בייחוד קציני מטה ,כי לא ידעו מאומה על כך; קשה להאמין לטענתם זו ,בייחוד לנוכח הראיות המצויות ברשומותיהם שלהם .מפקדת הארמיה השישית ,לדוגמה ,שיתפה פעולה עם זונדרקומנדו ,4aשנע בעקבותיה כמעט לכל אורך הדרך מהגבול המערבי של אוקראינה אל סטלינגרד. לא זו בלבד שקציני המטה ידעו היטב מה מעשיו ,אלא הם גם סיפקו חיילים שסייעו באיסוף יהודים בקייב ובהובלתם לגיא באבי יאר. הדבר שקשה במיוחד להעריכו ,במבט לאחור ,הוא מה ידעו ומה לא ידעו ברמה החטיבתית על התוכנית האמיתית ,שאחד ממרכיביה ,אולי האכזרי מכול ,היה הרעב. לא רבים היו הקצינים שראו את ההוראה מ‑ 23במאי ,אשר ציוותה על הארמיות הגרמניות במזרח להפקיע מהמקומיים את כל הדרוש להן ,וכמו כן לשלוח לפחות שבעה מיליון טונות של דגנים בשנה הביתה לגרמניה; אבל לא היה קשה לנחש את המתווה הבסיסי של התוכנית ,משניתנה הפקודה להתקיים על אספקה שתימצא במקום .לא היו להנהגה הנאצית שום אשליות באשר להשלכותיה לגבי האזרחים שיישללו מהם משאביה של אוקראינה" .עשרות רבות של מיליונים ימותו מרעב", ניבא מרטין ּבֹורמן 10.רייכסמרשל הרמן גרינג אמר בלעג שהאוכלוסייה תצטרך לאכול אוכפים של קוזקים. גנרל פרנץ הַלדֶ ר ,ראש מטה הוורמאכט ( ,)OKHהיה האיש שנשא בעיקר האחריות להשלמת הצבא עם צעדי ענישה קולקטיבית נגד אזרחים ,החל ממועד הכנתן של הפקודות הבלתי‑חוקיות לברברוסה ,במרס .1941כבר בשבוע הראשון של אפריל 1941הגיעו לידי שניים ממתנגדי המשטר ,השגריר לשעבר אולריך פון ָהסֶל וגנרל לודוויג ּבֶק ,עותקים של הפקודות הסודיות הללו מידי סא"ל הלמוט גרֹוסקּורט ,שהיה עתיד למצוא את מותו זמן קצר אחרי הכניעה בסטלינגרד" .השיער סומר" ,כתב הסל ביומנו" 11,למקרא הצעדים העתידים להינקט ברוסיה ,וההפיכה השיטתית של החוק הצבאי הנוגע לאוכלוסיות כבושות לעריצות בלתי‑מרוסנת - למעשה ,לקריקטורה של כל חוק .דברים שכאלה הופכים את הגרמני לבריה מהסוג שקיים רק בתעמולת האויב" .לאחר מכן הוסיף וכתב" ,הצבא חייב לשאת באחריות לרציחות ולשריפות ,שעד כה היו מוגבלות לס"ס". הפסימיות של הסל היתה מוצדקת .אמנם היו כמה מפקדים בצבא שהסתייגו מהפצת ההוראות ,אבל אחרים נתנו לחייליהם פקודות שכאילו יצאו במישרין ממשרדו של גבלס .את הפקודה הידועה לשמצה יותר מכול נתן מפקד הארמיה השישית ,גנרל‑פלדמרשל ולטר פון ַרייכֵנ ָאּו .גנרל הרמן הֹוט ,שהיה עתיד לפקד על ארמיית הפנצר הרביעית במערכת סטלינגרד ,הצהיר" :השמדת אותם יהודים
36
"ותמישנ תא רוצעי םלועה"
עצמם התומכים בבולשביזם ובארגון הרצחני שלו ,הפרטיזנים ,היא אמצעי של הגנה עצמית" 12.גנרל אריך פון מַנשטַיין ,קצין משמר פרוסי שרבים העריכו כאסטרטג המבריק ביותר בכל מלחמת העולם השנייה ,ושהודה בשיחה פרטית כי דם יהודי זורם בעורקיו ,נתן פקודה זמן קצר אחרי שקיבל את הפיקוד על הארמיה האחת‑עשרה ,ובה הכריז" :יש לעקור משורש את המערכת היהודית‑בולשביקית, אחת ולתמיד" 13.הוא אף הוסיף והצדיק את "הצורך ביד קשה נגד היהדות". אי‑אפשר למצוא זכר לדברים האלה בספר הזיכרונות שפרסם אחרי המלחמה, "ניצחונות אבודים". כאשר השלים הצבא עם נשיאת סמלים נאציים על מדיו ועם שבועת האמונים האישית להיטלר ,הקיץ הקץ על כל יומרותיו לשמור על אי‑תלותו בפוליטיקה. "הגנרלים הלכו אחר היטלר בנסיבות אלה" ,הודה גנרל‑פלדמרשל פרידריך פאולוס כעבור שנים רבות ,בשבי הסובייטי" 14,וכתוצאה מכך נעשה מעורב לחלוטין בתוצאות של הפוליטיקה שלו ושל ניהולו את המלחמה". חרף כל מאמציהם של הנאצים לעצב את הצבא הגרמני לפי מתכונתם ,הוא לא היה מונוליתי ברמה החטיבתית ביוני ,1941כפי שאולי משתמע מּכתביהם של כמה מחּברים .ההבדלים באופי בין דיביזיה בווארית לבין מזרח‑פרוסית או סאקסונית, ויותר מכול אוסטרית ,היו גלויים לכל עין .אפילו בתוך דיביזיה מאזור מסוים היו לפעמים ניגודים בולטים .ראו לדוגמה את דיביזיית החי"ר הממוכן ,60שנלכדה לימים בסטלינגרד :רבים מהקצינים הצעירים בגדודי המתנדבים שלה היו בוגרי בית הספר הטכני הגבוה בדנציג ,וראשיהם הסתחררו באווירה המשכרת של חזרת העיר לחיקה של ארץ האבות" .בשבילנו" ,כתב אחד מהם" 15,הנציונל‑סוציאליזם לא היה מצע מפלגתי אלא עצם מהותה של הגרמניּות" .לעומת זאת ,קציני גדוד הסיור של הדיביזיה ,גדוד 160הממוכן ,היו ברובם בני משפחות בעלות אדמות בפרוסיה המזרחית .אחד מהם היה אלכסנדר ,הנסיך צּו דֹונ ָה‑שלֹוּבִיטֶן ,ששירת במשמר הקייזר באוקראינה ב‑.1918 דיביזיית הפנצר 16היתה מעוגנת עמוק במסורתו של הצבא הפרוסי משכבר הימים .חטיבת הפנצר 2שלה ,שנעה בחלוץ הדהרה אל סטלינגרד בקיץ שלאחר מכן, היתה גלגולה המודרני של חטיבת הפרשים הפרוסית הוותיקה ביותר ,הקּוָרסי ֵירים (פרשים חוגרי שריון) של משמר הראש של הנסיך‑הבוחר הגדול .רבים מקציני החטיבה היו בני אצולה ,ופנו זה אל זה לא בדרגה צבאית אלא בתואר" .במקום הֶר 16 הָאּוּפטמָן [אדוני הסרן] או הר לֹויטנ ַנט [סגן]" ,סיפר איש צוות של אחד הטנקים, "זה היה הר פִירסט [נסיך] או הר גָרף [רוזן]" .החטיבה ספגה אבידות מועטות בלבד במערכות פולין וצרפת ,וזהותה מימות השלום שלפני המלחמה נותרה עתה בעינה.
"!ינמרגה לייחל ירשפא־יתלב וניא רבד"
37
היו אי‑אלה יתרונות למסורת מתקופות קודמות" .בתוך החטיבה" ,ציין קצין מדיביזיית פנצר אחרת" 17,היה אפשר לדבר בלי חשש .אף אחד בברלין לא היה יכול להתלוצץ על היטלר כמונו" .קצינים קושרי קשר במטה הכללי יכלו לדבר על הדחת היטלר אפילו באוזני גנרלים שלא התחייבו לעניינם ,בלי להסתכן בהלשנה לגסטאפו .ד"ר אָלֹויז ּבֶק ,קצין הדת הקתולי של דיביזיית החי"ר ,297היה משוכנע ש"משלוש זרועות הוורמאכט ,הצבא הושפע הכי פחות מהאידיאולוגיה הנציונל‑סוציאליסטית" 18.בלופטוואפה ,לעומת זאת ,אלה שתיעבו את המשטר שמרו על פה סגור" .לא יכולת לבטוח לגמרי בשום גרמני באותם ימים" ,אמר סגן מדיביזיית הנ"מ 9שנפל בשבי בסטלינגרד 19.הוא העז לדבר בחופשיות רק עם קצין אחד ,שווה לו בדרגתו ,שהודה פעם בשיחה פרטית כי הנאצים חיסלו את דודנו חולה הנפש. 20 אחד ההיסטוריונים ציין כי אמנם "אין לראות את הוורמאכט כמקשה אחת", אבל מידת הנכונות של מרכיביו השונים "להשתתף במלחמת השמדה נגד ברית המועצות ,כמסע צלב אנטי‑רוסי ,אנטי‑בולשביקי או אנטי‑יהודי ,היא תחום מחקר ש[עדיין] יש צורך להעמיק בו" .הנסיך צּו דונה‑שלוביטן ,איש דיביזיית החי"ר הממוכן ,60היה "מזועזע מליקוי המאורות שלי עצמי" כאשר שב וקרא את יומנו כעבור שנים רבות" 21.היום זה נראה לי בלתי‑מובן לחלוטין ,איך יכולתי להרשות לעצמי להיסחף בלי מחאה אחר המגלומניה הזאת; אבל היינו משועבדים לתחושת ההשתייכות למכונת מלחמה אדירה המתגלגלת באין עוצר מזרחה ,נגד הבולשביזם". ב‑ 22ביוני ,בשעה 03:15לפי שעון גרמניה ,נפתחו ההרעשות הארטילריות הראשונות .גשרים על נהרות נתפסו לפני שהספיק משמר הגבול של הנקוו"ד להגיב. בני משפחותיהם של שומרי הגבול ,שהתגוררו בתחנות הגבול ,מתו עמם .בכמה מקרים פורקו מטעני החבלה שהוכנו מראש לפיצוץ הגשרים ,על ידי חבורות פשיטה דוממות .יחידות קומנדו גרמניות מהיחידה המיוחדת ברנדנבורג (שנקראה על שם הקסרקטין שלה בפאתי ברלין) כבר נמצאו בעורף היחידות הקדמיות הסובייטיות ועסקו בניתוק קווי טלפון .ומאז שלהי אפריל הסתננו צוותים קטנים של מתנדבים רוסים ואוקראינים אנטי‑קומוניסטים אל מעבר לגבול ,עם מכשירי קשר .כבר ב‑29 באפריל נמסר לבריה על שלוש קבוצות מרגלים שנתפסו כשהן חוצות את הגבול 22 עם מכשירי קשר .אלה מהם שנתפסו חיים "נמסרו לנקג"ב* להמשך החקירה". *
הקומיסריון העממי לביטחון המדינה :ארגון שהופרד לזמן קצר מהנקוו"ד והתקיים כגוף עצמאי ,שהיה אחראי בין השאר לריגול נגדי .בעקבות הפלישה הגרמנית שולב הנקג"ב מחדש במסגרת הנקוו"ד. [המתרגם]
38
"ותמישנ תא רוצעי םלועה"
כשהחל אור השחר של 22ביוני לבצבץ באופק המזרחי מול כוחות החי"ר ,אותן יחידות חוד שניצבו מול מכשולי מים נכנסו לסירות סער .חטיבות חי"ר רבות ,בעת שעברו את מאות המטרים האחרונים אל קווי היציאה שלהן ,שמעו את גלי המפציצים ומטוסי הקרב המתקדמים מאחור וממעל .מפציצי צלילה שטּוקָה בעלי כנפי שחף טסו ברום נמוך יותר וחיפשו חניוני שריון ,מפקדות ומרכזי תקשורת מאחורי הקווים. קצין הנדסה קרבית במפקדת ארמיה 4של הצבא האדום התעורר לשמע זמזומם של המוני מנועי מטוסים .הוא הכיר את הרעש מימי שירותו כיועץ במלחמת האזרחים הספרדית" .הּפצצות נפלו בצווחה נוקבת" ,כתב" 23.בניין מפקדת הארמיה שממנו אך‑זה יצאנו היה אפוף בעשן ובאבק .הפיצוצים האדירים שיסעו את האוויר ואוזנינו צלצלו .עוד מבנה הופיע .המפציצים הגרמניים צללו בביטחון גמור לעבר היישוב הצבאי חסר המגן .כשהסתיימה ההפצצה היתמרו עמודי עשן שחור ממקומות רבים .חלק מבניין המפקדה היה הרוס .מאי‑שם נשמע קולה החד של אישה צווחת בהיסטריה". את המאמץ העיקרי שלו הפנה הלופטוואפה נגד חטיבות התעופה של הצבא האדום .גיחות מנע השמידו בתשע השעות הבאות 1,200מטוסים סובייטים, רוב‑רובם על הקרקע .טייסי המסרשמיטים התקשו להאמין למראה עיניהם כשצללו מעל שדות התעופה ,המוכרים היטב מתצלומי האוויר שעיינו בהם ,ומצאו מאות מטוסי אויב ערוכים שורות‑שורות על משטחי החניה לצד המסלולים .אלה מהם שהצליחו להמריא ,או הגיעו משדות תעופה מזרחיים יותר ,התגלו כטרף קל .כמה טייסים סובייטים ,שחלקם לא למדו מעולם את הטקטיקה של קרב אווירי וחלקם ידעו מראש שלמטוסיהם המיושנים אין שום סיכוי ,אפילו ביכרו לנגוח מטוסים גרמניים .גנרל של הלופטוואפה תיאר את קרבות האוויר הללו נגד טייסים חסרי ניסיון כרצח תינוקות. בדיביזיות הפנצר ,שכבר הפעילו את מנועי הטנקים והזחל"מים שלהן ,לא נשמעו הקולות הללו אלא באוזניות .הן קיבלו את הפקודה להתקדם ברגע שהשתלט החי"ר על הגשרים ועל נקודות הצליחה .משימתן של עוצבות הפנצר היתה לבתר את כוחו העיקרי של האויב ולכתר אותו בכיס ,מה שקרוי בגרמנית ֵקסֶל ,כלומר קדרה. בדרך זו התכוון הוורמאכט להשמיד את הכוח הלוחם של הצבא האדום ,ולאחר מכן להתקדם בלי התנגדות של ממש לעבר שלושת יעדיו העיקריים :לנינגרד ,מוסקבה ואוקראינה. * ‑ קבוצת הארמיות צפון ,בפיקודו של גנרל פלדמרשל ִריטֶר וילהלם פון לֶּב ,היתה אחראית בראש ובראשונה להתקדמות מפרוסיה המזרחית אל המדינות הבלטיות ,כדי *
,Ritterתואר אבירות גרמני ,מקביל בקירוב ל"סֶר" הבריטי[ .המתרגם]
"!ינמרגה לייחל ירשפא־יתלב וניא רבד"
39
להשתלט על נמליהן ,ולאחר מכן היה עליה להמשיך הלאה אל לנינגרד .על קבוצת הארמיות מרכז ,בפיקודו של גנרל‑פלדמרשל פֵדֹור פון ּבֹוק ,הוטל לנוע בדרכו של נפוליאון לעבר מוסקבה ,אחרי שתכתר את הריכוזים העיקריים של הצבא האדום בדרכה .אבל ּבָראּוכִיטש והַלדֶ ר נרעשו קשות שניהם כשהחליט היטלר להחליש את המהלומה המרכזית הזאת כדי לחזק את מה שנראו להם כמבצעים צדדיים .הפיהרר היה משוכנע כי מרגע שישתלט על משאביה החקלאיים העשירים של אוקראינה ועל שדות הנפט בקווקז ,יבטיח את עליונותו הבלתי‑מנוצחת של הרייך .הגשמתה של משימה זו הופקדה בידי קבוצת הארמיות דרום ,בפיקודו של גנרל‑פלדמרשל ג ֶרד פון רּונדשטֶדט ,שעד מהרה הצטרפו אליה מימין ארמיה הונגרית קטנה ושתי ארמיות רומניות .רודן רומניה ,מרשל יֹון אַנטֹונ ֶסקּו ,קרן מאֹושר כששמע על מבצע ברברוסה, עשרה ימים לפני פתיחתו" .כמובן שאהיה שם מההתחלה" ,אמר" 24.כשמדובר בפעולה נגד הסלאבים ,תמיד אפשר לסמוך על רומניה". 22ביוני היה יום השנה להכרזתו של נפוליאון לחייליו על כוונתו לפלוש לרוסיה, עם הגעתו למפקדתו הקיסרית בווילקובסקי שבפולין ב‑ .1812באותו יום בחר היטלר לפרסם הצדקה ארכנית להתמוטטות היחסים עם ברית המועצות .הוא הפך את האמת על פיה כשטען כי נשקפה לגרמניה סכנה מצד "כ‑ 160דיביזיות רוסיות 26 שרוכזו על גבולנו" 25.כך פתח הפיהרר את "מסע הצלב האירופי נגד הבולשביזם" שלו ,בשקר חסר בושה לעמו ולחייליו.
3
"בעיטה בדלת ,וכל המבנה הרקוב יקרוס ארצה" כמעט מעולם לא נהנו צבאות תוקפים מיתרונות מעין אלה שהיו לוורמאכט ביוני .1941רוב מפקדי הצבא האדום ומשמרות הגבול ,שקיבלו פקודה שלא להגיב על "התגרויות" ,לא ידעו מה לעשות .גם אחרי הדקה התשעים סטלין עדיין נאחז בתקווה הנואשת שתינתן לו הזדמנות אחרונה לפיוס ,והעדיף שלא להורות לכוחותיו להשיב מלחמה שערה .קצין שנכנס למשרדו של גנרל‑ּפֹולקֹובנ ִיק דמיטרי ּפַבלֹוב, מפקד חזית המרכז ,שמע אותו צורח במורת‑רוח עצבנית לתוך הטלפון ,כשדיווח לו עוד מפקד בקו הקדמי על פעילות גרמנית בגבול" :אני יודע! זה כבר דּווח! אלה 1 שלמעלה יודעים יותר טוב מאיתנו!" שלוש הארמיות הסובייטיות שהתפרסו על קו הגבול לפי פקודותיו של סטלין היו חסרות כל סיכוי ,וחטיבות השריון שלהן ,שהוחזקו מאחור ,הושמדו בתקיפות מהאוויר בטרם ניתנה להן הזדמנות לנוע קדימה .המבצר הגדול מהמאה השמונה‑עשרה בּבֶרסט‑לִיטֹובסק ,העיר שבה נתן המטה הכללי של הקייזר את התכתיב המשפיל כל כך ללנין ולטרוצקי ב‑ ,1918הוקף בכוחות גרמניים כבר בשעות הראשונות .שתי קבוצות הפנצר של קבוצת הארמיות מרכז ,בפיקוד הגנרלים הרמן הֹוט והיינץ גּודֶ רי ָאן ,כיתרו במהירות כוחות סובייטיים גדולים בשני כיסים. בתוך חמישה ימים חברו כוחותיהן בקרבת מינסק ,כ‑ 300ק"מ מהגבול .יותר מ‑300 אלף חיילי הצבא האדום נלכדו ,ו‑ 2,500טנקים הושמדו או נלקחו שלל. בצפון ,בתנועתה מפרוסיה המזרחית מעבר לנהר נ ִימֶן ,ריסקה קבוצת הפנצר הרביעית את הקו הסובייטי בקלות .חמישה ימים אחר כך הגיע קורפוס הפנצר LVI של גנרל אריך פון מַנשטַיין ,שנע במהירות של כמעט 80ק"מ ביממה ,כמעט לאמצע הדרך ללנינגרד ,והשתלט על מעברי הנהר דְ וִוינ ָה" .הדהרה הנמהרת" ההיא ,כתב מנשטיין לימים" 2,היתה התגשמות חלומו של מפקד שריון". בינתיים המשיך הלופטוואפה לחסל את הכוח האווירי של הצבא האדום .עד לסופו של היום השני ללחימה הוא הגדיל את מניין כלי הטי ִס שהשמיד ל‑.2,000 ברית המועצות יכלה לבנות מטוסים חדשים ולהכשיר טייסים נוספים ,אבל "רצח התינוקות" הזה מיד בפתיחה הרס את המוראל ,שנשאר ירוד עוד זמן רב" .טייסינו 40
"הצרא סורקי בוקרה הנבמה לכו ,תלדב הטיעב"
41
חשים שהם פגרים כבר בהמראתם" ,הודה מפקד טייסת באוזני קומיסר 15חודשים אחר כך ,בעיצומו של הקרב על סטלינגרד" 3.מכאן באות האבידות". בדרום ,שם היו הכוחות הסובייטיים חזקים יותר מבכל גזרה אחרת ,היתה התקדמותם של הגרמנים מהירה פחות .גנרל‑פולקובניק מיכאיל קִירּפֹונֹוס העדיף שלא לקדם את הארמיות שלו אל הגבול ,והצליח לייצב קו הגנה בעומק .אבל גם אם הדיביזיות שלו גרמו אבידות כבדות למדי לגרמנים ,אבידותיהן שלהן היו גדולות יותר לאין שיעור .קירפונוס הריץ את העוצבות המשוריינות שלו לקרב לפני שהספיקו להתפרס כראוי .ביום השני 23 ,ביוני ,נתקלה קבוצת הפנצר הראשונה של גנרל ֶאוָואלד פון קלַייסט בדיביזיות סובייטיות מצוידות בטנקי KVהמפלצתיים, ואז גם ראו לראשונה השריונאים הגרמנים את ,T‑34טנק המערכה המשובח ביותר שפותח במלחמת העולם השנייה. שחיקת החזית הדרומית הסובייטית בין ביצות ּפִריּפֶט לבין הרי הקַרּפָטים נמשכה זמן רב מהצפוי .הארמיה השישית של גנרל‑פלדמרשל ולטר פון רייכנאו הוטרדה בלי הפוגה על ידי כוחות סובייטיים שנותקו ביערות הבוציים לשמאלה .רייכנאו רצה להוציא שבויים להורג כאילו הם פרטיזנים ,אם לבשו מדים אם לאו .גם יחידות הצבא האדום הוציאו להורג שבויים גרמנים ,בייחוד טייסי לופטוואפה שנטשו. לא היתה אפשרות של ממש לשלוח אותם לעורף ,ואיש לא רצה שהם יינצלו עקב התקדמות האויב. בלבֹוב ,בירת גליציה ,טבח הנקוו"ד אסירים פוליטיים כדי למנוע את שחרורם בידי הגרמנים .אין ספק שפראיותו גברה למעלה מן הרגיל באווירת החשדנות והתוהו ובוהו ששררה בעיר ,עם שכרות ועם ביזה .לבוב סבלה לא רק מהפצצות אוויריות ,אלא גם ממעשי חבלה שעשו קבוצות של לאומנים אוקראינים שארגנו הגרמנים .הפחד האלים ששלט בעיר לפני הפלישה שאב מהעקיצות ששילחו ברוסים 4 תושבי העיר האחרים" :הגרמנים באים לחסל אתכם". משקיפים ושירותי מודיעין זרים רבים היו שותפים לאמונתו של היטלר שברית המועצות היא "בניין רקוב" ש"יקרוס ארצה" בקלות .הטיהורים שעשה סטלין בצבא האדום החל ב‑ 1937שאבו מתערובת של פרנויה ,מגלומניה סדיסטית ונקמנות על עוולות ישנות נושנות מימי מלחמת האזרחים הרוסית ומלחמת ברית המועצות בפולין. 36,671קצינים בסך הכול הוצאו להורג ,נכלאו או הודחו ,ומבין 706קציני הצבא האדום בדרג מח"ט ומעלה ,רק 303נותרו בלי פגע .משפטי הקצינים שנאסרו התבססו בדרך כלל על האשמות נלעגות ,מצוצות מן האצבע .אל"ם קונסטנטין רֹוקֹוסֹובסקִי -המפקד שהיה עתיד להנחית את מכת החסד בסטלינגרד -נאלץ להתמודד עם האשמות שכביכול נמסרו מפי אדם שמת כמעט 20שנה לפני כן.
42
"ותמישנ תא רוצעי םלועה"
הקורבן הבולט ביותר היה מרשל מיכאיל טּו ָחצֶ'בסקִי ,ראש הדוגלים בלוחמת תנועה .מעצרו והוצאתו להורג ציינו גם את ההרס המכוון של כל חשיבה מבצעית בצבא האדום ,כי זו כרסמה באורח מסוכן בתחום האסטרטגיה ,שהיה נחלתו הבלעדית של סטלין .קצינים לשעבר בצבא הצאר עסקו ,בהנהגתו של טוחצ'בסקי, בפיתוח תיאוריה מתוחכמת של "אמנות מבצעית" ,שהתבססה על "חקר היחס בין עוצמת אש מסיבית לבין ניידות" 5.בבוא 1941זו כבר היתה כפירה בעיקר ,חשובה כבגידה ,וזה ההסבר לכך שהגנרלים של הצבא האדום לא העזו לרכז את השריון שלהם לפעולה אפקטיבית נגד האיום הגרמני .אמנם רוב הקצינים ש"טוהרו" הוחזרו לשירות בדרגותיהם הקודמות ,אבל ההשפעה הפסיכולוגית היתה הרסנית. שנתיים וחצי אחרי שהחל הטיהור הציג הצבא האדום חזיון ביעותים במלחמת החורף נגד פינלנד .מרשל קלימנט וֹורֹושִילֹוב ,רעו כנפשו של סטלין מארמיית הפרשים ,1הפגין חוסר דמיון מדהים .הפינים התעלו על אויביהם פעם אחר פעם. לוחמיהם החמושים בתת‑מקלעים קצרו את השורות הצפופות של החי"ר הסובייטי המדשדש בשדות השלג .רק אחרי שהצבא האדום הטיל לקרב מספר אנשים גדול פי חמישה ממה שהיה לאויביו וצבר ריכוזים אדירים של ארטילריה ,החלו כפות המאזניים לנטות לטובתו .היטלר צפה בהתרגשות בביצועים האומללים הללו. השקפתו של המודיעין הצבאי היפני היתה שונה .היה זה אולי השירות הזר היחיד שלא זלזל בצבא האדום באותם ימים .בסדרה של תקריות בגבול מנצ'וריה, שהגיעה לשיאה בקרב חַלחִין גֹול באוגוסט ,1939התגלה מה יכול להשיג מפקד צעיר ותוקפני -במקרה זה ,גנרל גאורגי ז'ּוקֹוב בן ה‑ .43בינואר 1941שוכנע סטלין להעמיד את ז'וקוב בראש המטה הכללי .כיוון שכך ,הוא נמצא בדיוק במרכז הבימה כשהקים סטלין ,יום אחרי הפלישה ,את המפקדה העליונה של המטה הכללי ,ונתן לה את השם הצארי העתיק סטַבקָה .לאחר מכן מינה המנהיג הגדול את עצמו לתפקידי קומיסר* ההגנה והמפקד העליון של כוחות הצבא הסובייטים. בימים הראשונים של ברברוסה לא מצאו הגנרלים הגרמנים שום סיבה לשינוי דעתם הירודה על המפקדים הסובייטים ,בייחוד בחלק המרכזי של החזית .גנרל היינץ *
למונח "קומיסר" היו שתי משמעויות נפרדות בברית המועצות של אותם ימים" .קומיסר עממי" היה איש ממשל העומד בראש קומיסריון -מקביל לדרג שר בממשלה" .קומיסר פוליטי" היה ,בימי האירועים המתוארים בפרק זה ועוד זמן‑מה לאחריהם ,איש המחלקה הפוליטית של יחידת צבא שתפקידו להשגיח על המשמעת הפוליטית והנאמנות האידיאולוגית של מפקדי יחידות צבא ואנשיהן. הוא נמצא מחוץ לשרשרת הפיקוד הצבאית והיה כפוף רק לקומיסרים הבכירים ממנו ,אם כי נחשב שווה בדרגה למפקד שאליו הוצמד .ברמת הפלוגה ,הקצין הפוליטי נקרא "פוליטרוק" .גלגולי תפקיד הקומיסר בהמשך המלחמה מתוארים להלן בגוף הספר[ .המתרגם]
"הצרא סורקי בוקרה הנבמה לכו ,תלדב הטיעב"
43
גודריאן ,כמו רוב עמיתיו ,נדהם מנכונותם של מפקדי הצבא האדום לבזבז את חיי אנשיהם בכמויות עתק .הוא גם ציין ,בתזכיר שחיבר 6,שהם מוגבלים קשות מחמת "הדרישות הפוליטיות של הנהגת המדינה" ,וסובלים מ"פחד בסיסי מפני אחריות". מגבלות אלה ,בשילוב עם תיאום גרוע ,הביאו לידי כך ש"פקודות לביצוע צעדים נחוצים ,ובייחוד צעדי‑נגד ,ניתנות מאוחר מדי" .כוחות השריון הסובייטיים "אינם מאומנים מספיק ,וחסרו להם מודיעין ויוזמה במהלך המתקפה" .עד כאן אמת ויציב, אבל גודריאן ועמיתיו לא העריכו נכונה את שאיפתו של הצבא האדום ללמוד משגיאותיו שלו. אין צורך לומר שתהליך הרפורמה לא היה קל ,וגם לא מהיר .סטלין ונציגיו בשטח ,בייחוד הקומיסרים הבכירים ,סירבו להודות שהתערבותם הפוליטית ועיוורונם הכפייתי חוללו את האסונות הללו .מפקדי החזיתות והארמיות היו "מסונדלים" בגלל ההוראות הצבאיות חסרות ההיגיון שיצאו מהקרמלין .גרוע מזה, שיטת "הפיקוד הכפול" ,שלפיה היו כל הפקודות טעונות אישור מאת הקומיסרים, הונהגה מחדש ב‑ 16ביולי .המשגיחים הפוליטיים של הצבא האדום ניסו לחמוק מאחריותם שלהם בכך שהאשימו את המפקדים בחזית ואת קציני המטה שלהם בבגידה ,בחבלה או בפחדנות. לא עזרה לגנרל דמיטרי פבלוב ,מפקד החלק המרכזי של החזית ,ולאותו גנרל שצרח בטלפון שהיושבים למעלה יודעים הכי טוב מה קורה ,יכולתם לטעון שהם מילאו אחר הפקודות כלשונן .פבלוב ,שהואשם בבגידה ,היה הקורבן הבולט ביותר מבין המוצאים להורג בסבב השני הזה של טיהורים בצבא האדום .נקל לשער את האווירה המשתקת שהשתררה במפקדות .מעשה בקצין חבלה ,מומחה למוקשים, שהגיע למרכז פיקוד בלוויית שומרי גבול מהנקוו"ד -הם שימשו אותו רק כמורי דרך ,משום שהכירו את האזור -וראה מולו פרצופים מוכי אימה .גנרל אחד ייבב בקול בוכים" :הייתי עם הכוחות ,עשיתי הכול -אני לא אשם בשום דבר" 7.רק אז הבין קצין החבלה כי קציני המטה הללו ,כשראו את תגי הצווארון הירוקים של מלוויו ,חשבו שהוא בא לעצור אותם. בעיצומה של המהומה הזאת של גלגול האשמה ,החלה הכשרת הקרקע להתארגנות מחדש .הוראת הסטבקה שפרסם ז'וקוב ב‑ 15ביולי 1941הציגה "כמה 8 לקחים" בעקבות "ההתנסות בשלושה שבועות של מלחמה נגד הפשיזם הגרמני". הטיעון המרכזי שלו היה שהצבא האדום סבל מתקשורת לקויה ומעוצבות גדולות מדי ומסורבלות ,שרק הציגו "מטרה חשופה לתקיפה מהאוויר" .ארמיות גדולות שבהן כמה קורפוסים "מקשות על ארגון הפיקוד והשליטה במהלך קרב ,בייחוד משום שכה רבים מקצינינו צעירים וחסרי ניסיון"( .הגם שהטיהורים לא הוזכרו, לא היה אפשר להתעלם מהצל שהטילו" ).הסטבקה" ,כתב ז'וקוב" ,סבורה לפיכך
44
"ותמישנ תא רוצעי םלועה"
שיש צורך להתכונן למעבר אל מערכת של ארמיות קטנות ,הכוללות חמש או שש דיביזיות לכל היותר" .מהלך זה ,כשנעשה לבסוף ,שיפר פלאים את מהירות התגובה, בעיקר משום שביטל דרג פיקוד אחד ,הקורפוס ,בין הדיביזיה לבין הארמיה. שגיאתם הגדולה ביותר של המפקדים הגרמנים היתה הזלזול ב"איוון" ,החייל הפשוט של הצבא האדום .התברר להם עד מהרה כי חיילים סובייטים ,כאשר נקלעו לכיתור או מצאו את עצמם בנחיתות מספרית ,המשיכו להילחם גם במצבים שבהם היו מקביליהם בצבאות המערב נכנעים .ממש מהבוקר הראשון של ברברוסה היו מקרים רבים מספור של גבורה ושל הקרבה יוצאות דופן ,אם כי הם לא היו רבים יותר ,מן הסתם ,ממקרי הבהלה ההמונית; אבל זו צריכה להיזקף רובה ככולה לחובת הבלבול .ההגנה על מבצר ברסט‑ליטובסק היא אולי הדוגמה המרשימה ביותר. החי"ר הגרמני השתלט על מערכת הביצורים הזאת אחרי שבוע של לחימה קשה, אבל אחדים מחיילי הצבא האדום החזיקו מעמד במבצר כמעט חודש מאז תחילת ההתקפה ,בלי שום אספקה של תחמושת או מזון במשך כל הזמן הזה .אחד המגינים 9 חרט על קיר" :אני הולך למות אבל אני לא נכנע .היי שלום מולדתי."20.7.41 . חתיכת קיר זו עדיין שמורה אחר כבוד במוזיאון המרכזי של כוחות הצבא במוסקבה. מה שלא נזכר הוא שאחדים מהחיילים הסובייטים הפצועים שנפלו בשבי במבצר הצליחו להישאר בחיים במחנות שבויים נאציים עד שחרורם ב‑ .1945הם לא זכו בקבלת פנים של גיבורים ,אלא נשלחו על ידי סמר"ש היישר לגולאג ,משום שסטלין פקד כי כל מי שנופל לידי האויב הוא בחזקת בוגד .סטלין אפילו התכחש לבנו שלו, י ָקֹוּב ,שנשבה ליד וִיטֶּבסק ב‑ 16ביולי. האנדרלמוסיה בצד הסובייטי שככה במרוצת הקיץ ,וההתנגדות נעשתה עיקשת יותר. גנרל פרנץ הלדר ,שחש בתחילת יולי כי הניצחון מצוי בהישג‑יד ,איבד את ביטחונו בתוך זמן קצר" .בכל מקום נלחמים הרוסים עד האיש האחרון" ,כתב ביומנו. "הם נכנעים רק במקרים ספורים" .גם גודריאן הודה שאנשי החי"ר הסובייטים "כמעט תמיד עקשנים בהתגוננות" ,והוסיף שהם מגלים מיומנות בלחימה בלילה וביערות 10.שני היתרונות האלה ,והבולט מביניהם לחימת הלילה ,היו עתידים להתגלות כחשובים הרבה יותר מכפי שהבינו הגרמנים בשעתם. המפקדים הגרמנים האמינו כי חברה ששולט בה טרור פוליטי לא תוכל להתגונן מפני התקפה נחושה מבחוץ .קבלת הפנים החמה מצד האזרחים שכנעה גרמנים רבים שהם עתידים לנצח .אוקראינים אדוקים בדתם ,שהיו גם נפגעיה של אחת ממכות הרעב המחרידות ביותר בהיסטוריה שנגרמו עקב מעשי אדם ,ראו את כלי הרכב הצבאיים המסומנים בצלבים שחורים כמסמלים מסע צלב חדש נגד אויבי הנצרות. אבל תוכניות השעבוד והניצול של היטלר לא הועילו אלא לחזק את "הבניין הרקוב",
"הצרא סורקי בוקרה הנבמה לכו ,תלדב הטיעב"
45
משום שאילצו אפילו את שונאי המשטר הסטליניסטי לתמוך בו למרות הכול. סטלין ומנגנון המפלגה הקומוניסטית הבינו במהרה שהם חייבים לשנות את התבטאויותיהם ולסלק מהן את הקלישאות המרקסיסטיות‑לניניסטיות .הביטוי "המלחמה הפטריוטית הגדולה" הופיע בכותרת הגיליון הראשון של "פרבדה" שהודפס אחרי הפלישה ,וסטלין עצמו אימץ לאלתר את האזכור המכוון הזה של "המלחמה הפטריוטית" נגד נפוליאון .בהמשך אותה שנה ,ביום השנה למהפכת אוקטובר ,הוא הגדיל לעשות והעלה באוב גיבורים לא פרולטרים בפירוש מההיסטוריה הרוסית :אלכסנדר ני ֶיבסקי ,דמיטרי דֹונסקֹוי ,סּובֹורֹוב וקּוטּוזֹוב. אם עלה בידי סטלין לשמור על יוקרתו האישית ,היה זה במידה רבה הודות לבערותו הפוליטית של רוב הציבור .איש מחוץ לנומנקלטורה ולאינטליגנציה המקושרת היטב לא ייחס לו במישרין את הסירוב להכיר בסכנה הנשקפת מצד גרמניה ואת האסונות של שלהי יוני .סטלין ,בשידור הרדיו שלו ב‑ 3ביולי ,לא קיבל על עצמו כמובן שום אשמה .הוא פנה אל נתיניו כ"אחים ואחיות" ואמר להם שהמולדת שרויה בסכנה גדולה ,עקב התקדמות הגרמנים למעמקי ברית המועצות. בחשבון כולל ,הודאה זו חיזקה את הלוך הרוחות בארץ ,בשל גילוי הלב חסר התקדים שלה ,כי עד אז דיברו ההודעות הרשמיות רק על אבידות כבדות שנגרמו לאויב .ובכל זאת היה זה זעזוע קשה לרבים ,וביניהם אותם סטודנטים באוניברסיטה הטכנית של סטלינגרד שביקשו לסמן את התקדמות עוצבותיו של הצבא האדום לתוך גרמניה בדגלים על מפת הקיר שלהם .כאשר התבררו להם ממדי ההתקדמות "המזעזעת והבלתי‑נתפסת" 11של הוורמאכט ,סולקה המפה בחיפזון. רשאים אנו לחשוב את אשר נחשוב על הסטליניזם ,אבל אין ספק בכך שההכשרה האידיאולוגית שלו ,באמצעות מניפולציה שקולה של חלופות ,סיפקה נימוקים אפקטיביים ללא רחמים בזכות לוחמה טוטלית .כל מי שהיה ׂשכל בקודקודו היה חייב להסכים שהפשיזם הוא רע ושיש להשמידו בכל דרך שתימצא .והמפלגה הקומוניסטית חייבת להוביל את המאבק ,משום שהפשיזם שם לעצמו ,כמטרה ראשונה במעלה ,את השמדתה .ההיגיון הזה משתקף ברומן של וסילי גרוסמן, "החיים והגורל"" .השנאה שרוחש כלפינו הפשיזם" ,מצהיר מֹוסטֹובסקֹוי ,בולשביק ותיק שסר חִנו בעיני הסטליניסטים" 12,הוא הוכחה נוספת -הוכחה מרחיקת‑לכת לצדקת עניינו של לנין".אבל חשיבותם של הנימוקים הפוליטיים היתה משנית בלבד בעיני רוב האוכלוסייה .הכוח המניע האמיתי שדרבן אותה היה פטריוטיות כמעט אינסטינקטיבית .כרזת הגיוס" ,המולדת קוראת!" ,הציגה אישה רוסייה טיפוסית נשבעת אמונים לצבא ,על רקע של אלומת כידונים 13.היא לא היתה מתוחכמת כלל ועיקר ,אבל השפעתה היתה עמוקה מאוד בשעתה .המולדת ציפתה לקורבנות
46
"ותמישנ תא רוצעי םלועה"
עצומים" .מטרתנו היא להגן על משהו גדול מחייהם של מיליונים" ,כתב מט"ק צעיר ביומנו ,בדיוק חודש אחרי תחילת הפלישה" 14.אינני מדבר על חיי שלי .הדבר היחיד שעלי לעשותו הוא לאבד אותם בדרך שתביא איזו תועלת למולדת". ארבעה מיליונים התנדבו ,או חשו שהם אנוסים להתנדב ,לאֹוּפֹולצֶ'ני ָה ,המיליציה העממית .בזבוז החיים היה נורא ,כמעט בלתי‑נתפס :טבח חסר תכלית ,שלא היה כדוגמתו מאז הצעיד שָאקָה מלך זולו אִימּפִי (גדוד לוחמים) שלם מעבר לשפת מצוק ,רק כדי להוכיח את משמעת הברזל שלהם .החיילים הסובייטים הללו ,שלא אומנו כלל ,שרובם לא קיבלו נשק ורבים מהם עדיין לבשו בגדים אזרחיים ,נשלחו למול עוצבות הפנצר של הוורמאכט .ארבע דיביזיות מיליציה הושמדו כמעט לגמרי לפני שהתחיל אפילו המצור על לנינגרד .בני המשפחות ,שלא ידעו מאומה על השלומיאליות והאנדרלמוסיה בחזית ,על השכרות והביזה ,או על ההוצאות להורג של הנקוו"ד ,התאבלו -אך כמעט מעולם לא מתחו ביקורת על המשטר .הכעס היה שמור לאויב. רוב מעשי הגבורה שנעשו בקיץ ההוא לא ראו אור ,אלא נעלמו במות העדים להם. אבל אחדים מהסיפורים שבו ובצבצו לאחר מכן ,בין השאר בגלל התחושה הגוברת של עוול שהשתררה בין החיילים מן השורה ,על שמעלליהם של גיבורים כה רבים לא זכו בהכרה .לדוגמה ,מכתב שנמצא על גופתו של רופא בשם מַלצֶב בסטלינגרד הביע את הצורך שחש האיש להעיד על אומץ לבו של חבר לנשק במהלך הנסיגה הנוראה. "מחר או מחרתיים יתחולל קרב גדול" ,כתב" 15,ויש לשער שאני איהרג ,ואני חולם שהדברים האלה יתפרסמו למען ידע העם על עלילותיו של ליצ'קין". סיפורי הגבורה לא הביאו נחמה מרובה בשעתם .באמצע יולי נמצא הצבא האדום במצב נואש .הוא איבד בשלושת השבועות הראשונים ללחימה 3,500טנקים ,יותר מ‑ 6,000מטוסים וכשני מיליון אנשים ,ביניהם אחוז ניכר מסגל הקצונה שלו. האסון הבא היה הקרב סביב סמֹולֶנסק ,במחצית השנייה של יולי ,שבמהלכו כותרו כמה ארמיות סובייטיות .אף שחמש דיביזיות לפחות הצליחו להיחלץ ,נפלו בשבי כ‑ 300אלף מאנשי הצבא האדום עד תחילת אוגוסט .יותר מ‑ 3,000טנקים ו‑3,000 תותחים אבדו גם הם .בעקבות זאת הוקרבו עוד דיביזיות סובייטיות רבות ,בזו אחר זו ,כדי למנוע בעד דיביזיות הפנצר של גנרל‑פלדמרשל פדור פון בוק מלהשתלט על צומתי מסילות הברזל בי ֶלנ ָאי ָה וברֹוסלָאבל ולסגור עוד כיס כיתור .אבל כמה היסטוריונים טוענים ,ויש ממש בדבריהם ,שהדבר עיכב את התקדמות הגרמנים ברגע קריטי במערכה ,והיו לכך השלכות חשובות מאוחר יותר. בדרום ,קבוצת הארמיות של גנרל‑פלדמרשל גרד פון רונדשטדט ,שהסתייעה עתה בכוחות רומניים והונגריים ,שבתה 100אלף מאנשי הדיביזיות שכותרו בכיס
"הצרא סורקי בוקרה הנבמה לכו ,תלדב הטיעב"
47
אּומָן בתחילת אוגוסט .דומה שלא היתה שום אפשרות לעצור את התנועה לתוך אוקראינה בשטח הגלי הפתוח ,עם שדות החמניות ,פולי הסויה והתירס שלא נקצרו. אבל הריכוז הגדול ביותר של כוחות סובייטיים נמצא סביב קייב ,בירת אוקראינה. בראשם עמד עוד אחד ממרעיו של סטלין ,מרשל סמיון ּבּודיֹונ ִי ,ולצדו ניצב ניקיטה חרּושצ'ֹוב בתפקיד הקומיסר הראשי; התפקיד החשוב ביותר שהוטל עליו היה פינוי הציוד התעשייתי מזרחה .גנרל ז'וקוב הזהיר את סטלין שהצבא האדום חייב לפנות את קייב כדי למנוע כיתור ,אבל הרודן הסובייטי ,שאך‑זה הודיע לצ'רצ'יל כי ברית המועצות לעולם לא תוותר על מוסקבה ,על לנינגרד ועל קייב ,יצא מכליו והדיח אותו מתפקידו כראש המטה הכללי. אחרי שכילו כוחותיו הניידים של רונדשטדט את מלאכתם באומן ,הם המשיכו בדרכם ופנו לכיוון מזרח ,דרומה מקייב .קבוצת הפנצר הראשונה נטתה לאחר מכן צפונה ,וחברה עם הדיביזיות של גודריאן ,שדהרתן הפתאומית מהחזית המרכזית הפתיעה את הפיקוד הסובייטי .סכנת המלכודת הנוראה היתה גלויה עתה ,אבל סטלין סירב לנטוש את קייב .הוא נמלך בדעתו רק אחרי שאיחר את המועד .ב‑21 בספטמבר הסתיים קרב הכיתור סביב קייב ,והגרמנים אספו עוד 665אלף שבויים. היטלר אמר שזה היה "הקרב הגדול ביותר בהיסטוריה" 16.ראש המטה הכללי הלדר, לעומת זאת ,אמר שזו היתה השגיאה האסטרטגית הגדולה ביותר במהלך המערכה במזרח .בדומה לגודריאן ,גם הוא חש שהיה עליהם לרכז את כל מאמציהם במוסקבה. הפולשים המשיכו בהתקדמותם ,כבשו יעד אחר יעד וסבלו מבלבולת של רגשות ושל מחשבות ,כשהשקיפו בתערובת של אי‑אמון ,בוז וגם פחד על האויב הקומוניסטי הנלחם עד הכדור האחרון .ערימות הגופות נראו עוד פחות אנושיות כשהיו חרוכות ,ומחצית הבגדים נתלשו מעליהן בהדף הפגזים" .הביטו היטב בהרוגים האלה ,בהרוגים הטרטרים* האלה ,בהרוגים הרוסים האלה" ,כתב עיתונאי שנלווה לצבא הגרמני באוקראינה" 17.אלה גופות חדשות ,לגמרי חדשות .זה עתה סופקו מבית החרושת הגדול של הּפי ָאטִילֶטקָה [תוכנית החומש] .כולן זהות .מוצרים של ייצור המוני .הן מייצגות גזע חדש ,גזע קשוח ,הגופות האלה של עובדים שנהרגו בתאונה תעשייתית" .אך למרות הפיתוי שמציג הדימוי הזה ,היתה זו טעות להניח כי הגופות המוטלות לפניהם היו סתם רובוטים קומוניסטיים מודרניים .היו אלה שרידי גברים ונשים שנענו ,ברוב המקרים ,לתחושה של פטריוטיות שהיתה איכשהו גם רוחנית וגם גשמית. *
ברוסיה ,הטטרים הם בני עם מונגולי שחי באזור הוולגה הדרומית .בימי הזוהר שלהם ,כאשר היו חלק מ"הֹורדת הזהב" המונגולית ,הם הפילו את חתיתם על אירופה ,ולכן נקראו ברבות מארצותיה "טַרטִָרים" ,כאילו באו מטרטרוס ,השאול במיתולוגיה היוונית[ .המתרגם]
4
יהירותו של היטלר :עיכוב הקרב על מוסקבה "מרחבי רוסיה זוללים אותנו" ,כתב גנרל‑פלדמרשל גרד פון רונדשטדט לאשתו, מעט אחרי שהשלימו הארמיות שלו בהצלחה את כיתור אּומָן .הלוך הרוחות בקרב המצביאים הגרמנים החל להתנודד בין תשבחות עצמיות לבין דאגה .הם כבשו שטחים רחבי ידיים ,אבל האופק נראה בלתי‑מוגבל כשהיה .הצבא האדום איבד יותר משני מיליון אנשים ,ועדיין המשיכו להופיע עוד ארמיות סובייטיות" .בתחילת המלחמה" ,כתב גנרל פרנץ הלדר ביומנו ב‑ 11באוגוסט" ,הבאנו בחשבון כ‑200 דיביזיות אויב .עד עכשיו כבר ספרנו ."360הדלת נפרצה בבעיטה ,אבל המבנה לא קרס. באמצע יולי כבר איבד הוורמאכט את התנופה הראשונית שלו .הוא פשוט לא היה חזק די הצורך לנהל מתקפות בשלושה כיוונים שונים בעת ובעונה אחת .האבידות היו גבוהות מהצפוי -מעל 400אלף עד סוף אוגוסט -ובלאי כלי הרכב היה הרבה יותר חמור מהצפוי .מנועים נסתמו בסחי מענני האבק והתקלקלו בלי הרף ,אבל אספקת החלפים היתה מצומצמת מאוד .גם התקשורת הלקויה נתנה את אותותיה. רוחב מסילות הברזל היה קצת יותר גדול מזה שבגרמניה ,והיה צורך להניח את הפסים מחדש; ובמקום הכבישים המסומנים במפות ,מצאו הארמיות דרכי עפר, שנהפכו לבוץ דביק בגשמי הקיץ החטופים אך העזים .במקומות בוציים רבים היה על הכוחות הגרמניים לסלול "דרכי קורדרוי" לעצמם מגזעי עצי לִבנה שהונחו זה לצד זה .ככל שהעמיקה ההתקדמות לתוך ברית המועצות ,כן נעשה קשה יותר להעביר אספקה קדימה .לא אחת נאלצו טורי הפנצר הדוהרים קדימה להיעצר בגלל מחסור בדלק. דיביזיות החי"ר ,שהיו רוב מניינו ובניינו של הצבא ,צעדו "עד 65ק"מ ביום"( 2אם כי לרוב עברו רק כמחצית המרחק הזה) ,וכפות רגליהם של נועלי המגפיים הגבוהים נצלו בחום הקיץ .הלַנדז ֶר ,החייל הפשוט ,נשא ציוד במשקל של 25ק"ג ,אם נכלול את קסדת הפלדה ,הרובה ,התחמושת ואת החפירה שלו .תרמילו העשוי בד עבה ועור הכיל פנכה לאכילה ,מימייה ,כירת שדה מסוג אֶזּבִיט ,כלי אוכל מאלומיניום שהיה שילוב של מזלג וכף ,ערכת ניקוי לרובה ,בגדים להחלפה ,יתדות ומוטות לאוהל, 48 1
הבקסומ לע ברקה בוכיע :רלטיה לש ותוריהי
49
תחבושת שדה ,ערכת תפירה ,כלי גילוח ,סבון וקונדומים מתוצרת וולקן זאנקס ,אף על פי שהוטל איסור רשמי על יחסי מין עם אזרחיות. כה עייפים היו אנשי החי"ר ששירכו את רגליהם קדימה בחגור מלא ,עד שרבים מהם נרדמו בהליכה .אפילו השריונאים היו תשושים .אחרי שטיפלו ברכביהם המלאכה הקשה ביותר היתה תחזוקת הזחלים -וניקו את התותחים ,הם זכוברחצה חטופה בדלי בד ,בניסיון שווא לשטוף את העפר והשמן שחדרו לעור כפות ידיהם .עיניהם היו נפוחות מתשישות כשהתגלחו לאחר מכן ,ממצמצים לתוך ראי שהוצמד זמנית לכנת מקלע .אנשי החי"ר כינו אותם "די שווארצה" ,בגלל סרבליהם השחורים .הכתבים הצבאיים תיארו אותם כ"אבירי הלוחמה המודרנית"; 3אבל כלי הרכב שלהם ,החנוקים מאבק ,התקלקלו בתכיפות חדגונית. התסכולים הציתו מריבות בין המפקדים .רובם -גנרל היינץ גודריאן היה שלוח‑הלשון מביניהם -התמרמרו על סטיותיו של היטלר מהדרך הראשית .מוסקבה היא לא רק בירת ברית המועצות ,טענו ,אלא גם צומת תקשורת חשוב ומרכז גדול של התעשייה הצבאית .זאת ועוד ,התקפה עליה תמשוך לגזרה זו את הארמיות שנותרו לסובייטים ותביא עליהן את חורבנן הסופי .אבל הפיהרר החזיק את הגנרלים שלו בתלם ,על ידי כך שניצל היטב את היריבויות והמחלוקות ביניהם .הוא אמר להם שאין הם מבינים מאומה בענייני כלכלה .יש צורך להשתלט על לנינגרד ועל הארצות הבלטיות כדי להגן על יבוא הברזל החיוני משוודיה ,והחקלאות האוקראינית נחוצה לגרמניה עד ייאוש .אבל האינסטינקט שהורה לו שלא לעלות על הדרך למוסקבה היה בחלקו רצון שמקורו באמונה תפלה ,שלא ללכת בעקבות נפוליאון. קבוצת הארמיות מרכז ,אחרי שכבשה את סמֹולֶנסק וכיתרה את הארמיות הסובייטיות מעבר לה בסוף יולי ,קיבלה פקודת עצירה מיידית .היטלר שלח את רוב קבוצת הפנצר של גנרל הרמן הוט צפונה ,כדי לסייע בהתקפה על לנינגרד, ואילו "ארמיית הפנצר גודריאן" (שם חדש ,שנטבע במחווה היטלרית טיפוסית לגנרל ממורמר אך חיוני) הוסטה דרומה כדי לשמש כלסת העליונה בכיתור הגדול סביב קייב. היטלר חזר ושינה את דעתו בתחילת ספטמבר ,כשהסכים סוף‑סוף למבצע טייפון, ההתקדמות לעבר מוסקבה .אבל שוב אבד זמן יקר ,משום שדיביזיות הפנצר של הוט עדיין היו במגע עם האויב בפאתי לנינגרד .הכוחות שהוקצו למבצע טייפון היו מוכנים סופית רק ממש בסוף ספטמבר .מוסקבה נמצאה מעט יותר מ‑ 300ק"מ מהמקום שבו נבלמה קבוצת הארמיות מרכז ,ולא נותר זמן רב עד לתחילת עונת הבוץ הסתווית ,שאחריה יבוא החורף .קודם לכן ,כשהעלה גנרל פרידריך פאולוס-
50
"ותמישנ תא רוצעי םלועה"
המתכנן הראשי של ברברוסה במטהו של הלדר -את שאלת לוחמת החורף ,אסר היטלר על כל אזכור של הנושא. היטלר ישב בוולפסשאנצה ובהה במפת המבצעים שהראתה את השטחים העצומים שנמצאו להלכה בשליטת כוחותיו .כחוזה חזיונות שהגיע לשלטון מוחלט במדינה המחזיקה בצבא המאומן ביותר בעולם ,המראה עורר בו תחושה של כול‑יכול ,של מנהיג בלתי‑מנוצח .אבל אותו אסטרטג של כורסה לא ניחן במאומה מסגולות המצביא האמיתי ,משום שנהג להתעלם מבעיות מעשיות .במערכות קצרות‑הימים בפולין ,בסקנדינביה ,בצרפת ובבלקנים ,האספקה היתה לפעמים בעיה קשה ,אך מעולם לא היה אפשר לתארּה כבעיה חסרת פתרון .בברית המועצות, לעומת זאת ,היתה הלוגיסטיקה גורם מכריע לא פחות מעוצמת האש ,מכוח האדם, מהניידות ומהמוראל .חוסר האחריות הבסיסי של היטלר -ההתרסה בפני הגורל, המעניינת כל כך מבחינה פסיכולוגית -דחף אותו לפתוח בפלישה השאפתנית ביותר בהיסטוריה בעודו מסרב לרתום את כלכלת גרמניה ואת תעשייתה למלחמה טוטלית .במבט לאחור ,הדבר נראה כמעשהו של מהמר כפייתי ,החותר בלא יודעין להגדיל את הסיכויים נגד עצמו .התוצאות המבעיתות שהיו מנת חלקם של מיליונים רק חיזקו ,כמדומה ,את שיגעון הגדלות שלו. היו תחת פיקודו של גנרל‑פלדמרשל פדור פון בוק מיליון אנשים וחצי ,אבל דיביזיות הפנצר שלו נחלשו בגלל מחסור בטנקים להחלפה ובחלקי חילוף .בישיבה עם מפקדי המשנה שלו ערב המתקפה ,הוא הציב את 7בנובמבר (יום השנה למהפכה הסובייטית) כתאריך היעד לכיתור בירת ברית המועצות .בוק השאפתן השתוקק להיכנס לספרי היסטוריה ככובש מוסקבה. הסטבקה ,לעומת זאת ,ציפתה למתקפה נגד מוסקבה מאז נעצרה קבוצת הארמיות מרכז באמצע אוגוסט .סטלין שלח את גנרל אנדריי י ֵריֹומֶנקֹו לארגן את הארמיות במסגרת חדשה ,חזית ּבִריאַנסק ,בעוד שתי חזיתות אחרות ,מערב ועתודה ,מתכוננות להגן על הבירה .אך למרות אמצעי הזהירות שנקט ,הופתעו כוחותיו של יריומנקו בשחר 30בספטמבר ,כשהגיחו כוחות הפנצר העיקריים של גודריאן מתוך ערפילי הסתיו והלמו באגפם הדרומי .עד מהרה פיזרה השמש את הערפל והיום נעשה חמים ובהיר ,אידיאלי למתקפה .לא היתה לגרמנים סיבה לחשוש מפני פגיעה ממעל. באותה שעה פחות מחמישה אחוזים מכוחות האוויר של הצבא האדום ברוסיה האירופית עדיין היו פעילים. בימים הראשונים של אוקטובר התנהלה המתקפה למשעי ,מבחינת הגרמנים; קבוצות הפנצר והצי האווירי השני של גנרל‑פלדמרשל אלברט ֵקסֶלִרינג פעלו בתיאום הדוק .יריומנקו ביקש מהסטבקה רשות לסגת ,אולם לא קיבל אותה .ב‑3
הבקסומ לע ברקה בוכיע :רלטיה לש ותוריהי
51
באוקטובר הגיעו יחידות החלוץ של האגף הימני של גודריאן לעיר אֹוֶרל 200 ,ק"מ מאחורי קוויו של יריומנקו .ההפתעה היתה מושלמת .כשדהרו הפנצרים הראשונים ברחוב הראשי וחלפו על פני החשמליות ,נופפו אליהם עוברים ושבים בידיהם, במחשבה שהם סובייטיים .הצבא האדום לא הספיק אפילו להכין מטעני נפץ כדי לפוצץ את מפעלי הנשק החשובים .ב‑ 6באוקטובר ,מעט אחרי צהרי היום ,ניצלו יריומנקו ומטהו כחוט השערה משבי בידי שריונאים גרמנים .התקשורת נותקה כליל .באנדרלמוסיה שהשתררה בימים שלאחר מכן הצליח מרשל סמיון בודיוני, שפיקד לכאורה על חזית העתודה ,לאבד את מפקדתו ,ויריומנקו ,שנפצע קשה ברגלו ,פונה בדרך האוויר. ‑ ההנהגה הסובייטית בקרמלין סירבה בתחילה להודות בממדי האיום .ב 5 באוקטובר דיווח טייס של מטוס קרב על טור של פנצרים גרמניים באורך 20ק"מ הדוהר על אם הדרך ליּוחָנֹוב ,לא הרבה יותר מ‑ 150ק"מ ממוסקבה .נשלח עוד טייס לסיור ,ואימת את התצפית ,אבל הסטבקה עדיין לא היתה מוכנה להאמין .נשלח טייס שלישי ,וגם הוא אימת את דיווחי קודמיו .הדבר לא מנע בעד ּבריה מלדרוש שמפקדם של הטייסים האלה ייעצר ויילקח לחקירה על "הפצת בהלה" ,אבל בסופו של דבר התנער הקרמלין ונחלץ לפעולה. סטלין כינס ישיבת חירום של הוועדה לביטחון המדינה .הוא גם פקד על גנרל גאורגי ז'וקוב ,שהפיח חיים חדשים במגיני לנינגרד בדרכו האכזרית ,לחזור מיד למוסקבה בטיסה .אחרי שחזה ז'וקוב בתוהו ובוהו במו עיניו ,פקד עליו סטלין לארגן מחדש את ניצולי האסון בחזית מערבית חדשה .כל יחידה זמינה הושלכה לחזית כדי ליצור מעין קו הגנה ,עד שתצליח הסטבקה לפרוס את עתודותיה .הסכנה נשקפה עתה למוסקבה עצמה ,ויותר מ‑ 100אלף איש גויסו כמיליציה; עוד רבע מיליון אזרחים ,בעיקר נשים ,נשלחו לחפור תעלות נ"ט. השלג הראשון ירד בליל 6באוקטובר ,הפשיר מיד והפך את הדרכים לבוץ סמיך למשך 24שעות .קבוצות הפנצר של בוק הצליחו בכל זאת להשלים שני כיתורים כפולים גדולים ,אחד ליד בריאנסק עצמה ועוד אחד סביב וִיאַזמָה ,על הציר המרכזי למוסקבה .לטענת הגרמנים ,עלה בידם לכתר 665אלף חיילים של הצבא האדום ולהשמיד או לקחת שלל 1,242טנקים -יותר ממה שהיה לכל שלוש קבוצות הפנצר של בוק. "מה רב הסיפוק שאתה חש בוודאי למראה תוכניותיך המבשילות כה יפה!" כתב גנרל‑פלדמרשל ולטר פון רייכנאו לגנרל פרידריך פאולוס 4,ראש המטה שלו לשעבר ,שהיה עתיד לרשת אותו כעבור זמן קצר בפיקוד על הארמיה השישית .אבל קבוצות של חיילים סובייטים ,גם כאשר מצאו את עצמן מכותרות וחסרות אספקה בכיסי כיתור ,המשיכו להילחם כמעט עד לסוף החודש" .היה צורך לתפוס מעוז
52
"ותמישנ תא רוצעי םלועה"
אחר מעוז ,כל אחד בנפרד" ,שמע פאולוס מפי אחד ממפקדי הדיביזיות" 5.לעתים תכופות איננו מצליחים להוציא אותם אפילו בלהביורים ,ונאלצים לפוצץ את כל העסק לרסיסים". ‑ כמה דיביזיות פנצר גרמניות נתקלו גם בנשק בלתי קונוונציונלי מסוג חדש במהלך הלחימה הזאת .צוותי הטנקים ראו כלבים רוסיים רצים לעברם ,חגורים במין אוכף משונה עם מטען שמעליו הזדקר מקל קצר וזקוף .בתחילה חשבו השריונאים שאלה בוודאי כלבי עזרה ראשונה ,עד שהתברר להם שהכלבים נושאים על גבם מטען נפץ או מוקש נ"ט" .כלבי הנפץ" האלה אולפו בשיטת פבלוב :הם למדו שעליהם לרוץ אל מתחת לכלי רכב גדולים כדי לקבל אוכל .המקל שנתפס בגחון הטנק הפעיל את המטען .רוב הכלבים נורו למוות לפני שהגיעו למטרותיהם ,אבל השיטה המקאברית הזאת מרטה את העצבים. עם זאת ,מזג האוויר הוא שהתגלה עד מהרה כמכשול הגרוע ביותר על דרכו של הוורמאכט .עונת הגשמים והבוץ ,הַרסּפּוטִיצָה ,החלה לפני אמצע אוקטובר .משאיות האספקה הגרמניות לא הצליחו לעבור ,ולכן הפקיעו הגרמנים עגלות איכרים רתומות לסוס יחיד ,שנקראו בפיהם עגלות ּפָאני ֶה (שם הלעג של אנשי הוורמאכט לאיכר פולני או רוסי) ,מיישובים חקלאיים מהלך מאות קילומטרים סביב .בכמה מקומות, כשלא נמצאו גזעי לִבנה לסלילת "דרך קורדרוי" ,שימשו גופותיהם של הרוגים סובייטים כ"קרשים" .לנדזרים רבים איבדו את מגפיהם כשינק אותם מעל רגליהם הבוץ המגיע עד לברכיים .בכמה מקומות נאלצו אופנוענים לרדת מעל רכביהם ולסחוב אותם .המפקדים ,שתמיד נמצאו להם די ידיים עובדות לדחיפת מכוניות המטה שלהם דרך חלקות טובעניות ,תהו כיצד אפשר לנהל מלחמה בתנאים אשר כאלה .אבל כולם כאחד יגורו מפני הקיפאון העתיד להשתרר בקרוב .איש לא שכח שכל יום יקר מפז. העוצבות הקדמיות הגרמניות נאבקו בקשיי הדרך כמיטב יכולתן .במרכז הגיעו ב‑ 14באוקטובר דיביזיית הפנצר 10ודיביזיית הס"ס דאס ַרייך אל שדה הקרב הנפוליאוני בּבֹורֹודִ ינֹו ,בנוף גלי של חורשות ואדמה חקלאית עשירה .הן נמצאו רק 120ק"מ מפאתה המערבית של מוסקבה .באותו יום 160 ,ק"מ מצפון‑מערב לבירה, כבשה דיביזיית הפנצר 1את העיר ָקלִינ ִין ,עם הגשר שלה על הוולגה ,וניתקה את מסילת הברזל מוסקבה‑לנינגרד .בה בעת ,באגף הדרומי ,חלפו הפנצרים של גודריאן מעבר לטּולָה ואיימו על בירת ברית המועצות מצדה השני. המתקפה המתנהלת בשלושה צירים הביאה את ההנהגה הסובייטית למצב של בהלת תזזית .בליל 15באוקטובר קיבלו השגרירויות הזרות הוראה להתכונן למעבר אל קּויּבִישֶב שעל הוולגה .גם בריה התחיל לפנות את מפקדתו .חוקרי הנקוו"ד לקחו עמם את האסירים החשובים ביותר ,ובכלל זה קצינים בכירים שאמנם היו
הבקסומ לע ברקה בוכיע :רלטיה לש ותוריהי
53
נחוצים עד ייאוש בחזית ,אבל עדיין הוכו עד זוב דם כדי לחלץ מפיהם וידויים300 . אסירים אחרים הוצאו להורג קבוצות‑קבוצות בכלא לּוּבי ָאנקָה .אך בסוף החודש הורה סטלין לראש הנקוו"ד לבלום את מה שנקראה בפי בריה עצמו "מטחנת הבשר" שלו .רודן ברית המועצות היה מוכן ומזומן להמשיך בהוצאה להורג של "תבוסתנים ופחדנים" ,אך לפי שעה נמאסו עליו פנטזיות הקנוניה של בריה ,שתוארו בפיו 6 כ"שטויות גמורות". סטלין דרש דיווחים מדויקים מהחזית ,אבל כל מי שההין לומר לו את האמת הואשם בהפצת בהלה .הוא התקשה להסתיר את חרדתו .הוא חשש שלנינגרד תיפול, ולכן עמדה בראש מעייניו השאלה כיצד יוכל לחלץ את כוחותיו משם כדי שיסייעו בהגנה על מוסקבה .בקשי לבו ,השקול כנגד רשעותו של היטלר ,הוא לא גילה כל דאגה לתושבי העיר הגוועים ברעב. היתה רק התפתחות מעודדת אחת באותם ימים .דיביזיות הצבא האדום שהוזעקו מגבול מנצ'וריה כבר החלו להתפרס בסביבות מוסקבה .למעשה ,שתיים מחטיבות הרובאים הסיביריות הראשונות שהגיעו כבר התעמתו על דאס רייך בבורודינו כמה ימים לפני כן ,אבל היה ברור שיידרשו כמה שבועות להובלת עיקר התגבורות במסילת הברזל הטרנס‑סיבירית .הסוכן הסובייטי המרכזי בטוקיו ,ריכרד זֹורג ֶה ,גילה שהיפנים מתכוונים לתקוף דרומה כנגד האמריקאים ,בזירת האוקיינוס השקט ,ולא מערבה כנגד המזרח הרחוק הסובייטי .סטלין לא נתן אמון מלא בזורגה ,אבל הפעם אומת המידע שלו בעזרת מברקים שיורטו. בבוקר 16באוקטובר נכנס אלכסיי קוסיגין ,סגן היו"ר של סֹובנ ַרקֹום (מועצת הקומיסרים העממיים) ,לבניין המועצה ומצא אותו נטוש .ניירות התפזרו לכל עבר ברוח הפרצים ,דלתות הושארו פתוחות וטלפונים צלצלו במשרדים הריקים מאדם. קוסיגין ,שניחש כי המטלפנים מבקשים לבדוק אם ההנהגה עזבה את הבירה ,רץ משולחן לשולחן בניסיון להשיב להם .גם כשהרים את השפופרת בעוד מועד ,לא נשמע קול מהצד השני .רק פונקציונר בכיר אחד העז להזדהות בשמו ,ושאל חד וחלק אם מוסקבה עומדת להיכנע. ‑ בישיבת החירום שכינס סטלין בקרמלין ב 17באוקטובר ,בהשתתפות ויאצ'סלב מולוטוב ,גאורגי מלנקוב ,לברנטי בריה ואלכסנדר שצ'רבקוב ,שנעשה זה מקרוב ראש המחלקה הפוליטית של הצבא האדום ,נדונו תוכניות לפיצוץ בתי חרושת, גשרים ,מסילות ברזל ,כבישים ,ואפילו הפנינה בכתרו של סטלין ,המטרו של מוסקבה .לא פורסמה הודעה פומבית על פינוי משרדי הממשלה שנותרו בעיר לקויבישב ,אבל החדשות התפשטו במהירות מדהימה ,בהתחשב בעונש הצפוי למפיצי שמועות תבוסתניות .נפוצו סיפורים על מעצרו של סטלין בהפיכת חצר בקרמלין ,על נחיתת צנחנים גרמנים בכיכר האדומה ועל הסתננותם של חיילי אויב
54
"ותמישנ תא רוצעי םלועה"
אחרים העירה במדים סובייטיים .החשש מפני הפקרת הבירה לאויב הניע אלפים לנסות לעזוב בעוד מועד ,והם הסתערו על רכבות בתחנותיהן .מהומות המזון ,הביזה והשִכרות העלו על דעתם של רבים את האנדרלמוסיה של ,1812שגרמה לשריפת מוסקבה. סטלין שקל לעזוב ,אבל נמלך בדעתו ונשאר .אלכסנדר שצ'רבקוב" ,בעל פרצוף בודהה אטום לרגש ומרכיב משקפיים במסגרת קרן עבה על אף סונט ,זעיר ככפתור", שלבש "חולצת חאקי פשוטה עם עיטור אחד בלבד -מסדר לנין" 7,הוא שהודיע ברדיו מוסקבה על החלטתו של סטלין להישאר. מצב מצור הוכרז ב‑ 19באוקטובר .בריה הביא העירה כמה חטיבות של חיילי נקוו"ד כדי להשליט סדר" .מפיצי בהלה" נורו בו במקום יחד עם בוזזים ,ואפילו שיכורים .כפי שראה זאת הציבור ,היה רק מבחן אחד לשאלה האם ההנהגה מתכוונת להגן על העיר או לנטוש אותה" :האם המצעד הצבאי [לרגל יום השנה למהפכה] יתקיים בכיכר האדומה?" 8דומה שתושבי מוסקבה נתנו את התשובה בעצמם ,תחת שיחכו עד שמנהיגם ידבר .כפי שקרה בהגנה על מדריד בדיוק חמש שנים לפני כן, הלוך הרוחות התהפך בבת‑אחת ,מבהלה המונית להתרסה המונית. סטלין ,בחושיו החריפים כתער ,עמד עד מהרה על החשיבות הסמלית של המצעד בכיכר האדומה ,גם אם גווייתו החנוטה של לנין כבר פונתה למקום מבטחים. מולוטוב ובריה חשבו בתחילה שהרעיון מטורף ,בהתחשב בכך שהלופטוואפה הגרמני נמצא במרחק נוח לתקיפה ,אבל סטלין הורה להם לרכז את כל סוללות הנ"מ שהיו תחת ידם סביב הבירה .האמרגן הקשיש והערמומי חשב לשאול את הזיכרון הדרמטי והמוחשי ביותר מהמצור על מדריד ,שם צעדו ב‑ 9בנובמבר 1936 מתנדבי החטיבה הבינלאומית הראשונה בגָראן וִי ָיה ,לקול תשואות של התלהבות פרועה מצד התושבים שהריעו ,בשוגג" ,ויוָואן לוס רּוסֹוס!" הם חצו את העיר כדי להתייצב מול ארמיית אפריקה של פרנקו בפאתיה המערביות .במוסקבה ,החליט סטלין ,התגבורות שנועדו לארמיות של ז'וקוב יצעדו בכיכר האדומה ,יעברו על פני בימת ההצדעה שבראש המאוזוליאום של לנין ,וימשיכו היישר אל מול הפולשים. הוא ידע מה רב יהיה ערכו של יומן החדשות שיתעד את האירוע ,כאשר יופץ ברחבי העולם .והוא גם ידע מהי התשובה הנכונה לנאומיו של היטלר" .אם פניהם למלחמת 9 השמדה -נכבדם בה!" נהם סטלין ערב המצעד. בשלב זה הוגבלה פעילות הוורמאכט מחמת מזג האוויר .הראות הגרועה הכבידה על "הארטילריה המעופפת" של הלופטוואפה .הארמיות של גנרל‑פלדמרשל פון בוק, שנאלצו להיעצר בסוף אוקטובר לתספוק ולתגבור ,דורבנו להמשיך הלאה ,בשאיפה נואשת לחסל את האויב לפני בוא החורף האמיתי.
הבקסומ לע ברקה בוכיע :רלטיה לש ותוריהי
55
הלחימה במחצית השנייה של נובמבר היתה חסרת מעצורים .בשני הצדדים נותרו חטיבות שלמות עם קומץ קטן מאנשיהן ותו לא .גודריאן ,שמצא את דרכו חסומה עקב התנגדות עזה בטּולָה ,מדרום למוסקבה ,סטה לאיגוף ימני עמוק יותר .באגף השמאלי התקדמו הפנצרים של הוט כדי לחצות את תעלת מוסקבה‑וולגה .מנקודה אחת צפונה למוסקבה יכלו החיילים הגרמנים לראות במשקפותיהם את הבזקי האש של סוללות הנ"מ המקיפות את הקרמלין .ז'וקוב פקד על קונסטנטין רוקוסובסקי להחזיק בקו בקִריּוקֹובֹו עם מה שנותר מארמיה 16שלו" .לא תיתכן עוד תנועה לאחור" ,פקד ב‑ 25בנובמבר 10.רוקוסובסקי ידע שפיו ולבו שווים. הסובייטים גילו התנגדות עיקשת ,והתקדמות הכוחות הגרמניים המותשים הואטה עד לעצירה גמורה .בסוף נובמבר ,בניסיון נואש אחרון ,שלח גנרל‑פלדמרשל גינטר פון קלּוג ֶה כוחות גדולים היישר לאורך הכביש הראשי למוסקבה ,מינסק שֹוסֶה, הציר שבו נעו בשעתם כוחות נפוליאון .הם הבקיעו ,אבל הקור המשתק והעמידה האובדנית של החטיבות הסובייטיות הקהו את חוד ההתקפה. גודריאן וקלוגה ,על דעת עצמם ,החלו להסיג לאחור את החטיבות החשופות ביותר שלהם( .גודריאן קיבל את ההחלטה בעת שישב באחוזתו של טולסטוי ,י ֶסנ ָאי ָה ּפֹולי ָאנ ָה ,מול קברו המכוסה בשלג של הסופר הדגול שנטמן לפני ביתו ).הם שאלו את עצמם מה עתיד לקרות עכשיו לכל רוחב החזית המרכזית .הבליטות הגרמניות העמוקות משני עברי מוסקבה היו פגיעות ,אבל ההתנגדות הנואשת והמחסורים בכוח אדם של הכוחות שנגדם נלחמו שכנעו אותם כי גם האויב הגיע למצב של חוסר יכולת לנוע .כלל לא עלה על דעתם שההנהגה הסובייטית צוברת בחשאי ארמיות חדשות מאחורי מוסקבה. החורף הגיע במלוא עוזו ,עם שלג ,רוחות צורבות וטמפרטורות שירדו ל‑20 מעלות מתחת לאפס ,והמשיכו לרדת .מנועי הטנקים הגרמניים קפאו לבלי ניע. בקו החזית חפרו אנשי החי"ר הרצוצים בונקרים למגן מפני הקור ,לא פחות מאשר מפני הרעשות האויב .האדמה ההולכת וקופאת נעשתה כה קשה ,עד שהיה עליהם להדליק תחילה מדורות גדולות ,לפני שיכלו להתחיל להתחפר .מפקדות ודרגים עורפיים השתכנו בבתי איכרים ,אחרי שגירשו את האזרחים הרוסים לשלג. חייליו של היטלר סבלו נוראות מסירובו אפילו לחשוב על מערכת חורף" .רבים מהאנשים מתהלכים על כפות רגליים עטופות בנייר ,ויש מחסור חמור בכפפות", כתב מפקד קורפוס פנצר לגנרל פאולוס 11.אלמלא קסדות "דלי הפחם" שלהם ,היה קשה לזהות רבים מהחיילים הגרמנים כאנשי הוורמאכט .המגפיים הצמודים הגבוהים שלהם ,בעלי מסמרות הפלדה ,רק החישו את כוויות הכפור ,ולא נותר להם אלא לגנוב בגדים ונעליים משבויים ומאזרחים.
56
"ותמישנ תא רוצעי םלועה"
מבצע טייפון אמנם גרם אבידות כבדות לצבא האדום ,אבל הוא הסב לוורמאכט, הקטן ממנו ,אבידות שאין להן תחליף בחיילים ובקצינים מנוסים" .זו כבר אינה הדיוויזיה הישנה" ,כתב ביומנו קצין הדת של דיביזיית הפנצר " 12.18מסביב הכול פנים חדשות .כששואלים איפה פלוני או אלמוני ,מקבלים תמיד אותה תשובה :מת או נפצע". גנרל‑פלדמרשל פדור פון בוק נאלץ להודות בתחילת דצמבר שלא נותר עוד כל סיכוי ל"הצלחה אסטרטגית" .הארמיות שלו הותשו כליל ,ומספר הנפגעים מכוויות כפור -שעלה על 100אלף עוד לפני צאת החודש -הדביק במהירות את מספר הפצועים בקרב ועבר אותו .אבל אם קיוו הגרמנים שגם הצבא האדום אינו מסוגל להתקיף עוד ,התנפצו תקוותיהם לפתע פתאום ,בעת שהטמפרטורה ירדה ל‑25 מעלות מתחת לאפס. הדיביזיות הסיביריות ,שכללו הרבה גדודים של גולשי סקי ,היו רק חלק מכוח התקפת הנגד שהוכן בסודי‑סודות לפי פקודות הסטבקה .מטוסים חדשים ,וטייסות שהגיעו מהמזרח הרחוק ,נערכו בשדות תעופה ממזרח למוסקבה .כ‑ 1,700טנקים, בעיקר מדגם T‑34בעל כושר הניידות הגבוה ,שזחליהם הרחבים מן הרגיל התמודדו עם שלג וקרח הרבה יותר טוב מהפנצרים הגרמניים ,הוכנו גם הם לפריסה .רוב חיילי הצבא האדום ,אם כי בפירוש לא כולם ,היו מצוידים כראוי ללוחמת חורף, עם מעילים מרופדים וחליפות הסוואה לבנות .ראשיהם הוגנו מפני הקור באּושַנקִי, כובעי פרווה עגולים עם חיפויי אוזניים בשני הצדדים ,וכפות רגליהם -בוָאלֶנקִי (מגפי לבד) גדולים .היו להם גם כיסויים לחלקים הנעים של נשקיהם ,ושמן מיוחד למניעת קפיאתו של המנגנון. ב‑ 5בדצמבר יצאה חזית קלינין של גנרל איוון קֹוני ֶיב להתקפה על השוליים החיצוניים של הבליטה הגרמנית הצפונית .מטחים של רקטות קטיושה נורו ממשגרים רב‑כניים ,שכבר קיבלו מהחיילים הגרמנים את הכינוי "עוגב סטלין", כמבשריה המבעיתים של ההסתערות .למחרת בבוקר הטיח ז'וקוב כנגד הצד הפנימי של הבליטה את ארמיית הסער ,1את ארמיה 16של רוקוסובסקי ועוד שתי ארמיות. מדרום למוסקבה הותקפו גם אגפיו של גודריאן מכמה כיוונים .בתוך שלושה ימים נשקפה סכנה חמורה לקווי האספקה שלו .במרכז מנעו התקפות רצופות בעד גנרל‑פלדמרשל פון קלוגה מלהעביר כוחות מהארמיה הרביעית שלו לעזרת האגפים השרויים בסכנה. עכשיו ,לראשונה ,נהנה הצבא האדום מעדיפות אווירית .חטיבות התעופה שקודמו לשדות תעופה מאחורי מוסקבה הגנו על מטוסיהן מפני הקור ,בעוד שהלופטוואפה המוחלש ,שפעל ממסלולי נחיתה מאולתרים ,נאלץ להפשיר כל
הבקסומ לע ברקה בוכיע :רלטיה לש ותוריהי
57
מנוע לחוד בהבערת מדורה מתחתיו .הסובייטים שאבו סיפוק זעוף מהפיכת הקערה על פיה בפתאומיות שכזו .הם ידעו מה מרה תהיה הנסיגה לחיילים הגרמנים חסרי הלבוש המתאים ,בסערות השלגים ובשדות המכוסים שלג קפוא. התקפות הנגד הקונוונציונליות הסתייעו רבות בפשיטות שזרעו בהלה ואנדרלמוסיה בעורפם של הגרמנים .קצינים ממשמר הגבול של הנקוו"ד נשלחו אל מעבר לקווי האויב כדי לארגן פלגות של פרטיזנים ,ואלה הגיחו עכשיו להתקפות מהביצות הקפואות ומיערות האשוחית והאורן .גדודי לוחמת חורף סיביריים מארמיית הסער 1הופיעו במפתיע מתוך האובך :לא היתה שום אזהרה ,מלבד רשרוש המגלשיים על מעטה השלג הקפוא .דיביזיות פרשים של הצבא האדום ערכו גם הן גיחות ארוכות‑טווח לעורף ,רכובות על סוסונים קוזקיים קטנים וחסונים. גדודים ואף חטיבות שלמות הופיעו יש מאין 25ק"מ מאחורי החזית ,והסתערו על סוללות ארטילריה או על מצבורי אספקה בחרבות שלופות ובצריחות מקפיאות‑דם. תוכנית הכיתור הסובייטית התבררה כעבור זמן קצר .בתוך עשרה ימים אולצו הארמיות של בוק לסגת למרחקים שהגיעו עד 150ק"מ .מוסקבה ניצלה .נגזר על הארמיות הגרמניות ,שלא צוידו כראוי ללוחמת חורף ,לסבול בשטח הפתוח. גם במקומות אחרים התרחשו אירועים הרי‑גורל .ב‑ 7בדצמבר ,יום אחרי שנפתחה התקפת הנגד העיקרית ,תקפו היפנים את פרל הרבור .ארבעה ימים אחר כך הודיע היטלר ,לתשואות הרייכסטג של גרמניה רבתי שהתכנס בבית האופרה קרֹול בברלין ,כי הוא מכריז מלחמה על ארצות הברית של אמריקה. באותו שבוע שני של דצמבר השתכנע סטלין ,שהיה מלא בשמחה לאיד פרועה, כי הגרמנים הגיעו אל סף ההתפוררות .הדיווחים על ציר הנסיגה שלהם ,הזרוע תותחים נטושים ,נבלות סוסים וגופות קפואות של חיילי חי"ר ,מכוסים כולם למחצה בתלוליות שלג ,העלו על דעת הכול 1812נוספת .היו גם התפרצויות של בהלה המונית בעורף הגרמני .חיילי הדרג השני ,שכלי רכבם נעשו בלתי‑שמישים במקרים רבים בתנאים הנוראים הללו ,היו מזועזעים מההתקפות הבלתי‑צפויות במרחק כה גדול מאחורי הקווים .פחד קמאי מפני רוסיה הברברית מילא אותם .הם חשו עד כמה הם רחוקים מהבית. סטלין ,מסוחרר מההזדמנות שנפלה לידיו ,חזר עתה על שגיאתו של היטלר: אמונה בכוח הרצון ,ולצדה זלזול בעובדות חיים כמו מחסור באספקה ,תובלה גרועה וחיילים תשושים .שאפתנותו לא ידעה גבול כשהתבונן ב"מפת ההחלטה" בסטבקה ,ודרישותיו חרגו הרחק מעבר להרחבת התקפות הנגד על קבוצת הארמיות מרכז .ב‑ 5בינואר 1942הציג סטלין את מלוא תוכניותיו למתקפה כללית ,בישיבה משותפת של הסטבקה ושל המועצה לביטחון המדינה .הוא חפץ במתקפות גדולות גם בצפון ,לניתוק הכוחות הצרים על לנינגרד ,וגם בדרום ,להחזרת השטחים שאבדו
58
"ותמישנ תא רוצעי םלועה"
באוקראינה ובקרים -רעיון שמרשל סמיון טִימֹושֶנקֹו תמך בו בכל לב .ז'וקוב ואחרים ,שניסו להזהיר אותו מפני הסכנות ,נחלו כישלון חרוץ. הפיהרר ,שגם את ראשו העסיקו מחשבות על ,1812שלח זרם של פקודות נגד כל נסיגה .הוא היה משוכנע שאם יחזיק מעמד במשך החורף ,יקיץ הקץ על הקללה ההיסטורית נגד הפולשים לרוסיה. התערבותו בניהול המלחמה שנויה במחלוקת ממושכת בין ההיסטוריונים .אחדים טוענים שהחלטיותו הצילה את הצבא הגרמני מהכחדה .אחרים סבורים שדרישותיו להחזיק בכל שעל אדמה בכל מחיר גרמה אבידות נוראות ומיותרות של חיילים מנוסים ,שגרמניה לא יכלה להרשותן לעצמה .בשום שלב לא נשקפה לנסיגה סכנת ההיהפכות למנוסת תבוסה ,ולּו רק מפני שלצבא האדום לא היו אמצעי התקשורת, העתודות והתובלה הדרושים למרדף רצוף .אם כך ואם כך ,היטלר היה משוכנע שכוח רצונו לנוכח הגנרלים התבוסתנים הוא שהציל את כל החזית המזרחית. לשכנוע הזה יהיו תוצאות הרות‑אסון בסטלינגרד בשנה שלאחר מכן ,משום שהוא הפך את עקשנותו לשיגעון לדבר אחד. הלחימה נעשתה יותר ויותר מבולבלת ,וקווי החזית שהסתלסלו לכיוונים שונים במפת המתקפה הכללית של סטלין הפכו לסדרה של התכתשויות אגרופים .כמה עוצבות סובייטיות נותרו בלי סיוע מספיק אחרי שהבקיעו את החזית הגרמנית. סטלין לא העריך נכונה את יכולתם של החיילים הגרמנים להתאושש ממפלה .ברוב המקרים ,הם החזירו מלחמה שערה בפראות ,ובידיעה ברורה מה יהיו התוצאות אם ייתפסו בשטח פתוח .המפקדים במקום אספו סביבם יחידות מאולתרות ,לרבות אנשי מפקדה ,וחיזקו את קווי ההגנה שלהם בכל נשק שבא לידם ,בייחוד תותחי נ"מ. מצפון‑מערב למוסקבה ,בחֹולְם ,החזיק מעמד כוח של 5,000איש בפיקודו של גנרל תאודור שֶֶרר ,שתוספק בהצנחה .ה ֵקסֶל הגדול הרבה יותר בדֶ מי ָאנסק הכיל 100אלף איש ,שקיבלו אספקה במטוסי יּונקֶרס 52צבועים בלבן להסוואה .הודות ליותר ממאה טיסות ביממה ,שהביאו 60אלף טונות של אספקה בסך הכול ופינו 35 אלף פצועים ,הצליחו המגינים לעמוד בפני כמה ארמיות סובייטיות במשך 72יום. הכוחות הגרמניים היו על סף הגוויעה ברעב כשנפרץ המצור לקראת סוף אפריל, אבל מצבם של האזרחים הרוסים שנלכדו בכיס היה גרוע הרבה יותר מזה .איש אינו יודע כמה מהם מתו .לא היה להם דבר לאוכלו מלבד קרביהם של הסוסים שטבחו החיילים .אך האירוע הזה חיזק את היטלר באמונתו שכוחות מכותרים חייבים להחזיק בעמדותיהם ,כבררת מחדל .זה היה חלק מהקיבעון שתרם רבות לאסון סטלינגרד ,כעבור פחות משנה. החלטתו קשת הלב של סטלין להפקיר את ארמיית הסער 2של גנרל אנדריי ולאסוב
הבקסומ לע ברקה בוכיע :רלטיה לש ותוריהי
59
לגורלה ,כאשר נותקה בביצות וביערות 150ק"מ מצפון‑מערב לדמיאנסק ,לא נתפסה כאיתות של אזהרה בעיני היטלר ,גם אחרי שנכנע ולאסוב הממורמר ,עבר לצדם של הגרמנים והסכים לגייס צבא רוסי אנטי‑סטליניסטי .כמין איזון דרמטי מוזר ,מפקד כוח החילוץ בדמיאנסק ,גנרל ולטר פון זיידליץ‑קורצבך ,היה עתיד לפנות נגד היטלר אחרי שנפל בשבי בסטלינגרד .כפי שעוד נראה ,הוא התנדב לאחר מכן ,בספטמבר ,1943להקים "ארמיה קטנה מקרב שבויי המלחמה" 13שתונחת מן האוויר בתחומי הרייך ותחולל התקוממות .בריה החשדן לא קיבל את ההצעה. חיילי גרמניה נמצאו בשטחים פתוחים ,בטמפרטורות שצללו לעתים עד 40מעלות מתחת לאפס ,והיה צורך למצוא תרופה לסירובו של היטלר ,שכמעט גבל באמונה תפלה ,להזמין ביגוד חורף לגיסותיו .יוזף גבלס מצא בזריזות דרך להעלים את האמת .מגבית ציבורית ,בעזרת יומני חדשות שדיברו על סולידריות לאומית, קראה לנשים למסור את מעילי הפרווה שלהן ,ואפילו אלופי ספורט חורף תרמו את מגלשי הסקי שלהם לחזית המזרחית .תגובת הציבור עודדה את היטלר להכריז, במהלך ארוחת צהריים בוולפסשאנצה" :העם הגרמני שמע את קריאתי" 14.אך כשהתחילו הבגדים להגיע ,לקראת סוף דצמבר ,מדדו אותם החיילים בלגלוג ציני או בהשתוממות .הביגוד הנקי ,שלפעמים הדיף ריח של נפטלין ,עשה רושם משונה על מקבליו שורצי הכינים" .יכולת לראות את הסלון עם הספה שמשם הם באו", כתב סגן אחד" 15,או את מיטת הילד ,או אולי את חדר הנערה .היה זה כאילו הם הגיעו מעולם אחר". המחשבות הסנטימנטליות על הבית היו דרך של אסקפיזם לא רק מעולם השרצים והטינופת שלהם ,אלא גם מסביבה של בהמיות מסלימה ,שבה התעוותו לחלוטין כללי המוסר המקובלים .אין ספק כי רוב החיילים הגרמנים היו אבות ובנים אוהבים בבית ,אך הידרדרו למין תיירות מלחמה חולנית בברית המועצות .הופצה פקודה שאסרה על "צילום הוצאות להורג של עריקים" גרמנים 16,אירועים שתכיפותם גברה עם צניחתו הפתאומית של המוראל .וההוצאות להורג של פרטיזנים ויהודים באוקראינה -כפי שמלמד קהל הצופים הנראה בתמונות -משכו המון הולך וגדל של צלמים חובבים במדי הוורמאכט. קצין גרמני סיפר כמה הזדעזעו הוא וחייליו למראה אזרחים רוסים שהפשיטו בשמחה את גופות בני ארצם .אבל חיילים גרמנים לקחו לעצמם בגדים ונעליים מאזרחים חיים ,ואז גירשו אותם לישימון המקפיא ,שם מתו כמעט כולם מקור ומרעב .קצינים בכירים התלוננו על שחייליהם נראים כמו איכרים רוסים ,אבל לא מצאו בלבם רגשות השתתפות בסבל הקורבנות ,שנלקח מהם הסיכוי היחיד להישאר בחיים בתנאים אלה .ייתכן מאוד שכדור בראש היה פחות אכזרי.
60
"ותמישנ תא רוצעי םלועה"
במהלך הנסיגה ממוסקבה החרימו חיילים גרמנים כל בהמה וכל מלאי מזון שהצליחו לשים יד עליהם .הם עקרו את קרשי הרצפה של חדרי מגורים כדי לחפש תפוחי אדמה שאוחסנו מתחת .רהיטים וחלקי בתים שימשו כעצי הסקה .מעולם לא ידעה אוכלוסייה אזרחית סבל כה רב מידי שני הצדדים למלחמה .סטלין חתם ב‑ 17בנובמבר על פקודה שהורתה ליחידות הצבא האדום -תעופה ,ארטילריה, גולשי סקי ופלגות פרטיזנים " -להרוס ולשרוף עד אפר" 17את כל הבתים והמשקים במרחק של עד 60ק"מ מאחורי קווי הגרמנים ,כדי לשלול מחסה מהאויב .גורל הנשים והילדים הסובייטים לא הובא בחשבון אף לרגע. השילוב של מועקת הקרב וזוועות המלחמה העלה את שיעור ההתאבדויות בקרב החיילים הגרמנים" .התאבדות בתנאי שדה חשובה כעריקה" ,התרתה בחיילים אחת הפקודות" 18.חיי החייל שייכים למולדת" .רובם ירו בעצמם כשהיו לבדם בתורנות שמירה. האנשים העבירו את הלילות הארוכים והחשוכים במחשבות על הבית ובחלומות על חופשה .עלונים בלתי‑חוקיים שמצאו חיילים סובייטים על גופותיהם של הרוגים גרמנים גילו שהם היו גם ציניקנים ,ולא רק סנטימנטליסטים" .חג המולד" ,נכתב בפקודה מדומה אחת" 19,לא יתקיים השנה מהסיבות הבאות :יוסף גויס לצבא; מרים הצטרפה לצלב האדום; ישו התינוק נשלח מחוץ לעיר עם ילדים אחרים [כדי להינצל מהפצצות]; שלושת החכמים לא הצליחו לקבל אשרות משום שלא היה ביכולתם להוכיח מוצא ארי; לא יהיה כוכב בגלל ההאפלה; הרועים נעשו זקיפים והמלאכים נעשו מרכזני טלפון .רק החמור נשאר ,ואי‑אפשר לחגוג את חג המולד עם חמור * בלבד". שלטונות הצבא חששו שמא החיילים החוזרים הביתה לחופשה ידכדכו את מוראל הציבור בסיפורי זוועה על החזית המזרחית" .אתם כפופים לחוקת השיפוט הצבאית" ,נאמר בתזכורת חריפה" 20,ואתם עדיין צפויים לענישה .אל תדברו על נשק ,על טקטיקה או על אבידות .אל תדברו על מנות גרועות או על אי‑צדק .שירותי המודיעין של האויב מוכנים ומזומנים לנצל זאת". אחד החיילים ,או סביר להניח ,כמה חיילים ,הפיקו גרסה משלהם להוראות אלה ,תחת הכותרת "לתשומת לב היוצאים לחופשה" 21.ניסיונם להצחיק מלמד הרבה מאוד על התבהמות האדם בחזית המזרחית" .עליכם לזכור שאתם נכנסים לארץ נציונל‑סוציאליסטית שתנאי החיים בה שונים מאוד מאלה שהורגלתם בהם. עליכם לנהוג באדיבות בתושביה ,להסתגל למנהגיהם ולהתנער מההרגלים האהובים עליכם כל כך .אוכל :אל תתלשו את הפרקט או סוגים אחרים של רצפות ,מפני *
"אני לא מבין" ,רשם קצין מודיעין של הצבא האדום בשולי התרגום" .מנין זה בא?"
הבקסומ לע ברקה בוכיע :רלטיה לש ותוריהי
61
שתפוחי האדמה מוחזקים במקום אחר .עוצר :אם שכחתם את המפתח ,נסו לפתוח את הדלת בסיבוב החפץ המעוגל הקבוע בה .השתמשו ברימון יד רק במקרה חירום קיצוני .התגוננות מפני פרטיזנים :אין צורך לדרוש מהאזרחים סיסמה ולפתוח באש אם התקבלה תשובה שאינה מניחה את הדעת .התגוננות מפני בעלי חיים :כלבים שמוקשים צמודים לגבם הם תופעה מיוחדת לברית המועצות .כלבים גרמניים נושכים במקרה הגרוע ,אבל אינם מתפוצצים .הירי בכל כלב שאתם רואים מומלץ אמנם בברית המועצות ,אבל כאן הוא עלול לעורר רושם רע .יחסים עם האוכלוסייה האזרחית :בגרמניה ,אם מישהי לובשת בגדי אישה ,אין זאת אומרת בהכרח שהיא פרטיזנית .למרות זאת ,הן מסוכנות לכל היוצאים לחופשה מהחזית .כללי :במהלך החופשה במולדת הקפידו שלא לדבר על תנאי גן העדן השוררים בברית המועצות, מחשש שכל אחד ירצה לבוא לכאן ויקלקל את הנוחות האידילית שלנו". מידה מסוימת של ציניות התגלתה אפילו במה שנוגע לעיטורים .כשהונפק אות מערכת החורף בשנה שלאחר מכן ,הוא זכה במהירות לכינוי "מסדר הבשר הקפוא" .אבל היו גם גילויים רציניים יותר של מורת רוח .גנרל‑פלדמרשל פון רייכנאו ,מפקד הארמיה השישית ,התפוצץ מכעס כמה ימים לפני חג המולד למראה כתובות הגרפיטי שהופיעו על קירות הבניינים שהוקצו למפקדתו ,כגון "רוצים לחזור לגרמניה"; "נמאס לנו"; "אנחנו מזוהמים ומכונמים ורוצים הביתה"; או "לא ביקשנו את המלחמה הזאת!" 22רייכנאו אמנם הודה ש"מחשבות והלכי רוח כאלה" הם בעליל "תוצאות המתיחות הגבוהה והמחסור" ,אבל הטיל את מלוא האחריות על כל הקצינים ל"מצב הפוליטי והמוסרי של חייליהם". ובעת שקבוצה קטנה של קצינים מקושרים היטב ,בהנהגת הנינג פון טרסקוב, זממה להתנקש בחיי היטלר ,פעל בקרב החיילים מן השורה לפחות תא קומוניסטי אחד .הקריאה ב"מכתב החזית מס' 23"3להקים "ועדי חיילים בכל יחידה ,בכל חטיבה ,בכל דיביזיה" נמצאה על ידי חייל סובייטי ,תפורה בתוך בטנת מעילו של חייל גרמני" .חברים ,מי לא שקוע בחרא עד הצוואר כאן בחזית המזרחית? ...זוהי מלחמה פלילית שפתח בה היטלר והיא מוליכה את גרמניה לעזאזל ...יש להיפטר מהיטלר ,ואנו החיילים יכולים לעשות זאת .גורל גרמניה נתון בידי האנשים בחזית. סיסמתנו צריכה להיות 'הלאה היטלר!' הלאה לשקרים הנאציים! המלחמה תביא על גרמניה את מותה". הדינמיקה של הסמכות במלחמה טוטלית הביאה מכורח המציאות להידוק שליטת המדינה ביתר שאת .כל ביקורת על המשטר יכלה להתפרש כהתקפה תעמולתית בהשראת האויב ,וכל מתנגד היה עלול למצוא את עצמו מסומן כבוגד .היטלר שלט בגנרלים שלו ללא עוררין ,והם נעשו השעירים לעזאזל לשיגעונות לדבר אחד של הרב"ט לשעבר .אותם מפקדים שחלקו על מדיניות ההיאחזות בשטח בכל מחיר
62
"ותמישנ תא רוצעי םלועה"
שהכתיב בדצמבר ,1941הודחו .הוא אילץ את גנרל‑פלדמרשל ולטר פון בראוכיטש לפרוש ומינה את עצמו למפקד העליון של הוורמאכט במקומו ,בנימוק ששום גנרל אינו מחונן בכוח הרצון הנציונל‑סוציאליסטי הדרוש. הצבא הגרמני הצליח לבסס קו הגנה איתן ממזרח לסמולנסק ,אבל השמדתו בסופו של דבר היתה ודאית למעשה .במבט לאחור יכולים אנו לראות עכשיו שמאזן הכוחות -הגיאופוליטי ,התעשייתי ,הכלכלי והדמוגרפי -נטה באופן נחרץ נגד הציר בדצמבר ,1941עם כישלונה של התקפת הוורמאכט על מוסקבה ועם הצטרפות ארצות הברית למלחמה .אבל נקודת המפנה הפסיכולוגית במלחמה היתה עתידה לבוא רק בחורף שלאחר מכן ,בקרב על העיר סטלינגרד -שהפך להיות ,בין השאר בגלל שמה ,דו‑קרב אישי באמצעות שליחים כה רבים.
חלק שני
ברברוסה ,סיבוב שני
5
הקרב הראשון של גנרל פאולוס שרשרת האירועים המוזרה שהביאה את גנרל פרידריך פאולוס לפיקוד על הארמיה השישית החלה בהתפרצות זעם של היטלר המאוכזב מרה ,לקראת סוף .1941וכעבור שנה ,תסכול דומה מאוד היה עתיד לגרור את האסון שפקד את פאולוס ואת הדיביזיות שלו. בנובמבר ,1941בעת שתשומת לבו של העולם היתה מרותקת למתרחש במבואות מוסקבה ,התנודד המצב במזרח אוקראינה כמטוטלת פראית .בשיא התקדמותה של קבוצת הארמיות דרום הגיעו הדיביזיות המובילות של קבוצת הפנצר הראשונה של גנרל אוואלד פון קלייסט אל רוסטוב על הנהר דון ,בשלג סוחף .למחרת השתלטו על הגשר החוצה את הנהר הגדול -המחסום האחרון על הדרך לקווקז .אבל המפקד הסובייטי ,מרשל סמיון טִימֹושֶנקֹו ,הגיב במהירות .האגף השמאלי של חוד החנית הגרמני היה מוגן ברפיון על ידי כוחות הונגריים ,והמהלומה שהונחתה נגדם ,בשילוב עם התקפות נגד מעבר לדון הקפוא ,אילצו את קלייסט לסגת עד מהרה. היטלר התרתח ,אחרי שהתרפק זה עתה על האשליה שגם מוסקבה וגם שדות הנפט של הקווקז נמצאים בהישג ידו .להוסיף חטא על פשע ,זו היתה הנסיגה הראשונה של הצבא הגרמני במלחמת העולם השנייה .הוא סירב להאמין שאין לגנרל‑פלדמרשל גרד פון רונדשטדט די אנשים וציוד ,וסירב להרשות לקלייסט להסיג את כוחותיו אל קו הנהר מיּוס ,אף על פי שרבים מאנשיו סבלו מכוויות כפור. ‑ רונדשטדט רמז ב 30בנובמבר שאם אין עוד אמון במנהיגותו ,הוא מבקש להשתחרר מתפקידו .למחרת היום ,בשעת בוקר מוקדמת ,פיטר אותו היטלר .הוא הורה לגנרל‑פלדמרשל ולטר פון רייכנאו ,מפקד הארמיה השישית ,לקבל ממנו את הפיקוד על קבוצת הארמיות דרום ולבלום את הנסיגה לאלתר .רייכנאו ניסה לעשות זאת -לפחות ,הוא העמיד פנים כאילו ניסה .כמה שעות אחר כך ,בתוך זמן קצר להחפיר ,שלח שדר למפקדת הפיהרר והודיע כי נסיגה אל מאחורי המיוס היא עתה בלתי‑נמנעת .רייכנאו ,אדם‑בולדוג תזזיתי ,שמבע פניו העומד תמיד לפני התפוצצות היה מאיים שבעתיים בגלל המונוקל התחוב בארובת עינו ,לא חיבב את 65
66
ינש בוביס ,הסורברב
עצמו על רונדשטדט; הלה תיאר אותו לימים כ"פרא אדם שמתרוצץ עירום למחצה 1 כשהוא עוסק באימון גופני". ‑ ב‑ 3בדצמבר טס היטלר לאוקראינה בפֹוקֶה וֹולף קֹונדֹור שלו כדי לברר מה קרה .הוא נפגש תחילה עם סֶּפ דיטריך ,מפקד דיביזיית הס"ס לַייּבשטַנדָ ארטֶה, שלהפתעתו הרבה של היטלר ,תמך בהחלטת הנסיגה של רונדשטדט. טבָה ,העיר שבה הובס רונדשטדט ורייכנאו קבעו שניהם את מפקדותיהם בּפֹול ָ ראשון הפולשים לרוסיה בעת החדשה ,קרל השנים‑עשר מלך שוודיה ,על ידי פיוטר הגדול ב‑ .1709היטלר התפייס עם רונדשטדט ,שעדיין לא עזב את המקום. הוסכם שהפלדמרשל הקשיש יחזור הביתה בכל זאת ,אלא שהסתלקותו תתואר עתה כחופשת מחלה .כעבור תשעה ימים קיבל רונדשטדט המחאה על סך 250אלף רייכסמארק כמתנת יום הולדת מהפיהרר. היטלר ,שעדיין גילה חשדנות‑מה כלפי רייכנאו ,דרש תחילה שהוא ימשיך לפקד על הארמיה השישית ,מלבד תפקידו כמפקד קבוצת הארמיות דרום .אך בארוחת הערב ,שעה שהפיהרר לעס בקפדנות דוחן ותפיחות של תפוחי אדמה ודלעת ,הצליח רייכנאו לשכנעו שאין הוא יכול לנהל שתי מפקדות בעת ובעונה אחת .הוא המליץ שגנרל פאולוס ,ראש מטהו לשעבר ,יקבל את הפיקוד על הארמיה השישית .היטלר הסכים ,אם כי לא בהתלהבות רבה .וכך ,ביום הראשון של ,1942מצא את עצמו פאולוס -שמעולם לא פיקד אפילו על דיביזיה ,שלא לדבר על קורפוס -מוקפץ לדרגת גנרל .חמישה ימים לאחר מכן נעשה מפקד הארמיה השישית ,מעט אחרי שפתח טימושנקו במתקפה גדולה ,אבל לא מתואמת כהלכה ,לעבר קּורסק. פרידריך וילהלם פאולוס היה נצר למשפחת איכרים בעלי אדמה ב ֵהסֶה .אביו, שהתחיל את דרכו כמנהל חשבונות בבית סוהר לעברייניות צעירות ,נעשה הגזבר הראשי של נסיכות ֵהסֶה‑נָסָאּו .פאולוס הצעיר ביקש להתקבל לחיל הים של הקייזר ב‑ ,1909אבל הושב ריקם .כעבור שנה הורחב צבא היבשה ,ועתה ניתנה לו הזדמנות. פאולוס ,שחש קרוב לוודאי נחיתות חברתית בצבא הקייזר ,היה כפייתי ביחס להופעתו החיצונית .בני דורו קראו לו "דר לורד" .ב‑ 1912נשא לאישה את אלנה רֹוזֵטִי‑זֹולֶסקּו ,אחותם של שני חברים לקצונה ,בני משפחה רומנית שהיו לה קשרים עם האצולה .היא תיעבה את הנאצים ,אבל פאולוס ,שהצטרף בשעתו לפַרייקֹורּפס שנלחם נגד הבולשביקים אחרי מלחמת העולם הראשונה ,היה קרוב לוודאי שותף להערצתו של רייכנאו את היטלר. כמפקד פלוגה בחטיבת החי"ר 13היה פאולוס גבה הקומה והדקדקן קצין כשיר, אבל לא מבריק ,בהשוואה לארווין רומל ,מפקד פלוגת המקלענים של החטיבה. בניגוד לרומל ,מנהיג איתן שהיה מוכן להתעלם מהממונים עליו ,גילה פאולוס יחס
סולואפ לרנג לש ןושארה ברקה
67
של כבוד מופרז לשרשרת הפיקוד .עבודתו כקצין מטה היתה שקדנית ומדוקדקת. הוא אהב לעבוד בשעות הלילה המאוחרות ,שחוח על מפות ,עם קפה וסיגריות בהישג ידו .תחביבו היה שרטוט מפות בקנה מידה גדול של מערכת נפוליאון ברוסיה .לימים אמרו חבריו לקצונה של בנו בדיביזיית הפנצר 3על פאולוס האב 2 שהוא נראה "יותר כמדען מאשר כגנרל ,בהשוואה לרומל או למודל". נימוסיו הנאים של פאולוס חיבבו אותו על הקצינים הבכירים .הוא אפילו הסתדר יפה עם הבריון הפרוע רייכנאו ,אחרי שנעשה ראש המטה שלו באוגוסט .1939 עבודת הצוות שלהם הרשימה קצינים בכירים אחדים בשנת המלחמה הראשונה, שבה זכו ברגע ראוי להיזכר -קבלת כניעתו של לאופולד מלך הבלגים .זמן לא רב אחרי כיבוש צרפת זימן גנרל פרנץ הלדר את פאולוס לברלין ,לתפקיד המתכנן הראשי במטה הכללי .משימתו העיקרית שם היתה הערכת דרכי הפעולה האפשריות למבצע ברברוסה .מרגע שיצאה הפלישה לדרך והתנהלה כמתוכנן ,ביקש רייכנאו מהלדר שיחזיר לו את ראש מטהו. "הזינוק הפנטסטי" של פאולוס לתפקיד מפקד ארמיה ,כפי שתיארו אותו חבריו במכתבי הברכה ששלחו לו ,התעכר כעבור שבוע בדיוק .ב‑ 12בינואר 1942יצא פטרונו ,גנרל‑פלדמרשל פון רייכנאו ,לריצת הבוקר שלו בפולטבה .הטמפרטורה היתה 20מעלות מתחת לאפס .רייכנאו חש שלא בטוב בארוחת הצהריים ,ופתאום התמוטט מהתקף לב .כששמע זאת היטלר פקד על ד"ר פלָאדֶ ה ,קצין הרפואה הראשי של הארמיה השישית ,להטיס אותו היישר לגרמניה .רייכנאו חסר ההכרה נחגר לכורסה שהוכנסה למטוס דֹורנ ִיר והוצמדה לשלדתו. הטייס התעקש לנחות בלֶמּבֶרג (לבוב) לתדלוק ,אבל נאלץ לנחות נחיתת אונס במרחק‑מה מהשדה .ד"ר פלאדה ,למרות רגלו שנשברה ,ירה זיקוקי איתות כדי להזעיק עזרה .עד שהגיעה הקבוצה לבסוף לבית החולים בלייפציג ,היה רייכנאו בין המתים .לאחר זמן סיפר פלאדה לפאולוס שהתאונה חסרת המזל היתה כמעט כמו סרט קולנוע" .אפילו שרביט הפלדמרשל שלו נשבר לשניים" 3.היטלר ציווה על הלוויה ממלכתית ,אבל לא השתתף בה .הוא האציל לרונדשטדט את הכבוד לייצג אותו. מנהגו המתנשא של פאולוס שיווה לו תדמית צוננת ,אבל הוא היה רגיש לשלום חייליו יותר מגנרלים רבים אחרים .מסופר גם שהוא ביטל את פקודת רייכנאו מ‑ 10באוקטובר ,1941שקראה לנהוג ביד קשה ביהודים ובפרטיזנים; אך כשהגיעה הארמיה השישית לסטלינגרד ,הוטל כנראה על הפֶלדז ַ'נדָ ארמִֵרי (המשטרה הצבאית) שלה לעצור פעילים קומוניסטים ויהודים ולמסור אותם לזונדרקומנדו של הס"ד 4 ל"צעדי ענישה".
68
ינש בוביס ,הסורברב
בלי שום ספק ,פאולוס קיבל ירושה מכבידה .מעצם תחילתו של מבצע ברברוסה, טבח היהודים והצוענים עורבב בכוונה תחילה ,ככל האפשר ,בהוצאת פרטיזנים להורג -בעיקר משום שהביטוי יידישה סאבוטר (מחבל יהודי) סייע להצנעת האי‑חוקיות של המעשה ולחיזוקו של רעיון "הקנוניה היהודית‑בולשביקית". ההגדרות של "פרטיזן" ושל "מחבל" הורחבו במהירות ,הרחק מעבר לסעיפי המשפט הבינלאומי הרלוונטיים ,שהתירו גזר דין מוות רק אחרי הליך משפטי תקין .בפקודתה מ‑ 10ביולי 1941הסבירה מפקדת הארמיה השישית לחייליה כי כל מי שנמצא לבוש בבגדים אזרחיים ותספורתו קצרה מאוד ,קרוב לוודאי שהוא איש הצבא האדום -ולפיכך יש להוציאו להורג בירייה ,בו במקום .אזרחים שגילו יחס עוין ,ובכלל זה אלה שסיפקו מזון לחיילי הצבא האדום שהתחבאו ביערות ,גם אותם היה צורך להוציא להורג" .אלמנטים מסוכנים" ,כגון בעלי תפקידים במשטר הסובייטי -קטגוריה שהשתרעה מן המזכיר המקומי של המפלגה הקומוניסטית ומנהלי הקולחוזים עד כמעט כל עובדי הממשלה ,בכל הדרגים -דינם כדין הקומוניסטים והיהודים ,והם צריכים להימסר לפלדז'נדארמרי או לזונדרקומנדו. פקודה נוספת הורתה לנקוט "צעדים קולקטיביים" -הוצאה להורג או שריפת כפר 5 כעונש על מעשי חבלה .לפי עדותו של אוברשטורמפיהרר ס"ס אאוגוסט הֶפנ ֶר,גנרל‑פלדמרשל פון רייכנאו עצמו נתן בתחילת יולי 1941פקודה להוציא להורג 3,000יהודים כפעולת גמול. ‑ התנהגותם של רבים מחיילי קבוצת הארמיות דרום היתה מתועבת במיוחד .ב 10 באוגוסט 1941נתנה מפקדת הארמיה השישית של רייכנאו את הפקודה הבאה: "במקומות שונים בתחום אחריותה של הארמיה ,זרועות של הס"ד ,של הס"ס בפיקוד הרייכספיהרר [הימלר] ושל המשטרה הגרמנית ,ביצעו הוצאות להורג הכרחיות של אלמנטים פליליים ,בולשביקיים ובעיקר יהודיים .בכמה מקרים התנדבו חיילים שלא 6 בתפקיד לעזור לס"ד בהוצאות להורג הללו ,או צפו בהן מן הצד וצילמו תמונות". מעתה נאסר על כל חייל" ,אם לא קיבל פקודה מהקצין הממונה עליו" ,להשתתף בהוצאות להורג ,לצפות בהן או לצלם אותן .לאחר מכן הודיע ראש מטהו של גנרל אריך פון מנשטיין לסגל הקצונה של הארמיה האחת‑עשרה בחצי‑האי קרים כי "נוכחותם של קצינים בהוצאה להורג של יהודים מחללת את כבודם" 7.ההיגיון הצבאי הגרמני ,שהקדים גם כאן את המסובב לסיבה ,כדרכו תמיד ,לא הכיר כנראה באפשרות שהקצינים כבר חיללו את כבודם בעצם פעילותם לקידום מטרותיו של משטר המסוגל לבצע פשעים שכאלה. ‑ מעשי הזוועה האקראיים נפסקו ,אך לא לאורך זמן .ב 20באוגוסט הודיעו קציני הדת של דיביזיית החי"ר 295לסא"ל הלמוט גרֹוסקּורט ,ראש המטה ,ש‑ 90יתומים יהודים בעיירה ּבֵלָאי ָה צֶרקֹוב מוחזקים בתנאים מחפירים .גיליהם נעו בין פחות
סולואפ לרנג לש ןושארה ברקה
69
משנה לשבע שנים .הם היו מיועדים למיתה ,כמו הוריהם .גרוסקורט ,בן כומר ואנטי‑נאצי מושבע ,היה קצין האַּבוֶור (המודיעין הצבאי הגרמני) שבשעתו מסר בחשאי לאולריך פון ָהסֶל פרטים על הפקודות הבלתי‑חוקיות לקראת ברברוסה. עכשיו ניגש גרוסקורט בבהילות למפקד המחוז ודרש להפסיק מיד את ההוצאות להורג .לאחר מכן התקשר אל מפקדת הארמיה השישית ,אף על פי שמפקד הזונדרקומנדו ,שטנדארטנפיהרר ס"ס פאול ּבלֹוּבֶל ,התרה בגרוסקורט שהוא ידווח על התערבותו לרייכספיהרר של הס"ס ,הימלר .גנרל‑פלדמרשל פון רייכנאו תמך בבלובל .בערב הבא הומתו 90הילדים היהודים; עשו זאת אנשי מיליציה אוקראינים, כדי לחוס על רגשותיהם של אנשי הזונדרקומנדו. גרוסקורט הכין דוח מלא ושלח אותו היישר למפקדת קבוצת הארמיות דרום. הוא כתב לאשתו ,בזוועה ובזעם" :איננו יכולים לנצח במלחמה הזאת ,ואסור להרשות לנו לנצח בה" 8.בהזדמנות הראשונה שנקרתה לו ,יצא גרוסקורט לחופשה בפריז כדי להתראות עם גנרל‑פלדמרשל ארווין פון וִיצלֶּבֶן ,אחד מבכירי התנועה האנטי‑נאצית. טבח הילדים הרכים בבלאיה צרקוב התגמד עד מהרה לנוכח מעשה זוועה הרבה יותר גדול .אחרי כיבוש קייב אספו הנאצים 33,771יהודים ,בימים האחרונים של ספטמבר ,ואז טבחו אותם זונדרקומנדו 4aושני גדודי משטרה בגיא באבי יאר שמחוץ לעיר .גם זה היה גרֹוסֶה אַקציֹון שבוצע בתחום אחריותה של הארמיה השישית .רייכנאו ,ועמו כמה קצינים בכירים ממפקדתו שהשתתפו בישיבת התכנון של מפקד העיר ב‑ 27בספטמבר ,1941ידעו בלי ספק מראש מה יהיה גורלם של אותם יהודים ,גם אם החיילים שעליהם הוטל לסייע באיסוף אולי הלכו שולל אחר סיפור הכיסוי שדיבר על "פינוי" .יהודי ברית המועצות לא העלו בדעתם מה צפוי להם .הם לא ידעו מאומה על גילויי הזוועה של האנטישמיות הנאצית ,כי לפי תנאיו של הסכם מולוטוב‑ריבנטרופ ,לא הותר פרסום דברי ביקורת על המדיניות הנציונל‑סוציאליסטית .הּכרזות בחתימת מפקד העיר שהופצו ברחובות סייעו גם הן לשיכוך כל חשד ,משום שכללו את ההוראה" :עליכם להביא איתכם מסמכי זיהוי, כסף ודברי‑ערך ,וכן ביגוד חם" 9.הזונדרקומנדו ,שציפה ל‑ 5,000עד 6,000יהודים, 10 נדהם כשהופיעו יותר מ‑ 30אלף. ‑ ‑ פקודתו הידועה לשמצה של גנרל פלדמרשל פון רייכנאו לארמיה השישית מ 10 באוקטובר ,1941שנהנתה מתמיכתו של גנרל‑פלדמרשל פון רונדשטדט ,מבהירה היטב כי שרשרת הפיקוד של הוורמאכט נשאה באחריות משותפת למעשי הזוועה שנעשו ביהודים ובאזרחים אחרים באוקראינה" .בזירת המלחמה המזרחית הזאת, החייל אינו רק אדם שנלחם לפי דיני המלחמה ,שכן הוא גם נושא בלי רחמים את
70
ינש בוביס ,הסורברב
נס האידיאל הלאומי ,כמלאך נקמות על כל המעשים המפלצתיים שנעשו נגד העמים הגרמאניים .משום כך חייב החייל להבין עד תום את הצורך בגמול החמור אך הצודק שעליו לגמול למין היהודי התת‑אנושי" 11.חובתו היא "לפטור את העם הגרמני אחת ולתמיד מהאיום היהודי‑אסייתי". פעולות התגמול ,השריפות וההוצאות להורג לא הסתיימו עם מותו של רייכנאו וכניסתו של פאולוס לתפקיד .לדוגמה ,ב‑ 29בינואר ,1942כשלושה שבועות אחרי שקיבל המפקד החדש של הארמיה השישית את תפקידו ,נשרף לעפר ואפר הכפר קומסומולסק שליד חָרקֹוב ,שהיו בו 150בתים .במהלך הפעולה נורו שמונה אנשים, 12 ושני ילדים -שהיו כנראה מבוהלים מכדי לצאת ממחבואם -נשרפו למוות. לא היה אפשר לצפות לשום יחס אחר מצד החיילים הגרמנים כלפי האזרחים הסובייטים ,אחרי תשע שנים כמעט של תעמולה אנטי‑סלאבית ואנטישמית שהרעיף עליהם המשטר ,גם אם לא רבים מהם פעלו בשעתם במודע מתוך דבקות בערכי הנאציזם .מטבעה ,המלחמה מעוררת רגשות פרימיטיביים ומורכבים בעת ובעונה אחת .אמנם היו כמה חיילים שגילו הסתייגות כאשר פקדו עליהם לבצע הוצאות להורג ,אך על פי רוב ,החמלה הטבעית על האזרחים נהפכה לזעם ערטילאי ,שמקורו בתחושה כי נשים וילדים אינם אמורים להימצא כלל באזורי לחימה. הקצינים העדיפו שלא לשקוע בהגות מוסרית .הם התרכזו תחת זאת בצורך לשמור על הסדר הצבאי הראוי .אלה מהם שהאמינו עדיין בחוקי המלחמה התחלחלו פעמים רבות על התנהגותם של חייליהם ,אבל ההוראה להקפיד על נהלים לא השפיעה רבות" .חקירות צריכות להסתיים בשחרור העציר או בהעברתו למחנה שבויים" ,הדגישה פקודה מטעם דיביזיית החי"ר " 13.371איש לא יּוצא להורג בלי פקודה מאת הקצין הממונה". אותם קצינים גם אמרו נואש לנוכח ממדי הביזה .לא רבים היו החיילים שהציעו תשלום למקומיים על בהמותיהם ועל התוצרת החקלאית שלהם ,בעיקר מפני שממשלת גרמניה סירבה לספק להם מנות מזון נאותות" .הלנדזרים נכנסים לגני ירק ולוקחים הכול" ,כתב ביומנו מ"פ מדיביזיית החי"ר 384באותו קיץ 14,במהלך ההתקדמות לעבר סטלינגרד" .הם אפילו לוקחים כלי בית ,כיסאות וסירים .זוהי שערורייה .פורסמו איסורים חמורים ,אבל החייל מן השורה אינו טורח לרסן את עצמו .הרעב כופה עליו את ההתנהגות הזו" .התוצאות היו חמורות במיוחד בארץ כמו רוסיה ,בעלת תנאי האקלים הקיצוניים .בזיזת מלאי המזון גזרה על האוכלוסייה האזרחית מוות מרעב בבוא החורף .אפילו ייצור הדבש נעשה בלתי‑אפשרי ,כי הסוכר הדרוש להחזקת הדבורים בחיים בחורף נשדד גם הוא. האמת הנוראה ,שרק מתי מעט מבין הקצינים היו מסוגלים להודות בה ,היא שיחסו הסובלני או התומך של הצבא כלפי דוקטרינת "מלחמת הגזעים" הנאצית
סולואפ לרנג לש ןושארה ברקה
71
בחזית המזרחית ,אשר פטרה אותו מכללי החוק הצבאי או המשפט הבינלאומי הרגילים ,הפך אותו מכורח המציאות לארגון פלילי למחצה .הימנעות הגנרלים מכל מחאה העידה על חוסר מוחלט של רגישות מוסרית ,או של אומץ לב מוסרי .אומץ לב פיזי לא היה נחוץ .בשלביה הראשונים של המערכה בברית המועצות לא היו הנאצים מעזים לעשות מאומה לקצין בכיר שהתנגד למדיניותם ,מלבד הדחה מתפקידו. היטלר ניחן ביכולת שלא מן העולם הזה לתמרן את הגנרלים שלו .הגם שרוב הגנרלים בארמיה השישית לא היו נאצים מושבעים ,הם היו נאמנים להיטלר בכל זאת ,או לפחות העמידו פנים נאמנות .לדוגמה ,מכתבים שנכתבו ב‑ 20באפריל נשאו את התאריך "יום הולדתו של הפיהרר" 15,והודעות לחיילים הסתיימו במילים "יחי הפיהרר!" אבל ברור כשמש שהיה ביכולתו של גנרל לשמור על עצמאותו בלי שתיפגע הקריירה שלו ,ולהשתמש בביטויים צבאיים ולא פוליטיים בפניותיו אל אנשיו .גנרל קרל שטֶרקֶר ,מפקד קורפוס XIשהיה סוס קרבות ותיק ולא התבייש בכך ,הקפיד שלא להביע שום הכרה במשטר .הוא חתם על הודעותיו לחייליו במילים" :קדימה בשם אלוהים .אמונתנו נתונה לניצחון .יבורכו חיילַי האמיצים!" חשוב מזה ,הוא ביטל על דעת עצמו פקודות בלתי‑חוקיות שהגיעו מלמעלה, ובאחד המקרים נסע מיחידה ליחידה כדי לוודא שהקצינים מבינים אותו .הוא בחר בגרוסקורט כראש המטה שלו ,והשניים היו עתידים לפקד יחדיו על כיס ההתנגדות האחרון בסטלינגרד -נאמנים לתחושת החובה שלהם ,אבל לא לפיהרר. בניגוד לכל דיני המלחמה ,כניעה לא היתה ערובה לחייהם של אנשי הצבא האדום. ביום השלישי לפלישה לאוקראינה השקיף אאוגוסט פון ָקגֵנ ֶק ,מפקד פלוגת סיור בדיביזיית הפנצר ,9מצריח רכב הסיור שלו וראה "אנשים מתים מוטלים בשורה 16 סדורה תחת העצים לאורך שביל כפרי ,כולם באותה התנוחה -בפניהם למטה". היה ברור שהם לא נהרגו בלחימה .התעמולה הנאצית ,שפרטה על נימות הפחד האטביסטי והשנאה גם‑יחד ,הסיתה את החיילים להרוג ,הן מפחד הן משנאה, אבל בה בעת גם הזכירה להם שהם חיילי גרמניה הגיבורים .היה זה שילוב הרסני ורב‑עוצמה ,כי הרצון להעלים כל סימן חיצוני לפחדנות הוא היוצר את התגובה האלימה מכול .הפחד הגדול ביותר שטיפחה התעמולה הנאצית בקרב הגייסות היה הפחד מפני נפילה בשבי" .פחדנו" ,הודה קגנק" 17.פחדנו מנפילה לידי הרוסים, שהיו בלי ספק צמאים לנקמה אחרי התקפת הפתע שלנו". קצינים שהחזיקו בערכים המסורתיים הזדעזעו עוד יותר כששמעו על חיילים שירו להנאתם בטורי שבויים סובייטים ששירכו את רגליהם לעורף .הטורים האינסופיים האלה של אנשים מובסים ,רעבים ומעל הכול צמאים בחום הקיץ, נראו כלא הרבה יותר מעדרי בהמות .עיתונאי איטלקי ,שראה הרבה טורים כאלה,
72
ינש בוביס ,הסורברב
כתב" :רובם פצועים .הם אינם חבושים ,פניהם מוכתמות בדם ובאבק ,מדיהם 18 היו לסמרטוטים ,כפות ידיהם השחירו .הם הולכים לאט ,תומכים איש בחברו". הפצועים לא קיבלו טיפול רפואי כמעט אף פעם ,ואלה שלא יכלו עוד לצעוד או התמוטטו מתשישות ,נורו למוות .לא הורשתה הסעת חיילים סובייטים בכלי רכב צבאיים גרמניים ,לבל ינ ַגעו אותם בכינים ובפרעושים .ואין לשכוח כי 80חיילים סובייטים ו‑ 600פולנים הומתו בגז באושוויץ ב‑ 3בספטמבר 19.1941זה היה הניסוי הראשון שנעשה שם בציקלון .B לאלה מהם שהגיעו חיים למחנות השבויים ,סיכויי ההישארות בחיים היו, בדיעבד ,לא טובים בהרבה מאחד לשניים .בסך הכול ,יותר משלושה מיליון חיילי הצבא האדום ,מתוך 5.7מיליון שנפלו בשבי ,מתו במחנות שבויים גרמניים ממחלות, מקור ,מרעב ומהתעללות .הוורמאכט עצמו ,לא הס"ס ולא שום ארגון נאצי אחר, הוא שהיה אחראי לשבויים .יחסו כלפיהם מזכיר את מה שאמר הקייזר וילהלם השני 20 ב‑ 1914על 90אלף הרוסים שנשבו בטננברג" :הניחו להם למות מרעב". בחזית הדרומית ,כשמחנה השבויים שהקימו הגרמנים בלֹוזֹובָאי ָה חזר לידיים סובייטיות עם התקדמותו של טימושנקו בינואר ,התגלו תנאים מזוויעים :שבויי הצבא האדום מתו "מקור ,מרעב ,מהתעללות אכזרית" 21.יורי מיכאילוביץ' מקסימוב מדיביזיית הרובאים ,127שנפל בשבי בסתיו ,1941היה אחד מאלה שנלקחו לנובו‑אלכסנדרובסק .במחנה כביכול הזה לא היו צריפים ,רק קרקע חשופה מוקפת בגדר תיל דוקרני 18 .אלף האנשים שנכלאו שם קיבלו למאכל 12קדרות שבהן בושלו מעט נתחים של בשר סוס .כשנתנו השומרים את הפקודה לבוא ולקבל אוכל, כל מי שרץ נורה בתת‑מקלעים .הגופות הושארו במקומן למשך שלושה ימים ,למען 22 יראו וייראו. קצינים גרמנים בחזית רצו ביחס טוב יותר לשבויים ,מטעמים מעשיים" .המידע שלהם על מספרי כוחות האויב ,ארגונם וכוונותיהם ,עשוי לספק לנו יותר ממה שיכולים למסור שירותי המודיעין שלנו עצמנו" ,נאמר בהוראה שפרסם קצין המודיעין הראשי של דיביזיית החי"ר " 23.96חיילים רוסים" ,הוסיף האיש" ,נענים לחקירה בתמימות" .בה בעת הפיצה מחלקת התעמולה של OKWהוראות לעודד עריקה משורות הרוסים ,כדי לחסוך בחיי גרמנים .אבל אנשי המודיעין בחזית ידעו שהדבר "יוכל לפעול רק אם יקוימו ההבטחות שיינתנו לעריקים" 24.וזו היתה בעיה, כי היחס לעריקים היה גרוע בדיוק כמו לכל שאר השבויים. יחס הזלזול במשפט הבינלאומי של סטלין הלם היטב את תוכניתו של היטלר למלחמת השמדה; וכך ,כשהציעה ברית המועצות שמירה הדדית על תנאי אמנת האג ,פחות מחודש אחרי הפלישה ,לא בא מענה על פנייתה .סטלין לא האמין בדרך
סולואפ לרנג לש ןושארה ברקה
73
כלל בגינונים כאלה ,אבל פראיותה של ההתקפה הגרמנית זעזעה אותו. בשורות הצבא האדום לא היו מקבילות רשמיות לפקודות הבלתי‑חוקיות שניתנו לוורמאכט ,אבל אנשי ס"ס ,ולאחר מכן קטגוריות נוספות ,כמו שומרי מחנות שבויים ואנשי המשטרה הצבאית החשאית ,היו צפויים למוות כמעט ודאי עם תפיסתם. טייסי הלופטוואפה וצוותי הפנצרים נפלו קורבן לעתים למעשי לינץ' .אבל כללית, הרג השבויים היה אקראי ולא מחושב מראש ,וגילויים של אכזריות מופקרת היו מקומיים ולא עקביים .השלטונות הסובייטיים היו להוטים לשבות חיילים ,ובייחוד קצינים ,לצורך חקירה. הפרטיזנים ,ויחידות מנותקות של הצבא האדום בכלל זה ,ראו רכבות בית חולים כמטרות לגיטימיות ,ולא רבים היו הטייסים או המקלענים שחסו על אמבולנסים או על בתי חולים צבאיים .רופא בדיביזיית הפנצר 22ציין" :על גג האמבולנס שלי הותקן מקלע ,ועל צדו נצבע צלב אדום .סמל הצלב האדום היה ללעג ולקלס ברוסיה, ושימש כסימן רק לאנשינו שלנו" 25.התקרית הגרועה ביותר אירעה ב‑ 29בדצמבר ,1941כשהשתלטו נחתים סובייטים על בית חולים צבאי גרמני בפֵאֹודֹוסי ָה שבחוף קרים 26.אנשי חיל הנחתים ,שהיו שיכורים ברובם ככל הנראה ,הרגו כ‑ 160פצועים גרמנים .אחדים מהם הושלכו דרך החלונות ,אחרים נלקחו החוצה ,הוטבלו במים והושארו לקפוא למוות. ‑ מעשי הזוועה האקראיים והפרימיטיביים שעשו חיילי הצבא האדום ב 18 החודשים הראשונים -קרוב לוודאי שמספרם היה הולך וגדל ,אלמלא היתה הנסיגה * כה מהירה -הניעו גרמנים רבים להשוות את המתרחש למלחמת שלושים השנה. אבל ההשוואה המתאימה יותר היא למלחמת האזרחים הרוסית ,אחת האכזריות ביותר מבין מלחמות המאה העשרים ,שהוצתה מחדש כשיצא היטלר למסע הצלב שלו נגד הבולשביזם .אך ככל שהתמשכה המלחמה ,כן גברו עוד ועוד זעמם של הסובייטים ושאיפת הנקם הנוראה שלהם ,לשמע הידיעות על מעשי הגרמנים ב"שטחים הכבושים" :כפרים שנשרפו עד אפר בפעולות גמול ,אזרחים שהורעבו למוות ,נטבחו או נשלחו למחנות עבודה .רושם זה של מערכת רצח‑עם נגד הסלאבים עורר ,לצד תשוקת הנקם ,החלטיות נחושה וחסרת רחמים שלא להפסיד במלחמה. גנרל פאולוס קיבל את הפיקוד על הארמיה השישית בשעה לא קלה ,ונראה שמותו של רייכנאו זעזע אותו יותר מכפי שגילה למקורביו .זו היתה ההתנסות הראשונה *
מלחמת שלושים השנה ( )1648‑1618נחשבת בעיני ההיסטוריונים להרסנית ביותר בתולדות אירופה עד למאה העשרים[ .המתרגם]
74
ינש בוביס ,הסורברב
שלו בתפקיד פיקוד בכיר ,והיא באה בד בבד עם המתקפה הכללית שציווה סטלין לערוך ,שלא בחוכמה ,בעקבות הצלחתו של הצבא האדום סביב מוסקבה .הארמיה האחת‑עשרה של גנרל פון מנשטיין בקרים עדיין לא הצליחה לכבוש את סבסטופול, והתקפת פתע של כוחות הצבא האדום מהקווקז בסוף דצמבר הוציאה מידיה את חצי‑האי קֶרץ' .היטלר התפוצץ מזעם והורה להעמיד לדין צבאי את מפקד הקורפוס, גנרל האנס ,הרוזן פון שּפֹונ ֶק. פאולוס קידם את מפקדת הארמיה השישית לעבר חרקוב ,יעדו של מרשל טימושנקו .הטמפרטורה צללה ל‑ 30מעלות מתחת לאפס ,ולפעמים עוד למטה מזה .התובלה הגרמנית במסילות הברזל ובדרכים קפאה לבלי ניע ,ועגלות רתומות לסוסים יכלו לספק רק מנות מזון דלות. תוכניתו של טימושנקו היתה לנתק את אזור התעשייה דֹונּבָאס ולכבוש את חרקוב בתנועת כיתור רחבה ,אבל רק החלק הדרומי של המלקחיים הצליח להבקיע את קווי הגרמנים .היתה זו התקדמות מוצלחת ,שיצרה בליטה בעומק של כמעט 100 ק"מ .אבל לא היו לצבא האדום די משאבים ,ולא עמדו לרשותו כוחות רעננים .אחרי חודשיים של לחימה מרה ,הגיעו התקפותיו לכלל קיפאון. ‑ הארמיה השישית החזיקה מעמד ,אבל פאולוס היה מודאג .גנרל פלדמרשל פדור פון בוק ,שאותו מינה היטלר -למרות הסתייגותו -כמפקד קבוצת הארמיות דרום ,לא הסתיר את דעתו שפאולוס גילה זהירות יתר בהתקפות הנגד שלו .אבל הפיקוד נשאר בידי פאולוס ,הודות לתמיכת פטרונו גנרל הלדר .ראש המטה שלו, אל"ם פרדיננד הַיים ,הוא שהועבר מתפקידו .את מקומו תפס אל"ם ארטור שמידט, קצין מטה צנום ,חד פנים וחד לשון ,בן למשפחת סוחרים מהמבורג .שמידט ,מלא הביטחון העצמי ביכולותיו ,קומם נגדו רבים במפקדת הארמיה השישית ,אם כי היו לו גם תומכים .פאולוס הסתמך רבות על שיקול דעתו ,ולפיכך מילא האיש תפקיד חשוב ,יש אומרים מופרז ,בהכתבת מהלך המאורעות בהמשך השנה ההיא. בתחילת האביב של 1942לא גילו הדיביזיות העתידות להיספות בסטלינגרד עניין רב ברכילות המטה .בראש מעייניהן עמדו הצורך בתגבורות ובחימוש מחדש .אפשר ללמוד רבות על חוסנו המקצועי של הצבא הגרמני (ופחות מזה על תחושת השימור העצמי שלו) מן העובדה שזיכרונות החורף הנורא נמחקו ,למעשה ,מרגע שבא 27 האביב והגיע ציוד חדש" .המוראל נעשה גבוה שוב" ,סיפר לימים אחד המפקדים, שפלוגתו הגיעה סוף‑סוף למצבה מלאה של 18טנקים" .היינו במצב טוב" .הם לא נרעשו כלל ועיקר מהעובדה שאפילו הגרסה ארוכת הקנה של הפנצר סימן III צוידה רק בתותח 50מ"מ ,שלרוב לא הצליח לחדור את שריון הטנקים הסובייטיים. אמנם שום הודעה לא ניתנה לדיביזיות ,אבל הכול ידעו שמתקפה גדולה
סולואפ לרנג לש ןושארה ברקה
75
ממשמשת ובאה .במרס אמר גנרל מקס ּפפֵפֶר ,מפקד דיביזיית החי"ר ,297לסרן שהביע הסתייגות משליחתו לקורס מג"דים בצרפת" :אתה צריך לשמוח על ההפסקה. 28 המלחמה תהיה מספיק ארוכה ומספיק נוראה ,ואתה תספיק לטעום את טעמה". הוא התלוצץ רק למחצה. ב‑ 28במרס נסע גנרל הלדר לרסטנבורג כדי להציג ,לדרישת היטלר ,את התוכניות לכיבוש הקווקז ודרום רוסיה עד לוולגה .כלל לא עלה על דעתו שבמוסקבה עיינה הסטבקה באותה שעה במיזם שהציע טימושנקו לחידוש המתקפה בסביבות חרקוב. ב‑ 5באפריל נתנה מפקדת הפיהרר פקודות למערכה שתביא "ניצחון סופי במזרח" .בעת שקבוצת הארמיות צפון תכננה את מבצע נורדליכט ("זוהר צפוני") להבאת המצור על לנינגרד לסיומו המוצלח ולחבירה עם הפינים ,המתקפה העיקרית מבצע זיגפריד ,ששמו שּונה לאחר מכן למבצע ּבלָאּו ("כחול") -תתנהל בדרוםרוסיה. היטלר עדיין היה משוכנע ב"עליונותו האיכותית" של הוורמאכט על הסובייטים 29,ולא ראה צורך בעתודות .דומה היה הדבר כאילו הדחתם של מפקדי קבוצות הארמיות מחקה גם את זכר הכישלונות של הזמן האחרון .גנרל‑פלדמרשל פון בוק ,שהוחזר לתפקידו מהר יותר מהשאר ,פקפק ביכולתם של הגרמנים להשתלט על שדות הנפט של הקווקז ,קל וחומר להחזיק בהם .הוא חשש שברית המועצות אינה עומדת לפני שוקת שבורה במה שנוגע לעתודות כוח האדם שלה, כפי שהאמינה מפקדת הפיהרר בלהט שכזה" .דאגתי הגדולה ביותר -שהרוסים עלולים להקדים אותנו בהתקפה משלהם "‑ כתב ביומנו ב‑ 8במאי" 30,לא פחתה". באותו יום קידם בוק בברכה את פניו של גנרל ולטר פון זיידליץ‑קורצבך, שנחלץ מהכיתור בדמיאנסק .זיידליץ היה איש ארטילריה ,צאצא של גנרל פרשים מבריק בצבאו של פרידריך הגדול ,שהתפרסם בנעוריו כשעבר בדהרה על סוסו בין כנפיה המסתובבות במהירות של טחנת רוח .הוא נעשה מפורסם שבעתיים בזכות ניצחונו הגדול ברוסבך במלחמת שבע השנים ,שם הכריעו את הכף גונדות הפרשים המרוכזות שלו .ולטר פון זיידליץ היה פזיז גם הוא ,ובדומה לסב‑סבו ,גם עליו נגזרו גורל אכזר והזדקנות מרירה .זיידליץ הגיע בשעות אחר הצהריים של היום ההוא מ ֵקנ ִיגסּבֶרג ,שם חטף כמה ימי חופשה עם רעייתו לפני שיצא לקבל את הפיקוד על קורפוס LIתחת פאולוס .כשנפרד לשלום מאשתו בשדה התעופה ,לא העלו השניים 31 על דעתם ש"זו [תהיה] פרידה ל‑ 14שנים כמעט". זיידליץ הגיע לחרקוב למחרת היום .העיר ,גילה ,לא ספגה נזק רציני במהלך כיבושה" .רוב הבניינים הם מימי הצארים ,פרט לאוניברסיטה חדשה בסגנון הסטליניסטי הראוותני ,ולבית חרושת ענקי לטרקטורים שבנו אמריקאים .במרכז,
76
ינש בוביס ,הסורברב
כמעט הכול בנוי מלבֵנים ,אבל פרט לכך הבתים עשויי עץ ברובם" 32.בקורפוס החדש שלו ,גילה ,יש שתי דיביזיות אוסטריות ,דיביזיית החי"ר - 44גלגולה של חטיבת הֹוך‑אּונד‑דֹויטשמַייסטֶר ההבסבורגית הוותיקה ,ודיביזיית החי"ר 297של גנרל ּפ ֵפפֶר. ב‑ 10במאי הציג פאולוס בפני גנרל‑פלדמרשל פון בוק את טיוטת תוכניתו למבצע פִרידֵ ִריקּוס ,חיסולה של בליטת ּבַרבֶנקֹובֹו שעליה השתלט טימושנקו במתקפת ינואר .חששותיו של בוק מפני מתקפה סובייטית התגלו כמוצדקים עוד מוקדם מכפי שציפה .טימושנקו ריכז תחת ידו 640אלף אנשים 1,200 ,טנקים וכמעט 1,000מטוסים .ב‑ 12במאי ,שישה ימים לפני יום הע' שנקבע לפרידריקוס ,יצא הצבא האדום לשתי התקפות מתואמות ,מסביבות וֹולצַ'נסק ומבליטת ברבנקובו ,כדי לנתק את חרקוב .בוק התרה בפאולוס מפני יציאה מוקדמת מדי להתקפת‑נגד ,בלי סיוע אווירי ,אבל חטיבות שריון סובייטיות הבקיעו את חזית קורפוס VIIIשל גנרל ולטר הַייץ ,ועד רדת הערב נמצאו טנקים סובייטיים כ‑ 20ק"מ מחרקוב. למחרת בבוקר נוכח בוק כי הבקעת האויב בסביבות וולצ'נסק היתה חמורה מכפי שחשב .הארמיה השישית של פאולוס ספגה חבטות כבדות מכמה כיוונים .ב‑72 שעות של לחימה ,חלק ניכר מהן בגשם כבד ,הושמדו שישה‑עשר גדודים .פאולוס היה משוכנע שקרב הגנה ,עם ויתור על שטחים במידת הצורך ,הוא הפתרון היחיד. אבל בוק חשב אחרת; הוא שכנע את הלדר שעליו לשכנע את היטלר שהתקפת‑נגד של ארמיית הפנצר הראשונה של קלייסט תוכל להפוך את הקערה על פיה .הפיהרר, שחי למען רגעים כאלה ,קפץ בן‑רגע על ההזדמנות .הוא נטל לעצמו את זכות היוצרים על הרעיון ,ודרבן את קלייסט לקדם את ארמיית הפנצר הראשונה שלו לעמדות שמהן יוכל להכות באגפו הדרומי של האויב .הוא גם הורה ללופטוואפה לרכז כל כוח תקיפה זמין לריתוק עוצבותיו של טימושנקו למקומן ,עד שיהיה קלייסט מוכן לנוע. ‑ קלייסט הכה בצד הדרומי של בליטת ברבנקובו לפני אור ראשון ב 17במאי .עד צהרי היום התקדם ראש החנית שלו כדי 15ק"מ ,אף על פי שדיביזיות הפנצר שלו נאלצו להעסיק את טנקי T‑34מטווחים קרובים; אלמלא כן" ,הפגזים שלהן ניתזו 33 [מעל השריון] כמו זיקוקים". באותו ערב שלח טימושנקו שדר למוסקבה שהתחנן לתגבורת כדי לבלום את קלייסט .לדברי ז'וקוב ,טימושנקו לא הבהיר למוסקבה שהארמיות שלו צפויות לכיתור ,אבל הקומיסר הראשי של החזית ,ניקיטה חרושצ'וב ,טען שסטלין סירב בעקשנות להרשות להן לסגת מפאת הסכנה( .כעבור שנים ,זו תהיה אחת ההאשמות שיטיח בסטלין בנאום ההוקעה המפורסם שלו בקונגרס ה‑ 20של המפלגה ב‑).1956 לבסוף ,ב‑ 19במאי ,ביטל טימושנקו את המתקפה ,בהסכמת סטלין ,אבל הוא כבר איחר את המועד.
סולואפ לרנג לש ןושארה ברקה
77
בוק החליט שהגיעה שעתו של פאולוס לתקוף מצפון כדי לסגור את המלכודת. בלחימה שהחלה אז -מעיכה הדרגתית של יותר מרבע מיליון חיילים סובייטים התפתחו מצבים יוצאי דופן .לדברי מש"ק בכיר בדיביזיית החי"ר ,389חטיבתהפנצרגרנאדירים (חרמ"ש) שלו מצאה את עצמה שרויה בקרב חסר רחמים נגד מה שתואר בפיו כ"גדוד כנופייתי" של חיילות ,בפיקודה של ג'ינג'ית" .שיטות הלחימה של הנקבות המפלצתיות האלה התבטאו בדרכים בוגדניות ומסוכנות .הן שכבו 34 מוסתרות בתוך ערימות קש ,וירו בגבנו כשעברנו על פניהן". ממש בעת שנסגרה הטבעת מצאו את עצמם חלק מחטיבת הפנצר 2וכמה סוללות של ארטילריה ממוכנת מנותקים עם רדת הלילה בתוך ריכוז של כוחות סובייטיים. מפקדם היה הרוזן ִהי ָאצִינט פון שטָראכוִויץ האגדי ,שנודע בכינוי פנצר‑קוואלריסט ("פרש הפנצר") .שטראכוויץ בן ה‑ ,49פרש מפורסם ממלחמת העולם הראשונה - ב‑ 1914התקדמו כוחותיו עד למקום שממנו יכלו לראות את פריז במרחקים -שמר עדיין על השפם השחור ועל יפי התואר הרהבתני של כוכב ראינוע משנות העשרים. חשוב מזה ,הוא לא איבד את יכולתו שלא מן העולם הזה להריח סכנה ,זו שהקנתה לו שם של מפקד בר‑מזל. כיוון שלכוח הקטן הזה מדיביזיית הפנצר 16לא היה מושג מה מתרחש סביבו עם רדת החשיכה ,פקד שטראכוויץ על התגוננות קיפוד עד עלות אור היום .מעט לפני אור ראשון לקח את סרן ברנד ,הברון פרייטג פון לורינגהופן ,אחד ממפקדי הפלוגות שלו ,עם שני קציני ארטילריה ,לראש גבעה קטנה כדי להשקיף על הנעשה מסביב .בעוד ארבעת הקצינים צופים במשקפותיהם ,אחז שטראכוויץ פתאום בזרועו של פרייטג ומשך אותו מטה במדרון .הוא צעק בקול ,להזהיר את שני התותחנים, אבל איחר את המועד .שניהם נהרגו בהתפוצצות פגז מסוללה סובייטית שנמצאה על גבעה קטנה אחרת .שטראכוויץ לא בזבז זמן; הוא הורה לנהגים להתניע ,והטנקים הסתערו עם שאר כלי הרכב בגוש צפוף ,יצאו מהזירה רחבת הידיים וחזרו אל שאר הדיביזיה. חיילי הצבא האדום לחמו בעקשנות מרה במשך יותר משבוע ,במזג האוויר האביבי הלח .הם ניהלו הסתערויות לילה נואשות -לפעמים בזרועות שלובות על קווי הגרמנים ,אבל המלכודת היתה מוצקה ,והם נטבחו באלפיהם תחתהאור המת ,המצמרר ,של נורי מגנזיום .הגופות שנערמו לפני העמדות הגרמניות העידו על גבורתם האובדנית .הנשארים בחיים תהו אם יזכו לצאת בשלום .חייל רוסי אלמוני ,אחד מאלה שנלכדו בכיס ,כתב על פיסת נייר כיצד שאל את עצמו, למראה "הזרקורים הגרמניים המשוטטים על העננים" 35,אם ישוב אי‑פעם לראות את אהובתו. ‑ פחות מעשירית מהאנשים הצליחו להיחלץ .הארמיות 6ו ,57שנלכדו ב"מלכודת
78
ינש בוביס ,הסורברב
העכברים של ברבנקובו" ,נמחו למעשה .הארמיות של פאולוס וקלייסט לקחו בשבי כמעט 240אלף איש ולקחו שלל 2,000תותחים ואת רוב הטנקים של טימושנקו. אבידותיהן שלהן לא עלו בהרבה על 20אלף איש .ברכות הורעפו מכל עבר. פאולוס מצא את עצמו אליל העיתונות הנאצית ,שמיאנה תמיד לשבח אריסטוקרטים ריאקציונרים ,וקפצה על ההזדמנות להעלות על נס את המוצא הצנוע של משפחתו. הפיהרר עיטר אותו בצלב האבירים ושלח שדר לאמור שהוא מעריך כדבעי את "הצלחת הארמיה השישית מול אויב שנהנה מעדיפות מספרית מכרעת" 36.שמידט, ראש מטהו של פאולוס ,טען כעבור שנים שהתוצאה המשמעותית ביותר של קרב זה היתה השינוי ביחסו של פאולוס להיטלר .החלטת הפיהרר לתת גיבוי להתקפת הנגד השאפתנית שכנעה את פאולוס בגאוניותו ,וביכולת העילאית של OKW להעריך את המצב האסטרטגי. צחוק הגורל ,בהתחשב בנסיבות ,הוא שפאולוס קיבל גם מכתב הוקרה ,רגשני במידה יוצאת דופן ,מאת רס"ן הרוזן קלאוס פון שטאופנברג מהמטה הכללי ,שנלווה אליו במהלך חלק מהקרב" .מה מרענן היה הדבר" ,כתב שטאופנברג" 37,להתרחק מהאווירה הזאת אל מקום שבו אנשים מקריבים את המיטב שלהם ,ואף את חייהם, בלי מחשבה שנייה ,בלי מלמול של קובלנה ,בעת שהמנהיגים ואלה שאמורים להעמיד להם מופת רבים ומתקוטטים ביניהם על יוקרתם שלהם ,או אין בהם די אומץ לומר את אשר בלבם בשאלה הנוגעת לחייהם של אלפי אנשים כמוהם" .ייתכן שפאולוס לא קלט כלל את המסר המוצפן ,אך מתקבל יותר על הדעת שהוא בחר להתעלם ממנו. מה שברור הוא שפאולוס נמנע מלבחון את מגרעותיו של היטלר ,אף על פי שהיה ביכולתו ,אחרי ששונו תוכניותיו של מבצע ברברוסה לפי משוגות לבו של היטלר בשנה הקודמת ,לעמוד על הסכנה הממשית הנשקפת למפקדים בשטח .היטלר ,שהיה מבוסם מאמונתו שאין הוא מסוגל לטעות ,ושעמדה לרשותו מערכת של תקשורת כמעט מיידית עם מפקדות השדה ,ביקש -כמין אל -לשלוט ממרחקים בכל תנועה.
6
"כמה אדמה צריך אדם אחד?" בשעת בוקר מוקדמת ב‑ 1ביוני המריא היטלר משדה התעופה הסמוך לרסטנבורג במטוסו האישי ,פוקה‑וולף קונדור ,אל מפקדת קבוצת הארמיות דרום בפולטבה. נושא הישיבה היה מתקפת הקיץ הגדולה .מצב רוחו היה מרומם כשנפגש עם גנרל‑פלדמרשל פדור פון בוק ועם מפקדי המשנה הבכירים שלו ,וביניהם אוואלד פון קלייסט מארמיית הפנצר הראשונה ,הרמן הוט מארמיית הפנצר הרביעית ופרידריך פאולוס מהארמיה השישית .קצין הלופטוואפה הבכיר במקום היה גנרל‑אֹוּבֶרסט וֹולפָרם ,הברון פון ריכטהופן. ריכטהופן ,דודנו של "הברון האדום" שהצטרף לטייסת שלו ב‑ ,1917היה אדם קשה פנים ,נבון ובה בעת שחצן .רשימת מעשי האכזריות שלו מדברת בעד עצמה. הוא פיקד על לגיון הקונדור בספרד ,שם המציא את שיטת הפצצת הרוויה והיה אחראי במישרין להרס ג ֶרנ ִיקָה ב‑ ,1937אירוע שנעשה סמל לזוועות המלחמה המודרנית .הקורפוס האווירי VIIIשל ריכטהופן הוא שהרס את בלגרד באפריל ,1941בהפצצה שהפילה 17אלף קורבנות אזרחיים; על זאת הוציאו היוגוסלבים להורג את מפקדו הישיר ,גנרל אלכסנדר לָאר ,אחרי המלחמה .כעבור חודש, במהלך הפלישה לכרתים ,עשו מטוסיו שמות באדריכלות הוונציאנית של ַחנְי ָה ושל אירקליון. במהלך הישיבה הזכיר היטלר את סטלינגרד .מבחינת הגנרלים שלו ,היה זה לא הרבה יותר משֵם במפה .הוא עצמו היה משוגע לדבר אחד ,שונה לגמרי :שדות הנפט של הקווקז" .אם לא ניקח את מַאיקֹוּפ ואת גרֹוזנ ִי" ,אמר לגנרלים שלו" 1,יהיה עלי לשים קץ למלחמה" .בשלב זה ,עניינו היחיד בסטלינגרד היה חיסול מפעלי הנשק שנמצאו שם וביסוס עמדה על הוולגה .כיבוש העיר עצמה לא היה הכרחי ,לדעתו. השלב הראשון של מבצע בלאו יהיה כיבוש וֹורֹוני ֶיז' .השני יהיה כיתור הכוח הסובייטי העיקרי ,בתנועת מלקחיים גדולה ממערב לנהר דֹון .אז תנוע הארמיה השישית לעבר סטלינגרד כדי לאבטח את האגף הצפוני‑מזרחי ,ואילו ארמיית הפנצר הראשונה של קלייסט והארמיה השבע‑עשרה ישתלטו על הקווקז .אחרי שסיים בוק את המצגת שלו ,דיבר היטלר .בפיו ,הכול היה פשוט לגמרי .הצבא 79
80
ינש בוביס ,הסורברב
האדום כבר מחוסל אחרי לחימת החורף ,והניצחון בחרקוב נתן אישור נוסף לעליונות הגרמנית .היטלר היה כה בטוח בהצלחה בדרום ,עד שהיה בכוונתו -מיד אחרי כיבוש סבסטופול -לשלוח את הארמיה האחת‑עשרה של גנרל‑פלדמרשל אריך פון מנשטיין צפונה .הוא אפילו סיפר למנשטיין על חלומו לשלוח טורים משוריינים דרך הקווקז למזרח התיכון ולהודו. לפני שהיה אפשר לפתוח את מבצע בלאו עצמו ,היה צורך בשתי מתקפות קטנות יותר ליישור קו החזית ולהכנת קו התחלה ,עם ראשי גשר מעבר לנהר דוני ֶיץ .בשעות אחר הצהריים של 5ביוני ,כפינוק אחרון ,ביקרו קצינים וחיילים רבים של הארמיה השישית בבלט של חרקוב .הרקדנים ,שלא קיבלו שכר ,נשארו בחיים במשך החורף הודות למנות שסיפק להם הוורמאכט .הם ביצעו באותו יום את "אגם הברבורים" בפני אולם מלא וגדוש ,ואנשי הצבא המיוזעים במדיהם האפורים נהנו מאוד מהפרשנות שנתנו לטרגדיה של הנסיך זיגפריד הנופל קורבן לתככיו של רֹוטּבַרד הרשע( .מכוחו של צירוף מקרים מוזר ,היו אלה שמות הקוד של שני מבצעים -זיגפריד ,שמו המקורי של מבצע בלאו ,ורוטברד ,התרגום לגרמנית של השם ברברוסה; אבל זה היה מקרי לגמרי ).אחרי ההופעה חשו הנוכחים לחזור ליחידותיהם .באותו לילה חם וחסר ירח התחילו היחידות המובילות של הארמיה השישית לנוע צפונה‑מזרחה ,אל גזרת וֹולצ'נסק. אור ל‑ 10ביוני ,בשתיים לפנות בוקר ,התחילו פלוגות מדיביזיית החי"ר 297 לצלוח את הדונייץ בסירות סער .משהשיגו מדרך רגל בגדה שמנגד ,החלו פלוגות פלסים בבניית גשר דוברות באורך 60מטרים .עם רדת הערב ,כבר עברו בו טנקים של דיביזיית הפנצר .14למחרת בבוקר נתפס גשר צפונה ממנו ,לפני שהספיקו החיילים הסובייטים שהגנו עליו לפוצץ את מטעני החבלה שהוצמדו אליו .אבל צוואר הבקבוק היה צר מאוד ,ולמחרת נוצרו פקקי תנועה בין שדות המוקשים שמשני עברי הציר המסומן בסרט סימון לבן .שבר ענן הפך את דרך העפר למדמנה, ואז התפוצצו שני פגזים והפריחו לחלל האוויר מזרקות של בוץ וענני עשן שחור. הסוסים המבועתים של עגלת משא התפרצו בדהרה מעל הדרך וחצו את סרט הסימון הלבן .מוקש התפוצץ .סוס אחד נקרע לגזרים ,השני נפל ארצה מדמם ,והעגלה עלתה באש .הלהבות התפשטו אל עגלה אחת ,סמוכה ,שהיתה עמוסת תחמושת .כדורי נשק קל ורימוני יד התחילו להתפוצץ ,כמין קרב בזק.
ק"מ
נ' 'יר צ נ'
ר4 נצ פ
דון אר
וורונייז'
מילרובו
יה 6 מ
נ'
ונייץ ד
יוס 'מ נ
פרולובו
א
רמיה 6
מורוזובסק טצינסקאיה נ' דון
פנצר 4
רוסטוב
וולצ'נסק
ארמיה 2 פנצר 4
חרקוב
הונגרית 2 ארמיה 6
פנצר 1
ארמיה 17
איזיום ברבנקובו
סטלינו קור' פנצר LVII
צ
Antony Beevor - StalingradMAPS.indd 2 11/12/2018 12:22:33
מפה :2מבצע בלאו, קיץ 1942
סטלינגרד
רינוק
גומרק קלץ'
טונדוטובו ניז'נה‑צ'ירסקאיה
אקסאי
צימליאנסקאיה קוטלניקובו
הסטפה הקלמיקית
אגם סרפה
קוטלובן
קו החזית 11 ,במאי 1942 קו החזית 27 ,ביוני 1942
נ' ו
ולגה
טגנרוג
נ' א וס קול ים אזוב
"?דחא םדא ךירצ המדא המכ"
81
82
ינש בוביס ,הסורברב
מתכונת ההיתקלויות ,ההצלחות והכישלונות הפעוטים יחסית נמשכה למחרת היום .רב‑סרן אחד ,קצין מטה בדיביזיה שוואבית ,ישב ליד הגנרל שלו על סוללת מסילת ברזל במהלך ביקור ביחידה קדמית .הוא נהרג בו במקום מכדור שירה צלף סובייטי ממחבואו .גם הנהג שלהם נפגע ,בכתפו השמאלית .הגנרל ,אחרי שפקד על החי"ר ועל צמד תותחי סער מתנייעים לנקום את דמם ,הורה להניח את גופתו של קצין המטה ברכבו והסתלק מן "המקום מר‑הגורל" ההוא 2.בארוחת הערב באותו יום, באוהל חדר האוכל של המפקדה ,התווכחו קצינים זוטרים על היתרונות של מוות פתאומי .אחדים ראו את הקץ הבלתי‑צפוי של הרס"ן כמוות רצוי ,כמעט כאידיאל צבאי ,ואחרים תיארו אותו בדכדוך כגזלת חיים ,כהשפלת גופו של קצין לרמה של חיית ציד .הגנרל שמר על שתיקה כעוסה במשך כל הזמן הזה ,וניכר בו שהוא נרעש על מותו של אחד מפקודיו בכדור שנועד לו עצמו. בעת שהארמיה השישית וארמיית הפנצר הראשונה השתלטו על קו ההתחלה של מבצע בלאו ,שהיה אמור להיפתח ב‑ 28ביוני ,פרצה מהומה בכל המפקדות המעורבות במבצע .ב‑ 19ביוני טס רס"ן יואכים ַרייכֶל ,קצין המבצעים של דיביזיית הפנצר ,23במטוס קל מדגם פִיזֵלֶר שטֹורך ,לביקור ביחידה קדמית .בניגוד לכל הוראות הביטחון ,הוא לקח עמו את מכלול הפקודות המפורטות למבצע כולו. השטורך הופל והתרסק מעט מעבר לקווי הגרמנים ,וסיור שנשלח לחלץ את הגופות ואת המסמכים מצא כי הסובייטים הקדימו אותו .כשנודע הדבר להיטלר ,הוא השתולל עד אובדן חושים .הוא דרש להעמיד לדין צבאי את מפקד הדיביזיה ואת מפקד הקורפוס של רייכל. צחוק הגורל הוא שסטלין ,כאשר שמע על המסמכים שנתפסו ,פטר אותם בזלזול כמעשי זיוף .שוב השתלטה עליו העקשנות הכפייתית של השנה הקודמת ,והוא סירב להאמין בכל דבר מנוגד להשקפתו שלו ,שגרסה כי היטלר יחזור לתקוף את מוסקבה. מפקדת חזית דרום‑מערב שלחה את מסמכי רייכל לקרמלין במטוס ,אבל סטלין, בישיבה ב‑ 26ביוני עם גנרל פיליּפ גֹולִיקֹוב ,מפקד חזית בריאנסק שכנגדה כּוונה המתקפה הגרמנית ,השליך בכעס את המסמכים מידיו כשראה כי גוליקוב מאמין באמיתותם .גוליקוב נשלח מיד בחזרה למפקדתו כדי להכין התקפת מנע מהירה לכיבוש אֹוֶרל מחדש .הוא ומטהו עבדו על טיוטת התוכנית במשך כל יום המחרת ורוב הלילה ,אבל עמלם היה לבטלה .המתקפה הגרמנית נפתחה כעבור כמה שעות. ב‑ 28ביוני החלו הארמיה השנייה וארמיית הפנצר הרביעית ,שהיו פרוסות בקרבת קורסק ,לתקוף היישר מזרחה לעבר וורונייז' ,ולא צפונה לעבר אורל ומוסקבה, כפי שציפה סטלין .לכל אחת ממפקדותיהן של דיביזיות הפנצר המובילות סופח קצין קישור אווירי מהלופטוואפה -בדרך כלל סגן שנעזר בכמה מש"קים ,עם אחד ממכשירי הקשר החדישים ביותר -שתפקידו היה לזמן תקיפות מהאוויר.
"?דחא םדא ךירצ המדא המכ"
83
מרגע שהושגה ההבקעה הראשונית ,התקדמו במהירות דיביזיות הפנצר של הוט, והשטּוקות של ריכטהופן ריסקו את המצדיות ואת ריכוזי הטנקים שבדרכן. הבקעתה של ארמיית הפנצר הרביעית של הוט חוללה בהלה גדולה במוסקבה. סטלין נענה לבקשתו של גוליקוב לקבל עוד טנקים ,והעביר כמה חטיבות שריון מעתודת הסטבקה ומחזית דרום‑מערב של טימושנקו; אך היערכותן להתקפת‑נגד התעכבה מחמת תקשורת לקויה .מטוס סיור פוקה‑וולף 189מטייסת סיור קדמית זיהה את אזורי הכינוס שלהן ,וב‑ 4ביולי הלם בהן שוב הקורפוס האווירי VIIIשל הצי האווירי הרביעי ,שנמצא עתה תחת פיקודו של ריכטהופן. ב‑ 30ביוני חצתה הארמיה השישית של פאולוס את קו ההתחלה שהוכן על הגדה המזרחית של הנהר דונייץ .הארמיה ההונגרית השנייה נמצאה לשמאלה ,וארמיית הפנצר הראשונה -לימינה .היא נתקלה בהתנגדות עזה מן הצפוי ,של טנקי T‑34 ותותחי נ"ט מחופרים ומוסווים מפני השטוקות והפנצרים גם‑יחד .אבל בסוג זה של לחימה סבלו הסובייטים מנחיתות ,משום שכוחות הפנצר הגרמניים ,המנוסים הרבה יותר ,עקפו אותם בקלות .הצוותים הסובייטיים נאלצו להילחם עד הסוף המר בלי לנוע ממקומותיהם או להימלט ברגע האחרון" .הטנקים הרוסיים יוצאים מעמדותיהם כמו צבים" ,כתב עד ראייה" 3,ומנסים לברוח בנסיעת זיגזג .אחדים מהם עדיין חובשים את רשתות ההסוואה שלהם ,כמו פאות נוכריות ירוקות". הדיביזיות הגרמניות המתקדמות חצו שדות רחבי ידיים של חמניות או תירס. אחת הסכנות העיקריות נשקפה להן מצד חיילים סובייטים שנותקו עקב התקדמותן המהירה ,ותקפו אותן מהעורף או מהאגף .במקרים רבים ,כשהחזירו החיילים הגרמנים אש ,נפלו אנשי הצבא האדום ארצה והעמידו פני מתים .הם שכבו בלי ניע עד שהתקרבו הגרמנים כדי לבדוק את ה"גופות" ,המתינו כמעט עד הרגע האחרון, 4 ואז "ירו בהם מטווח קרוב". למרות ההתקדמות המהירה נותרו קציני המטה הגרמנים מודאגים בגלל נפילת התוכניות שהיו בידי רס"ן רייכל .הם כבר התווכחו בינם לבין עצמם על השאלה אם אמנם היתה חרקוב בגדר ניצחון מכריע .עכשיו חששו מפני תכסיס .הם לא ידעו אם האויב מכין ארמיות עתודה להתקפת‑נגד מפתיעה או שהוא מתכוון לסגת לפנים הארץ ולהאריך את קווי האספקה שלהם עוד הלאה ,דרך אזורים רחבי ידיים שהתקשורת בהם גרועה .אך בשלב זה היו חששותיהם מופרזים מאוד .האנדרלמוסיה בצד הסובייטי היתה נוראה ,עקב התמוטטות התקשורת ,וקציני מטה ומפקדים נאלצו לטוס כה וכה במטוסים דו‑כנפיים ,תוך שהם חומקים ממסרשמיטים ,בניסיון למצוא את כוחותיהם. תקרית רייכל הטילה צל ארוך .רבים מהגרמנים שיצאו חיים מהקרב על סטלינגרד
84
ינש בוביס ,הסורברב
ומההיסטוריונים הגרמנים של תקופת המלחמה הקרה הנציחו ופיתחו את רעיון המלכודת הסובייטית הערמומית ,בהתעלם מהעובדה הגלויה לכל עין ששגיאתו הגדולה ביותר של סטלין מאז הפלישה היתה סירובו להרשות לכוחותיו לסגת. התחלת נסיגתו של הצבא האדום מפני הגרמנים המתקדמים ביולי 1942לא היתה חלק מתוכנית שטנית .בפשטות גמורה ,סטלין השלים סוף‑סוף עם צו התבונה המתיר למפקדים לחמוק מכיתור .התוצאה היתה שמלקחי ההתקפה הגרמנית ממערב לדון נסגרו ללא הועיל. אבל הסטבקה הסכימה על כך שוורונייז' ,כמרכז תקשורת חיוני ,מחייבת הגנה עד האיש האחרון .הם ידעו שאם לא יחזיקו בה ,וכך ימנעו את התקדמות הגרמנים אל מעבר לדון העילי ,כל חזית דרום‑מערב של טימושנקו תמצא את עצמה מאוגפת. הקרב על וורונייז' היה הקרב הגדול הראשון של דיביזיית הפנצר ,24שנעשתה ממוכנת זה מקרוב .עד לשנה הקודמת ,היא היתה דיביזיית הפרשים היחידה בוורמאכט .בתווך ,בין דיביזיות גרוסדויטשלנד ו‑ 16הממוכנת ,הסתערה דיביזיית הפנצר 24בדהרה מטורפת על וורונייז' .הפנצרגרנאדירים שלה הגיעו לדון ב‑3 ביולי ותפסו ראש גשר בגדה הנגדית .בערב שלאחר מכן השתלטו פנצרגרנאדירים מגרוסדויטשלנד על גשר הכביש הראשי המוליך לוורונייז' בתמרון נועז ,בטרם הספיקו הסובייטים להבין מה מתרחש. ‑ היטלר טס שוב לפולטבה ב‑ 3ביולי ,להתייעצות עם גנרל פלדמרשל פון בוק. מצב רוחו שוב היה חגיגי ,עקב כיבוש סבסטופול ,והוא העלה זה עתה את אריך פון מנשטיין לדרגת גנרל‑פלדמרשל" .במהלך השיחה" ,כתב בוק ביומנו" 5,הפיק הפיהרר הנאה גדולה מהרעיון שהאנגלים נפטרים מכל גנרל כשהעניינים מתנהלים שלא כשורה ,וכך הם קוברים כל יוזמה בצבא שלהם!" הגנרלים הגרמנים שנכחו במקום נאלצו לפרוץ בצחוק של התרפסות .למרות מצב רוחו המרומם בעליל של הפיהרר ,הוא היה גם מודאג שמא יצליחו הארמיות הסובייטיות להימלט ,בייחוד אלה שמדרום‑מזרח לוורונייז' ,בעיקול הדון .הרושם היה שהעיר תיפול לידיהם במהרה. ‑ בשלב זה קיבל היטלר החלטת פשרה הרת אסון .הוא הרשה לבוק להמשיך בקרב על וורונייז' עם קורפוס הפנצר האחד שכבר היה במגע עם האויב ,אבל את שאר הארמיה של הוט שלח דרומה .אלא שהכוחות הגרמניים שנותרו מאחור לא היו די חזקים להשגת תוצאה מהירה .המגינים הסובייטים החזיקו מעמד ,בלחימת רחוב פראית שבה איבדו הגרמנים את יתרונותיהם החשובים ביותר. מכוח המקרה ,ולאו דווקא כפועל יוצא של אסטרטגיה מחושבת ,הלחימה בוורונייז' היתה חלק משלב אסטרטגי חדש ,שבו התרכז הצבא האדום בהגנה על ערים ולא על קווים שרירותיים במפה .הגמישות החדשה הזאת הניחה לארמיות
"?דחא םדא ךירצ המדא המכ"
85
של טימושנקו לסגת לאחור ולחמוק מכיתור ,אבל הן כבר היו חבולות כה קשה, עד שהסטבקה החליטה ב‑ 12ביולי על הקמתה של קבוצת ארמיות חדשה -חזית סטלינגרד .אמנם איש לא העז להשמיע בקול רם את ההצעה התבוסתנית שהצבא האדום ייסוג הרחק עד לוולגה ,אבל החשד שזהו המקום שבו יתנהל הקרב העיקרי הלך והתחזק .הראיה החזקה ביותר לכך היה שיגורה המזורז של דיביזיית הרובאים 10של הנקוו"ד מסָָרטֹוב; חמש החטיבות שלה גויסו בהרי אורל ובסיביר .מפקדת הדיביזיה קיבלה את הפיקוד על כל יחידות הנקוו"ד וגדודי המיליציה ,הקימה פלגת רכבות משוריינות ושני גדודי אימונים בלוחמת שריון ,ונטלה לידיה את השליטה בתעבורת הנהר החֹוצה את הוולגה. למראית עין ,היו אלה ימי זוהר לחטיבות הקדמיות הגרמניות" .הרחק ככל שיכולה העין לראות" ,כתב עד ראייה" 6,כלי רכב משוריינים וזחל"מים מתגלגלים קדימה על פני הסטֵּפות .דגלונים מתנופפים באוויר הלוהט של שעות אחר הצהריים". מפקדים עמדו זקופים בלי חת בצריחי הטנקים ,מנופפים גבוה בזרוע אחת לדרבן את פלוגותיהם קדימה .זחליהם העלו אבק והפיצו אותו כלפי חוץ כמו ענני עשן בעקבותיהם. הימים ההם סחררו יותר מכול את ראשיהם של הקצינים הצעירים הדוהרים לכבוש מחדש את רוסטוב שעל הדון .התאוששות המוראל שלהם עם בוא מזג האוויר האביבי ,הציוד החדש וההצלחה הגדולה בחרקוב סתמו את הגולל על סיוטי החורף שעבר" .זה היה כאילו שיש לנו שני חלקים בראש" ,הסביר קלמנס, הרוזן פון קגנק 7,סגן בדיביזיית הפנצר ,3שהיה עתיד לזכות כעבור זמן‑מה בצלב האבירים עם עלי אלון" .הסתערנו קדימה בעליצות ,ועם זאת ידענו שהאויב יחזור ויתקיף שוב בחורף" .הם גם ניסו להשכיח מלבם את יכולתה של רוסיה -עם מרחקיה העצומים ,מזג האוויר הקיצוני שלה ודרכיה הקלוקלות -לשחוק את מכונת המלחמה המודרנית שלהם ,ולאלץ אותם לחזור לשיטות הלחימה ולתנאים של מלחמת העולם הראשונה. בחודשים הראשונים של המערכה חישבו אנשי החי"ר בקפדנות את המרחקים שעברו מאז חצו לראשונה את הגבול בבוקר של ברברוסה .עכשיו לא טרחו עוד .הם שירכו את רגליהם קדימה ,פניהם מוכתמות בזיעה בלולה באבק ,ב"קצב של עשרה קמ"ש" ,והתקשו להדביק את העוצבות הממוכנות .גם מפקדי הפנצר שכחו כמדומה שהארטילריה של רוב הדיביזיות הגרמניות עדיין לא היתה ממוכנת ,והסוסים הגוררים אותה השתעלו בלי הרף בענני האבק ,בעוד אנשי הצוות מתנודדים בעייפות על גבם .עם זאת ,היה יתרון גדול אחד שהעניקו להן הטכנולוגיה והקרקע טּפָה :כל הפצועים בהיתקלויות המשמר הקדמי עם האויב פונו השטוחה של הס ֵ
86
ינש בוביס ,הסורברב
במהירות על ידי זַנ ִיטָט‑יּו ,מטוס יונקרס Ju‑52שהוסב לאמבולנס אווירי. למראה האופקים חסרי הגבולות ומרחבי השמים ,ואולי גם בהשפעת מראה כלי הרכב המיטלטלים בטירוף כל אימת שנתקלו בבורות בדרך ,השוו בעלי הדמיון העשיר מביניהם את הסטפה לים לא נודע .גנרל שטרקר תיאר אותה במכתב כ"אוקיינוס העלול להטביע את הפולש" 8.הכפרים נמשלו לאיים .בסטפה צרובת השמש הם היו גם המקורות הסבירים ביותר למים .אבל קצין פנצר שראה ממרחק את כיפת הבצל של מגדל כנסייה היה עלול למצוא בהגיעו כי סביב לה נהרס הכפר לחלוטין ,וקורות העץ של בתיו עדיין מעלות עשן .רק הארובות העשויות לבֵנים נשארו עומדות .נבלות סוסים ובהמות אחרות היו מוטלות מכל עבר ,בטניהן הצבות מחום דוחקות את רגליהן בזוויות נלעגות כלפי מעלה .אם היה סימן חיים כלשהו, היה זה חתול תועה ,מיילל בין החורבות. בכפר שלא נמחה בלחימה היה אפשר לראות איכר זקן יוצא בהיסוס ,מסיר את כובעו בחטף כמו היה בנוכחות ּבֹוי ָאר לפני המהפכה ,וחש לשאוב מים לאורחים. בינתיים הריצו נשות הכפר את אווזיהן לערוץ או לחורשה בקרבת מקום כדי להסתירם ,אם כי התברר להן עד מהרה שחוש הריח של החיילים הגרמנים אינו נופל במאומה מזה של חבורת הפקעה של המפלגה הקומוניסטית. החיילים לא הסתפקו בלפתות ובבצלים שעקרו בשדות :הם פשטו כמעט על כל גן ירק שמצאו בדרכם .תרנגולות ,ברווזים ואווזים היו שלל המלחמה האהוב עליהם ביותר ,משום שהיה קל לטלטל אותם ולהכינם לבישול .קלמנס ּפֹודֵ וִוילס ,כתב צבאי שסופח לארמיה השישית ,תיאר ביומנו את הגעתה של קבוצת לוחמים לכפר ב‑30 ביוני ,אחרי היתקלות קשה" .דמויות שחורות קופצות מעל הטנקים והזחל"מים. פתאום מתרחשת הוצאה להורג גדולה .עופות משק שנוצות צוואריהם מוכתמות בדם וכנפיהם טופחות בעווית נישאים אל כלי הרכב .האנשים קופצים שוב פנימה, זחלי הטנקים טוחנים את העפר ,ועד מהרה ממשיכים כלי הרכב לנוע" 9.הדבר היחיד שהם לא טרחו לקחת מהמקומיים היה זרעי החמניות ,שנקראו בלצון בפי החיילים הגרמנים "שוקולד רוסי". בתיאורים רבים יש נתק מטריד בין מחזות הזוועה לבין מעורבותם האישית של 10 הכותבים" .ילד ממש קטן עמד בדרכנו" ,כתב סטודנט לתיאולוגיה בן 20במכתב. "הוא לא התחנן עוד לנדבה ,אלא רק מלמלּ' ,פָאן ,לחם' .מה מצמרר היה לראות כמה עצב ,סבל ואפתיה יכלו להתקיים בפניו של ילד אחד" .כעבור זמן קצר ,מעט לפני מותו ,התפייט אותו סטודנט לתיאולוגיה שנעשה חייל ,בנוסח הרומנטיקנים של תחילת המאה התשע‑עשרה" :גרמניה ,טרם השתמשתי במילה הזאת ,ארץ הלבבות 11 הגדולים והחזקים .את היא ּבֵיתי .ראויה את שאקריב את חיי למען היותי לזרע לך". גם בעלי‑בריתם של הגרמנים בזזו ,מתוך תפיסה פרדוקסלית של המוסר שפיתחו
"?דחא םדא ךירצ המדא המכ"
87
לעצמם :מצווה היא לגנוב מקומוניסטים" .בחורינו גנבו שלושה כדי חלב" ,כתב רב"ט הונגרי ביומנו" 12.האישה הורידה את החלב למרתף כשהופיעו הבחורים עם רימוני יד והעמידו פנים כאילו הם מיידים אותם .האישה נבהלה וברחה ,ובחורינו לקחו את החלב .מי ייתן ואלוהים יעזור לנו גם בעתיד". באותו חודש יולי נעשה היטלר קצר רוח יותר ויותר מחמת עיכובים שהיו ,ביסודו של דבר ,באשמתו שלו .דיביזיות הפנצר מיהרו קדימה בהבקעות פתאומיות ,אבל נעצרו ברגע מכריע משום שאזל הדלק במכליהן .היתה אירוניה כפולה ומכופלת בעיכובים הללו ,משום שעיניו של היטלר נישאו לעבר שדות הנפט של הקווקז כל אימת שהביט במפה. הלוך רוחו התזזיתי דחף אותו לעשות שינוי הרסני מאין כמוהו בתוכניות, שבדיעבד בזבז יותר זמן ויותר דלק יקר‑המציאות עקב הסטת העוצבות שלו לכיוונים חדשים .השלב המרכזי של מבצע בלאו נועד להיות התקדמות מהירה של הארמיה השישית ושל ארמיית הפנצר הרביעית לעבר סטלינגרד ,כדי לנתק את כוחותיו הנסוגים של טימושנקו ,ואחריו יבוא שלב היציאה להתקפה על רוסטוב וצליחת הדון התחתי לעבר הקווקז .אבל היטלר ,בלהיטותו הנואשת להחיש את ההתקפה על הקווקז ,החליט לבצע את שני השלבים במקביל .אין צורך לומר שהדבר הקטין את מסות הכוחות .בניגוד מוחלט לעצתו של הלדר ,הוא הפנה את ארמיית הפנצר הרביעית של הוט דרומה ,ואף הוציא מהארמיה השישית את קורפוס הפנצר ,XLוכך האט את התקדמותה והפך אותה להסתערות חזיתית אטית לעבר סטלינגרד. גנרל‑פלדמרשל פדור פון בוק לא היה יכול להסתיר את מורת רוחו על החלטתו השרירותית של הפיהרר לפצל את מבצע בלאו ,משלם עקבי אחד בעל שני שלבים לשני חלקים נפרדים לגמרי .היטלר גם החליט לפצל את קבוצת הארמיות דרום לשתיים .גנרל‑פלדמרשל וילהלם ליסט הבווארי היה אמור להוביל את קבוצת הארמיות Aלתוך הקווקז ,ואילו גנרל‑פלדמרשל מקסימיליאן ,הברון פון וַייכס, קיבל את הפיקוד על קבוצת הארמיות ,Bשהארמיה השישית היתה הגדולה בעוצבותיה .הפיהרר ,שידע היטב עד כמה התמרמר בוק ,הדיח אותו בתואנה שהוא האשם בעיכוב בוורונייז' .כך שינה היטלר לא רק את הארגון אלא גם את התזמון ואת הרצף שהיוו את ההיגיון שביסודה של תוכנית המבצע בלאו .החלטתו הבאה, כעבור שבועיים ,היתה הגדלה ניכרת של ממדי המבצע ,תוך הקטנה נוספת של הכוחות המוקצים לביצועו. ‑ מחשבתו של הפיהרר היתה מרותקת כול כולה לדרכי הגישה לקווקז ,כאשר המתין בקוצר רוח לסימנים לקרב כיתור גדול שילכוד את כוחותיו של טימושנקו בסטפה מצפון לרוסטוב .אבל הכיתור היחיד שהושג היה קטן ממדים ,על ידי קורפוס
88
ינש בוביס ,הסורברב
הפנצר XLבמִילֵרֹובֹו ב‑ 17ביולי .דיביזיות הפנצר לא התמהמהו ,והניחו לכוחות אחרים לאסוף את המכותרים .הן חגו לדרום‑מזרח ,וכוחות החלוץ שלהן הגיעו לעיירה מֹורֹוזֹובסק ולתחנת הרכבת שלה למחרת היום .יום אחד אחר כך הגיעו לדון התחתי -התקדמות של 200ק"מ בקצת יותר משלוש יממות. שוב ,הגורל שציפה לשבויים הסובייטים היה נורא .סטפן איגנטייביץ' אֹודִ ינ ִיקצֶב, פקיד בדיביזיית הפרשים ,60היה אחד מאלה שנשבו במילרובו ב‑ 17ביולי .יחד עם אלפי שבויים אחרים ,הוא הורץ למכלאה מאולתרת במורוזובסק ,ליד מסילת הברזל הראשית הנמשכת מזרחה אל סטלינגרד ומערבה דרך אוקראינה .כמה שבויים הועברו בשבועות הבאים למחנות אחרים שהוקמו בחיפזון ,ואודיניקצב מצא את עצמו במכלאה חסרת גג אחרת ,מוקפת בגדר תיל ,ליד הכפר גֹולּוּבָאי ָה" .הורעבנו עד מוות" ,סיפר אחרי שמצאו אותו חיילי הצבא האדום יותר משלושה חודשים אחר כך" 13.בימים הכי טובים קיבלנו קצת שיפון במים רותחים .בשר של סוס מת היה מעדן .הכו אותנו בלי הרף בקתות רובים ,לפעמים בלי שום סיבה .כל יום מתו עשרות אנשים מרעב או ממכות" .למרות החשדנות העמוקה שרחש הנקוו"ד לכל אחד מאנשי הצבא האדום שנפלו לידי הגרמנים ,חוקרו של אודיניקצב האמין לסיפורו" .האיש" ,רשם החוקר בעיפרון בשולי הדוח המודפס שלו" ,נראה כמו שלד מכוסה בעור". ‑ כה מהירה היתה התקדמות הגרמנים בשלב זה ,עד שסטלין הורה ב 19ביולי לוועדה להגנת סטלינגרד להכין את העיר למלחמה תכף ומיד .הסטבקה חששה שרוסטוב לא תחזיק מעמד לאורך זמן .הארמיה השבע‑עשרה התכוננה לצלוח את הדון מדרום לעיר ,בצד הקרוב לים השחור ,ארמיית הפנצר הראשונה התקדמה אל העיר מצפון ,וחלק מארמיית הפנצר הרביעית התכונן לנוע אל מעבר לדון ממזרח לה .ב‑ 23ביולי נכנסו דיביזיות הפנצר 13ו‑ ,22בסיוע פנצרגרנאדירים מדיביזיית הס"ס ויקינג ,היישר למרכז רוסטוב ,והגיעו עד הגשר הראשי על הדון .הלחימה בתוך העיר היתה עזה ,בייחוד היכן שחיילי הנקוו"ד הגנו על מפקדתם ,אך עד סוף יום המחרת חוסל כיס ההתנגדות החשוב האחרון במבצע של טיהור שיטתי ,מבניין לבניין .הפיהרר חגג .החזרת רוסטוב לידיו מחתה מלבו את זיכרונות החורף הקודם. ב‑ 16ביולי הגיע היטלר למפקדה הקדמית החדשה שלו ,בעיירה האוקראינית ויניצָה. כיוון שהיתה תחליף לוולפסשאנצה ברסטנבורג ,היא קיבלה את שם הצופן וֵֵרוֹולף (זאב אדם; המילה וולף ,גרסת השפה הגרמנית העתיקה לשם אדולף ,סיפקה מן הסתם ריגוש אטביסטי לפיהרר) .הוא שמח בלי ספק לשמוע שוויניצה היתה יּודֶ נפַריי "נקייה מיהודים" -אחרי ההוצאה להורג ההמונית שביצע שם גדוד משטרהבסתיו הקודם .מאוחר יותר התגלה שהעיירה היתה גם אתר מעשי הזוועה שעשה
"?דחא םדא ךירצ המדא המכ"
89
המשטר הסטליניסטי ב‑ ,1938כשטבחו חיילי הנקוו"ד יותר מ‑ 10,000אוקראינים, אבל הגרמנים מצאו את הקברים רק ב‑.1943 המתחם של בקתות עץ גדולות ונוחות שנקרא ורוולף הוקם ביער אורנים מצפון לעיירה" .בית הפיהרר" ,הפשוט למראית עין ,נבנה סביב חצר פנימית פרטית. היטלר ,שחש פרנויה בשטח האויב ,ציווה לבנות לו גם בונקר מבטון .שומר ראשו ָרטֶנהּוּבֶר תיאר את סידורי האבטחה בוויניצה כאשר חקרו אותו סוכני סמר"ש זמן קצר אחרי תום המלחמה 14.סטלין ,בעל התשוקה הכפייתית לדעת כל פרט אישי על היטלר ,קיבל דוח מיוחד על החקירה מוויקטור ָאּבָקּומֹוב ,ראש סמר"ש. המאמצים שהושקעו בדאגה לצרכיו של הפיהרר ולשלומו ,ותשומת הלב לפרטים, מזכירים חצר מלוכה ביזנטית .לפני שהגיע למקום בדקו צוותים של הגסטאפו את הקירות ,בחיפוש אחר מיקרופונים ומטעני חבלה .גן ירק גדול הוכן על ידי עובדי כפייה של ארגון טֹודט ,בפיקוחה של החברה החקלאית הגרמנית צַיידֶ נשּפִינ ֶר .הטבח האישי של היטלר ,האופטשטורמפיהרר פָאטֶר ,חּויב לצאת ולקטוף את הירקות בעצמו .כל תוצרת חקלאית אחרת שנועדה לשולחנו של הפיהרר נאספה תחת עינו המשגחת של בלדר ממונה ,שהביא את המוצרים היישר למטבח .כל המאכלים עברו אנליזה כימית לפני הבישול ,וטועם מזון טעם אותם לפני שהגיעו לשולחן .ממכלי המים נלקחו דוגמיות ונבדקו כמה פעמים ביום .מים מינרליים בוקבקו בנוכחות בלדרים ,שהביאו אותם לוורוולף בעצמם .אפילו הכביסה נבדקה בקרני רנטגן ,שמא הוחבאו בה מטעני חבלה .ליד הבונקר הוצבו מכלי חמצן שנועדו להזרים אוויר פנימה ,משום שהיטלר פחד שמא הבטון המזוין מפריש גזים רעילים .הגסטאפו פיקח על מילוי המכלים האלה ,ובדק אותם לעתים מזומנות. בעת שהותו של הפיהרר בוויניצה ,במחצית השנייה של יולי ,פקד את המקום גל חום גדול .הטמפרטורה התקרבה ל‑ 40מעלות .היטלר המיוזע חש מאוד לא בנוח, בייחוד בגלל קוצר הרוח הקדחתני שלו במהלך ההתקדמות אל רוסטוב .הוא לא היה מסוגל לשאת את ההמתנה ודחק בהלדר שוב ושוב לזרז את המבצע .הוא שכנע את עצמו שהצבא האדום מצוי בשלבי התמוטטות אחרונים ,עד כדי כך ששִכתב ב‑23 ביולי את פקודת המבצע בלאו ,ופרסם את הנוסח החדש כהוראת הפיהרר מס' .45 "במערכה שנמשכה קצת יותר משלושה שבועות ,היעדים העמוקים שהצבתי לאגף הדרומי של החזית המזרחית הושגו רובם ככולם .רק כוחות אויב חלשים הצליחו לחמוק מכיתור ולהגיע לגדה הרחוקה של הדון". לאחר שכבר התעלם מהחשיבה האסטרטגית שביסוד התוכנית כולה ,הרחיב עתה היטלר את יעדיה במחי יד .הארמיה השישית תכבוש את סטלינגרד ותחזיק בה .הוא לא היה מוכן עוד להסתפק ברעיון המקורי ,התקדמות אל הוולגה והריסת מפעלי החימוש .לאחר מכן יהיה על פאולוס לשגר קבוצות ממוכנות במורד הוולגה,
90
ינש בוביס ,הסורברב
אל אַסטָרחאן שעל הים הכספי .קבוצת הארמיות Aבפיקודו של גנרל‑פלדמרשל ליסט קיבלה עכשיו פקודה לכבוש את כל הגדה המזרחית של הים השחור ,ואת רוב שאר הקווקז. כשקיבל ליסט את הפקודה כעבור יומיים ,הוא בהה בה כמי שאינו מאמין למראה עיניו .לא נותר לו אלא להסיק שיש ברשותו של היטלר מידע המאמת את התמוטטות הצבא האדום ,שלא הועבר הלאה .מפקדי הצבא שמעו גם שהארמיה האחת‑עשרה של מנשטיין ,אחרי שהשלימה את כיבוש קרים ,תעבור עתה לחזית לנינגרד ,ושדיביזיות הפנצרגרנאדירים גרוסדויטשלנד וס"ס לייבשטנדארטה עתידות להישלח בחזרה לצרפת" .הזלזול התמידי ביכולות האויב" ,כתב הלדר ביומנו" 15,לובש בהדרגה צביון גרוטסקי ונעשה מסוכן". היטלר ניסה להצדיק את ההימור עתיר הסיכונים הזה על סמך התגבורות שהגיעו מהמדינות שתמכו בגרמניה .למרות יכולת השכנוע העילאית של הפיהרר כשהיה במלוא שטף התעמולה מרוממת הרוח שלו -רומל כינה זאת בציניות "טיפול קרני השמש" - 16הוא לא שכנע גנרלים רבים בעניין המסוים הזה .כשדיבר גבוהה‑גבוהה על הארמיות הרומניות השלישית והרביעית ,הארמיה ההונגרית השנייה והארמיה השמינית האיטלקית ,ידעו הגנרלים היטב שאלה אינן יכולות להשתוות אפילו לקורפוס גרמני מלא ,קל וחומר לארמיה -בעיקר מפני שלא היו להן אמצעי התגוננות מפני התקפות שריון .הגנרלים הגרמנים היו שותפים לדעתו 17 של גנרל‑פלדמרשל גרד פון רונדשטדט על "צבא חבר הלאומים הגמור" הזה, הכולל רומנים (שקציניהם והמש"קים שלהם היו לדעתו "מעבר לכל תיאור"), איטלקים ("אנשים נוראים") והונגרים (ש"רק רוצים לחזור הביתה במהירות") .מלבד כמה יוצאים מן הכלל ,כמו הסלובקים ("מדרגה ראשונה ,צנועים מאוד") והכוחות ההרריים הרומניים ,הוא ושאר המפקדים הגרמנים מצאו שהם חסרי נשק וציוד ,לא מאומנים ובפירוש לא מוכנים ללוחמת החזית המזרחית. אמנם ההתנסחות היתה שחצנית ,אבל רבות מחוֹות הדעת הללו של רונדשטדט אומתו ממקורות אחרים .יומנים פרטיים ,מכתבים ודוחות חקירה סובייטיים שופכים אור עז ,כאוב ולפעמים נוגע ללב על מנת חלקם של החיילים והמש"קים בצבאות של המדינות שתמכו בגרמניה .רב"ט אישטוון ּבָלֹוג היה איש חטיבה 1הממוכנת ההונגרית ,שיצאה מתחנת הרכבת של בודפשט ב‑ 18ביוני "לעיני קהל אנשים עצובים ולצלילי חצוצרה נוגים" בדרכה אל "אדמתה ספוגת הדם של רוסיה". "אֵם האלוהים המגוננת על הונגריה" ,כתב ביומנו הזעיר 18,שנלקח מעל גופתו על גדת הנהר דון שלושה חודשים אחר כך ונשלח למוסקבה" ,התפללי עלינו ושמרי אותנו מכל חטא ואסון! אמן" .מצבי הרוח התנודדו מקצה לקצה בצאתם ,בין עצב ופחד קמאי מפני הסטפה הרוסית לבין רגעים של אופטימיות קודחת .באחדות
"?דחא םדא ךירצ המדא המכ"
91
מהרכבות שהובילו את הכוחות "נשמעה שירה" ,סיפר הונגרי אחר בחקירתו לאחר זמן" .חיילים וקצינים שתו יין ,והיתה עליצות .איש לא ידע מהי מלחמה ממשית". כעבור חמישה ימים עברה הרכבת של בלוג באחדים משדות הקרב של השנה הקודמת" .עדיין אפשר לראות מכל עבר טנקים רוסיים מחוצים .אנחנו מסתכלים בהם ופוחדים מהמחשבה על התופת האדומה הזאת ,אילו היתה מתקדמת נגד הונגריה .תודה לאל על שהיא נבלמה .אנחנו סמוכים ובטוחים שנרסק את הסכנה האדומה הנשקפת לאירופה" .ב‑ 1ביולי ,באיבנובקה ,שמעו החיילים לראשונה ירי ארטילרי" .מכל עבר נראים כלי רכב גרמניים שרופים .האין הגרמנים מתחילים לאבד את מזלם הצבאי? נאמין באלוהים ,והמזל ימשיך לשחק לנו למרות כמה מפלות". רוב רובם של חיילי המדינות שתמכו בגרמניה היו מגויסי חובה ,ולפחות מחציתם לא ידעו קרוא וכתוב .כל קִדמה טכנולוגית היתה זרה להם ,ומשום כך היו עלולים להיבהל ולנוס אם התקיפו אותם טנקים או מטוסים .שכרם היומי ,כפי שהודה ֶסג ֶן פרשים רומני שנפל בשבי" ,הספיק רק לקניית ליטר חלב" 19.שירותי הרפואה ביחידותיהם לא נשתנו רבות ,כמדומה ,מאז המאה הקודמת. יחס הקצינים ההונגרים לחייליהם לא הועיל לשיפור המוראל שלהם .הענישה המשמעתית בארמיות של המדינות שתמכו בגרמניה היתה לפעמים שרירותית ,שלא לומר שיגיונית" .אדם הלך לבקר חבר בלי רשות ממפקד הפלגה שלו" ,כתב רב"ט בלוג ביומנו ב‑ 3ביולי" 20.רצו לתלות אותו ,אבל העונש הוחלף בשמונה שעות שמירה בלילה ,אם כי גם הוא נדחה .אבל שלושה חיילים אחרים נתלו .לצערי, הרושם הוא שאנחנו עדיין חיים במאה הארבע‑עשרה" .קצינים רומנים עדיין היו רשאים להלקות את חייליהם; הצורך בענישה משמעתית גבר שבעתיים אחרי שספגו הכוחות הרומניים 98אלף אבידות במצור על אודסה בסוף הקיץ של 21.1941לא רבים מהם הבינו את הסיבה להמשך ההתקדמות ממזרח לדני ֶיסטֶר ,אחרי שהוחזרה ּבֶסַָרּבי ָה לידיים רומניות. היחס הבלקני למלחמה נשאר פרימיטיבי גם במובנים אחרים .כמה חיילים הביעו את אכזבתם על המחסור בשלל ראוי לשמו ברוסיה ,אחרי כל מה שהבטיחו להם קציניהם" .הרגלי הביזה זורמים בדמם של גרמנים והונגרים כאחד" ,הודה אחד מהם 22 בתמימות באוזני איש הנקוו"ד שחקר אותו אחרי נפילתו בשבי. חולשתן האמיתית של הארמיות של המדינות שתמכו בגרמניה לא עמדה למבחן לפני אותו סתיו .כשעמד היטלר סוף‑סוף על טעותו ,אם כי גם אז לא הודה בה ,כבר היה המועד מאוחר מדי למניעת אסון .כשמהרהרים בשאפתנותו בשלב זה ,שהיתה מופרזת לחלוטין וכמעט כפייתית ,נהיר שהוא לא קרא מימיו ,אפילו בתקציר ,את סיפורו של לב טולסטוי "כמה אדמה צריך אדם אחד?" שנכתב ב‑ .1886בסיפור,
92
ינש בוביס ,הסורברב
איכר אמיד בשם ּפָחֹום שומע על האדמה העשירה בארץ הּבַשקִירים שמעבר לוולגה. אלה הם אנשים פשוטים ,והוא יוכל לקבל מהם את כל האדמות שהוא רוצה ,בלי טרחה מרובה .כשמגיע פחום לארץ הבשקירים ,הם אומרים לו שתמורת 1,000רובל יוכל לרכוש את כל האדמה שהוא מסוגל להקיף בהליכה במשך יום אחד .פחום בז להם על חוסר התחכום שלהם ,ולבו מתרונן .הוא משוכנע שהוא יכול להקיף כברת אדמה ענקית .אך מיד בצאתו לדרך הוא מבחין בתוואים שונים מושכי עין ,בזה אחר זה -פה אגם קטן ,שם חלקה מתאימה לגידול פשתה .ואז הוא נוכח שהשמש נוטה לשקוע .הוא מבין שהוא עלול לאבד את הכול ומתחיל לרוץ מהר כדי להספיק לחזור בעוד מועד" .ניסיתי לתפוס יותר מדי" ,הוא אומר לעצמו" ,והרסתי את הכול". מאמץ הריצה ממית אותו .הוא צונח שדוד בנקודת הסיום ,ושם קוברים אותו" .שש רגליים מראש ועד עקב היה כל מה שפחום נזקק לו" ,סיכם טולסטוי .ההבדל בין הסיפור לבין מה שאירע פחות מ‑ 60שנה אחר כך הוא שלא אדם יחיד נקבר בסטפה, אלא מאות אלפי שליחים לדבר עבירה.
7
"אף לא שעל לאחור" ב‑ 28ביולי ,1942בעוד היטלר ממשיך לחגוג את כיבוש רוסטוב ,חש סטלין כי רגע המשבר הגיע .הכוחות הסובייטיים הנסוגים מפני הארמיה השישית של פאולוס ניצבו בפני סכנת השמדה ממערב לדון .אם ימשיכו הגרמנים ויצלחו את הוולגה 60 ,ק"מ הלאה מהדון ,הארץ תבותר לשתיים .שיירת האוניות PQ‑17חוסלה זה עתה בים ּבֶָרנטס ,ובקרוב תישקף סכנה לקו האספקה החדש שפתחו הבריטים והאמריקאים דרך איראן .ברית המועצות היתה צפויה לחנק. באותו יום פסע סטלין הלוך ושוב במשרדו בקרמלין ,בעת שהקשיב לדיווחו של גנרל אלכסנדר וסילייבסקי ,עד שנעצר בבת‑אחת" .הם שכחו את הפקודה שלי בסטבקה!" התפרץ 1.פקודה זו ,שניתנה באוגוסט של השנה הקודמת ,קבעה כי "כל המסיר את סימני הדרגה במהלך קרב ונכנע ייחשב בוגד מרושע ,ומשפחתו תיאסר כמשפחת מפר שבועה ובוגד במולדת .עריקים כאלה יוצאו להורג בירייה בו במקום. הנקלעים לכיתור ...שיעדיפו להיכנע יושמדו בכל אמצעי זמין ,וכל קצובה וסיוע 2 ממשלתיים יישללו ממשפחותיהם". "הם שכחו אותה!" חזר סטלין ואמר" .כתוב פקודה חדשה באותה רוח". "מתי תרצה שאתייצב עם הפקודה החדשה?" שאל וסילייבסקי. "היום .חזור אלי ברגע שהיא תהיה מוכנה". וסילייבסקי חזר באותו ערב עם טיוטת הפקודה מס' ,227הידועה יותר בשם פקודת "אף לא שעל לאחור" .סטלין הכניס בה שינויים רבים וחתם עליה .הפקודה נועדה להקראה בפני כל חיילי הצבא האדום" .מפיצי בהלה ופחדנים יושמדו בו במקום .יש לחסל את מנטליות הנסיגה באופן נחרץ .מפקדי ארמיות שהתירו נטישה מרצון של עמדות יודחו ויישלחו למשפט מיידי בבית דין צבאי" 3.כל הנכנע הוא "בוגד במולדת" 4.על כל ארמיה הוטל להקים "שלוש עד חמש פלוגות חמושות היטב (עד 200איש בכל אחת)" שיהוו קו שני ,ותפקידן לירות בכל חייל שינסה לברוח. ז'וקוב הוציא לפועל את הפקודה בחזית המערב כעבור עשרה ימים ,באמצעות טנקים מאוישים בקצינים שנבחרו במיוחד .הם נעו מאחורי גל ההתקפה הראשון ,נכונים "להילחם נגד הפחדנות" 5על ידי ירי בכל חייל שגילה היסוס. 93
94
ינש בוביס ,הסורברב
שלושה מחנות הוקמו לחקירת כל מי שנמלט מהשבי הגרמני או מכיתור .מפקדים שהתירו נסיגה איבדו את דרגותיהם בו במקום ונשלחו לפלוגות עונשין .המחנה הראשון בחזית סטלינגרד נכנס לפעולה שלושה שבועות אחר כך ,ב‑ 22באוגוסט- יום לפני שהגיעו הגרמנים לוולגה. פלוגות העונשין -שטַרפרֹוטִי -נועדו לביצוע משימות גובלות בהתאבדות, 6 כמו פינוי מוקשים במהלך התקפה .בסך הכול ,כ‑ 422,700מאנשי הצבא האדום היו עתידים "לכפר בדמם על פשעיהם נגד המולדת" 7.הרעיון כה מצא חן בעיני השלטונות הסובייטיים ,עד שאסירים אזרחיים הועברו מהגולאג ליחידות שטרף; יש אומרים שמספרם היה קרוב למיליון ,אבל ייתכן מאוד שזו הפרזה .הבטחות לשיקום שמם עקב גילוי גבורה התגלו ככוזבות בדרך כלל ,בעיקר בגלל אדישות ביורוקרטית. האנשים הונחו למות במקומותיהם .בחזית סטלינגרד קיבלה הארמיה ה‑ 51פקודה לעצור את כל הקצינים שחמקו מכיתור .אנשי הקבוצה הראשונה 58 ,קצינים ,שמעו שהם יישלחו לוועדה שתציב אותם ביחידות חדשות ,אבל איש לא טרח לחקור אותם. תחת זאת מצאו האנשים את עצמם ,בלי משפט ובלי אזהרה ,בפלוגות עונשין .עד 8 שיצאה הטעות לאור ,כמעט חודשיים אחר כך ,הם "כבר נפצעו או נהרגו". מערכת המחלקות המיוחדות של הנקוו"ד ,שהוקמה מחדש בשנה הקודמת כדי לטפל ב"בוגדים ,עריקים ופחדנים" ,תוגברה .המחלקה המיוחדת (ברוסית אֹוסֹוּבִי אֹוטדֶ ל ,ובקיצור )OOקמה כבר ב‑ ,1919כשביקשו לנין ופליקס דז ֶ'רז ִ'ינסקִי ,ראש הצֵ'קָה ,להדק עד תום את אחיזתם בכוחות הצבא .באפריל ,1943פחות מחודשיים אחרי תום הקרב על סטלינגרד ,השתנה שמן של המחלקות המיוחדות בראשות ויקטור אבקומוב ונעשה סמֶר"ש ,קיצור של סמֶרט שּפִיֹונ ָם -מוות למרגלים. בדיביזיות הרובאים היתה מחלקה מיוחדת של נקוו"ד ובה עד 20קצינים ,עם "נציג מבצעי" אחד בכל גדוד ,וכן יחידת משמר המפקדה של 20עד 30איש; זו החזיקה באסירים והוציאה להורג "פחדנים ובוגדים" .קצין המחלקה המיוחדת גייס סוכנים ומודיעים משלו .לדברי מודיע לשעבר של סמר"ש ,קצין זה "היה חיוור בדרך כלל, מפני שהם עבדו בעיקר בלילה" ,ובמסדרים ,הוא "התבונן היטב בפנינו ,כאילו ידע 9 משהו רע על כל אחד מאיתנו". המחלקות המיוחדות של נקוו"ד התייחסו במלוא הרצינות למלאכתן ,ביעור מרגלים ובוגדים .קצין שהסתיר את זהותו תחת השם ּברּוני כתב לסופר והעיתונאי איליה אֵֶרנּבּורג והתאונן על שהעיתונים אינם מרעיפים די שבחים על המחלקות המיוחדות" .קשה מאוד לחשוף מרגל פשיסט מנוסה .הדבר מחייב תבונה רבה ועין חדה .חייל הנקוו"ד חייב להיות נלהב מאוד ולדעת את החוקים המיוחדים של המשחק הזה .העיתונות מפרסמת הרבה על מעשיהם הנוראים של הגרמנים ,וכך 10 ראוי .אבל חשוב גם לעורר בחיילינו שנאה לבוגדים".
"רוחאל לעש אל ףא"
95
הוורמאכט ניסה לנצל לתועלתו את ההשקפה הסטליניסטית המיוחדת במינה על נאמנות .הוראה גרמנית אחת המליצה בתוקף להתרות בשבויים סובייטים "מפני הטיפול המצפה להם מידי הנקוו"ד" אם יצליחו "לברוח מהשבי הגרמני ולחזור 11 לצבא האדום". מחלקה אחרת של נקוו"ד ,שאותה הקים בריה ב‑ ,1939טיפלה בשבויי מלחמה. המשימה הגדולה הראשונה שלה היתה חיסולם של יותר מ‑ 4,000קצינים פולנים ביער קאטין באפריל‑מאי .1940אבל בקיץ 1942סבלה המחלקה מתת‑תעסוקה, משום שמעטים היו הגרמנים שנפלו בשבי במהלך התקדמותם של כוחות הציר. כוח קטן מהדיביזיה הממוכנת 29של ארמיית הפנצר הרביעית נפל בשבי ,וכל אחד מאנשיו נחקר על ידי סגן לֵּפִינסקָאי ָה מהמחלקה הפוליטית של מפקדת חזית דרום‑מערב .שאלותיה ,שנועדו לאמוד את המוראל שלהם ,לא העלו תוצאות משביעות רצון" .רוב החיילים רוצים להילחם עד הסוף" ,דיווחה" 12.אין מקרים של עריקה או של פציעה עצמית .הקצינים מחמירים אך הוגנים". לפינסקאיה נחלה הצלחה רבה יותר אצל שבויים רומנים .קצין אחד הודה שאנשיו שונאים את מרשל אנטונסקו ,על ש"מכר את מולדתם לגרמניה" .החיילים הרומנים היו גלויי לב אף יותר ממנו .הם סיפרו לה על "התכתשויות אגרופים עם גרמנים", ואפילו על קצין גרמני שנהרג אחרי שירה בשניים מחבריהם לנשק .הקצינים שלהם נהגו בהם ב"גסות רבה" והרבו להכות אותם .היו מקרים רבים מספור של פציעה עצמית ,למרות הרצאות הקצינים שהטיפו להם כי אלה הם "חטאים נגד המולדת ואלוהים" 13.לסיכום קבעה לפינסקאיה שהרומנים שרויים ב"מצב של מוסר פוליטי ירוד בעליל" .הדוח שלה הועבר במהירות למוסקבה. ההתקדמות על פני סטפת הדון סיפקה לאנשי הארמיה השישית מגוון מעורב של התנסויות אחרי שלגי החורף .גנרל שטרקר ,מפקד קורפוס ,XIמצא אותה "חמה כמו אפריקה ,עם ענני אבק עצומים" 14.ראש המטה שלו ,הלמוט גרוסקורט ,מדד את 15 הטמפרטורה ב‑ 22ביולי ומצא שהיא עומדת על " 53מעלות בשמש". הגשמים הפתאומיים ,שהפכו זמנית את דרכי העפר למדמנה ,לא הועילו לפתור את בעיית המחסור במים ,שעמדה בראש מעייניו של הלנדזר הגרמני באותם ימים. הצבא האדום זיהם את הבארות בנסיגתו ,הרס את בנייני הקולחוזים והריץ את הטרקטורים והבקר לעורף .מצרכים שלא היה אפשר לפנותם בעוד מועד הושחתו. 16 "הרוסים שפכו בנזין על התבואה באסמים" ,כתב רב"ט אחד הביתה באוגוסט. "מפציצים סובייטיים הטילו פצצות זרחן בלילה כדי לשלוח אש בסטפה" ,דיווחה דיביזיית פנצר 17.אבל רבים מעמודי העשן השחור שהיתמרו באופק נגרמו על ידי קורדיט בוער שניתז סביב עמדות ארטילריה.
96
ינש בוביס ,הסורברב
התותחנים הגרמנים -עירומים עד תחתוניהם ,גופיהם השזופים שריריים מהנפת פגזים -נראו כמו ספורטאים מסרט תעמולה נאצי ,אבל בריאותם לא היתה איתנה כפי שניתן לחשוב .מספר החולים בדיזנטריה ,בטיפוס הבטן ובטיפוס הבהרות התחיל לעלות .סביב אמבולנסי השדה ,המטבחים ובמיוחד בתי המטבחיים" ,מכת הזבובים היתה מחרידה" ,כפי שדיווח אחד הרופאים 18.יותר מכול היו הזבובים מסוכנים לבעלי הפצעים הפתוחים ,כגון שריונאים שנכוו .התנועה הבלתי‑פוסקת קדימה הקשתה מאוד על הטיפול בחולים ובפצועים .פינוי באמבולנס האווירי זניטט‑יו היה הסיכוי הכי טוב שלהם ,אבל עקב התעקשותו של היטלר על מהירות ,כמעט כל מטוסי התובלה הוקצו להטסת דלק לדיביזיות הפנצר שנעצרו שוב ושוב מחמת המחסור בו. לחיילי הארמיה השישית היה קיץ 1942פרק הזמן האידילי האחרון של המלחמה. בארץ הקוזקים של הדון ,הכפרים שבקתותיהם מסוידות לבן תחת גגות הסכך, המוקפים במטעי דובדבנים קטנים ,בעצי ערבה ובסוסים רועים באחו ,עמדו בניגוד נלבב לעליבות השכיחה של הכפרים שהפכו לקולחוזים .רוב האזרחים ,שהמרו את צווי הפינוי של השלטונות הקומוניסטיים ,היו ידידותיים .רבים מהגברים הקשישים נלחמו בשעתם נגד הבולשביקים במלחמת האזרחים הרוסית .רק בחורף הקודם, כמה שבועות לפני הפלישה הגרמנית ,התמרדו הקוזקים בשָאחטִי שמצפון לרוסטוב והכריזו על רפובליקה עצמאית .כוחות הנקוו"ד דיכאו את המרד ,כצפוי ,במהירות ובאכזריות. למרבה הפתעתו של מפקד פלוגה בדיביזיית החי"ר ,384הקוזקים נשארו ידידותיים גם אחרי שבזזו חייליו את כפרם .הם מסרו ביצים ,חלב ,מלפפונים חמוצים ואפילו כרע חזיר שלמה כשי .המ"פ הורה לקנות אווזים בשני רייכסמארקים לראש" .למען היושר ,יש לומר שהאנשים האלה נותנים את הכול אם נוהגים בהם כראוי" ,כתב ביומנו" 19.מימי לא אכלתי כל כך הרבה .אנחנו אוכלים דבש בכפות עד שאנחנו מקבלים בחילה ,ובערב אנחנו אוכלים בשר חזיר מבושל". במהלך ההתקדמות הגרמנית המהירה ביקש סטלין לתלות את האשם בגנרלים שלו. הוא החליף מפקדים שוב ושוב ,בתקוות שווא שמנהיג חדש וחסר מעצורים יוכל לחשל התנגדות ולהפוך את הקערה על פיה .הוא אפילו טלפן למפקד ארמיה אחד כדי להדיח אותו ,ואז הורה לו למסור את השפופרת לאחד ממפקדי הקורפוסים שלו עצמו ,שנועד להחליף אותו .פשתה תחושה של כישלון ואסון ,שהרסה את הביטחון העצמי ששוקם במקצת אחרי הקרב בשערי מוסקבה .הצבא האדום ,שעדיין סבל מהמתקפה בטרם‑עת של סטלין בתחילת השנה ,חש היטב בחסרונם של חיילים מאומנים ושל מש"קים וקצינים מנוסים .רוב מגויסי החובה שהוטלו לקרב קיבלו
"רוחאל לעש אל ףא"
97
לא יותר מתריסר ימי אימונים ,חלקם אף פחות מזה .האיכרים הצעירים שגויסו מהקולחוזים היו נבערים מכל ידע על לוחמה מודרנית ועל נשק ,ועליבותם היתה מעוררת רחמים .פרש שמצא שפופרת אלומיניום מוטלת על הקרקע חשב שהיא תוכל לשמש כידית נוחה למברשת הסוסים שלו .בדיעבד ,היתה זו פצצת תבערה 20 שהתפוצצה בידיו. הגרמנים השתוממו שוב ושוב על הבזבוז שנהגו המפקדים הסובייטים בחיי אנשיהם .אחת הדוגמאות הגרועות ביותר הופיעה בקרבות המגננה ממערב לדון. שלושה גדודי צוערים ,בלי נשק ובלי מנות קרב ,נשלחו למול דיביזיית הפנצר .16 מפקדם ,שנכנע אחרי הטבח ,אמר לשוביו כי כאשר מחה "על המשימה חסרת הטעם" הזאת 21,שאג עליו מפקד הארמיה ,שהיה שיכור בעליל ,לצאת ולבצע אותה. הצבא האדום עדיין סבל מהפחד הישן מפני יוזמה שהטביעו בו הטיהורים .אבל מתוך האסונות האחרונים בדרום ,שחיסלו סוף‑סוף את המוניטין של ציידי המכשפות של סטלין ,החל לצמוח גזע חדש של מפקדים -נמרצים ,חסרי רחמים והרבה פחות פוחדים מהקומיסרים ומהנקוו"ד .הישגיו של ז'וקוב היו נר לרגליהם של קצינים אחרים שכוכבם החל לדרוך ,והם היו מלאי זעם על השפלת הצבא האדום. גנרל וסילי איבנוביץ' צ'ויקֹוב ,שנעשה כעבור זמן קצר מפקד הארמיה בסטלינגרד ,היה אחד הקשוחים ביותר מבני הדור החדש הזה .התפרצויות הזעם שלו הזכירו לרבים את ז'וקוב .פרצוף האיכר התקיף שלו ,תחת רעמת שיער צפופה, היה רוסי טיפוסי .היה לו גם חוש הומור חסין מפגע ,עם צחוק שודדים שחשף את כתרי הזהב של שיניו .לימים הציגה אותו התעמולה הרוסית כמוצר האידיאלי של מהפכת אוקטובר. ‑ צ'ויקוב החמיץ את ששת החודשים הראשונים של המלחמה ,הרי האסונות ,משום שעשה בסין כנספח צבאי ליד מפקדתו של צ'יאנג קאי‑שק .אחרי שנקרא לחזור לברית המועצות ,הוא נעשה המפקד בפועל של ארמיית עתודה ליד טולה .בתחילת יולי ,אף שעדיין סבל מפגיעה בעמוד השדרה ,ניתנה לו פקודה לקדם את הדיביזיות הלא מלאות שלו ,שנקראו עתה ארמיה ,64כדי לבלום את הגרמנים ממערב לדון. צ'ויקוב והקומיסר הראשי שלו ,קונסטנטין קירקוביץ' אברמוב ,הגיעו למפקדת חזית סטלינגרד ב‑ 16ביולי .הם שמעו שהאויב מתקדם במהירות לעבר הדון, אבל איש לא יכול למסור להם פרטים .ארמיה 62היתה פרוסה בחלק העליון של העיקול המזרחי של הדון ,ועל צ'ויקוב הוטל לפרוס את הדיביזיות שלו לכיסוי החלק התחתון ,מדרום לנהר צִ'יר .הוא חשש למוראל של הארמיה שלשמאלו, ונקל להבין ללבו ,אחרי שבלם משאית מלאת קצינים ,עם פחי דלק רזרביים ,בעת שנמלטה לעורף בלי אישור. ממש לימינו ,מעל הנהר צ'יר ,היתה דיביזיית החי"ר האוסטרית 44שרויה בקרב
98
ינש בוביס ,הסורברב
כבד נגד שלוש דיביזיות של ארמיה .62הלחימה היתה אכזרית במיוחד .רב"ט שנפל בשבי סיפר לחוקריו שקצין פקד עליהם לירות בשני חיילים פצועים של הצבא האדום שנמצאו "מתחבאים בתעלה" 22.אבל צפונה משם הבקיעו הגרמנים בעוצמה רבה ,וניתקו חטיבות רבות כשהגיעו לדון ב ָקמֶנסקִי. מטוסי סיור גרמניים זיהו במהירות נקודות תורפה לאורך הדון ,כשם שעמדו על פריסת הדיביזיות הקדמיות של צ'ויקוב .ב‑ 25ביולי תקפו הגרמנים בכוחות גדולים. טבילת האש של ארמיה 64היתה בעייתית שבעתיים מחמת סופות האבק ,כמו גם בגלל העובדה שיחידות חיוניות עדיין נשארו מאחור ,בטולה .למחרת בבוקר ניהלו הגרמנים התקפת שריון ,וגם אם הפנצרים הטילו אימה על צוותי הטנקים הקלים ,T‑60שניסו להסתתר בערוצים ,פגזיהם לא הועילו רבות נגד טנקי KVהכבדים. "היה להם טווח ארוך יותר" ,הסביר מפקד פנצר גרמני" 23.לא יכולנו להתקיף אותם בשטח פתוח .אז כמו אוניות בים ,משכתי את הטנקים שלי אחורה לשטח מת ,עשיתי איגוף רחב והתקפנו אותם מאחור" .הטנקים הסובייטיים נפוצו לכל עבר ,מלבד אחד שפרס זחל; מנגנון הצידוד שלו לא פעל ,כך שהצריח נשאר תקוע. "הסתדרנו בשורה מאחוריו והתחלנו לירות .ספרנו את הפגיעות בטנק ההוא ,אבל אף אחת מהן לא חדרה את השריון .בסוף ראיתי את מדף הצריח זז .ניחשתי שהם רוצים להיכנע ,אז פקדתי בקשר על הפלוגה שלי להפסיק אש .הרוסים פתחו את המדף לגמרי ויצאו החוצה" .אנשי הצוות היו מבולבלים לחלוטין ,מזועזעים וכמעט חירשים ,אבל איש מהם אפילו לא נפצע" .היה מדכא להיווכח כמה נחותים היו תותחי הטנקים שלנו". החדירה הגרמנית דרך האגף הימני של ארמיה 62אל הדון חוללה מהומה .ב‑26 ביולי נפוצה שמועה בדרג העורפי של ארמיה 64של צ'ויקוב שטנקים גרמניים עומדים לנתק את האזור ,והחלה מנוסת בהלה אל גשר הסירות שעל הדון .כוחות הקו הקדמי נדבקו בבהלה ,וצ'ויקוב שלח קציני מטה אל גדת הנהר כדי להשליט סדר; אבל מטוסים גרמניים כבר זיהו את ההזדמנות .השטוקות של ריכטהופן באו גלים‑גלים ,ואחדים מקציניו הבכירים של צ'ויקוב היו בין ההרוגים. מצבה של ארמיה 62היה גרוע עוד יותר .דיביזיית רובאי הגווארדיה ,33בפיקודו של אל"ם אלכסנדר אּוטבֶנקֹו ,מצאה את עצמה לכודה על הגדה המערבית של הדון, תחת התקפתן של שתי דיביזיות גרמניות" .הם היו מחסלים אותנו במהירות אלמלא 24 התחפרנו עמוק" ,סיפר אוטבנקו לסופר קונסטנטין סִימֹונֹוב זמן קצר אחר כך. הדיביזיה שלו ,שמצבתה ירדה ל‑ 3,000איש ,נאלצה לשלוח את פצועיה לעורף, בעגלות ועל גב גמלים ,בשעות הלילה .גם הגרמנים ספגו אבידות כבדות .בגזרתו של גדוד סובייטי אחד נגררו 513גופות של גרמנים לתוך ּבַלקָה ,כלומר ערוץ. המחסור בתחמושת אילץ את הסובייטים לתקוף כדי לתפוס נשק ותחמושת מהאויב.
"רוחאל לעש אל ףא"
99
המחסור במזון אילץ אותם לבשל חיטה שקצרו בשדות הסמוכים .ב‑ 11באוגוסט התפצלו שרידי הדיביזיה לקבוצות קטנות שפילסו את דרכן בלחימה אל הדון" .אני עצמי טענתי את האקדח שלי מחדש חמש פעמים" ,סיפר אוטבנקו" .כמה מפקדים התאבדו בירייה .עד 1,000איש נהרגו ,אבל מכרו את חייהם במחיר יקר .חייל אחד הוציא עלון מהכיס שלו והתחיל ללכת לעבר הגרמנים .גליה ,המתורגמנית במטה שלנו ,צעקה' :תראו אותו! הנחש הולך להיכנע!' וירתה בו באקדח שלה". פנצרים גרמניים שטפו את כיס ההתנגדות האחרון ,אחרי שאזלה תחמושת הנ"ט של אנשיו .אוטבנקו וחייליו האחרונים קפצו מעל מצוק נמוך לתוך ביצה, שם נפצע בכף רגלו מרסיס פגז .אוטבנקו ,שיכול רק לזחול עתה ,התחבא במשך היום שלאחר מכן בשדה חמניות ,עם כ‑ 20חיילים .בלילה אספו עוד ניצולים והחלו לחצות את הדון בשחייה .שמונה מהם טבעו .שלישו של אוטבנקו ,גינקולוג לשעבר בשם חּודֹוּבקִין ,משך אותו במים עד שעלו על הגדה הנגדית ,ושם פגע בו התקף אפילפסיה .אוטבנקו אמר לו לאחר מכן שלמזלו הוא לא קיבל את ההתקף בנהר. "אם לא נמות כאן" ,השיב לו חודובקין" ,זה סימן שנצא חיים מהמלחמה הזאת". היתה לחודובקין סיבה מיוחדת במינה להאמין שהוא יחיה .אמו קיבלה הודעה על מותו בקרים ,כאשר נפצע קשה ,וארגנה טקס אשכבה בכנסייה .אמונה תפלה רוסית גורסת שאם נערך לכבודך טקס אשכבה בעודך חי ,אתה עתיד לחיות עד זקנה ושיבה .ניכר שסימונוב חש כי בקיץ הנורא ההוא של ,1942האמונה הזאת סימלה את מצבה של הארץ כולה. למרות האסונות והאנדרלמוסיה שהתחוללה בגלל תקשורת לקויה ,המשיכו יחידות הצבא האדום להשיב מלחמה שערה .הן ניצלו עד תום פשיטות ליליות ,הואיל והתקפות בשעות היום גררו תגובה מיידית של הלופטוואפה .מפקד הפלוגה הגרמני בעל היומן בדיביזיית החי"ר 284כתב ב‑ 2באוגוסט" :הרוסים מתנגדים בחוזקה. אלה כוחות רעננים וצעירים" .ולמחרת היום" :הרוסים מתנגדים בחוזקה .הם מקבלים תגבורות כל הזמן .אחת מפלוגות החבלנים שלנו התחמקה מקרב .בושה וחרפה!" חייליו שלו החלו לסבול קשות מכאבי בטן ,אולי בגלל מים מזוהמים. "כמה נורא כאן" ,כתב ימים אחדים אחר כך" .הלילות כה מבעיתים .כל אחד ואחד 25 מאיתנו מתוח .לעצבים שלנו אין שום סיכוי". בניסיון לאזן את העדיפות האווירית של הלופטוואפה הועברו בחיפזון חטיבות תעופה של הצבא האדום מגזרות חזית אחרות ,בצפון ובמרכז .בבואה לסייע לחזית סטלינגרד נחתה חטיבה של מטוסי קרב ליליים לראשונה בבסיס חדש ,ומצאה שהמנחת שלה אינו אלא שדה אבטיחים גדול מוקף בשיחי עגבנייה; האיכרים המשיכו לאסוף את יבולם בעוד המטוסים נוחתים וממריאים .מטוס סיור פוקה‑וולף
100
ינש בוביס ,הסורברב
גילה עד מהרה את מקום הימצאה של החטיבה ,וכשהגיעו מסרשמיטים לצליפה כמעט בגובה פני הקרקע ,פרצה שריפה בשוק האיכרים הסמוך .בבת‑אחת הפכה הפסטורליה לתוהו ובוהו :סוסים מבוהלים הזדקפו על רגליהם האחוריות ,ילדים צרחו ,סככות שוסעו בכדורי מקלעים ובעלי הדוכנים נהרגו בין הירקות והפירות שלהם .אבל הנזק שנגרם לחטיבת המטוסים הליליים לא היה כה גדול ,והיא קיבלה פקודה להמשיך ולעמוד בלוח הזמנים המתיש של פעילותה 26.פעמים רבות לא היה פנאי לאכול במטבח השדה שליד המסלול ,וצוותי הקרקע הביאו צלחות לטייסים שישבו בתוך מטוסיהם החונים בפיזור; הטייסים אכלו את סעודותיהם בתאי הטייס. הוראות הביטחון שהטיפו הקומיסרים לצוותי הקרקע היו כה מחמירות ,עד שאיש לא מנה מעולם את מספר המטוסים בשדה ,ואיש לא ידע כמה מהם לא חזרו מגיחותיהם. בקרבות האוויר המבולבלים של הימים ההם הופל מפקד החטיבה ,רס"ן קֹונדָרשֹוב ,מאחורי קווי הגרמנים .רגלו השמאלית ,שנכרתה לאחר מכן ,התרסקה כולה ,אבל איכרה שהתגוררה בקרבת מקום הצליחה למשוך אותו החוצה מהמטוס ההרוס וטיפלה בו בביתה .טייסים מחטיבתו ציינו לעצמם את המקום ,ומעט אחרי עלות השחר נחתו שניים מהם ליד ביתה .הם נשאו את קונדרשוב החוצה והניחו אותו במושב האחורי של אחד המטוסים ,שהמריא מיד אל בית חולים צבאי. קרבות האוויר מעל הדון בימים האחרונים האלה של יולי ובתחילת אוגוסט ריתקו את עיניהם של כל הנמצאים בשדה הקרב מתחת .אנשי חי"ר וצוותי פנצר גרמנים כאחד חיפו על עיניהם בכף יד מפני השמש והשקיפו על השמים הכחולים המפוספסים בשובלי אדים .המטוסים הסובייטיים תקפו מטרות קרקע כמעט תמיד בצהרי היום .הפעילות הזאת היתה כה שגורה ,עד שמטוסי קרב מסרשמיט 109 נהגו לחוג ממעל ,מוכנים ומזומנים לעוט עליהם .נשמעו תרועות כל אימת שנפגע מטוס אויב ,והמטוס הפגוע פלט עשן והסתחרר מטה עד שהתפוצץ על הקרקע. תהילתם של טייסי קרב מצטיינים התפשטה לא רק בשורות הלופטוואפה אלא גם בצבא היבשה ,הוורמאכט. במלחמת התנועה הזאת ,מפקדותיהן של דיביזיות הפנצר והדיביזיות הממוכנות כמעט לא טרחו להסתוות .קציני המטה ,שנטו את אוהליהם בלילה כדי לשקוד על פקודות חדשות או לעבור על דוחות התחמושת והנפגעים ,מצאו שפנסי הלוקס שלהם מושכים ענני חרקים ,אבל לא כדורי אויב .הם השלימו שעות שינה במשך היום ,ראשיהם מתנודדים וגופיהם מיטלטלים במכוניות המטה שלהם הנוסעות אל האתר החדש. ‑ מפקד דיביזיית הפנצר ,16גנרל האנס ולנטין הּוּבֶה ,נהג לנמנם בעיצומו של קרב בנוכחות קציני המטה שלו ,וכך רכש מוניטין של קור רוח תמידי" .אבא הובה" 27,כפי שכינו אותו חייליו ,עורר רושם אדיר בפניו המוצקות והחזקות ובכף היד התותבת
"רוחאל לעש אל ףא"
101
השחורה שלו ,שכן הוא איבד את זרועו במלחמת העולם הראשונה .הובה היה איש של הֶרגלים מוצקים וארגון מושלם .קרב או לא קרב ,הוא הקפיד על ארוחה סדירה מדי שלוש שעות ,ו"צרך כך‑וכך ויטמינים וקלוריות" 28.הוא לא היה אינטלקטואל ,יש לומר ,אבל היה "איש מבריק בעל חשיבה צלולה" ,לדברי כמה וכמה קצינים שהכירו 29 אותו היטב .היטלר התפעל ממנו מאוד כאיש צבא ,אך מכיוון ש"סוס הקרבות הזקן" הזה היה ריאליסט שאמר את אשר עם לבו ,הפיהרר מצא אותו "פסימי מדי" 30לקראת תום הקרב על סטלינגרד. אחדים ממפקדי הפנצר של הובה דיברו בזלזול על טיפשות האויב ,המשאיר טנקים שנעצרו בשטח פתוח ,ומניח אותם כמטרות מושלמות לשטוקות או לתותחי הנ"מ 88מ"מ ,שהתגלו כקטלניים בכינון ישיר .הם ידעו כי T‑34הוא רכב קרבי משוריין עדיף בהרבה על כל מה שייצרה גרמניה עד כה .מצד אחר ,כוונת התותח שלו לא היתה טובה מאוד .רוב המפקדים הסובייטים לא היו מצוידים במשקפות, ועוד למעטים מהם היו מכשירי קשר .אבל חולשתו הגדולה ביותר של הצבא האדום היתה דלות הטקטיקה שלו .יחידות השריון שלו לא ניצלו את תוואי השטח כהלכה וגילו התמצאות עלובה בעקרונות "אש ותנועה" .וכפי שהודה צ'ויקוב בגילוי לב, הם לא היו מסוגלים לתאם את התקפותיהם עם כוחות האוויר של הצבא האדום. לעתים גילו הגרמנים שאננות שגבלה בהפקרות .עם אור ראשון ב‑ 30ביולי הופיעה קבוצת טנקי T‑34שהתקרבה בחסות החשיכה והפתיעה את מפקדתו של הובה ששכנה באחד הכפרים .הקצינים התלבשו בחיפזון כשהתחילו פגזים להתפוצץ בין כלי הרכב של המפקדה ושל הדרג העורפי .הכתב הצבאי פודווילס ,שהיה מסופח לדיביזיה ,שרבב את ראשו החוצה" .לא מראה מעודד" ,כתב ביומנו" 31.כלי רכב מכל מין וסוג מנסים בערבוביה לעקוף זה את זה בכל המהירות האפשרית כדי להסתלק!" גם ביום הקודם הופתעו הגרמנים בהיתקלות בלתי‑צפויה אחרת ,שאותה תיאר הובה ביובש כ"עניין של הּוסָארים". ההלם הראשוני התפוגג במהירות .הגיעה פלוגה מחטיבת הפנצר ,2ולא עבר זמן רב לפני שבערו שישה טנקים סובייטיים בשטח הביצתי הנמוך והפתוח T‑34 .אחד פתח בהסתערות אובדנית על משאיות התובלה של הדיביזיה שחנו בכפר ,אבל נתקל פתאום בפנצר גרמני ו"ספג פגיעה ישירה מטווח אפס ,שהעיפה את הצריח שלו באוויר פשוטו כמשמעו" .אחרי הפעילות הזאת של שעות הבוקר המוקדמות הפטיר הובה באוזני פודווילס" :כדאי לך לעבור לחזית .שם בטוח יותר" .פודווילס ואיש הקישור שלו עזבו את המקום בהמשך הבוקר .הם נסעו קדימה ב"דרך קורדרוי" ,מסלולי ברזל שהונחו על פני הביצה T‑34 .אחד ,שחור מפיח ,עדיין העלה עשן .עלה ממנו "ריח של בשר שרוף". במפקדתו של אחד הקורפוסים שמע פודווילס שבשמונת הימים האחרונים שלח
102
ינש בוביס ,הסורברב
הצבא האדום כמעט 1,000טנקים מעבר לדון ,וקצת יותר ממחציתם הושמדו. המספרים האלה היו מוגזמים ביותר .למפקד כוחות הצבא האדום במקום הוקצו רק 550טנקים ,ורבים מהם כלל לא הצליחו לחצות את הדון .באשמת ההגזמה נשאו בראש ובראשונה הדיווחים ,הפרועים באופטימיות שלהם ,שהתקבלו מהחזית. שריונאי גרמני אחד ציין כי "כל אימת שנפגע טנק רוסי ,כמעט כל פנצר בשדה הקרב דרש לרשום את החיסול לזכותו" 32.עם זאת ,מראה הטנקים הסובייטיים הרבים כל כך שהושמדו הרשים את כל רואיו .גנרל פון זיידליץ אמר שמרחוק נראו טנקי KVהשרופים כמו "עדר פילים ענקי" 33.יהיה מספר החיסולים בפועל אשר יהיה, גרמנים רבים היו סמוכים ובטוחים שהם קרובים בלי ספק לניצחון מוחלט .ההידרה הרוסית בוודאי לא תוכל להמשיך ולהצמיח עוד ועוד ראשים על כל ראש כרות. הפיהרר ,שהיה מתוסכל שוב מחמת ההתקדמות האטית ,חזר לתוכנית המקורית שלפיה תסייע ארמיית הפנצר הרביעית לארמיה השישית בכיבוש סטלינגרד .איש לא הזכיר את אובדן הזמן ובזבוז הדלק .הדיביזיות המשוריינות של הוט הגיבו במהירות. הן התקדמו צפונה מול התנגדות חלשה מאוד ,ובמהרה איימו על קֹוטֶלנ ִיקֹובֹו ,רק 150ק"מ מדרום‑מערב לסטלינגרד .אבל השאלה היתה אם יעלה בידן לפצות על שינויי התוכניות של היטלר .גנרל וולפרם פון ריכטהופן כתב ביומנו ב‑ 2באוגוסט, על סמך דיווחיהן של תצפיות אוויריות" :הרוסים מטילים כוחות לעבר סטלינגרד 34 מכל הכיוונים". פאולוס ,שלדברי ריכטהופן היה שרוי במצב רוח מלא ביטחון ,שיגר התקפות מלקחיים שהובילו דיביזיות הפנצר 16ו‑ ,24בסיוע השטוקות של ריכטהופן .אחרי שני ימי לחימה כיתרו כוחות אלה שמונה דיביזיות רובאים ואת כל הארטילריה שנשארה ממערב לדון .טבעת הכיתור נסגרה בסופו של דבר ב ָקלָץ' .מעל מתלול קטן הנשקף על "הדון השקט" צפו צוותי הפנצרים הראשונים בעיירה קלץ' באור הערביים הוורדרד .השמש השוקעת מאחורי הטנקים שלהם הטילה צללים ארוכים לפניהם ,הרחק מזרחה .מעבר לקלץ' השתרעה הסטפה הלאה לעבר סטלינגרד. קלץ' עצמה היתה עיירה של בתי מלאכה קטנים ,תחנת רכבת מטה לנפול וצריפי 35 עץ "פרימיטיביים מאין כמוהם". בעקבות הצלחתם שחררו צוותי הפנצרים את מתיחּות הקרב בהלצות שהחליפו ביניהם בהקלה ובשמחה; שירים נשמעו מכמה טנקים .אבל לא עבר זמן רב בטרם הורו להם מפקדיהם להיערך להגנה במבנה "קיפוד" .עם רדת החשיכה החלו לתקוף אותם אלפי הנחשלים הסובייטים שנלכדו על הגדה המערבית ,והלילה נקטע שוב ושוב בצרורות של אש מקלעים ,בזיקוקים ובחילופים חורקניים של אש רובים. למחרת פתחו הגרמנים בטיהור שיטתי של היערות ,וכמה קצינים השוו זאת לציד
"רוחאל לעש אל ףא"
103
איילים בקנה מידה גדול .בין השבויים שנתפסו היה קצין קשר בכיר עם הסגל שלו, שכלל ברובו נשים .בלילה פרץ עוד קרב ,הפעם לאור הירח ,סביב עמדות הגרמנים. ביום המחרת שלחו הגרמנים אש בצמחייה היבשה ,כדי להניס את הסובייטים הנותרים מהיערות .בסופו של דבר הוכרז האזור "נקי מאויב" .לא רבים יצאו ממנו. מדיביזיית הרובאים 181של ארמיה ,62שמנתה 13אלף איש לפני תחילת הלחימה, 36 הצליחו רק 105לחצות את הדון בחזרה. אכן היתה זו לחימה קשה .חיילים גרמנים רבים לא היו שותפים לביטחונו העצמי של פאולוס או לדעתו של היטלר שהאויב חוסל .ביום הראשון איבד גדוד הנ"ט של דיביזיית החי"ר 23 371אנשים .לעתים יותר ויותר תכופות שמעו אנשי דיביזיית החי"ר ,389כמוהם כחיילי יחידות אחרות של הארמיה השישית ,את קריאות "הּורה!" של החי"ר הסובייטי המסתער .חייל אחד שכתב הביתה היה מדוכדך 37 לחלוטין לנוכח "הצלבים הרבים ,כה רבים ,על הקברים הרעננים מאתמול", ולמחשבה על ההשלכות לעתיד .גם בדיביזיות אחרות דומה היה שהאבידות הכבדות שחקו את המוראל .דיביזיית החי"ר 76נאלצה להקצות חיילים נוספים למקצי הקבורה .אחד מאלה שנבחרו אמר לחוקר סובייטי ,כשנפל בשבי כעבור חודש, כי הוא ושני חבריו טיפלו ב‑ 72גופות ביום אחד 38.לעומת זאת ,רב"ט תותחנים שעבד 29שעות רצופות בלי הפסקה ראויה לשמה ,לא פקפק כלל בתוצאה הסופית ניצחון הוורמאכט" .הרוסים יכולים להחזיר אש כמה שהם רוצים ,אבל אנחנונירה יותר .זה תענוג גדול כשכמה מאות רוסים מתקיפים .תותח סער מתנייע אחד 39 מספיק ,וכולם בורחים כמו שפנים". כמה יחידות קיבלו פרסים על מאמציהן ,בדמות מנות נוספות של שוקולד וסיגריות ,שעליהן התענגו בצינה היחסית של הערב אחרי הלחימה הקשה" .הנחמה היחידה" ,כתב פלס למשפחתו" 40,היא שנוכל לזכות בשקט ובשלווה בסטלינגרד, כשנתמקם שם במגורי חורף ,ואז ,רק לחשוב על זה ,יהיה סיכוי לחופשה". בשום מקום לא באה פקודת "אף לא שעל לאחור" של סטלין לכלל ביטוי תקיף יותר מאשר בעיר הנצורה שנשאה את שמו .זכר הקרב שהתחולל בה במלחמת האזרחים, בעת שהעיר נקראה עדיין צִָריצִין (שם טטרי שפירושו "העיר על הנהר צִָריצָה" - הנהר הצהוב) ,הועלה שוב ,וכלל את האגדה שלפיה מנהיגותו של סטלין באותו קרב היא שהפכה את הקערה על פיה במלחמה כולה ,גרמה לתבוסתו של הצבא הלבן והצילה את המהפכה .הוועדה הצבאית האזורית לא נרתעה משום אמצעי להפיכת העיר למבצר ,אם כי המשימה בפירוש לא היתה קלה .סטלינגרד השתרעה לאורך 30 ק"מ על הגדה המערבית הגבוהה של עיקול הוולגה .מאחורי המגינים תהיה חלקה
104
ינש בוביס ,הסורברב
רחבה של מים חשופים ,וכל אספקה ותגבורת יצטרכו לחצות אותה. בכל האזור גויסו התושבים למשימה .כל הגברים והנשים הכשירים בגיל 16עד - 65כמעט 200אלף נפשות -אורגנו על ידי ועדות המפלגה המחוזיות שלהם ב"טורי עובדים" 41.כמו במוסקבה בשנה הקודמת ,נשים חובשות מטפחות וילדים גדולים הוצעדו עם אתים ארוכי קת וסלים לחפור תעלות נ"ט בעומק של שני מטרים באדמה החולית .בעוד הנשים חופרות ,הניחו חבלני הצבא שדות צפופים של מוקשי נ"ט על הגדה המערבית. בינתיים נשלחו התלמידות הצעירות יותר לעבודה בהקמת סוללות עפר סביב מכלי אחסון הנפט על גדות הוולגה 42.בהשגחת המורים הן הובילו עפר באלונקות עץ .מטוס גרמני הופיע פתאום בשמים .הילדות לא ידעו איפה להתחבא ,ושתיים מהן ,בנות ,14נקברו תחת העפר שהועף בהתפוצצות הפצצה .חברותיהן לספסל הלימודים חפרו והוציאו אותן ,ומצאו שאחת מהן ,נינה גֵרּבֵנ ִיקֹובָה ,שברה את מפרקתה ונותרה משותקת .הילדות המזועזעות והבוכיות סילקו את העפר מהאלונקה ונשאו אותה לבית חולים בסטלינגרד ,ליד הנקיק שבו זורם הנהר צריצה אל הוולגה. מערך הנ"מ עמד בראש סדר העדיפויות ,אבל רבים מצוותי התותחים טרם קיבלו פגזים .רוב הסוללות אוישו על ידי נשים צעירות ,בעיקר חברות הקומסומול ,שגויסו באפריל כאשר הוצגה להן השאלה שיש רק דרך אחת לענות עליה" :האם את רוצה להגן על מולדתך?" 43הסוללות נפרסו על שתי גדות הוולגה להגנה על מתקני מפתח ,כמו תחנת הכוח בּבֵקֶטובקָה ,מעט דרומה לעיר ,ובתי החרושת הגדולים בחלקה הצפוני של סטלינגרד .הפועלים במפעלי החימוש הללו ,וביניהם בית חרושת לטרקטורים של סטלינגרד שהוסב לייצור טנקי ,T‑34קיבלו הכשרה צבאית מזערית. הוועדה להגנת סטלינגרד פרסמה צו אחר צו .הקולחוזים נצטוו למסור את מלאי הדגנים שלהם לצבא האדום .הוקמו בתי דין עממיים שניסו לטפל בכל מי שהשתמט מחובתו הפטריוטית .מי שלא הלשין על בן משפחה שערק או שהתחמק מגיוס ,היה צפוי לעשר שנות מאסר .מנהל בית ספר שקיבל הוראה לקחת 66מתלמידיו בני ה‑ 17ולהביאם לגיוס בוועדה הצבאית המחוזית ,הועמד לפני בית דין משום ש‑31 44 מהם ערקו בדרך. בתי הדין העממיים גם דנו ,שלא בפני הנאשמים ,ב"עריקים" אזרחיים ,לרוב בעקבות הלשנות של פליטים נסוגים .המורשעים קיבלו את גזרי הדין השמורים ל"בוגדים במפלגה ובמדינה הסובייטית" 45.לעתים היה סוג העבירה תלוי בתזמון. י"ס ,שברחה כאשר הופצץ הכפר שלה ,נידונה לשישה חודשים במחנה עבודה "על נטישת מקום עבודתה"; ואילו א"ס ,שסירבה לעזוב את ביתה כשהתקרבו אליו הגרמנים ,הורשעה שלא בפניה כ"בוגדת במולדת" .ציפו לה עשר שנים לפחות במחנה עבודה בגולאג.
"רוחאל לעש אל ףא"
105
במשך זמן לא מועט לאחר מכן ייחדה המחלקה הפוליטית של חזית סטלינגרד "תשומת לב מיוחדת לחקירת גברים מגויסים מאזורי אוקראינה ששוחררו על ידי הצבא האדום בחורף 46."1941/2אלה ש"סירבו להתפנות" מעיירותיהם ומכפריהם הוגדרו מלכתחילה כחשודים ב"אנטי‑סובייטיות שיטתית" ובשיתוף פעולה עם הגרמנים. ההצהרות שפורסמו במוסקבה על חופש הדת לא כובדו כלל ועיקר באזור סטלינגרד .ראש הבנק החקלאי באחד המחוזות ,ששלח לאחיו קצין הצבא האדום כמה תפילות ו"יעץ לו לדקלם אותן לפני הקרב" 47,הורשע ב"פעילות אנטי‑מפלגתית" .היה על האזרחים גם להיזהר מאוד בדבריהם על מהירות התקדמותם של הגרמנים או על השלומיאליות של המגננה הסובייטית .א"מ, פועל במפעל דגים על הוולגה ,הואשם ב"ניוון פוליטי ומוסרי" וב"תעמולה קונטרה‑מהפכנית" מפני שנאמר עליו שהוא "שיבח את הגרמנים והשחיר את 48 פניהם של מנהיגי המפלגה ,הממשלה והצבא האדום". סטלין הוזהר מפני הבהלה הפושה מאחורי החזית והחל שוב להחליף מפקדים. אחרי שהדיח את מרשל סמיון טימושנקו ב‑ 21ביולי והחליף אותו בגנרל וסילי גֹורדֹוב ,בפיקוחו של גנרל אלכסנדר וסילייבסקי ,החליט בתחילת אוגוסט לפצל את החזית לשני פיקודים ,שהדרומי מביניהם משתרע מהצריצה (ראו מפה )6שבמרכז סטלינגרד דרומה אל תוך הסטפה הקַלמִיקית .גנרל‑פולקובניק אנדריי יריומנקו, שעדיין לא החלים כליל מפציעה ברגלו ,התמנה למפקד המחצית הדרומית ,וטען נגד פיצול החזית בדיוק באמצע סטלינגרד ,אבל מחאתו רק הרגיזה את המפקד העליון. יריומנקו בא בטיסה ב‑ 4באוגוסט במטוס תובלה דאגלס ונחת בשדה הקטן שבפאה הצפונית‑מערבית של העיר .הקומיסר ניקיטה חרושצ'וב הגיע במכונית לקבל את פניו והסיע אותו למפקדה .יריומנקו מצא את חוסר המידע על האויב מדכדך מאוד .כעבור חמישה ימים שב סטלין וארגן מחדש את מערך הפיקוד על החזית :יריומנקו קיבל את הפיקוד העליון על שתי הגזרות .אבל סטלין לא הסתפק בכך ,ושלח את ז'וקוב לבדוק את המצב ולדווח. הסכנה העיקרית ,שיריומנקו זיהה אותה מיד ,היתה התקפה של הארמיה השישית של פאולוס אל מעבר לדון ,ממערב ,בד בבד עם התקפה של ארמיית הפנצר הרביעית של הוט מדרום‑מערב .הסכנה נשקפה לכל הוולגה התחתית ,ובאסטרחאן השתררה בהלה בעקבות הפצצה גרמנית .בתי זיקוק הנפט בשפך הוולגה לים הכספי בערו במשך שבוע והעלו עננים של עשן שחור ומתועב .הפצצות אחרות חוללו תוהו ובוהו ,כי הנמלים היו מלאי פליטים ועל המזחים נערם ציוד של בתי חרושת שנועד לפינוי מזרחה .ועכשיו ,ציר המילוט היחיד (מלבד חציית המדבר) היה אל מעבר לים הכספי.
106
ינש בוביס ,הסורברב
לא רבים היו הכוחות שניתן להטילם מול הוט בסטפה הקלמיקית הצחיחה למחצה ,שהרוסים בצפון תיארו כ"סוף העולם" 49.לב לָזָרֶב ,שפיקד על יחידת נחתים שם ,אמר על האזור" :זו לא רוסיה ,זו אסיה .היה קשה להבין מדוע צריך להילחם על שטח כזה ,אבל כולנו ידענו שעלינו לעמוד או ליפול שם" .הרשויות הצבאיות הסובייטיות ,שלא עמדו לרשותן שום יחידות של צבא היבשה ,פנו אל הצי .חטיבות ימאים מצי המזרח הרחוק הוסעו במסילת הברזל החוצה את סיביר; קציניהן היו צוערים בני 18שהחלו את לימודיהם באקדמיה הימית בלנינגרד ,שם לחמו בתחילת המצור .באוגוסט ,בעוד הימאים עושים את דרכם מהמזרח הרחוק ,קיבלו הצוערים שלושה שבועות של אימוני שדה בסטפה הקלמיקית .הנערים היו מלאי חששות כשחיכו למלחים הקשוחים שעליהם היו אמורים לפקד ,אבל הם לא המיטו חרפה על עצמם בקרב .שיעור האבידות בקרב הסגנים הצעירים היה מחריד .מהמחזור של לזרב 21 ,צוערים ,רק שניים היו עוד בין החיים כעבור שנה. בינתיים ,בצד הגרמני ,החלה להתפשט תחושת דאגה למרות הניצחונות" .אחרי הדון נתקדם לוולגה" ,כתב המ"פ בעל היומן מדיביזיית החי"ר 50.384אבל הוא עמד על הסכנה .לגרמניה פשוט לא היו "די כוחות להתקדמות לכל רוחב החזית" .הוא החל לחשוד שהמלחמה פיתחה תנופה משל עצמה .היא לא תבוא לכלל סיום כאשר יגיעו הגרמנים לנהר הגדול האמור להתוות את יעדם הסופי.
8
"הגענו לוולגה!" ב‑ 21באוגוסט 1942עם שחר צלחו פלוגות חי"ר מקורפוס LIשל גנרל ולטר פון זיידליץ‑קורצבך את הדון בסירות סער מתנפחות .הן הקימו במהירות ראש גשר ליד הכפר לּוצִ'ינסקִי .עוד ועוד פלוגות חתרו בקדחתנות אל מעבר ליריעת המים הרחבה .כמה קילומטרים במורד הזרם משם ,בוֶורטי ָאצִ'י ,חצה גדוד שלם את הדון בפחות מ‑ 70דקות. הוקמו ראשי גשר נוספים ,וגדודי פלסים נכנסו לעבודה והחלו לבנות גשרי סירות שיישאו את הטנקים ושאר כלי הרכב של קורפוס הפנצר XIVשל גנרל גוסטב פון וִיטֶרסהַיים .הפלסים הגרמנים ,שהוקסמו מן הניגודים המסתוריים של "הדון השקט", כינו את הנהר בחיבה בשם "הפלג" .דומה שכמה חיילים וקצינים בארמיה השישית התאהבו בחלק זה של ארץ הקוזקים של הדון .אחדים חלמו על משק חקלאי שם אחרי הניצחון במלחמה. ‑ מעט אחרי צהרי היום ב 22באוגוסט היה הגשר הראשון מוכן ,ודיביזיית הפנצר 16של גנרל האנס‑ולנטין הובה" ,איל‑המגח של הקורפוס" ,החלה לחצות .הטנקים, הזחל"מים ,תותחי הסער המתנייעים ,רכבי הסיור בעלי שמונת הגלגלים והמשאיות הקימו שאון מחריש אוזניים כשעברו על גשר הסירות. באותו לילה ,מיד עם עלות הירח ,החלו גיחות הפצצה של מטוסים סובייטיים. כלי רכב נפגעו על שתי הגדות ,עלו באש ושפכו אור יקרות על אזור המטרה ,אבל הפצצות החטיאו שוב ושוב את הגשר עצמו .מפקדת הדיביזיה של הובה קיבלה דיווחים על היתקלויות בשולי ראש הגשר .מפעם לפעם נשמעה שריקתן הצווחנית של רקטות קטיושה מהמשגרים שכונו בפי הגרמנים "עוגבי סטלין" .השאון היה מחריד ,אבל סוללות האויב ירו "על עיוור" .מאחורי מסך החי"ר ביצעו השריונאים בחניוניהם בדיקות אחרונות של רכביהם או חטפו מעט תנומה .בשעה ,04:30 כשעלה השחר לפניהם במזרח ,החלה פלוגתו של היאצינט ,הרוזן פון שטראכוויץ מחטיבת הפנצר ,2מתוגברת בפלוגות פנצרגרנאדירים ,לנוע לעבר הוולגה .צוותי הטנקים ,שהיו מודעים לאירוע ההיסטורי ,מצאו אותו "רגע מרומם רוח מאין 1 כמוהו". 107
108
ינש בוביס ,הסורברב
התנועה בסטפה שבין הדון לוולגה ,שאדמתה היתה קשה כאבן בשידפון הקיץ, היתה מהירה .מפקדי הטנקים עמדו בצריחיהם ,חובשים משקפי אבק ופוקחים עין משגחת ,שמא יש לפניהם ּבַלקָה ,ערוץ ,שהנהג לא הבחין בו .בעשרת הקילומטרים הראשונים ,בערך ,כמעט לא הבחינו צוותי הפנצרים באויבים כלשהם .הנוף הגלי במקצת ,המכוסה בעשב יבש ונוקשה ,נראה ריק ,וזה היה מצמרר. השמש לא הספיקה להגביה בשמים לפני שהורה גנרל הובה ,אחרי שטף של דיבורים באלחוט ,לעצור פתאום את מפקדתו .המנועים הודממו כדי לחסוך בדלק. הם המתינו בחום היוקד ,וכעבור שעה קלה נשמע זמזומו של מטוס קטן .מטוס קישור פיזלר שטורך הופיע ממעל ,חג ונחת ליד כלי הרכב המשוריינים .הטייס יצא והתקרב אליהם .היה זה גנרל פון ריכטהופן ,מפקד הצי האווירי הרביעי ,שלא טרח כלל להצניע את מורת רוחו על צבא היבשה" .גנרל פאולוס חושש לאגף השמאלי שלו" ,כתב ביומנו רק שלושה ימים לפני כן 2.הוא גם לא היה מרוצה כשנאמר לו שמשימתו העיקרית של הלופטוואפה היא "לירות בטנקים!" טייסי הקרב ראו תקיפת מטרות קרקע כעבודה מלוכלכת ומסוכנת שלא לצורך .היא לא הצריכה מאומה מהמיומנות של קרב אווירי ,ותמיד עמד החשש מפני ירי מוצלח של אנשי החי"ר הסובייטים ,השוכבים על הגב ויורים באוויר. ריכטהופן ,בלי מקטורן ובכובע מופשל לאחור שחשף חלק מקרקפתו המגולחת, פנה אל הובה ללא גינונים .לפי הוראה ממפקדת הפיהרר ,כל משאבי הצי האווירי הרביעי יופנו לחזית סטלינגרד "כדי לשתק את הרוסים לגמרי"" 3.נצל אותנו כבר היום!" אמר להובה" 4.תקבל סיוע של 1,200מטוסים .אינני יכול להבטיח לך שום דבר למחר". בשעות אחר הצהריים נשאו צוותי הפנצרים את עיניהם מעלה ,ממצמצים מפני אור השמש ,וחזו בגלים של מפציצי יונקרס 88והַיינקֶל ,111לצד טייסות של שטוקות "במבנים הדוקים מאוד" 5,שטסו לעבר סטלינגרד .גושים של צל חלפו על פני הסטפה .בדרך חזרה הפעילו טייסי השטוקה את צופריהם כברכה לכוחות המתקדמים .השריונאים נופפו בידיהם בהתלהבות .ממרחק הם כבר ראו את תמרות העשן העולות מהעיר שאותה תיארה מפקדת הארמיה השישית ,בהתרגשות תעמולתית מופרזת ,כ"סטלינגרד ,עירו של סטלין ,נקודת הפתיחה של המהפכה 6 האדומה". לתושבי סטלינגרד היה יום א' 23 ,באוגוסט" ,יום שלא יישכח לעד" 7.עיר המופת שהם כה התגאו בה ,עם גניה הנמשכים לאורך הגדה המערבית הגבוהה של הוולגה ועם בנייני הדירות הגבוהים והלבנים ששיוו לה את המראה הקוביסטי המודרני שלה ,היתה לתופת.
"!הגלוול ונעגה"
109
הרמקולים הצמודים לעמודיהם של פנסי הרחוב קראו שוב ושוב" :חברים ,אזעקת הפצצה נשמעה בעיר .שימו לב ,חברים ,אזעקת הפצצה 8"...התושבים כבר שמעו אזעקות שווא רבות מספור ,משודרות באותו קול חדגוני ,ולא רבים מהם התייחסו ברצינות גם לזו -בתחילה .רק אחרי שפתחו סוללות הנ"מ באש החלו הבריות לנוס למחסה .אלה שיצאו לפיקניק על ראש ָממָאי ֶיב קּורג ָן ,תל הקבורה הטטרי הגדול החולש על מרכז העיר ,היו החשופים מכול .מתחת ,ברחובות הארוכים והרחבים הנמשכים במקביל לוולגה ,התקשו המוני הפליטים שהגיעו מחוץ לעיר למצוא מחסה כלשהו ,מלבד התעלות בחצרות הבתים ובגנים ,שנחפרו בהוראת ועדי השכונות למען אלה שלא יספיקו להגיע למרתף בעוד מועד. ‑ מטוסיו של ריכטהופן פתחו בהפצצת רוָויה של העיר ,גלים גלים" ,לא רק מטרות תעשייתיות ,אלא כל דבר" ,סיפר סטודנט שהיה בסטלינגרד באותו יום 9.פצצות החנ"ם (חומר נפץ מרסק) התנודדו קלות בצניחתן צרורות‑צרורות מתוך ההיינקלים. לשמע תיאורי ההתרחשויות בעיר קשה להאמין כי מישהו נשאר בחיים אם לא הגיע למרתף .פצצות תבערה הומטרו על בתי העץ שבקצה הדרומי‑מערבי של העיר .הם נשרפו עד תום ,אבל בתוך האפר המעלה עשן נותרו ארובות הלבֵנים הדקות שלהם עומדות שורות‑שורות ,כמין בית קברות סוריאליסטי .קרוב יותר לגדות הנהר הגדול נותרו קליפותיהם של בנייני הדירות הגבוהים והלבנים על עומדן ,גם אחרי שנפגעו ,אבל רוב הקומות בתוכן קרסו ארצה .בניינים רבים אחרים פוצחו או עלו באש .אמהות ערסלו בזרועותיהן תינוקות מתים ,וילדים ניסו להעיר את אמהותיהם שנהרגו לידם .מאות משפחות אחרות נקברו חיים תחת ההריסות. טייס גרמני אחד שמטוסו נפגע מאש תותחניות הנ"מ הצליח להיחלץ מתאו, אך כשנפתח מצנחו ,הוא ריחף מטה היישר לתוך שריפה .אלה מתושבי סטלינגרד שחזו בסופו היו כה המומים מהזוועה הסובבת אותם ,עד שלא יכלו אפילו לשאוב סיפוק מר מן המראה. מכלי אחסון הנפט הענקיים על גדת הוולגה נפגעו גם הם .כדור של אש התרומם השמיימה לגובה של 500מטרים ,ובמרוצת הימים הבאים היה אפשר לראות את תמרת העשן השחור ממרחק 300ק"מ משם .נפט בוער התפשט על פני הוולגה. פצצות הרסו את מרכזת הטלפון ואת מפעלי המים ,וצרור של פצצות נחת סביב בית החולים המרכזי של סטלינגרד .חלונות נופצו פנימה וילדים הועפו ממיטותיהם. אחת מהם היתה נינה גרבניקובה בת ה‑ 14ששדרתה נשברה שבוע לפני כן מפצצה שנפלה בקרבת מכלי הנפט .הפגיעה בבית החולים הטילה אימה כה רבה על עובדיו, עד שהם ברחו ממנו ונטשו את מטופליהם; אחדים מאלה נשארו חמישה ימים בלי אוכל או טיפול. אֵם אחת ,שנתפסה בשטח פתוח עם ילדתה שרגליה שותקו מן ההלם" ,נאלצה
110
ינש בוביס ,הסורברב
לגרור אותה הביתה פשוטו כמשמעו" 10בעיצומה של ההפצצה .שום נהג לא היה מוכן להיכנס לרכבו ולנסוע .כמעט כל הגברים כבר נמצאו בחזית או גויסו עכשיו, והנשים נותרו להתמודד עם הזוועה שאחרי ההפצצה .אשתו של ויקטור גֹונצָ'רֹוב, בעזרת בנה ניקולאי בן ה‑ ,11קברה את גופת אביה בחצר בניין הדירות שלהם, שספג פגיעה ישירה" .לפני שסתמנו את הקבר" ,סיפר בנה לימים" 11,חיפשנו את הראש שלו ,אבל לא הצלחנו למצוא אותו" .חותנתה גונצ'רובה ,אשתו של הקוזק ותיק הקרבות ,אבדה באנדרלמוסיה .הזקנה הצליחה איכשהו להישאר בחיים במהלך הקרב העתיד לבוא ,ושרדה יותר מחמישה חודשים בבונקר .בני המשפחה שבו ומצאו אלה את אלה רק בתום המלחמה ,כמעט שלוש שנים אחר כך. הפצצת סטלינגרד ,התקיפה האווירית המרוכזת ביותר בחזית המזרחית ,היתה שיאה הטבעי של הקריירה של ריכטהופן ,שהחלה בגרניקה *.בסך הכול ביצע הצי האווירי הרביעי 1,600גיחות ביום ההוא ,הטיל 1,000טונות של פצצות ואיבד שלושה מטוסים בלבד 12.לפי כמה אומדנים ,מספר האנשים שנמצאו בסטלינגרד היה קרוב ל‑ 600אלף ,ומהם נהרגו 40אלף בשבוע ההפצצות הראשון. הסיבה לכך שכה רבים היו התושבים והפליטים שעדיין נשארו בגדה המערבית של הוולגה היתה אופיינית למשטר .הנקוו"ד הפקיע כמעט את כל כלי השיט בנהר, והעמיד את פינוי האוכלוסייה האזרחית במקום נמוך מאוד בסדר העדיפויות שלו. לאחר מכן החליט סטלין שיש למנוע בכל מחיר מנוסת בהלה ,וסירב להתיר את פינוי התושבים אל מעבר לוולגה .הדבר ,חשב ,יכריח את החיילים -ובייחוד את אנשי המיליציה המקומית -להגן על העיר ביתר שאת" .אף אחד לא הטריח את עצמו לחשוב על בני אדם" ,סיפר אחד הנערים שנלכדו מאחור עם אמותיהם" 13.גם אנחנו היינו בסך הכול בשר תותחים". בעוד מפציציו של ריכטהופן כותשים את סטלינגרד ,התקדם חוד החנית המשוריין של דיביזיית הפנצר 16על פני הסטפה למרחק של כ‑ 40ק"מ ,בלא שנתקל 14 בהתנגדות של ממש" .בסביבות גּומָרק" ,נכתב ביומן המבצעים של הדיביזיה, "נעשתה התנגדות האויב חזקה יותר ,ותותחי נ"מ החלו לירות בפראות על כלי הרכב המשוריינים שלנו מהפינה הצפונית‑מערבית של סטלינגרד". *
היו בקרב על סטלינגרד עוד הדים למלחמת האזרחים הספרדית .רוּבן רואיס אִיּבָרּוִרי ,בנה של לה ּפַסיֹונ ָרי ָה ,נהרג בעת שפיקד על פלוגת מקלעים של דיביזיית רובאי הגווארדיה 35מדרום לקוטלובן. ארבעה קצינים שהיו מעורבים בקרב על סטלינגרד ,וקיבלו לימים דרגת מרשל של ברית המועצות- וורונוב ,מלינובסקי ,רוקוסובסקי ורודימצב -שימשו כיועצים צבאיים סובייטיים בספרד ,וכמוהם גם גנרל שומילוב ,מפקד ארמיה .64וורונוב פיקד על הארטילריה של הרפובליקנים במהלך המצור על מדריד ,מול ארמיית אפריקה של פרנקו.
"!הגלוול ונעגה"
111
מקורותיה של התנגדות זו היו הסוללות שאוישו על ידי מתנדבות צעירות שאך זה סיימו את בית הספר התיכון .הן כמעט לא ירו בתותחים לפני כן ,בגלל מחסור בתחמושת ,ואף אחת מהן לא התאמנה בירי שטוח‑מסלול נגד מטרות קרקע .הן עברו מהירי לעבר המפציצים החגים מעל העיר כאשר הבחינו בפנצרים ,שצוותיהם "כנראה חשבו שהם נמצאים על הטיילת ביום חג" 15.התותחניות הצעירות סובבו בקדחתנות את הידיות ,הנמיכו את הקנים לזווית שטוחה -תותחי הנ"מ 37מ"מ הסובייטיים היו העתקים (גסים למדי) של תותחי ּבֹופֹורס השוודיים -וטיווחו את כלי הרכב המובילים. צוותי הפנצרים הגרמניים התאוששו במהירות מההפתעה ,התפרסו ונעו לתקיפת חלק מהסוללות .בתוך זמן קצר הגיעו שטוקות כדי לטפל בשאר .סרן סַרקִיסי ָאן, מפקד גדוד מרגמות כבדות סובייטי ,צפה בכאב בקרב הלא שקול ,כפי שסיפר לאחר מעשה לסופר וסילי גרוסמן 16.כל אימת שהשתתקו תותחי הנ"מ ,קרא סרקיסיאן בקול" :אוי ,הן גמורות עכשיו! הן חוסלו!" אבל בכל פעם ,אחרי שהות קלה, התחדשה אש התותחים" .זה" ,הכריז גרוסמן" ,היה הדף הראשון של סיפור ההגנה על סטלינגרד". חוד החנית הגרמני עבר בדהרה את הקילומטרים האחרונים .בסביבות ארבע אחר הצהריים ,בעת שהחל אור השמש של אוגוסט להתרכך ,הגיעו הפנצרים לִרינֹוק שמצפון לסטלינגרד ,ושם" ,חיילי דיביזיית הפנצר 16השקיפו על הוולגה הזורמת היישר לנגד עיניהם" 17.הם התקשו להאמין שאמנם הגיעו ליעדם" .יצאנו בשעת בוקר מוקדמת מהדון" ,סיפר אחד ממפקדי הפלוגות של שטראכוויץ" 18,והנה אנחנו על הוולגה" .אחד מאנשי הגדוד שלף מצלמה ,והאנשים צילמו איש את רעהו ,עומדים על כלי הרכב שלהם וצופים במשקפות בגדה שמנגד .התמונות 19 נכללו ברשומותיה של מפקדת הארמיה השישית תחת הכותרת" :הגענו לוולגה!" המצלמה הופנתה דרומה וצילמה עוד תמונות למזכרת .באחת מהן נראות תמרות עשן עולות מהפצצות הלופטוואפה ,והיא מתועדת כ"מבט מפרברי סטלינגרד הבוערת". זמן קצר אחרי הגעתם חגו מעל הוולגה ,מעט צפונה לסטלינגרד ,טייס הקרב המצטיין קורט ֶאּבֶנ ֶר וחברו מכנף מטוסי הקרב אּודֶ ט .הטייסים הבחינו בטנקים ובפנצרגרנאדירים מתחת ,ו"תחושה של שמחה ללא מצרים והקלה למראה אחיהם לנשק על הקרקע" 20הניעה אותם לבצע גלגולי ניצחון ושאר תמרונים אווירובטיים חגיגיים. ‑ סרן פרייטג לורינגהופן ,כמו שאר מפקדי הפנצרים ,עמד חשוף בצריח כדי לשאת את עיניו מבעד למשקפת אל מעבר לנהר הרחב .הנוף היה מעולה מהגדה המערבית, הגבוהה הרבה יותר ממקבילתה" .השקפנו על הסטפה רחבת הידיים לעבר אסיה,
112
ינש בוביס ,הסורברב
ואני לא ידעתי את נפשי" ,סיפר" 21.אבל לא יכולתי לחשוב על זה הרבה זמן ,מפני שהיינו צריכים להתקיף סוללת נ"מ אחרת שהתחילה לירות עלינו". צוותי סוללת הנ"מ גילו חוסן מדהים .לדברי סרן סרקיסיאן" ,הבנות סירבו לרדת לבונקרים" 22.מסופר שאחת מהן ,מאשה שמה" ,נשארה בעמדתה ארבעה ימים בלי שהוחלפה" 23,ונרשמו לזכותה תשע פגיעות .גם אם המספר מוגזם ,כמו דיווחים רבים אחרים מאותם ימים ,דוח דיביזיית הפנצר 16אינו מתיר מקום לספק בגבורתן" .ממש עד שעות אחר הצהריים המאוחרות" ,נכתב באחד הדוחות" 24,היה עלינו להילחם, ירייה כנגד ירייה ,מול 37עמדות נ"מ של האויב ,מאוישות בלוחמות עקשניות ,עד שהושמדו כולן". * השריונאים הגרמנים התפלצו כשהתברר להם שהם יורים בנשים .הרוסים עדיין מוצאים את הרתיעה הזאת מוזרה וחסרת היגיון ,בהתחשב בכך שמפציציו של ריכטהופן קטלו אלפים רבים של נשים וילדים בסטלינגרד באותן שעות עצמן. הקצינים הגרמנים בסטלינגרד לא המשיכו להחזיק לאורך זמן באשליות אביריות שכאלה" .טעות גמורה היא לתאר את הנשים הרוסיות כ'חיילים בחצאיות'" ,כתב אחד מהם לימים" 25.האישה הרוסייה הוכשרה כבר מזמן למילוי תפקידים קרביים וכל תפקיד אחר שאישה מסוגלת לבצעו .החיילים הרוסים שומרים על מרחק ביטחון רב מהנשים הללו". מגיני סטלינגרד הסובייטים נמצאו במצב מסוכן ,בין השאר מפני שגנרל אנדריי יריומנקו ריכז את רוב הכוחות שנמצאו תחת ידו להאטת התקדמותה של ארמיית הפנצר הרביעית של הוט אל סטלינגרד מדרום‑מערב .כלל לא עלה על דעתו שכוחותיו של פאולוס יבקיעו בפתאומיות שכזו ,ובתעוזה שכזו ,לימינו. הקומיסר ניקיטה חרושצ'וב הצטרף אליו במפקדה התת‑קרקעית שנחפרה לעומק אל תוך צלע הנקיק שבו זרם הנהר צריצה .כה גדולה היתה הסכנה ,עד שכאשר באו שני קציני הנדסה ודיווחו כי אנשיהם השלימו זה עתה את בנייתו של גשר סירות על הוולגה ,הם קיבלו פקודה להרוס אותו לאלתר .השניים בהו במפקדם העליון כמי שאינם מאמינים למשמע אוזניהם ,אך מחאותיהם הושתקו מיד .לא קשה להעלות על הדעת איזו בהלה היתה משתררת בסטלינגרד ,שלא לדבר על התגובה במוסקבה, אילו המשיכו הגרמנים היישר פנימה בתנופתם ותפסו ראש גשר על הגדה המזרחית של הוולגה -כפי שאמנם ביקש שטראכוויץ לעשות. סטלין התרתח כששמע כי כוחות גרמניים הגיעו לוולגה .הוא אסר על פיצוץ *
דומה שלא רבים מאנשי הארמיה השישית שמעו על הסָָרמָנטים תושבי הוולגה התחתית -גזע מעורב של סקיתים ואמזונות ,לדברי הרודוטוס -שהתירו לנשיהם להשתתף בקרבות.
"!הגלוול ונעגה"
113
בתי החרושת ,על פינוי המכונות או על כל פעולה אחרת ש"עלולה להתפרש כהחלטה להפקיר את סטלינגרד" .העיר תתגונן עד הסוף המר .המועצה הצבאית הורתה לתלות בכל רחבי העיר כרזות שבישרו על מצב מצור" :עיר מכורתנו לא תיכנע לעולם .נקים מתרסים בכל רחוב .נהפוך כל רובע ,כל גוש בניינים ,כל בניין ,למצודה שאין להבקיעה" 26.רבים נתקפו בהלה ,ביניהם אפילו מזכיר ועד הקומסומול של סטלינגרד ,ש"נטש את משמרתו" 27וברח לגדה המזרחית בלי רשות. אותם פועלים שלא עסקו בייצור נשק לשימוש מיידי גויסו ל"חטיבות מיוחדות" של מיליציה ,שהיו כפופות למפקד דיביזיה 10של הנקוו"ד ,אל"ם אלכסנדר סָָראי ֶיב .ניתנו להם רובים ותחמושת ,אבל רבים מהם יכלו לקבל נשק רק אם נהרג אחד מחבריהם .בפרבר התעשייתי סּפַרטָקֹובקָה שבצפון העיר נשלחו גדודים של מיליציית הפועלים ,בנשק דל ,להילחם בדיביזיית הפנצר ;16התוצאות היו כצפוי .סטודנטים מהאוניברסיטה הטכנית ,שחפרו תעלות באגפה הצפוני של העיר ,המשיכו לעבוד גם כשבאו תחת אש ישירה של דיביזיה .16בנייני הפקולטה שלהם ,בסמיכות לבית החרושת לטרקטורים של סטלינגרד ,נהרסו בהפצצות הגלים הראשונים .סגל ההוראה שימש כגרעין לכוח הגנה מקומי" ,גדוד המשחיתים" .אחד הפרופסורים שימש כמפקד פלוגה ,והקומיסרית הגדודית היתה מכונאית צעירה ממפעל הטרקטורים ,שהוסב זה‑כבר לייצור טנקי .T‑34במפעל קפצו מתנדבים לתוך הטנקים עוד לפני שנצבעו .ברגע שהועמסה התחמושת ,שהוכנה מראש במפעל ,יצאו הטנקים מפס הייצור היישר לקרב .בטנקים האלה לא היו כוונות תותח ,והיה אפשר לכוונם רק בטווח אפס כמעט :הטען השקיף דרך הקנה ,בעוד התותחן מצודד את הצריח. הובה שלח את גדוד האופנוענים שלו לסייר באגף הצפוני" .אתמול הגענו למסילת הברזל" ,כתב רב"ט אחד הביתה למחרת היום;" 28תפסנו רכבת עם נשק ורכבי אספקה ,שאפילו לא נפרקו עדיין .כמו כן לקחנו שבויים רבים .היו ביניהם הרבה 'חיילים בחצאיות' ,בעלות פרצופים מכוערים עד כדי כך שכמעט לא יכולתי להסתכל עליהן .יש לקוות שהמבצע לא יימשך זמן רב" .השלל ,ציוד שהתקבל מארצות הברית במסגרת "החכר והשאל" ,התגלה כפופולרי מאוד .קציני דיביזיית הפנצר ,16במיוחד ,הפקיעו לעצמם ג'יפים אמריקאיים ,נושאי סימונים סובייטיים טריים; הג'יּפ נחשב הרבה יותר ממקבילו הגרמני ,הקִיּבֶלוָואג ֶן. ‑ חטיבות האווירייה של הצבא האדום הוטלו גם הן לקרב ב 24באוגוסט ,אבל לי ָאק 1לא היה סיכוי של ממש מול המסרשמיט ,109ומטוסי הקרב‑הפצצה שטּורמֹובִיק ,גם אם היו משוריינים בגחונם ,היו פגיעים במיוחד אם עלה על זנבם טייס מיומן .החיילים הגרמנים הריעו מתחת כל אימת שעלה בידי טייס
114
ינש בוביס ,הסורברב
הלופטוואפה להפיל את יריבו "באלגנטיות" 29,כאילו היה קרב האוויר מעין מלחמת פרים המתנהלת להנאת הצופים מן הקרקע. ההפצצות הגרמניות על העיר נמשכו ,ועוד "מהלומה אווירית גדולה" הונחתה עליה ב‑ 25באוגוסט אחר הצהריים .תחנת הכוח בבקטובקה ניזוקה קשות ,אבל תוקנה במהירות .מעבר לכך ,טייסות הלופטוואפה המשיכו לטחון את העיר לאורכה .רבים מהתושבים איבדו את כל רכושם ,אבל משפחות עשו יד אחת מיוזמתן וחלקו ביניהן את מה שנותר .כל אחד ידע כי ביום המחרת ,הוא עלול למצוא את עצמו באותו המצב; ושום דבר אינו שוחק את תפיסת הרכוש הפרטי במהירות רבה יותר מאשר ההרס הזה הבא מן השמים. סוף‑סוף ניתנה רשות לנשים ולילדים בסטלינגרד לעבור לגדה המזרחית בכלי השיט שהפקיע הנקוו"ד .אבל היה אפשר להקצות לצורך זה רק ספינות קיטור מועטות ,משום שהן היו נחוצות קודם כול לפינוי פצועים ולהעברת תחמושת ותגבורות בדרך חזרה .אין ספק שהשיט היה מסוכן לא פחות מאשר ההישארות בגדה המערבית ,כי הלופטוואפה לא הפסיק לתקוף את תעבורת הספינות על פני הוולגה .מזח המעבורות ,שנמצא צפונה מנקיק הצריצה ,נפגע שוב בהפצצה, ומסעדת שנגחאי שמעליו -מקום מפגש אהוב בימות שלום ,בתוך רצועת גנים מעל גדת הנהר -נשרפה עד עפר .המשפחות שחצו את הנהר ראו גופות משחירות צפות ועוברות כמו בולי עץ חרוכים ,ועדיין היו כברות נהר שבערו בנפט הזורם ממכלי האחסון המופצצים .הילדים שהיו בבית החולים ,ובהם נינה גרבניקובה שנקשרה לאלונקה ,הושטו אל מעבר לוולגה ב‑ 28באוגוסט ונלקחו לבית חולים צבאי בגדה המזרחית. תותחיה של דיביזיית הפנצר 16היו גם הם בפעולה רצופה מאז שעות הערב של אותו יום א' ראשון ,אז הכריזו על נוכחותם על הוולגה בהטבעת ספינת קיטור לתובלה ובהרעשת ספינת תותחים .הם הפגיזו גם את מעבורת הרכבת והותירו שם סבך של קרונות שרופים והרוסים ,ובמרוצת הימים הבאים הטביעו שבעה כלי שיט נוספים .צוותי הטנקים רשמו לזכותם פגיעות ב"ספינות תותחים" 30,בלי שהביאו בחשבון שהספינות האלה עסקו בוודאי בפינוי אזרחים. בערב השלישי לפעילותם הטביעו פנצרים גרמניים ספינת גלגלי כפות שנשאה נשים וילדים מהעיר לגדה המזרחית .לשמע הצריחות והשוועות לעזרה ,שאלו כמה חיילים את מפקדם אם הם רשאים לקחת אחדות מהסירות המתנפחות של הפלסים כדי להציל אותם ,אבל הסגן סירב" .אנחנו יודעים איך האויב מנהל את המלחמה הזאת" ,השיב להם 31.אחרי רדת הלילה משכו השריונאים את שמיכותיהם מעל ראשיהם כדי שלא לשמוע עוד את הזעקות .כמה נשים הצליחו לשחות לגדה
"!הגלוול ונעגה"
115
המערבית ,אבל רובן שחו אל שרטון חול ,ושם נשארו במשך כל יום המחרת. הגרמנים לא ירו כאשר פינו אותן הסובייטים באותו לילה ,לאות שהם שונים מן הרוסים" .אנחנו לא היינו מפריעים לדבר כזה!" מאחורי העמדות הקדמיות של הגרמנים על גדת הוולגה היתה רצועת גנים מעובדת למחצה ובה עצי אלון ,אגוז ,ערמון והרדוף ,ובשוליה חלקות ירק עם אבטיחים ,עגבניות ,גפנים ועצי פרי .שם התחפרו כוחות החלוץ של דיביזיית הפנצר ,16והצמחייה סייעה להסוואתם .מפקדת גדוד הפלסים הסתתרה תחת עץ אגס גדול .בשעות של אתנחתה בירי קטפו צוותי הפנצרים ואנשי ההנדסה הקרבית את הפירות הבשלים :קסדותיהם ושכמיותיהם שימשו אותם כסלים .אחרי שבועות בסטפה השדופה ,מראה הוולגה הרחבה" ,כמו אגם שקט" 32,מבין העצים רחבי הצל ,הגביר איכשהו את התחושה שהם הגיעו לסוף מסעם אל קצה אירופה .כמה חבל היה שהרוסים עמדו בהתנגדותם .החיילים ניצלו כל הזדמנות לכתוב הביתה מהוולגה ,גאים על שהיו בין הראשונים שהתייצבו בפאתו המזרחית החדשה של הרייך הגרמני .המעטים ששירתו במערכת הבלקנים בשנה הקודמת מצאו כי המבט הראשון שהעיפו בבנייני הדירות הלבנים על הגדה המערבית הגבוהה הזכיר להם את אתונה .הקשר המוזר הזה ,שבשום פנים לא היה ברור מאליו ,הניע אחדים מהם לקרוא לסטלינגרד "האקרופוליס". יחידות הארמיה השישית שטרם חצו את הדון קינאו בתהילה שנפלה בחלקן של יחידות החלוץ .תותחן נ"מ כתב הביתה" :עוד מעט נרכוש גם אנחנו את הזכות לשיר' :הנה עומד חייל על גדת הוולגה'" 33.תותחן כתב הביתה על ה"וֹולגָלִיד" ,שיר 34 הוולגה שפרנץ לֶהָר חיבר את לחנו" :השיר יהפוך לאמת מציאותית מבחינתנו". רבים היו משוכנעים שהניצחון נמצא בהישג יד" .לא תוכלו לתאר לעצמכם את מהירותם של חברינו לנשק היקרים מהיחידות הממוכנות" ,כתב הביתה חייל מדיביזיית החי"ר " 35,389ואת ההתקפות גלים‑גלים של הלופטוואפה שלנו .איזו תחושת ביטחון אנחנו שואבים כשטייסינו חולפים מעלינו ,כי אף פעם איננו רואים מטוס רוסי כלשהו .הייתי רוצה לשתף אתכם בשביב פעוט של תקווה .הדיביזיה שלנו תמלא את חובתה ברגע שסטלינגרד תיפול .ואז ,אם ירצה האל ,נשוב ונתראה עוד השנה .אם סטלינגרד תיפול ,הצבא הרוסי בדרום יושמד". אלא שמצב הדיביזיה של הובה לא היה בו כדי להשרות ביטחון רב .הסכנה שנשקפה לתעבורה בנהר הוולגה ,שלא לדבר על שיחות הטלפון התזזיתיות עם הקרמלין, העמידו את יריומנקו על הצורך הבהול לצאת להתקפות נגד מהאגף הצפוני כדי לנתק את המסדרון הצר שפילסו הגרמנים .הארטילריה הסובייטית יכלה להרעיש את הרצועה הזאת ,שרוחבה לא עלה על שבעה ק"מ ,משני העברים; והגרמנים לא
116
ינש בוביס ,הסורברב
היו מסוגלים להגיב על כך .הדלק אזל כמעט כליל ,לא רק בדיביזיית הפנצר 16של הובה אלא גם בשאר הקורפוס של ויטרסהיים. ב‑ 25באוגוסט הגיע ריכטהופן בטיסה למפקדתה של דיביזיית החי"ר ,76לפגישה עם פאולוס ועם זיידליץ .העווית העצבנית שפרכסה תדיר בצד שמאל של פניו של פאולוס נעשתה בולטת יותר כשהיה מתוח ,והוא גם סבל מהתקף חוזר של דיזנטריה "המחלה הרוסית" ,קראו לה הגרמנים -שלא עזר לו להירגע .ריכטהופן חסרהסובלנות ציין שמפקד הארמיה השישית היה "עצבני מאוד" לנוכח המצב 36.באותו לילה הצניח הלופטוואפה אספקה לקורפוס הפנצר XIVשל ויטרסהיים ,אבל רּוּבה נפל בשטח ההפקר או הגיע לידי האויב .למחרת בבוקר דיווח סיור אוויר גרמני על ריכוז כוחות שריון סובייטיים מצפון. ריכטהופן ,כמוהו כהיטלר ,החזיק בהשקפה שניצחון מהיר בסטלינגרד יפתור את כל בעיותיו של האגף השמאלי החשוף במחי אחד ,משום שיגרום להתמוטטותו הסופית של הצבא האדום .הסכנה הגדולה ביותר כרגע היא התרופפות ,שכמוה כהתנודדותו של ההולך על חבל .פאולוס הכיר היטב את ההיגיון הזה .הוא דבק בו, מתוך האמון שנתן בהערכתו של היטלר כי הכוחות הסובייטיים כבר חוסלו כמעט כליל .מאוחר יותר ,כשביקש גנרל גוסטב פון ויטרסהיים רשות להסגה חלקית של קורפוס הפנצר ,XIVהדיח אותו פאולוס ומינה במקומו את גנרל הובה. הרבה מאוד היה תלוי בהתקדמותה המהירה של ארמיית הפנצר הרביעית מדרום, אבל היטלר אילץ את הוט להשאיר קורפוס פנצר מאחור ,בקווקז .נותרו לו אפוא קורפוס הפנצר XLVIIIוקורפוס .IVזאת ועוד ,כפי שציין גנרל שטרקר באותה עת, 37 "ככל שההתקפה הגרמנית תתקרב יותר לעיר ,כן יקטנו הזכיות היומיות שלנו". התגוננות עזה עוד יותר הוכנה מאחורי הקווים .הוועדה להגנת סטלינגרד נתנה את פקודותיה" :אנחנו לא נפקיר את עירנו לגרמנים! קומו כולכם ,ארגנו חטיבות ,צאו לבנות מתרסים .חִסמו כל רחוב ...במהירות ,כדי שהחיילים המגינים על סטלינגרד 38 יוכלו להשמיד את האויב בלי רחמים!" ב‑ 27באוגוסט ירד הגשם הראשון זה חמישה שבועות ,אבל הסיבה האמיתית להאטת התקדמותו של האגף הימני של הוט היתה התנגדותם של כוחות סובייטיים בסביבות אגם סַרּפָה ובגבעות שמדרום לעיקול הוולגה מתחת לסטלינגרד ,בקרבת טּונדּוטֹובֹו .באותו יום ,לדוגמה ,הדפה פלוגת העונשין שסופחה לדיביזיית הרובאים 91התקפות רבות מספור של כוחות אויב עדיפים .המחלקה הפוליטית של חזית סטלינגרד דיווחה לאחר מכן לשצ'רבקוב" :אנשים רבים כיפרו על עוונותיהם בגבורה ,ויש להשיב להם את שמם הטוב ולהחזירם לחטיבותיהם" 39.אבל שוב ,רובם מתו בטרם נעשה דבר בעניינם. ההתקדמות התנהלה טוב יותר כעבור יומיים ,כשהסיט הוט במפתיע את קורפוס
"!הגלוול ונעגה"
117
הפנצר XLVIIIלאגף השמאלי ,בסטפה הקלמיקית .יתרונו העיקרי של הצבא הגרמני היה נעוץ בתיאום ההדוק בין דיביזיות הפנצר לבין הלופטוואפה .אנשי החי"ר הגרמנים השתמשו בדגלי צלב הקרס האדומים כפאנלים לזיהוי עצמי על הקרקע ,לבל יפציצו אותם מטוסיהם שלהם .אבל הסכנה הממשית מתקיפות שגגה של שטוקות על כוחות קרקע גרמניים נשקפה ליחידות השריון מהירות התנועה. סגן מקס ּפלָקֹולּב ,מפקד יחידת בקרה אווירית קדמית קטנה של הלופטוואפה, סופח למפקדתה של דיביזיית הפנצר .24באותו זמן החלו דיביזיות הפנצר 14 ו‑ 24ודיביזיית החי"ר הממוכן 29לנוע באיגוף מדרום‑מערב לסטלינגרד ,ופלקולב התיישב לפני מכשיר הקשר שלו .יחידות החלוץ של דיביזיית הפנצר 24התקדמו הרבה יותר מהר מהדיביזיות השכנות ,ופלקולב שמע פתאום בקשר דיווח תצפית: "ריכוז רכבי אויב" .הטייס מסר את נקודות הציון של מקום הימצאה של דיביזיה 40.24פלקולב" ,בבהלה גדולה מאין כמוה" -משום שהשטוקות כבר התקרבו - התקשר במישרין עם הטייסת ונתן את מילת הצופן "בונזו" ,ששכנעה את הטייסים לבטל את תקיפתם בעוד מועד. כה מהירה היתה התקדמותו של קורפוס הפנצר XLVIIIמדרום ,עד שבמוצאי 31באוגוסט הגיע חוד החנית שלו למסילת הברזל סטלינגרד‑מורוזובסק .פתאום דומה היה שנפלה לידי הגרמנים הזדמנות לנתק את שרידי הארמיות הסובייטיות 62ו‑ 64מאחור .אבל דיביזיות החי"ר של פאולוס ,שנעו לאטן מזרחה מהדון, בשום פנים לא היו מסוגלות להגיע לעורף האויב .הסיכוי היחיד היה לשלוח את קורפוס הפנצר XIVמטה ממסדרון רינוק כדי לסגור את המלכודת ,ומפקדת קבוצת הארמיות רצתה בכך מאוד .אבל היה זה הימור לא מבוטל ,ופאולוס החליט לפסול את התוכנית .היא היתה מחייבת את הובה להפנות את הפנצרים דלי האספקה שלו סביב ,לנתק מגע עם האויב בעיצומם של קרבות תנועה ולהתעלם מארמיות האויב שהתרכזו מעט צפונה משם .יריומנקו ,שעמד על הסכנה ,משך את כוחותיו הנותרים אל מחוץ למלכודת. בכמה מקרים לא היתה זו נסיגה סדורה ,אלא מנוסת בהלה .בארמיה ,64אנשי סוללת הנ"מ 748הרימו את רגליהם ונטשו את תותחיהם .האירוע עורר מיד חשדות לקנוניה בעיני הקומיסרים החשדנים תמיד ,ונטען כי אחד מאנשי הסוללה "הוביל גדוד של תת‑מקלענים גרמנים" 41בהתקפה על דיביזיית הרובאים 204השכנה. באגפו הצפוני של פאולוס ,קורפוס הפנצר XIVלא ישב בחיבוק ידיים .הסובייטים ניהלו התקפות הסחה רצופות על שני צדי המסדרון ,ותגובותיו של גנרל הובה על ההסתערויות הלא מתואמות הללו היתה חריפה ומוצלחת .הוא העביר את מפקדתו ב‑ 28באוגוסט לערוץ צר ,שסיפק הגנה טובה יותר מפני תקיפות האויב מן האוויר
118
ינש בוביס ,הסורברב
שבוצעו מדי לילה .כדי להבטיח לעצמו שנת לילה ללא הפרעות ,הוא ישן בשוחה מרופדת בקש מתחת לטנק שלו. הסובייטים החלו להפציץ ביום ולא רק בלילה ,בטיסה נמוכה מעל הוולגה. פקעות עשן שחור מתותחי הנ"מ הגרמניים התוו את נתיביהם בשמי הבוקר .פעם הופיע בשאגה מטוס קרב גרמני בגובה זעום מעל הערוץ של הובה ,לפני שטיפס לעימות עם המפציצים בשמים הצלולים .לצופים מהמפקדה נראה המטוס כחיזיון קסום של אביר טבטוני בשריון נוצץ" .ברק הכסף הזה" ,כתב אחד הנוכחים ביומנו, בהתרגשות אומרת דרשני" 42,חג מזרחה מעל הנהר לתוך שטח האויב ,רסיס בדולח, מבׂשֵר השחר". ב‑ 28באוגוסט ניסו מטוסי קרב סובייטיים לתקוף גם את בסיסו החדש של הלופטוואפה בקרבת קלץ' ,אבל טייסת של מטוסי קרב מסרשמיט 109גירשה אותם. טייסי הקרב הצעירים והשזופים ,גאים בניצחונם ,התכנסו לתחקיר ,אבל מפקדם המחמיר -שנודע בכינוי "הנסיך" ,מפני שנראה דומה לפסל בקתדרלה מימי הביניים לא שיבח אותם .אדרבה ,הוא נתן להם את הפקודה שכה הרגיזה את ריכטהופן."רבותי ,הטיסה לשם הנאה וכדי לראות מי יכול להפיל הכי הרבה מטוסי אויב חייבת להיפסק .כל מטוס ,כל טיפת דלק ,כל שעת טיסה ,אין להם תחליף .החיים הטובים שלנו על הקרקע הם חסרי כל אחריות :ובאוויר ,עוד יותר מזה .כל ירייה חייבת לסייע לחי"ר ,אם אין שום מטרה באוויר" 43.דבריו התקבלו במלמולי תרעומת. כפי שקורה בדרך כלל ברוסיה בסוף אוגוסט ,מזג האוויר השתנה בבת‑אחת. בשבת 29 ,באוגוסט ,ירד גשם כמעט במשך כל היממה .החיילים נרטבו עד לשד עצמותיהם והחפירות התמלאו במים" .רוסיה המחורבנת הזאת" 44,היתה הנימה השכיחה במכתבים שנשלחו הביתה באותו זמן .הם חשבו שהם כה קרובים להשגת יעדם הסופי ,אחרי התקדמות של כמעט ארבעה חודשים בלי הפוגה. בדיביזיית הפנצר 16ברינוק שעל גדת הוולגה לא שרר עוד מצב הרוח של אופטימיות מסחררת שהורגש קודם .חלקות הירק והמטעים שבהם הסתירו יחידותיה את רכביהן רוסקו באש הארטילריה הסובייטית ,ונותרו מהם רק מכתשי פגזים ועצים שסועי רסיסים .הכול חששו מפני ריכוזי האויב ההולכים ומצטברים מצפון .לחץ כבד היה מופעל על הובה עוד קודם לכן ,אילו היה קצה מסילת הברזל הסובייטית בפרֹולֹובֹו קרוב יותר לחזית ,ואילו היה ביכולתו של החי"ר הסובייטי להתפרס מהר יותר .ארמיה 24הצטרפה לארמיה 66ולארמיית הגווארדיה 1שהתכוננו לצאת להתקפת‑נגד .מרגע שירדו הכוחות מהרכבות הם הוצעדו לכיוונים שונים ,אבל באנדרלמוסיה שהשתררה ,איש לא ידע היכן הם נמצאים .דיביזיית הרובאים 221 אפילו לא ידעה בוודאות לאיזו ארמיה היא משתייכת ,ולמפקדּה לא היה שום מידע על מיקום האויב או על עוצמתו.
"!הגלוול ונעגה"
119
ב‑ 1בספטמבר פקד מפקד הדיביזיה על פלוגת הסיור להתפצל לקבוצות של עשרה ולצאת לברר איפה נמצאים הגרמנים .החיילים עלו על סוסים מקומיים ונעו דרומה ,אל מעבר למסילת הברזל סטלינגרד‑סרטוב; הדיביזיה נעה בעקבותיהם בערבוביה .פתאום הופיעו ממעל מטוסים גרמניים שחזרו מגיחה אל העיר ,והבחינו בכוח המתקדם .כמה מטוסי מסרשמיט 110דו‑מנועיים התפצלו מהמבנה וירדו לצלוף עליו ,והשאר שבו לבסיסם כדי להתחמש מחדש .הם חזרו בצהרי היום ,אבל בינתיים התפרסה הדיביזיה ,והמטרה הקורצת התפוגגה. קבוצות הסיירים חזרו אחרי שהבחינו בכמה יחידות גרמניות ,אבל לא היה ביכולתן למתוח קו במפה של מפקדם .לקווי החזית פשוט לא היתה שום צורה שניתן לזהותה .המפקדים הסובייטים היו "מודאגים וכעוסים" 45.מספר אנשי החי"ר שלהם עלה בהרבה על מספר הגרמנים שניצבו מולם ,אבל הטנקים והארטילריה טרם הגיעו, ותותחי הנ"ט שלהם היו מועטים. המצב היה גרוע עוד יותר בדיביזיית הרובאים ,64שהתכנסה בעורף .המוראל התמוטט תחת התקיפות האוויריות של הגרמנים ,שגם השמידו את בית החולים הצבאי שלה וקטלו הרבה רופאים ואחיות .הפצועים שנלקחו לעורף סיפרו סיפורי זוועה שערערו את עצביהם של חיילי העתודה חסרי הניסיון ,הממתינים למסע קדימה .החלה עריקה ,תחילה של יחידים ובהמשך של קבוצות .מפקד הדיביזיה פקד על היחידות הרעועות ביותר להתארגן מחדש .הוא הצליף באנשיו בשבט לשונו וקילל אותם על התחמקותם הפחדנית משירות המולדת .לאחר מכן יישם את שיטת הענישה של הרומאים העתיקים ,הקרויה "מעשר" .הוא ירה בכל אדם עשירי באקדחו ,מטווח אפס ,היישר לתוך פניו ,עד שהתרוקנה המחסנית. גאורגי ז'וקוב ,שאך זה נתמנה סגן המפקד העליון -שני רק לסטלין -הגיע לסטלינגרד ב‑ 29באוגוסט כדי לפקח על ניהול המבצעים .הוא גילה עד מהרה כי שלוש הארמיות האמורות לצאת לפעולה לקויות בחימושן ,שחייליהן הם אנשי מילואים קשישים ,ושהן סובלות ממחסור בתחמושת ואף בארטילריה .הוא התקשר למוסקבה בקו מעורבל ושידל את סטלין לדחות את ההתקפה בשבוע .סטלין הסכים, אבל התקדמות הגרמנים אל פאתה המערבית של העיר ,אחרי שהקורפוס של זיידליץ חבר עם ארמיית הפנצר הרביעית ,הבהילה אותו שוב ב‑ 3בספטמבר .הוא טלפן לגנרל אלכסנדר וסילייבסקי ,ראש המטה ,ודרש לדעת מה המצב בדיוק .ברגע שהודה וסילייבסקי כי טנקים גרמניים הגיעו לפרברים ,שפך סטלין את חמתו על ז'וקוב ושאר הגנרלים" .מה הבעיה שלהם ,הם לא מבינים שאם נמסור את סטלינגרד, דרום הארץ ינותק מהמרכז וכנראה לא נוכל להגן עליו? הם לא תופסים שזה לא יהיה אסון לסטלינגרד בלבד? אנחנו נאבד את נתיב המים העיקרי שלנו ,ועוד מעט 46 גם את הנפט שלנו!"
120
ינש בוביס ,הסורברב
"אנחנו שולחים כל מה שיכול להילחם אל מקומות הסיכון" ,השיב וסילייבסקי, בשקט רב ככל שעלה בידו לאזור" .אני חושב שעוד יש סיכוי שלא נאבד את העיר". כעבור שעה קלה התקשר סטלין שוב והכתיב מברק לשיגור אל ז'וקוב .הוא פקד לצאת להתקפה מיד ,אם נפרסו כל הדיביזיות אם לאו ,אם הגיעה אליהן הארטילריה שלהן אם לאו" .עיכוב ברגע זה" ,הבהיר" 47,חשוב כפשע" .סטלינגרד היתה עלולה ליפול ממש למחרת היום .אחרי שיחת טלפון ממושכת ,גדושת ויכוחים ,שכנע אותו ז'וקוב בסופו של דבר להמתין עוד יומיים. קשה לומר עם מי היה הצדק ,עם סטלין או עם ז'וקוב .במשך היומיים האלה תגבר פאולוס את קורפוס הפנצר ,XIVוהלופטוואפה ניצל היטב את עדיפותו האווירית נגד מטרות בסטפה הפתוחה .ארמיית הגווארדיה 1הצליחה להתקדם רק בכמה קילומטרים ,ואילו ארמיה 24נהדפה לאחור ,ממש עד קו ההתחלה שלה .אבל לפחות ההתקפה הלא אפקטיבית הזאת הצליחה להעסיק את עתודותיו של פאולוס ברגע הקריטי ביותר ,בעת שהשרידים המחוצים של הארמיות 62ו‑ 64נסוגו אל פאתי העיר. זאת ועוד ,הגרמנים ספגו אחד משיעורי האבידות הגבוהים ביותר שלהם בקיץ ההוא 48.לא פחות משישה מג"דים נהרגו ביום יחיד ,וכמה פלוגות נותרו עם 40או 50איש בכל אחת( .כלל מניין האבידות בחזית המזרחית אך‑זה עבר באותם ימים את רף המיליון וחצי ).חקירת שבויים סובייטים הבהירה להם את ההחלטיות הנחושה שבפניה ניצבו" .מהפלוגה שלנו" ,נאמר באחד הדיווחים" ,נשארו בחיים רק חמישה. הם קיבלו פקודה שלעולם אין להפקיר את סטלינגרד". חיילי הצבא האדום חשו שהם נלחמו היטב ובכל הכוח בעשרת הימים הראשונים של הקרב" .שלום לכם ,יקיַרי!" כתב חייל למשפחתו" 49.מאז 23באוגוסט ,אנחנו מעורבים בלי הפסקה בקרבות קשים עם אויב אכזרי וערמומי .מפקד המחלקה והקומיסר נפצעו קשה .אני נאלצתי לתפוס את הפיקוד .כ‑ 70טנקים עלו עלינו. שוחחתי על המצב עם החברים והחלטנו להילחם עד טיפת הדם האחרונה. כשהטנקים התגלגלו מעל החפירות שלנו ,זרקנו רימונים ובקבוקים מלאים בבנזין". בתוך זמן קצר להפליא ,רוב החיילים הסובייטים נעשו מלאי גאווה עזה על שהם נלחמים בסטלינגרד .הם ידעו שמחשבות כל הארץ כולה נשואות אליהם .אבל לא היו להם אשליות באשר ללחימה הנואשת הצפויה להם עדיין .באותו רגע היו בסטלינגרד פחות מ‑ 40אלף מגינים לבלימת הארמיה השישית וארמיית הפנצר 50 הרביעית .שום מפקד לא שכח ש"הוולגה היא קו ההגנה האחרון לפני הרי אורל". הגרמנים היו מלאי ביטחון עצמי באותו שבוע ראשון של ספטמבר .הלחימה היתה קשה ,כתב חייל הביתה" ,אבל סטלינגרד תיפול בתוך כמה ימים"" 51.לפי מה שאומרים לנו הקצינים שלנו" ,כתב תותחן מדיביזיית החי"ר " 52,305סטלינגרד
"!הגלוול ונעגה"
121
תיפול בוודאות" .ולא היה אפשר להצניע את תחושת הניצחון שהשתררה במפקדת הארמיה השישית ב‑ 3בספטמבר ,כשקצין מטה דיווח על חבירת האגף הדרומי של קורפוס LIעם האגף הצפוני של ארמיית הפנצר הרביעית" :הטבעת סביב סטלינגרד על הגדה המערבית של הוולגה נסגרה!" 53מאז צליחת הדון ב‑ 23באוגוסט ועד 8 בספטמבר ,טענה הארמיה השישית ,עלה בידה "לקחת 26,500שבויים ,ולהשמיד 350תותחים ו‑ 830טנקים". פאולוס קיבל מכתב מאל"ם וילהלם אדם ,אחד מקציני המטה שלו ,ששהה בגרמניה בחופשת החלמה והצטער מרה על היעדרותו ברגע ההיסטורי הזה" .כאן, כולם ממתינים לנפילת סטלינגרד" ,כתב למפקד הארמיה שלו" 54.יש לקוות שזו תהיה נקודת מפנה במלחמה" .אך בפאתי סטלינגרד ,הלילות נעשו קרים פתאום, עד כדי כך שכפור כיסה את הקרקע בבוקר וקרומי קרח נוצרו על פני דליי הבד ששימשו להשקיית הסוסים .החורף הרוסי עמד לרדת עליהם שוב. אבל רק מתי מספר חזו נכונה את המכשול הגרוע ביותר שניצב בפני הארמיה השישית .לא זו בלבד שהפצצותיו המסיביות של ריכטהופן לא שברו את כוח רצונו של האויב; עוצמת ההרס שלהן הפכה את העיר לשטח הריגה מושלם ,והסובייטים ניצלו אותו נגדם.
"העיר הרת־הגורל" חלק שלישי
"העיר הרת‑הגורל"
1
9
"זמן הוא דם" :קרבות ספטמבר הציבור הגרמני שמע לראשונה על העיר סטלינגרד כיעד צבאי בהודעה שהוצאה לתקשורת ב‑ 20באוגוסט .רק קצת יותר משבועיים אחר כך החליט היטלר ,שקודם לכן לא רצה לראות את חייליו מעורבים בקרבות רחוב במוסקבה או בלנינגרד, לכבוש את העיר הזאת ויהי מה. אירועים בחזית הקווקז ,שהיתה לכאורה העדיפות הראשונה במעלה שלו, מילאו תפקיד חשוב בלהיטותו הכפייתית החדשה אחר סטלינגרד .ב‑ 7בספטמבר, היום שבו דיווח הלדר ליומנו על "התקדמות משביעת רצון בסטלינגרד" 2,הגיעה מורת רוחו של היטלר על חוסר היכולת להתקדם בקווקז לכלל השתוללות .הוא סירב להשלים עם העובדה שלגנרל‑פלדמרשל וילהלם ליסט פשוט לא היו די חיילים לביצוע המשימה .גנרל אלפרד יֹודל ,שאך‑זה חזר מביקור במפקדתו של ליסט ,ציין במהלך ארוחת הערב שליסט רק מילא אחר פקודות הפיהרר. "זה שקר!" צרח היטלר 3,ויצא מהחדר בסערה .וכאילו כדי להוכיח שהוא צוטט שלא כהלכה ,נשלחו הוראות בטלפרינטר מוויניצה לגרמניה :היטלר פקד לשגר לשם מיד קצרנים של הרייכסטג ,כדי לרשום כל מילה שתיאמר בישיבות המצב היומיות. אחרי הניצחונות המפוארים בפולין ,בסקנדינביה ובצרפת נטה היטלר בדרך כלל לבוז לדרישות של חולין כמו אספקת דלק או מחסור בכוח אדם ,כאילו הוא ניצב מעל האילוצים החומריים הרגילים של המלחמה .דומה שהתפרצותו במקרה זה הביאה אותו אל מין קו גבול פסיכולוגי .גנרל ולטר וַרלִימֹונט ,שחזר מהיעדרות של שבוע ,נדהם לחלוטין מ"המבט הממושך של שנאה יוקדת" 4שנעץ בו היטלר, ומחשבה חלפה בראשו" :האיש הזה ספג השפלה; הוא הבין שהימורו הגורלי הסתיים, שרוסיה הסובייטית אינה עומדת לנחול מפלה בניסיון השני הזה" .ניקולאוס פון 5 ּבֶלֹוב ,שליש הלופטוואפה של היטלר ,מצא גם הוא בשובו "מצב חדש לגמרי". "כל פמלייתו של היטלר עושה רושם מדכדך אחיד .היטלר נעשה פתאום מסוגר לחלוטין". יש לשער שהיטלר קלט בחוש את האמת -אחרי ככלות הכול ,הרי הוא אמר 125
126
"לרוגה־תרה ריעה"
לגנרלים שלו שאי‑כיבוש הקווקז פירושו קץ למלחמה -אבל עדיין לא היה מסוגל להשלים עמה .הוולגה נותקה והתעשיות הצבאיות של סטלינגרד היו הרוסות למעשה -שני היעדים שנקבעו מראש למבצע בלאו -אבל עכשיו הוא היה חייב לכבוש את העיר הנושאת את שמו של סטלין ,כאילו דבר זה כשלעצמו ישיג את הכנעת האויב בדרך אחרת .החולם המסוכן ביקש ניצחון סמלי כפיצוי. עדיין נותרה הצלחה מסחררת אחת ,אולי שתיים ,לתמיכה באשליה כאילו סטלינגרד תהיה כור המצרף שבו תוכח עליונות העוצמה הגרמנית .בלחימה המתמשכת בחזית הצפונית הוכיח הרוזן פון שטראכוויץ המזהיר ,מפקד דיביזיית הפנצר ,16כי בקרב שריון ממושך תלויה ההצלחה בקור רוח ,בעין מכַוונת טובה ובקצב אש מהיר .הסובייטים שיגרו גל אחר גל של טנקי T‑34ושל טנקי "החכר והשאל" אמריקאיים .אלה האחרונים ,בעלי הפרופיל הגבוה והשריון הדק יחסית, התגלו כקלים לחיסול .אנשי הצוות הסובייטים שלהם לא אהבו אותם" .הטנקים האלה בכלל לא טובים" ,אמר נהג אחד לשוביו" 6.השסתומים מתפוררים ,המנוע מתחמם מדי והתמסורת לא שווה כלום". 7 ‑ "הרוסים התקיפו מעבר לגבעה" ,סיפר ברנד פרייטג לורינגהופן" ,ואנחנו היינו על המדרון האחורי .במשך יומיים הם לא הפסיקו לבוא באותה הדרך בדיוק ,וחשפו את עצמם על קו הרקיע" .יותר מ‑ 100טנקים חוסלו" .ככל שיכולה העין לראות", כתב רב"ט פלסים הביתה" 8,יש טנקים פגועים ושרופים לאין מספר" .שטראכוויץ בן ה‑ 49קיבל את עיטור עלי האלון לצלב האבירים שלו ,וקיבל הצבה חדשה בגרמניה כעבור זמן קצר ,בגלל גילו .הוא מסר את הפיקוד לפרייטג‑לורינגהופן. ההתקפות הסובייטיות בשלב זה אולי היו שלומיאליות ובזבזניות להחריד ,אבל לא היה ספק בהחלטיות הנחושה להגן על סטלינגרד בכל מחיר .נחישות זו היתה לפחות שקולה להחלטיותם של הפולשים ,אם לא עלתה עליה" .השעון צלצל להודיע על שעת האומץ "...נאמר בשירה של אנה אַחמָטֹובָה על הרגע שבו דומה היה כי עצם קיומה של ברית המועצות שרוי בסכנת מוות. מאז נפילת רוסטוב ,כל דרך לעידוד ההתנגדות היתה כשרה .תמונה ב"סטלינסקויה זנאמיה" ,העיתון של חזית סטלינגרד ,הראתה ילדה מפוחדת שידיה ורגליה כפותות" .ומה אם הפשיסטים יקשרו ככה את ילדתך האהובה?" נכתב מתחת" 9.קודם כול הם יאנסו אותה בחוצפה ,ואחר כך יזרקו אותה תחת טנק. התקדם ,הלוחם .ירה באויב .חובתך היא למנוע בעד האנ ָס מלחלל את ילדתך". תעמולה מסוג זה -שחזרה כמעט במדויק על נושא שירו של קונסטנטין סימונוב, "הרוג אותו!" -היתה גולמית ,ודאי ,אבל הסמליות שלה שיקפה היטב את רוח הזמנים .שירו של אלכסיי סּורקֹוב "אני שונא" היה פראי באותה המידה עצמה.
רבמטפס תוברק ":םד אוה ןמז"
127
הגרמנים חיללו את אמא רוסיה ,ואת חטאם יהיה אפשר למחות רק בנקמת דם. ב‑ 9בספטמבר מצאה יחידת חלוץ של ארמיית הפנצר הרביעית גיליונות של "הכוכב האדום" שהופיעה בהם פנייתו של איליה ארנבורג לחיילים הסובייטים; היא הסתיימה במילים" :אל תספרו את הימים; אל תספרו את הקילומטרים .סִפרו רק את הגרמנים שהרגתם .להרוג את הגרמנים -זוהי תפילת אמכם .להרוג את 10 הגרמנים -זוהי שוועתה של אדמתכם הרוסית .אל תהססו .אל תרפו .הִרגו". ליריומנקו ולחרושצ'וב ,ההחלטה החשובה ביותר בשעה זו של משבר היתה בחירת מחליף למפקדּה של ארמיה ,62גנרל אנטון לֹוּפָטִין ,שכן היה ברור כשמש כי האיש אינו מאמין שניתן להחזיק בסטלינגרד .ב‑ 10בספטמבר ניהלה ארמיה 62 קרב נסיגה היישר עד העיר עצמה .היא נותקה מארמיה 64שמדרום לה כשהבקיעה דיביזיית החי"ר הממוכן 29אל הוולגה בקּוּפֹורֹוסנֹוי ֶה ,בקצה הדרומי של סטלינגרד. ב‑ 11בספטמבר הומטרה אש כבדה על מפקדתו של יריומנקו בנקיק הצריצה .באותה 11 שעה הגיע למקום קונסטנטין סימונוב ,המום מן "הריח העצוב של ברזל שרוף" שעלה באפו כשחצה את הוולגה אל העיר שעדיין היתמר ממנה עשן .בבונקר חסר אוויר מצא את חרושצ'וב" ,שהיה עגמומי והשיב במילים של הברה אחת [...הוא] הוציא חפיסת סיגריות וניסה להדליק גפרור אחר גפרור ,אבל הלהבה כבתה מיד, מפני שהאוורור במנהרה היה כה גרוע". סימונוב ומלווהו שכבו לישון ,עטופים במעיליהם הכבדים ,בקרן זווית במערכת המנהרות ,בסמוך לכניסה מהצריצה .כשהתעוררו למחרת בבוקר ,המקום היה נטוש. "לא היו קציני מטה ,לא היו כתבנים ,לא היה איש" .בסופו של דבר מצאו קַשר שהיה עסוק בגלילת תילי הטלפון האחרונים .התברר להם שמפקדת החזית פונתה אל מעבר לוולגה .הניתוק הבלתי‑פוסק של קווי התקשורת בהפגזות אילץ את יריומנקו וחרושצ'וב לבקש רשות מסטלין להעביר את מוצב הפיקוד שלהם לצדו השני של הנהר .המפקדה החשובה היחידה שנשארה בגדה המערבית היתה מפקדתּה של ארמיה .62 למחרת בבוקר קיבל גנרל וסילי צ'ויקוב זימון למפקדה החדשה בי ָאמִי ,לישיבה של המועצה הצבאית המשותפת לחזיתות סטלינגרד ודרום‑מערב .נדרשו לו כל היום ורוב הלילה כדי לחצות את הוולגה ולמצוא את המקום .זוהר הבניינים הבוערים בסטלינגרד היה כה עז ,עד שאפילו בגדה המזרחית של הוולגה הרחבה לא היה צורך להדליק את הפנסים הקדמיים של רכבו ,ג'יּפ של "החכר והשאל". כשהתראה צ'ויקוב סוף‑סוף עם חרושצ'וב ויריומנקו למחרת בבוקר ,הם הציגו *
*
אין ספק בכך שתעמולת ה"חילול" של סוף הקיץ של 1942הרימה תרומה משמעותית לאונס ההמוני שביצעו חיילי הצבא האדום בהתקדמותם לשטח גרמניה בשלהי 1944וב‑.1945
128
"לרוגה־תרה ריעה"
בפניו את המצב .הגרמנים מתכוונים לכבוש את העיר בכל מחיר .כניעה לא תיתכן. אין לאן לסגת .שמו של צ'ויקוב הוצע כמפקד החדש של הארמיה בסטלינגרד. 12 "חבר צ'ויקוב" ,שאל חרושצ'וב" ,היאך מבין אתה את משימתך?" "אנו נציל את העיר או בה תהיה קבורתנו" ,השיב .יריומנקו וחרושצ'וב אמרו לו שהוא מבין את המצב לאשורו. באותו ערב חצה צ'ויקוב את הוולגה בסירת מעבורת שהפליגה מקַרסנ ָאי ָה סלֹוּבֹודָ ה ,יחד עם שני טנקי ,T‑34אל הרציף המרכזי מעל נקיק הצריצה .כשהתקרבה הסירה לגדה הגיחו דומם ממכתשי הפגזים מאות אנשים ,רובם אזרחים שקיוו להימלט .אחרים התכוננו לשאת את הפצועים לסירה .צ'ויקוב ומלוויו יצאו לחפש את מפקדת הארמיה. אחרי תעייה מרובה לקח אותם הקומיסר של יחידת הנדסה קרבית לממאייב קורגן ,תל הקבורה הטטרי הענקי שנקרא גם גבעה ,102לפי גובהו במטרים .שם מצא צ'ויקוב את מפקדת ארמיה 62ונפגש עם ראש המטה שלו ,גנרל ניקולאי איבנוביץ' קִרילֹוב .צ'ויקוב הקשוח והבוטה היה היפוכו הגמור של קרילוב הדייקן, בעל המוח האנליטי ,אבל השניים הבינו היטב איש את רעהו ואת המצב .היתה רק דרך אחת להחזיק מעמד .הם היו חייבים לשלם בחיי אדם" .זמן הוא דם" ,כפי שניסח 13 זאת צ'ויקוב לאחר זמן בבהירות אכזרית. בעזרת קרילוב וקּוזמה אקימוביץ' גּורֹוב ,קומיסר הארמיה האימתני ,בעל הראש הגלוח והגבות העבותות ,החל צ'ויקוב להטיל אימה על כל מפקד שאפילו הרהר באפשרות הנסיגה .כמה קצינים בכירים ניסו להתגנב אחורה אל מעבר לנהר ,אחרי שנטשו את אנשיהם שמרביתם ,כפי שהבין צ'ויקוב ,רצו גם הם "לסגת במהירות אל מעבר לוולגה ולהיחלץ מ'גיהינום סטלינגרד'" 14.הוא וידא שכוחות הנקוו"ד שולטים בכל רציף ומזח .לעריקים ,תהא דרגתם אשר תהא ,ציפתה הוצאה להורג בו במקום. היו עוד הרבה דיווחים מדאיגים אחרים על מהימנות החיילים .בשעה מוקדמת יותר באותו יום ,בחטיבת הגווארדיה המשוריינת ,6הרג סמל בכיר את מפקד הפלוגה שלו ואיים על הנהג ועל הקשר באקדחו .ברגע שיצאו מהטנק ,הוא הסיע אותו לעבר קוויה של דיביזיית החי"ר 76הגרמנית .הואיל והיה לאיש דגל לבן מוכן מראש להנפה מעל הצריח ,הסיקו החוקרים שאותו "בוגד מנוסה" 15אכן "תכנן מראש את כל פרטי מזימתו המתועבת" .שני החיילים שאולצו לצאת מהטנק באיומי אקדח תוארו כמי ש"גילו פחדנות" .שניהם הוצבו לאחר מכן בפני בית דין צבאי ,ומן הסתם הוצאו להורג בירייה. ‑ ‑ בשלב זה הצטמקה מצבתה של ארמיה 62לכ 20אלף איש .נותרו לה פחות מ 60 טנקים ,ורבים מאלה היו כשירים לשימוש רק כעמדות אש נייחות .אבל עמדו לרשות צ'ויקוב מעל 700מרגמות ותותחים ,והוא ביקש להסיג את כל הארטילריה הכבדה
רבמטפס תוברק ":םד אוה ןמז"
129
שלו לגדה המזרחית .בראש דאגותיו עמד הצורך למזער את השפעות העליונות האווירית המכרעת של הלופטוואפה .הוא כבר הבחין שהגרמנים אינם להוטים אחר לחימה בטווחים קצרים ,בייחוד בשעות החשיכה .כדי להתיש אותם" ,הכרחי היה שכל חייל גרמני ירגיש כי הוא נמצא בטווח הנשק הרוסי ,המוכן תמיד לכבדו 16 במנת‑מוות של עופרת". הצורך הדחוף ביותר שלו היה להשתלט על ערב רב של חיילים שהוא לא הכיר, בעמדות שהוא לא סייר בהן ,בדיוק בעת שהגרמנים עומדים לשגר את ההתקפה הגדולה הראשונה שלהם .צ'ויקוב תיאר את אמצעי ההגנה המאולתרים שמצא כלא הרבה יותר ממתרסים שאפשר להפיל אותם בפגוש של משאית .ואילו מפקדת ארמיה 6הגזימה בכיוון ההפוך ,ודיווחה על "עמדות חזקות עם בונקרים עמוקים ומצדיות בטון" 17.אך לא עבר זמן רב בטרם התברר לה כי המכשול העיקרי שניצב בפני התוקפים היה נוף עיי החורבות של העיר. באותו יום 12 ,בספטמבר ,נמצא גנרל פרידריך פאולוס בוורוולף ,מפקדתו של היטלר בוויניצה ,עם גנרל‑אוברסט פרנץ הלדר וגנרל‑אוברסט מקסימיליאן ,הברון פון וייכס ,מפקד קבוצת הארמיות .Bהמשתתפים השונים בדיון מסרו תיאורים שונים של מהלכו .לטענת פאולוס ,הוא העלה את בעיית האגף השמאלי שלו, המשתרע לאורך הדון עד לוורונייז' ,ועל המחסור בעיבויי "מחוך" לארמיות האיטלקיות ,ההונגריות והרומניות *.לדבריו ,תוכניותיו של היטלר התבססו על ההנחות שהרוסים היו קרובים מאוד למצות כליל את משאביהם ,ושאגף הדון יתוגבר בעוצבות נוספות של המדינות שתמכו בגרמניה .היטלר ,שהתעניין אך ורק בסטלינגרד ,רצה לדעת מתי כבר תיפול .פאולוס חזר מן הסתם על הערכת לוח הזמנים שכבר נתן להלדר ביום הקודם :הוא חזה עשרה ימים של לחימה" ,ואחריהם 18 עוד 14ימים להתבססות". השלב הראשון של ההסתערות הגרמנית החל למחרת בבוקר בשעה 04:45 לפי שעון גרמניה או 06:45לפי השעון הסובייטי( .היטלר עמד על כך שפעולות הוורמאכט בברית המועצות יתנהלו לפי שעון הוולפסשאנצה ,מפקדתו בפרוסיה המזרחית ).באגפו השמאלי של קורפוס LIעשתה דיביזיית החי"ר 295את דרכה לעבר ממאייב קורגן ,ובצד ימין תקפו דיביזיות החי"ר 76ו‑ 71לעבר תחנת הרכבת המרכזית והרציף הראשי על הוולגה .קציניה של דיביזיה 295שלהבו את אנשיהם בהבטחה שהם יגיעו לוולגה בהסתערות רצופה אחת. *
הגרמנים נהגו ,כמידת האפשר ,לשבץ עוצבות גרמניות במערכיהן של עוצבות בעלי‑בריתם חסרי האמינות ,לשם חיזוק .הם כינו אותן "מחוכים"[ .המתרגם]
130
"לרוגה־תרה ריעה"
מפה :3ההסתערות הגרמנית על סטלינגרד, ספטמבר 1942
צ
קו החזית 12 ,בספטמבר 1942 קו החזית 30 ,בספטמבר 1942
דיב' חי"ר ממוכן 60
אורלובקה
דיב' פנצר 16
דיב' חי"ר 389
רינוק ספרטקובקה גורודישצ'ה בית החרושת לטרקטורים דז'רז'ינסקי
דיב' רובאים 100
בית החרושת בריקאדי
גומרק
בית החרושת אוקטובר האדום שדה תעופה ממאייב קורגן 102מ'
דיב' חי"ר 295
' וו נ
דיב' חי"ר 76
לגה
דיב' חי"ר 71 תחנה מרכזית מע בורת
קראסניה סלובודה
נ'
צריצה
דיב' פנצר 24
הכיכר האדומה ממגורת תבואה
דיב' חי"ר 94
דיב' פנצר 14
ק"מ
דיב' חי"ר ממוכן 29
רבמטפס תוברק ":םד אוה ןמז"
131
ההרעשה הארטילרית והתקיפות מהאוויר על העמדות הסובייטיות ביום הקודם 19 התעצמו עתה" .המוני שטוקות עברו מעלינו" ,כתב רב"ט מדיביזיית החי"ר ,389 "ואחרי התקפתן ,לא יכולנו להאמין שאפילו עכבר נשאר בחיים" .ההרעשה נמשכה הלאה ,גם ב‑ 13בספטמבר .צ'ויקוב צפה במתרחש ממוצב הפיקוד שלו בראש ממאייב קורגן ,דרך משקפת פריסקופית .האבק העולה מהאבנים הנטחנות שיווה לשמים צבע חום בהיר .האדמה רעדה בהתמדה תחת ההתפוצצויות הרועמות .בתוך הבונקר ניגר חול דקיק ,כמו בשעון חול ,בין בולי העץ שיצרו את התקרה הנמוכה. קציני המטה והקשרים היו מכוסי אבק .הפגזים והפצצות ניתקו את ּתֵיליהם של טלפוני השדה; לקוונים שנשלחו לחפש את הקרעים ולתקן אותם לא היה סיכוי רב בשטח הפתוח .הניתוקים היו כה תכופים ,עד שאפילו המרכזניות הצעירות נאלצו לנסות את מזלן בחוץ .צ'ויקוב הצליח להשיג את יריומנקו בקו המוליך לעורף רק פעם אחת במשך כל היום ,ולקראת הערב איבד כליל את הקשר עם הדיביזיות שלו בגדה המערבית .לא נותר לו אלא לשגר רצים ,ותוחלת החיים שלהם ,במרוצתם בעיר שסועת הפגזים ,היתה קצרה אף מזו של הקוונים. הגרמנים אמנם השיגו התקדמות מסוימת לשוליה המערביים של העיר והשתלטו על שדה התעופה הקטן ועל הקסרקטין ,אבל ניסיונותיהם לשַטח את הבליטה הצפונית נחלו כישלון .הלחימה היתה קשה הרבה יותר מהצפוי .רבים מהם הבינו בסתר לבם שהם עתידים לבלות את החורף בסטלינגרד. צ'ויקוב החליט לעבור באותו לילה למנהרה ששימשה כמפקדת החזית לפני כן, הנמשכת מנקיק הצריצה פנימה; היתה לה יציאה אחורית לרחוב פושקינסקאיה הסמוך לגדת הוולגה .נקיק הצריצה היה גם גבול הגזרה המתבקש מאליו בין הארמיות של פאולוס ושל הוט .בעוד הדיביזיות של זיידליץ לוחצות מצפון לעבר ממאייב קורגן ותחנת הרכבת המרכזית ,התקדמו מדרום דיביזיות הפנצר 14ו‑24 ודיביזיית החי"ר 94של הוט לעבר ממגורת התבואה המלבנית ,העשויה בטון, שחלשה על קו הרקיע של סטלינגרד. הבשורה על התקדמותה של דיביזיית החי"ר 71לתוך מרכז סטלינגרד ,ממש מצפון לצריצה ,התקבלה בהתלהבות סוערת במפקדת הפיהרר .מידע זה הגיע גם לקרמלין באותו ערב .סטלין דן עם ז'וקוב ועם וסילייבסקי באפשרות שיגורה של מהלומת נגד אסטרטגית גדולה בסטלינגרד כשנכנס לחדר אלכסנדר ּפֹוסקֵרּבִישֶב ,ראש המזכירות שלו ,להודיע שיריומנקו נמצא על קו הטלפון .אחרי ששוחח איתו ,מסר סטלין לשני הגנרלים את הידיעה .יריומנקו "מדווח שהאויב מביא יחידות שריון קרוב יותר אל העיר .מחר יש לצפות ל[התקפה] נוספת שלו" 20.הוא פנה אל וסילייבסקי" .פקוד מיד להעביר את דיביזיית הגווארדיה ה‑ 13של רודימצֶב אל מעבר לוולגה וראה מה עוד נוכל להעביר שמה מחר" .שעה אחר כך היה ז'וקוב במטוס בחזרה לסטלינגרד.
132
"לרוגה־תרה ריעה"
בשעות הבוקר המוקדמות של 14בספטמבר עשו צ'ויקוב וקציני המטה שלו את דרכם דרומה בעיר החרבה אל בונקר הצריצה בשני כלי רכב .המעבר ברחובות מלאי השפוכת היה דחוק ,והם התעכבו פעמים רבות בנסיעתם הקצרה .צ'ויקוב היה חסר סבלנות ,משום שכבר נתן פקודה להתקפת‑נגד והיה עליו להימצא במפקדה החדשה שלו ,מוכן לבאות .חייליו הפתיעו את הגרמנים בכמה מקומות ,אבל נהדפו לאחור בעוצמה עם עלות השחר ,מרגע שיכלו השטוקות של הלופטוואפה להיכנס לפעולה .הבשורה המשמחת היחידה שקיבל בבוקר ההוא היתה על צליחתה של דיביזיית רובאי הגווארדיה 13הצפויה באותו לילה .אבל האויב התקדם במשך היום בעוצמה ובמהירות כאלה שרבים פקפקו אם יוכלו חייליו של רודימצב לנחות בכלל בגדה המערבית. דיביזיית החי"ר 295הגרמנית פילסה דרך בלחימה אל המדרון הרחוק של ממאייב קורגן ,אבל הסכנה המיידית שנשקפה לסטלינגרד באה מדרום לשם" .שתי הדיביזיות 21 [ 71ו‑ ]76הצליחו להתקדם" ,נמסר בדוח אופטימי מדי של הארמיה השישית, "עם טריז תוקף ,אל התחנה המרכזית בצהרי היום ,וב‑ ,15:15אחרי כיבוש מפעל המים ,הגיעו אל גדת הוולגה!" למעשה ,התחנה המרכזית עברה מיד ליד שלוש פעמים בתוך שעתיים באותו בוקר ,וגדוד רובאים של הנקוו"ד שב והשתלט עליה אחר הצהריים. מדיו של גנרל אלכסנדר רודימצב היו מסואבים בעת שהגיע למפקדתו של צ'ויקוב בשעה מוקדמת יותר אחר הצהריים .מאז הציג את כף רגלו על הגדה המערבית של הוולגה אילצו אותו התקיפות האוויריות הבלתי‑פוסקות לצלול שוב ושוב למכתשי פגזים ,המחסה היחיד .רודימצב ניחן בחוש הומור ,אבל היתה לו חזותו הדרוכה של סטודנט נלהב ,והוא נראה יותר כאינטלקטואל מוסקבאי מאשר כגנרל של הצבא האדום וכגיבור ברית המועצות .שערו שהאפיר בטרם‑עת היה קצוץ בצדדים וגבוה ממעל ,ושיווה לראשו מראה מוארך .הוא היה אז בן ,37 והשתייך לאותו מיעוט זעיר של אנשים שניתן לומר עליהם ביושר שהם בזים לסכנה. במלחמת האזרחים הספרדית ,כשנשא את שם הצופן "פבליטו" ,הוא שימש כיועץ סובייטי בכיר בקרב גואדלחארה ב‑ ,1937שבו הניסו הרפובליקנים הספרדים את חיל המשלוח של מוסוליני .אנשיו האלילו אותו ואמרו כי הפחד הגדול ביותר שלהם, במקרה שייפצעו ,הוא שהם יוצבו ביחידה אחרת כשיחזרו לכשירות. צ'ויקוב לא הותיר לרודימצב שום מקום לספק באשר למצב המסוכן .הוא הפעיל זה עתה את העתודה האחרונה שעוד היתה תחת ידו 19 ,טנקים שנותרו לפליטה מחטיבת שריון .הוא יעץ לרודימצב להשאיר את כל הציוד הכבד מאחור.
רבמטפס תוברק ":םד אוה ןמז"
133
אנשיו צריכים רק נשק אישי ,מקלעים ורובי נ"ט ,וכן רימוני יד רבים ככל שיוכלו לשאת. צ'ויקוב זימן את אל"ם אלכסנדר סראייב ,מפקד דיביזיית הרובאים 10של הנקוו"ד ,שהיה גם מפקד חיל המצב בסטלינגרד .סראייב ,שהיה בסטלינגרד מאז יולי עם חמש חטיבות נקוו"ד (קצת יותר מ‑ 7,500איש) ,הרחיב את האימפריה שלו במידה ניכרת .הוא הקים צבא פרטי של יותר מ‑ 15אלף איש על שתי גדות הוולגה, וגם שלט בחציות הנהר ובתעבורה בו .צ'ויקוב ,שלא היה לו מה להפסיד ברגע אשר כזה ,איים לטלפן למפקדת החזית תכף ומיד אם לא יכפוף סראייב את עצמו לפיקודו .אמנם בריה איים "לשבור את גבו" של מפקד בקווקז על שהעז להציע כי כוחות הנקוו"ד יקבלו פקודות מהצבא ,אבל סראייב הבין כי במקרה זה ,צו התבונה הוא ציות .הרוח הנושבת מהקרמלין החלה לנטות לטובת הצבא. גדודי המיליציה שבפיקודו קיבלו פקודה לתפוס בנייני מפתח ולהחזיק בהם עד הסוף המר .גדוד סדיר של נקוו"ד נשלח לממאייב קורגן ,ולשתי חטיבות רובאיות ניתנה פקודה לחסום את התקדמות האויב אל הנהר .הכרח הוא שאנשי הגווארדיה של רודימצב יוכלו לנחות .חיילי הנקוו"ד נלחמו בגבורה וספגו אבידות כבדות; לימים קיבלה הדיביזיה את אות מסדר לנין ואת התואר "סטלינגרדסקי" .סראייב לא מש מעמדתו במשך הלחימה ,אך איבד עד מהרה את ממלכתו הזעירה .מחליפו כמפקד כוחות הנקוו"ד ,גנרל‑מיור ולדימיר רֹוגָטִין ,קיבל את הפיקוד בשבוע השני של אוקטובר ,והקים מפקדה חדשה בגדה המזרחית. באותו ערב אירעה עוד תקרית לא נעימה .מעבר לוולגה זימן שליחו האזרחי של סטלין ,גאורגי מלנקוב ,את הקצינים הבכירים של הארמיה האווירית 8למפקדת החזית .הם חשבו בבואם שהם נקראו מן הסתם כדי לקבל עיטורים .יריומנקו וז'וקוב עמדו מאחור .מלנקוב ,שביום הראשון למלחמה סירב להאמין לדיווחו של אדמירל קוזנצוב על תקיפת חיל האוויר הגרמני בסבסטופול ,שפך עתה את חמתו על קציני האווירייה של הצבא האדום .הוא דרש לשמוע אילו יחידות היו בפעולה באילו ימים ,ולאחר מכן האשים אותם בפעילות לא מספקת .הוא הכתיב גזרי דין של בית דין צבאי למפקדים .כדי להבהיר לכול מה רבה עוצמתו ,הוא פקד על קצין אחד ,רב‑סרן נמוך קומה ששערו מסורק לאחור ,בעל פרצוף מדושן ,לעמוד לפניו. "רב‑סרן וסילי יוסיפוביץ' סטלין" ,אמר לבנו של יוסיף ויסריונוביץ'" *.הביצועים הקרביים של הטייסים שלך מעוררים בחילה .בקרב האחרון אף לא אחד מ‑ 24מטוסי *
בניהם של שני מנהיגים סובייטים אחרים ,ולדימיר מִיקֹוי ָאן ולאוניד חרושצ'וב ,שירתו גם הם באוויריית הצבא האדום בסטלינגרד .וסילי סטלין ,נער שעשועים במלוא מובן המילה ,הצליח כעבור זמן קצר לחמוק משירות קרבי כדי להפיק סרט תעמולה על חיל האוויר.
134
"לרוגה־תרה ריעה"
הקרב שלך לא הפיל אפילו גרמני אחד .מה זה? שכחתם איך נלחמים? איך אנחנו אמורים להבין את זה?" 22אחריו השפיל מלנקוב את גנרל טימופיי חִריּוקִין ,מפקד הארמיה האווירית .8רק התערבותו של ז'וקוב הביאה את ההליך לכלל סיום .הוא הזכיר לנוכחים שהדיביזיה של רודימצב עומדת לחצות את הוולגה .חטיבת מטוסי הקרב האחראית לחיפוי עליה חייבת לוודא שאפילו פצצה גרמנית אחת לא תורשה ליפול .קציני התעופה יצאו המומים ,ולא מצאו מילים בפיהם. הסטבקה פקדה על דיביזיית רובאי הגווארדיה 13להתקדם לעבר סטלינגרד שלושה ימים לפני כן .אמנם היו בה יותר מ‑ 10,000איש ,אבל לעשירית מהם לא היה שום כלי נשק .הדיביזיה הסתתרה מעיניהם של טייסי הסיור הגרמנים תחת עצי האולמוס, הצפצפה והערבה על הגדה המזרחית סביב קרסנאיה סלובודה .לא ניתן לה זמן רב להתכונן אחרי מסעה דרומה מ ָקמִישִין .רודימצב ידע עד כמה המצב בהול ,וזירז את מפקדי‑המשנה שלו לכל אורך הדרך .מצנני המשאיות רתחו ,גמלי המשא נעשו מבוהלים והאבק שהעלו כלי הרכב היה כה סמיך ,עד ש"הדיות הניצבות על עמודי הטלגרף נעשו אפורות" 23.כמה פעמים היה על החיילים להתפזר כשחלפו בצריחה מסרשמיטים צהובי חרטום כדי לצלוף בטוריהם מרום נמוך. כשהתקרבו לוולגה נגמרה הסטפה השדופה והמאובקת ,ועצי אֶדֶ ר בישרו על קרבת המים .שלט שהוצמד לעץ נשא חץ ומילה יחידה" ,מעבורת" .החיילים הבחינו בעשן השחור והסמיך העולה מלפנים ,ונעצו את מרפקיהם איש בצלעות חברו .היה זה הרמז הראשון לקרב הצפוי להם מעבר לנהר הגדול. על גדת הנהר הונפקו להם במהירות תחמושת ,רימוני יד ומנות קרב -לחם, נקניק ואף סוכר למשקאותיהם .רודימצב ,אחרי פגישתו עם צ'ויקוב ,החליט שלא לחכות עד רדת החשיכה המלאה .הגל הראשון של אנשי הגווארדיה הורץ קדימה בשעת הדמדומים אל תערובת של סירות תותחים משייטת הוולגה וכלי שיט אזרחיים מופקעים -גוררות ,מפרשיות ,דוברות ,סירות דיג ואפילו סירות משוטים .הממתינים לתורם בגדה המזרחית ניסו לחשב כמה זמן יעבור עד שישובו הסירות לקחת אותם. הצליחה היתה מן הסתם מפחידה יותר מכול לאלה שהושטו בסירות משוטים, כשליחכו המים מעדנות את החרטום ובתי המשוטים חרקו בקצב אחיד .הצליף הרחוק של יריות רובה וחבטת הפגזים המתפוצצים נשמעו נבובים מעל מימי הנהר רחב הידיים -עד שהארטילריה הגרמנית ,המרגמות וכל המקלעים שהיו קרובים לנהר די הצורך הסיטו את כוונותיהם .עמודי מים התרוממו מתוך הנהר והרטיבו את היושבים בסירות .גחוניהם הכסופים של דגים המומים התבהקו מיד על פני המים .סירת תותחים אחת משייטת הוולגה ספגה פגיעה ישירה ,ו‑ 20החיילים שהיו
רבמטפס תוברק ":םד אוה ןמז"
135
על סיפונה נהרגו .כמה אנשים כבשו את עיניהם במים שמסביבם כדי שלא להביט בגדה הרחוקה ,כמו מטפס ההרים המסרב להפנות את עיניו למטה .ואילו אחרים הציצו שוב ושוב קדימה ,אל הבניינים הבוערים על החוף המערבי ,וראשיהם חבושי הקסדות היו אסופים באינסטינקט אל כתפיהם .הם ידעו שהם נשלחו אל הגיהינום, פשוטו כמשמעו .החשיכה גברה ,והלהבות הענקיות התוו את צלליות קליפותיהם של בניינים זקופים על הגדה ,גבוה מעליהם ,והטילו צללים נלעגים .ניצוצות התעופפו בשמי הלילה .הגדה מנגד היתה "ערבוביה של מכונות שרופות ואסדות מנופצות שהושלכו לחוף" .כשהתקרבו לשפת הנהר עלה באפם ריח הבניינים החרוכים ,מהול בצחנה המבחילה של גופות נרקבות תחת ההריסות. אנשי הגל הראשון של הגווארדיה של רודימצב לא כידנו את רוביהם .הם קפצו מהסירות אל המים הרדודים בשולי הנהר והסתערו היישר במעלה הגדה החולית התלולה .באחד המקומות נמצאו הגרמנים במרחק שלא עלה על מאה מטרים מהם .איש לא היה צריך לומר לאנשי הגווארדיה שאם ישתהו ,סיכוייהם להיהרג יהיו גדולים יותר .למזלם ,הגרמנים לא הספיקו להתחפר או להכין עמדות .גדוד מחטיבת הגווארדיה ,42משמאל ,הצטרף לחיילי הנקוו"ד והדף את הגרמנים לאחור בסביבות התחנה המרכזית .מימין הסתערה חטיבת הגווארדיה 39לעבר טחנה גדולה, בנויה מלבנים אדומות (הטחנה נקובת הכדורים עומדת על תלה עד עצם היום הזה, כאנדרטה) ,וטיהרו אותה בלחימה חסרת רחמים בטווחים קצרים .כשהגיע הגל השני, התקדמה החטיבה שתוגברה אל מסילת הברזל העוברת למרגלות ממאייב קורגן. דיביזיית הגווארדיה 13ספגה אבידות בשיעור של 30אחוזים ב‑ 24השעות הראשונות ,אבל גדת הנהר ניצלה .המעטים ששרדו (רק 320איש מתוך 10,000 המקוריים יצאו חיים מהקרב על סטלינגרד) נשבעו שהחלטיותם הנחושה "נבעה מרודימצב" 24.כמוהו ,נדרו גם הם" :אין לנו אדמה מעבר לוולגה". הגרמנים ראו בתחילה את התקפת הנגד של רודימצב כמכשלה ארעית ולא יותר. הם היו משוכנעים שהתקדמותם אל מרכז העיר אינה הפיכה עוד" .מאז אתמול ,דגל הרייך השלישי מתנוסס מעל מרכז העיר" ,כתב למחרת היום איש דיביזיית החי"ר הממוכן " 25.29המרכז ואזור התחנה [המרכזית] נמצאים בידיים גרמניות .לא תוכלו לתאר לעצמכם איך קיבלנו את הבשורה הזאת" .אבל החיילים הרועדים מקור, במזג האוויר שנעשה צונן" ,כבר חולמים על מגורי חורף תת‑קרקעיים ,על תנורי הינדנבורג לוהטים ועל המון דואר מבתינו האהובים". פלוגות חי"ר גרמניות התקדמו במורד ערוץ הצריצה .פתח מפקדתה של ארמיה 62היה עתה חשוף לאש ישירה ,ובונקר הצריצה התמלא בפצועים .לא עבר זמן רב בטרם נעשה האוויר החמים והלח בלתי‑ראוי לנשימה .קציני מטה התעלפו מחוסר
136
"לרוגה־תרה ריעה"
חמצן .צ'ויקוב החליט להעביר שוב את המפקדה; הפעם חשב לחצות את הנהר, לנסוע צפונה ולחצות בחזרה אל הגדה המערבית. הקרב על ממאייב קורגן הלך והתעצם .אם יכבשו הגרמנים את הגבעה ,תותחיהם יחלשו על הוולגה .אחת מחטיבות הרובאים של הנקוו"ד הצליחה להחזיק בחלק קטן של ממאייב קורגן עד שתוגברה על ידי שרידי חטיבת רובאי הגווארדיה 42 של רודימצב וחלק מדיביזיה אחרת ,מעט לפני עלות השחר ב‑ 16בספטמבר .כוחות התגבורת תקפו את פסגת הגבעה ואת צלעותיה מוקדם בבוקר .לא היה אפשר עכשיו לזהות את ממאייב קורגן כפארק שבו טיילו זוגות אוהבים רק כמה שבועות לפני כן .לא נותר אף בדל עשב על הקרקע ,שהיתה זרועה עתה ברסיסי פגזים ,פצצות ורימוני יד .צלעות הגבעה היו כתושות ונקובות מכתשים ,ששימשו כתחליף לשוחות אישיות בקרב הקשה של התקפות והתקפות נגד .איש הגווארדיה בשם קֶנטי ָה זכה בתהילה כשתלש את הדגל הגרמני שהניפו חיילי דיביזיית החי"ר 295על הפסגה ורמס אותו ברגליו .מנגד ,פרשיות שהיו רחוקות מגבורה לא זכו בפרסום דומה .נאמר על מפקד סוללה סובייטי בממאייב קורגן שהוא ערק מפני ש"חשש פן יראו אותו אחראי לפחדנותו במהלך הקרב" 26.צוותי תותחים נתקפו בהלה וברחו כשהבקיעה קבוצה של אנשי חי"ר גרמנים ותקפה את הסוללה שלהם .סגן בכיר מ' גילה "חוסר החלטיות" ונמנע מלהרוג גרמנים -עבירה שעונשה מוות בימים שכאלה. שעה לפני חצות ב‑ 16בספטמבר גילה סגן ק' ,מפקד מחלקה בדיביזיית הרובאים ,112שנמצא כשמונה ק"מ צפונה משם ,כי ארבעה חיילים והמש"ק שלהם נעדרים. "במקום לנקוט פעולה למציאתם ולהפסקת מעשה הבגידה הזה ,הוא לא עשה דבר מלבד דיווח למפקד הפלוגה שלו" 27.בסביבות אחת אחר חצות הגיע למחלקה הקומיסר קֹולָּבָנֹוב כדי לחקור את העניין .כשהתקרב לחפירות ,שמע קול קורא ברוסית מהעמדות הגרמניות ,פונה לחיילי המחלקה אישית בשמותיהם ומפציר בהם לחצות את הקו" .כולכם צריכים לערוק ,כאן ייתנו לכם אוכל ויטפלו בכם היטב. בצד הרוסי תמותו ,יקרה מה שיקרה" .ואז הבחין הקומיסר בכמה דמויות חוצות את שטח ההפקר אל הצד הגרמני .למרבה זעמו ,שאר חיילי המחלקה לא ירו בהם. התברר לו שעשרה אנשים ,וביניהם סמל המחלקה ,הסתלקו .מפקד המחלקה נעצר והועמד לדין צבאי .גזר דינו ,אם הוצאה להורג ואם פלוגת עונשין ,לא תועד .באותה דיביזיה ,סרן אחד ניסה לשכנע שני קצינים אחרים ,לטענתם ,לערוק יחד עמו .אחד מהם "לא הסכים והוציא את הבוגד להורג" 28,אבל אי‑אפשר לדעת לבטח אם גרסה זו של האירוע לא היתה אלא מסווה למריבה אישית. שוב ושוב יצאו הגרמנים להתקפות נגד בימים הבאים ,אבל אנשי הגווארדיה של רודימצב ושרידי חטיבת הרובאים של הנקוו"ד הצליחו להחזיק מעמד על ממאייב קורגן .הקרב מול דיביזיית החי"ר 295הגיע לקיפאון .אבידות הגרמנים היו כה
רבמטפס תוברק ":םד אוה ןמז"
137
כבדות ,עד שהם נאלצו למזג פלוגות .שיעור האבידות בקרב הקצינים היה גבוה במיוחד ,בעיקר בגלל הצלפים הסובייטים .אחרי שבועיים בקו ,פלוגה מחטיבתו של אל"ם אוטו קֹורפֶס מדיביזיית החי"ר 295קיבלה את המפקד השלישי שלה, סגן צעיר. "התכתשויות עד מוות" נמשכו על ממאייב קורגן ,והארטילריה הכבדה הגרמנית המשיכה להפגיז את העמדות הסובייטיות במשך החודשיים הבאים .הסופר וסילי גרוסמן הבחין שהפגזים מעיפים עפר לגובה רב באוויר" .ענני האדמה הללו עברו דרך נפת הכבידה ,הגושים הכבדים יותר נפלו היישר ארצה ,האבק התרומם לשמים" 29.גופות הנופלים על המדרונות שהשחירו הועפו מקבריהן ושבו ונקברו בכתישת הפגזים הבלתי‑פוסקת .שנים אחרי המלחמה ,מסופר ,נחשפו גופותיהם של חייל גרמני וחייל סובייטי במהלך עבודות פינוי .נראה שהגופות נקברו יחדיו בהתפוצצות פגז מיד אחרי שהשניים דקרו זה את זה למוות בכידוניהם. כפי שאמר ז'וקוב ,בלשון המעטה שקולה ,אלה היו "ימים קשים מאוד לסטלינגרד". אנשי שגרירות ארצות הברית במוסקבה היו משוכנעים שהעיר חוסלה ,והלוך הרוחות בקרמלין היה עצבני מאין כמוהו .במוצאי 16בספטמבר ,מעט אחרי ארוחת הערב, נכנס חרש פוסקרבישב והניח על שולחנו של סטלין מסר מאגף המודיעין הראשי של המטה הכללי .היה זה נוסח של תשדורת אלחוטית מברלין שיורטה" .סטלינגרד נכבשה בידי כוחות גרמניה המזהירים .רוסיה בותקה לשני חלקים ,צפוני ודרומי, ובקרוב תתמוטט בפרפורי גסיסה" 30.סטלין קרא את התשדורת כמה פעמים ,קם ועמד דקות אחדות ליד החלון .הוא הורה לפוסקרבישב לקשר אותו עם הסטבקה, והכתיב בטלפון תשדורת אל יריומנקו וחרושצ'וב" :דווחו משהו סביר על מה שקורה בסטלינגרד .האם זו אמת שהעיר נכבשה על ידי הגרמנים? תנו תשובה ישירה ואמיתית .אני מחכה לתשובתכם המיידית". למעשה ,המשבר הישיר כבר חלף בינתיים .הדיביזיה של רודימצב הגיעה ממש בעוד מועד .כבר באותו יום נוכחו מפקדים גרמנים כי הובאו תגבורות מעבר לנהר, ביניהן דיביזיית הרובאים 95של גנרל‑מיור וסילי גֹוִרישנ ִי וחטיבת נחתים שהוטל עליה לתגבר את דיביזיית רובאי הגווארדיה 35שנחלשה מאוד ,מדרום לצריצה. גם הלופטוואפה עמד על עלייה במספר המטוסים שהזניקה נגדו הארמיה האווירית ,8אם כי טייסי הקרב הסובייטים עדיין סבלו מפחד אינסטינקטיבי מפני האויב. "בכל פעם שמופיע ,"Me‑109התלונן קומיסר אחד" 31,מתחילה קרוסלה :כל אחד מנסה להגן על הזנב שלו". יותר מכול הבחינו אנשי הלופטוואפה בהתעצמות אש הנ"מ" .ברגע שמופיעה שטוקה" ,ציין קצין הקישור שסופח לדיביזיית הפנצר " 32,24השמים מתכסים
138
"לרוגה־תרה ריעה"
בפקעות עשן שחורות ,רבות מספור ,מאש הנ"מ" .תשואות פרועות עלו מהעמדות הסובייטיות מתחת כל אימת שאחת השטוקות השנואות התפוצצה באוויר בפרץ של עשן ,ושברים בוערים נשרו ארצה .אפילו מטוסי הקרב ,המהירים בהרבה ,סבלו מהתחזקות האש הכבדה מהצד הרחוק של הוולגה .ב‑ 16בספטמבר נאלץ מש"ק לופטוואפה בשם יירגן קָאלּב לנטוש את המסרשמיט Me‑109הפגוע שלו מעל 33 הוולגה .הוא צנח לנהר ושחה אל הגדה ,שם המתינו לו חיילי הצבא האדום. צוותיהם של מפציצי הלופטוואפה לא ידעו מנוחה מהי .כל מטוס היה נחוץ להפצצות הרצופות .ב‑ 19בספטמבר חישב אחד הטייסים ומצא שבשלושת החודשים האחרונים ,הוא יצא ל‑ 228גיחות -כמספר הגיחות שלו בשלוש השנים הקודמות בשמי "פולין ,צרפת ,אנגליה ,יוגוסלביה ורוסיה גם‑יחד" .הוא וצוותו היו באוויר שש שעות ביממה. הלופטוואפה התבסס רובו ככולו בשדות תעופה מאולתרים בסטפה ,וחיי אנשיו על הקרקע היו מערבולת של ארוחות חפוזות ,טלפוני שדה מצלצלים ועיון מעמיק במפות ובתצלומי אוויר באוהל המבצעים .בשובם למרומים ,זיהוי המטרות לא היה קל ,שכן מתחת השתרע "תוהו ובוהו שלא ייאמן של חורבות ושריפות" ,ועמודים ענקיים ומתרחבים של עשן שמנוני שחור היתמרו ממכלי הנפט הבוערים והסתירו את עין השמש עד לרום של 10,000רגל. צבא היבשה המטיר בקשות תקיפה ללא הפוגה" :נא לתקוף את אזור המטרה ,A 11גזרה צפון‑מערב ,גוש גדול של בתים ,יש שם ריכוז חזק של האויב" 34.אבל טייסי הלופטוואפה לא חשו שהם משיגים הרבה מאוד בהמשך כתישתה של כברה שוממת של "בנייני בתי חרושת קרועים לגזרים ושרופים ,שלא נשאר בהם קיר אחד על תלו". צוותי הקרקע" ,מכונאים ַ -חּמָשים ,מומחים לפצצות ולמכשירי קשר" ,שהיה עליהם להכין את המטוסים להמראה "שלוש ,ארבע ,חמש פעמים ביום" ,לא ידעו מנוחה .לצוותי האוויר ,רגעי השלווה היחידים היו עם שקיעה ועם שחר ,אבל גם אז, הם לא השתהו יותר מדי בשדה התעופה ,להשקיף על השמים מעל "הארץ חסרת הגבול" הזאת :כבר בשבוע השלישי של ספטמבר ,הכפור היה עז .ב‑ 17בספטמבר צנחה פתאום הטמפרטורה .האנשים לבשו בגדי צמר תחת מקטורניהם ,שהלכו והתפוררו בלאו הכי .בגדי החיילים ,ציין אחד הרופאים" 35,היו כה בלויים ,עד שבמקרים רבים לא היה להם מנוס מלבישת פריטי ביגוד רוסיים". הקרבות המרים על ממאייב קורגן נמשכו ,ובה בעת התפתחו קרבות אכזריים לא פחות מהם סביב ממגורת התבואה הענקית ,העשויה בטון ,לצד הנהר .ההתקדמות המהירה של קורפוס הפנצר XLVIIIשל גנרל הרמן הוט כיתרה למעשה את המבצר
רבמטפס תוברק ":םד אוה ןמז"
139
הטבעי הזה .מגיניו ,אנשי דיביזיית הגווארדיה ,35הריעו והתלוצצו כשהגיעה אליהם תגבורת בדמות מחלקת נחתים בפיקוד סגן אנדריי חֹוז'י ָאנֹוב בליל 17בספטמבר. הנחתים הביאו עמם שני מקלעי מַקסים עתיקים ושני רובי נ"ט סובייטיים ארוכים, ועסקו בירי בטנק גרמני כשיצאו אליהם קצין ומתורגמן תחת דגל הפסקת האש וביקשו את כניעתם .לאחר מכן טיווחה ארטילריה גרמנית את המבנה הכביר ,כהכנה להסתערותה של דיביזיית החי"ר 94הסאקסונית ,שסמלּה היה שתי חרבות צלובות הסמל הישן נושן של חרסינת מייסן.‑ המגינים 50 ,ומשהו במספר ,הדפו עשר הסתערויות ב 18בספטמבר .הם ידעו שאין טעם לצפות לתִסּפּוק ,ולכן חסכו בקפידה בתחמושת ,במנות קרב ובמים. התנאים שבהם המשיכו להילחם במשך היומיים שלאחר מכן היו נוראים .הם נחנקו מאבק ומעשן ,ואפילו הדגן בממגורה עלה באש; עד מהרה לא נותרו להם מים לשתייה .לא היו להם גם די מים למילוי שרוולי הקירור של קני המקסימים( .יש לשער שהנחתים השתמשו לצורך זה בשתן שלהם ,כפי שקרה לעתים כה תכופות במלחמת העולם הראשונה ,אבל הדיווחים הסובייטיים אינם יורדים לפרטים שכאלה). הם נותרו בלי רימוני יד ובלי רימוני נ"ט בעת שהגיעו עוד טנקים גרמניים לחסל אותם ב‑ 20בספטמבר .שני המקסימים יצאו מכלל שימוש .המגינים ,שלא יכלו לראות מאומה בתוך הממגורה מחמת העשן והאבק ,תקשרו בצעקות מגרונות ניחרים .כשפרצו הגרמנים פנימה ,הם ירו לעבר קולות ,לא דמויות .באותו לילה, כשנותרה להם רק תחמושת במשורה ,הבקיעו המגינים החוצה; את הפצועים הם נאלצו להשאיר מאחור .קרב זה ,גם אם היה קשה ,בפירוש לא היה ניצחון מזהיר לגרמנים ,אבל פאולוס בחר בממגורה הענקית כסמלּה של סטלינגרד ,בתג הכתף שהורה לעצב במפקדת הארמיה להנצחת הניצחון. קרבות הגנה עיקשים בבניינים מבוצרים למחצה במרכז העיר עלו לגרמנים בחייהם של אנשים רבים באותם ימים .אותם "חילות מצב" של אנשי הצבא האדום, מדיביזיות שונות ,החזיקו מעמד בחירוף נפש ,וסבלו גם הם צמא ורעב .קרב אכזרי השתולל סביב חנות הכול‑בו אּונ ִיבֶרמָג בכיכר האדומה ,ששימשה כמוצב הפיקוד של גדוד 1מחטיבת רובאי הגווארדיה .42מחסן קטן שנודע בכינוי "בית החרושת למסמרים" היה עוד מעוז כזה .ובבניין של שלוש קומות לא הרחק ממנו נלחמו אנשי הגווארדיה חמישה ימים ,כשאפיהם וגרונותיהם הניחרים מלאים באבק לבנים מהקירות הטחונים .פצועיהם מתו במרתפים ,בלי טיפול מאז נפגעה החובשת הצעירה שלהם בחזה .שישה אנשים ,מתוך מה שהיה בתחילה חצי גדוד ,נמלטו ברגע האחרון כשריסקו טנקים גרמניים סוף‑סוף את הקירות. מכל הישגיהם של הגרמנים במרכז העיר ,החמור ביותר לצבא האדום היה
140
"לרוגה־תרה ריעה"
ההתקדמות אל רציף הנחיתה המרכזי .הודות לכך היה ביכולתם לפגוע בנקודות החצייה הלילית העיקריות -בארטילריה ,במרגמות נֵּבֶלוֶורפֶר ובמקלעים ,לאור פצצות תאורה של מגנזיום בעלות מצנחים .היה מנוי וגמור עמם למנוע את הגעתן של תגבורות ואספקה למגיני העיר. התחנה המרכזית ,שעברה מיד ליד 15פעמים בחמישה ימים ,נשארה בסופו של דבר בחזקת הגרמנים ,כגל חורבות .רודימצב ,בהתאם למדיניותו של צ'ויקוב, הורה שקו החזית יהיה תמיד במרחק של 50מטרים מהגרמנים ,כדי להקשות על הארטילריה ועל המטוסים שלהם .חיילי הדיביזיה שלו התגאו במיומנותם כצלפים. "כל אחד מחיילי הגווארדיה ירה כמו צלף" ,וכך "אילץ את הגרמנים לזחול ,לא 36 ללכת". החיילים הגרמנים ,אדומי העיניים מתשישות בלחימה הכבדה ,האבלים על חברים לנשק רבים מכפי שהעלו בדמיונם הגרוע ביותר ,איבדו את חדוות הניצחון שמילאה אותם לפני שבוע בלבד .כל הדברים נראו שונים ומדאיגים .הם מצאו את האש הארטילרית הרבה יותר מפחידה בעיר :התפוצצות הפגז לא היתה הסכנה היחידה .כל אימת שנפגע בניין גבוה ,רסיסים ושברי אבנים ניתכו ממעל .הלנדזר כבר התחיל לאבד את חשבון הזמן בעולם הנוכרי הזה ,שנופיו ההרוסים מכילים רק חורבות ושברים .אפילו לאור בצהרי היום היה מין צביון רפאים מוזר ,מחמת אובך האבק התמידי. באזור דחוס שכזה נעשה החייל מודע שבעתיים ללחימה בשלושה ממדים ,בגלל סכנת הצלפים על ראשי הגגות .והיה עליו לפקוח עין גם על השמים .כשבאו גיחות התקיפה של הלופטוואפה ,הלנדזר השתופף ארצה בדיוק כמו החייל הרוסי .תמיד היה חשש שהשטוקות לא יבחינו בדגלי צלב הקרס האדומים ,השחורים והלבנים שנפרסו לזיהוי העמדות הגרמניות .פעמים רבות היה עליהם לירות זיקוקי זיהוי ליתר ביטחון .גם המפציצים הסובייטים טסו נמוך ,והיה קל לראות את הכוכב האדום על זנבותיהם .ברום גבוה יותר חגו מטוסי קרב מתנוצצים בשמש .אחד הצופים בהם ציין שבפיתוליהם ובפניותיהם ,הם מזכירים דגים בים ולאו דווקא ציפורים בשמים. הרעש מרט את העצבים בלי הפוגה" .האוויר" ,כתב קצין פנצר" 37,מלא בצווחות התופת של שטוקות צוללות ,ברעמי נ"מ וארטילריה ,בשאגות מנועים ,בשקשוקי שרשראות טנקים ,בצריחות המשגרים ועוגבי סטלין ,בקשקוש תת‑מקלעים לכאן ולכאן ,וכל הזמן אתה מרגיש את חום העיר הבוערת בכל נקודה" .זעקות הפצועים 38 השפיעו על האנשים יותר מכול" .אין זה קול אנושי" ,כתב גרמני אחד ביומנו, "אלא צריחת הכאב העמומה של חיית בר". בנסיבות אשר כאלה ,הגעגועים הביתה נעשו קשים מנשוא" .כה רחוק הוא הבית -אבוי ,ביתי היפהפה!" כתב חייל גרמני בערגה" 39.רק עכשיו יודעים אנו מה נפלא
רבמטפס תוברק ":םד אוה ןמז"
141
הוא" .המגינים הסובייטים ,לעומתם ,ראו את הגעגועים כמותרות שהם אינם יכולים להרשות לעצמם" .שלום לך ,פאלינה יקירתי!" כתב חייל אלמוני לאשתו ב‑17 בספטמבר" 40.אני שלם ובריא .איש אינו יודע מה יקרה ,אבל נחיה ונראה .המלחמה קשה .יש לך מידע על המתרחש בחזית ,מהעיתונים .משימתו של כל חייל פשוטה מאוד :להשמיד כמה שיותר פְריצים ,ולדחוף אותם בחזרה מערבה .אני מתגעגע אלייך מאוד ,אבל אין מה לעשות ,מפני שכמה אלפי קילומטרים מפרידים בינינו". וב‑ 23בספטמבר שלח חייל בשם סרגיי לאשתו ליֹוליה מסר פשוט" :הגרמנים לא יעמדו בפנינו" 41.הוא לא הזכיר כלל את הבית. ניסיון מחודש של שלוש הארמיות הסובייטיות בקו החזית הצפוני לתקוף את אגפה השמאלי של הארמיה השישית נכשל ב‑ 18בספטמבר .ההיערכות המהירה של טייסות הלופטוואפה כנגד האיום ,בשילוב עם התקפות נגד של קורפוס הפנצר ,XIVהתגלו כאפקטיביות ביותר בסטפה החשופה .ניסיון שני נכשל למחרת היום. במחיר כבד גרמו שלוש הארמיות לכך שתקיפות הלופטוואפה נחסכו מארמיה 62 למשך זמן‑מה -פחות מיומיים; הן לא השיגו יותר מזה. צ'ויקוב ,שידע כי לא תהיה הרפיה בלחץ על הארמיה שלו ,החל לקדם את דיביזיית הרובאים 284של אל"ם ניקולאי ּבַטיּוק ,שרוב אנשיה היו סיביריאקים (בני סיביר) ,אל מעבר לוולגה .הוא החזיק אותה בעתודה מתחת לממאייב קורגן ,למקרה שהגרמנים יצליחו להתבסס היטב סביב המעגן המרכזי וינועו צפונה לאורך שפת הנהר בניסיון לנתק את הארמיה שלו מעורפה .בבוקר 23בספטמבר ,כמה שעות אחרי שהגיע אחרון הסיביריאקים של בטיוק לגדה המערבית של הוולגה ,נשלחה הדיביזיה להתקפה שמטרתה לפנות את הגרמנים מרציף הנחיתה המרכזי ולחבור עם הכוחות הסובייטיים המכותרים מדרום לצריצה .אבל הדיביזיות הגרמניות ,שאמנם ספגו אבידות כבדות ,הדפו אותה לאחור .באותו יום ,שהיה במקרה יום הולדתו ה‑52 של פאולוס ,ביססו הגרמנים סוף‑סוף מסדרון רחב ,שניתק את האגף השמאלי של ארמיה 62בכיס מדרום לערוץ הצריצה. הגרמנים המשיכו -ביסודיות ,כצפוי -במאמציהם למחוץ את ההתנגדות בגזרה הדרומית הזו של סטלינגרד .כעבור יומיים השיגו הבקעה ,שהפילה בהלה על שתי חטיבות מיליציה שכבר כילו את כל צידתן ותחמושתן .אבל ההתמוטטות התחילה בצמרת ,כפי שדיווחה מפקדת חזית סטלינגרד לשצ'רבקוב במוסקבה. מפקד החטיבה המיוחדת " 42עזב את קו ההגנה בתואנה שהוא הולך להתייעץ עם מטה הארמיה" 42.דבר דומה קרה בחטיבה המיוחדת ,92למרות תגבורּה בנחתים. ב‑ 26בספטמבר קמו המח"ט והקומיסר ,ובעקבותיהם קציני המטה שלהם ,ונטשו את אנשיהם -שוב "באמתלה שהם יוצאים לדון במצב עם הדרג הפיקודי הבכיר",
142
"לרוגה־תרה ריעה"
אבל בפועל הם נסוגו למקום מבטחים באי הגדול גֹולֹודנ ִי באמצע הוולגה .למחרת בבוקר" ,כשהתברר לחיילים שמפקדיהם נטשו אותם ,חשו רובם אל גדת הוולגה והחלו להכין לעצמם רפסודות" .אחדים מהם ניסו לחתור אל האי גולודני על גזעי עצים וחתיכות עץ סחף ,אחרים פשוט שחו .האויב ,שהבחין בניסיון הבריחה הנואש שלהם ,פתח באש מרגמות וארטילריה וקטל רבים מהם במים. "כשנודע לרס"ן י ָקֹובלֶב ,מפקד גדוד המקלעים שהיה אז הבכיר בקציני החטיבה שנשארו בגדה המערבית ,כי המח"ט ערק וזרע בהלה בקרב החיילים ,הוא תפס את הפיקוד על מערך ההגנה" .עד מהרה התברר לו שאין לו שום תקשורת ,משום שהקשרים היו בין אלה שנמלטו לאי .בעזרת סגן סֹולּוצֶב ,ארגן יקובלב את החיילים הנותרים וביסס קו הגנה שהחזיק מעמד ,למרות המחסור באנשים ובתחמושת ,מול שבע התקפות ב‑ 24השעות שלאחר מכן .במשך כל הזמן הזה נשאר מפקד החטיבה באי .הוא אפילו לא ניסה לשלוח עוד תחמושת למגינים שהשאיר מאחור .בניסיון להעלים את מה שהתרחש ,הוא שלח דוחות בדויים על הלחימה למפקדת ארמיה .62הם לא הועילו לו .מטהו של צ'ויקוב התחיל לחשוד .הוא נעצר והואשם ב"הפרה פלילית של פקודה מס' ."227הגם שאין פרטים נוספים בדוח שנשלח למוסקבה על גזר הדין שפסק לו בית הדין של הנקוו"ד ,קשה להעלות על הדעת שנהגו בו מידת הרחמים.
10
רטנקריג תסכוליו של היטלר על חוסר ההצלחה בקווקז ובסטלינגרד הגיעו לנקודת משבר ב‑ 24בספטמבר ,אז הדיח את גנרל פרנץ הלדר ,ראש המטה הכללי של צבא היבשה. שני האנשים סבלו ממין תשישות עצבים של מיאוס הדדי .הלדר היה ממורמר על מה שנראה לו כהתערבותו הכפייתית והשיגיונית של חובבן ,ואילו הפיהרר ראה כל ביקורת מרומזת על מנהיגותו כתרעומתם של גנרלים ריאקציונרים שאינם שותפים לשאיפת הניצחון שלו .בראש מעייניו של היטלר ,כתב הלדר ביומנו ,עמד "הצורך להקנות למטה הכללי אמונה קנאית ברעיון" 1.ההתעסקות המופרזת הזאת בהכנעת המטה הכללי נעשתה תחליף למאבק עצמו ,ולא קשה לדמיין את תוצאותיה .מצב מסוכן היה עלול להתפתח בקלות לאסון. ‑ ‑ בעקבות מריבתו של היטלר עם גנרל מיור אלפרד יודל ועם גנרל פלדמרשל וילהלם ליסט ,נודע לפאולוס שהוא עתיד להתמנות כמחליפו של יודל בתפקיד קצין המבצעים הראשי של הוורמאכט; המועמד הצפוי יותר מכול להחליף אותו בפיקוד על הארמיה השישית היה גנרל ולטר פון זיידליץ‑קורצבך .אבל בסופו של דבר החליט היטלר להישאר עם הפרצופים המוכרים לו היטב .יודל הוחזר לתפקידו, וגנרל‑פלדמרשל וילהלם קייטל מלחך הפנכה נשאר בתפקידו כראש הפיקוד העליון של הוורמאכט ( ,)OKWכדי שיודיע לפיהרר שוב ושוב מה רבה גאוניותו הצבאית ויסייע בנאציפיקציה של הצבא .הקצונה המקצועית כינתה אותו לָקַייטֶל" ,הלקקן", או "החמור המהנהן" ,אבל היא בזה גם לגנרלים רבים אחרים ,על חוסר עמוד השדרה המוסרי שלהם" .המטה הכללי עושה את דרכו למישרין אל חורבנו" ,כתב אל"ם הלמוט גרוסקורט לגנרל לודוויג בק 2,שהיה עתיד להנהיג את קשר יולי" .אין בו עוד שמץ של כבוד" .לא נותר לגרוסקורט אלא להתנחם בידיעה שמפקד הקורפוס שלו ,גנרל קרל שטרקר ,וחבריו קציני המטה במפקדת קורפוס ,XIחשבו כמוהו. "זהו תענוג אמיתי ,להיות יחד עם אנשים כאלה". הדחת הלדר ציינה לא רק את קץ המטה הכללי כגוף מתכנן עצמאי ,אלא גם הוציאה מהתמונה את התומך היחיד שנותר לפאולוס ,וברגע קריטי .הדעת נותנת שפאולוס ,בינו לבינו ,היה מדוכדך על היעלמות הסיכוי למינוי חדש .היטלר אמר 143
144
"לרוגה־תרה ריעה"
לו בשעתו שעם הארמיה השישית הוא יוכל לכבוש בסערה אפילו את הרקיע, ובכל זאת ,סטלינגרד לא נפלה .צוות של משרד התעמולה המתין לכיבושה" ,מוכן ומזומן להסריט את הנפת הדגלים" 3,והעיתונות התחננה לקבל רשות להכריז כי "שטלינגרד גֵפָאלֶן!" ,שהרי מפקדתו של פאולוס עצמו הודיעה ב‑ 26בספטמבר כי "דגל הקרב של הרייך מתנוסס מעל בניין המפלגה בסטלינגרד!" 4אפילו גבלס נעשה מודאג שמא העיתונות הגרמנית הציגה את האירועים "באור הרבה יותר מדי ורוד" 5.ניתנה הוראה לעורכים לשים את הדגש בקשיחות הלחימה ובמורכבותה. כעבור שבוע הוא כבר היה משוכנע ש"אפשר לצפות בוודאות לנפילת סטלינגרד", אבל רק שלושה ימים אחר כך התהפך שוב מצב רוחו ,והוא ציווה להעלות נושאים אחרים לכותרות הראשיות. הלחץ על פאולוס והביקורות שספג "מבוקר עד ערב" על שלא כבש עדיין את סטלינגרד גרמו לו "עצבנות מרובה" ,לדברי גרוסקורט 6.המתח החמיר את הדיזנטריה שפקדה אותו שוב ושוב .קציני המטה הבחינו כי העווית שממנה סבל בצד שמאל של פניו נעשתה בולטת יותר .במפקדת הארמיה השישית בגֹולּוּבִינסקִי, כפר על הגדה המערבית של הדון ,בהה פאולוס במפה מפורטת בקנה מידה גדול של סטלינגרד .חלק ניכר מהעיר כבר נכבש ,והמודיעין שלו העריך כי שיעור האבידות בשורות הסובייטים כפול בערך מזה שספגו הגרמנים .לא נותר לו אלא לקוות שהיטלר צדק בטענתו שבקרוב מאוד לא יישארו לסובייטים עוד עתודות .משאביו שלו התפוגגו במהירות ,ועקשנותו המדהימה של האויב גרמה מגינת נפש לכול. רוב הביקורת שהוטחה כנגדו התבססה על העובדה שהארמיה השישית, המתוגברת בשני קורפוסים מארמיית הפנצר הרביעית ,היתה העוצבה הגדולה ביותר בצבא הגרמני :מצבתה הגיעה כמעט עד שליש מיליון אנשים .העומדים מן החוץ ,חסרי הניסיון בלחימה ,לא יכלו להבין את הבעיה .ודאי שיש מקום לטענה כי פאולוס היה יכול להפעיל את כוחותיו טוב יותר ,אבל דומה שמבקריו שכחו כי בעת ששמונה מהדיביזיות שלו עסקו בלחימה בעיר עצמה 11 ,דיביזיות אחרות של הארמיה השישית איישו חזית שאורכה כ‑ 200ק"מ ,החל בשני עיקולי הדון, הגדול והקטן ,והלאה על פני הסטפה עד לוולגה מצפון לרינוק ,ועוד רצועה מדרום לסטלינגרד ,מול ּבֵקֶטובקָה (ראו מפה .)4רק דיביזיה אחת נותרה בעתודה. באגף הצפוני ,בסטפה שהלכה ונעשתה שוממה ,עמדו קורפוס XIשל שטרקר, קורפוס VIIשל גנרל ולטר הַייץ וקורפוס הפנצר XIVשל גנרל האנס‑ולנטין הובה בפני התקפותיהן המתמידות של ארבע ארמיות סובייטיות ,שניסו להקל את הלחץ על העיר עצמה .מימין ,קורפוס IVשל גנרל ארווין י ֵינֵקֶה (מול ארמיה 64של גנרל מיכאיל שּומִילֹוב) חברה לארמיה הרביעית הרומנית החלשה ,בקו הגנה מתוח מדי שהתפוגג בצפון הקווקז .בסך הכול נמצאו תחת פיקודו של יריומנקו ארמיה 62
גירקנטר
145
של צ'ויקוב ,ארמיה 64סביב בקטובקה ,ארמיה 57בדרום עד מעבר לאגם סרפה, ארמיה 51שהחזיקה בקו שאר האגמים ,ולבסוף ארמיה 29שהשתרעה עד לסטפה הקלמיקית הריקה. לגרמנים ,לרומנים ולארמיות הסובייטיות באגף הדרומי ,המלחמה בסטפה היתה דומה ביסודה ללוחמת מלחמת העולם הראשונה ,מלבד הנשק המשוכלל יותר והופעת מטוסים חדישים בשמים מפעם לפעם .לעוצבות המשוריינות בשני האגפים ,המישורים שדופי השמש שאותם חצו כמו ספינות מלחמה בשיא המהירות רק כמה שבועות לפני כן ,נראו עתה מדכדכי נפש .חוסר העצים וההרים עורר בבני דרום גרמניה ואוסטריה געגועים הביתה .בבוא הרספוטיצה ,עונת הגשמים ,נעשו התנאים אומללים .החיילים בחפירותיהם ,השומעים את הגשם והצופים במים המתרוממים מעל קרסוליהם ,יכלו רק לחשוב על מכאובי "הרגל הטבולה" ולצפות בעכברושים ספּוגי הגשם שכרסמו גופות בשטח ההפקר .הפעילויות היחידות ,משני הצדדים ,היו סיורי מודיעין ,פשיטות והתקפות גישוש .קבוצות קטנות הזדחלו אל קו האויב ויידו רימוני יד לתוך החפירות .השינוי היחיד בא ב‑ 25בספטמבר, כשהארמיות 51ו‑ 57תקפו את הדיביזיות הרומניות מדרום לסטלינגרד ,לאורך קו האגמים המלוחים ,הדפו אותן לאחור ,אבל לא הצליחו לגרום להעברת דיביזיות גרמניות מהעיר דרומה. הלחימה בסטלינגרד עצמה היתה שונה בתכלית השוני .היתה זו צורת לוחמה חדשה ,שהתרכזה בהריסות החיים האזרחיים .אשפת המלחמה -טנקים שרופים, תרמילי פגזים ,כבלי טלפון קרועים וארגזי רימונים -התערבבה בחורבותיהם של בתי המשפחה -מיטות ברזל ,מנורות וכלי בית .וסילי גרוסמן כתב על "הלחימה בחדרים ובמסדרונות זרועי לבֵנים והרוסים למחצה" 7של בנייני דירות ,שם עדיין היה אפשר לראות פה ושם אגרטל עם פרחים כמושים או מחברת שיעורי הבית של תלמיד פתוחה על השולחן .בעמדות תצפית בקומות העליונות של בתים מרוסקים ישבו תצפיתני ארטילריה על כיסאות מטבח ,מצוידים בפריסקופים ,וחיפשו מטרות דרך חורי פגזים שנפערו במקומות נוחים בקירות. אנשי החי"ר הגרמנים תיעבו את הלחימה מבית לבית .מבחינה פסיכולוגית ,הם מצאו את הקרב בטווח קרוב ,השובר את כל הגבולות והממדים הצבאיים המקובלים, מבלבל מאין כמוהו .בשלב האחרון של קרבות ספטמבר ניסו שני הצדדים להשתלט על מחסן גדול ,בנוי לבנים ,על גדת הוולגה ,בסמוך לשפך הצריצה ,שהיו לו ארבע קומות בצד הנהר ושלוש בצד היבשה .בשלב מסוים השתרר מצב "דומה לעוגת שכבות" - 8גרמנים בקומה העליונה ,סובייטים בקומה שמתחת ,ועוד גרמנים מתחת להם .לעתים קרובות היה קשה להבדיל בין אויב לידיד ,משום שכל המדים היו ספוגים באותו אבק שחום עצמו.
146
"לרוגה־תרה ריעה"
דומה שהגנרלים הגרמנים לא תיארו לעצמם מה צפוי לדיביזיות שלהם בעיר ההרוסה .הם איבדו את יתרונות הבליצקריג הגדולים שלהם ונאלצו לנקוט ,מבחינות רבות ,את שיטות הלחימה של מלחמת העולם הראשונה ,למרות התיאורטיקנים הצבאיים שלהם שטענו כי לוחמת החפירות היתה "חריגה סטויה באמנות המלחמה" 9.הארמיה השישית ,לדוגמה ,מצאה את עצמה אנוסה להגיב על הטקטיקה הסובייטית בהמצאה מחדש של "טריזי הסער" ,שהופיעו לראשונה בינואר :1918 קבוצות סער של עשרה אנשים ,חמושים במקלע ,במרגמה קלה ובלהביורים ,לטיהור בונקרים ,מרתפים ומנהרות ביוב. במובן זה ,הלחימה בסטלינגרד היתה מבעיתה עוד יותר מהטבח חסר‑הפנים בוורדן .קרבות הפנים אל פנים בהריסות בניינים ,בבונקרים ,במרתפים ובביובים קיבלו מהחיילים הגרמנים את הכינוי ָרטֶנקִריג -מלחמת עכברושים .היתה בה אינטימיות פראית שגרמה צמרמורת לגנרלים שלהם ,שחשו כי הם מאבדים במהירות את שליטתם במתרחש" .האויב סמוי מן העין" ,כתב גנרל שטרקר לידיד" 10.מארבים מתוך מרתפים ,שרידי קירות ,בונקרים חבויים ובתי חרושת הרוסים ,מפילים אבידות כבדות בשורות חיילינו". המפקדים הגרמנים היו מוכנים להודות בגלוי במומחיותם של הסובייטים בהסוואה ,אבל לא רבים הרחיקו לכת והודו גם שמטוסיהם שלהם ,הם אשר יצרו את התנאים האידיאליים להתגוננות" .שום בית לא נשאר עומד" ,כתב סגן אחד הביתה" 11,יש רק שממה שרופה ,ישימון של חורבות והריסות שכמעט אי‑אפשר לעבור בו" .בקצה הדרומי של העיר כתב קצין קישור של הלופטוואפה בדיביזיית הפנצר " :24המגינים התרכזו והתבצרו בחלקי העיר שמול התקפותינו .בפארקים יש טנקים או רק צריחי טנקים מחופרים ,ותותחי הנ"ט המוחבאים במרתפים מקשים 12 מאוד על התקדמות הטנקים שלנו". תוכניתו של צ'ויקוב היתה לפצל ולתעל את ההתקפות ההמוניות של הגרמנים באמצעות "שוברי גלים" .בניינים מחוזקים ,מאוישים בחי"ר עם רובי נ"ט ומקלעים, ינתבו את התוקפים לערוצים שבהם ימתינו להם טנקי T‑34ותותחי נ"ט ,קבורים למחצה בהריסות שמאחור .כאשר השתתפו טנקים גרמניים בהסתערויות החי"ר, מטרתם הראשונה במעלה של המגינים היתה לפצל את אלה מאלה .הסובייטים השתמשו במרגמות ושאפו להטיל את פצצותיהן ממש מאחורי הטנקים ,כדי להבריח את החי"ר בעוד תותחני הנ"ט מטפלים בטנקים עצמם .זאת ועוד ,חבלנים מיקשו מראש את ערוצי התיעול; שיעור האבידות בקרבם היה הגבוה ביותר מבין כל בעלי המקצועות המיוחדים" .שגיאה אחת ,ואין יותר ארוחות ערב" ,היתה הסיסמה הלא רשמית שלהם 13.הם התגנבו עם לילה ,לבושים בחליפות הסוואה מאז החל לרדת השלג ,כדי להניח מוקשי נ"ט ולהסוות אותם .חבלן מנוסה היה יכול להניח עד
גירקנטר
147
30מוקשים בלילה .הם נחלו תהילה על שיטת התקיפה שלהם :הגחה ממחסה כדי להטיל מוקש ממש לפני טנק גרמני מתקדם. ואכן ,בעיקרה לא היתה זו לחימה של התקפות המוניות ,אלא של היתקלויות קטנות ,חסרות רחמים וקטלניות .את הקרב ניהלו כיתות סער של שישה או שמונה אנשים בדרך כלל ,מ"אקדמיית סטלינגרד ללחימת רחוב" .הם הצטיידו בסכינים ובאתי חפירה מושחזים להריגה דוממת ,וכן בתת‑מקלעים וברימוני יד( .המחסור באתים היה חמור עד כדי כך שאנשים חרטו את שמותיהם על הקת וישנו כשראשם נח על האת ,כדי להבטיח שאיש לא יגנוב אותו ).כיתות הסער שנשלחו למנהרות הביוב תוגברו בנושאי להביורים ובחבלנים שנשאו מטעני חומר נפץ .שישה חבלנים מדיביזיית הגווארדיה של רודימצב הצליחו אפילו למצוא פיר מתחת למעוז גרמני, ופוצצו אותו ב‑ 120ק"ג של חומר נפץ מרסק. התפתחה טקטיקה כללית יותר ,בהתבסס על ההכרה בכך שמצב העתודות של הארמיות הגרמניות גרוע מאוד .צ'ויקוב פקד לשים את הדגש בהתקפות לילה, בעיקר בגלל סיבה טקטית -הלופטוואפה לא יכול להגיב עליהן -אבל גם מפני שהיה משוכנע כי הגרמנים פוחדים יותר בשעות החשיכה ,והתקפות כאלה יתישו אותם .בלבבו של הלנדזר הגרמני קינן פחד מיוחד מפני הסיביריאקים מדיביזיית הרובאים 284של אל"ם בטיוק ,שנחשבו ציידים טבעיים של טרף מכל הסוגים" .לּו 14 רק יכולתם להבין מהי אימה" ,כתב חייל גרמני במכתב שנפל לידיים סובייטיות. "לשמע הרשרוש הכי קל ,אני לוחץ על ההדק ויורה כדורים נותבים בצרורות מהמקלע שלי" .הדחף לירות בכל מה שזז בלילה חולל לפעמים מטחים של ירי מנשקיהם של זקיפים ,עצבנים כולם כאחד ,לכל אורכה של גזרה שלמה -מה שתרם בלי ספק לעובדה שהגרמנים הוציאו מעל 25מיליון כדורים בחודש ספטמבר לבדו 15.בשאיפתם להגביר את המתיחות ,נהגו הסובייטים לירות מפעם לפעם פצצות תאורה אל שמי הלילה ,כדי ליצור את הרושם שהתקפה ממשמשת ובאה .טייסי הצבא האדום ,ששאפו לא להיפגש עם מסרשמיטים לאור היום ,התמידו בגיחותיהם הליליות על עמדות גרמניות .גם אלה תרמו לתהליך ההתשה ששחק את הגרמנים ומרט את עצביהם. ‑ הסובייטים הפעילו גם את המפציצים הליליים הדו מנועיים שלהם ,שמשכו אש מכל סוללת נ"מ גרמנית בחזית ,וגם מספר גדול של מטוסי U‑2דו‑כנפיים ונוחים לתמרּון ,שהטילו פצצות קטנות בגיחות הלילה שלהם" .הרּו ְסקִים לא מפסיקים לרסס אותנו במשך כל הלילה כולו" ,כתב הביתה רב"ט פלסים 16.הגרוע ביותר היה השינוי המצמרר בקול המטוס .ממרחק נשמע U‑2כמו מכונת תפירה ,ואכן זה היה אחד הכינויים שלו .אבל כשהתקרב הטייס למטרתו ,הוא דומם את המנוע כדי לגלוש כמו עוף דורס .הקול היחיד היה רשרוש האוויר הזורם בין תמוכות
148
"לרוגה־תרה ריעה"
הכנפיים שלו ,עד שנפלה הפצצה .מטען הפצצות של מטוס כזה היה רק 400 ק"ג ,אבל השפעתו הפסיכולוגית היתה אדירה" .אנחנו שוכבים רצוצים בשוחות ומחכים להם" ,כתב חייל אחר U‑2 17.רכש יותר כינויים מכל אמצעי לחימה אחר בסטלינגרד .בין השאר" :סמל תורן" ,בגלל התגנבותו הדוממת" ,מפציץ חצות", "מכונת הקפה" ו"עורב הרכבת" .הארמיה השישית ביקשה ממפקדת קבוצת הארמיות להפעיל את הלופטוואפה נגד שדות התעופה הסובייטיים ,כדי ללחוץ עליהם יומם ולילה" .העליונות האווירית הבלתי‑מעורערת של הרוסים בלילה הגיעה לרמה 18 בלתי‑נסבלת .החיילים אינם זוכים למנוחה ,וכוחותיהם יותשו כמעט כליל בקרוב". אין בתיקים שנשארו לפליטה שום אזכור של מקרי הלם קרב .רשויות הרפואה הגרמניות השתמשו בלשון נקייה" ,תשישות" -כפי שנהגו גם הבריטים .אבל הטיפול היה דומה ,בפשטותו האכזרית ,לנוהג שהיה מקובל בצבא האדום .הצבא הגרמני סירב להכיר מכול וכול בקיומו של הלם קרב .ב‑ ,1926כמעט שבע שנים לפני עליית היטלר לשלטון ,נוירוזת המלחמה פשוט נמחקה מרשימת הבעיות הרפואיות ,ובוטלה הפנסיה הכרוכה בה .אם תמחקו את המחלה ,זה היה ההיגיון, מחקתם את הסיבה לפינוי מהקו הקדמי .התמוטטות הוגדרה כפחדנות ,ולכן היתה עלולה לגרור עונש מוות .כיוון שכך ,אי‑אפשר לומר איזה חלק מעבירות המשמעת בשני הצדדים בקרב על סטלינגרד -ובייחוד עריקה -נגרם עקב הלם קרב או עקה כללית .כל שאפשר לומר בוודאות ,על סמך מחקרים במצבים דומים, הוא ששיעור הקורבנות של הלם הקרב התחיל בוודאי לעלות בתלילות בספטמבר, מרגע שהפכה מלחמת התנועה למלחמת שחיקה נייחת למעשה .אין ספק שמספר הנפגעים הפסיכולוגיים -אם אפשר לקבוע זאת לאור מחקרים בריטיים על מקרי הלם קרב באנציו ובנורמנדי -התחיל לגאות מרגע שהחיילים רותקו למקומם או כותרו. המחלוקת הגדולה ביותר בין צ'ויקוב לבין בכירי מפקדת החזית נגעה למיקום גדודי הארטילריה של הדיביזיות ,הארמיות והחזית .בסופו של דבר התקבל טיעונו שיש להציב אותם בגדה המזרחית של הוולגה ,פשוט מפני שלא היה די מקום בשבילם לצד כוחותיו בגדה המערבית .זאת ועוד ,נעשה יותר ויותר קשה להעביר את האספקה הדרושה של פגזים מעבר לוולגה ,ו"בסטלינגרד ,תותח שדה לא שווה 19 כלום בלי פגזים". "בית אחד בידיים רוסיות ,בית אחד בידיים גרמניות" ,רשם וסילי גרוסמן בפנקסו, מעט אחרי שהגיע לסטלינגרד" .איך אפשר להשתמש בארטילריה כבדה בקרב שכזה?" התשובה התבררה לו עד מהרה .הארטילריה הסובייטית המרוכזת בצד הנגדי של הוולגה ,כפי שדרש צ'ויקוב ,לא ניסתה להפגיז את העמדות הקדמיות של
גירקנטר
149
הגרמנים .משימתה היתה להלום בקווי התקשורת והאספקה הגרמניים ,ומעל הכול, לרסק גדודים שנערכו להתקפה .לצורך זה הסתתרו עשרות תצפיתני ארטילריה סובייטים ,כמו צלפים ,בראשי בניינים הרוסים .הגרמנים ,שידעו היטב מה רבה הסכנה הנשקפת מצדם ,סימנו אותם כמטרות בעדיפות גבוהה לצלפים ולרובי הנ"ט שלהם. כל אימת שזוהה ריכוז כוחות גרמני ,ונקודות הציון של המטרה הועברו לסוללות בגדה המזרחית ,באלחוט או בטלפון שדה ,הונחתה אש בנפח הרסני" .בצד השני של הוולגה" ,כתב גרוסמן" 20,דומה היה כי היקום כולו הזדעזע משאגות האדירים של התותחים הכבדים .האדמה רעדה". סוללות הארטילריה היחידות שנשארו בגדה המערבית היו משגרי הקטיושה המותקנים על משאיות .הם הסתתרו מאחורי גדת הוולגה הגבוהה ,נעו לאחור כמעט עד שפת המים ,שיגרו את 16הרקטות שלהם ברצף מהיר וחזרו מיד למחבוא. השפעתו הפסיכולוגית של משגר הרקטות הרב‑ּכַּנ ִי הסובייטי היתה הגדולה ביותר מבין כל כלי הנשק ארוכי‑הטווח של הצבא האדום 16 .רקטות 130מ"מ שאורכן כמטר וחצי נורו ברצף מהיר ,ובשאון שיש בו כדי לגרום דום לב .רבים מאלה שהתנסו במטח קטיושות בפעם הראשונה חשבו שהם מותקפים מהאוויר .חיילי הצבא האדום נתנו לרקטה את השם "קטיושה" לפי השיר הרוסי שהיה הפופולרי ביותר בכל המלחמה כולה .בשיר זה ,הנערה קטיושה שיצאה לׂשוח מבטיחה לארוסּה לשמור את אהבתם בלבבה בעת שהוא מגן על המולדת בחזית. החיילים הסובייטים התייחסו בביטול מעושה למקבילה הגרמנית ,מרגמה בעלת שישה קנים שנקראה נבלוורפר .הם קראו לכלי זה "בטלן" או "חמור" ,בגלל קולו המזכיר נעירה ,או "וַניּושָה" (כינוי חיבה לאיוון ,כשם ש"קטיושה" הוא כינוי חיבה לקטיה) 21.הלצה נפוצה בארמיה 62תהתה מה יקרה אם "וניושה ינסה להתחתן עם * קטיושה". צ'ויקוב עמד במוקדם על כך שנשקי החי"ר העיקריים בסטלינגרד יהיו התת‑מקלע ,רימון היד ורובה הצלפים .אחרי מלחמת החורף ,שבה ספג הצבא האדום התקפות הרסניות של חיילים פינים על מגלשי סקי שירו מהמותן תוך כדי תנועה, אומץ הרעיון להקים כיתות של תת‑מקלענים בנות שמונה אנשים ,שיגיעו לשדה הקרב רכובים על טנק ,T‑34אם יהיה בכך צורך .בלחימת הרחוב בסטלינגרד ,כיתות בגודל זה הוכיחו את עצמן כאידיאליות ללחימה בטווחים קצרים .בטיהור בתים ובונקרים היה רימון היד חיוני .חיילי הצבא האדום קראו לרימונים "ארטילריית *
רשימת הכינויים ומילות הסלנג היתה ארוכה במידה כמעט אינסופית .כדורים היו "זרעי חמנייה" ומוקשים היו "מלפפונים"" .לשון" היתה זקיף אויב שנשבה למטרת חקירה.
150
"לרוגה־תרה ריעה"
כיס" ,ומצאו שהם מועילים גם בהתגוננות .לפי פקודתו של צ'ויקוב ,רימונים נערמו בהישג יד נוח בגומחות שנחפרו בצדה של כל שוחה .שלא במפתיע ,חיילים לא מאומנים גרמו לתאונות רבות .סמ"פ אחד נהרג וכמה אנשים נפצעו קשה כשטירון שאך‑זה הגיע יידה רימון שלא כהלכה .אחרים נהרגו כשחיילים ,בעיקר בני אסיה המרכזית ,ניסו להתאים נפצי שלל גרמניים לרימונים מתוצרת סובייטית" .יש צורך באימוני נשק נוספים" ,דיווח ראש המחלקה הפוליטית למועצה הצבאית של חזית 22 סטלינגרד. נשק אחר ,שהיה מסוכן למפעיליו לא פחות מכפי שהיה מסוכן לקורבנותיו המיועדים ,היה הלהביור .נשק זה היה אפקטיבי עד להבעית בטיהור מנהרות ביוב, מרתפים ומחבואים שהגישה אליהם קשה .אך המפעיל ידע כי ברגע שיבחין בו האויב ,הוא היה המטרה הראשונה לירי. חיילי הצבא האדום המציאו בהנאה המצאות שונות ומשונות להריגת גרמנים. דמיונם הגה מלכודות פתאים חדשות ,כל אחת מבריקה ובלתי‑צפויה יותר מקודמתה .מג"ד בשם סרן אִילג ַצ'קִין ,בזעמו על שאינו יכול להשיב מלחמה שערה לשטוקות ,החליט יחד עם אחד מחייליו ,טוראי ֶרּפָה ,לבנות תותח נ"מ מתוצרת עצמית .הם הצמידו רובה נ"ט לחישוריו של גלגל עגלה שנקבע על מוט גבוה, נעוץ היטב באדמה .אילגצ'קין עשה חישובים מסובכים שכללו את מהירות הלוע של הרובה והמהירות המשוערת של המטוס הצולל ,אבל ספק אם רּפה "הכחוש והעגמומי" 23ייחד תשומת לב מרובה למספרים שקיבל .מכל מקום ,המצאתם נחלה הצלחה מסוימת ,משום שרּפה הצליח להפיל שלוש שטוקות. גם סוללות הנ"מ התקניות שינו את הטקטיקה שלהן .השטוקות הגיעו ברום שבין 4,000ל‑ 5,000רגל ,ביצעו חצי גלגול וצללו בזווית של כ‑ 70מעלות ,בצופרים צורחים .הן יצאו מהצלילה ברום קצת נמוך מ‑ 2,000רגל .תותחני הנ"מ למדו להעלות מסך אש שיפגע בהן בנקודת הפנייה לצלילה או בנקודת היציאה ממנה .הירי לעברן בדרכן למטה היה בזבוז תחמושת. המצאה אחרת הגה וסילי איבנוביץ' ז ַייצֶב ,שנעשה כעבור זמן קצר הצלף המפורסם ביותר בארמיה .62הוא הסיר את הכוונת הטלסקופית מרובה הצלפים שלו והצמיד אותה לתותח נ"ט ,כדי להשחיל פגז דרך החרך של עמדת מקלע .אבל בתוך זמן קצר התברר לו כי מטעני ההדף בפגזים המיוצרים בייצור המוני לא היו אחידים במידה הדרושה כדי לאפשר ירי מדויק .אלא שלמען האמת ,היה אפשר לזכות בתהילה גם בנשק תקניּ .בֶזדִ יקֹו ,הרגם האמן בדיביזיה של בטיוק ,נודע ביכולתו לירות ברצף כה מהיר ,עד כי שש פצצות שלו נמצאו באוויר בעת ובעונה אחת .סיפורים כאלה נוצלו במאמץ להפיץ את פולחן המומחה אל כל החיילים. 24 סיסמתה של ארמיה 62היתה" ,דאג לנשקך כפי שאתה דואג לעיניך".
גירקנטר
151
"חילות המצב" המחזיקים בבניינים המבוצרים שהיו כה חיוניים לאסטרטגיה של צ'ויקוב ,ובהם גם חיילות צעירות ששימשו כחובשות או כקשריות ,סבלו ממצוקה קשה ,משום שהיו מנותקים במשך ימים רצופים .היה עליהם לשאת את האבק, העשן ,הרעב ,וגרוע מכול -הצמא .העיר נותרה בלי מים חיים מאז נהרסה תחנת השאיבה בהפצצות אוגוסט .החיילים הנואשים ,שידעו מה יהיו התוצאות של שתיית מים מזוהמים ,ירו במרזבים בתקווה לזכות בכמה טיפות מים. אספקת המזון לעמדות הקדמיות היתה בעיה מתמדת .בסוללת נ"ט אחת היה טבח ,טטרי מ ָקז ָן ,שמילא תרמוס צבאי גדול בתה או במרק ,הצמיד אותו לגבו וזחל אל עמדות הקו הקדמי תחת אש .אם נפגע התרמוס ברסיס או בכדור ,היה הטבח ביש המזל נרטב מכף רגל עד ראש .לאחר זמן ,כשהכפור נעשה ממש קשה ,הנוזל 25 בתרמוס קפא והוא היה "מכוסה בנטיפי קרח בעת שחזר". כיוון שקווי החזית היו מטושטשים ,ועומקו של מערך ההגנה לא עלה על כמה מאות מטרים בכמה מקומות ,מוצבי הפיקוד היו פגיעים כמעט כמו העמדות הקדמיות" .התפוצצויות פגזים מעל מוצב הפיקוד שלנו היו דבר שבשגרה" ,כתב אל"ם טימופיי נ ָאּומוביץ' וִישני ֶיבסקי 26,מפקד דיביזיית הארטילריה של ארמיה ,62 במכתב ששלח לידיד מבית החולים" .כשיצאתי מהבונקר ,שמעתי אש תת‑מקלעים מכל הצדדים .לפעמים היה רושם שהגרמנים מקיפים אותנו סביב‑סביב" .טנק גרמני הגיע ממש עד פתח הבונקר שלו ,ו"התובה שלו חסמה את היציאה היחידה". וישנייבסקי וקציניו נאלצו לחפור להם מוצא אל הערוץ שבצדו השני של הבונקר והצילו את נפשותיהם ,אבל וישנייבסקי נפצע קשה" .פני הושחתו לגמרי" ,כתב, "וכתוצאה מכך אני אהיה מעכשיו צורת החיים הנחותה ביותר בעיני הנשים". לבונקרי הפיקוד הגרמניים לא נשקפה סכנת התקפה ישירה בספטמבר ובאוקטובר, ושכבת הפיצוץ התקנית ,מטר של אדמה מעל קורות עץ ,סיפקה מחסה מספיק רק מפני קטיושות .הסכנה העיקרית שנשקפה להם היתה פגיעה ישירה מאש הארטילריה הכבדה שמעבר לוולגה .מפקדי הדיביזיות והחטיבות דאגו לנוחותם האישית כשם שדאגו ליעילות .בבונקרים רבים היו פטפונים בעלי ידית מתיחה ליד ארגזי ברנדי או יין שהובאו מצרפת .כמה קצינים נהגו ללבוש מכנסי ספורט ארוכים ,ואפילו מכנסי טניס קצרים ,כששהו באוויר הלח והכבד של הבונקרים ,משום שמדיהם שרצו כינים. עולמם של חייליהם ,לעומת זאת ,היה הפוך על פיו .הם לא איחלו זה לזה "לילה טוב" ,אלא "לילה שקט" ,ברדת שעות החשיכה המסוכנות .בבוקר המקפיא קמו נוקשי איברים וביקשו פיסת אור שמש בקרקעית החפירה ,כמו החרדונים הסופגים את הקרניים החמימות .לאור היום התמלאו אומץ רב יותר ,וצעקו עלבונות ואיומים
152
"לרוגה־תרה ריעה"
אל מעבר לקו" :רוסקים! שעתכם הגיעה!" או "ויי ,רוס ,בול‑בול ,סדוואיסה!" ברוסית עילגת" :היכנעו או שתפריחו בועות!" דיבורים על הדיפת הכוחות הסובייטיים בחזרה לוולגה ,שם יטבעו כמו עדר בקר מבוהל ,היו שגורים בפי כול. ברגעים של הפוגה בלחימה ביקשו גם החיילים הסובייטים את אור השמש, מחוץ לשדה האש של צלפי האויב .חפירותיהם נראו לפעמים כמו בית המלאכה של פחח אומן ,עם תרמילי פגזים שהפכו לעששיות נפט ובהן חתיכת סמרטוט כפתיל, ותרמילי כדורים שנעשו מציתי סיגריות .המנה הקצובה של טבק מָחֹורקָה היתה עניין חשוב לענות בו ,ועוד יותר מכן -היעדרה .אניני הטעם טענו בעקשנות שאין להשתמש בשום נייר מהודר לגלגול המחורקה לסיגריה עבה ומדובללת ,אלא רק בנייר עיתון .צבע הדפוס היה אמור להוסיף לה טעם .החיילים הסובייטים עישנו בלי הפסקה במהלך הקרבות" .מותר לעשן בזמן פעולה" ,אמר רובאי נ"ט לסימונוב, "מה שאסור זה לפספס את המטרה .אם פספסת פעם אחת ,לא תזכה להדליק עוד סיגריה בחייך". חשובה עוד יותר מהטבק היתה מנת הוודקה -להלכה 100 ,גרם לאיש ליום. האנשים השתתקו כשהופיעה הוודקה ולא גרעו עין מהבקבוק .תחת כובדה של מועקת הקרב ,המנה לא נחשבה מספקת כלל ועיקר ,וחיילים היו מוכנים לכל מעשה נואש כדי לספק את הצורך .אלכוהול רפואי לא מילא כמעט אף פעם את תפקידו הרשמי .חיילים שתו אלכוהול תעשייתי ואפילו נוזל נוגד קיפאון ,אחרי שסיננו אותם דרך מסנן הפחם הפעיל של מסכת גז .רבים השליכו את מסכות הגז שלהם במהלך הנסיגות של השנה הקודמת ,ואלה שהמשיכו והחזיקו בהן נהנו מעמדת יתרון .התוצאות היו לפעמים גרועות יותר מסתם כאב ראש נורא .רבים התאוששו, משום שהיו צעירים ובריאים ולא עשו כן לעתים תכופות ,אבל אותם חיילים ששתו יותר מדי מהנוזלים האלה התעוורו במקרים רבים. בארמיות הפרוסות בסטפה נהגו החיילים לשתות עד ליטר של אלכוהול ביום במהלך החורף .כדי לעקוף את ההקצבה הרשמית ,יחידות נמנעו מלדווח על נפגעים וחילקו את הקצבתם בין אנשיהן או ניהלו סחר חליפין עם הכפריים שמאחורי הקווים -מדים או פריטי ציוד תמורת משקה .המשקאות מזיקוק ביתי שהושגו בדרך זו בסטפה הקלמיקית כללו "כל צורת אלכוהול שאפשר להעלות על הדעת, אפילו עשויה מחלב" 27.לפעמים היו החליפין האלה מסוכנים לאזרחים יותר מאשר לחיילים" .בית דין צבאי של כוחות הנקוו"ד" פסק לשתי נשים עשר שנים בגולאג 28 על שהחליפו אלכוהול וטבק תמורת משי מצנחים לתפירת לבנים. שירותי הרפואה של הצבא האדום לא עמדו בראש מעייניהם של מפקדיו .חייל פצוע קשה יצא מכלל פעולה ,ודאגת המפקדים היתה נתונה קודם כול למציאת מחליף.
גירקנטר
153
אבל היחס הזה לא הרתיע את גיבורי הגיבורים של שדה הקרב בסטלינגרד ,הלא הם החובשים ,ובעיקר החובשות :סטודנטיות או בוגרות תיכון ,שקיבלו הכשרה בסיסית בלבד במתן עזרה ראשונה. מְפקדת הפלוגה הסניטרית של ארמיה ,62שהיו בה 100נשים ,היתה זינאידה גאורגייבנה גבריאלובה ,סטודנטית לרפואה בת ,18שקיבלה את התפקיד על סמך המלצה חמה מחטיבת הפרשים שבה שירתה קודם לכן .החובשות שלה ,שלא רבות מהן היו מבוגרות בהרבה ממנה ,היו חייבות לגבור על פחדיהן ולזחול קדימה ,לרוב תחת אש כבדה ,כדי להגיע אל הפצועים .ואז היה עליהן לגרור אותם משם ,עד שהיו יכולות לסחוב אותם על גבן בלי חשש מפגיעה .היה עליהן להיות "חזקות מבחינה 29 גופנית ורוחנית" כאחת ,לדברי המפקדת שלהן. בשום פנים לא היה אפשר לתאר את אנשי הסגל הרפואי כלא לוחמים .גוליה קורולייבה היפהפייה בת ה‑ ,20צאצאית למשפחת סופרים ידועה במוסקבה ,השאירה את בנה התינוק בבירה והתנדבה לשירות כאחות .היא הוצבה בדיביזיית הרובאים 214של ארמיה ,24באגף הצפוני ,וזקפה לזכותה "הבאת יותר מ‑ 100חיילים פצועים מהקו הקדמי והריגת 15פשיסטים בעצמה" 30.היא קיבלה את עיטור הדגל האדום אחרי מותה .נטליה קַצ'נ ֶבסקאיה ,אחות בחטיבה של רובאי הגווארדיה שהיתה לפני כן סטודנטית לתיאטרון במוסקבה ,חילצה לעורף 20פצועים ביום אחד ו"יידתה רימונים לעבר הגרמנים" 31.מפקדת חזית סטלינגרד בחרה לציין לשבח גם חובשת אחרת (אחרי מותה) ,קֹוצ'נ ֶבסקָאי ָה שמה 32,שהתנדבה לשרת בחזית והוציאה יותר מ‑ 20פצועים מקו האש .היא נפצעה פעמיים ,אבל המשיכה לחבוש קצינים וחיילים ולחלץ אותם. 33 (מלבד ייקטרינה ּפֶטליּוק המפורסמת ,ששירתה בצוות טנק ,לא רבות היו הנשים שמילאו תפקידים קרביים בעיר .אבל בארמיות האוויריות שסייעו לחזית סטלינגרד היתה חטיבת מפציצים מאוישת כולה בנשים ,בפיקוד הטייסת הידועה מרינה ַרסקֹובָה" .עד עתה לא ראיתיה מקרוב" ,כתב סימונוב ביומנו אחרי שפגש אותה בשדה התעופה קמישין" 34,ולא ידעתי מה צעירה ומה יפה היא .אולי אני זוכר זאת * היטב מפני ששמעתי כעבור זמן קצר שהיא נפלה"). פעמים רבות היה חירוף הנפש של החובשות לשווא ,בהתחשב ב"טיפול" שקיבלו הפצועים המחולצים לאחר מכן .הן גררו או נשאו את הנפגעים אל שפת הוולגה ,אבל שם הם נשארו בלי טיפול עד לשעה מאוחרת אחר רדת החשיכה ,שאז הועמסו כמו *
בהקשר זה ראוי להזכיר את שמה של לידיה ליטבק ,טייסת קרב יהודייה שלחמה בחזית סטלינגרד ורשמה לזכותה 12מטוסי אויב שהפילה בעצמה ,ועוד ארבע הפלות משותפות -יותר מכל אישה בכל חיל אוויר בעולם .היא נהרגה כשהופל מטוסה במהלך קרב קורסק ,באוגוסט [ .1943עורך התרגום]
154
"לרוגה־תרה ריעה"
שקי תפוחי אדמה על סירות האספקה שרוקנו לפני שובן לגדה שמנגד .כשהורדו הפצועים בגדה המזרחית ,מצבם נעשה לפעמים גרוע עוד יותר ,כפי שגילתה אשת צוות אוויר אחת. הניצולים מחטיבה אווירית שפורקה ישנו במשך הלילה בחורשה ממזרח לוולגה, והתעוררו עם שחר לשמע קולות משונים .הם התמלאו סקרנות וזחלו בין העצים לעבר גדת הנהר כדי לראות מה הדבר .שם נראו לעיניהם "אלפי פצועים ,ככל שיכלה העין להרחיק ראות" 35,שהושארו על שפת הנהר החולית אחרי שהושטו אל מעבר לוולגה במשך הלילה .הפצועים שיוועו למים או "צרחו ובכו אחרי שאיבדו זרועות או רגליים" .אנשי צוותי הקרקע נחלצו לעזור להם עד כמה שיכלו .קלבדיה סטֶרמן ,אחות חדר לידה בעבר ,נשבעה כי ברגע שתגיע למוסקבה ,היא תבקש העברה ליחידת רפואה בקו הקדמי. אפילו אלה שהגיעו לאחד מ‑ 20בתי החולים הצבאיים בגדה המזרחית של הוולגה ,לא היה מובטח להם שיישארו בחיים .התנאים בבתי החולים של הצבא האדום ,אף שנמצאו בהם אחדים מטובי הרופאים של ברית המועצות ,היו דומים יותר למפעל לעיבוד בשר .בית החולים הצבאי ב ָּבלַשצ'ֹוב ,שהתמחה בפגיעות זרועות ורגליים ,נמצא במרחק של כעשרה ק"מ מסטלינגרד .ציודו היה דל מאוד: במקום מיטות בית חולים רגילות היו בו דרגשים תלת‑קומתיים .רופאה צעירה אחת שהגיעה זה מקרוב חששה לא רק למצבם הגופני של הפצועים" .לרוב הם הסתגרו בתוך עצמם ולא רצו בקשר עם כל אדם אחר" 36.היא שיערה בתחילה כי החיילים הפצועים שחולצו מה"תופת" של סטלינגרד לגדה המזרחית של הוולגה לא ירצו לחזור בשום פנים" .נהפוך הוא :התברר שהחיילים והקצינים רצו לחזור לחזית". ניכר בקיטעים ובגידמים שאין בהם שום תחושת הקלה על שאינם נלחמים עוד. למעשה ,רוב הנכים והמצולקים קשות ,כמו אותו קצין ארטילריה שפניו הושחתו בפגיעת רסיס ,חשו שאינם עוד גברים ראויים לשמם. מנות המזון הדלות לא תרמו להחלמה או למוראל .גרוסמן ,בסערת רגשותיו, מצא בעליל שזוהי מנת חלקה של ברית המועצות באותה עת" .בבית החולים" ,רשם בפנקסו" 37,הפצועים מקבלים חתיכה קטנה מאוד של דג מלוח מהאחיות ,שפורסות אותו בקפדנות רבה .זהו עוני" .באותם ימים ,לפני שנפקחו עיניו לראות נכוחה ,דומה שהוא לא היה מסוגל להודות באמת .ההיגיון הסובייטי חסר הרחמים פסק שמיטב המנות מגיעות ללוחמים .הפצועים ,אם התמזל מזלם ,קיבלו שלוש מנות של ָקשָה (דייסת כוסמת) ביום ,לא יותר .הדג המלוח שראה גרוסמן היה מטעם נדיר. רמז חושפני עוד יותר להלוך המחשבה ששלט בשירותי הרפואה של חזית סטלינגרד מצוי בתוצאותיה של "תחרות סוציאליסטית" שהתנהלה בבתי החולים, כפי שדּווח לשצ'רבקוב במוסקבה 38.המסעידים זכו במקום הראשון ,הרופאים בשני
גירקנטר
155
והנהגים בשלישי .אין זה משנה מה היו אמות‑המידה שעליהן התבסס המשחק הזה ,היה כאן ביזוי של קורבנם האמיתי של אנשי הרפואה ,שתרמו כה הרבה מדמם לעירויים -לעתים פעמיים בערב אחד -עד שהתמוטטו לעתים תכופות" .אם הם לא נותנים דם" ,הסביר אחד הדוחות" 39,חיילים ימותו". בקרב ההתשה הגדול הזה היה צורך לפצות על משלוחי הפצועים לגדה המזרחית במשלוחי "בשר תותחים" חדש מעבר לוולגה ,אל תוך העיר .הסטבקה הזינה את ארמיה 62בדיביזיות תגבורת ,ככל שקודמותיהן נקרעו לגזרים .הגדודים החדשים הוצעדו קדימה בשעות הלילה ,להפלגה תחת עינם המשגחת של חיילי הנקוו"ד .לא נותר להם אלא לבהות בקו הרקיע של העיר מנגד ,המואר בלהבות אש ,ולהשתדל להתעלם מריחות התבערה .בכמה מקומות עדיין בערו חלקות של נפט על פני המים .ברבות מהספינות היו גם פלגות של אנשי נקוו"ד ,מוכנים לירות בכל מי שינסה לקפוץ למים בניסיון אחרון לחמוק מהגורל המצפה לו בגדה המערבית. די היה בפגזים הגרמניים שהתפוצצו בנהר מלפנים כדי להוציא רבים מדעתם. אם נתקף מישהו בפניקה ,היה סמל או קצין יורה בו על עומדו ומשליך את הגופה מעבר לדופן. הספינות שבהן הפליגו האנשים היו טבועות בחותם סכנותיו של השיט הזה. מסופר שסירת כבאים אחת ,שהוסבה לשמש ככלי תובלה בשייטת הוולגה ,ספגה בהפלגה יחידה הלוך וחזור 436חורי כדורים ורסיסים; נמצא בדופנותיה רק מטר רבוע אחד שלא נפגע כלל. המטרות הקלות ביותר לגרמנים היו הדוברות ששימשו את חטיבות ההנדסה להשטת אספקה כבדה ,כגון בולי עץ לבונקרים ,אל העיר .כשהגיעה אחת הדוברות הללו לגדה המערבית רצו חיילים קדימה לסייע בפריקה ,ומצאו קצין חבלה עם שלושה מאנשיו מנוקבים בכדורי מקלעים עד כדי כך ש"דומה היה כאילו שיני ברזל 40 שיסעו בפראות את בולי העץ הרטובים של האסדה ואת גופות האנשים ההם". מפקדת הארמיה השישית ידעה שאסור לה לאבד זמן ,משום שהחורף מִשמש ובא. עוד לפני שהשתלטה על הכיכר האדומה ועל ממגורות הדגן מדרום לצריצה ,החלה הארמיה להתכונן למהלומה אימתנית על המחצית הצפונית ,התעשייתית ,של העיר. צ'ויקוב עבר למפקדתו החדשה על גדת הנהר וולגה 800 ,מטרים מצפון למפעל המתכת אוקטובר האדום ,בשעת בוקר מוקדמת ב‑ 18בספטמבר .אבל קציני המטה שלו בחרו באתר לא מוגן ,ממש מתחת למכל ענקי לאחסון נפט ,משום ששיערו שהוא ריק. נעשו מאמצים גדולים להעביר יותר תחמושת ואספקה בשעות הלילה ,והן הונחתו
156
"לרוגה־תרה ריעה"
על הגדה מאחורי מפעלי אוקטובר האדום וּבִָריקָאדִ י .אנשים לא נחוצים ,שהיה אפשר להעסיקם טוב יותר במקומות אחרים ,פונו מהעיר .רוב מערך הנ"מ סביב תחנת הכוח של סטלינגרד חוסל ומצבור התחמושת שלו הושמד ,ולכן נשלחו התותחניות הצעירות -אלה מהן שנשארו בחיים -אל מעבר לוולגה ב‑ 25בספטמבר ,והוצבו מחדש בסוללות אחרות בגדה המזרחית. בשעה ( 06:00שעון גרמניה) בבוקר יום א' 27 ,בספטמבר ,נפתחה המתקפה בהפצצת שטוקות מרוכזת .כשצללו השטוקות בצווחת צופרים בזו אחר זו והטילו את פצצותיהן ,הסתמנו צלליות השחף השחורות שלהן על רקע השחר הסתווי. על הקרקע ,כוחות שמנו בסך הכול שתי דיביזיות פנצר וחמש דיביזיות חי"ר נעו קדימה ,למחוץ את הבליטה המשולשת העיקרית שהזדקרה מגדת הוולגה מערבה. ארמיה 62הקדימה ושיבשה את המאמץ העיקרי של המבצע הגרמני ,מצפון לממאייב קורגן ,בכמה התקפות סיכול על אגפו הדרומי .אלה אוששו כמדומה את חששותיהם של כמה קציני מטה גרמנים בעלי דמיון פעיל מדי ,כאילו הסתננו קשרים סובייטים לשטחם וצותתו לקווי הטלפון שלהם .הם לא היו מוכנים להשלים עם המחשבה שהכנותיהם למתקפה היו יותר מדי גלויות. המאמץ העיקרי הסובייטי התבטא בהכנת מכשולי נ"ט ובהנחת שדות מוקשים צפופים לפני בתי החרושת הגדולים שהשתרעו צפונה לממאייב קורגן לאורך שמונה ק"מ -מפעל הכימיקלים לָזּור ("תכלת") ,מפעל המתכת אוקטובר האדום ,מפעל הנשק בריקאדי ומפעל הטרקטורים של סטלינגרד. הלנדזרים העמוסים לעייפה החלו לנוע קדימה מקווי ההתחלה שלהם במהלך ההרעשה ,יורדים ומטפסים שוב על צלעות הבלקות שהפכו למדרונות חלקלקים, זרועי שברי אבן .נשימתם היתה קטועה מן המאמץ ופיהם היה יבש מפחד הקרב הממשמש ובא .בצד שמאל התכונן חלק מדיביזיית החי"ר 389להתקדם לעבר שיכוני הפועלים של בריקאדי .משקיף אחד תיאר אותם כ"גושי בניינים לבנים וסימטריים ,לצד בתי מגורים קטנים שגגות הפח הגלי שלהם מתנוצצים" 41.ההפצצה העלתה אותם באש עד מהרה .בתווך ,דיביזיית הפנצר 24התקדמה משדה התעופה הקטן .דיביזיית הרובאים 100האוסטרית תקפה את שיכוני הפועלים של אוקטובר האדום .בה בעת ,בבסיסו של האגף הזה ,נלקחה שוב פסגת ממאייב קורגן מידי דיביזיית הרובאים 95של גורישני ,שרוסקה בהפצצות ובהרעשה הארטילרית. הצבא האדום הוכיח שוב שאין בו שמץ של רחמים כלפי האוכלוסייה האזרחית שלו .במהלך הלחימה על שיכוני הפועלים של בריקאדי ,הבחין סמל מדיביזיית החי"ר ( 389שהיה לפנים סמל משטרה בדרמשטדט) כי "נשים רוסיות שיצאו מהבתים עם צרורותיהן וניסו למצוא מחסה מהאש בצד הגרמני ,נקצרו מאחור באש 42 מקלעים רוסיים".
גירקנטר
157
כה עזה היתה התקפת האויב ,עד שצ'ויקוב אמר לעצמו" :עוד קרב אחד כזה ונמצא את עצמנו בתוך הוולגה" 43.מעט אחר כך טלפן חרושצ'וב ממפקדת החזית, כדי לוודא שהמוראל עדיין איתן .צ'ויקוב השיב ,בלי ספק במחשבה על גורלה של דיביזיית הרובאים 95בממאייב קורגן ,כי החשש העיקרי הוא מפני העוצמה האווירית .חרושצ'וב שוחח אפוא עם קוזמה גורוב ,קומיסר הארמיה ,ודחק בו להגביר את המאמצים. למחרת בבוקר ,ביום ב' 28בספטמבר ,ריכז הלופטוואפה את תקיפותיו בגדה המערבית ובספינות הוולגה ,כדי לנתק את חבל הטבור של ארמיה .62תותחי הנ"מ של שייטת הוולגה ירו בלי הפוגה בתקופה זו ,עד כדי כך שחרקי הקנים שלהם נשחקו כליל .חמש ספינות אספקה מתוך השש שהיו בשייטת ניזוקו קשות .צ'ויקוב התחנן לסיוע רב יותר מהארמיה האווירית ,8כדי להרחיק את הלופטוואפה בעוד הוא משליך עוד חטיבות להתקפת‑נגד שתחזיר את פסגת ממאייב קורגן לידיו. הגרמנים נהדפו ,אבל הפסגה עצמה נותרה כשטח הפקר בין שני הצדדים .משימתו החיונית של צ'ויקוב היתה למנוע את הפיכתה לבסיס אש ארטילרי ,שממנו יוכלו הגרמנים לחלוש על צפון סטלינגרד ועל חציית הוולגה .באותו ערב חשו צ'ויקוב ומטהו הקלת‑מה על שהגרוע מכול נמנע ,אבל ידעו מה חמור היה אובדן הספינות. אלפי פצועים נותרו על גדת הנהר בלי פינוי ,וכוחות הקו הראשון עמדו לכלות את התחמושת ואת האספקה שלהם. ביום ג' 29 ,בספטמבר ,התחילו הגרמנים למחוץ את קודקוד המשולש שנותר בידיים סובייטיות .הכפר אֹורלֹובקָה הותקף ממערב על ידי חלק מדיביזיית החי"ר ,389ומצפון‑מזרח על ידי דיביזיית החי"ר הממוכנת .60כה עזה היתה התנגדותם הנואשת של הכוחות הסובייטיים ,למרות נחיתותם המספרית ,עד שרב"ט מדיביזיה 44 389כתב הביתה" :לא תתארי לעצמך איך הם מגינים על סטלינגרד -כמו כלבים". הארמיות הסובייטיות בצפון תקפו שוב את קורפוס הפנצר XIVב‑ 30בספטמבר. דיביזיית החי"ר הממוכנת 60ודיביזיית הפנצר 16טענו כי השמידו במשותף 72 טנקים ,ב"הצלחה מגננתית גדולה" כנגד שתי דיביזיות רובאים ושלוש חטיבות שריון סובייטיות לכל הפחות .התקפתה של חזית הדון ,שעלתה במחיר כבד ,לא הסירה הרבה לחץ מעל אורלובקה או מעל מפעלי התעשייה ,אבל האטה את חיסולה של בליטת אורלובקה ,תהליך שנמשך בסופו של דבר כמעט עשרה ימים. דיביזיית הפנצר ,24רוב דיביזיית החי"ר 389ודיביזיית הרובאים 100נעו לעבר מפעל המתכת אוקטובר האדום ומפעל הנשק בריקאדי " -סבך מבלבל של בתי חרושת הרוסים כליל" ,כפי שתיאר אחד הרובאים האוסטרים את התשלובת הענקית 45,שבה נופצו כמעט כל החלונות והגגות ,ומכונות מחלידות עּוותו עד לבלי הכר" .כבר נופלים האחים לנשק הראשונים .הזעקות לחובשים גוברות .האש
158
"לרוגה־תרה ריעה"
מתעצמת ,אבל לא רק מהחזית ,היא באה עכשיו גם משני הצדדים" .פגזי ארטילריה ופצצות מרגמה סובייטיים הפילו גם הם אבידות כבדות ,משברי אבן מן ההריסות כמו גם מרסיסים. למחרת היום ,במטרה להחיש את ההתקפה על תשלובת אוקטובר האדום ,פקד פאולוס להעביר את דיביזיית החי"ר 94ואת דיביזיית הפנצר 14מהגזרה הדרומית של העיר .בצד הסובייטי ,ארמיה 62הלחוצה קשות קיבלה גם היא תגבורות נחוצות עד ייאוש כשחצתה את הוולגה דיביזיית רובאי הגווארדיה 39של גנרל סטפן גּורי ֶיב. היא נשלחה מיד לחיזוק הקו בצד הימני של מפעל אוקטובר האדום .עוד דיביזיה רעננה ,דיביזיית הרובאים 308של אל"ם לאונטי גּורטי ֶיב -גם היא עוצבה שכללה בעיקר סיביריאקים -התחילה אף היא לחצות את הוולגה; אבל התוספות האלה בקושי פיצו על האבידות שכבר נגרמו למגינים. ‑ ‑ כעבור זמן קצר צצה למול צ'ויקוב סכנה בלתי צפויה .ב 1באוקטובר הסתננה דיביזיית החי"ר 295דרך ערוצים לתוך אגפו הימני של רודימצב .אנשי הגווארדיה שלו לחמו בפראות מן המארב ,בטווחים קצרים ,בתת‑מקלעים וברימוני יד .אך במשך הלילה עברה קבוצה גדולה של אנשי חי"ר גרמנים דרך מנהרת הביוב הראשית הנמשכת לאורך ערוץ קרּוטֹוי והגיעה אל גדת הוולגה .שם פנה הכוח דרומה ותקף את הדיביזיה של רודימצב מעורפה .בד בבד עם פשיטה זו ,היתה עוד הבקעה באגף הימני .רודימצב הגיב במהירות ,שלח כל פלוגה שהיה ביכולתו לוותר עליה להתקפות נגד מאולתרות ,והציל את המצב. ב‑ 2באוקטובר תקפו הגרמנים את מכלי אחסון הנפט על גדת הנהר ,ממש מעל מפקדתו של צ'ויקוב .המכלים ,התברר ,לא היו ריקים כלל ועיקר .פגיעות ישירות של פצצות ופגזים גרמניים העלו אותם באש .הנפט הבוער ניגר במורד הגבעה, שטף מסביב למפקדה וזרם הלאה לנהר .רק הקשר האלחוטי המשיך לפעול" .היכן אתם?" שאלה מפקדת חזית סטלינגרד שוב ושוב .בסופו של דבר קיבלה תשובה: 46 "אנו יושבים במקום ,ששם האש והעשן רבים ביותר". ניכר שצ'ויקוב התחיל ,באותו שבוע ראשון של אוקטובר ,לתהות אם אמנם יעלה בידו להחזיק ברצועה ההולכת ומצטמקת של גדת הנהר .הכול היה תלוי בחציית הוולגה .הוא ידע שחטיבותיו החבולות קשות גרמו אבידות כבדות לגרמנים ,אבל תוצאת הקרב היתה תלויה בנחישות לא פחות מכפי שהיתה תלויה במשאבים .לא נותר לארמיה 62אלא לדבוק בסיסמתה" :למגיני סטלינגרד ,אין אדמה בצד השני של הוולגה" 47.היתה זו באמת ובתמים שבועת קודש לחיילים רבים .אחד ממעשי הגבורה המפורסמים ביותר אירע באותו זמן בצדו הדרומי של אזור בתי החרושת, כשטנקים גרמניים עלו על עמדה בהריסותיו של בית ספר ,שבה החזיקה פלגה של נחתים שסופחה לדיביזיית הרובאים .193רימוני הנ"ט אזלו ,ולכן תפס הנחת
גירקנטר
159
מיכאיל ּפָנ ִיקָקֹו שני בקבוקי מולוטוב .כשהתכונן ליידות את הראשון מהם פגע כדור גרמני בקליעה מוצלחת בבקבוק וניפץ אותו בעודו ביד הנחת ,שנאפף מיד בלהבות. הוא השליך את עצמו קדימה ,עבר עוד כמה מטרים ,נצמד לדופן הטנק והטיח את הבקבוק השני ככדור אש על סיפון המנועים שמאחורי הצריח. הפיקוד הגרמני היה מבוהל גם הוא .אנשיו היו רצוצים ,והמוראל שלהם דעך. חיילי דיביזיית החי"ר ,389לדוגמה ,לא הסתירו את תקוותם שיועברו בחזרה לצרפת בגלל האבידות הכבדות שספגו .בתי הקברות להרוגים גרמנים מאחורי הקווים התרחבו מיום ליום .אלה ששמעו את נאומו של היטלר בספורטפלאסט של ברלין ב‑ 30בספטמבר לא שאבו עידוד מהתרברבותו שאויבי גרמניה אינם מעריכים כדבעי את הישגיה ,ובייחוד את התקדמות צבאותיה מהדון אל הוולגה .היטלר שב והתגרה 48 בגורל כשקבע כי "איש לא יזיז אותנו מהנקודה הזאת".
11
בוגדים ובעלי־ברית "אנחנו ,הרוסים ,היינו מוכנים אידיאולוגית לקרב על סטלינגרד" ,אמר קצין שהשתתף בו" 1.מעל הכול ,לא היו לנו אשליות לגבי המחיר ,והיינו מוכנים לשלם אותו" .האמת לאמיתה היא שאכן ,המדינה הסובייטית ורוב החיילים לא שגו באשליות .ולא תהיה זו פגיעה בכבוד הגיבורים -אדרבה ,יהיה זה חיזוק -אם נזכור גם את המעטים שלא היו מוכנים ,או לא היו מסוגלים ,לעמוד במעמסה הכבדה של הקרב. הרשויות הסובייטיות לא ידעו רחמים" .מוגי‑לב לא נסבלו בסטלינגרד" ,כתב צ'ויקוב" 2,ולפחדנים לא היה בה מקום" .סטלין הזהיר את אנשי הצבא ואת האזרחים כאחד בציטטה מפי לנין" :מי שאינם מסייעים לצבא האדום בכל דרך ,ואינם תומכים בסדר ובמשמעת שלו ,הם בוגדים שיש להמיתם בלי רחמים" 3.כל "סנטימנטליזם" היה פסול מעיקרו .במלחמה טוטלית ,מן ההכרח שיהיו מקרים של אי‑צדק בשיפוט הצבאי ,כשם שחיילי הקו הקדמי היו שרויים בסכנת פגיעה מהארטילריה או מהמטוסים שלהם. כינון המשמעת האכזרית היה קשה בתחילה .רק ב‑ 8באוקטובר חשה המחלקה הפוליטית של חזית סטלינגרד כי יש ביכולתה לדווח למוסקבה ש"הלוך הרוח התבוסתני חוסל כמעט כליל ומספר האירועים הבוגדניים הולך ומתמעט" 4.המשטר הסובייטי נהג באפס סלחנות בחייליו שלו ,לא פחות מכפי שנהג באויב ,ויעיד המספר הכולל של הוצאות להורג - 13,500 ,אם בו במקום ואם אחרי משפט צבאי -במהלך הקרב על סטלינגרד .אלה כללו את כל הפשעים שנחשבו בעיני הקומיסרים "אירועים יוצאי דופן" :מנסיגה בלי פקודה עד פציעה עצמית ,מעריקה עד מַעבר לשורות האויב ,משחיתות עד פעילות אנטי‑סובייטית .חיילי הצבא האדום נחשבו אשמים גם אם נמנעו מלירות מיד בחברים לנשק שניסו לערוק או להיכנע לאויב .במקרה אחד בשלהי ספטמבר ,כשקבוצת חיילים סובייטים נכנעה ,נעו טנקים גרמניים במהירות 5 כדי להגן עליה מהאש שהוטחה בה מקווי הצבא האדום. היחידות החלשות ביותר של צ'ויקוב היו חטיבות המיליציה המיוחדות ,שכללו בעיקר פועלים מבתי החרושת בחלק הצפוני של סטלינגרד .קבוצות חסימה של מתנדבי קומסומול חמושים היטב או פלגות נקוו"ד הוצבו מאחוריהן כדי למנוע 160
תירב־ילעבו םידגוב
161
נסיגה .הקומיסרים שלהן במעילי העור השחורים ,שהיו חמושים באקדחים ,הזכירו לסופר קונסטנטין סימונוב את המשמרות האדומים של .1918במה שנוגע לחטיבה המיוחדת ,124שניצבה מול דיביזיית הפנצר 16ברינוק ,קבוצות החסימה מאחורי הקווים אילצו את אלה שנשברו תחת העומס לברוח לעבר האויב .הקומיסר דֹוּברֹונ ִין דיווח לחרושצ'וב שב‑ 25בספטמבר עברה קבוצה של עשרה עריקים ,ביניהם שני מש"קים ,לקווי הגרמנים 6.בלילה שלאחריו התגנבו ועברו עוד חמישה .לפי דוח גרמני על חקירת הקבוצה הראשונה של אותם עריקים ,מצבת פלוגתם ירדה עד ל‑55 איש" .מאז ההתקפה האחרונה ב‑ 18בספטמבר ,שבה ספגו אבידות כבדות ,לא הוטלו עליהם עוד משימות .מאחורי קו החזית יש קו שני של חברי מפלגה וקומסומול, 7 חמושים במקלעים כבדים ובתת‑מקלעים". סגן בכיר סובייטי מסמולנסק ערק בגלל סיבה אחרת .הוא נפל בשבי בקרב על עיקול הדון באוגוסט ,אבל הצליח להימלט מידי הגרמנים כעבור זמן קצר. כשהתייצב שוב לתפקיד בצבא האדום" ,הוא נעצר לפי פקודת סטלין ,משום שנחשב לעריק" 8,ונשלח לפלוגת עונשין בגזרת החטיבה המיוחדת .149 אחרים ערקו בגלל סיבות שהשרו על הגרמנים אופטימיות חסרת יסוד" .המוראל אצל הרוסים ממש גרוע" ,כתב הביתה מש"ק מדיביזיית החי"ר " 9.79רוב העריקים מגיעים אלינו מחמת רעב .ייתכן שהרוסים יסבלו ממכת רעב המוני החורף הזה". הרשומות הסובייטיות חושפות הרבה מאוד על המנטליות של אותם ימים .כשערקו שלושה חיילים מחטיבת רובאי המילואים ,178ניתנה פקודה ל ֶסג ֶן אחד ללכת ולתפוס שלושה אנשים אחרים ,חיילים או אזרחים ,כדי למלא את החסר 10.הרבה עריקים ,אם לא רובם ,היו מקבוצות האזרחים שגויסו כתגבורת כדי להשלים מצבות. לדוגמה ,חלק ניכר מבין 93העריקים מדיביזיית רובאי הגווארדיה 15היו "תושבי סטלינגרד שפונו לקָראסנֹואַרמֵייסק"" .האנשים האלה היו חסרי אימון לחלוטין 11 ולרובם לא היו מדים .גיוסם היה כה חפוז ,עד שהדרכונים לא נלקחו מרבים מהם". וזו ,הודה מחבר הדיווח למוסקבה ,היתה שגיאה חמורה" .בבגדים אזרחיים ועם דרכונים ,הם הצליחו בקלות לעבור את הוולגה בחזרה .יש צורך הכרחי ובהול לקחת את הדרכונים מכל החיילים". הקומיסרים התרתחו לשמע השמועה שהגרמנים מניחים לעריקים רוסים ואוקראינים לחזור הביתה ,אם בתיהם נמצאו בשטחים הכבושים" .המחסור בהכשרה פוליטית מנוצל על ידי סוכנים גרמנים בעבודתם המשחיתה -שכנוע חיילים חסרי יציבות 12 לערוק ,בייחוד אלה שמשפחותיהם נשארו בשטחים התפוסים זמנית בידי הגרמנים". הפליטים הללו ,שנסו מפני הגרמנים המתקדמים ,לא ידעו דבר וחצי‑דבר על גורל משפחותיהם ובתיהם.
162
"לרוגה־תרה ריעה"
לפעמים הוצאו עריקים להורג בפני קהל של 200מחבריהם לנשק ,אנשי הדיביזיה שלהם .אבל לרוב נלקח הנידון למוות על ידי כיתה מפלגת המשמר של המחלקה המיוחדת של נקוו"ד למקום מתאים מאחורי הקווים .שם הצטווה להתפשט ,כדי שיהיה אפשר למסור את מדיו ואת נעליו לאחרים .אבל אפילו המשימה הזאת, הפשוטה יחסית ,לא התנהלה תמיד לפי התוכנית .אחרי הוצאה להורג בדיביזיית הרובאים ,45מצא חובש חשדני שלנידון למוות היה עדיין דופק .הוא עמד להזעיק עזרה כשהחלה פתאום הרעשה ארטילרית גרמנית .הנידון למוות התיישב ,קם על רגליו והחל לפסוע ברגליים כושלות לעבר קווי הגרמנים" .לא היתה שום אפשרות 13 לדעת" ,נכתב בדוח למוסקבה" ,אם הוא נשאר בחיים או לא". דומה שאנשי המחלקה המיוחדת בדיביזיית הרובאים 45היו קלעים גרועים במידה יוצאת מן הכלל; למען האמת ,יש מקום לשאלה אם הם לא שאבו את הכוחות לביצוע עבודתם מפי הבקבוק .במקרה אחר ניתנה להם פקודה להוציא להורג חייל שנידון למוות על פציעה עצמית .הוא הופשט ממדיו ,כמקובל ,נורה והוטל למכתש פגז .הושלך מעט עפר מעל הגופה ,וכיתת הירי חזרה אל מפקדת הדיביזיה. כעבור שעתיים הופיע החייל שהוצא להורג כביכול שוב בגדודו ,בבגדיו התחתונים המוכתמים בדם ובבוץ .כיתת היורים נקראה לחזור ולהוציאו להורג מחדש. במקרים רבים נמסרו הודעות לרשויות בשכונת מגוריו של העריק .המשפחה היתה צפויה להתנכלות השלטונות ,כעונש נוסף לפי פקודה מס' ,270אך מעל הכול למען יראו וייראו .הקומיסרים וקציני המחלקה המיוחדת בחזית סטלינגרד ראו את מעשי הגמול נגד הקרובים כחיוניים מאין כמוהם להרתעת אחרים שאולי יתפתו לנוס. כשחקרה המחלקה המיוחדת של נקוו"ד מקרי עריקה ,היא הפעילה בלי ספק לחצים כבדים על החשודים להלשין על אחרים .חייל שהגיע זה מקרוב לדיביזיית הרובאים ( 302בארמיה )51הואשם על ידי חבר לנשק על שאמר ,לכאורה" ,אם ישלחו אותי לקו הקדמי ,אני אהיה הראשון שיעבור לגרמנים"" .במהלך החקירה", נטען 14,הוא הודה ששכנע חמישה אחרים להצטרף אליו ו"גילה" את שמותיהם ,אבל ייתכן שהנקוו"ד לחץ עליו להמציא קנוניה שלא היתה ולא נבראה. הקומיסרים תלו את קולר העריקות ב"רשלנות וטוב הלב של הקצינים" ביחידה זו או אחרת 15.אבל היו גם מקרים רבים מספור של קצינים שניצלו את הזכות שניתנה להם ,ללא עוררין ,לירות כדי להרוג כ"אמצעי קיצוני ,לשימוש רק בשירות פעיל, כשאיש הצבא האדום מסרב למלא אחר פקודה צבאית או נסוג משדה הקרב" 16.אך במקרים נדירים מצאו השלטונות כי קצינים נהגו בחומרה יתרה" .בליל 18‑17 באוקטובר ,שני חיילים נעלמו מ[דיביזיית הרובאים 204של ארמיה .]64מפקד החטיבה והקומיסר פקדו על מפקד הפלוגה להוציא להורג את מפקד המחלקה של
תירב־ילעבו םידגוב
163
האנשים שערקו" 17.אותו סג"ם בן 19הגיע לחטיבה רק חמישה ימים לפני כן ,ובקושי הכיר את השניים שערקו ממחלקתו" .מפקד הפלוגה מילא אחר הפקודה .הוא נכנס למחפורתו ,ובנוכחות הקומיסר ,ירה בו למוות". הקומיסרים ,שרצו להתרברב בצביונה חובק האומות של ברית המועצות ,היו יכולים להעלות על נס את העובדה שכמעט מחצית מחיילי ארמיה 62לא היו רוסים ,אבל למדורי התעמולה היתה סיבה טובה לשמור על שתיקה בנושא .הציפיות מאנשי הגיוס ההמוני באסיה המרכזית היו הרבה יותר מדי גבוהות" .הם מתקשים להבין דברים" ,דיווח סגן רוסי שנשלח לפקד על מחלקת מקלעים" 18,וקשה מאוד לעבוד איתם" .מחמת חוסר ההתמצאות שלהם בטכנולוגיה מודרנית ,הם נטו יותר מאחרים לאבד את העשתונות תחת תקיפות מן האוויר .קשיי השפה והאי‑הבנות הנלוות אליהם רק החמירו את המצב ,מטבע הדברים .עוצבה אחת ,דיביזיית הרובאים ,196 שכללה בעיקר קזחים ,אוזבקים וטטרים" ,ספגה אבידות כה קשות ,עד שהיה צורך 19 להסיג אותה מהחזית לשם שיקום". הקומיסרים עמדו על כך שהדברים אינם כשורה ,לחלוטין ,אבל הפתרון היחיד שלהם היה צפוי" :להקנות באינדוקטרינציה לחיילים ולקצינים שלאומיותם אינה רוסית את המטרות הנעלות מאין כמוהן של עמי ברית המועצות ,ולהסביר להם את שבועתם הצבאית ואת החוק המעניש על כל בגידה במולדת" 20.לא ייתכן שהאינדוקטרינציה הזאת היתה מוצלחת במיוחד ,משום שלרבים מהם לא היה שמץ של מושג על מה הם נלחמים .טטרי מדיביזיית הרובאים ,284שלא היה מסוגל עוד להמשיך בלחימה ,החליט לערוק .הוא זחל מעמדתו קדימה בחסות החשיכה בלי שהרגישו בו ,אבל תעה בדרך בשטח ההפקר .בלא יודעין ,הוא חצה את הקווים בחזרה והגיע לגזרה שהחזיקה בה חטיבת הרובאים .685הוא מצא בונקר פיקוד ונכנס ,משוכנע שהגיע למחוז חפצו .הוא שיער כי הקצינים הנועצים בו מבטי תמיהה אינם אלא גרמנים במדים סובייטיים ,כמין תחפושת" .הוא הודיע שבא להיכנע", נאמר בדוח" 21.הבוגד הוצא להורג". ניצבה בפני הקומיסרים גם בעיה ביורוקרטית" .קשה מאוד להגדיר אירועים יוצאי דופן" ,הסבירה המחלקה הפוליטית של החזית לשצ'רבקוב במוסקבה" 22,כי במקרים רבים איננו יכולים לדעת אם חייל ערק או עבר לשורות האויב"" .בתנאי קרב" ,כתבה המחלקה בדוח אחר" 23,לא תמיד אפשר לקבוע בוודאות מה קרה לחיילים מסוימים או לקבוצות של אנשים .בדיביזיית הרובאים ,38סמל וחייל שיצאו לאסוף את מנות הקרב של פלוגתם נעלמו לבלי שוב .איש אינו יודע מה קרה להם .אולי הם נקברו בהתפוצצות פגז גדול ,ואולי ערקו .בהיעדר עדי ראייה ,איננו יכולים אלא לחשוד". העובדה שהקצינים לא טרחו תמיד למנות את חייליהם כהלכה לא עזרה אף היא.
164
"לרוגה־תרה ריעה"
כמה נעדרים הופיעו ברשימות כבוגדים ,עד שנמצא כי הם פונו לבית חולים צבאי עקב פציעה קשה .אפילו חייל שהשתחרר על דעת עצמו מבית חולים כדי לחזור ליחידתו ולשוב להילחם היה עלול למצוא את עצמו רשום כבוגד ולשאת בעונש. בכמה מקרים היתה רשלנות הקצינים מכוונת .לפעמים לא דּווח על מותם של חיילים כדי להמשיך ולקבל את מנות המזון שלהם ,שיטה שימיה כימי הצבאות המאורגנים, 24 אבל עכשיו היא הוגדרה כ"רשלנות פלילית בניהול רשומות צבאיות". ראוי בהחלט לזכור את הודאתו של דוברונין בקשיים הסטטיסטיים כשמתבוננים במניין העריקות בספטמבר 446 ,במספר 25.אין שם אזכור של הקטגוריה השנייה, "מַעבר לשורות האויב" .אבל אפילו הדוחות של חזית סטלינגרד עצמה על עריקות קבוצתיות מלמדים על חומרת הבעיה .לדוגמה ,אחרי ש‑ 23איש מגדוד אחד ערקו במשך שלושה לילות ,הוקם "אזור מגן ...לפני הקו הקדמי" ,וקצינים "עמדו [בו] על 26 המשמר 24שעות ביממה". פציעה עצמית נחשבה כעריקה בדרכי הונאה .חייל מדיביזיית רובאי הגווארדיה 13של רודימצב ,שנחשד כי ירה בכף ידו שלו ,נלקח לתחנת חבישה .הוא ניסה לברוח בחושך כשנפתחה עליה אש ארטילרית גרמנית ,אבל נגרר בחזרה .ועדה של רופאים בדקה אותו וקבעה שהפציעה היתה עצמית ,והאיש הוצא להורג לעיני קהל חיילים מגדודו .אפילו קצינים הואשמו בפציעה עצמית .סגן בן 19מדיביזיית הרובאים ,196שהואשם כי ירה בכף ידו השמאלית בתת‑מקלע ,הוצא להורג לפני קהל של קצינים מעוצבתו .מהדוח משתמע ,בהיגיון רחוק מלשכנע ,שאשמתו היתה 27 ברורה מאליה -שהרי הוא "ניסה להסתיר את פשעו תחת תחבושת". נראה שהמִתחלים שויכו לאותה קטגוריה 11" .חיילים בבית חולים צבאי התחזו לחירשים‑אילמים" ,דיווח דוברונין 28,והוסיף בשביעות רצון זעופה" :אך ברגע שהוועדה הרפואית החליטה שהם כשירים למילוי תפקידם הצבאי ,ומסמכיהם הועברו לבית דין צבאי ,הם התחילו לדבר". הפגיעה העצמית הקיצונית מכול היתה התאבדות .השלטונות הסובייטיים, בדומה לוורמאכט ,הגדירו אותה כ"סימן לפחדנות" או כתוצאה של "מצבי רוח לא בריאים" 29.אפילו הגדרת הפחדנות לבשה צורות רבות .טייס אחד ,שנטש את מטוסו הבוער ,קרע את תעודת המועמד לחברות במפלגה הקומוניסטית שהיתה עמו מיד אחרי נחיתתו ,משום שחשב שהוא צנח מאחורי קווי הגרמנים .בשובו לבסיס האשים אותו הקומיסר בפחדנות ,לפי פקודה מס' 270של סטלין ,אף על פי שהתעמולה הסובייטית הרחיבה את הדיבור על כך שהגרמנים מוציאים להורג קומוניסטים בו במקום. הנקוו"ד והמחלקה הפוליטית של חזית סטלינגרד שיתפו פעולה במהודק בטיפולם בכל רמז לפעילות "אנטי‑סובייטית" .לדוגמה" ,אנשים שנמצאו ברשותם
תירב־ילעבו םידגוב
165
עלונים גרמניים נמסרו לידי הנקוו"ד" 30.היה מסוכן להרים עלון שהוטל ממטוס, אפילו כדי לגלגל סיגריית מחורקה .חייל שיצא מכליו ואמר למפקדו מה דעתו עליו ועל הצבא האדום היה צפוי לאישום על "תעמולה קונטרה‑מהפכנית" או על "אי‑אמונה בניצחוננו" .רב"ט ק' מדיביזיית הרובאים 204הוצא להורג על "הכפשת מנהיגי הצבא האדום והשמעת איומים טרוריסטיים נגד מפקדו הישיר" 31.מותחי ביקורת על המשטר הוסגרו לנקוו"ד ,כפי שקרה לשני חיילים מארמיה .51אחד מהם "הפיץ את דברי הפשיסטים על כך שהעובדים בקולחוזים כמוהם כעבדים" ,והשני אמר ש"התעמולה הסובייטית משקרת כדי להעלות את המוראל בצבא". מקרים של "פעילות אנטי‑סובייטית" ,שטופלו ברוב המקרים כזהים לפשע הקרוי "בגידה במולדת" ,היו כנראה נדירים יחסית בקו הקדמי .בדרך כלל נהגו הקצינים לפי העצה הלא פורמלית שהיתה מקובלת על הצבא הרוסי ב‑" :1812כשהחיילים מקטרים ,מוטב שהקצינים לא יקשיבו" 32.רובם הבינו שבמלחמה ,כשהאנשים ניצבים בפני המוות ,יש להם צורך לומר את אשר על לבם .בקרב אחים לנשק בקו הקדמי, חיילים לא היססו מלמתוח ביקורת על השלומיאליות ,השחיתות וההתעמרות של אנשי המפלגה הקומוניסטית .בתנאים של סכנת מוות מתמדת הצפויה בכל רגע, הם לא נתנו את דעתם לקומיסרים ולמלשיני המחלקה המיוחדת .חפירותיהם היו קרובות מאוד לחפירות הגרמניות ,ודומה שהם לא מצאו הבדל גדול בין כדור אויב לבין מתנתה הסופית של המדינה הסובייטית" ,תשעה גרמים של עופרת" 33 מהנקוו"ד. ‑ רוב המקרים המדּווחים של פעילות אנטי סובייטית התרחשו מאחורי הקווים. טירונים שאך זה הגיעו ,אם החלו להתאונן ,היו צפויים יותר להלשנה מצד חבריהם מגויסי החובה .תושב סטלינגרד בגדוד האימונים ,178שהעז לומר כי הם יקפאו מקור וירעבו עד מוות בבוא החורף ,נעצר מיד "הודות לתודעתם הפוליטית של הטירונים ק' וי'" 34.הפרנויה של הנקוו"ד השתרעה הרחק לאחור ,אל יחידות התובלה וההנדסה של חזית סטלינגרד בגדה המזרחית של הוולגה 12 .חיילים וחמישה קצינים ,שניים מהם קצינים בכירים ,נעצרו באוקטובר על "פעילויות אנטי‑סובייטיות בעלות אופי תבוסתני"" .רוב העצירים היו במקורם תושבי השטחים הכבושים" ,הוסיף הדוח ואף טען ,למען הסדר הטוב ,שהיתה להם תוכנית "לבגוד במולדת ולהצטרף לאויב". דיווחי העיתונות ,שסיפרה כי הפרֹונטֹובנ ִיקִי (חיילי הקו הקדמי) דיברו בהתלהבות בחפירותיהם על מנהיגותו של החבר סטלין הגיבור ,ויצאו לקרב בקריאות זא סטלינה! (למען סטלין!) ,היו תעמולה ותו לא .יורי ּבֵלָש ,חייל‑משורר ,כתב את החרוזים הבאים:
166
"לרוגה־תרה ריעה"
יש לומר ביושר‑ בחפירות ,הדבר האחרון שחשבנו עליו 35 היה סטלין.
עם כל מאמציה של העיתונות הסובייטית להעלות על נס מעשים של גבורה אישית, הזלזול המוחלט של השלטונות בחייל היחיד בא על אימותו הברור במסכת התעמולה שאפפה את הקרב על סטלינגרד .העיתונים אימצו את הסיסמה שטבע כנראה צ'ויקוב בישיבת המועצה הצבאית" :כל אחד חייב להפוך לאבן מאבני העיר" .אחד מקציניו של צ'ויקוב הוסיף בהתפעלות שארמיה " 62ליכדה את אבני העיר ,בהשראת סטלין, כמו בטון חי" 36.נימה זו באה לביטויה העליון באנדרטה המפלצתית שהוקמה אחרי המלחמה על ראש ממאייב קורגן ,המציגה בכוונה שקולה את דמויות חיילים בין ההריסות בתבליט של לבֵנים .זוהי אנדרטה לברית המועצות ,לא לחיילים עצמם, שכן הם הפכו למעשה לצבא טֵָרקֹוטָה מעין זה שהיה לאותו קיסר סיני. אפילו המדיניות המנהלתית היומיומית מאמתת את הרושם שהחיילים נחשבו פריטים מִתּכלים .נעליים חדשות ,מדים חדשים וציוד חדש נשמרו לארמיות החדשות שהלכו וקמו בעורף .חיילי הקו הקדמי בסטלינגרד לא קיבלו תחליפים מהאפסנאות ,אלא מגופות חברים שנהרגו .שום דבר לא התבזבז בקבורה .אנשים אפילו נשלחו בלילה לשטח הפקר כדי להפשיט גופות מבגדיהן התחתונים .מראה האחים לנשק שהושארו עירומים למחצה בשטח קומם רבים .כשהגיע החורף במלוא עוזו ,חליפות ההסוואה הלבנות נעשו יקרות מפז .חייל שנפצע השתדל לפשוט את חליפתו הלבנה לפני שתוכתם בדמו .לא אחת אירע שחייל פצוע קשה ,שלא הצליח לפשוט את חליפת ההסוואה מעליו ,התנצל על הכתמים בפני אלה שלקחו אותה ממנו. גרוסמן ,שצפה היטב בבני ארצו בסטלינגרד ,דחה מכול וכול את הרעיון כאילו הם התבהמו עד כדי אדישות" .החיים אינם קלים לרוסי" ,כתב" 37,אבל בלבבו ,אין הוא חש שכל זה בלתי‑נמנע .במהלך המלחמה בחזית ,הבחנתי רק בשני סוגים של רגשות כלפי המתרחש :אופטימיות שלא תיאמן או עוגמה מוחלטת .איש אינו יכול לשאת את המחשבה שהמלחמה עתידה להימשך זמן רב ,ואם אומר מי שרק חודשים על חודשים של עבודה קשה יביאו ניצחון ,איש אינו מאמין לו" .האמת היא שבקרב כה מר ,אדם יכול לחשוב רק על הישארות בחיים עד סוף היום הזה או אף השעה הזאת .צפייה קדימה ,אל נקודה כלשהי מעבר לכך ,היתה בגדר חלום מסוכן. לחיילים היתה לפחות איזו תכלית ,והם קיבלו מנות מזון באורח סדיר למדי ,כדי שימשיכו לחתור אליה .לאזרחים הלכודים בסטלינגרד לא היה מאומה .כיצד נשארו
תירב־ילעבו םידגוב
167
בחיים בחורבות העיר יותר מ‑ 10,000מהם ,ובכלל זה 1,000ילדים ,אחרי חמישה חודשים של קרב? זהו החלק המדהים ביותר של סיפור סטלינגרד. מקורות סובייטיים טוענים שבין 24באוגוסט -היום שאחרי ההפצצה האווירית הראשונה ,שאז הורשו סוף‑סוף תושבי סטלינגרד לחצות את הוולגה -לבין 10בספטמבר פונו 300אלף אזרחים לגדה המזרחית .היה זה מספר רחוק מאוד מלהניח את הדעת ,בהתחשב בכך שאוכלוסיית העיר תפחה פלאים לפני כן .מה שהמקורות הללו לא הודו בו בשעתו הוא שהרבה יותר מ‑ 50אלף אזרחים נלכדו בגדה המערבית ,בין השאר בגלל שליטת הנקוו"ד בחציית הנהר. הפינוי הרשמי האחרון היה אנדרלמוסיה טרגית .ההמון היה עצום .היו בו משפחות רבות שלא הורשו לצאת את העיר קודם לכן ,לרוב בלי סיבה של ממש, וקיבלו את הרשות רק ברגע האחרון .העומס על ספינת הקיטור הגיע לממדים מסוכנים ,ונאסר על אנשים נוספים לעלות עליה .הנשארים על המזח מאחור צפו במעבורת המתרחקת ,ואמרו נואש לחייהם ,אלא שאז" ,רק 50מטרים מהמזח ,פגעה בה פצצה" 38והיא טבעה ,אפופת להבות ,לנגד עיניהם. אזרחים רבים לא יכלו אפילו להגיע אל גדת הנהר ,משום שנלכדו מאחורי קווי הגרמנים עקב התקדמותה המהירה של הארמיה השישית .ב‑ 2בספטמבר 1942פקד היטלר לפנות מסטלינגרד את כל תושביה ,אבל מסע הפינוי הראשון מהעיר היה ספונטני ,לאו דווקא מאורגן .טור ארוך של פליטים יצא מהעיר מערבה ,אל שטח הכיבוש הגרמני ,ב‑ 14בספטמבר ,עם החפצים המעטים שנותרו לתושבים ,נישאים במריצות או במזוודות עשויות קרטון .כתב צבאי גרמני ראה אזרחים שנקלעו לאש תותחים הופכים לעיסה מדממת של גוויות ובגדים קרועים ,והבחין ביד כרותה שנלכדה בין חוטי הטלגרף ממעל .אבל אפילו לאלה שהגיעו למקום מבטחים בשטח הגרמני לא היה סיכוי למצוא מזון .חיילים מהארמיה השישית כבר עסקו במלאכת ההפקעה והקציר של כל היבולים באזור ,לצורכי עצמם .אפילו איכרים קוזקים, קצתם אנשי המשמרות הלבנים לשעבר ,שקידמו את פני משחרריהם הגרמנים בלחם ובמלח ,איבדו את כל בהמותיהם והדגן שלהם במסע השוד הזה. מראה הפליטים עורר בכמה מקרים בלבול מחשבתי מוזר ,כפי שגילה נ ַגד בכיר מדיביזיית החי"ר ,295בלי משים ,במכתב הביתה" .היום ראיתי פליטים רבים שבאו מסטלינגרד .חיזיון בל יתואר של מסכנּות .ילדים ,נשים ,זקנים -בגילו של סבא רובצים כאן לצד הדרך בבגדים קלים בלבד ובלי שום הגנה מפני הקור .אף שהםאויבינו ,זה היה מזעזע קשות .משום כך איננו יכולים אלא להודות לפיהרר שלנו ולאלוהים הטוב על שעדיין נחסכה ממולדתנו אומללות נוראה שכזאת .כבר ראיתי יגונות רבים במהלך המלחמה הזאת ,אבל רוסיה עולה על כולם ,לחלוטין .ומעל הכול 39 סטלינגרד .את לא תביני זאת -איש אינו אמור לראות זאת".
168
"לרוגה־תרה ריעה"
הנשים והילדים שנשארו מאחור באלפיהם הרבים מצאו מקלט במרתפי החורבות, במנהרות ביוב ובמערות שנחפרו בגדות תלולות .נראה שהיו אפילו אזרחים שהסתופפו במכתשי פגזים בממאייב קורגן ,בעיצומה של הלחימה הקשה ביותר שם. רבים ,כמובן ,לא נשארו בחיים .סימונוב ,בביקורו הראשון ,היה המום" .חצינו גשר מעל אחד הערוצים המבתרים את העיר .לעולם לא אשכח את המראה שנגול לפני. ערוץ זה ,שנמתח לימיני ולשמאלי ,היה שוקק חיים ,ממש כמו תל נמלים מנוקב במערות .רחובות שלמים נחפרו בשני הצדדים .פתחי המערות היו מכוסים בקרשים 40 ובסמרטוטים חרוכים .הנשים עשו שימוש בכל דבר שיכול להביא תועלת". הוא כתב על הסבל "שכמעט לא יתואר" של כל הנמצאים בסטלינגרד ,חיילים כאזרחים ,אם כי חש להתנער מכל שמץ של סנטימנטליות " -אין ברירה בדברים האלה :המאבק מתנהל על החיים ועל המוות" - 41ומיד עבר לתיאור גווייתה של אישה שטבעה ונסחפה אל גדת הוולגה ,נאחזת בקורה חרוכה "באצבעותיה החרוכות והמעוותות .פניה הושחתו :הסבל שידעה בטרם גאל אותה המוות היה בלתי‑נסבל בוודאי .הגרמנים עשו זאת ,הם עשו זאת לנגד עינינו .ואל להם לבקש רחמים מאת אלה שחזו בדבר .אחרי סטלינגרד ,לא נדע עוד רחמים". מציאת מקום מחסה עמדה בראש סדר העדיפויות ,אבל האזרחים נאלצו להתמודד גם עם חוסר כל אפשרות ,למעשה ,להשיג אוכל ומים .כל אימת ששככו ההפגזות הגיחו נשים וילדים מבורות באדמה כדי לקצץ נתחי בשר מסוסים מתים ,בטרם יפשיטו כלבים חסרי בית ועכברושים את הפגר עד עצמותיו .מלקטי המזון העיקריים היו ילדים .הם היו צעירים יותר ,קטנים וזריזים יותר ,והיה קשה יותר לפגוע בהם. הם התגנבו בלילה אל ממגורת הדגן השרופה קשות מדרום לצריצה ,שנפלה בסופו של דבר לידי הגרמנים .שם עלה בידיהם בדרך כלל למלא שקים או תרמילים בחיטה חרוכה ולחמוק מהמקום ,אבל זקיפים גרמנים ,שהגנו על הממגורות לצורכי צבאם שלהם ,ירו באחדים מהם .אלה שניסו לגנוב פחיות של מנות קרב מהצבא הגרמני נורו לאלתר ,גם בסטלינגרד וגם בעורף. חיילים גרמנים ניצלו את יתומי סטלינגרד בעצמם .צרכים יומיומיים ,כמו מילוי מימיות ,היו מסוכנים מדי ,לנוכח הצלפים הסובייטים האורבים לכל תנועה .לכן הטילו על ילדים וילדות רוסים ,בהבטחה של פיסת לחם ,לקחת את המימיות שלהם אל גדת הוולגה ולמלא אותן .כשהתברר הדבר לסובייטים ,ירו חיילי הצבא האדום בילדים שביצעו את המשימות הללו .תקדים לאכזריות חסרת הרחמים הזאת נקבע עוד בימיו הראשונים של המצור על לנינגרד ,שם השתמשו חיילים גרמנים באזרחים כמגינים אנושיים .סטלין פקד מיד על אנשי הצבא האדום להרוג כל אזרח שיציית לפקודות הגרמנים ,גם אם עשה זאת מאונס ולא מרצון .ההוראה בוצעה בסטלינגרד ככתבה וכלשונה" .האויב" ,דיווחה דיביזיית רובאי הגווארדיה " 42,37אילץ אזרחים
תירב־ילעבו םידגוב
169
לצאת קדימה כדי לגרור לאחור גופות של חיילים וקצינים גרמנים הרוגים .חיילינו פתחו באש על כל המנסים לגרור גופות של פשיסטים ,יהיו מי שיהיו" .ילדים אחדים היו בני מזל יותר מחבריהם .הם הסתפחו לחטיבות ולמפקדות סובייטיות .רבים מהם שימשו כרצים ,כסיירים או כמרגלים ,ואילו היתומים הקטנים יותר ,חלקם רק בני ארבע או חמש ,היו פשוט בני טיפוחים. מפקדת הארמיה השישית הקימה שני פיקודים אזוריים ,אחד למרכז העיר ולצפונה ,השני לחלק העיר שמדרום לצריצה .בכל אחד מהם הוצבה פלוגה של פֶלדז ַ'נדָ ארמִֵרי (משטרה צבאית) שהיתה אחראית ,בין השאר ,לשמירה מפני מעשי חבלה ולרישום האזרחים ופינוי ָם .ניתנה הוראה לירות בכל מי שנמנע מלהירשם .יהודים נצטוו לענוד טלאי צהוב על שרווליהם .הפלדז'נדארמרי פעלה בתיאום הדוק עם משטרת ביטחון השדה בפיקודו של וילהלם מִֵריץ .אחד מקציני הפיקוד האזורי ,שנפל בשבי הסובייטים במהלך הקרבות ,הודה בחקירתו שמשימתם כללה גם בחירת אזרחים "מתאימים" 43למשלוח לעבודות כפייה בגרמניה ,וכן מסירת פעילים קומוניסטים ויהודים לס"ד .מקורות סובייטיים טוענים שהגרמנים הוציאו להורג יותר מ‑ 3,000אזרחים במהלך הלחימה ,ושעוד 60אלף אזרחים מסטלינגרד הועברו לתחומי הרייך ,לפי פקודת היטלר ,כעובדי כפייה .מספר היהודים והקומוניסטים שהסגירה הפלדז'נדארמרי לס"ס לא נמסר .זונדרקומנדו 4aשנע בעקבות הארמיה השישית המתקדמת הגיע לנ ִיז'נ ֶה‑צִ'ירסקָאי ָה מאחורי קורפוס הפנצר XXIVב‑ 25באוגוסט ,ובלי להתמהמה טבח ילדים מלוא שתי משאיות" ,מרביתם בגיל שש עד 44."12אנשי הס"ס הללו גם הוציאו להורג כמה בעלי תפקידים קומוניסטים ומודיעים של הנקוו"ד שהקוזקים הלשינו עליהם; משפחותיהם ה"קּולָאקיות" סבלו קשות מידי המשטר .הזונדרקומנדו נשאר בסביבות סטלינגרד עד לשבוע הרביעי של ספטמבר. פינוי גדול של אזרחים התנהל ב‑ 5באוקטובר ,והפינוי האחרון נעשה בתחילת נובמבר .קבוצות של אזרחים נבררו להעמסה על קרונות בקר במסוף מסילת הברזל, ומשם הוסעו לעורף .אומללות הפליטים היתה גלויה לכל עין .הנבונים מביניהם לקחו שמיכות רבות ככל שמצאה ידם ,להחלפה תמורת מזון בשבועות שלאחר מכן. תושבי סטלינגרד הללו הוצעדו תחילה למחנה מאולתר ליד הכפר וֹורֹוּפֹונֹובֹו (כיום גֹורקֹובסקי) ,ובהמשך למחנות אחרים במִָרינקֹובָה ,בקלץ' ובניז'נה‑צ'ירסקאיה. היחס שזכו לו היה בכל זאת פחות גרוע מיחסם של הגרמנים לשבויי המלחמה הסובייטים .בכלוב ליד גּומָרק נמצאו ב‑ 11בספטמבר מעל 2,000שבויים ,רובם מגדודי המיליציה של הפועלים .הקצינים מביניהם נאלצו להשליט סדר ,באגרופים במידת הצורך ,בעת שהושלך מזון מעבר לגדר התיל .לא ניתנו שום שירותי רפואה.
170
"לרוגה־תרה ריעה"
רופא סובייטי עשה כמיטב יכולתו למען הפצועים ,אבל "במקרים חסרי סיכוי ,לא 45 נותר לו אלא לגאול אותם מייסוריהם". איסופי האזרחים הבאים היו ברוטליים יותר .בסופו של דבר" ,המון שחור ענקי" 46גורש אל השלגים הראשונים .קבוצה אחרונה זו של תושבי סטלינגרד, הגדולה מכולן ,הוצעדה אל קַרּפֹובקָה ומחנות אחרים .התנאים שם היו מזעזעים. אפילו השם "מחנה" היה רק לתפארת המליצה ,משום שהיו אלה רק מכלאות חשופות ,מוקפות תיל דוקרני ,בסטפה הפתוחה .לא היו צריפים .הכלואים ניסו לחפור בורות באדמה בידיים ריקות כדי להינצל מהרוחות הצורבות ,ושם הצטנפו יחדיו .בליל 7בנובמבר ,יום השנה למהפכה ,חגגו הכלואים הסובייטים בשירה חרישית בינם לבינם ,אבל בעצם הערב ההוא החל לרדת גשם זלעפות .לקראת בוקר צללה הטמפרטורה במהירות והביאה עמה כפור קשה; הם רעדו מקור באין שליטה בבגדיהם הלחים .רבים מתו .בבור אחד ,האֵם שהסתופפה ליד ולנטינה נ ֶפיֹודֹובָה ישבה ולפתה בידיה את בנה התינוק ,בעוד בתה התינוקת יושבת על ברכיה :הילדה ניצלה ,אבל הילד מת בזרועותיה .דודנה של נפיודובה ,נער צעיר, קפא למוות בלילה ההוא. ‑ שומרי המחנות האלה היו ברובם אוקראינים במדים גרמניים .כ 270אלף אוקראינים גויסו ממחנות השבויים עוד לפני 31בינואר 47.1942אחרים היו אזרחים מתנדבים .הפיקוד האזורי בסטלינגרד ,לדברי אחד מדוחות הנקוו"ד ,העסיק 800 צעירים אוקראינים ,לובשי מדים ונושאי נשק ,בתפקידי שמירה וליווי 48.רבים מהאוקראינים היו ּבּולּבֹובִיצִי ,לאומנים ימנים קיצונים שנשאו את שמו של טָָרס ּבּולּבָה ,ויחסם לקורבנותיהם היה נורא .עם זאת ,לא כל השומרים היו אכזריים .חלקם הניחו לכלואים להימלט ,תמורת שוחד ,אם כי הפלדז'נדארמרי צדה את הנמלטים עד מהרה בסטפה הפתוחה .אלא שבמחנה מורוזובסק ניצלה משפחת גֹונצָ'רֹוב -אם, סבתא ושני ילדים -הודות לנדיבות לבו של רופא גרמני ,שהסדיר את העברתה למשק חקלאי סמוך ,משום שניקולאי בן ה‑ 11סבל מכוויות כפור חמורות. אשר לאלפים שעדיין הצליחו להימנע ממבצעי התפיסה בעיר ,הם ניהלו חיים תת‑קרקעיים מתחת להריסות " -איש אינו יודע כיצד" 49.כמעט כולם חלו בגלל הרעלת מזון או שתיית מים מזוהמים .בפאתי העיר התגנבו ילדים החוצה לעת לילה, כמו חיות השדה ,ללקט שורשים וגרגרי בר .רבים התקיימו במשך שלושה או ארבעה ימים על חתיכת לחם מעופש שקיבלו מחייל גרמני או סובייטי ,תלוי היכן עבר הקו. נשים רבות נאלצו להציע את גופן הצמוק ,כדי להישאר בחיים או להאכיל עולל. היו אפילו שמועות על בתי בושת מאולתרים בחורבות .בכמה מקרים התפתחה מעין אהבה בין נשים סובייטיות לחיילים גרמנים ,בתנאים חסרי הרחמים האלה. כמעט בכל המקרים הסתיים הקשר באסון .אישה מסטלינגרד הואשמה על "איתות
תירב־ילעבו םידגוב
171
לאויב בממחטה לבנה" 50,ובעקבות זאת התגלה שהיא "החביאה שלושה פשיסטים" במרתף ביתה .היא נמסרה לידי הנקוו"ד ,ושלושת החיילים הגרמנים נורו בו במקום. בגזרות שמחוץ לעיר עצמה ,מספר השבויים הגרמנים שנקטלו עם תפיסתם הלך ופחת ,שכן המודיעין הצבאי הסובייטי נעשה מתוחכם יותר .הצורך שלו במידע מדויק מפי שבויים גבר שבעתיים באוקטובר ,כשהתחילו ז'וקוב ומטהו לתכנן התקפת‑נגד גדולה. חקירת השבויים הגרמנים שנפלו לידי הסובייטים ,שנערכה על פי רוב יום אחרי תפיסתם ,התנהלה לפי מתכונת קבועה למדי 51.המטרה העיקרית היתה זיהוי יחידותיהם והערכת מצבתן הנוכחית ,מצב האספקה והמוראל .השבויים הגרמנים נשאלו גם שאלות כגון האם היו חברים בנוער ההיטלראי? מה ידוע להם על הכנות ללוחמה כימית? אילו פעולות פרטיזניות ידועות להם ,משמועה או מכלי ראשון? עד כמה אפקטיביים היו עלוני התעמולה הסובייטית? מה אמרו להם קציניהם על הקומוניסטים? מה היה ציר ההתקדמות של הדיביזיה שלהם מאז יוני ?1941 (הכוונה היתה לברר אם אפשר לקשרם עם פשעי מלחמה באזורים שבהם עברו ).אם היה השבוי בן למשפחת איכרים ,האם יש שבויים סובייטים שעובדים את אדמתה בבית? מה שמותיהם? מכתבים מהבית נלקחו מהם ,כדי לראות אם אפשר למצוא בהם רמזים למצב המוראל האזרחי בגרמניה .בשלהי הקיץ ובסתיו של ,1942אחרי "הפצצות 1,000המטוסים" של חיל האוויר הבריטי ,התעניינו חוקרי הנקוו"ד במיוחד בהשפעתן על המוראל ,הן בקרב האזרחים בבית הן בקרב החיילים בחזית .בהמשך הזמן ,כשהתברר לנקוו"ד ,למרבה תדהמתו ,מה רבים היו האזרחים הסובייטים, ובעיקר חיילי הצבא האדום לשעבר ,שהסתפחו לצבא הגרמני ,ניסו החוקרים לברר מפי השבויים כמה מאלה היו בכל פלוגה. שבויים רבים ,בשאיפתם האינסטינקטיבית להציל את חייהם ,אמרו את מה שהם חשבו שהסובייטים רוצים לשמוע .בכמה מקרים היתה זו אפילו האמת" .חיילים ותיקים" ,אמר רב"ט אחד" 52,לא מאמינים לתעמולה שגבלס דוחף לנו לראש .אנחנו זוכרים את הלקחים הבלתי‑נשכחים של ."1918באמצע ספטמבר כבר הודו שבויים גרמנים בגלוי בפני חוקריהם הסובייטים שהם וחבריהם "פוחדים מהחורף המתקרב". רבות מחקירות השבויים נערכו על ידי סרן ניקולאי ד' דִ יאַטלֶנקֹו מהנקוו"ד ,דובר גרמנית שהועבר למחלקה השביעית של חזית סטלינגרד .סא"ל קפלן ,לעומת זאת, סגן קצין המודיעין של ארמיה ,62נאלץ לחקור את השבויים בעזרת המתורגמן שלו, דֶ רקָצ'ֹוב .קפלן לא הוציא רגע לבטלה כשניגש למלאכתו .רב"ט פצוע קשה גילה לו שלדיביזיית הפנצר 24נותרו 16טנקים בלבד ,וקפלן רשם בשולי העמוד" :החקירה לא הושלמה מפני שהאיש מת מפצעיו כעבור שעה קלה".
172
"לרוגה־תרה ריעה"
קפלן ,שהיה מודע לחיכוכים בין הארמיות הגרמניות לרומניות ,התעניין גם ביחסים המתוחים בתוך הוורמאכט .שבויים אוסטרים ,שאולי קיוו ליחס טוב יותר ,התאוננו על התנהגותם של קצינים גרמנים שהפלו אותם לרעה .צ'כי בן 32מדיביזיית הפנצר ,24שנפל בשבי ב‑ 28בספטמבר ,היה מוכן אפילו להתנדב ולהילחם למען ברית המועצות .אבל בראש מעייניו של מודיעין הצבא האדום עמדה באותה עת יצירת הערכה מדויקת של תלות הגרמנים בדיביזיות של המדינות שתמכו 53 בגרמניה ,בחזית הדון ובסטפה הקלמיקית. באותם ימים נחרדו כמה מפקדי חטיבות גרמנים למראה התגבורות שקיבלו .אחד מהם ,בדיביזיית הפנצר ,14כתב שיש צורך לנקוט "אמצעים נמרצים ביותר" כדי 54 לתקן את "חוסר כוח הרצון והגבורה". עם זאת ,נקודת התורפה העיקרית נותרה כשהיתה :כוחות המדינות שתמכו בגרמניה ,שהוצגו כארמיות מלאות במפת המצב של היטלר .המוראל של האיטלקים, הרומנים וההונגרים כאחד זועזע עקב פשיטות פרטיזנים מבודדות על הרכבות שהובילו אותם לחזית .לא עבר זמן רב בטרם החלו לסבול קשות מתקיפות אוויריות סובייטיות ,גם אם מספר הקורבנות שאלה הפילו היה זעום .וכשהיה עליהם להתמודד עם התקפות קרקעיות סובייטיות ,בסיוע רקטות קטיושה ששוגרו מ"עוגבי סטלין" ,החלו החיילים לתהות מה יש להם לחפש שם. מטוסים סובייטיים הטילו עלונים כתובים בהונגרית ,באיטלקית וברומנית, לשכנע את חיילי המדינות שתמכו בגרמניה שאל להם למות שלא לצורך למען הגרמנים .תעמולה זו השפיעה יותר מכול על בני מיעוטים לאומיים .הסרבים והרּותֵנים שגויסו לכוחות ההונגריים היו המּועדים ביותר לערוק" .כיצד נוכל לתת אמון באלה שאינם הונגרים?" כתב רב"ט בלוג ביומנו 55.מודיעין הצבא האדום דיווח למוסקבה שכמה קבוצות קטנות הגו תוכניות לערוק בצוותא עוד לפני שהגיעו לחזית .כשתקפו אותם הסובייטים ,הם התחבאו בחפירותיהם עד שיוכלו להרים ידיים וליפול בשבי. עריק רּותֵני מחטיבה אחרת דיווח בחקירתו על ידי הנקוו"ד שרוב חבריו לנשק מתפללים ש"אלוהים ישאיר אותי בחיים" במשך "ימים שלמים כשהם יושבים בחפירותיהם .רוב החיילים לא רוצים להילחם ,אבל מפחדים לערוק ,כי הם מאמינים 56 לסיפורים של הקצינים שהרוסים יענו אותם ויוציאו אותם להורג". אחת הבעיות העיקריות של הארמיות של המדינות שתמכו בגרמניה היתה הבלבול .יחידות הקו הקדמי הופגזו והופצצו פעם אחר פעם על ידי המדינות 57 שתמכו בגרמנים" .יעזור לנו אלוהים ויקצר את הקרב הזה" ,כתב רב"ט בלוג. "כולם מפציצים ומפגיזים אותנו" .כעבור כמה ימים כתב" :אלוהים אדירים ,הפסק
תירב־ילעבו םידגוב
173
את המלחמה הנוראה הזאת .אם יהיה עלינו להשתתף בה עוד הרבה זמן ,עצבינו יתמוטטו ...האם נזכה שוב ליום א' נאה ונעים בבית? האם יזדמן לנו שוב להישען על שערינו? האם יזכרו אותנו בבית?" המוראל נעשה כה שפוף ,עד ששלטונות הצבא ההונגריים אסרו על החיילים לשלוח מכתבים הביתה ,פן יגרמו אי‑שקט חמור בבודפשט .אפילו שוחד לא פעל .לפני ההתקפה הבאה רוממו את רוח החיילים "בארוחה הכי טובה שבגדר האפשר -טבלאות שוקולד ,שימורים ,שומן ,סוכר וגולאש" ,אבל רובם סבלו קשות מכאבי בטן בעקבות זאת ,מפני ש"אנשים כאן אינם רגילים לסעודה כזאת". "הרוסים הם צלפים מעולים" ,כתב בלוג ב‑ 15בספטמבר" 58.אלוהים ,שמור עלי שלא אהיה המטרה שלהם .אנחנו עומדים מול היחידות הרוסיות הכי טובות", הוסיף הרב"ט ,שלא עמד לרשותו מידע מודיעיני טוב" ,רובאים סיבירים בפיקודו של טימושנקו .קר לנו ,אבל עוד לא הגיע החורף .מה יקרה בחורף אם ישאירו אותנו כאן? עזרי לנו ,הבתולה הברוכה ,לחזור הביתה" .המילים שכתב למחרת היום -עוד תחינה "לאלוהים ולבתולה הברוכה" -היו האחרונות .יומנו של בלוג ,שנלקח מעל גופתו ליד גדת הדון ,תורגם לרוסית כעבור כמה ימים במפקדת חזית דרום‑מערב של גנרל ניקולאי וָטּוטִין ונשלח למוסקבה. הארמיה השמינית האיטלקית ,שהחזיקה באגף הדון בין ההונגרים לבין הארמיה השלישית הרומנית ,הדאיגה את הגרמנים עוד משלהי אוגוסט .מפקדת הפיהרר נאלצה להסכים שיש להשתמש בקורפוס הצבא XXIXכ"מחוך" לחיזוק מערך ההגנה האיטלקי .היא יעצה את העצה הבאה לקציני הקישור" :עליכם לנהוג בהם בנימוס ,ויש צורך בהבנה פוליטית ופסיכולוגית ...החייל האיטלקי ,שגדל באקלים ובסביבה של איטליה ,שונה מהחייל הגרמני .מצד אחד ,האיטלקים מתעייפים מהר יותר ,ומצד שני הם תוססים יותר .אסור לכם לנהוג בהתנשאות כלפי בעלי‑בריתנו האיטלקים שבאו לכאן בלי פחד ,לתנאים קשים ולא מוכרים ,כדי לעזור לנו .אל תקראו להם בשמות גנאי ,ואל תהיו בוטים כלפיהם" 59.אבל שום מידה של הבנה לא הועילה לשנות את חוסר ההתלהבות הגלוי של האיטלקים למלחמה .סמל אחד, שנשאל על ידי מתורגמן סובייטי מדוע נכנע כל הגדוד שלו בלי שירה כדור אחד, 60 השיב בהיגיון אזרחי איתן" :לא ירינו בחזרה כי חשבנו שזו תהיה טעות". הארמיה השישית ,בהפגנה של אחדות אנטי‑קומינטרנית ,אפילו סיפחה יחידה של אחת המדינות שתמכו בגרמניה ,חטיבה 369הקרואטית ,לדיביזיית הרובאים 100 האוסטרית .ב‑ 24בספטמבר הגיע בטיסה הּפֹוגלָבנ ִיק* של קרואטיה ,ד"ר אַנטֶה ּפָבֵלִיץ', *
המונח המקביל ל"פיהרר" בקרואטית[ .המתרגם]
174
"לרוגה־תרה ריעה"
לביקור אצל חייליו ולחלוקת עיטורים .גנרל פאולוס קידם את פניו ,עם משמר כבוד של כוחות קרקע של הלופטוואפה. מבחינה אסטרטגית ,העוצבות החשובות ביותר מצבאות המדינות שתמכו בגרמניה היו שתי הארמיות הרומניות ,בשני אגפי הארמיה השישית של פאולוס. לא זו בלבד שהן לא היו מצוידות כראוי ,אפילו מצבותיהן לא היו מלאות. המשטר הרומני ,שהיטלר לחץ עליו לספק יותר חיילים ,גייס למעלה מ‑2,000 פושעים -אזרחים שנידונו למאסר על אונס ,ביזה ורצח .מחציתם נשלחו לגדוד העונשין המיוחד 61,991אבל העריקים היו כה רבים ,בעקבות המגע הראשון עם האויב ,שהיחידה פורקה ,ושאריתה הועברה לדיביזיית החי"ר 5בחזית הדון ,מול סרפימוביץ'. נראה שהקצינים הרומנים גילו פחד פרנואידי מפני הסתננות אויבים לעורפם. התפרצויות של דיזנטריה עוררו חשדות שגבלו בוודאות" .סוכנים רוסים" ,נאמר בחוזר שהפיצה דיביזיית החי"ר הרומנית " 62,1מבצעים הרעלה המונית בעורף כדי לגרום לקורבנות בקרב אנשינו .הם משתמשים בזרניך ,שגרם אחד ממנו מספיק להמתת עשרה בני אדם" .לפי הטענה ,הרעל הוצפן בקופסאות גפרורים ,וה"סוכנים" זוהו כ"נשים ,טבחים ועוזרים הקשורים לאספקת המזון". הגרמנים בכל הדרגות שבאו במגע עם אנשי צבא מהמדינות שתמכו בגרמניה, התמלאו שאט נפש למראה יחסם של הקצינים הרומנים לחייליהם .הם התנהגו כמו "ברונים וצמיתים" 63.קצין אוסטריֶ ,סג ֶן יוזף ,הרוזן פון שטֹולּבֶרג 64,דיווח" :מעל הכול ,הקצינים אינם שווים מאומה ...הם אינם מגלים עניין באנשיהם" .רב"ט פלסים מדיביזיית החי"ר 305הבחין שמטבחי השדה הרומניים מכינים שלושה סוגים של ארוחות " -אחת לקצינים ,אחת למש"קים ואחת לחיילים ,שמקבלים מעט מאוד 65 אוכל". לעתים תכופות התבטאו היחסים בין חיילי שני הצבאות בקטטות" .כדי למנוע תקריות ואי‑הבנות מצערות בעתיד בין חיילים רומנים וגרמנים ,שידידותם נחתמה בדם אשר נשפך למען המטרה המשותפת בשדה הקרב" ,המליץ מפקד הארמיה השלישית הרומנית לארגן "ביקורים ,סעודות ,מסיבות ,משתאות קטנים וכדומה, 66 כדי ליצור קשר רוחני הדוק יותר בין יחידות רומניות לגרמניות". בתחילת הסתיו של 1942היה לקציני המודיעין של הצבא האדום רק מושג קלוש על תלותו של הוורמאכט בהִיוִוים -קיצור של הילפסוויגֶה" ,עוזרים מתנדבים" בגרמנית. קצתם אכן התנדבו באמת ובתמים ,אבל רובם היו שבויים סובייטים שגויסו בכפייה ממחנות השבויים כדי לספק כוח אדם נחוץ -בעיקר כפועלים ,אבל במידה הולכת וגדלה ,אפילו בתפקידים קרביים.
תירב־ילעבו םידגוב
175
אל"ם הלמוט גרוסקורט ,ראש המטה של קורפוס XIשהיה פרוס בעיקול הגדול של הדון ,כתב לגנרל לודוויג בק" :מטרידה אותי העובדה שאנחנו נאלצים לתגבר את לוחמינו בשבויים רוסים ,שכבר נעשו תותחנים .הרי לך מצב עניינים מוזר - ה'בהמות' שנגדן נלחמנו חיות עכשיו בקרבנו בהרמוניה מאין כדוגמתה" 67.היה לארמיה השישית כוח עזר של יותר מ‑ 50אלף אזרחים ושבויים סובייטים שסופחו לדיביזיות הקו הקדמי שלה ,והיוו יותר מרבע ממצבותיהן .בדיביזיות החי"ר 71ו‑76 היו יותר מ‑ 8,000היווים בכל אחת - 68בערך כמספר הגרמנים בשורותיהן ,נכון לאמצע נובמבר( .אין נתונים מספריים על ההיווים שסופחו לשאר יחידות הארמיה השישית ולעוצבות נלוות ,אך לפי כמה אומדנים ,מספרם עלה על 70אלף). "את הרוסים בצבא הגרמני אפשר לחלק לשלוש קטגוריות" ,אמר היווי שבוי לחוקר הנקוו"ד" 69.ראשית ,חיילים שיחידות גרמניות גייסו במישרין; הם נקראו מחלקות הקוזקים שסופחו לדיביזיות גרמניות .שנית ,הילפסוויגה מקומיים או שבויים רוסים שהתנדבו או חיילי הצבא האדום שערקו כדי להצטרף לגרמנים .אנשי קטגוריה זו לובשים מדים גרמניים מלאים ,ויש להם דרגות ותגים .הם אוכלים כמו החיילים הגרמנים ומסופחים לחטיבות גרמניות .שלישית ,יש שבויים רוסים שעושים את העבודות המלוכלכות ,מטבחים ,אורוות וכדומה .שלוש הקטגוריות האלה זוכות ליחס שונה ,והיחס הטוב ביותר שמור כמובן למתנדבים .החיילים מן השורה נהגו בנו יפה ,אבל את היחס הגרוע ביותר קיבלנו מקצינים ומש"קים בדיביזיה אוסטרית". ההיווי המסוים ההוא היה אחד מ‑ 11שבויים סובייטים שנלקחו ממחנה נובו‑אלכסנדרובסק בסוף נובמבר 1941לעבודה בשירות הצבא הגרמני .שמונה מהם נורו למוות כשהתמוטטו מרעב במהלך המצעד .הניצֹול הזה סופח למטבח שדה של חטיבת חי"ר ,שם קילף תפוחי אדמה .לאחר מכן הוטל עליו לטפל בסוסים. רבות מיחידות הקוזקים שהזכיר האיש הוקמו לפעולה נגד פרטיזנים ולדיכוי אזורים עורפיים ,והיה בהן אחוז גבוה של אוקראינים ורוסים .המחשבה על בני הגזע הסלאבי התת‑אנושי במדים גרמניים היתה לזרא להיטלר ,ומשום כך הם נקראו "קוזקים", שכן אלה נחשבו מקובלים מבחינה גזעית .הדבר שיקף מחלוקת עמוקה בין הצמרת הנאצית ,שהדיכוי המוחלט של הסלאבים היה לה בגדר שיגעון לדבר אחד ,לבין קציני הצבא המקצוענים ,שהאמינו כי הסיכוי היחיד שלהם לנצח הוא להופיע כמשחררי ברית המועצות מעול הקומוניזם .כבר בסתיו 1941הגיע המודיעין הצבאי הגרמני לכלל מסקנה שהוורמאכט לא יוכל לנצח ברוסיה בשום פנים ,אם לא יצליח להפוך את פלישתו למלחמת אזרחים חדשה. ההיווים ממחנות השבויים ששוכנעו בהבטחות להתנדב התפכחו עד מהרה מאשליותיהם .העריק הרּותֵני תיאר בחקירתו כמה היווים שנתקל בהם בעת שנכנס לכפר לחפש מים .הם היו אוקראינים שערקו לשורות הגרמנים בתקווה לחזור הביתה,
176
"לרוגה־תרה ריעה"
אל משפחותיהם" .האמנו לעלונים" ,סיפרו לו" 70,ורצינו לחזור הביתה לנשים שלנו". במקום זאת מצאו את עצמם לובשים מדים גרמניים ומתאמנים בהשגחת קצינים גרמנים .המשמעת היתה אכזרית .הם היו צפויים למוות בירייה "על העבירה הכי קלה" ,כגון נחשלות במסע מזורז .כעבור זמן קצר היו אמורים להישלח לחזית" .זה אומר שתהרגו את החברים שלכם?" שאל הרּותֵני" .מה אפשר לעשות?" ענו לו" .אם נברח בחזרה אל הרוסים ,נקבל יחס של בוגדים .ואם נסרב להילחם ,הגרמנים יירו בנו". דומה שרוב יחידות הקו הקדמי הגרמניות נהגו יפה בהיווים שלהן ,אם כי יחסם היה מהול במידת‑מה של זלזול דרך חיבה .פלגת תותחי נ"ט בדיביזיית הפנצר 22 ממערב לדון נתנה להיווי שלה ,שנקרא כמובן "איוון" בפי אנשיה 71,סגין ורובה כדי שישמור על התותח כשהם יצאו לשתות בכפר הסמוך ,אבל פעם הם נאלצו לרוץ בחזרה ולהציל אותו ,משום שקבוצת חיילים רומנים שעמדה על זהותו ביקשה להוציאו להורג בו במקום. השלטונות הסובייטיים נרעשו עד מאוד לעצם המחשבה על חיילים לשעבר בצבא האדום המשרתים עתה את הוורמאכט .המסקנה המתבקשת ,מבחינתם, היתה שהטיהורים ועבודת המחלקות המיוחדות לא הספיקו כלל ועיקר .המחלקה הפוליטית של חזית סטלינגרד והנקוו"ד חששו עד טירוף מפני השימוש בהיווים להסתננות דרך קוויהם ולהתקפה עליהם" .בכמה חלקים של החזית" ,נמסר לשצ'רבקוב" 72,היו מקרים של רוסים לשעבר שלבשו את מדי הצבא האדום והסתננו לעמדותינו למטרת סיור או כדי לקחת בשבי קצינים או חיילים לצורך חקירה". בגזרתה של דיביזיית הרובאים ( 38ארמיה ,)64בליל 22בספטמבר ,נתקל סיור סובייטי בסיור גרמני .בשובם דיווחו אנשי הצבא האדום כי היה עם הגרמנים לפחות "רוסי לשעבר" אחד. המילים "רוסי לשעבר" היו עתידות לגזור דין מוות על מאות אלפים בשלוש השנים הבאות ,כאשר התרכז סמר"ש בבעיית הבגידה שהיתה כה קרובה ללבו של סטלין .בהפשטה המהירה הזאת של מתנגדים ועריקים מזהותם הלאומית ניסתה ברית המועצות להעלים כל רמז למרירות של אכזבה במלחמה הפטריוטית הגדולה.
12
מבצרים של שברי אבן וברזל "האם תהפוך סטלינגרד לוורדן שנייה?" כתב אל"ם גרוסקורט ב‑ 4באוקטובר" 1.זוהי השאלה הנשאלת כאן ,בדאגה רבה" .אחרי נאומו של היטלר בספורטפלאסט של ברלין ,ארבעה ימים לפני כן ,חשו גרוסקורט ואחרים כי הארמיה השישית לא תורשה לנתק מגע מהקרב הזה ,יהיו ההשלכות אשר יהיו" .זה אפילו נעשה עניין של יוקרה בין היטלר לסטלין". ההסתערות הגרמנית הגדולה על אזור בתי החרושת בצפון סטלינגרד התחילה ב‑ 27בספטמבר והתנהלה היטב בראשיתה ,אבל בתום היום השני ידעו הדיביזיות הגרמניות כי הן נכנסו ללחימה קשה יותר מכל אשר ידעו עד כה .תשלובת אוקטובר * האדום ומפעל הנשק בריקאדי נעשו מבצרים ,קטלניים לא פחות מאלה שהיו בוורדן. אדרבה ,הם היו מסוכנים עוד יותר ,משום שהכוחות הסובייטיים היו סמויים מעין. קצינים מדיביזיית הרובאים 308הסיבירית של אל"ם לאונטי גורטייב ,כשהגיעו לבית החרושת בריקאדי ולשלוחות מסילת הברזל שלו ,ראו את "הגוש האפל והנישא של הסדנאות ,את פסי המסילה הלחים והמתנוצצים שכבר החלידו פה ושם, את התוהו ובוהו של קרונות משא מחוצים ,את ערימות תמוכות הפלדה הפזורות בערבוביה בקרפיף שגודלו ככיכר עיר ,את תלי הפחם והסיגים האדמדמים ,את 2 הארובות האדירות ,המנוקבות במקומות רבים בפגזים גרמניים". גורטייב הציב שתי חטיבות להגנה על המפעל ,ועל השלישית הטיל להגן על האגף ,שכלל נקיק עמוק הנמשך משיכון הפועלים ,שכבר עלה באש ,עד לוולגה .לא עבר זמן רב בטרם ניתן לו השם "ערוץ המוות" .הסיביריאקים לא בזבזו זמן לבטלה. "בשתיקה זעופה ,הם התחפרו באדמת הטרשים באתיהם ,חצבו עמדות ירי בקירות הסדנאות ,בנו מחפורות ,בונקרים ותעלות קשר" .עמדת פיקוד אחת הוקמה בכבש העמסה ארוך בעל דופנות בטון שנמשך מתחת לסדנאות הענקיות .גורטייב נודע *
קרב וֶרדָ ן במלחמת העולם הראשונה ,מתקפה גרמנית על האזור המבוצר ורדן בצפון‑מזרח צרפת, נמשך מ‑ 21בפברואר עד 18בדצמבר ,1916ועלה לצדדים הלוחמים בקרוב למיליון נפגעים בסך הכול ,מהם יותר מ‑ 300אלף הרוגים[ .המתרגם]
177
178
"לרוגה־תרה ריעה"
לשם על האימונים הקשוחים שנתן לחייליו .בעת שהמתינו בעתודה ממזרח לוולגה, הוא פקד עליהם לחפור חפירות ,ואחר כך הביא טנקים שהזדחלו מעליהן .לא היתה דרך טובה מה"גיהוץ" הזה ללמדם שעליהם לחפור לעומק. למזלם של הסיביריאקים ,חפירותיהם היו מוכנות לעת שהופיעו השטוקות. מפציצי הצלילה ,שנקראו בפי הסובייטים "צרחנים" או "מוזיקאים" ,בגלל הצופרים המייבבים שהותקנו בהם ,הפילו פחות אבידות מהרגיל .הסיביריאקים הקפידו שחפירותיהם יהיו צרות ,כדי לצמצם את חשיפתם לרסיסי פצצות ,אבל גלי ההלם הרצופים של ההתפוצצויות הרעידו את הקרקע כמו ברעש אדמה וגרמו להם כאבי בטן מבחילים .הדף האוויר העז גרם לכולם חירשות זמנית .לפעמים היו גלי ההלם כה עזים ,עד שניפצו זכוכיות ושיבשו את כיול מכשירי הקשר. הריכוך האווירי הזה ,שּכּונה "חימום הבית" ,נמשך רוב היום .למחרת בבוקר הופיעו מבנים של מפציצי היינקל 111להפצצת רוויה על סדנאות בריקאדי ,ואש ארטילריה ומרגמות הוטחה בהן שוב .לפתע פתאום חדלו התותחים הגרמניים מירי. עוד לפני שנשמעה צעקת ההתרעה "היכון!" החלו הסיביריאקים להתכונן ,שכן ידעו היטב מה מבשרת הדממה המתוחה .כעבור כמה רגעים שמעו את החריקה המתכתית השוחקת של זחלי טנקים בין ההריסות. במרוצת הימים הבאים התברר לאנשי החי"ר הגרמנים שהדיביזיה הסיבירית לא התכוונה לשבת בחיבוק ידיים ולהמתין להם" .הרוסים יצאו להתקפות כל יום ,באור ראשון ובאור אחרון" ,כתב מש"ק מדיביזיית הרובאים 3.100מדיניות התקפות הנגד המתמידות של צ'ויקוב ,שהיתה בזבזנית להחריד ,החרידה את הגנרלים הגרמנים, אף על פי שהם נאלצו להודות כי היא מתישה את חייליהם .אבל אמצעֵי ההגנה המוצלחים ביותר היו התותחים הכבדים על הגדה המזרחית של הוולגה ,אחרי שתואמו תוכניות האש שלהם. ‑ במפעל אוקטובר האדום הסתירו כוחות מדיביזיית הנ"ט 414את תותחי ה 45 מ"מ וה‑ 96מ"מ שלהם בין ההריסות ,והשתמשו ביריעות מתכת קרועות להסוואה ולהגנה .התותחים כוונו לירי בטווחים של 150מטרים או פחות .ב‑ 28בספטמבר עם שחר חצו את הוולגה שתי חטיבות מדיביזיית הרובאים ,193הצטרפו למגינים והתחפרו במהירות .את "חנוכת הבית" שלהן ערכו שטוקות במבנים מסיביים ביום המחרת .לנוכח התקדמות הגרמנים היה צורך בהול בתגבורות נוספות .דיביזיית רובאי הגווארדיה 39נשלחה אל מעבר לנהר ,אף על פי שעמדה רק על שליש מהמצבה התקנית שלה. ההתקפות הגרמניות נעשו יותר ויותר כבדות באוקטובר ,בייחוד אחרי שתוגברו בדיביזיית החי"ר 94ובדיביזיית הפנצר ,14וכן בחמישה גדודי הנדסה קרבית שהוטסו לסטלינגרד במיוחד .בצד הסובייטי היו היחידות מפוררות לגמרי,
לזרבו ןבא ירבש לש םירצבמ
179
והתקשורת התמוטטה לעתים תכופות ,אבל חיילים בודדים וקבוצות המשיכו להילחם בלי פקודות .בגזרת בריקאדי ,החבלן קֹוסִיצֶ'נקֹו ונהג טנק ששמו אינו ידוע ,אחרי שרוסקה זרועו של כל אחד מהם ,תלשו את הנצרות מרימוני היד שלהם בשיניהם .בלילות רצו חבלנים שוב ושוב קדימה ,כל אחד מהם נושא שני מוקשי נ"ט "תחת בתי השחי שלו כמו כיכרות לחם" ,כדי לטמון אותם מתחת להריסות בצירי הגישה .ההתקפות הגרמניות ,כתב גרוסמן ,הוקהו בסופו של דבר לנוכח "העקשנות הסיבירית האיתנה והקשוחה" 4.גדוד פלסים גרמני שיצא להתקפה באותה עת ספג בפעולה יחידה זו אבידות בשיעור של 40אחוזים .מפקדו חזר מביקור אצל פצועיו בפנים קפואות ובשתיקה. הדיביזיות של צ'ויקוב היו חבולות ותשושות עד מאוד ,וסבלו ממחסור חמור בתחמושת .אבל ב‑ 5באוקטובר חצה את הנהר גנרל פיליפ גוליקוב ,סגנו של יריומנקו ,כדי למסור את פקודתו של סטלין :יש להחזיק בעיר ,ולהחזיר לידיים סובייטיות את חלקיה שנכבשו על ידי הגרמנים .צ'ויקוב התעלם מההוראה ,שהיתה בלתי‑אפשרית בעליל .הוא ידע שהסיכוי היחיד שלו להחזיק מעמד תלוי בהרעשות ארטילריות כבדות מעבר לנהר .בלאו הכי ,הגרמנים שמו לאל בתוך זמן קצר את המסר של יריומנקו .אחרי יום שקט יחסית ב‑ 6באוקטובר הם יצאו להתקפה כבדה על מפעל הטרקטורים של סטלינגרד :דיביזיית הפנצר 14תקפה אותו מדרום‑מערב, והדיביזיה הממוכנת - 60ממערב .אחד מגדודיה של דיביזיה 60חוסל למעשה במטחי קטיושות ששוגרו מטווח מרבי .כדי להשיג הגבהה טובה יותר ,הוסעו משאיות המשגרים לאחור כך שגלגליהן האחוריים היו תלויים על בלימה מעל גדת הוולגה התלולה .בעת ובעונה אחת תקף חלק מדיביזיית הפנצר 16את הפרבר התעשייתי הצפוני ספרטקובקה ,והדף לאחור את שרידיהן של דיביזיית הרובאים 112והחטיבה המיוחדת .124הארמיה של צ'ויקוב ,שהחזיקה עתה בשטח שהתכווץ פלאים לאורך הגדה המערבית ,חשה שהיא נדחקת בגבה לנהר בכוח חסר מעצורים. חציית הוולגה נעשתה יותר ויותר חשופה לפגיעה ,עקב ההקטנה הקיצונית הזאת של המתחם שבו החזיקה ארמיה .62סוללות ארטילריה גרמניות ,ואפילו מקלעים, יכלו לצפות עתה במישרין בנקודות הנחיתה ולטווח אותן .גדוד של שייטי הוולגה מי ָרוסלָאבל בנה גשר סירות צר מהאי ז ַייצֶבסקי אל הגדה המערבית ,והדבר אפשר לזרם רצוף של סבלים לחצות בחשיכה ,כמין טור נמלים ,עם מנות קרב ותחמושת. היתה זו מטרה מצומצמת ,בגלל ממדיה הקטנים ,אבל לפוסעים על הקרשים המתנועעים בלי הרף ,בעוד פגזים מתפוצצים בנהר משני עבריהם ,היה כל מסע כזה בגדר סיוט .ועדיין היה צורך בסירות משא לפריטים גדולים וכבדים יותר 5 ולפינוי הנפגעים .טנקים הועברו בדוברות" .מיד עם רדת החשיכה" ,כתב גרוסמן,
180
"לרוגה־תרה ריעה"
"הגיחו האחראים לחציית הנהר משוחותיהם ,מהבונקרים שלהם ,מחפירותיהם וממקלטיהם החבויים". בסמוך לנקודות הנחיתה בגדה המזרחית היו מאפיות שדה בתוך בונקרים, מטבחים תת‑קרקעיים סיפקו ארוחות חמות במכלי תרמוס ,והיו אפילו בתי מרחץ. למרות הנוחות היחסית הזאת ,המשטר בגדה המזרחית היה נוקשה לא פחות מזה שבעיר עצמה .סירות המשא וצוותיהן ,שגויסו לפלוגת השירות המיוחד ,71היו כפופים למפקד נקוו"ד החדש ,גנרל‑מיור ולדימיר רוגטין ,שפיקד גם על המשרד הצבאי של מחוז הנהר. שיעור האבידות בקרב צוותיהן של ספינות הנהר היה דומה לזה של גדודי הקו הקדמי .לדוגמה ,ספינת הקיטור לַסטֹוצ'קָה ("סנונית") ספגה עשר פגיעות ישירות בחציה אחת של פינוי פצועים .אנשי הצוות שנשארו בחיים תיקנו את החורים במשך היום ,והיו מוכנים להפליג שוב בלילה שלאחריו .היו גם אבידות מחמת תאונות, תחת הלחץ הנורא ההוא .ב‑ 6באוקטובר התהפכה ספינה עמוסה יותר מדי ,ו‑16 מ‑ 21האנשים שהיו בה טבעו 6.כעבור זמן קצר נחתה ספינה אחרת בחושך במקום הלא נכון ,ו‑ 34איש נהרגו בשדה מוקשים .תקרית זו הניעה את השלטונות ,גם אם 7 באיחור‑מה ,לפקד על "הקפת שדות מוקשים בגדר תיל". עומס העבודה גרר שתייה לשוכרה כל אימת שנקרתה ההזדמנות .ב‑ 12 באוקטובר ,כשעסקו חיילי נקוו"ד בחיפוש עריקים בבתים בכפר טּומָק שעל גדת הנהר ,הם נתקלו ב"חיזיון מחפיר" .סרן ,קומיסר ,סמל אפסנאות ,רב"ט משייטת הוולגה ומזכיר הסניף המקומי של המפלגה הקומוניסטית "השתכרו עד אובדן חושים" ,כלשון הדוח 8,ונמצאו שרועים על הרצפה "במצב של שינה עם נשים". בעודם מבוסמים ללא תקנה ,הם הועמדו לפני "מפקד כוחות הנקוו"ד בסטלינגרד, גנרל‑מיור רוגטין". היו שערוריות מפעם לפעם גם בגדה המערבית .ב‑ 11באוקטובר ,בעיצומו של הקרב על מפעל הטרקטורים של סטלינגרד ,יצאו טנקי T‑34מחטיבת השריון ,84 עם חיילים מדיביזיית רובאי הגווארדיה 37שרכבו על צריחיהם ועל חיפויי המנוע, להתקפת‑נגד על דיביזיית הפנצר 14בצד הדרומי‑מערבי של המפעל .שתי העוצבות הסובייטיות הגיעו לגדה המערבית זה מקרוב .נהג טנק אחד ,שלא הבחין דרך החרך 9 שלו בבור פגז ,נפל לתוכו .לדברי הדוח" ,מפקד פלוגת החי"ר ,שהיה שיכור", השתולל מזעם על הטלטלה שספג וקפץ מטה" .הוא רץ אל חזית הטנק ,פתח את המדף ,ירה שתי יריות והרג את הנהג". בשבוע השני של אוקטובר היתה הפוגת‑מה בלחימה .צ'ויקוב ניחש ,וצדק בניחושו, שהגרמנים מתכוננים להתקפה גדולה עוד יותר ,עם תגבורות מן הסתם.
לזרבו ןבא ירבש לש םירצבמ
181
כשם שסטלין לחץ על צ'ויקוב ,כן לחץ היטלר על פאולוס .ב‑ 8באוקטובר פקדה קבוצת הארמיות Bעל הארמיה השישית ,לפי הוראה ממפקדת הפיהרר, להכין עוד מתקפה גדולה על צפון סטלינגרד ,שתתחיל ב‑ 14בחודש לכל המאוחר. פאולוס וקציני המטה שלו היו המומים לנוכח אבידותיהם .אחד הקצינים רשם ביומן המבצעים שדיביזיית החי"ר 94כללה עתה רק 535לוחמים" ,ופירושו של דבר ,בממוצע ,מצבת לחימה לכל גדוד חי"ר של שלושה קצינים 11 ,מש"קים ו‑62 איש!" 10הוא הוסיף כי דיביזיית החי"ר " 76אּוּכלה בלחימה" .בכל הארמיה השישית, היה אפשר להשתמש רק בדיביזיית החי"ר ,305מגויסי חובה מהגדה הצפונית של אגם קונסטנצה ,לתגבור העוצבות שכבר הוטלו לקרב. הגרמנים לא הסתירו את הכנותיהם; אדרבה ,הם התגרו בסובייטים בצעקות ופיזרו עלונים .השאלה היחידה היתה מהו היעד המדויק .הדיביזיות הסובייטיות שיגרו פלוגות לסיורים מדי לילה כדי לתפוס "לשונות" רבות ככל האפשר .זקיפים בישי‑מזל וסבלים שהובילו מנות קרב נלקחו לחקירות נמרצות ,והשבויים ,השרויים באימה נוראה שהפילה עליהם התעמולה הנאצית בדבריה על שיטותיהם של הבולשביקים ,היו להוטים מאוד לדבר .אגף המודיעין במפקדת ארמיה 62הגיע בתוך זמן קצר למסקנה ,משילוב המקורות ,שהמהלומה העיקרית תונחת שוב על מפעל הטרקטורים .הפועלים שנותרו בו ובבריקאדי ,שם עסקו בתיקון טנקים ותותחי נ"ט במשך כל הלחימה ,גויסו לגדודי הקו הקדמי; רק כמה בעלי מקצוע מומחים פונו אל מעבר לוולגה. למזלה של ארמיה ,62הערכת המודיעין שלה התגלתה כנכונה .המשימה שהוטלה על הגרמנים היתה לטהר את מפעל הטרקטורים ואת מפעלי הלבֵנים שבצדו הדרומי, ולהתקדם הלאה אל גדת הוולגה .החלטתו הרת‑הסיכון של צ'ויקוב ,להעביר חטיבות מממאייב קורגן לגזרות הצפוניות ,השתלמה .אבל הוא התפלץ כששמע כי הסטבקה הקטינה את הקצבת התחמושת הארטילרית לסטלינגרד .זה היה הרמז הראשון להכנות להתקפת‑נגד גדולת ממדים .סטלינגרד ,הבין פתאום צ'ויקוב ברגשות מעורבים ,היא עכשיו הפיתיון במלכודת ענקית. ביום ב' 14 ,באוקטובר ,בשעה ( 06:00לפי שעון גרמניה) ,נפתחה מתקפת הארמיה השישית בחזית צרה ,בסיוע כל שטוקה שעמדה לרשות הצי האווירי הרביעי של גנרל פון ריכטהופן" .כל השמים היו מלאי מטוסים" ,כתב חייל מדיביזיית החי"ר 11,389מוכנים ומזומנים לתקוף" .כל תותח נ"מ יורה ,פצצות שואגות בדרכן מטה, מטוסים מתרסקים ,הצגת תיאטרון ענקית שצפינו בה מחפירותינו ברגשות מעורבים מאוד" .אש הארטילריה והמרגמות הגרמנית נחתה בשוחות ,ופגזי זרחן הציתו כל חומר דליק שעוד נותר.
182
"לרוגה־תרה ריעה"
"הלחימה לבשה ממדי ענק ,מעבר לכל קנה מידה אפשרי" ,כתב אחד מקציניו של צ'ויקוב" 12.האנשים בתעלות הקשר מעדו ונפלו כאילו היו על סיפון אונייה בשעת סערה" .הקומיסרים חשו צורך גלוי להתפייט" .אלה מאיתנו שראו את שמי סטלינגרד השחורים באותם ימים" ,כתב דוברונין לשצ'רבקוב במוסקבה" 13,לא ישכחום לעולם .מאיימים הם וזעופים ,ולהבות סגולות מלחכות את הרקיע". הקרב החל בהתקפה העיקרית על מפעל הטרקטורים מדרום‑מערב .בצהרי היום שב חלק מקורפוס הפנצר XIVוחידש את לחצו מצפון .צ'ויקוב לא היסס .הוא הטיל את הכוח המשוריין העיקרי שלו ,חטיבת השריון ,84למול ההסתערות הגדולה של שלוש דיביזיות חי"ר שאותן הובילה דיביזיית הפנצר " .14סיוע הנשק הכבד שקיבלנו היה חזק מהרגיל" ,כתב מש"ק מדיביזיית החי"ר " 14.305כמה סוללות נבלוורפר ,הפצצות רצופות של שטוקות ותותחי סער מתנייעים במספרים שלא ראינו כמוהם מעולם הרעישו את הרוסים הפנאטים ,שהציגו התנגדות אדירה". "היה זה קרב נורא ומתיש" ,כתב קצין מדיביזיית הפנצר " 15,14על הקרקע ומתחתיה ,בחורבות ,במרתפים ובמנהרות הביוב של בית החרושת .טנקים טיפסו על תלוליות של שברי אבן ופסולת ,הזדחלו בחריקה צווחנית דרך סדנאות שהושמדו עד תוהו ובוהו וירו מטווח אפס בתוך המגרשים הצרים .רבים מהטנקים זועזעו או התפוצצו עם עלייתם על מוקשי האויב" .פגזים שפגעו במתקני ברזל מוצקים בסדנאות בית החרושת התיזו ממטרים של ניצוצות שנראו לעין מבעד לאבק ולעשן. החיילים הסובייטים אמנם גילו כוח התמדה שלא ייאמן ,אבל הם פשוט לא יכלו לעמוד בפני העוצמה שהוטחה בנקודה המרכזית של ההתקפה .בבוקר הראשון הבקיעו הפנצרים הגרמניים וניתקו את דיביזיית הגווארדיה 37של גנרל‑מיור ויקטור ז'ֹולּודי ֶיב ואת דיביזיית הרובאים 112של גנרל‑מיור ניקולאי סֹולּוגֹוב .גנרל ז'ולודייב נקבר חיים בבונקר שלו שנפגע בהתפוצצות ,גורל שפקד עוד רבים אחרים ביום הנורא ההוא .חייליו חפרו והוציאו אותו ,והוא נלקח למפקדת הארמיה .אחרים חטפו את כלי הנשק של ההרוגים והמשיכו להילחם .הפנצרים הגרמניים מכוסי האבק פרצו דרך קירות הסדנאות הענקיות של מפעל הטרקטורים ,כמין מפלצות פרהיסטוריות ,ריססו אש מקלעים לכל עבר וטחנו תחת שרשראותיהם את שברי הזכוכית שנשרו מחלונות הגג .אז החלה לחימה בטווחים קצרים ,בלי שום קווי חזית מוגדרים .קבוצות של אנשי הגווארדיה של ז'ולודייב ,שהגרמנים עקפו אותן, תקפו אותם מעורפם ,כאילו הגיחו יש מאין .בתנאים אלה החליט קצין רפואה גרמני, בחוכמתו ,למקם את תחנת איסוף הנפגעים שלו בתוך כבשן יציקה. כבר ביום השני למתקפה 15 ,באוקטובר ,חשה מפקדת הארמיה השישית שיש ביכולתה לדווח" :חלק הארי של מפעל הטרקטורים בידינו .רק כמה כיסי התנגדות נותרו מאחורי הקווים הקדמיים שלנו" 16.דיביזיית החי"ר 305הדפה גם היא
לזרבו ןבא ירבש לש םירצבמ
183
את הסובייטים לאחור ,אל מעבר למסילת הברזל ,במפעל הלבֵנים .באותו לילה, אחרי פריצתה של דיביזיית הפנצר 14לתוך מפעל הטרקטורים ,הבקיעה חטיבת הפנצרגרנאדירים 103שלה בתעוזה רבה אל גדת הוולגה ליד מכלי הנפט ,אם כי חי"ר סובייטי המשיך להטריד אותה מהערוצים .למזלה של ארמיה ,62צ'ויקוב שוכנע קודם לכן להעביר את מפקדתו משם ,בגלל מצב התקשורת הגרוע כל כך. הלחימה לא שככה לרגע .חטיבת השריון 84טענה להשמדת "יותר מ‑ 30טנקים פשיסטיים בינוניים וכבדים" ,במחיר 18מהטנקים שלה 17.על אבידותיה בנפש דיווחה החטיבה שהן "עדיין נספרות" במועד שיגור הדוח ,יומיים אחר כך .קרוב לוודאי שמספר הטנקים הגרמניים שהושמדו היה אופטימי מדי ,אבל המפקדים הזוטרים של החטיבה אכן הפגינו אומץ והפיחו השראה באנשיהם ביום ההוא. הקומיסר של חטיבת ארטילריה קלהּ ,בָּבָצֶ'נקֹו שמו ,זכה בעיטור גיבור ברית המועצות על הגבורה שגילה כאשר כותרה הסוללה .בשדר הפרידה האלחוטי שהתקבל במפקדה נאמר" :התותחים הושמדו .הסוללה מכותרת .ממשיכים להילחם ולא ניכנע .מיטב ברכותינו לכולכם" 18.ובכל זאת ,התותחנים שהיו חמושים עתה ברימוני יד ,ברובים ובתת‑מקלעים ,פרצו את כיתור האויב והתבצרו בעמדה חדשה, מה שסייע לשיקום קו ההגנה בגזרתם. היו מקרים רבים מספור של מעשי גבורה אלמוניים של חיילים מן השורה - "גבורה המונית אמיתית" ,כדברי אחד הקומיסרים 19.והיו גם מקרים של גבורה אישית שהועלו על נס ,כמו סגן גֹונ ִיצָ'ר ,מפקד פלוגה בדיביזיית רובאי הגווארדיה ,37שהצליח בעזרת מקלע שלל וארבעה אנשים בלבד להדוף כוח גרמני תוקף ברגע קריטי .איש אינו יודע כמה מחיילי הצבא האדום נהרגו ביום ההוא ,אבל 3,500 פצועים הושטו אל מעבר לוולגה בלילה שלאחריו .מספר הנפגעים בקרב האלונקאים היה כה גבוה ,עד שרבים מהפצועים נאלצו לזחול אל גדת הנהר בכוחות עצמם. המפקדים הבכירים הגרמנים ,במפקדותיהם בסטפה ,דרשו דוחות רצופים על ההתקדמות בעיר" .קירות בתי חרושת ,פסי ייצור ,כל מבנה העל מתמוטט תחת סופת הפצצות" ,כתב גנרל קרל שטרקר לידיד" 20,אבל האויב פשוט שב ומופיע ומנצל את ההריסות שזה עתה נוצרו לביצור עמדות ההתגוננות שלו" .בכמה גדודים גרמניים נותרו רק 50איש .בלילות הם שלחו את גופות חבריהם לנשק שנפלו לקבורה בעורף. באורח בלתי‑נמנע פשתה ציניות מסוימת בשורות הגרמנים ביחס למנהיגיהם" .הגנרל שלנו" ,כתב הביתה חייל מדיביזיית החי"ר " 21,389קוראים לו י ֶנקֶה [י ֵינֵקֶה] ,קיבל שלשום את צלב האבירים .אז אפשר להגיד שהוא השיג את מטרתו". בששת ימי הלחימה שהחלו ב‑ 14באוקטובר ניהל הלופטוואפה מרוץ שליחים של תקיפות מהאוויר על מעברי הנהר ועל כוחות סובייטיים" .נחוצה עזרה מכוח
184
"לרוגה־תרה ריעה"
מטוסי הקרב שלנו" ,ציינה המחלקה הפוליטית של חזית סטלינגרד 22,בביקורת מצועפת על כוחות האוויר של הצבא האדום ,שהועברה למוסקבה .למעשה ,מצבתה של הארמיה האווירית 8ירדה לפחות מ‑ 200מטוסים מכל הסוגים ,ומהם רק כשני תריסרים של מטוסי קרב .אבל אפילו טייסי הלופטוואפה היו שותפים לחשש ההולך וגובר בשורות כוחות הקרקע ,כי הסובייטים המגינים על סטלינגרד יתגלו בסופו של דבר כבלתי‑מנוצחים" .אינני מסוגל להבין" ,כתב הביתה אחד מהם" 23,איך בני אדם מסוגלים לשרוד בתופת שכזאת ,ובכל זאת הרוסים מחזיקים היטב בהריסות, בבורות ובמרתפים ,ובתוהו ובוהו של שלדי מתכת שהיו פעם בתי חרושת" .הטייסים האלה ידעו גם שהאפקטיביות שלהם עתידה לרדת פלאים בקרוב ,עם התקצרות שעות אור היום והידרדרות מזג האוויר. הבקעתם המוצלחת של הגרמנים אל הוולגה ,מעט למטה ממפעל הטרקטורים של סטלינגרד ,ניתקה כליל את שרידי דיביזיית הרובאים 112ואת חטיבות המיליציה שניצבו בפני הקורפוס המשוריין XIVהתוקף אותם מצפון וממערב .בעוד שרידיה המפוררים של דיביזיית רובאי הגווארדיה 37של ז'ולודייב ממשיכים להילחם במפעל הטרקטורים ,החיילים שנותרו לפליטה מעוצבות אחרות הלכו ונדחקו דרומה .הסכנה הגדולה ביותר להמשך קיומה של ארמיה 62נשקפה ממהלומה גרמנית לאורך גדת הנהר ,שהיתה מנתקת את דיביזיית הרובאים 95של גנרל‑מיור וסילי גורישני מעורפה. מפקדתו החדשה של צ'ויקוב היתה שרויה בסכנה מתמדת .קבוצת ההגנה הצמודה שלה נאלצה להיכנס לקרב לעתים תכופות .כיוון שארמיה 62איבדה את הקשר שוב ושוב ,ביקש צ'ויקוב רשות להעביר קבוצת מפקדה עורפית לגדה המזרחית ,ולהשאיר בגדה המערבית רק קבוצה קדמית ,שתכלול את כל המועצה הצבאית .יריומנקו וחרושצ'וב ,שידעו היטב כיצד יגיב על כך סטלין ,סירבו חד וחלק. ועוד ב‑ 16באוקטובר ,הגרמנים התקדמו ממפעל הטרקטורים לעבר בית החרושת בריקאדי ,אבל שילוב של טנקים סובייטיים קבורים בהריסות ומטחים צווחניים של רקטות קטיושה מגדת הנהר הדף את התקפתם .באותו לילה הובאה יתרת דיביזיית הרובאים 138של אל"ם איוון ליּודנ ִיקֹוב מעבר לוולגה .כשצעדו אנשיה אל הקו אחרי רדתם מהספינות ,היה עליהם לפסוח מעל "מאות פצועים [ש]זחלו אל רציפי המעגן" 24.כוחות התגבורת הוזרמו מיד לקו הגנה אלכסוני ,מעט צפונה לבריקאדי. גנרל יריומנקו חצה גם הוא את הנהר באותו לילה ,כדי להעריך את המצב בעצמו. הוא נשען בכבדות על מקל ,עקב פציעתו בשנה הקודמת ,כשטיפס במעלה הגדה אל הבונקרים מלאי האדם של מפקדת ארמיה .62המכתשים ושברי העץ בחפירות שספגו פגיעות ישירות לא הותירו הרבה לדמיון .כל הדברים ,כולל האנשים עצמם,
לזרבו ןבא ירבש לש םירצבמ
185
היו מכוסים באבק ובאפר .גנרל ז'ולודייב פרץ בבכי כשתיאר את השמדת הדיביזיה שלו במפעל הטרקטורים .אבל למחרת היום ,אחרי שובו של יריומנקו ,נאלצה מפקדת החזית להודיע לצ'ויקוב שהקצבת התחמושת שלו קוצצה שוב. אחרי שניתקו הגרמנים את הכוחות הסובייטיים מצפון למפעל הטרקטורים של סטלינגרד בליל 15באוקטובר ,לא שמע מהם צ'ויקוב דבר שהיה בו כדי לרומם את רוחו ,אלא רק "בקשות רבות" ממפקדותיהן של דיביזיית הרובאים 112ושל החטיבה המיוחדת 115למתן רשות לסגת מעבר לוולגה .שתי המפקדות סיפקו כנראה "מידע כוזב" ,שכן הן טענו כי כוחותיהן נמחו כליל למעשה .בקשת הנסיגה שהיתה שקולה בעקבות הוראתו של סטלין כנגד בגידה -נדחתה .כעבור ימיםאחדים ,בשעת רגיעה קלה בלחימה ,שלח צ'ויקוב את אל"ם סרגיי ָקמִינ ִין למובלעת כדי לעמוד על מצב הכוחות בה .הוא מצא שבדיביזיית הרובאים 112נותרו עדיין 598איש ,ואילו בחטיבה המיוחדת 115היו .890הקומיסר הבכיר ,דיווח צ'ויקוב, "תחת שיארגן הגנה פעילה ...לא הגיח מהבונקר שלו וניסה ,מבוהל כולו ,לשכנע את מפקדו לסגת אל מעבר לוולגה" .לאחר זמן הועמדו הקצינים והקומיסרים הבכירים לדין בפני המועצה הצבאית של ארמיה ,62על "בגידה בהגנת סטלינגרד" ועל "פחדנות יוצאת דופן" 25.פסק הדין לא תועד ,אבל חזקה על צ'ויקוב שהוא לא גילה חמלה מרובה כלפיהם. ‑ ב‑ 19באוקטובר ניהלה חזית הדון התקפות הסחה לצפון מערב ,וכמוה עשתה גם ארמיה 64בדרום .מאמצים אלו הקלו את הלחץ על ארמיה 62רק לימים אחדים, אבל מרווח הנשימה הזה אִפשר את הסגתן של חטיבות מרוסקות לאחור ,מעֵבר לוולגה ,לארגון מחדש ולתגבור .ניתנה גם עזרה רוחנית ,מוזרה למדי .נפוצו שמועות שהחבר סטלין בכבודו ובעצמו נראה בעיר .בולשביק קשיש ,שלחם בשעתו במצור על צריצין ,אפילו טען שהמנהיג הדגול הופיע במקום ששימש אותו בעבר כמפקדה. לביקור הזה ,המזכיר את נס הופעתו של יעקב הקדוש בפני הצבא הספרדי כאשר נלחם במאורים *,לא היה שום יסוד במציאות. מנגד ,אזרח ידוע אחד גילה להיטות מיוחדת לבקר בגדה המערבית באותה עת. היה זה דמיטרי מָנּואִילסקִי ,איש הקֹומִינטֶרן הוותיק שהיה אחראי לעניינים גרמניים. בשעתו ,הוא היה שותפו של קרל ָראדֶ ק בניסיון הכושל לחולל מהפכה שנייה בגרמניה באוקטובר ,1923לפני מותו של לנין .הוא היה אוקראיני ,ונשא בחלק *
אגדה ספרדית מספרת על קרב במקום בשם קַלוִויחֹו ,שנערך לכאורה במאה התשיעית בין מגיניה הנוצרים של ספרד לבין המָאּורים ,המוסלמים שפלשו מאפריקה הצפונית .במהלך הקרב הופיע יעקב הקדוש (סַנטי ָאגֹו) ,אחד מתריסר השליחים ,וסייע לנוצרים לנצח בקרב זה[ .המתרגם]
186
"לרוגה־תרה ריעה"
ניכר מהאחריות לשמות שעשה סטלין באוקראינה ב‑ .1933היתה למנואילסקי סיבה מיוחדת לבוא לסטלינגרד ,כפי שהתגלה לאחר מכן ,אבל צ'ויקוב דחה בתקיפות את בקשותיו לבקר בגדה המערבית. בברלין התנודד שוב מצב רוחו של גבלס בין אמונה שנפילת סטלינגרד צפויה בכל רגע -הוא הורה ב‑ 19באוקטובר להביא העירה את כל אלה שעוטרו בצלב האבירים ,לראיונות עם העיתונות -לבין רגעים של חשש .בדאגתו פן יתאכזב הציבור הגרמני מההתקדמות האטית ,הוא חש צורך להזכיר לכול עד כמה הרחיקו לכת הארמיות הגרמניות ב‑ 16חודשים בלבד .הוא פקד להציב בערי גרמניה תמרורי דרכים המראים את המרחק לסטלינגרד .כעבור שלושה ימים פקד למנוע בכל מחיר את השימוש בשמות כמו "אוקטובר האדום" ו"ּבָריקָאדי" (מתרסים) בדיווחים על 26 הלחימה הקשה ,שמא יעודד הדבר "חוגים שורצי קומוניסטים". בעוד הקרבות האדירים ניטשים בגזרה התעשייתית הצפונית של העיר ,נמשכה לחימה מבית לבית ,עם התקפות והתקפות נגד מקומיות ,ברובעי העיר המרכזיים. אחת הפרשיות המפורסמות ביותר בקרב על סטלינגרד היתה ההגנה על "בית ּפַבלֹוב" ,שנמשכה 58יממות. בסוף ספטמבר תפסה מחלקה מחטיבת הגווארדיה 42בניין של ארבע קומות הנשקף על כיכר ,כ‑ 300מטרים מראש המתלול היורד אל הנהר .המ"מ ,סגן ָאפָנ ָסי ֶיב, התעוור בשלב מוקדם של הקרב ,וסמל המחלקה פבלוב תפס את הפיקוד .הם מצאו כמה אזרחים במרתף ,שנשארו שם במשך כל הלחימה .אחת מהם ,מריה אּולי ָאנֹובָה, נטלה חלק פעיל בהגנה .אנשיו של פבלוב ניפצו קירות של מרתפים כדי לשפר את התקשורת ביניהם וחצבו חורים בקירות כעמדות ירי למקלעיהם ולרובי הנ"ט ארוכי הקנה שלהם .כל אימת שהופיעו פנצרים הסתלקו אנשי פבלוב ,אם למרתף ואם לקומה העליונה ,ומשם העסיקו את הטנקים מטווחים קצרים .צוותי הפנצרים לא יכלו להגביה את תותחיהם במידה הדרושה להשיב אש בחימוש העיקרי שלהם. לימים ציין צ'ויקוב בגאווה שאנשי פבלוב הרגו יותר חיילי אויב מכל מה שאיבדו הגרמנים בכיבוש פריז. סיפור אחר ,השאוב ממכתבים ,עוסק בסגן צַ'רנֹוסֹוב ,קצין תצפית ארטילרית מחטיבת הארטילריה .384עמדת התצפית שלו נמצאה בראש בניין הרוס מפגיעות פגזים ,וממנה הוא טיווח אש תותחים .במכתבו האחרון לאשתו כתב" :שלום ,שורה! אני שולח נשיקות לשתי הציפורים הקטנות שלנו ,סלאביק ולידוסיה .בריאותי טובה .נפצעתי פעמיים ,אבל אלה רק שריטות ,כך שאני עדיין מסוגל לטווח את הסוללה שלי בסדר גמור .ימים של לחימה קשה באו לעירו של מנהיגנו האהוב ,לעיר סטלין .בימים אלה של לחימה קשה אני נוקם את נקמתה של עיר הולדתי האהובה
לזרבו ןבא ירבש לש םירצבמ
187
סמולנסק ,אבל בלילה אני יורד למרתף ,ושם יושבים בחיקי שני ילדים בהירי שיער. הם מזכירים לי את סלאביק ולידה" 27.על גופתו נמצא מכתב קודם מאת אשתו. "אני שמחה מאוד על שאתה נלחם היטב" ,כתבה" ,ועל שזכית בעיטור .הילחם עד טיפת דמך האחרונה ,ואל תיתן להם לתפוס אותך ,כי מחנה שבויים גרוע ממוות". חילופי המכתבים האלה הועמדו כמופת ,ואף היו אופייניים לאותם ימים .ייתכן מאוד שהיו אמיתיים ,אבל כמו רבים אחרים ,הם גילו טפח וכיסו טפחיים .חיילים שהתיישבו בפינת חפירה או מרתף כדי לכתוב הביתה התקשו בדרך כלל להתבטא. גיליון הנייר היחיד ,שלאחר מכן קופל למשולש כמו סירת נייר ,מפני שלא היו להם מעטפות ,נראה גם גדול מדי וגם קטן מדי לצורכיהם .המכתב שנוצר כך נצמד לשלושה נושאים עיקריים :דרישה בשלום המשפחה בבית ,הרגעה ("מצבי בסדר גמור -עדיין בחיים") 28,והרחבת הדיבור על הקרבות ("אנחנו משמידים בהתמדה את כוח האדם והציוד שלהם .יומם ולילה ,לא נניח להם") 29.חיילי הצבא האדום בסטלינגרד ידעו היטב שעיני כל הארץ נשואות אליהם ,אבל רבים מהם ניסחו את מכתביהם בזהירות רבה ,מן הסתם ,כי ידעו שהמחלקות המיוחדות יצנזרו אותם בקפידה. גם אם כתיבת מכתב לאישה או לאהובה היתה להם מפלט לשעה קלה ,הקרב נשאר עמם תמיד ,בין השאר מפני שערכו של אדם נקבע על פי דעת חבריו ומפקדו הישיר עליו" .מריה" ,כתב פלוני קֹוליה" 30,אני חושב שאת זוכרת את הערב האחרון שלנו ביחד .כי עכשיו ,ברגע זה ,עברה שנה בדיוק מאז שנפרדנו .והיה קשה לי מאוד לומר לך שלום .זה עצוב מאוד ,אבל היה עלינו להיפרד מפני שזו היתה פקודת המולדת .אנחנו מבצעים את הפקודה הזאת כמיטב יכולתנו .המולדת דורשת מאת אלה מאיתנו שמגינים על העיר הזאת לעמוד על שלנו עד הסוף .ואנחנו מתכוונים לבצע את הפקודה הזאת". דומה שרוב החיילים הסובייטים הטמיעו את רגשותיהם הפרטיים בתוך מטרת המלחמה הפטריוטית הגדולה .אולי הם פחדו מהצנזור יותר מכפי שפחדו מהגרמנים שממולם; אולי שטיפת המוח שקיבלו מהמשטר הסטליניסטי היתה אפקטיבית יותר; ובכל זאת ,ניכר כי תפיסת ההקרבה העצמית לא היתה סיסמה אידיאולוגית גרידא. היא נראית כמעט אטביסטית ,כמין כורח מוסרי לנוכח הפולשים" .אולי אנשים ינזפו 31 בי" ,כתב סגן בצבא האדום בסטלינגרד לאישה שנשא רק כמה שבועות לפני כן, "אם יקראו את המכתב הזה על הסיבה לכך שאני נלחם למענך .אבל אינני מבדיל עוד היכן את מסתיימת והיכן מתחילה המולדת .את והיא ,אחת אתן בעיני". המחקר ההשוואתי של המכתבים ששלחו הביתה קצינים וחיילים משני הצדדים מאלף מאין כמוהו .ברבים מהמכתבים שכתבו גרמנים בסטלינגרד באותם ימים יש נימה פגיעה ,מאוכזבת ואפילו מסרבת להאמין במתרחש ,כאילו לא היתה זו עוד
188
"לרוגה־תרה ריעה"
אותה המלחמה שבה פתחו" .לעתים קרובות אני שואל את עצמי" ,כתב סגן גרמני לאשתו" 32,לשם מה כל הסבל הזה .האם יצאה האנושות מדעתה? הימים הנוראים האלה יטביעו את חותמם לצמיתות ברבים מאיתנו" .ולמרות התעמולה האופטימית בבית על ניצחון ממשמש ובא ,נשים רבות ידעו בחוש מהי האמת" :איני יכולה להפסיק לדאוג .אני יודעת שאתה נלחם בלי הפוגה .תמיד אהיה רעייתך המסורה. 33 חיי שייכים לך ולעולמנו". היה גם מספר מפתיע של חיילים סובייטים ממורמרים; אולי הם שכחו שמכתביהם עוברים צנזורה ,ואולי היו מדוכדכים עד כדי אי‑אכפתיות .רבים התלוננו על המזון" .דודה ליובה" ,כתב חייל צעיר" 34,אני מבקש שתשלחי לי קצת אוכל. אני מתבייש לבקש ממך ,אבל הרעב מכריח אותי לעשות זאת" .רבים הודו שהם הידרדרו עד כדי חיטוט באשפה ,ואחרים סיפרו למשפחותיהם על חיילים שחלו "בגלל אוכל גרוע ותנאי היגיינה גרועים" .חייל אחד ,שסבל מדיזנטריה ,כתב: "אם זה יימשך ככה ,לא תהיה אפשרות למנוע מגיפה .כמו כן אנחנו סובלים מכינים ,המקור הראשון של כל המחלות" .נבואת לבו של חייל זה התגשמה עד מהרה .בבית החולים 4169הוכנסו מיד חיילים שחלו בטיפוס לבידוד .הרופאים חשבו ש"הפצועים נדבקו בטיפוס מתושבים מקומיים בדרך לבית החולים ,והמחלה 35 התפשטה משם". מלבד התלונות על האוכל והתנאים הגרועים ,עדיין בצבצו סימנים מובהקים של תבוסתנות .הקומיסרים ,המוכנים תמיד להתנפל על הצללים שלהם עצמם בלילה הסטליניסטי ,נרעשו בעליל כשקיבלו את דוח הצנזורה על הדואר שהכין הנקוו"ד" .בארמיה 62לבדה ,במחצית הראשונה של אוקטובר ,נחשפו סודות צבאיים ב‑ 12,747מכתבים" ,דיווחה המחלקה הפוליטית למוסקבה" 36 .כמה מכתבים הכילו התבטאויות אנטי‑סובייטיות ברורות ,שבחים לצבא הפשיסטי ואי‑אמונה בניצחון הצבא האדום" .צוטטו כמה דוגמאות" .מאות ואלפי אנשים מתים כל יום" ,כתב חייל לאשתו" .הכול כל כך קשה עכשיו ,שאני לא רואה איך יוצאים מזה .אנחנו יכולים לראות את סטלינגרד כאילו כבר נכנעה" .בעת שרוב האזרחים הסובייטים חיו על לא הרבה יותר ממרק עשוי מסרפדים ומעשבים אחרים, חייל מחטיבת הרובאים 245כתב למשפחתו" :בעורף צועקים בלי ספק שכל דבר מיועד לחזית ,אבל בחזית אין לנו כלום .האוכל גרוע ומועט .כל מה שאומרים הוא לא אמת" .כמעט כל גילוי לב במכתב שנשלח הביתה היה הרה‑אסון .סגן שכתב כי "המטוסים הגרמניים טובים מאוד ...אנשי הנ"מ שלנו מפילים רק מעטים מאוד מהם" ,הוקע גם הוא כבוגד. הסכנה נשקפה לא רק מצד הצנזורים .אוקראיני תמים מאוד בן ,18שגויס כאיש תגבורת לדיביזיה של רודימצב ,אמר לחבריו לנשק שאל להם להאמין בכל מה
לזרבו ןבא ירבש לש םירצבמ
189
שמספרים להם על האויב" :בשטח הכבוש ,יש לי אבא ואחות והגרמנים לא הורגים 37 ולא שודדים אף אחד .הם מתנהגים יפה עם בני אדם .אחותי עבדה אצל הגרמנים". החיילים עצרו אותו בו במקום" .החקירה בעיצומה" ,סיכם הדוח למוסקבה. אחת מצורות הדיכוי הפוליטי בשורות הצבא האדום דווקא רוככה באותם ימים. סטלין ,בכוונה שקולה להעלות את המוראל ,כבר הכריז על הנהגת עיטורים בעלי צביון ריאקציונרי מובהק ,כמו מסדרי קּוטּוזֹוב וסּובֹורֹוב -שני מצביאים מהוללים מהתקופה הצארית .אבל הרפורמה הבולטת ביותר שלו ,שהוכרזה ב‑ 9באוקטובר, היתה הוראה ,307שכוננה מחדש את שרשרת הפיקוד היחיד .הקומיסרים שונמכו לתפקידי ייעוץ ו"חינוך". הקומיסרים התחלחלו כשהתברר להם עד כמה מתעבים אותם ובזים להם קציני הצבא האדום .מסופר שהקצינים בחטיבות האוויריות היו פוגעניים במיוחד .המחלקה הפוליטית של חזית סטלינגרד הביעה צער על "העמדות הלא תקינות לחלוטין" שהסתמנו 38.מח"ט אחד אמר לקומיסר שלו" :בלי רשות ממני ,אין לך זכות להיכנס ולדבר איתי" 39.קומיסרים אחרים מצאו ש"רמת החיים [שלהם] ירדה" ,משום שהם "נאלצים עכשיו לאכול עם החיילים" .אפילו סג"מים העזו לומר שהם אינם מבינים מדוע הקומיסרים צריכים להמשיך ולקבל משכורות של קצינים" ,כי עכשיו הם כבר לא אחראים לשום דבר ,הם קוראים עיתון ושוכבים לישון" 40.המחלקות הפוליטיות נחשבו עתה ל"סרח עודף" 41.האמירה שהקומיסרים מחוסלים ,כתב דוברונין 42 לשצ'רבקוב ,בניסיון גלוי לגייס את תמיכתו ,היא "התבטאות קונטרה‑מהפכנית". דוברונין כבר חשף את רגשותיו בעניין זה ,כשדיווח קודם לכן באותו חודש ,בלי נימה של ביקורת ,על חייל שאמר" :הם המציאו את מסדרי קוטוזוב וסובורוב. עכשיו צריכים להיות גם עיטורי ניקולאי הקדוש וגיאורגי הקדוש ,וזה יהיה סופה 43 של ברית המועצות". הרשויות הפוליטיות עדיין התייחסו במלוא הרצינות לעיטורים הקומוניסטיים החשובים ביותר -גיבור ברית המועצות ,מסדר הדגל האדום ומסדר הכוכב האדום - אם כי זה האחרון הפך למין שי ס ָטכָאנֹובי ,שהוענק לכל חייל שהשמיד טנק גרמני. מגינת נפש נוראה התעוררה בליל 26באוקטובר ,כשקצין השלישות הראשי של ארמיה 64איבד מזוודה ובה 40עיטורי מסדר הדגל האדום בעת שהמתין להשטתו אל מעבר לוולגה .כמעט היה אפשר לחשוב שהוא איבד את תוכניות ההגנה של כל חזית סטלינגרד .בסופו של דבר נמצאה המזוודה במרחק שלושה ק"מ למחרת היום .רק עיטור אחד נעלם .ייתכן שלקח אותו חייל שהחליט ,מן הסתם אחרי כמה לגימות מן הטיפה המרה ,כי מאמציו בחזית לא זכו בהכרה הראויה .הקצין שאיבד 44 את המזוודה הועמד בפני בית דין צבאי באשמת "רשלנות פושעת".
190
"לרוגה־תרה ריעה"
מנגד ,יחסם של החיילים מן השורה לסמלי הגבורה האלה היה הרבה יותר קל‑דעת .כשאחד מהם קיבל עיטור ,חבריו לנשק טבלו את האות בספל וודקה ,והיה עליו ללגום עד תום ולתפוס את העיטור בשיניו בעת שהריק לקרבו את הטיפות 45 האחרונות. הסטכאנובים האמיתיים של ארמיה 62לא היו משמידי הטנקים ,למען האמת ,אלא הצלפים .קם פולחן חדש של "צלפּות" ,ובהתקרב יום השנה ה‑ 25למהפכת אוקטובר, נעשתה התעמולה האופפת את אמנות הכשפים הזאת תזזיתית לגמרי ,עם "גל חדש של תחרות סוציאליסטית על המספר הגדול ביותר של פְריצים הרוגים" 46.צלף 47 שהגיע ל‑ 40קטילות קיבל עיטור "על גבורה" ,ואת התואר "צלף אציל". הצלף המפורסם מכול ,אם כי לא בעל מספר הקטילות הגבוה ביותר ,היה וסילי זייצב מדיביזיית הרובאים 284של אל"ם בטיוק ,שבמהלך חגיגות יום השנה למהפכת אוקטובר העלה את מספר הריגותיו ל‑ 149גרמנים( .הוא הבטיח להגיע ל‑ ,150אבל עדיין חסר לו אחד ).גדול הצלפים ,שזוהה רק בשם "ז ִיקָאן" ,הרג 224גרמנים עד 20בנובמבר .בארמיה ,62זייצב השתקן והמסוגר ,רועה ממרגלות הרי אורל ,נחשב הרבה יותר מכל כוכב ספורט .החדשות על עוד תוספות לרשימת הישגיו התפשטו מפה לאוזן לאורך החזית. זייצב ,שפירוש שמו הוא "ארנב" ,הופקד על אימון צלפים צעירים ,ותלמידיו כונו ז ַייצ'קָה" ,ארנבנבים" .זו היתה ראשיתה של "תנועת הצלפות" בארמיה .62 נערכו כינוסים להפצתה של "תורת הצלפות" ,ובהם התנהלו חילופי רעיונות על שיטות פעולה .חזיתות הדון ודרום‑מערב הצטרפו לתנועה והפיקו צלפים כוכבים משלהן ,כמו הסמל ּפָסָר מארמיה .21הוא התגאה במיוחד בפגיעות הראש שלו, וזקף לזכותו 103קטילות. תשבחות מיוחדות הורעפו על צלפים לא רוסים :קּוצֵ'ֶרנקֹו האוקראיני שקטל 19 גרמנים ,ואוזבק אחד מחטיבת הרובאים 169שהפיל חמישה בשלושה ימים .בארמיה ,64פעל הצלף קֹווְּבָסָה (פירוש שמו באוקראינית הוא "נקניקייה") מתוך רשת של שלוש חפירות לפחות ,אחת לשינה ושתיים לירי ,כולן מקושרות ביניהן .מלבד זאת, חפר עמדות‑דמה בצדדים ,בחזיתן של מחלקות שכנות .באלה הציב דגלים לבנים מחוברים למנופים ,שאותם משך מרחוק במיתרים .קוובסה טען בגאווה כי ברגע שהבחין גרמני בהנפתו של אחד הדגלים הלבנים הקטנים שלו ,הוא לא היה מסוגל להתאפק ,אלא התרומם מתוך חפירתו כדי לראות טוב יותר וצעק" ,רּוס ,קֹום, קֹום!" 48ואז הפיל אותו קוובסה בירייה אלכסונית .גם דֵ נ ִיסֹוב מחטיבת הרובאים 161 חפר תעלת דמה ,הציב בה מטרות דמות ועליהן כמה פריטי ציוד של הצבא האדום, וחיכה עד שחיילים גרמנים חסרי ניסיון ינסו לירות בהן .הוא הפיל ארבעה מהם.
לזרבו ןבא ירבש לש םירצבמ
191
בדיביזיית רובאי הגווארדיה ,13הסמל הבכיר דֹולִימִין קבע את עמדתו בעליית גג וירה בצוותי מקלעים ותותחי שדה של האויב .אבל המטרות הנחשבות ביותר היו התצפיתנים של הארטילריה הגרמנית" .במשך יומיים עקב [רב"ט סטודנטוב] אחר קצין תצפית והרג אותו בירייה הראשונה" .סטודנטוב גמר אומר להגדיל את מניין הגרמנים ההרוגים שלו מ‑ 124ל‑ 170עד יום השנה למהפכה. לכל אחד מהצלפים הכוכבים היו שיטות משלו ומחבואים מועדפים משלו. "הצלף האציל" אילין ,שזקף לזכותו " 185פְריצים" ,התחבא לפעמים בחבית ישנה או בצינור .אילין ,קומיסר מחטיבת רובאי גווארדיה ,פעל בגזרת אוקטובר האדום. "הפשיסטים צריכים לדעת את עוצמת הנשק שבידי האדם העליון הסובייטי", הצהיר 49,והבטיח לאמן עוד עשרה צלפים. לטענתם של כמה מקורות סובייטיים ,הגרמנים הזעיקו את מפקד בית הספר לצלפים שלהם כדי לצוד את זייצב ,אבל זייצב הערים עליו .נראה שזייצב ,אחרי כמה ימי ציד ,הבחין במחבואו של האיש מתחת ליריעת ברזל גלי וירה בו למוות. הכוונת הטלסקופית של רובהו של אותו גרמני ,שנאמר עליה כי היא שללו היקר ביותר של זייצב ,עדיין מוצגת לראווה במוזיאון כוחות הצבא במוסקבה ,אבל הסיפור הדרמטי הזה אינו נשמע משכנע ,בעיקרו של דבר .ראוי לציין שאין שום אזכור שלו בכל דוחותיו של שצ'רבקוב ,אף על פי שהוא נהנה להרחיב את הדיבור כמעט על כל היבט אחר של ה"צלפות". גרוסמן הוקסם מאופי הצלפים ומאורח חייהם .הוא התוודע היטב לזייצב ולכמה אחרים מהם ,ביניהם אנטולי צֵ'כֹוב .זה האחרון עבד ,כמו אביו השיכור לפניו, במפעל כימי .הוא "למד להכיר את הצדדים האפלים של החיים" 50כבר בשחר ילדותו ,אבל גם גילה אהבה לגיאוגרפיה ,ועכשיו חלם על חלקי עולם שונים במשך ימיו הארוכים במחבוא ,בהמתנה להופעתו של קורבן .צ'כוב התגלה כאחד מאותם בעלי הכישרון הטבעי להרג המופיעים בימות מלחמה .הוא הצטיין בבית הספר לצלפים ,וכבן 20בסטלינגרד ,דומה היה שהוא אינו יודע פחד " -כשם שהעיט אינו פוחד מגבהים" .היתה לו מיומנות נדירה בהסתוּות במחבואים בראשי בניינים גבוהים .כדי שרשף הירי לא יחשוף את מקומו ,הוא הרכיב סתרשף מאולתר על לוע רובהו ,ואף פעם לא ירה באפלולית .כאמצעי זהירות נוסף להסתרת הרשף ,הוא ניסה להתמקם לפני קיר לבן. יום אחד לקח צ'כוב את גרוסמן עמו .המטרות הקלות והסדירות ביותר היו החיילים שנשאו מכלי מזון לעמדות הקו הקדמי ,ואכן ,לא עבר זמן רב בטרם הופיע איש חי"ר מהכיתה התורנית .דרך הכוונת הטלסקופית שלו כיוון צ'כוב את ירייתו לחמישה סנטימטרים מעל קצה אפו של החייל .הגרמני נפל לאחור ,ומכל המזון נשמט מידיו .צ'כוב רטט מרוב התרגשות .הופיע חייל שני .צ'כוב ירה בו .אז זחל
192
"לרוגה־תרה ריעה"
קדימה גרמני שלישי .צ'כוב הרג גם אותו" .שלושה" ,מלמל צ'כוב לעצמו .את הרשימה המלאה יכין אחר כך .הישגו הטוב ביותר היה 17קטילות ביומיים .הפלת נושאי המים היתה בונוס ,העיר צ'כוב ,משום שהדבר יאלץ את החיילים לשתות מים מזוהמים .גרוסמן הציג בכתבתו את השאלה אם הנער הזה ,שחלם על ארצות נכר * ו"לא היה פוגע לרעה בזבוב" ,אינו "קדוש של המלחמה הפטריוטית". פולחן הצלפים הוליד חקיינים בעלי כלי נשק אחריםָ .מנ ֶנקֹוב מדיביזיית הרובאים 95התפרסם על מיומנותו ברובה הנ"ט הארוך והמסורבל 51.הוא נעשה גיבור ברית המועצות אחרי שחיסל שישה טנקים בלחימה סביב מפעל הנשק בריקאדי .סגן וינוגרדוב מדיביזיית הארטילריה 149זכה בתהילה כגדול מיידי הרימונים .כשמצא את עצמו מנותק בלי מזון עם 26איש במשך שלושה ימים ,השדר הראשון ששלח היה בקשה לקבל עוד רימונים ,לא מזון .גם אחרי שנפצע והתחרש ,וינוגרדוב "עדיין היה גדול ציידי הפְריצים" 52.פעם עלה בידו לעקוב אחר מ"פ גרמני ולהרוג אותו, ואף לקחת מסמכים מעל גופתו. הדיביזיות הגרמניות המשיכו ללחוץ דרומה ,ממפעל הטרקטורים לעבר קו ההגנה של בית החרושת בריקאדי ,וצ'ויקוב נאלץ בליל 17באוקטובר להעביר שוב את מפקדתו .הוא הגיע לבסוף לגדת הנהר ,בקו ישר עם ממאייב קורגן .כוח גרמני חזק הבקיע אל הוולגה למחרת היום ,אבל נהדף לאחור בהתקפת‑נגד. הבשורה המשמחת היחידה באה מפי אל"ם קמינין ,שנשלח אל כיס התנגדות שנותר מצפון למפעל הטרקטורים ,ברינוק ובספרטקובקה .המצב יּוצב ,וכללית, החיילים נלחמו בגבורה .אבל עדיין היו בעיות עם חטיבות המיליציה .בליל 25באוקטובר החליטה כיתה שלמה מהחטיבה המיוחדת " ,124עובדים לשעבר בבית החרושת לטרקטורים של סטלינגרד" 53,לערוק לשורות הגרמנים .רק זקיף אחד התנגד לרעיון ,אבל הסכים להצטרף אליהם כשאיימו עליו .בשטח ההפקר העמיד אותו איש פנים כאילו יש בעיה באחת החותלות שלו ,ונעצר .הוא ניצל את ההזדמנות כדי לחמוק מהשאר ורץ בחזרה לקווים הסובייטיים .העריקים שלחו אש אחריו ,ללא הצלחה .הזקיף ,טוראי ד' ,הגיע בשלום לחטיבתו ,אבל לאחר מכן נעצר והועמד לדין צבאי "על שלא נקט אמצעים נמרצים להודיע למפקדיו על הפשע הצפוי ולא מנע את עריקת הבוגדים". *
דומה שפקדה אז את גרוסמן תקופה של אידיאליזציה רוחנית ,והוא ראה את איש הצבא האדום במונחים המזכירים את טולסטוי" .במלחמה" ,כתב בפנקס אחר" ,האדם הרוסי עוטה חולצה לבנה על נשמתו. הוא חי בחטא ,אבל הוא מת כקדוש .בחזית ,מחשבותיהם ונשמותיהם של רבים טהורות ,ויש אפילו צניעות נזירית בקרבם[ ".מסמכי גרוסמן].RGALI 1710/1/100 :
לזרבו ןבא ירבש לש םירצבמ
193
קרב ההתשה נמשך סביב מפעלי בריקאדי ואוקטובר האדום ,עם התקפות והתקפות נגד .עמדת הפיקוד של גדוד מדיביזיית החי"ר הגרמנית 305היתה "כה קרובה לאויב" ,לדברי אחד הקצינים" 54,עד שהמח"ט יכול לשמוע את קריאת 'הּורה!' של הרוסים דרך הטלפון" .ואילו מח"ט סובייטי מצא את עצמו בלב הלחימה .כששטף האויב את מפקדתו ,הוא התקשר והזמין מטח קטיושות של "אש על מוצבינו". 55 החיילים הגרמנים נאלצו להודות ש"הכלבים נלחמים כמו אריות" .מספר הנפגעים בשורותיהם עלה במהירות .זעקות הפצועים" ,זאני! הילפה!" (חובש! עזרה!) ,נעשו חלק בלתי‑נפרד מרעשי הזירה ,ממש כמו ההתפוצצויות ושריקות הנתזים בין ההריסות .אבל ארמיה 62נדחקה לכמה ראשי גשר על הגדה המערבית, אף לא אחד מהם בעומק של יותר מכמה מאות מטרים .רחובות שלמים נכבשו, עמדות הסובייטים נסוגו עוד ועוד לעבר הוולגה ,ומפעל הנשק בריקאדי נכבש בחלקו .נקודת החציה האחרונה של ארמיה 62היתה חשופה מעתה לאש מקלעים ישירה ,והיה צורך להטיל את כל התגבורות לגזרה זו כדי להציל אותה .בכל אחת מהדיביזיות הסובייטיות נותרו רק כמה מאות אנשים ,אבל הן עדיין החזירו מלחמה 56 שערה בלילות" .הלילה הפך לנו לבעל‑ברית נאמן" ,כתב צ'ויקוב. "אבא" ,כתב הביתה רב"ט גרמני" 57,תמיד אמרת לי' ,שמור על אמות המידה שלך ותנצח '.אתה לא תשכח את המילים האלה ,מפני שהגיעה השעה שבה כל בר‑דעת בגרמניה חייב לקלל את טירוף המלחמה הזאת .אי‑אפשר לתאר את המתרחש כאן. כל אחד בסטלינגרד שיש לו עדיין ראש וידיים ,נשים כמו גברים ,ממשיך להילחם". חייל גרמני אחר כתב גם הוא הביתה במרירות" :אל תדאגו ,אל תיבהלו ,כי ככל שאמהר להגיע אל מתחת לאדמה ,כן אסבול פחות .אנחנו מרבים לחשוב שרוסיה צריכה להיכנע ,אבל עמי‑הארצות האלה טיפשים מדי להבין את זה" 58.חייל שלישי העביר את מבטו על גל החורבות הסובב אותו" .כאן עולה על דעתי לעתים קרובות 59 פסוק מספרי הבשורה' :לא תישאר אבן על אבן '.כאן ,זוהי האמת".
13
ההסתערות האחרונה של פאולוס הלאה מסטלינגרד ,בסטפה ,שגרת יומן של הדיביזיות הגרמניות היתה רחוקה מזו של הכוחות שנלחמו בעיר כרחוק מערב ממזרח .היו קווי הגנה שצריך להחזיק בהם והיו התקפות גישוש שצריך להודפן ,אבל החיים הציעו קיום הרבה יותר נוח ,בייחוד הרחק מהחזית .ביום א' 25 ,באוקטובר ,הזמינו קציניה של דיביזיית החי"ר הבווארית 376את 1 מפקדם ,גנרל אלכסנדר אֶדלֶר פון דָ נ ִיאֶלס ,לתחרות ירי של אוקטוברפסט נוסח מינכן. העיסוק העיקרי באותם ימים היה הכנת מגורים טובים לחורף" .התמונה כאן אינה מרנינה" ,כתב הביתה איש דיביזיית החי"ר " 2.113ככל שהעין מרחיקה לראות אין כפרים ,אין יערות ,לא עץ ולא שיח ,ואף לא טיפת מים" .שבויים סובייטים והיווים הועבדו בחפירת בונקרים ותעלות קישור" .אנחנו ממש צריכים לנצל היטב את האנשים האלה מפני שיש מחסור כזה בידיים עובדות" ,כתב מש"ק בכיר 3.בסטפה נטולת העצים היה על דיביזיות החי"ר לשלוח משאיות וקבוצות עבודה לסטלינגרד כדי לחלץ קורות עץ מחורבות בניינים הרוסים לכיסוי הבונקרים שלהן .מדרום לסטלינגרד חפרה דיביזיית החי"ר 297מערות מלאכותיות בצלעות הבלקות, לשימוש כאורוות ,כמחסני אפסנאות ולבסוף בית חולים צבאי שלם ,שכל ציודו הגיע ברכבת מגרמניה .בתקופה הקצרה של מזג אוויר נוח מתחילת אוקטובר עד אמצע החודש היו הגרמנים להוטים להשלים את "בתיהם" .אפילו הצעירים מבין החיילים עמדו על המשמעות של התחפרותם :הם יהיו שם כל החורף. היטלר נתן הוראות משלו לחורף .הוא מצפה ל"הגנה פעילה ביותר" ול"תחושה גאה של ניצחון" 4.יש להגן על הטנקים ,מפני הקור ומפני הפצצות ,בבונקרים שייבנו במיוחד מבטון ,אבל החומרים הנחוצים לא הגיעו כלל ,וכלי הרכב נותרו תחת כיפת השמים .מפקדת הארמיה השישית הכינה גם היא תוכניות מפורטות לחורף .הוזמן אפילו סרט אימונים פיני" ,איך לבנות סאונה בשדה" 5,אבל לא ניכר שכנוע של ממש מאחורי כל ההכנות האלה" .הפיהרר פקד עלינו להגן על עמדותינו עד האיש האחרון" ,כתב הלמוט גרוסקורט הביתה ,לגרמניה" 6,מה שהיינו עושים בלאו הכי, מפני שאובדן עמדה בהחלט לא ישפר את מצבנו .אנחנו יודעים מה פירוש הדבר, להיתקע בסטפה הפתוחה בלי מחסה". 194
סולואפ לש הנורחאה תורעתסהה
195
עוד החליטה מפקדת הפיהרר שיש לשלוח את רוב בהמות המשא של הארמיה השישית לעורף ,למרחק של יותר מ‑ 150ק"מ .הדבר יחסוך את הצורך ברכבות האספקה הדרושות כדי להביא לחזית כמויות עתק של מספוא .בסך הכול הצטברו בין הדון לוולגה כ‑ 150אלף סוסים ,וכן כמה שוורים ואפילו גמלים .רכבי התובלה ויחידות החימוש של הדיביזיות הועברו לאחור גם כן .ניתן להבין את הסיבות למהלך זה מנקודת ראות לוגיסטית טהורה ,אבל הדבר היה עתיד להתגלות כטעות קשה בשעת משבר .הארמיה השישית ,ובייחוד חלק הארי של יחידות הארטילריה והרפואה שלה ,היתה תלויה כמעט כליל בסוסים לניידותה. המוראל ,סיפר רב‑סמל מדיביזיית החי"ר " ,371עולה ויורד לפי כמות הדואר המגיע" 7.כמעט כל האנשים סבלו קשות מגעגועים הביתה" .כאן עליך להיעשות אדם שונה לגמרי" ,כתב מש"ק בכיר מדיביזיית החי"ר הממוכנת " 8,60וזה לא כל כך קל .זה ממש כאילו אנחנו חיים בעולם אחר .כשהדואר מגיע ,כולם מגיחים מ'הבתים הקטנים' שלהם -ופשוט אי‑אפשר לעצור אותם .בשעות כאלה ,אני חייב לעמוד מהצד ולצפות במתרחש בחיוך סלחני". 9 המחשבות כבר נסבו אל חג המולד" :החג הכי יפה בכל השנה כולה" .חיילים התחילו לדון במתנות החג עם נשותיהן .ב‑ 3בנובמבר הגישה אחת הדיביזיות 10 "רשימת דרישות לכלי נגינה ,משחקי מסיבה ,קישוטים לעצי חג המולד ונרות". תוכננו סבבי חופשה ,נושא שעורר יותר תקוות ואכזבות מכל דבר אחר .פאולוס עמד על כך שתינתן עדיפות לחיילים "שהיו בזירה המזרחית בלי הפסקה מאז יוני 11."1941לבני המזל שיצאו לנסיעה הארוכה ,הזמן חמק בתחושה אי‑מציאותית. הבית לבש עתה צביון חלומי של גלגול קודם .האנשים שחזרו לחיק משפחותיהם מצאו שאין הם יכולים לדבר על התנסויותיהם .רבים נוכחו לדעת ,למגינת לבם, מה מעטים האזרחים המסוגלים להבין ולו במקצת את המתרחש .גרוע מכול ,דומה שלא היה טעם להאיר את עיניהם ,משום שנשותיהם יתייסרו שבעתיים מעתה. המציאות היחידה עכשיו ,כמדומה ,היתה אותו קיום מסויט שאי‑אפשר להימלט ממנו .היה זה אך אנושי להתפתות למחשבה על עריקה ,אבל לא רבים התייחסו אליה ברצינות .הזיכרון הנוקב ביותר מחופשותיהם היה רגע הפרידה .לרבים היתה זו הפעם האחרונה .הם ידעו שהם שבו ונכנסו לגיהינום ,כשחלפו ליד השלט על הכביש הראשי לסטלינגרד" :הכניסה לעיר אסורה .הבאים לִצפות מסכנים את נפשותיהם ואת נפשות חבריהם" .רבים התקשו להחליט אם זו בדיחה או לא. הנפקתם של בגדי חורף חדשים החלה בסוף אוקטובר" .עסק גרמני טיפוסי", ציין אחד הקצינים" 12,עם מכנסיים ומעיל הפיכים ,אפור‑צבאי ולבן" .אבל החיילים בסטפה נטולת המים שרצו כינים עכשיו" .לעת עתה אין טעם אפילו לחשוב על רחצה .היום הרגתי את המקבץ הראשון שלי ,שמונה כינים" 13.ההלצות על
196
"לרוגה־תרה ריעה"
"הפרטיזניות הקטנות" איבדו את טעמן עד מהרה .אחדים מההיווים הסובייטים סיפרו לחבריהם הגרמנים על תרופה עממית להיפטרות מכינים :יש לקבור כל פריט ביגוד באדמה ולהשאיר רק פינה אחת מעל פני הקרקע .הכינים יעברו אליה ,ואז יהיה אפשר לשרוף אותן. בקרב קציני הרפואה החטיבתיים הלכה וגברה הדאגה לבריאותם הכללית של החיילים באותה עת .כאשר עלה הדוח הרפואי של הארמיה השישית לדיון של רופאים בכירים בברלין בינואר ,1943הותוותה עלייה מסחררת בשיעור התמותה ממחלות מידבקות -דיזנטריה ,טיפוס הבטן וטיפוס הבהרות" *.עקומת הקדחת" הזאת החלה לטפס במהירות כבר ביולי 14.הגם שמספר הלוקים במחלות אלה היה שווה בקירוב למספרם בשנה הקודמת ,נדהמו הרופאים בברלין כשהתברר להם כי שיעור התמותה בקרב החולים היה גדול פי חמישה. הסובייטים עצמם הבחינו בהפתעה בריבוי המחלות בקרב הגרמנים ,ודיברו על "חולי גרמני" .לא נותר לרופאים בברלין אלא לנחש כי "הפחתת העמידות בקרב הגייסות" 15נבעה משילוב של עקה מצטברת ומנות מזון דלות .פגיעים במיוחד היו החיילים הצעירים ביותר ,גילאי 17עד .22בקבוצה זו לבדה נרשמו 55אחוזים ממקרי המוות ממחלה .יהיו הסיבות המדויקות אשר יהיו ,אין ספק שבריאותה של הארמיה השישית היתה מקור לדאגה חמורה כבר בתחילת נובמבר ,בעת שהחשש הגדול ביותר לא היה אלא עוד חורף בבונקרים תחת השלג. בעוד ארמיה 64הסובייטית מנהלת התקפות במטרה למשוך כוחות הלאה מסטלינגרד ,תפסה ארמיה 57גבעה שלטת בין דיביזיות החי"ר 2ו‑ 20הרומניות. הרחק עוד יותר ,בלב הסטפה הקלמיקית ,ביצעה ארמיה 51פשיטות עומק על קווי הרומנים .לילה אחד הסתנן סגן בכיר אלכסנדר ני ֶיבסקי עם פלוגת התת‑מקלענים שלו דרך קו ההגנה ,לפשיטה שזרעה תוהו ובוהו במפקדתה של דיביזיית החי"ר 1 הרומנית בכפר עורפי .נייבסקי נפצע קשה פעמיים בפעולה זו .המחלקה הפוליטית של חזית סטלינגרד ,בהתאם לקו המפלגתי החדש שרומם את ההיסטוריה הרוסית, החליטה שנייבסקי הוא בלי ספק צאצא של הנסיך הלוחם המהולל בן המאה השלוש‑עשרה שאת שמו הוא נושא .אותו "מפקד עשוי ללא חת ,יורש ראוי לתהילת אבי‑אבותיו" 16,עוטר במסדר הדגל האדום. בעיר עצמה דעכה המתקפה הגרמנית הגדולה ממש בסוף אוקטובר מחמת תשישות ומחסור בתחמושת .ההתקפה האחרונה של דיביזיית החי"ר 79על בית החרושת *
צהבת נרשמה בנפרד" .הצהבת ,במיוחד ,בולטת כאן" ,כתב אחד הקצינים [" .]Klaus, p. 21וכיוון שצהבת היא כרטיס הביתה ,כל אחד משתוקק לקבל אותה".
סולואפ לש הנורחאה תורעתסהה
197
אוקטובר האדום קרסה ב‑ 1בנובמבר תחת אש ארטילרית כבדה מעבר לוולגה. "השפעות הארטילריה המסיבית של האויב החלישו במידה נחרצת את עוצמת ההתקפה של הדיביזיה" ,ציינה מפקדת הארמיה השישית 17.גם דיביזיית החי"ר ,94 שתקפה את כיס ספרטקובקה בצפון ,נעצרה בחריקה. "ביומיים האחרונים" ,נאמר בדוח שנשלח למוסקבה ב‑ 6בנובמבר" 18,שינה האויב את הטקטיקה שלו .הם הפסיקו להפעיל עוצבות גדולות ,כנראה בגלל האבידות הכבדות בשלושת השבועות האחרונים" .בגזרת אוקטובר האדום עברו הגרמנים ל"סיורים אלימים לחיפוש נקודות תורפה בין חטיבותינו" .אבל "התקפות הפתע" החדשות הללו לא נחלו הצלחה גדולה יותר מקודמותיהן ,שבאו אחרי הרעשות כבדות. בשבוע הראשון של נובמבר התחילו הגרמנים "להתקין רשתות תיל מעל חלונות וחורי פגזים" 19למגן מפני הטלת רימוני יד .כדי לפרוץ את הרשתות נזקקה ארמיה 62לארטילריה בקוטר קטן ,שחסרה לה ,אבל נעשה יותר ויותר קשה להעביר כל דבר שהוא לצדה המערבי של הוולגה .חיילי הצבא האדום התחילו להצמיד קרסים מאולתרים לרימוניהם ,כדי שייתפסו ברשתות. בתחילת נובמבר החזירו הכוחות הסובייטיים מלחמה שערה בכל דרך אפשרית. סירות תותחים של שייטת הוולגה ,שבחלקן הותקנו צריחים של טנקי T‑34על הסיפון הקדמי ,הפגיזו את דיביזיית הפנצר 16ברינוק .ו"הפצצות לילה כבדות של האויב" 20המשיכו לשחוק את כוח העמידה של החייל הגרמני. "לכל אורך החזית המזרחית" ,כתב גרוסקורט לאחיו ב‑ 7בנובמבר" 21,אנחנו מצפים היום למתקפה כללית לכבוד יום השנה למהפכת אוקטובר" .אבל חגיגות יום השנה ה‑ 25למהפכה הוגבלו לרמה המקומית ,כשחיילים סובייטים "התעלו על הבטחותיהם 22 הסוציאליסטיות להשמיד פריצים ,שאותן נתנו ברוח התחרות הסוציאליסטית". חברי הקומסומול ,במיוחד ,היו אמורים להקפיד על מניין מדויק של קטילותיהם. בארמיה 57דיווח הקצין הפוליטי הראשי" ,מתוך 1,697חברי קומסומול 678 ,טרם הרגו אף גרמני אחד" 23.הדעת נותנת שהנחשלים הללו נקראו לסדר. אחדות מחגיגות יום השנה לא היו לרוחם של השלטונות .מג"ד וסמג"ד שהובילו קדימה תגבורות לדיביזיית הרובאים " 45השתכרו" ו"נעדרו ל‑ 13שעות" 24.הגדוד נותר משוטט בלי תכלית על הגדה המזרחית של הוולגה .לכמה דיביזיות של חזית סטלינגרד לא היה במה לחגוג ,אם משום שלא קיבלו את מנות הוודקה המיוחדות ואם משום שאלה הגיעו מאוחר מדי .היו יחידות שכלל לא קיבלו את מנות המזון שלהן באותו יום. באין וודקה ,פנו חיילים נואשים רבים לחפש תחליפים .במקרה הגרוע ביותר,
198
"לרוגה־תרה ריעה"
התוצאות לא התגלו מיד .בלילה שאחרי חגיגות יום השנה מתו 28חיילים מדיביזיית הרובאים 248במהלך מסע מהסטפה הקלמיקית לעבר החזית .לא נתבקש סיוע רפואי ,ואיש לא הודה שידוע לו מהי הסיבה .קצינים העמידו פנים כאילו הם חושבים שהחיילים מתו מקור ומהמאמץ הכרוך במסע .אך במחלקה המיוחדת של הנקוו"ד התעוררו חשדות ,ובוצעו נתיחות שלאחר המוות ב‑ 24מהגופות .נקבע שסיבת המוות היתה צריכה מופרזת של "נוזלים אנטי‑כימיים" 25.כלומר ,החיילים שתו כמויות גדולות של תמיסה שנועדה להילקח במנות זעירות במקרה של התקפת גז רעיל. הנוזל המאּכל הזה הכיל מעט אלכוהול .אחד הניצולים רואיין בבית החולים ,והודה שמישהו טען שזה "מין יין" .הנקוו"ד סירב להאמין שזה יכול להיות מקרה פשוט של גניבת חומר צבאי ושל שכרות .הוא הוגדר כ"מעשה חבלה שנועד להרעיל חיילים". ב‑ 8באוקטובר ,1942מיד אחרי יום השנה למהפכה ,נשא היטלר נאום ארוך בפני "לוחמים ותיקים" נאצים במרתף הבירה במינכן .רבים מחיילי הארמיה השישית האזינו לשידור" .רציתי להגיע לוולגה" ,הצהיר באירוניה כבדה" 26,למען הדיוק, רציתי בנקודה מסוימת ,בעיר מסוימת .בדרך מקרה ,היא נושאת את שמו של סטלין עצמו .אבל אל תחשבו שצעדתי לשם רק מסיבה זו ,אלא מפני שהיא נמצאת במיקום חשוב מאוד ...רציתי לכבוש אותה ,ודעו לכם ,דעתנו נוחה לגמרי ,היא חשובה כנתונה בידינו! נשארו רק כמה חתיכות קטנות .יש אומרים' :מדוע אין הם נלחמים מהר יותר?' זה מפני שאיני רוצה בוֶורדָ ן שנייה ,ומעדיף תחת זאת לעשות את המלאכה עם קבוצות סער קטנות .לזמן אין חשיבות .ספינות אינן שטות עוד בוולגה .וזוהי הנקודה המכרעת!" נאום זה תופס מקום של כבוד בין הדוגמאות הגדולות ביותר של ראוותנות שווא בהיסטוריה .קורפוס אפריקה של רומל כבר היה שרוי בנסיגה מאל‑עלמיין אל לוב ,וכוחות בריטיים ואמריקאיים נחתו זה עתה בחופי אפריקה הצפונית במבצע טֹורץ' .ריבנטרופ ניצל את ההזדמנות כדי להציע גישוש אצל סטלין דרך שגרירות ברית המועצות בסטוקהולם" .היטלר סירב חד וחלק" ,כתב שליש הלופטוואפה שלו" 27.הוא אמר שרגע של חולשה אינו הזמן המתאים לעשיית עסקים עם האויב" .התרברבויות השווא על סטלינגרד שבאו בעקבות הסירוב הזה לא היו סתם בנות‑ערובה לתהפוכות הגורל :הן היו עתידות ללכוד אותו ,באין מוצא ,על אם הדרך לאסון .הפוליטיקאי הדמגוג "סִנדֵ ל" את המצביא .הגרועים בחששותיו של ריבנטרופ ערב ברברוסה היו עתידים להתממש עד מהרה. מזג אוויר חורפי אמיתי הגיע לסטלינגרד למחרת היום ,והטמפרטורה צנחה ל‑18 מעלות מתחת לאפס .הוולגה ,שבגלל ממדיה היתה אחד הנהרות הרוסיים האחרונים
סולואפ לש הנורחאה תורעתסהה
199
לקפיאה בחורף ,נעשתה בכל זאת קשה לשיט" .גושי הקרח הצף מתנגשים, מתפוררים ושוחקים זה את זה" ,כתב גרוסמן" 28,וקולות השכשוך ,המזכירים חולות נודדים ,נשמעים למרחק רב מהגדה" .היו אלה קולות מצמררים לחיילים בעיר. זו היתה התקופה שממנה יגור גנרל צ'ויקוב ,והוא כינה אותה "מלחמה בשתי חזיתות" :הוולגה העוינת מאחור והאויב התוקף את רצועות השטח הצרות שנותרו בידיהם מלפנים .מפקדת הארמיה השישית ,שידעה מה חמורות הבעיות הניצבות בפני הסובייטים ,שבה וריכזה את האש בנקודות החציה של הוולגה .ספינת קיטור אחת משייטת הוולגה ,שנשאה תותחים ותחמושת לגדה המערבית ,נפגעה ועלתה על שרטון במים רדודים .ספינה אחרת באה לצדה ,וכל המטען הועבר אליה תחת אש כבדה .המלחים שעבדו במים המקפיאים היו צפויים למוות מהיר ,ממש כמו הפונטוניירים הצרפתים שבנו את הגשר על הּבֵֵרז ִינ ָה לפני יותר ממאה שנים. "חרטומיהן הקהים והרחבים של הדוברות טוחנים לאִטם את הלובן שמתחתיהם, וחלקות המים השחורים מאחוריהם מתכסות במהרה במעטה של קרח" 29.ספינות נסדקו תחת לחץ הקרח וחבלי קשירה ניתקו מחמת העומס .חציית הנהר נעשתה "דומה למסע אל הקוטב". בעשרת הימים הראשונים של נובמבר התמיד לחצם של הגרמנים בהתקפות רצופות בקנה מידה קטן ,לעתים בסיוע שריון .גם אם הלחימה התנהלה בקבוצות קטנות ,היא היתה כבדה כמקודם .מצבתה של פלוגה אחת מחטיבת הרובאים 347 הגיעה לתשעה איש בלבד 30,אחרי ששטף האויב את עמדותיה שנמצאו רק 200 מטרים מהוולגה ב‑ 6בנובמבר; אבל המ"פ ,סגן אַנדֵרי ֶיב ,אסף אליו את הנותרים בחיים ויצא להתקפת‑נגד בתת‑מקלעים .קבוצת תגבורת שהגיעה ממש בעוד מועד ניתקה את הגרמנים מעורפם והצילה את נקודת החציה הצפונית של ארמיה .62הסובייטים צפו בקפידה בשיטת איתותי הזיקוקים של הגרמנים וניצלו אותה לטובתם :הם ירו צירופי צבעים זהים בכדורי זיקוקים שלקחו שלל 31.נאמר על מ"מ אחד שעלה בידו להטעות את הארטילריה הגרמנית בדרך זו ,והיא הסיטה את הירי ברגע קריטי אל כוחותיה שלה. רצועות שטח ההפקר היו צרות מאוד ,והעריקה נותרה בגדר אפשרות של לית ברירה ,אבל עכשיו קרה גם שחיילים גרמנים ניסו לחצות את הקווים .במרכז גזרתה של דיביזיית רובאי הגווארדיה 13התחמק חייל גרמני מאחד הבתים המבוצרים לעבר בניין שהחזיקו בו הסובייטים .היה ברור שאחדים מחבריו לנשק תמכו במעשהו ,משום שהם קראו בקול" :רוס! לא לירות!" 32אך כשהגיע האיש לאמצע שטח ההפקר ,ירה חייל סובייטי שהגיע זה מקרוב מחלון הקומה השנייה ופגע בו. הגרמני הפצוע המשיך לזחול וצרח גם הוא" :רוס! לא לירות!" הסובייטי ירה שוב, והפעם המית אותו .הגופה נותרה מוטלת שם כל היום .בלילה הזדחל קדימה סיור
200
"לרוגה־תרה ריעה"
סובייטי ,אבל מצא שהגרמנים הקדימו אותו ושלחו קבוצה משלהם ,שלקחה את נשקו ואת מסמכיו .השלטונות הסובייטיים החליטו שיש צורך ב"עבודת הסברה נוספת" כדי "להבהיר לחיילים שאל להם לירות בעריקים בו במקום" .שוב הוקראה באוזני החיילים פקודה מס' ,55שעניינה עידוד חיילי אויב לערוק על ידי הבטחת יחס טוב. באותה גזרה "נצפו חיילים גרמנים שהרימו את כפות ידיהם מעל החפירה בכוונה להיפצע" 33.המחלקה הפוליטית קיבלה מיד הוראה להגביר את מאמצי התעמולה, בשידורים ובעלונים. ב‑ 11בנובמבר ,מעט לפני עלות השחר ,נפתחה ההסתערות הגרמנית האחרונה .צוותי קרב שאורגנו זה מקרוב מדיביזיות החי"ר 305 ,295 ,100 ,79 ,71ו‑ ,389מתוגברים בארבעה גדודים רעננים של פלסים ,תקפו את כיסי ההתנגדות שנותרו .הגם שרוב הדיביזיות היו מדולדלות קשות עקב הלחימה בזמן האחרון ,עדיין היה זה ריכוז כוחות מסיבי. גם הפעם הכשירו את הקרקע השטוקות של הקורפוס האווירי ,VIIIאבל גנרל וולפרם פון ריכטהופן מאס כמעט לגמרי במה שנראתה לו "הקונוונציונליות של צבא היבשה" 34.בתחילת החודש ,בישיבה עם פאולוס וזיידליץ ,התאונן ריכטהופן על ש"הארטילריה אינה יורה והחי"ר אינו מנצל כלל את ההפצצות שלנו" .הישגו המרשים ביותר של הלופטוואפה ,ב‑ 11בנובמבר ,היה הפלת ארובותיהם של בתי החרושת ,אבל שוב לא עלה בידו למחוץ את ארמיה 62בחפירותיה ,בבונקרים ובמרתפים שלה. הסיביריאקים של בטיוק לחמו נואשות כדי לשמור על אחיזתם בממאייב קורגן, אבל נקודת ריכוז המאמץ של האויב נמצאה כ‑ 800מטרים צפונה משם ,בכיוון בית החרושת הכימי לזור והאתר שנקרא "מחבט הטניס" ,לולאה של מסילת ברזל ושלוחות המזכירה את צורתו .הכוח העיקרי בהתקפה זו היה דיביזיית החי"ר ,305 עם רוב גדודי הפלסים שהוטסו במיוחד כדי לתגבר את המתקפה .נתפסו בניינים רבי‑חשיבות ,אבל הסובייטים שבו והשתלטו עליהם בלחימה מרה .למחרת היום נבלמה התקפה זו. הלאה צפונה ,אנשי דיביזיית הרובאים 138של אל"ם איוון ליודניקוב ,המנותקים מאחורי בית החרושת בריקאדי בגבם לוולגה ,הגנו בפראות על כברת האדמה שעליה עמדו .נותרו להם בממוצע 30כדורים לכל רובה ותת‑מקלע ,ומנת המזון היומית שלהם היתה פחות מ‑ 50גרם של לחם יבש .בלילה ניסו מטוסי U‑2דו‑כנפיים להטיל אליהם שקי תחמושת ומזון ,אבל הנפילה על הקרקע עיקמה את הכדורים, שגרמו עקב כך לחסמים בנשק. בליל 11בנובמבר ניהלה ארמיה 62התקפות ,אחת מהן של דיביזיית הרובאים ,95
סולואפ לש הנורחאה תורעתסהה
201
מדרום‑מזרח למפעל בריקאדי .הכוונה ,לפי דוח שנשלח לקומיסר הראשי אלכסנדר שצ'רבקוב ב‑ 15בנובמבר ,היתה למנוע בעד הגרמנים מלהסיג כוחות כדי להגן על אגפיהם .נראה שהדבר עומד בסתירה למה שסיפר צ'ויקוב בזיכרונותיו ,כי שם קבע שהוא ומטהו לא ידעו מאומה על מתקפת‑הנגד הגדולה שנפתחה ב‑ 19בנובמבר, בטרם הודיעה להם מפקדת חזית סטלינגרד על כך בערב שלפני המתקפה. אבל ההתקפות הסובייטיות נבלמו כמעט מיד תחת הפגזותיהם המרוכזות של הגרמנים ,והתוקפים נאלצו לתפוס מחסות .מאז 5לפנות בוקר ב‑ 12בנובמבר התחולל "הוריקן של אש" 35שנמשך שעה וחצי .בעקבות זאת יצא כוח חזק של חי"ר גרמני להתקפה ,והצליח לנעוץ טריז בין שתי חטיבות רובאים סובייטיות .בשעה 09:50שלחו הגרמנים עוד כוחות ,שחלקם התקדמו לעבר מכלי הדלק על גדת הוולגה .אחת מחטיבות החי"ר הסובייטיות הצליחה לבלום את ההתקפה העיקרית, ואילו קבוצות סער אחרות הקיפו וניתקו תת‑מקלענים גרמנים שהצליחו לפרוץ את הקו .שלושה טנקים גרמניים עלו באש בלחימה העזה .מהגדוד הראשון של החטיבה נותרו רק 15איש ,שהצליחו איכשהו להחזיק בקו במרחק של 70מטרים מגדת הוולגה ,עד שהגיע גדוד אחר. רק אדם אחד נותר מן הנחתים שהגנו על מוצב הפיקוד החטיבתי .ידו הימנית רוסקה ,והוא לא היה מסוגל לירות .הוא ירד לבונקר ,וכששמע שלא נותרו עוד עתודות, מילא את כובעו ברימוני יד" .את אלה אני יכול לזרוק ביד שמאל" ,הסביר .בקרבת מקום נלחמה מחלקה מחטיבה אחרת עד שנותרו ממנה רק ארבעה אנשים חיים ,שכל תחמושתם אזלה .הם שלחו לאחור פצוע עם מסר" :התחילו להפגיז את עמדתנו .יש לפנינו קבוצה גדולה של פשיסטים .היו שלום ,חברים .אנחנו לא נסוגונו". מצב האספקה של ארמיה 62נעשה נואש שבעתיים בגלל הקרח הצף השוטף בוולגה .היה צורך בשוברות קרח בקרבת הגדות ,שם קפא הנהר תחילה .ב‑14 בנובמבר הביאה ספינת הקיטור ספרטקובי ֶיץ 400חיילים ו‑ 40טונות של אספקה לגדה הימנית ,מעט מאחורי אוקטובר האדום ,ובשובה נשאה 350פצועים תחת אש ,אבל לא רבים היו כלי השיט שהצליחו לעבור .צוותי חילוץ עמדו הכן במשך כל הלילה כדי לעזור לכל ספינה שתיתקע בקרח ותשמש מטרה קלה לתותחים הגרמניים" .אם הם [כוחות הקרקע הגרמניים] לא יוכלו לגמור את העסק" ,כתב ריכטהופן בארסיות" 36,כשהוולגה מתכסה בקרח והרוסים בסטלינגרד סובלים ממחסורים חמורים ,אזי לא נצליח לעולם .מלבד זאת ,הימים הולכים ומתקצרים, ומזג האוויר נעשה יותר ויותר גרוע". הנטל הכבד העיק מאוד על פאולוס .רופאו הזהיר אותו שהוא עתיד להתמוטט אם ימשיך בלי מנוחה" .היטלר היה אחוז שיגעון לדבר אחד בגלל הסמליות של סטלינגרד" ,הסביר אחד מקציני המטה של פאולוס" 37.כדי לטהר את נקודות
202
"לרוגה־תרה ריעה"
ההתנגדות המעטות האחרונות בנובמבר ,הוא פקד שאפילו נהגי טנקים יופעלו כאנשי חי"ר בהסתערות האחרונה" .מפקדי הפנצר שלו התפלצו על הבזבוז המשווע הזה, אבל לא הצליחו לשכנע את פאולוס לבטל את הפקודה .בסופו של דבר ניסו לאסוף יחדיו כמות מספקת של נהגים מחליפים ,טבחים ,אלונקאים וקשרים -למעשה ,כל מי שלא יהיה ,מלבד צוותי הטנקים המנוסים שלהם -כדי שהדיביזיות שלהם יישארו מבצעיות .האבידות הכבדות שספגו חטיבות השריון היו עתידות להתגלות כחמורות מאוד ,שלא לומר הרות‑אסון ,בתוך ימים ספורים. גנרל ולטר פון זיידליץ‑קורצבך היה מודאג מאוד .באמצע נובמבר העריכה מפקדת הארמיה השישית כי " 42אחוזים מהגדודים שלו חייבים להיחשב כ'שחוקים בלחימה'" 38.ברוב פלוגות החי"ר נשארו פחות מ‑ 50איש ,והיה צורך למזג אותן. זיידליץ חשש גם למצבן של דיביזיות הפנצר 14ו‑ ,24שהיה צורך לציידן מחדש לקראת מתקפת החורף הסובייטית הבלתי‑נמנעת .להשקפתו ,הלחימה התמשכה הרחק מדי אל תוך החורף .היטלר בכבודו ובעצמו הודה בפניו כבר בתחילת אוקטובר ,בארוחת צהריים ברסטנבורג ,שחיילי גרמניה צריכים להתכונן ל"תלאות החורף הרוסי" 39.החיילים בסטלינגרד הוצאו במפורש מכלל ההוראות להתכונן למגננת חורף ,ועדיין התרברב היטלר ,במינכן ,ואמר שלזמן אין חשיבות. האבידות החמורות ביותר היו בשורות הקצינים והמש"קים המנוסים .בשני הצדדים נותר רק מיעוט קטן מבין המשתתפים בראשית הלחימה" .הגרמנים הללו היו שונים מאלה שנלחמנו נגדם באוגוסט" ,העיר ותיק מלחמה סובייטי" 40.וגם אנחנו היינו שונים" .חיילי הקווים הקדמיים ,בשני הצדדים ,כנראה חשו שהטובים והאמיצים ביותר נופלים ראשונה. קציני מטה גרמנים חששו גם מפני האביב שלאחר מכן .חשבון פשוט הראה שגרמניה לא תוכל לעמוד באבידות כאלה לאורך זמן .תפיסת ההרפתקה הגיבורית הבאישה מזמן ,ותחושה עזה של חרדה מפני הבאות תפסה את מקומה .כסמל להחלטיות נקמנית הנהיג הצבא האדום נוהג חדש לכיבוד זכרו של מפקד נערץ: 41 את מטח הכבוד יש לירות "לא באוויר ,אלא בגרמנים".
14
"הכול לחזית!" הכנת התוכנית למבצע אורנוס ,מהלומת הנגד הסובייטית הגדולה שתוטח בארמיה השישית ,נמשכה זמן רב מהרגיל ,בהתחשב בקוצר‑הרוח הרה‑האסון שגילה סטלין בחורף הקודם .אבל זו הפעם ,שאיפת הנקם שלו סייעה לו לרסן את פזיזותו. הרעיון המקורי נולד בשבת 12 ,בספטמבר -היום שבו נפגש גנרל פרידריך פאולוס עם היטלר בוויניצה ,ומרשל גאורגי ז'וקוב הוזעק לקרמלין אחרי כישלון ההתקפות על אגפו הצפוני של פאולוס .גנרל אלכסנדר וסילייבסקי ,ראש המטה הכללי ,נכח גם הוא .ושם ,בלשכתו של סטלין ,תחת מבטיהם של הדיוקנאות שנתלו זה מקרוב של אלכסנדר סּובֹורֹוב ,רועץ הטורקים במאה השמונה‑עשרה ,ומיכאיל קוטוזוב ,אויבו העיקש של נפוליאון ,היה על ז'וקוב להסביר מה קרה ולמה .הוא התמקד בעובדה ששלוש הארמיות ,הרחוקות ממצבותיהן התקניות ,הוטלו להתקפה בלי די ארטילריה ושריון. סטלין דרש לדעת מה נחוץ .ז'וקוב השיב שהם צריכים עוד ארמיה במצבה מלאה, בסיוע קורפוס שריון ,שלוש חטיבות משוריינות ולפחות 400הוביצרים ,וכן גיבוי של ארמיה אווירית .וסילייבסקי היה שותף לדעתו .סטלין לא אמר דבר .הוא לקח לידו את המפה שבה סומנו עתודות הסטבקה והתחיל לעיין בה לבדו .וסילייבסקי וז'וקוב התרחקו לפינת החדר .הם התייעצו בלחש על הבעיה ,והסכימו שיש למצוא פתרון אחר. שמיעתו של סטלין היתה חדה מכפי שחשבו השניים" .ומהו" ,קרא אליהם מצדו השני של החדר" 1,אותו פתרון 'אחר'?" שני הגנרלים הופתעו" .ובכן ,גשו למטה הכללי" ,אמר להם" ,ובדקו מה אפשר לעשות בעניין סטלינגרד". וסילייבסקי וז'וקוב חזרו אליו למחרת בערב .סטלין לא בזבז זמן לבטלה .הוא קיבל את פניהם בלחיצות ידיים ענייניות ,למרבה הפתעתם. "ובכן ,מה השקפותיכם?" שאל" 2.מי משניכם ידווח לי?" "מי שתקבע אתה" ,ענה לו וסילייבסקי" .לשנינו דעה אחת". שני הגנרלים העבירו את היום בסטבקה ,בבדיקת דרכי הפעולה האפשריות והצורך בהקמת ארמיות חדשות וקורפוסי שריון חדשים בתוך חודשיים .ככל 203
204
"לרוגה־תרה ריעה"
שהעמיקו בהתבוננותם בבליטה הגרמנית במפה ,ששני אגפיה חשופים ,כן השתכנעו כי הפתרון היחיד שראוי לשקול אותו הוא "לשנות לטובתנו את המצב האסטרטגי בדרום" 3.בעיר סטלינגרד ,טען ז'וקוב ,יש להחזיק בקרב התשה ,עם כוחות מספיקים להמשך ההתגוננות ותו לא .אסור לבזבז שום עוצבה על התקפות נגד פעוטות ,אם אין הדבר הכרחי לחלוטין כדי למנוע בעד האויב מלתפוס את כל הגדה המערבית של הוולגה .ובינתיים ,בעוד הגרמנים מתמקדים כל‑כולם בכיבוש העיר ,תכ ַנס הסטבקה בחשאי ארמיות חדשות מאחורי הקווים למבצע כיתור ענקי של חדירות עמוקות הרחק מאחורי קודקוד הבליטה. סטלין לא גילה התלהבות בתחילה .הוא חשש שהם עלולים לאבד את סטלינגרד ולספוג עוד מהלומה משפילה ,אם לא יעשו משהו תכף ומיד .הוא הציע פשרה, בחירת נקודות התקפה הרבה יותר קרובות לעיר ,אבל ז'וקוב השיב שכוחותיה העיקריים של ארמיה 6יהיו גם הם הרבה יותר קרובים ,ויהיה ביכולתו של האויב לשנות את היערכותו למול התוקפים .בסופו של דבר הבין סטלין את יתרונותיו של מבצע הרבה יותר שאפתני. יתרונו הגדול של סטלין על היטלר היה חוסר בושה אידיאולוגית .אחרי האסונות של ,1941הוא לא גילה אף שמץ של הסתייגות מהחייאת הדוקטרינות הצבאיות של שנות העשרים ותחילת שנות השלושים ,אלה שהוכפשו כל כך בשנים שלאחר מכן. דוקטרינת "מבצעי העומק" ,עם "ארמיות סער" ממוכנות שישמידו את האויב ,לא נאלצה עוד להישאר במחתרת כמין פולחן של כפירה בעיקר 4.באותו לילה של 13 בספטמבר נתן סטלין לתוכנית מבצעי העומק הזאת את מלוא תמיכתו .הוא הורה לשני הגנרלים להשליט "משטר של סודיות מוחלטת"" 5.שום איש מלבד שלושתנו אינו אמור לדעת עליה לעת עתה" .המתקפה תיקרא בשם מבצע אורנוס. ז'וקוב לא היה רק מתכנן טוב :איש לא היטיב ממנו להוציא תוכניות לפועל. אפילו סטלין התרשם מחוסר המעצורים שלו בחתירתו אל יעדיו .והיה מנוי וגמור עם ז'וקוב שלא לחזור על השגיאות של תחילת ספטמבר -ההתקפות מצפון לסטלינגרד בכוחות לא מאומנים ומצוידים שלא כהלכה .משימת האימונים היתה אדירה. וסילייבסקי וז'וקוב שלחו דיביזיות מילואים ,מיד עם הקמתן ,לחלקים שקטים יחסית של הקו ,לאימונים תחת אש .היתה לכך תוצאה לא צפויה אבל מועילה, משום שהדבר בלבל את המודיעין הגרמני .אל"ם ריינהרד גֵלֶן ,ראשו הנמרץ מאוד אבל המוערך יותר מדי של אגף המודיעין האחראי להערכת מצבם של כוחות האויב במזרח *,החל לחשוד שהצבא האדום מתכנן מתקפת הסחה גדולה נגד קבוצת הארמיות מרכז; ובדיעבד ,אכן כך היה. *
האגף נקרא " - Fremde Heere Ostצבאות זרים מזרח".
"!תיזחל לוכה"
205
דוחות סיורים וחקירות שבויים אימתו את "תחושת הבטן" של המתכננים :מבצע אורנוס צריך להתרכז בגזרות הרומניות שבשני אגפיה של הארמיה השישית .בשבוע השלישי של ספטמבר סייר ז'וקוב באגף הצפוני של הבליטה הגרמנית ,בסודי‑סודות. אלכסנדר גלִיצ'ֹוב ,סגן בפלוגת הסיור של דיביזיית הרובאים ,221הוזעק לילה אחד להתייצב במפקדת הדיביזיה ,ושם ראה מכוניות מטה מתוצרת ויליס .אלוף‑משנה ִראיין אותו ,ואחר כך הורה לו למסור את התת‑מקלע שלו ולהתיישב במושב הקדמי של אחת המכוניות .משימתו ,אמר ,היא להדריך קצין בכיר בסיור לאורך החזית. היה על גליצ'וב להמתין עד חצות הלילה ,אז הגיחה דמות מגושמת ,לא גבוהה מאוד -למעשה ,כמעט מגומדת בין שומרי הראש -מתוך בונקר המפקדה .הקצין הבכיר נכנס למושב האחורי של המכונית בלי לומר מילה .גליצ'וב ,בהתאם להוראה שקיבל ,הוביל את הנהג מעמדת פיקוד יחידתית אחת למשנ ֶי ָה לאורך הקו .כשחזרו המכוניות מעט לפני עלות השחר קיבל גליצ'וב את התת‑מקלע שלו בחזרה ונאמר לו לחזור ליחידתו ולדווח שביצע את משימתו .רק שנים רבות אחרי המלחמה שמע מפי מפקדו‑לשעבר כי הקצין הבכיר שאותו ליווה בלילה ההוא ,לפעמים במרחק של 200 מטרים מקווי הגרמנים ,היה ז'וקוב .אולי לא היה הכרח שסגן המפקד העליון יתחקר 6 אישית כל מפקד יחידה על השטח ועל הכוחות שממול" ,אבל ז'וקוב היה ז'וקוב". בעת שערך ז'וקוב את סיור הביקורת החשאי שלו באגף הצפוני ,ביקר וסילייבסקי בארמיות 57 ,64ו‑ 51מדרום לסטלינגרד .הוא דחק בהן להתקדם בסטפה אל מעבר לקו האגמים המלוחים ,אבל לא מסר את הסיבה האמיתית ,שהיתה ביסוסו של שטח היערכות מוגן היטב לקראת מבצע אורנוס. היה צורך חיוני בשמירה על הסודיות ובתכנון תוכניות הטעיה לשם הסוואת ההכנות, אבל הצבא האדום נהנה משני יתרונות אפקטיביים עוד יותר .הראשון היה סירובו של היטלר להאמין שיש לברית המועצות ארמיות עתודה כלשהן ,שלא לדבר על העוצבות המשוריינות הגדולות הנחוצות למבצעי עומק .שגיאת ההערכה השנייה של הגרמנים הועילה לסובייטים אפילו יותר מזו ,אם כי ז'וקוב לא היה מוכן להודות בה אי‑פעם .כל אותן התקפות לא מוצלחות על קורפוס הפנצר XIVבאגף הצפוני בקרבת סטלינגרד יצרו את הרושם שהצבא האדום אינו מסוגל כלל לנהל מתקפה מסוכנת באזור זה ,קל וחומר לבצע תנועת כיתור מהירה ומסיבית סביב הארמיה השישית כולה. בקיץ ,בעת שגרמניה ייצרה בערך 500טנקים בחודש ,אמר גנרל פרנץ הלדר להיטלר שברית המועצות מייצרת 1,200טנקים בחודש .הפיהרר הלם באגרופו בשולחן ואמר שהדבר פשוט אינו אפשרי -אבל אפילו המספר הזה היה הרבה יותר מדי נמוך .במרוצת 1942עלה ייצור הטנקים הסובייטי מ‑ 11אלף במחצית
206
"לרוגה־תרה ריעה"
הראשונה של השנה ל‑ 13,600במחצית השנייה -מעל 2,200בחודש ,בממוצע. גם ייצור המטוסים עלה ,מ‑ 9,600בששת החודשים הראשונים של השנה ל‑15,800 בששת החודשים שלאחריהם. עצם המחשבה על כך שברית המועצות ,אחרי שאיבדה את אזורי התעשייה העיקריים שלה ,מסוגלת להתעלות על הרייך בכושר הייצור ,מילאה את היטלר בזעם שמקורו באי‑נכונות להאמין .מאז ומתמיד סירבו בכירי הנאצים להודות בעוצמתה של הרוח הפטריוטית הרוסית .הם גם לא העריכו נכונה את התוכנית חסרת הרחמים של העברת התעשייה להרי אּוָרל ואת ארגון כוח העבודה במתכונת צבאית .מעל 1,500בתי חרושת פונו בשעתם מהחלקים המערביים של ברית המועצות אל מעבר לוולגה ,בייחוד לאּוָרל ,והורכבו מחדש בעבודת נמלים של צבאות טכנאים במשך החורף .לא היה כמעט מפעל שהיה בו חימום .רבים חסרו בתחילה חלונות או אף גגות ראויים לשמם .אך מרגע שנכנסו פסי הייצור לפעולה הם לא נעצרו לרגע ,אלא בגלל תקלות מכניות ,הפסקות חשמל או מחסור בחלקים מסוימים .כוח האדם לא היה בגדר בעיה של ממש .השלטונות הסובייטיים פשוט גייסו אוכלוסיות חדשות של פועלים .הביורוקרטיה הסובייטית בזבזה את זמנם ואת כישרונותיהם של העובדים האזרחיים ,והפקירה את חייהם לתאונות עבודה ,באדישות לחיי אדם שהיתה דומה לזו שגילו המתכננים הצבאיים כלפי חייליהם; אבל הקורבן הקולקטיבי -מאונס ומרצון גם‑יחד -שיקף הישג מרשים עד פחד. בעת שהיטלר עדיין סירב להשלים עם המחשבה על נשים גרמניות בבתי החרושת ,הייצור הסובייטי התבסס על הגיוס ההמוני של אמהות ובנות .רבבות נשים בבגדי עבודה " -לוחמות בסרבלים" - 8הניפו צריחי טנקים באמצעות עגורנים או השתוחחו על מחרטות ,באמונה מקרב לב במה שהן עושות כדי לעזור לגברים 9 שלהן .כרזות תעמולה הזכירו להן בלי הרף מהו תפקידן" :במה עזרת לחזית?" צֶ'לי ָאּבִינסק ,המרכז הגדול של תעשיות צבאיות בהרי אורל ,זכתה בכינוי "טַנקוגרד" .בתוך זמן קצר קמו בתי ספר לשריון ליד המפעלים .המפלגה ארגנה קשרים בין עובדים לחטיבות צבא ,ובתי החרושת אספו תרומות למימון עוד טנקים. תותחן טנק בשם מִיקָנֹוב חיבר פזמון ששבה את דמיונם של העובדים בפסי הייצור של אורל: 7
למען מות אויבינו למען שמחת חברינו אין מכונה טובה מאשר 10 הטנק !T‑34
"!תיזחל לוכה"
207
מישהו העלה את הרעיון שעובדי פס הייצור יקימו את חטיבת השריון הראשונה של מתנדבים מאורל .לטענת המארגנים הם קיבלו ,בתוך 36שעות מתליית הכרזה 11 הראשונה 4,363" ,פניות להתנדב לחטיבה ,מתוך זה 1,253מאת נשים". אפילו מחנות עובדי הכפייה שעסקו בייצור צבאי הגיעו לרמת תפוקה גבוהה בהרבה מזו של מקביליהם בגרמניה .והיו גם פחות מקרי חבלה .למרות הכול, האסירים בגולאג האמינו בצורך להביס את הפולשים. מטעמי תעמולה ,חיבורים היסטוריים סובייטיים כמעט אינם מזכירים את הסיוע שקיבלה ברית המועצות מבעלות‑בריתה ,אבל אסור להתעלם מתרומתו לשמירה על יכולת הלחימה של הצבא האדום בסתיו .1942סטלין התלונן באוזני ז'וקוב על איכותם של מפציצי ההוריקן שהציע לו צ'רצ'יל ,ועל שהטנקים הבריטיים והאמריקאיים שסופקו אינם משתווים ל‑ .T‑34גם משלוחי הנעליים הכבדות והמעילים העליונים מבריטניה לא היו פופולריים בקרב החיילים הסובייטים, משום שלא הועילו במאומה בלוחמת חורף .אבל כלי הרכב האמריקאיים -בייחוד המשאיות והג'יפים מתוצרת פורד ,ויליס וסטודיבייקר -והמזון ,עם מיליוני הטונות של חיטה בשקים לבנים שהוטבע עליהם סמל העיט האמריקאי ועם פחיות הבשר המשומר משיקגו ,הרימו תרומה עצומה -שטרם זכתה בהכרה הראויה -ליכולת העמידה של ברית המועצות. ז'וקוב ידע כמה חשוב להציב את המפקדים המתאימים בתפקידיהם בלוחמה ממוכנת .בסוף ספטמבר שכנע את סטלין למנות את גנרל קונסטנטין רוקוסובסקי, לשעבר קורבן הנקוו"ד של בריה ,כמפקד חזית הדון ,שגזרתה השתרעה מהקצה הצפוני של סטלינגרד מערבה אל קלצקאיה ,מעבר לעיקול הגדול של הדון .בה בעת הועמד גנרל‑לוייטננט ניקולאי וטוטין בראש החזית הדרום‑מערבית החדשה, באגפו הימני של רוקוסובסקי ,מול הארמיה השלישית הרומנית. ב‑ 17באוקטובר פקדה חזית הדון לפנות עד ל‑ 29באוקטובר את כל האזרחים המצויים "במרחק של עד 25ק"מ מקו החזית" 12.מלבד שיקולי הביטחון ,רשויות הצבא רצו להסתיר את החיילים בכפרים בשעות היום ,בעת שיעשו את דרכם לשטח ההיערכות .היה זה מבצע גדול ממדים ,משום שהמפונים הורשו לקחת "את הצאן והבקר ,החזירים והעופות שלהם ,ומזון לחודש" .הפרות ישמשו כבהמות משא ,וכל הטרקטורים ,הקומביינים ושאר המכונות החקלאיות יקרות הערך יפונו גם הם .כמה אלפי אזרחים גויסו לחיל בנייה ,שמנה יותר מ‑ 100אלף איש ועסק בתיקון דרכים וגשרים לאורך הציר סרטוב‑קמישין‑סטלינגרד ,וכל שאר הצירים המוליכים לחזית. ממסילת הברזל החדשה סרטוב‑אסטרחאן נפרסו שלוחות אל מסופים בסטפה, שאליהם יובאו עתודות הסטבקה המצויות עדיין הרחק בעורף ,לקראת המסע
208
"לרוגה־תרה ריעה"
הרגלי לשטחי ההיערכות שמאחורי קו החזית .הסעת 1,300קרונות ביום לשלוש חזיתות הטילה עומס כבד מאין כמוהו על מערכת הרכבות הסובייטית ,והבלבול היה בלתי‑נמנע .דיביזיה אחת נשארה ארוזה ברכבות נושאות גייסות במשך חודשיים וחצי ,על שלוחת מסילה באוזבקיסטן. תוכנית מבצע אורנוס היתה פשוטה ,אבל שאפתנית ונועזת בהיקפה .ההתקפה העיקרית 500 ,ק"מ מערבה לסטלינגרד ,תצא לכיוון דרום‑מזרח מראש הגשר בסרפימוביץ' ,רצועה באורך 65ק"מ מדרום לדון ,שלא היו לארמיה השלישית הרומנית די כוחות להחזיק בה .גזרת ההתקפה הזאת נמצאה הרחק בעורפה של הארמיה השישית ,ולכן העריכו הסובייטים שלא יהיה ביכולתם של הכוחות הממונעים הגרמניים בסטלינגרד ובקרבתה להגיע אליה בעוד מועד לבלום את ההתקפה .בינתיים תתבצע תנועה פנימית דרומה מראש גשר אחר מדרום לדון, בקלצקאיה ,ותתקוף מן העורף את קורפוס צבא היבשה XIשל גנרל קרל שטרקר, הפרוס על פני שני עיקולי הדון ,הגדול והקטן .לבסוף ,מדרום לסטלינגרד ,מהלומה משוריינת אחרת תישלח לכיוון צפון‑מערב כדי לחבור עם המהלומה העיקרית בסביבות קלץ' .החבירה תשלים את כיתור הארמיה השישית של פאולוס ,יחד עם חלק מארמיית הפנצר הרביעית של הוט .בסך הכול ,כ‑ 60אחוזים ממצבת הטנקים של הצבא האדום הוקצו למבצע אורנוס. אמצעי הביטחון שנקטו הסובייטים היו טובים מכפי שהיה אפשר לצפות, בהתחשב במספר השבויים והעריקים מהצבא האדום שהגיעו לידי הוורמאכט. בקיץ 1942לא הצליח המודיעין הגרמני לעמוד על הקמתן של חמש ארמיות משוריינות חדשות (כל אחת מהן היתה שווה בערך בגודלה לקורפוס פנצר) ושל 15קורפוסים משוריינים (כל אחד מאלה היה שווה בערך בגודלו לדיביזיית פנצר במצבה מלאה) .ככל שהתקרב רגע הנקם והשילם הקדיש הצבא האדום תשומת לב רבה יותר למַסקִירֹובקָה -מונח המקיף הונאה ,הסוואה וביטחון שדה -והפחית במידה ניכרת מאוד את השימוש באלחוט .פקודות נמסרו מפה לאוזן ולא הועלו על הכתב .צעדי ההטעיה הפעילים כללו את המרצת הפעילות סביב מוסקבה .בה בעת ,בדרום ,דיביזיות הקו הקדמי בגזרות החיוניות למבצע אורנוס קיבלו פקודה לבנות מערכי הגנה ,אך ורק למען סיורי האוויר הגרמניים; ואילו חזית וורונייז', שלא השתתפה באורנוס ,קיבלה פקודה לרכז בגלוי ציוד גישור וסירות ,כאילו עמדה לצאת למתקפה. פעילות הכוחות בגזרות אחרות הוסתרה מאחורי בנייתם של מערכי הגנה ,כדי ליצור את הרושם ההפוך בדיוק לכוונות התקפיות .מסעות התנועה להיערכות של העוצבות המשתתפות באורנוס נעשו בלילות ,והחיילים הסתתרו בשעות היום .הדבר
"!תיזחל לוכה"
209
היה קשה בסטפה החשופה ,אבל שיטות ההסוואה של הצבא האדום היו אפקטיביות להפליא .לא פחות מ‑ 17גשרי דמה נבנו מעל הדון ,כדי להרחיק את תשומת לבו של הלופטוואפה מחמשת הגשרים האמיתיים ,שאותם יחצו הארמיה המשוריינת ,5 הקורפוס המשוריין ,4שני קורפוסי פרשים והמוני דיביזיות רובאים. מדרום לסטלינגרד הועברו הקורפוסים הממוכנים 13ו‑ ,4קורפוס הפרשים 4 וכוחות עזר -בסך הכול יותר מ‑ 160אלף איש ,עם 430טנקים 550 ,תותחים14 , אלף כלי רכב ויותר מ‑ 10,000סוסים -אל מעבר לוולגה ,קבוצות‑קבוצות מדי לילה .היתה זו משימה קשה ומסוכנת ,בשל גושי הקרח הצף שנסחפו במי הנהר. והיה עליהם להסתוות בטרם שחר .כמובן ,לא היה סיכוי לצבא האדום להסתיר לגמרי את המבצע הממשמש ובא ,אך כדברי אחד ההיסטוריונים" ,ההישג הגדול 13 ביותר שלהם היה הסתרת ממדי המתקפה". הגרמנים זיהו את בליטת רז'ב ,שבה החזיקה הארמיה התשיעית שלהם ,כמקום הצפוי ביותר להתקפה סובייטית .בכך ,לפחות ,הם לא טעו .לפי פקודתו של סטלין, שעדיין חשש מהתקפה נוספת על מוסקבה ,הכין ז'וקוב מבצע נוסף ,תחת שם הצופן מרס ,שבו ישתתפו חזיתות קלינין ומערב .ההיסטוריונים עדיין לא גיבשו תמימות דעים בשאלה אם מרס נועד להיות מבצע הסחה גדול ממדים לעזרת מבצע אורנוס, או מתקפה חלופית למקרה שאורנוס ייכשל .בסופו של דבר נפתחה מתקפה זו ב‑25 בנובמבר ,שבוע אחרי אורנוס ,בהשתתפות 667אלף איש .אך העובדה שהקצבת התחמושת הארטילרית לתותח במבצע לכיתור סטלינגרד היתה גדולה ב‑ 80אחוזים יותר ,רומזת שמבצע מרס נועד כנראה לשמש כהסחה ,ולא כמתקפה שווה לו במעמדה. גם העובדה שז'וקוב עשה הרבה יותר זמן בתכנון אורנוס מאשר במרס אומרת דרשני. יומנו של ז'וקוב מלמד שבין 1בספטמבר ל‑ 19בנובמבר הוא שהה 19יום במוסקבה, 14 רק שמונה ימים וחצי בחזית קלינין ,ולא פחות מ‑ 52יום וחצי בציר סטלינגרד. בתחילת הסתיו של 1942העריכו רוב הגנרלים הגרמנים ,גם אם לא היו שותפים לאמונתו של היטלר שהצבא האדום כבר חוסל ,כי הסובייטים קרובים בלי ספק לתשישות גמורה .קציני המטה שלהם ,לעומת זאת ,נקטו השקפה ספקנית יותר. כשהצטרף למפקדת הארמיה השישית סרן וִינִריך ּבֵר ,קצין מעוטר שהועבר מקורפוס אפריקה ,קידם את פניו סא"ל פרידריך פריץ נ ִימָאי ֶיר ,קצין המודיעין ,בהערכה הרבה יותר קודרת מכפי שציפה לשמוע" .ידידי היקר" ,אמר" 15,בוא וראה את מפת המצב. הסתכל על כל הסימונים באדום האלה .הרוסים מתחילים לרכז כוחות בצפון ,כאן, ובדרום ,כאן" .נימאייר חש שהקצונה הבכירה ,גם אם היא חוששת מפני איום על קווי התקשורת שלה ,אינה מתייחסת ברצינות לסכנת הכיתור. פאולוס ושמידט ,שקראו את כל דוחותיו של נימאייר ,חשבו שדאגותיו מופרזות.
210
"לרוגה־תרה ריעה"
שני הגנרלים ציפו להתקפות כבדות למדי ,בארטילריה ובשריון ,אבל לא למתקפה רבתי עמוק בעורפם ,שתשתמש בטקטיקת "נקודת מרכז הכובד" של הגרמנים עצמם. (דומה שפאולוס נפל קורבן למשוגה האנושית כל כך ושכנע את עצמו ,לאחר מעשה, שהוא ראה את הסכנה האמיתית לכל אורך הדרך .אבל שמידט היה גלוי לב בהודאתו שהם זלזלו קשות באויב ).גנרל הרמן הוט ,לעומתם ,גיבש כנראה השקפה הרבה יותר ברורה על הסכנה הנשקפת מהתקפה מדרום לסטלינגרד. בגרמניה גופא ,רוב הגנרלים היו משוכנעים שברית המועצות אינה מסוגלת לנהל שתי מתקפות ,והערכותיו של אל"ם ריינהרד גלן ,אף שנוסחו בלשון עמומה בכוונה תחילה לכסות כל אפשרות ,המשיכו להצביע על גזרתה של קבוצת הארמיות מרכז כאזור הסביר ביותר למתקפת החורף העיקרית .המודיעין שלו לא הצליח לגלות את נוכחותה של הארמיה המשוריינת 5של חזית הדון מול הרומנים .רק יירוטי קשר זמן קצר לפני תחילת המתקפה זיהו את מעורבותה בה. ההיבט המדהים ביותר של פרק הזמן הזה היה ההנחה שבה החזיקו פאולוס ושמידט, כי מרגע שמעביר מטה הארמיה השישית את דוחותיו למעלה ,אין עוד דבר שהם צריכים לעשות ,הואיל והגזרות המאוימות נמצאות מחוץ לתחום אחריותם .העמדה הסבילה הזאת היתה מנוגדת לחלוטין למסורת הפרוסית הרואה ישיבה בחיבוק ידיים בהמתנה לפקודות ,והימנעות מחשיבה עצמית ,כחטא בל יסולח למפקד .אלא שהיטלר, כמובן ,קיבל על עצמו למחוץ כל גילוי של עצמאות מעין זו אצל הגנרלים שלו, ופאולוס ,שהיה באופיו יותר קצין מטה מאשר מפקד עוצבה ,הלך בתלם. רבים האשימו את פאולוס על שנמנע מלהמרות את פיו של היטלר מאוחר יותר, כאשר התבררו ממדי האסון; אבל כישלונו האמיתי כמפקד היה הימנעותו מלנקוף אצבע כדי לקדם את פני האיום .הסכנה נשקפה לארמיה שלו עצמו .כל שהיה עליו לעשות הוא למשוך את רוב הטנקים שלו החוצה מהקרב הבזבזני בעיר ,ולארגן כוח ממוכן חזק שיעמוד בכוננות לתגובה מהירה .היה עליו לארגן מחדש את מצבורי האספקה והתחמושת כך שכלי הרכב המובילים אותם יוכלו לצאת לדרך בהתרעה קצרה .אילו נעשו ההכנות הללו ,המצומצמות יחסית -גם אם היה בהן משום אי‑ציות להוראותיה של מפקדת הפיהרר -היתה הארמיה השישית מסוגלת להגן על עצמה בבוא הרגע המכריע. לפי הוראת הפיהרר מ‑ 30ביוני נאסר על עוצבות לכונן קשרים עם שכנותיהן ,אך למרות זאת ,קציני המטה של גנרל שמידט שכנעו אותו להתעלם מפקודה זו .קצין מהארמיה השישית ,עם מכשיר קשר ,סופח לרומנים בצפון‑מערב .היה זה סגן גרהרד שטֹוק ,בעל מדליית זהב בהטלת כידון מהמשחקים האולימפיים של ברלין ב‑.1936 גנרל שמידט הסדיר גם את שליחתו של קצין קישור מקורפוס .XI
"!תיזחל לוכה"
211
ההתרעות הראשונות על ריכוזי כוחות באגף הדון הגיעו לקראת סוף אוקטובר .גנרל ּפֶטֶרה דּומִיטֶרסקּו ,מפקד הארמיה השלישית הרומנית ,טען זה כבר שהדרך היחידה להגן על גזרתו היא החזקה בגדת הנהר לכל אורכה ,כדי לנצל את הדון עצמו כמכשול הנ"ט העיקרי שלה .דומיטרסקו המליץ על השתלטות על שאר הגדה הדרומית בסוף ספטמבר ,אבל קבוצת הארמיות ,Bשאמנם קיבלה את נימוקיו ,הסבירה לו שיש צורך לרכז את כל הכוחות הזמינים בסטלינגרד ,שכיבושה עדיין נראה כצפוי בכל רגע. מרגע שהתחילו הרומנים להבחין בריכוזי האויב ,הלכה וגברה חרדתם .כל אחת מהדיביזיות שלהם ,שכללה רק שבעה גדודים ,היתה צריכה לכסות חזית באורך 20ק"מ .הבעיה העיקרית שלהם היתה מחסור בנשק נ"ט אפקטיבי .היו להם רק כמה תותחי נ"ט ּפָאק 37מ"מ גרורי סוסים ,שקיבלו מהסובייטים את הכינוי "דופקי דלתות" מפני שפגזיהם לא חדרו את השריון של .T‑34זאת ועוד ,סוללות הארטילריה הרומניות סבלו ממחסור חמור בתחמושת ,משום שהעדיפות ניתנה לארמיה השישית. ‑ מטהו של דומיטרסקו דיווח על חששותיו למפקדת קבוצת הארמיות ב 29 באוקטובר ,ומרשל יון אנטונסקו התערב והפנה את תשומת לבו של היטלר למצב המסוכן שבו נמצאים כוחותיו; אבל היטלר ,שעדיין ציפה לבשורה על כיבושה הגמור של סטלינגרד ממש בכל יום ,היה גם טרוד באירועים הרי‑גורל אחרים .בעקבות נסיגתו של רומל מקרב אל‑עלמיין באו התרעות על צי פלישה אנגלו‑אמריקאי העושה את דרכו לאפריקה הצפונית .הנחיתות של מבצע טורץ' גם משכו את תשומת לבו לצרפת .כניסת הכוחות הגרמניים לאזור הלא כבוש ,שהיה נתון למראית עין לשלטונה של ממשלת וישי ,אירעה ב‑ 11בנובמבר -היום שבו פתח פאולוס במתקפה האחרונה שלו בסטלינגרד. עד אז כבר הצטברו במהירות ידיעות על מתקפה סובייטית צפויה נגד הבליטה. קצין הקישור דיווח ב‑ 7בנובמבר ש"הארמיה השלישית הרומנית מצפה להתקפת אויב חזקה עם שריון ב‑ 8בנובמבר בגזרת קלצקאיה‑ַרסּפֹוּפִינסקָאי ָה" 16.הבעיה היחידה היתה שהרומנים ציפו כל הזמן שהמתקפה הסובייטית תתחיל בתוך 24שעות ,ומשלא אירע דבר -בייחוד ,משחלף יום השנה ה‑ 25למהפכה ללא אירועים - התחיל המצב להזכיר את סיפור הנער שקרא "זאב!" גנרל וולפרם פון ריכטהופן ,לעומת זאת ,הלך והשתכנע מהראיות שסיפקו לו טייסות הסיור האווירי שלו .אפילו בעת הסתערותו של פאולוס ב‑ 11בנובמבר, הוא הקצה חלק מהקורפוס האווירי VIIIשלו לתקיפת ריכוזי כוחות סובייטיים מול הארמיה השלישית הרומנית .למחרת היום כתב ביומנו" :על הדון ,הרוסים מתקדמים בהחלטיות בהכנותיהם למתקפה נגד הרומנים .הקורפוס האווירי ,VIII כל הצי האווירי הרביעי וחיל האוויר הרומני תוקפים אותם בלי הפוגה .עתודותיהם
212
"לרוגה־תרה ריעה"
רוכזו בינתיים .מתי ,אני שואל את עצמי ,תבוא ההתקפה?" ב‑ 14בנובמבר כתב" :מזג האוויר נעשה יותר ויותר גרוע ,עם ערפילים שגורמים להצטברות קרח על הכנפיים ועם סערות גשמים מקפיאות .בחזית סטלינגרד הכול שקט .מפציצינו ביצעו תקיפות מוצלחות על מסילות הברזל ממזרח לסטלינגרד, ושיבשו את זרימת התגבורות והאספקה .מטוסי קרב וקרב‑הפצצה התרכזו בריסוק 18 התנועה הרוסית אל הדון". הפעילות האווירית הגרמנית מעל האזורים העורפיים הסובייטיים תפסה חלק מהארמיה המשוריינת 5במהלך חציית הדון ,וכמעט הפילה שני קורבנות חשובים. מטוס גרמני הפתיע את חרושצ'וב ויריומנקו בסבי ֶיטלִי‑י ָאר 19,שם קיבלו את פניה של משלחת מאוזבקיסטן שהביאה שי למגיני סטלינגרד 37 -קרונות רכבת מלאים בכל טוב ,ובכלל זה יין ,סיגריות ,אבטיחים מיובשים ,אורז ,תפוחים ,אגסים ובשר. התגובה על האיום בדרגי הפיקוד השונים -מפקדות הפיהרר ,קבוצת הארמיות Bוהארמיה השישית -לא היתה רק עניין של "מעט מדי ,מאוחר מדי" .האשליות המידבקות של היטלר מילאו גם הן את תפקידן .כדי לכסות את עצמו ,הוא פקד לתגבר את הרומנים בכוחות גרמניים ובשדות מוקשים ,אבל סירב לשמוע שאין די משאבים ודי עוצבות לצורך זה. הכוח היחיד שהיה אפשר לוותר עליו כדי לעבות את האגף הצפוני השרוי בסכנה היה קורפוס הפנצר XLVIIIבפיקודו של גנרל‑לויטננט פרדיננד היים ,ראש מטהו של פאולוס לשעבר .על הנייר היה זה כוח אדיר ,ובו דיביזיות הפנצר 14ו‑22 ודיביזיית הפנצר 1הרומנית ,וכן גדוד נ"ט וגדוד ארטילריה ממוכנת; אבל בחינה מדוקדקת יותר מגלה שהוא היה הרבה פחות מרשים .בכל שלוש הדיביזיות של קורפוס הפנצר גם יחד היו פחות מ‑ 100טנקים מודרניים שמישים. דיביזיית הפנצר ,14שנשחקה במהלך הידוק המצור על סטלינגרד ,לא קיבלה הזדמנות להצטייד מחדש .הכוח הרומני היה מצויד בטנקים קלים מתוצרת שקודה הצ'כוסלובקית ,שלא היה להם סיכוי מול T‑34הסובייטי .דיביזיית הפנצר ,22ככוח עתודה ,היתה חסרת דלק כמעט כליל ,ובתקופת ההמתנה הממושכת שלה התמלאו הטנקים שלה בעכברים שביקשו מחסה מהקור .הם כרסמו את הבידוד של תילי החשמל ,ולא היה קל להשיג חלפים .חטיבות הדיביזיה פוצלו שוב ושוב ונשלחו כה וכה במענה לבקשות עזרה מיחידות רומניות .כדי להרגיע את הרומנים ,כוחות זעירים של שני טנקים וצמד תותחי נ"ט נשלחו ל"מרדפי סרק" 20מגזרה לגזרה, כמין מחזה תיאטרון צבאי שנעשה פחות ופחות משכנע ככל שהתמשך .שליש הלופטוואפה של הפיהרר ,ניקולאוס פון בלוב ,טען ש"היטלר קיבל מידע מטעה על איכותו של קורפוס הפנצר הזה" 21,אבל גם אם היתה זו אמת ,הוא היה זה שיצר את האווירה שבה נמנעו קציני המפקדה שלו מאמירת אמיתות שאינן ערבות לחך. 17
"!תיזחל לוכה"
213
מדרום לסטלינגרד ,כוח העתודה היחיד מאחורי קורפוס VIהרומני היה דיביזיית החי"ר הממוכן ,29אבל ב‑ 10בנובמבר נאמר לה ש"עם קבלת מילת הצופן הּוּבֶרטּוסי ָאגד עליה לנוע במהירות רבה ככל האפשר לעבר ּפֵֵרלָזֹובסקִי שבגזרת הארמיה השלישית הרומנית" 22.פרלזובסקי היתה נקודת המוקד של קורפוס הפנצר .XLVIIIלמרות כל התרעותיו של גנרל הרמן הוט ,איש מעליו לא התייחס ברצינות לאיום שנשקף לאגף הדרומי. מזג האוויר במחצית הראשונה של נובמבר הכביד על העוצבות הסובייטיות במסעותיהן אל שטחי ההיערכות .בעקבות הגשם המקפיא בא כפור פתאומי ונוקשה. יחידות רבות ,שעסקו בהכנות הקדחתניות למבצע אורנוס ,לא קיבלו מדי חורף. היה מחסור לא רק בכפפות ובכובעים ,אלא אפילו בפריטים בסיסיים כמו החותלות התקניות של הצבא האדום ,ששימשו כגרביים. ב‑ 7בנובמבר ,כאשר חצו דיביזיית הפרשים 81וקורפוס הפרשים 4את הסטפה הקלמיקית בדרכם לאגף הדרומי 23,מתו מכוויות כפור 14אנשים ,רובם אוזבקים וטורקמנים שלא קיבלו מדי חורף "בגלל רשלנות מפקדיהם" .הקצינים רכבו מלפנים ולא נתנו את דעתם למתרחש מאחור .החיילים הקפואים נפלו מעל סוסיהם משום שלא יכלו להיאחז עוד באוכפיהם ,והמש"קים ,שלא ידעו מה לעשות ,פשוט העמיסו אותם על עגלות ,שבהן קפאו למוות .אחת הפלוגות איבדה 35סוסים .כמה חיילים ניסו להתחמק מהקרב הממשמש ובא .במהלך המסע לחזית של דיביזיית הרובאים 93תועדו שבעה מקרים של פציעה עצמית ,ונתפסו שני עריקים" .במרוצת הימים הבאים" 24,דיווחה חזית סטלינגרד לשצ'רבקוב" ,ניסו זאת עוד כמה בוגדים ,ביניהם חבר המפלגה הקומוניסטית שבעת שמירה ירה בכף ידו השמאלית". האווירה בקרמלין נעשתה יותר ויותר מתוחה מאז נאלץ ז'וקוב להודיע לסטלין, ואין לקנא בו על כך ,שיהיה צורך לדחות את מבצע אורנוס בעשרה ימים ,ל‑19 בנובמבר .מחמת בעיות תובלה ,ובעיקר המחסור במשאיות ,העוצבות התוקפות טרם קיבלו את הקצבות הדלק והתחמושת שלהן .סטלין אמנם חשש שהאויב ישמע דבר על המתרחש ויחמוק מהמלכודת ,אבל לא היתה לו ברירה אלא להסכים .הוא הציק לסטבקה בבקשות מידע על כל שינוי בהיערכות ארמיה .6לאחר מכן ,ב‑11 בנובמבר ,הביע סטלין את דאגתו מפאת מחסור במטוסים להדיפת הלופטוואפה. אבל הממדים והפירוט של תוכניותיו של ז'וקוב הרגיעו אותו .הפעם ,חש ,הם ישיגו נקמה סוף‑סוף. וסילייבסקי וז'וקוב באו בטיסה למוסקבה כדי לתדרך אותו ב‑ 13בנובמבר" .תוך כדי עישון מקטרתו" ,כתב ז'וקוב" 25,החליק את שפמו ,לא קטע את דברינו אף פעם אחת וניכר עליו שהיה מרוצה".
214
"לרוגה־תרה ריעה"
עכשיו ,לראשונה ,עשה מודיעין הצבא האדום מאמץ החלטי לתאם את מקורות המידע השונים שלו .היתה לו זו ההזדמנות הממשית הראשונה להוכיח את עצמו מאז כל אותם אסונות קודמים ,שנבעו בראש ובראשונה משיגעונותיו הכפייתיים של סטלין ,שזלזל מכול וכול בחומר המדויק שהוצג לפניו *.רוב המידע הגיע מה"לשונות" שתפסו הסיורים ,מהתקפות הגישוש ומסיורים אוויריים .מודיעין הקשר שקלטו יחידות האלחוט סייע גם הוא לזיהוי כמה עוצבות גרמניות .תצפיות הארטילריה פעלו טוב למדי ,וגנרל ניקולאי וֹורֹונֹוב ,מפקד הארטילריה של הצבא האדום ,פיקח בעצמו על ריכוזי חטיבות התותחנים בגזרות המפתח .בה בעת ,חבלנים עסקו במיפוי שדות מוקשים סובייטיים וגרמניים כהכנה .הבעיה העיקרית היתה הערפל המקפיא ,שעליו התאונן מרה גם גנרל פון ריכטהופן. ב‑ 12בנובמבר ירד השלג הכבד הראשון של השנה ,ובאותו יום גם התנהלה סדרה של משימות סיור סובייטיות .לסיירים הונפקו מדי הסוואה לבנים ,והקבוצות שנשלחו לתפוס "לשונות" קיבלו הוראה לבדוק אם הועברו עוצבות חדשות לגזרות המיועדות להבקעה .פלוגת הסיור של דיביזיית הרובאים 173גילתה לראשונה שהגרמנים בונים בונקרים מבטון .שבויים אחרים שנתפסו לכל אורך הקו אימתו עד מהרה שאכן ניתנה פקודה לבנות בונקרים מבטון ,אבל שום עוצבות חדשות לא הגיעו .בחזית הארמיה השלישית הרומנית התגלה שקצינים בכירים הפקיעו את כל החומרים שנתקבלו ,כדי למגן בבטון את מגוריהם בעורף ,ומאומה לא הגיע לכוחות שבקו הקדמי .ואילו החיילים הסובייטים בגזרות שבהן נועדה המתקפה להתנהל 26 "ידעו שמשהו עומד לקרות ,אבל לא ידעו מה בדיוק". מקור עיקרי לדאגה במוסקבה באותם ימים היה המחסור במידע אמין על מצב המוראל בארמיה .6בכל מהלך הלחימה עד כה לא נכבשה אפילו מפקדת חטיבה אחת בשלמותה ,כך שמלבד אי‑אלה מכתבים ופקודות שנלקחו משבויים נמוכי דרג ,לא הושג מידע של ממש .אך לבסוף ,ב‑ 9בנובמבר ,הגיע לידי גנרל‑מיור איוון ָרטֹוב ממודיעין הצבא האדום מסמך שלל מדיביזיית החי"ר 384הפרוסה מול עיקול הדון התחתי ,שאוישה בתערובת של חטיבות סאקסוניות ואוסטריות .הוא הבין מיד שהנה מונחת לפניו סוף‑סוף הראיה המיוחלת .עותקים מתורגמים נשלחו מיד אל סטלין ,בריה ,מולוטוב ,מלנקוב ,וורושילוב ,וסילייבסקי ,ז'וקוב ואלכסנדרוב, ראש מחלקת התעמולה וההסתה .גנרל רטוב שיווה בדמיונו בלי ספק את השמחה *
השירות במודיעין היה כרוך בסכנות משל עצמו .ב‑ 22בנובמבר ,שלושה ימים אחרי תחילת המתקפה הגדולה ,הואשם קצין המודיעין של ארמיה 62ב"תבוסתנות וברעיונות קונטרה‑רבולוציוניים" [קושצ'ייב אל שצ'רבקוב ,]TsAMO 48/486/25, pp. 355‑6 :28.11.1942 ,והועמד לדין על מסירת מידע כוזב על האויב .אין לדעת אם אותו קצין הוחזק אחראי לפשעים פוליטיים או גילה שלומיאליות, כשם שאין לדעת אם היתה זו אשמתו או שמא הוקרב כשעיר לעזאזל למען קצין בכיר ממנו.
"!תיזחל לוכה"
215
לאיד שהתעוררה בלבו של המנהיג הדגול למקרא המסמך .הדברים היו מעודדים שבעתיים משום שיחידה זו מדרזדן כלל לא השתתפה בלחימה ברחובות סטלינגרד. "מצב הדיביזיה ידוע לי היטב" ,כתב גנרל אקארד ,הברון פון ג ַּבלֶנץ 27,לכל המפקדים בדיביזיית החי"ר " .384אני יודע שאין לה עוד כוח .אין זה מפתיע ,ואני אעשה כל מאמץ לשיפור מצב הדיביזיה ,אבל הלחימה היא אכזרית ,ואכזריותה גוברת מיום ליום .אי‑אפשר לשנות את המצב .יש לתקן את רפיונם של כל החיילים במנהיגות נמרצת יותר .המפקדים חייבים לגלות יתר חומרה .בפקודתי מס' 187‑42 מיום 3בספטמבר 1942קבעתי שהנוטשים את עמדותיהם חייבים לעמוד לדין צבאי ...אני אפעל במלוא החומרה המתחייבת מן החוק .על הנרדמים בעמדותיהם בקו הקדמי יש לגזור עונש מוות .בל יהיו ספקות בעניין זה .לאותה קטגוריה שייך אי‑ציות ...המתבטא בדרכים הבאות :אי‑טיפול בנשק ,בגוף ,בביגוד ,בסוסים ובציוד מכני" .הוא הורה לקצינים להתרות בחייליהם ש"עליהם להכין את עצמם להישארות ברוסיה למשך כל החורף". עוצבות ממוכנות סובייטיות ,שהסתתרו עד אז הרחק מאחורי הקווים ,החלו להתקדם אל קווי ההתחלה שלהן באמצע נובמבר .מסכי עשן חיפו עליהן כשחצו את הדון אל ראשי הגשר ,ומאחורי הקו הקדמי הרעימו בקולי קולות הרמקולים של פלוגות התעמולה ,במוזיקה ובמסרים פוליטיים ,כדי לחפות על שאון המנועים. בשלוש החזיתות של "ציר סטלינגרד" כונסו עתה קצת יותר ממיליון איש .גנרל סמירנוב ,ראש שירותי הרפואה ,פרס 119בתי חולים צבאיים עם 62אלף מיטות, שהיו מוכנים לקלוט נפגעים 28.הפקודות ניתנו שלוש שעות לפני ההתקפה .נאמר ליחידות הצבא האדום שהן יוצאות לפשיטות עומק בעורף האויב; לא נאמרה מילה על כיתור .החיילים היו נרגשים מאוד למחשבה שהגרמנים אינם יודעים כלל מה עומד להכות בהם .סוף‑סוף הם מתחילים להחזיר מלחמה שערה .כלי הרכב נבדקו שוב ושוב; יהיה עליהם לעבור מרחקים גדולים .מכונאים הקשיבו למנועים "כפי שרופא מאזין ללב" 29.זמן כתיבת המכתבים ,הגילוח ,כביסת החותלות ומשחקי השחמט והדומינו חלף עבר" .האנשים והמפקדים קיבלו פקודות לנוח ,אבל הם היו יותר מדי מתוחים .כל אחד בדק שוב ושוב במחשבתו אם אמנם נעשה הכול". באותו ערב שבטרם קרב ,הגרמנים לא חשו כלל שיום המחרת יהיה שונה מקודמיו .הדוח היומי של הארמיה השישית היה קצר" :לכל אורך החזית ,שום שינוי ממשי .הקרח הצף בוולגה חלש מכפי שהיה ביום הקודם" 30.באותו לילה, חייל שהשתוקק לצאת לחופשה שלח מכתב הביתה ,והביע את הגיגיו על הימצאו 31 " 3,304ק"מ מגבול גרמניה".
חלק רביעי
המלכודת של ז'וקוב
15
מבצע אורנוס מעט אחרי 05:00בבוקר יום חמישי 19 ,בנובמבר ,צלצל הטלפון במפקדת הארמיה השישית .מטה המבצעים השתכן בגולובינסקי ,כפר קוזקים גדול על הגדה הימנית של הדון .בחוץ החל לרדת שלג ,שבשילוב עם הערפל המקפיא צמצם את שדה ראייתם של הזקיפים לכמה מטרים ותו לא. המטלפן היה סגן גרהרד שטוק ,מטיל הכידון האולימפי ששהה במפקדה של קורפוס IVהרומני בגזרת קלצקאיה .הודעתו נרשמה ביומן המבצעים" :לדברי קצין רוסי שנשבה באזור דיביזיית הפרשים 1הרומנית ,ההתקפה הצפויה אמורה להתחיל היום בשעה 1."05:00הואיל ולא היה שום סימן אחר לתחילתה של מתקפה ,והשעה חמש כבר עברה ,הקצין התורן לא העיר את ראש מטה הארמיה .גנרל שמידט היה מתרתח אילו הפריעו לשנתו בהתרעת סרק ,והתרעות כאלה מהדיביזיות הרומניות שמצפון‑מערב להם היו מרובות בזמן האחרון. בפועל ,במשך כל הלילה זחלו חבלנים סובייטים במדי הסוואה לבנים קדימה בשלג וסילקו מוקשי נ"ט .סוללות התותחים והמרגמות המרוכזות טענו את כליהן בשעה 07:20שעון רוסיה 05:20 ,שעון גרמניה ,משנתקבלה מילת הצופן "סירנה". גנרל סובייטי אחד אמר שהאובך הלבן המקפיא היה "סמיך כמו חלב" 2.מפקדת החזית שקלה דחייה נוספת מחמת הראות הגרועה ,אבל החליטה נגד .עשר דקות אחר כך קיבלו חטיבות התותחנים ,הרגמים ומפעילי הקטיושות פקודה להתכונן לירי .האות ניתן בתרועות חצוצרות ,שנשמעו היטב בקווים הרומניים ממול. שוב צלצל הטלפון במפקדת הארמיה השישית .שטוק לא בזבז מילים לריק .הוא אמר לסרן ּבֵר ,שהרים את השפופרת ,כי תרועות החצוצרות ציינו את פתיחתה של הרעשה כבדה" .יש לי רושם שהרומנים לא יוכלו להחזיק מעמד ,אבל אני אעדכן אותך" 3.זו הפעם לא היסס בר אלא מיהר להעיר את גנרל שמידט. בשתי הגזרות העיקריות שנבחרו למתקפה הצפונית רוכזו בערך 3,500תותחים ומרגמות כבדות כדי לפלס דרך לתריסר דיביזיות חי"ר ,עם שלושה קורפוסי שריון ושני קורפוסי פרשים .המטחים הראשונים נשמעו כמו אבחות רעם פתאומיות באוויר הדומם .סוללות הארטילריה והקטיושה ירו לתוך אובך שקציני התצפית הקדמיים 219
220
בוקו'ז לש תדוכלמה
שלהן לא יכלו לראות בעדו ,ומשום כך לא יכלו לבצע תיקונים כלשהם; אך כיוון שהן טיווחו את מטרותיהן כמה ימים לפני כן ,האש היתה מדויקת. הקרקע החלה לרעוד ,כמו ברעש אדמה נמוך עוצמה .הקרח שכיסה את השלוליות התבקע כמו ראי ישן .כה עזה היתה ההרעשה ,עד ש‑ 50ק"מ דרומה משם ניעורו קציני רפואה מדיביזיית הפנצר 22משינה כבדה" ,מפני שהקרקע רטטה" 4.הם לא חיכו לפקודות" .המצב היה ברור" .הם העמיסו את רכביהם והתכוננו לצאת לחזית. גם חיילים סובייטים מחזיתות הדון וסטלינגרד שמעו את רעמי הארטילריה המרוחקים ושאלו את קציניהם מה קורה .כל שיכלו המפקדים לומר היה" ,אני לא יודע" 5.השיגעון לסודיות היה כה גדול ,עד ששום הודעה לא ניתנה ,ולא תינתן בטרם יוכרעו תוצאות הקרב באורח פסקני .אבל רבים ניחשו נכונה ,כמובן, והתקשו לכבוש את התרגשותם .בנאום שנשא 12יום לפני כן ,לרגל יום השנה ה‑ 25למהפכה ,רמז סטלין בגלוי על התקפת‑נגד גדולה כשאמר" ,בקרוב נחגוג 6 גם ברחובנו אנו". עברה שעה ,ודיביזיות הרובאים הסובייטיות התחילו להתקדם ,בלי סיוע שריון. סוללות התותחים והקטיושות ,שעדיין ירו "על עיוור" ,הסיטו את האש קדימה לעבר הקו השני והארטילריה של הרומנים .אנשי החי"ר הרומנים דלי הציוד ,הגם שהיו מזועזעים מההרעשה הכבדה ,הזדקפו בעמדותיהם ונלחמו בגבורה" .ההתקפה נהדפה" ,דיווח קצין גרמני שהיה עם דיביזיית החי"ר 13הרומנית 7.הסתערות שנייה, הפעם בסיוע שריון ,נהדפה גם היא .בסופו של דבר ,אחרי עוד סבב של הפגזות, חדלו התותחים הסובייטיים לירות באחת .דומה היה שהערפל העמיק את הדממה עוד יותר .ואז שמעו הרומנים את שאון מנועי הטנקים. ההרעשה הארטילרית הכבדה ,שטחנה את השלג והבוץ בשטח ההפקר ,לא שיפרה את העבירּות לטנקי .T‑34היא גם מחתה את סימון הצירים דרך שדות המוקשים. החבלנים שרכבו על סיפונו האחורי של הטנק השני או השלישי ,בכוננות למקרה 8 שהמוביל יעלה על מוקש ,נאלצו להגיב עד מהרה על הפקודה "חבלנים ,למטה!" תחת אש החי"ר הרומני ,הם רצו קדימה לפלס נתיב חדש. החיילים הרומנים עמדו בגבורה עוד בכמה גלים של התקפות החי"ר הסובייטי, והצליחו לחסל כמה טנקים ,אבל בהיעדר כמות מספקת של נשק נ"ט ,גורלם נחרץ. כמה קבוצות של טנקים הבקיעו את קוויהם והתפרסו לצדדים ,והגנרלים הסובייטים, שלא יכלו עוד לבזבז זמן על התקפות חי"ר ,קידמו את העוצבות המשוריינות שלהם אל הקווים הרומניים כגוש אחד; ההבקעה העיקרית הושגה בסביבות צהרי היום .הקורפוס המשוריין 4וקורפוס פרשי הגווארדיה 3ניפצו את מגננת קורפוס IVהרומני בגזרת קלצקאיה ופנו דרומה .הפרשים הסובייטים ,עם תת‑מקלעים תלויים על גבם ,דהרו על סוסוני הקוזקים הקטנים והמדובללים שלהם בנוף המכוסה שלג ,במהירות שלא
סונרוא עצבמ
221
נפלה ממהירות הטנקים .וגם טנקי ,T‑34בצריחיהם הקבועים מעל קדמת התובה ,נראו להוטים באותה המידה להשתלח באויב. חצי שעה אחר כך ,כ‑ 50ק"מ מערבה משם ,ריסקה הארמיה המשוריינת 5של גנרל רֹו ָמנ ֶנקֹו את קווי ההגנה של קורפוס IIהרומני .הזחלים הרחבים של הטנקים מחצו את סלילי התיל הדוקרני ונחתו בשוחות .משימתו של הכוח היתה להגן על אגפה המערבי של הארמיה ולהעמיק את הכיתור מערבה. הרוח פיזרה במקצת את הערפל באמצע הבוקר ,וכמה מטוסים מהארמיות האוויריות הסובייטיות 16 ,2ו‑ 17הצטרפו להתקפה .בסיסי הלופטוואפה סבלו כנראה מראות גרועה עוד יותר ,ואולי בקרי האוויר שלהם לא היו מוכנים לקבל סיכונים מעין אלה שנטלו על עצמם מקביליהם הסובייטים" .שוב ,הרוסים עשו שימוש מעולה במזג האוויר הגרוע" ,כתב ריכטהופן ביומנו באותו לילה 9,יותר על צד הרגש מאשר על צד הדיוק" .הגשמים ,השלג והערפל הקרחי בלמו כל טיסה. הקורפוס האווירי VIIIהצליח ,בקושי רב ,להזניק מטוס אחד או שניים .מניעת חציית הדון בהפצצות אינה אפשרית". מפקדת הארמיה השישית לא קיבלה הודעה רשמית על המתקפה לפני .09:45 מתגובתה בשלב זה אפשר ללמוד שההתייחסות לסכנה אמנם היתה רצינית ,אבל היא בפירוש לא נתפסה כסכנת מוות .ההתקפות בסטלינגרד ,גם אלה שהשתתפו בהן דיביזיות הפנצר ,לא הופסקו. ב‑ 11:05התקשר אל שמידט גנרל גאורג פון זֹודֶ נשטֶרן ,ראש מטה קבוצת הארמיות ,Bלהודיעו שקורפוס הפנצר XLVIIIשל גנרל פרדיננד היים נשלח צפונה אל בולשוי ,כדי לסייע לרומנים( .למעשה ,הקורפוס נמצא בתנועה לעבר גזרת קלצקאיה כשקיבל היים ,למרבה זעמו ,את הפקודות לשינוי כיוון שהועברו מאת היטלר בבוואריה ).זודנשטרן הציע שהארמיה השישית תורה לקורפוס XIשל גנרל קרל שטרקר לשלוח כוחות לעיבוי ההגנה ממזרח לקלצקאיה ,בגזרת דיביזיית הפרשים 1הרומנית .באותה שעה היה ידוע רק שנצפו 20טנקי אויב " -עד כה התקפה חלשה בלבד" 10.ב‑ 11:30קיבלה חטיבה מדיביזיית החי"ר 44האוסטרית פקודה לנוע מערבה באותו לילה .זו היתה תחילתו של תהליך שהיה עתיד לרתק חלק מהארמיה השישית בתוך עיקול הדון ,ולהגביל קשות את חופש הפעולה של הכוחות הללו.
222
בוקו'ז לש תדוכלמה
מפה :4מבצע אורנוס, נובמבר 1942 קו החזית 19 ,בנובמבר 1942
נ' ו
דיב' חי"ר 44
ולגה
צ
דיב' חי"ר 384
אר' 24 אר' 66
דיב' חי"ר 76
דיב' מכ' דיב' 3 דיב' חי"ר 94 דיב' חי"ר ,71 ,305 ,295 ,79 ;100דיב' פנ' 24 ,16 ,14
מכ' 60
אר' 62
קרסנאיה סלובודה
ורטיאצ'י דיב' חי"ר 113
גומרק פיטומניק
סטלינגרד
לוצ'ינסקי
פסקובטקה
קרפובקה סובייטסקי
דיב' חי"ר 371
דיב' חי"ר 297
בקטובקה אר' 64 קור' מכ' 13 אר' 57
דיב' חי"ר 20רומ' דיב' חי"ר מכ' 29 אר' פנ' 4
בוזינובקה
אגם סרפה קור' מכ' 4 קור' פר' 4
אגם צצה אר' 51
אגם ברמנצק
דיב' חי"ר 18
דיב'
חי"ר
רומ'
1 רומ'
אבגנרובו
סונרוא עצבמ
אר' גרד' 1
אר' מש' 5
סרפימוביץ' אר' 21
קור' פר' 8 קור' מש' 1 קור' מש' 26
קור' מש' 4 קור' פר' 3
נ'
דיב' חי"ר 5רומ' דיב' חי"ר דיב' חי"ר 6רומ' 14רומ' דיב' חי"ר 13רומ'
דון
אר' 65
דיב' חי"ר 7רומ' אר' 8איט'
דיב' חי"ר 11רומ'
בולשוי
דיב' חי"ר 9רומ'
קלצקאיה דיב' חי"ר 376דיב' פר' 1רומ'
אוסט‑מדוויידיצ'י
גרומקי
דיב' פר' 7רומ'
דיב' פנ' 1רומ'
פרלזובסקי ויירחניה‑בוזינובקה
דיב' פנ' 22
סוחנוב אר' 6
גולובינסקי
אוסטרוב קלץ' נ'
נ'
צ'יר
דון אר' 3רומ'
מורוזובסק
ניז'נה‑צ'ירסקאיה
ק"מ
223
224
בוקו'ז לש תדוכלמה
למרות נוכחותם של קציני קישור וקווי הטלפון החדשים שנפרסו ,כמעט לא הגיע מידע מפורט .הרמז הראשון לכך שהמצב עלול להתגלות כמסוכן יותר מכפי שחשבו קודם התקבל רק שעתיים ויותר אחרי ההבקעה הסובייטית .הגיעו ידיעות על "ראש חץ משוריין של האויב"( 11למעשה ,היה זה הקורפוס המשוריין 4של גנרל‑מיור אנדריי קרבצ'נקֹו) שפרץ היישר דרך דיביזיית החי"ר 13הרומנית והתקדם יותר מעשרה ק"מ לעבר גרֹומקִי .ידיעות אלה כבר הפיצו בהלה במפקדותיהן של כמה עוצבות רומניות" :ארגזים של תיקים וחפצים אישיים" 12הושלכו על משאיות, והאנשים הסתלקו מהמקום בבהילות .היתה אפילו אי‑ודאות באשר למהלכה של ההתקפה הגדולה יותר שניהלה הארמיה המשוריינת 5של גנרל‑לייטננט פרוקופי רומננקו מערבה משם. המחשבה המרגיעה על שיגורו של כוח אדיר ,קורפוס הפנצר ,XLVIIIלהתקפה כלפי צפון ,מלמדת עד כמה הניחו לעצמם קצינים גרמנים בכירים להידבק באשליותיו של היטלר .להלכה ,קורפוס פנצר היה שקול לארמיה משוריינת סובייטית ,אם לא למעלה מזה; אבל מצבת הטנקים השמישים של הקורפוס המסוים הזה לא הגיעה אפילו לזו של דיביזיה תקנית .בדיביזיית הפנצר 22היו רק מעט יותר מ‑ 30טנקים שמישים ,והמחסור בדלק היה כה חמור ,עד שהיא נאלצה לשאול את עתודות הדלק של הרומנים .הלצות על מעשי החבלה של העכברים נפוצו בכל רחבי הארמיה ,אבל לא רבים המשיכו לצחוק אחרי שהתבררו ההשלכות. שינויי הפקודות רק החמירו את המצב .במקום להפעיל את קורפוס הפנצר של היים כמקשה אחת ,כמתוכנן ,הוסטה דיביזיית הפנצר 1הרומנית בעת שכבר היתה בתנועה .הפיצול הזה גרר אסונות נוספים .התקפת פתע סובייטית על המפקדה הרסה את מכשיר הקשר של קצין הקישור הגרמני ,אמצעי התקשורת היחיד עם המפקדה של גנרל היים ,וכל מגע איתה נותק למשך כמה ימים. ההיבט המדהים ביותר של מאורעות היום ההוא היה חוסר כל תגובה מצדו של גנרל פאולוס .אחרי שנמנע מלארגן כוח סער ממוכן לפני מתקפת האויב ,הוא המשיך לשבת בחיבוק ידיים .דיביזיות הפנצר 16ו‑ 24חסרו רבות מהיחידות החשובות ביותר שלהן ,שהיו שקועות בבוץ לחימת הרחוב בסטלינגרד .דבר לא נעשה להכנת מצבורים של דלק ותחמושת לתספוק רכביהן. במשך שעות אחר הצהריים של 19בנובמבר התקדם השריון הסובייטי דרומה, טורים‑טורים באובך המקפיא .כמעט לא היו תוואי קרקע ברורים בישימון המכוסה בשלג ,ולכן סופחו אזרחים מקומיים כמורי דרך ליחידות החלוץ ,אבל זה לא הועיל רבות .הראות היתה כה לקויה ,עד שהמפקדים נאלצו לנווט בעזרת מצפנים. ההתקדמות היתה מסוכנת כפליים .שלג שנסחף ברוח ֶהעֱלים מעין ערוצים
סונרוא עצבמ
225
עמוקים .בכמה מקומות הזדקר מעל השלג עשב הסטפה הגבוה ,המכוסה בכפור, אבל הלאה משם השתרעו תלוליות השלג בגלים רכים ,מוליכי שולל .צוותי הטנקים היטלטלו בתוך רכביהם כה הרבה ,עד שרק קסדות העור המרופדות שלהם הצילו אותם מאובדן ההכרה .הרבה גפיים ,בעיקר זרועות ,נשברו בתוך תובות וצריחים, אבל טורי השריון לא נעצרו בגלל פגיעות כאלה .מאחור יכלו הצוותים לראות את ההבזקים והפיצוצים ,כשהשלימו אנשי החי"ר שלהם את טיהורם של שני קווי החפירות הראשונים. מפקדים מהקורפוס המשוריין 4שהתקדם דרומה ,מעבר לקלצקאיה ,הביטו בדאגה באגפם השמאלי ,בציפייה להתקפת‑נגד גרמנית .הם ידעו שהרומנים אינם מסוגלים לעשות זאת .סופת השלגים התגברה ,שלג חסם את כוונות התותחים ומילא את חרכי המקלעים המקבילים המותקנים בצמוד לחימוש העיקרי .כשהחלה לרדת החשיכה ,בסביבות שלוש וחצי אחר הצהריים ,הורו המפקדים להדליק את הפנסים הקדמיים .לא היתה ברירה ,אם היה בכוונתם להמשיך ולהתקדם. בהבקעה המערבית ,הקורפוס המשוריין 26של גנרל אלכסיי רֹודִ ין הבחין בשריפות גדולות מלפנים .היה זה חלק מקולחוז שהגרמנים נטשו במהירות אחרי ששלחו אש בבנייניו .היה גלוי שהאויב מודע לנוכחותם .נהגי הטנקים כיבו את הפנסים כשפתחה הארטילריה הגרמנית באש. ‑ הקורפוס המשוריין 1של גנרל וסילי ּבּוטקֹוב ,מימין ,הוא שנתקל סוף סוף בקורפוס הפנצר XLVIIIהמוחלש קשות .הטנקים הגרמניים עדיין סבלו מתקלות במערכות החשמל ,וזחליהם הצרים החליקו על הקרח השחור .הלחימה בחשיכה הגוברת היתה מבולבלת .היתרונות שמהם נהנו הגרמנים תמיד ,מיומנות טקטית ותיאום ,אבדו כליל. הפקודה ממפקדת קבוצת הארמיות ,לסתום את הסכר שנפרץ בקרבת קלצקאיה בחלק מקורפוס XIובדיביזיית הפנצר ,14היתה חסרת סיכוי מלכתחילה ,משום שאיחרה את המועד כבר בעת שניתנה .מפקדותיהן של קבוצת הארמיות Bוהארמיה השישית גיששו כסומות בארובה מחמת המחסור במידע ברור" .אי‑אפשר אפילו 13 לקבל תמונה כללית של המצב מסיורי אוויר" ,כתב גנרל פון ריכטהופן ביומנו. זאת ועוד ,הסובייטים הצליחו לשבש את התמונה עוד יותר ,באמצעות ההתקפות ששיגרו כמעט נגד כל גזרות הארמיה השישית. ‑ בשעה ,17:00שעד אליה עבר הקורפוס המשוריין 4של קרבצ'נקו יותר מ 30 ק"מ ,ניתנה פקודה לקורפוס XIשל גנרל שטרקר לבסס קו הגנה חדש שנמשך דרומה ,כדי להגן על עורף הארמיה השישית .אבל המפקדים הגרמנים ,וריכטהופן ביניהם ,עדיין לא ניחשו מהו יעדו של הצבא האדום" .יש לקוות" ,כתב" 14,שהרוסים
226
בוקו'ז לש תדוכלמה
לא יגיעו למסילת הברזל ,עורק האספקה העיקרי שלנו" .הם עדיין לא דמיינו לעצמם שהסובייטים מנסים לבצע כיתור מלא של הארמיה השישית. בשעה 18:00קיבלה מפקדתו של גנרל זיידליץ את הוראותיה :אותם חלקים של דיביזיית הפנצר 24שלא היו מעורבים בלחימה בסטלינגרד י ֵצאו לאזורי וֶרטי ָאצִ'י וּפֶסקֹובַטקָה ,בקרבת מעברי הדון .אבל רק בעשר בלילה 17 -שעות אחרי תחילת המתקפה -קיבלה הארמיה השישית פקודה מפורשת מגנרל‑אֹוברסט מקסימיליאן, הברון פון וייכס ,מפקד קבוצת הארמיות ,Bלהפסיק את הלחימה בסטלינגרד" .שינוי המצב באזור הארמיה השלישית הרומנית מחייב צעדים רדיקליים שמטרתם להעביר כוחות בכל המהירות האפשרית לחיפוי על האגף העורפי של הארמיה השישית ולאבטח קווי תקשורת" 15.כל פעילות התקפית בסטלינגרד "תופסק לאלתר". כוחות פנצר ויחידות ממוכנות יישלחו מערבה ,מהר ככל האפשר .בשל חוסר המוכנות לאפשרות כזו ,התגובה לא היתה מהירה כלל ועיקר ,בדיעבד .כפי שהיה אפשר לצפות ,ארמיה 62של צ'ויקוב פתחה גם היא בהתקפות חזקות כדי למנוע מהגרמנים לנתק מגע. דיביזיית הפנצר " ,16שלשורותיה גויסו היווים רוסים רבים למילוי הפערים הגדולים" 16,קיבלה גם היא פקודה לנוע מערבה אל הדון .בדומה לדיביזיית הפנצר ,24נאמר לה שיהיה עליה לתספק את עצמה ממצבורים בדרך ,משום שלא היה די דלק בקרבת סטלינגרד .אבל קודם כול היה על הדיביזיה לחלץ את עצמה מהלחימה בסביבות רינוק .לפיכך ,הגם שחלק מהדיביזיה החל לנוע מערבה בערב יום המחרת, 17 כמה טנקים של חטיבת השריון 2קיבלו סוף‑סוף את הפקודה "נועו לאחור" רק ב‑ 03:00לפנות בוקר אור ל‑ 21בנובמבר 46 -שעות אחרי פתיחת המתקפה הסובייטית. הואיל וההתקפות הסובייטיות התנהלו מעורפה של הארמיה השישית ,מחוץ לתחום אחריותה ,ישב פאולוס והמתין לפקודות מגבוה .בינתיים היה על קבוצת הארמיות B להגיב על פקודות שהועברו מאת הפיהרר בּבֶרכטֶסג ָדֶן .החלטתו הנחושה של היטלר לשלוט אישית במהלך המאורעות גרמה שיתוק הרסני בעת שהיה צורך חיוני במלוא המהירות .דומה שאיש לא התיישב בשקט כדי להעריך מחדש את כוונות האויב. שיגור רוב חטיבות הפנצר של הארמיה השישית בחזרה אל מעבר לדון ,כדי להגן על האגף השמאלי העורפי שלה ,שלל ממנה כל גמישות .גרוע מכול ,הדבר הותיר את אגפה הדרומי חשוף. בחזיתה של ארמיית הפנצר הרביעית ,מדרום לסטלינגרד ,שמעו החטיבות הגרמניות את מטחי הארטילריה בבוקר 19בנובמבר ,ממרחק של יותר מ‑ 100ק"מ מצפון‑מערב להן .מפקדיהן ניחשו שההתקפה הגדולה החלה ,אבל איש לא אמר להם מה קורה.
סונרוא עצבמ
227
בדיביזיית החי"ר ,297שאגפה הימני היה צמוד לארמיה הרביעית הרומנית ,לא חש רס"ן ברונו ג ֶ ֶּבלֶה ,מג"ד חי"ר" ,שום דאגות מיוחדות" 18.הגזרה נותרה שקטה במשך כל היום. האדמה היתה קפואה ונוקשה ,והסטפה נראתה שוממת יותר מהרגיל כשסחפה הרוח הבאה מדרום את השלג הדקיק והיבש כמו אבק לבן .אנשי הדיביזיה השכנה, דיביזיית החי"ר ,371שמעו היטב את גושי הקרח הצפים בוולגה כשהם כותשים זה את זה .באותו לילה נודע למפקדת הדיביזיה שכל התקפות הארמיה השישית בסטלינגרד הופסקו. למחרת בבוקר שב והתעבה הערפל המקפיא .גנרל אנדריי יריומנקו ,מפקד חזית סטלינגרד ,החליט לדחות את הרעשת הפתיחה ,למרות שיחות הטלפון העצבניות שקיבל ממוסקבה .לבסוף ,בשעה ,10:00פתחו באש חטיבות הארטילריה והקטיושות. כעבור 45דקות התקדמו כוחות הקרקע בנתיבים שפילסו החבלנים בשדות המוקשים במשך הלילה .מדרום לבקטובקה סייעו הארמיות 64ו‑ 57להתקדמות הכוח המוביל, הקורפוס הממוכן 40 .13ק"מ דרומה משם ,ליד האגמים סרפה וצָצָה ,הובילו הקורפוס הממוכן 4וקורפוס הפרשים 4את התקפתה של ארמיה .51 שכניה הגרמנים של דיביזיית החי"ר 20הרומנית צפו ב"גושים של טנקים 19 סובייטיים וגלים של חי"ר ,בכמויות שלא נראו מעולם ,מתקדמים נגד הרומנים". גּבלה עמד בקשר עם מפקד החטיבה הרומנית הסמוכה ,אל"ם גרֹוס ,ששירת בזמנו בצבא האוסטרי‑הונגרי ,ולפיכך דיבר גרמנית טובה .לאנשיו של גרוס היה תותח נ"ט ּפָאק 37מ"מ יחיד בכל גזרתם ,אבל החיילים הפשוטים הרומנים ,איכרים כולם ,נלחמו בגבורה ,בהתחשב בכך שמפקדיהם נטשו אותם לגורלם .הקצינים והמש"קים שלהם "מעולם לא נראו בקו הקדמי ,ובילו תחת זאת את זמנם בבתים שונים בעורף ,במוזיקה ובאלכוהול" .הדוחות הסובייטיים מייחסים למערכי ההגנה הרומניים חימוש הרבה יותר טוב מכפי שהיה בהם בפועל .מסופר שהטנק הראשון של חטיבת השריון 13שהבקיע את הקו רמס תחת שרשראותיו לא פחות מארבעה 20 תותחי נ"ט ,והשמיד שלוש עמדות אש. גּבלה עקב אחר ההתקפה מעמדת תצפית בגזרתו" .הרומנים נלחמו בגבורה ,אבל 21 נגד גלי ההתקפות של הסובייטים ,לא היה להם סיכוי להחזיק מעמד לאורך זמן". דומה היה שההתקפות הסובייטיות התנהלו "כאילו בשטח אימונים :אש -תנועה - אש -תנועה" .אבל הדימוי השגור ביומני החדשות ,של טנקי T‑34דוהרים קדימה ומתיזים שלג מזחליהם ,וכל אחד מהם נושא כיתת סער של שמונה איש בחליפות הסוואה לבנות ,מסתיר ליקויים שהיו נוראים לפעמים .העוצבות שתקפו מדרום לסטלינגרד סבלו ממחסור קשה באספקה ,בגלל הקושי שבהובלתה מעבר לוולגה הפקוקה כמעט לגמרי בקרח צף .הדיביזיות החלו לסבול מחוסר מזון כבר ביום השני
228
בוקו'ז לש תדוכלמה
למתקפה .ביום השלישי לא נותרו לדיביזיית הרובאים 157בשר או לחם 22.לפתרון הבעיה גויסו כל כלי הרכב של ארמיה ,64אפילו אלה ששימשו כאמבולנסים, 23 לתספוק ההתקדמות .הפצועים פשוט הושארו מאחור ,בשלג. התלהבותם של רוב המשתתפים במתקפה היתה גלויה לעין .הם הבינו שזהו רגע היסטורי .פֹומקִין ,קוון בדיביזיית הרובאים ,157התנדב לצעוד לפני הטנקים התוקפים ולהוביל אותם דרך שדה מוקשים .אין להטיל ספק בדיווח המחלקה הפוליטית של חזית סטלינגרד על שמחתם של החיילים "על שהנה באה השעה המיוחלת שבה ישפכו מגיני סטלינגרד את דם האויב תחת דם נשותינו ,ילדינו, חיילינו וקצינינו" 24.למשתתפים בקרב ,זה היה "היום המאושר ביותר במלחמה כולה" 25,שהתעלה אפילו על כניעת הגרמנים בברלין בסופו של דבר. המולדת שחּוללה נקמה סוף‑סוף את נקמתה ,אבל הדיביזיות הרומניות ,ולא הגרמניות ,הן ששילמו את עיקר המחיר .אנשי החי"ר שלהן ,אמר ראש מטהו של גנרל הוט ,סבלו מ"חרדת הפנצר" 26.לפי דיווחים סובייטיים ,רבים מהם הזדרזו להשליך את נשקם ,הרימו את ידיהם וצעקו" ,אנטונסקו קאפוט!" 27מתברר שחיילי הצבא האדום מצאו גם שרבים מהם ירו בעצמם בכף היד השמאלית וחבשו את הפצע בפרוסות לחם כדי למנוע זיהום .השבויים הרומנים אורגנו בטורים ,אבל לפני שהוצעדו למחנות ,רבים מהם -אולי אפילו מאות -נורו בידי חיילי הצבא האדום שפעלו על דעת עצמם .היו דיווחים על מציאת גופות מושחתות של קצינים סובייטים במפקדה רומנית ,אבל יש לשער שלא זה היה המניע להרג הספונטני. ההבקעות בדרום‑מזרח אמנם הושגו במהירות ,אבל המתקפה לא התנהלה לפי התוכנית .היו "מקרים של אנדרלמוסיה ביחידות המובילות" בגלל "פקודות סותרות" 28.דומה שההתנסחות הזאת נועדה להצניע את הזהירות המופרזת שגילה גנרל‑מיור וסילי וֹולסקִי ואת חוסר שליטתו בטורי הקורפוס הממוכן 4שבפיקודו, * שהתערבבו אלה באלה בהתקדמותם מקו האגמים מערבה. מצפון לוולסקי ,בעייתו העיקרית של אל"ם טרופים ָטנ ָשצִ'ישִין ,מפקד הקורפוס הממוכן ,13היתה מחסור במשאיות שיקדמו את החי"ר שלו בד בבד עם השריון. אבל בהמשך הדברים ,הוא נתקל בהתנגדות קשה בהרבה מזו שגילו הרומנים. העתודה הגרמנית היחידה בחלק זה של החזית ,דיביזיית החי"ר הממוכן 29של גנרל האנס‑גאורג לֵייז ֶר ,התקדמה כדי ליירט את הקורפוס של טנשצ'ישין כ‑ 15ק"מ *
וולסקי כבר נרשם בפנקסיהם השחורים של כמעט כל הממונים עליו .מעט לפני ההתקפה הוא שלח לסטלין מכתב אישי" ,כקומוניסט הגון" ,והתרה בו שהמתקפה צפויה לכישלון .וסילייבסקי וז'וקוב נאלצו לטוס שניהם למוסקבה ב‑ 17בנובמבר .סטלין שמע את טיעוניהם ,וטלפן אל וולסקי מהקרמלין. הגנרל משך את מכתבו .למרבה הפלא ,סטלין לא נרעש כלל .אין לדחות על הסף את האפשרות שהיה זה אמצעי זהירות שנקט סטלין נגד וסילייבסקי וז'וקוב ,למקרה שמבצע אורנוס אמנם ייכשל.
סונרוא עצבמ
229
מדרום לבקטובקה .הדיביזיה של לייזר אמנם הצליחה לשבש קשות את התקדמות הטורים הסובייטיים ,אבל גנרל הוט קיבל פקודה להסיג אותה כדי להגן על האגף הדרומי של הארמיה השישית .קורפוס VIהרומני התמוטט למעשה ,כמעט לא היה לגרמנים סיכוי לבסס קו הגנה חדש ,וסכנה נשקפה אפילו למפקדתו של הוט עצמו. חטיבת הפרשים 6הרומנית היתה הכוח היחיד שנותר בין השריון המתקדם מדרום לבין הנהר דון. מהצלחת התקפתו של לייזר משתמע שאילו הכין פאולוס עתודה ניידת חזקה לפני המתקפה ,היה יכול לשגר אותה דרומה ,למרחק של כ‑ 25ק"מ ,ולרסק די בקלות את הזרוע הדרומית של הכיתור .למחרת היום היה יכול לשלוח אותה לצפון‑מערב ,לעבר קלץ' ,כנגד האיום העיקרי -המתקפה מצפון .אבל לשם כך היה צורך ,קודם כול ,ביכולת להעריך נכונה את הסכנה האמיתית ,והיכולת הזאת לא נמצאה בפאולוס ובשמידט. בבוקר יום שישי 20 ,בנובמבר ,בערך בשעה שהחלו ההפגזות מדרום לסטלינגרד, שינה כיוון הקורפוס המשוריין 4של גנרל‑לייטננט אנדריי קרבצ'נקו ,אחרי שהגיע לעומק של כמעט 40ק"מ בעורפו של קורפוס XIשל גנרל קרל שטרקר ,והחל להתקדם לדרום‑מזרח .קורפוס פרשי הגווארדיה 3פנה בה בעת כדי להתקיף את קורפוס XIמאחור .שטרקר ניסה ליצור קו הגנה דרומה מעיקול הדון הגדול ,כדי להגן על הפרצה הפתוחה הזאת מאחורי הארמיה כולה .בינתיים התעמת הקורפוס שלו עם ארמיה 65הסובייטית בצפון ,שהפעילה לחץ רצוף של התקפות כדי להכשיל כל שינוי היערכות. 29 כיוון שהרומנים "ברחו בתזזית ,רובם משאירים את נשקם מאחור" ,היה על דיביזיית החי"ר 376לפנות מערבה ,בעודה מנסה ליצור מגע עם חלק מדיביזיית הפנצר 14שמדרום לה .גם דיביזיית החי"ר 44האוסטרית נאלצה לשנות את היערכותה ,אבל "ציוד רב אבד משום שלא היה אפשר להעבירו מחמת המחסור 30 בדלק". דרומה משם ,לחטיבת הפנצרים של דיביזיית הפנצר 14עדיין לא היה מושג ברור על כיוון התקדמותו של האויב .אחרי שהתקדמה כ‑ 20ק"מ מערבה ,היא חזרה אחר הצהריים לווי ֶירחני ֶה‑ּבּוז ִינֹובקָה .בדרכה נתקלה בחטיבה מקורפוס פרשי הגווארדיה 3שניסתה לאגף אותה ,וחיסלה אותה כליל .במשך היומיים הבאים השמידה חטיבת הפנצר 35טנקים סובייטיים .לעומת זאת ,סוללת נ"מ לא מוגנת ,שהפעילה את תותחי 88המ"מ שלה כנשק נ"ט בכינון ישיר ,חוסלה בהתקפה סובייטית. "המחסור הקטסטרופלי בדלק" 31המשיך להכביד על שאר דיביזיות הפנצר והדיביזיות הממוכנות ,שהחלו לנוע מסטלינגרד מערבה כדי לתגבר את החזית
230
בוקו'ז לש תדוכלמה
החדשה שנפתחה .הן סבלו גם ממחסור בצוותי טנקים ,עקב פקודתו של היטלר לשלוח כל אדם זמין לסטלינגרד כלוחם חי"ר .החלטה כאובה אחרת היתה העברת סוסי הארמיה השישית מערבה .מלחמת התנועה החדשה שכפו עכשיו הסובייטים אילצה את דיביזיות החי"ר הגרמניות לנטוש את הארטילריה שלהן. התמוטטותם של הרומנים הואצה ככל שהעמיקו ראשי החץ הסובייטיים בחדירתם .לא רבים מאנשי המנהלה שלהם בעורף הוכשרו בלחימה ,וקציני מטה נמלטו ממפקדותיהם .בנתיב התקדמותם של הטנקים ,כתב עיתונאי סובייטי, "פזורות גוויות האויב על אם הדרך; תותחים נטושים פונים לצד הלא נכון .סוסים משוטטים בבלקות בחיפוש דבר מאכל ,ויצוליהם השבורים נגררים על הארץ מאחוריהם; אבכות עשן אפורות מסתלסלות ממשאיות שחוסלו באש תותחים; קסדות פלדה ,רימוני יד ותרמילי כדורים מוטלים כאשפה על הדרך" 32.קבוצות מנותקות של רומנים המשיכו להתגונן בקטעים של קו החזית לשעבר ,אבל דיביזיות הרובאים הסובייטיות מהארמיה המשוריינת 5ומארמיה 21מחצו אותן במהירות .בפרלזובסקי נמצאה מפקדת קורפוס רומני שלדברי גנרל רודין ,ננטשה בחיפזון כזה שהקורפוס המשוריין 26שלו מצא "מסמכי ַמּטֶה פזורים על הרצפה וסגינים מרופדי פרווה של קצינים תלויים על קולבים" - 33בעליהם נסו אל חשכת הלילה המקפיא .חשובה יותר לטור הממוכן הסובייטי היתה תפיסת מצבור דלק שלא הושמד. בינתיים נסוגה דיביזיית הפנצר ,22שלא יכלה לעמוד בפני טנקי T‑34של הקורפוס המשוריין .1היא ניסתה לתקוף לצפון‑מזרח למחרת היום ,אבל כותרה עד מהרה .הטנקים שנותרו לה הסתכמו רק במעט יותר מפלוגה אחת ,והיא פילסה לאחר מכן את דרכה החוצה ונסוגה דרומה‑מערבה ,כשקורפוס הפרשים 8הסובייטי מזנב בה. אחרי שריסק חלק מדיביזיית הפנצר 1הרומנית שנקלע לדרכו ,התחיל הקורפוס המשוריין 26של רודין בהתקדמותו לדרום‑מזרח על פני הסטפה הפתוחה .ההוראה שניתנה לטורים הסובייטיים היתה להתעלם מהאויב שנשאר מאחוריהם ולהתרכז ביעדיהם .אילו עלה בידי מטוסי הסיור של הלופטוואפה לזהות את הצירים המקבילים בקירוב של שלושת הקורפוסים המשוריינים בשעות אחר הצהריים של 20בנובמבר ,אולי היו פעמוני האזעקה במפקדת הארמיה השישית מצלצלים מוקדם יותר. העוצבה הרומנית היחידה שעדיין נלחמה כהלכה באותה עת היתה "קבוצת לַסקָר" .היא כללה שרידים מקורפוס 5שכינס גנרל‑לויטננט מיכאיל לסקר העשוי ללא חת ,כאשר ביתרו שתי החדירות המשוריינות הסובייטיות הגדולות את הקורפוס .לסקר ,שזכה בצלב האבירים בסבסטופול ,היה אחד הקצינים הבכירים
סונרוא עצבמ
231
הרומנים המעטים שהגרמנים כיבדו ממש .הוא פעל על סמך ההנחה שקורפוס הפנצר XLVIIIכבר נחלץ לעזרתו. במפקדת הארמיה השישית בגולובינסקי 20 ,ק"מ מצפון לקלץ' ,שרר כנראה מצב רוח אופטימי יחסית בבוקר שבת 21 ,בנובמבר .בשעה 07:40נשלח לקבוצת הארמיות " Bתיאור לא לגמרי שלילי של המצב" 34.ניכר כי פאולוס ושמידט ,שעדיין ראו את התקפותיו של קורפוס פרשי הגווארדיה 3על אגפו השמאלי של שטרקר כאיום העיקרי ,חשבו כי הכוחות שהעבירו מסטלינגרד מערבה יהפכו את הקערה על פיה. אך במרוצת אותו בוקר ספגו פאולוס ושמידט שורה של זעזועים קשים .מידע שנתקבל ממקורות שונים הצביע על מסקנה אחת ויחידה .קבוצת הארמיות Bהזהירה אותם שעכשיו נשקפת סכנה לאגף הדרומי של הארמיה השישית משני הצדדים. הגיע דיווח שטור משוריין גדול (למעשה ,היה זה חלק מהקורפוס המשוריין 4של קרבצ'נקו) נמצא במרחק של כ‑ 30ק"מ ממערב להם .הוא עשה את דרכו לעבר כביש הדון הראשי ,מלאכת מחשבת של הנדסה צבאית גרמנית על גדתו המערבית של הנהר ,שקישרה בין רוב הגשרים בקטע החיוני הזה שלו .לא היו לארמיה השישית כוחות באזור זה שיוכלו להתמודד עם האיום .גרוע מזה ,רבים מבסיסי האספקה ומסדנאות החימוש של הארמיה השישית היו חשופים לגמרי .פאולוס ושמידט תפסו סוף‑סוף שהאויב שואף להשיג כיתור מלא .החדירות האלכסוניות הסובייטיות, מצפון‑מערב ומדרום‑מזרח כאחת ,היו מכוונות כמעט בוודאות לעבר קלץ' והגשרים שלה. ‑ התגובות הגרמניות הרות האסון על מבצע אורנוס נבעו לא רק מאמונתו של היטלר שלסובייטים אין שום עתודות ,אלא גם מהנחותיהם השחצניות של רוב הגנרלים" .פאולוס ושמידט ציפו להתקפה" ,הסביר קצין ממפקדת הארמיה השישית" 35,אבל לא להתקפה כזאת .זו היתה הפעם הראשונה שהרוסים הפעילו שריון בדרכנו אנו" .אפילו ריכטהופן הודה בכך בעקיפין ,כשתיאר את מתקפת האויב כ"מוצלחת עד להדהים בהתחשב במה שהוא" 36.גנרל‑פלדמרשל אריך פון מנשטיין, לעומת זאת ,מצא (אולי במבט לאחור) שמפקדת הארמיה השישית הגיבה הרבה יותר מדי לאט ,וגילתה רשלנות מאין כמוה בכך שלא צפתה את הסכנה הנשקפת לקלץ' -נקודת חציית הדון המתבקשת מאליה בין שתי ההבקעות. מעט אחרי צהרי היום נשלחו רוב קציני המטה ממפקדתו של פאולוס מזרחה אל צומת מסילות הברזל בגומרק ,כ‑ 12ק"מ מסטלינגרד ,כדי שיהיו קרובים אל עיקר הארמיה השישית .בה בעת טסו פאולוס ושמידט בשני מטוסי פיזלר שטורך קלים לניז'נה‑צ'ירסקאיה ,שם נועדו למחרת היום לישיבה עם גנרל הוט .בגולובינסקי
232
בוקו'ז לש תדוכלמה
השאירו מאחוריהם תמרות עשן שעלו לאוויר המקפיא משריפת תיקיות ואספקה, וכן כמה מטוסי סיור לא שמישים במנחת הסמוך ,שגם הם הועלו באש .ביציאתם החפוזה הם גם החמיצו "החלטת פיהרר" שהועברה למפקדתם מקבוצת הארמיות Bבשעה .15:25היא נפתחה במילים "הארמיה השישית עומדת איתן למרות סכנת 37 הכיתור הארעית". לא היה לה סיכוי רב להחזיק בעמדותיה בשעות אחר הצהריים של אותו יום21 , בנובמבר .הצטברות העיכובים בתנועתה של חטיבת הפנצר מדיביזיית הפנצר 16 פערה פרצה מתחת לקורפוס XIשל שטרקר ולעוד קבוצות ,רבות ושונות ,שניסו לכונן קו הגנה חדש .קורפוס פרשי הגווארדיה 3והקורפוס המשוריין 4הסובייטיים ניצלו את הפרצה במהירות .לדיביזיות של שטרקר ,שנשקפה להן סכנה גוברת גם מצפון ומצפון‑מזרח ,לא היתה ברירה אלא לפתוח בנסיגה לעבר הדון .התוכנית חסרת השחר לשלוח את חטיבות הפנצר של הארמיה השישית מערבה התגלתה עתה כהסטת מאמץ מסוכנת. קלץ' ,יעדם העיקרי של שלושה קורפוסים משוריינים סובייטיים ,היתה אחת מנקודות התורפה הגרועות מכול .לא היתה שם הגנה מאורגנת; היה רק ערב רב של יחידות משנה ,ובהן בעיקר אנשי אספקה ותחזוקה ,פלגה קטנה של פלדז'נדארמרי וסוללת נ"מ של הלופטוואפה. פלוגת התובלה והסדנאות של דיביזיית הפנצר 16כבר התבססו בקלץ' לחורף. "הידיעות הראשונות על שינוי כלשהו במצב" 38לא הגיעו אליהן לפני עשר בבוקר של 21בנובמבר .לאחר מכן שמעו שטורי השריון הסובייטיים שהבקיעו דרך הרומנים מצפון‑מערב להן מתקדמים עתה לעבר גזרת הדון שבה נמצאו .בסביבות 17:00שמעו לראשונה על ההבקעה מדרום לסטלינגרד .הכוחות הללו לא ידעו כלל שהקורפוס הממוכן של וולסקי ,למרות כל ההיסוסים שהבעירו את חמתו של יריומנקו ,הלך והתקרב אל האתר שבו ישבה קודם לכן מפקדת ארמיית הפנצר הרביעית ,רק 50 ק"מ מדרום‑מזרח להם. לא זו בלבד שמערך ההגנה של קלץ' היה רחוק עד מאוד מלענות על הצורך, הוא גם נוהל על הצד הגרוע ביותר .בגדה המערבית הגבוהה הנשקפת על הדון היו ארבע עמדות נ"מ של הלופטוואפה ,ועוד שני תותחי נ"מ נמצאו על הגדה המזרחית .האבטחה הישירה של הגשר הופקדה בידי קבוצה של 25פועלי כפייה מארגון טודט ,לא יותר מזה ,ואילו הגדוד המאולתר של חיילי מפקדה נשאר בעיר, על הגדה המזרחית. גנרל‑מיור אלכסיי רודין ,מפקד הקורפוס המשוריין ,26הטיל את משימת כיבוש הגשר בקלץ' על סא"ל ג"נ פיליּפֹוב ,מפקד חטיבת השריון .19הטור של פיליפוב
סונרוא עצבמ
233
יצא מאוסטרוב בחצות הלילה ונע מזרחה לעבר קלץ' בשעות הבוקר המוקדמות של 22בנובמבר .בשעה 06:15נשלחו שני טנקים ורכב סיור גרמניים ,שלל מלחמה, לעבר הגשר הארעי על הדון -בפנסים דולקים ,כדי שלא לעורר חשד -ובהגיעם פתחו באש על השומרים .בינתיים פילסו דרך בסבך השיחים שברמה הנשקפת על הנהר 16טנקים סובייטיים כדי לחפות עליהם .זו היתה אותה נקודה עצמה שממנה השקיפו פנצרים גרמניים על העיר ב‑ 2באוגוסט. כמה טנקים סובייטיים עלו באש ,אבל תעוזתו של פיליפוב השתלמה .שומרי הגשר הונסו ,ומספיק טנקי T‑34עברו את הגשר כדי להדוף את הניסיונות המאוחרים מדי לפוצץ אותו .חרמ"ש סובייטי הופיע על רמות הדון ,והגיעה עוד קבוצה של טנקים .בעקבות זאת באו שתי התקפות נוספות ,בסיוע תותחים ומרגמות מרמות הדון שמעבר לנהר .באמצע הבוקר פרץ חי"ר סובייטי לתוך העיר .היה תוהו ובוהו ברחובות ,הגדושים בנחשלים רומנים שנותקו מיחידותיהם .לא עבר זמן רב בטרם אזלה תחמושתם של כלי הנשק הכבדים המעטים שהיו לגדוד המאולתר ,ואחרים יצאו מכלל שימוש ,אף על פי שמספר האבידות בקרב הנהגים והמכונאים היה מועט .הם פוצצו את המוסכים שלהם ונסוגו מהעיר ,עלו על משאיות ונסעו לאחור כדי לחפש את הדיביזיה שלהם בסטלינגרד .הדרך נפתחה לחבירת הקורפוסים המשוריינים 4ו‑ 26שבאו מצפון עם הקורפוס הממוכן 4של וולסקי ,שבא מדרום לסטלינגרד. הם נעו אלה לעבר אלה בהנחיית זיקוקים ירוקים שנורו לשמים מדי פעם, ולבסוף נפגשו ראשי החץ הסובייטיים בסטפה הפתוחה בקרבת סובייטסקי בחיבוקים מגושמים -חיזיון ששוחזר במועד מאוחר יותר לצורכי מצלמות הקולנוע של יומני התעמולה הסובייטית .החגיגות של צוותי הטנקים שנתנו אלה לאלה וודקה ונקניקיות לא הוסרטו ,אף שהיו הרבה יותר אותנטיות. הידיעה "אנחנו מכותרים!" 39נפוצה במהירות בצד הגרמני .אותו יום א'22 , בנובמבר ,היה יום אזכרת הנשמות בלוח השנה הפרוטסטנטי" .טֹוטֶנזֹונטָג 1942 קודר" ,כתב קורט רֹויּבֶר 40,כומר ששירת כרופא בדיביזיית הפנצר " .16דאגה ,פחד וזוועה" .למרות זאת ,רבים מאלה ששמעו את החדשות לא היו מודאגים בתחילה. כבר היו כיתורים בחורף הקודם ,והם נפרצו; אבל קצינים שהיה להם מידע טוב יותר החלו לתפוס ,במחשבה שנייה ,שהפעם אין עתודות שייחלצו במהירות להצלתם. 41 "נעשינו מודעים מאוד לסכנה שבה נמצאנו" ,סיפר ברנד פרייטג‑לורינגהופן, "סכנת ניתוק במעמקי רוסיה ,ממש בפאתי אסיה". 60ק"מ מערבה משם התקרב סופו של כיס ההתנגדות הרומני האחרון ,אף על פי שבשעות הבוקר המוקדמות של אותו יום דחה גנרל לסקר את דרישת הכניעה
234
בוקו'ז לש תדוכלמה
שהציג לו הצבא האדום" .אנחנו נמשיך להילחם בלי מחשבה על כניעה" ,הצהיר, אבל אנשיו ,שאמנם נלחמו בגבורה ,נותרו בלי אספקה וכמעט בלי תחמושת. משעברו הסובייטים את הגשר בקלץ' ,נשקפה סכנה חמורה לקורפוס XIשמצפון. הוא כבר ניהל קרב מגננה משלושה צדדים כמעט ,בתנאים של אנדרלמוסיה וחוסר ודאות ,שהשמועות רק החמירו אותם .הבלבול הזה נחשף בקטעי יומן שנלקח מעל גופתו של קצין ארטילריה גרמני: 42
... .20.11האם המתקפה עומדת להיעצר??!! שינוי עמדות צפונה .נשאר לנו רק תותח אחד .כל השאר יצאו מכלל פעולה. שבת .21.11 ,טנקי אויב מוקדם בבוקר ...שינוי עמדות לאחור .הרוסים כבר קרובים מאוד .הוזעק חי"ר שלנו (אופנוענים ופלסים) להגנה צמודה. היום עברו עוד רומנים בלי להיעצר .אנחנו עוזבים את המקום .כבר תחת לחץ מהרוסים משני צדדים .עמדות אש חדשות .נשארים רק זמן קצר ,ואז עוד שינוי עמדות לאחור .בונים בונקר. יום ראשון .22.11 ,התרעת כוננות .03:30פקודה לצאת בתור חי"ר! הרוסים מתקרבים .הרומנים נסוגים .לא יכולים להחזיק בעמדה הזאת 43 בכוחות עצמנו .מחכים בחרדה לפקודת שינוי עמדות.
דיביזיות החי"ר הגרמניות הנסוגות מצאו את עצמן במישור הפתוח ,הודפות התקפות פרשים "ממש כאילו היתה זו ,"1870כדברי אחד הקצינים 44.הבעיה הגדולה ביותר היתה תובלה ,בעיקר מחמת המחסור בסוסים .בכמה מקרים ,הפתרון שנמצא היה פשוט ואכזרי .מש"ק אחד הוציא כמה סובייטים מורעבים עד מוות מאחד מכלובי השבויים ,לשימוש כבהמות משא" .כשהתחילה הנסיגה ב‑ 20בנובמבר" ,דיווח אחד השבויים" 45,לקחו אותנו במקום סוסים לגרור את העגלות המלאות תחמושת ואוכל. השבויים שלא היו מסוגלים לגרור את העגלות במהירות שהפֶלדוֵוּבֶל [סמל] רצה נורו במקום .ככה הכריחו אותנו למשוך את העגלות ארבעה ימים ,כמעט בלי מנוחה. במחנה השבויים ורטיאצ'י ,מכלאה של גדר תיל בלי שום מחסה ,בחרו הגרמנים את השבויים שהיו הכי פחות חלושים ולקחו אותם איתם" .השבויים הנותרים ,החולניים יותר ,הושארו מאחור למות מרעב ומקור בשלג" .רק שניים מתוך 98היו עדיין בחיים" 46כשמצאה אותם יחידת חלוץ של ארמיה .65צלמים זומנו לתעד את מחזה הזוועה .התמונות פורסמו בעיתונות ,וממשלת ברית המועצות האשימה רשמית את הפיקוד הגרמני בפשע מלחמה. דיביזיית החי"ר 376היתה החשופה ביותר להתקפה הסובייטית ,שהיתה "מהירה באופן יוצא מן הכלל" לדברי מפקדּה ,גנרל אלכסנדר אדלר פון דניאלס 47.דיביזיה
סונרוא עצבמ
235
זו ,שנותרו בה רק 4,200איש ,אחרי שנלכדה על הגדה המערבית של הדון כחלק מקורפוס ,XIהחלה לסגת לכיוון דרום‑מזרח ב‑ 22בנובמבר .כעבור יומיים ,מוקדם בבוקר ,חצתה הדיביזיה את הדון בגשר ורטיאצ'י. ‑ חטיבת השריון של דיביזיית הפנצר 16התקדמה בינתיים ,אחרי שחצתה סוף סוף את הדון בליל 22בנובמבר כדי לסייע לקורפוס .XIבדרכה עלה בידה לעבור ליד סדנאות השריון שלה בפסקובטקה ,שם אספה כמה טנקים חדשים ומשופצים. ממקומה בצד הדרומי של ראש הגשר הגרמני בלולאת הדון ,ניסתה החטיבה לנהל התקפת‑נגד לעבר סּוחָנֹוב ב‑ 23בנובמבר ,בערפל כבד ,אבל נפלה למארב של אנשי חי"ר סובייטים בחליפות הסוואה לבנות ,חמושים ברובי נ"ט .לנוכח עוצמת האויב, ומחמת המחסור החמור בדלק ,נסוגה דיביזיית הפנצר 16לאחור .היא תפסה עמדות כדי לחפות על הנסיגה ,אבל התקשורת היתה לקויה מאוד ,ואת רוב הפקודות היה צורך למסור באמצעות רצים. נסיגת הגרמנים מזרחה אל מעבר לדון ,בחזרה לסטלינגרד -תוך שהם מתרחקים עוד ועוד משאר עוצבות הוורמאכט בזירה -היתה מבחינות רבות גרועה יותר מהנסיגה משערי מוסקבה בדצמבר של השנה הקודמת .הרוח סחפה שלג דקיק, נוקשה ויבש ,שסטר על פני האנשים חרף כל ניסיונותיהם להרים את צווארוניהם למגן .למרות הלקחים המרים של השנה הקודמת ,חיילים רבים עדיין לא קיבלו ביגוד חורפי .לאורך צירי הנסיגה היתה תפזורת של כלי נשק ,קסדות וציוד שהושלכו. לרוב החיילים הרומנים לא נותר דבר מלבד מדיהם החומים; הם נפטרו מקסדות הפלדה שלהם במהלך הנסיגה .בני המזל מביניהם ,רובם קצינים ,חבשו כובעי עור כבש בלקניים .כלי רכב ירויים ושרופים נדחפו לצד הדרך או דורדרו במורד סוללות. באחד המקומות היה תותח נ"מ שקנהו התפוצץ ,התפצל והתעקם לאחור כמו פרח אקזוטי .קרוב יותר לגשר הדון היו פקקי תנועה של משאיות ,מכוניות מטה ,בלדרים על אופנועים שעשו כל מאמץ כדי להתקדם ,עגלות איכרים ופה ושם תותח שדה, נגרר על ידי סוסים תשושים מתת‑תזונה .מפעם לפעם עלו גלים של בהלה לשמע הצעקות "טנקים רוסיים!" הקורפוס המשוריין 16הסובייטי תקף דרומה דרך קווי דיביזיית החי"ר ,76לעבר ורטיאצ'י ,וליחידות הגרמניות שנשארו ממערב לדון נשקפה סכנת ניתוק. אחדים מהמראות המכוערים ביותר נראו בדרך הגישה אל הגשר ב ָאקִימֹובסקִי: חיילים צועקים ,נדחקים ואפילו מכים אלה את אלה כדי להגיע לגדה המזרחית. החלשים והפצועים נרמסו תחת כפות הרגליים .לפעמים איימו קצינים זה על זה על הזכות להעביר את אנשיהם תחילה .אפילו פלגת הפלדז'נדארמרי החמושה בתת‑מקלעים לא הצליחה להשליט סדר ,ולּו למראית עין .חיילים לא מעטים, שביקשו לעקוף את האנדרלמוסיה והצפיפות ,ניסו לחצות את הדון הקפוא ברגל.
236
בוקו'ז לש תדוכלמה
הקרח היה עבה וחזק בסמוך לגדות ,אבל במרכז היו נקודות חולשה .מי שנפל דרך הקרח ,גורלו נחרץ .איש לא חשב כלל להיחלץ לעזרתו .ההשוואה עם הּבֵֵרז ִינ ָה * היתה בלתי‑נמנעת. פה ושם לאורך צירי הנסיגה נמצא קצין ,לחייו מכוסות זיפים כמו לחייהם של כל אנשיו ,שהחליט כי חובתו היא לבלום את ההתפוררות .הוא שלף את אקדחו כדי לאסוף סביבו כמה נחשלים ,וסביבם אסף באיומי נשק עוד אחרים ,עד שהכוח תפח כמו כדור שלג .הופקעו גם כלי נשק כבדים וצוותי תותחים ,ליצור כוח משימה מאולתר .כוח זה ,במידות שונות של כפייה ,תפס עמדות והמתין להופעת טנקים או פרשים סובייטיים מתוך הערפל המקפיא. מעבר לדון ,בגדה המזרחית ,כל הכפרים התמלאו בחיילים גרמנים שאיבדו את הדיביזיות שלהן ,וכולם חיפשו אוכל ומחסה מהקור הנורא .הרומנים התשושים והמורעבים למחצה ,שנסיגתם נמשכה כבר יותר משבוע ,לא זכו ברגשות השתתפות מצד הגרמנים" .הרומנים הרבים מספור" ,אמר אחד הקצינים" 48,נאלצו ללון בחוץ". צירי הנסיגה עברו דרך מצבורי אספקה ,אבל הדבר רק הגביר את האנדרלמוסיה. לאחר זמן דיווח קצין פנצר על התוהו ובוהו בפסקובטקה" ,ובייחוד ההתנהגות התזזיתית והעצבנית של יחידת נ"מ של הלופטוואפה" 49,שאנשיה פוצצו ,שרפו והשמידו אספקה וכלי רכב "באופן פראי" .החיילים העוברים בזזו כל מצבור אספקה שהצליחו למצוא .היו שם הררי קופסאות שימורים ,והם מילאו את תרמיליהם וכיסיהם עד אפס מקום .לאיש לא היה פותחן ,מסתבר ,והם השתמשו בכידוניהם בקוצר רוח ,לרוב בלי שידעו כלל מה יש בקופסה .כשמצאו קופסה של פולי קפה, רוקנו אותה לתוך קסדה וכתשו אותם בניצב הכידון ,כמין מכתש ועלי פרימיטיביים. חיילים שלא קיבלו ביגוד חורפי ,כשראו אפסנאים משליכים מדים חדשים למדורה, מיהרו להוציא אותם מהאש וללבוש אותם .ובמשך כל הזמן עסקו אנשי הדואר הצבאי בשריפת מכתבים וחבילות ,שמרביתן הכילו משלוחי מזון מהבית. מראות מזוויעים שבעתיים נראו בבתי החולים הצבאיים" .הכול כאן עולה על גדותיו" ,סיפר מש"ק מסדנת חימוש בפסקובטקה שסבל מצהבת קשה" 50.הפצועים קל והחולים צריכים להסתדר בכוחות עצמם" .הלילה עבר עליו בשלג .אחרים סבלו הרבה יותר ממנו :על הבוץ הקפוא בחצר בית החולים חנו משאיות ,עדיין עמוסות פצועים חבושי ראשים וקטועי גפיים .הנהגים נעלמו ,והגוויות לא נלקחו מביניהם. איש לא הציע לנותרים בחיים מאכל או משקה .החובשים והרופאים בפנים היו *
בקרב על הנהר ברזינה (סוף נובמבר )1812הצליח הגראנד ארמה של נפוליאון לחצות את הנהר בנסיגתו מערבה מפני הכוחות הרוסיים הרודפים אחריו ,אך ספג אבידות כבדות וחדל להתקיים ,למעשה ,ככוח צבאי של ממש[ .המתרגם]
סונרוא עצבמ
237
עסוקים מדי ,והחיילים שחלפו לידם התעלמו משוועותיהם .מִתחלים או פצועים שהיו מסוגלים ללכת ,אם ניסו להיכנס לבית החולים ,מצאו את עצמם מופנים אל מש"ק שהוטל עליו לארגן אותם בפלוגות מאולתרות .נפגעי כוויות כפור ,אם אלה לא היו חמורות במיוחד ,קיבלו משחה ותחבושת ונשלחו גם הם לתפקיד. בִפנים נמנמו המטופלים באפיסת כוחות .כמעט לא נשאר חמצן באוויר הכבד והלח ,אבל לפחות הוא היה חמים .חובשים הסירו תחבושות שדה ,רבות מהן שורצות כינים אפורות ,ניקו פצעים ,הזריקו חיסון נגד צפדת וחבשו מחדש .סיכוייו של אדם להישאר בחיים היו תלויים ,ביסודו של דבר ,בטיב הפציעה ובמיקומה .החפץ הפוגע -רסיס פגז או רימון ,או כדור -היה חשוב פחות מאשר נקודת החדירה. הטריאז' היה פשוט לגמרי .הסובלים מפגיעות רציניות בראש או בבטן הונחו בצד והושארו למות ,מפני שהטיפול בהם היה מצריך צוות כירורגי שלם ונמשך שעה וחצי עד שעתיים ,וגם אז היו נשארים בחיים רק מחצית מהנפגעים .העדיפות ניתנה לפצועים קל ,שאותם היה אפשר לשלוח בחזרה לקרב .אלונקות תפסו יותר מדי מקום ויותר מדי כוח אדם .גם הטיפול בגפיים מרוסקות היה מהיר .מנתחים בחלוקי גומי ,מצוידים באזמלים ובמסורים ,עבדו בצמדים וביצעו קטיעות גפיים מהירות, בעוד שני חובשים מחזיקים בפצוע .מנות האתר לאלחוש הוקטנו ,למען החיסכון. הבשר הקטוע הושלך לדליים .הרצפה מסביב לשולחן הניתוחים נעשתה חלקלקה מדם ,למרות הניגובים החפוזים במטלית מפעם לפעם .תערובת של ריחות מחליאים גברה בלי קושי על ריח הקרבול האופייני לבתי חולים צבאיים .פס הייצור הרפואי התמשך בלי קץ וגבול. החיילים שנותרו על הגדה המערבית של הדון תהו אם יעלה בידם להינצל" .ישר הלאה אל הדון" ,נמשך יומנו של קצין הארטילריה" 51.האם הכול יהיה בסדר? האם נצליח לעבור אל הכיס הגדול? האם הגשר עדיין עומד? שעות של מתח וחרדה. כיתות הגנה מימין ומשמאל לציר .לרוב ,הכביש עצמו הוא קו החזית .סוף‑סוף הדון! הגשר לא נפגע .אבן ירדה מהלב! בצד הנגדי ,תופסים עמדת ירי .הרוסים כבר לוחצים קדימה .פרשים חצו את הדון מדרום לנו". 52 "היה צורך לפוצץ כמה טנקים" ,דיווח רב"ט לאחר מעשה" ,כי לא קיבלנו דלק בזמן" .לדיביזיית הפנצר 14נשארו רק 24טנקים שניתן לתקנם ,ואנשי הצוות המיותרים אורגנו כפלוגת חי"ר חמושה בקרבינים ובתת‑מקלעים .הקצינים הבכירים היו על סף הייאוש .בשעות הבוקר המוקדמות ב‑ 25בנובמבר שמע קצין המודיעין של קורפוס הפנצר ,XIVאלכסנדר ,הנסיך צּו דונה‑שלוביטן ,שיחה בין גנרל האנס‑ולנטין הובה לראש המטה שלו ,אל"ם אברהרד טּונ ֶרט; השיחה כללה ביטויים 53 כמו "מוצא אחרון" ו"כדור בראש".
238
בוקו'ז לש תדוכלמה
הטמפרטורה צנחה פלאים .מחמת הקרקע הנוקשה עלה לשחקים מספר הנפגעים מאש מרגמות ,אבל לא האדמה הקפואה ,אלא המים הקפואים ,הם שהשפיעו ביותר על הנסיגה .לנוכח ירידת הטמפרטורה ,היה צפוי שהדון ייעשה קפוא לגמרי ועביר לאויב בתוך זמן קצר .ואמנם ,בלילה שלאחר מכן עלה בידי כוח חי"ר סובייטי לחצות את הדון בקרבת פסקובטקה .למחרת בבוקר התעוררו הפצועים בבית החולים הצבאי לשמע אש מרגמות ומקלעים" .כולם התרוצצו כמו תרנגולות בלי ראש", דיווח מש"ק החימוש הסובל מצהבת 54,שנשאר בחיים אחרי לילה בחוץ משום שלא נמצא לו מקום באוהל" .על הכביש היו טורים תקועים של כלי רכב ,זה אחר זה, ופצצות מרגמה נפלו מסביב .פה ושם נפגע אחד מהם והתחיל לבעור .לא היתה אפשרות להסיע את הפצועים קשה ,בגלל חוסר משאיות .פלוגת חיילים שאורגנה בחיפזון מכל מיני יחידות הצליחה להדוף את הרוסים ממש לפני שהגיעו לבית החולים". באותו ערב קיבלו קציני המטה במפקדת קורפוס הפנצר XIVפקודה להשמיד "את כל פריטי הציוד ,התיקיות וכלי הרכב שאינם נחוצים לחלוטין" 55.יהיה עליהם לסגת מעבר לדון אל סטלינגרד .למחרת ,ב‑ 26בנובמבר ,היו דיביזיית הפנצר 16 וחלק מדיביזיית החי"ר 44בין הכוחות האחרונים של הארמיה השישית שנמצאו עדיין ממערב לדון .באותו לילה חצו את הגשר בלוצ'ינסקי אל צד הנהר הקרוב לסטלינגרד; לדיביזיית הפנצר 16היה זה "אותו גשר עצמו שאותו עברנו תריסר 56 שבועות לפני כן ,בהתקפה הראשונה שלנו על העיר שעל הוולגה". פלוגה של פנצרגרנאדירים מחטיבת הפנצרגרנאדירים 64של הדיביזיה חיפתה על הנסיגה ,בפיקודו של סגן פון מּוציּוס .משימתה היתה להגן על הגשר ולאפשר לנחשלים לעבור אותו עד 03:30לפנות בוקר ,שאז יהיה עליה לפוצץ את גשר הדון שאורכו 300מטרים .ב‑ 03:10התוודה מוציוס הצעיר והנלהב באוזני הרב‑סמל הפלוגתי שלו ,רס"ל וָאלָראוֶוה ,שהוא "גאה מאוד" על שהוא "הקצין האחרון של הוורמאכט הגרמני שיחצה את הגשר הזה" 57.ואלראווה לא הגיב 20 .דקות אחר כך היו הפנצרגרנאדירים שוב על הגדה המזרחית של הדון ,ואנשי ההנדסה פוצצו את הגשר .הארמיה השישית היתה כלואה עתה בין הדון לוולגה. שמחת הניצחון לא ריככה את יחסם של אנשי הצבא האדום לאויביהם" .אני מרגיש הרבה יותר טוב מפני שהתחלנו לחסל גרמנים" ,כתב חייל לאשתו ב‑ 26בנובמבר. "זה היה הרגע שהתחלנו להכות את הנחשים האלה .אנחנו תופסים המונים .בקושי מספיקים להעביר אותם אחורה למחנות שבויים .עכשיו הם מתחילים לשלם על הדם שלנו ,ועל הדמעות של בני עמנו ,על העלבונות ועל השוד .קיבלתי מדי חורף, אז אל תדאגי לי .העניינים כאן בסדר גמור .עוד מעט אחזור הביתה אחרי הניצחון. 58
סונרוא עצבמ
239
שולח לך 500רובל" .אלה שעדיין נמצאו בבתי חולים ,מחלימים מפציעות שספגו קודם לכן ,הצטערו מרה על שהם מחמיצים את הלחימה" .הקרבות חזקים וטובים עכשיו" ,כתב חייל סובייטי אחר לאשתו" 59,ואני שוכב כאן ומפספס את כל זה". יש הרבה מאוד טענות סובייטיות בדבר מעשי זוועה שעשו הגרמנים ,שקשה להעריכן .אחדות היו בלי ספק מוגזמות ,אם לא מומצאות לצורכי תעמולה ,אחרות היו נכונות ביסודן .הכוחות הסובייטיים המתקדמים מצאו זקנים ,נשים וטף שהצבא הגרמני השליך מבתיהם ,ועתה גררו את מיטלטליהם במזחלות קטנות .רבים איבדו את ביגוד החורף שלהם לחיילים‑שודדים .וסילי גרוסמן סיפר סיפורים דומים מציר ההתקדמות הדרומי .הוא כתב שחיילי הצבא האדום שביצעו חיפושים בשבויים התמלאו כעס כשמצאו אצל רבים מהם ביזה עלובה מבתי איכרים " -מטפחות ראש ועגילים של זקנות ,כלי מיטה וחצאיות ,חיתולים של תינוקות וחולצות צבעוניות של ילדות .ברשותו של חייל אחד היו 22זוגות של גרבי צמר" 60.אזרחים כחושים באו לספר על סבלותיהם תחת הכיבוש הגרמני .כל פרה ,כל תרנגולת וכל שק דגן שהצליחו הגרמנים למצוא נלקחו מהם .זקנים הולקו עד שגילו איפה החביאו את הדגן שלהם .בתים ומשקים נשרפו ,ואזרחים רבים נלקחו כעובדי כפייה או הושארו למות מרעב או מקור .את הנקמה הוציאו לפועל ,על פי רוב ,קבוצות קטנות של חיילים סובייטים ,בייחוד אם היו שיכורים ,שירו בגרמנים שנפלו לידיהם .בתוך זמן קצר נחת הנקוו"ד על הכפרים המשוחררים; 450משתפי פעולה נאסרו 61.גל המעצרים הגדול ביותר בא כעבור קצת יותר מחודש בניז'נה‑צ'ירסקאיה ,שם הסגירו קודם לכן הקוזקים את סוכני הנקוו"ד למשטרת השדה החשאית הגרמנית .כ‑400 שומרי מחנות הוצאו להורג גם הם ,ובתוכם 300אוקראינים. גרוסמן צפה בשבויים הגרמנים במסעם לעורף תחת משמר .רבים כרכו על כתפיהם שמיכות בלויות במקום מעילים .שרוך או חוט תיל שימש תחליף לחגורה. "בסטפה רחבת הידיים הזו ,השטוחה והמשמימה ,אפשר לראותם ממרחק רב .הם עוברים על פנינו בטורים של 200עד 300איש ,ובקבוצות קטנות יותר ,בין 20ל‑.50 טור אחד שמשתרך לאורך כמה קילומטרים עושה לאטו דרך עקלקלה ,בהתאמה נאמנה לכל פיתול ופנייה בכביש .אחדים מהגרמנים מדברים קצת רוסית' .אנחנו לא רוצים מלחמה' ,הם קוראים בקול' .אנחנו רוצים לחזור הביתה .לעזאזל עם היטלר!' שומריהם מציינים בלגלוג מר' :עכשיו שהטנקים שלנו ניתקו אותם ,הם מוכנים לצעוק שהם לא רוצים מלחמה; אבל לפני כן זה לא עלה כלל על דעתם'". השבויים הושטו מעבר לוולגה ברפסודות רתומות לסירות גרר" .הם עומדים צפופים יחדיו על הסיפון ,לבושים בסגינים אפורים מרופטים ,רוקעים ברגליהם ונושפים על אצבעותיהם הקפואות" .מלח שצפה בהם העיר בשביעות רצון קודרת" :עכשיו הם זוכים לראות את הוולגה".
240
בוקו'ז לש תדוכלמה
באַּבגָנ ֵרֹובֹו מצאו אנשי חי"ר סובייטים את צומת מסילות הברזל מלא וגדוש בקרונות משא נטושים ,שלפי סימוניהם נלקחו מכמה וכמה ארצות באירופה הכבושה. מכוניות מתוצרת צרפת ,בלגיה ופולין עמדו שם ,מסומנות כולן בסמל העיט וצלב הקרס השחור של הרייך השלישי .לסובייטים ,הקרונות המלאים כל טוב היו מעין שי בלתי‑צפוי ומאוחר לחג המולד .התחושה שהם שוללים מהצבא הגרמני האדיר את חפציו שהושגו בדרכי שוד וביזה היתה מענגת שבעתיים ,אבל עדיין התעוררה הבעיה הישנה נושנה ,אלכוהוליזם כמעט כרוני .בפלוגה אחת באגף הדרומי ,המפקד ,סגנו ו‑ 18חיילים נפלו קורבן לשתיית נוגד הקפאה גרמני .שלושה מהם מתו ,ו‑ 17הנותרים נמצאו "במצב חמור בבית חולים שדה" 62.באגף הצפוני סיפר קצין סובייטי שבוי לנסיך צּו דונה‑שלוביטן שכאשר תפס הגדוד שלו ,המורעב למחצה מחמת מחסור במנות 63 קרב ,מצבור אספקה רומני ,מתו 150איש בגלל "אכילה מופרזת". בינתיים ,בסטלינגרד גופא ,ארמיה 62מצאה את עצמה במצב מוזר .אמנם היא היתה חלק מהכיתור שהושג זה מקרוב סביב הארמיה השישית ,אבל נותרה מנותקת מהגדה המזרחית של הוולגה ,סבלה ממחסור באספקה ולא יכלה לפנות את פצועיה. כל אימת שהסתכנה ספינה בחציית הנהר בין גושי הקרח המסוכנים ,נפתחה עליה אש ארטילרית גרמנית .אבל האווירה היתה שונה עכשיו ,כשהתוקפים התחלפו בתפקידיהם עם הנצורים .אנשי ארמיה 62עדיין התקשו להאמין שהמפנה אמנם הגיע .חיילים סובייטים ,בלי סיכוי לראות עוד גרגיר טבק לפני שהוולגה תקפא כליל ,שרו כדי להסיח את דעתם מתשוקתם לניקוטין .הגרמנים האזינו בבונקרים שלהם .הם לא החזירו עלבונות עכשיו. עם זאת ,על הניצחון הסובייטי הגדול במבצע אורנוס העיב האסון שפקד את מבצע מרס נגד בליטת רז'ב .הארמיה התשיעית הגרמנית שהחזיקה בה היתה בעמדת התגוננות הרבה יותר טובה מזו של הארמיה השישית בסטלינגרד ,והגיבה במהירות ובחמת זעם .התבוסה הנוראה נשמרה בסוד במשך 56שנה ,שאז התגלה כי הצבא 64 האדום איבד ברז'ב 70,374הרוגים ו‑ 145,300פצועים.
16
האובססיה של היטלר המשימה הכבדה מנשוא ,מסירת ההודעה להיטלר על ההבקעה הסובייטית הגדולה ב‑ 19בנובמבר ,נפלה על כתפיו של ראש המטה של צבא היבשה ,גנרל קורט צַייצלֶר, שנשאר מאחור בפרוסיה המזרחית .היטלר שהה אז בברגהוף שמעל ּבֶרכטֶסג ָאדֶ ן, המקום שבו קיבל את הבשורה על הסכמת סטלין להסכם הנאצי‑סובייטי באוגוסט .1939בהזדמנות ההיא הוא טפח על השולחן בשמחת ניצחון ,להפתעתן של הגבירות בחצרו" .השגתי אותם!" צעק ,תוך שהוא קופץ ממקומו" 1.השגתי אותם!" אבל הפעם ,מסתבר ,תגובתו העידה על כעס ועצבנות. יומן המבצעים של הפיקוד העליון של הוורמאכט מדבר ,בהעמדת פנים אומרת דרשני ,על "בשורות מבהילות בדבר המתקפה הסובייטית שהפיהרר ציפה לה זה כבר" 2.תגובתו של היטלר על כישלון התקפת הנגד של קורפוס הפנצר XLVIII היתה מאלפת עוד יותר .אחרי שהתערבותו המגושמת לא הצליחה לבלום את התמוטטות הכוחות הרומניים ,הוא ביקש ׂשעיר לעזאזל ,ופקד לאסור את גנרל פרדיננד היים. היטלר הבין ,גם אם לא הודה בכך ,שעכשיו נשקפה סכנה לכל אחיזתם של הגרמנים בדרום ברית המועצות .ביום השני למתקפה הוא הורה לגנרל‑פלדמרשל אריך פון מנשטיין לחזור מוויטבסק דרומה ולהקים קבוצת ארמיות חדשה ,שתיקרא דֹון .מנשטיין היה האסטרטג הנערץ ביותר בצבא הגרמני ,ועבד בהצלחה בשעתו עם הכוחות הרומניים בחצי‑האי קרים. בהיעדרו של הפיהרר ממפקדתו הוטל שיתוק על הפיקוד העליון של הוורמאכט. במשך כל 21בנובמבר ,היום שבו פינו פרידריך פאולוס וארטור שמידט את מפקדתם בגולובינסקי בשל האיום שנשקף לה מטור של שריון סובייטי ,התעסק השליש הראשי 3 של היטלר ,גנרל רודולף שמונדט ,ב"שינויים במדיהם של קציני הוורמאכט וראשיו". 4 פקודת הפיהרר לארמיה השישית לעמוד איתן למרות סכנת "הכיתור הארעי" הדביקה לבסוף את פאולוס כשהגיע לניז'נה‑צ'ירסקאיה .היא כללה גם הוראה לפאולוס לקבל תחת פיקודו את כל כוחותיו של גנרל הרמן הוט שמדרום לסטלינגרד ,ואת שרידי קורפוס VIהרומני .משפט המפתח היה זה" :החזק את מסילות הברזל פתוחות 241
242
בוקו'ז לש תדוכלמה
זמן רב ככל האפשר .פקודות על תספוק אווירי יגיעו בהמשך" .פאולוס ,שחושיו הורו לו לסגת מהוולגה ולחבור עם שאר קבוצת הארמיות ,Bהסתייג קשות מלציית להוראה הבוטה הזאת בטרם יחוש שהוא מבין טוב יותר את המצב הכללי. הוא טס לניז'נה‑צ'ירסקאיה ,מפני שהמפקדה שהוכנה שם היתה מצוידת בתקשורת מאובטחת עם קבוצת הארמיות Bועם הוולפסשאנצה ,מפקדתו של היטלר ליד רסטנבורג .אבל היטלר ,כששמע על מעברו לשם ,חשד בו שהוא מבקש לברוח מפני הסובייטים ,ופקד עליו לטוס מיד בחזרה ולהצטרף למטה שלו שנשאר בגומרק ,בתוך כיס הכיתור .כשהגיע לשם גנרל הוט למחרת בבוקר 22 ,בנובמבר, מצא את פאולוס זועם ונרעש על רמיזתו של היטלר כאילו נטש את אנשיו .ראש המטה של פאולוס ,גנרל שמידט ,טלפן אל גנרל מרטין פַייּבִיג ,מפקד הקורפוס האווירי .VIIIשמידט הדגיש שוב ושוב את הצורך הבהול של הארמיה השישית באספקת דלק ותחמושת כדי לפרוץ החוצה ,ופייביג חזר על מה שאמר בשעות אחר הצהריים של היום הקודם" :אי‑אפשר לתספק ארמיה שלמה בדרך האוויר .אין 5 ללופטוואפה די מטוסי תובלה". רוב שעות הבוקר עברו על שלושת הגנרלים בהערכת מצבה הדחוק של הארמיה השישית .שמידט דיבר יותר מהשאר .בערב הקודם שוחח עם גנרל גאורג פון זודנשטרן מקבוצת הארמיות ,Bושמע מפיו פרטים על התקדמות הסובייטים מפרלזובסקי לדרום‑מזרח .זודנשטרן אמר לו חד וחלק" :אין לנו במה לבלום אותם. 6 תצטרכו לעזור לעצמכם". בעוד הדיון בעיצומו נכנס לחדר גנרל וולפגנג ּפִיקֶרט ,מפקד דיביזיית הנ"מ 9 של הלופטוואפה .שמידט ,חברו לספסל הלימודים בבית הספר למטה ,הזכיר לו את האמרה שהיתה חביבה על המדריך שלהם" :החלטה עם נימוקים ,בבקשה!" 7פיקרט השיב בלי היסוס שיש בכוונתו לחלץ את הדיביזיה שלו לאלתר. "גם אנחנו רוצים להיחלץ" ,ענה לו שמידט" ,אבל קודם כול אנחנו צריכים לארגן הגנה היקפית ולייצב קו הגנה בצד הדרומי שאותו תוקפים הרוסים" .הוא המשיך ואמר שאסור להם לנטוש את הדיביזיות שבצדו המערבי של הדון ,ושמצבה של הארמיה השישית לא יאפשר לה לנסות ולפרוץ בטרם יעברו עוד חמישה או שישה ימים .כדי שיהיו למבצע סיכויי הצלחה כלשהם" ,אנחנו צריכים שהלופטוואפה יספק לנו דלק ותחמושת" .גנרל האנס‑ולנטין הובה כבר הודיע באלחוט שהטנקים שלו נעצרו על עומדם. "זה לא משנה" ,החזיר לו פיקרט .לא היתה לו שום כוונה לסכן את כל דיביזיית הנ"מ שלו עם נשקּה" .בשום פנים לא יהיה אפשר לתספק את הארמיה השישית מהאוויר אם נישאר במקומנו" .שמידט לא חלק על דעתו ,אבל ציין שהמצב הכללי אינו ברור להם כלל ועיקר ,וגם לא ידוע להם אילו עתודות עומדות לרשות הדרגים
רלטיה לש היססבואה
243
הממונים .הוא הדגיש שמחמת המחסור בדלק ובסוסים" ,נצטרך להשאיר מאחור יותר מ‑ 10,000פצועים ואת רוב הנשק הכבד וכלי הרכב .זה יהיה סיום נפוליאוני". פאולוס ,שהתעמק בשעתו בחקר המערכה של ,1812ראה בלי ספק בעיני רוחו את חזון הביעותים של ארמיה מתפוררת ומבותרת לגזרים בניסיונה להימלט על פני הסטפה המושלגת .הוא לא רצה להיזכר בהיסטוריה כגנרל האחראי לאסון הצבאי הגדול ביותר מאז ומעולם .פאולוס ,שאיש לא שיבח אותו מעולם על חשיבה עצמאית ,נטה תמיד לדחות עוד ועוד החלטות מסוכנות מבחינה פוליטית או אסטרטגית ,והדעת נותנת שהתפתה לעשות כן גם עכשיו ,מטבע הדברים -מה גם שנודע לו זה מקרוב כי גנרל‑פלדמרשל פון מנשטיין עומד לקבל את הפיקוד על קבוצת הארמיות שאליה השתייך מעתה .אבל מנשטיין ,שלא יכול להגיע בטיסה מחמת מזג האוויר ,נשאר תקוע ברכבת המפקדה שלו ,שעוכבה בגלל פעילות פרטיזנית. פאולוס חונן באינסטינקטים של קצין מטה ,לא של מפקד עוצבה גדולה המגיב על סכנה .הוא לא היה מוכן לחשוב על פריצה החוצה אלא אם כן היא תתוכנן ותתוספק כהלכה ,ותהווה חלק מתוכנית כללית שהדרג הממונה סמך עליה את ידיו. דומה שלא הוא ולא שמידט הבינו כי המהירות היא הגורם המכריע .הם נמנעו קודם לכן מלהכין את הכוח הנייד הכבד שבו התגלם הסיכוי היחיד לפרוץ את הכיתור בטרם יושלם .והנה עכשיו לא עמדו על כך שמרגע שהצבא האדום יבסס את קוויו, כמעט כל גורם וגורם ,אבל בייחוד מזג האוויר ,יפעל נגדם ביתר שאת. זמן רב כבר אבד בגלל שיגור חטיבות שריון לעורף ,מעבר לדון .אחרי שאומתה נפילת קלץ' באותו בוקר ,היה עליהם להורות לקורפוס XIשל קרל שטרקר ולקורפוס הפנצר XIVשל הובה להתכונן לנסיגה אל הגדה המזרחית ,כדי להצטרף לשאר הארמיה השישית .בסוף ישיבת הבוקר מסר שמידט את הפקודות המתאימות לגנרל הובה ולאל"ם הלמוט גרוסקורט ,ראש המטה של שטרקר. בשתיים אחר הצהריים טסו פאולוס ושמידט בחזרה למפקדה החדשה בגומרק שבתוך ה ֵקסֶל (קדֵ רה ,בגרמנית) -כיס הכיתור .פאולוס הביא עמו יין אדום טוב ושמפניית וֶו‑קלִיקֹו - 8החלטה מוזרה ,למי שאמור לתכנן הסתלקות חפוזה .משהגיע למפקדתה החדשה של הארמיה השישית בתחנת הרכבת של גומרק ,הוא החל להתקשר עם מפקדי הקורפוסים שלו .הוא ביקש לשמוע את דעתם על פקודת הפיהרר ,שחודשה באותו ערב ,להתארגן ב"הגנת קיפוד" ולהמתין לפקודות נוספות" .כולם היו שותפים להשקפתנו" ,כתב שמידט לימים" 9,שיש צורך בפריצה דרומה" .הבוטה מכולם היה גנרל ולטר פון זיידליץ‑קורצבך ,שהמפקדה שלו ניצבה במרחק 100מטרים בלבד ממפקדת הארמיה השישית.
244
בוקו'ז לש תדוכלמה
המברק ששלח פאולוס ב‑ 19:00למפקדת הפיהרר נועד לצייר תמונה קודרת. "הארמיה מוקפת" ,היו מילותיו הראשונות 10,אף על פי שטבעת הכיתור טרם נסגרה. היה זה שדר נרפה ,מנוסח בצורה גרועה ,שחרג מהמתכונת המקובלת .חמור מכול, פאולוס נמנע מלהציע דרך פעולה ברורה .הוא ביקש "חופש פעולה אם לא יהיה אפשר לכונן הגנה היקפית באגף הדרומי". בשעה 22:15באותו ערב קיבל פאולוס שדר אלחוטי מהפיהרר" .הארמיה השישית מוקפת ארעית בכוחות רוסיים .אני מכיר את הארמיה השישית ואת מפקדּה, ואין ספק בלבי שבמצב הקשה הזה היא תחזיק מעמד בגבורה .הארמיה השישית חייבת לדעת שאני עושה את הכול כדי לסייע לה .את פקודותי אתן בבוא העת. אדולף היטלר" 11.למרות הדברים הללו נותרו פאולוס ושמידט משוכנעים שהיטלר יבין במהרה את מצוות השכל הישר ,ופתחו בעריכת תוכניות לפריצה לדרום‑מערב. באותו ערב של 22בנובמבר ישב היטלר עם גנרל‑פלדמרשל וילהלם קייטל וגנרל‑מיור אלפרד יודל ברכבת המיוחדת שהסיעה אותו מברכטסגאדן ללייפציג, שממנה עמד להמריא במטוס לרסטנבורג .במהלך הנסיעה צפונה עצר היטלר את הרכבת מדי כמה שעות כדי לשוחח עם צייצלר .הוא רצה לוודא שפאולוס לא קיבל רשות לסגת .באחת השיחות הללו אמר הפיהרר לצייצלר" :מצאנו דרך אחרת החוצה" 12.הוא לא אמר לו שהוא שוחח שוב מהרכבת המיוחדת עם גנרל האנס י ֵשֹונ ֶק ,ראש מטה הלופטוואפה ,שכבר רמז -למרות אזהרתו של ריכטהופן -כי אולי יהיה אפשר לכונן גשר אווירי ארעי לתספוק הארמיה השישית. כששמע רייכסמרשל גרינג מה מבוקשו של הפיהרר ,הוא כינס מיד ישיבה של קציני התובלה שלו ,ואמר להם שיהיה עליהם להטיס 500טונות ביממה( .הוא התעלם מהערכתה של הארמיה השישית ,שדיברה על 700טונות ).הם השיבו שהכמות המרבית לא תוכל לעלות על 350טונות ,וגם זאת רק לזמן קצר .גרינג, בחוסר אחריות עוצר נשימה ,חש להבטיח להיטלר שהלופטוואפה יוכל לאפשר לארמיה השישית להישאר במצבה הנוכחי על ידי אספקה אווירית .ואפילו המספר הנמוך שציינו קציני התובלה לא הביא בחשבון מזג אוויר גרוע ,יציאת מטוסים מכלל שימוש או פעילות אויב. בשעה מוקדמת למחרת בבוקר 24 ,בנובמבר ,התנפצו אחת ולתמיד תקוותיהם של כל הגנרלים המעורבים בגורלה של הארמיה השישית .עוד החלטה של הפיהרר הגיעה אל מפקדתו של פאולוס בשעה ,08:30והתוותה בבירור את גבולותיו של מה שכינה עתה היטלר בשם "מבצר סטלינגרד" .יש להחזיק בקו הוולגה" ,יהיו 13 הנסיבות אשר יהיו". בערב הקודם היה צייצלר משוכנע שהיטלר עומד להתעשת .עכשיו הוכיח הפיהרר ללא עוררין כי דעותיהם של כל הגנרלים האחראים לפעילות בסטלינגרד
רלטיה לש היססבואה
245
חשובות כקליפת השום בעיניו .ריכטהופן סיכם ביומנו את תחושתם כשכתב כי הם נעשו לא הרבה יותר מאשר "מש"קים במשכורת גבוהה" 14.הגיון "כוח הרצון" של היטלר התנתק סופית מההיגיון הצבאי .הוא נאחז בעקשנות אובססיבית ברעיון שאם תיסוג הארמיה השישית מסטלינגרד ,הוורמאכט לא יחזור אליה עוד .הוא חש שזהו קו שיא הגאות של הרייך השלישי .זאת ועוד -ואין לזלזל בכך ,כשמדובר בבעל שיגעון גדלות כשל היטלר -גאוותו האישית היתה מוטלת בכף ,אחרי התרברבויותיו על עירו של סטלין בנאומו במרתף הבירה של מינכן ,פחות משבועיים לפני כן. שילוב כזה של נסיבות מוליד ,אולי מכורח המציאות ,רגעים של אירוניה מרה. ממש לפני שהתקבלה פקודת הפיהרר החליט גנרל פון זיידליץ ,מפקד קורפוס LI בסטלינגרד ,להקדים את המאוחר .להערכתו ,היה זה "בלתי‑מתקבל על הדעת לחלוטין" 15שארמיה של 22דיביזיות "תתכנס להגנה היקפית וכך תשלול מעצמה כל חופש תנועה" .הוא העלה על הכתב תזכיר ארוך בנושא זה והגיש אותו למפקדת הארמיה השישית" .כבר עכשיו ,קרבות המגננה הפעוטים של הימים האחרונים כילו את עתודות התחמושת שלנו" 16.מצב האספקה הוא המכריע ,וחובתם קוראת להם להתעלם מהפקודה הרת‑האסון להישאר במקומם. במוצאי 23בנובמבר פקד זיידליץ על דיביזיית החי"ר הממוכן 60ועל דיביזיית החי"ר 94לשרוף את מחסני האפסנאות שלהן ,לפוצץ את עמדותיהן בצד הצפוני של סטלינגרד ולסגת מהן" .באלפי מדורות שהוצתו במהירות" ,כתב קצין האפסנאות של דיביזיה " 17,94שרפנו סגינים ,מדים ,נעליים ,מסמכים ,מפות ,מכונות כתיבה ואף מזון .הגנרל שרף את כל הציוד שלו בעצמו" .הצבא האדום ניעור למראה ההתפוצצויות והלהבות ,תפס את הדיביזיות החלשות בלאו הכי בשטח פתוח בנסיגתן מספרטקובקה ,והן ספגו כמעט 1,000נפגעים .העוצבה השכנה ,דיביזיית החי"ר 389 במפעל הטרקטורים של סטלינגרד ,סבלה גם היא מהאנדרלמוסיה שהשתררה בגזרה. היטלר התרתח לשמע הידיעה על נסיגה זו ,והאשים את פאולוס .כדי למנוע כל הפרה נוספת של פקודותיו ,הוא קיבל החלטה יוצאת דופן -לפצל את הפיקוד על הנצורים בקסל .גנרל פון זיידליץ ,שלסברתו של היטלר היה מאמין קנאי בעמידה איתנה ,נעשה המפקד העליון על חלקו הצפוני‑מזרחי של הקסל ,ובכלל זה העיר סטלינגרד עצמה .המברק הגיע בשש בבוקר ב‑ 25בנובמבר .בשעה מאוחרת קצת יותר לקח עמו פאולוס את סרן וינריך בר לביקור במפקדתו של זיידליץ ששכנה בקרבת מקום .פאולוס מסר את המברק ,שהגיע דרך קבוצת הארמיות דון" .עכשיו שיש לך פיקוד משלך" ,אמר בחריפות" 18,אתה יכול לפרוץ החוצה" .זיידליץ לא הסתיר את מבוכתו .מנשטיין ,שהזדעזע מרעיון פיצול הפיקוד ,הצליח לשנות את הגדרת תפקידו של זיידליץ ולעשותה פחות אווילית.
246
בוקו'ז לש תדוכלמה
העימות בין פאולוס לגנרל פון זיידליץ לא היה המפגש הבעייתי היחיד שאירע בעקבות כיתור סטלינגרד .שליט רומניה ,מרשל יון אנטונסקו ,שביקר בוולפסשאנצה, נפל קורבן להשתלחותו של הפיהרר ,שתלה את קולר האסון בארמיות הרומניות. אנטונסקו ,אחד מבעלי‑בריתו הנאמנים ביותר של היטלר ,השיב לו בלהט .אך הרוחות נרגעו מיד ,שכן שני הרודנים לא העזו לפרק ברית שאיש משניהם לא היה מסוגל לפרוש ממנה .עם זאת ,השלום שחזר לשכון ביניהם לא השתקף ביחסים בדרגים הנמוכים יותר. קצינים רומנים זעמו על הפיקוד העליון הגרמני שהתעלם מכל אזהרותיהם, בייחוד במה שנוגע למחסור באמצעי נ"ט .ואילו חיילים גרמנים ,שלא ידעו מה כבדות היו אבידותיהם של הרומנים ,האשימו אותם בבריחה שחוללה את האסון. היו תקריות לא נעימות רבות בין קבוצות חיילים משני הצדדים .אחרי המפגש הזועם שלו עם אנטונסקו ,נאלץ היטלר עצמו להודות כי יש צורך בניסיון כלשהו לשקם את היחסים בין גרמניה לרומניה" .לפי הוראת הפיהרר" ,הודיעה מפקדת הארמיה השישית למפקדי הקורפוסים" 19,יש להפסיק כל ביקורת על מחדליהם של קצינים וחיילים רומנים" .השלטונות הסובייטיים ,שלא התקשו לדמיין לעצמם את המתיחות בין הגרמנים לרומנים ,ארגנו בזריזות את ההטלה מהאוויר של 150אלף 20 עלוני תעמולה ברומנית. היטלר לא ידע רחמים בשאיפת הנקם שלו נגד גנרל היים ,מפקד קורפוס הפנצר " .XLVIIIהפיהרר הורה להדיח את גנרל היים מתפקידו לאלתר" ,רשם גנרל שמונדט ביומנו 21,מיד אחרי שובו של היטלר לוולפסשאנצה" .הפיהרר עצמו יחליט על כל צעד משמעתי נוסף בעניין זה". קצינים בכירים רבים חשדו שהיטלר אינו מעוניין רק בגנרל היים כשעיר לעזאזל על האסון ,אלא בכל סגל הקצונה .גרוסקורט כתב בארסיות על "הצבא אסיר התודה של המפלגה עטורת הניצחון" 22זמן לא רב אחרי שידור הרדיו של היטלר ,שבו הכריז על ניצחונו על הגנרלים של המטה במכנסי הפרשים המשונצים שלהם .גרוסקורט, כמו שותפו לרגשות אנטי‑נאציים הנינג פון טרסקוב ,האמין שהמטה הכללי אינו ראוי עוד לשם זה ,בגלל התרפסותו הכנועה לרגלי היטלר .ועם זאת ,הקצונה עדיין היתה הקבוצה היחידה שהיה בכוחה להתנגד לשלטון במדינה טוטליטרית. טרסקוב האמין שאסון דרמטי יוכל להביא לשינוי ,בתנאי שיימצא בצבא קצין מכובד על הכול ,המחזיק בתפקיד מפתח ,שיהיה מוכן להתייצב מול היטלר. גנרל‑פלדמרשל אריך פון מנשטיין נהנה מיחס הכבוד הדרוש ,ולכן הסדיר טרסקוב, כשנפלה לידיו ההזדמנות ,את מינוי דודנו הצעיר אלכסנדר שטאלברג כשלישו
רלטיה לש היססבואה
247
החדש של מנשטיין .העיתוי היה מוצלח .שטאלברג נכנס לתפקידו ב‑ 18בנובמבר, יומיים לפני שבחר היטלר במנשטיין לפיקוד על קבוצת הארמיות דון החדשה. אין עוררין על סגולותיו הצבאיות של מנשטיין ועל תבונתו ,אבל חושיו הפוליטיים היו אמינים פחות ,למרות מראית העין המעודדת .מנשטיין בז לגרינג ותיעב את הימלר .באוזני חבריו הקרובים ביותר הוא התוודה על הימצאות יהודים בשושלת היוחסין שלו .לפעמים אפילו מתח ביקורת נוקבת על היטלר .יתר על כן, הוא חמד לצון ואילף את הדאקסהונד שלו קנירפס להרים את כפו בהצדעה לשמע הפקודה "הייל היטלר!" אך מצד שני ,אשתו היתה מעריצה גדולה של היטלר, וחשוב מזה ,כפי שכבר נזכר לעיל ,מנשטיין הזכיר בפקודה לאנשיו את "הצורך ביד קשה נגד היהדות". רכבת המפקדה המפוארת של מנשטיין -הקרון שבו נמצא חדר הפיקוד השתייך בשעתו למלכת יוגוסלביה -נעצרה מדרום לסמולנסק בדרך העקיפין שלה דרומה. שם עלה עליה מפקד קבוצת הארמיות מרכז ,גנרל‑פלדמרשל האנס גינטר פון קלוגה ,כדי לתת למנשטיין תדריך לא רשמי על המצב בדרום ברית המועצות. קלוגה ,בהשפעתו של טרסקוב ,היה אחד הקצינים הפעילים המעטים בדרגתו שהיו מוכנים להצטרף לקשר נגד היטלר .הוא אמר למנשטיין שהיטלר העמיד את הארמיה השישית במצב בלתי‑אפשרי .מפת המצב שנפרסה בקרון המחישה בעליל את הסכנה. קלוגה ניסה לייעץ למנשטיין עצה חשובה אחת .ניסיונותיו של הפיהרר לשלוט בתנועות הכוחות ,עד לרמת הגדוד ,חייבים להידחות על הסף" .וראה הוזהרת" ,הוסיף קלוגה ליתר הדגשה" 23,הפיהרר מייחס את שרידת הצבא במזרח במהלך המשבר הגדול של החורף הקודם ,לא למוראל של חיילינו ולכל העבודה הקשה שעשינו ,אלא אך ורק לכישרונו שלו" .זמן קצר אחרי פגישה זו פתח הצבא האדום במתקפה על קבוצת הארמיות מרכז ,כדי למנוע בעד הפיקוד הגרמני מלהעביר כוחות לפריצת הכיתור סביב סטלינגרד. הרכבת המוסקת היטב המשיכה במסעה בנוף הרוסי המכוסה בשלגי החורף הראשונים .מנשטיין וקציני המטה שלו שוחחו על מוזיקה ועל חברים וקרובים, שיחקו בשחמט ובברידג' ונמנעו מלדון בפוליטיקה .סגן שטאלברג ,ששמע כי מנשטיין היה קרוב משפחה של הנשיא המנוח פאול פון הינדנבורג ,תהה בקול רם מי מהפלדמרשלים במלחמה זו יוכל להיעשות "מושיע המולדת" במקרה של תבוסה גמורה" .ודאי שלא אני" ,השיב מנשטיין במהירות. יום הולדתו ה‑ 55של מנשטיין חל ב‑ 24בנובמבר ,היום שבו הגיע למפקדתה של קבוצת הארמיות .Bגנרל מקסימיליאן פון וייכס ,שהראה לו את מפת המבצעים המעודכנת ,לא ניסה להעלים את חומרת המצב .השדר ממפקדת הפיהרר ,זה שהורה
248
בוקו'ז לש תדוכלמה
לארמיה השישית להחזיק במבצר סטלינגרד ולצפות לתספוק אווירי ,הגיע זה עתה. מנשטיין ,סיפר שלישו ,נראה אופטימי עד להפתיע .אפילו הפער של למעלה מ‑200 ק"מ בין הכוחות הגרמניים בצד הדרומי של הקסל של סטלינגרד לבין קבוצת הארמיות Aהלאה דרומה ,בקווקז ,לא הרתיע את מנשטיין מלבחור בבירה העתיקה של הקוזקים של הדון ,נֹובֹוצֶ'רקַסק ,כמושב מפקדתו .השומרים בפתח הבניין היו קוזקים של הדון ,בכובעי פרוות כבש ובמדי הוורמאכט" .כל אימת שנכנסנו לבית או יצאנו ממנו" ,סיפר שלישו" 24,הם טפחו על החזה ועברו לדום מתוח ,כאילו היה זה הוד קיסרותו הצאר בכבודו ובעצמו". היטלר פקד בחומרה שלא לגלות לציבור הגרמני דבר וחצי‑דבר על כיתור סטלינגרד. ב‑ 22בנובמבר הודתה ההודעה לעיתונות כי היתה התקפה על החזית הצפונית. למחרת ,ממש לפני השלמת כיתורה של הארמיה השישית ,נמסר לציבור רק על התקפות נגד ואבידות האויב .מהודעה מאוחרת יותר השתמע שההתקפות הסובייטיות נהדפו באבידות כבדות .לבסוף ,ב‑ 8בדצמבר -שלושה שבועות לאחר מעשה -אושר רשמית שהיתה התקפה גם מדרום לסטלינגרד ,אבל עדיין לא היה רמז לכך שהארמיה השישית נותקה .העמדת הפנים נשמרה אפילו בינואר ,תחת 25 המסווה המעורפל של ביטויים כגון "הכוחות באזור סטלינגרד". אין צורך לומר שהשלטונות הנאציים לא יכלו למנוע את התפשטותן המהירה של שמועות ,בייחוד בשורות הצבא" .הארמיה השישית מוקפת כולה" ,שמע חייל בבית חולים שדה מפי קצין דת ,כמעט מיד לאחר מעשה" 26.זוהי התחלת הסוף" .הניסיונות להשתיק חיילים וקצינים בצעדים משמעתיים פעלו כבומרנג ,וחוסר השקיפות רק הגביר את תחושת החרדה בגרמניה .בתוך כמה ימים מהכיתור ,שלחו אזרחים מכתבים ׁשּלָם מּבֶרנּבּורג" 27,היתה לחזית ושאלו אם יש אמת בשמועות" .אתמול והיום" ,כתב ַ הבקעה באזור שלכם?!" השלטונות הנאציים האמינו שיש לאל ידם להשתיק את הכול עד שיוכן כוח חילוץ לפריצה אל סטלינגרד .ואילו פאולוס ,שאולי פקפק קשות בהבטחתו של גרינג לתספק את הארמיה השישית מהאוויר ,עדיין חש שאין הוא יכול להתעלם מנימוקיו של ראש המטה שלו ,שטען כי הם יחזיקו מעמד לפחות עד תחילת דצמבר המועד שבו הבטיח היטלר פריצה להסרת המצור.פאולוס ניצב בפני מה שתיאר שטרקר כ"שאלה הקשה ביותר למצפונו של כל איש צבא :האם להתעלם מפקודות הממונה עליו כדי לטפל במצב בדרך הנראית לו טובה ביותר" 28.קצינים שסלדו מהמשטר ובזו לגֵרפָאץ (ראשי התיבות בגרמנית של "גדול המפקדים בכל הזמנים") ,כפי שכינו את היטלר בינם לבין עצמם ,קיוו
רלטיה לש היססבואה
249
שפאולוס יתנגד לטירוף הזה ויחולל תגובה שתתפשט בכל הצבא *.הם נזכרו במרד של גנרל‑פלדמרשל לודוויג ,הרוזן יורק פון ורטנבורג ,בדצמבר ,1812כאשר סירב להמשיך ולהילחם תחת פיקודו של נפוליאון -אירוע שעורר באותה עת גל של רגשות פטריוטיים בגרמניה .רבים האמינו שיש ממש בהשוואה זו .נראה שגנרל פון זיידליץ הזכיר אותה במהלך שיחה עם פאולוס ,כשניסה לשכנעו לפרוץ החוצה; וכן עשה גם אל"ם זֵלֶה ,קצין ההנדסה הראשי של הארמיה השישית .אבל שמידט ,לעומת 29 זאת ,מצא כי "פעולה כזו בניגוד לפקודות עלולה להפוך למרד בעל צביון פוליטי". התשובה שנתן פאולוס לזלה היתה הפטאליזם בהתגלמותו" :אני יודע שההיסטוריה של המלחמה כבר חרצה את משפטה עלי" 30.אבל הוא צדק בסירובו לקבל את ההשוואה עם הסכם טָאּורֹוג ֶן .יורק חתם על הסכם זה בעת שלא היתה לו שום תקשורת עם חצר המלוכה ,והיה ביכולתו לטעון שהוא פועל בשם מלך פרוסיה מבלי שיודח מתפקידו .אבל בעת שבה עמדה כל מפקדה בקשר רצוף עם המפקדות הממונות עליה ,באלחוט ,בבלדרים ובטלפרינטר ,היה אפשר לשלוח פקודה לאסור מפקד באפס זמן .השחקן היחיד בדרמה שהיה מסוגל למלא את תפקידו של יורק היה מנשטיין ,כפי שהבינו טרסקוב ושטאופנברג ,אבל התברר להם שהפלדמרשל אינו מתכוון כלל ועיקר לקבל על עצמו את התפקיד המסוכן הזה" .פלדמרשלים פרוסים אינם מתמרדים" ,אמר בשנה שלאחר מכן( 31בהתעלמות בוטה ממעשהו של יורק) ,כאשר פנה אליו נציג של קבוצת הארמיות מרכז. זאת ועוד ,היסטוריונים רבים יצרו את הרושם כאילו כמעט כל קציני הארמיה השישית היו משוכנעים שיש לעשות לאלתר ניסיון לפרוץ את טבעת הכיתור הסובייטית .הם טעו והטעו .מפקדי הקורפוסים והדיביזיות וקציני המטה דיברו בתקיפות בזכות פריצה ,אבל בעוצבות החי"ר ,במיוחד ,מפקדי החטיבות והגדודים היו פחות משוכנעים .חייליהם ,ובמיוחד אלה שכבר היו מחופרים בבונקרים ,לא רצו לעזוב את עמדותיהם ואת הנשק הכבד שלהם כדי "לצאת אל השלג" 32,שם יהיו חשופים להתקפה סובייטית בשטח פתוח .החיילים הסתייגו מעזיבה גם מפני שהאמינו להבטחות בדבר התקפת‑נגד חזקה שתחלץ אותם .הסיסמה שטבע פאולוס בעניין זה בפקודת היום שלו ב‑ 27בנובמבר " -החזיקו מעמד! הפיהרר יחלץ אותנו!" - 33התגלתה כאפקטיבית מאוד( .לאחר זמן ניסה שמידט להכחיש שהמשפט 34 הזה יצא ממפקדת הארמיה השישית ,ואפילו רמז שהמציא אותו מפקד זוטר). *
הם חשבו שקציני צבא בכירים יוכלו לשכנע את היטלר לוותר רק על תפקידו כמפקד העליון של הצבא ,ואז יתאפשר שינוי המשטר בלי האנדרלמוסיה ההרסנית והמרידות של נובמבר .1918היתה זו תפיסה נאיבית עד להדהים של אופיו של היטלר .אפילו ההתנגדות הקלה שבקלות היתה צפויה לחולל מרחץ דמים .רק קצינים צעירים יותר ,כמו טרסקוב ושטאופנברג ,הכירו בכך שהדרך היחידה לסילוק היטלר היא התנקשות בחייו.
250
בוקו'ז לש תדוכלמה
בתוך הקסל ,העדיפו החיילים לקבל את סיסמת "החזיקו מעמד!" כהבטחה מוצקה. קצינים רבים היו שותפים לנטייה זו ,אבל אחרים הבינו בחוש שאין בה ממש .אחד מהם סיפר על עמיתו ,סגן בפנצרגרנאדירים ,שרמז לו בגבותיו ,עם קבלת הידיעה, להיכנס לרכבו כדי שיוכלו לשוחח על המצב בארבע עיניים. "בשום פנים ואופן לא נצא מזה" ,אמר האיש" 35.זוהי הזדמנות חד‑פעמית, והרוסים לא יניחו לה להישמט מידיהם". "אתה ממש פסימיסט" ,השיב חברו" .אני מאמין בהיטלר .את מה שהוא אמר שהוא יעשה ,הוא יעשה".
17
"מבצר בלי גג" במהלך השבוע הראשון של דצמבר ניהלו הסובייטים בנחישות סדרת התקפות שנועדה לבתר את הארמיה השישית לנתחים .בלחימת המגננה הכבדה איבדו דיביזיות הפנצר כמעט מחצית מ‑ 140הטנקים שנותרו להן .המחסור בדלק ובתחמושת הכביד עליהן קשות .ב‑ 6בדצמבר נשלח כוח מדיביזיית הפנצר 16להתקפת‑נגד רגלית ,משום שלא היה די דלק לזחל"מים שלו .סגן פון מוציוס ,הקצין הצעיר שכה התגאה על שהוא האחרון מאנשי הוורמאכט הנסוגים מעבר לדון ,היה סגן המפקד. היעד היה גבעה מצפון לּבָּבּורקִין ,והכוח הצליח לכבוש אותה ,אבל פתאום הגיחו מתוך בלקה טנקים סובייטיים בסיוע חי"ר" .נסיגה שיטתית היתה בלתי‑אפשרית" ,דיווח רב‑סמל ואלראווה לאחר מכן" 1.כל אחד נס על נפשו .האויב רדף אחרינו באש מכל הכלים .חצי הכוח חוסל .סגן פון מוציוס נפצע קשה .כדי למנוע אבידות חמורות יותר, הוא צעק כל הזמן 'התפזרו!'" הרס"ל היה משוכנע שמפקדו הציל את חייהם של רבים בעת ששכב חסר ישע והמתין לסובייטים .הניצולים חשבו שהוא היה "גיבור אמיתי". אחרי התקפות רבות מספור הכיר הפיקוד הסובייטי בכך שהנצורים לא הובסו, רחוק מזה .ארמיה ,57בגזרה הדרומית‑מערבית החשובה מכול ,ספגה אבידות כבדות .ההסברים לכישלונותיהם של הסובייטים היו מעניינים .באחד הדוחות נאמר, 2 "שילוב הארטילריה והחי"ר לא פעל היטב בהסתערות על קו ההגנה של האויב" זה נשמע כמו לשון נקייה לתיאור אבידות כבדות מאש כוחותינו" .החיילים לאקיבלו הדרכה מספקת על הצורך להתחפר" ,נמסר בדוח אחר ,רחוק גם הוא מלשכנע. בעקבות זאת באו "אבידות חסרות תקנה מטנקים וממטוסים גרמניים" .לא נזכרה העובדה שהאדמה היתה קפואה ונוקשה ,ולא נזכר המחסור החמור בציוד התחפרות. מאחורי הקווים עשו קציני הנקוו"ד והמתורגמנים לילות כימים בחקירת שבויים גרמנים ,ביניהם העריקים הראשונים ו"לשונות" שתפסו פלוגות הסיור. "הבולשביקים תפסו שבויים משלנו לעתים תכופות" ,דיווח סגן מדיביזיית החי"ר האוסטרית ,44הוך‑אונד‑דויטשמייסטר 3.המודיעין של חזית הדון ניסה לזהות דיביזיות שאיבדו את המוראל ,כדי לרכז את ההתקפות נגדן .הוא הבחין עד מהרה שדיביזיות החי"ר 44ו‑ ,376שנסוגו שתיהן מעבר לדון ,לא הספיקו לחפור בונקרים 251
252
בוקו'ז לש תדוכלמה
ראויים לשמם .רוב אנשיהן ,בתקופה זו שבה התחלף מזג האוויר מכפור צורב לגשם ושוב לכפור ,נמצאו בשוחות שועל מכוסות ביריעות ברזנט .הנקוו"ד התעניין במיוחד בסימנים כלשהם לעוינות על רקע לאומי" .אומרים על החיילים האוסטרים שהם אינם נלחמים היטב" ,ענה סגן היינריך ּבֹוּבֶרג כשחקר אותו סרן ניקולאי דיאטלנקו בדצמבר" 4.יש בזה גלעין של אמת ,אבל לא הייתי אומר את זה על דיביזיית החי"ר .44מסיבות היסטוריות ,האוסטרים לא קשוחים כמו הפרוסים. ומכיוון שהאוסטרים רגילים להסתדר עם לאומים אחרים ,אין להם גאווה לאומית כמו זו שיש לפרוסים" .השם שנתנו הנאצים לאוסטריה" ,אֹוסטמָרק" ,נעלם במהירות מרשימה מאוצר המילים של כל אוסטרי שנפל בשבי. אחרי שנפסקו ההתקפות גדולות הממדים של תחילת דצמבר ,המשיכה חזית הדון ללחוץ על דיביזיה 44ולהטריד אותה באמצעות מטוסי תקיפה שטּורמֹובִיק .אבל המוראל של הארמיה השישית נשאר איתן להפליא ,בכללותם של דברים .סגן בכיר אחר מדיביזיית הפנצר 16דיווח לאחר זמן שבשלב זה" ,פשוט לא התעוררו ספקות בתוצאתו החיובית של הקרב" 5.הלנדזרים ,בייחוד אלה שנמצאו בסטפה המושלגת, דיברו בלצון על "המבצר בלי הגג" .רוב הצעירים מביניהם ,שגדלו והתחנכו במשטר טוטליטרי ,לא חשבו שיש להם הזכות לשמוע את הסיבות למצוקתם .הבטחתו של הפיהרר היתה בעיניהם התחייבות שלא תופר בשום פנים ואופן. בתוך זמן קצר בא קיצוץ חריף במנות המזון ,אבל הקצינים והמש"קים הבטיחו להם שמצב זה לא יימשך זמן רב .הלופטוואפה יביא את כל הדרוש להם ,ואז יעלה מדרום‑מערב כוח חילוץ גדול ,בפיקודו של גנרל‑פלדמרשל פון מנשטיין ,ויפרוץ את הכיתור .חיילים רבים שכנעו את עצמם ,או אולי שוכנעו על ידי קצינים חסרי דמיון, שהם עתידים לצאת משם לפני חג המולד" .אנחנו מוקפים מאז 22בנובמבר" ,כתב הביתה חייל מדיביזיית החי"ר " 6.376הגרוע מכול כבר מאחורינו .כולנו מקווים שנהיה מחוץ לקסל לפני חג המולד ...ברגע שיעבור קרב הכיתור הזה ,המלחמה עם רוסיה תיגמר" .אחדים שוכנעו שהם יקבלו מיד חופשה ויבלו את החג בבית ,עם משפחותיהם. האחראים לניהולו של מבצע התספוק האווירי היו אופטימים פחות .קצין האפסנאות הראשי של הארמיה השישית שלח מברק ב‑ 7בדצמבר" :המנות קוצצו בשליש עד חצי כדי שהארמיה תוכל להחזיק מעמד עד 18בדצמבר .בגלל חוסר מספוא יהיה צורך 7 לשחוט את רוב הסוסים לפני אמצע ינואר". קציני הלופטוואפה האחראים לשדה התעופה ּפִיטֹומנ ִיק ,שנלקחו מדיביזיית הנ"מ ,9לא השתעשעו באשליות .הם ידעו שיהיה צורך ב‑ 300טיסות ביום ,לכל הפחות ,כדי לשקם את כושר הלחימה של הארמיה השישית ,והמספר הזה פשוט לא בא בחשבון .בלאו הכי ,כוחות האוויר של הצבא האדום ,שתוגברו במידה רבה מאוד ונעשו נועזים יותר ,ותותחי הנ"מ שהקיפו את הקסל סביב‑סביב ,העמידו אתגר
"גג ילב רצבמ"
253
כביר בפני מטוסי התובלה התלת‑מנועיים יונקרס 52המסורבלים .ישונק וגרינג לא הביאו בחשבון את האפשרות ששדות התעופה יימצאו בטווח הארטילריה הכבדה הסובייטית .גרוע מכול ,הם לא התחשבו במזג האוויר ,למרות התנסויותיהם בחורף הקודם .יהיו ימים רבים של ראות אפס ,ורבים שבהם הטמפרטורה תהיה נמוכה במידה שלא תאפשר כמעט להתניע את מנועי המטוסים ,אפילו אם ידליקו מדורות מתחתיהם .אך מלבד ריכטהופן ,קציני הלופטוואפה -אם בתוך הקסל אם מחוצה 8 לו -לא העזו לפצות פה" .אם הִּבעת ספקות ,זו היתה תבוסתנות" ,אמר אחד מהם. מלבד הובלת דלק ,תחמושת ומזון -להלכה ,שתי טונות למטוס יונקרס ,52 הרבה פחות מזה להיינקל - 111היה על המטוסים להוציא מהקסל את הפצועים מבית החולים הצבאי הכללי ,שניצב ליד שדה התעופה פיטומניק .על הרוח הפסימית ששררה בקרב הקצינים מעידה ,אולי יותר מכול ,ההחלטה שנתקבלה בסודיות לשלוח החוצה את כל האחיות הגרמניות ,עוד לפני רוב הפצועים ,כדי שלא תיפולנה לידי הסובייטים .למרות המאמצים הגדולים שנעשו לשמירת הסוד ,קצינים מחטיבת החי"ר הקרואטית 369שמעו עליה ,והתחננו בפני הלופטוואפה להטיס החוצה את פילגשיהם, שחופשו לאחיות .הסגן שאליו פנו העריץ את הקרואטים כחיילים ,והבטיח לעזור; אלא שמפקדו ,בדרגת אלוף‑משנה ,הציב רף מוסרי גבוה" .אבל הרי זה לא משנה", אמר לו הסגן" 9,אם הן זונות קרואטיות ,נזירות אחיות או מה שלא יהיה .צריך להוציא אותן כדי להציל אותן מהרוסים" .האל"ם עמד בסירובו .אך לאחר מעשה חשד הסגן שהקרואטים אכן הצליחו להבריח את הנשים שלהם למטוסים. מחנות ,בונקרים ואוהלים היו פרוסים לצד שדה התעופה .היו שם המוני מפקדות ויחידות קשר עם אנטנות וכלי רכב ,וכן בית החולים הצבאי הכללי .פיטומניק נעשתה במהירות המטרה העיקרית של חטיבות מטוסי הקרב והמפציצים הסובייטיות .בין 10 10 בדצמבר ל‑ 12בו ביצעו שם מטוסים סובייטיים 42תקיפות. למרות כל פעילותם האווירית בשמי הקסל ,הסובייטים עדיין לא עמדו על גודל הכוח שהם כיתרו .אל"ם וינוגרדוב ,קצין המודיעין הראשי במפקדת חזית הדון, העריך שמבצע אורנוס כיתר 86אלף איש בערך .המספר המתקבל ביותר על הדעת, כולל כוחותיהן של המדינות שתמכו בגרמניה והיווים ,היה כמעט פי שלושה וחצי יותר מזה :קרוב ל‑ 290אלף איש *.אותם כוחות כללו את שרידיהן של שתי דיביזיות *
המספרים שנמסרו -באותו זמן ובדיווחים הרבה יותר מאוחרים -משתרעים על פני טווח רחב מאוד, ולפעמים אינם מציינים את הלאומים השונים .הפער המשמעותי ביותר מצוי בין 51,700ההיווים בדיביזיות השונות לפי דיווח מאמצע נובמבר ,לבין 20,300כפי שמציינים דוחות הקצבות המזון של הארמיה השישית מ‑ 6בדצמבר .קשה לדעת אם הסיבה היא ריבוי האבידות ,ניצול הנסיגות של שלהי נובמבר כהזדמנות לברוח שנפלה לידי ההיווים או הכללת הסובייטים בדיווחי המצבה של דיביזיות. לפרטים נוספים ,ראו נספח ב'.
254
בוקו'ז לש תדוכלמה
רומניות ,את החטיבה הקרואטית שסופחה לדיביזיית הרובאים 100ויחידת תובלה איטלקית שהגיעה לחורבות סטלינגרד ברגע הלא נכון כדי ללקט קורות עץ. בלחימה ממערב לדון ובאגף הצפוני סבל קורפוס XIשל שטרקר יותר מכול. דיביזיית החי"ר 44האוסטרית איבדה כמעט 2,000איש; אבידותיה של דיביזיה 376 היו 1,600איש ,ושל דיביזיה - 384יותר מ‑ .900בכל רחבי הארמיה השישית ישבו קצינים ליד שולחנות מאולתרים בבונקרים בעלי דופנות עפר תחת השלג וכתבו לבני משפחה" :בצער רב ,אני חייב להודיע לכם ש"... הארמיה השישית נקלעה לתנאים דומים מאוד לאלה ששררו במלחמת העולם הראשונה ,וחיילים מבוגרים יותר נזכרו בחייהם בחזית המערבית ובהומור השחור שנלווה אליהם .אחרי הקור של אמצע נובמבר החלה תקופה רטובה של הפשרה: "גנרל בוץ" שב והופיע לזמן קצר לפני בואו של "גנרל חורף" .אחדים חזרו להרגלים הנושנים של חיי החפירות ,כגון שימוש בנוזל החמים היחיד שהיה ברשותם ,בעת שהתפנו לצורכיהם ,כדי לשטוף את הבוץ הקרוש מעל כפות ידיהם. המחפורות והבונקרים שנחפרו השתנו ממקום למקום ,לפי התנאים שבהם נמצאה כל דיביזיה .לאלה שנאלצו לסגת או לתפוס עמדות חדשות ציפתה עבודה מפרכת, אם כי מרביתה הוטלה על היווים או על שבויים סובייטים אחרים .הגרמנים למדו את לקחי לוחמת הרחוב בסטלינגרד .הם חפרו בונקרים מתחת לטנקים שחוסלו ,ועשו שימוש טוב יותר בתוואים הקיימים .אבל בימים הראשונים לכיתור היתה האדמה עדיין קפואה ,ואפילו מדורות לא הועילו רבות לריכוך העפר לפני החפירה .בסטפה הפתוחה ,המחסור החמור ביותר היה בעץ ,לשריפה ולחיזוק שכבות הפיצוץ שמעל הבונקרים .בתי איכרים בקרבת קו החזית לא נשארו על תִלם זמן רב .התושבים שכבר ערמו קש סביב בתיהם ומעליו שכבת קרשים ובולי עץ לבידוד בחורף ,גורשו עד מהרה .ואם נשארו ,ראו את הבית מפורק במהירות :חיילים גרמנים לקחו קרשים, קורות ,דלתות ואפילו חלונות ,לשיפור חפירותיהם. אחרי שהרסו החיילים את בתי האזרחים ,התעורר בהם רצון אינסטינקטיבי להפוך את חפירותיהם לבית שכה התגעגעו אליו .תעלות הקישור המדופנות ותלוליות העפר סביב הכניסות לבונקרים לא רמזו על העשוי להימצא בפנים .החיילים תלו על הקירות גלויות מצוירות או תצלומי משפחה יקרים .היתה הקפדה גמורה על כמה כללים של כבוד .איש לא העז לגעת בתצלומי אשתו או ילדיו של חבר לנשק. קצינים סידרו לעצמם מיטות ,ספסלים ושולחן .לגנרל אלכסנדר אדלר פון דניאלס, מפקד דיביזיית החי"ר ,376היתה מערכת של בונקרים; אחד מקציני המטה שלו הכין תוכניות אדריכליות מדוקדקות לבנייתה אחרי שעברה המפקדה למקומה החדש באגף הדרומי‑מערבי .למפקדו של ד"ר קורט רויבר ,הכומר ששירת כרופא בדיביזיית הפנצר ,16נחפר בונקר גדול במיוחד ,כדי שיוכל להציב בתוכו את הפסנתר שנטשה
"גג ילב רצבמ"
255
דיביזיה אחרת .ושם ,תחת פני האדמה ,באין שומע מבחוץ בגלל דופנות העפר ,הוא ניגן את באך ,הנדל ומוצרט ,ואת הסונטה הפתטית של בטהובן .הפרשנות שנתן לה היתה יפהפייה ,אבל גם אובססיבית ,כמדומה" .המפקד לא הפסיק לנגן ,גם כשהדפנות רעדו מהפגזות ועפר זלג פנימה" 11.הוא המשיך לנגן אפילו כשנכנסו קצינים לדווח על הלחימה בחוץ. לכמה יחידות שיחק המזל ,והן נשארו בעמדותיהן הקודמות .דיביזיית החי"ר ,297 מדרום לסטלינגרד ,השלימה את בית החולים התת‑קרקעי המשוכלל שלה לפני שהחלה המתקפה הסובייטית .היא חששה פן תאבד אותו ,עם כל הציוד הרפואי, המיטות ,כלי האוכל והסכו"ם שהובאו ברכבת מגרמניה .אך כאשר יוצב קו הקסל חשו אנשיה הקלה ,משום שבית החולים היקר שלהם עדיין נמצא כמה קילומטרים מאחורי קו החזית החדש. חיילים רבים עדיין לא קיבלו ביגוד חורפי ראוי לפני הכיתור ,והיה עליהם לאלתר ,במידות שונות של הצלחה .עוד ועוד מהם לבשו תחת מדיהם פריטי ביגוד של הצבא האדום -גופיות ומכנסי פוך תפוחים ,ומקטורני פוך שהיו יקרים מפז. בכפור החריף הפכה כל קסדה לתא הקפאה ,ולכן הם כרכו לראשיהם חותלות, צעיפים ואפילו תחבושות רגליים סובייטיות ,לבידוד .בלהיטותם הנואשת להשיג כפפות פרווה ,הם המיתו כלבים משוטטים ופשטו את עורם .אחדים אפילו ניסו ליצור חולצות מעור מבורסק בידיים חובבניות שהופשט מהסוסים השחוטים ,אבל רוב הפריטים האלה היו מחוספסים ולא נוחים ,אם לא עלה בידיהם לשחד סנדלר לשעבר שיעזור להם. במה שנוגע לתברואה ,התנאים הגרועים ביותר הופיעו לרוב באותן יחידות שנאלצו ,מחמת ההתקפות הסובייטיות ,לתפוס עמדות חדשות בסטפה הפתוחה, בקצה המערבי של הקסל שאך זה נוצר" .קיפאון מאמלל בלילה" ,כתב ביומנו קצין הארטילריה שנסוג מעבר לדון" 12.עד מתי אנחנו אמורים לישון תחת כיפת השמים? הגוף לא יעמוד בזה עוד זמן רב .ומעבר לזה ,הלכלוך והכינים!!!" בתנאים אלה לא הספיקו החיילים לחפור תעלות קשר ובתי שימוש .הם ישנו ,צפופים כמו סרדינים, בבורות מכוסי ברזנט .מחלות מידבקות התפשטו במהירות .עד מהרה התפשטה דיזנטריה ,השחיתה את הגוף וחיבלה במוראל .החיילים החלושים עשו את צורכיהם לתוך אתי חפירה בשוחותיהם ,והשליכו את התכולה מעבר לתלי החזה. כותבי המכתבים חסכו בדרך כלל מקרוביהם את מלוא הפרטים של עליבות חייהם" .אנחנו מצטופפים יחד" ,כתב קורט רויבר" 13,בבור שחפרנו בצלע של ערוץ בסטפה .חפירה דלה מאין כמוה ,מצוידת על הצד הגרוע ביותר .עפר וחרסית. אי‑אפשר לעשות איתם שום דבר .בקושי יש קרשים לבונקרים .אנחנו מוקפים בנוף עצוב ,חדגוני ועגמומי .מזג האוויר החורפי מתנודד בין רמות שונות של קור .שלג,
256
בוקו'ז לש תדוכלמה
גשם כבד ,כפור ופתאום הפשרה .בלילה מתרוצצים עכברים על הפנים". הבגדים נעשו יותר ויותר דומים לגן חיות מלא שרצים ,כי בימי האנדרלמוסיה של סגירת הכיתור החלה מתקפת הכינים במלוא עוזה" .מכת הכינים היתה איומה ונוראה" ,כתב רב"ט מחטיבת פנצר" 14,מפני שלא היתה לנו שום הזדמנות להתרחץ, להחליף בגדים או לפלות אותן .בקסדה שלי מצאתי בערך 200מהחיות הקטנות והנאמנות האלה" .חייל אלמוני חיבר גרסה חדשה לשיר האהוב "לילי מרלן": מתחת לפנס בשוחה קטנה אני יושב מדי ערב 15 ומחפש כינה...
בלילותיו הארוכים של החורף הרוסי ,היה שפע של הזדמנויות לשוחח על הבית ועל החיים שהיו כה טובים לפני הפלישה לברית המועצות .בדיביזיית החי"ר 376קוננו החיילים על בתי הקפה ,היין הזול והנערות הצרפתיות שהשאירו מאחור באַנגּולֶם כשהועברו לחזית המזרחית .מחשבותיהם של אחרים הפליגו אחורה עוד יותר ,אל השיבה הביתה כמנצחים בקיץ .1940ההמונים המנופפים בידיהם ,הנשיקות והערצת הגיבורים ,כל אלה נבעו במידה רבה מהמחשבה שהלחימה כבר הסתיימה ,פחות או יותר .רוב רובם של תושבי הארץ הריעו אז להיטלר ,שבזכותו עברו בשלום מלחמת ניצחון קצרה ,עם אבידות כה מעטות. לעתים נלוו למחשבות על הבית נעימות הרמוניקה סנטימנטליות שמילאו את הבונקר .אחרי שהתהפכה הקערה על פיה באורח כה דרמטי ,נאחזו האנשים בשמועות עוד יותר מכפי שהיו להוטים אחריהן בעבר ,שאלו שאלות בלי הרף וניחשו ניחושים שלא התבססו על מידע של ממש .אפילו קציניהם לא ידעו מהו המצב לאשורו .נושא שיחה אחר ,שהתקשר עם הסיכויים לצאת מהכיתור ,היה הפציעה המושלמת שלא תגרור נכות לצמיתות ,לא תכאיב יותר מדי ,ועדיין תז ַּכה את הפצוע בפינוי אווירי .שמותיהם של חברים לנשק שיצאו לחופשה ממש לפני הכיתור הועלו בקנאה מהולה בהערצה ,ואילו אלה שחזרו ממש לפניו היו קורבן להלצות ברוח טובה ,ובכל זאת מכאיבות בלי ספק .אחד שלא התאונן אף פעם על ביש מזלו היה קורט רויבר .הוא שב ליחידתו רק יומיים לפני שנסגר הקסל .עוד מעט יהיה קשה לומר איזה שירות משירותיו יהיה נחוץ יותר ,כרופא או ככומר. הגרמנים הנצורים שיערו שחיילי הצבא האדום מנגד להם אינם חסרים מאומה, במזון או בביגוד חם ,אבל הסברה הזאת היתה רחוקה מדיוק במקרים רבים" .בגלל
"גג ילב רצבמ"
257
תקשורת לקויה ,המזון אינו מגיע בעוד מועד אל החיילים בקו הקדמי" ,נאמר באחד מדיווחיה של חזית הדון" 16.התעלמותם של קצינים וקומיסרים מלהורות על חפירת בונקרים לחימום חייליהם" ,נאמר בדוח אחר" 17,גרמה לכך שאנשים רבים נשלחו לבית חולים עם כוויות כפור ,לרוב בכפות רגליהם". החיילים הסובייטים שקיבלו את הציוד המשובח ביותר היו הצלפים .מאומה לא נחסך מהם .הם יצאו לשדות הסטפה המושלגים בחליפות ההסוואה הלבנות שלהם ופעלו בזוגות ,האחד מצויד במשקפת וחברו -ברובה ארוך‑טווח .בלילות התקדמו בזחילה לשטח ההפקר ,ושם חפרו מאורות בשלג ומחבואים לתצפית ולירי .שיעור האבידות בקרבם נעשה הרבה יותר גבוה מכפי שהיה בעיר ,מפני שהאפשרויות למצוא מחבוא או לברוח היו מצומצמות יותר .אבל "תנועת הצלפּות" עדיין משכה יותר מתנדבים מכפי שהיה ביכולתה לאמן או להפעיל. אם עדיין נותרו בעיות מוראל ,הן שיקפו בדרך כלל את חוסר הדאגה לפרט מצד הרשויות הסובייטיות .מחמת השיגעון לסודיות ,אנשים שלא השתתפו במישרין במבצע אורנוס שמעו עליו רק חמישה ימים אחרי תחילתו .ממבט ראשון ,ההיבט המפתיע ביותר של ימי הניצחון ההם הוא מספר העריקים ,אנשי הצבא האדום שהמשיכו לחצות את הקווים אל הארמיה הגרמנית המכותרת ,וכך הכניסו את עצמם למלכודת; אבל נראה שאפשר להסביר את הפרדוקס הזה באמצעות שילוב של בערות וחשדנות .אל"ם טּולּפָנֹוב ,קצין הנקוו"ד המתוחכם שהיה אחראי לגיוס קצינים גרמנים לשירות ברית המועצות ,הודה בגלוי בפני אחד השבויים היקרים ביותר שלו ,טייס הקרב היינריך ,הרוזן פון אַיינז ִידל ,ש"הרוסים האלה נדהמו יותר מכול כששמעו מהגרמנים את אותו הסיפור שסיפרה התעמולה שלהם עצמם .הם 18 לא האמינו שהגרמנים מכותרים". ז'וקוב קלע אל המטרה ,כדרכו תמיד ,כשתיאר את כיתור הארמיה השישית כ"בית ספר חשוב ללמוד בו את דרך המאבק המזוין באויב" 19.גרוסמן צדק גם הוא כשכתב: "המוראל של חיילינו מעולם לא היה כה גבוה"( 20.מעניין לציין ששתי ההתבטאויות הללו לא הלמו בדיוק את הקו הרשמי של התעמולה הסובייטית ,שלפיו "המוראל של צבא תלוי בסדר הפרוגרסיבי ובצדק החברתי של החברה שעליה הוא מגונן"). חיילי הצבא האדום הפיקו הנאה ,כפי שניתן לצפות ,מהתגרות באויב שהתגרה בהם אך לאחרונה .כמה פלוגות שלחו סיורי לילה עם דחליל מחופש להיטלר .הם הציבו אותו בשטח ההפקר ותלו עליו שלט שהזמין את הלנדזרים לירות בו .הדחליל מולכד בכמה רימונים ,למקרה שקצין גרמני ישלח סיור לסלק אותו בלילה הבא. באורח מאורגן יותר הפעיל הנקוו"ד פלוגות תעמולה מצוידות ברמקולים .במשך שעות רצופות הרעימו הרמקולים בנעימות טנגו ,מקצב שנחשב למשרה מצב רוח קודר כדבעי ,ובין לבין שודרו מסרים שהוכנו על גבי תקליטים ,להזכיר לחיילים
258
בוקו'ז לש תדוכלמה
הנצורים את מצבם חסר התוחלת .בתחילה כמעט לא היתה השפעה לפעילויות אלה ,אבל בהמשך ,כשהתחילו תקוות הגרמנים להתפוגג ,הצטברו ההשפעות וגברו. משנוכח הצבא האדום לדעת שהגרמנים חייבים לחסוך בפגזי תותחים ,משום שכובד משקלם הִקשה על הטסתם ,החלו הסובייטים לשגר התקפות גישוש בתקווה לגרות את האויב לתגובה .החיילים שעבדו קשה מכול באותם ימים היו אנשי פלוגות הסיור הדיביזיוניות שהובילו את הפשיטות האלה" .היינו כמו צוענים ,כאן היום ,שם מחר" ,סיפר קצין שהיה אחד מחמשת הנותרים בחיים מפלוגה שמנתה במקורּה 114 איש 21.סיורים של חמישה או שישה אנשים בדרך כלל חדרו לתוך הקסל והתחבאו בקרבת דרכים ,בחליפות הסוואה לבנות ,כדי לתצפת על תנועות כלי רכב וחיילים. בשובם נהגו "לתפוס לשון" לחקירה. ‑ פעילות הסיור היתה נמרצת במיוחד באגפיו הדרומיים מערביים של הקסל. המפקדים הסובייטים היו משוכנעים שהגרמנים ינסו לפרוץ החוצה ,וביקשו סימני התרעה .הסטפה השטוחה והמושלגת היתה מסוכנת לסיירים ,משום שעמדות המקלעים בה נהנו משדות אש טובים .אך פעם ,בתחילת דצמבר ,התגנבה חוליית סיירים בגיבוי קבוצת פשיטה לתוך החפירות שממול ,רק כדי למצוא אותן ריקות מאדם .הגרמנים עברו אחורה ,לבונקרים חמימים יותר .אחרי שסיירו אנשי החי"ר הסובייטים הראשונים בחפירות ובעמדות הירי המחופות באין מפריע ,בדק מפקד הסיור את השלל ,שֶכלל מעיל ארוך של פרוות כבש .הוא הבחין ,ליד טלפון שדה, ב"ספל לבן עם ורד" עליו 22.הוא נראה יפה שבעתיים משום שהאיש לא ראה חפץ אזרחי זה זמן רב .אבל אז הגיע המ"פ שלו וקיבל החלטה שאפתנית מדי לכוח כה קטן ,לנסות ולהשתלט על שטח גדול יותר .הם התחילו להתקדם ,ומיד השתבש הכול .הגרמנים שיגרו נגדם טנקים ,והארטילריה שלהם סירבה לסייע להם משום שלא קיבלה את הפקודה דרך שרשרת הפיקוד ,כדרוש .התפתח קרב עקוב מדם, ובמהלך נסיגתה של חבורת הסיור ,ספג מפקדּה הצעיר רסיס פגז שפגע קשות ברגלו .כששכב בשלג והביט בדם הזולג על חליפת ההסוואה שלו ,הוא חשב על הספל עם הוורד. לפעמים ,כשחלפו קבוצות סיור סובייטיות וגרמניות זו על פני זו בלילה בשטח ההפקר ,הן העמידו פנים כאילו לא ראו זו את זו .אלה כמו אלה קיבלו פקודות נמרצות שלא לסטות ממשימתן ולהסתבך בקרב אש .אבל אם נתקלו הקבוצות הקטנות ראש בראש ,הקרב התנהל לרוב בדממת מוות ,בסכינים או בכידונים חדים. 23 "בפעם הראשונה שהרגתי גרמני בסכין" ,סיפר מ"מ סיור מחיל הנחתים הסובייטי, "המשכתי לראות אותו בחלום עוד שלושה שבועות" .אבל אחת הסכנות הגדולות ביותר היתה חזרה לקווי כוחותיהם שלא במקום שבו ציפו להם. למזלם של החיילים הסובייטים ,בעיית המחסור בביגוד חורפי -שהיתה חמורה
"גג ילב רצבמ"
259
בשעתה -נפתרה אחרי סיומו המוצלח של מבצע אורנוס .כמעט כל החיילים קיבלו כפפות מעור ארנב ,מותניות פוך ,מקטורני עור כבש וכובעי פרווה אפורים ,שאליהם העבירו את סמל הכוכב האדום מכובעי הקיץ שלהם. זרימה דקה אך רצופה של מגויסים חדשים השלימה את מצבות הדיביזיות. לחדשים ,ההצטרפות למחלקה של חיילים ותיקי קרבות ומנוסים היתה חוויה מטילת אימה ,אבל מוטב היה ליהנות מניסיונם של הוותיקים מאשר להימצא בעוצבה שטרם עברה את טבילת האש שלה .מרגע שהשלים החייל החדש עם ההכרה בכך שהישארות בחיים היא עניין יחסי ולא מוחלט ,ולמד לחיות מרגע לרגע ,הוקלה המתיחות. לאזרח הסובייטי הצעיר ,החוויה המדהימה ביותר לא היתה מנהגם המחוספס של החיילים ,אלא דיבורם החופשי של לוחמי הקו הראשון על נושאים פוליטיים .רבים התבטאו בלשון שהניעה את החדשים לשלוח מבטים מבוהלים מעבר לכתפיהם. הם הצהירו שהחיים אחרי המלחמה יהיו שונים .תנאי החיים הנוראים של עובדי הקולחוזים ובתי החרושת חייבים להשתפר ,ובה בעת יש לקצץ את זכויות‑היתר של הנומנקלטורה. בשלב זה של המלחמה ,סכנת ההלשנה היתה מועטה מאוד בחזית .כפי שאמר אחד הלוחמים לשעבר" ,החייל הרגיש שאחרי ששילם בדמו ,יש לו זכות לדיבור חופשי" 24.עם זאת ,היה עליו להיזהר מאוד בלשונו אם פונה לבית חולים שדה ,שם כרו מלשינים ופוליטרוקים אוזן קשבת לכל מילת ביקורת על המשטר( .הסכנה חזרה לקו הראשון לקראת סוף המלחמה ,במהלך ההתקדמות לתוך גרמניה .משימת הצבא כמעט נשלמה ,והמחלקות המיוחדות של הנקוו"ד ,שקיבלו בינתיים את השם סמֶר"ש, מוות למרגלים ,חשו להשליט מחדש את הטרור הסטליניסטי). חיילים פינקו את עצמם עד כאב בדיבורים על האוכל בבית ובחלומות בהקיץ. בכמה מחלקות ששפר עליהן מזלן היה מסַּפר סיפורים מוכשר שבדה מלבו אגדות מודרניות .הם שיחקו בקלפים (למרות האיסור הרשמי) ובשחמט .עכשיו ,כשנמצאו בעמדות קבע לזמן‑מה ,היה טעם להכין לוח ולגלף כלים ראויים לשמם .יותר מכול, הם העלו זיכרונות .בני מוסקבה דיברו בלי הרף על עיר מכורתם ,לאו דווקא כדי להרשים את חבריהם לנשק מהפריפריה ,אלא מתוך געגועים כנים הביתה בישימון הסטפה. 25 הכתיבה הביתה נעשתה "קשה מאוד" ,התוודה הסגן מחיל הנחתים .היה "בלתי‑אפשרי" לספר את האמת" .חיילים בחזית אף פעם לא שולחים הביתה בשורות רעות" .הוריו שמרו את כל מכתביו ,וכששב וקרא אותם אחרי המלחמה, מצא שאין בהם שום מידע של ממש .כללית ,מכתב הביתה החל כניסיון להרגיע את אמא " -אני בריא ושלם ,ואנחנו אוכלים טוב" -אבל הרושם התפוגג מיד,
260
בוקו'ז לש תדוכלמה
משום שהשורות הבאות דיברו על נכונות כולם להקריב את חייהם למען המולדת. בתוך המחלקות היו בדיחות והלצות וקנטורים ,אבל דומה שאלה אף פעם לא היו אכזריים בין חיילים שווי דרגה .בלטו בהיעדרם דיבורי זימה .החיילים דיברו על בחורות "רק כשהיו במצב רוח מיוחד" ,כלומר כשנעשו סנטימנטליים עקב שתיית מנת הוודקה או כששרו שירים מסוימים .בכל פלוגה היתה אמורה להימצא קונצרטינה אחת לפחות ,להעלאת המוראל .השיר האהוב ביותר על הצבא האדום סביב סטלינגרד באותם שבועות אחרונים של 1942היה "ז ֶמלִיאַנקָה" (החפירה), המקבילה הרוסית של "לילי מרלן" ,בעלת הנעימה המתנגנת כמוה .שירו צובט הלב של אלכסיי סורקוב ,שנכתב בחורף הקודם -הוא נקרא גם "למוות ארבעה צעדים", לפי השורה המפורסמת ביותר שלו -זכה בתחילה לגינוי רשמי כחתרני מבחינה אידיאולוגית ,משום שהִשרה רוח "פסימית במידה מופרזת" .אבל השיר היה פופולרי מאוד בקרב חיילי הקו הקדמי ,ולקומיסרים לא היתה ברירה אלא להעלים עין. ְת ַהבְהֵב ל ָּה ָהאֵׁש בַכ ִיָרה, י ִ ְתלַּקְחּו הָאּודִים כ ִ ְדמָעֹות, מַּפּוחִית תְנַג ֵן ל ִי שִיָרה עַל בַת‑צְחֹוק וְעֵינַי ִם י ָפֹות. ל ִי שִיחִים לָחֲׁשּו אֹודֹותְֵך, בִשְדֹות מֹו ְס ְקבָה ַהּׁשֶל ֶג ַמלְבִין, מָה אְֶרצֶה ׁשֶדְמּותְֵך ַת ֲאז ִין אֵיְך קֹול ִי ִמשְּתֹוקֵק ל ְִראֹותְֵך. ַא ְת כָעֵת ְרחֹוקָהְ ,רחֹוקָה ּובֵינ ֵינּו שְלָג ִים ּושְלָג ִים. לְבֵיתְֵך ,הֹוי ,דְַרכ ִי ֹלא ַקל ָה וְל ַ ָמוֶת אְַרבָעָה צְ ָעדִים. הֵי ,נַגְנ ִי מַּפּוחִית ל ִי שִיר ְסתָם ֲעל ֵי אֹשֶר כ ִי ַרב ְת ַספְִרי. ׁשֶבְקֹר ֲחפִירֹות ל ִי יֵחַם * ִמיְקֹד ַא ֲהבָה בְלִבִי. *
תרגום שמעון מנסקי.1942 ,
"גג ילב רצבמ"
261
בתוך הקסל שמרה הארמיה השישית על משמעת נוקשה .בינתיים התחיל היטלר, בניסיון אופייני להבטיח נאמנות לעצמו ,לנהוג פזרנות בהעלאות בדרגה ובחלוקת עיטורים .פאולוס הועלה לדרגת גנרל‑אוברסט. מקור הנחמה העיקרי לחיילים היה הבטחת הפיהרר שהוא יעשה הכול למען חילוצם .למען האמת ,גנרל שטרקר סבר שקובלנות החיילים על הקיצוץ הקיצוני במנות המזון שלהם היו כה מועטות רק מפני שהיו משוכנעים שבקרוב יינצלו .באחד מביקוריו בקו הקדמי הרים זקיף את ידו לשמע אש ארטילרית ממרחק" .הקשב ,הר גנרל" ,אמר" .אלה בוודאי המחלצים שמתקרבים אלינו" .הדברים נגעו בעומק לבו 26 של שטרקר" .האמון הזה של החייל הגרמני הפשוט מחמם את הלב" ,העיר. אפילו קצינים אנטי‑נאצים לא יכלו להאמין שהיטלר יעז לנטוש את הארמיה השישית .המהלומה למשטר ולמוראל בעורף ,בגרמניה ,תהיה הרבה יותר מדי כבדה ,סברו .זאת ועוד ,חג המולד וראש השנה הלכו והתקרבו ,ובתקופה זו התחזקה התחושה שפני הדברים חייבים להשתנות לטובה .אפילו גרוסקורט הספקן נעשה אופטימי יותר" .הדברים נראים קצת פחות קודרים" ,כתב" 27,ועכשיו מותר לקוות שניחלץ מהמלכודת" .אבל הוא עדיין קרא לסטלינגרד שִיקז ָאלסשטַדט " -עיר הגורל".
18
"מנשטיין בא!" שלג כבד החל לרדת בשבוע הראשון של דצמבר .הוא נסחף עם הרוח לתוך הבלקות ומילא אותן ,ואלה שהשתכנו במערות שנכרו בצלעותיהן נאלצו לחפור להם דרך החוצה .כמעט לא נותר דלק לכלי רכב מכל סוג ,והסוסים שגררו את עגלות המזון היו כה רעבים ,עד שהתקשו לעלות אפילו במדרון מתון מאוד .קצין הדת אַלטמָן מדיביזיית החי"ר 113דיווח אחרי נסיעה באחת העגלות האלה" :איני יכול להישאר במושב ,משום שהסוס הסובל מתת‑תזונה אינו יכול לעמוד אפילו במאמץ הקל 1 שבקלים". מעל הכול נכמר לבו של אלטמן למראה החיילים הצעירים עד כאב בחטיבה שבה ביקר .שאלתם הראשונה היתה צפויה לחלוטין" :מתי נקבל יותר אוכל?" הוא גם ציין כי אף על פי שהיה זה רק השבוע השני של דצמבר" ,כבר יש בבונקרים העלובים שלהם באמצע הסטפה חסרת העצים הזאת קישוטי חג המולד" .במפקדת אחד הגדודים קיבל שיחת טלפון שהטילה עליו להיות נוכח באירוע שאינו הולם את רוח החג כלל ועיקר" .מחר עם שחר ,הוצאה להורג של חייל גרמני (בן ,19פציעה עצמית)". אמנם כל החיילים סבלו קשות מרעב ,אבל למרביתם עדיין לא היה מושג על ממדיה של בעיית האספקה שניצבה בפני הארמיה השישית .כשפקד היטלר על פאולוס להישאר במקומו ,הוא הבטיח לו שיותר מ‑ 100מטוסי תובלה יונקרס 52 יטיסו אליו אספקה ,אך בשבוע הראשון לפעולת הגשר האווירי ,החל ב‑ 23בנובמבר, לא עלה בידי הלופטוואפה להגיע אפילו ל‑ 30טיסות ביום ,בממוצע 22 .מטוסי תובלה אבדו בגלל פעולות אויב או תאונות ב‑ 24בחודש ,ועוד תשעה הופלו למחרת היום .היה צורך להעביר מטוסי היינקל 111ממשימות הפצצה לתובלה כדי להשלים את החסר .מפקד הצי האווירי הרביעי ,גנרל‑אוברסט וולפרם ,הברון פון ריכטהופן, טלפן אל ראש מטה הלופטוואפה ,גנרל האנס ישונק ,שלוש פעמים בניסיון לשכנעו שאין להם די מטוסים לתספק את הארמיה השישית בדרך האוויר .הוא לא הצליח ליצור קשר עם מפקדו העליון ,רייכסמרשל הרמן גרינג ,שיצא לפריז. הגשר האווירי כלל לא היה קרוב לעמוד בכמות המזערית שהובטחה300 , 262
"!אב ןייטשנמ"
263
טונות של אספקה ביום .במשך כל השבוע הראשון הגיעו רק 350טונות ,ומתוכן רק 14טונות של מנות קרב .בשלב זה ,מצבתן הצטמקה ל‑ 275אלף .שלושה רבעים מהמטען כללו דלק ,וחלק ממנו הוקצה למטוסי הלופטוואפה עצמו בשדה פיטומניק ,שהגנו על מטוסי התובלה מפני מטוסי קרב סובייטיים .אבל המסרשמיטים שחנו בפיטומניק ניצבו עכשיו בפני יחסי כוחות מטילי אימה ,שלא לדבר על תנאי הטיסה המחרידים לפעמים .טייס שנשבה אמר לחוקרו איש הנקוו"ד כי בהמראתו מפיטומניק למשימת ליווי הוקף מטוסו ,Me‑109 ,על ידי שישה מטוסי 2 קרב סובייטיים שתקפו אותו. בשבוע השני ,עד ל‑ 6בדצמבר ,הגיעו 512טונות (עדיין פחות מרבע מהכמות המזערית) ,ב‑ 44נחיתות של מטוסי תובלה ביום ,בממוצע .רק 24טונות היו מנות מזון .היה צורך לשחוט עוד ועוד בהמות משא כדי להשלים את החסר .החיילים ראו את מנותיהם הולכות ופוחתות במהירות ,אבל שכנעו את עצמם שהמצב לא יימשך לאורך זמן .הם התפעלו מגבורתם של טייסי הלופטוואפה והגו חיבה עמוקה ל"דודה יּו" -היונקרס התלת‑מנועי שנשא בצאתו את חבריהם הפצועים ואת מכתביהם הביתה ,לגרמניה" .אני בריא ושלם" ,כתבו בדצמבר ,להרגיע את המשפחות בבית. "שום דבר גרוע מזה לא יוכל לקרות" ,חזרו ואמרו שוב ושוב" .אל תדאגו לי ,בקרוב אחזור הביתה בלי פגע" .הם עדיין קיוו לנס של חג המולד. בה בעת קיווה סטלין למהלומת מחץ שנייה ,כמעט מיד אחרי כיתור הארמיה השישית .הסטבקה ראתה את מבצע אורנוס כשלב הראשון של תוכנית אב אסטרטגית .השלב השני ,והשאפתני ביותר ,נקרא מבצע סטורן .הוא תיאר מתקפת פתע של הארמיות של חזיתות וורונייז' ודרום‑מערב ,שתפצפץ את הארמיה השמינית האיטלקית ותתקדם דרומה אל רוסטוב .הרעיון היה לנתק את שאר קבוצת הארמיות דון וללכוד את ארמיית הפנצר הראשונה והארמיה השבע‑עשרה בקווקז. עוד לפני שהתחילה הארמיה השישית להתחפר בסטפה בין הדון לוולגה ,דן גנרל אלכסנדר וסילייבסקי בשלב הבא עם מפקדי שתי החזיתות ,וורונייז' ודרום‑מערב. הוא הגיש את טיוטת תוכניתו לסטלין בליל 26בנובמבר .תאריך הפתיחה המשוער של סטורן ,בהתחשב בצורך לתגבר את הכוחות ולפרוס אותם ,היה 10בדצמבר. סטלין הסכים והורה לו להמשיך בהכנות .אבל ראשית חוכמה היה צורך לטפל בשאלה דחופה יותר -כיצד יגיב מנשטיין על הצורך להציל את הארמיה השישית. סטלין החל לסבול מהתקפי קוצר הרוח האופייניים שלו .הוא רצה שכל הדברים יקרו בבת אחת -הן מבצע סטורן הן השמדת הארמיה השישית .הוא כבר הורה לפרוס את ארמיית הגווארדיה ,2העוצבה החזקה ביותר בצבא האדום ,ממערב לסטלינגרד ,בכוננות לתקוף לעבר רוסטוב .אך כפי שהתברר לווסילייבסקי
264
בוקו'ז לש תדוכלמה
בשבוע השני של דצמבר ,אפילו מול שבע הארמיות הסובייטיות הערוכות נגדן היו הדיביזיות של פאולוס אגוז הרבה יותר קשה לפיצוח מכפי שחשב. ב‑ 28בנובמבר ביקש סטלין מז'וקוב הערכה של כוונות האויב .ז'וקוב שלח את הדוח שלו למחרת היום" .במצב הנוכחי ,ואם לא תהיה התקפה משנית של האויב מניז'נה‑צ'ירסקאיה וקוטלינקובו ,הכוחות הגרמניים הלכודים לא ינסו לפרוץ את דרכם החוצה" ,כתב 3.תחזיתו התגלתה כמדויקת ,בדיעבד ,אבל עיון מדוקדק במצב הראה גם שזו היתה האפשרות המעשית היחידה .אחרי ששלח את תשובתו לסטלין דן ז'וקוב במצב עם וסילייבסקי ,שבינתיים קיבל הוראה מסטלין לרכז את מלוא תשומת לבו בחיסול הארמיה השישית .שני הגנרלים הסכימו בארבע עיניים שככל הנראה יהיה עליהם לדחות את מבצע סטורן ,ותחת זאת לשקול מבצע חלופי, שייקרא "סטורן הקטן" .תוכנית זו נועדה למחוץ את העורף ואת האגף השמאלי של קבוצת הארמיות דון של מנשטיין .הדבר יבלום לאלתר כל ניסיון מצדה לחלץ את הכוחות מסטלינגרד. תוכניתו של מנשטיין לחילוץ הארמיה השישית -מבצע וִינטֶרגֵוִויטֶר (סערת חורף) -עוּבדה בהתייעצות רצופה עם מפקדת הפיהרר .כוונתה היתה להבקיע אל הארמיה השישית ולפתוח מסדרון שדרכו היא תתוספק ותתוגבר ,כדי שתוכל להמשיך ולהחזיק בעמדת "אבן הפינה" 4שלה על הוולגה בהתאם לפקודתו של היטלר" ,בהתייחס למבצעים ב‑ ."1943אבל מנשטיין ,שידע כי הארמיה השישית לא תוכל להחזיק מעמד שם במשך כל החורף ,הורה למפקדתו להכין תוכנית נוספת, למקרה שהיטלר יתעשת .תוכנית זו תכלול את פריצת הארמיה השישית החוצה דרך המסדרון -אם יעלה השלב הראשון בהצלחה -ואת הכללתה במסגרת קבוצת הארמיות דון .תוכנית שנייה זו קיבלה את השם מבצע דֹונ ֶרשלָאג (אבחת רעם). כפי שחזה ז'וקוב ,תוכנית וינטרגוויטר המקורית כללה התקפה בשני ראשים. האחד י ֵצא מסביבות קוטלניקובו ,הרחק בדרום ,כ‑ 150ק"מ מהארמיה השישית. השני היה אמור לצאת מקו הנהר צ'יר ,ממערב לדון ,שהיה מרוחק כ‑ 70ק"מ מפאתי הקסל; אבל התקפותיה הבלתי‑פוסקות של הארמיה המשוריינת 5של גנרל פרוקופי רומננקו על כוחות גרמניים לאורך הצ'יר שללו את האפשרות להשתמש באזור כקו יציאה .נותר אפוא רק קורפוס הפנצר LVIIבסביבות קוטלניקובו ,בסיוע שאר ארמיית הפנצר הרביעית המעורבת מאוד של הוט ,לחילוץ הדיביזיות הלכודות של פאולוס. קורפוס הפנצר ,LVIIבפיקודו של גנרל פרידריך קירכנר ,היה חלש בתחילה .הוא כלל שתי דיביזיות פרשים רומניות ואת דיביזיית הפנצר ,23שיכלה להטיל לקרב לא יותר מ‑ 30טנקים שמישים .דיביזיית הפנצר ,6שהגיעה מצרפת ,היתה עוצבה
"!אב ןייטשנמ"
265
חזקה יותר לאין שיעור ,אבל הרושם שקיבלו אנשיה היה רחוק מלעודד את הלב. מפקד הדיביזיה ,גנרל ארהרד ָראּוס האוסטרי ,זומן לקרון המלכותי של מנשטיין בתחנת הרכבת של חַרקֹוב ב‑ 24בנובמבר ,ושם תדרך אותו הפלדמרשל" .הוא צייר את המצב בצבעים קודרים מאוד" ,סיפר ראוס 5.שלושה ימים אחר כך ,כשנכנסו הרכבות הראשונות שהובילו את הדיביזיה של ראוס לתחנת קוטלניקובו והורידו את נוסעיהן ומטענן ,קידם את פני החיילים "ברד של פגזים" מסוללות ארטילריה סובייטיות" .הפנצרגרנאדירים קפצו מקרונותיהם במהירות הבזק ,אבל האויבים כבר התקיפו את התחנה בקריאות הקרב שלהם' ,הּורה!'" הוט שמח מאוד על בואה של דיביזיית הפנצר .6היא צוידה בּברטָאן ,מצבתה היתה מלאה ,והיו בה 160טנקי פנצר סימן IVארוכי קנה ו‑ 40תותחי סער .לא עבר זמן רב בטרם הזדמן לדיביזיה לנסות את הציוד החדש שלה .ב‑ 3בדצמבר היא נכנסה לקרב פרוע עם קורפוס הפרשים 4הסובייטי ליד הכפר ּפַחלֵבִין12 , ק"מ מצפון‑מערב לקוטלניקובו .צוותי הפנצרים חשו התרוממות רוח כשטחנו שרשראות הטנקים שלהם את כיסוי הקרח בהסתערות מהאגף וניתקו את דיביזיית הפרשים ,1שספגה אבידות כבדות .גנרל ראוס המרוצה מאוד תיאר את האירוע כ"קרב קָאנ ֶה בפחלבין" .הגעת הדיביזיה של ראוס אימתה את חשדו של יריומנקו שהגרמנים מתכוונים לעלות מקוטלניקובו לצפון‑מזרח ,אבל סטלין עדיין סירב להעביר עתודות לגזרה מסוכנת זו. 6 עוד ב‑ 3בדצמבר הציג הוט את הצעתו למבצע וינטרגוויטר ,שנפתחה במילים: "הכוונה :ארמיית הפנצר הרביעית תפרוץ את המצור על הארמיה השישית"; אבל בינתיים אבד זמן יקר מפז .דיביזיית הפנצר ,17שהיתה אמורה להשלים את כוח ההסתערות שלו ,עוכבה מאחור לפי פקודתה של מפקדת הפיהרר ,כעתודה מאחורי הארמיה השמינית האיטלקית .בסופו של דבר ,היא הצטרפה לכוחותיו של הוט רק ארבעה ימים אחרי תחילת המבצע .למרות זאת התעקש היטלר שאסור לבזבז עוד רגע .הוא גם השתוקק להיוודע כיצד יתַפקד הטנק החדש ,טִיג ֶר ,המצויד בתותח 88 מ"מ .גדוד הטיגרים הראשון ממש הוחש מיד עם הקמתו לחזית המזרחית ,וצורף לכוחו של קירכנר .בשעות הערב של 10בדצמבר קיבלו המפקדים את ה"פקודה 7 להתקפת חילוץ על סטלינגרד". ב‑ 12בדצמבר ,אחרי הרעשה ארטילרית קצרה ,נעו הפנצרים של הוט צפונה. החיילים הגרמנים הכלואים בקסל האזינו בשקיקה לשאון הקרב המרוחק .הביטחון העצמי לא ידע גבולות .שמועות נרגשות החלו להתרוצץ בארמיה השישית. "מנשטיין בא!" אמרו החיילים איש לרעהו ,אמירה שהיתה דומה לברכת חג הפסחא בכנסייה האורתודוקסית" ,כריסטוס בא!" לחסידי היטלר ,קולות התותחים המרוחקים היו הוכחה נוספת לכך שהפיהרר עומד תמיד בדיבורו.
266
בוקו'ז לש תדוכלמה
מפה :5מבצעי וינטרגוויטר וסטורן הקטן קו החזית 12 ,בדצמבר 1942 מבצע וינטרגוויטר הגרמני 23‑12 ,דצמבר 1942 מבצע סטורן הקטן הסובייטי 30‑16 ,דצמבר 1942
חזית וורונייז'
התקפת‑נגד על קב' אר' הוט 30‑24 ,דצמבר 1942 קו החזית 30 ,בדצמבר 1942 קו החזית 24 ,בינואר 1943 קו החזית 18 ,בפברואר 1943
ארמיה 6
נ'
חזית דרום‑מערב
וולגה
ארמיה גו' 1
נ' דון
חזית הדון
ארמיה גו' 3
ארמיה 62
נ'
ארמיה ארמיה 24 66
צ'יר
קלצקאיה
מילרובו
ארמיה 65
סטלינגרד
ארמיה 21
ה 57
ארמי ארמיה גו' 2
ה 64
ארמי
חזית סטלינגרד
נ'
קלץ'
מי
א
רמיה
ס' 5
ארמיה מש' 5
ניז'נה‑צ'ירסקאיה
שק ובה
ויירחניה‑קומסקי ארמיה 51
נ' אקסאי
קור' LVIIפנ' פחלבין קוטלניקובו
מורוזובסק טצינסקאיה
נ' דון
קב' אר' הוט (ארמיה פנ' )4
ארמיה 28
סאלסק
זוורובו שאחטי
"!אב ןייטשנמ"
ארמיה 38
קורסק
ארמיה 60
צ
וורונייז'
ארמיה 40
ארמיה 2הונג'
נ'
חרקוב קול
וס
א
נ'
ארמיה 8 איטל'
דונ ייץ
נ' דונייץ
סטלינו
זפורוז'ה
נ' מיוס
ק"מ
נובוצ'רקסק רוסטוב
טג
נרוג
מריופול מליטופול
267
268
בוקו'ז לש תדוכלמה
אלא שהיטלר לא התכוון כלל ועיקר להרשות לארמיה השישית לפרוץ החוצה. בישיבת הצהריים שלו בוולפסשאנצה הוא אמר לצייצלר שאי‑אפשר לסגת מסטלינגרד ,משום שתהיה זו הקרבה של "עצם משמעותה של המערכה" ,וטען שיותר מדי דם יישפך .כפי שהתרה קלוגה במנשטיין ,מאורעות החורף הקודם, אז פקד על קבוצת הארמיות מרכז להחזיק מעמד במקומה ,עדיין העסיקו את כל מחשבותיו" .מרגע שיחידה מתחילה לברוח" ,הטיף לראש מטה צבא היבשה" 8,אזיקי החוק והסדר נעלמים במהירות במהלך המנוסה". הפיקוד הסובייטי לא ציפה שהמתקפה של מנשטיין תתחיל במועד כה מוקדם .חששו המיידי של יריומנקו היה לארמיה ,57שהיתה פרוסה מול הפינה הדרומית‑מערבית של הקסל .וסילייבסקי שהה עם חרושצ'וב במפקדה של ארמיה 51ב‑ 12בדצמבר, כשהתקבלה באלחוט הידיעה על ההתקפה הגרמנית .הוא ניסה לטלפן אל סטלין במוסקבה ,אבל לא הצליח ליצור קשר .כיוון שלא היה מוכן לבזבז רגע לבטלה ,הוא התקשר עם גנרל קונסטנטין רוקוסובסקי ,מפקד חזית הדון ,ואמר לו שיש ברצונו להעביר את ארמיית הגווארדיה 2של גנרל רודיון מלינובסקי תחת פיקודה של חזית סטלינגרד ,כדי לבלום את המתקפה של מנשטיין .רוקוסובסקי מחה בחריפות, ולמגינת לבו של וסילייבסקי ,כשהצליח סוף‑סוף להשיג את הקרמלין בטלפון באותו ערב ,התמלא סטלין זעם על מה שנראה לו כניסיון לכפות עליו החלטה. הוא סירב להשיב תשובה ,וכך נאלץ וסילייבסקי להמתין כל הלילה ,כשהוא שרוי בדאגה עמוקה. בינתיים פקד יריומנקו על הקורפוס הממוכן 4ועל הקורפוס המשוריין 13לחסום את דהרתו המהירה של השריון הגרמני .דיביזיית הפנצר 6התקדמה כ‑ 50ק"מ ב‑24 השעות הראשונות וחצתה את הנהר אַסקָאי .לבסוף ,אחרי דיונים בקרמלין שנמשכו עד השעות המוקדמות של בוקר המחרת ,ועוד שיחות טלפוניות עם וסילייבסקי, הסכים סטלין להעברתה של ארמיית הגווארדיה 2כעבור יומיים. ביום השני למתקפה הגיעה דיביזיית הפנצר 6לווי ֶירחנִי ֶה‑קּומסקִי .גשם ניתך והפשיר את השלג -לזמן קצר ,כפי שהתברר מיד .בשטחים השולטים סביב הכפר הזה החלה "תחרות היאבקות ענקית" ,כלשונו של ראוס 9.היה זה "קרב מסתובב" תזזיתי שנמשך שלושה ימים ,ועלה במחיר רב .הגרמנים נחלו הצלחה מקומית - הדיביזיות של הוט וטנקי הטיגר התקדמו אל קו מִישקֹובָה ,אחרי שהצטרפה אליהם דיביזיית הפנצר ,17וריכטהופן שיגר סיוע אווירי מרבי -אבל ההתרחשויות שם התגלו עד מהרה כחסרות כל חשיבות לגורל הארמיה השישית .הגורל נחרץ במרחק של כ‑ 200ק"מ צפונה‑מערבה משם. סטלין תפס במהירות שהצדק היה עם וסילייבסקי וז'וקוב :הדרך האפקטיבית
"!אב ןייטשנמ"
269
ביותר למחוץ כליל את הניסיון לחלץ את הארמיה של פאולוס היתה חסימת התקדמותו של הוט במישקובה ,ובה בעת הנחתת מהלומה מכרעת במקום אחר. הוא הסכים לשנות את תוכנית מבצע סטורן בהתאם .הפקודות הוכנו ביום הראשון ללחימה סביב ויירחניה‑קומסקי ,והורו למפקדיהן של חזיתות וורונייז' ודרום‑מערב להתכונן לביצוע התוכנית המתוקנת ,סטורן הקטן .תוכנית זו נועדה לדרוס את הארמיה השמינית האיטלקית ולהגיע אל עורפה של קבוצת הארמיות דון ,במקום התקפה לעבר רוסטוב .היה עליהם להכין את הארמיות שלהם להתקפה זו בתוך שלושה ימים. יריומנקו עדיין היה מודאג .משהגיע הקורפוס המשוריין של הוט לקו הנהר מישקובה ,נמצאה דיביזיית הפנצר 6כ‑ 60ק"מ מפאתי הקסל ,וארמיית הגווארדיה ,2שהתעכבה מחמת התחדשותה של סופת השלגים ,לא תהיה מוכנה לצאת להתקפת‑נגד לפני 19בדצמבר .הוא ציפה לפריצת כוחות הפנצר של הארמיה השישית מתוך הקסל לדרום‑מערב בכל רגע ,אבל לא ידע שהיטלר עדיין סירב להרשות זאת ,כשם שלא ידע כי ל‑ 70הטנקים שנותרו לפאולוס היה די דלק להתקדמות של 20ק"מ ותו לא. גנרל‑פלדמרשל פון מנשטיין שלח את קצין המודיעין שלו ,רס"ן האנס אייזמן, בדרך האוויר אל הקסל ב‑ 19בדצמבר .משימתו ,טען מנשטיין לימים ,היתה להסביר לפאולוס ולשמידט שעליהם להכין את הארמיה השישית למבצע דונרשלאג. הגרסאות השונות והפרשנויות השונות של מה שנאמר באותה פגישה לא ייושבו לעולם ,אך עם זאת ,ברור שמנשטיין עדיין נמנע מלקבל על עצמו אחריות להפרת פקודתו של היטלר .הוא לא היה מוכן לתת לפאולוס הנחיה ברורה ,והוא סירב - מטעמי ביטחון מוצדקים ,בלי ספק -לטוס לקסל בעצמו כדי לשוחח עמו על העניין פנים אל פנים .ובכל זאת ,חזקה על מנשטיין שידע מלכתחילה כי פאולוס ,בעל האמונה המוצקה בשרשרת הפיקוד ,בשום פנים לא היה פורץ החוצה בלי פקודה רשמית ממפקד בכיר ממנו .הניסיונות שעשה מנשטיין בספר זיכרונותיו לפטור את עצמו מכל אשמה לגורלה של הארמיה השישית מופרזים במידה מוזרה ממש, וכמו‑כן ,לא הוגנים כלפי פאולוס .דומה שמצפונו נקף אותו ,אף על פי שאיש לא תלה בו את הקולר. ב‑ 16בדצמבר ,רק ארבעה ימים מאז נפתחה המתקפה של הוט ,יצאו ארמיות הגווארדיה 1ו‑ ,3וכן ארמיה 6הסובייטית הלאה במעלה הדון ,להתקפה כלפי דרום. עוצבות השריון שלהן הואטו מחמת האובך הסמיך והמקפיא ונקלעו לשדות מוקשים, כך שהמבצע הסובייטי לא החל על הצד הטוב ביותר .אך בתוך יומיים התפוררה הארמיה השמינית האיטלקית ,אחרי שגילתה התנגדות עזה בכמה מקומות .לא היתה
270
בוקו'ז לש תדוכלמה
לגרמנים שום עתודה בכוננות להתקפת‑נגד ,אחרי הצטרפותה של דיביזיית הפנצר 17למבצע של הוט ממזרח לדון ,ולכן הבקיעו טורי השריון הסובייטי דרומה אל הסטפה הפתוחה והמושלגת .הקיפאון הגדול שהשתרר באזור ב‑ 16בדצמבר לא האט במאומה את הסתערותן של חטיבות T‑34על עורפה של קבוצת הארמיות דון. נכבשו צומתי מסילות ברזל ותחנות ,אם כי חיילי מפקדה גרמנים הספיקו להעלות באש קרונות מלאֵי ציוד ,לפני שנמלטו על נפשם. הסכנה הגדולה ביותר נשקפה לגרמנים מהתקדמות הקורפוס המשוריין 24של גנרל‑מיור וסילי ּבָדָ נֹוב ,שעבר 230ק"מ .בשעות אחר הצהריים של 23בדצמבר טצִינסקָאי ָה -הבסיס העיקרי של שטפה העוצבה את ס ָקסִירסקָאי ָה ,מעט צפונה ל ָ מטוסי היונקרס 52שסייעו לסטלינגרד .גנרל מרטין פייביג קיבל הוראה ממפקדת הפיהרר שלא לפנות את מטוסיו משדה התעופה בטרם תונחת עליו אש ארטילרית. דומה שאיש מאנשי פמלייתו של היטלר לא העלה על דעתו את האפשרות שטור שריון יגיע לפאתי השדה ורק אז יפתח באש. פייביג וקציניו התרתחו .תמיד אפשר לכבוש מחדש שדה תעופה ,אבל אם יאבדו מטוסי התובלה ,תאבד עמם הארמיה השישית .לא היו להם כוחות קרקע להגנה טצִי" ,כפי שכינה הלופטוואפה את הבסיס .לא נותר להם אלא להעביר שבעה על " ָ תותחי נ"מ לחיפוי על הכביש בכינון ישיר ,ולהכין את כל המטוסים השמישים להמראה בשעות הבוקר המוקדמות .המטוסים היו רבים מאוד ,וקציני הלופטוואפה גילו שהדבר אינו קל" .סביב המסלול זה נראה כמו תוהו ובוהו" ,כתב ראש מטהו של ריכטהופן ,שנכח במקום" 10.כשהמנועים פעלו ,לא היה אפשר לשמוע אף מילה אחת" .וכאילו לא היה די בכך ,ירד אובך סמיך למדי ,תקרת העננים היתה ברום 150רגל ושלג קל החל לרדת. בשעה 05:20התחילו להתפוצץ הפגזים הראשונים .רוב הטנקים הסובייטיים חצו את השטח הפתוח ,ולא נעו על הכביש .טייסים רבים לא הבינו בתחילה מה מתרחש, בגלל הרעש והאנדרלמוסיה בשדה ,אפילו אחרי שהתלקחו שני יונקרסים .פייביג עצמו נתן את הפקודה בקשר" ,המריאו לנֹובֹוצֶ'רקַסק!" הטייסים לא בזבזו זמן. "הבריחה מטצינסקאיה" החלה .למרבה ההפתעה ,בהתחשב במהומה ששררה קודם לכן ,כמעט לא היתה בהלה .המטוסים המריאו בקילוח רצוף ,למרות שיעור האבידות ההולך ועולה .לטנקים הסובייטיים היה זה כמו מטווח שעשוע ביריד .אחדים מהם ירו בפראות תוך כדי תנועתם על השלג .אחד אפילו נגח יונקרס תלת‑מנועי שנע לעמדת המראה .הפיצוץ וכדור האש השמידו את שניהם כאחד .מטוסים רבים אחרים התנגשו זה בזה על המסלול או הושמדו באש התותחים .הראות נעשתה גרועה מרגע לרגע ,והמטוסים הנותרים נאלצו לתמרן בין השברים הבוערים כדי להימלט .לבסוף, ב‑ ,06:15נסק השמיימה מטוסו של פייביג עצמו ,אחד האחרונים שעזבו את השדה.
"!אב ןייטשנמ"
271
בסך הכול ניצלו 108מטוסי תובלה Ju‑52ו‑ 16מטוסי אימון ,Ju‑86אבל 72מטוסים אבדו -כעשרה אחוזים מכלל צי התובלה של הלופטוואפה. אחרי הפשיטה הנועזת הזאת מצא בדנוב את עצמו מנותק בשדה למשך חמישה ימים ,חבול קשות וכמעט בלי תחמושת .סטלין לא חסך בתשבחות .העוצבה קיבלה שם חדש ,קורפוס שריונאי הגווארדיה ,2ובדנוב היה הראשון למקבלי העיטור החדש ,מסדר סובורוב .תעמולת הצבא האדום טענה שהטנקים שלו השמידו 431 מטוסים בסך הכול ,אבל היתה זו גוזמה פרועה אופיינית .עם זאת ,התוצאה החשובה היא שטצינסקאיה לא חזר לשמש בסיס למשימות תובלה .הלופטוואפה נאלץ לעבור עוד יותר רחוק משם ,לשדה תעופה מאולתר לגמרי. תוצאתה של משימת החילוץ של הוט כבר הוכרעה .הסכנה לאגף השמאלי של קבוצת הארמיות דון ,ואפשרות ההבקעה לעבר רוסטוב (שכנראה אומתה בחקירת ראש המטה של ארמיית הגווארדיה ,3שנשבה ב‑ 20בדצמבר) ,אילצו את מנשטיין להעריך את כל המצב מחדש .גם דיביזיות הפנצר במישקובה ספגו מהלומות כבדות, ודיביזיית הפנצר 6איבדה 1,100איש ביום אחד .בשעות הערב של 23בדצמבר קיבל הקורפוס המשוריין של הוט פקודת נסיגה ,ללא שום הסבר" .אפילו לחייל הזוטר ביותר היה ברור כשמש" ,כתב גנרל ראוס" 11,שזהו אות לתבוסה בסטלינגרד. אמנם איש עדיין לא ידע את הסיבות שמאחורי הפקודה ,אבל לקצינים ולחיילים היתה תחושה עזה שמשהו רע קרה מן הסתם". באותו לילה דנו פאולוס ומנשטיין במצב ,בשיחה שהתנהלה באמצעות הטלפרינטר .מנשטיין הודיע שארמיית הפנצר הרביעית נתקלה בהתנגדות עזה, ושהכוחות האיטלקיים באגף הצפוני התמוטטו .פאולוס שאל אם הוא קיבל סוף‑סוף רשות לפריצת הארמיה השישית החוצה ,ומנשטיין השיב שהמפקדה העליונה טרם הביעה את הסכמתה .הוא קימץ בפרטים .אילו קיבל פאולוס את המידע הדרוש לעדכון מפת המבצעים שלו ,הוא היה נוכח לדעת שדבר לא יוכל עוד לעזור לארמיה השישית. ב‑ 16בדצמבר החלה רוח עזה וצורבת לנשב מצפון‑מזרח .הכול כוסה בכפור :קווי הטלגרף ,העצים הגמודים ,הריסות המלחמה .האדמה הקפואה נעשתה כה נוקשה, עד שהפסיעות עליה החלו לצלצל כמו הליכה על מתכת .עם רדת הלילה ,אחרי שקיעה אדומה בוהקת ,לבש הנוף הלבן לשעה קלה צבע כחול ארקטי .הסובייטים שהגנו על סטלינגרד בירכו על הקור ,הטבעי והבריא בעיניהם" .אתמול והיום התחיל כאן החורף ברצינות" ,כתב חייל לאשתו" 12.כפור טוב .אני חי יפה מאוד ,אבל אני לא מקבל מכתבים ממך".
272
בוקו'ז לש תדוכלמה
איש לא שמח יותר מאנשי ארמיה 62של צ'ויקוב בסטלינגרד עצמה ,אחרי חמישה שבועות של שמיעת קולות השחיקה האדירים של גושי הקרח הצפים בוולגה, שחצייתה נעשתה בלתי‑אפשרית מכול וכול; הם התקיימו על מלאי חירום של 12 טונות של שוקולד ועל משלוחי האספקה הזעירים שהוצנחו ממטוסי .U‑2הנהר קפא סופית בליל 16בדצמבר ,כשגושי הקרח התמזגו ונעשו מקשה אחת .בתחילה הונחו קרשים ,כשביל למעבר על פני הקרח .אחר כך "נסללו" כבישים לכלי רכב -ענפי עצים הונחו בשורה ,ועליהם נשפכו מים שקפאו ודבקו בקרח שמתחת .במרוצת שבעת השבועות שלאחר מכן חצו את הוולגה בדרך זו כלי רכב זחליים 18 ,אלף משאיות ו‑ 17אלף כלי רכב אחרים .מעתה היה אפשר להסיע פצועים היישר מעבר לקרח אל בית חולים שדה .בהמשך נגררו תותחים לגדה המערבית ,ביניהם הוביצר 122מ"מ שהיה נחוץ לשבירת הקיפאון שהשתרר סביב מפעל אוקטובר האדום. הוא הופעל בהגבהה מזערית ומטווח קצר לפצפוץ בניין המשרדים הראשי ,שאותו הפכו הגרמנים למעוז. למזלה הטוב של ארמיה ,62המחסור בפגזים לארטילריה הגרמנית לא אִפשר לה עוד להפגיז את מעברי הוולגה .הגדה עצמה היתה שלווה ורגועה לפעמים ,למראית עין .היא נראתה כמו יישוב כורים במחוז ספר בימים עברו ,עם צריפים מאולתרים ומחסות של ברזנט מעל שוחות שנחפרו בגדה .בעוד האנשים מבקעים בולי עץ או מנסרים אותם ,פסע הדוור החטיבתי לאור השמש הקפוא אל המפקדה עם תיק העור שלו המלא במכתבים ,בתקווה לקבל כוס תה חם מסמובר הנחושת .אנשי מפקדה אחרים נשאו מכלי תרמוס עם אוכל חם לחיילים בעמדות הקדמיות .עכשיו יכלו החיילים ללכת קבוצות‑קבוצות למרחצאות הקיטור שהוקמו בגדה המזרחית של הנהר ,ולחזור נקיים ופטורים מּכינים בלילה הבא. ב‑ 19בדצמבר חצה גנרל צ'ויקוב את הוולגה לגדה המזרחית ,לראשונה מאז העביר משם את המפקדה שלו באוקטובר .הוא עבר את הקרח ברגל ,וכשהגיע לצד הנגדי ,כך סופר ,העביר את מבטו על גלי ההריסות שבהם החזיקה הארמיה שלו. צ'ויקוב בא למסיבה שערך מפקד כוחות הנקוו"ד ,גנרל‑מיור ולדימיר רוגטין ,לכבוד יום השנה ה‑ 24להקמת המחלקה המיוחדת של הצ'קה .הוא חזר משם שיכור כלוט, נפל לתור חור בקרח ,והיה צורך לשלות אותו מהמים המקפיאים .מפקד ארמיה 62 היה קרוב מאוד למוות עלוב ומשפיל. אם הסובייטים ששו על הטמפרטורות הנמוכות ,רופאי הארמיה של פאולוס יגורו מפניהן ,בגלל כמה סיבות .חוסנם הגופני של המטופלים שלהם ,החולים והפצועים כאחד ,היה ירוד .אם כיסה הכפור פצע פתוח ,הוא היה עלול לחרוץ במהירות גזר דין מוות .קשיות האדמה שעליה נפלו פגזים ,רקטות קטיושה ופצצות מרגמה והתפוצצו,
"!אב ןייטשנמ"
273
היא כנראה ההסבר היחיד לעלייה התלולה במספר פציעות הבטן שהיה עליהם לטפל בהן .ומאמצע דצמבר ניכר "גידול מתמיד במספר המקרים הקשים של כוויות קור" 13.כפות הרגליים לא היו רק נפוחות וסגולות -דרגת חומרה שאפשר לטפל בה במשחה ובתחבושת ולשלוח את החייל בחזרה לשוחתו -אלא אף שחורות ,עם חשש לנמק ,ובמקרים רבים היה צורך בקטיעה מהירה. כבר בשבוע השני של דצמבר התחילו הרופאים להבחין בתופעה מדאיגה שבעתיים .יותר ויותר חיילים מתו פתאום "בלי שקיבלו שום פציעה ובלי שסבלו מאיזה חולי שאפשר לאבחן אותו" 14.אמנם המנות קוצצו ביד קשה ,אך בעיני הרופאים ,עדיין לא היתה זו סיבה מספקת למוות כה מוקדם מרעב" .הסיבות החשודות" ,כתב הפתולוג שהוטל עליו לחקור את התופעה" 15,כוללות חשיפה לקור' ,תשישות' [איש מבין כ‑ 600הרופאים בקסל לא העז לדבר על מוות מרעב] ומעל הכול מחלה שטרם זוהתה". אותו פתולוג ,ד"ר האנס ג ִירג ֶנזֹון מהארמיה השישית ,שעבד אז בבית החולים הסמוך לשדה התעופה טצינסקאיה ,קיבל ב‑ 15בדצמבר פקודה לטוס לקסל למחרת היום" .לדאבוני ,אין לנו מצנח נוסף בשבילך" ,אמר לו הטייס כשהתייצב למחרת עם שחר ,אבל המטוס נאלץ לשוב כלעומת שבא .הוא הגיע לקסל בסופו של דבר ב‑ 17בדצמבר .הטייס אמר לו שהם עוברים מעל פיטומניק ,וגירגנזון שהשקיף מבעד לאשנב הקטן ראה "נוף חום זרוע מכתשים תחת שמיכת השלג הלבנה". גירגנזון מצא את קצין הרפואה הראשי ,גנרל ד"ר אוטו ֶרנֹולדִ י ,בקרון רכבת שהוטמן באדמה בפאתי שדה התעופה .רנולדי העמיד פנים כאילו אינו יודע דבר וחצי‑דבר על משימתו של גירגנזון ,משום שד"ר זֵג ֶל ,מומחה לרפואה פנימית מאוניברסיטת לייפציג ,הוא שביקש את נוכחותו .באותו שלב חשב רנולדי שזגל הפריז בחומרת הבעיה( .לאחר זמן גילה גנרל ד"ר רנולדי עניין רב יותר .בקרון הרכבת שלו ,הוא תיאר בצינה את התמוטטות בריאותם של החיילים בקסל כ"ניסוי בקנה מידה גדול בהשפעות הרעב" 16).מפיטומניק נלקח גירגנזון לבית חולים שדה של הוורמאכט ליד תחנת גומרק ,בסמוך למפקדתו של פאולוס .בסיסו היה בונקר מדופן בעץ שנחפר בצלע התלולה של בלקה .למעשה ,היו אלה מגורים "מפוארים" 17,משום שהיו בבונקר תנור חימום מברזל ושתי מיטות קומתיים כפולות עם -הפלא ופלא -סדינים נקיים .המקום עמד בניגוד מוחלט למגורים שהוקצו לפצועים ,כמעט כולם אוהלים חסרי חימום ,בטמפרטורות שהגיעו עד 20מעלות מתחת לאפס. אחרי שיחה מקדימה עם קציני הרפואה הדיביזיוניים יצא גירגנזון לסיור בקסל, וביצע נתיחות שלאחר המוות בגופותיהם של חיילים שמתו בלי שום סיבה גלויה. (מחמת המחסור החמור בעץ בסטפה החשופה ,סיפר הפתולוג ,התמרורים בצומתי
274
בוקו'ז לש תדוכלמה
הדרכים המכוסות בשלג היו רגליהם של סוסים שנשחטו ,תקועות במאונך בתלוליות שלג .הסימון הטקטי המתאים וחץ הכיוון הוצמדו לקצות התמרורים המבעיתים האלה ).היה עליו לבצע את הנתיחות בתנאים שונים ומשונים ,לא נוחים כולם כאחד :באוהלים ,בבונקרים בעלי דופנות עפר ,בבקתות איכרים ,אפילו בקרונות רכבת .בקור הקיצוני השתמרו הפגרים במצב טוב ,אבל רובם היו מוצקים לחלוטין; הפשרתם היתה קשה מאוד ,בגלל המחסור בדלק .היה צורך להציב חובש במשמרת של לילה שלם ,שבמהלכה היה עליו לסובב את הגופות המונחות סביב תנור קטן של ברזל יציקה .באחד המקרים נרדם התורן ,והתוצאה היתה "גופה קפואה מצד אחד וחרוכה מהצד השני". בקור הנורא התקשה גירגנזון להעלות על ידיו הכאובות כפפות גומי .הוא ישב מדי ערב לפני מכונת כתיבה והדפיס את תוצאות בדיקותיו לאור הנר .אבל למרות כל הקשיים ,שכללו גם תקיפות אוויריות סובייטיות והפגזות ארטילריות ,הספיק גירגנזון להשלים 50נתיחות עד לסוף החודש .במחצית בדיוק מהמדגם הזה נמצאו סימנים מובהקים למוות מרעב :התנוונות הלב והכבד ,היעדר מוחלט של רקמה שומנית ,ירידה קיצונית במסת השרירים. בניסיון לפצות על התזונה דלת הקלוריות של לחם ו"מרק מים" עם כמה בדלים זעירים של בשר סוס ,הטיסה קבוצת הארמיות דון לקסל פחיות שימורים קטנות של ממרח בשר בעל תכולת שומן גבוהה ,אבל התוצאה היתה הפוכה מן הצפוי .לא אחת אירע שהסמל העורך את סיבוב הביקורת שלו בין עמדות הזקיפים שמע חייל אומר" ,אני בסדר גמור ,אני אוכל משהו עכשיו" ,ומכניס לפיו מעט ממרח בשר עתיר שומן; אבל האיש כבר היה בין המתים בעת שחזר אליו הסמל בסיבוב הבא שלו .המוות מרעב ,ציין גירגנזון ,היה "חסר כל דרמה". השיעור הגבוה ביותר של מיתות מרעב פגע בדיביזיית החי"ר .113כאן ,לפחות, נמצא לגירגנזון הסבר ברור .קצין האפסנאות של הדיביזיה קיצץ את המנות עוד לפני הכיתור ,כדי לאגור אותן -כאמצעי זהירות ,משום שחשש מפני מחסור באספקה בעונת הסתיו הגשומה .כיוון שכך ,האנשים סבלו מתת‑תזונה כבר במחצית השנייה של נובמבר .מאוחר יותר ,אחרי שכמה דיביזיות איבדו את כל האספקה שלהן במהלך הנסיגה ,ריכזה מפקדת הארמיה השישית בידיה את כל האספקה שנותרה, כדי לחלק אותה שווה בשווה .הנה כי כן ,ראיית הנולד של קצין האפסנאות היתה לרועץ לדיביזיה שלו. גירגנזון ,שעשה שבע שנים במחנות עבודה סובייטיים אחרי הכניעה ,המשיך להתעניין בנושא זה גם אחר כך .הוא חלק תמיד ,ובחריפות ,על רעיון "מחלת העקה" 18,הן כבעיה רפואית בפני עצמה ,הן כהסבר למקרי המוות הלא מוסברים הרבים כל כך .אבל מחקרים מאוחרים יותר הראו כי חולדות שנשללה מהן שינה
"!אב ןייטשנמ"
275
במשך שלושה שבועות התפגרו להן 19,ומכאן המסקנה כי גם בני אדם שנשללת מהם שינה "יישרפו" במהירות .השיטה שנקטו הסובייטים ,התקפות לילה ופעילות מתמדת שלא הותירה רגע של מנוחה ,עשתה בלי ספק את שלה ,כפי שמאשר גירגנזון .אבל ההסבר שהוא נותן מקץ כל השנים הללו מורכב יותר .הוא השתכנע כי השילוב של תשישות ,עקה וקור שיבש קשות את חילוף החומרים בגופם של רוב החיילים .מכאן שגם אם היו מקבלים 500קלוריות ביממה ,למשל ,גופם היה מטמיע רק חלק קטן מזה .לכן אפשר לומר שהטקטיקה הסובייטית ,בשילוב עם תנאי מזג האוויר והמחסור במזון ,חוללה תהליך מואץ של גוויעה ברעב ,או לפחות תרמה לקידומו. ‑ מצב קשה של תת תזונה גם מקטין את יכולתו של חולה לגבור על מחלות מידבקות ,כמו דלקת הכבד או דיזנטריה בשלב הראשון של הכיתור ,או מחלות קשות יותר לקראת סופו ,ובייחוד טיפוס הבהרות וטיפוס הבטן .בסטפה לא היו מים לרחצה ,קל וחומר לכביסת הבגדים ,פשוט משום שלא היה די דלק להפשרת שלג וקרח" .אין חדש כאן" ,כתב סגן מהפנצרגרנאדירים של דיביזיית החי"ר הממוכן " 20.29בראש הרשימה נמצאת העובדה שבכל יום אנחנו נעשים נגועים יותר בכינים. הכינים הן כמו הרוסים .אתה הורג אחת ,עשר חדשות תופסות את מקומה" .והכינים אכן נשאו את המגיפות שעשו שמות בניצולי סטלינגרד. ועם זאת ,בראש דאגותיו של הסגל הרפואי עמדה החולשה מחמת מחסור במזון. "אט‑אט מתחילים לוחמינו האמיצים להפוך לשברי כלי" ,כתב עוזר לרופא 21.הוא המשיך ותיאר כריתת רגל בירך שביצע לאור פנס כיס בחפירה ,בלי שום אלחוש. "אתה נעשה אדיש לכל דבר ומסוגל לחשוב רק על אוכל". כשם שהיו החיילים הגרמנים זקוקים לתקווה ,כן היו מלאים בשנאה לאויב הבולשביקי ובשאיפת נקם .במצב שנקרא בפיהם "קדחת הקסל" ,הם חלמו על קורפוס משוריין של הס"ס שיבקיע את הארמיות הסובייטיות הסוגרות עליהם ויחלץ אותם ,וכך יהפוך את הקערה על פיה בניצחון גדול ובלתי‑צפוי .הם היו אלה שעדיין האזינו לנאומיו של גבלס .רבים שמרו על המוראל בשירת המנון הארמיה השישית, "דאס וֹולגָלִיד" ,לנעימה מאת פרנץ לֵהָאר" :עומד לו חייל על גדת הוולגה ,עומד 22 שם על משמר ארץ מולדתו". 23 מחלקת התעמולה המבצעית של חזית הדון ,שנעזרה בקומוניסטים גרמנים, החליטה לנצל את החיבה שהגו הלנדזרים לשירים .היא שידרה ממשאיות הרמקולים שלה שירים ישנים וחביבים ,שבנסיבות ההווה קיבלו נימה אכזרית" :במולדת, במולדת ,מחכה מפגש חמים!" בין הקומוניסטים הגרמנים שסייעו לנקוו"ד היו ולטר אּולּבִריכט (לימים נשיא גרמניה המזרחית) ,המשורר אריך וַיינ ֶרט ,הסופר וילי ּבֵרדֶ ל
276
בוקו'ז לש תדוכלמה
וקומץ שבויים גרמנים -ארבעה קצינים וחייל אחד -שגויסו למאבק נגד הנאצים. הם הדריכו את ה"צעקנים" ,חיילי הצבא האדום שנבחרו לזחול קדימה בשטח ההפקר מול קווי הגרמנים ולצעוק סיסמאות וידיעות חדשותיות בעזרת מגבירי קול .רק מעטים מהם היו דוברי גרמנית ,ורובם נהרגו. פעילותה העיקרית של מחלקת התעמולה היתה הקלטת תוכניות של 20עד 30 דקות על גבי תקליטי גרמופון ,ובהן מוזיקה ,שירה ,זמרה ותעמולה (בייחוד הידיעה על הבקעת חזיתה של הארמיה השמינית האיטלקית) .התוכנית הושמעה באמצעות גרמופון מופעל בקפיץ ורמקולים שהותקנו על משאית או לפעמים נדחפו קדימה על גבי מזחלות שכבל מתמשך מאחוריהן .רוב שידורי התעמולה מסוג זה משכו אליהם מיד אש מרגמות גרמנית ,לפקודת קצינים שחששו פן יקשיבו להם אנשיהם .אבל במהלך דצמבר הלכה ונחלשה תגובה זו ,מחמת המחסור בתחמושת. נעשה שימוש גם בפעלולי קול אחרים ,כמו "תקתוקו החדגוני של שעון" שנקטע בטענה שגרמני אחד נהרג מדי שבע שניות בחזית המזרחית .אז נשמע "קולו החורקני של התועמלן" 24שהכריז" :סטלינגרד ,קבר האחים של צבא היטלר!" ובעקבותיו החלה שוב נעימת הטנגו מבשרת הרעות להתנגן על פני הסטפה הקפואה והריקה. כמנה נוספת לפעלולי הקול ,באה לפעמים צווחתה בולמת הלב של רקטת קטיושה אמיתית ששוגרה מ"עוגב סטלין". העלונים שפיזרו הסובייטים השתפרו פלאים ,משום שעתה כתבו אותם גרמנים. חקירות השבויים שערכה מחלקה 7אישרו כי "המשפיעים ביותר היו אלה שדיברו על הבית ,האישה ,המשפחה והילדים"" 25.החיילים קראו בלהיטות עלונים רוסיים אף על פי שלא האמינו להם" ,הודה שבוי גרמני 26.אחדים "בכו למראה עלון שהציג גופה של חייל גרמני ותינוק בוכה עליה .בצד השני היו חרוזים פשוטים מאת הסופר אריך ויינרט" .השבוי לא ידע כלל כי ויינרט ,שחיבר את השיר "חשֹוב על ילדך!" במיוחד לצורך זה ,נמצא בקרבת מקום ,מסופח למפקדה של חזית הדון. ההצלחה הגדולה ביותר של התעמולה היתה כנראה שכנוע חיילים גרמנים שלא יאונה להם רע כשייפלו בשבי .רבים מקציניהם הסתמכו על הטענה שכניעה אינה באה בחשבון משום שהרוסים יהרגו אותם .עלון אחד הסתיים בהצהרה מאת סטלין ,שהתחילה לשכנע אפילו מפקדים זוטרים כי המדיניות הסובייטית השתנתה: "'אם חיילים וקצינים גרמנים יסגירו את עצמם ,הצבא האדום חייב לקחת אותם בשבי ולחוס על חייהם( '.מתוך פקודה מס' 55מאת הקומיסר העממי לביטחון ,י' 27 סטלין"). הכיתור הראשון של ארמיה גרמנית גדולה ,שנלכדה הרחק מהבית ,נצטוותה להישאר במקומה ולבסוף נזנחה לגורלה ,עורר מטבע הדברים מחלוקת משולהבת במרוצת
"!אב ןייטשנמ"
277
השנים .גרמנים רבים ,אם ממשתתפי הקרב ואם היסטוריונים ,האשימו את פאולוס על שלא הפר פקודה ומיאן לפרוץ החוצה .אבל אם היה אדם שהיה ביכולתו לתת לפאולוס -שנשלל ממנו מידע חיוני -הכוונה בעניין זה ,היה זה מן הסתם מפקדו הישיר ,גנרל‑פלדמרשל אריך פון מנשטיין. 28 "כיצד יכול אדם לשרת שני אדונים?" תהה שטרקר כאשר פסל היטלר את מבצע דונרשלאג ,תוכנית ההבקעה שנועדה לבוא בעקבות מבצע וינטרגוויטר .אבל לצבא הגרמני היה רק אדון אחד .התרפסותם הממושכת של רוב הקצינים הבכירים, מאז ,1933הותירה אותו חסר כבוד וחסר אונים מבחינה פוליטית .למעשה ,האסון וההשפלה של סטלינגרד היו המחיר שנאלץ הצבא לשלם על שנות היוהרה שלו, שנים של יוקרה וזכויות יתר בחסות נציונל‑סוציאליסטית .לא היה ביכולת הקצונה לבחור לה אדונים אחרים ,מלבד בהצטרפות לחוגם של הנינג פון טרסקוב וקלאוס, הרוזן פון שטאופנברג. דיו רבה נשפכה על השאלה אם היתה הפריצה בת‑ביצוע במחצית השנייה של דצמבר ,אבל אפילו מפקדי הפנצר הודו ש"סיכויי הצלחתה של פריצה פחתו משבוע לשבוע" 29.אנשי החי"ר היו מפוכחים עוד יותר מהם" .אנחנו הניצולים" ,כתב הביתה רב"ט אחד" 30,בקושי מסוגלים לעמוד על הרגליים בגלל רעב וחולשה" .ד"ר אלויז בק ערער ,ובצדק ,על ה"אגדה" כאילו "פריצה היתה נוחלת הצלחה" 31.הסובייטים היו "מפילים את החיילים הקפואים למחצה כמו ארנבים" ,כי האנשים החלושים כל כך לא היו מסוגלים לפלס דרך בשלג שעומקו חצי מטר ,עם קרום קרח מעליו ,כשהם נושאים נשק ותחמושת" .כל צעד היה מתיש" ,כתב קצין מטה במפקדת הארמיה השישית" 32.זה היה נראה כמו הברזינה". מכאן שעצם הוויכוח על "פריצה או מגננה" תלוש מן המציאות ,ומסיח את הדעת מהסוגיות האמיתיות .למעשה ,אפשר לחשוד שמנשטיין ,בתבונתו הכבירה ,עמד על כך כבר באותה עת .הוא הפיק מופע ראווה גדול שבמסגרתו שלח את רס"ן אייזמן, קצין המודיעין שלו ,לתוך הקסל ב‑ 19בדצמבר כדי להכין את הארמיה השישית לקראת מבצע דונרשלאג .אבל מנשטיין ידע כבר אז שהיטלר ,אחרי ששב וביטא את החלטתו הנחושה שלא למוש מהוולגה ,לעולם לא יחזור בו. מכל מקום ,חזקה על מנשטיין שהבין באותה עת כי כל ניסיון חילוץ נידון מראש לכישלון .דיביזיות הפנצר של הוט נבלמו בקרב שריון בשריון במישקובה ,באבידות כבדות ,עוד לפני שנכנסו לתמונה הכוחות העיקריים של ארמיית הגווארדיה 2של מלינובסקי .ומנשטיין ,שהקפיד לקבל מידע טוב על ההתפתחויות בתוך הקסל ועל מצב הכוחות ,הבין בלי ספק שאנשיו של פאולוס בשום פנים לא יוכלו לעבור ברגל, קל וחומר תוך כדי לחימה ,מרחק של 70עד 100ק"מ בסערות שלגים ובכפור עז. לא היה שום סיכוי לארמיה השישית ,שנותרו לה פחות מ‑ 70טנקים חסרי דלק
278
בוקו'ז לש תדוכלמה
ותחמושת ,להבקיע דרך ארמיה 57הסובייטית .חשוב מכול ,מנשטיין ידע ב‑19 בדצמבר שמבצע סטורן הקטן -הבקעתן של שלוש ארמיות סובייטיות דרך אגפו שינה את תמונת המצב מעיקרה ,ובאופן בלתי‑הפיך.בפשטות גמורה ,מנשטיין חש כי בעיני ההיסטוריה והצבא הגרמני ,הוא חייב להיראות כמי שעשה כל מאמץ ,גם אם היה משוכנע -בצדק גמור -שסיכויי הארמיה השישית להציל את עצמה פקעו כמעט חודש לפני כן .נקיפות המצפון שאולי פקדו אותו לאחר מעשה נבעו בלי ספק מכך שלנוכח סירובו של היטלר לסגת מהקווקז ,הוא עצמו היה זקוק להישארות הארמיה השישית במקומה ,שכן היא ריתקה סביבה שבע ארמיות סובייטיות .אילו ניסה פאולוס לפרוץ ,מספר הניצולים מבין אנשיו היה כה מועט ,ומצבם היה כה עלוב ,עד שלא היו מביאים שום תועלת למנשטיין בבוא שעת המשבר לכוחותיו שלו.
19
"חג המולד בדרך הגרמנית" הוויכוח בשאלת הפריצה מן הקסל במחצית השנייה של דצמבר התעלם גם מגורם פסיכולוגי מוזר ,אך חשוב .חג המולד קרב ובא ,ושום עוצבה של הוורמאכט לא הרבתה לחשוב עליו יותר מהארמיה השישית הנצורה .המאמצים יוצאי הדופן שהוקדשו לקיום מצוות החג בבונקרים שמתחת לסטפה מלמדים שלא היה שום קוצר רוח לפרוץ החוצה .אין ספק שעייפות מחמת תת‑תזונה ,בשילוב עם חלומות בהקיץ אסקפיסטיים ,עשו את שלהם ,וכנראה תרמה לכך גם מנטליות ה"מבצר" שהיטלר סייע לטיפוחה .אבל כל אלה גם יחד אינם מסבירים במלואה את ההתמקדות הרגשית הכפייתית בהתקרבותו של חג המולד בקרב הלכודים כה הרחק מהבית. ההכנות החלו זמן רב לפני שהתקדמו דיביזיות הפנצר של הוט צפונה אל הנהר מישקובה ,ודומה שהן לא התרופפו כלל בעת שהחיילים התרגשו לשמע שאון הלחימה ההולך וקרב אליהם .כמעט מראשית דצמבר התחילו האנשים לאגור כמויות קטנות של מזון ,לא כהכנה לפריצה על פני השלג אלא לסעודת חג המולד או כמתנות .אחת היחידות של דיביזיית החי"ר 297שחטה סוס משא כדי להכין "נקניקיות בשר סוס" כמתנות חג המולד .זרים חגיגיים עוצבו מעשב הסטפה השחום כתחליף לענפים ירוקי‑עד ,ועצי חג מולד קטנים גולפו מבולי עץ בניסיון נואש 1 לעשות את החג "ממש כמו בבית". הסנטימנטליות הזאת לא היתה נחלת החיילים בלבד .גנרל אדלר פון דניאלס קישט את הבונקר שנחפר למענו זה מקרוב בעץ חג המולד והניח מתחתיו עריסה ובה תצלום של "תינוק הקסל" שלו ,שנולד זמן קצר אחרי הכיתור .במכתב לאשתו הצעירה סיפר על תוכניתו לחגוג את ערב חג המולד "בדרך הגרמנית ,אם כי ברוסיה הרחוקה" 2.אנשי הצבא נעשו בעליל תחליף למשפחה" .כל אחד ביקש להעניק מעט שמחה לחברו" ,כתב אחרי ביקור בבונקרים של אנשיו" .היה זה מרומם רוח באמת ובתמים ,לחוש את אחוות הלוחמים האמיתית הזאת בקו החזית" .כרזה שנתלתה לכבוד החג בישרה על "אחוות לוחמים בדם ובברזל" ,שאמנם התאימה היטב לנסיבות ,אבל לא הלמה בדיוק את מסר ה"שלום עלי אדמות" של חג המולד. 279
280
בוקו'ז לש תדוכלמה
מי שבהחלט לא החמיץ את המסר היה קורט רויבר ,הרופא מדיביזיית הפנצר .16רויבר בן ה‑ ,36שהיה תיאולוג וידיד של אלברט שווייצר ,היה גם צייר חובב מחונן .הוא הפך את הבונקר שלו בסטפה מצפון‑מערב לסטלינגרד לסטודיו לציור, והתחיל לצייר תמונה על גבה של מפת שלל סובייטית -יריעת הנייר הגדולה היחידה שהצליח למצוא .יצירתו ,התלויה היום בכנסייה על שם הקייזר וילהלם בברלין ,נקראת "המדונה של המבצר" :אם מחבקת את ילדּה ומגוננת עליו ,כמעט כמו ברחם ,ולצדה מילותיו של יוחנן בעל הבשורה" :אור ,חיים ,אהבה" .אחרי שהשלים את הציור ,תלה אותו רויבר על קיר הבונקר .כל הנכנסים נעצרו ולטשו עיניים .רבים פרצו בבכי .רויבר חש מבוכה קלה -שום אמן לא הצטנע יותר ממנו ביחס לכישרונו -על שהבונקר שלו נעשה מקדש‑מעט. אין לפקפק כלל ברוח הנדיבות האמיתית והספונטנית ששררה בחג המולד ההוא. סגן אחד נתן לאנשיו ,כמתנות חג ,את הסיגריות האחרונות שלו ,נייר כתיבה ולחם. "לי עצמי לא היה מאומה" ,כתב הביתה" ,ועדיין היה זה אחד מחגי המולד היפים ביותר שידעתי ,ולעולם לא אשכח אותו" .אנשים נתנו כשי לא רק את הקצבת הסיגריות שלהם ,אלא אפילו לחם שהיה נחוץ להם עד ייאוש .אחרים גילפו בעמל מדפים לציוד ,איש‑איש לחברו. בערב חג המולד נתן המג"ד הפסנתרן של רויבר את בקבוק יין הנתזים האחרון שלו לחיילים במרפאה ,אך מיד אחרי שמולאו כל הספלים ,התפוצצו ארבע פצצות בחוץ .כולם השתטחו ארצה ,וכל היין נשפך .קצין הרפואה חטף את תיק העזרה הראשונה שלו ויצא בריצה מהבונקר לבדוק את מצב הנפגעים -הרוג ושלושה פצועים .רגע לפני כן ,ההרוג שר את מזמור חג המולד "מה רבה העליצות" 3.שלא במפתיע ,התקרית שמה קץ לחגיגה .ובלאו הכי ,דיביזיית הפנצר 16ודיביזיית החי"ר הממוכן 60מצאו את עצמן תחת התקפה בקנה מידה מלא בשעות המוקדמות של בוקר חג המולד. השיר המסורתי שהיה האהוב ביותר על החיילים באותו ערב היה "לילה דומם, לילה קדוש" ,שאותו זימרו החיילים "בקולות צרודים" 4בבונקרים ,לאור בדלי הנרות שאגרו .נשמעו התייפחויות חנוקות רבות כשחשבו האנשים על משפחותיהם בבית .גנרל קרל שטרקר היה נרגש בעליל כשסייר בעמדות הקו הקדמי" .זה היה 'לילה דומם' בלב סערת המלחמה ...חג מולד שהראה את אחוותם האמיתית של החיילים" 5.החיילים שמחו על ביקוריהם של קצינים בכירים ,משום שנלוו אליהם הטבות .מש"ק מדיביזיית פנצר סיפר כי "מפקד הדיביזיה נתן לנו לגימה מהבקבוק 6 שלו וטבלת שוקולד". במקומות שלא הותקפו הצטופפו חיילים בבונקר שהיה בו מכשיר אלחוט כדי להאזין לשידור חג המולד של תחנת הרדיו הרשמית ,גרוסדויטשה רּונדפּונק.
"תינמרגה ךרדב דלומה גח"
281
לתדהמתם הרבה ,הם שמעו קול מכריז" :כאן סטלינגרד!" ולאחריו שירת מקהלה של "לילה דומם ,לילה קדוש" ,לכאורה בחזית הוולגה .כמה אנשים ראו את ההונאה כמחויבת המציאות ,אחרים התכעסו עד עמקי נשמתם .הם חשו שהיתה זו הערמה על משפחותיהם ועל העם הגרמני כולו .גבלס כבר הצהיר שיהיה זה "חג מולד גרמני" ,הגדרה שנועדה להביע את רעיונות החובה והצנע ,ואולי כבר להכין את האומה לחדשות על הטרגדיה בסטלינגרד. בבוקר חג המולד 25 ,בדצמבר ,בשעה ,07:00נרשם ביומן המבצעים של הארמיה השישית" :שום טיסות אספקה לא הגיעו ב‑ 48השעות האחרונות [לא לגמרי מדויק]. האספקה והדלק מתקרבים לסוף" 7.בשעה מאוחרת יותר באותו יום שלח פאולוס מברק אזהרה לקבוצת הארמיות דון ,בבקשה להעבירו אל גנרל קורט צייצלר" :אם לא נקבל אספקה בקצב מוגבר בימים הקרובים ,עלינו לצפות לעלייה גדולה בשיעור 8 מקרי המוות מחמת תשישות". היה ברור למפקדת הארמיה השישית שסערות השלגים של היום הקודם מנעו כל אפשרות טיסה ,אבל לא נמסר לה שהטנקים של וסילי בדנוב הסתערו על שדה התעופה בטצינסקאיה בבוקר הקודם .המפקדה של מנשטיין אפילו לא העבירה את הידיעה על פתיחתה של התקפת‑נגד סובייטית בארבע ארמיות נגד דיביזיות הפנצר של הוט על הנהר מישקובה .כשהגיעו סוף‑סוף 108טונות של אספקה ב‑26 בדצמבר ,גילתה מפקדת הארמיה השישית שהיא קיבלה עשר טונות של ממתקים לחג המולד ,אבל אף לא טיפת דלק אחת. רוב האנשים ,אם ניתנה להם ההזדמנות ,התיישבו לכתוב הביתה לרגל חג המולד, ונתנו במכתביהם ביטוי לגעגועיהם" .בלב‑לבנו ,כולנו ממשיכים לקוות שהכול ישתנה" ,כתב רופא מדיביזיית החי"ר 9.44הוא דיבר בשם רבים ,אבל מפקד הארמיה השישית ,שהיה לו מידע טוב יותר ,לא היה אחד מהם" .מטבע הדברים ,חג המולד לא היה עליז מאוד" ,כתב פאולוס לאשתו כמה ימים אחר כך" 10.ברגעים כאלה, מוטב להימנע מחגיגות ...דומני שאין לצפות ליותר מדי מן המזל". אין להתפלא על כך שהניגוד בין מכתביהם של גרמנים ורוסים הביתה בתקופת חג המולד נעשו בולטים עוד יותר מהרגיל .אם מכתביהם של הגרמנים נטו לסנטימנטליות ,והיו מלאים בגעגועים לבית ולמשפחה ,מכתבי הרוסים שנשתמרו מביעים ,בהיגיון חסר מעצורים ,את הרעיון שהמולדת קודמת לכול" .יקירתי!" כתב חייל לאשתו בערב חג המולד" 11.אנחנו הודפים את הנחשים אחורה כלעומת שבאו .התקדמותנו המוצלחת מקרבת את מועד פגישתנו הבאה"" .שלום מריה", כתב חייל בשם קוליה" 12.אנחנו נלחמים כבר שלושה חודשים בהגנה על [נמחק על ידי הצנזורה] היפה .התחלנו ללחוץ על האויב בחוזקה .עכשיו הקפנו את הגרמנים.
282
בוקו'ז לש תדוכלמה
בכל שבוע נופלים כמה אלפים בשבי ,וכמה אלפים מושמדים בשדה הקרב .נשארו רק חיילי הס"ס העקשנים ביותר .הם התבצרו בבונקרים ויורים מתוכם .עכשיו אני הולך לפוצץ אחד מהבונקרים האלה .היי שלום .קוליה". ביום חג המולד צנחה הטמפרטורה ל‑ 25מעלות מתחת לאפס .המים במכתשי הפגזים ,עמוקים ככל שהיו ,קפאו כליל .תלוליות שלג הסתירו במידה רבה את עליבות החיים בבלקות .קציני דת ניהלו מיסות או טקסי קומוניה בשדות המושלגים, בליווי קולות הטפיחה והחבטה של יריעות ברזנט ובדי אוהלים מתנופפים ברוח, והאנשים ישבו בחצי גורן עגולה סביב מזבח מאולתר .בכמה מקרים התערבב צידוק אידיאולוגי בנחמה הרוחנית ,כאשר הודגשו הניגודים בין גרמניה הנוצרית לבין ברית המועצות הכופרת. אפילו בתוך הקסל ,לא תמיד שיקף חג המולד את הרוח המסורתית" ,רצון טוב לכל אדם" .ד"ר אוטו רנולדי ,קצין הרפואה הראשי של הארמיה השישית ,אסר על פינוי אווירי של קורבנות כוויות כפור ,בנימוק שייתכן כי היו אלה פגיעות עצמיות במטרה להשתמט מקרבות .וגרוע מכול ,שום מזון ,מלבד קצת דגן רקוב מהממגורה של סטלינגרד ,לא ניתן ל‑ 3,500השבויים הסובייטים במחנות וורופונובו וגומרק, משום שהם לא הוכללו במצבות חלוקת המזון .פשע המלחמה הזה ,הביורוקרטי בחלקו ,גרר שיעור תמותה של 20ביום עד חג המולד ,ובתוך זמן קצר אחר כך המריא פלאים .קצין האפסנאות האחראי להאכלתם טען שהסיבה היתה טיפוס הבהרות ,אך כששאל אותו קצין ממפקדת הארמיה השישית אם היו מקרי מוות מחמת תת‑תזונה ,הוא התחמק מתשובה" .אחרי רגע של מחשבה הוא הכחיש זאת", כתב הקצין" 13.ירדתי לסוף דעתו .בקרב חיילינו שלנו התחלנו לראות דברים דומים" .אבל מתיחת גזירה שווה בין גורלם לבין גורל החיילים הגרמנים היתה התחמקות גרועה יותר .לשבויים לא היתה ברירה -הם לא יכלו להיכנע .אפילו כשפנו שבויים נואשים לקניבליות ,לא נעשה דבר לשיפור תנאיהם ,משום שהדבר היה מחייב "הוצאת מזון מפי חיילים גרמנים". ליל חג המולד היה "לילה יפהפה זרּוע כוכבים" ,והטמפרטורה צללה עוד מטה. אבל הלחימה נמשכה למחרת בבוקר בגזרה הצפונית‑מזרחית של הקסל ,שעליה הגנו דיביזיית הפנצר 16ודיביזיית החי"ר הממוכן " .60כך נשלחו תריסר מיחידותינו", דיווח קצין הדת של דיביזיה " 14,60להתקפת נגד ברוח מקפיאה וב‑ 36מעלות מתחת לאפס" .למרות התנאים הנוראים והמחסור בתחמושת ,הצליחו שתי הדיביזיות להשמיד כ‑ 70טנקים. באותו בוקר של 26בדצמבר שלח פאולוס עוד מברק למנשטיין ,שנפתח כך: "אבידות עקובות מדם ,קור ואספקה לא נאותה הקטינו את המצבה הלוחמת של הדיביזיות לרמה חמורה" 15.הוא הזהיר שאם ימשכו הסובייטים בחזרה את כוחותיהם
"תינמרגה ךרדב דלומה גח"
283
הנלחמים נגד הדיביזיות של הוט ,ויערכו אותם מול הארמיה השישית" ,לא יהיה אפשר לעמוד בפניהם לאורך זמן". ‑ והנה צצה הזדמנות בלתי‑צפויה .גנרל האנס ולנטין הובה ,מפקד הקורפוס המשוריין ,XIVקיבל פקודה לטוס מהקסל ב‑ 28בדצמבר למפקדתו של מנשטיין בנובוצ'רקסק .משם ייקח אותו מטוס לפרוסיה המזרחית ,כדי לקבל את עיטור החרבות לצלב האבירים שלו עם עלי אלון מידי הפיהרר בכבודו ובעצמו .פאולוס הורה לשמידט לתת לו את "כל המסמכים הדרושים" 16בכל עניין ועניין ,מרמת הדלק עד למחסור בציוד רפואי .תקוותיהם של הגנרלים וקציני המטה ניעורו מחדש לשמע הידיעה על ביקורו הצפוי ברסטנבורג .הובה הגידם ,איש צבא ותיק ובוטה, היה אחד הגנרלים המעטים שהיטלר רחש להם כבוד .הם עדיין לא יכלו להאמין 17 "שהיטלר ינטוש את הארמיה השישית". בלי ספק שכנע היטלר את עצמו שהוא עושה הכול להצלת הארמיה השישית, אבל אחיזתו במציאות לא השתפרה .באותו יום שלחה מפקדתו מברק לקבוצת הארמיות דון והבטיחה כי למרות מצב התובלה הגרוע ,היא תתוגבר ב" 372טנקים ותותחי סער" 18.מנשטיין ידע שזו ראייה מהרהורי הלב. בינתיים ,בעיר סטלינגרד ,היו שרידי הדיביזיות של זיידליץ במגננה .היה עליהן לחסוך בתחמושת כדי להדוף התקפות .הן מצאו מחסות עמוקים במרתפים ובבונקרים ,למען החמימות ולא רק למגן מפני הארטילריה הסובייטית" .שם יושבים הם ,כמו פראים שעירים במערות של תקופת האבן" ,כתב גרוסמן" ,זוללים בשר סוס בעשן ובאפלולית ,בין חורבותיה של העיר היפהפייה שהרסו". הביטוי "פעילות חזקה של כוחות סער של האויב" מופיע לעתים תכופות ביומן המבצעים של הארמיה השישית .האנס אּורּבָן בן ה‑ ,28לשעבר סמל משטרה בדרמשטדט ששירת בדיביזיית החי"ר 389של ֵהסֶה ,העלה על הכתב לימים דוח מפורט על הלחימה הזו בחלק הצפוני של סטלינגרד לקראת סוף דצמבר. האויב נהג לתקוף עם שחר ועם שקיעה ,אחרי הכנה כבדה של ארטילריה ומרגמות .אם תפס מידינו שני בונקרים או שלושה ,ניסינו לחזור ולהשתלט עליהם לאחר מכן .ב‑ 30בדצמבר ,אחרי הרבה התקפות כאלה, קיבלתי פקודה לצאת קדימה עם הכיתה המסייעת שלי .תשעת אנשַי החמושים במקלעים הצליחו לעמוד בפני ההתקפה הבאה של כ‑ 300איש מספרטקובקה 20 .אנשי החי"ר שנותרו בגזרה זו היו כה תשושים מכל ההתקפות האלה ,עד שלא יכלו להושיט עזרה מרובה .רובם היו מוכנים לנטוש את עמדותיהם .היו לי שני מקלעים ,אבל בלי שדה אש .האויב ניצל
284
בוקו'ז לש תדוכלמה
היטב את תוואי השטח ואת ההריסות .נאלצנו להניח לרוסים להתקרב עד 20מטרים לפני שפתחנו באש מהירה .לפחות 22הרוגים נשארו לפני עמדותינו .הרוסים שנותרו בחיים ניסו להבריח אותנו החוצה ברימונים. הרוסים תקפו שוב באותה גזרה עם אור ראשון בבוקר 1בינואר ,בשלוש פלוגות .קשה להעריך בדיוק ,כי הם ירו מבורות בקרקע ,מאחורי קירות שקרסו או מתוך גלי הריסות .לכדנו אותם באש צולבת משני המקלעים, והם ספגו אבידות כבדות .רגם אחד נפגע ,ואף על פי שלא התאמנתי מעולם בנשק זה ,עלה בידינו להשתמש בתחמושת שלנו נגדם .אחרי שהכול נגמר, היינו כה חלשים ורצוצים ,וכה רבים היו ההרוגים ששכבו מסביב בשטח 19 הפתוח ,קפואים לגמרי ,עד שלא יכולנו אפילו לקבור את חברינו לנשק.
פאולוס ,בניגוד חריף למברקים הפסימיים עד מאוד שלו לקבוצת הארמיות דון ולמכתבו לאשתו ,חתם על מסר מרומם רוח לארמיה השישית לרגל ראש השנה: "רצוננו לנצח לא נשבר ,והשנה החדשה תביא בלי ספק לשחרורנו! איני יכול לומר עדיין מתי יהיה הדבר .אבל הפיהרר לא חזר בו מעולם מהבטחותיו ,והפעם הזו לא 20 תהיה שונה". הודות להתעקשותו של היטלר בעניין אזורי הזמן ,השנה החדשה הגיעה לסובייטים שעתיים לפני בואה אל הגרמנים .ה"דֹוּפֶלקנֹוּפף" ,משחק הקלפים שניהל 21 גנרל אלכסנדר אדלר פון דניאלס ,נקטע בעשר בלילה על ידי "מופע זיקוקין אדיר" ששיגרו צריהם הסובייטים כ"ברכת ראש השנה". נראה שמצב רוחו של דניאלס היה טוב באותה עת .הוא הועלה זה עתה לדרגת גנרל‑לויטננט וקיבל את עיטור צלב האבירים .ואחר כך ,כשי לראש השנה מאת פאולוס ,קיבל במפתיע בקבוק של "שמּפּוס" וֶו‑קלִיקֹו .אפשר כמעט לחשוב שמחשבותיהם של אחדים מהגנרלים בסטלינגרד היו נתונות להעלאות ולקידומים, יותר מאשר לגורלה של הארמיה השישית. כשהגיעה שעת חצות לגרמנים ,הם ירו רק פגזי זיקוקין .אסור היה לבזבז פגזי חנ"ם. הבקבוקים האחרונים שנותרו לפליטה בקסל נפתחו בברכת ּפרֹוז ִיט נֹוי ָאהר! בדיביזיות הסובייטיות ,לעומת זאת ,לא היו הגבלות על תחמושת או על אלכוהול" .חגיגת ראש השנה היתה טובה" ,כתב הנחת ויקטור ּבָרסֹוב" 22.שתיתי 250גרם וודקה .האוכל היה לא רע .בבוקר ,כדי למנוע כאב ראש ,שתיתי עוד 200גרם". חיילים גרמנים ניסו להקל ראש במר גורלם ,במחשבה שהכול ישתנה לטובה עם צאת השנה הקודמת" .הורי היקרים ,אני בסדר גמור" ,כתב אחד החיילים" 23.לצערי, אני חייב שוב לעלות לתורנות שמירה הלילה .אני מקווה שבשנת 1943החדשה הזאת לא אצטרך להתגבר על אכזבות רבות כמו ב‑."1942
"תינמרגה ךרדב דלומה גח"
285
אופטימיות כמעט כפייתית התעוררה בעקבות המסר ששלח היטלר לפאולוס ולארמיה השישית לרגל השנה החדשה .רק ספקנים מושבעים הבחינו שבנוסח הדברים לא היתה שום הבטחה ממשית" .בשם העם הגרמני כולו ,אני שולח לך ולארמיה האמיצה שלך איחולים מקרב לב לשנה החדשה .ידוע לי מה קשה מצבכם המסוכן .עמידת הגבורה של אנשיך מעוררת בי רגשי כבוד נעלים מאין כמוהם. אך אתה וחייליך צריכים להיכנס לשנה החדשה בביטחון בלתי‑מעורער שאני וכל הוורמאכט הגרמני נעשה כל מה שביכולתנו כדי להושיע את מגיני סטלינגרד, ועמידתכם האיתנה תהיה לחלק המפואר ביותר שבמעללי ההיסטוריה של צבאות 24 גרמניה .אדולף היטלר". 25 "מיין פיהרר!" השיב פאולוס מיד" .המסר מלא הביטחון שלך לרגל ראש השנה התקבל כאן בהתלהבות רבה .אנו נצדיק את אמונך .היה סמוך ובטוח שאנו - מהוותיק בגנרלים עד הצעיר בגרנאדירים -נחזיק מעמד ,חדורים בכוח רצון קנאי, ונתרום את שלנו לניצחון הסופי .פאולוס" .מכתבי ראש השנה ששלחו חיילים רבים מהקסל שיקפו הלוך רוח חדש של החלטיות" .איננו מניחים לרוחנו ליפול ,ותחת זאת אנו מאמינים למילתו של הפיהרר" ,כתב סרן אחד" 26.אנחנו שומרים על אמון 27 איתן בפיהרר ,שיישאר בלתי‑מעורער עד לניצחון הסופי" ,כתב אחד המש"קים. "הפיהרר יודע על דאגותינו ועל צרכינו" ,כתב חייל" 28,והוא ינסה תמיד -בזאת אני בטוח -לעזור לנו מהר ככל האפשר" .אפילו גנרל קרל שטרקר הספקן נסחף בהלוך הרוח הזה" .תקווה חדשה צומחת" ,כתב" 29,ויש איזו אופטימיות ביחס להווה ולעתיד הקרוב". פאולוס ,לעומת זאת ,היה מודאג באותה עת מחמת ההצלחה הגוברת של התעמולה הסובייטית .מחלקה 7במפקדת חזית הדון ,האחראית ל"תעמולה מבצעית" ,זיהתה את דיביזיית החי"ר 44האוסטרית ואת דיביזיית החי"ר 376של גנרל אדלר פון דניאלס כעוצבות שלמולן עליה לרכז את מאמציה. מוקדם בבוקר 3בינואר ביקר פאולוס בדיביזיה " ,44עקב שידורי רדיו מפי שבויים מדיביזיית החי"ר 30."44הם דיברו על מחסורים במזון ובתחמושת ועל אבידות כבדות" .מפקד הארמיה" ,נאמר בדוח הארמיה השישית" ,ביקש להתרות מפני התוצאות של האזנה לשידורים כאלה .כל חייל שיעשה זאת חייב לדעת ששמו ייוודע ,והוא צפוי להעמדה לפני בית דין צבאי" .במהלך פגישתו של פאולוס עם גנרל היינריך‑אנטון דֵּבֹוי ,מפקד הדיביזיה ,אירעה עוד "התקפה כבדה עם שריון". למחרת בבוקר ביקר פאולוס אצל המפקד הרומני ב"אזור המבצר" ,שחייליו סבלו מפגיעות קשות של כוויות כפור מחמת המחסור בביגוד" ,מעל הכול נעליים כבדות, מכנסיים וגרביים" .מספר העריקות הגואה הביא את פאולוס לכלל מסקנה ש"יש צורך בתעמולת נגד לסתירת העלונים הרוסיים הכתובים ברומנית".
286
בוקו'ז לש תדוכלמה
הגדודים והפלוגות נחלשו עד כדי כך שלא היו ראויים עוד לשמות אלה .מתוך 150אלף ויותר חיילים בקסל ,פחות מחמישית היו חיילים קרביים .בפלוגות רבות נותרו רק תריסר אנשים כשירים לפעולה .לכן מוזגו עוד ועוד רסיסי יחידות והפכו לקבוצות קרב .הפנצרגרנאדירים שנותרו לפליטה מפלוגתו של רב‑סמל ואלראווה 31 מצאו את עצמם מעורבבים ב"פלוגות של הלופטוואפה ומחלקות של קוזקים" ונשלחו להגן על מתחם ליד קרפובקה .היתה זו משימת ביש .די היה במבט במפה כדי לראות שה"חוטם" בפינתו הדרומית‑מערבית של הקסל יהיה היעד הראשון של הסובייטים ,כשיעלה רצון מלפניהם לחסל את הארמיה השישית. בתחילת השנה היו כמה ימים של מזג אוויר נוח יחסית ורטוב .החיילים הסובייטים תיעבו את ההפשרה" .מזג האוויר בסטלינגרד לא מוצא חן בעיני" ,כתב הנחת ברסוב" 32.הוא משתנה לעתים תכופות ,ובגלל זה הרובים שלנו מחלידים. כשנעשה חם יותר ,מתחיל לרדת שלג .הכול מתמלא לחות .הוָלֶנקִי [ערדלי שלג עשויים לבד] סופגים מים ואין לנו הרבה הזדמנויות לייבש דברים" .הוא וחבריו שמחו בלי ספק ב‑ 5בינואר ,כשהטמפרטורה ירדה ל‑ 35מעלות מתחת לאפס. הכוחות הסובייטיים פיתחו טקטיקה מחושבת לניצול עדיפותם בציוד חורפי. "הרוסים התחילו לבצע התקפות גישוש" ,כתב קצין קישור של הלופטוואפה" 33.אם הם פורצים את הקו ,איש מאנשינו אינו מסוגל לחפור עמדות אש חדשות .האנשים כה חלשים גופנית בגלל המחסור במזון ,והאדמה הקפואה מוצקה כמו אבן" .בלי מחסה בסטפה החשופה ,היה צפוי שעוד רבים ימותו .ב‑ 6בינואר הבריק פאולוס 34 לגנרל צייצלר" :הארמיה רעבה וקפואה ,בלי תחמושת ובלי יכולת להניע טנקים". באותו יום העניק היטלר לשמידט את צלב האבירים של מסדר צלב הברזל. עכשיו ,משנחרץ גורלה של הארמיה השישית ,הובאו עיתונאים סובייטים למפקדת חזית הדון בזָבִָריקִינֹו .משלחת של סופרים סובייטים שוגרה מעיר הבירה לביקור בדיביזיית הרובאים ,173שגויסה ברובע ִקי ֶיבסקִי במוסקבה ,והיו בה אינטלקטואלים רבים" .ממוצב הפיקוד של ארמיה 65צפו הסופרים ונדה וָסִילי ֶיבסקָאי ָה ואלכסנדר קֹורנִי ֵיצ'ּוק" בהתקפת הדיביזיה על ָקזָחִי קּורג ָן ,תל קבורה טטרי בצפון‑מערב 35 הקסל. עוד לפני ניפוצו של ניסיון החילוץ של הוט על הנהר מישקובה דרש סטלין בתקיפות מהגנרלים שלו תוכניות לחיסול הארמיה השישית .בבוקר 19בדצמבר טלפן אל גנרל ניקולאי וורונוב ,נציג הסטבקה שפיקח על מבצע סטורן הקטן, והורה לו לעבור אל מפקדת חזית הדון .וורונוב השתכן בקרבת המגורים של קציני מטהו של רוקוסובסקי ,שהיו פזורים בשני הכפרים השכנים זבריקינו ומֶדבֶדי ֵיבֹו, עם בית לכל גנרל ולכל אגף מטה -בית איכרים הקרוי אִיזּבָה ,בעל צורת מחומש
"תינמרגה ךרדב דלומה גח"
287
עם מחיצה באמצע .מכוניות מטה ויליס אמריקאיות ,נושאות סמלים סובייטיים, התרוצצו בדרכי העפר המחורצות והקפואות כשיצאו הגנרלים לסיורי ביקורת לדרבון מפקדים מקומיים. וורונוב כינס במהירות צוות תכנון לבדיקת דרכי הפעולה האפשריות .למרות התעקשותו של סטלין לקבל את התוצאות בתוך יומיים ,היה מנוי וגמור עמו לצפות בשטח במו עיניו .ביקורו במפקדתה של ארמיה 57התרחש ביום בהיר .הוא הבחין במבנה של מטוסי תובלה יונקרס שחלפו ממעל ברום 9,000רגל בלי ליווי של מטוסי קרב .סוללות הנ"מ הסובייטיות שהיו מרוכזות באזור פתחו באש מאוחר מדי; גם מטוסי הקרב הסובייטיים לא הגיעו בעוד מועד ליירט אותם .אפילו יונקרס אחד לא הופל .וורונוב התכעס עוד יותר כשהבחין מה דל היה התיאום בין התצפיתנים על הקרקע ,סוללות הנ"מ וטייסות הקרב .הוא הפיל אימה על הגנרל‑מיור האחראי לפעילות נ"מ ,והלה נחלץ לפעולה תזזיתית. בשובו לזבריקינו ,בדק וורונוב שוב את המספרים .ההתנגדות העזה שגילו הגרמנים בתחילת דצמבר לא שכנעה את אל"ם ו"י וינוגרדוב ,קצין המודיעין הראשי של חזית הדון ,שעליו לשנות במידה ניכרת את אומדן מספרם של החיילים הלכודים בקסל .כשהתבקש לדייק ,העמיד את המניין על 86אלף .הערכה זו היתה עתידה להביך את מודיעין הצבא האדום ,בייחוד אחרי שהתחילו יריביהם בנקוו"ד להעיר הערות עוקצניות. ‑ טיוטת התוכנית למבצע קֹולצֹו ("טבעת") היתה מוכנה לבסוף ב 27בדצמבר, ונשלחה במטוס למוסקבה .למחרת נצטווה וורונוב לשכתב אותה .סטלין דרש שהשלב הראשון של ההתקפה ,שהתמקד בבליטת קרפובקה‑מרינובקה בדרום‑מערב הקסל ,תשוגר מצפון‑מערב ותתואם עם מבצע אחר בפינה הנגדית של הקסל ,שנועד לנתק את אזור בתי החרושת של סטלינגרד ואת הפרברים הצפוניים של העיר. בישיבת ועדת ההגנה הלאומית ציין סטלין שיש ליישב את היריבות בין גנרל אנדריי יריומנקו ,מפקד חזית סטלינגרד ,לבין גנרל קונסטנטין רוקוסובסקי ,מפקד חזית הדון ,בטרם ייפתח מבצע קולצו" .על מי נטיל את האחריות לחיסולו הסופי של האויב?" שאל 36.מישהו נקב בשמו של רוקוסובסקי .סטלין ביקש לשמוע את דעתו של ז'וקוב. "יריומנקו ייפגע קשות" ,העיר ז'וקוב. "אנחנו לא תלמידות תיכון" ,החזיר לו סטלין" .אנחנו בולשביקים ועלינו לתת את הפיקוד למנהיגים ראויים" .לא נותר לז'וקוב אלא למסור ליריומנקו את הבשורה הלא משמחת. רוקוסובסקי ,המפקד העליון האחראי להנחתת מכת החסד על הארמיה השישית, קיבל תחת פיקודו 47דיביזיות 5,610 ,תותחי שדה ומרגמות כבדות ו‑ 169טנקים.
288
בוקו'ז לש תדוכלמה
כסיוע לכוח זה של 218אלף איש הוקצו 300מטוסים .אבל קוצר רוחו של סטלין גבר עליו שוב ,ממש בעת שתכנן מהלומה נגד הארמיה השנייה ההונגרית .הוא התפוצץ מזעם כשנמסר לו שקשיי תובלה מאטים את הזרמת התגבורות ,האספקה והתחמושת .וורונוב דרש עוד דחייה של ארבעה ימים .סטלין הגיב בלעג מר" .אתה תשב בחיבוק ידיים עד שהגרמנים ייקחו בשבי אותך ואת רוקוסובסקי!" 37אך על אפו ועל חמתו ,הוא הסכים לתאריך החדש 10 -בינואר. מחוץ לקסל תהו קצינים גרמנים מה עומד להתרחש .גנרל מרטין פייביג ,מפקד הקורפוס האווירי ,VIIIשאל את עצמו אחרי שיחה ממושכת עם ריכטהופן" :מדוע אין הרוסים מועכים את הקסל כמו פרי בשל?" 38ההשתהות הפתיעה גם קצינים בצבא האדום ,שביקשו לדעת כמה זמן עוד יחכו לקבלת פקודות ההתקפה .אלא שוורונוב קיבל עוד שיחה טלפונית ממוסקבה; עכשיו נאמר לו שעליו להכין אולטימטום לארמיה השישית. באותו שבוע ראשון של ינואר ניסח וורונוב טיוטה של מסר אישי לפאולוס. היה צורך בשיחות טלפון מרובות עם מוסקבה ,שכן סטלין שב ותיקן את הנוסח. אחרי שאושר סוף‑סוף ,תרגמו אותו במפקדת חזית הדון "גרמנים אנטי‑פשיסטים מהקבוצה בראשות ולטר אולבריכט" 39.בינתיים החלו נציגי הנקוו"ד ואל"ם וינוגרדוב ממודיעין הצבא האדום ,בהפגנה נוספת של היריבות הרגילה ביניהם, לחפש קצינים מתאימים להגשת האולטימטום .בסופו של דבר הושגה פשרה .ב‑7 בינואר לפנות ערב הוחלט כי רס"ן אלכסנדר מיכאילוביץ' סמִיסלֹוב מהמודיעין הצבאי וסרן ניקולאי דמיטרייביץ' דיאטלנקו מהנקוו"ד יישלחו יחד .וינוגרדוב ראיין * את דיאטלנקו ,והציג לו שאלה פתאומית :האם אתה חֹוחֹול?" "לא ,חבר פולקובניק" ,השיב דיאטלנקו בפנים נוקשות" .אני אוקראיני". "אז אתה בדיוק כמו רוסי" ,צחק וינוגרדוב" .כל הכבוד .אתה נציג מתאים של הצבא האדום לפגישה עם הפשיסטים". מלִינ ִין ,ראש המטה, לאחר מכן קיבלו סמיסלוב ודיאטלנקו תדריך מגנרל ָ ומוורונוב בכבודו ובעצמו .שני הגנרלים שאלו שוב ושוב אם השליחים מבינים היטב את ההוראות ממוסקבה -היה אפשר לחשוב שסטלין מציץ מעבר לכתפיהם. למעשה ,לשום איש לא היה מושג ברור על הכללים והגינונים של שיגור קצינים תחת דגל הפסקת אש .דיאטלנקו הודה שאת הידע היחיד שלו קיבל מהמחזה "פלדמרשל קוטוזוב" מאת סֹולֹוביֹוב. *
"חוחול" פירושו ציצית שיער; המילה מתייחסת לסגנון התספורת שהיה נהוג בקרב קוזקים אוקראינים, ושימשה ככינוי גנאי בפי הרוסים לאוקראינים בכלל.
"תינמרגה ךרדב דלומה גח"
289
"ובכן ,בחורים" ,אמר וורונוב" ,האם תמלאו את משימתכם?" "מלא נמלא ,חבר גנרל‑פולקובניק!" קראו שניהם פה אחד. מלינין שלח את שני הקצינים אל קצין האפסנאות הראשי של החזית כדי לצייד אותם במדים המהודרים ביותר שבנמצא .היה צורך להרשים את הגרמנים .האפסנאי הבטיח להלביש אותם "כמו חתנים" וקרץ בעינו "כמו קוסם" אל שני השליחים. בגיבויו של וורונוב ,הוא הורה לשלישיהם של כל הגנרלים במפקדה להתייצב למסדר לפניו .שם ציווה עליהם להתפשט ,כדי שיוכלו דיאטלנקו וסמיסלוב למדוד את מדיהם ואת נעליהם .כעבור שעה קלה מצאו השניים את עצמם במכונית מטה ויליס עם אל"ם וינוגרדוב .מחוז חפצם ,נאמר להם ,הוא תחנת קוטלובן ,בגזרתה של ארמיה .24 הכוחות הסובייטיים באזור זה קיבלו פקודה להפסיק את הירי עם אור אחרון .אחר כך ,במשך כל הלילה ,שידרו רמקולי הצבא האדום שדר שהכינו האנטי‑פשיסטים של אולבריכט ,להודיע לגרמנים שעליהם לצפות לשליחי הפסקת אש .עם שחר ב‑ 8בינואר נפסקה האש בצד הגרמני .סמיסלוב ודיאטלנקו קיבלו לעזרה רב"ט גבה קומה ,מצויד בדגל לבן ובחצוצרה תלת‑צלילית" .היה שקט יוצא דופן במישור המושלג" כשהתקדמו השלושה ממש עד לחפירות הקדמיות .הרב"ט תקע בחצוצרה: "הקשב! הקשב! הקשיבו כולכם!" הם התקדמו עוד כ‑ 100מטרים ,ואז נפתחה אש. השלושה נאלצו לצלול למחסה מאחורי סוללת שלג נמוכה שהכינו קבוצות סיור סובייטיות לתצפיות לילה .מדי "החתנים" לא נראו עתה כה מהודרים; הם גם לא סיפקו הגנה מרובה מפני הקור העז. כשדעכה האש קמו סמיסלוב ודיאטלנקו על רגליהם והמשיכו להתקדם בחשש. הרב"ט קם גם הוא ,נופף בדגל ותקע בחצוצרה .הגרמנים פתחו שוב באש ,אם כי לא כיוונו אותה במישרין לעברם .היה גלוי שהם רוצים ששליחי הפסקת האש יחזרו על עקבותיהם .אחרי עוד כמה ניסיונות שלח וינוגרדוב הזועם הוראה קדימה ,להפסיק * את הגרסה המסוכנת הזאת של משחק "עמֹודּו". סמיסלוב ודיאטלנקו חזרו למפקדת החזית בבושת פנים ,נכלמים על כישלון שליחותם" .למה האף באדמה ,חברים?" שאל וורונוב" .המצב הוא כזה שלא אנחנו צריכים לבקש מהם לקבל את הצעותינו ,אלא להפך .אז ניתן להם עוד קצת אש ,והם יבואו בעצמם להתחנן" .באותו לילה חלפו מטוסים סובייטיים מעל עמדות הגרמנים והטילו עלונים שבהם נדפס האולטימטום לפאולוס לצד מסר אל "קצינים ,נגדים וחיילים גרמנים" ,חתומים שניהם בידי וורונוב ורוקוסובסקי .להדגשת יתר" ,הם *
לימים יטען פאולוס שהוא מעולם לא הורה לפתוח באש על סובייטים נושאי דגל הפסקת האש ,אבל ייתכן מאוד ששמידט פקד לעשות כן.
290
בוקו'ז לש תדוכלמה
גיבו את המילים בפצצות" .גם תחנות הרדיו של הצבא האדום שידרו את הדברים, בקריינותו של אריך ויינרט ,בתדרי האלחוט שבהם הרבו הגרמנים להשתמש; כמה אלחוטאים גרמנים אישרו את קבלת המסר ,ואין ספק שגם העלונים נקראו .סרן מדיביזיית החי"ר 305הודה אחרי נפילתו בשבי שקצינים וחיילים כאחד קראו את העלונים הסובייטיים בסתר ,למרות העונשים המובטחים ,כי "מים גנובים ימתקו". לפעמים הראו עלונים כתובים ברוסית להיווי שהיה מהימן עליהם וביקשו ממנו 40 לתרגם" .כל אחד ידע על האולטימטום" ,אמר הסרן. סמיסלוב ודיאטלנקו הספיקו לחטוף רק כשתי שעות שינה במפקדת החזית לפני שהעירו אותם בסביבות חצות .מכונית מטה חיכתה להם בחוץ ,עוד לפני שהספיקו ללבוש את מדיהם הישנים (שלישי הגנרלים הזדרזו להחזיר את רכושם לידיהם). כשהגיעו לאגף המודיעין ,גילו שאל"ם וינוגרדוב הועלה לדרגת מיור‑גנרל וששניהם עוטרו באות מסדר הדגל האדום .וינוגרדוב התלוצץ ואמר שהוא קיבל את הקידום "על כל זוגות המכנסיים ששחק במהלך שירותו" 41,והוסיף כי סמיסלוב ודיאטלנקו יקבלו עיטור גבוה עוד יותר אם יצליחו לבצע את שליחותם בניסיון השני. השניים נצטוו להיכנס למכונית מטה יחד עם וינוגרדוב ועם הקצין שהתמנה כמחליפו בתפקיד קצין המודיעין הראשי .הם נסעו שוב אל תוך הלילה ,ושני הקמ"נים שנעשו גנרלים שרו שירים ו"קטעו זה את בדיחותיו של זה"( .הגם שתיאורו של דיאטלנקו היה מלא כבוד ,ולא נאמר בו כלל שהשניים היו שתויים, אין ספק שהם חגגו את קידומם כיאה וכיאות ).מקצב השירים נקטע בלי הרף בטלטולי המכונית על פני הבורות הענקיים הזרועים בדרכי העפר הקפואות .היתה זו נסיעה ממושכת סביב הצד הדרומי של הקסל :הם חצו את הדון מערבה ושבו וחצו אותו בקלץ' ,בדרכם לגזרה שבה החזיקה ארמיה .21מעט לפני אור ראשון הגיעו למפקדתה של דיביזיית הרובאים ,96כמה קילומטרים מערבה למרינובקה. סמיסלוב ודיאטלנקו קיבלו ארוחת בוקר דשנה" ,ראויה לשר בממשלה" ,כמו היו נידונים למוות .כשביקשו תוספות התערב וינוגרדוב ,בלם אותם והורה להם להתכונן .אז נזכרו השניים שהם החזירו את הדגל הלבן לאפסנאי במפקדת החזית. היה צורך להכין חדש ,מאחד הסדינים של מפקד הדיביזיה שמוסמר ביד גסה לענף עץ שיטה. מכונית המטה הסיעה אותם לקו הקדמי וחנתה בבלקה ,ומשם המשיכה החבורה ברגל .אל סמיסלוב ודיאטלנקו הצטרף נ ַגד קשיש נושא חצוצרה ,שהציג את עצמו בשם "סִידֵ רֹוב ,מפקד מחלקת המוזיקה" .קצין בדרגת סגן בא גם הוא והציע ללוות אותם דרך שדות המוקשים " -כי חיי שווים פחות מחייכם" ,הסביר. שלושת השליחים לבשו חליפות הסוואה מאחורי החפירות הקדמיות והחלו לחצות את המישור הלבן ,שהיה מטושטש מחמת האובך הכבד .היו לפניהם כשני
"תינמרגה ךרדב דלומה גח"
291
תריסרים של תלוליות שלג ,שהתגלו כגופות קפואות .גנרל וינוגרדוב ושני הקמ"נים שנעשו גנרלים טיפסו על טנק רוסי שרוף כדי לצפות במתרחש .סידרוב תקע בחצוצרה .נשמעה קריאת "הקשב! הקשב!" אבל דיאטלנקו חשב שהיא דומה יותר לתרועת האשכבה. כשהתקרבו לקווי הגרמנים ,ראו דמויות נעות .היה רושם שהבונקרים והחפירות של קו החזית תוגברו .סידרוב נופף בדגל ותקע שוב בחצוצרה ,בבהילות" .מה אתם רוצים?" שאל נגד גרמני. "אנחנו שליחי הפסקת אש מטעם מפקד הצבא האדום" ,צעק אליו דיאטלנקו בגרמנית" .אנחנו בדרך אל המפקד העליון שלכם ,עם מסר .אנחנו מבקשים שתקבלו אותנו בהתאם לחוק הבינלאומי". "אז בואו הנה" ,אמר האיש .עוד כמה ראשים בצבצו ,ורובים כוונו אליהם. דיאטלנקו סירב להתקדם בטרם יגיע למקום קצין .עצביהם של שני הצדדים הלכו ונמרטו במהלך ההמתנה הממושכת ,אך בסופו של דבר שלח הנגד רץ לאחור כדי להזעיק את מפקד הפלוגה שלו .ברגע שיצא האיש קמו חיילים גרמנים והחלו לקנטר אותם" .רוס! קום ,קום!" קראו .חייל גוץ אחד ,כרוך בסמרטוטים רבים ,עלה על סוללת החפירה והתחיל להשתטות .הוא הצביע על עצמו במין פרודיה אופראית. "איך בין אופיצר" ,זימר. "אני רואה איזה מין קצין אתה" ,השיב לו דיאטלנקו ,והחיילים הגרמנים צחקו. חבריו של המוקיון אחזו בעקביו ומשכו אותו בחזרה לחפירה .סמיסלוב וסידרוב צחקו גם הם. בסופו של דבר חזר הנגד בלוויית שלושה קצינים .הבכיר מביניהם שאל בנימוס מה רצונם .דיאטלנקו הסביר את שליחותם ושאל אם הם יתקבלו בהתאם לחוקי האומות ,עם ערובות לשלומם .נפתח דיון מסובך בפרטים -האם עליהם לפשוט את חליפות השלג שלהם ולכסות את עיניהם -בטרם הורשו להתקדם .הקצינים משני הצדדים החליפו הצדעות ,וסמיסלוב הראה את שקית העור האטומה למים שבה נמצאה האיגרת לגנרל‑אוברסט פרידריך פאולוס .הקצינים הגרמנים התלחשו בבהילות בינם לבין עצמם .לבסוף הסכים הסגן הבכיר לקחת את הנציגים הסובייטים אל מפקד החטיבה שלו .כיסויי העיניים השחורים שבהם צוידו ביום הקודם הוחזרו לאפסנאות יחד עם הדגל הלבן ,והיה עליהם לאלתר משהו בעזרת ממחטות וחגורות. סידרוב יכול להציע רק את מקטורן חליפת השלג שלו ,וכשהודק הבגד סביב ראשו, פרצו החיילים הגרמנים שצפו במתרחש מפתח הבונקר בצחוק גדול" .בדואי! בדואי!" קראו. הסגן הבכיר הוביל את דיאטלנקו בידו .אחרי כמה צעדים שאל" ,והיה חיוך בקולו" ,מה נאמר במסר לפאולוס" .האם אנחנו אמורים להיכנע?"
292
בוקו'ז לש תדוכלמה
"לא קיבלתי פקודה לדעת" ,ענה דיאטלנקו ,לפי נוסחה שהיתה שגורה בצבא הצארי .הם החליפו נושא. "אמור לי בבקשה" ,אמר הסגן" ,האם זו אמת שסופר גרמני בשם וילי ברדל נמצא בפלטונובסקי? הוא מדבר אל החיילים שלי ברדיו כבר עשרה או אולי 14ימים .הוא קרא להם להיכנע ,ואמר שאתם תחוסו על חייהם .כמובן ,החיילים שלי רק לעגו לו. אבל האם הוא באמת כאן? לפי המבטא שלו ,ברור שהוא מהמבורג .אז האם זה באמת הוא או רק הקלטה של קולו?" דיאטלנקו רצה מאוד לענות לו .אכן ,ברדל היה אחד הגרמנים שעבדו באגף שלו ,והיחסים ביניהם היו טובים .אבל אם ייתן רמז כלשהו ,יבין הסגן מיד מהי השליחות ה"אמיתית" שלו .באותו רגע הוסחה דעת שניהם בגלל אירוע לא מתוכנן. הקרח שעליו הלכו היה סדוק מהתפוצצויות פגזים ,ובה בעת מלוטש אחרי שעברו עליו נעליים כה רבות ,עטופות בסמרטוטים .דיאטלנקו נפל ,והפיל עמו את הסגן. סמיסלוב ,ששמע את קול המהומה ,צעק בבהלה .דיאטלנקו הרגיע אותו והתנצל בפני הסגן .הוא גם לא חשש לנסות תעלול" .בערך 1,000שבויים עברו תחת ידי עד אז" ,כתב לאחר מעשה" .לפיכך הכרתי את הפסיכולוגיה שלהם מספיק טוב, וידעתי שהאנשים האלה לא ירעו לי". החיילים הגרמנים שבאו לעזור לשני הנופלים מעדו ונפלו גם הם ,ונוצרה ערבוביה של גופי אדם .זה הזכיר לדיאטלנקו משחק ילדים אוקראיני בשם "ערימה קטנה היא קטנה מדי :מישהו צריך להיות למעלה". הסגן המשיך להמטיר שאלות כשהתחדשה הצעדה מכוסת העיניים ,וחזר לעניינו של ברדל .דיאטלנקו לא היה לגמרי גלוי לב עמו .הוא אמר שהשם ידוע לו היטב ,והוא אפילו קרא אחדים מספריו .בסופו של דבר הזהיר אותו הסגן שהם מתקרבים למדרגות. שלושת השליחים מצאו את עצמם ,כשהוסרו הכיסויים מעל עיניהם ,בתוך בונקר בנוי היטב ,מדופן בבולי עץ .דיאטלנקו הבחין בשני שקים של חיטה אפורה, מקולקלת ,שהגרמנים פרשו בניסיון לייבש אותם" .זה מה שמגיע לכם ,נחשים", חשב דיאטלנקו" .אתם שרפתם את ממגורת הדגן של סטלינגרד ועכשיו אתם צריכים לחפור בשלג כדי לחפש לכם מזון" .הוא הבחין גם בגלויות הצבעוניות ובקישוטי הנייר של חג המולד שעדיין לא הוסרו. קצין גרמני בכיר נכנס ודרש לדעת באיזו סמכות באו השליחים" .הסטבקה של פיקוד הצבא האדום" ,ענה דיאטלנקו .הקצין הבכיר יצא מיד מהבונקר ,מן הסתם כדי לטלפן .בהיעדרו של האל"ם ,שוחחו הקצינים הגרמנים עם דיאטלנקו על חג המולד .השיחה פנתה לאקדחים ,והגרמנים התפעלו מהטֹוקֶָרב של דיאטלנקו .הוא מסר אותו לידיהם במהירות ,משהתברר לשליחי הפסקת האש הסובייטים ,למרבה המבוכה ,כי האמנה הבינלאומית מחייבת אותם להשאיר את נשקם האישי מאחור.
"תינמרגה ךרדב דלומה גח"
293
כדי לשמור על אווירה ידידותית למדי פתח סידרוב חפיסה של סיגריות "לוקס"- דיאטלנקו קרא להן "סיגריות של גנרל" -שהונפקו להם במיוחד כדי להרשים את הקצינים הגרמנים" .בהדרת כבוד מרובה הציע סידרוב את החפיסה לגרמנים, כאילו הוא מעשן תמיד את המיטב שבמיטב ,ולא מחורקה" .הוא ביקש מדיאטלנקו להגיד להם שזוהי המלחמה השלישית שלו :הוא נלחם "במלחמה האימפריאליסטית, במלחמת האזרחים ועכשיו במלחמה הפטריוטית הגדולה" .דיאטלנקו ציפה שהוא יוסיף "נגד פולשים גרמנים פשיסטים" ,אלא שסידרוב רק חייך ואמר" :ובכל שלוש המלחמות האלה ,אף פעם לא הזדמן לי לשוחח עם האויב בשלווה כזאת" .הקצינים הגרמנים הסכימו והוסיפו שההתכנסות הקטנה הזאת כוללת את רודפי השלום הגדולים ביותר בכל החזית .השיחה עלתה על שרטון לאחר מכן ,ובדממה שנשתררה נשמעו קולות ירי כבד .השליחים נבעתו .אחד הגרמנים אץ החוצה מהבונקר כדי לברר מה קורה .הוא חזר והטיח האשמה" :אלה האנשים שלכם" .למרבה המזל ,הירי פסק עד מהרה( .לאחר זמן התברר לשליחי הפסקת האש שהיו אלה סוללות נ"מ סובייטיות ,שלא יכלו לעמוד בפיתוי כשהופיעו מטוסי תובלה גרמניים מעליהן). המתיחות הלכה וגברה במהלך ההמתנה הממושכת לשובו של האל"ם .אך כאשר חזר ,לא היה זה כדי להודיע ,כפי שציפו ,שמכונית מטה נשלחה ממפקדת הארמיה השישית לקחת אותם .ארשת פניו ,סיפר דיאטלנקו" ,היתה שונה מאוד -הוא נראה כמו כלב מוכה" .הקצינים הזוטרים ,שניחשו מה קרה ,קמו על רגליהם "כאילו עמדו לשמוע את גזר הדין של כולם". "קיבלתי פקודה" ,הודיע האל"ם לסובייטים" ,שלא לקחת אתכם לשום מקום, שלא ללוות אתכם ולא לקבל מכם שום דבר ,אלא רק לכסות שוב את עיניכם, להוליך אתכם בחזרה ,להחזיר לכם את האקדחים שלהם ולהבטיח את שלומכם". דיאטלנקו מחה בקולי קולות .הוא הציע ,אף שהדבר היה מנוגד לפקודה שניתנה לו ,למסור את שקיק העור לקצין שיוסמך במיוחד לקבלו ,כנגד קבלה. "הפקודה שקיבלתי היא לא לקבל מכם שום דבר" ,החזיר לו האל"ם הגרמני. "אם כך ,אבקשך לכתוב על השקיק שאתה מסרב ,לפי פקודות שניתנו לך מדרג גבוה יותר ,לקבל את המכתב המיועד למפקד הארמיה שלך" .אבל האיש סירב אפילו לגעת בשקיק .לא נותר מאומה ,הבינו סמיסלוב ודיאטלנקו ,אלא להניח לגרמנים לחבוש שוב את עיניהם וללוותם בחזרה .אותו סגן בכיר הוביל את דיאטלנקו בחזרה. "בן כמה אתה?" לחש דיאטלנקו כשיצאו לדרך. "עשרים וארבע" ,ענה האיש .רק שנים ספורות הפרידו ביניהם. "המלחמה הזאת בין העמים שלנו היא שגיאה טרגית" ,אמר דיאטלנקו אחרי שהות קלה" .היא תסתיים במוקדם או במאוחר ,ויהיה טוב אם אני אפגוש אותך ביום ההוא, מה דעתך?"
294
בוקו'ז לש תדוכלמה
"אין מקום לאשליות בלבי" ,אמר הסגן הגרמני" .כי לפני שיסתיים החודש הזה, שנינו נהיה הרוגים". "אתם הגרמנים באמת חשבתם" ,שאל דיאטלנקו" ,שרוסיה תרשה לכם לבלות חורף שקט בבונקרים מחוממים?" "לא ,היה אפשר להניח מניסיון החורף הקודם שאתם תפתחו במתקפה .אבל אף אחד לא ציפה לה בקנה מידה כזה או בדרך כזאת". "אמרת לי קודם שהחיילים שלך רק לועגים לשידורים של וילי ברדל" .בגלל סקרנותו המקצועית ,לא היה ביכולתו של דיאטלנקו לעמוד בפיתוי להתעלם מהנחיותיו שלא לדבר על ענייני דיומא" .אבל האם הוא לא צדק כשהוא דיבר על מצבכם חסר הסיכויים? הפניות שלו לא היו רציניות?" "כל מה שהוא אמר היה נכון" ,ענה הסגן" .אבל אל תשכח דבר אחד .כשמתנהלת מלחמה בין שתי השקפות עולם ,אי‑אפשר לשכנע חיילי אויב על ידי השלכת מילים מעבר לקווים". כשהגיעו הקצינים הסובייטים לחפירות הוסרו הכיסויים מעל עיניהם ,והם קיבלו בחזרה את אקדחיהם ואת חליפות השלג שלהם .שתי קבוצות הקצינים ניצבו זו מול זו והצדיעו ,ואז פנו הסובייטים ,תחת דגלו של סידרוב ,וחזרו "דרך הדומייה הלבנה" אל גנרל וינוגרדוב ,שעדיין המתין על הטנק השרוף. וינוגרדוב הוליך אותם בחזרה לבלקה .קצין המודיעין הדיביזיוני לא בזבז זמן לריק" .סידרוב" ,אמר" ,שרטט לי במהירות מפה של קווי ההגנה שלהם" .שני שליחי הפסקת האש הלכו עמו לבונקר שנחפר בצלע הבלקה וראו איך "הזקן שלנו שדיבר דברי שלום עם האויב" שרטט את מפת עמדות האש הגרמניות בדיוק מושלם" .איני יודע אם הוא קיבל את המשימה הזאת מלכתחילה" ,כתב דיאטלנקו לאחר מכן" ,או אולי היה זה רק כישרון טבעי ,אבל התברר שהוא זכר את הכול" .לאחר מכן שבו דיאטלנקו וסמיסלוב למפקדת החזית במכונית המטה עם שני הגנרלים" ,עצובים ועייפים" על כישלון שליחותם ועל האנשים הרבים כל כך העתידים למות שלא לצורך.
חלק חמישי
הכנעת הארמיה השישית
20
הגשר האווירי "ענן האובך היה נמוך" ,כתב ד"ר האנס דִ יּבֹולד 1,רופא בדיביזיית החי"ר " ,44וכמעט נגע בראשינו .מתוך הענן הזה נשמעה יבבתו הגלמודה של מטוס תובלה תועה". במונח "גשר אווירי" כמעט לא נעשה שימוש בזירת המבצעים עצמה ,אבל המחשבה על קשר בר ‑קיימא מעל ראשיהם של הסובייטים הסבה סיפוק לאשליותיהם של המביטים במפות ובתרשימים ,בברלין וברסטנבורג .פעם אחר פעם התנער היטלר פתאום ודרש מידע ,וכל הגנרלים וקציני המטה ,שהיו זקוקים עד ייאוש לנתונים שיוכלו להציג בפניו ,הציקו בלי הפוגה למפקדי שדות התעופה ותבעו את המספרים העדכניים ביותר והוכחות חדשות לפעילות .ההתערבות הכפייתית הזאת ממעל רק החמירה את המצב .הגנרלים של הלופטוואפה בגרמניה הזדרזו לציית להחלטתו של היטלר לתספק את הארמיה השישית בדרך האוויר, והקצו לצורך זה מטוסים שלא התאימו למשימה כלל ועיקר ,כמו מטוס האימון ,Ju‑86ובלבד שהמספרים ייראו טוב יותר .נשקל אפילו שימוש בדאונים ,עד שציין מישהו באיזו קלות ישמידו אותם מטוסי הקרב הסובייטיים. עוד מקור לתוהו ובוהו היתה החלטתם של מפקדי בסיסים אוויריים בעורף לשלוח קדימה מטוסי תובלה Ju‑52לפני התאמתם לפעילות חורפית ,רק כדי להוכיח שהם נענים במהירות לקריאת הפיהרר .המוני מטוסי התובלה שהגיעו בלי התרעה מוקדמת חוללו אנדרלמוסיה ,בייחוד משום שלא הוקמה שום קבוצה ייעודית לשליטה במבצעי התספוק האווירי .אמנם בסוף נובמבר נטלו גנרל מרטין פייביג ומטה הקורפוס האווירי VIIIאת האחריות לידיהם ,והמצב השתפר פלאים ,אבל הפגמים הבסיסיים שנמצאו ביסוד המיזם כולו חרצו את דינו לכישלון מלכתחילה. גנרל וולפרם פון ריכטהופן הבהיר שיהיה צורך בשישה שדות תעופה בגודל מלא בתוך הקסל ,ולא באחד בלבד ,וכן בצוותי קרקע מאומנים כראוי .חששו מפני המחסור במסלולים הוכח מיד כמוצדק ,מחמת תנאי מזג האוויר הגרועים .היום הטוב ביותר היה 19בדצמבר ,שבו נחתו 154מטוסים שהובילו 289טונות ,אבל הימים הנוחים לטיסה היו נדירים באמת ובתמים .ומזג האוויר לא היה הבעיה היחידה. שדה התעופה בפיטומניק משך את תשומת לבו המלאה של האויב ,ומשום כך יצא 297
298
תישישה הימראה תענכה
שוב ושוב מכלל שימוש לפרקי זמן קצרים ,בגלל מטוסים שנורו או התרסקו על מסלולו .נבלות המתכת השרופות שלהם נדחפו אל השלג לצד המסלול ,ויצרו "בית קברות למכונות פזורות לאורך ולרוחב" 2.הנחיתה בלילה היתה מסוכנת שבעתיים. סוללות הנ"מ בפיטומניק היו חייבות לשמור על איזון כמעט בלתי‑אפשרי .היה עליהן להפעיל זרקורים כדי לאּכן מפציצי לילה סובייטיים ,אבל בסיס אלומת האור שימש כמטרה לארטילריה הסובייטית. העומס על צוותי האוויר של הלופטוואפה היה כבד מנשוא" .הצעירים וחסרי הניסיון מבין אנשי הצוות היו מזועזעים קשות" 3ממה שראו עיניהם בפיטומניק, ומעל הכול ממצבם האומלל של הפצועים הממתינים לפינוי לצד המסלול ,ומערימות הגופות הקפואות שנחו ליד בית החולים הצבאי שם ,משום שהאדמה הקפואה היתה קשה מכדי לקבור אותן. למרות כל הכרת הטובה שרחשה הארמיה השישית למאמצי הלופטוואפה, השתררה בהכרח מורת רוח .כאשר נפתח משלוח אחד ונמצא שהוא מכיל רק מיורן ופלפל ,התפרץ סא"ל ורנר פון קּונֹובסקִי ,קצין האפסנאות הראשי של הארמיה השישית" :איזה חמור אחראי למטען הזה?" 4קצין שהיה לידו התלוצץ ואמר שלפחות יהיה אפשר להשתמש בפלפל בקרב פנים אל פנים. בעקבות ההתקפה הסובייטית על טצינסקאיה הצטמק קשות צי התובלה ,ונותר עם מאגר הרבה יותר קטן של מטוסים שמישים שאפשר לשגרם .זאת ועוד ,הבסיס החדש של מטוסי Ju‑52בסָאלסק ,יותר מ‑ 300ק"מ מפיטומניק ,נמצא קרוב לגבול הטווח המבצעי ,כך שלא היה אפשר להשתמש במטוסים שמנועיהם לא היו תקינים ב‑ 100אחוזים ושרפו שמן .כלאחר ייאוש הוכנסו לשימוש אחדים מהמטוסים הארבע‑מנועיים הגדולים ביותר של הלופטוואפה -פוקה‑וולף 200קונדור ,שהיה מסוגל לשאת שש טונות ,ויונקרס ,290בעל תפוסה של עד עשר טונות -אבל אלה היו פגיעים ,ולא ניחנו בקשיחות של "דודה יּו" התלת‑מנועית .כאשר נשקפה סכנה גם לסאלסק ,היה על מטוסי Ju‑52לעבור צפונה‑מערבה אל זבֵֵרבֹו הסמוכה לשאחטי. השדה החדש הזה לא היה אלא מסלול של שלג כבוש בשטח חקלאי פתוח .לא היו שם מגורים ,וצוותי הקרקע ,הבקרים וצוותי האוויר נאלצו ללון באיגלואים ובאוהלים. ההתקרחות נעשתה בעיה חמורה עוד יותר באוויר ,ואילו על הקרקע נעשה יותר ויותר קשה להתניע את המטוסים .לעתים תכופות הושבתו הבסיסים מחמת שלג כבד ,שכן היה צורך לחפור ולהוציא כל מטוס מהתלולית שהצטברה סביבו .הגנת הנ"מ של זברבו היתה דלה ,וב‑ 18בינואר תקפו את השדה 18גיחות של מטוסי קרב ומפציצים סובייטיים ,שהצליחו להשמיד עוד 50מטוסי Ju‑52על הקרקע .היה זה אחד המבצעים המעטים של אוויריית הצבא האדום שהיו ממש אפקטיביים; הטייסים הסובייטים עדיין סבלו מחוסר ביטחון עצמי.
יריוואה רשגה
299
ריכטהופן ופייביג חשו מלכתחילה שאין להם ברירה אלא לנסות ולבצע כמיטב יכולתם משימה שנידונה לכישלון מראש .הם לא ציפו להתחשבות מרובה ממעל. "אמוני בהנהגתנו שקע במהירות אל מתחת לאפס" ,אמר ריכטהופן לגנרל האנס ישונק 5,ראש מטה הלופטוואפה ,ב‑ 12בדצמבר .כעבור שבוע ,כששמע כי גרינג אמר להיטלר שמצב האספקה בסטלינגרד "לא נורא" ,כתב ריכטהופן ביומנו" :מלבד העובדה שגזרת גופו תשתפר פלאים אם יבלה זמן‑מה בקסל ,איני יכול אלא לשער 6 שהדוחות שלי אינם נקראים ,או אין מאמינים להם". גרינג לא עשה מאומה להקטנת היקף מותניו ,אך גנרל קורט צייצלר ,לעומתו, במחווה של סולידריות עם החיילים הרעבים בסטלינגרד ,הקטין את מנות האוכל שלו לרמה שקיבלו הם .לדברי אלברט שּפֵר ,הוא איבד 12ק"ג בתוך שבועיים. כששמע היטלר על הדיאטה הזאת מפי מרטין ּבֹורמָן ,הוא פקד על צייצלר לחזור לתפריט רגיל .כמחוות ויתור אסר היטלר על שתיית שמפניה וברנדי במפקדת 7 הפיהרר" ,לכבוד הגיבורים בסטלינגרד". לרוב רובם של האזרחים בגרמניה לא היה מושג עד כמה קרובה הארמיה השישית לתבוסה ניצחת" .אני מקווה שתפרצו מהכיתור בקרוב" ,כתבה צעירה אל חייל חבר לעט באמצע ינואר" 8,וכשתעשו זאת ,תקבלו חופשה תכף ומיד" .אפילו ראש המפלגה הנאצית בּבִילֵפֶלד שלח באמצע ינואר מכתב לגנרל אלכסנדר אדלר פון דניאלס ,לברכו על הולדת בנו ,על צלב האבירים שקיבל ועל העלאתו בדרגה ,והוסיף 9 שהוא מצפה לראותו "שוב בקרבנו ,בקרוב מאוד". אווירה זו של הכחשת המציאות שררה בחוגים הממשלתיים הבכירים ביותר בברלין .שּפר ,שהיה מודאג קשות מחמת המצב בסטלינגרד ,יצא עם אשתו" ,שֶּכמו כל אחד אחר לא חשדה עדיין שדבר‑מה אינו כשורה" 10,לצפות ב"חליל הקסם" באופרה" .אך כשישבנו בתאנו ,בכיסאות המרופדים הרכים ,בתוך קהל בלבוש חגיגי, לא יכולתי אלא לחשוב על קהל דומה באופרה של פריז בעת נסיגתו של נפוליאון ברוסיה ,ועל חיילינו היודעים עתה סבל זהה לזה" .הוא נס בחזרה למשרדו ,למצוא מפלט בעבודה ,וניסה לכבוש "תחושת אשמה נוראה" כלפי אחיו ,טוראי בארמיה השישית בסטלינגרד. ‑ הוריו של שפר התקשרו בבהלה זמן מה קודם לכן .הם שמעו זה עתה שצעיר בניהם ארנסט שוכב ב"בית חולים שדה פרימיטיבי" באורווה" ,עם גג חלקי בלבד ובלי קירות" ,וסובל מצהבת עם חום ,מרגליים נפוחות ומכאבי כליות .אמו של שפר התייפחה בטלפון" :אסור לך לעשות לו דבר כזה" .ואביו אמר" ,לא מתקבל על הדעת שאתה ,דווקא אתה ,אינך יכול לעשות מאומה כדי להוציא אותו משם". תחושת חוסר האונים והאשמה שחש שפר היתה חמורה כפליים מחמת העובדה ששנה לפני כן ,בציות לפקודתו של היטלר שאסרה על אישי שלטון בכירים לנצל
300
תישישה הימראה תענכה
את השפעתם למען קרוביהם ,הוא נתן לאחיו הבטחת שווא לדאוג להעברתו לצרפת ברגע שתסתיים המערכה במזרח .ועכשיו נאמר במכתבו האחרון של ארנסט מסטלינגרד שהוא לא יכול עוד לשאת את מראה חבריו החולים ,הגוססים להם בבית החולים .הוא חזר אל אחיו לנשק בקו הקדמי ,למרות גפיו הנפוחות במידה כה נלעגת וחולשתו מכמירת הלב. בתוך הקסל ,בעת שהמתינה הארמיה השישית למתקפה הסופית הסובייטית ,נפוצו שמועות לא רק על קורפוס פנצר של הס"ס ההולך ומתקרב ,כפי שהבטיח היטלר שיקרה באמצע פברואר ,אלא אף על דיביזיה שתוטס לקסל כדי לתגבר את הגנתו. כמה שמועות היו נטולות כל קשר למציאות .רואי השחורות טענו שארמיית הפנצר הרביעית הגיעה עד כדי 20ק"מ מקוויהם ,אבל אז פקד פאולוס על גנרל הרמן הוט שלא להתקדם הלאה .כמה חיילים אפילו שכנעו את עצמם לאחר זמן שפאולוס ,במסגרת עסקה סודית עם הרוסים ,בגד בהם .לפי סיפור אחר" ,הרוסים נתנו פקודה להעניש בחומרה כל מי שיורה בטייס גרמני [שבוי] ,מפני שהם נחוצים להטסת מטוסי תובלה באזורים העורפיים ביותר -עד כדי כך חמור המחסור בצוותי 11 אוויר סובייטיים". התפשטותן של שמועות היתה בלתי‑נמנעת בקהילות המוזרות הללו ,אם היו אלה מחנות סביב שדות התעופה או חפירות צפופות בּבַלקות החורצות את הסטפה ,כמין כפרים של שוכני מערות .אם נמצאו עצים לבעירה בתנורי הבונקרים הפעוטים ,עלה עשן מהארובות הקטנות העשויות מפחיות שימורים ריקות שחוברו יחדיו .קרשים, שולחנות ואפילו מיטותיהם של חיילים שנהרגו פורקו ושימשו כדלק .התחליף היחיד לחמימות של ממש היה הצטופפות תחת יריעות ברזנט ,אבל האנשים עדיין רעדו מקור ,באפס שליטה בגופם .החום היחסי לא הועיל אלא לעורר את הכינים לפעולה, והאנשים יצאו מדעתם מתחושת הגירוד .רבים ישנו בצמדים במיטה אחת עם שמיכה מעל הראש ,בניסיון עלוב לחלוק חום גוף .אוכלוסיית המכרסמים שגשגה על תפריט של סוסים ובני אדם מתים .בסטפה נעשו העכברים טורפניים בחיפושיהם אחר מזון. 12 חייל אחד דיווח שעכברים "אכלו שתיים מבהונותיו הקפואות" בעת שישן. כשהגיעו מנות המזון ,במזחלת גרורה על ידי סוסון כחוש מרעב ,יצאו דמויות נוקשות ומסורבלות ,עטופות בסמרטוטים ,כדי לשמוע את השמועות האחרונות .לא היה דלק להפשרת השלג לרחצה או לתגלחת .פניהם צמוקות הלחיים היו צהבהבות ולא מגולחות -הזקָנים היו מדובללים ודלים בגלל המחסור בסידן .צוואריהם היו כחושים וקמוטים ,כמו היו ישישים .גופיהם שרצו כינים .אמבטיה ולבנים נקיים היו חלום בלתי‑מושג ,ממש כמו ארוחה ראויה לשמה .מנת הלחם עמדה עתה על פחות מ‑ 200גרם ביום ,ולא אחת התקשתה לעלות על 100גרם .בשר הסוס שנוסף
יריוואה רשגה
301
ל"מרק המים" בא מאספקה מקומית .הקור שמר על טריות הבשר ,אבל בטמפרטורות כה נמוכות לא היה אפשר לחתוך אותו מעל העצמות .רק מסור פלסים היה חזק במידה הדרושה. מחמת השילוב הזה של קור ורעב ,אותם חיילים שלא היו בשמירה פשוט שכבו במחפורותיהם ,כדי לחסוך באנרגיה .הבונקר היה להם מפלט ,והם לא יכלו להתמודד עם המחשבה על יציאה ממנו .חשיבתם היתה קהה בדרך כלל ,משום שהצטננות דמם האטה את פעילותם הגופנית והשכלית .ספרים עברו מיד ליד עד שהתפוררו או אבדו בבוץ ובשלג ,אבל לא לרבים נותרה היכולת לקרוא .בדומה לכך ,קציני הלופטוואפה שניהלו את שדה פיטומניק ויתרו על שחמט והעדיפו משחקי קלפים, משום שנבצר מהם להתרכז .אך במקרים רבים גרם המחסור במזון לא אדישות אלא הזיות של טירוף הדעת ,כמו אצל אותם מיסטיקאים קדמונים שהרעיבו את עצמם עד ששמעו קולות. אין שום אפשרות לאמוד את מספר ההתאבדויות או מקרי המוות שסיבתם היתה הלם קרב .בצבאות אחרים ,כפי שכבר נזכר ,חלה עלייה דרמטית בהתאבדויות כאשר חיילים מצאו את עצמם מנותקים ,ושום כוח צבאי לא היה נצור יותר מאשר הארמיה השישית בסטלינגרד .אנשים נהגו בשיגעון פרוע בבונקרים ,ואחדים פשוט שכבו בתוכם וצרחו .ברבים נכנסה תזזית של פעלתנות טרופה ,וחבריהם לנשק נאלצו להכריע אותם ארצה או להכותם עד אובדן ההכרה .כמה חיילים גילו פחד מפני התמוטטות או טירוף אצל אחרים ,כאילו היתה זו מחלה מידבקת .אבל את הבהלה הגדולה ביותר עוררו חיילים חולים שנחיריהם התרחבו ,שפתיהם השחירו וחלבון עיניהם לבש צבע ורוד .הפחד מפני טיפוס הבהרות היה מוזר ,אטביסטי ,כמין הד למוות השחור של ימי הביניים. תחושת המוות הקרב ובא הולידה אצל אחדים מודעות עזה לכל מה שעמדו לאבד .אנשים קשוחים חלמו חלומות קדחת על בתיהם ,ובכו חרש למחשבה שלעולם לא ישובו לראות את נשותיהם וילדיהם .הנוטים לבוננות שבו ובחנו את זיכרונותיהם, או צפו בעולם הסובב אותם ,ובייחוד בחבריהם לנשק ,בסקרנות מסוג חדש .באחדים נותר אפילו די רגש לרחם על הסוסים הגוועים ברעב ,שכרסמו לאחר ייאוש חתיכות עץ. בשבוע הראשון של ינואר ,או בעשרת הימים הראשונים בחודש ,לפני פרוץ המתקפה הסובייטית ,ניסו האנשים שלא לגלות במכתביהם הביתה עד כמה עלוב מצבם" .קיבלתי רבע ליטר וודקה ו‑ 13סיגריות לראש השנה" ,כתב חייל בשם וילי להוריו ,במכתב שהם לא זכו לקבלו" 13,אבל כל האוכל שאני מקבל עכשיו הוא חתיכת לחם .מעולם לא התגעגעתי אליכם יותר מכפי שהתגעגעתי היום, כששרנו את 'שיר הוולגה' .אני יושב כאן בכלוב -הוא לא עשוי זהב ,אלא הוא
302
תישישה הימראה תענכה
הכיתור הרוסי" .חיילים רבים הרחיקו לכת ממנו בהצנעת האמת" .לא נותר לנו אלא להסתמך על כך שהאביב יתחיל בקרוב" ,כתב הביתה חייל בשם זֵּפֶל" 14.מזג האוויר עדיין גרוע ,אבל העיקר הוא להישאר בריא ולהימצא ליד תנור טוב .חג המולד עבר יפה" .ואילו אחרים לא ניסו כלל להעלים את רגשותיהם" :הדבר היחיד שנותר לי 15 הוא לחשוב על שלושתכם" ,כתב חייל לאשתו ולילדיו. אחדים ,בלהיטותם הנואשת להינצל ,שקלו פציעה עצמית .אלה שעשו כן הסתכנו לא רק בהוצאה להורג .גם אם לא עוררו חשד ,עדיין נשקף להם מוות מעצם המעשה הזה .פציעה קלה שלא פגעה בעצם לא הספיקה כדי לז ַּכות בפינוי מוטס מהקסל. ירייה בכף היד הימנית היתה ברורה מדי ,והואיל ומספר החיילים שנותרו בקו הקדמי היה כה מועט ,הפציעה היתה חייבת להיות מספיק קשה כדי לפטור אותם מתפקידים קרביים .אך משעה שהחלו הסובייטים להתקדם ,אפילו "פציעה קלה שהכבידה על 16 התנועה היתה שקולה למעשה למוות". מתחילת ינואר ניכרה עלייה במספר החיילים הגרמנים שנכנעו בלי התנגדות ,או אפילו ערקו אל האויב .רוב העריקים היו אנשי חי"ר מהקו הקדמי ,בין השאר מפני שהיתה להם הזדמנות נוחה יותר .אבל היו גם מקרים של קצינים וחיילים שסירבו להתפנות ,מתוך גבורה ותחושת חובה כפייתית כמעט .סגן לֵּבֵקֶה ,מ"פ שריון בדיביזיית הפנצר ,16איבד זרוע בלחימה ,אבל המשיך להילחם בלא שקיבל טיפול נאות בפציעתו .מפקד הדיביזיה שלו לא הצליח לשכנעו לחזור לטיפול בעורף. בסופו של דבר שוחח עמו גנרל שטרקר. 17 "אני מבקש רשות להישאר עם אנשי" ,אמר לבקה מיד" .אינני יכול לעזוב אותם עכשיו ,כשהלחימה כה קשה" .שטרקר נוכח ,לפי הריח מן הסתם ,שגדם זרועו של לבקה הולך ונרקב .לא נותר לו אלא לתת לאיש פקודה ישירה לעלות על מטוס, שפינה אותו מהקסל לבית חולים בעורף. לנפגעים הקשים ,הסיכוי היחיד לפינוי לבית חולים שדה היה במזחלת או באמבולנס .הנהגים כבר זכו בהוקרה כ"גיבורי ההגה" 18,בגלל שיעור האבידות הגבוה מאוד בקרבם .כלי רכב נע -והאמבולנסים היו בין המעטים מאוד שהוקצב להם מעט דלק -משך אליו מיד אש סובייטית ,מהקרקע או מהאוויר. הפצועים המסוגלים ללכת והחולים עשו את דרכם בשלג אל העורף בכוחות עצמם .רבים נעצרו למנוחה ולא קמו עוד .אחרים הצליחו להגיע ,למרות פצעים מחרידים וכוויות כפור מתקדמות" .יום אחד הקיש מישהו בדלת הבונקר שלנו" ,סיפר סגן מהלופטוואפה בפיטומניק" 19.בחוץ עמד גבר מבוגר ,איש ארגון טֹודט שעסק בתיקון הדרך .שתי כפות ידיו היו נפוחות קשות מכוויות כפור ,והיה ברור שהוא לא ישוב עוד להשתמש בהן". ההגעה לבית החולים הכללי שליד שדה התעופה עדיין היתה רחוקה מלהבטיח
יריוואה רשגה
303
פינוי ,או אפילו טיפול באוהלים הגדולים ,שלא הועילו במאומה נגד הקור .פצעים וכוויות כפור היו רק חלק קטן מעומס העבודה שחישב להכריע את הרופאים .היתה מגיפה של צהבת ,דיזנטריה ושאר מחלות ,שכולן החמירו מחמת תת‑תזונה ואף התייבשות במקרים רבים ,משום שלא היה דלק להפשרת השלג .הפצועים גם היו חשופים לתקיפות אוויריות סובייטיות יותר מכפי שהיו בחזית" .כל חצי שעה תקפו מטוסים רוסיים את שדה התעופה" ,דיווח רב"ט אחד לאחר זמן" 20.רבים מחברי לנשק שהיו על סף ההצלה ,אחרי שכבר עלו על מטוסים והמתינו להמראה ,קיפחו את חייהם ברגע האחרון ממש". פינוי הפצועים והחולים בדרך האוויר היה הפכפך בדיוק כמו נחיתת טיסות האספקה .בשלושה ימים 19 ,ו‑ 20בדצמבר ו‑ 4בינואר ,הוטסו יותר מ‑ 1,000איש בכל יום ,אבל הממוצע הכללי בין 23בנובמבר ל‑ 20בינואר ,הכולל ימים שבהם לא התאפשרו כלל טיסות ,עמד על .417 ההחלטה מי יוטס לא התבססה על חומרת הפציעה .היא הפכה לתהליך טריאז' אכזרי ,מחמת המחסור במקום במטוסים" .רק לפצועים קל ,שהיו מסוגלים לנוע בכוחות עצמם ,היה סיכוי להסתלק" ,סיפר קצין בלדר" 21.במטוס היינקל היה מקום רק לארבע אלונקות בערך ,אבל יכולת לצופף בתוכו כמעט 20פצועים מהלכים. אז אם היית פצוע קשה ,או חולה בלי יכולת תנועה ,היית חשוב כמת" .עם זאת, לפעמים התערב המזל .אותו קצין נעזר בסמכות דרגתו כדי להעלות למטוס מש"ק חי"ר פצוע ,ששכב בשדה התעופה שלושה ימים עם כדור נעוץ בגבו" .איך האיש הזה הגיע לשדה ,לעולם לא אדע" .הוא העלה גם מש"ק נוסף ,גבר קשיש שסבל מחום גבוה. הפלדז'נדארמרי (המשטרה הצבאית) השנואה על החיילים ,שאנשיה נקראו "כלבי שרשרת" בגלל תג הזיהוי שלהם ,תליון מתכת שהיה תלוי בשרשרת על צווארם, שמרו על הגישה למסלול ובדקו את המסמכים בקפדנות ,כדי להבטיח שמתחזים לא יוכלו לעבור .ככל שהתמעטו סיכויי ההצלה במהלך ינואר ,השתמשו אנשים אלה יותר ויותר בתת‑מקלעים שלהם כדי לבלום את הפצועים והמתחזים. פצועים רבים יותר יכלו להיכנס למטוסי פוקה‑וולף קונדור הענקיים ,בעלי ארבעה מנועים ,כשנכנסו אחדים מהם לפעולה החל בשבוע השני של ינואר .אבל הם היו פגיעים במידה יוצאת מן הכלל אם נשאו עומס רב מדי .סמל מדיביזיית הנ"מ 9צפה בניסיון ההמראה המסורבל של קונדור שעליו עלו זה עתה שניים מחבריו הפצועים .המטוס התרומם בזווית תלולה אחרי ההמראה כדי להשיג גובה ,ונוסעיו חסרי הישע התגלגלו מן הסתם לאחור ,מפני שהזנב צנח פתאום .המנועים צרחו, החרטום היה כמעט מאונך כלפי השמים ,ואז נפל המטוס כולו בחזרה ארצה ,ממש 22 מעבר לתחומי השדה ,והתפוצץ בכדור אש וב"רעש מחריש אוזניים".
304
תישישה הימראה תענכה
הלאה משם ,החיילים בצדו המערבי של הקסל צפו בגורלם של מטוסי התובלה יונקרס ,בידיעה שבין נוסעיהם העמוסים לעייפה נמצאים חברים לנשק פצועים. במקרים רבים מטוסים אלה "לא הצליחו להשיג גובה במהירות וטסו היישר לתוך אש נ"מ כבדה ,וכך בא עליהם סופם המר .צפיתי מחפירתי כמה וכמה פעמים בגורל 23 האפוקליפטי הזה ,והדבר דכדך מאוד את רוחי". המטוסים לא רק הוציאו מהקסל פצועים ,בלדרים ובעלי מקצועות מסוימים ,אלא עדיין הביאו לתוכו כמה קצינים וחיילים שיצאו לחופשה לפני סגירת הקסל .בגלל האיפול על החדשות בגרמניה ,לרבים מהם לא היה מושג על מה שקרה בהיעדרם לפני שהגיעו ברכבת לחרקוב .אלכסנדר שטאלברג ,שלישו של מנשטיין ,סיפר כיצד הגיע דודן אשתו בן ה‑ ,21גוטפריד פון ביסמרק ,למפקדת קבוצת הארמיות דון בנֹובֹוצֶ'רקַסק ב‑ 2בינואר ,אחרי שעשה את חופשת החגים בביתו בּפֹומֶַרני ָה. הוא קיבל פקודה לטוס לקסל ולחזור ליחידתו ,דיביזיית החי"ר .76כששמע על כך מנשטיין ,הזמין אותו לסעודת ערב על שולחנו ,שם התנהלה השיחה ללא מעצורים .מנשטיין ושטאלברג התפעלו שניהם מהצעיר שאימץ בלי קובלנה את מסורת פוטסדם של חטיבת החי"ר 9והתכונן לחזור לקרב אבוד ,לא למען היטלר אלא מתוך תחושת חובה פרוסית .אבל ביסמרק עצמו ניסח זאת בדרך פחות מפוארת: 24 "הייתי חייל ,קיבלתי פקודה ,והייתי מחויב לשאת בתוצאות". גנרל האנס‑ולנטין הובה ,שחזר לקסל ב‑ 9בינואר ,ערב המתקפה הסובייטית ,אמר לפאולוס ולשמידט שהיטלר פשוט סירב להודות באפשרות של מפלה בסטלינגרד. הוא לא הטה אוזן כשתיאר הובה בפניו את התנאים בקסל ,ובמקום זאת ניסה לשכנעו שניסיון חילוץ שני עשוי להתבצע מוקדם מן הצפוי. אחדים מקציניו של הובה נידכדכו כשהתברר להם כי דווקא הוא ,מכל האנשים, הלך שולל אחר הפגנת האופטימיות המהפנטת של היטלר " -טיפול קרני השמש". "הייתי מאוכזב קשות" ,כתב קצין המודיעין של הובה ,אלכסנדר ,הנסיך צּו דונה‑שלוביטן" 25,באיזו קלות ניתן לשכנע איש צבא כה אמיץ וזקוף קומה" .אבל 26 אחרים שמעו כי הובה אפילו העז "לייעץ להיטלר לנסות ולסיים את המלחמה", וכאשר נהרג הובה בהתרסקות מטוס בשנה שלאחר מכן ,נפוצו שמועות שהיתה להיטלר יד בדבר .במובן מסוים ,הצדק היה עם שני הצדדים .כשהתייצב הובה במפקדת קבוצת הארמיות לפני טיסתו בחזרה לקסל ,אין ספק שמנשטיין האמין כי הוא הלך שולל אחר אחת מהפגנות הביטחון העצמי של היטלר .מצד שני ,נודע לו לאחר מכן שהובה אכן העז והעלה בפני היטלר את הרעיון שמוטב יהיה אם ימסור את הפיקוד העליון על הצבא לגנרל ,כדי שלא תיפגע יוקרתו האישית אם תנוצח הארמיה השישית.
יריוואה רשגה
305
הובה היה אחד הקצינים החביבים על היטלר ,אך מדבריו ניכר היטב שהוא משוכנע כי גורל הארמיה השישית כבר נחרץ לשבט ,והדבר רק חיזק את חשדו של היטלר שכל הגנרלים שלו נגועים בפסימיות .פאולוס הבין זאת .הוא הגיע למסקנה שרק לוחם צעיר בעל עיטורים נעלים יוכל לפרוט על מיתרי הרומנטיקה של היטלר, ולכן אולי יהיה בכוחו לשכנעו להקשיב לדברי אמת. היה לפאולוס מועמד מתבקש מאליו למשימה זו ,בדמותו של סרן ינריך בר: מדי הפנצר השחורים שלו עם צלב האבירים יעשו בוודאי את הרושם הדרוש על הפיהרר .ובר ,שהיה אחראי לא רק לעדכון מפת המצב ,אלא גם לעדכון כל העובדות והמספרים בדוחות ,התמצא במתרחש טוב יותר מרוב הקצינים במפקדת הארמיה השישית. בר לא קיבל שום התרעה מוקדמת על שליחותו לפני צאתו לדרך בבוקר 12 בינואר -יומיים אחרי תחילת המתקפה הסובייטית; הוא לא הספיק אפילו להציע לחבריו לקחת מכתבים הביתה .הוא צרר את יומן המבצעים של הארמיה השישית בין חפציו כדי להביאו למקום מבטחים ,וחש לפיטומניק .על המסלול כבר ניתכה אש ממרגמות כבדות ומתותחים .כשרץ בר אל ההיינקל 111העמוס בפצועים ,נאלצו אנשי הפלדז'נדארמרי החמושים בתת‑מקלעים לבלום את מאות האנשים שניסו לרוץ ,או אפילו לזחול ,אל המטוס. טג ָנרֹוג נמשכה שעה וחצי .להפתעתו ,הקור על חופי ים אָזֹוב היה הטיסה ל ָ קשה מזה שבסטלינגרד .מכונית המטה שהמתינה לו הביאה אותו למפקדתו של גנרל‑פלדמרשל אריך פון מנשטיין ,שאסף אחדים מקציניו וביקש מבר לדווח על המצב .הוא תיאר את הכול :הרעב; שיעור הנפגעים; תשישות החיילים; הפצועים השרועים בשלג וממתינים לפינוי בעוד דמם קופא בעורקיהם; המחסור האומלל במזון ,בדלק ובתחמושת .כשסיים בר את דבריו אמר לו מנשטיין" :תן להיטלר בדיוק את אותו התיאור שנתת לי" 27.הוזמן מטוס למחרת בבוקר להביאו לרסטנבורג, ונאמר לו שהפיהרר מצפה לבואו. בוקר המחרת היה קר כקודמו ,למרות השמש המזהירה שיצרה מראית עין כוזבת של חמימות .בשדה התעופה ,קצין הלופטוואפה שעליו הוטל להטיס את בר לפרוסיה המזרחית לא טרח לקחת עמו כפפות כשיצא לחמם את המנועים .בשובו לבניין, לא נשאר עור על כפות ידיו שנגעו במתכת הקפואה .היה צורך למצוא טייס אחר. בסופו של דבר הגיע בר לוולפסשאנצה בשעת ערב מוקדמת .חגורתו ואקדחו נלקחו ממנו בחדר המשמר .משם ליוו אותו שומרים לחדר המבצעים ,המקום שאליו הכניס שטאופנברג כעבור שנה וחצי תיק מסמכים מלא בחומר נפץ .היו שם כ‑20 עד 25קצינים בכירים .כעבור עשר דקות נפתחו הדלתות והיטלר הופיע .הוא קידם בברכה את פניו של סרן הפנצר הצעיר.
306
תישישה הימראה תענכה
"הייל ,הר האופטמן!" "הייל ,מיין פיהרר!" ענה בר שעמד בדום מתוח ,במדיו השחורים ובצלב האבירים הענוד לגרגרותיו .בר כבר שמע מפי גיסו ניקולאוס פון בלוב ,שליש הלופטוואפה של היטלר ,כיצד נוהג הפיהרר כשאיזו "קסנדרה" מביאה לו בשורות רעות .הוא ניסה תמיד להשתלט על השיחה ,לכפות עליה את גרסתו שלו למתרחש ,להטיל מורא על בן‑שיחו ,שהתמצא רק בגזרה יחידה של החזית ,ולהרשים אותו בעומק התמצאותו שלו במצב בכללותו .וזה בדיוק מה שקרה. ‑ כשגמר היטלר לתאר את תוכניותיו למבצע דיטריך -התקפת נגד גדולה של דיביזיות פנצר של הס"ס ,שיהפכו מפלה לניצחון -אמר לבר" :הר האופטמן, כשתחזור אל גנרל פאולוס ,אמור לו זאת והוסף שכל לבי וכל תקוותי עמו ועם הארמיה שלו" .אבל בר ,שידע היטב כי זהו מעשה התעתועים הרגיל של היטלר, הבין שאסור לו להרשות לעצמו שתיקה ,ואפילו כפויה. "מיין פיהרר" ,ענה" .מפקדי נתן לי פקודה ליידע אותך במצב .אנא הרשה לי עכשיו למסור את הדוח שלי" .בנוכחות עדים כה רבים ,היטלר לא יכול לסרב לו. בר החל לדבר ,ולהפתעתו ,כפי שהודה לימים ,היטלר לא ניסה כלל לשסע את דבריו .הוא לא חסך משומעיו שום פרט ,לרבות המספר ההולך וגדל של חיילים גרמנים העורקים אל הסובייטים .גנרל‑פלדמרשל וילהלם קייטל ,שלא יכול לשאת גילוי לב שכזה בנוכחות הפיהרר ,נופף באגרופו אל בר מאחורי גבו של היטלר בניסיון להשתיק אותו .אבל בר המשיך בלי מעצורים ותיאר את הארמיה שלו התשושה ,הרעבה והקופאת מקור ,העומדת מול כוחות עדיפים לאין שיעור ,בלי די דלק ותחמושת להדיפת המתקפה הסובייטית החדשה .בר ידע בעל‑פה את כל הנתונים על התספוק האווירי .היטלר שאל אותו אם הוא בטוח במספרים הללו, וכשהשיב בר שאכן הוא בטוח ,פנה היטלר אל קצין בכיר בלופטוואפה וביקש ממנו להסביר את הפער. "מיין פיהרר" ,ענה גנרל הלופטוואפה" ,יש בידי רשימה של המטוסים והמטענים ששוגרו בכל יום". "אבל מיין פיהרר" ,התפרץ בר לדבריו" .מבחינת הארמיה ,מה שחשוב הוא לא כמה מטוסים נשלחו ,אלא מה קיבלנו בפועל .אין לנו טענות נגד הלופטוואפה. הטייסים הם גיבורים אמיתיים ,אבל קיבלנו רק את המספרים שמסרתי לך .אולי כמה פלוגות שאספו את המכלים שמרו אותם לעצמן ,בלי לדווח למפקדותיהן ,אבל אין בכך כדי לשנות את התמונה". כמה קצינים בכירים ניסו להדוף את דברי הביקורת של בר ב"שאלות אידיוטיות", אבל היטלר נחלץ במפתיע לעזרתו ,אולי מפני שרצה להיראות כמי שמגונן על האינטרסים של לוחמי סטלינגרד מפני המטה הכללי .אך כשהגיע בר למצב שעמו
יריוואה רשגה
307
מתמודדת הארמיה השישית ,חזר היטלר אל המפה הגדולה המנוקדת בדגלונים, כאילו לא השתנה מאומה .בר ידע שהדגלונים האלה ,הנעוצים "בדיוק היכן שנמצאו חודשים לפני כן" ,מייצגים עתה "דיביזיות שנותרו בהן רק כמה מאות אנשים" .אבל היטלר חזר שוב על המסר שלו ,הפיכת הקערה על פיה במהלומת נגד מבריקה .הוא אפילו בישר שארמיית פנצר ס"ס שלמה כבר מתכנסת סביב חרקוב ,מוכנה ומזומנה לנוע לעבר סטלינגרד .בר שמע מפי גנרל‑פלדמרשל פון מנשטיין שכוחות הס"ס המוזרמים מזרחה יזדקקו עוד לכמה שבועות של הכנות" .או אז ראיתי שהוא איבד מגע עם המציאות .הוא חי בעולם פנטזיה של מפות ודגלונים" .לבר ,שהיה "קצין גרמני צעיר ,לאומני ונלהב" ,באה ההתגלות הזאת כהלם" .זה היה הקץ של כל אשליותי ביחס להיטלר .הייתי משוכנע עכשיו שאנחנו נפסיד במלחמה". בר לא נשלח מיד בחזרה לקסל ,כמתוכנן .הוא נפגש שוב עם היטלר למחרת בצהריים ,בנוכחות גנרל‑פלדמרשל ארהרד מִילך ,שהצטווה להמריץ את מאמצי הסיוע של הלופטוואפה לסטלינגרד .לאחר מכן זימן את בר שלישו הצבאי הבכיר של היטלר ,גנרל רודולף שמונדט ,לריאיון ממושך ונוקב ,אם כי ידידותי .שמונדט, אחד ממעריציו המסורים ביותר של היטלר (הוא היה עתיד להיהרג כעבור שנה וחצי בניסיון ההתנקשות של שטאופנברג) ,חש מיד שסרן הפנצר הצעיר איבד את אמונתו .בר הודה בכך בגלוי כשהוצגה לו השאלה .לכן החליט שמונדט שלא לשלוח אותו בחזרה אל פאולוס ,שמא יגלה למפקדו את הסתייגויותיו .תחת זאת נשלח בר אל חוף הים השחור כדי לעבוד ב ֵמלִיטֹוּפֹול ב"מטה מיוחד" חדש ,שיוקם בפיקודו של גנרל‑פלדמרשל מילך ,כדי לסייע למבצר סטלינגרד להחזיק מעמד עד הקץ. עוד ברסטנבורג פנו גנרל הלמוט שטִיף וסא"ל ברנהרד קלַמרֹוט ,שהכירו היטב את בר מלפני המלחמה ,משכו אותו הצדה ושאלו " -בלשון צופן" - 28אם הוא מוכן להצטרף לתנועה להדחת היטלר .בר ,שאך זה חזה ּבָאמת במו עיניו ,והבין כי הנהגתו של היטלר תוליך לאסון ,חש שאין ביכולתו לעשות תפנית מלאה לאחור. קלמרוט הבין ללבו ,אבל התרה בו להישמר מפני מנשטיין" .ליד השולחן הוא מתנגד גדול להיטלר ,אבל הוא סתם מברבר .אם היטלר ייתן לו פקודה לפנות שמאלה או ימינה ,הוא יעשה בדיוק כפי שנאמר לו". קלמרוט לא הגזים בביקורתו .למרות כל הזלזול שהפגין מנשטיין כלפי הפיהרר בשיחות פרטיות עם פקודיו המהימנים ,למרות כלבו שאולף להרים רגל במועל נאצי ,הוא לא היה מוכן לסכן את מעמדו .בספר זיכרונותיו הציג נימוק שאפשר לתארו כגרסה משלו לאגדת הסכין בגב :הפיכה צבאית היתה גורמת להתמוטטות מיידית בחזית ולתוהו ובוהו בגרמניה גופא .הוא עדיין היה עצם מעצמיו של מעמד הקצונה ,שתיעובו את הבולשביקים התגבש בהתמרדויות ובניסיון המהפכה של
308
תישישה הימראה תענכה
.1918בר קיבל את עצתו של קלמרוט ,ונזהר בלשונו כשהתייצב בפניו בשובו לקבוצת הארמיות דון. פחדו של מנשטיין מהיטלר מצא את ביטויו במהרה .הדיונים גלויי הלב בין קציניו על האחריות לאסון סטלינגרד ערערו את עצביו עד כדי כך שהוא נתן פקודה לראש המטה שלו" :שיחות על האחריות לאירועי הזמן האחרון חייבות להיפסק" מפני שהן "אינן מועילות במאומה לשינוי העובדות בשטח ,ויכולות רק לגרום נזק עקב ערעור הביטחון העצמי" 29.כמו כן נאסר על הקצינים באיסור חמור לדון ב"סיבות להשמדת הארמיה השישית" בתכתובתם הפרטית. עכשיו ביקש הפיהרר ,תהיה התוצאה אשר תהיה ,להעמיד מופת הרואי בפני העם הגרמני .ב‑ 15בינואר העניק לפאולוס זר עלי אלון לעיטור צלב האבירים שלו, והכריז על 178עיטורים חשובים נוספים לאנשי הארמיה השישית .רבים ממקבליהם עדיין לא הבינו שהכיבוד הזה היה חרב פיפיות. מנשטיין ,לעומת זאת ,אמנם בז למניעיו של היטלר ,אבל ידע שגם הוא חייב להאריך את ייסורי גסיסתה של הארמיה השישית .כל יום נוסף שהיא תחזיק מעמד יעניק לו עוד זמן למשיכת שתי הארמיות שלו בקווקז לאחור ,אל קו שניתן להגן עליו. על רקע זה היה ביכולתו של היטלר לטעון ,בסילוף נלעג של ההיגיון ,כי החלטתו להורות לפאולוס להישאר במקומו היתה מוצדקת. דומה שטירוף האירועים נעשה מידבק במקצת .מקס פלקולב ,קצין הלופטוואפה האחראי לקַשרים בפיטומניק ,תיעד כמה תשדורות משונות של הטפת מוסר שהם קיבלו ממפקדיהם הבכירים .ב‑ 9בינואר ,היום שבו הוכרז האולטימטום הסובייטי, קיבלו פלקולב ואחד מאנשי צוותו פקודות לצאת בטיסה מהקסל" .הפרידה מהנשארים מאחור היתה קשה .כולם כאחד כתבו מכתבים הביתה ,ואנחנו לקחנו אותם איתנו" 30.אך בדומה כמעט לכל אלה שנחלצו מהקסל של סטלינגרד באותם ימים ,הוא חש כמי שנולד מחדש" .לכן נעשה 9בינואר יום הולדתי השני" .אבל הנחלצים סבלו בהכרח ,במידה זו או אחרת ,מתסמונת אשמת הניצולים" .לעולם לא שמענו עוד דבר על חברינו לנשק שנשארו מאחור". כל מי שנפלה לידיו ההזדמנות הפקיד מכתבים אחרונים או חפצים אישיים חשובים בידי חברים לנשק שזכו במקום במטוס .המג"ד הפסנתרן מדיביזיית הפנצר 16חלה, וד"ר קורט רויבר שכנע אותו לקחת עמו את "המדונה של המבצר" .רויבר הספיק גם להשלים תמונה אחרונה לאשתו ,מאחר שיציאת מפקדו נדחתה ביממה בגלל מזג האוויר הגרוע .מכתבו האחרון אליה מסטלינגרד נלווה לתמונה 31.הוא לא ראה טעם להתכחש למציאות הניצבת בפניהם" .כמעט לא נותרה תקווה עלי אדמות"... עבר זמן‑מה בטרם הבינו החיילים כי משלוח הדואר לחג המולד שנמסר להם
יריוואה רשגה
309
ב‑ 22בדצמבר היה כנראה האחרון שיזכו לקבל מהעולם החיצון .לאחר מכן הגיעו צרורות מכתבים פה ושם ,האחרון מביניהם ב‑ 18בינואר ,אבל דואר האוויר הסדיר נפסק למעשה ב‑ 13בינואר ,כשנאמר לחיילים כי זו ההזדמנות האחרונה שלהם לכתוב הביתה .רבים ציינו במכתביהם שהם הספיקו רק "לשרבט שתי שורות או שלוש" 32.כפי שכתב אחד הרופאים לאביו" ,מצב הרוח כאן מעורב מאוד .אחדים 33 מקבלים את זה קשה מאוד ,אחרים בקלילות ובקור רוח .זהו מחקר אופי מעניין". הניגוד הבולט ביותר הסתמן בין אלה שכתבו כדי להרשים את משפחותיהם בסמליות הפטריוטית של מותם הקרב ובא לבין אלה שכתבו מתוך אהבה .האחרונים, בניגוד ללאומנים הנלהבים ,פתחו בדרך כלל את מכתביהם בעדינות רבה ככל 34 האפשר" :אולי יהיה זה המכתב האחרון ממני למשך זמן רב". פלוני רס"ן פון ר' כתב לאשתו" :את היא תמיד מחשבתי הראשונה והאחרונה .ברור שאינני נוטש כל תקווה .אבל המצב כה חמור ,עד שאין לדעת מתי נתראה שוב .אנשינו 35 עושים את הבלתי‑אפשרי ,וממשיכים לעשותו .אסור לנו להיות פחות אמיצים מהם". דומה שהמילה "גורל" היתה היחידה שהמשתייכים לשתי הקטגוריות השתמשו בה שווה בשווה" .הורי היקרים" ,כתב רב"ט אחד" .הגורל החליט לרעתנו .אם תקבלו את ההודעה על נפילתי למען גרמניה רבתי ,שאו אותה בגבורה .כעיזבון 36 אחרון ,אני מפקיד את אשתי וילדי בידיכם האוהבות". המסורים ביותר למשטר התמקדו הרבה יותר ,על דרך החשיבות העצמית ,בכבוד הלאומי ובמאבק הגדול ,ולא דווקא בפרידה מהמשפחה .הם כתבו על "הקרב הרה‑הגורל לאומה הגרמנית" 37,ועמדו איתן בדעתם ש"נשקנו והנהגתנו הם עדיין הטובים ביותר בעולם" .בניסיון להפיק משמעות מהטרגדיה הנלעגת הזאת, הם רוממו את רוחם במחשבה שהדורות הבאים יראו אותם כמגיני אירופה מפני הבולשביזם האסייתי" .זהו מאבק הרואי שכמוהו לא ידע העולם בקור אשר כזה", כתב סמל אחד" 38.גיבורי גרמניה מבטיחים את עתיד גרמניה". המכתבים הללו לא הגיעו כלל לתעודתם .הוטל על סרן הרוזן פון זדטוויץ ,ראש הצנזורה של דואר השדה בארמיית הפנצר הרביעית ,לעבור על מכתבים מהקסל של סטלינגרד ולדווח על המוראל ועל היחס כלפי המשטר .אמנם הוא עשה שמיניות באוויר במאמציו שלא להישמע כתבוסתן בדוחותיו ,אבל נראה שגבלס הורה לעכב את משלוח הדואר האחרון הזה ,והוא הושמד בסופו של דבר .הציטטות לעיל לקוחות ממדגם שהעתיק כנראה היינץ שֵרטֶר ,קצין זוטר שהוצב בעבר בפלוגת התעמולה של * הארמיה השישית ,וקיבל הוראה ממשרד התעמולה לכתוב תיאור ֶאּפִי של הקרב. *
הדוגמאות האלה פורסמו באסופה בעילום שם שנקראה "מכתבים אחרונים מסטלינגרד" ,ונודעה לה השפעה רגשית אדירה עם פרסומה ב‑ .1954ההערכה כיום היא שזה היה מעשה זיוף.
310
תישישה הימראה תענכה
מכתבים אחרים יורטו עוד קודם לכן ,אם כי בדרך שונה בתכלית .גנרל ניקולאי וורונוב סיפר שב‑ 1בינואר "שמענו בערב שמטוס תובלה גרמני הופל מעל 39 עמדותינו .בהריסותיו נמצאו 1,200מכתבים בערך". במפקדת חזית הדון נחלצה המחלקה שבראשה עמדו סרן זָּבָשטַנסקִי וסרן דיאטלנקו לפעולה מזורזת; כל המתורגמנים הפנויים וכל ה"אנטי‑פשיסטים" הגרמנים עברו על שקי הדואר במשך שלושה ימים .ביניהם היו המכתבים בצורת יומן ששלח גנרל אדלר פון דניאלס לאשתו .לדברי וורונוב ודיאטלנקו ,המכתב האחרון מ‑ 30בדצמבר גילה הרבה על מערך ההגנה החלוש של דיביזיית החי"ר 376באגף הדרומי‑מערבי 40,והדבר עלה בקנה אחד עם מה שהצליחו חוקרי הנקוו"ד להוציא מפי שבויים. בטרם נפתחה המתקפה הסובייטית הסופית ב‑ 10בינואר ,עיסוקיה העיקריים של הארמיה השישית נותרו כשהיו" .האויב מס' 1היה ונשאר הרעב!" כתב רופא. "הורי היקרים" ,נאמר במכתב נוגע ללב ששלח הביתה רב"ט אחד" ,אם אפשר ,שלחו לי קצת אוכל .אני כל כך מתבייש לכתוב זאת ,אבל הרעב קשה מדי". חיילים גרמנים החלו ליטול סיכונים כבדים וזחלו קדימה לשטח ההפקר כדי לחפש על גופותיהם של חיילים סובייטים קרום לחם או שקיק של אפונה מיובשת, שאותה יוכלו להרתיח במים .הגדולה בתקוותיהם היתה מציאת פיסת נייר מקופלת ובתוכה מלח ,שגופם השתוקק לו עד כאב. ייסורי הרעב של החיילים הגרמנים בקסל היו קשים באמת ובתמים ,אבל אחרים סבלו הרבה יותר מהם 3,500 .שבויי המלחמה הסובייטים במחנות וורופונובו וגומרק גוועו במהירות ,ושיעור התמותה הלך והואץ .כמה קצינים גרמנים הזדעזעו קשות כשגילו בינואר שהשבויים הידרדרו עד כדי אכילת בשר אדם ,ודיווחו על כך בעל‑פה 42.כשהגיעו כוחות סובייטיים למחנות בסוף ינואר ,טענו שלטונות ברית המועצות שרק 20איש נשארו בחיים מתוך 3,500השבויים שהיו בהם מלכתחילה. המראה שנגלה לעיניהם של חיילי הצבא האדום -כפי שמעיד סרט שצילמו מצלמות יומני החדשות שהוחשו למקום -היה נורא לפחות כמו מה שהיו עתידים לראות כשהגיעו למחנות המוות הנאציים הראשונים .אריך ויינרט תיאר את מה שראה בגומרק" :בערוץ מצאנו ערימה גדולה של גוויות שבויים רוסים ,כמעט בלי בגדים ,דקות כמו שלדים" 43.מראות אלה ,ובייחוד מה שצולם במחנה השבויים בוורופונובו ,תרמו רבות כנראה להקשחת לבבותיהם של אנשי הצבא האדום כלפי אויביהם המובסים. רבים מאלפי ההיווים שעדיין היו מסופחים לדיביזיות הגרמניות רעבו למוות גם הם .אחרי שביצע נתיחה באחת הגוויות ,אמר ד"ר האנס גירגנזון ,למפקד 41
יריוואה רשגה
311
הגרמני במקום שההיווי המסוים הזה אכן מת מרעב .האבחנה "הותירה אותו המום לחלוטין" 44.האיש טען שההיווים שלו קיבלו מנות זהות לאלה שקיבלו החיילים הגרמנים. רבים מהם אכן זכו ביחס הוגן לגמרי מצד קציניהם הגרמנים ,ויש סיפורים רבים על האמון ההדדי ששרר במהלך הקרב האחרון .אבל בשלב זה ידעו הרוסים במדים גרמניים שגורלם נחרץ .לא היה להם מקום במטוסים היוצאים ,ולארמיות הסובייטיות מסביב להם סופחו כוחות נקוו"ד שציפו בכיליון עיניים לרגע שבו יוכלו לשים עליהם יד.
21
"כניעה לא באה בחשבון" קו החזית בסטפה היה שקט יחסית בשבוע הראשון של ינואר .במשך רוב הזמן לא נשמע בו שאון קרבות ,רק ירייה עמומה מרובהו של צלף ,צרור מקלע פה ושם או שריקה לילית רחוקה של זיקוק איתות :בסך הכול ,מה שתיאר קצין אחד כ"נעימת החזית הרגילה" 1.אחרי השידורים והטלות העלונים ב‑ 9בינואר ,ידעו החיילים הגרמנים שהמתקפה הסופית צפויה בכל רגע .לזקיפים הרועדים מקור היתה סיבה טובה עוד יותר לשמור על ערנותם. חייל אחד אמר לקצין הדת שלו שסר לביקור" :רק קצת יותר לחם ,הֵר ּפפָאֶרר, ואז יבוא מה שיבוא" 2.אבל מנת הלחם הוקטנה שוב זה מקרוב ,ועמדה עתה על 75 גרם .כולם ידעו שיהיה עליהם לקדם את פני הסובייטים המסתערים כשהם חלושים מרעב ומחולי ועם תחמושת מועטה ,גם אם לא הבינו בדיוק מדוע זה כך. לצד הפטאליזם " -אתה מדבר על המוות בערך כפי שאתה מדבר על ארוחת בוקר" - 3היה גם רצון להאמין .החיילים מן השורה האמינו לסיפורים על קורפוס הפנצר ועל התגבורות שיגיעו בדרך האוויר 4.בדיביזיית החי"ר 297עדיין היו החיילים משוכנעים ש"כוח החילוץ כבר הגיע לקלץ' ...דיביזיות לייבשטנדארטה [ס"ס] וגרוסדויטשלנד" 5.כל פגז תאורה שנראה ממערב התפרש מיד כאיתות מהן. אפילו קצינים זוטרים קיבלו מידע מסולף מהממונים עליהם ,כפי שאמר סגן אחד לחוקרו מהנקוו"ד .בשבוע הראשון של ינואר עדיין המשיך המח"ט שלו מדיביזיית החי"ר 371לספר לאנשיו" :העזרה קרובה" 6.הזעזוע היה גדול כששמעו מ"מקורות לא רשמיים" (מן הסתם אנשי הלופטוואפה) על כישלון הניסיון לחלצם ועל נסיגתה של קבוצת הארמיות דון מערבה. גם הנקוו"ד ספג זעזוע עד מהרה ,כשהתברר לו מה גדול מספרם של החיילים הסובייטים שנלחמו עתה לצד הגרמנים בקווים הקדמיים בסטלינגרד ,ולא רק עבדו כהיווים לא חמושים .מדיווחים גרמניים עולה רושם ברור כי חלק ניכר מההיווים המסופחים לדיביזיות הארמיה השישית בקסל נלחמו עתה בקו הקדמי .קצינים רבים העידו על מיומנותם ועל נאמנותם" .אמיצים במיוחד היו הטרטרים" ,דיווח קצין מאזור בתי החרושת של סטלינגרד" 7.כתותחני נ"ט שהפעילו נשק שלל רוסי ,הם היו 312
"ןובשחב האב אל העינכ"
313
גאים בכל טנק סובייטי שפגעו בו .הבחורים האלה היו פנטסטים" .קבוצת הקרב של סא"ל מָאדֶר ,שהתבססה על שתי חטיבות פנצרגרנאדירים מדיביזיית החי"ר 297בחוד הדרומי ביותר של הקסל ,כללה לא פחות מ‑" 780רוסים ׂשׂשים לקרב" ,כמעט מחצית מהכוח שעליו פיקד .הופקדו בידיהם משימות חיוניות .בפלוגת המקלעים היו תריסר אוקראינים "שתפקדו ממש טוב" 8.הבעיה הגרועה ביותר שלהם ,מלבד המחסור במזון, היתה מחסור בתחמושת .תשעת תותחי השדה של קבוצת הקרב קיבלו הקצבה של פגז וחצי לתותח ליום ,בממוצע. מבצע קֹולצֹו ("טבעת") נפתח בשעת בוקר מוקדמת ביום א' 10 ,בינואר .וורונוב ורוקוסובסקי נמצאו במפקדה של ארמיה 65כשניתנה פקודת האש באלחוט בשעה ,06:05שעון גרמניה .תותחים שאגו והתחבטו על תושבותיהם מן הרתע .רקטות קטיושה עלו בצריחה השמיימה והשאירו מאחור שבלים עבותים של עשן7,000 . תותחי שדה ,משגרים ומרגמות המשיכו לירות במשך 55דקות; וורונוב תיאר זאת 9 כ"דרדור רעם בלתי‑פוסק". מזרקות שחורות בצבצו מכל עבר בסטפה המושלגת והעכירו את הנוף הלבן. היתה זו הרעשה עזה מאין כמוה ,וקצין הארטילריה אל"ם אִיגנ ָטֹוב העיר בסיפוק קודר" :יש רק שתי דרכים לצאת מהתקפה מסוג זה -מוות או אובדן שפיות הדעת" 10.גנרל אלכסנדר אדלר פון דניאלס ניסה להעמיד פנים שאננות כשכתב לאשתו על "יום ראשון לגמרי לא שקט" 11.לחטיבת הפנצרגרנאדירים של הדיביזיה שלו ,שנמצאה בקו הקדמי ,לא היה מצב רוח להתבדחויות כאלה ,שכן היא מצאה את עצמה חשופה קשות בעמדותיה שהוכנו בחיפזון" .עתודות התחמושת של האויב", כתב המח"ט" 12,היו ענקיות; מעולם לא התנסינו במשהו כזה". הבליטה הדרומית‑מערבית של הקסל" ,חוטם מרינובקה" שעליו הגנו דיביזיית החי"ר 44ודיביזיות החי"ר הממוכן 29ו‑ ,3תוגברה ברגע האחרון בחלק מדיביזיה .376כל החטיבות היו מדולדלות לגמרי .דיביזיה 44נאלצה לתגבר את שורות החי"ר שלה בתותחנים ,ואפילו באנשי גדודי הבנייה .לגזרה זו הוקצו רק כמה טנקים וכלי נשק כבדים .מעט מאחורי עמדותיו של גדוד הפלסים נמצאו שני תותחי סער מתנייעים ותותח נ"מ 88מ"מ .אך במהלך ההרעשה ראו הפלסים את מפקדת הגדוד שלהם מפוצפצת לרסיסים" .איש לא י ָצא משם" ,כתב אחד מהם" 13.במשך שעה, 14 100תותחים בקטרים שונים ועוגבי סטלין ירו להם" ,כתב סגן מאותה דיביזיה. "הבונקר התנודד בלי הרף תחת ההרעשה .ואז תקפו הבולשביקים במסות נוראות. שלושה גלים של אנשים התגלגלו קדימה ,ולא נרתעו אף לרגע .דגלים אדומים התנופפו מעליהם .בכל 50עד 100מטרים היה טנק".
נ' דיב' פנ' 16
ארמיה 66
קרסנוארמייסק
דיב' חי"ר 113
וורופונובו
ארמיה 64
דיב' חי"ר 297
דיב' חי"ר 76
דיב' חי"ר 376
בבורקין
ארמיה 65
ק"מ
מרינובקה
ארמיה 57
קרפובקה
נ' קרפובקה
דיב' חי"ר מכ' 3
צ
פלטונובסקי
ארמיה 51
קו החזית 9 ,בינואר 1943
מפה :6מבצע קולצו, ינואר 1943
דיב' חי"ר מכ' 29
דיב' חי"ר 44
ארמיה 24
נ' רוסושקה
גונצ'רה פיטומניק
דיב' חי"ר 371
בקטובקה
נ' צריצה
סטלינגרד
גומרק
דיב' חי"ר מכ' 60
סטלינגרדסקי
דיב' פנ' 24
קרסנאיה סלובודה
ארמיה 62
רינוק
וולגה
314
תישישה הימראה תענכה
"ןובשחב האב אל העינכ"
315
הלנדזרים ,באצבעות נפוחות מכוויות כפור עד כדי כך שבקושי נכנסו לשמורות ההדק ,ירו משוחות שועל רדודות ברובאים המתקדמים בשדות השלג ,ברובים מכודנים בכידונים ארוכים .טנקי T‑34סובייטיים ,חלקם נושאים אנשי חי"ר כמו קופים על גב פיל ,דהרו על פני הסטפה .הרוחות החזקות שחדרו כל בגד סחפו הלאה את השלג וחשפו את קצותיהם של עשבי הסטפה חסרי הצבע .פצצות מרגמה ניתרו מעל האדמה הקפואה והתפוצצו באוויר כמו פגזי שרפנל ,מה שגרם לפגיעות נוספות .קווי ההגנה של דיביזיית החי"ר 44נפרצו במהירות ,והניצולים שנמצאו עתה בשטח פתוח היו חשופים לחסדיהם של האויב ואיתני הטבע. במהלך אחר הצהריים החלו דיביזיות החי"ר הממוכן 29ו‑ ,3בחלקו הבולט ביותר של ה"חוטם" ,לחוש שהאויב מאגף אותן .החיילים שתגברו את דיביזיה 3 נעשו אפאתים" .חלקם היו כה תשושים וחולים" ,כתב אחד הקצינים" 15,וחשבו רק על התחמקות לעורף בשעת לילה ,עד שלא יכולתי להחזיק אותם בעמדותיהם בלי איומי אקדח" .מדיווחים אחרים נראה שהיו הרבה הוצאות להורג ללא משפט בשלב הסופי הזה ,אבל אין בנמצא מספרים. הפלוגה המאולתרת של רב‑ סמל ואלראווה ,ובה פנצרגרנאדירים ,אנשי לופטוואפה ו"קוזקים" ,החזיקה מעמד עד השעה עשר בלילה הראשון ,שאז קיבלה פקודה לנוע לאחור משום שהבקעת האויב עברה אותה .הם הצליחו לתפוס עמדות מצפון לתחנת קרפובקה ,אך נהדפו לאחור עד מהרה" .מאותו יום ואילך לא ידענו 16 עוד בונקר חמים או אוכל חם או שלווה כלשהי!" כתב ואלראווה. לא היה סיכוי לדיביזיות המוחלשות האלה ,חסרות התחמושת ,מול ההתקפות המסיביות של הארמיות הסובייטיות 21ו‑ ,65בגיבוי מטוסי תקיפה מהארמיה האווירית .16הגרמנים ביצרו בשעתם את מרינובקה ואת קרפובקה ,בצד הדרומי של ה"חוטם" ,במצדיות ובעמדות תותחים ,אבל אלה לא הועילו רבות נגד המאמץ העיקרי הסובייטי ,שבא מכיוון "גשר החוטם" .ניסיונות הגרמנים לצאת להתקפות נגד ,בקבוצות פזורות של הטנקים שנותרו להן ושל אנשי חי"ר חלושים ,נידונו לכישלון מלכתחילה .הסובייטים הפעילו מרגמות כבדות להפרדת החי"ר מן הטנקים, ולאחר מכן חיסלו את הנותרים בחיים בשטח הפתוח .המחלקה הפוליטית של חזית 17 הדון חזרה שוב ושוב על סיסמתה" :אם האויב אינו נכנע ,יש להשמידו!" בעת שהארמיות 65ו‑ 21תקפו את "חוטם קרפובקה" באותו יום ראשון ,תקפה ארמיה 66את דיביזיית הפנצר 16ואת דיביזיית החי"ר הממוכן 60בנקודה הצפונית ביותר ,שם הוכתמו הגבעות הגליות בצהוב שחרחר מהאש שהמטירו מרגמות 81 מ"מ סובייטיות .הטנקים שנותרו לחטיבת הפנצר 2פגעו פעם אחר פעם בגלי הטנקים הסובייטיים T‑34שהסתערו בשטח פתוח ,ואילצו את הנותרים לסגת. בינתיים ,בגזרה הדרומית ,החלה ארמיה 64להרעיש את עמדותיהן של דיביזיית
316
תישישה הימראה תענכה
החי"ר 297ושל חטיבה 82הרומנית המסופחת אליה .זמן קצר אחרי תחילת ההפגזה קיבל סא"ל מאדר שיחת טלפון מקצין במפקדת הדיביזיה" :החזירים הרומנים האלה התחילו לברוח" 18.הגדוד הקיצוני ביותר נסוג והותיר פער ברוחב 800מטרים באגף קבוצת הקרב שלו .הסובייטים זיהו את ההזדמנות ,שיגרו פנימה טנקים והעמיקו עוד יותר את הפרצה בקו .עתה נשקפה סכנה לדיביזיה כולה ,אבל גדוד הפלסים שלה ,בפיקודו של רס"ן גֵצֶלמָן ,נחלץ להתקפת‑נגד שגבלה בהתאבדות והצליח לסגור את הפער בעוד מועד. דיביזיה זו ,שהיתה אוסטרית בחלקה ,לא סבלה עד אז כמו היחידות שהוסגו אל מעבר לדון ,והצליחה לנהל מגננה איתנה .היא המשיכה ,במרוצת היומיים הבאים, להדוף את דיביזיית רובאי הגווארדיה ,36את דיביזיית הרובאים ,422שתי חטיבות של נחתים וחלק מהקורפוס המשוריין .13כשחייל בעל "עמדות פוליטיות ידועות מראש" ניסה לערוק אל הסובייטים ,ירו בו אחיו לנשק לפני שהגיע לקווי האויב. אבל בימים הבאים ,בעקבות מאמצי תעמולה נמרצים ,ערקו לאויב יותר מ‑ 40איש. המאמץ העיקרי הסובייטי רוכז בהתקדמות ממערב .עד סוף בוקרו של היום השני, 11בינואר ,נכבשו מרינובקה וקרפובקה .המנצחים ספרו 1,600גופות של חיילים גרמנים. מיד כשפסקה הלחימה הופיעו יש מאין נשות איכרים וחשו אל חפירות הגרמנים בחיפוש אחר שמיכות ,אם לשימושן שלהן אם כמטבע עובר לסוחר .אריך ויינרט, שנלווה לכוחות המתקדמים ,ראה חיילים סובייטים משליכים ארוניות תיוק ממשאיות שנלקחו שלל במפקדה אחת ,כדי שיוכלו להשתמש בכלי הרכב בעצמם. "קרפובקה נראית כמו מכירת חצר אחת ענקית" ,כתב 19.אבל בתוך ערבוביית הציוד הצבאי הנטוש וההרוס ניכרו היטב תוצאותיה של הרעשת הפתיחה הנוראה. "ההרוגים מוטלים בתנוחות פיתול נלעגות ,פיותיהם ועיניהם פעורים עדיין לרווחה בזוועה ,קפואים כאבן ,גולגולותיהם שסועות וקרביהם שפוכים ,לרובם תחבושות סביב כפות ידיהם ורגליהם ,עדיין ספוגות במשחה צהובה נגד כוויות כפור". עוצמת ההתנגדות שגילתה ארמיה ,6בהתחשב במצבה הגופני והחומרי ,היתה מדהימה .המדד המאלף מכול היה מספר האבידות שהפילה בשלושת הימים הראשונים .חזית הדון איבדה 26,000איש ויותר ממחצית הטנקים שלה .המפקדים הסובייטים לא ניסו כלל לחסוך בקורבנות .אנשיהם היו מטרות קלות כשהתקדמו בקווים רחבים .תלוליות חומות ,הרוגים סובייטים ,היו פזורות בסטפה המושלגת. (חליפות ההסוואה הלבנות נשמרו בעיקר לפלוגות הסיור ולצלפים ).החיילים והקצינים הסובייטים נתנו פורקן לזעמם על שבוייהם הגרמנים הצנומים כשלדים, שורצי הכינים .אחדים נורו לאלתר .אחרים מתו כשהוצעדו לעורף בטורים קטנים,
"ןובשחב האב אל העינכ"
317
וחיילים סובייטים ריססו אותם בתת‑מקלעים .במקרה אחד ,מפקדּה הפצוע של פלוגת עונשין אילץ קצין גרמני שבוי לכרוע ברך לפניו בשלג ,השמיע בקול רם את הסיבות לשאיפת הנקם שלו ,וירה בו למוות. ‑ בשעות הבוקר המוקדמות של 12בינואר הגיעו הארמיות הסובייטיות 65ו 21 לגדה המערבית של הנהר רוסושקה הקפוא ,וכך חוסל "חוטם קרפובקה" .הכוחות שנסוגו ,עדיין בכוונה להמשיך להילחם ,נאלצו לגרור ולדחוף את תותחי הנ"ט שלהם בידיהם .בכמה מקרים נעשה שוב שימוש בשבויים סובייטים כבהמות משא, והם הועבדו עד מוות .הקור היה כה עז ,והאדמה היתה כה קפואה ,ציין גנרל קרל שטֶרר ,עד ש"במקום לחפור חפירות ,חיילינו בנו סוללות שלג להגנה ובונקרים משלג" 20.הפנצרגרנאדירים של דיביזיית הפנצר " 14התגוננו מרה ,אף על פי 21 שכמעט לא נותרה להם תחמושת ,בשטח הפתוח בסטפה הקפואה". לא רבים בארמיה השישית השתוקקו לחגוג את יום הולדתו ה‑ 50של הרמן גרינג באותו יום .המחסור בדלק ובתחמושת לבש ממדי אסון .מפקדת הארמיה השישית לא הגזימה כשכתבה בשדר לגנרל קורט צייצלר למחרת בבוקר" ,התחמושת הגיעה לסופה" 22.הקבוצה המעורבת של ואלראווה ,שהחזיקה עתה בעמדות סובייטיות ישנות מהקיץ הקודם ,ניצבה מול התקפה גדולה למחרת בבוקר ,אבל יכלה רק 23 "לפתוח באש מטווחים קרובים ביותר ,לנוכח המחסור בתחמושת". מחמת המחסור בדלק במהלך הנסיגה הזאת ,פינוי הנפגעים היה קשה שבעתיים. הפצועים והחולים הצפופים במשאיות שנעצרו בלי דלק פשוט קפאו למוות תחת כיפת השמים .אותם "חיילים שפניהם כחולות‑שחורות" 24שהגיעו לשדה התעופה פיטומניק ,זועזעו למראה המקום" .בשדה התעופה" ,סיפר קצין צעיר" ,שרר תוהו ובוהו :ערימות של גוויות ,שאנשים סחבו החוצה מהבונקרים ומהאוהלים שבהם נמצאו הפצועים ,והשליכו ארצה; התקפות רוסיות; הפגזות; מטוסי תובלה יונקרס נוחתים". פצועים קל ומתחזים ,שהופיעו כמו עדרי קבצנים לבושי סמרטוטים ,ניסו להסתער על המטוסים עם נחיתתם ולהיכנס לתוכם .המטענים שנפרקו הושלכו הצדה או נפרצו בחיפוש אחר מזון .החלשים ביותר בעדרים הללו נרמסו תחת רגלי חבריהם. הפלדז'נדארמרי ,שאיבדה במהירות את השליטה במצב ,פתחה באש פעמים רבות מספור .רבים מהפצועים קשה ,שהיו זכאים ביושר לפינוי ,פקפקו אם יזכו אי‑פעם להיחלץ מהתופת הזאת. בינתיים ספג רס"ל ואלראווה כדור בבטנו .ברוב המקרים היה זה גזר דין מוות בקסל ,אבל חייו היו לו לשלל הודות להחלטיותו הנחושה .שניים מהרב"טים שלו סחבו אותו לאחור מעמדתם והעלו אותו על משאית עם פצועים אחרים .הנהג עשה את דרכו היישר אל שדה התעופה פיטומניק ,אך כשעוד נותרו שלושה ק"מ ,אזל
318
תישישה הימראה תענכה
הדלק במכל .הפקודה שניתנה לנהג מראש היתה להשמיד את המשאית במקרה זה .לא היה ביכולתו לעשות דבר למען הפצועים ,והם "הופקרו לגורלם" 25.למרות הכאבים העזים שהסב לו פצעו ,ידע ואלראווה שהוא ימות אם לא יצליח להגיע למטוס" .נאלצתי לעשות את כל שאר הדרך לשדה בזחילה .בינתיים ירד הלילה. באוהל ענקי קיבלתי מעט עזרה רפואית .פצצות מתקיפה אווירית פתאומית נפלו בין אוהלי בית החולים והשמידו אחדים מהם" .באנדרלמוסיה שהשתררה עלה בידי ואלראווה להשחיל את עצמו לתוך "דודה יּו" שהמריאה לעורף בשלוש לפנות בוקר. בפיטומניק היתה יד המקרה עשויה להציל את חייו של פצוע ,בעוד מאות אחרים נשארים למות בשלג .אלֹויז דֹורנ ֶר ,תותחן מדיביזיית החי"ר 44שנפצע בכף ידו השמאלית ובירכו השמאלית מרסיסי פגז ,התחלחל למראה המתרחש בפיטומניק" .זה היה הדבר הכי אומלל שראיתי בכל ימי חיי .יבבות אינסופיות של אנשים פצועים וגוססים ...רובם לא קיבלו דבר לאכול כבר ימים .כבר אין נותנים אוכל לפצועים. האספקה נשמרת ללוחמים"( 26.קשה לדעת אם אמנם היתה זו המדיניות הרשמית. קצינים בכירים במפקדת הארמיה השישית הכחישו נמרצות את עצם הרעיון ,אבל כמה מפקדים זוטרים הנהיגו זאת ,כנראה ,על דעת עצמם ).דורנר ,שדבר לא בא אל פיו מאז 9בינואר ,ציפה גם הוא למוות ,אבל בליל 13בינואר עבר טייס אוסטרי טטֶן" ,ענה. של היינקל 111לידו ,ושאל כלאחר יד מנין הוא" .אני מסביבות אַמש ֵ חברו האוסטרי הזעיק מיד אחד מאנשי צוותו ,והשניים נשאו את דורנר אל מטוסם. באגף הצפוני נהדפו לאחור דיביזיית הפנצר 16ודיביזיית החי"ר הממוכן ,60וכך נפער פער בגזרה זו ,ואילו בסטלינגרד עצמה ,ארמיה 62של צ'ויקוב תקפה את דיביזיית הרובאים 100ודיביזיית החי"ר 305והשתלטה על כמה גושי בניינים. בינתיים נמשכה ההתקדמות העיקרית של הכוחות הסובייטיים ממערב בשלג הניתך, ומחצה את הצד המערבי של הקסל .דיביזיית החי"ר הממוכן 29חוסלה למעשה. המחסור בדלק אילץ את אנשי דיביזיית החי"ר הממוכן 3לנטוש את רכביהם ואת הנשק הכבד שלהם ולסגת ברגל בשלג העמוק .לא היה סיכוי לכינון קו הגנה חדש בסטפה הפתוחה ,משום שלא נותר לחיילים די כוח להתחפר. ארמיות 65ו‑ 21הסובייטיות המשיכו ללחוץ לעבר פיטומניק ,והסתייעו בהבקעותיהן של הארמיות 57ו‑ 64באגף הדרומי ,שם נהדפה לאחור דיביזיית החי"ר ,297ובה קבוצת הקרב של מאדר .שכנתה מימין ,דיביזיית החי"ר 376של אדלר פון דניאלס ,נותקה .מעט אחר צהרי היום ב‑ 14בינואר הבריקה מפקדת הארמיה השישית: "דיביזיית החי"ר 376הושמדה .ייתכן ששדה התעופה פיטומניק יהיה שמיש רק עד 27 15בינואר".
"ןובשחב האב אל העינכ"
319
שמועות על התקפות שריון סובייטיות חוללו עתה "בהלת פנצר" בשורות הגרמנים. לרוב תותחי הנ"ט לא היתה עוד תחמושת .איש לא התפנה להרהר עד כמה הם בזו לרומנים על התגובה הזאת בדיוק חודשיים לפני כן. בשלב המאוחר הזה של הקרב החליט היטלר שיש להושיט לארמיה השישית יותר עזרה כדי שתחזיק מעמד .מניעיו היו מעורבים ,יש לשער .אולי הוא התחלחל באמת ובתמים כששמע מפי סרן בר מה דלה האספקה המגיעה בפועל ,אבל חזקה עליו שהוא גם רצה להבטיח שלא תהיה לפאולוס אמתלה להיכנע .הפתרון שמצא כתמיד ,היה זה מהלך שחולל פעילות מרובה בלי תוצאות של ממש -היה הקמת"מטה מיוחד" בראשות גנרל‑פלדמרשל ארהרד מילך לניהול מבצעי התספוק האווירי .אחד מאנשי מטהו של מילך תיאר את הצעד הזה שאיחר את שעתו כ"תירוץ שהמציא היטלר כדי שיוכל לומר שהוא ניסה כל דבר שהוא להצלת החיילים 28 בקסל". אלברט שּפר ליווה את מילך לשדה התעופה בדרכו לקבלת תפקידו החדש .מילך הבטיח לו לנסות למצוא את אחיו ולהטיסו החוצה מהקסל ,אבל לא עלה בידו למצוא את ארנסט שפר או אפילו את שרידי יחידתו .הם נעלמו כולם" ,נעדרים וחשובים כמתים" 29.הסימן היחיד ,סיפר שפר ,היה מכתב שיצא בדרך האוויר" :נואש מהחיים, כועס על המוות וממורמר עלי ,אחיו". מילך ומטהו הגיעו לטגנרוג במחשבה שיוכלו לעשות רבות ,אך כפי שכתב קצין תובלה בכיר בלופטוואפה" ,מבט אחד במצב בשטח הספיק כדי לשכנע אותם 30 שאי‑אפשר לעשות שום דבר נוסף במשאבים הלא מספיקים שבעין". בוקרו של 15בינואר ,היום הראשון לעבודתם ,לא עמד בסימן מבטיח .מילך קיבל שיחת טלפון מהפיהרר ,שדרש לתגבר את הרכבת האווירית לסטלינגרד .וכאילו ביקש להדגיש עד כמה הוא מתאמץ ,העניק היטלר באותו יום לפאולוס את תוספת זר עלי האלון לצלב האבירים שלו .בשעת צהריים טלפן גרינג אל מילך כדי לאסור עליו לטוס לקסל בעצמו .לאחר מכן דיווח גנרל מרטין פייביג ששדה פיטומניק נפל לידי הרוסים (הוא הקדים את המאוחר ,אבל רק במקצת) ,ושמשואות האלחוט בגומרק עדיין לא הותקנו ,ולפיכך אסור לשגר לשם מטוסי תובלה. מטוסי מסרשמיט 109האחרונים שנותרו בפיטומניק המריאו לבלי שוב מעט אחרי עלות השחר למחרת ,כשהסובייטים המתקדמים כבר נראו לעין .אלה מהם שהופנו לגומרק מצאו בנחיתתם שלג כבד שלא פונה מהמסלול .בצהריים נפתחה הרעשה ארטילרית גם על גומרק ,והמסרשמיטים והשטוקות שהיו שם טסו אל מחוץ לקסל בפעם האחרונה ,לפי פקודה מאת ריכטהופן .פאולוס מחה ,אך לשווא. ביום ההוא נכנע גדוד שלם מדיביזיית החי"ר ,295כאיש אחד .עלוניו של וורונוב
320
תישישה הימראה תענכה
שהבטיחו יחס הוגן לשבויים השפיעו ,ככל הנראה" .לא היה שום טעם לברוח" ,אמר המג"ד כשחקר אותו סרן ניקולאי דיאטלנקו" 31.אמרתי לאנשַי שמוטב לנו להיכנע כדי להציל את חיינו" .המג"ד ,סרן שהיה פעם מורה לאנגלית ,הוסיף ואמר" :אני מרגיש רע מאוד ,מפני שזהו המקרה הראשון של כניעת גדוד שלם של חיילים גרמנים". מג"ד אחר שנכנע מאוחר יותר ,איש דיביזיית החי"ר 305בסטלינגרד ,דיבר על "התנאים הבלתי‑נסבלים בגדוד שלנו"" 32.לא יכולתי לעזור לאנשי ,והתחמקתי מלהיפגש איתם .בכל מקום בחטיבה שלנו שמעתי חיילים מדברים על סבל מקור ומרעב .כל יום קיבל קצין הרפואה שלנו עשרות קורבנות של כוויות כפור .מכיוון שהמצב היה קטסטרופלי ,הערכתי שכניעת הגדוד היא המוצא הטוב ביותר". שדה התעופה פיטומניק ובית החולים הצבאי הצמוד אליו ננטשו ,והסבל היה מרובה .אלה שלא יכלו לנוע נשארו מאחור בהשגחת רופא וחובש אחד לפחות, לפי הנוהל הנהוג במקרה נסיגה .שאר הפצועים צלעו ,זחלו או נגררו במזחלות על הדרך המחורצת ,המכוסה קרח קשה כברזל ,שנמשכה לאורך 15ק"מ אל גומרק .היו הסתערויות תכופות על המשאיות המעטות שעוד נשאר להן דלק ,אף על פי שהן כבר היו מלאות בפצועים .סרן מהלופטוואפה דיווח על המצב בדרך זו ב‑ 16בינואר, יום נפילת פיטומניק" :תעבורה חד‑סטרית כבדה של חיילים נסוגים ,שנראים זרוקים ועלובים לגמרי .כפות הידיים והרגליים חבושות ברצועות של שמיכות" 33.אחר הצהריים באותו יום דיווח אותו קצין על "עלייה ניכרת בנחשלים מיחידות שונות שלדבריהם איבדו מגע עם יחידותיהם ,והם מתחננים למזון ולמחסה". מפעם לפעם התבהרו השמים לגמרי ,וקרני השמש שניתכו על השלג היו מסנוורות .עם רדת הערב לבשו הצללים צבע כחול כפלדה ,ואילו השמש באופק היתה אדומה כעגבנייה .מצבם של כל החיילים כמעט ,לא רק הפצועים ,היה מחריד. הם צלעו על רגליים כוּויות כפור ,שפתיהם היו סדוקות עד זוב דם מהקור ופניהם נראו כיצוקות משעווה ,כאילו חייהם כבר החלו לעזוב את גופם .אנשים רצוצים צנחו בשלג ולא קמו עוד .אלה שנזקקו לעוד ביגוד הפשיטו גופות מבגדיהן מיד עם רגע המוות .אחרי שקפאה גופה ,לא היה אפשר עוד להפשיטה. הדיביזיות הסובייטיות לא היו רחוקות מאחור" .הקור חמור" ,רשם גרוסמן שנלווה לכוחות המתקדמים" 34.השלג והאוויר המקפיא סותמים את הנחיריים בקרח .השיניים כואבות .יש גרמנים קפואים ,גופותיהם לא פגועות ,לאורך הדרך שאנו הולכים בה .לא אנחנו הרגנו אותם ,אלא הקור .היו להם נעלי צבא והיו להם מעילים .חולצותיהם דקות ונראות כמו נייר ...יש טביעות רגליים על פני השלג סביב .הן מלמדות אותנו איך נסוגו הגרמנים מהכפרים לאורך הדרכים ,ומהדרכים
"ןובשחב האב אל העינכ"
321
לערוצים ,שם השליכו את נשקם" .אריך ויינרט ,שהסתפח ליחידה אחרת ,הבחין בעורבים החגים ונוחתים כדי לנקר את עיני הגופות. בשלב מסוים בקרבת פיטומניק חששו קצינים סובייטים שמא תעו בדרכם ,כי הרחק מלפנים הבחינו במה שנראה כמו עיירה קטנה בסטפה ,אך היא לא סומנה במפותיהם .כשהתקרבו יותר נוכחו שזהו מגרש ענקי של גרוטאות צבאיות ,ובו טנקים שרופים ,משאיות ,מטוסים שהתנפצו ,מכוניות ,תותחי סער ,זחל"מים ,גוררי ארטילריה וכמעט כל פריט ציוד אחר שניתן להעלות על הדעת .את הסיפוק הרב מכול הפיקו החיילים הסובייטים למראה המטוסים הנטושים והירויים בשדה התעופה פיטומניק ,ובייחוד הקונדורים הענקיים .התקדמותם מזרחה לעבר סטלינגרד הולידה מיד בדיחות על כך שהגרמנים נמצאים "בתחת של הרוסים". בשלב זה של הנסיגה נמוגו סופית ,אצל רוב הגרמנים ,התקוות לישועה מאת דיביזיות פנצר של הס"ס ומתגבורות שיגיעו באוויר .הקצינים ידעו שגורל הארמיה השישית נחרץ באמת ובתמים" .כמה מפקדים" ,כתב רופא אחד" 35,באו אלינו וביקשו רעל כדי להתאבד" .היו גם רופאים שהתפתו למחשבה על צלילה לתהום הנשייה ,אבל ברגע ששקלו זאת ברצינות ,הבינו שחובתם היא להישאר עם הפצועים .אפילו אחד מבין 600הרופאים שהיו בארמיה השישית לא טס החוצה מהקסל ,אם היה מסוגל לעבוד. תחנות איסוף הנפגעים היו עמוסות לעייפה בשלב זה ,והמטופלים נאלצו לשכב שניים במיטה אחת .לא אחת אירע שפצוע קשה הובא בידי חבריו ,והרופא שלח אותם כלעומת שבאו מפני שכבר היו לו יותר מדי מקרים חסרי סיכוי" .לנוכח הסבל הרב הזה" ,כתב סמל בלופטוואפה" 36,כל האנשים המיוסרים האלה ,כל המתים הרבים ,השתכנענו שלא תיתכן שום עזרה .לקחנו בלי מילה את הסגן שלנו ונשאנו אותו בחזרה .איש אינו יודע את שמותיהם של כל האומללים האלה ששכבו מכורבלים יחדיו על הקרקע -מדממים למוות ,קופאים ,רבים מהם חסרי יד או רגל -ומתו בסופו של דבר מפני שלא היתה שום עזרה" .בגלל המחסור בגבס, היה על הרופאים לחבוש גפיים מרוסקות בתחבושות נייר" .במקרי ההלם שלאחר ניתוח ניכרה עלייה תלולה" ,כתב רופא מנתח 37.היה גם גידול רב במקרי הקרמת (דיפתריה) .גרועות מכול היו הכינים שפשו על גופי הפצועים" .על שולחן הניתוחים היה עלינו לקרצף כינים מעל מדים ועור בעזרת מרית ולזרוק אותן לאש .היה עלינו לסלק אותן גם מהגבות ומהזקנים ,שם הצטופפו כמו אשכולות ענבים". "מה שנקרא בית חולים" 38בגומרק היה עוד יותר גרוע מזה שבפיטומניק ,בעיקר מפני שהיה מוצף במבול הפצועים והחולים" .זו היתה מין תופת" ,דיווח קצין פצוע שנסוג מ"חוטם קרפובקה"" 39.הגופות רבצו בערימות לצד הדרך ,היכן שהאנשים נפלו ומתו .לאיש לא היה אכפת עוד .לא נשארו תחבושות .שדה התעופה היה
322
תישישה הימראה תענכה
תחת הפגזה ,ו‑ 40איש נדחסו בבונקר שנחפר לעשרה ,ורעד עם כל פיצוץ" .קצין הדת הקתולי של בית החולים זכה בכינוי "שליט המוות של גומרק" 40משום שנתן משיחה אחרונה ליותר מ‑ 200איש ביום .אחרי שעצמו קציני הדת את עיני המתים, הם קטעו את המחצית התחתונה של דסקיות הזיהוי שלהם ,כהוכחה רשמית למוות. כיסיהם נעשו כבדים במהירות. בקרבת מקום עבדו רופאים גם ב"ערוצי המוות" ,שם טיפלו בפצועים השוכבים במנהרות שנחפרו בצלעות הערוצים כאורוות לסוסים .לרופא אחד הזכיר המקום, עם בית הקברות שמעליו ,את גולגולתא .זו היתה התחנה העיקרית לטיפול בפגיעות גולגולת ,אבל היה צורך לנטוש אותה ולהשאיר מאחור את המקרים הקשים ביותר. כשהגיעו הסובייטים כעבור כמה ימים ,הם ריססו בתת‑מקלעים את רוב הדמויות החבושות .מתורגמן דיביזיוני בשם ַרנקֶה ,שהיה פצוע בראשו ,התרומם וצעק עליהם ברוסית .החיילים הנדהמים הפסיקו לירות והביאו אותו אל הקומיסר שלהם ,ששלח אותו מיד בעקבות הגרמנים הנסוגים כדי לדרוש את כניעתם. אם שרה על החיילים הסובייטים הלוך רוחות נקמני ,מראה גופותיהם הקפואות של אנשי הצבא האדום במחנה השבויים הפתוח בקרבת מקום סיפק חלק ניכר מהדלק למדורת זעמם .הנותרים בחיים היו מורעבים עד כדי כך שכאשר נתנו להם מציליהם לחם ונקניקיות ממנות הקרב שלהם ,רובם מתו מיד. הקסל היה מתמוטט הרבה יותר מוקדם אלמלא נותרה בכמה אנשים ליבה מוצקה של אמונה במטרה שלשמה נלחמו .סמל מדיביזיית הנ"מ 9של הלופטוואפה כתב הביתה" :אני גאה להימנות על מגיני סטלינגרד .יבוא אשר יבוא ,כשתגיע שעתי למות ,יהיה בי סיפוק על שעשיתי את שלי בנקודה המזרחית ביותר של קרב המגננה הגדול על הוולגה להגנת מולדתי ,ומסרתי את חיי למען הפיהרר שלנו ולמען חירות עמנו" 41.אפילו בשלב המאוחר הזה ,רוב היחידות הקרביות המשיכו לגלות התנגדות עיקשת ,והיו מקרים של גבורה יוצאת דופן .גנרל יינקה דיווח על "התקפה של 28טנקים רוסיים בקרבת ּבָ ָסג ִינֹו שנבלמה על ידי סגן הירשמן ,שתפעל תותח נ"מ לגמרי לבדו .הוא השמיד 15טנקי T‑34בהיתקלות זו" 42.בשלבי הנעילה של הקרב ,המנהיגות היתה חשובה יותר מאי‑פעם .אדישות ורחמנות עצמית היו הסכנות הגדולות ביותר ,גם לסדר הצבאי וגם להישארות בחיים. בגזרות שטרם הובקעו היו החיילים הרעבים עד מוות תשושים מכדי לצאת מהבונקר כדי שחבריהם לנשק לא יראו את דמעותיהם" .אני חושב עלייך ועל בננו הקטן" ,כתב חייל גרמני אלמוני במכתב שמעולם לא הגיע אל אשתו" 43.הדבר היחיד שנותר לי הוא לחשוב עלייך .אני אדיש לכל דבר אחר .המחשבה עלייך שוברת את לבי" .בחוץ ,בעמדות האש ,האנשים הסובלים מקור ומחולשה נעו לאט ובמגושם,
"ןובשחב האב אל העינכ"
323
כאילו היו מסוממים .אבל סַמל טוב היה מסוגל להחזיק אותם בתלם ,לוודא שרוביהם עדיין נקיים ושרימוני היד מונחים על המדפים החפורים בדופנות העמדות ,מוכנים ליידוי. ב‑ 16בינואר ,מעט אחרי כיבוש פיטומניק ,שלחה מפקדת הארמיה השישית שדר שהתלונן על שהלופטוואפה רק הצניח אספקה" .מדוע לא נחתו מטוסי תובלה בגומרק הלילה?" 44פייביג השיב שתאורת המסלול ומכשירי האלחוט של הבקרה הקרקעית לא פעלו .דומה שפאולוס לא היה מודע לאנדרלמוסיה בשדה .חבורות הפריקה היו חסרות כל ארגון ,ואנשיהן היו חלשים מכדי שיוכלו לעבוד כראוי - "אדישים לחלוטין" ,לדעת הלופטוואפה 45.המשמעת התמוטטה בקרב הפצועים קל ,שלא לדבר על הנחשלים והעריקים שנהרו אל הבטחת הישועה הגלומה בשדה התעופה" .כלבי השרשרת" של הפלדז'נדארמרי התחילו לאבד את השליטה באספסוף החיילים המורעבים ,המשתוקקים עד ייאוש להסתלק .לדברי הלופטוואפה, רבים מהם היו רומנים. עד ל‑ 17בינואר נדחקה הארמיה השישית לאחור אל המחצית המזרחית של הקסל .הלחימה היתה מועטה יחסית בארבעת הימים הבאים ,כשארגן רוקוסובסקי היערכות מחודשת של הארמיות שלו למהלומה הסופית .רוב החטיבות הגרמניות בקו הקדמי מילאו אחר הפקודות שקיבלו ,אבל בעורפן הואצה ההתפוררות .מפקדת 46 קצין האפסנאות הראשי דיווחה ש"הארמיה אינה מסוגלת עוד לתספק את אנשיה". כמעט כל הסוסים כבר היו למאכל .כמעט לא נותר לחם ,ומה שנותר היה "לחם קרח" ,קפוא כאבן .ועם זאת היו מחסנים מלאי מזון שעליהם גוננו אפסנאים קנאים מדי ,עד שנפלו בשלמותם לידי הסובייטים .אחדים מבעלי השררה ניצלו מטבע הדברים את מעמדם .רופא אחד סיפר לאחר מכן שאחד הממונים עליו ,ממש לנגד עיניו" ,האכיל את כלבו בלחם מרוח בשכבה עבה של חמאה ,בעת שלא היה אפילו 47 גרם אחד לטובת האנשים בתחנת איסוף הנפגעים שלו". פאולוס ,שהיה משוכנע כי הקץ קרוב ,שלח ב‑ 16בינואר מברק לגנרל צייצלר ובו המליץ שהיחידות הכשירות עדיין לקרב יורשו לפרוץ דרומה ,מפני שהישארות בקסל פירושה שבי או מוות מרעב ומקור .שום תשובה מיידית לא נתקבלה מצייצלר, ובכל זאת הוכנו פקודות מקדימות .בערב שלאחר מכן 17 ,בינואר ,אמר קצין ממטה דיביזיית החי"ר 371לסא"ל מאדר ש"לפי מילת הקוד 'אריה' ,הקסל כולו יפרוץ לו דרך בלחימה לכל הצדדים .המח"טים יארגנו קבוצות לחימה של כ‑ 200מטובי 48 אנשיהם ,יודיעו לשאר מהו ציר התנועה ,ויפרצו החוצה". כמה קצינים כבר התחילו "לשקול דרכים להינצל משבי רוסי ,שנראה לנו גרוע ממוות" 49.בראשו של סרן ברנד ,הברון פרייטג פון לורינגהופן מדיביזיית הפנצר ,16
324
תישישה הימראה תענכה
צץ הרעיון להשתמש בג'יפים אמריקאיים שנלקחו שלל מהסובייטים .הכוונה היתה לקחת מדים של הצבא האדום ואחדים מההיווים המהימנים ביותר שלהם, ששאפו להינצל מזעם הנקוו"ד ,ולנסות לחמוק דרך קווי האויב .הרעיון חלחל עד למטה הדיביזיה והשפיע גם על מפקדּה ,גנרל גינטר אַנג ֶרן .אפילו מפקד הקורפוס, גנרל קרל שטרקר ,התפתה לרגע כששמע עליו ,אך כקצין בעל ערכים מסורתיים עזים ,המחשבה על נטישת אנשיו לא באה בחשבון מבחינתו .קבוצה אחת מקורפוס XIעשתה את הניסיון ,וכמה קבוצות קטנות אחרות ,חלקן על מגלשי סקי ,פרצו לדרום‑מערב בימים האחרונים של הקסל .שני קציני מטה ממפקדת הארמיה השישית ,אל"ם אֶלכלֶּפ וסא"ל פרידריך פריץ נימאייר ,קצין המודיעין ,מצאו כך את מותם בסטפה. ‑ ברור כשמש שפאולוס לא שקל אף לרגע את המחשבה על נטישת כוחותיו .ב 18 בינואר ,כשהגיע משלוח הדואר האחרון מגרמניה לאחדות מהדיביזיות ,הוא כתב לאשתו מכתב פרידה של שורה אחת ומסר אותו לקצין שעמד לצאת מהקסל .הוא שלח עמו גם את עיטוריו ,את טבעת הנישואים ואת טבעת החותם שלו ,אבל נראה שהגסטאפו החרים את החפצים הללו לאחר מכן. ‑ גנרל האנס‑ולנטין הובה קיבל פקודה לצאת בטיסה מגומרק בפוקה וולף קונדור בשעת בוקר מוקדמת למחרת היום ,ולהצטרף למטה המיוחד של מילך .ב‑ 20בינואר, אחרי הגיעו ,שלח רשימה של "קצינים מהימנים ונמרצים" 50שיש לשולחם כדי שיצטרפו אליו .אולי אין לתמוה על כך שרובם לא היו מומחים לאספקה או לתובלה אווירית ,אלא קצינים מקורפוס הפנצר שלו ,ובייחוד מהדיביזיה שעליה פיקד לפנים. אין ספק שהובה חש כי יש הצדקה למעשיו ,משום שמפקדת הארמיה השישית קבעה עוד קודם לכן שקציני פנצר מומחים הם בין אלה שזכאים לפינוי בדרך האוויר. קצינים בעלי הכשרה בעבודת מטה נכללו גם הם בקטגוריית המומחים ,אבל העדיפות המוזרה מכול ניתנה למה שאפשר לתאר אך ורק כתיבת נח של הארמיה השישית .רב‑סמל פיליּפ וֶסטִריך מדיביזיית הרובאים ,100רצף במשלח ידו" ,הוטס מהקסל ב‑ 22בינואר 1943לפי פקודות הארמיה השישית ,שביקשה אדם אחד מכל דיביזיה" 51.סא"ל מאדר ושני מש"קים נבחרו מדיביזיית החי"ר ,297וכך נמשכה הרשימה הלאה ,דיביזיה אחר דיביזיה .היטלר ,שכבר סתם את הגולל במחשבתו על הארמיה השישית של פאולוס ,הפך עתה בדעתו את הרעיון על הקמת ארמיה שישית חדשה -מין ביצה של עוף חול העולה מן האפר .ב‑ 25בינואר הפך הרעיון לתוכנית מגובשת .שלישו הראשי של היטלר ,גנרל רודולף שמונדט ,העלה אותו על הכתב: 52 "הפיהרר ציווה על הקמת הארמיה השישית מחדש במצבה של 20דיביזיות". הקצינים הבלדרים שנשאו החוצה מסמכים חיוניים נבחרו משיקולים של התחשבות אישית .הנסיך צו דונה‑שלוביטן ,שיצא ב‑ 17בינואר ,קיבל את המשימה
"ןובשחב האב אל העינכ"
325
ממפקדת קורפוס הפנצר ,XIVלא מפני שהיה קצין המודיעין הראשי שלו ,אלא מפני שהיו לו יותר ילדים מלכל קצין אחר במטה .כעבור זמן קצר דרשה מפקדת הארמיה השישית שהקצינים הנשלחים החוצה כמומחים ישמשו גם כבלדרים .סרן פרייטג‑לורינגהופן ,שנבחר בזכות הישגיו כמג"ד פנצר ,קיבל הוראה לאסוף תחילה תשדורות ומסמכים אחרים ממפקדת הארמיה .הוא פגש שם את פאולוס ,ש"נראה 53 שחוח לגמרי תחת נטל האחריות". בשדה גומרק ,אחרי המתנה ממושכת ,הוא עלה על אחד מחמשת מפציצי ההיינקל שחנו שם ,בליווי אנשי הפלדז'נדארמרי שנאלצו להדוף את הפצועים והחולים באיומי תת‑מקלע .ברגע צאתו מהקסל הוא חש ,בהכרח ,רגשות מעורבים" .הרגשתי רע מאוד על שאני עוזב את חבַרי לנשק .מצד שני ,זה היה סיכוי להישאר בחיים". הוא ניסה לקחת עמו את הרוזן דונה (דודן רחוק של הנסיך דונה) ,אבל האיש היה חולה מדי .גם כשישב בצפיפות בבטן המטוס ,עם כעשרה חיילים פצועים ,ידע פרייטג‑לורינגהופן שהוא עדיין לא יצא מכלל סכנה .ההיינקל שלו נשאר בלי ניע לצד המסלול כשהמריאו הארבעה האחרים :משאבה נתקעה במהלך התדלוק .פגזי הארטילריה הסובייטית התחילו להתקרב .הטייס השליך את המשאבה מידיו ורץ בחזרה לתאו .הם המריאו וטיפסו בעמל רב ,בגלל משקל הפצועים ,לתוך בסיס העננים הנמוך .ברום 6,000רגל בערך הגיח ההיינקל פתאום מתוך הענן אל "אור שמש נפלא" ,ופרייטג‑לורינגהופן נעשה עוד אחד מאלה שחשו כאילו "נולדו מחדש". כשנחת המטוס במליטופול המתינו לפצועים אמבולנסים מבית החולים של הבסיס ,ומכונית מטה הסיעה את פרייטג‑לורינגהופן למפקדתו של גנרל‑פלדמרשל אריך פון מנשטיין .לא היו לו אשליות באשר להופעתו .הוא היה ב"מצב גרוע מאוד" .הוא היה פעם גבר גבה קומה וחסון ,אבל עכשיו ירד משקלו ל‑ 55ק"ג. לחייו היו חלולות .כמו כל השאר בקסל ,הוא לא התגלח זה ימים רבים .סרבל הפנצר השחור שלו היה מלוכלך וקרוע ,ונעליו הכבדות היו עטופות בסמרטוטים למגן מפני כוויות כפור .סגן אלכסנדר שטאלברג ,שלישו של מנשטיין ,קידם את פניו במדים אפורים מהודרים ללא רבב ,ונדהם בעליל למראהו" .שטאלברג הביט בי וראיתי שהוא שואל את עצמו' ,האם יש לו כינים?' -ודאי שהיו לי כינים ,והוא לחץ את ידי בזהירות רבה". שטאלברג לקח אותו מיד לפגישה עם מנשטיין ,שקיבל את פניו באורח הרבה יותר ידידותי .הפלדמרשל קם מיד מאחורי שולחנו ,הקיף אותו וניגש ללחוץ את ידו בלי שום הסתייגות גלויה .הוא קיבל מידיו את התשדורות והציג לסרן הצעיר שאלות נוקבות על המצב בקסל .ובכל זאת חש פרייטג‑לורינגהופן שביסודו ,זהו "איש קר". מנשטיין אמר לפרייטג ‑לורינגהופן שהוא יסופח למטה המיוחד של
326
תישישה הימראה תענכה
גנרל‑פלדמרשל מילך ,שהוקם כדי לשפר את הרכבת האווירית .הוא התייצב תחילה לפני גנרל‑אוברסט וולפרם ,הברון פון ריכטהופן ,שרק נד בראשו עם כניסתו ואמר * שהוא עסוק מכדי לשוחח עמו .גנרל‑פלדמרשל מילך ,לעומת זאת" ,נאצי ותיק" שהוא לא ציפה לחבב ,התגלה כ"הרבה יותר אנושי" .הוא התפלץ למראהו של פרייטג‑לורינגהופן" .אלוהים ,תראה באיזה מצב אתה!" אחרי ששאל על התנאים בסטלינגרד ,אמר מילך" :עכשיו אתה צריך לקבל אוכל טוב". לפי פקודתו קיבל פרייטג‑לורינגהופן מנות מיוחדות של בשר ,חמאה ואפילו דבש .קצין הפנצר הצעיר והתשוש נלקח לאחד מתאי השינה ברכבת הפאר" .זו היתה הפעם הראשונה בתשעה חודשים שראיתי מיטה .לא היה אכפת לי מהכינים שלי .השלכתי את עצמי על המצעים הלבנים והחלטתי לדחות את ביקורי בתחנת הפלייה למחרת בבוקר .הנוחות והחמימות -בחוץ היתה הטמפרטורה 25מעלות מתחת לאפס -היו ניגוד שלא ייאמן". אותם קצינים שבאו לעבוד במטה המיוחד של מילך היו מבולבלים בתחילה עקב מעברם לעולם אחר לגמרי ,עולם של שפע ושל אפשרויות .אבל עדיין לא היה להם מושג ברור על מה שאפשר לצפות לו מרכבת אווירית ,ומה לא" .האם אפשר להטיס 54 טנקים אחד‑אחד?" היתה אחת משאלותיו של הובה בפגישתו הראשונה עם מילך. מילך עצמו ,כמו כל אחד אחר שמעולם לא הציג כף רגל בקסל ,עדיין לא היה מסוגל לתפוס מה נוראים התנאים בתוכו .כשקיבל ב‑ 18בינואר שדר מפאולוס לאמור שהארמיה השישית תוכל להחזיק מעמד רק עוד כמה ימים ,מפני שלא נותרו לה כמעט דלק ותחמושת ,אמר מילך לגרינג בשיחת טלפון" :אלה שבמבצר איבדו כנראה את אומץ לבם" 55.זוהי גם דעתו של מנשטיין ,הוסיף .נראה ששניהם אימצו בחוש מדיניות של אהדה אישית כלפי יחידים ,ובה בעת הרחיקו את עצמם מזוועות סבלותיה של הארמיה שהופקרה לגורלה. הטיפול בהשלכות הרחבות יותר של האסון הממשמש ובא נותר בידי מפקדת הפיהרר ומשרד התעמולה בברלין" .קצו של הקסל בסטלינגרד מתקרב" ,הכריז גבלס בישיבה של צמרת משרדו שלושה ימים לפני כן" 56.יש להכין את העיתונות הגרמנית לסיקור נאות של התוצאות עטורות הניצחון של הקרב הגדול הזה בעירו של סטלין -עם השלמות במידת הצורך" .אותו "ניצחון" לכאורה היה אמור להיות הישג בעל סמליות מוסרית. היה מנוי וגמור עם הלמוט גרוסקורט ,ראש מטהו של שטרקר והפעיל ביותר *
זה המקום להעיר שארהרד מילך היה יהודי לפי ההגדרה הנאצית .אבל הוא היה עמיתו הקרוב וידידו הוותיק של הרייכסמרשל הרמן גרינג ,שפסק בעניינו" ,אני קובע מיהו יהודי"[ .המתרגם]
"ןובשחב האב אל העינכ"
327
מבין מתנגדי המשטר בקסל ,שהעובדות על האסון יגיעו לידיעתם של קצינים בכירים ויעוררו אותם לפעולה .הוא הסדיר טיסה החוצה לאחד מעמיתיו המהימנים ביותר ,רס"ן אלפרד ,הרוזן פון וַלדֶ רז ֶה .הוטל על ולדרזה להגיע היישר למפקדת צבא היבשה בּבֶנדלֶרשטראסה בברלין ולשוחח עם גנרל פרידריך אולבריכט ,חבר בכיר באופוזיציה ,ומשם לסור אל גנרל בדימוס לודוויג בק ולמסור לו כי "רק מהלומה מיידית" 57נגד היטלר תוכל להציל עתה את הארמיה השישית .בק ביקש מוולדרזה לטוס מיד לפריז ולהיפגש עם גנרל קרל‑היינריך פון שטִילּפנ ָאג ֶל ועם גנרל‑פלדמרשל גרד פון רונדשטדט .תשובתו של רונדשטדט היתה כה מדכדכת, עד שוולדרזה אמר נואש ליכולתו להשיג משהו. גרוסקורט שלח מכתב אחרון לאחיו ב‑ 20בינואר ,יום הולדתה של בתו זּוזי - "שבקרוב תהיה חסרת אב ,כמו אלפי ילדים אחרים" ,כתב" 58.העינוי נמשך ויחמיר משעה לשעה .אנחנו נלחצים לאחור אל האזור הצר ביותר .למרות זאת נילחם עד הכדור האחרון ,בהתאם לפקודות ,במיוחד משום שנאמר לנו כי הרוסים הורגים את כל השבויים ,מה שנראה לי מפוקפק ...לציבור אין מושג מה קורה כאן .אפילו הבטחה אחת אינה מקוימת". מפקדת הארמיה השישית חשה שמטהו של מילך אינו מבין את חומרת המצב. "אפילו אדם בריא אחד לא נותר בקו החזית" ,דיווחה באותו יום" 59,כל אחד סובל לפחות מכוויות כפור .בביקורו בקו הקדמי אתמול מצא מפקד דיביזיית החי"ר 76 חיילים רבים שקפאו למוות". המתקפה הסובייטית החלה שוב ,בכוחות מחודשים ,בבוקר 20בינואר .ארמיה 65 הבקיעה מצפון‑מערב לגֹונצָ'ָרה ,וכבשה את הכפר באותו לילה .גומרק ,רק כמה קילומטרים משם ,היתה היעד העיקרי. פינוי שדה התעופה והמפקדות הסמוכות בערב שלאחר מכן הפך לתוהו ובוהו כשפתחו סוללות הקטיושה באש .באותו לילה קיבל המטה של מילך שדר ממפקדת הארמיה השישית" :שדה גומרק בלתי‑שמיש החל מ‑ 22בינואר .04:00באותה שעה יהיה השדה החדש בסטלינגרדסקי כשיר לנחיתה" 60.זה היה אופטימי מדי :רצועת הנחיתה בסטלינגרדסקי לא היתה מסוגלת לקלוט מטוסים גדולים .גנרל פאולוס נראה בשלב זה כמי שהשלים עם גורלו ,וקרוב לוודאי שסבל מדיכאון עמוק .רס"ן מהלופטוואפה דיווח לגנרל‑פלדמרשל מילך ,בשובו מהקסל ,שפאולוס אמר לו" :כל עזרה שתגיע מעכשיו והלאה תאחר את המועד .אנחנו גמורים .לאנשינו לא נשארו כוחות" 61.כשניסה הרס"ן לתדרך אותו על המצב הכללי שקבוצת הארמיות דון ניצבת בפניו במערב ,השיב לו פאולוס" :המתים אינם מתעניינים עוד בהיסטוריה צבאית". בגלל המחסור בדלק הושארו 500פצועים בבית החולים הצבאי בגומרק .בעלות
328
תישישה הימראה תענכה
השחר ב‑ 22בינואר נראו אנשי חי"ר סובייטים במרחקים ,מתקדמים בשורה רחבה "כאילו הם עוסקים בציד ארנבות" 62.כשהגיע האויב לטווח רובים ,נדחסו קציני דיביזיית הנ"מ ,9שהיתה אחראית לשדה התעופה ,לתוך כלי הרכב האחרון שנותר, מכונית מטה 100 .מטרים במורד הדרך מצאו חייל מבית החולים ,קטוע שתי רגליו, שניסה להתרחק מהמקום במזחלת שדחף בידיו .קציני הלופטוואפה נעצרו וקשרו את מזחלתו לאחורי מכוניתם ,כפי שביקש האיש ,אבל היא התהפכה ברגע שחזרו לנוע .סגן אחד הציע לו להיאחז בחרטום המכונית ,משום שלא היה מקום בתוכה. 63 בינתיים התקרב החי"ר הסובייטי שוב לטווח ירי" .השאירו אותי!" צעק האיש. "אין לי סיכויים בכל מקרה" .קציני הלופטוואפה ידעו שזו האמת .בשלב זה ,מי שלא היה מסוגל ללכת היה חשוב כמת .הם המשיכו לנסוע ,והחייל הנכה ישב סרוח בשלג לצד הכביש המכוסה קרח וחיכה לסובייטים שיבואו ויחסלו אותו. ייתכן מאוד שהוא נורה למוות ,כמו פצועים רבים אחרים לצד הדרך .הסופר הקומוניסט אריך ויינרט ביקש לטעון כי "נכים נטושים" 64שניסו לקרטע אחרי חבריהם לנשק נקלעו ל"שדה האש של הצבא האדום המתקדם" .האמת היא שהצבא האדום ,בדומה לוורמאכט ,לא דאג כלל ועיקר לפצועי האויב .עם זאת ,הדיווח על טבח 500הפצועים שהושארו מאחור בבית החולים הצבאי בגומרק ,בהשגחת שני חובשים חולים וקצין דת דיביזיוני ,אינו מדויק .הצבא האדום פשוט הניח אותם לדאוג לעצמם ולהתקיים על "מים משלג ונבלות סוסים" 65.אלה מהם שנשארו בחיים הועברו למחנה בבקטובקה כעבור עשרה ימים. חזיון התבוסה נעשה יותר ויותר נורא ככל שהתקרבו החיילים הנסוגים לסטלינגרד. "עד היכן שמרחיקה העין ראות שוכבים חיילים שנדרסו בשרשראות טנקים ,פצועים גונחים בחוסר ישע ,גופות קפואות ,כלי רכב שננטשו בגלל מחסור בדלק ,תותחים מפוצצים וערב‑רב של ציוד" 66.בשר נחצב מירכיו של סוס מת לצד הדרך .אנשים חלמו על מציאת מכל מוצנח ,מלא אספקה ,אבל כל המכלים האלה נלקחו מיד עם נחיתתם או אבדו בשדות המושלגים. אף שלא היה אפשר עוד לבלום את ההתמוטטות במרכז ,ניהלו קבוצות קרב גרמניות לחימת נסיגה עיקשת בגזרות רבות .מוקדם בבוקר 22בינואר נהדפו שרידי דיביזיית החי"ר 297מגזרת וורופונובו אחורה אל פאתיה הדרומיות של סטלינגרד .רס"ן ברונו גבלה והנותרים בחיים מגדודו המתינו להסתערות הבאה .הסיוע הארטילרי היחיד שלהם כלל כמה הוביצרים הרריים בפיקוד סמל ,שקיבל פקודה לנצור את האש עד שיגיעו הסובייטים לטווח 200עד 250מטרים .מעט לפני שבע בבוקר ,בעת ששרידי גדודו של גבלה הסתופפו בבונקרים שלהם למחסה מפני האש הארטילרית ,התריע 67 הזקיף" :המפקד ,הם באים!"
"ןובשחב האב אל העינכ"
329
גבלה הספיק רק לצעוק "החוצה!" וחייליו השליכו את עצמם לעמדות האש. גוש גדול של אנשי חי"ר בחליפות שלג הסתער עליהם בצעקות "הורה! הורה! הורה!" הראשונים נמצאו במרחק 50מטרים בלבד כשפתחו הפנצרגרנאדירים הגרמנים באש מקלעונים ,רובים ותת‑מקלעים .הסובייטים ספגו אבידות נוראות. "הגל הראשון נהרג או נותר מוטל שם ,וכן הגל השני ,ואחר כך בא הגל השלישי. ההרוגים הסובייטים נערמו לפני עמדתנו ושימשו כמין חומה של שקי חול בשבילנו". הסובייטים לא נטשו את ההתקפה .הם פשוט שינו את כיוונה והתרכזו מול היחידות שבאגפים .ב‑ 09:30הבקיעו דרך שורות הרומנים באגף השמאלי .כדור נ"ט פגע בסגנו של גבלה ,שעמד לצדו ,והמית אותו בו במקום .גבלה עצמו חש מכה עזה בכתפו השמאלית .כדור מאותו צרור מקלע הרג את הפקיד הראשי שלו, סמל שמידט ,כשחדר את קסדת הפלדה שלו .גבלה התמלא זעם ,השעין את הקרבין שלו על תלולית השלג לפניו והצליח לירות כמה כדורים בידו הימנית שלא נפגעה. גל נוסף של חי"ר סובייטי הסתער עליהם .גבלה צרח אל אנשיו הנותרים לפתוח באש שוב .סמל ראשון ניסה לירות במרגמה קלה ,אבל הטווח היה קצר מדי והרוח נשבה מולם ,כך שכמה פצצות נפלו על עמדותיהם שלהם .בסופו של דבר ,אחרי שהחזיק מעמד כמה שעות ,ראה גבלה דגל סובייטי מונף על מגדל מים בעורפו. הם כותרו .הוא אסף את אחרוני השרידים של גדודו והצעיד אותם בחזרה אל מרכז סטלינגרד .כשעברו בתוך העיר ,הם הזדעזעו למראה ההרס וההתמוטטות הצבאית. "היה קור צורב" ,כתב אחד מהם" 68,ועם התוהו ובוהו הזה מסביב ,ההרגשה היתה שהעולם הגיע לסופו". ביום ההוא 22 ,בינואר -יום אחרי שהכין גבלס את בימוי הטרגדיה בסטלינגרד בקריאתו ל"מלחמה טוטלית" -קיבלה הארמיה השישית שדר מאת היטלר ,שחרץ את גורלה" .כניעה אינה באה בחשבון .החיילים יילחמו עד הסוף .אם אפשר ,יש להחזיק במצודה מוקטנת ,שתאויש בחיילים שעדיין כשירים לקרב .גבורת המצודה ועמידתה העיקשת יספקו את ההזדמנות ליצירת חזית חדשה וליציאה להתקפות נגד .הארמיה השישית ממלאת כך את משימתה ההיסטורית ,תרומה לגדול בפרקי 69 ההיסטוריה הגרמנית".
22
"פלדמרשל גרמני אינו מתאבד בזוג מספריים!" כל אימת שחלפו ממעל מטוסי הלופטוואפה נשאו האנשים עיניים עורגות ,והמשיכו לבהות בשמים זמן רב אחרי שנעלמה הנקודה הזעירה" .בלבבות כבדים" ,כתב אחד החיילים" 1,שלחנו את מבטינו אחרי המטוס הגרמני וחשבנו מה נפלא היה אילו יכולנו לעוף מכאן והלאה ,מהתופת הזאת שבה הופקרנו" .אחרי כיבוש שדה התעופה בגומרק בבוקר 22בינואר ,הצליח רק קומץ מטוסים לנחות במנחת הקטן בסטלינגרדסקי" .הגשר האווירי" התמוטט ,ועמו -הסיכוי האחרון להיחלץ. האספקה הגיעה מעתה במכלים מוצנחים" ,פצצות אספקה" ,אבל חרף בקשותיה של הארמיה השישית להשתמש בחופות מצנח אדומות ,הלופטוואפה המשיך להשתמש בלבנות 2.שיטת ההצנחה היתה יותר ויותר עניין של מזל ,משום שרק ליחידות מעטות נותרו פאנלים לזיהוי ,והקורפוס האווירי VIIIאיבד את הקשר האלחוטי עם מפקדת הארמיה השישית ב‑ 24בינואר .לפי פקודתו של הובה ,הוטל מסר שהורה לחיילים בחורבות סטלינגרד כי כאשר ישמעו מנועי מטוסים ,עליהם 3 להשתטח על הקרקע המושלגת בצורת צלב ,לאות ש"יש כאן חיילים גרמנים". כשהאור והראות היו גרועים ,הם ירו זיקוקים באוויר כדי להנחות את המטוסים המתקרבים; אבל הסובייטים המקיפים אותם מכל עבר התחילו מיד לירות זיקוקים בצבע זהה ,כדי להטעות את הטייסים .הרוחות החזקות העיפו מטענים רבים לצדו השני של הקו הקדמי המשתנה במהירות ,והם נפלו לידי האויב .כמה אנשים נעשו נואשים עד כדי כך שהסתכנו ויצאו לאסוף מכלים בשטח פתוח .צלפים סובייטים הפילו אותם בקלות .בחורבות סטלינגרד ניסו חיילים גרמנים מורעבים לארוב לחיילי הצבא האדום כדי לקחת את שקיות הלחם שלהם. עקב נפילת גומרק נאלצו הפצועים ,שרבים מהם כבר הועברו לשם מפיטומניק, לעשות עוד מסע נורא ,אחרי שלא הצליחו להיחלץ קודם לכן" .פצועים תשושים גררו את עצמם אל חורבות העיר" ,דיווח אחד הניצולים" 4,זוחלים על ארבע כמו חיות פרא ,בתקווה למצוא עזרה כלשהי". התנאים בבתי החולים המאולתרים בסטלינגרד היו מחרידים עוד יותר מאשר בגומרק :כ‑ 20אלף פצועים נדחסו במרתפים תחת הריסות העיר ,שלא לדבר על 330
"!םיירפסמ גוזב דבאתמ וניא ינמרג לשרמדלפ"
331
החולים -אלה העלו את המספר הרבה מעל 40אלף ,בלי ספק .כ‑ 600פצועים קשה מילאו את מרתפי התיאטרון של סטלינגרד ,בלי תאורה ובלי תברואה" .גניחות, שוועות לעזרה ותפילות" ,כתב רופא מדיביזיית החי"ר הממוכן " 5,60התערבבו ברעם ההפגזה .ריח משתק של עשן ,דם וצחנת פצעים מילא את החדר" .לא נותרו עוד תחבושות ,לא תרופות ולא מים נקיים. כמה רופאים מיחידות הקו הקדמי קיבלו פקודה לעזור בעבודה ברשת המנהרות שנחפרה בערוץ הצריצה .מתחם זה ,המזכיר מכרה מסועף ,הכיל עתה יותר מ‑3,000 חיילים ,פצועים קשה וחולים קשה .ד"ר הרמן אַכלַייטנ ֶר ,כשהתייצב לתפקיד ,נזכר מיד בפסוק משל דאנטה" :ז ִנחו כל תקווה ,אתם הנכנסים לכאן" 6.ערימות הגוויות הקפואות בחוץ זעזעו אותו קשות .בפנים התחזק דימוי התופת בגלל פנסי הנפט המאולתרים שהיו מקורות האור היחידים .הוא קיבל בחילה מעצם שאיפת האוויר המבאיש ,דל החמצן .בקשות צובטות לב" ,תן לנו משהו לאכול!" ,קידמו את פניו. המטופלים קיבלו רק פרוסה דקה אחת של לחם מעופש ביום .הרופאים הפכו אותה למין מרק ,שהיה חם והאריך במעט את משך האכילה .המחסור בתחבושות היה חמור מבחינת הסובלים מכוויות כפור חמורות" .פעמים רבות" ,סיפר" ,נשארו אצבעות ידיים ורגליים מאחור בתחבושות הישנות והמזוהמות בעת שהחלפנו אותן" .פליית כינים לא היתה אפשרית כלל .כשהחובשים החליפו תחבושות ,הם מצאו גוש אפור של כינים זוחלות מהמטופל אל ידיהם שלהם .כשמת אדם ,נראו הכינים עוזבות את גופתו בהמוניהן ויוצאות לחפש בשר חי .הרופאים השתדלו כמיטב יכולתם לבודד חולי טיפוס ברגע שאובחנו ,אבל ידעו שלא יעבור זמן רב לפני שימצאו את עצמם מתמודדים עם מגיפה .חייל גרמני צעיר השיט מבט על האומללות שמסביב ומלמל לעצמו" ,אסור שי ֵדעו בבית מה קורה כאן". הנסיגה על פני הסטפה ,בעת שמחצו הארמיות של רוקוסובסקי את הקסל ,העלתה את מספר הגרמנים שהצטופפו בעיר ההרוסה אל מעבר ל‑ 100אלף .רובם אם לא כולם סבלו מדיזנטריה ,מצהבת וממחלות אחרות ,ופניהם היו ירקרקות‑צהובות. תגובותיהם של תושבי סטלינגרד לא היו תמיד עוינות ,כפי שגילו פצועים מדיביזיית החי"ר " .297שתי נשים סטלינגרדיות שפשפו את רגלי הקפואות במשך שעה כדי להציל אותי מפגיעתה של כוויית כפור חמורה" ,כתב קצין" 7.שוב ושוב הן הביטו בי בחמלה ואמרו' :כל כך צעיר ,ובכל זאת הוא הולך למות בוודאי!'" אותה קבוצת חיילים מצאה לתדהמתה כמה אזרחיות רוסיות בבית הרוס חלקית .הן אך זה אפו מעט לחם ,והסכימו להחליף כיכר אחת בחתיכת בשר סוס קפוא. לחטיבות ולדיביזיות לא היתה עוד כל משמעות .בדיביזיית הפנצר 14נשארו פחות מ‑ 80אנשים כשירים ללחימה .כמעט לא נותרו טנקים או כלי נשק כבדים עם
332
תישישה הימראה תענכה
תחמושת .במצב חסר התוחלת הזה החלה המשמעת להתמוטט .ההתנגדות נמשכה בעיקר מפחד נקמתם של הסובייטים ,אחרי שפאולוס דחה את האולטימטום. משהוסר איום נשק הנ"ט ,מחצו טנקי T‑34סובייטיים עמדות ירי על אנשיהן תחת זחליהם .בונקרים ובניינים מבוצרים נהרסו באש תותח שדה שנגרר כמעט עד לטווח אפס .עכשיו סבלו החיילים הגרמנים מתחושה נוראה של חוסר ישע, משום שלא יכלו לעשות מאומה למען חבריהם לנשק הפצועים או אף למען עצמם. התקדמותם חסרת הרחמים בקיץ הקודם נראתה כשייכת לעולם אחר לגמרי .ב‑25 בינואר ספגו פאולוס ואל"ם וילהלם אדם ,אחד מקציני המטה הבכירים שלו ,פציעות ראש קלות מרסיסי פצצה .גנרל מוריץ פון דֵרּבֶר נכנע ,עם חלק מדיביזיית החי"ר ,297חמישה ק"מ מדרום‑מערב לשפך הצריצה .האל"ם הסובייטי שבא לקבל את כניעתו דרש לדעת ,לפי המסופר" :איפה החטיבות שלך?" 8פון דרבר -לפי סיפור ששודר ברדיו הסובייטי כעבור יומיים מפי הסופר תאודור ּפלִיבי ֶה ,עוד קומוניסט גרמני מן "האמיגרנטים של מוסקבה" -העביר את מבטו על קומץ האנשים שנותרו עמו ,הרצוצים מתשישות ומכוויות כפור ,והשיב בשאלה" :האם אני באמת צריך להסביר לך ,אלוף‑משנה ,איפה החטיבות שלי?" קצין הרפואה הראשי של הארמיה השישית ,גנרל ד"ר אוטו רנולדי ,היה אחד הגנרלים הראשונים שמסרו את עצמם לידי הסובייטים( .מודיעין הצבא האדום שמע לראשונה מפיו ,כשחקר אותו ,כי פאולוס שרוי במצב של התמוטטות ).אבל כמה גנרלים הגיעו לסוף דרכם באורח פעיל יותר .מחליפו של הובה ,גנרל הלמוט שלֵמֶר ,נורה בירכו ,וגנרל אלכסנדר פון הרטמן מדיביזיית החי"ר 71נהרג מפגיעת כדור בראשו .גנרל ריכרד שטמפל ,מפקד דיביזיית החי"ר ,371התאבד בירייה, וכמוהו עשו עוד כמה קצינים כשהשתלט האויב על החלק הדרומי של סטלינגרד, עד לנהר צריצה. ‑ עם עלות השחר ב 26בינואר חברו הטנקים של ארמיה 21עם דיביזיית רובאי הגווארדיה 13של גנרל אלכסנדר רודימצב מצפון לממאייב קורגן ,בקרבת מגורי הפועלים של אוקטובר האדום .היה זה מפגש עתיר רגשות ,כפי שהיה אפשר לצפות, בייחוד מבחינתה של ארמיה 62של גנרל וסילי צ'ויקוב ,שנלחמה בדד במשך חמישה חודשים כמעט" .בעיני חיילים ,שהתנסו בניסיונות רבים ,נצנצו דמעות גיל" ,כתב צ'ויקוב 9.בקבוקים עברו מיד ליד בחגיגה פרועה .הקסל של סטלינגרד פוצל לשניים: פאולוס ורוב הקצינים הבכירים נלכדו בכיס הקטן יותר ,הדרומי ,ואילו קורפוס XIשל גנרל שטרקר נמצא בחלקה הצפוני של העיר ,סביב מפעל הטרקטורים של סטלינגרד. הקשר היחיד שלו עם העולם החיצון היה מכשיר הקשר של דיביזיית הפנצר .24 במשך היומיים הבאים נסוגו נחשלים גרמנים ורומנים -פצועים ומוכי הלם קרב לצד קבוצות קרב פעילות עדיין -אל הכיס הדרומי ההולך ומצטמק ,שם הקימו
"!םיירפסמ גוזב דבאתמ וניא ינמרג לשרמדלפ"
333
פאולוס ושמידט מפקדה חדשה מתחת לחנות הכול‑בו אּונ ִיבֶרמָג בכיכר האדומה. הסמל האחרון לכיבוש הגרמני היה דגל צלב הקרס המתנוסס על תורן מאולתר שהוצמד למרפסת מעל הכניסה הראשית .כוח המגן של המפקדה היה מה שנותר מחטיבת הפנצרגרנאדירים 194של אל"ם פריץ רֹוסקֶה .הוא עצמו הועלה לדרגת גנרל ונעשה המפקד החדש של דיביזיית החי"ר ,71שחדלה להתקיים למעשה. לנוכח המספר ההולך וגדל של קצינים בכירים שנכנעו היתה מחלקה 7של חזית הדון ,האחראית ל"תעמולה מבצעית" ,עסוקה יותר מאי‑פעם בעבר .כה גדול היה מספר השבויים שהובאו לחקירה מאז תחילת המתקפה ,עד שהיה קשה לבחור את 10 המקרים ה"יותר מעניינים". סרן ניקולאי דיאטלנקו קיבל מברק שהורה לו לחזור מיד למפקדת חזית הדון. גנרל גרמני נוסף שנשבה כבר היה שם ,בהמתנה לחקירה .דיאטלנקו ידע שכדאי להקדיש זמן לשבוי החדש הזה ,גנרל אלכסנדר אדלר פון דניאלס .החיפושים בשקי הדואר של מטוס התובלה שהתרסק בתחילת החודש העלו מכתבים בצורת יומן שכתב דניאלס לאשתו .כמו הרבה שבויים אחרים שנלקחו זה מקרוב ,דניאלס היה שרוי במצב פגיע .דיאטלנקו ,החוקר המנוסה ,ידע שהדרך הטובה ביותר היא 11 הדרך הפחות צפויה מכול .הוא שאל את דניאלס בעקיפין על "תינוק הקסל" שלו, ומיד הוציא אותו משיווי משקלו ,כשהציג לפניו פתאום את המכתבים והמסמכים שדניאלס חשב שכבר הגיעו בשלום לגרמניה. "הר גנרל" ,אמר דיאטלנקו ,כפי שסיפר לאחר זמן" .קבל בבקשה את הניירות שלך בחזרה .זהו רכושך ,ותוכל להכניס אותו לארכיון המשפחתי כשתחזור הביתה אחרי המלחמה" .נראה שדניאלס לא ידע את נפשו מרוב הכרת טובה .הוא קיבל תה וביסקוויטים וסיגריות רוסיות ,ואחר כך "ענה על שאלותינו" .דיאטלנקו המשיך לחקור אותו עד הערב ,ואחרי הפסקה לארוחת הערב ,חזר לחקירתו עד חצות. במקרים רבים לא היה כלל צורך בגישה כה מתוחכמת .במצב פסיכולוגי של בלבול וזעם על התבוסה הגיעו קצינים רבים למצב של הכנעה ,אם לא נכונות לשתף פעולה .הם חשו כי נבגדו אישית ,וכן היו מלאים ברגשות אשמה כלפי אנשיהם ,על שהרגיעו אותם בהבטחות הישועה של הפיהרר .במהלך החקירה רבים טרחו להשמיע דברי גנאי נגד היטלר והמשטר .הם קראו לגבלס "הברווז הצולע", והצטערו מרה על שגרינג כבד המשקל לא קיבל "דיאטת סטלינגרד" .אבל היה ברור בלי צל של ספק לשוביהם הסובייטים כי הגנרלים האלה עמדו על אופיו האמיתי של הפיהרר שלהם רק אחרי שלמדו על בשרם את בוגדנותו כלפיהם וכלפי הארמיה השישית .לא רבים מהם תיארו אותו כפושע ,או את מדיניותו כפלילית, בעת שהתקדמו למעמקי ברית המועצות ,וידעו בלי ספק על מעשי הזוועה שנעשו
334
תישישה הימראה תענכה
כה קרוב מאחורי קווי החזית ,שלא לדבר על אלה מהם שהיו אחראים למעשים כאלה במישרין. מהחקירות האלה של קצינים שבויים קיבלה מפקדת חזית הדון רושם ברור שפאולוס "שרוי במתיחות גדולה במילוי התפקיד שנכפה עליו" .הם הלכו והשתכנעו שפאולוס הוא שבוי למעשה במפקדתו שלו ,והסוהר הוא ראש המטה שלו .בלבו של 12 דיאטלנקו לא היה ספק בכך ששמידט הוא "העיניים והיד של המפלגה הנאצית" בארמיה השישית ,מפני שקצינים שבויים דיווחו כי "שמידט מפקד על הארמיה ואפילו על פאולוס עצמו". כשחקר דיאטלנקו את אל"ם אדם ,הוא שמע מפיו ששמידט היה זה שנתן את הפקודה להחזיר את שליחי הפסקת האש כלעומת שבאו( .דיאטלנקו לא גילה לו שהוא היה אחד מהם ).מתברר שהקצינים הבכירים במפקדת הארמיה השישית היו מודעים היטב לתוכן המסמך שנשאו השניים .בבוקר 9בינואר ,בעת שהמתינו דיאטלנקו וסמיסלוב בבונקר ,הם קראו במהלך ארוחת הבוקר את העלונים שהוטלו ממטוסים סובייטיים ,וכללו את נוסח האולטימטום .באותו בוקר חזר גנרל הובה בטיסה לקסל אחרי ביקורו אצל היטלר ,והביא עמו את הפקודה האוסרת על כניעה. לדברי אדם ,הדבר חיזק את גנרל שמידט בעמדתו חסרת הפשרות במפקדת הארמיה השישית. ב‑ 29בינואר ,ערב יום השנה העשירי לעליית היטלר לשלטון ,שלחה מפקדת הארמיה השישית מברק ברכה מהמרתף ההרוס שלה" .אל הפיהרר! הארמיה השישית מברכת את הפיהרר לרגל יום השנה לעלייתך לשלטון .דגל צלב הקרס עדיין מתנוסס מעל סטלינגרד .מי ייתן ומאבקנו יהיה מופת לדור הזה ולבאים אחריו ,לבל ייכנעו לעולם במצבי אפס תקווה ,כדי שיד גרמניה תהיה על העליונה בסופו של דבר .הייל 13 מיין פיהרר! פאולוס". קרוב מאוד לוודאי שמנסח המברק הזה ,הנלעג בהתחשב בנסיבות ,היה גנרל שמידט ,והוא ששלח אותו .ברור שהניסוח הולם אותו .פאולוס היה חולה דיזנטריה בשלב זה ,מזועזע ומדוכדך לנוכח האירועים ,ולא קשה לראותו בעיני הדמיון כשהוא נד בראשו לאישור כשהונח לפניו נוסח המברק .גרוסקורט ,לדוגמה ,כתב זמן לא רב 14 לפני כן" :פאולוס שרוי במצב של התפוררות גופנית ונפשית". ביום השנה עצמו 30 ,בינואר ,נשא גרינג נאום ששודר ברדיו ממשרד האווירייה, ובו השווה את הארמיה השישית עם הספרטנים בתרמופיליי .הנאום הזה לא התקבל יפה בסטלינגרד ,שם שמעו אותו חיילים במכשירי האלחוט שלהם .העובדה שדווקא גרינג הוא שהשמיע את "הספד הקבורה שלנו" 15הוסיפה חטא על פשע .גוטפריד פון ביסמרק תיאר את הרושם שעשה הנאום כ"מקאברי" 16.במרתפי התיאטרון של
"!םיירפסמ גוזב דבאתמ וניא ינמרג לשרמדלפ"
335
סטלינגרד המלאים וגדושים בפצועים ,זיהו השומעים מיד את קולו של גרינג. "הגבירו את הקול!" צעק מישהו" .כבו אותו!" צרחו אחרים ,וקיללו אותו 17.השידור הסתיים בסימפוניה החמישית של ברוקנר .כמה קצינים אמרו בלצון מר ש"התאבדות היהודים" במצדה 18היתה דימוי מתאים יותר מאשר תרמופיליי .הם לא ידעו עד כמה היתה הלצתם קרובה לאמת .היטלר בפירוש ציפה להתאבדות המונית ,בראש ובראשונה של כל הקצינים הבכירים. את נאומו של היטלר עצמו הקריא גבלס מאוחר יותר ביום השנה ההוא ,אחרי עיכוב מחמת הפצצה בריטית .הוא נועד להביע התרסה מרה ,אבל נימת הצידוק העצמי היתה חזקה ,ולא היה אפשר להסתירה מאחורי מילים .הוא ייחד רק משפט אחד לסטלינגרד ,האסון שהטיל צל כה כבד על יום החג של המשטר" :מאבק הגבורה של חיילינו על הוולגה צריך להתקבל כקריאה נמרצת לכל אחד לעשות את המרב למען חירותה של גרמניה ולמען עתיד עמנו ,ובמובן רחב יותר ,למען השמירה על אירופה כולה" 19.זו היתה ההודאה הראשונה בכך שמעתה ואילך ,הוורמאכט יילחם כדי למנוע תבוסה. למחרת היום ,כאילו ביקש למחות כל תחושה של אסון ,קידם היטלר לא פחות מארבעה קצינים לדרגת גנרל‑פלדמרשל; אחד מהם היה פרידריך פאולוס .היה זה המקבץ הגדול ביותר של העלאות לדרגה הבכירה ביותר מאז הניצחון על צרפת. כשהגיע המברק שבישר על העלאתו לדרגת גנרל‑פלדמרשל ,ניחש פאולוס מיד שהוגשה לו כוס תרעלה .הוא הצהיר באוזני גנרל מקס ּפפֵפֶר ,בישיבת הגנרלים 20 האחרונה שלו" :אין לי שום כוונה לירות כדור בראשי למען הרב"ט הבוהמי הזה". גנרל אחר ציטט באוזני חוקר הנקוו"ד מילים ששמע מפי פאולוס" :זה נראה כמו הזמנה להתאבד ,אבל אני לא אעשה לו את הטובה הזאת" 21.היתה בו בפאולוס התנגדות אינסטינקטיבית להתאבדות .כששמע כי אחדים מאנשיו בחרו ב"התאבדות חיילים" -הם הזדקפו בשוחותיהם והמתינו לפגיעתם של כדורי האויב -הוא נתן פקודה שאסרה על נוהג זה. עניינו של היטלר ,אין צורך לומר ,לא היה בחיסכון בחיי אדם ,אלא רק ביצירת מיתוסים רבי‑עוצמה .הוא קיווה בעליל שקציניו הבכירים של צבא היבשה ינהגו כמו אדמירל גינטר ליטיינס ,רב‑החובל של ביסמרק -פנטזיה ששאבה עידוד בלי ספק מהדרך שבה מצאו את מותם הגנרלים אלכסנדר פון הרטמן וריכרד שטמפל. כרסום הכיס הדרומי נמשך במהירות .ב‑ 30בינואר כבר נראו כוחות סובייטיים ממש במרכז העיר .במרתפים ,שם הסתופפו רוב‑רובם של הגרמנים מפני הקור ואש הארטילריה ,שררה אווירה של ייאוש ופחד מפני הבאות .במפקדת הנקוו"ד לשעבר נראו שמי החורף דרך הכיפה המנופצת .רצפת האבן היתה מכוסה בשברי
336
תישישה הימראה תענכה
אבן ובלבֵנים שנפלו ,ומבנה המדרגות והמעקות הדומה לכלוב התעוות כולו .דגל הצלב האדום לפני הפתח עורר את חמתו של קצין חי"ר גרמני ,שפירש אותו כאות לכניעה .הוא ירד למרתף ,שם המשיכו הרופאים לעבוד לאור פנסי הלוקס של בית חולים שדה בעודם ממתינים לבוא הסובייטים .הקצין הכחוש שעיניו מזרות אימים 22 איים עליהם בתת‑מקלע" .מה קורה פה? לא תהיה שום כניעה! המלחמה נמשכת!" אנשים רבים איבדו את שיווי משקלם הנפשי מחמת הלם הקרב או הזיות שמקורן בתת‑תזונה חריפה ,והמרתפים היו מלאים בהוזים ובממלמלים .ד"ר מרקשטיין ,יליד דנציג ,רק משך בכתפיו" .זוהי תחנת עזרה ראשונה" ,אמר .הלוחם ההזוי לא ירה בהם אלא נעלם כמו רוח רפאים באפלולית ,בלי מילה נוספת. ב‑ 25בינואר נתן גנרל פון זיידליץ (שישב באותו בניין עצמו) רשות למפקדי הדיביזיות שלו להחליט איש‑איש לעצמו אם להיכנע או לא ,ומיד הדיח אותו פאולוס מתפקידו .הוא הציב את כל הדיביזיות של זיידליץ תחת פיקודו של גנרל ולטר הַייץ ,מפקד קורפוס .VIIIהייץ פקד מיד שכל המנסה להיכנע יירה לאלתר. כאשר נכנע זיידליץ עם יותר מתריסר קצינים אחרים -וביניהם הגנרלים ּפפֵפֶר, קֹורפֶס וז ָאנ ֶה -נורו לעברם צרורות תת‑מקלע מקווי הגרמנים בעת שהוליכו אותם הסובייטים לעורף .כעבור זמן טען זיידליץ ששני קצינים גרמנים נפצעו קשה ומתו 23 לאחר מכן עקב "הפקודה האפוקליפטית" של הייץ. עם זאת נראה שגנרל הייץ ,אחרי שנתן את הפקודה "אנחנו נלחמים עד הכדור שלפני האחרון" 24,הוציא מכלל תפארת המליצה הזאת את עצמו ואת המטה שלו. אחד מהקצינים שהיו תחת פיקודו העיר שהמטה ,בלי ספק בידיעתו ,כבר הכין דגלים לבנים. אל"ם רוזנפלד ,מפקד חטיבת הנ"מ 104של הלופטוואפה ,אימץ את המלל הרהבתני שהמשטר ציפה לשומעו" .דגל צלב הקרס מתנופף מעל ראשינו" ,כתב במברק במוצאי 30בינואר" 25.פקודתו של מפקדנו העליון תתמלא עד הסוף המר. יחי הפיהרר" .באותו לילה נשלח ממפקדת הארמיה השישית שדר שהודיע כי מפקדי‑משנה נכנעים מפני שלחייליהם אין עוד תחמושת ,אבל אימץ בה בעת את סגנונו הנפוח של רוזנפלד כשטען כי הם "מאזינים להמנון הלאומי בפעם האחרונה, בזרועות מורמות במועל יד גרמני" 26.שוב ,הלשון מתאימה יותר לשמידט מאשר לפאולוס .תהא האמת אשר תהא ,לא רבים היו החיילים שנותרו בהם הרצון או המרץ לתת ביטוי לרגשות שכאלה" .בליל 30בינואר" ,כתב סמל אחד" 27,כל אחד היה שקוע במחשבותיו שלו ,בחוסר הוודאות המכרסם ,במכאובי הפצעים וכוויות הכפור ,במחשבות על הבית ,ועל גורלנו" .הקצינים ,במיוחד ,ציפו שיוצאו להורג. רבים מהם הסירו את סימני הדרגה ממדיהם. באישון הלילה ההוא ,באיזבה שלו במפקדת חזית הדון ,התעורר גנרל ניקולאי וורונוב
"!םיירפסמ גוזב דבאתמ וניא ינמרג לשרמדלפ"
337
בבהלה משנתו הטרופה .פתאום עלה על דעתו שפאולוס עלול להימלט במטוס שינחת על קרח הוולגה .לא קשה לדמיין כיצד היה סטלין מגיב על אובדנו של שלל כה יקר. הוא קפץ מיד ממיטתו אל הטלפון ופקד על סוללות התותחים בגדה המזרחית של הוולגה לטווח את הקרח ,על כל צרה שלא תבוא. בשעה מוקדמת למחרת בבוקר 31 ,בינואר ,השתלטה ארמיה 64של שומילוב על כל מרכז סטלינגרד ,למעשה .בניינים הרוסים ומרתפים טוהרו ברימוני יד ובלהביורים .על הכיכר האדומה הומטרה אש מרגמות ותותחים עזה ,ובעקבותיה עלו חיילי הצבא האדום על חנות הכול‑בו אוניברמג .הפנצרגרנאדירים האחרונים של רֹוסקֶה ,מעל המרתף שבו שכנה המפקדה של פאולוס ,הניחו לבסוף את נשקם. בשעה 07:35קיבל סרן בר ,במפקדה של מילך ,את המברק" :הרוסים בפתח .אנחנו מתכוננים לכניעה" 28.עשר דקות אחר כך ,כשירד סגן בכיר פיודור אילצ'נקו לתוך המרתף המלא אדם והמסריח ,יצא עוד מברק" :אנחנו נכנעים" .בר העביר את השדר למפקדתו של מנשטיין בקבוצת הארמיות דון .ואילו בגרמניה הכריזה ההודעה 29 הרשמית" :המצב בסטלינגרד ללא שינוי .רוח המגינים לא נשברה". קציני מטה ממפקדתו של גנרל מיכאיל שומילוב הגיעו כדי לדון בתנאי הכניעה עם גנרל שמידט במרתף .פאולוס נשאר בחדר סמוך ,ואל"ם אדם דיווח לו על כל צעד .לא ברור אם היה זה תכסיס שנועד לאפשר לפאולוס לשמור על ריחוק אישי מהכניעה או שמא היתה זו עוד ראיה לכך שאכן שמידט הוא שניהל את כל המתרחש ,בגלל התמוטטותו הגמורה של פאולוס .בסופו של דבר ,שעתיים אחרי כניסתו של סגן בכיר אילצ'נקו ,הגיע גנרל איוון לסקין כדי לקבל את כניעתו הרשמית של פאולוס ,לפני שנלקחו שלושתם -פאולוס ,שמידט ואדם -במכונית מטה אל מפקדתו של שומילוב ,כפי שדרש כנראה גנרל רוסקה .כמו כל אנשיהם, השלושה יצאו אל אור השמש בפנים מכוסות זיפי זקן ,אם כי לחייהם לא היו נבובות כשל חייליהם .וסילי גרוסמן ציין שחיפויי האוזניים של כובע הפרווה שחבש אל"ם אדם היו מושפלים" ,כמו אוזניו של כלב גזעי שאך זה יצא מן המים" 30.צלמי יומני החדשות עמדו הכן לתעד את האירוע. אלה שנותרו עדיין במרתפים במרכז העיר המתינו להופעתם של חיילי הצבא האדום .הבאים נופפו בקני התת‑מקלעים שלהם והורו לגרמנים להשליך את נשקם לפינה ולצאת בטור עורפי .כהכנה לשבי תלשו המובסים סמרטוטים ממדים קרועים וכרכו אותם סביב נעליהם .כמה חיילים גרמנים קראו "היטלר קאפוט!" לאות כניעה .היו חיילים סובייטים שהשיבו בגרמנית רצוצה" :קמראדן ,קריג קאפוט! פאולוס קפיטולירט!" (חברים ,מלחמה גמורה! פאולוס נכנע!) אבל רובם רק צעקו, 31 "פשיסט!" או "פריץ! קֹום! קֹום!"
338
תישישה הימראה תענכה
כשנכנסו חיילים סובייטים למרתפי התיאטרון ,הם פקדו" :כל המסוגלים ללכת י ֵצאו החוצה ,לצעדה אל מחנה שבויים" 32.היוצאים שיערו כי הפצועים שנשארו מאחור יקבלו טיפול רפואי .רק אחר כך נודע להם מהו עקרון הפעולה של הצבא האדום :השבויים שלא היו מסוגלים ללכת חוסלו בו במקום. במקרים ספורים התגלתה תערובת הזעם והייאוש כנפיצה .בבניין הנקוו"ד ציפו כל הגרמנים לחיסול מיידי ,כגמול על מעשהו של קצין שהסתיר את אקדחו וירה פתאום ברב‑סרן סובייטי מטווח אפס ,לפני שהפנה את האקדח אל ראשו שלו .אבל איכשהו ,רגע הזעם של החיילים הסובייטים חלף וחיי השבויים היו להם לשלל. הכניעה בסטלינגרד היתה תהליך הפכפך ,שבו היה גורל הגרמנים בלתי‑צפוי לחלוטין .חיילים סובייטים ,אם בכוונה אם במקרה ,שלחו אש בבית חולים מאולתר מלא פצועים בקסרקטין הפלסים ליד שדה התעופה .שני קציני נ"מ מהלופטוואפה, שחיילים סובייטים ליוו אותם לחדר בקומה השנייה במחשבה שהתגים האדומים על צווארוניהם מציינים דרגה גבוהה ,נמלטו בקפיצה דרך חלון מנופץ .הם נחתו ליד בית השימוש ,ומיד הופיעו חיילים שהתכוונו לירות בהם ,אלא שהצעיר מן השניים, סגן בדרגתו ,הציל את חיי שניהם במחשבה זריזה שהתבססה על פסיכולוגיה שנונה. הוא אמר לחברו להוריד את מכנסיו .הרוסים פרצו בצחוק ונצרו את נשקם -הם לא יכלו לירות באנשים שמכנסיהם משולשלים סביב קרסוליהם. קבוצות מהמחלקה המיוחדת של הנקוו"ד חיפשו גם היווים וגם "כלבים פשיסטיים" ,כלומר "אנשי ס"ס ,גסטאפו ,שריונאים ושוטרים צבאיים" .כמה חיילים גרמנים שזוהו בשוגג כאנשי ס"ס פרצו בצחוק כששמעו את ההאשמה, ומיד נלקחו הצדה והוצאו להורג בתת‑מקלעים .על פי עדויות ,חיילי הצבא האדום מדיביזיה סיבירית הפנו את ראשיהם בשאט נפש מן החיזיון .באותו דיווח ,שהתבסס על חקירתה של קצינת מודיעין סובייטית חצי שנה אחר כך בידי משטרת השדה 33 החשאית הגרמנית ,תועדה ההוצאה להורג של 23היווים בבת אחת. חיפושי הנקוו"ד אחר ההיווים היו שלוחי רסן .לכל מי שלא לבש מדים גרמניים מלאים נשקפה סכנת הוצאה להורג בו במקום ,כפי שהתברר למג"ד מדיביזיית החי"ר " :297חיילים סובייטים עצרו אותנו פתאום ,ומכיוון שלא הייתי במדים מלאים וחבוש כובע ,הם רצו לירות בי כ'היווי' .למזלי ,רופא שידע רוסית הציל את 34 חיי". מספר לא מבוטל של היווים שמרו אמונים לגרמנים ממש עד הסוף .בחורבות סטלינגרד ,מעט לפני הכניעה ,סבלו כמה חיילים מדיביזיית החי"ר 305מרעב נורא. ההיווים שהיו עמם נעלמו ,והם חשבו שלא ישובו עוד לראותם ,אבל האנשים חזרו עם אוכל בשבילם .הם סירבו לומר איך השיגו אותו .עם זאת ,לא תמיד היתה זו נאמנות דו‑סטרית .מעט לפני הכניעה שאל נ ַגד את הקצין שלו" :מה נעשה עם שמונת ההיווים
"!םיירפסמ גוזב דבאתמ וניא ינמרג לשרמדלפ"
339
שלנו? האם עלי להרוג אותם?" 35הסגן התחלחל לשמע ההצעה מקפיאת הדם ופסל את הרעיון .הוא אמר להיווים להתחבא או להתחמק מהמקום כמיטב יכולתם .מעתה, הם עומדים ברשות עצמם. עדיין לא ברור מה עלה בגורלם של ההיווים שנתפסו בתום הקרב על סטלינגרד, בין השאר מפני שהתיקים של דיביזיית הנקוו"ד 10סגורים וחתומים גם כיום. אי‑אפשר לדעת כמה מהם מתו בעשרת השבועות של הכיתור ובשלושת השבועות האחרונים בלחימה עזה .חלק מאלה שנפלו בשבי הוצאו להורג עם תפיסתם ,וקומץ שימשו כמתורגמנים וכמלשינים (וקרוב לוודאי שהוצאו להורג מאוחר יותר); אבל רובם נלקחו בידי הנקוו"ד .אפילו מודיעין הצבא האדום לא ידע מה קרה להם לאחר מכן .ייתכן מאוד שהם נטבחו -לימים נשמעו סיפורים על היווים שבויים שהוכו למוות ,ולא נורו ,כדי לחסוך בתחמושת -אבל בתחילת 1943ביקש המשטר הסובייטי להגדיל את מצבת עובדי הכפייה שלו ,בייחוד מפני שאסירי הגולאגים הועברו לפלוגות עונשין .העבדת ההיווים למוות היתה בלי ספק פתרון נקמני ואכזרי יותר ,משום שהוא האריך את סבלם .מצד שני ,החשש מפני בגידה ,שהיה שיגעון לדבר אחד גם אצל סטלין וגם אצל בריה ,היה יכול לבוא על סיפוקו רק בהוצאה להורג. בימים האחרונים של הקרב גברה עוד ועוד שאיפתם של השלטונות הצבאיים הסובייטיים למנוע את התחמקותן של קבוצות קטנות דרך הרשת הפרושה סביב. שלושה קצינים גרמנים במדי הצבא האדום ,בפיקוד סגן‑אלוף ,נתפסו ב‑ 27בינואר. סגן מחטיבת שריון סובייטית נתקל בשני קצינים אחרים ,ונפצע כשהם פתחו באש לעברו .מתוך תשע או עשר הקבוצות שלהערכת הגרמנים פרצו מטבעת הסגר, דומה שאף אחת לא נחלצה ,מה גם שבאותו שלב נהדפה קבוצת הארמיות דון אל מעבר לנהר דונייץ ,מרחק יותר מ‑ 300ק"מ מהקסל .בסיכומו של דבר ,יש רק סיפור אחד ,לא מאומת ורחוק מלשכנע ,על חייל שהצליח להיחלץ ,אבל נהרג למחרת היום כשפגעה פצצה בבית החולים הצבאי שבו אושפז בגלל תשישות וכוויות כפור .סיפרו גם שאחרים ניסו לברוח דרומה למעמקי הסטפה ולבקש מחסה אצל הקַלמִיקִים ,שהיו ידידותיים לגרמנים .אבל הקלמיקים עצמם ,כמו שאר העמים המרובים השוכנים בחלקיה הדרומיים של ברית המועצות ,ידעו עד מהרה את נחת זרועם של בריה והנקוו"ד שלו. סופר עוד שהחיילים הסובייטים מיחידות הקו הקדמי ,ובייחוד מדיביזיות הגווארדיה ,היו הוגנים יותר ביחסם למנוצחים מאשר אנשי יחידות הקו העורפי. אבל כמה חיילים שחגגו את ניצחונם בשתייה לשוכרה ירו בשבויים למרות הפקודות שאסרו עליהם לעשות זאת .אפילו אנשי יחידות העילית לקחו במהירות משבוייהם
340
תישישה הימראה תענכה
שעונים ,טבעות ומצלמות ,ובייחוד את השלל היקר מפז ,פנכי האוכל ("מסטינגים") התקניים של הוורמאכט ,העשויים אלומיניום .רבים מהפריטים הללו הוחלפו בהמשך בבקבוקי וודקה .בכמה מקרים נלקח זוג נעלי צבא גבוהות משבוי ,אם היו במצב טוב ,ובתמורה הושלכו אליו נעליים סובייטיות בלויות ומרופטות .רופא אחד איבד עותק של "פאוסט" שהיה יקר ללבו ,ספר קטן של נייר דקיק כרוך בעור ,משום שחייל סובייטי רצה בנייר לגלגול סיגריות מחורקה .גם שמיכות נחטפו מעל גבם של השבויים ,לפעמים רק מתוך נקמנות לשמה ,שהרי הגרמנים לקחו את בגדיהם החמים של אזרחים סובייטים כה רבים. כשהגיחו השבויים הצמוקים ממרתפים ומבונקרים ,בידיים מורמות גבוה לאות כניעה ,חיפשו עיניהם מיד חתיכות עץ שיוכלו לשמש כקביים .רבים סבלו מכוויות קור כה קשות ,עד שכמעט לא יכלו ללכת .כמעט כולם איבדו את ציפורני הבהונות, אם לא את הבהונות עצמן .קצינים סובייטים הבחינו שמצב החיילים הרומנים היה גרוע אף יותר ממצב הגרמנים .מתברר שמנותיהם קוצצו מוקדם יותר ,בניסיון לשמור על כוחם של הגרמנים. השבויים השפילו את מבטיהם ולא העזו להביט בשומריהם או בטבעת האזרחים הכחושים מרעב שיצאו מבין ההריסות במספרים כה מדהימים .מכל עבר נשמעו יריות בודדות שהפרו את הדממה שלאחר הקרב .קולות הירי שבקעו מתוך הבונקרים היו עמומים .איש לא ידע אם ירייה כזו ציינה את סופו של חייל שנמצא במחבוא או של מישהו שניסה להתנגד באיזו דרך או של חייל פצוע שקיבל את מכת החסד. השרידים המובסים הללו של הארמיה השישית ,בלי נשק וקסדות ,חובשים כובעי צמר משוכים מטה או אפילו רק סמרטוטים שכרכו סביב ראשיהם מפאת הכפור הקשה ,רועדים מקור במעיליהם הלא מתאימים שהודקו לגופם בתיל חשמל במקום חגורה ,אורגנו בשדרות מסע ארוכות .קבוצת ניצולים מדיביזיית החי"ר 297עברה ליד קצין סובייטי שהצביע על ההריסות סביב וצרח אליהם" :ככה תיראה ברלין 36 עוד מעט!" גנרל‑פלדמרשל פרידריך פאולוס ,בלוויית סגן לב ּבֵז ִימִינסקִי ממודיעין הצבא האדום ,הוסע ממפקדת ארמיה 64במכונית המטה שלו עצמו אל מפקדת חזית הדון ליד זבריקינו ,כ‑ 80ק"מ מסטלינגרד .שמידט ואדם נסעו בעקבותיהם ,תחת משמר ,במכונית אחרת .הם נלקחו למגוריהם ,עוד איזבה מחומשת .פלגת משמר קבע בפיקודו של סגן ס"מ ּבֹוגֹומֹולֹוב המתינה להם .שאר "הגנרלים של סטלינגרד" נלקחו לאיזבה אחרת ,סמוכה ,שם שמרו עליהם סגן ספקטור ומחלקתו. בוגומולוב ואנשיו ,שהיו מודעים היטב לחשיבות הרגע ההיסטורי הזה ,התבוננו
"!םיירפסמ גוזב דבאתמ וניא ינמרג לשרמדלפ"
341
מרותקים בשבוייהם .פאולוס גבה הקומה נאלץ להתכופף כשנכנס .כדוגמתו של אדם ,הוא החליף את כובע השרד שלו באּושַנקָה ,כובע פרווה .הוא עדיין לבש מדים של גנרל‑אוברסט .אחרי פאולוס נכנסו גנרל שמידט ואל"ם אדם ,שהרשים את שומריו ב"שליטה טובה למדי ברוסית" 37.אחרון נכנס נהגו של פאולוס ,שסחב את מזוודותיהם הכבדות .מכונית המטה ,מרצדס ,הופקעה לאלתר על ידי גנרל ו"י קזקוב ,קצין התותחנים הראשי של החזית. פאולוס ושמידט השתכנו בחדר הפנימי של האיזבה ,ואילו אל"ם אדם והמשמר תפסו את החדר החיצוני .הצטרפו אליהם שני סוכני נקוו"ד ששלח בריה ממוסקבה. בשעת ערב מאוחרת הגיעו גנרל מיכאיל מלינין ,ראש המטה של החזית ,ואל"ם יָקִימֹובִיץ' ,קצין מטה בכיר .בזימינסקי ,ששימש כמתורגמן ,הודיע לפאולוס ולשמידט שהוטל עליהם לחפש בחפציהם "פריטים אסורים" ,לרבות כל חפץ מתכתי חד .שמידט התפרץ בזעם" .פלדמרשל גרמני" ,צרח" 38,אינו מתאבד בזוג מספריים!" פאולוס הרצוץ רמז לו בניד יד שלא יטריח את עצמו לשווא ,ומסר את ערכת כלי הגילוח שלו. מעט לפני חצות נאמר לפאולוס שקצינים בכירים בצבא האדום התכנסו כדי לשוחח עמו .סגן ייבגני טָָרּבִרין ,קצין נקוו"ד דובר גרמנית שנשלח ללוות אותו בכל אשר ילך ,שמע את פאולוס לוחש לשמידט שעזר לו ללבוש את מעילו" :מה עלי לומר?" ‑ "זכור שאתה גנרל פלדמרשל של צבאות גרמניה" ,לחש אליו שמידט ,כך סופר. מפתיע יותר ,ומשמעותי יותר מבחינת המודיעין של הצבא האדום ,היה דיווחו של הקצין הסובייטי ששמידט פנה אל מפקדו בגוף שני אינטימי ,דּו ,במקום צורת * הפנייה הרשמית ז ִי. רק חצי שעה לפני שהחל המפגש קיבל סרן דיאטלנקו מהנקוו"ד הוראה להתייצב באיזבה של מרשל וורונוב ,שאך זה הועלה בדרגה בפקודת סטלין" .ובכן ,סרן", קידם וורונוב את פניו בחביבות" .אתה זוכר בלי ספק איך הזקן לא רצה לקבל את פניך .ובכן ,הנה הוא מבקר עכשיו אצלנו בעצמו .ואתה תקבל את פניו". וורונוב ישב ליד השולחן עם גנרל קונסטנטין רוקוסובסקי ,מפקד החזית ,וגנרל טלֵג ִין ,קומיסר החזית .הופיע צלם במקטורן טייסים מרופד בפרווה. קונסטנטין ֵ לתדהמתו הרבה של דיאטלנקו ,הוא נהג בוורונוב באורח נינוח ולא רשמי .התברר שהיה זה הקולנוען התיעודי המפורסם רומן קַרמֶן ,שהתיידד עם וורונוב בימי מלחמת האזרחים הספרדית .קרמן הציב את הכיסא המיועד לפאולוס כך שיוכל לקבל זווית *
וינריך בר ,שהכיר היטב את שמידט ,מתקשה מאוד לקבל את הטענה ששמידט השתמש ב"דּו" ,אם כי להערכתו "אין ספק שגנרל שמידט צבר השפעה מרובה על פאולוס"[ .מכתב למחבר]26.2.1996 ,
342
תישישה הימראה תענכה
צילום טובה מתוך חדר השינה של וורונוב .הוא ידע שתוצאת מאמציו היא שתבשר * לעולם על ניצחונה הגדול של ברית המועצות. האווירה באיזבה של וורונוב היתה מתוחה כשנכנס ה"אורח" .פאולוס הצנום, גבה הקומה אך השחוח ,היה דהוי כל‑כולו ,במדיו "בצבע העכבר" ובפניו האפורות ממתיחות עצבנית .שערו לבש צבע של "פלפל ומלח" ואפילו זיפי זקנו היו שחורים ולבנים .רק כשהתקרב פאולוס לשולחן הצביע וורונוב על הכיסא הריק" .שב בבקשה" ,אמר ברוסית .דיאטלנקו קפץ על רגליו ותרגם .פאולוס החווה חצי קידה והתיישב ,ואז הציג דיאטלנקו את שני המצביאים הסובייטים" .נציג הסטבקה ,מרשל הארטילריה וורונוב! מפקד חזית הדון ,גנרל‑פולקובניק רוקוסובסקי!" פאולוס קם בעמל על רגליו והחווה חצאי קידות לעבר כל אחד מהשניים. וורונוב התחיל לדבר ,והשתהה מפעם לפעם כדי שיוכל דיאטלנקו לתרגם" .הר גנרל‑אוברסט ,השעה מאוחרת למדי ואתה עייף בלי ספק .גם אנחנו עבדנו קשה בימים האחרונים .משום כך נדבר עכשיו רק על בעיה אחת ,מפני שהיא דחופה". "סלח לי" ,התפרץ פאולוס וקטע את שטף דיבורו של דיאטלנקו" ,אבל אני לא גנרל‑אוברסט .שלשום הגיע למפקדתי מברק להודיעני שהועליתי לדרגת גנרל‑פלדמרשל .זה כתוב גם במסמכי הזיהוי הצבאיים שלי" .הוא נגע בכיס החזה של חולצתו" .אבל לא התאפשר לי ,בנסיבות אלה ,להחליף את מדי". וורונוב ורוקוסובסקי החליפו מבטים משועשעים .גנרל שומילוב כבר הודיע למפקדת חזית הדון על הקידום ברגע האחרון של פאולוס. "אם כן ,הר גנרל‑פלדמרשל" ,המשיך וורונוב" ,אנחנו מבקשים ממך לחתום על פקודה שתופנה לאותם כוחות של הארמיה שלך שעדיין מגלים התנגדות ,ותורה להם להיכנע ולחסוך בזבוז מיותר של חיי אדם". "זה יהיה מעשה שאינו ראוי לאיש צבא!" התפרץ פאולוס ,לפני שהספיק דיאטלנקו להשלים את התרגום. "האם אפשר לומר" ,שאל וורונוב" ,שחיסכון בחיי פקודיך הוא התנהגות שאינה ראויה לאיש צבא ,אחרי שהמפקד עצמו כבר נכנע?" "אני לא נכנעתי .נתפסתי במפתיע". ההיתממות הזאת לא הרשימה את הקצינים הסובייטים ,שהיו מודעים היטב *
התמונה שצילם קרמן עברה ריטוש בקרמלין .גנרל טלגין סולק מהתשליל ,מפני שסטלין סבר כי אין הוא די חשוב להיכלל באירוע היסטורי שכזה( .אפילו העלאתו של דיאטלנקו לדרגת רב‑סרן הוחשה לקראת פרסום התמונה ).בדיעבד ,האירוע הפך לאחת מאותן פארסות נלעגות של התקופה הסטליניסטית .כשהופיע התצלום בעמוד הראשי של "פרבדה" בלי פרצופו של טלגין ,נבעת האיש, שמא מישהו הוקיע אותו בגלל איזו הערת אגב .דבר לא קרה ,והוא חשב שעבר את האירוע בשלום. אבל ב‑ 1948נעצר הגנרל פתאום בפקודתו של ויקטור ָאּבָקּומֹוב ,ראש סמר"ש ,בלי שום סיבה ברורה.
"!םיירפסמ גוזב דבאתמ וניא ינמרג לשרמדלפ"
343
לנסיבות הכניעה" .אנחנו עושים מעשה הומניטרי" ,המשיך וורונוב" .יידרשו לנו רק יומיים ,או אולי אפילו רק כמה שעות ,כדי להשמיד את שאר חייליך שממשיכים להילחם .זוהי התנגדות חסרת טעם .היא רק תביא מוות שלא לצורך על אלפי חיילים .חובתך כמפקד ארמיה היא לחוס על חייהם ,על אחת כמה וכמה מפני שאתה עצמך הצלת את חייך בכניעתך". פאולוס ,שמשמש בעצבנות את חפיסת הסיגריות והמאפרה שנחו על השולחן לשימושו ,הדף את השאלה בתשובה שדבקה בנוסחאות שגורות" .גם אם אחתום על פקודה כזאת ,הם לא יצייתו לה .אם נכנעתי ,חדלתי אוטומטית להיות המפקד שלהם". "אבל לפני כמה שעות היית המפקד שלהם". "הואיל וכוחותי פוצלו לשתי קבוצות" ,התעקש פאולוס" ,הייתי מפקד הכיס השני רק להלכה .הפקודות ממפקדת הפיהרר נשלחו לכל קבוצה בנפרד ,ופיקדו עליהן גנרלים שונים". 39 ‑ הוויכוח נמשך "סחור סחור במעגלים" .העווית העצבנית בלחיו של פאולוס נעשתה מודגשת יותר ,וגם וורונוב ,שידע כי סטלין מחכה בקרמלין לשמוע את התוצאות ,נעשה לחוץ .שפתו העליונה פרכסה ,זכר לתאונת דרכים בביילורוסיה. פאולוס הסרבן אפילו טען כי אם יחתום על המסמך ,הוא ייחשב מעשה זיוף .וורונוב השיב שאם כך ,יהיה אפשר להביא אחד מהגנרלים שלו לשמש כעד לחתימה, והאיש יישלח לקסל הצפוני עם המסמך כדי לערוב לאמיתותו .אבל פאולוס ,גם אם טענותיו נשמעו צולעות ,עמד בסירובו לחתום .בסופו של דבר השלים וורונוב עם המסקנה שכל ניסיון נוסף לשכנעו יעלה בתוהו. 40 "עלי להודיע לך ,הר גנרל‑פלדמרשל" ,תרגם דיאטלנקו" ,שבסירובך לחוס על חיי פקודיך ,אתה נוטל על עצמך אחריות כבדה כלפי העם הגרמני ועתידה של גרמניה" .פאולוס נעץ את מבטו בקיר ,מדוכדך ושותק .ב"תנוחה מיוסרת" זו ,רק העווית בפניו העידה על מחשבותיו. לסיום המפגש שאל וורונוב את פאולוס אם מגוריו מניחים את הדעת ,ואם הוא זקוק לתזונה מיוחדת בגלל מחלתו" .הדבר היחיד שהייתי רוצה לבקש" ,ענה פאולוס, "הוא שתאכילו את השבויים המרובים ותיתנו להם טיפול רפואי" .וורונוב הסביר ש"המצב בחזית מקשה עלינו לקבל ולקלוט המון כזה של שבויים" ,אבל הם יעשו כל מה שיוכלו .פאולוס הודה לו ,קם והחווה שוב חצי קידה. היטלר שמע את החדשות בוולפסשאנצה השמורה היטב שלו במעבה היער של פרוסיה המזרחית ,מקום שאותו תיאר גנרל יודל כהכלאה של מנזר עם מחנה ריכוז. הוא לא חבט בשולחן הפעם ,אלא בהה בשתיקה במרק שלו.
344
תישישה הימראה תענכה
קולו וזעמו שבו אליו למחרת היום 1 ,בפברואר .גנרל‑פלדמרשל וילהלם קייטל והגנרלים האנס ישונק ,אלפרד יודל וקורט צייצלר זומנו כולם לישיבת הצהריים של הפיהרר" .הם נכנעו שם רשמית ולחלוטין" ,אמר היטלר בזעם ,כמי שמתקשה להאמין למוצא פיו שלו" 41.אחרת הם היו מלכדים את השורות ,יוצרים קיפוד ויורים בראשיהם את הכדור האחרון .כשאתה חושב שלאישה יש די גאווה להיכנס לחדרה ,לנעול את הדלת מבפנים ולירות בעצמה רק מפני ששמעה אי‑אלה מילים מעליבות ,אינני יכול לחוש כבוד כלפי איש צבא שפוחד לעשות זאת ומעדיף ליפול בשבי". "גם אני איני מסוגל להבין זאת" ,השיב צייצלר ,שהתנהלותו באותו מעמד מציבה בסימן שאלה את הבטחותיו למנשטיין ולאחרים שהוא עשה את הכול כדי לשכנע את הפיהרר להשלים עם מצבה האמיתי של הארמיה השישית" .אני עדיין סבור שאולי זו לא אמת; אולי הוא מוטל שם ,פצוע קשה". היטלר חזר שוב ושוב אל הימנעותו של פאולוס מלהתאבד .ניכר היטב שהדבר מכתים את מיתוס סטלינגרד שנולד בדמיונו" .זה מכאיב לי כל כך מפני שגבורתם של חיילים כה רבים הושמה לאל על ידי חלשלוש חסר אופי אחד ויחיד ...מה הם החיים? החיים הם האומה .האדם חייב למות בלאו הכי ...מה שמכאיב לי יותר מכול, אישית ,הוא שהעליתי אותו לדרגת גנרל‑פלדמרשל .רציתי לתת לו את הסיפוק האחרון הזה .הוא היה יכול לשחרר את עצמו מכל צער ולהינשא אל הנצח ואל אלמוות לאומי; אבל הוא מעדיף לעבור למוסקבה" .ועם זאת ,איש לא נדהם יותר מאשר בעלי‑בריתו היפנים של היטלר ,כשהוצג לפניהם לאחר זמן הסרט הסובייטי שבו נראו פאולוס ושאר הגנרלים השבויים" .אם זה אמיתי ,למה פאולוס לא התאבד 42 כמו איש צבא ראוי לשמו?" השתוממו היפנים. הכיס הצפוני ,ובו שרידיהן של שש דיביזיות בפיקודו של גנרל שטרקר ,עדיין החזיק מעמד .ממפקדת קורפוס XIבמפעל הטרקטורים של סטלינגרד הבריק שטרקר: "החיילים נלחמים בלי נשק כבד ובלי אספקה .האנשים מתמוטטים מתשישות. קופאים למוות ועדיין אוחזים בנשקם .שטרקר" 43.היה זה מסר תקיף ,אבל בלטו בהיעדרן הקלישאות הנאציות הרגילות .היטלר ,שקיבל את המברק אחרי הישיבה 44 עם צייצלר ,השיב לפנות ערב" :אני מצפה שהקסל הצפוני יחזיק מעמד עד הסוף". ליתר הדגשה ,הוא פרסם הוראת פיהרר כעבור שעה קלה" :קורפוס XIחייב להתנגד עד הסוף כדי לרתק כוחות אויב רבים ככל האפשר ,כדי לסייע למבצעים בחזיתות 45 אחרות". ארבע הארמיות הסובייטיות נערכו מחדש במהירות למחיצת הכיס האחרון300 . תותחי שדה ריכזו את אִשם על רצועה שרוחבה פחות מקילומטר אחד ,ואזור בתי
"!םיירפסמ גוזב דבאתמ וניא ינמרג לשרמדלפ"
345
החרושת רוסק שוב .אם נותרו בונקרים שלמים ,הם הושמדו מטווח אפס -חלקם בתותחי שדה ,חלקם בלהביורים ,ולפעמים בטנקים שהתגלגלו עד אליהם ושרבבו את קניהם לתוך חרכי הירי. שטרקר האמין שהמשך הלחימה אכן משרת תכלית צבאית ,דהיינו סיוע למנשטיין ,אבל הוא התנגד בחריפות למחשבה על הרס עצמי לצורכי תעמולה. כפי שראה זאת הוא ,לא היה שום ספק בשאלה מהי חובתו של קצין ,כפי שמעידה שיחה שניהל עם קצין שלישות חטיבתי לפני הקץ. "בבוא השעה" ,הבטיח לו קצין השלישות" ,אנחנו נתאבד". "תתאבדו?" שאל שטרקר בתדהמה. "כן ,הר גנרל! גם המח"ט שלי יירה בעצמו .הוא מאמין שאסור לנו להרשות לעצמנו ליפול בשבי". "אם כך ,אני אגיד לך משהו .אתה לא תירה בעצמך ,והמח"ט שלך לא יירה בעצמו .אתם תלכו לשבי יחד עם אנשיכם ,ותעשו כל מה שתוכלו כדי להעמיד להם מופת". 46 "אתה אומר "...עיניו של הקצין הצעיר אורו" ,שאני לא חייב להתאבד". את רוב ליל 1בפברואר עשה שטרקר במפקדת החטיבה של ידיד ותיק ,אל"ם יוליוס מילר .נר יחיד דלק באחת מפינות הבונקר כששוחחה הקבוצה הקטנה שהתכנסה שם על קרבות הימים האחרונים ,על חברים שאינם עוד ועל השבי הצפוי. "איש לא דיבר על כל הסבל" ,ציין שטרקר" ,איש לא דיבר במרירות" .בשעות הבוקר המוקדמות קם שטרקר ועמד" .מילר ,אני חייב ללכת" ,אמר" .יברך אלוהים אותך ואת אנשיך" .שטרקר הוקסם מדימויו של תומס קַרלַייל ,שתיאר את אלוהים בתור "הפילד‑מרשל האמיתי" .בלי ספק ,הוא תיאר לעצמו את העולם הבא כמקום ששולט בו סדר צבאי מושלם. "אנחנו נמלא את חובתנו ,הר גנרל" ,ענה לו מילר כשלחצו השניים את ידיהם. שטרקר דחה קודם לכן את בקשת מפקדי הדיביזיות שלו להיכנע ,אבל בארבע לפנות בוקר ב‑ 2בפברואר פנו אל שטרקר הגנרלים ארנו פון לנסקי ומרטין לטמן וביקשו שוב רשות .שטרקר סירב שוב ,ולנסקי אמר שאחד מקציניו כבר יצא כדי לשאת ולתת על תנאי הכניעה עם הסובייטים .שטרקר לא ראה טעם להמשיך .הוא וגרוסקורט ניסחו את המברק האחרון שלהם" .אנשי קורפוס XIעם שש הדיביזיות שלו מילאו את חובתם עד האיש האחרון בלחימה כבדה .תחי גרמניה!" 47המברק התקבל בקבוצת הארמיות דון .לאחר זמן הבהיר שטרקר שהוא וגרוסקורט נמנעו בכוונה מלברך את היטלר ,אבל הגרסה שהועלתה על הכתב ונשלחה לפרוסיה המזרחית הסתיימה במילים "יחי הפיהרר!" 48מישהו מצא לנכון ,מן הסתם ,לשנות את הנוסח כדי שיהיה ערב יותר לחך בוולפסשאנצה.
346
תישישה הימראה תענכה
כשהופיעו בפתחו של בונקר הפיקוד שני חיילים סובייטים ,שנראו מהוססים למדי ,צעק אליהם גרוסקורט ללכת ולהביא גנרל .לימים יכתוב שטרקר שרבים מחייליו היו "בקושי חיים". ימים אחדים אחר כך נלקחו כתבים זרים לסיור באזור בתי החרושת" .מה היו תוואי הקרקע הרגילים ,אין איש יכול לומר" ,כתב העיתונאי הבריטי אלכסנדר וֶרת" 49.אתה משרך את דרכך מעלה ומטה ,מעלה ומטה; ההיה זה מדרון טבעי או שמא זוהי צלע של תריסר מכתשי פצצה שהתמזגו לאחד ,אין איש יכול לומר .חפירות נמתחות דרך חצרות בתי חרושת; דרך הסדנאות עצמן; על קרקעית החפירות עדיין נחים גרמנים קפואים בירוק ורוסים קפואים באפור ורסיסים קפואים של צורת אנוש ,והיו שם קסדות ,גרמניות ורוסיות ,מוטלות בין שברי הלבנים ,והקסדות היו מלאות למחצה בשלג .היו כאן תיל דוקרני ,ומוקשים חשופים למחצה ,ותרמילי פגזים ,ועוד שברי אבן ,ורסיסי קירות ,וסבכים נפתלים של תמוכות פלדה חלודות .כיצד היה מי יכול להתקיים כאן ,אין הדמיון יכול להשיג". בוקר 2בפברואר עלה מתוך ערפל סמיך ,שהתפזר במשך הזמן בקרני השמש וברוח שהצליפה בשלג התחוח .כשהתפשטה הידיעה על הכניעה הסופית בין אנשיה של ארמיה ,62נורו זיקוקי איתות השמיימה במפגן ספונטני .מלחים משייטת הוולגה וחיילים מהגדה השמאלית חצו את הקרח עם כיכרות לחם ופחיות שימורים לאזרחים שהיו לכודים חמישה חודשים במרתפים ובבורות. קבוצות ויחידים התהלכו כה וכה והתחבקו בפליאה עם כל מי שפגשו .קולות כבושים ריחפו באוויר המקפיא .לא היה מחסור בדמויות אדם בנוף ההריסות נטול הצבע ,אבל בעיר עמדה תחושה של מוות גלמוד .ודאי שהקץ לא היה בלתי‑צפוי ,אף לא פתאומי ,אבל המגינים הסובייטים התקשו להאמין שהקרב על סטלינגרד הסתיים סוף‑סוף .כשחשבו על כך ,וזכרו את המתים ,הם השתוממו על עצם הישארותם בחיים .מכל אחת מהדיביזיות שנשלחו אל מעבר לוולגה נותרו לא יותר מכמה מאות אנשים .במערכת סטלינגרד כולה ספג הצבא האדום 1.1מיליון אבידות, 50 מתוכן 485,751הרוגים. גרוסמן השקיף לאחור על חמשת החודשים שעברו" .חשבתי על דרך העפר הרחבה המוליכה אל כפר הדייגים על גדת הוולגה -דרך של תפארת ומוות -ועל הטורים הצועדים עליה דומם באבק המחניק של אוגוסט ,בלילות שטופי אור הירח של ספטמבר ,בגשמי הזלעפות של אוקטובר ,בשלגי נובמבר .הם הלכו בסך בצעד כבד תותחני נ"ט ,מקלענים ,אנשי חי"ר פשוטים -הם הלכו בשתיקה קודרת ורצינית.הקולות היחידים שבקעו משורותיהם היו שקשוק כלי נשקם והלמות פסיעותיהם 51 המדודות".
"!םיירפסמ גוזב דבאתמ וניא ינמרג לשרמדלפ"
347
כמעט לא נותר דבר שניתן לזהותו מן העיר שהתקיימה לפני הופעתם של מפציצי ריכטהופן באותה שעת אחר הצהריים באוגוסט .סטלינגרד היתה עתה לא יותר מאשר שלד מחוץ ושרוף .התוואי היחיד פחות או יותר שנותר על עומדו היה המזרקה עם פסלי הילדים והילדות המרקדים סביבה .היה זה נס מכמיר לב ,לנוכח האלפים הרבים כל כך של ילדים שנספו בחורבות שמסביב.
23
"הפסיקו לרקוד! סטלינגרד נפלה" בצהרי 2בפברואר חג מטוס סיור של הלופטוואפה בשמי העיר .השדר האלחוטי של הטייס הועבר מיד לגנרל‑פלדמרשל מילך" :אין עוד סימנים ללחימה בסטלינגרד". אחרי שיחתם הראשונה של וורונוב ורוקוסובסקי עם פאולוס ,חזר רס"ן דיאטלנקו לחקור את שאר הגנרלים השבויים .בניגוד לציפיותיו ,הם היו שונים מאוד זה מזה בתגובותיהם .גנרל הלמוט שלמר ,שקיבל את הפיקוד על קורפוס הפנצר XIVמידיו של הובה ,הגיע צולע על מקל במעיל מרופד של הצבא האדום .הוא קנה את לב חוקרו בקסם האישי הנינוח שלו ובדבריו על "הרב"ט שלא רכש השכלה בבעיות צבאיות" ועל "הקרייריסטים חסרי הכישרון בפמלייתו" 2.גנרל ולטר פון זיידליץ, לעומתו ,ש"כפי שהתברר [לנקוו"ד] מאוחר יותר היה התומך הנלהב ביותר בסירוב לציית לפיהרר בזמן הכיתור" ,נהג "באורח מאופק מאוד". בעיני סטלין 91 ,אלף שבויים ,ביניהם 22גנרלים גרמנים ,היו שלל עדיף בהרבה על דגלים או תותחים .פאולוס ,השרוי עדיין בהלם ,סירב בתחילה להופיע לפני העיתונאים שהובאו ממוסקבה" .יש לנו כללים משלנו" ,נזף בו אל"ם יקימוביץ' ממפקדת חזית הדון ,בתרגומו של סגן בזימינסקי" .עליך לעשות את מה שאומרים לך לעשות" 3.אבל הוא התפשר בעניין אחד .פאולוס לא יחויב להשיב על שאלות הכתבים ,אלא רק להיראות לעיניהם ,כדי להוכיח שהוא לא איבד את עצמו לדעת. הכתבים הזרים היו מופתעים למדי למראה הופעתם החיצונית של הגנרלים 4 הגרמנים" .הם נראו בריאים ,ובפירוש לא סבלו מתת‑תזונה" ,כתב אלכסנדר ורת. "ניכר בהם כי בעוד חייליהם גוועים ברעב ,הם עצמם המשיכו לאכול ארוחות סדירות פחות או יותר .היחיד שנראה במצב גרוע היה פאולוס עצמו .הוא היה חיוור וחולני למראה ,והיתה עווית עצבנית בלחיו השמאלית". הניסיונות להציג להם שאלות לא נחלו הצלחה" .זה היה די דומה לביקור בגן חיות" ,כתב ורת" 5,שם כמה חיות מגלות עניין במבקרים ואחרות הופכות גב בכעס". גנרל היינריך‑אנטון דבוי נראה להוט להשביע רצון ,ואמר מיד לעיתונאים הזרים "כאילו רצה שלא נפחד מפניו" -שהוא אוסטרי .גנרל שלמר היה הנינוח ביותר.הוא פנה אל אחד משוביו ,טפח בידו על כותפותיו של הקצין (סטלין הנהיג מחדש 348 1
"הלפנ דרגנילטס !דוקרל וקיספה"
349
את השימוש בכותפות זה מקרוב) וקרא בהפתעה מעושה" :מה -זה חדש?" גנרל האנס‑היינריך זיקסט פון ארנים ,לעומת זאת ,התעניין בראש ובראשונה במה שעלה בגורל הכבודה שלו ,והביע את דעתו על חיילי הצבא האדום עקב זאת" .הקצינים התנהגו כראוי" ,הכריז ,אבל את החיילים תיאר כ"גנבים חצופים!" חרפת הנפילה בשבי גררה גם התנהגות לא מכובדת בשני בתי האיכרים בזבריקינו .אדם התגרה בכוונה בסגן הבכיר בוגומולוב בוקר אחד ,בהצדעה במועל יד ובברכת "הייל היטלר" ,אבל הקצין שהסובייטים תיעבו אותו יותר מכול היה שמידט .בוגומולוב אילץ אותו להתנצל בפני מלצרית בחדר האוכל ,אחרי שהביא אותה לכלל דמעות בעת שהגישה להם ארוחת צהריים .כעבור כמה ימים התעוררו בעיות מעבר לכביש ,באיזבה שבה התגוררו שאר הגנרלים .סגן ספקטור מקבוצת המשמר 2טלפן אל בוגומולוב וביקש ממנו לבוא מיד .פרצה קטטה" .כשפתחתי את דלת הבית" ,כתב בוגומולוב" 6,ראיתי גנרל גרמני לופת את מפרק ידו של גנרל רומני .הגרמני הרפה כשראה אותי ,ואז הכה אותו הרומני על פיו .התברר שהמריבה היתה על הסכו"ם של הרומני ,שלטענתו ,הגרמני ניסה לקחת ממנו" .בוגומולוב, שלא האמין למראה הבזוי שראו עיניו ,התרה בסגן ספקטור בלגלוג ש"אם הוא ירשה להתנהגות כזאת להימשך ,יחרימו גם את הכף שלו". יריבויות ושנאות בין הגנרלים ,שהיו סמויות מן העין עד כה ,נחשפו עכשיו. הייץ וזיידליץ תיעבו זה את זה שבעתיים אחרי שהרשה זיידליץ למפקדי הדיביזיות שלו להחליט בעצמם על כניעה .הייץ ,שפקד על חייליו להילחם עד "הכדור שלפני האחרון" ,נכנע בעצמו ,ואחר כך סעד את לבו בארוחת ערב אצל גנרל שומילוב במפקדת ארמיה .64הוא גם עשה שם את הלילה .כשהצטרף לבסוף אל שאר הגנרלים השבויים בזבריקינו ,פרצה מהומה משום שהוא הגיע עם כמה מזוודות שנארזו למענו כהכנה לשבי .כשעימתו אותו עם פקודתו להילחם עד הסוף ,הוא השיב שהוא אכן ביקש להתאבד ,אבל ראש המטה שלו מנע בעדו לעשות זאת. לוורמאכט היתה זאת שעת חישוב המחיר .מטהו של גנרל‑פלדמרשל ארהרד מילך העריך שהם איבדו 488מטוסי תובלה ו‑ 1,000אנשי צוות אוויר במהלך פעולתה של הרכבת האווירית .דיביזיית הנ"מ 9אבדה כולה ,יחד עם אנשי צוות קרקע אחרים, שלא לדבר על אבידות הצי האווירי הרביעי במפציצים ,במטוסי קרב ובמפציצי צלילה שטוקה ,במהלך המערכה. אבידותיו של צבא היבשה עדיין אינן ידועות בוודאות ,אבל אין ספק שמערכת סטלינגרד היתה התבוסה הנוראה ביותר שידעה ההיסטוריה הגרמנית עד אז .הארמיה השישית וארמיית הפנצר הרביעית חוסלו למעשה .בקסל לבדו מתו כ‑ 60אלף איש מאז תחילת מבצע אורנוס ,וכ‑ 130אלף נפלו בשבי( .שוב ,נראה שהבלבול בנתונים
350
תישישה הימראה תענכה
הסטטיסטיים נובע בעיקר ממספרם של הסובייטים במדים גרמניים ).נתונים אלה אינם מביאים בחשבון את האבידות בסטלינגרד ובסביבותיה בין אוגוסט לנובמבר, את מחיצתן של ארבע ארמיות של המדינות שתמכו בגרמניה ,את מפלתו של ניסיון החילוץ של מנשטיין ואת האבידות שהפיל מבצע סטורן הקטן .בסך הכול ,נראה שמעצמות הציר איבדו יותר מחצי מיליון איש. הצגת הקטסטרופה הזאת בפני העם הגרמני היתה אתגר שגבלס נענה לו במרץ תזזיתי ,בניצול כל כישרונותיו ובסילופים חסרי בושה .המשטר היה מוכן להודות כי הארמיה השישית כותרה רק ב‑ 16בינואר ,שאז נמסר כי "כוחותינו מנהלים זה כמה שבועות קרבות גבורה נגד התקפות האויב מכל עבר" 7.עכשיו הוא בחר בכיוון ההפוך בדיוק ,וטען כי אפילו אדם אחד לא נשאר בחיים. גבלס גייס את תחנות הרדיו ואת העיתונות הכתובה כדי ללכד את הארץ באבל צבאי .שטף של הוראות יצא ממנו אל העיתונים ,על הדרך שבה עליהם להציג את הטרגדיה .עליהם לזכור שכל מילה על המאבק הדרמטי הזה תירשם בדפי ההיסטוריה .העיתונות חייבת להשתמש אך ורק במילה "בולשביקים" ,לא "רוסים". "מכונת התעמולה הגרמנית במלואה חייבת ליצור מיתוס מן הגבורה שהופגנה בסטלינגרד ,שיהפוך לאחד הנכסים היקרים ביותר של ההיסטוריה הגרמנית" .את הודעת הוורמאכט ,במיוחד ,יש לנסח באופן ש"ירטיט לבבות עוד במשך מאות בשנים" 8.עליה לעמוד בשורה אחת עם נאום יוליוס קיסר לחייליו ,עם דברי פרידריך הגדול לגנרלים שלו ערב קרב לֹויטֶן ועם קריאתו של נפוליאון למשמר הקיסרי שלו. ההודעה שודרה ברדיו ,כהודעה מיוחדת 24 ,שעות אחרי כניעתו של שטרקר. "ממפקדת הפיהרר 3 ,בפברואר .1943הפיקוד העליון של הוורמאכט מודיע כי הקרב על סטלינגרד הגיע לסופו .בדבקות בשבועת האמונים שלה ,ובהנהגתו המופתית של גנרל‑פלדמרשל פאולוס ,הושמדה הארמיה השישית על ידי כוחות אויב שנהנו מעדיפות מכרעת ...לא לשווא היה קורבנה של הארמיה השישית .כמתרס של שליחותנו ההיסטורית למען אירופה ,היא החזיקה מעמד כנגד התנפלותן של שש 9 ארמיות סובייטיות ...הם מתו למען תחיה גרמניה". שקרי המשטר ,ובייחוד הטענה שכל אנשי הארמיה השישית מתו ,פעלו כבומרנג. בשום הודעה לא נאמר כי הממשלה הסובייטית כבר הכריזה על הימצאות 91אלף שבויים בידיה ,ידיעה ששודרה במהירות בכל רחבי העולם .באורח בלתי‑נמנע, מספר רב מהרגיל של אזרחי גרמניה פנו להאזין לתחנות זרות. הוכרזה תקופת אבל לאומי של שלושה ימים ,כל מקומות הבידור נסגרו וכל תחנות הרדיו שידרו מוזיקה קודרת ,אבל נאסר על העיתונים להופיע עם שוליים שחורים ,כשם שנאסרה הורדת דגלים לחצי התורן. שירותי הביטחון של הס"ס לא זלזלו בהערכתם את ההשפעה על המוראל האזרחי.
"הלפנ דרגנילטס !דוקרל וקיספה"
351
הם גם ידעו כי מכתבים מהקסל שתיארו את הזוועה ואת העליבות עמדו בסתירה בסיסית לתיאורו הגיבורי של המשטר את האסון" .מכתבי הפרידה של הלוחמים בסטלינגרד" ,נאמר באחד הדוחות" 10,הפיצו מצוקה רוחנית קשה לא רק בקרב בני המשפחות אלא גם בחוג רחב יותר של האוכלוסייה ,וביתר שאת משום שתוכן המכתבים האלה עבר במהירות מפה לאוזן .תיאור הסבל בשבועות האחרונים ללחימה רודף את הקרובים יומם ולילה" .ואמנם ,גבלס חזה את הבעיה מראש, הרבה יותר מוקדם ,כשהחליט לעצור גלויות דואר ששלחו אלה שנפלו בשבי .ב‑17 בדצמבר כתב ביומנו" :להבא ,גלויות לקרובים לא יימסרו עוד ,משום שהן פותחות 11 דלת כניסה לגרמניה לפני התעמולה הבולשביקית". אלא שהסובייטים היו נמרצים מאוד ,ולא היתה כל אפשרות לסכור את מאמציהם. מחנות השבויים של הנקוו"ד סיפקו גלויות דואר ,והואיל והשלטונות הגרמניים סירבו להרשות את קבלתן ,הודפס תוכנן בגופן קטן מאוד -גלויות רבות על גיליון נייר אחד -והגיליונות הוצנחו מעל קווי הגרמנים כעלוני תעמולה .חיילים גרמנים בחזית אספו אותם ,אף שהסתכנו בעונשים כבדים ,ושלחו מכתבים בעילום שם לכתובות שהופיעו בגלויות ,להודיע שהשולח המקורי חי .הם חתמו בתור "חבר לנשק" או פשוט " ."xxxלפעמים ,למרבה זעמם של השלטונות הנאציים ,משפחות קיבלו אפילו עותק של העלון הסובייטי ,והתקשרו עם משפחות אחרות שהיו באותו המצב. נראה שפאולוס עצמו חש ,עוד לפני הכניעה ,שהמשטר עלול לנסות ולהפוך את אסון סטלינגרד ,בדרך עקלקלה ,לגרסה חדשה של אגדת הסכין בגב( .אין לדעת אם הרעיון הזה השפיע על החלטתו לדחות את תנאי הכניעה שהוצעו לו ב‑ 9בינואר). אבל הפעם ,השעירים לעזאזל לא יהיו הקומוניסטים והיהודים כמו ב‑ ,1918אלא המטה הכללי והאריסטוקרטיה -התודעה הציבורית עדיין ראתה את שני אלה כמקשה אחת .אלה שהיו עתידים לשאת באשמת התבוסה כבר חשו את הסערה המתקרבת. אוטו ,הנסיך פון ביסמרק ,הציר הגרמני ברומא ,התגנב עם אשתו לחופשה בסוף ינואר כדי שלא יצטרך להשתתף בחגיגות העשור למשטר הנאצי .כמו רוב הדיפלומטים הגרמנים מחוץ לברלין ,גם לו לא היה מושג על הזוועות האמיתיות של ביזיון סטלינגרד .במוצאי 31בינואר נמצאו השניים במלון פאלאס בסן מוריץ כשהגיעה אליהם שיחת טלפון בהולה משגריר גרמניה בּבֶרן" .הפסיקו לרקוד!" אמר השגריר" 12.סטלינגרד נפלה" .שניהם ידעו שסן מוריץ נעשתה אתר נופש חביב על בכירי הס"ס .לא היה צורך להוסיף מילה. הקו הרשמי של משרד התעמולה ,שתיאר את הגנרל והלנדזר הנלחמים שכם אל
352
תישישה הימראה תענכה
שכם ,השתנה בתוך זמן קצר .ב‑ 18בפברואר ארגן גבלס עצרת המונים בספורטפלאסט של ברלין ,תחת הסיסמה "מלחמה טוטלית -מלחמה קצרה!" כרזה ענקית נשאה את הסיסמה הגדולה של " :1812תהא זו קריאת הקרב שלנו :עכשיו יקום העם והסערה תשתולל" .לנוכח ההבדל העצום בין ההקשרים ההיסטוריים ,היתה כאן צרימה נוראה באוזני כול ,מלבד תומכי המשטר המושבעים. "האם אתם רוצים במלחמה טוטלית?" צרח גבלס מעל הבימה .שומעיו הריעו בתשובה" .האם מנוי וגמור עמכם לקבל את הנהגת הפיהרר ולהילחם למען ניצחון, יהא המחיר אשר יהא?" ושוב שאגו נאמני המפלגה. גבלס הוא שקבע את סדר היום בשבועות שאחרי נפילת סטלינגרד .הוא דרש שלא להסתפק במועט אלא לנהל גיוס המוני ,אבל הסמליות היתה אולי חשובה יותר בשטף האירועים .ציפוי הנחושת של שער ברנדנבורג קולף לצורכי התעשייה הצבאית .אירועי ספורט מקצועני בוטלו כולם .חנויות יוקרתיות ,ובכלל זה חנויות תכשיטים ,נסגרו .שבועוני האופנה לא יצאו עוד לאור .גבלס אפילו ארגן מערכה נגד האופנה עצמה ,על סמך הרעיון שהנשים אינן צריכות להתלבש בהידור ,משום שהן יוכלו "לספק את החיילים עטורי הניצחון בשובם הביתה גם בלבוש טלאים". נפוצו שמועות על איסור שיוטל בקרוב על סלסול השיער .היטלר ,שהאמין מעומק לבו כי חובת המין הנשי היא לשמש כקישוט ,התנגד לרעיון זה ,וגבלס נאלץ לחזור בו ולהודיע כי "אין שום צורך שאישה תכער את עצמה" .סחר החליפין ,הסימן הראשון של כלכלת מצור ,התפשט במהירות .מברשת קרצוף ,לדוגמה ,היתה שווה זוג כרטיסים לקונצרט של פּורטוַונגלֶר. מועדוני לילה ומסעדות פאר ,כמו הורשר וקארטייה לאטין ,נֵבָה גריל ,פלצרס אטלייה וטּוסקּולּום בקורפירסטנדאם ,נסגרו .כשנפתחו מחדש ,התבקשו הסועדים להגביל את עצמם ל"מנות של מטבח שדה" ,לאות סולידריות עם החיילים בחזית המזרחית ,רעיון שכנראה שאב את השראתו מהצום שגזר צייצלר על עצמו ללא הועיל .אבל גרינג הסדיר את פתיחתה מחדש של מסעדת הורשר החביבה עליו, כמועדון לקציני הלופטוואפה. המסר שכמעט לא הוצנע היה שגנרלים מושחתים ,בני המעמד העליון ,בגדו באידיאל הנאצי; והוא הובע בדרכים רבות .כעבור זמן לא רב נצטוו כל בני המשפחות המלכותיות של גרמניה ששירתו בזרועות הצבא להתפטר מתפקידיהם .אפילו הרכיבה בטירגרטן הופסקה. יותר ויותר סיסמאות תעמולה נאציות הופיעו על הקירות ,אבל הברלינאים הצינים העדיפו גרפיטי" :התענגו על המלחמה ,השלום יהיה הרבה יותר גרוע". "להחזיק מעמד" נעשה הביטוי השחוק ביותר במילון התעמולה .הלך וגבר הפחד מפני הבאות ,ומעל לכול מפני החלטתם הנחושה של הסובייטים לנקום את נקמתם
"הלפנ דרגנילטס !דוקרל וקיספה"
353
במלוא האלימות .בעל אכסניה מהיער השחור שבא לחופשה מהחזית המזרחית אמר לכריסטבל בילנברג" :אם יחזירו לנו רק רבע ממה שאנחנו עושים ברוסיה ובפולין, 13 פראו דוקטור ,אנחנו נסבול ,ויגיע לנו לסבול". הגרמנים שלא היו מתומכי הנאצים עמדו על הפרדוקס הנלעג בבהירות רבה. הפלישה לברית המועצות אילצה את הרוסים להגן על משטרו של סטלין .ועכשיו, סכנת התבוסה מאלצת גרמנים להגן על משטרו של היטלר ,על כל מכשלותיו המתועבות .ההבדל התבטא בכך שלסובייטים היו שטחי אדמה רחבי ידיים לסגת אליהם ,ואילו גרמניה התמודדה עם מלחמה בשתי חזיתות ,עם הפצצות כבדות מהאוויר ועם הסגר ימי .ומה שהיה גרוע עוד יותר ,רוזוולט וצ'רצ'יל הכריזו בפגישתם בקזבלנקה על כוונתם להילחם בציר עד לכניעתו ללא תנאי .הדבר חיזק לאין שיעור את עמדתו של גבלס. מתנגדי המשטר ,בגלל כמה וכמה סיבות ,שהשתרעו מחוסר החלטיות ומחלוקות פנימיות ועד ביש מזל פשוטו כמשמעו ,לא הצליחו לפעול בעוד מועד .כבר היה הרבה יותר מדי מאוחר לשכנע את בעלות‑הברית בקיומה של חלופה דמוקרטית למשטר הנאצי ,להבדיל מהפיכת חצר של גנרלים החוששים מתבוסה .המתנגדים הללו ,אף שידעו זאת היטב ,עדיין קיוו שסטלינגרד לפחות תשמש עילה למרד ,אבל שום מפקד קבוצת ארמיות לא היה מוכן לנקוף אצבע .קצינים פחות בכירים ,אבל הרבה יותר החלטיים ,היו מוכנים ליטול סיכונים עצומים ולאבד את חייהם בניסיון, אם יגיעו הדברים לידי כך; אבל היטלר ,שכמדומה ניחן בחוש לסכנה מעין זה של חיית בר ,העמיד סביבו משמר כבד מדי ושינה תמיד את תוכניותיו ברגע האחרון. הסימן היחיד להתמרמרות אחרי המפולת בסטלינגרד בא מקבוצה קטנה של סטודנטים במינכן שנקראה וייסה רוז ֶה (הוורד הלבן) .רעיונותיהם התפשטו אל סטודנטים אחרים ,בהמבורג ,בברלין ,בשטוטגרט ובווינה .ב‑ 18בפברואר, אחרי מערכה של הפצת עלונים וכתיבת סיסמאות על קירות שקראו להפלת הנאציזם ,נעצרו זֹופי שֹול ואחיה האנס ,אחרי שפיזרו עוד עלונים באוניברסיטת לודוויג‑מקסימיליאן במינכן .אחרי עינויים בידי הגסטאפו הועמדו השניים לפני מושב מיוחד של בית הדין העממי של רולנד פרייזר ,שדן אותם למוות; ראשיהם של האח ואחותו נערפו .גורל דומה פקד חברים אחרים בחוגם ,ביניהם קורט הּוּבֶר, פרופסור לפילוסופיה. מיד אחרי הכניעה הסופית התראה היטלר עם גנרל‑פלדמרשל אריך פון מנשטיין; היתה זו פגישתו הראשונה באותה עת עם קצין בכיר שלא מחוג מקורביו. מנשטיין תיאר את הצעדים שנאלץ לנקוט כדי למנוע התמוטטות מוחלטת בדרום ברית המועצות .היטלר רצה לתת לו פקודה שלא לסגת עוד ,אבל מנשטיין ידע
354
תישישה הימראה תענכה
שבהתחשב בנסיבות ,יש ביכולתו להעמיד את התנאים עכשיו .במהלך השיחות אמר היטלר שהוא מקבל על עצמו את האחריות הבלעדית לסטלינגרד ,ומיד סתר את הודעתו כשהוסיף כי הוא מטיל חלק מהאשמה על גרינג ,אך הואיל והוא מינה את הרייכסמרשל להיות יורשו ,אין הוא יכול לראותו אחראי לסטלינגרד .לא היה שום אזכור של האסטרטגיה המבולבלת שלו או של ניסיונותיו לנהל את כל פרטי הפעילות ממרחקים .את עיקר מררתו שפך היטלר על פאולוס .הוא אמר לגבלס שאחרי המלחמה הוא יעמיד את פאולוס ואת הגנרלים שלו לדין צבאי על שלא מילאו אחר הוראתו המפורשת להתנגד עד הכדור האחרון. עכשיו חדל היטלר כמעט כליל משיחותיו הממושכות סביב השולחן ,כמנהגו מימים ימימה .הוא העדיף לאכול ביחידות .גנרל היינץ גודריאן מצא שהוא השתנה מאוד: "כף ידו השמאלית רעדה ,גבו היה כפוף ,מבטו היה מקובע ,עיניו בלטו אבל חסרו את הברק שהיה בהן פעם ,לחייו היו מנוקדות באדום" .אך כאשר נפגש היטלר עם מילך ,הוא לא הביע שום צער על בזבוז החיים הגדול בסטלינגרד .הוא היה מסוגל לחשוב רק על הגדלת סכום ההימור שוב ,על השלכת חייהם של אנשים רבים נוספים. "אנחנו נסיים את המלחמה בשנה זו" ,אמר לו" 14.לפיכך החלטתי על גיוס ענקי של מלוא עוצמת העם הגרמני". בברית המועצות היתה העליצות הפרועה על הניצחון גם ספונטנית וגם מתוזמרת. פעמוני הקרמלין צלצלו כשנודע על כניעתו של פאולוס .מוזיקה צבאית מרוממת לב שודרה ברדיו ,והודעות רשמיות הופיעו בעמודי השער של כל העיתונים .הן העלו על נס את "השיעור המר והנמהר בהיסטוריה" שקיבלו "ההרפתקנים של המטה הכללי הגרמני" מידי הצבא האדום ,שמצביאיו נמשלו לחניבעל בקרב קאנה המודרני הזה .סטלין תואר כמנהיג הנבון וכאדריכל הגדול של הניצחון. עליית המוראל בברית המועצות היתה אמיתית .במשך כל ימי הקרב שאלו הבריות איש את רעהו לחדשות על הלחימה על הוולגה .כשהגיע הניצחון אחרי קרב כה נורא, אמרו הבריות איש לרעהו" ,אי‑אפשר לעצור את הצבא שעשה את סטלינגרד" 15.הם גם התבדחו בשמחה על חשבון האויב המובס" .מעניין איך מרגיש פלדמרשל שנתפס במרתף?" היתה שאלה נפוצה" 16.אחרי סטלינגרד לא היה חייל יחיד שנותר בו ספק יחיד באשר לתוצאת המלחמה" ,אמר קצין שנפצע שם 17.הדיביזיות של סטלינגרד פוזרו בין ארמיות וחזיתות אחרות ,כדי להעלות את המוראל גם בשורותיהן. כעבור זמן קצר החליטה נשיאות הסובייט העליון של ברית המועצות להעניק לסטלין דרגת מרשל של ברית המועצות -מהלך צנוע יותר במעט מהכתרתו של נפוליאון את עצמו .תולדות המלחמה נוצקו פתאום בדפוס חדש .האסונות של 1941 תוארו עתה כחלק מתוכנית ערמומית שהגה סטלין .תמונתו של סטלין ושמו לא
"הלפנ דרגנילטס !דוקרל וקיספה"
355
הופיעו בעיתונות בימי הרעה ,אבל עכשיו חזר לקדמת הבימה "המצביא הגדול של העם הסובייטי"" ,הגאון שארגן את ניצחונותינו" .כל האסונות וכל הרעות יוחסו לאחרים ,כדרך שהיה נהוג להאשים את אנשי החצר בימי הצארים .איליה אֵֶרנּבּורג, בציניות עוצרת נשימה ,הפטיר שהעם "צריך להאמין" 18.אפילו אסירים בגולאג כתבו אל אבי העמים הגדול ,באמונה שלמה שהוא יתערב ויתקן את העוול הנורא שנגרם להם ,שהרי לא ייתכן דבר אשר כזה במשטר קומוניסטי .לשום מנהיג לא היה כליא ברק יעיל יותר מאשר לַבֶרנטִי בריה. הגנרלים של הצבא האדום באו על גמולם בעין יפה .בעקבות ההחלטה מן הזמן האחרון ממש לבטל את מבנה הפיקוד הכפול -אנשי צבא לצד קומיסרים - באה ההחזרה לשימוש רשמי של הדרגות והתואר "קצין" .המונח המצטנע הקודם, "מפקד" ,עבר מן העולם .כפי שציין בלגלוג גנרל שלמר ,הכותפות הנוקשות - סמלי המעמד שאספסופי לינץ' בולשביקים מִסמרו ב‑ 1917לכתפיהם של הקצינים הצאריים שענדו אותן -הוחזרו לשימוש( .מקלעות הזהב המעטרות אותן הוזמנו בחשאי מבריטניה ,למרבה השתוממותם ומורת רוחם של אישי השלטון שם ).חייל מדיביזיית גווארדיה שמע את החדשות על הכותפות מפי מצחצח נעליים זקן בתחנת רכבת" :שוב מתחילים עם כותפות הזהב האלה" ,אמר לו האיש בכעס ,כאילו סירב להאמין למוצא פיו שלו 19.חבריו לנשק נדהמו גם הם כשסיפר להם על כך בשובו לרכבת" :למה בצבא האדום?" שאלו .איש לא נתן את הדעת למרמורים האלה. העיטורים החדשים של המלחמה הפטריוטית הגדולה -מסדרי סובורוב וקוטוזוב חולקו גם הם לקצינים הבכירים שפיקדו על המערכה.אבל ההצלחה התעמולתית הגדולה ביותר חרגה הרחק מחוץ לגבולות ברית המועצות .סיפור הקרבתו של הצבא האדום נתן את אותותיו ברחבי העולם ,ובייחוד באירופה הכבושה .השפעתו על תנועות המחתרת בכל אתר ואתר ,ולפיכך השפעתו על הפוליטיקה של אירופה שלאחר המלחמה ,היתה ניכרת .ניצחון הצבא האדום רומם את קרנם של חברי המפלגה ומשך אליה מצטרפים חדשים בהמוניהם .אפילו שמרנים לא יכלו שלא לשבח את גבורת הצבא האדום .בבריטניה ציווה המלך ג'ורג' השישי לחשל "חרב סטלינגרד" שתוגש כשי לעיר .יומני החדשות שבישרו על הניצחון רוממו את המוראל של אנשי צבא ואזרחים כאחד ,עם קטעים מהבהבים שהראו את פאולוס ואת טורי השבויים הארוכים המשרכים דרכם בנוף המושלג. הכול ידעו שהסובייטים ספגו את המאמץ העיקרי של המתקפה הגרמנית ,ושהחזית המזרחית הקיזה את דמו של הוורמאכט הרבה יותר מאשר כל זירת קרבות מערבית. הצבא האדום היה עתיד להתקדם הלאה ,כפי שצעק אותו קצין אל השבויים ,עד שברלין נראתה כמו עיי החורבות של העיר סטלינגרד.
24
עיר המתים הדומייה שירדה על העיר החרבה ב‑ 2בפברואר נראתה מוזרה לאלה שהורגלו בחורבן כמצב טבעי .וסילי גרוסמן תיאר תלי הריסות ומכתשי פצצות כה עמוקים, עד שאור השמש החורפית הניתך בזווית קהה לא הגיע לעולם לקרקעיתם ,ו"מסילות 1 ברזל שעליהן רובצים קרונות מכל בבטנם כלפי מעלה ,כמו סוסים מתים". כ‑ 3,500אזרחים נשלחו לעבוד בקבוצות קבורה .הם ערמו גוויות גרמניות קפואות לצד הדרך ,כמו צרורות של בולי עץ להסקה ,וגם אם היו ברשותם כמה עגלות רתומות לגמלים ,רוב עבודת הפינוי נעשתה במזחלות ובמריצות מאולתרות. ההרוגים הגרמנים נלקחו לבונקרים או לתעלת הנ"ט הענקית שנחפרה בקיץ הקודם, והושלכו פנימה .לאחר זמן הועסקו בעבודה זו 1,200שבויים גרמנים ,עם עגלות רתומות לא לסוסים אלא לבני אדם" .כמעט כל אנשי חבורות הקבורה האלה" ,סיפר שבוי" 2,מתו מטיפוס בתוך זמן קצר" .אחרים " -עשרות ביום" ,לדברי קצין נקוו"ד במחנה בקטובקה - 3נורו על ידי שומריהם בדרך לעבודה. הסימנים המבעיתים ללחימה לא נעלמו במהרה .אחרי הפשרת הוולגה באביב נמצאו גושים של עור אדם שהשחיר והקריש על גדות הנהר .ז'נרל שרל דה גול, שביקר בסטלינגרד בדרכו צפונה אל מוסקבה בדצמבר ,1944נדהם כשנאמר לו כי כל ניסיון לחפור במקום מעלה גוויות ,אבל הדבר היה עתיד להימשך עוד עשרות שנים .כמעט כל מיזם בנייה בעיר חשף שרידי אדם מהקרב. מדהימה עוד יותר ממספר המתים היתה יכולתם של בני אדם להישאר בחיים. ועד המפלגה בסטלינגרד ערך אספות בכל רובעי העיר "המשוחררים מהכיבוש הפשיסטי" 4,וארגן במהירות מפקד אוכלוסין .נמצא כי לפחות 9,796אזרחים עברו את הלחימה ונותרו בחיים בתוך הריסות שדה הקרב .היו ביניהם 994ילדים ,שרק תשעה מהם חזרו לחיק הוריהם .רובם נשלחו לבתי יתומים ממלכתיים או קיבלו עבודה בניקוי העיר .לא נאמר דבר בדוח על מצבם הגופני או הנפשי ,אבל עובדת סיוע אמריקאית, שהגיעה למקום זמן קצר אחרי תום הלחימה כדי לחלק בגדים ,תיעדה אותו" .רוב הילדים" ,כתבה" 5,חיו באדמה במשך ארבעה או חמישה חודשי חורף .הם היו נפוחים מרעב .הם הסתופפו בפינות ,פוחדים לדבר או אפילו להיישיר מבט אל אנשים". 356
םיתמה ריע
357
בראש סדר העדיפויות של ועד המפלגה בסטלינגרד היו דברים חשובים יותר. 6 "הרשויות הסובייטיות הושבו על מכונן לאלתר בכל רובעי העיר" ,דּווח למוסקבה. ב‑ 4בפברואר ערכו קומיסרים של הצבא האדום עצרת פוליטית לניצולים מ"כל העיר" ,אזרחים כחיילים .הכנס הזה ,שנישאו בו נאומים ארוכים בשבחי החבר סטלין והנהגתו את הצבא האדום ,היה התחליף הקומוניסטי לתפילת הודיה. בתחילה לא הרשו השלטונות לאזרחים שנמלטו לגדה המזרחית לחזור לבתיהם, משום שהיה צורך לסלק תחילה נפלי פגזים .הוטל על צוותי סילוק מוקשים להכין מפה בסיסית של "דרכים בטוחות מיוחדות" 7.אבל בתוך זמן קצר הצליחו רבים להתגנב בחזרה על פני הוולגה הקפואה ,גם בלי רשות .ההודעות הכתובות בגיר שהופיעו על כותלי בניינים הרוסים העידו על מספר המשפחות שפוצלו בלחימה: "אמא ,לכולנו שלום .חפשי אותנו בבקטובקה .קלאבה" 8.רבים לא ידעו כלל אם קרוביהם חיים או מתים בטרם הסתיימה המלחמה. מספר רב של שבויים גרמנים ,רבים מהם חלשים מכדי לעמוד על רגליהם ,אולצו גם הם להשתתף בעצרת פוליטית במרכז סטלינגרד ולהאזין להטפות מוסר ממושכות מפי שלושת הקומוניסטים הגרמנים הבכירים :ולטר אולבריכט ,אריך ויינרט ּווילהלם ּפִיק. מצבם של רוב השבויים היה גרוע ביותר בעת הכניעה ,והיה אפשר לצפות לשיעור תמותה גבוה למדי בשבועות ובחודשים שלאחר מכן .אין לדעת עד כמה השפיעו על השיעור הזה היחס הגרוע ,האכזריות כלאחר‑יד ,ומעל הכול הלוגיסטיקה הקלוקלת. מתוך 91אלף השבויים שנלקחו בתום הקרב ,כמעט מחצית מתו לפני בוא האביב. הצבא האדום עצמו אישר בדוחות מאוחרים יותר שהפקודות לדאוג לשבויים לא מולאו ,ואי‑אפשר לדעת כמה גרמנים נורו על עומדם בעת כניעתם או מיד אחריה, לרוב כנקמה על מות קרובים או חברים לנשק. שיעור התמותה ב"בתי החולים כביכול" היה מבעית .מערכת המנהרות בנקיק הצריצה ,שנקראה עתה "בית החולים לשבויים מס' ,"1נותרה הגדולה והמחרידה ביותר ,רק מפני שלא נותרו בעיר בניינים שיציעו הגנה כלשהי מפני הקור .מים ניגרו על הכתלים ,האוויר היה מחניק ומצחין -מִחזּור מחליא של הבל פה אנושי - והחמצן היה כה מועט ,עד שעששיות הנפט הפרימיטיביות שנבנו מפחיות שימורים דעכו וכבו שוב ושוב והותירו את המנהרות בחשיכה .המנהרות לא היו רחבות יותר מגופי הנפגעים השוכבים איש לצד רעהו על האדמה הכבושה והלחה של קרקעיתן, כך שהיה קשה באפלולית הזאת שלא לדרוך או למעוד על רגל נגועה בכוויית כפור, פגיעה שהעלתה מיד צווחת כאב צרודה .רבים מקורבנות כוויות הכפור מתו מנמק, מפני שהרופאים לא יכלו לעמוד בעומס .האם היו אנשים אלה יוצאים חיים מניתוח קטיעה במצבם החלוש ,ובלי חומרי אלחוש? זוהי שאלה אחרת.
358
תישישה הימראה תענכה
מצבם של רבים מ‑ 4,000המטופלים היה עלוב מאין כדוגמתו ,והרופאים עמדו חסרי ישע בפני הפטריות המתפשטות על בשרם המרקיב .כמעט לא נותרו להם תחבושות ,ולא היו שום תרופות בכלל .כיבים ופצעים פתוחים סיפקו נקודות כניסה נוחות לחיידקי צפדת מהטינופת שמסביב .השירותים ,שהתבטאו בדלי יחיד לעשרות חולי דיזנטריה ,היו למטה מכל תיאור ,ובלילות לא היתה תאורה .רבים היו חלושים מכדי לקום מהקרקע ,ולא היו די חובשים להשיב על השוועות לעזרה שנשמעו בלי הרף .החובשים ,החלושים בעצמם מתת‑תזונה והצפויים למחלה בכל רגע ,נאלצו להביא מים מזוהמים מערוץ הנחל. לא היתה לרופאים אפילו רשימה אמינה של שמות המטופלים ,שלא לדבר על רשומות רפואיות ראויות לשמן .חיילי עורף סובייטים ואנשי יחידות האמבולנסים גנבו את הציוד הרפואי ואת התרופות שלהם ,כולל משככי הכאבים .קצין הדת הפרוטסטנטי של דיביזיה 297נורה בעורפו על ידי רב‑סרן סובייטי ,כשהשתוחח מעל פצוע לעזור לו. היו קציני רפואה סובייטים שהתפלצו למראה התנאים הללו .קצתם גילו אהדה. מפקד המחנה הסובייטי חלק את הסיגריות שלו עם רופאים גרמנים ,אבל אנשי סגל סובייטים אחרים סחרו בלחם תמורת כל שעון שנשאר לפליטה מסיבובי הביזה הקודמים .ד"ר האנס דיבולד ,קצין הרפואה של דיביזיית החי"ר ,44סיפר כיצד באה רופאה צבאית ,אישה עליזה בעלת הפרצוף הסמוק והחזק של בת איכרים ,כדי לרכוש שעונים ,ואוסטרי צעיר ממשפחה ענייה הציג לפניה שעון כיס עשוי כסף .הוא הושיט לה את חפץ המורשת הזה של משפחתו ,שניתן לו בוודאי עם צאתו למלחמה, וקיבל בתמורה חצי כיכר לחם .הוא חלק את הפת עם שאר האנשים ,והשאיר לעצמו את הפרוסה הקטנה ביותר. התנאים העלובים האלה היו כר נוח לחלאות אדם .כמה אנשים ניצלו את חוסר הישע של אחים לנשק לשעבר ,בחוסר בושה שלפנים לא היה אפשר להעלותו על הדעת .גנבים שדדו לא רק גופות ,אלא גם את המטופלים החלשים מהם .אם נותרו למישהו שעון ,טבעת נישואים או חפץ ערך אחר ,הם נחטפו עד מהרה בחשיכה. אבל לטבע היה דין צדק משלו .שודדי החולים הפכו עד מהרה לקורבנות טיפוס, בגלל הכינים הנגועות שהועברו עם השלל .אצל מתורגמן אחד ,שנודע לשמצה על מעלליו ,נמצאה במותו שקית גדולה של טבעות זהב שהחביא על גופו. בתחילה לא סיפקו השלטונות הסובייטיים שום מזון לשבויים .תיקי הנקוו"ד והצבא האדום שנפתחו לאחרונה מראים כי למרות הידיעה שכניעה המונית צפויה בכל רגע ,לא נעשו כל הכנות לשמור על השבויים ,קל וחומר להאכיל אותם .הקומוניסט הגרמני אריך ויינרט טען שהשלגים הכבדים הכבידו על הובלת האספקה ,אבל זה
םיתמה ריע
359
רחוק מלשכנע .הבעיה האמיתית היתה התערובת של אדישות אכזרית ושלומיאליות ביורוקרטית ,ומעל הכול חוסר התיאום בין הצבא לנקוו"ד. היתה גם הסתייגות עמוקה מפני מתן מזון לשבויים גרמנים בעת שברית המועצות שרויה במחסור כה קשה במזון .רבים מחיילי הצבא האדום ,שלא לדבר על האזרחים, סבלו מתת‑תזונה קשה ,ועצם המחשבה על האכלת הפולשים שבזזו את ארצם נראתה כמעט חולנית .בסופו של דבר התחילו להגיע מנות קרב ,כעבור שלושה או ארבעה ימים ,ולעת הזאת היו שבויים רבים שלא אכלו מאומה במשך קרוב לשבועיים .אפילו לחולים לא ניתן הרבה יותר מכיכר לחם לעשרה אנשים ,עם מעט מרק שהוכן ממים בתוספת כמה זירעוני דוחן ודגים ממולחים .היה זה בלתי‑מציאותי לצפות ליחס טוב יותר ,במיוחד לאור יחסו של הוורמאכט לשבויים שלקח הוא ,אנשי צבא או אזרחים ,בברית המועצות. עם זאת ,החשש הגדול ביותר של הרופאים למטופליהם לא היה מוות מרעב, אלא מגיפת טיפוס הבהרות .רבים ציפו להתפרצותה בקסל ,כאשר הופיעו המקרים הראשונים ,אבל הם לא העזו להביע את דאגתם בקול ,מחשש להתפרצות בהלה המונית .במערכת המנהרות המשיכו הרופאים לבודד את המחלות השונות ,אם קרמת ואם טיפוס ,מיד עם הופעתן .הם התחננו בפני השלטונות לספק שירותי הדברת כינים ,אבל רבים מחיילי הצבא האדום וכמעט כל האזרחים באזור עדיין היו נגועים בעצמם. מה פלא שכה רבים מתו .דומה היה שלא נותרה עוד שום סיבה להיאבק על החיים .הסיכוי לשוב ולהתראות עם המשפחה נראה קלוש .גרמניה היתה כה רחוקה, עד שיכלה להימצא בעולם אחר לגמרי ,עולם שנראה עכשיו כלקוח מן הפנטזיה ותו לא .המוות הבטיח שחרור מן הסבל ,ולקראת הסוף ,כשאזלו גם הכאבים וגם הכוחות, לא נותרה אלא תחושה של ציפה בחוסר משקל .מי שסיכוייהם להישאר בחיים היו טובים יותר היו אלה שהמשיכו להיאבק ,אם בשל אמונה דתית ,אם משום סירוב עיקש למות בעליבות שכזו ,ואם מתוך החלטה נחושה לחיות למען בני משפחתם. הרצון להישאר בחיים מילא תפקיד חשוב באותה המידה אצל אלה שהוצעדו למחנות 9 שבויים .ויינרט תיאר אותם כ"רוחות רפאים צולעות ומשרכות רגליים בסמרטוטים", איש‑איש נצמד לגבו של ההולך לפניו .ברגע שמאמץ ההליכה חימם את גופיהם ,הם חשו איך הכינים נעשות פעילות יותר .כמה אזרחים חטפו שמיכות מעל גבם ,ירקו בפניהם ואף יידו אבנים .מוטב היה להימצא בחלקו הקדמי של הטור ,והמקום הבטוח ביותר היה בקרבת אחד השומרים .כמה חיילים שעל פניהם חלפו הטורים ירו לתוכם לשם שעשוע ,בניגוד לפקודות הצבא האדום ,בדיוק כפי שירו חיילים גרמנים בטורי השבויים של הצבא האדום ב‑.1941
360
תישישה הימראה תענכה
יותר מכול שפר מזלם של אלה שהוצעדו היישר אל אחד ממחנות האיסוף הייעודיים באזור ,אם כי המרחקים אל המחנות האלה היו שונים מאוד .שבויי הכיס הצפוני ,לדוגמה ,הוצעדו יותר מ‑ 20ק"מ אל דּוּבֹובקָה ,מצפון לסטלינגרד .הצעדה נמשכה יומיים .בלילה הכניסו אותם לשרידי בניינים חסרי גגות -הלופטוואפה הוא שהרס אותם ,כפי שהקפידו שומריהם להזכיר להם. אבל אלפים נלקחו למה שאפשר לתאר רק כצעדות מוות .הגרועה מכולן ,בלי מזון ומים ובטמפרטורות שבין 25ל‑ 30מעלות מתחת לאפס ,נעה בנתיב זיגזג מנקיק הצריצה דרך גומרק וגֹורֹודִ ישצֶ'ה עד שהגיעה ,כעבור חמישה ימים ,לבקטובקה. מפעם לפעם נשמעו יריות באוויר המקפיא ,כשהתמוטט עוד קורבן בשלג באפס יכולת להמשיך וללכת .הצמא היה מסוכן לא פחות מחולשת הרעב .הם היו מוקפים בשלג ,אבל כמו יורד‑הים הישיש בשירו של קולרידג' ,ידעו גם הם מה מסוכן להכניסו לפיהם. בלילות לא היה שום מחסה בדרך כלל ,והשבויים ישנו צפופים בשלג .רבים מצאו בהתעוררם את חבריהם הקרובים מתים וקפואים כאבן לצדם .בניסיון למנוע זאת, הוטל על אחד מהקבוצה להישאר ער כדי להעיר את השאר אחרי חצי שעה ,ואז היו כולם מתנועעים במרץ כדי לחדש את זרימת הדם בעורקיהם .אחדים אפילו לא העזו לשכב .הם ניסו לישון בעמידה כמו סוסים ,צפופים יחדיו ,עם שמיכה מעל ראשיהם כדי לשמר מעט חום מהבל פיהם. הבוקר לא הביא מזור ,אלא רק חידש את אימת המסע הלאה" .היו לרוסים שיטות פשוטות מאוד" ,סיפר סגן שנשאר בחיים" 10.אלה שיכלו ללכת הוצעדו שוב .אלה שלא יכלו ,בגלל פציעה או מחלה ,נורו או הופקרו למוות ,בלי אוכל" .הוא קלט במהירות את ההיגיון האכזרי הזה ,והיה מוכן להחליף את סוודר הצמר שלו עם איכרה רוסייה תמורת חלב ולחם בחניון הלילה ,משום שידע כי הוא עתיד להתמוטט מחולשה למחרת היום. "היינו 1,200איש כשיצאנו לדרך" ,סיפר חייל מדיביזיית החי"ר " 11,305ורק עשירית ,בערך 120איש ,היו בחיים בעת שהגענו לבקטובקה". שערו של מחנה השבויים העיקרי בבקטובקה היה עוד אחד מאותם פתחים שהיו ראויים לשאת את הכתובת" :ז ִנחו כל תקווה ,אתם הנכנסים לכאן". כשהגיעו השבויים ,חיפשו שוב השומרים בכליהם אחר חפצי ערך ,ואז העמידו אותם ל"מסדר הרשמה" .במהרה התברר לשבויים שעמידה במזג האוויר המקפיא במשך שעות על שעות ,וצעידה בחמישיות ל"מסדר נוכחות" ,תהיה עונשם היומי. לבסוף ,אחרי שביצע הנקוו"ד את המיון הראשוני ,הם הוצעדו אל צריפי עץ ,שם 12 נדחסו 40או 50איש בחדר" ,כמו דגים מלוחים בחבית" ,לדברי אחד הניצולים.
םיתמה ריע
361
ב‑ 4בנובמבר התלונן קצין נקוו"ד בפני מפקדת חזית הדון שהמצב "קריטי ביותר". מחנות בקטובקה קלטו 50אלף שבויים" ,כולל חולים ופצועים". מפקדי המחנה ,מאנשי הנקוו"ד ,היו חסרי אונים .לא עמדה לרשותם שום תובלה ממונעת ,והם ניסו לבקש מהצבא משאית יחידה .בסופו של דבר הובאו מים למחנה בחביות ברזל על עגלות רתומות לגמלים .רופא אוסטרי שבוי תיעד את התרשמותו הראשונה" :שום דבר לאכול ,שום דבר לשתות ,שלג מטונף וקרח צהוב משתן מספקים את המזור היחיד לצמא בלתי‑נסבל ...עוד גופות כל בוקר" 14.אחרי יומיים סיפקו הסובייטים מעט "מרק" ,שלא היה יותר משק של סובין שהושלך לתוך דוד מים חמים .בכעסם על התנאים גרפו כמה שבויים כינים מלוא חופניים מעל גופם והשליכו אותן על השומרים .מחאות כאלה גררו הוצאה להורג בלי משפט. השלטונות הסובייטיים ביקשו למן ההתחלה לפלג את השבויים ,תחילה על בסיס לאומי ואחר כך על בסיס פוליטי .שבויים רומנים ,איטלקים וקרואטים קיבלו זכות יתר גדולה ,עבודה במטבחים -שאותה ניצלו הרומנים ,במיוחד ,לנקמה בבעלי‑בריתם לשעבר .לא זו בלבד שהגרמנים הם שגררו אותם לתופת הזאת, האמינו הרומנים ,אלא הם גם קיצצו את מנותיהם בקסל כדי להאכיל טוב יותר את חייליהם שלהם .כנופיות של רומנים תקפו חיילים גרמנים שנשלחו להביא מזון לצריפים שלהם וחטפו אותו מידיהם .הגרמנים נאלצו לשלוח משמרות ליווי לנושאי המזון שלהם. 15 ‑ "אז בא עוד זעזוע" ,סיפר רב סמל בלופטוואפה" .אחינו לנשק האוסטרים הפסיקו פתאום להיות גרמנים .הם קראו לעצמם אבסטריצי [אוסטרים] ,בתקווה להשיג יחס טוב יותר -כפי שאכן קרה" .הגרמנים התמרמרו על ש"כל האשמה במלחמה הועמסה על אלה מאיתנו שנשארו 'גרמנים'" ,בייחוד משום שהאוסטרים ,באקרובטיקה מעניינת של ההיגיון ,העדיפו לתלות את הקולר בגנרלים הפרוסים ולא בהיטלר האוסטרי. המאבק על הישארות בחיים נותר החשוב מכול" .מדי בוקר הונחו המתים מחוץ לקסרקטין" ,כתב קצין פנצר 16.קבוצות עבודה ערמו את הגופות העירומות והקפואות בשורה הולכת ומתארכת באחד מצדי המחנה .להערכתו של אחד הרופאים" 17,הר הגופות" בבקטובקה היה "בערך 100מטרים באורך ושני מטרים בגובה" .לפחות 50 או 60איש מתו מדי יום ,העריך נגד הלופטוואפה" .לא נשארו לנו דמעות" ,כתב לימים 18.שבוי אחר ,שהועסק כמתורגמן ,הצליח מאוחר יותר להעיף מבט ב"מרשם המתים" 19.הוא ציין שעד 21באוקטובר 1943מתו 45,200איש בבקטובקה לבדה. דוח של הנקוו"ד אישר שבכל מחנות סטלינגרד מתו 55,228שבויים עד 15באפריל, אבל איש אינו יודע כמה אנשים נפלו בשבי בין מבצע אורנוס לכניעה הסופית. "הרעב" ,אמר ד"ר דיבולד" 21,שינה את הנשמה ואת האופי ,בגלוי בדפוסי ההתנהגות ובסמוי במחשבותיהם של אנשים" .חיילים גרמנים ורומנים פנו לקניבליות 13
362
תישישה הימראה תענכה
כדי להישאר בחיים .פרוסות דקות של בשר שנחתכו מגוויות קפואות בושלו במים חמים ,והתבשיל הוצע לשבויים כ"בשר גמל" 22.היה קל לזהות את אלה שאכלו ממנו, כי גון פניהם נעשה אדמדם במקצת ,בניגוד לחיוורון הירקרק‑אפור של הרוב .נמסר על מקרים כאלה במחנות אחרים בסטלינגרד וסביב לה ,ואפילו במחנה שהחזיק שבויים ממבצע אורנוס .מקור סובייטי אחד טוען ש"רק באיומי נשק היה אפשר לאלץ את השבויים להפסיק את הברבריות הזאת" 23.הרשויות הזמינו כמויות מזון גדולות יותר, אבל השלומיאליות והשחיתות שפשו במערכת שמו לאל כל צעד שננקט. ההשפעה המצטברת של תשישות ,קור ,חולי ורעב שללה מהשבויים צלם אנוש גם בדרכים אחרות .מספר חולי הדיזנטריה היה עצום ורב ,ואלה שהתמוטטו ונפלו לבורות הספיגה הנוראים הושארו לטבוע ,אם היו בחיים עדיין .למתי מעט היו די כוח או רצון למשות אותם .הכול התעלמו מגורלם הנורא תחת פני הקרקע .הצורך של חולי דיזנטריה אחרים להשתמש בשירותים היה הרבה יותר מדי דחוף. יש סיפור מוזר על בית שימוש שהציל את חייו של סגן צעיר ורעב ,רוזן שמשפחתו היתה בעלת כמה טירות ואחוזות 24.בשבתו שם שמע חייל אומר משהו במבטא הקל לזיהוי של מחוזו ,וקרא מיד בקול לשאול מהיכן הוא .החייל נקב בשמו של כפר קטן במחוז" .ומי אתה ומאין אתה?" שאל החייל מצדו .הקצין אמר לו" .אה ,כן" ,צחק החייל" .אני יודע .לא פעם ראיתי אותך דוהר במרצדס ספורט האדומה שלך לציד ארנבות .טוב ,אז הנה אנחנו ביחד .אם אתה רעב ,אולי אני יכול לעזור" .החייל נבחר לשרת כסניטר בבית החולים של מחנה השבויים ,וכיוון שכה רבים מהמאושפזים מתו לפני שהספיקו לאכול את מנת הלחם שלהם ,הוא הצליח לצבור שקית מלאה בפירורים ,שאותם חלק עם חבריו בתום כל משמרת .ההתערבות הבלתי‑צפויה לחלוטין הזאת הצילה את חיי הרוזן הצעיר. השאלה מי יחיה ומי ימות לא תמיד באה על תשובתה כצפוי .לרוב ,ראשוני המתים היו בעלי הגוף הגדול והחזק; לקטנים ולרזים היה תמיד סיכוי טוב יותר. בקסל ,ולאחר מכן במחנות השבויים ,מנות המזון שחולקו בשוויון מוחלט סתרו את ההיגיון האבולוציוני הרגיל ,משום שלא התחשבו בממדיו של האיש .מעניין לציין שבמחנות העבודה הסובייטיים ,רק הסוסים קיבלו מנות בהתאם לגודלם. בבוא האביב התחילו השלטונות הסובייטיים לארגן מחדש את אוכלוסיית השבויים באזור .בסך הכול ,כ‑ 235אלף מאנשי הארמיה השישית וארמיית הפנצר הרביעית, בכלל זה אלה שנפלו בשבי במבצע ניסיון החילוץ של מנשטיין בדצמבר ,וכן רומנים ובעלי‑ברית אחרים ,הוחזקו בכ‑ 20מחנות ובתי חולים לשבויים באזור. הגנרלים היו הראשונים שהוצאו משם .יעדם היה מחנה בקרבת מוסקבה, והם יצאו במה שנקראה בפי הקצינים הזוטרים בציניות "הרכבת הלבנה" ,משום
םיתמה ריע
363
שקרונותיה היו כה נוחים .מרירות רבה עוררה העובדה שדווקא אלה שנתנו את הפקודות להילחם עד מוות לא רק נשארו בחיים ,למרות דיבוריהם הרהבתניים, אלא גם נהנו מתנאים נוחים לאין שיעור יותר מאלה של חייליהם" .חובתו של גנרל היא להישאר עם אנשיו" ,העיר סגן אחד" 25,ולא להפליג לו בקרון שינה" .הסיכוי להישאר בחיים התגלה ,למרבה האכזריות ,כפועל יוצא של הדרגה .מעל 95אחוזים מהחיילים והמש"קים מתו 55 ,אחוזים מהקצינים הזוטרים -ורק חמישה אחוזים מהקצינים הבכירים .כפי שהבחינו הכתבים הזרים מיד אחרי הכניעה ,לא רבים מהקצינים הבכירים גילו סימני רעב ,ולכן לא הוחלשו מערכות ההגנה של גופם במידה כה מסוכנת ,בהשוואה לחייליהם .אבל היחס המועדף שקיבלו הגנרלים היה עדות מובהקת לכיבוד המדרג בברית המועצות. קבוצות קטנות של קצינים נשלחו למחנות בסביבות מוסקבה ,כגון לּונֹובֹו, קַרסנֹוגֹורסק וסּוזדָ ל .אלה שנבחרו ל"חינוך אנטי‑פשיסטי" נשלחו למנזר י ֵילָּבּוג ָה המבוצר ממזרח ל ָקז ָן .תנאי הנסיעה בפירוש לא היו דומים לאלה שקיבלו הגנרלים. ממשלוח אחד של 1,800איש בחודש מרס 1,200 ,מתו .מלבד טיפוס הבהרות ,הצהבת והקרמת ,הופיעו עתה צפדינה ,בצקת ושחפת .עם בוא האביב עלה במהירות מספר חולי המלריה. תפזורת החיילים והקצינים הזוטרים היתה נרחבת 20 :אלף נשלחו לּבֵקָאּבָאד שממזרח לטשקנט 2,500 ,לוֹולסק שמצפון‑מזרח לסָָרטֹוב 5,000 ,הושטו במורד הוולגה לאסטרחאן 2,000 ,לאּוסמָן שמצפון לוורונייז' ,ועוד אחרים הגיעו לּבַסי ָאנֹובסקי שמצפון לסבֶרדלֹובסק ,לאֹוַרנקִי הסמוכה לגֹורקי ואף לקָָרג ַנדָ ה. כשנרשמו השבויים קודם לשליחתם ,רבים רשמו כמקצועם "פועל חקלאי", בתקווה להישלח למשק כפרי .מעשנים מושבעים אספו גללי גמלים וייבשו אותם כדי שיהיה להם מה לעשן בנסיעה .אחרי ההתנסות בבקטובקה ,הם היו משוכנעים שהגרוע מכול כבר מאחוריהם ,ובעצם הציפייה לתנועה ולשינוי היה קסם משל עצמה ,אבל הם עמדו על טעותם במהרה .בכל קרון רכבת ,שלתוכו נדחסו עד 100 איש ,היה חור יחיד באמצע הרצפה כבית שימוש .הקור עדיין היה נורא ,אבל הצמא שוב חזר להיות הגרועה שבמצוקות ,כי הם קיבלו לחם יבש ודגים ממולחים למאכל, אבל כמעט לא קיבלו מים .הם נעשו נואשים עד כדי כך שליקקו את הלחות הקפואה על חלקי המתכת שבתוך הקרון .בתחנות הורשו האנשים לצאת ,ורבים לא יכלו לעמוד בפיתוי ,גרפו שלג מלוא חופניים ותחבו אותו לפיהם .רבים מתו משום כך, לרוב בדממה גמורה ,כך שחבריהם עמדו על הסתלקותם רק הרבה יותר מאוחר. גופותיהם נערמו ליד דלת ההזזה של הקרון ,מוכנות לפריקה" .סקולקו קאפוט?" צעקו השומרים הסובייטים בבליל של רוסית וגרמנית כשנעצרה הרכבת בתחנה. "כמה גמורים?"
364
תישישה הימראה תענכה
מסעות אחדים נמשכו עד 25ימים .הנסיעות דרך סרטוב ומשם לאוזבקיסטן אל בקאבאד היו בין הגרועות ביותר .בקרון אחד נשארו בחיים רק שמונה אנשים מתוך .100כשהגיעו השבויים לבסוף למחנה הקליטה ,כמטחווי ראייה מהרי ּפָמִיר ,התברר להם שהוא נבנה לצורך בנייתו של סכר הידרו‑חשמלי בקרבת מקום .ההקלה שחשו כשנאמר להם שהם עומדים סוף‑סוף לעבור טיפול להדברת כינים ,הפכה במהירות למגינת נפש .הם גולחו ביד רשלנית מכף רגל עד ראש ,תהליך שאחד השבויים מצא כי "אפשר להשוותו רק לגז כבשים" 26,ורוססו באבקה .אחדים מתו בגלל הכימיקלים הפרימיטיביים שבאבקה. לא היו צריפים למגורים ,רק בונקרים חפורים באדמה .אבל הגרועה בהפתעות היתה הרב"ט הגרמני שהצטרף לסובייטים כמפקד משמר" .שום רוסי לא נהג בי באכזריות שכזו" ,כתב אותו שבוי *.למזלם של השבויים ,הם הועברו תכופות ממחנה למחנה בגולאג המקביל הזה .רבים עברו מבקאבאד לקֹוקָנט ,או טוב מכול לצ'ּו ָאמָה, שם היו שירותי רפואה הרבה יותר טובים ,והיתה אפילו בריכת שחייה מאולתרת וגולמית .השבויים האיטלקים שנמצאו שם כבר היו מאורגנים היטב ,וצדו דרורים כדי להוסיפם למרק. אלה שהושארו מאחור בסטלינגרד מצאו שמחנה הקליטה ליד קַרסנֹואָרמֵייסק הוסב למחנה עבודה .המזון ,לפחות ,השתפר עם הוספת דייסת כוסמת ומרק דגים לתפריט ,אבל העבודה היתה מסוכנת על פי רוב .כשהגיע האביב נשלחו רבים מהם לעבוד במשיית ספינות נהר שהוטבעו על ידי הלופטוואפה והצבא הגרמני .מנהל מספנה רוסי אחד ,שהזדעזע למראה מספר השבויים שמתו בעבודה זו ,השביע את בתו לסודיות לפני שסיפר לה על כך. ‑ אחיזתו של הנקוו"ד בסטלינגרד לא התרופפה כהוא זה .שבויים גרמנים שעבדו על שתי גדות הוולגה הבחינו כי הבניין הראשון ששוקם בעיר היה מפקדת הנקוו"ד, וכמעט מיד צבאו עליו תורים של נשים עם חבילות מזון לקרובי משפחה שנעצרו. חיילי הארמיה השישית שנשבו ניחשו שגם הם עתידים להישאר כלואים עוד לשנים רבות .לאחר זמן אישר מולוטוב את חששותיהם ,כשהכריז כי שום שבוי גרמני לא יראה את ביתו בטרם תשוקם סטלינגרד.
*
היו שומרים גרמנים גם במחנות אחרים .הגרועים ביותר היו כ‑ 200גרמנים (רובם היו כנראה סאקסונים, משום מה) שערקו מגדודי עונשין .הם התחמשו באלות עץ ,נשאו את התואר "לוחמים נגד הפשיזם" וסירבו להרשות לשבויים לצאת מהשורות לשירותים במסדרי הנוכחות ,אף על פי שרוב רובם סבלו מדיזנטריה.
25
חרב סטלינגרד בנובמבר ,1943שנה אחרי מבצע אורנוס ,חלף מטוס תובלה דאגלס בשמי סטלינגרד. הדיפלומטים הסובייטים שישבו בו עשו את דרכם למפגש עם מנהיגים אמריקאים ובריטים בטהרן .אחד הנוסעים ,ולנטין ברז'קוב ,היה מתורגמנו של השגריר דקנוזוב בברלין ערב ברברוסה. "השקפנו דומם בעד החלונות" ,כתב לימים" 1.תחילה נראו לעין בתים בודדים פזורים בשלג ,ואחר כך החל מין תוהו ובוהו בל‑ייאמן :גושי קירות ,תיבות של בניינים הרוסים למחצה ,ערימות פסולת ,ארובות מבודדות" .למרות זאת ,היה אפשר להבחין בסימני חיים" .על רקע השלג נגלו דמויותיהם השחורות של אנשים, ומפעם ולפעם היו סימנים לבנייה חדשה" .כשהמשיכו הלאה מעל הסטפה ,הבחינו בשלדי טנקים חלודים. בוועידת טהרן הגיש צ'רצ'יל את חרב סטלינגרד "לעם הסובייטי" .על הלהב נחרטה הקדשה" :לאזרחי סטלינגרד בעלי לב הפלדה ,מתנה מאת המלך ג'ורג' השישי לאות הוקרתו של העם הבריטי" .צ'רצ'יל נשא נאום בלתי‑נשכח .סטלין ,שקיבל את החרב בשתי ידיו ,קירב אותה אל פיו ונשק לנדן .הוא מסר את החרב למרשל וורושילוב, שהניח ברשלנות לחרב להישמט מהנדן .היא שקשקה בקול גדול על הרצפה. 2 בערב נשא סטלין ברכה על הכוס בתום הסעודה" .אני מציע הצדעה" ,אמר, "לעשיית צדק עם פושעי המלחמה של גרמניה מהר ככל האפשר ...אני שותה לכבוד מאמצינו המאוחדים לטפל בהם מהר ככל שנוכל לתפוס אותם ,עד האחרון, והם לא יהיו מעטים" .לדברי כמה מקורות ,הוא הציע להוציא להורג 50אלף קציני ורמאכט כדי להרוס את עוצמתה הצבאית של גרמניה אחת ולתמיד .צ'רצ'יל קם על רגליו בזעם והצהיר שהעם הבריטי לעולם "לא ישלים עם רצח המוני כזה" .אין להוציא איש להורג בלי משפט תקין .הוא יצא מהאולם .סטלין ,משועשע על התגובה שהצליח לעורר ,יצא אחריו .הוא הניח את שתי ידיו על כתפיו של צ'רצ'יל ,אמר שהוא רק התלוצץ ושידל אותו לחזור. בוועידת טהרן נקבעה האסטרטגיה של בעלות‑הברית להמשך המלחמה .תוכניתו של צ'רצ'יל לפלישה דרך הבלקנים נדחתה על הסף ,מטעמים צבאיים שקולים. 365
366
תישישה הימראה תענכה
בעלות‑הברית המערביות היו צריכות לייחד את המאמץ העיקרי שלהם לאירופה הצפונית‑מערבית .אבל ההיגיון האסטרטגי הזה הותיר את גורל אירופה המזרחית והמרכזית כל‑כולו בידי סטלין .צ'רצ'יל ,שהיה לו מושג ברור על התוצאות הצפויות ,לא יכול לעשות מאומה .קורבנותיו של הצבא האדום והסבל הנורא שסבלו אזרחי ברית המועצות אפשרו לסטלין לתמרן את בעלות‑הברית המערביות למין תחושה של אשמת דמים ,משום שאבידותיהן היו כה זעומות בהשוואה לשלו. כמה היסטוריונים שהתחקו אחר עלייתה של ברית המועצות למעמד של מעצמת‑על הצביעו בצדק על הניצחון בסטלינגרד כיסוד להצלחתו של סטלין בטהרן. סטלין ניצל היטב את ההילה החדשה שרכש כמדינאי דגול ,ובמחווה שקולה כלפי רוזוולט ,הכריז על ביטול הקומינטרן (האינטרנציונל הקומוניסטי) ב‑ 15במאי .1943היתה זו הקרבה פעוטה ,ואף מעושה .ראש הקומינטרן גאורגי דימיטרוב נשאר במקומו ,וניהל את התחליף לקומינטרן תחת שם חדש :האגף הבינלאומי של הוועד המרכזי .באותם ימים ,ניצחונה של ברית המועצות בסטלינגרד העניק את התנופה האדירה ביותר שניתן להעלותה על הדעת לתעמולה הקומוניסטית ברחבי העולם. היא הפיחה השראה אפילו באלה שאיבדו את אמונתם בעקבות האינקוויזיציה הסטליניסטית במלחמת האזרחים הספרדית או ההסכם הנאצי‑סובייטי של .1939 סיפור סטלינגרד הפעים את לבבותיהם של פסלים ,ציירים ,סופרים ומשוררים שמאלנים ,כמו פבלו נ ֵרּודָ ה ,שחיבר את Nuevo Canto de Amor a Stalingrado שיר אהבה בינלאומי לעיר ששמה בישר תקווה לעולם.לשבויים הגרמנים שנלקחו בסטלינגרד ,לעומת זאת ,נשקף עתיד קודר .אחדים, שעדיין חלמו על התקפות נגד גדולות שישחררו אותם ,היו משוכנעים שהם שומעים בלילות את תותחיו של צבא מתקדם .הם היו בעלי הסיכויים המועטים מכול לשרוד בשנים הבאות במחנות השבויים שנבנו לפי תקני הנקוו"ד ,עם גדרות היקפיות של עשרה חוטי תיל דוקרני אופקיים. השבי היה גורל הפכפך כמעט כמו הלחימה ,וגם בו היו אירוניות מלחמה משלו. ד"ר דיבולד ,הרופא האוסטרי מדיביזיית החי"ר ,44נדהם כשהופיעו שלושה מטופלים חדשים בבית החולים של מחנה השבויים שבו עבד .השלושה ,שנראו כיהודים ,לבשו מדים גרמניים ,עם סמלי העיט וצלב הקרס .אחד מהם חייך למראה השתוממותו" .דוקטור ,הנה לך פלא של המאה העשרים :יהודי כאחד מחייליו של אדולף היטלר" 3.הם היו אנשיו של גדוד עבודה הונגרי .שוביהם הסובייטים הלבישו אותם מהמלאי שנלקח שלל. אספקת המזון לשבויים אמנם השתפרה בקיץ ,1943אבל עדיין לא היתה שווה בכל המחנות .פעמים רבות גנבו אפסנאים מושחתים מנות מזון והחליפו אותן
דרגנילטס ברח
367
בוודקה .גם שומרים ,שמשפחותיהם קיבלו רק מעט יותר ממה שסופק לשבויים הגרמנים ,שלחו ידם בגניבה .בעיקרה ,ההתעמרות בשבויים נבעה מחוסר דמיון, משלומיאליות בל‑תתואר ומעל הכול מהסובלנות הרוסית כלפי סבל ,שאותה השכילה הדוקטרינה המרקסיסטית‑לניניסטית לנצל בהצלחה שכזו .עם זאת ,שום דבר לא היה צפוי מראש .שבויים העידו כי כשהראו לשומרים את תמונות ילדיהם, לבם התרכך .בבית חולים לשבויים ליד סטלינגרד ,שם כבר התרגלו הכלואים למוות בירייה או להפקרה למוות בצעדה ,חסו השומרים הסובייטים במפתיע על חייהם של שלושה שבויים שנתפסו בניסיון סרק לברוח. למרות השיפור בתנאים באביב ,1943שיעור התמותה ברוב בתי החולים לשבויים עמד על אחוז אחד לפחות ביממה .הבעיות עדיין היו קשות ביותר ,בייחוד באזור סטלינגרד ,שם נוספו הּפֶלאגרה ,השחפת ,הבצקת והצפדינה לרשימת המחלות השכיחות .רופאה סובייטית אמרה לרופאים הגרמנים שאזרחי סטלינגרד סובלים מבצקת יותר מאשר השבויים הגרמנים ,אבל הרשתה להם בכל זאת לשלוח קבוצות לליקוט עשבי מרפא ועשבים אחרים ,שמהם רקחו הרופאים במרפאתם תרכיזי ויטמינים .כוח ההמצאה של הרופאים השבויים הללו הפיק אלתורים מבריקים .אחד מהם יצר מגרוטאות מתכת מד לחץ דם .הרופאים ייצרו חיסון משלהם מפני טיפוס הבהרות ,מתמצית שהופקה מקרבי כינים .כל בדל של משי נפרם לשימוש כחוטים כירורגיים ,ואזמלי ניתוח יוצרו ממכסי קופסאות שימורים שהושחזו. השבויים ,שמצאו את עצמם פתאום במעמד נחות לחלוטין ,נאלצו להסתגל במהירות .הם קנו במשיכה חפצים שמהם יצרו כלים ברוכי תושייה .הם גם למדו לנצל עד תום את מנות המזון שלהם; לדוגמה ,הם שלו עצמות דגים מהמרק שעל התנור וטחנו אותן .לפעמים שגו שגיאות נוראות .שבויים באילמן שהידרדרו עד כדי אכילת קני סוף ורוש המים מתו במהירות כתוצאה מכך .ושבוי אחד שהצליח לחטוף חופן של חמאה במטבח מת בייסורים ,משום שקיבתו איבדה את היכולת לעכל שומנים. התזונה הגרועה אחרי שבועות של רעב כבד בקסל היתה הסיבה העיקרית לאי‑יכולתם של השבויים המאושפזים להתאושש ולהחלים .הם איבדו כמעט את כל שערם ,ושרירי הצוואר שלהם קרסו תחת משקל הראש .הגוססים לא יכלו לשאת את אור השמש ,כאילו הכינו את עצמם לחשכת נצח. פעמים רבות היה המוות בגדר גאולה ,כמעט כמו שינה לתשושים .אחדים עברו את המפתן בשקט גמור ,בדיוק כשחשבו הרופאים שהגרוע מכול כבר מאחוריהם. חולים שכבו שניים במיטה למען החמימות ,אף על פי שאחדים מצאו בהתעוררם שהם שוכבים ליד גווייה .אחדים נכנעו לחולי במהירות .הלמוט גרוסקורט מת מטיפוס הבהרות ב‑ 7באפריל 1943במחנה השבויים לקצינים בפרולובו ,שם מתו
368
תישישה הימראה תענכה
4,000מתוך 5,000הכלואים .עברו שלוש שנים בטרם קיבלה משפחתו את הידיעה על מותו .קורט רויבר מת ב‑ 20בינואר 1944במחנה יילבוגה ,רק כמה שבועות אחרי שצייר עוד מדונה לכבוד חג המולד ,עם אותן המילים" :אור ,חיים ,אהבה". אחדים ,אחרי שעברו את הגרוע מכול ,התאבדו פתאום בלי הסבר .באחד מבתי החולים לשבויים התעורר קצין וראה את חברו ושכנו למיטה יושב בלי ניע .הוא 4 הצליח להתאבד ב"נעיצת שבר זכוכית ארוך ודק מחלון מנופץ היישר לתוך הלב". אפילו לבריאים יחסית לא היה סיכוי רב להישאר בחיים .הקצבת המזון שלהם למשל דוחן לא טחון ,שעבר את מערכת העיכול במהירות מקצה לקצה -לאסיפקה להם די כוח לעבודת הפרך שהתכוון הנקוו"ד להטיל עליהם בתוכניות עבודה סטכאנוביות .המטריאליזם ,אמר אחד מהם ,פירושו הוא ש"האדם הוא רק עוד חומר" - 5השתמש וזרֹוק .השבויים שימשו כבהמות משא .בתחילה היה עליהם לבנות את מחנותיהם שלהם ,ביער כמעט בתולי .הם לא הורשו לבנות צריפים, אלא בונקרים תת‑קרקעיים ,שהוצפו באביב ובסתיו .משהוקם המחנה ,ציפו להם חיים של עבודת פרך -כריתת עצים וגרירתם ,ולפעמים כריית כבול כדלק לחורף. אלה שהושארו באזור סטלינגרד והועבדו בשיקום העיר ובמשיית ספינות טבועות מהוולגה ,הועסקו אחר כך ,יחד עם אסירי גולאג אחרים ,בחפירת המיזם הסטליניסטי הראוותני ,תעלת וולגה‑דון. מיד אחרי ניצחונה בסטלינגרד החלה המדינה הסובייטית להגות בתוכניות להפלת המשטר הנאצי ולהחלפתו במדינת בובות קומוניסטית .השבויים ,בכל הדרגות, חולקו ל"אנטי‑פשיסטים" ול"פשיסטים". באביב ובקיץ של 1943הועברו קצינים בכירים ממחנה קרסנוגורסק למנזר סוזדל, ואחר כך למקום שנעשה בסיסם הקבוע למחצה :מחנה 48בוויקובו ,שהיה בשעתו פונדק ואתר מרחצאות וזכה בכינוי "הטירה" ,בגלל הנוחות היחסית ששררה בו. הנקוו"ד הפריד את שמידט הסרבן קשה העורף מעל פאולוס ,משום שנחשב לבעל השפעה שלילית עליו. ראשית חוכמה הקימה מחלקת הנקוו"ד האחראית לשבויים ארגון גג בשם "הוועד הלאומי למען גרמניה החופשית"; בראשו העמידו אנשי בריה את הקומוניסטים הגרמנים המאולפים שלהם .כעבור חודשיים הוקמה קבוצה נוספת" ,ליגת הקצינים הגרמנים" ,כדי למשוך לשורותיה אנטי‑נאצים שלא היו מוכנים לתמוך בוועד הלאומי. ‑ גנרל מיור דמיטרי מלניקוב ,סגן ראש המחלקה ,ניהל את הפעילויות הללו. מלניקוב אמנם השתייך כל כולו לאימפריית בריה ,אבל גם עבד בתיאום הדוק עם האגף הבינלאומי של הוועד המרכזי .דמיטרי מנואילסקי ,מרגלו לשעבר של סטלין
דרגנילטס ברח
369
בקומינטרן ,שהיה אחראי במיוחד לעניינים גרמניים ,קיבל גם הוא משימת השגחה, מה שאולי מסביר את הסיבה לביקורו המוזר בסטלינגרד בשלהי הקרב ,שאז סירב צ'ויקוב להרשות לו לעבור לגדה המערבית. ב‑ 19באוגוסט 1943הועברו שלושה מהגנרלים של סטלינגרד -ולטר פון זיידליץ‑קורצבך ,מרטין לטמן ואוטו קורפס ,שאותם זיהו חוקריהם כמשתפי פעולה אפשריים -מוויקובו ל"מרכז חינוך מחדש" בלּונֹובֹו .זיידליץ לא ידע את נפשו מרוב התרגשות לנוכח מה שנראה לו כשינוי עמדות קיבוצי של קצינים רבים ,שרצו כולם להציל את גרמניה מאפוקליפסה היטלרית .הוא ראה את עצמו כמנהיגם הטבעי. בתחילת ספטמבר שלח מלניקוב את זיידליץ ,קורפס ולטמן בחזרה לוויקובו, כדי שירכשו את לבבותיהם של גנרלים אחרים מסטלינגרד .הם הגיעו בשעת לילה מאוחרת ,והגנרלים יצאו מחדריהם בפיג'מות כדי לראות על מה המהומה .אך כשהכריז זיידליץ באורח מלודרמטי כי זהו יום "טאורוגן החדש" ,פנה מעליו גנרל שטרקר בזעף .למחרת ,כשהפצירו בהם זיידליץ ולטמן להצטרף לקריאה למרד נגד משטרו של היטלר ,התכעסו קרל שטרקר ,האנס‑היינריך זיקסט פון ארנים, קרל רודנבורג ומקס ּפפֵפֶר והאשימו אותם בבגידה .לעומת זאת ,הצליחו זיידליץ ועמיתיו לצרף אליהם את הגנרלים אלכסנדר אדלר פון דניאלס ,מוריץ פון דרבר והלמוט שלמר. זיידליץ ,שהיה מלא זעם מוסרני על היטלר ומשוכנע שעליהם להצטרף לתפנית במהלך ההיסטוריה כדי להציל את גרמניה ,לא עמד על הסכנות שבדבר .כיוון שהם איחרו כל כך לקום ולהתנגד למשטר הנאצי ,בעלות‑הברית לא היו מקשיבות להם כלל ,ולא היו נותנות להם שום זכות דיבור על גורל ארצם .בה בעת ,מארגניהם (דומה שהוא אפילו לא הבין כי מלניקוב היה איש הנקוו"ד) פשוט ינצלו אותם לקידום האינטרסים של ברית המועצות. ממסמכים סובייטיים עולה שב‑ 17בספטמבר 1943הציג זיידליץ ,בתפקידו כנשיא ליגת הקצינים הגרמנים ,תוכנית לפני גנרל מלניקוב ,שדיברה על גיוס קורפוס של 30אלף איש מבין שבויי סטלינגרד" .רעיונו של זיידליץ" ,דיווח מלניקוב מיד לבריה" 6,הוא שקורפוס זה יהיה הבסיס לממשלה החדשה אחרי הפלת היטלר". "זיידליץ" ,הוסיף מלניקוב" ,רואה את עצמו מועמד לתפקיד המפקד העליון של כוחות הצבא של גרמניה החופשית בעתיד" .מתברר שהוא הבטיח גם להכין תוכנית למערכת תעמולה בעיתונות וברדיו ,ובמסגרתה "לשלוח אנשים לעורף הגרמני כדי להעביר לצדנו מפקדי עוצבות ולארגן פעולה משותפת נגד משטר היטלר" .זיידליץ ישלח מסרים אל "חבריו האישיים ,מפקד חזית המרכז גינטר פון קלוגה וגנרל גאורג טומס ,האחראי לסגל המפקדה של היטלר". זיידליץ ,בלוויית הגנרלים לטמן וקורפס ואל"ם גינטר פן הופן ,הגיש את תוכניתו
370
תישישה הימראה תענכה
ב‑ 22בספטמבר .הוא ציפה שהשלטונות הסובייטיים יעזרו להם להקים "ארמיה קטנה מקרב שבויי המלחמה שתוכל לעמוד לרשותה של ממשלה גרמנית חדשה כדי לתפוס את השלטון" .התוכנית דיברה על מטה ארמיה אחד ,שני מטות קורפוס, ארבע דיביזיות מלאות וכוח אווירי לסיוע ,ובו שלוש טייסות מפציצים ,ארבע טייסות מטוסי קרב וקבוצת סיור אווירי :בסך הכול ,שבעה גנרלים 1,650 ,קצינים ו‑42,000 בעלי דרגות אחרות .דומה שלזיידליץ לא היה שום מושג על שיעור התמותה בקרב שבויי סטלינגרד אחרי הכניעה. בישיבה מאוחרת יותר המליץ זיידליץ "שכל הכוחות יוטסו לגרמניה ,אולי לברלין" .קצין נקוו"ד שנכח בישיבה הצביע על "הקשיים הטכניים הכרוכים בהטסת מספר כזה של חיילים לתוך גרמניה ,אבל פון זיידליץ השיב שהוא מניח את עיבוד הפרטים לרוסים" .גנרל קורפס ,מצדו ,לא הסתיר את מורת רוחו מחלום באספמיה שכזה" .זה אוטופי לחלוטין" ,אמר" ,לחשוב שיהיה אפשר להוביל את כל היחידות באוויר" .הוא הוסיף" :מפקדי חיל האוויר הרוסי יראו הצעה כזאת כהוכחה שגנרלים * גרמנים נוטים לשגות בפנטזיות". נראה שזיידליץ לא היה מודע לכעס ולשאר הרגשות השליליים שעוררו הוא ועמיתיו בקרב הקצינים השבויים .קצינים שהתנגדו בחריפות לאנטי‑פשיסטים הקימו בית דין של כבוד ,שגזר על משתפי הפעולה עם הסובייטים עונש של נידוי לצמיתות .ולאות התרסה ,הם חזרו להצדיע במועל יד .הקיטוב הזה הקשה מאוד על חייהם של אלה שלא רצו להשתייך ל"אנטי‑פשיסטים" כשם שלא רצו להשתייך לנאמני היטלר .סגן אחד מצא את עצמו אנוס לישון על הרצפה במשך שבועות, משום ששתי הקבוצות היריבות לא הרשו לו לקבל מיטה. בפברואר 1944החלו מטוסים סובייטיים להמטיר עלונים מעל שטח גרמניה ומעל הכוחות בקווים הקדמיים ,בחתימת זיידליץ ועמיתיו .הגסטאפו שלח דוח בהול להימלר ,שאימת כי חתימתו של זיידליץ אמיתית .גנרל הרברט ג ִילֶה מהוואפן‑ס"ס, שעלוני הוועד הלאומי הומטרו על כוחותיו בבליטת צ'רקסי ,שלח עותקים לגרמניה. הוא גם העביר לעורף מכתבים אישיים ששלחו אליו הגנרלים זיידליץ וקורפס ,אחרי שהעביר אותם שצ'רבקוב לגזרת החזית שלו .הגסטאפו עבר גם על כתבי היד הללו ואימת את מקוריותם. העלונים חוללו בהלה .היטלר זימן את הימלר לישיבה ,ובעקבותיה שלח את גנרל *
קיימת כמובן האפשרות שגנרל פון זיידליץ ראה בסתר לבו את המבצע הזה כהזדמנות להערים על הסובייטים כדי שישלחו אותו הביתה ,עם אלפים משבויי הארמיה השישית .אבל אם אכן כך ,היה אפשר לצפות שהוא יאמר זאת אחרי המלחמה ,כאשר נמתחה עליו ביקורת חריפה מאת עמיתים לשעבר על ששיתף פעולה עם משטר סטלין.
דרגנילטס ברח
371
רודולף שמונדט להחתים את כל הפלדמרשלים על הצהרת אמונים .אבל גם זה לא הרגיע את רוחו .ב‑ 19במרס זומנו גרד פון רונדשטדט ,ארווין רומל ,אוואלד פון קלייסט ,ארנסט ּבּוש ,מקסימיליאן הברון פון וייכס ואריך פון מנשטיין ממקומות שירותם לּבֶרגהֹוף כדי להקריא מסר של גינוי לגנרל פון זיידליץ‑קורצבך" ,הבוגד הבזוי במטרתנו הקדושה" 7,ולהביע ביתר שאת את תמיכתם בהיטלר. מנגד ,במחלקתו של מלניקוב ,החלו להתעורר ספקות .מאמצי הגיוס לא עלו יפה ,ואילו מאמצי התעמולה לא משכו לצדם אפילו יחידה גדולה אחת ,אפילו כאשר נחל הוורמאכט תבוסות כבדות .זיידליץ ייחס את "היעדרה של הצלחה משמעותית" לכמה גורמים" :חוסר נטייה למהפכנות בקרב הגרמנים ,מערכת של אלימות משטרתית ודיכוי מוחלט של הבעת דעות ,היעדר ארגון התנגדות בעל יכולות כלשהן ,והפחד המוחלט מפני תבוסה ותוצאותיה ,שאותו מלבים זה זמן רב בזריעת פחד מפני הבולשביזם" 8.למרות הכישלונות הללו ,הוא עדיין רצה שברית המועצות "תכיר רשמית" 9בוועד הלאומי כממשלה בדרך .אבל דמיטרי מנואילסקי, בהיגיון סטליניסטי טיפוסי ,התרה כי תזכירו של זיידליץ ,ש"חובר בדרך ערמומית", הוא "ניסיון פרובוקטיבי ...להחריף את יחסינו עם בעלות‑בריתנו... .אין ספק", כתב" 10,שהכרה בוועד הלאומי מאת הממשלה הסובייטית תחולל בבריטניה הגדולה ובארצות הברית מערכה שלמה שתכליתה להציג את עמדתה של ברית המועצות כפרו‑גרמנית" .ניכר שזיכרונו של הסכם מולוטוב‑ריבנטרופ עדיין היה שמור היטב בתודעה הסובייטית .מנואילסקי חשד שגנרל רודנבורג ו"ראש המודיעין הצבאי לשעבר" אל"ם פן הופן (שהיה למעשה קצין קשר) עומדים מאחורי זיידליץ ומתמרנים אותו. הפרנויה הסטליניסטית הלכה והחריפה .במאי 1944שלח נשיא הוועד הלאומי, ויינרט ,שלושה קצינים גרמנים לחזית לנינגרד כדי לנהל את תעמולת הצבא האדום שם .שניים מהקצינים ,סרן שטולץ וסגן וילימציג ,סירבו למלא אחר הפקודות שניתנו להם .הם הוחזרו למוסקבה תחת משמר צמוד ,ושם חקרו אותם ויינרט, אולבריכט ,גנרל פון זיידליץ וגנרל לטמן .אחרי ארבעה ימים ,נאמר שהשניים 11 הודו בהשתייכות ל"ארגון פשיסטי בלתי‑חוקי בשורות ליגת הקצינים הגרמנים". הנקוו"ד עצר אותם כסוכנים כפולים בשירות הנאצים ולקח אותם להמשך החקירה. קצינים גרמנים אחרים ,ביניהם גנרל רודנבורג ,נעצרו ו"הודו" בבוא תורם. מנואילסקי ,שהתרברב כי חשדותיו הקודמים בקנוניה באו על צידוקם עכשיו, פקד מיד לסלק את כל הקצינים הגרמנים מתפקידי התעמולה שלהם בחזית .ברור שסטלין החליט כי מאמצי הסרק הללו פשוט אינם מצדיקים את מחירם ,יצירת בעיות בינו לבין בעלות‑הברית המערביות בשלב זה של המלחמה ,שבו הוא זקוק למלוא עזרתן.
372
תישישה הימראה תענכה
בתקופה זו סבל זיידליץ מדיכאון קשה .בניסיון לרומם את מצב רוחו ארגנו לו קציני הנקוו"ד מסיבת יום הולדת עם עוגה מעוטרת בארבעה ורדים של מרציפן ,לכבוד ארבע בנותיו .אבל כמו כל הסובלים מדו‑קוטביות ,פקדו אותו גם התפרצויות בלתי‑רציונליות של אופטימיות .ניסיון ההתנקשות בחיי היטלר ב‑ 20ביולי אולי נכשל ,אבל מסע הדיכוי של הגסטאפו בעקבותיו חשף את ממדי ההתנגדות מבית למשטר בשורות הצבא הגרמני .אפילו שטרקר ,אחרי ששמע על הוצאתו להורג של גנרל‑פלדמרשל ארווין פון וִיצלֶּבֶן ,השתכנע לחתום על עצומה נגד היטלר ,אם כי עדיין רחש אך בוז לזיידליץ. ב‑ 8באוגוסט 1944דיווח בריה בשמחת ניצחון לסטלין שפרידריך פאולוס חתם סוף‑סוף על קול קורא לעם הגרמני .את פנייתו של פאולוס לאחר מכן לקבוצת הארמיות צפון ,שביקשה את כניעתה ,ניסח הנקוו"ד מהחל ועד כלה "לפי הוראותיו של החבר שצ'רבקוב" 12,וב‑ 21באוגוסט חתמו עליה פאולוס ו‑ 29גנרלים שבויים. הצהרותיו של פאולוס הבעירו מחדש את הרהורי החרטה הזועמים של היטלר על שהעניק לו דרגת גנרל‑פלדמרשל .דומה היה שהתאמתו חשדותיו של הפיהרר כי הוא יתמסר לשוביו הסובייטים .אבל ברור שפאולוס ,אחרי שנה וחצי כמעט של שבי, לא קיבל את החלטתו בדחף של רגע .בנו פרידריך ,סרן בוורמאכט ,נהרג באַנציֹו בפברואר ,1944ואין ספק שהוא ראה עתה את חובתו באור חדש .הוא רצה לסייע לקיצורה של מלחמה אבודה ולהקטין את מספר הנספים בלי שום טעם .בנו השני ארנסט אלכסנדר ,סרן גם הוא ,נעצר לאחר מכן לפי צו הז ִיּפֶנהַפט ,שעשה את כל בניה של משפחה אחראים פלילית לפשע שביצע אחד משאריהם .באותו סתיו הובאה אמם הרומנייה ,אלנה קונסטנצה פאולוס -שלא בטחה מעולם בנאצים -לפני קציני הגסטאפו ,שאמרו לה כי תציל את חייה אם תתכחש לשמו .מסופר שהיא הפכה את גבה אליהם בבוז .היא נעצרה והושלכה למחנה. פאולוס ,שלא היה בקשר עם שום מקור מידע מהימן ,ביקש פגישה עם אחד מחברי הוועד המרכזי "שיוכל להסביר את עקרונות המדיניות הסובייטית כלפי גרמניה לכשתיכבש" .הוא "ושאר הגנרלים המוחזקים בשבי נושאים באחריות כבדה על שקראו להפלתה של ממשלת היטלר ,ולפיכך יש להם זכות מוסרית לדעת מהי עמדתה של 13 הממשלה הסובייטית כלפי גרמניה". הוא הביע את תקוותו שגרמניה תינצל מהשמדה גמורה בסדרה של שיחות, בפברואר ,1945עם גנרל‑לייטננט קִריבי ֶימקֹו ,ראש מחלקת השבויים בנקוו"ד, ועם אמיאק זכרוביץ' קֹוּבּולֹוב ,ראש המִנהלת השלישית במשרד לביטחון המדינה. (קובולוב ,נציג הנקוו"ד בברלין ערב מבצע ברברוסה ,היה האחראי להפעלת תא
דרגנילטס ברח
373
העינויים וההוצאה להורג של דקנוזוב בבניין השגרירות הסובייטית" ).ראוי לציין", כתבו קריביימקו וקובולוב בדוח שלהם לבריה" 14,כי עתה ,כשהפעילות הצבאית מתנהלת בשטח גרמניה ,הלוך הרוחות בקרב הגנרלים הגרמנים השבויים מדוכדך קשות .גנרל פון זיידליץ נרעש מאוד לשמע החדשות על פגישת מנהיגיהן של שלוש המעצמות [בילִטָה] .זיידליץ הצהיר כי נראה שגרמניה עומדת להתחלק בין ארה"ב ,בריטניה ,בריה"מ וצרפת .גרמניה תישאר מבותרת ,והמוצא הטוב ביותר יהיה הצטרפות לבריה"מ 'כרפובליקה הסובייטית ה‑."'17 כשהתבשרה מוסקבה על כניעת גרמניה ללא תנאי ב‑ 9במאי ,1945ומטחי 1,000 תותחים הרעימו בחדגוניות מעל חומת הקרמלין ,כתב שטרקר ביומנו שהוא ועמיתיו סבלו מ"דיכאון רוחני ...לשמע ההכרזות עטורות הניצחון של הרוסים ושיריהם של 15 חיילים סובייטים שיכורים". לסובייטים ,לעומת זאת ,היה זה הקץ הגאה אך העצוב של סיוט שהחל כמעט ארבע שנים לפני כן ועלה לצבא האדום בכמעט תשעה מיליון הרוגים ו‑ 18מיליון פצועים. (רק 1.8מיליון שבויים חזרו חיים ,מתוך יותר מ‑ 4.5מיליון אנשים ששבה הוורמאכט). את האבידות האזרחיות הרבה יותר קשה להעריך ,אבל סבורים שהן עומדות על כמעט 18מיליון ,מה שמביא את המספר הכולל של הרוגי המלחמה הסובייטים ליותר מ‑26 16 מיליון. ב‑ 1946הופיע פאולוס כעד במשפט נירנברג .העיתונות הסובייטית תיארה אותו כ"רוח הרפאים של הוורמאכט" .אחר כך שּוּכן בווילה במוסקבה ,שם שיחק בקלפים וכתב את גרסתו שלו למאורעות .הוא הזדקן במהירות ,והעווית בלחיו היתה גרועה משהיתה אי‑פעם .ב‑ 1947מתה אשתו בבאדן‑באדן ,בלי ששבה לראות את בעלה. אפשר רק לנחש מה חשבה על האסון שהמיט הקרב על סטלינגרד על ארץ מכורתה רומניה ,ועל משפחתה שלה. בנובמבר ,1947בעוד המלחמה הקרה מתעצמת במהירות ,החליטו השלטונות הסובייטיים כי כל המוחזקים אשמים בפשעי מלחמה לפי צו הקרמלין מ‑ 13באפריל " ,1943יהיה מצבם הגופני אשר יהיה" 17,יישלחו לעבודת כפייה בוֹורחּוטָה שבצפון הרי אורל .מי שהיו אנשי הס"א והס"ס ,שומרי המחנות ,אנשי משטרת השדה החשאית והמשטרה הצבאית -ובכמה מקרים אפילו חברי הנוער ההיטלראי -הועברו למחנות של "משטר מיוחד" .הגדרתם של פשעי המלחמה השתרעה ממעשי זוועה נגד אזרחים עד בזיזת תרנגולות ומספוא לסוסים. בחלק גרמניה שנכבש על ידי הסובייטים הלכה והתפתחה הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית (גרמניה המזרחית) ,וכמה קצינים בכירים מסטלינגרד, ביניהם לטמן ,קורפס ,מילר ושטַיידלֶה ,קיבלו תפקידים בה; אחדים מהם הצטרפו
374
תישישה הימראה תענכה
לפולקספוליציי ,משטרת גרמניה המזרחית .גנרל ארנו פון לנסקי נעשה בינתיים קומוניסט מושבע ,ולכן נבחר כחבר הפוליטביורו .אל"ם אדם ,שתמך במפלגה אך עדיין לא הצטרף אליה ,קיבל תפקיד במפלגת האחדות הסוציאלית הגרורה .אך גנרל פון זיידליץ יצא קירח מכאן ומכאן. ב‑ 1949טלטל את ברית המועצות גל נוסף של טיהורים סטליניסטיים ,ושבויים גרמנים ניצבו פתאום בפני האשמות מפוברקות ב"פשעי מלחמה" .המלחמה הקרה הגיעה ,בעקבות ההסגר על מערב ברלין ,לשלב הנפיץ ביותר שלה .טייס הקרב המצטיין אריך הרטמן הואשם בהשמדת מטוסים שהיו רכוש הממשלה הסובייטית. גנרל שטרקר נלקח בחזרה לסטלינגרד ,שם מצא אותו בית דין צבאי אשם בהריסת מפעל הטרקטורים ,אף על פי שהקורפוס שלו כלל לא היה קרוב למקום לפני שהגיע הקרב כמעט לסיומו ,שאז כבר היה בית החרושת גל של הריסות ותו לא .בדומה לרוב הנאשמים בשלב זה ,נפסק לו גזר דין מוות שהומר אוטומטית ל‑ 25שנות מאסר .סגן גוטפריד פון ביסמרק נידון ל‑ 25שנות עבודת פרך משום ששבויים סובייטים הועבדו באחוזת משפחתו בפומרניה .ביולי 1950נעצר גנרל פון זיידליץ המאוכזב והממורמר ונידון ל‑ 25שנות מאסר ,כפושע מלחמה וכ"גנרל ֶרוָואנשיסט 18 ריאקציונרי". השבויים שהיו פחות שנויים במחלוקת מצאו נחמה פורתא ,לרוב הודות לחמלתן של נשים סובייטיות .בכמה מקרים היה זה חלק ממסורת עתיקה .ליד מחנה השבויים בקַמשקֹובֹו ,בין מוסקבה לגורקי ,נמשכה הוולדימירסקאיה ,הדרך העתיקה שבה הוצעדו המוגלים לסיביר בימי הצארים .איכרים נהגו אז לצאת ולתת להם מים או אפילו לשאת את מיטלטליהם למרחק‑מה במקומם .אנושיות דומה ,שלא היתה נגועה באידיאולוגיה ,עדיין התקיימה שם. הרופא האוסטרי ד"ר האנס דיבולד התרגש מאוד מהתמיכה האוהדת שגילו הסובייטים כשאחד מקציני הרפואה השבויים המכובדים ביותר ,ד"ר ריכרד שפיילר, לשעבר מבית החולים ויצזאקר בהיידלברג ,חלה פתאום בתחילת האביב של .1946 הוא יצא חי מטיפוס הבהרות ,מטיפוס הבטן ומהקרמת שפקדו אותו במחנה אילמן. עמיתיו היו משוכנעים בתחילה שהוא לקה במלריה ,אך למעשה היתה זו הרעלת דם שבה נדבק במהלך עבודתו .עמיתיו התייסרו למחשבה שאבחנתם השגויה הוליכה למותו .שני עוזרי המרפאה הסובייטים נתנו לו סולפה ואת שאריות הפניצילין שנותרו בארונם ,ושהוקצו למטופלים סובייטים ,אבל הוא מת בכל זאת. השביל המוליך לבית הקברות היה צר ,עם אורנים נמוכים ושיחי ערער משני צדדיו. מעבר להם השתרע היער .הרופאים הסובייטים חלקו כבוד אחרון למת ,ומפקד המחנה הרשה לעמיתיו של שפיילר לערוך את טקס קבורתו ביער בדיוק כפי שרצו -בטקס
דרגנילטס ברח
375
דתי ,שכן שפיילר חזר לאמונה הנוצרית בימיו האחרונים .הרופאים הסובייטים לא נתנו את דעתם למה שהיה הקומיסר עלול לחשוב ,והשתתפו גם הם בטקס שניהל כומר גבה קומה ושברירי .לניצולי הארמיה השישית שנכחו במקום ביום ההוא ,הטקס "היה לא רק לכבוד המת היחיד שם ,אלא לכל הטמונים באדמה מחוצה לבית הקברות ,ולכל השאר הרחק דרומה ,בסטלינגרד ובסטפה שבין הדון לוולגה ,שאותם לא ליוותה אף 19 מילה נוצרית למנוחתם האחרונה". אחרי 1945שוחררו כ‑ 3,000משבויי סטלינגרד ,ביחידּות או בקבוצות ,והורשו לחזור הביתה ,לרוב משום שנחשבו בלתי‑כשירים לעבודה .ב‑ 1955עדיין היו בברית המועצות 9,626שבויים גרמנים ,או "פושעי מלחמה שהורשעו בדין" ,כפי שתיאר אותם חרושצ'וב ,ו‑ 2,000מביניהם היו ניצולי סטלינגרד .השבויים האלה שוחררו לבסוף אחרי שביקר הקנצלר קונרד אדנאואר במוסקבה בספטמבר .1955היו ביניהם הגנרלים שטרקר ,זיידליץ ,שמידט ורודנבורג ,וכן סגן גוטפריד פון ביסמרק ,שכמעט 13שנה לפני כן טס לקסל כדי להצטרף ליחידתו אחרי סעודת ערב על שולחנו של גנרל‑פלדמרשל פון מנשטיין .עצם ההישארות בחיים ,כתב ,היתה "סיבה מספקת 20 להודיה לנוכח הגורל". כשהגיע המסע בחזרה לתחנתו הסופית בפרידלנד ביי גטינגן ,ידע זיידליץ שצפוי לו עתיד מר באווירת המלחמה הקרה .באפריל 1944הוא הורשע בגרמניה שלא בפניו כבוגד ,וכל רכושו הופקע .הּפסיקה בוטלה בבית משפט ב‑ ,1956אבל הצבא החדש ,הּבּונדסוֶור ,סירב להחזיר לו את דרגתו ואת הפנסיה שלו .שיתוף הפעולה שלו עם האויב הקומוניסטי העמיד אותו ,בעיני רבים ,בקטגוריה שונה מזו של אותם קצינים שניסו להתנקש בחיי היטלר ,אף על פי שגנרל אכים אֹוסטֶר ,אחד הניצולים המעטים מבין קושרי יולי ,אישר כי זיידליץ היה אחד מהם .הוא מת ,בדומה לאבי 21 אבותיו הפרש ,כ"אדם אומלל מאוד". כשהחלו ההיסטוריונים לחטט בפרשה בשנים שלאחר המלחמה ,נעשו חילופי ההאשמות על האחריות להקרבת הארמיה השישית יותר ויותר מרים .שמידט, שבניגוד לציפיותיו של היטלר סירב לכל אורך הדרך לשתף פעולה עם שוביו ,נטר איבה עמוקה לקצינים שהצטרפו לתנועת גרמניה החופשית .אל"ם אדם ,שהאשים אותו בכך שאילץ את פאולוס להילחם עד הסוף המר ,זכה מצדו בכינוי המצמית 22 "פנסיונר של האזור הכבוש בידי הסובייטים". פאולוס ,שעבר להתגורר בגרמניה המזרחית ,ניסה לשווא להתגונן מפני האשמות בצייתנות עיוורת להיטלר ובחוסר החלטיות .אחרי שחרורו משבי ב‑ ,1953הוא חי באזור הסובייטי ,שם כתב מאמר אחר מאמר בניסיון להסביר את המצב שניטל עליו להתמודד עמו .מחלה ממושכת וכאובה הוליכה אל מותו בדרזדן ב‑ .1957גופתו הועברה למערב ,והוא נקבר לצד אשתו בבאדן‑באדן.
376
תישישה הימראה תענכה
יריבו בסטלינגרד ,גנרל וסילי צ'ויקוב ,שארמיה 62שלו עשתה את הדרך הארוכה לברלין בשמה החדש ,ארמיית הגווארדיה ,8נעשה מפקד כוחות הכיבוש ,מרשל ברית המועצות וסגן שר ההגנה בממשלת ניקיטה חרושצ'וב ,האיש שהטיל עליו את התפקיד באותו לילה של משבר בספטמבר על גדת הוולגה .אלפי החיילים הסובייטים שהוצאו להורג בסטלינגרד לפי פקודתו לא זכו לקבל קבר מסומן .הם היו נתונים סטטיסטיים גרידא ,אבודים בין שאר הנופלים בקרב ,והיה בכך צדק מסוים ,שלא בכוונה.
סדרי הכוחות הגרמניים והסובייטיים 19 ,בנובמבר 1942
נספח א' נספח א'
סדרי הכוחות הגרמניים והסובייטיים, 19בנובמבר 1942 הוורמאכט ת הארמיה השישי קצין מבצעים : קצין אפסנאות : קצין מודיעין : קצין שלישות : קצין ארטילריה ראשי : קצין קשר ראשי : מחליפו : קצין הנדסה ראשי : מחליפו : קצין רפואה ראשי : קצין קישור :OKH
גנרל פרידריך פאולוס גנרל‑מיור ארטור שמידט ** אל"ם האנס אלכלפ סא"ל ורנר פון קונובסקי ** סא"ל פרידריך פריץ נימאייר אל"ם וילהלם אדם גנרל‑מיור אולריך ואזול * אל"ם וילהלם ארנולד ** אל"ם האנס‑גינטר פן הופן * אל"ם הרברט זלה * אל"ם מקס סטיוטה גנרל ד"ר אוטו רנולדי סא"ל קלשטיין פון ציצוויץ
יחידות עיקריות של הארמיה חטיבות מרגמות 53 ,51 חטיבות נבלוורפר 30 ,2 חטיבות ארטילריה 70 ,64 ,46 ,4 גדודי ארטילריה 849 ,627 ,616 ,54 גדודי ארטילריה כבדה 733 ,101 ,49 גדודי פלסים 41 ,6 377
378
'א חפסנ
קורפוס IV דיב' חי"ר ממוכן 2 9 דיב' חי"ר 2 97 דיב' חי"ר 3 71
גנרל ארווין יינקה אל"ם יוהנס קרומה גנרל‑מיור האנס‑גאורג לייזר גנרל‑לויטננט מקס פפפר ** גנרל‑לויטננט ריכרד שטמפל
V קורפוס III
דיב' חי"ר 7 6 דיב' חי"ר 1 13
גנרל ולטר הייץ אל"ם פרידריך שילדקנכט גנרל‑לויטננט קרל רודנבורג גנרל‑לויטננט האנס‑היינריך זיקסט פון ארנים
קורפוס XI דיב' חי"ר 4 4 דיב' חי"ר 3 76 דיב' חי"ר 3 84
גנרל‑לויטננט קרל שטרקר *** אל"ם הלמוט גרוסקורט גנרל‑לויטננט היינריך‑אנטון דבוי גנרל‑לויטננט אלכסנדר ,הברון אדלר פון דניאלס * גנרל‑לויטננט אקארד ,הברון פון גבלנץ
X קורפוס פנצר IV
דיב' חי"ר ממוכן 3 דיב' חי"ר ממוכן 6 0 דיב' פנצר 1 6
גנרל האנס‑ולנטין הובה * אל"ם אברהרד טונרט גנרל‑לויטננט הלמוט שלמר * גנרל‑מיור אוטו קולרמן ** גנרל‑לויטננט גינטר אנגרן
קורפוס LI דיב' חי"ר 7 1 דיב' חי"ר 7 9 דיב' חי"ר 9 4 דיב' רובאים 1 00 דיב' חי"ר 2 95 דיב' חי"ר 3 05 דיב' חי"ר 3 89 דיב' פנצר 1 4 דיב' פנצר 2 4
גנרל ולטר פון זיידליץ‑קורצבך אל"ם האנס קלאוזיוס ** גנרל‑לויטננט אלכסנדר פון הרטמן * גנרל‑לויטננט ריכרד ,הרוזן פון שוורין * גנרל‑לויטננט גאורג פפייפר גנרל‑לויטננט ורנר זאנה גנרל‑מיור אוטו קורפס * גנרל‑מיור ברנהרד שטיינמץ גנרל‑מיור אריך מגנוס גנרל‑מיור מרטין לטמן גנרל‑לויטננט ארנו פון לנסקי
*
*
,םייטייבוסהו םיינמרגה תוחוכה ירדסדסחוכה ירדסירדס
כוחות קרקע של הלופטוואפה ‑ גנרל מיור וולפגנג פיקרט דיב' נ"מ 9
*
סיוע אווירי של הלופטוואפה הצי האווירי הרביעי גנרל‑אוברסט וולפרם ,הברון פון ריכטהופן V קורפוס אווירי III
גנרל מרטין פייביג
* יצא בטיסה מהקסל לפני הכניעה הסופית * מת לפני הכניעה הסופית או מיד אחריה * *** מת בשבי
הצבא האדום ב"ציר סטלינגרד" נציגי הסטבקה :
גנרל גאורגי ק' ז'וקוב גנרל‑פולקובניק ניקולאי נ' וורונוב גנרל‑פולקובניק אלכסנדר מ' וסילייבסקי
חזית סטלינגר ד
גנרל‑פולקובניק אנדריי א' יריומנקו ניקיטה ס' חרושצ'וב
ארמיה 6 2 דיב' רוב' גווארדיה 1 3 דיב' רוב' גווארדיה 3 7 דיב' רוב' גווארדיה 3 9 דיב' רוב' 4 5 דיב' רוב' 9 5 דיב' רוב' 1 12 דיב' רוב' 1 38 דיב' רוב' 1 93 דיב' רוב' 1 96 דיב' רוב' 2 44 דיב' רוב' 2 84 דיב' רוב' 3 08
גנרל‑לייטננט וסילי א' צ'ויקוב גנרל‑לייטננט אלכסנדר א' רודימצב גנרל‑מיור ויקטור ג' ז'ולודוב גנרל‑מיור סטפן ס' גורייב גנרל‑מיור וסילי נ' סוקולוב גנרל‑מיור וסילי א' גורישני גנרל‑מיור ניקולאי ו' סולוגוב אל"ם איוון א' ליודניקוב גנרל‑מיור פיודור נ' סמייחוטבורוב אל"ם וסילי פ' איבנוב אל"ם גיאורגי א' אפנסייב אל"ם ניקולאי פ' בטיוק אל"ם ליאונטי נ' גורטייב
379
380
'א חפסנ
אל"ם אלכסנדר א' סראייב דיב' רוב' נקוו"ד 1 0 אל"ם פ"י טרסוב חט' נחתים 9 2 חטיבות מיוחדות 160 ,149 ,124 ,115 ,42 חטיבות שריון 189 ,137 ,84 גנרל‑לייטננט מיכאיל ס' שומילוב
ארמיה 6 4 דיב' רוב' גווארדיה 36 דיב' רוב' 204 ,157 ,38 ,29 חטיבת נחתים 154 חטיבות מיוחדות 97 ,96 ,93 ,66 חטיבות שריון 56 ,13 ארמיה 5 7 דיב' רוב' 422 ,169 חטיבה מיוחדת 143 חטיבות שריון 235 ,90
גנרל פיודור א' טולבוחין
קורפוס ממוכן 13אל"ם טרופים א' טנשצ'ישין ארמיה 5 1 דיב' רוב' גווארדיה 15 דיב' רוב' 302 ,126 ,91 חטיבה מיוחדת 38 חטיבת שריון 254
גנרל‑לייטננט ניקולאי טרופנוב
קורפוס ממוכן 4גנרל‑לייטננט וסילי ט' וולסקי ‑ קורפוס פרשים 4גנרל לייטננט טימופיי ט' שפקין גנרל‑לייטננט וסילי פ' גרסימנקו
ארמיה 2 8 דיב' רוב' גווארדיה ,34 דיב' רוב' 248 חטיבות מיוחדות 159 ,152 ,52 חטיבת שריון גווארדיה 6
,םייטייבוסהו םיינמרגה תוחוכה ירדסדסחוכה ירדסירדס
עתודות חזית סטלינגרד: דיב' רוב' 330 חטיבת שריון 85 ארמיה אווירית 8
גנרל טימופיי ט' חריוקין
חזית הדו ן
גנרל‑פולקובניק קונסטנטין ק' רוקוסובסקי
גנרל אלכסיי ס' ז'דוב ארמיה 6 6 דיב' רוב' 343 ,299 ,226 ,116 ,99 ,64 חטיבת שריון 58 גנרל איוון ו' גלנין ארמיה 2 4 דיב' רוב' 273 ,260 ,233 ,173 ,120 ,84 ,49 חטיבת שריון 10 קורפוס משוריין 16 גנרל‑לייטננט פאבל א' בטוב ארמיה 6 5 דיב' רוב' גווארדיה 40 ,27 ,4 דיב' רוב' 321 ,304 ,258 ,252 ,24 ,23 חטיבת שריון 121 ארמיה אווירית 1 6
גנרל‑מיור סרגיי ג' רודנקו
חזית דרום‑מער ב
גנרל ניקולאי פ' וטוטין
גנרל איוון מ' צ'יסטיאקוב ארמיה 2 1 דיב' רוב' 333 ,293 ,277 ,96 ,76 ,63 חטיבת שריון גווארדיה 4 חטיבות שריון 2 ,1 קורפוס משוריין 4גנרל‑לייטננט אנדריי ג' קרבצ'נקו ‑ קורפוס פרשי גווארדיה 3גנרל לייטננט איסה א' פלייב
381
382
'א חפסנ
גנרל פרוקופי ל' רומננקו ארמיה משוריינת 5 דיב' רוב' גווארדיה50 ,47 ,14 : דיב' רוב'346 ,159 ,119 :
קורפוס משוריין 1גנרל‑מיור וסילי ו' בוטקוב קורפוס משוריין 26גנרל‑לייטננט אלכסיי ג' רודין קורפוס פרשים 8גנרל‑לייטננט פ"פ קורזון
גנרל דמיטרי ד' לליושנקו ארמיית גווארדיה 1 דיב' רוב'278 ,266 ,203 ,197 ,153 ,1 : עתודת חזית דרום‑מערב: קורפוס ממוכן גווארדיה 1 ארמיה אווירית 2
גנרל‑מיור קונסטנטין נ' סמירנוב
ארמיה אווירית 1 7
גנרל‑מיור סטפן י' קרסובסקי
עוצבות הגל המסתער הראשון במבצע אורנוס.
המחלוקת הסטטיסטית :מצבת הארמיה השישית בקסל
נספח ב' נספח ב'
המחלוקת הסטטיסטית: מצבת הארמיה השישית בקסל הנתונים השונים והמשונים שפורסמו על מצבתה של הארמיה השישית המכותרת מחייבים לפחות ניסיון הבהרה .יש שוני עצום ממקור למקור במה שנוגע לאומדני מצבתה של הארמיה השישית בקסל ב‑ 19בנובמבר -בעיקר ,כנראה ,משום שמספר כה רב של אנשי צבא סובייטים שולבו בשורות הארמיה השישית ,והם הוכללו במצבת מנות המזון הגרמנית ולא פורטו בנפרד .חלק מהמספרים שהביא מנפרד קריג ,מחבר - Stalingrad: Analyse and Dokumentation einer Schlachtיצירת מופת שראתה אור ב‑ 1974במסגרת - Militärgeschichtlichen Forschungsamt תוארו לאחרונה כשגויים על ידי רידיגר אוברמנס .עבודתו של אוברמנס הסתמכה בעיקרה על אומדני בדיעבד של הוורמאכט (ביסודו של דבר ,היה זה ניסיון מאוחר לחשב את מספר הלכודים בקסל לפי תיקים אישיים) ,והיא מעמידה את מספר הגרמנים המכותרים על 195אלף ותו לא ,ועוד 50,000היווים ו‑ 5,000רומנים - בסך הכול 250אלף איש בקירוב 1.קריג העמיד בשעתו את האומדן על 232אלף גרמנים 52 ,אלף היווים ו‑ 10,000רומנים ,בסך הכול 294אלף איש בקירוב .מחקר מאוחר עוד יותר העמיד את סך הכול ב‑ 18בדצמבר על 268,900איש 2,מהם 13 אלף רומנים ואיטלקים ו‑ 19,300היווים. התפלגות אחרונה זו ,בהתחשב בהבדל בתאריכים ובנתוני האבידות הנובעים ממנו ,מגיעה קרוב למדי לנתון הכולל שחישב ב‑ 6בדצמבר קצין האפסנאות הראשי 3 של הארמיה השישית .מסמך זה" ,מצבת מנות המזון של הארמיה השישית בקסל", מוסר את המספר 275אלף איש בסך הכול ,מהם 20,300היווים ו‑ 11אלף רומנים. (מקורות הצבא הרומני קובעים שהיו לו 12,600איש בקסל .מלבד זאת היו שם גם כמה מאות איטלקים ).אם מוסיפים למספרים אלה את 15אלף האנשים שנהרגו "רק בתוך הקסל" 4בין 21בנובמבר ל‑ 6בדצמבר ,מתקבל שכמעט 290אלף איש כותרו ב‑ 22בנובמבר. מקובל על כל המחברים שמספר הפצועים ובעלי המקצועות המיוחדים שפונו 383
384
'ב חפסנ
בדרך האוויר היה 25אלף בקירוב ,אבל אין ודאות רבה לגבי מספרי ההרוגים או השבויים .האמת לא תיוודע לעולם ,באנדרלמוסיה שחוללה המתקפה הסובייטית למחיצת הקסל בינואר .1943כל שאפשר לומר בביטחון יחסי הוא שקצת פחות מ‑ 52אלף אנשי הארמיה השישית מתו בין 22בנובמבר ל‑ 7בינואר ,אבל אין לדעת כמה מהם היו היווים .הנתונים שמוסרים הסובייטים 5למספר השבויים שנפלו לידיהם בין 19בנובמבר ל‑ 31בינואר 111,465 -ועוד 8,928בבתי חולים -אינם מפרטים כמה מהם היו גרמנים ,וחשוב מזה ,כמה מהם השתייכו לכוחות המכותרים, להבדיל מאלה שנשבו במבצעי וינטרגוויטר וסטורן הקטן. הדעת נותנת שבהסתערות הסובייטית במבצע קולצו בינואר ,1943נוסף על האבידות עקב מחלה ,קור ,רעב ,תשישות והוצאה להורג בו במקום ,עלה פלאים מספר האבידות -ייתכן מאוד שהוא הוכפל והגיע לסביבות 100אלף ,לרבות היווים .קריג ואוברמנס מעריכים שניהם את אבידות הגרמנים בין 22בנובמבר לכניעה הסופית בסביבות 60אלף ,מהם 15אלף עד 6בדצמבר ,ולאחר מכן 36,859מ‑ 6בדצמבר עד 7בינואר 6.מטבע הדברים ,הם לא ניסו כלל להעריך את מספר ההיווים שמתו במהלך הלחימה .אפשר רק לשער שלא רבים מהם נשארו בחיים.
סטלינגרד ביבליוגרפיה ספרים שתורגמו לעברית ארנבורג ,איליה ,אנשים ,שנים ,החיים :פרקי זכרונות ,תר' א' פורת (מרחביה :ספריית פועלים)1961 , ברטוב ,עמר ,צבאו של היטלר :חיילים ,נאצים ומלחמה ברייך השלישי ,תר' ד' שחם (תל אביב :דביר)1998 , גולדהגן ,דניאל יונה ,תליינים מרצון בשירות היטלר :גרמנים רגילים והשואה ,תר' א' ברויר (תל אביב :ידיעות אחרונות ,ספרי חמד)1998 , גרוסמן ,ואסילי ,בן אלמות העם :סיפור ,תר' א' קריב (תל אביב :עם עובד)1944 , ‑‑‑ ,החיים והגורל ,תר' ע' ביחובסקי (תל אביב :הקיבוץ המאוחד)1986 , ורט ,אלכסנדר ,רוסיה במלחמה ,1945‑1941תר' ר' הלל (תל אביב :מערכות)1968 , ז'וקוב ,גאורגי ק' ,זכרונות המרשל ז'וקוב ,תר' ש' גונן (תל אביב :מערכות)1982 , סימונוב ,קונסטנטין ,ימים ולילות :רומן סטלינגרד ,תר' א' שלונסקי (מרחביה: ספרית פועלים)1945 , פסט ,יואכים ,היטלר :דיוקנו של לא איש ,תר' א' אמיר (ירושלים :כתר)1986 , צ'ויקוב ,וסילי ,המלחמה על סטלינגרד ,תר' ל' מרחב (תל אביב :מערכות)1970 , קלרק ,אלן ,מבצע ברברוסה :מלחמת גרמניה‑רוסיה ,1945‑1941תר' ש' גפני (תל אביב :מערכות)1970 , ספרים ומאמרים בלועזית ספרים שתורגמו לעברית מסומנים בכדורית (•) ותרגומיהם מופיעים ברשימה דלעיל. )Achleitner, Dr Hermann, "Als Arzt in Stalingrad", in Beck (ed. Adam, Wilhelm, Stalingrad Mahnt, Berlin, 1951 ‑‑‑, Der schwere Entschluss, Berlin, 1965 Addison, Paul, and Calder, Angus (eds.), Time to Kill, The Soldier's Experience of War 1939‑1945, London, 1997
385
דרגנילטס
386
Agapov, Boris, After the Battle, Moscow, 1943 Andrew, Christopher, and Gordievsky, Oleg, KGB, The Inside Story, London, 1990 Andreyev, Catherine, Vlasov and the Russian Liberation Movement, Cambridge (UK), 1987 Axworthy, Mark, Third Axis, Fourth Army, London, 1995 Bähr, W., und Bähr, H. W. (eds.), Kriegsbriefe gefallener Studenten 1939‑1945, Tubingen, 1952 Bartov, Omer, The Eastern Front, 1941‑1945, German Troops and the Barbarisation of Warfare, London, 1985 ‑‑‑, Hitler's Army: Soldiers, Nazis and War in the Third Reich, Oxford, 1991 • Beck, Alois (ed.), Bis Stalingrad, Ulm, 1983 Bellamy, Chris, Absolute War - Soviet Russia in the Second World War, London, 2008 Below, Nicolaus von, Als Hiders Adjutant 1937‑1945, Mainz, 1980 Berezhkov, Valentin M., In diplomatischer Mission bei Hitler in Berlin 1940‑1941, Frankfurt am Main, 1967 ‑‑‑, History in the Making, Moscow; 1982 ‑‑‑, Ich war Stalins Dolmetscher: Hinter den Kulissen der politischen Weltbühne, München, 1991 Beyer, W. R., Stalingrad. Unten, wo das Leben konkret war, Frankfurt am Main, 1987 Bialer, Seweryn, Stalin and His Generals: Soviet Military Commanders' Memoirs of World War II, Boulder, Colo., 1984 Blank, Alexander, Die deutschen Kriegsgefangenen in der UdSSR, Köln, 1979 Boddenberg, W., Die Kriegsgefangenpost Deutscher Soldaten in Sowjetischem Gewahrsam und die Post von ihren Angehörigen während des II. Weltkrieges, Berlin, 1985, ms. MGFA‑P Boelcke, W. A. (ed.), 'Wollt Ihr den Totalen Krieg?' Die Geheime GoebbelsKonferenzen, Stuttgart, 1967 Böhme, K. W., Die deutschen Kriegsgefangenen in sowjetischer Hand, München, 1966
387
היפרגוילביב
Bradley, Dermot, und Schulze‑Kossens, Richard (eds.), Tätigkeitsbericht der Chefs des Heerespersonalamtes General der Infänterie Rufolf Schmundt, Osnabrück, 1984 Bullock, Alan, Hitler and Stalin, Parallel Lives, London, 1991 Carell, Paul (P. K. Schmidt), Hitler's War on Russia, London, 1964 Cassidy, H. C., Moscow Dateline, Boston, Mass., 1943 Chaney, Otto Preston, Zhukov, Oklahoma City, Okla., 1972 Chuikov, Vasili Ivanovich, The Beginning of the Road: The Battle for Stalingrad, London, 1963 • Clark, Alan, Barbarossa: The Russian‑German Conflict 1941‑1945, London, 1996 • Craig, William, Enemy at the Gates: The Battle for Stalingrad, New York, 1973 Dallin, Alexander, German Rule in Russia 1941‑1945, London, 1981 Deist, Wilhelm (ed.), The German Military in the Age of Total War, Leamington Spa, War. (UK), 1985 Dettmer, Friedrich, Die 44. Infanterie‑Division, Friedberg, 1979 Dibold, Hans, Arzt in Stalingrad. Passion einer Gefangenschaft, Salzburg, 1949 Dieckhoff, Gerhard, und Holzmann, M., 3. Infanterie‑Division, Friedberg, 1978 Doerr, Hans, Der Feldzug nach Stalingrad, Darmstadt, 1955 Dohna‑Schlobitten, Alexander Fürst zu, Erinnerungen eines alten Ostpreussen, Berlin, 1989 Domarus, M., Hitler, Reden und Proklamationen, 1932‑1945, Würzburg, 1962 Druzhinin, B. V., Two Hundred Days of Fire, Moscow, 1970 Dunn, Walter S., Hitler's Nemesis: The Red Army, Westport, Conn., 1994 Ebert, Jens, Zwischen Mythos und Wirklichkeit. Die Schlacht um Stalingrad in deutsch‑sprachigen authentischen und literarischen Texten, Berlin, vols. i & ii, 1989 ms. MGFA‑P ‑‑‑, Stalingrad - eine Deutsche Legende, Reinbek bei Hamburg, 1992 Ehrenburg, Ilya, Men, Years - Life: The War 1941‑1945, London, 1964 • Einsiedel, Heinrich Graf von, Tagebuch der Versuchung, Berlin, 1950
דרגנילטס
388
‑‑‑, The Shadow of Stalingrad, London, 1953 ‑‑‑, Der Überfiall, Hamburg, 1984 Epifanov, A. E., Die Tragödie der deutschen Kreigsgefangenen in Stalingrad, Osnabrück, 1996 Erickson, John, The Road to Stalingrad, London, 1975 (Stalin's War with Germany, vol. I) ‑‑‑, The Road to Berlin, London, 1983 (Stalin's War with Germany, vol. 2) ‑‑‑ , "The development of Soviet military doctrine", The Origins of Contemporary Doctrine Conference, Larkhill, 28 March 1996 ‑‑‑, "Red Army battlefield performance, 1941‑1945: The system and the soldier", in Addison and Calder (eds.) Erickson, John, and Dilks, David (eds.), Barbarossa, the Axis and the Allies, Edinburgh, 1994 Fest, Joachim, Hitler, vol. ii, Frankfurt am Main, Ullstein, 1976 • ‑‑‑, Staatsstreich: Der lange Weg zum 20. Juli, Berlin, 1994 Förster, Jürgen, Stalingrad, Risse im Bündnis 1942/43, Freiburg, 1975 ‑‑‑, "Das Unternehmen 'Barbarossa' als Eroberungs‑und Vernichtungskrieg', in Das deutsche Reich und der Zweite Weltkrieg, vol. iv, Stuttgart, 1983 ‑‑‑, "Evolution and development of German doctrine, 1914‑1945", The Origins of Contemporary Doctrine Conference, Larkhill, 28 March 1996 ‑‑‑, (ed.), Stalingrad: Ereignis, Wirkung, Symbol, München, 1992 Garrard, C., and Garrard, J. (eds.), World War II and the Soviet People, New York, 1993 Gilbert, Felix (ed.), Hitler Directs His War: The Secret Records of His Daily Military Conferences, New York, 1951 Giulini, Udo, Stalingrad und mein zweites Leben, Neustadt/Weinstrasse, 1978 Glantz, David, Soviet Military Deception in the Second World War, London, 1989 ‑‑‑, The Role of Intelligence in Soviet Military Strategy in World War II, Novato, Calif, 1990 ‑‑‑, Zhukov's Greatest Defeat: The Red Army's Epic Defeat in Operation Mars 1942, London, 2000 Glantz, David, and House, J. M., When Titans Clashed, Kansas City, 1995 Goellecke, Pontianus van, Der Weg ins Leere, Wolfenbüttel, 1974
389
היפרגוילביב
Goldhagen, Daniel, Hitler's Willing Executioners: Ordinary Germans and the Holocaust, London, 1997 • Golovchanski, A., 'Ich will raus aus diesem Wahnsinn.' Deutsche Briefe von der Ostfront, Wuppertal, 1991 Götte, Franz, und Peiler, H., Die 29. Infanterie‑Division, Friedberg, 1984 Grams, Rolf, Die 14. Panzer‑Division, 1940‑1945, Bad Nauheim, 1957 Groscurth, Helmuth, Tagebücher eines Abwehroffiziers, Stuttgart, 1970 Guderian, Gen. Heinz, Panzer Leader, London, 1952 Halder, Ob.‑Gen. Franz, Kriegstagebuch, vol. iii, Stuttgart, 1964 Haller, U. (ed.), Lieutenant General Karl Strecker, Westport, Conn., 1994. Harrison, Mark, Soviet Planning in Peace and War, 1938‑1945, Cambridge (UK), 1985 Hassell, Ulrich von, The von Hassell Diaries, London, 1948 Hauck, Friedrich, Eine deutsche Division in Russland: 305. Infanteriedivision, Friedberg, 1975 Heer, Hannes (ed.), Vernichtungskrieg. Verbrechen der Wehrmacht 1941 bis 1944, Ausstellungskatalog, Hamburg, 1996 Heiber, H. (ed.), Lagebesprechungen im Führerhauptquartier. Protokollfragmente aus Hitlers militärischen Konferenzen 1942‑1945, München, 1962 Himpe, Ullus, Die 71. Infanterie‑Division in Zweiten Weltkrieg, Neckargemünd, 1973 Hoffmann, Kurt, Beiträge zur Geschichte der 60. Infanterie‑Division (mot.), ms. MGFA‑P, 1979 Holl, Adalbert, Was geschah nach Stalingrad?, Duisburg, 1964 Hoth, Hermann, Panzer Operationen, Heidelberg, 1956 Jacobsen, Hans‑Adolf (ed.), Generaloberst Halder: Kriegstagebuch, 3 vols., Stuttgart, 1963 Jacobsen, Hans‑Adolf, and Rohwer, J. (eds.), Decisive Battles of World War II: The German View, London, 1965 Jukes, Geoffrey, Hitler's Stalingrad Decisions, Berkeley, Calif., 1985 Kageneck, August von, Examen de conscience, Paris, 1996 Kehrig, Manfred, Stalingrad: Analyse and Dokumentation einer Schlacht, Stuttgart, 1974
דרגנילטס
390
Keitel, Wilhelm, The Memoirs of Field Marshal Keitel, New York, 1966 Kemmerich, P., Im Vorfeld von Stalingrad. Tagebuchblätter, München, 1964 Kempowski, Walter (ed.), Das Echolot. Eine kollektives Tagebuch Januar und Februar 1943, München, 1993 Kerr, Walter, The Secret of Stalingrad, London, 1979 Klaus, Edgar, Durch die Hölle des Krieges, Erinnerungen eines deutschen Unternehmers an Stalingrad, Berlin, 1991 Klee, E., und Dressen, W. (eds.), Gott Mit Uns, Der deutsche Vernichtungskrieg im Osten, Frankfurt am Main, 1992 Klee, Ernst; Dressen, Willi; und Riess, Volker (eds.), Schöne Zeiten: Judenmord aus der Sicht der Täter und Gaffer, Frankfurt am Main, 1988 Kluge, Alexander, Schlachtsbeschreibung, Freiburg, 1964 Knight, Amy, Beria, Stalin's First Lieutenant, Princeton, NJ, 1993 Konsalik, Heinz (ed.), Stalingrad, Porträt einer Stadt, Inferno einer Schlacht, Protokoll eines Wahnsinns, Bayreuth, 1968 Korfes, Dr Otto, Zur Geschichte von Stalingrad, 1942‑1943, MGFA‑P, undated ms. Kruse, Martin (ed.), Die Stalingrad‑Madonna, das perk Kurt Reubers als Dokument der Versöhnung, Hanover, 1993 Krylov, Nikolai, Stalingrad. Die entscheidende Schlacht des zweiten Weltkrieges, Köln, 1981 Kurowski, Franz, Lüftbrucke Stalingrad: die Tragödie der Luftwaffe und der 6. Armee, Voninckel, 1983 Langsdorff, Gero von, "Jagdflieger in Stalingrad: Aus den Aufzeichnungen des Oberleutnant Kurt Ebener", Deutsches Soldatenjahrbuch, 1973, pp. 193‑202 Lenz, Friedrich, Stalingrad - der verlorene Sieg, Heidelberg, 1956 Loser, Jochen, Bittere Pflicht. Kampf und Untergang der 76. Berlin‑Brandenburgischen Infanterie‑Division, Osnabruck, 1988 Lucke, Christian von, Panzer‑Regiment 2, Kleve, 1953 Malaparte, Curzio, The Volga Rises in Europe, London, 1958 Manstein, FM Erich von, Lost Victories, London, 1959 ‑‑‑, Aus einen Soldatenleben, Bonn, 1985 Messenger, Charles, The Last Prussian, London, 1991
391
היפרגוילביב
Messerschmidt, Manfred, Was damals Recht war - NS‑Militär und Strafjustiz im Vernichtungskrieg, Essen, 1996 Metelmann, H., Through Hell for Hitler, London, 1990 Michalka, W. (ed.), Der Zweite Weltkrieg, München, 1989 Michel, Karl, Es begann am Don, Bern, 1946 Morzik, D. F., German Air Force Airlift Operations, New York, 1961 Mösch, Gerhard, Stalingrad. Ein Erlebnis und seine Konsequenzen, Kassel, 1946 Neidhardt, Hanns, Mit Tanne und Eichenlaub, Kriegschronik der 100. Jäger‑Division, Graz, 1981 Noakes, Jeremy, and Pridham, Geoffrey (eds.), Nazism 1919‑1945, 3 vols., Exeter, Devon (UK), 1988 Pabst, Helmut, The Outermost Frontier, London, 1957 Paget, R. T., Manstein, His Campaigns and His Trail, London, 1951 Paulus, Friedrich, Ich stehe bier auf Befehl, Frankfurt am Main, 1960 Philippi, Alfred, und Heim, Ferdinand, Der Feldzug gegen Sowjetrussland 1941‑1945, Stuttgart, 1962 Piekalkiewicz, Janusz, Stalingrad, Anatomie einer Schlacht, München, 1977 Plocher, Hermann, The German Air Force versus Russia, 1942, New York, 1966 Plotnikov, Col. Y. V., Die Stalingrader Schlacht, Moscow, 1982 Podewils, Clemens, Don und Volga, München, 1952 Reinhardt, Dr Klaus, Moscow: The Turning Point, New York, 1992 Riedesser, Peter, Maschinengewehre hinter der Front, Frankfurt am Main, 1996 Robel, Gert, Die deutschen Kriegsgefängenen in der Sowjetunion, München, 1974 Rohden, Hans‑Detlef Herhudt von, Die Luftwaffe ringt um Stalingrad, Wiesbaden, 1950 Rokossovsky, K. K., A Soldier's Duty, Moscow, 1970 Rotundo, Louis (ed.), Battle for Stalingrad. The 1943 Soviet General Staff Study, New York, 1989 Sadaranda, Dana, Beyond Stalingrad: Manstein and the Operations of Army Group Don, New York, 1990
דרגנילטס
392
Samsonov, A. M. (ed.), Stalingradskaia bitva, Moscow, 1968 Sapp, Franz, Gefangen in Stalingrad, Steyr, 1992 Scheibert, Horst, Nach Stalingrad - 48 Kilometer, Heidelberg, 1956 Schimak, Anton, Lamprecht, Karl, und Dettmer, Friedrich, Die 44 Infanterie‑Division, Wien, 1969 Schmidt, Paul, Hitler's Interpreter, The Secret History of German Diplomacy 1935‑1945, London, 1951 Schneider‑Janessen, Karlheinz, Arzt im Krieg, Frankfurt am Main, 1993 Schramm, P. E., und Hillgruber, A. (eds.), Kriegstagebuch des OKW der Wehrmacht, Frankfurt am Main, 1963 Schröter, Heinz, Stalingrad... bis zur lezte Patrone, Lengerich, 1953 Schulte, Theo J., The German Army and Nazi Policies in Occupied Russia, Oxford, 1989 Sella, Amnon, The Value of Human Life in Soviet Warfare, London, 1992 Selle, H., Die Tragödie von Stalingrad, Hanover, 1948 Sereny, Gitta, Albert Speer: His Battle With Truth, London, 1995 Seth, Ronald, Stalingrad: Point of Return, London, 1959 Sevryuk, Vladimir, Moscow‑Stalingrad, Moscow, 1970 Seydlitz, Gen. Walther von, Stalingrad, Konjlikt and Konsequenz, Erinnerungen, Oldenburg, 1977 Shindel', Aleksandr Danilovich (ed.), Po obe storoni fronta, Moscow, 1995 Shtemenko, S. M., The Soviet General Staff at War, Moscow, 1970 Shulman, H., Stalin's Generals, London, 1993 Simonov, Konstantin Mikhailovich, Stalingrad Fights On, Moscow, 1942 ‑‑‑, Raznye dni voiny, Dnevnik pisatelia, vol. ii, Moscow, 1978 Sommerfeldt, Martin, Das Oberkommando der Wehrmacht gibt bekannt, Frankfurt am Main, 1952 Stahlherg, Alexander, Bounden Duty, London, 1990 Steidle, Luitpold, Entscheidung an der Wolga, Berlin, 1970 Strassner, Peter, Verräter: Das Nationalkomitee Freies Deutschland, München, 1963 Stratowa, Wulf, Kein Friede in Stalingrad: Feldpostbrieft 1941/1942, Wien, 1995
393
היפרגוילביב
Streit, Christian, Keine Kameraden: Die Wehrmacht and die sowjetischen Kriegsgefangenen, Stuttgart, 1991 Toepke, Gunter, Stalingrad, Wie es wirklich war, Stade, 1949 Tuyll, H. Van, Feeding the Bear: American Aid to the Soviet Union 1941‑1945, New York, 1989 Uberherschär, Gerd, und Wette, Wolfram (eds.), 'Unternehmen Barbarossa', der deutsche Überfall auf die Sowjetunion 1941, Frankfurt am Main, 1993 USSR, Stalingrad, an Eye Witness Account, London, 1943 Van Creveld, Martin, Hitler's Strategy, the Balkan Clue, Cambridge, 1973 Vasilevsky, A. M., A Lifelong Cause, Moscow, 1978 ‑‑‑, Fighting Power: German and US Army Performance 1939‑1945, London, 1983 Vogel, Detlef, und Wette, Wolfram, Andere Helme - Andere Menschen? Essen, 1995 Volkogonov, Dimitri, Stalin: Triumph and Tragedy, London, 1991 Voronov, N. N., "Operation 'Ring'", Voenno‑istoricheski zhurnal, 5 & 6, 1962 Voss, Paul‑Hans, Freigegeben, Tagebuch Aufzeichnungen eines Funkers, Rossdorf, 1982 Waasen, Heinrich Maria, Was geschah in Stalingrad? Zell am See, Salzburg, 1950 Warlimont, Walter, Im Hauptquartier der deutschen Wehrmacht 1939‑1945, Frankfurt am Main, 1962 Wegner, Bernd, "German perceptions of Soviet military and economic strength in preparation for Operation Blau", in C. Andrew and J. Noakes, Intelligence and International Relations 1900‑1945, Exeter, Devon (UK), 1987 ‑‑‑, "Der Krieg Gegen die Sowjetunion 1942/3", in Militärgeschichtliches Forschungsamt, Das deutsche Reich und der Zweite Weltkrieg, vol. vi, Stuttgart, 1990 Weinert, Erich, Stalingrad Diary, London, 1944 Werth, Alexander, The Year of Stalingrad, London, 1946 ‑‑‑, Russia at War 1941‑1945, London, 1964 • Werthen, Wolfgang, Geschichte der 16. Panzerdivision, Bad Nauheim, 1958
דרגנילטס
394
Wette, Wolfram, und Ueherschär, Gerd (eds.), Mythos und Wirklichkeit einer Schlacht, Frankfurt am Main, 1993 Wettlin, Margaret, Russian Road, London, 1945 Wich, Rudolph, Baden‑Württembergische Divisionen im 2. Weltkrieg, Karlsruhe, 1957 Wieder, Joachim, Die Tragödie von Stalingrad, Erinnerungen eines Überlebenden, Deggendorf, 1955 ‑‑‑, Stalingrad und die Verantwortung des Soldaten, München, 1962 Yeremenko, A. I., Tage der Entscheidung. Als Frontoberbefehlshaber in der Schlacht an der Wolga, Berlin, 1964 Zank, Horst, Stalingrad, Kessel und Gefangenschaft, Herford, 1993 Zayas, Alfred M. de, The Wehrmacht War Crimes Bureau, 1939‑1945, Lincoln, Neb., 1989 Zhilin, Lt‑Gen. P. A., They Sealed Their Own Doom, Moscow, 1970 Zhukov, Georgi K., Marshal Zhukov's Greatest Battles, New York, 1969 • ‑‑‑, Kakim my ego pomnim, Moscow, 1988
שבועונים וזיכרונות חיילים, עיתונים,כתבי‑עת
Bund ehemaliger Stalingradkämpfer, Weihnachts Rundbrief Bundestreffen der Stalingradkämpfer Deutsches Soldatenjahrbuch Istoricheskii Arkhiv Kameradschaft Stalingrad: Mitteilungsblatt für die ehemaligen Stalingradkämpfer und den Österreichischen Stalingradbund Opolchentsy v boyakh za Rodinu. Boevoi put' divizii Narodnogo opolchenya Kievskogo raiona g. Moskvy, Moscow, 1981 Stalingradbund Österreich Stalinskoe znamia Voenno‑istoricheskii zhurnal Völkischer Beobachter
395
היפרגוילביב
ספרות בדיונית
Anon., Last Letters from Stalingrad, London, 1956 Bondarev, Yuri, Heisser Schnee, Berlin, 1972 Bredel, Willi, Der Sonderführer, Berlin, 1970 Grossman, Vasily, The People Immortal, London, 1943 • ‑‑‑, Stalingrad, Moscow, 1946 ‑‑‑, Life and Fate, London, 1985 • Konsalik, Heinz, Der Arzt von Stalingrad, München, 1956 Lazarev, L. (ed.), Let the Living Remember, Moscow, 1976 Nekrassov, Viktor Platonovich, Front Line Stalingrad, London, 1962 Neruda, Pablo, "Canto a Stalingrado" & "Nuevo Canto de Amor a Stalingrado", in Tercera Residencia 1935‑1945, Barcelona, 1977 Plievier, Theodor, Stalingrad, Berlin, 1946 Simonov, Konstantin M., Days and Nights, New York, 1945 • *
. משום שיש ספק גדול באשר לאמיתות המכתבים,אסופה זו מופיעה כאן כספרות בדיונית
*
סטלינגרד מראי מקום ארכיונים ארכיון:Arkhiv Muzeya Panorami Stalingradskoy Bitvi וולגוגרד,המוזיאון הפנורמי של הקרב על סטלינגרד
AMPSB
ארכיון נשיאות:Arkhiv Prezidiuma Rossiyskoy Federatsii מוסקבה,הפדרציה הרוסית
APRF
הארכיון- הארכיון הפדרלי:Bundesarchiv‑Militärarchiv פרייבורג אים ברייסגאו,הצבאי
BA‑MA
הספרייה:Bibliothek für Zeitgeschichte - Sammlung Sterz שטוטגרט, אוסף שטרץ- להיסטוריה
BZG‑S
הארכיון:Gosudarstvennyy Arkhiv Rossiyskoy Federatsii מוסקבה,הממלכתי של הפדרציה הרוסית
GARF
, אגף המחקר:Militärgeschichtliches Forschungsamt bibliothek פוטסדם,הספרייה להיסטוריה צבאית
MGFA‑P
הארכיון:Österreichisches Staatsarchiv - Archiv der Republik ÖStA‑AdR וינה, ארכיון הרפובליקה- הממלכתי של אוסטריה הארכיון:Österreichisches Staatsarchiv - Kriegsarchiv וינה, ארכיון המלחמה- הממלכתי של אוסטריה
ÖStA‑KA
בריטניה, קיו, משרד הרשומות הציבוריות:Public Record Office
PRO
:Rossiyskiy Gosudarstvennyy Arkhiv Literaturi i Iskusstva מוסקבה,הארכיון הממלכתי הרוסי לספרות ולאמנות
RGALI
397
398
דרגנילטס
RGVA
:Rossiyskiy Gosudarstvennyy Voennyy Arkhivהארכיון הממלכתי הצבאי הרוסי ,מוסקבה
Rossiyskiy Tsentr Khraneniya i Izucheniya Dokumentov RTsKhIDNI :Noveyshey Istoriiהמרכז הרוסי לשימור ולמחקר של מסמכים
מההיסטוריה של זמננו ,מוסקבה TsAMO
:Tsentralnyy Arkhiv Ministerstva Oboronyהארכיון המרכזי של משרד ההגנה ,פודולסק
TsKhIDK
:Tsentr Khraneniya i Izucheniya Dokumentalnikh Kollektsiy המרכז הרוסי לשימור ולמחקר של אוספי מסמכים היסטוריים, מוסקבה
TsMVS
:Tsentralnyy Muzey Vooruzhyonnykh Silהמוזיאון המרכזי של כוחות הצבא ,מוסקבה
VOTsDNI
:Volgograd Oblast, Tsentr Dokumcntov Noveyshey Istorii מחוז וולגוגרד ,המרכז למסמכים ולהיסטוריה של זמננו
הערה :אם לא צוין אחרת ,מסמכים גרמניים המצוטטים מארכיונים סובייטיים הם תרגומים לרוסית של מסמכי שלל.
ראיונות וחיבורים שלא פורסמו בוריס ניקולאייביץ' אולקו (רב"ט ,ארמיית הגווארדיה ;)19ילנה פיליפובנה אלברט (מערך הנ"מ של סטלינגרד); ק"מ בוגומולוב (סגן ,נקוו"ד ,מפקדת חזית הדון); לב אלכסנדרוביץ' בזימינסקי (סגן בכיר ,מודיעין הצבא האדום ,מפקדת חזית הדון); גוטפריד פון ביסמרק (סגן ,דיביזיית החי"ר ;)76וינריך בר (סרן ,מפקדת הארמיה השישית והמטה המיוחד מילך); זינאידה גיאורגייבנה גבריאלובה (סגן, שירותי הרפואה של ארמיה ;)62פרופ' ניקולאי ויקטורוביץ' גונצ'רוב (אזרח, תושב סטלינגרד); פרופ' ד"ר האנס גירגנזון (פתולוג ,הארמיה השישית); אלכסנדר ולדימירוביץ' גליצ'וב (סגן ,ארמיה ,24אח"כ ארמיה ;)65נינה גריגורייבנה גרבניקובה (אזרחית ,תושבת סטלינגרד); ד"ר ייבגני אלכסנדרוביץ' גריגורייב (אזרח ,תושב סטלינגרד); אלכסנדר ,הנסיך צו דונה שלוביטן (סרן ,מפקדת קורפוס הפנצר ;)XIVניקולאי דמיטרייביץ' דיאטלנקו (רס"ן ,נקוו"ד ,מפקדת חזית הדון);
םוקמ יארמ
399
היינץ וישנבסקי (סגן ,דיביזיית החי"ר ;)22לזר איליץ' לזרב (סגן ,חיל הנחתים); הנרי מטלמן (טוראי ,דיביזיית הפנצר ;)22ולנטינה איבנובה נפיודובה (אזרחית, תושבת סטלינגרד); קלבדיה וסילייבנה סטרמן (טוראית ,זרוע האוויר של הצבא האדום); אלכסנדר סרגייביץ' סמירנוב (סמל ,ארמיה ;)64אלכסנדר וסילייביץ' ציגנקוב (סגן ,ארמיה ;)62יוזף פרבר (טוראי ,דיביזיית החי"ר ;)305גנרל‑לויטננט (בדימוס) ברנד ,הרוזן פרייטג פון לורינגהופן (סרן ,דיביזיית הפנצר 16והמטה המיוחד מילך); סא"ל (בדימוס) גרט פפייפר (סרן ,דיביזיית החי"ר הממוכן ;)60 קלמנס ,הברון פון קגנק (סרן ,דיביזיית הפנצר ;)3ויקטור איבנוביץ' קידיארוב (סמל, ארמיה ;)62האנס שמיידר (רב‑סמל ,דיביזיית הנ"מ ,9לופטוואפה); שלושה ותיקי קרב אחרים העדיפו להתראיין בעילום שם.
סטלינגרד הערות הקדמה למהדורה החדשה
Isaev, S. I., "Vekhi frontovogo puti", VIZh 10 October :על תנועותיו של מרשל ז'וקוב ראו1 .1 .1991, pp. 22‑5
הקדמה
Erickson, "Red Army battlefield : מצוטט אצל,21.1.93 ,המכון להיסטוריה צבאית1 .1 .performance", p. 244 .TsAMO 48/486/24, p. 81 :8.10.42 ,דוברונין אל שצ'רבקוב2 .2
חרב פיפיות ושמה ברברוסה:1 פרק
.Berezhkov, In diplomatischer Mission bei Hitler, p. 631 .1 .Maslennikov, RGVA, 38652/1/582 .2 .Berezhkov, op. cit., p. 643 .3 .Andrew and Gordievsky, p. 212 :מצוטט אצל4 .4 .Erickson, The Road to Stalingrad, p. 110 :מצוטט אצל5 .5 .Berezhkov, op. cit., p. 656 .6 .Andrew and Gordievsky, p. 1957 .7 .Schmidt, p. 2128 .8 .234 ' עמ,שם9 .9 .Berezhkov, op. cit., p. 671010 .Schmidt, pp. 234‑51111 .Berezhkov, op. cit., p. 671212 .68 ' עמ,שם1313 .Volkogonov, p. 4131414 .22.11.95 ,גבריאלובה בשיחה עם המחבר1515 .23.11.95 ,גונצ'רוב בשיחה עם המחבר1616 .22.11.95 ,נפיודובה בשיחה עם המחבר1717 .22.11.95 ,גריגורייב בשיחה עם המחבר1818
401
דרגנילטס
402
"! "דבר אינו בלתי‑אפשרי לחייל הגרמני:2 פרק
.1941 במאי5 ,Völkischer Beobachter :1941 במאי4 ,נאום היטלר ברייכסטג1 .1 .18.12.40 ,21 'הוראת הפיהרר מס2 .2 .TsAMO 48/453/13, p. 32 :12.8.42 ,24 'חקירת רב"ט מדיב' פנ3 .3 .BA‑MA, RH 19 VI/ I, p. 1294 .4 .23.10.95 ,פרייטג‑לורינגהופן בשיחה עם המחבר5 .5 .IMT ND‑447‑PS6 .6 .BA‑MA, RW4/5777 .7 .Stahlberg, p. 1598 .8 .Messerschmidt, p. 214 :מצוטט אצל9 .9 .IMT ND 221‑L1010 .Hassell, 8 Apr. 1941, p. 1731111 Jürgen Förster, "Motivation and indoctrination in the Wehrmacht, :מצוטט אצל1212 .1933‑1945", in Addison and Calder, p. 270 .Klee and Dressen, pp. 41‑44 : מצוטט אצל,20.11.41 ,11 'מפ' אר1313 ."Das Verhalten der Generalität unter Hitler", BA‑MA, N372/9, p. 1 :21.7.51 ,פאולוס1414 Edgar Klaus, p. 36; Beitrage zur Geschichte der 6o. Infanterie Division (mot.), TS1515 .MGFA‑P, 979, p. 3 .6.5.96 ,קרול בשיחה עם המחבר1616 .24.10.95 ,קגנק בשיחה עם המחבר1717 .Dr Alois Beck, ÖStA‑AdR 5221818 .16.5.96 ,שיחה עם המחבר בעילום שם1919 Theo Schulte, "The German soldier in occupied Russia", in Addison and Calder,2020 .p. 279 .16.10.95 ,; דונה‑שלוביטן בשיחה עם המחברDohna‑Schlobitten, pp. 213‑142121 .RGVA, 38652/1/82222 .Col. I. T. Starinov, "The frontier aflame", in Bialer, p. 2252323 .Schmidt, p. 2332424 .Domarus, vol. ii, p. 1731 :מצוטט אצל2525 .Völkischer Beobachter, 28 June 19412626
" וכל המבנה הרקוב יקרוס ארצה, "בעיטה בדלת:3 פרק .Starinov, op. cit., in Bialer, p. 2221 .Erich von Manstein, Lost Victories, p. 1872 .4 Oct. 1942, TsAM0 48/486/24, p. 483 .Erickson, The Road to Stalingrad, p. 1214 .Erickson, "The development of Soviet military doctrine", p. 75 .APRF 3/58/451 ,מסמך שלל6
.1 .2 .3 .4 .5 .6
תורעה
403
.Starinov, op. cit., in Bialer, p. 2377 .7 .APRF, 45/1/4788 .8 .TsMVS9 .9 .APRF, 3/58/4511010 1111גבריאלובה בשיחה עם המחבר.22.11.95 , .Grossman, Life and Fate, p. 341212 .TsMVS1313 1414מצוטט בכת"י נ"ד דיאטלנקו. 1515אוסף ארנבורג.RGALI 1204/2/3453 , .Sommerfeldt, pp. 95‑61616 .Malaparte, p. 611717
פרק :4יהירותו של היטלר :עיכוב הקרב על מוסקבה
,12.8.411 .1מצוטט אצל.Messenger, p. 150 : 2 .2כת"י גוטפריד פון ביסמרק. .Podewils, p. 323 .3 4 .4מכתב מ‑ ,11.10.41מצוטט אצל.Paulus, p. 144 : 5 .5מכתב לט'‑גנ' הימר ,2.10.41 ,מצוטט שם ,עמ' .143 6 .6מצוטט אצל.Volkogonov, p. 422 : .Werth, The Year of Stalingrad, p. 1047 .7 8 .8אולקו בשיחה עם המחבר.22.11.95 , 9 .9ורט ,כרך א' ,עמ' .178 .Erickson, The Road to Stalingrad, p. 2581010 1111גנ' רודולף שמידט ,קור' פנ' ,13.11.41 ,XXXIXמצוטט אצל.Paulus, p. 145 : 1212מצוטט אצל :ברטוב ,עמ' .50‑49 1313מלניקוב אל בריה.TsKhIDK, 451p/2/6 :25.9.43 , 1414מצוטט אצל.Seydlitz, p. 114 : .Pabst, p. 541515 .W 283/11.4Ic, 28 Nov. 1941; RTsKhIDNI 17/125/961616 1717מצוטט אצל.Volkogonov, p. 456 : 1818פקודה שכותרתה "התאבדויות וניסיונות התאבדות" מיום TsAMO 48/453/21, :17.1.42 .p. 29 .TsAMO 206/294/48, p. 4681919 2020שם ,עמ' .346 2121שם ,עמ' .474‑471 2222רייכנאו לקור' .RTsKhIDNI 17/125/96 ,01348/41 :25.12.41 ,XXIX .TsAMO 206/294/12, pp. 17‑192323
דרגנילטס
404
הקרב הראשון של גנרל פאולוס:5 פרק
.Messenger, p. 61 :מצוטט אצל1 .1 .24.10.95 ,קגנק בשיחה עם המחבר2 .2 .Paulus, p. 164 : מצוטט אצל,11.2.42 ,מכתב3 .3 .Epifanov, p. 135 : מצוטט אצל,VOTsDNI 113/14/3064 .4 .Klee and Dressen (eds.), p. 111 :מצוטט אצל5 .5 .Heer (ed.), p. 75 :מועתק אצל6 .6 .Paget, p. 1737 .7 .Groscurth, p. 91 :מצוטט אצל8 .8 .Heer, p. 78 :מצוטט אצל9 .9 .R. W. M. Kempner, SS im Kreuzverhör, Munich, 1964, p. 291010 .Klee and Dressen (eds.), p. 39 :מצוטט אצל1111 .TsAMO 206/294/481212 .TsAMO 48/453/21, p. 321313 .TsAMO 206/294/48, p. 485 :5.7.421414 .BA‑MA, N395/10 :כל הדוגמאות מתוך1515 .Kageneck, p. 301616 .33‑32 ' עמ,שם1717 .Malaparte, p. 1211818 .RGASPI 17/125/323 pp. 1‑41919 .Messerschmidt, pp. 221‑2 : מצוטט אצל,N159/4 ,BA‑MA2020 .Erickson, The Road to Stalingrad, p. 3282121 .TsAMO 226/335/7, P. 364 :4.3.43 ,דוח נקוו"ד2222 .RTsKhIDNI 17/125/96 :29.3.422323 . שם:16.3.422424 .Schneider‑Janessen, p. 136 : מצוטט אצל,)Schrömbgens( ד"ר האנס היינץ שרמבגנס2525 .de Zayas, p. 181 : מצוטט אצל,152 ,RW2/v. 151 ,BA‑MA2626 .23.10.95 ,פרייטג‑לורינגהופן בשיחה עם המחבר2727 .Beck, p. 102 : מצוטט אצל,ברונו גבלה2828 .Förster, "Evolution and development of German doctrine 1914‑1945", p. 72929 .Paulus, p. 176 : מצוטט אצל,8.5.42 ,יומן בוק3030 .Seydlitz, p. 1473131 .148 ' עמ,שם3232 .24.10.95 ,שיחת המחבר עם קגנק3333 .BA‑MA, RW4/ v. 264, p. 89 :389 דיב' חי"ר,)Urban( נגד האנס אורבן3434 .RGALI 1204/2/3453 :כת"י של חייל אלמוני במסמכי ארנבורג3535 .Paulus, p. 166 : מצוטט אצל,20.5.423636 .168 ' עמ, מצוטט שם,12.7.423737
405
תורעה
"? "כמה אדמה צריך אדם אחד:6 פרק
.Paulus, p. 1571 .1 .Podewils, p. 292 .2 .48‑47 ' עמ,שם3 .3 .TsAMO 230/586/1, p. 784 .4 .Paulus, p. 185 : מצוטט אצל,3.7.42 ,יומן בוק5 .5 .Podewils, p. 476 .6 .24.10.95 ,קגנק בשיחה עם המחבר7 .7 .Haller, p. 44 : מצוטט אצל,19.7.42 ,שטרקר8 .8 .Podewils, p. 449 .9 .Bähr and Bähr, p. 137 : מצוטט אצל,5.7.421010 .139 ' עמ,שם1111 .RTsKhIDNI 17/125/97 :24.7.42 ,)Balogh( יומנו של רב"ט אישטוון בלוג1212 .TsAMO 206/294/47, p. 1471313 .Voennye Arkhivi Rossii, No. I, 1993, p. 357 :1945 בנובמבר281414 .Halder, 23 July 1942, p. 4891515 .Stahlberg, p. 308 :מצוטט אצל1616 .Messenger, p. 149 :מצוטט אצל1717 .RTsKhIDNI 17/125/971818 .TsAMO 206/294/ 47, p. 561 :26.9.42‑חקירה ב1919 .RTsKhIDNI 17/125/972020 Mark Axworthy, "The Romanian soldier at the siege of Odessa", in Addison and2121 .Calder, p. 227 .RTsKhIDNI 17/125/972222
" "אף לא שעל לאחור:7 פרק
.TsAMO 3/11 556/9, Volkogonov, p. 4591 .1 .Volkogonov, p. 427 : מצוטטת אצל,TsAMO 298/ 2526/5a :16.8.41 מיום270 'פקודה מס2 .2 .TsAMO 48/486/28, p. 8 :16.8.423 .3 .RTsKhIDNI 17/43/17744 .4 .Volkogonov, p. 469 : מצוטט אצל,ז'וקוב אל סטלין5 .5 .Erickson, "Red Army battlefield performance", in Addison and Calder, p. 2366 .6 .TsAMO 48/486/28, p. 157 .7 .TsAMO 48/486/24, p. 315 :29.10.42 ,דוברונין אל שצ'רבקוב8 .8 Nikolay Filin, "Kak i pochemu ya byl agentom SMERSh", Vechernyaya Moskva,9 .9 .25 Nov. 1995 .RGALI 1284/2/3466 :מסמכי ארנבורג1010 .RTsKhIDNI 17/125/96 :9.2.42 ,פקודת מפקדת ארמיית הפנצר השנייה1111
406
דרגנילטס
.TsAMO 48/453/13, p. 10 :10.8.421212 1313שם ,עמ' .7‑4 1414מכתב מ‑ ,9.7.42מצוטט אצל.Haller, p. 192 : .Groscurth, p. 5271515 1616רב"ט ה"ס ,דיב' חי"ר .BZG‑S :10.8.42 ,389 .BA‑MA, RH27‑16/421717 1818ד"ר גינטר דיץ ( ,)Diezמצוטט אצל.Schneider‑Janessen, p. 130 : .TsAMO 206/294/48, p. 485 :19.7.421919 .TsAMO 48/486/28, p. 152020 .Podewils, p. 982121 .TsAMO 206/294/47, p. 251 :31.7.422222 2323פרייטג‑לורינגהופן בשיחה עם המחבר.23.10.95 , .Simonov, Raznye dni voiny, p. 1802424 5 ,3 ,22525ו‑ 6באוגוסט .TsAMO 206/294/48, p. 486 :1942 2626סטרמן בשיחה עם המחבר.7.11.95 , .BA‑MA, RH27‑16/422727 2828בר בשיחה עם המחבר.25.10.95 , 2929דונה‑שלוביטן בשיחה עם המחבר.16.10.95 , 3030פרייטג‑לורינגהופן בשיחה עם המחבר.23.10.95 , .Podewils, p. 853131 3232מטלמן בשיחה עם המחבר.12.4.96 , .Seydlitz, p. 1583333 3434מצוטט אצל.Paulus, p. 187 : .Podewils, p. 953535 3636ציגנקוב בשיחה עם המחבר.22.11.95 , 3737טור' ה"ר ,דיב' חי"ר .BZG‑S :9.8.42 ,389 .TsAMO 62/335/7 :24.9.423838 3939רב"ט ו"ו ,דיב' חי"ר .BZG‑S :9.8.42 ,305 4040טור' ב"ב ,דיב' חי"ר :14.8.42 ,389שם. .RTsKhIDNI 17/43/17734141 4242נפיודובה וגרבניקובה בשיחה עם המחבר.23.11.95 , 4343אלברט בשיחה עם המחבר.23.11.95 , .RTsKhIDNI 17/43/17744444 4545שם. 4646דוברונין אל שצ'רבקוב.TsAMO 48/486/25, p. 240 :18.11.42 , .RTsKhIDNI 17/43/17744747 4848שם. 4949לב לזרב בשיחה עם המחבר.13.11.95 , .TsAMO 206/294/48, p. 4855050
תורעה
פרק " :8הגענו לוולגה!"
1 .1פרייטג‑לורינגהופן בשיחה עם המחבר.23.10.95 , 2 .2יומן ריכטהופן ,20.8.42 ,מצוטט אצל.Paulus, p. 188 : 3 .3שם :23.8.42 ,שם. .Podewils, p. 1074 .4 .BA‑MA, RH27‑16/425 .5 .BA‑MA, RH20‑6/2166 .6 7 .7גבריאלובה בשיחה עם המחבר.22.11.95 , .Nekrassov, p. 828 .8 9 .9גריגורייב בשיחה עם המחבר.22.11.95 , 1010נפיודובה בשיחה עם המחבר.22.11.95 , 1111גונצ'רוב בשיחה עם המחבר.23.11.95 , .Plocher, p. 2311212 1313גונצ'רוב בשיחה עם המחבר.23.11.95 , .BA‑MA, RH27‑16/421414 1515אלברט בשיחה עם המחבר.22.11.95 , 1616מסמכי גרוסמן.RGALI 618/2/108 , .BA‑MA, RH27‑16/421717 1818פרייטג‑לורינגהופן בשיחה עם המחבר.23.10.95 , .BA‑MA, R1120‑6/2161919 .Langsdorff, p. 1942020 2121פרייטג‑לורינגהופן בשיחה עם המחבר.23.10.95 , 2222מסמכי גרוסמן.RGALI 618/2/108 , 2323גונצ'רוב בשיחה עם המחבר.23.11.95 , .BA‑MA, RH27‑16/422424 .BA‑MA, RW4/v. 2642525 .TsMVS2626 .RTsKhIDNI 17/43/17732727 2828רב"ט א"ר ,דיב' פנ' .BZG‑S :25.8.42 ,16 2929רב"ט ב"ג :2.9.42 ,שם. .BA‑MA, RH27‑16/423030 .Podewils, p. 1173131 3232שם ,עמ' .105 3333רב"ט ב"ג.BZG‑S :24.8.42 , 3434נגד ו"ו :27.8.42 ,שם. 3535טור' ה"ר ,דיב' חי"ר :28.8.42 ,389שם. 3636יומן ריכטהופן ,מצוטט אצל.Paulus, p. 188 : 3737מצוטט אצל.Haller, p. 89 : .TsMVS :26.8.423838
407
דרגנילטס
408
.TsAMO 48/486/24, p. 308 :29.10.42 ,דוברונין אל שצ'רבקוב3939 .ÖStA‑KA B/15404040 .TsAMO 48/486/24, p. 78 :8.10.42 ,דוברונין אל שצ'רבקוב4141 .Podewils, p. 194242 .Einsiedel, p. 124343 .BZG‑S :30.8.42 ,71 דיב' חי"ר,נגד ה"ת4444 .6.11.95 ,גליצ'וב בשיחה עם המחבר4545 .Volkogonov, p. 4614646 .Erickson, The Road to Stalingrad, p. 3844747 .BA‑MA, RH27‑16/434848 .AMPSB 258/4904 :2.9.42 ,ו"מ קובלוב4949 .6.11.95 ,גליצ'וב בשיחה עם המחבר5050 .BZG‑S :3.9.42 ,רב"ט ב"ג5151 . שם:2.9.42 ,305 דיב' חי"ר,טור' ו"ו5252 .BA‑MA, RH20‑6/2165353 .Paulus, p. 169 : מצוטט אצל,23.8.42 ,מכתב אדם5454
קרבות ספטמבר:" "זמן הוא דם:9 פרק
.Groscurth, p. 530 :3.12.42‑מכתב מ1 .1 .Halder, 7 Sept. 1942, p. 5182 .2 .Domarus, vol. ii, p. 1908 :מצוטט אצל3 .3 .Warlimont, p. 2694 .4 .Below, p. 3155 .5 .BA‑MA, RH27‑16/436 .6 .23.10.95 ,פרייטג‑לורינגהופן בשיחה עם המחבר7 .7 .13.9.42 ,רב"ט א"ק8 .8 .Stalinskoe znamia, 8 Sept. 19429 .9 .Zayas, p. 1691010 .Simonov, Raznye dni voiny, vol. ii, pp. 175‑61111 .73 ' עמ,צ'ויקוב1212 .78 ' עמ,שם1313 .82 ' עמ,שם1414 .8 Oct. 1942, TsAMO 48/486/24, p. 771515 .70 ' עמ,צ'ויקוב1616 .BA‑MA, RH‑120‑6/2161717 .Halder, p. 5211818 .BZG‑S :389 דיב' חי"ר,רב"ט א"ס1919 .290 ' עמ,ז'וקוב2020
409
תורעה
.BA‑MA, RH20‑6/2162121 .S. D. Lugansky, "Malenkov", in Bialer, p. 4552222 .RGALI 618/2/108 ,מסמכי גרוסמן2323 .22.11.95 ,קידיארוב בשיחה עם המחבר2424 .BZG‑S :15.9.42 ,29 דיב' חי"ר ממוכן,אלמוני2525 .TsAMO 48/486/24, P. 77 :8.10.422626 . שם,שם2727 .78 ' עמ,שם2828 .Grossman, Life and Fate, p. 352929 .Volkogonov, pp. 474‑5 : מצוטט אצל,TsAMO 3/11 556/103030 .TsAMO 48/486/24, p. 48 :4.10.42‑דוח מ3131 .ÖStA‑KAB 1540 :)Plakolb( מקס פלקולב3232 .TsAMO 48/453/13, p. 70 :חקירת קאלב3333 .Bähr and Bähr, pp. 186‑8 : מצוטטים אצל,מכתבי הרברט פבסט3434 .Schneider‑Janessen, p. 130 :ד"ר גינטר דיץ3535 .22.11.95 ,קידיארוב בשיחה עם המחבר3636 .BA‑MA, RH27‑16/423737 .Podewils, p. 1153838 .Bähr and Bähr, p. 184 : מצוטט אצל,הרברט פבסט3939 .AMPSB 227894040 .AMPSB 752‑/5.4814141 .TsAMO 48/486/24, pp. 9, 30‑32 :3.10.42 ,דוברונין למועצה הצבאית של חזית סטלינגרד4242
רטנקריג:10 פרק
.Halder, p. 5281 .1 .Groscurth, p. 548 :19.8.422 .2 .Dohna‑Schlobitten, p. 2463 .3 .BA‑MA, RH20‑6/216, p. 514 .4 .Boelcke, p. 365 :מצוטט אצל5 .5 .Groscurth, p. 550 :29.8.426 .6 .RGALI 618/2/108 :מסמכי גרוסמן7 .7 .25.11.95 ,גונצ'רוב בשיחה עם המחבר8 .8 .Forster, "Evolution and development of German doctrine..." p. 29 .9 .Haller, p. 90 :מצוטט אצל1010 .Bähr and Bähr, p. 174 :26.9.42 ,סגן אנסלם רדברוך1111 .ÖStA‑KA B/1540 :מקס פלקולב1212 .22.11.95 ,סמירנוב בשיחה עם המחבר1313 .RGALI 1710/1/100 :מסמכי גרוסמן1414
410
דרגנילטס
.BA‑MA, RH20‑6/216, p. 581515 1616רב"ט א"ק ,גד' פלסים .BZG‑S :16.9.42 ,45 .Klaus, p. 201717 1818יומן המבצעים של הארמיה השישית.BA‑MA, RH20‑6/221 :15.11.42 , 1919ציגנקוב בשיחה עם המחבר.22.11.95 , 2020מסמכי גרוסמן.RGALI 681/2/108 : 2121ציגנקוב בשיחה עם המחבר.22.11.95 , .TsAMO 48/486/24, p. 10 :3.10.422222 2323מסמכי גרוסמן.RGALI 618/2/108 : .TsAMO 48/486/39, p. 212424 2525ציגנקוב בשיחה עם המחבר 22 ,בנובמבר .1995 2626אל"ם וישנייבסקי.AMPSB 602/10343 :17.11.1942 , 2727לזר איליץ' לזרוב בשיחה עם המחבר 13 ,בנובמבר .1995 .RTsKhIDNI 17/43/17732828 2929גבריאלובה בשיחה עם המחבר 22 ,בנובמבר .1995 .TsMVS3030 3131שם. .TsAMO 48/486/25, p. 268 :21.11.19423232 .John Erickson, "Soviet women in war", in Garrard and Garrard (eds.), p. 663333 .Simonov, Raznye dni voiny, p. 1873434 3535סטרמן בשיחה עם המחבר.7.11.1942 , 3636פרופ' קרימסקאיה ,מצוטטת אצל.Schneider‑Janessen, p. 734 : 3737מסמכי גרוסמן.RGALI 1710/1/100 : 3838דוברונין אל שצ'רבקוב.TsAMO 48/486/24, pp. 297‑8 :28.10.1942 , .TsAMO 48/486/25, p. 47 :4.11.19423939 .Maj. V. Velichko, "The 62nd Army", in USSR, Stalingrad, p. 1484040 .Nekrassov, p. 824141 4242נגד האנס אורבן.BA‑MA, RW4/v. 264, p. 89 : 4343צ'ויקוב ,עמ' .147 4444רב"ט ה"ס ,דיב' חי"ר .BZG‑S :389 .Viktor Kainzer, Jäg.‑Rgt 54, Stalingradbund Österreich, May 19844545 4646צ'ויקוב ,עמ' .162‑161 .TsAMO 48/486/25, p. 216 :17.11.19424747 4848מצוטט אצל.Domarus, vol. ii, pp. 1914, 1916 :
פרק :11בוגדים ובעלי‑ברית
1 .1סמירנוב בשיחה עם המחבר 22 ,בנובמבר .1995 2 .2צ'ויקוב ,עמ' .197
411
תורעה
.Stalinskoe znamia, 4.9.19423 .3 .TsAMO 48/486/24, p. 74 :8.10.19424 .4 .20 ' עמ,שם5 .5 .TsAMO 48/486/24, p. 8 :3.10.1942 ,דוברונין למועצה הצבאית של חזית סטלינגרד6 .6 .BA‑MA, RH27‑16/437 .7 .שם8 .8 .BZG‑S :22.9.1942 ,79 דיב' חי"ר,נגד י"ש9 .9 .TsAMO 48/486/24, p. 239 :21.10.1942 ,דוברונין אל שצ'רבקוב1010 .TsAMO 48/486/25, p. 162; 8.11.1942: TsAMO 48/486/24, p. 77 :13.11.19421111 .TsAMO 48/486/24, p. 77 :8.10.19421212 .TsAMO 48/486/25, pp. 317‑18 :26.11.19421313 .209 ' עמ, שם:16.11.19421414 .165 ' עמ, שם:13.11.19421515 .201 ' עמ, שם:15.11.19421616 .165 ' עמ, שם:13.11.19421717 .139‑138 ' עמ, שם:11.11.19421818 .183 ' עמ, שם:14.11.19421919 .185 ' עמ, שם:14.11.19422020 .TsAMO 48/486/24, p. 176 :15.10.19422121 .TsAMO 48/486/25, p. 163 :13.11.19422222 .TsAMO 48/486/24, p. 792323 .TsAMO 48/486/25, p. 292 :23.11.19422424 .TsAMO 48/486/29, p. 492525 .TsAMO 48/486/24, p. 187 :15.10.19422626 .82 ' עמ, שם:8.10.19422727 .259 ' עמ, שם:25.10.19422828 .TsAMO 48/486/25, p. 106 :7.11.19422929 .240 ' עמ, שם:18.11.19423030 .TsAMO 48/486/24, pp. 82‑3 :8.10.19423131 Nikolay Filin, "Kak i pochemu ya byl agentom SMERSh", Vechernyaya Moskva,3232 .25 Nov. 1995 .TsAMO 48/486/24, p. 1623333 TsAMO 48/486/25, p. :18.11.1942 ;76 ' עמ, שם:8.10.1942 ,דוברונין אל שצ'רבקוב3434 .236 .Garrard and Garrard, p. 155 :מצוטט אצל3535 .Maj. V. Velichko, "The 62nd Army", in USSR, Stalingrad, p. 1453636 .RGALI 1710/1/100 :מסמכי גרוסמן3737 .24.11.1995 ,גונצ'רוב בשיחה עם המחבר3838 .BZG‑S :6.11.1942 ,295 דיב' חי"ר,נגד ה"ד3939
דרגנילטס
412
.Simonov, 25 Sept. 1942, in USSR, Stalingrad, p. 604040 .64 ' עמ,שם4141 .TsAMO 48/486/25, p. 63 :5.11.19424242 .Epifanov, p. 136 : מצוטט אצל,113/14/306L ,VOTsDNI4343 Klee and Dressen : מצוטט אצל,1943 בדצמבר3 ,מתוך חקירתו של מיכאיל בולאנוב4444 .(eds.), p. 95 .Podewils, p. 1314545 .23.11.1995 ,נפיודובה בשיחה עם המחבר4646 Sergei Kudryashov, "The hidden dimension", in : מצוטט אצל,BA‑MA WiID/334747 .Erickson and Dilks, p. 242 .Epifanov, p. 153 : מצוטט אצל,pp. 75‑90 ,113/14/306 ,VOTsDNI4848 ..24.11.1995 ,גונצ'רוב בשיחה עם המחבר4949 .TsAMO 48/486/24, pp. 9, 32 :3.10.1942 ,דוברונין למועצה הצבאית של חזית סטלינגרד5050 .TsAMO 62/335/7, 48/453/13, 206/294/12, 206/294/47,206/294/48, 226/335/75151 .TsAMO 48/453/13, p. 36 :16.9.1942‑נפל בשבי ב5252 .TsAMO 48/453/13, pp. 75, 46, 485353 .RTsKhIDNI 17/125/96 :14 ' דיב' פנ,7.8.19425454 .RTsKhIDNI 17/125/975555 .שם5656 .שם5757 .שם5858 .TsAMO 206/294/48, p. 466 :30.7.19425959 .TsAMO 206/294/47, p. 2516060 .RTsKhIDNI 17/125/976161 .TsAMO 48/453/21, p. 966262 .Klaus, p. 236363 .BA‑MA, RW4/v. 264, p. 161 :דו"ח שטולברג6464 .BA‑MA, RW4/v. 264, p. 1566565 .RTsKhIDNI, 171/125/96 :13 ' לדיב' חי"ר רומ3 ' ארמיה רומ,19.9.19416666 .Groscurth, p. 552 :25.10.19426767 Rüdiger Overmans, "Das andere Gesicht des Krieges", :; ראו גםKehrig, pp. 662‑36868 .in Förster (ed.), Stalingrad, p. 441 .TsAMO 226/335/7, p. 364 :4.3.19436969 .RTsKhIDNI 17/125/977070 .12.4.1996 ,הנרי מטלמן בשיחה עם המחבר7171 .TsAMO 48/486/24, p. 81 :8.10.19427272
תורעה
פרק :12מבצרים של שברי אבן וברזל
413
1 .1גרוסקורט במכתב לאחיו.Groscurth, p. 528 : 2 .2מסמכי גרוסמן.RGALI, 628/2/108 : 3 .3נגד פיליפ וסטריך ( ,)Westrichדיב' רוב' .BA‑MA, RW4/v. 264, p. 86 :100 4 .4מסמכי גרוסמן.RGALI, 618/2/108 : 5 .5שם. .TsAMO 48/486/24, p. 162 :15.10.19426 .6 .TsAMO 48/486/25, p. 667 .7 .TsAMO 48/486/39, p. 228 .8 9 .9דוברונין אל שצ'רבקוב.TsAMO 48/486/24, p. 188; 48/486/28, p. 216 :15.10.1942 , 1010יומן המבצעים של אר' .BA‑MA, RH20‑6/221 :10.10.1942 ,6 1111רב"ט ה"ס ,דיב' חי"ר .BZG‑S :14.10.1942 ,389 .Maj. V. Velichko, "The 62nd Army", in USSR, Stalingrad, p. 1491212 1313דוברונין אל שצ'רבקוב.TsAMO 48/486/24, p. 189 :15.10.1942 , 1414נגד ה"ג ,דיב' חי"ר .BZG‑S :24.10.1942 ,305 .Grams, p. 541515 1616יומן המבצעים של הארמיה השישית.BA‑MA, RH20‑6/221 : .TsAMO 48/486/35, pp. 212‑131717 1818שם ,עמ' .214 .TsAMO 48/486/24, p. 2001919 2020מצוטט אצל.Haller, p. 90 : 2121טור' ה"ר ,דיב' חי"ר .BZG‑S :14.10.1942 ,389 .TsAMO 48/486/35, p. 2122222 2323הרברט פבסט 18 ,באוקטובר ;1942מצוטט אצל.Bähr and Bähr, p.188 : 2424צ'ויקוב ,עמ' .179 2525קושצ'ייב אל שצ'רבקוב.TsAMO 48/486/25, p. 117 :9.11.1942 , .Boelcke, p. 3842626 .RGALI 1284/2/34662727 2828מסמכי גרוסמן.RGALI 618/2/108 : .AMPSB 7555/13530 :12.10.19422929 :23.10.19423030שם. ,AMPSB3131מצוטט על ידי מיזם מחלקת ההיסטוריה של אוניברסיטת וולגוגרד. 3232סגן אוטן ( ,)Ottenשם ,שם. 3333אל יוזף יופנר ( )Joffnerמאת אשתו בנירנברג.AMPSB N45079A : 113434בנובמבר .TsAMO 48/486/25, p. 139 :1942 :7.11.19423535שם ,עמ' .117 113636בנובמבר :1942שם ,עמ' .139‑138 :11.11.19423737שם ,עמ' .151 3838קושצ'ייב לשצ'רבקוב :14.11.1942 ,שם ,עמ' .179
414
דרגנילטס
3939קושצ'ייב לשצ'רבקוב :21.11.1942 ,שם ,עמ' .262 :14.11.19424040שם ,עמ' .180‑179 4141שם ,עמ' .179 4242דוברונין אל שצ'רבקוב.TsAMO 48/486/24, p. 249 :18.10.1942 , 4343דוברונין אל שצ'רבקוב.TsAMO 48/486/24, p. 162 :15.10.1942 , :15.10.19424444שם ,עמ' .344 4545לזרב בשיחה עם המחבר.13.11.1995 , .TsAMO 48/486/25, pp. 176‑7 :4.11.19424646 :10.11.19424747שם ,עמ' .122 :6.11.19424848שם ,עמ' .77‑76 :4.11.19424949שם ,עמ' .58 5050מסמכי גרוסמן.RGALI 618/2/108 : .TsAMO 48/486/25, p. 216 :17.11.19425151 :12.11.19425252שם ,עמ' .144 :4.11.19425353שם ,עמ' .52 5454סרן קמפטר ( ,)Kempterמצוטט אצל.Hauck, pp. 74‑5 : 5555רב"ט ה"ס ,דיב' חי"ר .BZG‑S :5.11.1942 ,389 5656צ'ויקוב ,עמ' .187 5757טור' גלמן ( )Gelmanבמכתב למשפחתו ,AMPSB ,מצוטט במיזם המחלקה להיסטוריה של אוניברסיטת וולגוגרד. 5858מסמכי גרוסמן.RGALI 1710/1/100 : 5959טור' ק"ה ,דיב' חי"ר .BZG‑S :27.10.1942 ,113
פרק :13ההסתערות האחרונה של פאולוס
.BA‑MA, N395/91 .1 2 .2טור' ק"ה ,דיב' חי"ר .BZG‑S :27.10.1942 ,113 3 .3נגד ה"ד ,דיב' חי"ר :6.11.1942 ,295שם. .BA‑MA, RH20‑6/220 :14.10.19424 .4 .BA‑MA, RH20‑6/238, p. 1975 .5 .Groscurth, p. 529 :7.11.19426 .6 7 .7נגד ו"ב ,דיב' חי"ר .BZG‑S :26.10.1942 ,371 8 .8נגד א"ר ,דיב' חיר"ם :19.11.1942 ,60שם. 9 .9נגד ה"ב ,דיב' חי"ר :28.10.1942 ,371שם. .BA‑MA, RH27‑24/3 :3.11.19421010 .AOK 6, 29 Oct. 1942, BA‑MA, RH20‑6/ 2201111 .Pabst, p. 1211212 1313נגד א"ר ,דיב' חיר"ם .BZG‑S :9.11.1942 ,60 1414ד"ר דרומנס ( ,28.1.1943 ,)Dormannsמצוטט אצל.Schneider‑Janessen, p. 132 :
415
תורעה .שם1515 .TsAMO 48/486/25, pp. 61‑2 :4.11.1942 ,קושצ'ייב אל שצ'רבקוב1616 .KTB AOK 6, BA‑MA, RH20‑6/2211717 .TsAMO 48/486/25, p. 69 :6.11.19421818 .TsAMO 48/486/25, p. 101 :7.11.19421919 .BA‑MA, RH20‑6/221 :1.11.1942 ,יומן המבצעים של הארמיה השישית2020 .Groscurth, p. 529 :7.11.19422121 .TsAMO 48/486/25, p. 70 :6.11.19422222 .TsAMO 48/486/10, p. 2752323 .TsAMO 48/486/25 p. 142 :11.11.1942‑דוח מ2424 .293‑291 ' עמ, שם:23.11.19422525 .Domarus, vol. ii, pp. 1937‑8 :מצוטט אצל2626 .Below, p. 3222727 .RGALI 618/2/108 ,מסמכי גרוסמן2828 .RGALI 618/12/21 ,מסמכי גרוסמן2929 .TsAMO 48/486/25, p. 101 :7.11.19423030 .122 ' עמ, שם:10.11.19423131 .115 ' עמ, שם:7.11.19423232 .122 ' עמ, שם:10.11.19423333 .Paulus, p. 190 : מצוטט אצל,1.11.1942 ,יומן ריכטהופן3434 .TsAMO 48/486/25, pp. 197‑8 :15.11.19423535 .Paulus, p. 191 : מצוטט אצל:16.11.1942 ,יומן ריכטהופן3636 .25.10.1995 ,בר בשיחה עם המחבר3737 .Philippi and Heim, p. 1773838 .Seydlitz, p. 1643939 .6.11.1995 ,גליצ'וב בשיחה עם המחבר4040 .TsAMO 48/486/25, p. 155 :13.11.19424141
"! "הכול לחזית:14 פרק
.Erickson, The Road to Stalingrad, p. 389 ;288 ' עמ,ז'וקוב1 .289 ' עמ,ז'וקוב2 .288 ' עמ,שם3 .Erickson, "The development of Soviet military doctrine", p. 54 .Vasilevsky, p. 1895 .6.11.1995 ,גליצ'וב בשיחה עם המחבר6 .Erickson, The Road to Stalingrad, p. 3757 .John Erickson, "Soviet women at war", in Garrard and Garrard, p. 50 :מצוטט אצל8 .TsMVS9
.1 .2 .3 .4 .5 .6 .7 .8 .9
416
דרגנילטס
1010מסמכי ארנבורג.RGALI 1204/2/3453 , 1111שם. .RTsKhIDNI 17/43/17731212 .Glantz, Soviet Military Deception in the Second World War, p. 1131313 .Isaev, S.I., 'Vekhi frontovogo puti', in VIZh, 10, Oct. 1991, pp. 22‑51414 1515בר בשיחה עם המחבר.25.10.1995 , 1616יומן המבצעים של הארמיה השישית.BA‑MA, RH20‑6/221 : 1717יומן ריכטהופן.Paulus, p. 191 :12.11.1942 , 1818יומן ריכטהופן :14.11.1942 ,שם ,שם. .TsAMO 48/486/25, p. 230 :18.11.19421919 2020מטלמן בשיחה עם המחבר.12.4.1996 , .Below, p. 3222121 2222יומן המבצעים של הארמיה השישית.BA‑MA, RH20‑6/221 : .TsAMO 48/486/25, p. 123; 21.11.1942: TsAMO 48/486/25, p. 279 :10.11.19422323 .TsAMO 48/486/25, p. 129 :10.11.19422424 2525ז'וקוב ,עמ' .304 2626גליצ'וב בשיחה עם המחבר.6.11.1995 , .RTsKhIDNI 17/125/962727 .Schneider‑Janessen, p. 1352828 .Lt‑Gen. A. Rodin, in USSR, Stalingrad, p. 1092929 .BA‑MA, RH20‑6/2213030 .Golovchanski, p. 1333131
פרק :15מבצע אורנוס
.BA‑MA, RH20‑6/2211 .1 .Lt‑Gen. A. Rodin, in USSR, Stalingrad, p. 1102 .2 3 .3בר בשיחה עם המחבר.25.10.1995 , 4 .4ד"ר האנס היינץ שרמבגנס ( ,)Schrömbgensמצוטט אצל.Schneider‑Janessen, p. 135 : 5 .5גליצ'וב בשיחה עם המחבר.6.11.1995 , 6 .6מצוטט אצל :ורט ,כרך א' ,עמ' .334 7 .7סרן קראוס.BA‑MA, RH19 VI/11, p. 251 : 8 .8סמירנוב בשיחה עם המחבר.22.11.1995 , 9 .9יומן ריכטהופן ,19.11.1942 ,מצוטט אצל.Paulus, p. 192 : 1010יומן המבצעים של הארמיה השישית.BA‑MA, RH20‑6/221 : :11:30 ,19.1.19421111שם. 1212דוח קראוס.BA‑MA, RH19 VI/11, p. 251 : 1313יומן ריכטהופן ,19.11.1942 ,מצוטט אצל.Paulus, p. 192 : 1414שם.
תורעה .BA‑MA, RH20‑6/221 :22:00 ,19.11.19421515 .BA‑MA, RH27‑16/421616 1717דוח רב"ט יואכים גרונוב ,חט' פנ' .BA‑MA, RH27‑16/43 :1.8.1943 ,2 1818מצוטט אצל.Beck, pp. 169‑70 : 1919גבלה ,מצוטט שם ,עמ' .170 .TsAMO 48/486/25, p. 3032020 2121גבלה ,מצוטט אצל.Beck, p. 170 : .TsAMO 48/486/25, p. 290 :23.11.19422222 :25.11.19422323שם ,עמ' .303 .TsAMO 48/486/28, p. 275 :20.11.19422424 2525לזרוב בשיחה עם המחבר.7.11.1995 , 2626מצוטט אצל.Kehrig, p. 148 : .TsAMO 48/486/25, p. 287 :23.11.19422727 2828שם ,שם. 2929דוח סרן גירטלר (.BA‑MA, RW4/v. 264, p. 85 :)Gürtler 3030דוח סגן הרוזן שטולברג.BA‑MA, RW4/v. 264, p. 157 :17.2.1943 , ,22.11.19423131דיב' פנ' .RH27‑24/5 :24 3232מסמכי גרוסמן.RGALI 618/2/108 : .USSR, Stalingrad, p. 1123333 .Kehrig, p. 1603434 3535בר בשיחה עם המחבר.25.10.1995 , 3636יומן ריכטהופן ,23.11.1942 ,מצוטט אצל.Paulus, p. 225 : .Kehrig, p. 163 :15:25 ,21.11.19423737 3838דוח סרן וסרמן ,דיב' פנ' .RH27‑16/43 :2.8.1943 ,16 .Grams, p. 583939 4040מכתב.Bähr and Bähr, p. 189 :3.12.1942 , 4141פרייטג‑לורינגהופן בשיחה עם המחבר.23.10.1995 , 4242מצוטט אצל.Axworthy, p. 96 : 4343מסמכי ארנברג (גרמנית במקור).RGALI 1207/2/3477 : 4444שטולברג.BA‑MA, RW4/v. 264, p. 157 :17.2.1943 , .TsAMO 206/294/47, p. 1474545 .Werth, The Year of Stalingrad, p. 3694646 .BA‑MA, N395/114747 .Dohna‑Schlobitten, p. 2564848 4949דוח סגן ולטר אמה ( ,)Öhmeחט' פנ' .BA‑MA, RH27‑16/43 :28.7.1943 ,2 5050דוח נגד רומר :23.5.1943 ,שם. 5151מסמכי ארנברג (גרמנית במקור).RGALI 1207/2/3477 : 5252דוח רב"ט יואכים גרונוב ,חט' פנ' .BA‑MA, R1427‑16/43 :1.8.1943 ,2 .Dohna‑Schlobitten, p. 2535353
417
דרגנילטס
418
.BA‑MA, RH27‑16/435454 .Dohna‑Schlobitten, p. 2555555 .II./Pz. Gren. Rgt 64, BA‑MA, RH27‑16/435656 .BA‑MA, RH27‑16/43 :דוח רס"ל ואלראווה5757 .AMPSB 11480 :26.11.1942 ,)Venkutov( דמיטרי ונקוטוב5858 .AMPSB 602/103435959 .RGALI 1710/1/101 :מסמכי גרוסמן6060 .Epifanov, p. 142 : מצוטט אצל,VOTsDNI 113/14/306, p. 946161 .TsAMO 48/486/25, p. 304 :25.11.19426262 .Dohna‑Schlobitten, p. 2586363 .Glantz, Zhukov's Greatest Defeat, pp. 304, 318‑19, 3796464
האובססיה של היטלר:16 פרק
.Sereny, p. 207 : מצוטט אצל,אלברט שפר1 .1 .KTB‑OKW, vol. ii, 1942, p. 988 :19.11.19422 .2 .Bradley and Schulze‑Kossens (eds.), p. 223 .3 .BA‑MA, RH20‑6/2414 .4 .Paulus, p. 224 : מצוטט אצל,יומן ריכטהופן5 .5 .BA‑MA, N601/v. 4, p. 36 .6 - בהסכמה הדדית לגבי פרטיה- את השיחה הזאת שחזרו.BA‑MA, N601/v. 3, pp. 12, 137 .7 אחרי שרעננו את זיכרונם בעיון בכל המסמכים,7.1.1963‑שמידט ופיקרט גם יחד ב .הרלוונטיים .BA‑MA, N395/12 ;בר בשיחה עם המחבר8 .8 .BA‑MA, N601/v. 4, p. 79 .9 .Kehrig, pp. 559‑60 :מצוטט אצל1010 .BA‑MA, RH20‑6/2381111 .Kehrig, p. 196 : מצוטט אצל,צייצלר1212 .Kehrig, p. 5621313 .Paulus, p. 227 : אצל,25.11.19421414 .Seydlitz, p. 1931515 .BA‑MA, N372/12, p. 2 :25.11.19421616 .Toepke, p. 441717 .25.10.1995 ,בר בשיחה עם המחבר1818 .BA‑MA, RH20‑6/239, p. 135 :6.12.1942 ,הארמיה השישית1919 .TsAMO 48/486/25, p. 277 :23.11.19422020 .Bradley and Schulze‑Kossens, p. 262121 .Groscurth, p. 530 :15.11.1942‑מכתב מ2222 .Stahlberg, p. 2122323
תורעה
419
2424שם ,עמ' .217 .BA‑MA, RW4/v. 2642525 2626הנרי הולצה ,מצוטט אצל.Kruse, p. 14 : .BA‑MA, RW4/v. 264 :26.11.19422727 2828מצוטט אצל.Haller, p. 96 : .BA‑MA, N601/v. 4, p. 132929 .Paulus, p. 833030 Rudolph‑Chrisoph Freiherr von Gersdorff, Soldat im Untergang: Lebensbilder,3131 .p. 134 3232בר בשיחה עם המחבר.25.10.1995 , .BA‑MA, RH20‑6/2383333 .BA‑MA N601/v. 10, p. 123434 .Klaus, p. 353535
פרק " :17מבצר בלי גג"
.BA‑MA, RH27‑16/431 .1 .TsAMO 48/486/13, p. 4722 .2 3 .3דוח שטולברג (.BA‑MA, RW4/v. 264, p. 159 :)Stolberg .TsAMO 206/294/47, p. 1084 .4 5 .5דוח סגן פון דר זודה ( ,)Sodeדיב' פנ' .BA‑MA, RH27‑16/43 :12.8.1943 ,16 6 .6טור' ק"פ.BZG‑S :14.12.1942 , .BA‑MA, RH20‑6/2377 .7 8 .8שיחה עם המחבר בעילום שם. 9 .9שיחה עם המחבר בעילום שם. 1010דו"ח רמר (.BA‑MA, RH27‑16/43 :23.5.1943 ,)Römer 1111מכתב מאת קורט רויבר ( 18 ,)Reuberבדצמבר ,1942מצוטט אצלBähr and Bähr, p. : .192 1212מסמכי ארנבורג .1207/2/3477 ,RGALI :גרמנית במקור. 1313מכתב רויבר ,3.12.1942 ,מצוטט אצל.Bähr and Bähr, p. 190 : 1414דו"ח רב"ט בכיר היינריך ,חט' פנ' .BA‑MA, RH27‑16/43 :28.7.1943 ,2 ,TsAMO 206/294/48, p. 4521515גרמנית במקור. .TsAMO 48/486/13, p. 4721616 1717שם ,שם. .Einsiedel, Tagehuch der Versuchung, p. 1101818 1919ז'וקוב ,עמ' .295 2020מסמכי גרוסמן.RGALI 1710/1/101 : 2121גליצ'וב בשיחה עם המחבר.6.11.1995 , 2222גליצ'וב בשיחה עם המחבר.14.11.1995 ,
דרגנילטס
420
.13.11.1995 ,לזרוב בשיחה עם המחבר2323 .שם2424 .שם2525 .Haller, p. 97 : מצוטט אצל,שטרקר2626 .Groscurth, 3 Dec. 1942, p. 5302727
"! "מנשטיין בא:18 פרק
.BA‑MA, RW4/v. 264, p. 212 :11.12.19421 .1 .TsAMO 48/453/ 13, p. 261 :]טר"ש פאול גרמן [הרמן2 .2 .Zhukov, 29 Nov. 1942, p. 1783 .3 .Paulus, p. 235 :מצוטט אצל4 .4 .ÖStA‑KA B/186: III :עיזבון ראוס5 .5 .BA‑MA, RH19 VI, p. 606 .6 .ÖStA‑KA B/186: III :עיזבון ראוס7 .7 .Gilbert (ed.), p. 178 .8 .ÖStA‑KA B/186: III :עיזבון ראוס9 .9 .Rohden, p. 461010 .ÖStA‑KA B/186: III :עיזבון ראוס1111 .AMPSB 488/7955(5) :18.12.1942 ,קוליה בטיוק1212 Wolfgang Eekart, "Von der Agonie einer missbrauchten Armee", in Wette and1313 .Ueberschär (eds.), p. 109 Professor Dr Hans Girgensohn, "Der Hungertod in Stalingrad: Die Geschichte seiner1414 .Entdeckung", privately published, 1992 .שם1515 .BA‑MA, RH20‑6/796 :6.1.19431616 .22.4.1996 ,פרופ' ד"ר האנס גירגנזון בשיחה עם המחבר1717 .שם1818 .28.12.1994 , הרצאת חג המולד במכון המלכותי של בריטניה,ד"ר סוזן גרינפילד1919 .BZG‑S :22.12.1942 ,סגן ו"מ2020 .BA‑MA, RW4/v. 264 :30.12.19422121 .Sepp Wirrer, "Das Wolgalied", Kameradschaft Stalingrad, Aug./Sept. 19832222 .; כת"י דיאטלנקוMGFA‑P : כת"י ללא תאריך,)Korfes( קורפס2323 .)Schmieder( כת"י האנס שמיידר2424 .TsAMO 206/294/47, p. 102 :6.12.19422525 .TsAMO 48/453/13, p. 36 :16.9.19422626 .TsAMO 48/486/13, p. 4882727 .Haller, p. 97 :מצוטט אצל2828 .23.10.1995 ,פרייטג‑לורינגהופן בשיחה עם המחבר2929
421
תורעה .BA‑MA, RW4/v. 2643030 .StA‑AdR 522?3131 .25.10.1995 ,ּבֶר בשיחה עם המחבר3232
" "חג המולד בדרך הגרמנית:19 פרק
.Bähr and Bähr, p. 195 : מצוטט אצל,25.12.1942 ,מכתב קורט רויבר1 .1 .BA‑MA, N395/12 :24.12.19422 .2 .Bähr and Bähr, p. 195 : מצוטט אצל,25.12.1942 ,מכתב קורט רויבר3 .3 Walter Kuber, "Von Weihnachten 1942 bis zu meiner Gefangennahme am 31.1.1943",4 .4 .in Beck, p. 193 .Haller, p. 102 :מצוטט אצל5 .5 .BA‑MA, RH27‑16/43 :1943 ביולי29 ,)Simonmeier( דוח מש"ק היינריך זימונמאייר6 .6 .BA‑MA, RH20‑6/2367 .7 .BA‑MA, RH20‑6/2408 .8 .Schneider‑Janessen, p. 146 : מצוטט אצל,)Marckstadt( ד"ר קרל אוטו מרקשטדט9 .9 .Paulus, p. 89 :28.12.19421010 .AMPSB 11480 :24.12.1942 ,) לאשתוVenkutov( דמיטרי ונקוטוב1111 .AMPSB 739/13529 :24.12.19421212 .Toepke, p. 831313 .BA‑MA, RW4/ v. 264, p. 205 :8.1.1943 ,)Czygan( סרן ד"ר ציגאן1414 .BA‑MA, RH20‑6/2371515 .Adam, Der schwere Entschluss, p. 2641616 .16.10.1995 ,דונה‑שלוביטן בשיחה עם המחבר1717 .BA‑MA, RH19 VI/7, p. 59; RH19 VI/8, p. 381818 .BA‑MA, RW4/v. 264, pp. 88‑91 :נגד האנס אורבן1919 .BA‑MA, RH20‑6/240, p. 119 :31.12.19422020 .BA‑MA, N395/12 :1.1.1943 ,מכתב דניאלס לאשתו2121 .Shindel', p. 45 :9.1.1943 ,מכתב2222 .AMPSB N45079A2323 .BA‑MA, RH20‑6/2362424 . שם:1.1.19432525 .BA‑MA, RW4/v. 2642626 .שם2727 .שם2828 .Haller, p. 102 :מצוטט אצל2929 .BA‑MA, RH20‑6/240, pp. 77, 863030 .RH27‑16/433131 .Shindel', p. 45 :9.1.1943 , מכתב,ו' ברסוב3232
דרגנילטס
422
.ÖStA‑KA B/1540 ,)Plakolb( מקס פלקולב3333 .BA‑MA, RH20‑6/244D3434 .Opolchentsy v boyakh za Rodinu... p. 153535 .Zhukov, Kakim my ego pomnim, p. 2453636 Marshal N. N. Voronov, "Operation 'Ring'", Voennoistoricheskii zhurnal, 5 & 6,3737 .1962 .Kempowski (ed.), Das Echolot..., vol. i, p. 24 : מצוטט אצל,1.1.1943 ,מרטין פייביג3838 .כת"י דיאטלנקו3939 .TsAMO 226/335/7, p. 2334040 .כת"י דיאטלנקו4141
הגשר האווירי:20 פרק
.Dibold, p. 91 .1 .Wieder, p. 452 .2 .Morzik, p. 1883 .3 .Toepke, p. 694 .4 .Paulus, p. 259 : מצוטט אצל:12.12.19425 .5 .260 ' עמ, מצוטט שם:19.12.19426 .6 .Sereny, p. 364 :מצוטט אצל7 .7 .AMPSB, N6778 .8 .BA‑MA, N395/139 .9 .Sereny, pp. 364‑5 : מצוטט אצל,שפר1010 .BA‑MA, RW4/v. 264, p. 89 :389 דיב' חי"ר,נגד האנס אורבן1111 .BA‑MA, RW4/v. 264, p. 931212 . לא מקוטלג,AMPSB1313 .AMPSB N677 :26.12.19421414 .AMPSB N45079A :27.12.19421515 .Beck, p. 195 : אצל,)Kuber( קובר1616 .Haller, p. 104 : מצוטט אצל,שטרקר1717 .Beck, p. 1581818 .Plakolb, ÖStA‑KA B/15401919 .BA‑MA, RH27‑16/43 :1.8.1943 ,2 ' חט' פנ,)Grunow( דוח רב"ט יואכים גרונוב2020 .23.10.1995 ,פרייטג‑לורינגהופן בשיחה עם המחבר2121 .כת"י האנס שמיידר2222 .ÖStA‑KA B/1582 :44 דיב' חי"ר,זיגפריד מאהלר2323 .כת"י גוטפריד פון ביסמרק2424 .Dohna‑Schlobitten, p. 2632525 .23.10.1995 ,פרייטג‑לורינגהופן בשיחה עם המחבר2626
423
תורעה .25.10.1995 ,בר בשיחה עם המחבר2727 .26.2.1996 ,מכתב וינריך בר למחבר2828 .BA‑MA, RH 9 VI/I2 :25.1.19432929 .ÖStA‑KA B/15403030 .Reuber, 7 Jan. 1943; Bähr and Bähr, p. 2053131 .BA‑MA, RW4/v. 264, p. 953232 .BA‑MA, RW4/v. 264, p. 121 :13.1.19433333 .119 ' עמ, שם,שם3434 .100 ' עמ, שם,שם3535 .96 ' עמ, שם,ללא תאריך3636 .118 ' עמ, שם,13.1.19433737 .99 ' עמ, שם,שם3838 .Voronov, p. 183939 .Voronov, p. 44 ;כת"י דיאטלנקו4040 .BA‑MA, RW4/v. 2644141 .; ריאיון בעילום שם20.10.1995 ,סגן בכיר א"ד ּפפַייפר בשיחה עם המחבר4242 .Weinert, p. 1224343 .22.4.1996 ,גירגנזון בשיחה עם המחבר4444
" "כניעה לא באה בחשבון:21 פרק
.BZG‑S :15.12.1942 ,סגן ו"מ1 .1 .BA‑MA, RW4/v. 264, p. 212 :10.1.19432 .2 .BA‑MA, RW4/v. 2643 .3 .23.10.1995 ,פרייטג‑לורינגהופן בשיחה עם המחבר4 .4 .BA‑MA, RW4/v. 264, p. 635 .5 .TsAMO 226/335/7, p. 202 :16.1.1943 ,דוח חקירה6 .6 .BA‑MA, RW4/v. 2647 .7 .61 ' עמ,שם8 .8 .Voronov, p. 279 .9 Eugene Dolmatowsky, 27 Jan. 1943, "The Ring closes in", in USSR, Stalingrad,1010 .p. 142 .BA‑MA, N395/12 :10.1.19431111 .Zank, p. 601212 .ÖStA‑KA B/1582 :)Mühler( זיגפריד מילר1313 .BA‑MA, RW4/V. 264, p. 160 :17.2.1943 ,דוח שטולברג1414 .Stalingradbund Österreich, August 19891515 .BA‑MA, RH27‑16/431616 .TsAMO 206/294/18, p. 4321717
דרגנילטס
424
.BA‑MA, RW4/v. 264, p. 611818 .Weinert, p. 341919 .Haller, p. 104 :מצוטט אצל2020 .Grams, p. 612121 .BA‑MA, RW4/v. 264 :13.1.19432222 .BA‑MA, RH27‑16/432323 .Klaus, p. 662424 .BA‑MA, RH27‑16/43 :ואלראווה2525 Alois Dorner, "Meine Rettung aus dem Kessel von Stalingrad", Kameradschaft2626 .Stalingrad, Aug./Sept. 1989 .BA‑MA, RW4/v. 264 :14.1.19432727 .23.10.1995 ,פרייטג‑לורינגהופן בשיחה עם המחבר2828 .Sereny, p. 366 : מצוטט אצל,שפר2929 .Morzik, p. 1913030 .TsAMO 206/294/47, p. 1093131 .TsAMO 226/ 335/7, p. 233 :2.2.1943 ,דוח חקירה3232 .BA‑MA, RL30/43333 .RGALI 1710/1/100 :מסמכי גרוסמן3434 .Schneider‑Janessen, p. 145 : מצוטט אצל,ד"ר גינטר דיץ3535 .כת"י שמיידר3636 .Schneider‑Janessen, p. 144 : מצוטט אצל,ד"ר גינטר דיץ3737 .23.10.1995 ,פרייטג‑לורינגהופן בשיחה עם המחבר3838 .BA‑MA, RW4/ v. 264, p. 160 :17.2.1943 ,דוח שטולברג3939 .Seydlitz, p. 2544040 Hans Schmieder, "Ein Überlebender aus dem Kessel von Stalingrad berichtet",4141 .Deutsches Soldatenjahrbuch, 1987 .BA‑MA, RW4/v. 2644242 . מצוטט במיזם המחלקה להיסטוריה של אוניברסיטת וולגוגרד,AMPSB4343 .BA‑MA, RL30/54444 .BA‑MA, RL30/64545 .BA‑MA, RH20‑6/7964646 .Schneider‑Janessen, p. 143 : מצוטט אצל,ד"ר גינטר דיץ4747 .BA‑MA, RW 4/v. 2644848 .23.10.1995 ,פרייטג‑לורינגהופן בשיחה עם המחבר4949 .BA‑MA, RH19 VI/11, p. 505050 .BA‑MA, RW4/v. 264, p. 865151 .Bradley and Schulze‑Kossens, p. 425252 .23.10.1995 ,פרייטג‑לורינגהופן בשיחה עם המחבר5353 .BA‑MA, RL30/65454
425
תורעה .BA‑MA, RL30/6 :18.1.1943 ,12:485555 .Boelcke, p. 369 :מצוטט אצל5656 .Groscurth, p. 95 : מצוטט אצל,ולדרזה5757 .Groscurth, p. 5535858 .BA‑MA, RL30/6, p. 735959 .80 ' עמ,שם6060 .83 ' עמ, שם:22.1.1943 ,)Maes( רס"ן מאס6161 .שיחה עם המחבר בעילום שם6262 .שם6363 .Weinert, p. 336464 .Böhme, p. 2376565 .כת"י האנס שמיידר6666 .Beck, p. 183 : מצוטט אצל,)Gebele( גבלה6767 .Beck, p. 194 : מצוטט אצל,)Kuber( קובר6868 .BA‑MA, RH19 VI/12, p. 3246969
"! "פלדמרשל גרמני אינו מתאבד בזוג מספריים:22 פרק
.Beck, p. 196 : מצוטט אצל,קובר1 .1 .25.10.1995 ,וינריך בר בשיחה עם המחבר2 .2 .BA‑MA, RH19 VI/12, p. 4513 .3 .BA‑MA, RW4/v. 2644 .4 Dr Hubert Haidinger, in Bund ehemaliger Stalingradkämpfer, Weihnachts Rundbrief,5 .5 .1992, p. 9 .Dr Hermann Achleitner, "Als Arzt in Stalingrad", in Beck, p. 1996 .6 .Beck, p. 186 : מצוטט אצל,גבלה7 .7 .BA‑MA, RW4/v. 264, p. 227 :שידור רדיו של תאודור פליביה8 .8 .246 ' עמ,צ'ויקוב9 .9 .כת"י דיאטלנקו1010 BA‑MA, :"; וכןDas 'Kesselkind' des Generals" in Freiheit, 7 Apr. 1965 :שם; ראו גם1111 .N395/12 .כת"י דיאטלנקו1212 .BA‑MA, RL30/51313 .20 Jan. 1943, Groscurth, p. 5331414 .Wieder, Stalingrad and die Verantwortung des Soldaten, p. 1001515 .כת"י גוטפריד פון ביסמרק1616 .Dr Hubert Haidinger, op. cit., p. 71717 .שיחה עם המחבר בעילום שם1818 .Domarus, vol. ii, p. 1979 :מצוטט אצל1919
426
דרגנילטס
2020מצוטט אצל.Beck, p. 207 : 2121כת"י דיאטלנקו. .Dibold, pp. 24‑52222 .Seydlitz, p. 2502323 2424שיחה עם המחבר בעילום שם. .BA‑MA, RL30/52525 2626שם. 2727כת"י שמיידר. 2828המטה המיוחד מילך.BA‑MA, RL30/6, p. 83 : .BA‑MA, RW4/v. 2642929 .Grossman, Lift and Fate, p. 8013030 .Fritz Ecker, "Ein weiter Weg", Stalingradhund Osterreich, Jan. 19913131 .Dr Hubert Haidinger, op. cit., p. 83232 3333חקירת קלבדיה סברידובנה ריבלצ'נקו על ידי משטרת השדה החשאית קבוצה ,626 .BZG‑S :21.7.1943 .Beck, p. 1893434 3535שיחה עם המחבר בעילום שם. .Beck, p. 1973636 3737כת"י בוגומולוב. 3838לב בזימינסקי בשיחה עם המחבר.10.11.1995 , 3939שם. 4040כת"י דיאטלנקו. 4141מצוטט אצל.Gilbert (ed.), pp. 17‑22; Warlimont, pp. 319‑23 : 4242ניקולאי איירחייב ,מצוטט אצל.Far Eastern Affairs, No. 4, 1990, p. 124 : .BA‑MA, RL30/54343 4444שם. 4545יומן המבצעים של המטה המיוחד מילך.BA‑MA, R1.30/6, p. 151 : 4646מצוטט מפי שטרקר אצל.Haller, p. 105 : .BA‑MA, RL30/54747 .Haller, p. 1074848 .Werth, The Year of Stalingrad, p. 4634949 5050ראו.Erickson, in Erickson and Dilks, p. 264 : 5151מסמכי גרוסמן.RGALI, 1710/1/101 :
פרק " :23הפסיקו לרקוד! סטלינגרד נפלה" .BA‑MA, RL30/61 .1 2 .2כת"י דיאטלנקו. 3 .3בזימינסקי בשיחה עם המחבר.10.11.1995 ,
427
תורעה
.Werth, The Year of Stalingrad, p. 4464 .4 .444 ' עמ,שם5 .5 .כת"י בוגומולוב6 .6 .Boelcke, p. 4087 .7 .430 ' עמ,שם8 .8 .Domarus, vol. ii, p. 19859 .9 Heinz Boberach (ed.), Meldungen aus dem Reich 1938‑1945, vol. xii, :18.2.19431010 .Wette and Ueberschär, p. 63 : מצוטט אצל,p. 4822 .Boelcke, p. 4111111 .4.5.1996 ,לאופולד הרוזן פון ביסמרק בשיחה עם המחבר1212 .Bielenberg, p. 1351313 .Rohden, p. 127 :מצוטט אצל1414 .Wettlin, pp. 861515 .88 ' עמ,שם1616 .22.11.1995 ,סמירנוב בשיחה עם המחבר1717 .Ehrenburg, pp. 10‑111818 .21.11.1995 ,אולקו בשיחה עם המחבר1919
עיר המתים:24 פרק
.RGALI 1710/1/101 :מסמכי גרוסמן1 .1 .Beck, p. 1912 .2 .Epifanov, p. 241 : מצוטט אצל,9.3.1943 ,סגן מדבדייב אל רס"ן דמצ'נקו3 .3 .RTsKhIDNI 17/8/2264 .4 .Wettlin, p. 1195 .5 .RTsKhIDNH 17/8/2266 .6 .23.11.1995 ,גונצ'רוב בשיחה עם המחבר7 .7 .Agapov, p. 11 :מצוטט אצל8 .8 .Weinert, p. 379 .9 .שיחה עם המחבר בעילום שם1010 .16.4.1996 ,) בשיחה עם המחברFarber( יוזף פרבר1111 .Böhme, p. 2371212 .Epifanov, p. 235 : מצוטט אצל,TsAMO 62/355/1, p. 2261313 Dr Hubert Haidinger, Bund ehemaliger Stalingradkämpfer, Weihnachts Rundbrief,1414 .1992, p. 9 .כת"י שמיידר1515 Willi Lotz, "Die Gefangenlager der Stalingrader: Erinnerungen an Beketowka", in1616 .Kameradschaft Stalingrad, Aug.‑Sept. 1981 .Haidinger, op. cit., p. 101717
דרגנילטס
428
.כת"י שמיידר1818 .Böhme, p. 2371919 .Epifanov, p. 47 : מצוטט אצל,TsKhIDK, ie/1/9, p. 34 ,דוח סרן קריגלוב2020 .Bund ehemaliger Stalingradkämpfer, 18 Sept. 1976, Limburg :הרצאה בפני2121 .שיחה עם המחבר בעילום שם2222 Epifanov, : מצוטט אצל,A. Chuyanov, Na Stremnina Veka, Moscow, 1976, p. 2642323 .p. 33 .שיחה עם המחבר בעילום שם2424 .שיחה עם המחבר בעילום שם2525 .כת"י שמיידר2626
חרב סטלינגרד:25 פרק
.Berezhkov, History in the Making, p. 2421 .1 .291‑289 ' עמ,שם2 .2 .Dibold, p. 1703 .3 .שיחה עם המחבר בעילום שם4 .4 .שיחה עם המחבר בעילום שם5 .5 .TsKhIDK, 451p/2/6 :17.9.19436 .6 .Seydlitz, p. 341 :מצוטט אצל7 .7 .Melnikov, TsKhIDK, 451p/3/78 .8 .APRF 3/58/4989 .9 .APRF 3/58/4971010 .RTsKhIDNI 495/77/37, pp. 32‑4 :25.5.1944 ,מנואילסקי אל שצ'רבקוב1111 .GARF r‑9401/2/661212 .GARF r‑9401/2/92/322‑4 :20.2.1954 ,קריביימקו אל בריה1313 .שם1414 .Haller, p. 214 :מצוטט אצל1515 G. F. Krivosheyev (ed.), Grif sekretnostis niat': Poteri vooruzhennykh sil SSSR v1616 ,voinakh, boevykh deistviiakh i voennykh konfliktakh, Moscow, Voenizdat, 1993 .Erickson, "Red Army battlefield performance", pp. 235‑6 :מצוטט אצל .Epifanov, p. 163 :מצוטט אצל1717 .RTsKhIDNI 495/77/371818 .Dibold, p. 1861919 .כת"י גוטפריד פון ביסמרק2020 .25.11.1995 ,בר בשיחה עם המחבר2121 .BA‑MA, N601/v. 9, p. 82222
429
תורעה
'נספח ב
Rüdiger Overmans, "Das andere Gesicht des Krieges: Leben und Sterben der 6.1 .Armee", in Förster (ed.), p. 442 Peter Hild", Partnegruppe zur Aufklarung von Vermisstenschicksalen deutscher und2 .Epifanev, p. 29 : מצוטט אצל,"russischer Soldaten des 2. Weltkrieges .BA‑MA, RH20‑6/239, p. 2263 .BA‑MA, RH20‑6/237, p. 1294 .Epifanov, p. 25 : מצוטט אצל,TsKhIDK, IS/4/3, p.165 .BA‑MA, N601/v. 56
.1
.2 .3 .4 .5 .6
סטלינגרד מפתח א אבגנרובו ,כפר240 , אבוור ,המודיעין הצבאי הגרמני69 , אבקומוב ,ויקטור סמיונוביץ',89 , 342 ,94 אברמוב ,קונסטנטין קירקוביץ'97 , אדלר פון דניאלס ,גנרל‑לויטננט אלכסנדר,279 ,254 ,234 ,194 ,8 , ,318 ,313 ,310 ,299 ,285 ,284 378 ,369 ,333 אדם ,אל"ם וילהלם,334 ,332 ,121 , 377 ,375 ,374 ,349 ,341 ,340 ,337 אודיניקצב ,סטפן איגנטייביץ'88 , אוטבנקו ,אל"ם אלכסנדר איבנוביץ', 99 ,98 אולבריכט ,ולטר,289 ,288 ,275 , 371 ,357 ,327 אומן ,עיר48 ,47 , אוניברמג ,חנות337 ,333 ,139 , אוסטר ,גנרל‑מיור אכים375 , אופולצ'ניה ,מיליציה46 , אוקטובר האדום ,בית חרושת,155 , ,186 ,178 ,177 ,158 ,157 ,156 332 ,272 ,201 ,197 ,193 ,191 אורל ,הרים,190 ,120 ,85 ,32 ,30 , 373 ,206
אורל ,עיר207 ,82 ,51 , אורנוס ,מבצע,203 ,17 ,16 ,11 ,7 , ,219 ,213 ,209 ,208 ,205 ,204 ,259 ,257 ,253 ,240 ,231 ,228 ,382 ,365 ,362 ,361 ,349 ,263 416 אחמטובה ,אנה אנדרייבנה126 , אחרי הכניעה,353 ,274 ,35 ,15 ,8 , 370 ,363 אייזמן ,רס"ן האנס277 ,269 , איינזידל ,הרוזן היינריך פון257 , אילמן ,מחנה374 ,367 , אלכסנדרוב ,גאורגי פיודורוביץ'214 , אנגרן ,גנרל‑לויטננט גינטר378 ,324 , אנטונסקו ,מרשל יון,211 ,95 ,39 , 246 ,228 אסטרחאן ,עיר363 ,207 ,105 ,90 , ארמיה ( 16בריה"מ)56 ,55 , ארמיה ( 21בריה"מ),290 ,230 ,190 , 381 ,332 ארמיה ( 24בריה"מ),153 ,120 ,118 , 398 ,381 ,289 ארמיה ( 28בריה"מ)380 , ארמיה ( 4בריה"מ)38 , ארמיה ( 51בריה"מ),165 ,162 ,145 , 380 ,268 ,227 ,196 431
432
דרגנילטס
ארמיה ( 57בריה"מ),197 ,196 ,145 , 380 ,287 ,278 ,268 ,251 ארמיה ( 6בריה"מ),196 ,129 ,68 , 316 ,269 ,214 ,213 ,204 ארמיה ( 62בריה"מ),98 ,97 ,22 , ,142 ,141 ,135 ,128 ,127 ,103 ,155 ,153 ,151 ,150 ,149 ,144 ,171 ,166 ,163 ,158 ,157 ,156 ,188 ,185 ,184 ,183 ,181 ,179 ,201 ,200 ,199 ,197 ,193 ,190 ,332 ,318 ,272 ,240 ,226 ,214 399 ,398 ,379 ,376 ,346 ארמיה ( 64בריה"מ),110 ,98 ,97 , ,176 ,162 ,145 ,144 ,127 ,117 ,315 ,228 ,196 ,190 ,189 ,185 399 ,380 ,349 ,340 ,337 ארמיה ( 65בריה"מ),286 ,234 ,229 , 398 ,381 ,327 ,313 ארמיה ( 66בריה"מ)381 ,315 ,118 , ארמיה אחת‑עשרה (גרמניה),68 ,36 , 90 ,80 ,74 ארמיה משוריינת ( 5בריה"מ),209 , 382 ,264 ,230 ,224 ,221 ,212 ,210 ארמיית הגווארדיה ( 1בריה"מ),118 , 382 ,269 ,120 ארמיית הגווארדיה ( 2בריה"מ),263 , 277 ,271 ,269 ,268 ארמיית הגווארדיה ( 3בריה"מ)271 , ארמיית הסער ( 1בריה"מ)57 ,56 , ארמיית הסער ( 2בריה"מ)58 , ארמיית פנצר ראשונה (גרמניה),76 , 263 ,88 ,83 ,82 ,79 ארמיית פנצר רביעית (גרמניה),7 , ,102 ,95 ,88 ,87 ,83 ,82 ,79 ,35
,121 ,120 ,119 ,116 ,112 ,105 ,264 ,232 ,226 ,208 ,144 ,127 362 ,349 ,309 ,300 ,271 ,265 ארמיית פנצר שנייה (גרמניה)405 , ארמיית שבע‑עשרה (גרמניה),79 , 263 ,88 ארנבורג ,איליה גריגורייביץ',94 , ,405 ,404 ,403 ,385 ,355 ,127 419 ,416
ב באבי יאר ,אתר השמדה69 ,35 , בדנוב ,גנרל‑לייטננט וסילי וסילייביץ'281 ,271 ,270 , בודיוני ,מרשל סמיון מיכאילוביץ', 51 ,47 ‑ בוטקוב ,גנרל לייטננט וסילי וסילייביץ'382 ,225 , בוק ,גנרל‑אוברסט פדור פון,46 ,39 , ,76 ,75 ,74 ,57 ,56 ,54 ,51 ,50 405 ,404 ,87 ,84 ,79 ,77 בורודינו ,שדה קרב53 ,52 , בורמן ,מרטין299 ,35 , בזימינסקי ,סרן לב אלכסנדרוביץ', 426 ,398 ,348 ,341 ,340 בטיוק ,אל"ם ניקולאי פיליפוביץ',141 , 420 ,379 ,200 ,190 ,150 ,147 בילנברג ,כריסטבל353 , ביסמרק ,סגן גוטפירד פון,334 ,304 , ,425 ,422 ,403 ,398 ,375 ,374 428 בלאו ,מבצע,87 ,82 ,80 ,79 ,75 ,11 , 126 ,89
חתפמ
בלאיה צרקוב ,עיירה69 ,68 , בלוב ,רס"ן ניקולאוס פון,212 ,125 , 306 בלובל ,שטנדארטנפיהרר ס"ס פאול, 69 בלוג ,רב"ט אישטוון,172 ,91 ,90 , 405 ,173 בק ,גנרל לודוויג,175 ,143 ,35 ,7 , 327 בק ,ד"ר אלויז277 ,37 , בקאבאד ,מחנה שבויים364 ,363 , בקטובקה ,כפר,145 ,144 ,114 ,104 , ,361 ,360 ,357 ,328 ,229 ,227 363 בר ,סרן וינריך,341 ,245 ,209 ,15 , 425 ,423 ,398 בראוכיטש ,גנרל‑פלדמרשל ולטר פון62 ,34 , ברבנקובו ,עיר78 ,76 , ברברוסה ,מבצע,39 ,35 ,33 ,25 ,11 , ,78 ,69 ,68 ,67 ,63 ,50 ,44 ,42 401 ,385 ,372 ,365 ,198 ,85 ,80 ברגהוף ,מעונו ההררי של היטלר, 371 ,241 ברדל ,וילי294 ,292 ,275 , ברז'קוב ,ולנטין מיכאילוביץ',25 , 365 ,29 ,28 ,27 ,26 בריה ,לברנטי פבלוביץ',30 ,25 ,20 , ,95 ,59 ,54 ,53 ,52 ,51 ,37 ,35 ,355 ,341 ,339 ,214 ,207 ,133 428 ,403 ,373 ,372 ,369 ,368 בריקאדי ,בית חרושת,157 ,156 , ,186 ,184 ,181 ,179 ,178 ,177 201 ,200 ,193 ,192
433
ברית המועצות ,הצבא האדום,13 ,7 , ,33 ,31 ,27 ,19 ,18 ,16 ,15 ,14 ,45 ,44 ,43 ,42 ,41 ,40 ,39 ,38 ,60 ,57 ,56 ,53 ,51 ,50 ,48 ,47 ,46 ,84 ,83 ,77 ,76 ,74 ,73 ,72 ,71 ,68 ,98 ,97 ,96 ,95 ,93 ,90 ,89 ,88 ,85 ,120 ,116 ,113 ,105 ,102 ,101 ,99 ,147 ,139 ,138 ,133 ,132 ,127 ,160 ,156 ,154 ,152 ,150 ,149 ,174 ,172 ,171 ,168 ,165 ,162 ,188 ,187 ,184 ,183 ,176 ,175 ,204 ,202 ,197 ,192 ,190 ,189 ,214 ,213 ,209 ,208 ,207 ,205 ,239 ,238 ,234 ,228 ,225 ,215 ,255 ,252 ,247 ,245 ,243 ,240 ,276 ,271 ,260 ,258 ,257 ,256 ,292 ,291 ,290 ,289 ,288 ,287 ,330 ,328 ,324 ,322 ,310 ,298 ,341 ,340 ,339 ,338 ,337 ,332 ,357 ,355 ,354 ,349 ,348 ,346 399 ,398 ,379 ,371 ,366 ,359 ,358 ברכטסגדן ,עיירה226 , ברסט‑ליטובסק ,עיר44 ,40 ,30 ,
ג גבלה ,רס"ן ברונו,329 ,328 ,227 , 425 ,417 ,404 גבלנץ ,גנרל‑לויטננט הברון אקארד פון378 ,215 , גבלס ,יוזף,144 ,59 ,35 ,27 ,14 , ,326 ,309 ,281 ,275 ,186 ,171 ,352 ,351 ,350 ,335 ,333 ,329 354 ,353
434
דרגנילטס
גודריאן ,גנרל‑אוברסט היינץ,40 , ,55 ,52 ,51 ,50 ,49 ,47 ,44 ,43 354 ,56 גולובאיה ,כפר88 , גולובינסקי ,כפר,231 ,219 ,144 , 241 ‑ גוליקוב ,גנרל פולקובניק פיליפ איבנוביץ'179 ,83 ,82 , גומרק ,שדה תעופה,231 ,169 ,110 , ,319 ,310 ,282 ,273 ,243 ,242 ,325 ,324 ,323 ,322 ,321 ,320 360 ,330 ,328 ,327 גורדוב ,גנרל‑פולקובניק וסילי ניקולאייביץ'105 , גורוב ,קוזמה אקימוביץ',128 ,7 , 157 גורטייב ,אל"ם לאונטי ניקולאייביץ', 379 ,177 ,158 גורייב ,גנרל‑מיור סטפן סבלייביץ', 379 ,158 גורישני ,אל"ם וסילי אקימוביץ', 379 ,184 ,156 ,137 גירגנזון ,ד"ר האנס,274 ,273 ,21 , 423 ,420 ,398 ,310 ,275 גלן ,אל"ם ריינהרד210 ,204 , גרוזני ,עיר79 , גרומקי ,כפר224 , גרוסמן ,וסילי סמיונוביץ',111 ,45 , ,166 ,154 ,149 ,148 ,145 ,137 ,257 ,239 ,199 ,192 ,191 ,179 ,385 ,356 ,346 ,337 ,320 ,283 ,414 ,413 ,411 ,410 ,409 ,407 ,426 ,424 ,419 ,418 ,417 ,415 427
גרוסקורט ,אל"ם הלמוט,69 ,68 ,35 , ,194 ,177 ,175 ,144 ,143 ,95 ,71 ,327 ,326 ,261 ,246 ,243 ,197 413 ,378 ,367 ,346 ,345 ,334 גרינג ,רייכסמרשל הרמן,244 ,35 ,8 , ,317 ,299 ,262 ,253 ,248 ,247 354 ,352 ,335 ,334 ,333 ,326 ,319
ד
דבוי ,גנרל‑לויטננט היינריך‑אנטון, 378 ,348 ,285 דומיטרסקו ,גנרל הארמיה פטרה211 , דון ,נהר,229 ,221 ,212 ,90 ,79 ,65 , 231 דונבאס ,אזור תעשייה74 , דונרשלאג ,מבצע277 ,269 ,264 , דיאטלנקו ,רס"ן ניקולאי דמיטרביץ', ,291 ,290 ,289 ,288 ,252 ,171 ,333 ,320 ,310 ,294 ,293 ,292 ,398 ,348 ,343 ,342 ,341 ,334 426 ,425 ,423 ,422 ,420 ,403 דיבולד ,ד"ר האנס,361 ,358 ,297 , 374 ,366 דיביזיית גרוסדויטשלנד (גרמניה), 312 ,90 ,84 דיביזיית הרובאים 10נקוו"ד (בריה"מ)133 ,85 , דיביזיית חי"ר ( 1רומניה)196 , דיביזיית חי"ר ( 113גרמניה),194 , 414 ,378 ,274 ,262 דיביזיית חי"ר ( 13רומניה),220 ,66 , 224 דיביזיית חי"ר ( 2רומניה)196 ,
חתפמ
דיביזיית חי"ר ( 295גרמניה),68 , ,167 ,158 ,137 ,136 ,132 ,129 414 ,411 ,378 ,319 דיביזיית חי"ר ( 297גרמניה),37 ,7 , ,279 ,255 ,227 ,194 ,80 ,76 ,75 ,328 ,324 ,318 ,316 ,313 ,312 378 ,340 ,338 ,332 ,331 דיביזיית חי"ר ( 305גרמניה),33 , ,290 ,200 ,182 ,181 ,174 ,120 ,399 ,378 ,360 ,338 ,320 ,318 413 ,408 ,406 דיביזיית חי"ר ( 371גרמניה),70 , ,332 ,323 ,312 ,227 ,195 ,103 414 ,378 דיביזיית חי"ר ( 376גרמניה),229 , ,310 ,285 ,256 ,254 ,252 ,234 378 ,318 דיביזיית חי"ר ( 384גרמניה),96 ,70 , 378 ,215 ,214 ,106 דיביזיית חי"ר ( 389גרמניה),103 ,77 , ,181 ,159 ,157 ,156 ,131 ,115 ,406 ,404 ,378 ,283 ,245 ,183 422 ,414 ,413 ,410 ,408 ,407 דיביזיית חי"ר ( 44אוסטריה),76 , 285 ,254 ,252 ,251 ,229 ,221 דיביזיית חי"ר ( 44גרמניה),238 , ,358 ,318 ,315 ,313 ,297 ,281 422 ,378 ,366 דיביזיית חי"ר ( 5רומניה)174 , דיביזיית חי"ר ( 71גרמניה),131 , 408 ,378 ,333 ,332 ,200 ,175 דיביזיית חי"ר ( 76גרמניה),103 , ,304 ,235 ,181 ,129 ,128 ,116 398 ,378 ,327
435
דיביזיית חי"ר ( 79גרמניה),161 , 411 ,378 ,196 דיביזיית חי"ר ( 94גרמניה),131 , ,245 ,197 ,181 ,178 ,158 ,139 378 דיביזיית חי"ר ( 96גרמניה)72 , דיביזיית חי"ר ממוכן ( 29גרמניה), ,275 ,228 ,213 ,135 ,127 ,117 409 ,378 ,318 ,315 ,313 דיביזיית חי"ר ממוכן ( 3גרמניה), 378 ,318 דיביזיית חי"ר ממוכן ( 60גרמניה), ,318 ,315 ,282 ,280 ,245 ,37 ,36 399 ,378 ,331 דיביזיית נ"מ ( 9גרמניה),242 ,37 , ,379 ,349 ,328 ,322 ,303 ,252 399 דיביזיית פנצר ( 1גרמניה),212 ,52 , 230 ,224 דיביזיית פנצר ( 10גרמניה)52 , דיביזיית פנצר ( 14גרמניה),117 ,80 , ,180 ,179 ,178 ,172 ,158 ,131 ,229 ,225 ,212 ,202 ,183 ,182 378 ,331 ,317 ,237 דיביזיית פנצר ( 16גרמניה),77 ,36 , ,111 ,110 ,107 ,102 ,100 ,97 ,118 ,116 ,115 ,114 ,113 ,112 ,224 ,197 ,179 ,161 ,157 ,126 ,251 ,238 ,235 ,233 ,232 ,226 ,308 ,302 ,282 ,280 ,254 ,252 399 ,378 ,323 ,318 ,315 דיביזיית פנצר ( 17גרמניה),265 , 270 ,268 דיביזיית פנצר ( 18גרמניה)56 ,
436
דרגנילטס
דיביזיית פנצר ( 22גרמניה),176 ,73 , 399 ,230 ,224 ,220 ,212 דיביזיית פנצר ( 23גרמניה)264 ,82 , דיביזיית פנצר ( 24גרמניה),33 ,7 , ,157 ,156 ,146 ,137 ,117 ,84 378 ,332 ,226 ,172 ,171 דיביזיית פנצר ( 3גרמניה)399 ,85 ,67 , דיביזיית פנצר ( 6גרמניה),265 ,264 , 271 ,269 ,268 דיביזיית פנצר ( 9גרמניה)71 , דיביזיית פרשים ( 1רומניה),219 ,42 , 265 ,221 דיביזיית פרשים ( 6רומניה)229 , דיביזיית פרשים ( 81בריה"מ)213 , דיביזיית רובאי הגווארדיה 13 (בריה"מ),164 ,135 ,134 ,132 , 379 ,332 ,199 ,191 דיביזיית רובאי הגווארדיה 15 (בריה"מ)380 ,161 , דיביזיית רובאי הגווארדיה 33 (בריה"מ)98 , דיביזיית רובאי הגווארדיה 35 (בריה"מ)139 ,137 ,110 , דיביזיית רובאי הגווארדיה 36 (בריה"מ)380 ,316 , דיביזיית רובאי הגווארדיה 37 (בריה"מ),183 ,182 ,180 ,168 , 379 ,184 דיביזיית רובאי הגווארדיה 39 (בריה"מ)379 ,178 ,158 ,135 , דיביזיית רובאים ( 100אוסטריה), 173 ,156 דיביזיית רובאים ( 100גרמניה),157 , 378 ,324 ,318 ,254 ,178
דיביזיית רובאים ( 112בריה"מ),136 , 379 ,185 ,184 ,182 ,179 דיביזיית רובאים ( 138בריה"מ),184 , 379 ,200 דיביזיית רובאים ( 157בריה"מ),228 , 380 דיביזיית רובאים ( 173בריה"מ),214 , 286 דיביזיית רובאים ( 181בריה"מ)103 , דיביזיית רובאים ( 193בריה"מ),158 , 379 ,178 דיביזיית רובאים ( 196בריה"מ),163 , 379 ,164 דיביזיית רובאים ( 204בריה"מ),117 , 380 ,165 ,162 דיביזיית רובאים ( 214בריה"מ)153 , דיביזיית רובאים ( 221בריה"מ),118 , 205 דיביזיית רובאים ( 245בריה"מ)188 , דיביזיית רובאים ( 248בריה"מ),198 , 380 דיביזיית רובאים ( 284בריה"מ),141 , 190 ,163 ,147 דיביזיית רובאים ( 302בריה"מ),162 , 380 דיביזיית רובאים ( 308בריה"מ),158 , 379 ,177 דיביזיית רובאים ( 347בריה"מ)199 , דיביזיית רובאים ( 38בריה"מ),163 , 380 ,176 דיביזיית רובאים ( 422בריה"מ),316 , 380 דיביזיית רובאים ( 45בריה"מ),162 , 379 ,197
חתפמ
דיביזיית רובאים ( 64בריה"מ)119 , דיביזיית רובאים ( 93בריה"מ)213 , דיביזיית רובאים ( 95בריה"מ),137 , 379 ,200 ,192 ,184 ,157 ,156 דיביזיית רובאים ( 96בריה"מ)290 , דיטריך ,גנרל‑אוברסט יוזף "ספ", 306 ,66 דמיאנסק ,עיירה75 ,59 ,58 , דקנוזוב ,ולדימיר גריגורייביץ',25 , 373 ,365 ,33 ,29 ,28 ,27 ,26 דר שולנבורג ,הרוזן פרידריך ורנר פון30 ,27 ,26 , דרבר ,גנרל‑מיור מוריץ פון369 ,332 ,
ה הארמיה האווירית ( 8בריה"מ),133 , 184 ,157 ,137 ,134 הארמיה הרביעית (רומניה)56 , הארמיה השישית (גרמניה),14 ,8 ,7 , ,51 ,41 ,35 ,22 ,21 ,20 ,16 ,15 ,71 ,70 ,69 ,68 ,67 ,66 ,65 ,61 ,83 ,82 ,80 ,79 ,78 ,76 ,74 ,73 ,103 ,102 ,96 ,95 ,93 ,89 ,87 ,86 ,115 ,112 ,111 ,108 ,107 ,105 ,143 ,141 ,132 ,121 ,120 ,116 ,169 ,167 ,155 ,148 ,146 ,144 ,182 ,181 ,177 ,175 ,174 ,173 ,199 ,198 ,197 ,196 ,195 ,194 ,210 ,209 ,208 ,205 ,203 ,202 ,225 ,221 ,219 ,215 ,212 ,211 ,232 ,231 ,230 ,229 ,227 ,226 ,244 ,243 ,242 ,241 ,240 ,238 ,251 ,249 ,248 ,247 ,246 ,245
437
,262 ,261 ,257 ,254 ,253 ,252 ,270 ,269 ,268 ,265 ,264 ,263 ,281 ,278 ,277 ,275 ,274 ,271 ,287 ,286 ,285 ,284 ,283 ,282 ,300 ,299 ,298 ,297 ,295 ,293 ,309 ,308 ,307 ,305 ,304 ,301 ,323 ,321 ,318 ,317 ,312 ,310 ,332 ,330 ,329 ,327 ,325 ,324 ,349 ,344 ,340 ,336 ,334 ,333 ,377 ,375 ,370 ,364 ,362 ,350 ,415 ,413 ,410 ,398 ,384 ,383 418 ,416 הארמיה השלישית (רומניה),173 , 226 ,214 ,213 ,211 ,207 ,174 הארמיה השמינית (איטליה),90 , 276 ,269 ,265 ,263 ,173 הארמיה השנייה (הונגריה)288 ,82 , הגשר האווירי לסטלינגרד,297 ,262 , 422 ,330 הובה ,גנרל האנס,108 ,107 ,101 ,100 , ,144 ,118 ,117 ,116 ,115 ,113 ,305 ,304 ,283 ,243 ,242 ,237 378 ,348 ,334 ,332 ,330 ,326 ,324 הוועד הלאומי למען גרמניה החופשית368 , הוורד הלבן ,קבוצה מחתרתית353 , הוט ,גנרל הרמן,55 ,49 ,40 ,35 ,7 , ,106 ,105 ,102 ,87 ,84 ,83 ,79 ,210 ,208 ,138 ,131 ,116 ,112 ,242 ,241 ,231 ,229 ,228 ,213 ,271 ,270 ,269 ,268 ,265 ,264 300 ,286 ,283 ,281 ,279 ,277 "החכר והשאל" ,תוכנית,126 ,113 , 127
438
דרגנילטס
היווי ,רוסי שנלחם למען גרמניה,20 , ,226 ,196 ,194 ,176 ,175 ,174 ,312 ,311 ,310 ,290 ,254 ,253 384 ,383 ,339 ,338 ,324 היטלר ,אדולף,25 ,19 ,18 ,15 ,8 ,7 , ,34 ,33 ,32 ,30 ,29 ,28 ,27 ,26 ,48 ,47 ,44 ,42 ,41 ,39 ,37 ,36 ,59 ,58 ,57 ,55 ,54 ,53 ,50 ,49 ,74 ,73 ,72 ,71 ,67 ,66 ,65 ,61 ,87 ,84 ,82 ,80 ,79 ,78 ,76 ,75 ,102 ,101 ,96 ,93 ,91 ,90 ,89 ,88 ,144 ,143 ,129 ,125 ,116 ,103 ,174 ,172 ,169 ,167 ,159 ,148 ,201 ,198 ,194 ,181 ,177 ,175 ,209 ,206 ,205 ,204 ,203 ,202 ,226 ,224 ,221 ,212 ,211 ,210 ,244 ,242 ,241 ,239 ,231 ,230 ,250 ,249 ,248 ,247 ,246 ,245 ,265 ,264 ,262 ,261 ,257 ,256 ,278 ,277 ,276 ,270 ,269 ,268 ,297 ,286 ,285 ,284 ,283 ,279 ,307 ,306 ,305 ,304 ,300 ,299 ,333 ,329 ,327 ,324 ,319 ,308 ,345 ,344 ,343 ,337 ,335 ,334 ,366 ,361 ,354 ,353 ,352 ,349 ,385 ,375 ,372 ,371 ,370 ,369 418 ,403 ,402 היים ,גנרל‑לויטננט פרדיננד,74 , 246 ,241 ,224 ,221 ,212 הייץ ,גנרל‑אוברסט ולטר,144 ,76 , 378 ,349 ,336 הימלר ,רייכספיהרר ס"ס היינריך,68 , 370 ,247 ,69 הינדנבורג ,פאול פון247 ,
הלדר ,גנרל‑אוברסט פרנץ,39 ,35 ,7 , ,76 ,75 ,74 ,67 ,50 ,48 ,47 ,44 205 ,143 ,129 ,125 ,90 ,89 ,87 המשטרה הצבאית החשאית73 , הס ,רודולף25 , הסל ,אולריך פון69 ,35 , הפנר ,אוברשטרומפיהרר ס"ס אאוגוסט68 , הרטמן ,גנרל‑לויטננט אלכסנדר פון, 378 ,335 ,332
ו
ואפן‑ס"ס ,דיביזיית דאס רייך (גרמניה)52 , ואפן‑ס"ס ,דיביזיית ויקינג (גרמניה), 88 ואפן‑ס"ס ,דיביזיית לייבשטנדארטה אדולף היטלר (גרמניה),90 ,66 , 312 וויקובו ,מחנה369 ,368 , וולגה ,נהר,33 ,32 ,31 ,16 ,15 ,7 , ,92 ,89 ,85 ,79 ,75 ,55 ,52 ,47 ,107 ,106 ,105 ,104 ,103 ,94 ,93 ,114 ,112 ,111 ,110 ,109 ,108 ,126 ,121 ,120 ,118 ,116 ,115 ,133 ,132 ,131 ,129 ,128 ,127 ,142 ,141 ,138 ,136 ,135 ,134 ,152 ,151 ,149 ,148 ,145 ,144 ,158 ,157 ,156 ,155 ,154 ,153 ,177 ,168 ,167 ,165 ,161 ,159 ,185 ,184 ,183 ,181 ,179 ,178 ,198 ,197 ,195 ,193 ,192 ,189 ,209 ,206 ,204 ,201 ,200 ,199
חתפמ
,242 ,240 ,239 ,238 ,227 ,215 ,277 ,275 ,272 ,264 ,263 ,244 ,346 ,337 ,335 ,322 ,301 ,281 ,368 ,364 ,363 ,357 ,356 ,354 407 ,376 ,375 וולסקי ,גנרל‑לייטננט וסילי טימופייביץ'380 ,233 ,232 ,228 , וולצ'נסק ,עיירה80 ,76 , וורונוב ,מרשל ארטילריה ראשי ניקולאי נירולאייביץ',214 ,110 , ,313 ,310 ,289 ,288 ,287 ,286 379 ,348 ,343 ,342 ,341 ,336 ,319 וורונייז' ,עיר,129 ,87 ,84 ,82 ,79 , 363 ,269 ,263 ,208 וורופונובו ,כפר328 ,310 ,282 ,169 , וורושילוב ,מרשל ברית המועצות קלימנט ייפרמוביץ'365 ,214 ,42 , וורחוטה ,מחנות373 , וטוטין ,גנרל ניקולאי פיודורוביץ', 381 ,207 ,173 ויאזמה ,עיר51 , ויטבסק ,עיר241 ,44 , ויטרסהיים ,גנרל גוסטב אנטון פון, 116 ,107 וייכס ,גנרל‑פלדמרשל הברון מקסימיליאן פון,226 ,129 ,87 , 371 ,247 ויינרט ,אריך,310 ,290 ,276 ,275 , ,359 ,358 ,357 ,328 ,321 ,316 371 וייצזאקר ,הברון ארנסט פון25 , וינוגרדוב ,גנרל‑מיור איליה וסילייביץ',288 ,287 ,253 ,192 , 294 ,291 ,290 ,289
439
וינטרגוויטר (סערת חורף) ,מבצע,11 , 384 ,277 ,265 ,264 ויניצה ,מפקדת ורוולף,125 ,89 ,88 , 203 ,129 ויצלבן ,גנרל‑פלדמרשל ארווין פון, 372 ,69 וישנייבסקי ,אל"ם טימופיי נאומוביץ'410 ,151 , ולאסוב ,גנרל‑לייטננט אנדריי אנדרייביץ'59 ,58 , וסילייבסקי ,מרשל ברית המועצות אלכסנדר מיכאילוביץ',93 ,17 , ,204 ,203 ,131 ,120 ,119 ,105 ,264 ,263 ,228 ,214 ,213 ,205 379 ,268 ורטיאצ'י ,כפר235 ,234 ,226 ,107 , ורלימונט ,גנרל ולטר125 , ורמאכט,34 ,33 ,29 ,25 ,20 ,16 ,14 , ,52 ,48 ,46 ,45 ,40 ,38 ,37 ,35 ,73 ,72 ,69 ,62 ,59 ,56 ,55 ,54 ,129 ,103 ,100 ,95 ,84 ,80 ,75 ,176 ,175 ,174 ,172 ,164 ,143 ,248 ,245 ,241 ,238 ,235 ,208 ,335 ,328 ,285 ,279 ,273 ,251 ,365 ,359 ,355 ,350 ,349 ,340 383 ,377 ,373 ,372 ,371 ורת ,אלכסנדר348 ,346 ,
ז
זאנה ,גנרל‑לויטננט ורנר אוטו,336 , 378 זבריקינו ,כפר349 ,340 ,287 ,286 , זודנשטרן ,גנרל גאורג פון242 ,221 ,
440
דרגנילטס
ט
ז'ולודייב ,גנרל‑מיור ויקטור גריגורייביץ'185 ,184 ,182 , זונדרקומנדו ,69 ,68 ,67 ,35 ,34 ,4a 169 ז'וקוב ,מרשל ברית המועצות גאורגי קונסטנטינוביץ',42 ,17 ,16 ,14 , ,76 ,58 ,56 ,55 ,54 ,51 ,47 ,43 ,131 ,120 ,119 ,105 ,97 ,93 ,204 ,203 ,171 ,137 ,134 ,133 ,217 ,214 ,213 ,209 ,207 ,205 ,379 ,287 ,268 ,264 ,257 ,228 ,416 ,415 ,408 ,405 ,401 ,385 419 זורגה ,ריכרד53 , זיידליץ‑קורצבך ,גנרל ולטר פון,15 , ,369 ,243 ,202 ,143 ,107 ,75 ,59 378 ,371 זייצב ,וסילי איבנוביץ',190 ,150 ,7 , 191 זיקסט פון ארנים ,גנרל האנס‑היינריך378 ,369 ,349 , זלה ,אל"ם הרברט377 ,249 ,
טגנרוג ,עיר319 ,305 , טהרן ,ועידה366 ,365 , טודט ,ארגון302 ,232 ,89 , טוחצ'בסקי ,מרשל ברית המועצות מיכאיל ניקולאייביץ'42 , טולה ,עיר98 ,97 ,55 ,52 , טומס ,גנרל גאורג369 , טונרט ,אל"ם אברהרד378 ,237 , טורץ' ,מבצע211 ,198 , טייפון ,מבצע56 ,49 , טימושנקו ,מרשל ברית המועצות סמיון קונסטנטינוביץ',65 ,58 , ,84 ,83 ,78 ,76 ,75 ,74 ,72 ,66 173 ,105 ,87 ,85 טלגין ,גנרל‑לייטננט קונסטנטין פיודרוביץ'341 , טנשצ'ישין ,אל"ם טרופים י'380 ,228 , טצינסקאיה ,שדה תעופה,271 ,270 , 298 ,281 ,273 טרסקוב ,אל"ם הנינג פון,61 ,34 , 277 ,246
ח
י
חולם ,עיר58 , חיל האוויר הגרמני133 , חרושצ'וב ,ניקיטה סרגייביץ',14 ,7 , ,133 ,128 ,127 ,112 ,105 ,76 ,47 ,268 ,212 ,184 ,161 ,157 ,137 379 ,376 ,375 חרקוב ,עיר,83 ,80 ,76 ,75 ,74 ,70 , 307 ,304 ,265 ,85
יאמי ,כפר127 , יהודים,88 ,69 ,68 ,67 ,59 ,35 ,34 , 366 ,351 ,335 ,247 ,169 יודל ,גנרל‑מיור אלפרד,143 ,125 , 344 ,343 ,244 יוחנוב ,עיר51 , יילבוגה ,מחנה368 ,363 , יינקה ,גנרל‑אוברסט ארווין,144 , 378 ,322 ,183
חתפמ
ילנאיה ,כפר46 , יקימוביץ' ,אל"ם348 ,341 , יריומנקו ,גנרל אנדריי איבנוביץ', ,127 ,117 ,115 ,112 ,105 ,51 ,50 ,179 ,144 ,137 ,133 ,131 ,128 ,265 ,232 ,227 ,212 ,185 ,184 379 ,287 ,269 ,268 ישונק ,גנרל‑אוברסט האנס,244 , 344 ,299 ,262 ,253
כ כניעה,312 ,276 ,234 ,233 ,128 ,71 , ,340 ,338 ,337 ,336 ,334 ,329 ,357 ,351 ,349 ,346 ,345 ,343 423 ,384 ,379 ,361 ,358
ל
לב ,גנרל‑פלדמרשל וילהלם ריטר פון38 , לבוב ,עיר67 ,41 , לוזובאיה ,מחנה שבויים72 , לונובו ,מחנה369 ,363 , לופטוואפה,41 ,40 ,38 ,37 ,33 ,32 , ,100 ,99 ,82 ,79 ,76 ,73 ,56 ,54 ,117 ,116 ,115 ,114 ,111 ,108 ,138 ,137 ,132 ,129 ,125 ,120 ,118 ,174 ,157 ,148 ,147 ,146 ,141 ,140 ,213 ,212 ,209 ,200 ,198 ,184 ,183 ,252 ,244 ,242 ,236 ,232 ,230 ,221 ,297 ,286 ,271 ,270 ,263 ,262 ,253 ,307 ,306 ,305 ,302 ,301 ,299 ,298 ,322 ,321 ,320 ,319 ,315 ,312 ,308
441
,348 ,338 ,336 ,330 ,328 ,327 ,323 399 ,379 ,364 ,361 ,360 ,352 לוצ'ינסקי ,כפר238 ,107 , לטמן ,גנרל‑מיור מרטין,369 ,345 , 378 ,373 ,371 ליגת הקצינים הגרמנים371 ,369 ,368 , ליודניקוב ,אל"ם איבן א',200 ,184 , 379 לייזר ,גנרל‑מיור האנס‑גאורג,228 , 378 ,229 ליסט ,גנרל‑פלדמרשל וילהלם,87 , 143 ,125 ,90 לנינגרד ,עיר,46 ,40 ,39 ,38 ,27 , ,90 ,75 ,57 ,53 ,52 ,51 ,49 ,47 371 ,168 ,125 ,106 לנסקי ,גנרל‑לויטננט ארנו ארנסט נקס פון378 ,374 ,345 , לסקר ,גנרל מיכאיל233 ,230 ,
מ מאדר ,סא"ל הלמוט,318 ,316 ,313 , 324 ,323 מאיקופ ,עיר79 , מולוטוב ,ויאצ'סלב מיכאילוביץ',26 , ,214 ,159 ,69 ,54 ,53 ,31 ,30 ,28 371 ,364 מורוזובסק ,עיירה170 ,117 ,88 , מילך ,גנרל‑פלדמרשל ארהרד,307 , ,348 ,337 ,327 ,326 ,324 ,319 426 ,399 ,398 ,354 ,349 מילרובו ,עיירה88 , מישקובה ,נהר,277 ,271 ,269 ,268 , 286 ,281 ,279
442
דרגנילטס
מלינובסקי ,גנרל רודיון יקובלביץ', 277 ,268 ,110 מלינין ,גנרל מיכאיל סרגייביץ',288 , 341 ,289 מלניקוב ,גנרל‑מיור דמיטרי איבנוביץ'403 ,371 ,369 ,368 , מלנקוב ,גאורגי מקסימיליאנוביץ', 214 ,134 ,133 ,53 ,30 מנואילסקי ,דמיטרי זכרוביץ',185 , 428 ,371 ,368 ,186 מנשטיין ,גנרל‑פלדמרשל אריך פון, ,231 ,84 ,80 ,74 ,68 ,40 ,36 ,15 ,277 ,269 ,252 ,246 ,243 ,241 375 ,371 ,353 ,325 ,307 ,305 מקסימוב ,יורי מיכאילוביץ'72 ,21 , מרינובקה ,כפר,315 ,313 ,290 ,287 , 316
נ
נובו‑אלכסנדרובסק ,מחנה שבויים, 175 ,72 נובוצ'רקסק ,עיר304 ,283 ,270 ,248 , נורדליכט ,מבצע75 , ניז'נה‑צ'ירסקאיה,239 ,231 ,169 , 264 ,242 ,241 נימאייר ,סא"ל פרידריך פרנץ,209 , 377 ,324 נציונל‑סוציאליזם36 ,34 , נקוו"ד ,שירות חשאי סובייטי,16 , ,44 ,43 ,41 ,37 ,29 ,25 ,20 ,19 ,89 ,88 ,85 ,57 ,54 ,53 ,52 ,46 ,113 ,110 ,97 ,96 ,95 ,94 ,91 ,136 ,135 ,133 ,132 ,128 ,114
,164 ,162 ,160 ,155 ,152 ,142 ,172 ,171 ,170 ,169 ,167 ,165 ,207 ,198 ,188 ,180 ,176 ,175 ,263 ,259 ,257 ,252 ,251 ,239 ,311 ,310 ,288 ,287 ,275 ,272 ,341 ,339 ,338 ,335 ,324 ,312 ,359 ,358 ,356 ,351 ,348 ,342 ,369 ,368 ,366 ,364 ,361 ,360 404 ,398 ,380 ,372 ,371 ,370
ס סאלסק ,שדה תעופה298 , סבסטופול ,עיר,133 ,84 ,80 ,74 ,30 , 230 סוזדל ,מחנה368 ,363 , סורקוב ,אלכסיי אלכסנדרוביץ',126 , 260 סטבקה ,הוועדה לביטחון המדינה (בריה"מ),56 ,51 ,50 ,43 ,42 ,17 , ,134 ,93 ,88 ,85 ,84 ,83 ,75 ,57 ,207 ,204 ,203 ,181 ,155 ,137 379 ,342 ,292 ,286 ,263 ,213 סטורן הקטן ,מבצע,269 ,264 ,11 , 384 ,350 ,286 ,278 סטורן ,מבצע269 ,264 ,263 , סטלין ,יוסיף ויסיונוביץ',17 ,14 ,13 , ,42 ,41 ,40 ,30 ,29 ,27 ,25 ,20 ,54 ,53 ,51 ,50 ,47 ,45 ,44 ,43 ,82 ,76 ,74 ,72 ,60 ,58 ,57 ,56 ,103 ,97 ,96 ,93 ,89 ,88 ,84 ,83 ,119 ,112 ,110 ,108 ,107 ,105 ,137 ,133 ,131 ,127 ,126 ,120 ,166 ,165 ,164 ,161 ,160 ,140
חתפמ
,181 ,179 ,177 ,176 ,172 ,168 ,203 ,198 ,189 ,186 ,185 ,184 ,220 ,214 ,213 ,209 ,207 ,204 ,265 ,264 ,263 ,245 ,241 ,228 ,288 ,287 ,286 ,276 ,271 ,268 ,342 ,341 ,339 ,337 ,326 ,313 ,365 ,357 ,354 ,353 ,348 ,343 405 ,372 ,371 ,370 ,368 ,366 סטלין ,רס"ן וסילי יוסיפוביץ'133 , סטלינגרד ,בית חרושת לטרקטורים, 104 סטמנוב ,איבן30 , סימונוב ,קונסטנטין מיכאילוביץ', ,161 ,153 ,152 ,127 ,126 ,99 ,98 385 ,168 סמולנסק ,עיר,187 ,161 ,62 ,49 ,46 , 247 סמיסלוב ,רס"ן אלכסנדר מיכאילוביץ',290 ,289 ,288 , 334 ,294 ,293 ,292 ,291 ספרטקובקה ,פרבר,192 ,179 ,113 , 283 ,245 ,197 סראייב ,אל"ם אלכסנדר אנדרייביץ', 380 ,133 ,113 סרטוב ,עיר364 ,363 ,207 ,119 ,85 , סרפה ,אגם227 ,145 ,116 , סרפימוביץ' ,עיירה208 ,174 , סרקיסיאן ,סרן112 ,111 ,
פ פאולוס ,אלנה372 ,66 , פאולוס ,גנרל‑פלדמרשל פרידריך,7 , ,55 ,52 ,51 ,49 ,36 ,21 ,18 ,15 ,8
443
,75 ,74 ,73 ,70 ,68 ,67 ,66 ,65 ,102 ,93 ,89 ,83 ,79 ,78 ,77 ,76 ,117 ,116 ,112 ,108 ,105 ,103 ,141 ,139 ,131 ,129 ,121 ,120 ,194 ,181 ,174 ,158 ,144 ,143 ,208 ,203 ,202 ,201 ,200 ,195 ,226 ,224 ,212 ,211 ,210 ,209 ,244 ,243 ,242 ,241 ,231 ,229 ,262 ,261 ,249 ,248 ,246 ,245 ,277 ,273 ,272 ,271 ,269 ,264 ,285 ,284 ,283 ,282 ,281 ,278 ,304 ,300 ,291 ,289 ,288 ,286 ,323 ,319 ,308 ,307 ,306 ,305 ,333 ,332 ,327 ,326 ,325 ,324 ,341 ,340 ,337 ,336 ,335 ,334 ,351 ,350 ,348 ,344 ,343 ,342 ,375 ,373 ,372 ,368 ,355 ,354 414 ,404 ,402 ,377 פבלוב ,גנרל‑פולקובניק דמיטרי גריגורייביץ'52 ,43 ,40 , פבלוב ,סמל יקוב186 , פודווילס ,קלמנס101 ,86 , פולטבה ,עיר84 ,79 ,67 ,66 , פיטומניק ,שדה תעופה,252 ,14 , ,301 ,298 ,297 ,273 ,263 ,253 ,319 ,318 ,317 ,308 ,305 ,302 330 ,323 ,321 ,320 פייביג ,גנרל מרטין,288 ,270 ,242 , 422 ,379 ,323 ,319 ,299 ,297 פיק ,וילהלם357 , פיקרט ,גנרל וולפגנג418 ,379 ,242 , פלדז'נדארמרי ,המשטרה הצבאית הגרמנית,232 ,170 ,169 ,68 ,67 , 325 ,323 ,317 ,305 ,303 ,235
444
דרגנילטס
פליביה ,תאודור425 ,332 , פן הופן ,אל"ם האנס‑גינטר,369 , 377 ,371 פסקובטקה ,כפר238 ,236 ,235 ,226 , פפפר ,גנרל‑לויטננט מקס,76 ,75 , 378 ,369 ,336 ,335 פקודה מס' 142 ,93 ,227 פקודה מס' 405 ,164 ,162 ,270 פקודה מס' 276 ,200 ,55 פקודת הקומיסרים34 , פקודת השיפוט ברברוסה34 , פרולובו ,עיירה367 ,118 , פרידריקוס ,מבצע76 , פרייטג פון לורינגהופן ,סרן הברון ברנד399 ,323 ,77 ,15 , פרלזובסקי ,כפר242 ,230 ,213 ,
צ
צּו דונה‑שלוביטן ,סרן הנסיך אלכסנדר,304 ,240 ,237 ,37 ,36 , 324 ‑ צ'ויקוב ,גנרל לייטננט וסילי איבנוביץ',127 ,101 ,98 ,97 ,7 , ,134 ,133 ,132 ,131 ,129 ,128 ,146 ,145 ,142 ,141 ,140 ,136 ,155 ,151 ,150 ,149 ,148 ,147 ,179 ,178 ,166 ,160 ,158 ,157 ,185 ,184 ,183 ,182 ,181 ,180 ,226 ,201 ,199 ,193 ,192 ,186 ,379 ,376 ,369 ,332 ,318 ,272 425 ,414 ,413 ,410 ,408 ,385 צי אווירי רביעי (גרמניה),108 ,83 , 379 ,349 ,262 ,211 ,181 ,110
צי אווירי שני (גרמניה)50 , צייצלר ,גנרל קורט,268 ,244 ,241 , ,344 ,323 ,317 ,299 ,286 ,281 418 ,352 צ'יר ,נהר264 ,97 , "צלפות"257 ,191 ,190 , צ'רצ'יל ,סר וינסטון,207 ,47 ,27 , 366 ,365 ,353
ק קאטין ,יער בפולין95 , קגנק ,הרוזן אאוגוסט פון71 , קגנק ,סרן הרוזן קלמנס פון399 ,85 , קווקז,80 ,79 ,75 ,74 ,65 ,39 ,28 , ,143 ,133 ,126 ,125 ,116 ,90 ,87 308 ,278 ,263 ,248 ,144 קוזנייצוב ,אדמירל ניקולאי גרסימוביץ'30 , קוזקים,175 ,169 ,167 ,107 ,96 ,35 , ,288 ,286 ,248 ,239 ,220 ,219 315 קוטלובן ,כפר289 , קוטלניקובו ,עיירה265 ,264 ,102 , קויבישב ,עיר53 ,52 , קולצו ,מבצע384 ,313 ,287 ,11 , קומיסרים בצבא האדום,42 ,34 ,19 , ,161 ,160 ,117 ,100 ,97 ,53 ,43 ,185 ,183 ,182 ,165 ,163 ,162 357 ,355 ,260 ,257 ,189 ,188 קומסומול ,תנועת נוער סובייטית, 197 ,161 ,160 ,113 ,104 ,31 ,16 קומסומולסק ,כפר70 , קונובסקי ,סא"ל ורנר פון377 ,298 ,
חתפמ
קונייב ,גנרל איבן סטפנוביץ'56 , קוסיגין ,אלכסיי ניקולאייביץ'53 , קופורוסנויה127 , קורסק ,עיירה153 ,82 ,66 , קורפוס אוויר ( VIIIגרמניה),83 ,79 , ,297 ,288 ,242 ,221 ,211 ,200 379 ,330 קורפוס ממוכן ( 13בריה"מ),227 , 380 ,228 קורפוס ממוכן ( 4בריה"מ),228 ,227 , 380 ,268 ,233 קורפוס משוריין ( 1בריה"מ),225 , 382 ,230 קורפוס משוריין ( 13בריה"מ),268 , 316 קורפוס משוריין ( 16בריה"מ),235 , 381 קורפוס משוריין ( 24בריה"מ)270 , קורפוס משוריין ( 26בריה"מ),225 , 382 ,232 ,230 קורפוס משוריין ( 4בריה"מ),220 ,209 , 381 ,232 ,231 ,229 ,225 ,224 קורפוס פרשי הגווארדיה ( 3בריה"מ), 381 ,232 ,231 ,229 ,220 קורפוס פרשים ( 4בריה"מ),209 , 380 ,265 ,227 ,213 קורפוס פרשים ( 8בריה"מ)382 ,230 , קורפס ,גנרל‑מיור אוטו,336 ,137 , 420 ,378 ,373 ,370 ,369 קזקוב ,גנרל‑מיור וסילי איבנוביץ'341 , קייב69 ,49 ,47 ,35 ,27 , קייטל ,גנרל‑פלדמרשל וילהלם,7 , 344 ,306 ,244 ,143 ,34 קירכנר ,גנרל פרידריך265 ,264 ,
445
קירפונוס ,גנרל‑פולקובניק מיכאיל פטרוביץ'41 , קלוגה ,גנרל‑פלדמרשל גינטר "האנס"369 ,268 ,247 ,56 ,55 , קלייסט ,גנרל פאול לודוויג אוואלד פון371 ,79 ,65 ,41 , קלינין ,עיר209 ,56 ,52 ,17 , קלמרוט ,סא"ל ברנהרד308 ,307 , קלצקאיה ,כפר,219 ,211 ,208 ,207 , 225 ,221 ,220 קמישין ,עיירה207 ,153 ,134 , קמנסקי ,עיר98 , קסלרינג ,גנרל‑פלדמרשל אלברט, 50 ‑ קרבצ'נקו ,גנרל לייטננט אנדריי גריגורייביץ',231 ,229 ,225 ,224 , 381 קריוקובו ,כפר55 , קרילוב ,גנרל‑מיור ניקולאי איבנוביץ', 128 ,7 קרסנאיה סלובודה ,כפר134 ,128 , קרסנוארמייסק ,מחנה364 , קרסנוגורסק ,מחנה368 ,363 , קרפובקה ,מחנה,287 ,286 ,170 , 321 ,317 ,316 ,315
ר
ראוס ,גנרל‑לויטננט ארהרד,265 , 420 ,271 ,268 רוגטין ,גנרל‑מיור ולדימיר טרסוביץ', 272 ,180 ,133 רודימצב ,גנרל‑לייטננט אלכסנדר איליץ',133 ,132 ,131 ,110 ,7 ,
446
דרגנילטס
,147 ,140 ,137 ,136 ,135 ,134 379 ,332 ,188 ,164 ,158 רודין ,גנרל‑מיור אלכסיי גריגורייביץ'382 ,232 ,230 ,225 , רודנבורג ,גנרל‑לויטננט קרל,369 , 378 ,375 ,371 רוזוולט ,פרנקלין דילאנו366 ,353 , רויבר ,ד"ר קורט,255 ,254 ,233 , 421 ,419 ,368 ,308 ,280 ,256 רומל ,גנרל‑פלדמרשל ארווין,66 , 371 ,211 ,198 ,90 ,67 רומננקו ,גנרל‑לייטננט פרוקופי לוגבינוביץ'382 ,264 ,224 ,221 , רונדשטדט ,גנרל‑פלדמרשל גרד פון,327 ,90 ,69 ,65 ,48 ,46 ,39 , 371 רוסטוב ע"נ הדון ,עיר,87 ,85 ,65 , ,269 ,263 ,126 ,96 ,93 ,89 ,88 271 רוסלאבל ,עיירה46 , רוסקה ,גנרל‑מיור פריץ,179 ,156 , 337 ,333 ,201 ‑ רוקוסובסקי ,גנרל פולקובניק קונסטנטין קונסטנטינוביץ',41 ,8 , ,287 ,286 ,268 ,207 ,110 ,56 ,55 ,341 ,331 ,323 ,313 ,289 ,288 381 ,348 ,342 רטנהובר ,שטנדרטנפיהרר האנס89 , ריבנטרופ ,יואכים פון,27 ,26 ,25 , 371 ,198 ,69 ,29 ,28 רייכל ,רס"ן יואכים83 ,82 , רייכנאו ,גנרל‑פלדמרשל ולטר פון, ,68 ,67 ,66 ,65 ,61 ,51 ,41 ,35 403 ,73 ,70 ,69
ריכטהופן ,גנרל‑פלדמרשל הברון וולפרם פון,102 ,98 ,83 ,79 , ,118 ,116 ,112 ,110 ,109 ,108 ,214 ,211 ,201 ,200 ,181 ,121 ,253 ,245 ,244 ,231 ,225 ,221 ,299 ,297 ,288 ,270 ,268 ,262 ,415 ,407 ,379 ,347 ,326 ,319 418 ,417 ,416 רינוק ,עיר,144 ,118 ,117 ,111 , 226 ,197 ,192 ,161 רנולדי ,גנרל ד"ר אוטו,282 ,273 , 377 ,332 רסטנבורג ,עיירה,75 ,27 ,19 ,15 , ,297 ,283 ,244 ,242 ,202 ,88 ,79 307 ,305
ש שאחטי ,עיר298 ,96 , שומילוב ,גנרל‑לייטננט מיכאיל סטפנוביץ',342 ,337 ,144 ,110 , 380 ,349 שטאופנברג ,אל"ם הרוזן קלאוס שנק פון,305 ,277 ,249 ,78 ,21 , 307 שטאלברג ,סגן גרהרד,247 ,246 ,34 , 325 ,304 שטוק ,סגן גרהרד219 ,210 , שטילפנאגל ,גנרל אוטו פון327 , שטמפל ,גנרל‑לויטננט ריכרד,332 , 378 ,335 ‑ שטראכוויץ פון גרוס צאוכה אונד קמינץ ,סא"ל הרוזן היאצינט,77 , 126 ,112 ,111 ,107
חתפמ
שטרקר ,גנרל קרל,116 ,95 ,86 ,71 , ,221 ,208 ,183 ,146 ,144 ,143 ,248 ,243 ,232 ,231 ,229 ,225 ,324 ,302 ,285 ,280 ,261 ,254 ,350 ,346 ,345 ,344 ,332 ,326 ,378 ,375 ,374 ,373 ,372 ,369 426 ,422 ,420 ,405 שייטת הוולגה,180 ,157 ,155 ,134 , 346 ,199 ,197 שלמר ,גנרל‑לויטננט הלמוט,332 , 378 ,369 ,355 ,348 שמונדט ,גנרל רודולף,246 ,241 , 371 ,324 ,307 שמידט ,גנרל‑לויטננט ארטור,74 ,8 , ,229 ,221 ,219 ,210 ,209 ,78
447
,249 ,244 ,243 ,242 ,241 ,231 ,329 ,304 ,289 ,286 ,283 ,269 ,341 ,340 ,337 ,336 ,334 ,333 418 ,403 ,377 ,375 ,368 ,349 שפר ,אלברט,422 ,418 ,319 ,299 , 424 שצ'רבקוב ,אלכסנדר סרגייביץ',13 , ,154 ,141 ,116 ,54 ,53 ,20 ,19 ,201 ,191 ,189 ,182 ,176 ,163 ,405 ,401 ,372 ,370 ,214 ,213 ,414 ,413 ,411 ,410 ,408 ,406 428 ,415
סתיו .1941שבויים סובייטים מובלים לעורף
יולי .1942חי"ר גרמני צועד לעבר סטלינגרד
כפר שנהרס במהלך הלחימה
טנקים גרמניים בסטפת הדון
אוגוסט .1942ארטילריה גרמנית מול סטלינגרד
פאולוס ,היטלר ,קייטל ,הלדר ובראוכיטש בוולפסשאנצה ,ליד רסטנבורג
ד"ר אלויז בק ,קצין הדת של דיביזיית החי"ר ,297כותב מכתבים בשם הפצועים
ספטמבר .1942טנקים של דיביזיית הפנצר 24בתנועה
הנוף שראו התגבורות הסובייטיות לפני חציית הוולגה והכניסה לקרב
ספטמבר .1942שריונאים של הצבא האדום מקשיבים לנאום מפי חרושצ'וב לפני צאתם לקרב
חיילים גרמנים בפיקוד קצין מסתערים על מבני תעשייה בצפון סטלינגרד
חי"ר סובייטי בהתגוננות
אוקטובר .1942נקודת איסוף של אזרחים בסטלינגרד
מפקדת הארמיה ה‑ :62קרילוב ,צ'ויקוב ,גורוב ורודימצב
חיילי הצבא האדום בהסתערות נוסח "אקדמיית סטלינגרד ללוחמת רחוב"
אחד ממפקדי הדיביזיות של צ'ויקוב במהלך הקרב ,עם קשרית צעירה
אוקטובר .1942חי"ר גרמני משתלט על סדנה הרוסה באזור בתי החרושת "הצלף האציל" זייצב (משמאל) מדיביזיית הרובאים הסיבירית 284מסביר את עקרונות ה"צלפּות"
נובמבר .1942מבצע אורנוס :כיתור הארמיה השישית
קטיושות במבצע אורנוס
מטוס תובלה יונקרס 52ממריא
דצמבר .1942הארטילריה של ארמיית הפנצר הרביעית של הוט אחרי כישלונו של מבצע וינטרגוויטר לחילוץ הארמיה השישית
חיילי הארמיה השישית המכותרת אוספים אספקה מוצנחת
10בינואר .1943גנרל רוקוסובסקי ממתין לפתיחת ההרעשה המכינה למבצע קולצו למחיצת ה"קסל"
11בינואר .1943חי"ר גרמני נסוג בסופת שלגים
28בינואר .1943 גנרל אדלר פון דניאלס נלקח בשבי וחולף ליד גופתו של אחד מחייליו
30בינואר .1943 גרינג ביום השנה העשירי לעליית היטלר לשלטון, מיד אחרי ששידר את "נאום ההספד" לארמיה השישית
31בינואר .1943גנרל‑פלדמרשל פאולוס וגנרל שמידט במפקדת ארמיה 64אחרי הכניעה חייל גרמני נשלף מבונקר
שרידי הארמיה השישית הולכים לשבי
שבויים גרמנים ורומנים